פורום נשואים טריים (עמוד 438)

עד כדי כך הצד הכספי-

לא עדיף לקנות קולה וביסלי במבה, 100 שקל

ולשמוח בחלקכם?

ההודיה לד', עיקרה להודות בקהל עם, ולספר בשבחו,

על הדרך לחזק ולהתחזק- עוד יותר משובח

אם יש ייסורי מצפון על צניעות הסעודה- ושוב, אין בכך צורך-

אפשר לתרום עוד סכום סמלי לצדקה,

וכך לצאת ידי כולם למהדרין

א. נראה לי נהוג לקרוא ביחד ובקול את "נשמת כל חי".

ב.אנחנו עשינו מסיבת הודיה ל60 איש בערך. בישלתי הכל בעצמי, תפריט בשרי, עלה פחות מאלף הכל כולל הכל- אוכל, כלים חד"פ וכו'. אם אתם רוצים להזמין קייטרינג חלבי- תבדקו את הולי בייגל.

הוא עשה קידוש בשבת בישיבה- עם אבטיחים, פירות, פיצוחים, מזונות וסיפר את הסיפור.

בבית הם גם עשו משו (היה לפני שהתחתנו)

ואז בשנה הראשונה עשינו סעודה בשרית, הזמנו משפחה וחברים קרובים. בישלתי את הרוב וגם ההורים של 2 הצדדים עזרו. ופחות או יותר כל החברים הביאו סלט\תוספת.

בעקרון אצלנו סיפרו את הסיפור, שרו שירים, ואמרו ד"ת..

לא חייב לעלות הרבה- העיקר האווירה

וגם ככה אני עוד בהתאוששות מכל הסיפור, לא נראה לי שאבשל לבד.

ועם זאת, מכיוון שבכל זאת אנחנו רוצים לעשות משהו מכובד ולא ביסלי במבה, אנחנו כן רוצים קייטרינג.

כשהתכוונתי לא להתרושש, התכוונתי שאנחנו לא רוצים להגיע למנות של 70 ש"ח לאדם כי זה יצא באמת המון..

תודה על הרעיונות! אשמח לעוד, ממי שיש לו (:

אפשר לקנות כמה שיותר אוכל מוכן-

לחמניות\פיתות, וסלטים מוכנים (יחד עם ירקות חתוכים ו2 סלטים חיים, את זה תוכלי לעשות?)

בורקסים מוכנים- גבינה, תפו"א ולהכין בתנור בבית, אולי גם צ'יפס מוכן ולהכין עם תבלינים

אם זו כמות גדולה שווה לבדוק אם יש הנחה על קניה גדולה

מרק זה פשוט להכנה ומשביע, אפשר להכין בסיר גדול ולתת בהגשה עצמית,

ואם האחיות או הגיסות יוכלו לעזור בהכנת פשטידות יהיה לך כבר את רוב המנה

ומהקייטרינג תצטרכי להוסיף רק דגים ותוספת קטנה, וככה זה חוסך לך

קינוח אם חשוב לך אפשר לקנות 3 חבילות גלידה וגביעים וכל אחד לוקח לעצמו

עשינו איתו כמה אירועים במשפחה. בופה בסגנון צרפתי (מיני סנדויצ'ים, פריקסה, קישים וכאלה). הקייטרינג באשקלון אבל אפשר לקחת משם. כשרות בד"ץ בית יוסף. פרטים באישי (לא רוצה לעשות פרסומות).

מחכים ששנה תעבור- הקטן קיבל כוויה. 
למה שנה? כי רציתי לחכות שיעבור לגמרי קודם, לקח בערך 3 חודשים עד יציאה מכלל סכנה, ועוד כמעט חציה שנה עד שנעלמו הסימנים. אז אמרנו שנחכה שנה. החלטנו לעשות קידוש בשכונה, נשלח הזמנה כללית להורים (לא נראה לי אפילו שיבואו, אין בעיה אם כן). נעשה פירות, כמה עוגות, שתיה, פיצוחים. אולי גלידות. 
אולי נספר את הסיפור (בעלי לא בקטע של לדבר בד"כ). יש לילדים בגדים חדשים (עשינו קניה מזמן ורק עכשיו הגיע, אז אני כבר שומרת). 
לבריתות בעלי הכין את האוכל. פשטידות וכו. אולי כדאי לחכות עד להתאוששות מלאה ואז להחליט מה אתם רוצים..

הזמנו אותם לברית של הבן שלנו והיה ממש נחמד ויפה. מחירים זולים.

כשרות מהודרת, מחירים מאוד זולים יחסית

מביאים הכל מסודר יפה ומאורגן, לדעתי המשלוח חינם או משהו בסגנון

צריך לראות בדיוק מה כדאי ומה לא כדאי להזמין משם

אפשר ליצור תפריט מכובד ומגוון במחיר שפוי

(אחותי למשל עשתה ברית דרכם, והוספנו כמה פשטידות משלנו)

תנסי לבוא באמת לקחת לבד

ואל תלכי על התפריטים הקבועים שהם מציעים (קייטרינג ומחיר לפי מנה) אלא תסתכלי על התפריט ואפשר לבחור דברים ספציפיים שהם גדולים, מרשימים וזולים (למשל בתפריט קייטרינג שלהם יש את הבייגלים, אם אני לא טועה זה ממש מקפיץ את המחיר. אפשר להזמין פחות בייגלים, או לקנות בנפרד במאפיה.. וכו)

חושבים לגור בדרום גוש עציון 

ולומדים בתלפיות..

במיוחד כשיש רצון, סבלנות, יעד

ומשתמשים בעזרים חיצוניים לפי צורך

במקום להתבאס קחי את זה כפרויקט.אני בטוחה שגם הוא רוצה ללמוד ולהשתנות ואפילו מתוסכל מהמצב רק שהוא לא יודע איך לומר לך את זה.

והבנתי שזה קצת יותר מסובך ממה שזה נראה....

סליחה שהגבתי בלי לבדוק קודם.

זה ממש לא תגובה נורמלית

יכול להיות שהוא לא נמשך לנשים?

או שיש לו הורמון גברי נמוך באופן כללי (יש אנשים שאין להם משיכה כמעט לא לנשים ולא לגברים)

או שהוא אספגר? שלא יודע לבטא בכלל רגש?

בודאי שאפשר לשכלל את הזוגיות אבל צריך איש מקצוע מומחה.

קודם כל הייתי הולכת יחד לפסיכולוג/פסיכיאטר שיבדוק אם הכל נורמלי ובהתאם לזה להתאים טיפול זוגיץ...

כל הכבוד לך

בהצלחה

תקחי יוזמה ותשקמי את הזוגיות שלכם.אל תחכי שזה יבוא ממנו. כי לפי דבריך אין לו את היכולת הרגשית ליזום את זה. וכל יום שעובר רק מגדיל את הבעיה. רק שתדעי שלכל זוג יש את הקשיים שלו.אין זוג ללא ויכוחים ואי הבנה.זה נורמלי והגיוני כי בכל אופן מדובר בשני אנשים שונים! לשבת ולבכות את החיים לא יעזור אלא ישקיע אותך עוד יותר בתסכול מרירות ומסכנות. רק את יכולה להוציא את עצמך מזה ורק את יודעת מה הפתרון שהכי נכון לכם. לגבי מה שאמרת שהבעל הוא שוטר הלכתי נראה לי שהפתרון זה דמות רבנית שהוא מסכים איתה .לגבי השאר אני בטוחה שאת יודעת מה הפתרון ויכול להיות שאת רק מצפה שהוא יזום את זה. קחי אחריות על החיים שלכם ותפתרי את זה!!!!

יש לך כמה אפשרויות

להתמסכן ולקבל את מלא הרחמנות...

אבל החיים שלך יהיו כמו שאת לא רוצה.

לנסות ללכת לטיפול, גם אם זה לבד כדי שיתנו לך כוחות. משהו מבחוץ שיעזור לך איך להתנהל בסיטואציה. כמו כן יש לבחון איך הגעת לסיטואציה שאת נשואה למשהו שממש לא טוב לך איתו...

את גם יכולה להחליט שאת לא רוצה לחיות איתו יותר. כמובן שעדיף קודם לטפל יחד.

להמשיך להיות אומללה זה חבל חבל חבל

אני לא בטוחה שהישועה תבוא לך מכאן.

המצב שלכם יותר מורכב מקושי פה וקושי שם.

כדי לפתור את הבעיה שעומדת בבסיס היחסים שלכם את צריכה הכוונה מקצועית, צמודה, אישית.

את בכלל לא מבולבלת

את רואה נכוחה

מה שנותר לך הוא לעשות משהו 

כתוצאה מההבנה הזו

הגיע הזמן לטפל בבעייה מהשורש

להתבונן בה יחד עם מישהו מקצועי

ולקבל החלטה איך ולאן מתקדמים

לפעמים נדמה שהמצב אבוד ושאין שום תקווה

אבל מה אכפת לך לנסות

יש המון זוגות שהיו על פי התהום

והיום הם מנהלים חיי זוגיות טובים מאד

הרבה פעמים כשמגלים את שורש הבעייה

אפשר להתמודד ולנצח

להתייאש תוכלי תמיד

לפחות תוכלי לומר לעצמך שהתייאשת בצדק

כי ניסית ולא הצלחת

גם אם תבדוק כל מה שנראה לך- תמיד יהיו דברים שיתגלו אחרי החתונה, ועוד דברים שיתגלו אחרי חמש שנים, ועשר שנים וכו'.

לעולם לא תוכל להכיר הכל לפני החתונה.

זה תקופה שעוברת על כל זוג נשוי .

מי שלא חושב על גירושין במהלך השנתיים הראשונות בערך אחת לחודש הוא הלא נורמלי .

כמובן שחשוב לדבר בפתיחות עם בעלך ולהסביר לו איך את מרגישה ואני בטוח שיש לו גם כמה טענות כלפייך אבל אם תסתכלי על הכוס המלאה ותמשיכי לעבוד על הזוגיות את תראי שהדברים מסתדרים

שכל אומרים המבינים, ושאתם חריגים

בכ"מ אין שום בעיה בלי מחשבות כאלו

השאלה האם יש כאן אמת, או הדחקה- שעלולה לפרוץ בהמשך ביתר שאת

נשואה יותר משנתיים ואף פעם לא עברה לי המחשבה הזאת בראש..

אתה רוצה לעודד אותה וזה נחמד מצדך.

אבל אין צורך לכתוב דברים לא נכונים.

נכון שהן עולות לפעמים, אבל צריך להבין שאם אתם שניכם נורמלים, והתחתנתם מתוך אהבה וטוב, ואוהבים אחד את השני בגדול, אז המחשבות האלה הן סוג של יצר הרע כזה. מין דמיון שווא, כאילו אם תתגרשו יהיה לך טוב יותר.

לדעתי, (וגם אני עברתי את זה הרבה) את  צריכה להניח את המחשבות האלה בצד. אין דילמות. אתם זוג מעכשיו עד 120. לא להתייחס יותר מדי ברצינות למחשבות האלה. הן מסיטות אותך מהדבר האמיתי שאת צריכה לעשות.

ומה כן לעשות? מה שכתבת שאתם עושים. לעבוד. ברוכים הבאים לעולם הזוגיות. את חושבת שעם אדם אחר ילך טוב יותר? או שכן או שלא. מה שבטוח הוא שאת עכשיו נשואה לו, ועלייך וגם עליו מוטלת עבודה ומוטלת אחריות לבית שלכם.

לא נשמע שאתם באיזה מצב קטסטרופלי. לי אישית נשמע שאולי קצת קשה לו בקטעים מסוימים של החיים. למה הוא לא מתקדם? מה, טוב לו להישאר מאחורה? אולי בכלל ההגדרה שלך להתקדמות לא נוגעת לו?

מציעה לך להתחיל מעצמך. להיזכר בכל הסיבות הטובות שבגללן התחתנת איתו, להתחיל למצוא בו נקודות טובות וגם להגיד לו אותן מכל הלב. לשנות תודעה. במקום "הוא לא מתקדם בחיים" להגיד לעצמך "הוא חלק ממני. מה עובר עליו? האם אני יכולה לעזור לו? " אולי להגיד לו "אני אוהבת אותך, קשה לי לראות אותך ככה. אני רוצה לעזור לך". ובעיקר- להגיד את זה לעצמך.

תראי, כל זוג מעיד על עצמו שהבעל מאוד מאוד שונה מהאישה. גם בעלי ואני מאוד מאוד שונים, בכל קנה מידה אפשרי כמעט. ואצל רוב הזוגות יש חילוקי דעות. אבל השאלה כמה הדעות השונות הן קריטיות.

זה משפיע על ההתנהלות היומיומית? גם עם זה אפשר להתמודד.

בעיני, שוב, הדבר העיקרי היא התובנה הברוה כשמש שאנחנו ביחד. אנחנו שייכים אחד לשני, על חסרונותינו ומגרעותינו. אם יש לי קושי- הכתובת הראשונה היא לבעלי. אם יש לו קושי- קודם כל אני. ככה צריך להיות. כי אתם צריכים להיות החברים הכי טובים, להיות מסוגלים לדבר על קושי בלי להרגיש אשמים או מאוימים. לנסות לתת כתף תומכת והבנה גם לצדדים האפלים יותר של החיים... (תבחני- האם זה מה שאת מהווה עבורו? אם לא- אז הנה רעיון למשהו שאת יכולה לעבוד עליו)

אמנם אני לא רבנית ולא מבטיחה הבטחות. אבל ברור לי שעם הרבה עין טובה, ומאמץ להראות הערכה ולהיפתח ולדבר על קשיים - הקשר יכול להשתפר לאין ערוך. כולל מצב החיים שלו וקיום המצוות שלו.

אם את רוצה את יכולה לפנות אלי באישי.

מאוד כואב לי לקרוא את ההודעות שלך שוב ושוב.

את במצב מאוד לא נעים ואת סובלת בו.

אבל כמו שכתבתי לך כבר בעבר- אף אחד בפורום לא יוכל לעזור לך.

באמת שבמצב כזה מורכב צריך ליווי מקצועי ואישי.

1. חוברת של אפרת צור באתר שלה. פשוטה מעולה וקלה ליישום לגבי תקשורת זוגית.

2. הספר לדעת להיכנע.

תקני אותו תקראי אותו. יכול ממש לעזור

האם הבעל שלך הוא אחד מ "אותם בחורים טובים"

כלומר לא מהמר, לא פוגע מילולית, פיזית ומינית, לא בוגד סדרתי וכ'-

המסקנה היא שאם הוא לא אחד מאלה- ויש אהבה, יש את הדרך להיות יחד ויכול להיות מדהים יחד.

וזה תמיד טוב לשים את זה בראש כי אם יש לך בעל טוב- תאמיני שבחוץ יש רק פחות טוב ממנו...

ולהתמקד בטיפול, במה שכ ןמתקדם....

מי אמר שהוא לא עושה כלום עם עצמו?

וגם אם כן- השאלה היא למה? מה, הוא עצלן וכיף לו ככה? מן הסתם שלא.  מן הסתם יש כאן קושי.

המריבות האלה "הורגות" אתכם.

ממה שאת מתארת הן גם לא מובילות לשום מקום.

אני מעריך שאם תקליטי את המריבות שלכם

תגלי שאתם חוזרים שוב ושוב על אותן המילים.

בעלך גם מתחמק מחלק מהפגישות כי קשה לו להיות מבוקר.

אז באתי להציע כאן פתרון מקורי. אולי יישמע לך הזוי

אבל תנסי ותראי שתוך זמן קצר הוא ייתן תוצאות מאד טובות.

לכלי הזה קוראים הומור.

תנסי רגע לצאת מהסיטואציה ולעמוד מהצד.

חפשי במריבות שלכם דברים שמישהו שרואה מהצד יכול לצחוק עליהם.

שתפי בזה גם את בעלך.

למשל: בדיחות על זה שאנשים היום גם בגיל 80 שואלים: מה אעשה כשאהיה גדול.

או הומור עצמי שאת דומה קצת לאמא פולניה ביחס שלך לבעלך.

ברגע שתעברי להומור לבעלך יהיה הרבה יותר קל לקבל את התכנים שאת מנסה להעביר,

מאשר כשאת תוקפת אותו ישירות

מלבד זה כשאתם צוחקים יחד ,זה יוצר אווירה טובה ומשוחררת

שיהיה המשך קל!

ראשית, העיקר מה שבינך לבעלך.  את אומרת שהוא טוב, סלחן, לא נוטר טינה. תשמחי.  אל תקנאי "בבנות שיש להן משפחה נורמלית" - כי אולי אין לה בעל כמו לך.. תשמחי בו, וזהו. גם יש להניח שידעת מי המשפחה.

לגביהם - מה איכפת לך ש"האחיינים לא מעניינים אותם"?.. הפסד שלהם. רחמנות עליהם אם הם ככה.

תשמחי שהם מתקשרים אל בעלך להתייעץ, והוא הנותן - ולא ההיפך. ב"ה שדווקא מי שיצא שָׁם טוב, בו זכית.

חושבני שלא כדאי לך "להתחשבן" איתם. אם הם רוצים לבקר - קבלו בשמחה, בנחת. אולי דווקא מזה יצמח יותר קשר? לא להתייאש. בני אדם. אפילו אם לא בדיוק יש לך אהבה אליהם.

גם החמות, תתעלמי מהערותיה. לא נעים, אבל גם לא נורא. סה"כ, אתם לא רואים אותה הרבה ממילא.

ובעלך צודק. תשתדלי כמה שאפשר לא לומר עליהם דברים רעים. מה זה יעזור? ואותו זה סתם מצער. אחרי הכל - זו המשפחה שלו..

אם תעבדי על זה מבפנים, בתוכך - עין טובה עליו ושמחה בו, אי-ציפיות מהם וקבלה אותם כמו שהם, ופשוט לא להתעסק בכך, לא לחשוב ולדבר על זה יותר מידי - יהיה לך כנראה קל בהרבה. תרגישי טוב יותר - וגם לא "תקנאי" כ"כ באחרות.  הצלחה רבה.

שאין "משפחה נורמלית". לכל משפחה יש את הדברים הדפוקים שלה.

ולבעלי יש משפחה מ-ד-ה-י-מ-ה- ! חמותי ממש חברה שלי!! אנחנו פתוחות ומדברות על הכל!!

ודווקא בגלל זה אני חושבת שהאמירה ש"לא מתחתנים עם משפחה" היא שגויה. משפחה זה שיקול רציני. 

משפחה זה תמיכה וזה מחוייבות.

מי שזכתה וקיבלה משפחה תומכת וכו אז זו תוספת לחיי הנישואים.

זה לא שחיי הנישואין של מישהי שאין לה את זה פחות טובים- אלא אם כן היא מתעקשת לחשוב על זה כל הזמן ולשמוע סיפורים על משפחות מדהימות שכאלה.

לא חושבת שזה פרמטר בבחירת בן הזוג.

"משפחה זו תמיכה וזה מחוייבות"- נכון!המשפחה שלי זה בעלי והילדים וזו התמיכה והמחוייבות שלי. ההורים והאחים הגיסים הגיסות וכל המשפחה המורחבת הם קישוט יפה ונעים למשפחה שלי. הם לא המשפחה שלי. 

הגזים קצת.. 

לא מתחתנים עם "שלושה אנשים".

גם מה שאמר, לפי הסברך, היה על תכונות וכו'. יש מקום לשימת לב, האם, במקרה שיש תכונות "בולטות" אצל ההורים, הן גם אצל המדובר/ת. לא חייב להיות - אבל אפשר לשים לב בשלב הבירורים.

לגבי הקשר עם החותנים - בוודאי שהרצוי והטוב ביותר, וראוי להתאמץ על כך בהחלט, זה שיהיה קשר טוב, מכבד. וגם יש התפתחות - עם הזמן מכירים יותר ומקבלים יותר הדדית.

עם זה, במקרים כמו שתוארו כאן - ואלו דברים שקורים, לא כל "חותנים" הופכים אוטומאטית לאנשים שקל להסתדר עימם - אין מקום לשֶדר, כלשהו כאילו בגלל זה משהו בחיים שביניהם יהיה פחות טוב בדווקא. לא מותנה כלל ברמת היחס עם החותנים, במידה ומהצד של הזוג עושים את המאמצים הראויים ליחס טוב. אדרבה, כשאומרים כך, מתוך שיעורים שמתארים מצב אידיאלי, עלולים להחליש חלילה אנשים טובים, שזוכים לבנין טוב ביניהם, ללא תלות כלשהי בקשיים מצד המשפחה הסובבת.

אבל נכון, שצריך להשתדל ככל האפשר, לבנות יחס טוב ונעים ומכבד עם החותנים, גם אם הם לא בדיוק ב"שטאנץ" המבוקש.. אדרבה, כי לא איתם מתחתנים - ואותם צריך לקבל כמו שהם.

ובוודאי להשתדל מאד שלא לשדר יחס שאינו-מכבד, בפני בן/בת הזוג, שאחרי הכל - אלו הוריהם, ומן הסתם אוהבים אותם ומכירים לה טובה.

ובהצלחה לך! מעריכה מאוד.

תדעי לזהות: זו מחשבה שהיצה"ר שלח לך - כדי לקלקל מול בעלך... ותעיפי אותה מיידית..

זה באמת נורא לא נעים להיות בעמדה הזו, שאהובים על תנאי..

לדעתי, את צריכה ממש להתנתק מזה.

המחשבות האלה לא טובות לך.

זו המציאות. את יכולה או להתנגד לה ולצבור מירמורים אינסוף,

או להחליט להתמודד איתה תוך שאת מתעלה מעליה.

נסי להיות בעמדה אחרת:

את לא צריכה לרדוף אחרי יחס שלהם, או מתן תשומת לב.

כשהם ירצו- הם יתקשרו או יזמינו.

לא מזמינים או מתקשרים? הפסד שלהם.  יש לכם עוד זמן איכות ביחד.

ובעלך יכול להגיד לפעמים שהוא לא יכול לדבר כרגע, כי יש דברים אחרים שהוא צריך להתפנות אליהם.

אני יודעת שלפעמים זה קשה,

אבל נסי לנתב את הרגשות שלך לעבר בעלך,

תשקיעי כוחות בו, (חיוביים..)

ופחות עליהם.

זה מיותר ובוודאי "הורס" גם לכם..

אם את באמת רוצה לפתוח את הנושא- וזו נקודה למחשבה בפני עצמה-

דברי עם בעלך והוא יעביר להם את המסר

אם את ממילא מרגישה מרוחקת מהם,

זה לא יזיק, אלא רק יכול להועיל..

את כל המחשבות המטרידות והלא נעימות האחרות..

כתבת רק מה הם ולמה הם לא טובים..

בכל מקרה ובלי קשר עצתי היא פשוט להחליט שאת טובה יותר.. 

הם לא רוצים שתבואי אבל רוצים לא.. תהיי טובה יותר ותסכימי בשמחה..

אבל לא לצפות למשהו או שזה יוביל לאיזה קשר טוב

יכול להיות שכן ויכול להיות שלא

ולא להשקיע יותר מדי, סתם שיהיה נעים

את תרגישי טוב ששימחת את בעלך

גם אני לא אוהבת את משפחחה של בעלי

אח שלו רק לוקח, חמות מעבירה ביקורת ונכנסת לעניינים לא לה והכל עם בכי, האשמות וצרחות

הגעתי שמצב שלא יכולה לשמוע קול שלה אפילו שהיא רגועה . אצלי אומנם בעלי מודע למצב ומבין אותי אבל משפחה זו משפחה

כל כך צודקת!

הרבה פעמים האשמות וטרוניות באות לבטא צער.

אולי אתה לא מספיק מראה לה אהבה?

אתה בטח אומר, איך אפשר לאהוב, היא כל היום מעירה לי ומתלוננת..

תנסה להתגבר, לחשוב שהיא לא מתכוונת למה שהיא אומרת. זה רק כי לא טוב לה.

לאישה, הערכה ואהבה מהבעל הם קריטיים. זה ממש יכול להפוך את החיים מטובים ללא טובים ולהפך.

ואין לה במישהו אחר להתלות

לטוב ולמוטב.

האם זה היה תמיד ככה?

האם חל שינוי בזמן האחרון?

אם זה קרה פתאום, ולא היה לפני כן,

ייתכן מאוד שפשוט קשה לה.. והיא זקוקה לאוזן קשבת.

אולי יש לה משקעים שצריך לנקות,

או עומסים גדולים מהרגיל.

אולי תחליטו שכשאתם מדברים, עוד לפני שאומרים מה קשה ורע,

עליכם לציין דברים טובים שקרו.

זו עבודה לכל דבר.. 

ואם אלו משקעים- כדאי לפתוח הכל ולדבר בגלוי ע"מ להתקדם הלאה

בהצלחה! בהחלט לא קל..

תתגבר על התגובה הטבעית שעולה לך על התלונות שלה..

פשוט תכיל אותה, את הקושי שלה, את התסכולים שלה, את הבעיות וכו'.

כשהיא מתלוננת תיתן לה לחוש אהובה ורצויה..

תתמיד בזה חודשיים ותראה איזה שינוי עצום יקרה..

אבל תעשה את זה מתוך רצון שיהיה לה טוב, לא כדי לקבל יחס דומה חזרה.

האמת שתצא ממך, האהבה והערכה והקבלה.. תשפיע טוב עליה כאישה שזקוקה לבעלה ועליך כאדם שרוצה שלווה.

בהצלחה!

אני ממש מודה לכל מי שטרח וענה לי.

המשותף לכל מי שענה לי זה שעלי לקחת יותר אחריות, יותר להקשיב יותר להכיל ויותר לאהוב 

אני בהחלט לוקח את זה ואנסה זאת בזמן הקרוב.

דבר אחד בעניין ההכלה, לפעמים אחרי יום עבודה ואחרי שהילדים סוף סוף נרדמים, קשה לי לשבת ולהקשיב לכל הסיפורים והמצוקות שבאים בצרורות אני מרגיש מעמסה כבדה, אין לי כוחות לזה ואכן אין לי אפשרות להכיל את כל זה. אני באמת רוצה אבל זה מעיק...

לפעמים.. הפתרון לכל הצרות הקטנות, המצוקות והקשיים נמצאים בהערכה או אהבה של הבעל.

אתה יכול לומר בצורה מכבדת שאתה עמוס כדי לדבר על דברים לא נעימים אבל שאתה מעריך על כל מה שהיא עברה בששביל הבית ועכשיו אתה רוצה לפנות זמן למשהו שאתה כן מסוגל לעשות (יחד איתה!)

עיקר העיקרים בשביל אישה זה אהבה והערכה.. כשתהיה כזה, גם העניינים היומיומיים אצלה יהיו פחות צרות ופחות טרגיים.

בעיני זה מאוד יפה שיש לך נכונות כזאת להכלה.

ואכן נשמע לי נורמלי שגבר שחוזר מיום עבודה לא ממש רוצה לשמוע את כל זה.

נראה לי שאולי אפשר לדבר איתה, בעדינות. להסביר לה שזה קשה לך בשעה הזאת לשמוע כ"כ הרבה מצוקות. להסביר שלא שלא אכפת לך. להפך- אכפת לך מאוד ובדיוק בגלל זה אתה רוצה להקשיב לה בזמן שאתה פנוי נפשית. וכמובן- למצואזמן כזה...

אולי אפשר לנסות לנתב את השיחה גם למקומות אחרים? לא בטוחה שלה זה טוב לשפוך הכל, אולי זה גם מכניס אותה לבעסה כזאת

אצל הרבה נשים הדרך להתמודד עם קושי היא דרך דיבור על הקושי. הרבה פעמים כשאישה מדברת על הבעיות שלה זה לא אומר שהיא שלילית או שהיא מאשימה מישהו. זו פשוט הדרך שלה לפרוק את המתח סביב הבעיות האלה.

אם אשתך כזו, כנראה שהתגובה שהיא זקוקה לה היא פשוט הכלה מלאה של הקושי שלה. ניסיון לפתור את הבעיות או להראות לה את הצדדים החיוביים עלול לגרום לה להרגיש שאתה לא מבין אותה ולא מקבל את הרגשות שלה. מאוד יכול להיות שהיא צריכה להרגיש שאתה מקבל אותה כמו שהיא. נסה תגובות כמו: "וואו, זה באמת קשה." "אוי, לא נעים." "אוף, זה בטח היה נורא מתסכל." בלי שיפוטיות, בלי לנסות לשנות את ההסתכלות שלה, בלי לנסות למצוא פתרונות. רק להיות איתה בקושי.

אז למה היא מאשימה אותך? יכול להיות שהיא בכלל לא מתכוונת להאשים, אלא רק לשתף בקושי, ומבחינתך שיתוף בקושי מתפרש כהאשמה. יכול להיות שהיא באמת מאשימה אותך, כי היא מרגישה שאתה לא באמת מקבל את הקשיים שלה. זו תחושה מאוד לא פשוטה לאישה.

אם נראה לך שיש סיכוי שזה הכיוון, אני מאוד ממליצה לך לקרוא את הפרק השלישי בספר "גברים ממאדים נשים מנוגה".

את לא צריכה לדבר ישירות מול אשתו, לדעתי.

אלא הנכון הוא, לגשת לרב שם - לתת לו את כל הפרטים. ושהוא יברר ויסדר את  הענין.

[בכללי, שנה וחצי לצאת, זה קצת הרבה..]

אבל..

הרי דבר ראשון כתבתי שזה מזעזע. מובן לחלוטין. לא צריך בשביל זה "דעת תורה" אלא סתם נורמליות..

דבר שני, למה הבנת שהנקודה היא "לדבר דרך צד ג' ולשכנע אותו להפסיק"?..

אלא הענין הוא, שיש פה תמונה מורכבת. יש הבחורה הזו, שמן הסתם באה בתום-לב, ואיך היא תתמודד מול אשה עם "בום" כזה.

יש הצד של המשפחה שם. איננו יודעים מה זה כולל, ילדים וכד'. הרי מדובר בזעזוע של מערכת שלימה.

יש גם מה שאיננו יודעים, מה כלל זה שהיא "יצאה" איתו. האם - כמה שזה נשמע מחריד - יש אפשרות לתשובה, או לא.  מה יהיה יותר טוב עבור אשתו והמשפחה. וגם אם צריך לגשת אל האשה - יותר מתאים הרב מאשר הבחורה המסכנה הזאת.

לכן אמרתי, שתפנה לרב שמכיר ויש לו סמכות לגביהם - אם יש דבר כזה - ויבדוק ויטפל.

אבל מצד "דעת תורה"? ברור שזה דבר חמור מאד. לא חרבה ירושלים אלא על שבטלו ממנה אנשי אמנה. פגיעה באמון הבסיסי?.. נורא ואיום (ואין בכך סתירה להבדל ההלכתי בין אשה שחלילה כך, שאסורה לבעלה, לאיש. גם נישואים לשתי נשים יכולים להיות, בדין המקורי, אצל איש ולא ההיפך. זה לא מוריד כהו-זה מחומרת בגידה, השחיתות והגועל שבה)

"יסדר" - הכוונה לפי הנסיבות. כולל, אם מה שצריך זה לספר לאשה, שהוא זה שיעשה את זה, ולא הבחורה.

מה שכתבת לגבי החומרה, נכון לגמרי, כפי שהזכרתי גם אני (ובוודאי לא שייך ש"יחפש עוד אשה"..). וצריכה לספר. אבל לא ישירות לאשתו.

שקרתה לך או הכוונה אמיתית לשם שמים

לא חסר רבנים שקשורים ואפשר לסמוך עליהם..

אפשר בהחלט להגיש על זה תלונה למשטרה.

/News/News.aspx/303492

ושולחת בדואר בעילום שם.

וגם פונה לרב שמכיר אותו

אשה וילדים זה דבר שמאד קשה להסתיר, איך זה שלא הלכת אליו אף פעם הביתה? נראה שחסרה התמונה הכוללת.

אני הייתי מברר לפני זה את הרקע כי יכול להיות שתגלי שכל הסיפור בעצם שונה לגמרי ממה שחשבת וממילא התגובה שלך צריכה להיות שונה (לדוגמה: אולי אישתו גם בסיפור הזה וכל מה שהם רצו זה לסחוט ממך ומההורים שלך כספים מתמורה לגט, או שאת לא הראשונה והם רצו לצרף גם אותך ל'קיבוץ').

אם הסיפור הוא באמת כמו שנראה לך אז הייתי פונה לרב / גורם מוסמך שמעורב בחיי המשפחה שידע איך לפנות לאשה בלי לגרום לנזקים לה או לך ולמשפחתך.

בהצלחה

שיש כאן קצת תיק..

במחילה, "לצאת שנה וחצי" זה אומר שאת לא "דוסית", 

ויש גם לתהות מדוע את "לא פגשת את משפחתו",

נראה שמישהו עם כזו רשעות, "יש לו" את הכושר רמאות וחלקלקות לשון..

ב"ה שהצילך מהרמייה,..

לע"ד כדאי לאמר לרב/ גורם מוסמך בקהילה. בתור צעד ראשון.

הוא גם יוכל לדון בתור צד ג כדת מה לעשות.

ד' ירחם..

היא כאובה מזה.

גם שם זה לא "בסדר", שמישהו נשוי מתחזה ובוגד ר"ל באשתו.

לפעמים, זה יכול להשליך על דרכי הטיפול.

רשמתי כדי ח"ו לפגוע

הערתי, ש"לצאת שנה וחצי", בתמהיל שאינך יודעת את שמו ואינך מכירה את משפחתו, 

בד"כ לא יהיה קיים בציבור מסויים

זו היתה הערת אגב, וגם ציבורים אחרים יכולים לקחת את הטוב בשיטת "חבר מביא חבר".

ברור שליפול בפח יכול לקרות לכל אחד מכל מגזר.

לא היתה כל כוונה לפגוע, וסליחה אם כן

לפנות לאדם שמבין בבעיות כמו של זה שיצאת איתו. כותב זאת על סמך דברייך שאינך רוצה לגרום נזק וסבל לאשתו ולילדיו.

יש דברים, כמו זה, שהטיפול בהם הוא בבחינת דיני נפשות, ופעמים רבות אנשים שאינם יודעים כיצד לטפל בהם בוחשים בקדירה וגורמים נזקים בלתי הפכים.

אגב, ייתכן והאדם המבין בתחום יציע לך להגיש תלונה במשטרה. כל שבאתי לומר הוא, שלא כדאי לעשות צעדים במרחבים רגישים בלי להיוועץ במומחה לעניין ובעל ניסיון.

באשתו, השאלה שלה הייתה לגבי אשתו.

(מניסיון תמיד משאירה)

את יכולה פעמים ביום לשאוב רק כדי שתחזרי תוכלי להמשיך להניק. (לא צריך לשמור החלב-זה רק בשבילך כדי שחזרי תמשיכי)

לא בטוח שיהיה לו עצבות רגעית.. זה שהוא רוצה לינוק כשהוא לידך לא בטוח שזה יחסר לו כל כך כשלא תהיי לידו.

חוץ מזה שזה נשמע שאתם צריכים את היחד שלכם, שהוא לא אפשרי עם ילד.. בטח ובטח בגילו.. שהוא צריך עניין ותעסוקה.. זה הרבה מעבר ללישון שעתיים בצהרים

מצד אחד יש רק סבא בתמונה אז לא רוצים להפיל עליו לגמרי. מצד שני יש סבא וסבתא עורכי דין אז גם אותם אי אפשר לשריין ליומיים שלמים. ואת שניהם הוא רואה פעם בחודש..
אנחנו ממש צריכים את הזמן הזה ביחד! ולהיות איתו זה באמת יפריע.. אבל אני ממש חוששת! גם מהיניקה וגם מזה שהוא קטן ולא מבין לגמרי.. מרגישה שהוא כל הזמן יחפש אותנו.. אולי זה רק בדמיון שלי..

אם היה לי אפשרות אצל מי להשאיר ההיתי יוצאת בלי ,בא נגיד אצלי זה או לצאת בלי או לא לצאת..אם מדברים על חופשה זוגית..

אלא אם כן זה חופשה משפחתית הנאה לילדים וסיפוק לכם והרה אנרגיות לא בדיוק מנוחה...

ילד בן שנה וחצי בכל זאת דורש!

בקיצור תצאי תהני גם בשבילינו כל בנות הפורום ..חופשה נעימה!

עבר בסדר?

השארתי שבת אצל סבא וסבתא..

אין לי איך להסביר את ההשפעה החיובית שזה עשה לנו כזוג..

אפשר? תמיד אפשר.

השאלה אם נכון.

אני נסעתי ליומים מהבוקר עד הערב שבאמצע לילה אחד והשארתי גם בגיל כזה ..

הם הסתדרו מצוין!

אותנו זה מילא באנרגיות וכוחות חדשים שהבטחנו שלפחות פעם בשנה אנחנו יוצאים..

זוגיות לא פחות חשובה מהנקה כך אני חושבת, ובפרט שאת אומרת שהרבה זמן לא יצאתם ,

מקווה שיהיה בסדר עם הבייבי ולא יעשה לו טראומה רצינית מדי..

וכן, הוא יונק אבל לוקח גם בקבוק.. ובגיל שהוא לא חייב להתבסס על הנקה..

ויצאנו ליומיים נופש בצימר עם תינוק בדיוק בגיל הזה, ונהנינו מאוד!

ממש לא הרגשנו שזה על חשבון החוויה הזוגית.. להיפך. הצחוק וההנאה שלו הוסיפו לשנינו.

היה לנו זמן לעצמינו כשהוא שיחק בחול/ישן וכד'.

לזה שזה טוב להשאיר ילד בגיל חצי שנה למשך שבוע?

מחילה, באמת שלא אכפת לי מה אחרים עושים. אבל נראה לי שזו לא ממש דוגמה מוצלחת. חמישה ימים! בחו"ל! תעשו מה שבא לכם אבל יש עוד כמה דרכים להיות הורים שמחים ומאושרים בלי לעזוב תינוק קטן ולטוס לארץ אחרת.

לומר את האמת-

מעולם לא הבנתי איך הורה יכול להרגיש מאושר ושמח כשהוא נמצא בלי הילד שלו כלכך הרבה זמן

מילא- חצי יום, יום, גג יומיים

יותר מזה?? נשמע לי מוזר.

זה לא רע לו זה בטוח.. 

כל עוד זה במינון נכון..

ילד שנמצא אצל סבא וסבתא לא סובל.. מקסימום מתגעגע וגם זה רק בגיל מאוחר יותר..

ואין סיבה שההורים לא יהו מאושרים בלי הילד כי יש מי שדואג לו..

וכל תחושה אחרת זה בעיקר בראש של ההורים שבטוחים שבלעדיהם הילד מסכן..

נ.ב אבל להיות בחו"ל ולהיכנס לפורום הזה? זאת כבר בעיה..

אני גם לא יודעת.

מה שבטוח זה שילד בגיל הזה יכול לעבור חוויות משמעותיות שהחותם שלהן ישאר בנפשו.

בכלל לא בטוח שיהיה קל לראות את זה או להצביע על זה.

אבל לחשוב שפרידה ממושכת מהורים לא משפיעה על הילד? מצטערת, קשה לי לקבל את זה.

א. ברור שללכת למעון זה משפיע עליו. אני לא חושבת שילדי מעון הם פגועים נפשית או פחות מוצלחים מילדי בית, אבל מעון זה לא לכתחילה. זה צורך שנוצר כתוצאה מאמהות עובדות (הרבה בגלל התרבות שאנחנו חיים בה- של רמת חיים גבוהה וקושי של אישה למצוא את עצמה בבית).

ב. שעתיים עם בייביסיטר אני מניחה שזה לא משפיע, אא"כ אחרי חצי שעה התינוק בן חצי שנה בוכה בכי מר ורוצה את אמא שלו, ומקבל אותה רק אחרי שעה וחצי. שעה וחצי בכי זה נצח בשביל ילד

ג. תינוקות לא מודדים זמן בשעון. אין להם הפרדה שכלית של מצבים והבנה. תינוק שבוכה ורוצה אמא (גם אם הוא לא יונק), אז כל פעם שזה קורה- והוא בוכה הרבה זמן ואמא לא באה- כן, זה יוצר לו איזה רושם בנפש. בדיוק כמו שחיוך וחום ואהבה וחיבוקים יוצרים לו רושם בנפש.

ד. מה שכתבת לגבי לא משנה מי האהבה מגיעה- זה פשוט לא נכון. כל פסיכולוג או כל מי שעוסק בעניני הנפש יודע עד כמה דמות האם היא המשמעותית יותר בגיל הזה, אפילו יותר מדמות האב.

ה. לטוס לחו"ל? מילא נופש בארץ- הכי גרוע הילד מגיב בצורה נוראית אז משנים תוכניות וחוזרים אליו. אבל לחו"ל? גם אם הילד ישבות רעב שלושה ימים איך הם יחזרו?

אבל אני בהחלט נסעתי לשבוע כשהקטנה היתה בת שנה וחודשיים..היתה אצל סבתא.

אני מסכימה שהורה שמשאיר את ילדו סתם זה חוסר אחריות.

אבל אני לא מסכימה עם העובדה שכל ילד שנשאר לבד (בדגש על העובדה שהוא במקום מוכר לו עם אהבה ודאגה) מצולק לכל החיים.

משום מה קל לשפוט אנשים שמעט חורגים מהנורמה.. מבחינתי, אמא שעובדת שעות ארוכות וילדיה נלקחים מהגנים והמעונות והיא חוזרת ממש מאוחר הביתה. זאת פגיעה יותר חמורה אפילו שהילד הרבה יותר גדול. ואילו אמא שנוסעת לאגור כוחות לא פוגעת בילד שלה כלל.

לדעתי, ילד בגיל קטן צריך חום אהבה ואוכל הוא פחות צריך את 'אמא'.. (בדגש על מקרים ספציפיים של נסיעה זמנית או משהו לא יומיומי)

אף אחד לא שפט. השיח היה סביב הנורמה הרגילה

חוסר זמני (בדגש על הזמני, ממוקד ולצורך) של אמא לא פוגע בו.

נורמה היא דבר מאוד משתנה וזמני

חוסר אהבה של סבתא, לא יפגע בו כמו ריחוק ממושך של אמא.

שוב- כוונתי לריחוק ממושך- שעליו דיברת. על ריחוק זמני לא דיברתי

לא מסכימה איתך- בעניין הזה הנורמה לא משתנה:

אין ילד בעולם שלא יזדקק לאמא שלו.

ואין תחליף לא לסבא ולא לסבתא לא לדוד ולא לדודה.

נמצא שעוברים בשעת לידתם,

נינוחים ורגועים יותר כשהם בחיק אמם.

אח"כ על חיק אביהם

ואח"כ על כל השאר.

הרושם של אמא מוטבע בילד מגיל ינקות.

אני לא חושבת שאפילו צריך לנהל על זה שיח.

אולי לך היה צורך מידתי ונקודתי.

זה עדיין לא יכול להביא לידי הסקת מסקנות כללית כזו

המחלוקת כנראה היא מהזה זמן ממושך

מבחינתי לילה לא נכנס בהגדרה..

מה, לא קרה לך שהתינוק שלך היה שבע, נקי, לא עייף ובכל זאת רטן ובכה אצל אבא או אצל מישהו אחר ופשוט רצה אותך?

את הדמות החשובה ביותר עבורו,

וכן- בלעדייך זה לא קל, וגם אם הוא מסתדר זה עדיין לא אומר שזה נכון לו ומוסיף לו טוב.

על השליחות שבבית, בגידול ילדים טובים, שזו שליחות עם "איפוק", בהדרגה, יום יום - ויכולה להוסיף בעולם עוד כמה אידיאליסטים שיש להם גם מתינות וסבלנות ביישום. זה גם יוכל לעזור להשתתפותו יותר, ולהרגשת יישום של חלק מהשאיפות.

ולא צריך לדאוג מידי. טוב שיש את שני הצדדים האלה.

ותגדירו את זה ביניכם

אבל קל להבין את הצורך בבסיס חזק יציב ו"ביתי",

שדווקא הוא מאפשר לי להיות מי שאני.

או במילים אחרות, כמו שפאז כתבה - דווקא במקרים כאלה בו מתגלה פער משמעותי בין בני הזוג, ההשלמה ההדדית מאפשרת יותר משהיא מעכבת.

בהצלחה!

לאדם כזה מתאים עבודה אידיאליסטית שתספק אותו. ואז ירגיש שהוא ממצה את היכולות הוולונטריות או הפטריוטיות שלו.

יש לי כמה חברות שיש להן בעלים כאלה שכל היום מחוץ לבית פועלים במישורים שונים למען עמ"י. ובקושי רואים אותם בבית.

באיזה שלב בחיים הן השלימו עם זה והבינו שאם יחסמו את הבעל הוא יהיה תמיד מתוסכל.

אבל ברור שזה לא מתאים לכל אחת. צריך לשבת ולחשוב איפה אפשר לאפשר ואיפה לשים גבול. זה נורא אישי.

מה שבטוח שמאוד חינוכי לשתף את הילדים בעשייה הזאת. או אפילו להסביר: אבא לא נמצא כי הלך ל... והילדים מפנימים ולומדים עשייה חיובית.

הגברים באידיאל רצים קדימה,

הנשים חושבות, צריך להביא אוכל לילדים, ואיפה נישן וכ וכ

גם אצלנו זה כך לכיוון קצת אחר אבל דומה.

גם אני מרגישה ככה שאני מייבשת אותו...

הוא גם אומר את זה...

מה שמצאתי לנכון זה להראות לוהתלהבות באידיאל ולסמן עליו שתמיד ידאגלי ולא יעשה משהו שלא יהיה לי טוב ואז זה מתאזן מעצמו...

אזור המרכז זה גם יהודה ושומרון?

יש באחיה, בקידה (שניהם ליד שילה)

ויש אתר מעולה-

http://www.nelech.co.il/%D7%A6%D7%99%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D

בהצלחה!!! ותהנו

הרבה נגרים משתמשים במקיטה.

אז את כל התיקונים בבית אני עושה..

אפילו לתקוע מסמר לא בשבילו הוא מוכן לגהץ ערימה של חולצות ושאני יתקן משו של חצי דקה..

מצוין לי

הוא גאון וחכם וטוב בתחומים שכליים ולא בזה..

א. אני כבר כמה שנים לא ממש בחורה...

ב. בעלי נגר אז באופן טבעי אני בענינים, כי אלו דברים שמדוברים אצלנו בבית

ג. אני גם יכולה לעבוד עם מברגה. מה, אסור? גם ילדה בת 6 עבדה פה עם מברגה.

ד. ידעת שיש גברים שסורגים לעצמם כיפות?

יכול להיות מאד שהוא יעדיף לבחור לעצמו את כלי העבודה. אני יודע שככה אני הייתי מעדיף

אם קדיחה אז בקיר גבס כמו קראוון או בקיר רגיל? בקיר רגיל גם אימפקט לא קודחת וצריך מקדחה רוטטת ולא מברגה.

אם את גרים בבית עם קיר רגיל אולי עדיף לקנות מקדחה רוטטת+מברגה זולה ופשוטה רק בשביל הברגות פשוטות.

יש פחות איכותיות וזולות משמעותית כמו:

http://www.bigdeal.co.il/Default.aspx?CampaignId=15138

http://www.bigdeal.co.il/Default.aspx?CampaignId=19532

ויש אכותיות אבל פחות חזקות וללא אימפקט כמו

http://www.z-tools.co.il/product.asp?prodID=7780

http://www.bigdeal.co.il/Default.aspx?CampaignId=14569

כמי שיש לו ידיים טובות, ועשיתי לא מעט מחד, ומאידך החיים מתקדמים והבחור (אני...) עובר לשלבים אחרים בהם המברגה עדיין נצרכת – אך באינטנסיביות פחותה – אני ממצליץ דווקא על מברגה חוטית (לא נטענת), ואפרט:

1. מראש היא הרבה יותר יציבה – כך שחברה פשוטה כגון Skill (~300 שח) תהיה בהחלט מספיק טובה.
2. הבטרייה לעולם לא נגמרת.

ושני דגשים:

1. זה נכון במיוחד למי שעובד בבית ולא בנסיעות – באזור הבית תמיד יש שקע/חוט מאריך
2. נכון שהישראלי המצוי אוהב מברגות איפקט – אבל הם ללא קלאצ', הורסות ברגים ולרוב אינם מתאימות למה שצריך (למעט אולי בניית פרגולות מעץ גושני חזק במיוחד וכד').
3. אין מברגה "עם אימפקט". זה או רגיל או אימפקט.

הבעייה של ההצעה שלי זה שהיא "פושטית" ליום הולדת, אין לה את ההילה של מברגה נטענת.

מברגה חוטית (שזה בעצם מקדחה) היא עם מתח חזק. ואם קונים מקדחה אז מן הסתם רוטטת, זה לא מפריע בהברגה?

מקדחה אלא מברגה, ולכן היא לא תעיף את הברגים,

אי אפשר בכלל לקדוח איתה, 

היא בדיוק כמו מברגה עם בטריה

רק שהסוללה לא נגמרת לה לעולם...

ויש לה אגב חוט ארוך. 

ויתן את הגט המיוחל לאישה היקרה.

ואת הרצון להשתנות ולהשתפר. זה לא מובן מאליו ולא פשוט בכלל.

ולשאלך - הייתי מנסה להתחזק באמונה, בהשגחה פרטית.

אין אדם נוגע במוכן לחברו.

אנחנו אצל הקב"ה במרכז והוא נותן לנו בדיוק מה שאנחנו צריכים.

בהצלחה

גם אני סובלת קצת מהעניין.

מה שלי עוזר, זה כיוון ההסתכלות שלי. כלומר במקום שאני אסתכל על מה שיש לאחרים ואומר לעצמי "את צריכה לשמוח במה שיש לך ולא לקנא", אני משתדלת מראש לעבוד על לשמוח במה שיש לי ולא להסתכל יותר מדי מה יש לאחרים. אם אני מרגישה שהמחשבות הולכות לכיוון, משתדלת באמת לא להשוות, לא ללכת לשם.

לומר לך שאני מצליחה תמיד, לא. אבל ההתחלה היא דווקא להשקיע במה שיש לי כדי שיהיה לי טוב ושמח. ולהמעיט בשיחות שגורמות לי להשוואתיות (אולי זה קצת בריחה אבל זה עושה לי טוב )

אין לי המלצה לספר, אולי עבודת המידות של הרב אביחיל.

אם היית יודעת על מישהו בכוכב לכת רחוק

שחי חיים מאושרים ללא גבול

לא היית מקנאת בו

מפני שהוא רחוק ממך

הסיבה שאת מקנאת כי אלה אנשים שקרובים אלייך

ולכן מאיימים עלייך בכך שלהם יותר טוב ממך.

בשיטת הבועה את חוזרת שוב ושוב על כך שכל אדם הוא פלנטה אחרת

לכל אחד עולם משלו שנפרד מהעולם של אחרים.

קני לעצמך פנקס קטן, קשטי אותו כרצונך.. כתבי לעצמך ברכת פתיחה ליציאה לדרך חדשה עם איחולים לבביים (כן, גם לעצמנו מותר לאחל..)

הקדישי 3 דק' ביום, בזמן קבוע ונח

וכתבי בו מה טוב במציאות שלך,

מה טוב בבית, 

בבעל

בילדים,

בך.

כל פעם שני דברים חדשים.

קחי את זה כמשימה ועבודה אישית של ממש

אם יש בך רצון, תצליחי!

הקנאה מסיטה לנו את המבט החוצה לאחר. אין טעם לענות לה 
 

ולא יועיל להלחם בה, צריך להשאיר אותה לבד, לברוח ולהתרחק 
מהמבט לאחר ולכוון את המבט רק אלי.

העצה להתרכז ולרשום את הטוב- מעולה, וגם- לעשות דברים שמפתחים, מגדילים ומקדמים א-ו-ת-ך!

לא משנה באיזה תחום- תחביב, התנדבות, עשיה... העיקר שאת תהיי מלאה בע"ה
ואז המבט פחות יסתכל החוצה.

הרבה הצלחה, אמן!!!

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4807&cat_id=3978

יש שם גם שעורים לנשים. בטח יש שם משהו מתאים.

קנאת סופרים תרבה חוכמה

נגיד את רואה מישהי שיש לה מלא ילדים. אפשר לשאול אותה איך את מסתדרת עם כ"כ הרבה ילדים..

מישהי שטוב לה בשלום בית(לא תמיד מוציאים החוצה כביסה מלוכלכת) תשאלי אותה איך אתם עובדים על הזוגיולת שלכם ביחד?

זו עבודת חיים. בקשי סיעתא דשמיא מהקב"ה

עובדות תובנות ומעשיות. הקנאה היא מוצר רגשי שאין בו שום דבר חיובי, למעט קנאת סופרים שמביאה לעשייה חיובית. גם זה בהגבלה. באופן כללי צריך לדאוג תמיד שיהיה המוח שליט על הלב. הקנאה מדרדרת ולכן ברגע שמתחילים לקנא מיד לשים תמרור עצור. ותודיעי לעצמך שהקנאה נכנסת לגבולות המוסריים שלך שאותם את לא עוברת. מעבר לכך אין שום סיבה לקנא. מה שרואים זה לא תמיד מה שיש. ולכל אחד יש את הצרות שלו. זה את לא תמיד רואה, אז לא שווה לקנא. כמו שלא עושים דברים מסוכנים לא מקנאים כי זה לא טוב וזה דבר רע. 

פרט לכך שפרי את דימוייך העצמי בעינייך אז לא תצטרכי לקנא באף אחד. 

ולבסוף תתרכזי בעשייה חיובית. לא יהיה לך זמן לקנא. 

להתנתק מהמקום בו את נמצא.

נדמה שאת מקנאה בכל מה שזז..

כי את יודעת שאת רוצה בחיים אחרים, אבל את תקועה, ובניגוד לכולן את כנה עם עצמך, 

ולכן את מקנאה- כי את פשוט לא מבינה איך טוב להן.. בזמן שלך ממש רע. 

אז נדמה לך שאת מקנאה בפרנסה שלהן, או בילדים שלהן או.. 

אלו רק תירוצים, את פשוט מקנאה בנחת רוח שממש לא נמצאת בקרבך.

תעיזי לחיות את חייך..

את לא שייכת למקום שלך..

בס"ד

גם אני ממליץ על הספרים של הרב ארוש:

בגן האמונה ושעריו בתודה. 10 דקות בכל יום. דף ועוד דף. בסוף זה מתחבר לאוצר עצום.

בשביל להתגבר על הקושי הזה צריך להתפלל. להתפלל לפני ה' ששיתן לך עין טובה על הזולת, שיתן לך שמחה שלמה במה שיש לך ואמונה שלמה שזה הטוב לך ביותר. (את דרך התפילה תלמדי בספרים שכתבתי לפני)

וחוץ מתפילה על הבעיה עצמה אוסיף תפילה מדרך פעולה נוספת:

אם את מקנאה בשלום הבית של חברה לדוגמא אז תתפללי עליה שיהיה לה עוד יותר שלום בית ועוד יותר ברכה והצלחה בגידול ילדיה ושכל הברכה הזאת תהיה לטובתה ולא תזיק לה.(כי לפעמים ריבוי שפע עלול להזיק)

כנ"ל לגבי עין צרה וכו'.

משהו שאנחנו צריכים לשים לב אליו:

זה שיש לחברה המון שפע וברכה זה לא בא על חשבוני... כי ה' יתברך בלתי סופי...

אלא מה שיש לי זה כי ככה ה' רוצה וזה הטוב ביותר עבורי.

מה לדעתך יותר יקר בשמיים?

אדם שלמד דף גמרא בקלות ללא שום קושי וצער

או

אדם שלמד בקושי רב וממש מסר נפש ללמוד את הדף?

אז אפילו שמי שקל לו מסיים מסכת כל חודש עדיין הדף של אותו אחד שקשה לו יקר מאוד מאוד.

אז

אם ה' שלח לך הרבה קשיים (וגם ממש לא בטוח שלחברותיך יותר טוב - את לא באמת יודעת מה קורה בפנים ואיזה קשיים גם להן יש זה רק נראה שטוב להן כל כך כל כך) אז זאת אומרת שממך הוא רוצה שתעבדי אותו דווקא מתוך הקשיים וזאת שליחותך המיוחדת בעולם אפילו ש"ההספק" שלך נמוך יותר.כמובן שאת צריכה לעשות השתדלות ולא לוותר ולא להרים ידיים אבל בסופו של יום שעשית מה שה' רצה למה שתהיה עצובה חלילה?

מוסיף מספר דברים מתשובה אחרת שקשורים לנושא:

ליקוטי מוהר"ן - חלק א' -תורה ל"ד - ד'

"

כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
דָּבָר יָקָר
שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה, מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ
כְּמַעֲשֵׂה דְּאַבַּיֵי וְאַבָּא אֻמָּנָא
שֶׁהֵשִׁיבוּ לוֹ לָא מָצִית לְמֶעֱבַד כְּעֻבְדָּא דְּאַבָּא אֻמָּנָא וְכוּ'
וּבְחִינָה הַזּאת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ
הוּא מַשְׁפִּיעַ וּמֵאִיר וּמְעוֹרֵר לֵב חֲבֵרוֹ
וַחֲבֵרוֹ צָרִיך לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת וּבְחִינָה הַזּאת מִמֶּנּוּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין [תרגום: וקרא זה אל זה] .
כִּי קדֶם מַתַּן תּוֹרָה
הָיָה הַמֶּמְשָׁלָה בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה
נָתַן הַמֶּמְשָׁלָה לְיַד כָּל יִשְׂרָאֵל
כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ
כִּי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
הֵם הִתְלַבְּשׁוּת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁהַמִּצְווֹת יִהְיוּ כָּך
לְמָשָׁל מִצְוַת תְּפִילִּין
הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת וּבַתִּים שֶׁל עוֹר וְלא שֶׁל כֶּסֶף
כִּי כֵן רְצוֹנוֹ
נִמְצָא שֶׁרְצוֹנוֹ מְלֻבָּשׁ בְּכָל הַתּוֹרָה
וְעַכְשָׁו שֶׁהַתּוֹרָה מְסוּרָה בְּיָדֵינוּ
גַּם הָרָצוֹן שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְסוּרָה בְּיָדֵינוּ
שֶׁאָנוּ מוֹשְׁלִין כִּבְיָכוֹל, לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ כְּפִי רְצוֹנֵנוּ
וְזֶה בְּחִינַת "יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו" כַּנַּ"ל
"

"אומר רבי נחמן
שלכל אחד יש נקודה מיוחדת משלו
ולכן לאבד אותה ולהיות כמו כולם זהו
דבר כה נורא שכן הוא מחסר מהעולם
דבר שרק הוא יכול ללמד."

"האדם צריך ללמוד את כל התורה כולה, אך בתורה לכל אדם יש אות המיוחדת לו. האדם מחובר לכל התורה, אך גם יש לו חלק מיוחד בה. יש לו גוון משלו." וזאת סיבה רעיונית למה ספר תורה בעל אות אחת חסרה פסול.

"

רבי נחמן גילה שהמילה ברסלב לא קשורה דווקא לעיר שממנה הגיע (למעשה נולד במז׳יבוז׳ ונפטר באומן) אלא למילים ״לב בשר״ מצד אחד ו ״לב בוסר״ מצד שני. זאת אומרת שהוא רצה לתת לחסידים קודם כל לב בשר. לב שרגיש לקבל רישומים של קדושה ואמונה וגם לב בוסר – לב הבוסר בחלקו של חברו, זאת אומרת שהוא רוצה את החלק שלו, את עבודת השם שלו, את מה שהוא צריך לעשות בעולם ולא משיג את גבול רעהו ומנסה להיות כמו השני, הוא בוסר בו, כמו פרי בוסר שהאדם נרתע מלאכול. שני הדברים האלה מתחברים – ככל שאני יותר מחובר לנקודה הטובה שלי, לנקודה הייחודית שלי בבריאה, לכשרונות שהשם יתברך מעביר דרכי, כך אני יכול לתת יותר מקום וכבוד למקום שלך, להעריך אותך. אני לא ״מתחרה״ אלא שנינו משרתים את הקדושה, את גילוי כבוד השם בעולם.

"

אם את בעלת נקודה ייחודית שלאף אחד ואחת אין אותה ואף אחד ואחת לא יכול "לתת אותה בעולם" ולכן ה' שלח אותך לכאן אז זאת אומרת שרק את נותנת אותה ומצליחה לתת אותה בעולם - ואם ה' שלח אותך לעולם וקל וחומר כשאת דתיה אז כנראה שאת זוכה (להצליח)להשלים את חסרון העולם בייחודיות שלך.ואת עושה נחת רוח עצומה ליוצרך!מה שאף אחד ואחת לא יכולים לעשות כפי הייחודיות שלך.

בדומה לתזמורת שבה יש את העונג משמיעת החליל מה שאין התופים יכולים לתת וכן לשמיעת התופים יש עונג מה שאין החליל יכול לתת.

אני משער שאת כבר מכירה את נושא ההתבודדות עם ה'.

לכי למקום שעושה לך טוב על הלב.

שיש לך בו יישוב הדעת.

שבו האמונה באהבת ה' אלייך באה ללב.

שבו האמונה שה' באמת טוב ועושה הכל לטובה ולכן אוהב אותי באה גם כן.

איזה נוף מיוחד אולי בשעה שכבר אין הרבה אנשים.

אולי מקום מיוחד שמקיים את הדברים.

כמובן מקום ללא סכנה.

ושם להתעורר מתוך הסתכלות על כל מהלך חייך ועד היום לבקשת רחמים מסיבת החיים ובעל הרחמים.

ואז תתפלי לה' שיעזור לך להשיג את ההשתדלות הן בתפילה/התבודדות והן בלימוד תורה כמו הספר בגן האמונה.

וההשקעה גם אם היא מועטה יחסית - במשך זמן תהיה עצומה לאין שיעור נתפס.

תפילה... ולימוד שייחיה את התפילה.

ככה התבודדות קבועה כל יום(כמובן שגם אפשר בבית אבל ממליץ לעיתים גם במקום מחוץ לבית כמו שהסברתי)

תשפכי את לבך לפני ה'. לרחמיו אין סוף ואין גבול. הוא תמיד אוהב אותך ושומע אותך ורוצה שתתפללי אליו ותבקשי בריאות ויישועה ורחמים ושלא תקנאי בבריות ובעצם ככה תתקרבי אליו.

אולי תמצאי התנדבות שאת יכולה לעשות . נגיד להתנדב לשמח ילדים חולים בבי"ח. התנדבות מאוד יכולה לעזור לאדם להרגיש ולהבין שממש יש לו כ"כ הרבה טוב והוא פשוט לא שם מספיק לב לכך ולכן התנדבות יכולה מאוד לשמח ולתת כוחות.

בהצלחה

אולי לא בעוצמה הזו אבל לכל אישה יש את ההרגשה הזו וצריך לעבוד עליה.

בדיוק הכנו שיעור נשים בנושא כי דיברנו וראינו שזו תופעה מוכרת

.20160218183010.docx

שיהיה לך בהצלחה רבה ותד\זכי לאהוב את עצמך ואת מה שיש בך

הרב הרוש רב של ברסלב שכותב הרבה ספרים שקשורים לשלום בית נותן עצה נכונה לדעתי , ומנסיון לא לפטפט עם שכנות חברות יותר מידי כי זה גורם להשוואות. למשל חברה מספרת איך בעלה מנקה מצויין את הבית והילדים כל הזמן עוזרים . זה גורם לאישה לחשוב למה בעלי לא כזה? אולי הוא לא טוב? למה הילדים כאלה? הייתי מציעה לך לקרא ספרים שלו יש ספר לנשים שנקרא "בגן השלום"  לי הייתה חברה ששיתפתי אותה בבעיה של אחד הילדים . ובלי לשים לב היא הוסיפה על הילד שלי עוד דברים שהיא חושבת ואז יצא שאחרי שיחה איתה הרגשתי שהילד באמת בעייתי. התרחקתי מהשכנה הזאת ולא שיתפתי אותה יותר בבעיותיי. צריך זהירות בדברים האלה כי כולם כל הזמן משווים. "סייג לחכמה שתיקה" זה לא סתם. 

הספר הזה ספציפי "בגן השלום" אינו לפי לימוד יומי גם אני ממש לא ברסלב נתקלתי בו במקריות רבה וקראתי בדיוק את הפרק הזה על איך לא להסתכל מה שיש לאחרים זאת ממש הדרכה נכונה אל תפסלי כל כך מהר . את גם לא חייבת לקרא את כל הספר אולי רק את הפרק הרלוונתי. זה ממש מחזק. ותשמעי לי בטח יש אנשים שמקנאים בך הרי הפתגם הידוע אומר: " הדשא של השכן תמיד ירוק יותר" ...

ואף פעם לא מצליחה מיד להתחבר לזה שאני לא יקנא במשהו שהוזא לא בהישג ידי כמו שאומרים בהרבה מקומות....

מה שכן עוזר לי (אולי אצלי זה בא משורש אחר),

אצלי אני מזהה את זה בצורה של: "למה היא יכלה לקבל את זה ואני לא...? במה היא יותר טובה ממני שלה יותר טוב ממני (בתחום מסוים)?"

מה שמאוד עוזר לי לזה להיזכר מזה שהכל מחושבן טוב טוב בשמים, אדם לא מקבל ייסורים לחינם (בד"כ אנחנו מקנאים במה שאנחנו חושבים שחסר לנו, וחסר זה גם סוג של ייסורים..), הכל מחושב עד הפרטים הקטים ביותר, ואם יש לי ייסורים זה מכפר לי אני לא יודעת על מה, והרי בשביל זה באתי לעולם, כדי לתקן...

ולכן אין פה מקום לשאלה למה לה יש ולי אין וכו', כי לי יש תפקיד אחר ולה תפקיד אחר...

מקווה שיעזור לכל מי שמתמודד עם זה (ובטוחה שזה לא מעט אנשים... כל אחד ברמה שלו).

חדשה פה, ואהבתי כל כך את השאלה אז מנסה לעזור..(:

כמו כל מידה אחרת, גם על קנאה ניתן לעבוד.
אז ממליצה לך קודם כל לאמץ את הידיעה שכולנו בבסיס אותו דבר ויש מצב שמי שאת מקנאה בו/בה מקנא גם הוא בך או במישו אחר. ז"א את לא מתחתיו ולא מעליו. ולא רק זה, אלא שכולנו עוברים את אותן החוויות לכולם קשה לפעמים, כולם מקנאים לפעמים, כולם נשברים לפעמים וכו' וכו'.  הסתכלות כזאת עוזרת לעבוד על הקנאה (ולא רק) ממקום יותר נקי. ולא ממקום של הרגשת נחיתות או להיפך הרגשת עליונות.
כמה דברים שעוזרים:
אז הכי חשוב, להתפלל לבורא עולם שיעזור לך עם הקנאה.
ואז אפשר להתפלל על מושא הקנאה, שיהיה לו/לה טוב וממש תפרגני בהגזמה בתפילה. את לא מבינה איזה פלאים זה עוש, מניסיון(:
ודבר אחרון, באמת לראות את הטוב בחייך, כמו שאמרו פה, לעשות רשימת הודיה לבורא עולם זה יעזור לך להרגיש יותר טוב במקום שלך..
בהצלחה אחותי. ותדעי שכולנו חוטאים במידה הזאת.. כולנו אותו דבר(: