התארסתי לא מזמן וארוסתי הפתיעה אותי עם הבקשה ללכת להדרכת חתנים. לא ידעתי שזה דבר... אני לא בא מבית דתי אז ישיבה לא עשיתי ואין לי שמץ לאן לפנות ומה מקובל. יש כאן כאלה שהיו במצבי או שיכולים לתת עצה? (אנחנו שנינו דתיים לאומיים(
מדריך חתניםבחור_מאמין
מזל טוב גדול מאודהסטורי
קודם כל משמח מאוד לשמוע.
מאוד מאוד כדאי לעבור הדרכת חתנים. ההדרכה בד"כ כוללת גם הדרכה הלכתית רלוונטית וגם הדרכה להתנהלות זוגית-תורנית טובה.
היות שאינך מבית דתי והרקע מאוד משמעותי להדרכה מתאימה לך - הייתי ממליץ לפנות למכון מאיר (אם אתה מאזור ירושלים) או ראש יהודי (בתל-אביב) וכד'. יש להם מדריכים שמכירים את העולם בו גדלת ואת הדרך אותה עברת.
אם לא מתאים - אולי תכתוב אזור בארץ (ועוד כמה מילים על סגנון חייך) ויוכלו לעזור לך למצוא כיוון.
תודה רבה!בחור_מאמין
לא מכיר ראש יהודי, מה זה? אני בעיקרון גר בחדרה אבל מסתובב רוב הזמן ברמת גן. לא יודע מה הכוונה בסגנון חיים... מבחינת איזה מצוות אני מקפיד? מה הכוונה?
מרכז רוחני בתל אביבהסטורי
שמחזיק קהילה גדולה, שרבים מחבריה מרקע לא דתי.
ברמת גן יש את הישיבה של הרב יהושע שפירא, אם יוצא לך להכנס לשם - סביר שידעו להכווין אותך. (כמדומני שגם יש להם, או לפחות היתה מסגרת מיוחדת לחוזרים בתשובה). בגדול ראש הישיבה שם, הרב יהושע שפירא ורעיתו, עוסקים הרבה בהדרכה זוגית.
ממש לא התכוונתי שתפרט איזה מצוות ספציפיות אתה מקיים. יותר סגנון חיים.
אני אנסה להגיע לזהבחור_מאמין
פחות נכנס לענייני מסגרות ספציפיות לחוזרים בתשובה, עד כה מה שבדקתי היה ממש מסגרות שמרגישות לי שסוגרים עלי... אולי זה רק המחשבה שלי
כנראה שמה שכתבתי בסוגרים, זה אכן 'נהורא'הסטורי
ש @באר מרים הזכירה. לא זכרתי את השם.
ולגבי 'סוגר עליך', לזה התכוונתי בשאלת הסגנון. יש כאלו שמוצאים מענה בסגנונות אלו ואחרים. יש מקומות לחוזרים בתשובה שאכן 'סוגרים' וזה מתאים לאנשים מסויימים.
נראה לי שהמקומות שהזכרנו כמו מכון מאיר/ראש יהודי/נהורא ודומיהם (גם הם לא זהים ובכל זאת), ממש לא 'סוגרים'.
נדמה לי שברמת גן יש את קהילת "נהורא"..באר מרים
לדעתי אם תגיע או תרים טלפון לישיבת רמת גן הם ידעו למי להפנות אותך.
ועונה לך כמדריכת כלות ותיקה - זה ממש קריטי שגם החתן יעבור הדרכת חתנים.
אפשרות נוספת זה לבדוק עם המדריכים כלות של ארוסתך האם בעלה הוא מדריך חתנים או האם יש מדריך חתנים שהיא עובדת איתו או ממליצה עליו - זה מגביר את הסיכוי שההדרכה של שניכם תהיה מתואמת..
על נהורא דווקא שמעתיבחור_מאמין
רעיון טוב לברר עם המדריכה אם בעלה גם מדריך, אני מקווה שיעלה בטוב
ברמת גןתהילה 3>
גם יש קהילה של בעלי תשובה, אולי נהורא זה השם?
שווה לברר שם
שמה לך מספרSeven
+972 52-644-6736
מדריך חתנים מנתניה
יש גם לצוהרסוף טוב
מדריכי חתנים וכלות
יש בנתניה, בקרית השרון, זוג - שניהם מדריכים.כושראחרונה
היא לנשים והוא לגברים.
זוג נחמד מאוד.
מונצש יוסף, 050-6779930
מונצש דקלה.
התמודדות עם קונפליקטים בזוגיותנגמרו לי השמות
ומה קורה אם אנחנו חושבים הפוך?
וכל אחד מושך לכיוון שלו/ה?
אז...
היא נורמלית, הוא נורמלי
ובכן, זה מצב שקורה ל100 אחוז מהזוגות בקירוב...
וממש לא רק לזוגות ״טריים״
זה יכול להופיע גם אחרי 20 שנות נישואין ויותר.
וכאשר אנו ניצבים אל מול קונפליקט זוגי לרוב נחווה מחשבות, רגשות ותחושות לא קלים.
ההרגשה הזו
של הריחוק פתאום,
והפחד הזה מהריחוק פתאום
ומה הוא אמר?! ולמה הוא אמר?!
ומה, אני כבר לא חשובה לו?!
למה???
למה הוא פוגע ככה?
למה להעליב?
למה להקניט?
למה ליצור מציאות מגעילה שכזאת?!
ואז,
אחרי המילה המעליבה
או המשפט
או הבעת הפנים
או המקרה
או הסאבטקסט -
משתבללים.
ולא רק שההשתבללות הזו מעצבנת לכשעצמה,
היא גם מביאה איתה עוד יותר מחשבות רעות,
עוד יותר דמיונות מפחידים
עוד יותר הסקת מסקנות מרחיקות לכת,
תסריטי אימים כמו שרק המוח יכול לתסרט,
בדידות,
הגולה הנוראית הזו בגרון,
בכי לכרית
הרגשה של קיפוד מכווץ בחדר שרק רוצה לישון ולקום עוד שנה שהכל יסתדר, ואם אפשר שהאיש יבוא עם זר פרחים ומילת סליחה ענקית מודבקת עליו,
ישתפך עד כמה הוא מצטער
עד כמה הוא טעה
ועד כמה את נהדרת ומושלמת ומה הוא זכה שיש לו אותך?!?
ובגלל שלרוב כל זה לא קורה,
לפחות לא במציאות אלא רק בחלום,
אז מרגישים עוד יוצר מבואסים
עוד יותר קטנים
עוד יותר כועסים
עוד יותר פגועים
"איזה חצוף הוא! מה הוא חושב שהוא דיבר אליי ככה?! מה זה פה?!"
ושוב המוח והרגש משתלטים והרגשה של מחנק שהכל סוגר והריחוק והניכור מקבלים ממדים מפלצתיים פשוט מריב אחד קטן...
אז מה עושים?
קודם כל נושמים.
נושמים עמוק ומבינים שאנחנו יצורים אנושיים נורמליים עם רגשות וכעסים
ומותר לנו להרגיש פגועים אם משהו פגע בנו.
אחר כך אומרים לעצמנו כמו מנטרה (אפילו שלא נאמין לעצמנו בהתחלה, עדיין לחזור ולומר):
הכל יהיה בסדר!
זה משברון וממנו נצמח!
בסוף הזוגיות תתחזק מזה!
להחזיק מעמד, זה יפתר!
זה יעבור והכל יהיה בסדר!
אין שום אפשרות אחרת!
(כן, גם אם המוח והכעס כבר גלשו לדמיונות על גירושין, חלוקת רכוש, הסדרי ראייה ואיך הילדים יגיבו וכו׳ וכו'...)
להרגיע את עצמנו ולהיות בטוחים שזה יסתדר לטובה!
אחרי שנתנו לעצמנו לגיטימציה,
ואחרי שנרגענו
קובעים לדבר על זה!!!
לדבר לדבר ושוב לדבר
זה הדבר אולי הכי חשוב בזוגיות!
אז עם כל האגו הגדול
ועם כל הפגיעות
נותנים לעצמנו איזה כמה שעות שבהן כל אחד חושב על מה שנעשה עם עצמו ותופס קצת דיסטנס,
כל אחד מעבד עם עצמו מה הרגשתי?
מה היה חשוב לי כאן בעצם?
איפה זה נגע בי בדיוק?
ואחרי העיבוד והבירור העצמי האישי -
לבוא לשני/ה,
כמה שזה מרגיש מאולץ, קשה לאגו וכו'- לבוא ולדבר!
לפתוח ולומר שאני מאוד רוצה לדבר
שזה חשוב לי מאוד
לברר האם יש עכשיו זמן לשיחה רצינית וארוכה, בלי הסחות,
בלי ילדים צועקים ברקע
בלי עבודה שחייבים עכשיו לרוץ אליה,
בלי סדרה או מונדיאל שיש עכשיו בדיוק ונרצה לסיים מהר,
פשוט לברר האם אפשר לדבר עכשיו? אבל שיחה עמוקה וטובה.
אם כן - מה טוב.
פותחים הכל.
את אומרת מה שעל ליבך, הכל, והוא שומע.
אחר כך הוא אומר את כל מה שעל ליבו ואת נקודת המבט שלו, הכל, ואת שומעת.
לא מפסיקים לברר עד שהעניין מוצה עד תום!
בלי פירור שנשאר לא פתור!
ולא רק זה,
אלא גם עושים הסקות מסקנות וסיכום בסוף.
אפשר ביחד ואפשר אפילו לכתוב את זה במקום אישי ולזכור.
כמו ״רשימת דגשים בזוגיות שלנו" (לדוגמא):
1. כשאני נפגעת אני צריכה שקט
2. כשבעלי אומר לי איקס הוא מתכוון וואי
3.אם אני עושה א׳ בעלי מרגיש לא כל כך כיף
4. המוח שלי שונה מהמוח של אישי, אני מפרשת ככה את זה והוא ככה, פשוט כי אנחנו שונים ובלי שום כוונה רעה
5. בפעם הבאה שזה קורה - יהיה טוב אם נעשה / לא נעשה / נשים לב / ניזהר יותר מ...
אחרי הרשימה הזו
לזכור תמיד שאת אוהבת את בעלך
ובעלך אוהב אותך
ורוב הסיכויים שלא הייתה לו כוונה לפגוע, אלא אמר מה שאמר או עשה מה שעשה מהרגל / רוח שטות / שיעמום / לחץ / עייפות / חוסר תשומת לב / שוני בפירוש המשמעות במוח שלו וכן הלאה.
אחרי ההבנה המאוד חשובה הזו אפשר להתקדם.
אז הוא כעס כי הוא הרגיש ממש רע עם עצמו.
אז הוא כעס כי הוא תפס את התגובה הנפגעת והמתרחקת שלי כביקורת שלילית כלפיו שכאילו אומרת לו: "אתה לא בסדר! תתבייש לך!"
אז הוא כעס כי אולי הוא מאוכזב וכועס בכלל על עצמו שפגע בי בכוונה או לא ומתוסכל מזה וזה יוצא בצורת כעס או צעקה
אז הוא כעס כי הרגיש שדוחקים אותו לפינה
וכן הלאה
ואני?
אני כעסתי אולי כי המילה הזו מתפרשת במוח שלי כפוגענית
אז אני נפגעתי כי אולי הרגשתי שאני לא חשובה לו
שאני לא מקום ראשו אצלו
שאני לא מושלמת בעיניו
שהוא לא מכבד אותי כמו שאני מצפה ורוצה
וכן הלאה.
אחרי ההבנה והתובנות הללו שעולות לנו,
אפשר לתווך אותן אחד לשנייה, שכל אחד יעשה ״ביקור הדדי״ בלב של השני,
ברגשות של השני,
בדפוסי החשיבה והמוח של השני,
שכל אחד יכנס רגע לראש של השני ממש כמו משחק תפקידים,
ואחרי ההבנה השלמה הזו את תביני בדיוק מה גרם לו ולמה
והוא יבין בדיוק מה קרה לך ולמה
ותוכלו להמשיך בחיים ביתר כיף ואהבה עם ההבנות והתובנות החשובות הללו.
ואם אין זמן לשיחה ארוכה אומרים: ״חשוב לי לדבר.
עכשיו לא מסתדר, מתי כן אפשר?״
ולקבוע זמן מדויק, עדיף כמה שיותר מוקדם,
לפנות את הכל ושזה יהיה ראשון בסדרי העדיפויות
אבל לא לוותר!
לקבוע!
לדבר, ללבן
עד הסוף!
ולזכור - ממשברים צומחים.
ולזכור גם –
שמכיוון ששניכם בני אדם שונים,
והמוח שלכם מפרש בצורות אחרות לפי דפוסי ילדות ודפוסים אחרים שמשפיעים עליו,
כל אחד מכם מפרש שונה את אותה סיטואציה.
אז מצד אחד בעלך צריך להבין שאין צורך לכעוס, כי את הבנת מה שהבנת מדבריו כי כך המוח שלך פירש את הדברים,
כך שלל החוויות, הרגשות והמחשבות שלך אישית גרמו לך להרגיש - כי את זו את
ואי אפשר לעשות ניתוח לשינוי מוח עדיין...
ואת צריכה להבין ולא לכעוס עליו ש(למשל) המוח שלו פירש את הסיטואציה כפוגענית כלפיו, כיוון ששפטו אותו לחומרה *לפי דעתו והרגשתו*
המוח שלו, על שלל דפוסיו וכל המטענים שהוא חי וסוחב איתו מינקות פירש שאם אשתו אומרת לו ״נעלבתי ממך שאמרת לי כך וכך״ - אז זה אומר כנראה שאשתו חושבת שהוא אפס, לא יוצלח, לא משהו
וזה אומר שהוא חושב על עצמו גם דברים רעים - ובגלל שאי אפשר לחיות בנוחות עם כל התחושות האלו - המוח שלו רוצה ישר להדוף אותם ממנו, שלא יהיו שם
אז זה מתבטא בצורת כעס.
אז זה מתבטא בצורה שהוא אומר לך ש*את* לא בסדר שככה הבנת ולא דנת אותו לכף זכות
זה קצת מוריד ממנו את כל המטען הכבד הזה של התחושות הללו,
בין אם במודע ובין אם בתת מודע.
לכן העבודה של שניכם היא להבין אחד את השניה לעומק.
וההבנה הזו יסודה בכך ששניכם בני אדם שונים
עם מוח אחר
עם דפוסי ילדות שונים
עם מטענים גנטיים וסביבתיים שונים
עם שלל חוויות ואירועים שעיצבו את מי שאתם
ומעצם כך התגובה והפירוש שלכם לאותה סיטואציה בדיוק שונים בתכלית.
אחרי שתבינו את ההבנה הראשונית הזו יחד
אפשר שבעלך ירגיש רגע בנעלייך, ינסה לחשוב מדוע את, כי את את, כן נפגעת מהמילים הללו, להבין ולהזדהות.
ואת תיכנסי רגע לנעליים של בעלך ותנסי לחשוב מדוע הוא, כי הוא הוא פירש את הפגיעות שלך כמתקפה נגדו או כחוסר הערכה שלך אותו, או כהקטנה שלך אותו בעינייך וכן הלאה.
אחרי ההבנה היותר עמוקה הזו תגיעו להסכם
בהסכם מסכימים שמותר להביע רגשות.
שלא צריך להתגונן ולהדוף רגשות של השני.
שהרגשות לגיטימיים.
שאם פעם הבאה את אומרת : ״פגע בי שקראת לי חפיפניקית״
הוא מקשיב ולא כועס
הוא לא חייב להתנצל ישר ואפילו לא להגיב
(זה יכול להיות בהמשך, אחרי שהוא יתקדם צעד צעד בתהליך הזה)
אבל הוא כן צריך להקשיב ולהכיל את הרגש הזה שלך ולא לבטל אותו.
ופעם הבאה שזה יקרה,
את צריכה להכיל את הרגש הזה של בעלך שמרגיש מותקף או לא בסדר ולומר לו אולי בסוף ״אתה טוב ואני אוהבת אותך. אני רק אומרת עכשיו מה פגע בי נקודתית, וזה ממש לא אומר שאתה רע או שאני חושבת עליך דברים רעים, ממש ממש לא, רק רוצה לבטא שבגלל שאני אני ובגלל שככה גדלתי המילה הזו מתפרשת אצלי כפוגענית.
אני בטוחה שלא התכוונת כי אני יודעת שאתה טוב
אבל בבקשה אם תוכל להשתדל לא לומר אותה יותר כי לי היא מזכירה דברים לא כל-כך נעימים״.
ההסכם הזה ביניכם,
שתחילתו בהבנת השוני ביניכם ובמוחכם,
דרך הבנה עמוקה אחד של השני
וכלה בהסכם שמותר לפרוק ולהרגיש ולא מבטלים רגשות ומנסים לבוא אחד לקראת השני ולתקן אצלנו מה שלוחץ על כפתורים פחות נעימים אצל בן זוגנו,
צריך להיעשות בזמן רגוע וטוב שלכם,
שאתם בקירבה ולא בריחוק,
בלי הסחות דעת אפשריות,
עדיף על בטן מלאה ושמחה ובמצב רוח טוב.
בטוחה שתצאו עם הרבה תובנות על עצמכם ועל החיים בכלל.
קבלו את עצמכם
את הרגשות שלכם.
זה לא קל בכלל ואפילו מעצבן מאוד להרגיש שגם פוגעים בך וגם לא נותנים שום לגיטימציה לרגש הזה
וגם עוד כועסים ומאשימים!
זה כמו להוסיף חטא על פשע בריבוע!
וזה גם לא קל להרגיש שמישהו בוחן אותך בזכוכית מגדלת ועל כל נפילונת הכי קטנה שלך ישר נפגע,
כי זה גורם לך להרגיש בן אדם ירוד ושפל, ולהרגיש קטן בעיני עצמך ובעיני אשתך.
והיית רוצה שיותר יחליקו לך על טעויות,
יותר יתייחסו בסלחנות,
יותר יגידו ״הוא בטח אמר את זה כי נפלט לו בלי להתכוון
או כי הוא ממש עייף
עובד ממש קשה
טרוד
עמוס
לחוץ
דואג, רעב
אז יאללה נחליק לו הוא בעצם טוב מאוד במהותו..".
וזה חשוב גם להפנים את העובדה האנושית והלפעמים מאוד מצחיקה הזאת
(ולפעמים מאוד מעצבנת ומבאסת הזאת, תלוי במצב רוח):
יש לנו אנרגיה מוגבלת.
אנחנו רק בני אדם.
אם השקענו x אנרגיה במשהו כזה ואחר, זה באופן ישיר גרע לנו מסך כל האנרגיה שיש לנו לדברים האחרים והבאים בתור, עד כדי גמירה מוחלטת של הכוחות.
אז תיעול האנרגיה המאוד מוגבלת שלנו לדברים חשובים ומתועדפים שאנו בוחרים יום יום לעשות זו המציאות האנושית המעוררת האמיתית
וחסל סדר הלקאה עצמית, רגשות אשם ורגשות של "אני כלום מכלום ואיך כולם מצליחים ואני לא״
כולם כמוך
את כמו כולם
חלק בוחרים להשקיע את האנרגיה בזה
חלק במשהו אחר
ואת במה שאת
וכולם בסדר גמור
ואנושיים
אני אנושית
בעלי אנושי
והאנושיות הזו גורמת לנו מדי פעם גם לנפילות.
"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".
וההבנה הזו שנפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים, קורות לכולם
ואינן אומרות בפני עצמן ובעצם קיומן שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם!
אלא רק מבטאות את אותה אנושיות שלכם. את זה שגם לכם, כמו לכל בני האדם, יש מדי פעם קשיים ונפילות.
ודווקא מהנפילות אפשר ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,
להבין מה היה כאן,
להבין את עצמי,
להבין אותו/ה
לזהות את הבמפרים הללו
ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!
לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!
כי תמיד שיש משבר -
אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.
אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן בעצם?
מה הקווים האדומים שלו?
מה קשה לי?
מה חשוב לי?
על מה זה דרך לי?
וכל זה לבן זוגי?
אז כל ההבנות הללו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - הם הם אלו שיעמיקו את הקשר ואת האהבה ויגרמו לכם דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!
המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.
ואם לא הגענו בכל זאת להסכמה,
ומישהו מוותר לשני?
אם אתה מגיע למצב שאתה מוותר - חשוב מאוד לעשות זאת מכל הלב,
אחרי שגם אתה וגם אשתך הבנתם לעומק את כל ההשלכות שיכולות להיות למקרה בו אתם דנים.
אם זה לא נעשה מכל הלב - עדיף שלא יעשה בכלל.
אתה תרגיש רע עם זה.
אשתך תרגיש רע עם זה.
כולם ירגישו רע עם זה.
חשוב גם להגיע להסכמות ביניכם ותיאום ציפיות מדויק ביניכם
שאם הגעתם למצב שאתה מוותר,
ואתה שלם עם זה,
אבל יחד עם זאת אתה עדיין מרגיש כאוב - מותר לך ויש לך את כל הלגיטימציה בעולם להביע את הכאב שלך בכל זמן נתון שבו תרגיש צורך לכך.
לפיכך, אם וויתרת אבל אתה מרגיש קשה,
ורוצה לשתף את אשתך בקושי הזה -
החלק שהיא מקבלת הוא להכיל את הכאב שלך,
לשמוע עד הסוף,
להודות לך מכל הלב,
ואפילו להבטיח לך פיצוי שאתה ממש אוהב.
אי אפשר גם שאחד מבני הזוג יוותר ב100%,
גם לא להיות מסוגלים לשמוע את הכאב שלו ולא לתת לו להביע אותו,
גם לא לחשוב על שום פיצוי
וגם לא להודות לו על המאמץ הענקי אלא לקחת זאת כמובן מאליו.
אז לסיכום:
בן הזוג שמוותר -
זוכה לתודה,
זוכה להכרה בכאב שלו וברצון לשמוע עד הסוף שהוא מרגיש צורך לפרוק,
זוכה לפיצוי מאוד שווה שהוא אוהב
ובן הזוג שלא מוותר:
זוכה לוויתור של בן זוגו.
כל זה במצב של ויתור.
אפשר כמובן גם להגיע לפשרות, להסכמות, לאמצע.
ואפשר בעקבות התהליך הנ"ל לראות מהם הקווים האדומים של כל אחד ואחת מכם,
מה הכי חשוב לך, ולמה.
מה הכי חשוב לה, ולמה.
עד כמה אתה מסוגל לבוא לקראתה ולהתגמש, ומה הקו האדום שבו אתה לא מסוגל.
עד כמה היא מסוגלת לבוא לקראתך ולהתגמש, ומה הקו האדום שבו היא לא מסוגלת.
יישר כח גדולהסטורי
הנקודה הבאה שנראה לי, ממה ששמעתי מכמה אנשים, שיועיל שתרחיבי עליה (אם זה בסדר),
היא מה עושים כ'אין כח לדבר על זה, לא עכשיו ולא אחר כך', או ש'ניהלנו את השיחה הזאת כבר אלף פעם, מה תעזור הפעם האלף ואחת?!'
תודה רבה. מנסה לענות:נגמרו לי השמות
מה עושים אם אין כוח לדבר על זה, לא עכשיו ולא אחר כך:
1. לנסות להבין *מדוע* זה כך? ולטפל בסיבה מהשורש.
למשל:
- האם זה מפני שעצם הדיבור על הדברים יוצר עוגמת נפש לאחד או יותר מהצדדים?
- האם זה מפני שסגנון התקשורת עצמו אינו מכבד ויוצר עוד משקעים נוספים?
- האם יש צורך באיוורור ופינוי מרחב זוי בתוך הלו"ז העמוס בצורה יזומה ומסודרת?
- האם ישנן תפיסות / אמונות מגבילות של אחד או יותר מהצדדים לגבי שיחה לפתרון קונפליקטים?
- האם ישנה חסימה או עיכוב אחר לאחד או יותר מהם בנושא?
וכן הלאה...
וכאשר מגיעים לשורש הסיבה - מציאת הפתרון הנכון עבורה וניטרול ה"במפר" הזה יכול כמובן להועיל.
למשל לכל אחת מן האפשרויות המוצגות כאן יש דרכי פתרון אחרות. לא יכולה כרגע להאריך ולכתוב את כל הפתרונות אבל רק לחזק שהבחלט זה אפשרי!
2. מלבד ה"סור מרע", להוסיף עוד מה"עשה טוב" - וללמוד סוגים של תקשורת מקרבת שיהיו לנו בארגז הכלים שלנו בדיוק לצורך שיחות כגון אלה (וכמובן לא רק).
וכאן אפשר ללמוד עוד על תקשורת טובה ומקרבת מספרים / מאמרים / סדנאות / חומר אחר / אנשי מקצוע וכן הלאה.
(במידה ויוכל לעזור למי שירצה אפשר לשלוח לי מייל ואצרף סיכום שכתבתי של כמה מסוגי התקשורות המקדמות החשובות שיש. כמובן שזה לא מחליף לימוד מעמיק ותירגול שלהן...)
3. אם לא מצליחים לבד אפשר בהחלט להיעזר באנשי מקצוע שיוכלו להאיר, לדייק, ללמד, להעמיק ולכוון יותר בכל שלב של התקשורת והדינמיקה הזוגית.
(וכמובן לבחון האם ישנם דברים נוספים שקשורים לכך בקשר וגם בהם לטפל...)
- ישנם עוד סעיפים ותשובות שיכולים להתאים, אך יהיה ארוך ולא אפשרי לכתוב את כולם, לכן מציעה לכל זוג לבחון מה הכי נכון ומתאים לו בפני עצמו ועם זה לעבוד 
ומה עושים במקרה ש"ניהלנו את השיחה הזאת כבר אלף פעם, מה תעזור הפעם האלף ואחת?"
1. בדומה לשאלה הקודמת, אחרי שמבינים את ה*למה* (ל' בקמץ) יותר קל להבין את ה"איך".
לכן צלילה לעומק של מה לא עבד בכל אלף הפעמים הקודמות,
איך נראתה הדינמיקה התקשורתית שם,
מה עוד קיים בפן הזוגי, האישי, וכן הלאה של הזוג -
כל אלו ועוד הם דברים שיכולים לשפוך עוד אור ולהגיע לנקודה שבה משהו יפתח ויתניע לכיוון הנכון הפעם.
2. גם כנ"ל לימוד של תקשורות מקדמות יכול מאוד להועיל גם כאן.
3. גם כנ"ל היעזרות באיש מקצוע אם לא מצליחים לבד.
4. לנסות להצמיד *חוויה טובה וחיובית* לשיחות הללו.
כלומר, ליצור במוח מאזן וזיכרון שקיום שיחה כזו = טוב לנו גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך.
אנו ממש רואים בחוש ומתנסים בכמה טוב זה עושה לנו לזוגיות,
בכמה העמקה זה נותן לנו,
בכמה פתרונות הצלחנו להשיג בעזרתן,
ובכל פעם כזו שאנו מקיימים שיחה טובה - אנחנו עושים אותה בליווי משהו חיובי שמשמח אותנו.
זה יכול להיות גלידה טעימה תוך כדי או אחרי,
זה יכול להיות פינוק שנצרף מיד אחרי,
זו יכולה להיות יציאה זוגית באווירה טובה,
וכל צ'ופר כזה או אחר שישמח אותנו.
וכך, כל פעם שתגיע מחשבה ש"הנה, צריך לדבר שיחה מעמיקה על משהו"
המוח ידע: "אוקיי. גם אם זה יצריך מאיתנו ליבון שיגע גם בכאב ובקשיים - זה שווה את זה. אנחנו כבר יודעים שזה שווה את זה. יש לנו כבר "קבלות" מהעבר על כל פעם ופעם כזו."
ובנוסף, המוח יזכור את החוויה החיובית והטובה שהוצמדה לזה.
(מומלץ להצמיד פינוק ייחודי לשיחות הללו שאין בזמן אחר כדי לייעד זאת רק לכך.)
ונכון לשתי השאלות וגם בכלל -
חשוב מאוד לזכור - זוגיות היא לימוד.
תורה היא ולימוד היא צריכה
אם אנו נתקלים בקשיים בזוגיות שלנו, זה לא כי "משהו בנו דפוק" או "משהו בי/באשתי/בבעלי דפוק" אלא זה אומר שאנו צריכים עוד לעבור כאן דרך של למידה.
אף אדם בעולם לא נולד יודע זוגיות.
לא גדולי המטפלים, הפסיכולוגים, המומחים ולא אף אחד אחר.
אם נשכיל לקחת זאת כלימוד,
כהשקעת אנרגיה הכי מתגמלת שיש,
נעשה תואר ראשון, שני, דוקטורט, פוסט דוקטורט וכן הלאה בזוגיות שלנו
נלמד עוד, נעמיק עוד
נלמד גם (ואפילו בעיקר) מהקשיים שבדרך
ניקח את האתגר כהזדמנות להעמקה ומקפצה לזוגיות שלנו,
נלמד ונדע לנטרל את כל המכשולים והחסימות שיכולים להיות בדרך,
נשקיע אקטיבית בהצמחת האהבה שלנו -
נגיע לאושר הזוגי שלנו ב"ה!
זה תלוי בנו הרבה יותר ממה שאנו חושבים
👍הסטוריאחרונה
הי, מחפשת ממש המלצה למצלמה מומלצת.אני=)
משהו שיהיה אפשר לקחת לטיול עם הילדים ופשוט לצלם. פעם מזמן מזמן למדתי קצת צילום אבל אני לא באמת זוכרת..
והייתי שמחה שיעשלה כמה מאות, אבל אם כדאי להקציב יותר אז אשמח לשמוע
מה רע במצלמה בפל'? את רוצה משהו מקצועי?ברגוע
לא דווקא מקצועי אבל הפלאפון שלי כבר ארבע שנים בערךאני=)
והמצלמה כבר לא משהו.
לא אחליפ פלאפון בשביל זה וזה גם לא שיקול שלי כשאני קונה.
מעדיפה משהו חיצוני שאדע שהוא טוב, וגם כיף להרגיש בטיול את הניתוק מהפלאפון
יש את פורום פרוג קהילת צלמיםשובי...
כדאי לשאול שם
אנסה, תודהאני=)
הוא סוגר לכתיבה בשביל מי שלא חבר בומתואמת
ובכל אופן, אם היא לא מחפשת מצלמה מקצועית אין לה מה להתייעץ שם...
אז שואלת שוב(:אני=)
מה המפרט הטכני שכדאי לבדוק?
פיקסלים?
גודל?
מהירות?
מה הפרטמטרים החשובים?
לי אין מושג בכלל בכל זה...מתואמת
אפשר פשוט להתחברשובי...
כמו פה יש פורומים סגורים ויש שלא.
זה לא כזה מסובך
לא ראיתי מה קורה שם די הרבה זמן אבל מההיכרות האישית שלי הם שמחים לענות וזה לא רק לצלמים מקצועיים.
למיטב ידיעתי לפורום צלמים מכניסים רק צלמים מקצועיימתואמת
אני בפורומים מקצועיים אחרים שם, והייתי צריכה "להוכיח" שאני מקצועית בזה (לשלוח דברים מהתחום המקצועי הזה).
אבל אפשר להירשם שם ולכתוב בפורומים הכלליים של עזרה הדדית (שהם לא דורשים קבלה מיוחדת), ואז הצלמים ששם יוכלו לענות.
זכרתי שיש פורום אחד סגור ואחד פתוחשובי...
אני יכולה לשאול מישהו משם אם זה חשוב.
בכל אופן, אמרת נכון, פורום עזרה הדדית זה מקום מצוין לשאול בו.
מר מנהל גדול, שלא ישתמע חלילה שאני מעודדת הגירה לפורום מתחרה. אני לא.
😅מתואמתאחרונה
זה בסדר, אני נמצאת גם כאן וגם שם, וכאן זה בהחלט "בסיס האם" שלי (אבל שם יש דברים שאין בפורומים כאן, מה לעשות...)
(אבל שם יש דברים שאין בפורומים כאן, מה לעשות...)אני רוצה להזהירסוסה אדומה
יש אדם כלשהו שהוציא הרבה ספרים בענייני זוגיות, חינוך ילדים וכו', והוא "אפילו דתי",
שהשיטות שלו הרסניות, הוא הורס הרבה בתים והרבה ילדים.
אני יודעת ממספר סיפורים שאני מכירה ברמה האישית!
אני לא אומרת את שמו כדי לא להיות חשופה לתביעות.
אף אדם שיש לו ספרים והוא מצליח, לא בהכרח נכון לכם.
תמיד תמיד תשתמשו בחושים שלכם, ואל תתנו לאף מניפולציה לבלבל אתכם.
מבקשת מכם בכל לשון של בקשה, תהיו קשובים.
טיפול זוגי ומשפחתי צריך להרגיש לכם טוב.
אם אתם מרגישים שהוא מרע לכם יותר מאשר מייטיב לכם,
אם אתם מרגישים שבאתם להתקרב ויצאתם מתרחקים,
הוא לא ה"מוצר" שאתם מחפשים.
לעולם, אבל לעולם לא ללכת בעיניים עצומות אחרי מישהו רק בגלל שהוא "בעל שם" או "טייטל".
ולהתרחק ממטפלים שאין בהם ענווה, שחושבים שהם יודעים יותר טוב מכם. שמחפשים לשלוט בקשר שלכם.
מבקשת מכם בכל לשון של בקשה, תהיו קשובים לאלוהים שבכם.
תעבדו את ה' ורק אותו.
ולעולם לא לזרוק את השכל.
ה' נתן לכם כלים, תשתמשו בהם.
אתם היחידים שיכולים לעזור לעצמכם, וכל דמות חיצונית היא רק תוספת ולא במקומכם.
אם אתם מרגישים שמנסים לטשטש את החשיבה שלכם, לבלבל אתכם, לגרום לכם להרגיש חסרי אונים - זה דגל אדום!!
וזה מדבר גם על מטפלים וגם על רבנים.
לא להתרגש מבעלי שם.
❤️
ואי יצא לי פעם לקרוא ספר זוגיות אצל אחותיSeven
אני התחלחלתי ממה שהיה רשום שם דברים הזויייםםם בקטע אחר
אמרתי לה קראת מה רשום כאן?? אמרה לי עוד לא קיבלתי במתנה
לקחתי תספר איתי וזרקתי בפח הקרוב
ממש דברים הזויים של אל תסתכל על אישתך ורק אם היא רוצה לדבר איתך תביט בה ואם אתה רוצה אותה זה כי אתה שפל ולא מכניע תיצר בעלי ואני פשוט היינו בהלם שמוציאים ספר כזה כהדרכה ועוד כאילו בשם התורה והיהדות
תמיד להשתמש בחושים שלנוסוסה אדומה
אף אחד לא אלוהים חוץ מאלוהים.
ואף אחד לא יותר חכם מאיתנו בנוגע לחיים שלנו.
לא להתבלבל. זה כלל.
אם מישהו מנסה לפרוץ אותו, אפילו לא לתת לו צ'אנס אחד קטן.
אנשים פונים לייעוץ וטיפול במצבים רגישים, והרבה שרלטנים מנצלים את זה כדי להגיד - הנה לא הצלחת, אני אגיד לך מה אתה צריך לעשות...
לשים לב לתוכן ולאופן. ולא לתת צ'אנסים לחינם. זה עניין של מוות וחיים.
נא להתעלם מהטרול שמתחזה לניק ותיקבינייש פתוח
מצויין תאמץ את זה לזוגיותSeven
את מתכוונת לספר שלי שכתבתי "10 דרכים לקשורדי שרוט
את אישתך למרזב בלי להתפס"?
אני חייב להגיד לך שזאת עיצה טובה לשלום בית.
לדעתי היא התכוונה ל: "אין חכם כבעלנפשי תערוג
מכה"
הבעיה שאדם משתמש במוניטין שלואדם פרו+
ובאמינות שלו, בעקבות דברים טובים שמיוחסים לו
כגון רבנות, הקמת מוסדות,
אבל בנושא מסוים הוא לא גאון,
ולוקח את כל האמון לכיוון הנושא הזה
שהוא לא אמין בו.
יש את התופעה הזאת גם בהשקעות כלכליות
שרבנים נופלים בזה, ופתאום מפסידים מאות אלפים
מחמת תמימותם. ואי הבנתם בנושא זה.
בפער.. כי בדרך כלל הם יוצאים המבינים והמייעצים בנושאים אחרים..
וגורמים נזק רב..
כך גם אתה מר שרוט, בתחום פיתוח שיטות קשירת האשה למרזב
אין ספק שאתה מומחה ומביא תועלת עצומה לקוראיך
בספרך אשר כתבת.
גם אני הק'העני ממעש
מסכים
ומסוקרן לדעת על מה מדובר
בכללי יש סגנונות שונים..., וכל עוד שמישהו מתחבר ואינו חושב שזה תורה מסיני , ואינו עובר גבולות, אז לא אתנגד..
חסרים?נפשי תערוג
כל שנה פוגשים עוד ועוד סיפורים כאלה
גם כשחושבים שיודעים לסנןסוסה אדומה
תלוי מאוד מה זה.
לשים לב שאדם לא מזדהה מידי עם המטופל ובפרט שהוא מזדהה עם צד אחד במיוחד. מטפל אמור להיות כמה שיותר נטרלי.
לשים לב שהוא לא מקטין את אחד מבני הזוג.
שהוא לא מבקש שתלכו אחריו בעיניים עצומות.
מה שלא נראה לכם בכלים שלכם - זה לא!
אתם ציר הכח, ואתם מחליטים.
הרבה פעמים גברים מגיעים לטיפולים מהסוג הזה במצבים שהם גם ככה מרגישים שיש להם הרבה מה להפסיד,
ומטפלים עשויים להשתמש בזה בכוונה או שלא בכוונה.
מה שבטוח שני בני הזוג צריכים להיות שלמים עם דמות המטפל.
וגם אם צד אחד דוחף לשם, וגם אם הוא "מאיים" בפרידה, לא להסכים לזה.
להסכים למצוא מטפל שמוסכם על שניכם.
לשים לב שהמטפל מטפל ולא יועץ.
ולשקול כל דבר שהוא אומר.
להיזהר מאנשים בעלי גישה של "כל מה שהרב אומר צריך לעשות".
אם משהו לא נראה לכם, זה לא כי אתם חסרי הבנה ונסיון.
החושים שלכם בריאים, תשתמשו בהם.
ותיזהרו ממניפולציות.
אם מישהו משתמש בתוכן רגיש שלכם כנגדכם באיזושהי דרך --- להתרחק!
אם מישהו לא כנה איתכם עד הסוף לגבי שאלות שרלוונטיות לנסיון ולהסמכה שלו --- להתרחק!
לבקש לראות תעודות, לבחון אותם ולחוש את המטפל.
ותמיד חזכור שאתם ציר הכח ומיד כשיש משהו חשוד, להתייחס אליו ברצינות.
ולצערי חושבת שמיותר לציין - אדם ללא ילדים - לא יכול להיות מנחה הורים. מי שרוצה לסמוך על אדם ללא נסיון, זה שלו.
אדם גרוש (שלא התחתן בשנית והוכיח את עצמו) - לא יטפל בזוגות!
מכל אדם אפשר ללמוד, זה לא אומר שצריך לסמוך על אדם ללא נסיון חיובי משמעותי.
בסוף מטפל הוא מוצר לצורך הטיפול, אם הוא לא עונה לצורך שלכם, תפטרו אותו.
צודקת!נפשי תערוג
ולצערנו כל פעם מתגלים עוד ועוד סיפורים על אנשים גדולים שסרחו.
וכולם בני אדם
וכולם טועים בכוונה או ללא כוונה.
המשפט האחרון חשוב כיסוסה אדומה
לאנשים לפעמים יש נטיה לבחון אם הטעות היא בכוונה או לא.
אנחנו לא בבית משפט,
אבל לצורך הטיפול.
אם בחושים שלכם אתם מרגישים שהוא/היא עושה טעויות,
"המוצר" לא טוב. נקודה.
ולא עניינכם אם יש כוונות זדוניות מאחורי זה.
תתרחקו מהרע.
צודקת לגמריבת 30
כל זוג הוא אחר ואין שחטה אחת או ספר אחד שמתאים לכולם.
אפשר דוגמא? (מופנה לכולם לאו דווקא לפותחת השרשור)פיטר קראוץ
אין לי כלל מטרה לזהות את הכותב.
רק להבין.. בפרט אם הכוונה לדוגמאות קיצוניות שמהם קל יותר להיזהר - "אל תסתכל על אשתך" כפי שנכתב פה..
או שמדובר בדברים עדינים יותר.. ואם כן מה למשל..
אגב, לשם הכנות אני רווק אבל לא חושב שזאת סיבה לא לענות לי..
למעט כמובן אם מדובר בהדרכות בנושאים ספציפים..
תודה בכל אופן..
חושב גם שחנה דייןאדם פרו+
בנושא שהיא כל הזמן מעלה
במודעות שלה על זה שהגבר משפיע והאשה כלי
והיא צריכה לדייק אותו.
וכל הפטפוט הזה שחוזר על עצמו
אז ככה, כדי לקחת נושא שיש לו איזה רמז בתורת הקבלה
או בתורה הפשט וליישם אותו בתחום הזוגיות.
צריך להבין היטב בשני התחומים.
הספר חייב להכיל הסכמות הן מרבני הפשט
הן מגדולי תורת הסוד, הן מפסיכולוגים,
הן מיועצי זוגיות מוסמכים שהוכיחו הצלחות בפועל וגם שידוע שמי שעובר דרכם מצליח בלפחות 80% לשפר את הזוגיות.
וכל דבר אחר יכול להזיק.
זו דעתי הקובעת.
לכן אני לא מסתפק במקובל שמתמחה
בתורת הרמז (פה גם אני משום מה לא מפרסם את שמו)
או ברב שמתמחה באמונה ובחזרה בתשובה (וחלק גדול מחסידיו חווים קשיים בזוגיות)
או בכל אשה שהחליטה, שהיא מומחית בכל תחומי הנפש והקבלה.
חובה להביא הוכחות. בתחום כל כך רגיש ועדין שדורש איזון
מה שכן אני מחזיק שלפעמים יש רבנים מבוססי מציאות, כגון הרב יגאל כהן, הרב פנגר, הרב זמיר, הרב מאיר אליהו גם אולי אפשר להניס כאן.
שבאים אליהם כל כך הרבה מקרים, וראו כל כך הרבה דברים בחייהם, שבדר"כ העצות שלהם מאוזנות
ותמיד הם מסייגים את דברים, ונותנים balance
חשוב!מופאסה
ככלל מנחה אחד הדברים החשובים ביותר באיש טיפול שתהיה בו ענווה אמיתית.
מטפל, אפילו מקצועי ביותר, שהוא מחזיק מעצמו או מהשיטה שלו יותר מדי זה דבר מסוכן.
למזלי אני לא קורא ספריםהגיבן מנוטרדהם
אחרת הייתי מכריח אותך לדעת מי זה כדי להיזהר
מה דעתך לתת דוגמאות מהספר?בינייש פתוח
ולהסביר למה הם בעייתיות, במקום שכולם יהיו תלויים באוויר?
מטרת השרשור היאסוסה אדומה
לעודד אתכם להיות קשובים לעצמכם, ולכן אין לי עניין לכתוב פה דוגמאות. אין לזה סוף.
ללמוד תורה בצורה עצמאית, להשתמש בהגיון הבריא שלכם.
ולא לתת לאף אדם לשלוט בכם מנטלית.
אתם ריבונים לעצמכם, והקב"ה נתן לכם בריאות וכלים.
לא להפקיר את הראש ולא להאמין למשפטים בסגנון של "מה שהרב אומר - אני עושה". אין לזה מקור ביהדות.
רבנים בעלי אינטרס לקחו את הפסוק של "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"...
להזכיר לכולם, מדובר על סנהדרין בלבד! על רבים ולא על רב אחד.
וכל שכן שלא על סתם אנשים שבתפיסה שלהם הם חכמים יותר מכם, ש"מצווים" עליכם דברים שלא נראים לכם.
מה שלא נראה לכם - לא שייך אליכם.
ואם יש מתח מיני עם מטפל, להתרחק! גם אם זה בא רק מצד המטופל. זה לא בריא על גבול המסוכן.
אפילו לא להתבחבש בזה. פשוט לא וזהו.
מעבר לזה, בנוגע לדברים שקוראים/שומעים והם לא נשמעים לנו,
התורה היא תורת חיים - כל מה שסותר את זה, כל מה שנראה קיצוני - לפקפק.
אז מה אם למישהו יש המון ספרים, אז מה אם יש לו כיפה, אז מה אם יש לו תואר "רב". אז מה אם יש לו מלא מעריצים.
אתם לא טועים. וגם אם כן, עדיף לטעות טעות שלכם מטעות של מישהו אחר.
גם עשה לך רב זה בידיים שלכם, וגם להסתלק מהספק.
אם יש רב או סמכות כלשהי שגורמת לנו לספק, לבלבול, להתרחק מעצמנו - להסתלק!
לא להתבלבל. לא ליפול לכתות.
לא ליפול לאף ידיים שהם לא הקב"ה.
תסמכו על עצמכם ועל החושים שלכם.
רק ה' הוא האלוקים.
רק הוא בוחן כליות ולב.
ואין לנו על מי להישען מלבדו.
כתבת מעולההגיבן מנוטרדהם
מקווה שירדתי לסוף דעתך
לקחתי לתשומת ליבי
תודה
באהבהסוסה אדומה
אם תתני דוגמאות, נלמד לעשות זאת טוב יותרבינייש פתוח
נאה דורש נאה מקייםבינייש פתוחאחרונה
גבעת זאבשבח והלל
שלום,
אנחנו חושבים לגור בגבעת זאב ואשמח לשמוע האם יש שם קהילה דתית ואיזה סגנון.
המלצה לאוזניית בלוטוס לשיחות שמתאימה לפון כשרש12
משהו טוב.
תודה
אליאקספרסSeven
טוב וזול
זה לא מוצר אלא אתר סחרפשוט אני..אחרונה
ויש באתר הזה מיליוני מוצרים, חלקם טובים וחלקם על הפנים
Baseus ma10בוריס
אני לא יודע בנוגע לטלפון הכשר כי אני לא יודע איך זה אמור להשפיע על הדרישות מהאוזניות.
אבל יש לי את האוזניות האלו כבר תקופה סוללה מעולה יכולים לעבור שלושה שבועות או יותר עד שצריך להטעין את הקייס שלהם ואני משתמש יחסית כבד באוזניות.
משתמש בהם גם לשיחות גם בתקופה שעבדתי בשירות לקוחות והתקשרתי כל היום ללקוחות השתמשתי בהם.
נהנתי מהאוזניותאדם פרו+
שהם חיקוי של Lenovo
ThinkPlus GM2 Pro
שמצויות באליאקספרסס
במחיר של כ40₪
אך יתכן שהם לא יפעלו לטלפון "כשר"
כיוון שתקן פרוטוקול השן הכחולה (; שלהם חחח
Bluetooth 5
ויתכן מאוד שאותו הפון הכשר החסיד והצדיק
גדל ולא למד על בלוטוס 5 , אלא מכיל פרוטוקול
BlueTooth 3 בדר"כ
תבדוק במפרט
גיסות מעצבנותבשערט
היי, אני בטוחה שהנושא הזה בטח עלה פה הרבה..
אבל ממש מרגישה שבאו מים עד נפש.
אז משתפת..
אני הגיסה הגדולה במשפחה,
בהתחלה הגיסות שלי היו משוגעות עלי ממש ואני אחת שרק משקיעה ועושה הכל בשביל כולן.
כשאחיו התחתן (שנה וחצי אחרינו) באה גיסתי שהיא לא אחת שמשקיעה בהן אבל הן פשוט אוהבות אותה ואני פשוט נדחקתי לצד..
מרגישה שאני כל היום מקנאה..
כמה שאני דאגתי להן כמו אחות, כשהיא מגיעה לבית של חמותי הן מתרגשות ברמותת..
תבינו שאני יכולה להכנס לבית של חמותי אחרי חודשיים שלא הייתי ויגידו לי "שלום ומה נשמע" והיא תכנס אז כולן "יואווו התגעגתי ואיזה יפה את".
ואני מדברת גם על גיסות שלי שהתחתנו שפשוט אוהבות אותה, למרות שמה שאני נתתי להן היא לא נתנה.
וזה פשוט רק גורם לי להיות מרירה כלפיהן ולהתרחק.
זהו, סיימתי לפרוק. אשמח לשמוע מכם
ומוסיפה גם..בשערט
גם אליה אני תמיד מתייחסת..
בהתחלה גם שלחתי הודעות "מה קורה וזה"
וממני היא פשוט מתעלמת! במפגשים היא מתייחסת אלי, אבל בהודעות כאילו עשיתי לה משהו רע.
ולהן בקבוצה המשפחתית שולחת כל היום לבבות ..
אל תקחי ללב.אדם פרו+אחרונה
אולי סתם מתפעלים ממנה יותר
כי עכשיו היא הגיסה ה"חדשה"
אולי היא יותר צעירה ממך ובאופן טבעי זה
מתחבר לגיסות, שרואות בה
מישהי יותר קרובה לגילן
אדרבה, אולי יש בזה משהו טוב, בתהליך הזה,
כי תהיי יותר את בעצמך.
ופחות תתרגלי להיות מושפעת מהתפעלות חיצוניות
או מאיזה אוירה או טרנד חולף בקבוצת הווצאפ
אולי פשוט לנסות לשחרר?Seven
יש דברים שלא בשליטתנו לפעמים בין אנשים יש חיבור וקליק כי פשוט ככה הם מסתדרים יותר טוב..
את נשמעת מקסימה ומהממת ואת לא נשמעת שנואה פשוט אליה מתחברים יותר הקנאה שלך טבעית כמובן אבל הייתי משחררת זה ככ בריא וכיף לחיות ככה
התחתנת עם בעלך כדי להקים איתו משפחה ..עוד כמה שנים יהיו לך בע"ה הרבה ילדים והמשפחה של הבעל יהיה משפחה מורחבת והיחס בינך לבין הגיסות פחות יתפוס אצלך חשיבות את אהובה שם את מתנהגת אליהם בצורה מכבדת וזה מה שחשוב😃
אגיד לך מנסיוןהגיבן מנוטרדהם
שמי שלא רוצה להיות חברה שלך שתלך לעזאזל
תמצאי לך חברויות שעושות לך טוב
ולא בכח עם אף סנובית
הם לא שוות אותך!
שבוע טובישראל_
*פוסט פריקה*
היי כולם.. אני חדש פה, אז לא יודע מה מקובל פה אבל בכ''א אנסה
אני חרדי, נשוי שנה וחצי ואני מרגיש המון פעמים שמיציתי את עניין הדת לחלוטין יש דברים אפי פשוטים שאני פשוט לא מצליח לעשות, יש דברים שאני לא מצליח להבין ואפי' מתסכלים אותי אני פשוט מרגיש שאני לא שמח במקום שאני נמצא בו ושפשוט נולדתי לזה וזהו.. והפערים הדתיים ביני לבין אשתי עוד יותר גורמים ללכת ''אחורה'' ויותר להתרחק כו זה גורם לי לרצות לעשות x y z ואא כי היא לא שם או שאני אפי לא מעלה את זה כי אני יודע שהיא לא בעניין, אני אפילו לא יודע אם אשתי בכלל יודעת מה איתי מהבחינה הזאת, מרגיש כבול ומתוסכל מאד
סורי על הניסוח הלא הכי רהוט, הייתי חייב לפרוק לדף כל מה שעלה לי
וחוצמזה יש גוגל, ויקימילון וויקיפדיהירושלמית במקור
הצעת חוקפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך י' בשבט תשפ"ד 20:23
בכל אירוע משמח כגון לידה, בר מצווה, חתונה וכיוצ''ב (להלן: האירוע),
כאשר מחלקים לציבור סוכריות טופי, סוכריות חמוצות, בוטנים וכו' (להלן: סוכריות) כדי לזרוק על חתן השמחה,
בעלי האירוע ישמרו מספר סוכריות בצד, אותן הם לא יחלקו לאף מבוגר.
הסוכריות הנ''ל יינתנו אחרי זריקת הסוכריות, עם חיוך רחב ובמאור פנים, לכל אותם ילדים שלא מסוגלים נפשית או פיזית להתמודד עם אירוע כאוטי במהלכו עשרות ילדים עומדים באותו מטר על מטר, דוחפים, משתוללים, שולחים ידיים בפראות, משתטחים על הריצפה, דורכים על אחרים, ובגדול - מאבדים כל צלם אנוש לצלילי ''ניי ניי ניינייניי'' עליזים.
הן יינתנו לאותם ילדים שלא מסוגלים לקחת חלק בטירוף, ובסופו הם נשארים עצובים כשהם רואים ילדים עם 539 סוכריות בתוך הטלית של אבא, בזמן שהם לא תפסו אפילו אחת.
אותם ילדים שלא מבינים איך זה שיש הורים שמלמדים את ילדיהם להיות מנומסים ומאופקים עם אוכל, אבל ברגע שיש אירוע בבית הכנסת אז פתאום אין אלוהים ואין תורה ואין דרך ארץ והכל מותר בשביל עוד כמה גרמים של סוכר דביק.
אותם ילדים שכאשר הם רואים סוכריה ומתכופפים בשביל להרים אותה, לא מבינים איך ילדים אחרים (ולפעמים מבוגרים) מרשים לעצמם פתאום לדרוך על הסוכריה עם הרגל בשביל להגיע אליה ראשונים, ואז הם שומרים את הסוכריה תחת רגליהם עד שהידיים מגיעות לריצפה.
אותם ילדים שההמולה מבהילה אותם, המרפקים מכאיבים להם, והבושה מכך ששוב ושוב הם לא מצליחים להגיע ראשונים לאף סוכריה צורבת בליבם.
כן, גם הם ישמחו לקבל סוכריה. והאמת? הם כנראה ישמחו יותר מילדים אחרים.
שכוייח וכל טוב
אני בעד להפסיק בכלל עם המנהג הזהאור123456
גם ככה כל ה300 סוכריות הולכות לפח כשמגיעים הבייתה וצריך לתת להם פיצוי על זה אז למה???
הצעת חוק מצוינתבוקר אור
לי כואב הלב על הבת שלי בסיטואציות האלה
ומה עם כל הבנות, שרק זורקות ולא אוספות?בארץ אהבתי
(אלו שמספיק גדולות כדי להתבייש להיכנס לעזרת גברים ולאסוף עם כל הילדים...)
אבל האמת שאני בהחלט הייתי תומכת בביטול המנהג הזה. גם בגלל הבריאות, וגם בגלל העוגמת נפש שזה יכול ליצור לחלק מהילדים...
יש משהו יפה בזה שכל הקהילה שותפה לשמחה, אבל בטוח אפשר ליצור את זה גם בלי המנהג של זריקת סוכריות (אם כי יהיה מאד קשה לגרום לביטול שלו בכל בתי הכנסת...).
שישמו כמה בכיס ולא יזרקו😉פשוט אני..
זה מביך מידי...בארץ אהבתי
לפחות את הבת שלי.
(לא שמפריע לי שהיא לא חוזרת עם המון סוכריות, אבל היא כן התלוננה על חוסר השוויון בנושא הזה...)
תלמדי אותה לשים פס ולהשיג את מה שהיא רוצהראשיתך
לימוד חשוב לחיים.
תודה! אני אלמד אותה את זה בדברים יותר משמעותייםבארץ אהבתי
הסוכריות בבית הכנסת זה לא סיטואציה שהיא נתקלת בה יותר מידי, כי היא מגיעה לבית הכנסת כרגע רק כשהשמחה המשפחתית היא שלנו. ה'מחאה' שלה היתה יותר על העיקרון
(ובכל אופן - ילד שאוסף יכול לאסוף עשרות סוכריות. ילדה שנותנים לה לקחת קצת כדי לזרוק - גם אם היא תשים לעצמה כמה בצד, היא לא תיקח עשרות סוכריות לעצמה וכשכולם יזרקו היא תשאיר אותן אצלה... אז אני נגד עשרות סוכריות בכל מקרה, גם לילד וגם לילדה, אבל אם כבר מעלים את הבעיה שבמנהג הזה, אז זו עוד בעיה שאני רואה במנהג הזה...)
זה מה שתמיד עושיםאביול
לפחות אצלנו...
אצלנו הבנים היו אוספים לבנותמשתמשת חדש-ה
אצלנו קבוע מחלקים קודם לילדות בעזרת נשיםעדיין טרייה
ואז זורקים את השאר (יוצא שהם מקבלות יותר ויותר בקלות בלי לאסוף )
את יכולה בעצמך לחלק לה שלא תרגיש לא נעים לקחת לבד.
עזוב. בטל את המנהג לגמרינפשי תערוג
1. כמו שאמרת, יש ילדים שלא מצליחים לאסוף.
2. יש ילדות שלא יכולות לרוץ בעזרת גברים לאסוף
3. לציבור המבוגר ילדים שרצים בין הרגליים זה פחות נעים.
4. בית הכנסת מתלכלך מעטיפות/סוכריות שלא נאספו ונרמסות
5. זה לא בריא בשום צורה.
6. זה לא נעים פיזית שזורקים עליך סוכריות
7. הרעש והבלאגן לא מכבדים את בית הכנסת
8. מעודד אכילה לפני קידוש.
לדעתי מנהג שניתן להפסיק.
ואם כבר,
ראיתי במספר בתי כנסת פתרון יצרתי לבעיה שאתה העלאת.
בעל השמחה עובר בין מתפללי בית הכנסת עם מגש עמוס סוכריות ומציע להם. כן גם לילדים.
איזה רעיון מתוקדיאט ספרייט
תוסיף ל4 גם בל תשחית לכל הסוכריות שנרמסותבוריס
וואו אמן על זה 🙏נגמרו לי השמות
ממש נכוןאביול
הילדים שלי תמיד עומדים בצד, אבל תמיד אני דואגת להביא להם מראש...
מוקצן לטעמיאיש השקים
בתור אמאLia
זה מבהיל אותי לחשוב שמישהו יכול לדרוך/להעיף את הבן שלי תוך כדי הריצה לתפוס סוכריה.. בגלל זה אני תמיד אומרת לו שאתן לו אח"כ
וזה מה שקורה כשלא מקשיבים ליפשוט אני..
אשכנזים שזורקים באוכלוסיההגיבן מנוטרדהםאחרונה
מזרחית
תמיד גורם לאסונות
המלצות לרכב 7 מקומות בבקשהאריק מהדרום
כרגע יש לנו 18k אבל עובדים על מקורות נוספים, כנראה ניקח הלוואה.
תודה!יעל מהדרום
נישואין טרייםItamar dahan
אישתי ואני נשואיים טריים הוזמנו לחתונה של בת דודה שלי שאני לא קרוב סירבתי לבוא אמא שלי כל כך רוצה שאני אבוא כי היא לא ראתה אותי הרבה זמן ולא רציתי לבוא עד שאישתי שכנעה אותי אבל אחר כך אישתי שלחה הודעה לאמא שלי שלא תלחץ עלי לבוא לשבתות לאירועים ובאמת בצורה הכי פשוטה ואמא שלי פתחה עליה אמרה לה שאנחנו באים זה לא יפה שאנחנו אומרים לה שתוציא את הדברים שלה מהחדר שהיא נותנת לנו ואם היא רוצה להוציא משהו שתבקש שזה הדבר הכי הגיוני כי פעם אחת שלי גם נכנס לחדר ואישתי היית בלי כיסוי ראש והיא נלחצה ואמא שלי אמרה לה שהיא לא תגיד לה מה לעשות בבית שלה ושלא תתערב
אז ככה-*אשתו של בעלי*
1. כדאי לפסק את הפוסט,כי הוא לא ממש ברור ככה.
2. ערבבת כמה נושאים בפוסט הזה וקצת קשה להתייחס ולעזור לך.
התגובה שלך לא כל כך נעימההסטורי
והאמת - יש כאן נושא אחד. מתח במערכת היחסים בין זוג צעיר למשפחה המורחבת...
אני דווקא מסכיםפשוט אני..
מי שרוצה לקבל עזרה בצורה ברורה ולא כללית, צריך לכתוב בצורה ברורה.
כשהסיפור כתוב בצורה מבולבלת, לא מפוסקת, בלי שאפשר להבין באמת מה קרה ומי אמר למי מה - לא נשארות הרבה דרכים לעזור מלבד לתת עצות כלליות.
כשאדם במצוקה - צריך להתייחס אליו באמפטיההסטורי
עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ג באדר א׳ תשפ"ד 14:36
תגובה שמתחילה ב "אז ככה", היא כבר לא נעימה, בטח אם אין אחריה שום אמירה שעוזרת לו. את אותן הערות (כשברור שצורת הכתיבה שלו, נובעת מהמצוקה והבלבול) אפשר לכתוב אחרת לגמרי.
לא היתה שום כוונה לפגוע חלילה*אשתו של בעלי*
מבחינתי באמת היה קשה להבין ללא פיסוק מותאם בכדי להבין את הבעיה.
אתה צריך לפעול בחכמה אולי אפילו להתייעץ עם מישהוbinbin
איך להרגיע את העניינים בין אמא שלך לאישתך..
אין הכרות אישית לכן אגיד רק את דעתי בלי לדעת מעבר אבל נשמע לא שייך שאשתך תתקשר לאמא שלך ותגיד מה שאמרה כי אמא רגילה למשפחה וחשובה לה המשפחה והיא רוצה שתהיה באירוע וזה משהו שהיית אתה צריך לסדר בלי שאישתך תתערב. במיוחד שאתם עוד רק טריים...צריך לחשוב פעמיים לפני כל צעד כזה כדי שלא ישליך על העתיד.
מאוד לא מומלץ שאשתך תהיה המגשרת בינך לבין אמא שלךהשתדלות !
זאת אמא שלך, אתה מכיר אותה ויודע איך לדבר איתה. חבל סתם להגביר את המתיחות...
תכלס, אם אין לך בעיה עקרונית או טכנית להגיע לאירוע, למה לא? תשמח את אמא שלך, היא כנראה ממש מתגעגעת...
לגבי החדר, זה באמת הבית של אמא שלך. אולי אפשר לבקש בדרך יפה שכשאתם באים תסדרו לה את הדברים שהיא תצטרך בצורה יפה ונגישה מחוץ לחדר, אבל גם את זה כדאי שאתה תסביר ולא אשתך
מזל טוב, תזכו לבנות בית נאמן בישראלהסטורי
אתם וכל המשפחה, לומדים מערכת יחסים חדשה. (לא פירטת, אבל במיוחד אם אתה הנשוי הראשון במשפחה). איך מתנהלים עם זוג נשוי, איך זוג נשוי מתנהל עם המשפחה הרחבה. צריך סבלנות ועין טובה של כל הצדדים. בניואנסים אלו ואחרים כולם עוברים את זה.
כתבת כמה עניינים שונים. המשותף הוא קושי בין זוג צעיר והפרטיות שלו, לבין המשפחה המורחבת.
לא הצלחתי להבין את כל הסיטואציות, אבל חשוב לאזן נכון בין הצורך שלכם בזמן לעצמיכם ובין זה ששאר המשפחה קיימת.
לגבי החדר והכניסה אליו. במידת האפשר - לנעול, פשוט לנעול. אשתך בלי כיסוי ראש - החדר נעול. רוצים חיבוק - החדר נעול. אם אי אפשר לנעול (ממ"ד...) צריך להבהיר שגם כשהדלת סגורה, אתם מבקשים שלא יכנסו בלי לדפוק ולקבל רשות.
בהצלחה רבה ושוב - סבלנות
הייSeven
ככלל אצבע לחיי זוגיות ובמיוחד זוג צעיר אתה המטפל הבלעדי במשפחה שלך והיא המטפלת הבלעדית במשפחה שלה
ממש אין צורך שהיא תעיר לאמא שלך שהכל יבוא ממך כי הערות מבן מקבלים שונה מהערות מכלה
לגבי הקטע שנכנסים לכם לחדר זה אתה צריך להסביר לאמא שלך שאתם זוג ופרטיות זה חלק מזוגיות ושאתם מגיעים להתארח אי אפשר להכנס לחדר אלא אם כן מבקשים רשות לפני..
והאמת שזה עניין של נימוסים לאף אורח לא אמורים להכנס לחדר בלי רשותו כי כל אדם זקוק לפרטיות בטח ובטח שמדובר בזוג צעיר
מאחלת לכם תקשרות בריאה וזוגיות אןהבת וחזקה
והכי חשוב תראה לאישתך שאתה איתה ומבין אותה כדי לא לחזק מתחים בינה לבין המשפחה שלך כי אתה היחיד שתפסיד מזה
נשמע שאשתך נכנסה למקום לא לההמקורית
אתה מול המשפחה שלך והיא מול שלה.
תנהל אתה בלבד את הקשר מול האמא. זה קריטי.
תסביר לאשתך שהיא צריכה לדעת את המקום שלה, ותדע גם אתה- שאם לא תיקח את המושכות בעניין זה ילך וידרדר.
מפחיד!! ההתערבויות של ההורים שלכםאדם פרו+
אתם צריכים להתכנס
ולהחליט על פרידה מההורים
ומידור מהם
ההתנהגות ההרסנית של ההורים
מתכון לדברים לא טובים
תחרקו שיניים ותראו בעוד שנה מה המצבהעני ממעש
בינתיים ללמוד ולעשות חושבין
ולקמבן כבישים עוקפים
דווקא אני מאוד מבינה את אמא שלךאורות המלחמהאחרונה
אירועים משפחתיים, במיוחד חתונה, זה משהו חשוב, וכל עוד אין סיבה מיוחדת, כדאי לעשות מאמץ להגיע.
מאוד לא נכון לשים את אשתך כמגשרת בינך לבין אמא שלך, זה בכלל לא התפקיד שלה. אתה הבן שלה, אתה תדבר איתה. ולגבי הנושא השני זה מאוד הגיוני שהיא רוצה להרגיש בבית ולא לבקש ממכם כל פעם, אצלנו כן נהוג לבקש אבל אני תמיד אומרת זה הבית שלכם...
מצב כלכליאבי130
שלום לכולם,
לפני כ3 שנים קנינו דירה,
אשתי מאד רצתה שנשפץ אותה ונאבזר אותה, בטענה כי היא מבחינתה מסוגלת להצטמצם בהוצאות השוטפות לאחר מכן,
ובמקביל מאד היה חשוב לה שנהיה שבתות בבית,
לי מצידי יותר קשה השבתות בבית עם כל ההתארגנות, מעדיף ליסוע עם ראש שקט...
ולכן סיכמנו על שבתות לסירוגין,
עם הזמן ראיתי שאני לא רואה מצידה מגמה של הצטמצמות,
ואחרי כמה פעמים שבהם נאלצנו שוב למשוך הלוואה ולהעלות את ההתחייבויות,
החלטתי שנלך על תהליך של פעמונים,
ועדיין, בכל מה שקשור לתחומי אחריות שלה, כמעט ואין תזוזה,
ניסיתי אפילו להתנות את השבתות בבית בעמידה בתקציב, וכלום!
ויותר מזה, לפעמים מצאתי את עצמי במצב שבו אם יום אחד התווכחנו על משהו, אז היא כביכול 'מענישה' אותי וקונה איזה משהו מוגזם, או לא הולכת לעבודה...
הרי היא שותפה איתי אז למה להתנהל בצורה כזו?
אני עובד בעבודה שמאד דורשת ולא סתם, ובסוף היום אני מגלה שיצאתי לעבוד בשביל שטויות...
אני כבר חשבתי ברצינות על אפשרות של הפרדת חשבונות,
משמע אני לא יתערב בהחלטות הכספיות שלה,
יחד עם זאת היא תצטרך להבין שכל החלטה כמו הוצאה מוגזמת או אי הכנסה תבוא על חשבונה!
אני שוחחתי עם חבר שלי שמנהל חשבון נפרד מאשתו מאז ומעולם, והוא מספר שהוא מונע מעצמו הרבה חיכוכים...
מה דעתכם?
שמאוד מאוד חשוב ללמוד לשוחחהסטורי
ולקבל החלטות ביחד. אחרת, אם לא תפגשו את זה בתחום הכלכלי תפגשו את זה בתחום החינוך, או סגנון ההתנהלות, או הבילויים או השבתות בבית או בחוץ.
באופן רגיל ומקובל, בני זוג שותפים בכל החיים, כולל בחשבון הבנק. יכול להיות, שבהחלטה משותפת מתוך ליבון מהותי של העניין, תגיעו למסקנה שלכם עדיף חשבונות נפרדים. אבל אז תצטרכו שיהיה מאוד ברור מה נכנס ומה יוצא מאיזה חשבון.
בהצלחה
אולי אפשר לחשוב על תוכנית כלשהי של חיסכוןהשתדלות !
למטרה ששניכם תחליטו עליה ותבינו שהיא חשובה.
למשל כל חודש לנסות לצאת עם רווח של סכום כסף מסוים ולשים אותו בצד בשביל העתיד של הילדים/טיול של שניכם/ פנסיה ועוד רעיונות שיעלו לכם...
אולי בראש שלך אתה אומר לעצמך שצריך את הכסף הזה למשהו אבל היא רואה מה יש לה כרגע ולא מבינה עד הסוף את ההשלכות...
תכניס אותה לחשיבה שלך, שאתה עושה את זה כי אתה רוצה שלשניכם יהיה טוב.
שווה לנסות לפתוח על זה שיח מעמיק, אולי אפילו ללכת לפגישה אחת של ייעוץ או מפגשים בודדים ולדבר על זה בהנחיה של איש מקצוע. חבל לגשת לנושא באווירת מלחמה וכאסח.
לא מכירה אותכם תכלס ולא יודעת אם התגובה מועילה במשהו, אבל ניסיתי;)
זקוקים לתקשורת והבנה-הכלה הדדית. ללא זה אין מצבהעני ממעש
מה זה על חשבונה?המקורית
אתה צריך את המשכורת שלה כדי לשלם חשבונות או שזה אקסטרה?
כי אם צריך והיא תעשה מה שהיא רוצה איתה בחשבון משלה, זה מפיל אותך בפח
גם אנשים עם חשבונות נפרדים שצריכים את שתי ההכנסות כדי להתקיים, מנהלים ביניהם שיח על ההוצאות ומגיעים להסכמות. במצבך, זה כמו עיקוף לבעיה במקום לפתור אותה מהשורש וזה לדעתי ממש לא ייטיב איתך
אגב, אם אשתך מבזבזת או לא הולכת לעבודה אחרי ריב זה בגלל שהיא מנסה למלא איזה חוסר, או כי קשה לה. לא כעונש.
אתם צריכים להגיע למצב של יכולת לתקשר על צרכי הבית וההוצאות ולהגיע להסכמות. לתת לה סכום לבזבז על בגדים והוצאות פחות הכרחיות כמו דברים לבית שעושים לה טוב על הלב, ומצד שני לא להגיע למצב שצריך הלוואה כדי לכסות.
בקיצור, יש פה עומק אחר בעיניי לגמרי. ויש פה רק את הצד שלך. אבל אני בטוחה שאם אשתך הייצה כותבת, מנקודת מבטה התמונה היא אחרת לגמרי.
וצריך להבין איך היא רואה את הדברים ואיפה עומד הפער ביניכם
בוודאי שצריך 2 משכורותאבי130
אני חשבתי על כך שהוצאות שיותר בשליטה וקבועות יהיו רק דרך החשבון שלי
וכל מה שהיא יותר מתפזרת כמו ביגוד ושאר מותרות, יצא מהחשבון שלה בהתאמה,
מתסכל אותי בכל חודש מחדש לעבוד קשה ולגלות שזה תועלת לדברים מיותרים (לא לפי השקפת עולמי, אלא לפי יעוץ חיצוני שהלכנו)
מה זה בהתאמה? אם זה חשבון רק שלה אין התאמההמקורית
זה רק נותן לגיטימציה להתפזרות כשזה מגיע ממקום לא נכון בעיניי כי עכשיו זה החשבון שלה והיא תעשה עם הכסף מה זבא לה ואתה תעבוד קשה ותשלם חשבונות בזמן שהיא מבזבזת
שזה סבבה אם זה מה שמוסכם. אבל אם לא אז יותר חכם להשאיר חשבון משותף ולהקצות סכום לבזבוזים
ואגב, גם ייעוץ חיצוני לא בהכרח יקבע מה נכון עבורכם. הוא רק מייעץ אבל לא תמיד יש לו תמונה מלאה ולא תמיד מבזבזים לפי צורך. אל תהיה מקובע. תהיה קשוב.
אני אסביראבי130
גם בתקציב שבנינו הבסיס הוא: הוצאות לפי ההכנסות,
ניתן בהחלט לשחק בין ההוצאות,
ברור שישנן הוצאות שהן קבועות ויש הוצאות שיותר אפשר לשלוט בהם,
וגם התאמנו עם הזמן,
לדוג' יש תקציב לביגוד: 600 שקל למישהו זה נראה חסכוני מידי?
ולמרות זאת כמעט כל חודש זה מסתיים ב1000 פלוס,
המצב שנוצר זה שכל כמה חודשים נכנסת עוד הלוואה שמוסיפה עוד התחייבויות, וזה בור ללא תחתית
אם זה ההפרש ואלו הסכומים, זה באמת קצתהמקורית
מוגזם ומעל הפופיק לחרוג ככה באופן קבוע
איך היא מסבירה את זה?
שזה הכיף שלה...אבי130
אם למישהו זה נשמע הגיוני, אשמח
יש בזה הגיון. אבל אם הכיף גורר הלוואות, זה מעידהמקורית
על אימפולסיביות.
ולכן אני דוב חוזרת להתחלה - אם אתה רוצה שהבית יהיה בראש מעייניכם, צריך להכניס גם רגש ותקשורת. לא רואה דרך אחרת להתנהל בצורה שתקדם אתכם
שיהיה בהצלחה!
איך הולך התהליך עם ההלוואות?אחינועמית
אצלנו, אם אנחנו חורגים, קודם כל נכנסים למינוס מן הסתם...
המינוס עולה כסף.
כשהייתה חריגה משמעותית קיבלנו טלפון מהבנק, שזו שיחה מאוד לא נעימה.
במצב כזה הרבה פעמים גם לא מאפשרים לקחת הלוואה.
יכול להיות שמרוב שאתה אחראי, היא מרגישה שהכול בסדר "מקסימום אבי ייקח עוד הלוואה"...
יכול להיות שהיא מרגישה חוסר רגשי וההוצאות עוזרות לה לפיצוי רגשי כלשהו.
אני חושבת שיש כאן מקום לשני דברים:
א. לחזק את הקשר מבחינה רגשית, במנותק מהכסף. לראות מה היא רוצה, איך היא מרגישה, איך עבר עליה היום וכו'. לשתף אותה מה שלומך ואיך היה היום, מחשבות, רגשות... להיות חברים ברמה הכי פשוטה ואמיתית.
לחברים אכפת אחד מהשני, גם אם מה שמטריד אותך לא בהכרח מטריד את החבר שלך, הוא ינסה לעזור לך.
אחרי שהיא תרגיש שאכפת לך ממה שעובר עליה, כנראה שגם לה יהיה אכפת יותר.
ב. לא לפתור את הבעיות בשבילה. כן, גם אם תצטרך לחרוק שיניים ולסבול לחודש חודשיים מצב כלכלי בלתי נסבל מבחינתך.
שהבנק יתקשר אליה.
שהיא תצטרך להבין מה המשמעות של עוד הלוואה.
ואל תעבוד כל כך הרבה, אם אתה עובד קשה לכסות הוצאות, היא גם מרשה לעצמה (אבי מרוויח מלא, מה הבעיה לפרגן לי מעיל חדש) והיא גם אולי מרגישה צורך בפיתוח על זה שאתה לא שם.
אולי זה פסיכולוגיה בגרוש ולא קשור אליכם, ואולי כן כדאי לחשוב על זה.
סוגיהתהילה 3>
שעיקרה בתקשורת ושותפות זוגית מעבר לנושא הכלכלי.
נשמע שיש כאן מאבק שלך מולה, שאתה מושך לצמצום וכו
בעוד שהיא נמצאת במקום אחר.
יכול להיות שהיא זקוקה למרחב כלכלי גדול יותר, יכול להיות שאלו דברים
חשובים שאתה חושב שאפשר לצמצם בהם ומבחינתה לא.
בכל מקרה המפתח הוא לא לכפות עליה משהו חיצוני,
אלא להגיע לשיח ולהבנה איך מתנהלים כלכלית,
מה שניכם רוצים ומסכימים עליהם, ואיך מגיעים לשם.
כמה דבריםSeven
בהתאם לכל השירשורים יש לכם בעיה ניגררת שלא קשורה רק בכסף אלא בכל ההתנהגות של אתה פועל כך היא מתנהגת כך כתגובה וכדומה ..
רק מציינת שלגבי הפרדת חשבונות אני ובעלי בחשבון משותף אבל בנוסף יש לי חשבון משלי בגלל העסק שלי שאי אפשר שיתערבבו ההכנסות בחשבון הרגיל בגלל הקבלות.. לא חושבת שזה תורם כי תאכלס שבא לי לעשות הוצאה בלי לחשבן אני עושה משל העסק (בדכ זה מתנות שאני לא רוצה שיידע עד שמקבל כמו היום הולדת שלו שהוצאתי על זה סכום של 5000 שקלים שסה סכום שאין סיכוי להוציא מהמשותף בלי הסבר)
אז בקיצור לא נראלי יפתור תבעיה אלא רק יחריף אותה כי היא תתפוס על זה תגל של חשבון שלי ואני קונה מה שבא לי ואין לך say
במקומך הייתי יושבת על תקציב לדעתי אתה פשוט מאוד רוצה לשמח אותה ככה זה נשמע..הנה שקניתם בית רצית שתשמח אז הסכמת לשיפוץ וריהוט השמחה שלה חשובה לך
אז שבו תגיעו להסכמה תקציה לאוכל בחודש הוא 2500 ביגוד 200 וכו וכו
ככה אנחנו עושים וכולם מרוצים
אני יודעת שכל חודש יש לי איקס לביזבוזים איקס לקניות אוכל ואיקס לבגדים וזה ממש עושה לי הרגשה טובה שכל חודש אני יודעת מראש לתכנן לעצמי מה אקנה ומה אזמין הפעם ואיך אפנק את עצמי אבל במסגרת התקציב זה יוצר תחושת שובע ונחת ומתוך זה אני גם מזמינה במסגרת התקציב תמיד גם משהו לבעלח ולילדים וככה לכולם כיף
מנצלשת לשאלה על התקציבמקופלת
זה באמת עוזר להצטמצם אם מגדירים תקציב?
אנחנו לא מגדירים תקציב לדברים, בד"כ פשוט זורמים..אבל בדיפולט שלנו אנחנו גם ככה משתדלים להצטמצם כמה שניתן.
אז אם אני מגדירה תקציב לסופר אבל פתאום צריכה לקנות משהו יקר יחסית ובסיסי ף, שחורג מהתקציב כמו טיטולים או סבונים לילדים, חומרי כביסה וכד'....אז לא קונים?
או שמגדירים תקציב לביגוד, ופתאום הילד איבד את המעיל או הקפוצ'ונים, נהרסו נעליים וכד'..אז גם אותה שאלה - לא קונים?
מה עם הוצאות לא צפויות פתאום של רכב? לפעמים תיקונים וכאלה (במיוחד על רכבים ישנים יחסית)
ונניח מוגדר תקציב דלק, שהוא לרוב אחיד רוב החודשים, ופתאום יש אירוע רחוק שצריך לנסוע אליו וגומר כמעט חצי מיכל, אז זה גם גורם לירידה מהתקציב...
אז מנסה להבין איך עובדת ההתנהלות עם תקציב?
כי זה נשמע מאוד דיכומטי ומתוכנן , אבל החיים דינמיים והרבה פעמים יש הוצאות יחסית גדולות ולא צפויות, שקשה להגדיר להן תקציב משלהן...
אם למישהו יש כח להסביר איך זה עובד אצלו, אשמח לשמוע.
(ניסינו העבר רייז אפ, וזה עובד בערך על אותו רעיון. אבל לא הסתדרתי עם זה כי זה גרם לי להגדיר תקציב לדברים כשהרבה פעמים יש הוצאות פחות צפויות, ואני גם ככה בד"כ משתדלים מאוד להצטמצם..אם פה ושם מתפנקים בגלידה, או פלאפל - זה עדיין בגדר הנורמלי וה"מותרות" ההכרחיות לנפש...)
אשתדל להסביר בקצרהSeven
בגדול התקציב קובע לצורך העניין 2700 לקניות אני קונה קודם מה שחובה! מטרנה טיטולים אני לא קונה חבילה 1 אני קונה 6 חבילות ו4 חבילות מטרנה כל חודש באותו תאריך בדיוק ממש כמו הוצאה קבועה כך שאין מצב שייחסר ויגמר התקציב אם הגעתי לתקציב אני אוותר על חטיפים ממתקים בשר משובח וכדומה כן כי זה התקציב נקודה
התקציב אצלינו כולל שורה שקוראים לה בלתמים ששמים כל חודש 2000 בצד לבלתם אם קרה משהו משתמשים בזה אם לא ב"ה נכנס לחיסכון
התקציב לא מנותק מהמציאות אגב הוא נסמך על חישובים שאנחנו יודעים מה העלויות של דברים לפי חודשים קודמים
לדוגמא דלק אני מבזבזת פחות מ300 בחודש על זה אז התקציב הוא 300 כדי להשאיר מקום חריגה
בכל חודש יש תקציב ביגוד 200 אז אם קרה ונהרסו המגפים סוודר או וואטאבר אני אקנה מהתקציב
לי אישית יש גם הרגלי קניינות מאוד נכונים שעוזרים לנו לחסוך הרבה בקטעים האלה
תודה על ההסבר! מה זה אומר הרגלי קניינות?מקופלת
אם אפשר לפרט גם בזה, אשמח!
אני מאןרגנת מאוד בקטעים האלהSeven
כל שנה בסוף החורף אני קונה נעליים לילדים לחורף הבא כלומר ב20 שקל גג במקום להוציא ב100 שקלים בעונה
אני לא מסתובבת סתם בקניון ביום יום אני יודעת בדיוק מה עןנות הסיילים לןקחת את בעלי וקונה לו כל מה שחסר
אם צריך מכנס נוסף אני אלך לסניף אוטלאט
לדוגמא לילדים שלי כבר יש בגדים לפסח..כי קניתי במבצעים הקודמים שהיו
לראש השנה קניתי בגדים בחודש אב שזה שיא הסיילים של הקיץ קניתי בקיווי ב10 שקלים קולטת?!
כל ההתנהלות הזאת חוסכת לנו מאות בשנה
בניסן אני קונה מעילי חורף לבעלי לעונה הבאה
ועוד משהו אני אלופה בלמכור כל מוצר שסיימנו או אין צורך בו אני מוכרת ככה שתמיד אני קונה משהו חדש עם הכסף של הישן שרציתי ספה מכרתי תספה שלנו ביותר ממה שקנינו תחדשה..יודעת שזה נשמע הזוי אבל אכן יש לי כישרון בנושא חחח
בנוסף מבחינת בשר דגים עוף אני נוסעת פעם בחודשיים שלושה וקונה בסופר שיש בו מחירים טובים הכל טרי מחלקת למנות צריכה בשקיות וככה יש הכל מוכן ומדוייק זה מספיק לחודשיים וחצי ועולה לי בערך 700 הכל
מסכימה, זה באמת חוסךהמקורית
גמני קונה הרבה בסיילים.
הקנייה מרוכזת וזה עולה פחות. גם חנויות אאוטלט זו אופציה טובה
כמה ילדים יש לכם?אור123456
וואו נשמע לי כל כך רחוקה מהמציאות הסכומים שאת מדברת עליהם...אני עם 5 ילדים 700 שקל זה בשר דגים ועופות בקושי לשבועיים
ירקות ופירות סביב ה400 בשבוע
סכ"ה קניות / סופר בחודש סביב ה8 אלף נראה לי...
לחמים/ מוצרי חלב / כלי רחצה / ניקיון ...
כל שבוע סביב ה1000 רק ברמי לוי וזה בלי בשרים ודגים
לגבי המבצעים זה באמת חוסר אבל דורש המון זמן וידע מה יהיו המידות שנה הבאה..אצלינו היו שנים שבקושי גדלו ואז עלו בשנה 4 מידות ++
ממש לא מצליחה להעריך מראש
הכל תלוי איזה בשר אוכלים וכמה אוכליםנפשי תערוג
יש בשרים זולים מאוד ויש יקרים מאוד.
יש לנו 3 ב"הSeven
דגים אנחנו אוכלים רק בסעודה 3 בשבת
עופות חזה עוף פרגיות בשר טחון עוף טחון וכו כל יום כמעט הארוחה בשרית..
בשר ממש כמו סטיקים או נתח בשר אוכלים או בראש חודש או אירוע מיוחד
גם מבחינת קניות ההתנהלות שונה אני עושה קניות פעם בחודש בלבד לא כל שבוע כי זה מגדיל עלויות
וכל שבועיים עושה השלמה אם צריך של ירקות ביצים וחלב
דווקא לגבי המבצעים זמן לדעתי זה חוסך ולא דורש כי אני קונה בפעם 1 לתקופה
מבחינת מידות אני ב"ה עד היום תמיד קלעתי ותאמת שלא ככ מפחיד אותי לטעות מקסימום אמסור למשפחה שזקוקה
ורק אציין שלא כל המחירים שרשמתי מדוייקים כלומר לא פרסתי את מחירי פרנסת הבית שלנו מבינה?!
ספיציפית קניות יוצאים לי 2700 בחודש כן
איפה מאחסנים קניות גדולות?בוריס
אני הרבה פעמים רוצה לעשות קניות גדולות כשיש מבצעים נגיד על עופות או דגים אבל אין מקום במקפיא להכל ובלי עין הרע יש לנו מקרר לא קטן
לי יש 2 מקררים. אחד גדול ואחד קטןהמקורית
שאני שוקלת להחליף לגדול יותר האמת
וזה משתלם לקנות עוד מקרר או מקפיא בשביל זה?בוריס
שקלתי פעם ואני לא בטוח
לי זה משתלם. לא בשביל החסכוןהמקורית
ככ בשנה האחרונה כי המחירים די עלו. לפני כן -- כן. לגמרי
יותר בגלל שזה ממש טרחה עבורי ללכת לקניות ואני מעדיפה מרוכזמוקנייה גדולה.
עדיין יש מחירים פה ושם שמצדיקים את קיומו, בעיקר לפני חגים, ואז אני קונה יותר. אבל אצלנו באמת צריך את המקום כי גם המקרר שהוא יותר מ700 ליטר לא מספיק לנו. בעיקר בחגים ובסופשים. אוכלים פה הרבה פירות וירקות וזה תופס מקום שלא מספיק לו מקרר אחד, ואת תדירות הקניות אני לא מעוניינת להעלות
מעניין לקחתי לתשומת ליביבוריס
שאלה נלוויתהעני ממעש
יש לכם מקרר 700 ליטר? לא הצלחתי למצוא כזה
גלגל על זה.נפשי תערוג
יש גם יותר
דווקא מקררים גדולים נהיו טרנדהמקורית
כן. הוא 700 ו.. ברוטו. הנטו כמובן פחות
כמו שאמר @העני ממעש , גגל ותמצא . יש גם יותר מזה
יש לי בביתהעני ממעש
550 נטו
לו הייתי מוצא נטו גדול יותר במקפיא, מקפיא עליון, ועם מצב שבת,
ובטווח מחיר 4,
הייתי קונה
בדרך כלל מוסיפים במקרר ומשאירים מקפיא אותו גודל..
אם מישהו מכיר, מוזמן לאמר לי
אני עשיתי התקן שבת נפרד האמת. של משמרת השבתהמקורית
אנחנו קנינו עוד מקפיאנפשי תערוגאחרונה
יצא יותר משתלם מאשר לשדרג מקרר.
במקפיאSeven
האמת שאצלינו במקפיא יש רק דגים עופות ובשר
בדלת יש מוצרים לשייקים ומעל מוצרים לאנטיפסטי
חוץ מזה אין כלום במקפיא ואם נגמר לי המקום אני שמה אצל ההורים המקסימים שלי חח
אני חושבת שזה תלוי בגילאי הילדיםהמקורית
וגם, כמובן, ככל שיש יותר פיות להאכיל - המחיר עולה. ב"ה
תלוי גם מה אוכלים. וכמה ארוחות בבית.
חייב לציין שראיתיהגיבן מנוטרדהם
שעדיף לקנות קפוא מאשר טרי ולהקפיא
קונים בשר טרי ומקפיאים? הנה משהו שכדאי שתדעו
אולי גם יצא לך יותר זול
קראתי תודהSeven
בכל אופן לטרי יש טעם אחר ואין הבדל במחיר אז אמשיך לקנות טרי
אי הסכמה בחינוך הילדיםQwertrewq
שלום, אשמח להתייעץ..
אני נשואה 7 שנים, יש לנו 2 ילדים- הבכורה בת 6 והקטן בן 4 ואני בהריון.. בעלי חרדי (אברך) ואני חוזרת בתשובה (חולצות קצרות ובלי גרביונים) בעלי רוצה להכניס את הילדה למוסד חרדי. התנאים שלהם זה שאני אהיה צנועה כמובן.. ואני לא.
אין לי בעיה לכבד ולהגיע לביהס בלבוש הנדרש, הבעיה מתחילה אחרי ביה''ס. כשההורים יראו אותי ו''ילשינו'', או שהילדה בעצמה תגיד לי למה רק את לא שמה גרביונים בקיץ ואני כן? אין לי שום אינטרס לדרבן אותה לשים את הלבוש הזה. אני מסתייגת ממנו לחלוטין. הבעיה שבעיר שאני גרה בבתי ספר האיכותיים זה חרדים. בבתי הספר הדתיים לאומיים יש המון חילונים ואני לא רוצה שהילדה תחשף לטלויזיה טלפונים וכו'.
לקחת אותה לביהס מחוץ לעיר זה לא רלוונטי.
עכשיו עלתה עוד בעיה. הילד בגן חרדי שהגנים מכירים את בעלי ומשפחתו ובגלל זה לא יכולים להעיף את הילד בגלל הלבוש שלי. הם שנה שעברה התנהגו אלי לא יפה בלשון המעטה מכיוון שידעו שאני לא מתלבשת כרצונם והשנה זה נרגע בגלל שהוא איים שאם יעיפו את הילד מהגן הוא לא ילמד בכולל שלהם.
אתמול לקחתי את הילד לספר, ובעלי חזר מאוחר וראה אותו ישן וכעס, ''עשית לו תספורת של ערסים''. זה הציף בי את כל הכעס על העוגמת נפש שהוא עושה לי עם כל החרדים האלה. נמאס לי באמת. נמאס לי להיות כמו שדורשים ממנו להיות. זאת לא אני, ואני לא רוצה שהילדים שלי יהיו בחברה הזאת. אני זורמת עם זה רק כי אני יודעת שבעיר שלי זה החינוך הכי טוב שיש. כל השאר באמת ערסים. קנינו עכשיו דירה פה. ואין יותר מתסכל מיזה. בא לי פשוט להגיד לו בוא נתגרש אנחנו לא מתאימים. הבעיה שזאת הבעיה היחידה ביחסים שלנו.
בא לי לשאול אותךמשה
מה חשבת כשהתחתנת עם אברך חרדי?
כלומר, לאן שאפת? מה קורה שם?
אני גם רואה פה השמצה על הממ"ד שאולי נכונה בעיר שאת גרה בה ואולי לא, אבל מאיפה זה הגיע? שווה לדייק קצת יותר את הרצון שלך לא שלהם.
מי הבעל בכל הסיפור? מה האופי שלו? מה גרם לו להתחתן איתך בהנחה שהוא ידע שאת כזו?
אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבותהסטורי
המשפט האחרון שלך, תפס אותי. אם 'הבעיה' היא שזו הבעיה היחידה - זה אומר שיש לכם הרבה טוב משותף. זה אומר שיש לכם אהבה ואחווה ושלום ורעות.
זה לא אומר שפערים בענייני חינוך אינם משמעותיים, אבל אפשר לשוחח על כך. אם לא מצליחים לבד - אפשר ללכת לייעוץ על זה.
מקריאה מדוקדקת, הפערים אינם (רק) בינך לבין בעלך, אלא גם בינך לבינך. אם היית בעמדה, שאני רוצה מוסד א' ובעלי מוסד ב' ובשביל מוסד ב' נדרש ממני כך וכך - זה היה בירור זוגי.
אבל, את בעצמך כותבת שבסופו של דבר, את, לא רק בעלך, חושבת שנכון שילמד במוסד ב', אבל הדרישות של המוסד לא מתאימות. כנראה שלהתגרש לא יעזור לך...
כמו שהסטורי כתבקופצת רגע
ממה שכתבת פחות נשמע שיש אי הסכמה בינך ובין בעלך.
אלא שאת רוצה להנות מיתרונות של מוסד חינוכי מסוים, אבל לא מעוניינת להשלים עם החסרונות והדרישות שלו.
אני לא מגיעה מהציבור החרדי, ואני יכולה להבין למה הדרישות האלה נשמעות לך חונקות.
אבל, אנשים עושים כל מיני ויתורים בשביל חינוך הילדים. לפעמים עוברים לעיר אחרת, לפעמים משלמים על הסעות למקום רחוק יותר. אם את שלמה עם שאר הבחירות שלך, בעיני לא מופרך להתלבש בהתאם לדרישות של בית הספר, רק עבור חינוך הילדים( ואני לא לבוש כחרדית ולא מקפיד על גרביים, למשל ). זו מטרה ראויה. זה לא אומר שאת צריכה להיות צבועה, ואת לא צריכה לשקר לילדים, וככל שהם גדלים אפשר לחשוף אותם למורכבות, לבחירה שלך להתלבש צנוע על אף ההתלבטויות וההשגות שלך.
נראה לי שאת קודם כל צריכה להבין מה את רוצה, מה השאיפות שלך, ואחרי זה תוכלי גם לדבר עליהן עם בעלך.
גם אם קניתם דירה זה לא אומר שנגזרריבוזום
עליכם לגור בעיר הזו מעתה ועד עולם. אם המקום טוב ומבוקש תוכלו להשכיר אותה ולגור במקום אחר.
מה דעתך? האם יכול להיות שכדאי לכם לעשות חשיבה משותפת לגבי סגנון החינוך ששניכם תהיו מרוצים ממנו - ולכוון את המגורים לשם?
ברור לי שזה לא דבר פשוט בכלל, אבל גם שאחד מכם יחיה בתחושה יומיומית של ויתור או מחנק זה הרסני...
בעיניי זה גם עניין זוגיהמקורית
קודם כל
אתם צריכים להגיע להסכמות ביניכם על דברים כמו תספורת , נראות, לבוש ומוסדות חינוך
אני חוזרת בתשובה, בעלי לא אברך, אבל עדיין הוא לוקח את הילדים להסתפר כי צריך לשמור על הפאות וכי זה ספר גבר ומה לי ולדברים האלה ..
וגם הילדים שלי במוסדות לימוד חרדיים. קוד הלבוש בהחלט יכול לעשות לך בעיות. ואם את לא מתכוונת להתאים את עצמך, חבל שהילדים שלך ואת תסבלו מזה. כך בעיניי
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
את רוצה את הערך דווקא שם ? צריך לקחת בחשבון שהוא מושתת על הקרבה מסוימת במוסדות האלה הספציפיים.
שווה לבדוק אופציה של מוסד ממ"ד. זה לא פחות ערך ויכול להיות שזה יותר יתאים לך, אבל את צריכה לבחור תכלס
ואגב, איך את עם ליבה.? כי בת"תים לא מלמדים ליבה ככ. זה גפ משהו שצריך לתת עליו את הדעת ככל שהילדים גדלים
ועוד משהו - אם אתם ככ שונים ואלו המחלוקות היחיודת שלכם זה אומר שיש ביניכם הרבה משיקים חיוביים. תשמחי בזה!
מה עם חבד יש באיזורSevenאחרונה
מצד אחד חינוך איכותי ומצד שני יש יותר פתיחות לקבל מצבים כאלה
תאכלס אם הצוות מתייחס לא יפה בגלל הנראות שלך לא יודעת כמה החינוך שם 'איכותי'
אישית הייתי עושה ויתורים בשביל חינוך טוב לילדיי גם אם זה אומר להתלבש שונה טיפה..
אבל אם את לא בכיוון אולי לחפש משהו טוב אחר
על עצמי יכולה להגיד שכרגע הילדים שלי בחרדי בעלי לא ממש חרדי בלשון המעטה...את כל הפרוצדורה עם המוסדות אני עושה
לפעמים שהוא הולך להביא את הילדים עם קוקו והלבוש שלו שיהיה בריא אני מקווה שיעבור חלק
המנהלת בפעם ה1 שראתה אותו הייתה טיפה בשוק כרגע גם שנה הבאה ימשיכו בחרדי כי החינוך שם טוב ואנחנו מרוצים תסתכלי על הטווח העכשווי זה טוב תמשיכו שם את במגמת התחזקות בע"ה יכול להיות שעוד שנה את תיהי כך מעצמך
אזהרה מסוג אחר בנוגע לשיחות פרטיותפשוט אני..
לא לחדש הגעתי אלא להזכיר דברים ידועים.
בשיחות פרטיות יש סכנות רבות, על רובן כבר כתבו והזהירו פעמים רבות.
למשל הסכנה שבחציית גבול משיחה תמימה לשיחה רומנטית ו/או מינית,
הסכנה שבצד השני יש טרול שרק רוצה לפגוע בנו או להפיק הנאה (כספית/רגשית/מינית) תוך כדי שהוא מרמה אותנו...
אבל לעיתים בשיחות האישיות יכולה להיות בעיה גדולה אף יותר משתי הבעיות הקודמות,
למרות שהצד השני בשיחה כלל לא רוצה לפגוע בנו,
והוא באמת אדם טוב ותמים וישר וירא ה' שרק מחפש עזרה:
כשאנחנו נכנסים לתפקיד המטפל, בלי שאי פעם הוסמכנו לכך.
אם מישהו מדבר איתי על כך שהוא רוצה לפגוע בעצמו בגלל סיבות אלה ואחרות,
או אם מישהו מספר לי שהוא מנסה להבריא מאנורקסיה,
והוא לא מספר לי כבדרך אגב בשיחה אלא ממש מחפש ממני עזרה מעשית בנוגע לבעיות האלה (וזאת בשונה מתמיכה ועידוד כלליים)...
"אני עכשיו רוצה לעשות את זה... לפגוע בעצמי... מה לעשות? אני מרגיש שאני חייב!"
אז למרות שכולנו נבונים וכולנו רגישים וכולנו יודעים דבר או שניים על נפש האדם,
זה המקום לקחת צעד אחורה, בנחישות וברגישות.
קודם כל כלפי עצמנו - לדעת שאנחנו לא יכולים לעזור לאדם שנמצא בצד השני.
אחר כך כלפי אותו אדם - להבהיר לו שנשמח לתת מילות עידוד או להיות אוזן קשבת, אבל אין ביכולתנו לעזור במקרים כאלה ונדרשת פנייה לאיש מקצוע.
רצוי לא להיגרר למקום שממנו יהיה קשה עוד יותר לצאת בהמשך.
שכוייח וכל טוב!
אני הייתי פעם מזמין משטרה למאיימים בהתאבדותמשה
זה בדרך כלל היה מספיק כדי לעצור את התופעה הזו.
אני מדבר על מקרים שבהם באמת נדרשת עזרהפשוט אני..
ולא סתם איומי סרק
במקרה הזה אין איומי סרק. הכל צריך טיפול.נפשי תערוג
כל איום סרק יושב על משהו.
עצם שמישהו חושב על זה זה אומר שזה יושב בתת מודע וצריך טיפול כלשהו.
גם אם ממש לא מתכוונים לזה ורק מתכוונים להשגת תשומת לב. זה לא תקין וצריך גם זה טיפול (מסוג אחר)
אנחנו לא מוסמכים להחליט מתי זה איומי סרק ומתי לא. הסיכוי הסביר שאם נפנה מישהו לטיפול מקצועי הוא פשוט לא ילך.
לכן הפתרון של משה הוא ישים והגיוני.
👍סוסה אדומה
מסכימה. בהסתייגות ביחס למשפט האחרון...
לפי דעתי לא הבנתי את פשוטאדם פרו+
הבן אדם צריך עזרה
מה יעזור אם תזמין עליו משטרה, ויעצרו אותו עכשיו?
למי זה יועיל?
עכשיו המוטיבציה שלו לחיות תתגבר
או תחלש לפי דעתך?
ישר כוח גדולנגמרו לי השמות
מדרכי הזהירות שלא להיזהר יותר מידיאדם פרו+
יש גם מצב, שזה אדם שכמו שתיארת אינו טרול
אלא צריך קצת עידוד, ותעודד אותו
והוא יתעודד, ואחרי יומיים יסתדר
לא כולם במצב שהם עוד דקה קופצים מגגות.
קצת balance,
אז מה עכשיו כל עם בני ישראל לא יעודדו זה את זה
ללא תעודת מעודד רשמית של משרד הרווחה?
זה כאילו לא קראת את מה שכתבתיפשוט אני..אחרונה
''והוא לא מספר לי כבדרך אגב בשיחה אלא ממש מחפש ממני עזרה מעשית בנוגע לבעיות האלה (וזאת בשונה מתמיכה ועידוד כלליים)...''
טוב חברים אני צריכה עזרה בבקשהנגמרו לי השמות
לצערי לא מספיקה להגיע לפורום עקב עומס, וכאשר נכנסתי היום ראיתי את הדיווחים שלכם, המסרים, (עם השיחות האישיות יש באג אז ב"ה בהמשך אגיע לכולם), וחלק מההודעות וההטרלות.
וחברים. אני צריכה עזרה בבקשה.
לצערי אני לא תמיד זמינה ולא תמיד יכולה להתפנות כמו שצריך להכל בפורום. מכיוון שבתקופה האחרונה ניהול הפורום בעיקר עליי כיוון שהמנהלים האחרים פחות יכולים אני אשמח אם מי שרוצה להיות מנהל/ת יפנה או תפנה בפרטי למשה או לימ"ל או לשניהם ויבקש מולם לקדם את העניין כדי שתהיה כאן עוד דמות שתוכל לעזור בניהול השוטף ולא יווצר מצב שאנשים נפגעו חלילה מדברים פוגעניים שנכתבו ומדווחים או הטרלות וכו' ועד שאני מצליחה להגיע לכך יעבור זמן רב.
זה נכון שצריך לעשות תהליך מול ההנהלה כדי להיות מנהל ולצאת בצורה מסוימת מהאנונימיות, אבל מי שיכול לקחת זאת על עצמו - בבקשה שיפנה לכל הפרטים למשה או לימ"ל 🙏
בינתיים מחקתי שני שרשורים שהיו הטרלה.
ראיתי את הדיווחים, ואני לא רוצה לחסום את הניקים הללו כדי לא לחסום בטעות את הניקים המקוריים שהם עם שם זהה וחוששת לטעות בכך.
אולי כדאי גם כאן לדווח ל@משה או ל@ימ"ל על כך והם יצליחו יותר ממני לזהות איך לחסום ניק כזה עם שם זהה וכו'.
דבר נוסף - מי ששלח לי מתחילת השבוע מסרים/תיוגים/הודעות גם בנושאים אחרים - כנ"ל אנסה ב"ה בהמשך השבוע להגיע לכולם כי כרגע לא מוצאת זמן, מתנצלת מראש.
ולכל הטרולים למיניהם - תשמעו. נכון שלא צריך להאכיל את הטרול. אבל רק להגיד - בבקשה די. אין פנאי ופניות ומרחב לא רק טכני אלא גם רגשי לכולנו ולכל עם ישראל כרגע לדברים שגוזלים אנרגיות מיותרות, אלא רק להתמלא במה שאפשר. זו תקופה קשה לכולם ומלחמה וכל אחד איפה שזה פוגש אותו.
וגם אם לא היה כך - דברים שפוגעים באחר, גם אם הם "בצחוק" או כי משעמם או כי קשה או כואב במשהו שאני עובר/ת עם עצמי - זה לא מצדיק לפגוע באחר. זה לא מצדיק לקחת זמן ומאמץ ולב של אנשים ולהמציא דברים. זה לא מצדיק לקחת אנרגיות אפילו הכי קטנות.
ולעולם אינכם יכולים לדעת איך מישהו/י יקחו את הדברים.
אולי אישה שקוראת אתכם ונמצאית במצב רגיש ולוקחת ללב ולא נרדמת בלילה ממשהו שכתבתם כי כאב לה הלב?
אולי מישהו מאוד ממהר לעשות משהו אבל ראה חשיבות בלענות לכם והשקיע כ"כ מעצמו זמן ומחשבה ובסוך הכל לחינם?
אולי משהו אחר?
אז בבקשה לא לפגוע ולא להטריל.
לנסות להתמלא מבפנים, למלא את עצמכם, בטוב, בחיובי, ואם יש קושי או כאב אז הרבה תמיכה וחיבוק וגם לכך יש מענה ודרך להתקדם ולצאת מחושך לאור ב"ה.
שיהיו רק בשורות טובות לכל עם ישראל 🙏
הייתי מציע את עצמיהגיבן מנוטרדהםאחרונה
אבל ניראלי הרוב יתנגדו
סוגי הלוואה - התייעצותDavid1
אפשרויות שעומדות לפני:
א. הלוואה מהבנק - פריים +1%
ב. כנגד קרן השתלמות - פריים
ג. כנגד פנסיה - 2.5% קבוע צמוד למדד.
סכום של 70,000 ש"ח
לכאורה ללכת על ג?
אשמח לדעתכם...
לא כתבת לכמה שנים אבל הייתי הולכת על בעדיין טרייה
הפריים עוד צפוי לרדת בשנים הקרובות והמדד תמיד עולה
5-6 שניםDavid1
הפריים כרגע 6 - כמה כבר ירד?
לעומת 2.5 - כבר כבר המדד יעלה?
אי אפשר לדעת אבלעדיין טרייה
כנראה שהפריים לא יחזור לרמה שהיה לפני 3 שנים מעריכים שירד בהדרגה לאזור ה3 וחצי אבל זה סתם הערכה.
לגבי המדד השאיפה של בנק ישראל זה עליה של 1.5 בשנה אבל יכול לעלות גם בהרבה יותר ב2023 עלה ב3.
אגב אם הקרן השתלמות נזילהעדיין טרייה
אפשר לקבל גם פריים מינוס חצי
תודה. נראה לי שאפצל את ההלוואה. חצי חצי.David1
לא מומלץפשוט אני..
תמורת ההלוואה הם משעבדים לך את קרן הפנסיה/השתלמות, וזה אומר שאת לא תוכלי לעבור לחברה אחרת אם תרצי, ולפעמים גם לא תוכלי לשנות מסלול השקעה (בעיקר אם תרצי להעביר למסלול פחות סולידי).
לשעבד את 2 הקרנות זה לשלם מחיר כפול לעומת לשעבד קרן אחת (גם אם זה לא מחיר שאפשר היום למדוד בשקלים).
כזה נורא?David1
לא מתכנן לשנות את הקרנות ב-5 שנים הקרובות...
לא חיים ומוותפשוט אני..
אבל אם אין סיבה טובה לעשות זאת, אני לא מבין מה היתרון...
(וסליחה על הכתיבה בלשון נקבה - משום מה היה נדמה לי שזה נפתח על ידי "עדיין טרייה"... לא שמתי לב שהיא הגיבה ולא פתחה את השרשור)
הכול בסדר. אין על מה להתנצלDavid1
תודה על העזרה
אפשרויות ב' ו-ג' זהותפשוט אני..
עם הנתונים שאנחנו יודעים היום - אין שום דרך לדעת איזו מהן תהיה משתלמת יותר, אבל אפשר להגיד בביטחון די מלא שההפרש ביניהן יהיה זניח.
ברור שבעוד 5 שנים נוכל להיות חכמים בדיעבד, אבל נכון להיום אין הבדל בין האפשרויות.
למה לא להלוות מגמ״ח?הגיבן מנוטרדהםאחרונה
בלי ריבית ובלי שטויות
עזרהחרדי הארדקור
לא יודע מהיכן להתחיל
אני כבר כמה חודשים מתלבט אם לפנות לעזרה או לא, אני גם לא יודע למי בדיוק
אז ככה, אני חרדי (זרם חסידי) מבית טוב וסטנדרטי
אני כבן 30 נשוי + 4 ילדים
התחתנתי בגיל 21 עם אישה ממשפחה טובה שהוריי בחרו עבורי - אפשר לומר שכאן בעצם הסיפור מתחיל
בתור בחור ישיבה הייתי בחור טוב, מוכשר, חברותי. לא שפיץ אבל מהבחורים הטובים בישיבה
יש לי תכונת מרדנות טבעית, ובמהלך כל שנותיי בישיבה הצלחתי לרסן אותה פחות או יותר
מה שקרה, מספר שנים לאחר החתונה נפתחתי יותר, לפחות ב'דעות' - אני מחשיב את עצמי לבנאדם משכיל, אני קורא המון ויודע המון (מבחוץ לא נראה עלי שינוי)
כיום 10 שנים אחר החתונה אני עובד במשרה מקצועית ומכובדת, אמנם במחלקה שאני עובד העובדים ברובם חרדים, אך המשרד ממוקם בתל אביב מה שבעצם חושף אותי עוד יותר לעולם הגדול...
וכאן הקאצ' הגדול, אני כבר מסתובב כמה שנים עם הרגשה שאני לא מתאים לאשתי (ולילדים שלי), אין לי כמעט קשר היום עם החברים שלי מפעם (בקהילה) חיי סובבים בעיקר סביב התפתחות אישית מקצועית וכלכלית
הקטע עם אשתי, שהיא מאוד עקרונית ורוחנית (מחנכת דגולה), היא מבחינתה רוצה להמשיך את חייה כפי שהתחתנו, והיא מסווגת אותי כבחור שירד ברוחניותו...
בכל פעם שניסיתי לדבר איתה באופן פתוח על המחשבות שלי ועל המסקנות שלי, רק הגענו לוויכוח אין סופי - דווקא יש לה ראש (די) פתוח והיא מבינה מה הנקודות הכואבות לי, אך היא רואה בזה כוויתור על חיים רוחניים בדרגה מסויימת, מבחינתה לחיות את החיים כפי שאני רוצה - זו ירידה רוחנית שלא באה בחשבון
מה גם, שיש דברים שמעצם היותה מורה בתיכון חרדי, היא אינה יכולה להרשות לעצמה (דוגמא פסיכית - יציאה למסעדה)
חוויתי בשנים האחרונות הרבה משברים, חלקם ממש קשים ובוגדניים - אם לומר את האמת, יש תקופות בהם אני מתהלך עם סערת רגשות של בחור בן 18 - גם מבחינה מינית וד"ל....
לפעמים אני חושב לעצמי, בא לי לברוח לעזוב הכל וללכת לגור באיזה חור בגלובוס, לחיות את חיי כפי שאני חושב שצריך לחיות אותם.
חשוב לי לציין, אין לי בעיות או קושיות באמונה בה', רק אני נמשך לסגנון אורטודוקסי-מודרני פתוח יותר
לעיתים אני מרגיש ממש בודד בעולם - לא מרגיש שיש לי בחיים משהו ששוה לי לחיות בשבילו - אני לא מצליח לאהוב את אשתי ואת הילדים - אני מרגיש שזה לא מה שרציתי שיהיה...
אני חושב לעצמי, לו רק יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה ולבנות בית ומשפחה בצורה שבה אני חושב שצריך להיות, ולא איך שהוריי/המסגרת/הקהילה בחרו בשבילי
כבר חשבתי מיליון פעם לפנות לעזרה, אך מטבעי המרדני (והמשכיל) אני לא באמת סומך על מישהו שיוכל לעזור לי
אם לסכם את הפריקה שלי בכמה מילים - אני מרגיש שאני חי בטעות - שלא זה המקום שהייתי רוצה להיות בו
תגובההעני ממעש
למרות ההבנה ש לו היה כך וכך
בפועל אתה במקום מסוים. אם תחליט לעשות ריסטארט זה קביל. אבל יהיה מחיר גבוה. גירושין, מזונות, להתחיל מחדש.
אם תוכל, למצוא חברה חדשה עם דתיים / חרדים, משכילים. יש כאלו מלבדך. ולגבי הזוגיות , לעשות לזה שיפוץ.
הצלחה רבה
עני ממעשפשוט אני..
אבל לא ממוח
תגובה להעני ממעשחרדי הארדקור
ברור לכל בר דעת שהמחיר לשינוי אמיתי כבד מידי...
למצוא חברים חדשים - נכון להיום לא ממש הצלחתי (בעבודה, כמעט כל העובדים במחלקה מהמין השני). בנוסף זה גם לא נראה לי יפתור את הבעיה היסודית, בסופו של יום ושבוע אתה מגיע הביתה על כל מה שמתשמע מכך.
שיפוץ לזוגיות - הלוואי, ברור לי שכל עוד ואשתי לא תשמע מסמכות תורנית שיש לבצע שינוי בסגנון החיים - זה לא יקרה.
מנסההעני ממעש
תמצא שפה משותפת עם אשתך
אינכם צריכים להיות באותו ראש. אתם צריכים הבנה - הערכה לנקודה בה כל אחד מכם נמצא
לגבי סמכות תורנית, תלוי ומסובך וכו' . אבל ניתן אולי לעבוד בכיוון
ואם תצאו למסעדה בעיר אחרת?המקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ד באדר א׳ תשפ"ד 17:10
אשתך מוכנה לזה?
מה היית רוצה לשנות בדיוק בחיים? לא ככ מובן מבחינה פרקטית איפה נתקעת
ואגב, אם אתה לא מחובר לילדים שלך זה לענ"ד דבר אחר שלא קשור בהכרח לקשר עם האישה. למרות שאם היא לא מעריכה ואתה לא מתחבר לאורח החיים שלך, זה די זועק על ילדים ברקע השונות..אבל עם ילדים יש הרבה משיקים יותר גמישים גם באורחות חיים שונים לחלוטין
ועוד על האישה -- אני חושבת שאם היית מרגיש מוערך על ידה, ולא רק כזה שירד ברוחניות, זה היה נראה אחרת. אפשר לא לדבר במושגים של רוחניות כאלה אם זה מוריד את ערכך בעיניה למרות שגם היא צריכה לעשות עבטדה בעיניי, אבל אם נתרכז בך -- אז אם תסתכל על הרצונות שלך ותתווך אותם כרצונות שלך לטחבת הזוגיות שלכם, כמו יציאה לזמן זוגי וכו אולי זה יוכל לקדם אתכם יותר גם בלי לגעת בנקודה הכואבת כל הזמן ולהעצים אותה
נשמע שכדאיתהילה 3>
לפנות יחד איתה לאיזשהי דמות שהיא תסכים לשמוע ממנה,
ולפתוח שם את המצב האישי והזוגי ולקבל החלטות.
זה יכול להיות דמות תורנית, או מטפל זוגי טוב, תחפשו מי
לבחורנגמרו לי השמות
מאוד משמעותי שתגיע בחייך למקום בו אתה נמצא בבחירה.
בוחר.
מעמיק בחייך בכל תחום ותחום, האישי, הזוגי, ההורי, האמוני וכן הלאה
רואה את האפשרויות להתקדמות ושיפור בכל תחום ותחום
לומד איך ניתן לשלב את הבחירות והאמונות שלך ובכלל את מי שאתה בחיים הזוגיים
ונמצא במקום שאתה רוצה ובוחר להיות בו.
כדי לעשות את כל הנ"ל כדאי להעמיק בצורה מסודרת, מקיפה, עמוקה ומותאמת אליך ספציפית בעולם האמיתי, כמובן שאפשרי בהחלט בעזרת איש מקצוע, לבחון את כל התמונה שלמה, לבחון כל מקום ומקום שלך בחיים, לבחון את כל הנ"ל גם עבור אשתך, ולראות כיצד מצליחים להתקדם מכאן יחד ובטוב (אם בוחרים להיות יחד) או כל בחירה אחרת.
אבל העיקר - לבחור.
(מתנצלת שכתבתי על קצה המזלג ובתמצות רב, לא מוצאת כרגע אפשרות להאריך)
שתהיה הרבה ברכה והצלחה ב"ה 🙏
מרגיש לי בין המילים שלךמשה
שיש לך עולם שלם של חיים (שאתה מכנה בלעג "מרדנות טבעית") שפשוט קברת אותו (ריסנת, בשפתך) ועכשיו הוא התעורר. הוא מקום חי ותוסס והוא חלק ממך.
את המקום החי ואת החיים האמיתיים והרצונות שלך אתה מכנה "משברים", "סערת רגשות של בחור בן 18" ובכך אתה ממשיך לזלזל בעצמך ובתוך המנגנון החי והזורם של הרצון בחיים שלך. אין פלא, כמובן שאתה לא אוהב את אשתך והילדים ובעצם מרגיש שבחרו לך הכל ואתה בכלוב שאתה רוצה לברוח ממנו לצד השני של כדור הארץ.
אתה לא חי. אתה אולי הולך לעבודה, אבל אתה שורד.
הדבר הראשון זה להוציא את השד מהבקבוק ולהתחיל להבין מה הוא רוצה. זה לא אומר שחייבים לרוץ ולבצע את כל מה שהוא מציע. זה רק אומר שהוא רוצה לדבר וצריך להקשיב לו.
מה קורה שם? מה זורם שם?
עזוב ביצוע. רק להתחיל להתיידד עם האנרגיה הזו שזורמת שם. נשמע שאתה לא רוצה באמת לדעת מה יש שם ולמעשה מפחד ממי שאתה באמת כדי להמשיך לרָצות את האישה והסביבה.
תתחיל להתיידד עם עצמך. קח קובץ טקסט על מחשב ותתחיל לכתוב את מה שאתה מרגיש, את מה שאתה רוצה. את הכל. גם את הדברים שההלכה אוסרת ואין שום כוונה שתעשה אי פעם.
פשוט תתחיל להוציא את השד החוצה ולהתחיל לעבוד איתו שורה-אחרי-שורה.
איש מקצוע יכול לקדם אותך הרבה, אבל קודם כל אתה בעצמך. במקום להילחם תתחיל להקשיב. גם השיטה הברסלברית של התבודדות וגם השיטה של מתכנתים של לדבר עם ברווז גומי (שזה בעצם אותו דבר) יכולים מאוד לעזור לך לעשות סדר בפנים ולהבין איך המנגנון עובד.
וואו. יפה כתבת.אונמר
כבודטוב גדול
אני קוראת את מה שאתה כותב וזה אכן לא פשוט.
אתה מתאר שנפתחת לעולם הגדול והיית רוצה שגם סגנון החיים שלך יהיה יותר פתוח ממקודם.
אתה מתאר שלאשתך יש ראש פתוח והיא מבינה את הנקודות שכואבות לך אבל היא חושבת שאיך שאתה רוצה לחיות זו ירידה רוחנית.
הדוגמא שהבאת- לצאת למסעדה- קצת לא ברורה לי-
הרי יש הרבה אנשים בדרגה רוחנית גבוהה שיוצאים למסעדה (גם מורות ומפקחות בסמינרים בבני ברק הולכות למסעדה, מהיכרות אישית..)
אולי אשתך מרגישה שאתה רוצה את זה לא בגלל שנפתחת אלא בגלל שהיא רואה ירידה, שאתה לא רואה כנראה, ברמה הרוחנית??
גם מבחינה מינית יש הרבה אפשרויות לאדם הרוחני, אם נגדיר זאת כך, למה אתה מרגיש שאתה חווה סערה?
ויש גם הרבה אנשים בדרגה רוחנית גבוהה שהם מאד מאד חכמים וקוראים ויודעים המון...
אתה מתאר שכשאתה מדבר עם אשתך אתם מתווכחים וויכוח אינסופי- שזו כמובן לא הדרך היעילה להגיע להבנה,
אני חושבת שכדאי להתחיל בזה ולראות איך מוצאים דרך לתקשר בכבוד, באהבה, לראות גם את הצד שלה ואת מה שמפחיד אותה, ולדבר על הצרכים החדשים שלך, בלי להאשים אותה..
האם אוהבים את האישה והילדים רק בגלל שזה מה שבדיוק רצינו שיהיה??
בחיים יש הרבה הפתעות גם אצל בני הזוג וגם אצל הילדים, ואהבה זו בחירה של האוהב לאהוב את מה שיש לו ולהשקיע בו...
ולגבי הפנייה לעזרה- אנשים משכילים וחכמים פונים לקבל עזרה-
כי הם יודעים שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים..
צרם לי הניסוח שלך.
ולגבי המשפט הסופי, האם כל כך ברור לך שלולא המסגרת והקהילה היית במקום בו אתה רוצה להיות?
אני חושבת שהרבה אנשים יכולים להסתכל עליך ולאמר וואו איך הסתדרת- גיל 30, אישה , 4 ילדים, עבודה מסודרת...
לא ארחיב בזה, אבל אני חושבת שיש לך הרבה טוב בחיים, הרי גם את אשתך אתה כן מעריך,
וקצת תקשורת נכונה וללמוד איך לשלב ולהכניס את מה שאתה רוצה לחיים שלך, מתוך התאמה וכבוד לסביבה,
יוכלו לעזור.
בהצלחה!
^^אלפיניסטית
וגם. כל הטיעון הזה על אני לא אוהב את אישתי ומרגיש חנוק בגלל שזה שידוך מאורגן/הקהילה/המשפחה לא נשמע לי, אתה חי איתה כמעט עשור. יש לכם ילדים ועבר משותף. הצורה בה הכרתם לא רלוונטית עכשיו. להאשים את המסגרת שגדלת בה זה לא צעד מקדם. הורייך גידלו אותך בצורה שהם חשבו לנכון. אתה ילד גדול היום תבחר בעצמך.
פות"שחרדי הארדקור
תודה על כל התגובות
לפחות פעם ראשונה שאני משחרר חלק ממה שיש לי, ומקבל תגובות חלקן ממש קולעות לנקודה
בנוגע לתגובה של משה - אכן אני חושב שזו נקודה מאוד יסודית ורגישה - הפחד לגלות את השדים שהוטמנו עמוק במהלך כל השנים
אני בטוח שמפגש עם עצמי בצורה פתוחה יטלטל אותי
בעצם אני בקרב סמוי על הזהות האמיתית שלי (לא כלפי חוץ) ועל מי שאני באמת
אולי זה לא נעים לגלות בגיל 30 שאני בעצם לא מי שאני ("מי שאני זה מי (שלא) רציתי להיות")
מאידך, מרגיש לי שאני לא יכול לכלוא את עצמי יותר, זה בלתי נסבל, ויוצר תחושה ענקית של תסכול על פספוס של חיים שיכלו להיות
בתכל'ס נניח ואני רוצה ללכת לייעוץ/טיפול? לאיזה איש מקצוע הייתם ממליצים? יועץ רגשי (שרלטן)? פסיכולוג? רב? או מה?
לא משנה מה הטייטל שלואריק מהדרום
משנה ההתאמה בינך לבינו, איש מקצוע מהסוג הזה נעשה בצורה של שידוך, מי שימליץ לך על הפסיכולוג/רב/מטפל יהיה חייב להכיר אותך ואת איש המקצוע היטב ולהמליץ מתוך רצון להיטיב.
בדיוקאחינועמית
מישהו שאתה סומך עליו (אם אתה חושב שהוא שרלטן מן הסתם הוא לא הכתובת...).
אדם חכם וקשוב.
זה יכול להיות מאמן, פסיכולוג, רב או כל אדם אחר שנראה לך מתאים.
גם מטפל רגשי יכול להתאים, אם אתה סומך עליו, למשל אדם שיש לו תואר שני בניסיון.
נשמע שכדאי ללכת לאדם שמכיר היטב את הניואנסים של הקהילה, אבל גם מבט של מישהו שלא באמת מבפנים כנראה יכול להאיר לך נקודות.
שאלתי עוס שאני מכירהעני ממעש
שמתעסק גם בתחומים אלו
תשובתו -
נשמע שצריך תהליך ארוך
לטיפולסוסה אדומה
אצל אדם שתרגיש שאתה יכול להרגיש בנח להיחשף מולו על רוב גווניך ושאתה מקבל ממנו כלים שבאמת מקדמים אותך.
זה יכול להיות עובד סוציאלי קליני / פסיכולוג / מטפל רגשי בשיטות כלשהם...
אבל חשוב שתקבל עליו המלצות מאנשים שהיו אצלו ממש / אנשים שאתה מכיר וסומך עליהם.
יש לי כמה כיוונים לשמות ספציפייםמשה
אני לא מפרסם פה כי אני חושב שזה לא נכון, אבל באישי אפשר בכיף ובשמחה.
מציעה לכתוב לעצמך את כל המטרותנגמרו לי השמותאחרונה
המדויקות שלך מהתהליך שתעשה. ממש דבר דבר.
ולאחר מכן לבחון מול אנשי המקצוע מה בתחום התמחותם והאם מטרותיך נמצאות שם.
למשל - בתחום האישי לבחון מהן המטרות ואם יש בתוכן מימד של מורכבות בנפש (לא רק כמו דכאון/חרדה/טראומה וכו' אלא כל מורכבות בעומק הנפש) כדאי לבחון מול פסיכולוג קליני,
אם יש בהן מימד של רצון למיקוד / העצמה / קבלת כלים וכן הלאה - לבחון מול יועץ/מאמן/אחר,
אם יש בהן מימד של רצון לבירור אמוני - לבחון מול רב,
אם יש בהן מימד של בירור ועבודת עומק זוגית - לבחון מול יועץ זוגי
וכן הלאה...
דייק קודם כל לעצמך מה תרצה להשיג בסוף התהליך וכך הדרך לחיפוש תהיה בהירה יותר.
ונסה לברר את כל הנ''ל כבר בשיחת טלפון ראשונית מול איש המקצוע כדי לוודא שהוא אכן יכול להיות כתובת נכונה עבורך ולכל מטרותיך.
ב"ה שהקב"ה ישלח לך בהירות ואת השליחים המדויקים ביותר עבורך ותזכה להגיע לרווחה ואור גדול 🙏
נשמעסוסה אדומה
שאין בינכם קשר זוגי.
מן הסתם שאתם בגיזרת השותפים במקרה הטוב.
יש לך 3 אופציות
- להמשיך לחכות שתקרה התפתחות כשהמצב נמשך כמו שהוא (במקרה כזה אם תהיה התפתחות היא תהיה אך ורק שלילית).
- להחליט שאתה מסיים עם זה ומתחיל חיים "חדשים", כולל ההשלכות של הבחירה הזאת.
- ללכת לטיפול זוגי. יתכן שאתה צריך גם טיפול פרטני שיעזור לך להתמודד עם ההתמודדויות הלא פשוטות שלך, ולהכיר את עצמך קצת יותר, ואולי גם להצליח להיות אמפטי כלפי עצמך בלי הצורך בלהתקרבן.
החשש שלך מעזרה להערכתי לא נובע מהיותך משכיל או מרדן,
אלא מהצורך שלך להיות בשליטה מלאה על גורלך. וזה די מובן במקרה שלך.
אפשר לקבל עזרה ולהחליט החלטות לבד. ועם האופי המשכיל והמרדן שלך, לסנן את מה שלא נראה לך ולקבל את מה שיעזור לך.
אתה תמיד בידיים שלך. אל תפחד לאבד אותך.
וכמובן שלהכל יש תכלית.
ממליצה על טיפול אצל אדם פתוח ומאמין.
ונראה שבלי קשר, יש בינכם פער וחוסר תקשורת שיוצרת פערים מיותרים.
אז טיפול זוגי עשוי מאוד לעזור במקרה הזה. אבל לפני כן אולי הייתי פונה לעזרה פרטנית איכותית.
אני רואה לנכון להבהיר ולתקןבינייש פתוח
בנוגע למשהו שכתבתי בפורום לפני שנים, והיום אני ממש לא עומד מאוחריו
לא ידע מה עלה לי לראש באותו רגע, והרי לא מסיקים מסקנות בנוגע למערך שלם וגדול מאוד על סמך מקרה אחד בודד.
בכל אופן אני במילואים כבר כמה חודשים ואירוע דומה לא קרה עד כה למרות שהייתי בכמה יחידות והייתי באינטראקציה עם כמה בנות.
מצד שני, אולי לכשאתחתן כדאי לי לקחת ההמלצה מהשורה האחרונה בגלל הנטייה שלי לפלרטט כשאני במילואים.
דיון מאוד מעניין לקריאהאחינועמית
לאור האירועים האחרונים, אני תוהה אם המגיבים היו נשארים בעמדותיהם הנחרצות.
האמת שאני חייב לומרבינייש פתוחאחרונה
שכתוב שם שהצבא חשוב כי הוא מונע מהחמאס לפלוש לנו הביתה.
כל מה שהיה חסר זה לספר שהם אפילו מסוגלים לאנוס את הבנות האמאהות והאחיות שלנו.
אבל בואו נתמקד בעיקר (ולא בדברים מובנים מאליהם שמי שלא הבין למד אותם בדרך הקשה...) והוא שאף אחת לא הזמינה אותי לחדר שלה במילואים האחרונים
מחפש מסעדה לחתונה 100 אנשים כשרות מהדריןאזוב
היי
אני מחפש מסעדה לחתונה עם 100 מוזמנים
כשרות מהדרין , מאזור נתניה עד רחובות כולל הרי ירושלים
ממש אשמח לרעיונות
תודה!
יעוץ בנושא לימודיםמאמינה-בטוב
אשמח לעצות אם מישהו יודע..
בעלי רוצה לעבוד בעבודה שקשורה לניהול - אנשים, פרוייקטים וכו'
לכן חשבנו שמתאים לו ללמוד הנדסת תעשייה וניהול.
יש לו בגרות מצטיינת אבל בפסיכומטרי פחות הלך לו ולכן התחיל באוניברסיטה הפתוחה.
מפה לשם הוא ממש ממש לא אוהב את הלימודים ולא מתחבר לקורסים המתמטיים שתואר בהנדסה דורש.
יש לכם רעיון לקורס קצר ויישומי שניתן ללמוד שמכווין לעבודה שקשורה לניהול?
או רעיונות לעבודות ניהוליות?
תודה לכם
השנקל שליכבתחילה
קודם כל- רוב האנשים לא מסיימים תואר/תעודה ונהיים מנהלים. בדכ עוברים במסלול של כמה דרגים, וצוברים ניסיון.
לדעתי, החשיבה צריכה להיות להרבה שנים קדימה. לא איזה השכלה הוא צריך לתפקיד ספציפי שנראה לו כרגע. כמובן בשקלול היכולות, התחביבים, ומה שהוא מתחבר.
אגב, יש שוני מאד גדול בין ניהול אנשים לניהול פרוייקטים. או שניהם ביחד- לנהל אנשים בפרוייקט.
בהצלחה
לא לומדים ניהול, לומדים מקצועפשוט אני..
אינו דומה מנהל בית חולים למנהל אתר בנייה, ומנהל מחלקת כספים עושה דברים אחרים לגמרי ממנהל צוות במשרד פרסום.
מה משותף לכל האנשים האלה?
הם *לא* למדו ניהול, לפחות לא בהתחלה.
הם למדו מקצוע שמעניין אותם או שהם טובים בו או שהם חשבו שיהיה להם נחמד להתפרנס ממנו,
הצטיינו במקצוע הזה,
עלו והתקדמו בו עד שנהיו מנהלים.
אף אחד לא נהיה מנהל בסוף הלימודים, ואם בעלך ילמד מקצוע שהוא לא טוב בו או לא מעניין אותו אז הוא לא יגיע להיות מנהל גם בעוד 30 שנה.
בקיצור,
התחלתם מהסוף במקום מההתחלה.
קודם בוחרים מקצוע, אחר כך שואפים להתקדם ולהיות בכירים.
מה עם מנהל עסקיםתהילה 3>אחרונה
גם יש חדו"א וכאלה אבל נדמה לי קצת פחות גרוע.
ומעבר לזה נראה לי יש בכל תואר קורסים מסויימים (ומסננים)
במתמטיקה, ולכן כדאי לו להתמקד בשאר הלימודים ובעשיה