שלום לכולם! מקווה שזה בסדר להתייעץ בזה 
אחרי שיחה עם חברה שלי, היא טענה שהיו דברים שהיא רוצה שיבואו מהבן זוג העתידי מעצמו,מאשר שיעשה בשביל לשמח אותה.
אני לא מסכימה
זה כמו שאני אישית לא הכי מסודרת, אבל אשתדל לסדר וכ'ו גם בשבילי כמובן וגם כי אני יודעת שזה ישמח אותו.
אשמח לשמוע את דעתכם (:
שיעשה כדי לשמח אותה - כמו שגם ההיפך.
זה אם יזכו בעז"ה להיות איש ואשתו טובים.
ואחד הדברים שיכולים לעזור לה להגיע למצב הזה, הוא שלא תתחיל לתכנן על מי שיהיה נשוי לה "שיעשה מעצמו" וכו' באופן סתמי. מה שמאד חשוב לה, שתברר מראש (נניח, ממש חשוב לה שיקבע עיתים לתורה מעצמו ולא כדי לשמח אותה בלבד...); מה שלא, שכל אחד יהיה מה שהוא עם הטוב שבו - ויהיה ממש יפה אם יתאמץ גם לשמח את השני/ה.
אנונימית לרגע1אחרי המעשים נמשכים הלבבות
לפעמים עושים כי באמת יש בנו כח מניע לעשייה
ולפעמים עושים ע"מ לשמח, ולא כי זה באמת עורר בנו רצון להתייחסות.
אני שמחה שבעלי מתעלה מעל עצמו ועושה כדי לשמח, ולא רק כש"נח לו"
שריקהנראה לי שאם בעלי מסדר את הבית למשל רק כי זה משמח אותי, ולא כי הבלגן מפריע לו, זה הרבה יותר שווה מאשר שהוא היה מסדר את זה *בשבילו*.
יכול להיות שהיא מתכוונת שהיא לא רוצה להצטרך לבקש ממנו את הדברים האלה? אלא שיעשה מעצמו?
אני מאמינה שאם הוא יבין שכיף לי שמסודר, ויסדר בשבילי בלי שאבקש, זה יהיה באמת מרגש ומרנין.
אבל אם כשאני אבקש ממנו, הוא יעשה את זה כדי לשמח אותי- ואוו. גם זה מעולה. ולא מובן מאליו בכלל.
זה יהיה יעיל יותר כדי לגרום לו לשמח אותה.
הולם במיוחדאחרונה
כבר זמן מה שמציק לי עניין ספציפי.
כשאנחנו מבלים או יושבים עם חברים אחרים- או אפילו לפעמים עם ההורים של בעלי- אני מרגישה לא בנוח. כאילו אני ובעלי לא זוג.
אני צריכה להדגיש שזה לא בכוונה אלא ככה קורה לו.
זה לא מפחית את העלבון שאני חשה, מאחר ואני רגישה וגם כי כשהמצב הפוך (אנחנו עם המשפחה שלי או עם חברים שלי) אני ממש מתייחסת אליו ולמה שהוא אומר, דואגת לו, מתיישבת לידו מקשיבה לו ומכניסה אותו לשיחה וכו'.
העניין הוא כזה-
הוא בקושי מתייחס למה שאני אומרת. אני מרגישה שאני יכולה להגיב למשהו ואחרי שניה הוא "עולה לי" על הדברים שלי.
הוא לא פונה אליי, הוא עסוק בשיחה עם האורחים או עם ההורים, והרבה פעמים מרגישה שכאילו הוא מרגיש כל כך בנוח עד כדי כך שאני כאילו לא נמצאת. הוא לא שומע שאני מנסה להשחיל מילה, הוא לא מביט בי או מקשיב כשיש לי מה להוסיף או לומר, והרבה פעמים כשמדברים על נושא מסוים שקשור בנו - אני יכולה להתחיל לומר משפט והוא פשוט יכנס לי באמצע ויגיד את מה שיש לו.
כבר הסבתי את תשומת ליבו לזה בעבר המון פעמים.
לאחרונה היתה פגישה מסוימת ששנינו נכחנו בה וזה קרה שוב פעם אחת והוא אמר סליחה והשתתק כדי שאוכל להשלים את מה שאמרתי ואז כשיצאנו מהפגישה הוא טען שהוא התאמץ לא לעשות לי את הקטעים האלה, אבל לי זה הרגיש רגיל. לא קטע אותי הרבה מצד אחד , ומנגד לא הרגשתי שהוא ממש שם לב לזה או התאמץ במיוחד. וזה ממש הפתיע אותי על גבול האכזב, שזה מה שהוא מסוגל. הרגשתי כאילו שנינו שם אבל נדמה שכל אחד מנהל שיחה נפרדת עם האדם שהיה מולנו.
אני יודעת שהוא מאוד מעריך אותי ואת הדעות שלי ואת האינטליגנציה שלי. בבית בינינו הוא מקשיב לי, וגם מול המשפחה שלו הוא תמיד אומר בצחוק שאני הבוס בבית ושאני מחליטה את השורה התחתונה.
הוא לא אדם שתלטן ואני יודעת שהוא מאוד מחשיב את דעתי .
עם זאת מול אנשים אחרים, בחוסר תשומת לב ובלי כוונת זדון- אני פשוט מרגישה כאילו אני לא נמצאת.
הוא לא שם עליי יד או יחבק אותי, הוא לא פונה אליי כמעט בכלל, הוא לא עוצר להקשיב לי בעניין כשיש לי מה לומר בנושא המדובר, הוא לוקח את זכות הדיבור פעמים רבות על חשבוני,
ואני מרגישה בושה, כשאני מתחילה לומר משהו והוא לא שם לב ואני צריכה לומר לו- "משה (שם בדוי), התחלתי לומר משהו" בחיוך, והוא אומר אה סליחה . כאילו מול אנשים אני צריכה להשיג את תשומת לבו . גם הרבה פעמים הוא אומר דברים שהוא ואני מדברים בינינו ומסכימים עליהם ומול החברים זה כאילו הוא הרגע חשב על זה .
כל זה יוצר ניתוק מצידי, ותחושה של זרות כלפיו, וזה גובל בעלבון . לאחרונה זה קרה הרבה, והוא כבר התעצבן עליי שאני מעירה לו והוא אמר לי שלידי הוא לא יכול להיות עצמו כי הוא כל הזמן צריך לשים לב איך הוא מדבר ומה הוא אומר ואיך מתייחס. ושהוא מתחיל לחשוב שאנחנו לא צריכים להפגש יחד עם חברים, שזה בכלל אבסורד לומר לי כזה דבר. וזה עוד יותר מקשה עליי כי אם לא בא לך באופן טבעי להיות רגיש אליי-- אז מה לעשות אתה צריך לשים לב ולהיות יותר מודע.
מישהו חווה תחושות דומות? יכול לייעץ לי? או סתם להבין אותי? מתוסכלת ! אפשר לחשוב שזו הבעיה היחידה שיש לנו. והיא לא . זה פשוט מייאש כל פעם לגלות כמה הבדלים יש בינינו ועל כמה עוד יש לעבוד... כל פעם צריכה לגייס סבלנות מחודשת וכוחות נפש להתמודד עם עוד הבדל באישיות\בצרכים של שנינו .
הוא ממש רחפן וברור לי שזה לא מכוונה רעה אבל מצד שני גם הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות.
לדעתי כדאי להמעיט לאפס פגישות עם אנשים מחוץ למשפ, וכמה שאפשר להמעיט בתוך המשפ, עד שתרגישו מספיק טוב ביחד .
סימן לא מזהיר. זה ככה מהתחלה. וזה כבר נושא שעלה.
אין מצב שלא נפגש שעם אנשים נוספים זה פשוט לא יילך.
שהשנה הראשונה צריכים הרבה לדבר ולדבר ולהיות בעיקר רק אתם ולא לארח הרבה חברים וכו'... כדי לבנות את הביחד שלכם.
אבל אם לא עושים את זה בשנה הראשונה באמת, זה יקח יותר שנים ...
כמו שתארת את עצמך.
דווקא הוא אחד כזה שלא מענין אותו מה חושבים עליו, למי הוא התיחס ולמי לא.
אני כן כזו, כל הזמן מעבדת כל הזמן שמה לב לפרטים ומה כולם אומרים ועושים ודואגת להיות נחמדה לכולם. דוקא הוא לא מעניין אותו אחרים כל כך ... שזה נקודה אחרת שקשה לי.
אנשים לא מעניינים אותו. לא מה עובר עליהם, לא מה הם עושים. לא אם לא ראה אותם חודש.
הוא זורם ובשלו . גם איתי הוא ככה. לא תמיד יש לו סבלנות לשיחות נפש או סתם שיחות עומק. הוא יכול לשבת ערב שלם איתי בבית ולרבוץ מול ערוץ הספורט. גם על זה עבדנו.
מרגיש לי כאילו יש לנו יות ר מידי חזיתות לעבוד עליהם. פה אני צריכה להבין שזה הוא ופה אני צריכה להבין שזה הוא. אז הוא רחפן, אז הוא שכחן, אז הוא לא שם לב אליי, אז הוא מתקשה להתרכז, אז הוא לא שם לב מה אני מרגישה או מה אני צריכה. אז יש לו חוש הומור אחר. אז הוא לחוץ אז הוא צריך זמן לעצמו כשחוזר הביתה. אז הוא לא ספונטני.
זה פשוט לא נגמר. אין לנו ילדים ו אני כבר לא בטוחה מה כל כך מיוחד בשבילי בקשר הזה.
אוהבת אותו, יש המון עבודה פנימית אישית וזוגית והמון שינויים אחרת זה לא היה מחזיק מעמד. אבל בערך מהתחלה אני מרגישה את הבעיות בינינו. שהוא לא חם וחייכן כמו שחיפשתי. שהוא עצבני ולא מבין אותי, שלא שופט לזכות ועוד ועוד
וכבר בהצעת נישואים הייתי לא מאושרת עד הגג כמו שציפיתי.
אולי כל הרמזים של הקושי הגדול הם שזה פשוט לא זה כמו שהבפנים של הלב שלי מרגיש ואומר לי מידי פעם. אני לא רוצה להתגרש ונמנעת מזה ומנסה כמה שיותר לעבוד על עצמי ולהסתכל על הטוב. אבל לפעמים אני תוהה אם זה נכון. אדם ששונה מדברים שחיפשתי. שקשה לו ברגישות כשאני הכי רגישה. אדם שאני לא רגועה לידו והוא לא רגוע לידי. שאנחנו ריכים להתאמץ כדי להתאים. שיש לנו השקפות עולם שונות. אני דתיה והוא חילוני. חוש ההומור לרוב שונה . קל לנו להתעצבן אחד על השני.
אני אדם מאמין, אני כל הזמן מנסה להאמין שיש סיבה שנפגשנו בגיל 29 והתחתנו. ויש הרבה דברים טובים. אבל הרגישות והעומק והעניין חסרים לי כבר המון זמן. ואין לי כבר סבלנות לחכות לשינויים הקלים.....
מתנת חינםלפעמים זה נובע ממש מקושי אישי ולא זוגי.
האם יש לו איזושהי נטייה /סימן לקושי בקשב וריכוז?
הזכרת רחפן, חוסר תשומת לב...
אל תיקחי את זה אישי,
גם אצלנו לקח לי זמן להבין שזו לא אני,
ולא הקשר בינינו,
פשוט הוא מוסח מאוד בקלות,
מדבר על הנושא שעולה, בלי לתת את הדעת לדברים שנאמרים לעומק,
וממשיך הלאה למשפט הבא שעולה.
נושאי השיחה לא משמעותיים עבורו כמו הזרימה של השיחה.
ולכן מי שרגיש/ה לכך שדעתה תישמע (כמוני למשל...
או מייחסת משמעות לתוכן הדברים ולאיך שהשיחה מתנהלת - עלולה להיפגע מזה.
אני מרגישה שזה פוגע במרקם בינינו כשאנחנו עם עוד אנשים.
אני מרגישה כאילו אין בינינו קשר קרוב ומיוחד כשאנחנו עם עוד אנשים. אני עוד אחת בקהל.
יש תקופות של עליה ותקופות של בנייה אינטנסיבית יותר.
קודם אני מזכירה לעצמי כל הזמן
שהוא לא עושה את זה בכוונה,
ובעצם לא קל לו להתמודד עם כמה אנשים ביחד,
נכון שלפעמים אני מרגישה לא מיוחדת מצידו, עוד אחת מהחבורה - אם לא פחות,
אך בתקופות הטובות קל לי יותר לראות שבאמת
הקשר בינינו טוב, ולכן זה מגיע ממקום של "הצפה",
בכל שיחה רבת משתתפים הוא בעצם מתמודד עם דבר גדול עבורו,
לא קל בכלל.
אז אני מנסה להתחשב, ולשים את עצמי בצד,
לתת לו במה, לנהל את השיחה עם הכלים שיש לו ולא להכביד עליו.
אצלי אישית,
אני מבינה עם השנים,
שבבית הוא נרתם עם הזמן להתגבר על הקושי שלו ולהתרכז בשיחות איתי,
כדי לכבד את דעתי ולהעצים את המקום שלי בבית,
וזה דורש ממנו מאמץ גדול מאוד,
כך שאני "מוותרת" מראש על מקומי כשאנחנו בחברה.
בקיצור -
יש נטיה לחשוב שילד עם בעיית קשב וריכוז מתמודד עם העולם בגבורה,
וזה נכון מאוד!
אך לא מעט מהם גדלים להיות מבוגרים עם בעיית קשב וריכוז,
שנדרשים להתמודד עם כמה עולמות בגבורה
וגם בני הזוג שלהם גיבורים גדולים
גדולות...
במה שכתבת הוא: "עם זאת מול אנשים אחרים, בחוסר תשומת לב ובלי כוונת זדון- אני פשוט מרגישה כאילו אני לא נמצאת".
נשמע ממה שכתבת שהבעיה היא לא שלו או שלך, אלא בשילוב שלכם יחד. כך לטעמי צריכה להיות נק' המוצא שלך (ולא- "הוא לא בסדר, איך הוא לא שם לב?"). זה נראה שאת רגישה לעניין קצת יותר מהרגיל והוא לא רגיש לעניין קצת יותר מהרגיל. אין כאן "מום" של מישהו מביניכם שצריך לשנות, אלא להתרגל לעבוד על העניין יחד (!).
למה זה משנה? כי שניכם צריכים לעבוד על זה. קרי, בנוסף לעבודה מצידו, נדרשת עבודה מצידך. ויתור על העניין במקרים שניתן, "לדלג", לעבוד על המקום הפגיע שיהיה פחות כזה.
חשוב לפתוח את העניין בשעה שהיחסים בניכם טובים, ולפתוח את זה כנקודה "שלנו", "שאנחנו צריכים לעבוד על עצמנו- לטובת שנינו".
בהצלחה רבה!
שלום,
אנחנו מחפשים מלון באזור ירושלים-אבל לא בירושלים. זול יחסית. לזוג צעיר. אנחנו בלי רכב...
תודה מראש לכל העוזרים
חרדות, עצבנות, חוסר שקט. יש יותר רגישות לזה ויש פחות
שמעתי על זוג שעמדו להתגרש והאשה אמרה- טוב אם גם ככה מתגרשים אז הפסיקה עם הגלולות, והפלא ופלא- נהייתה אדם אחר... כלומר- חזרה לעצמה. ובסוף נשארו ביחד ב"ה..
אז חבל עליך... נסי לשנות את הגלולות או לשנות בכלל אמצעי מניעה.
היי.
אני בן 24 מירושלים, נשואים כבר שנתיים, אישתי בהריון ב''ה - ומאז אנחנו כמעט ולא מקיימים יחסי מין.
היא טוענת שאין לה חשק, שזה כואב לה ושאני מעצבן אותה הרבה לאחרונה.
חשוב לי לציין שכל השלב של הבחילות וההקאות עברו לה.
אני לא כועס עליה.
אני כועס על עצמי - כי אני כל הזמן פוזל לכיוון של בנות אחרות, יש לי חשק עצום לקיים יחסי מין, אני אשכרה חולם/מקווה שיהיה לי איזשהו רומן עם מישהי - כי אני לא מסופק מינית.
אני לא כ''כ רוצה לשתף את אשתי במחשבות האלה כי היא יותר תכעס מאשר תבין אותי!
חשוב לי לציין שאני ממש אוהב אותה ואני כועס על עצמי שיש לי מחשבות ותאוות כאלה.
לענ"ד טבעי לגמרי מציעה בכל זאת לאזור אומץ ולשתף אותה ולהסביר לה שכגבר אתה צריך את זה..וגם לעשות עבודה פנימית להעיף את המחשבות. תשקיע בה ותשדר לה שזה לא מובן מאליו, אולי ערב רומנטי, תכין אתה ארוחת ערב, תחליף מצעים נרות וכו' יכול לעורר אצלה את החשק להתחיל את הערב באיזה משחק..תשדר לה שאתה רוצה אותה ואוהב אותה וכמובן רוצה בטובתה ושאתה משקיע בשביל להיות איתה. בהצלחה
גם המצב שלה, וגם המצב שלך.
הכאב הוא כבר מלפני כן, או שהתחיל רק עם ההריון? יכול להיות שאתם עושים משהו לא נכון.
בלי קשר לכמה טבעי מצבך- אתה מבין בעצמך עד כמה זה לא בריא.
תשקיע בערב זוגי ומפנק שבו תכניס גם את הנושא הזה- בלי להעביר ביקורת עליה, אלא רק להביע
את הצורך שלך.
(לגבי ה"אחרות") בצדק.
אלא שאתה יכול ללמד זכות על עצמך, בגלל הקושי של המצב. וכמובן, ח"ו שהחלום על "מישהי" הוא באמת חלום שיהיה כך. כי אם זה כך, זה ממש חמור. אתה נשוי למישהי.
בוודאי שלא שייך לשתף את אשתך במחשבות על אחורת, אבל אפשר לשתף בקושי. אולי היא תוכל להתייעץ עם איזו רופאה או כד'.
לקרוא קצת על תופעות לוואי של הריון..יעזור לך להבין קצת מה עובר על אשתך. כמובן שכל אחת עוברת את זה אחרת...
החלפתי ניק לצורך השאלה. אם היא לא במקום אפשר למחוק.
ביני לבין בעלי יש פער מאוד גדול ביחסי אישות. התחתנו לפני 7 שנים, 2 ילדים. קראתי בפורום שכן על מישהי שכתבה על מוצע חודשי ואצלנו זה ממוצע שנתי. אני יודעת שלא משנה מה אצל אחרים אבל ברור לי שמה שקורה אצלנו זה לא תקין. אני לא מסופקת רוב הזמן.
הוא לא יוזם כמעט בכלל בכלל וגם כשאני רומזת הוא לא תמיד זורם. אנחנו נהיה בסדר העדיפויות התחתון, לפני כן יש ילדים, עבודה, בית. גם כשאני אומרת לו במפורש הוא נמרח ונראה שהוא יעשה הכל כדי שלא יקרה.
חוץ מזה הוא אדם שאני מאוד מעריכה ואוהבת, דואג לי מכיל אותי, מפרנס מאוד בכבוד, אבא מדהים לילדים. רק בתחום הזה הפער הוא עצום.
ניסיתי לדבר איתו, אפילו שאלתי אם הוא נמשך למין שלו מרוב שלא ידעתי כבר מה לעשות.
הוא לא יודע מה לענות. כל פעם יש תרוץ אחר למה לא קרה כלום. זה לא לחץ מהעבודה כי גם בתקופות של חופש לא קורה כלום.
מישהי היתה במצב הזה והצליחה לגרום לשינוי?
למי בכלל לפנות?
טלפון של איש מקצוע? אני מהמרכז
פשוט מיואשת ומתוסכלת!!!!!!!! אין לי כבר דמעות
כמה נק' למחשבה-
1- עומס כללי. זה לא חייב להיות משהו חד משמעי כמו עבודה. אם הוא נכנס ללופ של עבודה והשקעה של הרבה כוחות במהלך היום- הוא לא יהיה פנוי בערב. אדם שנותן מעצמו בעבודה, בבית, בילדים, יגיע לשעות הערב מותש.
זה כמובן מונע ממנו לרצות יותר מדי, וגם אם רוצה באופן כללי, חסר כוחות\חשק.
אם זה חשוב לכם- אתם צריכים לנסות לתת לו מנוחה כמה שעות לפני זה, אפילו לישון ולהתמלא כוחות.
יכול להיות שיותר מתאים לקום מוקדם בבוקר מאשר לסיים את הלילה מאוחר.
2- תנאים חיצוניים. היחסים ביניכם מושפעים מהמון גורמים. שני מרכיבים משמעותיים שיכולים להיות משמעותיים
מבחינת היכולת שלך לעשות דברים הם הקשר הזוגי בכללי והטיפוח האישי שלך. אם מערכת היחסים היא שטחית באופן כללי, מאוד "מקצועית" ויותר "שותפים לעבודה" זה לא יקרב אותו לנושא הזה. כמה אתם משקיעים בזוגיות שלכם? כמה אתם מעמיקים בה? וגם אם הזוגיות טובה ונפלאה- עד כמה את אשת החלומות שלו? יכול להיות שהוא
נושא בעול הבית ומילוי צרכיך ומרגיש באופן כללי שהוא צריך "לדכא" את עצמו בשביל לשמח אותך. זה יכול להוביל
אותו להתרחק מהנושא הזה.
אתם נשואים כבר 7 שנים. יש התרגלות מסויימת וגם הגיל משפיע. גברים חווים הרבה דרך העיניים. טיפוח אישי
יכול להיות משמעותי מאוד ברצון שלו. זה יכול לכלול כל מיני נקודות- איפור, לבוש, דיאטות, אולי אפילו ניתוח,
תלוי בטעמו האישי. את לא חייבת להיענות לכל גחמה, אבל המינימום הוא טיפוח, עיקר היופי צריך להיות
אל הבית פנימה ולא החוצה.
3- איכות היחסים. בהתחשב בעובדה שהפורום פתוח- תחשבי לעצמך- האם הוא נהנה מהיחסים? האם שמח בהם? גם גברים הם לא מכונה שרק צריך ללחוץ על כפתור ולהפעיל.
לסיכום- הדבר הנכון הוא לפנות לייעוץ בנושא כדי לאתר את הנקודה המפריעה. היא יכולה להיות מרמת השינת
צהרים לפני, עד לרמה של קושי נפשי בנושא. בלי ייעוץ ואיבחון נכון של הנקודה- לא יכולה להיות התקדמות.
אפשר לפנות למכון פוע"ה או למכון יה"ל.
בהצלחה.
תסכול קשה עבורך כאשתו, זה מובן.
בפרט שיש ביניכם יחסים טובים, ויש לך אהבה והערכה אליו.
דברי איתו בגלוי - הוא בעלך. תסבירי לו שזה ממש כואב לך וחסר לך, שאינך באה ב"האשמות" כלפיו אלא מביעה את צערך.
תשאלי, אם לדעתו את יכולה לעשות משהו כדי שירגיש יותר טוב עם זה.
אם לא, תציעי שיפנה ליעוץ. תגידי שאת מוכנה לעזור למצוא יעוץ מתאים - ושאת תעמדי לצידו שמה שצריך, כדי שבסופו של דבר יהיה טוב לשניכם.
ה' יעזור שתצליחו.
בעוגות זילוף.
רוצים לעשות עצירה זוגית רגע ?
המקום בית החושן בהר הזיתים. יחיד במינו!
הסדנא- ציור על זכוכית, משולבת בסדנת העצמה ועומק.
שתפו, תייגו, תבורכו!
חייגו אלינו 0526232716
אלעדאלעד, מגוגל. כדאי שתקראי)מכירה מקרוב את התחום,
אם הולכים למטפל טוב ומקצועי הטיפולים לא מזיקים! אין הבטחה לשום דבר, החיים מורכבים, אבל מטפל טוב לא מגיע בגישה שבסוף הנטייה תשתנה, אלא יותר בגישה שיש פה קושי גדול (להיות הומו דתי זה קושי בלתי פתיר, אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי), ואז הטיפול מנסה לעשות טוב: או במובן (אם זה אפשרי) של שינוי הנטייה, או בקבלה מסוימת של הקושי הזה ולמידה איך חיים איתו עם כל המורכבות
מה שכתוב בגולל זה חלק מהגישה של העולם היום שמה שנולדת זה מה שטוב ואסור לעשות שום שינוי...
קודם כל אם יש לך פייסבוק אז חפשי "ערן אמיתי" הוא הומו דתי שמחפש אישה להתחתן איתה ולהקים בית
אולי הוא יוכל להכווין אותך לאנשים שהתמודדו עם זה
שנית
נכון זה קשה, אבל יש כמה דרכים להסתכל על זה
1. כמו שכבר כתבו מעלי, עזבי שנייה את הנטייה המינית שלו איך הוא כבנ"א? האם זה שהוא עכשיו מוצהר כהומו.
משנה משהו באישיות שלו?
חוץ מזה שאלה מה מפריע זה שהוא הומו? אוקי אז הוא נמשך לגברים, חוץ מהנקודה הזאת? הוא ממש את המשיכה? היא רק מקשה עליו את החיים? אולי לא צריך טיפולי המרה אלא תמיכה נפשית של זוגתו אהובה? (בכל זאת למרות המשיכה המינית הוא הצליח לתפקד ולהביא איתך ילד לעולם)
אז מה הקושי? שאתם פחות ביחד פיזית? יש גם זוגות שגם אם הבן זוג לא חד מיני עדיין מקימים פחות יחסים בגלל חוסר חשק תמידי של בן הזוג? בגלל לחצים כאלה ואחרים? בגלל תקיפה מינית(טראומה)
ואם הוא נפל, אז אם הוא היה מודה בפנייך שהוא נופל באינטרנט (ח"ו) האם על זה היית מפרקת את החבילה? או רואה איך מתמודדים עם זה וממשיכים קדימה? (זה מאוד קשה, בסופו של דבר יש פה תחושה של בגידה, אבל על כל הפשעים תכסה האהבה, לא?! תכסה אין הכוונה להתעלם מהם אלא להתמודד איתם.)
גם הנטייה המינית היא התמודדות כמו רצון לגנוב, כמו נפילות באינטרנט וכמו כל דבר אחר, נכון זה משפיע טיפה אחרת, אבל עדיין זו נפילה, התמודדות, משהו שצריך למצוא איך פותרים
גם אם זה אומר רק חסימה של הטלפון או יותר פתיחות כדי שהוא לא יגיע לכדי נפילה ח"ו
החיים מורכבים ואני לא יודע אם לך הכל פשוט ואין התמודדויות אחרות שלא שיתפת את בעלך
אבל אני תמיד מאחל לזוג שמתחתן
עד עכשיו הייתם חצי וכל אחד בנה את עצמו
עכשיו את אדם שלם אדם חדש ובונים הכל מהתחלה נעזרים אחד בשני, נעזרים במה שנבנה קודם
ועדיין כל אחד ממשיך גם לבנות את עצמו אחרת האדם החדש עלול לקרוס
המון בהצלחה, ברור מאוד הקושי
מאחל לכם המון בהצלחה ולבעלך שיזכה לנקיות הדעת, ולהתחדשות שלמה של הלב והמחשבות"
שנה טובה וגמר טוב
לא הייתי במצב דומה ואני לא מכיר מקרוב.
יש אנשים צדיקים שמתעסקים בכל הנושא הזה.
צריך לדבר איתם, לשמוע מהם והם יתנו מענה ומידע.
"טיפולי המרה" הם בעלי שם רע, אבל רוב מה שמתנגדים להם זה או על העבר(טיפולים הזויים,
כדורי הורמונים ששיגעו אנשים, מכות חשמל וכו'... תקופה לא טובה בכלל של הרפואה הנפשית
בכללי) או כחלק מאג'נדה.
הנטייה המינית של אנשים היא דבר מורכב, היא לא עובדת על מישור אחד ואנשים יכולים לזוז
על הרצף, לא תמיד זה מספיק תנועה, אבל יש גם סיפורים עם סוף יותר בהיר
נשמה! זה באמת נסיון גדול..
אין לי איך להפנות אותך למישהו ספציפי, תנסי להכניס לאתר כמוך, יש שם בלוג של מישהי שגילתה שבעלה הומו, ובכלל יש שם הפנייה להרבה מאמרים בנושא..
חוץ מזה מרכז 'בקדושה' מתעסק עם העניין..
לא יודעת מה בעלך ניסה מבחינת טיפולים, לפעמים זה עוזר ולפעמים לא.. אבל הוא באמת לא אשם בזה, מכירה כמה סיפורים כאלה, ואין פה שום כוונה רעה, או רצון לשקר, בדרכ הם באמת חושבים שזה יסתדר אחרי החתונה...
ההלם מובן, אבל יש לכם ילד, אז מציעה לך לא לעשות צעדים פזיזים שאחר כך תתחרטי עליהם. תתני לזמן לעשות את שלו, תעכלי את זה עם עצמך. תדברו על זה, לא בכעס אלא בהבנה שאין פה מישהו שרצה לעשות רע.. ואם צריך תלכו לאיש מקצוע שיעזור לכם למצוא כל אחד את המקום שלו.. (מרכז בקדושה מפנים לאנשי מקצוע טובים ויראי שמים)
מאחלת לך שתעלו מכל הקשיים והמהמורות שהחיים מזמנים, ותגדלו מהם!
שהבעל הומו או האשה לסבית. כיום הדעה הרווחת היא ללמד את הזוג איך להתמודד עם הנטיה של אחד מבני הזוג.
אין ספק שלא מגיעים לזוגיות מושלמת עם התמודדות כזאת אך זוגיות ברמה סבירה שאחוז גבוה מהזוגות חיים אפשר בהחלט להגיע.
אם תרצי המלצה על מטפלת בתחום תפני באישי.
שהזרע יכול להיכנס גם מבחוץ
אז בהצלחה בלעבוד על הזוגיות שלכםשהבנתי שיודע לטפל בזה,
לא ממישהו שטיפל בו,
אלא ממישהי שאני מכירה שלמדה בבית הספר שלו פסיכולוגיה לפי היהדות.
אם מעניין אותך אוכל להשיג עבורך את המספר שלו.
אפשר לברר עם ישיבת רמת גן איך נפגשים איתו. מומלץ מאוד גם בעניין עצמו, וגם בעניין הזוגי הנלווה.
לפי המנהג לעשות את זה בערב שבת -קודם כל להחליט 'להתאבד' על זה.
ואחרי זה למצוא זמן
(לפי המנהג לגמור לפני קידוש של יום שבת אפשר להתעכב קצת אחרי תפילת ערבית - שעון חורף סה"כ או אחרי הסעודה במקום קיראת עיתון או לקום קצת מוקדם בשבת וללומד את זה לפני שחרית או להתפלל מוקדם ולגמור אחרי שחרית, אם תרצו זה אפשרי)
שעד כמה שאני יודע - יש בעיה לקרוא את זה בכל לילה
שהלילה זה לא הזמן לתרגום
הגוונה לבוקר. ואז אמרו לו שאסור להתעכב. אבל אסור להתעכב רק בערב
שעל זה מדובר בסימנים שאמרת
הוא קורא כל בוקר אחרי התפילה את הקטע של היום פעם אחת.
בקריאת התורה בשבת הוא קורא עם הבעל קורא ובין העליות הוא משלים את התרגום.
אני לא מצליח לעשות את זה.
אני משתדל כל יום/ערב לקרוא שמו"ת ואם לא הספקתי אני משלים בערב שבת אחרי הארוחה.
הבנתי שרק אם אתה מקובל אלוקי אז אסור לקרוא בלילה.
המופיעה בהגהות מיימוניות בהלכות תפילה לרמב"ם, פי"ג הכ"ה.
לימדת אותי דבר חדש.
אבל אני מקווה שברור לך שזה לא נפסק להלכה.
מאריכים לו ימיו ושנותיו...
הכל בששי זו מעלה, לפי הסוד. אבל כשקשה, ודאי שאפשר לחלק. ודאי שעדיף מלפספס.
ובודאי שיוצא ידי חובת 'משלים פרשיותיו עם הציבור'.
הייתי עושה מהדרין מן המהדרין- שנים מקרא ואחד תרגום יום שישי אחרי שחרית.
אחרי החתונה יום שישי הפך ליום משוגע, ובכלל הזמן שלי הצטמצם, ויתרתי על זה וקראתי בשעת קריאת התורה שהשו"ע (רפה) כותב שלכו"ע אפשר (אומנם המ"ב מביא מחמירים, אך החזו"ע לא פסק אותם).
כיום שהבן הגיע לגיל שמבין קצת ויתרתי גם על זה ואני קורה איתו, בלנ"ד, קצת במהלך כל השבוע שנים מקרא ואחד רש"י (הוא עדין לא דובר ארמית שוטף...).
וכך יצאתי כמבואר בשו"ע רפה סעיפים ב,ג,ו. אומנם ויתרתי על חומרות של מקובלים, אבל הרווחתי יותר (נחת, זמן לימוד עם הילדים, תלמוד תורה באיכות שנותן לרמה הנמוכה שלי יותר רש"י מהתרגום) שנדמה לי שעדיף כך
אח"כ (או לפני) תקרא עוד פעם אחת את הפרשה וזהו.
מאיפה אפשר לקנות טבעות נישואין? אשמח למקומות ממולצים..
שאני מרגישה ככה מתחילת הנישואים...לרוב כשאני כן יוזמת זה בכלל דברים שהוא אוהב ואין לי בעיה עם זה אני נהנת מזה גם...העיניין והרצון שלי הוא בקרבה של בעלי יותר מהפעילות עצמה,ליצור רגעים של ביחד של זמן איכות של קירוב לבבות אבל זה לא ממש מצליח כלומר אני מנסה ליצור רגעים שנזכור אותם שיעוררו איזה רגש..אבל נראה שהוא לא מבין את הנקודה ומתנהג כרגיל עד שאני נשברת בוכה ופורקת ורק אז הוא מתעורר..לדוגמא אירגנתי לנו יציאה למקום מסויים ,עדכנתי אותו מראש בפרטים מקום,שעת הגעה,תוכניות, ונראה שזה מתאים לו..ממש הייתי נרגשת לקראת זה כל היום הייתי בהכנות לזה אירגנתי את התיק שלי דאגתי שהכל יהיה מוכן מראש שנצא בזמן ישנתי בזמן ערב לפני(הוא הלך לישון ממש מאוחר)..היום הגדול הגיע אבל הבחור כרגיל היה עסוק בעיניינים שלו הוא התחיל להתארגן ממש כמה דקות לפני היציאה לארגן תיק וכו' ואפילו היה לו "זמן" לעשות טובה לחבר..כמובן שאיחרנו למקום וזה איכזב אותי כ"כ אבל אני החלטתי לא לכעוס כי סה"כ היום הוא יום מיוחד ולא רציתי להרוס..הגענו למקום בשעות אחה"צ (כלומר חצי יום התבזבז) אבל העיקר שהגענו אני עדיין בהתרגשות ובמקום להתרגש איתי הבחור מחליט ללכת לנמנם מעט כי הוא עייף(הלך לישון מאוחר ערב לפני)אחרי הנימנום הוא הלך לחפש מיניין של מנחה וערבית שזה מרחק נסיעה של חצי שעה לפחות מהמקום שהיינו בו ואני כמובן חיכיתי בסבלנות..לא כועסת..כשחזר כבר היה מאוחר ישבנו לאכול ארוחת ערב סיימנו כשניסיתי לפתח שיחה קצת יותר עמוקה יותר רגשית הוא העיר הערה כ"כ לא במקום ולא קשורה שזה פשוט חסם אותי ריגשתי ולא יכולתי יותר יצאתי החוצה בבכי היסטרי ולא יכולתי להסתכל עליו יותר...הוא הבין שהוא עשה משהוא לא בסדר ובא לנחם ולהצטער..ולרגע היה נראה שהוא באמת עוד רגע בוכה איתי יחד דיברנו,הסקנו מסקנות הגענו לתובנות והמשך הערב היה באמת מקסים וכיף(אם הוא היה מתחיל ככה הכל היה נראה אחרת)הכל היה טוב ויפה יומיים שלושה ארבעה ימים אחר ואז שוב חוזרים לאותה שיגרה וחוזר חלילה....וזה כל הזמן ככה הוא עסוק כ"כ בעיניינים שלו שהוא שוכח שיש לו אישה שצריכה לפעמים גם תשומת לב רגשית לא רק טכנית...ההרגשה שלי זה שהוא לא באמת אוהב אותי ..כן אכפת לו ממני הוא דואג לצרכים שלי (אוכל,לבוש וכו') אבל אהבה?!לא בטוחה שיש שם תמיד התחושה שיש דברים יותר חשובים ממני בעיקר עולם התורה שלו שנגד זה אני ממש לא יכולה להלחם....מקווה שלא יצא מבולגאן מדי..
מה שאתם צריכים זה ייעוץ.
כלומר- ללמוד איך מתפקדים בזוגיות.
חסרה ביניכם תקשורת זוגית- דיבור על צרכים, ועל איך אנחנו רואים את הזוגיות.
ברגע שבו תפתחו את הנושאים הללו באמת ותבינו כל אחד את הצד השני באופן שלם-
הדברים יראו אחרת.
ברור שיש לו מה לעשות וללמוד בנושא- וחשוב שילמד ויקבל הדרכה וסדרי עדיפויות נכונים.
זה מצריך ייעוץ.
אתם זקוקים לסל כלים בסיסי- שבו את מדברת איתו על כל זה ואתם מבינים את הצרכים השונים
של כל אחד מכם.
הוא מודע לתחושות שלך? העלית אותן מולו? דיברת איתו על כל הנקודות הללו?
זה הדבר הראשון והבסיסי לעשות. כמובן באווירה טובה ואוהבת.
באופן פרטני-
מגע- את צריכה, תיזמי. יכול מאוד להיות שאצלו בבית אין הרגל של מגע בין אנשים מעבר לנצרך וגם בין הוריו
המגע היה משהו מוצנע\לא קיים סתם. יכול שה קשור לקשיים ביחסי אישות. אם רוצה מגע, תיזמי אותו.
אני מבין שאת מעוניינת להרגיש שהוא מעצמו רוצה את המגע. אבל תיצרי את את השינוי ויכול להיות שתגלי
שהוא שמח ביוזמה שלך, ואולי אפילו יתחיל ליזום.
לא עושים כלום\טיולים\משחקים - יש לאנשים עיסוקים ואופי, צריך לדעת להכיל את זה- פה נכנסים כישורים
זוגיים, דיבור, הכלה ויצירת תוכנית מאוזנת. ככה תוכלו לעשות גם דברים שטובים ונעימים לך וגם דברים
שהוא שמח לעשות, בצורה מאוזנת.
לכן- דיבור דיבור ודיבור.
אין מה להתבייש בייעוץ, זה חשוב ונצרך בהרבה מקרים. נשמע שגם כאן הדבר נוגע בנקודה הזו.
צריך ללמוד לדבר.
תלכי דווקא בגישה שאתם רוצים להשקיע בזוגיות ולכן הולכים לטיפול או לייעוץ.
לא הולכים לייעוץ רק במצב של חוסר ברירה או בדיעבד. עדיף ללכת מלכתחילה.
כתבתי את זה כבר בפורום שבעיניי המתנה הכי נפלאה שאפשר לתת לזוג בשנה הראשונה לנישואין, זה ייעוץ / טיפול זוגי.
אני יודעת שיש אנשים שמתביישים בזה, אבל בעיניי זה צריך להיות הפוך. אתם יכולים לשמוח ולהיות גאים בעצמכם שאתם משקיעים והולכים לייעוץ.
(אגב, אני זוכרת שהלכתי לטיפול בפעם הראשונה כשהייתי בת 19.. ונורא התביישתי בזה, הייתי צריכה לבקש מהמנהלת שלי בשירות לאומי שחרור קבוע בשביל זה.. שיתפתי אותה, והיא חיזקה אותי שאין מה להתבייש, רק לשמוח שחשוב לי להיות במודעות עצמית ובעבודת הנפש.. מאז גיליתי שעוד הרבה חברות מסביבי גם הולכות לטיפול... וכולנו נורמטיביות (: ).
כמו שלמישהו מציק משהו בגוף, אז הולכים לרופא, כנ"ל בנפש.
כשאנחנו היינו בטיפול זוגי בשנה הראשונה המטפלת אמרה שזה ממש טוב שאנחנו באים כעת, במקום לכבות שריפות בעוד 20 שנה...
ומאז כשיש צורך, אנחנו הולכים לטיפול או ייעוץ כשצריך. לאחר כמה שנים היינו עוד כמה פגישות בייעוץ זוגי בנושא מאוד מסוים, והיועצת התפעלה לראות את התקשורת הטובה שיש לנו שברור לי שזה גם בזכות הטיפול שעשינו בשנה הראשונה. וכמובן בזכות כל העבודה שכל אחד מאיתנו עושה באופן אישי (כן, בתקופות מסוימות גם בטיפול פרטני).
בהצלחה רבה!!
לא יוזם - יש כאלה. לא מעטים - זה לא אומר כלום על אוהב או לא.
את אוהבת טבע והוא פחות - טבעי לגמרי, אז ברור שלא יזום דברים כאלה.
משחקים שיכולים להתאים לזוגות - להרבה גברים זה נראה טפשי וילדותי לגמרי.
הקיצור, יתכן שאצלו "לאהוב" זה אחרת. אוהב אותך במובן האמיתי של המילה, דהיינו, אהבה בלב.
אלא מה? שאם לפני הנישואין הצד של ה"דיבור" היה חזק - מצחיק, מפרגן וכו' - אז לזה באמת יש לצפות גם כעת.
תנסי אולי קודם כל שיהיה לכם זמן לשוחח. כלומר: טכנית, אע"פ שלומד, שיהיה זמן לשיחה נינוחה ביניכם. תתענייני בעולמו, תספרי מה עברת ביום, תתרגלו לדבר, להתענין זה בזה. מתוך הרגל של שיחה מקרבת, יכולים להימשך עוד דברים טובים.
לפני החתונה שהייתי המדריך אמר שפעמיים בשבוע צריך ליזום מגע גם אם לא ממש מתחשק לך ובאמת יש צדק רב בדבריו.
לעניות דעתי לפעמים כדאי ליצור פיצוץ קטן. יש כאלו שזה מעורר אותם (אבל זאת רק דעתי)
בחור ישיבה וכן אח"כ אברך בונה בקביעות את הבניין הרוחני שלו, מנסה להתקרב אליו יתברך, ולפעמיים בשביל להתקדם ובשביל לשלוט ביצרים עושים דברים שהם קצת קשים או הרבה קשים לבת הזוג.
האדם עובד על המידות שלו, עובד על היצרים שרצים בו (הגדול מחברו יצרו גדול המנו), זה מצב כזה שלפעמיים מצריך את האדם להתרחק אם מדברים מותרים בשביל שלא להגיע לדברים בעייתים לאיסורים (קדש את עצמך במותר לך).. זה מצב מאוד עדין, אבל זה מצב שצריכים לראות איך מצד אחד יש קרבה מעשית ורגשית לבת הזוג ומצד שני לא יותר מדי נכנסים לסערת רגשות וגירויים..
הדרך שהוא עושה את זה אולי לא מקובלת עלייך ובצדק אבל אני לא חושב שזה נובע מחוסר אהבה חלילה..
ועוד משהו- אני מציע לך לשבת ולדבר איתו על זה.. לדבר מתוך רצון להבין וגם מתוך רצון לקבל אם הוא יגיד לך מה יעזור לו..
בתור גבר אני יכול להגיד שלא תמיד יש חשק לכל מיני דברים שהאשה רוצה, ולפעמיים יש מצב של תסכול של טרדות שגורמות לחוסר רצון לקירבה עם אנשים...
ושוב חשוב מאוד לדבר ולדבר איתו על זה, לברר בעדינות מה המצב..
אם לא תדברי ורק תרמזי על זה וכו' לא בטוח שהוא יבין... ואז ברגע שתתקפי אותו בגלל זה הוא יהיה בהלם ויהיה עצוב מאוד שפגע בך (מה שיביא לתסכול יותר גדול)..
"אבל אהבה?!לא בטוחה שיש שם תמיד התחושה שיש דברים יותר חשובים ממני בעיקר עולם התורה שלו שנגד זה אני ממש לא יכולה להלחם....מקווה שלא יצא מבולגאן מדי.."
העולם התורה בדיוק מאוד בעד אהבה ולתת לאישה ולהתייחס אליה, לא יודע מאיפה הבאת את הדבר הזה שעולם התורה נגד זה??!! יש המון מקורות בתורה בגמרא ועוד המון שהתורה נותנת יחס שצריך לתת לאישה אף שהבעל עסוק בלימוד וכדו'... עולם התורה רק בעד היחס לאישה וחלילה לא נגד...
תכתבתי לו מכתב שמסביר את הרגשתך.. תעשי משהו שהוא יבין מה הרגשתך..
וד"א גבר שממש אטום רגשית זה בגלל שעבר עליו משהו קשה מאוד.. כדי לך לברר בעדינות איתו על זה..
את אומרת שאין אהבה.. אבל גבר שדואג למישהי וקונה לה בגדים ודואג למחסורה ודואג לעזור וכו' מבחינת הגבר זה להראות את אהבתו לאשתו
מחנכים בישיבות ובבית תורני לקדושה ופתאום להיות 100% עם האישה ולתת לה הכל גם מבחינת רגשית (שגבר מתנהל מעיקר מהשכל) זה קשה, גברים ע"פ רוב לא ירצו לבכות ולא להראות יותר מדי רגש כי זה נתפס כחולשה בעיני הגבר.
המפנה הזה של להשתמש ברגש עם האישה ולבכות שהיא בוכה וכדו' (מה שנשים בדר"כ רואות בזה כגברי ובעין טובה) אצל הגבר זה מהפך מקצה לקצה! וזה לוקח הרבה זמן כי זה שינוי תפיסה.
וכן המהפך הזה שלראות את האישה גם מהפן המיני ולראות בזה כקודש הקודשים הוא קשה מאוד... כי זה לראות משהו שעד החתונה ראית אותו כשלילי לחלוטין ופתאום להתשמש בזה ולחשוב שזה מצווה?!..
ובמיוחד לגבר זה קשה מפני שיש המון פתויים בחוץ ובעוד דברים והחשש של הגבר זה להגרר אחרי הדברים הלא טובים.. כדי להסביר חלקית ממש מה עובר על אדם ירא שמיים אביא משל: זה כמו לקחת גלידה שהאדם מאוד מאוד אוהב ולהגיד לו תאכל בדיוק עשירית מהגלידה והשאר אסור לך...- כך בנמשל גבר ירא שמים רואה את אשתו ומכבד ומעריך אותה אבל התפנית להסתכל עליה בצורה מינית היא קשה מאוד.. כי זה להתסכל רק עליה.. וגם בחוץ כמעט ואי אפשר לא להכשל גם אם האדם מסתכל בד' אמותיו בלבד... והכל פרוץ... ועם זאת צריך להלחם בזה וזה מלחמה תמידית וזה הנסיון של הגברים..
הבאתי את כל זה כדי להסביר שכל גבר ירא שמיים שמתחתן בהתחלה הוא שומר את עצמו ומקדש את עצמו גם במותר לו ולכן גם שאסורים זה לא כל כך קשה כי הוא קידש את עצמו, אבל הנסיון הקשה זה שמותרים לעשות הכל ואז שאסורים כלום.. זה נסיון כי זה בעצם להעמיד את האדם במצב שיש לו אפשרות להנות ולהגיד לו אל תהנה בכלל ואף במחשבה...
ולכן בן תורה יעדיף לקדש את עצמו במותר לו בשביל לא להגיע לנסיון הקשה הזה..
מה שאדם צריך להבין שאחרי החתונה הוא צריך לתת יחס מלא לאשתו כולל הכל כולל רגשי... ומה הוא יעשה עם הקושי שיהיה לו אח"כ- זה עבודה תמידית עבודה קשה עד מאוד!! אבל ברגע שתופסים מה טהור ומה טמא מה קודש הקודשים ומה אבי אבות הטומאה, ברגע שמשנים גישה אז הכל יכול להיות יותר קל וגם עם האישה..
ועוד משהו קטן: מציע לך לחזור ולשנן לבעלך שכיף לך שהוא נפתח רגשית שאת לא רואה את זה כחולשה אלא כיתרון גדול וגם בכי בגלל רגש בשבילך זה המון וטוב לך ואת שמחה בזה.. כי הבעל לא רוצה להתפס בעיני אשתו כחלש אופי וכו' והוא חושב שאם הוא יפתח רגשית זה יתפס כחולשה גדולה.. לכן חשוב לשנן לו את זה שוב ושוב..
אבל באמת שזה לא עניין של עדיפות התורה יותר ממך... מהנסיון שלי (אני אברך) שגם עברתי ככל הנראה דבר דומה עם אשתי, אחרי הידברות ואחרי הבנה מה קורה הדברים משתנים לטובה.. מציע לך להציע לו לקרוא את בגן השלום של הרב ארוש.. שם הוא מדבר גם על היחס לאישה למרות שלומדים וכו'...
בהצלחה!
אך לא יודע איך לבטא זאת באופן שאת תחושי בכך.
אכפת לו ממך, כואב לו כשאת בוכה/עצובה,
הוא מקשיב לך ומנסה להיות קשוב לצרכים שלך,
למרות שנראה שהוא שונה ממך בדברים מסויימים
וזה מצריך ממנו לצאת מעצמו מאוד.
נכון שכשמכירים רואים את הצדדים המשותפים,
אך לא מעט פעמים אחרי החתונה מתברר
שהקב"ה האיר לנו נקודות מסויימות באור חזק יותר
כדי שנוכל להתאחד ולהבין שאנו שייכים זה לזה.
אחרי החתונה כשהאור פחות מסנוור,
רואים אלו נקודות צריכות עבודה וליבון,
כמו שאת מייחלת לכך שיתאמץ בשבילך,
נסי להבין שאולי (ואני מדגישה אולי - לפי מה שכתבת עליו)
הוא אדם מתון יותר, שזקוק לאווירה מינורית,
בלי טלטלות רגשיות או מעשיות.
דמייני משהו שלך מאוד קשה לעשות, שמנוגד לאופייך,
ואת מנסה בשביל מישהו אחר להשתנות. זה לא קל.
יש לזה המון יתרונות,
יש בזה יציבות, רוגע, שלווה,
בזמנים מורכבים יותר, כשהמשפחה תגדל,
תוכלי ליהנות מהפירות של זה,
כי יוזמות דורשות גם עבודה וכוח, וכשיש ילדים אז יש במיוחד לאישה פחות כח ממה שהיתה רגילה.
יש לי איזו שאלה אבל אני ממש מפחדת שמי שלא צריך יזהה אותי.
אז אולי אשאל אתכם- איך עוברים עליכם החגים, מבחינת הקשר עם המשפחות שלכם ושל הבעל?
היו כמה חגים ברצף אינטנסיבי יחד עם שבתות וזה לפעמים מביא סיטואציות לא נעימות.
אצלי בכללי היה נחמד אבל היו כמה סיטואציות שממש הורידו לי את הביטחון העצמי והשאיר אותי קצת פצועה...
אשמח לשיתופים אם בא לכם..
דורכות לי על יבלות שנגרמו עוד מהתמודדויות ילדות- עדיפות של אחים מסוימים על פניי וכו'. אז כמה
שכבר גדלנו וכביכול השתווינו, היו אירועים חדשים בחגים שעוררו שוב את השדים הרדומים ואת תחושת חוסר הערך..
האם למדת במקום מסודר או דרך אינטרנט וכו'?
גם אותי זה מלווה לאורך החיים ומאמינה שאצטרך מאמנת אישית כדי להעצים את עצמי
ולהתגבר על חווית הדחיה..
גם זכית שהוא אוהב ילדים ויש לו גישה וסבלנות אליהם!! תגידי לו פשוט לענין השבת שלום...אם תציבי לו ברירה של או אני או הוא זה סתם יבאס,
לגבי השבת שלום, אני חושבת שאת צודקת, הלוואי שהיינו מקפידים על זה, אבל נשמע לי מנהג מבורך ונכון להקדים שבת שלום לבעל/ אישה לפני כל דבר הכי דחוף/ חשוב בעולם.
זה בדיוק 10 שניות של מבט וברכה עם תשומת לב,
לגבי שאר השבת תשתפי את בעלך שאת מרגישה "מחוץ לעניינים" ושתשמחי גם להיות חלק, תצאו יחד לטיול זוגי ותעשו סיבוב עם התינוק (הוא לא יגלה סודות)
כנ"ל במשחק או בכל דבר אחר, אפשר להתייחס בו זמנית לכמה אנשים...
אם במקום לנוח צהריים בעלך מעדיף לשמור על הקטן- תשחררי... שיתרגל זה דווקא טוב, את עוד תברכי על זה.
בע"ה תזכו בקרוב לישועות
אני ממש לא רוצה להיכנס לעניינים שלא שייכים אלי...
תנסי לחשוב אולי הוא עושה זאת כפיצוי עצמי וכנסיון להשלים את החוסר בתוכו לילד משלכם...
זה נושא מרתק כשלעצמו במיוחד במצב שלכם.
איך כל אחד רואה את זה.
מקווה שאצליח.. מועדים לשמחה,
אני יכולה לומר לך שכשנולד בני הבכור אחי הגדול היה פשוט מאוהב בו... בדיוק כמו שאת מתארת את ההתנהגות של בעלך ואף יותר. הדבר המשיך גם כשבני השני נולד, והבחנתי שלאשתו זה מאוד מפריע על אף שלא אמרה דבר. הוא כל הזמן היה דואג להם, קונה להם, משחק איתם, מתעניין בהם וכו... עד שנולדה בתו הבכורה ואז בהדרגה ובאופן טבעי הדבר השתנה. הוא עדין מאוד אוהב אותם אך כשיש לו את ילדיו שלו אז גם היחס שלו לילדים מקבל פרופורציה.
כמובן שהוא לא התכוון לפגוע באשתו ובכלל לא שם לב לכך שהוא כל כך מתלהב מהם וקצת שוכח את נוכחותה.
זה עובר
הרי רוב הזמן אתם לא שם, אלא בבית. ואת כותבת שהוא טוב ואוהב וכו'.
התינוק הרי אינו בר תחרות כלפייך... זה לא על אותו מישור.
בעז"ה כשתזכו ויהיה לכם ילד, זה יעבור אל תוך הבית. ושם - זו כבר שותפות של שניכם.
את יכולה, כשאתם שם, להציע לו שתצאו קצת שניכם ביחד לטייל, כי את "לא כ"כ מרגישה אותו כשכל המשפחה מסביב" (אל תתמקדי בתינוק). וכך, תזכו גם לזמן של שניכם לבד, גם כשאתם שם.
בין הזמנים כאן וקצת מטפסים על הקירות...
1) ללמוד משהו ביחד
2) לשחק משהו ביחד (משחקי קופסה -רמי ,מונופול ,קלפי רביעיות, שח-מט.....)
3) לראות סרט בבית במחשב
4) לצאת קצת לטיול באוויר הצח (בשכונה /ברחוב ....), מסעדה,הליכה/ריצה משוטפת.
(מנסה להיזכר הכין אנחנו היה בצימרים ....)
* בית חורון
*מושב עזריהו (משהו כזה ) , מושב באזור אשדוד.
** יש גם צמרים ב: אוזר יהודה ובנימין.
בהצלחה
שלום! מקווה שזה בסדר לנצל את הפורום, אם לא אפשר למחוק...
במסגרת הלימודים שלי אני צריכה לשאול כמה שאלות רב ויועץ\ת בבית ספר כמה שאלות.
בעיקרון אני צריכה גם לראיין מנהל\ת אז אם יש מישהו שיכול לעזור אני אשמח מאוד!
אם יש פה מישהו שמסכים או מכיר מישהו שמוכן לעזור לי.
אפשר דרך הודעה פרטית בפורום\מייל\שיחה קצרה בטלפון..
אשמח ממש לעזרתכם!
חסוי בהחלטאני ממליצה על יינות ברקן. לא יקר, טעים וקליל. ממש מחליק בגרון.
אני ממליצה על סדרת רזרב.
