פורום נשואים טריים (עמוד 475)

הלוואי שיעבור מהר וממש כל הכבוד לכם על ההחלטה האמיצה הזאת!!

שבעז"ה יהיה טוב

מקווה שיעבור מהר

בס"ד

באמת ניסיון לא פשוט בכלל, וקשה להבין איך גיסה צעירה שנכנסת למשפחה,
יכולה לעשות נזק כזה.  כואב כאשר קשרים טובים במשפחה מתקלקלים ככה,
ועוד יותר שזה ללא סיבה, והכי כואב זה על הילדים שרואים את זה...

יכול להיות שהגיסה הצעירה היא בחורה מניפולטיבית, שבאמת סכסכה מתוך כוונות רעות,
ולצערי יש מקרים כאלו, רק ליתר בטחון- הייתי מציעה שתבחני גם את עצמך.
כי אותך חמותך כבר הכירה לפני שהגיסה נכנסה למשפחה, וכבר נוצר קשר בניכן, ואת אומרת שהקשר היה טוב,
אז אולי יכול להיות- ואני אומרת בשיא הזהירות- כי באמת זה לא מחייב בכלל שזה כך-
אבל אולי כדאי שתבחני אם יש משהו במה שהגיסה אומרת.  

כי אם חמתך קיבלה את הדברים שלה, אולי זה התיישב לה על משהו שגם היא טיפה הרגישה.
אני מסייגת שוב- כי לשון הרע זה דבר שלצערנו מתקבל בקלות המון פעמים,
ויש כאלו שיודעות לסובב ככה את הדיבור שלהן ולסכסך וכ' למרות שיש קשר טוב בין הצדדים,
אבל רק ליתר בטחון מציעה לבדוק גם את הכיוון הזה.

וזה כמובן בלי שום הצדקה לכל מה שקורה שם...

כי גם אם היית "עוקצנית ותוקפנית"- כלפי הגיסה, וודאי שזו לא סיבה שהחמות תנתק קשר אתך.

מקווה שההחלטה שלקחתם תהייה טובה לכם, לילדים לשלום הבית ולכל הנוגעים בדבר...

לפני חצי שנה בערך היא סיפרה לי שזה מה שהחליטה מהתחלה .....

ולכן העדיפה להתרחק ולא לדבר איתי וחמתי לא ידעה מיזה אז ....

לפי הדברים שאת כותבת נשמע שחמותך נמצאת במצוקה ואינה יודעת מה לעשות. את מציינת שלפני החתונה של האח היה לך קשרים מעולים עם חמותך, זאת אומרת שבסך הכל היא אוהבת אותכם ויש בסיס משותף לקשר טוב. יתכן מאוד שלאח הנשוי יש בעיות. יתכן והיא חוששת לזוגיות שלו, יתכן והוא דורש ממנה דברים מסויימים והיא פוחדת לסרב. משהו בטוח קורה שם. כשאתם מתרחקים הקושי מועצם יותר והמעגל של חוסר האונים מתרחב. חבל שבמשפחה יהיו כאלה יחסים...
לכן, את נשמעת לי בחורה נבונה, תנסי לקחת אחריות ולדבר על הדברים (גם אם בהתחלה יהיה קשה לחמותך לקבל אני מאמינה שברגע שתבין שיש רצון טוב היא תשתף פעולה ואף תשתף אותך בדברים שלא חלמת שמתרחשים ). מה פרוש לדבר? הגעתם לשבת, את מרגישה שחמותך עצבנית... מצאי שעת כושר ותפני אליה, תגידי לה שאת מרגישה שקשה לה אולי יש משהו שאת יכולה לעזור? תתפלאי עד כמה זה יכול לפתוח לבבות ולקרב.

כמה פעמים לדבר ולא עזר כלום...

הוא הגשר בינך לבין המשפחה שלו.

התפקיד של החיבור או הניתוק עם המשפחה שלו מוטל עליו.

תתנהלו יחד ותני לו לפעול בנושא אם זה אפשרי

אם לא- המשיכו לשמור מרחק.

הכי חשוב שאת ובעלך תהיו מאוחדים ומתואמים.

ייתכן שתוכלו להתקרב

ואולי תחליטו יחד שעדיף שתשמרו מרחק

יהיה אשר יהיה מערכת היחסים ביניכם היא החשובה כאן.

אם היא לא תיפגע השאר הוא שולי

בהצלחה

הלוואי וחמתי תפתח עיניים ותעשה חושבים....

תתפללו שישתנה לטובה.

לכאורה, אתם לא חייבים להגיע אם מרגישים לא רצויים.

אם ישאלו, תגידו שאתם בוודאי שמחים לבוא כמו שהיה בעבר, אבל אתם מרגישים לא-רצויים, קצת מאחרי הזמן שהאח התחתן. וממש תשמחו אם הכל יחזור לתיקנו.

אם תתפתח שיחה טלפונית, תסבירו בנחת ובלי להיבהל.

נקווה שהשלום יחזור.

ענ"ד.

שהכל יחזור לקדמותו זה כרגע בגדר חלום

קשה לחיות ככה 5 שנים אני 3 שנים וכבר גמורה.....

איזה יופי ב"ה שהסתדר לך חלקית זה לא קל ולא פשוט וכל כך מבינה אותך ושולחת לך חיבוק

ו

מתפללת מתפללת ומקווה לטוב.

באמת הלוואי

והקושי הוא להכניס אותם הביתה...

אולי באמת לבחור מקום מגורים קהילתי יותר...

או לקבוע עם חברה מהאיזור עם ילדים בגיל המתאים להיפגש בגן משחקים.

אבל זה אחד על אחד וגם כל הזמן עם אותן בנות בודדות שאני בכלל מכירה כאן

בפעמים שניסיתי בד"כ זה לא הלך

אבל בשביל זה צריך לגור באיזורים מסויימים שבהמשך לא נוכל לגור בהם

(אם בכלל נישאר בעיר הזאת)

וגם צריך שהילד יכיר את השכנים בכלל וירצה לשחק איתם (לא מחייב בכלל שהם לומדים ביחד)

כל  היישובים שמתאימים לנו נמצאים במקומות שאני מתה מפחד לגור בהם

ואני לא מרגישה שאני מסוגלת (ואמורה?) להתגבר עליו

חבל כי זה היה יכול להיות פיתרון, לפחות חלקי

בגן של הבן שלי יש עוד ילד אחד חוץ ממנו שיוצא מוקדם

לפעמים יש עוד מישהי בגינה (רק אחת בד"כ), שאני לא מכירה

אין אימהות שיוצאות הרבה פעמים עד שכבר אפשר להכיר דרך הגינה

ולקשקש איתן כשנפגשים שם

והגדולים לא בעניין (אולי גם לא בגיל) של ללכת לחברים, דווקא בגלל שהילד שלי לא אחד שיודע

להסתדר בחברה הייתי רוצה בשבילו את סגנון החברה שתיארתי

עד שהיה נראה שמצאנו את המקום ה(כמעט) מושלם בשבילנו

התברר שאין בכל האיזור שם אפשרות לעבודה בתחום של בעלי

אוף אוף אוף אוף אוף!

כ"כ כ"כ כ"כ מבואסת!

ב. אין לו יום חופשי חוץ משבת?

ג. אתם צריכים להחליט ביניכם שממתנים את קצב היציאות לשבתות. זה דבר רגיל, שמשפחות רוצות שתבואו - אתם חייבים להסיבר את זה בנחת פעם אחת - ולמתן.  להגיד להורים משני הצדדים, שאתם מאד שמחים אצלם, אבל חייבים קצת זמן לעצמכם. הוא עובד קשה - אין לכם זמן ביחד, זה כבר לא בריא. יבינו ויקבלו. תחליטו - ותעשו. אפשר לנסוע פעם בחוד, או לכל היותר פעם בשלושה שבועות. לפחות לחודשים הקרובים.

ד. אם את רק עם תינוק אחד, ומרגישה ש"כל היום סביב התינוק והבית" - וצמה עד הצהריים... את צריכה התארגנות מחדש. 

לנוח באמצע היום, בזמן שבדרך-כלל התינוק ישן. ממש לנוח. להחליט בלי חוכמות, שבבוקר את אוכלת, אחרי שקמה וכו', לפני כל דבר אחר. להקפיד על שתיה מספיקה (כמובן בהנחה שאין חסר בברזל וכד'). יש להניח שזה גם יתן יותר כח לבשל ולהתאגרן בבית.

וכשתהיה שבת כזו, אז תשוחחו במנוחה ביניכם, ותחליטו שכשהוא חוזר מהעבודה, אחרי ששמח בתינוק.. אתם יושבים ביחד, אפילו לרבע שעה, אבל קבוע..  הוא מלמד שתי הלכות, או פיסקה מסילת ישרים, או מה שנעים לכם. ואח"כ מחליפים חוויות מהיום. כל אחד מקשיב לשני, משתתף, אומר מה שיש לו לומר - וזהו.  זה יהיה טוב - אז בלי להרגיש אולי אפילו יעבור קצת את הרבע שעה.

לא להילחץ ממה שלא - אלא להשתדל להוסיף חיוב.

א. אפשר להסביר - בלי להאריך - שאנחנו חייבים זמן גם לעצמנו. אין לנו את זה מספיק בשבוע. לא כי אתם חייבים למסור הסברים, אלא כי זה יקל על הרגשתכם והרגשתם. הרי רואים שאצלכם, אם "זה לא מתקבל כ"כ בהבנה.." אז אתם לא מיישמים כ"כ.

תגידו - ותיישמו. בנין ביתכם קודם. ההורים יקבלו בהבנה תוך זמן לא רב. לפעמים, גם הורים צריכים "להתרגל" קצת, שהילדים כבר עושים מה שמתאים להם. כמובן, לא בהתרסה, ולא ב"ניתוק קשרים" חלילה. זה יכול להיות קצת קשה בהתחלה, אבל אח"כ הורים לגמרי מקבלים. רואים שממשיכים לאהוב ולכבד וליטול עצה.

ב. יש בחירה. את יכולה להתארגן על הסדר החדש.. לא להתייאש. זה ענין של קצת משמעת עצמית, וגם לקבל את זה ש"סדר" במציאות החדשה, הוא קצת נזיל בגלל השותף-הקטן..  הברירה אינה או הכל או לא-כלום, אלא לעמוד על שעות מנוחה, לנסות להארגן על הזמן, לקחת בחיוך "הפרעות" משמחות.

ג. אל תחששי כלל. בעלך יבין אותך. בשעה נינוחה, תסבירי כמה חשוב לך הקשר ביניכם, תגידי כמה את מעריכה את מה שהוא מקדיש לעבודה - ותסבירי את ההצעה שלך לחיזוק ה"מעגל הפנימי".. לא ב"תביעה", אלא בבקשה, הצעה. בחיוך, "בוא ננסה".

בהצלחה רבה. בעיות "טובות" - והפיתרון יהיה עוד יותר טוב..

את רק חודשיים אחרי לידה! זה כלום!

זה כ"כ טבעי כל מה שאת מתארת...

העצות הן חשובות באמת ואני מקוה שתצליחי גם לייעל את המערכת שלכם, אבל אני רוצה לשים פוקוס על החשיבות של הרוגע שלך עם עצמך ועם בעלך וסבלנות לתהליך המשמעותי שעובר על המשפחה שלכם. עברתם שינוי גדול מאד בלידה, ויש לו הדים לטווח ארוך יותר מיום או יומיים. בע"ה ככל שעובר הזמן חוזרים לאיזון לאט לאט ומצליחים לנשום מחדש במערכת החדשה.

התסריט שלך (עם שינויים קטנים, כמובן) מוכר לי בתור "פק"ל" לידה (ועברתי ב"ה כבר כמה).

שיהיה בהצלחה רבה!

כמו שנאמר חודשיים אחרי לידה זה מוכר לכולן.

אני מרגישה שאחרי כל לידה לקח לי חצי שנה להיכנס לשגרה רגועה וחיים נורמאלים.

יש עייפות נוראית משינה בלתי רציפה ומאינטנסיביות הטיפול בתינוק 24 ש' ביממה. העייפות מטבעה גורמת לחוסר מנוחה ועצבנות. אלה דברים שיעברו עם הזמן.

התינוק גם יגדל עם הזמן יותר תביני אותו  וגם הוא ישן בצורה סדירה יותר ואז הכל יהיה יעיל יותר ויהיה יותר זמן פנוי.

מה שעוד טבעי הוא שכל העולם של ההורים הטריים משתנה. פתאום לא רק הזוגיות היא מרכז החיים אלא התינוק. ההסתכלות משתנה ולוקח זמן לאזן בין הדברים.

בקשר לשבתות- ברור שצריך להישאר יותר שבתות בבית, אבל גם כשנוסעים להורים, למה לא לנצל את זה?

אפשר להפקיד את האוצר הקטן בידי המשפחה ולצאת לסיבוב לבד שניכם. או איתו בעגלה.

אפשר לנצל את ההורים גם כדי להשלים קצת שעות שינה. הם וודאי ישמחו לשמור עליו קצת כדי שתוכלי עוד לישון.

והכי חשוב, כמו בכל נושא, לדבר על זה ביניכם. לא לצבור דברים בבטן. אולי גם בעלך מרגיש בחוסר הזה אבל לא אומר כלום.

בהצלחה

מס' בתי מכולת, מס' בתי כנסת ומקווה.

ועל קראוונים ועם מי מדברים כדי לבדוק את היישוב?

לגבי אריאל-

כמו שכבר אמרו, זו עיר. אמרת שאתם מחפשים יישוב תורני, אז בעקרון זה מקום מאוד פתוח. לא רוצה להתחייב לעובדות, אבל האופי די חילוני. יש שני גרעינים תורניים בעיר.

כמובן שיש מכולות, בתי כנסת, מקווה...

אין קראוונים, העיר בבנייה ממש גדולה ואת מעט הקראוונים שנשארו רוצים להעיף, המחירים ממש יקרים יחסית לאיזור.

השכירות הכי נמוכה של שני חדרים היא בסביבות האלפיים מאתיים..

אוטובוסים יש הרבה לירושלים, לתל אביב, פתח תקווה, בני ברק... לעיתים ממש קרובות.

בקיצור- עיר.

כן, זה גרעין תורני עם קהילה מאד תורנית.

אבל זה לא משנה את העובדה שאריאל היא עיר לכל דבר (שרובה המוחלט חילוני), ושהשכירות יקרה. ואין כמעט סיכוי לקרוואן.

אם זה מעניין אתכם, חפשי אותם באינטרנט, יש פרטים ומס' טלפון ליצור איתם קשר.

פרסום?

אם יש משפחה שמעוניינת בקרוון בגבעה בתפוח אפשר לפנות אליי

אין צורך להתחיל דיון על המצב שם, כעת גרות שם כ 5 מש'

אין אפשרות ל ADSL, כביש סלול ק"מ וחצי מהיישוב,

קרוון משופץ ומורחב. אם יתאים למישהו, יקבל במחיר נמוך

באמת יש את שלושתם.. אבל ממה שאני יודעת הביקוש לקראוונים ביישוב גדול ולא ידוע לי על קראוונים פנויים..

רעש חריג, שכנים יוצאי דופן וכו'

אם תסבירי לה היא תבין, אבל יתכן מאד שזה ינתק את הקשר לגמרי, קחי בחשבון.

אם חשוב לך הקשר תנסי להתאמץ בשבילו (בגבולות האפשר, למשל כשהיא ישנה, ופעם בשלושה שבועות ולא שבועיים. אפשר גם לנסות לקצר את השיחות לפחות זמן ולהגיד לה בתחילת השיחה שאת רוצה כל כך לדבר איתה שאת מתקשרת למרות שיש לך רק חצי שעה וכדומה)

תוך כדי עבודות הבית?

קני אוזניות לפלאפון ותדברי. זה רק יעזור לך להצליח יותר בעבודות 

(הדברים שאני הכי מצליחה בהם הם כשאני מדברת עם חברה בטלפון תוך כדי..)

תקני אוזניות.

אם את באמת רוצה שיחות טלפון ארוכות, אפשר לבצע אותן תוך כדי מטלות הבית.

אני לא מסוגל לעשות שיחות טלפון פשוטות בלי האוזניות מרוב שהתרגלתי לנוחות שלהם.

את כמובן גם יכולה לומר בפשטות: אני מתנצלת שאני לא מצליחה לדבר איתך הרבה, אני נורא עסוקה..

אבל שמחה שלפחות אנו כן משוחחות ושומרות על קשר. זה חשוב לי מאוד..

לעיתים, הכנות עושה את שלה, יותר מאשר תוכן הדברים

אפשר גם לחשוב על רעיונות פרקטיים שיהיו טובים. אולי להזמין אותה אלייך? לבקר אצלה מידי פעם? להפגש?

כך יש זמן התאווררות לך, ופרק זמן רחב לשיח ביניכן..

בהצלחה!

הכנות עושה את שלה.

תספרי לה כמה את שמחה לדבר איתך, כמה אין לך זמן וכמה זה מבאס אותך שלא יוצא...

פשוט תגידי שאת צריכה לזוז כי יש לך דברים לעשות

אין מה לעשות. אחרי 3.5 שנים ככה, פשוט הנחתי ללחץ.

זורמת עם החיים. עם מה שקורה.

מה שחשוב זה שלילדים יהיה יחס חם, ושמידי פעם תצאו להתאוורר ולחדש כוחות.

השאר -זניח.

נכון, זה קשה. אבל אחרי ה3-4 שנים האלה הוא יוכל למצוא עבודה בשכר יפה יותר מן הסתם, וזה שווה את זה.

כולל ברכה פרטית וג'קוזי..

חצר, נדנדה. תבררי..

מה שמבעס שאין כ"כ אטרקציות באיזור..

אתן מכינות חולצה? או להזמנה? למה? 

איזה סגנון? איזה כיתוב- או מה את רוצה להביע?

כדאי לך להבין שאת בסדר והם המשוגעים

תרשי לי לנחש שהם ספרדים שחיים בקומונה

ובכן גם אני הייתי בגישה שקומונה זה טוב והיום אני סבור שזה הרס מושלם של הזוגיות 

תסבירי לבעלך שהוא עושה הפך התורה וגם אח שלו ושיתביישו להם.

להתגרש?! את ממש רחוקה מזה את צריכה להשיב לעצמך את בעלך איך?! אין לי דרך אולי להתיעץ עם מטפל זוגי או משהו כזה 

אך גרושין במצב הזה לא באים בחשבון אין פה סיפור רע של חוסר התאמה או שאת לא אוהבת או בגידה לא עלינו...

יש פה מחלת נפש של בעלך ואחיו שצריך לטפל בה וזהו!

ב"ה צלחה באיחוד המשפחה

קודם כל-את ממש לא קנאית חולנית שצריכה פסיכיאטר.הבעיה ממש לא אצלך!!! 

נשמע מאוד לא פשוט להתמודד עם סיטואציה כזאת,זה באמת קשה שלמשך חג שלם או שבת בעלך "נעלם" לך לטובת אחיך..

אבל לא חושבת שכדאי לחשוב מחשבות כמו גירושין..יש דרכים לפתור כמעט כל נושא. נשמע  שדיבור לא ממש עזר לאור העבר..

שבעזרת ה' תקבלי  כוחות להתמודד עם הנושא.

מנסה לחשוב על עיצה  שתעזור-אולי בשבת הבאה שיצא לכם לנסוע למשפחתו, את יודעת מראש  שזה הולך לקרות, תנסי להקדים תרופה למכה,זאת אומרת-תנסי הפוך על הפוך,מן תרגיל כזה, שאת מחליטה לנסות בפעם הבאה לשדר שזה ממש ממש לא מפריע לך,עם כל הקושי,תתאמצי לשדר את זה,ותחשבי על משו אחר שאת יכולה להיות "עסוקה" בו. למשל תישהי רוב הזמן בחברת הילדים שלך,תתעסקי בהם,תשחקי איתם, לכאורה תשדרי שאת מסתדרת מצוין ואין לך שום צורך בעזרה או יחס מבעלך.

אני חושבת שברגע שבעלך יבין שהוא פתאום "בכלל לא חסר לך" "ושאין לך שום צורך שהוא יהיה איתך" אז לפתע משו יתערער בו.הוא הרי לא יהיה  מוכן לזה,כי הוא יחשוב שהשבת הזאת הולכת להיות כמו שאר השבתות הקודמות, 

מקווה מאוד שעזרתי אפילו במשו קטן..בכל אופן ניסיתי מרצון טוב. תחשבי אם זה מתאים לך הדרך הזאת.

בהצלחה רבה!!!! אל תתתייאשי יהיה בסדר

יחד עם זאת- בגלל העובדה שאת חוששת מהאח והשפעתו על בעלך- קשה לך כל קשר בינם, ולו הקלוש.

אני חושבת שבפעם הבאה תציעי לו ליסוע לבד לאחיו לשבת, ואת תלכי להורייך עם הילדים.

אם הוא יטען לך שהוא נשוי ולמה שייסע לבד- תגידי לו שאת מרגישה שהוא מתנהג כרווק כשהוא בחברת משפחתו,

לגבי מי שאמר שהבעיה היא הקומונה

לקומונה יש מעלות אם הפרט בתוכה יודע לשמר את הזהות הפרטית שלו

כי עזרה הדדית בכל מיני מצבים, וחברה משפחתית היא לא משהו שאפשר לזזל בו.

ואם הוא יסכים להצעה? זה רק יחמיר את המצב.

כי יכול להיות שהוא אכן זקוק לפסק זמן

ומותר לו להנות בשבת עם אחיו בלי שאשתו תציק לו על זה

בעיקר אם היא אומרת שבשאר הזמן הוא בעל למופת.

נראה שזה מעגל שמזין את עצמו

אני הבנתי שזה מעיין התרסה.

באופן כללי אני לא מאמינה במלחמות וכיפופי ידיים בזוגיות

ובטח לא להגיד משהו שאתה לא מתכוון אליו ברצינות

 כתבת שהיא תגיד לו : אתה מתנהג כרווק כשאתה בחברת המשפחה שלך. כלומר - שהפרידה הזאת לשבת מגיעה מכעס,

לא מהבנה שלפעמים צריך פסק זמן.

הכוונה שלי היתה שבמקרה והבעל יתנגד כי "הוא נשוי ומה פתאום ליסוע לבד לשבת"

שהאישה תסביר שזה מרגיש כאילו הוא זקוק לחופש של "רווק" מפעם לפעם בייחוד שלה עצמה קשה עם האח הזה

מה שתיארת בהתחלה, זה לא כ"כ נורא. "לוקח אותו לשיעורי תורה, הליכות, כדורגל"....  הרי כל הדברים הללו יחד, אינם לוקחים המון זמן.

אם "החזיר אותו בתשובה" - יפה מאד.

הרגשת בכ"ז שיש התערבות מוגזמת ועברתם ובד"כ הכל טוב. ב"ה.

סה"כ בגדול, בעלך הוא זה שויתר. עברתם לקרבת הורייך.

זה שאת מעלה בדעתך "להתגרש בגלל הפעמם הבודדות האלו", יתכן שמראה שהבעיה אינה רק אצלו.  אולי ה"קנאה" שלך מופרזת? אולי היא גורמת לחלק מההעקה.

הנה, התיאור שהוא הולך לישון בחדר של אחיו - נראה נורא.. אבל מקריאה ראשונית, ההבנה הפשוטה היא אולי שיש בעיה של מקום. ולכן הילדים איתך והוא עובר.

את אומרת שבכללי הוא "בעל למופת". נו, אז אולי באמת אפשר קצת "לוותר" בשבתות האלה? אולי אפשר לשמוח איתו שהוא פוגש באחיו שיש לו איתו יחס קרוב וסה"כ הוא חייב לו לא-מעט על המתקדמותו?

כדאי אולי שתשוחחו ביניכם - תשני כיוון, תגידי לו שאין לך בעיה שהוא רוצה להשלים "שעות איכות" של שיחה עם אחיו, אבל שאת בכ"ז רוצה להרגיש "לא-זרוקה" כשאתם שם, אם אם אפשר שתקבעו זמנים לשניכם בלבד, גם כשאתם שם.

תחליטו על סדרים טובים - בלי אמוציות יתרות - וזהו.  לא על כל שטות שוקלים "גירושין"...

ומצד שני אם זה מדי קשה לך, אז אולי באמת חלק מהשבתות תלכי עם הילדים להורייך...

אבל העיקר שהכל יהיה מתוך הבנה וכבוד, לו ולצורך שלו. זה לא מופרך בכלל שהוא רוצה להשלים פערים עם אח שהיה קרוב אליו כ"כ... ולא נפגש איתו היום תקופות ארוכות.

הכל בתנאי כמובן שהוא לא משתף אותו בדברים ששייכים אלייך ולא מתייעץ איתו בנושאים זוגיים/משפחתיים בלי הסכמתך..

בס"ד

שלום לכולם,

אכן, לפרגן. זה יפה, רצוי, נכון, אמיתי וכו' שילדים (אחרי הכל הם עדיין ילדים של הוריהם) יהיו בקשר

טוב גם לאחר נישואיהם, זה נכון כמובן לשני הצדדים.

כנ"ל יחסים בין אחים, מניסיון, אחים שנישאו התחילו להתנכר למשפחתם, האם

זה הגיוני?!

שנזכה למערכות יחסים אמיתיות וטובות עם כולם, האמינו לי זה יהיה טוב לכולם.

                                                                       בתודה ובברכה

                                                          שנזכה להיות עם אחד בלב אחד באמת

מה שהצענו, מעשית:

שתבין אותו, ותסביר גם את ההרגשה, ותבקש שימצאו זמן גם "ביניהם" אפילו שם.

בס"ד

כאשר אישה מרגישה שבעלה אוהב מישהו יותר ממנה,
הקנאה מתעוררת, ואפשר לקנא גם בדברים הזויים.

בעקרון מאד מסכימה עם תגובתו של דן, ורק רוצה להוסיף-

כדי שיהיה לך את הכוח להסתכל על הל בפרופורציה הנכונה את חייבת להבין בראש ובשכל שאת אשתו.
אותך הוא אוהב. בך הוא בחר, אתך הוא התחתן, הקים משפחה, -
וכאשר נדרש לכך עבר לקצה השני של הארץ ובלבד שתרגישי טוב.
אח שלו בשום אופן לא יכול למלא ת המשבצת שלך בחיים של בעלך.
סם כאשר אחותי מגיעה אלי לשבת אני נותנת לה יותר תשומת לב מאשר לילדים, 
ועושה על עצמי עבודה כדי להיות גם איתם. האם זה אומר שאני אוהבת אותה יותר מאשר את הילדים?

לא. וודאי שלא. והעובדה היא שאם שבת אחת הם לא בבית אני משתגעת, ומרגישה מאד מאד את חסרונם,
ואלו אחותי רואה פעם בחודש בקושי ולא מרגישה בכך כל הזמן. אבל כשהיא כבר מגיעה יש את הרצון להשלים פערים.

כשיש קשר טוב באמת בין אחים זה משהו מאד טוב ובריא ומחזק פנימית,
וזה לא באמת מתחרה על אהבתו של בעלך אלייך.
מציעה לך להתבונן בהתנהגותו של בעלך, להבין שאם הוא בעל למופת זה בגלל שהוא אוהב אותך,
כי אדם לא יכול לתפקד כבן זוג למופת לאדם לא אהוב.
להתחיל להבין שכל דבר טוב שהוא עושה למענך ולמען הבית זה מגודל אהבתו, וכשתביני זאת,
ותאמיני בזה, תוכלי להגיע למקום אמתי בו את שמחה בשמחתו של בעלך, בקשר הטוב שיש לו עם אחיו.

בחסידות כתוב שבאהבה אמתית אנו אוהבים את מי שהאהוב שלנו אוהב.
כנשים זה הרבה פעמים קשה להגיע לשם, אך קשה כשאול קנאה- ואני לא מאחלת לאף אחת מאיתנו חיים של שאול.
והתחושות הקשות הן לא בגלל המציאות- כי המציאות לא קשה חלילה, אלא בגלל הפרשנות שלנו.

אם תצליחי להפנים שבעלך אוהב אותך, ואין לך שום מתחרים, תתחילי להרגיש שבע"ה גאולה בקשר שבניכם.

ובאמת בפוטנציאל הקשר הזה בין בעלך לאחיו יכול לעשות המון טוב לזוגיות שלכם,
כי אם לבעל יש מקום בו הוא יכול להשתחרר, לפרוק מתחים,
ולהתרענן זה נותן לו את הכוח והיכולת לחזור לבית עם כל הכוחות.

והיות והוא בעל למופת כמו שכתבת, אז בע"ה הוא גם יידע להעריך אותך על זה שאת מאפשרת לו את זה.

בהצלחה רבה רבה!!!

אני אסביר את אי ההבנות,

זה קרה מול כל המשפחה כי כולם ישבו ודיברו עלי והייתי חייבת להגן על עצמי,

הם הגיעו למסקנה שאני קנאית לבעלי בצורה אובססיבית שאני לא מוכנה לשחרר אותו אפילו ליומיים.

אצלם יש מושג מקובל  "לתת לבעל חופש"הוי אומר חופשי גם מהאישה וגם מהילדים והטיפול בהם,זה הצורך שלו פעם ב..ועל האישה לתת לו את זה ולהתבטל גם אם קשה לה כי אם הוא שמח היא צריכה להיות שמחה.

התוצאה:

הוא מאוד כעס על ההתנהגות שלי והחליט שרוצה לגמור את הסיפור

כאב לי על הילדים,ועל כך שזו סיבה מטופשת להתגרש

התנאי שלו היה לבקש סליחה מכולם אמא,סבתא,גיס וגיסה ורק כך יחזור השלום

מכיון שעברתי ימים קשים הסכמתי לוותר על האגו ולקחתי על עצמי את האשמה,אני לא בנויה למלחמות

"אל תהיה צודק תהיה חכם"

מקוה שעשיתי את הדבר הנכון ולו רק למען הילדים.

בברכת "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.."

אמן

אם "כל המשפחה" יושבים ומדברים עלייך - הבעיה היא קודם-כל אצלם, בענין הזה.

"לתת לו חופש" - זה ענין שבין בני הזוג. יתכן גם הפוך, שהאשה צריכה לצאת לנפוש. ענין שביניהם - ורק ביניהם.

וגם אופן ההתנהלות כשמתארחים, זה רק ביניהם.

זה שבעלך "מאד כעס" בעקבות דבריהם על התנהגותך, מראה שהוא עדיין תלוי בהם, לפחות חלקית. זה לא כ"כ טוב.

אפשר להעריך קצת, לפי הכתיבה, מה ה"מנטליות" של משפחתו בעניינים אלו. גם האמירה הזו שלהם, גם ה"דיון הפומבי"..

יפה מצידך, ש"ויתרת בשביל השלום", אבל יש מקום - בשעה נינוחה - לשוחח על הדברים הללו. הן על ההבדל בין "זמן חופשי" כשצריכים - האיש או האשה - לבין קביעה של דבר כזה לא ביניהם בלבד. והן על עצם הבעיה כשדנים על מישהו "במשפחה".

בהיות שהוא "בעל תשובה", אז כדאי להציע שאולי תבררו עם תלמיד חכם חשוב ומבין בענייני משפחה, כיצד הדרך הנכונה, שביל-הזהב, בעניינים אלו. גם של ה"ביחד" מול הצורך אולי לפעמים ב"רשות היחיד". גם של "שמירת המרחק" מהפיכת נושאים שביניכם לפומביים, ככל האפשר.

בהצלחה.

בס"ד

מצטרפת לברכתך- אמן ואמן.

שה' ייתן לך כוח לעשות את הדברים הכי נכון, והכי טוב...

[לפחות ממה שנכתב]

זה סוג של הווי משפחתי, שמאד השפיע עליו.

"כולם אמרו" שהיא כך, כביכול. אז יוצא שהיא "רבה איתם" על דבר כ"כ "בסיסי ומקובל"......

ולכן אמר שזה לא יתכן, ושתתנצל..

ולא קשור ש"למשפחה שלו אין זכות".. הרי הם לא שואלים אותך או מישהו אחר פה.. ולא בגלל שהמשפחה לא נוהגים נכון - כבר "ממליצים" לא להישאר.. מוגזם.  וגם לא בגלל איזו אמירה חד-פעמית, ששייכת לאירועים נדירים.

הכי  טוב, לברר ביניהם בנחת, וגם להשתדל שיקבל הדרכה נכונה מרב שמקבל את דבריו.

בין הפרחים כבר תפוסים השבת. ממש מקום יפיפה וגם המחיר נחמד.

לבעיות מהסוג הזה,

שם בטוח יידעו לענות לך.

פני ל"הפתעה!"

בהצלחה!!

כי נפל לך עגיל יהלום? את חיבת לחפש אותו, כי יכולים לדרוך עליו וזה ישבר...בכל אופן לא תדליקי הרי את האור

מה שאסור אסור, נגיעה לפני החתונה זה ממש אסור

גם לנו היה מאוד קשה בנושא הזה, וכמה שניסינו (ובאמת ניסינו) לא הצלחנו לא לגעת.

בנס עצום, הצלחנו לא להגיע למקומות רחוקים מדי.

זה הוסיף לתקופת האירוסים שלנו הרבה מתח ותסכול, ונשמע שאתם גם במצב הזה עכשיו.

בדיעבד, היינו צריכים להוסיף עוד הרחקות (כגון- לא לשבת לבד בחדר אפילו עם דלת פתוחה כשזה הרבה זמן, לא להיות ביחד בשעות מאוחרות, לא לשבת קרוב מדי, לא לשבת על אותה מיטה). עוד נושא כאוב- כדאי להגביל את השיחה בנושאים אינטימיים, ולדחות את מה שאפשר לאחרי החתונה, דיבור על נושאים אינטימיים עלול להוביל במהרה למצבים אינטימיים, גם גופנית.

מה שכן עזר זה לחשוב מה יהיה אחרי החתונה. כל חודש יש את תקופת הנידה, שהיא ניסיון קשה לא פחות מאשר לפני החתונה. לכן, חייבים לפתח את היכולת של התקשורת ללא-מגע ושל האיפוק ודחיית הסיפוקים, כי הנושא ילווה אתכם בשלושים שנים הקרובות. אל תתייאשו מהמחשבה הזאת- בהתחלה זה הכי קשה, ועם הזמן מפתחים עוד דרכי התמודדות- אחרי החתונה הייתה רק פעם אחת שנגענו בזמן הנידה, למרות כל מה שהיה לפני החתונה.

גם אם אתם לא מצליחים לשמור נגיעה, חשוב שתגדירו קווים אדומים שבוודאות לא תעשו אותם, ולא לזרוק הכל ולהחליט שאם לא שומרים נגיעה אז אפשר לעשות הכל. חשוב גם לא להרחיק את הקווים האדומים כל הזמן בחודשים שעוד יהיו עד החתונה...

בהצלחה ואל תתייאשו

תנסו להיפגש פחות ולשמור על יחוד

וגם להבהיר לעצמכם שאין מצב שזה קורה.

ובכללי הוספת קדושה ולימוד בלי קשר לזה ספציפית

להתפלל לה׳ לקירבה.

לנסות לא לשקוע בזה וחשוב עכ

הרגשת הסיוט אחכ היא גכ עצת יצר הרע שאומרת תעשה משהו רע ואחכ תרגיש רע שעשית את זה, זה מספיק.

בכמ בהצלחה!!

כל השאר עדיין מציקים (לאחר חישוב- הכל קיים כבר יותר מחודש, חלק יותר מחודשיים, בלי לדבר על ריהוט שכשהגענו היה שבור וכו' אנחנו בדירה 3 וחצי חודשים)הוא גר בקומה מעלינו, חלק ממה שהוא ביקש היה צ'קים מראש לשנה+צק ערבות. אם עוזבים דירה מסיבה כזו וסוכם על קנס מהצד המבטל במידה ועוזבים את הדירה לפני תום החוזה- עדיין משלמים קנס?

אנחנו שוקלים ברצינות לעזוב את הדירה. בלתי אפשרי לגור ככה עוד 9 חודשים...

זה בדיוק התכנון שלי...

יש פה מישהו בפורום שיכול לייעץ לי כמה זמן נחשב זמן סביר לתיקון רשימה של פגמים בדירה?

תודה!

אציע לך להעזר בנסיונם והצעתם של "משיח עכשיו!" ו"דרור 24"

אחרת תמשיכו לטרוח ולכלות את זמנכם ויתכן והוא גם ידרוש לחייב אתכם בתיקון מרושל שלטענתו גרם נזקים וכד' ועוד המצאות שבעלי נכסים אוהבים לטעון

לו היה מדובר במקרה חד פעמי החרשתי,

אבל נראה שזו התנהלות קבועה מצידו

לכן אתם יכולים לצאת מהדירה תוך שבוע, אבל למה לכם בלגן?

תעשו רשימה של כל התיקונים.

תודיעו לו שהצ'ק הבא מבוטל והכסף הולך לתיקונים, העודף מזה ילך אילו.

ושלום על ישראל

שיתכן והם עלולים להתבע עליהם (כמו ביטול צ'ק)

נסו לעבור על החוזה שוב, הסתכלו על סעיפי החובות שלו

שם בד"כ כתוב תוך כמה זמן הוא אמור לתקן את הנזק.

לעיתים, יש כאלה שכותבים שהתיקון צריך להעשות "תוך זמן סביר" כדי לכסות את עצמם, מבלי לציין זמן מוגדר.

אם כך המצב הייתי ממליצה להתייעץ עם עו"ד. מנסיון מר.. לעיתים רק זה מציל את המצב

בהצלחה רבה!

נתתי את הרשימה של הדברים הבעיתיים והוא ניסה לשכנע אותי שזה לא נורא ואפשר לחיות ככה. אני מקווה שיגיע בימים הקרובים לראות את הבעיות, אם לא- נעזוב, זה כבר לא מצב שאפשר לחיות בו בדירה.

אה, ובחוזה לא כתוב זמן לטפל בבעיות, וגם לא זמן סביר, נקודה לשים לב אליה בחתימת חוזה...

ממליצה לכם בכ"ז להתייעץ עם עו"ד. לעזוב סתם כך, יכול לגרום לבעיות.

גם אם הוא לא מתקן, אין לכם גיבוי בחוזה..

בהצלחה בכל בחירה שתעשו

כתוב "הוצאות לתיקונים הנגרמים כתוצאה מבלאי סביר או שאינם באחריות השוכר או כאלה המגבילים את השימוש בדירה יחולו על בעל הבית והשוכר רשאי לבצעם על חשבון בעל הבית אם בעל הבית לא תיקן את הדרוש"

אז אמרנו לו או שהוא בא בעצמו לתקן ביום-יומיים הקרובים, אם זה יתעכב להזמין איש מקצוע והוא אמור להחזיר לכם על התיקון.

ואתם מבקשים שהוא יתקן עוד השבוע

ותציעו (כמובן בדרך נועם ולא בתקיפה)

שתזמינו בעל מקצוע שיתקן

ותתחשבנו על זה בתשלום השכירות

אם בעל הבית באמת עסוק ואדם רציני

או יבין את הצורך ואולי יאפשר את הדבר השני

אחרת אני מאמין שתוך זמן קצר הוא ירוץ לתקן לכם את הדברים

כדי שלא יפגע לו התשלום

אל תחכו לו

חוץ מזה,

שאני לא בטוח שהוא האחראי לתפוס אותם

כי זה לא בדיוק נזק רגיל

ומקובל שהדברה נעשת על חשבון השוכר

וכל הדברים הללו הם על המשכיר זה עניין של תברואה בדירה.

תנאים שאי אפשר לחיות איתם

בס"ד

כי ממה שהבנתי עשית את הבוטוקס , 
ואז הפכת להיות יותר יפה בעיניו?

כעיקרון אני לא חושבת שנשים צריכות לספר לבעליהן על טיפולים קוסמטיים,
כי חלק מהדברים באמת לא נעימים.
(נניח לי לא נעים הרעיון שמוזרק חומר בשפתיים,
ואני כגבר לא הייתי רוצה לדעת. במחשבה שנייה גם לא כאישה.) 

לפי אמונתי אם את משקיעה ביופייך לפי טעמו של הבעל, ולמענו,
הוא לא חייב לדעת בפרטי פרטים מה בדיוק הטיפול שעשית בשביל זה. 
יותר חשוב לדעתי זה לא לעשות דברים שהתוצאה היא לא לטעמו של הבעל.

לגבי הונאה וכאלה- לא יודעת, מה שכן אני לא יודעת אם באמת זה שאת יותר יפה בעיניו,
זה בגלל הבוטוקס או אולי דווקא משהו אחר שמצא חן בעיניו.
הייתי ממליצה להפסיק אם זה, ואם תראי שזה חסר לו, אז תחשבי האם ובאיזה אופן לשתף אותו.
(למשל לומר שיש טיפול קוסמטי שהתוצאה שלו כך וכך, ועשיתי זאת לכבוד החתונה, ולשאול אם הוא רוצה שתעשי שוב)

אבל לפרט מה בדיוק, ואיך עושים לא נראה לי כדאי...

התשובה שלי כמובן סובייקטיבית לגמרי. 

אני אישית הייתי מעדיף לדעת.

לפעמים ארוחת שבת (או שתים) יכולה לפתח קשרים

ולגרום שיהיה נעים להזמין בזמנים אחרים

כמה פעמים הזמנו והוזמנו...

עם זוג אחד זה קצת התרחב למעבר

אבל זהו...

תמיד התחושה שלנו זה שבמקום מגורנו

האפשרויות די מצומצמות...

אבל האמת שיש כאן לא מעט זוגות בסטטוס דומה לשלנו...

פשוט לא הולך...

קשה למצוא זוג שגם הבעלים יסתדרו ויהנו אחד עם השני, וגם הנשים.

גם אנחנו מחפשים את החברים האידיאלים.

להורים שלי יש 2 זוגות חברים שהם אפילו יותר מאחים בשבילם. וזה דוגמא שקשה לחקות...

צריך לנסות ולנסות...

ב''ה שיש כיף ואהבה בבית.

באישי.