פורום נשואים טריים (עמוד 302)

מספיק לחצי שנה.
אז זוג בלי ילדים שבטי גם נוסע להורים די הרבה? בלון קטן אמור להספיק להמון זמן.

בס"ד

 

אחח הזוגות של ימינו..

 

סביבות ה4 חודשים לבלון קטן.. אנחנו ממש בזבזנים? (אמנם עם ילד אבל כבר מההתחלה זה היה ההספק שלנו.) אולי זה קשור לזה שאין לנו מיקרוגל?

אבל כן מיקרו מוריד לא מעט
שהייתי בצבא הייתי מכין כמעט הכל במיקרו
כולל קבבים וכו'


בבית אצלנו אורז קוסקוס ובורגול תמיד עושים במיקרו

אצלנו מי שמבשל זה רק המבוגרים

ב. הנפקא מינה הכספית זניחה

זוג צעיר ללא ילדים

אם לא עושים בישולים ארוכים אין צריכת גז משמעותית

לנו היה מחזיק סביב כזה זמן בלי מיקרוגל בכלל ועם די בישולים.

תשימו לב שיש לכם חדש מוכן למקרה שייגמר. מרפי קובע שתמיד ייגמר בערב חג, ערב פסח, ערב ר"ה וכד'. אצלינו מרפי צדק כמה פעמים...

כי יש לנו גז מרכזי 80 שקל בערך לחודשיים

אני התווכחתי איתם והמחיר ירד ממש

ואף וועד לא יתנגד לזה שיורידו את המחיר
אני התווכחתי ואני ממש לא וועד

שאתה לא מתמקח על התשלום החודשי שלך. וועד אמור להתמקח על התשלום של כל הבניין ולא לפי דירה

אני התמקחתי בשבילי בעיקר
זה ששכנים שלי גם נהנים מזה רק מוסיף טוב, לא?

סקר תעריפי גז - דירה נאה

מחירי הגז שרשור ממשיך לשנה שעברה - דירה נאה

תודה גלית

הבלון המדובר נגמר היום 😬

רצון טוב

סבלנות

מידות טובות

נכונות ללמוד ולצמוח

 

זה מה שעולה לי כרגע

 

יותר תכונות בבן הזוג,התכוונתי בחיי הנישואין בכלליות,זה נשמע אותו הדבר. אבל זה לא ממש

לא בבן הזוג

לא מספיק לרצות שלבן זוג שלי יהיו התכונות האלה, אני צריכה גם להיות בעצמי כזו או לפחות לשאוף לזה ולעבוד על זה..

 

 

לגבי השאלה המקורית, לא הכי מתחברת.. 

יכול להיות בנאדם שיש לו כמעט הכל אבל יש לו כאבים כאלה בזרת שזה מאפיל לו על הכל ויש בנאדם שמבחוץ זה נראה שיש לו הרבה צרות אבל הוא שמח ומאושר כי יש לו אמונה חזקה בבורא וזה נותן לו שמחה פנימית אמיתית

 

 

התאהבות- לרוב יש בתקופה הזאת, אבל לא תמיד. אם אתם לגמרי בטוחים שזה זה ולא מתחרטים בכלל, אז האהבה עוד תגיע בעז"ה.
לגבי האורות והריחופים- אני יודעת על כ"כ הרבה כלות (ואני ביניהן) שלא הרגישו כלות בתקופת האירוסין. כלומר, אין את הריחופים שכולם חושבים שיש. מאוד שמחים בכל העסק, אבל לא בהכרח נמצאים על ענן כל היום.

ממש אוהבת שאנשים אומרים משפטים/מילים שלא תורמים לשום דבר!

הם לא מבינים שאחר כך מנתחים, ומרגישים מהם דברים שלא אמורים.

לא לייחס חשיבות.

אני בתקופת האירוסים הייתי יותר לחוצה ועל "קוצים" מאשר עם לבבות בעיניים.

כמובן 'דודות' במובן המאטפורי של המילה.

אם היית אומרת שאת לא מרגישה שייכות אליו, זאת היתה באמת שאלה רצינית שדורשת התבוננות.
אם את שלמה, אבל כל מיני מבחוץ, שופטים על פי הביטויים החיצוניים - נו, באמת!
אנשים שונים מתנהלים בצורות שונות, יש כאלו שהם יותר אנשי 'קולות וברקים' ויש כאלו שהרבה פחות. אם אתם שלמים - הכל בסדר.

תגובות כאלה גם אני קיבלתי אך ב100% מהמקרים הן באו מבנות רווקות. התגובות שאני קיבלתי מנשואות היו ההפך הגמור - כלומר עידוד והרגעה שהכל בסדר ונורמלי וכך הרבה מהכלות מרגישות בתקופת האירוסין.

בקיצור, זה נורמלי לחלוטין.

יש כאלה שמרחפים רק כי לא מבינים מה עומד לפניהם,מה ה נישואין.ויש כאלה שלא מרחפים כי הם טיפוסין מידי לחוצים,וחוששים כל הזמן ממה שיהיה

טבעי שהתקופה הזאת עמוסה ולא קלה. אם אתם סגורים על זה מעולה..
מומלץ מאוד להשאיר זמן גם ל"קשר".. לשבת, לדבר, להתרגש קצת.. לא רק להישאב ללחץ הטכני..
שיהיה בניין עדי עד והרבה אושר!!

שנאתי את השאלה הזו: נו . מתרגשת?
ובאיזשהו שלב התחלתי לענות: לא מתרגשת. לחוצה מאד.
רק לראות את הפרצוף של מי שמקבל תגובה כזו היה שווה...

ובכן, לפי מה שכתבת שאתם שלמים וסגורים,
ובטח כבר בררתם עם עצמיכם מה טוב לכם,
ההתרגשות מסתתרת מאחורי לחץ, מתח טבעי, חשש, פחד וציפיה לקראת המהלך הגדול ובעוצמתי הזה שנקרא חתונה.

הכל טוב איתך.
זה אומר שאת סה"כ אדם מציאותי, כי במח אנושי פשוט, באמת אי אפשר להבין איך עושים מהלך כזה....

תזכרו לנשום קצת בין לבין, לעשות משהו שישמח אותכם ויזכיר לכם את הכיף שלכם ביחד מעבר להכנות,
והכי חשוב, תדברו על המתח, על החשש. אין כמו לחבק את הפחדים ביחד.

אבל יש פה עניין אחר שהייתי רוצה להתייחס אליו.

אבל אין מצווה שהעולם יראה את אהבתכם.

זה אישי וזה שלכם. כך זה עכשיו, וכך יהיה בעתיד בע"ה.

וברור שגם כל אדם הוא אחר ומגיב שונה לדברים שונים. זה אתם וזו זכותכם!

 

אין איסור, אך גם אין מצווה לרחף בתקופת האירוסין. לא בזה תלוי הקשר שלכם.

היו אתם ותשמחו במי שאתם.

 

מזל טוב!

ובהצלחה רבה!

שהרבה בנות רואות אצל חברות שלהן את הצד השמח והמתלהב אבל לא נחשפות לכל החששות שבפנים, וככה נוצרה סטיגמה שכל הכלות אמורות להיות מאושרות ושמחות... 

מלא בדברים טובים והתקרבות מדהימה. אבל גם במלא לחצים ומשימות לבצע, דברים שעשויים לגרום לשדר פחות התלהבות..

כשאני הייתי 'מאוהב' לא הייתי בריחופים ולא משהו כזה,
כי באופי שלי אני מאוד מתלבט חושב הרבה וצריך להיות בשליטה..
אז הכל בסדר.
ולא תמיד מה שרואים בסרטים זה נכון...

בהצלחה.

מה זה אמור?

איפה החופש שלך לחיות איך שאת חושבת שנכון.

תזרקי את הסביבה לפח ותתמקדי בכם

בטח שיש אהבה והתאהבות. אבל משהו אמיתי נבנה בעמל וזמן

בס"ד

עניין אישי של כל אדם.
לי חברות שלי אמרו שאני כלה ממש בקרקע. בחתונה אני זאת שניהלה את הטלפונים מול הצלם. לגיטימי, כזאת אני. זה לא העיד על שום חוסר התאמה, סתם העיד על סגנון אדם.

מסכימה עם מה שאמרו מעלי, שזה לגמרי סבבה להרגיש ככה. כן אציין, שיכול להיות, שאחרי שתודיעו לכולם על האירוסין, או/ו אחרי שתעשו מסיבת אירוסין, יכול להיות שאז תגיע ההרגשה הזו. אצלי זה עשה שינוי משמעותי בתחושה הכללית, והזוגית. אישית בתקופה הזו מאד נהניתי, אבל רב הזמן הייתי על סף הלא להרגיש טוב, ירדתי במשקל בעקבות זה.. =')

כחברה מאורסת את רואה אותה באירוסין ובחתונה, בין לבין פחות. ברור שבאירוסין את הכי שמחה בעולם ומתרגשת, את חוגגת עם כולם את הבחירה, כנל בחתונה.
בין לבין?ואו כמה בכיתי בתקופה, חלילה לא בגלל בעלי! התקופה עצמה קצת מלחיצה, האם המשפחות יסתדרו, האם נצליח לסדר את האירוע, פתאום ההורים קצת משרים לחץ.
את קולטת איזה שינוי(הכי מיוחד בעולם!) אבל שינוי עצום זה? להבין שאת הולכת לחיות איתו חיים שלמים. עוד נפש נכנסה לך ללב!.
ברור שזה גורר דבריים נפשיים.
נכון, יש כאלה שבטבען הן קצת מעופפות(כמוני)
אבל היו לגמרי רגעים שבהן לא הייתי מאורסת קלאסית.
כי כנראה מאורסת קלאסית אנחנו רואעם רק ביום האירוסין עצמו .
ובין לבין יש הרבה כל כל טכני(!) שמוריד מעוצמת ההתרגשות
אל תדאגי שבת כלה וכ'ו יהיה לך מספיק זמן להיות מרוגשת!.
ומאחלת לך שתהיי היי מרוגשת בזמן הנישואין עצמן

(סלון כלות) וזה נורמלי. הן לחוצות. ומתרוצצות בלי סוף.
באות עיפות למדידות.. ולא רואה אותן באיזה היי מיוחד. מלבד ביום החתונה.
כשלובשות את השימלה פתאום כל הלחץ מאחור והן מתחילות להתרגש.
שיהיה הרבה מזל טוב! ובינין עדי עד!

בס"ד

 

@הקולה טובה

מדריכה מהממת

מומלץ מאוד מאוד

לא ניראים ככה .
אבל כתבת יפה..

אחרי כמעט שלושים שנה יחד- אני רואה אחרת...
אני רואה אהבה שנבנית גדלה ומתעצמת עם השנים.
אני רואה שותפות ובטחון.
אני רואה שקים בעיניים, נחירות ותינוק בוכה בלילה יחד עם איש אהוב.
אני רואה התמודדויות, ויכוחים, ופערים עם איש אהוב, שעם השנים בונים משהו חדש על אדני מה שכל אחד הביא מביתו.
אני רואה התמודדויות ואתגרים בגידול הילדים, תקופות יותר קלות ופחות מבחינה כלכלית, ובכלל אתגרים בחיים עם איש אהוב.
אני רואה שותפות במשא ומסע החיים, אני רואה אהבה, אני רואה קירבת הגוף והנפש, אני רואה שמחה אחד בשניה ואחת בשני.
אני רואה שנים ארוכות שנראות מבחוץ שגרתיות ורגילות אך מבפנים מלאות אהבה ואושר.

ולסיום- אני יודעת שלא לכולם הולך בקלות, ואין כוונתי חלילה לנפנף במשהו, רק רציתי לאזן את התמונה השחורה שהציג הפותח ולהגיד שצריך הרבה עין טובה והתנהלות נכונה ואפשר להיות מאושרים.

דווקא על מנת לאזן את המחשבה שיש לצעירים, שברגע שהתחתנו אפשר לנוח על זרי הדפנה. האושר נמצא מאחורי העמל.

מבינה את כוונתך אבל הדברים עלולים להישמע מייאשים...

התייחסות לאושר שנמצא מאחורי העמל ואיך מגיעים אליו כך שממש אי אפשר להגיע מהודעת הפתיחה שלך למסקנה שרצית

אפשר להסתכל על התפל ומתוך זה לראות את העיקר ואפשר לראות את העיקר ומתוך זה ללמוד על התפל..

לא יודעת לאיזה סוף אתה מתכוון. זה נשמע שיש אור רק אחרי שנים של חושך.
חשוב לי לכתב, אפשר להגיע למצב שבו בן הזוג הוא שותף לחיים, יש התמודדויות שלה


ויש קשיים אבל אתה מתמודד בהם עם שותף אהוב .
וכשאני נמצאת בחתונה( אחרי כמעט 20 שנות נישואין). אני רואה זוג, שסוף ,סוף לא יצטרך לעבר את החיים לבד, אני רואה שמחה, ילדים, בית .
ואולי זו באמת הזדמנות להחיות קצת את הפורום המדכא הזה, לדעתי לרווקים ממש אסור לקרא פה, אם הייתי רווקה, רק מלקרא את כל הבעיות פה לא הייתי רוצה להתחתן. מאחלת לכולם פה לראות את האור, תוך כדי החיים, ביום יום.

ההתרגשות והנצנצים בתחילת כל תהליך הם חלק מהטבע, כמו שתינוק מגיע לעולם והוא כובש את הסביבה בקסם שלו ועם ההתבגרות שלו עד לאדם בוגר האישיות והעבודה על המידות הם אלו שמרימים אותו בעולם. כך גם הזוג שמתחתן.

גם כשהאופוריה יורדת

כשזוכרים איך זה התחיל מבינים שזה יכול להיות בינינו ואז מתחילים ללמוד איך להחזיר את זה ולהעצים עוד ועוד...

חיי נישואין נועדו להאיר אחד את השני
התחתנתי לא בכדי שיהיה לי טוב כביכול אחא כדי שלצד השני יהיה טוב ולהיות לא לעזר

נישואין צריך לשקם כל יום כל שניה ורגע ולא להתרגל

זו הטעות לדתי שמתרגלים למצב...
זה לא צריך להיות ככה
צריך לחפש ריגושים כל פעם מחדש בנישואין

לראןת פגמים של הצד השני זה פגמים בעצמי וככה יהיה מותר קל לקבל את השונה ממני ולהבין מה אני צריכה לשנוץ בעצמי ולא בו (לפני הבעש"ט)

נכון יש קשיים אבל לא להיסחף אליהם רק לצמוח מהם

נגעתי אולי בכמה נושאים אבל כל אחד חשוב.

גם לפני חתונה אנשים גרים עם הורים, אחים, חברים, שותפים בחדר או דירה. משתתפים במטלות בית, מחפשים פשרות וכו'.
גם לפני חתונה יש בעיות , התמודדות כלכלית (לא כולם חיים אצל הורים ), גם לפני חתונה לא תמיד ישנים בלילה (שירות קרבי, משמרת לילה, ולהבדיל הרבה רווקים לא יודעים ללכת לישון בזמן).
אישית, אני בחתונה שמחה שאנשים מתחתנים. בהנחה שכולם אנשים נורמטיביים כמובן.

זה כל כך לא ככה שאני יכולה רק לרחם עליך שככה אתה רואה את זה

 

(נשואה מעל עשור + ילדים)

נו טוב, לפחות ניסיתי..

אתה כותב יפה.
המסר שגוי..

החלק האלוקי, לא מתגלה מעצמו. הוא נבנה בעמל. הוא נבנה אם לא מבזבזים זמן וכחות על וויכוחים וצעקות - אלא עסוקים בבניה משותפת. האור מגיע, כשאת אי ההסכמות ממנפים לבירורי עומק. כשמבינים שהפערים הם המנוף לעניין.

כתוב באורות התשובה שצדיקים מתקנים את המציאות במבטם . הם מסתכלים על אנשים וסיטואציות ומתוך הקדושה והחיבור שלהם וכמובן באמונה הסנגוריה ואהבת ישראל הגדולה שיש להם, הם מתקנים את המציאות.
בקרוב אצל כולנו.
צריך לעבוד על זה!

שהחיים שלך לא יראו ככה... זה ממש לא מחויב המציאות...

סגנון הכתיבה, האישו זה לא התוכן

מה קשור פה סגנון הכתיבה, תוכן הדברים מאפיל על הסגנון....

כאן עוסקים בנישואין, בשביל זה אנשים נכנסים לפורום.

אם כן תעבוד על חיי הנישואין שלך.
ואם לא, אתה ממש טועה.
הדימוי שיש לך על מה הם חיי הנשואין מאוד לא נכון. וכדאי שתעבוד עליו שלא תגמור בחיי נישואין כאלה

אחרי עבודה מאומצת , אחרי תקופה לא פשוטה, אבל עכשיו מאושר מאוד! בדיוק כמו שתיארתי!

אני בטוח שאם הגעת לאושר, היתה בדרך הרבה עבודה משותפת שאינה "ויכוחים וצעקות".

אפשר לעבוד מתוך נחת ושיתוף וליצור את הביחד
זה לא חייב להיות רע כדי להיות טוב

זה בכלל לא חייב להיות ככה.

 

גם לא בגילוי החלק האלוקי שבאדם..

 

אבל אם בסוף הגעת לראות את החלק האלוקי המתגלה וכו' - אז יופי.. ב"ה.

נהנתי מאוד
מסכימה מזדהה
כתבת נוגע ומחכים
הסוף מרגש ממש

תודה רבה!

ואם אני אגיד, רק לצורך הויכוח שזה היה משעמם בעניי, דרך הכתיבה מסורבלת, לא אהבתי את הרעיון ואת המוטיבים ובכללי זה כישלון- זה אומר שאני לא יודעת לזהות איכות? כי לא אהבתי?

💆

אולי התכוונת לומר 'או, סוף סוף מישהי הבינה שביקשתי תגובה על הכתיבה ולא על התוכן'
כי להגיד שרק מי שמפרגן לך הוא 'יודע לזהות איכות' זו יהירות.
ובמקרה שקיבלת גם הרבה ביקורות שליליות כדאי לפעמים אשכרה לקרוא אותם ולנסות להבין למה כ"כ הרבה אנשים כתבו לך ככה. אולי יש אמת בדברים שלהם..?


וזה בלי קשר לדעתי על מה שכתבת.
ההודעה הקודמת קפצה לי בעין.

אני מאד לא אהבתי מה שכתבת. השמחה בחתונה היא עצומה, כי אכן השמחה היא עצומה. למצוא את האדם שאיתו טוב לך, זה פשוט מתנה מטורפת. והשמחה שמתבטאת בחתונה היא רק קצה המזלג של השמחה. הלוואי ויכולתי שוב ללבוש שמלה מדהימה ולרקוד כל הלילה על האושר והתודה על בעלי.
חיי השגרה בחיי הנישואים הם הברכה. לחזור כל יום הביתה לאדם שמכיל אותך, אוהב אותך, מקשיב לך.
מי צריך יותר מזה? לקום בבוקר לצד אהבת חייך, לחלוק עם עוד אדם 'בוקר טוב'. איזה זכות!!
תינוק? בוכה? ואו! זכיתם בילד! הודו לה' כי טוב! תינוק בוכה זה תינוק חיוני, מתקשר. אתה לא רוצה שהתינוק שלך יהיה ח"ו אפטי, לא מגיב.
נישואים זו זכות. יש קדושה. השראת שכינה. חובה. כי יש קשיים כמובן, אבל מתמודדים ומתחזקים.
וורט ששמעתי - מזה זכו איש ואישה שכינה שורה ביניהם?
איפה שורה ביניהם? באותו עמק קדוש שנפער בין המיטות לתקופה של שבועיים (או יותר). שם הקב"ה נמצא. רק בזכותו, ולמענו, (ולמעננו), מצליחים לשמור על הקדושה של הבית היהודי. הבית נעול. הכל חשוך. מי ידע אם תהיו יחדיו? אבל לא. הקב"ה כאן, איתכם, מחזק אותכם.
נישואים זה וואו. צריך להדגיש את זה. את זה. אני לא חושבת שמישהו זקוק לתזכורת של הקשיים. לא הרווקים, ולא הנשואים - צריך תזכורת וחיזוק שזה וואו.

בניגוד לתפיסה (הרווחת, למרבה הצער) העובדות בשטח מצביעות חד-משמעית על מה שנאמר בכותרת.

המחירים עשויים להיות כבדים משני הצדדים:

מצד אחד, לימודי התואר.

ומצד שני, ולא פחות חשוב, השמירה על היקר והקדוש (פשוטו כמשמעו).

 

ייתכן וכדאי היא להתייעץ עם ת"ח שמכיר אתכם מקרוב ושאתם קשורים לדרכו.

 

בהצלחה רבה!

 

מה האתגרים,אנשים יוכלו לתת לך קצת טיפים או עצות

אז כמו שאמרתי עיקר הבעיה היא בעובדה שיש כמעט רק בנים, כיוון שהתואר קשה מאוד, נוצר מצב שבו בקבוצות למידה ישנם גם בנים וגם בנות למשל, ברור שהשיח (דיבור-בסגנון, בתוכן.....) ומעבר האווירה הם דברים שלי מאוד לא מתאימים.

אני כמובן עד עכשיו מאוד מאוד השתדלתי שלא להיכנס לקבוצות למידה  מעורבות כאלה. הבעיה נוצרה שוב כאמור כשיש רק עוד 2 בנות או 3 איתי בכל הקורס, ואם הן לא חברות שלי (או לא מעוניינות בכך ), המצב נהיה מורכב, וכל קבוצת למידה כזו מערבת גם למידה עם בנים.

קושי נוסף הוא כיוון שהחומר מאוד מאוד קשה... אז ללמוד לבד זה קשה עד בלתי אפשרי (זה מה שניסיתי הסמסטר בלית ברירה....).

בנוסף, יש את העניין של הקושי במול אנשים סתם כך.... באופן כללי אני משתדלת להיות אדם נחמד לאנשים סביבי, וסתם ככה אני בחורה מאוד חברותית, ולי אישית לא פשוט לא לומר שלום, וכשמבקשים עזרה לא להיות נחמדה... כי אחרת הסטודנטים מפרשים את זה כחברה שלהם....

קושי אחרון הוא בעובדה שלרוב אני נשארת עד שעה מאוחרת בלימודים כי האווירת למידה שם יותר טובה ויש תמיד עזרה שאפשר לבקש.... אני גרה בדרום, ולכן לא גרה בבית כרגע... ולהישאר עד שעה מאוחרת מזמין מראש קלות דעת....

ונקודה אחרונה חביבה.... הקבוצות ווצאפ שבהן השיח מאוד חופשי ותמיד מבקשים עזרה או משתפים פתרונות או עונים על שאלות (שוב זה הרבה פעמים הכרחי לתואר בגלל רמת הקושי שלו....) ואז מה שנוצר זה אווירה שלי אישית פחות נוחה.... אבל שוב מצד שני אני זקוקה מאוד לפתרונות או לתשובות על שאלות האלה...

 

חשוב לי לציין שב"ה עד עכשיו לא אירעה שום נפילה ח"ו, אבל עדיין כיוון שאני מרגישה שזה התמודדות לא פשוטה ומאתגרת אני מנסה לחשוב מה הלאה....

ברור לי שלו הייתי נשואה, המצב היה אחרת... לפחות ממה שאני רואה אצל נשואות אחרות דתיות שאיתי.

 

שוב תודה לכם!

לא לוותר על התואר. החיים הם לא פיקניק. מי שבורח, הצרות רודפות אותו.

ליווי של מישהי, לעשות 'בדיקת קשר' מדי חודש, ו-או אם מרגישה מועקה.

לאמר לפורום הסטודנטים, שאת פרימיטיבית, ומבקשת שיתייחסו אלייך כנשואה.

לא כדאי להצהיר שום דבר בפני פורום הסטודנטים. זה למשוך אש.
עכשיו:
רוב הבחורים שם מראש שמים עליך קו עבה. הם לא מחפשים "דוסית שתמרר להם את החיים".
את יכולה להיות נחמדה, לרובם המכריע יש זוגיות, ואת לא מעניינת אותם. אם אחד או שנים יתנו לך יותר מדי תשומת לב, תתחמקיי מהשנים האלה.
ולהשאר עד מאוחר זה לא רעיון טוב. לא כרווקה ולא כנשואה. לכי בשעה סבירה. תשלימי פיתרון למחרת.

(.. לא רוצה לבאס אותך, אבל אם החומר קשה במידה שאת לא יכולה להסתדר לבד, יש מצב שצריך לחשב מסלול מחדש. יש לי חברה שסיימה בקושי רב תואר כזה והתחתנה עם הבחור שעזר לה (שניהם דתיים), אבל לא הצליחה לעבוד במקצוע, בעבודה הייתה חייבת לפתור בעיות באופן עצמאי.)

תשקיעי בחומר, ותצאי לדייטים, ואל תדאגי כל כך מהאנשים שם.

מנסיוני וממה שאני יודעת באופן כללי גברים די מתלהבים מדתיות. זה לא מעניין אותם ברמת החתונה אבל כן מעניין אותם 'לנסות' איתה.

באוניברסיטה הם צעירים
יש להם דוגמנית מאהבת בבית
אף אחד לא יתחיל איתה אם היא לא תרצה

ודיברתי מנסיון
קודם כל לא לכולם יש. דבר שני... גם אם יש זה לא מונע מהם להמשיך לחפש.

1. תנסי למצוא חברה שתלמד איתך במקום הלימודים עד מאוחר היא אפילו לא חייבת להיות מהחוג שלך פשוט תלמדו ביחד כדי שתהיה לך אווירת לימוד.
2. את יכולה להיות נחמדה ועדיין שיהיה לך גבולות יהיו דברים שתצתרכי להראות לאנשים שהם קו אדום. (היה לי את זה במקום עבודה פעם שהיו שם בעיקר בנות והם בבינו טוב מאוד איפה עובר הקו בין שלום ידידותי לבין יותר מזה)
3. שימי את הקבוצות וואטסאפ על השתק תמיד, כשאת צריכה משהו תיכנסי ותעשי חיפוש או שתבדקי במדיה ששלחו או שתשאלי נקודתי על תרגיל שאת צריכה.
4. גול, נכון זה לא זול אבל זה עוזר ברמות מטורפות ויש להם מבצעים לתואר שלם.
4.5. ספיטבול גם עוזר לפעמים.

בגדול אני ממליץ כן להשאר בתואר ולשמור על כמה דיסטאנס שניתן.

מרגישה שזה פוגע לך ביראת השמיים? לא ברור לי למה שיפגע וכנראה שזה תלוי בך ובמקום שלך

 

אם כן תנסי להתרחק מחברה שלא טובה לך וליצור מעגל חברתי שכן טוב לך

בנוסף בהרבה מקומות יש שיעורי תורה, אצלנו היו בנות שאירגנו שיעור עם רב שהיה מגיע פעם בשבוע שזה היה נחמד וגם עוזר ליצירת קשרים חברתיים עם דתיות אחרות (במידה ובחוג שאת לומדת אין כמעט דתיים כמו שהיה אצלי)

 

לדעתי חשוב שתהיה הפרדה בגיל ההתבגרות.

אבל בחיים האמיתיים אין הפרדה כזו, וכשתתחילי לעבוד תמצאי את עצמך במקום מעורב הרבה פעמים. וצריך ללמוד לחיות עם זה כך שמצד אחד אין ירידה רוחנית אבל עדין שומרים על קשרי עבודה ראויים עם העובדים האחרים.

 

להתחתן לא יפתור את הבעיות הנ"ל.
אם מדובר בלימודים לתואר שמחייב אותך ללמוד עם אנשים, זה פשוט יחייב אותך למצוא כאלה שטוב לך ללמוד איתם- כנשואה או כרווקה. ואני מזהירה שיהיה לך הרבה הרבה יותר קשה לימודית כנשואה, ככה זה..
אם את צריכה אנשים ללמוד איתם ומוותרת על זה- סיכוי גבוה שפשוט תפרשי בשלב זה או אחר כי יש לימודים שבלי זה פשוט בלתי אפשרי..

ולשמור על גבולות זה הכי טוב תמיד.. בהצלחה!

תיכנסו ותשתפו פעולה...
זה יכול להיות מדהים

ולמה אתה חושב שהם יסכימו? הרבה דווקא ייעלבו שמתערבים להם בחיים, מציעים מישהו לא קשור או לא מבינים שהם עסוקים עכשיו

ברוך ה' ברוך ה' לי אישית ממש אין חוסר בהצעות.

מה זאת אומרת יתערבו בחיים? איך אנשים אמורים להכיר..?
מה הבעיה שמישהו יראה לאדם אחר שהוא חשב עליו...

הרבה מאוד בנים/בנות אמרו לי שזה הציל להם את השבוע/את החודש...
עצם זה שניסו..

לא דיברתי על לשלוף מהשרוול.
אם יושבים וחושבים בטוח אפשר למצוא לפחות שני זוגות נורמלים-מתאימים מתוך מאות המכרים שיש לכל בנאדם ממוצע

משאלת לב כבר עשרים שנה

מחכה לפרויקט גיוס ההמונים...

זה לא אומר שהם לא עושים את ההשתדלות שלהם לשדך

הוצאנו השבוע זוג. אינלי מושג כמה יצאו
ועוד סוג ששידכנו נפרדו שבוע שעבר

ה' שמח בכם אני בטוח

ככה עלו עליו שהוא טרול.. הגיב בשם עצמו מהניק של מירית

אחת מתכונות הטרול זה לא ללמוד לקח אלא לתכנן את הפעם הבאה שתצליח יותר

האמת שפספסתי את השרשור המדובר, וסתם מסוקרן לדעת מה היה שם...

היה ביום חמישי.
הוא כתב שהוא חזר הביתה בשעה 17:30 ומצא את אישתו שוטפת כלים ומארגנת את הבית - כאשר היא היתה צריכה בכלל לצאת למקווה לטבול.
כעס מדוע הסדר והניקיון של הבית יותר חשוב לה מהמקווה.

על זה התפתח שרשור סביב חלוקת מטלות, קדימויות ותעדוף, ציפיות מהבעל ביום הטבילה של אישתו.

בהמשך השרשור, בתגובות של הפותח, הוא הגיב כגבר עם הניק מירית88, ניק שגם פתח שרשור אחר במקביל.

כך עלו עליו, ששני הניקים שייכים בעצם לאותו בחור.

על הסבלנות והפירוט! מעריך!
ושאלה יהיו הצרות שלנו (הטרולים כמובן, אשה ששוטפת כלים זה כמובן לא צרה ולא משנה מתי )

להיות גם הוא וגם היא... אפשר לתבוע את המוחקים......

 

שלא עשנו כגויי הארצות..

כַּמָה מַעֲלות טובות לַמָּקום עָלֵינוּ!
אִלוּ הוצִיאָנוּ מִמִצְרַים וְלא עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, ולא עָשָׂה בֵאלהֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בֵאלהֵיהֶם, וְלא הָרַג אֶת בְּכורֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הָרַג אֶת בְּכורֵיהֶם וְלא נָתַן לָנוּ אֶת מָמונָם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמונָם וְלא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלא הֶעֱבֵירָנוּ בְּתוכו בֶּחָרָבָה, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הֶעֱבֵירָנוּ בְּתוכו בֶּחָרָבָה וְלא שְׁקַע צֶרֵנוּ בְּתוכו דַּיֵינוּ.
אִלוּ שִׁקַע צֶרֵנוּ בְּתוכו וְלא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה דַּיֵינוּ.
אִלוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן דַּיֵינוּ.
אִלוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵינוּ.
אִלוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלא נַתַן לָנוּ אֶת הַתּורָה. דַּיֵינוּ.
אִלוּ נַתַן לָנוּ אֶת הַתּורָה וְלא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה דַּיֵינוּ.

עַל אַחַת, כַּמָה וכַּמָה, טובָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת ....

הגוף הנשי והמנגנונים ההורמונליים הם מנגנון מורכב שמטרתו העיקרית להביא חיים חדשים.
לכן התשוקה והחשק הגדול לקראת הביוץ, לכן החשק יורד אחרי הביוץ ועד לווסת.
וכאשר היעד ליצור הריון הושג, לכאורה אין צורך לעורר כרגע את החשק.

זה לא אחיד וזהה, וכל אישה אחרת - אך לגמרי נורמלי ומוכר.

הבעל, שלא מושפע מהתהליכים ההורמונליים של אישתו... מרגיש בחוסר... אז מידי פעם מתאמצים למענו.

שהכל יעבור בבריאות ובקלות.

בודאי שלא צריך. ההריון יעבור ואילו יעבור חוסר החשק.

מה שכן אחרי ההריון גם אם יחזור החשק ממולץ ללמוד ולהתייעץ איך לשפר ולשדרג את יחסי המין.

המון חוות את זה

תזכרי שזה לא רק הריון.
את גם לילד, אני מניח לא גדול, שדורש אנרגיות רבות, אולי עוד לקום אליו בלילה וכו'

אם את שואלת אם זה נורמלי - התשובה היא כן.

אבל אם השאלה היא אם אפשר לעשות עם זה משהו?
אולי הרבה לא יסכימו איתי, אבל אני חושב שכן.

או לפחות שיש מקרים שכן אפשר למצוא פתרונות לפחות לחלק מהקשיים..

אז תחשבי עם עצמך עד כמה זה חשוב לך, וכמובן לבעלך..

קורס אינרנטי של אפרת צור. מקיף ומקצועי ביותר, צנוע ונעים. שווה לגמרי! היא מלמדת איך לתחזק את התשוקה וכו לאורך שנים ועוד המון ידע קריטי. בהצלחה!

אל תתכתבי על דברים אישיים,במיוחד עם מישהו שפתח ניק באותו היום,זה תמיד מחשיד

אבל יכול להיות שזו הסיבה שהוא פתח. כדי לצוד.

באמת תמהתי על השאלות שהוא שאל... בהתחלה זה היה נראה תמים אבל זה התחיל להיות שאלות פחות רלוונטיות לשרשור שהוא שלח.. לא יודעת ..

כנרטה המנהלים טיפלו בזה

כנראה אנשים שחסרים להם דברים בחיים.

זה היה שאלה הגיונית לגמרי מענין איך החליטו שזה טרול ,

ניסית לעזור ואין לך מה להרגיש רע....

אבל אני בפרטי עונה בדרך כלל רק שאני רואה ניק עם ותק וכו....

או אלה אם כן זה שאלה טכנית ...

 

ותודה לכולם. באמת לא נעים... סוג של הטרדה בקטנה😥. אבל עבר נגמר ב"ה. שבוע טוב ובשורות טובות!

וענה עם אותו ניק על השאלה שהוא שאל בניק אחר

הודעה חשובה - טרולים והדיווח עליהם. - נוער וגיל ההתבגרות

אמנם היא מכוונת לפורום נוער וגיל ההתבגרות, וככזו הדוגמאות שמובאות שם רלוונטיות לגיל הזה, אבל העיקרון זהה גם לפה, וזה חשוב מאוד!! ואולי אף יותר בפורום כאן, שמאופיין בנושאים קצת יותר אינטיימים לפעמים.

בהצלחה לכולם!
@אלעד מקווה שזה בסדר ששמתי פה את הקישור, אם לא אפשר למחוק..

אבל כדאי קודם כל שתבדוק אם מותר ספא בהריון.. אני לא זוכרת..

ראיתי באינטרנט שיש ספא להריון.. אני פשוט מחפש כזה שגם מתאים לנשים דתיות.. תודה רבה!

וגם איך שוכבים בחודש שביעי

אבל ספא בהריון הוא מאוד בעייתי ולא מומלץ.
לא מים חמים מידי, לא מים מלאים כלור, חיידקים ופיפי של מתרחצים אחרים ....

כמו ג'קוזי,
ויש דברים שאולי יותר פשוטים כמו מסאג',
כך שלא משנה איך הספא קורא לעצמו אלא מה המרכיבים שאתם מקבלים בפועל

אתה יכול לקחת אותה לעיסוי אצל משהי שיודעת ומבינה בהריון. זה מפנק מאד מניסיון!
עוד דבר, תסתכל באינטרנט..יש כל מיני טיפולי מים לנשים בהריון..נראה לי יותר מתאים.
בהצלחה!

מומלץ מאד!!!

הסבר רפואי ששמעתי ממלוות לידה:

מסאג' בעצם מהותו גורם למוח לשחרר את האוקסיטוצין. הורמון השלווה. הוא והדופמין אחראים על יצירת צירים.. כשיש רמות אוקסיטוצין גבוהות מתחילים צירים... ההיפך שלו אגב הוא האנדרנלין, הורמון הלחץ וההישרדות.
בוודאי עיסויים מקצועיים, עמוקים וחזקים שכל מטרתם היא כזאת (לגרום לשלווה) עלולים לגרום לזה, כדאי מאוד לבדוק לפני באינטרנט. ולקרוא ייעוץ רפואי בעניין. אל תקחו סיכונים...

בנוגע לכאבים בגב:
כריות, מלא. שתמצא את התנוחה הנוחה לה וזהו. לא לזוז יותר... עוד קצת זה יגמר! כל הכבוד לה על המסירות!! ואתה ידידי, תפסיק לקרוא שרשורים ולך לפנק אותה.. שוקו חם זה תמיד טוב.


שתיהיה לידה קלה ובשורות טובות! איזה כיף!!!

נשמע שכשבעלך מגיע את מרשה לעצמך להרפות מכל האחריות שיש עלייך במהלך היום
ושאת לוקחת על עצמך בגבורה.

ניסית פעם לדבר איתו או להתכתב איתו במהלך היום על איך הולך לך ולשתף אותו?
אולי זה יקל עלייך?

כשהוא מגיע זה דבר ראשון הקלה. ואז בקיצוניות של לשפוך עליו הכל...
אבל לא מצליחה להתנער מזה

באמת כדאי לחשוב איך לנטרל את המעבר החד מצד אחד
ומצד שני אולי גם לשחרר עומס ב2 הכיוונים.
לדוגמא לפרוק גם כשבעלך עוד לא הגיע
וכשהוא מגיע נניח להחליט שדבר ראשון את פורשת לחדר עם קפה ל20 דקות מנוחה שבהם הוא לוקח את המושכות
או כל דבר אחר שיעזור באיזון של זה.

למרות שקשה לי שאיך שהוא מגיע אני מסתלקת הצידה.
אבל באמת בפעמים הנדירות שעשינו את זה זה היה טוב...

הוא היה מעביר עליך ביקורת בעבר? ואת בלחץ כשהוא נכנס לבית ואז את מתלוננת על שלא הספקת ומה לא בסדר?

תנסי איך שזה קורה כנסי לחדר עם קפה ועוגה או כל משהו מתוק. תשבי עם עצמך ותנסי להירגע. אולי נשימות עמוקות.. או לכתוב את כל התלונות שעולות לך באותו רגע. אולי זה יעזור לך לקבל קצת פרופורציה ולצאת מהחדר עם חיוך.

אם קשה לך להבין את עצמך לבד, לכי ליועצת שתעזור לך לעשות סדר עם עצמך.

אם כבר אז אני ביקורתית כלפי עצמי... אני אנסה, אולי זה יעזור באמת

הייתי בול ככה עד שקראתי על זה בספר של הרב שמחה כהן.
מה שעוזר לי, לשלוח הודעות במהלך היום מה קורה. גם הודעות שמשבחות אותי על דברים שעשיתי / הספקתי, וגם תסכולים וחוסרים.
ועצם זה שהנושא במודעות שלך, זה כבר צעד כדי להימנע.

הרצון שלך לפרוק זה בסדר גמור כך הנפש שלך עובדת
רק הבעיה היא שזה קורה בהתפרצות וממילא בלי הבחנה
לדעתי,
ראשית כפי שהציעו כאן תנסי לעשות פריקות קטנות במהלך היום
שנית, תשבו יחד מידי ערב יחד ותדברו כך תוכלי לפרוק בצורה רגועה וגם יחזק את הקשר שלכם
שלישית, תעשי סימולציות לפני שבעלך מגיע איך היית רוצה לקבל את פניו, ממש לדמיין לעצמך שהוא מגיע ולדמיין איך שאת פונה אליו ומה את מבקשת ממנו כפי שאת היית רוצה שזה יקרה וזה גם יעזור לך להשתלט על העניין
ובלי קשר תראי את עצמך באור חיובי ותשבחי את עצמך איך את מסתדרת עם הילדים וכו', יכול להיות שמה שכתבת שאת מרגישה שהוא יותר טוב ממך ואז במחשבה שלך את חושבת שהוא מאפיל עלייך ומיד כל החסרונות שלך בולטים
לא בטוח שההבחנה נכונה אבל מקווה שיעזור

כי מה שאת מתארת שקורה לך זה מאד אופיני ומוכר.

ומה שהיא כותבת שם בהודעה באמת מאד יכול לעזור

 

מקשרת לך:

 

מציעה לך - הורות

 

אל תתיחסי לשאר השרשור שם, לא נשמע שזה רלוונטי לך...

לא מספיק לחשוב מה לא לעשות כשבעלך חוזר - צריך לחשוב מה כן לעשות.

 

דוגמה מתחום אחר: שנים ניסיתי להשפתר בעניין לשון הרע. כל הזמן אכלתי את עצמי על דברים שאמרתי בשיחות לבעלי שהם לשון הרע. לא הצלחתי להשתפר. אז הבנתי שמקור הבעיה הוא שאני מחפשת על מה לדבר איתו וכשלא עולה לי משהו אז יש לי נטיה להיגרר לדברים בעייתיים מבחינה הלכתית. אז התחלתי להתאמץ לקרוא ולשמוע דברים שיהיו נושאים מעניינים לשיחה וזה אכן מאד עזר להשתנות.

 

אז בשבילך אני מציעה:

 

1) במשך היום תשימי לב לרגעים נחמדים (X אמר משהו חמוד או הצלחת במטלה Y בצורה טובה במיוחד או...) ותתכנני לדבר על הדברים האלו כשבעלך נכנס. (כמובן אחרי ה"איזה כיף לראות אותך! התגעגעתי" וכמה דקות בשבילו סתם להירגע.)

 

2) תקבעי לך שעה שבו את כן מרשה לעצמך לשתף את בעלך בקושי. אולי בזמן שאתם אוכלים ביחד, אולי שעה אחרי שהוא מגיע. עצם זה שאת יודעת שיש זמן שבו מותר לך לשפוך יעזור לך לא לעשות את זה מיד כשהוא מגיע. ויש גם סבירות גבוהה שעד שתגיעי לשעה הזאת גם חלק מהצורך יעלם.

 

בהצלחה!

 

או שאת ביקרותית כלפי עצמך ומצפה מעצמך להיות מושלמת

ואז כשהוא מגיע את משליכה את זה עליו, כאילו הוא עכשיו שופט אותך

 

תלמדי לקבל את עצמך כמו שאת

זה יפה וזה בסדר גמור להיות אנושי

זאת אני, וכל כך קשה לי להרפות.

אבל כנראה שנתחיל בכח. אני צריכה לפמפם לעצמי שזה אפילו תועלתי יותר לטווח הארוך..

והייתי מתוסכלת מזה שלא הבנתי איך זה קורה לי. אני מלאת אנרגיות, מתקתקת עיניינים בבית,מקלחות לילדים ארוחת ערב, אבל איך שהוא נכנס הביתה---פתאום אין לי כוח לעשות כלוםםםם!!
טוב לדעת שאני לא לבד

סימן שהוא בעל טוב, ואת מרגישה שיש על מי להישען...

 

אבל בכל זאת, מגיע גם לו אשה מחייכת כשהוא בא - ולא לקבל עונש על זה שהוא טוב..

 

אז, לדעתי, קודם כל, תיידעי אותו שזו המציאות. שעד שהוא מגיע את מתפקדת מצוין - ורק כשהוא בא את פתאום מרגישה כמה את כאילו-מסכנה... ותגידי לו שכנראה זה לשבחו.. הגיע מישהו שאפשר להישען ולפרוק עליו.

זה כבר יגרום לו להרגיש יותר טוב עם התופעה.

 

אח"כ תאמרי, שאת בכ"ז מבינה שזה לא פייר... הוא לא צריך לסבול מזה שהוא טוב..

 

תשאלי אם יש לו עצות בשבילך. זה כבר משהו טוב. ישים את הדברים במקומם.

 

וגם את, אכן תפעילי בחירה. תדעי שזה הענין - ותאמרי לעצמך, כמה זמן לפני שהוא מגיע, הנה.. אני מתפקדת א-א.. ממשיכה עם הכחות האלה לקבל אותו. קבלי בחיוך, תתענייני.. תכיני לו משהו לפני שבא. תשבו ביחד.

 

ואולי, תקבעו בחיוך זמן מרוכז שבו את יכולה להתבכיין על כל מה שבא לך... את תדעי שיש זמן כזה, אז לא תצטרכי "לייצר" אותו..

 

הוא ידע מראש שזו ההגדרה של הזמן הזה, יאזין בסבלנות ולא ירגיש "אשם".. תגמרי לפרוק, ואם אח"כ עוד תצטרכי איזו עצה - סביר מאד שלא - אז שינסה לייעץ..  יתכן שתוך זמן מה, כבר לא תצטרכי גם "קביעות" כזו.. תדעי ממילא שיש לך בעל זמין לעת הצורך..

אני זוכרת עוד כשהייתי רווקה הייתי הרבה פעמים נוסעת בטרמפים עם נשים, הן היו מדברות בפלאפון על רמקול עם האמא, הדודה, האח, החברה, הכל שמח. הכל טוב..
פתאום מדברות עם הבעל הן עייפות, כואב להן, בקיצור פורקות לגמרי .
אגב, מאוד מזדהה איתך. ברגע שבעלי נכנס אין לי כח לתפקד! כל מה שסחבתי על הגב כל היום בבת אחת מראה את כוחו. אבל אחרי רבע שעה אני מתאפסת כי רואה שזה לא ריאלי שאני לא עושה כלום בדיוק בזמן של א.ערב, מקלחות.. וגם- בעלי מתעצבן, אז אני אוספת את עצמי...

כשהוא נכנס, תגרמי לעצמך קודם כל להגיד דבר אחד טוב שהיה היום.
אחכ את כל התלונות.
מאמינה שלאט לאט התלונות יתמעטו וההרגשה תהיה טובה יותר.

בס"ד

 

מה שלומך?

אני מציעה, לא בטוח, אבל יכול להיות שזה בגלל שבמשך היום אמנם את 'תותים', אבל באמת עמוס לך יותר מהיכולת שלך, ואז זה מתפרץ ככה.

אפשרות שניה, כמה שזה נשמע הזוי, אבל יכול להיות שכשהוא נכנס מפריע לך שהבית לא מאורגן כמו שרצית, שהאוכל לא מסודר כמו שרצית, שהילדים עוד לא מאורגנים, וככה זה יוצא ממך.

בכל מקרה, זה מאוד לא נעים המצב הזה,

ויכול להיות שהקורס שלי יעזור גם לנקודה הזו.

בכל מקרה זה קורס מדהים לכל אישה נשואה.

https://ayelet-chen.ravpage.co.il/for-woman

 

אפשרות נוספת,

שאישה באופן כללי מאוד מעוניינת שבעלה יבין אותה, יקשיב לה, יעריך את מה שהיא עשתה במשך היום.

זה צורך רגשי מאוד חזק אצל אישה מבעלה, והוא רק מתפתח עם השנים. 

(לפני החתונה הוא חלש מאוד מאוד)

וזה בסדר גמור שאת צריכה את כל זה כשהוא מגיע הביתה,

רק ממליצה לך לבקש את זה בצורה שתהיה נעימה לשניכם.

קודם לבלוע את הרוק, לחכות שניה, להגיש לו אוכל, להקשיב לו כמה דקות.

ואז הוא יהיה הרבה יותר בשל לתת לך את הצרכים הרגשיים שלך,

אבל באמת שהקורס שקישרתי בהודעה הקודמת- יעיף אותך רמה אחת למעלה. גם בהבנה של עצמך ולהבין את בעלך, וגם מה לעשות עם זה.

כי את עושה הכל.. ושהוא בא את מצפה לעזרה ... הוא עוזר לך שהוא מגיע? תשתדלי לחייך שמגיע ולבקש ממנו מה שאת צריכה.. מובן מאוד

מרגיש שחיבוק יותר מקרב ויותר מראה אהבה לא?

בלי לחץ

לפעמים יש פנאי לחיבוק ונשיקה לפעמים קמים מאוחר/מתארגנים בלחץ/הילדים קמו על צד שמאל - ואין פנאי בראש לכלום - זורקים שלום וביי ויום טוב ומתעופפים

מה זה בעצם משנה כל כך?

 

אה, ואני לא זוכרת מי נותן למי נשיקה ראשון - זה קריטי? זה תפקיד שלו כאילו?

 

אם יש לך איזה צפיה מבעלך עד שהוא מרגיש בעונש ולא בסדר אם הוא לא עומד בציפיות שלך אז הגיוני שהוא יעשה את זה כדי לצאת ידי חובה..

ובכלל כשמשהו מציק אני בעד לדבר על זה, באיזה ערב שקט שיש לכם זמן לעצמכם את יכולה לפתוח שיחה ולאמר לו ששמת לב או שיש לך הרגשה שיש לו עול מהטקס של הבוקר ואת רוצה לשמוע אם זה נכון, יש הפתעות לפעמים.. אולי באמת משהו מציק לו בעניין הזה ואת לא מדמינת

 

יש הבדל בין חיבוק לנשיקה?

כי גם לי נראה שנשיקה זה פחות מאשר חיבוק..

הרבה פעמים אשתי למשל זקוקה רק לחיבוק כי נשיקה זה לא כל כך מחזק\תומך\מראה אהבה...

 

מבחינתי לפחות.
השאלה שלי שזה לא דבר שהולך יחד?
חיבוק ונשיקה קטנה.
חיבוק ולברוח מהר זה גם מראה קצת..

זה לא משנה מה אצל אחרים.

תעשו מה שטוב לכם.

כך כשאני יוצאת הוא עדיין במיטה... (לא להתעצבן, הוא קם לא יודעת כמה פעמים בלילה לילד, כך שבאמת מגיע לו להמשיך להתפנק במיטה)

אז אני באה אליו, מעירה אותו, מתרפקת עליו, מתנשקים, ולפעמים הוא מש קם לחבק אותי. (תלוי כמה הוא הצליח להתעורר).

בלי זה אני לא מסוגלת לצאת מהבית.

וכל פעם שהוא יוצא מהבית, אפילו לתפילה, קפיצה למכולת או כל דבר אחר, ברור שנפרדים בנשיקות וחיבוקים, אחרת משהו חסר בי.

 

גם שלי מתעורר אחרי אבל הוא מתעצבן שאני מבקשת חיבוק כי אומר שהוא לא מצליחה להירדם בחזרה אחרי זה...

בזמן האחרון הוא נכנע 😅 אבל עדיין...

הרגיש לי מוזר אבל כל כך כיף...פעם ראשונה הרגשתי שהוא עוטף אותי.

וכתבתי כאן כי רציתי להבין אם זו רק אני או שרוב הנשים מרגישות ככה

אבל כמעט ולא זכור לי חיבוק בבוקר לפני שיוצאים...

אם סתם לא יצא או לא חשבתם על זה אז לכו על זה.... זה באמת כיף

 

גם לנו יותר כיף חיבוק ונשיקה אבל לא תמיד יוצא, יש בקרים יותר לחוצים ויש בקרים יותר רגועים..  אז איך שיוצא.

 

ובגלל זה גם עלו לי כל התהיות..

אולי זה סתם פרשנות שלך וחבל

למה לא פשוט תיגשי אליו ותגידי לו מה היית שמחה שיהיה?

נראה לי ששניכם תשמחו מזה.

יש הבדל בין פרידה רומנטית כשאתם לבד לבין להיפרד כשיש ילדים

אך באמת עם ילדים זה קצת יותר מורכב

לי באופן אישי קצת קשה לגלות קרבה פיזית לבעלי ליד הילדים..פשוט כי אני יודעת שהם מסוגלים לדווח הכל החוצה. ולא מתאים לי. מעדיפה להשאיר את הדבר הזה רק בינינו

למי שחושש/ת, שמא מתוך גילויי החיבה, הילדים יסיקו מתי ההורים מותרים ומתי אסורים - ילדים לא עושים ניתוח פסיולוגי-פסיכולוגי למצב של הוריהם. זה פשוט לא במודעות של מי שלא חי בתוך זה.

אנחנו לא נמנעים מלהביע חיבה לעיני הילדים. כמובן, בגדר הסביר (וכל אחד שם לעצמו את הגבולות שלו). ואנחנו בחרנו בזה בצורה מושכלת.

עם על הרצון להציג חזות אידיאלית - ילדים נחשפים לסיטואציות של ויכוחים בין ההורים, רגעי המתח (וכמה שננסה להמנע- לכולנו קורה פה ושם שהילדים עדים לזה, לא?) - ולכן ממש טבעי והגיוני שייחשפו גם לרגעי החיבה.

שלא יגדלו לילדים מתבגרים, שחושבים שאין אהבה בין ההורים.

אני לא בטוח שלהציג תמונה אידיאלית זה הדבר הנכון. אני חושב שמאד חשוב שהילדים יראו אותנו רבים, וגם מתפייסים, וגם סתם אוהבים ביומיום. כמובן שלא כל מריבה צריך לפתוח דווקא לפניהם, אבל אני לא חושב שזה נורא שידעו שלפעמים אבא ואמא רבים.

שאלה יהיו הבעיות...

להגיד לה עד שאת לא מדבר בכבוד אני מתעלם ממך לגמרי

או

לנסות להמשיך לתקן מהצד שלי ולהרגיש מושפל ומבוזה

ואתה מוזמן למצוא אפשרות נוספת טובה מהשניים שהצגת.
לדוג, לומר לאישתךבצורה מכובדת: מה שאת אומרת פוגע בי, בבקשה תפסיקי.

עם 4 ילדים לא בא לי לפרק משפחה.

אמרתי לה מס' פעמים שאי אפשר לנהל שיחה בזלזול כזה אבל היא לא מפנימה את זה.

מה גם שגם אם היא תפסיק עדיין בתוך תוכה היא מזלזלת בי.

אני צריך אולי להראות לה משהו קיצוני או שזה לא משפיע עליי או שהולך לפיצוץ...

יש משהו / יועץ/ רב שמכיר אותכם ויש לכם אפשרות להתייעץ איתו?

כמו כל בנאדם גם לך יש קווים אדומים, ואסור לך שירמסו אותך.
ממה שאני שומע, היא כביכול "מחזירה" לך על דברים שפגעת בה בעבר, ויש פה מן כדור שלג שמתגלגל לו.
החלטתם בעבר לתת לזה צ׳אנס כדי להציל את הקשר, והמשמעות של להציל את הקשר- לעבור תהליך משותף ביחד.

צריך לנקות את המשקעים מהעבר
1) תבהיר לעצמך מה הקווים האדומים שלך- דברים/התנהגויות שאתה לא מוכן לסבול/או שפוגעים בך.
2) לשנות את הגישה שלך- תתעסק רק במה שאתה יכול לעשות.
3)תחליט שאתה מכבד אותה, לתת לה מקום בכל מחיר- גם אם אתה לא בהכרח מסכים איתכם אל תזלזל בה.

השלב השני
4) ליזום איתה שיחה כנה. ולהחליט שאתם פותחים דף חדש ביחסים שלכם.
5) תגיד לה בנחת איזה התנהגויות פוגעות בך, ולבקש ממנה להימנע מהם. כי זה עושה לך רע וצריך שיהיה לשניכם טוב.

אני יוצא מתוך נקודת הנחה שגםלך יש התנהגויות מסויימות שמעצבנות אותה ופוגעות בה ואתה חייב להימנע מהם.אם אתה יודע מה פוגע בה-תימנע מזה בכל מחיר - צריך שגם לה יהיה טוב. לכן תבקש ממנה בכנות שתגיד לך מה אתה עושה שפוגע בה ותלמד אותה.

בע"ה אמשיך לכתוב בהמשך.

צריך לללמוד לחיות עם ציניקנים. זה באמת לא פשוט. לא נראה לי שהיא מתכוונת ממקום של רוע.

לא חבל על האנרגיה?

בגדול תמיד שיש משהו שאני צודק בו וזה מפחיד אותה היא מצליחה לפגוע בי ע"י זלזול

ואז אני כבר לא מצליח להגיב...

אם את מדברת בזלזול אלי. אין יחס! את רוצה לדבר בשמחה . אבל. בכבוד

 

אבל גם אתה תדבר אליה בכבוד. והכי חשוב שיהיה לכם דיבור הדדי. בלי דרך משהו \ילדים וכדומה

                                           

 

 

                                             בהצלחה אח יקר

 

השאלה אם זה לא יוביל לפיצוץ....

אבל נגיד שאשתי היקרה מתייחסת אלי  בצורה לא כ"כ מכבדת .(וזה קורה לכולם )

 

אני אומר בדיוק התכוונתי לעשות מה שאת אומרת. אבל בגלל שפנית בצורה כזו .אני בדווקא לא יעשה.

 

תבקשי יפה. אני יעשה!

משום מה ממעט המידע שכתבת,
זה נשמע שאתה רואה את זה כ"אנטיגוניזם" והיא עושה את זה כתגובת התגוננות.
כמובן שזה לא מצדיק שום דבר, אבל בטח שיש מצב שכל אחד מכם צריך לעשות בדק בית מה מוביל לתגובות מהסוג הזה.

מציע לפנות אליה ישירות ולהגיד בצורה יפה "אשתי היקרה, אני מרגיש פגוע מהדברים שאמרת לי. זה לא נעים לי."

כשהדברים נאמרים ישירות מלב אל לב ובכבוד, אדם ממוצע אמור להפנים את הדברים.

באופן כללי, אפשר ורצוי לפתח שיחה אודות המושג "ציניות". לספר את תחושותיכם ולקבוע גדרים בבית בנושא הציניות (האם יש לזה מקום, אם כן - מתי כן ומתי לא, מה עושים כשחשים פגיעה מציניות).

 

בכל מקרה, חוסר תגובה מצידך לא אמור להיטיב את הקשר.

יש חובה בבית שבני הזוג יכבדו זה את זה ואסור, פשוט אסור, לפגוע אחד בשני.

וגם אם חלילה נפגעים...אפשר לתקן!

 

בהצלחה רבה!

בס"ד

 

שלום,

 

כשאשתך מתייחסת אליך בצורה מאוד פוגענית ומזלזלת, כמו שכתבת,

אני בטוחה שזה נורא בשבילך,

אבל זה מאוד לא נעים גם לה. גם היא מסכנה ממש, והיתה מעדיפה קשר ברמות אחרות.

יכול להיות מאוד שהקורס שלי יעזור לה,

אם תמצא דרך חכמה להעביר לה את הקישור, בלי שהיא תדע שזה ממך, שלא תעלב-

היא תרוויח וגם אתה.

https://ayelet-chen.ravpage.co.il/for-woman

זה אומנם לא עצה קצרה של 5 שורות, אבל יש כאן גם פיתרון אמיתי יותר.

נו.. כל המבקש על חבירו נענה תחילה

שהוא לא מבין שזוגיות תקינה, ביסודה, חייבת להיות עם תקשורת ופתיחות מלאה על מנת שיהיה ניתן לקדם את הקשר.
יכול להיות שהוא גם מגיע מרקע שפחות פותחים את הלב, ומימלא כך הוא התרגל.
לפי דעתי כדאי לשבת ולהסביר בנועם שאנחנו אנשים בוגרים וההתנהלות צריכה להיות בהתאם,
את חייבת לדעת מה מפריע לו והוא חייב לדעת מה מפריע לך, כי אחרת איך תדעו במה להשתפר? אין לך רוח הקודש ואם הוא לא יגיד מה מפריע, את לא תדעי.
לכן חייבים שתהיה פתיחות.
אם זה לא יעזור והוא ישאר בשלו, תגידי לו שידבר עם הרב שלו על זה ויראה מה הוא אומר,
אם יש לו דיבור טוב עם הרב, והרב גם קצת עוסק בעניינים האלה זה יכול לעזור, במיוחד כשזה מגיע מרב שהוא מעריך.

זה שבמשפחה לא נפתחים ולא מספרים דברים אני חושבת שזה בגלל שיש לו אמא פרנואידית שיש לה מה לומר על כל דבר וכו דדבר דואגת; אימונים, לשתות אלכוהול (במידה נורמלית), לטובס לחו"ל, ללכת לים ועוד דברים שטותיים...

אז הוא לא מספר לאמא שלו כלום ולא סיפר לה כלום.

יכול היות שזה בגלל זה.

 

אני מרגישה שהסיבה שהוא לא משתף אותי ולא אומר לי את הדברים הנ"ל, זה בגלל שהוא מרגיש שאם הוא יפתח אליי זה "יוריד מהגבריות שלו"

 

אני אפילו כתבתי לו מכתב קשה לי עם ההתנהגות שלו, רשמתי מה אני אוהבת בו ומה קשה לי איתו, הבאתי לו דוגמאות מהחיים שלנו באיך שהוא התנהג... לא לקח את זה לתשומת ליבו, אמר שהכל בסדר ואין משהו לא בסדר אצלנו...

 

אני חושבת שללכת לרב שלו (עוסק בזוגיות) זה יעזור.

הוא מקבל גם זוגות? נראה לי די חשוב שהרב ישמע גם את הצד שלך ישירות ממך

אבל לא מקבל אישה לבד.

חשבתי שבהתחלה כדאי שהוא ילך לבד, אולי ירגיש יותר פתוח ויותר כן לדבר שאני לא שם.

מצד אחד אולי הוא ירגיש יותר פתוח

מצד שני אם הרב ישמע רק את הצד שלו ולא את הצד שלך אז התשובה שלו עלולה להיות הפוכה ממה שאת מקווה ובעלך רק יתחזק בדעתו יותר 

 

אתם יוצאים קצת..מדי פעם?
בית קפה,מסעדה,הליכה,ערב עם חברים?
זה חשוב! זה פותח ערוצי תקשורת טובים ביניכם
וע"י זה השיח ביניכם פתוח ואיכותי יותר.

אבל לא יוצא מזה כלום כי הוא בשלו... שהכל בסדר.

הוא יודע להאשים אותי וכשאני אומרת לו מה לא טוב במה שהוא עשה אז הוא מוציא את עצמו כצודק ומה מה שהוא עשה זה נכון או כשאני אומרת לו שנפגעתי, הוא אומר לי שזה שטויות ואני לא צריכה להיפגע ממנו 

שהוא הבין ממנה (מהסביבה). שרגשות זה דבר שלילי. ושלא מדברים על זה............. וכדומה.

 

את בתור אישה. צריכה לנסות לדבר איתו כמה שיותר על זה שרגשות זה דבר חיובי . מאוד חיובי

 

ועוד דבר. שהרבה נשים (בעיקר נשים), נופלים בזה. זה שמתי שהוא כן סיפר לך על איזה אירוע שהוא לא היה בסדר בו.

 

האישה ישר תוקפת במקום לעודד ומסבירה לו כמה הוא לא היה בסדר.............

הוא סיפר לי שהוא לא היה בסדר בו?

מכיון שהוא משתף אותך בדברים אישיים ואת במקום להכיל ולעודד, הסברת לו שהצדק עם הצד השני ... 

במקום להכיל ולהבין.

 

לדוג' אדם חנה במקום אסור וקבל דוח אז הוא מספר לאישה ובמקום להכיל היא אומרת לו למה חנית במקום אסור וכו'...

 

לא כתבתי על אירוע מסוים אלא על תרחיש שעלול להיות אצל כל זוג...

 

 

בזמן שקט ונוח ותסבירי לו הכל

(ואם מתנהג כמו שתיארת, תגידי לו שיפסיק להתנהג כמו בת הורמונלית במחזור)

לא יעזור שתסבירי לו כי זה לא הוא
את צריכה לשתף אותו למרות שזה יהיה חד צדדי ולאט לאט לפתוח אותו ובע"ה זה יגיע אצלו
ישנם גברים שלא מודעים לצד הרגשי שלהם ולא יודעים איך לבטא אותו
לדעתי הוא לא עושה זאת מרוע כמו שאת בעצמך אומרת שיש לו לב זהב ולכן תדעי שהוא אוהב אותך באמת רק הוא לא יודע לבטא את זה
זה שפה שהוא צריך ללמוד
גם מטפל יוכל לעזור לו
בע"ה אם תצליחי את תזכי והוא כמובן יזכה בצדדים נוספים שיעשירו אותו
בהצלחה גדולה

בתור גבר שחלק מהדברים שכתבת נכונים עליו
אני רוצה להאיר נקודת מבט אחרת.

גבר הוא גבר. ואם הוא היה רגיש, קשוב וחמוד הוא היה אישה.
גבר לרוב יהיה אגרסיבי יותר, כוחני ועוצמתי יותר. לא בקטע הרע, זו המציאות.

עכשיו,
ברור שכולנו רוצים שיהיה שיח משמעותי ועמוק בין בני הזוג
אבל הבסיס צריך לנבוע מהמקום של כל אחד מבני הזוג.

בעלך לא משתף? מבין אותו. רוב הגברים לא משתפים. יש כאלו שבאופיים משתפים המון, אבל לרוב יש להם מינוסים בנקודות אחרות אז הם לא מושלמים.

האם אני בעד שבעלך ישתף יותר? כמובן. גם אני הייתי רוצה לשתף יותר.
אבל תביני שזה הפוך מהאופי שלי, וטוב שכך.

גבר לא נולד ככזה שבוכה לאחרים על בעיותיו. הוא לרוב כזה ששותק ומתמודד. זה טוב? לא רלוונטי. זה מצויין לבית שיהיה בו כח כזה וגם מצויין שתהיה את האישה הרגישה והמשתפת.

הנקודה שאני מנסה להבהיר, היא שרק אחרי שמבינים את ההבדלים בין גבר לאישה אפשר וצריך לעבוד על זה.

איך עושים את זה?
לפני הכל, תחשבי על ה ייתרונות שיש בבעל שלא משתף. זה מה שאני עושה על עודף(מבחינתי כגבר) השיתוף של אשתי. היום זה אחד הדברים שאני הכי שמח בהם, למרות שזה לא תמיד הכי כיף ונח לי. אבל אני יודע שזה נכס לבית.
אני אשמח שאשתי תראה את הדברים ככה(אולי היא כבר רואה... מרוצה ממנה מאוד ב"ה) כי ה'חוסר שיתוף' שלי בנקודות רבות, גורם ליציבות של הבית למרות הקושי שלה עם זה.. ויש בזה עוד המון ייתרונות. כמובן שעבודה - תמיד יש.

בהצלחה..