פורום נשואים טריים (עמוד 372)

יש משחת איחלוש שניתן למרוח והיא עוזרת מעט
פתרונות אחרים להסרת שיער כואבים לא פחות ולא יעילים כמו לייזר.

אני אישה, עושה לייזר. לוקחת לפני כל טיפול אדוויל או כל משכך כאבים אחר.

ומניסיוני שהייתי בשני מכונים שונים, רמת הכאב משתנה ממכשיר למכשיר וכך גם רמת היעילות. אחרי 2 טיפולים כן אמור להיות שינוי ברמת השערות.

ואם זה כואב רצח, יכולהיות שהם מגלחים על עור יבש לפני הטיפול? כי א"כ זה באמת כואב רצח.

 

כשאני הייתי עושה לייזר (אני אישה) הייתי שמה אלחוש וזה ממש הרדים את האזור.
יש מכונים שעושים במכשירים נעימים יותר. הכל יחסי כמובן.
עכשיו אני עושה במכון שהמכשיר שלהם נותן קודם מכת קור ואחכ בליזר עצמו ככה שזה הרבה פחות כואב.

כל הכבוד לך על ההתחשבות!!!

אננ עושה שעווה..אבל זה כי הוא רוצה..לי ממש לא מפריע

תגיד יסורים מכפרים

לכל אדם יש זמנים של קושי בכל  תחום, בעבודה, בנישואין, ילדים. והוא מבטא את זה בצורה של "חבל שנולדתי".

לא נראה לי שאת צריכה ליחס לזה משהו אישי אליך 

,וזה עושה הרבה כי הוא ממש תקוע בתחושות האלה 70% מהזמן, זה סתם? כאילו, הבעיה היא אני?








(מרגישה ילדת כאפות)

את לא הבעיה. הבעיה זה צורת הביטוי שלו. יש אדם שאומר קשה לי ויש אדם שקשה לו הוא אומר חבל שהוא בחר בעבודה הזאת.... 

ציינת נקודה שהיא כן בעיתית זה ההתעסקות שלו עם הקושי 70 אחוז מהזמן.   תנסי לדבר איתו על זה בצורה רגועה ולא ממקום של ביקורת

הבעיה היא שהוא מצא את הדיבור הזה כצורה להתמודד עם הקשיים.
במקום "קשה לי עם הילדים" אומר "לא הייתי צריך להביא מהר" וכדומה.
את יכולה לענות לו בהומור כשאומרת כך.
בזמן רגוע ליזום איתו שיחה על זה ולהסביר בעדינות שאת כן היית רוצה שהוא ישתף אותך במשהו שקשה לו ושתנסו ביחד לדון ולמצוא פתרון לכל דבר ותתני דוגמאות אבל שזה מבאס לשמוע את המשפטים האלו ומכניס אוירה מעצבנת.

יכול להיות שפגישה אחת תספיק,
יכול להיות שתצטרכו כמה כדי להרגיש בשינוי,
אני ממליצה מכל הלב ללכת למישהו ניטרלי שייתן את הכלים איך להתמודד נכון עם החיים,
איך לשנות גישה.
זה לא קל להשתנות, ולכן לדעתי עדיף גורם מקצועי וניטרלי שישמע את שניכם ויציע דרכים להתמודד בצורה בונה,
לפעמים הדרך בה משקפים את המצב ומעלים פתרון,
יכולה מאוד להשפיע האם האדם יהיה מוכן לקבל את הפתרון ולהתחיל לבצע שינוי בדרך החשיבה/ דיבור.

לא רואה איך אפשר לשרוד בלי הומור.

אם באופן כללי אתם לא עושים- כל התייחסות תהיה משמעותית.

ערב שבת חופשי, שבו אתם מבשלים ומנקים ולסדר יפה, להכין עוגה כיפית או עוגיות

ו"לחגוג" להם בסעודת שבת.

אם רוצים דברים יותר מושקעים-

אפשר להכין משחק שקשור לבית(רביעיות, מונופול, טאבו) זה די זול- טושים ובריסטולים,

ואפשר להכניס מלא רעיונות ובדיחות "ביתיות".

אבל באמת- אם את אומרת שאת טסה לפולין וכל האחים שלך קטנים ממך-

שישי חופשי זה מתנה מדהימה(אפילו לקנות להם שובר זוגי לבית קפה, יכול לעלות בסביבות ה100 שקל).

מעצמם אז אנחנו שומרים על הקטנטנים חמשו"ש..

 

ככה שממילא הם יסעו אז שובר או משו כזה זה לא ממש מתאים..

 

משחק זה רעיון נחמד באמת.. אבל קטנטן מידי 

 

אולי רעיון למתנה?

 

תודה!!

לשתף פעולה,

אז אפשר לארגן סעודה משפחתית, שכל אחד מביא משהו,

כך שלכם נשאר רק לארגן כלי אוכל וחד פעמי/לחמים/שתיה.

 

אם אין זמן או כח להכין מצגת נחמדה עם תמונות משנות הנישואין,

אפשר כמו "פעם" לקחת בריסטולים ענקיים ולהדביק תמונות כאלו עם הערות נחמדות בצדדים,

 

לגבי מתנות - 

בתור אמא אני חושבת שאחד הדברים המשמחים ביותר שהורים יכולים לקבל,

זה לדעת שהילדים שלנו קיבלו מאיתנו דברים טובים,

אז...

תפרגנו להורים 20 דברים טובים שלמדתם מהם / תכונות טובות שראיתם בהם,

ותמסגרו יפה עם תמונה זוגית שלהם באמצע.

 

מזל טוב!!!

חשבתי גם לעשות כמו ציר זמן כזה על כל הבית עם תמונות מהדייטים- אירוסין- חתונה- שנה ראשונה- לידות וכו....

 

מה זה הבריסטולים?

פשוט בריסטול שישמש בסיס לכל התמונות.

עם ציר זמן אפשר פשוט  לקחת שמיניות בריסטול בכל מיני צבעים ולהדביק ברצף, ליד כל תמונה לכתוב דברים מצחיקים/משעשעים.

סתם כי זה מצחיק ומגניב
ולשים איחולים תוך כדי ותמונות מהחתונה שלהם וכו'

עם שיר שמתאים וכל אחד מחזיק מילה או כל רעיון מגניב שהוא
תחפשי ביוטיוב, יש המון רעיונות.
כאילו הם זוג צעיר שרק עכשיו מתחתן

ותכינו בעצמיכם את השבת.
אפשר להוסיף איזה משחק או מתנה

אם מסרב אז רק את הסינון החינמי שמקבלים בחוק זה מונע נפילות
למטה יש שרשור.
למצוא זמן ורעיונות לבלות איתו ולהקטין את שעות העיסוק שלו באינטרנט.
טכנולוגיה מקררת מעבודת ה'.
חפשי דרכים יצירתיות להקטין את זה.
לצאת להליכות למען הבריאות, משהו שלא נראה על פניו כקיצוץ שעות ובפועל כן

מסכים בצורה עקרונית לסינון תכנים אבל איפה היא כתבה על זה?

בעלה משתנה, לדעתה יותר מדי ולכוון שלילי וזה מפריע לה.

היא לא הזכירה ברמז שבעלה נופל באינטרנט או שהיא ראתה דבר כזה.

לאינטרנ

אמור לשמור מרחק מכל. מזכירחת ושאר הבחורות .יש גבול לכל דבר

ועוד ועוד חולירות שעדיף למחוק

לי מפריע שמסתים את הדיון.
היא לא כתבה את זה ולא זה מה שהיא ביקשה לשמוע: שימי סינון או אל תשימי ..

פייסבוק יש גם לרבנים ויש גם לפושעים אז?! לא מרשים יותר מדי.

היא כתבה שהייתה ירידה או שינוי שלדעתה הוא רע גם לגבי האינטרנט. אולי היא התכוונה שלא היה ועכשיו יש? אולי שירדה רמת ההגנה לבינונית מגבוהה ואולי יותר... בכל אופן זה לא העניין שהיא ביקשה לשמוע.

יש נשים שיודעות להתמודד עם בוקר טוב ויחס במקום העבודה ויש כאלה שרואות בזה סטיה פוטנציאלית... חבל...

אם העיניים כבר זזות לצדדים.

הדאגה שלה, כמו שהבנתי, זה הפער שנוצר בינה לבין בעלה.
את נתפסת לתוצאות של הפער הזה אבל המניע זה הפער, בין לטובה בין לרעה.

שמפריעים לך.למשל מימני לשמאלני ולהפך, מגושניק לקוניק ועוד...

או שהשינוי הוא מחיובי לשלילי.

אם א' אז המצב טוב. אנשים משתנים בחיים ולא עומדים במקום, ברוך ד'.

אם ב' אז צריך לעצור ולשים את הדברים על השולחן. מה אנחנו?
מה אנחנו רוצים להנחיל לילדים שלנו?
מהם הגבולות המוגדרים?

אם את היית נוהגת כמוהו היה לו נח עם זה? כנראה שלא.

בהנחה שאין שום ידע שחסר כאן זה בכלליות

מסכימה עם מה שאת אומרת שחשוב לתת סוג של "חופש" ולא לחנוק, מהצד השני ניכר שהדברים מגיעים מתוך אכפתיות ולא מתוך קנאה.
הייתי מציעה לך לעשות שני דברים, ראשית בשביל עצמך להפנים שהוא אדם עצמאי ובוגר ויכול להיות שלא יקשיב וכמו שאת מתארת יסתנוור , זו החלטה שלו. גם לפי התאור כרגע לא מדובר במשהו חוצה גבולות שיש להתקומם עליו, מצד שני חשוב להיות עם יד על הדופק במיוחד כשאת רואה את הדברים מהצד ולא מסתנוורת ברוך השם.

שנית, הייתי מציעה להמשיך ולומר בעדינות בצורה עקיפה דברים כמו: "אתה יודע מה הייתי ממש אוהבת בך פעם? את השמרנית הזאת שהיתה לך עם נשים או באינטרנט למשל, זוכר שפעם אפילו היה מקרה שנהגת כך וכך...? ממש הייתי רואה מהצד ומתגאה לי בלב איזה תכונה יפה שהיתה לך"
הוא כנראה יתפלא שהיום זה לא כך ובתקווה שינסה לחשב מסלול מחדש..

הרבה הצלחה

בפתח השנה החדשה,

הקב"ה אוסף את תפילותייך, את דמעותייך.

 

פני אל אבא שבשמיים,

שבידיו המפתח ללב האדם,

שיאיר את עיני בעלך ויפתח את לבו אליו, לקדושה, לטהרה.

 

זכיתם עד עכשיו, ותזכו מעכשיו,

ומתקופה זו רק תעלו ותצמחו יחד.

 

"בגן הרצון והכיסופים" של הרב ארוש יכול לפתוח ולעורר.

להסביר לו שוב ושוב שאת לא מעונינת בכסף אם זה ויתור על עקרונות! לחצות את גבולות האיסורים באינטרנט ומרחק מנשים זה ממש חציה לדעתי.
זה יכול להתחיל בקטן ולהסתיים בענק, עובדה שהרבה אנשים שעולים לגדולדה נופלים עם נשים עם שוחד, הכסף מסנוור עיני חכמים.
הוא כרגע עשה שינוי ואם עושים שינוי בחיים צריך אישור מבת הזוג, אם למשל היית רוצה לצאת ללמןד תואר לשנןת סגנון חיים צריך להודיע לבן זןג קןדם לראות אם זה מתאים לו.
לא יתכן שבעצם הוא כרגע משנה רק על דעת עצמו את תנאי החיין וגורם לך להרעת תנאים. זה לא חד צדדי שניכם חיים יחד.
הוא רוצה לשנות את אורח סגנון המשפחה לפתוח יותר? אז צריך גם את אישורך והסכמתך. וזה לא רק שהוא משנה את אורח חיין לפתוח יותר כי כל המשפחה מושפעת מיזה ניזוקה מיזה גם אם נראה לו שזה רק הוא, זה לא רק הוא! זה גורפ לך להיות עצובה זה כבר גורם נזק למשפחה.

עכשיו עשרת ימי תשובה. רק להתפלל הכי חזק שאפשר.

 

תוך חצי שנה לשינוי- זמן הסתגלות סביר- לפחות בדיעבד.

לשים אצבע על נק' מעטות שיהיו "חק ולא יעבור"

 

אם מקצין או מתמשך- גורם חיצוני!!

 

גם כעת ניתן לראות איך לגרום גירוי חיצוני שיעזור לראיית התמונה.

 

(וכל הנל- ללא שמיעת המשקפיים שלו

אולי לסנן לו את האינטרנט מאוד...
ותגידי לו שזה מצער אותך...

 

בעקבות דבריך עולות לי כל מני נקודות למחשבה - אולי השאלות האלה יכוונו אותך קצת יותר באיזה כיוון להשקיע

איך התקשורת ביניכם? יש שיחות עומק? יש כנות ופתיחות?

הוא מודע למה שעובר עליו? בעומק פנימיותו זה מפריע לו? הוא מבין מה לא טוב במצב שהוא התגלץ' אליו?

 

את אומרת שניסית להסביר לו אבל להסביר לו זה חד צדדי, את אומרת לו מה שאת חושבת והוא לא רוצה לשמוע.

ניסיתי לשוחח איתו על זה? לפתוח את הנושא ולשמוע מה הוא באמת חושב על זה?

 

מה שהכי עוזר ותמיד עוזר זה תפילה, להתפלל לה', לקרוע את השמים בתפילה. לזעוק ולהתחנן. עליו, עליכם, על הקשר, על המצב. להתפלל לה' שישים לך את המילים הנכונות, להתפלל "תקננו בעצה טובה מלפניך"

 

לא פשוט התקופה שעוברת עליכם, המון הצלחה וסייעתא דשמיא

 

 

 

ה תהליך שקורה מתחת לראדאר. הוא לא שם לב, או מכחיש בטענה שהכל בסדר ולצרכי עבודה. אממה- שהיראת שמים שלו לא מה שהיתה פעם.

אני לא רוצה לחכות לנפילה, ולא רק הנפילה-אם תהיה- מפריעה לי. עצם המצב של לעבור לסוג ב'. ממש ככה. או ג' או ד'...

השינוי הוא לא בסגנון או משהו נייטרלי. זה שינוי לרעה. למטה. נהיה קר בכל מה שהיינו חזקים עד עכשיו.

לאופטימיתת- הבעיה שאין לו פה שום החלטה. הוא פשוט מתגלץ'. מילא היתה פה החלטה- אז יושבים וחושבים ושוקלים, אבל הכל כאילו קורה לבד ותוך כדי...

מקבלת את העצה שלך להזכיר לו מ הייתי אוהבת בו פעם... זה חזק!!

סיה- הוא לא מבין שהוא משנה פה משהו.או הרעת תנאים כלשהי. זה בעיה הוא לא מבין. מסונוור. מכסף וכבוד וטכנולוגיה. בושות שככה אנשים בוגרים נופלים בהבל טענה שזה לצרכים חשובים כביכול. אני לא רואה את עצמי מסבירה לו עד כמה הוא מוריד את הרמה שלו. כואב לי אבל מרגישה לא ממש מכובד לעמת אותו עם זה. מנסה בעדינות, זה לא הולך, לנסות לא בעדינות? מלחיץ. 

העני ממעש- חצי שנה זה המון זמן. מספיק זמן בשביל שיקרו שינויים בלתי הפיכים. אין פה שאלה לאן נגיע. לא רק ה "יעד" מלחיץ אותי. כואב לי שאנחנו הורסים לעצמנו ביידים. והוא לא רואה ולא שומע. 

 

אנסה כמובן להתפלל גם על זה, אשמח לשמוע עוד חיזוקים/ תובנות/ עצות. עוזר לי בעצמי לפתוח את העיניים אולי נכון יותר.

עוד רעיון שאולי יעזור אם יש צד ג' שהוא מחשיב את דעתו ואת סומכת עליו כמו משפחה קרובה וכו' .. אפשר לשתף, אם הוא ישמע זה אולי מעוד אנשים זה יחזק אצלו שזה נכון.

גם אם לא נראה לו והוא אומר שאת קנאית
את מצידך תעשי את שלך ותגידי לו, הנה דיברת עם זאת וזה נקרא לעבור גדר וזה שהןא מתעלם ומכחיש זה יותר גרוע, כי כשמכירים בבעיה ומודעים לה זה כבר חצי צרה.
את חיבת לגרום לו שיבין שהוא שינה מסלול על ידי הוכחת דברים מהשטח
ושוב ושוב להדגיש לו שכסף זה לא הכל בחיים בשביל לותר על עקרונות שאת גם לא מסכימה שבשביל כסף הןא ישנה עקרןנות. הןא עושה שינוי והוא לא חי לבד הוא לא יכול על דעת עצמו לעשות שינויים זה שהןא מתכחש זה לא מבטל את מה שעןשה זה להפך רק מעצים שהןא עושה צחןק ממך כאילו לא משתנה והוא ממש משתנה

נראה לי שהוא לא צמח משנות העוני והמחסור
אלא ניזוק מהן
אולי כל משהו קטן שהוא עושה עכשיו זה ממקום של בחירה
בעוד שקודם זה היה ממקום של אין ברירה
ואולי את יכולה להעריך ולשמוח במה שכן עושה וזה יותר מעודד לכיוון הרצוי מהערות עדינות.

תתעודדי. שלמה המלך החכם מכל אדם- גם לו היתה תקופה קשה
אם את מרגישה שזה צעדי קיצון- נכון. חצי שנה זה מדיי.

כשאת פונה אליו- בפרט עם נתונים טכניים מדידים- ולא הרגשות- הוא מגיב??

האם את מסוגלת לפנות לצד ג'??

האם יש סטטוס של 'עד כאן מקובל עליי- הוא החליף כובע'??
ותוכלו להמשיך לצעוד??
אנשים משתנים.. ועם סבלנות הכלה ותפילות ניתן לקוות לטוב

בהצלחה וגמח'ט

מין חשיפה לעולם שעד כה לכאורה היה מוגן ממנו
ועשכיו הוא מסונוור.

אני מניחה שהוא אדם טוב ובע"ה תתפללי והנשמה שלו תרגיש שזה לא מקומה.

מה את צריכה לעשות בתור אשתו לענ"ד?
א. להסביר לו זה בעיני פטרוני. יוצא מנקודת הנחה שאת
יודעת ומבינה טוב ממנו ואת רק צריכה להסביר לו מה נכון לעשות.
זה נכון אולי בין הורה לילד אך ממש לא בזוגיות.
ב. מה שכן כדאי וחשוב זה לספר אל תחושותייך;
את מרגישה שהתחנת והקמת בית מסויים והבית אחר
את דואגת לו
את חוששת לעתיד המשפחה
את פגועה מכך שמקיים קשרים אם נשים אחרות
את מרגישה שזה לא שייך

וכן הלאה.
פשוט תספרי לו על ההרגשות שלך ותגידי שחשוב לך שיבין מה *את*
מרגישה, ואיפה את עם כל השינוי הזה.
אבל תדברי על עצמך!
לא עליו.
אל תאשימי ובטח אל תסבירי.
תגידי לו שאת רוצה לשמוע איך הוא רואה את הדברים
תשאלי אם יש לו גבולות אדומים שהוא שם לעצמו
ותתענייני מה הם
לא ממקום לוחץ
אלא ממקום שמבין שבעלך עובר תהליך כלשהו
ותנסי להבין מהו כדי לדעת איך לאכול ולהתייחס

ואולי תנסי להבין מה עובר עליו
לא מתוך מקום של חלילה לעשות כך גם
אלא להבין אולי מה היה חסר לו ומה הוא מצא
אולי השמרנות הרבה שהיתה קודם לא התאימה חו והוא צריך יותר
מרחב נפשי ופיזי וצריך לחשוב איך מוצאים אותו בגבולות ההלכה.

בקיצור לשמוע ולהשמיע את התחושות העמוקות סביב כל זה
ואחר כך אפשר גם לדון איך אתם מנווטים את הבית שהקמתם יחד עם התחושות של שני הצדדים...

וכמובן
להתפלל עליו ללב טהור, ליראת שמים, שימצא את המקום והאיזון הנכונים לו בע"ה
והכל בשלום ואהבה וצמיחה משותפת
נשמע קשה ומאתגר, שה' יתן בך כח וחכמה לעבור את זה בשלום בע"ה.

תגובה נהדרת ועצות ממש טובות, אהבתי מאוד!גמר חתימה טובה

מתרגלים לזה, גם עם שיער ארוך

לסרק את השיער פעמיים ביום לפחות,
אפשר לנסות כל מיני מסכות לשיקום השיער...

ויטמין D הוא מאוד חשוב לשיער בריא ומגיע בעיקר מהשמש.
להקפיד לאכול ביצה ביום
למרוח שמן קיק על השיער או שמן מרוקאי

יש תוספי תזונה של אלטמן

מומלץ לבדוק ברזל

את השיער עם גומיה או סיכה. (גם לא כשהיא שמה את הכיסוי ראש)
לפזר הרבה את השיער כשמתאפשר.
לצרוך ויטמינים לחיזוק השיער.

שקוראת ועוברת..

עליהם דברים טובים מאד;
דינה ישראל, איריס דוידוביץ, יצחק מנדלבאום.
בהצלחה בע"ה

מנסיון אישי

0525665653

באיזה צבע? לשאול מהר רב ולבקש הנחיות לגבי ההמשך (האם אפשר להחליף לתחתון צבעוני/תחתונית בגלל הכתמים או להמעיט בבדיקות) יש מצב שהכתב בסדר ויש מצב שתצתרכי לספור מחדש תלוי מה הרב יגיד.

בטח שלא בלי לדעת את כל הפרטים.
מלבד זאת- נשמע שהרב יצטרך לראות כדי לפסוק.
אא''כ קטן מכגריס.

יש חום ויש חום.

רק פוסק מראות.

בהצלחה גדולה!!!

ושאת לא רוצה להיכנס כך ליום כיפןר. שאת רוצה למחול ןקשה לך. שאת זקוקה לבקשת סליחה ממנה.

עצם התובנה שהיא נשלחה משמיים ממעיטה מעט את הצער והכאב.
מקווה שנצלת את הרגע הקשה והתפללת על "גאולתך הפרטית" אם לא עדיין לא מאוחר.
תבקשי מה' שבזכות שאת מוחלת לה כך ה' ימחל לך ויכתוב אותך ואת משפחתך לשנה טובה ומתוקה וכו'..
לדעת שהבזיון "והניסיון" הזה בא כדי לנסות אותך ולראות כיצד תדוני אותה..
כפי שאנו דנים אחרים כך ידונו אותנו מהשמיים!
"מידה כנגד מידה לא בטלה מהעולם"

שלוש אפשרויות שאני מכירה:
1. להבין ולהפנים שהיא רק שליחה ואם לא היתה לה רשות מהקב"ה לדבר ולפעול כמו שהיא פעלה היא לא יכלה לעשות כלום. חז"ל מספרים על דוד המלך שכשהיה בזמן הבריחה מאבשלום (בזמן שהיה מלך) מישהו בשם שמעי בן גרא ראה אותו וקילל אותו קללה נמרצת, יש פירוש שאומר שזה ראשי תיבות : נואף, מואבי, רוצח, צורר, תועבה. שר הצבא של דוד אמר לו תן לי אישור ואני הורג אותו עכשיו (בכל זאת הכבוד של המלך..) דוד המלך ע"ה אמר תניח לו , השם אמר לו קלל. ובעצם לימד אותנו שאין רשות לאף אחד לפגוע בנו בלי שהקב"ה יאפשר לו. אגב, בעקבות ההבלגה הזאת הוא זכה להיות רגל רביעית במרכבה, שלושת הרגליים האחרות הן של אברהם יצחק ויעקב..

2. לסנגר עליה, ממש לחפש סיבה כדי "לתרץ" את ההתנהגות שלה.. נגיד: היא בדיוק רבה עם מישהו בבוקר והיה לה פנצ'ר , איחרה לעבודה והבוס כעס עליה ומהמקום הזה היא התנהגה כמו שהתנהגה או משהו בסגנון, העיקר באמת לחפש, למצוא ולהאמין.

3. לא לשכוח שכמו שאת בת של הקב"ה כך גם היא ועכשיו אחרי שהיא צערה אותך ככה אז בטוח שהקב"ה מצטער יותר, גם על הפגיעה שלך וגם על הפגיעה בשלום ובאחדות בין שתי הבנות שלו. אז רק לכבוד הקב"ה ומתוך אהבה כלפיו תגידי לעצמך לא שווה לי להחזיק בפגיעה הזאת אם זה גורם צער לקב"ה שאוהב אותי כל כך.

כל הכבוד על הרצון לסלוח ועוד ממקום של הכנה לקראת יום כיפור. בע"ה שתצליחי למצוא את הדרך.

להצליח לסלוח לקרובת משפחה

ששנים הרגשתי את הפגיעה שפגעה בי בעוצמה שלא רק שלא פחתה

אלא התעצמה משנה לשנה.

ביקשתי מה' לפני כיפור שיאיר לי את העיניים ויפתח לי את הלב

להבין למה!!! למה אני לא מצליחה לסלוח.

למרות שעם הזמן היחסים עברו לפסים רגועים יותר, המריבה שהיתה השאירה בי כוויה גדולה.

 

אני לא אומרת שמה שהאיר לי זה מה שיאיר לך,

אבל לפעמים זה יכול לפתוח כיוון חשיבה חדש.

 

ה' האיר לי שאני צריכה לחשוב האם יש מישהו שאני פגעתי בו בצורה כזו ועדיין פגוע ממני.

 

חשבתי וחשבתי, ואכן עלתה לי חברה, שאומנם לא התכוונתי לפגוע בה, אך היא היתה בעלת רגישות גבוהה ופירשה לא נכון דברים שעשיתי ונפגעה ממני מאוד.

 

בחסדי ה' ובפלא גדול, למרות שכבר 10 שנים לא היינו בקשר, בדיוק יצרה איתי קשר חברה אחרת מהתיכון, שהיה לה את מספר הטלפון שלה. הרמתי טלפון וביקשתי סליחה.

 

אחרי זה, ה' פתח לי עוד יותר - 

פתאום הבנתי, שאותה קרובת משפחה, שהוציאה מהפה שלה מילים כ"כ מעליבות ומשפילות, שנחרטו בלבי וצרבו את נשמתי, בעצם דיברה כך כי היא בעצמה היתה פגועה ממני מאוד.

שחזרתי את דו-השיח בינינו  וקלטתי שבעצם אני "הובלתי" אותה להרגיש כלפיי כעס גדול שהשפריץ החוצה בצורה כזו, ובעצם עליי לבקש ממנה סליחה שהבאתי אותה למצב קצה.

 

הייתי צריכה הרבה אומץ, ואחרי השיחה הזו הרגשתי סוף סוף נקיה.

הכל התנקה! 

אפילו הרגשתי הערכה גדולה כלפיה, שסך הכל במשך השנים התייחסה אליי סה"כ יפה.

 

הרגשתי שה' בעצם כל השנים שמר את הכעס בליבי כלפיה כדי לאפשר לי לתקן את מה שעשיתי.

אם הייתי סולחת לה, לא הייתי מבינה שעליי לבקש ממנה סליחה.

 

 

שאומרת שאם לא ביקשו סליחה לא חייבים לסלוח אבל לפחות להגיד שאנחנו לא רוצים שיהיה לו רע. כאילו רבע מחילה כזה..

בקריאת שמע שעל המיטה הנוסח אומר "הריני סולחת לכל מי שפגע בי והכניס אותי בין בגופי, בין בינוני וכו'.." לא אומרים רק במידה וביקשו ממני סליחה.

ראיתי שלא חייבים לסלוח למי שלא ביקש

מעוררת התפעלות בתום-הלב שיש בה: הרי בקריאת שמע אומרים...

 

אבל חושבני שבאמת אם יש מצב כזה, אז לכאורה אדם יכול לומר שלפלוני, שלא חזר בו והוא עדיין פגוע, עדיין אינו מוחל..

 

כמובן, אם יכול, מעולה. אבל לא ברור שאפשר לדרוש מידת חסידות כזו מכל אחד.

 

הרי כנגד הנוסח של ק"ש שעל המיטה - שבוודאי בחלק הזה הינו נוסח מאוחר, משהו ש"ראוי" - יש משנה מפורשת שעבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר עד שירַצה את חבירו..

לא חוויתי דווקה את מה שאת מתארת אבל מבחינתי יש דברים שאני לא חייבת לסלוח עליהם וזהו.

אדם ששומר טינה ולא סולח מעמיס על עצמו פינה בלב של טין ( בוץ) מלשון טינה.
מטרת הצער זה "כפרת עוונות" ה' "ניקה" מהאדם כתם רוחני שדבק בו.
אדם שלא שומר טינה דומה כמעט " למלאכי השרת "
אם התורה ציוותה לנו לא לנקום ולא לנטור סימן שאפשר!
הרמח'ל ממשיך ואומר אדם כזה "מאריך ימים" מתוך "שמחה" וטוב לו כבר בעולם הזה וגם בעולם הבא.

הוא שאם מישהו הזיק לאדם, לא יעשה לו אותו נזק בחזרה. נקימה.

 

וגם לא יזכיר לו כשהשני צריך אותו, "אני לא עושה לך כמו שעשית לי".

 

 

יש מחלוקת האם יש איסור נקימה ונטירה בפגיעות נפשיות. הדוגמה שמובאת היא לגבי מי שלא השאיל לו משהו. כלומר, ענין מעשי. אך לגבי עלבון, זה לא ברור (עי' אנצי' תלמודית בערכו).

 

אכן, הרמח"ל אומר במסילת ישרים, פרק י"א, שלא לשנוא ולנקום זה דבר קשה, ושיוכל לא לשנוא מי שהעיר בו השנאה, ולא לנקום ממנו כשתהיה לו הזדמנות ולא יטור לו, "אלא את הכל ישכח ויסיר מליבו כאילו לא היה, חזק ואמיץ הוא. והוא קל רק למלאכי השרת שאין ביניהם המידות הללו... אמנם גזירת מלך היא והמקראות גלויים באר היטב אינם צריכים פירוש - לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תיקום ולא תיטור את בני עמך".

ואח"כ מסביר את ענין הנקימה והנטירה, כנ"ל, ואומר שעל כן אמרה תורה "ואהבת לרעך כמוך" כמוך ממש, בלי תחבולה וכו'.

 

אז נכון שניתן להבין מדבריו, כאילו מדובר גם בסתם פוגע שאינו חוזר בתשובה ומבקש סליחה.

אבל גם מדבריו זה לא ברור. הרי מביא כראיה את הכתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך" ו"לא תיקום" וכו'.

 

והגדר ההלכתי של לא תשנא את אחיך בלבבך, הוא שאו תסיר את זה מליבך, או תגיד לו על מה התרעומת, "הוכח תוכיח את עמיתך".

אבל אם אמרת, והוא לא מתחרט וחוזר בו - מי אומר שחייב למחול לו?

 

 

ומה שנוגע ל"כפרת עוונות", בוודאי שהצער יש בו כפרת עוונות, גם אם אח"כ ביקש סליחה. וקל וחומר מי שמצליח למחול גם בלי זה. אבל להציג את זה כחובה, או כלא בסדר את מי שלא יכול למחול כשלא פייסו אותו - זו שאלה גדולה. הרי אם אדם כבר מחל, בפשטות יום כיפור יכפר גם בלי שיבקשו ממנו מחילה. אז כל הדין המפורש במשנה על עבירות שבין אדם לחבירו, זה רק כלפי אנשים שהם "לא בסדר" שלא מחלו בלי שירַצו אותם?... צ"ע.

 

 

ולא לסלוח זה לא אומר לנקום ולנטור. זה אומר לא לסלוח. אין שום חיוב למחול לאדם שלא ניסה לפייס, או פייס והמשיך לפגוע.

ואני שמחה שכך הרמח"ל אומר אבל ישעוד מצוות עליהן זה נאמר ואותן אני מסוגלת לקיים.

[תגובה קצת באיחור..]

 

זו מידת חסידות.

 

מצד הדין, היא זו שחייבת לפייס אותך. אני מבין שלא עשתה זאת.

 

אז אם את לא יכולה לסלוח, מה אפשר לעשות...  את יכולה להתפלל שלא תיענש בגללך, בלי לסלוח בינתיים.

 

אבל ראוי לומר לה שפגעה בך מאד, מדין "לא תשנא את אחיך בלבבך".

 

[

 

 

 

אשרייך על הרצון לסליחה.
אם את במקום שרוצה לסלוח, נסי לחשוב על המקום בו זה פגע בך.
לרוב אנחנו פגועים כשלוחצים לנו על נקודות רגישות.
לדוגמא,
אדם שמרגיש לא מוצלח יכול להפגע עד מאוד אם מישהו יגיד לו "אתה כישלון"
(והןא לא למד לקבל את עצמו בזה).
הפגיעה מתרחשת לרוב דווקא במקום שפגיע אצלנו
ולכן הרבה פעמים סוד הסליחה הוא לסלוח בראש ובראשונה לעצמי
למשל בדוגמא דנן;
לסלוח לעצמי שאני אולי לא כל כך מצליח בכל מיני דברים
לאהוב את עצמי גם כשאני לא מצליח (ועם זאת כן יפה, רגיש, גומל חסדים ומצחיק)
לקבל את הנקודה הלא מוצלחת שבי
ללמוד לאהוב את עצמי וכאמור לסלוח לעצמי שאולי אני לא מצליח, ואני לפעמים גם נכשל.

אחר כך בחזרה לחברה, לזכור שהיא עשתה דבר רע
ועם זאת לא יכולה לפגוע בך מבלי שזה מתאים ונכון מלמעלה
לראות בכך הזדמנות לסליחה שלך לעצמך
ולקבלה שלך את עצמך גם עם החסרונות שיש לך (ולכולם יש )

ואולי מתוך המקום הזה יקל לסלוח....

וכמובן אם נכון לך (ובאופן כלי חשוב ונכון לעשות זאת)- לידע אותה
אפשר אפילו בהודעה כתובה.

לא תשנא את אחיך בלבבך ולא תשא עליו חטא

אסור להקפיד על מישהו כשאפילו לא יודע שהוא פגע בנו או
יש לנו תביעה כלפיו.
גמר טוב לכל עמ"י!

ראשית תודה ענקית לכל העונות/ים!! עזרתם לי מאוד מאוד מאוד!!! בזכותכם עשיתי את זה!

 

אז ככה, חיכיתי שתפנה אלי ותבקש סליחה. אך זה לא קרה. והחלטתי שאני ככה לא מגיעה ליום כיפור, אז נכנסתי לחדר שלה(בעבודה) ושאלתי שאלה בנוגע לעבודה. ענתה בעצבים ובלחץ. אמרתי תודה ויצאתי. 

אחרי כשעה נכנסתי שוב ושאלתי שאלה נוספת, ותוך כדי שמתי לב שהיא הסתפרה, אז החמאתי לה על התספורת וכך המשכנו לדבר על דא ועל הא.......... וכשיצאתי מהחדר שמתי לב שאני כבר הרבה פחות כועסת עליה והרבה פחות פגועה ממנה, פשוט עשיתי את תהליך הסליחה בהדרגה.

לקראת היציאה פניתי אליה, חיבקתי אותה ואיחלתי מכל הלב גמר חתימה טובה!

בדרך הביתה נסיתי לבדוק בתוך עצמי כמה אני עדיין כועסת עליה, ובאמת נשארו קצת חלקים פגועים בתוכי 

אז ביום כיפור, בהדלקת הנרות של היום הקדוש, פניתי לאלוקים ואמרתי לו: "ריבונו של עולם, אתה יודע כמה שזה הכאיב לי, ובכל זאת אני מוכנה ביני לבינך לסלוח לה. אבל אני מבקש ממך, ריבונו של עולם, שבזכות זה שוויתרתי על כבודי וכאבי, שבזכות זה תשלח לי ולכל משפחתי בשנה הבאה - שנה טובה ומבורכת". 

וזהו!! לא כועסת! לא פגועה!! דף חלק נפתח!!

מאחלת שנה טובה ומתוקה לכולכם!! תודה ענקית על העזרה והתמיכה!!

מרגש מאד. כל הכבוד. כל הכבוד..

 

למצוא דרך "לדלג" על הפגיעה, ולהגיע אל הטוב שבאדם, להתאמץ בשביל זה, כדי שאפשר יהיה למחול באמת.

 

 

יש סיפור על הרב קוק זצ"ל שהרב חרל"פ זצ"ל בא לבקרו, כמנהגו, למחרת יוה"כ ומצא אותו שרוי בשמחה מיוחדת.

 

אמר לו הרב, שיש מחלוקת רבי וחכמים אם יוה"כ מכפר בלי תשובה או דווקא עם תשובה - ולהלכה אנו פוסקים כחכמים שדווקא עם תשובה.

ואמר הרב, שפעל על עצמו ביו"כ זה, שינהג כלפי כל אלו שפגעו בו, לפנים משו רת הדין - ויסלח להם במחילה גמורה גם אם לא חזרו בתשובה ובדעתם להמשיך לפגוע בו. ומעתה הוא בטוח שגם הקב"ה ינהג איתו ללפנים משורת הדין, גם אם לא זכה לשוב בתשובה שלימה לפניו.. (מועדי הראי"ה).

 

זה מאד טבעי גם אם זה בעלך..

 

לדעתי תנסי לחשוב מה גרם לך להתחיל לשים לב לזה? בד"כ יש משהו מעבר לזה, מהותי יותר שמתבטא בצורה הזו של שימת לב לפגמים חיצוניים.

 

בכל מקרה אני לא חושב שיש משהו רע בלומר לבעלך "אולי תתחיל לעשות כושר ודיאטה" השאלה היא רק איך מציגים את זה..

 

בהצלחה.

זה מה שאני מנסה להבין

למה זה כ"כ מפריע לי פתאום מה יכול להיות הדבר המהותי פה?

ובא נגיד שמראה חיצוני זה דבר שרואים מההתחלה ובזמנו זה ממש לא הפריע לי

ממרחק מה הבעיה ומה מפריע לך.. זה משהו שרק את יכולה לברר עם עצמך או עם מישהו מקצועי יותר. לגלות מה פוגם בקשר הזוגי זאת משימה לא קלה אבל אפשרית.
זה הגיוני שבהתחחה לא ראית כי הדברים הטובים הסתירו את המראה החיצוני אז ראית ולא ראית. ועכשיו את רואה מה שלא ראית אז בגלל קושי כזה או אחר.
מה גם שאנשים משתנים פיזית ב3 שנים במיוחד אחרי החתונה. הרבה משמינים ממש אז כן זה הגיוני..

לדעתי יש מבחינתך בעיה אחרת בינכם ברובד הנפשי או התקשותי או בצפייה ממנו (בין אם את מודעת או לא מודעת לבעיה), הבעיה עם המראה הוא רק תופעת לוואי של זה.

מבלי לפגוע בו

הייתי רוצה שתעשה דיאטה. אבל באמת שאני אוהבת אותך כמו שאתה. אני רק חושבת שזה יהיה לך עוד יותר יפה.
וגם זה יותר בריא.
ואם עכשיו אתה ככה זה יותר קשה להוריד במשקל ככל שעובר הזמן..

ועוד שאלה..לא חייבת לענות
.האם את מטופחת כפי שהוא היה רוצה?
אולי אם את תטפחי את עצמך יותר ( לא אומרת חלילה שאת לא. אני לא מכירה אותך הרי.. ) אבל אם תטפחי את עצמך זה יגרום לו לרצות גם להיראות יותר טוב

רוצה שיתנהגו כלפייך.

 

אם את היית משמינה אחרי לידות ומרגישה רע עם עצמך. והוא גם היה מרגיש רע עם המראה החיצוני שלך- כיצד היית רוצה שיתנהג?

 

ד.נ- לטעמי כולנו בשנים האחרונות הופכים יותר ויותר חיצוניים. זה קשור לעידן הטכנולוגי והחיצוני בו אנו חיים (פייסבוק, וואצאפ, מודעות חיצונית כללית גוברת וכו'). כנראה שזה לא פסח גם עלייך. הייתי מציע בכללי להפחית דברים הגורמים השפעה שלילית- הכל כאופייך והבנתך.

שבן הזוג נראה פחות מושך מכל מיני סיבות...
אולי זה הזמן להכניס קצת פעילות *משותפת*.
שבו שניכם *שותפים* לאוכל בריא ספורט הליכה ברגל וכו'.. להעלות את נושא הבריאות למודעות.
וכמו שכבר כתבו להיזהר לא לפגוע לו באגו !!!
כי מכאן עלולות ליהיות השלכות הרבה יותר קשות.

בכל מערכת של בני זוג ישנה שיגרה שגורמת לפעמים לשחיקה בהערכה ובאהבה לבין הזוג לכן חשוב לעשות שינוי ולהכניס דבר שיעורר וייטיב לזוגיות.

להציע לו לבוא איתך להליכה
להחמיא לו על שרזה/שומר על הבריאות/מפתח שריקים
להכין אוכל טעים ומזין

זה טבעי ונורמלי שיש תקופות כאלה.
גם לי היה את זה.
לדעתי זה קורה כי מודעים יותר למגרעות של בן הזוג ולא 'מסונוורים' כמו שקורה לפני החתונה.

באופן אישי,
אני השמנתי נורא במהלך הנישואין ובעיקר אחרי הלידה, בעלי אומנם לא אמר לי כלום אבל אני מרגישה שזה טיפה מפריע לו.
מה שהוא עשה זה שברגע שהעליתי את העניין שהשומן מפריע לי הוא מיד התגייס לעזרתי. אם זה קניות, הליכות, סדר יום וכו'. אז זה מה שאני מציעה גם לך. הרי אמרת שלבעלך לא נוח עם איך שהוא נראה. אז ברגע שהוא יתלונן בפנייך על כך תציעי לו תוכנית מסודרת. תתגייסי יחד איתו. תראי לו ששניכם יחד בזה. לי זה עשה ממש טוב. כמובן שהכל בעדינות וברגישות.

בהצלחה 😘

תגידי לו שחשוב לך לשמור על הבריאות שלכם ועל הגזרה שלך ואת צריכה את עזרתו כדי להצליח.
תעברי לתפריט מתאים בבית ולכי יחד איתו להלכיות ופעילות גופנית. על הדרך הוא גם ירזה או שתגיעי למסקנה שאת מעדיפה אותו שמנמן מאשר לאכול פריכיות ולצאת להליכות.
בהצלחה!

"בעל מדהים בקנה מידה טוב לנו ביחד סה"כ הוא חרוץ, זריז, מפרגן, מקשיב, מבין ותומך ומה לא.."

 

אשריכם שכל הבעיה היא "הכרס". באמת!

לא איך שהוא נראה...

את אוהבת אותו וטוב לך איתו, אז למה יש לך מחשבות כאלה, מה זה בא להגיד לך?

תסתכלי עליו בלי המחשבות שפוגעות בך ובאושר שלך איתו

ותחשבי למה זה מפריע לך, מה המשמעות של זה בעינייך? 

שאחרי החתונה.

אצל לא מעט גברים זה קורה אחרי החתונה,

אצל נשים בד"כ אחרי היריונות ולידות.

 

כמעט תמיד, אחרי זמן מה זה מתחיל להפריע לבעל השינוי בעצמו

והוא חותר לשינוי וחזרה למראה המקורי שלו.

 

עצה אישית שלי זה לפרגן לו חולצה/סתם בגד שמחמיא לו (לדעתך במיוחד)

שהוא יקנה לעצמו או שתפנקי אותו אם את קולעת לטעמו,

 

ותפרגני לו כשהמראה שלו יותר מוצא חן בעינייך.

 

נראה לי שהתועלת שתצא מזה (גם)

שהוא ירגיש שהמראה הטוב שלו הוא שיח ביניכם,

והוא יהיה יותר מודע למראה שלו וישתדל להשקיע בו.

 

ותזכרי שהחיים הם דינמיים - 

כך גם הנפש וכך גם הגוף.

 

 

עזרתם לי ממש!!

קיבלתי כיווני חשיבה חדשים

לא נעים לומר אבל זה טבעי וגם אצל נשים יש משמעות למראה החיצוני.

 

אנחנו הגברים צריכים לקרוא את מה שכתבת ולהתעורר.

מי שמסוגל שיקח את עצמו בידים ויעשה דיאטה וכושר.

הליכות, ריצות, שכיבות סמיכה.

מי שיכול שילך לחדר כושר ויעבוד קצת על חיזוק.

מי שיכול להרשות לעצמו שיקח מאמן.

 

אני התעוררתי לצערי רק בגיל 47...

עכשיו אחרי כמעט 3 שנים אני רואה שיפור בבטחון בעצמי שלי וגם ביחס של האשה.

גם בתחום האישות אני מרגיש קצת שיפור ברצון שלה...

 

אני מציע לך לא לנדנד לבעל כי הכי טוב שזה בא מבפנים.

אני מבין שכך היה המצב גם לפני החתונה.

 

כדאי לך לפרגן לו כמה שיותר בעניינים אחרים כי הרבה פעמים האכילה באה מלחץ.

הוא מרוצה מהעבודה שלו?

הוא מקבל החלטות בבית או שבעיקר את?

את מתייעצת איתו?

תני לו להרגיש גברי ומוצלח ומי יודע אולי יום אחד הוא יתפוס את עצמו.

 

בינתיים תשתדלי למצוא את הנקודות הטובות שיש בו ולהתייחס להכל כמה שיותר בחיוך ובאהבה.

 

גמר חתימה טובה

עולה יקר אבל שווה וחזקה.

אם יקר לכם אז לך על הבוש.

מאוד מרוצה כבר הרבה שנים

מפיו של טכנאי

פתח עליון או פתח חזית?
משקל?
מכני או עם כרטיס חכם?

מזל שגם האישה בפורום

לק"י

מכני או כרטיס חכם לא אומר לי כלום.

עברתי בכמה וכמה מחסנים וחנויות חשמל וסקר שוק שלא היה מבייש את...

ולא זכור לי שנתקלתי באופציה כזו, אולי בפשוטות ממש או ה5 קילו

כמו בכל דבר יש ויש...

7 ק"ג
פתח צד
עם מסך ושקילה אוטומטית
עם נעילת ילדים
תכניות טובות
יש אפשרות של כיוון זמן לעד 24 שעות

מרוצים מאד

אצלנו החזית נהייתה עם חלודה ויש גם איזה משהו שצריך לתקן אבל חוץ מזה היא מכונה ממש טובה. יש הרבה תוכניות, קצרות וארוכות, אפשר לשלוט על הרבה דברים (סחיטה/ לא, טמפ', נעילת ילדים...). יש מכונות שכל תוכנית מעל שעתיים- מיותר ומעצבן.
לדעתי משפחה צעירה לא צריכה 7 ק"ג. כי אז יקח שבוע שבועיים למלא כל סוג של בגדים במכונה. (אני אוהבת למיין הרבה וזה מוכיח את עצמו, הבגדים שומרים על הצבעים שלהם והלבנים נשארים לבנים וכו')
השקילה אוטומטית לא חוסכת לגמרי כמו מכונה קטנה יותר

אולי לנסות להתרחק קצת מהמשפחה שלו. לבלות איתם פחות. ולהיות במקומות שבהם את מרגישה יותר מוערכת, לדוגמא עם המשפחה שלך, חברים, או אפילו בבית עם הבעל, ואם יש אז עם הילדים.

אני גם מרגישה שבעלי הוא הכבשה השחורה של המשפחה

ובגלל זה גם אני מקבלת יחס פחות

פחות משתפים אותנו גם ומבקרים המון

אני משתדלת כמה שפחות להיות בקשר איתם רק מה שהכרחי

ממש כואב לי על בעלי שמצד אחד נפגע אבל לא מבין  למה בדיוק הוא לא קולט את היחס שיש כלפיו

היו לי הרבה כעס ושנאה כלפיהם בגלל זה אבל הבנתי שאני צריכה לשחרר ולתת לו לקלוט את זה לבד

ובינתיים לא לתת לו להיות יותר מדי פרייאר בצורה חכמה ועקיפה

אצל הרבה משפחות. את יודעת מי את ואני בטוחה שאת ממש מקסימה. תחיי את חייך ואל תיתני לאף אחד להעציב או לדכא אותך. תאמיני ל שעברתי הרבה יותר וכולל כפיות טובה במשך שנים. אל תישמרי טינה פשוט תמשיכי הלאה ו תיראי שיהיה בסדר. הכל זה ניסיונות.

לא כולם יודעים לפרגן.
ואם היחס שלהם עושה לך רע - נסו להיפגש פחות.

(לצערי, יש לי ניסיון עם משפחה לא מפרגנת וגרוע מכך...)

זה לא אומר עלייך כלום.

 

תתעלמי לכמה זמן.

 

קודם כל שזה יצא לך מהראש.

 

מחשבות כאלה, "מייצרות את עצמן". את גורמת לעצמך להרגיש פחות וכד'.

 

חס ושלום. את לא תלויה בהם ובהערכתם. וגם לא אישיותך. כמה הם בכלל מכירים אותך באמת?..

 

 

תשמחי בעצמך, תשמחי בבעלך.

 

לפעמים זה בכלל בגלל ש"הוא הקטן". אין כל קשר לבעלך - בוודאי שלא אלייך, שזה לא בהשוואה כי את לא בת ישירה שלהם.

 

לא נעים. גם לא נורא.

 

ושי סיכוי שעם הזמן גם יהיה אחרת.

כתבת "משפחה פגועת מוחין" 

פגוע מוחין זו לא קללה , וזה לא עלבון, וזה גם לא בהכרח טיפש או גרוע.

 

פסיכולוג בהחלט יכול לסייע לך במצב הזה, בזה שתשוחחי על הנושא ותדברי זה כבר ישחרר לך את המועקה.

אין בושה לפנות לעזרה. אם היית חלילה חולה לא היית פונה לרופא? אותו דבר פסיכולוג. 

אם את חשה מרה שחורה ואת כועסת ומדוכדכת וזה משפיע לך על החיים, אז כן בהחלט ממליץ לך לשוחח עם בעל מקצוע. 

 

תמיד תהיי שמחה בחלקך אני יודע שזה קשה, אבל את לא יודעת מה יש לאחר שחושבים שהכל אצלו מושלם. 

לכל אחד יש חבילה משלו. 

אם את מאושרת עם בעלך והילדים בזה את צריכה להתרכז ולא בדברים חיצוניים, זאת דעתי. 

אולי המשפחה לא באמת מתכוונת למה שהיא עושה ולא מודעת אולי זה באמת הרגשה פנימית שלך. 

 

מה שמגיע לך יהיה שלך ומה שלא כנראה לא שלך, 

אל תקחי את הנושא בצורה כל כך קשה תתמקדי בדברים שמשמחים אותך ועושים לך הרגשה טובה. 

 

בהצלחה וגמר חתימה טובה.

גבר42

 

 

 

הוא זה שזקוק למחמאות יותר.

כך אני חושבת.

 

כנראה שבעלך בעל אישיות חזקה,

שלא זקוק לאישורים/מחמאות חיצוניות אעפ"י שזו משפחתו.

ייתכן שהוא נתפס בעיניהם כאחד שמסתדר לבד,

זה רק שבח עבורכם.

 

בד"כ גם אנו כהורים יכולים ליפול בזה עם ילדים קטנים,

שאת הקטנים יותר והחלשים יותר או אלו שחסרי כשרונות לעומת אחרים,

אנו מעודדים יותר ומפרגנים כדי לתת להם הרגשה טובה

כי בלעדי זה הם ייפלו.

 

אני גם בעד לנסות לקחת את זה למקום הטוב שלך,

לפרגן לעצמך שאת לא תלויה בהם או במחמאות שלהם,

להאמין בטוב שבך בלי קשר לאחרים.

לא שווה לאכול את הלב בגללם ליהיות בדיכדוך ומרה שחורה!
את צריכה להיות גאה בו וללמוד ממנו איך לא נותנים לדברים שלא שייכים לכם להיכנס לארבע אמות של התא המשפחתי שהקמתם.
רק זה מה שצריך לעניין אותך בחיים התא המשפחתי המצומצם.
שתתמקדי *בטוב* שנתן לך ה' ממילא לא יכנסו לך מחשבות של קנאה בשום אדם בעולם.
לדעתי העצבות שאת נמצאת בה היא תוצאה של קנאה ולא רק בגלל היחס המפלה שמשפחתו מפגינה כלפיכם.
ולכן מציעה לך ללכת לסדנאות שיכולות לעזור לך להעצים את עצמך זה יתרום הרבה לאישיות שלך.
בהצלחה יקירה!

לא נעלב ממשפחתו אז אין צורך להעלב בשבילו. להיפך, תשתדלי ללמד זכות עליהם ולשמוח במשפחתיות שלכם  וזה יועיל לבעלך ויקטין את המרירות המזיקה לך כל כך

אמא שלו ניסתה להתערב לנו והיתה מלכלכת עלי ועל משפחתיבאוזניו רק שלא היה למילים שלה בשר כי היא בכלל לא הכירה אותי ובטח לא את המשפחה שלי.ניסתה לגרום לו להתגרש! חוץ מזה שממש תמיד זילזלה בו.
הפתרון שלנו היה שבעלי פנה לרב והרב אמר לבעלי להמעיט במפגש איתם -זה כי לא היתה לבעלי שום דרך לשנות את המצב. בעיקרון זה צעד שעשוי להוביל לנתק מוחלט-כמו שקרה אצלנו אבל היה שווה לנו כי הפסקנו להיות עצבניים מכל ההתנהלות.
בעיקרון ממליצה לכם לאמץ את החשיבה שהם בעצם לא חייבים לכם כלום!!! נכון,זה נשמע לא טוב אבל שתדעי מינסיון שזה ממש מיקל על ההרגשה שאת דחויה-כשכולם מקבלים מתנות ורק בעלך מקבל בגדים משומשים ישנים שאפילו אבא שלך לא יחשוב ללבוש ואת מקבלת חלוק של זקנות לאישה צעירה -זה הפך לבדיחה מבחינתי זה היה הרגע שממש לא יכולתי ופשוט צחקתי ,נפלט לי אבל מהר מאוד עצרתי בעצמי כך שחוץ מעוד גיסה ששמה לב גם ליחס שלהם וממש ריחמה עלינו ובעיקר עלי ובאותו הרגע שצחקתי היא עזרה לי וצחקנו יחד כדי שהם לא יפגעו.
באמת אם תקחי בפרופורציות ותזכרי שאת לא באמת צריכה אישור מהם ושמה שחשוב זה הזוגיות שלכם,בינכם אז הכל יתגמד. גם כשניפגשים שבת לא חייבים להיות סגורים בבית אפשר לצאת לטייל,ללכת לבית כנסת זה יחסוך לך בזמן השהות איתם.
לא ממליצה על ניתוק קשר אלא אם את ממש סובלת.
ורק שאלה..
יש אולי מצב שבעלך ידבר עם אמא שלו ויגיד לה שהוא מאוד נפגע שזה היחס אלייך ושפה הוא לא יכול להבליג .שהוא מחוייב אלייך 100 אחוז ורוצה שתרגישי רצויה כשאתם באים אליהם לביקור כדי שתוכלו להמשיך לבוא אליהם?!
אם שיחה כזו אפשרית יכול להיות שזה יוביל לשינוי רק כדי שהם לא יאבדו את הקשר איתו כי נראה לי שהיא תבין משיחה כזו מה יכולות להיות ההשלכות ...

גם בעלי היה פחות מוערך בעיני הוריו. לא העריכו את העובדה שהוא אברך, ולא העריכו אותי על כלום. היו בטוחים שעשיתי עליו מניפולציה כדי להתחתן איתו...

זה התבטא במליון ואחד דברים (לקנות לנכדים האחרים מעדנים מיוחדים, וכשאנחנו היינו מגיעים - אין כלום. משקיעים בקורנפלקס שהנכדים האחרים, וכשאנחנו היינו מגיעים - נאדה)

חמי היה נוזף תדיר בילדיי, כשגם האחרים היו משתוללים. היו מסתכלים עלי בעין לא יפה כי לא רדפתי כל היום אחרי סדר וניקיון. והיה לי, שומו שמיים, אבק בבית!!!

לאט לאט הם למדו להעריך. לפני חגים גדולים אני מגיעה ומסייעת לה בבישולים (אף אחד מהילדים האחרים מעולם לא הציע לבוא לעזור) במוצ"ש אני מקפידה לשטוף לה את הבית, מכיוון שהיא כ"כ טרחה לכבודינו, א אין סיבה שנשאיר כ"כ הרבה בלאגן וליכלוך (אף אחד מהאחרים לא הציע לעשות זאת מעולם).

נתתי למרות שיהיה לי קשה עם האיפה ואיפה שחשתי שקיימת.

 

אני החלטתי מה אעשה. לא היחס שלהם כלפי החליט בשבילי את התנהגותי.

 

היום, אחרי שנים ארוכות, הם מעריכים את ילדיי הרבה יותר מנכדיהם האחרים, מעריכים את החינוך שנתנו להם ואת הכבוד שילדיי מפגינים כלפיהם. הם מתמוגגים לראות שילדיי מנהלים איתם שיחות עמוקות כשבאים לבקר, ולא נדבקים לפלאפונים.

תתרכזי בגידול משפחתך מתוך אהבה, כבוד והערכה. השאר יבוא.

מה שלא תלוי בנו, שלא יטלטל אותנו.

במקרה הזה באמת משפחה לא בוחרים, אבל את התגובה שלנו, אנו כן בוחרים....

אני חוויתי את זה מצד משפחתי שלא העריכה את בעלי

העריכו מאוד את גיסי (בעל של אחותי)

בנוסף דיברו רעה על משפחת בעלי

 

מה עשיתי?

1) מיעטנו לבקר במשפחתי - תמיד בתירוצים משכנעים מאוד, שלא לעורר שינאה חדשה

2) הרבינו לבקר אצל חמי וחמותי - לקבל חזרה ביטחון עצמי והערכה

3) הסתרנו את הביקורים הללו מהורי בחוכמה - כדי לא לייצר שינאה נוספת

4) הרביתי לספר להורי בטלפון על הילדים החמודים שלנו, על הצלחות של בעלי וכו'

5) בעלי התחיל לכבד את הורי יותר מהרגיל (למרות שלכאורה לא הגיע להם!)

לדוגמא: אם היה כותב איזה דבר תורה יפה היה שלוח לאבא שלי לקרוא ושואל אותו אחרי זה אם יש לו הערות או תיקונים וכד', מתקשר לאמא שלי להתעניין בשלומה, מחוות שהם לא קיבלו מאחרים

6) הידקנו/יצרנו קשרים עם אחים ואחיות שלי, כדי שיכירו את בעלי כפי שהוא וככה ההורים שלי קיבלו ד"שים עליו ועל כמה הוא שווה בדרך עקיפה

 

זה היה תהליך של 3 שנים שנגמר בטוב

ואנחנו כמובן ממשיכים באותם דברים ל"תחזוקה"

 

למה עשינו את כל זה?

כי מאוד רציתי שיהיה לילדי סבא וסבתא משני הצדדים

כי ראיתי משפחות שבמקרה דומה פשוט ניתקו קשר או החזיקו קשר צונן מאוד, וזה היה חסר להם

כי רציתי שילדי יגיעו לשמחות משפחתיות וירגישו בעינינים, שהבני דודים מכירים אותם וכו

 

מציעה לך לנסות גם אם המקרה שלך נשמע שונה, כיון שאת תופתעי לגלות עד כמה הכבוד להורים והקשר עם האחים (ולהתחיל דווקא עם מושא הבעיה, האח הקטן ההוא, שנחשב למוצלח מכם), שזה מאולץ ומוזר בהתחלה, מצליח בסוף!!

 

מה נתן לי את הכח והחוכמה להוביל את המהלך הזה (למרות שכמו אצלך היה נראה חסר סיכוי)?

קראתי מה ההלכה מחייבת בכיבוד הורים והבנתי שאנחנו מחוייבים גם אם דורכים עלינו ומשפילים אותנו ברבים

אז הבנתי שזה לא שד' רוצה להתעלל בנו, אלא שזה אתגר שהוא הוא הפתרון לבעיה שלנו!!!

"התשובה טמונה בגוף השאלה"

 

ולגבי איך שאת מרגישה (קנאה, חוסר בטחון...):

השתגעת???

איזו אישה מיוחדת את!

תראי מה אני יודעת עליך רק מלקרוא כמה מילים שכתבת פה:

את אישה תומכת לבעלך, את מעריכה אותו, את חכמה

את טיפוס מתמודד, מסרבת לשקוע ברחמים עצמיים

את לא אחת ששוברת את הכלים - שימי לב לניסוח המעודן שלך ביחס למשפחת בעלך, לעומת איך שהיית יכולה להגיב ליחס שלהם

מה פתאום לקנא? במי?

את באמת מוצלחת מאוד מאוד!!

 

 

בהצלחה לך!

 

מדהימה (גם שלכן וגם של הבעלים), ובעיקר- איזו חכמת הלב- יש מה ללמוד מכן!

 

ולגרום לך להרגיש שיא הכישלון זה לא לראות אותך ועד כמה את נפגעת ממשפט כזה.

 

פעם יצאתי עם מישהו כזה. הוא גרם לי להרגיש כאילו כל צעד שלי צריך להיות מחושב, כי אולי הוא ילעג לי על זה בסוף. אחרי חודשיים נמאס לי מזה (זו הרגשה כבדה מאוד של חוסר שחרור ומתח תמידי) ונפרדנו.

 

אני באמת חושבת שטוב את עושה כשאת לא משיבה לו באותה מטבע. הכי אנושי זה לתפוס אותו גם בטעות ולהראות לו כמה זה פוגע כשמישהו אחר דורך עליך בדיוק במקום בו אתה צריך אמפתיה. זה שאת לא עושה את זה -זה מאמץ יפה, שבאת ראוי להערכה.

 

אני די בטוחה שבלי מטפל זוגי בעלך לא יוכל להבין עד כמה זה פוגעני והרסני. הוא רגיל לביקורת, הוא חסין בדיוק איפה שאת רגישה. הוא קריר איפה שאת חמה. הוא מציב חומה איפה שאת מתחננת לקרבה נפשית. אותו בחור שיצאתי אתו פעם אמר שאצלם במשפחה ביקורת זה כמו מחמאה (הזוי שיש כאלו), ככה שיש כאלו שגדלים בצורה כזאת ולכי תשני אותם.

 

אמרת שאת רוצה עצות פרקטיות:

 

לדעתי הכי פרקטי זה להגיד לו זה להגיד לו בטון ענייני אך תקיף "זה פוגע בי הביקורת הזאת. בבקשה תמצא מילים אחרות שאני אוכל לשמוע כי אני רוצה לשמוע. אני רגישה וזקוקה להגנה שלך.  בבקשה תמצא דרך אחרת".

ככה את משאירה לו מספיק פתח כדי לבחור איך להגיד, וגם אומרת לו בתמציתיות מה את מרגישה ולא נכנסת לסרטים של "תפסיק עם זה כבר", לא יכולה יותר", או "נמאס לי מהביקורתיות הזאת"- שאלו משפטים שלא מראים לגבר איך לצאת מזה אלא סתם מביעים תסכול עמוק מהמצב (ואני בעד פריקה, אבל כזאת שמביאה גם לשינוי).

 

מקווה שעזרתי. בהצלחה!!

 

האמת שלא קשה לי אפילו להיות לא ביקורתית כלפיו, פשוט זו אני (אם כי גם אני ביקורתית לפעמים). הוא אכן בא מבית מאוד ביקורתי. 

אנסה להגיד לו את הדברים בדרך שהצעת, אני חושבת שזה היה גם בעבר הכיוון שלי פחות או יותר, רק שאני נוטה לשמור דברים בבטן ואומרת את זה רק כעבור זמן - מתישהו זה כן מגיע תמיד. אולי באמת, מתוך מודעות שזה לא תקין, הביקורתיות הזאת, אנסה להיות חזקה יותר ולהגיב באותו רגע. אם כי לפעמים זו לא הדרך בה הוא אומר את הדברים אלא הדרך בה הוא חושב. אוף. 

תודה רבה על השיתוף והעצה. 

אני חושבת שיש התייחסות מאוד יפה בהלכות תוכחה שאולי תוכל לשמש אותך כדי להגיע אליו.
הרי ביקורת זו סוג של הצבת מראה עלייך ומכאן לצפות שתשתפרי באותו עניין, זה ממש תוכחה.
יש ממש הנחייה איך להוכיח ומי שלא מוכיח בדרך הנכונה גורם יותר נזק מתועלת.
אני מקווה שאני מדוייקת, צריך להתחיל במציאת הטוב ורק לאחר מכן לומר ממקום של אכפתיות ואהבה את המקום לשיפור.

נגיד לפי הדןגמא של הריקוד, היה צריך לומר:
בלרקוד ריקודי בטן את אלופה אבל אני חושב שטראנס זה לא הצד החזק שלך.

אני חושבת שאמורה כזאת לא היתה פוגעת כי באמת היא היתה מגיעה ממקום טוב ובדרך שאפשר לקבל אותה. אולי שווה להציג לו את זה ובזמן אמת כשהוא אומר בצורה לא נעימה ממש לתקן אותו וגם באותה הדרך שצריך להוכיח.

בהצלחה

וזה יפה.

נראה שאת מפרידה בין הדברים.

 

מצד אחד מבינה שהביקורתיות היא "שלו" -

הכוונה, עודף הביקורתיות בצורה שלילית היא בסופו של דבר קושי שהוא צריך להתמודד עם עצמו ולשנות.

 

מצד שני (או שזה אותו צד

את מבינה ומקבלת את האנושיות שבלטעות וזה מקסים, 

חשוב שתמשיכי להאמין בעצמך ולא לתת לזה להרפות את ידייך או את הביטחון העצמי.

 

אולי תראי זאת באופן שהוא זקוק לך כדי להיות פחות ביקורתי,

כנראה שהצורך שהדברים ייעשו בצורה מושלמת מקנה איזשהו ביטחון 

ובלעדי זה החיים מתערערים.

 

נסי את, בדרכך הזורמת יותר (גם בתנועת הגוף והריקוד)

לרכך עבורו את החיים,

כשהוא עושה דברים לא בשלמות, תכניסי יותר משפטים כמו

"זה בסדר לטעות", לא הכל חייב להיות מושלם, איזה כיף שאנחנו רק בני אדם...

 

וכשאת עושה דברים לא בשלמות הרשי לעצמך לומר עם חיוך

אופס... יש לי עוד מה להשתפר וכו'

 

לא תמיד נכון להתנצל על דברים שעשינו בטעות,

לפעמים זה נותן סיבה לא צודקת לשני לכעוס עלינו.

 

זה לא אומר שלא צריך להצטער או להתנצל על הטעות עם ההתחייבות,

אך במקום להיות שקועים בעבר - מה עשית לא טוב,

אפשר יותר להביע צער או התנצלות על כך שנגרם לו עיכוב מכך בביה"ח.

 

להיות מרוכזים בהווה או בעתיד, ולא לשקוע בעבר.

אולי פה טמון המפתח - 

אם תעזרי לו אחרי הטעויות להתמקד בהווה או בעתיד, הוא יכעס פחות או יהיה פחות ביקורתי.

 

האמת שבינתיים דווקא חשבתי לעצמי על כך שהיות ויש קשר בין תקופות פחות טובות למידת הביקורתיות, כדאי לי לנסות להתמקד בהיבטים אחרים - להתרכז בלהתנהג בעצמי כפי שהייתי רוצה שהוא יתנהג (למשל, לא להתחשבן כשמדובר במטלות הבית אלא להיות כמה שיותר חרוצה, לפחות כשזורם לי) - וכך המצב כולו, אני מקווה, ישתפר וגם הביקורתיות תפחת. והאמת שהתחלתי ליישם ממש הערב, הייתה לי הזדמנות טובה, וגם ראיתי שהוא מעריך וגם הגיב יחסית בהתאם, יותר ממה שציפיתי. 

פשוט הסיטואציה היום גרמה לי למשבר, והיות וברקע גם הסבה מקצועית מורכבת שאני מתחילה בקרוב וממש חייבת את ההתגייסות שלו, הבנתי שככה זה לא ילך ואני חייבת, עם ובלי קשר, להכין את השטח ולשפר את שיתוף הפעולה. הלוואי ואצליח להתמיד במה שהתחלתי היום.. תוך כדי ובדרך אגב עלתה עוד איזו ביקורת שלו עליי, והוא באמת ניסח את זה יותר טוב ומדויק מבעבר באותו עניין. אז יש תקווה

סליחה על החפירה.. 

לצערי, כי זה לא קל
לשמחתי, כי אני מרגישה שזה קידם את הזוגיות שלנו.
השיחות שלנו מאד עמוקות על איך מרגישים עם ביקורתיות. כמה צריך לדעת איך לתת אותה ועוד.
יודעת שחשוב לו איך אני מתלבשת, מדברת, נוהגת שהוא שם לב לפרטים הקטנים. לטוב ולרע
בגדול העניין כזה, הוא פרפקציוניסט
עד שהתחתן היה בפני עצמו. עכשיו פתאום יש לו עוד אחת "לשלוט" עליה. גם לו זה קשה, הוא לא יודע לעשות את ההפרדה.
אצלינו זה היה בדברים קטנים כמו, כתם בחצאית. מריבה איומה יכלה לצאת מזה.
היום, הוא למד. אני למדתי.
ביקשת דרך ללמד אותו, פשוט לדבר, לשתף. לאו דווקא ברגעי כעס ועצבים. להסביר שזה פוגע דווקא בגלל שאתה חשוב לי!!!
אם לא היה אכפת לי ממך, לא הייתי שמה על הביקורת שלך.
ולהעצים את עצמך. בינך לבינך, בינו לבינך.
ובהצלחה!!

זה של הרב ארוש.

 

בערך 30% מהספר הוא אומר לא להעיר כלום לאישה.

 

הגישה שלו די חדה בעניין ההערות, ואם בעלך מתחבר לסגנון האמוני החסידי (קרי, אין מדובר בשכלתן טהור המתנגד לשיטת הבעש"ט ותלמידיו) זו יכולה להיות אחלה מתנה לאחד החגים. ניתן להשיג ברוב חנויות ספרי הקודש וניתן גם לגגל ולבדוק (מאמין שיהיה לדברי שיר וכו').

 

הרבה נחת, סבלנות וראיית טוב!

תתפלל שמה שהכי טוב לשניכם יקרה.
בהצלחה ובשורות טובות.

שתף אותנו

שאתה מרים ידיים ככה?

בתי הדין סגורים בתשרי וניסן בגלל זה כולם רבים בחג

אולי תחליטו בישוב הדעת אחרי החגים ברגוע?

אנסה לומר כמה דברים.

דבר ראשון תצא מנקודת הנחה שרוב ככל הזוגות רבים. נקודה!. 

באיזה תדירות? על מה? מה גודל הקרע שכל מריבה גורמת ? וכו זה כבר נתון דינאמי.

דבר שני לדעתי כל זוג שמעלה את הנושא של גירושין (להוציא מקרים של אלימות , בגידה וכו) יש לו איפשהו מחשבה שאולי יש בחוץ משהו טוב יותר, קל יותר, נוח יותר.

כל הנ"ל גרם לנו להכניס את המילה "גירושין" ללקסיקון שלנו ממש בקלות.(שוב, זה קיים , אנחנו יהודים ולא חלילה קתולים אבל בעבר זו הייתה מילה שמורה כזו והיום היא הפכה נגישה מדיי).

במצב שכזה אין דירבון ומוטיבציה לנסות אפילו ולתקן כי למה לנו להתאמץ??

ברגע שאדם מפנים שזאת הבת זוג שלי ואיתה אני חי וזהו ומוציא את המילה גירושין מהלקסיקון שלו ומוציא את האופציה מהמחשבה שלו בתוספת ההכרה שבחוץ לא ורוד יותר ושבכל זוגיות ישנם מריבות וישנם עליות ומורדות , רק אז הוא פנוי באמת להשקיע ולטפל במצב.

הרי מה נראה לך שתתגרש אוקיי. ואז מה?? תכיר מישהי אחרת ולא תריב איתה? והיא לא תרגיז אותך? והיא לא עלולה להגיע למצב נפשי כזה או אחר? - לא יקרה!! גם אז תצטרך להשקיע ולתת ולעבוד על המערכת. אז לא פשוט יותר שתעשה את זה עכשיו??

א' כל למענך ולמען האישה שאתה בחרת (!!) ושאהבת באמת

וב' למען הילד שלך! איזה תירוץ תתן לו כשיגדל וישאל למה הרסת לו את החיים? "אין לי כח לעבוד על עצמי " "אין לי כח להשקיע??" 

זוגיות זה לא גרביים!! לא מחליפים כי קצת לא נוח או חם או לא נעים!

יצא ארוך משתכננתי.... מקווה שלא חופר מדי,

מאחלת לכם שה' ינחה אתכם בעיצה טובה!!

תנסו ללכת לייעוץ זוגי ולפעמים עדיף טיפול אישי.
רוב הגירושים היום היו נחסכים אם אנשים היו מחוברים לעצמם- למה שמניע אותם בחיים, מודעים לעצמם ולדפוסי התנהגות שלהם. כי על זה זה קם ונופל.. וזה סוחבים לכל קשר, וזה אפילו מצטבר...
חבל.חבל.חבל.

אני לא מכיר בני זוג שלא היה להם משבר בחיי הנישואים. פשוט לא מכיר. אף אחד לא מלאך. תמיד יש אפשרות לגשר. תלמד כלל בחיי הנישואין אם לא מקריבים אחד למען השנייה אז אל תתחתן לעולם.

אני מבקשת ממך. בכל לשון של בקשה:

 

אל תעשה דברים במהירות. בינתיים גם תשמור על הפה.

 

החלטת לפרק ת'חבילה- לא מכירה אותך ואת הזוגיות שלך, לא רוצה להגיד לך אם זה חכם...

 

אבל אני מכירה מקרוב מידיי זוג שאמר את המילים אלו ליד הילדים, הם רבים וצועקים בכל הזדמנות שרק אפשר, כולל מריבות בתוך החגים, כבר חודשים שהם לא מתגרשים כי, ביננו, שניהם לא מציאה גדולה בחוץ, והם יודעים טוב מאד שלא יהיה להם קל ניהול בית נפרד והסדרי ראיה ומשמורות וילדים שמפתחים בעיות רגשיות (מה שלדעתי כבר מתחיל עכשיו) 

 

תדע לך שזוג בגירושין- עובר 7 מדורי גהינום עד הרגע ה"מיוחל" של פרידה סופית (סופית, אמרתי? כנראה שאין דבר כזה!)

 

תחשוב כמה כוחות נפש אתם הולכים להוציא על הפירוד והחלוקה והטרטורים והבירוקרטיה, אולי תשקיע את כל הכוחות האלה בתיקון הזוגיות? אני מבטיחה לך שאתה יכול להגיע לאהבה אמיתית אליה בצורה שאתה ממש שמח לראות אותה. כן. שאלת אם יש זוגות שיש להם "אהבה"- אני אומרת לך שכן.

 

שיש זוג ששמח לשמוע אחד את השני, שמתגעגע ביומיום, שנהנה בחברת הבן/ת זוג, והם נשואים לא מעט שנים. כן. אני ובעלי. ויש ילדים, ויש בעיות, והחיים הם לא על מי מנוחות, ויש קונפליקטים בינינו שאנחנו פותרים בצורה מכובדת. ואנחנו אוהבים. מאד. לא אחליף אותו באף אחד אחר, ואני יודעת שגם הוא. (לא, אנחנו לא מושלמים...)

 

ולא ביום אחד נבנתה רומי.

שנות הנישואין הראשונות שלנו היו קשות. מאוד. והיו משברים. אבל החלטנו לעבוד ביחד. ואנחנו עדיין עובדים. וה' מצ'פר אותנו ונותן לנו הצלחה וחן.

 

אני מאד מקווה שתשנה את דעתך, או תקפיא אותה לפחות עד אחרי שתתייעץ ממש ותנסו טיפול זוגי. 

 

עושה השלום במרומיו...

אבל חשוב לומר גם את הדברים הפחות נעימים 

כי זה יכול מאוד לעודד ולהעמיד את הדברים בפרופורציות.

 

התחושות שכתבת למעלה מוכרות להמון המון זוגות מאושרים (עכשיו)

אל תמהרו לעשות עם זה משהו חד סטרי.

 

אנחנו נשואים יותר מ10 שנים.

בשנה הראשונה רבנו כמעט כל יום, כמה פעמים ביום.

 

מידי כמה שנים יש לנו תקופה מתוחה מאוד עם המון מריבות וחילוקי דעות שנראה שאי אפשר לגשר עליהם.

 

המחשבה על גירושין היא קלה גם קשה יחד.

 

המריבות - זה הצד הפחות נעים של הנישואין,

שנראה כאילו יש בעיה בקשר,

כי התרבות של היום משדרת - זוגיות טובה זורמת, מלאת אהבה ופירגון, התאמה מלאה וכו'.

 

אבל באמת - נישואין זו עבודה רצינית!!

הנישואים עוזרים לנו להיות טובים יותר, מוציאים מאיתנו לפעמים הרבה רע,

להראות לנו כמה ועל מה יש לנו עוד לעבוד.

 

בתקופות שאחרי הקושי, כשמצליחים להתגבר ולגשר

מגלים שהקשר והאהבה עלו מדרגה בצורה משמעותית ופנימית,

הקשר הוא חזק ואמיתי יותר.

 

כשברור שהקב"ה הוא המשדך - זה נותן את הכוח לצלוח את הקשיים.

אני זוכרת שכששמעתי על מישהו שהיינו בקשר רציני שהתחתן זה "שחרר" לי משהו והעזתי להמשיך לצאת שוב

איך להודיע זה מורכב

תתיעץ עם המדריך.. תספר לו עלי

אם הכרת אותה מספיק זמן בטח תוכל לגרום לאיזה חברה או משהו לעדכן אותה בחכמה בלי לדעת שזה בא ממך.

אין שום צורך לפתוח את הקשר מחדש..

 

שהקשר היה לפני כמה שנים והיא אולי התחתנה כבר

זה מספיק. המדריך שלך צודק לגמרי.

בטוח המידע כבר יזרום אליה בדרך כזו או אחרת...

מזל טוב ותשכח ממנה.

ב. בעיקרון, החתנים צודק. מה שלא עשית לפני החתונה לא תעשה כעת. זה כבר לא רק על חשבונך.

אתה יכול לומר למישהו שמכיר אותה, שבהיות ש"סיכמתם" שתיידעו, ואתה רוצהלעמוד בכך ושמא זה "ישחרר" אותה, אז שהוא יכול להודיע לה, אבל לומר מראש שאינך מעונין שיידע אותך על תגובה וכו', רק שהודיע.

ואח"כ, תסיח את הדעת מכך.

 

כלומר, יש ענין לקיים את הסיכום, ושמא זה יסייע לה להשתחרר מזה. אין ענין ביצירת קשר כלשהו. ואולי אדרבה, זה שתדע ש"הודעת", יוציא לך את זה מהראש.

 

הוספה: כעת ראיתי שזה היה לפני כמה שנים, ואולי התחתנה (ולא הודיעה לך...). נו....

אז אם אתה מכיר מישהו/י שהכיר/ה תגיד כלאחר יד, שלפני כמה שנים "סיכמתם" משהו כזה וכזה, אז אע"פ שיתכן שכבר לא רלוונטי והתחתנה (ואז כמובן אינך מחוייב. גם היא לא הודיעה), אבל אם לא, שיעדכן כבדרך אגב).

הייתי מודיעה
וכך נהגתי.

היתה ממקום של "נשמור על קשר". הפרידו בינכם שלא על דעתכם וזה מעין החלטה של סערת רגשות כי אתם לא היתם בשלים לפרידה.   ממרחק השנים היא לא מצפה שתודיע לה. ואין את הסיבה להחלטה... אתה יכול לא להודיע ולא להרגיש רגשות אשם.

אז ודאי עזוב את זה, לא יפה מצד אישתך שיש לך נושא שמעסיק אותך מאחורי גבה.
מילא כשהייתם מאורסים אז משיהןא היה מראה לה הזמנה או מספר לה.
אבל עכשין זהו אתם 24 שעות יחד ויש נושא שמעסיק אותך והיא לא יודעת זה לא לעניין אתם זוג ממש צעיר

גם רכיבה על סוסים
גם המון דברים

עצם השהות יחד וההתמקדות בזוגיות בנחת וברוגע ולקבל משאז' או טיפול ספא יחד זה העניין הזוגי.

לק"י

בהנחה שזה גבר לגבר ואשה לאשה.
ואז זה לא צנוע ביחד...

ניסיתי לחשוב על כל מיני פתרונות, נראה שלא יכול להיות...

 

 

זה ללכת לטייל בגן הנדיב בזכרון. כניסה חינם, ממש רומנטי שם, מלא פרחים ונוף לים. שקט..
ואח"כ הולכים לחוף בקיסריה, ממש יפה שם!
אפשר גם במקום קיסריה להמשיך לאיזו מסעדה בזכרון. הכל שם כלכך יפה. מאד אוהבת את המקום הזה!

ולילדים למצוא בייביסטר מאחרה"צ עד הלילה.
הייתי יוצאת אחרה"צ להספיק קצת שעות אור ואז לשבת לארוחת ערב.
לא יודעת אם זה בכלל קשור לכם מבחינת אזור..

אוטומטית משרה רומנטיקה.
חוף ים, פארק הלאומי, גני יהושוע, גן סאקר
לא יודעת איפה טוב לך.
אפשר לשלב אופניים עירוניות כאלה, מוסיף עניין.
מסעדה לדעתי פחות רומנטי, פיקניק יותר שקט
וממש כל הדברים שהצעתי חינמיים לחלוטין, טוב כמעט...

1. בתוך הבית: לפזר שוקולדים בצורת לבבות ונשיקות.. שלטים חמודים.. או פרחים. אפשר לארגן יפה את החדר שינה עם נירות ריחניים, פרחים/שוקולדים/בלונים/לבבות על המיטה .. תלוי באירוע.
-לכתוב מכתב אישי מפורט
- מתנה קטנה עם ברכה או מתנות קטנות להניח בכל מיני מקומות בבית.. מגנט עם תמונה זוגית או כיתוב חמוד של אהבה, מחזיק מפתחות כנל, אבן עם כיתוב רומנטי וכדו'

2. מחוץ לבית:
-מסעדה/ בית קפה נחמד . ארוחה זוגית
-רכיבה משותפת על אופניים
-פיקניק קטן בטבע
-חדר בריחה
-טיול בטיילת עם או בלי שייט
-טיול למעיין קטן

-יותר יקר: השכרת צימר קרוב ללילה אחד ולשים את הילדים אצל ההורים.
השכרת בריכה פרטית לכמה שעות

זיתים מיוחדים

עגבניות מיובשות....

סוג של שמפניה...

לא עובר את ה 200 ש"ח....

 

לא התנסיתי, אבל הבנתי שהם מעולים


נראה לי של מישהי בשם מירב לביא או משהו כזה

אם יש למישהו עוד רעיונות בעיקר לחיזוק הקשר, לאו דווקא להנאה גדולה...

 

תקופה ארוכה היינו יוצאים פעם בשבוע- שבועיים לאיזה קפה ומדברים.

לאחרונה אני רואה שזה כבר נהיה בנאלי מידי. כבר הפך למשימה נוספת... 

 

תודה רבה לכולם

לא מכירה