פורום נשואים טריים (עמוד 306)

אם תכתבי איזור בארץ אנשים יוכלו לעזור יותר
יש אפשרות להדרכת כלות דרך "בניין שלם" אני חושבת שיש להם מדריכות בכל מיני מקומות.
אפשרות נוספת היא להתייעץ עם מכון פועה, הם גם מכשירים מדריכות.

קורס אינטרנטי- יש את אפרת צור, יש סידרה בחינם, ממליצה לך לצפות ולהחליט אם את מתחברת לסגנון, ואז אפשר לקנות את הסדרה המלאה.

בניין עדי עד!

וחיפשתי המלצות אישיות, אבל אבדוק איפה שכתבת!
מודה לך

בס"ד

אבל מכירה אותן רק כנשים ולא כמדריכות.
יכולה להמליץ על @הקולה טובה אבל היא מאזור ירושלים.

יש לי מישהי מדהימה להציע לך!! (מאזור הקריות) חיפה..
תוכלי להשאיר לי את המס שלך ובשמחה!!
(לא מניסיון, איני נשואה עדיין, אך המון דברים טובים נאמרים)

מזל טוב

שווה לבדוק במכון פוע"ה או בניין שלם.

הרצאות באינטרנט יכולות להיות נחמדות, אבל זה לא במקום מדריכה אישית, ששמה לב לקצב שלך, לקליטה שלך. את יכולה לשאול אותה שאלות תוך כדי הלימוד וגם לחזור אליה לשאלות/בירורים/הבהרות אחרי החתונה.

היא דרך בניין שלם.. אם תשאירי לי את המספר אשלח לך את השם והטלפון

אם את מעוניינת אני מדריכת כלות מוסמכת ,גרה בכרמיאל. זה המייל שלי YANINA48@WALLA.COM .  מוזמנת ליצור קשר/לשאול/לבדוק בשמחה!♥♥

 

אם את מעוניינת אני מדריכת כלות מוסמכת ,גרה בכרמיאל. זה המייל שלי YANINA48@WALLA.COM .  מוזמנת ליצור קשר/לשאול/לבדוק בשמחה!

 

נעומי מרגלית ואם היא ממש עסוקה בטוח מכירה נשים אחרת הגולן...

תחושה מובנת לחלוטין.
הוא יודע שזו התחושה שלך?
פתחת איתו את הדברים?
מה הוא אומר?

מתעלם

מה זאת אומרת מתעלם?
"מאמי, אני רוצה לשתף אותך במשהו.. קשה לי שהחבר'ה מגיעים לכאן לכל כך הרבה זמן, הבית קטן שזה ממש לא נעים לי ששומעים מתי אני נכנסת לשירותים או שאני שומעת מתי הם נכנסים.. בשמחה שיבואו אבל לא לכל הלילה, זה מרגיש לי לא נעים. מה אתה אומר? מה אפשר לעשות?
הוא:
את: כן.. אני יודעת שיש לך מה להגיד.
הוא:

האם זו הסיטואציה?

הוא אומר נעשה בבית אחר/כשאת צכה לשירותים נוציא אותם מהבית-כמובן שלא נח
אוףףףף בסופו של דבר כל שבוע הם באים אשכרה עד הבוקר

את חלק מהבית הזה, ובלי לריב איתו בכלל, את חייבת להעביר לו שכל מה שקשור לחיים שלך צריך להיות בהסכמתך ובדיבור משותף שלכם.
תאמיני בזה וזה יעבור מאליו. אל תתני לזה להימשך.

בשבילו זה בונוס, לך זה מפריע. הוא חייב להתחשב בך.

כלומר אחרי שעה - - - בלילה, לא מוכנה שיהיו זרים בבית.
נורמלי להזמין חברים בשעות סבירות, אבל נורמלי שבשעות השינה תוכלי להסתובב בבית בפיג'מה וכד', שלא נעים להסתובב כך בפני גברים זרים.

'אני הכי בעולם רוצה שתהנה ותביא חברים
אבל ממש לא נעים לי שכך כך וכך, מה עושים?'
בטוחה שתמצאו יחד פתרונות מעולים

בין אם זה מוצדק בעיניו ובין אם לא - בזוגיות צריך לדבר על דברים, לא להתנהל באופן חד צדדי תוך דריסת השני

 

מה שנדרש ממך זה אולי יותר אסרטיביות  - לדרוש ממנו לדון איתן על זה ולא להחליט בעצמו ולהתעלם ממה שמפריע לך

לא מפריע לך שאת לבד בלילות בזמן שהוא עם חברים???

רק לי זה נשמע מוזר?

לא מפריע לך שאת לבד בלילות בזמן שהוא עם חברים???

רק לי זה נשמע מוזר?

לא מפריע לך שאת לבד בלילות בזמן שהוא עם חברים??? מה הם עושים לילה שלם?

רק לי זה נשמע מוזר?

אבל מה זו השאלה הזו "מאיפה יש לו זמן"? זה לא העניין כאן.
וחוץ מזה, חשוב בחיי הנישואין שלכל אחד יהיה את הספייס שלו, ולילה עם חברים, בטח בתחומי הבית, לא אמור לגרום לאיזשהו פגיעה אצל בן הזוג.

כל זה ללא התעסקות בשאלה של היכן הגבול ובאיזו תדירות...

כשמתחתנים מפסיקים להיות רווקים על כל המשמעויות. האם לא יכול להיות שלאדם יש רצונות מימי רווקותו? יכול להיות אבל צריך לבחון היטב בצורה זוגית וישרה אם זה באמת ממקום של לברוח מהנישואין או ממקום של מרחב אישי. לא יעלה על הדעת שהמרחב האישי שלו יסתור ואף יהרוס את המרחב האישי שלה. גברים שנמצאים בבית עד השעות הקטנות של הלילה זה פשוט לא שייך... רוצה לשבת עם חברים? אחרי שבדקנו מאיפה זה נובע ובוודאות גמורה (בעיקר של האישה כי יש לה יותר אינטואיציה לחוש את הנטיה הנפשית) זה לא נובע ממקום של בריחה מהנישואין והזוגיות יואיל בטובו החבר לשבת עם חברים כל שבוע בית אחר.

הגעת למצב שאגב ההליכה עם החברים אתה פוגע באשתך וזה לא מעניין אותך? ידידי אתה מתגעגע לרווקות ובורח מהנישואין. לא "מחפש מרחב אישי".

לצאת עם חברים אני מבינה.
אבל לילה שלם?
אין עבודה? אין לימודים?
מצטערת, זה ממש מוזר בעיני.
בפרט שזה בא על חשבון האישה.

ובכל מקרה כל אדם שפוי לא מבלה בתוך ביתו לילה שלם

מה לא ברור בזה?

הבית הוא מבצרך הפרטי והבלעדי ואין סיבה שייחשף לזרים ולא תרגישי פרטיות ותהיי מוגנת.

ייתכן שיש כאן גם בעיה נוספת של "ואת נשי עמי" (משנ"ב או"ח ר"מ, סקנ"ב).

 

רצוי שתסבירי לו את תחושותייך ביחס לעניין.

 

בהצלחה רבה!

הבחור לא שם עליה. מציע הצעות משונות (כשתצטרכי ללכת לשירותים תגידי ונצא כולנו עד שתסיימי...) וכו'...

צריך טיפול וליווי הבחור לא מבין מה זה נישואין.

שנכנסים לשירוטים דרך החדר הזוגי.

מזל שהאיש שלי לא מביא חברים ליותר מכמה שעות.
גם אני הייתי מתוסכלת מהמצב.
זהו אין לי פתרון, רק שתדעי שאת לא מוזרה או לבד שזה מפריע לך.

ואשתי עמדה לידה בתמונה , אז פשוט ביקשתי שיכירו לי דווקא אותה

באתר היכרויות
ולא, לא *ידעתי* שזה האחד שלי, פשוט אחרי תקופה שיצאנו בחרתי בו והחלטתי שזה מה שהוא יהיה, בגלל שהתפתח רגש וראיתי הרבה דברים שהערכתי ורציתי לבית שלי ולי..

שיתפתי כדי שתהיה לפחות תגובה אחת לא של ׳אביר על סוס לבן שנופל מהשמים..׳

בס"ד

 

חבר שלו הכיר אותי בפייסבוק והציע [יש לציין שהחבר הזה פגש אותי לראשונה רק אחרי שהתארסנו].

תלוי למה את קוראת חיכינו. לא יצאתי לדייטים רגילים לפניו כמעט בכלל. היו לי לפניו בערך חמישה חברים ומדוייט אחד שגם אותו הכרתי קצת לפני, בין הגילאים 14.5-20. 

האמת שהיה פשוט ברור לי. הבנו אחד את השנייה, היו לנו שיחות ארוכות והרגש התעורר די מוקדם. זה פשוט היה מתאים.

שמתוכן בדיעבד הבנתי שלפחות שנתיים ראשונות הייתי צעירה מידיי ולא בשלה. בסופו של דבר שמחה מאוד שהתחתנתי מתי שהתחתנתי (24) ולא הרבה לפני.
הכרנו דרך שידוך וואצאפ של דודה שלי וחברה של אמא שלו. זה אפיק שהלכתי עליו בלי לחשוב שבאמת יצא ממנו משהו, אלא רק כדי לא להרגיש שאני חוסמת אפשרויות.
לא חושבת שהיה לי רגע שבו "הבנתי" שזה הוא. מהדייט הראשון מאוד חיבבתי אותו, אבל בכללי היו לנו הרבה עליות ומורדות בקשר והרבה התלבטויות עד שפשוט החלטנו שטוב לנו ביחד ונדאג שכך גם ימשיך.
ב"ה היום להתלבטויות של אז אין שום השפעה על החיים שלנו ואני כל יום מודה לה' על זה שעשיתי את הבחירה הזו. הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים

תסתכל על הדברים הטובים ותגיד אותם לאישתך

אם חושבת שהיא יפה תגיד לה

תקנה לה תכשיט יפה וכשהיא שמה אותו תגיד לה שזה נראה טוב עליה

הכינה לך אוכל- תגיד תודה 

תעריך את מה שהיא עושה בשבילך ותגיד לה תודה וכל הכבוד

 

זו הסיבה שאני צריך עזרה בלעשות את השינוי

אולי בהתחלה זה יהיה צבוע  אבל אחרי שמתרגלים זה זורם ולא צבוע...

פשוט מאוד קשה לי להוציא את זה מהפה...לא מצליח

צריך הרבה ענווה בשביל זה. כי כאשר אחד מהבני זוג מתגאה על השני אז תמיד הוא ימצא חסרונות כי הוא מרגיש מעליו.

הייתי מציע אולי קח כמה ימים ותרשום לך את כל הדברים שאשתך עושה בבית מסדרת את הבית מבשלת מנקה וכו' וככה תוכל לשים לב יותר לדברים שאשתך עושה בבית. לאחר מכן לפרגן לה על זה כמו שכתבתי למעלה מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

 

יהי רצון שהשלום ישכון בביתכם.

לצערי.
כל הכבוד שלמדת לזהות את המקום הזה, את החסרון והחולשה הזו. זה כבר טוב.
הייתי משתדלת לראות גם אצל זוגות אחרים את הדברים המסוימים האלה, חברים משפחה וכו'. או מנגד - הוריה של אשתך. לראות במציאות כמה זה עושה טוב. הרי אתה רוצה שיהיה לכם יותר טוב...
תמצא את המקום העמוק הזה שבו אתה רוצה באמת שיהיה לה - לך - לכם יותר טוב. זוגיות וחברות יותר טובה. ואמיתית.

זה עבודה עצמית לגמרי. מאחלת בהצלחה

תפרגן על על ותגיד תודה

או בשבוע האחרון

 

תתחיל מלזהות את הדברים הטובים, שלב שני תחשוב איך לאמר לה את זה

 

רק בהדרגה שלא יראה לה משחק.
תפתיע אותה בפתקים קטנים עם שוקולד שהיא אוהבת, תניח לה על הכרית. או בתיק.
תשלח מילה טובה באמצע היום בוואצפ.
תזמין אותה למסעדה ותדברו על זה שהבנת שהיא הכי חשובה לך ואתה רוצה לחזק את הקשר שלכם.
בהתחלה זה קשה.
אחר כך יזרום יותר.

תתן מחמאות הכי מזוייפות בעולם. ותרגיש הכי מוזר וקטן.

 

אבל אחרי תקופה משמעותית .אם כמובן לא תתייאש. אין לך מושג לאיזה עולם יפה תגיע

תתאמץ להחמיא על כל מעשה טוב ( תודה רבה שהכנת ארוחת ערב, תודה שכיבסת, מאוד מעריך שהצלחת לעשות --- ). על המראה - יפה לך הבגד. והכי חשוב להגיד לה שאתה אוהב אותה, גם כמה פעמים ביום.

גם אם בהתחלה זה יהיה מאולץ, בהמשך יהיה טבעי.

אישה שלא מקבלת מחמאות ולא מילה אחת טובה מבעלה היא אישה מסכנה!

מי יתן לה אם לא בעלה?

באמת שאף פעם לא אמרת לה מחמאה?
מה עם פיוס וכל זה?
כשאתם ביחד אתה לא אומר לה כלום כלום??
אתה רוצה שהיא תחפש את זה בחוץ?
אישה החיות שלה מהבעל. הוא שמשפיע עליה.
ואתה מפסיד אישה שמחה שתחזיר לך אהבה בחזרה.

כל הכבוד שהתעוררת. בהצלחה!

כי זה ישמע לה צבוע או מתחסד

תמשיך עם זה ואל תתייאש

אומרת מניסיון

תתחיל במחברת זוגיות כזו בה תכתוב יום יום את כל הדברים הטובים שזיהית.

בבוקר למחרת תתלוש את הדף ותתן לאשתך עם כמה מילות פתיחה נעימות ורצוי בזמנים המותרים עם נשיקה.

דוגמה להמחשה

לאשתי היקרה

היה לי מאוד נעים לאכול את האוכל שלך
לראות איך את משקיעה בעבודה
לראות אותך עם החצאית החדשה שקנית השבוע.

אוהב בעלך.

תתחיל מהכתב לאט לאט תרצה כבר אוטומטית לעבור לביטוי בע"פ.

ב"הצלחה אחי תתמיד תצליח

אלא פרטני,כמו:האוכל שלך מאוד טעים,אלא המרק שבישלת היה מעדן,מאוד אהבתי את הגזר ששמת בפנים

תשאל רב, שמעתי שעשו את זה בקומקום.

ולמה לא להטביל? פשוט מחכים כמה ימים שיתייבש...

צריך גוף חימום או משהו דומה.

מעדיף לא להטביל.

ככל הידוע לי, לא מספיק לפרק מה שכל אחד יכול. כדי שזה יחשב כלי שיהודי הרכיב, חייבים שהפירוק ובעיקר ההרכבה, יהיה 'מעשה אומן' - כלומר משהו שצריך ידע מקצועי כדי לעשות.

כמו שאמרתי, לשאול רב.

ואגב, מזל טוב

תודה

סביר שבכל בית כנסת שתשאל יהיו שניים שלושה.

בטח ידעו בפורום כזה

אני טבלתי את הטוסטר (היקר.....) שלנו

חיכיתי 3 ימים

ועד היום כמה שנים עובד מעולה!

אבל לא כל טוסטר ניתן לפרק.

בהליכות עולם חלק ז' עמ' רס"ו הביא הגר"ע יוסף הסוברים שכלי חשמלי אינו צריך טבילה, מאחר שהכלי עובד רק כשהוא מחובר לחשמל ונחשב מחובר לקרקע, והם הגרש"ז ועוד פוסקים מהדור הקודם. וצירף להם עוד כמה פוסקים הסוברים שכלים הקבועים במקומם (כמו מצנם, טוסטר, וקומקום חשמלי שעומדים במקומם ולא מובאים לשולחן בשעת הסעודה) אינם צריכים טבילה כי אינם נקראים כלי סעודה. ולא דחה דעה זו, וסיים "וטוב להחמיר לטבול" ומשמע שמעיקר הדין התיר.

 

הגדרה זו הובאה ברמב"ם (הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ג) שכתב להצריך טבילה בכלי תשמיש סעודה, וזאת על פי דברי הגמרא בע"ז שם: 'כלי סעודה אמורים בפרשה'. הרמב"ם חוזר ומדגיש זאת בפרק זה בהלכה ה: 'טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה...', וכן בהלכה ו: 'כלי מתכות של סעודה הנלקחים מהגויים'.

 

וזו לשון הטור (יו"ד סי' קב): "אין צריכים טבילה אלא לכלי מתכות והן צרכי הסעודה, כגון כוסות וצלוחיות, יורות וקומקומין וכיוצא בהן, שהן מצרכי הסעודה".

 

הגדרה זו של 'כלי סעודה' או 'כלים שהם לצרכי סעודה' היא מרכזית, שאם לא כן הכלי פטור מטבילה. 

כמו כן דעת הגרב"צ אבא שאול שאין צריך טבילה.

 

לדעת ה'תפארת ישראל', כל כלי שעשייתו על מנת לחברו לקרקע, אינו מקבל טומאה. רק כלי שאפשר להשתמש בו כשאינו מחובר, ולא נעשה על דעת שיחברוהו - מקבל טומאה גם אם חברוהו לקרקע. דין זה מובא גם בשו"ת שב יעקב, תשובה לא. גם ה'חכמת אדם' (ב'בינת אדם', שם) מביא את קושיית התוי"ט (מקואות פ"י מ"י), ומסיק ה'חכמת אדם' ש'דבר שאינו נגמר להיות כלי עד אחר שנתחבר עם הקרקע, אינו מקבל טומאה'. לפי זה, יש להקל בכלי חשמלי המיועד מתחילתו להיות מחובר לקרקע, וללא זה אינו עובד.

 

כמו כן הביא בערוך השלחן (יו"ד,קכ,לט), שכלי סעודה הם כלים שמטלטלין אותם ממקום למקום. אבל כלים גדולים, שמקומם קבוע, אינם בכלל כלי סעודה. לדבריו, לא רק כלים המחוברים לקרקע פטורים מטבילה אלא גם כאלה שאפשר לטלטלם ממקום למקום, אלא שאין דרך לטלטלם.

 

אמנם עצה פשוטה, למי שמכיר גוי בסביבתו, לתת לו במתנה ולשאול ממנו בחזרה. יש שכתבו לפרק ולהרכיב, אבל צריך פירוק שיודע רק אומן לעשותו. ואחד הפוסקים אמר שבצירוף כל הנ"ל ניתן להקל בפירוק והרכבה של כמה ברגים.

אנחנו טובלים את המוצרי חשמל הקטנים (טוסטר, בלנדר מוט, מצנם, קומקום וכאלה) ואח"כ מחכים כמה ימים עד לייבוש מלא

לא היתה בעיה עם זה

 

רצוי להטביל בזריזות פעם אחת ולהוציא (לא להשאיר שעה במים).

תן לזה להתייבש יום-יומיים.

כנ"ל קומקום וכד'.

אתה ממש לא הראשון שמטביל כלים חשמליים...

אבל בשביל לעודד.
בעלי ואני שונים מאד באופי וכשהתחתנו היינו רבים המון ומתווכחים.
לקח לנו כמה שנים להתאפס.
אבל תמיד כיבדנו ואהבנו ונהננו זה בחברת זו
כיום 16 שנה נשואים ב"ה כן ירבו
ומאוהבים כמו זוג מתחיל...
אז יש תקווה🌷

אני מאושרת ועובדת על זה
הוא מאושר ועובד על זה
וכולם מרוויחים ומושפעים
שנינו מאושרים
המשפחה מושפעת
הסביבה מושפעת

וגם להסתפק במועט ובנחוץ.

ממליצה על הסרטון "החובה הערכית להיות מאושר" של פרייגר יו

ראית אותם מתורגמים איפשהו?

בטוחה שאם תגיד לה מילים טובות בשבחה דוקא היא תהיה מוכנה לשמוע

אני נגיד גם ככה , אני מריגשה שאני לא רק שאין איפה לדחוף לי עוד פקודות אלא הכל גלש כבר מזמן. אז כמו אישתך לא רוצה לדמיין עם בעלי יתן לי עוד מטלות כמו תקני לחם בדרך, נגיד כשאני עם תינוקים ועגלות ולהידחף לחנות איתם.

או כל מטלה אחרת. אני מעל ומעבר עמוסה רק חסר לי עוד דברים ממנו

נכון שזה סוג של באסה.. אבל זה ההתנהלות של הבית...

תעשה את מה שצריך אתה. בלי לפנות אליה . יש לה מספיק על הראש. מה שחסר או כל מה שאתה חושב בקשר לבית תעשה לבד

מזכיר לי שבעלי לפעמים שולח את הילדים אלי ואני משתגעת. כאילו אני באמצע להלביש את התינוק אז מה אתה אומר לילד הגדול יותר תשאל את אמא איפה הנעלים (הילד פונה אליו שלא מוצא את הנעלים בבוקר אז במקום לעזור לו לחפש הוא אומר תשאל את אמא)

עכשיו כל דבר תשאל את אמא אני מרגישה שעוד שניה אני לא יודעת מה קורה לי. לא מוצא את הנעלים תעזור לו לחפש מה קשור להפנות אלי. והרשימה אדירה. אני מסבירה לו אלף פעם לא להפנות ילדים אלי בשום צורה כי גם ככה הם 24 שעות פונים אלי אז רק חסר לי שאתה שולח אותם. הם מבקשים משהוא תעזור להם. אומר לילד תביא את התיקיה תספר פרשת שבוע ואז הילד מביא הוא אומר לו הנה תספר לאמא והוא מביא לי את הדף. באמת למה?????? אתה לא רואה שאני אוכלת. עד שיש לי שניה רגע פנוי. אמרת לו תביא את התיקיה תשאל אותו את השאלות של פרשת שבוע. אם היתי רוצה לשמוע אני הייתי מבקשת.

כנ"ל לגבי קניות וכל דבר. תעשה לבד. תפתור לבד בעיות

נראה לי אולי במה שכתבת שאשתך זקוקה ממך לחום ואהבה בדחיפות.

 

נישואים זה לא דבר טכני

 

משמע מהדגובות שלה שהרבה זמן היא לא קבלה מחמאה או סתם איזה מילה טובה ממך

תתחיל כבר מעכשיו...........בהצלחה

 

או שזה דיבור ששמעת בעבר?
קרה משהו שונה לאחרונה?

בכל מקרה עושה רושם שהיא עונה לך את התשובה- היא מרגישה שאתה נותן לה פקודות.
מציעה לך לדבר איתה על זה בגילוי לב.

ועד אז אפשר לדבר בצורה מכבדת;
צריך לקנות לחם למחר לילדים, את יכולה לעשות זאת?

זה שצריך לעשות כל מיני דברים או שעושים אותם למען המשפחה והילדים לא מצדיק יחס לא ראוי ולא מכבד.

נסה כמה ימים לפרגן לה על דברים שהיא עושה ולגלות הערכה.
ואם יש לך בקשות או שיש משהו שנראה לך צריך לעשות, תגיד אותם בכבוד.

תזכיר לעצמך שהיא לא חייבת לעשות שום דבר שנראה לך לנכון גם אם בעיניך צריך לחם לילדים והיא היחידה שיכולה לקנות.
פשוט לא.
ועכשיו תבקש כמו בעל מכבד ומעריך.

היא לא מוכנה להקשיב לי בכלל ורק תוקפת

היה מקרה שאמרתי לה תעזבי את הטלפון בנהיגה והיא התנפלה עליי...

פשוט כאילו היא שמה אותי במקום שמה שאני אומר זה נגדה..

אני לא חיה אתכם אבל ממה שאתה משקף כאן נשמע שהיא חווה ומרגישה מותקפת, ושאתה מתנגד אליה.
נשמע מדבריך שאתה מרגיש שהפקודות או ההוראות שלך מוצדקות...

ולכן חשוב מאד שתזכיר לעצמך שאין לך שום זכות לתת לה פקודות מוצדקות ככל שיהיו או להגיד לה מה לעשות.
אתה אחראי על עצמך והיא על עצמה,
ומתוך כך, ובכבוד הדדי עליכם ליצור שיתוף פעולה.

נשמע שטיפול זוגי באמת יכול לעזור לכם.
ובכל מקרה קח לתשומת לבך את הדברים הנל.

אם צריך לחם לילדים ירק היא יכולה לקנות היא חייבת! אלו הילדים שלה בדיוק כמו שלו. ואם אין לחם וצריך לקנות אפשר לבקש!
לגבי כל השאר מסכימה.

אמר שרק היא יכולה לקנות? מי אמר שהיא יכולה בכלל? מי הגדיר שצריך דווקא לחם? ומי אמר שלקנות דווקא? בקיצור מי אמר *שהיא* חייבת?
לדעתי לא את לא אני וגם לא בעלה יכולים להגיד לאדם מה הוא חייב או לא חייב לעשות.
מי שיכולים זה ה' וצו מצפונו ואף אחד מאיתנו לא השוטרים שלהם.

הנקודה פה היא לא מי יקנה את הלחם אלא התייחסות נורמלית בין בני זוג, שנשמע שחסרה ומובילה לקרע ביניהם.

מה שחסרה לו בעיני היא נקודת המוצא שהיא מה שניסיתי להעביר וכנראה לא ממש הצלחתי-
אין זכות למישהו לדרוש מבן/בת זוגו לעשות משהו.

ואם בעלה סבור שחייבים לחם לילדים והיא היחידה שיכולה לדאוג לכך יש דרך ראויה ונעימה לעשות זאת.
מה שבטוח *לא חייבים* זה לתת הוראות ופקודות...


וכשמשנים את נקודת המוצא מהמחשבה שהיא חייבת לעשות כך וכך, להבנה שזה שנראה לי או לכל אחד אחר שנכון או מוכרח לעשות משהו,
לא נותן לי שום זכות לפקוד עליו מה יעשה, גם צורת הדיבור משתנה.

לרוב מי שדורש או פוקד עושה את זה כי הוא מרגיש או חושב שמישהו חייב לסור למרותו, ולא כך הדבר.
בוודאי שלא בזוגיות. וגם בהורות זה לא כזה פשוט.

שתי הדוגמאות שהבאת הם של הוראות שנתת לה.זה שזה בשביל הבית או אפילו למנוע סכנה, לא משנה את זה שהשיח הוא כזה שאתה נותן לה הוראות (אולי אפילו זה נשמע פקודות). בני זוג לא אמורים לחלק הוראות אחד לשני, אמורים לפעול בשיתוף. אם כל פניה שלך אליה היא כזאת, הגיוני (לא מוצלח, אבל הגיוני) שהיא מרגישה מאויימת ומגיבה כך.

למשל: "פלונית, עומד להיגמר הלחם, תוכלי לקנות בדרך חזרה מ... בבקשה?". הנה, דאגת לצורך של הבית והילדים בלי לתת לה הוראה.

תתחיל לתרגל את זה, סביר שהפיצוצים יפחתו דרסטית. בהצלחה.

אפשר ללכת. אינכם הראשונים שהגיעו והתפוצצתם אחד על השנייה

אין ברירה צריך טיפול. גם אם קשה, זה נועד בדיוק בשביל זה

וגם עם מי שכתב מתחתי שתלך אפילו לבד

תלמד איך להתמודד עם המצב ואיך להוציא אותה גם

אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות!

תנסה לשנות את הניסוח, אכפת לך בבקשה לקנות לחם? או יש מצב שתקני לחם?

אתה יכול להגדיל לעשות ולהגיד, אשתי היקרה, את יכולה בבקשה?

 

האם אתה מחמיא לה באמת על מה שהיא עושה? האם אתה מכיר לה טובה על כל המאמצים שלה בבית?

 

אם קשה לך להתחיל אתה יכול להחמיא דרך הילדים ולהגיד להם לידה,

ילדים יקרים, מי הכין לכם אוכל? מי דאג לכם לבגדים? מי קילח אותכם?

 

יש עוד מלא דברים שאפשר להחמיא עליהם, אישה היא לא מכונה שיכולה לעבוד בלי הפסקה

הכרת הטוב היא הדלק

 

ברור לי שאחרי מחמאות אמיתיות וניסוח אחר של בקשות היא לא תתקיף..

 

ממליצה לכל אחד

 

בהצלחה!

אתם חייבים יעוץ!
אפילו שתתפוצצו אחד על השניה.
אם לא תעשו טיפול שורש זה רק ילך ויחמיר.

זה לא הבקשה או הקניות זה משהו מעבר..
היא מלאה ואתה כנחראה לא מבין אותה אז זה מתפרץ על שטויות.
ואם אתה בסדר גמור היא צריכה טיפול נפשי.
אם אתם לא יודעים לפתוח את זה לבד ולבדוק מה מציק לשני, ואיך לשפר אז צריך עזרה מבחוץ.
חבל לשרוף שנים יפות. לכו לטיפול.

מחולל פלאים

מניסיון של המון זוגות

תקני לחם

תעזבי את הפלאפון

 

וזה גם מה שהיא אומרת - אתה לא תתן לי פקודות

 

מניחה שאם בעלי היה מדבר אלי ככה גם אני הייתי מתפוצצת בסוף

 

אצלינו מדברים כמו צוות, כמו חברים. אף אחד לא נותן פקודות לשני

אם אני רוצה שהוא יעשה משהו אני שואלת אם הוא יכול, אם הוא מסכים וכך גם הוא כלפי - שואל אם אני יכולה, או מסכימה או אם מתאים לי לעשות כך וכך

ואם יש נושאים שקשה יותר להגיע בהם להסכמה אז מנהלים על זה שיחות ודיונים, לא האשמות ולא בתוקפנות

מה שכתבת נשמע מוטה. תוכל לנסות לתאר את זה לעצמך, לא לנו מתוך נקודת המבט שלה?

https://www.zimmer.co.il/m/?siteid=4480

צימר במצפה יריחו.
הג'קוזי קטן אבל הבריכה שוווווה!! סגורה, פרטית, גדולה.
טיילנו בים המלח עין גדי וקומראן יש גם טיולים פחות מוכרים שאפשר אם אתם בקטע של טיולים
היו מסעדות טובות באיזור גם

מה דעתך על מקום האירוח הסוויטה הנשיאותית?
צימר ברמה מטורפת, יותר טוב מהתמונות. כל המתחם ממש פרטי ואי אפשר לראות כמעט כלום מבחוץ כולל בגינה ובבריכה. עלה לנו 800 ללילה (די יקר) לא בקיץ. יש ג'קוזי ענק ובריכה גדולה

בצפון, ג’קוזי גדול בחדר ובריכה מחוממת ומקורה שאפשר לנעול בחוץ
בעלי צימר מקסימים

ביבניאל, בריכה מחוממת ,ג'קוזי בחוץ וגם בפנים הצימר , משחקייה , נוף משגע , קרוב לטבריה ..מחיר טוב , נסענו כבר למעלה מ4 פעמים ותמיד מרגישים בבית

רמת הגולן----<

אני בחורה מבית דתי לאומי, אשכנזי נורא והבחורציק מבית תימני שומר מסורת (המשפחה לא לגמריי דתייה ועושים קידוש ואח״כ יושבים על נרגילות). הוא ראוי לציין התחזק ו״השתכנז״ ולומד באחלה ישיבה היום..

אם ככה צריך לראות אם יש בניכם קשר טוב ואם זה הולך טוב אולי שווה את זה.

קודם כל צריכים להיות מודעים לזה שלא מתחתנים רק עם הבחור, במובן מסוים מתחתנים גם עם המשפחה. לטוב ולרע.

דם זה לא מים וממשפחה אי אפשר להתנתק. היא תמיד תהיה שם ברקע. משפחה היא חלק משמעותי בחיים.

 

אלא מה - בעולם הזה אין מושלם, בכל אחד יהיו מעלות וחסרונות (גם בך, סורי ), במובן מסוים כשיוצאים עם בחור בעצם חלק מהשאלות שאת צריכה לשאול את עצמך זה עם איזה חסרונות את מוכנה לחיות, כי אין אדם שאין לו חסרונות.

אלא שאם בסופו של דבר מכלול המעלות שלו משמעותי לך יותר מהחסרונות שאת רואה בו אז הוא יכול להתאים לך.

 

אז עכשיו זה כבר שיקול שלך כמה מפריע לך הסגנון שלהם וכמה את חוששת או לא חוששת מזה. 

וכמובן עד כמה הבחור הזה חשוב לך עד שאת מוכנה לקחת את המשפחה שלו כעסקת חבילה איתו ביחד.

 

 

לדעתי חשוב לראות שטוב לך הסגנון של משפחתו.
אחכ זה סיוט כל החיים......
מנסיון של 13 שנה- עדיין קשה לי עם המשפחה שלו.. ואיתו בכל מני הרגלים של משפחתו..
אבל זה מה יש.

עם המשפחה של בעלה אמנם יש יותר ויש פחות אבל לכלום יש קשיים בסופו של דבר וצריך לקחת את המשפחה בפורפורציה נכונה.

זכיתי והמשפחה של בעלי מדהימה.
אני אוהבת להיות שם אוהבת את האנשים ואת הכל...
ברור שיש לפעמים אי הבנות ותקלים כמו עם כל אדם,
וכמו בכל משפחה
אבל זה מזערי, ובאמת זכיתי ומודה לה'.

ולמה אני כותבת את זה?
כדי להגיד שכן.
יש מציאות טובה ואידיאלית,
ויש יתרון גדול לסגנון דומה של משפחות,
יש חשיבות לאווירת שבת וחג טובות.

ועוד יותר מזה,
בארגונים של החתונה היה פשוט נעים
כי ההורים באותו ראש והכל היה חלק יותר
הם אפילו נהיו קצת חברים.

עד שהתחתנתי לא הבנתי כמה זה משמעותי וכמה המשפחה שלו הופכת ממש להיות חלק מהחיים.

כמו שיפית אמרה אז ברור שלא רק על פי משפחה קובעים אם להתחתן.
אבל לשאלתה אם זה משמעותי? אז כן...

גם ב"ה זכיתי למשפחה כזאת.
וגם בארגונים של החתונה זה היה ממש משמעותי! יכולים להיות פיצוצים לפעמים, ולנו לא היה אפילו תקן קטן. ב"ה!

פערים יש תמיד, השאלה איך מתמודדים איתם. נכון תמיד ונכון במיוחד אצל חוזר בתשובה.
איך הוא מתכוון להתנהל? באים לשבתות שם? נעלמים בקטע של הנרגילות? מה הוא מתכוון להגיד לילדים בעז"ה?

אם יש לו תשובות טובות לשאלות הללו - אז קדימה.

אם יש הבדל בסגנון , זו לא בעיה כ"כ גדולה, יכול להיות קשה כשיש אנשים קשים, אם הם בסגנון אחר, אבל אנשים עם מידות טובות , תוכלי להסתדר עם כל סגנון של משפחה. אבל גם אם הם בדיוק באותו סגנון , אבל יש שם- צרות עין , לשון הרע, קנאה וכו'... זו התמודדות לא פשוטה.
ודברים תלויים גם ביחס שלו לעניין, אם ברור לו שאתם בונים את הבית שלכם והוא לא תלוי בהם ולא צריך מהם אישורים למעשיו, נשמע לי שאפשר להתמודד עם השונות.

אם יש שוני, אבל האנשים הם טובים ונעימים, אז זה בסדר.

(ועדיף מאשר דמיון, אבל עם מידות רעות).

רק שבגלל השוני צריך להיות עם עין טובה, עם הקשבה והבנה. ורגישות כלפיהם. (גם את עלולה לפגוע בהם בגלל השוני..).

המשפחה של בעלי שונים מאוד מהמשפחה שלי. אבל הם מקסימים ומיוחדים. והיו תקופות שהם היו לי כמו הורים.

כמובן, יש פער, ולכן צריך מה שכתבתי 2 שורות קודם.

 

בע"ה

היי  

אני אשכנזיה שלמה, בעלי תימני שלם ממשפחה פחות דוסית. לא נרגילות ב"ה, אבל ההורים כן פחות דוסים. חלק מהאחים התחזקו וגם בעלי. 

כמו שאמרו לפניי, הבדלי מנטליות עדתית זה לא משהו חשוב עד כדי לחתוך, אלא אם כן לך *מאד מאד* חשובה המסורת העדתית דווקא.

מה שכן, תראי שהם אנשים טובים, נחמדים, ובהתאם לזה תשקלי האם את מסוגלת להתמודד עם זה.

שמחה לפרגן- אין על ההורים של בעלי! הם אנשים ממש מקבלים ומקסימים! זה שהם פחות דוסים כן יוצר בעיות, אבל הן ממש קלות ולא משמעותיות...

 

אנחנו נשואים לא מעט שנים, והעובדה שבעלי מגיע מבית מאוד מאוד לייט הציקה לי כל השנים.

וכשהילדים שלנו גדלו זה הפך לפעמים לבלתי נסבל . למשל כשהסבתא מלגלגת על נושא התפילה, על לבוש צנוע וכיו"ב,

או כשבכל הריון מעירים איזשהי הערה מכאיבה כמו "אולי די".

חוץ מזה שלצערי, בחור שבא מבית לא ככ דתי וכרגע מתחזק עשוי במהלך השנים להדרדר בחזרה.

אחים והורים זה קשר דם והם מאוד משפיעים. אם שומרים על קשר ומנהלים שיחות טלפון מידי כמה זמן, סגנון הדיבור והלך הרוחות משפיע.

ואני כותבת את הדברים מניסיון כואב.

לבנותיי המתבגרות אני ממליצה להתחתן עם בחור שבא מבית דתי-תורני ויציב. משפחה זה דבר חשוב מאוד וחשוב שישמר קשר חזק וטוב עם כולם, ולכן טוב ועדיף שהם יהיו כמוך.

אז מה? בגלל זה לפסול מהיום בחורים חוזרים בתשובה? מתחזקים שבאים מבתים לא משהו?

תלוי. אם יש הרבה תמיכה והערכה כלפי הבחור המתחזק מצד משפחתו, אולי לא יהיו הרבה קשיים בדרך.

 

 

 

ויש בתים שנראים פחות, אבל הם הרבה יותר.

למשל, השאלה של לגלוג - אם יש מידות טובות, אז סבתא לא תלגלג בפני הילדים על מה שחשוב להוריהם ואם אין, אז אולי זה לא יהיה על התפילה, אבל תמיד יהיה על מה. דווקא כשברור הפער, יותר קל לילדים להתעלם...

לגלוג תמיד מפריע ולא קל לילדים להתעלם

ולא משנה כל כך על מה

גם המשפחה של בעלי יותר לייט מאיתנו, מעולם לא שמעתי ביקורת על הריונות, או על ההחלטות שלנו בחיים( חוץ מהחלטה אחת שהיתה הזויה בעיניהם ואכן דרשה הרבה אומץ ולא אפרט בגלל אאוטינג , וגם בה הם תמכו לאחר מעשה). באופן כללי חמי וחמותי אנשים טובים, כמעט ולא משמיעים ביקורת ולא מתערבים לנו בחיים. לכן לדעתי זה המדד ולא הרמה הדתית שלהם. יכולה להיות רמה דתית גבוהה , אבל לצערנו מידות לא משהו וגם זה יכול קשה.

אצלנו הרמה הדתית אותו דבר. וחמותי לא יודעת איך להתנהג כלפי הכלות.

זו ההגדרה המדוייקת. כשההורים אינם מאמינים בדרך שהבן שלהם בחר בוודאי שתהיינה התנגשויות לאורך כל החיים.

וזה לאוו דווקא קשור למידות. לעיתים זה לא נאמר באופן מלגלג. אתן דוגמאות:

סבתא מתארחת לשבת ולא מבינה למה הבנות הולכות לתפילה ולא נשארות לפטפט איתה.

סבתא שצוחקת על עצמה שתמיד היה לה קשה להיות בבית הכנסת וכמה שהנכד הזה מזכיר לה אותה. והכל נאמר בנוכחות הנכדים.

או כשיושבים בליל הסדר והיא מכינה המון אוכל ולא מבינה למה אנחנו אוכלים ככ הרבה מצות ולא משאירים מקום לאוכל הטעים שהכינה.

או ששואלת את הבנות המתבגרות למה אין להן חבר..

וכמה שמסבירים שוב ושוב, הדברים נופלים על אוזניים ערלות.

וזה חוזר שוב ושוב וצריך שוב ושוב לנשוך שפתיים ולשתוק כדי לא להסתכסך ויחד עם זה לנסות לעמוד על שלנו.

אבל העליתי עוד נקודה שהתעלמתם ממנה. חשובה לא פחות.

המשפחה משפיעה מאוד על הבעל. מאוד. וזה יכול לגרום לבלבול גדול בעולמות גם אצל אדם שנראה מאוד תורני.

הוא עדיין קשור למוסיקה הלועזית ששמע בילדותו, וכשנפגשים הוא משתתף בשיחות שמתנהלות גם כשהן מאוד רדודות ועם צחוקים, צריך להבין שהוא לא מתנתק אף פעם מהעולם שהוא בא ממנו. ואם הוא רק מעט שנים בהתחזקות, סיכוי רב שיהיו עוד שינויים בהתנהלות שלו.

אין מה לעגל פה פינות. העולם החילוני ואפילו הלייטי שונה בתכלית השינוי מאורח החיים התורני. וזה מתבטא בכל צעד ושעל.

את מכלילה ממה שאת מכירה. אני מכירה מציאות אחרת, של משפחה שממש לא מתערבת לנו בחיים. ושל בעל שממש לא מעניינות אותו השיחות על כדורגל, ושטויות. חבל שתגבילי את הבנות שלך, יש כל מיני מציאויות בחיים ומורכבות יכולה לצוץ בכל מקום. עדיף ללמד אותן להתמודד עם הערות ועם קשיים מלהגביל את הבחירות שלהן. התמודדויות צפות הכל מקום , גם אם המשפחה נראת בדיוק בסגנון שלכם. יכולים לעלות דברים אחרים.

סגנון?
בגדול אם הם משפחה טובה והיחס שלהם אלייך סבבה אז אין מה לדאוג
תמיד יש עליות וירידות

האדם הוא תבנית נוף מולדתו ובעצם נבנה מהמשפחה בה גדל.
יש הבדלים בסגנון- שזה בסדר, אבל יש פערים שהם משמעותיים, ואת זה כדאי לבדוק.

נבנה גם בישיבה בה הוא לומד. כשטשרניחובסקי (המתבולל שגדל בבית טוב) כתב את המשפט היפה שציינת, הוא חי בתקופה שלא הכירו הרבה מעבר לבית. היום יש לנו הרבה יותר כלים.

יכול מאוד להפריע לבניית בית וזה גם משהו שילך איתך כל החיים אם תתחתנו.. זה לא נגמר ב''להסתדר'' סביב החתונה.

מוזמנת לפרטי אם תרצי

אבל לא הייתי ממהר לחרוץ,
לא נשמע לי אופייני לתימנים קידוש ונרגילה.
צריך יותר פרטים וברורים יותר.

המשפחה של הצד השני- חשוב מאוד שתסתדרי איתם ויהיה לך נעים איתם ובחברתם. פחות חשוב כמה הם דתיים והעדה שלהם, כל עוד את בטוחה שהם לא מתכוונים לנסות להשפיע על הבית שלכם מהבחינה הזו.

גם המשפחות שלנו שונות מאוד מאוד מהרבה בחינות. אין הרבה מכנים משותפים.
והכל בסדר. לומדים לחיות ולהבין את השוני.
השאלה במה מדובר.

לעומת זאת מכיר זוגות 'הומוגניים' ויש המון מתחים.

 

חשוב שתזרמי עם ההרגשה שלך ביחס לבחור ולהימנע מביקורת על משפחתו. הוא אוהב אותם!

 

יש הרבה מה ללמוד מהחמימות האנושית והמשפחתית שם. להשאיר את הביקורת האשכנזית והאירופאית בצד.

במשפחה של בעלי כל הגיסים חוץ ממני הגיעו מרקע משפחתי שונה מאד מההורים של בעלי חוץ ממני שגם לא היתה התאמה של 100% אבל סך כך הכל הרקע דומה (ואני הגיסה הכי קטנה).

ממה שראיתי אצלם שהכי חשוב שההורים אנשים נעימים, נוחים ומקבלים.
אחד מזוגות המחותנים שלהם הם אנשים מקסימים ומדהימים במיוחד ויש להם איתם קשר ממש טוב למרות השוני. הם התחתנו לפני 20 שנה בערך. לדעתי זה מורגש ממש בהתחלה בעיקר בהכנות לחתונה. לאחר מכן הזוג נהיה עצמאי יותר ויותר וזה תופס מקום פחות מרכזי.
אבל זה גם תלוי בך עצמך עד כמה את מקבלת ומסתדרת עם אנשים.
וכמו שכתבו אין 100% ותמיד יהיו אתגרים. אם הנורים אנשים נוחים לדעתי זה האתגר שכדאי לבחור. אבל זה גם תלוי בך.... אני מטבעי מסתדרת עם אנשים אבל לא יודעת להיות אסרטיבית בכללי וכשאיי כן אסרטיבית אני לא חודית להיות אברטיבית בצורה יפה ככה שבעימי אנשים נוחים זה הכי חשוב....

תבקשי ממני להכיר את משפחתו,
חבל לשמוע שמועות...
אם תראי בעצמך שהסגנון הוא בעייתי תפתחי את זה מולו ותשאלי אותו כמה הוא קשור לסגנון הזה.
איך הוא רואה את עצמו עושה שבתות עם משפחה שלו?
ולפי הנתונים ולא סתם באוויר תחשבי עם עצמך אם מתאים לך.
ואם כן, אל תבואי בטענות אח"כ לאף אחד ובטח לא בדרישות למשפחה שלו.
אם החלטת להתמודד עם הפערים- זה מבורך,
רק תהיי בטוחה שיהיו קשיים ותלמדי להיפתח ולכבד את התרבות וההתנהגות שלהם.
ושימי לב שהם יהיו הסבא והסבתא והדודים של הילדים שלך.
את לא יכולה להגיד עכשיו זה לא משמעותי לי ואחרי החתונה ועם ילדים להגיד בעצם זה לא מתאים לי שככה יעשו עם הילדים שלי...

תזכרי שאין מושלם ותמיד יהיו חילוקי דעות ובעיות מול משפחת הבעל, השאלה על מה ולמה...
ומה עקרוני ומה לא

גם אני חשבתי כמוך לפני הרבה שנים כשהייתי צעירה ונאיבית. אז לא. לא על כל פשעים תכסה אהבה. הרקע המשפחתי מאוד חשוב כי הוא מלווה אתכם במשך כל החיים. במבט לאחור הייתי חושבת פעמיים
אם את רוצה עיצה ממישהי טיפה יותר מבוגרת ממך- תקשיבי להורים שלך ולאנשים יותר מבוגרים. תלכי ליועצות וכו. יש לנו למבוגרים אפשרות להסתכל על כל התמונה גם אחרי 30 שנה
בהצלחה!

אמא של הבחור. ועד כמה הוא קשור או מושפע ממנה.
יש הרבה גברים שלא יודעים לעשות הפרדה בין אמא לאישה. ולמה התחתנו בכלל??

מניסיון של שנים רבות של הכלה וניסיונות להבין ולקבל לא תמיד זה אפשרי!!! זה הרבה פעמים מקלקל זוגיות פוגע בחינוך הילדים פוגע בשלווה של הבית. תחשבי האם תרצי שהמשפחה שלו תשפיע על ילדייך? האם הם אנשים שהיית רוצה להתארח אצלם בשבתות וחגים? האם הקשר המשפחתי שלהם בריא ונעים? לא מדברת על מושלם מדברת על יחסים בין בני משפחה ביומיום! לי זה קילקל המון בזוגיות בחינוך ילדים כי חשבתי בתמימותי שעל כל פשעים תכסה אהבה וזה לא אוחז במציאות בכלל! כשמתחתנים עם מישהו מתחתנים עם המשפחה שלו חד משמעית!
שיהיה בהצלחה והמון תפילות לבורא עולם שיגיע הזיווג הטוב בעבורך, אמן

מבחינת סגנון, אני לא חושבת שזה כזה משמעותי, אלא אם כן זה חשוב לך.
מבחינת תמיכה זה תלוי. אני ידעתי שההורים שלי לא יהיו ממש בתמונה אז היה לי מאד מאד חשוב איך המשפחה וממש ביררתי. יותר אפילו מאשר מה שביררתי על הבחור. כי הבחור בסופו של דבר את בוחנת אותו בעצמך

האמת שנפרדו דרכינו, אז בעניינו- זה לא באמת רלוונטי. אבל באמת החכמתי מכל מה שרשמתם פה, העלתם נקודות שיעזרו לי בעזרת ה׳ בבאים. המון תודה!

המשפחה של אשתי הפוכה ממשפחתי לחלוטין. 180 מעלות.
אני אישית מתחבר יותר לסגנון שלהם, אבל עם כל זאת יש לנו את הניואנסים שמתאימים לנו, הזוג הצעיר. "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו" - אולי אני לא מדייק בפסוק, אבל העניין ברור. הגבר צומח מתוך משפחתו ועומד על רגליים באופן עצמאי לחלוטין. הוא תבנית מקום גידולו, הוא ספג מהבית, אבל כעת הוא אדם בפני עצמו ללא תלות במשפחתו. טוב, חצי אדם, חסרה לו מישהי...

אם המשפחה שלו שומעת מוצרט זה לא אומר שהוא לא יאהב עומר אדם. אם המשפחה שלו אוכלת אינג'רה חמוצה וחריפה זה לא אומר שהוא לא מת על קניידלך. אם המשפחה שלו תחייב אתכם להגיע למימונה, זה לא אומר שאתם באמת תהיו חייבים להגיע ולהתקרחן כל הערב.


בקיצור, כל מקרה לגופו, והחברה שלך עושה לך רע שהיא רק מלחיצה אותך. כשתרגישי בנוח, תפתחי את העניין איתו. מה דעתו על צורת החיים של הוריו? איזה דברים טובים הוא רואה בבית שיבנה הוא רוצה לאמץ מבית גידולו?

בהצלחה.

מקומות שרגישות המשרה דורשת את זה.

משרות בכירות בדרך כלל.

זה יותר לשאול את עצמך
האם יש כימיה?
האם את מחכה למפגש הבא איתו?
האם הוא מוצא חן בעינייך?
איך את מרגישה לידו/ עם איזה תחושה את חוזרת לבית אחרי מפגש איתו?
מה התוכניות שלו לעתיד, והאם אתם יכול ליצור חיים משותפים ביחד?
האם יש איזה התנהגות חריגה/מוזרה אצל הבנאדם?

לרוב קשר שהוא טוב(בהנחה שיש ניצנים של פוטנציאל לקשר בינכם עוד מלפני החתונה) מתחיל טוב מההתחלה, ומה שקורה בזמן אמת בשלב הדייטים. אם השלב של הדייטים הוא טוב אז אם תתמידו לתחזק באופן שוטף את הקשר שלכם ולבנות אותו( על ידי כנות שיחות לדבר על דברים שמפריעים, לדעת לבקש במקום להתלונן ועשייה למען בן/בת הזוג) אז גם ההמשך יהיה טוב
ואם השלב של הדייטים יהיה לא טוב אז גם הקשר שאחר כך יהיה לא טוב.

לסיכום, הרכיבים ליצירת קשר זוגי הם:
-התאמה ריגשית וכימיה.(אל תשכנעו את עצמכם זה או שיש או שאין)
-התאמה שילית
-משיכה ומציאת חן
-רצון להיות ביחד
-עבודת מידות ובתחזוק קשר מתמיד ועקבי.
 

תודה רבה רבה, עזרת ממש!

לפני נישואין וזוגיות

תודה רבה!! :;

כל המתחם נמצא בקומת קרקע של הבניין של הבעלים ככה שאין שום יכולת לראות מבחוץ.
הבן אדם פשוט מסביר לכם הכל יש שעון ענק בבריכה כדי לראות שלא עובר לעם הזמן אתם פשוט נהנים ויוצאים.
תשלום מראד