פורום נשואים טריים (עמוד 411)

תבדקו ממש טוב, כי לא כל המשקיות תש יודעות את זה... בהצלחה

אבל יש תנאים מה נפח המנוע והשנת יצור של הרכב.

 

לגבי להעביר בעלות צריך להיזהר עם זה כי אם הם מזהים שימוש ברכב (נניח מילוי דלק באופן תדיר) יכולים לשלול תשמש)

 

לגבי מקום ללא תחבורה לא נתקלתי בחריג כזה בתנאים.

 

 

לא יהיו הוצאות על דלק... מסתכלים כמה חודשים אחורה באשראי.... (אולי 5)

נראלי שקוראים לזה אשתי לא מבינה אותי/בעלי לא מבין אותי.ש
יש את זה בדברי שיר.

ממש חמוד וטוב...

את החוברת יש לנו את זה- זה מהמם.

לא זוכרת את השם......
זה ספר עלילתי שבצד אחד שקוראים, זה יומן של האישה שמתארת את ההתרחשויות מנקודת מבטה, ובצד השני זה מהצד של הגבר...
אולי תנסי בפורום ספרים, אולי מישהו שם ייזכר..

אני אעתיק את התיאור שלך לשם

מרשה?

זה רעיון טוב.

"אני לא מבין את אשתי" ובצד השני "אני לא מבינה את בעלי". יכול להיות?

אני מדברת על משהו סיפורי יותר.

יכול להיות ספר של ליהי לפיד?

משהו על כמה מערכות יחסים במקביל? זוג שהלך לו וזוג שלא?

ופעם רואים מהצד של האישה ופעם יומן מהצד שלו?

בכל מקרה לא זוכרת את שם הספר, רק נראה לי שזה היה של ליהי לפיד

מקווה לבשורות טובות

היא בעבודה על שלום הבית שלכם.

אני ממש מבינה את הקונפליקט. זה קורה בהרבה מצבים בחיים שיש סתירה בין אידיאל ורצון ובין טובת הבית הפרטי. אלה החיים וזה טבעם ואנחנו נצטרך לבחור כל פעם מחדש מה הכי נכון כרגע.

אני באמת מאמינה שכל בית יהודי הוא נדבך בהבאת הגאולה. כשחברות מתחתנות אני מחזקת אותן שהקמת בית היא מצווה והן מוסיפות טוב לכל עם ישראל בכך.
עכשיו כדי שהאבן בבניין המקדש תהיה נאה וחזקה, צריך שהבניין הפרטי יהיה יציב וטוב.

הרצון למימוש עצמי הוא לגיטימי ואנושי ונורמלי וכל זה. אבל הוא בא ביחד עם הבית, ואנחנו כאנשים בוגרים צריכים למצוא את האיזון הנכון. בסופו של דבר השקעה בבית ועשיית רצון אשתך זה לא הפוך ממימוש עצמי, זה פשוט סוג אחר. תשתף אותה, תדברו על זה, תבקש שבאמת תחשוב על כל הברירות יחד איתך ותגיעו להחלטה משותפת.

זו דעתי הקטנה.

עיסוק יומיומי בעבודה אפרורית שאין בינה לבין הכיוון שלי דבר וחצי, יעשה אותי אדם עצוב, מרוקן ומחוסר משמעות.

לעשות שלום בבית אין משמעותו לבטל עצמך לחלוטין. אמורה להיות איזו שהיא פשרה, שאם לא באמצע אז לפחות בקצת. וכאן לצערי אין שום פשרה, רק התבטלות מוחלטת שלי בפני אישתי כמו לפני הבורא.

גם לי תמיד היה חלום כזה, מסוים.

די מהר הבנתי שהגשמתו לא באה בחשבון, לפחות לא בגלגול הנוכחי שלי בעולם הזה.

לא אומר שאין לי צער על זה לפעמים,

אבל הדבר הראשון במעלה הוא הקשר עם בן הזוג והמשפחה.

רק אחר כך באים שאר דברים.

במקרה שלי אני יודעת שהגשמת החלום שלי לא אפשרית בעיקר בגלל שבעלי יהיה בדכאון אם אכן נגשים אותו...אז מה הרווחתי מזה? כלום. רק הפסדתי.

לצערי אצלי החלום והשאיפה למימוש עצמי איננה מתנגשת עם אף רצון שלה, אומר זאת כך:

זה נובע נטו מחוסר אמונה שלה, בי וביכולותיי.

לכן זה כל כך פוגע, ולא הוגן.

שהיא, שאמורה לדעת מה הם יכולותיי, ולהאמין בי, מונעת ממני את מה שמרגיש לי כמו הגשמת הייעוד שלי בעולם הזה.

ב.יש דברים שהם גם מימוש עצמי וגם מימוש ערך שאתה מאמין בו...למשל צבא,או עבודה בביטחון או תעשייה צבאית,קליטת עליה,קירוב רחוקים,ארץ ישראל,הקמת יישובים,לימוד תורה,עזרה לנזקקים כמו פעמונים..או בתור עוזר או בתור מנהל ומארגן שמאחורי הקלעים

כמובן שמימוש עצמי מגיע יחד עם ערך שאתה מאמין בו...

ואינני רוצה להיחשף, כי אני מעט ידוע בציבור.
לכן רק אגיד שזה בנושא ההתיישבות.
כמובן בניהול.

היא מתנגדת כי היא איננה מאמינה ביכולתי לשנות את המציאות, לצערי. חרף דברים שעשיתי והרמתי בעבר.

זה רצון ה' כרגע שתמלא את שליחותך בכך שתהיה לצד אישתך ותבין את הצורך שלה לחכות עם החלומות הראויים והטובים שיש בך.

מנסיון שלנו, אם תוריד ממנה את הלחץ ותתמוך בה ותאהב אותה למרות ההגבלות שהיא כביכול שמה על רצונך, היא תבוא בעצמה ותרצה להגשים את חלומך ביחד איתך.

או בתפקיד שיגזול הרבה מזמנך בבית? אולי יש תפקיד אחר שיתאים לשניכם?

זה פשוט תהליך ברמה לאומית שאני חולם להתניע. והיא מודעת לחסרונותיי הרבים ולכן לא מביעה אמונה ביכולתי להצליח.. קצת מצער אבל זה המצב

ל הפרק והיא לא מוכנה לזה? חילוקי דעות זה דבר לגיטימי לגמרי,כמובן אני מבינה את כאבך על חוסר האמון שהיא מביעה.זה מחליש.הלוואי שתתחזק,הלוואי שהיא תיתן לך כח.תתפלל על כך

זה היה ידוע בתנאים?
ב. מספיק חשוב לך כדי להתגרש?
ג. כשיהיה הזמן זה יגיע. כנא' השעה דוחקתו והכבוד דוחקו.
ד. אולי אשתך צודקת וזה לא העניין.
ה. שאלת רב?

שמציע ישר לחשוב על גירושין..
במקרה שלי, גם אם היא תמנע ממני כל פעילות בהגשמת הרצון והייעוד שלי, לא אחשוב על כך.

ואילו רק למען ילדיי, שיחיו עם אבא ואמא.
מי שמתגרש בכלל חוסר מיצוי אישי הוא אדם שרודף אחרי החלום בצורה אגואיסטית

יש מצבים כאלו בזוגיות,שאחד מבני הזוג יותר בעניין של משהו והשני פחות...אנחנו שונים ולא זהים,זה נורמלי לגמרי.זה גם נורמלי ומובן שאם מישהו בעבר נכשל במשהו השני לא תמיד יעודד ויביע אמון ויחזק,על אף שהיה ראוי לתמוך...עצתי לך,להתחזק,מן הסתם מדובר בערכים אמיתיים,צריך לדבוק באמת,כמובן כל עוד זה לא פוגע במשהו ביניכם,נשמע שלא קשור לקשר שלכם.כל אחד יתקדם בקצב שלו בייעוד שלו בערכים בהם הוא דבק,מתוך הבית המשותף.אולי בהמשך היא תראה שאתה מתקדם ואז האמון שלה יחזור.אל תתנו לזה להעיב עליכם.לכל אחד בזוגיות יש מרחב אישי גם.וכדאי לתמוך זה בזה.

אני מבין שהבית במקום הראשון, ושאולי אם הזמן כקבל יותר תמיכה.
אבל המצב פשוט מצער! עשרות אנשים רואים בי מתווה כיוון ודרך, ודווקא אישתי הקרובה אליי ביותר מונעת ממני להתקדם הלאה.

כל מה שתלוי בנסיעות, בפגישות וכו' היא בקושי מוכנה לזרוק עצם. ואי אפשר לקדם ולהתקדם ללא תמיכה מהבית..

מצד אחד יש לכל אדם נשוי את השאיפה להיות בעל טוב, מצד שני יש גם ייעוד אישי בעולם. למה אצלי יש סתירה ביניהם? מתסכל.

. מסכים עם אשריך "אם אני מבינה נכון"
ב. מה שאתה מתאר.
האשה רואה אותך מזווית עין העדשה. כשכל העולם רןאים אותך אחרי הקדמות מאחורי הקלעים
עם כל אחד זה כך

שונה מחברו במידת המסירות שלו לאידיאל.אתם ב י ח ד.תאר לך היה הפוך,היא הייתה מאוד בעניין מסויים ואתה לא נלהב מזה כמוה,ולכן קשה לך עם המחיר שזה גובה ממך.כל דבר זה ביחד.כל התקדמות.הכל משמיים.זו העבודה שלכם.יש גם אידיאל של בית ומשפחה.לא רק התיישבות.הלוואי שתמצאו את הדרך לשלב הכל.

מי מכיר אותך יותר טוב ממנה?

יש לי רק עצות מעשיות בשבילך:
א. היה שותף לקבוצת אנשים בעלי חזון דומה או מטרות דומות.
ב. אל תהיה הראש לשועלים, קודם תעביר כמה שנים טובות בתור זנב לאריות. יש המון מה ללמוד מאחרים.
ג. תתחיל בקטן. תפרוט את החזון שלך לשיטה, ותתחיל מהבסיס. מהקהילה שלך, מהעיר שלך, מהחברים שלך. לא כדי לקדם את החזון הענק, אלא כדי לממש קודם כל את הערך שאתה מאמין בו!

התחום הוא גאולת הארץ? תתחיל מתחקיר שטח, לפגוש את האנשים שעושים את זה כבר עכשיו. לנסות לעבוד איתם. ללמוד! יש לך המון מה ללמוד מהם, בעלי הניסיון וההצלחה, גם אם יש לך רעיון מבריק שעוד לא נוסה. קשרים והערכה מקולגות הם הכרחיים לעבודה ציבורית.
גם נפתלי בנט ואיילת שקד העבירו הרבה שנים בתוך המערכת, שוליות של אחרים, והתנסות בתפקידים ציבוריים, לפני שבאו עם חזון כבישת המפלגה הדתית לאומית באג'נדה חדשה. לפני שצנחו לתפקידים בכירים בקדנציה ראשונה.


אם תצליח, וה' יעזור לך,אתה כבר תתקדם לבד וסיכוי טוב שאשתך תתמוך בך.

שאני כבר עומד בראש ארגון, שמונה עשרות, ובליווי של אנשי חזון מעשה שנמצאים בתחום עשרות שנים..

בעניין הלימוד- תמיד יש מה להחכים ולדעת בעניין הזה, וזו עצה טובה.. אלא מה, שאישתי לא איתי, נטו מחוסר אמונה ביכולותיי, על אף הצלחות עבר.

של תיסכול.

 

לפעמים לאיש יש איזה חלום "גדול" והבאלאבוסטע לא כ"כ רואה מה הענין... לעיתים חושבת שזה סתם חלומות ו"אובססיה" ובסוף לא יצא מזה משהו רציני, יתברר שבזבז את זמנו במקום משהו "מועיל". לפעמים חשבון פרקטי של "פרנסה". לפעמים סתם, היא בענייני הבית ואין לה את הראש הזה, של ה"מעוף".

 

צריך להבחין בין מה שנוגע לצד של התמיכה העקרונית, השיתוף הנפשי, למה שנוגע לדברים הבסיסיים של הבית.

 

מה שנוגע אליך - אז כדאי לשקול בישוב הדעת, האם הרעיון הוא באמת רציני, יש סיכוי שיצא ממנו משהו שיש בו משמעות, או שזה המון זמן על כמעט-לא-כלום. 

אם שקלת בנחת והגעת למסקנה שאכן כן - אז יש מקום להשלים עם זה שלא כל "חזון" שלך, אשתך מבינה או באותו ראש. לא נורא. תסתכל על המטרה, תגיד לעצמך, זה דבר חשוב מבחינתי, אני עושה אותו, בשמחת הערך שלו-עצמו. כשיהיה ויצליח, אולי גם היא תראה שלפחות מבחינתך עשית דבר שבעיניך הוא חשוב.  בוודאי שאין מקום שתחליש את עצמך מסתם "חוסר-אמון" שלה ביכולתך. לא שייך. תאמין אתה ביכולתך ובעז"ה תצליח.

 

נכון שיותר נעים אם היא "שותפה" - אבל אי אפשר בכח. תהיו חברים טובים גם בלי זה. אולי מכח היחס הטוב ביניכם, היא תתענין עם הזמן.

 

 

מה שנוגע מבחינה מעשית לבית, אז יש גבול עד היכן אפשר "לדלג" על צרכי הבית. אתם שותפים, צריך שאם העיסוק הזה הוא רק מצידך, ללא "שותפות" שלה, אז זה יבוא באופן מינימלי על חשבון מה שבאופן סביר איש אמור לעשות בבית.  נכון שלעיתים אשה מוותרת גם על המינימום הזה, כי מאד רוצה במה שבעלה משקיע את זמנו. אבל כשזה לא כך, אי אפשר "לנדב" אותה בעל-כרחה.  אחוז בזה - וגם מזה אל תנח ידך.

 

בהצלחה.

תודה רבה על ההבנה!

לצערי נולדתי, כך נדמה לי, עם נשמה 'כללית' מדי. כללית כמוהן לא כמו רבותינו גדולי האומה, אך כזאת שרגישה למעגל הרחב לא פחות מלמעגל הראשון שלה.

באמת שלפעמים בא לי לזרוק הכל ולהתמסר לבית וחפרנסה וכו', כי זה עם קשה עורף וממשיכים לדבר עם הערבים וכו' אבל אנלא מצליח. ממש כאילו בנפשי הדבר. כאילו לא רואה את חיי חיים בלי עיסוק בארץ הזו.

פשוט לא נמשך לשום תחום אחר, בלי קשר ליכולתי להצליח בתחום כזה או אחר.. נעול


והיא לא מקבלת את זה, ובצדק

מתאימים. ולא באשליות שמה שאני אעשה זה מרכז העולם, אבל לכל אחד יש חלקו.

ואתה לא היחידי. למשל, "רגבים" עושים עבודה עצומה. אם לא מי שייסד את זה (סמוטריץ' דומני), היה היום מצב גרוע יותר בכמה עניינים שנוגעים לאחיזתנו בארץ.

 

למה "בצדק" היא לא מקבלת את זה?..

 

אלא שאתה צריך לשלב את התחומים. קודם כל בראש. להבין שכמו שאתה צריך לאכול כדי שיהיה לך כח למה שאתה רוצה, ואז האכילה היא חלק מהענין - כך גם במבנה של האדם, הצדדים של הפיתוח הרוחני האישי, של הפיתוח המשפחתי, ושל העבודה למען הכלל - הם ממש מחזקים אחד את השני. אם אתה לא "בורח" מהבית, אלא בונה אותו, אתה מעצים בזה את היסוד של היציאה שלך מעצמך, זה יסוד הכלליות. ובסיוע התכונה הקבועה הזו, אתה ממשיך גם ליותר "כללי". והוא משפיע חזרה על איכות התוכן בבית.

 

אתה דואג לפרנסתכם, אז אתה לא כאילו דואג לכלל ע"ח הכי קרובים. גם הם חלק מכלל-ישראל... ומתוך זה, אתה גם מתרחב לדאגה לענייני הכלל. לפעמים עם הזמן, זה כבר גם מועיל לפרנסה, בתחום שטוב לך.

וגם אם תצטרך חלק מהזמן לעסוק בינתיים במה שלא קשור לתחום זה, בגלל הפרנסה, תאמר לעצמך שזה אמצעי לכך שתוכל לעסוק במה שליבך חפץ אולי פחות זמן, אבל בראש שקט. עד שיוכל גם להועיל מהצד לפרנסה.

 

כללו של דבר - לא האחד ע"ח השני, אלא להפנים בראש שאלו תחומים משלימים - ולתכנן באופן מעשי איך באמת ישלימו זה את זה. יש להניח שגם אם אשתך מסופקת ביכולתך בענין זה, כל זמן שהאיכפתיות הליבית והמעשית למשפחה קיימת, היא לא תעכב בעדך. לכל היותר, לא "תתלהב" כמוך - אפילו אנשים קרובים לא תמיד מרגישים התלהבות של השני לנושא מסויים. אם הולך לא ע"ח דברים אחרים, אז עם הזמן כבר יכולה להיווצר הזדהות.

בהחלט מחזק.
אך מה שרשמת, השילוב הוא לא משימה פשוטה כלל בעניין הזה. כי אפילו לפגישה, לאירוע, למבצע.. קשה לה 'לשחרר'.

המינימום של המינימום..

בנחת, וגם בהיר...

 

היא לא אמורה "לשחרר" אותך. אתה אדם בוגר, מותר שיהיו לך שאיפות משלך - גם אינה חושבת  שיצא מזה משהו, כמו גם ההיפך.

 

כל זמן שהענין הוא נשיאה בעול הרגיל בבית/פרנסה, ענין אחד. מה שמעבר לזה, אתה צריך להסביר לה בידידות שיש לך אישיות שלך, וכל אחד צריך לקבל את אישיותו של השני. וגם לשלב. 

למה היא ככ לא מאמינה ביכולותיך אם הם גלויים לעייני כל?
האן היא לא מאמינה בפרוייקט עצמו או בך? זה שני דברים שונים.

נראה לי שיש פער בין יכולת ההנהגה שלי בחוץ לבין ההנהגה של אישתי אותי בבית...

בכל מקרה היא לא מאמינה ביכולתי להוביל שינוי רעיוני ומהותי עמוק בתודעה הציבורית. יותר מזה אינני יכול לפרט כי הארגון הוא גדול ומוכר.

זה נשמע שהיא לא מאמינה ברעיון עצמו כי כמו שאמרת, זה "ברמה לאומית" והיא עצמה חושבת שזה גדול מידי.
בדברים אחרים היא כן מאמינה ביכולת שלך?

רעיונית

ולא מעניין אותה למה.

היא לא נמשכת כלל לנושא, לצערי.

כלל ישראל לא אומר לה כלום, כשזה מגיע לנוכחותי בבית.

ואני דווקא יכול להבין אותה, אלא שיש מעבר בחיים, ואת המעבר הזה היא לא מוכנה להכיל

למצוא לה מישהי שתעזור בשעות שאתה לא נמצא זה יעזור או שהיא תנטור טינה?

אתה חי בסרט. אתה רוצה להשיב השכינה למקומה עשה שלום עם אשתך צא מהסרט של תנא אמורא או בנימין זאב הרצל תהיה יהודי טוב בעל טוב ואבא טטב

ודבר שני, יש אנשים שהייעוד שלהם בחיים הוא מעבר לחיים הפרטיים שלהם.
לא צריך להיות בר כוכבא כדי לרצות להביא גאולה לעולם.
מספיק בוגר כדי להכיל את זה?

ב. לא קראתי את על התגובות.
-ג. התחושה הקשה שעולה פה ממה שכן קראתי עצובה. אשתך יכולה להבין ומתפקידה לתת בך אמון בסיסי.
אם הייתי אומר לי שאתה רוצה לעזוב את הבית לתקופה או לעבוד בעבודה שמבסכת את שלום הבית הייתי מבין, אבל כל עוד יש כישרון ובנוסף אתה יכול לפרנס דרך הכישרון הזה, איפה המוקש??
הגאולה מתחילה רק מהבית? האמנם?
האם נגזר על הגבר להתייסר רק כי אשתו לא מאמינה באפיק הזה?
לכו לרב,למכווין מקצועי,ליועץ או לכל דבר אחר, אבל שני דברים שיהיו למול עיניך:
א. אתה חייב לפרנס בעבודה הזאת, שזאת לא תהיה עבודה של אידיאל נטו, שכח מזה.
ב. שאתה יכול לממש את עצמך כמה שאפשר במסגרת המשפחה.

אולי כדאי להתייעץ עם רב שמוסכם על שניכם, שישמע על ה"ייעוד" שלך וישמע מה דעת אשתך בעניין, ו"יפסוק" מה הדרך הנכונה בשבילכם בחייכם.

אין פתרון יותר חכם מאשר לומר את זה ישירות לאדם שאת הכי מרגישה קרובה אליו במשפחה (בעלך)
והכל יסתדר חג שמח!!

למה לא לציין אותי?

זה לא משהו שנעשה פעם ולא פעמיים..

כאילו אני לא חלק מהמשפחה..

זה מטריד אותי, זה מעליב אותי

לא ציינת האם את מרגישה מהם חום ואהבה ביום יום בשגרה וכשנפגשים?

ברוך ה' מרגישה חום ואהבה, הם מקסימים ונותנים הרבה בשבילנו

אבל דברים כאלו גורמים לי לחשוב שאולי זה לא אמיתי...שזו הצגה בשבילי...

או שאולי כשעוזרים אז אכפת להם רק מהילד שלהם (בעלי) והנכדות...ושאיתי הם נתקעו..

לא יודעת..אולי אני בסרטים..

בלעדייך לא היו את המתוקים.

אפשר לשאול בתמימות ואפשר לבקש ממישהו שידבר איתם על זה
ואפשר גם לשלוח שאלה לחלל הווצאפ. אני לא יודעת מה טיב היחסים אבל נראה לי הכי טוב לסיים את זה בקלילות במקום שיכביד..

אצל משפחות מסויימות אם לא רבות "נהוג" לומר שהילד/אח/ילדה/אחות הגיעו ולנקוב בשם הקרוב להם. גם לי זה קצת צורם אך מובן .

שזה בתום לב.
לאמר להם

לא שוכחים לרשום אותי.אבל אני מרגישה תמיד שאומרים לי בנימוס שלום ומיד באים לבן שלי ובעלי ... ומתרגשים ממהם.כיאלו יש התעלמות ממני. למרות שהם כן רואים אותי אבל אין באמת הבנה או הכלה לדעות / למחשבות שלי. זה מגיע למצב שאני מעדיפה לעשות הכול ולא לדבר .... לשתוק כמעט כל השבת....

את כותבת שאת מרגישה מהם חום ואהבה.

לי כמתבונן מבחוץ זה נראה שהם פשוט חסרי טקט ומודעות לסביבה...

הרי גם אם היו שונאים אותך ובמריבות מטורפות, זה דבר טרוויאלי להזכיר את השם שלך, גם ללא קשר לטיב היחסים ביניכם. הם לא חושבים כיצד זה נראה לשאר המשפחה? הרי מן הסתם גם להם זה נראה מוזר, למה לא כותבים את השם של הכלה?

לכן לא נראה לי שאת צריכה להיפגע מזה אלא פשוט להבין שכנראה חמיך וחמותך מוזרים בקטע הזה. 

שנה טובה למשה דוד חיים ויוסי וכו'
ולא מוסיפים את השם שלי...

הייתי מוסים "וגם את אניי אלמוני" ומוסיף סמיילי קורץ...

נראה לי שלאט לאט זה יחלחל...

קחי בקלות (גם אני "הודרת"י מקבוצת וואצאפ של המשפחה של אשתי בתואנה שזו קבוצת בני דודים/ות ודודים/ות וכו' בתואנה שהגיסים לא שם. (וזה נכון)
האמת זה נוח לי כי אין לי חפירות כל היום בטלפון...

אולי אפילו לכתוב שוב את כל המשפחה :
וגם מאיתנו -פלוני ואלמונית, חמודי ומתוקית..
אם ההורים יגידו שכתבו אתכם, תענו שלא שמתם לב (ואם יש אומץ אז להגיד "בגלל שלא כתבתם את אלמונית אז הרגשנו צורך להצטרף כמשפחה..")
להדגיש את זה שאת חלק מהמשפחה..
או בהמשך למה שדן אמר,
"איזה יפה שחשבתם עלינו ושחששתם לכתוב את השם של אלמונית בלי רשותה, אז רק שתדעו שהיא מרשה ושאנחנו נשמח להיות כתובים כמשפחה "

הייתה מרחמת עליו... שהוא כ"כ עייף ומסכן ושילך לישון צהריים, ממש דוחפת אותו לישון צהריים.

סליחה? יש לו אישה

או סתם ישאל בחיוך- ומה עם אשתי?

אני גם בעד שבעלך יעשה את זה,
פעם הבאה ששולחים שהוא יכתוב ׳וגם את מבשרת׳.. כמובן שהכותב יתנצל וכו׳..

שהם לא מזכירים אף אחד שלא הממשפחה הביולוגית?

 

כלומר, מזכירים את הילדים שלהם, האחים שלהם וכו'. אף לא בן זוג אחד?

 

אם זה כך - אז כנראה זה לא "נגדך", אלא רגילים להזכיר את שמות משפחתם, ולא יודעים שגם את רוצה.... כאילו אם שולחים לבעלך, אז ברור שזה גם עבורך..

 

 

מה שכדאי אולי לעשות אחרי ההבנה הזו, הוא לומר לבעלך שזה מפריע לך, שהיית שמחה אם היו מזכירים גם אותך, אחרי שאת ב"ה חלק מהמשפחה.

יתכן שהם דווקא מאד ישמחו לדעת שאת מעוניינת. יש חותנים שרואים תעודת-כבוד בכך שהכלה רוצה שיזכירו אותה בשמה..

גם ההורים לפעמים לא יודעים איך זה יתקבל.... והכלה נעלבת. שבעלה יגיד שהיא תשמח. לדעתי, הכל יסתדר. והחשוב, לדעת שזה לא במכוון מראש, אחרת לא ינחם זה שמשנים "כי אמרו". היא רוצה לדעת שאוהבים אותה ורואים בה חלק מהמשפחה.

אולי זה יפתיע- אך אני דווקא מבינה אותך... הרבה מטופלים מספרים לי סיפור כזה או דומה... הכאב, הבכי, הצער ועוד רגשות רבים למעשה שייכים לפירוש שהאדם בוחר לתת לאותו מקרה... אני מאמינה ( לפי מה שציינת שהם משפחה שאוהבת אותך) שהדבר נעשה בתום לב, ללא מחשבה... משום שאת כלה ולא בת... ולא משום סיבה אישית כדי להכאיב או לפגוע... אגב- חשבי על כך שהם שולחים לדוג- שנה טובה לחברים... ועכשיו אם יציינו את שמך לדוג' נעמה.... מן הסתם משום שאת רק כלה לא כל אחד שיקבל את ברכת השנה הטובה אכן ידע ויזכור מיהי נעמה... אך סו רק הערת אגב...
אם הדהר אכן מפריע לך... וזה הגיוני!! אינך צריכה להרגיש אי נעימות!! את יכולה לפנות בעדינות ולשתף ברגשות שלך את בעלך... וטוב יותר אם תוכלי לשתף את סו אשר דולחת את ההודעות...
על כל פנים- בהצלחה ושנה טובה

20 דקות מקרית גת.

מוזמנים לפנות באישי

זה קרן שכל ההשקעות והרווחים זה עם חברות שלא עוברות על ההלכה בהקשרים של עבודה בשבת, ריבית ועוד כמה דברים.
לא יודעת איפה אפשר לקבל על זה עוד פרטים.. אולי בחותם או ארגון דומה..

תנטב את זה למה שהקב"ה מרגיש כלפינו: "כרחם אב על בנים" , עכשיו אתה באמת יכול להבין את זה, לדעת שזה אמיתי, להעריך ולנצל את האהבה, דאגה רחמנות וכל מילה אחרת שמתאימה פה..

אל תשווה תינוק בן חודש לילד בן שנתיים וחצי שלוש שבודק גבולות ויודע לבקש בדיוק את מה שאין בזמן הכי לא קשור בעולם כשההורים ממהרים למשהו או לא משנה מה.

לפעמים התפרצות העצבים (עם מכות אני לא מסכים בשום מקרה) באה מתוך המון לחץ פנימי של ההורים לעשות הכל בשביל הילד ומצד שני לעשות הכל בשביל האשה ובשביל עצמו וגם לעבוד במקסימום זמן כדי שיוכל לממן את כל השגעונות עבור כולם ונוסיף דברים אישיים שבדיוק מציקים לו... ואז הילד נזכר שבא לו איזה חטיף שבדיוק נגמר בבית והוא משתטח על הרצפה ובוכה כאילו לא אכל שבוע... זה יכול להטריף את ההורים. וזה קורה אצל כולם כולל המשפחות הכי טובות.

אז צריך לקחת את זה בפרופורציה וצריך גם להבין את ההורים...

אני מדבר על כמה שהפכתי הרבה יותר רגיש לנושא. לא על חינוך, אלא על מקרים שחורגים מגבולות הלגיטימי.

לראות למשל אמא שמחזיקה את בתה בכוח ביד וגוררת אותה לכאן או לשם כי היא קצת בוכה, יכול לשגע אותי.

קורה די הרבה שילד עייף או רוצה משהו עכשיו או לא רוצה - ויש ילדים שיכולים לשכב ולצרוח חצי שעה ואין הרבה מה לעשות חוץ מלגרור אותם הביתה או להרים ולקחת הביתה - תלוי עד כמה ילד כבד

מעניין..
אבל אני מאוד רגישה לילדים גם בלי שאי פעם היה לי ילד משלי. אולי בגלל שאני עובדת עם ילדים כל חיי.
בעלי אומר שאחרי שיהיו לנו ילדים אהיה עוד יותר רגישה וזה קצת מפחיד אותי כי כבר עכשיו כל בכי מקפיץ אותי ואני דרוכה לבדוק שהכל בסדר.

אתה צעיר שבחיים לא פגש ילד מעצבן, אבל מעצבן, אל תדאג, זה עובר.

גם אני רגישה מ א ו ד לילדים ועם כל זה עם השנים נהיית יותר "רעה". כשהילדים גדלים הם גם יכולים להיות מעצבנים בחבורה - לריב, לא לשתף פעולה בשעת ההשכבה אחרי יום מתיש או בשעת ההתארגנות בבוקר בשיא הלחץ ואז תחושת התסכול והרף של העצבים עולים וכל אחד עם הסגנון שלו... יש הורים ששבירת גב הגמל מובילה אצלם לצעקה, יש למכה על הישבן ויש ויש...

לפני שהפכתי לאמא לא הבנתי איך אפשר לצעוק או להגיד על היחדים כל מיני דברים,
ורק שהפכתי לאמא הבנתי שיש מצבים שפשוט אתה כמעט לא יכול לשלוט על עצמך,
העיפות הבלתי נגמרת הגוף שלא חזר לעצמו הבלבול של מה הוא צריך מתי וכמה גורמים לך לפעמים לחוסר אונים מוחלט ולמחשבות הזויות שלא חשבת שאפשר לחשוב.
אז נכון שיש הבדל גדול בין לחשוב לבין לבצע אבל עדין צריך לדעת שילדים יכולים לפעמים לגרום לנו לאיבוד עשתונות וכו ולהסתכל למצב הזה בעינים וללמוד איך מתמודדים....

לפעמים הנסיון של "איבוד עשתונות" אצל אימהות במצבים כמו שהזכירה, הוא גדול יותר.

שלא תבינו לא נכון זה לא שאני מבינה את אלה שעושים את זה או שחושבת שזה בסדר ממש ממש לא!!!!
וגם לי יצא לראות פעם סרטון עם התעללות בילד ובערך שבוע זה לא יצא לי מהראש מרב שהיה לי קשה לכיל את זה.
רק רציתי להביא זוית אחרת...
לא יודעת מתי הפותח הפך לאבא אבל מנחשת שזה קרה ממש לאחרונה ולכן הוא עדין לא עבר את על ההתמודדיות שההורות מספקת לנו...
אז נכון שקשה לראות הורה שצועק על ילד קטן (לא מדברת על מקרים קיצונים) אבל רק אחרי שהפכתי לאמא אני יודעת שלפעמים זה יכול לקרות וזה העבודה שלנו בחיים לדעת להתמודד...

מאז שילדתי ניהיתי הרבה יותר רגישה ורחמנית יתר בעיניין..
בנוסף, יצא לי לראות סרטון התעללות בילד שממש זיעזע אותי. ויצא לי לחשוב על זה המון.. הדבר היחיד שהשקיט את הנפש שלי, זו ההבנה שיש מי שמנהל את העולם הזה. בעיניים שלי אני רואה ילד חסר אונים שמתעללים בו, אבל אני לא יודעת איזה חשבונות שמיים יש פה..
כל אדם בעולם הזה מקבל בדיוק את מה שמגיע לו ביחד עם סל של כוחות התמודדות ולא משנה באיזה גיל. אין דבר בעולם הזה שהוא "במקרה", "מזל ביש" או סתם נדפק. לענ"ד

זעזוע עמוק שמטלטל את הנפש לאורך ימים מספר.

 

הבנתי איזה אושר זה ילדים .. כמה שמחה ואור הם מביאים.

כמה אהבה אני יכולה להעניק..

כמה כוחות יש לי ..

למדתי להעריך את אלו שגידלו אותי ..

למדתי לתעדף דברים..

למדתי להתעלם לפעמים..

 

וכן. גם אני עושה לפעמים טעויות של מבוגרים..

 

 

** בשביל מקרים קיצונים שעושים רע על הלב .. פשוט לא קוראים חדשות . זה עולם אחר!!

תנסה , תראה כמה החיים יפים..

 

 

שם בכוונה מביאים תמונות קשות, סיפורי זוועה על הורים שהטביעו את ילדיהם או התעללו פיזית נפשית וכו' רחמנא ליצלן.

תשתדל לא לקרוא עליהם בחדשות, לכבות את הרדיו כשזה מתחיל. להידבק בטוב. 

אשריך!!

זה נראה לך שאין הרבה דברים, אבל אחרי שתתחילו תביני שזה המון.

דברים שאפשר לארוז עכשיו - לארוז ולכתוב על הארגז מה יש בפנים.
להשיג כמה שיותר ארגזים טובים וחזקים- בכל חנות יש ארגזים שזורקים, (סופר/כלי בית/חנות ספרים/הכללל)

כשעושים את המעבר - למקם את הארגזים לפי איפה שהם אמורים להיות (נגיד- ארגזים עם כלי מטבח במטבח, ארגזים של הילד - בחדר המיועד לו וכו' וכו')
לכן ממליצה לכתוב על הארגז מה יש בפנים.

דברים שבירים - לעטוף בעיתון ולארוז עם מצעים/מגבות
לשים שכבה של מצעים/מגבות, את החפץ, ומעל עוד שכבת הגנה ולכתוב שביר!!! על הארגז.

בהצלחה!!

(בפורום דירה נאה יוכלו יותר לעזור לך..)

הי.. אני דווקא חושבת שעדיף ברגע האחרון..
אנחנו בעז"ה עוברים מחר דירה. ותוך יומיים וחצי תיקתקנו את כל הבית. .
כשאין הרבה ילדים שמתרוצצים בין הרגליים אפשר לגמור מהר. ואני חושבת שזה הרבה יותר עדיף מאשר חודש להיות על ארגזים. . ולהתקע עם כל מיני דברים שצריך פתאום. וכו'.

יש חפצים שנעלמים

כדאי לרכז מסמכים וכו' איכשהו שיהיו בטוחים
אם בית ההורים מתאים אז הייתי מעביר לשם שבוע לפני

והמצעים והמגבות

לכתוב על כל ארגז מה מכיל ולאיזה חדר שייך

לגבי השיוך לחדרים,

לקבוע צבע מדבקה לכל חדר/סלון/מטבח

ולשים על כל ארגז את המדבקה המתאימה לו

 

כשמגיעים לדירה החדשה, לשים בכניסת כל חדר מדבקה עם הצבע המתאים

ולהפנות את הפועלים לפרוק את הארגזים במיקום הנכון

 

מקל כל כך ומזרז את הפירוק!

למגן כלים שבירים במגבות
חוסך פעמיים

לודא איתם שבוע לפני - שהם זוכרים.

לפי דעתי כדאי לארוז כמה שיותר דברים שאפשר מוקדם ואת הדברים שחייב להשאיר לסוף- לארוז בצורה מסודרת ולא סתם לדחוף לקרטונים.

לקנות המון מסקנטייפ!

את הבגדים ואוכל שנצרך ליום המעבר ולמחרת- לשים בתיק נסיעות ולסחוב איתכם, כדי שיהיה נגיש.

לקבוע עם המוביל את העלות *כולל הטיפ* לסבלים. חוסך הרבה אי נעימות.

כי ספרים זה דבר כבד. אני שמתי בארגזים גדולים, כי יש לנו הרבה וחשבתי שזה הגיוני, והמובילים נורא כעסו. ..
דברים יקרי ערך: תכשיטים, כלי כסף, וכתובה, לארוז ולתת לשכנים, חברים, הורים או מישהו באיזור שסומכים עליו ולקחת מהם אחרי המעבר.
להתארגן מראש עם פיתות, נקניק או גבינות וכד' שיהיה מה לאכול ביום המעבר. כי מאד מתסכל כשרעבים להתחיל לחפש כלים, ומה להכין. ..

החכמתם אותי!

אם יש עוד אשמח לשמוע..

לפעמים כשהארגזים אחד על השני לא ממש מצליחים לקרוא את הכתוב עליהם ואז צריך להתחיל להזיז ולסחוב כדי למצוא את הארגז הנצרך...

 

מה שאני עשיתי- מספרתי את הארגזים, רשמתי על כל ארגז בגדול את המספר שלו מכל הכיוונים, ועשיתי לי רשימה בכתב יד מה יש בכל ארגז

לדוג' ארגז 1- סירים וכו'

כך אפשר למצוא בקלות את מה שצריך...

לכתוב בצד של הארגז לא למעלה

דבר שני-לארוז דברים מראש - מנסיון שאנחנו לא ארזנו וזה היה קטסטרופה...

דבר שלישי- לא לסגור הובלה עד שלא בדקתם הכללל כולל הכל

המון הצלחה ויישוב טוב!

כלי מטבח בארגז מס1. חפצי נוי מארגז2. וכו

לפי מספרים על דף ואז זה עוזר בפירוק שלהם...

 

הם יכולים להיות נורא נחמדים בטלפון

 

ואז ביום ההובלה פשוט לא להגיע או להגיע באמצע הלילה

 

ולך אין ברירה אלא לקחת אותם בגלל לחץ הזמן...

 

אז ממש כדאי לחפש המלצות על מובילים

 

וגם לשאול את יודעים לשמור על רהיטים.

 

לקחת בחשבון שבכל מעבר דירה משהו נעלם ולא להתבאס...

 

 

ראיתי בסטוק בירושלים שיש מסקינטייפ מוכן לפי צבעים

 

שכתןב עליו סלון מטבח וכו

 

לא יקר בכלל עשרה שח לארבע צבעים

 

 

ולדעת שלוקח זמן עד שמארגנים את הבית החדש

 

בנחת רוח...

במעבר דירה האחרון (לפני כ-חודש) הזמנו הובלה ששמענו על המוביל הבוס שהוא בנטדם אמין זמין וכו' וכו'...בים ההובלה התקשרנו אליו והוא פשוט לא ענה ולא ענה ולא ענה  כעבור יממה הוא מתקשר מתנצל שהוא נרדם...זה היה סיוטטטטטט

מניסיון-

מומלץ לארוז ארגז- שניים לימים הראשונים- קומקום, קפה וכו', מצעים, חפצים של הילד- בובה אהובה וכו', מטענים למחשב, פלאפון וכדו', שלא תתחילו לחפש את החפצים הללו בכל הארגזים.

 

לא כתבתם בן כמה הילד- אם בגיל שכבר מבין כדאי לקחת אותו לראות את הדירה לפני המעבר, ביום של המעבר שלא יהיה בבית ויחזור כשהמיטה שלו כבר מוכנה כולל כמה חפצים אהובים שיתנו לו הרגשה של בית.

 

כלי כסף, מסמכים חשובים, תכשיטים וכו' לשים אצל ההורים לפני המעבר.

 

לקבוע עם המוביל שאתם הראשונים בבוקר- חוסך עצבים, ככה המוביל מגיע בזמן ורוצה לסיים מוקדם, ולכם נשאר זמן להגיע ללילה מעט מאורגנים.

 

שיהיה בשעה טובה ומוצלחת!!

 

מישהו תותח!!! עברנו דירה א מזמן ופעם שניה שלקחנו אותו. (:

אם תהיי מעוניינת אשלח בפרטי

גם אם ממש מקפידים על סידור מתוקתק של הדברים (ואני מדבר על שבוע שבו גם עובדים). סך הכל זאת דירה די קטנה... 

 

את זה אני אומר מהניסיון שלי ושל משפחתי במעבר דירה (אני לא נשוי, אם לא מובן נכון..סתם עברנו המשפחה דירה, לא אני עצמי עם אישה וילדים ).

ודברים לא שימושיים בהחלט הכי הגיוני וחכם לארוז ראשונים. ואת הדברים הכי שימושיים אחרונים ולקחת אפילו בעצמכם לבית ולא לתת למובילים (אם ישנם) לקחת לכם, כדי שהם יהיה ב-ד-י-ו-ק איפה שאתם רוצים.

 

מה שכן הכי הכי חשוב זה לבדוק שיש ביטוח מסודר ועדכני למובילים (שוב. אם ישנם) - אתם ממש לא רוצים לגלות חלילה שלמשל נדפק לכם המקרר במעבר ולמוביל אין ביטוח ועכשיו לכו תנסו להתחיל לתבוע אותו בבית משפט ומשימה מהסרטים..וכן הלאה.

על כל ארגז כמובן לכתוב מה יש בו, ולאיזה חדר הוא מיועד. דברים שבירים לעטוף בעיתונים/פצפצים/ספוג וכן הלאה.

 

 

זה היה ביום שישי בבוקר, במסעדה במרכז בגין בירושלים.. זה ממש יפה ויש מרפסת גדולה עם הנוף של החומות. היה טעים וטוב ומספיק מקום לריקודים וכו'..
החופה היתה בטיילת של משכנות שאננים. גם ממש יפה.

לגבי מחירים אין לי מושג.. אני לא חושבת שהיה זול.. אם משהו הוזיל זה הכמות הקטנה של האנשים. חטצמזה הכל היה איכותי ממש.

זה הכי בטוח. אבל אפשר לבדוק ב parents guide ב imdb. הוא בד"כ (מניסיון לא רב, אבל נראה לי שמספיק) ממש מפורט ויעיל.

מזל טוב!

סאלי - נס על ההדסון.

נהנינו גם מעלילת הסרט עצמו, לא רק מהעובדה שהיה נקי.

ראיתי ברשת, לא בקולנוע. סרט חביב, עם עומק ונקי לגמרי. עד כמה שזכור לי.
נזכרתי בעוד אחד- 'מיס פוטר'

 

 

סרט חדש של רמה בורשטיין

 

ראיתם?? מישו??

זה על החיים של בדואיות בארץ . מגניב לראות מה מתרחש אצלם, אותי זה ממש סיקרן והיה מגניב לראות את זה. ראיתי עם בעלי ומאד צנוע.

אבל הסוף ממש גרוע

הסרט "ישמח חתני" הוא סרט ישראלי חדש והוא מעולה וצנוע באופן מפתיע!

בכלל, יש הרבה בדיחות שטובות לדתיים ובעלי שבייניש ממש נהנה מההומור שם והכל

עולות גם הרבה סוגיות דתיות על היחס לדת, שילוב של מח לב וכאלה.. מעורר מחשבה ומעניין!

לסיכום היה ממש מוצלח

יענו לך שם יותר טוב

והתשובה היא כן

וכמובן סרטי ילדים למינהם שיצא לי לראות עם האחים שלי או עם הבן שלי.

 

אני לא באמת מבין בסרטים, אבל מי שלא ראה את השניים האלה (במיוחד הראשון) אולי יהנה.

http://www.srugim.co.il/158319-%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%E2%80%A2-%D7%91%D7%9F-%D7%97%D7%95%D7%A8-%D7%A4%D7%A9%D7%95%D7%98-%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%9C

תסתכל בקישור

שערי ירושלים - מהדרין - נחשב לזול - היפוך ארוחות

רמדה רנסנס - מהדרין - נחשב למומצע - היפוך ארוחות

מלון המלכים - מהדרין - נחשב לממוצע

לאונרדו פלאזה - מהדרין - נחשב ליקר

 

בטוח יש עוד אישית ממליץ על מה שהייתי או מכיר ורק על מהדרין!

נו, בטוח יש פה אנשים שגרים בקרייה.. נוסעים לחג? מכירים זוג צעיר שנוסע להורים?

פנו אלינו בהקדם

תודה!!