יודאיקה - חנוכיה ( אפשר מצופה כסף...) או גביע וכו' ...

או לחשוב משהו שהוא צריך או אוהב.

אני לדוג' קניתי ליומולדת האחרון מושב לכיסא של ד"ר גב כי בעלי יושב המון מול מחשב...

אפשר גם בושם.

לפני שהוויכוח מתלהט הופכים את התפקידים.

את מציגה את הדעה שלו והוא את הדעה שלך.

אם יש אי דיוקים אז הצד שמציגים אותו מתקן את ההצגה

ואז המציג חוזר שוב על הדברים כשהם מדויקים יותר

כך כל אחד לומד לראות את זווית הראייה של הצד האחר

ולומד שמולו לא עומד סתם פרד עקשן אלא אדם עם דעות וצרכים משלו.

אם לא יעזור אפשר ליצור בפרטי 

לשתוק. 


 

כן לשתוק..

לא אפילו לא "אבל.." אחד קטן- לשתוק!

לשתוק..

גם לא-- "רק רציתי שתבין..","לא הבנת מה שאמרתי.."......

בטח כבר הבנתם. הפתרון היחיד לעצור ויכוח מדרדר זה קודם כל לשתוק. (אחד מכם, אם שניכם בקטע עוד יותר טוב.) --לשתוק עד שנרגעים לגמרי. ואז להגיע להסכמה שלא מסכימים בינתיים. לוקחים פסק זמן מהדיבור על הנושא המדובר. חושבים בנפרד, בוחנים את שני הצדדים. וחוזרים לדבר בזמן מתאים, רגוע ואוהב.

סייג לחכמה שתיקה.(:

ואסביר:

כל אחד חושב משהו אחר לגמרי, אבל זה לא רלוונטי כי החיים מזמנים לנו את ההחלטות בעניין לפחות לחמש שש שנים הקרובות.

אז יודעים שכשנצטרך להכריע- נעשה הרבה חושבים. אני מעכשיו מתפללת על זה! אבל זה עוד הרבה זמן ובזמן הזה נרכוש דרכים משותפות להגעה לעמקים שווים בנושאים אחרים. מפה לשם מניחה שהחיים יעזרו להשתכלל בנושאים מעין אלו- שיש פער דעת ולא יעזור כלום לא מצליחים להתפשר.

לעת עתה וככלל- להניח לזה עד שיש בשלות נפשית לדבר על הנושא, או כשמגיע הצורך. עם הרבה תפילות ורצון ואהבה וזכירה שאתם פה תמיד ולתמיד- ויחד- ואחד בשביל השני.

054-7392522

דבר שני- לענין הברית.

אתם צריכים להחליט את מי מזמינים לסעודה ולמי צריכים לדאוג לשינה ומקום.

גם אני ילדתי בשבת לפני שנה וחצי והמשפחה של בעלי רחוקה וכן הזמנו את ההורים והגיסים.

לקחנו מקום נחמד לסעודות ודאגנו לקייטרינג ל-3 הסעודות.

ובעלי כמה גם המון כיבוד לאחרי הברית ולכל בית כנסת שהוא מוסר שם שיעור בשבת.

לבית כנסת של הברית: שתייה, רוגלעכים, בורקסים, ביצים קשות, חמוצים, עוגיות שונות וכד'.

וכמובן הרבה הרבה חד פעמי...

בהצלחה רבה!
ושילך בקלות ובשמחה!

אצלנו היה ממש מיוחד אבל בעלי שיהיה בריא עבד מאוד מאוד קשה כדי לארגן הכל!

צילמה בברית המילה של בננו נ"י ואנחנו מרוצים מאד מהתמונות ומהיחס הנעים. 054-2454522

יותר נחמד לעשות לבד.

אבל זה את יותר מכירה מה הוא מעדיף.

אם את בוחרת לחגוג לבד אז:

את יכולה לעשות בבית מעין מסעדה. 

חלבי/בשרי מה שאת בוחרת וממש להשקיע באוכל שווה, להכין אפילו תפריט מנה ראשונה.. מנה עיקרית.. קינוחים.. סלטים... לחמים.. שתיה חמה/קרה. וכמובן עוגה שווה. יין טוב.

כשהוא נכנס הבייתה לכבות את האור ועל הרצפה נרות דולקים בצורת המספר של הגיל (נגיד 25)

מתנה יפה ושווה.

בתכל'ס מה שתבחרי הכי חשוב זה החוייה ביחד.

העיקר ליצור אווירה אישית ואוהבת.

למרות שלדעתי לבד לא אומר שזה פחות מושקע.

את יכולה לארגן גם משו שכל המשפחה שלו והחברים ישאירו לו הודעות קוליות או בוואצאפ של מזל טוב אחד אחרי השני. (דוגמא אם זה בוואצאפ אז לומר לכולם בשעה מסויימת לשלוח הודעה וכך יקבל התקפה אחת גדולה של הודעות מכולםםם ואם זה הודעות קוליות אז לבקש שישאירו בזמן שהמכשיר מכובה או משהו כזה ואז כשמדליק מגלה המון הודעות שמחכות ושומע אחת אחרי השניה)

שלא כדאי לנסות לעשות משהו כמו  מה שהוא עשה, אלא לזרום עם משהו שמתאים לשניכם, כי אני לא חושבת שהוא עשה לך יומולדת כדי שאת בבוא היום תחזירי לו.

כזכרון נעים

לא תמיד הוא צריך להיות רעשני וגרנדיוזי

נסי לחשוב היכן אפשר "לגעת" בו באופן שייחרט בזכרונו.

לכל אחד יש מאורעות שזכורים לו כנעימים

זה יכול להיות משהו שקשור למקום שלו עכשיו בחיים

לשאיפות שלו למשהו טוב במיוחד מהעבר שלו וכדומה 

למשל- להכין לו בבית מסעדה בייתית (עם תפריט, עיצוב מתאים, נרות וכמה מנות..), עוגה שווה ליום הולדת ומשחק? זה יכול להיות גם "חפש את המטמון"- חידות שמובילות למתנה או לפתק שתכתבי לו

הפתעה כזאת לא פחות (ואפילו יותר) מושקעת מאשר להזמין אנשים ולעשות חגיגה גדולה

נראה לך שיתאים לו?

זה כמו לצאת לדייט למסעדה, רק יותר מפנק, או ללכת למשחק או פעילות יחד, רק שפה את תארגני

זה הכיף של חתונה עם מישהו, שלא צריך המון אנשים כדי שיהיה כיף, מספיק שיש עוד אחד , חבל על נקודת ההסתכלות שזה מעפן..

את יכולה להזמין חברים שלו, אם את חושבת שהוא יהנה יותר עם הרבה אנשים ולעשות סתם על האש

אבל את תמעיטי מערך הזמן הזוגי שלכם

לנסוע לצימר ליומיים (לילה אחד או יותר) , להזמין קיטרינג /לקנות את האוכל.

להתפנק במיטה בצימר + טלויזיה , בריכה /גקוזי , סרט טוב ,

יותר מאוחר בהמשך הבקר אפשר סדנה של משהו ....

או סתם רביצה בצימר.

לטיל באזור ביחד , אולי להזמין פיצה / המבוגר .....

בהצלחה

אפשר ללכת לחדר בריחה ולסכם מראש עם המפעילים שיחביאו שם מתנה שתביאי בשבילו.

הם רגילים לזה.

אפשר גם שהחברים הטובים יחכו לכם מחוץ לחדר ואז תהיה לו הפתעה כשתסיימו.

ותזמיני חברים.
קל לי לדבר כשאני לא משלם..;)

וכדאי עם תחפושות של פורים וכד' - מאד מוסיף!]

חידות בחרוזים
חידות בציורים
מקורות/ תנ"ך למבוגרים [אפשר תוך זמן קצוב למצוא....ומי שמצליח -מצליח]
דבר תורה [למהדרין, על מנת שייחשב לכם סעודת מצווה]
טריוויה
משחקי מילים/תשבץ/ חידות הגיון
סולמות וחבלים לחנוכה [למצוא או להכין הגדרות תואמות]
מונופול לחנוכה [כנ"ל]


פעם הייתה "הפעלופדיה"- מעין ספר ענק עם מגוון רחב של רעיונות להפעלה.

תהנו!
 

מדובר על בוגרים לא על ילדים

אפשר להחליט על מושגים ששייכים לחנוכה [שמן/ מנורה/ אור/ תורה וכו']
למצוא על בסיס:
אפשרויות-
* כמה שיותר מקורות מהתנך או מדרשים או סיפורי חזל שעוסקים בו 
* בהקצבה של "תוך שתי דקות [או העמדה של שעון חול או משו בסגנון] צריך למצוא ..." משהו מוגדר מראש. [למשל המילה "מנורה" בתורה/ בנביאים


אפשר להמציא כללים מכללים שונים
כיד הדמיון...

זה מה שעלה לי.

ולא חושבת שכולם מכירים עד כדי כך את כולם

ואין אצלינו כ"כ סמארטפונים... ב"ה

בטח יש לזה שם.

מוציאים מישהו אחד  החוצה (בוחרים אותו בקפידה, צריך להיות חכם ועם חוש הומור).

בינתיים מסבירים לכולם מה עושים:

מעבירים קופסה, בתוך הקופסה יש מראה. מי שבחוץ לא יודע את זה, הוא חושב שיש שם איזה חפץ, תמונה של מישהו או משהו כזה.

כשהוא חוזר כולם יושבים במעגל ענק והוא שואל כל אחד שאלה, מותר לענות לו רק בכן ולא.

הוא צריך לנחש מה יש בקופסה.

כולם בעצם ענו לו על עצמם, נגיד שהוא שואל אם המישהו הזה אוהב שוקולד - כל אחד עונה לו את ההעדפה שלו. הוא שואל אם המישהו הזה בבית ספר - שוב, זה לפי מי שהקופסה אצלו ביד..

אצלנו זה היה הצלחה גדולה. גם הקטנים נורא נהנו (כמובן היה צריך קצת לעזור לחלק מהם לענות..) ובעיקר זה הצליח כי הדוד שנבחר לצאת היה חכם ומצחיק. גם כשניחש כבר את התשובה עשה פרצוף פוקר והמשיך במשחק לטובת הקהל. ושאל שאלות משעשעות והצחיק את כולם עם ההערות שלו.

בס"ד

כל אחד בתורו זורק חץ של קליעה למטרה (יש על מגנטים, יש סקוצ'ים עם כדור כל מיני), ואז
מרים חידה או שאלת טריוויה בנושא שמתחשק לכם,

או כמה מעורבבים (על המשפחה, על חנוכה, וכ' למשל מה יום הנישואין של הסבא והסבתא המשותפים לכל בני הדודים גם אם המשפחות לא ממש קרובות יש נושאים שמשותפים לכולם)

המספר שאליו המשתתף קלע, הוא הניקוד שיקבל על התשובה שהרים.

אגב מי שלא יודע יכול להמציא משהו מספיק יצירתי,
וכולם ביחד מחליטים אם החלופה הזאת ראויה לניקוד וכמה מתוך התוצאה מגיע לו...

אני גם נגד עבודה במקום מעורב

וקל וחומר במקום שיש בחורות צעירות

גם אני חושב שהוא בן אדם מדהים.

גם אני האמנתי בו במאה אחוז כשהוא הכחיש הכל.

אני לא מאמין שהוא הלך לעיסקת טיעון והודה במה שהוא הודה, בלי שהיה כלום.

אני משער ( ורק משער) שהוא ניהל קשר קצר עם אותה חיילת, ואחרי זה סיים את הקשר הזה. אולי נפילה חד פעמית שלו.

לדעתי היא ניסתה בשלב מסוים ( זה המכתב שכנראה דובר עליו שהיא שלחה לו אחרי כמה שנים) היא ניסתה להוציא ממנו כסף. זה מסתדר לי עם העובדה שעכשיו היא תובעת את משרד הביטחון על פגיעה נפשית ( נו באמת).

אין מה לעשות, כמה שאנחנו , הציבור הדתי לאומי, כבר לא תמים כמו שהוא היה, אנחנו עדיין "בתולים" יחסית לאחינו החילונים.

יסכים לעסקת טיעון.

וגם אני מכירה אנשים רבים שמכירים אותו ודיברו כשהכל יצא לתקשורת שבוודאות הוא חף מפשע.

ואני ממש סקפטית...

בכל מקרה, אונס לא היה, היא כנראה באמת "קפצה" על המציאה שהיה משהו...

ומסכימה לגבי הקבע, או כל עבודה ששואבת המון מחיי הזוגיות והאישות.

"אין אפוטרופוס לעריות"

כותבת גם בתור מישהי שעשתה שירות צבאי עם הדרגות הגבוהות.

עסקת טיעון היא לא הודאה, היא לא אמירה משפטית שאומרת "כך היה". בשום צורה שהיא.

עסקת טיעון מתרחשת כאשר צדדי התביעה וצדדי ההגנה מגיעים לפשרה מסויימת מכיוון ואין באפשרות

אף אחד מהצדדים להגיע לידי הוכחה מוחלטת. שני הצדדים מפחדים מדעת השופטים שיכולה להשתנות

על פי מצבי רוח וטרנדים משתנים.

עסקת טיעון זה אומר שבמקום לעבור למצב מלחמה טוטאלית לתקופה שיכולה להימשך שנים ארוכות,

שכוללות בין היתר בהתחשב בהיותו קצין בכיר- השפלות חוזרות ונשנות בתקשורת כל דיון וכל החלטה,

תקיפות אישיות ועוד לא מעט מרעין בישין, הוא בוחר בלסיים את הסיפור הזה. להמשיך הלאה בחיים.

ולתת למשפחה שלו את היכולת להחלים מהמתקפה הזו.

אני לא אומר שהוא עשה או לא עשה. אני אומר שבגלל שזו עסקת טיעון- כנראה שאף פעם לא נדע.

ככה זה כשהחוק אומר שכל אישה יכולה להאשים כל גבר ולא יהיו לזה השלכות עליה בכלל.

וגם אני ובעלי חלוקים. יש את זה שהוא לא חפץ בכך ששנים ארוכות יהיה מסע של ערעורים ומשפטים - זה גם יכול להיות. אבל שבעיתון מתנוסס ציטוט "הייתה נשיקה, נסחפתי", מבינה שכן היה משהו ואני לא מדברת באוויר. 

אגב אני יכולה להגיד שאם הוא חף מפשע, שאפו וח"ח לאישתו, צדיקה אמיתית.

אני לא יודעת אם הייתי מגיעה לסיכום כזה בסיטואציה כזו, ששמו התנוסס בכך שהוא לא חף מפשע, אלא בחר בעסקת טיעון על מנת לחסוך את כל ההמולה.

ויכול להיות שהמחיר הזה שווה מול המלחמה שבצד השני, שסופה מי ישורנו...

בכל מקרה- אם הוא עשה משהו, הוא משלם מחיר כבד מאוד.

אם לא- הוא משלם מחיר כבד, ועל משהו שהוא לא עשה.

והדבר היחיד שאפשר לקחת מזה זה להקפיד על התקדשות אישית שלנו ביחס לדברים הללו.

הרי לעולם לא תדע!!!

אולי היא בטוחה מיליון אחוז שזה קרה והוא היה עם החיילת. אבל היא לא חיבת דין וחשבון לעם.

ואולי היא מנסה להדחיק ? כי קשה לה להתמודד עם האמת?

אולי היא אומרת  לכולם שהיא מאמינה לו.  בגלל הילדים?

 מה שקורה בחדרי חדרים ומה שהיא אומרת לו. לא נדע לעולם!!

יתכן שהם כבר שנים לא חיים טוב. איך אפשר לדעת מה התקשורת שלהם? מה רמת אהבה? מה שנראה זה לא מה שבאמת.

יש הבדל בין להיות לוחם, מ"מ, מ"פ לבין מג"ד, מח"ט והלאה

בגילאים הצעירים יותר ובדרגות הנמוכות יותר, זה נטו שירות של לחימה בשטח. רובנו גם לא מתחתנים בגילאים האלה ( ברור שיש חריגים) . אפשר לסיים יפה תפקיד מ"פ בגיל 23-24 ולתרום תרומה משמעותית. אחרי זה להתחתן , להקים משפחה ולחיות חיי נישואין כמו שצריך.

אפשר לתרום אח"כ עוד 20 שנה במילואים חודש בשנה.

ככל שעולים בדרגות הכוח עולה, החשיפה לחיילות/פקידות/קצינות עולה.

הכותב הוא רס"ן במילואים שעד החתונה שירת ביחידות שדה ולאחר החתונה עבר לשרת ביחידות עורפיות ( המחיר היה יציאה מהמסלול המרכזי ובסופו של דבר שחרור מקבע) . הרווח של חיי משפחה היה שווה את הכל.

ברור שמי שעושה את ההחלטה הזו משלם מחיר כבד.

ברור שחייבים שיהיו כאלו שיעשו אותה.

יש כאלו שזה תפקידם, וייעודם. ויש להם נשים וילדים.

לא צריך לשפוך את התינוק עם האמבטיה.

כן צריך לדעת שהמציאות קשה.

דבר שני- הלקח מהסיפור של בוכריס הוא לא זה.

לקחים מפרשת הרב ברלנד -

אל תלמדו תורה כל חייכם! עם כל הרצון והחשיבות ללמוד תורה, בן אדם בריא בגופו ובנפשו לא יכול להיות מסוגר בחדרי חדרים מסוגרים, ולא לנהל חיי משפחה וחיי אישות וקשרים נורמלים. 
 

נשים יקרות- גם אם התחתנתן עם אברך שמסתגר בתורה, אל תסכימו לחיות כך לאורך שנים. תגבילו מראש את המסלול הצבאי שלו למסלול של בעלי בתים.

וכו' וכו'.

ולעניננו-

נו באמת, לבוא ולקחת מקרה ולשלול את כל הדרך, שברור שהיא חשובה והכרחית לקיומנו, מרגיש לי להוציא את הטפל מהעיקר.

לקחים- חשוב להסיק. איך אפשר לצמצם, איך אפשר לתקן, איך אפשר להבא לבוא ולהועיל. אבל לבוא ולהלביש את האידיאולוגיה שלך, שלא צריך להיות בקבע כי זה מעורב, מרגיש לי מאולץ.

ואני יודעת, ההקבלה שהבאתי לא מתיישבת בדיוק אחד לאחד עם המשל והנמשל, 

הרעיון היה להביא דוגמא לכך שקורים דברים לא טובים בעוד מקומות, ואיך ניתן לבוא להסיק מסקנות מסולפות. 

כפי שהתורה נצרכת לחיינו, גם צבא.

וכפי שצריך אנשים שיקדישו את חייהם לתורה (גם אם אולי זה לא נועד לכל אדם), כך צריך גם אנשי קבע (ושוב, אולי לא נועד לכל אדם).

וכפי שהעניינים בפרשת הרב ברלנד לא הובהרו והוכרעו, כך גם בפרשת בוכריס. 

גם אם זה בשם התורה, לא התירו אלא לבן עזאי, וגם איתו לא ברור בדיוק מה היה, רק שמכיוון שהיה "פיקוח נפש"

אצלו אז דחו לו את המצווה.

אבל כלל פשוט בעולמנו- זה לא בריא לא לחיות חיי משפחה תקינים! לא משנה בשם איזה אידאל.

אף אחד לא יודע מתי יפשירו את הקרקע. זה לא במקום לקנות לעצמך דירה.

זה השקעה לגמרי מעניינת. לפני כמה שנים הם רצו כ-23K על הקרקע הזו. ביום שבו יפשירו אותה יש כמובן עלויות נוספות כדי לבנות את הדירות הרצויות על הנייר הזה, אבל לכאורה אם מפשירים בקרוב זה עסקה לא רעה.

הבעיה - 

זה יכול להיות מופשר בעוד שנתיים, ומהנסיון של סבא ז"ל, יש קרקעות שהופשרו גם לאחר 50 שנה, ואף יותר.

מכירהה פסיכולגית מבני ברק ממש מקסימה ששמה  ג'ויה הרמן 0527615106.

יש מרפאת סי בי טי

שנחשבת לשיטה הכי יעילה לטיפול בדיכאון וחרדה

המרפאה הזו נחשבת לאחד המקומות הטובים בארץ.

כדאי להתקשר ולבדוק

היום יש ב"ה המון ספרים.

ובאופן כללי-

הניסיון שלכם לבנות ביניכם אהבה הוא ניסיון שנועד לכישלון. כי אהבה היא דבר שנבנה רק על גבי מחויבות.

כלומר- כמה שלא תמשכו ותאריכו, אתם לא תחזקו את האהבה, ויש סיכוי שאפילו תזיקו לה. לפני הנישואים

תתמקדו בנקודות פשוטות יותר- חברות, חיבה, נעימות, הכלה. אלו תחושות אוניברסליות שאפשר לבנות יחד.

אל תחפשו אהבה- כי היא תגיע רק אחרי החתונה, ואם היא תגיע לפני זה רק יזיק.

קצר ולענין..

https://docs.google.com/document/d/1w7Ky24QkkGAzB13UPnmmkA2l50A48u6IAF8ORBQknxI/edit?usp=sharing

@פאז

אם הבחור מוצא חן בעינייך - אל תיכנסי לכל הדברים הללו.

אל תתני את קיום הפגישה עם האבא, בנוכחות של האמא באותו זמן. אולי לא נוח לו - מה עניינך..

ואם האבא לא יהיה ב"וורט" (שאין שום דין כזה..), אז תלכו אליו אח"כ בשמחה. אם הוא יראה שאת מכבדת אותו ורוצה את "נוכחותו" ברקע, זה יגרום לכך.

ואנשים בגילכם, שמן הסתם גם מרוויחים, מדוע צריכים שידברו "על כספים"...

אתם תבנו את חייכם העתידיי לא על עזרה כספית של אחרים. מה שירצו לתת, תשמחו. אל תיכנסו לזה. בנוגע לחתונה, ממילא כל צד ישלם על אורחיו.

ולמה לחשוב שהוא "מסתיר" דברים לגבי אביו? מה שסיפרת נראים דברים מאד גלויים.

אל תחששי איך ההורים שלך יקבלו שהאבא לא יהיה בוורט. הרי הם יודעים את המצב המשפחתי. מה עניינם מה בין הוריו. לכל היותר, תתאמו פגישה של האבא עם ההורים. או אצלם או אצלו. ולא בשביל "כסף" אלא סתם להיכרות.

כמה שהאוירה תהיה פחות חשדנית ויותר מרצון לקשר משפחתי - כך יש להניח שגם תיענה ברצון.

הרי לא אמרתי שהוריה לא יעזרו. אדרבה, מעולה  אם הם רוצים.

אבל זה כל זמן שמדובר עליהם. זה הדמיון היחידי לדוגמה שהבאת מעצמך.

אך אם מדובר על "לדבר על עניני כספים", זה לא. הם מספיק בוגרים כדי להסתדר לבד. הורים רוצים לעזור, יבורכו. אך לא בהתניה מה יעשה הצד השני..

גם הורים שנורא רוצים לתת רוצים לשמוע מה קורה אצל הצד השני.

בהנחה שלא מדובר ברוטשילד, הורים רוצים לשמוע אם הצד השני יכול גם לתת משהו ולהקל מעליהם.

ולכן צריך תיווך עם עדינות ונימוס. אז הצעתי שלא יפגישו את ההורים לדבר על זה כי זה מתכון למריבות.

עדיף שהזוג יתווך ביניהם.

נראה שהוא לא מעוניין כל כך שאבא שלו יהיה מעורב ובצדק..

נשמע שגם בחים שלו הוא לא היה מעורב כל כך..

אל תנסי בכוח להדביק את אבא שלו לסיפור ולחיים שלכם

זה בחירה שלו ותכבדי אותה

גיליתי אחרי האירוסין שיש נתק מהמשפחה של אביו. לגמרי.

אני חושבת שתפתחי שיחה- רק לדעת מה המצב- בלי לשפוט בכלל-

ותעבירי את המידע למשפחה שלך. תכיני אותם.

אני גיליתי הרבה דברים בעקיפין ואחרי, ובהתחלה נבהלתי, ואז בעלי הסביר שעשה זאת כדי לשמור על כבוד אביו.

אולי אני הייתי נוהגת אחרת, אבל הבנתי אותו.

אין מה להיבהל. כל משפחה והסיפור שלה. את צריכה אבל לדעת.

לומר שתשתדלו להגיע.

אם יש שבת מקווה באותה שבת, או שמסתדרים איכשהו בלי לומר לאף אחד  (אם יבינו יבינו.. זה יכול לקרות לכל אחד).

אם לא מסתדר - מסבירים יפה שלא יכולים להגיע 0 בלי קשר למקווה

או שלא תבואי

או שלא תטבלי שם אלא יום אח"כ

לא ידעתי אם זו אופציה לייעץ לך כזה דבר כי אצלנו נגיד כן מודיעים לחמות הרבה זמן מראש ואי אפשר לבטל בהתרעה כ"כ קצרה.

אני בד"כ כן אדחה טבילה ביום, אבל זו אני. (שאלתי פעם רב והתשובה היתה שאם זה מקובל על שני בני הזוג אז זה בסדר)

גם לבן שלה היא תגיד לפני השבת בר מצווה שלו ש"סליחה, אבל אנחנו לא יכולים לתכנן חודש מראש"?

מהשבתות האלו למדתי לדחות טבילה. זה כזה מקודש בעיני חמותי שלא ראיתי שום אופציה אחרת.

כל משפחה והנורמות שלה. לדעתי הנאמנות המוחלטת לשבתות משפחתיות היא לא מאוד בריאה.

אין מצב שהוא לא עושה מה שאמא שלו ביקשה ואין מצב שאני מצליחה לטבול אצלה.

אם אבקש לא ללכת - הוא ילחץ עלי לטבול אצלה (עשיתי זאת בכמה שבתות משפחתיות והיה ממש קשה)

אם אודיע לו חד משמעית שאני לא הולכת, זה עלול ליצור מתחים בינינו (ואז אני לא רואה כזה ערך לטבילה בזמנה....)

אם יכולים לארגן את העניינים של הטבילה והלילה אז כן אם לא אז נשארים בבית.

אם הוא בצו 8 בעזה אז גם האימא שלו דואגת שיבוא לשבת המשפחתית?!

צריך "לחנך" את ההורים מלכתחילה שלא באים מתי שהם רוצים (כמובן בצורה מכובדת) ואז בהמשך נהיה יותר קל

הוא מציע, אירוסים, חתונה.

סתם-

קודם כל- אמונה בה'. ה' יתברך איתנו ופועל לטובתנו. אפשר וכדאי לשמוח בזה, ולסמוך על זה. אם אתם הולכים

לבנות בית- הקב"ה שותף בבית שלכם. "לא איש בלא אישה, לא אישה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה". אתם לא

לבד בתהליך הזה- רבש"ע איתכם. להכניס את זה לראש, וללב ולחזור על זה. כי הקב"ה הוא מזווג זיווגים. והוא

איתכם.

שלב שני- אמונה בעצמך. אין הדבר תלוי אלא בך. עם השקעה, עבודה ומאמץ שלך- אתם יכולים לבנות את עצמכם,

אתם יכולים להצליח במקום שאחרים לא, כי אתם תשקיעו בזה. מי שעובד על הזוגיות והקשר- בונה אותו ומאושר,

ומי שלא עובד, בסופו של דבר יכול להיות שיגיע למקום שכבר לא ירצה לעבוד עליו מרוב קושי. את מסוגלת- הקב"ה,

(מהסעיף הקודם) טבע בך את הכשרונות והיכולות הללו. ויש היום המון מקומות שיעזרו לך אם תצטרכי.

שלב שלישי- אמונה בקשר שלכם ובבן הזוג. טוב לכם? נעים לכם? יש כבוד הדדי? חברות? שותפות? יש לכם מטרות משותפות? יופי- יש לכם המון בידיים. יש המון זוגות שמאושרים היום והתחילו עם פחות מזה.

הוא מכבד אותך? מעריך אותך? נותן לך מקום? מתחשב? הוא לא מתנהג באלימות? חשוב לו שיהיה לך טוב?

ולהפך? מדהים- יש לכם כבר את הבסיס.

מכאן והלאה אפשר להתקדם ואפשר להידרדר, הכל בידיים שלכם.

וללמוד איך בונים זוגיות- זה מאוד חשוב. יש היום הרבה ספרים והמון מדריכים ומדריכות. שווה ללמוד איך נכון

לחיות בזוגיות ולא להתבייש לפנות לעזרה כשצריך.

בהצלחה!

רק מבחוץ הכל נראה זוהר ומלא רק שמחה 

זו החלטה רצינית וכבדת משקל, שכוללת בתוכה הרבה דברים חדשים והחדש והלא מוכר כידוע מלחיץ

במיוחד אם את אחת שקשה לה בדרך כלל להחליט, או אחת שמפעילה הרבה מחשבה בהחלטות, ולא פועלת מהרגש

הרבה מאד אנשים מרגישים חששות רציניים בתקופת האירוסין, זה טבעי ונורמלי

לא סתם הרבה רבנים מנחים לקצר כמה שיותר את התקופה הזאת, כי בה מחוייבים אחד לשני ברמה מסויימת אבל לא מחוייבים לגמרי, ולכן יש יותר מקום למחשבות שגויות של אולי היה עדיף אחרת

כך שמומלץ לקצר את התקופה הזאת ויחד עם זה לדבר הרבה בנחת ולהתחיל דפוסים טובים של תקשורת שימשיכו בעז"ה גם לעתיד

אז קודם כל תרגעי ותביני שאת ממש לא היחידה במחשבות האלו, וזה טבעי ומובן

ואחרי שנרגעת, תנסי לבדוק בנחת מה מקור המחשבות האלו (אם צריך בעזרת מישהו חיצוני שיעזור לך)

ולראות אם יש משהו אמיתי במחשבות ובאמת יש חוסר התאמה\חוסר מציאת חן

תבדקי האם החששות באמת מאותתות על משהו אמיתי שלא מתאים לך להקים איתו את הבית או על פחד מחתונה והתחייבות מלאה.

עדיף שלא תעשי את זה לבד אלא עם מישהו שאת סומכת עליו, כי לבד הפחדים לא תמיד נותנים לראות את הדבר השלם והאמיתי

בהצלחה, והרבה מזל טוב!

אני מאורסת גם, לבנאדם ממש חמוד,

וזה לא שמפריע לי דברים בחיצוניות שלו אבל כן יש חששות. הוא עם אופי די שונה משלי, וסוג אינטלגנציה ממש ממש שונה (הוא לא אוהב ללמוד בכלל... ואני כן. הוא כל הזמן בלאגן ואקשן ואני יותר לקרוא ספר בספה)

ובאמת בהתחלה זה לא הפריע לי, אבל פתאום זה למשל התחיל להציק, שלא יהיה לנו על מה לדבר ושהוא ישתעמם ממני וכאלו דברים...

ולא להתחרט אבל חששות מהעתיד וכאלו דברים פתאום ממש תופסים מקום. ממה נתפרנס ואיפה נגור ואתמול כמעט בכיתי כי לא ידעתי איך אני אחתן את הילדים שלי כי זה עולה הרבה ואני לא עובדת עדיין...

תכלס, אמרתי שנמאס לי להרגיש ככה, אז דיברתי איתו על זה. זה הכי טוב לדעתי. לשתף ולהיות פתוח.

הוא אמר שהוא גם חושש אבל הוא חושב שנסתדר. תכלס, אני די סומכת עליו בקטע.

וגם הבנתי, שלא משנה את מי אני אבחר, תמיד יהיו מעלות וחסרונות. למה להתמקד ברע?

הרי בחרתי אותו כי הוא היה נראה לי מתאים. וקיבלנו ברכה מהרבי ממש טובה. והייתי ממש שמחה.

אם אני תמיד אחשוב על החסרונות ועל זה שיכל להיות יותר טוב אני אף פעם לא אהיה מרוצה ממה שיש לי.

שימי לך בראש את כל הדברים הטובים והמתאימים שיש לו ושאין אצל אחרים, אני בטוחה שלקחת מישהו שכן מתאים לך תכלס.

ושתדעי לך שאנשים מאורסים נראים שמחים רק מבחוץ.

בפנים הכל לחוץ וחושש ומפחד מאד. וכל הסידורים והבלאגן... ועליות וירידות... כל החברות שלי הנשואות אמרו לי שהיה להן ככה. זה נורמאלי לגמרי.

בגלל שלהקים בית בישראל זה כזה פרוייקט מסובך וקדוש, תמיד השטן מתערב ומנסה להפריע עם כל הכוח שלו. בפרט אחרי האירוסין כבר שאוטוטו חתונה אבל עדיין לא נשואים.

תתני לו כאפה ותגידי לו שאת הולכת להתחתן וזהו. 

בעז"ה שמי שבחרת יהיה הכי מושלם בשבילך.

(לגבי גובה, גם אני תמיד רציתי מישהו עמוד חשמל, והוא גבוה ממני רק ב10 סנטימטר... וזה לא הפריע לי בכלל אבל פתאום אחרי שסגרנו אני כזה "אוף, הוא נמוך..." איך פתאום זה מפריע? ממתי גובה קובע מי בנאדם טוב ומי לא? תכלס, זה מה שבאמת חשוב)

בהצלחה

יש לי עוד מה לומר אבל לא רוצה לחפור לאנשים

אבל תעשי לעצמך טובה ואל תתחילי לפחד מדברים בעתיד

הדברים כל כך משתנים ב20 שנה, ואפילו ב5 שנים, שבטוח תהיי אז במקום אחר ולא תביני למה דאגת מהסיבה הזאת (לא מבטיחה שלא יהיו סיבות אחרות לדאגה, אבל הם ישתנו..)

אני מאד בטוחה בהחלטה שלי אבל זה נורמאלי שיהיו חששות.

ועצם זה שאני יודעת שזה טבעי, מאד מוריד לי מהלחץ...

(ואני לא בוכה משטויות. כמעט בכיתי. סתם כי ראיתי כמה עולה להתחתן וקיבלתי שוק)

להתחתן", זה לא גזירת הכתוב.

תלוי איפה, כמה אנשים מזמינים וכו'.

זה לא חייב להיות מאד יקר. בסופו של דבר, מתחלק בין שני הצדדים..

אבל גם הנורמות ומה שמקובל כמינימום עולה הרבה.

וזה לא שאין לנו, או שאני דואגת על זה יותר מידי, זה פשוט הרבה לעכל בבת אחת.

באמת הוצאות הזויות (ואנחנו עוד ניסינו לחסוך כמה שיותר..)

הכי נורמלי וטבעי שיש חששות, לא כתבתי עליהם כלום

ההפך, זה מעיד שיש לך רגליים בקרקע ואת חושבת על העתיד, וזו תכונה חשובה

רק כתבתי על החששות מה יהיה עוד 20 שנה אולי, כי את לא יודעת מה ה' יזמן לך בעתיד, שאותם לפחות תנסי להוריד מהראש שלך, דווקא כי יש כל כך הרבה חששות אחרים, רלוונטים קצת יותר..

הבעיה היא שהכל מתערבב, ופתאום לצאת ממצב של לגור בבית עם ההורים ולא לדעת כלום מהחיים למצב של לגור לבד ולעבוד ובנקים ולחסוך ולקלוט שבארץ אוכלים לך את הפרנסה יותר ממה שאתה מסוגל לקנות אוכל-- קצת מבלבל, תודי.

זה באמת מעבר קשה ומבלבל

וגם לא קל בכלל

מזל שהחיים עם הבעל בד"כ שמחים מספיק בשביל שהקושי יהיה שווה

שנאמר, יש תקווה אם נשיר כולנו יחד 

או משהו בסגנון

גם חלק מאלו שמתייעצים פה או במקומות אחרים

כי אולי לא מרגישים ככה כל רגע בחיים, אבל בסך הכללי כן

(כל הם עוד מבינים שזוגיות זה בניה תמידית ועובדים בשביל זה)

צריך רק לדאוג שזה לא ישחק במהלך החיים

אז יש הרבה תקווה

אולי מדריכת הכלות שלך תוכל לעזור.

המון בנות שאני מכירה היתה להן תקופה קשה באירוסין.

במקרה קשה של ויכוחים ומריבות כדאי לבטל אירוסין. זה הרבה יותר פשוט מלהתגרש.

אבל המקרה שלך לא נשמע קשה - את מעידה שהוא בחור טוב.  אבל ויכוחים ביניכם זה לא ככ טוב, תנסי להבין למה זה קורה. שניכם מתוחים ועצבנים? את מתעקשת על דברים? הוא מתעקש?

אם אלה ויכוחים על דברים שקשורים בסגנון חיים הם יכולים להתגבר בהמשך החיים.

לא מתחברת לאמירה שאחרי החתונה מפריעים דברים אחרים. בדרך כלל אותם דברים שמפריעים ממשיכים להפריע ובגדול.

בקיצור, אעפ שנשמע שאצלך המצב נורמלי וקל, כדאי לדבר עם מישהי.

דרך אגב, מה ההורים שלך אומרים? הם אוהבים אותו?

אם הם לא אוהבים אותו זאת נורה אדומה. אם הם אוהבים אותו זה נשמע חיובי יותר.

סליחה על ההודעה הפסימית שאולי לא מתאימה למצב שלך, פשוט רציתי לכתוב תגובה קצת שונה שמתייחסת יותר בכובד לחששות שלך כי אני מכירה מקרים שהחששות היו מוצדקים.

לפחות קצת משיכה. אבל בלי רגש בכלל? ואם רגש לא יבוא?

אלא אם כן את בת 35 ואין ממש ברירה... או שאת מכירה את עצמך שמעולם לא הצלחת להרגיש משיכה לגבר כלשהוא ואולי זה בעיה שצריך לטפל בה לבדוק למה

אם לא היה רגש, לא היית מתלבטת.

את לא רובוט, ואם אתם יוצאים תקופה, אז יש רגשות, כלשהם.

רק צריך לברר מה הם.

ועכשיו הדגשה- רגש הוא דבר חשוב ומשמעותי לנישואים. אל תוותרי על הרגש כי "הוא יהיה בעל טוב".

יש הרבה בחורים מקסימים ונהדרים שיהיו בעלים טובים(כמעט כל הבחורים הם כאלו)- והסיבה שלא המשכת

הייתה כי הם לא התאימו לך. הרגש הוא משמעותי וחשוב ולכן צריך לברר אותו.

ועכשיו השאלה היא-

מה הרגש שיש-

אם הרגש שלילי, צריך לברר למה ומה זה אומר ומאיפה זה נובע.

אם הרגש חיובי, אבל שונה ממה שציפית,חלמת, או חלש יותר-

רגש חלש הוא תוצאה של שני דברים- פחדים, ובנייה לא מוצלחת.

פחדים- חיצוניים או פנימיים לקשר- מאוד משפיעים על הרגש, הם יכולים לעמעמם אותו מאוד, או למנוע ממנו

להופיע, אע"פ שבמבט לאחור כן נוכל לשים לב אליו.

בנייה לא מוצלחת- דייטים רגילים הם הזדמנות מצויינת להכיר שכלית בן אדם, אבל לא לבנות חברות. חברות,

אחווה, חיבה, נעימות, שותפות- אלו הרגשות שאני קיבלתי שצריכים לחפש בשלב הדייטים, כדי שאח"כ נוכל

גם להביא אותם לידי הבשלה ואהבה בחיי הנישואים. את כל הרגשות שציינתי לעיל, קשה לבנות בשיחות ארוכות

על מי אני ומי אתה כשאנחנו לרוב נמצאים מהצד השופט ובוחנים את המדוייט\ת. בשביל זה צריך להיות שחקן,

להיות על המגרש ולבנות חברות נעימה- דרך פעילויות משותפות, ושיחות שלא סובבות רק סביב "איך יראה

שולחן השבת שלך?" על כל הווריאציות השונות שלו.

אם יש רגש חיובי, עבודה משותפת על בניית חברות ונעימות משותפת- יחזקו אותו, יגדילו אותו ויבססו אותו.

אפילו אם הרגש לא כל-כך חיובי העבודה הזו יכולה להפוך את היוצרות.

אם החסמים הם לא בתוך הקשר אלא מחוץ לו או שקשורים לדברים שלא מבוררים בקשר- צריך לשים לב אליהם

ולבחון אותם.

הרבה יותר מומלץ ללכת ולהיפגש עם מדריכת כלות טובה או יועצת נישואים שתוכל לראות ולשמוע בדיוק את מה

שאת מרגישה וחושבת. זה הרבה יותר אמיתי מלתת מסמרות כלליים.