פורום נשואים טריים (עמוד 410)

אפשר רכיבה זוגית על סוסים
סנדאות בישול למיניהם
חדר בריחה
רכיבה על אופניים
בריכה זוגית

כל מה שכתבתי יש בכל מיני מקומות בארץ, אם תכתבי אזור יוכלו יותר לכוון אותך

(אגב, גם חיפוש בגוגל של האזור + מה שכתבתי ייתן תוצאות מעולות... )

מכשיר כזה שעושה מסאז...

אבל אז זה מחייב אותך לעשות לו...

 

כרית נוחה לגב אם הוא עובד שעות ארוכות בישיבה מול מחשב

 

אביזר נוחות לרכב

 

אם את יכולה להשקיע כסף אז- גביע/ כלי למים אחרונים/ קופסא לאתרוג מכסף

 

תיק חדש לטלית תפילין אם יש צורך

 

 

איזהשהוא חפץ שהיה לכם סיפורון קטן סביבו, סתם אני זורק למשל ראיתם מסתובב בעיר מישהו עם חולצה מוזרה שהוא ממש התלהב ממנו ואת ממש לא אז דיברתם על זה

 

קיצר איזשהוא חפץ שיש בו משמעות שיעלה בו חיוך קטן

כמה שבעלי אומר שזה מפגר אני יודעת שהוא יעוף על זה כשהוא יקבל את זה

סכין מכסף, יש לא יקרים
זמירות שבת מעור
כיסוי לחלות

אבל כלי עבודה.. בבית זה יכול לעזור..

ואז תדעי איך הוא מתמודד עם זה ומה התגובות שלו ולפי זה לחשוב מה אפשר ומה לא לשתף...

מנסיון,

כדי שאדם יכיל את החולשות שלך צריך להיות קודם בסיס של הערכה וכיף פשוט ומשותף

לכולם יש חולשות, מי יותר ומי פחות... מה שבאמת חשוב זה מה הוא עושה עם זה, איך הוא מתמודד, כמה הוא מתאמץ, שם האדם נמדד.
יש יותר נטיה להסתכל על המגרעות מכיוון שהאדם מטבעו שואף לשלמות, מה שגורם לו להתעלם מהדברים הטובים שקיימים בו. צריך יותר להתמקד בחיובי, ואז החסרונות יוארו באור אחר...

והוא מכיר את כל חולשותי (שלא מעט)

אך מצד שני, תחשבי איזה בנאדם בעולם מכיר את כל הדברי הטובים שבך? מי מכיר עד כמה באמת טוב לבבך? עד כמה המחשבות שלך עמוקות? עש כמה את משתדלת לעבוד על עצמך? מי מכיר באמת כמה את רגישה? הבן זוג שלך!!
שזה מדהים , פעם תהיתי לעצמי: האם הייתי רוצה לוותר על כל החולשות של בעלי והוא היה מן סוג של מושלם, והמסקנה שהגעתי אליה- לא! לא הייתי מוותרת על חולשותיו מפני שלא היה לי נעים מחולשותי שלי ! תחשבי איזה מביך לחיות לצד גדול הדור כשאני עסוקה בקטנוניות...

אמונה משמעותה ענווה.
האם חשבת שהקב"ה לא דואג לבריותיו?
אין אישה שהקב"ה הטביע על מצחה אות קיו של רווקות נצחית..

ולא, זה לא מפחית.
להפך.. מעצים ומעלה את הקשר בעוד שלב
ככל שחושפים רבדים עמוקים יותר, הקשר מתרחב
אבל---
נישואים זה גם עבודת המידות מאומצת. כלומר צריך לזכור שלא משאירים את הקשיים והחולשות ברמה כפי שהיא..
אלא משתדלים ועובדים על מנת לשפרם

ברכה גדולה!

את ערכו בעיני.
כולנו בני אדם ולכולנו יש חולשות, מי שמספק כן עם עצמו כדי להודות בחולשותיו הוא זה שהדרך לתיקון קצרה אצלו יותר, וזה מרשים אותי.

אחרת הקשר לא אמיתי.. אני מאמינה שזה מוסיף עומק. קל לאהוב כששנינו מוצלחים ומושלמים. יש עומק באמירה " אני איתך עד הסוף, בכל מצב, גם כשאתה טועה אני בצד שלך. אנחנו אחד לגמרי ואני פה להשלים את החסרונות שלך ואתה את שלי"
אם היינו מושלמים, איזו תועלת יש לנו באחר? בשביל מה להיות שניים שהם אחד, אם אחד שהוא אחד הוא מושלם ומצויין לבד?
יש פה אמירה יפה. שאנחנו לא אובייקטיבים אחד ביחס לשני, לא חושבים בצורה הגיונית על חסרונות ויתרונות ולפי זה טיב הקשר והאהבה. אלא כמו הורים, שמודעים לחסרונות ילדיהם אבל אוהבים אותם בלי תנאי

לא משתפים את המגרעות והחסרונות רואים לבד… זה רק יכול לגרום לו למחשבות כמו…. נכון איך שהיא צודקת חבל שנישאתי לה ולא לאחרת.… וגם שמעתי את זה מאיזה רבנית… בפני הבעל רק לשבח את עצמי איזה יפה אני וכו ולא איזה שמנה כעסנית ומכוערת… מסכן…
חשוב מאד ליקר את עצמך בעינו ולעשות הכל כדי שיראה רק את הטוב שבך…

באמת יש עניין לאמלהסתיר מבן הזוג שלי דברים טובים שעשיתי כי אם הוא יידע זה יתרום לערכי בעיניו ועל ידי זה יתרום לזוגיות שלנו.

ובאמת יש חולשות שלא צריך לומר ולציין, הוא מכיר.
אבל אם למשל עשיתי משהו שאני יודעת שהוא חולשה שלי, אז לפעמים אני כן ארגיש צורך להגיד לו שזאת חולשה שלי, מתוך תועלת. למשל אם בכיתי או כעסתי כשהגיע הביתה מהעבודה אבל אני יודעת בשכל שהוא בסדר גמור, אני אגיד לו שאני מתנצלת על ההתנהגות שלי ויודעת שאני רגישה ונוטה לדרמות. זה ממקום של פיוס והתנצלות.

לעומת זאת להגיד כל היום לבעל כמה אני שמנה ודפוקה בהחלט יכול להעיק. גם אם זה לא יגרום לו להאמין לי ולחשוב שאני כזאת, זה מאוד מכביד לנסות כל הזמן לשכנע מישהו שהוא לא דפוק ולשמוע את זה כל יום. אז באמת לא כדאי להתבכיין על המגרעות שלי באזני האיש, אבל לעניות דעתי שיתוף מתוך צורך של פיוס ופריקה ואפילו בקשת עזרה ביצירתשינוי זה בסדר כל עוד זה במינון מאוזן יצסיתלאיך שאני משקיעה בעצמי לפניו ומספרת לו על חוזקותורגעים בהם הייתי גאה בעצמי.

יש חולשות שלך שנוגעות לקשר ביניכם ואף יוצרות קושי- כגון רגישות יתר וכיו"ב. לדעתי בכך כדאי לשתף. ולראות איך שניכם מתגברים יחד על הקושי. הודאה בחסרון- כשהדבר נעשה במסגרת יחסים בריאים ומכבדים- מקרבת ביניכם ומסייעת להתמודדות עם החסרון.

יש גם מקום לשיתוף או התייעצות אודות חסרון כזה או אחר, הגם שאינו קשור ישירות לבעל. אם כי חשוב לוודא שלא הופכים אותו לכותל מערבי, כלומר נדרש לראות שהדבר נעשה במינון שאינו הופך אותך לטרחנית.

יחד עם האמור, יש חסרונות שהשיתוף של בן הזוג עלול לפגוע בקשר ביניכם. במקרה שכזה- הייתי מציע לשתף חברה קרובה או אחות (לא הורים) ולחשוב יחד האם תהיה תועלת בשיתוף בן הזוג.

תמיד חשבתי ששיתוף, פתיחות וכנות בתוך התא הזוגי הם נכונים תמיד.. אבל התבדיתי... לא תמיד אפשר לשתף את הצד השני במה שקורה... אבל אני כן יכול להמליץ, מהמקום שאני נמצא בו - לשתף גורם שלישי...זה תמיד עוזר.... חברה, אשת חינוך, רבנית או איש מקצוע תמיד יקשיבו וייתנו פרופורציה למצב כך שתדעי בעצמך אם זה משהו שצריך לשתף או שכדאי לשמור. ועוד עצה קטנה: אם תגיעי למסקנה שיש כל מיני דברים שאת צריכה שלמור ולא לספר...זה אומר שצריך לטפל במשהו...

 

לפי דעתי צריך ממש להשתדל ולשתף בהכל,

זה קשה להכיל הכל לבד.

ואף פעם לא צריך להרגיש ש"ירד" לו ממני, כי אחרי הכל אנחנו באמת אחד.

כמה שזה נשמע קיטשי, בעיה שלי היא שלנו.

 

אבל לפעמים יש תחושה שיש דברים שרק אני מסוגל להבין ואין לי דרך להעביר אותם
אבל גם דברים כאלה עם הזמן מצליחים לעבור לדעתי

גם אני מרגיש שכמו שאני כל הזמן שופט את עצמי לטובה ומקטין את החסרונות שלי בעיני עצמי
כך קל לי כל הזמן לשפוט את אישתי לטובה ולקבל את כל מה שהיא עושה בעין טובה

סה"כ נשואה 5.5 שנים
אבל עם כל שנה הקשר מתבסס ומעמיק ב"ה
והרבה יותר קל לשתף, ופחות ופחות דברים מצליחים "להוריד" לי ממנו, כי ההיכרות כבר מעמיקה יותר
ולאט לאט גם מתחילים להבין את הראש אחד של השני
להכיר את המשפחה יותר טוב, להבין את הרקע
ואז אפשר גם לשתף ברבדים עמוקים יותר ויותר

קיצר לדעתי זה ענין של זמן..

ולא רוצה ולא מסוגלת להסתיר כלום. אוהבת שאנחנו אמיתיים. מניחה שיש דברים שעם הזמן אפילו נהיה יותר פתוחים בע"ה.אבל זה חשוב מאוד לדעתי

יש גם טיפול טבעי שנקרא craniosacral,
יש אנשים שזה עבד להם...
אם תרצה מספר, אני מכיר מטפל בירושלים
יהי רצון שזה שייעלם לך לגמרי

ע"י טיפול תרופתי. חבל לסבול סתם.

רצוי לגשת לרופא משפחה שיפנה לנוירולוג. אבחון הבעיה זה הכי חשוב, רק ככה יהיה אפשר לטפל.

ואגב,לא מבינה למה כתבתבפורום הזה דווקה. לא מתאים יותר בפורות קהילת החולים?

אפשר להסתדר בלי רכב.
יש טרמפים כמעט בכל שעות היממה.
הטרמפים הם לפחות לצומת קרובה ומשם יש אוטובוס לתל אביב כל עשר דקות.
יש גם אוטובוס לתל אביב ב6:45 מהיישוב

ביקשתי מחברה שתציע לו לצאת איתי

הוא עיתונאי ושם את הכתובת של המייל שלו בסוף הכתבות... אני החמאתי לו על הכתבות כי הוא באמת כותב יפה. וככה הכרנו...

סתם סקרנות

דרך אתר "פסיפס"
אתר היצירה של ערוץ 7

אחרי כמה זמן החבר רצה להציע לי, סיימתי קשר והייתי בתקופה עמוסה אז אמרתי לא כרגע.
בהמשך חזרתי אליו והשאר היסטוריה.

הכירו ביננו

רק שעד היום הגננות לוקחות קרדיט על השידוך

ישבה לי על הוריד שהוא תפור עלי..... נפגשנו תקופה נפרדנו.... ואחרי שנה חזרנו...

חבר שלו הציע לי אותו, ואע''פ שההצעה לא נשמעה משהו, בגלל שהחבר היה אדם רציני החלטתי לנסות.

ברוך ה'

הציע אותי לבעלי הוא פנה לחברה שהציעה...
שתציע לי רק בפגישה עם בעלי נודע לי שהחבר הציע.
4 פגישות כבר הייתה הצעה

ואז נפרדנו אחרי כמה פגישות
אחרי שנתיים דוד שלה הכיר בינינו שוב
(בלי לדעת שאנחנו מכירים)

בלי להכיר אותי בכלל ועם היכרות שטחית מאוד עם בעלי...

 

הכי טוב

שטמטמה לאמא שלי את השכל שאנחנו מתאימים עוד לפני שהייתי בת 18...

(אני התחתנתי בחתונה גדולה)

אלמן, נישואים שניים התחתן במצומצם- רק משפחה קרובה
עדיין היה ממש שמח

מזל טוב! הכנות רגועות ומוצלחות!

ממש מזל טוב!!

בעקבות המלצה של חבר, לא יודעת על מי בדיוק מדובר אבל הבחור מאוד עזר לנו! 

 

ומזל טוב... בנחת ובשמחה!

הם עוזרים בלהציע הכל לפי מה שאתם צריכים ואתם בודקים...נעזרתי בחנן..

בניין עדי עד, אושר בריאות והצלחה

 

 

ברגע שאת רוצה WAZE זה כבר לא טלפון פשוט..

וווצאפ יש אפילו בNOKIA הישנים ובסמארטפונים ה"מאושרים" של החרדים..

בקיצור תאלצו לעבוד על המידות ;) או פשוט לא להתקין ווצאפ.

לפי שעות וכו

תודה

בעלי הזמין מהם טלפונית והגיע עם שליח ( גרים בדרום)
טלפון עם אפליקציות ללא גישה לאינטרנט, יש waze, ווצאפ ועוד כמה אפליקציות

יש כמה מכשירים כאלה
יש את "עסקן" - שהם עובדים עם מכשירי סמסונג ויש להם אחריות של סמסונג, במכשיר יש חנות אפליקציות שיש בה רק אפליקציות נצרכות כגון אלה שציינת
את המכשיר הזה יש לחמי והוא מאד נהנה, בעבר היה לו מכשיר של "נתיב" שהוא אותו רעיון של עסקן איתו הוא פחות נהנה
ח

החלטנו לקנות מכשיר רגיל ולהתקין נטספארק.

מקווה מאוד שיענה לצרכים

תודה לכל מי שהשקיע וענה!!

לכבות את הנורה המעצבנת והצפצוף של כל האפליקציות. זה ימנע מהן "לשאוב" אותך בחזרה למכשיר.

עבודת המידות - זה ודאי מה שצריך 

אבל אמרתי את זה לעצמי כבר כמה חודשים, ועדיין הייתי הרבה יותר מידי זמן בפלאפון.. 

אז אני מעדיפה כרגע לפתוח באופן מבוקר. 

עוד אפשרות: לכבות את הגלישה הסלולריתואת הwifi, ואז כלום לא יציק.

וטלפון נורמלי לכל שאר השימושים.
ואז כל הבזבוזי זמן (ווצאפ פייס וכו) נמצאים במכשיר נפרד שניתן לכיבוי או לכיבוי וויפי

הצעתי לגיסתי. להשאיר את Whatsapp בביצ.

אבל אם נטספארק פותרת את העניין אז נראה לי כבר מיותר.

ננסה - ואם לא יפתור אז נקנה פלאפון פשוט נוסף בלית ברירה. 

אם אתם לא כאלה שיוצאים למסעדה, אפשר להזמין מקום לארוחת ערב,
אם אתה לא מבשל בדרך כלל אפשר לנסות להפתיע עם ארוחה,
יום ספא? בריכה פרטית? לסדר לשניכם יום חופש ולצאת לטיול?

רכיבה על אופניים בתל אביב

ספא דגים

בעיניי אם הילדים קטנים והולכים לישון מוקדם.
ערב רומנטי בבית עם האוכל האהוב עליכם ביותר יין טוב
מזכיר לי את השבע ברכות...ההתרגשות מהבית.

1. כותנה (התוכנית הקלאסית)
2. כותנה חסכוני (לוקח יותר זמן אבל חוסך במים וחשמל)
3.לאיודע
4. חולצות
5. נראה כמוהשריה
6. שטיפה וסחיטה (בלי כביסה)
7. מעורבב בטמפ של 40 (או 40 דקות)
8. כביסה ביד (כביסה עדינה יותר)
9. צמר
10. נראה לי סינטטי עם השריה
11.נראה לי סינטטי

להורים שלי יש משו ממש דומה...
תגידי איזה ציורים לא מובנים אנסה להסביר.

בהצלחה

תודה על התשובות!

 

מישהו יודע:

 

1. מהו הציור עם השמש והירח?

 

2. מהו הציור מצד שמאל הכי למעלה - מבחנה כזאת?

 

3. הכפתור השני משמאל לכפתור ההפעלה והשלישי משמאל כפתור ההפעלה (יש מעליהם

רק לד אחד)?

 

תודה!

 

(בדקתי בכל האינטרנט ואין חוברת הפעלה)

זה טוב אם רוצים להוציא דברים לפני סחיטה כגון חולצות שלא תתקמטנה.

 

הכפתור השני לא מספיק ברור, אבל אני רואה שהשילוב של שניהם הוא נעילה (נעילת ילדים).

 

לא רואה שמש וירח.

אולי תשלח תמונה יותר חדה.

אם זה יתמיד, תשחררי מידי פעם תגובות מתונות חיוביות שאת שמה לב..

 

[אם מה שיש לך חלום לספר, הוא משהו לא טוב שעברת - אל תהיי בטוחה שכדאי אי פעם לספר. צריך לראות מה המשמעות בעיניים שלו, כאיש]

 

מי יודע - אלי יהפוך גם ל"עדין מהשורש"...

האמת זה משו שעברתי בגיל 15 ונמשך שנתיים וזה ממש הרס לי את התמימות

להשלים עם זה שלעולם לא תספרי. ותראי בכך חלק מהתיקון.

 

איש יכול להיות מאד רגיש ו"קנאי" למשהו שהרס לך את התמימות.

 

אם לא סיפרת לפני שהתחתנת - מוטב להיזהר.

וזה פשוט רודף אותי .הרס לי את התמימות והאמון בבני אדם..אני מפחדת אבל שהוא לא יבין אותי

ניצול כזה עלול להשפיע רבות על הזוגיות , מידע מקצועי שלי טיפול יכול לעזור מאוד ויש מקומות שיכולים לעזור לך אולי במימון, תחפשי בגוגל , יש עמותה לנשים דתיות שנפגעו, חבל לסחב את זה איתך

אם מישהו שניצל אותך במובן שיש לו "הקבלה" למה שאמור להיות בין איש לאשתו - אז זה עלול לפעמים מאד-מאד לצער את האיש, וגם מעבר לכך. אע"פ שאפשר להבין את החלום שלך "לשתף" את מי שאמור להיות הכי קרוב לך - ובכך "לפרוק" את זה. באמת כואב.

 

לכן, לכאורה, בלי לדעת פרטים, צודקת מי שהציעה לך ללכת לטיפול בפני עצמך, כמובן אצל מישהי אמינה, שלא תקלקל עוד יותר אלא תדע לעזור לך להתגבר ולעלות מעל זה.

 

ולגבי האמון בבני אדם, אכן אפשר להבין את התחושה. אבל יש הרבה אנשים טובים, שבאמת רוצים בטובת זולתם. אלא שאכן צריך לדעת להיזהר היכן שזה לא כך. 

 

הוא כזה גברי וג'נטלמן כלפי חוץ

את יכולה להגיד לאחותך שתעיר לה.
אבל שזה לא יהיה קשור אלייך !
סתם להגיד שזה לא ראוי להסתכל כך על גבר נשוי.

עדיין גדולה ומבינה כמו שאמרו למעלה

ילדה בת 17 היא ילדה גדולה.

נכון שהיא מוגדרת עדיין כקטינה אבל היא בוגרת ובהחלט יכולה לעניין גבר.

ואני ממש מבינה אותך שזה מרגיז אותך!

ואני מצטרפת לרעיון של שתפי אותה במי הוא באמת...

לא פותרים בעיה ע"י בעיה

 

אפשר פשוט לספר לה את האמת=

התמודדות ישירה עם הבעיה=

שתספיק ושזה לא לעניין

(לא תחמוד)

חמודה תפסיקי להסתכל על בעלי.
ותבקשי מאחותך באופן חד משמעי שהיא לא באה כשאתם נמצאים.
אני באופן אישי הייתי מספרת לאמא שלי טזה היה מספיק כדי שלא תגיע.
ילדה בת 17 היא מספיק גדולה ומאוד קטנה כדי שלא יהיה לה שכל להבין מה זה זוג נשוי

היא רוצה כזה.. אבל לא אותו... אז מה הבעיה?

זה לא פשוט. רווקה סה"כ רוצה תשומת לב...
והיא לא מבינה מה זה לדפוק עיניים לגבר נשוי.
לא מכירה את בעלה אבל יש גברים שזה ממש לא עושה להם טוב.
ובשביל זה יש גדרי צניעות ואם כזו אחת חבל שבעלה יישב על אותו השלחן.
ההורים שלי גרים מול האולפנה של אחוותי שתמיד מגיעה עם חברות אף פעם לא נתקלתי בכזאת חצופה.

מדובר על בחורה בת 17 שאפילו לא נפגשת למטרות רציניות.. לדעתי זה הגזמה..
בן כמה הבעל?

אולפניסטית מתלהבת וזהו

 

היא באמת ילדה קטנה במובן הזה - היא לא מבינה מה זה אומר....
מצד שני, זה באמת לא בריא לאף אחד מהצדדים.. לא לכם ולא לה..
אז לא לקחת את זה קשה, אבל כן להתרחק ולהרחיק.

לא בקטע של מטרידה, בקטע טבעי, אף אחד לא אוהב שבוהים בו.
תעירו לה מדי פעם, את ואחותך ואימא שלך. על מה את מסתכלת? הכל בסדר? רצית משהו?
אני בטוחה שהיא תבין, וגם שיימאס לה בסוף. ואם עדיין קורה אז להעיר לאחותך ולבקש בנימוס להזמין פחות, חברות ששורצות בבתים אחרים זה לא בריא גם לאחותך וגם לחברה.

צריך להעמיד אותה במקום כבר בתחילת הדרך. היא תלמד מזה לכל החיים. בעדינות כמובן.

שכחתי לציין..ובעלי לפעמים שם בלעדיי...אני סומכת עליו אבל ....

לא לשאלה השניה.

 

על כל ילד מקבלים נקודות זיכוי בהתאם לגיל.. נקודות זיכוי ככל שיש יותר תשלמי פחות מס הכנסה

כתוב בתלוש שבעלי עובד

הוא עבד אבל כרגע לא 

השאלה היא האם להגיד להם כי זה ישנה לי בניקוי או לא 

כלומר השאלה האם יש טעם לבירוקרטיה?

נראה לי שלא
זה ממזמן שאז כן היה משנה
...

באמת זאת דילמה בין בני זוג, מה נחשב לשיתוף שהוא לצורך ומה סתם רכילות.
אני משתפת בדברים שעוברים עליי מול אנשים אחרים. אם הוא לא מכיר, אז זאת פשוט פריקה ושנינו נשכח מזה אחר כך. ואם הוא כן מכיר אז יש לו לפעמים יכולת לעזור ולתקן את המצב.

אני פשוט מספרת בלי להתלבט. אוי כמה זה נשמע רע...

אפשר לספר בקווים כללים..

ואם גם מתוך זה הוא עלול להבין,

אפשר פשוט לעבוד על מידותינו.. כלומר:

לדעת להסיר מעלינו מועקות על ידי כך שנבין שהתנהגויות לא טובות של אדם מסוים, זה עניינו בלבד.

למה להפוך אותן לעניינו האישי ולסחוב על גבנו תיק גדול ממימדנו?

אגב,

ברגע שמדברים לשון הרע כל הזכויות שלנו עוברות לצד המדובר,

והעבירות שלו- עוברות אלינו.. לא סימפטי במיוחד

הייתי שותפה לו בזה שהתנהג אליי כך.

אני לא אומרת שאת טועה, באמת צריך לעשות עבודה עצמית מתמדת. גם לא להיעלב, גם ללמד זכות על כל אדם בישראל, וגם לדעת שהכל מכוון ומדוייק.

אבל רק אל תגידי שאני לוקחת אישי... זה קרה לי...

התייחסתי בעיקר לדברייך אלה:
"לדעת להסיר מעלינו מועקות על ידי כך שנבין שהתנהגויות לא טובות של אדם מסוים, זה עניינו בלבד.
למה להפוך אותן לעניינו האישי ולסחוב על גבנו תיק גדול ממימדנו?"

ההתנהגות הלא טובה של אותו אדם, היא ענייני *גם*.
הרי ה' סובב כך, שאליי הוא הפנה באותו מקרה את ההתנהגות הזאת, לא?
התפקיד שלי זה בהחלט לעבוד על כך שלא אפגע, ולהבין שיש לו על מה לעבוד וזה בעצם לא ענייני... אבל זה לא נקרא להפוך את ענייניו לענייני. הרי זה כבר ענייני מהרגע שהיתה ביננו אינטרקציה.

נניח שמעון עקף אותי בצורה בוטה בתור בסופר. אז באמת, לפי הלכות לשון הרע אסור לי לומר מי זה. אבל אספר לבעלי שהיה איש שעשה כך וכך, וזה *כן* מותר לפי הלכות לשון הרע. ולא במקרה! ודווקא ע"י עיבוד הסיפור, אגלה על עצמי למה זה כ"כ הפריע לי. מה היה שם שגרם לי לכעס/עלבון/דיכי/ווטאוור...
ואז בעצם יקרה מה שנראה לי שה' רצה- שגם אני אתרומם מאותו מקרה. אלמד על עצמי, אתגבר לפעם הבאה וכד'.... (כמובן שאותו שמעון גם צריך לעבוד על עצמו וזה באמת רק עניינו ולא אבוא ללמד אותו שלא עוקפים בסופר...)
אבל גם לי יש חלק בסיפור. לא בטעות הוא עקף אותי. ולא בטעות זה הפריע לי...

יותר הובנתי?

כשמישהו מתנהג אלינו בצורה מסוימת שאינה טובה,

במקום לנתב את האנרגיה למקום של צמיחה

לעיתים אנו מנתבים אותה למקום אחר:

אנו מעדיפים לשאת אותה איתנו לכל מקום..

לא נותנים לה להרפות,

היא יוצרת אצלנו מועקות וכעסים.

אבל הדרך הנכונה היא פשוט להבין שזה לא נוגע אלינו, מהבחינה שזו לא התנהגות בחירית שלנו. אלא של האדם השני, ולכן הוא צריך לשאת בתוצאות, ולא אנחנו.

 

ומשם אפשר כמובן לצמוח, כפי שאמרת.

וכן, גם פריקה רגשית זה לתועלת.

אמרה לי פעם יועצת חכמה, ששומעת הרבה "לשון הרע", שהיא פשוט לוקחת בערבון מוגבל את מה שאומרים לה. כאילו מספרים לה דברים רעים על מישהו, והיא פשוט אומרת לעצמה שזה לא לגמרי נכון, לא מאמינ העד הסוף. כי מי שמספר לה את זה חווה את זה בצורה מסויימת,, אבל לא בטוח שזה באמת ככה.

שרשור מחכים מאוד

כדי שבכלל לא יהיה חשש זיהוי.. אבל הלשפוך כן נכנס, כי אני משאירה את הפואנטה..

אם זה מישהו מהעבודה בעלך יודע מי בעבודה אם מגן הילדים בעלך יודע מי הגננת וכך בהרבה מקרים שלא שייך בלי פרטים מזהים או שאולי דברים כאלו תשפכי למישהו שלא מכיר ולא לבעלך לפעמים מרגישים רצון לפרוק את הלב דוקא לבעל. 

אבל תקליטן/די'גי בד"כ אפשר למצוא במחיר זול יותר.

זול וטוב. ואדם קשוב ונחמד מאד.

שמעתי אותם והם ממש מוצלחים ובגלל שהם חדשים ורוצים להיכנס לשוק אז הם עושים אירועים ממש בזול,
אני ממש נהנתי מהם..
אם תרצי פרטים אוכל לברר לך.
מזל טוב!!

אל תכנסי לראבק מטורף.

 

תזונה זה עניין של הרגל. וזה יכול לקחת כמה חודשים.

 

אז קחי לך מטרה שנתית.

 

בהצלחה!

בשמונה חודשים זה הכל עניין של ראש , ברגע שאת מרגילה את עצמך לאכול כמות מצומצמת של אוכל , 

תפסיקי לאכול עוגות עוגיות מתוקים ושתייה ממותקת סוכר בשתייה חמה , אחרי כמה חודשים את כבר לא תרצי את זה ולא יהיה לך חשקים לבורקסים מתוקים וכו'

האחות אמרה לי שהיא מבינה אותי ממש אבל אני חייבת לחזור לתזונה נורמאלית כי חסר לי מלא ויטמינים.... אז היא הציעה לי שבעלי יכין לי כל בוקר כריך טעים שאני אוהבת עם סלט ואז אפשר נס קפה...אמרתי לבעלי שלא יכניס בשום אופן ממתקים. רק פירות וירקות שאני יכולה לנשנש בכיף. התחלתי לימודים אז אין אפשרות יותר מדי לאכול -בקיצור לחפש מסגרת לעצמך או שעות של אוכל. זה מרגיע את הנפש שיש עוד משהו חוץ מאוכל. להתעסק במשהו מהנה. או בבית...

איך יורדים במשקל? גירעון קלורי שלילי= צורכים קלוריות פחות ממה שצריך. אפשר למצוא באינטרנט מחשבונים רבים לחישוב הצריכה הקלורית של כל אחד ואחד (חילוף חומרים+ פעילות גופנית [כמובן שהכל מחושב בצורה גסה]).

הקושי העיקרי בדיאטה הוא רעב. לכן כשנרצה להפחית את הקלוריות מהתזונה שלנו, נוריד את הדברים של תורמים לנו להרגשת השובע לחלוטין. מה זה? סוכר, עוגות, שתייה מתוקה וכל אחד יודע מה עוד אפשר להכניס לרשימה הזאת. בשלב הבא נמיר את הדברים שאולם גורמים לנו שובע, אך מכילים כמות גדולה של קלוריות, לדברים פחות משמינים.. במקום בורקס לדוג' - פרוסת לחם וכו. ממקום גבינות שמנות- גבינות עד 5%. אם זאת, חשוב לצמצם בצורה הגיונית את כמות האוכל ביום, גם אם לא אוכלים מאכלים עתירי קלוריות.. 

כמה טיפים:

- ספורט שורף קלוריות, אבל חצי שעה ריצה שורפת בערך 300-500 קל', מספר קל' זה זהה למספר קלוריות בחטיף או טילון. הרבה יותר קל להקפיד על האכילה.. לכן, צריך לעשות ספורט, אבל לא להסתמך עליו.. אלא על סגירת הפה.

- יש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה. למרות שאנחנו רוצים ואף משתוקקים לרדת במשקל, חשוב לעשות את זה בצורה הגיונית ואיטית.. א. אחרת לא מצליחים (כאסח לא מחזיק הרבה זמן ורק גורם להשמנה) ב. ירידה מהירה מידי מאיטה את קצב חילוף החומרים בצורה משמעותית. ג. מגדיל משמעותית את הסיכוי לכמויות העור העודף אחרי הירידה במשקל.

- תעסוקה. תעסוקה. תעסוקה. תעסוקה מונעת רעב.

- לחם זה לא דבר פסול! אפשר לאכול אבל במידה, הוא משביע מהרבה דברים אחרים. כמובן שעדיף מלא, ועוד יותר טוב מקמח שיפון.

- לא לחכות אנשים רזים, יש נטיה לשמנים להסתכל על רזים ולראות מה הם אוכלים ולחכות אותם. רזים רבים אוכלים הרבה יותר משמינים אבל הגנטיקה שלהם מונעת מהם להשמין. אז אל תסתכלו על אחרים!

 

אם יעלה לי משהו אכתוב..

אל תצומי....

 

לצום זה גרוע ולטווח הרחוק זה רק מזיק.

 

תוכלי כל 3 שעות, 6 ארוחות ביום, בכל ארוחה פחמימה + חלבון וב3 ארוחות גם שומן.

 

פעם בשבוע תרשי לעצמך להתפנק על משהו משמין.

 

אני הולכת לקבוצה שאלו העיקרים בה וב"ה ירדתי כבר 11 קילו 

זה נכון שזה ההמלצה.. אבל צריך לבחון באפון פרטני אם זה טוב לך.. יש כאלה שיאכלו כל 3 שעות ויהיה להם טוב.. ויש כאלה שיגבעו ברעב. לפעמים 3 ארוחות בינוניות עדיפות על 6 קטנות. לדעתי, נסי מה שטוב בשבילך.. אבל צריך לזכור שלא לצפות לשובע מוחלט.

אלא רק גורמת לגוף להשמין יותר וגם בטווח הרחוק יותר קשה לרדת במשקל.

כך שתתרחקי מהם כמו מאש

 

אם באמת רוצים לרדת צריך לשנות ממש אורח חיים:

ספורט שלושה פעמים בשבוע, לשנת את התפריט היומי

תוסיפי לאוכל חלבונים וירקות, ותנסי לשבוע מזה, ולעומת זאת תפחיתי פחמימות

בארוחות ביניים תאכלי דברים בריאים, כמו סלט ירקות, פירות, ואפילו שקדים ואגוזים (חשוב לאכול שומנים בריאים במידה הנכונה)

 

וחשוב מאד- תנסי לעשות דברים אחרים במצבי לחץ- לקרוא, לנגן, לשמוע מוזיקה. כי לאכול במצבים כאלו רק מזיק

(ובמקרה הכי גרוע תאכלי דברים בריאים וטבעיים)

 

עוד דבר, מומלץ לא להיות קיצונים אם את רוצה להתמיד.

תרשי לעצמך פעם בשבוע מנה לא גדולה של משהו לא בריא, וככה אם תרגישי צורך גדול או שיהיה אוכל מאד מאד טעים פשוט תחליטי שעכשיו הזמן לאכול משהו לא בריא. 

ככה גם אם נופלים לא קרה כלום ופשוט מוותרים עד סוף שבוע על משהו טוב (אחרת יש פחות מוטיבציה להתמיד)

בהצלחה!

לא לאכול אחרי השעה שש בערב.. זה עובד מצויין למי שמצליח בזה..

תדאגי שיהיו לך בבית דברים שאפשר לאכול בעתות "צרה" ואינם עתירי קלוריות. ירקות חתוכים, דגנים ללא סוכר. פשוט צריך להחליט שמבחינתי פינוק זה פריכית עם גבינה (וכדאי להוסיף למעלה תבלין טוסקנה,להיט!).

 

פעילות גופנית היא דבר חשוב,אבל היחס בחשיבות הוא 30% לפעילות ו70% לתזונה.

 

מעבר לזה, בדיוק ירדתי די יפה אחרי לידה,מוזמנת לשלוח מסר ואשתף אותך.

לשקול את עצמך בבוקר ובערב.
המשקל שקמת איתו זה המשקל שצריך לעלות לישון איתו. ככה מורידים בעל יום משהו כמו 300 גרם.

וכמובן שבשביל זה לא אוכלים אחרי 5-6 בערב, בהנחה שעולים לישון ב10.

השיטה הזו  לא ברורה לי ונשמעת חסרת בסיס.

שירדו לי מהגוף אחרי לא יותר מחודשיים.

אין בעיה לשתות, מים לא משמינים והם אפילו מונעים רעב מיותר.
אפשר לראות ולהבין שהכוונה היא לא "בדיוק" אותו המשקל אלא בערך, שאם בוודאות מה שהעלה את המשקל הוא נוזל ששתית, אז בכך בעיה ובבוקר לאחר עשיית צרכים זה גם יוכח.

וכמובן, להמעיט בלחם עד כמה שניתן.

אף גורם מקצועי ובר דעת לא מייעץ להישקל כל כך הרבה. שקילה נעשית אחת לשבוע,אם לא שבועיים ובשעה קבועה . גם חולות באנורקסיה לא שוקלים כ"כ הרבה. מה שירדת אכן יפה אבל הוא לא טמון בלהישקל ולשקול אותו הדבר בוקר וערב. על זו תמיהתי.

וקבוצה פעם בשבוע.

אלה של הכל יום ירדו יותר, כי כנראה זה היה להם יותר במודעות אז הצליחו יותר להתאפק מלזלול.

אצלי זה עובד.

אבל ירדתי 10 קילו בזכות השיטה הזו, עובדה

אני זכר גאה. השם משקף רק את ייעודי בחיים

אף אחד לא ציין פה פעילות גופנית. לדעתי 1/2 שעה הליכה כל יום.

תבדקו ממש טוב, כי לא כל המשקיות תש יודעות את זה... בהצלחה

אבל יש תנאים מה נפח המנוע והשנת יצור של הרכב.

 

לגבי להעביר בעלות צריך להיזהר עם זה כי אם הם מזהים שימוש ברכב (נניח מילוי דלק באופן תדיר) יכולים לשלול תשמש)

 

לגבי מקום ללא תחבורה לא נתקלתי בחריג כזה בתנאים.

 

 

לא יהיו הוצאות על דלק... מסתכלים כמה חודשים אחורה באשראי.... (אולי 5)