פורום נשואים טריים (עמוד 506)

מכיר אישית. שווה גם לנסות לא רק באיזור ירושלים אולי הוא יכול.

http://www.d.co.il/37481260/35840/

בעה"י

עבודה עברית[לא יודעת אם מוגדר ככה, אבל אצלנו לא הגיעו ערבים, הרוב היו ממוצא רוסי]

שעבדו נקי, מהר, פירקו את הריהוט בצורה מעולה

היו מרוצים לחלוטין!

ממש מומלץ בחום

הם אותם הבעלים של "כתר הרימון" בבני ברק, איפה שהתחתנו..

האולם עצמו לא די גדול אבל לא ממש (אתם יכולים כמובן ללכת להתרשם), יש מקום לרחבת ריקודים סבבה (סבירה מינוס לנשים), המלצרים סבבה, השירותים גם...

מה עוד תרצו לשאול?

המקום גדול, חופה יפה -עשו בחוץ וגם שם היה די בסדר.

מקום יפה.

אוכל סבבה, לא באמת זוכרת אבל נראה לי שהיה טעים.

מכובד מאד וגם נראה לי יחסית יקר.

אין מקום בחופה. אף פעם לא הצלחתי להיכנס לתוך האיזור שעושים בו את החופה (אני לא מהנדחפים)

האולם עצמו נחמד ממש, אוכל סבבה, רחבות גדולות (של הנשים בצד ואני רואה בזה יתרון ענק) לא יודעת לגבי מספרים

מקום ממש נחמד!! החופה יפה

ולא נראה לי מאוד יקר יחסית..

בהצלחה לכן!!!

(הלוואי עליי להיות בשלב כזה של התואר...)

וכל אחד אומר שלשני אין חוש הומור... חחח

בדר"כ גברים ונשים זה שונה.

אצלינו לאיש יש יותר.

וסתם שאלה למה זה משנה?

אין

הוא מצחיק ואני צוחקת במידה שווה

-אולי ללכת יחד למסעדה (לא יקרה)

-אולי לצאת לאיזה משהו כיף ביחד(סרט,או מקום מעניין)

ניתן לקנות מתנות קטנות שמסמלות מעלות באשיותה של אשתך.. ולהצמיד לכל מתנה פתק מתאים

בהצלחה

אתם מיטיבי לכת או מיטיבי שבת? 

תשיג מדריך של אתרי טיולים באיזור שאתה גר- ולכו לאיזה משו שכל העולם נושע שעתיים לראות, ולכם הוא מתחת לאף

בירושלים.

מקום ממש יפה וכיף להסתובב שם.

שזה מקום ממש נחמד

יש שם בובות. אומנם כולנו עברנו את הגיל אבל ממש חמוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יש שם קולנוע ואפשר לקנות דלי שלם של פופקורן!!! שווה

קודם כל מזל טוב וכל הכבוד על המחשבה והרצון להשקיע,

יש הרבה אפשריות אבל אני חושבת שהכי כדאי לחשוב מה ישמח אותה, ומה הסגנון שלה, להלן מספר רעיונות:

1. ארוחת ערב שאתה מכין/ קונה ממסעדה (יוצא יותר זול מלשבת במסעדה), במקום רומנטי (בבית עם פרחים, נרות ומוסיקה מתאימה/ במערה/ חוף הים).

2.חפש את המטמון- ביקור בכל מני מקומות שקשורם לחיים שלה ובהם יחכה לה פתק או מתנה.

3. מסיבת הפתעה עם חברות/ משפחה.

4. ברכה זוגית לכמה שעות /צימר ללילה- בהפתעה (עלות בין 200-500 )יש דילים טובים, ואפשר בכיף לנסע למקום קרוב לבית- ככה יש חיסכון בדלק וזמן.

5.יום כיף כלבבה-  לדוג' לאמא שלי אני עושה כבר כמה שנים ביוהולדת יום בו אנחנו מתחילות בתפילה (כותל/קבל רחל/שמעון הצדיק /שמואל הנביא) משם לקניון- קניית בגד/מתנה שהיא רוצה, ביקור אצל קוסמטיקאית (לק לצפורנים/גבות/שפם), ולסיום ארוחה במסעדה)

בהצלחה ואם תיתן יותר פרטים עליה אז אולי נוכל לעזור יותר.

וביום הולדת עצמו..אתם יכולים "כיאלו לצאת לדייט"..כל אחד מתארגן לבד ובא לבד למסעדה..
ואז נפגשים וזה נותן תחושה אחרת מאשר סתם ללכת לאכול..

גרה באזור גוש עציון ומגיעה אלייך הביתה.

נחמדה מאד ונשמע לי בדיוק סגנון התסרוקת שאת מחפשת ומבירורים שלי בזמנו היא גם יחסית זולה.

לגבי איפור היא מאפרת יחסית עדין אז את צריכה לראות אם זה עונה להגדרה..

אני אישית הייתי מאד מרוצה.

054-6720381

מקצועית, מאפרת לפי הסגנון שאת רוצה, אצלי היה עדין ויפה (ומאופר)

התסרוקת היתה גם כן מרשימה ויפה ומתאימה לפנים שלי.

היה מאד נעים איתה ביום של החתונה, היא נחמדה ממש ורגועה ומרגיעה.

היא באה עד אליך.

מזל טוב!!!

אכתוב מה אני עשיתי אולי זה יתן לך רעיונות:

קניתי מתנה -ספר שהוא ממש רצה שיהיה לו.

כתבתי ברכה ומכתב אישי ממני.

בארוחת צהריים כשהוא הגיע הראיתי לו סרטון מאתר חב"ד שמראים את הרבי מליובביץ אומר מה לעשות ביום ההולדת (הוא מחובר קצת לחב"ד לכן זה היה מגניב)

ובערב יצאנו למסעדה.

בעזרת ה'

שתיכן נתתן לי כיוונים ממש טובים! תודה!

אשמח לעוד רעיונות!!

אצלנו לוקחים 160 (חוץ מאיתנו-שמשלמים 80 כי אנחנו קרקע ולא משתמשים במעלית)

באסיפה הקרובה.
לפני זה את לא חייבת לשלם

לפחות מדי שנה.

על מה הם משלמים, לא בטוח שתצאי המכשפה של הבניין אולי עוד יודו לך שהעזת לשאול, אולי יש עוד אנשים בדעתך.

אך קחי בחשבון שהרוב קובע, גם אם לך גינון נראה מיותר- אם הרוב רוצים- זה לא יהיה יפה שלא תשתתפו כי כולכם באותה הסירה. את יכולה להציע את עצמך או את בעלך לניקיון וככה גם לא תשלמו וגם ישלמו לכם.

ולגבי תאורה בבניין- תסכימי איתי שזה חשוב!!!

אצלנו יש תורנות ניקיון ומשלמים לוועד בית רק חשמל, כלומר תאורה בבניין. אין גינון... אין איפה...

אצלינו 160 ש''ח כי יש מעלית

עד כמה שידוע לי מי שלא משלם ועד הבית הוא פשוט גנב 

יש הלכות בשולחן ערוך לגבי השותפים מה אפשר לחייב ומתי, ובד"כ הדברים תלויים במנהג

ולפעמים הולכים אחרי הרוב, ולפעמים גם מיעוט יכול להכריח

בקיצור - הלכות מורכבות שצריך ללמוד ברצינות

אז אם תלכו לרב ותסדרו את הדברים ביניכם - אין בעיה

אבל בלי זה זה עשוי בקלות להיות גזל גמור, כמו שלא תשלמי במכולת

על פי חוק.

חמישים שקל לחודש זה לא כסף בכלל, אנחנו משלמים 200 והועד דורש עוד...

נקיון פעמיים בשבוע של חדר מדרגות והכניסה לבניין, חשמל, מעליות, גנרטור חירום, אינטרקום, גינה, מגרש חניה.

אלו הם דברים לא זולים. הלואי והיינו משלמים כל כך מעט כמו אצלכם.

כמובן שאם זה ככה אז נשלם בלי לומר כלום  (חוץ מתודה שזה עוד נחשב לזול..)

וכמובן לא התכוונתי פשוט לא לשלם- גם מבחינת ההלכה וגם זה ממש לא האופי שלי

לעשות סקנדל(וגם לא חכם)

הכוונה היתה יותר לכניעה נפשית שלי עם זה

אם לא מי אמר שאין מעילות?

אצלנו בבנין  חצי בנין לא שילם,ובאספת דיירים הורידו את המחיר אחרי חשבון קצר כמה באמת צריך..

ככה שכנראה מדובר במשהו מסודר. לא שאלנו אם יש ממש דוח

אבל זה אנשים דוסים אז לא נראה לי שיש מעילות. אולי חוסר שימת לב. נבדוק. תודה

דברים בסיסיים כן.

ובשביל זה צריך שקיפות.

יוקר המחיה שייך לכולם..

יש הרבה מקרים שאתה חייב לממן מותרות לבנין, אם רוב הבנין רוצה את זה וזה מקובל

זה בכלל לא מענין אותנו שאתה לא רוצה את זה, אתה חלק משותפות וחייב ללום כמו כל שותף כם אם אתה לא רוצה

אני שוב אומר שמדובר בנושא מורכב מבחינה הלכתית. אבל זה מה שזכור לי

http://www.din.org.il/files/alon_hamishpat/44.pdf

בנין צריך להיות מטופח ונקי במיוחד שיש הרבה דירים הוא מתלכלך מהר. ומעלית לוקחת המון חשמל.

לא לשלם ממש לא יפה.

 תכלס 50 שח זה לא יהפוך אותך לעשירה. את סהכ נהנית מזה.

כי דירות שכורות יעמדו ריקות, או שפתאום תהיה איזו הוצאה גדולה על תיקון מעלית, או קנית חומרי ניקוי או מגב חדש. (אולי דמי הבראה ומיסים שונים אם המנקה מקבל תלוש מסודר)

יש בנינים שבהם הוועד לא משלם בעצמו, ועוד לוקח אחוזים מסוימים, (וזו זכותו על העבודה הקשה שהוא מקושש את הכסף כל חודש)

לסיכום = 800 ש"ח, לא נשמע מידי הרבה.

ואל תנסי לוותר על גינון, בסוף עוד יעלו לך נחשים הביתה

זו התנדבות נטו..

אגב למשל מי שיש לו  משפחתון בבית שבגלל זה יש יותר תנועה של ילדים ובגלל זה יש יותר לכלוך למה שישלם כמו כולם? הוא צריך לשלם יותר...

יש הרבה דברים לא הגיונים בתשלום ועד בית.

שקיפות ופופורציות זה דבר חובה בזה

נכון שבהרבה בניינים זה בהתנדבות, אבל בתכלס זאת באמת עבודה קשה! אי אפשר לאלץ מישהו להתנדב, אבל מקובל שהועד עובר בין הדיירים, במידה והם רוצים.

בקיצור, חוק המקרקעין והתקנות בהחלט מסדירות את פעילות הועד.

מותר לועד לקבל החלטות שלא כולם מסכימים עליהן, ברוב כזה או אחר (בין 50% ל100%)

הועד אכן צריך להתנהל בשקיפות ולנהל פנקסנות מסודרת- מה שמייקר את רוב השירותים הנעשים בבניין! לכן בהרבה בבנינים מותרים על זה.

כשהועד מקבל את החלטתו כדין חובה על כל הדיירים לשלם את תשלומי הועד בין אם בעיניהם מדובר ב'פינוק' ובין אם הם מסכימים בלב שלם להחלטה.

ואני באופן כללי בעד ותרנות ובלי התחשבנויות, בטח כשמדובר על ועד בית שעושה את עבודתו בהתנדבות!

שכנות טובה שווה הרבה יותר מ50 ש"ח בחודש! ומי שלא משלם או עושה בעיות סופו שישנאו אותו בבנין ...

לא הכי זול (נראה לי 50 לאדם, אם כי יש הנחות לסטודנטים), אבל ממש יפה, וגם נוח עם תינוקת כי הדרך מתאימה לעגלות (וגם יש רכבת אם רוצים).

חולצות פולו ראלף לורן לפעמים במשביר לצרכן יש מבצעים ממש שווים..

בעלי קנה חולצת פולו באיביי, הגיע בדואר, והכל הלך חלק ב"ה, ויותר זול...

מרגע גילינו אותם אנחנו קונים רק שם.
כדאי לבדוק....אולי זה יענה על כל הדרישות.

ובאמת חלק מההצעות היו יקרות- 120 לחולצה וגם יותר.

בזיפ כבר קנינו חצי חנות....

תענו פה שלאף אחד

אני חושבת שכל אדם אוהב את הפינוקים הקטנים-גדולים האלה. יש הרבה דברים שבשגרה היומיומית אנשים לא חושבים להעניק לעצמם וזה כיף לקבל אותם. אפשר גם דברים אולי פחות יקרים אבל בסגנון הזה של פינוק בכיוון מעניין..

בהצלחה ויישר כוח!

נוסעים כל כמה שבועות לחו"ל או למלון.

כזה סגנון.

תנסי לחשוב על תחביבים שלהם ואס נוכל לעזור יותר.

אולי משהו שאת מכינה (אם את בקטע)-

למשל מראה יפה שאת צובעת וכו'...

או משהו עם תמונה של כולכם

או סתם משהו יפה לצומי- לחפש כל מיני פטנטים יפים

לדוגמא: קנינו פעם למורה לנהיגה כוס שמרתיחה את המים עם חיבור למצת של האוטו,

תחתיות יפות לסירים,

מגנטים חמודים למקרר,

פרחים שעושים ריח בשירותים

אולי איזה מקציף קפה או מכונה שמכינה גלידה/ כלים לאפית פיצה ביתית וכו-

לא בגלל שהם צריכים אלא כי זה משהו שאת יודעת שאוהבים ולכן יש לזה פן אישי.

אולי עוגה יפה שאת מכינה בכלי מרשים

זה מה שעולה לי בינתים- אם יש משהו בכיוון אמשיך לחשוב.

כנראה שנלך בכיוון של תמונות עם כיתוב נחמד.

תודה

לדעתך כדאי לי לדבר עם אימא שלי על כך או להשאיר את זה ככה? וסתם מעניין אותי הגיסה שלך שיתפה אתכם במה שהיא מרגישה? היה על זה שיח משאר בני משפחתך(אמא, הגיסה השניה,שאר אחים)?

מבינה מאד את ההרגשה..

אל תשכחי את בעלך והילד. הם אוהבים אותך ואת כל עולמם. הם העוגן של חייך, וזה הכי חשוב.

באופן אישי הייתי מנסה לדבר עם אמא שלי על הנושא בארבע עיניים, אפילו רק כדי לאוורר את הרגשות, לשחרר את הכעס שהצטבר.
במקביל תמיד טוב לנסות לחזק את הקשר המשפחתי, להזמין את האחים הרווקים שבת וכו'.

ובע"ה שתצליחי במהרה ליישר את ההדורים!

קרוב!

הרי אין חכם כבעל הנסיון( למרות שכל התגובות יתקבלו בברכה!)

התחלתי לקרוא והיה לי קשה להמשיך בגלל שהטקסט רצוף, בלי ירידות שורה.

אמנם יש סימני פיסוק, אבל מאוד יקל לקרוא אם השורות עצמן (לא המשפטים, רק השורות) יהיו קצרות יותר.

סליחה ותודה.

אם תוכלי להסביר לי אשמח.

זה היה ממש חושך בעיניים... לקח לי כמה ימים להשתכנע לקרוא...

את אחיינית שלי (בת ביתה) מאשר את ביתי (בת בנה), למשל- היא רצתה שנלך למסעדה- אבל רק המבוגרים, בלי ילדים, אבל אותה גיסתי אמרה שכנראה תביא כי היא רק ילדה אחת...ולאח של בעלי ולנו יש שלושה ומעלה

או שגיסתי ילדה כמה שבועות לפניי וחמותי כולה זרחה בשבת אחרי הלידה, וכשאנו היינו אצלה שבת ראשונה אחרי הלידה- היה נראה שפחות מתלהבת.

תראי יקרה,

נכון שזה קשה, מעציב וכואב.

עלינו להבין 2 דברים- א. אנחנו רק בני אדם, ולפעמים יש סיבות לאנשים להיקשר זה לזה ופחות לאחרים, 

הפרטים שלא ציינתי הם א. גיסתי היא ביתה של חמותי ואני "רק" כלתה, ואני רואה זאת גם אצל הוריי קשורים יותר לילדיי מאשר לילדי אחי,

ב. אנו גרים רחוק ומתראים פעם בכמה חודשים בעוד ביתה, גיסתי, גרה לא רחוק כך שנקשרה לנכדה הזאת יותר, מוציאה אותה מהגן וכו'.

דבר שני- אני אמרתי לעצמי- לי לא אכפת מה היא חושבת- לנו נולדה בת ואנו שמחים בה ואוהבים אותה וזה מה שחשוב.

עם כל הכבוד לחמותי-ויש כבוד- היא "רק" הסבתא, אני ובעלי לא תלויים בה, אנחנו זה עם זה, זה התא המשפחתי שהקמנו לנו ויש לנו את ההרגלים והאמונות שלנו,ושכל השאר- יקפצו. לא לזלזל חלילה אלא לעבוד עבודה פנימית כך שנתחזק בינינו כמשפחה ופחות ניקח ללב את המשפחה המורחבת, כמה שזה קשה וכואב.

אגב- חשבת לדבר על זה עם אימך פעם? אתם בקשר שמאפשר זאת?

אני לא חושבת שאני אדם שדורש יותר תשומת לב. אני כמו כל אדם נורמלי רוצה להרגיש אהובה ושהוריי גאים בי ושמחים בי. אני גדלתי בצל אחותי ממש ותמיד  הרגשתי מושווית אליה-יכול להיות שזה דבר שאני עצמי עשיתי. הסתכלתי איך הדודים מתייחסים אליי מולה וכו' השתמשתי בחושים הכי עדינים. ומזלי היה שהייתי ב"ה ילדה מוצלחת שהמורים תמיד שיבחו והתפעלו והיו פעמים שהיא היתה ה"אחות של". זה גם דבר ששיגע אותי כשהיו קוראים לי האחות של, כאילו אין לי אישיות משל עצמי.

אני צריכה לחשוב באמת האם שייך לדבר עם אימי על כך.

מבינה ממש (לא חוויתי אבל יכולה לנסות להבין...) אבל עלה לי בפרטים שכתבת שבאמת יכול להיות

שבגלל שאחותך נותנת לאחרים לטפל בילדים שלה ו"מזניחה" אותם-היא בעצם פותחת פתח של קשר בין המשפחה לאחיינים.

ככה זה בקשרים- ככל שנמצאים יותר עם מישהו -נקשרים אליו יותר ומשחקים איתו יותר ונהנים ממנו יותר.

אני יכולה לתת דוגמה מאצלי- אני דודה לאחיינים, 2 משפחות. ואח אחד שהייתי באה אליהם הרבה בשביל לעזור, לשמור או סתם להיות איתם כי גרתי קרוב - הם נקשרו אלי וכשבאו אלינו לבית (בתור רווקה, לבית ההורים) הם כבר הכירו אותי יותר וכך היה להם קל יותר לבוא אלי בהתחלה ולא רק באמצע השבת עד שהם מתרגלים לסביבה שלהם...

ובמשפחה השניה של האחיינים שלי- כשהם היו צריכים עזרה והייתי באה אליהם לעזור להם -נקשרתי לאחיינים האלה.

כל פעם מישהו אחר לפי התדירות של הביקורים.

זה מאד מאד משפיע!

הילד גם בעצמו נקשר לדודים לפי התדירות של הביקורים וההתראות.

תחשבי על זה.

אולי תיזמו ביקורים באמצע שבוע ולא רק שבתות

אולי תבואו בזמן שאחותך לא נמצאת כדי שיהיה רק לכם את התשומת לב המיוחדת.

(יש לי חברה שאמא שלה ביקשה מהם שכל פעם יבוא מישהו אחד כדי שיוכלו להתייחס לכל הנכדים בכיף).

בהצלחה!

עה לעזור המון בתור רווקה. אנחנו מגיעים לבית ההורים פעם בחודש בערך ומתאמים את זה עם אחותי ככה שיצא לנו להיפגש- אנחנו גרים בקצווות שונים בארץ וזו ההזדמנות להיפגש.  האלו רעיונות טובים אבל אין לנו רכב וזה אומר להיסחב באוטובוס..השבתות מספיקות לנו..ואת צודקת לגבי ההתקשרות ע"י נתינה. זה גם מה שאמרתי לאחותי וישר לאחר השיחה התחילה לשנות ולהתייחס אליו ותר..

קראתי את הדברים שלך וחזרתי וקראתי שוב ושוב. נגעת לליבי מאד.

אני מתחילה מהסוף: הכעסים על אמא שלך זה הדבר הכי צפוי שקורה כאן. כשהיית ילדה כל הזמן הדחקת את זה שאוהבים יותר את אחותך מאשר אותך. עכשיו כשאת אמא לילד, ולפי ראות עיניך,המצב הזה שאוהבים יותר אחרים מאשר את הילד שלך חוזר על עצמו, את חוזרת לכעוס על אמא שלך והפעם ביתר שאת.

וזה שאת לא צריכה את האהבה של אף אחד, זה גם סוג של הדחקה, ואת יודעת את זה, כי כולנו צריכים אהבה.

לא חושבת שזה יעזור שתדברי עם אמא שלך, כי היא כזאת ולא תצליחי לשנות אותה, גם אם תתחילי לדבר איתה שיא הפתוח, באוירה נעימה ומשוחררת, איכשהוא, נשמע לי שהיא לא בדיוק בקטע. ואם סבתא שלך גם כזו, אז בכלל... יש כאן ירושה שעוברת מהסבתא לאמא, ואת זו שתעצרי את הירושה מלהתגלגל הלאה.

הרבה פעמים אמרנו לעצמנו בתור ילדים - אנחנו לא נעשה את זה לילדים שלנו אף פעם, ואנחנו חוזרים על אותם טעויות בדיוק! נכון?

מה שאת צריכה, זה מאד מאד לחזק את עצמך. את אהובה, גם אם אמא שלך פחות מראה את זה, את מיוחדת ונפלאה בזכות עצמך. אל תתני לאחרים להפיל אותך ואת ההרגשה שלך.

זה נשמע קשה, וזה קשה מאד ליישום, (מנסיון אישי ומר שלי עצמי, הסיפור שלך הוא העתק הדבק של הסיפור שלי). אבל אם תעבדי על זה וכל פעם כשתגיעי לאמא שלך, וגם סתם, כל פעם כשתחשבי על זה תכניסי לך טוב טוב לראש, יתכן שזה יעזור: את נפלאה, מיוחדת, "שווה" מספיק בעיני עצמך והמשפחה הקטנה שלך (בעלך והילד).

ובקשר לעזרה - יש אנשים שבמודע או בתת מודע הופכים את עצמם לנזקקים. איפה שהם לא יהיו, איפה שלא יסתובבו, תמיד הם יתנו הרגשה שצריך לרצות אותם, לעזור להם, לפנק, לפייס וכו'. אחותך כנראה כזו. היא לא אומרת שום דבר וכבר רצים לעזור לה. למה? כי ככה שפת הגוף שלה אומרת. ככה היא משדרת, והעולם רוקד סביב השדר הזה.

כתבת שאתם מסתדרים לבד ולא מראים שאתם צריכים עזרה. אמא שלך והאחים שלך, פשוט לא שמו לב אף פעם שאת צריכה עזרה, כי תמיד הראית את עצמך חזקה ויכולה ולא צריכה את העזרה של אף אחד. ככה שדרת להם תמיד, ומאז ומעולם כל המשפחה יודעת שאחותך היא הנזקקת, ואת המסוגלת ויכולה.

יכול להיות שאם תבקשי מאחותך/אחיך הקטנים: תטפלו בבקשה בילד שלי בשבת בין השעות 4-6 נניח, הם יסכימו בשמחה? הרי לפי הבנתי לא מדובר פה ברוע לב. אוהבים את הילד שלך, רק פחות שמים לב שגם את צריכה עזרה.

ודבר נוסף ואולי אחרון, בקשר להחצנה - אז כן. כדאי מאד לשבח את הילד לפני הסבתא ולספר בהתלהבות את החכמות שלו. וגיל שנה זה גיל מצוין להרים טלפון כל יום: אמא, אל תשאלי, הוא עשה כך וכך וכך... תעשי את זה בהתחלה מתוך הכרח, אח"כ תראי שזה כיף ונחמד לייחצן אותו.

בהצלחה.

כך אמיתיות ונכונות. תודה על החיזוקים זה מאוד עוזר.

האמת שבימים האחרונים יותר קשה לי לדבר עם אמא שלי בגלל כל הקטע הזה והביקורתיות שלה.

אם עד עכשיו תמיד הגנתי עליה והסברתי אותה מול שאר האחים בזמנים שהיו ביניהם אי הבנות עכשיו כל הדברים השליליים מציפים אותי וקשה לי להיות נחמדה אליה כרגיל. כל היחס שקיבלתי כל כך השפיע עליי ועיצב את אישיותי ( ההורים שלי עלו ממדינה מסוימת ומאמינה שנהגו באותה צורה שבה הוריהם נהגו עימם, לא מתוך כוונה רעה).

ולפני שאשכח אני רוצה להעביר כאן מסר להורים. חשוב מאוד מאוד שלא תעדיפו ילד אחד על פני אחר.

הילדים בחושיהם הרגישים קולטים את זה ואני דוגמא חיה להשפעה של זה על כך החייים שלהם(אני בת  24ומקווה שאצליח להגבר על זה מתישהו).

תעשו השתדלות ענקית עד שתצליחו לצאת מההעדפה ולאהוב את כולם בצורה שווה.

ואותך, היקרה שענתה לי כל כך מדויק רציתי לשאול: תוכלי לספר לי על החוויה שלך? ואיך יצאת ממנה?

לא  בקטע של חטטנות זה פשוט מאוד עוזר לדעת שיש עוד אנשים שעברו את אותו הדבר. מישהו שמזדהה ומבין לגמרי.. אחות לקושי.

ועדיין קשה לי לייחצן ואני חושבת שזה גם משהו שנטבע בי מתוך המקום הזה שאני אומרת" מה אכפת לי, מי שרוצה יאהב אותי" אך כשבעצם בפניןם יש כאב בלב. עכשיו זה מתבטא עם בני ומרגיש לי לא שייך ליחצן אותו. מקווה שאצליח.

שוב תודה גדולה!!

מאד הגיוני שיהיה לך קשה לדבר עם אמא שלך, ואין מצב להתגבר על זה בלי עבודה מאד חזקה.

זה נכון "שמי שירצה יאהב אותך", כמו שכתבת, אבל זה גם דוחק אותך עוד יותר לתוך עצמך, וכך את מסתגרת יותר ויותר בתוכך. ומרגישה עוד יותר את הטעם המלוח של ההפליה וההשפלה. אז קחי את עצמך הכי חזק שאפשר, תאמיני שאת אהובה, מקסימה, יכולה, והכי הכי שיש. את שווה בזכות עצמך ולא שווה ליד אחותך.

תפרגני על הילד שלך על כל שטות: (אין שטות בילדים שלנו, הם הכי מדהימים בעולם!)

תראו, יש לו תלתל חדש, צמחה לו שן חדשה, קניתי לו בגד מדהים, סה"כ הוא הנכד של הסבתא שלו, והיא בטוח תשמח לשמוע עליו דברים חמודים.

לאט לאט תרגישי יותר בנוח לספר עליו, וגם סתם לספר דברים על עצמך ועל בעלך.

אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

על החוויה שלי אני אספר לך, אבל במסר, בסדר?

מכירה את הסיפור מקרוב.

נסיבות שונות ואופן שונה אבל מכירה את תחושת ההפליה. כואב מאד.

האשמתי הרבה את אמא כשהייתי בת 16 17, הרבה מתוך תסכול.

כאב לי שאני מרגישה מופלית.

בגיל הבגרות המאוחר פתחתי את הנושא עם אמא שלי. 

היא היתה די מופתעת שכך אני מרגישה אך אכן הודתה שהיא מבינה את תחושותי ולמה אני מרגישה כך.

היום דברים די השתנו. אני ואחי שנינו נשואים ואמא שלי דווקא יותר מרגישה קרובה אלי, בכללי.

עדיין, אם אחי ואני נהייה בבית, נניח בחגים, רוב הסכויים שעדיין תהיה הפליה מסוימת. ככה זה.

למדתי להשלים עם זה.

בעלי יודע כמה זה כואב לי ואני מצידי מתחלקת בכאבי איתו.

הוא מצליח להרגיע אותי ולהסביר שחס ושלום אין לאמא שלי שום כוונה רעה.

ולאו דווקא היא אוהבת את אחי יותר אבל כך החיים סובבו את הדברים וזו המציאות.

בקשר לילדים שלכם.

מצד אחד אני אכן מבינה את הענין של הסיפורים.

זה לא שאת ח"ו צריכה לשווק את הילד המהמם שלך אבל זו עובדה שכששומעים על מישהו/משהו יותר, נקשרים יותר.

(אתן לך דוגמא. יש לי כמה גיסות עם ילדים ואני עם ילד אחד. ב"ה יש לי קשר די טוב עם חמתי אבל לא ברמה שמתקשרת כל יום. ממש לא. יותר סגנון פעם בשבועיים. גיסות שלי כמעט כל יום מדברות איתה. יש לנו חתונה בעוד חודש ולפני כמה זמן כשדיברתי עם חמתי אמרתי שאנחנו עוד צריכים למצוא חליפה ל-X [הבן שלי, היה אז בן חודשיים]. היא שואלת אותי: מי זה X? שכחה שיש לה נכד שככה קוראים לו. שוין.)

ואולי באמת כדאי לך להראות למשפחה שגם את זקוקה לעזרה, אם בזה את חפצה.

מצד שני אני גם מבינה אותך. משפחה זו משפחה ללא תנאים וללא השוואות וללא הפליות. (הלוואי!)

אני בתקופות שבאמת כאב לי על ההפליה ולא יכולתי לעשות הרבה פשוט ניסיתי להרפות.

להבין שאמא אוהבת את כל הילדים שלה אבל לפעמים יש סיבות שלא יודעים.

הורים, אלא אם כן הם רעים, לא מפלים בכוונה. זה בדר"כ מחוסר מודעות או כי הם חושבים שילד מסוים צריך יותר אהבה או הגנה או התיחסות. יכול להיות שאמא שלך הרגישה שאחותך הגדולה כביכול קצת הפסידה אמא כי נולדה תינוקת קטנה ממש מהר, תינוקת שדרשה אותה המון. יכול להיות שבתת מודע היא מנסה לפצות את אחותך.

אולי הגדולה באמת דורשת יותר תשומת לב ואם לא תקבל היא תעשה בלגנים.

יכול להיות.

זה לא מצדיק אבל זה מסביר.

זה עדיין כואב.

לא יודעת אם כדאי לך לדבר איתה על זה. תלוי איזה טיפוס היא, לדעתי.

ממליצה לך להשקיע הרבה במשפחה שלך ולמנוע תחושות כאלה מילדייך שלך.

ואולי כן לשנות גישה עם המשפחה שלך. להיות יותר מעורה, יותר בקשר. לשתף.

בהצלחה מתוקה

כזאת תמיכה למרות שזה מאנשים שלא מכירה, זה עוזר מאוד. כל כך כואב לי שבגלל טעויות של ההורים נותרת לילד צלקת. עכשיו שנכנסתי שוב להרגשות האלו לאחר הרבה שנים של הדחקה אני מבינה עד כמה אני מצולקת. עד כמה החוויות האלו גרמו לי להיסגר ( שלא תביני לא נכון, אני בחורה שמחה ויכולה ליצור קשרים ולאהוב וכו') ולעמוד מול קשיים שנגרמים לי כשאני עומדת מול סיטואציות מסוימות. לדוגמא כשאני מרגישה שאני צריכה לשווק את עצמי ולהידחף וכו' אני מעדיפה לא לעשות זאת כביכול מתוך מקום של שמירה על כבודי אבל אולי זה מתוך פחד להיפגע, שלא יבחרו בי.

וכשאני רואה בנות שכן מיוחצנות ומייחצנות את עצמן במקומות שגם אני הייתי רוצה אני מרגישה קצת קנאה וכעס ותסכול מעצמי וזה גורם לי להרגיש כל כך רעע.. איך מתגברים  על זה?? סליחה שאני ככה שופכת עליכם פשוט אני בימים שהכל צף ורוצה לפתור אתזה סופית

אחותי באמת הייתה יותר בלאגאניסטית ודרשה את תשומת הלב שלה ואני הייתי ילדה ממש טובה ואולי זה היה בעוכרי..סתם ,מאמינה שזה היה מכוון מאת ה'.

גם אצלנו הקשר שלי עם אימי התהדק ובעיקר בשנה שלפני החתונה היינו בקשר ממש טוב- צחוקים ושיחות וה לא. גם כשהייתי חוזרת מפגישות עם בעלי  היא היייתה מחכה והיינו מדברות הרבה ובזמן האחרון קצת התרחקנו.

אם גם את מאלה שמספרות על הילד או שהתחלת להיות כזאת- מה היית מספרת?

שאמא שלך דווקא מאד אוהבת אותך.

יכול להיות שבאמת כשאת ואחותך ביחד-אחותך דורשת יותר תשומת לב. זה אופי.

קשה לעמוד מול זה- מי שדורש תשומת לב בד"כ נותנים לו את זה.

ואילו את, טיפוס יותר שקט ועצמאי-פחות דורשת תשומת לב לעומתה.

אבל שימי לב שבשנה שלפני החתונה היה לך את אמא שלך רק בשבילך, וקיבלת המון.

יש לכם קשר טוב, רק שהתרחקתם קצת.

אולי שיחות וטלפונים יותר לאמא יעזרו לקשר הזה לחזור שוב.

התייעצות קטנה, אפילו על דברים של מה בכך, או שאת יודעת מה לעשות, אבל לא יזיק לשאול את אמא מה היא הייתה עושה למשל...

(אני מתקשרת לאמא שלי בערך כל יום שישי כשאנחנו בבית שבת כדי לשאול איך מבשלים כל מיני דברים ונראה לי שהיא נהנית מזה...או לספר לה על בדיקות שעשיתי וכד' )

ובתוך זה תספרי גם על הילד שלך-נכד שלה, מה הוא עשה היום, איזה דבר חמוד או חכמה כלשהי. אפילו שבעיניך זה נראה מוגזם והחצנה- זה לא באמת ככה, כי זאת רק סבתא- לא כל העולם, לא כמו לכתוב בפייסבוק- "הילד המתוק שלי..."

ולא כי אני הרגשתי אי פעם מופלית על ידי ההורים שלי, להיפך אני הבכורה הדומיננטית ולא מכירה את ההרגשה של האחים האחרים שלי, אבל עוררת אצלי את הנקודה שבתוך כמעט כל משפחה יש את הילדים היותר מתבלטים ויותר דומיננטים ויש את הפחות. אני רואה את זה גם על הילדות שלי. יש לי שתי בנות שביניהן בהחלט קיימת סוג של תחרות סמויה שאני קולטת אותה אפילו בגילן הקטן. לדוגמא: הגדולה יותר סגורה וביישנית, למרות שהיא ילדה מדהימה וכובשת, אבל הקטנה היא מהסוג שישר מתבלט, שישר קופצים עליה "וואו איזה חמודה", כי היא משתפת פעולה, צוחקת ישר, לא מתביישת, ככה אוטומטית ישר ומבלי להתכוון הסבתות והדודות "קופצות" עליה ומתלהבות ממנה ואחרי זה פונים לגדולה שמסתכלת קצת בקנאה וכמובן מחבקים גם אותה ומתייחסים אליה אבל לא באופן כזה טבעי ומיידי כמו עם הקטנה. ואני יכולה להגיד לך שלפעמים כואב לי קצת לראות את זה אפילו שאני יודעת שאין כאן כוונה רעה, ומאמינה באמת ובתמים שאוהבים את שתיהן באותה מידה, אבל אני יודעת שהגדולה שלי ביישנית, וככה ה' ברא אותה. אני ובעלי מודעים מאוד לעניין הזה ומאוד מנסים תמיד לתת לה הכל, ועדיין, אי אפשר לשלוט לגמרי על הטבע של הילדה ואיך שה' ברא אותה, וכנראה שככה זה משמיים הכי טוב בשבילה. 

מאוד נגעת לי ללב עם הדברים ועוררת אצלי את הנקודה שאולי הילדה תיקח את זה איתה גם הלאה כמו שקרה לך, אבל אני באמת מאמינה שאם ההורים שהם האנשים הכי קרובים לילד, מקרינים לו בכל עת כמה הוא מיוחד ומקסים וטוב, הוא באמת יאמין בזה, אז מה שבינך לבין אמא שלך אולי לא הכי בשליטתך, אבל מה שבינכם לבין הילד שלכם בהחלט כן. לדעתי את לא חייבת לשווק אותו. תאהבי אותו מכל הלב ותקרינו לו ובעיקר לו כמה הוא מתוק ויחיד ומיוחד ואני בטוחה שהוא באמת באמת יאמין בזה

המון הצלחה!

ואני באמת חושבת שאנחנו כהורים צריכים לשים לב ולחזק  ולייחד כל ילד שלנו. כמה שהעבודה קשה, אנחנו לא רוצים להשאיר אותם פצועים בנפשם במהלך החיים כי זה משפיע על הכל!

שנזכה באמת לגדל את ילדינו בצורה הטובה ביותר עם הרבה סיעתא דשמיא. אוהבת את כולכן! תודה רבה

דעי לך, שהרבה פעמים הנכדים הראשונים מקבלים הרבה יותר תשומת לב בגלל שהם הראשונים. אח"כ הנכדים הבאים כבר קצת פחות מלהיבים..

חוץ מזה יותר קל לשחק עם פעוטות מאשר עם תינוק קטן.

אני מניחה שהבנות של אחותך גדולות יותר- מדברות וכו', וייתכן שמבחינת המשפחה הן יותר "כיפיות" מאשר תינוק שעוד צריך לחתל וכו'. זאת אומרת ייתכן שזה בכלל לא קשור אליך- אלא לעובדה ששם יש ילדים שכבר מתקשריןם, ככה שמבחינת המשפחה הם יותר כיפים. ..

אבל את לא צריכה לוותר- גם לילדון שלך מגיע סבא וסבתא. נסי ליזום מפגשים איתם ללא נוכחות אחותך...

אמרת שפתחת איתה חלק מהענין....

האם סיפרת לה רק את ענין בנך או שפתחת איתה את ההרגשה במשפחה ושאלת אותה מה היא חושבת על כך...

לי יש קשר טוב אם אמא שלי ואמא שלי סופר אמא לכל אחי ואחיותי כך שכל אדם שוראה מבחוץ(וגם כל המשפחה הקרובה מבפנים) רואה שהיא אמא שלא מכירים כזו מסירות לכל הילדים ,

אבל מה, בינינו בטווח המשפחה היה קצת שוני ביחס ביני לבין אחותי הגדולה בד"כ האשימו אותה על מכל מיני דברים והיו עוד מערכות משפחתיות שהראו גישה שונה איתה (והכול דק שבדקים אפילו היא אומרת שאמא שלי היא הכי הכי ואחרי שהתחתנו עוד יותר הבנו עד כמה !)

וראיתי שזה ממש פגע בה... ויצר הרבה מרמור וכעסים במשפחה ואף אחד לא הבין למה .....

אבל אני בתור אחות קטנה יותר תמיד גיבתי את אחותי הגדולה אם ראיתי חוסר צדק

דיברתי התעקשתי בשבילה ושמתי דברים על השולחן!

דברים השתפרו המודעות במשפחה נהיתה חזקה יותר ועכשיו הרבה יותר נעים לכולנו , וכן לפעמים אני אפילו מרגישה שקצת נפגעתי מזה שהפנתי את הזרקורים אליה אבל זה טוב ושווה לכולנו!

מענין מאוד!!!! מה הצד של אחותך בענין! וגם מה רמת הקשר שיש והיתה בניכם!

אולי דווקא הפעולה צריכה לבוא ממנה ....

וסתם כך ממש נגעת לליבי אז - חיבוק....

אז ככה אני ואחותי אולי בגלל הקרבה בגיל והעובדה שהיינו לבדינו עד גיל 9 בערך( רק כשאני הייתי בת 9 נולדה אחותנו השלישית-כנראה אמא שלי היתה צריכה זמן להתאושש) היינו חברות מאוד טובות. עד היום זה כך.

כשהתחלנו יותר להתבגר היינו רבות המווןן ונהפכות לאויבות אבל כל פעם משלימות וחוזרות להיות  החברות הכי טובות.

כיום אנחנו חברות טובות, משתפות אחת את השניה בדברים שעוברים עלינו אבל מאז שהתחתנו לא חושבת שפתחתי איתה את הדברים.

האמת שזה גם לא הטריד אותי הרבה זמן רק עכשיו מתוך המקום הכועס על היחס לנכדים התעמקתי ברגשות שלי יותר ויותר וניסיתי לברר מאיפה זה בעצם מגיע ואז הגעתי לנקודות שהעליתי.

פתחתי איתה רק את הנקודה שהפריעה לי עם היחס לבן שלי וגם זה לא היה כל כך בתכנון ,זה פשוט עלה איכשהו.

אני לא חושבת שבמשך השנים הרביתי להגיד שאני מופלית לרעה וייכול ללהיות שזה מוך הפחד שיאשרו את דבריי ואף יתנו לי את ההרגשה שבאמת אני פחות. פחות מוצלחת פחות מעניינת פחות נחמדה  וזה לא משנה כמה שאני כן כל הדברים שציינתי.

זה תחושה שאת סוחבת איתך מהילדות ובתור אחת שגדלה במשפחה שלא כל כך מבטים רגשות ומדברים עליהם, זאת התוצאה.

אני דווקא ביחס למשפחה כן הייתי כזאת שמתעקשת להגיד ושישמעו מה שאני מרגישה אבל יש את המקומות הכואבים האלו

שקשה לפתוח בפני אנשים שאת בספק איך הם יגיבו. המקומות האישיים, הכואבים והכי שלי.

ולגבי זה שזה יבוא ממנה, אני לא רוצה להרגיש נזקקת. ברגע שאני מרגישה שאני גורמת לאנשים לעשות פעולה חיצונית עבורי

-לא  כי זה בא מהם, כי אוהבים אותי בדרגה מס' 2 ומנסים לגרום לי להרגיש שאני מס' 1. זה מלאכותי ולא בא מהלב וזה הכי קשה בעיניי. כשזה נוגע להתנהגות אחרת שהייתי רוצה לשפר כמו לומר יותר מחמאות וכו' אז  במקרה כזה אפילו שזה מלאכותי

 הייתי מסכימה. אבל לאהוב אותי בצורה מלאכותית לזה אני לא מסכימה. אם לזה התכוונת (שהפעולה תבוא מאחותי)

אצלנו זה פשוט יותר היה חוסר שימת לב

לא הבינו כמה זה גורם צער לשני

ולא הפנמו שיחס X לאחת ויחס Y לשניה

זה יכול לפגוע למרות הכוונות הטובות

לא יודעת איך זה אצלכם אבל אלצנו אמא שלי חשבה שאני כנראה חלשה יותר ולכן היו דחיפות לצד של אחותי מעלי

בפועל זה פגע בה הרבה בלי ששמו לב וכשאני מהמקום "החזק"(זה בכאילו..) באתי ואמרתי את הדברים אז הם יותר התקבלו על לב השומעים....

ואז היה שיפור משמעותי איטי קודם תודעתי להבין שטעו ולהיבן שזה פגע ופוגע ...

אני חושבת שכמעט בטוח שאמא שלך אוהבת אותך רוצה בטובתך ושתרגישי טוב עם המשפחה ולכן אני כן חושבת שאם אחותך תאומר את הדברים היה יותר מקום לקבל אותם ...

במיוחד שזה טווח של שנים אולי בהתחלה זה יראה מלאכותי אבל עם הזמן לדעתי

אחרי הפעולות נמשכים הלבבות (כמו שצינת עצם הנתינה תביא לקשר הרבה יותר טוב עמוק ושמח)

למרות שמאוד סביר להניח שהם פשוט לא הבינו עד כמה זה משפיע עליך והם כן רוצים בטובתך ועדיף שתתני להם עכשיו את הצ'אנס לתקן (עדיף מאוחר מאשר אף פעם לו )

תקחי את זה בחשבון אולי זו דרך לקידום מה של הפתרון...

אני רוצה להתייחס לסוף דברייך.

כתבת שאת לא רוצה שזה יהיה מלאכותי האהבה שלהם אליך.

אני חושבת שתגלי דווקא שהמשפחה שלך מאד מאד אוהבת אותך, ואולי זה כ"כ מובן מאליו שהם לא שמים לב שהם מתייחסים פחות, או בצורה אחרת.

יכול להיות שזה פשוט חוסר מודעות למעשים, זה יכול לקרות לכולם.

וכדאי לעורר את זה קצת למחשבה אצלם ואולי זה יועיל.

זה לא אומר שזה דרגה 2 שהופכת ל 1, זה דרגה 1 מלכתחילה שפשוט לא באה לידי ביטוי בצורה שאת מקבלת, בצורה שאת מבינה אותה כ-1.

והגדולים כבר יותר עצמאיים, משחקים בכוחות עצמם. אבל כנראה זה תלוי באופי האנשים..

אחותי הגדולה ילדה תאומות ראשונות לפני 3 שנים.

(חד הורית, חילוניה. אני נתחתנתי לפני 15 שנה)

מתחילת ההריון ועד עצם הים הזה - אני וילדי כבא קיימים. ממש כך.

אנחנו בקשרים טוכים, ב"ה וזה לא קל לי בכלל.

אמא שלי גרה ליד אחותי, ואני בדרום.

במשך פעמים רבות אימי הייתה באה אלי לשבת עם אחותי ובנותיה והיתה עסוקה כל הזמן להעיר לילדיי שהם מציקים לתאומות (כי סרבו לתת להן משחק שלהם. כי אכלו עוגיה-ולא הציעו להן או סתם כי התחשק לתאומות לצרוח פתאום).

בשלב מסויים החלטתי  - או אמא שלי, או אחותי ובנותיה - לא ביחד בשבת.

אבל עד היום לאימי כבר אין שיח עם ילדיי, חוץ מהערות וגערות (לפני שנולדו התאומות היתה יושבת לשחק איתם, לספר סיפורים).

כואב לי על כך, אך אני לא רואה איך אפשר לפתור את זה.

אחותי תמיד היתה מתאמללת וזקוקה לסיוע sos.

כואב, אבל לא מושך אותי למטה.

יש בתלפיות ובמישור אדומים.

בסוף לא קנינו שם כי המחיר היה יקר.

מזרונים - הכי ממליצה על "אשקלון פולימרים" - תל אביב, רחוב שלמה המלך.

יש לי מיטות טובות במחירים מעולים

דוד (בעל של עדינה) 0506543946\

בד"כ (במקומות לא עברייניים..), עדיף שהאיש ידבר עם האיש ויגמרו בלחיצת יד,

מאשר ריב-שכנות....

אני יודע שאת לא כזאת..

יש הרבה חשש לא מוצדק של נשים שכאשר הגבר יהיה מעורב במשבר מסוים 

תפרוץ מלחמת גוג ומגוג ופה רואים בדיוק ההפך גבר משליט בהרבה יותר טוב את השכל על הרגש

כך שיכול לצמוח מזה רק טוב אל חשש

למרות שבמקרה שלנו זה לא נכון.. אמא שלי כמעט מאוהבת בבעלי..

בעזהי"ת

מתכוונים לאמא של הבעל, ופחות לאמא של הכלה..

ויש מקרים שגם זה לא נכון..

אשתי הולכת להיות אצל ההורים שלי גם כשאני לא נמצא שם בגלל הקשר שלה עם אמא שלי.