פורום נשואים טריים (עמוד 479)

עולה 160-200 ש"ח אבל משמיד אותם אחת ולתמיד

פותר כמעט את כל הבעיה

- אם יש במקלחת בגדים שלבשתם, ועליהם שאריות מזון הגיוני שהם יגיעו לשם

- ריסוס גם עוזר לפעמים

- שמעתי על מקל קינמון

- סוכר דבש ושאר דברים מתוקים- במידה וניתן לאחסן במקרר עדיף

וגם.. לעיתים צריך להבין שזה גם לא כל כך עובר.. על העלמות נמלים, אין ביטוח. גם מחברות ההדברה- אגב..

מקווה שלא זה המקרה אצלכם.

בהצלחה

סתם מסתובבות...באמת לא באות לאוכל!

עכשיו ריססנו באיזושהי נקודה חשודה ובנתיים אין ב"ה...נקווה שימשיך ככה!

תודה רבה!

פשששששששששש...

תביאי כמה שילמדו את אלה שלנו איך מתנהגים בבתים של זרים...

יש דבש נמלים ששמים אותו בקינים של הנמלים ואמור לעזור

גם אצלנו היו המון, גם במטבח וגם בשירותים-מקלחת.

בהתחלה הזמנו הדברה טבעית (שלא דורשת ריקון ארונות ובריחה החוצה). היא יקרה יותר ב-100 ש"ח מהדברה כימית, אבל גם פחות מסוכנת.

אח"כ, בעלי פשוט עקב אחריהן לחורים שלהם, ובסוף עבר עם אקדח סיליקון על כל החורים (וגם מה שרק נראה כמו חור, כל הפינות והחריצים בפאנלים ובין החרסינות). לא תמיד זה הכי אסטתי, אבל חשוב דווקא סיליקון לבן (ולא שקוף) כדי שאפשר יהיה לזהות אח"כ חורים באיטום.

אנחנו סבלנו מנמלים בצורה נוראית. שילמנו למדביר 250 שקל, והבעיה נפתרה, לפחות ליותר מחצי שנה. יש אחריות לשנה, אבל היא עוד לא עברה, אז אני לא יודע מתי ההדברה באמת תפוג. בתקווה שאחרי שנעזוב את הדירה הזאת. 

בכל מקרה, 250 ש"ח זה לא הרבה כסף בשביל השקט הנפשי הזה. הייתי משלם יותר אם הוא היה דורש, ובכל זאת הייתי שמח.

שווה כל שקל.

הייתה לי גם בעיה של נמלים במטבח בבית והזמנתי מדביר שהשתמש בחומרי הדברה ירוקה נגד נמלים ללא סיכון למטבח (אוכל וכדומה..) וכבר חצי שנה שהן לא חזרו... ממליצה בחום - חברת הדברת נמלים

מצית יוקרתי,

מעמד לנר הבדלה,

ובחיאת! מנהלים, צריך לנעוץ שרשור מתנות!

אנחנו עשינו בצרעה ולקחנו קייטרינג זול, יצא ביחד (כולל האולם) 109 ש"ח למנה.

ובד"כ הם לא מוכנים להכניס שום קייטרינג חיצוני

ושום משגיח חיצוני

אחד מאד זול - הוריד מחירים ועד כמה שאני יודע באיזור ה70 80 למנה
שזה האולם הותיק יותר שם - באר מרים

ויש אולם חדש דנדש - ניקנור יחסית זול מחיר מדיוק לא יודע

יש להם שלושה אולמות

אחד חדש בירושלים(תלפיות) מול מה שהיה פעם ירוק בעיר(פאלס).
פאלס חזר להיות פאלס.
אחד במצפה יריחו

ועוד אחד חדש בשער בנימין - ניקנור

להורים המבוגרים אפשר תמונה של כל הנכדים, חפץ נוי כמו אגרטל, או חפץ למטבח  כמו קנקן שתייה, סט סכינים איכותיים,

להורים עם הקטנים משהבו יותר פרקטי כמו מעבד מזון, פוך מפנק, סיר פלא, מחבת פנקייקים, שובר לארוחת בוקר זוגית

מתנה לאבא : ארנק , הגדה, כוס יין לקידוש, פק"ל קפה

יישר כוח!

1. דברים לשולחן הסדר? קערת פסח/כלי למצות/מלחיות מעוצבות/מפה יפה/כלים יפים

2. מה היא אוהבת? תכשיטים? כיסוי ראש? כלי לבי? שובר לאיזו חנות?

3. ספר/הגדה מיוחדת/גביע/מה הוא אוהב?

אם אין להם

זה מאוג נח כי הוא שולט על פעולת הגז ואפשר לכמה זמן רוצים שהאש תהיה דלוקה ובסוף המכשיר עוצר את זרימת הגז. 

בקיצור לא נראה לי שאני מצליחה להסביר יותר מידי טוב אז הנה הסבר של מכון צומת...

http://www.zomet.org.il/?CategoryID=250&ArticleID=699

לאבא זה לא מתאים אבל להורים - אני אוהבת לתת ושמחה לקבל כל מה שקשור לטקסטיל לבית - ואפשר להתאים מתנה לפי תקציב,

דוגמא: מפות, מגבות (אפשר עם רקמה של השם אבל אז אי אפשר להחליף) מצעים, כיסויי מיטה.

לחברה פחות הייתי נותנת מתנה כזו כי בהרגשתי זה שייך לתחום היותר אישי-אינטימי אבל למשפחה בהחלט כן.

מה לגבי ספרים שאת יודעת שיעניינו אותם? (וכמובן - לא לכתוב הקדשה בתוך הספר אלא לצרף כרטיס ברכה וגם זכות החלפה).

להורים עם ילדים, כדאי לזכור שכשאחים נשואים באים להתארח - הילדים שבבית מפנים להם את החדר, נדרשים לעזור וכו'. צריך לזכור זאת ולא להתיחס כמובן מאליו, ולתת מתנה קטנה לגיסים הצעירים. זה לא צריך להיות משהו יקר, לפעמים שוקולד איכותי, פריט לחדר וכו' - עם ברכה יפה שאומרת "אנחנו מודים לכם על השותפות באירוח, אנחנו ערים לחלק שלכם"

ועוד מילה, כל הכבוד על היוזמה. זה מחמם את הלב לראות שאנשים מוטרדים מהשאלה איך לתת ולהראות הכרת הטוב לאנשים בסביבה.

עצם הצורך הזה - כבר יוצר אוירה טובה במשפחה.

מסכנה גם רצתה לעזור לך וגם יצאה משליטה ושבעטה הכל נהיה חוסר הבנה.

תקום לבד כמו אדם בוגר.

מספיק לה הצרות שלה, היא לא צריכה גם להיות אחראית על הקימה שלך.

מעולם לא נתתי לה את תפקיד השעון המעורר

ואמרתי לה מליון פעם שאם להעיר אותי גורם לה להתעצבן שלא תעיר אותי.

ועדיין גם אם כן נתתי לה כזה תפקיד, לצאת מליטה בצורה כזאת זה לגיטימי?

אם זה היה קורה הפוך זה היה נגמר בתלונה במשטרה.

היא במצב ממש קשה. מה זה הדבר הזה?

היא נשמעת כמו אחת שצריכה טיפול .

יש קווים אדומים גם בסבל של ההריון. מה גרם לה להגיע למצב כזה? איך היא התנהגה לפני ההריון?

אני בהריון ואין הבדל אפילו לא קטן באופן שבו אני מדברת או מתנהגת לבעלי. אני מודעת להריון ומודעת לתחושות הזרות שאני מרגישה וע"י כך לומדת לשלוט בקושי הרגשי שלי אם צריך ע"י דיבור אבל בחיים לא ע"י אלימות מילולית או פיזית. הריון זה לא תירוץ להפוך לאדם משולך רסן

והביטוי "עם פסיכי" מאוד פוגעני.

כל אדם באשר הוא יש לו התקפי כעס לפעמים! אנחנו בני אדם! ויש בנו את הרגש הזה שנקרא כעס או עצבנות!

זה לא קשור להורמונים

ונשים בהריון נשארות אותו דבר מלפני ההריון ב99% מהמקרים!!

אתה כותב שטויות!

זה שאתה אולי ראית אישה אחת בודדה שהיה לה נורא קשה בהריון אז הייתה עצבנית ולחוצה יותר בתקופה הזאת- לא הופך את כל הנשים לכאלה!!

ולא הופך את זה קשור להריון דווקא.

נשים בהיריון יכולות להיות עצבניות מהרגיל, והבעלים צריכים להתחשב בכך, אך כמו שמעין אהבה כתבה - היריון הוא לא תירוץ לאי עבודה על המידות.

זה העצות שאתה נותן..

צריך מאוד להתייחס לבדוק את העניין לעומק ולראות מה הבעיה והשורש שלה.

בכלל לא להתעלם ממנה!! 

אני לא מצדיקה את ההתנהגות שלה, אבל זה מראה שהיא באיזשהי מצוקה נפשית או צריכה ממנו איזשהו יחס מסוים,

יחס של בעל לאישה!!

נכון,צריך להבין מה היא אישה, ולהתייחס אליה כמו אל אישה!!!

לילד קטן או זר אתה לא תחמיא או תאהב כמו את אשתך נכון??

והוא באמת טוב

אולי שווה להשתמש בו רק עבור סירים מלוכלכים ממש ממש

ברמי לוי עולה די דומה ליתר.

ויש לי פיירי אפור-ירוק כמו שכתבו פה, וזה לא עזר לי כ"כ.

חומץ עזר הרבה יותר טוב.

שופכת חומץ לתוך הכלי, מחכה קצת, מנקה רגיל.

כרגע, במצב שאתם מאורסים ועדיין לא נשואים יש בעייתיות לטבול...

אני מצטרפת להמלצה של מושיקו לפנות למכון פוע"ה ולשאול כי יש שם רבנים גדולים שזה התחום שלהם.

המון בהצלחה!!!

בהצלחה!!

אחת שמשקיעה וחשוב לה לעשות למען

נשמע שבעלך עדיין לא הבין לחלוטין מהי המשמעות של נישואין..

ישמחך לשמוע שזה תהליך שלוקח זמן, ואולי נלמד לאורך כל שנות הנישואין

מאידך- שנות הנישואים שלכם אמורות להספיק כדי שיהיה כבר כיוון והבנה כללים

ובוודאי שיש גבולות שלא חוצים, ודברים שצריכים להאמר ולהעשות

לכן- ייעוץ נשמע כדרך הנכונה שתוביל אתכם למקום טוב ונכון.

תשמחי וה' יהיה בעזרכם

את מדהימה!!
נראה שאת אדם שמודע לעצמו והולך בדרך ישרה ונכונה.

אני לא יודעת לתת עצות על המכלול,

אבל ברור לי שאת חייבת למלא את עצמך ולשמח

את עצמך כל הזמן, כדי שתהיי חזקה ושמחה לחולל שינוי.

יש כזה משל שאם יש לך שתי דקות לשים מסכת אב"ח

למי תשימי?

לך או לבנך?

עדיף שתשימי קום כל לעצמך כדי שתהיה לך את היכולת לעזור לאחרים.

תתפנקי ותגדלי את עצמך, לכי לתמיכה נפשית גם לבד, ואל תהיי מסכנה..

כי את כזאת מדהימה!

חופשה נגיד ללכת לחברה ולהגיד לו מה הוא צריך לטפל בבית והוא יצתרך בעצמו ויבין כמה את צריכה לעשות

לא שאני פסיכולוגית סתם נראה לי ככה מה שבטוח זה לא יכול להימשך אבא ואמ שלי[גם חוזרים התשובה]

עושים תורנות בלילה מי קם להביא בקבוק לטינוקת הבוכה.

הפמניסטיות סתאם מאמללות את עצמן.

אישה עם כבוד ונשיות אמיתית לא צריכה את הפוזות האלה.

רק דיבור והעצמה אחד של השני.

תחשבי שה' החליט שככה יהיה, שאחותך תימצא את זיווגה לפנייך. והרי כל מה שה' עושה, זה לטובה.

אתזה גם אני ידעתי להגיד עד שפגשתי את הסיטואציה במציאות..

אבל צריך להשקיע מאמץ באמת לראות את זה, להאמין בזה.

קשה וכואב כ"כ אבל חשוב

לא יודעת מה לומר לך! זה פשוט ניסיון לא פשוט בכלל.....  תשתפי חברות שוודאי מבינות ללבך...

ו....משיח עכשיו...  קודם טקט עכשיו....  איזו תשובה...  הצילו!!   מקווה שכוונותייך היו יותר טובות.

וגם אותי עקפו כמה שנים לפני שהתחתנתי.

ולמי שחי חיים של אמונה זו גישה נכונה ובריאה לענ"ד..

היה לי קשה, אבל מה שאני אמרתי לעצמי- שאף אחד לא התחתן עם הזיווג שלי, נקודה.

חלק מהקושי זה חוסר השליטה על החיים שלי, ואיך שדמיינתי שהם יראו לא מסתדר עם מה שבמציאות,

אבל- אנחנו עובדים את ה' ולא רק את הרצונות שלנו... ועכשיו ה' רוצה שאעבוד אותו כרווקה.

ויהיו שנים רבות בעז"ה שאעבוד אותו בתור נשואה, וכל זה כנ"ל כשחיכינו תקופה מסויימת עד שנפקדנו..

כל זמן והתפקיד שלו.

שוב- לא אמרתי שזה לא קשה אבל זה עבודת ה'..

ולענ"ד העבודה הזו על עצמנו, במחשבות נכונות וטובות לכל דבר, מועילות להמשך החיים בכל התמודדות שיש, זה אימון עצמי.

וגם אם נופלים מידי פעם בעצבות, וזה טבעי לחלוטין, קמים ומתעלים- העיקר ששיש "מגדלור" שהולכים לאורו..

לומר את הדברים. בהחלט הגישה נכונה, אך לא כך עונים את המעוקות.... אשה שמשתפת שהיא נמצאת בבית כשאחותה הקטנה בהריון לקראת לידה לא עונים לה- מה שה' עושה הכל לטובה. אנחנו לא ילדים וליטוף חיצוני וודאי שלא ישנה את הכאב. אם הייתה שואלת מה גשתכם בנושא, זה היה במקום. אבל זו לא השאלה, השאלה היא איך לקבל את העובדה ולא להדחיק?איך להיות שלווה למרות המציאות? והיא מציינת שנסתה לשנות את הגישה. זו קצת עליונות לענות לה תשובה כזו, במילים אחרות- אחותי, את צריכה לקחת את עצמך בידיים כי רק ככה תוכלי להתמודד.

כתבתי מלב מבין וכואב שעבר את אותו הדבר.

היא שאלה איך לקבל ולהיות שלווה, ועניתי לה את מה שהכי עזר לי.

אדם יש את המסלול שהקב"ה העמיד לו, כך שזו לא תחרות. להגיד לעצמך ולשנן- זו לא תחרות, זו לא תחרות. זה המסלול שלה וזה שלי. זה לא על חשבוני.אני בע"ה גם אזכה לכך מתישהו.

אל הר המוריה - אני לא בעד ריפוי כימי כדוג' הריטלין אני בעד ריפוי טבעי - פנימי..אני הולכת ללמוד לשלוט במחשבות בעזרת מאמנת אישית בעז"ה- טיפול CBT- קוגנטיבי רגשי..לעניות דעתי זה הדבר הכי נכון..

מבט קדימה - אל תדאגי הבריחה יכולה להעשות רק במחשבה , לא במציאות

משיח עכשיו- גם אני דיברתי כמוך עם חברה שחוותה את זה קודם..לא העליתי על הדעת שאני אעלה על אותה הרכבת בדיוק..

מנסיון כזה מקבלים רגישות יתר..

אצל אחרים..כמו שאני לא רוצה שמישהו אחר יתנחם בי..זה דבר גרוע שלילי..

אלא שתראי שאת יחסית צעירה - בגילך עוד לא חשבתי ברצינות על חתונה ולא הבנתי למה אני הולכת, אע"פ שלא הייתי מודעת לזה כמובן.

זה יותר כדי שתראי שיכול להיות אושר גדול ושמחה גם אם מחכים המון לישועה.

אני חושבת שזה קשה להתחתן בגיל שבו התחתנתי, יש לזה הרבה חסרונות בעיקר בקטע של הריונות ולידות, אבל את מאד מאד מאד רחוקה מזה. ואם לא היו החסרונות האלה לא היה אכפת לי. היום אני במצב טוב יותר ביחס לאנשים, ביחס עם ההורים וכו'. ויש לזה השפעה חשובה על איכות החיים הזוגיים.

בקיצור, גם אם קשה לך לדמיין עכשיו שזה יעבור ותהיי מאושרת, שתדעי, לפחות בשכל, שאי"ה תזכי להיות שמחה והתקופה הקשה תשאר מאחוריך, ורק כדאי להשתדל לעבור אותה במינימום נזקים..

וגם לא לעובדה אם הכלה הקדימה את אחותה או לא- זו אמת שצריך לעבוד קשה על מנת להפנים אותה

בס"ד

בנוסף לדברים החכמים שנאמרו כאן,

אולי כדאי גם לחשוב על כך שאם לפני שאת מגיעה למיועד לך,
את צריכה לעבור נסיון שכזה- שהוא באמת לא קל,

עד כמה מדובר באדם מדהים, וקשר מדהים שעוד יהיה לכם בע"ה.

הרי כל מה שאנו עוברות עד לאותו רגע מכין אותנו אליו,

וכל העבודה העצמית הזאת שלך כרגע-

היא עוזרת לך לבנות בתוכך את המקום שיכיל בע"ה את השפע האלוקי העצום שמחכה לך

תמשיכי להתפלל, ולהאמין, שהטוב שלך רק מחכה לך.

ואגב- חתונה היא לא ניצחון בתחרות כל שהי.

אני הייתי הראשונה בכיתה שהתחתנה, והשנייה שהתגרשה...

הראשונה שהתגרשה זו הייתה השנייה שהתחתנה.

דווקא בנות שלקחו את הזמן ב"ה נשואות באושר.

אבל הנקודה שלי היא שמי התחתנה ראשונה זה לא כמו מי הראשונה שסיימה את המבחן.

יש כאלו שהמסע שלהן אל החתונה קצר יותר, יש כאלו שהמסע הוא ארוך יותר,

מה שבטוח שזוהי טובתינו האמתית, ובע"ה כאשר זה יגיע, נבין למה היינו צריכות לעבור את הדרך הזאת,

עד כמה היא בנתה אונתנו, ועד כמה כל זה רק הכין אותנו לאהבת החיים שעוד מחכה לך, עם בעלך בע"ה.

מה אחותך עושה זה ממש שולי.

את צריכה לחשוב בלי קשר אליה אם מתאים לך כרגע להתחתן או מה שכן מתאים לך ולפעול באותו הכיוון.

אני למשל התחתנתי מאד מאוחר, אחכ גם היה לי עיכוב בפוריות ואני חושבת שאם אדם חי בשביל ההשוואה ולא בשביל עצמו - זה מאד קשה. תמיד יהיו בלי סוף, במשפחה, בחברות ובעולם - שמצליחות יותר ממני, שיפות יותר, חכמות יותר, עשירות יותר וכמובן עם מידות טובת הרבה יותר וילדם מחונכים יותר וכו וכו וכו.

מציעה ללך להתעלם מהקנאה, אין מה לעשות - את בנאדם וזה נורמלי - פשוט תעזבי את זה ותחיי את חייך בהנאה (בסבבה

אין ברירה אחרת, אבל עדיף מוקדם מאשר להיות עד גיל 80 עם השוואות כמו שרב באנשים ובעיקר הנשים ביננו חיים/חיות.

בהצלחה!

התחתנתי לא אחרי אחות צעירה אלא אחרי אחייניות שקרובות לי בגיל.

ובגיל לא צעיר במיוחד.( יותר ממך)

שלא נדבר על הלחץ שהופעל עלי עם השנים להתחתן.

את צריכה לבדוק האם העובדה שאחותך נישאה לפנייך זה מה שמפריעה לך או הלחץ הסביבתי.

לפחות לגבי זה מה שהפריע לי.

אני תמיד אמרתי שכל עקבא לטובה זה לא רק כשנוח לי אלא גם כשקשה.

אני לא הייתי מתחמקת מאחותי אלא עוזרת לה ותאמיני שאת תשמחי בלידת האחיין והעובדה הזאת לא תציק לך.

בהצלחה

וזה היה מורגש מאד, בעיקר משום שהיא צעירה ממני בשנה.

4 שנים אחריה נישאתי ואני מאד שמחה באישי וילדיי, אבל לא יכולה לשכוח את טעם המרירות של אותה תקופה...

את המנחמים בחתונתה (אני דווקא הגעתי בלב שמח ומתרגש וכל המרחמים והמנחמים ושאר נשמות טובות הורידו אותי מאד)

לי עזר להתמקד בבנייה שלי- למדתי דברים שעניינו אותי, התקדמתי בעבודה, למדתי תואר שני, השתדלתי לצאת עם חברות,

לקנות בגדים ודברים משמחים- שהיום הרבה יותר קשה לי לעשות.

אז תנשמי עמוק, הרבה תפילות ודמעות להשי"ת ולנסות להתחזק בטוב שבך!

הרבה כוחות!!

בס"ד

כי אם כן השיח הזה, הוא מציאות של זוגות ספציפיים שעליהם כתבתי.

לא כתבתי שחתונה בגיל צעיר מובילה לגירושין,

כתבתי שזה לא  מדד להצלחה בתחרות, כי אין תחרות, ולכל אחת יש את הדרך שלה.

(בדיעבד מבינה שהדרך שלי אגב הייתה ארוכה יותר משיכולתי לדמיין וכללה חתונה וגירושין- ב"ה- כי גם זה חלק מהדרך שה' מוביל אותי בה..)

לא ראיתי אף אחד שאמרה שנישואין בגיל צעיר זה לא טוב,

מה שאני אמרתי בכל אופן זה שלכל בית יש את הזמן שבו הוא צריך להיבנות,

ואת הדרך הייחודית שמובילה לבניין הזה.

לא הבנתי על מה קפצתן...

תודה על החיזוקים והאיחולים - אמן כן יהי רצון

ברכה והצלחה , אושר ובריאות לכולן

אני כותבת מנקודת המבט של הצד השני בסיפור.

אני התחתני לפני אחותי הגדולה וב"ה ילדתי לפני כמה חודשים.

זה לא המצב האידיאלי, זה לא פשוט. בכל זאת, את מין הסתם יודעת ואולי זה לא הדבר הכי טוב לכתוב עכשיו לך- אבל גם לה זה לא פשוט.

אני לא יודעת מה המערכת יחסים שלך עם אחותך, ומה המצב ביניכן- אספר לך על עצמי.

לא תיכננתי שזה מה שיקרה, ובטח שלא הכוונתי להתחתן לפני אחותי. וזה לא שאני התחתנתי ממש צעירה...

אבל ב"ה, הייתה לי סיעתא דישמיא עצומה ובסופו של דבר מצאתי אותו. והיא עדין לא. כמובן שכולם יסכימו שלא הייתי אמורה לא להתחתן רק בגלל זה, ואני חייבת לציין שהיא הייתה מדהימה ושמחה בשבילי ועזרה לי.

אבל עדין- גם לי לא היה קל. אני אוהבת אותה ורוצה בשמחתה. והאמת- זה ממש טבעי שאנשים שונים יתחתנו בגילאים שונים! למה בגלל שהחברה שלנו חושבת שהכל חייב להיות לפי הסדר,אז זה צריך לגרום לה להרגיש לא בנוח, ולהעיב את השמחה של שתינו??

האמת שיש לי עצה קצת אחרת- אולי, אם דווקא לא תברחי (לא ממנה ולא מהמחשבות) אלא דווקא תהיי איתה הרבה, תעזרי לה (הרי צריך הרבה עזרה בתקופה הזו ובטח שאחרי הלידה)- אז יהיה לך יותר טוב? אחרי המעשים נמשכים הלבבות!

זאת אחותך, ואני מאמינה שאת אוהבת אותה. ושתדעי שיש מצב שגם עליה עוברים דברים לא פשוטים...

כיום, שאני באה הבייתה לבקר עם התינוק שלי והיא שם- לפעמים היא כמובן באה, מתייחסת, מנשקת את התינוק. אבל לפעמים לא ממש... ואני יודעת שהיא בלחץ של לימודים ואולי שוב זו תקופה לא הכי טובה עם הדייטים... וכואב לי הלב.

יש לנו אח גדול עם ילדים- ובעבר כל פעם שהיה בא עם אחיין הבייתה, שתינו הקטנות היינו קופצות על האחיין שלנו, ורק רבות מי תשמור עליו יותר.

אבל היא לא ממש ככה עם התינוק שלי... ואני כ"כ מקווה שזה ישתנה לטובה בעז"ה בקרוב.

תזכרי- זאת אחותך, את אוהבת אותה! והעובר שלה ברחם- הוא האחיין שלך! ואת הדודה שלו, תאהבי אותו! אל תפספסי אותו... ותזכרי- שהוא בעז"ה יהיה הבן דוד של הילדים שלך.

תנסי לא לתת ל"חברה" והדעות הקדומות שלה להשפיע על היחסים שלך עם אחותך ועם האחיין שלך.

בסה"כ את בת 25- שזה עוד צעיר, והגיוני שקורה שהאחות הצעירה מוצאת לפני בעל ויולדת לפני. כמו שטבעי שבעז"ה כשאת תתחתני- מין הסתם יהיו בנות גילך שעדין לא יהיו נשואות...

השתדלי כמה שאפשר לשמור על היחסים עם אחותך, בשבילה ובשבילך.

בהצלחה רבה....

 העצה שלך מאד מקובלת ונכונה מבחינה שכלית אך לא רגשית..בתקופה הזו חלים שינויים קיצוניים במצב הרוח, בקבלת המציאות העכשווית של הצד שני, והחוסן הרגשי..זה מצב שלא תמיד מאפשר לאחותך להעניק את היחס, שאת חושבת שמגיע לתינוק שלך מצידה כי הוא לא אשם..(ובצדק, אני מסכימה עם התחושה הזו)

אחותי טרם ילדה אך אני יכולה להגיד לך מנסיוני שתשתדלי להרים טלפון לאחותך, ולהתעניין בה לא רק כשאת צריכה ממנה משהו, כשאת באה לבקר עם התינוק והיא נמצאת תיגשי לומר לה שלום, ומידי פעם לתת נשיקה / חיבוק.נכון, היא לא ילדה קטנה אבל כ"כ צריכה את זה..(היא לא תבקש מאבא או אמא, וגם לא ממך שלא תחשבו שהיא השתגעה)

לך יש את בעלך שמספק לך אתזה,בימים ובלילות היא לבד..!!

אני אומרת לך אתזה מנסיוני כי זה חסר לי , ואם אחותי היתה חושבת על זה , זה היה משפר את ההרגשה והתחושה..והיה פחות קשה..ואת תראי איך יהיה ניכר שהמצב ישתפר לטובה!! אני בטוחה...בשורות טובות לכולנו..ושה' ימלא חסרוננו במהרה..

אל הר המוריה-מסכימה עם כל מילה!

שהיא תתחטן לפני אני בת 14 והיא בת 11

לדעתי  פשוט לשתוק ולשטוף שוב כלי שאת משתמשת בו והוא נשאר מלוכלך...

אם הוא ישאל משהו תגידי שזה נשאר מלוכלך, קורה לפעמים...(וזה באמת קורה, אל תהיי מושלמת כזאת).

כמה זמן אתם נשואים? זה עוד יעבור לו די מהר נראה לי. כמה זמן אפשר לשטוף כלים...

בבית)

תסבירי שזה יצא קצת מלוכלך מהשטיפה , קורה לכולם,

לא אמורים להפגע מזה אלא אם כן הוא נוראאא רגיש...

לא קרה לך ששטפת כלים ואח"כ ראית שנשאר איזה לכלוך?

אם לא- תבהירי בעדינות ובנחמדות שיצן לך לסדר ולנקות איך שאת רוצה 

ושזה מעיק עליך ההשוואה לאמא שלו (גם בדרך השלילה)

"על כן יעזוב איש את אביו ואמו..."[

בשמחה, בהצלחה!

מאוד חשוב שיהיה ערוץ תקשורת פתוח ביניכם לגבי דברים שמפריעים לך או לבעלך. אני עצמי אמרתי לבעלי פעם שאם יש משהו שמפריע לו, אני רוצה שהוא יגיד לי (כמובן, בעיתוי מתאים ובנימה מתאימה). וכנ"ל ההפך. לשתוק ולהשתיק זו לא דרך טובה, בעיניי.

אולי כדאי לדבר עם בעלך על כך שחשוב לך שתוכלו לדבר על דברים שמפריעים זה לזה.

ולגבי הכלים- אם את רואה משהו נקודתי בשטיפת הכלים שמפריע לך, לדעתי זה לגיטימי לבקש שיעשה אחרת (בלי האשמה, ובצורה נעימה).

(ואולי כדאי גם לדבר איתו על ההבדלה בינך לבין אמו. חשוב לומר לו שאת לא אמא שלו ולא רוצה לחקות אותה, גם אם זה מובן מאליו. אולי זה יחזק אצלו את ההפרדה ביניכן ובין הפעולות שאת עושה בבית).

זה עיקרי הדברים. הרבה הצלחה.

קודם כל, תודי לקב"ה מעומק הלב שזה לא להיפך...

כשקראתי את ההתחלה - חשבתי כבר שהבעיה שהוא דורש שאת תשטפי כמו שהיה אצל אמא..

בחור בריא, שמבין את הנזק ב"סדרים המופרזים" על חשבון החיים.

בכללי, אתם עובדים טוב. אל תעשי "כמו אמא שלו", ומה שקריטי לך (ניגוב סירים..) - לא כשהוא רואה, שלא יקיא מהבחילה..

אלא מה? הכלים..

מציע לך לנסות שיחה קצרה, בחיוך רחב לגמרי.

תגידי לו: שמע, אני לגמרי איתך בזה שאתה לא רוצה את הפרפקציוניזם המוגזם, כי זה נראה לך על חשבון "זרימת החיים" הנורמלית. ב"ה שאתה ככה. מה היה אם חלילה היה ההיפך? והיית "דורש" ממני: מצעים מגוהצים, תנגבי כל כוס.. מה הייתי עושה. מזל שאתה כמו שאתה.

כעת בקשה קטנה, ממש פרט - ורק אם לא קשה לך: בין הכלים של הבית מרקחת בבית של אמא שלך (אל תגידי בלעג, כמובן) לבין סתם נקי, יש פער מסויים, שאפשר לעמוד בו בלי להרגיש שאני מבקשת ממך כמו שם.. אז אם לא איכפת לך - טיפה יותר נקי. סקוטש עם סבון, ומים.  אם תרצה "עצה" ממני - אין בעיה. אם בעצמך, כרצונך. תשתדל שיהיה טיפה יותר. מה שתאמר לי שגורם לך בחילה כי זה מזכיר לך נקיון יתר - אני עוברת על זה, העיקר שתרגיש טוב...

מה זה יכול לעשות? ברגע שזה הופך לענין הומוריסטי. לא כבד - ולא חלילה בשמץ לעג למה שהיה בביתו - יש סיכוי שהוא יקח כ"פרט טכני", ויעשה קצת יותר טוב.

ואם זה לא ילך - תניחי לזה. מוטב יחס נקי וענים ביניכם, מאשר כלים מצוחצחים לגמרי לטעמך.

תצליחו.

ב-6 שנות נישואים הראשונות רק אני שטפתי את הבית כי בעלי נפגע מאיך שהערתי לו על השטיפה וראיתי שיותר נח לי לשטוף לבד.

אבל כשעברנו לבית גדול זה כבר היה עומס גדול מידי, דיברנו והחלטנו ששוטפים ביחד.

בהתחלה היו יותר איזורים לא מספיק נקיים, ועם הזמן הוא קלט בעצמו איך יותר יעיל ומוצלח לשטוף.

העיקר להגיד הרבה תודה, תמיד, על כל דבר קטן. לא לקבל שום דבר בבית כמובן מאליו.

המחמאות הקטנות האלה בונות אותנו. 

תודה שקיפלת כביסה,

תודה שהורדת את הזבל,

תודה שהוצאת את הילדים לגן.

ועוד משהו, סתם סיפור על חברה שהיתה אחרי לידה, בעלה רצה לעזור והכניס מכונה עם כביסה לבנה ונכנס לו  משהו אדום שצבע הכל בוורוד... מאז הוא לא עשה כביסה יותר. בקיצור תחליטי אם את רוצה לעשות את זה תפקיד שלך לכל החיים או לתת לו את האפשרות לטעות ולהשתפר.

לא נראה לי שהבעיה היא בשטיפת כלים.

אנחם אותך ואומר רק כי גברים כאלה לאט לאט מתיישרים ומשתנים וכך גם הנשים.

בסופו של דבר ההרגלים מבית ההורים הולכים ונעלמים ואנחנו מפתחים לעצמנו הרגלים (טובים ורעים) משל עצמנו.

אחד העקרונות החשובים בחלוקת תפקידים ואחריות במשפחה היא שכל אחד עושה את חלקו כמיטב יכולתו והבנתו. אי אפשר שבעלי יהיה כמוני ושאני אהיה כמוהו. ולכן כל אחד עושה את הדברים בדרכו, בחיי נשואין לא מחלקים פקודות.

אבל אם את ממש ממש לא מסוגלת לחיות עם האופן שבו הוא שוטף כלים - עשי זאת בעצמך וזהו.

לא כדאי להתחרפן בגלל דבר כזה.

סתם, ועכשיו ברצינות, פשוט תלמדי אותו. גם אם הוא יזכיר את אמא שלו, תסבירי לו שפה זה לא הבית של אמא שלו. זה בית חדש, שלו ושלך ופה את האמא וכאן יש את הרצונות שלך והצרכים שלך. את אישה ואת אוהבת שנקי (לא מצוחצח). תסבירי לו בדיוק מה זה נקי. תוציאי כלים מהארון ותראי לו, "פה יש קצת שמן", "פה יש עוד לכלוך שנדבק" וכו' לא צריך שהסירים יראו כמו מראות, רק שדברים כאלו לא יופיעו. בכלים 

זה יכול להיות פשוט אם הגבר נמצא במצב כזה שאין לו בעיה לקבל את הביקורת ברוח טובה ,

זה יכול להיות פתח למריבה גדולה , או לחילופין לחוסר עשייה מוחלט מצד הבעל .

היא מציינת שיש רגישות מלכתחילה לנושא,  אז רצוי לנהוג בזהירות ובחכמה.

שזה ממש מוציא אותך מהכלים ;)

זה מזכיר לי את עצמי בחלק מהמקרים, אני גם פרפקציוניסט לא קטן, אבל דעתי היא - אם הוא שוטף כלים, שישטוף, רק בשביל ההרגל, גם אם צריך לחזור אחריו, 

על שיפור בנקיון, אפשר לחשוב בהמשך... 

אני יכולה להרגיע שגם אצלינו היה ככה בהתחלה

הוא עושה כלים- למד לעשות יותר טוב

ואני הפסקתי להעיר גם כשזה לא מושלם 

והאמת והשלום אהבו

בס"ד..אני מציע את ה "פיירי" שפשוט מוריד את כל הלכלוך.. עד כדי כך.. שאנחנו שוטפים איתו את הרצפה.. 

וגם כתמים קשים- יורדים בכביסה.. אם שמנו עליהם מעט לפני כן..

סירים- להשרות מעט עם מים ופיירי.. אח"F הכל יורד בקלות..

ואשרייך ..

עדיך להשתשמש בכלים מלוכלכים מאשר להתרחק בגלל זה.. 

להבליג עליהם בשביל השלום בית

הוא צריך להחליט מראש, שרגע שמתקרבות, אומר להן: אצלנו לא נוגעים. אז מכעת, נגיד שלום בלי זה. תדעו מראש - שלא תחשבו שזה אומר על יחס פחות טוב.

אפשר להגיד גם בחיוך וגם בהחלטיות.

ולכל היותר, אפשר לפני האירוע הקרוב, שישלח ס.מ.ס לכל ה"מוּעדות", ויכתוב, נניח: "כדי למנוע אי נעימויות עם הבנות דוד היקרות, אני מודיע מראש שלפי הכיוון הדתי שלנו, לא נוגעים כשנפגשים. אז נסתפק בלהגיד שלום לבבי. זה מבטא יחס טוב לא פחות, אל דאגה.."

ומאד מובנת ההרגשה שלך.

לקח אחד פשוט:

אל "תספרי הרבה לבעלך" על איזו "בחורה רווקה ומדהימה ממש"..  תני לעצמכם קודם כל לבנות את הביחד שלכם בשלוה.

עכשיו - שכבר עשית בתום לב את הדבר - אל תעשי מזה שום ענין, אל תעסקי בחשדות, ואל  תזמיני אותה.

היא תטוס לכמה חודשים, לכם יוולד ילד - והענין יישכח.

אינני יכול לדעת מה בראשו של אדם. ולפעמים גם האדם עצמו לא יודע בדיוק.

אני אמרתי שטעית בכך ש"דיברת" - 

ושהכי טוב כעת זה לא לעסוק בכך, אלא לנהוג כבהנחה שאין בכך כלום - והענין יסתדר עם התרחקותה מהשטח ממילא בעז"ה.

האם יכול להיות שזה מפריע לבעלך, כמו שהדיבורים שלו על החברה שלך מפריעים לך (מקובל לומר שבד"כ גברים קנאים יותר מנשים בקטעים האלה)??

 ואולי זאת הדרך שלו לרמוז לך? עד שסוף סוף נרמזת...

כמובן יכול מאד להיות שזה לא כך, ומצידו זה תמים לגמרי. אז בשביל הסיכוי הזה - אני במקומך לא הייתי מדברת איתו על זה, כי זה עלול להביא לתוצאה הפוכה מהרצוי, לעשות "עניין" ממה שלא היה קיים מלכתחילה ולהכניס לו לראש דברים שאת לא רוצה שיהיו שם.

אבל בכל מקרה ליתר ביטחון אולי כדאי להוריד את מינון הדיבורים שלך על החבר המקסים...

יכול להגיע ממקום טוב או חצי טוב,

זה לא משנה

לא ממש בריא לכם, ולו מפני שזה מפריע לך

פשוט תגידי לבעלך את מה שכתבת בשאלה.

אז כן כדאי לדבר איתו על זה, גם אם זה משהו שבכלל לא עלה לו בראש, פתיחות ואמינות זה אחד הדברים החשובים.

ואם יש אוטו או לא

מגורים עולים בין 2000-3500 בממוצע כולל ארנונה

אוכל הכי מעט 2000-1500 ש"ח 

אנחנו עושים 2 שבתות בבית בחודש, ואנחנו זוג פלוס ילדה (כולל טיטולים וסימילאק) ויוצא לנו מקסימום 1500.

כשהיינו זוג הוצאנו בהיסחפות כשפירגנו 1000 ש"ח.

שכירות עולה לכל הפחות 2000 ש"ח. בעיר כי זה יקר וביישובים כי יש מיסי יישוב וכד'.

יכול לצאת גם 1000, זה הגיוני

ושכירות אני ראיתי בעצמי דירות בעיר ב1500 ש"ח (האמת שאם תחפשי ביד 2 תראי שיש גם ב1000 ש"ח)

סוגשל עיירת פיתוח, בקצה שלה, ובקומה רביעית. אז זה לא הכי נוח, אבל כלכלית הכי מתאים לנו כרגע.

וכול השאר בערך 2700