לא יודעת אם זה מקובל כאן, מבינה אם יערכו.

אנחנו זוג דתיים לשעבר שחיים כבר שנה ביחד. מאורסים...
כל כך כואב לי שהקשר שלי לא טהור, נכון שעזבנו את הדת אבל עדיין יש הרבה שנשאר בפנים... לפני חודש החלטתי לקנות ספר על טהרה. לא יודעץ מה עבר לי בראש אבל עכשיו אני אמורה להתחיל לספור ימים.

יש לי כבר את כל מה שצריך אבל אני לא יודעת מה עם מקווה.. זה מותר בכלל? והנשים שם יקבלו אותי? ואיפה אפשר?
(אנחנו לא הקפדנו על כל התנאים בימים האחרונים. הוא ממש מתנגד. זה עדיין מותר?)

בבקשה

אני לא יודעת אם זה המקום אבל אני חייבת כיוון כלשהו

תתקשרי למכון פועהמושיקו

בקשי עזרה ויעוץ מאחד הרבנים

הרצון שלך מרגש ומקסים! אל תוותרי על זה זה רק לטובתכםצ'ילי מתוק

כרגע, במצב שאתם מאורסים ועדיין לא נשואים יש בעייתיות לטבול...

אני מצטרפת להמלצה של מושיקו לפנות למכון פוע"ה ולשאול כי יש שם רבנים גדולים שזה התחום שלהם.

המון בהצלחה!!!

גם מוסדות "דור ודור" עוסקים בעניינים אלואלעד

בהצלחה!!

איזו מקסימה אתצוף שליאחרונה

כל כך משמח ומרגש הרצון הקדוש שלך. באמת כדאי להתייעץ עם רב, אולי רב שיוכל להכיל את המורכבות שאת מציגה ויחזק את הטוב. אולי מצוהר. פתאום עולה בדעתי שכדאי לך ליצור קשר עם אישה, אולי תפני לקו יועצות ההלכה של נשמת? אם תרצי טלפון ישיר פרטי של אישה מקסימה, רבנית צעירה ומכילה שהיא יועצת הלכה (וחברה יקרה שלי) אשלח לך בשמחה לפרטי. מעבר לזה, אני לא מכירה את ארוסך, אבל אולי תוכלי לדבר איתו בשיחה מלב אל לב על הרצון שלך לשמור טהרת המשפחה? זה חשוב ויקר לך, אולי ילך לקראתך ברצון רב יותר אחרי שיחת נפש כזו? יש לי חברה שאינה שומרת מצוות (לפי ההגדרה היבשה...) שכן שומרת טהרת המשפחה באהבה רבה, בעלה מאד מפרגן. ובכלל, האם ישנה אפשרות להקדים את חתונתכם?

רוצה להתייעץ...שירשיר90

היי לכולם, חדשה פה וזקוקה לעצות...

אני אמא ל-3 קטנטנים.
הגדול בן 3 וחצי והקטן בן 10 חודשים כמעט.
אני סה"כ בת 24, חוזרת בתשובה וגם בעלי (למדנו יחד באותה הכיתה)

אני עובדת, סיימתי לימודים, מניקה, מקלחת, מאכילה
מלבישה, מחנכת, שרה ומדקלמת, לא ישנה בלילות
הכל אני עושה.

בעלי אדם טוב, עוזר כמה שיכול.
אבל עייף כל הזמן (זה אופי, גם שישן 20 שעות, בריא ב"ה)
חושב המון על עצמו כמו כדורגל וחברים, משחקי פלא וספרים
גם שאני מבקשת שיעזוב את הספר ונשב ביחד

היה ריב מטורף עם משפחתו ששנאה אותי
על לא עוול בכפי.
אני עשיתי הכל עבורו כולל חגים ושבתות בגוב האריות
ואחרי 5 שנות נישואים גם עשיתי איתם סולחה
ועכשיו כאילו הוא מעדיף אותם...
מעדיף להנהן ולכבד ולעשות שמיניות בשבילם על חשבוני.

ושלא נדבר על הפאן הדתי... כלום.
היו הבטחות על התחזקות ועל חינוך הילדים בתלם
וכעת, אני פשוט כל כך בודדה
נלחמת עם העולם
לא ישנה בלילות (הנקה)
אין לי זמן לעצמי
במרדף אחרי תשומת לב מצידו
וגם שאנו מדברים... הוא רק ממצמץ בעייפות.
גם שישן רצוף ונהדר.

מאוד לא קל לי... ויצאנו לקפה מדי שבוע
אז לדבר איתו, דיברתי
לשתף אותו, שיתפתי
וגם אנו הולכים לייעוץ זוגי כבר חודשיים

אבל יש לי ההרגשה שאני עושה הכל...
והוא מחפש איך להתנתק ולהשקיע בעצמו.

עצובה.

אשה חזקהדעה

המצב שאת מתארת נשמע מאוד לא קל.
אני מסתמכת רק על מה שכתבת:
יש גברים שלגמרי מנותקים מהבית וחושבים רק על עצמם את צריכה להחליט אם זה מתאים לך.
הסיכוי לשינוי תלוי ברצון שלו להשקיע.
תנסי לראות אם יועץ הנשואים לא עוזר להחליף חהל על הכסף!

את נשמעת מקסימה~א.ל

אחת שמשקיעה וחשוב לה לעשות למען

נשמע שבעלך עדיין לא הבין לחלוטין מהי המשמעות של נישואין..

ישמחך לשמוע שזה תהליך שלוקח זמן, ואולי נלמד לאורך כל שנות הנישואין

מאידך- שנות הנישואים שלכם אמורות להספיק כדי שיהיה כבר כיוון והבנה כללים

ובוודאי שיש גבולות שלא חוצים, ודברים שצריכים להאמר ולהעשות

לכן- ייעוץ נשמע כדרך הנכונה שתוביל אתכם למקום טוב ונכון.

תשמחי וה' יהיה בעזרכם

לשירשירכמו הלבנה

את מדהימה!!
נראה שאת אדם שמודע לעצמו והולך בדרך ישרה ונכונה.

אני לא יודעת לתת עצות על המכלול,

אבל ברור לי שאת חייבת למלא את עצמך ולשמח

את עצמך כל הזמן, כדי שתהיי חזקה ושמחה לחולל שינוי.

יש כזה משל שאם יש לך שתי דקות לשים מסכת אב"ח

למי תשימי?

לך או לבנך?

עדיף שתשימי קום כל לעצמך כדי שתהיה לך את היכולת לעזור לאחרים.

תתפנקי ותגדלי את עצמך, לכי לתמיכה נפשית גם לבד, ואל תהיי מסכנה..

כי את כזאת מדהימה!

תודה רבה

מעדכנת,שירשיר90

דיברנו שוב...
האמת, כתבתי את הפוסט לאחר ריב מהותי
כאשר כבר חשבתי להרים ידיים ולפרק.

זה היה יום אחרי חינה של אחותו
ושוב משפחתו התנהגה אליי לא יפה
אבל אני ישבתי ושתקתי
וציפיתי שיגיב אך זה לא קרה.

אז היינו קצת ברוגז ואז דיברנו...
הוא אומר שקשה לו
אומר שקשה לו במיוחד עם ההתחזקות
שאהב את חייו ללא איסורים
שמרגש כלוא ולא שמח
שמתגעגע לפעמים לחברים ולמנוחה
לתספורות בשיער וגם למשחקי הסוני

הייתי מאוד נסערת לשמוע זאת
כי הכל היה ברור לפני החתונה.
אבל שחשבתי שוב סה"כ הבנתי אותו...
גם לי לא קל וגם לי יש תקופות ומורדות.

אז הבהרנו והתפשרנו, הגענו להסכמות.

כנראה זה מה שהפריע לו כל הזמן האחרון
ובעלי לא אדם של דיבורים והשתפכויות.
מקווה שעכשיו יהיה טוב יותר בע"ה.

אבל בכ"ז,
עדיין מודאגת מהרגשותיו...
אני לא הכי חזקה לצערי אבל הרצונות שלי חזקים. זה מה שחשוב לי. ואני יודעת שה' יעזור ואגיע לשם... אך יש הבדל בין לרצות מאשר לא לרצות בכלל.

פמניזם!תגרמי ל לעמוד על מקומו שיתעורר את צריכה לגרום שתבקשיסבבות!

חופשה נגיד ללכת לחברה ולהגיד לו מה הוא צריך לטפל בבית והוא יצתרך בעצמו ויבין כמה את צריכה לעשות

לא שאני פסיכולוגית סתם נראה לי ככה מה שבטוח זה לא יכול להימשך אבא ואמ שלי[גם חוזרים התשובה]

עושים תורנות בלילה מי קם להביא בקבוק לטינוקת הבוכה.

לא נראה לי עצה מחכימה.כמו הלבנה

הפמניסטיות סתאם מאמללות את עצמן.

אישה עם כבוד ונשיות אמיתית לא צריכה את הפוזות האלה.

רק דיבור והעצמה אחד של השני.

סבבות, מבינה את הכיווןשירשיר90אחרונה

הרבה הרבה פעמים חשבתי לעשות כך
(כי לו יש יום בשבוע לעצמו ולי אין...)

אבל הכל "נופל" על הילדים.

בכ"ז, שלושה קטנים זה לא קל במיוחד שהקטן עוד יונק.
ואני למדתי ב"ה לתמרן בניהם...
בעלי עוזר המון בבית אבל לא נראה לי שיסתדר לבד.

מה שכן, הוא דווקא דוחף אותי המון
להשקיע בעצמי ולצאת להתאוורר.

נראה לי הנתק מהמשפחה עושים את שלהם
ואנחנו נעזרים ביעוץ כי המצב לא קל
סה"כ מאוד צעירים שנלחמים עם הכל
ולא רצינו להגיע לגירושים.

נקווה שבע"ה הזמן יעשה את שלו...

נשואות יקרות..אשמח לעצתכן..לכו נרננה

עודני רווקה (בת 25 אך נראית צעירה מאד לגילי ב"ה) יש לי אחות בת 22 שנישאה לפני שנה,וכעת היא בהריון...בתקופה זו אני לומדת בבית למבחני גמר של הלימודים, ומאד קשה לי להתרכז..אני מרגישה שזו תחרות שממילא אני כבר הפסדתי בה, ומחשבות מלחיצות לא יועילו..איך לקבל את העובדה ולא להדחיק?איך להיות שלווה למרות המציאות?אשמח לשמוע מנסיונכן..

קודם כל- את מאד צעירה!משיח עכשיו!

תחשבי שה' החליט שככה יהיה, שאחותך תימצא את זיווגה לפנייך. והרי כל מה שה' עושה, זה לטובה.

קל לומר מהשפה לחוץ, עבודת היישום לא פשוטה..לכו נרננה

אתזה גם אני ידעתי להגיד עד שפגשתי את הסיטואציה במציאות..

וואי יקירה!אשתו

נשמע ניסיון באמת מורכב. לשתיכן היה רצון לממש משהו, למצוא את האחד ולהקים משפחה ואחותך "צלחה" זאת קודם. אני בטוחה גם שאחות זה יותר מורגש מסתם חברה ואפילו טובה..
שולחת לך חיבוק גדול! בהחלט לא קל. ובעה הרבה תפילות שתמצאי את שראוי לך ותשמחי שמחה גדולה. ועד אז כמה שקשה, תנסי אולי כן לראות את כל הדברים היפים והטובים שאת עושה. אני רציתי להתחתן מאד וציער אותי שכולן סביבי מוצאות ורק אני לא. ורק אחרי החתונה הבנתי כמה לא היה לי נכון להתחתן מוקדם יותר, כי פשוט לא הייתי איפה שאני נמצאת. כמובן שהרבה יותר קל לי להגיד אחרי מעשה.. אבל אולי זה טיפה יעזור אם תצליחי.
בהצלחה ענקית ובשורות טובות!!

כל משפט שתגידי לעצמך יהיה בהתחלה מן השפה ולחוץבתאל1

אבל צריך להשקיע מאמץ באמת לראות את זה, להאמין בזה.

קשה וכואב כ"כ אבל חשוב

קשה

אל הר המוריה

בתקופה כזאת קשה לקחתי רטלין.
אל תתיחסי למי שאומר לך תתמודדי
מי שלא מכיר את הציפיה, לא מבין איך זה שם.
מותר לבכות, מותר להתבאס
אבל לנסות כן להתחזק באמונה כמה שאפשר..
מאחת שמצפה כ''כ לילד..

אין פה מפסידים או מנצחיםפרח-בר

וזו לא תחרות...וככל שתתיחסי לזה כתחרות המחשבות לא ירפו .
את רק בת 25 , ותתפלאי אבל יש גם חסרונות בלהיות אמא מאד צעירה, לך יש זמן להכין את חייך את לומדת (עובדת?) וזה נהדר .
הכי חשוב זה לעשות דברים מתוך אמת פנימית ולא בגלל שזאת או ההיא התחתנו מוקדם ( במילים אחרות לחץ לא יועיל לך רק יזיק) .

ווואאאאווו איזה ניסיון!!! הייתי בורחת מהבית עד שתלד...מבט קדימה

לא יודעת מה לומר לך! זה פשוט ניסיון לא פשוט בכלל..... תשתפי חברות שוודאי מבינות ללבך...

ו....משיח עכשיו... קודם טקט עכשיו.... איזו תשובה... הצילו!! מקווה שכוונותייך היו יותר טובות.

לענ"ד משיח עכשיו כתבה תשובה יפה בהחלטצוף שלי

ולעניות דעתי ממש לא.... צריך לחשוב שמונה פעמים לפני שעונים..מבט קדימה

ולהגיד:"הייתי בורחת מהבית עד שתלד" זה שיא הטקטשירת דבורה

גם לענ"ד משיח עכשיו כתבה יפהחייצ'ו

וגם אותי עקפו כמה שנים לפני שהתחתנתי.

ולמי שחי חיים של אמונה זו גישה נכונה ובריאה לענ"ד..

היה לי קשה, אבל מה שאני אמרתי לעצמי- שאף אחד לא התחתן עם הזיווג שלי, נקודה.

חלק מהקושי זה חוסר השליטה על החיים שלי, ואיך שדמיינתי שהם יראו לא מסתדר עם מה שבמציאות,

אבל- אנחנו עובדים את ה' ולא רק את הרצונות שלנו... ועכשיו ה' רוצה שאעבוד אותו כרווקה.

ויהיו שנים רבות בעז"ה שאעבוד אותו בתור נשואה, וכל זה כנ"ל כשחיכינו תקופה מסויימת עד שנפקדנו..

כל זמן והתפקיד שלו.

שוב- לא אמרתי שזה לא קשה אבל זה עבודת ה'..

ולענ"ד העבודה הזו על עצמנו, במחשבות נכונות וטובות לכל דבר, מועילות להמשך החיים בכל התמודדות שיש, זה אימון עצמי.

וגם אם נופלים מידי פעם בעצבות, וזה טבעי לחלוטין, קמים ומתעלים- העיקר ששיש "מגדלור" שהולכים לאורו..

אף אחד לא סותר את התפיסה.... רבי עקיבא הי'ה מספיק גדול בשבילמבט קדימה

לומר את הדברים. בהחלט הגישה נכונה, אך לא כך עונים את המעוקות.... אשה שמשתפת שהיא נמצאת בבית כשאחותה הקטנה בהריון לקראת לידה לא עונים לה- מה שה' עושה הכל לטובה. אנחנו לא ילדים וליטוף חיצוני וודאי שלא ישנה את הכאב. אם הייתה שואלת מה גשתכם בנושא, זה היה במקום. אבל זו לא השאלה, השאלה היא איך לקבל את העובדה ולא להדחיק?איך להיות שלווה למרות המציאות? והיא מציינת שנסתה לשנות את הגישה. זו קצת עליונות לענות לה תשובה כזו, במילים אחרות- אחותי, את צריכה לקחת את עצמך בידיים כי רק ככה תוכלי להתמודד.

תלוי באיזה נימה את קוראת את מה שכתבתי..חייצ'ו

כתבתי מלב מבין וכואב שעבר את אותו הדבר.

היא שאלה איך לקבל ולהיות שלווה, ועניתי לה את מה שהכי עזר לי.

אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימהצוף שלי

זו אימרה ממקורותינו שסייעה לי בהתמודדויות דומות לשלך. כל אחד וההשגחה המיוחדת והמתאימה לו. אל תדאגי, הקב"ה יכוון אותך אל הטוב ביותר עבורך.

אין לי ניסיון בזה ב"ה- עבודה עצמית קשה, להתחזק באמונה שלכלחכמה בלילה

אדם יש את המסלול שהקב"ה העמיד לו, כך שזו לא תחרות. להגיד לעצמך ולשנן- זו לא תחרות, זו לא תחרות. זה המסלול שלה וזה שלי. זה לא על חשבוני.אני בע"ה גם אזכה לכך מתישהו.

תודה רבה לכל המעודדות והמשתפות מנסיונן..אבללכו נרננה

אל הר המוריה - אני לא בעד ריפוי כימי כדוג' הריטלין אני בעד ריפוי טבעי - פנימי..אני הולכת ללמוד לשלוט במחשבות בעזרת מאמנת אישית בעז"ה- טיפול CBT- קוגנטיבי רגשי..לעניות דעתי זה הדבר הכי נכון..

מבט קדימה - אל תדאגי הבריחה יכולה להעשות רק במחשבה , לא במציאות

משיח עכשיו- גם אני דיברתי כמוך עם חברה שחוותה את זה קודם..לא העליתי על הדעת שאני אעלה על אותה הרכבת בדיוק..

מנסיון כזה מקבלים רגישות יתר..

אני גם לא בעדאל הר המוריה

ואת האמת שזה לא עזר

עזבתי לימודים..
אני שמחה שאת מוצאת טיפול, כי זה חשוב לטפל.
שיהיה לך המון בהצלחה!!

הייתי במצבך..ירושלמית טרייה

עם חברות, עם אחותי.
אולי ינחם אותך לדעת שזה היה כמעט עשור אחרי הגיל שלך..
ועברתי עוד תקופות קשות בעקבות זה, זה פגע לי בתפקוד בעבודה והיו לזה השלכות כבדות על החיים שלי.
והיום ב"ה- אני חושבת שזכיתי וקיבלתי את החתן הכי נפלא בעולם! ומהזה לא מקנאה באף אחת.. יש הרבה שהתחתנו צעירות והם לא מאושרות כמוני. אז מה עדיף?
אז במבט לאחור, תעשי כל מאמץ שכלי שאת יכולה כדי שזה לא יפגע לך בתחומים אחרים בחיים. חבל לספוג נזקים.
ותדעי שאת לא לבד, זה קשה, וזה ייגמר מתישהו! אי הוודאות היא הקשה מכל.

מה שכן הרווחת כבר, ואני רואה ששמת לב, שמנסיון כזה מקבלים רגישות יתר.. כמה שזה נכון. היום אני מסתכלת לאחור וחושבת שבתור צעירה חשבתי שהכל אמור ללכת חלק בחיים ולא ידעתי לתמוך באחרים. אז זה רווח נקי, ועדיף שיהיה לפני החתונה. יכול רק לעזור לחיים טובים יותר.

וכמובן שעדיף בלי תקופות קשות, אבל עד שכבר יש משהו חיובי

ירושלמיץ-מסכימה עם על מילה, אך אני לא מחפשת נחמהלכו נרננה

אצל אחרים..כמו שאני לא רוצה שמישהו אחר יתנחם בי..זה דבר גרוע שלילי..

לא התכוונתי שתתנחמי בזה שגם לי היה קשה..ירושלמית טרייה

אלא שתראי שאת יחסית צעירה - בגילך עוד לא חשבתי ברצינות על חתונה ולא הבנתי למה אני הולכת, אע"פ שלא הייתי מודעת לזה כמובן.

זה יותר כדי שתראי שיכול להיות אושר גדול ושמחה גם אם מחכים המון לישועה.

אני חושבת שזה קשה להתחתן בגיל שבו התחתנתי, יש לזה הרבה חסרונות בעיקר בקטע של הריונות ולידות, אבל את מאד מאד מאד רחוקה מזה. ואם לא היו החסרונות האלה לא היה אכפת לי. היום אני במצב טוב יותר ביחס לאנשים, ביחס עם ההורים וכו'. ויש לזה השפעה חשובה על איכות החיים הזוגיים.

בקיצור, גם אם קשה לך לדמיין עכשיו שזה יעבור ותהיי מאושרת, שתדעי, לפחות בשכל, שאי"ה תזכי להיות שמחה והתקופה הקשה תשאר מאחוריך, ורק כדאי להשתדל לעבור אותה במינימום נזקים..

הרעיון הוא שהצלחת הנישואין והאושר לא קשורים לגיל הנישואיןאורין

וגם לא לעובדה אם הכלה הקדימה את אחותה או לא- זו אמת שצריך לעבוד קשה על מנת להפנים אותה

לפום צערא אגרא...נקודה

בס"ד

בנוסף לדברים החכמים שנאמרו כאן,

אולי כדאי גם לחשוב על כך שאם לפני שאת מגיעה למיועד לך,
את צריכה לעבור נסיון שכזה- שהוא באמת לא קל,

עד כמה מדובר באדם מדהים, וקשר מדהים שעוד יהיה לכם בע"ה.

הרי כל מה שאנו עוברות עד לאותו רגע מכין אותנו אליו,

וכל העבודה העצמית הזאת שלך כרגע-

היא עוזרת לך לבנות בתוכך את המקום שיכיל בע"ה את השפע האלוקי העצום שמחכה לך

תמשיכי להתפלל, ולהאמין, שהטוב שלך רק מחכה לך.

ואגב- חתונה היא לא ניצחון בתחרות כל שהי.

אני הייתי הראשונה בכיתה שהתחתנה, והשנייה שהתגרשה...

הראשונה שהתגרשה זו הייתה השנייה שהתחתנה.

דווקא בנות שלקחו את הזמן ב"ה נשואות באושר.

אבל הנקודה שלי היא שמי התחתנה ראשונה זה לא כמו מי הראשונה שסיימה את המבחן.

יש כאלו שהמסע שלהן אל החתונה קצר יותר, יש כאלו שהמסע הוא ארוך יותר,

מה שבטוח שזוהי טובתינו האמתית, ובע"ה כאשר זה יגיע, נבין למה היינו צריכות לעבור את הדרך הזאת,

עד כמה היא בנתה אונתנו, ועד כמה כל זה רק הכין אותנו לאהבת החיים שעוד מחכה לך, עם בעלך בע"ה.

להיות נשואהארץטרופיתיפה

מה אחותך עושה זה ממש שולי.

את צריכה לחשוב בלי קשר אליה אם מתאים לך כרגע להתחתן או מה שכן מתאים לך ולפעול באותו הכיוון.

אני למשל התחתנתי מאד מאוחר, אחכ גם היה לי עיכוב בפוריות ואני חושבת שאם אדם חי בשביל ההשוואה ולא בשביל עצמו - זה מאד קשה. תמיד יהיו בלי סוף, במשפחה, בחברות ובעולם - שמצליחות יותר ממני, שיפות יותר, חכמות יותר, עשירות יותר וכמובן עם מידות טובת הרבה יותר וילדם מחונכים יותר וכו וכו וכו.

מציעה ללך להתעלם מהקנאה, אין מה לעשות - את בנאדם וזה נורמלי - פשוט תעזבי את זה ותחיי את חייך בהנאה (בסבבה

אין ברירה אחרת, אבל עדיף מוקדם מאשר להיות עד גיל 80 עם השוואות כמו שרב באנשים ובעיקר הנשים ביננו חיים/חיות.

בהצלחה!

אמתרוני פוני

^^^כמו צמח בר

תמיד אפשר למצוא סיבות לקנא באחרים...
צריך לזכור שהמציאות היא לא תמיד בדיוק איך שהיא נראית לנו...
ושהמציאות שלנו הותאמה בדיוק רב בשבילינו..

אני הייתי במצב דומה לשלךמא6

התחתנתי לא אחרי אחות צעירה אלא אחרי אחייניות שקרובות לי בגיל.

ובגיל לא צעיר במיוחד.( יותר ממך)

שלא נדבר על הלחץ שהופעל עלי עם השנים להתחתן.

את צריכה לבדוק האם העובדה שאחותך נישאה לפנייך זה מה שמפריעה לך או הלחץ הסביבתי.

לפחות לגבי זה מה שהפריע לי.

אני תמיד אמרתי שכל עקבא לטובה זה לא רק כשנוח לי אלא גם כשקשה.

אני לא הייתי מתחמקת מאחותי אלא עוזרת לה ותאמיני שאת תשמחי בלידת האחיין והעובדה הזאת לא תציק לך.

בהצלחה

גם אותי אחותי הצעירה "עקפה" בסיבובאמא יקרה לי*

וזה היה מורגש מאד, בעיקר משום שהיא צעירה ממני בשנה.

4 שנים אחריה נישאתי ואני מאד שמחה באישי וילדיי, אבל לא יכולה לשכוח את טעם המרירות של אותה תקופה...

את המנחמים בחתונתה (אני דווקא הגעתי בלב שמח ומתרגש וכל המרחמים והמנחמים ושאר נשמות טובות הורידו אותי מאד)

לי עזר להתמקד בבנייה שלי- למדתי דברים שעניינו אותי, התקדמתי בעבודה, למדתי תואר שני, השתדלתי לצאת עם חברות,

לקנות בגדים ודברים משמחים- שהיום הרבה יותר קשה לי לעשות.

אז תנשמי עמוק, הרבה תפילות ודמעות להשי"ת ולנסות להתחזק בטוב שבך!

הרבה כוחות!!

צודקת ממשדעה

לא צריך לנחם בכך שלא טוב בנישואים מגיל צעיר.

התכוונת אלי?נקודה

בס"ד

כי אם כן השיח הזה, הוא מציאות של זוגות ספציפיים שעליהם כתבתי.

לא כתבתי שחתונה בגיל צעיר מובילה לגירושין,

כתבתי שזה לא מדד להצלחה בתחרות, כי אין תחרות, ולכל אחת יש את הדרך שלה.

(בדיעבד מבינה שהדרך שלי אגב הייתה ארוכה יותר משיכולתי לדמיין וכללה חתונה וגירושין- ב"ה- כי גם זה חלק מהדרך שה' מוביל אותי בה..)

לא ראיתי אף אחד שאמרה שנישואין בגיל צעיר זה לא טוב,

מה שאני אמרתי בכל אופן זה שלכל בית יש את הזמן שבו הוא צריך להיבנות,

ואת הדרך הייחודית שמובילה לבניין הזה.

לא הבנתי על מה קפצתן...

תודה רבה לכל המגיבות..החכמתי מכן! אין חכם כבעל הנסיון

לכו נרננה

תודה על החיזוקים והאיחולים - אמן כן יהי רצון

ברכה והצלחה , אושר ובריאות לכולן

חייבת להגיב- בבקשה תקראי....מטפחת4

אני כותבת מנקודת המבט של הצד השני בסיפור.

אני התחתני לפני אחותי הגדולה וב"ה ילדתי לפני כמה חודשים.

זה לא המצב האידיאלי, זה לא פשוט. בכל זאת, את מין הסתם יודעת ואולי זה לא הדבר הכי טוב לכתוב עכשיו לך- אבל גם לה זה לא פשוט.

אני לא יודעת מה המערכת יחסים שלך עם אחותך, ומה המצב ביניכן- אספר לך על עצמי.

לא תיכננתי שזה מה שיקרה, ובטח שלא הכוונתי להתחתן לפני אחותי. וזה לא שאני התחתנתי ממש צעירה...

אבל ב"ה, הייתה לי סיעתא דישמיא עצומה ובסופו של דבר מצאתי אותו. והיא עדין לא. כמובן שכולם יסכימו שלא הייתי אמורה לא להתחתן רק בגלל זה, ואני חייבת לציין שהיא הייתה מדהימה ושמחה בשבילי ועזרה לי.

אבל עדין- גם לי לא היה קל. אני אוהבת אותה ורוצה בשמחתה. והאמת- זה ממש טבעי שאנשים שונים יתחתנו בגילאים שונים! למה בגלל שהחברה שלנו חושבת שהכל חייב להיות לפי הסדר,אז זה צריך לגרום לה להרגיש לא בנוח, ולהעיב את השמחה של שתינו??

האמת שיש לי עצה קצת אחרת- אולי, אם דווקא לא תברחי (לא ממנה ולא מהמחשבות) אלא דווקא תהיי איתה הרבה, תעזרי לה (הרי צריך הרבה עזרה בתקופה הזו ובטח שאחרי הלידה)- אז יהיה לך יותר טוב? אחרי המעשים נמשכים הלבבות!

זאת אחותך, ואני מאמינה שאת אוהבת אותה. ושתדעי שיש מצב שגם עליה עוברים דברים לא פשוטים...

כיום, שאני באה הבייתה לבקר עם התינוק שלי והיא שם- לפעמים היא כמובן באה, מתייחסת, מנשקת את התינוק. אבל לפעמים לא ממש... ואני יודעת שהיא בלחץ של לימודים ואולי שוב זו תקופה לא הכי טובה עם הדייטים... וכואב לי הלב.

יש לנו אח גדול עם ילדים- ובעבר כל פעם שהיה בא עם אחיין הבייתה, שתינו הקטנות היינו קופצות על האחיין שלנו, ורק רבות מי תשמור עליו יותר.

אבל היא לא ממש ככה עם התינוק שלי... ואני כ"כ מקווה שזה ישתנה לטובה בעז"ה בקרוב.

תזכרי- זאת אחותך, את אוהבת אותה! והעובר שלה ברחם- הוא האחיין שלך! ואת הדודה שלו, תאהבי אותו! אל תפספסי אותו... ותזכרי- שהוא בעז"ה יהיה הבן דוד של הילדים שלך.

תנסי לא לתת ל"חברה" והדעות הקדומות שלה להשפיע על היחסים שלך עם אחותך ועם האחיין שלך.

בסה"כ את בת 25- שזה עוד צעיר, והגיוני שקורה שהאחות הצעירה מוצאת לפני בעל ויולדת לפני. כמו שטבעי שבעז"ה כשאת תתחתני- מין הסתם יהיו בנות גילך שעדין לא יהיו נשואות...

השתדלי כמה שאפשר לשמור על היחסים עם אחותך, בשבילה ובשבילך.

בהצלחה רבה....

מטפחת- כל מילה!!! חשוב מאד גם לקרוא מהזווית הזאת!נקודה

החלטתי לשתף את כולן..הרגשתי שהמילים קופצות לך מהלב..לכו נרננה

העצה שלך מאד מקובלת ונכונה מבחינה שכלית אך לא רגשית..בתקופה הזו חלים שינויים קיצוניים במצב הרוח, בקבלת המציאות העכשווית של הצד שני, והחוסן הרגשי..זה מצב שלא תמיד מאפשר לאחותך להעניק את היחס, שאת חושבת שמגיע לתינוק שלך מצידה כי הוא לא אשם..(ובצדק, אני מסכימה עם התחושה הזו)

אחותי טרם ילדה אך אני יכולה להגיד לך מנסיוני שתשתדלי להרים טלפון לאחותך, ולהתעניין בה לא רק כשאת צריכה ממנה משהו, כשאת באה לבקר עם התינוק והיא נמצאת תיגשי לומר לה שלום, ומידי פעם לתת נשיקה / חיבוק.נכון, היא לא ילדה קטנה אבל כ"כ צריכה את זה..(היא לא תבקש מאבא או אמא, וגם לא ממך שלא תחשבו שהיא השתגעה)

לך יש את בעלך שמספק לך אתזה,בימים ובלילות היא לבד..!!

אני אומרת לך אתזה מנסיוני כי זה חסר לי , ואם אחותי היתה חושבת על זה , זה היה משפר את ההרגשה והתחושה..והיה פחות קשה..ואת תראי איך יהיה ניכר שהמצב ישתפר לטובה!! אני בטוחה...בשורות טובות לכולנו..ושה' ימלא חסרוננו במהרה..

אל הר המוריה-מסכימה עם כל מילה!

יפה כתבתדעה

אך במבחן המציאות הלב רוטט וזה קשה לפעול לפי השכל.
אין לי ספק שהנסיון שלך הוא גם קשה מאוד, ההתמודדות עם ההסתרה של האושר שלך. בעז"ה שגם אחותך תינשא בקרוב.

מטפחת יקרה,אל הר המוריה

זה הרגשה בוודאי ממש לא נעימה, אבל אין מה לעשות, עם כאב א''א להתווכח.
ילד זה אחד הדברים שיותר מכאיבים דווקא בגלל שזה יצור שמח.
גם אחותך רוצה, וזה טבעי, והיא עוד לא מצאה את האחד שאיתו היא תוכל לגדל משפחה.
תנסי לשחרר, להבין שזה לא נגדך, זה פשוט מכאיב ומזכיר לה איפה היא לא נמצאת עדיין.
לפעמים אני אומרת שמזל שאני בצד שלי, ולא בצד שצריך להכיל אותי ואת הכאב שלי.
זה לא קשור לגיל או ללחץ חברתי, אלא לרצון פנימי עמוק, שקשה להתמודד מולו...

לא יודעת מה לומרשירשיר90

כי אנחנו לא באים מרקע כזה...
(בעלי בן 25 ואחיות שלו בנות 30 רווקות ש"חיות את העולם" ורק צוחקות עלינו שהתחתנו ו"הפסדנו את החיים")

אבל אני מבינה שמאוד לא קל לך
ולכן, רציתי רק לשלוח חיבוקים
ולחזק את ידייך.

תודה רבה מקסימה

לכו נרננה

אחותי דתיה אני נהייתי פחות ואני די בטוחה ורוצה שהיא תתחתןלפנסבבות!

שהיא תתחטן לפני אני בת 14 והיא בת 11

אני חושבת שכדאי לך לא להסתובב בפורומים שמבוגרים לגילך..לכו נרננהאחרונה

עזרה דחופה בבקשה מנשואיםדבי אריה

(זקוקים לעצות אמיתיות ולא להערות או ביקורות נא לא לשפוט...)

אנחנו זוג נשוי שלש שנים פלוס ילד (אגב שנינו כותבים את זה למרות שנכתב בלשון נקבה) חיי הנישואין שלנו טובים מאד ללא שום מריבות קשיים מיוחדים וכו' הקשר בנינו הוא קשר מצויין פתוח ואוהב מאד!!!!

וכן חיי האישות שלנו מלאים ומספקים אותי ואותו ...

ופה מגיע הבעיה שבעלי טוען שקשה לו מאד מאד!!! והוא מאד רוצה גיוון / ריגוש (ומאחר שאני הראשונה שלו) הוא רוצה לטעום עוד נשים אחרות והוא מגיע למצב שהוא לא יכול כבר להתאפק (בעלי הוא טיפוס שממצא דברים מהר ואוהב מאד ריגושים גם בשאר תחומי החיים)

מה שכמובן מפריע לי מאד ומעיב על הקשר

והוא טוען בין היתר ל"הגנתו" שלאור הנתונים של הבגידות בעולם רצונו נורמטיבי (גם מי שיש לו סטיק כל יום רוצה לפעמים שוקולד) מה גם שהוא לא מבין איך אדם יצרי יכול להסתפק באשה אחת אבל מאחר שהוא אוהב אותי והוא ישר וכנה איתי הוא לא יכול לעשות לי את זה מאחורי הגב ולכן הוא משתף אותי

אז אם יש לכם עצות (לא בסגנון של: ללכת לפסיכולוגים/גיוון חיי המין/גירושין /שמירת עיניים וכו') אלא מתוך ניסיון עם הבנה ורגישות לעיניין נשמח לישמוע !!!

לא קשור...ד.

למה לחזור על דברים שאינם קשורים כלל.

הנושא לא היה "האם ניתן למצוא נקודת זכות באדם שמבקש מאשתו רשות לבגוד בה, וגם מוכן להתייחס בגלל יצרו לנשים כאל סמרטוט" (שהרי כתבת שהוא מצידו "מוכן לסיים את הקשר אבל את לא רוצה".. כלומר: מוכן בגלל היצר הזה לגמור, ואח"כ לקחת אשה אחרת, וגם איתה כמובן לגמור וכו'.. זה נקרא "נשים כסמרטוט", כמובן - בגלל היצר שהתעקם וצריך טיפול. וכעת זה הצ'אנס לטפל). ניתן למצוא "זכות" בכל יהודי. אבל לא להקל בגלל זה במשמעות דברים מחרידים (טעות די נפוצה, אגב, לאחרונה).

הנושא לא היה האם כשבא לטיפול, ראוי להראות לו שיש בו טוב - ושלא ייסחף לשחיתויות נוראיות כאלה.

הנושא לא היה ה"יצר" בפני עצמו - אלא הרצון ליישמו בפעל חלילה.

הנושא היה, העלאה של דבר כזה ברבים, עם "סברות" נוראיות ומעוקמות לחלוטין, שבאות מקלקול קשה, שלפי דברייך בהמשך - האדם בעצמו בעצם מצטער עליו ומחפשים עצה.

כשזה הנושא - לא עונים אל מה שאינו הנושא, אלא מסבירים קודם כמה זה מזעזע, ואח"כ מנסים להציע איך לטפל, בלי ויתור על תפיסת חומרת הענין.

הדרכת כלהשנינו

שלום.

מחפשת מדריכת כלה בראש העין.

למישהי יש המלצה וטלפון?

תודה רבה.

מקפיצהשנינו

ומנסה שוב את מזלי

יש משהי מדהימה מאלעד..יעזור?נשואה פלוסאחרונה

שטיפת כלים- שניה לפני שאני משתגעת!רק בנתיים

אז ככה, נשואים כבר שנה לחצי ויש בעיה שאני לא מצליחה לפתור עם הנסיך-שטיפת כלים!
רקע כללי: אני באתי מבית פחות נקי ומתוקתק ממנו, אבא שלי בעיקר היה אחראי על הסדר וה נקיון כי הוא יקה וזה בנפשו... אני כמו אבא שלי בקטע הזה... אבל מעולם לא ציפיתי או שאפתי להינשא למישהו כמו אבא שלי כי אני יודעת שזה נדיר ואין אנשים כאלה. בעלי הגיע מבית שמוזיאון הלובר נראה כמו גן חיות לידו... פשוט בית מרקחת!! אבל אצלו-תמיד הייתה עוזרת בבית, ז"א הוא מעולם לא נגע בשום דבר! אמא שלו פרפקציוניסטית ולא מוכנה שהילדים יעשו כלום!
בעלי בחור ממש ממש לא מפונק (למרות הרקע...) יודע לעבוד קשה ולא מתעצל, יש לו ידי זהב ו באמת כל דבר שנמנה על תפקידיו של הגבר בבית הוא עושה בהצטיינות ייתרה.
אבל ישנה בעיה קטנה (או לא קטנה.. ) הוא טראומטי מאמא שלו! ז"א שכל דבר שאני יעשה שמזכיר את הפרפקציוניזם של אמא שלו, הוא לא מוכן שיהיה בבית! לשם הדוגמא, הוא לא מוכן שאני אגהץ את המצעים- כי ככה אמא שלו עושה וזה נראה לו הגזמה. הוא לא מוכן שאני אנקה את השולחן אוכל בסקוצ' בסוף כל יום אלה רק בסמרטוט- כי ככה אמא שלו עושה. הוא לא מוכן שאני אנגב את הכלים אחרי שטיפת כלים (למרות שאני רוצה רק את הסירים ו הדברים שנשאר עליהם סימנים) כי אמא שלו גם עושה ככה... וכו וכו וכו'. אז מה שקורה זה שאני עושה את זה בלי שהוא רואה או כשהוא לא בבית.
אז מה הבעיה? הבעיה היא ה שטיפת כלים...
הוא רואה את שטיפת כלים כתפקיד שלו. שזה דבר שממש עוזר לי!!! אבל מה? הוא לא מוכן שאני יגיד לו איך לשטוף כלים כי אז הוא ישר לוקח את זה לקטע של 'אמא שלי'. ואני מתחרפנת מזה!! כי אני מוציאה כלים מהארון ממש מלוכלכים (מבחינתי) וזה מתסכל כי אי אפשר להעיר לו -כי הוא יפגע או שיגיד שאני כמו אמא שלו... עכשיו, לבא ו להגיד לו- אל תשטוף כלים כי אתה לא יודע, יגרום לזה שהוא לא יעשה יותר כלום בבית כי הוא לוקח את זה ישר לקטע של 'אני לא יכול לעשות שום דבר שמוצא חן בעיניך אז כמו אצל אמא שלי-עדיף שאני לא יגע... ואני לא רוצה שזה יהיה ככה כי : א. אני אצטרך יום אחד את העזרה שלו ואי אפשר שרק אני יעשה דברים. וב. כי זה לא נכון!!! אני חושבת שאם הוא יקשיב טיפה הוא מסוגל לעשות את זה מצויין...
מה עושים????

בעיה מעניינת...בתאל1

לדעתי פשוט לשתוק ולשטוף שוב כלי שאת משתמשת בו והוא נשאר מלוכלך...

אם הוא ישאל משהו תגידי שזה נשאר מלוכלך, קורה לפעמים...(וזה באמת קורה, אל תהיי מושלמת כזאת).

כמה זמן אתם נשואים? זה עוד יעבור לו די מהר נראה לי. כמה זמן אפשר לשטוף כלים...

זה מה שאני עושה בדכ אבל, לא לנצח יהיה לי זמן לעבור אחריו!רק בנתיים

וגם לפעמים קורה שאני רואה את זה כשהוא בבית, למשל שמבשלים ביחד לשבת ואז לא נעים לי...

בדיוק כשהוא בבית תעשי את זה... (לא בכוונה אבל גם כשהואבתאל1

בבית)

תסבירי שזה יצא קצת מלוכלך מהשטיפה , קורה לכולם,

לא אמורים להפגע מזה אלא אם כן הוא נוראאא רגיש...

לא קרה לך ששטפת כלים ואח"כ ראית שנשאר איזה לכלוך?

האמת שלי לא קורה... כי אני ממש מקפידה על זה בשאיפה.רק בנתיים

שוב, זה לא שהוא ככ רגיש הוא פשוט בסרטים מאמא שלו...
אבל אני אנסה בעדינות לומר נראה איך הוא יגיב...
תודה רבה לך!

אם התחתנתם לא מזמן אז זה בטח יעבור עם הזמןבתאל1

אם לא- תבהירי בעדינות ובנחמדות שיצן לך לסדר ולנקות איך שאת רוצה

ושזה מעיק עליך ההשוואה לאמא שלו (גם בדרך השלילה)

"על כן יעזוב איש את אביו ואמו..."[

בשמחה, בהצלחה!

פותחים את הנושא לשיחה ביניכם, ומדברים.אור היום

מאוד חשוב שיהיה ערוץ תקשורת פתוח ביניכם לגבי דברים שמפריעים לך או לבעלך. אני עצמי אמרתי לבעלי פעם שאם יש משהו שמפריע לו, אני רוצה שהוא יגיד לי (כמובן, בעיתוי מתאים ובנימה מתאימה). וכנ"ל ההפך. לשתוק ולהשתיק זו לא דרך טובה, בעיניי.

אולי כדאי לדבר עם בעלך על כך שחשוב לך שתוכלו לדבר על דברים שמפריעים זה לזה.

ולגבי הכלים- אם את רואה משהו נקודתי בשטיפת הכלים שמפריע לך, לדעתי זה לגיטימי לבקש שיעשה אחרת (בלי האשמה, ובצורה נעימה).

(ואולי כדאי גם לדבר איתו על ההבדלה בינך לבין אמו. חשוב לומר לו שאת לא אמא שלו ולא רוצה לחקות אותה, גם אם זה מובן מאליו. אולי זה יחזק אצלו את ההפרדה ביניכן ובין הפעולות שאת עושה בבית).

זה עיקרי הדברים. הרבה הצלחה.

תשמעי,ד.

קודם כל, תודי לקב"ה מעומק הלב שזה לא להיפך...

כשקראתי את ההתחלה - חשבתי כבר שהבעיה שהוא דורש שאת תשטפי כמו שהיה אצל אמא..

בחור בריא, שמבין את הנזק ב"סדרים המופרזים" על חשבון החיים.

בכללי, אתם עובדים טוב. אל תעשי "כמו אמא שלו", ומה שקריטי לך (ניגוב סירים..) - לא כשהוא רואה, שלא יקיא מהבחילה..

אלא מה? הכלים..

מציע לך לנסות שיחה קצרה, בחיוך רחב לגמרי.

תגידי לו: שמע, אני לגמרי איתך בזה שאתה לא רוצה את הפרפקציוניזם המוגזם, כי זה נראה לך על חשבון "זרימת החיים" הנורמלית. ב"ה שאתה ככה. מה היה אם חלילה היה ההיפך? והיית "דורש" ממני: מצעים מגוהצים, תנגבי כל כוס.. מה הייתי עושה. מזל שאתה כמו שאתה.

כעת בקשה קטנה, ממש פרט - ורק אם לא קשה לך: בין הכלים של הבית מרקחת בבית של אמא שלך (אל תגידי בלעג, כמובן) לבין סתם נקי, יש פער מסויים, שאפשר לעמוד בו בלי להרגיש שאני מבקשת ממך כמו שם.. אז אם לא איכפת לך - טיפה יותר נקי. סקוטש עם סבון, ומים. אם תרצה "עצה" ממני - אין בעיה. אם בעצמך, כרצונך. תשתדל שיהיה טיפה יותר. מה שתאמר לי שגורם לך בחילה כי זה מזכיר לך נקיון יתר - אני עוברת על זה, העיקר שתרגיש טוב...

מה זה יכול לעשות? ברגע שזה הופך לענין הומוריסטי. לא כבד - ולא חלילה בשמץ לעג למה שהיה בביתו - יש סיכוי שהוא יקח כ"פרט טכני", ויעשה קצת יותר טוב.

ואם זה לא ילך - תניחי לזה. מוטב יחס נקי וענים ביניכם, מאשר כלים מצוחצחים לגמרי לטעמך.

תצליחו.

כתבת ממש לעניין!שירת דבורה

חחח... מעניין לקרוא.מטרי

תגידי לו שהוא צריך לשמוח, כי אם היית מנקה פחות, הוא היה מתחרפן...חחח....
סתם, אל תגידי לו את זה, אבל תכלס׳ תדעי, שאם הוא בא מבית נקי, הוא לא היה אוהב בית מלוכלך ומבולגן. זה היה מפריע לו. אמנם הוא מן הסתם מעדיף פחות לחץ על הניקיון מאשר מה שחווה אצל אמא שלו, אבל עדיין מן הסתם הוא מעדיף ככה מאשר בית הפוך.
לדעתי אתם צריכים לעשות טיפה הפרדה. אתם לא חייבים לחשוב אותו דבר ולהתנהג כמו שהשני רוצה, רק כי אתם זוג. אני מבינה אותו שהוא לא רוצה שתנקי בסקוטש וסבון, כי אולי הבית שלו היה קצת היסטרי על הניקיון ברמה שמכבידה כבר על הילדים? ואז הוא לא רוצה שהילדים שלו גם יגדלו כך... מובן.
לדעתי מותר לך להמשיך לנקות כפי שאת רוצה, ולא ״להסתיר״ את זה... זה עלול לגרום לזה שבסוף לא יהיה לך כח לנקות, ואח״כ עם ילדים זה כבר יותר מורכב... עדיף מעכשיו להתחיל בהרגלים טובים.
ולגבי הכלים שהוא שוטף- את ממש צודקת במה שאמרת שלא טוב אם תגידי לו לא לשטוף. תני לו לשטוף כפי שהוא רוצה, ומקס׳ אם את מוציאה כלי שנראה לך לא נקי, תשטפי אותו שוב...
תתחילו להבין שאתם נפרדים. אתם זוג, אבל לכל אחד יש ההרגלים והדברים שלו, ולא חייבים להיות כ״כ סימביוטיים. זה לא בריא...
בהצלחה!!

תודה על התגובה המקסימהרק בנתיים

הוא אכן אוהב סדר ונקיון -גם אם לא מוכן להודות בכך...
יצא שפעם סידרתי את הבית בצורה מטורפת, כאילו ממש פסח ואז הוא חזר ולא אמר כלום. אז שאלתי אותו- מאמי לא ראית איך סידרתי את הבית?? אז הוא אמר לי אה נכון לא שמתי לב... אמרתי לו, זה לא משנה לך אם הבית מסודר או לא? אז הוא ענה, כן, כשזה מבולגן אני שם לב

פשוט נסיך!!

בואי נחליף תפקידים. את טורחת ועמלה לשטוף כליםאמא ל 5

ואחרי כל ההשקעה לאישך היקר יש תלונות וביקורת על איך ששתפת.

מה תגובתך? בכנות.

הוא לא עובד אצלך הוא חי איתך.

האפשרות שהכלים ייצאו יותר נקיים לטעמך יכולה להיות רק בחיוב.

איזה מקסים ונהדר אתה ששטפת את כל הכלים.

כשמתאפשר להראות משהו בצלחת סיר סכום. תראה את זה . את זה היה כדאי להוריד כי זהלא נעים לי ככה להשתמש בכלי.

בשיא העדינות והרגישות . עם הרבה הכרת הטוב על השותפות הפעילה בחיי הנישואין.

בהחלט להכיר תודה ולקוות שישתפר עם הזמןברכה בעיסה

ב-6 שנות נישואים הראשונות רק אני שטפתי את הבית כי בעלי נפגע מאיך שהערתי לו על השטיפה וראיתי שיותר נח לי לשטוף לבד.

אבל כשעברנו לבית גדול זה כבר היה עומס גדול מידי, דיברנו והחלטנו ששוטפים ביחד.

בהתחלה היו יותר איזורים לא מספיק נקיים, ועם הזמן הוא קלט בעצמו איך יותר יעיל ומוצלח לשטוף.

העיקר להגיד הרבה תודה, תמיד, על כל דבר קטן. לא לקבל שום דבר בבית כמובן מאליו.

המחמאות הקטנות האלה בונות אותנו.

תודה שקיפלת כביסה,

תודה שהורדת את הזבל,

תודה שהוצאת את הילדים לגן.

ועוד משהו, סתם סיפור על חברה שהיתה אחרי לידה, בעלה רצה לעזור והכניס מכונה עם כביסה לבנה ונכנס לו משהו אדום שצבע הכל בוורוד... מאז הוא לא עשה כביסה יותר. בקיצור תחליטי אם את רוצה לעשות את זה תפקיד שלך לכל החיים או לתת לו את האפשרות לטעות ולהשתפר.

תודה, הארת לי נקודה חשובה אני אשתדל לנסות ללכת בכיווןרק בנתיים

"לפני שאני משתגעת"חלב ודבש

לא נראה לי שהבעיה היא בשטיפת כלים.

אנחם אותך ואומר רק כי גברים כאלה לאט לאט מתיישרים ומשתנים וכך גם הנשים.

בסופו של דבר ההרגלים מבית ההורים הולכים ונעלמים ואנחנו מפתחים לעצמנו הרגלים (טובים ורעים) משל עצמנו.

אחד העקרונות החשובים בחלוקת תפקידים ואחריות במשפחה היא שכל אחד עושה את חלקו כמיטב יכולתו והבנתו. אי אפשר שבעלי יהיה כמוני ושאני אהיה כמוהו. ולכן כל אחד עושה את הדברים בדרכו, בחיי נשואין לא מחלקים פקודות.

אבל אם את ממש ממש לא מסוגלת לחיות עם האופן שבו הוא שוטף כלים - עשי זאת בעצמך וזהו.

לא כדאי להתחרפן בגלל דבר כזה.

הכלים נשמעים כמו הסימפטום~א.ל

הבעיה היא עצם ההשוואה לאמא..
הוא מנסה להתרחק מלהיות כמוה ולשחזר את אורח החיים הנוקשה
ואת חברת אליו אך עדיין מרגישה כאילו את מהלכת בין הטיפות כדי לא לעורר זכרונות. וזה קשה לך. לכם..

לדעתי, ייטב אם תשבו ותשוחחו על הנושא הזה. אולי אפילו בתור בתחלה, נסו לנהל שיחה קבועה על התחום פעם או פעמיים בשבוע.
כדאי לקבוע זמן שהוא ריאלי נח ופנוי מהפרעות. אפילו זמן קצר, אך חשוב להתמיד.
נסו לדבר בכנות על המפריע ועל הציפיות והרצונות
שיחה שבה אתם כאילו עומדים מול אדם זר, אבל נאמן וראוי לפתיחת לב.
כמו בני זוג שנפגשים בפגישה כדי להחליט אם הם רוצים להנשא.
לדעתי יעזור לכם אם תגיעו בגישה כזו. כאילו אתם פותחים דף חדש, מבלי שיפוטיות ורצון לשנות.
אלא רק עם הרצון להבין לעומק, ומשם להתרומם.
בהצלחה

איזה חמודים!!רות כ1

מדיח כלים!אייזיק

ברצינות

הייתי מתה לקנות מדיח!! אנחנו בשכירות זה בעיה...רק בנתיים

טיפול זוגי יעלה יותראייזיק

טיפול זוגי?... נראה לי הלכת קצת רחוק...רק בנתיים

לא נשמע עדיין כמו משו שמצריך טיפול זוגי...מטרי

לי נשמע שבעלה עדיין לא סגר חשבון עם אמא שלו, והוא קצת מצפה שאשתו תפתור לו את החשבון הזה...
אבל הוא פשוט צריך לעשות עבודה עם עצמו ולסגור עם עצמו את העניין הזה, כי זה לא הגיוני שהוא יגיד לה מה ואיך לנקות וכו׳, וזה ברור לי שזה בגלל מה שחווה בבית אמו.

לאכול בחד פעמיmshlomo

סתם, ועכשיו ברצינות, פשוט תלמדי אותו. גם אם הוא יזכיר את אמא שלו, תסבירי לו שפה זה לא הבית של אמא שלו. זה בית חדש, שלו ושלך ופה את האמא וכאן יש את הרצונות שלך והצרכים שלך. את אישה ואת אוהבת שנקי (לא מצוחצח). תסבירי לו בדיוק מה זה נקי. תוציאי כלים מהארון ותראי לו, "פה יש קצת שמן", "פה יש עוד לכלוך שנדבק" וכו' לא צריך שהסירים יראו כמו מראות, רק שדברים כאלו לא יופיעו. בכלים

ממש לא פשוט לזוגיותאמא ל 5

זה יכול להיות פשוט אם הגבר נמצא במצב כזה שאין לו בעיה לקבל את הביקורת ברוח טובה ,

זה יכול להיות פתח למריבה גדולה , או לחילופין לחוסר עשייה מוחלט מצד הבעל .

היא מציינת שיש רגישות מלכתחילה לנושא, אז רצוי לנהוג בזהירות ובחכמה.

נשמעכמוני כמוך

שזה ממש מוציא אותך מהכלים ;)

זה מזכיר לי את עצמי בחלק מהמקרים, אני גם פרפקציוניסט לא קטן, אבל דעתי היא - אם הוא שוטף כלים, שישטוף, רק בשביל ההרגל, גם אם צריך לחזור אחריו,

על שיפור בנקיון, אפשר לחשוב בהמשך...

לדבר על זהעדידפ

אני יכולה להרגיע שגם אצלינו היה ככה בהתחלה

הוא עושה כלים- למד לעשות יותר טוב

ואני הפסקתי להעיר גם כשזה לא מושלם

והאמת והשלום אהבו

פתרון...12arield12

בס"ד..אני מציע את ה "פיירי" שפשוט מוריד את כל הלכלוך.. עד כדי כך.. שאנחנו שוטפים איתו את הרצפה..

וגם כתמים קשים- יורדים בכביסה.. אם שמנו עליהם מעט לפני כן..

סירים- להשרות מעט עם מים ופיירי.. אח"F הכל יורד בקלות..

ואשרייך ..

עדיך להשתשמש בכלים מלוכלכים מאשר להתרחק בגלל זה..

לא עינינו איך את עושה!אבל זה באמת דברים קטנים שאת צריכה ל---סבבות!

להבליג עליהם בשביל השלום בית

כל אחד עושה בדרך שלו. לא מוצא חן לו- שהוא ישטוף.חכמה בלילהאחרונה

סיטואציה מרגיזה...שירשיר90

אשמח לשמוע עצות גם מהגברים.

המשפחות שלנו לא דתיות.

המשפחה שלי מאוד מכבדת את הבחירה שלנו,
מרגע שהתחתנו והתחזקנו היה ברור לבני דודים שלי שאומרים שלום מרחוק ואין מצב של חיבוקים או נשיקות.
שקרו מצבים כאלו תמיד הייתי נרתעת או רומזת.

כמובן שדיברנו, אני ובעלי, והסכמנו על כך.
אין מצב של נגיעה אפילו לא לחיצת יד.

עם המשפחה של בעלי לצערי היינו בנתק עד השנה בעקבות שנאה של חמותי שהתסיסה את כל המשפחה נגדי ובכל אירוע אני סופגת פרצופים לרוב...
מילא פרצופים. אבל שמגיע השלב שבנות דודות של בעלי (ממש ממש לא צנועות) קופצות עליו עם מאמי ונשיקות וחיבוקים, מולי, בכוונה - פה העצבים עולים לי לראש.
זה מרגיז אותי.
במיוחד כי זה במתכוון וכדי לזלזל בהתחזקות שלנו.
ובמיוחד שהוא קופא במקום או מחייך כאילו כלום, ממבוכה.
ואז מתנצל בפני בלי סוף אבל אין לו האומץ לעמוד על כך מולם... לא נעים לו לבייש.

מה אפשר לעשות במצבים כאלו?

לומר להן.ד.

הוא צריך להחליט מראש, שרגע שמתקרבות, אומר להן: אצלנו לא נוגעים. אז מכעת, נגיד שלום בלי זה. תדעו מראש - שלא תחשבו שזה אומר על יחס פחות טוב.

אפשר להגיד גם בחיוך וגם בהחלטיות.

ולכל היותר, אפשר לפני האירוע הקרוב, שישלח ס.מ.ס לכל ה"מוּעדות", ויכתוב, נניח: "כדי למנוע אי נעימויות עם הבנות דוד היקרות, אני מודיע מראש שלפי הכיוון הדתי שלנו, לא נוגעים כשנפגשים. אז נסתפק בלהגיד שלום לבבי. זה מבטא יחס טוב לא פחות, אל דאגה.."

ומאד מובנת ההרגשה שלך.

וואי זה קשה ברמות..מתישהו

אני חושבת שזאת בעיה של בעלך מול המצוות. הרי את לא יכולה לעמוד מולו ולחסום אותם. השיחות צריכות להיות ביניכם. וברגע שהוא החליט ככה..שירים טלפון לפני האירוע לנשים הבעייתיות ויאמר להם שהוא מבקש לכבד את החלטתו.
השאלה אם הוא רוצה בכך...
(אני מבינה אותך מאוווווד. כי לא הייתי רוצה שבעלי יעמוד בסיטואציה כזאת)

איזה מעצבנות תביא תפייס שלהן אני יסביר להן קצת מזה לכבד דתיסבבות!אחרונה

שלום לכולם, יש לי שאלה מוזרה וקצת דחופה...מה עושים??

כתבתי כאן בעבר ואני מניק חדש...

ב"ה אנחנו נשואים באושר שלושה וחצי חודשים והתקשורת בינינו מדהימה!!

אני ובעלי די דוסים אבל פתוחים לעולם (למשל יכולים ללכת לקולנוע)

כאשר אני קצת יותר דוסית ממנו.

בעלי היה בצבא ביחידה מיוחדת והשתחרר לא מזמן, רוב החברים שלו משם חילונים... והוא בקשר טוב איתם

עכשיו לפני יומיים בעלי בא אלי ואמר לי שהוא הרבה זמן רוצה לנסות לעשן חשיש!!! ושהוא סקרן לגבי ההשפעות של זה ולפי מה ששמע מהחברים מהצוות שלו

והוא מציע שננסה ביחד... ושזה יכול לקרב אותנו ושניפתח יותר אחד לשניה

אני הייתי בשוק ואמרתי שאחשוב על זה אבל לא נראה לי מתאים

ועד עכשיו אני מסתובבת עם זה בראש ולא יודעת מה לעשות...

מפחדת שזה ישפיע על הזוגיות שלנו...

למישהו יש רעיון שיכול לעזור???

לא בונים עלזה.מרב.

מאוד טוב לנו ביחד, מאוד נחמד, החיים מעולים, לא בורחים ולא מחפשים להסתמם למוות ולשכוח מהכל.
מבחינתנו, זה כמו שנשב על בירה. למה בירה אנחנו יכולים לשתות ולעשן גראס לא? בירה ממסטלת קצת, גראס ממסטל קצת. ועדיף גראס מאלכוהול לפי כל המחקרים.
אז מה ההבדל?
אנחנו לא רוצים להעצים את הזוגיות ע"י הגראס. אנחנו בסה'כ רוצים לעשן גראס... לא יותר מזה. הוא רצה את זה לפני החתונה ולי זה לא הזיז. עכשיו גם לי בא קצת. אבל למי אכפת? זה ממש לא בשביל החוויה *הזוגית* אלא בשביל החוויה של העישון נטו.

שאלה בעיקר לבעלים..אשתו

היי☺
אנחנו נשואים שנה באושר ואהבה גדולה ומצפים בעה ללידה בקרוב. בעלי הוא האדם הכי מדהים ומיוחד בעולם ויש ביננו קשר מדהים ומאד טוב לנו יחד ברמה הרגשית, העמוקה, הפיזית. באמת ב"ה גדול.
העניין הוא שמשהו מטריד אותי לאחרונה ואולי זה יישמע מצחיק אבל אני חייבת רגע להבין איך זה נשמע לכם בעין חיצונית כי אולי אני מגזימה.
לא מזמן פגשנו חניכה שלי מהסניף, בחורה רווקה ומדהימה ממש שסיפרתי עליה הרבה לבעלי וחפרתי ושחייבים למצוא לה מישהו כי היא באמת תותחית.
העניין הוא שמאז שפגשנו אותה בעלי מזכיר פעם בכמה זמן שהיא באמת מדהימה במיוחד ולמה אחרי שהיא הבטיחה שתקפוץ אלינו, היא לא מגיעה ושחבל שנפספס כי היא תכף טסה לכמה חודשים. ואפילו חפר לי שנכיר לה מישהו (לא קשור בעליל!) והסברתי לו למה לא שייך, ואז כדי לשכנע אותי הוא התחיל להסביר לי כמה היא מדהימה ומיוחדת וסוג של חזר על מה שאני כל הזמן סיפרתי עליה והוסיף..
היום הוא פתאום שאל אותי שוב למה היא לא מגיעה אלינו, ושהיא תכף טסה וחבל.. וזה פשוט משגע אותי!!
אני לא רוצה לדבר איתו על זה כדי לא לנפח משהו שהוא אולי לא חושב עליו בכלל. אבל זה נשמע לכם הגיוני??
יש לציין שזה בחיים לא קרה לפני. בעלי לא דיבר איתי יותר מדקה על חברות שלי ובטח שלא ככה. היא גם בחורה יפה אז אני לא יודעת מה לחשוב..
בבקשה תרגיעו אותי!

הוא פשוט זרם איתךהיועץ

את דברת עליה הרבה והוא הבין שהיא חשובה ויקרה לך אז הוא פשוט ממשיך איתך.
עשית מאוד בחכמה שלא העלית את הנושא בפניו.

מציע לך,ד.

לקח אחד פשוט:

אל "תספרי הרבה לבעלך" על איזו "בחורה רווקה ומדהימה ממש".. תני לעצמכם קודם כל לבנות את הביחד שלכם בשלוה.

עכשיו - שכבר עשית בתום לב את הדבר - אל תעשי מזה שום ענין, אל תעסקי בחשדות, ואל תזמיני אותה.

היא תטוס לכמה חודשים, לכם יוולד ילד - והענין יישכח.

אז לדעתכם הוא פשוט זרם איתי?אשתו

ואין לזה משמעות? כן?
כי אני לא מצליחה להבין מה קרה שפתאום הוא נתקע עליה..

אני לא אמרתיד.

אינני יכול לדעת מה בראשו של אדם. ולפעמים גם האדם עצמו לא יודע בדיוק.

אני אמרתי שטעית בכך ש"דיברת" -

ושהכי טוב כעת זה לא לעסוק בכך, אלא לנהוג כבהנחה שאין בכך כלום - והענין יסתדר עם התרחקותה מהשטח ממילא בעז"ה.

הבנת מצוין חחחחחחהיועץ

תשני רגוע

היועץ, על מה צחקת? לדעתך הגזמתי?אשתו

לדעתי הכל בסדרויקי7

אצלנו אם אני לא רואה חבר של בעלי כמה זמן אני אשאל עליו, ולפעמים גם אציין כמה כיף כשהם מגיעים. כנל בעלי על חברות שלי.
לא מעניין רע, פששוט אנחנו רוצים שהשני ישמור על קשר עם חברים ואוהבים עוד חברה לפעמים.
ואם החבר אומר שהוא יבוא? בטח שנשאל.

אתם קצת אופטימים מידי..נשואה פלוס

יכול להיות שהכל בסדר.. יכול להיות גם שלא.... ברור שאל תזמיני אותה לביתך.אבל גמאני הייתי מוטרדת אם היה לי מקרה כזה...ואם הוא ישאל עליה שוב תגידי לו שיש לה מישהו והיא כל הזמן איתו אז אין לה זמן לביקורים וכאלה... בואי לא נהיה תמימים.. קרו מקרים..תכלס אף אחד כאן לא באמת מכיר את בעלך.... ואי אפשר לדעת את כוונותיו מכמה שורות שכתבת...

אבל הוא שואל *אותה* הוא לא הולך מאחורי הגבaima

כנראה כלום. כמניעה - להרחיק אותה ולהתרחק (גם ממחשבות).מקיין

הברקה..אשתו

היום פתאום חשבתי על זה שאני באמת סתם נכנסתי לסרטים.. גם לבעלי יש חבר שאני כל הזמן חופרת לו שהלוואי שהוא יתחתן עם אחותי ונהיה קרובי משפחה כי הוא ככ מקסים וזו כמובן לגמרי הכוונה היחידה שלי!! היום פשוט אמרתי אתזה שוב ואז חשבתי שזה די דומה.
תודה לכולכם

^^ אהה! אולי זה פתרון התעלומה?אמא לא מקצועית

האם יכול להיות שזה מפריע לבעלך, כמו שהדיבורים שלו על החברה שלך מפריעים לך (מקובל לומר שבד"כ גברים קנאים יותר מנשים בקטעים האלה)??

ואולי זאת הדרך שלו לרמוז לך? עד שסוף סוף נרמזת...

כמובן יכול מאד להיות שזה לא כך, ומצידו זה תמים לגמרי. אז בשביל הסיכוי הזה - אני במקומך לא הייתי מדברת איתו על זה, כי זה עלול להביא לתוצאה הפוכה מהרצוי, לעשות "עניין" ממה שלא היה קיים מלכתחילה ולהכניס לו לראש דברים שאת לא רוצה שיהיו שם.

אבל בכל מקרה ליתר ביטחון אולי כדאי להוריד את מינון הדיבורים שלך על החבר המקסים...

הוא קצת התלהב ממנה

אלעד

יכול להגיע ממקום טוב או חצי טוב,

זה לא משנה

לא ממש בריא לכם, ולו מפני שזה מפריע לך

תדברי עם בעלך על זה.הלוי

תגידי לו שזה מפריע לך ותסבירי לו למה.

לא בריא....אמא אוהבת+

ואם הוא מעלה שוב ושוב את הנושא אפשר להעיר בעדינות..

מה לא בריא בזה?הלוי

ב"ה בקטנה סתם התלהב ממנהmetorafi

בגלל שאת התלהבת ממנה אין מה לעשות מזה סיפור

חחח... אני קנאית פתולוגית!! בחיים לא הייתי יכולה לשמוע דבר כצ'ילי מתוק

אבל תכלס זה גם קצת כי דיברת עליה...
המלצה קטנה, פשוט לא לדבר על חברות (רווקות או נשואות) בקטע טוב מדי ליד הבעל... הוא אמור להיות בטוח שאין מושלמת כמוך בעולם!!! אל תכניסי לו שטויות לראש... ;)

אני מבינה שזה מטריד ומעצבן,גדר תיל

פשוט תגידי לבעלך את מה שכתבת בשאלה.

מעניין ההבדל..אשתו

נשים כותבות תגידי לו. וגברים כותבים שלא..
נראלי שהפעם אוותר על האינטואיציה הנשית☺
יש מצב שבעלי יחשוב שנחחתי מהירח..

אני אשה ואומרת- אל תדברי על זה!!!הריון שני=)

יש דברים שחשוב לןמר אבל בדברים שעלולים להיות דמיונות אל תעירו ואל תעוררו

מנסיון של דמיונות שלי... היום מי זוכר אותה ..
אל תדברי עליה ותני לה לבלות בחו"ל.....

שאלתי את בעלי מה הוא חושב והוא אומר שאם הוא ממשיך לדבר עליהרק ה'!!!אחרונה

אז כן כדאי לדבר איתו על זה, גם אם זה משהו שבכלל לא עלה לו בראש, פתיחות ואמינות זה אחד הדברים החשובים.

הוצאות לזוג צעיר בתחילת דרכוגוונא

אודה למי שיוכל לענות:

מה ההוצאה החודשית שלכם, ומה (באחוזים) רכיב המגורים (משכנתא/שכירות) מסך ההוצאה שלכם?

תלוי איפה גריםנפשי תערוג

ואם יש אוטו או לא

מגורים עולים בין 2000-3500 בממוצע כולל ארנונה

אוכל הכי מעט 2000-1500 ש"ח

1500-2000 לזוג???רחלקה

אנחנו עושים 2 שבתות בבית בחודש, ואנחנו זוג פלוס ילדה (כולל טיטולים וסימילאק) ויוצא לנו מקסימום 1500.

כשהיינו זוג הוצאנו בהיסחפות כשפירגנו 1000 ש"ח.

שכירות עולה לכל הפחות 2000 ש"ח. בעיר כי זה יקר וביישובים כי יש מיסי יישוב וכד'.

זה בעיקר תלוי כמה בשר אוכליםנפשי תערוג

יכול לצאת גם 1000, זה הגיוני

ושכירות אני ראיתי בעצמי דירות בעיר ב1500 ש"ח (האמת שאם תחפשי ביד 2 תראי שיש גם ב1000 ש"ח)

אנחנו גרנו בשנה ראשונה ב1600צ'ילי מתוק

דירת 2 ו חצי חדרים באיזה ישוב באזור ירושלים

אנחנו שוכרים ב1400נועה נועה

סוגשל עיירת פיתוח, בקצה שלה, ובקומה רביעית. אז זה לא הכי נוח, אבל כלכלית הכי מתאים לנו כרגע.

השעה מאוחרת מידי לחישוביםמרב.

שכירות- 800 (קראוון בישוב)
מיסים- 450
לא משלמים ארנונה (חייל)
אוכל- 1500 לחודש וחצי (קניה גדולה של 1000 ועוד חלב, ירקות וכאלה כל שבוע..)
מים/חשמל-150 בערך (נראלי. לפי מה ששמעתי מבעלי

)

אממ עוד משו?

מיסים יותר מחצי שכירות?מושיקו

מיסים ביישובים זה לפי משפחה לא לפי גודל הדירהצ'ילי מתוק

ז"א זה תשלומים קבועים מראש לכל בית אב

^^מרב.

כל הישוב משלם ככה. להגיד שאני מרוצה מזה? לא ממש. אבל אחרי הרבה דיבורים עם המזכירות הבנו לאן הכסף הולך ושככה זה הישוב..

גרים בפריפריה. דירת שלושה חדריםהדס123

ומשלמים 1700.. באחוזים זה יוצא כמעט 1/3 מההכנסות, אבל אנחנו כרגע על תשמ"ש בלבד אז פשוט חוסכים במה שאפשר מסביב

אנחנו משלמים 3300 על שכירות (לא כולל ארנונה חשמל ומים)המלך!!!!

וכול השאר בערך 2700

אז ככה,שירשיר90אחרונה

בתחילת דרכנו בעלי היה לוחם בצבא
והיה חוזר רק בשבתות.
גרתי לבד.
אבל באופן כללי אכתוב,
שכירות 2000 כולל מיסים ומים
חשמל 150 לחודש
רכב 500 לדלק
קניות 600 לחודש
ניידים 150
בזבוזים 300 לפחות

*
בעלי קיבל 4000 ש"ח תשמ"ש מהצבא
ואני 1000 מהשירות

מחפשים צלם טוב,איכותי, ובמחיר סבירמאורסת טרייה

לא יודעת מה זה מחיר סבירנקודה למחשבה

אבל ממליצה בחום על הצוות צילום שלנו "אור פשוט" לשעבר מיכאל ליבמן, חנה מדהימה!! נטע הצלמת שהייתה לי פשוט מקצועית ברמות, גם אלעד הצלם הראשי שליווה את בעלי.
גם 2 צלמי הdslr. היו מאוד יצירתיים!
היה צוות מדהים מקצועי ורואים באיכות התמונות והסרט!

אין לי מילים רק הלל!
גילוי נאות- אני אדם פדנט ברמות שקשה לרצות ופשוט שמחתי מאוד שבחרתי בהם!
שווים כל שקל!

אבל לא כתבת לה את המחיר

נפשי תערוגאחרונה

מתנות לגיוס!!אמא של נוני

מה קניתן לבעל כשהתגייס/ מה שמחתם לקבל?

בעלי מתגייס השבוע בע"ה ואני קצת מבולבלת ואובדת עיצות..

מה קונים? מה עושים בד"כ?

כל רעיון יהיה נהדר!

תודה!(:

יש הרבה רעיונות בפורום צבא ובטחוןנפשי תערוגאחרונה

אומנם מאורסת, אבל כותבת כאן בכוונה...Silence

אנחנו מאורסים כבר תקופה ארוכה והחתונה כנראה לא תהיה בזמן הקרוב.
ברוך ה' הקשר שלנו מעולה, אנחנו שמחים אחד בשני ומשתדלים להשקיע כמה שיותר בקשר למרות אילוצים טכניים של מרחק, זמן, עבודה וכו'.
אני כותבת כאן כדי להתייעץ בקשר לבעיה שיש לי, להבין אם היא נורמאלית ואולי גם לקבל עצה כדי להקל על המצב...

בחודשים האחרונים אני מוצאת את עצמי שוב ושוב לא מסוגלת לתפקד ביום- יום בגללו.
הוא יקר לי, והמרחק הזה מקשה מאוד והגעגוע מבלבל ומוציא מריכוז. אני מוצאת את עצמי נלחמת כדי לא לפגוע בלימודים- וזה עוד המצב הטוב

בתקופות של מתח ביננו, כשיש איזה ריב או כשאני מרגישה שפגעתי בו אני פשוט מפסיקה לתפקד. מסיימת ללמוד וחוזרת הביתה ישר למיטה

אין לי כוח לנקות או לסדר, ובטח לא להשלים משימות או ללמוד למבחנים. אני מתאכזבת מעצמי ומהתלות הזאת בטלפון- בשיחות ובהודעות ממנו.

יש לנו עוד הרבה זמן עד החתונה ואני לא רוצה להמשיך ככה, אני צריכה להחזיק איכשהו את החיים שלי

יש כאן מישהי שזה קרה לה? יש דרך להפסיק את זה?

כדאי להבין שהאירוסין היא תק' בינייםרוני בלילה

ולפעמים המתנה זה דבר מורט עצבים.

אולי אפשר לראות איך לזרז את החתונה

מזל טוב, כיף לך!

נשמע נורמליפאז

תקופת אירוסין היא צקופת מעבר
ומתאפיינת בסערת רגשות, ואהבה, ובלבולים ועוד...
יש לכם אפשרות להתחתן מהר יותר?

לא רואה דרך להפסיק את זה האמת.
ב"ה שהוא כל עולמך הרגשי-

זה נורמלי.ד.

ולדעתי, לשקול היטב האם אי אפשר "לקרב" את החתונה.

הפסקה ארוכה מאד בין אירוסין לנישואין, כשהקשר נמשך בפעל - זה לא דבר כ"כ מומלץ.

הלוואי. גם אם ננסה להקדים מאוד לא נתחתן בחצי שנה-שנה הקרובהSilence

זה מפסיק רק אחרי החתונה?
אוף. קשה לי. אסור לי להמשיך ככה

[פאז- תודה לך. עזרת לי להאיר נקודה טובה גדולה בכל זה

]

לא אמרתי.ד.

בוודאי אפשר למצוא הדרכה נכונה איך לקחת דברים בפרופורציות גם כעת.

אבל זה לא בריא - פשוט לא כדאי - למשוך תקופת "אירוסין" עם תחושה כזו של קרבה - על פני זמן כה רב. שווה ממש להתאמץ כדי לקצרה משמעותית.

וככלל - צריך לזכור שאין כל ענין עצמי ב"קשר" לפני הנישואין. כל עניינו הוא להביא לנישואין בוודאות סבירה ובהרגשה טובה.

אז כדאי ש"תסמני" לך בראש לבינתיים, עד כמה שזה ניתן, מיתון של המהלך. להבחין בין כעת, שזו תקופה שמחכים-לנישואין, לבין כשתהיו בעז"ה נשואים. בינתיים, יותר על "אש קטנה", בנחת, להעביר להילוך "נמוך" יותר.

זה לא נורמלי להיות מאורסים כ"כ הרבה זמן. זה יכול להזיק ממש.aima

ממש ממש לא בריא ולא נכון למשוך תקופת אירוסין כ''כ הרבה.מעין אהבה

מזיק לקשר הנפשי. מזיק לקדושה ולטהרה. ומקור לעצבים למריבות..

אין זה מץפקידי להתערב....רק מציעה לחשוב טוב טוב טוב אם הסיבה לדחייה היא באמת כזאת הכרחית...
לפעמים נעולים שאי אפשר אחרת כי כך התרגלתם לחשוב..אבל כשמשנים קצת צורת חשיבה אז מסוגלים לראות שיש עוד אופציה..
ובעיני השמירה על הזוגיות זה הדבר הכי הכי חשוב בחיים.
ותקופת אירוסין כזאת ממושכת- זה לסכן את היקר מכל.

זה קורה להרבהאהרון הכהן

את לא היחידה פשוט תדעי כשאת בלימודים או בעבודה לעשות את ההפרדה הזאת ולדעת שאת בעבודה או בלימודים ולנתק את המחשבה מימנו וזה לא אומר שעדיין הוא לא בליביך או שאת לא אוהבת אותו! בלי לתת לזה מקום להפריעה לך בניהול החיים השוטפים כי בחיים יש עוד מחויביות אחרות לעיתים ובשעות הפנאי לאחר מיכן תוכלו לבלות ולדבר בפלאפון להיפגש ולעשות שיחות וידאו ולהנות אחד עם השניה על 120 אמן! (והכי חשוב אם זה אפשרי להקדים חתונה) קולולולולולו..

מאוד קשה

קורנפלקס

ולא מומלץ תקופת אירוסין כלכך ארוכה...

אפשר לשאול למה חייבים לדחות את החתונה כלכך הרבה זמן? (לא חייבת לענות כמובן)

כי אם יש אפשרות לעשות *המון* מאמצים כדי לקרב את החתונה- תעשו את זה, אל תחשבו פעמיים.

זה יכול להיות הרסני...

חיבוק

גם אצלי זה היה ככה.44444

תקופת האירוסין די סוחטת רגשית.

פשוט תקלי על עצמך כמה שאפשר ותמצאי חברה טובה לדבר איתה (רק להזהר לא להגיד דברים שהארוס לא ירצה שתשתפי בו עוד מישהו...).

אפשר לשאול למה תקופת האירוסין ארוכה כ"כ?

צירוף של כל מיני עיכובים משפחתייםSilence

וגם תק' אבל והרבה לחץ (מוצדק) מהסביבה.
בנוסף חתונה (והריון בעיקר) תקשה עלי מאוד במסלול הלימודים הנוכחי שלי וזה כמובן לא מקל...

לכל היקרים שטרחו וענו, תודה לכם

עכשיו הרבה יותר רגוע. מקווה שבאמת התגברנו ושזאת לא רק הפוגה

מעריכה מאוד

הייתי מתייעצת עם רב לגבי הדברים הנ"ל44444

עד כמה שידוע לי תק' אבל לא מונעת נישואין

ולגבי הלימודים, אני חושבת שהסמסטר שבו היו לי את הציונים הכי גבוהים הוא בין החתונה להריון. זו היתה תקופה מהרגועות ביותר שהיו לי (בטח יותר מתקופת האירוסין).

אם הריון הוא סיבה לדחות את הנישואין הייתי מתייעצת עם רב לגבי זה (למנוע הריון עד גמר הלימודים).

כמובן שמגיעים לרב כדאי לתת את כל הנתונים ולהראות את התמונה המלאה.

אם המצב כזה בלתי אפשרי הייתי הולכת לרב,כוכבי בוקראחרונה

מבקשת אישור למנוע הריון לשנה, ומתחתנת.
נשמע לגמרי לא הגיוני המצב.

תקופת האירוסין היא באמת תקופה קשה.. לדעתי כדאי לעשות הכל כדיאסתרה

לקצר אותה....

אצלנו היה התלבטות אם לחכות שלושה וחצי חודשים לגיסי וגיסתי שיחזרו מחו"ל (הם לא יכלו להקדים) ההתלבטות הייתה קשה ממש! בעלי ממש רצה שאחיו יהיה בחתונה שלו (שזה די מובן...) אבל גם היה לו קשה לחכות... אני רציתי כבר להתחתן אבל גם רציתי שבעלי ישמח... עברו עלינו כמה ימים קשים של התלבטויות והתחבטויות ובסוף החלטנו לא לדחות.

לדעתי זו הייתה החלטה טובה ואני לא מצטערת עליה.

אמנם היה קצת אי נעימות כשהם חזרו.... אבל מתישהו הסברתי לגיסתי שחתונה זה רק ערב אחד שאחריה מתחילים החיים האמיתיים... כמו יריית פתיחה... והיינו צריכים כבר להתחיל

בסוף ב"ה היא קיבלה בהבנה את הדברים ואי הנעימות עברה לגמרי

צריכה רעיון למתנה..אורנית

לבעלי האהוב לכבוד התאריך שהתארסנו בו לפני שנתיים..

משהו קטן יחסית וסמלי..

תודה רבה!

אולי משהו שיזכיר לכם את התקופה הקסומה ההיא?אלעדאחרונה

אני מרגישה שאין לי כח...אמא אוהבת+

אין לי כח לבוא הביתה ב4 וחצי ולהתחיל לנקות, לבשל לסדר לארגן..לטפל בילדים..אין לי כח!! אין לי.. בבקשה עצות? ואל תגידו עוזרת זה לא רלוונטי...

מה עם להוריד אחוזי משרה?כוכבי בוקר

או לחשוב מחדש על חלוקת התפקידים בבית?

נשמע באמת מאוד מאוד קשה להיות אחראי על כל זה, וצריך לחשוב איפה כן ניתן להקל...

עצה קטנה שלי ממש שינתה את הסדר בבית

רק בנתיים

לחלק משימות לפי ימים ו לעשות אותן בבוקר לפני העבודה כי אז פחות עייפים.

להתקלח!! אם אפשר לנוח קצת- זה דברים מרעננים ואז להסתערחכמה בלילה

לנוח כשמגיעים הביתה.אמא ל 5

ברור שאין לך כוח את אחרי יום עבודה .

להגיד שלום לילדים חיבוק נשיקה ופשוט לנוח,

אם אפשר לנוח בקרבת הילדים מעולה, נניח לראות איתם סרט,

לשכב לידם בסלון,

לדאוג לעצמך לאוכל טוב, ולנוח לנוח לנוח.

אם תנוחי חצי שעה , שעה, כשתקומי, תוכלי להעניק לילדיך אמא שאוהבת אותם ושמחה בהם, ויהי הלכם ערב טוב.

אם תשארי עייפה תהיי אמא מאוד עייפה בלי סבלנות וכו'....

ללמוד להתפשר על דברים, לשלב את הילדים בסדר והניקיון.

להשתמש בחד פעמי,

העייפות הורסת כל חלקה טובהחן

חשוב מאוד מאוד שתנוחי חצי שעה כשאת חוזרת מהעבודה.
תנעלי את עצמך בחדר,שימי כרית על הראש ותשני.
אי אפשר לאהוב כשעייפים
אי אפשר לחנך כשאוהבים
וכועסים בקלות רבה יותר כשעייפים
אבל הכי חשוב -במישור הזוגי- העייפות הכי הורסת.
אם את מגיעה סחוטה בערב-אין לך כח לדבר איתו ובטח שלא להשתוקק אליו.

לכן-תעשי הכל שיהיה לך זמן לנח.

אם כי יש זמנים כאלה(כמו בתחילת הריון לדוג) שפשוט איא פשר להתגבר על העייפות.
לא נורא. זה יעבור.

בהצלחה!

ואם אי אפשר לנוח?? ):אמא של נוני

גם זה קורה..
אפשר לשתף את הבעל במטלות הבית.
סה"כ הנטל הוא של שניכם.

גם את הילדים ניתן לשלב. כל גיל והעזרה שלו.אמא ל 5

קודם כל.תבדקי שלא חסר לך ברזל...נשואה פלוס

לפעמים חוסר בברזל גורם לחולשה נוראית ועייפות... דבר שני תתרכזי בטיפול בילדים.. ותנוחי..לא יקרה כלום אם הבית לא יהיה מצוחצח..... פעם הייתי חולת ניקיון..מאז שבאו הילדים שחררתי....

איפה בעלך בסיפור?היועץ

הוא מחמיא לך על עבודות הבית? מוקיר את מעשיך? עוזר בבית?

עוזר שיכול...אמא אוהבת+

לא תמיד זה אפשרי..

אז אתם צריכים לדבר על זה שיש עול והוא משותף ואיך פותרים זאתחכמה בלילה

ביחד. אולי ביחד תמצאו פתרונות שלא עלו כאן, מתוך היחד. ונצביע ל"יחד"!!)

ולגבי החלק העיקרי?היועץ

מחמיא לך על עבודות הבית, מוקיר את מעשיך?

כן מאודאמא אוהבת+

כל היום משבח ומפרגן בלי הרף

מחמיא? מוקיר? עוזר?דםצקםמק

אם לשניכם יש משרה מלאה מחוץ לבית, למה הוא לא יכול לתרום בשווה לניקוי, בישול, סידור, ארגון, וטיפול בילדים? אין סיבה שאחד מבני הזוג יעשה את העבודה והשני "יעזור".

דםצקםמק היקרה, אל תזלזלי במחמאות ובהוקרה!!גב'

גם זה הרבה מאוד, אם לא העיקר!

לעניות דעתי תגובה כמו זו שכתבת עשויה לגרום לחלישות הדעת אצל נשים מסוימות, לכן הייתי נזהרת עם תגובות כמו זו. יש סיבה שאחד מבני הזוג "יעזור" לשני. זה בדיוק עניין של זוגיות. זוגיות היא לאו דווקא שותפות בה עושים הכל 50-50. יש דברים שאחד יותר טוב בהם ויש דברים שהשני יותר טוב בהם.
כל אחד יכול לעשות את מה שהוא טוב בו, ואם זכו וכל אחד גם יודע להסתכל על זולתו בעין טובה, להחמיא ולהוקיר את פועלו- אשריהם!!

אולי הוא עובד עד שעות מאוחרות??משיח עכשיו!

קחי נערה שתצא עם הילדים שעתיים ותנוחי וחשוב מאד לאורין

בדוק ברזל וB12. החוסר שלהם ממש מנמיך את איכות החיים, הכוחות ןמצב הרוח. (לעיתים גם בעיה בבלוטת התריס גורמת לעייפות רבה)

לדעתי, זה נובע מהנפש..~א.ל

ולכן כדאי שתעצימי את הנקודה הזו

תעשי דברים שיעודדו וישמחו אותך מבפנים..

תמצאי דברים שכיף לך לעשות אותם בחיים ותתמלאי מהם יומיומיתכהן

לחברה שלי יש שתי עוזרות צמודות: מדיח וכלים חד פעמיים...לימורשרה

זה קצת עוזר.

וככה הכלים בכיור יורדים לרמה מינימלית

וחוצמזה,

אצלי מסודר בבית רק בערב שבת. שאר הימים- מהפיכה! אני רק שומרת שלא יהיו דברים במעברים כדי למנוע נפילה.

האם העייפות זה דבר חדש אצלך?

כי אם כן, כדאי לעשות בדיקות דם. ברזל ו-B12

גם אצלי בתקופת ההיריון השלישימשיח עכשיו!

השתמשתי רק בחד פעמי. הקל עליי ממש

תוותרי לעצמך.רבקה כהן

צריך שיהיה אוכל ובגדים נקיים. זהו. והאוכל גם יכול להיות טבעול מדי פעם. עדיף טבעול ויותר יחס לילדים מאשר סטייק ואמא גמורה.

יש גם את שיטת העשר דקות שאני עושה כשבא לי להתאבד אל מול מטלות הבית - אני אומרת שאני עכשיו מקדישה רק עשר דקות לסידור הסלון, נאמר, וזהו. כשזה תחום בעשר דקות בלבד מספיקים די הרבה.

ובדרך חזרה מהעבודה תקני לעצמך משהו טעים כדי שתרגישי שפינקת את עצמך.

וגם, תעריכי מאוד את זה שבעלך מעריך ומוקיר וכן הלאה, כי לא לכולן יש את זה.

יש לי חברה שמגיע בשלוש וחצי הביתה במקום אברע וחצינעמה ושירה

שותה אוכלת נרגעת קבלת את השקט שלה ואז הילדים באים מקבלת אותם אחרת

אי אפשר להיות מושלמת

משהו בסדר יום שלך עמוס מידי

אולי העבודה עצמה קשה מידי...

אולי הילדים ישנים מאוחר ...

אולי אין לך זמן טוב לעצמך...

אולי את דורשת מעצמך ומהבית מעל ומעבר ....

הכל עניין של תכנון סדר יום

מתחילים ממתי הולכים לישון

מתי קמים

מטלות בית שמתחלקות על פני השבוע.

ויש דרכים להקל : חד פעמי, כשמבשלים לבשל כמות כפולה ולהקפיא. לשטוף כשצריך את הבית וכו...

ב"ה אני עובדת דרך הבית 6-8 שעות ביום עם ילד/ ילדה תמיד איתי ויש לי ב"ה 6 ילדים בנתיים

והכל עניין של אירגון וכמובן ויטמינים חוסר ויטמינים חוץ מכח משפיעים הורמונלית על מצב הרוח ממליצה על ספירולינה , זרעי ציה מחזק מאוד מאוד ואם את מניקה יש אצל החרדיות קרפלך (מקווה שאומרת נכון)

בכל אופן

שבי ותחשבי מה הנקודה שקשה לך איתה

וכמובן שה' יתן לך עיצה טובה ברכה והצלחה

שרית

כשאנחנו מנסות להיות מושלמות בהכול- האיזון מופר...סופר וומןאחרונה

אני שמתי לב שכשהאיזון בין הצרכים שלי ( מנוחה, זמן לעצמי ולבעלי ולילדים וכו ) לצרכי הבית והעבודה מופר, או אז אני יוצאת מהשלווה שלי ונהיית עצבנית. לכן תנסי להוריד ציפיות להוריד בצורך שלך לעשות את הכל הכי טוב והכי מוצלח, וכך תרוויחי רוגע נפשי ותהיי שמחה (-: בהצלחה!!

האם לקנות רכב?חלבית

ב"ה אנחנו לקראת לידה ראשונה ואנחנו מתלבטים האם לקנות רכב. אשמח לשמוע מהמנוסים.

הנסיעות להורים לשבתות ובמיוחד החזרה במוצש לא קלות לנו עם כל הציוד באוטובוסים. אני חושבת מה יהיה כשבעז"ה יהיה גם ילד ...
קשה לי שלפעמים אני לא מגיעה לאירועים כי אין לי איך.

עד כאן למה כן.
למה לא?
אנחנו גרים בירושלים והתחבורה פה מעולה ובד"כ יותר יעילה מנסיעה ברכב. אז אם יהיה רכב לא ניסע בו כ"כ במשך השבוע.

אכוון את שאלותי,
איך התמודדתם עם תינוק בנסיעות ללא רכב?
האם הרכב שווה את ההוצאה לאור הנסיבות ?

נשמח לתובנות אישיות..
תודה!

תעשי את החשבון...חן ס

רכב זה הוצאה די מכובדת בכל חודש- יכול להיות 1000 ש"ח ומעלה.

יש דלק, ביטוחים, טסט ותיקונים.

אם יש לך את האפשרות הכלכלית ברור שזה נח ונחמד וכדאי.

אבל אם זה יקשה עליכם כלכלית והשימוש באוטו הוא לא הכרחי עדיף לוותר...

מכונית זה כיףחלב ודבש

ואם יש לכם כסף אז בוודאי שאתם צריכים לקנות ולא להסחב באוטובוסים או במוניות.

נוחיות עולה כסף, אין שום סיבה שמי שיש לו כסף לא יסדר לעצמו חיים נוחים ונעימים.

עדיף להשכיר רכב כשצריךהיועץ

מאשר לקנות אם לא צריך ליום יום
ו..... שיהיה בקלות

עדיף לשכור ולא להשכיר.יזהר

דווקא אני הייתי מעדיפה להשכירבתאל1אחרונה

אבל קודם שיהיה לי רכב...

סדרי עדיפויות+mp8

רכב הוא חור רציני בתקציב-
אבל שדרוג מופלא של איכות החיים.

תחשבו אם יש לכם מינימום 1500 שח מיותרים לחודש לצורך זה, ועל מה תצטרכו לוותר בעקבות זאת.
תעשו את השיקול לבד.
אני אישית בחרתי ברכב- ושילמתי את המחיר הכלכלי של זה, שהוא לגמרי לא קטן.
יש הרבה שבחרו אחרת.

אם אתם גרים בעיר קל יחסית לשכור כשצריךמשה

כל עוד את מצליחה לא להחזיק אחד, תגידי תודה - זה רווח נקי.

את הכסף תשמרי בבנק לימים קשים יותר או בשביל להחזיק את האוטו שיהיה מתישהו.

כדאי , אוטו פשוט וחסכוניפרח-בר

לעשות ביטוח צד ג׳ וחובה ( ללא מקיף) , עלות חודשית של רכב כזה כולל ביטוח לא אמורה לעלות על 600 שח

לא כולל ירידת ערךמשה

(ולא כולל תיקונים לא צפויים ברכב ישן יותר)

שהתיקונים זו עיקר ההוצאה וסוגרים את הפער במחיר+mp8

משה

לא מדוייקצ'ילי מתוק

הוצ' רכב הם יותר מ600 ש"ח בחודש.

אם הולכים על רכב זול- יהיו הוצ' תיקונים גבוהות

אם הולכים על רכב יקר- יש שחיקה וי"ע שהם עלות לכל דבר וצריך לקחת בחשבון.

אנחנו עשינו איזה סקר שוק קטן כי חשבנו לקנות רכב ואף אחד שיש לו רכב לא יגיד לך שזה מסתכם ב600 ש"ח. מינמום 1000

לא רכב ישן מידי , 2007-2008פרח-בר

כמובן שזה לא כולל ירידת ערך , רכב זה לא משהו כלכלי אבל נוחות עולה כסף , ושיש תינוק קטן זה מאד מקל את החיים.

מצד שני, יש גם מוסכים והתעסקות ובלאי וכאלהמשה

גם לרכב לא ישן מדי.

(ונזקים שעושים - תלוי ברמת המיומנות בנהיגה שלכם וגם קצת מזל)

מתייחסת למה שנאמר--חלבית

מבחינת עלות ההשקעה - ב"ה יש כסף. אבל זה שיש כסף לא אומר שנזרוק אותו בלי לחשבן עלות-תועלת.

התכוונתי שתענו מנקודת מבטכם איך זה לנסוע עם תינוק באוטובוסים..עד כמה זה נורא..

בעיני-צ'ילי מתוק

אם יש לכם כבר בית, אפילו עם משכנתא, אז תקנו.

אבל אם אין לכם, הייתי קודם משקיעה את הכסף בבית ואח"כ קונה רכב.

צ'ילי צודקת.ירושלמית טרייה

רכב זה בערך 2000 שקלים בחודש.

כולל ירידת ערך והוצאות נלוות.

זה המון כסף.

אני אישית עם רכב צמוד כבר שנים ולא יודעת איך אפשר בלי, אבל אם עוד לא התרגלתם לנוחיות הזאת שווה להתאמץ עוד כמה שנים ולחסוך לדירה. זה קריטי.

אם אתם מחליטים לקנות, באמת לא כדאי חדש. עדיף ישן וכדאי אמין.

לא התחילו כאן דיונים על איזה.. יש ניסאן אמינות, גם סיאט אולי. וולבו ישנות זה אדיר, עולה גרושים ושיא הנוח, אבל צריך לדעת איזה כדאי וכו' והן שותות דלק. את זה תשמרו לזמן שיהיו כמה ילדים ותצטרכו אוטו גדול..

אם את נוסעת לבד עם התינוקסדר נשים

זה קצת מסובך- לשים את העגלה (אם לוקחים) בתא מטען ולשלם לנהג

אבל אם אתם נוסעים ביחד זה ממש לא בעיה- אחד עם התינוק ואחד עם העגלה ומשלם

הנסיעה עצמה- תלוי בתינוק- נראה לי שרוב התינוקות דווקא יותר רגועים באוטובוס (על הידיים..)

מאשר ברכב (סלקל)

לא כזה נורא לסוע עם תינוקבתאל1

תלוי לאן את נוסעת וכמה אוטובוסים את מחליפה בדרך

ו.. אם זה בין עירוני- אם העגלה מספיק קלה שתוכלי להכניס לתא מטען בלי בעיות, או אם בעלך בא איתך- שזה הרבה יותר עוזר.

מבחינת ציוד והכל- כדאי להתארגן בצורה שתהיה נוחה לנסיעה ולא להביא דברים מיותרים מדי.

אנחנו לפעמים נוסעים באוטובוסים ולפעמים משכירים רכב, תלוי לאן הנסיעה.

אנחנו פשוט משכירים רכבפרח-שלג

זה יוצא הרבה יותר זול מלהחזיק רכב, כבר עשינו את החשבון.

אפשר להסתדר גם בלי רכב, מנסיוןאנונימית מ.

אנחנו נשואים ב"ה כבר 4 שנים ויש לנו שני ילדים קטנים. אין לנו רכב כי אין לנו כסף להחזיק אותו. עד שהתינוק הקטן נולד, היינו נוסעים לשבתות להורים באוטובוסים- בעלי אחראי על הציוד (עגלה ומזוודה) ואני על הילד ולא היתה שום בעיה, להיפך, הילד מאוד אהב את הנסיעות האלו. מאז שהתינוק הקטן נולד, כבר יותר קשה לנו לנסוע באוטובוסים לשבת ולכן כשאנחנו נוסעים, אנחנו משכירים רכב וכך זה הכי משתלם לנו.. אני חייבת לציין שלרוב, העובדה שאין לנו רכב לא מונעת מאיתנו להגיע לאירועים חברתיים שנמצאים במקומות שאפשר להגיע אליהם בתחבורה ציבורית, גם עם הילדים אך כמובן, זה פחות נוח ואם יש אפשרות לרכב, זה בוודאות נוח יותר.

לדעתנו לא צריך.משי

"איך התמודדתם עם תינוק בנסיעות ללא רכב?"

מתמודדים עם תינוקת ובת 3, לא נוח, אפשרי.

כשזה היה תינוקת בלבד זה היה יחסית פשוט.

(מסתובבים עם סלקל שנכנס לעגלה)

"האם הרכב שווה את ההוצאה לאור הנסיבות ?"

כפי שאמרנו, לא.

תלוי בצרכים שלכם ובתקציבאין מקום לשאלה

תראי גם כך בשלושה חודשיים הראשונים קצת פחות יוצאים מהבית.
באופן כללי על אוטובוסים אפשר לנסוע עם מנשא וזה די נוח.
ושבתות אצל ההורים זה כבר בינעירוני נוסעים עם הבעל שעוזר וזה נסיעה ארוכה ורגועה פחות או יותר
אבל. רכב בכללות זה איכות חיים.
לנו יש ולא מדמיינת את חיי בלעדיו אני נוהגת כל בוקר וצהריים שעה לעבודה קניות גדולות וכו'
איך תחליטו?
לפי התקציב. יש לכם את הכסף הזה או שזה דבר שקשה לכם לעמוד בו..
זה בטוח לא דבר הכרחי ואפשר להסתדר יופי בלעדיו.
מי שיש לו את האפשרות הכלכלית אדרבה פנק את עצמך

אני עם תינוק ובלי רכב. מסתדרים מצוין.כתר הרימון

עכשיו אני כ''כ רגילה, שגם כשאנשים מציעים עזרה לרוב אני שוללת.
אני שמה את התינוק במנשא (יש לי אחד שמתלבש ממש מהר) וככה יש לי ידיים פנויות.
אני באה כמה דקות לפני האוטובוס כדי להתארגן (לדוגמה, להוריד את הקשת) ומתאמת את הזמנים שלי לפי האוטובוסים.
וגם בלי קשר, למדנו לחסוך באריזה. (לדוגמה: יש קרוקס קבוע אצל ההורים כי אני חייבת נעלי בית, יש חבילת טיטולים אצל ההורים.)

די מהר עזבנו את השימוש באמבטיה כי זה באמת היה לנו מסובך יותר. (במיוחד כשנסעתי לבד.)

רכב זה פינוק שלדעתי זה השלב לחסוך אותו.

(האמת היא שההורים מקפיצים אותנו לאוטובוס כי אצלם אין אוטובוסים וטרמפים זה לא שייך עם תינוק. אבל למקרים כאלה כבר עדיף לשכור רכב. ויש אצל ההורים שלי סלקל בקביעות, זה נוח מאד.

אני מרגישה עשירה עם הכסף שאני חוסכת בינתיים

מקווה שהועלתי.

מסתדרים מצויין בלי.לב אדום.

סלקל שמתחבר לעגלה, טיטולים אצל ההורים ולא לוקחים את כל הבית.

שווה לחסוך, עם הזמן נהיים מיומנים עם הקיפול, האריזה, ההתנהלות.

ת'אמת, גם בטרמפים נסענו ככה, זה לא בשמיים בכלל.
הכל עניין של נקודת מבט. אם תכניסי לראש שאת חייבת רכב ואין מצב בלי, את תקני בסוף גם אם זה לא מועיל פיננסית.

פשוט לחשוב מהשכל ודרך היכולת הכלכלית שלכם ולא לקפוץ מהר מידי.

זאת הסיבה שזוגות שהרגע התחתנו וכבר עם רכב משגעת אותי... אבל למה שאכנס להם לחשבונות.

אנחנו עם תינוקת ובלי רכב..הדס123

את האמת שעד שהיא היתה בת ארבעה חודשים גרנו ליד ההורים שלי והיינו לוקחים מהם את הרכב- אז לויודעת לומר לך על השלב הזה. אבל מאז שעברנו- רק אוטובוסים. לא כיף. לא נוח. (במיוחד שזה אוטובוסים של ערבים) אבל זה מה יש. את הכסף אנחנו צריכים לדברים חשובים יותר..

אנחנו גם גרים בירושליםרחל=)

עם ילד בן 1.9, ובלי רכב.

עד שהוא היה בן 11 חודשים נסענו איתו חופשי בתחבורה ציבורית והיה בסדר גמור. לומדים להסתדר. הייתי נוסעת איתו גם לבד לפעמים.
בגיל 11 חודשים הוא התחיל לצרוח בנסיעות ארוכות, אז כשאנחנו נוסעים להורים של בעלי שגרים רחוק, אנחנו שוכרים רכב.

מנסים לסחוב כמה שיותר בלי רכב. ייתכן שמתישהו בשנה הקרובה כבר נחליט לקנות.

גם אנחנו בלי.אור היום

עם שני ילדים ולקראת לידה שלישית בעז"ה.

אנחנו גרים יחסית קרוב להוריי, אז כשהיינו צריכים אוטו, שאלנו את שלהם. עם הזמן, קצת התרחקנו מהם (פיזית), אז אנחנו נעזרים פחות ופחות, ומסתדרים בתחבורה ציבורית.

בטרמפים, שזו דרך התניידות נפוצה כאן, כמעט שלא נסעתי עם ילדים. אולי פעמיים. הרוב- בתחבורה ציבורית (יש לנו עגלת בייבי-גו'גר שהיא קלה לקיפול, ואת הקטנה הייתי שמה במנשא).

אישית, כשהבנות שלי היו קטנות, הן היו בוכות הרבה בנסיעות, אז דווקא נסיעה באוטובוס הייתה יותר קלה מהבחינה הזו כי יכולתי להרגיע אותן והן מיעטו לבכות, לעומת נסיעה באוטו פרטי.

עוד עניין שיהיה רלוונטי בעוד כמה חודשים הוא החורף, כי לפעמים ללכת ברגל הלוך ושוב למעון/למשפחתון במזג אוויר סוער (וירושלים היא די חורפית) זה קשה ומורכב. אבל אפשר גם להחליט על קנית רכב אחרי הגשם הראשון, או ממש לקראת החורף. מהרגע שאתם קונים, פחות או יותר, אתם מתחילים לשלם. אז גם דחית הקניה בכמה חודשים מוזילה לכם את המחיר.

אז לדעתי, כדאי לנסות להסתדר כמה שיותר זמן בלי רכב, כי זה הרבה הוצאות- גם בקניה עצמה, גם בתחזוקה השוטפת+דלק, גם בבלת"מים וכו'. בד"כ לא קונים אוטו לחודש או לחצי שנה, ואז מתחרטים ומוכרים (למרות שזה אפשרי), כך שבהרגשה שלי, מהשלב שקונים, הולכים על זה לגמרי, ומתחייבים לעמוד בהוצאות של זה.

כרגע אנחנו כן לקראת קנית אוטו, כי נסיעה באוטובוס תיעשה יותר מורכבת הלידה שתהיה בעז"ה (מה גם שצריך בגדי החלפה לכל הילדים+ציוד לתינוק וכו'. זה הרבה דברים להיסחב איתם באוטובוס, מלבד העניין של להעלות את הילדים, לחגור אותם כמה שיותר מהר ולהתיישב מהר בעצמי).

כמה נסיעה זה להורים?tx,rxukyi

כמה פעמים בחודש אתם נוסעים?

אלו נתונים מאוד משמעותיים.

אנחנו צריכים לנסוע באוטובוס אחד (שעה בערך) ויוצא לנו לנסוע פעם-פעמיים בחודש עם כולם. (7 ילדים...)

זה ממש סבבה. להיפך, כשיש נסיעות שאנחנו לוקחים רכב הילדים עצבניים- צריך להיות קשורים בכסאות, צפוף... אין על המרחב של האוטובוס (ועל תא המטען של האוטובוס...)

בכסף הזה את יכולה לקנות לעצמך בגד כל יומיים... (כמה בגדים נכנסים באלפיים שקל?)

החלטה טובה!

מניסיון לא כדאי בשלב הזה אני קניתי עכשיוחייוך

לפני הלידה של השלישי עם 2 ילדים הסתדרנו זה לא היה קל אבל מסתדרים, רכב זה הוצאה רצינית לקנות רק ממש אם אין ברירה, חבל על הכסף לזוג צעיר כל שקל הוא משמעותי, ועוד לפני לידה יש פול הוצאות

תודה לכולםחלבית

על כל התגובות והעצות המעשיות.

זה הרבה מידע אז נחשוב שוב ונעכל..

רכב זה המון כסף!אמת ואמונה

אנחנו זוג+1 ומסתדרים בלי ואנחנו גרים בישוב ונסיעה רחוקה מאוד מההורים שלי

מתי שצריך משתדלים לא להתקמצן על השכרת רכב.

מעדיפים להשקיע את הכסף לחיסכון לדירה.

רכב זה לא 1500!!! לחודש.... צאו מהסרט...מבט קדימה

טסט שנתי 1067 ש"ח. הוצאות לקראת טסט בממוצע 2,500 ש"ח נניח... במהלך השנה נפרגן בעוד 1000, אם אין תאונות וכו'...

עכשיו... אם יש דוחות, אז וודאי שזו תוספת, אבל בהחלט אפשר להמנע מהן... ביטוח 3000 בערך...

לגבי דלק, כנסו לפרופורציה- גם נסיעות רגילות עולות כסף ולפעמים למעלה מ1000 ש"ח. ולא רק זה, אלא שרכב, לרב יכול לחסוך זמן ולהוסיף רווחים (כגון, עבודה טובה יותר במקום שדורש נסיעה ברכב פרטי וכו')

ולמרות שאני חושבת שחיי הרכב מאוד משתלמים. במצבך, שאת גרה בירושלים עם תחבורה משובחת, לא נראה לי שהייתי הולכת על רכב.

חישוב קצרנפשי תערוג

1067+2500+1000+3000=7567

7567/12=630

עוד 630 ש"ח להוצאות התקציב החודשי

בשביל להחזיק רכב

דלק זה תלוי בנסיעות ובאמת כמו שאמרת גם אוטובוסים עולים (לנוסע יחידי זה עולה פחות מדלק ברוב הפעמים)

ואוטו בהחלט יכול לעלות 1500 ש"ח בחודש

אם מכניסים גם את הדלק בפנים

וירידת ערך (משהו כמו 10%-15% בשנה)

כל אחד יעשה את השיקול שלו

אני בדקתי ומצאתי שמשתלם לי להחזיק רכב (אני עובד מפוצל עם מרווחי זמן קטנים)

בגלל זה יש ראש על הכתפיים ולא אבנים... לא כל פעם שיש רכבמבט קדימה

יוצאים עם הרכב. ולמרות זאת הרבה מאוד פעמים משתלם לקחת רכב ולא לקחת אוטובוס.

630 ש"ח בחודש זה לא 1500!!! ואם זו ההשלכה כל דלק אז סתם כדאי לשים לב שזו תוספת של 870 ש"ח!!! כמעט מיכל מלא כל שבוע... קצת מחשבה. מי שנאלץ להוציא על דלק כל שבוע 200 ש"ח, כנראה שיש לו סיבה שגורמת לו להרוויח בצורה משתלמת. ואז הרכב ממילא משתלם. חוצמזה שירושלים זה לא משתלם בכלל, כי התחבורה מעולה ואפשר להגיע ישירות לרב המקומות, בלי החלפות אטובוסים שגורמים לעליות מחירי הנסיעה

שאלה קטנה..מקושרת אליו

שבוע טוב

חבר'ה שהתחתנו צעירים-באיזה גיל? באיזה שלב הייתם בחיים(אחרי שמינית,אחרי שירות,שנה ראשונה של לימודים..)? איזה התמודדויות היו? ובכללי-איך זה?

19.5. הוא 19הדס123

התמודדויות? לפני צבא.. פרנסה וכו'.. ליותר פירוט מוזמנת לפרטי

19.5 אחרי שנת שירות, נפלאעדידפ

ממש בזמן, ושום קושי לא נרשם בעקבות הגיל

לבקשת קשלשעדידפ

נשואים 13.5 שנים,
לא הייתה לנו תמיכה כלכלית.
עובדים. לומדים

התחתנתי בת 18, אחרי י"ב ושנת מדרשה..שואפת למעלה..!

אבל עשיתי כמה קפיצות..
היו קצת קשיים, לא ממליצה באופן גורף לכל זוג.. מוכנה לפרט באישי..

הא בעלי היה גדול ממני, אחרי ישיבה וצבא..

אני 19 ו הוא 20צ'ילי מתוק

קשיים לדעתי לא בהכרח בגלל הגיל כמו בגלל המסלול חיים שלנו (הוא היה בישיבה שנה ו חצי ראשונות, התגייס לפני 4 חודשים וכנראה גם יחזור לשם) אז בעיקר קושי של פרנסה כי אני סטודנטית עדיין. (התחתנו בסוף שנה א שלי)
אבל אין כמו להתחתן צעירים!!! חבל שלט עשינו את זה יותר מוקדם

היום אני בת 22 ו הוא 23... לבקשת קשלשצ'ילי מתוק

את מדברת על קושי בפרנסהלא יכול לשתוק

ולפי שרשור קודם שכתבת בו, יש לך דירה בבעלותך בלי משכנתא וגם עזרה מההורים וגם משכורת צבאית גבוהה.

את לא חושבת שלא לכל זוג יש כאלו תנאים?
אם לך היה קשה בוודאי שלאחרים יהיה קשה יותר
(אשתי ואני התחתנו בגיל 23 וחסכנו שקל לשקל כדי לממן את החתונה וכמובן את כל השאר והיינו רוצים להתחתן קודם...)

שני דבריםצ'ילי מתוק

א. כמו שכתבתי, שנה וחצי בעלי היה בישיבה ולא קיבל משכורת צבאית (הכניס 2000 ש"ח בחודש). בזמן הזה באמת חיינו בצמצום גדול מאוד.
ב. הכסף שקנינו איתו את הדירה היה חלקו מהחתונה (בערך 100,000) וחלקו מכסף שבעלי חסך מלא שנים, בערך מהבר מצווה שלו, והשקיע בשוק ההון (עוד בערך 80,000)
נכון, הייתה לנו התחלה טובה יחסית בגלל שההורים מימנו לנו את החתונה אבל אני חושבת שזה דבר די מקובל בציבור שלנו אנחנו לא ממש חריגים...
מעבר לזה, העזרה של ההורים שלי בשכ"ל היא חלקית ולא מלאה ככה שאני כן צריכה לעבוד כדי להשלים את השאר.
בסופו של דבר, גם אם ההורים לא היו עוזרים אני חושבת שהיינו מתחתנים בצורה מאוד מאוד מאוד צנועה - אבל מתחתנים מוקדם. כמובן שלא היינו מפרקים חסכונות שלנו או משו, ו יכול להיות שהיינו עובדים תקופה קצרה בשביל זה אבל לא משו יותר מחצי שנה.
לא היה איכפת לנו להתחתן במקום קטן עם מעט אנשים, האירוע היה בעיקר בשביל ההורים, ולכן גם הם נשאו בהוצאות

לא יודע מה מקובל או לא מקובלפסימי ריאלי

אבל לקבל סכומים כאלה לבר מצווה ולחתונה זה בוודאי, בואי נגיד, מזל יפה מאד שלכם שלא כל אחד זוכה לו...

אני משער שגם את מוצרי החשמל + ריהוט + קניות ראשוניות לבית ההורים שילמו? מן הסתם עזרו כספית בהתחלה, אולי גם עד היום?

אני לא חושב שבהכרח זה רע, אבל תביאי בחשבון שלרוב האנושות אין את הפריבילגיות שיש לכם...

אני יודעת. אבל כמה דברים,צ'ילי מתוק

דבר ראשון המשפחה של בעלי די מבוססת ומגיעה ממעמד חברתי כזה ולכן מתנות החתונה היו כאלה למרות שהתעקשנו שהחתונה לא תהיה נוצצת מדי ואכן התחתנו במקום יחסית צנוע (לילות כנען).
אבל, אחים שלי לא הגיעו לסכומים האלה, וגם התחתנו צעירים ולכולם יש בית כרגע. בסופו של דבר עם התנהלות פיננסית נכונה אפשר לעשות את זה.
הכסף של בעלי מהבר מצווה היה רק 25,000 ש"ח מהסכום, את השאר הוא עבד עליהם והשקיע אותם באופן שהניבו לו תשואה יפה. אבל הרוב זה חיסכון שלו מעבודה בתור נער. גם משו שלא קשור דווקא למצב של ההורים.
לגבי מוצרי חשמל וכו' ההורים קנו אבל אחרי החתונה התעקשנו שאנחנו נסתדר לבד ולכן לא נעזרנו בהם.

דווקא כן קשור.רחלקה

מכירה המון אנשים שעבדו בנערותם ולא נותר להם יותר מדי בחיסכון מכיוון שלהורים לא היה כסף לממן להם בגדים\רישיון נהיגה (ולפעמים זה מתוך אידאל).

אז תשמחי בחלקך (:

^^^ /לימודים/נסיעותפסימי ריאלי

/השקיעו את זמנם בלימודים/התנדבויות

התיאור שלך כאילו כל מי שיתנהל בצורה מסוימת תהיה לו דירה מנותק מהמציאות, במחילה...

כן קשורצ'ילי מתוק

בעלי לא לקח שקל מההורים שלו. רשיון, בגדים, נסיעות, אוכל, הכל מעצמו.

שרשרתי אלייך אבל זאת תגובה גם לאלה שקפצו נגדך.ayeletb9

אולי המקרה שלה לא הכי נפוץ במקומות מהם אתם הגעתם אבל זאת המציאות שלה וזאת מציאות של עוד זוגות.
לא יודעת, הרגיש לי קצת שתקפתם אותה בצורה לא הוגנת (ולא, אין בינינו קשר ואני לא פצל"ש שלה).

יש לי אח ואחות שאומנם לא התחתנו בגיל צעיר, נראה לי 23 אם אני זוכרת נכון, ושניהם היום אחרי 7 ו-8 שנים עם דירה משלהם.
ההורים שלי לא עשירים ובתור ילדים חווינו תקופות של מקרר ריק וסבתא שעשתה בשבילנו הכל.

כל ההתנהלות הכלכלית הזאת בתור זוג נשוי דורשת חשיבה לטווח רחוק. אם יודעים איך לעשות את הצעדים הנכונים אפשר להסתדר טוב בחיים.
אני רואה את זה חוזר פה בכל מיני שרשורים ושאלות כלכליות גם כאן וגם בפורומים אחרים וזה תמיד מציק לי.

שיהיה לכולנו בהצלחה!

^^^0 אלישבע 0

דווקא איילת, גם אני מגיעה ב"הרחלקה

מסטטוס סוציואקונומי גבוה, וגם לי יש במשפחה הקרובה אנשים שבמקסימום 5 שנים ראשונות של הנישואים שלהם קנו דירה. ועוד במקומות יוקרתיים בארץ.

אבל זה לא קשור, סתם צרם לי ההתרברבות של צ'ילי. כך לפחות אני הרגשתי. לא הכל נוחת משמיים לכולם, ומי שיש לו הוא האחרון להטיף בעניינים שכאלה.

לא התכוונתי לתקוף אף אחדפסימי ריאלי

אבל כמו שציינו כאן ובשרשורים אחרים, נראה שצ'ילי נולדה למצב טוב בהרבה מאחרים, ויש נימה מתנשאת בכתיבתה שאינה במקומה.

גם את מדברת על לאחר 7-8 שנים, ועל זוג שהתחתן 5 שנים אחריה וכנראה במקום יותר מתקדם בחייו. איך את בכלל משווה את זה למישהי שמספרת שהיא התחתנה בגיל צעיר מאד, כאשר היא ובעלה לא מכניסים כמעט כלום, ושקונה דירה מיד?

זכותה המלאה של צ'ילי לקבל 120,000 ש"ח ממתנות ומהוריה ולחיות טוב. חוסר ההבנה שלה את הזוגות שאין להם מקפצה כזאת בהתחלה היא המפריעה.

וד"א, חיסכון של 80,000 ש"ח שכולו מרווח עצמי, חוץ מכיסוי עצמי של לימודים, רישיון, מחיה ועוד לא הגיונית בעיניי. אני חושב שכל מי שחי במדינתנו ויודע כמה מרוויח נער בגיל הטיפש-עשרה שנמצא במסגרת לימודית מבין לבד שהסכומים הללו די מופרכים.

אני שוב מדגיש, אני לא מתכוון לתקוף את צ'ילי אישית, אבל אני חושב שגם היא צריכה להבין את המציאות בה רובנו חיים.

אני קוראת את תגובותיה של צ'ילי היקרה ולא מבינה מה אתם רוציםחכמה בלילה

ממנה????? כתבה בצורה עניינית רצינית ונחמדה וכל כולה אומרת צניעות, ללא כל התנשאות, מתארת שלו זה היה תלוי בהם החתונה הייתה צנועה יותר, מה נדלקתם עליה???וגם היא מספרת שבעלה חסך מגיל נערות... לא הכל נפל עליהם כמן מן מהשמיים...

אני חייבת להגיב כי באמת שאני חושבת שזה לא משקף את המציאותצ'ילי מתוק

אני לא נולדתי למציאות וורודה, ההורים שלי לא עובדים במקצועות מהמעמד הגבוה (מורה ואחות). אלה מה? הם חסכו כ-ל שקל בחיים שלהם כדי שלילדים תהיה נקודת פתיחה אפשרית בחיים. ההורים שלי הקציבו לי לחתונה 60,000 ₪ כולל ה-כ-ל (שמלת כלה, איפור, ציוד לבית, בגדים לשבע ברכות, הכל.) אני לא חושבת שזה סכום אסטרונומי או מוגזם. אני רואה חברות שלי שהתחתנו ולרובן היו חתונות יותר 'נוצצות'. אז נכון, היה את הצד של בעלי שהסכים לשים יותר, ובלי חשבון אבל אנחנו לא לקחנו מהם יותר (הצדדים שילמו על הכל שווה בשווה).

לגבי הסכום של בעלי, בעלי ב"ה בחור מוכשר וחרוץ ועבד במשך כ-ל התיכון בסופ"שים אצל אצל קבלן באיזור הישיבה שלו בעבודות בניה ובחופשים עבד כ-ל החופש. מה שהכניס לו הרבה כסף. מעבר לכך, כמו שאמרתי, את הכסף הוא לא שמר בפק"ם אלה השקיע בשוק ההון דרך בית השקעות. תוסיף לזה את הסכום מהבר מצווה, תוסיף את זה שהוא לא הוציא שקל כ-ל התיכון, לא בילויים, לא משחקים ולא בגדים. למעט רישיון שב"ה הוציא תוך 16 שיעורים טסט ראשון . התשואה שלו בשוק ההון עומדת על 5.2% בשנה בממוצע. ככה תקבל הרבה כסף...

ועוד דבר, גם כיום שאנחנו לא חיים ממשכורת עתק אנחנו חוסכים המון כי אנחנו יודעים שרק ככה נוכל לייצב את העתיד שלנו מבחינה כלכלית ובאמת מצטמצמים (לדוגמא אין רכב אפילו באופק למרות שיכולנו להרשות לעצמנו ולמרות שבע"ה מצפים לילד)

אגב, גם את הדירה קנינו לאחר שנה וחצי ולא מיד אחרי החתונה.

אני לא חושבת שכולם נולדו להורים עשירים שמאפשרים הכל, אבל גם אני מגיד די צעיר (בערך 15-16) כילכלתי את עצמי (למעט לימודים גבוהים וחתונה שההורים שלי חסכו לי מהרגע שנולדתי) כולל בגדים, בילויים, רישיון, פסיכומטרי, מדרשה, ה-כ-ל מכסף שעבדתי עליו. וכן, גם אני הצלחתי להגיע לחתונה עם חסכון קטן למרות כל זה...

לא ניסיתי לרגע להשוויץ או להתרברב במצב הכלכלי של הורי כי אין במה, ההורים שלי עובדים קשה כדי לפרנס את עצמם וכך עשו כל השנים. רוב הילדות שלי עברה תוך צמצום כלכלי שאלמלא זה לא היה אפשרי להורים שלי לחתן אותנו בלי להכנס לחובות.

כל מה שניסיתי להגיד הוא שבסופו של דבר, אני חושבת שהכל עניין של סדר עדיפויות ושל חריצות.

מבחינת בעלי, למרות שיש לנו דירה כרגע, הוא כבר התחיל לחסוך לדירה הבאה. אין חיסכון לחופשות מטורפות, אין חסכון למוצרים יקרים או מותרות, רק לבית. הכיוון שלו הוא לחסוך 6-7 שנים ולקנות בית + משכנתא שאותה תכסה השכירות ו... להמשיך לבית הבא. ככה ההורים שלו עשו, ככה ההורים שלי עשו וב"ה...

אוקי תודה וסליחהבתאל1אחרונה

באמת צריך ללמוד מכם.

ולדעת להיות חרוצים ולחסוך במה שאפשר.

בעז"ה...

בסופו של דבר, לא משנה באיזה גיל אתה מתחתן, צריך שתהיהayeletb9

עבר עריכה על ידי ayeletb9 בתאריך כ"ו באדר תשע"ה 12:21

התנהלות כלכלית חכמה.
גם אם אתה מתחתן בגיל 19 וגם את אתה מתחתן בגיל 29. יש אנשים עם נקודות פתיחה לא הכי מוצלחות בחיים שבכ"ז מגיעים רחוק, ויש אנשים עם נקודות פתיחה מכובדות מאד (משכורות של הייטק וחסכונות) שבכ"ז לא עומדים בתשלומי משכנתא ונמצאים במינוסים.

ודרך אגב, אח שלי עד היום אברך (וגם סטודנט באוניברסיטה הפתוחה) ובמשך כל הישיבה הוא עבד בעבודות שונות כמו ניקיון חדרי מדרגות, לימד ילדים לבר מצווה וקרא בשבת בתורה בתשלום. בעזרת העבודות האלה ובעזרת הכספים שקיבלו בחתונה הם קנו דירה ב-200,000 ש"ח כשנה אחרי החתונה (בלי משכנתא ואפילו שיפצו קצת) והיום מרוויחים עליה כסף.

אבל בעלך קיבל לבר מצווה סכום שחוסכים בשנה שלמהבתאל1

אני מניחה שבגיל הזה ההורים שלו עדיין קנו לו בגדים ואוכל ונסיעות .. לא?

הרבה אנשים היו רוצים לחסוך לדירה.. אבל בנתיים מנסים רק לעמוד בהוצאות הבסיסיות ביותר.

אגב בד"כ מי שלומד בישיבה לא מכניס מעל 1200 שח.. וזה עוד עם ילד.. בלי זה זה פחות.

בד"כ מי שלומד בישבה לא יכול לעבוד כי הישיבה זה משרה מלאה+.

אבל בעלך קיבל לבר מצווה סכום שחוסכים בשנה שלמהבתאל1

אני מניחה שבגיל הזה ההורים שלו עדיין קנו לו בגדים ואוכל ונסיעות .. לא?

הרבה אנשים היו רוצים לחסוך לדירה.. אבל בנתיים מנסים רק לעמוד בהוצאות הבסיסיות ביותר.

אגב בד"כ מי שלומד בישיבה לא מכניס מעל 1200 שח.. וזה עוד עם ילד.. בלי זה זה פחות.

בד"כ מי שלומד בישבה לא יכול לעבוד כי הישיבה זה משרה מלאה+.

אגב אם תסתכל טוב ב שרשור תראה שאנחנו משלמים משכנתאצ'ילי מתוק

וגם שכירות

18משיח עכשיו!

יותר התמודדות כלכלית. אבל אני ממש לא מתחרטת. כיף להתבגר יחד.

נשואים 5 שנםמשיח עכשיו!

אבל לא מציעה לכל אחד. בני הזוג צריכים להיות בוגרים ואחראים

אני 19 היא 20אריאלוש

אני הייתי שיעור ב(עם קפיצות בדרך), היא אמצע שירות.
חוץ מביקורת על גילנו הצעיר, היה סבבה לגמרי ב"ה, מי שמוכן ומתאים לו זה נפלא!

19 ו219080

מומלץ (בעיקר אם יש גב כלכלי שיכול לעזור)

וכמה שנים נשואיםקשלש

כל אחד יכול להגיד היה כיף להתחתן בגיל 6

( והיום אני בן 6.5 ) מומלץ בחום !!

התחתנו בתחילת גיל 19,כמוני כמוך

אני הייתי בשיעור ב, והיא הייתה בשנה שניה בש"ל,

היו כ"כ הרבה התמודדויות שאת חלקן גילינו רק תוך כדי תנועה...

אפרט בהמשך...

אני הייתי בת 19 והוא 23הביצה שהתחפשה

בס"ד

אני הייתי שנה ראשונה בלימודים והוא עבד עם משכורת מסודרת

לא מציעה בכלל באופן גורף לכל זוג.

אני 19 והוא 21addi

גיל קצת מוקדם לדעתי... יש כאלה שזה ממש מתאים להם..
ויש בזה הרבה מקום להיווצרות קשיים בגלל חוסר בגרות... בגלל שזה לפני תחילת לימודים וכדומה ליותר קשה לבחור כך מה שבאמת מתאים לך. צריך כבר להחשב בעוד שיקולים. ולמי שאין תמיכה כספית זה יכול להיות עוד יותר קשה.
אבל תמיד אפשר להסתדר. רק לקחת בחשבון את השיקולים והקשיים ו לראות איך מתמודדים איתם?

אני 22 היא 23היועץ

היא עבדה ואני היתי בישיבה והמשכתי בה..........
יש זוגות שבונים את עצמם ביחד מתוך הקשים של ההתחלה הצעירה ויש זוגות שאחרי שהם גומרים את הלימודים הם מרגישים שעכשיו הם מתחילים את "השנה ראשונה"

אני 20 הוא 21-Rעות-

היינו בלימודים.
אני אקדמאי והוא בישיבה.
הדבר הכי חכם שעשיתי עם החיים שלי.

נשואים 3 שנים עם ילדה ב"ה.

אני 18 ובעלי 20ח.י

לנו זה היה מצוין אך בהחלט לא ממש ממליצה לכל אחד..
היום אנחנו נשואים 7.5 שנים.
התחתנו בתחילת הלימודים שלי לתואר ראשון ובעלי היה אברך..
היום ב"ה אנחנו הורים לארבעה ילדים, אני אחרי תואר שני (עם תזה..) ובעלת ותק של שש שנים בהוראה..
מודה לה' יום יום!!

יש לי הסברים כיצד ניתן לשלב אך המפתח העיקרי הוא כוח רצון שזה אפשרי.

בהצלחה רבה!

19.5 והוא 20.5אל הר המוריה

נשואים שנתיים +
שמחים מאוד בזה, לנו זה התאים.
אני הייתי בסיום שירות ותחילת לימודים, הוא בתחילת שיעור ג'.
הקושי היחיד שאני מרגישה שמפריע זה עול הפרנסה, שאני חושבת שזה לא עניין של גיל, אלא של אחריות פננסית, שזה גם זוג שלא התחתנו צעירים יכולים להגיע למצב לא טוב, לעומתינו שהמצב ב''ה טוב.

מה זה צעירים? אני התחתנתי בגיל 22 מבחינת רב החילונים סביבי44444

התחתנתי ילדה......

רעיונות למתנת יום הולדת לגבר שלי?.?AsNaT

הקודם הבא

עמוד קודם עמוד הבא