פורום נשואים טריים (עמוד 344)

תמשיכו להשתדל להבין זה את זה; המלאכה הזו בעצמה מקרבת. ההשתדלות זה לקראת זה.

תודה רבה שיידעת. ושרצית לשמח אותנו..

שולחת לך המון כוחות וברכות ותפילות שתצליחו לעלות, להתקדם ולהתקרב עוד ועוד

תנסה מתוך הצער והדכדוך שאתה מרגיש, להתפלל. דווקא ברגעים הכי אפטיים-קרים-מדכאים כשאתה מרגיש שהמוח שלך מנוון וללא מחשבה אחת שמחה, אז תתחיל, דבר עם השם: אבא, תראה אני לא מצליח לחשוב מחשבה אחת חיובית, זכה אותי להבין וללמוד מתוך זה שאני זקוק לך.. וכן תמשיך ותפתח את ליבך.. אפילו שהוא לא פתוח עדיין- תדבר על מה עכשיו קורה ומשם להתחבר להשם..

בשורות טובות
 

אני חושבת שחשוב גם לחשוב חיובי, לזכור שהכל יכול להשתנות מאת ה',

ושלכל אדם יש תפקיד. אחרת, הוא לא היה יורד ככה סתם לעולם.

 גם התבודדות, ותפילה לה' מעומקא דליבא כמו שכתבו פה יכולה לעזור.

מהניסיון שלי ראיתי שאם אני כל הזמן בנתינה רק למען אחרים זה מקשה עליי.

קודם כל לימוד התורה מחייה את הנפש, זה כמו דלק לנשמה.

וגם לעשות מה שאוהבים: ללכת לים, לטייל, להיפגש עם חברים, לקרוא וכו'.

ואז למלא כוחות ולחזור לכל התפקידים המחייבים בחיים שגם הם חשובים.

"אם אין אני לי מי לי, ואם אני רק לעצמי אז למה אני..."

ואם כל הדרכים לא עוזרות אולי באמת שווה לשקול טיפול תרופתי נגד דיכאון (אם הוא נמשך הרבה זמן).

לפעמים זו הדרך היחידה שעוזרת, מאזנת את מערכת העצבים של אדם, ומרגיעה אותו. ואז הוא יכול לחזור לחיים רגועים יותר.

אבל כמובן הטיפול רק בהתייעצות של איש מקצוע.

חזק ואמץ! אין יאוש בעולם. גם אני עברתי תקופות קשות לאורך החיים. לא הכל אני מספרת אפילו לחברות כדי שלא יהיה להם קשה לשמוע. וראיתי איך השם יכול לשנות את החיים ב180 מעלות! צריך לחשוב חיובי ולהאמין בטוב.

המון בהצלחה!

אתה צריך סיוע נפשי רציני ומסודר. ותדע לך, שאחד כזה שיהיה טוב ועקבי, יכול לחולל בך פלאים בעז"ה.

אני מציעה לפנות לפסיכולוג טוב, מישהו שלא מורח, אלא באמת איכותי.

אני מאד ממליצה על ד"ר דורית שילוח מבית אל.

אם תצטרך טיפול אצל פסיכיאטר, מלווה בכדורים, אל תחשוש גם מזה.

אבל תתחיל מפסיכולוג טוב.

בהצלחה. תדע לך שאפשר לשפר חיים, ולהגיע לשמחה גדולה.

ספרים ושיעורים

ספרים ושיעורים

נכתב ע"י מאיר בזק.

מניסיון ספר ממש מעולה ומחזק!

בלי ללמוד פסיכולוגיה או פסיכיאטריה מסתכל על החיים בשטחיות ממש. (אם כבר אז הוא לא מבין כלום).

אפשר להבין גם שקריאת ספרים לא סותרת פניה לאיש מקצוע אם יש צורך אמיתי כמו שכתבתי בהודעה הקודמת שלי.

אפשר להתחזק גם מספרים וגם מטיפול, ולפעמים אחד מאלה מספיק.

הכותב ביקש שימליצו לו גם על ספרים.

אז "בצדק תשפוט עמיתך" צריך להיות לא רק בתיאוריה.

שהיו במשבר ויצאו ממנו. הם לא פנו לאנשי מקצוע, אלה התחזקו בזכות האמונה, בזכות תמיכה מהמשפחה והחברים, וגם הזמן עשה את שלו.

יש מישהי שהטיפול הזיק לה יותר מאשר עזר לה, ורק אישה אחת מלאת אמונה וחסד ואופטימיות זאת שעזרה לה.

אני מכירה גם מקרים אחרים לגמרי, שמה שעזר לאנשים לצאת ממשברים זה טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי.

כמובן אפשר לשלב גם את זה וגם את זה.

אז כל מקרה לגופו.

והוא שואל על דרכים שונות.

שוב, יש מקרים שטיפול עוזר, אבל לא תמיד. לא תמיד גם צריך אותו.

נראה לי חשוב שיהיה קשוב לעצמו ולמה שעוזר לו או לא עוזר לו.

"חשבתי שאם אשנה מקום ואלך לטיפול זה יחזיר אותי לשמחה נתינה וחיים שמחים וטבעיים. אך לא..."
וגם

"אפילו הטיפול הזוגי לא עוזר ככ. "

יש מטפלים טובים יותר, טובים פחות. למצוא מטפל טוב זה גם השקעה.

רק שטיפול זה לא תמיד "תרופת קסם".

יש מקרים שדברים אחרים עוזרים ולא טיפול ויש מקרים שבהם טיפול עוזר.

שהיו בדיכאון יותר משנה או שנתיים ויצאו ממנו בזכות עבודה נפשית מאומצת, לפעמים עם הדרכה,

ועם תמיכה מהסביבה, ועם הרבה אופטימיות. וכמובן גם הזמן עשה את שלו.

מכירה גם אנשים שיצאו מדיכאון רק ע"י טיפול תרופתי וגם זה בסדר.

כל מקרה לגופו.

האדם נהיה תלוי בו, וזאת תרופה שיש לה תופעות לוואי, וכו'.

אז לפעמים אין ברירה אז הולכים על טיפול תרופתי, 

אבל לדעתי זה צריך להיות כשבאמת אין ברירה אחרת...

חבל שיש רופאים שרואים בזה משהו "טבעי לגמרי".

עבודה נפשית מצריכה יותר מאמץ, אבל יש מקרים שלטווח ארוך היא יותר משתלמת.

לפחות ממה שראיתי אצל אנשים שמצבם השתפר וניסו להפסיק בהדרגה ולא הצליחו.

גם הרופאים אמרו להם שמערכת העצבים כבר התרגלה וצריך להמשיך...

על הטבעי אני לא יודעת.

אני יודעת לקרוא, תודה.

מה שאני מנסה להגיד שיש מקרים שבהם אין ברירה אלה לקחת טיפול תרופתי,

אבל לא בכל מקרה של משבר נפשי.

צריך לבחון כל מקרה לגופו.

יש מצבים שעבודה נפשית עוזרת, וגם הזמן עושה את שלו.

שהוא יהיה כשיר לטיפול פסיכולוגי ועבודה עצמית

לפעמים אדם נמצא בבור כל כך שחור שאין לו בכלל אפשרות לשתף פעולה בטיפול, הטיפול התרופתי מאזן אותו, מרגיע אותו, מביא אותו למקום שהוא יכול לראות שיש אור בקצה המנהרה ואז הוא חייב לעבור טיפול נפשי כי התרופה לא משנה את המידות או הטראומות שהובילו את האדם לדכאון מלכתחילה, היא רק מביאה אותו למצב שהוא יוכל לעבוד על זה

ממליצה לך להבין קודם כל לקחת הכל בפרופורציות וזה רק יום אחד של כמה שעות. לא להתפזר יותר מידי. 

גם לתת לו חלק מהמשימות.. אני נתתי לבעלי להחליט על המון דברים. לבין שזה גם היום שלו ויש לו את כל הזכויות להחליט גם.

להגיע לעמק השווה. 

בהצלחה ומזל טוב!!

היי חתולה פרסית. נשמע מעניין. תוכלי לתת לנו פרטים נוספים על המיועדים לשידוך?

אני לא ממש נהניתי ממנו , אבל הוא סרט מעניין.

יש שם בחור שיוצא עם בחורה וכל הזמן רוצה להתחתן איתה והיא מושכת אותו ולא נותנת לו תשובה והוא נורא מתוסכל.

אחר כך , היא עוזבת אותו והוא פוגש אחרי חודש והיא מאורסת.

אז הוא אומר לה "ככה? אותי גררת שנה וחצי ולו הסכמת אחרי שבוע"

אז היא עונה לו

"כל מה שהיה אצלך בספק, אצלו בטוח"

אל תתחתני מספקות.

את לא חייבת להתחתן מאהבה , את יכולה להתחתן משיקולים אחרים , נוחות , כסף, פרסום.

אבל את צריכה לדעת לאן את נכנסת.

אם את לא יודעת, אל תיכנסי.

ליאת

וואו ! נשמע מעניין ... אסתכל ! 

השיקולים שציינת ממש לא מושכים אותי - לא כסף ולא פרסום. 

נוחות? אולי .. 

אני רוצה להתחתן כי 

1. נמאס לי מחיי הרווקות (שהם נוחים אבל זה "כלוב של זהב") 

2. כי אני באמת רוצה בית משלי - במובן הפיזי והרוחני 

שתקבלי את מה שאת רוצה מאותו בחור.

אצל אנשים שמתחתנים מאהבה זה פחות רלוונטי

אבל האחרים צריכים לשאול שאלות

לבדוק עם עצמך נקודות מהותיות כמו הרצון להתחתן.

נשמע שיש לך רצון והבנה כלפיי הנושא רק הבחירה מצד הבחור מעלה שאלות.

אני מניח שיצאת עם בחורים וכדאי לבדוק האם לבחור יש התכונות החשובות.

למשל - הבנה שבזוגיות צריך לעבוד על מנת שזה יצליח.

בעיניי לפני החששות בנושאים הקטנים כדאי להתמקד בשאלות הראשונות שהעלאת.

משם להתקדם הלאה

בהצלחה

אני לא קוראת רצון להתחתן עם הבחור הספציפי הזה. גם כשהגבת לליאת אמרת שאת רוצה להיפטר מהרווקות ושיהיה לך בית משלך.

הייתי במקום הזה.

כמעט התחתנתי אתו.

וגם אני הייתי גדולה בגיל (28).

אחרי 10 חודשים של זוגיות נינוחה,

נפרדנו אחרי מריבה אחת קלה,

שהבהירה לי משהו אחד..:

אם לא אתחתן מאהבה לא יהיה לי רצון להשלים, להתפייס.

אתפייס מתוך חריקת שיניים ולא כי הבן אדם הזה יקר לליבי.

אתפייס אתו כי צריך. כי הנורמה אומרת שאסור לריב.

אתפייס אתו כדי לכבות שרפות, ותו לא.

אחרי חודשיים הכרתי את בעלי. גרוש+. אני הייתי רווקה.

זוגיות עם הרבה יותר מורכבות, לכאורה תנאים פחות טובים בהרבה מהקודם (הקודם היה רואה חשבון בחברה מצליחה). התחתנתי אתו כשהייתי קרובה ל-30.

ומה אני אגיד לך?

אין שבוע שבו אני לא אומרת לעצמי כמה טוב שהתחתנתי עם בעלי הנוכחי ולא עם "ההוא המצליחן".

הוא לא היה אדם רע, רק שפחות התחברתי.

המשפט שהכי יהיה נכון לומר- אילצתי את עצמי לאהוב אותי. זה לא בא לי טבעי.

ואני פשוט לא אדם שמסוגל לעבוד על עצמו בקטעים האלה. יש אנשים שאני מתחברת אליהם ישר ויש כאלה שלא.. ואני לא רואה טעם בלעבוד על עצמי סתם. הרגשת הטבעיות היא משהו שהיה חשוב לי מאוד. שאני מתחברת באופן טבעי. שאני רוצה להשקיע באופן טבעי. שאתו יוצאים הצדדים הטובים שלי (וגם חסרונות כן?) באופן טבעי..

אל תתפשרי על נישואין של פשרה, אני מתחננת.

זה אולי עובד על נשים שמחפשות רק להניח את הראש אחרי כל החיפושים של הרווקות,

וזה אולי עובד על נשים שמחפשות מפרנס ואב לילדים.

אבל אם את מחפשת זוגיות- לכי על מקום שבו תאהבי. באמת. 

שתרצי! תרצי! תרצי!

את לא בת 38 שאת צריכה לחשוב על נישואים בטעם של פעם. את צעירה למען ה'! 

בהצלחה רבה רבה ואני כאן אם תרצי לפנות באישי.

אגיב בכמה דרכים: 

אני שמה לב שהעניין של "להתחתן מאהבה " חוזר כאן. 

אז כן, יש לי אהבה גדולה אליו,  יצאתי עם הרבה בחורים, גם תוך כדיי שהייתי איתו בקשר לא זוגי ואף פעם לא הרגשתי את אותו הדבר. אני יודעת שהכרתי בנאדם טוב, משקיע, נדיב, יודע להראות אהבה, חכם, אינטלגנט ועם זאת- ביקורתי ואינו מתפשר על עקרונותיו או על דברים שהוא חושב שצודק בהם. 

אמנם יש דברים "קטנים" שמפריעים לי, אבל חלקם משמעותיים,

לדוג': יש לו ביקורת כלפיי בכל דבר, אמנם ביקורת לחיוב אבל זה לפעמים מציק לי ההרגשה שכאילו הוא יודע הכל.

עקשנות - על עקרונות או סתם עקשנות 

צורך ביחס/תשומת לב - אני יודעת שזה דבר לגיטימי, אבל הרבה פעמים אני מתקשה בזה. 

אני כאילו עסוקה ממש בעבודה או בבילוי עם חברה ושוכחת ממנו והוא ממש מתאכזב מזה / מתבאס. אני בעצמי לא מבינה, אם אני אוהבת אותו אמור להיות אכפת לי ממנו ואני אמורה לחשוב עליו כל הזמן, לא ? אני הרבה פעמים חושבת לבד ולא משתפת אותו, לא יודעת אם זה מתוך הרגל או פשוט שאינני מרגישה צורך בכך.

ונושא אחרון - בעבר רקדתי סלסה באופן קבוע ומאוד אהבתי את זה,  מאז שהתחלנו להיות בקשר זוגי, הפסקתי ללכת לסלסה מכיוון שלדעתו זה אינטימי ולא מתאים לבחורה דתיה. ניסיתי לרקוד בקבוצה נפרדת ופזלתי מדיי פעם למעורב, זה ממש לא אותו הדבר. 

בס"ד

אם כן אז יש מישהו שעושה טיולי קיאקים זוגיים בים התיכון בחופי הארץ. מהתמונות זה נראה מגניב ממש.

 הרבה דברים ניתן ליישב

ישנם גם שלא..

חסרים נתונים.. גם שלכם וגם של הבעיות.

כיוונים ותובנות ראשוניות ניתן לקבל כאן

אך

הכוונה אישית תהייה נצרכת

בכל מקרה מדובר בעבודה

בהצלחה

יש זוגות עם פערים בהתאמה שאי אפשר לצמצם ולסבול אותם. כמובן שצריך לברר קודם שהרצונות והצרכים השונים של האישה והבעל הם סבירים והגיוניים. אם זוגיות אחת נכשלת כי הפער המציאותי רחב מדי אז במערכת יחסים הבאה צריך להשתדל שתהיה יותר התאמה.

להיכנס לנישואין בלי חרדת קודש מגודל המעמד והחיים החדשים זה מה שלא נורמלי באמת. אי אפשר שלא להתרגש מצעד גורלי שכזה.

יחד עם זאת, תקשיבי לאינטואיציות שלך ואל תתעלמי מהן. אם את חוששת לבעיות של פערים בהתאמה הזוגית אז זה הזמן לברר אותן עם עצמך ועם החתן המיועד. כמובן מתוך כבוד והערכה ובלי לחץ מיותר.

מזל טוב!!!!!!

זה יחזור על עצמו גם בהריונות והלידות. 

משימת החיים של היצר הרע זה לערער את האמונה בה' והביטחון העצמי. כשאנחנו היינו מאורסים הייתי כמעט כל יום מגיע לבית המדרש כדי ללמוד ולהתחזק. זה אמנם עזר אבל לצערי היצר שלי קיים גם בריכוז אז הקפדתי על שחייה בבריכה של 2-4 קילומטרים בשבוע. זה אולי לא טיהר את הנפש כמו מקווה אבל בהחלט זיכך את הרגשות. 

מצד שני קצת מרגיש קשה לקחת עוד פרויקט כזה של לנסות לשנות אותו תוך כדי שאני סך הכל מנסה להתרגל לזה שאני נשואה, עם כל המורכבות שבדבר.... הוא עוד מעט מגיע ולא התרגלתי לזה....

חודש נשואים זה זמן קצר מאד..

מה שאמרה המדריכת כלות, לא צריך לקחת לגמרי כתורה מסיני. נהיה היום משהו קצת מצחיק, שבגלל שיש לאשה "מדריכת כלות" אחת, והבחורה עצמה הרי לא יודעת כמעט כלום מקודם, אז לוקחים את דבריה של המדריכה כאילו כל פרט זה בערך שולחן ערוך. זה כמובן לא נכון, שהרי כל אחת אומרת גם מה ש"נראה לה", מעבר לדברים שבאמת לגמרי נכונים לכולם. לא הכל זה מדע מדויק.

בנושא הספציפי, נכון שאי אפשר ולא נכון לנסות "לכפות" אחרת - שהרי התחתנת איתו ומותר לו להיות מה שהוא - אבל בהחלט לגיטימי לשאוף לרמה תורנית יותר של הבית, לזמן מסך לא רב מאד וכד'.  אבל צריך הכל בשכל ובנחת.

קודם כל, תאהבי אותו כמו שהוא, תשוחחו ביניכם, תכירו יותר, תתמקדי בטוב שבו.

להשיג משהו, זה רק מתוך אהבה וקרבה והערכה.

אח"כ, תוכלי לשדר פידבקים חיוביים, לא לוחצים ומעיקים, על כל משהו טוב מבחינת האוירה שאת שואפת אליה. תוכלי להציע שתלמדו משהו ביחד מידי פעם (ולתת לו להיות מי ש"מלמד" בעיקר..).

תצאו ביחד לשבת ולשוחח - אז יהיה לכם זמן טוב מחוץ ל"מסכים". תבנו בנחת את הביחד. זה המפתח לכל.

לגבי הספורט, זה מה שהוא אוהב - תעזבי.. תחביב. כמו שאת אוהבת תכשיטים והוא לא מבין אולי מה בדיוק מלהיב באיזה ברזלים על האזניים... (אע"פ שנכון שספורט, לא במובן שאדם עושה בעצמו, אלא התענינות בתחרויות וכד', זה לא משהו ממש "ערכי", אבל זה לא נושא להילחם עליו).

לא כל כך מרגישה בנוח לומר....

אני מכירה אותו מילדות וכבר אז 'נדלקתי' עליו.

 איכשהו במהלך החיים זה נשכח וזה... לימודים, חברות,,,, אחכ כשהגעתי לגיל שידוכים מישו בא והציע  וכאילו נזכרתי כזה אז עניתי כן ובגלל שמאוד רציתי וזה, ולא הרפיתי בקשר גם כשהיה עליות ומורדות בקשר וגם הפסקה, בסוף באמת התחתנו. 

עכשו. במבט לאחור מרגישה שרוב מה שהוביל בקשר היה הרגש, שגם היה אצלי מאז שהיכרתי אותו פעם.... ברור שעכשו אני לא ישנה משו אבל מצדשני במבט לאחור- יכול להיות שהקשר הזה, לפי הנתונים בהתחלה, הוא טעות?

כי זה קצת מוזר שהאישה מתפללת 3 תפילות ביום ולומדת וזה והבעל שצריך להיות יותר יוצא לידי פחות....

נגיד- לנערה בת 15, שדלוקה על נער שפחות ממנה ברוחניות וזה גם קצת מתבטא מהצד החיצוני ( לבוש וזה)- הייתם כן ממליצים לנסות בעתיד להכיר? או שמלכתחילה זה לא ככ....

שמחשיבה את עצמה ל"דוסית", הייתי מציע לא "להידלק" על נער, ולא לעסוק בדברים כאלה. בלי קשר לרמתו הרוחנית וכו'. כל דבר בזמנו.

דבר שני - תדעי שמחשבות כאלה, שמא רק הרגש הוביל וכו', הן לא נדירות כ"כ. בחורה מתחתנת, פתאום מתחילה לעשות חשבונות"... לא להיבהל מידי.

תדעי - יש כאלה שעושות חשבון בדיוק ההיפך: הכרתי, "ונדלקתי" כי הוא ממש דוס כזה, תורני.. לומד, לא מתענין בשטויות של ספורט, אין "מסָכים".. ממש הרשימה שלי. במבט לאחור - בעצם לא היה ממש רגש.... אתם חושבים שזה נכון לבחורה שרואה מישהו "מתאים" ואין לה רגש אליו, להתחתן איתו?.....

לכן, בחורה יקרה, יכול להיות ש"מראש", אם מישהי שואלת נתונים על מישהו, והיא שומעת שהוא לא "ברמה" שלה, אז היא לא תנסה...  אבל, מה' אשה לאיש. היו לכם "עליות וירידות", "הפסקה", כמו שקורה לעוד רבים. לא התחתנתם בעיניים עצומות.

יש לכם משהו מאד מאד עיקרי לנישואין - שאתם אוהבים אחד את השני. הכי חשוב. תשמחי.  יצר הרע יכול לבוא לפעמים גם מלובש עם שטריימל וסידור ביד....

לדעתי, תסירי את המחשבות הללו מהראש. אם את מתפללת שלש פעמים ביום, אז תתפללי גם על זה, שהאהבה ביניכם, האמיתית, תגדל, ושבעלך יהיה יותר ויותר תורני. תתפללי, "שאני אהיה צדיקה, שבעלי יהיה צדיק, שהילדים שלנו יהיו צדיקים". תפילה עושה הרבה...

ומתוך אמון והערכה ואהבה ועין טובה ואהבה - תגדלי את שניכם.

[אל תשכחי גם שמעבר לענין הזה, את פשוט לראשונה בעצם מכירה בחיים מקרוב איש. ואיש ואשה, זה שונה... יתכן שחלק ממה שאת תולה בענין הרוחני, הוא גם פשוט חלק מהשונות הזו]

הצלחה רבה.

מזדהה עם כל מה שנאמר.

בני את ביתך בתבונה נשית, בהקשבה, החלה והמון סבלנות.

ובקצב חכם, ניתן ליזום פעולות שיזרזו את נשמתו להגשים את יעודה: כגון, הליכה לשיעורים מושכים (יש רבים כיום) יחד,

יציאה לערבי עיון ולשבתות מחזקות (עם מרצים ביהדות), וגם לפרגן לו על כישורים המיטיבים עימו כמו ספורט וכו'

כשיש הקשבה לנפש של השני, גם יש היזון חוזר.

                                       וזיכרי, את לא הסרגל של הרמה הדתית שלו,

את אשתו ה"עזר כנגדו"....       בהצלחה! חמודה.

פשוט לשחרר.. אם זה עושה לו כזה טוב אז לתת לו את הספייס. לדעתי, עדיף שיראה כדורגל מאשר סדרות.

פשוט תעסיקי את עצמך בזמן משחק. 

נגיד אצל בעלי אם אני עסוקה או משהו הוא שואל אותי אם יכול לעשות משחק בפיפא.. אבל בתכלס הוא באמת קשוב לצרכים שלי. אם אני אגיד לו שאני צריכה אותו הוא פשוט יפסיק. הוא לבד אומר לי אם את צריכה אותי רק תגידי. לפעמים גברים צריכים שיגידו להם..הם לא מבינים רמזים. תעירי לו בקטנה לא בקטע של ביקורת אלא בקטע של אני רוצה להיות איתך יותר. הכל עניין של גישה. 

יש שם גם כמה שרשורים בנושא עם המון עצות חכמות

מה הוא נזיר בטיבט?

יש לנו את הרב שלנו שאיתו אנחנו מתיעצים והוא פוסק לנו בכל נושא טהרת המשפחה והוא הבלעדי.

"עשה לך רב" אחד. לא לפי הנוחות.. 

בכל מקרה הרב שלנו גם כן מברר לפני הפסיקה ומתיר בכל מקום שאפשר ולא מחפש חומרות מיותרות.

להרתיח קליפות ומחיצות של רימון. לשתות את המים אחרי הרתיחה. יעיל מאד.(לא יודעת אם יש עכשיו רימונים... שווה לחפש, גם ישנים)