פורום נשואים טריים (עמוד 437)

אנשים אחרים היו שוכרים את הבית שלך כצימר (את שלי שכרו). חוץ מזה שזה לא יהיה כלכלי, צימר זה דבר שעושים כחלק מהבית או לחילופין קומפלקס של צימרים על מגרש, לא קונים צימר בודד.

אם כבר אז אפשר לעשות חילופי דירות, זה יכול להיות סוג של פתרון חסכוני.

למי שרוצה לפוש ולשנות אזור בלי לוותר על כמה מאות שקלים ויותר. אפשר לנסות את זה פה בפורום.

או שתתקין עבורכם מונה נפרד

לטווח ארוך- תשקיעו ותפרידו את המונים של ה4 מש'

מה הבעיה בשאלתה לא חסר סיבות לבקש להכנס לפורום של גרושים ,

זה נראה שמבחינתך הבנת שבקשת כי היא גרושה,[לא ניסית לחשוב על עוד סיבות כך זה נראה בכל אופן]

אבל יש עוד סיבות להכנס לפורום כזה

אולי היא רוצה להתיעץ אם להתגרש

או לשמוע תחושות או טיפים

או עושה עבודת מחקר...ועוד.

ומיטל אחכ היא רושמת בשרשור אחר שלא טוב לה עם בעלה...אז כנראה אולי רצתה לדעת אם היא גרושה או חושבת על גירושים.

בכל הנאמר פה אין בכך הסכמה מצידי שלהתיעץ אם להתגרש או לא זה בשביל פורום שהמגיבים אנונימים ולא מכירים את כל התמונה כולה.

אז אפשר לפתוח פורום שיקרא -רוצים להתגרש-

חחח... אני כבר מדמיינת את הכמות המטורפת של האנשים שיהיו שם.

לא כדאי לערבב כך לפי דעתי אנשים שכמעט גרושים לבין אנשים שכבר עם גט ביד

כי העצות יתקבלו אחרת. נגיד  אם איזה גרושה /גרוש מדברים.כשהם חודשיים אחרי הגט ואז הם בעננים ומאושרים שעשו טוב ואם תדברו איתם אחרי עשר שנים והם עדין נשארו בודדים ולא מצאו זווג שני אז יתכן שידברו אחרת,

בקיצור גרוש/גרושה יכול להשפיע גם לרעה לאלו שכמעט גרושים ולכן מקומם לא באותו פורום

אני מנהלת פורות הזדמנות שניה לנשים שחוו גירושין.

עברתי כאלו בעצמי.

אם את רוצה להתייעץ- פני אלי באישי.

בכלכלה.
כדאי לך לברר.
בהצלחה!
וגם לפעמונים יש משהו אישי. 
בהצלחה!

ממליצה, אם יש לכם הכנסה קבועה ובטוחה.

אם לא- אז זה לא ממש יעיל.

זה לא יאמן, אבל בשבוע שעבר אמר לי קרוב משפחה שנעזר בהם עכשיו:

אני לא מאמין כמה הכנסות יש לנו! אנחנו ממש עשירים!

עצוב...

לא שואלים ע"י "חיפוש באינטרנט"..

כי זה תלוי גם בנסיבות האישיות (ככלל, כשמונעים, אכן גלולות נחשבות יותר "קלות" מבחינה הלכתית. אבל צריך מודעות גם  לצד הרפואי וכד'. וגם זה לא אחיד).

יש כללים בנושא, מבחינת גדר המצוה, וכד'. אבל מי שלא באמת בקי ומבין בענין עד כדי יכולת לפסיקה עצמית - שואלים רב שסומכים עליו.

שווה להתגבר על הבושה.

רבנים בדרך כלל הם דיסקרטים, וזאת הדרך לקבל את התשובה המתאימה ביותר.

יש פרק על דרכי מניעה.

הוא גם כותב מתי כדאי ללכת לרב לשאול במקרים פרטניים.

ולא לפי מה שהרב המליץ .

אנחנו במניע , וממשכים אותה עד שנחליט שמתאם לנו להכנס  להריון ולהביא עוד ילדים .

 וכן יש גם זוגות שמחכים מכל מני סביבות .... ומתי שנח להם הם מחליטים להפסיק את המניעה .

ולא מתי שהרב אמר /המליץ ......

לא תמיד מותר למנוע (יש מצוות פריה ורבייה ואסור לבעל לדחות אותה בלי סיבה הלכתית מוצדקת), ולא בכל הצורות מותר למנוע (מצד איסור השחתת זרע). לכן צריך רב, נכון שלפעמים מותר למנוע הלכתית ואז במסגרת הזמן המותר זמן המניעה הוא לפי מה שהזוג מחליט אבל השאלה הייתה מבחינה הלכתית ובהחלט יש כזו.

במיוחד שהרבה פעמים לרב אין זמן לקבל תמונה מלאה ולייעץ כמו שצריך.

אם הוא

"מופנם
לא מבטא התרגשות גופנית .
גם לא נפשית
הוא שכלי מאוד"
 

אז יש כאן בעיה

סידור זקן זה 10 שניות בערך

כתוב בשולחן ערוך "אסור לאיש להסתכל במראה, משום לא ילבש גבר" (סי' קנו סעיף ב), היום מקלים בזה כי מקובל שגבר מסתכל במראה אבל להתייפייף מדי זה כבר בעייתי כמו הסתכלות במראה בזמנם.

בעייני חשוב מאוד להשקיע בזה אם חשוב לבעל..

אני אישית אוהבת להתאפר בכלל. זה חשוב לי מאוד להיות נשית ולהראות טוב.

אולי בעלך נמצא כל היום בישיבה ולא נפגש עם העולם ולא חשוב לו וגם לך אז אחלה..

אבל חבל לכתוב בצורה כזו קצת מזלזלת כי יש זוגות שזה מאוד יכול לתרום לקשר.

ואיפור לא אמור להיות סבל..

היו לי תקופות שהיה לי קשה להתאפר או לא הספקתי אבל לפני שבעלי מגיע הייתי מתאפרת לכבודו וכשהתאפרתי

נזכרתי בנשות מצרים שהיו מתאפרות ובזכות זה הם שימרו את הזוגיות.

שכל אחד יעשה ותעשה מה שטוב לו, לה ולהם..

הסתדר לך טוב שבעלך לא אוהב ולא שונא..

לדעתי הרבה מהגברים היום כן רוצים איפור כי לרוב הנשים זה עושה טוב

אם זה מציק ומאוד לא נעם כמו כל דבר בזוגיות באים אחד לקראת השני ומוותרים אבל אני רואה

באיפור בימינו דבר שיכול להוסיף המון טוב ויכול אפילו להציל אולי את הזוגיות וגם את הטהרה שיסתכל רק עלי 

כי אני מאפשרת לו.. ובעלי אמר לי לא פעם שיש לו הכל בבית אז ברוך ה' הנסיונות מצטמצמים מאוד..

שנזכה לקדושה ולטהרה ביחד. ולשמח ולשמוח ביחד

אתן מתאפרות בבית או לא....

את לקחת את זה לכיוון קצת אחר..

אם אני מבינה נכון אם היא שואלת אם אתן מתאפרות בבית היא פונה לנשים שממילא מתאפרות (פותחת השרשור תקני אותי אם אני טועה..) ולעניות דעתי אם אשה משקיעה בעצמה בכל מקרה אז כמובן שתשקיע גם ואולי אפילו יותר בבית לכבוד עצמה ולכבוד בעלה.. ברגע שאנחנו משקיעות בשביל הבעלים שלנו אנחנו משקיעות בעצמנו..

אולי אני טועה אבל נראה לי שיש נשים שמשקיעות בעצמם בחוץ ובבית כבר עייפות וכו ופוגשות את הבעל בערב שכבר נראות פחות טוב וזה פוגם בזוגיות.. כמובן שגם חשוב שהבעל יהיה נעים לאשתו...

קיצור, בעייני חשוב שהאשה תלך כמה שאפשר בגבול הטעם הטוב לקראת בעלה וכן הגבר לקראת אשתו. וכל אחד ייעשה כטוב בעייניו..

יש גם תשלומי תשמ"ש, צריך לבדוק כמה זה.

כשיהיו ילדים בעז"ה, אם אשתך לא תעבוד - תקבל מהצבא סה"כ בערך 6,000 ש"ח....

אנחנו עכשיו בקרבי.. אם יש לך שאלות, בשמחה!

רעיונות למתנה: תפידנית (אם אין לו), לדרמן, תיק רחצה, תמונה שלכם, שעון של חיילים..

באמת שזה אחד הדברים השימושיים לנשואים בצבא.

אנחנו נשואים שנתיים, מהתחלה בצבא (התחתנו בקורס קצינים).

יכולה להגיד שמאוד עוזר לבנות רשת תמיכה- משפחה וחברים. אם אפשר לגור ליד ההורים, זה עזרה גדולה.

בעז"ה יהיו לו מפקדים טובים שיתחשבו.

מוזמנת בכיף לאישי אם את רוצה, או לשאול פה ונתייחס.

בהצלחה רבה רבה!! שליחות עצומה!

נ.ב. מקווה שלא תיתקלי, אבל יש לפעמים "נשמות טובות" ששמחות מאוד על ההזדמנות להסביר לך כמה זה לא טוב שהבעל לא בבית. תתעלמי ואל תיקחי ללב. באמת מקווה שלא יקרה לך.

זה מקום נחמד שבו יש מעיין סדנאות . כלי חסר שיוצרים ביחד /וצבעים .

אני ובלי היינו שם לפני החתונה (בין האירוסין לחתונה ....) ועשינו כלים חמודים יחד.

משהו קבוע ? או חד פעמים ליום כייף /יום הולדת ......

סדנת קיפולי נייר , קרמיקה , סדנת כתיבה .....

אני חושב שאני לט הייתי מאוהב באשתי בקטע הרגשני של המילה ואחרי החתונה ב"ה למדתי גם להתאהב. בנוסף אצל בנים דוסים מרגישים הרבה פעמים שלא נכון וטוב להבליט רגשות כאלה לפני החתונה, כך שאם הבחור לא אומר את זה יכול להיות שזה בגלל זה.

במגזר החרדי זה הרבה יותר מקובל. במיוחד אצל החסידים. מבררים הכל הכל לפני, נפגשים פעם פעמיים לראות שיש מציאת חן, ונפגשים מתחת לחופה  .

האם זה טוב? טוב זה דבר סובייקטיבי- למי שנוהג ככה כנראה שזה טוב, אני מאמינה שרוב הזוגות האלה בונים זוגיות נורמלית.

האם זה מתאים לך? כנראה שלא, כי אתה לא שייך לקהילות שנוהגות ככה (נראה לי...).

אני לא בטוחה שדווקא חייבים להרגיש איזו התאהבות גדולה, אבל בהחלט צריך שתהיה ידיעה פנימית ושלמות פנימית ורצון חד משמעי להתחתן. לא מתחתנים על בסיס "נקווה שיהיה בסדר". מתחתנים על בסיס "יהיה הכי מדהים בעולם!".

לא כל אופי יכול להרשות לעצמו לחיות בדמיונות. אנשים מאוד רציונלים, הרבה פעמים לא יגיעו לזה.

לא מתחתנים כי "נחמד" ו"מקווים שיהיה בסדר"! אבל גם ממש לא צריך זיקוקים ופרפרים בבטן!

אחרי החתונה בעז"ה מגיעים לאהבה שהיא לא התאהבות, היא הרבה הרבה יותר עצומה ומשמעותית. התאהבות, גם למי שחווה אותה, היא דבר חולף וחבל לתלות את החיים שלנו ברגשות לא יציבים ולפספס הזדמנויות מדהימות!

אז אני לא אומרת להתחתן כמו החרדים בלי להכיר ובלי טיפת רגש. אבל בלי נצנצנים ופרפרים בבטן אפשר גם אפשר, לכתחילא.

איפה עובר הגבול? זה אישי. לצערי שילמתי בבשרי מחיר לא הכי כיף על זה שלא ידעתי בהתחלה איפה עבר הגבול שלי, אבל זכיתי לעבור תהליך עם אנשי מקצוע שעזרו לי לגלות את התשובה בעצמי.

אבל לא התכוונתי לומר משהו רע על החרדים, האמת שאני אישית תמיד אמרתי שעדיף פשוט לקבל את הבן זוג ואז ללמוד לאהוב אותו (בשלבים של ייאוש בעיקר ) באמת מאמינה שזה עובד.

מה שהתכוונתי זה פשוט להדגיש שלא התכוונתי לומר משהו קיצוני אלא לא לחכות לאיזה רגש סוחף והארה אלוקית שזה החצי השני שלי.

אני ממש זוכרת את הרגע שהרגשתי הארה אלוקיתכ זו.

בתוך ההתלבטויות היה ברור שזה זה . רק איך ומתי עוד לא ברור...

אני לא רוצה לבלבל את פותח השרשורר.

אבל אני ממש הרגשתי ניצוצות זיקוקים ריחופים וכ'

ואני אדם מאד שכלי- לכן הבנית שאם הרגש שלי מתפרץ עד כדי כך זה ממש סימן אלוקי...

אני מבינה שזה לא ככה לכולם.

אבל זה קיים ועוד איך...

ויצאנו בדייט,לא הכרנו לפני... (חודש וחצי אם זה מעניין) 

לא אמרתי שזה לא קיים!

רק לא אצל כולם ולא צריך להילחץ אם לא.

מה הכוונה שאני מתבחבש או שזה התבחבשות יתר?

לא נשיות, שולח באישי

כששאלתי עליה אז מתוך מה שאמרו לי יוצא שזה נמצא.

וגם יש רמזים לזה שזה קיים, אבל עוד לא בא לידי ביטוי...

נשמע לי קצת מוגזם לחפש תכונה כ"כ ספציפית ומדוייקת

ולחתוך אם מגלים שהיא לא קיימת כשהרגשות כבר פורצים

לדוגמה אם התכונה היא דתייה או לא.. שזה כמובן לא המקרה, אחרת הייתי פשוט שואל. אבל למשל.

ויש עוד תכונות בסדר גודל שזה כבר יכול להיות ממש קריטי...

שאם זאת תכונה כ"כ נסתרת שצריך  לחפור ולבדוק כ"כ הרבה

בשביל לגלות אז זאת לא נשמעת תכונה בסדר גודל כזה

אמנם זה לא טוב בתור מזכרת, אבל הפרקטיות עדיפה.

אני חברה של הבת שלהם, אז שאלתי אותה.

כלומר עצם המגורים והסיוע מצד ההורים,

גם מחייב אתכם במובן מסוים להסכים לבקשותיהם..

למה פשוט לא לגור במקום אחר?

כל הקשיים שמתלווים לזה רק פוגעים בזוגיות..

ובמיוחד כשיש הבדל גדול באורחות החיים..

כל עוד את שם את צריכה לנסות למצוא איזון.. בין להיות איתם ללהיות לבד..

רק להימנע ממריבות.. 

אבל אם יש אפשרות לעזוב.. אז כמה שיותר מהר..

בהנחה שבעלך, מבחינה דתית, בראש שלך - תסבירי לו קודם כל שאת מאד מעריכה את משפחתו, על הרבה דברים טובים;

אבל לגבי  שבת, שאת רוצה "בית" בשבת, ביחוד שאינו נמצא הרבה בשבוע. שאת רוצה זמן ללמוד, תחושת קדושה ללא פגישה בחילולי שבת, וכו'.

תנסי אולי, בנחת, לתת לו תחושה של האוירה שאת רוצה.

אח"כ תשאלי מה הוא מציע.  תנסו להגיע לאיזה מינון שאת יכולה לסבול. למשל, שתי ארוחות בחודש, ודווקא כשלא מגיעים אחרים בצורה כזו. וקביעת זמן כמה מתעכבים שם אחרי הסעודה, שגם לא יפגע - וגם ישאיר לכם מספיק מקום לאוירה שאת רוצה, בביתכם.

אולי אם תרגישי שיש מספיק מבחינה זו, תוכלי להתייחס למה שכן נמצאים שם, כאל מצוה והכרת הטוב ביחס להורים.

מה שברור, שדברים צריכים להתחיל מתוככם. מהבניה שלכם.  לא לחיות בלחץ של "חמותי מבקשת"..  את זה שומעים - אבל השיקול שלכם. כמה שיתרגלו לזה, ויהיו בטוחים באהבתם שאינה תלויה בכך - וגם תהיה נוכחות סבירה אצלם - כך יהיה מן הסתם קל יותר. יתרגלו. לפעמים צריך טיפה ניתוק "חבל הטבור", בעדינות וכבוד וללא התנתקות חזקה.

מצד שני, כמו שלמדת - יש לזה מחיר שהם עוזרים בלי סוף.

יש פה עלות/תועלת שצריך לקבל החלטה מה נכון ומה לא.

אבל הם משתלמים רק אם ההורים נותנים מרחב ולא מתערבים בכלל...
ההורים שלי לא כאלה, לא אגור לידם.

בס"ד

בכלל תנסו לבודד מה הצרכים,

ואולי מתוך זה יבואו רעיונות...

למשל הרעיון של חמותך לבוא אחרי הארוחה זה כן יכול להיות נחמד לפעמים,

(לאו דווקא השבת) שהקידוש יהיה כמו שאת אוהבת, ויהיה לכם זמן לשניכם לבד, ומצד שני
טיול נחמד לחמותך לשעה...

עוד רעיון בשביל הקדושה-

אולי תזמינו אותם אליכם? אצלכם אין בבית עיתונים, ונושאים אפשר להשתדל להעביר כשמדובר בעיניני חול,
להעלות עיניינים מפרשת השבוע וכד'.

בכל אופן המון הצלחה!!

ההורים של בעלי גם ככה..

בתחילת הנישואין שלנו גרנו במרחק של שעה נסיעה מהם, ואחרי שנולד הבן הראשון עברנו לגור רבע שעה נסיעה מהם. לא יכולנו ללכת אליהם לארוחה בשבת, אבל לפחות 4-5 פעמים בשבוע הם היו באים אלינו, ובנוסף כל יום טלפונים בואו אלינו, באים דודים/ הכנו ארוחת ערב מיוחדת/ בואו לבקר את הסבתא שגרה לידם וכו' וכמובן גם בקשות מהאחים שרוצים את האוטו שלנו אם אנחנו בבית ועוד. 

הרגשתי שזה פוגע קשות בזוגיות שלנו, הוא נפגע מחוסר הסבלנות שלי אליהם, אני לא יכולתי עם חוסר הספייס והפרטיות שנפגעה (גם בליל טבילה היינו צריכים למצוא תירוץ לזה שפשוט רצינו ערב לבד, וזה לא היה פשוט) אחרי חצי שנה קמנו ועברנו דירה למקום רחוק יותר.

הוא עדיין רוצה שנגור לידם אבל מבין שזה יפגע מאוד בשלום בית שלנו, הם היו עוזרים לנו המון, גם כלכלית, אבל הבנו שעדיף לשלם יותר כסף מלפגוע בשלום בית. 

לדעתי אפשר להסביר יפה, מבלי לפגוע, את הבעיות איתם, בסופו של דבר את לא חייבת לאהוב אותם, ויכולה לבקש להיות יותר לבד, יכול להיות שיהיה לו קשה להבין את זה, זה לא יהיה לו נעים לשמוע את זה כי הוא בין הפטיש לסדן אבל אחרי שעוברים את השלב הזה ומבינים שאת ומשפחתו סגנון שונה, הרבה יותר קל.

במקום להתפתל כל הזמן?

אנו גרנו צמוד להורים במשך שנה, וכבר במהלך החודש הראשון כשראיתי יש בקשות בלתי פוסקות לסעודות שבת משותפות , או לביקור אחה''צ וכו', 

הבהרתי שזה לא מתאים לנו בגלל שאנו מאמינים שעל מנת לשמור על חיי משפחה תקינים, ואנו רוצים להיות בפרטיות ביננו!

 הסברתי באריכות שאני מאמינה בכל לב שזה חובה על מנת לשמור על שלום בית ובניין עצמי כמשפחה. והוספתי שככה שמעתי בשיעור של...

אמנם חזרתי על ההסבר פעמיים ושלוש, אך זה לחלוטין עבד בהצלחה! 

לא חושבת ששכנעתי אותה באמת, אך לפחות היתה הבנה שזה המצב והכל מתוך אהבה.

השתדלתי לקפוץ לעיתים אחה''צ במשך השבוע וגם בשבתות הקיץ, וסעודת ערב שבת אחת לשלושה שבועות בערך.

תודה!

הבנתי את הסיום כ"תעניקי לו אותה"- תהיי את כזאת בשבילו, ולא תני לו לעשות שבת בבית של ההורים שלו?

יש חשיבות גדולה בלעזוב את ההורים- אנחנו אוהבים אותם והם יקרים לנו, אבל בסופו של דבר- הם לא הבית שלנו,
הם המשפחה. הבית בעיני זה הבית שאני בונה ביחד עם אישתי. זה הבית, אישתי אף פעם לא תהיה אמא שלי וטוב שכך,
אבל היא היחידה שתהיה הבית שלי. אגב- גם להפך צריך להיות, המקום הטוב של אישה שאליו היא רוצה לחזור זה הבית

שלה עם בעלה ולא שום מקום אחר. בלי לזלזל לרגע בהורים.

וזה אכן טוב שהבית נעים וחמים 

אבל כשהאשה נכנסת לתפקיד של אמא כלפי הבעל

אז למרות שזה יכול להיות נורא נחמד ונעים לבעל

היא כבר לא אשה בשבילו, היא לא מושכת אותו, 

ומעבר לזה שהיא לא מושכת אותו, הוא גם מצפה ממנה לפינוקים, 

לא כחלק ממערכת היחסים שלהם אלא כחלק ממה שהוא מצפה מדמות אימהית. 

(ראית את ההודעה בקשר לרטלין?)

כשאתם הופכים להיות הבית של החתנים (והכלות)

כנראה .

הקטע הנ"ל נותן לרעיות הטריות שמתלבטות, רעיון נוסף איך לפנק את הגבר,

ישנם כאלה שעוד צריכים קצת להדק שורשים לפני שמגדלים צמרת ענפה. 

זה השלב הראשון, שמתחיל מרגע האירוסין ועד לנצח.
לא צריך לחכות לחתן ילדים בשביל זה.
אין שום צורך בחיזוק שורשים, למעשה, הוא רק מפריע לצמיחה, אבל זה כבר דיון אחר...

אולי ככה?:

ההורים הם המודל עליו גדלנו, הם הדוגמא שאנחנו מכירים

הם התוו לנו את הדרך.

לפעמים אנחנו צריכים תזכורת, איך זה עובד, מה המטרה,

או סתם רוצים טיפים מזוג בוגר...

ואז, כל אחד מבני הזוג הטרי צריך להבין שהחצי השני הגיע ממקום אחר, שונה.

והוא רואה אחרת, גם את הדברים שברורים לנו.

רק אם ננסה לשים את עצמנו במקומו, אולי נבין קצת יותר.  

כד להבין שכל אחד הגיע ממקום שונה צריך לדבר, להיחשף, וכן- לדבר גם על הדברים הברורים לנו,

אבל בעיני(וכך בהדרכה שקיבלתי) כל קשר בין זה לבין שבת אצל ההורים(בין שלה ובין שלי) הוא פשוט ניסיון

לעשות אידאליזציה של חולשות.

נכון- יש לנו צורך להיות אצל ההורים, אבל זה צורך, משום הגעגוע, כיבוד הורים או כל צורך אחר- זה צורך.
הרצון היחיד שצריך ורצוי הוא להיות 100% אחד עם השני, בלי שום רצונות אחרים.

נכון- לוקח זמן להגיע לשם, אבל חשוב לא לעשות אידאליזציה יותר מדי ולהתקדם עם כמה שיותר להיות ביחד,
לבנות את עצמנו - כי זה הדבר הכי חשוב, לא כי זה כיף לנו- אלא כי זו המטרה שלשמה בנו לעולם, עוד שבת של

בניית הזוגיות שווה מיליון מצוות שיכולנו לקיים בשבתות אחרות. אבל שוב- יש צרכים לאנשים, ואי אפשר לעשות

רק שבתות ביחד, כי זה יוביל לנזק, אבל מצד האמת- אם היינו יכולים, זה היה הכי נכון.
 

כן, מטרת הקטע הוא לא לגרום לכם ללכת יותר שבתות להורים -שלו או שלך.

אלא כדי לגרום לכם להבין את החצי השני והצרכים שלו, כמו שמובן לכם הצרכים שלכם.

.                        

.

יפה התחלת ויפה סימת!!

המסר ברור וידוע וטוב תמיד לשמוע שוב!!...

לאט לאט כל מיני ניקים אולים באוב.....

לא מזמן ראיתי את מוטיז
עכשיו את מסכת יומה
את מי עוד נחזור פתאום לראות?

בלהיות טרייה, וללמוד...

עכשיו אני כבר מספיק נשואה, כדי שיהיה לי גם מה להגיד. 

כולן ממלאות את ייעודן.

וכוונות מתכוונים בתפילה.

כך אני חושבת לפחות...

וזה יכול להיות רק בתחומים מסויימים או באופן כללי.

לנו יש פערים, בעלי יותר דוס ממני (הוא רב, אני ממש לא רבנית...)

האם זה מפריע? יש הרבה פעמים נקודות חיכוך סביב כל מני דברים, והם לא נעלמו עם השנים.

מצד שני, אני מאוד מעריכה אותו והוא אותי, על הרבה דברים. הפער הדתי, הוא אחד מהדברים בהם אנחנו שונים, כמו גם הרגלי סדר ונקיון ועוד דברים ששונים. נכון שבפער דתי זה יותר מסובך, בעיקר כי הצד הדוס יותר, הוא לכאורה זה שה"אמת" נמצאת אצלו... אבל אני חושבת שבסך הכל, הוא מאזן אותי וגם אני אותו (קצת מקלקלת אותו שלא יהיה דוס קיצוני מדי...)

אני חושבת שאחרי ממש קצת פגישות ידענו שזה זה, והסיבה שהמשכנו לצאת עוד חודשיים, היא כדי לבדוק עד כמה הפערים משמעותיים לנו, והאם ניתנים לגישור או לא. כמובן שיש דברים שבעלי לא היה מתפשר ואלה דברים שגם אני מקבלת, אחרת לא היינו יכולים להתחתן, אבל יש דברים שהוא היה רוצה ואני לא שם ואני גם חושבת שלא אהיה בזמן הקרוב... (נשואים קרוב ל12 שנה..)

יש גם נקודות חיכוך סביב חינוך הילדים, הם לא רבות אבל קיימות. נגיד עניין המוסדות לימוד או לאפשר מחשב אחר צהריים או לא ומה וכמה, יש נקודות שבהם אנחנו שונים ומשתדלים למצוא איזון מסויים.. לא תמיד זה קל, אבל אני חושבת שיש גם דברים טובים בפערים האלה כי זה גורם לנו גם לחשוב מה באמת טוב.

כמובן שאם מתחתנים כשיש פערים ידועים, צריך לבדוק טוב האם לצד השני יש יכולת הכלה, האם הוא לא ינסה או חולם שהצד השני ישתנה אלא מקבל אותו כמו שהוא, והאם צד אחד לא מנסה לעשות הצגות ולהראות שהוא במקום שהוא לא באמת שם. אני מכירה לא מעט זוגות מתוסכלים מדברים כאלה ולכן צריך לשים לב טוב טוב. וכמובן, שיש מידות טובות ותקשורת טובה, זה חשוב תמיד, אך בעיקר כשיש פערים ידועים.

או יותר נכון הערכה.

תראי זוגות כמו שצ'רנסקי

איך הם חיים בכבוד והערכה

היא מסוגלת להעריך את הלהט האידיאולוגי שלו

את היושר והאידיאליזם למרות שהוא לא דתי כמוה

היום יש לא מעט זוגות כאלה

אבל צריך שיהיה משהו בבן הזוג שיהיה ניתן להערכה 

ברמה כזו "שיפצה" על הרמה הדתית

אני חושבת שאחד הדברים הראשונים שצריכים להיות דומים אצל הבעל והאישה זו ההשקפה הדתית.

הרי איך אפשר לנהל בית, איך אפשר לחנך ילדים - כאשר יש פערים בעניין הזה? אלא  אם כן מחליטים מראש שהולכים לפי שיטת אחת מבני הזוג. (ואם הזכירו פה את שרנסקי - אז בנותיהם למדו בחינוך דתי-תורני, כמו האם).

בקיצור - לא להקל בזה ראש. כדאי לשים לב טוב מאוד אם אפשר להסתדר כך בחיים שלמים, כשהגישה והרמה הדתית לא אותו דבר אצל שני בני הזוג.

אם זה פערים גדולים - לא מומלץ בכלל

אני גדלתי בבית כזה, שאחד ההורים חרדי ואחד חילוני (הפער נוצר רק אחרי החתונה כשאחד הצדדים חזר בתשובה),

אני מאושרת ומעריכה את ההורים שלי עד השמיים,

אבל להמליץ על זה מלכתחילה?

אם הפער הוא גדול - זה לא דבר זניח בכלל,

הצד היותר דתי מתוסכל מהצד השני שעושה "עברות" (עבירות ממש או עבירות יחסית לרמתו),

הצד הפחות דתי מתוסכל מזה שהשני "חונק" אותו ומונע ממנו כל מיני הנאות...

וזה עוד לפני שמגיעים לילדים שאז הדברים מתסכלים אפילו יותר - לאיזה חינוך לשלוח,

הרי כל אחד חולם איך יראו הילדים שלו ואם החלומות של שני בני הזוג שונים זו קרקע מאוד פוריה למריבות, מתחים ותסכולים.

פערים דתיים זה מאד מסובך להמשך.

לדעתי זה העיקר בבית, כל הצביון של הבית סביב זה..

יהיה מספיק פערים וויכוחים בלי זה, לדעתי לא כדאי להכנס לכך מההתחלה..

במיוחד שמגיעים לחינוך ילדים, זה יכול להוות בעיה גדולה.

כשיצאנו אני הצטיירתי כיותר דוסית מבעלי.

אני אומרת הצטיירתי כי זה שמחמיר יותר וכו הוא תמיד מצטייר כיותר דוס. אך לא בהכרח!

לי היה יותר חשוב דברים כמו תפילה במניין, להחמיר בכל דבר, ללכת על הבטוח, באתי מבית שנהגו בו יותר בחומרה גם בכשרות המטבח וכו..

והוא בא מבית הרבה יותר פתוח.. כמובן שומר הלכה ומצוות כמו שצריך. אבל את יודעת איך זה.. ההלכה ככ רחבה ועם הרבה דעות.

עם הזמן למדתי להבין שזה לא נובע מזלזול או חיפוף אלא להפך. מברור עמוק ואמיתי של הדברים ומהותם.

נגיד גיליתי שיש כל מיני דברים שהחמרתי ממש רק בשביל ההחמרה (ואפילו לא ידעתי שהחמרתי..) ולפי ההלכה זה היה בסדר גמור לא לעשות אותם. 

גיליתי שבמקום הזה של החיבור לעבודת ה' חזק אצלו הרבה יותר מאצלי. כן אני הדוסית שככ מחמירה הבנתי שיש נק משמעותיות בעבודת ה' בהן הוא הרבה יותר חזק ממני. זה לא היה פשוט ולקח לי הרבה זמן להבין את זה וגם היום לאחר 5 שנים יחד עדיין עולים לפעמים דברים קטנים אבל ב"ה הבנו שאנחנו שנינו ביחד מביאים את הדבר הכי מושלם. עם האיזון הכי נכון. 

לפני שהתארסנו חששתי מזה מאוד כי רציתי שהילדים שלי יגדלו בבית דתי ושמור. ודברנו על זה וראינו שאפשר להגיע להבנות אמיתיות יחד לגבי אורח החיים. כל אחד בא לקראת השני. העיקר זו האהבה וההערכה אחד לשני. זה הדבר החשוב ביותר. שאת יודעת שהוא בןאדם טוב עם מידות טובות לב טוב. שאת מעריכה את מי שהוא כמו שהוא שיש לכן מטרות משותפות פחות או יותר. (גם אם הדרך נראת עם פערים..) ועל פערים בהחלט ניתן לגשר. רק צריך ענווה הקשבה והכלה. זה המפתח.

בהצלחה.