פורום נשואים טריים (עמוד 343)

פחות אצל כל השאר..
אז אם יש דודים באמריקה..

אבל חברה שלי עשתה ככה ובעיני זה היה מוזר ומיותר..

רק לכאלה שידענו שהם מצפים לזה

היו כאלה שההורים אמרו לנו שהם מצפים
והיתה מישהי שדאגה ליידע אותנו שהיא מחכה לטלפון 😆

שלחנו מכתבים /וואטצאפ / מייל,
לא לכולם הצלחנו.

כי ההורים (שלי) החליטו שצריך...
יש לי צד חוצניק

לחלק בסמס, חלק בטלפון, חלק במכתב מושקע. לפי עניינו..
נראה לי חובת הכרת טובה בסיסית.

אבל תמיד שמחתי לקבל תודה ממי שנתתי לו מתנה. ולא בגלל הכבוד אלא כדי לדעת שאכן המתנה הגיעה ליעדה. לא אכפת לי אם זה פנים בפנים, או במכתב, או סמס או כל דרך אחרת.
היתה פעם שסרגתי סוודר מהמם לתינוקת חדשה שנולדה. הייתי בטוחה שיגידו לי תודה, בכל זאת זה היה עבודת יד, ובאמת יפה ומושקע. לא שמעתי מהם כלום... יום אחד בעלי פגש את האבא ואמר לו משהו על הסוודר שאשתו סרגה לבת שלו, והוא היה בשוק. הוא אמר שהם קיבלו סוודר, אבל לא הצליחו לפענח ממי זה... כנראה הפתק נפל או משהו כזה, וככה המתנה הגיעה אבל לא ידעו שזה ממני. מאז עוד יותר חשוב לי ואני שמחה לשמוע כשהמתנה מגיעה ליעדה.
לפעמים גם מתנות הולכות לאיבוד..

לדודה מחו"ל התקשרנו להגיד תודה

הכרת הטוב היא מדה יפה

יש סיפור על רב, שביקש מהשמש שלו ללמד אותו להודות לרופא, לאחר טיפול- בשפה שהרופא דיבר.

השמש שאל- אבל הרב, אני מכיר את השפה, אגיד בשמך.

הרב ענה לו- ב"מודים"- יש מודים דרבנן. תודה צריך כל אחד לומר, זו הברכה היחידה שאינו יוצא יד"ח ע"י השליח ציבור

קצת מיותר. אפשר סתם לשלוח תמונה בווטסאפ עם תודה

גלויה קטנה במעטפה תואמת, כתב יד, טקסט מעומק הלב.

 

כן גם פרנסנו את הדואר בשליחה לחו"ל.

 

התגובות במעגל המשפחה- חברים, היו נחמדות. 

להראות ששמנו לב...

לבעלי יש מנהג בברית /בר מצווה וכו שזה לומדי תורה הוא מעניק סכום מכובד ב"ה וזה מאוד יפה לראות שאחכ באים ואומרים תודה.

היה לי  חברה לא קרובה שהבאתי לה סכום יפה ומכובד במעטפה בחתונה שלה אפילו שלא ישבתי..

וזה קצת צרם לי שהיא לא אמרה לי מילה...

היה לי מקרה למשל שאח שלי שעשה ברית ושמנו לו סכום מכובד כהרגל בעלי לבן משפחה קרוב אברך לתת יותר+++ ,

הרגשתי בנח אז שפגשתי אותו אמרתי לו ברחל ביתך הקטנה אם הוא שם לב למתנה ..

אז הוא נזכר להגיד שכן ובקשתי ממנו   שיתקשר להגיד לבעלי תודה ....

בעיני זה יפה..

התחתנו עוד לפני עידן הוואטצ אפ ושלחנו בדואר מעטפה עם פתק תודה על המתנה שהביאו.
אני מרגישה שגם כשאני מביאה מתנה, משמח אותי לשמוע אח'כ את התודה.
והיום כ'כ קל לשלוח הודעה/וואטצ אפ כך שזה חדעתי מאמץ קל אך חשוב ומכבד ובלי קשר למוצא המשפחות..

אני אוהבת לקרא את התגובות שלך ......

שלומי טוב ב"ה. שעמם לי קצת ונמאס לי לראות סרטים אז מצאתי את עצמי פה בחזרה..

אבל כן, בזמן שרוצים להכנס להריון ממליצים להיות יחד פעם ביומיים.

תגביר את הקצב תפגע באיכות.
תוריד את הקצב האיכות תהייה טובה.

והכי חשוב להנות ולא לחשוב כל-כך הרבה..

הייתי צריך לציין את זה

תדירו. גבוהה מורידה כמות אז כדי להשיג הריון צריך כמות של הרבה מליוני תאים מכאן ההמלצה

דווקא קראתי מאמר שכתב שיש יחס ישיר בין איכות לתדירות. ככל שהתדירות יותר גבוהה האיכות גם.. וזה הסתמך עח מחקרים רפואיים.
סתם מסוקרנת לדעת.. כבר שמעתי שיש דעןת לכאן ולכאן..

נשמע קצת מוזר לאור זאת ההמלצה הזו.

זו הנחיה למקרה שבה יש חשש שהזרע חלש יחסית- יום כן יום לא סביב הביוץ.
במקרים סטנדרטיים אין הנחיה כזאת ואולי עדיף יום יום ע"מ להקלט להריון

כך שדי משתמע שזה לא מחליש

הזרע מתחדש כל הזמן, אבל בנגלה יוצאים לכאורה תאים בשלים של שלושה ימים, אז כדי שבנגלה הבאה יהיו שוב תאים בשלים כמו שצריך, כדאי לחכות יומיים שלושה...
כמובן שההסבר פה מאוד פשטני, בלי להכנס לפרטים..

זה נכון לפעמים כשנמצאים בטיפולי פוריות ורוצים זרע טרי, מנחים את הזוג לא לעשות סקס יומיים , שלושה לפני הטיפול

בס"ד

אישית קנינו בבני ברק, בחנויות שם יש חבילות ממש זולות.
לא אמליץ על החנות שלנו כי אנחנו לא היינו מרוצים מהשירות אבל בכללי בבני ברק מומלץ לחפש. ברחוב רבי עקיבא שם ראיתי כמה חנויות עם חבילות זולות.

מעבר לזה, יש אתר שמציע חבילות זולות לחתנים וכלות-

חבילות מיוחדות לחתנים ולזוג צעיר - עולם המוצרים - קונים חכם מהיבואן עד הבית

ב"הצלחה!

שכל החבילות הזולות האלה של הריהוט- בדרך כלל באיכות מאוד ירודה ובסיסית.
תוך מספר שנים לא רב תצטרכו להחליף....

בס"ד

 

בד"כ זה תלוי באיכות החומרים ובמקרה שלנו יש לנו מעץ איכותי כלשהו [לא זוכרת כרגע, משהו מלא או משהו כזה] ותמיד אפשר לשדרג דברים עם תוספת כסף. אנחנו שדרגנו מזרנים וזה עדיין יצא לנו משתלם.

אם מדובר בדירה צריך לקחת בחשבון שכשתעברו הריהוט נהרס.

במצב כזה הייתי ממליץ לכם לקנות ריהוט יד 2 אנשים מוכרים ריהוט חדש ותוכלו לחסוך אלפי שקלים ולפעמים אפילו מוסרים דברים חדשים, מנסיון.

 

לכו ליד 2 ואגורה.. אנשים נותנים שם בתים שלימים רק לבוא ולקחת

לק"י

ושזה לא עולה לכם ביוקר.

ויש להם אץר- אורלי תעשיות עץ . זולים מאוד יחסית לשוק. משווקים בעיקר מיטות עם מזרונים טובים, בטח אפשר גם להזמין ארונות.
בכללי יש דברים שאולי כדאי לבדוק ביד2 כמו ארונות וכאלה. לא הכל חייבים לקנות עכשיו

אבל אנחנו קנינו בסאודר בירושלים ומרוצים...

אם אתם לא עוברים לבית משלכם ממש מומלץ למצוא יד שניה כמה שיותר.. הדברים נהרסים במעברים דירה ועוד אין לכם מושג כמה ולאן תתגלגלו.. בנוסף לא תמיד מה שמתאים בגודל לבית אחד יתאים לבית הבא...

א. למרוח משחה אנטיביוטית. זה ימנע זיהום.

ב. לעשות חבישה קפואה- להרטיב מפית, לסחוט קצת ולקמט לדור שטוח, להניח במקפיא לשעה. להניח על העקיצה ולחבוש עם תחבושת עד הבוקר. עוזר פלאים.

ג. להיות המעקב. אם האיזור האדמומי מתפשט עוד ועוד גם מחר- אז ללכת לרופא.

לא יודעת אם הייתי רצה עכשיו בלילה.
גם אצלנו יש אלרגי לעקיצות יתושים, ופניסטיל טיפות מוריד את הנפיחות מיד. רק כשיש זיהום זה לא עוזר, כי הפניסטיל לא נועד לזיהום.


יש לך בבית משחה אנטיביוטית כלשהי? משחת עיניים אולי? הייתי שמה.

בבוקר. ולא לצאת ללא אנטיביוטיקה ומשחה אנטיביוטית. להבא לפקוח עין על מקרים דומים ..

כן הייתי מביאה רופא הביתה

לי כמו עקיצת עכביש.. תסמני עם טוש את הגבול ותראי אם מתנפח עוד.
לאמא שלי זה קרה והיא באמת לקחה אנטיביוטיקה..

אני מניחה שכולנו נשואות באושר ואהבה בלי להטריד את עצמנו בזה.

לק"י

לי יש שיער ארוך (אבל דק).

אני יכולה לחשוב על כמה סיבות הגיוניות למה להסתפר:
1. יותר קל עם כיסוי הראש.
2. הבחורה תמיד רצתה להסתפר קצר, אבל חששה שלא יתאים. ועם הכיסוי פחות מפריע לה.
3. בעלה אוהב קצר וביקש ממנה להסתפר.
4. היא לא מרגישה צורך בשיער ארוך, כי בלאו הכי הוא רוב הזמן מכוסה.
5. רצתה לתרום אותו.

כל כך משחרר להסתפר בחום הצעיר של הקיץ..

ועובדה שהרבה נשים עושות את זה.
אני אישית הסתפרתי קצר כי לא נח לי עם ארוך מתחת, וחם! השיער שלי מאוד עבה, לא יכולה לדמיין להיות עם ארוך. וגם לא מרגישה צורך

מה הכונה לקצר ? כמו בנים ?
אם כן לא היתי מסוגלת ליראות את עצמי במראה

אם מתחיל לצאת ליד האוזניים אני גוזרת.
לא קצוץ כמו בנים... אבל כן מאוד קצר

כי לי יש שיער מאוד ארוך ולא יכולתי לדמיין על פרידה ממנו.. אבל לדעתי החיסרון המשמעותי בשיער ארוך זה המקווה. מאוד קשה לדאוג שלא יהיו קשרים בשיער כל כך ארוך..אז אני מבינה למה כולם מקצרות

בגלל נוחות, פחות חם וכבד בעיקר למי שיש שיער עבה! מצחיק תמיד כספתי לשיער 'עשיר' אבל יש לי שיער דק וארוך ואני לא מרגישה חוסר נוחות בקטע זה, היום זה פלוס בגלל הכיסוי ראש שזה לאו דווקא מפריע לי

וגם כי קיץ ופשוט חם.
וגם תספורת קצרה ומגניבה זה ממש יפה

הרבה אחרי החתונה, ולאחרונה הקשרים היו בלתי נסבלים וגזרתי קצר, אבל כזה שאפשר לאסוף עם סיכות...אף אחד לא שם לב חוץ מבעלי

לא צריכה בובו או מטפחת בשביל נפח, וזה כיף מידי פעם לעשות את התסרוקות של פעם בבית...
כן כשהסירוק כבר מעיק תרמתי, וזה היה טוב לשני הצדדים;) אבל מאריכה מחדש... וגם בעלי אוהב ככה

וגם אז השארתי שיער עד קצת אחרי הכתפיים.

לא אוהבת ממש קצר וכנראה לא הייתי מסתפרת סתם.
בעקרון הארוך ממש לא מפריע לי, יש לי שיער חלק ולא מאוד עבה וקל להתעסק איתו.
והאמת שלתרום שיער לפני לידה (דווקא לפני כי זה סוג של חסד..) זה אפילו מקל על הנשירה שאחרי הלידה כי השיער שנושר קצר אז זה פחות מציק.

כל הבנות שהאריכו את שערן כל השנים, ואולי גם כדי למצוא חן בעיני בן זוג כלשהו,

ואז יום אחרי החתונה- לחתוך הכל?

למה?

האם זה לא חשוב לבן זוג?

 

אני כל חיי הארכתי את השיער וכמעט אף פעם לא הסתפרתי.

כשהתחתנתי, באופן טבעי שיער ארוך מצריך יותר התעסקות בבוקר- לסדר אותו לקוקס שייכנס למטפחת וכו'...

אז מטעמי נוחות בלבד הסתפרתי. זהו.

ולפני החתונה לא באה בחשבון בגלל התסרוקת.
אז אחרי.
ממש קצר.
שלחתי לו תמונה של השיער החתוך לדעתי עד היום הוא מתאושש מזה.

הניק הקודם שלי היה @מישהי=)

לא מסוגלת לראות את עצמי עם שער קצר, שער ארוך זה נשי, יפה, אין לי שום בעיה לשים כיסוי ראש עם שער ארוך. חוץ מזה שגם אחרי החתונה צריך וחשוב להיות יפה בעיני בעלי.ובעיני עצמי.

ששיער קצר הוא לאו דווקא לא יפה, יש אורכים שונים ולכל אחת יפה משהו אחר, לא צריך לשלול מכל וכל.. לי באופן אישי יש תקופות כאלה ותקופות כאלה ואני לא חושבת שזה מה שקובע את היופי שלי בעיני בעלי, להיפך הוא נהנה מהשינוי והחידוש כל פעם לכאן ולכאן

וכשתרמתי שיער כמה חודשים אחרי החתונה, היה לי ברור שזה יקרה אך ורך אם בעלי ישמח בזה גם... הוא גם גזר לי את השיער, ככה שזה ממש היה החלטה לחוויה של ביחד, ושנינו ממש נהנינו מהגיוון ב''ה, עוד לא עברה שנה ואני מתכננת לתרום שוב... מגוון, מחדש וגם כ''כ מועיל לאחרים... ומי אמר שרק שיער ארוך הוא נשי? בעיני גם שיער עד הכתפיים הוא מתוק וכיפי לא פחות... (וברור שהרבה יותר קל להתסדר איתו..)

את יודעת למצוא את האפליקציה בנייד?

לא כל אבא עצבני מגיע למרכז קשר

הסיפור שלך מחייב התייעצות מקצועית. 

ספרי לרופאת המשפחה היא תפנה אותך לאדם המתאים בקופה שיעזור לך בהערכת מצב מה עדיף.

היו מקרים של סוג של אלימות כלפי הילדים עצמם

והיתה גם מתקפת עצבים על הילדים שאנשים מהמשפחה שלי היו עדים לה
(לא שאני יודעת אם הם יסכימו להעיד כי הם לא קולטים את חומרת הדברים)

ומה בדיוק בקופה יעזרו לי? מה הקשר אליהם?

היה עד להם. 

תודה

אני מניחה שכל מיני גופים יבקשו זאת.

במקרה ולא הייתי ברורה קודם

את תצטרכי להקליט ואולי גם להסריט בלי להתפס אירוע כזה.
אל תכנסי להלם.
בקשי ממישהו שלא קשור לחיים שלכם (בעבודה למשל) שיראה לך איך מפעילים בנייד. (אם זזהלא מקליט טוב, תוכלי למצוא מכשיר הקלטה שמיועד לסטודנטים, בחנויות כמו קרביץ). תתרגלי כשהוא איננו. תדאגי שיהיה בהישג יד. ואז כשהוא נכנס לקריזה במקום להכנס להלם -תקליטי.
תדאגי להחביא אם יגלה עלול להשתולל לגמרי. לכן הנייד שלך עדיף.

במקביל תנסי לשכנע אותו ללכת לטיפול **יחד**.
(שיוכל להאשים אותך חופשי- זה מסגיר אותו אם לא מסוגל לראות את עצמו כאחראי).

אחד מהשנים יעזור-
או שתכנסו למסלול טיפולי ויעזרו לו להתמודד עם הצפות הזעם שלו,

או שהצטברות עדויות תאפשר לך להגיש תלונה במשטרה, לבקש צו הרחקה ולפנות לרווחה בו זמנית. זה תעשי רק אם העדויות מצביעות שהוא **מסוכן**. מכות בלי שליטה.

"סתם" צרחות עליך ועליהם, זה מאד לא נעים, אבל אני לא בטוחה שזה יגרום לרווחה להחליט על הסדרי ראיה רק במרכזי קשר. בכזה מקרה תתיעצי - באחד הטלפונים שבראש הפורום- איך להגיב.

(סליחה מכל יפי הנפש על ההדרכה הברורה)

שתוכל ללוות אותך ולהעריך את המסוכנות שלו לילדים, זה צעד קצת קיצוני כי יכול להיות שיקבל צו הרחקה, השאלה אם את רוצה לפתוח איתו במלחמה? אם תלכי לרבנות יתכן טהם ישלחו אותכם לגישור, יש חוק חדש שהרבנות שולחים לגישור לפני שמתגרשים, אלא אם כן המצב ממש גרוע.. אני חושבת שכדאי לך לפני שאת עושה צעד משמעותי לדבר עם בעלך ולשקף לו את תחושותייך, ואת הרצון שלך להיפרד, שהוא יבין באיזה מקום את נמצאת, ואז זה יראה אחרת, ותתפלאי שיראה שהדברים כ"כ חמורים מבחינתך אני מאמינה שיסכים לעשות מאמץ כלשהוא מצידו. בהצלחה!!

לשקף את המצב ממה אני חוששת

יש לו רק תרוצים ומה פתאום אני לא כזה

אמרתי לו שאני לא מוכנה לסבות התנהגות כזאת אפילו פעם אחת יותר!

זה לא משהו שנסלח מבחינתי

ובינתיים מאז היתה עוד התפרצות שבסופה הוא יצא מהבית בלי לומר כלום

הוא ניסה לחזור כאילו כלום לא קרה אבל אני לא נותנת לזה

לא פותחת שיחה מחכה שהוא יפתח בזה בכוונה

(הוא לא יקשיב לי אם זה לא יבוא ממנו)

אז בינתיים אני לא מדברת איתו כמעט רק טכני ממש

שזה לעיתים רחוקות. אלא שבדמיון שלך, זה מעלה לך חששות מי יודע לאן זה עלול להגיע.

 

הוא טוען שהוא עובד על זה, ואת חוששת שמא בסוף זה יגיע למה שהיה אצל אבא שלו.

 

נראה לי, לכאורה, קצת "מהיר", ל"אני קיבלתי החלטה אני רוצה להתגרש".. וכבר לוודא מראש ש"זה יהיה רק דרך מרכזי קשר"..

 

 

מסתבר שראוי קודם, לקחת שיחה רגועה ביניכם, להעלות בפניו את החששות - ולהסביר שאת חוששת שלא תוכלו להמשיך הלאה ביחד בלי שהוא לוקח את עצמו לטיפול בתופעה הזו, שלגמרי יתכן שאינו אשם בה. ובסופו של דבר, זה יהיה טוב גם עבורו.

 

אולי אם יבין שמצד אחד עומדת האופציה הזו, ומצד שני טיפול רציני - יבין שאין ברירה וכדאי להיכנס לזה.

 

[כמובן, הכל על סמך מה שכתבת. לא מכירים את המקרה מקרוב..]

 

[ומה זה "סוג אלימות כלפי הילדים". הרי היו בפורום השכן בעבר לא פעם נשים שהביעו תסכולן מכך  שהתפרצו על ילדיהם הקטנים. האם גם זה "סוג אלימות", והיה ראוי לתבוע להתגרש מהן ושיפגשו רק במרכזי קשר?  למיטב זכרוני, שם דווקא ניסו להסביר להן כמה זה נורמלי וכמה לא להתייאש..]

הוא מכחיש את מה שקורה

טוען שזה לא נכון

שזה לא אותו דבר

ועוד כל מיני התחמקויות

אלימות כלפי הילדים זה יותר מהתפרצויות

אני לא סתם חוששת כל השנים הדחקתי את המצב

אני לא רוצה לחכות למצב של עוד כמה ילדים ואלימות ממש

ומה ביניתיים הילדים חווים?

הוא לא מוכן לטפל אז מה?

ללכת על ביצים כל החיים?

לפחד כל פעם?

זה לא החיים שאני רוצה לחיות

לא בעצמי ולא לילדים שלי

מה שחשבתי הי שאם כעת יבין שזה או-או, שמא יתפוס את עצמו בכל זאת לטיפול רציני.

 

כי אדם (ביחוד איש), נוטה להדחיק בעיות כאלה ולנסות להתמודד בכחות עצמו. לא תמיד רואה מה קורה בינתיים.

 

כמובן את זו שצריכה ללכת

מדובר על מרכז לטיפול באלימות במשפחה של הרווחה

יכולים מאד מאד לעזור לך

אחד הדברים הראשונים שיושבים איתך ועושים הערכת מסוכנות

 

תקבלי עזרה ליווי הכוונה כתובת

למה לא ?

 

אבל אם יש באופן פרטי לעשות את ההערכת מסוכונת הזו אני אשמח לדעת עם מי ואיך

 

יש סרטונים מקסימים באינטרנט שבמקרה נחשפתי אליהם על הנושא של אלימות במשפחה.  מישהי בשם עטרת סנפיר (אני לא מכירה אישית ) שמסבירה בסרטונים קצרים פונה לאישה ומסבירה ככ יפה בעדינות... לדעתי את יכולה ממש להיתרם מהם..יכולה להעצים אותך ולתת לך הכוונה והדרכה...

הנה 

 

 

לגבי הרווחה אני מכבדת החלטתך

אבל תדעי שהרבה נשים נעזרו שם בתחום הזה

אני מניחה שאת חוששת בגלל הסטיגמה...

אני לא יודעת מה קורה בכל מקום ומקום מבחינת רווחה..

אבל יש לך ככ הרבה מה לקבל !!! לדעתי תנסי אולי קודם תתקשרי באנונימיות ותבקשי פרטים בכללי תשאלי במה ניתן לעזור...תרגישי אם זה מדבר אלייך.. תפעילי חוש ביקורת לגבי המסרים שאת מקבלת..

 

וכמו תמיד- לחפש מידע באינטרנט בנושא אלימות במשפחה... או ללכת לייעוץ פרטי..

 

הרבה בהצלחה !!

 

רק תשתפי אחות , רופאה- מישהי מרפואת משפחה או נשים

וזה כמעט אף פעם לא לכל החיים, אלא רק לתקופה עד שהעובדות הסוציאליות משתכנעות שהוא בסדר.

ותיעוד מדויק של כל מה שרשמת. פסיכיאטרים עושים הערכות מסוכנות רק ספק אם אפשר בלי לפגוש את האדם עצמו. אבל כיוון יוכל לתת.

לוקחת איתי את כל העצות

אחשוב על הצעדים הבאים שלי טוב

מאחלת לכולם חיים מאושרים

בכל המקרים. תתייעצי עם אנשי מקצוע בטלפונים שלמעלה

את מוכרחה מישהו יותר מקצועי מהאנשים שכאן.
לפעמים הכי בטוח זה להשאר במקום. מהתיאור שלך אי אפשר לדעת. תתעדי ותתיעצי עם מישהו מקצועי לא עם ניק בפורום שיכול להיות שרלטן. רב הוא לא איש מקצוע לעניין כזה, אבל אולי יצליח להשפיע עליו להעזר בטיפול.

את המספר שלהם יש בגוגל
עוסקים במקרי אלימות במשפחה.
בשורות טובות!!

ותהיו יצירתיים... 8)

יש בזה בעיה??

אז יש טכניקות ודרכים להאריך את זה.
לא בקי מספיק במקרה ולכן כדאי לפנות למישהו מקצועי שיכול לעזור לשפר/לשדרג את ההווה

לתפקוד ובעלך עומד בקצב, מה הבעיה?

לא יודעת זה תופעה יחסית חדשה....

 

והיה נראה לי אולי משונה 

אולי לא טוב

 

 

 

 

 

בכל אופן זה קצת קיצוני בלי קשר למה שהבעל יכול או לא. כמו שאמרת שזה קשה לך ביום יום להתנהל ככה.
לא ניראה לי נורמלי לירצות כל יום כל היום.
כמו בכל דבר שצריך איזון.

זה מסתדר לי עם זה שהפסקתי מניעה ועם זה שהיה לי חוסר איזון חצי שנה לפני ההריון וההפלה...

וזו תופעה ידועה
וזה בהחלט דבר טוב אם זה לא יוצר תיסכול או הנאות חליפיות

מציעה לך לפתוח שרשור בפורום הריון ולידה, יש שם יותר אוכלוסיה נשית.

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f58

כנראה שזה מפריע לך..

השאלה היא למה?
אם זה משפיע על היום יום שלך זה בהחלט בעייתי.
אבל הדרך היא למלא את החוסר..
וכנראה שאי אפשר למלא אותו בכמה שניות וצריך להשקיע קצת יותר..

אחרי 15 שנה הגיע הזמן להשקיע באינטימיות שלכם..

הרב מנחם בורשטין אומר שמבחינה רפואית, יותר מארבע פעמים בשבוע, באופן קבוע (לא מדבר על אם באופן חד פעמי מרגישים צורך) - פוגע ביצור הזרע, מה שמקטין את היכולת להכנס להריון.
לכן, אם רוצים הריון, ההמלצה פעם ביומים.

פרטיות מלאה, זה בתוך בית פרטי שהקומה התחתונה שלו היא הבריכה אף אחד לא רואה כלום הבעלים בא לוקח כסף מסביר קצת והולך וזהו.
וגם נקי בטירוף ממש שווה 300 שח לשעתיים

שבמקרה הוא גם בעלי. הוא לקח אותי לשם ביומולדת. מקום ממש רומנטי , נקי , שקט ..

עזרתם

זה ה-טיפ שאני יכולה לתת לך...
אתן לך דוגמאות וארחיב בפרטי אם תרצי.

את הרב שמחה כהן אומר, שטוב לגור מרחק שלא צריך לנסוע בשבילו, אבל אי אפשר ללכת בנעלי בית....

 

זה כמובן משתנה מציבור לציבור, ותלוי גם באנשים - אבל בצד היחס הטוב עם הורים, חשוב גם לבנות את רשות היחיד. 

 

עם הזמן, ההורים מתרגלים שהילדים בונים את ביתם בפני עצמם, ויחד עם זה יש גם את היחס של השיתוף והעזרה, בכיבוד המקום של כל אחד.

יש יתרון בלגור ליד ההורים. אבל לא קרוב מדי.
שלא יהיה אפשר ''לקפוץ'' אלא יהיה ברור שחייבים לבדוק מראש אם מתאים.

זו דעתי לגבי השנים הראשונות
עד שבונים עצמאות ותא משפחתי נפרד
ועד שלומדים את היחסים המשפחתיים אצלכם, כלה-חמות, חותנת -חתן.
אחרי שאתם לא תלויים בהם, ומכירים את הדינמיקה ביניכם לבינם ומבינים מה המשמעות של לגור לידם, אז תלכו לגור לידם.
אין כמו סבא וסבתא קרובים... (וממש לא רק בגלל בייביסיטרים ועזרה.)

הייתי הולכת על מרחק נסיעה...

מרחק הליכה, ובשבילנו זה נפלא.

אצלכם מדובר בחמות לידך - זה קצת שונה. היחסים בין כלה לחמות לפעמים שונים מהיחסים בין חתן לחמות. הם לא חייבים להיות פחות טובים, כמובן, אבל את ציינת שכבר הבחנת בנטייה להתערבות יתר... בקיצור, אישי מאוד ותלוי באופי המשפחות.

נניח 20 דקות הליכה
משהו שאפשר ללכת בשבת אם רוצים אבל צריך בשביל זה השקעה כלשהיא וזה לא קורה "על הדרך"..

בס"ד

אז לא בטוחה שזה משיג את המטרה)

(ולא בכל שכונה יש אוטובוס מנקודה לנקודה...)
וגם כמה הם ניידים ונוסעים וקופצים ופנויים...

אבל מתערבת המון- קחי מרחק מהם.

יש כ''כ הרבה פיצוצים על התערבות שבאה ממקום טוב.... חבל להכנס לזה מלכתחילה.

קחו לכם מרחק סביר, תבנו לעצמכם את הקן שלכם בפרטיות. התערבות זה מתכון מצוין לחיכוכים ביניכן ואח''כ בינך לבין בעלך..

מזל טוב ובהצלחה!

בס"ד

אנחנו גרים בתל אביב וההורים שלו ברעננה ועדיין קשה לי הקשר שלו עם הוריו וזה בהחלט גורם לפיצוצים מדי פעם למרות שהם משפחה מקסימה. הזמינות שלהם לא טובה לי אישית ומתוך כך גם לזוגיות שלנו. מין הרגשה כזאת שכל פעם שצריכים הם הכתובת ומצד אחד זה עוזר לי, מצד שני זה קשה לי, זאת לא המשפחה שלי ומערכת היחסים שם שונה.
בקיצור, תנסי להתרחק ותתכונני לזה שזה עדיין יכול להיות קשה. אני ממליצה לך גם לדבר עם בעלך לעתיד ולהחליט על גבולות גזרה- מה נשאר ביניכם ומה יכול לצאת להורים ובאיזה פורום (שניכם, רק הוא וכו), זה יחסוך לכם המון אחר כך.

הופכת אתכם לפחות עצמאיים...
אם כל פעם שנתקעים, יש הורים, קשה לבנות יכולת התמודדות עצמאית.
ואחר כך רואים שזוגות כאלה גם מתקשים מאוד מאוד לעבור דירה ולגור במקום שבאמת מתאים להם... כי לגור רחוק ולבד כשכבר יש כמה ילדים, זה מאתגר את מי שהתרגל לגיבוי (מאתגר את כולם, אבל הכי טוב להתנסות בזה כשאתם זוג צעיר עם זמן, פניות וכוח)

מגיבה לפותחת השרשור בהמשך אלייך, ענבל.

אנחנו ליד ההורים, מתנהלים בעצמאות מלאה- כלכלית וטכנית,

ולומדים לשים גבולות ולהעזר שצריך.

מי אמר שצריך לחפש התמודדויות ולברוח רחוק רק כדי לחוש עצמאות?

אם יש קשר טוב והורים מדהימים, להישאר קרוב קרוב, זו מתנה..

אני ממליצה לעשות שיחה עם ההורים ולתאם ציפיות. לפני שתרגישו שזה לא נעים, תדברו איתם מראש, תתארו את החששות, ותקבעו יחד איתם מה הכללים- לשאול לפני שמבקרים, לא כל שבת חייבים להתראות, ועוד דברים שחשובים לכם...
אם מצליחים לשמור על גבולות, אז יש הרבה יתרונות במגורים בקרבת מקום.

אנחנו גרים ליד ההורים שלי, נכון, זה שונה! לא יודעת אם הייתי מסכימה לגור ליד ההורים של בעלי, הם חמודים והכל, אבל לא חושבת שבהתחלה היה לי טוב לגור לידם.. היום, אחרי שנה, אולי כן..

אנחנו החלטנו לגור ליד ההורים שלי כי זה התאים לנו מכל מיני סיבות, אז אנחנו לא מולם אבל באזור, ככה טוב לנו. כשחשבנו איפה לגור, ועלתה האופציה הזאת, אז יש עלתה המחשבה גם שצריך להתפתח לבד וכו' ולגור ליד ההורים יכול ליצור תלות בהם ובאמת שהם 'יכנסו' יותר מידי לחיים. דיברנו על זה בינינו, למה אנחנו חושבים שהמקום הזה מתאים לנו בשלב הזה, ואז גם עם ההורים שלי, מה החשש שלנו ומה אנחנו שואפים. בנוסף היה דיבור כללי של מקום מגורים והתערבות של ההורים בכל נושא ההכנות לחתונה וכו' עם ההורים של בעלי ושלי ביחד, וככה לכולם היה ברור מה ה'כללים'

מאז שעברנו דירה אפילו אם אנחנו מגיעים פעם בחודשיים (ובהתחלה מגיעים יותר, במיוחד שהוא בכור)
אז תמיד לקראת סוף השבת יש פיצוצים.
כשגרנו קרוב היינו מגיעים כמעט כל שבת אבל לשלוש שעות וזהו, אז היה כיף ורגוע.

השאלה גם אם חמותך לעתיד היא אחת שאוהבת לארח- שאז זה סבבה כי היא אחת שלא אוהבת לצאת מהבית שלה, או שהיא טיפוס שאוהב להתארח ואז זאת בעיה כי היא תשמח לשרוץ אצלכם.

גיסי גר עם אישתו בחצר של ההורים שלו והיחסים מעולים. החמות לא מתערבת והכלה ידעה לשים גבול כשהיה לה יותר מידי.

מכירה גם כאלה שגרים במרחק הליכה וזה סיוט לשני בצדדים..

אנחנו גרים קרוב להורים שלו (מרחק של 15 דק הליכה מינוס)
וב"ה זה ממש טוב לנו. הם עוזרים לנו הרבה!
אבל חמותי ואני ממש אוהבות אחת את השניה. לפעמים אני הולכת אליהם בלעדיו..
מה שכן היא הייתה אצלנו רק פעם אחת. (כי היא קפצה להביא לנו משהו..) אז יש לנו את הספייס שלנו.

אקח לתשומת לבי את כל הדברים שנאמרו כאן. בסופו של דבר אין לנו כל כך ברירה וכנראה ניאלץ לעשות את זה , לפחות בכמה שנים הקרובות. 

בע"ה נעשה ונצליח.

לא חייב המון זמן נסיעה, מספיק חצי שעה-רבע שעה נסיעה, אבל שיהיו לכם פרטיות ושקט.

אני גם בכורה ובעלי הכי קטן.
אצל ההורים של בעלי ראו מההתחלה שהיחס אלינו כזוג נפרד. ההורים שלו היו במקום בחיים של סבא וסבתא.

אצלי, זה היה מורכב יותר- גיס ראשון.
גם האחים שלי למעט זה שאחרי עוד היו בגיל חטיבה- תיכון.
ההורים שלי היו במקום של הורים- מחנכים.
אז ב"ה דוטקא בדברים הגדולים הם לא התערבו לנו.
הבעיה דוטקא בקנצ'ים ה"קטנים" שמתאספים לדבר גדול. לקח לנו ולהם זמן וב"ה כשעוד אח שלי התחתן והביא נכד הגענו לאיזון. גם אחים שלי כבר עברו את גיל 18.....

האידיאלי בעיני זה מריק נסיעה קצר מההורים.
ככה אין מעגלי היכרות מתחברים ויכולים לעזור ולהעזר אבל אפשר להתפתח בנפרד מההורים.

בילד בכור ההורים לא תמיד יודעים עדיין להכיל את הנפרדות ולתת את הספייס ואת העצמאות
לפעמים מידי מתערבים. לא נותנים פרטיות.
אם רוצים להימנע מזה. עדיף לשמור על מרחק כלשהו

לגטר במרחק הליכה קצרה זה ממש לא לחיות אחד בתוך השני. אבל יש טיפוסים שמתערבים אז תנסי לשער מהכרותך אותה. את יכולה לנסות גם לדבר איתה על זה.

מדהים לנו.

הם ואנחנו יודעים לשים גבולות,

הם עוזרים כשצריך,

אנחנו עוזרים כשצריך (עוד יש לי אחים קטנים)

 

אבל, לא הייתי גרה ליד ההורים שלו.

יש לנו קשר מדהים, לחמותי ולי, ועדיין.

כי הם כל כך שמחים בנו,

שהם יקפצו פעם ביומיים עם ארוחת ערב.

ולא מתאים לי..

אז זה ממש אישי,

ואם היא מתערבת כל הזמן מכוונות טובות,

אז שימי לב...

ואם אתם חייבים לגור שם, אז מההתחלה כללים מזה ברורים.

אפילו לעשות איתם פגישה ולהבהיר עמדות. 

(לא באים בלי להודיע. להודיע X שעות מראש וכו'..)

 

בהצלחה!

ומזל טוב!!

לי למשל מאוד מפריע שמתערבים לי בחיים. לכן התעקשנו לגור במרחק משני ההורים.

אם הוא בן בכור והאמא קצת מתערבת, אני חוששתשזה מאוד יפריע לזוגיות ביניכם. 

אם אתם אוהבים עצמאות ויודעים תסתדרו גם כשתהיו רחוקים מההורים- אני חושבת שמאוד כדאי ללכת על זה. כי התערבות של חמות בחיים יכול להיות דבר ממש מפריע ומעצבן.

מצד שני, אם אתם חושבים שתצטרכו הרבה עזרה ושיהיה לכם טוב לידם, אז אולי כן כדאי לגור לידם.

תלוי באופי החמות ובאופי הזוג.

מזל טוב!

מה אני יכולה לעשות כדי לשפר לו את מצב הרוח?
היינו בסרט הזה לפני 6 שני. ב"ה 5 שנים נרגע
ושוב חזר. בבקשה תתייחסו לשאלה ולא עצות בקשר לעבודה שזה לא בידיים שלי...
תודה

למה את מתכוונת בהצקה ואיך זה בא לידי ביטוי וגם במה בעלך עובד

בלי לפרט במה הוא עובד - הוא אמור לצאת להשתלמויות לעיתים קרובות. אז בזמן האחרון ניסה לשים לזה רגל (פעם אחת הצליחה), כשרצה לקחת שבוע חופש איתנו אז פתאום בדיוק אז הבוס חייב לטוס לחו"ל (למרות שלא מזמן חזר) -ואז התחיל סתם לצעוק ולתת מטלות מטופשות. מכיוון שיש משהו לא כשר בכל הטיסות שלו (הממונים עליו לא יודעים)- הוא נתן חופש בשבוע אחר -כדי שבעלי לא יתלונן, ואז צצה תלונה מוזרה שבעלי די בטוח שהוא בישל אותה..
נגד הטיפוס מתנהל משפט, בגלל התעמרות בעובדת, במקום העבודה הקודם שלו.
אבל לא זאת השאלה.
השאלה אם הוא מצוברח האם להעלות את הנושא? או רק אווירה טובה והזמן יעשה את שלו? לא רוצה לצער בלהזכיר ולא רוצה להתעלם

אם כן -כשבא גל מורידים את הראש...

מה את יכולה לעשות? נראה לי אווירה טובה בכללי.

כמה שפחות לדבר ולהעלות את הנושא..

ותמיד טוב לתת לו תחושה שאת מבינה אותו ומזדהה איתו בכל מה שעובר עליו, ומעריכה אותו בעבודה שלו.

"להזכיר" זו לא הבעיה.. הוא מן הסתם זוכר היטב.

 

השאלה אם טוב לו לדבר על כך - וזה קשה לדעת.

 

לכן, לדעתי הכי טוב שתגידי לו שאת ממש מצטערת שהאדם הזה עושה לו צרות בעבודה, ושאת איתו, ואת לא רוצה להעלות את זה כי אולי סתם יצער אותו. אבל שידע, שאם ירצה לשתף אותך, את לגמרי תקשיבי ותשתתפי איתו.

 

אם יגיד שאין צורך, תגידי לו שאת סומכת עליו.

 

ובכללי, אכן נכון שאוירה טובה בבית. ירגיש גם את התמיכה העקיפה.

כך אנהג.
בשורות טובות לכולם

ואם אין ברירה אז לשים לב שזה לא משפיע מצב הרוח והתפקוד הימיומי של הבעל.
לאנשים כמוהו אין מנגנון שנקרא רגש ולכן הם לא מפסיקים להתעלל כי הם לא בריאים בנפשם .היום זה בעלך מחר זה יהיה מישהו אחר . אם הוא צ'ארמר אז יקח זמן עד שיעלו עליו אם בכלל. לדעתי הוא לא יפסיק לנסות לשבור ולגמד אותו ולכן כדאי שתעצימי אותו.
מאוד קשה להתמודד עם השפלות מתמשכות בפרט במקום העבודה. אם את מרגישה שזה פוגע בבריאות הנפש שלו אז כדאי לשקול לעזוב את מקום העבודה.

ולבעלי תנאים מעולים, הוא לא רוצה לעזוב.
הוא התלונן לפני 6 שנים אצל הממונים, והציעו לו מיד לעזוב לסניף אחר אבל הוא החליט שהנסיעה יותר גרועה מהמנהל..
תודה לך בכל אופן. אשים לב.

לכן הוא מרשה לעצמו להתנהג ככה.
ולכן, אם מחליטים להתלונן- אז לפחות 2 דרגות מעל.

סגולה נפלאה של רב חיים מוולוז'ין להסיר מעליו כל הדינים:
שיכניס היטב במחשבתו, שאין עוד מלבדו.

אין מציאות מבלעדיו יתברך. ישתבח שמו!

ואשמח לקבל טיפים איך מתמודדים

כדאי לחפש חומר באינטרנט ולקרוא

עוזר להבין שישנה תופעה כזו ונותן הקלה

יש גם טיפים

תופעה מאד מוכרת שמדברים עליה הרבה בשנים האחרונות

גם חצי שבוע זה פסק זמן מרענן. העיקר ששמיכם מסתדרים עם התאריכים.

המנהל שלו חזר ב"ה להיות נחמד

יש חדרים עם בריכה פרטית וסגורה עם גדר..כך שלא רואים את מי שנמצא בבריכה

המלון המושלם

המקוואות סגורים בתשעה באב (וביום כיפור) - אלו הימים היחידים בשנה שאסור לטבול בהם.

תלכי בראשון בערב.
אבל כדאי לברר במקווה באיזו שעה פותחים, כנראה שזה יהיה יותר מאוחר מהשעה הרגילה.

רק אם תעשי הפסק בשבת הקרובה.
מוצש הקרוב לא צום. רק שבוע אחכ.
ואכן בשבוע הבא במוצש יהיה סגור המקווה.

מוצאי שבת הקרוב אינו צום ואין שום בעיה איתו.

אם את מתכוונת שנראה שתעשי הפסק לפני צאת שבת הקרובה וממילא הטבילה אמורה לצאת בליל תשעה באב - אכן לא טובלים אלא דוחים ביום.

ואפשר לטבול כרגיל.

עד הצום, יש לך שבוע אח"כ..

ליל יום הכיפורים וליל צום תשעה באב.
(או כשהאשה אבלה בתוך שבעה)

יום החתונה הוא יום מועד לפורענות ולכן כמה טיפים:

להוריד ממידת הגאווה, אז מה עם את הכלה, זה לא אומר שהכל סובב סביבך

להבליג על דברים שלא נעשים לטעמך, כן גם אם מישהי באה עם שמלה לבנה

זה יום לחוץ להורים לא פחות ממך, כבדי אותם יותר מכל יום!!

תשמחי בכל מי שבא לכבד אותך, הוא לא חייב לך כלום. ומותר לו להיות עם פרצוף עצוב/ לא בא לו לרקוד/ צריך לצאת ישר אחרי החופה

יש הרבה אנשים מסביבך שמתאמצים שיש לך טוב, להגיד תודה מעומק הלב עם חיוך גדול

ולזכור, החתונה כמה שתהיה חשובה.היא רק יריית הפתיחה לחיים

לדעתי הדברים האלה חשובים לא פחות אם לא יותר מכל מיני תפילות צומות וכו

למשפחה דלת אמצעים.

אם זה אברכים, לקנות להם סל מזון.

או משהו אחר שתראי לנכון.

מזל טוב ובניין עדי עד!

להתבודד ערב קודם, משהו, איך שאת רוצה, אחרי הטבילה הראשונה זה ממש מיוחד.
להקדיש זמן לתפילה של הבוקר בנחת.
אם יש חולים בסביבה שלך, 2 דקות ביקור כל כך ישמחו אותם, כמובן עם תפילה מכבדת לרפואתם.
לשמוח, לא לתת לטכני להטריד אותך.
כמובן, בחופה (ובכללי בחתונה)- להקשיב. לברכות, לדרשות, לאיחולים, למחשבות, לתפילות, לשירים הכסא כלה...
להכיר בכך שאנשים השתדלו בשביל לבוא ולשמוח איתך, לא לראות כמובן מאליו/ נורמה מחייבת וכו'. כלום. ולהגיד תודה
וכן, להתפלל שתהיי נוכחת ברגע בצורה הכי מדוייקת ויפהפיה שאפשר, כי זה יום של חסד והארת פנים, תקריני את זה סביבך.

מזל טוב הכנות בנחת ובשמחה!

להתפלל את כל התפילות בבית / בדרך. בחתונה - להיות בחתונה. אנשים מגיעים ורוצים להגיד מזל טוב ומסכימה עם כל מה שנאמר פה שצריך לכבד אותם ואת הטרחה, וכן, גם לברך אותם..

הכי נכון בעיני להתפלל קודם ובחתונה עצמה - פשוט להיות.. ככה אני עשיתי ולא מתחרטת על זה. נכון שזה כאילו את לא מספיקה להתפלל ולשיר וכו אבל בעיני זה שווה יותר מהכל!

 

ומשהו לא קשור להכנה רוחנית - חברות זה מעגל מאוד מאוד חשוב בחיים! אבל המשפחה יותר. וגם בנות דודות שלך, וגם האחיות והאחייניות שלו. תשימי לב שהן גם זוכות ליחס מהכלה. לחברות יש חתונות של חברות גם אח"כ. לאחייניות יש דוד/דודה שמתחתנים היום!!!!!

 

ומזל טוב!! הרבה אושר ושמחה ונחת נחת

אם את רוצה שיהיה שמח תהיי שמחה
אם את רוצה שיהיו ריקודים תרקדי בעצמך בכל הכוח
לפי מידת ההתלהבות שלך ככה של כל הקהל

פסוק "בידך אפקיד רוחי"

 

זו הליכה אל הלא נודע

להתחזק באמונה, שמה שיהיה- הולכים על זה

בניית בית זה דבר כבד ודורש מאמץ

 

מזל טוב

צריך ביטחון בקב"ה..
ללכת לפי ההיגיון ולהתייעץ עם אנשים

ובעיני, מי שלא בטוחה, שלא תתחתן. 

שבוע טוב( -:

פסיכולוגי שנים ובזכות זה יודעת מה נכון לי, ללא טיפול לא היו לי התובנות הדרושות.

"ומי שחושב שהיה לו הוזה"..

 

וכי יש מישהו שיודע איזו "אמת מוחלטת" בענין הזה, ומכיר את כל בני האדם ומה שהרגישו, שיכול לומר כך?

 

יתכן בהחלט שיש אנשים שמרגישים בטחון רגשי מוחלט. היא לא דיברה על ראיית-עתידות.

 

מה שכן, נראה ברור שצריך רמה טובה של ביטחון רגשי בענין. לא רק "סברות";

 

וברור שמעל הכל תפילה וביטחון בקב"ה, במקביל לכך שהאדם עושה את שלו.

בס"ד

 

חח בינתיים זה טוב ונכון, ימים יגידו

אבל זו אני ואם לא הייתי מרגישה ככה באופן אישי לאהייתי מסוגלת להתחתן. לא אצל כולן זה ככה ומכירה כמה שהתחתנו מהשכל בעיקר ויש להן זוגיות נפלאה

היה לי איזה ספק קטן בדרך אבל הוא נפתר.
ממרחק של יותר מעשר שנים אני כמובן יודעת שההכרות שלנו היתה רק על קצה הקרחון. אבל ככה זה.

לא חשבתי יותר מדאי
זה היה מרצון מוחלט אבל הייתי ילדה טיפשה כנראה

רגשי מבחינת אני מרגישה שזה האדם הנכון להתחתן איתו-95%

ללא פתיחות ומגע כמו בנישואין שכמובן העצימו ל300%

כאילו מבחינת הוא ואני.

אבל אני ממש חושבת שאין חוקים בדבר הזה ושיש אנשים שלעולם לא יגיעו ל100% ולא חייב לחכות לזה בשביל להתחתן.

לא הייתה תחושה של 100 אחוז.. ממש לא... הרגשתי חיבור טוב, שיחה נינוחה, ידעתי שהוא איש טוב, שהמשפחה טובה.

כמה זה טוב ונכון- חושבת שהרגשתי בצורה כמעט שלמה. הרגשות וההכרה הרגשית והעמוקה היא אחרי החתונה!!