פורום נשואים טריים (עמוד 477)

ממש בזמן, ושום קושי לא נרשם בעקבות הגיל

אבל לקבל סכומים כאלה לבר מצווה ולחתונה זה בוודאי, בואי נגיד, מזל יפה מאד שלכם שלא כל אחד זוכה לו...

אני משער שגם את מוצרי החשמל + ריהוט + קניות ראשוניות לבית ההורים שילמו? מן הסתם עזרו כספית בהתחלה, אולי גם עד היום?

אני לא חושב שבהכרח זה רע, אבל תביאי בחשבון שלרוב האנושות אין את הפריבילגיות שיש לכם...

מכירה המון אנשים שעבדו בנערותם ולא נותר להם יותר מדי בחיסכון מכיוון שלהורים לא היה כסף לממן להם בגדים\רישיון נהיגה (ולפעמים זה מתוך אידאל).

אז תשמחי בחלקך (:

/השקיעו את זמנם בלימודים/התנדבויות

התיאור שלך כאילו כל מי שיתנהל בצורה מסוימת תהיה לו דירה מנותק מהמציאות, במחילה...

מסטטוס סוציואקונומי גבוה, וגם לי יש במשפחה הקרובה אנשים שבמקסימום 5 שנים ראשונות של הנישואים שלהם קנו דירה. ועוד במקומות יוקרתיים בארץ.

אבל זה לא קשור, סתם צרם לי ההתרברבות של צ'ילי. כך לפחות אני הרגשתי. לא הכל נוחת משמיים לכולם, ומי שיש לו הוא האחרון להטיף בעניינים שכאלה.

אבל כמו שציינו כאן ובשרשורים אחרים, נראה שצ'ילי נולדה למצב טוב בהרבה מאחרים, ויש נימה מתנשאת בכתיבתה שאינה במקומה.

גם את מדברת על לאחר 7-8 שנים, ועל זוג שהתחתן 5 שנים אחריה וכנראה במקום יותר מתקדם בחייו. איך את בכלל משווה את זה למישהי שמספרת שהיא התחתנה בגיל צעיר מאד, כאשר היא ובעלה לא מכניסים כמעט כלום, ושקונה דירה מיד?

זכותה המלאה של צ'ילי לקבל 120,000 ש"ח ממתנות ומהוריה ולחיות טוב. חוסר ההבנה שלה את הזוגות שאין להם מקפצה כזאת בהתחלה היא המפריעה.

וד"א, חיסכון של 80,000 ש"ח שכולו מרווח עצמי, חוץ מכיסוי עצמי של לימודים, רישיון, מחיה ועוד לא הגיונית בעיניי. אני חושב שכל מי שחי במדינתנו ויודע כמה מרוויח נער בגיל הטיפש-עשרה שנמצא במסגרת לימודית מבין לבד שהסכומים הללו די מופרכים.

אני שוב מדגיש, אני לא מתכוון לתקוף את צ'ילי אישית, אבל אני חושב שגם היא צריכה להבין את המציאות בה רובנו חיים.

ממנה????? כתבה בצורה עניינית רצינית ונחמדה וכל כולה אומרת צניעות, ללא כל התנשאות, מתארת שלו זה היה תלוי בהם החתונה הייתה צנועה יותר, מה נדלקתם עליה???וגם היא מספרת שבעלה חסך מגיל נערות... לא הכל נפל עליהם כמן מן מהשמיים... 

אני לא נולדתי למציאות וורודה, ההורים שלי לא עובדים במקצועות מהמעמד הגבוה (מורה ואחות). אלה מה? הם חסכו כ-ל שקל בחיים שלהם כדי שלילדים תהיה נקודת פתיחה אפשרית בחיים. ההורים שלי הקציבו לי לחתונה 60,000 ₪ כולל ה-כ-ל (שמלת כלה, איפור, ציוד לבית, בגדים לשבע ברכות, הכל.) אני לא חושבת שזה סכום אסטרונומי או מוגזם. אני רואה חברות שלי שהתחתנו ולרובן היו חתונות יותר 'נוצצות'. אז נכון, היה את הצד של בעלי שהסכים לשים יותר, ובלי חשבון אבל אנחנו לא לקחנו מהם יותר (הצדדים שילמו על הכל שווה בשווה).

לגבי הסכום של בעלי, בעלי ב"ה בחור מוכשר וחרוץ ועבד במשך כ-ל התיכון בסופ"שים אצל אצל קבלן באיזור הישיבה שלו בעבודות בניה ובחופשים עבד כ-ל החופש. מה שהכניס לו הרבה כסף. מעבר לכך, כמו שאמרתי, את הכסף הוא לא שמר בפק"ם אלה השקיע בשוק ההון דרך בית השקעות. תוסיף לזה את הסכום מהבר מצווה, תוסיף את זה שהוא לא הוציא שקל כ-ל התיכון, לא בילויים, לא משחקים ולא בגדים. למעט רישיון שב"ה הוציא תוך 16 שיעורים טסט ראשון . התשואה שלו בשוק ההון עומדת על 5.2% בשנה בממוצע. ככה תקבל הרבה כסף...

ועוד דבר, גם כיום שאנחנו לא חיים ממשכורת עתק אנחנו חוסכים המון כי אנחנו יודעים שרק ככה נוכל לייצב את העתיד שלנו מבחינה כלכלית ובאמת מצטמצמים (לדוגמא אין רכב אפילו באופק למרות שיכולנו להרשות לעצמנו ולמרות שבע"ה מצפים לילד)

אגב, גם את הדירה קנינו לאחר שנה וחצי ולא מיד אחרי החתונה.

אני לא חושבת שכולם נולדו להורים עשירים שמאפשרים הכל, אבל גם אני מגיד די צעיר (בערך 15-16) כילכלתי את עצמי (למעט לימודים גבוהים וחתונה שההורים שלי חסכו לי מהרגע שנולדתי) כולל בגדים, בילויים, רישיון, פסיכומטרי, מדרשה, ה-כ-ל מכסף שעבדתי עליו. וכן, גם אני הצלחתי להגיע לחתונה עם חסכון קטן למרות כל זה...

לא ניסיתי לרגע להשוויץ או להתרברב במצב הכלכלי של הורי כי אין במה, ההורים שלי עובדים קשה כדי לפרנס את עצמם וכך עשו כל השנים. רוב הילדות שלי עברה תוך צמצום כלכלי שאלמלא זה לא היה אפשרי להורים שלי לחתן אותנו בלי להכנס לחובות.

כל מה שניסיתי להגיד הוא שבסופו של דבר, אני חושבת שהכל עניין של סדר עדיפויות ושל חריצות.

מבחינת בעלי, למרות שיש לנו דירה כרגע, הוא כבר התחיל לחסוך לדירה הבאה. אין חיסכון לחופשות מטורפות, אין חסכון למוצרים יקרים או מותרות, רק לבית. הכיוון שלו הוא לחסוך 6-7 שנים ולקנות בית + משכנתא שאותה תכסה השכירות ו... להמשיך לבית הבא. ככה ההורים שלו עשו, ככה ההורים שלי עשו וב"ה...

באמת צריך ללמוד מכם.

ולדעת להיות חרוצים ולחסוך במה שאפשר.

בעז"ה...

אני מניחה שבגיל הזה ההורים שלו עדיין קנו לו בגדים ואוכל ונסיעות .. לא?

הרבה אנשים היו רוצים לחסוך לדירה.. אבל בנתיים מנסים רק לעמוד בהוצאות הבסיסיות ביותר.

אגב בד"כ מי שלומד בישיבה לא מכניס מעל 1200 שח.. וזה עוד עם ילד.. בלי זה זה פחות.

בד"כ מי שלומד בישבה לא יכול לעבוד כי הישיבה זה משרה מלאה+.

אני מניחה שבגיל הזה ההורים שלו עדיין קנו לו בגדים ואוכל ונסיעות .. לא?

הרבה אנשים היו רוצים לחסוך לדירה.. אבל בנתיים מנסים רק לעמוד בהוצאות הבסיסיות ביותר.

אגב בד"כ מי שלומד בישיבה לא מכניס מעל 1200 שח.. וזה עוד עם ילד.. בלי זה זה פחות.

בד"כ מי שלומד בישבה לא יכול לעבוד כי הישיבה זה משרה מלאה+.

יותר התמודדות כלכלית. אבל אני ממש לא מתחרטת. כיף להתבגר יחד.

אבל לא מציעה לכל אחד. בני הזוג צריכים להיות בוגרים ואחראים

מומלץ (בעיקר אם יש גב כלכלי שיכול לעזור)

כל אחד יכול להגיד היה כיף להתחתן בגיל 6 

( והיום אני בן 6.5 ) מומלץ בחום !!

אני הייתי בשיעור ב, והיא הייתה בשנה שניה בש"ל,

היו כ"כ הרבה התמודדויות שאת חלקן גילינו רק תוך כדי תנועה...

אפרט בהמשך...

בס"ד

אני הייתי שנה ראשונה בלימודים והוא עבד עם משכורת מסודרת

לא מציעה בכלל באופן גורף לכל זוג.

התחתנתי ילדה......

יעזור?

לא שייך אלייך..

"לקרוא מגילה ולחזור לבית"?...  כן.

כל אחד כעניינו. אין מצוה אחרת - ואינו צריך לעשות "הצגות-תדמית"...

מה שאת יכולה לעשות "בקטע הזה".. זה פשוט שכשהוא חוזר הביתה - ימצא שם את החֲבֵרה הכי טובה שלו, "היא חברתך ואשת בריתך", שמקבלת אותו בשמחה ובשולחן ערוך. מתעניינת איך היה בביהכ"נ בקריאת מגילה,אולי שומעת רעיונות על פורים, או מציעה ללמוד ביחד משהו מענייני היום.

את מאד חברותית ובעלך בדיוק ההיפך.. את בסדר, הוא בסדר, כל אחד ישמח במה שהוא ובמה שהשני...

פורים שמח - ותמיד בשמחה.

תנסי לעזור לו רק אם הוא רוצה את זה, ורוצה בשביל עצמו ולא בשבילך

ותזכרי שגם בלהיות חברותי יכולים להיות חסרונות

וגם בלהיות לא חברותי יכולים להיות יתרונות

כך שזה לא שלהיות חברותי זה "חיובי" ולהיות לא חברותי זה "שלילי"

לשמוע מגילה ולחזור הביתה. מה רע בזה?

לא כולם אוהבים שיש כל הזמן אנשים סביבם.

אם בעלי רוצה להיות אם חברים בערב פורים הוא הולך. הוא אוהב את זה, אני לא - מה הבעיה פה?

א. להבין מה הוא רוצה מבחינת חברים- אף אחד? 2-3 טובים?

ב. למקד את העניין בך- לא שאת רוצה לחנך אותו שיהיה חברותי אלא יש לך צורך שבחגים ושאר אירועים- תהיו עם חברים- אז מה דעתו

ג. אם תשובותיו לא עונות על צרכייך- נסי למצוא לעצמך משהו שישמח אותך-אני למשל- בעלי היה גם עייף אתמול, הלך לישון עם הילדים, ואני יצאתי לראות את הריקודים בישיבה שלנו, ופגשתי שם חברות. אני לא אגיד לך שלא היה בי צער על כך שהוא היה שם, אבל אני נהניתי מאוד. 

ואם את רוצה שתזמינו חברים והוא לא רוצה להשקיע (למה הכוונה?)- את תזמי את ההזמנה והוא כבר יהיה נוכח באירוח- אם הוא מסכים...

בהצלחה!!! שיימלא ביתכם שמחה וחברי אמת!

זה לא שהיא רצתה ש"הם" יהיו עם חברים. זה ענין אחר, וככל נושא כזה מגיעים לעמק השווה.

ה"בעיה" פה היתה, שהיא אמנם ממילא החליטה שהיא נשארת בבית עם התינוקת - אבל "הפריע" לה שבעלה לא הלך לרקוד.. "שמע מגילה וחזר הביתה". כלומר: הוא אישית, בפני עצמו, לא היה ב"סטייל" שהיה מתאים עפ"י דמיונה ותכונתיה הלגיטימיות-לכשלעצמן.  לא משהו שלא עשה "איתה".

את אוהבת חברה ויצאת מבלה נהינת מה את  רוצה ממנו??

הוא שונה נכון? יש לו צרכים אחרים משלך.

בחייך הבן אדם היה אחרי צום שמע מגילה עייף , הכיף שלו זה לישון ולנוח.

מה הוא אשם שאת היית מעדיפה לעצמך פעילות אחרת??

הוא לא מוכן להשקיע בזה לגמרי זכותו, הוא מאפשר לך להזמין למרות שהוא לא בקטע, תשמחי בזה.

הרבה נשים היו שמחות שאחרי המגילה הבעל חוזר הביתה להיות איתן ובבית ולא יוצא לבלות עם חברים.

בהחלט היו שרשורים בדיוק הפוכים: אני אחרי לידה עם הקטנה בבית , לא די שאני תקועה איתה כל היום הוא יצא לבלות ואני שוב נשארתי איתה לבד בבית באסה אמיתית.

כשמכבדים אחד את השני ואת הרצונות והצרכים אחד של השני, 

הרבה יותר קל ונעים ביחד.

תני לבעלך להיות שונה ממך.... אם הוא רוצה עזרה תני לו אבל אם לא אז תניחי לו וקבלי את זה שהוא כזה

אני גם מאד אוהבת חברה ובעלי מסתפק בחבר- שתיים.

כל עוד הוא לא מונע ממך חברה מה הבעיה?

תחשבי שכמו שלך טוב המון חברות וחברה לו טוב חבר- שתיים.

+לכבות מהמתג שבחוץ למשך רבע שעה ואז להרים

לפעמים נגרם מהרבה הפסקות חשמל

תנסי ואם לא אז טכנאי

לא הייתי שם בעצמי אבל אחותי הייתה שם ואמרה שממש יפה והם נהנו. שילמו שנה שעברה בתקופה הזאת 400 ש"ח ללילה.

דרך גרופי

נשמעים אנשים נפלאים.

עד שאתם מדברים על "לחגוג על".. כל רגע אתם חיים את הסיבה לשמחה. ב"ה.

אבל נכון שזה גם חשוב..

אז מה שאפשר לעשות - קודם כל כמו שעשיתם. לומר: אנחנו נחגוג בעז"ה, דחיה קלה בגלל המצב הנוכחי, שגם הוא-עצמו חלק מהסיבה לחגוג.

ותראו. אם תרגישי מספיק טוב בזמן הקרוב - אפשר לנקות לפסח ואולי לצאת לפני כן. 

אם לא - אפשר לדבר עם ההורים להשאיר אצלם את הילדים בחוה"מ. ולצאת אז ליום חופשה. עם צימר או בלעדיו.

ולכל היותר - אחרי פסח. דומני שאין כל איסור לצאת לחופשה בימי ספירת העומר. רק קצת להיזהר יותר.

[ובקשר לדירה - סבלנות.. גם זה יבוא בעז"ה. יש סיכוי גם שמחירי הדיור ירדו. ומכל מקום, העיקר שיש לכם "בית" - ובית בהרכב מפואר מאד..]

האמת, חיכינו להזדמנות לנפוש רק שנינו כי זה כבר ממש נחוץ..

בשביל לצבור כוחות פיזיים ונפשיים להמשיך במרוץ החיים- עבודה-בית- ילדים ובעיקר לחיזוק הקשר הזוגי שהופך עם הזמן למונטוני ושגרתי...

בע"ה מקווה שיסתדר..

פרחים ומכתב מרגש

ולתאם....וביביסיטר... ולאן לצאת....

מצאנו פיתרון מעולה.

אחרי שהילדים נרדמים, עורכים שולחן, מדליקים נרות , מכינים אוכל (גם אם זה רק חביתה וסלט, העיקר שיהיה מוגש יפה) מוזגים קצת יין בכוסות זכוכית, ומעמידים פנים שאנחנו במסעדה!!

זה נורא משעשע. ומרענן. והכי חשוב.... מיידי!!

אם חופשה ארוכה ורצינית לא מסתדרת לכם עכשיו רק מי-יודע-מתי אחרי ל'ג בעומר, 

אז קודם כל תצאו לחופשה קצרה, שתתן לכם קצת כח עד החופשה הגדולה המיוחלת.

חופשה של יום שלם מהבוקר עד הלילה.

יום אחד אפשר להסתדר עם ילדים ועבודה.(קשה אבל אפשר)

תצאו ככה ב8 לאחר ששלחתם את הילדים ללימודים,

תעשו טיול בטבע, או  תשכרו צימר (יש צימרים עם בריכה לפי שעות) ארוחה במסעדה וכד'

קצת ירענן אתכם..

לנו איכשהו יוצא שכל שנה ביום נישואין אנחנו אסורים וזה הדבר הכי מעצבן בעולם. אז לפעמים היום נישואין עובר ושוכחים ולפעמים אנחנו דוחים קצת את החגיגה.

האמת שאף פעם לא יצאנו לצימר ביום נישואין כי הוא באמצע החופש הגדול וזה יותר קשה. 

אבל אם אתם רוצים לצאת עכשיו לצימר- זה זמן מעולה. יש עכשיו צימרים פנויים מהיום למחר. ומזג האוויר מעולה לישיבה בטבע, ישיבה בטבע יכולה גם לעזור עם בחילות...

(אנחנו יצאנו לצימר לאחרונה דווקא לא בצפון כי זה היה לנו רחוק מידי - יצאנו ליממה אחת. והיה מרגיע ומגבש וכיף.)

אני אישית לא מסוגלת לחשוב לצאת ליותר מלילה אחד או שניים לכל היותר. אמנם לא מספיקים הרבה כמו בשבוע אבל לעזוב את הילדים לכמה ימים זה ממש קשה לי..

אבל גם חופשה קצרה מצריכה תכנון וזמן

כשאני חושבת על זה, מצחיק שיצאתי ממש אנטי-תזה של ההורים שלי שהיו משאירים אותנו כבר כתינוקות אצל סבא וסבתא ונוסעים לשבוע-שבועיים לאילת או חו"ל. בתור ילדה- היה לי סבבה ממש ולא הרגשתי חוסר בכלל, חופשה אצל סבא וסבתא היה אצלנו שיא החופש הגדול אבל עכשיו כאמא אני לא מסוגלת לעזוב ואפילו לילה אחד אני מרגישה נקיפות מצפון...

נראה לי שזו הסיבה העיקרית שאני כן צריכה לשחרר ולתת לעצמי חופש נפשי וזמן לזוגיות ולא רק ילדים-ילדים-ילדים..

ואני בטוחה שהילדים שלי ישמחו לקצת שחרור מאמא הלחוצה ואולי יזכו לקבל אח"כ אמא יותר משוחררת (אולי...)

תודה על העצה

היו נוסעים לחו''ל לשבועיים כל שנה, וגם סתם באמצע שנה יום פה ושם, ואנחנו הרבה ילדים בבית.

ת'אמת?  זה היה ממש כיף!

כשהיינו קטנים - הלכנו לדודים / סבתא וחגגנו,

וכשגדלנו - נהננו מקצת ''שקט'' 

אל תדאגי שהילדים שלך ''יסבלו''.   כמו שכתבת - אמא רעננה קצת - זה בשבילם יותר.

זה בעיקר קשור לגודל ההכנסה

כי מי שמרוויח 8K-9K לא דומה למי שמרוויח 4.5K

ולבקש שנרשום את ההכנסה שלנו זה לא הכי נעים

מה גם ששכירות במקומות שונים עולה ממש שונה.

בעלי בסדיר אז מקבלים תשמ"ש- מכניס 4,300

הכנסות שכירות מדירה שבבעלותינו 2,100

הוצ' משכנתא (2,352)

שכירות שלנו (2,200)

קניות גדולות כלליות (בד"כ כשעושים שבת בבית ) פעמיים בחודש (350*2=700)

קניות קטנות של יומיום- חלב לחם ביצים גבינות וכו' (200)

הוצאות חשמל ומים (80)

חיסכון- כל מה שנשאר בניכוי הוצ' מיוחדות זה בממוצע יוצא לנו 500 ₪ בחודש...

אני סטודנטית אז כרגע לא מכניסה כלום. הלימודים ממומנים חצי ע"י ההורים וחצי ע"י מלגה (סחל"ב)

ומראה חיצוני משתנה, וכן ככל שיש קשר פנימי , החיצוניות משפיעה פחות.

דעות והשקפות תלוי כמה עקרוני וכמה המרחק, אף פעם אין התאמה מלאה כי כונו שונים,

אבל ככל שהדעות רחוקות יותר דרוש יכולת הכלה וסבלנות גדולים יותר , ולממצוא מכנה משותף אחר לקשר.

לקשר צריך להיות כנה משותף יציב.

לקבל את השני כמו שהוא מבלי לשנות אותו, 

תקשורת טובה, בעזרתה מתמודדים עם הקשיים והמחלוקות.

סבלנות.

אדם שנותן מעצמו ולא מתחשבן כלפיך

שאוהב אותך ורוצה אותך

יראת שמים (לאו דווקא בקטע של לומד תורה כל היום, אלא אחד עם ענווה שמסוגל להכיר בכך שיש ה' מעליו, וששואל רב אם יש לו שאלה... בשביללי יראת שמים זה אדם שאמיתי עם עצמו ואלוקיו)

כל אחד יפרש איך שהוא רוצה

זה יותר חשוב מכל דבר אחר בתחום המידות.

בס"ד

אבל אין לי נסיון, וזה ממש תלוי אם הוא היצור לדברים מהסוג הזה...

מזל טוב!

ומקבלים סלסלת פיקניק יפה ובה ארוחת בוקר עם כלים וכד'...ממש יפה ונחמד.

קצת יקר...

נשמע אדיר.

יש אתרי אינטרנט לכך.. פעם ראיתי, תחפשי.. 

אני לא מכירה אחד כשר אבל בטח אפשר להתקשר לשאול..

מצטערים

[חוזרת על עצמה..]

אם תהיינה מעוניינות - לבדוק אם הן מוּכָּרות, ע"י אנשים אמינים כאן.

וכן כש"מצרפים", לוודא.

/Forum/Forum.aspx/f23

יש סידור מקסים שנקרא "יום החופה לחתן" (יש גם לכלה)

אפשר להטביע על זה את השם שלו,

מתנה מרגשת ושימושית לדעתי

מזל טוב!

יש כאלה עם כיתובים יפים או שחורטים משהו אישי (בעלי עשה לי... )

מגנט חמוד

משהו שמסמל תכונה שלו?

ספר שהוא עשוי לאהוב

לכל יום לקחתי איזו משאלה לחיים העתידיים וקישרתי לה חפץ

נחת - כרית רביצה

פרנסה - ארנק

וכן על זו הדרך...

תהיי יצירתית

מזלטוב

חיובים, טאקי, ארץ עיר?

לפני החתונה חשוב לברר מה שכתבת, כיוון אחד, אותו ראש, מידות טובות וכו׳

האהבה האמיתית היא כשחיים ביחד וכל אחד יודע שהדבר שהכי חשוב לבן זוגו בעולם זה הוא.

גם אחרי החתונה אל תצפי ללבבות בעיניים, זה לא אומר כלום שרואים זוגות מעריצים עם הראש בענן, העיקר ההרגשה הפנימית.

נשמע שאתם בכיוון נכון(:

בן או בת זוג אינם מכונית שקונים על פי תכונותיה.

בין בני זוג צריכה להיות משיכה ואהבה.

לא צריך כוכבים והנצנצים כדי שתהיה אהבה גדולה..

אולי באמת תתני הגדרה לאהבה..

אהבה זה משהו שנבנה,לא בא ככה...

אף פעם לא ראיתי ש"אהבה" התחתנה...

ושמחים בכך מאוד, אח"כ זה בא בגדול

לדעתי כן חשוב להעמיק עוד את הקשר כי תקופת האירוסין היא תקופה לא קלה וצריך להגיע אליה מוכנים ובשלים וסגורים על ההחלטה.

תנסו לגוון בסוגי הבילוי, תנסו אולי לא לדבר בין הפגישות ולבדוק אם זה מעורר געגוע.

ואני חושבת שזה בעיקר עיניין של אופי. 

גם אני בדקתי את  כל הנתונים הייבשים-וזה הספיק לי.

היום ב"ה זה משהו אחר לגמרי וככל שעובר הזמן זה רק מתעצם ב"ה ויש לי ההערצה ענקית לבעלי.

אין לי מושג איך מתחתנים מבלי להתאהב, כי אני התאהבתי (לא ממבט ראשון- אחרי הרבה שיחות...)

אז נראה לי שתבדקי בין הפגישות האם את מתגעגעת אליו? מצפה מאוד לפגישה הבאה? שיחת טלפון ממנו משמחת אותך?

יש הרבה אנשים שמתאימים לנו מבחינה שכלית, אבל יש רק אחד ויחיד שיהיה בן הזוג שלנו.

לכן לדעתי לא צריך לתת לרגש לזוז הצידה. גם לא צריך למהר להחליט. כל אחד והקצב שלו. אולי עם הזמן יבוא הרגש.

לדעתי הרגש צריך להיות שאת רוצה שהאיש הזה יהיה שם תמיד לצידך בטוב וברע. לכל החיים. 

בהצלחה

לא מתחתנים בלי אהבה.

ואנא, אל תטחנו לי על "אהבה אמיתית" או לא "אמיתית".

את מאותם אנשים שבלי רגש לא יכולים להתחתן וגם בטח התחתנת צעירה

ויש הרבה אנשים שלא צריכים את זה 

ובכלל יש כאלה שקשה להם להוציא רגשות ולשתף, גם בינם לבין עצמם.

אז אני לא מסכימה עם האמירה הגורפת שלך, כל אחד צריך להכיר את עצמו.

שונאת את השאלה הזאת!

להתגעגע אצלי זה למישהו שלא אראה הרבה זמן... ובפגישות זה לא קורה אני מקווה...

כי דברים כאלה משפיעים על כושר השיפוט שלך..

אם בחורה מתאהבת בבחור היא לא שמה לב לחסרונות שלו.

את יכולה בראש שקט לבחון ולראות את מידותיו של בחור והאם נעים לך להיות בחברתו.

אחרי החתונה, עם הקירבה והקשר שנבנה, נבנית גם אהבה יציבה.

קראתי כל תגובה כמה פעמים ומתפללת שה' יעזור לי לבחור ולהחליט נכון..

תודה על ההשקעה

מי שיש לה אורות והתאהבות - זה יקרה לה לאו דווקא עם מי שאמור להיות בעלה 

ולמי שאין את זה- אין את זה לפני!

חשוב שתהיי מודעת לאופי שלך. 

את מתלהבת מדברים בד"כ? מדייטים? ממדוייטים?

אם לא בהסחפות- אז לא! ויש המון כמוך. חבל לטעות בזה.

אם יש בו מה שאת צריכה ומחפשת, אם יש בו יראת שמים ומידות טובות, אם את חושבת שהוא יהיה בעל טוב כלפייך- קפצי למים! בהצלחה!!

זורם שכזה. אי אפשר להסיק מפעם אחת אם כי אני מרגישה את חוסר הנוחות... אחחח.... כמה שצריך להיזהר בדברים האלו... בגבולות הנכונים בין גברים לנשים...

ואפשר גם לומר שאת מודה לו על  ההערכה - אבל בגלל הנהגת צניעות את מבקשת שזה ייפסק..

אפשר להגיד "די אל תביך אותי"  זה הכי הרבה..

בפרט כשזה עושה לה משהו.

יש דברים שצריך להתרחק מהם כמו מאש.

ונפגע כשנוזפים בו או מעירים לו.

השאלה היא של מידה ושל אופן ההתבטאות.

אם המחמאה היא עניינית (כגון: "הפתרון שמצאת הוא מעולה") זה בסדר גמור.

אם המחמאה היא כללית ולגופו של אדם (כגון: "אין עליך במציאת פתרונות"), זה עלול להתפרש לא טוב גם אם הכוונה טובה.

אני במקומך הייתי שואלת את עצמי מה מפריע לי במחמאות האלה.

יש אנשים שאמירה כזאת היא נורמלית בשבילם ויש כאלו שהיא בעלת אופי מיני. כיוון שאמרת גם שהם מרקע דתי שונה, אז יתכן שמבחינת האישה האמירה היא בעלת אופי מיני אבל הגבר לא אמר משהו רע. אפש פשוט לבקש ממנו שלא יגיד לה דברים בסגנון כיוון שהיא לא רגילה לזה וזה לא נעים לה.

ברחוב נג'ארה.

והיא ממש טובה.

http://www.d.co.il/76707140/30540/

במספרה לנשים באיזור ככר השבת. לא זוכרת שם של רחוב. אפשר לשאול שם נשים ברחוב.