לפני חתונה או אחריה?
******
מכירים מישהו שפסל את הבת זוג בגלל בעיה שהתגלתה?
בס"ד
אחח הזוגות של ימינו.. 

הגולש האחרון
אמא לנסיך קטןחשוב לי לדעת,על מה לא הייתם מוותרים?
מה שהכי חשוב לשים כמספר 1,ומה שהכי פחות חשוב בסוף
נאמנות
בן/בת זוג יפה
תקשורת טובה
בן/בת זוג אינטליגנט
בטחון
אושר
עושר
שלוה
משפחה תומכת
ילדים
חיי אישות תקינים
אהבה
מקצוע שאוהבים
בריאות
רצון טוב
סבלנות
מידות טובות
נכונות ללמוד ולצמוח
זה מה שעולה לי כרגע
יותר תכונות בבן הזוג,התכוונתי בחיי הנישואין בכלליות,זה נשמע אותו הדבר. אבל זה לא ממש
לא בבן הזוג
לא מספיק לרצות שלבן זוג שלי יהיו התכונות האלה, אני צריכה גם להיות בעצמי כזו או לפחות לשאוף לזה ולעבוד על זה..
לגבי השאלה המקורית, לא הכי מתחברת..
יכול להיות בנאדם שיש לו כמעט הכל אבל יש לו כאבים כאלה בזרת שזה מאפיל לו על הכל ויש בנאדם שמבחוץ זה נראה שיש לו הרבה צרות אבל הוא שמח ומאושר כי יש לו אמונה חזקה בבורא וזה נותן לו שמחה פנימית אמיתית
אני שואלת פה בגלל הניסיון, מקווה שזה בסדר..
מאז שהתארסנו יש סביבנו תגובות של "מה..? אבל את לא נראית מאוהבת.." או "תתרגש קצת יותר מה יש לך"
(אולי חשוב לציין שסיפרנו בינתיים רק למעט אנשים)
עכשיו זה לא שאין רגשות.. יש.. יש גם חששות אבל ב"ה שנינו שם וסגורים על זה..אז איפה ההתרגשות?
כאילו זה לא אמור להיות שלב כזה של אורות וריחופים והתאהבות?
ממש אוהבת שאנשים אומרים משפטים/מילים שלא תורמים לשום דבר!
הם לא מבינים שאחר כך מנתחים, ומרגישים מהם דברים שלא אמורים.
לא לייחס חשיבות.
אני בתקופת האירוסים הייתי יותר לחוצה ועל "קוצים" מאשר עם לבבות בעיניים.
יש כאלה שמרחפים רק כי לא מבינים מה עומד לפניהם,מה ה נישואין.ויש כאלה שלא מרחפים כי הם טיפוסין מידי לחוצים,וחוששים כל הזמן ממה שיהיה
שנאתי את השאלה הזו: נו . מתרגשת?
ובאיזשהו שלב התחלתי לענות: לא מתרגשת. לחוצה מאד.
רק לראות את הפרצוף של מי שמקבל תגובה כזו היה שווה...
ובכן, לפי מה שכתבת שאתם שלמים וסגורים,
ובטח כבר בררתם עם עצמיכם מה טוב לכם,
ההתרגשות מסתתרת מאחורי לחץ, מתח טבעי, חשש, פחד וציפיה לקראת המהלך הגדול ובעוצמתי הזה שנקרא חתונה.
הכל טוב איתך.
זה אומר שאת סה"כ אדם מציאותי, כי במח אנושי פשוט, באמת אי אפשר להבין איך עושים מהלך כזה....
תזכרו לנשום קצת בין לבין, לעשות משהו שישמח אותכם ויזכיר לכם את הכיף שלכם ביחד מעבר להכנות,
והכי חשוב, תדברו על המתח, על החשש. אין כמו לחבק את הפחדים ביחד.
אבל יש פה עניין אחר שהייתי רוצה להתייחס אליו.
אבל אין מצווה שהעולם יראה את אהבתכם.
זה אישי וזה שלכם. כך זה עכשיו, וכך יהיה בעתיד בע"ה.
וברור שגם כל אדם הוא אחר ומגיב שונה לדברים שונים. זה אתם וזו זכותכם!
אין איסור, אך גם אין מצווה לרחף בתקופת האירוסין. לא בזה תלוי הקשר שלכם.
היו אתם ותשמחו במי שאתם.
מזל טוב!
ובהצלחה רבה!
שהרבה בנות רואות אצל חברות שלהן את הצד השמח והמתלהב אבל לא נחשפות לכל החששות שבפנים, וככה נוצרה סטיגמה שכל הכלות אמורות להיות מאושרות ושמחות...
כשאני הייתי 'מאוהב' לא הייתי בריחופים ולא משהו כזה,
כי באופי שלי אני מאוד מתלבט חושב הרבה וצריך להיות בשליטה..
אז הכל בסדר.
ולא תמיד מה שרואים בסרטים זה נכון...
בהצלחה.


רק בעדינות בנות לא מבינות כל כך את הנושא הזה
צריך להיות עדין ולהסביר.
ואם קשה לה אז להפנות אותה לחברים מקשיבים וכו
התייחסות לאושר שנמצא מאחורי העמל ואיך מגיעים אליו כך שממש אי אפשר להגיע מהודעת הפתיחה שלך למסקנה שרצית
גם כשהאופוריה יורדת
כשזוכרים איך זה התחיל מבינים שזה יכול להיות בינינו ואז מתחילים ללמוד איך להחזיר את זה ולהעצים עוד ועוד...
זה כל כך לא ככה שאני יכולה רק לרחם עליך שככה אתה רואה את זה
(נשואה מעל עשור + ילדים)
מה קשור פה סגנון הכתיבה, תוכן הדברים מאפיל על הסגנון....
זה בכלל לא חייב להיות ככה.
גם לא בגילוי החלק האלוקי שבאדם..
אבל אם בסוף הגעת לראות את החלק האלוקי המתגלה וכו' - אז יופי.. ב"ה.
כמו צמח ברשאלה לי לציבור-
(שואלת כאן כי רוצה חוות דעת של "מבוגרים" ממני... וגם חוות דעת הלכתית אם יש מקור לכך)
בקצרה, לומדת במקום מעורב לימודים אינטנסיביים. הסיבה- המקום שבו מצאתי את התחום שאני רוצה ללמוד, לא קיים במכללות נפרדות.
עד כה הרגשתי שהצלחתי ב"ה לשמור את הגבולות שלי יחסית באדיקות (בחברה מאוד מאוד לא כזו...), כשעיקר הבעיה היא כאמור סוגיית הבנים בנות (לומדת תואר עם נטייה מובהקת למין הגברי..).
העניין הוא כזה- לאחרונה אני מרגישה שהסיטואציה נהייתה יותר מורכבת ויותר קשה. יותר קשה לי לשמור על הגבולות כי המצב לעיתים לא מאפשר (רק בנים כמעט בקורסים), ושבאופן כללי שהות במקום כזה יוצרת חספוס..
בתכנונים שלי, קיוויתי להתחתן ישר בתחילת הלימודים וככה הבעיה מתגמדת (יש ללא ספק יחס שונה לרווקות ונשואות אצלנו).
בכל מקרה, רצה הקודש בורך הוא ועוד לא זכיתי.. ועכשיו נכנסת ההתלבטות--
האם במקרה כזה צריך לוותר על התואר וללמוד משהו דומה לו (אבל כמובן שלא אותו דבר) או ברמה אחרת ולא להמשיך עם הסיכון לפגיעה ביראת שמיים? מצד אחד מאוד אוהבת את התואר שלי..... מצד שני......
לחלופין, אם הדעה היא כן להישאר בתואר, מה לעשות ואיך לנהוג כדי למנוע את זה?
אשמח לשמוע מעצותיכם המחכימות....
אשריכם!
בניגוד לתפיסה (הרווחת, למרבה הצער) העובדות בשטח מצביעות חד-משמעית על מה שנאמר בכותרת.
המחירים עשויים להיות כבדים משני הצדדים:
מצד אחד, לימודי התואר.
ומצד שני, ולא פחות חשוב, השמירה על היקר והקדוש (פשוטו כמשמעו).
ייתכן וכדאי היא להתייעץ עם ת"ח שמכיר אתכם מקרוב ושאתם קשורים לדרכו.
בהצלחה רבה!
מה האתגרים,אנשים יוכלו לתת לך קצת טיפים או עצות
אז כמו שאמרתי עיקר הבעיה היא בעובדה שיש כמעט רק בנים, כיוון שהתואר קשה מאוד, נוצר מצב שבו בקבוצות למידה ישנם גם בנים וגם בנות למשל, ברור שהשיח (דיבור-בסגנון, בתוכן.....) ומעבר האווירה הם דברים שלי מאוד לא מתאימים.
אני כמובן עד עכשיו מאוד מאוד השתדלתי שלא להיכנס לקבוצות למידה מעורבות כאלה. הבעיה נוצרה שוב כאמור כשיש רק עוד 2 בנות או 3 איתי בכל הקורס, ואם הן לא חברות שלי (או לא מעוניינות בכך
), המצב נהיה מורכב, וכל קבוצת למידה כזו מערבת גם למידה עם בנים.
קושי נוסף הוא כיוון שהחומר מאוד מאוד קשה... אז ללמוד לבד זה קשה עד בלתי אפשרי (זה מה שניסיתי הסמסטר בלית ברירה....).
בנוסף, יש את העניין של הקושי במול אנשים סתם כך.... באופן כללי אני משתדלת להיות אדם נחמד לאנשים סביבי, וסתם ככה אני בחורה מאוד חברותית, ולי אישית לא פשוט לא לומר שלום, וכשמבקשים עזרה לא להיות נחמדה... כי אחרת הסטודנטים מפרשים את זה כחברה שלהם....
קושי אחרון הוא בעובדה שלרוב אני נשארת עד שעה מאוחרת בלימודים כי האווירת למידה שם יותר טובה ויש תמיד עזרה שאפשר לבקש.... אני גרה בדרום, ולכן לא גרה בבית כרגע... ולהישאר עד שעה מאוחרת מזמין מראש קלות דעת....
ונקודה אחרונה חביבה.... הקבוצות ווצאפ שבהן השיח מאוד חופשי ותמיד מבקשים עזרה או משתפים פתרונות או עונים על שאלות (שוב זה הרבה פעמים הכרחי לתואר בגלל רמת הקושי שלו....) ואז מה שנוצר זה אווירה שלי אישית פחות נוחה.... אבל שוב מצד שני אני זקוקה מאוד לפתרונות או לתשובות על שאלות האלה...
חשוב לי לציין שב"ה עד עכשיו לא אירעה שום נפילה ח"ו, אבל עדיין כיוון שאני מרגישה שזה התמודדות לא פשוטה ומאתגרת אני מנסה לחשוב מה הלאה....
ברור לי שלו הייתי נשואה, המצב היה אחרת... לפחות ממה שאני רואה אצל נשואות אחרות דתיות שאיתי.
שוב תודה לכם!

מרגישה שזה פוגע לך ביראת השמיים? לא ברור לי למה שיפגע וכנראה שזה תלוי בך ובמקום שלך
אם כן תנסי להתרחק מחברה שלא טובה לך וליצור מעגל חברתי שכן טוב לך
בנוסף בהרבה מקומות יש שיעורי תורה, אצלנו היו בנות שאירגנו שיעור עם רב שהיה מגיע פעם בשבוע שזה היה נחמד וגם עוזר ליצירת קשרים חברתיים עם דתיות אחרות (במידה ובחוג שאת לומדת אין כמעט דתיים כמו שהיה אצלי)
לדעתי חשוב שתהיה הפרדה בגיל ההתבגרות.
אבל בחיים האמיתיים אין הפרדה כזו, וכשתתחילי לעבוד תמצאי את עצמך במקום מעורב הרבה פעמים. וצריך ללמוד לחיות עם זה כך שמצד אחד אין ירידה רוחנית אבל עדין שומרים על קשרי עבודה ראויים עם העובדים האחרים.
תמיד.. בהצלחה! אם צריך להכין 20 משלוחים זה כבר יוצא ממש יקר
חשבתי על פרויקט. הוא בהרצה והיום אני מכריז על פתיחתו של:
//חצוצרות//חצוצרות//
שרשור השידוכים הגדול
איך זה עובד?
כל מי שנשוי מקבל על עצמו (בלי נדר) לשבת עם אשתו/עם בעלך עד סוף השבוע הבא!
לחשוב
על חבר אחד שלו, על חברה אחת שלך
למצוא להם מישהו/מישהי שנראה לכם מתאים
ולהציע להם!! (כן, כן, אין מה להתבייש)
(המטרה היא שכל זוג ינסה להוציא לפחות שני זוגות לדייט תוך שבוע-שבועיים.
אתם לא מבינים איזה נחמה יש אפילו מעצם ההצעה יש לרווק/ה שרואה שיש לו חבר נשוי שחשב/ה עליו)
אתם לא חייבים אבל אני אשמח שתקפיצו תשתפו תכתבו שאתם מסכימים בלי נדר.
ואולי אולי בזכות השרשור הזה (שכל המטרה הייתה להעלות את המודעות) ייצאו מפה כמה חתונות
[בחישוב פשוט (ופסימי לחומרא): אם 100 אנשים שיראו את השרשור הזה ויקבלו על עצמם לשבת עם בן/בת זוגם לחשוב ולהציע לשני זוגות,
יהיו לנו 200 זוגות שיצאו
יהיו לנו 140 (בערך) שימשיכו לדייט שני
יהיו לנו 90 שימשיכו לדייט שלישי
יהיו לנו 60 שישרדו שבועיים
יהיו 30 שיהיו חודש
15 יהיו חודשיים
7 יהיו שלושה חודשים
3 זוגות יזכו לבנות בית בישראל. והכל בזכותכם!!
אני יודע שזה לא מקובל היום, אבל לא לפחד להתחייב לקבל על עצמכם. ולא לדחות את זה!
זה בסדר ובלי נדר.
אם כל אחד יעשה השתדלות קטנה של כמה דקות ושני טלפונים (הוא לחבר, היא לחברה*2)
תראו כמה אושר יכול לצאת מפה. בעזרת ה'!!
מחכה פה לעדכונים, 4 חודשים מהיום. תשתפו אותנו מה יצא מכאן...
תיכנסו ותשתפו פעולה...
זה יכול להיות מדהים
ברוך ה' ברוך ה' לי אישית ממש אין חוסר בהצעות.
מה זאת אומרת יתערבו בחיים? איך אנשים אמורים להכיר..?
מה הבעיה שמישהו יראה לאדם אחר שהוא חשב עליו...
הרבה מאוד בנים/בנות אמרו לי שזה הציל להם את השבוע/את החודש...
עצם זה שניסו..
לא דיברתי על לשלוף מהשרוול.
אם יושבים וחושבים בטוח אפשר למצוא לפחות שני זוגות נורמלים-מתאימים מתוך מאות המכרים שיש לכל בנאדם ממוצע
מחכה לפרויקט גיוס ההמונים...

ה' שמח בכם אני בטוח
היה פה איזה שרשור שרציתי להגיב ואמרתי אחרי שבת על זה שאשתו מדיחה את הכלים ביום של המקווה....
לא השרשור של מירית
אחת מתכונות הטרול זה לא ללמוד לקח אלא לתכנן את הפעם הבאה שתצליח יותר
נשואה פלוס+
כמוני כמוךהאמת שפספסתי את השרשור המדובר, וסתם מסוקרן לדעת מה היה שם...
כמוני כמוךעל הסבלנות והפירוט! מעריך!
ושאלה יהיו הצרות שלנו (הטרולים כמובן, אשה ששוטפת כלים זה כמובן לא צרה ולא משנה מתי
)
להיות גם הוא וגם היא... אפשר לתבוע את המוחקים......
שלא עשנו כגויי הארצות..

מי שזוכר משירשורים קודמים... מי שלא , מוזמן לבדוק.
בכ"א עבר לו עוד חודש ועוד חודש, ונשואים כבר עוד מעט חצי שנה, ציינתי כאן כבר בעבר שהכל טכני בזוגיות, לי בכ"א אין רגש (אולי קטן אבל זה רגש כמו לכל בנדאם לדאוג לו שלא יהיה עצוב) יש בעיה בקיום היחסים, בכל ההסתכלות על הנושא הזה מצידה, בהתחלה לא הבנתי מה זה, כי איך אפשר לא לרצות דבר כל כך בסיסי ומובן מאליו, העלו כאן כל מיני השערות, הטרדה מיני בעבר וכדו'..
אז ככה היינו אצל 5 אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, סקסלוגיות, מטפלות מיניות ,פסיכולגית קלינית, פזיוטרפסטית רצפת האגן,
יש בעיה, שפשוט לא ניתן לקיים כרגע יחסים הבעיה היא בעיקר בראש כל מה שהיא גדלה עליו, היא מעולם לא נחשפה למין , הפעם הראשונה ששמעה זה לפני ההדרכה (אנחנו די גדולים יחסית כך שזה מפתיע) לא היה לה צורך גופני ונפשי למין, תמיד הדירו אותה מלדבר על הנושא, לחקור, ושהנושא הזה הוא שפל ושבוז- מה שיוצא שהגוף בכלל לא רוצה את זה, ולא מגיב למגע כלשהו בצורה תקינה, אלא בצורה חרדתית נורא. אז צריך לפתוח את זה רק כדי שיהיה אפשר לקיים יחסים קודם כל, אם בצורה נורמלית או לא, זה לא יודעים עדיין...
פסיכולגית קלינית שדיברה איתנו אמרה לי לאחר המפגש שזו בחירה שלה כמה אתה רוצה להשקיע, כי יש בה עקשנות בנושא, היא לא מבינה בכלל מה הקושי של הגבר בלהיות בלי זה, היא לא מבינה בכלל מה זה דחף מיני, וזו בעיה קשה מאוד שצריך לשחרר בראש יקח זמן, וגם לא מבטיחה לך שזה יהיה מאה אחוז, בוודאי לא כמו שאתה מצפה. סתם דוגמא היא אומרת "כל כך קשה לך אז תוציא אם זה מציק לך", או אחרי המקווה היא לא מציעה בכלל לקיים יחסים, הכל מתנהל רגיל.. זה מבאס נורא, שם זה עומד, בכ"א היא החליטה שלא מתאים לה פסיכולוגית כי היא חופרת לה מידיי, ועברה לפיזותרפיה כי זה מתמקד יותר בקטע של הלהרפות , כי בלי שום קשר היא טיפוס נורא חרדתי, אז היא מלמדת אותה איך לשחרר.. ואני חושב שזו טעות להפסיק עם הפסיכולוגיה המינית כי שם טמונה הבעיה כיון שזה עמוק יותר. בכ"א הפער בעולמות ברוחניות הוא לאין ערוך.... לא מוצא שום מכנה משותף יחד למשל דבר שאנחנו גדלנו עליו או אוהבים לעשות, הכל טכני ,בישול, נקיון , כביסה, אני לא יכול לצחוק איתה על משהו שאני אוהב/יודע, כי היא לא מהעולם הזה, והחרדתיות הזו משגעת אותי, כי תמיד הראש בסטרס, כסיסת ציפורניים, תמיד עצבנות כזו, זה מציק לי נורא, כמון שהזכרתי כאן כבר את הנושא הזה של היופי והטיפוח הנשי כשיוצאים בחוץ שזה לא מעניין אותה, הסברתי לה שזה בשביל לכבד את עצמה ואותי, אין עניין שנצא למסעדה והיא תנעל נעליים בלויות ותלבש משהו מסכן, זה משגע אותי. אבל ככה היא... זה מטריד אותי שבנדאם לא שם לב לזה בעצמו לבד, הרי כל אחד רוצה להיראות נקי מסודר, מטופח, זה ראש בריא! וגם הקטע של ה2 עולמות, תעשה אתה מה שאתה רוצה אני לא מפריעה לך, העיקר שתישאר איתי, אבל זה מרגיש לי שאני חי לבד, כי אין משהו משותף, בטח תגידו תיצרו משהו משותף, תעשה, תיזום, היא מעולם לא תיזום, (בוודאי לא משהו שכרוך בהוצאה כי הטבע הוא קמצן, משהו שגליתי לאחר החתונה) כל מה שאני יעשה היא תעשה איתי כי זה איתי, לא כי היא אוהבת ונהנית מזה. משהו כאן לא תקין.
אני חיי חיים טכנים למדיי, מרגיש מסורס, כי אני טיפוס שאוהב טבע, להשתחרר, לצחוק מלא, ים, מרחבים, אופק, לנשום אוויר צח וסתם לא לחשוב על כלום ולהנות...
יועצים, מדריכים, וכל מי ששאלתי, אמרו לי הכדור בידיים שלך... אבל לי, שגם ככה החיים שלי לפני כן לא היו דבש, לא טוב לי עכשיו, במיוחד שהרגש הוא אפסי..
קשה לי, ואני דוחה את הקץ ביום ועוד יום, וכבר עברו כמה חודשים ואני באותו מקום, הלב לא מרגיש כלום......
אל תתכתבי על דברים אישיים,במיוחד עם מישהו שפתח ניק באותו היום,זה תמיד מחשיד
הנורמלית האחרונהזה היה שאלה הגיונית לגמרי מענין איך החליטו שזה טרול ,
ניסית לעזור ואין לך מה להרגיש רע....
אבל אני בפרטי עונה בדרך כלל רק שאני רואה ניק עם ותק וכו....
או אלה אם כן זה שאלה טכנית ...
וגם איך שוכבים בחודש שביעי
מומלץ מאד!!!
כי מה שאת מתארת שקורה לך זה מאד אופיני ומוכר.
ומה שהיא כותבת שם בהודעה באמת מאד יכול לעזור
מקשרת לך:
אל תתיחסי לשאר השרשור שם, לא נשמע שזה רלוונטי לך... 
לא מספיק לחשוב מה לא לעשות כשבעלך חוזר - צריך לחשוב מה כן לעשות.
דוגמה מתחום אחר: שנים ניסיתי להשפתר בעניין לשון הרע. כל הזמן אכלתי את עצמי על דברים שאמרתי בשיחות לבעלי שהם לשון הרע. לא הצלחתי להשתפר. אז הבנתי שמקור הבעיה הוא שאני מחפשת על מה לדבר איתו וכשלא עולה לי משהו אז יש לי נטיה להיגרר לדברים בעייתיים מבחינה הלכתית. אז התחלתי להתאמץ לקרוא ולשמוע דברים שיהיו נושאים מעניינים לשיחה וזה אכן מאד עזר להשתנות.
אז בשבילך אני מציעה:
1) במשך היום תשימי לב לרגעים נחמדים (X אמר משהו חמוד או הצלחת במטלה Y בצורה טובה במיוחד או...) ותתכנני לדבר על הדברים האלו כשבעלך נכנס. (כמובן אחרי ה"איזה כיף לראות אותך! התגעגעתי" וכמה דקות בשבילו סתם להירגע.)
2) תקבעי לך שעה שבו את כן מרשה לעצמך לשתף את בעלך בקושי. אולי בזמן שאתם אוכלים ביחד, אולי שעה אחרי שהוא מגיע. עצם זה שאת יודעת שיש זמן שבו מותר לך לשפוך יעזור לך לא לעשות את זה מיד כשהוא מגיע. ויש גם סבירות גבוהה שעד שתגיעי לשעה הזאת גם חלק מהצורך יעלם.
בהצלחה!
או שאת ביקרותית כלפי עצמך ומצפה מעצמך להיות מושלמת
ואז כשהוא מגיע את משליכה את זה עליו, כאילו הוא עכשיו שופט אותך
תלמדי לקבל את עצמך כמו שאת
זה יפה וזה בסדר גמור להיות אנושי
סימן שהוא בעל טוב, ואת מרגישה שיש על מי להישען...
אבל בכל זאת, מגיע גם לו אשה מחייכת כשהוא בא - ולא לקבל עונש על זה שהוא טוב..
אז, לדעתי, קודם כל, תיידעי אותו שזו המציאות. שעד שהוא מגיע את מתפקדת מצוין - ורק כשהוא בא את פתאום מרגישה כמה את כאילו-מסכנה... ותגידי לו שכנראה זה לשבחו.. הגיע מישהו שאפשר להישען ולפרוק עליו.
זה כבר יגרום לו להרגיש יותר טוב עם התופעה.
אח"כ תאמרי, שאת בכ"ז מבינה שזה לא פייר... הוא לא צריך לסבול מזה שהוא טוב..
תשאלי אם יש לו עצות בשבילך. זה כבר משהו טוב. ישים את הדברים במקומם.
וגם את, אכן תפעילי בחירה. תדעי שזה הענין - ותאמרי לעצמך, כמה זמן לפני שהוא מגיע, הנה.. אני מתפקדת א-א.. ממשיכה עם הכחות האלה לקבל אותו. קבלי בחיוך, תתענייני.. תכיני לו משהו לפני שבא. תשבו ביחד.
ואולי, תקבעו בחיוך זמן מרוכז שבו את יכולה להתבכיין על כל מה שבא לך... את תדעי שיש זמן כזה, אז לא תצטרכי "לייצר" אותו..
הוא ידע מראש שזו ההגדרה של הזמן הזה, יאזין בסבלנות ולא ירגיש "אשם".. תגמרי לפרוק, ואם אח"כ עוד תצטרכי איזו עצה - סביר מאד שלא - אז שינסה לייעץ.. יתכן שתוך זמן מה, כבר לא תצטרכי גם "קביעות" כזו.. תדעי ממילא שיש לך בעל זמין לעת הצורך..
זבח תודהבס"ד
מה שלומך?
אני מציעה, לא בטוח, אבל יכול להיות שזה בגלל שבמשך היום אמנם את 'תותים', אבל באמת עמוס לך יותר מהיכולת שלך, ואז זה מתפרץ ככה.
אפשרות שניה, כמה שזה נשמע הזוי, אבל יכול להיות שכשהוא נכנס מפריע לך שהבית לא מאורגן כמו שרצית, שהאוכל לא מסודר כמו שרצית, שהילדים עוד לא מאורגנים, וככה זה יוצא ממך.
בכל מקרה, זה מאוד לא נעים המצב הזה,
ויכול להיות שהקורס שלי יעזור גם לנקודה הזו.
בכל מקרה זה קורס מדהים לכל אישה נשואה.
https://ayelet-chen.ravpage.co.il/for-woman
אפשרות נוספת,
שאישה באופן כללי מאוד מעוניינת שבעלה יבין אותה, יקשיב לה, יעריך את מה שהיא עשתה במשך היום.
זה צורך רגשי מאוד חזק אצל אישה מבעלה, והוא רק מתפתח עם השנים.
(לפני החתונה הוא חלש מאוד מאוד)
וזה בסדר גמור שאת צריכה את כל זה כשהוא מגיע הביתה,
רק ממליצה לך לבקש את זה בצורה שתהיה נעימה לשניכם.
קודם לבלוע את הרוק, לחכות שניה, להגיש לו אוכל, להקשיב לו כמה דקות.
ואז הוא יהיה הרבה יותר בשל לתת לך את הצרכים הרגשיים שלך,
אבל באמת שהקורס שקישרתי בהודעה הקודמת- יעיף אותך רמה אחת למעלה. גם בהבנה של עצמך ולהבין את בעלך, וגם מה לעשות עם זה.
שאתן נפרדות מהבעל בבוקר מה אתן מעדיפות
נשיקה או חיבוק?
יש הבדל מבחינתכן?
אני מרגישה שבעלי נותן לי נשיקה קטה שכאילו לצאת ידי חובה...
מרגיש שחיבוק יותר מקרב ויותר מראה אהבה לא?
בלי לחץ
לפעמים יש פנאי לחיבוק ונשיקה לפעמים קמים מאוחר/מתארגנים בלחץ/הילדים קמו על צד שמאל - ואין פנאי בראש לכלום - זורקים שלום וביי ויום טוב ומתעופפים
מה זה בעצם משנה כל כך?
אה, ואני לא זוכרת מי נותן למי נשיקה ראשון - זה קריטי? זה תפקיד שלו כאילו?
אם יש לך איזה צפיה מבעלך עד שהוא מרגיש בעונש ולא בסדר אם הוא לא עומד בציפיות שלך אז הגיוני שהוא יעשה את זה כדי לצאת ידי חובה..
ובכלל כשמשהו מציק אני בעד לדבר על זה, באיזה ערב שקט שיש לכם זמן לעצמכם את יכולה לפתוח שיחה ולאמר לו ששמת לב או שיש לך הרגשה שיש לו עול מהטקס של הבוקר ואת רוצה לשמוע אם זה נכון, יש הפתעות לפעמים.. אולי באמת משהו מציק לו בעניין הזה ואת לא מדמינת
יש הבדל בין חיבוק לנשיקה?
כי גם לי נראה שנשיקה זה פחות מאשר חיבוק..
הרבה פעמים אשתי למשל זקוקה רק לחיבוק כי נשיקה זה לא כל כך מחזק\תומך\מראה אהבה...
זה לא משנה מה אצל אחרים.
תעשו מה שטוב לכם.
כך כשאני יוצאת הוא עדיין במיטה... (לא להתעצבן, הוא קם לא יודעת כמה פעמים בלילה לילד, כך שבאמת מגיע לו להמשיך להתפנק במיטה)
אז אני באה אליו, מעירה אותו, מתרפקת עליו, מתנשקים, ולפעמים הוא מש קם לחבק אותי. (תלוי כמה הוא הצליח להתעורר).
בלי זה אני לא מסוגלת לצאת מהבית.
וכל פעם שהוא יוצא מהבית, אפילו לתפילה, קפיצה למכולת או כל דבר אחר, ברור שנפרדים בנשיקות וחיבוקים, אחרת משהו חסר בי.
הרגיש לי מוזר אבל כל כך כיף...פעם ראשונה הרגשתי שהוא עוטף אותי.
וכתבתי כאן כי רציתי להבין אם זו רק אני או שרוב הנשים מרגישות ככה
אבל כמעט ולא זכור לי חיבוק בבוקר לפני שיוצאים...
אם סתם לא יצא או לא חשבתם על זה אז לכו על זה.... זה באמת כיף
גם לנו יותר כיף חיבוק ונשיקה אבל לא תמיד יוצא, יש בקרים יותר לחוצים ויש בקרים יותר רגועים.. אז איך שיוצא.
ובגלל זה גם עלו לי כל התהיות..
אולי זה סתם פרשנות שלך וחבל
למה לא פשוט תיגשי אליו ותגידי לו מה היית שמחה שיהיה?
נראה לי ששניכם תשמחו מזה.
אשתי מתייחסת אליי בצורה מאוד פוגענית ומזלזלת
יכולים לדבר על משהו והיא פתאום תמחא כפיים ותגיד "יופי גאון"...
בעבר היינו קרובים לגירושים אבל החלטנו לנסות להציל.
כנראה היא חושבת שאני מפחד להתגרש ומנסה לפגוע בי על מה שפגעתי בה בעבר כי היא יודעת שאני ישתוק
היא לא מבינה ששלמות המשפחה חשובה לי ולא הפחד להתגרש!
גם שאני מנסה להסביר לה התגובה שלה זה ככה אני
לא יודע מה לעשות...
להגיד לה עד שאת לא מדבר בכבוד אני מתעלם ממך לגמרי
או
לנסות להמשיך לתקן מהצד שלי ולהרגיש מושפל ומבוזה
עם 4 ילדים לא בא לי לפרק משפחה.
אמרתי לה מס' פעמים שאי אפשר לנהל שיחה בזלזול כזה אבל היא לא מפנימה את זה.
מה גם שגם אם היא תפסיק עדיין בתוך תוכה היא מזלזלת בי.
אני צריך אולי להראות לה משהו קיצוני או שזה לא משפיע עליי או שהולך לפיצוץ...
בגדול תמיד שיש משהו שאני צודק בו וזה מפחיד אותה היא מצליחה לפגוע בי ע"י זלזול
ואז אני כבר לא מצליח להגיב...
אם את מדברת בזלזול אלי. אין יחס! את רוצה לדבר בשמחה . אבל. בכבוד
אבל גם אתה תדבר אליה בכבוד. והכי חשוב שיהיה לכם דיבור הדדי. בלי דרך משהו \ילדים וכדומה
בהצלחה אח יקר
השאלה אם זה לא יוביל לפיצוץ....
אבל נגיד שאשתי היקרה מתייחסת אלי בצורה לא כ"כ מכבדת .(וזה קורה לכולם )
אני אומר בדיוק התכוונתי לעשות מה שאת אומרת. אבל בגלל שפנית בצורה כזו .אני בדווקא לא יעשה.
תבקשי יפה. אני יעשה!
מציע לפנות אליה ישירות ולהגיד בצורה יפה "אשתי היקרה, אני מרגיש פגוע מהדברים שאמרת לי. זה לא נעים לי."
כשהדברים נאמרים ישירות מלב אל לב ובכבוד, אדם ממוצע אמור להפנים את הדברים.
באופן כללי, אפשר ורצוי לפתח שיחה אודות המושג "ציניות". לספר את תחושותיכם ולקבוע גדרים בבית בנושא הציניות (האם יש לזה מקום, אם כן - מתי כן ומתי לא, מה עושים כשחשים פגיעה מציניות).
בכל מקרה, חוסר תגובה מצידך לא אמור להיטיב את הקשר.
יש חובה בבית שבני הזוג יכבדו זה את זה ואסור, פשוט אסור, לפגוע אחד בשני.
וגם אם חלילה נפגעים...אפשר לתקן!
בהצלחה רבה!
בס"ד
שלום,
כשאשתך מתייחסת אליך בצורה מאוד פוגענית ומזלזלת, כמו שכתבת,
אני בטוחה שזה נורא בשבילך,
אבל זה מאוד לא נעים גם לה. גם היא מסכנה ממש, והיתה מעדיפה קשר ברמות אחרות.
יכול להיות מאוד שהקורס שלי יעזור לה,
אם תמצא דרך חכמה להעביר לה את הקישור, בלי שהיא תדע שזה ממך, שלא תעלב-
היא תרוויח וגם אתה.
https://ayelet-chen.ravpage.co.il/for-woman
זה אומנם לא עצה קצרה של 5 שורות, אבל יש כאן גם פיתרון אמיתי יותר.