פורום נשואים טריים (עמוד 486)

חומר לניקוי חלודה, אבל לא ניסיתי

ניקיתי איתו אמבטיה שלמה מוחלדת בצורה מזעזעת לפני שנכנסנו לדירה...

שווה לנסות

ב"הצלחה! 

אם לא תמצא, תמיד אפשר לפנות לחברה שעוזרת בבנית אתרים (אבל זה בתשלום, כמובן).

אה, וגם דומיין עולה כסף. קח את זה בחשבון.

בהצלחה.

אבל  באמת כל הנשים כאלה????

לא הזדהיתי בכלל ברוב הדברים.

מהכול לדעתי הכי נכון הכלום

ברוך השם השיח שלנו הרבה יותר פתוח וכן ובדרך כלל אני אומרת בידיוק מה שאני מרגישה.

הבעל בטלפון: "אמרתי שאני בא עוד 5 דקות, למה את מנדנדת כל רבע שעה?!..."

ובהתאמה, האשה: "אני יוצאת דק ה לשכנה, תערבב את הסיר כל רבע שעה..."

אז לא צריךךךךךךךךךךךךךך סיבה

2. בעיקר מרכות אבל לא רק..

3. לא

למה שיהיה אסור להכין אם מקפידים לנהוג עם השאריות/ קליפות לפי ההלכה?!

1. כן.

2. משתיהם.

3. לא..

ועוד ההרגשה שזה קרה דווקא לך.

גם אני עפיפון וקורה לי הרבה דברים כאלה, זה נורא, והשתיקה.. אוי.

ולימוד חשוב - לא "להתפוצץ" מדברים שבינתיים..

אם הייתם מגיעים מזה ל"האשמות" וכד', הכסף היה חוזר, ואת הרושם מהמצב היה צריך לתקן..

סבלנות זה דבר חשוב..

חצי שעה אחרי שיגיליתי שאני בלי הכרטיס התקשרו מהחברת אשראי שמישהו מצא את הכרטיס 

והנה הוא כאן על הקו שאדבר איתו ואתאם איתו איפה לקחת

(כמובן שהם מצידם נעלו את החשבון עד שדווחתי שלקחתי אותו)

אני ממליץ על אלו של התורה ושל חז"ל. הכי בטוחות, הכי מהימנות.

ככה שהיא יכולה ג-ם להתנדב בבית תמחוי, וג-ם שזה יהיה "סגולה"של התורה ושל חז"ל (לאו דווקא בית תמחוי ספציפי, אבל מה זה כבר משנה אם תתנדב בכזה או באחר).

מכל הרגשה שהיא - אז שתתנדב שם.

הרי אין נפקא מינא ל"דרגת הסגולה" לשיטתך בין אם תתנדב שם ובין אם במקום אחר - ואם לה מסיבה כלשהיא זה עושה יותר חשק להתנדב דווקא שם, גם אם מסיבה "לא אמיתית לגמרי" - אז שתתנדב שם, התרומה שלה תהיה עם יותר חשק ולכן גם כנראה יותר יעילה, ובגלל שבכל מקרה כנראה שזה מקום טוב - היא תקבל את השכר בשמיים...

בעיקר בגלל "הקר ואין אוכל בשפע" ולא דווקא השבת הזו היא העיקר? אז נראה לך שיקול לגיטימי "להסביר"?...

גם הילד הקטן, שכעת כ"כ רוצים להיות איתו בבית, יגדל פעם.. זה קורה די מהר.

ומי שחושב שאם "אין אוכל בשפע" לא נוסעים להורים, שיחשוב מה יהיה אם הילד שלו ימצא סיבות כאלה ואחרות גם-כן כשיגדל...

מלבד ה"צדק", זה גם דבר פשוט. ילד קולט מהוריו, גם איך מתייחסים להורים אחרי שנישאים...

בשתי השני הקדמות נסענו לחמותי לשבת חנוכה . כי הבנתי שזה מעיין שבת משפחתית ושכל הילדים באים .....

שתי אחים לא הוי נשואים , אנחנו (נשואים ) וגיסתי  עם הילדים .

שנה שעברה היה אותו דבר , רק בסוף בלי גיסתי והילדים כי הם נסעו לאיילת לחופש חנוכה + שבת חנוכה  .....

השנה החלטתי ואמרתי לבעלי כמה זמן מראש שאני מעדיפה שבת חנוכה להיות בבית .....

כל שבוע שבעיים תרחתי להזכיר להודיע , טיפטפתי כך .

ויצא כך שנסענו להורים שלו לפני שבועיים .

(פרשת ויצא - שגם רצתי להיות בבית כי יש לבעלי יום הולדת .....אבל ויתרתי בסוף)

ואצל אמא שלי הינו שבת אחרי זה .  בקיצור יצא כך שאנחנו בבית כי נסענו להורים די קרוב לשבת חנוכה .

* כדי להסביר לבעלך למה את לא רוצה לבוא וכו ..... וגם במקבל (לפעם הבאה ) לנסות לתכנן שלא ללכת

בשבת זאת או אחרת (זה לא תמיד מצליח ).

נ.ב

משתדלים לנסע  פעם בחודש לכל צד . פעם לחמותי וחמי . ופעם למשפחה שלי .

יש לנו 2 ילדים קטנים . 

אם אין אוכל בשפע אפשר להביא כל מיני דברים בשביל כולם. ולגבי קר עכשיו יש לכם ילד שאפשר להפיל עליו את זה שאתם צריכים חימום יותר.

אבל אני מתרשם שהענין כאן מתחיל ממשהו לא "טכני" בלבד. זו גם שאלה של כיוון עקרוני וסדרי עדיפויות.

יביאו אוכל וכו' (רעיונות מצויינים..), מחר יצוץ משהו אחר.

אז כנראה צריך את שני הדברים: גם תיקון ב"כיוון" הפנימי, מה שאולי יביא ליותר מוטיווציה למצוא פתרונות טכניים; וגם פתרונות "טכניים" כאלו..

אני רק יכולה להרגיע שאצל המון זוגות האושר והחיוכים ממשיכים גם אחרי החופה לשנות הנישואין ואף הולכים ומתעצמים..

אני לא רוצה להכליל כי באמת יש כל כך הרבה גורמים שיכולים להביא למצבים מסובכים ולא פשוטים שמתוארים כאן אבל בגדול התאוריה שלי היא שהעיקר זה עבודת המידות של שני הצדדים ואם כל אחד יודע שהוא הולך לעבוד בשביל הזוגיות ולהשקיע ולהבליג כשצריך ולבוא לקראת השני וכו׳ יש סיכוי טוב לחיים מאושרים.

וכמו שאמרו הרבה פעמים לשאלה ששאלת, המקרים שמגיעים לפורום הם באמת מקרים שלא מוצאים הרבה וזוגות שטוב להם לא ישתפו פה סתם בטוב הגדול ובאושר שהם חיים בו, אז רק לדעת שזה לא משהו מייצג..

תעשי את ההשתדלות שלך לברר כמה שיותר לפני ההחלטה ובעז״ה תעשי את הדבר הנכון..

בהצלחה רבה!!

איך הבן/בת זוג שאיתם יוצאים מתנהגים ולברר בלימודים,  בית כנסת, ישיבה, אולפנה, מדרשה, בעבודה, שכנים, ובכל מקום אפשרי!

כי מידות זה הבסיס לנישואים מאושרים!אם אין עבודה על המידות, יהיו חיים קשים...

בהצלחה לך ולכולם!

ובעיקר נשואין בלי אהבה.

חושבים שהאהבה תבוא בעתיד אבל זה לא קורה.

אז אם את לא מאוהבת בו, ואם את לא מתגעגעת אליו כשאתם נפרדים, ואם את לא חושבת עליו כל הזמן אז זה סימן אזהרה.

(וכמובן גם הוא כלפיך).

ואם יש סימנים רעים בהתנהגות שלו או בעבר שלו או ברקע שלו ואת מקווה שזה יסתדר, פעמים רבות זה לא מסתדר.

כשמתחילים עם אהבה יש דלק לזינוק גדול קדימה שמגדיל את הסיכוי לנשואין טובים.

לא הייתי מתחתנת לעולם

למה? כי לא הייתי מצליחה ליצור קשר עמוק ואהבה רק מפגישות,

ללא חיים משותפים וללא מגע!

והתחתנתי בלי אהבה בוערת (אך בהחלט עם חיבה ורצון וציפיה למפגש)

והפלא ופלא- החיבה התעצמה והפכה מהר מאוד להתאהבות ענקית ואח"כ לאהבה עמוקה ואמיתית

למה? כי כשיש לזה פוטנציאל, יש התאמה וכימיה, אז זה פשוט קורה, החיים ביחד עושים את זה,

וגם הנתינה כמובן

אז יש כאלה שמתאים להם ככה ואחרים שמתאים להם אחרת..

כמוני כמוך,

אם כי בעלי היה מאוהב עד הגג.

איך אפשר לאהוב מישהו אחרי 3 פגישות?...

התגעגעתי אליו, חיכיתי לפגישות איתו, חשבתי עליו בלי הפסקה, אבל לא 'אהבתי' אותו.

היום , כמובן, זה השתנה...

לענ"ד צריך לראות בצורה מושכלת ו"קרה" שיש בסיס להבנה הדדית, שאיפות דומות ורצון לחיים משותפים ורק אז להכניס את הרגש לסיפור ולבדוק את עומק הרגשות והגעגועים שיש בין בני הזוג. 

אני לפחות מאושרת מאד שכך התחתנתי. אין עכשיו סתירות מהותיות בין הרצונות, השאיפות והמעשים שלנו וכיוון שיש הבנה שאנחנו רוצים חיים משותפים ומאושרים, אנו עושים מאמצים להתקדם יחד באותו כיוון בלי ויכוחים על כל צעד ושעל.

שלא מבינים כלל מה בעצם קרה להם.

העובדה שיש כאלה שהשיטה הזאת כן הצליחה אצלם אינה מעידה על הכלל.

הם התאהבו כל כך חזק שההגיון שלהם לא עבד בכלל

ועכשיו הם אכלו את פירות החוסר התאמה המשמעותי שלהם בגירושין עם ילדים מזונות וכל הבלגן

האמירה "עשרות אלפי זוגות" היא פופוליסטית ואינה מוסיפה אמינות לטיעון.

הרי אף אחד כאן לא מכיר "עשרות אלפי זוגות" - וגם לא עשה אצלם סטאטיסטיקה על אופן היכרותם זה את זה.

[ולענ"ד, בוודאי שצריך חוץ מ"התאמת נתונים" טכנית, גם הרגשת הלב. מה בדיוק ההגדרה והמינון, זו כבר שאלה אחרת]

וה"שיטה" שלך בדוקה???

אין לי מושג מאיפה אתה מביא את ה"סטטיסטיקות" שלך אבל שים לב שלא פסלתי כלל את עניין הרגש ואדרבא כתבתי שיש להכניס פרמטר זה רק אחר ההתאמה השכלית כדי לבדוק אם בני הזוג אוהבים ונמשכים זה לזה.

כל שכתבתי זה שכדאי לבדוק קודם מבחינה שכלית כי מי שבודק קודם את הרגש והמשיכה סופו (לרוב) להתאכזב מנושאים/חלקי אישיות/שאיפות שונות לחלוטין משלו שעולים וצפים לאחר החתונה (ולא לפני כאשר בני הזוג מאוהבים עד למעלה מראשם ומסונוורים מכדי לראות את התמונה המלאה של הבנ"א שמולם) ומערימים קשיים על הזוג כאשר הפרפרים שוככים ומפנים את מקומם לטובת בניית אהבה עמוקה, מתמשכת ושלווה.

אם הוא קיים אפשר לבדוק הלאה אם נשואין בכלל באים בחשבון מכל הבחינות האחרות.

שכליות, כלכליות, דתיות, משפחתיות או כל גורם אחר.

אני הכרתי את בעלי מנעורי ככה שלא היה לי שום ספק שאני רוצה להנשא לו, אצל רוב האנשים זה לא כך ולכן אני ממליצה לזוגות לצאת הרבה זמן לפני שמחליטים להתחתן. להכיר היטב, להכיר את המשפחות, להבין את התוכניות, לחשוב על הבסיס הכלכלי וכו'. (וכמובן לאהוב...)

הקמת בית בישראל היא דבר רציני מאד, זה לא המשך הילדות והנעורים אלא יציאה לדרך חדשה לגמרי ובני הזוג חייבים להיות ספוגים ברצון להקים משהו חדש משלהם בלבד.

צריך להיזהר מלהמליץ עליה לכולם בצורה טוטאלית

כי יש אנשים שזה פשוט לא ילך להם לפני החתונה, ולא משנה עם מי

אז מה תגידי להם? אל תתחתנו?

ועל כל אחד לעשות את ההשתדלות שלו להשיג את מירב התנאים הנכונים על מנת להקים בית.

יש מצבים אידאליים ויש פחות, לא תמיד אפשר לקבל הכל.

ברצינות?

גם אם יש זוג אחד למאה שיכול, זה לא מתאים לכולם.

מה גם שאת החישוב הקר ניתן לעשות לפני שנקשרים רגשית, אחר כך אפשר לבדוק את הרגש.

אבל אהבה?!

כשנפגשים, מדברים, מכירים ומבלים יחד  זה קורה.

ואם זה לא קורה אז לא כדאי להתחתן.

אני לא אמרתי שאפשר "לפתח" אהבה בפגישות

אמרתי שאחרי שבודקים התאמה בסיסית ו"קרה", צריך (וחובה!) לבדוק שבני הזוג נמשכים זה לזה , מתגעגעים אחד לשני ואוהבים את הקשר ביניהם.

אמנם כתבתי "אוהבים" אבל בהחלט לא התכוונתי לאהבה העמוקה שבאה יחד עם החיים המשותפים אלא למה שמגדירים התאהבות/ פרפרים בבטן/ משיכה או איך שבא לך לקרוא לזה.

לדעתי אין כזה דבר "אהבה עמוקה" שמתפתחת בזמן הפגישות אלא רק בחיי נישואין משותפים.

איך אפשר להתחתן אחרי 3 פגישות. או להחליט את זה.

אבל כל אחד ומה שמתאים לו,

אין דבר שהוא חד משמעי.

גם אני חושבת, כמוך, שמצב עגום כזה מתרחש כשמתחתנים מהסיבות הלא נכונות, אבל את ההשתלשלות אני רואה בדיוק הפוך:

כשזוג שלא מתאים באמת (מבחינת אופי, השקפות, סגנון, יכולת לתקשר) מתארס בגלל "אהבה" בלבד, שזו בעצם משיכה, הם מאושרים מאד בתקופת האירוסין: האהבה פורחת, כלומר - המשיכה מתעצמת, יש אמנם חילוקי דעות אבל לא מריבות אמיתיות, כי בכל אופן - לפני החתונה כולם זהירים יותר, יש אי אילו נקודות שוני אבל מבטלים אותן וחושבים שזה זניח, ככה שהכל נפלא וורוד והתוצאה היא זוג מתוק ומאושר.

אחרי החתונה, נכנסים לחיים האמיתיים, ואז חוסר ההתאמה מתגלה במלוא חוסר יפעתו: חילוקי הדעות מתקופת האירוסין הופכים פתאום למריבות, וחוסר ההתאמה הקל הופך פתאום לבלתי אפשרי. והאהבה? דועכת, מהר מאד. ואז לא נשארת אפילו סיבה אחת להיות מאושרים, ומקבלים זוגות מתוסכלים, או שני אנשים מאושרים, אבל בנפרד 

אז כן, מסכימה איתך, חלב ודבש, שכדאי לחפש אהבה, אבל עוד יותר חשוב לשים לב להתאמה האובייקטיבית.

בהצלחה רבה.

אחרי שיש התאמה בודקים אם תתכן אהבה 

[ואין פה משהו  לא-במקום...]

אל תלכי לפי "מחוייך" וכל מיני דברים שאת רואה מבחוץ.

וגם אל תחשבי שפה כותבים הכל. כבר ראינו שכותבים לפעמים על דברים לפני החתונה שהם ממש תועבה - אח"כ "מתפלאים" לאן נעלם ה"דבש" החיצוני שסביב דברים כאלה.

בנוסף, לפעמים כותבים על "בעיות של רגע".. כאן זה נראה "נורא ואיום" - אחרי זמן מה משתנה אצל הכותבת "כיוון הרוח", ובעצם זה לא כך. וגם רוב מי שכותב בדברים כאלו, הוא מי שנתקל בבעיה, לא מי ש"הכל בסדר" אצלו.

יש בחירה. אם את מרגישה מצוין עם מי שאת בקשר איתו, והכל הולך טוב, ובדקת בישוב הדעת שהוא בעל מידות טובות ומתחשב באופיו, וגם את כזו - אין לך מה לדאוג. אתם תבחרו בטוב, תבנו קומה אחר קומה בהתחשבות וטוב, תתקנו אם יש סטיה זמנית כלשהי מהמהלך הטוב, ויהיה לכם כיף וטוב.  לא להרבות בחששות. רק בהחלטה שממש נעשה הכל, בנחת, שיהיה טוב...

בהצלחה.

תחפשי היסטוריית הפורום כמה שירשורים על - כמה טוב להיות נשואים, 2 דברים שעשיתי כדי לעשות טוב בנישואין שלנו

שירשורים ארוכים ונעימים

שהם הדגמה מיוחדת למה שבדכ קורה בשקט, בלי דיבורים - שאנשים מאושרים וטוב להם והאהבה זורמת, ושאם יש תקלים וקשיים אז יש כוחות להתמודד ולבנות, ואם צריך עיצה אז מבקשים ולא מסתבכים וממשיכים הלאה.... 

ככה החיים האמיתיים. בפורום עולה רק מה שעולה וצף... 

כשמתחתנים המציאות הופכת להיות מוחשית יותר. ולכן ההתמודדויות הן אחרות- דורשות יותר.

זה לא בהכרח שווה למציאות נוראית..

הכל עניין של סיעתא דשמיא והשתדלות. שני גלגלי שיניים שצריכים להשלים אחד את השני

כל האנשים שטוב להם לא כותבים פה בפורום

לכולם יש מורכבויות ובניית בית דורשת עבודה אינסופית (גם אחרי 9 שנות נישואין אני אומר זאת)
מי שלא מתקדם חוזר אחורה...

בהצלחה

בס"ד

בזוגיות בריאה יש צורך לשמור את החוויות המשותפות זה לזו, ולשמור על המקום האינטימי.
ככל שהקשר פנימי ועמוק יותר, הצורך לשמור עליו ביננו, עולם שהוא רק של בני הזוג גדול יותר.

כאשר אין ברירה וצריכים עזרה, על אותן נקודות שמתקשים עליהם- מתייעצים.
אבל זה נעשה רק לצורך תיקון מצב מסוים וכד'.

קשר בין בעל לישה משול לקודש הקודשים, אליו נכנס רק הכהן הגדול ביום כיפור.

אך ישנו גם מצב שצריך לתקן משהו, לשפץ, ואז נכנס בעל מקצוע.

אלא שהיו משלשלים אותו בתוך מעלית הפתוחה רק לכיוון אחד, כדי שיראה בדיוק מה דורש תיקון ויתקן שם.

גם כשנכנס מישהו זר לקודש הקודשים לא הייתה לו רשות להתחיל להסתכל סביב ולהתרשם...

גם בזוגיות, כשמשתפים מישהו זר, (וכל אחד שאינו אחד מבני הזוג הוא בגדר זר לצורך כך)
אז זב לצורך מסוים, ומראים לו רק את מה שדרוש לו על מנת לתקן.

בהצלחה רבה, ושיהיו בשורות טובות!

חשוב מאוד בשלב הבירורים לבדוק האם מדובר באדם שעובד על מידותיו (הרחבה על כך ניתן לקרוא בהקדמה למסילת ישרים)

מי שלא עובד על מידותיו כמובן של אחר החתונה יצוצו בעיות אף אחד אינו משולם העיקר שהוא הולך בכיוון ולא נגד הכיוון

חשוב מאוד גם שתהיה הכנה מתאימה לאיך להתייחס אחד לשני וכיצד להעיר הערות (ממליץ על הבית היהודי של הרב שמחה כהן)

וממילא גם לא תיבהל....

מלבד עולם הפורומים, יש עולם שלם מחוץ לו,

העולם מלא אנשים אמיתיים שחיים באושר עם בני זוגם.

וגם אם יש להם קשיים- הם מתמודדים איתם, נופלים וקמים, וחיים יפה.

נכון שיש גם מקרים אחרים.

אנשים שמנסים למצוא בעולם הוירטואלי מענה לקשיים- במקום פשוט לעבוד עליהם בחיים האמיתיים.

ב"ה בעולם האמיתי הם לא הרוב.

בקיצור מה שבולט, שמים לב אליו יותר.

את שומעת רק על הבעיות.

פעם ניסו לפתוח פה שרשור על הדברים הטובים, היתה הצפה.

(אני התנגדתי לשרשור דרך אגב, לא בטוח שהיום הייתי מתנגד)

טבעי שיהיו חיכוכים וויכוחים. 
(ולא משנה אם זה חבר/חברה/בעל או אישה..) 
איך מתמודדים? זאת השאלה הגדולה. 

רוב הזוגות מתמודדים יפה, יש התאמה , יש דיאלוג ויש שמחה ואושר. 
לחלק מהזוגות אין התאמה, אין דיאלוג ואין שמחה ולכן הם מוציאים את זה בפורומים

תיכנסי לאתר חמשושלים 

http://www.hamshushalayim.co.il

ותבחרי מה מתאים לכם:

מוזיאונים,סיורים או אירועי תרבות.

חנוכה שמח ומאיר!

http://www.kipa.co.il/jew/holidays/Hanukkah/60031.html

נקווה שבעלי יזרום עם הקטע המדריכי שלי..(;

לשבת בנחת ליד הנרות, השתדלתי עם כיבוד כיפי כל יום,

לנגן שירים מתאימים, להתפלל לבד אחד ליד השני, או להגיד איזה תפילה ביחד,

ללמוד משהו

חנוכה - להודות על הניסים, לעשות רשימה כל ערב, של 10 דברים טובים להודות לה' עליהם.

אני יודעת שזה דברים אולי "כבדים", וגם אצל הורי היה אופי אחר לגמרי, אבל דווקא ממש נהנינו מהפינה ה"קדושה" הזו שהיתה לנו.

אני אישית לא אהבתי

אפשר פיקניק קטן , אם דשא ומשחקים לתינוקת ,סתם יום כייף כזה לשבת ולפטפט/ או לשחק קלפים רמי /משחקי קופסא שאתם אוהבים .  אפילו סתם בחצר של הבית או בגינה הקרובה .

או גן לאומי כזה באזור שלכם ,פראק בעיר הקרובה .....

היא התכוונה משחקים בשבילכם..

פרסום לשבת במלון בירושלים (לא בית הארחה, מלון) לא זוכר איזה

וזה עלה משהו כמו 980 ש"ח (אולי 950 אבל פחות מ1000 בטוח)

היו בו 3 ארוחות (ערב, בוקר ושלישית) 

וזאת היתה שבת עם הרב שמואל אליהו

לא זוכר יותר

כמה שזכור לי השבת הזאת עברה כבר בשבת האחרונה או לפני 

(כתבתי את זה כדי לתת רושם של מחיר)

יש דקה 90

בווקינג.קום ועוד שלל אתרים שאפשר למצוא שבת במחיר טוב

איך אפשר למצוא דבר כזה?

כמו אור חיה וכדו'.

בפרימה פאלאס(לון דתי) זה 1300 +- לשבת עם פנסיון מלא

שאז ארוחת בוקר נהפכת לסעודה שלישית

ובאמת חתונה זה הימור לא קטן..

לדוגמא, עם בני המשפחה שלך, עם בני המשפחה שלה, עם זרים ברחוב, כלפי נהג האוטובוס... אני מאמינה שטבע אמיתי משתקף במצבים האלה (נכון שיש מקרים קיצוניים של אנשים שמסתירים בכפייתיות תכונות רעות, אבל זה לא נפוץ, ברוך ה').

סתם דוגמא שקרתה לי לאחרונה (נשואה כבר כמה שנים, ברוך ה')- הלכתי עם בעלי לקניון ורצינו לאכול. מאוד התעכבנו וכבר לא נשאר זמן שנשב לאכול ביחד, ועוד המאבטח בכניסה- איש דתי מבוגר- החליט לחוד לנו חידות ולדבר איתנו כמה דקות.

זה היה תיזמון ממש לא טוב, ובכל זאת בעלי ואני עמדנו והקשבנו. בסוף רמזתי משהו על זה שאנחנו צריכים ללכת, וכך זה הסתיים.

תוך כדי החידות והתשובות של המאבטח, תהיתי מתי בעלי יאמר לו משהו, האם הוא יאמר לו בכלל, האם הוא מצפה שאני אומר, איך הוא מפרש את הסיטואציה וכו'. מהשיחה איתו אח"כ, הייתה בי הרבה הערכה לסבלנות ולכבוד שהיה לו כלפי המאבטח (גם אם זה בא על חשבוננו, במקרה הזה).

(כמובן, אני לא מחפשת הזדמנויות לבחון את בעלי, ובכל זאת למדתי מהסיטואציה הזו דברים יפים עליו).

שיהיה בהצלחה.