לעמות "יועץ משכנתאות" בבנק, שהוא בעל אינטרס מובהק שיקבל תמלוגים לפי כמות הכסף שיוציא מכם,

יועץ אמיתי הינו גורם בלתי תלוי הפועל באופן מקצועי יותר והגון הרבה יותר בכדי להוציא אתכם עם כמה שפחות חובות לבנק.

 

לכן, במידה ואינכם בקיאים במסתרי התחום הזה, אני ממליץ בחום להגיע ליועץ כזה.

פשוט חבל על הכסף..

וגם ,יועץ שמפנה אותך לבנק מסויים ,יכול להיות שהוא מקבל אחוזים על העסיקה בערך 17,000 על כל לקוח שהוא שולח לבנק

ו..כן, הוא עובד עם בנק אחד מסוים. אבל הוא השיג לנו דילים שאף אחד לא היה מאמין.

אז עדיף לקחת יועץ ע"פ המלצה.

ולבדוק האם הוא זריז? האם אמין? והאם יש לו אפשרות להציע דברים שהבנקים בעצמם לא מציעים

כדאי לפנות ליועץ עם המלצות שנותן פגישה ראשונה בחינם כדי להבין מי נגד מי ואיך כדאי לחלק את הכסף באיזה מסלולים ולכמה שנים, וכמה אחוזי ריבית הוא יכול להשיג.
עם כל הנתונים האלה תלכו לשלושה בנקים ותבדקו את אותה החלוקה בדיוק ותראו אם אתם יכולים להשיג ריביות יותר טובות.

במידה ולא תשיגו יותר טוב תחזרו אליו ותמשיכו איתו את התהליך.

יועץ משכנתאות לא צריך לעלות יותר מחמשת אלפים שקלים ולא משנה מה גובה המשכנתא.

בהצלחה.

נ.ב.

הבנקים מסתמכים על כך שאנו לא מבינים בזה.

 קרובת משפחה שלי היא עובדת בנק (די בחירה) והיא אמרה לי שקיבלנו הצעה מהבנק (לפני היועץ) מעולה.וגם כל מי שהתייעצנו איתו אמר "וואו, אחלה ריבית".

ואז-

לקחנו יועץ והוא אמר לי שבאמת הריבית טובה יחסית אבל המסלולים על הפנים.

והוא אכן שינה לנו את זה. ובשביל שלא תגלי עוד עשר שנים שלא נגעת ב"קרן".

מסקנה אפילו עובדי הבנק לא מבינים כולם במשכנתאות. אז אם את לא תותחית במשכנתאות ובניהול משא ומתן תקחי יועץ בלי יסורי מצפון, זה פשוט שווה את זה.

בהצלחה

מי שממש לא מבין כלום בתחום כדאי להתייעץ עם יועץ מנוסה ועם המלצות.

 

 

יש גם יועצים שלא עושים לכם את כל העבודה אבל ממש נותנים כיוון והסבר, יש אחד נדמה לי בשם יוסי בן ברוך מאזור יוש שמייעץ טלפונית ולא בסכומים מוגזמים בכלל.

זה סוגשל יין קל

יותר הרגיש כמו יין מאשר שמפניה..

 

אבל תודה על ההמלצה,  כנראה הכל עניין של טעם

נעים בין 150 ל 500

זה תלוי בנפח, בהספק המקסימלי ובמותג.

 

מבחינת קרינה אני לא חושבת שיש הבדלים משמעותיים, כולם עובדים על אותו עיקרון

 

קחי בחשבון שאם אתם מבררים דרך זאפ, את צריכה להוסיף למחיר גם את עלות הנסיעה לחנות, ובעת הצורך גם נסיעה לשם שוב לצורך תיקון.

ככה שאולי עדיף לקנות אחד קצת יותר יקר אבל מחנות "ליד הבית", כי העלות הכוללת תצא פחות יקרה

כמה שיותר מכני,כל פיות סיבות לקילקולים
הכי מכני הכי פשוט
קנה ליד הבית כי כל נסיעה של תיקון כבר הפסדת את ההפרש

קניתי לפני כשש שנים מיקרוגל באחד הסופרים, הכי פשוט שיש, פחות מ300 שח. עובד קשה על בסיס יןמיומי.חברה ישראלית, עושה מצוין את העבודה.
זה מכשיר יחסית פשוט וזול, אין מה להתבחבש עם הקניה יותר מידי, בפרט אם צריכים את זה בעיקר לחימום.

עושה את העבודה כמו גדול.

 

כדאי לקחת מיקרו גדול ולא 20 / 23 ליטר..

צי'פס בתנור וסלט, חביתה וסלט, פסטה מקמח מלא ו..סלט!! (אצלנו תמיד יש סלט או לפחות ירקות חתוכים. חובה.)

אפשר ירקות בתנור, ואם בא לך להשקיע- מאפים מקמח מלא כמו פוקצ'ה או פיצה.

מתמלאת גאווה על החיילים האלה, על העם הזה,איזו מסירות נפש!! איזו גבורה!!

קראתי את הסיפור של המג"ד שלי במילואים. מצמרר.

אשרי שאלה המפקדים שלי...

 

http://www.israelhayom.co.il/article/179423

|נר|

|ועוד נר|

זה שמחה,זה שלמות.זה סוף סוף למצוא מקום בעולם שבו את משמעותית ואהובה.

זה דבר ראשון.
ואני מרגישה שאנשים יותר מדי מציגים החוצה רק את הקשיים שלהם ומציגים בכך תמונה מעוותת של המציאות.

איני אומרת שאין קשיים.
כמו כל דבר בחיים ,יכולות להיות התמודדויות.
אז מה?
אז מתמודדים.
כמו שאת מתמודדת עד עכשיו בפינות מסוימות בחיים. כשאנו בתוך משהו אז ה' נותן לנו את הכוחות שצריך.

רק מה שחשוב זה לא לבא מלכתחילה עם גישה קודרת שכזאת ש'נישואין זה קשה'.
נישואים זה ברכה ואושר.
זה חיים שלמים.
וגם אם יש בתוכם גם עבודה,זו אינה חזות הכל.
וחשוב להגדיר לעצמך נכון לקראת מה את הולכת.

וזה שאנשים מדברים על הקושי...
אל תבהלי. כל אחד והסיפור שלו.
זה לא אומר כלום לגבייך!
והאמת שזה גם לא משקף כלום.
כי תכלס מעט מאוד ישתפו אותך בטוב שהם חווים בזוגיות.
אנשים לא ישתפו בכמה הם אוהבים,בכמה הבעל מפנק ואוהב,בקשר העמוק בניהם..
אלו דברים שלא מפזרים החוצה.
ובצדק ..
רק שחשוב לא להתפס ולהקשיב רק לדיבורים שליליים.
תנסי להתבונן ולחפש גם את הצד הטוב בזוגות מסביב.

ותחזקי את עצמך שהוא קיים.
ומצפה לך.

וגם אין מה לפחד משינויים שאחרי או שפתאם יתגלה חוסר התאמה.
לפני החתונה אנו בונים מדדים לפיהם אנו בודקים נתוני פתיחה שסביר להניח שהם יתאימו לנו.
אחרי החתונה הרשימת מדדים הזאת כבר בפח.
אנו כבר חיים יחד. יש לנו נשמה אחת. ושליחות משותפת. ורצון ברור להיטיב אחד עם השני.
וזה כבר לא אמור להיות תלוי בתכונה זו או אחרת. זה בכל מצב.
גם אם מתגלה שוני.
אם עובדים נכון, אם הזוגיות היא בראש סדר העדיפויות ומשקיעים בה באופן שותף ומתרגלים לחשוב כל הזמן איך להיטיב עם בעלי..וכמה משמח אותי כשטוב לו..

אם חיים ככה אז אפשר לחיות בשמחה עם כל שוני שצץ כמעט.

ותדעי,שזה לא בשמיים!אפשר לחיות ככה!
וזה לאו דוקא קשה כי אם בונים קשר פנימי אז הוא נותן המון כח ומחבר המון.

העצה שלי לשידוכים-
זה לבא בלי הפחד הזה. לבא פשוטה. להאמין שאת הולכת לקראת אור גדול.
ואז תהי יותר רגועה ופנויה נפשית להכיר את מי שאת איתו בקשר,לחוות את מה שנוצר בינכם. ולא להיות עסוקה רק ב'מה יהיה'..

ובאופן כללי לא כדאי לבחור בקשר הרפתקני מדי עם משהו הפוך ממך בקיצוניות.
תחפשי מי יכל
להיות לך חבר טוב. ושהלב שלך רגוע ושמח בו.

תחשבי פשוט.
וחיובי.

תודה לך על שכתבת בדיוק את מה שאני רציתי..

1. צריך לעודד את בחורים לדבר על עצמם  כך תקבלי רושם פחות או יותר

2. תסתכלי עליו איך הוא מתנהג ברחוב, בבית קפה, עם חברים שלו

בעיקרון אפשר להכיר בן אדם בצורה סבירה תוך חודשיים. כדאי לדעת מה הם שאיפות ואינטרסים, מי הם חברים שלו, ביוגרפיה בכללי, להכיר משפחה, מה הוא מתכוון לעשות בחיים, האם הוא רגיל לעצמאות או רגיל לפינוק של אימא, האם הוא נותן צדקה - אפשר להאריך רשימה, תלוי מה חשוב לך

3. את צריכה לדעת מה את רוצה כשיש מצד אחד דברים מאוד חשובים לך  ומצד שני יש דברים שאפשר לוותר עליהם במידה ויש את דברים שחשובים לך באמת

4. צריך להרגיש שזה בן אדם קרוב ושאת לא צריכה לעשות הצגות. תהי את

5. גם אם מתגרשים שרב הסיכויים שזה לא יקרה אז זה לא סוף העולם.  

מדגיש דברים חשובים בעיני

 

ובאופן כללי לא כדאי לבחור בקשר הרפתקני מדי עם משהו הפוך ממך בקיצוניות.

זה יכול להיות גן עדן

וכשמתחתנים עם האדם הלא נכון מהסיבות הלא נכונות

זה יכול להיות גהינום.

יושר, לב טוב, טקט, בין אדם לחברו, בין אדם להוריו.אחרת הציציות והשרוולים לא מעידים על כלום.(נשואה כמעט 10 שנים אז כדאי לך להקשיב לי...)

 

גם שינויים זה לא משהו, ב"ה, שמתרחש בחודשים, אלא בשנים, ואז כבר עוברים זאת ביחד, זה לא שפתאום בעלך יקום בבוקר וישתנה בלי שתדעי...משתנים גם לטובה, וביחד, ולאט לאט מתאימים את עצמנו אחד לשני, משפיעים אחד על השני...

בחרי בהוא שגורם לך ליותר יראת שמיים ואהבת הבריות, ועשיית הטוב.כי זה בסופו של דבר מה שחשוב.

ומידות טובות זה דבר שלא קשה מידי לראות או לברר לפני החתונה

אם לא הולכים לבתי קפה או סרט כל דייט- אלא הולכים למקומות אמיתיים, לסיטואציות חיים מורכבות יותר- אז רואים מאיזה חומרים עשוי הבנאדם..

רואים גם איך הוא מתייחס למשפחה שלו, אם יש שם כבוד והקשבה ומידות טובות

מדברים עם חברים שלו שמכירים אותו- איך הוא כחבר לחדר\ לטנק\ לצוות\ לעבודה - מצבים בחיים שאי אפשר לזייף, וחבר יכול להגיד אם הבנאדם הוא טוב או קצת פחות... 

אין שום סיבה שבעולם לא להאריך את הקשר עד שאתם מכירים אחד את השני יותר טוב.

 

תנסי להסתכל מעבר לציציות ולשלוש תפילות ביום. זה לא מה שעושה את הבן אדם.....אל תהססי לדבר (הרבה) גם על שיחות חולין, רק כדי לוודא שהוא איש שיחה נעים, ואפשר לדבר איתו על כל הנושא שבעולם.

 

ושיבוא הבחור האמיתי- את כבר תדעי.

בהצלחה

 

אבל א. אם יש לך חשש, אז באמת תני לעצמך זמן להכיר את הבחור טוב טוב. כמו שכבר כתבו- את לא צריכה למהר לשום מקום.

ב. כמה שמדברים על זה, עדיין יש הרבה אנשים ונשים שמצפים שיהיה להם גן עדן עלי אדמות אחרי החתונה וכשמגלים שזה לא בדיוק ככה אז יש משברים, ונשברים ונישואין מתפרקים. אבל זה לא מחויב המציאות. אם את וגם הצד השני באים מוכנים לעבודה, לנכונות להקשבה, ויתור, הכלה וכד', אז מן הסתם תתחילו ברגל ימין.

לא יודעת על אחרים...אני יודעת על עצמי שבשנה הראשונה היה לנו מאוד מאוד מאוד קשה. עד כדי כך שלא הייתי רוצה לחזור אליה... ויש דברים שגם עכשיו קשים לפעמים, אבל זה כבר אחרת לגמרי.

לא צריך לפחד מנישואין. צריך להיות עם ראש על הכתפיים ולב טוב כדי לדעת לבחור את הבחור הנכון, ואחר כך- להמשיך להיות עם ראש על הכתפיים ולב רגיש ואוהב כדי לבנות את הקשר עוד ועוד, בלי סוף.

 

מחזקת את מה שאמרו על בדיקת המידות. זה הרבה יותר חשוב מהדבקות בתפילה והציציות המתנפנפות או לא. תבדקי איך הוא מתייחס להורים, לאחים, להורים שלך, איך הוא נוהג, איך הוא מתייחס לאנשים שפוגשים- מוכר, מלצר, נהג אוטובוס, מישהו שמבקש צדקה.

תבחני איך הוא מגיב לחולשות שלך, לדברים שחשובים לך, איך הוא מתנהג כשקשה לו- כשהוא כועס, עצבני, עייף, מתוסכל.כל אלו דברים שאפשר לראות לפחות את הקצה שלהם גם לפני החתונה.

היה מדהים בריכה פרטית נוף שהורס את הבריאות נראה לי שקוראים לצימר נוף 10 יש מסעדה חלבית כשרה בכניסה לישוב. היינו בדלתון היה שם גם נחמד מאוד.זה מושב דתי אז גם לא בעיה עם התפילות כמו באמירים. שצריך לנסוע לישוב הצמוד שמעבר לכביש. בנסיעה זה 2 דק'. הבריכה בדלתון היא סגורה אבל אתם צריכים לתאם שעות עם האורחים בצימרים האחרים. זה מתחם של 4 צימרים. היה לנו ממש נחמד החדרים ברמה גבוהה מאוד. והיינו גם ביסוד המעלה,שגם שם היה ממש נחמד...

מה איזור המחירים באמירים? נשמע ממש יפה..

נראה לי בסביבות ה700 או 600 אם אני לא טועה... תגללי באינטרנט

אבל בהחלט מכירה אנשים שעושים את זה כל יום באוטובוס. הבנתי שלוקח בערך45 דקות.

45 דק?...

(אני לא גרה בקרית 4 אבל יוצא לי הרבה להגיע לאזור)

160 מגיע בתדירות גבוהה יחסית. אני לא מכירה מספיק את הפקקים של הבוקר שם (לפעמים יש לפני צומת הגוש, אבל עובדים עכשיו להרחיב את הכביש). בכיוון השני - יש הרבה פעמים עומס באזור גילה והמנהרות (מה שבטח מוכר לך). אבל בלי פקקים - זו באמת נסיעה סבבה. בדכ הוא לא נכנס לכרמי צור (תבדוק לפני כן באגד) ולכן נוסע רק על הכביש הראשי. אם אין פקקים זה בערך שעה ואולי קצת פחות. אני לא מכירה טרמפים קבועים לי-ם אבל הגיוני שיש. טרמפים מזדמנים - תדירות ככה ככה (יותר לצומת הגוש). בהצלחה.

האוטובוס של 7 מגיע בערך ב8 ורבע לגשר המיתרים. מי שכתבה 3/4 שעה זה לגילה.

 

אין הרבה טרמפים קבועים בשעות האלו.

 

בפקקים של הבוקר לוקח בכיף!!! שעה וחצי עד לגשר המיתרים.

באוטובוס של 6:50 זה יותר בטוח

אבל בבוקר יש פקקים בתוך ירושלים בשעות האלו, אין מה לעשות..

יצירה של מה שבא לך,

כושר,

נגינה,

ריקמה,

שמיעת שיעורים באינטרנט ,

שיחות עומק עם חברות/בני משפחה,

כתיבה,

התבודדות,

כתיבת מכתבים,

מעקב אחרי הוצאות והכנסות,

הכנת הפתעות קטנות, משמחות, לבן הזוג,

ועוד

אלבום דיגיטלי בתוכנת לופה, שיעורים פרטיים, טיפול בילדים...

[פונה לא בשביל עצמה - אלא עבור מישהי מבוגרת יותר]

 

וזה מאד חשוב.

 

אז אם למישהו/י יש רעינות - או יודע על מי שיכול להיות לו רעיון טוב ומנסיון - 

 

שיואיל לכתוב ולעזור לה.

 

יישר כח.

דברי איתי באישי..

או גגלי.בהצלחה!!!

מכירה אותו ממסגרת חינוכית בה הוא משמש כר"מ.

אדם נעים ביותר.

בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה מטעם אונ' בר אילן, ותואר ראשון בחינוך מטעם מכללת הרצוג. ובעל תואר M.F.C מטעם המכון הישראלי ללימודי נישואין ומשפחה. מוסמך מטעם מכון י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה.

אם תרשמי את שמו בגוגל, תגיעי לדף שלו במרכז י.נ.ר

באתר כתוב שהוא מקבל ברעננה, קדימה, עלי זהב

יצירת קשר ב

shaiyeh@gmail.com

מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה

אברהם כץ - 0528090162.
הוא ממש מקצועי וטוב.

שמעתי המון המלצות.
וגם הייתי אצלו...

03-9678769

לא יודעת אם מוסמך (מן הסתם שכן, אבל לא ביררתי אף פעם. ב"ה):

הרב חיים זק"ש (ירושלים) - 050-8758158

(מספרים שיש לו הרבה הצלחות ב"ה).

שווה לנסוע אליו!

זה כל כך משמעותי בשבילי.  תודה. אנחנו מבררים ובודקים מה מתאים.

אם יש למישהו עוד שם זה יכול להיות עוד רלוונטי....

הרבה אושר ואהבה לכולם!

 

פסיכוטרפיסטית מקסימה, יראת שמיים ומיוחדת.

ממליצה מאוד מאוד.

מקבלת ברמת בית שמש ובשוהם

0524317455

 אך שמעתי דברים טובים על אילן והילה יפרח- בית מדרש להתחדשות-

תגגלי ותחפשי אותם...

בהצלחה..

מעבירה סדנאות על נשיות וזוגיות.

היא מעבירה לרווקות ולנשואות, לא יודעת אם יש משהו ספציפי לנשואות טריות..

אני למדתי אצלה כשהייתי רווקה וממליצה בחום. (השפיע עלי כשהייתי רווקה ועל אחת כמה וכמה עכשו כשאני נשואה ונזכרת בדברים)

בדרך כלל היא מעבירה באזור המרכז- רמת גן.

שווה לך לברר.

מתאים גם לרווקות

בעיקר באזור השומרון והמרכז..

תודה!!

לא פעם יש להם קורסים קצרים (כמה פגישות) באזור השומרון והמרכז. אני ממליצה להיכנס לאתר לבדוק, או להתקשר אליהם.

 

וגם אני ממליצה בחום על הרבנית נעמי שפירא.

אבל איילת בוכניק מעבירה סדנאות, נראה לי יותר בהקשרי אישות למיניהם באזור השומרון.

בס"ד

דבר ראשון ניכר שאת עוברת תקופות קשות מאד בחייך. התקופה הזו "מיוחדת" הכך שאת שוב בהריון ועדיין בספק אם המשך החיים באופן הזה הוא אפקטיבי , מועיל וטוב בשבילך ובשביל הילדים. כשאת מגדלת חיים חדשים בבטנך השאלה משמעותית ועוצמתית הרבה יותר.

על פי הדברים שכתבת פה נראה שאת טיפוס חושב, בעלת כח רצון גדול, ובעיקר מכילה מכילה ועוד מכילה. יש בך גם צד שדוחף אותו למרות שאת מכילה אותו. (יכולת רק להכיל ואז לקבל את כל מה שקיים אצלו בלי לשנות כלום...)

בעלך הוא דבר ראשון גבר מצוי שלא חופר ונפשי ומודע כמונו הנשים... מצד שני ניכר שיש לו אמון כמעט עיוור בך ולכן הוא הולך לטיפול זוגי איתך. לכן הוא מקשיב לך בכל הנוגע להורות רגועה ומכילה. אני בטוחה גם שהוא רגיש מאד מאד. מצד שני שלו הוא נושא מטען כבד של ילדות מלחיצה (אולי הפילו עליו אחריות רבה מידי? הוא אח בוגר?) ואלימה!! (אלימה-לא בטוח שרק פיזית. נראה לפי דבריך שגם מנטאלית)

אם כל מה שכתבתי פה נראה לך שמדבר עליכם כזוג נראה לי שפה התפקיד שלך הוא להוביל! זה יהיה קצת קשה אבל את צריכה לדחוף. הוא מסכים ללכת לטיפול אישי? לפי התיאור שלך אני מבינה שהוא בעליות וירידות מבחינת הכעס? את יכולה להצביע מתי זה קורה לו יותר? מה גורם לו לכעס?האים הוא רצה בהריון הנוכחי?

 

בעיני החיבור ביניכם מושתת על הרבה מידות טובות ולכן כדאי להשאר ולעבוד ביחד. אני בטוחה שמילים טובות יעזרו לו מאד להתקדם ולהרגיש ביטחון במקום שלו כבעל וכהורה. משפטים כמו "תראו מה אבא המתוק קנה, עשה, הביא,תיקן..." וכאלה מבססים את האמון שלו בעצמו ומאפשרים לילדים לאהוב אותו. 

עם זאת אני חושבת שחד משמעית אסור לו לפגוע בך פיזית ואת צריכה לעמוד על זה!!

 

באשר להתמודדות שלך עם רגשות ההשפלה והכאב: לדעתי יעזור לך להבין שזה לא הוא זו תופעת לוואי שתעזוב אותו. תתבודדי על זה הרבה ותמצאי חברה או חברות להשתפך בפניהן. לפרוק ולחזור אל העבודה הקשה.

תתחזקי!!! זה זמני.

 

נ.ב. יפה שהוא מסכים ללכת לטיפול. זה היה אחרי עבודה קשה מצידך?

 

אשמח מאד לתגובה שלך על כל מה שכתבתי.

טלפון של מטפל בדרום (עובד בב"ש)- חיים-0526051448 או 029963115.     בטוחה שיעזור גם פרטני וגם זוגי משפחתי.

 

נורת אזהרה רצינית מאד...הוא לא ילד קטן שלא מסוגל לשלוט במעשיו ולכן אין תירוצים לאלימות!! כתבת נכון - בשביל שתמשיכו לחיות יחד בעלך חייב ללכת לטיפול ( ולהבין שהוא חייב טיפול!)
אם הוא מחובר לעבודת המידות אז חסרות לו כמה בסיסיות מאד....אני מציעה לך לשבת עם עצמך ולהבין לאן נושבת הרוח מבחינתך , ילדים שגדלים באווירה כזו הם ילדים עצובים שגודלים להיות מבוגרים כועסים...הילחמי עליהם ועל בריאותם הנפשית והפיזית..בהצלחה

אם ה ו א רוצה (לא מסכים! ולא טיפול ז ו ג י! ) ללכת לטיפול אישי תישארי- אחרת - מסכנים הילדים!!!!

לעצמך יש זכות  להחליט לא לעזוב ולנסות שוב ושוב אבל בגלל הסבל והטראומה של הילדים הבחירה חייבת להיות לטובתם .

אני מבטיחה לך מעצמי ומאחרות שכתבו כאן והיו במצב דומה- אף אחת לא רוצה לפרק משפחה אבל מצב כל כך חולה כמו אצלכם ל א יכול להימשך!!!!   אני סבלתי 3.5 שנים עד שעזבתי עם 3 ילדים קטנים מתחת לגיל 3!!!!!  לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן שהם יחשפו לכעסים ומצבי הרוח שלו (כולל כמו אצלך כעס של ימים ארוכים "דחיפונת" פה ושם או זריקה של חפץ עלי) פעם אחת בלבד בני ראה אותו דוחף אותי. לאחר מכן התחלתי לתכנן את העזיבה.  לא נולדתי לסבול וכך גם ילדי.  אני אישית כשהייתי בהריון האחרון: הרב ש ל ו  אמר להעמיד לו תנאי- טיפול או שאני מתגרשת.  לא עשיתי זאת כי ידעתי שהוא לא ילך לטיפול...

חוסר שליטה עצמית וכעס רב זה מחייבים טיפול מקצועי!   בכל מקרה- אתם לא צריכים לסבול ואני מבטיחה לך שהילדים שלך סובלים וזה ישפיע עליהם בהמשך חייהם!  מה שהם רואים זה מה שהם עושים!!!! מה שהוא עושה ככה הם יעשו!

הייתי רוצה לומר- עשי כך וכך ונסי כך וכך- זה מה שאני רציתי לשמוע כשהייתי במצבך- לא רציתי לשמוע תעזבי- אבל לא תמיד אפשר לייעץ לא לעזוב.

שוב- אם הוא מבין ש ה ו א הבעיה ו ה ו א צריך טיפול אישי וילך לטיפול תישארי ,כל דבר אחר לדוגמא: "גם את צריכה טיפול" "טיפול זוגי" "ומה אם מה שאת עושה/אומרת לי?" "גם את פוגעת בי" - זה ת י ר ו צ י ם !!!!!!

הבן אדם הזה שאת נשואה לו מענה אותך ואת ילדייך ומחובתך להציל אותם. כן מ א ו ד קשה לקבל את העובדה שצריך לפרק אבל אם הוא לא ילך לטיפול תצילי את ילדייך.  מובטח לך שהקושי שבגירושים לא יהיה כמו הקושי הנפשי והטראומה מלחיות עם אבא כזה- גם לילדייך וגם לך.

הייעוץ "מנסיון" - יכול להועיל לפעמים - ולפעמים גם יכול להזיק מאד.

 

כשאדם משליך מנסיון חייו האישי על הזולת זו בעיה. הוא עלול "לפרוק" את עצמו על זולתו.

 

יש כאן כמה הבדלים בסיסיים. גם בזמן של הנישואין. גם בכך שנסיו ייעוץ ביחד. יתכן גם בגישה שלה. לא מכירים את האישיות של מי-מהם. בקיצור, צריך זהירות מנחרצות-יתר. 

המצב שלך לא פשוט ואני לא יודעת מה לענות מלבד שזהו ניסיון גדול.

 

את צריכה לקחת אחריות, כי את לא רק אשת איש - את גם אמא.

 

אמונה זה תמיד טוב, השאלה היא במה להאמין - בזה שיתשתנה? בזה שיש חיים אחרי הגירושים?

 

מאחלת לך שהשם יאיר את עינייך לעשות את הדבר הנכון והמדוייק לכולכם.

 

(מה שבכל זאת אכתוב זה שאני אחרי אפילו איום קטן, ק"ו מכה קטנה - הייתי הולכת לבלי שוב.)

את חיה במציאות אלימה. את נשואה לבעל אלים (כן, התפרצות ומכה פה ושם לילד או לאשה -זו אלימות).

השאלה מה את רוצה לעשות עם זה.

את יכולה להמשיך להתפלל ולספוג בשקט את המכות (הקטנות) או את יכולה לתפוס את הגורל שלך בידיים.

דעי לך שעל פי כל המחקר- לילד שחי עם אבא מכה  יש סכוי לא קטן  להפוך בעצמו להיות בעל מכה.

 

חשבי מה היית מאחלת לבת שלך לו היא  הייתה נתונה בכזו מערכת יחסים.

את בעצמך כתבת שילדים מסכנים. מה תעשי בנדון? תמשיכי לאמלל את הילדים?

 

את חייבת להתחיל להציב כללים בבית. והכלל הראשון זה ללכת לטיפול.

אל תתביישי ותבקשי עזרה מכל מי שיכול. אין לך במה להתבייש. תשתפי את ההורים או חברים קרובים שיכולים לעזור ולהשפיע על בעלך לקבל טיפול.

 

אם הוא מסרב לגשת לטיפול- לא מן הנמנע לחשוב על פירוק החבילה. (אלא אם כן לא אכפת לך שהילדים מסכנים ועצובים ומדי פעם אתם חוטפים מכות קטנות).

 

בהצלחה.

 

 

 

 

א.

 

שאלה:
בעלי מציק לי כל הזמן, מרביץ לי ומעליב אותי. הרבנים אמרו: אין מה לעשות אתו, שוחחנו אתו בלי סוף, הוא כזה, התגרשו! אין לי מה לעשות. אבל אולי עדיף שאשאר ואסבול, וזה התיקון שלי.

תשובה:
לא ולא. אדם לא צריך להישאר ולסבול. למה הולכים לרופא? למה אוכלים? למה מחממים את הבית? אולי זה התיקון שלנו להיות חולים רעבים ומצוננים? ריבונו של עולם ציווה עלינו לבנות את החיים, כך שנחיה חיים טובים ונעימים.
לפעמים יש בעיות בלתי פתירות. אז החשבון הוא באמת צודק: אי אפשר לשנות, הייסורים הם תיקון. אבל אם אפשר לסלק את הייסורים, יש לסלקם.
ובכלל מה זאת אומרת: הוא מציק לך ומרביץ לך?! הגיבי, אל תרשי לו! הוא מעליב אותך אמרי לו: איני מרשה לך להעליב אותי. נקודה! הוא מרביץ לך – התלונני במשטרה. שמא תאמרי – אין זה יפה – זה יפה מאוד להתלונן על כך במשטרה. כמובן, אם זה היה חד פעמי, והוא ביקש סליחה והתחנן על נפשו במשך שנה רצופה – ניחא! אבל אם התופעה חוזרת על עצמה, פנייה למשטרה הכרחית. אם יכניסו לבית הסוהר אלף גברים המכים את נשותיהם, אז יש לקוות שהמאה תשעים ותשע אלף הנותרים הנוהגים כן, יחדלו. אל תתני לו להרביץ לך אפילו פעם אחת.
גם עלבונות – אל תרשי לו. אם אינו שומע העליבי אותו בחזרה (ספר החינוך מצוה שלח).
אבל אם אין הדבר ניתן והוא אדם חסר תיקון, על אף שקשה להאמין שקיים דבר כזה, אך כך אמרו הרבנים, אם כן עשי כעצתם. הרי גם אם תחליטי שאת מוכנה לסבול, מה יהיה עם הילדים?! האם זה בריא שהילדים יראו שאביהם מעליב ללא הרף את אמם? ילד אינו מסוגל להבין זאת, הוא משתגע מזה, כל עולמו הפנימי מתערער. בשביל ילד קטן, אבא הוא מעין אלוהים וגם אמא היא מעין אלוהים, אם כן יש כאן פירוד בתוך האלוהות, כמו במיתולוגיה היוונית שיש כמה אלים והם רבים ביניהם. מצב זה הורס את עולמם.
רצונך לסבול על פי חשבונות עמוקים של גלגולי נשמות, טוב, אך לילדים זה ודאי לא בריא. הם חייבים לגדול בבית שבו אבא ואמא אוהבים, או לפחות הנם ידידים הגרים באותו בית מתוך יחסים טובים ומתוקנים. זה המינימום. על אף שאינם מאוהבים באהבה שקספירית עמוקה הם לפחות שותפים הוגנים, כמו שני יהודים בעלי מכולת משותפת, ופועלים יחד בידידות ובהגינות. לפעמים יש בחיים דברים של מה בכך, ויש להתעלם מהם. מישהי עקפה אותך בתור לצרכניה, אל תכנסי בגלל זה למלחמת עולם שלישית. לא כן בדבר חמור. הבית צריך להיות גן עדן. אם הוא נהפך לגיהנום, אין לוותר בשום פנים ואופן. זאת ועוד, לא רק שבעלך מציק לך, אלא הוא גם מכניס לך לראש שאת אשמה, אשמה בכל. לא כן. הוא האשם ועליו לעשות תשובה.

 

ב.

אל תתני לבעלך להכות אותך, אפילו באופן נדיר, אפילו הוא מבקש סליחה לאחר מעשה, ובכך הוא סבור שהעברה נמחקה ואם כך הוא יכול לחזור עליה.
גם אל תניחי לו להשפיל אותך ולהעליב אותך, שלפעמים זה עוד יותר גרוע, כאותו פתגם בשפת היידיש: מכה – עוברת, מילה - לעולם נשארת.

...

וגרוע עוד יותר, יותר מכך שהוא מרביץ לך, ויותר מכך שהוא מבסס זאת על פסוקים, זה שאת תתחילי להאמין שאת האשמה. הוא שוטף לך את המוח, משכנע אותך שאת לא בסדר, את מקשיבה בסבלנות בלי לענות, את בולעת, ולבסוף את מתחילה להאמין שאת אכן נושאת באשמה. אז את אבודה. את תקבלי גורלך המר ולא תצאי מזה. לא! עמדי נגד שטיפת המוח המתמדת, השיבי לו: אתה הוא שצריך לעשות תשובה. 
אל תאמיני לחברה שלך הטוענת שזה התיקון שלך, ואם את חוטפת מכות, סימן שכך ד' גזר מן השמים, סימן שנשמתך חטאה חטא חמור בגלגול קודם, הגידי תודה על המכות, ואם תתחמקי, תצטרכי לחזור בגלגול הבא לקבל מכות; רק כך בא הכל על תיקונו - הבעל אלים ומתנשא ולאישה זו טובה מאין-כמוה. אל תאמיני לדברים מוזרים אלה, שאם כך אז בעת שתלקי בדלקת ריאות לא תלכי לרופא כי אולי זה התיקון שלך, ואם תיטלי תרופה עתה תקבלי שוב דלקת ריאות בעתיד. יש לרמב"ם דוגמא עוד יותר טובה: אל תאכלי, כי זה התיקון - להיות רעבה ולמות מרעב (פירוש על המשנה פסחים פרק ו).
לא כן! אם חולים, פונים לרופא; אם רעבים, אוכלים. יש בעיות בלתי-פתירות. על אף כל המאמצים בעולם, טיפלנו בחולה במסירות ובכל זאת הוא נפטר, אז יש לקבל את הגזרה של ריבונו-של-עולם ולהאמין בחכמתו. אך בנידון שלנו יש בררה! הבעל חייב לחדול.
אל תאמיני לקול האמהי שלך שמתחנן: למען הילדים. גם את בן-אדם ולא שפחה חרופה לילדים שלך, גם את ילדה של הקדוש-ברוך-הוא, גם לך זכות להיות מאושרת, וחובת בעלך לעשותך מאושרת. אכן נשים רבות סובלות בשקט מכות וחירופים כדי לשמור על התא המשפחתי בשלמותו, כסיפורים הידועים על הבעל שציוה על אשתו לשבור נרות על ראשו של בבא בן-בוטא, וכן הסיפור על הבעל שדרש מאשתו שתירק בפניו של רבי מאיר. אלו היו נשים כשרות וחכמות שהיו מוכנות לספוג בעל לא נורמלי לטובת הילדים. אבל יש גבולות וקווים אדומים. אם האבא מתעלל באמא, אין כאן טובת הילדים, הם נהרסים בראותם זאת, ואף מסתכנים בהמשך חייהם בסגלם לעצמם את דפוסי ההתנהגות שראו בבית.
אל תאמיני למטיפי-מוסר שאסור להתגרש בשום מקרה. אם בעלך מרביץ לך יום יום, את ממילא מגורשת בגירושים רגשיים, את ממילא חיה בבדידות. אישה מוכה אחת, שלאחר טיפול כל הרבנים, כל היועצים וכל הפסיכולוגים לא עזר לה דבר, החליטה להתגרש. אמר לה רב: בתי, אל תעשי זאת, כאשר מתגרשים גם המזבח בוכה. השיבה: אני בוכה כל כך הרבה שנים, אז עכשיו שהוא יבכה. ומעשה במקרה דומה, שאמר לה הרב, לאישה: התגלה אלי אליהו הנביא והודיעני שאם תתגרשי, תעכבי את ביאת המשיח. יצאה בטריקת דלת ואמרה לו: בפעם הבאה שאליהו הנביא יבוא אליך שלח אותי אליו ישירות, הוא יבין אותי.
ודאי שלהתגרש זו אפשרות אחרונה כאשר כלו כל הקצים. 
זהו התדריך אם בעלך מכה אותך או משפיל אותך: 
א. דברי אליו בעדינות, אמרי לו שזה פוגע מאוד. אולי הוא אינו מודע, אז יהיה מודע ויעשה תשובה. 
ב. אך אם הוא משיב שהוא מתנהג אלייך כך עקב התנהגותך הבלתי-צייתנית, אז אמרי לו: בוא נשקם את הנישואים, נפנה לייעוץ; או: אני מקבלת, אני לא בסדר ואתה כן בסדר. אני רוצה ללמוד, נלך יחד. 
ג. אך אם משיב: לא אלך לייעוץ, קודם כל כי אין לי בעיות, כל הבעיות הן שלך, לכי את! או: גם אם יש לי בעיה, איני מאמין ביועצים, אני מאמין רק בעצמי, איני זקוק לעזרה, אני עושה הכל לבד. אדרבה, שיעשה הכל לבד, אך הבעיה היא שאינו עושה. 
ד. שלב אחרון - פתחי נגדו תיק בבית-דין. הדיינים יקשיבו, וינזפו בו קשות. בפעם הראשונה בחיים יגידו לו שעליו לעשות תשובה ולפייס את אשתו. את הדיינים הוא לא יוכל להטעות בפסוקים ובמאמרים. יאמרו לו: לך לייעוץ. אולי ילך לייעוץ, אולי יעשה תשובה, אולי אינו אדם רע אלא בעצמו לכוד בסיבוכים. אך את המצב חייבים לתקן.
אל תאמרי: הוא יודע שאני מפחדת מגירושים, מפחדת לאבד את הערכת כולם, ולא אעז. להפך! הוא זה שיאבד הערכה! הרי את אמא טובה לילדים. הוא איש חשוב, מנהל, מדבר יפה בכל מקום, דואג מאוד לתדמיתו.
עמדי איתנה נגד לחציו, קחי לך בת ברית, אמא, אחות, חברה, שכנה, רבנית, והטוב ביותר: יועצת. ועיקר העיקרים: אל תפלי בפח לחשוב שהוא צודק. אמרי לו: אתה לא תשפיל אותי ולא תכנה אותי טיפשה, ראש כרוב, טמבלית, עצלנית, לא מטפלת בילדים, לא מסדרת את הבית... אם יש לך על מה להעיר שאל אותי קודם אם אני מעוניינת לדבר על כך.
אל תפחדי שזה יקלקל שלום-בית, אדרבה, זה יוסיף שלום-בית לטובת הילדים, לטובתך וגם לטובת בעלך.
אל תתני לו!

למה בכלל נשארת אתו אחרי הפעם הראשונה שזה קרה?

לכל אחד יש קו אדום .

הקו האדום שלך הוא אלימות פיזית.

תנהגי בחכמה, ותגרמי לו להבין שמכה- אינה משהו"שמדברים עליו" אח"כ. זה משהו שפשוט לא אמור לקרות.

תגיבי כאילו, הוא עשה משהו שבטוח שאת תגיבי עליו בחומרה.

זה שהוא עבר ילדות קשה- לא מתיר לו לגרום לאחרים סבל, יש הרבה אנשים שדוקא מתוך זה שחוו קשיים, הבטיחו לעצמם שאצלם בבית זה לא יקרה.

אם את מצליחה לדבר איתו על הורות רגועה והכלה, כנראה שהוא רוצה , אבל קשה לו להביא לידי מעשה.

 

 

 

אם כך, כנראה שיש על מה לעבוד ולשנות, וכדאי ללכת ליעוץ , ואולי כדאי לך ללכת גם לבדך ליעוץ כיצד להתמודד מהצד שלך.

 

 

 

דרומית היקרה!

 

בתור אחת שעברה את הדברים האלו לא בתור האישה אלא בתור ילדה לזוגיות כזו של הורים..

אני רוצה לשקף לך קצת מה הילד מרגיש..

 

 הילד חי בפחד כזה, חשש שמקנן בלב תמיד- מה יהיה היום? מה יקרה? איך היום הוא יבטא עצביו?

אין משהו כיף, הכל חייב להיות סובב סביב מצבי הרוח הקיצוניים והעצבים, ואם לא אז מפחד להתפרצות..  בטיולים למשל.

אתה כל הזמן סביב שאלות ושואל את עצמך- למה? לרחם עליו שכולם שונאים אותו? האם הוא נקרא מכה??

חוסר ביטחון עצמי, הרי כל דבר שאעשה וקצת יצא לא טוב יכול לגרום לזעם..

רצון לרצות כל הזמן את רצון האב כדי שלא יתעצבן..

אני הייתי אומרת בלב - עבר כך וכך זמן מההתפרצות הקודמת... . מעניין כמה זמן זה ימשך ה
"שקט" הזה.. שהוא גם מזויף.

ובקיצור אני יכולה להגיד לך שזה סיוט!!! סיוט מתמשך!

באמת סבל לילדים.

 

 

 

ב"ה היום אני נשואה עם ילדים וזה מאחורי.. אבל בכ"ז..

 

 

אני מבקשת ממך שתעשי משהו עם זה, אל תשלימי לעולם עם המצב.!

 

אפילו אם זה פירוק- אז גירושים. זה הרבה פחות נורא מלחיות בבית כזה.

 

 

מאחלת לך שבעז"ה הקב"ה ישלח לך מלא אושר 

 

ןפתרון לכל בעיה ומצוקה.

 

 

 

 

 

את חושבת שעדיף היה לך אם הורייך היו נפרדים?

גם אני חייתי בבית עם אב כעסן וזועם,

השפיע על כולנו בתסכולים פנימיים ומכאובים אך כולנו

אנשים טובים מאוד.

מעולם לא ראיתי אלימות בין הוריי, גם ילדיי ברוך ה' לא.

ראו אותו חוסם אותי ולא נותן לי לעבור עד שאענה לו

דברים בסגנון הזה

יש לי הערה שבטח הרבה לא יאהבו, אבל אומר אותה

 

את כותבת "הילדים ראו אותו חוסם אותי, לא נותן לי לעבור"-לדעתי זה מפחיד מה שאת כותבת, אני לא אומרת שתכנסי למלחמות מכות איתו, ותדחפי אותו,כי סביר להניח שגבר ינצח אותך, אבל תגידי משהוא שיסביר מה קורה פה,

 

את צריכה לשדר לילדים, אני לא פוחדת מאבא! תעמדי מולו ותגידי את זה ושהילדים ישמעו. שאם היית רוצה באמת לעבור היית עוברת, רק כרגע את לא רוצה.... וזה שהוא מונע ממך לעבור זאת לא הסיבה שאת לא עוברת, או משהוא בסגנון... שלא יראו אמא חלשה. זה לדעתי מחזק את הילדים שאמא לא איזה סמרטוט.

 

או להגיד לילדים, אבא כרגע עצבני ולכן הוא מתנהג ככה.אבל אני לא מתרגשת מיזה.

הרי בכל מקרה הם כבר רואים וניזוקים, לפחות לא להשאיר אותו בחוסר ודאות,

כן כן יש לכם אבא עצבני שלפעמים לא שולט על עצמו! ואת הדבר השלילי הזה לא ללמוד מאבא! יש לו גם דברים חיובים, אבל זה שלילי.

וזה לא הרס לילדים שאומרים נגד אבא, זה יותר הרס שהם רואים שאבא חוסם את אמא.

מבינה את העיקרון שלך, אבל במהלל סיטואציה כזו היא צריכה לחשוב חכם ולא צודק. כשהיא לא כרגע תחת איום- זה הזמן לחשוב צודק

איזו חוכמה יש לכן.

לא פשוט לייעץ למצב כזה מורכב.

זה בדיוק מה שעשיתי ואני שמחה לשמוע שמישהו חושב שנהגתי נכון..

אמרתי אח"כ לילדים שאבא עצבני והוא גם עצוב מכך, ושהוא צריך ללמוד להירגע

ןולכל אחד יש מה ללמוד ובמה להתקדם.

 

תודה רבה רבה!

ולצערי ילדים סופגים הכל...הם כמו דף חלק ונקי ומה שהם רואים נחרט בדף לשנים ארוכות...כל כך עצוב שאת חווה את הדברים האלה באמת מצער ...בעלך עושה לך ולילדים עוול גדול מאד והוא חייב לשנות את דרכו ! אסור לך לתת לו לעשות לך דברים שלא טובים לך או לילדיך ...

שזה ענין אחר

קודם כל את מהממת!!

 

דבר שני, אמנם את מהדרום אבל אולי תוכלי להתייעץ,אפילו טלפונית ,בשלב ראשוני עם אהובה צוקרמן (מירושלים), היא מקסימה ולדעתי ממש תוכל לעזור ולתת כיוון.

 

אם תרצי יש לי את המספר.

 

בהצלחה וה' יהיה בעזרך!

 

 

יש תקוה.

 

הא עבר דברים קשים - אז הוא צריך טיפול אישי שיעזור לו.

 

את יכולה לומר לו שאת מבינה את הקשיים שעבר ואת מה שזה משפיע - ואת רוצה שתוכלו להמשיך לבנות ביחד את ביתכם

 

ולכן מציעה שיקבל קודם עזרה פרטנית שתעזור לו "להכיל את עצמו".

 

אח"כ תראו אם צריך גם עזרה ב"ביחד".

 

צריך קודם שהוא יהיה רגוע יותר - ואז לנסות לדבר על איך ראוי ביניכם. 

 

ואם יסכים ללכת כך - לעודד אותו. לחזק את הנכונות לעבוד ולשפר ולעלות ולהציל את ביתכם היקר.

 

זו משימה - אבל התרשמותי שיש תקוה.

 

אמונה יכולה לעזור מאד - זו תלות בה' ולא באף דבר אחר. גם אמונה ביכולת לתקן ולרומם ולהתרומם.

 

בוודאי שאפשר לעבוד על הכעס במציאות כזו. אדרבה, הרי את אומרת שזה בא מרקע מסוים וכו' - אז יור קל להסתכל על זמנים כאלה שמעין "חולי", לרחם שמגיע לכך. זה גם יתן לך יותר כח ושלוה. כמובן, לא ב"התנשאות" אבל בהבנה פנימית שזה כך.

 

וגם שמחה אפשר. שמחה בשמש, בפרחים, בעולם, בעם ישראל, בתורה שאת מחוברת אליה, בילדים.. יש הרבה דברים. וגם בבעל - בזמנים של ה"עליות" מתוך התנודות שציינת.

 

[אגב, להגיד לילד "אתה רוצה סטירה" אחרי שדיברתם על הורות רגועה והכלה - זה גם לא "סוף העולם"...  וזה שדיברתם על כך - זה גם הישג]

 

ענ"ד.

איזה מפחיד לקרוא את כל התגובות..

האמת היא שאלימות כלפיי לא היתה כבר שנה כי הוא עובד על כך.

לדעתי עבודה עצמית חייבת להיות משהו מאוד חזק אך הוא עושה את זה בקטנה,

אך מעודד אותי שזה הצליח להיפסק לפחות כלפיי.

את הילדים מכה לעתים רחוקות.

הענין הקשה הוא התפרצויות זעם, נוסעים לטיול ויוצאים באיחור,

נוהג מהר בכוונה, לא מדבר איתי כל הדרך, אומר לי טוב תקחי את הילדים והאוטו

אני כבר אראה לאן אני הולך. הילדים שומעים זאת לפעמים.

בלילה משוחחת איתו וצריכה לדבר איתו על תקווה וחשיבות של להשלים

6 שעות.

אתמול הודעתי לו שאני משנה גישה ומפסיקה להתחנן על נפשי ולשכנע

ועכשיו הכדור יהיה אצלו.

הוא בטיפול פרטני אצל מישהו שנחשב מקצועי,

אך לא נראה לי שעשה הכשרה והתמחות בהתפרצויות זעם.

ועכשיו זו התלבטות האם להמליץ לו לסיים אצלו ולעבור למשהו ממוקד בנושא

או להמשיך אצל משהו שלא כ"כ קשור.

המטפל אמר לי בכמה פגישות שהיינו אצלו יחד שגם אני צריכה לבדוק מה בהתנהגות שלי 

מביא אותו להתפרצויות ואיבוד שליטה, ושזה לא יפה שאני הופכת אותו ליחיד הבעייתי

שצריך לתקן. וממש חלקתי עליו ואף אמרתי לו את זה.

אני לא חושבת שאני מושלמת להיפך, יש הרבה על מה לעבוד, בשביל זה אנו כאן ובשמחה.

אך שלב ראשון זה להוריד את הפחד שיש בבית ולכן חובה שיטופל פרטנית לפני תהליך זוגי.

זהו, כאן אנחנו עומדים...

שבעלי לא מבין ומכיר בכמה חמור השימוש שעשה בעבר באלימות

ולכן אני סקפטית לגבי השינוי.

את התחושה שהוא פגוע ממני הוא משווה לאיך שהוא פגע בי.

אין הבדל ואין חומרה מבחינתו.

וגם המגויסות לטיפול מתנדנדת, כי כמעט בכל מריבה הוא מאיים שיפסיק את

הטיפול כאילו זה מתנה בשבילי שהוא הולך ולא אחריות ומוטיבציה שלו.

כמה סבלנות אני צריכה לגייס?

כ"כ פוחדת שהילדים נפגעים ושאישיותם נפגעת באופן בלתי הפיך..

איך מחליטים? איך?

קודם כל כואב לי לשמוע את הסבל שלך ואת הקושי שלך, 

קצת כואב לי לפתוח את הפצעים שלי עצמי ולהזכר בהם, 

אך אני מרגישה מחובתי להגיב לך, ולדעת שאולי חוללתי איזה שהיא מהפכה מעבר למסך.

 

בואי נתחיל ככה,

אין שום סיבה, אבל שום סיבה שבעולם שתיהיה הגורם לזה שבעלך לא "שולט בעצמו" 

ו"מגיע להתפרצויות זעם"

גם אם תקללי אותו, גם אם תגדפי אותו, דבר זה לא מצדיק לעולם הרמת יד. 

אני מרגישה ממה שאת כותבת שעברת שטיפת מוח של יועצים, רבנים ואנשים שחושבים שהם מבינים...

וזה רק חלחל לך לנשמה והרס אותך. 

כי את עדיין, שם, סובלת, עשר שנים, שותקת, חיה עם סבל שכזה.

"בשם התורה ובשם השלום בית" ועוד דברים אחרים שמכרו לך,

האמיני לי, אני כל כך מכירה את מה שאת כותבת 

מה שאת אומרת

כל המילים שלך

והחששות שלך,

כאילו כתבתי אותן אני....

ובא לי לזעוק בשבילך ולהגיד לך שפשוט אם המצב ככה והוא לא הולך להשתנות-

תברחי

 

אני יודעת שמי שמני לומר לך כזה דבר,

אך חשוב לי שתשמעי גם את הקול שאומר לך שלא סתם הקב"ה נתן לנו את היכולת להתגרש,

שיש מקרים חריגים בהם "גירושין" היא מצווה עשה!

אישה וילדים לא אמורים לחטוף 'מכה קטנה' בשום פנים ואופן

אין שום סיבה שתרגישי מאויימת ושילדייך ירגישו מאויימים,

לא עשית כלום, וזה לא מגיע לך, 

את רק קרבן של בן אדם שלא יכול לשלוט בעצמו...

ודעי לך שעם השנים זה לא יתמעט... זה רק יתחזק יותר ויותר

 

בן אדם שמרשה לעצמו לדחוף פעם אחת, לקלל פעם שניה, לדחוף פעם שלישית, לתת צביטה פעם רביעית... בפעם החמישית הוא יחנוק "בטעות", מאיבוד שליטה, ואפילו יתחרט ויבכה על כך עד זוב דם...

הטיפול היחיד שאת צריכה זה איך להתמודד עם הסערה שאת עוברת, איך לרפא את הנפש ואת הפצעים שהוא פצע בך וחרט בך, טיפול שייתן לך אור וטעם לחיים

 

אני הייתי אומרת לך להישאר איתו רק אם הוא יטפל בעצמו לבד! בלי קשר אלייך!!!!!!!! טיפול שנוגד אלימות! לא טיפול זוגי! ואפילו טיפול אולי בכדורי הרגעה,

דעי לך שהשתיקה שלך רק מחמירה לעצמך את המצב, גם כלפי עצמך...ומיום ליום נחרטת בתודעה שלך שאולי 'את אשמה',

ואת לא אשמה בכלום!!!!

 

גם אם לא בישלת

גם אם לא ניקית

גם אם ביקשת עזרה

גם אם בזבזת יותר מידיי,

 

שום    דבר     לא      מצדיק      שבעלך       ייפגע       בך     

לא בנפש ולא בגוף!!!!!!!!!!!1

 

 

תכניסי את זה טוב טוב לראש שלך-

את טובה, את אמא מקסימה, טובה טובה טובה, כולך טוב

וזה לא מגיע לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! 

 

רק ביום שתכירי בזה שאת אישה מוכה

מילולית פיזית וכלכלית, 

תוכלי לעשות צעד בעניין

בינתיים כל מה שנגיד וכל מה שנאמר יחלוף ליד האוזן שלך... עד הסערה הבאה

 

יש בי את הצד שמכיר בכך ובמקום הנורא שהגעתי אליו

ויש בי את הצד של התורה והרצון האלוקי וכו'.

פוחדת מאוד להיפרד

ומאוד רוצה לקוות!!

 

אני לא שותקת ודברים כאן לא עוברים בשתיקה,

לצערי אני מדברת והוא צועק אך איני שותקת ולעולם לא אשתוק.

 

המסר שכתבת שהוא צריך לטפל בעצמו וזהו נאמר על ידי המון

והוא עונה לי בגיבוי של המטפל שלו, שגם אני אשמה ותמיד אני הופכת אותו

לאשם היחידי ולא רואה את חלקי.

גם ההתנצלויות שלו הן לא כאלה נרגשות, כי הוא מרגיש הפגוע..

ולא הפוגע.

 

עשיתי טעות שנשארתי אחרי הפעם הראשונה.

היו עד כה בערך 10 פעמים של דחיפה, פעם בשנה או חצי שנה.

כיום כבר שנה רגוע מהבחינה זו ברוך ה'.

 

אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות!!

 

אם "עשית טעות".

 

ותזכרי שאף אחד פה לא יודע מה בדיוק קורה.

 

ושמעו כמובן רק אותך.

 

ואף אחד לא מכיר את ה"מטפל" שלו. אם אדם מאד מוסמך היה אומר שגם לך יש חלק בזה -  אז היית צריכה לבדוק את זה ברצינות. נכון שנוטים לייחס ל"דחיפה" (בצדק) משמעות מחמירה. אבל לפעמים אפשר במילים לדחוף הרבה יותר חזק ופוגע.. זה נכון גם בין בני זוג וגם בחינוך. כמובן, לא מתיר כהו זה לעבור את הגבול ה"פיזי". אבל בא לציין שכאן לא יודעים מה שאת והוא יודעים.

 

לכן, קחי בערבון מוגבל עצות פה. לפעמים נשים נוטות לשפוט את המציאות של עצמן עפ"י "תגובות", גם כשהן מכירות טוב בהרבה מה שקורה.

 

תשקלי היטב, מה כאן רלוונטי לכם, מה לא. במתינות ובישוב הדעת.

 

וברור שאם יש אפשרות לבנות בטוב ולהתחדש, זה תמיד עדיף על פני "החרבה" בעייתית מצד עצמה וגם תוצאותיה לא ברורים. אנחנו לא מכירים את המדובר לפרטיו באמת.

טיפול אישי! יש סיכוי!
ותפסיקו לייעץ לכל אחד שמתייעץ להתגרש

בזמן שהוא במסאז תארגני לכם א. ערב כיפית ורומנטית עם כל האווירה וכו..

בהצלחה

 השאלה אם הוא ירגיש בנוח עם זה ולא יראה לו מוזר שהוא היחיד שנהנה מהמסאז'... מה גם שהבית שלנו קטן ככה שאי אפשר לארגן הכול בלי שהוא ישים לב...

אין אפשרות לצניעות מספיקה במסאז׳. זה לא ממש לעניין שהגבר שעושה לבעלך יראה אותך, לרוב זה בלי כיסוי ראש וביגוד ממש מינימלי עם כיסוי שהמסטזיסטית תחשוף כל פעם את החלק אצלך שעליו היא עובדת..
הכי לעניין זה שני חדרים נפרדים או מחיצה כלשהי.

זה גם לוקח באזור ה40 דקות. וזה בישיבה על כסא עם ביגוד מלא.

נשמע רעיון טוב... אולי בעלי יעשה מסאז רגיל ואני יעשה מסאז רגליים אני אברר על זה תודה

שעושה מסאז' רגליים?

ככה ידוע לי. אולי אני טועה

אמבטיה כיפית ומפנקת עם נרות וקצף ואח"כ ארוחה רומנטית.גם ככה את אומרת שאת פחות בעניין.ואז הארוחה היא זוגית וכל מה שלפני- נטו פינוק בשבילו, שזה אהבת אמת. לא כל דבר חייב להיות ביחד...

 אין לנו אמבטיה יש רק מקלחת... יש לך רעיון אחר שאפשר לעשות במקום?

ה מפנקים. אולי לקנות לו חלוק, שזה ישמש גם/רק למסאז',

וכמובן- במקביל להכין ארוחה רומנטית.

איזה כיף לו שאת דואגת לו!!)

בשנה שעברה- ביומולדת. הלכנו למקום שעושים שם גם מסז׳ים. הזמנו כמובן-גבר. שיעשה לו את המסאז׳. . ובאות הזמן אני עשיתי בחדר אחר.. פדיקור...
שנינו יצאנו מרוצים.
שיהיה במזל-טוב!

יש יום בשבוע שסגור רק לגברים. אני שלחתי את בעלי עם חבר והוא ממש נהנה! !

התוכנית שהוחלטה עד עכשיו:

בעלי מגיע ב4-4:30 מהעבודה (למזלי זה יוצא על יום חופש שלי )

אוכלים עוגה שאני יכין + שמפנייה (לא בטוחה אם צריך להביא מתנה או שהמס'אז זה במקום... אם כן אז כנירא משהו קטן וסמלי)

ב5 הזמנתי מסאז רק לו

בזמן הזה אני מסיימת לארגן את ארוחת הערב שתיהיה סטייקים ותוספות ועורכת שולחן יפה ב6 מסתיים המסאז הוא הולכת להתקלח (אחרי שאירגנתי לו בויילר ומקלחת מפנקת עם נירות) 6 וחצי ככה יושבים לאכול

איזה כיף עד לפני יומיים לא חשבתי שאני יספיק לארגן לו משהו...

להפיק לי אירוע מפנק...) אבל אני אוהבת חלבי...

פשוט רציתי לשאול איך מנקים את החריץ אליו נכנס הפילטר הנשלף...

זה מדהים איך במקום אהבה תישחק היא גדלה עם הזמן, לא?

גם אותי זה מדהים ואני תוהה, יש פה עוד אלו שמוכנים להצהיר?

 

י רגעים שפתאום אני ממש מעריכה את כל הטוב, או סתם ככה או במפגש עם מקום חסר, למשל הפסקת חשמל או חלילה מחלה או סיפורים על מציאויות חולניות, אני מודה לקב"ה על החיים הנורמליים, על הבעל האוהב והמביע זאת ב"ה, על הילדים המתוקים, הבריאים ב"ה בנפשם ובגופם,על החברות והמשפחה... שום דבר לא ברור מאליו!

אולי זה קורה לי כי אני כרגע לא עובדת ופחות עייפה ויש לי את הפנאי לאהוב ולהתגעגע, ולהתבונן.

כי כשאני בוחנת חצי שנה אחורה כשהייתי עובדת,באמת הייתי עסוקה במירוץ ולא היה לי כח אפילו לחשוב, רק לישון.

אז אני מנחשת אולי בגלל זה קורה לי ככה? אולי?

ותודה לך על השיתוף.

 

דיינו

אילו אילו רק נולדנו-דיינו

אילו נולדנו וחלילה לא היינו בריאות- דיינו

אילו היינו בריאות וחלילה לא היו לנו אב ואם-דיינו

אילו היו לנו אב ואם ולא היו לנו אחים, סבים וסבות-דיינו

אילו היו לנו אחים, סבים וסבות ולא היינו זוכות להינשא-דיינו

אילו היינו זוכות להינשא וחלילה לא היינו זוכות בבעל טוב-דיינו

אילו היינו זוכות בבעל טוב אך חלילה לא היינו זוכות לילדים-דיינו

אילו היינו זוכות לילדים אך לא היו לנו חברות -דיינו

אילו היו לנו חברות אך לא היינו זוכות בקהילה נפלאה -דיינו

 

על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו,

שנולדנו בריאות,

ויש לנו אב ואם,

ויש לנו אחים, סבים וסבות,

וזכינו להינשא,

לבעל לא רע בכלל,

וזכינו לילדים ב"ה,

ולחברות,

ולקהילה כה נהדרת.....

 

תודה לך ה'!!

 

 

 

לפעמים אני מזכירה את זה לעצמי, ואז מקבלת קצת פרופורציות לגבי דברים מקומיים שמטרידים...

 

ברוך ה' התחתנו לפני כשנה ואנחנו מאושרים מכל רגע ומודים על כל הטוב

ברוך ה' האהבה והקשר רק מתקדמים!

 

[לפני החתונה "הזהירו" אותנו שממש קשה בשנה הראשונה.. אנחנו עדיין מחכים לראות את זה.]

ויפה ש"פרקת" ושיתפת אחרים בשמחתך. זה רק מפנה מקום לעוד טוב...

 

לחשוב על הבעל מציף אותי באושר והמון שמחה.

 

אלף פעמים תודה על הכל!!!

מזדהה מאוד עם התחושה שלך...

 

כמה טוב שאפשר לקרוא קצת דברים טובים...

שאחרי כמה שנות נישואין שבהן ידענו עליות ומורדות,קשיים ושמחות, שלוש ילדות מקסימות, מריבות ופיוסים, אני מודה לה' שנישאתי דווקא לאדם הזה, ורואה עין בעין שהתחתנתי לא עם המושלם אלא עם המשלים. ועכשיו אנחנו פשוט מושלמים....

ואת גם מודה על האמת, שלא תמיד הכל ורוד.

משום מה אני לא מאמינה לאלו שתמיד הכל טוב אצלהם, זה נראה לי מזויף, ברור שיש רגעים שרע להם, אבל הן מציגות את זה כאילו תמייייידדדד הכל טוב.

לא את הורוד, ולא נראה לי שיש פה מישהו שהצהיר שלא היו קשיים.

אבל שנה ראשונה עברנו מזמן, וגם אם יש פה ושם תאקר, אוי, הוא קטן כ"כ ועובר כ"כ מהר, תודה לה'.

לא הכל ורוד, ברור, אנחנו בעולם הזה. אבל ב"ה בשלום בית, יש לי הרבה מה להודות.

 

אחרים בשמחתכם. תזכו לעוד הרבה טוב - יותר ויותר..

אין...לא מיד מרגישים שהכל מושלם או שהוא המשלים... יש דברים שצריכים זמן...

מרוב השרשורים כאן כבר שקלתי אם כל העסק הזה כדאי!

 

יופי ב"ה שמחה מאוד מאוד בשבילך ובשביל כל השאר ומאמינה שאתם עובדים בשביל זה. אשריכם.

קידוש ה'.

 

ומקווה בשביל כולם שירגישו כמוכם (לפחות). עד נצח ובלי עין רעה.

 

תודה.

מאחלת לך בקרוב למצוא את האחד בשבילך, את נשמעת בחורה מיוחדת, מאד.

(לא מגיבה בלנ"ו, אבל קוראת בו) ובאמת אחד המחשבות שפתחתי את השירשור הזה, זה בשביל הרווקים שבקרוב בעז"ה ירויח ה' גבולם, שקוראים פה בפורום ובגלל שבד"כ כותבים את הקשיים (זה מובן ובכל זאת) אולי יחשבו שאין כמעט טוב. חבל יש הרבה.

 

פורום זה לפתור בעיות.

ברור שלכל משפחה יש גם דברים מאוד יפים, אז לפתוח שרשור בשביל לספר כמה אושר? מהילדים? מהבעל? נראה לי מצחיק מאוד

ולא נראה לי שיש רווק ששוקל אם להתחתן בגלל סיפוריי קשיים מנשואים.

 

יכול להיות שהסתכלות שלך על זוגיות והורות קצת שחור/ לבן

ולא כדאי לקחת ברצינות מדי את מה שכותבים פה

פורום זה פורום 

את הדברים המבאסים (בקטע של פריקה כנראה או יעוץ) הרבה יותר אם בכלל מהצדדים היפים שבזוגיות... (ואני בטוחה שזה לא רק אני)

[חוץ מזה שההורים שלי גרושים וזה מסביר די הרבה]

והאמת שפעם דיברו על זה בפורום הסגור, בנות כבר אמרו שלא בא להן להיכנס לקרוא כאן...

כנ"ל ויותר!!

נשואים 20 שנה +

מזל טוב!!