עד כמה לדעתכם האהבה שלכם לבני זוגכם נקיה מנגיעות אישיות?
הרי לא כל מה שאשמח לתת לחברתי במערכת יחסים ארצה לתת לסתם חברים שאני אוהב..
האם אנחנו שואבים הנאה ומוטיבציה מעצם העניין שבני זוגנו נהנים או גם קצת מכך שהם כביכול חייבים לנו טובה?
או במילים אחרות- האם זו נתינה כמו של הורים לילדיהם או אהבה התלויה בדבר?
העוגב לב טהור:)בס"ד
מתי (אחרי כמה זמן) הרגשתם את התחושה הזו ש- "זה זה!", זה מי שאני אתחתן איתו/ה?
נק' בונוס-
איך מרגישים שזה זה? מה הרגשתם?
תודה לעונים!
אני הרגשתי את זה בתקופה שכבר לא יכולנו להיפגש כל יום ולהיות הרבה אחד עם השני.
הריחוק הזה גרם לי להרגיש עד כמה הוא חלק ממני ואני לא רוצה שייפרד ממני אפילו לרגע.
העוגבאישתי אומרת דייט שלישי אני אומר דייט חמישי.
אבל זה לא רלוונטי.
לא מדובר על פרפרים או נבואה. פשוט הרגשה שאני רוצה שהיא תהיה מאושרת.
הרגשה שאני רוצה לעשות אותה מאושרת. וזהו. והמשכנו והתגלגלנו עד שהתחתנו בסוף.
ב"ה!
אני חושב שלאישתי מעולם לא היה רגע כזה, של ביטחון. יותר הפוך- לא רוצה להפסיד.
פסידוניתנוגע משהו.
אבל זה בכלל לא מדד לכלום.
יש כאלה שלוקח להם כמה חודשים להבין את זה ולקבל החלטה.
זה ניצנים שהתחילו כבר אחרי שלושה שבועות בערך לקשר, והתפתחו להחלטה ברורה אחרי כחודש וחצי, אחרי שבחול המועד פסח היינו בערך 3 ימים במצטבר יחד...
תראי, בפגישה הראשונה עם בעלי הרגשתי שעכשיו זה הולך להצליח. שזהו.
אבל מצד שני, אנחנו נ]גשנו כבר כמה פעמים בשנים שלפני כן ולא היתה ההרגשה הזאת וגם נפרדנו..
וגם היו בחורים בעבר שפגשתי ובלי לדעת כלום חשבתי לי שעכשיו זה יכול להיות רציני.
בקיצור, אל תחפשי הרגשה שתגיד לך מה לעשות.
צריך רגש כמובן, אבל ההחלטה ממש - צריכה להיות מהשכל. כשהשכל בודק שיש כל מה שצריך ,כולל מינון מספק של רגש..
שתהיה סייעתא דשמיא להחלטות טובות ודו צדדיות.
יודעת להצביע על נקודה מסוימת אלא יותר על עניינים קטנים שהובילו לתחושה הזו בהדרגה
נראה אותכם זורמים..
והפעם שאלה גם לבנים וגם לבנות..
מה היה הקטע הכי מפדח והכי מרגש בחתונה שלכם?
פעם שמעתי שרוב הבנות מתפדחות בקטע מסוים..
נראה מה תענו..
שהעלו את החתן (בעלי) על הבמה לשיר לי אשת חייל.
הכי מפדח- החברות בריקוד שמו מטפחות צבעוניות, וגם אני לקחתי אחת, וחמותי לא הבינה את הרעיון והעיפה לי אותה, שאסור... ואני לא הבנתי מה היא מתכוונת והתעקשתי להצטרף 
אז לא נהוג לכסות את הראש עד שמגיעים הביתה, או משהו כזה 
הכי מרגש- שהוא בא לכסות אותי,
הכי מפדח- שיוצאים מחד ייחוד
מה מפדח כשיוצאים מחדר יחוד?
סתם כי את השניה כבר שכותבת
העוגב
למרות שהיה פה גם תשובות אחרות..
המון כלות מתפתחות בשלב שהולכים מהחופה לחדר יחוד וכל החברים של החתן רוקדים לפניהם..
הרגע האינטימי של החזקת ידיים בפעם הראשונה עם בעלך. מצד עצמו חוץ מרגע מרגש, עוצמתי וכו', הוא קצת מביך... לא רגילים למגע ופתאום זה קורה בשיא העוצמה.
הפאדיחה היא שכולם, כולל כל האורחים בחתונה, שותפים לרגע הזה שלכם האינטימי.
בנוסף,
כנשים יהודיות, דתיות, אחד העקרונות החזקים (אם לא "ה") שגידלו אותנו עליהם הוא הצניעות.
ופתאום, לערב אחד, את בולטת. כולם מסתכלים עליך, רק את לבושה בלבן.
גם כשאת צנועה ואפילו מכוסה בהינומה אטומה, את "מסמר הערב" אפילו יותר מהחתן, שלא ניתן להבדילו משאר הגברים, לעומת הכלה שרק היא בלבן.
שילוב שני האלמנטים האלה יוצר פידוח רציני....
אנחנו לא החזקנו ידיים
בישיבה שלו נוהגים שלא מחזיקים
של ה"נתינת ידיים", יסודו אינו משהו "רומנטי".. (בלי סתירה להרגשות-מתלוות שהובעו פה), אלא פשוט ליצור רצף בין החופה והקידושין, לחדר יחוד, שיש דעה שהוא החופה.
העוגבמפדח- שהמלצר פתח לנו פתאום את הדלת בחדר ייחוד IזועףI
מרגש- בכיסא כלה כשהתפללתי, לפני שהוא בא לכסות אותי... וגם כשאבא שלי בא לרקוד אותי ורקדנו כל המשפחה...
ואני כותבת בתור אחת שעסקה שנים עם ילדים. ועם יד על הלב הרגשתי שאני כבר לא מאה אחוז
אין לי את הכוחות לילדים בבוקר ולילדים שלי בשאר היום. אז עזבתי!!!!!
כן ואני האמא הראשונה שעושה בלאגן!!!! דוקא בגלל שהייתי שם ואני יודעת. שהם לא כאלו מסכנות וזה נח להן להישאר בגגל קביעות וכו. אבל כל זה לא מעניין כל הסיבות שלהן כשיש מולך נפשות.
אני יכולה להגיד לך ששנה שעברה הייתה גננת איומה לילד שלי שעשתה לו נזקים נוראיים נפשית.
וכן לא שתקנו!!!! היו כמה עונשים שלא יעלה על הדעת שהיא נתנה. ועוד התנהגויות
כשמפורש היא אמרה לי שהמטרה לשבור את הילד!! וזה גן עירוני מה אני יכולה לעשות... אין גן אחר
והיא אומרת שהיא שנים כבר מצליחה בשיטה הזאת. מה שברור שהילד שלי כנראה היה יותר קשה אולי מאלו שהצליחה לשבור בעבר. בתוספת הורים שמתנגדים לשיטה הזאת!!!!!
אומנם לא התלוננו במשרד החינוך אבל היינו מתלוננים לו היתה ממשיכה. ז"א הזהרנו אותה בצורה כזאת שלא יובן שיש לה עוד הזדמנויות אחרי מה שעשתה.. ז"א שלושה חודשים בתחילת שנה שטוב מאוד הבינה מי מולה ועזבה את הילד. אומנם הוא המשיך לא ללכת לרוחה אבל לא היתה לה בררה
והנה השנה גננת מקסימה!! הילד התהפך. אפילו אתן דוגמא נגיד היה משחק במים בברז והיא היתה כל הזמן מענישה אותה וזה לא עזר. בגללינו היא עזבה אותה כי היא דגלה בשיטה של להיות קשה
והנה השנה. הילד התחיל לשחק גם במים (זה סתם דוגמא זה לא אמתי) ותוך שבוע!!!! היא פשוט בדרך נעימה וטובה הפסיקה עם זה!!!. כן כן. שבוע!!!
זה בדיוק אומר שיש גננות זוועה
והילד הוא כל כך חכם. שכל הקיץ אמר לי בגן החדש אני גם אמשיך לעשות מה שהגננת משנה שעברה לא הסכימה. הוא כבר הבין שהוא במלחמה פה
והנה הופ. גננת טובה ואין עם מי להילחם. וכל הסיפור מאחורינו
הלוואי והייתי גורמת לגננת משנה שעברה לעוף בטיל ממשרד החינוך. שלא תנסה להרוס עוד ילדים שההורים שלהם לא חזקים כמונו
ואפילו יותר מכך. יש לי חברות שאומרות הלוואי והיה לי את הכח להתמודד כמוך מול הגננת. ולא בגלל חוסר נעימות מהגננת להקריב את הילד
כי שוב את רואה את עצמך בעינים שלך
גם לי בעבודה כיום. קורים מקרים שלא מבינה מה נפלו עלי, מה רוצים ממני זה לא אשמתי ולא קשור אלי.
ואני לפעמים נשארת בהלם . שבכלל אני אשמה במשהוא שראיתי אותו דרך המשקפים שלי והבוסים רואים דרך המשקפים שלהם ומבחינתם זה חמור מאוד!
בכל עבודה יש את זה לא רק עם ילדים
על כל עבודה את יכולה להגיד את זה. זוג בקושי עם כסף. אישה בהריון או אחרי לידה בקושי מתפקדת ועם ילדים וחוץ מיזה שיש עוד מליון צרות וקשיים של החיים ומסכנה מה רוצים ממנה. אין מה לעשות. עבודה זה עבודה
פגשתי לא מזמן חברה שלמדה איתי יחד בתיכון.
דווקא אחת שלא הייתי איתה בקשר מאד מאד חזק. היה לנו קשר חמוד כזה, קרוב.
היה לי כל כך כיף!! הרגשתי אח"כ טוב. פשוט משהו אחר כזה...
פתאום הבנתי- אני מתגעגעת.
לא, לא ללימודים...
להתגעגע זה לא בהכרח לרצות לחזור
אבל,
מתגעגעת למקום הזה,
למקום שלי.
למקום שהיה לי בין החברות
למקום הזה שכולן מכירות אותי, יודעות עלי, מי אני בדיוק..
למקום הזה בו את אהובה כ"כ, מוערכת, רצויה בלי תנאי..
למקום הזורם הזה, החופשי
שאני באה ויודעת בדיוק מי אני ומה מקומי כאן.
למקום הזה שאני אומרת בדיוק מה שאני חושבת בלי לחשוב לפני כן פעמיים איך זה יתפרש או איזה תדמית אקבל, כי כולם מכירים אותי. ויודעים מי אני. ולכן גם מה שאומר יתקבל תמיד באהדה
בשלב הזה, של אחרי החתונה, במקום מגורים חדש ורחוק מכל החברות ומכל המוכר, עבודה עם אנשים חדשים וכו' זה בעצם באיזשהו מקום להתחיל מחדש.
להגיע ולהתחיל מ-0 כמעט
מצד אחד לא להתגאות ולא להבליט את היכולות/הכשרונות וכו' להיות אני בלי לחשוב על איך זה מתפרש אצל האחרים, מצד שני- המקום הזה של ה"אני" המוכר הוא בתהליך, לא שהוא אינו, אך לאט לאט נבנה מחדש..
ולפעמים מרגישה פחות ביטחון ממה שאני באמת 
ובגלל שאני רגילה להיות במצב של 'שולטת בעניינים' מה שנקרא ובנקודת המרכז, זה ממש קשה לי.
בקיצור,
זה נקודה שפתאום עליתי על ההגדרה שלה,
ומעניין אותי אם יש מזדהים..
פרט.. הסבר
כמו נשואה שרוצה
אבל אין שום סיבה שהביטחון ייפגע לך.
תכירי סביבה חדשה
לאט לאט בנות יכירו אותך
את כוחותייך
במה את טובה
תוכלי להפגין אותם בנחת ובטוב
תוכלי לשמוח מהסביבה החדשה שבטח תיתן לך הרבה
ויהיה לך טוב...
חבל להתבאס על מה שכבר היה או קייםן במינון אחר.
אני גרה בישוב , מנסה למצא את החברות שלי.
לאט לאט אתחבר בעזרת ה'.
גם אני עדיין בחיפוש אחר המעמד שלי בחיי הקהילה ....
צרת רבים חצי נחמה.
תודה לכן, שאתן מרגישות כמוני , זה נותן כוח !
עם חברים וחברות?
וזה אפילו מעודד קצת כי חשבתי שיש לי בעיה רצינית...
מהרגע שנגמר התיכון, ומתחתנים, זה כבר לא אותו הדבר. אין את המעטפת, החברות, את הכיף, להיות אני באמת.
הכל נגמר, גם אם אני מנסה להתחבר, יש לזה המון שכבות מעלי, אני אמא, רעיה וכו.. לא אני האמיתית כמו פעם ללא ההגדרות.
וזה באסה קצת..
מישהו יודע כמה נוהגים לשלם לבייביסיטר בגבעת שמואל?
בעיקרון 25 בהנחה שהילדים ישנים (שוב ממש תלוי הבת) 25 נחשב מחיר "זול".
יכול גם להגיע ל30.
איפה שאני גרה בהנחה והילדים ערים ויש צורך להשכיב אותם לישון,להלביש וכ'ו ולא רק לשמור עליהם,אפשר להגיע גם ל40.
וואו...יעל מהדרוםהקרוב של גבעת שמואל
פסידוניתמכירים מקום כזה? מקום שמתאים לזוג,
כמובן שבנפרד אבל חשוב גם מקום שהאווירה תהיה מתאימה לדתיים
תודה רבה!!
אחרי חיפוש קצר ראיתי את ספא מצודת דוד - 750 ש"ח לזוג כולל ארוחת בוקר
וספא מלון יהודה 690 ש"ח לזוג כולל ארוחת בוקר
מישהו מכם היה? יש המלצות?
אני מחפשת רעיון לפעילות מיוחדת, בכיוון רוחני/יהודי,
בירושלים.
לקבוצה שכולם בני משפחה.
יש למישהו רעיון?
יחד עם הפעילות
מומלץ!
הוא שומר מצוות או יודע להתאים עצמו לציבור שומר מצוות?
סיור כזה יכול להיות רעיון טוב אך שיתייחס לצד הרוחני והעמוק של השכונות, הדמויות...
מחילה על השאלה..
פשוט יש לי חברה שהם ארגנו סיור אבל מי שהעביר התייחס לנקודות שלא מתאימות כ"כ לציבור אליו הוזמן.
סיור שפעם השתתפתי בו - בעקבות רבי אריה לוין עם אלידע בר שאול. היה מעולה! אני חושבת שהוא צריך להיות עמוס ומבוקש. לא יודעת אם הוא עדיין עושה את הסיורים האלה, ומה גודל הקבוצה המינימלי, אבל את יכולה לברר דרך הפייסבוק שלו כנראה. (אם לא זה - אולי סיור אחר יוכל להתאים.)
לגבי אורך חיים חילוני למרות שגם הם מחויבים להרבה נורמות ומוסכמות לא הכי הגיוניות נגיד ככה.
נגיד בציבור חילוני נהוג לחיות ביחד כמה שנים לפני חתונה למרות שמבחינה חוקית ידועים בציבור הם כמו נשואים. או טיול בכל מיני חורים אחרי צבא, זה מסוכן ובזבוז זמן וכסף. או כמות ילדים, למה שלוש זה בסדר וחמש זה הרבה, בעצם זה לא כזה הבדל? או הצבעה לידוען ורצון לראות אותו שר האוצר או ראש הממשלה למרות שאין לו שום רקע צבאי או כלכלי או ניהולי, איפה היגיון? גם כמות טלוויזיה בדרך כלל לא הגיונית.
ואם כבר אם בן אדם אתאיסט אז למה הוא בכלל חי ולמה לו להיות טוב? ומה זה טוב בכלל? מי מחליט, למה זה מחייב? יכול להיות שבן אדם פחות מוסרי חי בכיף ובן אדם מוסרי הולך לקרבי ונהרג. בשביל מה? בשביל מה להביא ילדים לעולם שגם ככה צפוף מדי? אורך חיים חילוני לא נותן שום תשובה חוץ מ"ככה בא לי" או "ככה אני רגיל"
כמו שכתבו לך לפני, מי שמחפש ידע ברצינות, זה לא המקום. ובכל זאת אענה.
הגמרא במסכת קידושין מסבירה את ההבדל בין גבר לאשה "אשה לבי תרי לא חזיא" , אשה לא ראויה לשני גברים.
כלומר נפש הגבר באופן עקרוני יכולה להכיל 2 נשים, אך נפש האשה רגישה ועדינה יותר, נקשרת יותר, מתאהבת יותר, ואינה יכולה להכיל 2 גברים.
יתרה מכך, נפש הגבר אינה יכולה להכיל מצב בו אשתו (קניינו... !)נקשרת בגבר אחר , זאת מציאות מאוסה מאוד וקשה מאד עבור הגבר.
ובכן, זוג שהתגרשו, והאשה מצאה בן זוג אחר, עצם מעשה הקידושין- בעלות כביכול של גבר אחר על אשתו (לשעבר..) מאוסה מאוד בעיניו, וזה הפירוש "הוטמאה" - נמאסה בעיניו.
כמובן שהיא מצידה מותר לה להתחתן עם מי שתחפוץ. למה לא?!
הרמב"ן מסביר שטעם המצווה שלא יהיה ניצול אפשרויות למשחקים אסורים בבוקר עם זה ובערב עם זה, וחוזר חלילה ללא הגבלה, והכל כביכול בהיתרים של קידושין וגירושין...
מכיון שהתורה יודעת בהכרת נפש האשה שלא יתכן מבחינה רגשית שבאמת תתקשר באופן אמיתי בבוקר לזה ובערב לאחר, אלא הכל משחק זנותי...
מקווה שהכל ברור.
בס"ד
נישואין זה קשר של נשמות שמתבטא גם בממד הגשמי.
הזיקה בין הנשמות קיימת גם לפני הנישואין,
ובזמן החופה מתממשת השייכות בין הנשמות.
כאשר בני זוג מתגרשים הקשר הפנימי בניהם נכרת, אך עדיין יש זיקה.
(ויש מצווה להחזיר גרושה)
כאשר אישה נישאת מחדש למישהו אחר, כל זיקה שהייתה בינה לבין לבעלה הראשון נעלמת,
ואין יותר שייכות פנימית בניהם.
לכן קשר כזה יהיה קשר של גוף בלבד, ריק מתוכן רוחני.
גבר מראש יכול לקדש יותר מאישה אחת, לכן נישואיו למישהי אחרת לא פוגעים באותו מקום פנימי.
שלום לך
ניכר שאתה יודע ספר
וניכר שעניין הזוגיות- נאמנות- שוויון מאתגר אותך. זה נושא חשוב, וכיום מקבל יחס ניכר- מכמה טעמים..
ישנם שני דרכים לגשת לנושא-
מלמעלה למטה- "נעשה ונשמע"- הווי אומר: החלטתי שאני הולך על מהלך XYZ-
כי כך נראה לי. במהלך המסע אגלה נק' חדשות, מעניינות או שלא, שארצה להסכים אתם או שלא, שאחשוב עליהם כך או אחרת-
אך אני "בפנים".
מלמטה למעלה- אני רואה שיש כאן משהו חדש ומעניין, חלקו ממש "IN", ובחלקו נראה חשוך/ פרימיטיבי/ מוזר-
אחקור ואלבן את הסוגיות בקצב שלי ובכלים העומדים לרשותי. סביר להניח שאספח אליי על הדרך רשמים/ חוויות/ תובנות.
שני הדרכים נכונות ולשניהם יש מקום
יש לזכור שהתורה "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים"
ולמשל את מה שהבאת- הפסוקים והדינים האלו-
אתה רואה במשקפיים מסויימות, בן ישיבה מכיר סוגיות ודינים ופסוקים נוספים באותו עניין ויש לו ראייה ממשקפיים אחרות,
רב פוסק בראותו את הפסוק רואה לנגד עיניו את הבית יוסף/ הש"ך/ הגמ' ורש"י, גדול יותר רואה את השו"תים שנכתבו בעניין,...
ותמיד ניתן להוסיף תובנות ורבדים ועניינים,
ומצד שני תמיד טוב שתהיה נ"צ יציבה לשאלה שעולה. לפעמים התשובה אינה כרגע מספקת- אך יודע אני שהעניין "מסודר": בלשון הישיבות- "מקושיות לא מתים"
תשובות בתמצות-
1. אכן לא עשתה מעשה פסול. כינוי לשון
2.כנל ב1
3. ככה/ מסובך
4. ככה/ מעמד אישי זה דבר חמור- לך ראה איך מדקדקים בכתיבת גט/ לא מחייבים אותם להנשא. (קיים רק באונס)./ אסור. תעבור על איסור כי אולי תרצה להתחתן עם הגרוש.. נקרא "ללכת עקום"/ הפוך על הפוך
5. אכן אינם ממזרים. וזה עבירה. כנל- הגדרת מעמד אישי זה קריטי
התשובות אינם מוחלטות. אלא ראשי פרקים באור מסויים. תמיד ניתן להשכיל עוד.. המון פירושים וספרים ודעות, בכל הרבדים. ושוב, לתמצת כזה עניין- בפרט מי שרוצה לשמוע ב"שפה" ש"מדבר אליי ברמה שלי ובנק' שאני דורך"-
מצריך אחד על אחד- "חברותא" בלשון ישיבות.
מקווה שעזרתי..
כשמנסים להבין טקסטים רעיוניים- ובמיוחד דברי רוח, צריך להכיר את השפה והצורה שבה מתייחסים לדברים.
בלי ההבנה של המשמעויות- אנחנו נשארים חסרי הבנה אל מול טקסטים- ואף על פי שאולי חשבנו שהבנו נכון,
הבנו בצורה לא מדוייקת.
אחת הטעויות שלנו כאנשים שחיים בעולם הישראלי המודרני הוא המחשבה שאנחנו מבינים מה כתוב בתורה
בצורה שטחית. למעשה השפה והמשמעויות הסימבוליות שמאחוריה נשארת חתומה בפני מי שאינו משקיע מרץ
וזמן ללמוד אותה.
ועכשיו ניגש לנושא שעליו שאלת- המחזיר גרושתו.
כדי להבין את היחס לנושא כזה צריך להבין את המשמעות של גרושה, וכדי לעשות את זה צריך להבין את היחס
לנישואים.
הנישואים הם אחד מיסודות הקדושה המרכזיים של עם ישראל לאורך כל שנות קיומו. בגלל זה אנחנו מברכים
בחופה "מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין"- המציאות הזו, של מבנה משפחתי מסודר, חיבור בין איש לאישה
בצורה גבוהה ולא יצרית ותאוותנית, מערכת שעוסקת בנתינה לצד השני. המערכת הזאת מבוססת על הבנה רוחנית
שהאיש והאישה, ברגע שהם מתחתנים או מקיימים יחסים יוצרים חיבור רוחני עמוק בין זה לזו, איש ואישה
נשואים נחשבים לאדם אחד, או כמאמר שייקספיר- "אדם בעל ארבע זרועות, ארבע רגליים ושני ראשים".
במערכת הזו- על פי הבסיס של ההבנה הרוחנית בהבדל בין איש לאישה- גבר יכול להיות מחובר ליותר מאישה
אחת בכל פעם בעוד אישה לא.
כאשר מנתקים את החיבור הזה, נשאר ממנו משהו, נשאר זיכרון של היותם אחד, ולכן יש הגבלות רבות על זוגות
גרושים. יש המעדיפים אפילו מבחינה הלכתית שלא יגורו באותה שכונה או עיר.
החיבור המיוחד הזה, שמשהו נשאר ממנו גם אחרי הגירושין, גורם מצב שברגע שהאישה מתחברת לגבר אחר,
החיבור הזה הופך לחיבור מת. מכאן לשאלה הראשונה שלך-
החיבור שהיה חי בין אותה אישה לאיש שגרש אותה - מת, ע"י הקשר עם האיש החדש. ולכן זה נחשב שהיא
"הוטמאה" לאותו איש מגרש, כי טומאה היא פוטנציאל חיים שאבד.
במילים פשוטות- הקשר עם האיש החדש, מחק את הקשר עם הבעל המגרש, ובכך פוטנציאל החיים שהיה בין
האישה לבעלה שגרש אותה אבד, בתורה זה נקרא הוטמאה.
השאלה השנייה שלך קיבלה תשובה כבר בהבנה הקודמת- היא הוטמאה רק לבעל המגרש, כי רק ביניהם היה
פוטנציאל חיים שאבד, אבל עם כל גבר אחר לא היה לה חיבור כזה, ולכן לא היה פוטנציאל חיים שיאבד, ולהם
היא לא הוטמאה.
השאלה השלישית עוסקת בהבדל בחיבור בין אנשים ונשים, איש יכול להתחבר לכמה נשים בלי לפגוע בחיבור
שלו לאף אחת מהן, אצל אישה החיבור הוא בודד, אם הוא מוחלף, הוא מוחלף לגמרי. למה? ככה אנחנו בנויים,
זה משהו בטבע שלנו.(אם אתה מעוניין בשיעור ביולוגיה, אני יכול להוסיף פה על הטבע הנקבי מול הזכרי),
עד תקופת רבנו גרשום מאור הגולה, לא היה שום איסור ביהדות על גבר לשאת שתי נשים(שמותרות לו),
לכן גם אין בעיה שאחרי שיתגרש יתחתן עם אישה אחרת ויחזור, כי במעשה הזה הוא אינו מאבד את פוטנציאל
החיים בינו לבין גרושתו.
השאלה הרביעית עוסקת בטעם של הרמב"ן- טעמי מצוות ניתנו להידרש, אבל הם לא הכול. הבאתי לך טעם
נוסף שקיים בדבר. אחת הסיבות שהתורה אומרת שאישה שתתחתן עם גבר אחר, לא חוזרת לבעלה היא כדי
למנוע מצב של נוול ברשות התורה, כלומר למצוא פתרון הלכתי למצב מקולקל.
הקושיות שהעלית הן פשוטות וקלות- מי ששכבה עם גבר אחר, לא התחתנה איתו. היא לא איבדה את פוטנציאל
החיים שהיה לה עם הבעל המגרש, ולכן היא לא הוטמאה לו, כי היא לא התקדשה לאחר, אלא זינתה.
אם אישה חיה עם גבר חיים של זוגיות כמו נשואים, הציבור מחייב אותם להינשא מתוך חשש שהם באמת נישאו
אלא שאנחנו לא יודעים על זה, לכן מחייבים אותם לערוך נישואים שיהיו מוכרים לכל כזוג נשוי. אם האישה
היא גרושה, זה אומר שלא תוכל לחזור לבעלה הראשון, אבל זו אחריותה, כשבחרה לחיות חיים עם גבר אחר.
ולשאלה החמישית- ממזרים הם ילדים של אישה מחוץ לנישואים, ולכן בכל מקרה שהיא לא נשואה ילדיה אינם
ממזרים. זה לא אומר שמותר לה לשכב עם אחרים ללא חופה וקידושין, זה אסור בכל מקרה, אלא שזה לא אוסר
עליה לחזור לבעלה. כמו שהסברתי למעלה- מעשה המשכב איננו התחייבות לגבר שאיתו היא שוכבת ועל כן
הוא איננו דומה למעשה קידושין שמחליף את הקשר הקודם, מסיבה זו גם אינה מטמאה. הנישואים מחליפים
את הקשר הקודם ומאבדים אותו לגמרי.
1. הוטמאה - "היא לא עשתה מעשה פסול" -
אז מה?
טמא וטהור זה מציאות רוחנית, שיכולה להיות מושפעה מהמעשים שלך, וגם מהמעשים של האחר. כמו שאדדם יכול לקחת חיים של מישהו אחר הלא עוול בכפו.
וגם, עד כמה שאני מבין נכון, הוטמאה זה סביל, היא באמת לא עשתה (ברצון).
2. הנחת יסוד - מישהיא טמאה לא יכולה להנשא בשנית. שגויה.
טומאה זה לא דבר רע או משהו בלתי ניתן לשינוי.
אדם יש לו טומאה בידיים, ולכן הוא נוטל ידיים.
יש אפשרות להטהר מהטומאה.
3. לא מבין את השאלה, ולא מכיר מספיק את הדינים שכתבת.
4. בגלל שלא השתנה שום דבר במציאות הרוחנית של האשה. לא היה שום שינוי פנימי, אמנם הם קיימו יחסים, אבל לא היה פה שום שינוי במציאות של האשה.
יש לכל אדם מציאות רוחנית, וכאשר איש ואשה מתחתנים הם מחברים את הנשמה שלהם. וכאשר הם מקיימים יחסים בלי חופה וקידושין, זה אסור, אבל לא השתנה פה כלום במעמד האשה.
ואשריך שאתה מוצא קושיות, יש המון קושיות.
ולכן באופן כללי,
לא מקיימים מצוות כי מבינים את הטעם, מקיימים כי כך ה' ציווה, רוצה להוסיף טעם? בבקשה, אבל אין זו סיבת הקיום, וסיבת האמונה, ולא הסיבה למה המצווה הזו נכונה או לא.
וגם, תרשה לי קצת,
אתה כמו שאני מבין, חילוני, או לפחות גדלת ככזה.
אנשים עומלים על הבנת התורה שנים על גני שנים ועדיין מגלים קצת ענווה כלפי דברי חז"ל, אני מבין את הרצון שלך להבין, אבל עליך לקבל את זה שיש פה משהו הרבה יותר עמוק ממה שנראה בצורה שטחית, ויש להתייחס בענוה יתירה כלפי דברי חז"ל.
5. לא מבין.
אני אשכנזיה.
הוא תימני.
אני מכירה זוגות מעורבים אבל כל מי שאני מכירה, הגבר אשכנזי והאישה תימניה.
רציתי לדעת אם המנטליות שמביאים מהבית מפריעה...
אגב, הוא נוהג מנהגים של אשכנזים כי הוא גדל כל חייו עם אשכנזים ככה שאני לא אצטרך לאכול אורז בפסח...
מפחדת קצת מהתגובות של הסביבה.
מה דעתכם?
והוא מספר לי מנק המבט שלו איזה יחס לפעמים הוא "זוכה" לקבל מאנשים משונים. פשוט איכס.
בבית שלנו יש שילוב מיוחד ומקסים של הכל מהכל. והילדים שלנו כל הזמן קודם כל- יהיו יהודים.
אם משנות לך תגובות הסביבה, אל תנסי אפילו. זה רק מעיד על כמה זה אכפת לך ויהיה מאוד! עצוב אם בעלך ירגיש דחוי בסביבתך בגלל העדה שלו.
סליחה על הבוטות, אבל אם זו הגישה שלך אז יש מספיק בנים לבנים רווקים.
אה ואם לא הבנת, אני אשכנזיה.
לצאת לטיול או בית קפה רק שניכם...
למרות שנשמע זמן לחוץ אבל אפשר לנצל את הזמן הזה..
אתם מסתכלים על הזוגיות כדבר של אגב אורחא ולא משהו שראוי לתיעדוף
רשימת התעסקויות שבועית לדוגמה במצב הנתון שלכם:
עבודה לימודים בית נקיונות ילדים סידורים ....
רשימת התעסקויות שבועית משופרת:
עבודה לימודים דייט במסעדה ילדים ערב של צפיה משותפת בתוכן מוסכם ומהנה....כלים.
עוד אפשרויות לגיון:
יציאה לתיאטרון
יציאה לסרט
לשים בייביסיטר ולהפגש עם חברים
ערב רומנטי ביחד בבית
קיצר הזוגיות היא לא משהו של כדרך אגב אלא של תיעדוף ובראש סידרי העדיפויות השבועית!
לוקח 2 ד' ברוטו
אם תעשו זאת-
סביר להניח שתשימו לב לעוד הזדמנויות ברות ניצול.
זיכרו שיגיעו ימים נוחים יותר.. ובינתיים שימחו בחלקכם
אפילו דבר הכי פשוט שהוא לאכול יחד!
אם תאכלי לבד- תסיימי יותר מהר
וכשאוכלים יחד זה לוקח בד"כ יותר זמן... כי מדברים וכו'.
אבל זה כל הענין!
למצוא נק' זמן משותפות ל"ביחד"!
וזה בסדר.
גם אני ובעלי לא מבשלים יחד ולא מסדרים תמונות יחד.
אני אוהבת לבשל לבד! בשקט שלי. מקסימום לדבר איתו תוך כדי או לתת לו חלק בשטיפת הכלים 
אבל כל זוג צריך למצוא את הזמנים שלו ל"ביחד".
אצלנו למשל זה ארוחת ערב יחד. זה יכול לקחת המון זמן!
או לצאת יחד לאנשהוא.... וכד'.
בליל שבת אוכלים סעודה לא מדי מרוחה, נותנים לילדים לספר חוויות פרשת שבוע וכו' ואז הם מקבלים משהו למנה אחרונה, פיג'מה ולישון, אח"כ אפשר להמשיך לשבת ביחד עם פיצוחים/עוגה לא משנה
במיוחד עכשיו בחורף כשיש ליל שבת ארוך
כולל ביטול דף יומי, חוגים וכדו' באותו ערב.
פעם הגבר אחראי לאן יוצאים, ופעם האישה.
לקבוע את היום חופשי שלכם שיהיה באותו יום! ואידך זיל גמור...
הרעיון הוא שזה מפנה לכם בוקר שלם!! בכל שבוע
ב"ה לומד כל יום. כולל שישי- שבת...
אל תתביישו, שחקו משחקי חברה מונופול טאקי סט ועוד
תכננו ערב יציאה ותדאגו לבייביסיטר או תשאירו אצל הסבתא
אפילו אפשר לחסוך לערב של מסעדה שווה
כמו טאקי וכדו'.
יכול לתת אוירה נחמדה עם צחוקים וכו.
מידי פעם לצאת לשיעורי תורה או לקרוא ספר אחד ליד השני על הספה עם מוזיקה הרקע - ולהנות מזה
סולמות ונחשים זה להיט... נוסטלגיה
ואנחנו פשוט רואים שיעור במחשב
הרב מיכאל לסרי יש לו כמה שיעורים פשוט קורעים מצחוק...
בתקופה האחרונה אנחנו רואים את השיעורים של הרב ברוך גזהיי ממש מומלץ!!!
זה שיעורים לא כבדים עם מלא דברים מצחיקים ומסרים...
אנחנו מכינים פופקורן הרבה פעמים או קונים משהו טעים במכולת....
גם יש לנו ספר על שלום בית של הרב לסרי "זוגיות עם רגש" ואנחנו קוראים אותו ביחד...
תיראו שהכל מתעורר
)זה הדבר הכי נפלא בזוגיות, הכי מקדם והכי מקרב.
דיבור אמיתי מתחיל במילים "אני מרגיש/ה" חיובי או שלילי, נקודתי או כללי לא משנה. העיקר לדבר על רגשות.
אני זוכרת שהיו מתפלאים עלינו איך זו"צ או זו"צ + ילד או שניים הולך לישון בשעות כ"כ מאוחרות (לא לפני 1 בלילה?)
וזה היה רק בגלל שהיינו מדברים המון!
גם עכשיו ב"ה. במיוחד אם אוכלים יחד ארוחת ערב.
אבל עד לפני שנה+ היינו אוכלים כל ערב ארוחת ערב יחד! בלי לוותר ע"ז כמעט! ויושבים איזה שעתיים לפחות בשולחן או עוברים לספה וכו'...
כמו 2 זקנות פטפטניות
וגם היינו לומדים קבוע 5 דק' מפלא יועץ בלי לפספס...
מודדת כובעיםברוכה השבה!!!
אנחנו כל היום בהודעות וזה מרגיש לי בגלל זה קשר כל היום. ואני מעודכנת בדברים ומעדכנת
יש משהוא שקורה בתשע בבוקר בעבודה. זה לא ממש קריטי אבל סתם משהוא. אז אני שולחת ווצאפ ומספרת לבעלי. אפילו סתם היתה פגישה וכך וכך אמרו. זה לא נורא בכלל אם הוא לא ידע מכך לעולם. אבל נחמד שידע
כי בתכלס בתשע בערב אני כזאת עיפה ויש דברים הרבה יותר קריטים לספר על הילדים וכו או דברים טכנים
אז יוצא שיש דברים שהם סתם... ואז אני מוטשת אין לי כח אפילו לספר. וווצאפ במשך כל היום משאיר את הקשר.
יכול להיות שזה דפוס שאחד מבני הזוג ראה בבית הוריו וצריך להבין שצריך להתגבר על זה.
דפוס הכוונה לאו דוקא ההליכה למסך אלא החוסר שיתוף
האם גם לאשתך זה מפריע או רק לך? מה היא אומרת על זה??
*רק מציינת שהתגובה מבעלי שהשתמש בניק שלי
לאחרונה רכשנו תיש ועז חמודים ואנחנו רועים אותם יחד בשעות הלילה הצוננות....נפלא!
תמיד אפשר סתם לקנות כלב..
נותן המון תעסוקה
החיים היו הרבה יותר יפים
מה לעשות אחרי שיש ביביסיטר זה הבעיה הקטנה...
