פורום נשואים טריים (עמוד 439)

סתם ככה בלי הזמנה?

היא קרובה לבי"ח?

היא יכולה לנקות לך את הבית בצורה שאת לא מסוגלת- כי את סוחבת עכשיו... 

תנסחי לחשוב בכיוון של להכיר לה תודה על זה?

שהניקיון שהיא מביאה לך- זה מתנה בשבילך- ? 

היא יכולה לשמור לך על הילדים, 

בצורה שאף בייביסיטר לא יכולה- כי היא נשארת שעות ארוכות, כי היא אוהבת מאוד, כי היא מוכרת להם... 

ומי אמר שאחרי יומיים לא יהיה לכם צורך בעזרה?

אולי תלכי לבית החלמה לעוד כמה ימים?

בעז"ה יהיה לידה בריאה ולא תצטרכי אשפוז ארוך של שבוע... 

ואולי אחרי שתחזרי- תבקשי ממנה לבוא לבקר לשעה אחת ביום, כי יותר מזה את מרגישה לא צריכה עזרה?

ותתזמני אותה לזמן שהיא באמת תעזור לך, בלי לעצבן אותך... 

לגבי הגעה ללידה-

אין סיבה בעולם שתעדכני מי שאת לא רוצה איפה את נמצאת בכל מקום או זמן בחיים.

אין לך שום חובה להגיד לה או לאף אחד כשאת נוסעת ללדת

יהיה לה מאוד מכבד גם אם תאמרו לו אחרי הלידה- הנה ב"ה יש ילד. 

נכון, קיבלת פה את דעתי- למרות שאני נמענת מפורום הריון, ולכן שם לא היית שומעת את המגוון שהבאתי

אבל יש סיבה שאני נמנעת מפורום הריון... ואני לא אשמח אם הדברים של שם יזלגו לפה.

תודה על ההבנה והרגישות 

[בפעם הקודמת היא באמת "אמרה לכולם"?..] לכל היותר את יכולה להגיד לה בצחוק: תשמעי, אני מאד מעריכה את כושר הניקיון שלך, אבל אני בסוף הריון ותצפי לבית לא בסטנדרטים שלך...

ב. אפשר לומר לה, אם היא אומרת שהיא באה לשמור על הילדים, תודה רבה, ושזה מאד עוזר. אבל כעת, שיש לכם כבר שניים ואתם צריכים להתארגן איתם - אז אחרי שאת חוזרת, אתם מעדיפים להישאר בפני עצמכם, על אף האהבה אליה; ושוב - תודה רבה מאד על הזמן עד שאת חוזרת הביתה מבית יולדות. זה דבר סביר לגמרי שאמורים להבין.

ג. אפשר להודיע אחרי שילדת. מקובל בהחלט (לכל היותר, אם תשאל, תגידו שלא רציתם להדאיג לפני שנגמר).

כי את מבינה? גם האחרים מכירים אותה..  לא יקחו ברצינות סיפורים כאלה...

קראתי וממש אבל ממש מבינה אותך.

לא פשוט.

תנסי לקרוא חומר על בטחון עצמי אולי זה יעזור.

מייחלת שהעניין הזה יוביל לשינוי לטובה.לפעמים צריך את הדברים הללו כדי להגיע לשינוי פנימי ומהותי בתוכנו.

בהצלחה רבה !!!!!

אני הייתי מעדיפה בית שלי מלוכלך מאשר בית נקי שחודרים בו לפרטיות שלי.

נכון שאת יכולה להודות לה על הכל אבל אם זה קשה לך, ומעיק עלייך, אז את לא יכולה להתכחש לרגשות האלה. כך נראה לי.

זה קצת נשמע לי מוכר, מה שאת מתארת- לא המקרה עצמו אלא אופי היחסים עם חמותך, שאת מכבדת אותה ולכן אומרת כן כמו ילדה טובה.

נשמע לי שאולי את צריכה להפסיק להיות ילדה טובה, ולהיות מי שאת באמת. לא נכון לך לכבד אותה על חשבון עצמך. את כמובן לא צריכה לעשות משהו דרסטי שיפגע בה, אבל להתחשב בצרכייך, במיוחד אחרי לידה- זה בסיסי. ובסופו של דבר זו גם בחירה שלה להיפגע או לא. זו גם בחירה שלה להתנהג בצורה כזו שלא משאירה לך מקום לברירה, מקום שגורם לך להתכווץ ולהרגיש מועקה איתה.

אולי תסתכלי על זה גם בצורה כזו: באיזשהוא מקום- ההתנהגות שלה פוגעת בך, בין אם היא מודעת לזה ובין אם לא. וזו לא התנהגות מקובלת- לבגיע לבית של יולדת לשבוע טוטלי בלי לשאול את היולדת אם זה מתאים לה.

אם את לא רוצה להמשיך להיפגע, ונראה לי שאם תשתקי ותקבלי את המצב- אז הפגיעות רק תימשך ובסוף תתפוצץ בצורה הרבה יותר גרועה- אז כדאי לך לפתוח את זה עכשיו, בנחת ופשוט להבהיר את עמדתך ואת רצונותייך.

גם אצלי יש מקרה דומה.גם בעניין החמות וגם בקטע הנחמדות.

ואני כן חושבת שזה קשור לבטחון עצמי. כי מה שיהיה בתוכך ימלא אותך ויתבטא החוצה.

אם תהיי מלאה בזה ושלמה עם עצמך בצורה טובה זה יתבטא בקשר בינכן. כך לפחות אני מאמינה.

זה גם נשמע שהיא מאוווד בטוחה בעצמה ומה לעשות כנגד זה צריך לענות באותה המטבע,כמה שזה נשמע מוזר זה נכון. 

אבל שוב-זאת דעתי, ואגב,תתפלאי אבל לפעמים דווקא את החוצפה* שלנו יעריכו לעומת הכבוד המיותר שאנו רוחשות שגורם לזלזול.

לא יודעת מה המינון של הכבוד שאת רוחשת ומה המינונים שלך בכללי (בטחון עצמי ועוד רגשות )אבל אצלי זה דווקא עזר.

*כתבתי חוצפה אבל את יודעת , בהשוואה לעצמי.

חמותי לא כזאת שתעיר לי ישירות, אבל בפעם האחרונה (ואני מקווה שאזכור עד לפעם הבאה שזו האחרונה בהחלט...) היא הגיעה לעזור עם הילדים כשילדתי, והתחילה לצחצח את הבית. היו לה גם כל מני הערות על החינוך וההרגלים של הילדים.(וברור לי שאת מה שלא העירה בפני אמרה לשאר המשפחה...)

אני ממש נפגעתי מזה (לא רציתי שתנקה, ממש לא, אבל עוד הייתי צריכה להגיד לה תודה רבה על כל הטרחה... כי היא באמת טרחה... וגם להתחיל להעיר על הילדים, אפילו שהכל מכוונות טובות - זה פשוט לא זמן מתאים) ובכלל, כל החזרה הביתה, לא היתה כל כך נוחה כי הייתי צריכה להתחשב בחמי וחמותי שהיו. זה גם גרם לחיכוכים ביני ובין בעלי וממש היה מיותר... (לא בטוחה שזה הדבר היחיד, כי תמיד אחרי הלידות ההורמונים שלי בשמיים אבל זה גם הוסיף לא מעט)

לרוב אני לא פגיעה ודי מתחשבת בכולם, אבל אני יודעת שאחרי לידה אני צריכה להקיף את עצמי באנשים שאני לא צריכה להיות "נחמדה" אליהם, כי אני לא במיטבי. אחרי כמה שבועות אני מתאזנת, אבל בהתחלה קשה לי. 

אני חושבת שאם את גם כזו, עדיף לקחת כסף ולשלם לבייביסיטר. אז איך אומרים לה את זה?

לא אומרים שהבעיה היא בה, אלא שאת אחרי לידה צריכה את הבית שלך והשקט שלך, ואת מעדיפה שלא יהיו אנשים נוספים. בעלך גם יכול לומר את זה, אולי היא מעט תפגע, אבל אם היא תגיע את או היא יכולות להפגע בסופו של דבר יותר. אפשרות שניה לומר לה שהחלטתם שמכיוון שהילדים במסגרות אין צורך שהיא תטרח. שיש בייביסיטר שהילדים מכירים טוב (גם אם לא, מותר לשנות מפני השלום). אני לא יודעת אם זה יעבוד אצלה. בכל מקרה, אני חושבת שכדאי שתדברי על זה עם בעלך קודם, כמובן שלא יגיד לאמא שלו ישירות כלום, אבל שיבין את המקום בו את נמצאת ויחד תחליטו מי ומה ידבר, אבל עדיף לחשוב על זה קודם.

ובטח שאפשר להגיד לה רק אחרי הלידה. אני לא רציתי שאף אחד יהיה איתי בלידה חוץ מבעלי, ואמרתי להם את זה מראש (לאמא, לחמותי, לדודה הנחמדת שגרה קרוב מדי...) שאני צריכה את הפרטיות שלי ומעדיפה שאף אחד לא יגיע. באופן כללי, למדתי על בשרי בלידה הזו, שעדיף לדבר מראש מאשר להיות נחמדים, להתחשב בסובבים, ולקוות שהכל יסתדר, לפעמים זה בסוף פוגע יותר, וחבל.

(נ.ב. אני גאה בעצמי על המשפט האחרון, בעלי מפמפם לי אותו מלא, אבל לי קשה, כי מטבעי אני מנסה להיות נחמדה ולא להכנס לעימותים, והוא כל הזמן אומר שכשלא מדברים על הדברים, גם עם ההורים, זה בסופו של דבר יוצר רק משקעים לא טובים. הוא לקיצוניות אחת, אומר לאמא שלו דוגרי הכל, בזכותי קצת התחיל להתאזן, ואני לקיצוניות השניה בתחום הזה... אבל אני עובדת על עצמי...)

וההתפרצות שלהם יכולה להתבטא בבעיות בזוגיות, או בכעס על החמות.

זה יכול להגיע גם כמה שנים אח"כ.

אם זה לא עושה לה טוב, לא כ"כ חכם ללחוץ את עצמה בעניינים כאלו רק כדי לפנק את החמות.

אם היא רוצה לשמח אותה יש עוד הרבה דרכים לעשות זאת, בלי לפגוע בעצמה.

בגדול הציור שאת מציירת אומר: או לברוח מחמותך

או להיות "שפוטה" שלה ולקרצף את הבית וכו'.

שתי האפשרויות באות מאותו מקום- הפחד ממנה.

אין בעייה להמציא לך פתרונות איך להתחמק ממנה.

אבל כמו כל פחד- ככל שתברחי יותר-הפחד יתגבר.

תנצחי אולי בקרב- אבל תפסידי במלחמה כולה.

הפתרון השלם לבעיית החמות הוא להפסיק להתחשב בביקורת שלה.

העצבות והלחץ שאת מרגישה לא נובעים מהמילים שהיא אומרת.

נניח לרגע שהיא הייתה מאושפזת בבית משוגעים ואומרת את אותן המילים

הרי לא היית מתייחסת אל המילים האלו בכלל.

הבעייה היא שאת היא זאת שנותנת משקל למילים שלה.

את חשה בליבך שהיא היא המבוגרת והסמכותית

ואם היא אומרת כך וכך אז סימן שיש משהו בדבריה

זה אומר שאת......וזה מה שבאמת מפחיד אותך

עם הגישה הזאת צריך להתמודד.

להפנים שהיא לא שופט עליון ואין לה שום כישורים מיוחדים לשפוט בני אדם.

היא רואה את העולם דרך המשקפיים הצרים שלה ועם עיוותי החשיבה שלה (כמו כולנו)

ואין שום קשר בין מה שהיא אומרת לבין האמת האובייקטיבית!!!!!

זה לא אומר שאת צריכה עכשיו במצבך להתמודד בכל החזיתות (לפני לידה, בלידה, ואחרי...)

אבל זה צריך להיות הכיוון הכללי ורק במה שאינך יכולה להתמודד כרגע-תתחמקי

מה היא המנהלת שלך?

לא בא לך שהיא תבוא? תגידי לה!

את מתביישת לומר? סעי לאמא שלך לשבועיים!

כמובן שאל תגידי לה שאת בחדר לידה! אם היא נעלבת, שתיקח פנדל...

אין לה זכות להיעלב. לידה זה זמן של יצירת חיים חדשים. חיים שבאו ממך ומבעלך. לידה זה הזמן הכי אינטימי בזוגיות. לחמות ממש אין מקום בלידה (אא"כ האשה רוצה אבל זה כבר משהו אחר)

חמותי באה בלי רשות ללידה שלי כי בעלי הודיע לה שאנחנו בדרך ללדת.

עד היום אני בקושי מדברת איתה בגלל זה.

אם את לא מעוניינת שהיא תהיה שם, תאמי את זה עם בעלך ותעמדי על שלך.

הגיע הזמן ללמוד להיות אסרטיבית. עד שלא למדתי את זה סבלתי מאוד מהקשר שלי עם חמותי.

זה מן מסך ממוסגר שאפשר להכניס בו תמונות.

אתם יכולים לקנות כזה ולהכניס בו תמונות שלכם ובתור תמונה ראשונה מן מכתב תודה והקדשה, זו תהיה גם הכרת תודה אישית ויצירתית וגם מזכרת נחמדה.

לפני שנתיים עלה לי 1100.

את יכולה לשאול חברות אם הן ממליצות על מישהי ספציפית.

מוזמנת לחפש..

2700 שכ"ד

700- חשמל, גז, מים, ארנונה, וועד בית (50שח)

500 בערך- נסיעות

200- טלפונים

60- ק. חולים

1000- אוכל

אולי תחפשי בדפי זהב נגריה שם.

אולי יש באזור של קריית ספר .....

מבחינתי זה מרכז . כל אחד והסביבה שלו .

נ.ב

פעם באולפנא חברה אמרה  לי באו נפגש במרכז ?אז אמרתי טוב אז בואי לרחובות ,

(אז גרתי באזור ליד העיר רחובות )

והיא אמרה לי , מה פתאום זה לא מרכז . מרכז זה ת"א - רמת גן .....

פשוט מסתובבים ברחוב ומוצאים....

אמור לעלות בין 250-350 ש"ח

ובד"כ כשאומרים באופן כללי כן מתכוונים לקוקה קולה. אבל באמת שאלה..

תלכי על רחוב רבי עקיבא

או איפה שיש שם רחוב של חנויות ספרים אז בטוח יהיו שם גם מוכרי סטנדרים

גביע או כוס יפה ל4 כוסות?..

הגדה?

שעון?

אולי לא קשור לפסח- כלי עבודה כלשהו שהיה רוצה

צלחת לסימנים

כרית להסבה...

כיסוי לאפיקומן או למצות

חייב להיות משהו לפסח? תכווני אותנו...

חשבתי לקנות לבעלי , שאלתי אותו והוא לא רצה .

אולי כדי לשאול מה הוא אוהב /רצה /צריך .....

שיכוון אותך לתחום מסוים ואז היה קל יותר.

במה הוא עוסק ? מה הוא אוהב ? לפי זה כדי ללכת ולחבור מתנה .

בהצלחה

מה התקציב?

אשמח להסבר

בכל נישואין יש קשיים וחוסר הסכמה,

אם לא כאלו אז אחרים...

אם יש נכונות לעבוד ולשנות- אפשר להתקדם ולצמוח מהנסיונות האלו.

בהצלחה!

צריך מישהו/י מקצועי,

שמקובל על שניכם.

ואם הוא לא רוצה, גם אם תלכי לבד זה יכול מאד לעזור

 גרים ילד ההורים או משכרים דירה קטנה וזולה יחסית .

(לא צריך ארבע חדרים,  אפשר גם קרוון או יחידת דיור ... לפחות בהתחלה , שנה -שלוש לפי הצורך )

וכן עובדים בכל מיני עבודות תוך כדי , מנסי לחסוך ואם אפשר נעזרים בהורים .

מה אם ההורים שלו ? אולי הם יכלים להביא /לעזור יותר .

וכן אפשר לדבר ולעלות את הנושא בפגישה שלישית .

נ.ב

אני ובעלי הרגשנו שזה על ההתחלה.

ובפגישות הראשונות (לא זוכרת מספר  4 או 5 ....)

החלנו לדבר על דברים רציניים .

כמו :  איך הבית שלנו יראה , כיסוי ראש מלא /חלקי , השקפות עולם ודרך חיים.

טלויזיה בבית כן או לא (היה לנו ויכוח קל ....) וחינוך ילדים לאן כדי לשלוח

(העברנו דעות ודנו בדברים האלה ....)

וכמון הדובדבן שבקצפת  חתונה .

שאם את נפגשת עם מישהו בגיל כזה, אז זה הגיל הסביר מבחינתך.

וממילא, השאלה כבר אינה רק על "מישהו שנמצא בנקודה בחיים של..", אלא אולי בעצם גם על הכיוון של הבית. כי אם מישהו שהוא כבר לא שם, זה אומר כנראה מישהו שלא למד בישיבה, וכד'. או מישהו שמבוגר ממך משמעותית. הרי גם מישהו שמתחיל לימודי מקצוע, יקח כמה שנים עד שיעבוד בכך.

אז זו שאלה קלאסית של בחורה צעירה יחסית, שלשניהם אין עדיין מקצוע מבוסס, והיא שואלת איך נתפרנס.

שאלה טובה ומצויה.

את כנראה צריכה קודם להחליט על סדרי העדיפויות שלך. לחשוב ריאלית, מה האופציות האחרות שהיו כביכול "פותרות" את הבעיה. איזה סוג אנשים/גיל.

אם תגיעי למסקנה, שאין ברירה. אלו האנשים שאת רוצה, זה השלב שלהם בחיים, ושאת כבר בגיל שאת מעוניינת להתחתן - אז צריך קודם כל לצאת מה"חרדה". זה לא תורם לכלום. ואז להתבונן בנחת, להתייעץ בנחת, איך מסתדרים במצב כזה. עבודות מהצד תוך כדי לימודים, מה המשכורת הצבאית במצב כזה וכו'.

ואם תגשי כך, אז גם יהיה קל יותר לדבר על זה. יש מקום, אחרי פגישות מועטות, אם רואים שיש אופציה כלל שזה יתאים - להעלות בנינוחות את הנושא. לא בלחץ. לשאול אגב השיחה, מה הוא חושב על האופן האפשרי להתפרנס לזוג במצב כזה. תראי מה יאמר ומה גישתו. למה לא..

בהצלחה רבה.

כשאנחנו התחתנו בעלי היה עדיין בצבא. אז בגלל שהייתי סטודנטית עם יותר מ35 שעות שבועיות אז קיבלנו תשמ''ש.

היום בטח סכום ותנאים טיפה שונים. בעלי גם עבד שני וחצי לילות בשמירה. לי היה חיסכון והורים שלי טיפה עזרו - 300 שקל בחודש אבל זה כשהם רצו לעזור. והיה ברור שבעלי מסיים צבא ויוצא לעבוד. 

וכן - זה חשוב. אני רואה סביבי המון זוגות בני 40 עם חובות, נעזרים בהורים מבוגרים, בלי הכנסה סבירה. לפעמים גם בלי מקצוע. 

אם הייתי רוצה אברך - אני הבנתי שזה לא בשבילי ולדעתי זה לגיטימי - אז הייתי דוחה נישואין בשנתיים - שלוש כדי לסיים לימודים ולמצוא עבודה. 

כתבו לך שתצטרכי להתפשר על מישהו שלא למד בישיבה גדולה. אז קודם כל אם את לא ברמה כזאת אז נישואין עם אברך רק יעשו לך רע. ואין שום קשר ישיר בין כמות שנות ישיבה לבין טיב היחסים וטיב הבעל. 

לצערי לא בישיבה וגם לא במדרשה לבנות לא מכינים למציאות של כמה ילדים קטנים שצריך לשעשע, להאכיל ולהלביש. 

לא משנה מה עיסוק של גבר אבל הוא צריך להיות מוכן לקחת אחריות אחרת הוא לא יכול להיות נשוי. אותו דבר גם אישה. אבל בעל הוא יותר אחראי על פרנסה.

לדעתי זה מוקדם מדי לדבר על זה.

ובכלל- דיה לצרה בשעתה.

הרי יש עוד הרבה זוגות כאלו, גם כאלו שההורים לא עוזרים להם- והם מסתדרים טוב ב"ה.

אז מה שנשאר זה להסיר דאגה ולבדוק התאמה ביניכם.

לעניות דעתי את צריכה להתעסק בהתאמה שלכם ולא באיך תחיו כלכלית , כרגע.

אח"כ כשזה יהיה רלוונטי תדונו ותתייעצו איך להתקיים וממה...

יש כל מיני רעיונות.

בהצלחה!

היית רוצה לפספס את הזיוג שלך בגלל זה?

תמשיכו. אם וכאשר תחליטו להתחתן- אז תדברו על זה. תלבנו את הענין. אולי תשנו סדרי עדיפויות- אולי ליצרו מצב שבו אחד מכם כן יוכל לפרנס, אולי יעלו אפשרויות פרנסה שלא חשבתם עליהם, אולי עוד הרבה דברים.

בסה"כ זוג צעיר יכול להסתדר יפה עם סכום לא גדול- אם גרים בקרוון זול איפשהוא, נוסעים בטרמפים וחיים בצניעות.

מנסיון-לו יש את כל האפשרויות לעזור לך, הוא מקורי, לארג', אוהב אותך, מה עוד צריך?

אני לא צוחקת! אני ממש רואה את עזרתו כל יום, תעשו השתדלות והוא כבר יעזור לכם.

בעיניי זו לא סיבה לחתוך, יכולה לעודד שבשנים הראשונות ההוצאות לא מאד גדולות ובנוסף אפשר למצוא עבודות גם לך וגם לו שמסתדרות עם שאר העיסוקים

תאמיני לי שגם הוא רוצה שיהיה כסף בבית.

בהתחלה חיים בפשטות, ועם התנהלות נכונה עולים על דרך המלך.

לא חייבים להתחיל את החיים עם פרנסה מסודרת,

רוב הפעמים זה חלק מבניית הזוגיות.

כמעט כל ההורים שאני מכיר מודאגים מהנושא הזה,

ורובם, או שהם שוכחים שהם בעצמם היו כך בהתחלה

או שזה נחקק אצלם כתקופה טראומתית (שלרוב אין כ"כ אפשרות למנוע אותה).

מה שאת יכולה לברר עם עצמך,

זה האם מדובר על אדם בעל אופי אחראי שיהיה אכפת לו מאשתו והמשפחה שלו,

והאם יש לו את האופי שהוא גם יתאמץ בשביל זה..

דרך אגב, תשאלי את אותן שאלות גם על עצמך,

תבדקי עם עצמך אם גם את כזאת..

תנורים דו תאיים הם מוצר דפוק- יש לו פלח שוק מאוד קטן ואין הרבה השקעה של החברות בו.

יש לנו תנור דו תאי של דלונגי- עובד מצויין, מהדגם הטוב(יש שני דגמים, אחד מעאפן לגמרי, הידיות של התנור

נמסות וכו', יש תנור יותר טוב שהידיות מחוברות אחרת ועוד כל מיני שיפורים)

שאלה נוספת זה ארץ הייצור, תנורים מאירופה טובים יותר(באופן כללי מוצרי חשמל ביתיים מאירופה יותר טובים),

לא להתבלבל - שמות אירופאיים לא אומרים שהייצור אירופאי, יש לדלונגי ייצור אירופאי(בלגיה אם אני לא טועה) וייצור

נוסף, יש הבדלים במחיר.

אני לא מכיר את התנור של שב-לורנץ, אבל צריך לבדוק חוות דעת של משתמשים. למשל לסאוטר שכולם אוהבים

יש נטייה לפוצץ את הדלת של התא התחתון.

2 גרעינים מעולים!!

גרעין לוד- יש פרוייקטים וקהילות בהן ניתן לגור בבניינים של דתיים בלבד.

לא כולם מכירים את כולם, ב"ה הגרעין גדל מאד, מאות משפחות.

יש גנים, בי"ס בנום/ בנות, אולפנית, ישיבה תיכונית...

אם זה הסגנון שאתם מחפשים.

גרעין רמלה- ישמח למשפחות נוספות

ב"ה הגרעין בתנופה, גדל כל הזמן, 

משפחות תורניות, צעירות מאד, ופחות...

קהילה חמה ותומכת.

יש גנים של הגרעין ות"ת בנים/ בנות.

הרבה מפעלי חסד להשתלב בהם אם רוצים.  (מן סתם כנ"ל בלוד...)

מיקום נח לכל הארץ, ברכ/ רכבת/ אוטובוסים.

אפשר לראות פרטים באתר הגרעין- "גרעין עמיחי רמלה"

בהצלחה בהחלטה!

סתם

למרות שאם זה לא משהו רציני וזה סתם כמה גרושים אז למה לא בעצם??

קחי ליווי מקצועי כלשהוא, כי יש מליון פרטים קטנים שאפשר להידפק איתם..

הרבנית בתאל גרינשפן.

אם אזכר בעוד אכתוב..

בהצלחה!!

שירשום אותך בשושבינים

מה שבינך לבינו - זה ענין של אופי של אנשים. יש נשים שהיו "מתלוננות" פה בדיוק על ההיפך. והיו מאד שמחות אם היה כך. אם תצליחי "לעקוף" את החסימה, לחשוב בזמן שזה לא קורה בפעל, על היחס הפנימי שחשוב לך, ועל הדבר הזה כמבטא יחס, והמחשה של רצון לקרבה - אז אולי זה לא יגרום לך תחושת חסימה. כי יהיה לך בראש אופציה של "תרגום" היחס הנפשי, שהוא החשוב לך, גם לאופן הביטוי הזה על ידו.

לגבי בפני אחרים, זה משהו אחר. יש לכך גם מקור בהלכה. אז אפשר לבקש ממנו, שבפני אחרים ישתדל שלא, כי זה גם גורם מבוכה, וגם הלכתית יש ענין לא להראות פיזית יחס של קרבה בפני אחרים. הכל בנחת. ב"ה שהבעיה אינה שהוא חלילה מדבר אלייך לא יפה בפני אחרים...

שהוא עושה את זה כי את ה"מראה" שלו,

ז"א זה חסר לו היחס מימך והוא לא יודע איך לבקש או שהבקשות לא עוזרות אז הוא עושה את זה לך.

וגם יש מצב שהוא מרגיש שאת יותר אוהבת את התינוק אז הוא מחפש יחס וזה מתבטא בלהידבק אליך

הלוואי עלי,

כל היום אני מדברת עם בעלי שישחרר קצת חיבוק נשיקה באמצע היום לא יזיקו...

אני רואה את זה בתור מתנה שקבלת ,

אני חושבת שזה נראה לך מוגזם כי את מקבלת את זה בקלות ...

אולי ליד אנשים תדברי בעדינות עם בעלך שקצת ירפה...

ב"ה בעלי מקסים ויש בו הרבה דברים טובים ..ועדין יודע לתת אולי לא בכמות שאני רוצה...

,לכל אחד יש את המעלות והחסרונות ...

והתפקיד שלנו להסתכל בדברים הטובים שנמצאים בבן זוג שלנו..

תנסי להסתכל על הפעמים שזה כן עושה לך טוב אין מושלם את לא יכולה להזמין עכשיו באלי נשיקה עכשיו לא בא לי...

זה לא תמיד בעיה. יותר בעיה מול זרים.

אולי תלוי איך זה "מתקבל" שם; טבעי? מעורר אי נוחות?

יש שוני לפי ההווי המקובל.

העיקר, שגם אם "מדברת איתו" על משהו בגלל ה"כלפי חוץ", תדעי גם לשמוח שהוא רוצה בך.. זה משנה גם לצורת ההערה, וגם אם עושים אפילו דבר כזה, כלומר הסיוג, ביחד.

תלוי מה מקובל אצל ההורים למשל : הם מתנהגים כך , גיסים /גיסות .....

אצלי למשל רצתי שיביא חיבוק נשקה ,ליד משפחה והוא אמר לי שזה לא מקובל ולא נח לו

(לא ממש זוכרת את הסיבה). אז לפעמים (בעיקר אצל המשפחה שלי )

בערב שבת /שבת כן לוחצים ידיים  או אזה נשקה קל /חבוק קטן בצד .

תלוי כל אחד מה הוא רגיל /מה נעים לו . אצל זרים /חברים אין קרבה .

ואת צודקת אם מתחבקים ומתנשקים הרבה אז קל לזהות מתי אסורים .....

מה הכוונה ב"האם עבדת אצל יותר ממעסיק אחד בשנה האחרונה"?

מתחילת 2016 או 12 חודש אחורה?

וכן פורום הורות (בשבוע זה תחת הכותרת "צער גידול בנים".)

שמעתי על הרבה מנהגים הזויים, אבל זה...

מה שכן, זה בטוח עדיף מסוכריות... - סוכריות בשבת שבע ברכות.

ממש גםגם...

 למה זה עדיף מסוכריות?

זה ממש כואב..

ואני מאורס.. 

אז עוד לא חטפתי כלום...

אבל רק סוכריות בעז"ה..

סתם שמעתי על המנהג ועניין אותי אם מישו נוהג אותו 

במיוחד לא לחתן שלא באמת אוכל את מה שזורקים עליו...

ומגבת מטווח מטר עדיין כואבת..

ומזל טוב 

ככה לפחות בשבתות שאני הייתי אבל לא רוצה להכליל.

בכל מקרה לא יודעת מה הרעיון של זה..

על גיסי זרקו מגבות רטובות אחרי ההבדלה...

קצת רחמים...

בספר נעימת החיים, של הרב חיים גרוס

" נשאלתי ע"י אברך מלייקווד מהו מקור המנהג שזורקים אלונטיות [מגבות] על החתן במוצאי שבת שבע ברכות בעת שעושה לראשונה הבדלה בתור אברך.

וחקרתי ושמעתי מכמה מקורות טעמים לזה

א. זורקים אלונטית כדי לבטל ה'הבדלה' (אם ח"ו נגזר עליו וד"ל) 

ב. ללמד לחתן שיתרגל להיות במצב שזורקים עליו ומבזים אותו ואינו יכול לענות [בפה] ואינו יכול להשיב [במעשה] מפני שהוא באמצע הבדלה ואסור להפסיק.

ג. שלא לבייש חתן שאינו יודע לומר את ההבדלה כראוי לכן עושים רעש והמולה שלא ישימו לטעויותיו.

ד. להראות לחתן שלא תמיד זורקים 'פעקאלעך' עם צימוקים ואגוזים ושיתרגל לסבול ולקבל 'פעקאלעך' שכואבים או אינם נעימים.

ה. מכיון שכולם באים לשמוע את ההבדלה שלו ויכול לבוא לידי גאווה לכן זורקים עליו כדי לבטל גאוותו."