פורום נשואים טריים (עמוד 307)

תגידי שאת מעוניינת והמשפחה שלו מקלקלת ומונעת מכם לנסות. אולי הם יוכלו לעזור בעז"ה.

אל תתמודדי עם משפחה שלמה בידיים חשופות.

בשביל לחייב אותך בגט הבעל צריך להציג הוכחות ברורות שאת מאובחנת ומטופלת וההפרעה פוגעת בתפקוד שלך כרעיה ואם.

עו"ד טוב יוריד את הבעל ומשפחתו מהעץ ויאלץ אותם להתמודד איתך בהגינות. גם אם יחייבו גט זה יהיה בתנאים המועדפים עלייך שיבטחו לך אפשרות לגדל את הילדים ברווחה.

אם אני פונה ומבקשת שלום בית. מה בית דין יכול לעשות? אפשר לחייב אותו? ואם לא מסכים. מה בית דין יעשה?? אני רק רוצה ניסיון

ואם ח"ו לא ילך -ידך תהיה על העליונה, כי את רצית שלום והוא פירק.

אבל בשביל זה את חייבת טוען רבני טוב מאוד.
בכללי, קודם כל טוען רבני יכריח אותו להתייצב מולך.מה זאת אומרת לא מרשים לו לדבר איתך?! הוא בן אדם מבוגר, ההחלטה רק אצלו ולא אצל אף אחד מהמשפחה.

כשרק צד אחד פותח תיק בבית הדין- מזמינים את הזוג לפגישת יישוב סכסוך עם עו'ס. ושם את צריכה להגיד שאת תובעת שלום בית.
כדאי מאד להיות עם ליווי ( לפגישה עצמה צריך להגיע לבד)

לא מאפשרים היום להגיע ישר לבית הדין. קודם מפנים למה שנקרא יחידת הסיוע שעל יד בית הדין.

אלא אם כן אתם חותמים על הסכם ואז בשניה יש גט.

בהצלחה..

מציעה לך להעזר בארגונים שתומכים בנשים לגבי המצב ומה ניתן לעשות כדי לעזור לך ולמנוע זאת, אם זה הדבר הנכון.
בהצלחה רבה

אני בפגישות בדקתי עד כמה חשוב הלימוד תורה, איך המדוייטת תופסת את מסגרת הנישואין, האם היא מבינה שנישואין זה עבודה ושצריך להשקיע על מנת להצליח.
מה החשיבה לגביי חלוקת תפקידים בבית ?
כשמדברים על נושאים רציניים אתה מבין מי עומד מולך.
לי באופן אישי גם היה חשוב שאפתנות
לפי דעתי מהשיחות הרציניות כבר מקבלים תמונה טובה וזה מה שחשוב לברר, אם יש ספקות שואלים.
לכל זוג יש פערים וחשוב להבין את המסגרת.
וכמובן שגם אחרי ששואלים את השאלות הנכונות תהיה עבודה אחרי הנישואין

איך הוא תופס את חיי הנישואין?
השילוב בין- הנאות שלו-אישה-תורה-עבודה?

התמודדות עם הפערים בינינו.

חוץ מזה עוד מלא שאלות ושיחות מעמיקות שנותנות תמונה בכללי לגבי ההתנהלות שלנו יחד ותפיסת העולם שלו.

לראות את המיועד/ת בכל מני מצבים שונים.
אפשר לדבר גבוהה גבוהה, ואחכ להתפוצץ משעות שמישהו עיצבן אותו, למשל.
לראות אותו בסביבת המשפחה, איך הוא מגיב כשאת מאחרת בלי סיבה, (מתעצבן? בנחת?)
לא תמיד להראות במיטבך. גם בלי איפור, שיראה מי את באמת. וירצה בזה.
האם הוא פריקי של ניקיון וסדר?
האם פרפקציוניסט?
האם ביקורתי- מעביר ביקורת בשיחתו איתך על אחרים?
האם שמח בהוייתו,
תצאו לא רק לדייטים בבית קפה..
שתראי אותו בעוד מצבים. חשוב מאוד.
איך אמא שלו?
מטלפנת אליו כל יום? הוא מדבר עליה הרבה?
האם הוא מביט בך- ולא מעיין במה ש"הולך" ברחוב?
האם הוא נותן ביד רחבה- או מתקמצן,
איך הוא בעיתות לחץ?(חשוווווב) איך הוא בקושי?
(החיים הם לא דייט. יש לחץ, יש קושי- איך הוא מתמודד עם כאלה מצבים. בורח? או מתמודד?)
האם הוא לומד תורה- באהבה, בחשק,בזמן פנוי, או כי "צריך", - מאוד מהותי לסוג בית שאותו את רוצה להקים.
ענווה- הכי חשוב בעולם. עין טובה על הזולת. שמחה.
זה מתכון לשמחה ואהבה בבית.
הקטע הזוי, שזה פחות "מושך" בחורות, ואחכ הן אוכלות אותה..... יום אחרי החתונה, הן מבינות מה באמת היה חשוב לבדוק. ולא הדברים שהיה נראה להן כרווקות...
אדם שיודע להביע רגשות, במלל.
ועוד..
את הרעיון הבנת..
בהצלחה!!!

מאחלת לך למצוא את מה שאת מחפשת.

אתה נמלט כמו איזה הוביט?

אז תדרוך קצר לגבי הארץ העליונה
אצלינו הצפון הכי קרוב לסאורון המכונה בפינו נסראללה, מצד שני הצפון לא נופל ביופיו מאתליה שלכם.
אם צפון אז נשמע לי בגולן כפי שכתבה @ענבל : אלוני הבשן, רמת מגשימים, נוב או אבני איתן (הרושם שלי הוא שחיספין קצת יותר דתי)
בגליל עולים בדעתי בית רימון, טפחות או נטופה
אם קיבוץ בא בחשבון יש את קיבוצי עמק בית שאן והגלבוע

ביוש: ברוש, חמדת, בת עין, כפר עציון כרמל, מעון, סוסיא יתיר

בדרום: תקומה מעגלים סעד עלומים כפר מימון

בטוח יש עוד אבל זה מה שעולה כרגע בדעתי

נשמע מתאים אם אתם אוהבים קיבוץ כמו של פעם.. או קיבוץ סעד שהוא מופרט ובכל זאת התחושה בו מאוד כפרית ונינוחה

בסעד יותר דוסים

הוא אומר שכבר סיפרתי וזהו...
איזה חמוד ומתחשב אתה.
תגיד לה את כל זה אבל בצורה יפה ונעימה, אחרי ערב נעים שאתה מכין לה שוקו חם או סתם משהו שהיא אוהבת ולהגיד לה את זה בנחת
אפשר לקבוע שכשאתה חוזר מהעבודה למשל אז לא מיד היא מדברת אבל נותנת לך להתאושש ואז תקציב לה רבע שעה של צומי (אוי כמה שרבע שעה הזה שינה לי את החיים) שאתה כל כולך שלה ומקשיב באמת. ואחכ היא גם יכולה אבל שתדע שאתה שומע בחצי אוזן...
אבל כל זה אני מדברת על עצמי, אני לא יודעת איזה סגנון היא. אצלי זה עבד.

ואז לוקח לי זמן לשחרר. אני יכולה לחזור על מה שכבר אמרתי.
תבדוק את עצמך. איך אתה מגיב לה אחרי שהיא סיפרה פעם אחד את מה שרצתה?
אתה מקשיב כל כולך או בערך?
ואז היא מרגישה שאתה לא ממש מבין אותה.

יכול להיות שאם תהיה איתה ותראה לה שאתה מבין אותה כשהיא מספרת לך עוד פעם הראשונה
היא לא תרגיש צורך לחזור על זה שוב.

אני יודע, יש גם גברים כאלו ובחבר'ה יתיחסו אליהם כטרחנים. אצל אישה, זה חלק מהאופי - לשתף בדיבור, זו אחת הדרכים המהותיות של נשים ליצור קשר ולהרגיש קשר. (וידועים דברי חז"ל)

אז קודם כל - צריך הרבה סבלנות לזה.
דבר שני - בנחת ובנעימות, אתה יכול להעלות את זה שיש זמנים שפחות מתאים לך, שאתה מבקש שלפני שהיא מתחילה תוודא שאתה פנוי עכשיו וכד'.

כשיש משהו שהיה לו משמעותי-הוא יכול לספר לי את הסיפור שוב ושוב ושוב. בהתחלה הייתי ממשחכה לספר בעצמי איך שהיה מתחיל לספר, אבל זה עצבן אותו אז הפסקתי. פשוט מהנהנים בראש ומחייכים...

זה שיש יותר צער משמחה. יותר רע מטוב זה גם נכון.

אבל השאלה איך אנחנו לוקחים את הדברים.

אנחנו יכולים להפיץ אור בעצמנו למרות שזה רק טיפה בים, אבל בבפנים שלנו זה יכול לשנות המון ברגע שעושים סוויץ' של לראות דברים בדרך טובה ואופטימית.

אל תתייאש! יש המון דברים לנצל בעולם הזה.

1. תחשבי על אנשים בתקופות קשות בחייהם כמו השואה איך שעמדו ב"ה למרות הקושי הבלתי נסבל ולהשוות זאת למה שעוברים בימינו לדעתי זה נותן המון פרופורציות וכוח

2. עיקר הקושי הוא שלא יודעים ולא רואים את הסוף שלו אבל אם יודעים ומאמינים שהכל מאיתו יתברך אז ברור שיש לו סוף כי הוא אמצעי והכל למטרה כלשהי כי מקור הטוב רוצה רק טוב זה נותן כוח

3. תשתדלי לשנות את ההסתכלות ולנסות לחפש את הדברים הקטנים הטובים גם בתוך הקושי והסבל יש המון כאלה ורק הם מאפילים על הטוב ולכן הכל מצטייר כרע

לסיכום, הכל בתוכנו
בהצלחה רבה וכמובן שיש כוח גדול לתפילה לשנות הכל

אסור. כמה הלב יכול?
מבינה אותך שאת לא רוצה שידען על מה שקורה עם בעלך, אבל אין ברירה. את חייבת עזרה.
הוא צריך להבין שאת לא יכולה להתמודד עם מה שאת עוברת איתו.
וליפני שאת קורסת את רוצה שתפנו שניכם לעזרה.
ואם לא לכי לבד ותיראי איך להמשיך..
תתפללי עליו ובע"ה יעבור לו.. יש תקופות קשות בחיים.

כן הוא בעצמו אמר שאין ברירה וצריך ייעוץ זוגי

אתם כבר בתהליך להצלחה!

חבל שהמשפחה ככה מעורבת...! ומפריעה ! כמה זמן אתם נשואים?? ומה את מרגישה?

יש לי את כל המשפחה שלי לצידי ומלא חברות!הוא אומר שאוהב אותי אבל המשפחה שלו טוענת שאני חרדתית וכל אחת אחרת תהא יותר טובה! אני משכילה אמא מהממת שכל חיי עשיתי טוב למען בעלי והילדים. עזרתי לו למצוא עבודה ולימודים והכל!מה הוא יעשה? יתגרש?ולמה אני צריכה שידבר אלי לא יפה? אומר שכל אחת אחרת יותר טובה...הרבנים אמרו שאסור למשפחה שלו להתערב . הם אף פעם לא עזרו ולא אהבו אותי. נשואים 10 שנה עם ילדים!הוא אפילו לא מתקשר

אני אוהבת אותו עדין אבל לא מוכנה ליחס כזה !שיתנהג יפה !יהא בעל!לא יודע איך מישבים סיכסוך?למה משפחתן צריכה להתערב??

והם בטוחים שהם עוזרים לו.
למה הוא מקשיב להם??יש משהו שיכול לדבר איתם ואיתו?
איך הקשר שלכם בכללי?

ואם את באמת חרדתית וקשה לו להתמודד עם זה
תנסי לדבר איתו שאת מוכנה ללכת לטיפול ולעשות מה שאפשר. ויש הרבה מה לעשות.

מקווה בשבילך שהכל יסתדר.

קרה משהו חריג לאחרונה שפתאום הוא קם והולך אחרי 10 שנים של נישואין וילדים משותפים?
הוא כבר עשה את זה בעבר?

כן הוא דיבר עם אחותו ואמר לה שאני חרדתית אז אמרה למה צריך אותה.... במילים אחרות ...

ההורים שלי גם עברו כזה דבר ... ההורים של אבא שלי ניסו כמה פעמים שההורים שלי התגרשו ואפילו הביאו בחורה כדי שהוא יפגש איתה זה היה נורא. בסופו של דבר הכניסו לסיפור רב מאוד גדול שהפריד מהמשפחה של אבא שלי ... שנים אנחנו לא ההינו בקשר איתם ... לפעמים ההינו עולים 'לרגל' אליהם וזהו ... (גם היום אנחנו לא בקשר איתם )
המשפחה לפעמים מכניסה להם רעיונות לראש ... למה מי תרצה אותו היום שיש לו כבר כמה ילדים ... הוא לא צעיר,בטח לא מישהי יותר טובה מימך .. (אפילו שאני לא מכירה אותך) הוא ההיה סוג ב', גבר שמחליט להתגרש כי המשפחה שלו מטיפה לו ...

המשפחה שלו תמיד לא אהבה אותי. אבל אני ובעלי אהבנו אחד את השני... אני תמיד דאגתי לו בהכל ! כרגע מאיים בגרושין!והריב הקודם היה לפני שנתיין שהמשפחה שלו התערבה .. רב מנסה לדבר איתו אבל הוא החליט שאני חייבת טיפול כי אני חרדתית.. ככה המשפחה שלו החליטה!הוא לא מסכים לדבר איתי. רק בהודעות! תמיד אמר שסומך על המשפחה שלו יותר.... אני לא יודעת אם אוהב אותי עדין .. ולמה אני צריכה חהתחנן שידבר איתי??אני מקסימה יפה משכילה טובת לב שאוהבת לעזור לזולת . ומרגישה שאוהב את המשפחה שלו .. יותר ממני .

משהו שהם שומעים לדעה שלו .. שהרב התקשר אליהם ... או משהו מאוד אכפת להם מהדעה שלו ... וחוץ מזה , נגיד שאת חרדתית, מה, הוא מושלם ? אף אחד לא מושלם ואפשר ללכת לטיפול להוציא חרדות... שלא יגזימו...
יש לי קרובה שאמא של בעלה נכנסה להם לחיים והחליטה שהיא חולת נפש וניסתה להוציא לה את הילד ... יש אנשים רעים ... אמא שלי תמיד אומרת : מי שרע, בחיים לא ההיה לו טוב ... העולם עגול. (מנסיון אצלינו, להורים של אבא שלי החיים היום לא קלים ... חלק לא בקשר איתם ועוד כאלה שהתגרשו... )

את יכולה ללכת לטיפול לראות אם יש לך מה לטפל בעצמך ולשפר,

אבל זה לא קשור, הוא צריך להישאר לצידך,

זה ברור שצריך להרחיק את משפחתו ממנו , 

והוא צריך להבין שהוא חייב רב בסיפור ומהר,

גם בבית דין יחייבו אותו לעבוד על השלום בית וללכת לטיפול אין כזה דבר בלי לנסות לשקם.

 

את לכי לטיפול תנסי להיות טובה יותר בשביל עצמך קודם כל, אבל שהרב יבהיר לו שאת את שלך עושה כדי לשפר והוא צריך להתרחק ולשפר .

 

ובמצב כזה חייב ללכת ליועץ נישואים , אדם כזה שלא מוכן ללכת על זה נאמר - על ראש הגנב בוער הכובע.

(רק מה לכו למשהו מומחה באמת אפילו שיעלה הרבה כי יש הרבה כאלה שלא מבינים כלום אפילו עם דוקטורט.)

 

הוא לא מסכים יעוץ זוגי!רוצה להתגרש!מקשיב רק להףמשפחה שלו לא מסכים לדבר איתי דקה רק בהודעות! מה הכיוון שלו???

אולי רב / חבר / מישהו מהמשפחה שלך שהוא מעריך. שיעזור לכם קודם כל להבין אחד את השני. אבל ברור שאתם חייבים לדבר ולהחליט מה קורה איתכם. אולי בינתיים תנסי את להתייעץ עם איזה יועץ זוגי.

אני רוצה לנסות לדבר וישב אצ הבעיות. אבל הוא לא רוצה לדבר איתי אפילו!והשפחה שלו אומרת שאני לא טובה וכל אחת אחרצ יותר טובה

ותסבירי שככה לא מנסים לתקן:

ואת לא מסכימה לא להתגרש ולא לחיות כאילו נשואה בלי טיפול.

אז אם הוא רוצה שימשיך לגור שם כמה שרוצה. את לא מסכימה גירושין,

לא כי בא לך לחיות עם אחד כזה , אלא שבלי שניסו והתרחקו מגורמי הרוע את לא מתכוונת לענות לבקשתו,

וגם אם ילך לבית דין גם שם אם תאמרי שהוא לא ניסה טיפול לשלום בית אז יחייבו אותו לעבור טיפול אם ירצה ואם לא!

 

תערבי רב, את חייבת!

משהו גדול באמת משהו שמבין בנושאים כאלה.

 

 

 

איך אפשר להרחיק אותו מהם ולחזיר את האהבה שקימת??הוא אמר לי אתמול שאוהב אותי אבל לא מתאימים. לא מסכים יעוץ זוגי

נשמע לי תירוץ מפוברק

ועוד יותר לא מבינה את הגברים האלה!
אין להם שכל וגם לא רגש כשזה מגיע לאישתו והילדים מול אמא שלו.
פתאום הם ילדים טובים שמכבדים הורים.
מה שלא עשו כשהיו בחורים ..רק התחתנו פתאום האמא החברה הכי טובה שלהם.

רק קנאה!

עכשיו בעלי נילחם עם בחור שהדריך שרוצה להתגרש כי אמא שלו כועסת על אישתו שלא רוצה לגור בעיר שלה. כי היא מתערבת ומסיטה אותו על כל דבר שהיא עושה או לא עושה.
והוא מוכן לעזוב תינוקת ואישה טובה רק על זה???
והוא בטוח גם שיחטפו אותו כי הוא מושלםם.

תגידי לו בסדר. שיישאר אצל ההורים שלו ולתת לו להתבשל עם עצמו. כמה ימים הוא יישב שם ויאכל פופוקרן? אחרי שבוע שבועיים חודש גם להם ימאס ממנו ולו מהם. יכול להיות שהוא ירצה לחזור הבית ואז תגידי לו שאת לא רוצה כי זה לא בית מלון שבאים מתי שמתחשק.
אולי זאת עצה גרועה, אולי זה עצה טובה. לא יודע.

הוא בא הביא לי נשיקה ואמר שהוא אוהב אותו ושהוא רואה שטוב לי בלעדיו שבוע. ולא מסכים לתת הזדמנות אחרונה רוצה להתגרש שבוע הבא!!!

לכבוד שהוא רוצה להתגרש?
מה הלחץ כבר שבוע הבא?

החיים שלכם בכללי היו טובים?

אני חושבת שיש פה משהו מעבר..

כל השבןע היה מעייף. הוא בכללי לא העריך אותי .. והוריד לי את הביטחון . תמיד אמר שאוהב אותי אבל לא הראה את זה. תמיד אני חזרתי .... אנחנו צריכים לקבל הדרכה איך להיות בעל ואישה אבל הוא חא מסכים . אומר שאוהב אותי ורוצה להתגרש. המשפחה שלו החליטה

תהליך ארוך שלוקח כמה חודשים.. לפחות חודשיים במקרה הטוב..

אתם נשואים 10 שנים. זה לא קצת..מה היה בשנים האלו? מה היו היחסים ביניכם? הקשר בינך לביני? האם גם בשנים האלה הם התערבו או שפתאום זה קרה? לא ברור כל כך הסיפור..פעם ראשונה שהוא עוזב או שזה משהו שכבר קרה בעבר?

הוא עזב לפני שנה וחצי ... בגלל ההורים שלו.והסכים לחזור . אבל לא באמת נתן הזדמנות... לא הסכים לצאת לדיטים לא הסכים טיפול זוגי ולא האמין שנצליח. כי הכניסו לו לראש שאנחנו לא מתאימים. ושכל אישה יותר טובה.. הם אף פעם לא אהבו אותי. אבל אני ובעלי תמיד וגם עכשיו מאוד אוהבים אחד את השני. זה מפריע להם והם לא נותנים לו לראות אותי. כדי שלא יחוש געגוע... הם החליטו כבר..

מזה לא מסכימים לו להיות איתך??
מזעזע..
למה הוא שומע להם?

באמת שכורה לי עלייך. כרגע מה שהייתי עושה זה דבר ראשון ללכת לטיפול אצל משהימטוב. בשביל עצמך כי את במצב ממש לא קל. מתייעצת עם משהו שמכיר את הסיפור ומקצועי שיוכל לעזור. כרגע לא הייתי מנסה לדבר איתו כי הוא מורעל על ידי ההורים..תרפי ממנו..שחררי..תתעסקיי כרגע בטובתך וטובת הילדים. תדברי עם מטפלת טובה שתכווין אותך נכון. הרי להתגרש זה לא קורה ביום..אז קחי פסק זמן אפילו של שבוע שבו תמצאי את האנשים הנכונים שיעזרו לך ואז תדעי איך להתקדם.

תמצאי לעצמך גם חברה טובה או דמות שיכולה לתמוך בך כי זה לא פשוט כרגע. והכי חשוב שחררי מולו עם כל הקושי..אל תתקשרי ואל תתענייני..כנראה רגיל שאת רודפת אחריו. תני לא להרגיש את החיסרון שלך. אם זה כפי שכתבת אז הוא אוהב אותך ואת תהיי לו חסרה.

חיבוק יקרה! לא קל בכלל. מתפללת עלייך. ואני להמליץ לך על מטפלת מעולה!!!

הוא אוהב אותי מאוד ואני אותו .. כבר שנתיין שאומרים לו להתגרש . עכשיו לא נותנים לו לדבר איתי. הודיעו לי שהוא מתגרש ממני. ולא מרשים לו לדבר איתי.. אמרתי גם אם יש בעיות אפשר להצליח. הוא מאמין להם .. שאי אםשר להצליח. הוא לא מבין שלכל זוג יש משברים.. מה אני צריכה לעשות? כדי שהוא יחזר אחרי?ולא כמו תמיד שאני המחזרת ... הם רוצין שנתגרש שבוכ הבא.

ככה זה נשמע. יודעת שזה לא צודק אבל זה המציאות. לכן תתמקדי כרגע בעצמך והילדים ותרפי ממנו. תצטרכי למצוא דמות שתדבר איתו כי לך הוא כרגע לא יקשיב. תתיעצי עם משהו שמבין. אשמח לתת לך המלצה על מטפלת מעולה!

בעזרת ה' שאת תשחררי אותו ותטפלי בעצמך תמצאי את הפיתרון. אבל שוב אם כל הקושי תפסיקי לכתוב לו. זה לא מועיל ומחליש אותך.

וכמובן המון תפילות! מתפללת עלייך!

לא מרשים לו חדבר איתי.. כי יודעין שנצליח . והם החליטו שאנחנו צריכים להתגרש! אומרים עלי דברים לא יפים!! איך אפשר לגרום לו לחזור אלי,??אני מאוד אוהבת אותו וגם היום !אנר לי שאוהב אותי אבל צריך להתגרש...

הוא ילד קטן? ממש לא מובן כל הסיפור ומה היה בכל השנים האלו, איך שרדתם

ראשית, תתקשרי אליו. תאמרי לו הוא לא ילד קטן. ההורים לא יכולים להחליט עבורו.

 

אם את "חרדתית", אפשר לטפל.מה זה נוגע לענין.

 

מכל מקום, אין דבר כזה "להתגרש" חד צדדית. היום קודם כל יש ארבע פגישות גישור. תקנה שהעבירה איילת שקד.

 

לכל היותר, תגיעו לפגישה כזו - אולי מי שיגשר, יסביר לו שבעניינים כאלה, לא המשפחה מחליטה עבורו...

אחרי שנות נישואים... ואחרי שדווקא בתק האחרונה היה יותר טוב... אמר שמחכה לצאת לדייט אחכ דיבר עם משפחה שלו בטלפון. אומר לי אין דייט נפרדים . אומר לי שאוהב אותי ואני אותו אבל אנחנו חא מתאימין. המשפחה שלו אמרה כי אני חרדתית לדבריהם .. אף אחד מהם לא אמר לו יעות זוגי כבר שנתיים אומר להתגרש בעקבוצ משפחתו .

רק גרושין!לא נותנים לו לראות אותי ולדבר איתי כדי שלא נסתדר .... הודיע לי על גרושין דרך האח שלו .. אפילו לא התקשר!ואומר אני אוהב אותך אבל לא מתאימים!

הוא אוהב אותי. ואני אוהבת אותו אז למה אי אפשא לנסות?מה למה למהר?למה מתנהג כך? זה מעליב...

לנייד שלך.

כאן פחות יוכלו לעזור לך לדעתי.

פחות משרות זמניות כאלה

כי בסוף השנה הוא מתגייס בע"ה.

 

 

אולי, אם תצליחי לחשוב עליו ולהסביר לעצמך את שורש ההתנהגות שלו יהיה לך יותר קל.
נניח, אתם נכנסים למצב כמו שתיארת, אבל במקום להתרכז ברגשות שלך ובכעס או בקושי שלך, את חושבת עליו. מה עובר עליו, למה הוא מגיב ככה, איך הוא מרגיש וכד'.
מן הסתם את לא יודעת לענות לעצמך על רוב השאלות הללו, ולכן זו הזדמנות לשאול אותו... בעדינות כמובן, בזמן מתאים.
זה פתח לשיחה עמוקה בנושא, כשהדגש הוא על זה שאת רוצה להבין אותו. לא שאת רוצה שהוא יבין אותך...

אני חושבת שזו חשיבה שיכולה לקדם את הענין.
שיהיה בהצלחה.

להתמקד בו ומה שעובר עליו ולא בי.
קשה, אבל ננסה...
החלק השני לא הולך אצלנו, זה לא התחום שלו, אז לא רוצה לצפות שוב לשיחות עומק ולהתאכזב...
אבל תודה על הכיוון!

אספר בקיצור (כשהרב סיפר צחקתי בלי להפסיק)
רב רצה שתלמידו יתחתן כבר אבל כל אחת שהוא הציע לו הוא פסל, הרב שאל אותו מדוע והתלמיד ענה שהיא לא ברמה שלו,
הרב החליט שהוא חייב ללמוד ענווה אמר לו שהוא שולח אותו לחבר רב אחר כדי שילמד ממנו,
התלמיד שהה שם ולאחר מכן חזר לרב
הרב ממשיך להציע לו והוא ממשיך לפסול שוב
הרב שואל אותו מדוע
התלמיד עונה מקודם הייתי חכם חריף וכו' ועכשיו גם יש לי ענווה אז בכלל היא לא ברמה שלי

למה אני מספר את זה?
את כותבת שאת עשית פעולות שאגב מאוד נכונות כדי להעריך אותו
הנקודה היא זה לא לעשות זה להפנים ולהתחבר לכל מה שעשית כשבאתי תתחברי ותאמיני באמת במה שכתבת היחס שלך כלפיו ישתנה,
פעם שאלו את הבבא סמלי מדוע הברכות שלו מתקיימות והוא ענה שהוא תמיד רואה את זה שבא אליו באור חיובי ולא דן אותו ולכן הברכה חלה

בע"ה אחרי הפעולות נמשכים הלבבות וזה יופנם

וברור שזה נעשה ממקום וחיבור אמיתי ורצון להפנים וליישם ולא מהשפה לחוץ. אבל היצר הרע שלנו עובד שעות נוספות וצריך עוד כלי נשק לתקוף ולהגן.
כל כלי מחזיק לזמן מה עוזר להשתפר ואח"כ נשחק, צריך להשתמש בעוד דרכים...ושוב ושוב...

דמייני שהאדם הכי מוערך בענייך צוחק עליך ממשהו שאמרת איך היית מרגישה?
עכשיו תחשבי שבאותו מקרה זה היה ילד קטן שיחק עלייך
נכון שההרגשה הייתה שונה לגמרי
במקרה הראשון היית נעלבת ובמקרה השני סביר שזה היה מעלה בך גיכוך
ז"א שכל הרגשות שלנו זה בעצם תוצאה של פירוש במוח לסיטואציות שאנו נפגשים איתן
כך גם בעצם עובדים על מידות,
משנים את הפירוש של המוח למצב שאנו נתקלים בו וממילא המידה הלא טובה לא תתעורר
ז"א שהכל בראש שלנו

תביני שכל מה שאת מרגישה שזה פשוט פירוש שלך לסיטואציה שנוצרה עם בן זוגך,
אגיד לך יותר מזה ברגע שתצליחי לשנות את ההסתכלות הזו הוא יפסיק להתנהג כך
את המשפט האחרון הרב יובל אשרוב אומר בסדרה שנקראת עין הבדולח אם שמעת עליו
ממליץ לך לשמוע
בהצלחה רבה

באופן כללי מרבית המקרים שאדם נעלב נובעים מאיך שהוא מפרש את הסיטואציה,
צריך להבין שאין דבר כזה פירוש אובייקטיבי של התנהגות, כל התנהגות שאדם רואה בצורה מסוימת אדם אחר יראה אותה באופן אחר

הדוגמה שנתתי עם ילד קטן שצוחק לעומת אדם מוערך ממחישה את זה טוב
מהדוגמה הזו רואים שלא הצחוק כשלעצמו יוצר את הבושה והעלבון אלא איך שהמעשה הזה תורגם במוח ויש הבדל במוח בתרגום אם ילד קטן צחק או אדם מוערך
גם אם אנו לא מרגישים שתרגמנו אלא שזה קרה אוטומטית, זה לא נכון, תמיד יש תרגום רק שהוא קורה מאוד מהר
תנסי לחשוב עם עצמך מה התרגום שעולה לך בראש כאשר קורה הסיטואציה עם בעלך ולנסות לשנות אותה,
עד עכשיו כתבת מה עולה לך בראש שהוא חלש ילדותי פוגע וכו', תנסי לחשוב איך את יכולה לתרגם זאת באופן אחר וזה ישפיע על איך שאת תרגישי

מקווה שיעזור
בע"ה בהצלחה רבה וכמובן שזו לא עבודה פשוטה

ניסית לדבר איתו על הנושא? להגיד לו שאת זקוקה לתמיכה שלו אם יש לו אפשרות לעזור לך בהקשבה ואמפטיה. אפילו תוך כדי שאת מספרת משהו להגיד לו אני צריכה את עזרתך.. שהוא מספר על קשיים שלו את יכולה להגיד לו אני סומכת עלייך.. לנסות לא להיות המייעצת שלו יותר ניטרלית, ולשלוח את הגלגל אליו: מה אתה מתכנן לעשות בנוגע לדבר הזה והזה? פחות להיות הפותרת והמייעצת להתרחק צעד אחורה, ומצד שני לבקש את עצותיו.. ומה שחשוב לך בבית כן תקבעי ותיזמי ואל תיהיה מתוסכלת מזה כי אלו דברים שחשובים לך.. אבל מה שלא חשוב לך תרפי.. בהצלחה!!

וחוץ מזה קשה להגיד משהו כשלא יודעים על מה מדובר.
האם הוא באמת סופר רגיש ומפונק, או שיש חוסר הבנה וחוסר תיאום ציפיות שגורם להרגשות כאלו.

אז ככה...יחסית לסיפורים כאן בפורום המצב שלנו תותים, ואני מודה לאלוקים שלא יותר גרוע ומשתדלת לשמוח בחלקי...אבל כבר נמאס לי מהמצב!! כל פעם שיש קושי זה מטלטל אותי מחדש...וזה קורה הרבה מידי לצערי...

נשואים מעל 13 שנים ויש ילדים. בעיקרון הוא בעל טוב, משתדל לעזור בבית, לטפל בילדים ואפילו להקשיב ולפרגן.
מרגישה שהוא גבר בעיקר בזה שהוא באמת משתדל למלא את חובותיו נאמנה (מזונותיה כסותה ועונתה...)
אני מצידי משתדלת גם לחזק לו את הגבריות שהוא ראש המשפחה, שאני זקוקה לו (גם נפשית וגם פיזית), סומכת עליו, מבקשת את עזרתו...
אבל הבעיה שהוא רגיש נורא. כל דבר נפגע, קשה לו להתמודד עם לחץ, עם עומס (בעיקר ריגשי), עם ביקורת, קשה לו כשאני לחוצה, או אם אני מרימה את הקול או עצבנית, (לא בהגזמה מידי). קשה לו להכיל ולתמוך כשאני זקוקה לו והוא מסתגר ונחלש (לפעמים אפילו ממש גופנית, הולך לשכב במיטה). אמנם השתפר משך השנים. בתחילת הנישואים היה אפילו בוכה...
אבל קשה לי מאד שבהרגשה שלי אין ראש משפחה שמוביל ומנהיג את המשפחה, גם מבחינת ערכים מטרות שאיפות וחזון וגם בדברים יומיומיים בבית, שאני זו שצריכה ליזום דברים, ליזום שיחות פיוס אחרי מחלוקות ביננו (וממש להגיד לו מה אני מצפה לשמוע) וגם כשיש ריחוק בינו לבין הילדים.או למשל אני זו שצריכה ליזום יציאות וכאלה. העול החינוכי של הילדים לרוב עליי כי קשה לו להתמודד איתם מבחינה חינוכית ומשמעתית.
ניסיתי לדבר איתו על זה המון פעמים אבל אני מנסה להזהר לא לפגוע ולהחריף את המצב.
מישהי התמודדה עם מצב כזה? או שיש כאן גבר שגם היה כזה והשתנה?
אשמח לעזרה ועצות כאן בפורום ואל תשלחו אותנו ליעוץ זוגי, לא בשביל זה כתבתי כאן.

שנראה שקיבלת בס"ה בעל טוב רגישות בימינו היא דבר נדיר....
קודם כל תפילה לה'
ודבר שני יכול להיות שאת צכה לתת לו יותר את המקום של גבר בבית כלומר לוותר על ההחלטיות לטובת לתת לו להחליט ולתת לו תחושה אמיתית שאת צריכה אותו
כי יש נשים שמשדרות חוזקה וחוסר צורך ביחס מהבעל בכיוון הזה...
אבל בסך הכללי כנראה שעדיף בעל פגיע מאשר פוגע...

ולא רגישות. (הלוואי היה רגיש יותר לרגשות שלי ושל אחרים...)
ולגבי העדיפות של פגיע על גבי פוגע- כשאדם נפגע בקלות רבה, מגיב בחוסר פורפורציה, מתנהג כילד במקום כבוגר, לא לוקח אחריות על התגובה שלו, לא חושב אפילו אולי היה לא בסדר ולנסות לפייס, זה פוגע הרבה מאד במערכת היחסים הזוגית בכל המישורים ובהערכה שלי כלפיו. במיוחד שזה גבר ולא אשה, שאמור להיות יותר חסון ויציב ולא רכרוכי וחלש כעלה נידף.
הייתי מעדיפה שיאמר משהו גם אם זה לא נעים לשמוע מאשר שיסתגר ויפגע בלי להסביר את עצמו.

אני ממש מרגישה את כאבך ומזדהה איתך. האם הוא ניסה ללכת לטיפול אישי, פסיכולוגי? זה ממש יכול לעזר לו ולעלות לו את הבטחון. מה קורה אם את לא מתייחסת כשהוא נפגע? האם הוא מצליח לקום לבד ולהתגבר? אולי תגיד לו שאת לא מסוגלת להכיל את ההסתגרות שלו ושיעבור לו הפגיעה יבוא וידבר.. זה ניראה לי דפוס מהבית שלא צריך להזין אותו. תנסי אולי לתת לו סמכויות בבית, תפקידים שהוא אחראי אליהם ואת לא מתערבת. ומנגד תפקידים שאת אחראית שלא כל הנטל יהיה עלייך.. יתכן שתצטרכי בהתחלה להזכיר לו את התפרידים שלו אבל זה עדיף מאשר שכל הנטל יהיה עלייך. יש מצבים שאת משאירה אותו לבד עם הילדים? אני הייתי מרבה בזה ואומרת לו מה חשוב לי: שיתקלחו, שיכינו שיעורים וכו'. זה תהליך שהוא צריך לעבור אבל לפי דעתי הוא צריך ליווי של איש מקצוע.. אני הייתי אומרת לו שאני לא מוכנה להמשיך בזוגיות בלי שילך לעזרה מקצועית.. אבל זה אני...

קשה מאוד לחיות ככה!
את כל הזמן על קצות האצבעות. ולא יודעת ממה הוא יפול ויסתגר.
וגם זה שהכל עלייך.
קשה מאוד להעריך גבר כזה..
הוא חייב טיפול!
מאמינה שלא טוב לו עם המצב שלו.
ואם הוא ממש לא רוצה תתיעצי את איך לעבוד איתו. אולי איפה לחזק אותו ואיך להעלות לו את הביטחון עצמי..
מה שטוב זה שהוא לפחות עומד במה שהוא התחייב בכתובה.

לגבי הדברים האלה? האם הוא מודע להם? האם היה רוצה להשתנות בהם?
במידה ויש לו רצון או נכונות מציעה לך לעודד אותו לעשות משהו בכיוון.
אם הוא בשל לטיפול זה מצויין. במידה ולא יש היום כל מיני שיטות שונות שיכולות לתת מענה לדוגמא לימטדי ימימה, או קואוצ'ינג וכו'.
האמת שאת מזכירה לי מטפל בשיטה מיוחדת שמתעסק בזה. אם מעניין אותך פני אלי במסר ואעביר לך את שמו. הוא ממש מתעסק בהנחיית גברים לגבריות או משהו בסגנון הזה.

וגם-
להתפלל עליו
להתפלל עלייך
ולהשתדל להעצים בו נקודות טובות וגבריות.
עזר בערב עם הילדים- וואי תודה לא יכלתי יותר
הקשיב לך למשהו שקשה- איזה מזל שיש לי אותך

אפילו בהתחלה זה מעושה תנסי באמת למצוא נקודת אור ולהדגיש אותה.
בסוף זה יעזור גם לך גם לו וגם לזוגיות בע"ה.

אנסה להתייחס לעיקרי הדברים שעלו.
הוא לא טיפוס של שיחות נפש, טיפול, מודעות, ימימה, קאוצינג וכדו. התחומים הללו של עיסוק בנפש לא מדברים אליו. אומר שהוא אדם פשוט לא מורכב ולא מתוסבך. גם מודע לזה שהוא פגיע אבל לא חושב שיש מה לעשות עם זה. ככה הוא וזהו. גם נראה שלא רואה בזה משהו שלילי או בעיה. פשוט מצפה שינהגו ברגישות בדיבור וביחס.
יש לו אחריות על דברים בבית. ואני מפרגנת לו עליהם.
בסך הכל הוא משתדל להיות אבא ובעל טוב.
לגבי התמודדות, מבחינתו אין לו קושי לצאת מזה לבד. הוא מה שנקרא "נכנס למערה", שותק, מסתגר ומתכנס בתוך עצמו, הולך לישון, וכדו' ולאחר זמן, כמה שעות או למחרת מנסה לחזור לשגרה. אבל הבעיה שאני לא יכולה להשאר אדישה כאילו לא קרה כלום ואני מרגישה פגועה, מרוחקת, וזה פוגע בהערכה שלי כלפיו ובכל הקשר. מצפה שנדבר על מה שקרה שיסביר ממה נפגע ויהיה מסוגל גם לפייס על מה שפגע.
אני מסבירה לו שאני מכבדת את הבחירה שלו לנהוג כך,ואני לא יכולה לקבוע לו איך להתנהג כשהוא מרגיש פגוע, אבל שיהיה מודע שיש כאן עוד מישהו בסיפור ויש לזה מחיר.

אני עוצרת עכשיו בתיאור המצב ומנסה להבין משהו יסודי ואשמח לדעתכם, לפי מה ששמעתי בשיחות והרצאות ובספרים בנושא זוגיות, בגדול אלו תכונות שמאפיינות גברים, אמנם לא כולם אותו דבר ואצל כל אחד זה ברמה שונה, אבל הקושי לבטא מחשבות ורגשות במילים, הקושי בחיבור לעולם הפנימי הנפשי, הקושי ביכולת האמפטיה וההכלה, ההתכנסות כשפגועים או זקוקים לשקט, 'הכניסה למערה' , כל אלו לא מצויים אצל רוב הגברים???

ועוד שאלה, לפעמים עולות בי מחשבות אולי יש לו איזו בעיה באינטלגנציה ריגשית, אולי סוג של קושי על הרצף של לקויות בתקשורת? מישהו מבין בזה?

לא הבנתי בפעם הראשונה את הדברים כי אז כתבת שהוא רגיש מאוד אבל אם את מתארת את זה בצורה כזו כמו שאת כותבת כעת,
זה גבר די מצוי, אדם שפועל לפי השכל שלא מחובר לצד הרגשי שבו ולא יודע לבטא אותו ולכן יותר נוח לו לסגור את החלון כשנפגע עד שזה עובר,
באופן כללי האשה שהיא הצד הרגשי בבית מלמדת את הגבר איך להתחבר לרגש,
תסבירי לו שאצלך זה עובד אחרת ואם הוא צריך את הזמן אחרי פגיעה זה בסדר אבל למחרת כשעוברת הפגיעה את רוצה לדבר על מה שהיה
לדבר כדי לפרוק לא כדי להאשים או לדוש במה שהיה כי כך הנפש שלך עובדת
מקווה שהבנתי אותך נכון
בהצלחה

כשאני כותבת עכשיו זה עוזר לי להבין לברר ולדייק את המצב.אז תודה.
נכון שהתנהגות מתכנסת כתוצאה מפגיעה היא אופיינית באופן כללי לגברים,
אבל אצלו כנראה זה שילוב של כמה דברים.
גם סף הפגיעות נמוך יותר, כלומר הוא נפגע בקלות רבה יותר מדברים ולכן תדירות המקרים של חוסר ההבנה הוא גבוה.
גם העוצמה של התגובה לפגיעה, (המילים שאומר או השתיקות וההסתגרות) היא חזקה יותר.
גם חוסר חיבור לנפש, לעולם הפנימי, למודעות עצמית וכלים לעבוד על זה.
וגם קושי בתקשורת וביכולת לשתף ולבטא את מה שעובר עליו.
כל אלו יחד מובילים לפיצוצים ביננו ולתיסכול המתמשך.
כשבנוסף לזה גם ללא חוסר הבנות או 'פיצוצים' אלא בתחומים שונים בחיים אני מרגישה שחסר גבר חסון ויציב בבית, ראש משפחה שמוביל. ובשעת פיצוצים זה מתווסף לתיסכול ולכאב ומגביר אותם ואת האכזבה...
אז אולי אני אנסה לעשות הפרדה בין הדברים, להתייחס לכל דבר לגופו וזה יעזור לי להתמודד יותר ביעילות בלי להתפרק כל פעם מחדש...

אחרי חוסר הבנה, ואחרי שהוא לקח את הזמן ונרגע, אני רוצה שנדבר על מה שקרה לא כדי לפרוק, אולי גם, אבל את זה אני יכולה לעשות בלעדיו.
חשוב לי לדבר כדי שבאמת נבין מה היה שם, מה הפריע לו וגרם לו להיפגע, מה הפריע לי וגרם לי להפגע. שנלמד להתקדם ולצמוח מהמקומות הללו ושזה לא יחזור על עצמו שוב ושוב.
באמת לא מחפשת סתם להאשים או לחפור.
אבל בהחלט הייתי רוצה גם שיקח אחריות, וכן, גם ידע לפייס בסופו של דבר על מה שפגע.

ספרים שמאפיינים ככה גברים ונשים ומדבר על ההבדל הזה.
למשל גברים ממאדים ונשים מנגה.
מהתיאור הראשוני שלך נשמע מצב שונה מאד והרבה יותר אקוטי מאשר פשוט דרך תגובה שונה.
אולי כדאי לך לקרוא באמת את הספר הזה ולבחון אם זה נותן לך איזשהו הסבר או מענה לפער ביניכם.

יכול מאוד לעזור
כל ההתנהגות הזאת מכסה על משהוא שעבר בעבר שלו

את צריכה לעשות ממנו גבר

אולי את מתייחסת אליו כילד קטן?

את סומכת עליו? אומרת לו מה לעשות? 

תחשבי על זה

תנסי להתייעץ איתו על דברים ולא להכתיב עובדות

לפני שמבקשים משהו לשאול, לדוגמא- במקום להגיד, תביא לי מים אפשר להגיד, אכפת לך בבקשה להביא לי מים

את לא תאמיני כמה הניסוח משנה!

תכבדי אותו, תנסי לשמח אותו

הרבה פעמים יש קשר של אמא ובן מאשר בעל ואישה וזה הרסני ממש

יכול לפגוע גם באינטימיות וזה ממש קשה לחזור לדרך המלך אח"כ..

עם כל הצער אבל בעלך קודם!!
כל דבר שפוגע בזוגיות צריך להתרחק.
אם אמא שלך חייבת להבין שככה את לא מתכוננת להמשיך. ואם היא לא תכבד אותך ואת בעלך אז את תפסיקי לבוא.
הוריו מכבדים אותי תכבדו אותו גם אתם.
ואם אתם אוהבים אותי באמת ורוצים שיהיה לי טוב אז אל תקלקלו לנו את השלום בית!
ואם הם לא מבינים פשוט תתרחקו עד שיבינו.

אולי אפשר לערב רב של הישוב שמקובל עליהם. שידבר איתם?

לפגוע בבעלך אתם פשוט תנתקי איתם את הקשר!

 

ואם הם בכל זאת ממשיכים לפגוע אז להגביל את הקשר מאוד

שליד בעלי הם מתנהגים רגיל..
אבא שלי קריר אליו, בקושי מדבר איתו מאז שהתחתנו.
ואמא שלי מתנהגת רגיל.
וכשאני לבד הם פותחים את מה שהם חושבים עליו
הוא לא יודע.. אני לא רוצה לפגוע בו ולספר לו
כי הוא רגיש ויכול להפגע מאוד.

תבהירי לו שפגיעה בבעלך=פגיעה בך

לדעתי,
כל זוג כמעט עובר את החיכוך הזה בצורה כלשהי, אצלך זה קיצוני,
ראשית, כדי למנוע חיכוכים כל צד מטפל בהורים שלו, אני מתכוון שאם אתם כזוג מחליטים משהו כל צד עומד על זה מול ההורים שלו כדי לא ליצור משקעים גם אצל ההורים וגם אצל בן הזוג כי לילדים תמיד סולחים,
לגופו של עניין, לדעתי את לא צריכה לשבור את הכלים וגם לא לאיים עליהם
פשוט כאשר ההורים שלך אומרים עליו משהו שלדעתך הוא לא מכבד תעמדי על הרגליים האחוריות שלך בתקיפות ונחרצות לטובתו אבל בלי להרים את הקול,
תגידי להם שזה לא מכבד ותספרי כמה הוא טוב אליך בדיוק כמו שאת מספרת כאן (כמובן בלי לפגוע בהם שהם לא כמוהו)
ובע"ה לאט לאט הם יתרגלו והפסיקה, זה דורש סבלנות עיקשת,
יתכן שיש להם משהו כלפיו או כלפי הוריו שגורם להם כך לנהוג עימו
תשתדלי לעשות סימולציות לפני המפגש עם ההורים של מה הם אומרים ואיך את עונה
בע"ה ממש בהצלחה וכמו כל הניסיונות, אם עומדים בהם אז צומחים וזה יחזק את הקשר ביניך לבין בעלך ויתכן גם כלפי הורייך

זה בטח מאד מאד קשה...אבל כמו שעשית בדוגמא שנתת... להבהיר להם שהוא בעל אוהב ומפנק ושאת לא מוכנה לשמוע

אפילו שבריר של מילה עליו! 

רק שההורים שלי כן אוהבים את בעלי כי הוא די מתחנף אליהם לצרכי שלום..
אין לי כלכך מה לומר לך ולייעץ כי אני עדיין בתוך הסאגה הזו אבל קודם כל חיבוק ענק! ותשמרי על הבעל שלך הוא נשמע בעל מדהים! בשום אופן אל תריבי איתו בגלל המשפחה שלך. הם לא שווים את זה.
תמעיטו בביקורים שם תבקרו רק מתי שחייב. אפילו שבתות אתם יכולים לעשות בבית ולהתארח שם פחות.
שמחה שהמשפחה של בעלך טובים אלייך ושאת אןהבת אותם. זו חצי נחמה..
בהצלחה גדולה!!

מזכיר לי את החיים שלי ההורים של אשתי גם כן לא הכי מחבבים אותי הרבה צביעות במפגשים. ב"ה אישתי מודעת למצב. נשואים כמה שנים יש שיפור מאז החתונה. רחוק מהעין רחוק מהלב שומרים על קשר אבל לא הדוק.

המון בהצלחה.
הכי חשוב שתחזקו אחת את השני ושתיהיו דעה אחת בע"ה כשיש נכדים היחס משתנה.

מה הוא שייך לשם???
שחררי אותו מהעול המעיק הזה ותלכי לבקר מדי פעם באמצע השבוע. שבתות תעשו או בבית או אצל ההורים שלו.

ברגע שהם מתחילים לדבר ככה את מפסיקה שיחה הולכת.
ולא צריך לישון אצלם אם אין שם מקום והם מקללים אותך. תתקשרי , תשלחי הודאות, שיחות ווידאו.
אגב, לא בטוח שהם ממש לא אוהבים, יכול להיות שהם פשוט מקנאים או פורקים לחץ. או סתם סגנון דיבור כזה. הרי גם את אמרת שאת שונאת כשלמעשה את בכלל לא שונאת אלא דווקא אוהבת אבל נפגעת .
יש אנשים שכל אמירה שלהם צריך לחלק לארבע ורק אז בכלל לחשוב איך להתייחס

לצרוח על אמא שלך.
ובטח שלא להגיד לה שאת שונאת אותה.

זה דבר ראשון.
דבר שני- בואי תהיי המבוגר האחראי ותלמדי את כל הסביבה שלך שפה אחרת, נעימה יותר.

ועוד הדגשה- זה שהתחתנת ואת שמחה בבעלך , אני שמחה לשמוע אבל זה לא אומר שאת יורקת בפרצוף לבאר ששתית ממנה כל השנים.
מצטערת זה ממש צורם לשמוע את התגובות שלך כלפי הורייך שהביאוך עד הלום

אסור לך לשפוט אדם בשעת כעסו! זה דבר ראשון.
דבר שני, אין לי מושג אם את נשואה או לא
אני חושבת שעצם הבחירה שלי בו,
היא להיות לצידו.
ואני פשוט מתביישת שזאת ההתנהגות של הוריי כלפיו.
אני לא כפויית טובה כלפיי הוריי אני מגיעה אליהם לבקר. אם היו רוצים בטובתי היו שומרים על שלום בית בנינו ולא מנסים לסכסך בכל הזדמנות.
אבל לא מוכנה שבעלי יסבול!

גם אם למרבה הצער זה בא מההורים שלה

 

אני חושבת שקודם כל כדאי שתתיעצי עם רב מה הגדרים של כיבוד הורים שאת חייבת כלפיהם

 

בניית הבית שלך ושלמותו חשובים יותר ובכלל לא ברור לי שאת צריכה לשמור על קשר הדוק איתם.

א. אני לא שופטת אותך. רק הגבתי למה שכתבת.
וכמו שתמיד אומרים.. מי שכותב בפורום שיצפה לתגובות מכילות וגם לתגובות לא מכילות.

ב. אני נשואה.

ג. מי אמר לך שלא התנסיתי בזה גם. אבל אני כועסת על עצמי שלא שלטתי בתגובה שלי והשבתי בחוצפה.
וכן לצעוק על ההורים זו חוצפה.

שההורים שלה מדברים על בעלה??

 

 

כיבוד הורים במיוחד אחרי החתונה זה במקום השני לכיבוד הבעל, 

נקודה.

 

צריך לכבד הורים, אבל אפילו בגמרא מובאת ההלכה שאדם שההורים שלא אינם מתנהגים בצורה הגיונית ורואה שלא יצליח לכבדם עדיף שיעבור לחו"ל, עד כדי כך.

 

שלום בית קודם לכיבוד הורים נקודה.

זה הלכתית!

אבל כמובן שאותה בת צריכה למצוא דרך לכבד את הוריה אבל לשים להם גבול.

אם לדוגמא את רואה

שאתם מגיעים כל שבועיים  אז תבואו פעם בחודשים

ואם כשאת איתם לבד אז בסוף הם גורמים לך לריב עם בעלך 

אז תבואו תמיד יחד,

תתחילי לצמצם מפגשים וקודם להבין בראש שאת צריכה לשמור על מרחק,

וגם לא בצעקות ולאו דווא בשעת מריבה , תגידי להורייך בעלי אדם טוב ונותן לי הרבה,

את זה אני יודעת! עכשיו אני מבקשת שלא תדברו עליו בפני ,

ושתתיחסו אליו בצורה נעימה והגיונית (אפילו לא הייתי אומרת כבוד).

אם אתם חושבים שמשהו לא הגיוני ורוצים לעזור אז לכו לרב תסבירו לו ואם הוא חושב שיש מה לעזור שיצור קשר.

ואם אתם סתם מלאי טינה ורוצים לפרוק אז לא אצלי, כי אני רוצה להתמקד בטוב ובבניה .

 

וסתם ככה , 

כשתגיעי אליהם אם את מרגישה שאחרי 3 שעות את מתחילה להתפלץ אז עדיף שמראש תתחמי את זמן הביקור לשעתיים.

פשוט תתחילי להגן על עצמך והזוגיות לשכם , וכן כל פעם שהם מדברים ככה תעני בעדינות בקשתי שלא בפני.

 

שיהיה בהצלחה!

להבדיל:

 

למה שהדברים שהם אומרים, "יפגעו לכם בזוגיות"?..

 

מה הקשר?  הרי את יודעת שאלו לא דברים נכונים. אין להם שחר. את מכירה אותו, לא ההורים.

 

אז תבדילי בין איך שההורים שלך מדברים - לבין היחס שלך איתו. אין שמץ קשר.

 

תמשיכו לבנות את ביתכם בנחת ובאהבה.

 

 

לגבי ההורים - התרעומת שלך מובנת. אבל אחרי הכעס הראשוני, תירגעי. הם הורייך, זה לא מותנה באיך שהם מדברים. אל תשנאי. את יכולה לחלוטין לא לסבול את צורת הדיבור על בעלך - אבל לא אותם.

 

תשתדלו כאשר אתם מגיעים אליהם, כמה שאפשר ביחס נעים מצידכם. תגידי לבעלך מראש שלא ידאג לגבי היחס שלהם כלפייך, שאת מכירה מילדוּת, וממש אינך רוצה שיתתקלקל היחס שלהם איתו בגלל שהוא "דואג" לך.. את תסתדרי.

אם עוד פעם יחזרו דיבורים אלייך מההורים, שמגַנים את בעלך - תאמרי בנחת, שאת לא יכולה שידברו כך, כי זה עלול לפגוע בשלום בית. אז כדי שתוכלו להגיע אליהם, את מבקשת שיימנעו מכך לגמרי. מניח שיבינו שאחרת המשמעות היא שלא כ"כ תגיעו. נקוה שיתעשתו.

 

העיקר, תשקיעו ביניכם. על תשקיעו יותר מידי אנרגיה בנושא של צורת הדיבור במשפחתך. חבל על זה מכל כיוון.

 

 

קודם כל משמח שמצאת בעל שטוב לך איתו ומעניק לך דברים שחסרת בבית הורייך. ב"ה!


לגבי המצב שתיארת אני חושבת שחשוב לדבר עם 2 הצדדים-
קודם כל עם בעלך היקר. ב"ה שהוא דואג לך ומאוכזב עם כך שאת לא מקבלת ממשפחתך יחס מספיק הולם.
מצד שני אני חושבת שעליו ללמוד לכבד את הבית שבאת ממנו וגם אם הוא לא מסכים עם חלק מהדברים
להשתדל להתנהג בצורה ראויה כשהוא שם.

לדבר לא ברוגז, אלא באמת לראות את הטוב שבדאגה אלייך, ולבקש שלמענך ישתדל להתנהג שם יפה.
ואם קשה ולא נעים שם, מוטב להגיע נניח אחת לחודשיים במקום אחת לחודש ולמנוע מריבות ואנרגיות שצריך להוציא בהגעה לשם.


לגבי הורייך-
בכבוד ובאסרטיביות לבקש שיכבדו אותך.
אם מדברים עליו לא יפה באזנייך לומר שבעלך ואת בני זוג וכשמדברים עליו ככה פוגעים בך וזה לא נעים לך.
אם יכבדו אותך ויגלו הבנה- מה טוב. אם לא אולי כדאי לשקול להתרחק מעט גם כדי לשמור על עצמכם ועל זוגיותכם וגם כדי לשדר שהיחס הלא מכבד מרחיק אתכם.


בנוסף אולי כדאי לשקול להחליף את סוג הביקורים כדי לצמצם חיכוך.
לדוגמא במקום להגיע שניכם לשבת להגיע לפעמים רק את באמצע שבוע.
במקום לקפוץ לערב להרים צלצול או אולי להזמין אליכם...


בהצלחה!

הבעיה שזה מאד מורכב וקשה.....

לדעתי תפתרי את בעלך מביקורים ותדאגי להגיע להורייך. כשאת מגיע להורייך תשתדלי לא לדבר עליו- פשוט להעביר נושא.
ואם הם אומרים עליו משהו פשוט להתנתק ולהתעלם.
ובנוסף, תעבירי נושא שיחה.
זה יגרום לפחות חיכוכים מצד אחד ומצד שני יכבד את ההורים.

נראלי נלך לכד וחומר, אחלה אטרקציה זוגית לערב קרר

 

תודה @בסדר גמור

 

 

@פעם הייתי עוגי, ישן ישן אבל נמצא פה הרבה פסיבי

בעיות קליטה יכולות להיות בכל חברה - האם יש או אין אנטנה לאותה חברה באיזור בו אתם נמצאים.

אני עובד שם כקבלן ומכיר את הצוות. האיכות של התשתית היא אותה האיכות של רשת פלאפון. אין הבדל.

Long Term Evolution – ויקיפדיה

אני משתמש בשניהם על אותו מכשיר, ושניהם בפועל נותנים את אותה רשת בדיוק.

אני במרכז עיר גדולה. אמור להיות פה 4+.

באיזור אשקלון. יש לי פלאפון גלקסי j6 או 7 .יתאים?

יש הבדל בין מקום למקום מבחינת נחברה אז ממליצה לך לשאול שכנים...
אישית הייתי בכמה מהחברות הזולות בשנים האחרונות כולל רמי לוי והייתי מרוצה.

אז מה?
זכתה.

הוא חשב על זה והחליט שלא

וסגנון נשמע אותו דבר
אבל תודה לכם ,אשמח לעוד עצותת 

שידוכים מרגישים לפעמים כמו סחר סוסים................

 

לעניינו מתצרף לנפש חיה

בגלל מראה?- מזל שלה שהיא לא ממשיכה איתו...
ככה היא מבינה מי באמת מביט לנשמה שלה
ואת מי מעניינת החיצוניות.

פליז רעיונות אחרים ..... להגיד לה שזה מזלה לא מעודד...
צריכה תירוץ כמו לדוג' שהמרחק גדול לדעתו (יש מצב שאלך על זה) .. אבל צריכה עוד! פליזז

לי פעם אמרו את האמת על מראה
וגם לחברה שלי
שתינו אמרנו שמזל שזה נפל על מישהו שלא מבין באיכויות.




אמרו לי גם בחורים אחרים, שמבחינה סובייקטיבית זה לא מה שמחפש / פחות הכיוון אבל בהצלחה .


הערכתי כנות.

מנסיון זו תשובה שלא תפגע באף אחד .

אם היא רוצה, ה'כרגע' עלול לתקוע אותה בהמתנה לרגע אחר.

לכל אחד טעם שונה וזה בסדר.
גם היא לא הייתה מתחתנת אם כל אחד שלא לטעמה.
בשביל זה היא שלחה תמונה

טוב , תודה רבה לכולם !
אם יש למישהו עוד רעיון אשמח לעצה (:
פחות רלוונטי כרגע להגיד שזה לא מתאים בגלל מראה.. 

טוב!

הסיבה , תעשי את זה
(מרחק/ סגנון/ הצעה קודמת/ תפוס/ כרגע לא יכול...)

וזה בסדר לחלוטין. זה גם בסדר לומר משהו גם אם יישתמע שקשור למראה (שיער ג'ינג'י לדוגמא/ משקפיים/ אף, זה לא נתונים. שפוגעים הכרח כי יש אותם להרבה אנשים)


בכל מקרה לשדר שהיא מוצלחת ותמצא את החתן שלה בעיתו ובזמנו .
הצלחה.

לבחור לא מתאים וזהו. תשובה פשוטה ונכונה

מרוב נסיונות "לרכך את המכה" את תמצאי את עצמך עושה יותר נזק מתועלת

אולי זאת בחורה שלא יודעת לשמוע לא? אולי יש חוסר בטחון קיצוני? 

את עושה מזה יותר מידי סיפור.. אישה היא דבר רגיש אבל לא עד כדי כך.. אפשר להגיד שזה פשוט לא מתאים..

כל מי שפוסל על מראה מסתכל רק על חיצוניות ולא על הנשמה?

מה שכנראה לא יקרה...

והיא לא תחכה לו לנצח

ותוסיפי: יש כאלה שחושבים שהם מכירים את הסגנון האישי של האדם לפי רגע שרואים ומחליטים אם תואם לסגנון שלהם... לפעמים הם אכן קולעים, ולפעמים מזל שלא התחתנו איתם..

אבל לא הבנתי למה את חייבת לתת תירוץ. אני פשוט הייתי אומרת לה שהוא אמר שלא מתאים לו ולא אמר למה. לדעתי זה שינוי מהאמת שעדיף על האמת עצמה ועדיף גם על תירוץ שיקרי.

כשרות מצוינת. אוירה ביתית ונעימה. לא מהמפוארים. אפשר להיות רגועים שם בשבת.
(זו אכן בעיה גדולה, רשימת הדברים מהם צריך להזהר ארוכה מאד וכוללת תחומים רבים)

היינו אמנם אמצש אבל נהננו מאד מכל הבחינות.
מבחינת כשרות מחזיקים שם היטב אז אני מניחה שיש התייחסות מתאימה לשאר הצרכיים הדתיים..

מקפיץ

על איך להתגרש במינימום פגיעה בילדים. כך שסביר שיסכימו גם להתראיין. אין לי מושג איך מי הם, אבל אולי אפשר לברר במכון פוע"ה.

Limor Kleinman

הקימה את מיזם ״ואהבתם״, טיפוח ושיפור האינטימיות במגזר הדתי.
(מעניין שלא שמעת עליה עד כה, המיזם כבר פעיל כמה שנים והיא מאוד פופולרית בקרב הדתיים, חוגי בית לנשים, הרצאות לנשים - הכל סביב שיפור העונג האינטימי).

היא הבלנית של צור הדסה.

לא ידעתי שהיא מצור הדסה

החוסר בבטחון העצמי גורם לך לחשוב כך.
הגיוני שהוא ישאל מה קורה עם מישהי שסיפרת לו עליה לא מעט דברים.
לקרוא לך בשמה זה אכן מוזר, אם כי זה יכול לקרות שמתבלבלים עם אמא/אשתי. וצריך עיון.
לא הייתי מסיק מסקנות במקרה שלך, רק מישהו שמכיר אותו במציאות יכול לקבוע בצורה ברורה יותר.

כמובן שאין אפוטרופוס לעריות ולכן צריך להימנע ממה שיכול להיות בעייתי וזה תלוי מקרה כבר.
וכל אישה צריכה לדאוג לרוחניות של בעלה ולשלוח אותו לשיעורי תורה.
את זה אני אומר באופן כללי כי העולם מזמן היום יותר נסיונות, הרבה תעמולות רעות.

שמאז המקרה עברה שנה.. יצאנו לא מעט.
וזה לא קרה בתקופת הנישואין.

מאז שהוא קרה לי בשמה..
לא היינו נשואים אז, ועברה שנה.

להמעיט דיבורים עליה, להמעיט להזכיר אותה, להמעיט כל התייחסות שמזכירה אותה.

גם לא בריא שהיו בינכם התכתבויות שאת נאלצת להסתיר מבעלך.

ואז, באופן טבעי, עם ירידת הדומיננטיות שלה בחיים שלך, היא לא תהווה תחרות מבחינתך.

אני מניחה שהחברה הזו רווקה - כי אם היא היתה נשואה, כנראה שלא היית חוששת מחיבור חברתי איתה.
כשהיא תהיה נשואה אפשר שיהיה קשר חברתי בינכם, 2 המשפחות.
אבל לא ככה כשהיא רווקה ואת נשואה והיא מהווה כעין נוכחת בנישואים שלך.

לאט לאט, בלי לפגוע, תנתקי כל קשר, גם פיזי וגם וירטואלי. לא להזכיר אותה בשום צורה, בשיחות עם בעלך.

אם תהיי שאננה ותסמכי על כך שהכל יהיה טוב, את יכולה מאוד להצטער (חיפשתי את הביטוי הכי עדין) ולא יהיה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה.

זה לא קשור לביטחון עצמי, יותר יפה ממך או פחות יפה. הדשא של השכן תמיד ירוק יותר, והצורך בחידוש ובריגוש יכול לגרום לתקלות חמורות שישליכו על כל חיי הנישואין.

עצה שלי - תתרחקי, תעזבי את העיר שהיא גרה בה, נתקי כל קשר אפשרי.

זה שהוא קרא לך בשם שלה בטעות - כבר מדליק את כל הנורות האדומות.

בסופו של דבר יחזור אלייך הקושי העצום הזה בחוסר בחברה.
אם היא באמת חברה טובה שלך, את לא צריכה לנתק אותה מהחיים שלך.
בעיקר שלא נשמע כאילו היא באה אלייך הביתה הרבה.
מה שכן תנתקי אותה מהחיים של בעלך.
אני גם מרגישה שעכשיו שאני עושה שידוכים עם בעלי, אני מספרת לבעלי על חברות שלי כדי שיבין את הסגנון, ובשידוכין כמו השידוכין אני מנסה 'למכור' אותן טוב ורק מהללת אותן.
הרגשתי שזה לא טוב לא לי ולא לו, אז אומנם אני לא אפסיק לנסות לשדך את חברות שלי כי זאת באמת מצווה חשובה, אבל כן ממעיטה לספר חוץ מעניין השידוכין על מה שהן עשו או כמה שהן מדהימות.

מציינת גם: אני גם משתדלת לא להגיד דברים לא טובים על חברות שלי לבעלי. כי אני מכירה את המכלול- הטוב והרע. בעלי לא מכיר אותן ולכן מה שאספר לו לעד יזכר כ'החברה שהעליבה את אשתי' למרות שאני אשכח את זה. כנל דברים טובים, איך שאת מתייגת את החברה, ככה בעלך יזכור.

ואם היא מרגישה שבעלה מחבב את חברה שלה, אז יש דברים בגו.

במקרה כזה כדי למנוע אסון, היא חייבת להיפרד ממנה ולשמור על קשר רק בצורה שהבעל לא יהיה בתמונה בכלל.

אם היא תמשיך להיות אדישה, התוצאות יכולות להיות הרות אסון.

ביטחון עצמי.

בדרך כלל, האשה לא טועה בתחושות שלה. ואם מדחיקים ולא נוקטים בפעולה כלשהי של מניעה, אז אחר כך מתחרטים.

היתה לי תקופה שפחדתי שבעלי יוצא מהבית. אולי יקרה לו משהו?
נו. וזה סתם פחד.
במקרה פה היא אומרת שיש להם קשר חזק והם אוהבים. וגם אין לו שום מפגש איתה או שיחות איתה. לא ניראה לי שזה מאינטואיציה.

זה נכון שיכול להיות אינטואיציה על בעל שבוגד.אישה יכולה להרגיש מהשינוי שהיא רואה בקשר שלהם או בו עצמו
יש לי שתי חברות שהבעל שלהן בגד והן הרגישו ליפני שהתגלה

שלרוב לאישה יש אינטואיציות חזקות מאוד.
אבל לפעמים מאוד קשה להבחין בין פחד לאינטואיציה (ואז היא צריכה להסיר ממנה את כל הפחדים ולנסות לברר את הנתונים שגרמו לה לחשוב שמשהו לא בסדר).

בכל מצב, אם כבר הגבתי, הדרך שהצעת נראת לי פחות מציאותית, בין היתר גם כי אני לא חושבת שהיא צריכה להיפרד מחברה שלה, וגם כי בכל מקום בעולם יהיו נשים שיוכלו לערער אותה אם היא חסרת ביטחון.
זה לא יגמר...
(לא נכנסת להרחקות הקיצוניות שהצעת)...

ב"ניתוחים פסיכולוגיים"... מוטב להתייחס לעצם מה שנאמר ולא "להסביר" לשני ממה דבריו באים.

 

אם כבר ההיפך, ה"חשדנות" הזו, צריכה בירור ממה היא באה.

 

גם הכלל שכתבת אינו בהכרח נכון - אבל כאן זה אינו רלוונטי. האשה הסבירה היטב את התכונה של חוסר הביטחון שלה; ציינה שהחששות הללו ביחס לזאת ספיצפית היו עוד טרם בעלה כלל ראה אותה; ציינה שהיא זו שדיברה עליה בצורה מופרזת; צינה שהחשש שלה בא כי פעם - כשהיא עצמה הזכירה אותה - בעלה שאל "מה איתה"...

 

אלו דברים שהסברה הישרה אומרת שבאים בגלל הבעיה אצלה - ולא ההיפך.

 

ואם מתעלמים מזה וקוראים לנקוט ב"פעולות" קיצוניות, רק מעמיקים את הבעיה שלה, גורמים לחשדנות יתר, ויכולים ח"ו להרוס בית כך. ואז באמת מתחרטים..

כי הבעיה קיימת.

 

הפעולה שהצעתי היא לא קיצונית, האשה הזו נשואה ויש לה חיים משלה. אם היא תנתק קשר עם חברה (או לפחות לא כשבעלה בסביבה), לא יקרה לה כלום, בטח שהבית לא יהרס אלא להיפך.

 

האשה ציינה "לפעמים מרגיש לי שבעלי דלוק עליה". עבורי זה מספיק, לא צריך יותר מזה.

מה שהצעת, יוצר אוירה "היסטרית". מעודד חשדנות דמיונית. ואף אחד לא אמר שהיא צריכה להיות עם החברה כשבעלה בסביבה. כנראה זה גם לא כ"כ קורה.

 

עבורך מספיק "לפעמים מרגיש לי" של מי שתיארה מאיפה בכלל יש לה דמיונות כאלה, עוד מראש, ללא הסתמכות על המציאות. עבורה, אמירות כאלה יכולות לעודד אובססיה ותכונות הרסניות לבית.

פעולה טבעית שנעשית כדי לשמור על הבעל מסכנות מיותרות.

.

ולכן אין לי מושג מדוע הכנסת לכאן את המושג "היסטריה".

 

הצעתי לניתוק או צימצום היחסים עם החברה, כולל לא לדבר איתה כשהבעל נמצא, לא להתכתב איתה לידו (ולמחוק שיחות ממנה), פשוט להוציא את החברה מעולמו של הבעל.

 

וכמובן לא להזכיר אותה בשום צורה אפשרית.

 

לצמצם את היחסים איתה כדי למנוע מפגשים בשמחות וכדומה.

זה כמו אובססיה. כמה שמזִינִים אותה יותר - יותר גרוע.

 

ולקחַת את הדברים בכאילו המצב כזה, כשאין לכך שמץ אינדיקציה, זו אכן גישה "היסטרית".

 

 

אמרתי, זו דעתי באופן ברור. שתיקח מה שהיא רוצה.

את לא צריכה בכלל לדבר עליה עם בעלך 

אם טוב לך להמשיך את החברות איתה תמשיכי אבל אל תכניסי אותה לזוגיות שלכם, בשביל מה?

בעלך אוהב אותך ואין סיבה שהוא יבחר באחרת כי היא קצת יותר יפה או טובה.
מה הסכנה?
זה במקרה שנוצר קשר.
אם היא באה אליכם לבית. מדברת איתו מתיחסת אליו. מחמיאה לו...
אז אפילו אם היא לא יפה זה יכול להשפיע עליו ולגרום לו להשואות.
וזה כתוב באיזה מקום שאישה לא תספר לבעלה בשבח חברתה. זה דבר ידוע
בשביל מה? תספרי לו על עצמך וזהו
מה צריך לענין אותו כמה חברה שלך מדהימה,יפה,מוצלחת,חכמה? או מה אמרה וחשבה??
תשתפי אותו בדברים אחרים.

ובלי קשר לשנה ראשונה. אני לא בעד להכניס חברות לבית כשבעלי בבית. זה לא בריא.

ושתדעי תמיד יהיו יותר יפות. אז?
גבר צריך אישה טובה, אוהבת, מקשיבה, תומכת,וגם מטופחת. ואם יש את כל זה ומישהי יפה לידך זה לא אומר שאת לא שוה כבר.
אפילו שהוא יכול להעיף מבט כי היא יפה.
תבנו את הקשר טוב ואף אחת לא תאיים עליך
בהצלחה

אבל לא צריך לנתק קשר לעניות לדעתי... איתו לדבר עליה פחות
וזה יעבור עם הזמן הקשר יתמסד יותר ופחות יעברו מחשבות מסוג זה...

איזה כיף שזיהית את הבעיה.
"הבעיה היא שאני ממש חסרת ביטחון בעצמי".

לכולנו יש חברות טובות ומוצלחות ויפות.
נשים, הן עם יפה. הקב"ה משקיע בלעצב כל אישה ואישה בעצמו וכרצונו.

גם את טובה, יפה ומוצלחת. ויש בינכם משיכה.

מעבר לבעיה של החוסר ביטחון (שלדעתי את בקלות יכולה לפתור אותה), את אומרת שאת מדברת על חברה שלך המון.
אני לא נגד להזכיר חברות מידי פעם, אבל זה אנושי מאוד שאם תדברי עליה כל רגע וכל יום, הדמות שלה תהיה נוכחת בחיים של שניכם.

אז קודם כל, כדאי לך בלי דרמות ובלי לדבר איתו על זה, להפסיק לדבר עליה לגמרי, אחרי שתתרגלי, תוכלי לחזור לדבר מידי פעם באופן טבעי - לא יותר משאר החברות. (גם אז, אל תדברי על דברים שעשויים להשוות אותך אליה) - ואם את יכולה, עדיף שתימנעי לגמרי. (אם תספרי לו עליה בהתלהבות, הוא ידבק מההתלהבות שלך עליה...)

בעלך לא דלוק עליה.
בעלך אולי חושב עליה כמוך שהיא יפה... וזה בסדר. יש הרבה נשים יפות בעולם. זה לא אמור לערער אותנו כנשואות כשהעולם מתנהל בתקינות.
ואם יש לו כלפיה מעבר לזה, זה בגלל החוסר ביטחון שאת משדרת ובגלל שאת מספרת לו עליה - ועל זה את יכולה לעבוד, זה באחריותך.

אגב, טבעי גם שישאל אותך עליה מה איתה. את מדברת עליה הרבה, אז מן הסתם שאם לא תזכירי אותה פתאום, הוא יחשוב שקרה משהו...

לגבי החוסר ביטחון,
את חייבת לעשות שם עבודה.

קודם כל, תתחילי דווקא מתוך השוואה אליה (כי שם את נמצאת כרגע, למרות שהכלי הזה לא אידאלי)
לראות בך דברים שאין בה.
ולחדד אותם לעצמך, ולחשוב עליהם, ותאהבי את החלקים האלה שבך.
אחר כך, תעברי שלב, ותנסי לחשוב על עצמך בלי אף השוואה לאף אחד בעולם.
פשוט תתחילי לכתוב על עצמך דברים טובים על דף שלם.
ובשלב הבא, תכתבי דברים שאת לא אוהבת בעצמך.
בשלב הבא, תכתבי למה כל דבר כזה, הוא בעצם חיובי במקומות מסויימים.
ותקבלי את הדברים האלה (גם אם יהיו כאלה שלא תמצאי בהם משהו חיובי).
אחרי כל זה, תרגילי את עצמך לאהוב ולהעריך את עצמך ללא תנאי.

ככל שתהי יותר בטוחה בעצמך, ותאהבי את עצמך, גם האחרים יראו בך את האור הזה שאת רואה בעצמך. כל שכן בעלך.

לגבי בעלך, תדעי שגברים מאוד מושפעים ממה שהאישה שלהן חושבת.
תשתדלי להזין אותו בדברים שאת רוצה שהוא יחשוב.
אל תשדרי לו חוסר ביטחון. אל תשווי את עצמך אליה.
ותראי בך יופי.


בהצלחה

את חסרת ביטחון וזה מפחיד אותך.
תגרמי לעצמך להתמלא בביטחון.
מחשבה בוראת מציאות. תחשבי טוב

תפסיקי עם הדמיונות שלך...

 

את "מייצרת" את הנושא הזה בראשך.

 

מראש דיברת, למרות שלא היית צריכה. מראש חששת מה יאמר אם יפגוש בה.

 

וסיפרת משהו עליה (בשביל מה..) והוא שאל מה איתה - ואת כבר "מרגישה" שהוא "דלוק עליה"...

 

והחוסר ביטחון שלך, גורם לך להמציא תיאוריה שאולי הוא בעצם רוצה אותה, ורק "מתפשר עלייך".. למרות שאין לכך שמץ אינדיקציה.

 

ומספיק עם השטויות הללו של בנות, "יפה ומוצלחת"... את באמת מעריכה כך את בעלך, שה"יפה" זה מה שיתפוס אותו? תצאי מזה.

 

 

אז כעת, קודם כל, תפסיקי לדבר עליה בבית.

 

דבר שני, תעיפי מהראש שלך את כל התיאוריות הללו.

 

דבר שלישי, תשמחי במה שאת. תצאי מכל השוואות-הילדות הללו. בטוח שיש בך מעלות שאין בה. ובכלל, כל אדם הוא עולם מלא. בעלך התחתן איתך - כי את מתאימה לו. בני אדם זה לא חנות שבוחרים את המוצג הכי נוצץ. זה ענין של התאמה אישית.

 

תשמחי בעצמך, תאמרי לעצמך שבטוח בעלך רוצה אותך ורק אותך. תוסיפי טוב גם כלפיו. תשתדלי לטפח את עצמך, פנימית וחיצונית. תשמחי בו - הוא ישמח בך.

כל הדמיונות הללו - יצר הרע בעלמא. יצר הרע של החלשה עצמית וחשדות מומצאים. צאי מזה, יהיו לך חיים טובים יותר.

 

הצלחה רבה.

את משתפת את בעלך בחיים שהיו לך לפני החתונה ואין סיבה שלא ימשיכו גם אחרי.
אין שום סיבה לחששות

את הרי לא רוצה שהיא תהיה בראש מעייניו

בשביל מה זה טוב?

גם לי היה משהו כזה..
חשבתי בהתחלה שבעלי יותר מתאים לאחותי מאשר לי,
זה הפריע לי ממש ונבהלתי שגם הוא חושב ככה..
קיצור שיתפתי אותו כולי היסטריית והוא צחק והרגיע אותי
הוא הסביר לי למה אני חייה בסרט וזה ושזה פשוט לא נכון.
אח"כ הראש נרגע וזה פשוט עבר לי..
קיצור- הכל בראש!
תדברי עם בעלך ותוכלי לישון בשקט!
בהצלחה♡♡