פורום נשואים טריים (עמוד 332)

מביאה פירות ולא סופית - על שם סזיפיוס - ללא תכלית.
אם אתה מבין שאבא שבשמיים אוהב אותך ודואג לך אז אתה ממילא יכול לדאוג לדברים החשובים באמת.
האם אישתך עושה את תפקידה? מספקת לך את צרכיך הרגשיים? האם אתה לגישתך?

תחשוב על זה ותראה שיעורים בנידון

אבל לפעמים צריך.
די, אנחנו כבר לא מכבסות בנהר, המציאו את המקפיא ואת המיקרוגל, ומותר לאשה לעזור קצת.
זה קושי זמני. לא צריך להלחיץ עכשיו את האשה. אבל לגיטימי לבקש שתשתתף בעול, רצוי בעבודה מהבית.
נשים חרדיות מומחיות בלעבוד מהבית. לא משרה של שמונה עד ארבע, אבל קצת הכנסה פה ושם.
עד כאן לעניין ההשתדלות.

ובקשר לרוחניות-
תקבל על עצמך להתרכז בברכת המזון. מאד מרגיע, תקרא לאט ובנחת. סגולה ידועה אבל כשהראש מלא מחשבות על העבודה צריך לסלק אותן בתקיפות כמה דקות ולבקש

ההתנפלות שלך פשוט לא קשורה לעניין..
(וכן, אולי את לא מכירה, אבל יש מצבים שבהם אי אפשר לעבוד, אפילו מהבית... את לא יודעת מה הסיפור)

כתבתי את זה.
התגובה שלך צורמת אבל לכבוד ראש השנה סלחתי

אם אתה מתייחס לעבודה כצורך טכני יבש, אילוץ מעיק, זה באמת יגרום להרגשה שאתה מתאר.

 

תנסה לשנות את ההסתכלות- העבודה היא מצווה עצומה, קיום רצון 'ה', הבאת פרנסה למשפחתך, גמילות חסד הכי גדולה שיש, דאגה לכל צריכהם של אשתך וילד(י)ך. אל תתיחס לזה עכשיו כאילוץ. נכון שהיית וצה אחרת, אבל כרגע זה המצב שהקב"ה זימן לך וזה הדבר הכי רצוי עיניו במצב זה. עכשיו זה הלכתחילה.

כתבת "אין לי כח וחשק לשום אידיאל/ מעשה כלשהו..רק עבודה." - אבל העבודה היא בעצמה, כרגע, אידיאל. עצום. אני מבין את התחושות שתיארת ולא מבטל את הקושי, אבל שינוי ההסתכלות יכול לעזור לך.

 

וכמובן הרבה תפילות וביטחון בה', שירחיב את גבולך ודעתך. ובטוח תוכל למצוא זמן כלשהוא ביום, קבוע, של קביעות לתורה. (או שאתה כבר עושה את זה)."דורות הראשונים עשו תורתן עיקר ומלאכתן טפילה, זו וזו נתקיימו בידן". וזה לא נמדד בזמן, אלא ביחס.

 

בהצלחה רבה!

בכל מקום שאדם נמצא הוא יכול למצוא את ה'.
וה' מעביר אותנו כל מיני תקופות בחיים. בתקופות של אור וקלות אז הכל טוב...ואז בתקופות של אפלה ו חיפוש מתחיל האתגר.
אז לומר תודה גדולה על מה שיש, כולל תודה על תחושת החסרון הזו.
להאמין שתחושת חסרון היא גם מה' ולהאמין ולהשתדל שהחסרון יתמלא.
לשבת עם עצמך או עם אשתך ולנסות לשים את האצבע על השורש של החיסרון הזה, ולנסות למצוא דרך למילוי מחודש.
''לא בשמיים היא''.
לך תתבודד על זה, ''תשתף'' את ה' במה שעובר עליך ותבטח בו שכמו שהוא נתן לך תקופות משמחות ככה גם התקופות הקשות יותר הן ממנו- ויש להן מטרה.

לכתוב לעצמך 10 דברים שעושים לך טוב על הנשמה ולדאוג לעשות כל יום 2 מהם.

שני הדברים האלה אמורים לתת תחושה חיובית וגם לעזור לדאוג לעצמך ולהרגיש שאתה עושה למען עצמך..

חשוב לאהוב את מקום העבודה ואם לא כדאי לחפס עבודה.
אולי להפחית קצת ולא להיות סביב העבודה כל היום
אז יהיה קצת קשה לבנתים, עד שאישתך תוכל לעבוד.

האחד: קח לך כמה דקות ביום - בוודאי תוכל למצוא לזה זמן, ותתבונן בערך, בערכים, שיש במה שאתה עושה.

 

תחשוב רגע על עם ישראל, עם ה', כמה נשאר ממנו אחרי השואה הנוראה; זכינו וחזרנו לארץ, ובונים מחדש. ואתה חלק מזה. בונה משפחה כשרה, עם מידות טובות ואהבה. מן הסתם תחנך את הילדים לתורה ויראת שמיים. תאמר לעצמך: איזה אידיאל גדול! ותכוין מראש, "אני מתכוין בכל רגע שאני עובד - בנוסף לערך העצמי של מה שאני עוסק בו, והערך של העבודה ביושר, ושל הנהנה מיגיע כפיו - גם לבנות בית כשר בישראל"... אתה יכול לעשות על זה "לשם יחוד".... ולפי הכוונה לקראת העבודה - כך כל העבודה.

 

דבר שני, מן הסתם גם לזה תוכל למצוא קצת זמן: קבע לך עיתים לתורה. אחד המרבה ואחד הממעיט - לפי היכולת ובתחום התורני שליבך נוטה. קצת לימוד אמונה, קצת לימוד הלכה, וכד'. תמידים כסדרם. ותזכור דברי חז"ל: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמיים. ה"קצת" האיכתי הזה, יאיר לך את כל היום בעז"ה. תזכור שזה ממש חלק מסדר היום - ושהעבודה מאפשרת להתפנות גם לכך.

כמובן, כשהראש בעבודה לא חייב להיות עסוק בענייניה, תוכל להרהר במה שלמדת, לחדש במחשבה (יש עבודות שאפשר אפילו לשמוע במקביל שיעורים באמ.פי) - תרגיש מלא יותר.

 

ואל תעסוק בדאגה "לעתיד"... אתה עושה כמיטב יכולתך. שחרר לגבי ההמשך. בטח בה'.

 

אשריך שזה מעסיק אותך. שזה מה ש"אהבה נפשך". זה מראה על מעלה גדולה. אל תאבד את הערנות הזו...

 

כל שקל שאתה מביא הביתה זו עבודת ה

כל בגד שאתה מקפל בבית זו עבודת ה

כל מילה טובה לאשתך זו עבודת ה

כל דקת שינה וגרם מזון שאתה אוכל זו עבודת ה

 

כולך מוקף בעבודת ה תמידית

תנסה לשנות את זוית המבט שלך 

 

מקווה שהועלתי לך

קונים בשור הבוכרים טרי טרי סחורה ממש יפה, ומחיר ממש סביר

איך מגיעים לשם? מה שם החנות?

בהנחה שמה שמתואר כאן זו התמונה במלואה, כנראה האישה בדיכאון. הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות בתור בעלה, זה לעודד אותה ללכת לטיפול פסיכולוגי. בשבילה וגם בשבילך.

(אם לא מספיק, אז גם פסיכיאטר זו לא מילה גסה)

ולך הכותב, חזק ואמץ, מאוד קשה להיות בעל של אישה במצב כזה, אבל תדע, מנסיון, יש מוצא עם טיפול מתאים. כדאי שתמצא גם תמיכה חיצונית לך.

אולי האישה פשוט מרוכזת בעצמה.. יש תקופות כאלה .. לא חושבת שדיכאון קשור כאן.
לפעמים לוקח זמן למצוא עבודה שמתאימה וכשיושבים יום שלם בבית אין סבלנות וחשק לסדר או לנקות את הבית קורה . ואתה נשמע גבר אוהב ומכיל תמשיך כך.

אם כן אז סבלנות
בכל אופן אסור לשמור דברים בלב זה מתפוצץ בסוף.
שבו לדבר, תספר לה מה אתה מרגיש ומה ישמח אותך
אבל לדבר ולדבר זה מקשר!!
והרבה מחמאות אז יהיה לה יותר קל לקבל גם ביקורת

שלשבת בבית ולא לעשות כלום ( בלי עבודה או משהו) זה פשוט משעמם, ומבאס ומעצבן ואין חשק לעשות כלום, גם כשיודעים שיש מלא זמן (מניסיון) וכשיש תעסוקה- אז גם יש יותר כוחות ושמחה.
בכל אופן, בהצלחה, תדברו- הכי חשוב. רק משם אפשר לפתור דברים

רק לשאול את עצמך

אם הבנתי נכון, את אדם מלא שמחת חיים שמרגיש בנח להיכנס למרחב הפרטי של אנשים ולהתנהג כאלו אתה בן בית שם. התבדחות על עניינים אישיים דומה לאדם המרגיש בנח לפתוח את המקרר בבית של חבר שלו או להזיז את הריהוט מפינה לפינה.
הוא עושה זאת מתוך הנחת יסוד שהוא חביב לפחות כמו בן בית וממילא בנמשל את מעריכה כי ההלצות על המרחב הפרטי יתקבלו היטב וברוח נכונה.

המשיכי כך
אך לא תמיד ובכל תנאי
מותר לשתוק, להפסיק באמצע או להתנצל למחרת

וכדאי לבחון מי הנעלבים וממה נעלבים
אולי מדבר בנושאים מסויימים דווקא אולי קיים גברים נשים. מכירים חל קרית או דווקא משפחה.
לראות אצל מי הדברים לא מתקבלים ולבחון מכנה משותף

אולי כל מה שעבר עליך, היה בשביל שתרגיש מבפנים מה אתה באמת.

 

אולי תתחיל בקביעת לימוד יומי קצר. משהו בלימוד אמונה, כמה הלכות ביום, מסילת ישרים.

 

שהתודעה והלב ינועו בכיוון.

 

כמו כן, יש לאדם בחירה. תתבונן קצת, תראה את הבעייתיות בדברים שהזכרת - וצא מהם.

 

זה כלל לא תלוי באשתך. אתה לא תרקוד כך, אתה לא תראה דברים לא ראויים בטלויזיה (ובכלל לא תבזבז על כך יותר מידי זמן).

 

 

אחרי שתלך כמה צערים קדימה, תוכל להציע לאשתך, בואי נהיה קצת יותר רציניים... וגם איתה - תתחילו מלימוד קצר ביחד. דברים שמושכים את הלב. ותעלו בהדרגה.

 

נכון שיותר נעים לעלות במקביל - אבל אתה לא ילד קטן, אינך תלוי בזה. תהיה הגבר, תלך קדימה, אח"כ תיתן יד לאשתך לבוא אחריך ואיתך.

 

הצלחה רבה. שנה טובה.

שכדאי לחפש חברותא

זה בדר"כ נותן יציבות ועוגן בעולם הרוחני

הבירור שלך יסייע גם להאיר אח"כ בבית. בתבונה כמובן.

 

וייישר כח , יהי ה' בעזרך

בקירות ובאישה..(וגם בטלוויזיה...)

אתה נשמע כמו בנאדם שמפחד להתמודד עם החיים ומפחד להתמודד עם אשתו.

האדם החזק הוא אדם שעובר דרך הכל. הוא עובר דרך ודרך מים ולא מניח לעצמו להיות מוטרד.

וזה הכיוון אליו צריכים ללכת כדי להתחזק באמת. לעבוד באופן על המושגים שלך ועל האמונות שלך, לא להפחיד את עצמך בזה שהטלוויזיה או הבילויים "יקלקלו" אותך.

אתה כבר יודע מה זה להיות מתוקן שאתה כבר מפחד להתקלקל?

מציע לגולשים להכנס לקישור שבחתימה שלך, לראות את העיוות ואת השקר שבדברים, ולהבין מה נק' המוצא של דבריך,

ולמשל:

***

ראשית חוכמה, יש לציין כי בוודאי לגוי מותר להתחתן עם גויה.

מעבר לזה, הבלוג הזה אינו מיועד לשו"ת הלכתי. מי שמאמין בציות להלכה, בוודאי יכול למצוא מקורות הילכתיים שונים כדי לקבל תשובות הלכתיות.

כאן אני מתמקדים ברבי נחמן ובתורתו, וברור לנו שבמקרים רבים דרכו של רבי נחמן אינה מתיישבת עם ההלכה האורתודוקסית המקובלת.

בנידון דידן ניתן להזכיר מה שאמר רבי נחמן בחיי מוהר"ן סימן קצ"ה

הִנֵּה אֲנַחְנוּ עַתָּה אֵצֶל הַקָּצֶה וְהַסּוֹף שֶׁל יִשְׂרָאֵל
בְּמָקוֹם שֶׁגְּבוּל. יִשְׂרָאֵל כָּלֶה
כִּי לְכָל דָּבָר יֵשׁ קֵץ וָסוֹף.

ומכאן ברור שרבי נחמן מלמד שאין יותר הבדל בין יהודים לגויים וממילא התשובה לשאלה הזו, היא שמותר להתחתן עם גויה כיוון שאין הבדל יותר.

***

 

לקוח מכאן.

כבר העדת על עצמך כאן, שהמחוייבות למה שהתורה אומרת, זה לא מה  שמעסיק אותך.

 

הדרך הזו, שכיום אימצו אותה גם "הקרן החדשה" ומקושריה, להיכנס בתוך מקומות שהבסיס שלהם ידוע ודתי - ולנסות "לשכנע מבפנים" כביכול לההיפך - היא דרך מאוסה.

 

תכתו‏ב באתרים שהאג'נדה שלהם כמו שלך. ואל תטריח חבר'ה שכל נקודת המוצא שלהם אחרת.

 

 

ולכותב: אתה אדם אמיץ, שלא מנסה כמו ה"מגיב" הידוע הזה, לפתור בעיות/חולשות ע"י להיכנע להם ולעשות מהם אידיאולוגיה..

 

אדם חזק באמת, אינו מפחד מזה שיש לו אכן גם חולשות שצריך להתחזק מהן ולתקנן, ולא מפחד להיות "מוטרד" ממה שעדיין לא בסדר. מאמין שיש טוב ויש רע, יש אמת ויש קלקול - ומאמין גם ביכולתו לתקן ולעלות. ולא מנסה לומר שפשוט ה"תיקון" זה להיות מקולקל...

 

ובוודאי שאתה צודק. התורה אמרה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".. אז ברור שאם אתה רואה שאתה כבר נוהג בדברים שאינם עפ"י דרכה של תורה, שאותה אתה רוצה - אתה צריך לנקוט בפעולות כדי לשמור מהם מרחק, במקביל לבנין פנימי יציב וחזק יותר.

אשריך

אני אשאיר לך את היכולת למלאות את המילה הכי שלילית שתתאר אותך בצבע האמיתי שלך!!!!

הצצתי באתר שלך ואתה פשוט לא קשור לשום דבר של קדושה, אין לך מה לחפש פה ואיך לך שום סיבה להמשיך לכתוב פה את הגיגיך ההזויים.

עצם הרצון מעיד כאלף עדים על האדם שבך.

בעיני אתה בשלב הראשון לא צריך לתלות את ההתחזקות שלך באישתך. תן לה את המרחב והזמן שלה.

תתחזק עצמאית ובמשך הזמן היא תלך איתך. כל עוד אתם אוהבים ומתקשרים כמובן.

אהלן אחינו,

אני חושב שזאת בעיה קיימת לא רק אצלך אלא אצל הרבה מאיתנו, מתקדמים במישורים גשמיים ומתנתקים ממקור חיותנו.

הפתרון שלי הוא רב.

אתה צריך רב שתהיה קשור אליו, אני יכול לומר לך שהרב הראשון שלמדתי אצלו הוא דמות, אדם צנוע, נעים הליכות עם המון יראת שמיים ולמדתי ממנו המון - מעבר לעניינים ההלכתיים שעליהם מוסב השיעור.

אתה צריך למצוא אחד כזה באזור המגורים שלך, וזה כרגע לא משנה מאיזה מגזר הוא, לא מישהו שיש עליו נטל ציבור גדול ואין לו זמן.

תחפש שיעורי תורה באזור שלך, וד' יהיה בעזרך.

הבא ליטהר מסייעין בידו.

אחרי זה שיעור תורה יומי והכל  יגיע ל בד

שבת אני עדיין שומר, אבל טהרה, קשה לי ולאשתי מאוד. תודה רבה לכולם. למאות שחלק מהתגובות כאן לא הבנתי ת'קשר להם לשרשור.

אשרייך שיש לך הירהורי תשובה!!
תנסה לשמוע שיעורי תורה יש ביוטיוב שיעורים של הרב יגאל כהן שלדעתי הוא מחזק מאוד!
תתחיל מהדבקים החשובים באמת כמו שמירת טהרת המשפחה ולאט לאט תמשיך לשאר.. מאחלת לך המון הצלחה !!!

טהרת המשפחה - זה ממש מהיסודות של הבית היהודי מאז ומתמיד.

 

להתאמץ מאד - ולא להתייאש כלל...

 

הצלחה רבה.

או חורבן בית והרס חייהם לדורי דורות?

צריך לשנות את הגישה והכל יהיה יותר קל

והתבוננות בטוב ואור ה' וכמה הוא חפץ שנתקרב אליו.

אל תעיר לאשתך על כלום ואל תנסה לדחוף אותה לשום דבר, אם אאשתך תרגיש לחץ קטן ביותר מצד היהדות היא תסגור ויקח לה הרבה יותר זמן מאשר אם אתה תתמקד בך ובקדושה שלך וגם תראה לה שהתורה עושה אותך טוב יותר ביחס אליה, ממילא היא תרצה גם להתחבר לטוב שכזה.

קודם כל (אם נניח את העניין של הטהרה בצד רגע) לכל אדם יש את העבודות ה' שלו, אישתך שהיא חצי ממך בוודאי משפיעה, אך זה לא קיר. אתה צריך להתחיל בקטנות, שלוש תפילות ביום (יחיד), 5 דק' לימוד ביום, סרטון חיזוק של 2 דק פעם ביום..ככה לאט אבל בטוח.
קודם כל סור מרע כן?! אם יש דברים שצריך להתרחק מהם לפני כל מה שכתבתי - עדיף וצריך קודם כל להתרחק מהם.
לך לבקר בישיבה שלך, אולי המקום, הריח, הרעש של הלימוד יעורר אותך לתשובה.
בספר צדקת הצדיק הוא כותב שברגע שיש התעוררות לתשובה מיד יעשה משהו חזק, שישפיע ברגע שההתעוררות תרד, לדוג'- בחור רוצה להגמל מאינטרנט ויש לו רגע של התעוררות- באותו רגע שיחליף פלאפון לעשר, כשההתעוררות תרד ההתחזקות עדיין נשארת.
ועכשחו לגבי הטהרה-ופה זה כן עבודה של שני החצאים של האדם שאתם, קח את אישתך, תסביר לה שאתה רוצה להתחזק וגם בזה ושימן לעצמכם סייגים, אם זה לקרר את הספר 'הלכות טהרה' יחד, ולנסות לשנן את הסעיפים הקטנים שם כמו לא להעביר מיד ליד, ולשים חוצץ כשאוכלים יחד על שולחן אחד, והם כבר יעשו את ההבדל.
בהצלחה אחי

אישתך היא כמו מראה שלך, כשאתה רואה חסרון בה, תסתכל לתוך עצמך ותמצא חסרון דומה מאוד.
כך גם בהתחזקות, בעז''ה כשתתחזק יותר היא אוטומטית תתחזק גם.

יומיים ראש השנה מדוע?

 

ביום הראשון דינא קשיא הקב"ה דן אותנו לפי המעשים ולפי זה מצבנו לא כ"כ טוב לכן עמד ועירב עימה מידת הרחמים.

ביום השני דינא רפיא הקב"ה דן אותנו לפי הרצונות ורואה כמה טוב יש בנו.

 

הגיוני שיהיה לך פער בין המעשים לבין הרצונות אך אל תשכח יש לך בא שאוהב אותך ומקבל אותך כפי שאתה כי הוא אוהב אותך.

עצם החשיבה הזו תשחרר מעליך את הביקורת הקשה על עצמך וכבר מתחילים לנשום אויר פסגות נקי.

 

ב"הצלחה עם השנה החדשה 

 

תהיה

שנת 

עשיה

טובה

קח כמה ימים חופש מהעבודה, תסע לישיבה שבה למדת, תתפוס את הגמרא ותעוף עליה...
אחרי כמה שעות כאלו תשב להתאים את ההחלטות שלך להחלטות מלפני כן.

שיידע ה-כ-ל עליך.

להדבק בו.

אבל מהחוויה שלי אני לא ממליצה.
יש מצב שיש הרבה אחרים עם חוויה אחרת

הרי החשבון שלכם מתרחש אחכ אלא אם כן יש לכם שריטה כלשהי או הון עתק שתרצו לשמור בנפרד

הכול כלול מלבד מה שההורים משלמים עליו... הרי הכסף לא נופל מהשמיים.

ואגב זה מאוד תלוי באולם ובעיות האורחים

אז חמי האהוב באמת הכניס גם את עלויות השיחות לנייד לחשבון ההוצאות 

אם ההורים משתתפים, אז זה תלוי בהסכם ביניהם. לרוב מקובל שהם מדברים ביניהם על העניינים האלה. אם אלו הוצאות שלכם, אז זה לא משנה איך תגדירו אותם.

אצלנו - ההורים דברו. באופן כללי כל אחד שילם על המנות שלו, התחלקו בתזמורת, צלם חצי-חצי. תנור, מקרר מכונת כביסה - גם חצי חצי. והוצאות פרטיות של בגדי חתן/כלה, איפור, שער, זר וכו' - כל אחד כמה שהחליט להוציא (אני בתור כלה, הייתי הרבה יותר זולה מהחתן שלי.. כל אחד והסטייל שלו, או של ההורים שלו..)

יש גם שבת חתן, לחלק יש גם שבת שבע ברכות, יש ברכונים, כל מני הוצאות. ויש גם שאלה - האם הצ'קים הולכים לכיסוי ההוצאות או לחתן ולכלה בתור מתנת חתונה. אלו דברים עם מנהגים שונים ודעות שונות.

פשוט צריך לשבת על כל ההוצאות ולהחליט מי משלם ושהחלוקה תראה הוגנת לכל הצדדים. במידה ולא מגיעים לעמק השווה - אתם כמובן יכולים לקחת אחריות ולקחת יותר על עצמיכם.

ובקשר לעלויות - זה מאוד משתנה, וגם זה לדעתי תלוי מאוד בהורים. לי היה מאוד חשוב שהחתונה תהיה זולה - כעקרון. בסופו של דבר, להורים היתה עוגמת נפש מזה, חברים התלוננו והיה קצת לא נעים. אני לא חושבת שהייתי חוזרת על כך שוב. אם ההורים הם המשלמים העיקריים - צריך להתחשב בדעתם. למרות שאני חושבת שזה מאוד הקל עליהם לעמוד בתשלומים, אני יודעת שלא היה להם קל עם זה. 

כולל הכל- אירוסין, שבת חתן וחתונה (כולל התארגנות כלה, צימר ושאר הנילווים)

כ- 120,000 שהתחלק שווה בין שני הצדדים

זה חולק בצורה שנניח צד אחד שילם לצלם וצד אחר ללהקה וכו.. וזה יחסית היה מאוזן על החצי חצי

על האורחים כל אחד שילם את מספר המנות של האורחים שהןא הזמין, הסעה בשבילם וכו

אני התחתנתי עם הילדה ה9 של חמותי.
ההצעה שלה היתנ לא חצי חצי ולא זה ישלם לו וזה לאחר.
ההורים הגדירו כמה כל אחד יכול לתת (אצלנו חצי חצי 100 סהכ) וזה המתנה שלכם תעשו איך שאתם רוצים. מה שישטר חכם אחר כך תשמרו לקנית בית(סתם לידע כללי נשאר 150)
שבת חתן על הורי חתן ואירוסים וחינה על הורי הכלה.

ההורים שלי אמרו אחרי 5 חתונות שכך היה הכי טוב.
*אנחנו התחתנו לפני 7 שנים

גם אצלנו ההורים הסכימו על סכום שהם נותנים. חצי חצי...

חמי וחמותי רצו לשלם עם הסכום הזה לדברים הגדולים של החתונה: אולם צלם תזמורת וכו..
ההורים שלי נתנו לנו את הכסף ואיתו קנינו את המוצרי חשמל והריהוט הראשוני לבית.

היה מעולה שידענו מראש מה הסכום גג.
ואת המתנות מהחתונה קיבלנו אלינו וזה עזר בתחילת הדרך...

גם בעיני ככה הכי טוב ונכון.

רק שכל צד לא ידע כמה הצד השני נתן

בפועל את עיקר הכסף אנחנו שילמנו מהמתנות

אם אני לא טועה הכל חושב כהוצאות משותפות חוץ מהביגוד.

האולם והקייטרינג (כולל בר לפני ומשמחים במהלך החתונה) משהו באזור 30,000.

את שארית הסכום שהוקצב מראש לכל החתונה ההורים נתנו לנו (יצא סכום נכבד)

נדיר להוציא רק שלושים אלף על חתונה.

דיכאון אחרי לידה?
בכל מקרה-תני לעצמך קצת זמן ואם תראי שלא עובר לך,פני לאיש מקצוע לעזרה.חבל למשוך את זה אם יש אפשרות לפתרון.
אה...ומזל טוב!

כמה זמן מאז שילדת?

הייתי במצב שאת מתארת לפני שנה וחצי..הרגשתי בדיוק אותו דבר!!
קודם כל יפה שאת מדברת על זה..אני הייתי מכונסת בתוך עצמי עם הדאון הזה..
דבר שני את צריכה להבין שאחרי לידה זה הגיוני להרגיש ככה. אצלי היה עוד יותר מעצבן,כי בעלי לא הבין אותי בכלל וזה גרם לריחוק נוסף..פשוט הייתי מתעלמת מקיומו!
זה נמשך אצלי במשך שנה עד שהבנתי(יותר נכון בעלי) שזה סוג של דיכאון אחרי לידה או אם זה משמע מפחיד אז זה דאון כזה שהתפרץ עכשיו בגלל ההורמונים מדברים שישבו הרבה זמן על הלב..
החלטתי לעשות שינוי בחיים ולהתמקד בדברים שעושים לי טוב..וממילא כשהתחלתי לאהוב את עצמי הסובבים אותי נראו לי פחות נוראיים...
(רק אציין שלא הצלחתי לעשות את זה בכוחות עצמי..נפגשתי עם פסיכולוגית כמה פעמים. אבל לא בטוח שאת תצטרכי את זה, לפעמים מצליחים להסתדר לבד)
בהצלחה יקירה

שימי לב כמה אמפטיה את מראה לאנשים זרים מהפורום בזמן פריקה, איך את יכולה שלא לאהוב את עצמך?
יש לי תיאוריה לא מבוססת כלום מלבד הניסיון האישי שלי שאחרי הלידה הקב"ה ברא בנו הצפה של הורמונים בכוונה לזעזע את המערכות כדי ליצור הסתגרות והסתגלות עם התינוק החדש שרק רוצה אותך קרוב. תנסי לקחת לך זמן ביחד עם האוצר החדש שלך, רק שניכם. תבקשי מבעלך המקסים ומשפחתו הנהדרת שיבינו אותך שאת רוצה קצת להשתבלל (מהמילה שבלול) עם הבייבי שלך ולהתאושש מהלידה ותראי איך לאט כל תחושות המעיקות מתמוססות להן.
ובמידה וקרה שלא אפשר לחשוב על עזרה חיצונית.
שולחת חיבוק ענק ענק

אבל היה לי תינוק צרחן שרק חיפשתי איך לא להיות קרובה אליו...
בקיצור תלוי איך היא מרגישה כלפי התינוק ואם זה משהו שיעשה לה טוב
אבל בהחלט נשמע עצה טובה להיקשר לילדך לאו דווקא אם הוא הרגע נולד...

ו"הקשר שלך" לבעלך - שהוא בעלך. טוב שיש מסגרת גם כשקשה באותו רגע "להרגיש".

 

תהיי סבלנית עם עצמך, תביאי בחשבון שזה לתקופה מוגבלת בלבד. ותחכי שיעבור..

עוד מעט כי תבוא ואז תרגישי שהגעת אל הארץ המובטחת. אז ראשית נברך שתמצאי חן בנחלתך (אישך) ובפרותיך (התינוק)

ראיתי שאמרו לך דברים חשובים
זה יכול לעבור לבד כמו ש @אניוהוא כתבה או להתפתח חלילה אפילו כמו שכתבה @*אשתו של בעלי*

לכן השאלות של @rivki חשובות וצריך לדעת שמצב רוח הוא דבר בר השפעה. לכן צריך לענות עליהן כאן בפורום או בבית או עם איש מקצוע.
למקרה שאת בוחרת להתחיל כאן (עדיף כמובן מקום מקצועי, כי בעלך יכול לעזור מאד לבית עם קצת הדרכה)... הייתי מוסיף ושואל גם כמה זמן את נשואה? כמה ילדים יש? והאם היית מרגישה כך כלפי בעלך גם לפני שנה נניח.

שבת שלום

טוב שפרקת!!! אנחנו פה בשביל זה😘

כיף להרגיש את התמיכה שלכם!

 

אני פחות מחצי שנה אחרי לידה ראשונה

ופתאום אני מרגישה שבעצם אף פעם לא אהבתי את בעלי 

בעצם כבר ממההתחלה היה לי ממש ממש קשה, קיבלתי עזרה

התחתנתי איתו משמיים כמובן,

אבל אני מרגישה שבעצם אף פעם לא היה לנו באמת כיף בטיול או סתם ככה

אף פעם לא הרגשתי את הכיף הזה כמו חבר טוב שכיף לי, פשוט כיף לי לדבר איתו....

יכול להיות שבאמת זה ההורמונים שגורמים לי להרגיש את המצב הזה, אבל נראה לי שזה יותר מזה

מרגישה שנדפקתי ואני תקועה עם בן אדם שאני לא באמת אוהבת

שאני בכלל רציתי מישהו בסגנון אחר

לא כיף לי כשהוא חוזר הביתה

וגם הוא מרגיש ש- אוקיי, הגעתי הביתה. עכשיו אני צריך לשאול אותה איך היה היום שלה......

 

אני כן אוהבת את התינוק שלי

זה הדבר היחיד שמשמח אותי 

כיף לראות אותו מחייך אליי פתאום

הוא האושר שלי

 

אבל חוץ מזה אני מרגישה שנדפקתי

שכל הזמן אני מחכה שהדבר הגדול יקרה

שאני ארגיש שבאמת טוב לי 

וזה לא מגיע

הוא טוען שזה בגלל שאנחנו לא באמת מחוברים אחד אל השני

ואני מרגישה שבעצם אף פעם לא היה בינינו כלום!!

 

בסדר, יכול להיות שזה עבודת הנישואין שלי שאני פשוט חייבת להתאמץ ולעשות את זה

אבל באסה להרגיש שהזוגיות שלך מבאסת

 

אולי את לא משקיעה מספיק בקשר בניכם.
עדיף שתתיעצי עכשיו מה לעשות ואם יש תקנה ולא שיחמיר המצב.
הוא גם מסכן הוא יודע מה שאת מרגישה כלפיו ?

דווקא התייעצתי המון ואחרי כמה חודשים של מניעה החלטנו שזה אפשרי

הוא יודע שקשה לי..

אני לא זוכרת, אני רק זוכרת שכל פגישה ממש רציתי שזה ימשיך הלאה

ואין לי מושג למה באמת, 

הרגשתי שאם אין על מה להוריד אז בטח שיש על מה להתחתן

היה צחוק בפגישות

כן היה על מה לדבר 

לא לאורך כל הדרך

אבל היה בסיס

כך אני חושבת

ושוב

יכול להיות שהכל היה טעות

מה שאני עברתי שלא תדעי, גם חשבתי שמה אני עושה איתו.
וכל מה שאמר ועשה היה מרגיז
חשבתי שזהו לעולם לא ימשך לאדם הזה יותר
וברוך השם אחרי טיפול הכל עבר.
אחרי שנתים נזכרתי לטפל שהמצב החמיר מאוד. אז חבל על הזמן. חודשים זה זמן שכבר מתאפסים.

אחרי לידה הראשונה וגם היה לה דיכאון אחר הלידה ברמה אולי נמוכה אבל ארכה לה המון זמן.
אם המצבי רוח/ חוסר אופטימיות וכו' אורך יותר מחצי שנה כדאי לטפל בזה אפשר לנסות לטפל בזה באופן טבעי (איזון הורמונים) וזה עובד לא רע.
לגבי שאר הצרות, צריך לעבוד ולבנות להתאהב מחדש. בע''ה תצליחו

אם זה התחיל רק אחרי לידה.
אני עברתי דכאון אחרי לידה שנמשך עד אחרי לידה הבאה. והרגשתי לפעמים כלפי בעלי ממה שאת מרגישה. לפעמים ראיתי אותו אשם לכל מה שעובר עלי. יצאתי מזה אחר טיפול
אז אם זה התחיל אחרי לידה אל תחכי, לכי לטפל

זה בטוח הורמונים....אבל האם בכללי יש לך חוסר ביטחון מול בעלך?

יכול להיות שיש משהו במה שאת אומרת

כשהייתי רווקה הרגשתי הרבה יותר ביטחון מבחינות מסוימות

אני חושבת שיש לי איזשהו חוסר ביטחון מולו

אם את לוקחת גלולות למניעה?
מעבר להורמונים אחרי לידה וכו',
כשלקחתי את הגלולות (סרזט) אחרי הלידה, פשוט הרגשתי איך האהבה שלי נגמרת. הלב שלי היה ממש ריק. ידעתי בשכל שאני אוהבת אותו. וזו אני שמתרגזת עליו כביכול בלי סיבה. אבל פשוט לא הרגשתי אליו רגשות.
זו היתה אחת הסיבות שהפסקת מהר את הגלולות (וחיפשתי דרכים אחרות) וההבדל היה כל כך משמעותי, פשוט שמים וארץ...
אז רק אומרת, יכול להיות שיש דברים בבסיס, אולי כן ואולי לא. אבל צריך לשקול את הדברים והרגשות כשיודעים שיש שיקול דעת לא מעורב מדי אמוציות והורמונים...

אחר כך הייתי מבררת, האם זה משהו שתמיד הרגשת, מה השתנה פתאום, איך כן אפשר לעורר ולהחזיר את האהבה והרגשות החיוביים, ולמה את מרגישה נחיתות מול המשפחה.

העיקר, לא להיבהל..

לקחתי גלולות למניעה ונהיה לי דימומים אז הפסקתי. אבל כבר לפני זה היה לי ממש קשה....

 

גם אני סבלתי מהורמונים ודימומים מגלולות.
עברתי להתקן לא הורמונלי וההבדל משמעותי מאוד!!
בהצלחה

וגם שמעתי על מישהי שזה עשה לה דימומים ארוכים יותר

ועל מישהי אחרתת שנכנסה להריון עם זה

ההתקן בנוי ל5 שנים מקסימום. את יכולה להוציא אותו בכל זמן שאת בוחרת.
בקשר לדימומים זה מאריך קצת את המחזור אבל לדעתי שווה בגלל שזה לא הורמונלי

זה 99.9 בדיוק כמו כל הגלולות החזקות... אין 100% לפחות לפי מה שאני יודעת

אחרי כל לידה אני שמה התקן ואין בעיות
וגם חברות שאני מכירה. הרוב מרוצות
זה בלי הורמונים ובלי לרדוף כל יום אחרי כדורים או נרות. גם פחות משנה להיות בראש שקט עדיף

אחת לאלף יכולה להכנס עם התקן להריון.
אולי לחברה שלך ההתקן לא היה במקום. צריך לעשות אולטרסאונט כל חצי שנה לראות שזה במקום.

הרופאה מתעקשת שזה בדיוק אותו דבר וגם הרוקחים.
בפועל, דיאמיליה לא עשה לי דימומים וכמעט ולא משפיע עלי רגשית בכלל.
אין מה להשוות לסרזט.
אבל אין בזה חוקים....

עדיף שלא תיקח בכלל הורמונים ככה הרופא אמר לי
שזה יחמיר, ונסתי וזה מה שקרה עד שהחלפתי להתקן

אל תתבעסי מהתגובה.
להפך תשמחי שזה מוכר...
עיצות?
תחשבי על דברים אחרים.
תנסי להגדיר לעצמך פרקי זמן שבהם את חושבת רק חיובי או עוסקת במשהו אחר.
אל תדאגי... המתח לא יברח לשום מקום.
רק תהיה לך הפוגה..
והיא תוביל אותך לעוד הפוגות.

הרבה בזכות זה שידעתי שבעלי מצפה ממני ויהיה מאושר אם אצליח בזה ובזה...

שהוא לא נותן לשקוע ביאוש ובחוסר אונים

השאלה השניה- כן בודאי, יש תהליך של השפעה הדדית ו'מיזוג' עם השנים. אני אימצתי משהו מבעלי, וכשאני מסתכלת על ההתנהגות שלו- אני רואה לעתים קרובות את הבבועה שלי. גם לטוב וגם לרע.
זה בעצם עונה גם על השאלה הראשונה.

יש גם שינויים באישיות שקורים באופן טבעי במהלך השנים, לא בהכרח כתוצאה ישירה מהנישואין.

יש דברים שאני שומע את קולה של אשתי מגרוני, וכן להיפך

 

הנישואים תרמו המון למידות

 

אבל יש גם כבדות, לפני כן פעלתי הרבה יותר, כיום יש מחוייבות ראשונית ובסיסית לבית.

השתנתי המון, אבל לא בטוחה האם לשייך את כל השינוי לנישואים. יש שינויים שנגרמו בעקבות הגיל (הקב"ה ילדות עושה, חלק מהגידול של הילדים, לידות וכו'.. קשה לעשות הפרדה סיננטטית ולומר איזה שינוי הוא בעקבות הנישואים.

לגבי אימוץ תכונות, תכונות שאני מעריכה ואוהבת משתדלת מאוד לאמץ ממנו ולהיפך תכונות שלא - לא.

ויש שינויים טבעיים שכל אדם משתנה

בעקבות הנישואין השתניתי בחלק דברים לטובה ובחלק דברים אני פחות שמחה שהשתניתי

משתדלת ללמוד מבעלי דברים טובים.
והוא משתדל ללמוד ממני דברים טובים

אם אתה יודע שזה משהו שהיא תזרום עליו ויעשה לכם טוב אז כן. אם לא אז לא..

כמובן שאתה צריך לגרום לה להרגיש שהמתנה לא באה בשביל מימוש הפנטזיות שלך, אלא בשביל ההנאה שלה

אם אישתך בקטע אז כן.. אם היא שונאת את הדברים האלה אז זה יכול ממש לפגוע

אם זה ממש זנותי זה יכול לפגוע בה.
כי אולי היא לא בעניין.
הייתי הולכת על משהו עדין וסולידי. גם בצבעים וגם בתחושה

חוץ מזה, אז יכול להיות נחמד.

גם אם זו בעצם מתנה שבאה לספק את ההנאה שלך, זה בסדר.

מעשית, לא יודעת איך תקנה משהו מתאים...
הדברים היותר מדליקים, הם בחנויות הלבשה תחתונה לנשים. לא כל כך ברשתות. (בטח לא בדלתא...).
חזיה היא פריט מסובך לקניה... מבחינת ההתאמה והנוחות ... איך חשבת להתאים לה חזיה?

וטכנית, מה תלך לחנות? תעבור באינטרנט על תמונות של דוגמניות עם הלבשה תחתונה?

א. כמו שהעירו, לא בטוח שזה 'מתנה בשבילה' - אולי זה בעצם סוג של מתנה בשבילך, יכול להיות לגיטימי, תלוי במקום שלה, במקום שלך ועוד, אבל צריך להיות מודע לזה.
נראה לי שהכי נכון להגדיר דבר כזה כמתנה לזוגיות שלכם. אבל אז צריך להיות ברור, שזה מתאים לשנייכם. הפתעה כזו, עלולה להיות מאוד מביכה, אם זה לא מתאים לה (/לא מתאים לה כרגע). אגב, אני חושב כך על כל המתנות - הפתעה זה לעניין, רק אם ברור שזה מה שהצד המקבל ישמח בו. שווה לוותר על אפקט ההפתעה, בשביל שהמקבל יקבל באמת את מה שישמח אותו ולא ישתמש בעל כרחו בדברים, רק כי לא נעים מהנותן.
ב. בעניין שהזכירו כאן של איפה לא מתאים להסתובב. נדמה לי שהיתה פעם בדפי כתום, פרסומת לחנות בבת עין, שמגיעים בתיאום מראש ויש מענה גברי לגברים ומענה נשי לנשים (של אחד מבני הזוג המפעילים את המקום).

יש שם המון תמונות לא צנועות וכל האווירה היא של אינטימיות נשית.

אני לא הייתי רוצה שבעלי יסתובב במקומות כאלה (גם אם זה ווירטואלי).

אני ממש לא מסכים.
נכון, תמונות לא של נשים עם כיסוי ראש. אבל גם לא בלבוש חושפני כמו שעלולים להיתקל בחנויות הרחוב.

קונקרטית, סבור שיש אנשים שזה ממש יכול להיות להם לעזר. אסור למנוע את זה מנם. זו מצווה

ויכול ח"ו גם להגרר ולהתמכר לתמונות תועבה.
אני לא יודעת לאיפה הפנת אותו אבל
ניסתי להזמין מהאנטרנט ונגעלתי מהתמונות שראיתי. זועה ממש.
מאמינה שאישתו היתה מותרת על רעיון כזה.

קונים שם בגדים

אם היא לא רגילה לקנות דברים כאלה כדאי לדבר איתה שישמח אותך לראות אותה עם דברים יפים.
זה מאוד חשוב!

לפעמים אנשים קונים מתנות שהם היו רוצים לקבל. (מכיר את ההוא שלקח את אשתו העדינה ליום ההולדת לטיול ג׳יפים מטורף בהרים והיא בכלל אוהבת בתי קפה?)
לא אומרת שזה המקרה- רק תחשוב עם עצמך אם זה משהו שהיא רוצה, אם זה מה שמשמח אותה, ואם זה בכלל הכיוון שלה, ולא רק הרצון שלך לראות אותה בבגדים האלה.
ואם זה כן מעניין אותה- ידוע שנשים אוהבות לבחור את הבגדים שלהן. ורק חסר לך שתביא לה מידה קטנה מידי (ואז תצטרך לפתוח פה שרשור על גירושין...). בקיצור הייתי נותנת לה לבחור בעצמה...
ותכתוב לה מכתב מהלב- זה באמת מה שנשים אוהבות ממש!!!

לא חושבת שיש בעיה כלשהי...

אם אתה רוצה לקנות לה מתנה כדאי שתחשוב מה ישמח אותה ולא מה ישמח אותך. אם נראה לך שזה ישמח אותה, לך על זה.

בס"ד

אבל אם החשש הוא מגשם אז יש אולמות סגורים שרק פותחים את הגג מעל החופה וסוגרים אותו ישר אחרי.
אני התחתנתי באולם כזה בכפר סבא אבל זה לא באזור שציינת...

או על אולמי נסיה בצומת כנות.

נסיה זה בצומת מסמיה.
וגם אגדתא.
יש לך בצומת כנות-לילות קסומים(בחפץ חיים).
חצר המלכה,הרמוניה בגן,גני רימונים.
באזור רחובות מכיר את שמים כחולים ואלגריה(צומת בילו).
לגבי מחירים -זה מאוד תלוי נראה לי.
אבל ביחס-חצר המלכה ,נסיה,אגדתא,הרמוניה בגן יחסית יקר.
והשאר יחסית סבבה.
אהל מאוג תלוי מה רוצים וכו'..
ומה זה יקר עבורך...?..

זה דרום.

מרכז זה ת"א, הרצליה, ר"ג, אולי ראש העין או ראשון.

 

נתניה זה כבר שרון.

מבחינת איך שהעולם מתנהג זה אחרת

 

מחוז המרכז – ויקיפדיה

נראה לך הגיוני לקרוא לק. מלאכי ואילת דרום אבל ת"א וק. מלאכי זה אזורים שונים?

את מהאזור הזה?

ק. מלאכי זה דרום.. ברור שמבחינה גיאוגרפית יותר קרוב לתל אביב. אבל לא סותר את זה שזה דרום..

זה שפלה.
המון אנשים מחשבים זאת לדרום..

בבנ"ע זה נחשב מחוז יהודה... בכל אופן. קריית מלאכי נחשב השפלה.

וטעים..
השאלה גם מה את מחפשת..

מה משתפים, את מי, מה גבולות הפרטיות הלגיטימית בבית וביניכם וכו'.
למפות צרכים ולקבוע אותם.

זה הצד הטכני, הצד השני הוא ביניכם. כתבת שהתנצלת כי אין לך כח לריב איתו. אז קחי בחשבון שזה עלול לקרות שוב. מאחר ולא סגרתם את הפינה לרצון שני הצדדים, לא באמת הבנתם אחד את השניה ולהפך.

עוד דבר זה שבעלך לא אמור להבין "מה הבעיה" אלא להבין שלך ישנה בעיה עם זה גם אם זה נשגב מבינתו. אנחנו מוקפים באנשים שאיננו מבינים ומתמרנים בשביל למנוע חיכוכים ובשביל לפתח יחסים יותר טובים, קל וחומר בין בעל לאשתו.

תודה על תגובתך

הוא מבין שהוא עבר את הגבול, אבל מתמקד בזה שהסתכלי לו בפלאפון. מסיט את הכעס עלי.

אין לי כח לריב.. כי אני מרגישה שניהלנו את השיחות האלה מאה פעמים ושום דבר לא משתנה, זה תמיד אותם ויכוחים.
אני חושבת שכן הייתה הבנה, אבל לא הסכמה.
גם חבר שלו משתף אותו בדברים מאוד אישיים ואולי בגלל זה הוא מרגיש עם זה בסדר.

כשיש לי בעיה עם משהו שנשגב מבינתו, אז הוא טוען שאני מוציאה מפרופורציה, ולפעמים גם חסרת הגיון..

איך אפשר להתקדם ככה?

אצלנו יש קטע קצת שונה..בעלי מבלה המון עם חברים!

לי יש כלל שלימדתי את עצמי..

כשאני אומרת לו לא לעשות משהו או שאני לא משחררת אותו לצאת זה גורם לו חשק לעשות ההפך בכוונה

(ככה זה גברים..שונאים שאומרים להם מה לעשות)

אני לא חושבת שהוא חושף אותי בקטע אישי אבל אני כן מרגישה שאני פחות מעניינת אותו מהחברים...

אצלך זה שונה כי זה פוגע ממש בקטע האישי..אז אני לא בטוחה שהעצה שלי רלוונטית..

בכל מקרה אם קשה לך שהוא גם מבלה עם החבר הזה הרבה..אז לדעתי פחות תתייחסי (אפילו תתעלמי קצת)

נראה לי שזה יעזור שהוא ישתחרר מהחבר לאט לאט...

אני גם מרגישה לפעמים שזה ככה..
אולי באמת פשוט צריך לשחרר..
באופן כללי בעלי מרגיש לפעמים שהוא עדיין רווק, גם במטלות הבית והילדים

גם בעלי ככה בדיוק...מתסכל במיוחד

אבל לי יש קטע שאני שונאת להרגיש תלותית בו אז מנסה להסתדר לבד עם הילדים והמטלות של הבית

בסה"כ הם מפסידים מזה כי זה גורם לנו לריחוק קצת מהם...

כי לא בטוח שהם מלכתחילה צריכה מאוד את הקירבה.לכן לא מטריד אותם הריחוק

פה ושם אולי כשהם רוצים את הקירבה ואז הם יודעים לשכנע איכשהוא להתקרב אליהם ואז שוב מתרחקים.

אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם

באיזה קטע הוא משתף דברים אישיים שלך??
ועוד מבקש ממך להתנצל?

לדעתי תעשי לו שיחת הבהרה, שהגבולות יהיו מאוד ברורים ומוסכמים לשניכם!
מה מותר לשתף, כמה לשתף..
וואי זה כזה לא יפה לעשות דבר כזה..
קצת חי בסרט, דחוף שיחת מוסר!

מוגן מבן הזוג

 

רעייתי יודעת כמובן את הסיסמה לנייד ודוא"ל

 

אם ישנם הודעות ספציפיות שהנן פרטיות (כמו בייעוץ או חינוך) אני מבקש שלא תפתח ומסביר בדיוק למה

 

דברי איתו

בעדינות אבל בנחישות שהוא צריך לסייע לך להיות האוזן הקשבת שלו וכן להיפך

כמובן מותר גם להתייעץ עם חברים

 

ראוי להעיר שישנם מקרים שהדברים לעיל לא נכונים להם

 

כמובן...לא ידוע לנו מה הנושא ומהי הסיבה הוא התייעץ עם החבר

בני זוג יודעים דברים כ"כ אינטימיים אחד על השני

אבל הנייד קדוש קדוש

דברים אנטימיים הם יודעים. עניינים של אחרים - אין סיבה שידעו. אם מישהו מתייעץ איתי על עינניו הפרטיים, אין שום סיבה והצדקה שאשתי תדע מזה, כנ"ל אם משהי שופכת את ליבה בפני אשתי - אין שום סיבה שאני אהיה בעניינים. אין גם היתר הלכתי לזה, אא"כ יש צורך בתנאים מאוד מסויימים.

כמובן, קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שאין שום היתר לספר עניינים אישיים של בן הזוג לאחרים. אא"כ מוכרחים להתייעץ וגם אז צריך שיקול דעת משמעותי - עם מי.

 

אבל כאשר גבר מתייעץ עם אשה או אשה עם גבר זה ודאי דורש תשומת לב מיוחדת

דוגמא: יש לי תלמיד שהאבא חולה נפש עם תעודה (רשמית!) והזוג בהליכי גרושין

ברור שאני חושב שצריך לשמור על צנעת הפרט אבל חשוב לי מאד שאשתי תדע מכך שאשה מתייעצת איתי. אפילו שלא מדובר בפנים אל פנים.

 

וזה לא המצב בד"כ.

יותר מזה, אשתי אפילו הזמינה את הילד להיות אצלנו בשבת 

 

וזה גם לא מעניין אותי

לא יודע על בן הזוג

אשתי מספרת לי על המטופלים שלה בלי סוף, בהשמטת פרטים מזהים כמובן. אני מקשיב, מתעניין בפרטים ומחווה דעתי. אבל בלב אני כמו כל גבר טוב אומר לעצמי באנטיפטיות בואי נמצה בואי נמצה (אל תגלו לה)
בקיצור נדמה לי שדווקא שיתוף מקטין את יצר החטטנות

ואם חברה רוצה לשפוך את הלב אז לא דרך וואצפ. מתקשרת ומדברת. כי גם הילדים יכולי ליקרוא.
ומי שכותבת דברים אישיים בוואצפ שתיקח בחשבון שיכולים ליראות את מה שכתבה.
הפלפון חופשי.
לבעלי אין וואצפ ולפעמים הוא רוצה ליראות מה קורה בקבוצה המשפחתית.
נראה לי מחשיד אם לבעלי היה קוד לפלאפון.

בנישואים צריך שיהיה אמון, ואם נועלים אז כנראה שאין.
אף פעם אני לא מחטטת לו בהודעות ולא קוראת כלום.
מה שקראתי באותו רגע זה היה במקרה, והוא גם היה לידי, זה לא היה בכוונה תחילה.

הגעתם למסקנות?

לצערי אין שינוי

בגדול לפי מה שאת מתארת, נשמע שחסר (בעיקר לו) מושגים נכונים על התנהלות של בית וצרכים הדדים של בני זוג זה מזה.
יתכן שאם הוא לא מוכן ללכת ליעוץ, אפשר כצעד ראשון להגדיר את זה כ'השלמת הדרכה לחתונה'. בגדול, לפעמים מכל מיני סיבות יש חשבון פרטי לאחד מבני הזוג, אבל ההתנהלות הכלכלית אמורה להיות משותפת.
גם בתחום הרגשי, נשמע שהוא לא מבין מה אישה צריכה מבעלה - אבל, לא יעזור שתגידי לו שוב. עדיף מישהו מבחוץ.
בהצלחה

אך לא זוכרת שנגעו בנושאים הללו וגם אם כן זוהי בעצם רק הרצאה אז הוא לא יקח מה שלא קףרוצה שיהיה נוגע אליו.
להגדרתו היא משותפת כי הוא דוגמה לקטרת גג ואני צריכה לדאוג לשאר. זו פשוט פנקסנות שמתאימה לזוג לפני נישואין.
וזה עצוב לי וזו לא המציאות הזוגיות שאני רוצה

בתור התחלה הייתי מנסה לשבת ביחד ולומר לו שיש לכם ראיה כלכלית שונה והיית רוצה לשמוע איך הוא היה רוצה להתנהל יתכן שאפשר לחיות איפה שהוא באמצע - מצד אחד חלק מהתנהלות לא תהייה 100% חכמה אבל כזאת ששניכם תוכלו לחיות איתה.

 

במידה ואתם לא מצליחים להגיע לעמק השווה יש לדעתי 2 כיוונים: 

1. סיכום בינכם של גבולות גיזרה - יש סכום ונושאים שמותר לכל אחד להתנהל בהם בצורה שניראת לו - לדעתי הדרך המועדפת - מצד אחד אין פה מצב שבו מישהו מרגיש חנוק ומצד שני לא יהיה מצב שזה יוצא משליטה.
2. הסכם ממון - במצב הרגיל זה לא עוזר שמפרידים חשבונות כי יש שיתוף בין בני זוג - כך שאם יש לך חוב הוא שייך גם לבעלך ולהיפך. אפשר לעשות הסכם ממון כך שכל אחד אחראי לעצמו ומצד שני קובעים מה החובות של כל אחד. בצורה הזאת את מגנה על עצמך כלכלית אבל יש לה מחיר זוגי.

בכל מקרה גם מהדברים שלך אפשר להבין שהרגשה שלו היא שהוא לא רוצה לריב ומצד שני מרגיש שיתכן שאת רוצה התנהלות כלכלית שונה למה שהוא מבין וכדאי שכל אחד ינסה להבין את גישת השני.

הסכם ממון הוא כבר עשה לי לפני החתונה שגרם ללא מעט ריבים וכמעט ביטול הנישואין.
אבל כן הייתה הסכמה שהכל יהיה משותף מרגע הנישואין אל בפועל זה לא קורה.

הצעתי פשרה, שנפתח חשבון ונםריד רק חלק מהמשכורץ, וגם זה לא מקובל בעיניו.

לא יודעת אם רלוונטי אבל חשוב לי לציין שאנו מרוויחים בערך את אותה המשכורת ואף אני יותר. זה לא שיש פערים לכיוונו

ראשית כל, זה שההורים שלו מאפשרים לכם מגורים זה יפה מאוד וטוב לכם, הוצאה על מגורים זו הוצאה לא קטנה ועלייך לשמוח בה ולהוקיר עליה תודה, לא רומזת שאת לא חלילה, אבל יש אנשים שחשוב להם מאוד לשמוע שמעריכים אותם ואת המחוות שהם עושים ויכול להיות שיש כאן משקעים אצלו אז כדאי לבטל אותם דבר ראשון ובאמת מכל הלב פשוט לומר תודה והערכה כנה.
יש לי עוד כמה דברים לומר אבל כרגע אני קצרה בזמן אז מחילה על החצי מענה ואשתדל לכתוב עוד בהמשך היום בע"ה

ואשמח להמשך.

לעניות דעתי, כמו שבני האדם שונים כך גם הזוגיות שמתאימה להם שונה, את מתקשה לקבל את ההפרדה הזאת לדעתי כי את שואפת לאחדות ואם אתם אחד אז מה זה משנה על שם מי החשבון ועל שם מי הדירה אלא באמת להיות מאוחדים במטרה להיות כך לכל החיים בע"ה, בזמן שהוא מאוד מאוד מחושב וזה מתבטא בכך שרק התחתנתם והוא מסדר את הכל כאילו אתם חס וחלילה מתגרשים ואפילו עוד לפני החתונה מדבר על הסכם ממון ומכאן הריחוק.

יכול להיות שמישהו משפיע עליו, אולי אחד ההורים, אולי זה עניין שלו שהוא נורא רכושני, יכולות להיות הרבה סיבות להתנהגות הזאת אבל חשוב לדעת מה הסיבה כדי לדעת איך להתקדם.
כן אפשר לנהל זוגיות בצורה כזאת ולהקים משפחה לתפארת, אבל רוב הסיכויים שזה לא יהיה ממקום של השלמה אחד של השני ותמיד תהיה התחושה. הזאת ברקע שאין התמסרות אמיתית ויש גבול להקרבה בנישואין האלו וזה מאוד חבל לדעתי.

אני חושבת שאת צריכה קודם כל לא להיות לחוצה, במידה ובשאר הדברים הוא אדם טוב ובעל טוב עבורך אז אל תלחצי מהעניין הזה דווקא, יכול מאוד להיות שיש לו משהו לא סגור עם כסף והוא מייצר לעצמו הגנות. אז בהנחה שחוץ מזה הכל בערך מושלם, אני חושבת שאת צריכה בסבלנות לתת לו את כל הסיבות פשוט לבטוח בך ולדעת שאין לך כוונות רעות לגביו ואוטוטו הוא יהיה אב לילדייך וזה מקום שהוא רק שלו לכל החיים אח"כ בע"ה להסיר את המכשול הזה של הכסף, אבל צריך עוד רקע עליו כדי לדעת מה הצעד הנכון כדי להוציא את זה מהדרך ובע"ה שתגיעו לאמון ואחדות.

ובאמת יכול לעזור אולי אם תפרטי מעט על הזוגיות בבית של ההורים שלו כפי שאת מכירה

היית בהריון אולי כבר בחתונה?

כי אני רואה שאת בחורה עדינה ואנושית ואילו בעלך הוא קפדן וקטנוני באופן כמעט רובוטי.

 

את יודעת מה?

אני כן אייעץ לך.

 

תתגרשי ותמסרי את התינוק.

 

מגיעים לך חיים חדשים.

אל תביטי אחור.

תינוק זה לא שידה שאפשר למסור

אחרי שתלדי בע"ה תרגישי את הרגש של אמא לילד ותביני שאין סיכוי להפריד בינכם..
מה שכן לגבי הזוגיות לפעמים הילד יכול לסבול מהורים שלא מסתדרים אז אני מייעצת לך לפתור את העניין לפני הלידה

חברה, מדובר בטרול ותיק.

בכל אותן שאלות בכייניות , סמרטוטיות ומבולבלות.

אני מאז למדתי רבות ואילו אתה כנראה הספקת לשכוח

 

אבל האינטרנט, כמו שאמר דון בלאק, לא שוכח כלום.

 

אז אולי אני אכין קולאז' מכל הפניות שלך ואשלח אותו לך , או לאחרים.

סומך על תבונתה של פותחת השרשור שלא תקח אותה ברצינות

 ברסלב (לא מכיר)

 

ממש ממש מקווה שישנם אחרים היועצים בתחום הזוגיות

 

אולי בתחום המניות העצה שלך נהדרת (אחי, נפל השוק, תמכור מהר ותברח)

 

בכל אופן שנה טובה ומבורכת

את מביאה את הצד שלך והוא תמיד סובייקטיבי ומאשים (ובמיוחד שקשה לי להתעלם משיבושים הורמונליים בהיריון.)

הדבר היחיד שיש לי להגיד הוא שתדברו על הכל, על איך זה גורם לך להרגיש ולמה את רוצה את מה שאת רוצה.

תקשורת טובה היא הבסיס לזוגיות טובה.

לא רק לבוא בדרישות אלא גם להסביר מה עומד מאחורי זה

מה את חושבת ואיך את רואה את הדברים ומה את מרגישה. ומה הוא מרגיש- כי לי זה נשמע כמו חוסר אמון מבחינה כספית.

אם קשה לדבר אז לכתוב לו מכתב מאוד מפורט וגם לדבר על זה שקשה לדבר.

דרך אגב, את כל הוויכוחים ביניכם אפשר לראות כעוד שלב בדרך שלכם ביחד.

כל אחד מוריד את הקליפות (פחדים, מחשבות, התקטננויות) וחושף רובד עמוק יותר

בס"ד

לפי מה שהבנתי אתם עדיין נשואים חדשים יחסית ולכן יש סיכוי טוב יותר לתקן אי הבנות. מצד שני היו כבר מריבות לא פשוטות. מציע ככה:

תלכי לייעוץ נישואים טוב (לבקש המלצות מאנשים שמבינים בתחום). בהתחלה לבד ואחר כך איתו בהתאם לייעוץ. שווה להשקיע בזה הרבה זמן וכסף כי נישואים זה דבר ממש חשוב וגם בגלל שיש ילד בתמונה הפרידה היא תמיד חלקית כי יש את הקשר לגבי הילד.

אם יש אפשרות ללכת לייעוץ אפילו פעמיים-שלוש בשבוע עד שהמצב ישתפר שווה כל רגע וכל שקל

זה נשמע כמו קונפליקט קלאסי בין בני זוג שדורש עבודה לפתרונו.

אנחנו התחלנו את נישואינו בחשבונות נפרדים ורק בהמשך איחדנו. כשבן זוג אחד בזבזן, עדיף ככה. שיבזבז מהחשבון שלו. כמו כן, אם אחד עצמאי אז גם עדיף חשבונות נפרדים - מבחינת חובות לביטוח לאומי וכו'. זה לא סוף העולם. 

נראה לי שמאחורי הדברים עומדות תפיסות שונות לגבי הזוגיות, והבדלים בין גבר לאישה ועל זה צריך לעבוד. 

כמו כן, הילד שבדרך הוא כבר עובדה (בע"ה!) זה לא ישנה אם תיפרדי לפני או אחרי הלידה.

אני ואשתי רבנו על דברים הרבה יותר גדולים,
אם תשברי אחרי קושי כזה, מה יהיה כשיגיעו דברים גדולים יותר?, ויבואו.

מבלי לפגוע מכבודכם כמובן ורק אתם יכולים לדעת את טיב היחסים שלכם, אני חושב שבמקרה כזה יעוץ זה בזבוז כסף וזמן אם אין בעיות קונקרטיות.

אני חושב שאתם יכולים לתת לעצמכם קצת יותר קרדיט מאשר לערב גורם חיצוני.

מה שאת מתארת זה מקרה קלאסי של שחיקה. שחיקה תמיד תגיע. גם אחרי שתהיו בטיפול זוגי, כמה זמן אחרי השגרה שוב תשתלט.

תנסו לחשוב בעצמכם איך אתם שוברים שגרה.

אבל אם בכל זאת החלטתם על יעוץ, לי זה עלה 400 שקלים למפגש של שעה ורבע בסך הכל 10 מפגשים.

תסלחי לי שלא חושף לאן פניתי, פשוט לא אוהב לקחת אחריות על דברים כאלה.

כמו שיש קשר וקשיים בסור מרע

כך גם בעשה טוב, יש דרכים לחזק

וגם לרוב יש להם מספיק חכמה לנהל ולנתב את השיח ככה שלא יתפרץ הר געש

 

לכו, זה יעשה לכם טוב ויחזק את ההרגשה ששניכם מעונינים בזוגיות שמחה

אמר פעם רב שעוסק בזה - עדיף לבקש עזרה מועטת בתחילה ולא עזרה רבה בסוף.

ב. בנוסף כדאי להשקיע בהתחדשות, זה יכול להיות בכל מיני כיוונים, החל מקלפים זוגיים (שזה במידה מסויימת סוג של טיפול - רק שאתם עושים אותו לבד), דרך ארוחת ערב מושקעת ועד יציאה לחופשה של כמה ימים, בהרכב מלא, או יותר טוב (אם יש סבתא וכד' שיכולה לשמור על הילדים) רק שנייכם לבד. זה יכול להוסיף המון.
ג. כמעט שחכתי. כשיש לכם זמן ביחד - שיחה, סתם ארוחת ערב או כל זמן אחר - להשתיק לגמרי את הטלפונים. כשהטלפון מצלצל/מצפצף, אפילו אם לא בודקים מייד מה צפצף, הראש מוסח מבן הזוג והתקשורת נפגעת.

ייעוץ זוגי זאת לא מילה גסה.
כמו שפסיכולוג/פסיכיאטר זה לא מילה גסה.
וכמו שרופא זה לא מילה גסה.
משו לא תקין ביניכם,אז הולכים ומטפלים כדי לשפר ולתקן.
מעבר לזה-אתם יוצאים מדי פעם?
(בית קפה/מסעדה/סרט/הצגה/הופעה/טיול רגלי/וכו'...)
חשוב מאוד!!
החיים שוחקים(בית/עבודה/ילדים)ואם לא משקיעים גם בנקודה הזאת,מפספסים בגדול וחבל.
היתיאות האלה יחד,רק אתם!ללא הילדים,מאפשר לכם להיפתח,לחזור למה שהיה פעם(כמו שכתבת).

לנו בזמנו עזר חלקית

 

מקסימום תחליפו, העיקר תפסיקי להיות מבואסת