פורום נשואים טריים (עמוד 487)

פרסום לשבת במלון בירושלים (לא בית הארחה, מלון) לא זוכר איזה

וזה עלה משהו כמו 980 ש"ח (אולי 950 אבל פחות מ1000 בטוח)

היו בו 3 ארוחות (ערב, בוקר ושלישית) 

וזאת היתה שבת עם הרב שמואל אליהו

לא זוכר יותר

כמה שזכור לי השבת הזאת עברה כבר בשבת האחרונה או לפני 

(כתבתי את זה כדי לתת רושם של מחיר)

יש דקה 90

בווקינג.קום ועוד שלל אתרים שאפשר למצוא שבת במחיר טוב

איך אפשר למצוא דבר כזה?

כמו אור חיה וכדו'.

בפרימה פאלאס(לון דתי) זה 1300 +- לשבת עם פנסיון מלא

שאז ארוחת בוקר נהפכת לסעודה שלישית

ובאמת חתונה זה הימור לא קטן..

לדוגמא, עם בני המשפחה שלך, עם בני המשפחה שלה, עם זרים ברחוב, כלפי נהג האוטובוס... אני מאמינה שטבע אמיתי משתקף במצבים האלה (נכון שיש מקרים קיצוניים של אנשים שמסתירים בכפייתיות תכונות רעות, אבל זה לא נפוץ, ברוך ה').

סתם דוגמא שקרתה לי לאחרונה (נשואה כבר כמה שנים, ברוך ה')- הלכתי עם בעלי לקניון ורצינו לאכול. מאוד התעכבנו וכבר לא נשאר זמן שנשב לאכול ביחד, ועוד המאבטח בכניסה- איש דתי מבוגר- החליט לחוד לנו חידות ולדבר איתנו כמה דקות.

זה היה תיזמון ממש לא טוב, ובכל זאת בעלי ואני עמדנו והקשבנו. בסוף רמזתי משהו על זה שאנחנו צריכים ללכת, וכך זה הסתיים.

תוך כדי החידות והתשובות של המאבטח, תהיתי מתי בעלי יאמר לו משהו, האם הוא יאמר לו בכלל, האם הוא מצפה שאני אומר, איך הוא מפרש את הסיטואציה וכו'. מהשיחה איתו אח"כ, הייתה בי הרבה הערכה לסבלנות ולכבוד שהיה לו כלפי המאבטח (גם אם זה בא על חשבוננו, במקרה הזה).

(כמובן, אני לא מחפשת הזדמנויות לבחון את בעלי, ובכל זאת למדתי מהסיטואציה הזו דברים יפים עליו).

שיהיה בהצלחה.

שהיית רוצה מאד שגם היא תבוא אלייך לפעמים..

הזמנה זה דבר שהרבה פעמים נשאר באוויר ואנשים רואים את ההזמנה כטובה להם ולא חושבים שזה חשוב למזמין שהם באמת יבואו..

לא בקטע מתלונן, יותר בקטע פתוח של שיתוף בהרגשה שתיארת פה.

איך אפשר לחיות ככה?

זה נשמע נורא.

אפשר ללכת לבד לייעוץ זוגי, שיעזרו לך איך להגיב לדברים נכון יותר בהתאם למצב.

חיבוק

בכל מקרה אני לא הייתי נשארת עם טיפוס כזה אפילו עוד יום אחד נוסף.

ופותחת השרשור שנחסמה בחרה לה כינוי אחר והעלתה לבקשתינו הודעה מצונזרת (באופן יחסי),

המתארת באור מציאותי יותר ללא דימויים שאינם נצרכים את מצבה.

אודה בהזדמנות זו לעשרות המדווחים במסר אישי,

והריני להרגיע שאין מדובר בטרול.

סליחה מהפותחת של השרשור...

אני לא חושבת שיש משהו  שנוכל לעזור. אתם זקוקים לייעוץ בדחיפות

אסור לך להפוך לסמרטוט.

בסוף הוא עוד יגיד שהוא לא אוהב אותך בגלל שאת סמרטוט...

א. חפשי לך חיים מענייינים גם מחוץ לבית - חברות, חוג מעניין, סדנאות וכו'.

ב. במקביל - רוצי למטפלת זוגית מקצועית.

חשוב שתביני ששלום בית זה לא אומר להפוך ל'פראיירית' שלו.

שלום בית נכון זה בית ששני בני הזוג נהנים מן הזוגיות. את לא אמורה להיות הקורבן שלו, ומה שאת מתארת זה בדיוק תהליך שהוא הופך אותך לקרבן.

את לא אמורה לנקות את השירותים אחריו, למשל.

את לא אמורה לקבל את המצב הזה. זה לא מגיע לך!!!!

אל תאמיני לעלבונות שלו.

זה לא את הבעייתית פה!!!

בס"ד

זה נשמע ממש קשה לחיות עם בן זוג שפוגע ומזלזל,

וכמובן חיי אישות זה צורך ממש בסיסי.

חשוב לשים לב, שיש הבדל בין מריבות וויכוחים,

למצב קבוע שבעל לא אומר בוקר טוב גם כשהוא לא כועס.

לפעמים אנחנו מנסים לרצות להשתנות , אבל חשוב להבין שהבעיה הזאת ממש חמורה ,

ולא תיפתר עם הזמן, רק תהיה יותר חמורה.

(מניסיון היו לי בעיות קשות בזוגיות, ניסיתי לרצות ולנסות להחליק, לעשות כל מה שאשתי רצתה,

ולא לדבר על דברים שקרו מחשש למריבות ועצבים.

המצב נהיה יותר גרוע עם הזמן, ולפני כשנה התגרשתי.

התחלנו יעוץ זוגי מאוחר מדאי, ואז כבר לא היה מה לעשות).

כמו שכולם המליצו, ללכת בדחיפות לייעוץ(לא לחסוך בכסף, לא להתבייש לבקש עזרה מההורים).

במצב הנוכחי, פשוט צריך להסביר מה שמפריע לך, ושמבחינתך את רוצה שתלכו יחד לייעוץ.

כנראה שיתנגד, ואז ללכת לבד.

זה יעזור לך מאוד, שלא להשלים עם המצב,

ויתן לך את הכוח אחרי כמה שבועות ,

להגיד לו שככה לא ממשיכים , או שהולכים יחד לטפל בבעיות או שנפרדים!

בנוסף, במצב הנוכחי אולי כדאי לשתף את ההורים, הם יוכלו לעזור לך לקבל החלטות נכונות,

ויעזרו לך בתהליך הייעוץ הזוגי

(כמובן תלוי בקשר שלך איתם, וביכולת שלהם שלא להיכנס למריבות עם בעלך)...

המון הצלחה והרבה כוח!

אוכל לשתף יותר בדוגמאות מעשיות יותר באישי!

נשמע לך הגיוני כל המספרים האלה??

לי לא כל כך.

יש לנו עוד לאן לשאוף

בהצלחה 

מכירה כמה משפחות מאושרות ומקסימות עם מס' ילדים כזה +-

צריך להתאפק..

או לומר בדרך שאינה פוגעת.

גם עפ"י ההלכה, הלכות שמירת הלשון נוהגות גם בין איש לאשתו. למשל, "לשתף" בדבר שהוא בגדר לשון הרע על מישהו, ללא היתר של תועלת הכרחית וכו', עפ"י התנאים שבחפץ חיים.

יש פרטי מידע על עצמנו שאנחנו יכולים לשתף כמעט עם כל אדם בעולם

יש נושאים שנשתף רק עם חברים ואנשים קרובים

יש נושאים שנשתף רק בן או בת זוג

יש נושאים שבהם לא נשתף אף אחד בשום תנאי

ויש עניינים שאותם אנחנו מסתירים אפילו מעצמנו...

לא חייבים לספר הכל, לרוב זה גם די משעמם.

צריך לשתף במה שחשוב, מועיל ונעים.

הם בני אדם נפרדים שאוהבים זה את זה ורוצים לבלות את חיינו זה עם זה ולגדל את הילדים שהולדנו יחד.

אנחנו לא אותו אדם ואין לנו את אותן חוויות והרגשות, למעשה יש לנו חיים אחרים.

(תחשבי רק על ההבדל שאת חיה עם גבר והוא חי עם אשה, זוהי מציאות אחרת לגמרי)

אני מספרת לבעלי כמעט כל דבר. כולל על דברים שבד"כ לא מצדברים עם הבעל.

אם זה טוב או לא? לא יודעת לומר, מה שכן אנחנו מאד מאד קרובים אחד לשני ובעלי הוא החברה הכי טובה שלי

ככה שזה מאוד משתנה מזוג לזוג כי לנו אין ממש חברים ואנחנו די מכונסים בחיים שלנו,זה לא שאין לי עם מי לדבר אם באמת אצטרך אבל אני מרגישה שלא סתם השם החליט שבעלי הוא הזיווג המתאים לי ביותר מפני שהוא משתדל להבין אותי ולתמוך בי יותר מכל אחד אחר ובצורה שאף אחר לא היה מצליח טוב כמוהו אז אני לא חושבת שאנחנו דוגמא אופינית כי זה משתנה מזוג לזוג.

אני יש לי את המרחב שלי כשהוא בעבודה ואני יודעת שהוא צריך את המרחב שלו כשהוא בא הביתה כדי שיהיה לו את המעבר בין העבודה לבית

הצורך שלך הוא מאוד בריא וטבעי,הענין הוא איך לאזן בין זה לבין הביחד.

אומנם אני ובעלי מאוד צמודים אבל זה לא אומר שאין לנו דיעות,רגשות וצורות הסתכלות שונות שזה כבר נקודה אחת של אוטונומיה ריגשית,נוסף לזה למדתי לתת לו את המרחב שלו כשהוא בבית בדרך כלל כשהוא לומד.

אם יש לך צורך עז כהגדרתך אולי משהו ביחסיכם לא מאפשר לך את זה.

אנחנו גם מאוד קרובים ומבינים זה את זה . מספרים אחד לשני מה שבאה לנו .

הכל טוב ונעים . לעומת זאת לכל אחד מאיתנו יש את המרוח שלו (שכוון נבנה אם הזמן והשנים ....)

 כמה שנים אתם נשאים ?

בהתחלה גם לי היה קשה , ולא כל כך טוב .... את שלמדתי לשחרר לאט לאט . ושיש חתומים שהם לבד ויש דברים ביחד .

לכל אחד מאתנו יש את המרחב שלו .

למשל: בערב בדרך כלל בעלי לבד במחשב כותב דבר תורה או באתרים שמענינים אותו .

בעולם שלו בלי הפרעה שלי . בהתחלה כל הזמן באתי לראות ולהיות לידי עד שהוא אמר לי שאני יעזוב אותו .

ושלא כל דבר צריך להיות משתף גם לי .... בהתחלה קצת נעלבתי והיה לי עצוב ......

עד שהבנתי שהוא צריך גם "פרטיות" ודברים שהוא שומר לעצמו .

היה לי תקופה קצת קשה ... ואז באחד הפעמים בעלי אמר לי שגם אני יכלה לעשות דברים רק שלי .

באותו הזמן שהוא עוסק בשלו , ושאני לא יחכה לו  "ויציק לו " מתי הוא מתפנה עלי .....

אני מאוד אוהבת לכתוב . אז מדי פעם אני כותבת בזמן הזה .

או במחשב (יש לנו 2 מחשבים נידיים ) בפורומים , חדשות .

סתם קוראת משהו , לפעמים גם מסדרת את הבית שוטפת כלים וכאלה ....

 אם הזמן אנחנו ידעים ומנסים לאזן מתי לכל אחד יש את הזמן שלו ומתי יחד .

יש ערבים שאנחנו משחקים יחד קלפי רמי וכאלה ....

ברוב הפעמים אני רוצה לשחק יותר ממנו .

אז בעלי אומר לי טוב רגע אני מסיים משהו ,עד כמה דקות ומתפנה עליך .

בנתיים לכי תביא את המשק , תארגני ואני בא.

(משהו בנוסח כזה ) .

נ.ב

אנחנו נשואים כמעט שבע שנים .

זה לוקח זמן , להבין הכין נמצא הגבול.

ומה טוב לך/לבעל . לפעמים  לאחד טוב משהו ולשני לא כל כך ....

אז מתפשרים ומותרים .... לומדים להשלים .

כי לא כל דבר בעל חייב לדעת!!

יש צורך בדלק וחמצן דלק זהו חומר מניע כמו שיחות ודיבוק בזוגיות

חמצן זהו הצורך בשחרור

נקודת האיזון לפעולה מיטבית לא זהה בכל זוג ויש ליצור תמהיל מדויק של דלק וחמצן

ב"הצלחה באיזון

שעל אשתך למסור את הנפש.

לדעתי, על כל זוג לחשוב ולחשב כמה הוא מסוגל לתרום ולמסור את הנפש - מהם הגבולות שלו שהוא מסוגל בלי לפגוע בזוגיות.

לא שווה למסור את הנפש תוך פגיעה במשפחה.

אפשר לעודד ולכוון אותה למידה שאתה רוצה לתרום, אבל לדעת היכן לעצור.

זוגיות צריך לבנות כל הזמן - אי אפשר להזניח אותה ולקוות שאח"כ נחזור אליה ונשקם אותה.

אם לא עובדים עליה כל הזמן - היא עלולה להיפגע קשה.

לדעתי הדגש בדברים שלך הוא שלאשתך קשה בגלל לחצים מעניינים אחרים.

לטעמי, כשמתגייסים תוך כדי הקמת משפחה, צריך לדאוג שלמשפחה, ובפרט לאישה יהיו תנאים מעולים (!!) כדי להסתדר, כי כל הנטל על כתפיה.

ומעל הכל: חשוב לדאוג שיהיה לה זמן להתאווררות, עשייה אישית, או סתם מנוחה.. (הכל תלוי סיטואציה ילדים/לא, קירבה להורים/לא).

לגבי קשיים בזוגיות: לדעתי כשיש קשיים ברבדים אחרים, אז הקושי בזוגיות מובלט בבחינת הקש ששבר את גב הגמל.., אבל כשברבדים אחרים קל יותר אז אין סיבה שזה יפגע בזוגיות. 

כך שאם מסכמים את הכל: זכור שאשתך היא המנוע והגב. אילולא מתגברים אותה- הכל עלול לאבד מעצמו..

גם בשביל לבנות וגם בשביל להרוס

לאמת הנובעת מהתורה, הם יאמרו לך שהגבול לא קיים. כלומר הנתינה בעבור עמישראל זה משהו שאמור להיות חלק מחיינו ולהזין אותם באופן תמידי.. ובגלל צדקותם הגדולה אין הם מרגישים שזה "בא על חשבון"..

לא כולם ברמתם הלוואי ונזכה להדבק בדרכיהם..

בעלי לפני הגיוס שאל כמה רבנים וכולם אמרו לו להתגייס לתפקיד במודיעין בגלל שהוא נשוי! בסופו של דבר הוא החליט ללכת לקרבי, אבל שלא תחשוב שזה קשור למסירות נפש וכו'

העניין הוא לא תרומה לעמ"י כי בסופו של דבר, בשונה מבני דודינו היקרים כוחנו במוחנו בעיקר... אז אי אפשר להגיד שחייל שהולך לשירות מודיעין תורם פחות, אולי ההיפך.

צריך להבין שתרומה לא נמדדת בכמה אתה מוסר את הנפש אתלה במה התועלת הכללית שלך לעמ"י תהיה גדולה יותר. וכן, גם לבנות קשר טוב עם אישתך, לפני שבאים ילדים זה תרומה לא מבוטלת לעמ"י

בעיני תמיד הקטע הזה נתפס כוואסח של בנים. כי מזתומרת שהם לא ילכו לקרבי... מה הם יהיו ג'בניקים.. מה פתאום... מה יגידו החברה... ובכלל, איך הם יוכלו להיות שותפים בכל השיחות צבא ככה...

וסתם ככה, בכללי, אבא של בעלי הלך לשירות "עורפי"- היה בצוות פיתוח של טילים לסטי"לים, אפילו היום, אחרי כמעט 30 שנה, הצבא עדיין נהנה מהפירות של השירות שלו, וישנם פיתוחים שלו שעדיין משמשים כציוד של גורם הפתעה.

לעומת זאת, אבא שלי היה קרבי וכו', התגייס אחרי החתונה, ובתכל'ס התרומה שלו בצבא הייתה מזערית ובטח שאין לה השפעה כיום.

אלא הוא שאל שאלה כללית על היכן עובר הגבול- ראי הודעתו: "ודבר אחרון די ברור לי שכל בית צריך להקריב מעצמו בדברים מסוימים...השאלה היא מה הגבול..?" ולכן עניתי בכלליות. מעריכה כל חייל במערך התפקיד הייעודי לו

היקרים"?????

בלי להכנס מה המקרה בדיוק.

ברור שצריך להתחשב בכולם,

אבל איש שנמצא במקום לא טוב לו - גם סובל מאוד. גבר מתוסכל זה דבר גרוע! (כמובן, גם אישה מתוסכלת לא טוב בכלל..)

(והידיעה ש'אני נותנת לבעלי לבטא את עצמו' יכולה להיות מהדברים שנותנים לאישה כח בהתמודדות).

מחתה התורה שם ד' כדי להשכין שלום בין איש לאשתו

וזה הדבר הראשון שצריך להיות לך ברור - קודם כל הבית, ואם מקריבים ביחד זה רק ביחד ובכוחות של שניכם

ואם יבוא חיל ויטען שהשירות ביחידה קרבית מפריע מאד להוריו ומקלקל להם את החיים?

ואם יבוא חיל מילואים ויסרב להתחייל כי יש לו ילדים קטנים?

כל אחד מעדיף להיות בבית ולא לשרת בצבא או להסתכן במלחמה

היינו נשארים בלי צבא

לא מבצע קטן נגד חמאס אלא לדוגמא מלחמה עם סוריה?

זה לא הפורום המתאים.

הוא, לענ"ד, עד כמה דווקא השליחות והאתגר מחברים, בתור משימה משותפת. וכמה מקדישים במקביל להראות שימת לב, בכל דרך אפשרית - טלפונים הודעות, חופשות וכד'.

וברור שזה קשה. יש להניח שזה היה גם ידוע מראש, במידה מסויימת לפחות.

גם "לעזוב" לא כ"כ פשוט אם זה יתבטא בתחושת תסכול.

אם המסקנה השלישית היא של שניכם ביחד - אז כל הכבוד. אבל של שניכם..  אלא שצריך שבשום אופן לא יהיה ריחוק נפשי.

אולי כדאי להתייעץ עם רב שמכיר, וגם מכיר את ערך הצבא (והמשפחה כמובן).

ואולי כדאי גם שתסכם איתה, שאם היא תרגיש שזה "יותר מידי" - אתה תקבל את "קריאת ההתייצבות" שלה בלי טענות..  לפעמים כשהאשה יודעת שאם היא באמת תהיה חייבת, זה יקרה, זה עצמו יכול להקל, ולהגביר את השתתפותה.

העיקר שאתם ביחד בנושא.

הצלחה רבה.

ועטפנו אותו במגבות.

ביום של המעבר פיקחנו שבאמת מתייחסים אליו בעדינות יתר.

וכל פעם שעברנו דירה החזרנו את הכלים לקופסא, בדיוק כמו שהיו כשקיבלנו אותם..

האמת היא שמאז שינוי שקרה לפני כמה חודשים - הולכים לישון כל הזמן יחד.

אני קמה ברבע לשש בבוקר ומאכילה תינוק בלילה ומיקימאוס חוזר מכולל ערב רק ב 11,

כך שאין לנו אופציה ללכת לישון ביחד אלא אם להגיע לעבודה ב 12 בצהרים

בהתחלה זה היה מאוד עצוב, בהמשך פחדתי ללכת לישון כשהוא לא בבית, היום זה פשוט ככה וזהו

1. תמיד

3. 5.5 שנים כן ירבו

לא מפריע במיוחד , אולי קצת .

התרגלנו כך  לפעמים כן ולפעמים לא איך שיוצא .

נשואים 7 שנים .

בהתחלה הינו  יותר ישנים יחד . עכשיו קצת פחות (נראה לי) .

ב"ה

1. רוב הפעמים, כן

2. תלוי מה הסיבה.. לדוג' כשבעלי היה במילואים היה קשה מאוד אבל לא ככ קורה שאנחנו לא יחד..

3. כמעט שנה

אבל השנה הוא עובד לילות אז רק בשבת ומוצ"ש אנחנו ישנים יחד,

וזה כן מפריע קצת אבל התרגלנו וזה גם אמור להיות רק

עד סוף שנה הזאת בעז"ה

כמעט 5 שנים

לרוב כן ואנחנו לא רואים קושי בזה נשואים 8 שנים.

1) בד"כ היינו הולכים לישון יחד אבל לבעלי הייתה בעיית הירדמות אז אחרי שאני הייתי נרדמת, הוא היה קם ועושה דברים אחרים. 2) לא הפריע כשהוא לא הלך לישון איתי וגם לא הפריע לי שהוא הולך אחרי שאני נרדמת.

3) נשואים שנה ו9 חודשים.

אם כי יש משהו נפלא בשיחות הללו שלפני השינה,

נשואים קרוב ל-10 שנים ב"ה

1. משתדלים לישון יחד, בתקופה האחרונה זה דווקא מתגשם. היו תקופות של שעות עבודה לא חופפות שלא ישנו יחד.

2. זה לא הכי נחמד לישון לבד אבל לפעמים העייפות גוברת.

3. 4.5

לרוב לא כי הוא נשאר ער לעשות כל מיני סידורים וטלפונים

לא מפריע לי כי גם ככה אני אוהבת את החדר לעצמי

בחנוכה יהיה 5 שנים

אלא אם לאחד מאיתנו יש ארוע/ חוזר מאוחר והשני ממש עייף

2. אם זה היה משהו קבוע זה היה מפריע 

3. 8 שנים

בס"ד

כשהוא לא- מקפידים לסמס ללילה טוב

(הוא בצבא, נשואים 5 שנים)

1. ממש משתדלים. יוצא שלא שנסע לחו"ל או שעסוק במשו וכו'

2. אני שונאת אתזה. לא אוהבת לישון לבד. לו פחות אכפת

3.שנה

1. כמעט תמיד כן, למעט מקרי קיצון שבהם הוא או אני סחוטים מעייפות/מחלה...

2. לא רלוונטי

3. 4.5 שנים

1. 99.9% מהזמן

2. כשאנחנו לא הולכים לישון ביחד קשה לשנינו.  (שבוע שעבר היו לנו 3 לילות כאלה.  מה לעשות...)

3. 4.5 שנים

אנחנו 4 ימים. חשבנו כבר לגור במלון דירות...

זכור לי שבדקתי לפני שנתיים וראיתי אפילו בפחות כסף.

תנסו אולי בישובי מודיעין, זה גם הסכומים פחות או יותר

בדיוק בין ירושלים לתל אביב. שכ"ד משלמים 2200 ש"ח על 2 חדרים גדולים ודירה חדשה לגמרי 50 מטר + חצר של עוד איזה 25 מטר. ויש מלא דירות בישוב. מיקום נוח ממש (אני לומדת בירושלים ובעלי צריך נגישות גבוה לרכבת ולתחבורה בגלל הצבא וזה ממש טוב)

משלושת רבעי שעה לרכבת בלי רכב, בטח באזור הדתי החדש...

היו לה הפרעות אכילה בעבר?

בנות עם אנורקסיה או הפרעת אכילה דומה, מפתחות מצב של צפיפות עצם נמוכה עד אוסטופניה- מצב קדם אוסטאופרוזיס.

שזה מחלת עצם שנפוצה אצל קשישים.

בגלל מחסור באנרגיה סידן ועוד מינרלים, העצם חלולה יותר ועם נטייה להישבר.

המספרים האלו לא אומרים כלום, צריך לשאול רופא בדיוק באיזה מצב היא נמצאת ועם זה באמת כזאת דרגה שמסוכן לה להיכנס להריון.

היא בטוח כבר לא במצב הזה? לא משהו כרוני? יש דרכים לשפר את זה

זה שזאת מחלה שיותר נפוצה אצל זקנים נכון

לפי מה שגילגלתי קצת ברשת

ע"פ נתוני משרד הבריאות

מתברר שאצל זקנים זה 30% ובגיל שלה זה קצת פחות מ10%

עכ"פ היא הייתה אנורקסית לפני כמה שנים ועכשיו לא נראה שהיא כזאת.

ומה הבעיה נפשית בזה?

כלומר מה חוץ מזה שהיא לפני כמה שנים בתקופת התיכון בקושי אכלה.

כאילו מה זה יכול להיות כולל?

את לא יכולה להתעלם מכך שאנורקסיה יכולה לחזור, או שיכולה לגרום לנזק בלתי הפיך.

הם מסבירים ומייעצים בנושאים כאלו.

026515050

כן חושבת שאין שום סיבה לדחות ייעוץ, הבעיות רק מסתבכות וגדלות, וחבל.

אם הקשר שלכם חשוב, אז תילחמו עליו ביחד, הכי טוב שאפשר.

כאשר הנושא היחידי אולי עליו אתם מסכימים הוא המיאון להגיע לפתרון לבעיות הללו- לייעוץ מקצועי.

יותר אירוני מזה עוד לא ראיתי כאן

אני חושבת עלינו, ממש אין לנו רב שאנחנו מתקשרים ומתיעצים.

יש רב אחד גדול שבעלי היה אצלו מספר מועט של פעמים ,אפשר לספור על יד אחת, לבקש ברכה או משהוא כזה...

אנחנו לא סוג שנרוץ לרב על כל שאלה,

במקרה חס ושלום של טיפול מורכב נלך לבקש ברכה, או התלבטות קשה על משהוא אחר כשהיה לנו על מעבר דירה או ארץ וכו...

לא לכל משפחה יש איזה רב שהם קשורים אליו ויכולים לדבר איתו, גם אם כן ,לא יודעת אם על שלום בית וכו.

ולא לכל רב שמקבל יש גם אישה רבנית שהם ישבו יחד עם זוג וידברו.

אולי זה סוג מסוים של מגזרים, כמו חוזרים בתשובה/ חב"ד וכו שצמודים מאוד מאוד על קשר יומי לרב או רבנית.

שימילב אמרתי או רב או רבנית או שתיהם בכל אופן בטח יש רבני שכונות וכו ככה איך שזה עולה אם כבר פונים עדיף לרב זה בחינם

אבל לרוב רבנים כן לומדים על הנושא של שלום בית כמו גם על הלכות וכו ולכן חבל על הכסף

טכנית תראי מישהו המציא את המקצוע הזה יעוץ וכו זה פעם בכלל לא היה נפוץ, לעומת זאת רוב הרבנים למדו את הנושא של שלום בית במשך אלפי שנים בגלל זה פעם הלכו לרבנים בנושא , עם משהו עובד על תנסי לתקן אותו הנושא של רבניםב תור יועצי זוגיות לרוב עובד חוץ ממקרים ספציפים!!  אבל עובד יותר טוב מיועצי זוגיות

עם כל זאת שמעתי פסיכולוגים שמעתי יועצים שמעתי רבנים שמעתי פסיכולוגים ושמעתי רבנים יועצים שזה בעצם רב אבל שהוא גם יועץ שלמד יעוץ בגדול

[טכנית התורה + חז״ל וכו המציאה את הנושא הזה משם כל אחד יכול לפתח את זה]

מריבות תמיד יש שלא מסתכלים על הנישואין במבט נכון

צריך מישהו שיתן את המבט הנכון והכל יסתדר