פורום נשואים טריים (עמוד 317)

זה חסר מאוד.
אני למשל לא מצליחה להשלים עם זה.
מבאס.
אבל משתדלת לנסוע גם לבד לחצי יום או יום.

צריך למצוא חברות טובות בסביבה שבה את גרה שתוכלי לשתף אותן בכל (לבנות יותר קל ליצור קשרים כאלו),
מניח שבחרת לגור במקום שדומה למה שאת מייצגת,
וכן, בחרת לגור איפה שאת גרה למרות הריחוק מההורים עקב יתרונות גדולים פשוט צריך לחזור עליהן ולראות איך ב"ה המשפחה צומחת בצורה הכי טובה במקום הזה,
כמובן לא סותר לבקר את המשפחה בצורה יותר תדירה

לפעמים זה ממש קשה

נהג צעיר זה עד גיל 24

נהג חדש זה שנתיים לאחר הוצאת הרישיון

בזמן הביטוח ישאלו אותך שאלות ויגידו לך מה אתה צריך.

 

 

לשאלה השניה יש עמותה שנקראת אמון הציבור או הכי טוב שיימינג בפייסבוק (אם באמת עשו לך עוול)

או משרד המסחר והתעשיה גם הם הכתובת למרות שהם לא עושים הרבה...

 

אבל יש צימרים באש קודש ועדי עד
עם נוף מהמם

נשמע שפשוט כואב לך שבעלך לא מספיק עובד?

זו באמת מורכבות לא פשוטה.

אם נגיד את לוקחת עכשיו עשרת אלפים שקל. תעשי הוראת קבע לחשבון שלך כל חודש 200 שח ואז תוך ארבע שנים הסכום הזה יחזור.

ככה את לא תרגישי שאת נותנת מתנה אלא הלוואה כן לממש חלום של שחלמת מה לעשות עם הכסף. לדעתי אבל כן לעשות פריסת תשלומים להחזר. ולא להגיד שיהיה לנו עשרת אלפים שקל אז נחזיר לך כי אז זה באמת יכול לא לקרות, כאשר יש החזר מסודר זה יחזור. ואולי פתאום עוד ארבע שנים תחליטי שאת לוקחת את כל העשרת אלפים האלו שהוחזרו לך ואתם קונים חדר ילדים לבית וספות וכו דברים שתרצו.

אגיד לך תאמת גם לי יש כרגע כסף בצד שחסכתי למטרה מסוימת וזה עשרים אלף שח. ואנחנו זקוקים לכסף אבל לא מסכימה גם להביא אותו. ובינתים לקחנו הלואה בפריסת תשלומים . כי לדעתי ברגע שלוקחים הלואה אז יותר מחייב להצטמצם ולהחזיר ברגע שניקח את הכסף בצד אני אותר על החלום שלי ואני לא רוצה להיות אישה ממורמרת ועצבנית מאוד בגלל זה.

אני גם יודעת שאם אני פותחת את הכסף הזה שעומד בצד אני אתחיל להטריף את בעלי על כל קניה שלו שהוא מבזבז. ככה בהלואה אני לא מציקה לו. זה שנינו לקחנו הלואה ושנינו נחזיר

בעלי לפני עשר שנים היה לו בצד חמישים אלף שקל שהיינו צריכים והוא גם אמר שוהא ילווה. והוא נתן אותם. מה שקרה שבהמשך השנים זה לא חזר אליו... ואני כל פעם אמרתי לו בא נתחיל לשים בצד כל חודש להחזיר לך. כי הרגשתי נורא שאני לא עומדת במילה שלי. אז בזמנו הבטחתי שזה יחזור אליו באחריותי. וזה מעצבן אותי שזה לא קורה.

מה שקרה עכשיו השתחרר לי חמישים אלף שקל מקרן השתלמות אז אמרתי לו אנחנו נשים את זה בצד וזה החזר על ההלואה שנתת והוא אמר בסדר. זה בצד אבל זה שלנו. ואני מרגישה שכן כאילו עמדתי במילה שלי והחזרתי לו. רק שזה חזר בחשבון שלנו סגור זה לא חזר אליו. אלא לש משתמשים בו כרגע בסכום הז

שאם נקלעתם למצב הזה מסיבות מוצדקות זה בסדר גמור כי זה כורח המציאות ומימלא לא צריך להרגיש רע עם זה, אלה דברים שקורים.
אבל אם זה בגלל התנהלות לא נכונה של אחד הצדדים זה כבר משהו שצריך לדבר עליו עם בן הזוג.

כן, אני כביכול בצד של בעלך..
באתי בלי חסכונות מהבית, אני כרגע לומדת ולא יכולה לעבוד( לא יודעת מה המצב שלך והאם בעלך עובד או לא), כן מנסה לשדר לבעלי שאני מוכנה לעבוד( למרות שתכלס בשגרת הלימודים שלי אין לי כל כך זמן לעבוד)..
אני יודעת שבתחילת הנישואין זה נורא הלחיץ אותי..
זה שכביכול ה'כסף שלו', שאני נטל עליו.. ( למרות שתכלס אני עוד כמה שנים אתחיל לעבוד בעבודה עם תואר ואפצה על הזמן הזה)
ב"ה הוא לא נותן לי הרגשה כזאת, אבל אם הייתי מרגישה את זה, זה היה יוצר מתח זוגי גדול בינינו..

קודם כל תודה לכל המגיבים, נהניתי לקרוא את דברי כולכם.
לגבי העניין של 'ואם זה היה הפוך?'. אז אמנם אנחנו בעולם מתקדם והפערים בין התפקידים מצטמצמים אבל עדיין מבוססת אצלי המוסכמה שהגבר הוא האחראי על הפרנסה ויותר טבעי שהוא ירוויח יותר. לכן הפער ההתחלתי בינינו גורם לי למתח פנימי.
בע"ה יום אחד זה יתאזן אבל יקח קצת זמן. עד אז צריכה ללמוד להתמודד...

כשאנחנו התחתנו לבעלי לא היה מושג וחצי מושג על ניהול כספי..
אני הגעתי עם חסכונות (קצת? הרבה? הכל עניין של הסתכלות...)
היה לי ברור שכל מה שאני מביאה איתי הופך לשלוח שנינו... והיום הוא מרוויח יותר ממני ועדיין אנחנו רואים בכל הכסף כאחד.. אין אני הבאתי ככה אתה הבאת ככה... ממליצה לנסות להבין שההוצאות וההכנסות שלכם הם לדברים משותפים וכל שמגיעים עם תכונות וככה יוצרים משפחה אחת ככה כל אחד מגיע עם הדברים שלו יוצרים בית אחד...

זרם דתי, וגם גיל.

אם תתני לנו מעט רקע עליכם - תוכלי לקבל תשובות יותר קרובות למציאות בה את חיה.

כותבת הפוסט שואלת מהן הציפיות של גבר מאישה, מהם הדברים חשובים שצריכים להיות באישה - ואת באה וכותבת שאישה צריכה לדעת לוותר, לקבל ביקורת ולהשתפר.

ואישה לא חושבת על איך הוא יעזור עם הילדים והבית.. אולי כן? לי זה לא היה בראש אז

המריבות הידועות של השנה הראשונה לנישואים.

פערים בציפיות, הערות ובקשות והצד השני נעלב ונפגע ולא מבין מה רוצים ממנו.... פערים בהתנהלות כלכלית, פערים על רקע תרבותי, פערים בצרכים המיניים ובסיפוק המיני... ועוד.

חוץ מאישה או גבר קרים על זה היתי לא מותרת.

אבל מה אפשר לעשות אחרי החתונה בדבר כזה חוץ מלאכול את הלב ולריב?

אנחנו מאותה עידה ויש פערים ולא חסר על מה לריב.
מספיק שאחד אדיש או לא מסודר או יושב בפלאפון שעות או חמה רעה וכבר יש על מה לריב

אישה רוצה גבר שהיא יכולה להשען עליו. מתחשב ואוהב
בעלי אומר מציאת חן עדינות לא גסה ומתחשבת

הבנה (לרוב קשה שזה יקרה... אבל יש שאיפה כזאת) ואכפתיות - לאישה.
הערכה ואמון - לגבר.

אח"כ זה כל אחד מה שחשוב לו

אני למשל רציתי מישהוא חזק לא חנון. זה מה שקבלתי למרות שזה לפעמים מביא לפיצוצים כי שנינו דעתנים.

עדין לא הייתי מאריכה גבר חנון ולא הייתי יכולה לחיות איתו

וגם בעלי זה מה שהוא חיפש ,לא אישה שברירית ,אלא אחת דעתנית שיועדת להחליט ויודעת מה היא רוצה.

ושוב מצד אחד זה יכול להביא לפיצוצים. מצד שני שנינו ביחד זה כח עצום שאין לתאר כשאנחנו באותו המטרה כי שתינו עוצמתים

יש מצב שהיו חיים יותר נינוחים אם כל אחד היה לוקח את ההפך מצד שני כל אחד לא היה יכול לחיות עם ההפך.

עדיף חלל אחד מושלם...
אישית בבית שלי יש לי פינה עם 2 מדפים של איקאה ועליהם גביעים, כלים חמודים, עציצים קטנים וכו'
ואני מתה על הפינה הזאת! עושה ככ טוב בלב

לעומת חפצים בודדים שנאבדים בחלל... ולפעמים אפילו לא מוצאים את מקומם

נשמע ממש יפה,

לעצב כמה פינות עד הסוף...

וגם מעבירים בו די הרבה זמן..
ורעיונות יש המוון. תנסי באיקאה יז להם דברים יפים..

אני לא הייתי רוצה שמישהי אחרת תעצב לי את הבית. בטח לא מיד אחרי החתונה. בניית הקן הזוגי , גם הגשמי, הוא תפקידם של בני הזוג.

והיא ממש שמחה ורוצה.

כי אני מאד בתחום ולעומת זאת היא בכלל לא רואה את הדברים האלה וכך גם החתן שלה.

 

אבל היא מאד נהנית כשדברים נראים טוב.

ואני מניחה שמובן שזה לא עיצוב טוטאלי וסופי.

 

וכמובן שאברר איתה על איזה סגנון וצבעים יותר ללכת...

הייתה לי התלבטות קטנה,

אבל עזרת לי, תודה!

שטיח וילון מראה מברשת אמבטיה סט של פח ומברשת אמבטיה וסט לכיור של הסבון ולמברשות שינים

באיקאה יש דברים יפים

על האמבטיה הכי פחות חשבתי..

 

אבל זה נשמע ממש נחמד,

אבדוק את זה..

חלל אחד מושלם, זה יעשה לה חשק להשקיע כשיתאפשר לה בשאר החלקים... פרטים קטנים בכל מקום, עלולים להציק לאחת שלא יודעת כל כך מה לעשות איתם וליצור לה בלאגן כשהיא תצטרך את האיזור פרקטית.

אני גם קצת עוסקת בזה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) ואני הייתי מתחילה חדר שינה, וסלון. (תוודאי שזה בסדר מבחינת שתעצבי לה את חדר השינה).

אני לא אוהבת בכלל דברים שהם רק לקישוט,

חוץ מפרחים ומינ' תמונות..

לדעתי זה סתם אנרגיות מעמיסות.

כך שאני ממש משתדלת שיהיה הכי פרקטי שיש.

 

 

עזר לי מאד סדר העדיפויות שנתת.

 

מצעים יפים
מנורות לילה לשידות עם מפת תחרה מתחת
שטיח אם היא אוהבת ליד המיטה
וילון ארוך. תשאלי אם היא אוהבת אטום או שקוף

רק תשאלי אותה איז צבע היא אוהבת
לי היה מפריע אם מאוד אם לא לטעמי

ברור שהיא תהיה מעורבת ומודעת ומחליטה.

וגם להדגיש שהשתתפות, נזק וכד עליהם (בפועל לא תמיד גבינו, תלוי במקרה)
לגבי תמחור לקחנו 1.5 לקמ כולל דלק (ומי שאין לו, לקחנו רק דלק)

זה שלקח את הרכב מחזיר את הדלק

לי יצא פעמים בודדות לתת,
צריך להתרגל להבין שהרכוש הוא בעצם של בורא עולם
ברצותו נתן לנו ולהיפך
אחרי הפנמה כזו זה הרבה יותר פשוט
זה לא סותר כמובן להדגיש שבמקרה נזק הוא צריך לתקן,

רכב זה לא רק כיף. זה גם עבודה.

גם הביטוח הוא רק על שם שנינו.

על הקודם שהיה בן 13 לא היה אכפת לי. מי שלקח אותו גם דאג לתדלק אותו ולפעמים גם לקחת לשטיפה (או לסחוב לי דברים כשהוא החזיר אותו).

כי חיים בקהילה?

אבל כשגרים בקהילה במקום שמי שאין לו רכב, או שהרכב במוסך - תקוע, זה בהחלט חלק מהערבות ההדדית.

לנו יש רכב ״קקמייקה״ ישן, ועדיין ביטוח לשני אנשים ספציפיים לעןמת ביטוח לכל נהג, זול יותר. (בפניקס).

גם רכב יקר.

בדרך כלל אלה שמבקשים זה כאלה שגם היו משאילים את החדש שלהם בלי בעיה.

ברור לי שכשיהיה אתן למי שצריך.

הטוב שעלול לצאת מכך, ניתן להשיג בהשכרת רכב/ הסעה

התקלות העלולות, רבות, מגוונות, לא נעימות, ויקרות.

אין בכלל אפשרות לשכור רכב וודאי שאני נותן בשמחה. נכון. מייקר לי בבערך 300 ש''ח לשנה לביטוח. וזה שווה לעשות חסד והצלה ממש כשצריך .. מלבד זאת אם אני צריך שמישהו יעשה לי טובה אז זה משתלם גם לי אישית.

גילוי נאות יש לי רכב פחות משנה, נתתי מספר פעמים כבר. לפני שהיה לי גם לקחתי משכנים (אמצע הלילה, צריך להגיע לבית חולים וכו'...)

גם ללא הסיבות הנ''ל. אם מישהו צריך ואין לו איך להסתדר ואני לא צריך עכשיו את הרכב, שייקח בכיף... מה זה שלי?

מי שמבקש מקבל בכיף
יוצא לי לקחת בממוצע כמה פעמים בשנה רכב מהמשפחה
נכון לכרגע אני עם משאיל אותו מהמשפחה כבר חצי שנה רצוף יום יום

חברים לא ביקשו מעולם.. מניחה שניתן אם יבקשו.

לכן לא אתן אותו לחברים...
משפחה לא ביקשו.....אבל אין לי בעיה לתת, כל עוד לא צריך את הרכב.

אנחנו גרים בקהילת ישיבה - אברכים וכדומה
אז אם צריך רכב ואין שום רכב אחר
אשמח להקפיץ תומרת דלק...

אבל אני אחד כזה שמצב כלכלי יושב לו חזק על הלב.
זה מאד תלוי ביחס שלו לעניין הכלכלי.

בכל מקרה יש מלא מתנות שאשה יכולה לתת לבעלה בלי להוציא כסף..

אולי בהחלטה משותפת, שלאור - - - אנחנו מחליטים שלמרות המצב הכלכלי אנחנו מסכימים לפרגן לי - - -.

אבל יחס חיובי, השקעה נפשית וכד' פלוס פלוס, הוא תמיד מתנה מתקבלת.

הרי ברור שזה עניין יחסי...

אבל אם זה משו שבאמת יקר לכם והוא מאוד רוצה וישמח מזה,אולי אפשר להמתין כמה חודשים ואז לרכוש..

ובגישתו הכלכלית

עם אפשרות החזרה כספית. אני תמיד עושה את זה אבל תמיד בסוף זה נשאר כי בעלי מתלהב אפילו שזה עלה יקר. הוא אומר ואו אבל בתכלס מתלהב ושמח כי לא היה מפרגן.
תקני אבל ממש יום קודם כדי שיספיק להחזיר ולקבל מזומן אם יחליט שזה יקר.

אותו ולא משמח

 

הפתרון זה -

או לחכות שתהיה יכולת

או לקנות בהחלטה משותפת ולא בהפתעה

או למצוא דרכים לשמח אותו בלי להוציא כסף שאין לכם

וזה לבחירתו אם להסכים לסגנון כזה של מתנה או לא..

עוד רעיון- אם יש יומולדת ברקע- אולי לשתף את ההורים ולאחד אותם במתנה שלך (המכתב יהיה אישי שלך לגמרי;) ) וככה שני הצדדים מרוויחים- אתם מבחינה כלכלית והם מרגישים שנתנו מתנה שבאמת משמחת אותו

אם היה יודע שקניתי לו מתנה על חשבון הגדלת המינוס/ שימוש בכסף שהכרחי לדברים אחרים...

אבל רק את מכירה את בעלך...

יש לי מתחת לבית קיה ספורטאז' חדשה עם כיתוב על החלון האחורי: "לאשתי היקרה"
נקנה בהפתעה
עושה לי קצת בחילה כל פעם שאני עובר, אבל יש כאלה שזה עושה להם את זה

כיוון שזה לא קניה של משהו אלא פינוק חד פעמי הכנתי לו "כרטיס מתנה" עם "תאריך מימוש" לעוד כמה חודשים...
בעזרת ה' עד לתאריך הוא ילך לממש את זה.
והוא בהחלט שמח שלא שילמתי את זה כבר....

זה עניין של יחס לכסף ולמתנות.
צריך להכיר אותו אישית.
איך הוא עם הוצאות חד פעמיות? והאם הוא מנסה לחסוך בכל מקום אפשרי?
איך העובדה שהוא מתחיל עבודה חדשה נתפסת אצלו - האם בתור "יאללה, עכשיו שינוי כלכלי כדי להתחיל לצאת מהמינוס / לצבור חסכונות / וכו'!", או בתור - "יופי, עכשיו נוכל לחשוב פחות על כל הוצאה ולזרום עם הכסף"?
וכו'...

עריכה - אחרי ששלחתי אני רואה את העדכון.
טוב לשמוע שהצלחת לתת לו בלי להקשות על עצמכם כלכלית, ב"הצלחה!

אין ערבי תרבות מעורבים （ולא מדברת על אירועים יישוביים אלא על ערבי הווי רגילים）התורה היא חלק מרכזי ביישוב,זה לא דבר שמתביישים בו, אנשיםתנועת נוער נפרדת.

הייתרון שהמנעד ממש לפי שכונות. יש שם שכונות דוסות יותר ויש פחות..

ישוב תורני מאוורר מבחינת סגנון הדוסים..
הילדים לומדים בת"ת מעולים בקרית ארבע.
אווירה חברתית נעימה- מורגש מאד.
ערבי תרבות נפרדים, סניף נפרד. שיעורי תורה שוטפים מכל הסוגים ולכל הגילאים..

אשמח לפרט עוד בכיף. מוזמנים להכיר ולהצטרף!

בעבר היתה בישוב קבוצה דומיננטית של שבי חברון. היום הרכב האוכלוסיה מגוון ועשיר. המכנה המשותף- שאיפה ברורה לחיי תורה ודרך ארץ בחיי קהילה שמחים ונעימים.

הר ברכה, חרשה, אלון מורה, נריה, נווה, אמציה

אחיה (בגוש שילה) ונחליאל

כבר אמרו לנו עליו אבל לא מכירים...

כוכב השחר

נריה

 

חרשה (בנימין), עשהאל (הר חברון), שומריה (לכיש)

נריה יותר נשמע לי מתאים

אבל בהחלט יש

הר ברכה יכול לענות לכם על מה שרשמת. ביישובי גב ההר בשומרון.
יש בי"ס, מרפאה, בית מרקחת, מיני מארקט וכו.

הינו שם כמה פעמים

אבל ממה שהתרשמתי מחברים שלנו שם ממש לא מגוון רוחנית.

מאד התרשמתי מהם

ישוב יפה ומפותח אם הרבה תורה ויראת שמים

אבל זה באמת לא מתאים לכולם...

כמו שיש חנויות בוטיק שמתמחות במוצרים ספציפיים (יינות/לחמים/סבונים). אם יש דובר רוסית שרוצה להתחתן עם דוברת רוסית בעלת מנטליות זהה, הוא יעדיף לפנות לשדכן שעובד עם הציבור הזה באופן ממוקד ולא למישהו שאומר: "תן לי להיזכר... נראה לי שהייתה לי מישהי מטג'יקיסטן, זה ליד רוסיה, נכון?"

יש מחלקה רוסית לבנות במדרשת חב''ד בשם אור חיה. ויש גם מסגרות לבנים, בטח שליח חב''ד מקומי יכול לכוון
לליטאים אפשר לפנות לקהילה תולדות ברמות בירושלים, יש להם אתר ויש שם שדכנים.

מדובר בעמותה להפצת היהדות בקרב דוברי השפה הרוסית בארץ, ויש להם מערך של שדכנים. כתבו לדוא"ל znakomstva@toldot.ru

 

כמו כן, תפנו ל"חב"ד בעלייה"

Хабад беалия חבד בעליה

כי מנטליות שונה, שפה שונה. אפילו אחרי כמה שנים בארץ לפעמים יותר קל עם צברים ולא עם עולים. כל מקרה לגופו

דליה קורצוויל
+380933979722

כמה דברים-

לשקף לו את המצב, להגיד שאת הביקורתית, בצורה נכונה ומיושבת, לתת לו לקחת בפורופורציה את מה שאת משדרת.

לחשוב עליו דברים טובים, להכיר ולראות במעלות שלו- ולבטא את זה- אני מעריכה בך את ה***, למדתי ממך ***, תודה שאתה ***. תני לו לראות שהוא מעצים אותך ונכון לך. תני לו לראות שאת מכירה בזה.


וכן, לפרגן זה משהו שלומדים לעשות מתוך עשיה. ב"הצלחה גדולה!

דבר ראשון את מדהימה ברצון שלך לחיות חיים אחרים!
שינוי לא קורה ברגע אבל עצם הרצון הוא כבר חצי דרך ובעז"ה תמשיכי לעבוד ותצליחי-עוד יותר אם הוא בן אדם כזה זה יתרון גדול.
אם טוב לך איתו ומבחינתך את רוצה את הקשר הזה לחיים מציעה לך לשתף אותו כמו ששיתפת פה, בבית שממנו באת וברצון שלך לחיות אחרת ולספר שטוב לך ושהתחושות שלו נובעות מהמקום הזה נטו ולא מהמציאות-דברים שיוצאים מהלב נכנסים ללב!
וכנות מחברת בין אנשים ומחברת מאוד!
מייחלת להצלחתך-רק טוב יקרה!

ומה את כן מעריכה בו

ככה זה יעזור לו להבין אותך...
אני הבנתי המון המון דברים על בעלי רק מלראות את ההורים ואת ההתנהלות (לטוב ולפחות טוב).
בגלל שאתם יוצאים מעט זמן מניחה שלא פגש את ההורים ולא כ'כ יודע מה חווית ואיך. תני לו לראות דברים מהעיניים שלך. בהצלחה ממש! זאת עבודה והיא אפשרית.

את מה שסיפרת כאן..
והכי חשוב לא לשחק את עצמך מה שאת לא. יש לך את הזיווג שלך, במשחק לא תקבלי את הנכון לך , וזה רק יזיק לך. אם את מתכוונת להמשיך איתו בלי לספר לו מה עברת ואת רמת הביקורתיות שיש לך,
תדאגי להמשיך כל החיים להיות טובה ככה . אבל זה קשה.
יש בחורים שיכולים להסתדר עם בחורה קפדנית, ויש כאלה שיתחרפנו מזה, תחשבי טוב אם אתם מתאימים.

כשלגבר נכנס משהו בראש והוא כבר שכח ממנו. לאישה זה לעולם ינקר.ולכן צריך הדרכה.כי לבד זה יהיה קשה מאד ורק רגשי אשמה. "זוג מוצלח זה זוג מודרך"

לחשוב ולהגיד לו מה את מוכנה לעשות כדי להשתפר (טיפול, הדרכה, אימון וכדומה) ומצד שני שאת לא יכולה להבטיח לו שיהיה שינוי דרסטי אלא שאת מוכנה לעבוד קשה ומאמינה שזה ישתפר במידת מה.

וגם תעבדי על עצמך, תפסיקי עם הביקורת העצמית ותתחילי להחמיא קודם כל לעצמך

את יכולה לשתף אותו בתהליך שאת עוברת ולבקש את תמיכתו...
גם תקבלי עזרה וגם הוא יהיה יותר סבלני לתהליך וגם הפכת את האתגר לזוגי ומקרב.

כמה שאלות:
1. מה את אומרת? מה ייתן לו את ההרגשה שאת בטוחב בו?

2. אדם שבוטחים בו מרגיש ש..

3. כדי שאני אוכל לתת לו את ההרגשה שאני בוטחת בו אני צריכה...

אבל רק אומר שממש ממש כאב לי לקרוא. והלוואי שתצליחי.

באופן טיבעי ומסורתי, הגבר הוא המפרנס העקרי וזה טוב לו מטבעו שהוא נותן לך. ממש אין סיבה שזה יפריע.

אגב, הדבר הסביר גם לאורך השנים הבאות - שהוא יותר יעבוד ויפרנס (גם אם את עוזרת בזה) ואת יותר תיהי אחראית על גידול הילדים בעז"ה, תחזוקת הבית וכד'.

שאז האישה היא המפרנסת העיקרית.
לגמרי טבעי ונורמלי. ואני ממליצה לאחד חשבונות, ככה הכל יחד ולא מתחשבנים...

בדר"כ אחרי החתונה פותחים חשבון בנק משותף של שני בני הזוג, כאשר שניהם שווים מבחינת בעלות על החשבון ומבחינת הרשאות חתימה וכו'.
כל כסף שמרויחים נכנס לחשבון הזה, וכל אחד מוציא ומשתמש כשצריך למה שצריך.
וזה הגיוני שהאישה מרוויחה פחות. אני משערת שהוא יודע שאת סטודנטית, ולא חושב שאת מרויחה כמו עו"ד כרגע.
בדיוק כמו שאם האחד מבשל או מנקה (בדר"כ האישה) והשני נהנה מזה, ככה גם בכסף, האחד מכניס והשני משתמש. כמובן שאם יש מחלוקת על מה מוציאים את הכסף, אזי צריך לדון ולראות איך מתמודדים, אבל המצב הנורמלי הוא שסומכים אחד על השני שמוציא את הכסף בצורה חכמה ומבוקרת.

אני מקווה שהבחור יתחתן איתך ולא עם המצב הכלכלי שלך, ואז אין שום בעיה.
לגבי כשנשואים- מהרגע שמתחתנים כל הכנסה, לא משנה של מי, היא הכנסה משותפת, וכל הוצאה היא הוצאה משותפת. זה לא משנה כמה את מרוויחה וכמה את מוציאה. אתם צריכים להתאים את ההוצאות שלכם להכנסות המשותפות שלכם, לא משנה מאיפה ההכמסה הגיעה.
כמובן שיבואו עכשיו אנשים אחרין שיגידו שלדעתם זו גישה לא טובה וכו וכו, אבל לדעתי זו הגישה הכי בריאה בנישואים.

עשיתי תואר אחרי שירות לאומי, ובגיל 23 כבר עבדתי במשרה מלאה.
הוא עדיין היה סטודנט, נשארו לו עוד שנתיים לתואר הנדסה.

שנתיים ראשונות חיינו רק מהמשכורת שלי, ילדתי את הראשון כעבור שנה לנישואים, והוא עדיין סטודנט, ואחרי שסיים את לימודיו התחיל לעבוד ונכנסה משכורת שניה הביתה.

בנישואים - החשבון משותף, ההוצאות משותפות, לשניכם כרטיסי אשראי השייכים לחשבון - ומתנהלים באחריות.
לא צריך לבקש רשות האחד מהשני להשתמש בכסף ...


שיהיה לך. מזל טוב ובהצלחה !

עשיתי תואר אחרי שירות לאומי, ובגיל 23 כבר עבדתי במשרה מלאה.
הוא עדיין היה סטודנט, נשארו לו עוד שנתיים לתואר הנדסה.

שנתיים ראשונות חיינו רק מהמשכורת שלי, כולל לידת היחד הראשון כעבור שנה לנישואים, ואחרי שסיים את לימודיו התחיל לעבוד ואז נכנסה משכורת שניה הביתה.

בנישואים - החשבון משותף, ההוצאות משותפות, לשניכם כרטיסי אשראי השייכים לחשבון - ומתנהלים באחריות.
לא צריך לבקש רשות האחד מהשני להשתמש בכסף ...


שיהיה לך. מזל טוב ובהצלחה !

בעלי מרוויח הרבה יותר ממני (פשוט אני מרוויחה מאוד מעט ;) )
ואין אצלנו כסף שלי וכסף שלך או אני מרוויח יותר אני מחליט..
בסוף הצרכים הם די משותפים וכשיש קניה גדולה יותר (לא סופר..) מתייעצים אם זה נחוץ.. זה לא ממש בקשת רשות...

בס"ד

אני מניחה שהוא לא חושב שאת מרוויחה מיליונים.
גם אם היית עובדת רגיל, רוב העבודות לא מרוויחות המון כסף בטח לא בהתחלה.
בהנחה שלבחור עיניים בראשו, הוא כנראה כבר הבין את זה לבד.

לגבי מה קורה אחרי החתונה-
געוואלד, הוא לא אבא שלך. זאת אחת הסיבות היותר גדולות בעיניי ללמה לעשות חשבון משותף. משתפים חשבונות, לכל אחד יש אשראי או לפחות כרטיס כספומט וזהו. בקניות גדולות אני בד"כ מתייעצת עם בעלי (במקרה שלנו האשראי כמעט תמיד אצלי), בקניות קטנות כמו לקנות לי שוקולד או אוכל אני פחות משתפת.
בלי קשר לחשבונות משותפים ולמי מרוויח יותר, דברים כמו קניית בגדים או דברים גדולים לבית וכדומה, ראוי שייעשו על דעת שני בני הזוג אבל זה ממש ממש לא קשור למי מרוויח יותר, הכסף הוא של שניכם.
לצורך העניין, אני ברוב חודשי הנישואין (נשואה עשרה חודשים) הייתי מובטלת. מעולם אף אחד מאיתנו לא חשב להגביל אותי כספית כי אני לא תורמת למאמץ המלחמתי (עורר בעיות אחרות אבל בלי קשר לכסף דווקא). בעיניי אם מישהו עושה את זה כדאי מאד לבדוק מה קורה שם וזה ממש לא בריא לדעתי.

מצטרפת למה שהקודמים אמרו...

אנחנו שנינו היינו סטודנטים בתחילת הנישואין,

אבל מהתחלה החשבון היה משותף, והתקמצנו בהוצאות כי פשוט כמעט לא היו הכנסות....

 

היום כששננו עובדים ומרוויחים מי יותר מי פחות אנחנו כמעט לא מתייעצים על הוצאות...

באופן טבעי הוא עושה יותר את החשבונות והקניות השוטפות. אני יותר את הביגוד והנעלה,

וכן יש חריגות שאני עושה קניות שוטפות.

 

אצלנו יש לפעמים חילוקי דעות סביב הנושא כמה לקנות איפה ואיך אבל אנחנו ממש מודעים אליו ומשתדלים לא לעשות ממנו אישיו.

 

אבל זה לא נראה לי העניין...

נשמע לי בין דברייך שזה יושב על משהו שכבר ראית,

אולי בבית אצל ההורים שלך, או אצל דודים או חברות,

או משהו שפיתחת עם השנים בתור ילדה שמבקשת מההורים כסף ומרגישה לא בנוח כי לא עמלת עליו ו"זה לא שלך".

 

יכול להיות שהוא בכלל לא רואה את הדברים כך. 

 

בעיני נישואין  היא שותפות כמו שכבר כתבו לך וזה חלק מהקשר, זה לא הוא נותן או מוותר ואת בתמורה שוטפת כלים...

גם במשך השנים עם לידות הריונות ילדים והנקות גם מטלות הבית בד"כ מתחלקות.

 

זה לא שאם אצל זוג מסויים זה כך אז אצלכם זה גם יהיה כך. זה ממש משתנה באופי ועם השנים ואיך שאתם אוהבים ורוצים לעשות את הדברים...

 

חפרתי....

 

לסיכום אני מציעה שתנסי להבין מאיפה החשש הזה מגיע.

ולשנות את הראש- לשותפות, אתם ביחד בכל הסיפור בע"ה עד 120.

ואולי כן לפתוח את הנושא הכלכלי כנושא כלכלי

(איך נסתדר אחרי החתונה? איפה נגור?  איזה הוצאות והכנסות יהיו ?

וכן הלאה אבל בשלב באמת יותר קרוב להחלטה על חתונה...)

ולא "לא נעים לי שאתה תפרנס ואני אחיה על חשבונך"- שלא תתכניסי לו רעיונות כאלה לראש....

 

שיהיה בשמחות והצלחה רבה!!

זוגיות מורכבת מכל כך הרבה דברים אחרים.
לכל אחד מתאים היקף משרה אחרת, תפקיד אחר, מקצוע,
לכל אחד יש תקופות בחיים
לכל אחד יש אתגרים נוספים שמשפיעים
אתם תהיו זוג, והחיים שלכם משותפים לגמרי
וכסף זה רק חלק מסוים מהחיים, מתוך עוד הרבה חלקים משותפים
כל אחד נותן את חלקו במה שהוא טוב בו או מסתדר לו, או בחלוקה שקבעתם לכם.
זה כמו שהוא יגיד- לא נעים, היא בהריון ויולדת ובסוף הילד הוא גם שלי... אולי אני אשאיר לה אותו שתהנה מהלילות הלבנים וממחלות החורף, אחרי הכל היא התאמצה בשבילו כל כך (טוב, זה בדיחה!)
אבל הכיוון ברור.
בחיים משותפים יש:
הריון ולידה
גידול ילדים
סידורים
שטיפת כלים
כביסה
משימות משפחתיות (לימוד תורה, ישוב הארץ, חסד)
קניות מזון ובגדים
פרנסה
תכנון כלכלי
בישול
רכב
קשר עם ההורים והמשפחה המורחבת
ועד בית או שותפות בקהילה
טיפולים רפואיים
ועוד ועוד ועוד מטלות ואחריות משותפת.
כל אחד נותן את חלקו
הוא נותן את חלקו יותר בפרנסה כרגע. אז מה?
אין לזה משמעות.
כי את תתני את חלקך בהריון, לידה, מניעת הריון, בישול, כלים, כביסה, ילדים, קימה בלילה, עזרה לזולת........

בשקט אני אגלה לך
יש נשים שלא עובדות בכלל. בכלל! לא מכניסות שקל.
כי זה לא מתאים להן
וזו החלטה זוגית משותפת שהאישה תשאר בבית.
מה רע?
לא הכל נמדד בהכנסה כלכלית.

בלי שום חשבונות, כמה אני מרוויחה וכמה הוא. שנינו מנהלים יחד משפחה, לכל אחד נותן את חלקו. הכסף נכנס לחשבון משותף. יש לשנינו כרטיס אשראי. כל אחד מושך ומשלם לפי מה שהוא צריך. אין בכלל חשבון של שלי ושלך .
לגבייך. את סטודנטית, הגיוני שלא תרוויחי הרבה. אין לך ממה להתבייש . כשהתחתננו לשנינו לא ממש היה כסף( חייל וסטודנטית), כך שבנינו את עצמנו יחד.

אתם יכולים וכדאי לכם לדבר על איך הוא ואת רואים את החיים שלכם אחרי החתונה, מי עובד, כמה, כמה ילדים ומי יהיה איתם. כדאי לך לראות אולי מבחינתו זה ממש לא משנה אם תהיי עקרת בית, במיוחד אם הוא הרבה בעבודה.
אין לך מה להתבייש בהכנסות שלך, קודם כל זה זמני אבל גם אם לא, זה מה שהוא מקבל איתך כעסקת חבילה, הוא יכול לבחור מה מתאים או לא מבחינתו וזה עניינו בלבד.
אני מאמינה שאישה כן צריכה להכניס כסף, כדי שתוכל לקבל שליטה על ההוצאות ללא האשמות או ייסורי מצפון. אבל גם אם החלטת לעבוד פחות ולהיות עם הילדים, ההחלטה הזו היא חלק מהמאזן של המשפחה ואתם חוסכים ככה במקומות אחרים כמו מטפלת לילד, אוכל בחוץ וסתם רווחה נפשית לילדים שצריכים אימא.

המשפט שנאמר..אישה צריכה להכניס כסף כדי שתוכל לקבל שליטה על ההוצאות? נישואים זה משחקי כוח? שליטה לא צריכה להיות לא בצד של האישה ולא אצל הגבר. מה שכן כדאי שיהיה זה אחריות. והאחריות על הכסף שיש בבית באה מכוח זה שהתחתנתם. זה שעל הגבר מוטלת האחריות להכניס כסף הביתה, ממש לא אומר שהוא שולט בו! גם אם הגברת לא עובדת בכל תקופת ההריון, יש לה אחריות על הכסף שיש בבית בדיוק כמו לגבר. אף אחד לא צריך לעבוד בשביל לקבל שליטה. אולי קצת בשביל להקל על הבעל או כי מתאים לה להיות קרייריסטית אבל בשום פנים ואופן אישה לא צריכה לעבוד ולקבל בתמורה את זה שבעלה לא יאשים אותה או יגרום לה מצפון. את זה היא אמורה לקבל כי היא התחתנה איתו

אבל הרבה פעמים בעל המאה הוא בעל הדעה, ואת הכסף שהאישה חוסכצ למשפחה בשהות שלה עם הילדים ובעבודות הבית לא תמיד הבעל רואה.
לדעתי כדי למנוע ויכוחים כדאי לאישה להכניס כסף הביתה אם היא מסוגלת. לא חייב שזו תהיה כמות גדולה, אבל בשביל למנוע לחצי פרנסה מהבעל ושלא יצא שהיא ביזבזה כסף שלא היא הרוויחה, כי לרובנו יש צורך ל''בזבז'' לפעמים כסף על דבר שאנו רוצים. ואם זה לא מהכסף שלך זה בעייתי יותר, למרות העובדה שאנו משפחה.
זו דעתי, וכל זוג יעשה את החשיבה שלו בעניין.

הבעל מחויב לכל צרכי האישה כולל דברים שהיא "סתם" רוצה. בעל שלא יכול להבין/לקבל את זה צריך הדרכה. אני לא חושבת שאישה לא צריכה לעבוד, אבל לא מהסיבה הזו.

הבעל לא צריך לראות שום דבר. על הבעל מוטל עול הפרנסה. אם אשתו צריכה משהו-תפקידו לספק לה. אם אשתו לפעמים מגזימה-צריך לפתח שיח נעים בין בני הזוג כדי לשקול ביחד מה צריך ומה מותרות. מעבר לזה העול הוא על הבעל ואין סיבה שיהיה מתוסכל מיזה. זה תפקידו בחיים. כמובן שאישה מתחשבת תנסה לסייע כמה שיותר מתוך אהבה ולא מתוך מחוייבות.

הרבה פעמים היא נובעת מכך שהאישה לא עובדת או לא מתעניינת בנושאים הכספיים.

גם תתקלחי בפחות מים כי הוא זה שמשלם את החשבון מים??

או תאכלי פחות בארוחה כי הוא שילם את המצרכים והגז??

אפילו שיש לי חשבון נפרד (אנחנו לא באמת נפרדים פשוט החשבונות נפרדים. אבל מבחינה כלכלית אנחנו שותפים מלאים) בעלי דואג כל הזמן שיהיה כסף בבית שאם אני ארצה לקנות משהו יהיה לי בקלות. ואם אני צריכה סכום נוסף אני מיידעת אותו.
כרגע ככה מתאים לנו, אני לא כ"כ יוצאת מהבית חוץ מלבדיקות והוא מגיע איתי לבדיקות ככה שזה פחות נצרך שיהיה לי כסף, אבל זה נותן הרגשה טובה שאני לא אתקע פתאום ואני חושבת שגם לבעלי זה נותן הרגשה טובה שהוא לא סתם מפקיר את אשתו בבית כשהוא צריך להיות בעבודה כ"כ הרבה שעות ואני מניחה שבהמשך זה ישתנה יחד עם הנתונים. 
אבל וודאי שאין תחושת עליונות בגלל שהוא מביא יותר כסף. אנחנו הרי לא זוג חברים שמתחשבנים על כמה כל אחד הביא והוציא אלא זוג נשוי שכל אחד אחראי לדאוג שלשני יהיה הכי טוב ונעים.

אחר כך תעבדי בעז"ה במשרד מלאה והמשכורת שלך תהיה אחרת .
מעבר לזה, בחיי נישואין יש שותפות .
אם יש שיקולים מה כל אחד קונה כח אחד מרויח יותר או פחות זאת בעיה רצינית

תפתחי איתו הכל ותוודאי שהוא מודע לכל הנתונים.
תגידי לו מה את חושבת שנכון שיקרה (למשל, האם את מצפה לחשבון משותף ואף להצטרפותך כשותפה מלאה חצי-חצי בכל הנכסים הקודמים להקמת השיתוף הכספי, או במידה ואין לך ציפייה כזו אז מה שכן), ותאפשרי לו להשמיע את דעתו ומה שבעיניו נכון.
תשפטי ותחליטי בהתאם. אם דרוש, עירכו מעין משא ומתן. אין שום סיבה שהעניין יפגע בקשר עצמו, וצריך יהיה להבהיר שמדובר על נושא הכרחי, אף שאין הוא העיקר.
לגבי ההתנסות האישית, על אף שאין בכוונתי לחשוף סיפורים פרטיים ממש, מכל מקום העניין היה הכרחי ואף מייגע. זה אפילו היה מעיק ולא נעים. אבל זה פתר כל כך הרבה עניינים שאין לתאר כמה זה היה מועיל.

בתחילת הנישואין עדיין לא הייתי מסודרת בעבודה והרגשתי לא נעים להוציא כסף (אבל יתכן שזה בגלל שכמעט לא היה לנו)

היום ב״ה אני מרוויחה הרבה יותר מבעלי (אברך ;) ) ולא נראה לי שהוא מרגיש כמו שאני הרגשתי.

כמו שהרוב כאן כתבו-בין בני זוג זה מאד טבעי שהכנסות והוצאות הן משותפות בלי קשר לכמה כל אחד הכניס, אבל ייתכן שבהתחלה זה קצת לא נעים (למרות שדי ברור לי שרק את תחשבי כך ולא בן זוגך בעז״ה)

משפחות הבעל מרויח הרבה יותר מהאישה גם במאות אחוזים.
יחסית לסטודנטית את מרוויחה לא מעט......
את מתארת מצב כלכלי נפוץ.

אותי "תפס": "אני מפחדת שהוא יגלה את זה".
למה את מפחדת?

בכל מקרה אחרי החתונה, בדר"כ, אין כסף שלי וכסף שלו- הכסף של שנינו וביחד מחליטים מה לעשות או לא לעשות יתו.

כשהתחתנו איחדנו חשבונות בנק, ומאז בעיקר הוא מכניס, ובעיקר אני מוציאה.

זה גם היה ההסכם בננו...
הוא אחראי על ההכנסות ואני על ההוצאות...

בפועל זה לא ככה.. שננו על ההכנסות ושננו על ההוצאות (ברור שאני מוציאה יותר...)

@עצובהה??

בכלל לא חשבנו שזה יהיה משמעותי...
אם הוא יודע שאת סטודנטית גם רב הסיכויים שהוא יודע שאת לא מרוויחה מיליונים.
בכל אופן האהבה מכסה על הכל, לפחות במקרה שלי... היו תקופות שהוא הרוויח הרבה יותר ממני והכל היה בסדר ועכשיו אני מרוויחה הרבה יותר ממנו והוא שמח שיש כסף... זה ממש לא משנה. וגם יש חשבון משותף, אין מה "לבקש"...
ההורים שלי למשל יש להם 2 חשבונות כי אמא שלי לא עובדת הרבה... כל הדברים לבית זה מאבא שלי ומהכסף שלה היא קונה את המותרות בשבילה
אבל אנחנו החלטנו לאחד חשבונות וגם להתנהל ממש כמו עסק.

בחירה של כל אחד ואם אתם מספיק פתוחים, מומלץ לפתוח את הנושא כבר עכשיו!

איכותי ברמות!!!

עדיף תנור פירולטי אבל שמגיע למעלה 400 מעלות חום גם חוסך מקום וגם ניתן להכשיר אותו לפסח
לדעתי גם יותר זול משתי תנורים

אז לדעתי לא. ממש לא חובה חשבון משותף, כל עוד יש שקיפות ביניכם!
אצלנו יש לכל אחד חשבון ואפילו בבנקים שונים, ואני לא אוהבת להתעסק בכל מה שקשור לזה אין לי את הראש וזה ייתרון לבעלי, וחשוב להגיד שאני סומכת עליו.
יש יתרונות בחשבונות נפרדים, שאפשר להעביר מפה לשם ולהתנהל באופן שונה מרק חשבון אחד.
לדעתי לפתוח חשבון נוסף על שני החשבונות הנפרדים זה מיותר לחלוטין.

כי יש פחות שליטה בהוצאות.
אבל מבחינה זוגית לא רואה בזה שום בעיה כל עוד אתם מבינים שזה החשבון על שמך לא אומר שאתה יכול להוציא כסף על מה שבא לך בלי להתייעץ..

ואנחנו מבינים מעולה שהוצאות כספיות צריכות להיות בהתייעצות וכו'.
ואני שמחה שזה לא באמת נצרך לזוגיות כי ממש לא מסוגלת לחשוב עכשיו על ללכת לבנק...

זה לא משנה מה אחרים חושבים אם זה חשוב לזוגיות או לא

יש פה משהו שמאד חשוב לבעלך וזה לבד סיבה מספיק טובה בשביל שתתני לזה מקום גבוה בסדרי העדיפויות שלך.

אבל בעלי השלים עם זה שזה יצטרך לבוא רק אחרי הלידה.
אם זה באמת נצרך לזוגיות הייתי שוקלת שוב האם שווה לנו לנסוע לשם מה שאומר גם להישאר ללון בעיר כי אני לא יכולה לעשות 2 נסיעות באותו יום.
זה לא שאני לא שמה דברים שחשובים לבעלי במקום גבוה בסדר עדיפות פשוט גם לזה יש גבולות.

צודקת בהחלט

וזה כן חשוב לזוגיות לדעתי אבל לא ברמה של המחיר שזה דורש ממך כרגע ואם הגעתם להבנה והסכמה אז הכל מצוין!

ואין לנו חשבון משותף
הכל בסדר אצלנו

בפועל בעלי מנהל את שני החשבונות

הכסף עלול להסגר עד בגירת הילדים.
אנשים מוצאים את עצמם בשבעה פתאומית, לא יכולים למשוך כסף לאוכל כי החשבון שייך לבן הזוג, וצריכים להתחיל תהליך משפטי.
או תקועים בלי הון עצמי לדירה.
לכן חשוב להפוך את החשבונות למשותפים.
אנחנו לא היינו צריכים להגיע לבנק בשביל זה, הרמנו טלפון, חתמנו על טפסים בפקס וזהו. תבדקו אם זאת אופציה (או לסגור חשבון ולפתוח במקום טכנולוגי שמאפשר לעשות פעולות מרחוק... תמו הימים שלגיטימי לבקש מבןאדם ליסוע עד לסניף במשך שעתיים.)

שואל ברצינות

אבל בשביל לקבל אותו צריך לבצע הליך משפטי.

כדי להוציא את כל הסכום שהיה בחשבון,
הוא הזדרז לעשות את זה לפני שתגיע לבנק הידיעה על הפטירה.
זה היה הרבה יותר פשוט מאשר לנסות להוציא את הכסף...


סיפור נוסטלגי אצלנו במשפחה

ככה הולך הסיפור... לא חשבתי על הרעיון של התאריך עד היום..

אז גם אחרי שהבנק יודע על פטירה הוא מחויב לכבד, זה תשלום שהיא שילמה...

אבא שלי עשה את זה, אבל הוא לא זייף חתימה, הוא פשוט היה מורשה חתימה בחשבון שלה.

ואולי אנשים נוספים חשבו על הרעיון...

אם הוא בחובה אז אחרי הפטירה לא יחייבו אותם

2) בכל מקרה לא חייבים להגיע פיזית לסניף המרוחק כדי לחתום על טפסים.
אפשר להגיע לסניף אחר של אותו בנק ולחתום שם בפני הפקיד - מתאמים זאת עם הבנק בו מתנהל החשבון, שישלח טפסים לסניף אחר שקרוב אליכם.

יצא לי לעשות את זה כמה פעמים בשנים האחרונות. אני ואחים שלי מיופי כח בחשבונות הבנק של ההורים המבוגרים, ומידי פעם שיש לחדש ולעדכן חתימות ואישורים, סניף הבנק של ההורים שולח את ערימת הטפסים לסניף הקרוב אלי, אומרים מתי להגיע ולאיזה פקיד, אחר כך הטפסים עוברים לסניף אחר בעיר אחרת לעוד אח, וכך מסתובבים בארץ עד שכל האחים חותמים. ואז הטפסים חוזרים לסניף המקורי.

אבל נשמע שבכל מקרה כדאי לעבור לבנק שיש לו סניף קרוב אליכם. לא נח שהסניף הכי קרוב נמצא במרחק כזה. אפשר לסגור את שני החשבונות ולפתח משותף במקום קרוב

זה נשמע מוזר מלכתחילה, אבל כשאת מסבירה את המצב, ומובן שאין בעיה של הכסף שלי מול הכסף שלך, אלא זה פשוט מאמץ גדול מידי לטפל בזה כרגע, אני לא חושבת שיש עניין דווקא עכשיו למהר לעשות את זה במיוחד שבעלך מסכים לזה.
ואם זה לא מוצא חן בעיני אנשים אחרים, אז אל תספרי להם...

פשוט לא עשינו עם זה כלום חח
הכי חשוב שתהיה שקיפות בינכם

תכלס זה חשוב שיהיה חשבון אחד לכם כזוג

ואז להישאר עם המצב הקיים של 2 החשבונותבמקום לפתוח חשבון שלישי (מן הסתם תצטרכו לסגור את 2 החשבונות הראשונים כי לא יהיה לכם בהם משכורות שוטפות)

אם קשה לך כרגע ומוסכם על שניכם שתעשו את זה כשיתאים, תעשו את זה כשטוב לכם.
כל עוד אין התנהלות רעה בבית עם הכסף (כלומר הוא לא מגביל אותך או ההפך ) הכל בסדר.
אבל כן מוסיפה נקודה, אחרי הלידה בכלל לא יהיה לכם זמן
שיהיה בקלות !

אז מה יהיה?
הזמן הזה נשמר איפה שהו לזכותינו???

 

כי כבר לא תהיי בהריון

עד הפעם הבאה בע"ה!!

הנקה וחוסר שינה מטישים את האישה בנוסף לטראומה של הלידה.
אחרי לידה זה יחסי . שנה אחרי לידה? או חודש אחרי לידה?

אצלי מלידה שלישית והלאה, היה לי הרבה יותר כוח לעשות דברים בבית, לשטוף כלים, כביסות, לסדר וכו'. הבטן לא ענקית וכבידה, ואני לא מתעייפת מכל מאמץ קטן שאני עושה, לעומת ההריון, שאין לי כוח לזוז, ואפילו לקום לשירותים זה לפעמים מאמץ בשבילי.
העייפות זה משהו אחר, אבל לומדים לישון כשהתינוק/ת ישן. ולפעמים משלימים שינה בבקרים, אבל בהריון כשעובדים, ומתעוררים כל הזמן ולא ישנים טוב, אין אפשרות להשלים שינה בבוקר, כי צריך לצאת לעבודה...