פורום נשואים טריים (עמוד 410)

אנחנו עכשיו מחפשים בית.

המשכנתא היא בערך 75% מגובה הדירה.

את ה400-500 אלף הנותרים לוקחים: מהלוואות מהעבודה (מי שעובד בחברות הגדולות או עובד מדינה); קרנות השתלמות ( נפתחות כל שבע שנים בערך); סכום שמצליחים לחסוך בעצמנו מאז החתונה; אם הבעל היה בקבע, אז יש גם את כספי הפנסיה משם.

אפשר לבקש הלוואות מהבנק שפותחים בו חשבון,אז שווה להפריד את החשבונות רק בשביל זה.

עוד סכום לגמרי לא מבוטל בהתחשב בערך הדירה שאת מתכננת.

אין עוד עסקה שאדם פרטי יכול למנף כסף לא שלו (כלומר של הבנק) כדי להשקיע.

זה כמובן גם מגדיל את הסיכון במקרה של התרסקות.

אבל בשנים שבהם אפשר היה לקבל 90% משכנתא, מכיר לא מעט אנשים שהצליחו להגיע מכלום לנכס.

אם אני הייתי עושה את זה? לא.

בדיעבד אני מכיר כמה אנשים שעשו את זה ו"הלך להם".

כך שאם רוצים לעבור - משלמים...

נשמע שכתבת את הבעיה בגוף השאלה. ואת הסיבה לרווקות בגיל 28 בשאלה. אתה רווק בן 28, ולא מבין עדיין, שחתונה לא פשוט צובעת את החיים בוורוד ומכניסה בן זוג לחיים. אכן, להתחתן, יכול מאד להיות שישנה את התוכניות שחשבת. שישנה את התוכנית המסודרת שתיכננת מכאן ולשנים הבאות. אבל, בדיוק בגלל הרצון הזה, כנראה שאתה עוד רווק בן 28... כי אף פעם לא היה כדאי מספיק, לקחת את הסיכון.
אם הקשר היה מדהים, מזעזע לנתק אותו. חתונה ונישואים זו מתנה מופלאה. נכון שיש קשיים, אבל זה תפל. וכרווק, לא צריך לחשוש מהדברים התפלים האלה, ולהרחיק איתם לכת. חכה בסבלנות, אתה עוד תכיר אותם מקרוב.
מתנצלת אם ממש לא קלעתי. אין בכוונתי לפגוע. אני רק רוצה להעביר את המסר, שקודם כל כדי להתחתן, צריך להיות מוכנים להתחתן! את עיקר תגובתי כתבתי על הטענה של "זה לא מסתדר לכם בחיים". רק כדי להמחיש, אני מכירה זוג, שהתחתנו, והוא היה בשנה אחרונה של הלימודים בטכניון, והיא בשנה האחרונה בירושלים, ולמשך החודשים הראשונים של הנישואים הם לא גרו ביחד! כלומר הם נפגשו פחות או יותר רק בשבת!
אבל איזה יופי, שלמרות שהם ידעו שהקושי יהיה עצום, הם לא וויתרו אחד על השני.
בהצלחה רבה! ממליצה שתדבר שוב עם אותה הבחורה... ושוב, סליחה עם פגעתי.
נ"ב אני נשואה באושר רב. יש את הקשיים, אבל זה מתגמד לעומת הברכה והשמחה שבחיי נישואים.

אתה רגיל למצב מסויים - אז יש חשש מהשינוי. מי יודע מה יהיה?  ואולי בסוף יתברר שזה לא מתאים?.. וכו'. ויכולות להיות גם סיבות מהאופי/היסטוריה וכו'.  הרי זו תופעה מוכרת למדי.

לכן, כדאי להתבונן, אם רואים סיבה פנימית שגורמת לפחד - ללכת לטפל בה. אם לא - אז פשוט להיות אמיץ, להתגבר. לבנות בסבלנות, בנחת. חבל לנתק קשר שנראה עם סיכוי טוב לנישואין שמחים, בגלל הכאילו "לא מסתדר בחיים", שזה מן הסתם תירוץ עצמי...

לקבל הדרכה טובה, אולי מתלמיד חכם מנוסה ובעל מידות טובות, איך מתנהלים בחיי נישואין בצורה טובה ובונה - ו"לקפוץ למים"...  אחרי שמתחתנים ובונים טוב ומתרגלים - העולם מן הסתם ייראה אחרת.

בהצלחה.

היא אומרת בריש גלי שכל ההתמרחות היום עם הרווקות המאוחרת זה בגלל מה שאתה מתאר וברגע שיסירו את החסימה הרגשית/מחשבתית ימצאו בן זוג.

זה על קצה המזלג. ממליצה להתייעץ איתה.

אולי מה שהיא אומרת נכון לכמות כלשהיא של רווקים, אבל אני לא מרגישה שזה היה נכון לגבי (והתחתנתי ב"ה בגיל מופלג מאד), וגם לגבי עוד אנשים שאני מכירה.

יש לי המון חברות רווקות שזה לגמרי לא נכון לגביהן.

וזה מכאיב כשאומרים למישהו "אתה רווק כי ככה וככה". היא לא היתה בתוך העור שלהן והיא לא יודעת מה הן עוברות. ייסורי נפש ממש.

ההערה שלי לא מוסיפה כלום רק כאב לי לקרוא..

ויכול להיות שיש כאלה שבאמת צריכים קצת לחץ והלחץ שהיא יודעת להפעיל עזר להם להתחתן.

אבל לא הכל אנחנו מבינים וגם לקב"ה יש פה חלק, נכון..

הרבנית אהובה עוסקת בנושא של הרווקות כחלק מנושא גדול ורחב של "מודעות"

מהנושא של מודעות נובעת כל הגישה של היעוץ שלה (וזה מתבטא בכל התחומים, שלום בית, חינוך ילדים, קואצ'ינג, שידוכים)

מאחר והייתי בכמה וכמה שיעורים של הרבנית אהובה והזדהתי מאוד עם הגישה (של לבחון את החיים בעיניים של "מודעות") אני מאוד מעריכה את הרבנית אהובה ואני גם יודעת שיש לה הרבה הצלחות בתחום.

צריך הרבה ביטחון עצמי ונסיון חיים כדי "לתת בראש" לאדם שעובר משהו שאתה לא חווית. אני לא אעשה זאת כי אני לא מנוסה בנושא. הרבנית אהובה היא יועצת ותיקה והיא כן עושה את זה.

אני לא באה להסביר את הגישה (כי לא למדתי אותה לעומק)

אני כן ממליצה להתייעץ עם הרבנית אהובה כי ב"ה היא הרבה פעמים מצליחה ביעוץ שלה "לשחרר את הפקק" 

יכול להיות שגם הרבנית תסכים איתך על אותם מקרים שאת מספרת עליהם. כל מה שהיא אומרת זה אחרי שהיא מדברת עם הרווק (לא ברור לי שהדברים שאמרה הם באופן גורף)

לפעמים בן אדם לא רואה את עצמו מהצד. 

שבן אדם לפחות יהיה מודע שהוא לדוגמא מפחד לאבד עצמאות שלו וינסה לחשוב איך אפשר להתחתן ולא לאבד עצמאות. יש לי חברה שכל העניין של הריון ולידה מפחיד אותה עד מוות. ויש מצב שבגלל זה היא לא מתחתנת. היא לא אשמה ובאמת אי-אפשר להבטיח שיהיה בסדר אבל אם ככה זה יישאר אז היא לא תתחתן.

יש גם מצב שבן אדם יוצא לפגישות והוא לא שם. לא קרה לך אף פעם שאת מדברת עם מישהי על דייטים ולפי מה שהיא אומרת את מרגישה שהשנה היא לא תתחתן? כי משהו בפנים עוד לא מוכן לנישואין.

אפילו בסדרה "סרוגים"  הצליחו לתפוס את זה קצת שזה משהו בפנים ועד שמשהו הזה לא יתברר בן אדם לא יוכל להתחתן

לחלקן דווקא די ברור ממה הן חוששות וכנראה צריך באמת ללכת למישהו שיודע לטפל בזה

יש כמה סיבות לדוגמא - נישואין מגבילים, הוצאות כלכליות, ילדים וכל מה שכרוך בזה, פחד מגירושין, אולי עוד דברים

למה לעבוד קשה בשביל עוד כמה גרושים (כהגדרתך) במקום לתת למחשב לעבוד בשבילך ולעשות הכנסה פסיבית יפה מאוד בלי להתאמץ...?

אם גם ככה יש לך מחשב, תתן לו לעבוד, ואת הזמן שלך תשקיע בדברים מועילים יותר.

למה זה שטויות?

אני עושה הכנסה פסיבית יפה מאוד

בלי דעות קדומות

יש חברה של אבטחת מידע בשם "קיירוס טק" (חברה בריטית, למי שתהה) שבמקום לשכור חוות שרתים ולאבטח אותה פיזית ותוכנתית, שוכרת מקום אצלך על המחשב האישי, ומשלמת בנדיבות בתמורה.

אתה רק מתחייב ל 10 שעות חיבור לאינטרנט כל יום, ומספיק נפח פנוי על הכונן הקשיח.

אני זמין בפרטי, לא אוהב להעמיס על הפורומים בדברים שלא קשורים בהכרח לנושא של אותו פורום.

אנשים כל כך מפחדים, ולפעמים בצדק, אבל זה לא פירמידה (MLM), זה שיווק שותפים (affiliate).

לא כתוב שם שום דבר שלילי, להיפך...

נכון להיום החברה קיימת כבר כמעט שנתיים, ואין תלונות של אף אחד מרבע מיליון השותפים.

הוא מעלה חששות, כמו כל אדם שפוי

אבל אחרי החששות הוא כותב את *העובדות* - שאין תלונות ואנשים באמת מרוויחים...

@אבא ל...

ככל הנראה אין להם באמת מוצר טוב ויעיל.

כל זמן שאתה ועוד אנשים כמוך תצליחו להמשיך לשכנע עוד אנשים תמימים להצטרף- תמשיכו להרוויח על הגב שלהם.

מתי שכבר לא יהיה את מי לצרף- תפסיקו להרוויח.

וזה רק המקרה הטוב.

במקרה הפחות טוב, אפשר יהיה גם להפסיד- כסף, חברים ומשפחה, אמון, בטיחות של המחשב שלך.

https://thecurrentpyramid.wordpress.com/

החברה לא ראתה ממני שקל.

את מה ששילמתי - שילמתי לחברים שיעבירו לי דולרים לחשבון כדי שאוכל לרכוש חבילה, ובכל זאת החברה משלמת לי יפה מאוד בלי שצירפתי אף אחד.

אם מה שכתוב שם היה נכון, החברה היתה קורסת מזמן, מכמה סיבות

1. תוך 4 חודשים וקצת ההשקעה מכסה את עצמה, ומאיפה יהיה לחברה לשלם לשותפים? עצם זה היא קיימת כבר שנתיים וצוברת תאוצה זה אומר משהו על האמינות שלה ועל מוצר שהיא באמת משווקת ללקוחות שמעוניינים בשירותי אבטחת המידע.

2. יש הבדל בין שיווק שותפים לפירמידה.

בפירמידה השכבה התחתונה לא מרוויחה ורק מממנת את השכבות שמעליה. ויש חיוב קבוע לרכוש מוצר מסויים שהחברה משווקת/מייצרת.

בשיווק שותפים כולם מרוויחים, חלק יותר וחלק פחות. ויש רווח גם אם לא השקעתי טיפה מזמני מעבר למה שעשיתי בהתחלה, ללא קניה של מוצר, ללא צירוף אנשים.

עצם העובדה שכולם מרוויחים מראה דבר נוסף על היציבות של החברה

אבל עזבי, לא באתי לשכנע את מי ש-"אנטי", רק להראות את הפוטנציאל למי ששומר על ראש פתוח.

וחוץ מזה, אני מוכן לתת מכספי הפרטי למי שרוצה לרכוש את החבילה הקטנה ביותר (125 דולר) כמתנה על מנת להחזיר, לא כהלוואה. תוך 146 יום ההחזר היומי יחזיר את ההשקעה ותחזירו לי את ה 125 דולר (מי שירצה להגדיל חבילה - על חשבונו). אם החברה קורסת במהלך ה 4 חודשים האלה - לא חייבים לי כלום!!

או שזה פיקציה שתעלם עוד מעט שיגמר הכסף.

או שזה משהו שמיועד לשימושם של ארגוני טרור וכל מיני גופים כאלה. אם כן - זה מעניין יותר ולא הייתי רוצה לשתף פעולה.

די להשמיץ לפני שביררתם!

כן, משכתי 25 דולר כדי לראות שזה באמת עובד.

ואני לא "נותן שירות". אם הייתי נותן שירות היתה לי משכורת קבועה מהחברה.

אני בסה"כ אדם שראה שאפשר לעשות כסף בדרכים "אחרות" (שלא בקונספט "להחליף זמן בכסף") ורוצה לשתף את הרעיון לרווחת הכלל.

אנשים בארץ, כמל מיני סיבות, מתקשים לסגור את החודש ולא מוצאים זמן או כח לדחוף עוד רבע משרה איפשהו - אז רציתי להראות שיש אפיקי הכנסה אחרים.

אני לא אמליץ לאנשים להיכנס למסחר במניות אם אין להם מושג איך עובדת בורסה, אבל זו הזדמנות לרווח קל ועם השקעה קטנה ששווה את הסיכון.

יוצר אווירה טובה ונעימה, לא מעיק, מקצועי, ומחיר ממש מצוין.

תופס הכל ואת כולם (גם כאלה שאחרים לא יצליחו לתפוס) והכל באוירה טובה והרבה הומור.

Eye4pic | Visual Projects  איי. פור. פיק. | פרויקטים וויזואליים

www.rafifraeman.co.il

שלנו ושל החתן , לבית של ההורים שלי לסעודה.המשפחה של החתן ממש פיצית. הגיעו שני דודים , שני בני דודים וכעשרה חברים.

אם עושים מסיבת אירוסין חוץ מזה, אז אפשר שיהיו רק האחים בנוסף להורים. 

אם לא, אז יכולים להזמין את המשפחה הרחבה יותר, אולי קצת אחרי שיושבים לחוד עם המשפחה המצומצמת. ואם נוח לכם - אז גם חברים מאוחר יותר.

העיקר בנחת וברוח טובה.

יש כאלה שקונים לחתן ש"ס. אפשר לשאול אותו מה הוא רוצה..

שההורים "יקבעו לכם" מתי להיות אצלם. יכולים להזמין, אתם מחליטים. ומוטב שגם הם יבינו באופן עדין וברור שלא "קנו" אתכם בכסף שעוזרים, על אף שבאמת צריך להראות הכרת טובה גדולה.

ב. האם יש לבעלך רב, שאת יכולהלדבר איתו ולבקש שיגלגל בעקיפין שיחה עם הבעל, בלי ליידע שזה בא ממך?  הוא כנראה צריך קצת הסבר, איך מדברים, מול מי, מה לוקחים מהבית שבא משם ומה לא.

זה שאת הבהרת לו שלא יכול להימשך כך, זה עזר.

תעמדו על כך שמוציאים לגמרי את הההורים מהתערבות בחייכם. גם במחיר עזרה כספית. 

זה יהיה קצת קשה בהתחלה - אבל הם יתרגלו לכך. לכבד ולאהוב - כן. לשאול עצה כשרוצים, כן. לשמוע עצה שנאמרת מתוך רצון טוב ולהחליט אם מתאים לכם - כן.  הכתבה של דברים - בשום אופן לא.

בהצלחה.

סטג'רים בינר 02-6321605 180 שח חד פעמי

בהצלחה 

מישהו?

1.אנחנו זכינו במחיר למשתכן לפני פחות משנה, ועוד פחות משנה כבר מסירת מפתח (בחרנו דירה בפסח, ולפי מה שהקבלן אומר תוך שנה כבר יש מפתחות. מנהל העבודה בשטח יותר אופטימי ואמור תוך 8 חודשים).

2.בכל בניה חדשה לוקח זמן מרגע שמשלמים משכנתא עד הכניסה לדירה, זה לא קשור למחיר למשתכן. ובכל מקרה יש אפשרות של גרייס.

3. לגבי מיקום, זה גם לא נכון...

אבל!!! 

לא צריך להתייאש!!

אם אתה בתוך ה50,000 הראשונים הבנתי שזה סיכוי של כמעט 100% שתזכה בהגרלה כלשהי

רק קדימה.

כשאפשר לגשת שוב.

מה שהיה היה.

מותר להשכיר מהיום הראשון

כי חלק גדול מה"שכנים" לבניין החדש הם כאלה שלהם (או להורים שלהם) יש כסף והם רוצים לקנות דירה, להשכיר אותה ולהמשיך לגור במרכז.

במקרה הזה, השכ"ד המובטח בסוף התהליך לא בטוח שיכסה את המשכנתא.

למי שרוצה לגור בדירה החדשה הסיכון הזה לא קיים.

קניית דירה להשקעה זה עסק לכל דבר. אף אחד לא יודע מה יהיו תנאי השוק בעוד שנתיים.

יכול להיות שהמחירים ימשיכו לעלות ועשית את עסקת חייך (או שהשכירות תזנק), ויכול להיות שלא.

יכול להיות שישכירו בבניין דירה לערבים אז יהודים לא ירצו לגור שם, או אתיופים (גדלתי בשכנות לאתיופים והם אנשים מקסימים, אבל גורמים להורדת שכ"ד/מחירי דירות).

את לא יודעת, גם אני לא יודע.

אם לוד מתאימה לך כדי לגור שם, זה עניין אחר.

אלא אם כן יקרה שם מה שקרה בהרבה שכונות חדשות כמו אם המושבות בפתח תקווה וזה פקקים הזויים של דקות ארוכות רק כדי לצאת מהשכונה.
אבל זה לא קשור למחיר למשתכן.

31 לענד. משמרות לילה..

הוא יודע לכתוב? מה הוא עשה בצבא?

יש דברים שאפשר להתפרנס מהם גם בלי תעודה.

בטח במשרדי פרסום משלמים לכאלה.

בעברית אפשר לכנות אותם "תגובתנים".

יש באתר שתי"ל הרבה מודעות לסיוע לילדים ,

רק שה"חמודים " (לא רוצה להיכנס ללשון הרע, יש לי הרבה מה להגיד עליהם אבל אחסוך )

לא מפרסמים מודעות מיהודה ושומרון והבקעה, ובזמנו זה מאוד הרגיז אותי כשגרנו במקום שלדעתם נחשב שטח גזול וכבוש (קרי, משוחרר ) ורציתי לפרסם מודעה באתר שלהם ולא יכולתי .

תפנו למועצה / עיריה, הם המעסיקים של הסייעי חינוך מיוחד,

ובטח יוכלו לומר אם יש צורך.

אפשר גם לפנות למתי"א (הגוף של משרד החינוך שאחראי על כך ) באזורכם.

בכל מקרה, בתור אמא של ילדה מתוקה משולבת, זו עבודה שדורשת השקעה וגישה חינוכית,

לשלב ילד מיוחד זה לא סתם לבוא להעביר את הזמן או לשטוף לו ידיים.

צריך להשקיע ולהשתדל לעשות את המקסימום לקידום הילד.

בהצלחה!!!!

נקיון בתים 50-100 לשעה. פיזי..

שיתקשר ויגיד שהוא מעוניין. בדרך כלל בתי ספר מחפשים... . החסרון שזה לא בקביעות....

וגם שיעורים פרטיים- אחלה כסף!

http://www.shomron.org.il/?CategoryID=234

יש שם מגוון אפשרויות וקטגוריות. ממליצה על אולג'ובס. אם חשוב מאוד שיהיה מעסיק דתי יש את גלאטג'ובס אבל זה בתשלום.

תנסי רגע לחשוב/לדמיין "מהסוף".. נניח שתצליחי - איך תרגישי אז שאת בעצם יכולה, וזה יגרום לך להיגמל מאי האמון ביכולתך. אם תדמייני את התוצאה הזו, יכול לתת לך כח להתחיל.

דבר שני, תחשבי שאת בעצם צריכה לעשות רק צעד אחד. כל פעם עוד צעד. לא "הכל". שזה כמו מישהו שעולה על הכביש הנכון, נוסע במהירות סבירה, בסוף מגיע.. אז היום שמעת קצת. תחזרי לעצמך בנחת על מה שלמדת. תראי שאת דווקא מבינה. פעם הבאה, עוד צעד. וכו'. פתאום תראי שאת דווקא מתקדמת לא רע. והנסיון הטוב, ידרבן ויעודד.

בהצלחה.

אולי ההיפך.

אולי זה נותן לה ביטחון ותקווה גם לאמון עצמי?....

ברור שצריך שתהיה אישיות עצמית, אבל לפי מה שהיא כותבת שבעלה עודד אותה לקחת על עצמה מה שלא האמינה ביכולתה - יתכן שזו מישהי שהבעיה עתיקה אצלה, ודווקא בעלה הוא זה שמנסה לדחוף בכיוון האמון העצמי. הקיצור, קשה לדעת "מרחוק"...

והייתי רק חייבת להעיר שאני לא כ"כ רואה כך את הישוב.

יש שם נוער טוב, בכל מיני סגנונות- נוער דוס ותותח ונוער מחפש קצת.. וגם תותח.

מאיפה את במקור? כי אני מישוב אחר במקור וגם בעלי ואנו מכירים עוד ישובים ומבחינת נוער, בכל מקום יש כל מיני סוגים, גם במקום הכי דוס... 

הישוב גדול מאד ביחס לישובים אחרים כך שיש בו יותר מגוון... אבל עדיין יש בו הרבה משפחות תורניות וצדיקות.

אם את רוצה תשלחי הודעה באישי.

בעיקרון הקהילתיות קצת נעלמה, כי הישוב גדל וזה לא מה שהיה בעבר...ככל שיש יותר אנשים ככה גם זה הופך להיות פחות אינטימי וקהילתי, זה לא שאפשר להגיד שלום ולהכיר כל מי שעובר לידך..

המשפחות שאני אישית מכירה יראות שמיים ומדהימות מבחינה דתית, כמו שכבר כתבו פה, אגב גם הישוב שאני גרה בו...הנוער קצת פחות, לצערנו. 

וכמו בכל ישוב גדול יש כל מיני רמות של חינוך/דת

אבל בגדול ישוב שאת יכולה לגור בשכנות טובה, והקרבה למרכז מצוינת בעיני

תלוי מה אתם מחפשים 

יש שם תחבורה ציבורית מעולה וזולה!

בלי פקקים אתה מגיע תוך 15 דקות לפסגת זאב

מבחינת רמה דתית זה נחשב דתי תורני (לא חרד"לי)

ישוב נקי וחמוד. יש קצת מצוקת דיור, אבל הבנתי שאם ממש רוצים בסוף מוצאים.

פעם חשבנו לגור שם.

שם יצא לנו דיל הכי טוב

הפעם כבר נגמרו בין הזמנים.

תכיני לו רשימה של מטלות (יחד איתו! לא בהכתבה).

שהוא ירצה, והוא יקדם, וככה יהיה לו טבלה עם הספקים חיוביים.

באופן כללי- הלימוד בישיבה מחזיק את האדם במקום אחר. זו לא רק השיגרה, למרות שהיא באמת עוזרת מאוד.

כמה דברים, כאברך חשוב לי להגיד-

כל האמור בהמשך הוא בתנאי שהדברים נגרמים באמת מהחיסרון בלימוד מסודר ומסגרת ולא מתוך כוונה.

א- מי שאת פוגשת בבין הזמנים זה לא בעלך. בעלך זה האדם שאת חיה איתו במהלך הזמן. בעלך הוא האדם שעוזר

ונותן את הנשמה, שמשקיע בלימוד.

ב- זו לא גזירת גורל שבין הזמנים יראה כמו התפרקות טוטאלית. יש אפשרויות אחרות, בריאות בהרבה. אבל זה לא

בידיים שלך, אלא שלו. המקסימום שאת יכולה לעשות זה לתמוך ולעודד את התהליך האישי שלו.

ג- למה זה קורה? זה קורה מכמה גורמים, האחד חוסר במסגרת שמוביל לניצול זמן לא מוצלח. השני הוא מסגרת

מאוד חזקה וברורה במהלך הזמן, שלפעמים מובילה אדם לנצל גם מעבר לכוחותיו. השלישי הוא חיסרון הלימוד,
הלימוד נותן כוחות ועוזר למקד אותם בטוב. הרביעי זה כבר הפך להרגל. החמישי ככל הנראה הוא ניסה ולא הצליח

הרבה פעמים וכבר התייאש מעצמו, הייאוש הזה גם גורם לו לרדת נמוך יותר.

ד- מה כן רצוי ואפשר לעשות? לדבר איתו על זה ולשמוע מה הוא מרגיש עם זה. לדבר עם הרב שלו שיעזור לו לבנות

את בין הזמנים נכון.

בין הזמנים הוא זמן לעבודה על הכנסת התורה הגדולה שלמדנו לחיים. זה תהליך קשה ומורכב שרבים מתייאשים

ממנו. זה ניסיון גדול מאוד לאברך\בחור.

ואז קראתי הודעה בפורום בנושא אחר- ודינג! נפלה לי תובנה

נסיון ללשובה ארוכה בקציר האומר - לקראת נישואין וזוגיות

"בעצם עולם הישיבות, רוב הבנים כאן הולכים לישיבות.
יש בזה הרבה דברים טובים, אבל צריך לזכור שישיבה היא מקום סוחף וטוטלי. יש כח משיכה לכיוון של התורה ואין בלתה וחיים זה רק עניין של מותרות או חופש והפסקה, אין חשיבות בחיים מטעם עצמם בישיבות.
אז קשה כבני ישיבות להבין שיש מורכבות בעולם ויש גם טוב בעצם העולם הזה, שאנו לא אמורים להדחיק כל דבר."

בין הזמנים הוא אתגר מהותי, מבחינה רעיונית פנימית, לא רק מבחינה טכנית.

איך חיים תורת חיים- בתוך חיים נורמאליים?

איך מתנהלים במרחבי החיים כשמותר ובסדר לקחת חופש, להינות ממותרות, לחשוב על נושאים אחרים...

וכמו שאמרו לפני- חלק מזה נראה כמו ייאוש של האדם מעצמו- נפל לבור שלא יודע איך לצאת, מתבייש מאוד מעצמו, ממך, מרבותיו, מהריבונו, מכל העולם... הוא צריך עידוד ואהבה בלי תנאי- לא ביקורת
 

אני מרגישה שברור לי שהוא זקוק לאהבה ועידוד עכשיו. ואני מנסה אבל מרגישה שלא מסוגלת.

לא יכולה.

לא מצליחה לתת את זה 

רק כאובה מאד

במיוחד את ההרצאה סוד האהבה.

תכתבי ביוטויוב.

שמעתי כמה וכמה הרצאות שלו, מאלף!!!!!!

תקבלי מזה הרבה מאד.

חבל שלא הכרתיו לפני 15-16 שנים...

לתת לו אהבה רק מעצם קיומו- בלי שהוא צריך להצדיק את עצמו כמוצלח וראוי לאהבה שלך.

זה תירגול נהדר

תנסי להציע לו דברים שהוא יכול לתכנן לעשות מהערב למחר- עיסוקים של חופש שהם גם שווים וגם לא הרגיל- לטייל או לבנות משהוא או לבקר היכנשהוא או ספר פרוזה מעניין,

בינה"ז הוא בהחלט זמן מועד לנפילות.... אבל גם לניצול יעיל אם מתוכננים טוב.

גם אני אברכית ויש ילדים קטנים בבית אבל עשינו לנו/ לי כמה סייגים כדי להתנהל נכון:

1. לא מכניסים בכלל מחשב הביתה! (החלטנו ע"ז עוד לפני החתונה וב"ה אני נשואה כפול ממך ויותר ולא מכניסים! ולא רק מהסיבה הזאת. בעיקר בגלל הילדים. אני רואה אצל השכנים שלי. המחשב "שואב" אותם לתוכו והם נהיים אחרים מימה שהם באמת, בהחלט).

2. לפני בינה"ז עדיף לדבר ע"ז ולא בתוך בינה"ז כי זה לא כ"כ יעזור.

לשבת ולסכם ביניכם מה אתם מצפים אחד מהשני בתקופה הזאת מכל הבחינות.

ומה אתם מתכננים לעשות "כשנצא לבינה"ז" כמו לצבוע את חדר הילדים לדוגמא...

3.  ובהמשך ל-2: לתכנן מה רוצים לעשות מבחינת הספק לימודי בבינה"ז.

וזה כמובן אמור לבוא ממנו ולא ממך.

לחפש אולי ישיבת בינה"ז קרובה לבית (שאפילו מתגמלת בכמה שקלים).

זה נותן מוטיבציה לקום, להתפלל מוקדם וללמוד. ואז כל היום נראה אחרת.

אני רואה את בעלי איך הוא נהנה לחזור הביתה ביום כזה של בינה"ז אחרי שלמד כמה שעות טובות והוא בעצמו אומר: יופי! היום ניצלתי כמה שעות ללמוד! עשיתי משהו היום! לא התבזבזתי!

4. כמובן לפרגן כמה שאפשר. ואני מבינה את הקושי שלך לפרגן כשאת קמה מוקדם בבוקר ויוצאת לעבוד וחוזרת ורואה שהוא לא עשה כלום עם עצמו...

אבל אפילו בדברים הכי קטנים שהוא כן עשה.

אל תצפי בהתחלה לגדולות ולנצורות!
אפילו אם הוא כן החזיר את הילד מהגן: הואה! תודה רבה שהחזרת אותו! עזרת לי מאוד!
כל דבר קטן שהוא כן עשה- אפילו אם הוא מזערי : להודות להודות ולהודות ולהגיד לו כמה זה עשה לך טוב שראית אותו שהם עשה כך וכך.

הטבע של גבר שהוא רוצה לדעת שלאשתו טוב! ברגע שהבעל רואה ושומע שהוא עזר לך כשהוא עשה דבר מסוים - זה יעשה לו טוב וזה גלגל חוזר.

5. סבלנות. לפעמים לוקח להם כמה *** שנים*** כדי להתאפס ולקחת את עצמם בידיים! אין מה לעשות!

זה שניתן ביקורת- זה רק יחריף את המצב ולא יוביל לשום כיוון חיובי.

6. והכי חשוב: תפילות!!!
כל יום! בבוקר ולפני השינה! בהדלקת נרות ובכל הזדמנות. ובמיוחד לפני תחילת זמן ובסוף זמן. להתפלל על החצי שלנו שידע לנצל את הימים והשעות של ה"זמן" הקרוב/ "בין הזמנים" שיבואו עלינו לטובה ולברכה- לנצל כמה שאפשר ושיהיה להם מצב רוח טוב ונכונות וס"ד לא לבזבז אותם על שטויות.

וה' הטוב יהיה בעזרכם ובעזרנו ובעזרם של כל הבחורים והאברכים/ הבעלים היקרים שלנו שהתחילו את זמן חורף אתמול, אמן!

מקווה שעזרתי ולא הצקתי...

(אכתוב מוקצן רק כדי להעביר את המסר: סליחה מראש!)

(יתכן מאד שככה כן יראו חייכם. זה לא עניין של לחנך אותו אלא להביא אותו למצב 

 שהמציאות תטפח על פניו) 

א"א לדעת בלי להכיר מקרוב אבל יש סיכוי טוב 

שההתנהגות בבין הזמנים נותנת אינדקציה לא רעה מה המצב האמיתי שלו כרגע. 

לאו דווקא בתחום הרוחני (זה פועל יוצא של הרצינות הכוללת)

אלא מבחינת בגרות אנושית רגילה ולקיחת החיים בידיים. 

מתוך ההנחה (המשוערת ואולי המוטעית) הזאת 

יתכן שהבנאדם צריך להתחיל להכנס לחיים האמיתיים שינערו אותו קצת. 

אולי עבודה /לימודים במינון כזה או אחר, שיחה צפופה איתך/מטפל/ רב/חבר נשוי

זה רק כיוון לחשיבה. 

מה יקרה לדעתך חודש אחרי שתעזבו את הישיבה? מה אז יהיה המצב? 

צריך לחשוב, איך לגרום לו להפנים שאם הוא לא יתבגר ויקח אחריות 

צריך שמישהו יגרום לו להגיע למסקנה הזאת בעצמו.

תחשבי שהראש ישיבה היה נכנס אליו בצהרי היום כשהוא בפיג'מה. 

מסתכל עליו והולך. 

הוא באותה השניה היה קופץ ותופס את עצמו באיזה מצב הוא נמצא.

(לא מבחינת ש"נתפסתי על חם" אלא "בואנ'ה, זה לא מה שאני רוצה")

אם נשים את זה 'על הסכין' יתכן מאד שהלימודים שלו לא משנים אותו. ולא נכנסים לו לעצמות.

והוא סתם נסחף בזרם כי הוא התחיל ישיבה ודוסים מתחתנים וכו' נסחף זורם ומתגלגלל

מגיע בין הזמנים הופס לא השתניתי, נשארתי שביעיסט. אבל בעיה - יש לי משפחה..

אז צריך שהוא יראה את עצמו כעומד בפני עצמו 

ללא כל המסגרות הדמיוניות שמסביבו שהן כרגע אוויר חם (מבחינתו) ותו לא.

מהבחינה הבסיסית הוא כנראה צריך לפתח עמוד שידרה עצמי. ומהר.

איך? שאלה טובה. 

לענ"ד הלא מקצועית - שיצא לעבוד וללמוד.

זה העברת זמן. 

הוא צריך להפוך את המשוואה. 

לצאת לחיים. ולהיות קשור עם חברותא רצינית בערב. 

(זה לא מתוך זלזול בו וכו') 

זה הדבר היחיד שיכול לבגר אותו ואז אחרי שהוא יקח אחריות על חייו.

ואז גם על התחום הרוחני והמידותי בין השאר הוא יקח אחריות. 

כי כרגע ההתנהלות שלו:  אין פיגומים מסביבי - הבניין קורס. 

כל הפתרונות של לקיחת מסכים וכו' זה טוב לגיל 15. הוא צריך להתעורר ומהר. 

שוב סליחה על הסגנון הנחרץ. רק את יודעת את המצב וכו'. ייעצתי מה שנראה לענ"ד. 

אם הכיוון שלי נראה לך תתדברי עם אישיות כלשהי שמכירה אותו ורוצה בטובתו ותתדייני איתה. 

אתה יכול למחוק את הפוסט שלי? תודה. 

או שזה רמז מבית מדרשו של בר-קמצא? 

יש עוד לא מעט דרכים להתבגר ולהכניס את הלימוד לעצמות.

אפשר לעבור עוד כמה שלבים לפני שמגיעים להחלטה של ללכת לעבוד(זה לא לצאת לחיים).

לא בטוח בכלל שהוא צריך "עמוד שדרה. ומהר.".

ודבר נוסף- גם אם המטרה היא לעזור- בעיני אין שום עזרה בלשפוט ולפגוע ביחס של אישה לבעלה

על סמך תיאורון בפורום.

דווקא התיאור שלה חיובי מאוד, כשבמהלך רובו המוחלט של הזמן הוא הרבה מעבר ל"חיוב" ול"מוכרח",

משתדל ומתעקש ומשפיע.

זה ממש לא נשמע כמו שתיארת...

צדיק ות"ח ככל שיהיה אם הוא ישאר בבית בלי מעש זה יהרוס אותו

בפגרות כאלה חשוב למצוא תעסוקה כלשהי אפילו לחצי יום

אבל, יתכן שהוא "התרגל" כך מצעירותו, שבין-הזמנים הוא זמן שכאילו "מגיע לו" התאווררות גמורה...

אז ה"ראש" הוא כזה, שכעת אני בחופש, כשהוא יודע שזה אמור להיגמר.

בוודאי שלא כך אמור להיות, אבל יתכן שזו פסיכולוגיה של בין הזמנים כזו..

את יכולה פעם, לשאול אותו בעדינות אגב שיחה, מה ההסבר לשוני הגדול בין הסדר של הזמן לזה של בין הזמנים. יש להניח שזה משהו בכיוון. ואז את יכולה להוסיף, "ואחרי שתחליט שאתה ממשיך מהישיבה הלאה"?.. יש להניח שהתשובה תהיה שכאשר מדובר בסדר חיים קבוע אחר, לא "חופש", אז הוא כבר ידאג שזה יהיה נורמלי, ועם קביעת עיתים לתורה וכו'.

הקיצור, על אף שזה לא לגמרי טוב - אבל בהיות שברוב השנה הוא אדם מעולה ורציני - נראה ששווה "לעבור" על זה. ונראה שאת מתנהלת נכון ביחס.

מצד שני לפעמים בחורף עם הלחות והקרירות הרצפה לא מתייבשת מהר.

ואחרי הבישולים- מעבירים ניגוב טוב טוב במטבח!

עובד מצוין ונשאר נקי....

אחד מנהל את זירת המלחמה ומחלק משימות

השני - תומך לחימה. עבודות שחורות..

או לא מפריע.

עם שמים גז ועובדים כמו במסעדה עם סדר אפשר לחתוך הרבה מהזמנים.

זה קצת פחות רומנטי אולי אבל יעיל.

חחח ממש לא מרומי שנותי, אבל קצת ניסיון יש...

1) להכיר את עצמך- בלי להכיר את עצמך באמת, לא תדעי איך להסביר את עצמך לבן הזוג. זה קצת בעיתי

שכבעלך ירצה להבין אותך ולהכיר אותך ואת תהיי בדיוק כמוהו, לא מבינה ולא מכירה את עצמך. הפיתרון של זה

הוא לחזק את ההבנה העצמית שלך ואת האישיות העצמאית שלך. ככל שתהיי יותר את תוכלי יותר בקלות לעבוד

על הזוגיות שלך, וכמובן שגם למצוא אותה.

2) בסופו של דבר המידות משחקות הרבה יותר מרוב הדברים.

3) אהבה זה דבר שנבנה. התאהבות היא בועה, שסופה להתפוצץ. לחפש מישהו שאפשר לבנות איתו לא מישהו

שמתאהבים בו.

4) לא לחפש הרפתקאות, יהיו מספיק גם בלי שתבחרי במישהו שהפוך ממך. אבל גם לא לפחד מהן יותר מדי.

5) ככל שתעבדי על שריר ההכלה, ההקשבה וההבנה של האחר, יהיה לך יותר קל לעשות את זה גם בזוגיות.

6) אי אפשר באמת להבין מה זה נישואים לפני שמגיעים לשם...

7) להתפלל והרבה על הקשר ושיהיה טוב ונעים ולזכות לבנות ביחד.

8) בלי קשר ועם הרבה קשר- ללמוד להנות מהקושי והאתגר ולא לחפש את הקל והפשוט.

ובכללי אני נגד פתאום לחלק עצות, כאילו שגיליתי את האור....

אבל דבר אחד קטן (טוב אולי שניים)

פשוט לוותר על האגו, להבין אנחנו רוצים להתחתן ויש פה מטרה משותפת

ודבר שני, להבין שיש שיקולים שבמבט לאחור אתה מבין את גדול הטעות שהיית עושה אם היית מקביל לשיקול לזה..

כמו למשל מרחק, אם הייתי אומר "מה אבל היא גרה רחוק..." כנראה שהייתי בפורומים אחרים ולא פה

בכל אופן המון המון בהצלחה!

לשאול את הפרטנר איך אתה מתנהג במצב כלשהו....

לדוג- מה קורה כשמישהו ממש אבל ממש מעצבן אותך, 

או כל מיני שאלות שככה תוכל לדעת על הפרטנר.

כי בחיים מאד חשוב שיהיה לידך מישהו עדין ומתחשב.