פורום נשואים טריים (עמוד 318)

כיסוי האוזניים יכול להצמיד את האוזניים לראש, ובכך לחסוך ניתוח "הצמדת אוזניים".

זה תלוי בסוג של הכיסוי ראש,

ובמה שנוח ויפה לכל אחת.

האשכנזיות מוציאות אוזן שמאל ואילו הספרדיות אוזן ימין.

מאוד חשוב לא להתבלבל ולשמור על מנהג אבות!

נוחות אישית. 
אלה שלא מראות שיער יאמרו גם שזה מכסה יותר טוב כשהאוזן חצי מכוסה.

מעיקר הדין הוא מותר, וכפי שכתבו הראשונים על "שיער שחוץ לצמתה" (חוץ לכיסוי) אבל מנהג ישראל לכסותו. במקום שאין המנהג כך, חוזרים לעיקר הדין. 

כלומר את הפאות וכל מה שצמוד לפנים

בעלי אומר שמותר לא יודעת בשם מי

קטעים נבחרים משו"ת מהר"ם אלשקר (סי' ל"ה):

"שאלת ממני הידיד אם יש לחוש לאלו הנשים שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו... כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בברכות זה לשונו, והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו לק"ש, פירש הראב"ד ז"ל דאפשר במקום צנוע שבה, ועלה קאתי רב חסדא למימר דשוק מקום צנוע וערוה הוא אפי' לגבי בעלה, אף על פי שאינו מקום צנוע באיש. אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר, ושערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה, אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד. ובאשה אחרת אסור להסתכל אפילו באצבע קטנה ובשערה ע"כ. וכן נמי כתב בעל ארחות חיים אבל פניה ידיה ורגליה ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהן. וכן שמעתי שכתב בעל המכתם.

ואין זה צריך לפנים, דלדברי כולם אין בו צד איסור כלל, אדרבה, שהתירוהו בפירוש, ואפילו לק"ש, והעידו שנהגו לגלותו, ובודאי כי כן היו נוהגות בנות ישראל בימי חכמי המשנה והתלמוד ז"ל, ואפשר דאפילו בעודן על אדמתן, בזמן שבית המקדש קיים, כדאיתא בהדיא בפרק חזקת הבתים, דאמרינן התם עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט. מאי היא, רב אמר בת צדעא, שנאמר אם אשכחך ירושלם וגו', ופירש בעל הערוך ז"ל, דכתיב בתשובות כשהאשה קולעת שערה משיירת ממנו דבר מועט בין אזניה לפדחתה כנגד צדעתה, ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט, וטחה אותו שיער, ואינה קולעת אותו אלא מטילה כנגד פניה זה עושה בת עניים. אבל עשירה שורקתו בבשמים ובשמן טוב כדי שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיה כאבלות ויתייפו ע"כ. וזה המנהג בעצמו הוא מנהג הנשים היום, שהאשה קולעת כל שערה ומשיירת שיער הצדעים יורד על פניה והוא הנקרא בלשון חכמים בת צידעא כמו שנתבאר".

"דבר שדרכו להיות מגולה דלבו גס ביה מותר, ואפי' לק"ש, כדפרישית, וכן כתבו המפרשים ז"ל, וכן כתב ראבי"ה ז"ל, כל אלו שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי השער לא חיישינן דליכא הרהור, וכן הסכים בעל המרדכי והרא"ש ז"ל והכל כפי המנהגות והמקומות...

ואלא מעתה לפי דרכם שיער גבות עיניה נמי היה להם לאסור, דשיער קרייה רחמנא נמי, דכתיב יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו וגו', וכל שכן פניה ידיה ורגליה דהוה להו נמי למיסרן, ומאי שנא אותו שיער, ואי משום דדרכן להיות מגולין, האי נמי דרכו להיות מגולה. ואי לא איירו אלא באשת איש ובמסתכל ומתכוין ליהנות, אטו באשת איש וברשיעי עסקינן? ובבירור אמרו זכרונם לברכה, דאפילו באצבע קטנה אסור להסתכל, ואפילו בבגדי צבעונין שלה נמי אסור, וכל שכן בשערה, דת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה וכו', ואמר רב יהודה אמר שמואל ואפי' שטוחין ומונחין על גבי הכותל. אלא שדברים אלו בטלין הם, דלית בהו מששא כלל.

וכמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא דקאמר לה להאי מילתא, דכיון שנהגו לגלותו מימי עולם ומשנים קדמוניות ברוב תפוצות הגולה שתחת יד ישמעאל ואין בידו למחות, איך עלה בלבו לאוסרו? ואף אם היה אסור, דאפילו באיסורא דאורייתא אמרינן הנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין, כדאסיקנא בביצה פרק המביא... והשתא אם בדאוריתא ובדרבנן אמרינן הנח להם, כל שכן בדבר המותר שנהגו בו היתר, שכל המוכיחן בזה לא בדעת ידבר, ונמצא מכשילן ח"ו, ועתיד ליתן את הדין... ובכמה וכמה דברים הקילו רבותינו ז"ל כדי שלא תתגנה האשה על בעלה. ואין צורך באורך". 

זה נראה פשוט שאת לקחת את התפקיד האחראי בבית, והוא בתת-מודע השלים עם זה ונהייה הפאסיבי בבית.

כך שיוצא שאת נמצאת בהיררכיה "מעליו".

זה גם משפיע לא לטובה ביחס שלך כלפיו וגם ביחס שלו לעצמו.

נסו פעם לפתוח בכנות את הנושא ולראות כיצד אתם מאזנים את ההיררכיה בבית, כך שתהיו שווים.

כשבתת-מודע הוא יבין שיש לו אחריות (בלי העזרה שלך), הוא כבר מעצמו ייקח את האחריות, ייזום יותר ויחפף פחות.

אני רק אומר מראש, שיהיו לזה מחירים מבחינתך.

כי חלק מההתנהלות בבית לא תהיה רק לפי השקפתך אלא גם לפי השקפתו.

אבל לדעתי המחיר הוא נמוך לעומת התועלת שתצמח לכם מזה.

שהעניין כרגע, לא מה הוא אומר או מתחייב.

אלא מה שמקובע אצלו בתת-מודע.

אם אתם לא מצליחים לעשות את זה לבד, אז לא צריך להתבייש לפנות לגורם מייעץ.

אם לא טוב לך ככה, אז סתם חבל להמשיך עם זה, בלי לפחות לנסות לתקן.

אבל גם הגיוני שהפאסיביות מושרשת עמוק אצלו עוד מקטנות,

ואז לא בטוח שתצליחו לתקן את ההיררכיה.

ואז מה שכדאי לעשות, זה לראות כיצד למזער את הבעיה ולחיות עם מה שיש..

מומלץ בחום ללמוד לקיחת אחריות וניהול נכון של בית הן לגבר והן לאשה

אי חב להם את חיי...!

יותר מדי זה הכל

תתחילי מזה שתחום אחד קטן את יותר לא מתעסקת בו ונותנת לו אחריות מלאה בזה עם יכולת לספוג את כל הטעויות האפשרויות ותסבירי לו שאת זקוקה לנשאיה בעול ולכן בעניין הקטן והמסויים הזה האחריות נטו שלו

תוך חודשיים תבואי לעדכן מה חדש...

מבטיח לך שינוי

היי, צר לי שנגרם לך חוסר נעימות מהמצב.
זה לגמרי נשמע כמו הפרעות קשב וריכוז. אני אכתוב בהנחה שזה המצב: בדרך כלל ריטלין יכול לעזור מאוד. מלא אנשים עם הפרעות קשב וריכוז שלוקחים ריטלין ותרופות דומות, מרגישים פתאום שנעלמו האתגרים שאת מציגה שהוא חווה.
אפשר לקבל מרשם לריטלין מרופא המשפחה בלי צורך באבחון. אם אין תחושת שיפור זה לא אומר שאין הפרעות קשב וריכוז אלא שהמינון לא התאים או שתרופה אחרת תתאים יותר. אפשר לדבר עם איש מקצוע כדי להבין את האתגרים וכדי להכיר אסטרטגיות להתמודדות עם זה, עם וגם בלי הריטלין. איש מקצוע כמו נוירולוג ואולי רופאים אחרים, יכולים גם לתת מידע וגם לסייע במציאת המינון הנכון.
יש גם מידע באינטרנט אבל הוא לא תמיד עדכני ולא תמיד נכון ומלא.
אני לא טוען שאין סיכוי שזה משהו אחר אבל זה נשמע בדיוק כמו הפרעות קשב וריכוז
בהצלחה

שימחת אותי, תודה רבה!

הריטלין הוא לא תרופת-קסם.

יש אנשים שזה משפיע עליהם לטובה ויש שלהיפך.

לריטלין יש גם תופעות לוואי שצריך לשקול אותן.

הוא גורם לשינוי בקצב-הלב ולחץ-הדם, כך שכדאי שרופא (עדיף נוירולוג ובמידת הצורך גם קרדיולוג) טוב יבחן כבר לפני הפעם הראשונה.

בנוסף, הריטלין גורם גם להפרעות בשינה, וזה מחיר שלא לכל אחד הוא משתלם (בעיקר למי שגם ככה שנתו קלה).

יש נויורולוגים שמתמחים בקשב וריכוז,

והם גם לרוב ידעו לשאול את השאלות הנכונות ולעשות את הבדיקות הנכונות, ולאבחן האם אכן זה הפתרון המתאים לו.

ובאופן כללי, לענ"ד עדיף לנסות למצות כמה שיותר פתרונות טבעיים, לפני שהולכים לפתרונות כימיים.

יש הרבה, הרבה יותר אנשים שהריטלין עוזר להם מאנשים שהוא לא עוזר להם.
לא צריך להיבדק בקשר ללב וללחץ הדם אם אין בעיות לב או יתר לחץ דם.
מי שיתקשו לישון הם אלה שלא לוקחים את מה שמתאים בזמן שמתאים. צריך לקחת בשעה לא מאוחרת מדי ואת מה שמתאים באופן אישי.
אם תחפש בגוגל

Methylphenidate Can Have Sleep Benefits in Adults with ADHD

תראה מחקר שאומר שהריטלין יכול לשפר את השינה במבוגרים. לגבי ילדים אני לא יודע אם הוא משפר או לא.

היא ראתה ב1800 כולל תוספות שיער.

וב1200 בלי תוספות (התוספות עלו עוד איזה 200 שקל).

כך שזה סדר הגודל.

1200 זה די הכי נמוך (ברוריה שמולה - ברוריה איפור ותסרוקות כלה וערב | מכון קוסמטיקה)

אחרי שהתייאשתי מלמצוא משהו שאני אוהבת בפחות 

אשתי לקחה 1600 עם 4 מלוות

כי בניגוד לכל כך הרבה דברים אחרים, זה משהו שעושים באותו יום ואין זמן להתחרט אם לא אהבת.

כמעט תמיד לא אהבתי איך שיצאו לי השיער והאיפור באירועים והחלטתי שבחתונה שלי זה תחום שבו אני לא מסתכלת על הכסף. אז כן, איזור ה2400 אם זכור לי נכון, אבל הייתי סופר מרוצה.

וגם את אמא שלי והאחיות שלי וזה היה ממש לא אותה רמת השקעה.
לקח לה לאפר אותי הרבה יותר זמן וגם איפור יותר עמיד.
והיא היתה מישהי תותחית ואלופה.

ואצלי היא השתמשה באיפור אחר יותר עמיד שהחזיק לי מעמד יפה יומיים.

וגם האיפור לקח יותר זמן.
 

דווקא בדיוק לא מזמן קרה לי אותו הדבר וחשבתי לעצמי אולי זה הזמן לדבר על דברים שנעלמים בהמולת החגיגות

מוכרח לציין שהיה נפלא.

פינקתי אותה כיאה לכלה ביום נישואין תשיעי

ובמקביל דיברנו על כל הקשיים שמלווים את הזוגיות בלי לחפף ובאווירה מצויונת

בהצלחה

לכאורה המזרנים עדיין יכולים לזוז.

אבל פה לא הבנתי את התועלת

השאלה אם זה לא פוגע בנוחות. כשאני משקיע בסדין איכותי וטוב, אני לא מסוגל להניח "מגן מזרון" תחתיו, כי זה מאוד פוגם לי בנוחות. השאלה איך מרגישה הריפודית הזאת, מניסיונכם.

המוכרת המליצה עליו במיוחד. בפועל זה מאוד הפריע וזרקתי אותו. אני מעדיף להחליף מזרון אם מתלכלך, ולא לפגוע באיכות השינה שלי. המזרון שלי (קינג קויל יערות הכרמל) מגיע עם שכבה עליונה מלטפת ומעליו אני מניח סדין מכותנה סרוקה איכותית, כל דבר אחר שחוצץ ביניהם הוא מאוד מפריע.

רציתי לבדוק את הריפודית הזאת אבל המחיר (600 ש"ח למזרון של 200*180) הזוי לפי כל קנה מידה. וכשאני מסתכל על הריפודית הזאת, אז אני נזכר שבעצם יש לנו שמיכת קיץ סאטן שנראית בדיוק אותו דבר ועלתה רבע מחיר (רק שצריך לתפור לה גומיות כדי להדק למזרון).

למשל באתר להלן

ריפודית למזרן זוגי - טקסטיל לבית | קינג שופ

500 שח זה לגמרי מוגזם

מישהי הציעה לקנות ריצרץ עבה וחזק ולחבר אותו למזרנים..

שיודע שאם יעיר בצורה נעימה - יכיר לו על זה טובה.

אחרת, כנראה הבושה מההערה, גדולה ממה שבלי זה. כך נראה לי.

זמן?!

וזאת מבלי להיכנס כיצד היא כיסתה את הראש.

הוא אמר לא לנהוג כמו אשתו? 

הרי בפועל הוא פסק הלכה שפאה מותרת, אז איך אמר לא לנהוג כמו אשתו?

עוד העיד הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, בשו"ת אור יצחק אבן העזר סימן ג:

"וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת". והגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א הוסיף על זה: "ופוק חזי שדבריו צודקים"...

יש מחלוקת בכך, גם בין "פוסקי הדור" והדורות הקודמים - הן מצד עצם ההלכה, הן מצד ההידור, הן מצד על מה מדובר גם אצל אלה שהולכים כך, וגם יש משמעות להרגשות המתלוות לענין, אצל כל מנהג - אז שום דבר לא "וודאי מותר". "נהרא נהרא ופשטיה", כל אחד ינהג עפ"י רבותיו, וגם בלי לאבד שכל והרגשות ישרים.

ראשית, הגאון רבי משה פיינשטיין כתב תשובה הלכתית בנדון, בשו"ת "אגרות משה" (אה"ע חלק ב' סי' י"ב):

"הנה בענין פאה נכרית שנשאלתי מרעיתך הרבנית הכבודה תחי'... אף דאיכא מאן דחושש לאסור פאה נכרית משום מראית עין... מ"מ רוב רבותינו וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם מתירים, והם הרמ"א שם ובסימן ש"ג בדרכי משה, והמג"א והפמ"ג, וכן משמע גם מהגר"א שסובר כן, שלא אסרו בזה משום מראית העין. וכמעט שמוכרח מהגמ' פרק במה אשה, שאם איירי דיוצאה בפאה נכרית דוקא במכוסה, לא היה שייך לומר דעל שערות זקנה לילדה ניחוש למחכו עלה. והטעם פשוט, שכיון שלא מצינו בגמ' שאסרו, אין למילף ממקומות אחרים שאסרו משום מראית עין... ולכן לדינא אין כת"ר יכול למחות ביד אשתו הרבנית החשובה מללבוש פאה נכרית, שאף אם כת"ר רוצה להחמיר, אינו יכול להטיל חומרותיו עליה שזהו רק דין שלה, וכיון שהיא עושה כדין שהוא כרוב הפוסקים ושגם נראה כמותם, אינו יכול להחמיר עליה".

מי צריך להסתכל על מנהג אשתו וללמוד מכך, כאשר הוא בעצמו כתב להתיר?

שנית, הגאון רבי גבריאל צינר (מח"ס נטעי גבריאל, פוסק הלכה ידוע) כתב: "ולמעשה רוב נשותיהם של גדולי ישראל במאה שנים האחרונות הלכו בפאה נכרית..." 

אין שום הבדל בין ספרדים לאשכנזים בענין זה.

המנהג לחבוש פאה החל בקהילה הספרדית באיטליה, והמתיר הראשון, לפני כ-500 שנה, היה פוסק ספרדי שמשפחתו היתה מספרד, וגלתה בגירוש ספרד לארץ איטליה, והוא הפוסק הנודע, בעל ה"שלטי גיבורים", רבי יהושע בועז.

ומרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, רבה של ירושלים, כתב:

"רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית.

ובפרט שיש איתנו הרבה פוסקים מגדולי הספרדים גם כן שהתירו, הלא הם משפטי עוזיאל וישכיל עבדי וכף החיים שכתב שכן הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א. ובספר שדי חמד אסיפת דינים אות ד' כתב שיש לסמוך על ש"ג ורמ"א ולבוש כי הם עמודי הוראה ועיני כל העדה עליהם וכו' ע"כ, הבאתי כל דבריהם בספרי תבואות שמש שם. והיום ראיתי שגם הגאון בן ציון אבא שאול שליט"א בספרו אור לציון (חלק או"ח סי' י"א) מתיר לכל הנשים לצאת בפאה נכרית לרה"ר. והליץ בעד ש"ג ורמ"א. ודבריו ברורים שם להתיר, ולא כמו שפירשו בהם איזה תלמידים שלא הבינו דבריו, ע"ש באורך.

ולכן נראה לי עיקר לדינא כמש"כ בספרי תבואות שמש שם, שהסומך על דעת המקילין כחו גדול ויש לו הרבה גדולים ספרדים ואשכנזים לסמוך עליהם. ומצוה רבה לפרסם ההיתר" (שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ז).

וכן כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל:

"מה שאיזה רב אמר לכבודו בזה הלשון, שלפי מנהג התימנים חובה שאשתו תלבש מטפחת... והסביר, שמש"כ המשנה ברורה בשו"ע סי' ע"ה "נהגו להקל" זה לאשכנזים, וכן "כף החיים" שאומר שדעת כל האחרונים כדעת הרמ"א זה רק מהספרדים שמקילין, אבל התימנים היה להם מנהג ללכת בתימן במטפחת. והיה קשה לכבודו על פסק זה וכו', כיון שלא היתה להם אפשרות של קניה, מה שייך בזה מנהג. כבודו צודק מאוד, וגם אני טוען כך... ועוד, שהרי ראש המתירים היה ספרדי, ולא הזכיר שיש בזה איזה מנהג... ומה שיש אומרים שיש לעשות היכר בין אשת איש לבתולה שלא יבוא להיכשל באשת איש, כבר מחו ליה המוחים בהרבה ספרים (ומובא ביביע אומר) שאין גוזרים גזירות מעצמנו, וגם אצלנו גם הפנויות בכלל עריות, וגם בארצות המזרח היה המנהג שגם הבתולות מכסות ראשן... וכף החיים ידע שבזמנו הספרדיות לא הלכו בפאה, ובכל זאת כתב שהסכמת האחרונים להתיר כרמ"א, ומשמע אפי' ברה"ר, אלא ודאי שלא שייך בזה מנהגא" (ראה שו"ת "אז נדברו" חלק י"א סי' נ', חלק י' סי' כ"ח, חלק י"ב סי' מ"א, חלק י"ג סי' נ"ה - נ"ו, וחלק י"ד סי' מ"ח).

והגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א כתב:

"בעוונותינו הרבים אלו הצעירות שמסירות הפאה נכרית לובשות מטפחת שאינה מכסה כל שערות הראש ממש, והבאנו שבזה האיסור לכ"ע חמור טפי אלף פעמים מאיסור פאה נכרית, וכן בלאו הכי לרוב הפוסקים שצריך מטפחת דוקא, כוונתם שצריך שני כיסויים מטפחת עם רדיד, שלא יתראה כלל משערות ראשן וכמבואר ברמב"ם ושו"ע, וזהו המנהג העתיק גם אצל הספרדים, וא"כ מצינו שבמטפחת לבד אין כאן תיקון רק פירצה ח"ו, והעיקר ביארנו שאין לחלק בענין זה בין אשכנזים לספרדים, שכולן נהגו פעם בלי פאה נכרית... ועל כן המחמיר יחמיר לעצמו אבל לא יקרא תגר על כל בית ישראל, ובפרט שחומרא בזה עלולה נמי לפעמים להביא ח"ו הרבה קלקולים, עד שמגיעים לאיסור תורה ממש, שהמחמיר צריך להיזהר ביותר לכסות כל השערות ממש במטפחת, שבלאו הכי יצא שכרו בהפסדו... לספרדים ותימנים יש צד לומר שמותר יותר ממה שהותר לאשכנזים... ויש בזה צורך היום להתיר הדבר לספרדים ותימנים, שאם נעמוד לאסור להו פאה נכרית, יכשלו רובן ככולן של הצעירות במטפחת למחצה לשליש ולרביע רחמנא ליצלן, דהוה גם לדידהו איסור חמור טפי" (ספר דת והלכה סימן א').

וכן כתב הרב יצחק רצאבי, בספר "מעיל קטן" למהרי"ץ זצ"ל, בהערות לספר הנקראים "שולי המעיל" (סי' ו' הערה רכ"ח), במענה לשאלה מה דין נשות עולי תימן בפאה נכרית, אחר שנהגו בתימן בשנים ושלושה כיסויים. וזה לשונו שם: 

"אם חז"ל אמרו שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה, בזמננו הן מתקנאות גם בפאת ראשה של חברתן, ואי אפשר לקבוע איסור גמור ומוחלט בדבר, כי חכמי הדור חלוקים בדעותיהם אלו מתירים ואלו אוסרים, ורוב הנשים לא תשמענה לאוסרים אלא אם כן יחליטו כן כולם או רובם ככולם... והרבה פעמים יגרום ענין זה הפרת שלום הבית, כי קשה מאוד להיות שונה מחברותיה ושכנותיה. ואין לדון בזה מצד מנהגי הקהילות, כי בלאו הכי נשתנו כל מנהגי המלבושים וכיוצא בהם. ואין זה מחלוקת בין אשכנזים לספרדים, כי גם מהאשכנזים יש אוסרים, וגם מהספרדים יש מתירים". 

וכן כתב הגה"צ מוהרא"ש זצ"ל בחוברת "אשה צנועה":

"והנה הנשים הצדקניות עושות תגלחת לגמרי, עד שבכלל אין להן שערות, ויש מביניהן שהולכות רק עם מטפחת. אבל ישנן נשים המתביישות לילך במטפחת על התגלחת, ולהן התירו פאה נכרית. וזה שייך גם לנשים מעדות המזרח, כמובא בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו), שהתירו גדולי הספרדים ללכת בפאה. ועדיף לילך בפאה, שלא יראו את השערות, מאשר לחבוש מטפחת שמחליקה על השיער, ולבסוף מתגלות השערות, חס ושלום, וזה כל כך חמור, שגורם עיכוב הגאולה".

אגב ישנם כשלושים פוסקים ספרדיים שהתירו פאה, ביניהם "בבא חאקי" אחיו של בבא סאלי ורבה של רמלה.
 

צביעת כלי קרמיקה. נמצא במודיעין. צריך לבוא אח"כ לאסוף את הכלי.

אפשר לצאת משם בעלות נמוכה - תלוי בכלי שבוחרים. החל מ20 שקלים. (אבל לא לתפוס אותי במילה.)

צריך להזמין מקום מראש.

הם היו הלהקה... 

מתגעגע אליך!

עקיבא תורג'מן אולי?

אבל לגור רחוק זה גם מבגר ופותח חיים יותר עצמאיים של הזוג.

אבל מעולה לבניית הזוגיות.

מתרגלים אח"כ. (לאט לאט כמובן) ולדעתי תשמחי על כך.

ולהוסיף על דבריה של כלה נאה, את צריכה להבהיר לאמך באופן שאינו משתמע לשתי פנים

שלא תתערב בזוגיות שלך לטוב ולרע.

ואם היא לא תבין (ומסתבר שהיא לא תבין) לפחות את תביני ותציבי לעצמך גבולות שלא עוברים אותם.

ובעמידה העקרונית שלך תחזקי את עצמך שאת בדרך הנכונה 

שימי לב לא לתת לאמך להרוס לך את הזוגיות ולאף אחד אחר...

חשוב דווקא שכן תשתפי את בן זוגך במה שעובר עליך....

ואם את מרגישה שזה מזיק לזוגיות שלך כדאי להתרחק ממנה.

אם אמא שלה ככה מן הסתם גם ככה מערכת היחסים של בעלה עם אמא שלה לא משהו ולספר לו על השיחה הזאת רק ייצור עוד יותר קרע ולא יועיל לכלום

על הפותחת בלי לבדוק בכלל אם יש קשר או אין קשר בין הדברים

לפי תיאורי הפותחת היא לא סובלת מבעלה ויש להם זוגיות ההדית בריאה ואמא שלה מתנהגת בצורה שאסור לה להתנהג, נכון - כבת היא לא אמורה לחנך את אמא שלה, אבל להציב את הגבולות שלה ולשמור עליהם היא כן מחויבת. 

היא אפילו לא מחויבת בכיבוד אם כשזה סותר את כבוד בעלה.

זה באמת סיפור טראגי.

לצערנו, יש גם דברים כאלה.

וזה אכן מסביר למה "קפצת", מבחינתך.. (אם כיף אני מעריך שהבחור ההוא, לא היה פותח שרשור כזה, גם אם אימו היתה מעירה לו. וגם אם - אז לא היו בו תיאורים כמו כאן. והיה "מסביר" על מה הטענות, ולא היה קשה כ"כ לזהות את הבעיה..).

אבל - לפי התיאור שכאן, זה לא כך. כאן אמא שמסבירה לבת שלה, שהיא צריכה "להשתלט"... שיש לה, לפי דברי ביתה, גישה שהאשה צריכה לשלוט, לבטל דעות אחרות..

אין שמץ סימן, שמדובר באשה שמרגישה משהו לא בסדר מצד בעלה. 

ואין גם שמץ סימן, שהיא החליטה מראש, בתור גישה, "מה אמא שלי מבינה" - אלא ההיפך: אוהבת את אמא שלה, אבל מתוך "הבעת הדעה" הקבועה שלה, על כך שלא תיתן להשתלט עליה, ושהיא תשלוט וכו' וכו' - היא מסיקה שאמא שלה לא מבינה בקשר נורמלי בין איש לאשתו. זה לא דווקא קשור לכך שהיא "גרושה" - זה יכול לבוא גם מאמא שתלטנית נשואה (אולי, למשל, ממישהי כמו שאת מתארת בסיפור שלך, כשהיא תהיה אמא...).

אשר על כן, כאשר יש מולנו סיפור כזה, ואין כל סימן לדמיון לסיפור (המצער מאד), שאת הבאת - ולעומת זה, ברור שסבירות גבוהה שתיאור כזה אכן יבוא ממסקנות מרות ומוטעות של האמא מנסיונה המצער; וגם המספרת, שהיא בת טובה ואוהבת, אומרת שאכן זה כך, ואינה חשה שמץ בעיה אצלם, ואומרת שזה ריטואל מאז שהתחתנה -

אז אנחנו צריכים ללכת עם ה"ראש" שלה. לא לחשוד שמא יש כאן נתונים נוראיים לא מוכרים.

לכל היותר - את יכולה כתגובה ראשונית, להביא את הסיפור של כעת, ולשאול אותה - בזהירות - האם בטוח שאצלכם זה לא כך? האם בטוח שלא מראש חשבת שאימך "אינה מבינה", אלא מתוך צורת דיבורה הקבועה בלבד, ללא שמץ "חלות" לענין?

ואם היא תענה שאכן כך - צריך ללכת עם מה שאמרה.

לפעמים, מרוב זהירות בגלל סיפורים חריגים ששמענו - אנחנו  עלולם לפספס משמעות פשוטה.

מה זה "למה לך"?... עובדה שהיא מרגישה כך.

היא נוהגת באהבה וכבוד. ברור שאם היתה מגיבה איכשהו, אמא שלה היתה אומרת עוד יותר.

אבל היא מרגישה צער מובן לגמרי. בשביל זה באה לבקש עזרה, או לפרוק.

את "חושבת" שנקודת המוצא שלה לא כ"כ מכבדת. מאיפה השיפוט הרע הזה..

אין לי ספק - בהנחה שאת לא אדם רע - שהשיפוט הזה עצמו בא מאיזו מציאות שנתקלת בה, לגבייך או לגבי אחרים.

ואם זה באמת כך (לא יודע) - אז את בעצם עושה, את מה שאת "מאשימה" אותה - ובעצם את מה שגם אמא שלה עושה: לוקחת נקודה כאובה אישית, ומטילה אותה על הזולת, שלא עשה שום דבר לא בסדר....

מה הקשר..

דומני דווקא ש"המלך זקן וכסיל" - הוא זה שאומר לך לכתוב תגובה כזו.

איפה היא ניסתה להראות לה שהיא "יותתר חכמה ממנה"?..  איפה היא "הוציאה ממנה תגובות"?

את הוצאת ממה שכתבה, מה שאין בו אפילו שמץ רמז לכך בדבריה.

בת, שלפי התיאור, מצליחה לעמוד בנסיון, לא לומר לאימה כלום על "נאום" כזה שיכול להרוס לה ח"ו את הבית, לשתוק - ואת כבר חושדת, "השאלה אם את נמנעת מלפגוע בכבודה, או שכל שיחה על הדרך אומרת"... מאיפה ולמה להעלות חשד כזה?

ואיפה היא כתבה שהיא "שנתיים מספרת לה דברים"?.. ובכלל, באופן נורמלי לא אמורה לספר לה משהו מהחיים שלה? מה היתה אומרת האמא על דבר כזה? 

אז לגמרי כן כל הכבוד לה. יש לה אמא שמנסה - לפי הנתונים שיש לנו - להרוס את ביתה, כ"תובנה" מעוקמת ממה שהיא עצמה כנראה עברה - וזו בת למופת, מאד אוהבת אותה, ושותקת. צדיקה.

השאלה, אם כבר, היא, מאיפה באה תגובה כזו של קטרוג וההיפך מעין טובה..

"הנחת היסוד" שלך נכונה - אבל מוטעית..

מה הכוונה?

בתיאוריה, יש להניח שאכן אינה רוצה שביתה "תתגרש" (אם כי, לפעמים השיגעון יכול להגיע עד כדי כך, שאשה מסכנה, מרה, כבר חושבת שכל נישואין זה בעצם איזה "שיעבוד", ולא בטוח שיותר טוב כך...  אבל נצא מנקודת הנחה שכאן זה לא כך).

אבל, "תובנותיה" האומללות, מביאות אותה לכך שהיא תאמר לה דברים, שבהם היא בעצם כביכול "מתקנת לעצמה".. "תילחמי.. תעשי רק מה שאת רוצה"..  אלו דברים שמנסים לפרק בית בפעל.

יש עוד תופעות דומות - פחות קיצוניות בישירותן, אבל עם תוצאה דומה. למשל, הורים שלא מצליחים/מעוניינים, "לשחרר" את ילדיהם, ואז מתערבים אינטנסיבית בנעשה בתוך הבית, בין איש לאשתו, מסכסכים וכד'. ואח"כ מרגישים סיפוק שהנה ביתם בעצם "חזרה אליהם" וצריכה אותם.... תשאלי אותם מראש - מה, אתם רוצים שהבת שלכם תתגרש? מה יענו? "חס ושלום"....

לצערנו, יש דברים כאלה.

לפי התיאור (שזה הנתון היחידי שיש לנו), אכן כאן מדובר על אמא כזו, שצערה העביר אותה על דעתה בנושא זה, שהיא חושבת שכך "תציל" את ביתה, ממי שכלל אינו שייך לדמיונותיה, ובִיתה רוצה בו ובשיתוף איתו ובקבלת דעתו.

וזו באמת הסכנה, כשאת כותבת את "הסיפור שאת מכירה"...  הנה, אולי קיבלת המחשה טובה למה שהאמא עושה....

גם היא, כנראה, מדברת את "הסיפור שהיא מכירה"... אבל כשהסיפורים כלל לא דומים, אז זה פוגע ומזיק.

אינני אומר שבסיפור שאת מכירה, לא היתה מישהי שהתנהגה באופן שלילי, בעצם כאילו "התגרתה" וסחטה מאִימה תגובות לא ראויות.

אבל כאשר מדובר על סיפור אחר, שלא עולה ממנו שמץ סיבה לחשוב שזה כמו הסיפור שלך - צריך מאד להיזהר.

הרי באמת יכול להיות ממש כמו שכתבתי, וממש כמו שעולה מבירה. ואז מה? מישהי שמאד מתאפקת ומתגברת, וסובלת מדיבורים כאלה של אימה, באה לקבל חיזוק - ונתקלת בתגובה ל"סיפור אחר"... מעין מה שאמא שלה כנראה עושה.

אז הכונה טובה - אבל מאד צריך להיזהר בהיקש.

חשוב לציין שבשולחן ערוך כתוב שלאשה נשואה אין חיוב כיבוד הורים ובאחד המפרשים כתוב שזה עד כמה שהבעל מתנגד ואז כבודו קודם אבל אם אין התנגדות לבעל לכבוד של הורי אשתו אז חייבת בכיבוד הורים כמו הגבר

ציינתי הלכה נטו ללא פרשנות והתייחסות לנושא 

בגדול- שאפו על ההתמודדות!

ה' רואה את זה ושמח שאת עסוקה בלהיות טובה יותר

אל תשכחי שיש אנשים שעסוקים בלהיות רעים...

לפחות את בצד הנכון, קשה? תתפללי וזה בסדר לתת לה' לנהל אותך פשוט תישעני עליו

תאמיני לי שה' מסוגל להושיע אותך וזה באמת קטן עליו לשתול מחשבות באנשים אחרים ולהביא אותם להבנות חדשות רק תראי לו שאת בלעדיו ובלעדי העזרה שלו לא מסוגלת להמשיך ואז הוא כבר יושיע אותך על פי החוש האבהי המדוייק שלו.

היא לא שאלה מה להגיד לאמא שלה, היא שתקה כל השיחה ועל זה כל הכבוד לה.

והאמא מסכסכת ביניהם ועוד איך. זה שהבת מצליחה להתגבר ולא להיות מושפעת מזה - זה לא אומר שזה לא מערער אותה.

מעתיקה מההודעה הפותחת:

"והיא נואמת לי על זה שאני אעשה מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה
בלי לתת לו ''להשתלט'' עלי, לדבריה
ושאני אשתלט עליו ולא חלילה להיפך"

וגם זה:

"מבחינתה האישה אמורה לשלוט על הבית ביד רמה
להחליט הכל
ולבטל את הדעות שמגיעות מהצד השני"

זה לא מתיחת ביקורת, זה נסיון להרוס לבת שלה את חיי הנישואין. ובת שהיא טיפוס פחות חזק יכולה באמת להתערער מדברים כאלה עד כדי הרס הבית שלה.

וכאן מדובר בבת מיוחדת - ששותקת לאורך כל השיחה, לא מתחצפת לאמא שלה ואפילו לא משתפת את בעלה.

אבל זה לא דברים פשוטים וההשלכות יכולות להיות לא פשוטות ולדעתי גם צריך כאן הכוונה של רב איך להתנהל עם האמא גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה אנושית.

היא רוצה כנראה - בלי להתכוון לכך כלל - להרוס לך את החיים ח"ו, ע"י שהיא תפרוק עליך את "תובנותיה"... כאילו כך היא מרפאה את עצמה..

ה"השקפה" שלה בנושא הזה, כפי שאת מתארת אותה, היא עקומה לגמרי. מאה שמונים מעלות ממה שצריך להיות.

כל הכבוד לך שאת מאד אוהבת אותה; כל הכבוד לך שהצלחת לשתוק. נסיון..  כל הכבוד שלא שיתפת את בעלך - מן הסתם כדי לא לעורר לו עוינות כלפיה.

מה שאני מציע לך, זה שכאשר את שומעת דברים כאלה, תרחמי עליה בליבך שהיא מדברת כך. תרחמי עליה שהחיים הביאו אותה למצב כזה - וכך גם תדעי ברור, שכל מה שהיא אומרת בכיוון כזה, ההיפך ממש הוא  הנכון. תשמעי מבחוץ, משום כבודה, ואל תתני לאף מילה להיכנס פנימה.  מן הסתם יש דברים טובים אחרים שאת יכולה לראות בה, מלבד זה, בזמים אחרים.

תתכווני לקיים מצוות כיבוד אם ב"מסירות נפש", שאת לא מגיבה על דברים כאלה - ותבקשי מה', שזכות ההתנהגות האצילית הזו שלך, תעמוד לזכות הבית שלכם, לזכות זה שאתם תנהגו ההיפך: תתחשבו, תתייעצו, תרגישי שמחה וטוב לעשות רצון בעלך. "אין לך אשה כשרה שבנשים אלא זו שעושה רצון בעלה". ותשמחי על ההדדיות.

כל הכבוד. ה' יעזור לך להבחין בין הדברים, ממש בהרגשה. בין האהבה אליה וכבודה, לבין התרשמות כלשהי אפילו מאמירות כאלה.

הצלחה רבה.

שאפילו רק ההקשבה אליה בלי להגיב מערערת אותך או קשה לך מדי, לא ברור לי בכלל שאת מחויבת לזה מבחינה הלכתית. אם זה פוגע בך ומזיק לך נפשית יתכן מאד שדעת התורה היא דוקא לא להמשיך לשמוע ולשתוק אלא לדלל את הקשר או להציב איזשהוא גבול.

אני ממליצה לך להתייעץ עם רב, לפרט לו את טיב מערכת היחסים ולבקש הכוונה.

אבל תפני לרב שלא רק בקי בהלכה אלא גם מבין לנפש האדם ומייעץ לאנשים בענינים כאלה שהם גם רגשיים/נפשיים וגם הלכתיים

אני לא פוסקת הלכה לאף אחד אבל מכירה מקרוב מקרים שרב גדול מאד פסק לאנשים שבמקרים מסוימים הם צריכים או לנתק קשר או להציב גבולות. למשל - כשהאמא מתחילה ללכלך על בן הזוג לאמר לה משהו כמו - "אמא, אסור לי לשמוע שמדברים כך על בעלי ולכן נסיים את השיחה עכשיו" ולסיים את השיחה מיידית.

למרבה הצער גם זה קיים ולהלכה יש מה לאמר בכל נושא שהוא יהיה מורכב ככל שיהיה.

המון הצלחה והערכה!!

התנהגות חריגה שאינה בנורמה..

יש לי הרגשה שכשתנסי לסיים את זה הוא ממש לא ייתן לך..

בהצלחה.

בטוחה שרוצה להמשיך איתו?

מה זה משנה עכשיו איך זה יהיה בנישואים, תסתכלי על איך שהוא עכשיו..

זאת התנהגות לא נורמלית ולא מקובלת 

כמה רעיונות:

1. מלחמה אנושית- מחלקים את המשתתפים ל2 קבוצות. בוחרים כל פעם 2 אחד מכל קבוצה ושואלים אותם שאלה לדוג' כמה חדרים בבית? אחד עונה 5 והשני עונה 3 . בעל המס' הנמוך עובר לקבוצה של בעל המס' הגבוה.

כך עוברים לזוג הבא עם שאלה חדשה .

כשיש תשובה זהה עושים 'מלחמה' מוסיפים את הזוג הבא שיענו על השאלה ושוב לפי התשובה הגבוהה עוברים לקבוצה.

צריך בשביל המשחק מאגר שאלות שיכולות להתייחס לבעל השמחה ומקום שאפשר לקום ולהחליף מקומות וכד'.

אנחנו עשינו בשבע ברכות של אחיינית עם משפחה במגוון גילאים גם ילדים וגם מבוגרים שיתפו פעולה והיה מוצלח מאוד.

2. כמו המשחק בול פגיעה - מכינים 5 קטגוריות לדוג' מושגים משפחתיים, שירים , חברים, שמות משפחתיים, מאכלים וכד'

מכל קטגוריה בוחרים 5 דברים כותבים על כרטיסים ומניחים הפוך על הרצפה. שוב מחלקים ל2 קבוצות . כל קבוצה בתורה בוחרת קטגוריה ובוחרת לדוג' מאכלים 'פיצה' ואומרת איפה זה ממוקם לדוג במס' 4. אם זה נכון הופכים את הכרטיס ומסמנים שזה של קבוצה X אם לא נכון יש 2 אפשריות א. שמושג זה בכלל לא קיים ואז אומרים שאין. ב. יש את המושג אך הוא במקום הלא נכון. ואז יש אפשרות לקבוצה הבאה לשאול על אותו דבר במיקום אחר או לשאול שאלה חדשה. 

הקבוצה המנצחת זו הקבוצה שמצליחה להפוך יותר כרטיסים.

עשינו במסיבת חנוכה משפחתית שוב בקבוצה מעורבת מבחינת הגילאים היה מקסים.

אפשר כמובן להתאים לבעל השמחה דברים שאוהב, שירים שאוהב , מאכלים וכד' תלוי כמה מכירים אותו.

3. בינגו - תמיד טוב תמיד מוצלח