פורום נשואים טריים (עמוד 517)

האחת זה זאת (כמעט בטוח):
 

לא אהבתי... עושה הרבה רעש, רעד, ומנפה לאט.

השניה זאת נפה שמתחברת על הקנווד, שעושה עבודה נינוחה בהרבה, די סבירה.

(אישית אני מעדיף ניפוי ידני בנפה ענקית, זריז...)

שמתאים למקסר קנווד זה עולה 180 ש"ח. אם קונים מקסר הם נותנים זאת בחינם.

תופסת את שולי הנפה עם השקית ומנפה לתוך השקית.

ככה שהשקית גדולה אז לא עף לצדדים. אח"כ אני מקפיאה את כל הקמח .

ככה זה לא כל פעם לנפות כוס וללכלך את הכל. בבת אחת כמות גדולה ונשמר מצוין במקפיא.

http://www.zimmer.co.il/premium.asp?Site_ID=4123

אחלה צימר, היינו שם.

(ותודה לאמת ואמונה, נשמע טוב)

כשר עד 550 שח באיזור הגולן אצבע הגליל

לא נראה לי שאפשר למצוא משהו ממש שווה...

יש בקשת צימרים פשוטים יותר.

אנחנו חורשי צימרים מוצאים בלי סוף!!   גם בפחות! לפי דעתי המקסימום ששילמנו הי'ה 500. ותמיד עם ג'קוזי ופעם אחת אפילו עם בריכה בנוסף

http://www.rrr.co.il/showCabin.asp?site=973#32

זה באמת כמו בתמונות או שיש שם עיבוד פוטושופ?

( פשוט המחיר יותר מידי טוב בשביל מה שהם מתארים.)

אחד זה היה "בתי נורית" במושב רמות שמעל הכנרת, - שם יש לך עוד מיטות וגם מקלחון בנוסף לג'קוזי, ויש מטבח... ועוד חדר... קיצר - מקום בשפע. אנחנו היינו שם עם שתי בנות והיה שפע של מקום. 

השני היה במושב חזון, לא זוכרת איך קוראים לו... זה בקתת עץ כזאת, חדר אחד, לא זכור לי מטבחון  כזה..

 ואותי שיגע הצפיפות (אבל בעלי טען שזה לא היה צפוף)..

קיבוף בית הלל ממוקם במקום מעולה..

יש שם גם ארוחות או שצריך ליסוע לק"ש?

יכול מאוד להיות שלא יהיה אף אחד בצימר, וגם במידה ויש ברגע שמישהו בבריכה הוא נועל אותה ולכן אין אפשרות למישהו להיכנס ככה שזה בסדר מהבחינה הזו...

גם אני הייתי כזו פעם.

חוסר ביטחון עצמי ממש מפריע בחיים.

תנסי אולי קודם להתחבר עם חברה אחת כל פעם, שיחות פרטיות של אחת לאחת ואז יהיה לך יותר קל כשתהיי בחברה של כמה נשים כשאת כבר חברה של לפחות חלק מהן.

וגם, את צריכה לעבוד על עצמך שאת טובה בדיוק כמו כולן, ומעניינת בדיוק כמו כולן ובטוח שמיוחדת . ולכן נשים אחרות יתעניינו בך כמו שאת מתעניינת בהן ותוכלי ליצור קשרים קרובים.

אפשר גם להזמין אליך הביתה לארוחת שבת או משהו משפחה אחרת, זה מאוד מקרב.

אני גרה כבר 10 שנים באותו ישוב ויש לי ב"ה היום הרבה חברות פה. אבל עדיין קשה לי להשתלב כשיש אירועים חברתיים, אני הרבה פעמים באה אליהם ויוצאת אחרי לא הרבה זמן או לא באה בכלל. אני השלמתי עם זה שככה אני (לבעלי קצת יותר קשה עם זה, הוא היה רוצה שאהיה יותר פתוחה ושאבוא איתו לאירועים האלה.) לי זה כבר לא מפריע.

וחוץ מזה עדיין בחיק משפחתי אני הרבה יותר משוחררת. (בעלי אומר שכשאני עם האחים שלי, נראה שאני יותר נהנית...)

מקווה שהחיים (והניסיונות שבהם,) יתנו לך ביטחון בעצמך ויאפשרו לך להיות יותר משוחררת בחברה וליצור קשרים.

מאד מתחברת למה שכתבת...

העניין הוא שאני כבר כן מכירה חלק נכבד מהבנות בגינה.

הן מקסימות, עם חלן יותר טוב לי ועם חלקו פחות.

באמת כשיש רק משהי אחת- קל לי הרבה יותר וזורם יותר,

ובחברה גדולה יותר קשה.

ברור לי גם שאני צריכה להשקיע כדי שדברים יזוזו ואכיר יותר.

אבל נגיד להזמין לארוחת שבת- אני חוששת, כי אולי לא ירצו?

וזה לא נעים...

ולא בטוחה בעצמך, כדאי שיהיו לך מעט חברות טובות שתחושי בנוח איתן ותהיי עצמך מאשר הרבה חברות שאת לא מביאה את עצמך כמו שאת בקשר...

גם אני הייתי כך שנים. הרבה פעמים זה משתנה בעז"ה עם הזמן, הנסיון, החברים הנוספים של הילדים...

אני למדתי שני דברים:

להקשיב, תתפלאי כמה אנשים מוכנים לדבר איתך בשמחה, כשאת פנויה להקשיב, ולא חושבת מה לספר על עצמך

ולומר מילים טובות. כמעט תמיד אני מתחילה שיחה בגינה ושות' במילים טובות על הילד המתוק (גם אם הוא לא פה), על משהו שהיה / ששמעתי וכו'. כמובן מדובר בדברים אמתיים בלבד! אנחנו לא עובדים על אף אחד, אבל אנשים שמחים שרואים אצלם את הנקודות הטובות הקיימות. 

בהצלחה רבה!

לקבוע עם מישהי מסויימת תגיעו יחד לגינה 

אולי אם תרגישי שגם הגעתן יחד זה ייתן לך ביטחון לא לאבד את מקומך כי תהיו באמצע שיחה וכבר תמצאו מקום יחד לשבת

בהצלחה ולא להתייאש

להרבה נשים לא קל בהתחלה

לא נעים

מנסיון.

את לא עוזבת את הבסיס עד שהוא יוצא ומדבר איתך . אפילו לישון בפתח של הבסיס עם שק שינה.

שהוא יבין שלא זה מצחיק וזה עובר גבול לא לענות 3 ימים.

אם היית אומרת שעתיים שהוא התעלם ממך אז ניחא, אבל 3 ימים זה מוגזם.

 לפני שאת נוסעת. תתקשר אליו או תשלחי לו אס אם אס ותכתבי אם אתה לא מגיב תוך חצי שעה, אני מגיעה עם מונית.

ותעשי את זה אם הוא לא עונה.

אני הייתי מחפש גורם מתווך, כמו חבר טוב שלו או הרב שלו.

ויחד איתו לחשוב מה לעשות.

זה באמת לא צחוק, וצריך לשקול טוב את הצעדים קדימה,

כדי לא להחריף את המצב.

* לא התכוונת לפגוע בו ואת מצטערת אם זה מה שקרה.

* שאת מאוד מעריכה אותו אוהבת אותו וכו' וכו'...

* מה שאת מרגישה כשאת לא מדברת איתו (קשה לך, בודדה, מתגעגעת וכו').

* תשמחי לדבר איתו על זה ותשמחי אם יצור איתך קשר.

כרגע אני לא רואה אם יש מה לעשות. את לא יכולה להכריח אותו לענות לך לסמסים (עם כל הצער)

אבל את צריכה להכין את עצמך לקראת המפגש איתו בסוף השבוע.

המציאות שתארת היא לא נורמלית. לא ייתכן שלבעל לא יתחשק לדבר עם אשתו ימים שלמים וישאיר אותה מפוחדת וחוששת ומתחננת ליחס.

אני לא יודעת האם בעלך סובל מבעיה נפשית מסויימת (אולי דכאון) או שמא הוא סתם מתנהג ברשעות. אבל קחי בחשבון שזו לא התנהגות נורמטיבית.

אם מדובר בבעיה אוביקטיבית- הרי שצריך לפנות דחוף לטיפול. אבל אני לא יודעת איזה סוג טיפול. תלוי בבעיה הספציפית שלו. אולי להתייעץ עם אדם שלישי שמכיר את הבעיה?

האם הוא סובל או סבל אי פעם מדכאון קליני?

אני מאחלת לך המון כוחות ומקווה בעזרת ה' שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

לא נראה לי, מפקד לא עוור.

אבל יש לו נטייה לברוח כשקשה לו, כמו שכבר ציינתי.

אנשים מבוגרים לא בורחים מבן הזוג כאשר יודעים שהוא משתגע בדאגה.

זו התעלמות מכוונת ואין מקומה בחיי נישואים תקינים.

ואולי הבריחה הזו היא כן צורה של דכאון. יש כל מיני צורות ביטוי לדכאון, ולפעמים החברה בכלל לא מודעת לזה.

ואין תועלת בהגדרה קיצונית-השערתית של סוג מצב הרוח.

וקל וחומר שאי אפשר לדעת אם זו "התעלמות מכוונת" בלי להכיר.

"נטיה לברוח" אינה "תירוץ", אלא תיאור מציאות. ולא יעזור לומר שאנשים מבוגרים לא עושים כך. עובדה שכן.. הרי על זה מדובר - והיא מכירה את בעלה טוב יותר. מה גם שלא "ברח" ממש אלא אינו יוצר קשר מהצבא.

ומכל מקום, בוודאי שלא טוב שמגיעים למצב כזה.

הבירור צריך להיעשות בין בני הזוג, בנחת. בנסיון לעמוד על הענין. ומתוך כך לראות אם ניתן לפתור לבד או צריך להיעזר.

אמא שלו הצליחה להשיג אותו בשעות האחרונות. היא לא הצליחה להוציא ממנו למה ההתנהגות הזאת ומה קרה, הוא התחמק ורק אמר שזה משהו בינינו והוא לא חושב שזה נכון לשתף אותה בזה.  

לפי מה שאת אומרת זה נשמע שהוא כרגע לא רוצה לפרוק את מה שיש לו על הלב.

כשהוא יפתח אליך אז כדאי שתדברו על מה שמפריע לו אבל אני מציע שתעשו שיחה נפרדת אח"כ לגבי הבעיה שהוא לא מדבר איתך כשזה מפריע לו.

כדאי לך להתייעץ עם מישהי לגבי מה שתגידי לו. כדאי לך לדבר אתו (בשיחה הנפרדת) שזה לא בסדר להשאיר אותך בלי שהוא מתייחס אלייך ובמיוחד שאת נמצאת במצב שאת יודעת שהוא נפגע ממך ולא יודעת ממה וזה קשה לך.

זה נשמע ממש קשה להתמודד עם מה שעובר עלייך,

את צעירה ובעלך מצער אותך מאוד לא משנה מה עשית שם דבר לא מצדיק התעלמות של שלושה ימים.

אתם צריכים ללכת לייעוץ ולהבין שההתנהגות הזאת נוראית ואין לה שום מקום בחיי נישואים.

אסור לך לוותר לו ולהרשות לו לחשוב שנישואים זה משחק ילדים.

אני מציעה לך לא להתקשר אליו ולהודיע לו שזה נגמר,אם הוא לא מתקשר עכשיו להסביר ולהתנצל מליון פעמים, וכמובן ללכת לייעוץ כחלק מההתנצלות.

התופעה הזאת שלו עוברת כל גבול.

תפסיקי לערב את כל הסביבה בבעיה שלך.

לא את החברים שלו ולא את ההורים שלו ולא אף אדם מחוץ לזוגיות.

תאזרי בסבלנות עד שהוא חוזר בסוף השבוע ותחליטי מה לעשות רק לאחר שתבררי את זה אתו בצורה הכי יסודית שרק אפשר.

שהוא אמור לחזור לשבת הקרובה - 

מציע להתאפק עד אז (למרות שהקושי מאד מובן)

ואז לנסות לברר איתו מה קרה.

אם זה איזו "הסתגרות" כזו מהסוג שאתם מכירים וציינת כדבר נדיר, כדאי לנסות להבין מה היה הגורם. ובפרט לשאול האם תוצאה של כמה ימים ללא תקשורת לא נראית לו יותר מידי, ואיך אפשר למנוע את זה.

ואם משהו אחר - ראוי לדעת מה.

אח"כ אפשר לחשוב הלאה.

למרות שזה נשמע מאד לא טוב - עדיף עוד קצת לסבול (וזה באמת סבל) מאשר לעשות משהו חפוז טרם שיחה.

וטוב שאימו דיברה איתו, לפחות הוא יודע שהנושא לא "עלום".

קודם כל אחרי שתביני מה גרם לו ככה להתנהג תבהירי לו שזה לא מכבד, לא אותו ולא אותך, וכך לא פותרים בעיות..

אני הייתי משתגעת אם היו עושים לי את זה ואני חושבת שזה לא פייר כלפיך, לא משנה מה קרה, שכך הוא יתנהג..

דבר שני-

תנסי להירגע, לא להילחץ...

הוא ירגע ושהוא ירגיש שהוא מסוגל לדבר, תדברו ותנסי להבין מה  היה כלכך קשה לו בניכם, ותגידי לו שאין לך רוח הקודש ואת באמת רוצה להיות הכי טובה בשבילו אבל איך תדעי מה לא היית בסדר אם הוא מתעלם?!

ושזה באמת קשה ושאת לא מוכנה לסבול את זה אפילו לא עוד פעם אחת, תנסי לברר איתו מה יכול לעזור לו שלא להגיע למצב כזה שוב, כי זה פשוט התעללות..

וזה שהוא מודע לבעיה ו"משתדל בזה" זה מצויין 

ומעריצה על הרוגע  ועל המילים הטובות למרות שזה כלכך מלחיץ...

שהוא נותן לך, שירגיש מה זה.

לא תמיד צריך לסלוח ולרצות, לפעמים צריך לתת לצד השני להרגיש.

באופן אישי אם ח"ו בעלי היה עושה לי דבר כזה, כשהוא היה חוזר הבייתה, אני לא הייתי מדברת איתו, אותו מספר ימים.

אם רוצים ללמד בן אדם שיש התנהגות לא מקובלת ושגם אם משהו מפריע זו לא שיטה,

הדרך הכי גרועה זה לעשות אותו דבר.

ילד שירביץ- אם אבוא וארביץ לו ואגיד "אסור להרביץ"-

אומנם אמרתי, אך הילד למד שמותר להרביץ!!!

דוגמא אישית הכי חשובה...

יכול מאוד לעזור

ב"ה

אני לא יכולה כמובן להבטיח שזה ייעלם, אבל אני זוכרת ימים של אי הבנות והסתגרויות והרבה שיחות מייאשות מאד בשנה הראשונה...

היום ממש אין כאלו דברים, אנחנו נשואים פחות משלוש שנים.

תהיי חזקה!!!!

אבל יש בינינו דבר מסוים שלא הצלחנו עדיין להגיע לפשרה לגביו. וההתנהגות שלו הייתה כי הוא יצא מאוד פגוע ממני אחרי שבת. באמת בלי ששמתי לב. זה כל כך רגיל שאנחנו מתווכחים על הנושא הזה ושאין לנו פשרה בעניין- שכבר בכלל לא שמתי לב שאולי הגזמתי הפעם. הבעל הרגיש שלי לקח את זה קשה ולא היה מסוגל לדבר איתי אחרי השבת הזו. אני באמת באמת ניסיתי לחשוב מה קרה ומה עשיתי אבל בגלל שזה כ"כ ברור לי שהוא לא מסכים איתי בנושא הזה ואני לא מסכימה איתו- פשוט כבר בכלל שכחתי שעדיין חוסר ההסכמה שלי פוגע לפעמים, בעיקר כשאני ככה נחרצת. וטוב, לא כדאי שאני אוסיף כי אני לא רוצה שמי שמכיר אותי ידע באיזה נושא מדובר.... אז אני רק מודה לכם מאוד על העצות והתגובות. אני מקווה שנגיע לפשרה בנושא זה בקרוב. ואל תדאגו- סיכמנו שגם במקרים שהוא מאוד פגוע וכועס הוא לא מעיז יותר בחיים לעשות לי דבר כזה. אני סומכת על המילה שלו,מניסיון. (ואם מישהו חושב שהוא יוכל לעזור לי עם הבעיה של הנושא שעוד לא הגענו לפשרה לגביו..אני אשמח לדבר איתו באישי)

לכולנו יש עוד הרבה מה ללמוד

בהצלחה!

ויחד עם ה"קבלה" שלו - ראוי שגם את במקביל תשימי לב עד כמה זה משמעותי לגביו אם כך הגיב.. (לפעמים יתכן שלא מבינים עד כמה דבר משמעותי לשני. בפרט איש ואשה שה"ראש" לא תמיד אותו דבר).

וגם.. במחילה, אני חושב שזה לימוד חשוב למגיבים בפורום.  

לעיתים מגיבים קיצוני על משהו מסוים, בלי לשים לב שיתכן שחסרים נתונים משמעותיים. בעיקר במקרה כזה שכמעט נאמר מפורש ש"היה משהו", ולא ידענו מה.

אני עדיין חושבת שמעוז צור צריכה ללמוד איך לעמוד על שלה,

שהגבר שלה לא יעשה לה שוב דבר כזה, לא משנה על מה הוא כעס

מאחלת להם בהצלחה רבה ושלום בית טוב תמיד.

מה ה"טרמפ" הזה, על "הרבה תגובות"?...  וזה עירוב מין בשאינו מינו. וגם אינו נכון.

הרי גם אני מסכים עם מה שכתבת בהודעתך הקודמת, ש"לא מן הראוי"..  אלא שאיננו יודעים עד כמה היה קריטי בנידון זה הענין השני.

[בטוחני שאם אשה היתה נעלבת עד עומק הנשמה ממשהו ולא מדברת כמה ימים, אז הנטיה היתה לייעץ לאיש לברר למה כ"כ נפגעה..]

אבל מעבר לכך: הרי יכולתי לא לכתוב את זה. ידעתי ש"אסתכן" בכך שמי שמרגישה שכתבה כן "קיצוני", תצא נגד דברי..

[ואגב, כלל לא קראתי תגובות כאלה, הבנתי רק מהכותרות שהיו "כיוונים"]

למה כן כתבתי?  כי כבר היו דברים מעולם, שהאמירות הקיצוניות, בלי להכיר את כל התמונה, או כדי לבטא "עמדה עקרונית" במקום שמדובר על ניואנסים שבין איש לאשתו - גרמו לנזק.  אז אולי מי שכותב/ת מרגיש טוב עם העמדה שביטא, אבל מבחינת היחס בינם קילקל/ה. האם זה שווה את המחיר? רק במקרי קצה ממש.

היה פעם מקרה של מי שהתייעץ, ו"הסבירו" לו עד כמה מצבו "חמור" למרות שהוא עצמו לא חשב כך. הציעו גם לפרק את המשפחה... והתחיל לחשוב על עצמו שמא הוא השיכור, כבמשל הידוע..

למרבית המזל, הנושא טופל איכשהו אחרי הקלעים - והאנשים התקדמו הרבה מאד בזמן קצר. וראשית הענין היה מבט שונה על אותם דברים שנכתבו כאן על ידי הכותב עצמו.

אז אני ראיתי לחובה ליידע אנשים עד היכן מגעת לעיתים השפעת מה שכותבים.

אם מישהו מעדיף גם בענין זה לאחוז ב"עיקרון" שהוא יכתוב ויהי מה.. ענין שלו/ה.  אני הסבתי את תשומת הלב.

[ולהגיד "הכותבת רצתה עצה" עדיין לא מספיק לדעתי.  א. כי גם "עצה" צריכה להתחשב במה ידוע ומה לא מהנתונים.  ב. כי בסופו של דבר, יש אחריות מה יצא מהעצה, ולא רק ה"עיקרון" שבה. זו דעתי. אם מישהו/י חושב/ת למרות זה אחרת - עניינו/ה]

כדאי לכל אחד ואחת מאיתנו לשים לב לתוכן ולנימה בה דעתו/ה מובעת כאן,

כי אין לדעת כיצד השואל יקבל אותה ואילו צעדים הוא ינקוט בעקבותיה.

לעיתים נוצר כאן עליהום חד-מימדי (כמעט הייתי אומר "לחץ חברתי") כלפי גבר או אשה שנועצים בנו מתוך מציאות מרירה קשה וכואבת, וודאי שמורכבת יותר מכל המידע שהם פורטים כאן, וודאי ובודאי שללא תגובת הצד השני-

ולכן תגובות מאוזנות יותר שיוכלו לתאר את המציאות שכולם בונים לו באופן מעט אחר כ"כ חשובות!

שבו מישהו או מישהי פורשים בעיה כאן בפורום והופכים אותה לנחלת הכלל.

הפורום איננו מקום ליעוץ אינטימי אלא במה חופשית שבה כל אחד ואחת יכולים למצוא את עצמם או מצבים דומים למצבים שהם חוו בעבר.

הדברים והעצות הנכתבים כאן לא נועדו אך ורק לפותחי השרשור אלא לכל אחד שקורא או משתתף וכולנו יכולים ללמוד מהם.

צריך לשקול מילים ולשוב איזו תחושה וכיוון הן נותנות למתייעץ כאשר יכול להיות

שהוא לא פתח זאת בפני אנשים אחרים ואלה הם הפידבקים הכמעט יחידים שהוא מקבל

על הבעיה עמה הוא מתמודד.

שנזכה לבנות

יש אפשרות לבדוק

אני ממש לא מבינה בזה

אבל נסי את ICAR

אך הקב"ה היה בעזרי! השבח לאל 

את החגיגות- תעשו ביום אחר, כשכן יהיה לך כוחות 

ואז תצאו לצימר  

ולהביא לכם משהו נחמד לארוחת ערב.

אחר כך שיכין לך כוס תה עם לימון , אמבטיה חמה, אקמול- ולכי לישון.

שתחלימי- תחגגו.

עם איחולים, ברכות וכו'. זה דבר שאפשר לעשות במיטה, אם את במצב שמאפשר קצת חשיבה

באסה...

זה לא חדש.

אם תעלה דרישה רחבה, נעלה את הסוגיה לדיון חוזר

בגילאי ה30 המוקדמים.

מין הסתם יש צעירים יותר וצעירים פחות

אבל אני לא רוצה להוציא שם רע על ישוב, ואם הסגנון שלהם לא יתאים לך זה עלול להצטייר כך

אנא פני באישי

ודווקא בר תיקון ושינוי.

ו 7 חודשים אחרי לידה זה בכלל לא הרבה.

יתכן שהיא באמת עייפה וחלשה ובלי כח ואולי אפילו קצת ירודה מבחינה נפשית

בקשר למריבות הארוכות - שמעתי שהרב גינצבורג ענה לתלמיד שלו שג"כ תאר  לרב שיש לו הרבה בעיות בשלום בית 

ושאשתו רבה איתו על כל שטות שעותוהוא ענה לו כך: האיש בנוי ככה שיש לו חיים משלו גם בלי אשתו, ואפילו כשאין לו בת זוג שמספקת לו את כל התמיכה הנפשית שהוא זקוק, עדיין הוא יכול להרגיש מסופק מדברים אחרים.

אבל אצל האישה זה משהו מאוד קיומי בשבילה, זה חיי הנפש שלה.

זה לא מותרות עבורה שבעלה יהיה בצוותא איתה. זה ממש קיומי עבורה.

לאישה טוב להיות חלק משלם, ככה היא בנויה ולכן כ"כ חשובה לה הזיקה שלך אליה וההדדיות ביניכם.

ונשמע שהיא אוהבת אותך וקשורה אליך ולכן יש סיכוי טוב מאוד לשיקום הנישואין.

תנסו ייעוץ נישואין עם משהו רציני שתקבלו המלצות טובות עליו.

וברור שהחיים בבית ההורים הם כשלעצמם ג"כ דבר גרוע שחייבים להימנע ממנו.

בהצלחה רבה!

או מתחילים לשבת לדבר על זה
ממליצה בחום על הספר לבסוף מוצאים אהבה של הנדריקס

את הבעל אליהן...

זוגיות צריכה עבודה והשקעה לאורך כל השנים.

ויפה שאתה לא רק בעמדה של האשמה ורואה גם את החלק שלך בהדרדרות המצב.

שניכם צריכים להיות יותר מודעים  לצרכים של שניכם ולכן טוב שתלכו לייעוץ.

(וכנראה יש)

מן הסתם, גם בזיווג שני תצטרך יעוץ.(וליישם)

חבל לא לנסות את זה בזיווג ראשון...

הרבה פעמים כשכועסים חושבים שלהתגרש יפתור הכל.

האמת היא שיש לך ילדה ואתה אוהב אותה.

אתה בטח מוכן לעשות הכל כדי שיהיו לה חיים מאושרים.

לא יודעת איך להגיד לך, אבל מרגע שיש לך ילדה, גם ככה אין יותר מציאות של לעשות מה שבא לך.

אם תתגרש, חס ושלום, תצטרך לעבוד יום וליל בשביל מזונות. תחשוב שמינימום מינימום מינימום 2000 שח ילכו כל חודש לאשה ולילדה.

עוד 3000 שח לשכירות - כי אתה צריך מקום שתוכל להלין בו את הילדה.

קח עוד 400 שח להשקיע בשידוכים מחדש.

ועוד 1000 כדי לממן חתונה מחדש.

ואז גם ככה תעבור מינימום שנה עד הפעם הבאה שתראה את אשתך (החדשה). כי לא כל אחת תיקח מישהו שיש לו מזונות והתחייבות לחיים מפרק א'. בטח לא בגיל שלך.

קח בחשבון שכבר חווית טיפולי פוריות ויש מצב שגם עם האשה החדשה זה יהיה ככה , אפילו אם העיכוב לא היה בגללך, היום זה אצל כל זוג חמישי...

לכן, הצעה שלי - תשקיע 1000 שח בחודש בבילוי עם האשה כולל בייביסיטר.

עוד 500 שח בחודש תחסוך בשביל חופשה אחת לשלושה-ארבעה חודשים.

עוד 200 שח מתנות לאשתך.

גם חסכתי לך 4700 שח בחודש וגם חסכתי לילדה פסיכולוג לכל החיים.

עכשיו צריך קצת סבלנות, אבל אחרי שנה ככה תוכל לחזור לתחביבים שלך בכיף. יהיו לך בע"ה חיים יפים ומתוקים מדבש!

ככה זה בחיים, כיף זה עניין של כסף. תגיש תחשבונית לפורום

איזו גישה בריאה

 לפני שאתה זורק הכל, תנסה להקדיש קצת זמן לאשתך, נשמע לי שהיא זקוקה לעזרה.

אולי היא צריכה לצאת לעבוד? אולי השהות בבית מכניסה אותה לדכאון או מעמיקה דכאון קיים? ביררת איתה לעומק מה קורה איתה? אבל מה באמת קורה איתה? מתי לאחרונה ישבתם רק שניכם בבית קפה לשיחה כנה?

ועוד משהו- תצאו מהר מבית ההורים. זה לא בריא לזוגיות.

עדיף להיחנק קצת כלכלית ולמצוא איזה דירה חדר וחצי מאשר לגור עם ההורים. ייתכן שהקרבה להורים גם משפיעה עליה לרעה.

אל תוותר עדיין.

מצטערת אין באפשרותי לעודד אותך על צעד שנשמע מאוד אגוצנטרי,

אתה כותב כמה סיבות שבגללן אתה מתגרש,

יש לך אישה שהתחייבת להיות נאמן אליה  

ובנוסף הבאתם ילדה לעולם שמגיע לה שההורים שלה יגדלו אותה יחד או לפחות ינסו להתאמץ בשבילה.

לא מוצדק גירושים בשביל קצת חופש מאחלת לך שאת המחשבות על גירושין תבצע בחכמה ובייעוץ עם האנשים הנכונים,

קח אחריות על מעשיך ותתבגר בהצלחה רבה!!!

למשל- יחס ללימוד תורה לעומת לפרנס? חברה מעורבת או נפרדת? איפה הפערים פוגשים אתכם או חוששים שיפגשו?

ובעקרון אני לא הייתי נכנסת לזה. יש מספיק בעיות גם לזוג רגיל שאין לו פערים.

רוב הדברים שחוששמים מהם בהתחלה מתגלים כדברים לא מהותיים במיוחד.

או מגלים כשכנשואים הרבה יותר קל להתפשר ויותר פתוחים לקבל את דעת הצד השני מאשר ברווקות.

במיוחד שכבר עכשיו את מוכנה להתפשר, ואני מקווה שגם הוא.

בהתחלה יש סיכוי שהוא מאוד ירצה ללמוד תורה במקום לעבוד, תגברו על זה לפני כן כדי שתדעי להכיל את הצורך שלו.

ככל שהמשפחה תגדל כך תזרמו יחד לטובת המשפחה.

"משכני אחרייך נרוצה"

כשהגבר ברמה תורנית גבוהה יותר מזו של האישה הוא מושך את האישה למעלה בעבודת ה וזה מצב לכתחילי

הכי חשוב לעשות תיאום ציפיות מלא על מנת שאף אחד מכם לא יופתע אחרי הנישואין. (אולי הוא מצפה שתכסי את כל השיער בשני כיסויים ואת לא ממש תכננת לעשות זאת? אולי את ציפית שהוא ילך ויעבוד והוא בכלל רוצה להיות אברך..)

בגדול, כשיש אהבה ורצון מצליחים לגשר על פערים בתנאי שמדובר בפערים לא מהותיים מאד.

בהצלחה

אפשר ללכת לישון מוקדם

ולנצל זמנים למתים למנוחה קלה

אנו פשוט ככה מאז החתונה..

שאם הזוג הצעיר לא נאבק בעייפות שמשתלטת עליהם מייד אחר החתונה-

הם תמיד יהיו עייפים ויגעים 

לקום בשש בבוקר, כי במילא הילדים מתעוררים מוקדם.

ואז לשטוף כלים/לתלות כביסה/לסדר וכו'.

בעצם השאלה, למה אתם לא הולכים לישון מוקדם? אולי זה בכלל לא קשור למטלות הבית..

לכו לישון מוקדם יותר...

או שחכו, הגוף לומד להתרגל לתפקד עם פחות שעות שינה, זה רק לוקח זמן.

מקלחת מוקדמת (וכבר ללבוש פיג'מה).

מוקדמת הכוונה כשעה לפני הזמן שאת מתכננת לישון בו.

אצלנו זה אני העובדת וזה פשוט קשה!!

מצד אחד רוצים את הזמן בערב בשביל לדבר ולהנות ביחד

מצד שני צריך לקום בבוקר לעבודה מוקדם

אין לי פתרון קסם אני פשוט ממשיכה לקטר על זה 

גם אנחנו לא הצלחנו ללכת לישון מוקדם בתקופה שאחרי החתונה. ניסינו ולא הלך.

עד שיום אחד נכנסתי להריון, במשך כמה שבועות הערב שלנו נגמר מוקדם באופן בלתי רצוני.... בסוף התרגלנו וגם כשהעייפות עברה המשכנו לישון לפחות 7 שעות בלילה.

(מאז הלידה שוב לא ישנים מספיק, אבל לזה עדיין אין פתרון)

לקנות לו בושם או חגורה או חולצה

אני בעד משהו שימושי

ולך פשוט תגידי שראית טבעת יפה בחנות הזאת או משהו אחר..

הרבה מזל טוב והמשך חיים מאושרים

גברים לרוב מעריכים ישירות. זה יותר בנות שמבינות רמזים.

אקח לתשומת ליבי..

ותאמרי לה מה להגיד לו!!!

(הקטע של לומר לאחותי מה לומר לו, הוא בד"כ מתייעץ איתה בכל מה שקשור אלי)

אני אזכור לשלוח לך מכתב תודה אם זה יעבוד כמו שצריך.

אני אשמח לקבל לכבוד יום נישואין שלנו ..

אני בעד שלא לעשות מניפולציות זה על זה.

מזל טוב! שתזכו להרבה שנים נעימות וטובות יחד.

שהוא באמת יחשוב שהוא עשה משהו שהוא לא עשה?

אולי הייתי מבין את הרמז, לא אחשוב שזה רעיון שלי. במקרה הטוב - לא אבין למה צריך לסבך דברים פשוטים (הרי אגלה באיזה שהוא שלב שזה בא ממנה) במקרה הגרוע - אתמקד בעובדה שהיא לא יכלה לומר ישירות. והערכתי אליה תהיה בהתאם.

ואולי זה רק בדמיונות שלי

ואני יודעת שמאוד חשוב לו שזה יבוא "ממנו".

הוא איש עדין נפש, ומאוד חשוב לי לחזק את הביטחון שלו בכל מה שקשור לזה.

ואני רוצה לשמוח גם ממה שהוא יקנה לי ולא רק מעצם זה שהוא חשב עלי.

אני יודעת שהוא עסוק בזה כבר כמה שבועות,

ככה זה היה גם לפני החג...

יותר ממוזמנת לשלוח מסר..

בימי הולדת יש מתנות אישיות, ובימי נישואין אנו קונים משהו גדול לבית ולמשפחה.- משהו ששנינו נהנה ממנו.

למשל- מכשיר חשמלי, מצעים חדשים, מנגל גז...דברים כאלה.

אז נניח שאת ממש מתה על  תליון זהב עם יהלום   חצי קראט , את יכולה לרמוז לו ככה :

" איציק הבעל של רינה , הוא ממש לענין , הוא קנה לה ליום הנישואין שרשרת זהב עם יהלום חצי קראט, איך אני מקנאה בה".

רמז פחות ברור פשוט לא יעבוד .

עזבי את מה שאת רוצה ןפשוט תשמחי במה שהוא יקנה...

כך אני נוהגת ומאז החתונה למדתי שמה שבעלי קונה לי זה הכי יפה