פורום נשואים טריים (עמוד 480)

ולפעמים המתנה זה דבר מורט עצבים.

אולי אפשר לראות איך לזרז את החתונה

מזל טוב, כיף לך!

ולדעתי, לשקול היטב האם אי אפשר "לקרב" את החתונה.

הפסקה ארוכה מאד בין אירוסין לנישואין, כשהקשר נמשך בפעל - זה לא דבר כ"כ מומלץ. 

בוודאי אפשר למצוא הדרכה נכונה איך לקחת דברים בפרופורציות גם כעת.

אבל זה לא בריא - פשוט לא כדאי - למשוך תקופת "אירוסין" עם תחושה כזו של קרבה - על פני זמן כה רב. שווה ממש להתאמץ כדי לקצרה משמעותית.

וככלל - צריך לזכור שאין כל ענין עצמי ב"קשר" לפני הנישואין. כל עניינו הוא להביא לנישואין בוודאות סבירה ובהרגשה טובה.

אז כדאי ש"תסמני" לך בראש לבינתיים, עד כמה שזה ניתן, מיתון של המהלך. להבחין בין כעת, שזו תקופה שמחכים-לנישואין, לבין כשתהיו בעז"ה נשואים. בינתיים, יותר על "אש קטנה", בנחת, להעביר להילוך "נמוך" יותר. 

ולא מומלץ תקופת אירוסין כלכך ארוכה...

אפשר לשאול למה חייבים לדחות את החתונה כלכך הרבה זמן? (לא חייבת לענות כמובן)

כי אם יש אפשרות לעשות *המון* מאמצים כדי לקרב את החתונה- תעשו את זה, אל תחשבו פעמיים.

זה יכול להיות הרסני...

חיבוק

תקופת האירוסין די סוחטת רגשית.

פשוט תקלי על עצמך כמה שאפשר ותמצאי חברה טובה לדבר איתה (רק להזהר לא להגיד דברים שהארוס לא ירצה שתשתפי בו עוד מישהו...).

אפשר לשאול למה תקופת האירוסין ארוכה כ"כ?

עד כמה שידוע לי תק' אבל לא מונעת נישואין

ולגבי הלימודים, אני חושבת שהסמסטר שבו היו לי את הציונים הכי גבוהים הוא בין החתונה להריון. זו היתה תקופה מהרגועות ביותר שהיו לי (בטח יותר מתקופת האירוסין).

אם  הריון הוא סיבה לדחות את הנישואין הייתי מתייעצת עם רב לגבי זה (למנוע הריון עד גמר הלימודים).

כמובן שמגיעים לרב כדאי לתת את כל הנתונים ולהראות את התמונה המלאה.

לקצר אותה....

אצלנו היה התלבטות אם לחכות שלושה וחצי חודשים לגיסי וגיסתי שיחזרו מחו"ל (הם לא יכלו להקדים) ההתלבטות הייתה קשה ממש! בעלי ממש רצה שאחיו יהיה בחתונה שלו (שזה די מובן...) אבל גם היה לו קשה לחכות... אני רציתי כבר להתחתן אבל גם רציתי שבעלי ישמח... עברו עלינו כמה ימים קשים של התלבטויות והתחבטויות ובסוף החלטנו לא לדחות.

לדעתי זו הייתה החלטה טובה ואני לא מצטערת עליה.

אמנם היה קצת אי נעימות כשהם חזרו.... אבל מתישהו הסברתי לגיסתי שחתונה זה רק ערב אחד שאחריה מתחילים החיים האמיתיים... כמו יריית פתיחה... והיינו צריכים כבר להתחיל

בסוף ב"ה היא קיבלה בהבנה את הדברים ואי הנעימות עברה לגמרי

ברור שאין לך כוח את אחרי יום עבודה .

להגיד שלום לילדים חיבוק נשיקה  ופשוט לנוח,

אם אפשר לנוח בקרבת הילדים מעולה, נניח לראות איתם סרט, 

לשכב לידם בסלון, 

לדאוג לעצמך לאוכל טוב, ולנוח לנוח לנוח.

אם תנוחי חצי שעה , שעה,  כשתקומי, תוכלי להעניק לילדיך אמא שאוהבת אותם ושמחה בהם, ויהי הלכם ערב טוב.

אם תשארי עייפה תהיי אמא מאוד עייפה בלי סבלנות וכו'....

ללמוד להתפשר על דברים, לשלב את הילדים בסדר והניקיון.

להשתמש בחד פעמי, 

ביחד. אולי ביחד תמצאו פתרונות שלא עלו כאן, מתוך היחד. ונצביע ל"יחד"!!)

אם לשניכם יש משרה מלאה מחוץ לבית, למה הוא לא יכול לתרום בשווה לניקוי, בישול, סידור, ארגון, וטיפול בילדים? אין סיבה שאחד מבני הזוג יעשה את העבודה והשני "יעזור".

בדוק ברזל וB12. החוסר שלהם ממש מנמיך את איכות החיים, הכוחות ןמצב הרוח. (לעיתים גם בעיה בבלוטת התריס גורמת לעייפות רבה)

ולכן כדאי שתעצימי את הנקודה הזו

תעשי דברים שיעודדו וישמחו אותך מבפנים..

זה קצת עוזר.

וככה הכלים בכיור יורדים לרמה מינימלית

וחוצמזה,

אצלי מסודר בבית רק בערב שבת. שאר הימים- מהפיכה! אני רק שומרת שלא יהיו דברים במעברים כדי למנוע נפילה.

האם העייפות זה דבר חדש אצלך?

כי אם כן, כדאי לעשות בדיקות דם. ברזל ו-B12

השתמשתי רק בחד פעמי. הקל עליי ממש

צריך שיהיה אוכל ובגדים נקיים. זהו. והאוכל גם יכול להיות טבעול מדי פעם. עדיף טבעול ויותר יחס לילדים מאשר סטייק ואמא גמורה.

יש גם את שיטת העשר דקות שאני עושה כשבא לי להתאבד אל מול מטלות הבית - אני אומרת שאני עכשיו מקדישה רק עשר דקות לסידור הסלון, נאמר, וזהו. כשזה תחום בעשר דקות בלבד מספיקים די הרבה. 

ובדרך חזרה מהעבודה תקני לעצמך משהו טעים כדי שתרגישי שפינקת את עצמך. 

וגם, תעריכי מאוד את זה שבעלך מעריך ומוקיר וכן הלאה, כי לא לכולן יש את זה. 

שותה אוכלת נרגעת קבלת את השקט שלה ואז הילדים באים מקבלת אותם אחרת

אי אפשר להיות מושלמת

משהו בסדר יום שלך עמוס מידי

אולי העבודה עצמה קשה מידי...

אולי הילדים ישנים מאוחר ...

אולי אין לך זמן טוב לעצמך...

אולי את דורשת מעצמך ומהבית מעל ומעבר ....

הכל עניין של תכנון סדר יום

מתחילים ממתי הולכים לישון

מתי קמים

מטלות בית שמתחלקות על פני השבוע.

ויש דרכים להקל : חד פעמי, כשמבשלים לבשל כמות כפולה ולהקפיא. לשטוף כשצריך את הבית וכו...

ב"ה אני עובדת דרך הבית 6-8 שעות ביום עם ילד/ ילדה תמיד איתי ויש לי ב"ה 6 ילדים בנתיים

והכל עניין של אירגון וכמובן ויטמינים חוסר ויטמינים חוץ מכח משפיעים הורמונלית על מצב הרוח ממליצה על ספירולינה , זרעי ציה מחזק מאוד מאוד ואם את מניקה יש אצל החרדיות קרפלך (מקווה שאומרת נכון)

בכל אופן

שבי ותחשבי מה הנקודה שקשה לך איתה

וכמובן שה' יתן לך עיצה טובה ברכה והצלחה

שרית

רכב זה הוצאה די מכובדת בכל חודש- יכול להיות 1000 ש"ח ומעלה.

יש דלק, ביטוחים, טסט ותיקונים.

אם יש לך את האפשרות הכלכלית ברור שזה נח ונחמד וכדאי.

אבל אם זה יקשה עליכם כלכלית והשימוש באוטו הוא לא הכרחי עדיף לוותר...

ואם יש לכם כסף אז בוודאי שאתם צריכים לקנות ולא להסחב באוטובוסים או במוניות.

נוחיות עולה כסף, אין שום סיבה שמי שיש לו כסף לא יסדר לעצמו חיים נוחים ונעימים.

אבל קודם שיהיה לי רכב... 

כל עוד את מצליחה לא להחזיק אחד, תגידי תודה - זה רווח נקי.

את הכסף תשמרי בבנק לימים קשים יותר או בשביל להחזיק את האוטו שיהיה מתישהו.

(ולא כולל תיקונים לא צפויים ברכב ישן יותר)

הוצ' רכב הם יותר מ600 ש"ח בחודש. 

אם הולכים על רכב זול- יהיו הוצ' תיקונים גבוהות

אם הולכים על רכב יקר- יש שחיקה וי"ע שהם עלות לכל דבר וצריך לקחת בחשבון.

אנחנו עשינו איזה סקר שוק קטן כי חשבנו לקנות רכב ואף אחד שיש לו רכב לא יגיד לך שזה מסתכם ב600 ש"ח. מינמום 1000

גם לרכב לא ישן מדי.

(ונזקים שעושים - תלוי ברמת המיומנות בנהיגה שלכם וגם קצת מזל)

אם יש לכם כבר בית, אפילו עם משכנתא, אז תקנו.

אבל אם אין לכם, הייתי קודם משקיעה את הכסף בבית ואח"כ קונה רכב. 

רכב זה בערך 2000 שקלים בחודש.

כולל ירידת ערך והוצאות נלוות.

זה המון כסף.

אני אישית עם רכב צמוד כבר שנים ולא יודעת איך אפשר בלי, אבל אם עוד לא התרגלתם לנוחיות הזאת שווה להתאמץ עוד כמה שנים ולחסוך לדירה. זה קריטי.

אם אתם מחליטים לקנות, באמת לא כדאי חדש. עדיף ישן וכדאי אמין.

לא התחילו כאן דיונים על איזה.. יש ניסאן אמינות, גם סיאט אולי. וולבו ישנות זה אדיר, עולה גרושים ושיא הנוח, אבל צריך לדעת איזה כדאי וכו' והן שותות דלק. את זה תשמרו לזמן שיהיו כמה ילדים ותצטרכו אוטו גדול..

זה קצת מסובך- לשים את העגלה (אם לוקחים) בתא מטען ולשלם לנהג

אבל אם אתם נוסעים ביחד זה ממש לא בעיה- אחד עם התינוק ואחד עם העגלה ומשלם

הנסיעה עצמה- תלוי בתינוק- נראה לי שרוב התינוקות דווקא יותר רגועים באוטובוס (על הידיים..)

מאשר ברכב (סלקל)

תלוי לאן את נוסעת וכמה אוטובוסים את מחליפה בדרך

ו.. אם זה בין עירוני- אם העגלה מספיק קלה שתוכלי להכניס לתא מטען בלי בעיות, או אם בעלך בא איתך- שזה הרבה יותר עוזר.

מבחינת ציוד והכל- כדאי להתארגן בצורה שתהיה נוחה לנסיעה ולא להביא דברים מיותרים מדי.

אנחנו לפעמים נוסעים באוטובוסים ולפעמים משכירים רכב, תלוי לאן הנסיעה.

זה יוצא הרבה יותר זול מלהחזיק רכב, כבר עשינו את החשבון.

אנחנו נשואים ב"ה כבר 4 שנים ויש לנו שני ילדים קטנים. אין לנו רכב כי אין לנו כסף להחזיק אותו. עד שהתינוק הקטן נולד, היינו נוסעים לשבתות להורים באוטובוסים- בעלי אחראי על הציוד (עגלה ומזוודה) ואני על הילד ולא היתה שום בעיה, להיפך, הילד מאוד אהב את הנסיעות האלו. מאז שהתינוק הקטן נולד, כבר יותר קשה לנו לנסוע באוטובוסים לשבת ולכן כשאנחנו נוסעים, אנחנו משכירים רכב וכך זה הכי משתלם לנו.. אני חייבת לציין שלרוב, העובדה שאין לנו רכב לא מונעת מאיתנו להגיע לאירועים חברתיים שנמצאים במקומות שאפשר להגיע אליהם בתחבורה ציבורית, גם עם הילדים אך כמובן, זה פחות נוח ואם יש אפשרות לרכב, זה בוודאות נוח יותר.

"איך התמודדתם עם תינוק בנסיעות ללא רכב?"

מתמודדים עם תינוקת ובת 3, לא נוח, אפשרי.

כשזה היה תינוקת בלבד זה היה יחסית פשוט.

(מסתובבים עם סלקל שנכנס לעגלה)

"האם הרכב שווה את ההוצאה לאור הנסיבות ?"

כפי שאמרנו, לא.

עם שני ילדים ולקראת לידה שלישית בעז"ה.

אנחנו גרים יחסית קרוב להוריי, אז כשהיינו צריכים אוטו, שאלנו את שלהם. עם הזמן, קצת התרחקנו מהם (פיזית), אז אנחנו נעזרים פחות ופחות, ומסתדרים בתחבורה ציבורית.

בטרמפים, שזו דרך התניידות נפוצה כאן, כמעט שלא נסעתי עם ילדים. אולי פעמיים. הרוב- בתחבורה ציבורית (יש לנו עגלת בייבי-גו'גר שהיא קלה לקיפול, ואת הקטנה הייתי שמה במנשא).

אישית, כשהבנות שלי היו קטנות, הן היו בוכות הרבה בנסיעות, אז דווקא נסיעה באוטובוס הייתה יותר קלה מהבחינה הזו כי יכולתי להרגיע אותן והן מיעטו לבכות, לעומת נסיעה באוטו פרטי.

עוד עניין שיהיה רלוונטי בעוד כמה חודשים הוא החורף, כי לפעמים ללכת ברגל הלוך ושוב למעון/למשפחתון במזג אוויר סוער (וירושלים היא די חורפית) זה קשה ומורכב. אבל אפשר גם להחליט על קנית רכב אחרי הגשם הראשון, או ממש לקראת החורף. מהרגע שאתם קונים, פחות או יותר, אתם מתחילים לשלם. אז גם דחית הקניה בכמה חודשים מוזילה לכם את המחיר.

אז לדעתי, כדאי לנסות להסתדר כמה שיותר זמן בלי רכב, כי זה הרבה הוצאות- גם בקניה עצמה, גם בתחזוקה השוטפת+דלק, גם בבלת"מים וכו'. בד"כ לא קונים אוטו לחודש או לחצי שנה, ואז מתחרטים ומוכרים (למרות שזה אפשרי), כך שבהרגשה שלי, מהשלב שקונים, הולכים על זה לגמרי, ומתחייבים לעמוד בהוצאות של זה.

כרגע אנחנו כן לקראת קנית אוטו, כי נסיעה באוטובוס תיעשה יותר מורכבת הלידה שתהיה בעז"ה (מה גם שצריך בגדי החלפה לכל הילדים+ציוד לתינוק וכו'. זה הרבה דברים להיסחב איתם באוטובוס, מלבד העניין של להעלות את הילדים, לחגור אותם כמה שיותר מהר ולהתיישב מהר בעצמי).

כמה פעמים בחודש אתם נוסעים?

אלו נתונים מאוד משמעותיים.

אנחנו צריכים לנסוע באוטובוס אחד (שעה בערך) ויוצא לנו לנסוע פעם-פעמיים בחודש עם כולם. (7 ילדים...)

זה ממש סבבה. להיפך, כשיש נסיעות שאנחנו לוקחים רכב הילדים עצבניים- צריך להיות קשורים בכסאות, צפוף... אין על המרחב של האוטובוס (ועל תא המטען של האוטובוס...)

בכסף הזה את יכולה לקנות לעצמך בגד כל יומיים... (כמה בגדים נכנסים באלפיים שקל?)

החלטה טובה!

אנחנו זוג+1 ומסתדרים בלי ואנחנו גרים בישוב ונסיעה רחוקה מאוד מההורים שלי

מתי שצריך משתדלים לא להתקמצן על השכרת רכב.

מעדיפים להשקיע את הכסף לחיסכון לדירה.

טסט שנתי 1067 ש"ח. הוצאות לקראת טסט בממוצע 2,500 ש"ח נניח...  במהלך השנה נפרגן בעוד 1000, אם אין תאונות וכו'...

עכשיו...  אם יש דוחות, אז וודאי שזו תוספת, אבל בהחלט אפשר להמנע מהן... ביטוח 3000 בערך... 

לגבי דלק, כנסו לפרופורציה- גם נסיעות רגילות עולות כסף ולפעמים למעלה מ1000 ש"ח. ולא רק זה, אלא שרכב, לרב יכול לחסוך זמן ולהוסיף רווחים (כגון, עבודה טובה יותר במקום שדורש נסיעה ברכב פרטי וכו')

ולמרות שאני חושבת שחיי הרכב מאוד משתלמים. במצבך, שאת גרה בירושלים עם תחבורה משובחת, לא נראה לי שהייתי הולכת על רכב.

1067+2500+1000+3000=7567

7567/12=630

עוד 630 ש"ח להוצאות התקציב החודשי 

בשביל להחזיק רכב

דלק זה תלוי בנסיעות ובאמת כמו שאמרת גם אוטובוסים עולים (לנוסע יחידי זה עולה פחות מדלק ברוב הפעמים)

ואוטו בהחלט יכול לעלות 1500 ש"ח בחודש

אם מכניסים גם את הדלק בפנים

וירידת ערך (משהו כמו 10%-15% בשנה)

כל אחד יעשה את השיקול שלו

אני בדקתי ומצאתי שמשתלם לי להחזיק רכב (אני עובד מפוצל עם מרווחי זמן קטנים)

יוצאים עם הרכב. ולמרות זאת הרבה מאוד פעמים משתלם לקחת רכב ולא לקחת אוטובוס.

630 ש"ח בחודש זה לא 1500!!! ואם זו ההשלכה כל דלק אז סתם כדאי לשים לב שזו תוספת של 870 ש"ח!!!  כמעט מיכל מלא כל שבוע...  קצת מחשבה. מי שנאלץ להוציא על דלק כל שבוע 200 ש"ח, כנראה שיש לו סיבה שגורמת לו להרוויח בצורה משתלמת. ואז הרכב ממילא משתלם. חוצמזה שירושלים זה לא משתלם בכלל, כי התחבורה מעולה ואפשר להגיע ישירות לרב המקומות, בלי החלפות אטובוסים שגורמים לעליות מחירי הנסיעה

ממש בזמן, ושום קושי לא נרשם בעקבות הגיל

אבל לקבל סכומים כאלה לבר מצווה ולחתונה זה בוודאי, בואי נגיד, מזל יפה מאד שלכם שלא כל אחד זוכה לו...

אני משער שגם את מוצרי החשמל + ריהוט + קניות ראשוניות לבית ההורים שילמו? מן הסתם עזרו כספית בהתחלה, אולי גם עד היום?

אני לא חושב שבהכרח זה רע, אבל תביאי בחשבון שלרוב האנושות אין את הפריבילגיות שיש לכם...

מכירה המון אנשים שעבדו בנערותם ולא נותר להם יותר מדי בחיסכון מכיוון שלהורים לא היה כסף לממן להם בגדים\רישיון נהיגה (ולפעמים זה מתוך אידאל).

אז תשמחי בחלקך (:

/השקיעו את זמנם בלימודים/התנדבויות

התיאור שלך כאילו כל מי שיתנהל בצורה מסוימת תהיה לו דירה מנותק מהמציאות, במחילה...

מסטטוס סוציואקונומי גבוה, וגם לי יש במשפחה הקרובה אנשים שבמקסימום 5 שנים ראשונות של הנישואים שלהם קנו דירה. ועוד במקומות יוקרתיים בארץ.

אבל זה לא קשור, סתם צרם לי ההתרברבות של צ'ילי. כך לפחות אני הרגשתי. לא הכל נוחת משמיים לכולם, ומי שיש לו הוא האחרון להטיף בעניינים שכאלה.

אבל כמו שציינו כאן ובשרשורים אחרים, נראה שצ'ילי נולדה למצב טוב בהרבה מאחרים, ויש נימה מתנשאת בכתיבתה שאינה במקומה.

גם את מדברת על לאחר 7-8 שנים, ועל זוג שהתחתן 5 שנים אחריה וכנראה במקום יותר מתקדם בחייו. איך את בכלל משווה את זה למישהי שמספרת שהיא התחתנה בגיל צעיר מאד, כאשר היא ובעלה לא מכניסים כמעט כלום, ושקונה דירה מיד?

זכותה המלאה של צ'ילי לקבל 120,000 ש"ח ממתנות ומהוריה ולחיות טוב. חוסר ההבנה שלה את הזוגות שאין להם מקפצה כזאת בהתחלה היא המפריעה.

וד"א, חיסכון של 80,000 ש"ח שכולו מרווח עצמי, חוץ מכיסוי עצמי של לימודים, רישיון, מחיה ועוד לא הגיונית בעיניי. אני חושב שכל מי שחי במדינתנו ויודע כמה מרוויח נער בגיל הטיפש-עשרה שנמצא במסגרת לימודית מבין לבד שהסכומים הללו די מופרכים.

אני שוב מדגיש, אני לא מתכוון לתקוף את צ'ילי אישית, אבל אני חושב שגם היא צריכה להבין את המציאות בה רובנו חיים.

ממנה????? כתבה בצורה עניינית רצינית ונחמדה וכל כולה אומרת צניעות, ללא כל התנשאות, מתארת שלו זה היה תלוי בהם החתונה הייתה צנועה יותר, מה נדלקתם עליה???וגם היא מספרת שבעלה חסך מגיל נערות... לא הכל נפל עליהם כמן מן מהשמיים... 

אני לא נולדתי למציאות וורודה, ההורים שלי לא עובדים במקצועות מהמעמד הגבוה (מורה ואחות). אלה מה? הם חסכו כ-ל שקל בחיים שלהם כדי שלילדים תהיה נקודת פתיחה אפשרית בחיים. ההורים שלי הקציבו לי לחתונה 60,000 ₪ כולל ה-כ-ל (שמלת כלה, איפור, ציוד לבית, בגדים לשבע ברכות, הכל.) אני לא חושבת שזה סכום אסטרונומי או מוגזם. אני רואה חברות שלי שהתחתנו ולרובן היו חתונות יותר 'נוצצות'. אז נכון, היה את הצד של בעלי שהסכים לשים יותר, ובלי חשבון אבל אנחנו לא לקחנו מהם יותר (הצדדים שילמו על הכל שווה בשווה).

לגבי הסכום של בעלי, בעלי ב"ה בחור מוכשר וחרוץ ועבד במשך כ-ל התיכון בסופ"שים אצל אצל קבלן באיזור הישיבה שלו בעבודות בניה ובחופשים עבד כ-ל החופש. מה שהכניס לו הרבה כסף. מעבר לכך, כמו שאמרתי, את הכסף הוא לא שמר בפק"ם אלה השקיע בשוק ההון דרך בית השקעות. תוסיף לזה את הסכום מהבר מצווה, תוסיף את זה שהוא לא הוציא שקל כ-ל התיכון, לא בילויים, לא משחקים ולא בגדים. למעט רישיון שב"ה הוציא תוך 16 שיעורים טסט ראשון . התשואה שלו בשוק ההון עומדת על 5.2% בשנה בממוצע. ככה תקבל הרבה כסף...

ועוד דבר, גם כיום שאנחנו לא חיים ממשכורת עתק אנחנו חוסכים המון כי אנחנו יודעים שרק ככה נוכל לייצב את העתיד שלנו מבחינה כלכלית ובאמת מצטמצמים (לדוגמא אין רכב אפילו באופק למרות שיכולנו להרשות לעצמנו ולמרות שבע"ה מצפים לילד)

אגב, גם את הדירה קנינו לאחר שנה וחצי ולא מיד אחרי החתונה.

אני לא חושבת שכולם נולדו להורים עשירים שמאפשרים הכל, אבל גם אני מגיד די צעיר (בערך 15-16) כילכלתי את עצמי (למעט לימודים גבוהים וחתונה שההורים שלי חסכו לי מהרגע שנולדתי) כולל בגדים, בילויים, רישיון, פסיכומטרי, מדרשה, ה-כ-ל מכסף שעבדתי עליו. וכן, גם אני הצלחתי להגיע לחתונה עם חסכון קטן למרות כל זה...

לא ניסיתי לרגע להשוויץ או להתרברב במצב הכלכלי של הורי כי אין במה, ההורים שלי עובדים קשה כדי לפרנס את עצמם וכך עשו כל השנים. רוב הילדות שלי עברה תוך צמצום כלכלי שאלמלא זה לא היה אפשרי להורים שלי לחתן אותנו בלי להכנס לחובות.

כל מה שניסיתי להגיד הוא שבסופו של דבר, אני חושבת שהכל עניין של סדר עדיפויות ושל חריצות.

מבחינת בעלי, למרות שיש לנו דירה כרגע, הוא כבר התחיל לחסוך לדירה הבאה. אין חיסכון לחופשות מטורפות, אין חסכון למוצרים יקרים או מותרות, רק לבית. הכיוון שלו הוא לחסוך 6-7 שנים ולקנות בית + משכנתא שאותה תכסה השכירות ו... להמשיך לבית הבא. ככה ההורים שלו עשו, ככה ההורים שלי עשו וב"ה...

באמת צריך ללמוד מכם.

ולדעת להיות חרוצים ולחסוך במה שאפשר.

בעז"ה...

אני מניחה שבגיל הזה ההורים שלו עדיין קנו לו בגדים ואוכל ונסיעות .. לא?

הרבה אנשים היו רוצים לחסוך לדירה.. אבל בנתיים מנסים רק לעמוד בהוצאות הבסיסיות ביותר.

אגב בד"כ מי שלומד בישיבה לא מכניס מעל 1200 שח.. וזה עוד עם ילד.. בלי זה זה פחות.

בד"כ מי שלומד בישבה לא יכול לעבוד כי הישיבה זה משרה מלאה+.

אני מניחה שבגיל הזה ההורים שלו עדיין קנו לו בגדים ואוכל ונסיעות .. לא?

הרבה אנשים היו רוצים לחסוך לדירה.. אבל בנתיים מנסים רק לעמוד בהוצאות הבסיסיות ביותר.

אגב בד"כ מי שלומד בישיבה לא מכניס מעל 1200 שח.. וזה עוד עם ילד.. בלי זה זה פחות.

בד"כ מי שלומד בישבה לא יכול לעבוד כי הישיבה זה משרה מלאה+.

יותר התמודדות כלכלית. אבל אני ממש לא מתחרטת. כיף להתבגר יחד.

אבל לא מציעה לכל אחד. בני הזוג צריכים להיות בוגרים ואחראים

מומלץ (בעיקר אם יש גב כלכלי שיכול לעזור)

כל אחד יכול להגיד היה כיף להתחתן בגיל 6 

( והיום אני בן 6.5 ) מומלץ בחום !!

אני הייתי בשיעור ב, והיא הייתה בשנה שניה בש"ל,

היו כ"כ הרבה התמודדויות שאת חלקן גילינו רק תוך כדי תנועה...

אפרט בהמשך...

בס"ד

אני הייתי שנה ראשונה בלימודים והוא עבד עם משכורת מסודרת

לא מציעה בכלל באופן גורף לכל זוג.

התחתנתי ילדה......

יעזור?

לא שייך אלייך..

"לקרוא מגילה ולחזור לבית"?...  כן.

כל אחד כעניינו. אין מצוה אחרת - ואינו צריך לעשות "הצגות-תדמית"...

מה שאת יכולה לעשות "בקטע הזה".. זה פשוט שכשהוא חוזר הביתה - ימצא שם את החֲבֵרה הכי טובה שלו, "היא חברתך ואשת בריתך", שמקבלת אותו בשמחה ובשולחן ערוך. מתעניינת איך היה בביהכ"נ בקריאת מגילה,אולי שומעת רעיונות על פורים, או מציעה ללמוד ביחד משהו מענייני היום.

את מאד חברותית ובעלך בדיוק ההיפך.. את בסדר, הוא בסדר, כל אחד ישמח במה שהוא ובמה שהשני...

פורים שמח - ותמיד בשמחה.

תנסי לעזור לו רק אם הוא רוצה את זה, ורוצה בשביל עצמו ולא בשבילך

ותזכרי שגם בלהיות חברותי יכולים להיות חסרונות

וגם בלהיות לא חברותי יכולים להיות יתרונות

כך שזה לא שלהיות חברותי זה "חיובי" ולהיות לא חברותי זה "שלילי"

לשמוע מגילה ולחזור הביתה. מה רע בזה?

לא כולם אוהבים שיש כל הזמן אנשים סביבם.

אם בעלי רוצה להיות אם חברים בערב פורים הוא הולך. הוא אוהב את זה, אני לא - מה הבעיה פה?

א. להבין מה הוא רוצה מבחינת חברים- אף אחד? 2-3 טובים?

ב. למקד את העניין בך- לא שאת רוצה לחנך אותו שיהיה חברותי אלא יש לך צורך שבחגים ושאר אירועים- תהיו עם חברים- אז מה דעתו

ג. אם תשובותיו לא עונות על צרכייך- נסי למצוא לעצמך משהו שישמח אותך-אני למשל- בעלי היה גם עייף אתמול, הלך לישון עם הילדים, ואני יצאתי לראות את הריקודים בישיבה שלנו, ופגשתי שם חברות. אני לא אגיד לך שלא היה בי צער על כך שהוא היה שם, אבל אני נהניתי מאוד. 

ואם את רוצה שתזמינו חברים והוא לא רוצה להשקיע (למה הכוונה?)- את תזמי את ההזמנה והוא כבר יהיה נוכח באירוח- אם הוא מסכים...

בהצלחה!!! שיימלא ביתכם שמחה וחברי אמת!

זה לא שהיא רצתה ש"הם" יהיו עם חברים. זה ענין אחר, וככל נושא כזה מגיעים לעמק השווה.

ה"בעיה" פה היתה, שהיא אמנם ממילא החליטה שהיא נשארת בבית עם התינוקת - אבל "הפריע" לה שבעלה לא הלך לרקוד.. "שמע מגילה וחזר הביתה". כלומר: הוא אישית, בפני עצמו, לא היה ב"סטייל" שהיה מתאים עפ"י דמיונה ותכונתיה הלגיטימיות-לכשלעצמן.  לא משהו שלא עשה "איתה".

את אוהבת חברה ויצאת מבלה נהינת מה את  רוצה ממנו??

הוא שונה נכון? יש לו צרכים אחרים משלך.

בחייך הבן אדם היה אחרי צום שמע מגילה עייף , הכיף שלו זה לישון ולנוח.

מה הוא אשם שאת היית מעדיפה לעצמך פעילות אחרת??

הוא לא מוכן להשקיע בזה לגמרי זכותו, הוא מאפשר לך להזמין למרות שהוא לא בקטע, תשמחי בזה.

הרבה נשים היו שמחות שאחרי המגילה הבעל חוזר הביתה להיות איתן ובבית ולא יוצא לבלות עם חברים.

בהחלט היו שרשורים בדיוק הפוכים: אני אחרי לידה עם הקטנה בבית , לא די שאני תקועה איתה כל היום הוא יצא לבלות ואני שוב נשארתי איתה לבד בבית באסה אמיתית.

כשמכבדים אחד את השני ואת הרצונות והצרכים אחד של השני, 

הרבה יותר קל ונעים ביחד.

תני לבעלך להיות שונה ממך.... אם הוא רוצה עזרה תני לו אבל אם לא אז תניחי לו וקבלי את זה שהוא כזה

אני גם מאד אוהבת חברה ובעלי מסתפק בחבר- שתיים.

כל עוד הוא לא מונע ממך חברה מה הבעיה?

תחשבי שכמו שלך טוב המון חברות וחברה לו טוב חבר- שתיים.

+לכבות מהמתג שבחוץ למשך רבע שעה ואז להרים

לפעמים נגרם מהרבה הפסקות חשמל

תנסי ואם לא אז טכנאי

לא הייתי שם בעצמי אבל אחותי הייתה שם ואמרה שממש יפה והם נהנו. שילמו שנה שעברה בתקופה הזאת 400 ש"ח ללילה.

דרך גרופי

נשמעים אנשים נפלאים.

עד שאתם מדברים על "לחגוג על".. כל רגע אתם חיים את הסיבה לשמחה. ב"ה.

אבל נכון שזה גם חשוב..

אז מה שאפשר לעשות - קודם כל כמו שעשיתם. לומר: אנחנו נחגוג בעז"ה, דחיה קלה בגלל המצב הנוכחי, שגם הוא-עצמו חלק מהסיבה לחגוג.

ותראו. אם תרגישי מספיק טוב בזמן הקרוב - אפשר לנקות לפסח ואולי לצאת לפני כן. 

אם לא - אפשר לדבר עם ההורים להשאיר אצלם את הילדים בחוה"מ. ולצאת אז ליום חופשה. עם צימר או בלעדיו.

ולכל היותר - אחרי פסח. דומני שאין כל איסור לצאת לחופשה בימי ספירת העומר. רק קצת להיזהר יותר.

[ובקשר לדירה - סבלנות.. גם זה יבוא בעז"ה. יש סיכוי גם שמחירי הדיור ירדו. ומכל מקום, העיקר שיש לכם "בית" - ובית בהרכב מפואר מאד..]

האמת, חיכינו להזדמנות לנפוש רק שנינו כי זה כבר ממש נחוץ..

בשביל לצבור כוחות פיזיים ונפשיים להמשיך במרוץ החיים- עבודה-בית- ילדים ובעיקר לחיזוק הקשר הזוגי שהופך עם הזמן למונטוני ושגרתי...

בע"ה מקווה שיסתדר..

פרחים ומכתב מרגש

ולתאם....וביביסיטר... ולאן לצאת....

מצאנו פיתרון מעולה.

אחרי שהילדים נרדמים, עורכים שולחן, מדליקים נרות , מכינים אוכל (גם אם זה רק חביתה וסלט, העיקר שיהיה מוגש יפה) מוזגים קצת יין בכוסות זכוכית, ומעמידים פנים שאנחנו במסעדה!!

זה נורא משעשע. ומרענן. והכי חשוב.... מיידי!!

אם חופשה ארוכה ורצינית לא מסתדרת לכם עכשיו רק מי-יודע-מתי אחרי ל'ג בעומר, 

אז קודם כל תצאו לחופשה קצרה, שתתן לכם קצת כח עד החופשה הגדולה המיוחלת.

חופשה של יום שלם מהבוקר עד הלילה.

יום אחד אפשר להסתדר עם ילדים ועבודה.(קשה אבל אפשר)

תצאו ככה ב8 לאחר ששלחתם את הילדים ללימודים,

תעשו טיול בטבע, או  תשכרו צימר (יש צימרים עם בריכה לפי שעות) ארוחה במסעדה וכד'

קצת ירענן אתכם..

לנו איכשהו יוצא שכל שנה ביום נישואין אנחנו אסורים וזה הדבר הכי מעצבן בעולם. אז לפעמים היום נישואין עובר ושוכחים ולפעמים אנחנו דוחים קצת את החגיגה.

האמת שאף פעם לא יצאנו לצימר ביום נישואין כי הוא באמצע החופש הגדול וזה יותר קשה. 

אבל אם אתם רוצים לצאת עכשיו לצימר- זה זמן מעולה. יש עכשיו צימרים פנויים מהיום למחר. ומזג האוויר מעולה לישיבה בטבע, ישיבה בטבע יכולה גם לעזור עם בחילות...

(אנחנו יצאנו לצימר לאחרונה דווקא לא בצפון כי זה היה לנו רחוק מידי - יצאנו ליממה אחת. והיה מרגיע ומגבש וכיף.)

אני אישית לא מסוגלת לחשוב לצאת ליותר מלילה אחד או שניים לכל היותר. אמנם לא מספיקים הרבה כמו בשבוע אבל לעזוב את הילדים לכמה ימים זה ממש קשה לי..

אבל גם חופשה קצרה מצריכה תכנון וזמן

כשאני חושבת על זה, מצחיק שיצאתי ממש אנטי-תזה של ההורים שלי שהיו משאירים אותנו כבר כתינוקות אצל סבא וסבתא ונוסעים לשבוע-שבועיים לאילת או חו"ל. בתור ילדה- היה לי סבבה ממש ולא הרגשתי חוסר בכלל, חופשה אצל סבא וסבתא היה אצלנו שיא החופש הגדול אבל עכשיו כאמא אני לא מסוגלת לעזוב ואפילו לילה אחד אני מרגישה נקיפות מצפון...

נראה לי שזו הסיבה העיקרית שאני כן צריכה לשחרר ולתת לעצמי חופש נפשי וזמן לזוגיות ולא רק ילדים-ילדים-ילדים..

ואני בטוחה שהילדים שלי ישמחו לקצת שחרור מאמא הלחוצה ואולי יזכו לקבל אח"כ אמא יותר משוחררת (אולי...)

תודה על העצה

היו נוסעים לחו''ל לשבועיים כל שנה, וגם סתם באמצע שנה יום פה ושם, ואנחנו הרבה ילדים בבית.

ת'אמת?  זה היה ממש כיף!

כשהיינו קטנים - הלכנו לדודים / סבתא וחגגנו,

וכשגדלנו - נהננו מקצת ''שקט'' 

אל תדאגי שהילדים שלך ''יסבלו''.   כמו שכתבת - אמא רעננה קצת - זה בשבילם יותר.

זה בעיקר קשור לגודל ההכנסה

כי מי שמרוויח 8K-9K לא דומה למי שמרוויח 4.5K

ולבקש שנרשום את ההכנסה שלנו זה לא הכי נעים

מה גם ששכירות במקומות שונים עולה ממש שונה.

בעלי בסדיר אז מקבלים תשמ"ש- מכניס 4,300

הכנסות שכירות מדירה שבבעלותינו 2,100

הוצ' משכנתא (2,352)

שכירות שלנו (2,200)

קניות גדולות כלליות (בד"כ כשעושים שבת בבית ) פעמיים בחודש (350*2=700)

קניות קטנות של יומיום- חלב לחם ביצים גבינות וכו' (200)

הוצאות חשמל ומים (80)

חיסכון- כל מה שנשאר בניכוי הוצ' מיוחדות זה בממוצע יוצא לנו 500 ₪ בחודש...

אני סטודנטית אז כרגע לא מכניסה כלום. הלימודים ממומנים חצי ע"י ההורים וחצי ע"י מלגה (סחל"ב)

ומראה חיצוני משתנה, וכן ככל שיש קשר פנימי , החיצוניות משפיעה פחות.

דעות והשקפות תלוי כמה עקרוני וכמה המרחק, אף פעם אין התאמה מלאה כי כונו שונים,

אבל ככל שהדעות רחוקות יותר דרוש יכולת הכלה וסבלנות גדולים יותר , ולממצוא מכנה משותף אחר לקשר.

לקשר צריך להיות כנה משותף יציב.

לקבל את השני כמו שהוא מבלי לשנות אותו, 

תקשורת טובה, בעזרתה מתמודדים עם הקשיים והמחלוקות.

סבלנות.

אדם שנותן מעצמו ולא מתחשבן כלפיך

שאוהב אותך ורוצה אותך

יראת שמים (לאו דווקא בקטע של לומד תורה כל היום, אלא אחד עם ענווה שמסוגל להכיר בכך שיש ה' מעליו, וששואל רב אם יש לו שאלה... בשביללי יראת שמים זה אדם שאמיתי עם עצמו ואלוקיו)

כל אחד יפרש איך שהוא רוצה

זה יותר חשוב מכל דבר אחר בתחום המידות.

בס"ד

אבל אין לי נסיון, וזה ממש תלוי אם הוא היצור לדברים מהסוג הזה...

מזל טוב!

ומקבלים סלסלת פיקניק יפה ובה ארוחת בוקר עם כלים וכד'...ממש יפה ונחמד.

קצת יקר...

נשמע אדיר.

יש אתרי אינטרנט לכך.. פעם ראיתי, תחפשי.. 

אני לא מכירה אחד כשר אבל בטח אפשר להתקשר לשאול..

מצטערים

[חוזרת על עצמה..]

אם תהיינה מעוניינות - לבדוק אם הן מוּכָּרות, ע"י אנשים אמינים כאן.

וכן כש"מצרפים", לוודא.

/Forum/Forum.aspx/f23

יש סידור מקסים שנקרא "יום החופה לחתן" (יש גם לכלה)

אפשר להטביע על זה את השם שלו,

מתנה מרגשת ושימושית לדעתי

מזל טוב!

יש כאלה עם כיתובים יפים או שחורטים משהו אישי (בעלי עשה לי... )

מגנט חמוד

משהו שמסמל תכונה שלו?

ספר שהוא עשוי לאהוב

לכל יום לקחתי איזו משאלה לחיים העתידיים וקישרתי לה חפץ

נחת - כרית רביצה

פרנסה - ארנק

וכן על זו הדרך...

תהיי יצירתית

מזלטוב