לפעמים זאת באמת פרוצדורה מסובכת..

אפשר לפנות ערב רק לשניכם, אחרי שהקטנים ישנים.

לשבת ולדבר, זמן להיות קצת ביחד.

 

ואם יוצאים, תלוי מה אתם אוהבים.

אפשר מסעדה או בית קפה, ים, מדבר, דשא..

נחמד גם להוסיף פק"ל קפה או קומזיץ קטן.

 

או סתם לקחת רכב ואוהלים (ואלתוש!) ולצאת עם כולם ללילה בחיק הטבע (אפילו בחצר).

לעשות פעילות עם הילדים (שבטוח יתרגשו מכל העניין) או לחכות שיירדמו ואז יש לכם  ערב רומנטי משלכם

 

בגלל שאנחנו ממש עמוסים, החלטנו שיש לנו דייט שבועי.. ביום קבוע..

כעקרון זה יכול להיות פיקניק, מסעדה, טיול אופניים וכו וכו.. פשוט מקום שנוכל לדבר ולהנות ביחד..

וכך אולי היה לך יותר עונים .....

מקווה שתמצאו , עד ר"ה יש הרבה זמן יחסית ....

  בהצלחה רבה

אני יודעת שהם משכירים חדרים (אולי רק לבוגרים, תבררי).

 

כמעט רק שם מפורסם

בו מעוניינים לגור.

בעלוני שבת או דרך חברים מכרים .... למה הכין את רוצה להשכיר ?

הכי פשוט הכי מהיר הכי יעיל

אם זה דברים שחיוניים להתפתחותה, ונצרכים אפשר לומר: זה מה שהכנו לארוחה. כשתרצי תאכלי.. ולא להראות סימני ויתור או חולשה. כשתהיה רעבה היא תאכל אם זה סתם במטרה לגוון את התפריט, לדעתי הפתרון הוא ברמה כזו שההורים יהוו דמות לחיקוי, וכל מה שיש בבית יהיה אוכל בהתאם לרצונכם. כך שמה שיש אוכלים. ואם זה לא ממה שתכננתם, יהיו הרבה דברים אחרים טובים, ובשפע.. בהצלחה!

  למשל אנחנו אוכלים עוף בשבת .....

 

אמרנו לה תראי אנחנו אוכלים עוף באו תנסי .....

לא ממש עזר מסתכלת /יודעת שזה אוכל של אבא ואמא  וגם של אחי הקטן

 (בן שנתיים .... שהצטרף ואוכל כל מה שאנחנו אוכלים ) .

 

נ.ב

נסינו לשכנע אותה לחתיכה קטן מאוד של עוף עם קובית שוקולד, שתקבל לאחר הטעימה ....

זה לא ממש עבד . לבסוף מה שעזר קצת . עוף וחתיכת שוקולד ביחד בפה .....

בזה התחיל ובזה הסתיים , העטים /אכלת עוף של שבת . 

 

 

תודה רבה , לך.

אם אתם מהווים דוגמא בבית, היא תאכל בסופו של דבר..

מה גם שצריך לזכור, שכמו שלנו יש העדפות, גם להם יש.. וזה בסדר שלא את הכל הם יאהבו..

 

ובשמחה

לקח להם כמה שנים טובות להבין שזו בעיה אמיתית ולא סתם בררנות.

הילד אכל רק מעדנים, לחם, בננות, גבינה, וחטיפים. ואם הוא לא קיבל את מה שהוא רצה הוא לא אכל. לפעמים צם יום שלם. אבא שלו היה לפעמים ממש מכריח אותו לאכול- ואז הוא היה מקיא...

 

במשך שנים זו הייתה התזונה היחידה שלו. לא בשר, לא ירקות, לא פרות, לא ביצים, כלום.

הם חשבו שזו בררנות וזה יעבור.

בגיל 8 הוא התחיל ללכת למרפאה של הפרעות אכילה. כי התברר שהבררנות הזו היא לא נורמלית.

 

אני כמובן לא חושבת שזו הבעיה של הבת שלך! אני רק מבקשת שתשימי לב. ואם זה נראה לך חריג אל תתביישי להתייעץ עם רופא ילדים או תזונאית.

לרוב הילדים יש בררנות מסויימת.

אולי משהו תחושתי בפה שמפריע במאכלים מסויימים??

 

שווה לנסות את הכיוון הזה.

נשמע שזה יותר מסתם "דווקאיות", אלא משהו אמיתי שמפריע (אולי בגלל מבנה החך יש איזורים פחות רגישים לטעם/ רגישים למגע כלשהו וכד'?)

 

מצטרפת לכל האחרים-

לא להכריח!!

זה רק ייצור אנטי ויחריף את בעיית האכילה.

 

זוהי תופעה נפוצה מאד שילדים אוהבים לאכול אוכל קבוע ללא שום שנוי במשך חודשים ארוכים.

אם הם בריאים, מתפקדים היטב ומרוצים מהחיים אין שום סיבה לדאגה ואין שום סיבה להטריד אותם ולהציק להם, הם כבר ישתנו לאט לאט עם הזמן.

כמו שאמרתי או  שלא . יש לה הסטוריה של "אוכל" .....

היא עברה הרבה , אנחנו במצב יחסית טוב אבל עדין ....

היא ברוך ה' בסדר ,היתה קצת אמנית .... לקחה ברזל 3 חודשים ולאחר מכן בדיקת דם .

הבדיקה היתה תקינה ....

 

נ.ב

גם הברזל הנוזלי של התינוקות בטעם כרמל היא לא ממש רצתה כי זה לא טעים לה ..... עד שעלה לבעלי רעיון מבריק .

לערבב לה את זה אם תירוש מיץ ענבים .... וכך "בזבזנו " לנו  המון תירוש ..... (סתם לא בזבזנו )

 

זה לא מחייב פגיעה בשלום בית

אבל בטוח פוגע בפרטיות וביכולת הצמיחה בתור זוג.

וזה לא משנה אם מדובר בהורים מתערבים או לא. 

 

לא מומלץ בכלל אלא אם כן ממש אין ברירה.

ויש לנו חברים שעושים את זה עכשיו כמה חודשים עד שייתיצבו. תקופת ביניים שכזו..

לק"י

ובמידת ההתערבות של ההורים.

השאלה היא אם אין לכם אפשרות אחרת?
וגם מה זה לגור איתם- לגור ממש בבית או ביחידת דיור?

בזוגיות , בפרטיות
אבל למטבע יש שני צדדים ואם אתם עושים את זה לתקופה לא ארוכה על מנת לחסוך כסף - זה גובר על החסרונות לדעתי.

תלוי לכמה זמן, תלוי מה הסיבה, תלוי מה גודל הבית שם, תלוי מי נמצא שם עוד, תלוי מי בני הזוג והיחס ביניהם, תלוי מי ההורים ומה התנהלותם...

 

באופן כללי, איש ואשתו צריכים "רשות היחיד" ביחד עם קשר טוב עם המשפחה.  מקומית - כל מקרה לגופו.

כל כך מהר,ברור שהכי טוב לגור בנפרד,אבל אנחנו גרנו אצל ההורים אחרי שחצי שנה אחרי שהתחתנו 'נתקענו' בלי מקום מתאים לגור,חששתי מזה מאוד כי בת'כלס מאז גיל 15 לא גרתי בבית ולא הייתי בקשר הדוק איתם(ההורים שלי ביקורתיים ממש והייתי חייב אויר...),אבל היה פשוט אחלה,עזר מאוד העובדה שאחים שלי כבר עזבו את הבית וגרנו לבד בקומה התחתונה וההורים בקומה העליונה.ובזכות זה גם חידשתי ושיקמתי את הקשרים עם ההורים שלי ונהיינו חברים ממש טובים.קיצר הכל תלוי בתנאי הסביבה לא הייתי פוסל באופן גורף.

לטיפול זוגי לכל התק' שאתם גרים אצלם... 

אולי אז תוכלו לצאת בדוחק מהמצב המוזר הזה בלי להיפגע ממנו... 

 

אה, זה לא שווה את ההפרש מול שכר דירה? 

אז לכו לגור בדירת חדר לבדכם... 

לגור עם ההורים, או אפילו היחידת דיור ליד הבית שלהם- יכול להיות כל כך מורכב

שעדיף לא להיכנס לזה... מי יודע מה יהיה בדרך ואיך יצאו מזה.. 

לא כולם

לא יודעת אם לומר רובם אפילו

אבל זה קיים, וזה תדיר

וזה בצדק רב דבר קשה מאוד- "על כן יעזוב"- מלשון לעזוב, ללכת למקום אחר... 

 

 

 

עוד נק'-

לפעמים אומרים- נו אתגר לשלום בית... 

וכדי להבין את המימדים של זה- צריך לכמת ולתרגם לש"ח.

כשאת רואה "נזק 1500 שח בחודש"- פתאום זה לא נראה כזה זניח... זה שיקול כלכלי כבד... מכניס לפרופורציות 

 

 

(כותבת לך עוגה משו באישי) 

 

מכירה מקרוב מצב כזה... זה עצוב לראות את ההורים שופטים, את הצפרדעים שנבלעות אחת אחרי השניה, ואת ההליכה על קצות האצבעות. אפילו מריבה אי אפשר לנהל בצורה נורמלית במצב כזה.

כרגע גרים אצל ההורים שלי. שבועיים. זה מצב זמני ביותר כי עברנו דירה והדירה הבאה עוד בשיפוצים.

נכון, חסרה קצת הפרטיות. נכון, לפעמים זה מציק (לשני הצדדים).

אבל זה ממש תלוי בזוג ובמשפחה!! לי יש בעל מדהים ואנחנו בקשר טוב עם המשפחה המתוקה שלי, אז רוב התקופה הזאת ממש כיפית! לי טוב פה, כולם נחמדים לכולם באהבה, באמת זה גם יכול להיות תקופה מאוד טובה לחזק את הקשר המשפחתי.

ולידע כללי אנחנו חצי שנה אחרי חתונה בלי ילדים וגרים בחדר קטן בתוך הבית!! לא יחדית דיור ולא ענל.. אוכלים איתם, מבשלים איתם, ושותפים בעבודת הבית! 

ממש חריף לכתוב שזה דורש טיפול זוגי. מי שיודע להשקיע בעצמו ובזוגיות מוצא את האפשרות גם בבית של המשפחה! הזוגיות שלנו פורחת בשבועות האלה, באמת. אנחנו יודעים לצאת לההתאוורר, לעשות לעצמנו ארוחות מפנקות גם בתוך הבית, ולהכנס לחדר לסגור אותו ולהיות לבד כשצריך..

כמובן- שזה מצריך הכנה ומוכנות בנפש, כמובן שאני מדברת מנסיון של שבועיים וזה זמני ולא מאידיאל.

אבל זו דעתי.

מי שכבר היו בבית משלהם, ובנו את עצמם קצת, ועומדים להמשיך לבית משלהם בעז"ה-

ורק נמצאים תק' קצרה אצל ההורים

זה שונה ממצב שבו מתחילים את הזוגיות- בבית של ההורים... 

 

וכל הורים הם שונים

וכל זוג הם שונים

וכל כימיה ביניהם, או תק' בחיים- זה שונה

 

יש מצבים שללכת להורים אחרי לידה- כמה שצריך את העזרה הזו- זה מתכון לקשיים בזוגיות, 

יש מצבים שלהתארח לשבת אחת פעם בשנתיים זה מתכון בטוח לקשיים בזוגיות

יש מצבים שלגור באותו רחוב של ההורים ולהיות אצלם לשעה כל צהריים זה פריחה ועוצמה ואהבה ושמחה ורק מעצים את הזוגיות והבית

תלוי. 

תלוי בהמן דברים. 

 

אבל אי אפשר לחיות ב"אנחנו נעשה משו קשה וירחם השם שלא נצא מזה ניזוקים"

צריך לדעת- זה מצב בסיכון גבוה. יכול להיות למצב כזה מחירים קשים

כדי שהמחירים לא ישארו ברמות של רגש\ קשר\ תקשורת\ שלום בית- 

אלא יהיו משו מתורגם שיכול להתווכח עם עלות של שכר דירה-

תרגמתי את זה למחיר של יעוץ זוגי לחודש

עכשיו הגבר הממוצע שבא לעשות תקציב לבית שלו - יכול לחשב מה עולה לו יותר- שכר דירה או יעוץ? 

 

אני דיברתי כדוגמא על זוג שחי כבר ארבע שנים אצל ההורים ביחידת דיור נפרדת, ומיום ליום הבעיות מתעצמות. אם בהתחלה הגבולות היו ברורים, היום הם כבר לא ממש קיימים. כשהזוג מבלה הרבה בסלון של ההורים- מקטרים שהם שורצים אצלם, כשהם לא יורדים ושומרים על דיסטנס- קוראים לאשה "כלה של שבת" ומתנהגים בעוקצנות, החינוך של הילדים זוכה לביקורת חמורה ביותר, וזה יוצר מצב שהכלה רוצה להראות שהיא לא רואה אף אחד ממטר אז יש לה התנהגויות קצת דווקאיות כאלו, אבל בגלל שהיא ילדה טובה היא עושה את זה בעדינות ממש. 

 

והם באמת לא ירגישו בנוח לריב, כי ישמעו אותם, וזה ממש לא נעים. בקיצור, מהצד זה נראה רע!! 

דגים (שלמים בתנור או מושטים מטוגנים), שניצלים מחזה עוף, חזה עוף במרינדה, פוקצו'ת, פיצה ביתית, עוף בתנור, מרקים (יותר בחורף אבל גם בערב בקיץ זה סבבה...מרק כתום מרק עדשים מרק עוף ועוד), לביבות, פשטידות (כמו קוגל תפוחי אדמה, פשטידת פסטה עם גבינות,פטריות עם בצל,טונה,פאי רועים (מפירה ובשר טחון)...), תפוחי אדמה מוקרמים בתנור,קציצות, רביולי ברוטב, זה מה שעולה לי כרגע אני אכתוב עוד אם אזכר..

אנחנו מכינים פירה, תפו"א ברוטב, צ'יפס בפיתה עם סלט ומנה בשרית כלשהי, קוסקוס עם ירקות, מלוואח (לא בריא אבל נחמד), בצק במילוי משביע כלשהו בתנור, אורז/בורגול/קינואה עם תוספת ירקות ורוטב והרבה שאריות משבת..

אני משתדלת גם להוסיף משהו בשרי, זה משביע מאד ומוריד בחצי את רמת הפחמימות שאנחנו אוכלים.

 

לא פשטידות, לא ירקות מיוחדים למינהם, לא דגים... ועוד...

צ'יפס, אטריות, שניצלים, עוף, פתיתים, ספגטי...

את יכולה רק לגוון את התיבולים שלהם.

להכין מוקפץ, להוסיף חזה עוף/נקניקיות לפתיתים, להוסיף לאטריות עגבניה וגמבה (ירקות מבושלים זה בסדר?).

אי אפשר להוריד את הפחמימות אם את אוהבת רק אותן, לא?

ואין שום ירק בהצעות שהצעתי..ולדעתי יש שם עוד הרבה דברים שמתאימים

ארוחת ערב יותר קל- ביצים, ירקות, מוצרי חלב, פשטידות...

שעועית ואפונה טריות (קפואות), עדשים, חומוס והמון ירקות- מרק ירקות, סלט ירקות, תבשילי ירקות.

פשטו תתחילי ותנסי...

הכנת אורז? תוסיפי כבר עדשים על הדרך למג'דרה.

אטריות? אני מכינה רוטב מעגבניות טריות ורסק- בלי חומרים משמרים וסוכר שיש בקטשופ בבית בסיר גדול ומקפיאה בקופסאות קטנות  ודואגת שתמיד יהיה מופשר זמין.

להכין הרבה קציצות מעדשים וירקות- ולהקפיא ואז את מוציאה ומפשירה (כמו טבעול- רק בריא יותר..) זה אמר פעם בשבוע-שבועיים כמה שעות עבודה לעמוד ולהכין ולאפות..
תפו"א בתנור- אבא שלי עושה הכי פשוט- שוטף טוב, חוצה ל2 עם הקליפה, מסדר יפה בתבנית, משפריץ קצת שמן ומפזר תבלינים, חצי כוס מים בתחתית התבנית, לכסות והופ ל40 ד' על חום גבוה- יוצא טעים נורא..

לי יש מתכון פחות פשוט אבל טעים נורא- לקלף, לחתוך לחתיכות, לבשל עד שנהיה רך, לפזר בתבנית ולהשפריץ מלמעלה קצת שמן והמון תבלינים ולאפות 10 דק' על חום גבוהה בלי כיסוי- עד שנהיה קראנצ'י וטיפה שרוף.
ירקות בקוקי- להכניס ירקות (תפו"א, בטטה, קישוא, בצל, גזר) שטופים, אפילו עם הקליפה לתוך שקית קוקי, קצת שמן קצת מים ותבלינים, לנער טוב ולאפות עד שהכל רך.. בסוף מוציאים ואז קל יותר לקלף..

קציצות טונה- לבשל תפו"א ולמעוך לפירה גס, לערבב עם טונה ביצה בצל קצוץ ותבלינים, לסדר קציצות בתבנית ולאפות.

 

ולדאוג שתמיד יהיו על השולחן ירקות חיים. אפילו לא סלט- לחתוך עגבניות לרבעים, מלפפונים, גזרים וגמבות לרצועות.

ואפשר גם להכין גינה עם קצת תיבול או טחינה ולטבול את הירקות.

מומלץ גם להנביט עדשים (משרים 24 שעות במים ואז שמים עוד 24 שעות במסננת) ולשים בסלטים וכדו'

 

הבת הגדולה בת 5 לא כל כך "מת על אוכל " ....

והאוכל העיקרי שלה זה מה שהזכרתם .

פתיתים , ספגטי  /אטריות  .... מדי פעם ציפס במחבת   וגם שניצל חיות של ממה עוף (קפוא )

ולפעמים  כשמחשק לי אז מכינה גם  פנק ....

ולארוחת ערב זה מעדן ודגנים או לפעמים פרוסה עם חמאת בוטנים ומלפפון עם מלח .

 

* לארוחת הצהרים זה הגיוון שהזכרתי למעלה .... אז כל פעם קונים ומכינים פתיתים /ספגטי בצורה אחרת חדשה .

(קונים הרבה צורות שונות ואז שואלים אותה מה היא רוצה להפעם או למחר ... מכינים כחצי חבלה ואחרי יומיים או 3 מכינים צורה אחרת .... ולאחר כמה  זמן חוזרים למותחלות ,מעיין סבב כזה )

לא כמה ירקות בצד, סלט של ממש, צלחת שלמה.

 

הרבה פעמים הצאדיקה מניחה כזה במקרר ואיכשהו הוא מגיע לעמדה שלי.

לא הייתי אף פעם בהלפרין.
קונה את שלי בעינית.
פעם ראשונה עדשות עולות 500 של כל אחת
מהפעם השהיה ואילך 250 שח כל אחת.
הם מאד מקצועיים.
בכללי די מרוצב

"ביניכם" - וזה לא הופך ל"מטרד" - 

 

אז אולי כדאי לראות את הביקורים כחלק מבנין מה שביניכם עם הילדים;

 

מכניסים אורחים ביחד, סבר פנים יפות ביחד אל המשפחה..

 

לא לקחת את זה כשימת מה שביניכם "בצד" בלבד, אלא גם כחלק מבנין הביחד שלכם.

 

"יהי ביתך פתוח לרווחה" - לא סותר את זה שביתך הוא ביתך, ויש בו הרבה זמן לבנין פנימי..

 

 

למשל במשפחה שלי (לפני שהתחתנתי ) הבית פתוח לחברי / מכרים כמטע כל זמן .....

יש מעיין בדיחה שהבית שלנו כמו תחנת רכבת .

 באים חברים נכנסים הולכים ....לפעמים נשארים לישון כי מאוד מאוחר ורק בבוקר ידענו שנשארו לישן .

(כי אמא שלי הלכה כבר לישון , כי היה מאוחר מדי ואח שלי או אחותי הביאו חברים /יצאו חזרו באו ....

ולבסוף נשארו כנארה גם לישון  .)

 

נ.ב

מאז ומתמיד באו המון חברים וחברות לבית שלנו .

אני מדברת על גיל שכבר הינו עצמאים ובוגרים , גיל הנעורים  כזה ....

ועד היום הבית של המשפחה שלי פתוח בסבבה עם זה .

זה גם סוג של גובל שלמשפחה שלי זה לא מפריע ....

יש גבול לכל תעלול כמו שאמרים אז שזה ממש מפריע עוצרים את זה .

 

* בהתחלה לבעלי זה קצת הפריע כל ה"ברדק " הזה ..... אבל הוא למד לקבל ולהסתדר עם זה .

ציטוט מאמא שלי " אצלנו בבית תמיד יש אקשן "

כל פעם משהו חדש /סיפור חדש ....

 

בקיצור זה תלוי ברוח הבית ,בחופש , ובמנטליות .....

כמו שבעליך אמר לך .

 

 

אז באמת הבית יכול להיות כמו רכבת,וגם אם באים אורחים זה לא מורגש ולא מפריע כל כך.
לעומת זאת, אצל זוג עם שלושה קטנים זה שונה מאוד. יש זמנים שהילדים ישנים או בלימודים, ואם מישהו ייכנס פתאום חופשי זה יכול להיות ממש לא שייך.
לפי דעתי תנסו לגבש לכם איזשהי מדיניות ביניים שפחות או יותר מקובלת על שניכם בקשר למינון הביקורים, ולאופן שבו מגיעים אנשים- עם/ בלי הזמנה, הזמנה מראש, טלפון שמגיעים וכו.
בהצלחה!

להנכיס אורחים, אבל לדעת לזהות את הנקודה שבה זה פוגע בזוגיות שלכם.

 

לא כל שבת או ערב שבו מארחים, פוגע בזוגיות שלכם.

אם יש לכם מספיק זמן ביחד- זה בהחלט יכול להיות טוב לשניכם לפתוח את עצמכם כלפי חוץ. ומצד שני- בוודאי להזהר שלא תשארו בלי זמן בכלל.

אותי זה מעצבן אם יותר מדי אנשים זרים מסתובבים לי בבית ומעסיקים אותי בכל מני שטויות.

אני מוכנה בחפץ לב לארח מדי פעם חברים או בני משפחה אבל קשה לי עם אורחים שנשארים ללון ואני גם לא אוהבת לישון בבתים של אחרים. עוד יותר מפריעים לי אורחים עם ילדים קטנים שמרעישים ומבלגנים לי את הבית.

בעלי יותר סבלני לכל העניינים הללו אבל בהחלט מבין אותי ואני כמובן גם מסכימה לבקשות הנדירות שלו לנסוע וללון אצל הוריו.

כמו שאמרת, זה לא רק העניין שמפריע לזוגיות . יש את הקטע שלא עושה לי טוב שמסתובבים לי בבית. זה משגע אותי. לא ישנה בלילה וכו .
אז איך לפי דעתך אפשר להסביר לבעל בצורה שתתקבל על הדעת?
אוסיף שהוא מאד מבין שכך אני ומנסה להקל עלי ולא להסכים לכל מי שרוצה לבוא. אבל עדיין זה עושה לו רע..

הם סבירים ולגיטימיים בדיוק כמו שלו, עליך לנסות להגיע אתו להסדרים שיענו לצרכים של שניכם. כשם שאת לא תהיי תמיד מאושרת מהבחירות שלו כך גם הוא לא תמיד יהיה מאושר מהבחירות שלך אבל מטבעה של זוגיות טובה לבסוף תלמדו לחיות עם זה

מעבר למה שכתבו פה כולם - בדקי מה מפריע לך.

מפריע שנכנסים לחדר העבודה לדוגמא? או קי. תחליטו שכל הבית פתוח לכולם (אם זה מצב כזה שבעלך לא מסוגל בלי אורחים, וזה או האורחים או לא להיות) אבל חדר העבודה סגור תמיד.

מפריע לך שפותחים לך ארונות ומוציאים כלים לבד? בפעם הבאה שיבואו האורחים וירגישו בבית וירצו להגיש לשולחן, תגידי להם: אני אניח על השיש את הכלים, או אוציא מהמקרר את האוכל וכו', לפי הענין, ואתם תגישו.

צמצמי את חופש הפעולה אצלך בבית

ויצאתי ממש טיפשה..
הרגשתי שאני זו שמוזרה ולא אלו שפותחים מקרר חופשי.

להתהלך בבית הפרטי שלי ולהרגיש שיש עוד מישהו שחושב שזה הבית שלו.

 

אויש. נורא.

 

תקשיבי,

גם הבית שלי היה פעם בית הארחה לכל מי שבא (ועוד בלי לדפוק). התחרפנתי מזה לגמרי.

אחרי עבודה קשה מאד מאד פשוט סגרתי דלתות.

לא מענין אותי מה יגידו!!!

הדלת שלנו נעולה, מי שרוצה להכנס - שידפוק!! מתאים לנו? פותחים. לא מתאים לנו? לא פותחים! ושיתפוצצו!!

כנ"ל מקרר ושות'. כשאני מזהה מישהו (אחותי, אח שלי, לא משנה, כולם זרים מבחינתי, לעצם הענין הזה) שניגש למקרר ועוד רגע פותח, אני פתאום נהיית נחמדה: לא עזבו, אני אתן לכם, אל תפתחו. ככה פעם פעמים, עשר פעמים עד שהם קולטים.

 

כמובן, שהכל צריך להיות בתמיכת הבעל, אם את תסגרי והוא יפתח לפני בוא האורחים, מה עשינו?

אני בטוחה שעם כמה שיחות רגועות הוא יבין מה קשה לך, ויחד תגיעו לאיזון.

הרבה הצלחה

לו"...

 

אם יש ענין שלך מפריע כך - ולו מפריע אחרת, משתדלים להגיע לעמק-השווה. כל אחד משתדל לראות למה טוב לשני כמו שטוב לו, לראות את החיובי  שיש גם בזה, ולהגיע להסכמה הכי נוחה לשניכם.

 

 

לא אמרתי שחיישם זה "פשוט".

 

אבל רק זו הדרך.

 

אתם איש ואשתו. יש לשניכם צדדים של הרגשות "נכונות" בענין, וצדדים של "אלרגיה" (ולגמרי מובן שאינך יכולה שיסתובבו לך "חופשי" בבית) - אז יושבים ביחד, מבינים כל אחד מה הטוב במה שהשני רוצה, מה בשביל כל אחד ממש לא-נסבל, ובטווח ש"באמצע", מגיעים להסכמה.

אני כמוך.

לא אוהבת שמסתובבים לי בבית יותר מדי אנשים.

לא אוהבת להזמין את המשפחה המורחבת לשבתות.

 

בעלי לעומת זאת - אוהב את זה.

 

על מנת לא להיות מפלצת מוחלטת אני אף פעם לא מסרבת כאשר המשפחה מבקשת לבוא, אבל אני בדרך כלל לא מזמינה מיוזמתי.

לדעתי בעלי הוא "הנורמלי" בנינו. ברור לי שזו בעיה שלי. אני אוהבת את הבית שלי ואת המשפחה שלי ולא צריכה אף אחד אחר.

אבל ברור לי שבעלי צודק וצריך להזמין יותר את המשפחה המורחבת, סה"כ הרווח הוא של כולם.

מה עוד שהזמן היחיד להפגש זה שבתות כי באמתע השבוע כולנו בשגרת חיים מטורפת.

 

 

גם אני מוכנה לארח ברמת העוגה והקפה ולא יותר מזה וגם לא אוהבת להתארח אצל אחרים אבל אם אני רואה שזה חשוב לבעלי או בשביל הילדים אני אעשה מאמץ,כל מצב לגופו.

גם משום שאני גבר ורחוק מהבנת העולם לתפיסתך,

גם משום שאינני מכירך,

ובעיקר משום שזה לא התחום שלי.

 

רק אעיר, ואני מאוד מקווה שהערה זו מיותרת, שהתבוננות על בחורים אחרים בגילו עשויה להביא לכדי דמיונות שווא שאולי אם רק תתגרשי יופייך יאפשר לך להשיג בחור נאה יותר, המתאים לרוחך.

ובכן, אם חלילה כך, אפילו בשמץ מחשבה, כדאי שתעקרי אותך מליבך ולו מפני שבחורה בת 23 +ילדה היא לא מה שהיית לפני 4 שנים, ודאי לא בעולם השידוכים האכזר שמייד יתייג אותך באופן שונה לחלחוטין, יפה ככל שתהיי.

 

 

והערונת לסיום, לטובת ציבור הגולשים:

המשפט האחרון לא נמחק, מתוך הנחה שלא מדובר בטרול שכל הסיפור מהווה כיסוי לסיומת הזו, בשל הקשר ההדוק במקרים רבים בין בעיות אישות לבעיות זוגיות.

 

קודם כל תודה..

שנית, גירושים חס וחלילה לא עומדים על הפרק! כבר אמרתי שבעלי אדם מדהים ובחיים לא אפגע בו, ואני יודעת שהבעיה אצלי וגירושים זה ממש לא הפתרון..

מה שרציתי לשמוע הוא, אם יש עוד בנות במצב שלי..?

שפתאום לאחר זמן הטעם שלהם בגברים השתנה ופתאום מה שמושך אותן הן תכונות גבריות ומראה ופחות עדינות ורגישות..

 

והערונת לסיום, המשפט האחרון שכתבתי היה קצת לא צנוע, אך כולנו נשואים וזו נקודה חשובה להבהרה..

שלום לך

 

אנשים משתנים אם הזמן משמנים /מקריחים  וכו .....

מה שהיה לפני כמה שנים לא נשאר אותו הדבר .

יופי הוא עניין אישי כמובן , אבל הוא לא נשאר להרבה שנים ....

מה יקרה שתגיע לגיל 50 + .... כבר לא תראי כמו בת 19 או 24 נכון ?

 

חמודה נראה לי שלאט לאט תצתריכי להשלים אם המצב , 

במיוחד אם הכול בסדר וחיי אישות שלכם טובים .

 

נ.ב

אני התחתנתי (קצת יתר מאוחר ממך ....) ואנחנו נשואים כ-7

וכן בעלי קצת "תפס בטן" ומנסה לרדת במשקל ,                                                                                                          כי הוא לא  ממש אוהב איך ....

ולי זה  לא כל מפריע   

הגישה הזאת שמתיימרת להתעלם בצורה קיצונית מהמראה של בן הזוג בטענה שעוד כמה שנים בכל מקרה כולם מזדקנים ומתבלים היא לא נכונה בעליל.א.מי אמר?ישנם אנשים ,שבגיל מבוגר, אפילו שישים נראים יפים ומאוד נאים.נוגע גם לבנים וגם לבנות.ב.היא לא צריכה לחיות בהרגשה כזאת ולהשלים עם המצב.לענ״ד העבודה צריכה להיות בשני מישורים.מישור אחד הוא החיצוני.כלומר השקעה של בן הזוג בטיפוח(גם לגברים מותר להתנאות ני נשותיהן במיוחד במצב כזה.).אם זה בגדים מתאימים,נעליים גבוהות,גילוח,לייזר(במידת הצורך,על פי שאלת רב).המישור הפנימי,עבודה עם עצמך להתרכז בטוב ותכונות המיוחדות שלו ולנסות לבנות קשר יותר אמיתי ופנימי כדי למנוע התעסקות בעולם החיצוני.כמובן הכל מתוך יחס אוהב מכיל וסובלני.בהצלחה!!

 

הבעיה שלך היא בעיה מאוד מרכזית אצל הגברים, ולכן חכמינו ציוו שאסור להביט באישה יפה. תאמצי את ההלכה..

נכון שצריך לטפח כמו שהזכרת וגם גבר יוכל לטפח את עצמו ......

מה שהתכוונתי זה שהיופי פחות חשוב ומשמעותי .

אם טוב להם ביחד אז הצד החיצוני והיופי הוא משני ואפילו שולי .....

 

אני אישית פחות בקטע של יופי וכאלה ....

ולכן  זאת  דעתי, שהוא פחות במרכז אלא דברים אחרים .

אתה לא חייב להסכים .

אך אני מתמקדת באופי, ואומרת לעצמי שזה סתם דמייונות שווא. זה בעלי ובו אני משקיעה וכל השאר לא רלוונטים אז משתדלת לא להסתכל עליהם יותר מדי

את כבר לא ילדה קטנה - ואת חייבת לשנות מבט.

 

לדעת שמה שאומרים שהעיקר זה מה שבפנים, האדם, אינה סיסמה אלא אמת פשוטה ועמוקה.

 

את מדברת בהתפעלות על כך ש"היית צעירה ויפיפיה"... אבל אם נניח היה לך אז אופי רע חלילה, היית כעסנית למשל, אז ה"יופי" הזה לא היה שווה כלום... נכון?  הוא טוב בתור "מתלווה" אל אופי טוב..

 

קל וחומר כשמדובר ביחס לבעל. את מתארת איש שלא רבים כמותו. מפנק ואוהב ונותן בלי גבול ומפרנס וכו'..  

 

את יודעת שהוא לא היה תולה את יחסו אלייך במראה החיצוני שלך, אינו מסתכל על אחרות. לא מדבר איתן. איש טוב. למופת.

 

 

יש לך בעיה ב"עיניים", וגם במה שעומד מאחריהן קצת. תתקני אותה מהר, לפני שתשלמי עליה ביוקר, ותצטערי כל החיים על השטות.

 

"את רואה אותם חזקים גבוהים ויפים".. זה מזעזע. למה את "רואה אותם"?..  זה מתחיל משני דברים כנראה. טעות בתפיסה שלך עם בעלך, וטעות בכל הדמיונות הללו.  

 

ראשית, כפי שאמרנו בהתחלה: צאי מזה..  זה טוב לסיפורי נערות, "חזקים גבוהים ויפים"..  מה הקשר?!  את יודעת כמה רשעים בעולם היו נראים חזקים וגבוהים? אולי גם יפים? (אצל הגרמנים היו "גבוהים ובלונדינים".. נו?...).  צריך לצאת מהדמיונות האלו.  ממש להתבונן, בטוב הפנימי של האדם. לראות אותו שם.

 

זה בדיוק נקרא יצר. שהצד החיצוני, שלא חייב להיות קשור בכלום לאישיות, "מעורר" משהו, ובמקום לעצור נסחפים אחרי הדמיונות. יוצאים אל ה"חיצוניות". אז כאשר איזו רווקה מתרשמת ממשהו כזה, ובודקת היטב מי האיש, וזה "מבוא" כדי לעורר אל טובו הפנימי (ואז אחרי כמה זמן גם לא כ"כ "רואה" כבר את הבחוץ..) - נו, אז "בכל לבבך - ביצר טוב וביצר רע".

אבל אם נשואה מסתכלת על דבר כזה, אז זה ההיפך. היצר הרע אינו מבוא אל הפנימיות, אלא מוציא ממנה; הורס לאשה באישיות, מפריע לריכוז הפנימי - ואין לו כל תוחלת. 

 

וקשורה לכך גם הטעות השניה.  על בינך לבין בעלך את צריכה גם להסתכל קודם כל "מבפנים". לא רק בידיעה השכלית, אלא ממש חזק. להשתמש אפילו בכח הדמיון.  לשבת עם עצמך - לחשוב על בעלך, להרגיש אותו. לראות את הטוב, את האהבה, את הנתינה, עד שתראי אותו ממש "מבפנים". "תראי" את האישיות שלו.

 

הקיצור, צריך שני דברים: ולא תתורו. להפסיק לגמרי, גם טכנית, להסתכל על גברים אחרים. ממש לא לראות. להגיע למצב שתתביישי ב"החשבת החיצוניות" האווילית הזאת; ובמקביל - לטפח בתוכך את הראיה של בעלך האמיתית.

מה זה "גברי"?.. צאי מהדמיונות. מפרנס, נותן, אוהב, זה גברי.  "גבוה עם שרירים" זה יכול להיות גם בעל חיים. גם ל"ע משתמש בסמים. גם עבריין.. ר"ל. ובכלל, מי שתתחתן עם מישהו כזה, בגלל שהוא כזה, סביר שתוך זמן קצר יישבר לה החלום. אחרי החתונה מה שמרגישים זה קודם כל את הבן-אדם.  צאי מזה! אהבת אמת בונים מבפנים. ומעריכים.

 

ביקשת שיענו לך בעדינות. זה בסדר אם את לא רוצה להרגיש "מותקפת". מצד הסגנון. אבל אם את רוצה שזה יהיה ב"פחות החמרה" כלפי עצם הענין, אז לא. כי זו לא "עדינות" אלא אכזריות כלפייך, וכלפיו, וכלפי ביתכם.  מי שישלה אותך שזה "לא נורא", לא יעשה איתך חסד.  זה כן. את יכולה לצאת מזה. יש לך בעל נפלא. עזבי את השטויות וה"מפונקוּת" - ותתמקדי חזק בטוב שזכית בו. רק טוב. 

 

[ולגבי מה שהערת על "המשפט האחרון" - אכן טוב שאין בעיות נוספות. אבל זה רק מראה כמה שזה לא חייב תמיד לבטא מצב אמיתי ביחס הפנימי לכל צדדיו. ולכן לדעתי באמת היה עושה טוב אלעד אם היה מסירו; פה זה לא ממש אצל "יועץ". ואדרבה, עוד יותר אפשר לראות כמה העיקר תלוי בשינוי הגישה מבפנים, וההבנה שהיחס התקין בין איש לאשה תלוי קודם כל בקשר הפנימי, של האישיות]

 

 

 

אישתי דוחפת אותי לעשות כושר, קצת טיפוח פנים,

לגבי השיער כנראה שהאופנה של היום נכנסה למוחך, הרי הכי טבעי וגברי הוא השיער,

דווקא מי שאין לו נראה ילדותי והיום כבר מציעים ניתוחי החזרת שיער לחזה...

אבל גם פה יש תמיד מקום לשינוי קל, בדגש על קל.

 

אישתי לא אמרה לי מעולם שאני לא מושך בעיניה, להפך

היא פשוט אמרה לי מה היא רוצה שאני אעשה כדי להיות יותר ממה שהיא אוהבת,

איך לעשות אותי יותר חתיך , יותר סקסי , יותר שרירי וכו'

 

כך שאם תעשי זאת בצורה עדינה הכל אפשרי.

 

אבל,

אם את משווה לאחרים אז זה לא טוב, אסור להשוות ואסור לך לקנא באחרים.

אני לא בטוח שאחרים מתייחסים לנשים שלהם כנסיכות ולא מסתכלים לצדדים ובעלך כן וזה מה שחשוב,

יתרה מכך, אם יחסי האישות טובים, סימן שהוא כן מושך אותך ונאה בעיניך שכן אם לא קשה מאוד לקיים יחסי אישות ולהינות מהם.

 

תנסי להזכר למה נמשכת למראה העדין והרגיש שלו. כמה הוא מכבד אותך ואיך האשיות באה יחד עם המראה הזה.

גם בעיה קצת אולי שאת משווה (באופן טבעי) לגברים בגילך שמתחתנים כיום.

 

יש הרבה גברים (אני יודעת מנסיון אישי) שאכן נראים 'מדהים' אבל כמה שהם משקיעים בעצמם... שעות מול המראה.

לא משהו שהיית רוצה!

 

אם כן יש דברים ספציפיים ברי שינוי בו, אז אפשר בעדינות ובאהבה לנסות לומר לו.

אם זה המראה הכללי, תצטרכי למצוא דרך לחיות אם זה באהבה.

לא בטינה ובמרמור או בקנאה באחרים חס ושלום.

 

באמת לא קל....

בהצלחה

אם הוא כ"כ אוהב אותך ומתייחס אלייך ככה, חושב שמצד היושר הוא צריך לדעת איך את מרגישה כלפי המראה שלו..

בכל אופן - כמו שאמרו לפני וכמו שדנו בשרשור שיואב פתח בעקבות הבעיה שלך, בנות גם צריכות לא להסתכל על גברים, נקודה. משום מה נוצר טאבו כזה, ששמירת העיניים זה תחום ששייך לגברים ולבנות מותר לצפות בכל דבר (סרטים, פרסומות לא צנועות וכו') וזה תמים ומותר וממש לא משפיע. בדור מעוות כמו שלנו זה ישתנה..

ב"ה לאשתי ולי יש קשר מעולה, ואני חושב שאפשר לזקוף את זה לעובדה שאין אצלנו בבית עיתונים, האינטרנט מסונן לחלוטין וב"ה שנינו מאוד משתדלים להתרכז רק בבן זוג השני. גם אשתי.

רעיון גרוע שבגרועים.

היית רוצה שאשתך תגיד לך שאתה מכוער, רזה מדי, שעיר ולא גברי?

מאיפה שלפת את המחשבה הנוראית הזו.

בני זוג בהחלט יכולים לבקש זה מזה ללבוש פרטי ביגוד מסוימים, לחוות דעה על איפור או על תספורת אבל בשום פנים לא דברים מהסוג שנרמז כאן ובטח שלא כאשר אין לצד השני שום אפשרות לשנות משהו.

לא חייבים לפנות אליו בצורה בוטה כל כך.

בין בני זוג חשובה מאד הכנות, ולכן כדאי שידברו ביניהם על דברים שמפריעים לקשר שלהם.

אין בעיה לדבר על זה בצורה פתוחה ולא פוגענית, וזה יכול לתרום הרבה מאד לקשר.

הרבה פעמים קיים מתח מסויים בנושאים הללו וחשוב מאד ללבן את העניינים ולהגיע להבנות משותפות.

 

ובמקביל נדרשת פה עבודה של האישה, דהיינו, לרכז את כוחותיה בבית פנימה, להתנתק מהדמיונות ולהפסיק להתבונן בגברים אחרים.

 

חלב ודבש, היית רוצה שבעלך יסתכל על נשים בצורה כזאת ויסתיר את זה ממך?!
לא יודעת מה איתך, בשביל הבריאות של הקשר שלנו הייתי רוצה שידבר על זה!

ואין לי שום נטיה לבזבז כוחות נפש על חששות ופחדים הנוגעים לטהרת הנפש של בעלי או על האפשרות שהוא רואה נשים אחרות. אני אוהבת אותו, סומכת עליו ובוטחת בו לחלוטין.

אני מציעה לכולם, נשים וגברים, לא לעסוק בזאת ולא להכנס למעגל של מחשבות שוא טורדניות שאין בהן שום תועלת.

 

אבל לא על זה מדובר. 

אני הגבתי על הצעתו של הידיד להגיד לבעל שמראהו לא מוצא חן בעיניה בגלל שהוא רזה ושעיר. 

זוהי הצעה מזעזעת גם מהבחינה האנושית הפשוטה וגם מטופשת מבחינת התרומה לזוגיות, 

מה גם שאין ביכולתו לעשות שום דבר בעניין. 

הייתי רוצה לדעת..

 

אני יכולה להבין את הגישה של מה שאני לא יודעת לא מפריע לי, אבל בעיני זה כמו לטמון את הראש בחול. זוגיות זה משהו הדדי, ברגע שלצד אחד יש בעיה המשמעות היא שיש בעיה בזוגיות. אפשר לספר, ובנועם, ולדבר בצורה חכמה על דברים שכן יכול לשפר (לייזר, להתאמן וכו') ומצד שני yy החביבה צריכה לעבוד מאוד על הפנימיות שלה. להפנים מאוד את מה שכתב ד. 

 

ואם כבר אני אנונימית, אז אספר שאני נשואה באושר ב"ה, אושר אמיתי, למרות שאני מודעת לכך שיש גברים נאים בהרבה וגבוהים וחזקים מבעלי. יש לו כזו אישיות ולב זהב שזה באמת באמת שלא מעניין.

שהם נטולי "בעיות".

תמיד יש משהו שלדעת אחד הצדדים היה יכול להיות אחרת ואין לדבר סוף.

אם נחטט בלי גבול בכל מה שהשני חושב או עושה או חולם ואם מצידנו נייגע אותו ללא גבול בכל מה שעובר לנו בראש, סתם נהרוס לעצמנו את החיים.

יש דברים שצריך להשלים אתם על מנת לשמר דברים אחרים שחשובים לנו, כל אחד צריך לעשות את החשבון שלו, הן הנפשי והן הפרגמטי ולא להיות רדוף במחשבות שוא על מה בן הזוג ראה או חשב (ולהפך כמובן).

יש מספיק בעיות אמיתיות בחיים שצריך לטפל בהן ולהתמודד אתן.

אם היא כתבה את זה, כנראה שהנושא מאוד מתסכל אותה..זה כבר לא עניין קטן וזניח, חשוב שהן הזוג יהיה מודע לבעיה

אילו בעלי היה אומר לי שבעיניו אני רזה, שעירה ולא נשית אז הפעם הבאה שהוא היה פוגש אותי היתה ברבנות.

לדעתי זה מסוג הדברים שעלול לגרום לחורבן גמור של המשפחה, אין סליחה לעלבונות גסים מהסוג הזה ואין תיקון לעוול שזה עלול לגרום.

אז אין לך דעה על מה שראית?

ואם יש לך אז היא סודית?

ומנין לך שאצל בנות זה תמים?

ואולי דווקא האהבה והבטחון בזוגיות מאפשר לנו גם לראות מדי פעם אחרים בלי לחשוש?

 

אם בעלך היה חווה את דעתו על כל אחת שהוא רואה לא היית נפגעת או מוטרדת?

את מרשה לבעלך לצפות בבחורות אחרות בגלל שיש לכם קשר חזק?

 

לא הבנתי..

 

יואב, אני חושבת שכדאי לשוחח עם אשתך לדבר על זה...

נגיד שהולכים ברחוב או שיוצאים לטיול, מבלים בפארק וכו' ואנשים ונשים עוברים על פנינו. זהו מצב יום יומי ולעתים גם יש לנו מה להגיד.

הטיילת והפארק בתל אביב מלאה באלפי דתיים וחרדים שמבלים יפה עם חבריהם ומשפחותיהם ואף אחד לא הולך עם האף תקוע באדמה.

לא מדובר על כל הזמן ועל כל אחת ולא צריך לעשות מזבוב פיל.

שמרגישות בנוח להגיד דברים כאלו על בחורים פשוט כי הם חושבות שאצל בנות זה שונה וזה לא בקטע מיני פשוט תגיד לה שזה מפריע לך אני בטוחה שהיא תקבל את זה יפה ותפסיק..

גם אם אשתו לא נמשכת לגברים בקטע מיני אלא בקטע יותר רגשי זה לא תקין..

למה זה לא 'בגידה רגשית'? לדבר בצורה חמה ואוהבת על גבר אחר מלבד בעלך נשמע לי לגמרי לא נורמלי..

תופעה שהיא בסדר רק אמרתי שהיא נפוצה אני מסכימה איתך..

"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" שייך בזכרים כפי ששיך בנקבות.

לנשים יש יצר, וגם אותו צריך לרסן.

הוא אולי פנימי יותר, מעודן יותר וכד', אך כפי שאמר לי פסיכולוג שמשמש ברבנות, המציאות הפרוצה כיום קלקלה גם אותן.

וד"ל ואכמ"ל.

 

אני שואלת ברצינות, מעולם לא שמעתי שבנות צריכות לשמור את העיניים. ברור שמבחינה מוסרית יש חובה, אך לא שמעתי מעולם שיש חובה בצד ההלכתי. עובדה שהעזרת נשים מעל העזרת גברים וכו'.

עריות - רק אצל בנים?

תוכן השאלה:
שלום הרב
אני קוראת במלא מקומות בעיקר שמדברים על החופש וזה
שצריך להתגבר על יצר העריות, ששיהיה ממושכת במחשב יכולה להביא לעריות וכו´ . כל הדיבורים האלה מופנים אל בנים
אך אני בת, ואני כזאת . אני לא גאה בזה אבל אני גם ככה נכנסת לכל מיני אתרים ואני עובדת על עצמי ומנסה לשלוט אבל השאלה שלי..מה דפוק אצלי ? הרי זה צריך לקרות רק לבנים לא ? אז למה לי גם ?
זה נורמאלי שיש עריות גם לבנות? אני מרגישה כמו בן , איך שאני רואה משהו גס באיטרנט אני לא שולטת בעצמי.. ונופלת..וכל זה ממש כמו בנים ! איך זה יכול להיות?

תוכן התשובה:
בס"ד
שלום רב,

אין הבדל בין בנים ובנות.
כולם צריכים שמירת עיניים.
ודאי גם בנות עלולות להכשל וליפול.
ודאי גם לבנות יש יצרים ותאוות ומשיכה לדברים.
ודאי גם בנות מתרגשות מדברים ששייכים למציאות המתירנית (עובדה שבנות חילוניות נמצאות במועדונים, משתכרות, רוקדות ביחד עם הבנים שנמצאים שם).
זוגות של חברים בן ובת, שניהם מתקשים לשמור נגיעה, שניהם עלולים ליפול באותה מידה.

ההבדל הוא שאצל בנים יש מושג של ´שמירת הברית´ והוא קשור לשוני הטבעי בין בנים ובנות. אצל בנים הנפילה ביצר עלולה להביא לפגם הברית - ולכן הבנים יותר ערים לקשיים הללו.

את נדרשת לשמור על הצניעות שלך ועל העיניים. כל מראה תועבה מפעיל את הדמיון, נחקק בנפש ויוצר קלקול רוחני (גדול או קטן)בכך אין הבדל בין בנים ובנות.

שמרי על טהרת הנפש שלך והתרחקי מכל מה שמעורר את היצרים ומטביע פגם בנפש הטהורה.
כל העצות שנותנים לבנים נכונות גם עבורך. להתמלא בתכנים בריאים וחיוביים לעשות הרבה בחופש - לעצמך (ספורט, חוגים, מלאכות, טיולים ביקורים...) לעשות גם לאחרים: להתנדב, לבקר סבא וסבתא, לסייע בסניף או במקומות אחרים...
ללמוד - ללכת לשעורים או ללמוד עם חברות, להתפלל על הכל - גם על שמירת העינים והלב.

בהצלחה!

מוזר, אבל זה לא נושא שמדובר מספיק\ בכלל\ די הצורך- בחינוך הרגיל של בנות תורניות... 

"צניעות" של בנות זה להתלבש, "צניעות" של בנים זה לשמור על העיניים

ואף אחד לא טורח לציין- שזה נכון גם להפך... 

(הקישורים לספרו חוט שני על אבן העזר סי' כא, ושם מופיע הביסוס שהוא מבסס את הדברים)

"לראות או להסתכל אשה באיש מותר וזה הא דאיתא בברכות ברבי יוחנן וכן ההיא דשמחת בית השואבה
דבית המקדש, אבל לזון עיניה מאיש היינו להשביע ולהנות מאיש אסור אף לאשה"

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48274&st=&pgnum=42

 

"נמצאנו למדים, דאף לאשה אסור להרהר באיש, אך אין זה מקרא לונשמרת מכל דבר רע כיון דלא
 שייך אצלה... אלא אסור משום דמגרי יצר הרע בנפשייהו וטעם זה שייך גם באיש המהרהר מלבד הלאו דונשמרת"

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48274&st=&pgnum=48&hilite=

 

וכו' אבל לאף אחד לא נעים לשמוע את בן זוגו אומר על אחר שהוא חמוד וחתיך מלבדו.

כשהתחתנו בעלי היה תורני מאוד, ובגלל שלא דברנו על הנושאים האלו לא ידעתי שזה כ"כ מפריע לו שאני הייתי בקשר ידידותי עם חברי ילדות ושכנים של ההורים וכו'. קשר באמת באמת תמים, מבחינתי היה רק אותו. בדיעבד אני יודעת שזה ממש גרם לו לקנא וזה דחף אותו להסתכל על בנות אחרות גם, להפסיק לשמור על העיניים, ומכאן התחילה התדרדרות רוחנית גדולה..

 

מציעה לך יואב היקר שתדבר על זה עם אשתך ואל תשמור בלב! ולכן נשים יקרות - אם חשוב לכן שבעליכן יסתכלו רק עליכן, תשמרו גם אתן על העיניים..להם זה יותר קשה ושיקבלו דוגמא ממכן..

בעלי המתוק ואני מאוד פתוחים אחד עם השני. ב"ה יום אחד הוא סיפר לי שכבר תקופה שמאוד קשה לו לשמור על העיניים ברחוב מכל מה שקורה בקיץ ה' ישמור, והעובדה שיש לו פלאפון פרוץ מאוד מקשה עליו וכו'. אז התייעצתי עם הרבנית שלי, והיא אמרה לי שהכול מתחיל בי. שאני צריכה להוות דוגמא אישית בשבילו, כי לו זה ממש קשה. אז החלפתי לפלאפון כשר, זה שיש לו רק שיחות ואסמסים, והפסקתי לראות סדרות טלוויזיה לחלוטין, ומאוד הקפדתי על קדושה אצלנו בבית. כשהיינו נוסעים להורים שלי לשבת הייתי נמנעת משיחות עם גברים ושכנים שהכרתי, הפסקתי לומר  "חמוד" לחלוטין, למרות שזה נאמר מאוד מאוד בתמימות כלפי אנשים שאין לי שום קרבה אליהם כמו רופא המשפחה וכו' וב"ה הוא הלך בעקבותיי..

 

מהמקרה הזה למדתי שבתור רעיה אוהבת - זה התפקיד המרכזי. לשמור על בעלך בשבילך, להכווין את היצר שלו שקיבל במתנה בשביל לבנות את ביתכם עם הרבה אהבה וקרבה בלי שיזלוג החוצה, לשמור על הכבוד שלו ועל הקדושה שלו, על הרוחניות שלו. נכון שזה קשה מאוד, אבל זו המציאות בדורינו וצריכים להתחזק..בהצלחה..

יש הרבה אפור , והשאלה שלך היא בדיוק על התפר הזה . כי מעבר לכל המסכות של החיים שלנו - אנחנו בני אדם , בסך הכל בשר ודם וככאלה יש לנו רגעים של חולשה וברגעים האלה אנחנו מרכלים ( אפילו שאנחנו שומרים לשון הרע) וברגעים האלה אנחנו לפעמים מסתכלים על אחרים ( אפילו שלעולם לא נבגוד ) וברגעים האלה אנחנו צועקים על הילדים ( אפילו שאחר כך מרגישים אשמים) ובקיצור הבנת את הפואנטה, ואני לא מנסה לזלזל בערכים ולפתור בהינף יד בעיות זוגיות כאלה ואחרות כי בכל זאת הבחירה בידיינו אבל חשוב לי להדגיש את התחום האפור הזה ואם מישהו בטעות נכנס אז זה בסדר וזה קורה ויש תמיד על מה לעבוד ....

וברצינות, למה להגיב כך? השאלה שלו אמיתית ומציאותית ועצם זה שהוא מעלה אותה מראה לדעתי על כנות ורצון לחזק את הזוגיות.

לא אוהבת את השאלה? אל תעני! תגובות כמו שלך רק מחלישות ופוגעות.

התגובה שלי נובעת מתובנה שהגעתי אליה לאחרונה, שבנות דתיות ממהרות להתחתן ילדות מאלף ואחת סיבות, נהיות לנשים ואמהות אבל מבחינת בגרות נשארות ילדות. זה מוביל להרבה בעיות בזוגיות לצערינו..רחמנות על הגברים..

אבל אם זה עוזר, אשמח לתת לך באישי מספר טלפון..

אנחנו היינו וממש נהננו יש בריכה וג'קוזי גדול

לא יצא לי לבקר שם

וסליחה ממש על הנצלוש.

 

כשאנחנו חושבים על בריכה זוגית אנחנו חוששים שיש שם מצלמות, מתפדחים ולא עושים את זה.

מה אתם אומרים?

 

(כמובן שהחשש מהמצלמות הוא נטו בקטע הצניעות ולא ח"ו גניבות..)

ואם את חוששת, נראה לי הגיוני לשאול..
תגידי שחשובה לך הפרטיות ומתעניינת אם מותקנות מצלמות.

זה בעיקרון צימר לזוג עם בריכה פרטית. ואפשר להשכיר רק את הבריכה לשחייה זוגית.
הבריכה בגודל 4×11 פנימית מקורה מחוממת נקיה ומתוחזקת ברמה הכי גבוהה.
לפרטים: מרים 0542201189

היא משפחה עם יותר ילדים גדולים מחר.

 

אם יש תקציב ומקום - למה לא ללכת על הגדול?

 

ולעצם השאלה - לא פחות מ-400.

וכן באמת אם יש תקציב אז כדי ללכת לנפח גדול יותר .

וכדי להשקיע במקרר..... המשפחה רק גדלה (בעזרת ה' ....)

 

נ.ב

ואנחנו עם שתי ילדים קטנים .....

תמיד כיף שיש עוד שטח לאחסן עוד משהו במקרר, השאלה אם זה שווה את צריכת החשמל המוגברת (עלות הקניה - זניחה).

הן במחיר המוצר והן בצריכת החשמל

תעשו חישוב ותראו מה יותר משתלם

לקנות בינוני- מחיר וצריכת חשמל ועוד נגיד 5 שנים לקנות רגיל

או לקנות כבר רגיל ולהיות איתו 5 שנים

 

יש לכם מצוקת מקום?

יש רשת שמוכרים בה בזול?

גרים במרכז

נראה לי שצריכים לפחות 500 ליטר

לדעתי תמיד צריכים להרגיש נשואים טריים (יציאות זוגיות קבועות, לשבת ביחד-לבד בערבים , פעילויות זוגיות וכו')

 

אנחנו גרים בעיר באזור המרכז

הורים ל3 בנים ב"ה: בן 3 וחצי, שנתיים , וכמעט חודש.

 

נשואיםיותר מ-7 שנים

ויש לנו ב"ה הרבה יותר מ-2 ילדים

 

ואנחנו בהחלט נשואים טריים. כי כל יום יהיו בעיניך כחדשים..

 

אגב, בידיעה שמסתובבות בפורום דמויות שלא קשורות כלל להגדרה של נשואים טריים, (כמו ילדים) אז 7 שנים זה ודאי ב"תקן".

 

וכמובן - ברוכה הבאה

כי בהתחלה חשבתי (ואמת קצת חששתי  שכולם כן צעירים ....ואני עם כמעט 7 שנות נשואים "זקנה ")

אז טוב לדעת שגם אני בתוך הגדרה .....

גם אנחנו מרגישים צעירים ברוח .

מדי פעם משחקים ביחד (כמו שהזכירו קודם ....) בערבים כשהילדים ישנים .

 

אפילו ארגנתי מעיין פיקניק בבית / בחדר שינה .

זה היה בט"ו באב אחד שרצתי שנעשה משהו (שגדולה הייתה  קטנה ....)

ולא היה ביביסיסטר או שהיא הייתה חולה .... לא זוכרת משהו שלא יכלנו לצאת ....

אז החלטתי לעשות פיקניק בבית בחדר שינה .

לקחתי מפה , צלחת לפרוסות לחם , צלחת לחביתה /מקושקשת וצלחת לגבינה צהובה .

וגם בנוסף קערת פירות קיץ .  ובקבוק שתיה . צלחות כוסות וסכום ח"פ .

 

נחמד לא ?

 

 

כרגע זה המקום היחיד לענייני זוגיות

ולא רואה מעלה בטריות דווקא...

בעיני יש יופי מיוחד לנשואים ותיקים,
כמו יין ישן,
שרק הולך ונהיה משובח יותר...

(זה לא אומר שלא צריך לשמר ולטפח את היין הזה)

יום אחד נחו עיני על הפורומים המועדפים שלי, ומה שמצאתי שם היה:

צעירים מעל עשרים

לקראת נישואים וכו.

נשואים טריים.

 

וחשבתי שזה כל כך הזוי. איפה הריון ולידה? איפה ארץ מולדת? כאילו, שום דבר לא מענין, רק עניני זוגיות?

 

כי אני הרבה הרבה מעל עשרים.

ובכלל לא קרובה לנישואים (ב"ה הם מאחורי)

ולא התחתנתי אתמול.

 

סתם מחשבה

 

כיף לראות איזה עם מקסים יש לנו!

תקני את הדגם הכי זול/נוח בשבילכם במקום להתעסק בשטויות שאין בינן לבין יהדות דבר וחצי דבר.

לק"י

לגבי האור והמנוע..

נדלקת נורה ועוד כמה דברים , וזה בדיוק כמו להדליק את האור בשבת.

 

את מדליקה את האור בשבת? אם כן, מקומך לא כאן...

היא התכוונה מן הסתם לנושא של פעולת המנוע בשבת. שיש בו דעות שונות

 

ומי שמתלבט או לא יודע איך בדיוק המקררים עובדים (היום באמת קשה לדעת. יש כל מיני "שכלולים" וחיישנים לפעמים) - יכול לשאול במכון צומת.

בתגובתי לא עניתי לטוליהו, כי מדובר בנושא מורכב מידי וכל אחד שישאל את הרב שלו.

 

הגבתי לטריה טריה שדברה בזלזול נגד יסודות היהדות. כי בין המקרר והיהדות יש יותר מדבר אחד,

 

ולא מדובר בשטויות.

אבל את כתבת "את מדליקה אור בשבת".. וכו'.

 

זו היתה הקצנה. כי היה ברור מדבריה שהיא מתכוונת לנושא של המנוע, שבו יש דעות מהקצה לקצה, ושהיה נראה לה שזה ניצול ע"י החברה כדי להרוויח.. 

 

אז היא לא התכוונה "לזלזל", אלא זה מה שהיא ידעה. וכידוע שלפעמים באמת מנצלים נושאים "דתיים" כביכול כדי לעשות רווחים.

 

הטעות שלה, היתה שאכן לא ידעה שהנושא מורכב מעבר למה שחשבה.

 

גם כי ה"מנוע" עצמו הוא במחלוקת (ובאופן הדי-מקובל, דומני, אכן אין בעיה למי שפותח כשהמנוע פועל);

 

וגם - כמו שציינתי לעיל - שבחדישים יש לעיתים "חיישנים" שעלולים לפעול מפתיחה. ולכן כדאי לברר.

 

 

פותחת השרשור שאלה על פעולת המנוע בלבד, וטרחה לציין שעל הנושא של האור אין מה לדבר וברור שצריך את ההתקן שמונע מהאור להדלק בשבת.

 

ועל מקררים כאלה בדיוק דיברתי, שיש מעין "זיז" קטן שתופס את המפסק של האור, אבל ללא כל מערכת שמתעסקת עם פעולת המנוע.

מספיק לסלק את המנורה ובזה נגמר הסיפור.

 

מקררים מודרניים הם כבר בעיה אחרת, בגלל שיש השפעות רבות ומגוונות שאת לא יכולה להעלות על דעתך.

 

בנוסף - יש עוד דבר שצריך לדעת וזה עלות התיקונים

אמקור פשוט - החלקים שלו נפוצים וזולים יחסית, אבל צריכת החשמל שלו יחסית גבוהה

מקררים מודרניים - לפעמים צורכים חצי ושליש חשמל לעומת האמקור, אבל החלקים שלהם (במיוחד ה"כרטיס", כלומר המחשב) יקרים.

 

סוג של עלות תועלת.

יש פוסקים שמחמירים בפתיחת דלת המקרר בשבת, כאשר המנוע לא עובד, ויש פוסקים שלא מחמירים בעניין זה.

לדעת המיקלים - מספיק לחסום את הלחצנים שנלחצים ע"י הדלתות בשבת (לא מומלץ למקרר לחסום אותם בקביעות).

לדעת המחמירים - מעבר לנ"ל, במקרר רגיל צריך להקפיד לפתוח אותו רק כששומעים שהמנוע עובד. (בקולר, אגב, זה אותו נידון בדיוק). במקרר עם פיקוד שבת - כפי שנאמר, המנוע פשוט עובד כל הזמן.

 

כעת עליכם לברר מה פוסק הפוסק שלכם.

9 חודשים.

המסקנה?
שאסור להסיק מסקנה מסיפור של אחרים.
הכל יכל להיות.

אם היה טוב,תמשיכי.
אל תצפי לעוף משום דבר.
תהיי נוכחת בכאן ועכשיו.ואם זה זה דברים יתפתחו.

ליפול עלול להיות כואב....

את לא אמורה לצאת מאוהבת מםגישה של 3 שעות.
אם היה נחמד וטוב וזורם- יש בסיס להמשיך את הקשר ולראות לאן הוא מתפתח.

אני ובעלי הכרנו דרך חברים...

אני רציתי אותו (הוא רצה אותי רק עוד לא ידע את זה... ;) 

ובתכלס שנינו ידענו שזה לחתונה.

גם בלי להיות מאוהבים...

וליפול אחד מהשני...

התחתנו שבע חודש אחרי..

ובאמת שבתהליך הזה של עד החתונה כולל ההכנות וכולל הכל

באמת שהתאהבנו אחד בשני יותר.

ראיתי אותו מתמודד עם מצבים והוא ראה אותי.

אהבתי את הגישה שלו והצורת דיבור וכו'..

וזה מה שעוד יותר חיזק אותנו אחד לשני.

 

כאילו לא רק על בסיס תאוריה, של אני כזה וכזה וכזה....

כאילו גם בפועל... הוא חושב כך, ומדבר כך... 

 

ואני אהבתי שזה לא היה כאילו דייט, לקבוע להיפגש.. לדבר... לדבר..

זה היה יותר בקטע של חברים.. הוא יושב אצלינו אני אצלו.. 

 

 

אם היחת יוצאת מאוהבת זה היה מדאיג..
לי היה בערך כמוך. אחרי הדייט הראשון אמרתי לעצמי שאני לא יכולה להגיד בוודאות שהוא יהיה בעלי כמו שיש כאלה שיודעים אחרי פגישה אחת, אבל זה בהחלט יכול להיות (שזה עוד לא קרה לי עם בחורים קודם שתמיד יצאתי בהרגשה של 'ניתן עוד צ'אנס..')
קיצר, בשביל לאהוב מישו צריך להכיר אותו מעבר לשלש שעות. זה לוקח זמן אבל העיקר שנחמד וזורם עכשיו ובעז"ה זה יתפתח..
קחי את הזמן. את לא צריכה להחליט היום כלום וגם לא עוד שתי פגישות. קשר זה משהו שמתפתח עם הזמן ונבנה ואין לאן לרוץ עם זה..
שיהיה בהצלחה!!

שאחר כך אנשים אומרים בגללם "ידענו שזה זה מהרגע הראשון"

רוב אלו שאומרים את המשפט הזה מתכוונים לכך שכבר מהרגע הראשון היו רמזים שאחר כך הם הבינו שבאמת הם אמרו שזה היה המיועד (אבל רק אחר כך במבט לאחור)

 

רמזים בהחלט יכולים להיות דייט נחמד, זורם ומהנה על הפעם הראשונה (וזה גם לא מחייב..).

 

את לא אמורה מאוהבת אחרי פעם אחת, ממש לא!

זה יכול להיות ממש בעייתי, תחשבי על זה. חשוב קודם כל לחשוב עם מתאימים בשכל, ורק לאט לאט לפתח רגשות של התאהבות.

אחרת את עלולה למצוא את עצמך עם אדם שלא מתאים לך בעליל רק כי התאהבת בו מיד ולא שקלת בשכל אם הוא באמת מתאים לך! (ויש זוגות שהתגרשו בגלל שהם התאהבו בלי לשקול בשכל)

מעטים מאד מאד הזוגות שגם יודעים שהם מתאימים בשכל וגם מתאהבים מיד. והעובדה לכך היא שרוב הזוגות נפגשים במשך חודש, חודשים, שלושה ויותר.

אז אל תצפי שלך יהיה אחרת.. 

ומצויין שיש שאלות! זה בדיוק הברור השכלי שצריך לעשות. תבררו ביניכם את השאלות, תראו שיש תקשורת טובה, תראי שזה מתאים לך, ואם כן והקשר ימשיך- תראי אם מתחיל להתפתח רגש, בהדרגה. (והוא לא אמור להתחיל בכלל להתפתח לפני פגישה שלישית- רביעית)

 

בהצלחה לך!

ואל תפסלי אחרי פגישות ראשונות בגלל חוסר רגשות או שאלות, זה חלק מהדרך הקשה והארוכה של שיטת הפגישות. אם תעשי את זה תצטערי בהמשך, כי את עלולה לפספס את המיועד לך.

מאורס, ולא ידעתי מיד. ממש לא. מזל שנפקחו לי העיניים, בס"ד עצומה.

 

סימני שאלה - תמשיכי ותבררי אותם!

ככל שיתקדם הקשר - תרשי לך לברר ולהתברר יחד,

להיפתח אחד לשני וליצור שותפות בעולם הפנימי.

 

בהצלחה בכל אשר תפני...!!

לק"י

נחמד בסך הכל.
שיהיה רצון כלשהו להפגש שוב..

ולא, אני לא ידעתי מהדייט הראשון שזה- זה.

שלום

 

 

 

 

כשאנחנו נפגשנו לדייט זה גם היה כמה שעות ( היה כייף ולכן המשכנו אותו עוד .....)

וכן לאחר כמה פגישות בודדות התחלנו לחשוב ולדבר על חתונה .....

כי  גילנו ששתנו מתאים אחד לשני ומשדרים על אותו גל .

ויש שאיפות ואידיאלים די דומים , בנינו ....ובאמת לאחר כחודשים החלטנו להתארס .

 

כל  אחד והמקרה שלו. זה שונה מאחד לשני. 

את פשוט צריכה לברר עם עצמך ואתו , מה הרצונות והאידאלים שלכם ,האם הכיוון הכללי הוא דומה ?

וכן ברור פנימי ושאלות זה מעולה וטוב המשיך בברור הפנימי שלך ....

 

נ.ב

השאלה מהי הגדרה של דייט . חלק מהפעים גם לנו לא ממש היה דייט (לפי חלק מהתגובות ...)

כי נפגשנו אצל אחד מאתנו בבית ועשנו דברים יחד כמו עזרה בלימודים / כדורי שוקולד / סתם צפייה בסרט ובטלויזיה

 

שהיה בשעה טובה ומוצלחת ! 

 

 

 

מצד שני, הכרנו קצת לפני שהתחלנו "לצאת" רשמית, אז קצת קשה לקבוע משהו על פי זה.
לי זה לקח עוד חודש וחצי, עד שהוא יצא לשבועיים מילואים במרחק כמה מאות קילומטרים ממני, להבין את זה...

אני הרגשתי ככה עם בעלי אחרי שבועיים של פגישות (בערך 4-5 פגישות)

ויש כאלה שלוקח להם כמה חודשים.

אם היה לכם נחמד וזרם, תמשיכו להיפגש ותראו מה קורה.

בהצלחה ושיהיה בשעה טובה!

כבר ראיתי כאלה שהיו בטוחים אחרי דייט אחד ש"זה זה" ו"זה האחד\ת" ובסוף לא יצא מזה כלום..

וראיתי כאלה שרק אחרי חודש התחילו לחשוב בכיוון- ועד היום הם נשואים באושר ועושר.

 

 

דייט ראשון זה סה"כ בדיקה אם היה דייט שני. לא מעבר.

מספיק נחמד לכם ביחד? או שלא בא לך לראות אותו שוב לעולם? 

לא מעבר לזה..

 

 

(ודווקא אצלי- לו הייתי יוצאת מאוהבת מדייט ראשון, אחרי 3 שעות. הייתי הולכת דחוף להתאפס ומבקשת מחברה טובה להרביץ לי שאחזור לשפיותי..)

 

נפגשתי עוד פעם אחת רק כדי להיות משוכנעת שלא פספסתי, וגם כי התגלגלו העניינים כך שהתפדחתי לא להמשיך לעוד פגישה.

 

 

ב"ה שהתבדיתי.....

אתה ואשתך תקימו בית בישראל כפי שמתאים לכם.

 

אתה לא יכול לחנך את המשפחה שלה ובטח אינך מתכוון לגרום לנתק בין אשתך והוריה.

ואם היית מגלה זאת לפני הנישואין לא היית מתחתן איתה?

 

חלק מנשואים זה לדעת לקבל משפחות ששונות זו מזו, ואין טעם להתחיל להשוות או לנסות לשנות. אני בטוחה שיש להם גם כמה מעלות, תנסה להתמקד בהם.

ולא חייבים לבלות איתם כל כך הרבה.

 

 

 

 

כל עוד אתה תעריך ותכבד אותה והיא תעריך ותכבד אותך-

הכל יתנהל על מי מנוחות בע"ה.

 

נישואין זו עסקת חבילה כמובן, ויהיו עוד הרבה צפרדעים שתאלץ כנראה לבלוע,

אך כל עוד החבילה לא מאיימת להאפיל על הנישואין עצמם, דהיינו על העיקר- אין לך ממה לחשוש וגם לא הרבה מה לעשות.

אתה יכול לומר כמה מילים על מה הם כ-ן - במשפחה שלה?

תמצא כמה דברים טובים אצלם, דברים שאתה מעריך בהם או דברים שכיף לך להתחבר אליהם - ותתמקד בזה

 

אנשים אי אפשר לשנות,

רק להתסכל עליהם בעין טובה

 

 

לפעמים בהתחלה השוני מאוד קשה.

 

אבל תתפלא,

לפעמים אחרי כמה שנים דוקא המרובעים, פתאום רואים שיש משהוא כיף גם במשפחות זורמות,ולהפך.....

 

רק משהוא אחד יש לי להגיד,

שלא תזלזל בהם על דרך החיים שלהם, לא רק בפניהם , גם לא בפני אשתך. וברור לא להיתנשא עליהם על דרך חייהם.

גם אם אשתך אומרת ביקורת עליהם, לך אסור.

 

 

למעשה, אתם צודקים בכל מילה. אני ממש משתדל לא להראות את זה, לא להם ובוודאי לא לאשתי.

אני ממש משתדל לראות את הצדדים הטובים שלהם, ויש כאלו, רק שכל הסיפור הזה עדיין מפריע לי כי אני ממש לא מעריך אותם וגם לא את כל ההנאות שלהם, שלדעתי ממש מתנגשות עם הטיקט הדתי שלהם, מה גם שזה לא רק בקטע של הנאות , עם זה עוד הייתי מסתדר ,אלא ירידות וצחוק על אנשים ,מה שמצייר אותם בעיניי כלא חכמים.

הפחד הגדול שלי הוא שילדיי ישאו את הגנים האלה...

בעיה אחרת שיש לי איתם,הם ממש סגורים בחשיבה ולא מוכנים לקבל מישהו שונה מהם,בעיקר בהשתייכות דתית, עכשיו הם מגדירים את עצמם חרדים בעוד שהרבה מאורח החיים שלהם ממש לא תואם את ההגדרה. הפלונטר הוא שאני ממש שונה מהם בהשתייכות המגזרית וביחס לאחרים וקשה לי עם זה. אני מרגיש שאין לי שפה משותפת איתם בכלל, וגם כשאני כבר כן מצליח לייצר איזה דיבור איתם,זה על נושאים שמעסיקים אותם וממש לא אותי. 

 

 

צריך להבין שלכל הנושא הזה צריך זמן לעיכול.

חשוב, לא להיות ביקורתי מצדך. נשמע שאתה בוחן אותו יותר מידי.

הרבה שלווה ונחת יתנו לך מבט שונה עלי'הם. בכל זאת, אשתך גדלה ביני'הם ואתה בחרת בה. כנראה שיש להם מה להציע...

אבל אני בהחלט חושבת שגם לאנשים כאלה יש עומק, גם אם הוא לא נראה לעין בהכרות קצרה.

יכול מאוד להיות שבעתיד פתאום יהיו מצבים ומקרים שתברך אותם על התכונות שלהם ותגיד תודה לה' שאשתך באה ממשפחה כזו.

אז העיקר, כמו שכתבו- לבנות את ביתך כפי שאתם רוצים ויחד עם זה לנהוג בהם בכבוד- גם כלפי חוץ אבל גם כלפי פנים- בינך לבין עצמך

מה קשר לגנטיקה?

לא נוח לך אתם ואולי גם להם לא נוח אתך, תצמצם את המגעים למינימום וזהו.

מאידך, אין כל רע בכך שאנשים אוהבים את הנאות החיים ושיש להם קצת הומור.

אני מבינה אותך שקשה לך לקבל  ולהתחבר לצד של אשתך כי הם מאוד שונים ממך ומדרך חייך .

אתה צריך להבין שכאשר התחתנת אז גם המשפחה נכנסת לתמונה .

וכן לפעמים לוקח המון זמן להתחבר לצד השני .

 

גם לי היה קשה , ולא ממש התחברתי למשפחה של בעלי .

הוי שם דברים שהפריעו לי כי אצלי בבית זה היה הפוך מהם , ומאוד שונה .

ולאט לאט למדתי (פחות או יותר ) להסתדר ולהתגמש .... ולזרום אם זה .

 

וחוץ מזה לא חייבים לבוא לבקר הרבה אם לא נח לך .

כדי לך גם לשתף את אשתך בתחושות ובמחשבות  שלך .... תדברו על זה ותלבנו עניינים .

זה יכול מאוד לעזור לפתור חלק מהבעיות .

אצלנו זה עזר שדברנו בניני מה מפריע לי ומה לא כל כך טוב לי שם ....

ואם הזמן למדתי להסתדר ולהעלים עין לגבי כל מיני דברים , שלא ממש נראים לי כשאנחנו באים לשם .

 

 בהצלחה !!