פורום נשואים טריים (עמוד 35)

למה נראה לך שבבקעת הירדן לא מסוכן? אתמול בלילה ירו על רכב וזוג נפצע. אין מקום בארץ שלא מסוכן כרגע. ואם זה היה הבן שלי, הייתי רוצה לדעת את האמת.

אין מה לעשות, במלחמה כל מי שיכול צריך לצאת. בלי לחשוב על המשפחה שבבית. להיות עם ראש נקי ולעשות את המקסימום שיכול. זה המצווה.

אנחנו משפחה שכולה ויש לי אחים בחזית. ומכירה עוד הרבה כאלה. גם אנחנו המשפחות מאחור צריכים גבורה. מקווה שלהורים שלך תהיה מספיק גבורה ושתחזרו בשלום אחרי הצלחה מלאה במשימה הלאומית בע"ה.

מספיק לספר שמוצבים ליד עזה. ממילא רוב מוחלט מהחיילים שנמצאים שם לא נכנס פנימה, וסביר מאוד להניח שכך יהיה גם במקרה שלך.

אם תדע בוודאות מוחלטת שאתה לפני כניסה לרצועה עצמה, אז יהיה מקום לשקול לספר זאת.

בנוגע לסרטן,

מן הסתם מיד עם האבחון הם הבינו שהסרטן בשלב מוקדם ולא מאוד מסוכן, ולכן לא שתפו אתכם עד להסרתו המהירה.

אם חלילה המצב היה אחר, והיו נדרשים טיפולים של שנים או סכנה ממשית וכו', מסתמא היו מספרים לכם. ממילא אי אפשר להסתיר כזה דבר (ראית פעם אדם שעבר כימו? צריך להיות עיוור חירש גידם כדי לא לשים לב שמשהו לא טוב עובר עליו...)

השוות לגידול של אבא שלי, בשביל להסביר שיש דברים שאפשר להסתיר ודברים שאי אפשר להסתיר.

זה ממש לא בעיה לשקר בנוגע לאיפה אני נמצא. עוד יותר לא מובן העניין לעדכן שאני אכנס פנימה.

(רק מציין כהערת אגב שאחרי אבא שלי גם דודה וסבא נבדקו ועברו כימותרפיה אגרסיבית. לדודה שלי הפכו כל שערות ראשה ללבנות. אבל לסבא שלי זה לא השפיע. הוא בן 92 ולא סיעודי)

יש הורים שמעדיפים לא לדעת

יש הורים שיצטערו מאד וידאגו עוד יותר אם ידעו שלא מעדכנים אותם

כשהייתי בדילמה דומה למדתי שאנשים שונים מאד בדבר הזה,

יש כאלו שמעדיפים לדעת את האמת ויש כאלו שלא רוצים חרדות.

בקיצור, תנסה להעריך מה ההורים שלך היו מעדיפים לפי ההיכרות שלך איתם

אם אכנס לעזה, לא אוכל להסתיר מהם לאורך זמן כי הצבא הולך לקחת ממני את הטלפון.

אבל אני מעדיף לספר להם בהדרגה אחרי כמה ימים ושלא יראו אותי יוצא מביתם עם מדים כשאני מספר להם שאני בדרך לעזה.

מה דעתכם?

לשקר זה מאד קל...

רק צריך לתכנן את זה טוב כדי שלא יהיו חורים

אם אתה חושב שלטובתם עדיף שלא ידעו - אתה עדיין יכול להמציא איזה סיפור 

אל תתבייש.

זה חלק מהנושאים שהם מתמחים בהם

מאלחש פשוט מבית מרקחת,

שמים מעט מאוד באיזור הכיפה ותוך 10 דק' מאלחש את האיזור. 

1. כמו שכתבו קרם מאלחש. עוזר מקומית. לא פותר את הבעיה. יכול להרדים כל אזור שנוגע בו.

2. תרופות ממשפחת הssri. יש להן תופעות לוואי אחרות אבל אם יש מצב בנוסף של חרדה או דכאון, זה יכול להיות שתי ציפורים במכה.

3. תרגול פיזי, יכול לעזור. כמו פיזיותרפיה .לוקח זמן אבל בעיני זה הטיפול הכי מעמיק. מטפלים מיניים יכולים לתת תרגילים. 

שהשילוב בין נושא השרשור לניק שבחרת, ממש הצחיק אותי.

זהו

יש שם עוד גורמי לחץ?

איך אתה מתנהג כשלוחצים אותך בעבודה?

אתה מסוגל "לנכוח" או שאתה בורח?

הגוף מדבר איתנו בכל מיני שפות. עכשיו אתה חייב להקשיב כי זה דופק עוד מישהי אבל גם שאר הדברים ראויים ליחס ולא רק כדי לדחוף כדור ולהמשיך כרגיל.

הפחד טבעי

המציאות באמת הזויה וקשה

לנסות לשמוע פחות חדשות, לצמצמם לכמה שפחות. למשל להתעדכן בבוקר ובערב.

זה יוצר המון לחץ, מחשבות ופחדים

ושוב, כל הכבוד לך על האירוח של תושבי הדרום, זה חסד עצום

אין להם אטום תהיי רגועה

יש לישראל אטום לסיבה אחת.

שאם ישמידו אותה, היא תשמיד את האויבת בחזרה.

משמע שכדי שנפעיל אותו נצטרך להיות מושמדים כמדינה. לכאורה אף אחד לא ירצה להתאבד כדי להשמיד אותנו.

אבל אנחנו מתעסקים עם עם של מתאבדים. ככה שזה לא בדיוק פשוט. 

מספיק איום מוחשי בהשמדה בשביל שישראל תשתמש בנשק יום הדין, כפי שגולדה איימה לעשות במלחמת יום כיפור (וכך היא כפתה על המעצמות לעזור לנו במלחמה).

באיום מוחשי אני כמובן לא מתכוון לדברי רהב של מנהיג אנטישמי זה או אחר, אלא בהערכה ודאית שאכן עומד להתרחש אסון שרק הפצצה יכולה למנוע.

לא רק בגללו, אבל גם...

ברמה שהסכמנו לוותר על סיני כי לא היה תקציב לשמור עליו וגם זה לא עזר

ושנות השבעים שמונים היו הגרועות בתולדות הכלכלה הישראלית 

ככה לאיים. מביא לחורבן הכלכלה.

שימוש יביא להשמדה של ישראל

בין האיום ההוא לבין ההשלכות הכלכליות. למעשה, אין תיעוד ברור שהיה איום כזה, יותר רמזים, וגם אם היה, לא ברור האם האיום לאוזניים של המעצמות.

הבעיות הכלכליות היו תוצאה של התנהלות כלכלית מקום המדינה , למלחמת יום הכיפורים היה חלק קטן בזה.

מה שכן, נשק גרעיני הוא לא פיתרון נורמלי לבעיה. מטרתו היא הרתעה בלבד מכיוון שזה נשק שיכול להכחיד את האנושות

שבסוף איראן תחטוף בלי קשר

ארצות הברית וישראל יתקפו אותה קודם

עזוב פאדיחה (אמיתית) שלקחתי בטעות למילואים  חצאית של אישתי במקום מכנסיים קצרים שלי. 

לדעתי אין צורך בפיג׳מה לגבר.  

זה מתאים לנוער ואח״כ כבר מסתפקים במכנסי טריקו וחולצת טריקו. לא חייבים אפילו סט תואם.   

טריקו/פוטר/פליז מה שנח לו ויפה בעיניו

אפשר חלק, אפשר דוגמא

ייעוץ זה בדרך כלל על נקודה ספציפית, בעוד שטיפול הוא תהליך מקיף. בנוסף, אין אתיקה למושג 'ייעוץ', כל אחד יכול לשים שלט שהוא יועץ. מטפל, הוא בד"כ מוסמך (לפחות ברמה מסויימת) בתחומים טיפוליים.

אני חושבת שיש לנו באמת כמה נקודות ספיציפיות ממוקדות שצריך לעבוד עליהן ומאוד יכול להיות שעבודה ממוקדת וקצרה תספיק, יחד עם זאת אשמח שזה יהיה הכי "מקצועי" , הכי נכון שאפשר כדי לא לצבור אכזבות ותיסכולים שכרגע יש די מהם בחיים. 

אז נשמח להמלצות כלליות (אם יש אפשרות בזום) או מקומיות ירושלים/גוש עציון 

תודה רבה מראש לכל המלצה

כמובן המלצה מניסיון אישי 

זה לא עבודה זרה בעצמה.

(הכוונה שלא עבדו את השרשרת הזאתי)

לי זה לא נראה עבודה זרה אלא סתם חריטה של שמש עם עין(אולי השראה מטלטביז)

באופן כללי תמונה של שמש אסורה

גם אם היא לא מובלטת

"לא תעשון איתי"

לא תעשו כדמות שמשי המשמשים לפני במרום

פעם באתי לרב הישוב עם

מנורה לחדר ילדים

בצורת שמש

הוא אסר לי

נהיה בראש טוב ואני אשאל אותו "וואלה אלהים, למה ככה העולם אה? מה רע בראש טוב כמוני-כמוך עכשיו על פייסל אה? תעשה לנו איזה ריסטארט לאנושות שיהיו רק אנשים סבבה בראש טוב".

והוא יגיד "וואלה אחי, בראתי את העולם בשביל צחוקים וכיף ואתם לקחתם והרסתם אותו עם המלחמות שלכם, מה ת'רוצה שאני אעשה?"

ואני אגיד "וואלה צודק. עזוב שמע בדיחה. אמרו לי שאדם הראשון שאל אותך "למה בראת את האישה כל כך יפה?"

אז אמרת "כדי שתאהב אותה."

אז הוא שאל "כן, אבל למה בראת אותה כל כך טיפשה?"

אז אמרת "כדי שהיא תאהב אותך""

ואני והוא נתגלגל מצחוק.

בעבר הייתי תלמיד חכם גם אם היום אני רחוק

צלב של נוצרים : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

מוזמן להתרשם 

איני דן לגופו של אדם, איני מכיר אותך וזה לא רלוונטי. תפקידו של פוסק הלכה, אינו להיות גוגל של תשובות, אלא בדיוק לדון, להשוות לדוגמאות הזהות ולהבדיל משאלות דומות אך לא זהות (כמו בדוגמא הזאת - השאלה קרובה אך לא זהה).

לכן גם אני, למרות שבחיים האמיתיים אני בהחלט מורה הוראה מוסמך לרבנות - נמנע לחלוטין מלענות בפורום.

כתוב שהוא מותר בהנאה

הבאתי את הקישור כמשו דומה לפסיקה שאני מכיר.

גם אני למדתי רבנות אחי

כדי לפסוק צריך לדעת לשמש רבנים

ושימשתי לא מעט.

אם אתה חולק על דעתי אתה מוזמן בכיף

כאן מדובר על איסור הנאה מעבודה זרה שזה היינו אך.

בנוסף בקישור מובא מעשה רב של שימוש בצלב.

עזבו תנו לי שם של רב שמקובל עליכם ונשאל אותו כי גם אם תצא בת קול לא תשמעו לי

אבל זאת ההודעה האחרונה שלי בנושא. לא רואה עניין להתווכח על הפרט, אלא על העקרון - הלכה לא פוסקים לפי פורום אנונימי. נקודה.

ההנאה הזאת כי זאת השאלה ששאלו אותו.

בסוף התשובה הוא מביא מעשה על רב שגם ענד את הצלב שקיבל.

אתה צודק שלא פוסקים מפורום אנונימי אבל זה בתנאי שלא מסבירים אלא עונים תשובות סתומות ואני הסברתי את דבריי .

לא רוצה להתווכח איתך אבל אתה מוזמן לדון בפרטי.

כשלומדים רבנות לא לומדים כללי הפסיקה(זה לא חלק מהחומר) וכדי לפסוק צריך לדעת מה הם כללי הפסיקה(לא מתיימר להיות גדוייל בזה)

ולכן בגדול אתה צודק שלא פוסקים מפורום אנונימי.

בהצלחה

אולי תרד מהעץ סוף סוף.

אם הוא מקושר לע"ז ועד כמה.

ואז הוא ילך לבדוק ולשאול...

וזה בדיוק מה שהיא עושה. בודקת ושואלת.

אם זה לא סמל עבודה זרה וכו' מותר

ואם זה כן. אסור

אבל נראה לי שהמשמעות שלה היא על פקיחת העין השלישית כלומר ראיית האמת על העולם.

לא יודע אם מותר לענוד

יש הרבה סמלים שמגיעים מהמזרח ולכאורה תמימים אבל לא

למשל הפילים האלה, שמשות ועוד.

הייתי מבררת עם מישהו שמבין בתחום,

אולי הרב דרור שאול

שזה קשור לאל הודי ולדברים כאלה

העין השלישית – ויקיפדיה

ושימושים בדולר ובבונים החופשיים הם מאוחרים יותר

אבל זה בהחלט פחות התחום שלי וממליצה להתייעץ עם מישהו שמבין בזה לעומק

עין ההשגחה – ויקיפדיה

הלכתי עם זה כמה חודשים רצוף. ביום שבת בבוקר כשהיו את האזעקות נכנסתי לממ"ד וזה היה עליי ופתאום נכנסה בי מחשבה להוריד את השרשרת שמשהו לא בסדר..

ואם את רוצה לזרוק אותם. דברי איתי לפני

סתם צוחק.

בלי פניקה, לא לבשת את זה כדי להאדיר את העבודה זרה.

ואפילו הרבי מליובאוויטש היה מחלק שטרות של דולר. ככה שזה כנראה לא עבודה זרה לגמרי (אלא אם כן הרבי לא ידע/לא שם לב לסמל)

לפעמים אני כמו מכשפה יודעת דברים שאין לי מושג איך

אפילו לקחתי על עצמי לשמור שבת כהלכתה :/

פה אנחנו מרפות לידי ההשגחה

ותמיד להשגחה כדאי להחליט מהר כי אישה רעבה זה מסוכן

כמובן, זה בסדר גמור לא לפרט. יחד עם זאת, אולי אם תפרטי יותר, נדע לתת עוד כתובות.

לא מצליחה לחשוב על דרך להסביר בלי לומר במה מדובר. סליחה.

העוזר שלו

אם לא הסתדרת תגידי

פרטי קשר

כתובתינו

הירדן 20, בני ברק

כתובת דואר

בית ההוראה רח' הירדן 20, קומה א

בני ברק

אימייל:

k0737860860@gmail.com

טלפון בישראל

*3030

073-7-860-860

בווטסאפ  

+972-73-786-0860

סמס  052-244-3107

פקס

079-574-0909

וכמה סבסוד? זה נתונים גלויים לכל.

בעזרת גוגל תמצא את הפירוט בקלות

הבעיה שלא בכל מקום יש מספיק מקום במעונות תמ"ת

זה תלוי בכמה בני הזוג עובדים וכמה ההכנסה לנפש במשפחה.

אני חושבת שזה די הגיוני שהרבה מהזוגות מתחת לגיל 30 מקבלים הנחה כי רבים מהם סטודנטים וגם מי שלא בד"כ אין לו הכנסה גבוהה.

זה לא משנה באיזה עיר גרים, מעונות תמ"ת זה ממשלתי.

במעונות פרטיים לא חושבת שיש למישהו הנחה, כי אין מי שיסבסד את זה.

בעיקר בגלל מחירי השכירות, הסכמה של מטפלות לעבוד בשכר נמוך יותר ובעיקר, הקבלה.

לוקח כ5 דקות למלא הכל.

פשוט בגלל עומס המשרד שם לא מתפקד כראוי ומקבלים דרגה אחרי הרבה זמן.

אז הם לא  מבקשים עוד ועוד.

אבל מעלים חלקית. הם אכן מבקשים.

אם שני בני הזוג שכירים לא סטודנטים אז זה מאוד פשוט וכנראה יגמר בפעם אחת.

אם זה מעבר לזה אז הם מבקשים עוד ועוד מסמכים ולא אומרים בפעם אחת את כל מה שצריך להביא וצריך להיות ממש עם יד על הדופק

מערך הסבסוד הוקם במטרה לתמוך בזוגות שכירים כדי שהאישה תצא לעבודה

בהמשך נכנסו גם העצמאים והסטודנטים

אבל זה לא המטרה הראשונית של המערך ולכן הוא יותר "מקשה" עם העצמאים והסטודנטים

אני לא יודע אם זה בכוונה או לא, אבל זאת המציאות

אבל במציאות הנוכחית של היום זה שירות שרלוונטי לכולם ולחלקם זה מסובך יותר.

את ציירת את זה כאילו פשוט להעלות את כל המסמכים.

כאשר אשתי הייתה סטודנטית במשך קרוב לחצי שנה רדפנו אחריהם וכל פעם הם נזכרו בעוד מסמך שאנחנו צריכים למלא ולהעלות

כמובן של שני בני הזוג יחד

למיטב ידיעתי זה לא תלוי בעיר, זה מטעם התמ"ת. וזה רלוונטי לגבי מעונות שמאושרים ע"י התמ"ת בלבד

מה שכן- במקומות שונים בארץ המעונות הפרטיים הם במחירים אחרים לחלוטין

כך שיש מקומות שבהם משפחה בלי הנחה בכלל לא שולחת למעון תמ"ת כי פרטי זול יותר

אני לא שמתי כי אין סיכוי שאקבל.

שם הכל בצד ומקשיב.

בעלי אוהב שאני מחייכת אליו, אז הוא מרגיש נאהב. למרות שאין לי מושג למה זה קשור...

חיוך מראה על שמחה,על אושר,רוגע ונחת נפשיים.

וכשאת מחייכת אליו...לכיוונו...זה מראה שטוב לך *איתו* ואת שמחה ומאושרת *בחברתו ובזכותו*

תגגל 5 שפות של אהבה (או 7 תלוי מי מציג)

יש שם המון דוגמאות

לא חשוב לי אם בן אדם דתי או לא

העיקר שהוא בן אדם

אמרתי לה סבתא

את אומרת לי

שלא כל כך נורא אם הבן אדם לא שומר שבת

העיקר שהוא לא יתן דחיפה למישהו ברחוב

והקב"ה אומר לי בתורה

שמחלליה מות יומת

כלומר יש ענישה יותר חמורה

אם בן אדם מחלל שבת

ולא פוגע באיש

מאשר אם הוא יתן איזה זבנג

לבן אדם ברחוב

שהוא רק יענש בצער ריפוי שבת בושת

בתשלום הנזק+קנסות

אבל אין לו עונש מיתה

שימי לב

אנחנו לא חושבים באינסטיקט כמו הקב"ה

ואם אתה מכבד מישהו אתה צריך לתת מקום

לצורת חשיבה שלו

בתגובה שלך על המדהימות של עם ישראל

שוב נתת את המקום לחשיבה השטחית האנושית

ולא כיבדת את הזוית של החשיבה האלוקית

למרות שמו הסתם הם מתחברות

איפשהו, כי האדם נברא בצלם

אני לא רוצה לעמת סתם בין ערכים

שאין בינהם שום עימות

אבל רק תשים לב לכך

שצריך להאזין לצד השני

ולהבין מה חשוב לו

איך הוא רצה לראות את עולמו מתנהל

לנסות למצוא את הזוית שלו

ולא רק לדקלם שוב את התמונה מהזוית שלך

ולהקשיח עמדות

וגם כמובן אנחנו לא מבינים הרבה מדרכי ה'

אבל ברור לנו שהוא מנהל את העולם

כי לא מחשבותיכם מחשבותי ולא דרכיכם דרכי

נאם ה'

אבל אתם מצמצמים את אלוהים 

לבייניש

שבוחן ובודק

תתי סעיפים

ולא 

אדון הנשמות

שברא כל אחד מהעם הזה

ויודע להבין כמה גדולה היא השעה

טוב,

זה מה שחונכתם

היתה התגייסות אדירה של האזרחים עבור החיילים בעירק. חבילות, מתנות, מכתבים.

ובמיוחד הם חזקים באסונות לאומיים כמו הוריקנים רעידות אדמה,

בפיגוע במגדלי התאומים היתה נתינה עצומה ללוחמי אש הגיבורים הלאומיים.

במלחמת העולם השניה בבריטניה גם היתה התגייסות וגמילת חסדים לחזית ולעורף.

אני לא מכירה הרבה עמים,

אבל אנחנו רואים שלהבדיל גם אצל הישמעלים והעמלקים ימ"ש נותנים כבוד של גיבורים וצדיקים לשהידים שלהם ותמיכה במשפחות שלהם. והם מאוד מחוברים ימ"ש, בתוך עצמם ועם שאר העם שלהם בירדן בתורכיה בתימן באירן.

לא יודעת מה "הוא" רוצה, אני עוד לא מכירה את הדובר של,ו אבל כתוב בתורה באופן מאוד ספציפי מה הוא רוצה וזה באמת מאוד שטחי לומר שכל מה שהוא רוצה זה שנתחבק. 

להגיד את זה, נשמע לי בריחה.

זו תקופה משוגעת וקשה לכולם וחשוב כמה שיותר לנסות להתנהל בשגרתיות,לפחות מינימלית.

אם צריך עזרה נפשית,לקחת ולקבל אותה.

אם צריך יותר הפסקות באמצע יום עבודה,לעשות אותן.

אולי לצרוך פחות חדשות בטלויזיה/בנייד,

ולעשות פעילויות אחרות כמו:

ספורט,קריאת ספר,פעילות עם הילדים(אם יש),

אפיה,מפגש עם חברים(קרוב למרחב מוגן),

התנדבות במקום כלשהוא שזקוקים בו למתנדבים.

כולם דואגים!

כולם חוששים!

כולם מכירים מישו שנחטף/שנהרג/שנפצע/

שגוייס במילואים או בסדיר.

נמשיך להתפלל לרפואתם ולחזרתם הביתה לשלום.

נמשיך להתפלל לעילוי נשמת הנפטרים.

ה' יעזור🙏

אני מחובר לדיווחים ואני יושע שזה לא עושה לי טוב.

אבל בימים שניסיתי להתנתק הרגשתי ממש רע עם עצמי על זה שאנשים סובלים ואיך אני לא חלק מזה.

אני לא גויסתי למילואים אבל יש לי המון חברים שכן ומסכנים את חייהם.

ולחשוב על כל החטופים שמי יודע מה עושים להם ואני פה עובד וחי את חיי מדי פעם קופץ לממד. זה מרגיש לי להתנתק מהעם שלי 

מעבר לזה, תהיה שותף בקריאת תהילים, בתפילה ולימוד להצלחתם, בעזרה בשליחויות לחיילים ומשפחותיהם ובשלל דרכים נוספות. כשהשותפות היא שותפות של עשיה, היא גם מועילה יותר וגם מרימה אותך ולא מורידה אותך.

הייתי בעוטף עזה במילואים, וחזרתי הביתה בגלל עודף בכח אדם.

חזרתי למסלול חיים הרגיל, בית עבודה אבל חיפשתי יחידה אחרת שחסרה את התפקיד שלי, ועכשיו אני בצפון.

הסיבה שלא יכולתי להמשיך בסלול חיים רגיל היא לא רק החטופים, אלא המראות בעוטף עזה.

כבישים שעד החג היו רגילים ואנשים נסעו בהם יום יום לעבודה, מלאים במכוניות מרוסקות, מדי חמאס, נשק ואפילו ראיתי גופות.

אם לא תוכל להתנדב למילואים בשביל לדעת שאתה פועל לשנות את המצב, אני יכול לספר לך שאנחנו מקבלים ארגזים של אוכל, מוצרי הגיינה (תחתונים גרביים משחות שיניים גופיות מגבות) ואפילו אוכל חם.

שמעתי גם על חיילים שמקבלים ברכיות ואני קיבלתי פנס ראש.

אפשר לתרום כסף או להכין אוכל בעצמך.

אם לא הייתי כעת במילואים, הייתי מכין לחיילים תפוחי אדמה בתנור ואולי אפילו אוסף כסף ומכין להם סלמון.

זה מאוד משפיע על המורל.

גם אני לא מצליחה לחזלש

התחושות קשות מאוד

או פינוק אחר

גם ממש משמח

יש גם תרומות לכיתות כוננות בהרבה ישובים

אפשר גם לחפש לתרום למשפחות שהבתים שלהם נשרפו

יש המון אופציות לתרומה ויש כסף מוגבל

אז צריך לחשוב לאיזה מטרות אתה רוצה לתרום

בהצלחה וכל הכבוד 

מלחמה זה עניין יקר. מאוד.

והמדינה צריכה שכל מי שיכול לעבוד יעבוד, כדי להחזיק את הכלכלה שלנו.

אתה עובד עכשיו לא רק בשביל הפרנסה של המשפחה שלך, אחר כדי להחזיק את כל המדינה.

כי הבעיה שלכם לא התחילה מהשאלה הזו

יש לך כאן ותק של שירשורים עם בעיות זוגיות שממש לא יפתרו בקסם

יש בעחה בהתנהלות הכללית שלכם יש בעיה הרבה יותר חמורה מלהצטלם או לא להצטלם או מה היא לבשה

אני באמת חושבת שאתה צריך עזרה בעולם האמיתי ומאחלת לך בהצלחה

(נדמה לי שכבר כתבו לך את זה בעבר)

תברר לעצמך מה הגבולות שלך, מה נכון לך, איך אתה מתנהל בעולם שזאת אשתך והיא לא תשתנה (בכפיה).

א. יש לי סיבה למה אני לא יוצא לחופש בקלות...

ב. גם כשאני יוצא זה מתחרבש

ג. הרבה מהקונפליקטים שנוצרים ביננו, נובעים כתוצאה מהעניין של הלבוש, שמבחינתה זה אמור להיות חד צדדי..

אתה לא יכול לשנות את ההתנהגות של מישהו אחר. אתה כן יכול לשנות את ההתנהגות שלך.

שב עכשיו לבד בחדר. עדיף שהיא לא תהיה בבית בכלל. שב אתה מול מקלדת

ותנסה לנהל דיאלוג עם עצמך ולנסות להבין את כל המנגנון מההתחלה.

מה קורה?

ממה אתה מתרחק? (אני מבין שיש לך סיבות טובות לזה, פשוט להציף אותן על השולחן)

מה אתה רוצה שיקרה?

מה קשה לה?

אם היית במקומה, מה היית אומר על הבעל המעצבן הזה ומה שהוא עושה לי?

תתחיל מזה. תקבל כמה תשובות מעניינות שאפשר לעשות איתן הרבה. וכמובן חוזר על ההמלצה מעליי ללכת לטיפול גם אם לבד.

זה בעיה, בפרט עם הגיבוי מאבא שלה

היא צריכה להבין שיש לה מה להפסיד

לדעתי טוב מאוד עשית שהצבת לה גבול להשתוללות

ואני לא מתכוון בפן הדתי, אלא בפן האנושי הבסיסי של החוסר התחשבות בנוכחות שלך ובערכים שלך

עד כדי שהיא הייתה צריכה להפשיר את האווירה

מעודד אותך מאוד

תחזיק מעמד,

ואולי תדבר עם אבא שלה,

אני מתלבט אם זה לא מפרגן לו שתדבר איתו , ותציב לו גבולות, כי הוא מן מבוגר משועמם שמשחק בחיים של אחרים, גורם נזק לבת שלו

הדבר האחרון שאיכפת לו זה ממנה

סמוך עלי 

לא יעזור לדבר עם האבא מאיך שהוצג בשירשורים הקודמים

ולא יעזור להראות לה שיש לה מה להפסיד כי יש לה גיבוי מההורים שלה אז היא כביכול 'לא מפחדת'

באיך שהיא מתלבשת?

מה זה עניינך? מי שואל אותך איך היא צריכה להתלבש?

ידעת איך היא לפני הנישואים, אל תנסה לשנות אותה. עבודת ה' שלה זה שלה ואתה תעשה את שלך.

מבחינתי אני מרגיש

שאם היא לא מוכנה קצת לכבד פעם ב...

זה גם אולי מוכיח שהיא לא מוכנה להתאמץ בשביל הזוגיות

ועם כל הכבוד אף אחד לא יעשה זאת במקומה

לכבד בלבוש. זה שלה. לא קשור אליך בשום פנים ואופן. 

אם היא תגיד לך שבא לה בעל עם שיער כחול ליום אחד אתה תעשה את זה כדי לכבד אותה? או שתלך עם חצאית בשבילה לאות הזדהות?

בקיצור, אם היא מנקה לך תבית, מכינה לך אוכל, מגדלת את הילדים, מתמסרת אליך בגופה, מדברת אליך בנועם - כל זה נקרא כיבוד. 

אם לא מספיק לך אז תסתכל טוב טוב בתוכך ותתחיל להפעיל יותר את מידת הענווה.

ראיתי את התגובה שלך ואם יורשה לי להביע דעה קצת שונה.

אני לא בהכרח מסכים עם מה שכתבת, ז''א את צודקת שאף אחד לא שואל אותו איך היא אמורה להתלבש אבל בכ''א בזוגיות בד''כ כל אחד בא קצת לקראת השני במה שהוא יכול הרי באמת אנחנו שני אנשים שלא בנויים אותו דבר וישנם פערים הרבה פעמים (הרבה פעמים זה פערים שנוצרים/מתפתחים אחרי החתונה) וכל אחד בא קצת לקראת השני (ואני מדבר גם מהניסיון שלי), ובסוף נרצה או לא אנחנו מייצגים אחד את השנייה ואחת את השני בסוף אנחנו הפנים אחד של השני כי אם הוא יעשה פדיחות ברחוב וחברה שלה תראה את זה היא תקשר את זה אליה כי אנחנו באיזשהו מקום הפנים של בני.ות הזוג שלנו.

אז אמנם לכל אחד יש דברים שקשה לו להתגמש בהם, אבל מכאן ועד להגיב איך שהגבת נראה לי קצת מרחיק לכת.

אני אומר את זה באמת בכבוד ולא בצורה רעה. אשמח לשמוע אם יש השגות.

אתה צודק

אבל אם ככה היא הלכה לפני החתונה ועכשיו פתאום מפריע לו זה בעיה שלו, ואין פה עניין של עושה לו בושות..

ובכל מה שקשור ליראת שמיים שלה אין לו מה להתערב. הוא יכול לבקש יפה, בהחלט צריך שתהיה תקשורת טובה, אבל בסופו של דבר זו החלטה שלה והוא חייב לכבד את זה

אנשים מתחתנים צעירים ורק אז הם יוצאים מהבית של ההורים ומהישיבה ומגלים את עצמם

הזמן עושה את שלו ואנשים עוברים תהליכים.

קורה שהם משתנים מאוד מאיך שהיו לפני החתונה,

גם אז צריך לכבד.

אני נגד הרעיון הזה של להתחתן בגיל כל כך צעיר.

ובטח לא לפני שהם מגלים את עצמם.

ומי שכבר עשה את הטעות הזו, שיקח אחריות על המעשים שלו ואם לא טוב לו, שיתגרש. 

לכבד צריך בכל מקרה, השאלה מה זה לכבד? לכפות על מישהו להתלבש לא כמו שהוא רוצה זה לכבד? לא. זה להיות בבון.

על התוכן (וגם כתבתי שאת צודקת) אלא על הצורה של הדברים, סהכ בנאדם פרק (צודק או לא) והצורה שבה הגעבו לו פה היא קצת חריפה בעיניי, לא אומר שלא צריך לכבד, צריך לכבד בכל מצב גם היתה כך לפני וגם אם פתאום עשתה שינוי, רק אפשר להבין אותו אם זה כואב לו כי בני זוג מייצגים זא''ז נרצה או לא.

והיה נחמד אם היו מכבדים גם אותו בפורום הזה גם אם הוא טועה. 

לכתוב לבנאדם שהוא מתנהג כמו בבון בפורום כזה זה ממש משפיל בעיניי.

אני אומר את זה הכי בקטע טוב ולא בא לחנך אף אחד פשוט זה קצת צורם.

ולא התכוונתי להעליב. ה"בבון" היה כלפי התופעה ולאו דווקא על פותח הדיון.. 

ולפעמים כדי למגר תופעה שאנשים נוהגים להקל בה ראש כאילו זה לא כזה נורא, צריך להשתמש בלשון קשה. שוב, כלפי התופעה, לא כדי לפגוע באף אחד. ושלא יהיה לאף אחד ספק, לומר לאישה לשנות את הלבוש שלה זה פשוט מטריד. 

לא לפני הרבה זמן גם הקלו ראש בכל הקשור להטרדה מינית, עד השלב שהתחילו לדבר על התופעה בחריפות וברוך ה' יש היום מודעות הרבה יותר גדולה וגם רתיעה מלבצע את המעשים בגלל הענישה (אומנם לא החמורה מספיק לצערי).

לא משווה בין שני המקרים אבל כן, אם על ידי זה שנגרום לבן אדם להבין את חומרת המעשה של להעיר לאישה על לבוש כאילו שהטריד מינית יעזור לאנושות, אז אני בעד.

וכן, הטרדה מינית יכולה לבוא גם מהבעל.

היא לא לבושה מספיק צנוע לרמתך?
שמע, אני הכי בעד צניעות

אבל מצד שני כשבעלי ירד קצת רוחנית התחלתי לחשוב על זה שבעצם הכל ענין של סטנדרטים , לכל אחד יש סטנדרט אחר

(כל עוד שהיא לא - מרביצה, מתעללת , וכו' - הדברים החמורים ביותר -)

לעומת מישהי בבגד ים נגיד היא יחסית צנועה? אז בסטנדרטים שלה זה צניעות תקינה

כמו שמישהי שלובשת "של" תגיד שכל אישה דתיה סטנדרטית היא ממש פרוצה

אתה צריך לחשוב על פשרה בלי לשנות אותה

זה מאוד קשה, זה שינוי גדול אם לא מקובל עליך הלבוש שלה, והכי לגיטימי להרגיש ריחוק ממנה בשלב הזה

אבל תפריד בינך לבינה

אם שווה לך להשאר איתה למרות הלבוש שלה - אתה לא צריך להתבייש בזה, זה לא באמת אתה, אתה לא מסכים עם הלבוש שלה

נכון, זו זוגיות כזו קצת מבאסת שלא מקובל עליך איך שהיא מתלבשת, אבל תחשוב עם עצמך אם למרות זאת שווה לך להשאר איתה

אנשים משתנים בחיים לצערי ולא נשארים כביום החתונה, אם היית מתחתן עם אישה אחרת - מן הסתם היו דברים אחרים מבאסים

זוגיות זה באמת לא תמיד כיף וקל , זה גם הרבה פעמים מבאס להיות דבוק לבנאדם שכביכול מייצג אותך ואתה ממש לא מסכים עם דברים מסוימים שהוא עושה 

אבל מצד שני זה משפחה 

(לא הבנתי מה קשור ההתחלה עם השעון והחופש מהעבודה... לא היה קשור ממש לשאלה, נכון? או שפספסתי פה משהו?)

יש את הסוגיה שהיא מבחינתה כמעט אפס התגייסות בפן הכלכלי,

מה שגורם לכך שאני מבחינתי חש צורך לקחת אחריות במקומה...

מה שמוביל לחיכוכים בכך שאני לא לוקח ימי חופש

ועד שאני כבר מוציא אי אפשר לעשות את זה ברוח טובה, מה שגורם לכך שאני מרגיש דפוק, גם להוציא יום חופש וגם להרגיש שלא מכבדים אותי

במה? בלבוש שלה?

לא שאני מצדיקה, אבל איך היא לבושה?

מבחינתך זה לא מספיק צנוע

מבחינתה זה כן צנוע

כמו שנשות השאלים יגידו שאישה דתיה לא לבושה מספיק צנוע והיא ממש פרוצה...

זה לא קשור - הצורה שהיא אוהבת להתלבש נתפסת אצלה כחירות להתלבש איך שהיא רוצה, ולא כלא לכבד אותך

נכון, אותך זה לא מכבד, כי זה סותר את האינטרס/הרצון שלך , אבל מבחינתה אתה לא מכבד אותה

אני הכי מבינה בעולם שזה קשה אבל יש לה את החיים שלה וזכותה להחליט איך להתלבש , ואתה פשוט צריך להחליט אם להשאר איתה או לא..... קשה לשנות בנאדם .... ושוב הכי מבינה בעולם, הלוואי שתמצאו פשרה משהו שטוב בשבילה וגם בשבילך.... לא קל שאחד מבני הזוג משתנה..

שכבר כתבתי בהודעות קודמות שכדאי לך ללכת לעשות תהליך אישי

שיגע כמובן גם בסוגיה הזוגית.

לגבי צניעות,

מציעה לך ממש, עם כל הכאב לשחרר. לא להגיד לה כלום היא כבר יודעת מה דעתך.

כל צער שלך מזה תהפוך לתפילה שה' יעזור לה להתחזק בנושא,

אבל אתה אל תגיד לה כלום.

אתה הופך בה את הצניעות שלה ממשהו שהוא בינה לבין עצמה, ובינה לבין קונה,

למשהו שהוא חלק מהזוגיות המורכבת שלכם

ולמשהו שהוא לא קשור למערכות היחסים שזה שייך אליהם.

במקום להיות בהקשבה ובחיבור לעצמה ולנושא הזה

זה הופך למהו שהיא מתריסה או מתגוננת בו מפניך, ואין לה את החופש שהיא זקוקה לו כדי לבחור בטוב בע"ה.

זה הכי מובן שזה כואב.

אם הייתם או בע"ה כשתהיו במצב זוגי טוב, וכשיעבור

זמן והיא תוכל לשכוח מהמקום שבו זה נמצא היום- תחום של עימות ביניכם, של התנגדות ולחץ מבחינתה,

יהיה מקום לשתף אותה בתחושות שלך,

מה אתה מרגיש כשהיא לא צנועה, או לספר לה כמה אתה שמח כשהיא מתלבשת בצורה כזאת, או אפילו לבקש,

מתוך הבנה שאתה לא במקום לדרוש אלא לבקש,

לדוגמא שתגיע לטיול משפחתי בבגד שישמח אותך.

אבל זה משהו שרלוונטי אולי אחרי שנה של הרפיה ושל שיפור המצב ביניכם. ממש לא עכשיו, בטח לא בדרך בה זה קורה.

וכמובן כל עוד אתה במקום של להשאר יחד. 

אתם במאבקי שליטה ארוכי טווח

לא יעזור לך לדרוש שתכבד אותך, אם אתה לא מכבד אותה בעצמך

ולא, אתה לא מכבד

לצאת לזמן משפחתי בתנאים שלך בלבד זה לא ככ מכבד

גם לדרוש צניעות זה לא מכבד

לכבד זה לשחרר ולתת לבנאדם להיות מה שהוא, כמו שהוא, ולתת לו מקום לבטא את עצמו.. בלי אולטימטומים. פשוט ככה.

לכבד זה להבין שמולך עומד אדם שונה ממך שיש לו רצונות ומאוויים ומחשבות ורגשות ודרכי פעולה שונות ממך.

יש זוגות מאוד דומים, שכנראה יותר קל להם, ויש זוגות מאוד שונים, שזה קשה יותר

אבל בשורה התחתונה בעיניי - הרודף אחרי הכבוד וכו'

ואיזהו מכובד? המכבד את הבריות

ואני יודעת אתה יכול לסובב את זה הפוך ולהגיד היא לא מכבדת אותי אז אני לא מכבד אותה, והביצה והתרנגולת

אבל מאחר ואתה כותב, הדברים אמורים כלפיך.

רוצה שינוי? תשנה בעצמך לדעתי קודם, את הגישה הדורשת והדי מעיקה שלך כי מה שאתה נותן זה מה שאתה מקבל

אם אתה רוצה להגיע ללב של אשתך ולקיים חיי זוגיות נורמליים, אתה באמת צריך להתחיל בלשחרר. במקום להיות אחד נגד השניה, תהיה אחד עם אשתך.

קשה לה הצניעות? אז מה. זה לא קשור אליך.

המכובדות שלך לא תלויה בצניעות של אשתך, וכדאי ללמוד נפרדות מהי

וכמובן, מאחר וגמני קראתי פה כמה זרשורים שלך בנושא שסובבים על אותו ציר - אם אתה לא מצליח להבין במה זה מועיל או איך לשחרר, כדאי לפנות לעזרה

לבוש של אדם הוא מאוד אישי ונובע מעומקי הנפש שלו. בפרט אצל נשים- הבגד והטעם האישי מהווים כ"כ הרבה בשבילן.ייתכן וכגבר לא תוכל להבין זאת.

אתה לא יכול לבקש ממנה להתלבש לפי הפנימיות שלך- היא מתלבשת לפי שלה,ואין כל קשר בין אי קבלתה את הדרישה הזאת לבין חוסר כבוד כלפיך- לא ככה מכבדים או מקבלים כבוד.

עצם הבקשה/ הדרישה הנ"ל יש בה טעם לפגם (בניסוח עדין).

ובכלל ,משתמע מההסבר שלך שמרכז הכובד "יושב" בכלל על התחושה שלך שאתה היחיד שנושא בעול הפרנסה ומשקיע כוחות ומאמץ בתחום , ושבעצם כל עניין הלבוש זה רק הקש ששבר את גב הגמל. אני צודקת?

אם כן, כדאי לפתוח איתה שיחה על התחושה שלך בעניין הספציפי הזה ולא "לברוח" לעיינים צדדיים יותר.

איך המציאות בינכם במשך שאר השנה? איך התקשורת?

המשבר הוא רק סביב סוכות או שיש מעבר לכך?

נשמע שיש דברים מעבר. תנסי להבין מה הם.

על משהו יותר עמוק ויסודי מסוכנות

למה הוא מפסיק באמצע?

המתח הזה נוכח בינכם מאז?

ככה היה מאז שהתחתנתם?

למה הוא מפסיק את הטיפול?

והייתי אולי מציע לך שתמשיכי את הטיפול לבד בינתיים.

..

בכלל בכלל
סוג של שקוע בעצמו
ואולי הוא כועס עליך או פגוע? צריך ללבן איתו את הדברים .. לפעמים גבר מנסה לעשות דווקא לצערי במקום לעשות שלום כשרוצה משהו מאשתו, נגיד לא הסכמת לו משהו אחר בלי קשר 
למה שלא תבואי גם את וכל המשפחה עם הילדים לאמא שלו? יותר הגיוני מאשר שתהיי לבד.....
מבאס שכשמותרים הגבר מתעלם ממך זה ממש פוגע , הכי מבינה בעולם, לא בסדר מצידו , לא יודעת איך לפתור את זה 

זה באמת קשה.... חיבוק..

ההרגשה שכתבת שרק את מקריבה בקשר, זה הרגשה נוראית

גם אני לפעמים מרגישה ככה

והעיקר מחנכים אותנו כל הזמן לוותר ולוותר בכללי בגישה הדתית, לדעתי זו לא גישה מספיק מדויקת - לפעמים צריך דווקא לעמוד על כך שיתנו לך את הזכויות שלך, ושצד אחד מוותר כל הזמן , לדעתי זה ממש ממש לא בריא!!!!!!!! מה אתן אומרות?

לא הייתה לנו סוכה עד שעבר ו לבית הנוכחי שלנו, אז יצא שהיו שנתיים רצופות שהיינו אצל ההורים שלו כל החג (לצערי בצד שלי זה לא רלוונטי, מאחר ואמא שלי לבד והיא לא בונה סוכה). אני יכולה להגיד לך שזה היה זוועה. אלו שנתיים שפשוט גרמו לי לא לאהוב את החג הזה.

למה זוועה?

האמת יש לי חברה שהלכה לכל הסוכות לחמיה וחמותה גם כי בעלה רצה... נשמע שזה בסדר כי הם עוזרים להעסיק את הילדים וגם יוצאים לטיולים רוב הימים

אבל ברור שהכי נוח בבית.... הכי הכי מבינה..

בשנה השניה, היינו עם תינוקת בת 9 חודשים, חלק מהזמן באמת יצאנו, אבל היו דברים שממש לא התאימו לנו (הבת שלי נכדה ראשונה, והם לא כ"כ זוכרים מה זה אישה בהריון או לוז של תינוק קטן..

ובאופן כללי, זה גם תלוי באופי של האנשים, בנוחות שם, וכו'.

נשמע ממש כואב

יותר מהכל התחושה שהוא לא רואה אותך

ואת צרכי הבית אלא שקוע בעצמו

ואין ממש תקשורת. זה כואב מאד❤️

מה היה בטיפול?

יש מצב לחזור לטיפול שהיה אם הוא היה טוב?

או אולי לנסות טיפול אחר שיעזור יותר?

ואם את פנויה לעשות עבודה מהצד שלך זה גם יכול לעזור,

או בלעזור לך להיות בתקשורת וגבולות מבוררים מולו, ובעיבוד פנימי

של התחושות שלך בקשר,

או בלראות מה עושים בצורה מפוכחת אם תרגישי שזה לא עוזר❤️❤️❤️

רפואה שלמה

דבר שני - תנשמי עמוק ותסנני מהשבועיים וחצי האחרונים, את כל הלחץ שלא קשור ישירות אליכם. כל עם ישראל בסוג של טראוומה, היציבות אבדה. דברים שהיינו בטוחים בהם מתגלים כמשענת קנה רצוץ.  אצל מי שנחשף לתיאורי זוועה, או שיש לו קרובים ומכרים בין הנרצחים והנעדרים - הקושי פי כמה וכמה.

ממילא, כשאנחנו 'על הקצה', גם כל קושי אישי בחיים - מועצם פי כמה וכמה.

לגופם של דברייך - את צריכה לעשות הפרדה בין מה הוא, לבין מה שנוגע לך.

לי לא נשמע שבעל שהולך לעבודה שישה ימים בשבוע ובנוסף עוזר בקניות - הוא עצלן. (לא רלוונטי מה אני חושב על עבודה בשחור, זה שלו). מן הסתם, אם תסתכלי בעין טובה - כנראה שתמצאי עוד כמה דברים שהוא עושה.

לא הבנתי מה זה תפילין וזהו? הוא מחלל שבת? אוכל טרף? למה את מתייחסת?

בגדול, נחזור שוב - תפרידי בין מה שאת צריכה (למשל עזרה ספציפית בחלקים נוספים של תחזוקת הבית), לבין מה שהוא. מה שאת צריכה, תבקשי, בנעימות ובהערכה וכמובן - אחרי שעושה תדאגי להחמיא לו ולהביע את הערכתך הכנה (גם מה שכבר עושה, "מאוד שימח אותי שסחבת את הקניות"!). הערכה יוצרת חשק להמשיך ולעשות.

מה ש'הוא' כזה וכזה - זה לא עניינך ולא אחריותך ולא רלוונטי איזה חתונה היתה.

אם כן, יש כאן סיפור מורכב.

לא קל לומר זאת - אך לדעתי זה מקרה שמחייב להיעזר בייעוץ וליווי טיפולי מקצועי של  מומחה בתחום הייעוץ הזוגי.

תתחילי לבד בעצמך.

וצריך ממש להפריד בינהם.

דבר ראשון, אתם נשואים רק חודשיים, מזל טוב, זה ממש ממש התחלה, וכל חיכוך, מריבה, ויכוח, אלה דברים טבעיים שעוברים על כל זוג.

צריך ללמוד לתקשר, לנהל שיח, וגם לריב צריך לדעת איך וגם איך לסיים את המריבה.

איך התקשורת בינכם כשלא רבים?

בעניין התורני, בסוף זה שלו. את לא המשגיח הרוחני שלו. בעזרת ה כשיבואו ילדים ויהיה לזה יותר השלכות תצטרכו למצוא את הדרך החינוכית, אבל ללחוץ עליו בעניין הזה לא יעשה טוב.

הוא לא נשמע עצלן אם הוא עובד שבוע שלם, גם אם זה בשחור. זה מראה שחשוב לו לפרנס ויש לזה ערך גדול.

איך שורדים עם בן אדם? לומדים. שניכם צריכים אגב, ולא בושה לקבל הדרכה, ייעוץ והכוונה.

אל תתייאשי כבר עכשיו אחרי חודשיים. זה מאודדד מוקדם.

ובעניין המלחמה, אלה ימים מאוד קשים, לכולנו. המתח גדול ולא פשוט לעבור את זה.

אתם גרים באיזור הלחימה או שיכולים להיות בבית שלכם לבד?

נשמע מאד מתסכל ומאכזב להרגיש ככה❤️

הרצון שלך להרגיש שבעלך מעריך ומכבד אותך, שאת לא מובנת מאליה,

שטוב לכם יחד, שהוא במקום רוחני כמו שהיה נראה שהוא

הכי טבעי ולגיטימי בעולם❤️

וזה שבר גדול מאד להרגיש ככה.

כתבת שאתם נשואים חודשיים,

שזה בעצם אומר שלא ממש הייתה לכם שגרה נורמלית.. חגים ומלחמה...

שהם כמובן מביאים אנשים למצבים לא צפויים, עמוסים ומורכבים

ומוסיפים קושי ומורכבות על זו שהרבה פעמים יש בתקופת הנישואין הראשונה.

נשמע שכדאי ממש בהקדם לקבל עזרה והכוונה

איך להתמודד ולנסות לבנות בצורה בריאה את הזוגיות שלכם,

עם כל המורכבות שיש❤️

בתקווה שבע"ה תעלו על דרך המלך, תלמדו להתנהל בצורה משמחת ומכובדת

ויהיה לכם טוב ושמח ביחד

שנה לא קלה השנה הראשונה,

אבל נראה שיש פערים אולי שטיפול יכול לגשר כמובן אם שיחה אמיתית ביניכם לא פתרה 

נשמע שהוא בהלם עוד יותר ממך.

בית, אחריות, עניינים. פרנסה. הוא לא מודע עד הסוף ואולי גם (מרגיש לי, בלי הוכחה) יש לו הצפה פנימית שהוא לא לגמרי שולט בה. חלק מן הסתם קשור לחרדה שלך וחלק קשור לקשיים שלו שאנחנו לא יודעים אותם עכשיו כי הם לא כתובים פה.

למשל דת - יש מצב שהוא באמת הקפיד על דברים כמו שאת מתארת ורק חיכה לרגע שהוא יתחתן וזה יגמר. לא היה לו כח ואולי לא האמין בזה יותר מדי אבל עשה מה ש"צריך" כדי לרצות את הסביבה שלו. ויכול להיות שגם הוא איבד שליטה על המצה וזה מייצר לו תסכול גדול רק בגלל זה. 

אמרת שהוא עובד 6 ימים בשבוע. זה המון. למה אכפת לך אם זה תלוש או בשחור? הוא עושה מה שהוא יכול וזה בסדר.

הוא עובד מראשון עד שישי, זה המון

הוא עוזר בקניות

מה את צריכה יותר? ניסית לבקש?

את עובדת באותו היקף משרה?

דיברתם כמו שצריך על חלוקת תפקידים?

אתם מצליחים לדבר כמו שצריך בכלל?

תחילת הנישואין זו תיבת פנדורה

לשני בני הזוג

ולשים לב שזוג צעיר בזמן מלחמה - זה לא הכי קל שיש. קשה מאוד אפילו. גם לזוגות ותיקים יותר זה לא סוכר

בנוסף, את מלינה על כך שהוא לא דתי מספיק ובו בזמן אומרת שלא רואה ערך במסגרת הנישואין. זו די סתירה בעיניי לאידאולוגיה שלך.

אני חושבת שכדאי שתפני לייעוץ. תעשי סדר בראש, תתמודדי עם הספקות שלך ותקבלי כיוון ותחליטי מה את עושה

ובינתיים - תמנעי הריון. 

מה הגבר אמור לעשות? כי נשמע שלעבוד 6 ימים בשבוע ולעשות קניות לא מספיק לך, יש הרבה שכן, אז מה את כן רוצה? מה באמת חסר לך?

(לי יש ניחוש, אבל רק את יכולה לדעת מה קורה אצלך)

מצד שני-

לא ברור לך בכלל למה להתחתן ומה הגדרת התפקיד שלו,

כן יוצא מדבריך שהתפקיד שלך מוגדר-

"על כל דבר תגידי תודה ותכבדי ותעשי ותכיני"

מי אמר????

בקיצור לפני השאלות והעצות הקונקרטיות אם לחזור לעבודה או מה לעשות חשוב לענות לעצמכם על השאלות הבסיסיות - מה אתם עושים כאן יחד ולאן אתם חותרים?

כמובן שהיה ראוי שיהיו  לכם תשובות לזה לפני החתונה אבל אתם כבר כאן. אז זה הזמן. וכמובן כמו שכתבו - למנוע הריון! עד שיהיה לך תשובות למה אתם יחד ולמה לכם להביא ילד יחד.....

הערות ומריבות כשלעצמן זה דבר מאוד טבעי ונורמלי, בטח בשנים הראשונות, זה לא מה שאמור להפחיד אתכם רק צריך ללמוד איך להתנהל ולתקשר כדי למזער אותם...

בהצלחה

ובאיזה שלב בחיים?

עם או בלי היריון?

זה לא היה מונע ממני להיות באותו מקום

וגם בדכ אפשר למצוא משהו באזור שיש בו שירותים, לא? אפילו במרחק נסיעה קצר

זה לא בהכרח סיבה לבטל הגעה למקום מסוים אבל צריך תיאום ציפיות

התכוונתי שזאת לא בעיה בשבילי שלא יהיה שירותים

(עדיף להודיע מראש)

אתן יכולות להיות באיזשהו מקום ללא שירותים כאשר אתן צריכות לבלות שם שלוש שעות או יותר?

הבעיה אצלי ..גם בלילה חייבת שרותים קרוב ...

למרות שב"ה הרבה הרבה יותר טוב מהריונות ששם חצי שעה ללא שרותים לא שייך

אתם גיבורים! חיזקו ואימצו

והרבה הרבה תמיכה 🙏🏆🇮🇱

תודה רבה מכל הלב על מסירות הנפש

שהקב"ה ישמור על כולכם וכולנו וכל עם ישראל ונראה ישועה שלמה בקרוב ממש 🙏

ובעד הטוב, והאמת, והאור

מול המפלצת המתועבת והנוראית

חזק ותתחזק!!!

תהיה חזק. לא ינום ולא יישן שומר ישראל!!! עם ישראל אתכם!

ו ***** להם תצורה!!

הם רק התחלפו.

מבין אותך אחי היקר

הלב איתך. ❤️

הנפש מסוגלת להכיל מורכבות. כשתוכל, יהיה מקום לאבל גדול וגם לשמחות הקטנות של החיים. חלילה אל תאמר שתמחק את עצמך. אתה תהיה אתה עם החוייות והתובנות החדשות, עוד קומה באישיות. אל תמחק את עצמך

שולחים מהעורף חיזוק להמשיך להיות מרוכז וממוקד בעבודתו הקודש, וכשתחזור, וידינו על העליונה, ננסה להיות רגישים ולתת מקום לאבל ולהמשכיות ולתמיכה.

יברך ה וישמרך!

הרב אבינעם מימון  052-424-4478

עונה לכל ההגדרות שכתבת.

מקבל בעלי, ירושלים ויד בנימין.

אפשר לחפש עליו מידע ברשת.

בהצלחה!