זה מובן מאוד השבר. מובן מאוד הכאב.
אל תתעלמי מהם.
מותר לך לכאוב ולהיפגע.
אבל אני מבקש ממך- תזכרי שאת לא מבינה את מה שעובר עליו.
אל תשפטי אותו. את שבורה, וזה נכון. אבל זה לא המקום הנכון לשפוט אותו.
יש לכם ככל הנראה שיחה שצריכה להיעשות.
זאת לא שיחה קלה, לאף אחד מהצדדים. זאת לא שיחה "נעימה".
אבל זאת שיחה שאתם צריכים לעשות.
זאת שיחה שבה- ברגע שבו תהיה ביקורת הכי קלה- הוא יעלם.
כי ככה הוא עושה כל הזמן. כי הוא שונא את זה בעצמו. והדרך היחידה
שהוא מצליח להתמודד זה להתעלם. זה לטמון את הראש בחול.
הוא שבור ומרוסק, הוא מרגיש מנוול ובוגד. ואולי זאת האמות- אבל לא יצא דבר טוב
מלהטיח את זה בפניו.
דעי לך שהוא לא עושה את זה מחוסר אהבה כלפייך. הוא ככל הנראה לא מסוגל לעמוד
בפיתוי הזה. כי הפיתוי הזה הוא פיתוי עצום. הוא כמעט אנוס לכך, בתחושה שלו.
אני לא רוצה לתת דוגמאות כי הן חלשות מכדי שאפשר יהיה להבין אותן, והן יובנו לא נכון.
אבל יש לך דרך לעזור לו לצאת מהמקום הזה. דווקא בגלל האהבה שלו אלייך.
תהיי שם בשבילו. תדעי לך שהוא מרגיש מפלצת, שהוא מרגיש בעצמו שהוא מזוויע ונורא.
בתוכו הוא מרגיש את זה, כל פעם שהוא נופל(ובעוד רגעים אחרים, רבים מדי)
ואת יכולה לעזור לו לצאת משם. את יכולה לעזור לו לעלות למקום שממנו הוא יוכל להתמודד.
והדרך הזו מתחילה בלא לברוח ממנו. בלראות מעבר למפלצת שאת רואה בו את הבעל הטוב,
את האדם הקרוב שראית בו לפני רגע- כי הוא באמת האדם הטוב הזה, אלא שהוא שוכח
את זה בעצמו.
יש לך כוחות עצומים לעזור לו, ולעצמך ולעולם. כן- יש לך. אם תושיטי לו יד.
לא יד מסכימה. לא יד מאפשרת. לא יד מוותרת. אלא יד סומכת. יד שאומרת- אני רואה את הטוב
שבך גם מאחורי המסיכות הללו.
וזה קשה.
וזה מתחיל בשיחה. שיחה אמיתית שבו תתני לו הרגשה שאת מבינה את הקושי הגדול בו הוא נמצא.
הוא עלול ח"ו לתקוף אותך בהתחלה- כי הקושי שלו בלהרגיש מגעיל ודחוי כל כך, גורם לו להשליך
את הבעיה החוצה. זה כואב. זה עלול להיות קשה. וזו באמת בעיה שלו ואף אחד אחר לא אשם.
אבל הוא לא נמצא במקום שיכול להקשיב לזה דווקא.
אני לא יודע איפה הוא, ובאיזה מצב הוא. אבל הכי טוב לו זה שתקשיבי לו ותתני מקום לקושי שלו.
לא מקום שאומר שזה בסדר. אלא מקום שאומר שאת לא בורחת למרות זאת.
ואח"כ את צריכה לתת לו להרגיש כמה זה רע לך. כמה זה פוגע בך. לא בהאשמה. הוא כבר מרגיש
אשם אלף פעמים. אלא שיראה את הכאב. הוא גרם נזק- וחלק מהתהליך זה לראות את הנזק הזה.
אבל יש אפשרות לתקן. יש תשובה בעולם.
אם תאמיני בו- ותחליטו שביחד את נלחמים בנושא הזה, שאתם שותפים למאבק הזה- יש בשבר
הגדול הזה הזדמנות לקרבה עצומה.
אבל צריך להאמין מתוך הבנה שזה תהליך- ובתהליך יש עליות וירידות. ואין ספק שצריך וחובה,
להתקין הגנה וסינון - באופן מיידי. זה שווה לכם כל שקל. ושהסיסמא תהיה אך ורק אצלך בלי
שיוכל להשתמש בה בכלל.
ולעבוד על הנקודה הזו- יש אתר שנקרא "שמור עיניך", יש ספרים- והכי טוב זו דמות תורנית רבנית
שתוכל ללוות אותו. יש עמותה שעוסקת בליווי הזה.
ותדעי לך- שהוא אוהב אותך, מאוד. והוא הלקה את עצמו אלף פעמים על כל נפילה כזו. גם אם האגו
שלו לא מאפשר לו להודות בזה- אפילו מול עצמו. הוא אוהב אותך ומשתוקק להתנקות מזה.
בכל מקרה- הפורום איננו מקום המאפשר תמיכה אמיתית וראיה מלאה של המצב- את צריכה לפגוש
ולהתייעץ עם אשת מקצוע שתעזור לך להכיל, להבין ולהתמודד עם המצב ותעזור לכוון אותך לכיוון
שיהיה לכם הכי נכון.
ולסיכום הסתייגות-
מה שכתבתי לעיל נכון לרוב רובם המוחלט של הגברים הדתיים הנשואים. אבל יש בודדים שבהם
הבעיה היא כלכך עמוקה שצריך טיפול מאוד מאוד עמוק. אנשים כאלו שאינם רואים את הכאב של
האחר כלל, ואין להם שום צד של כאב מהנזק שהם גורמים. הם אנשים שבורים מאוד שלא בטוח
שיצליחו לאזור את הכוחות והאומץ לתקן את עצמם אפילו כשכבר יראו גיהנום פתוחה מתחתם.
ולכן זה רק מחזק את דבריי הקודמים, תתייעצי אם אשת מקצוע שמבינה בנושא הזה במהירות,
שתוכל להדריך אותך איך להתנהל נכון ואיך לזהות מה בדיוק הצרכים הזוגיים שלכם כרגע.
בהצלחה.
