פורום נשואים טריים (עמוד 519)

קשה לא להרוויח יותר ממנו ;)

 

מצד שני- אנחנו עדיין יחסית זוג צעיר אז בעיני זה לא משפיע ומתייעצים ומנסים ללמוד ביחד איך כדאי להתנהל כלכלית.

בעלי עובד, אני בנתיים לא.
אבל, אני מנהלת את החשבונות שלנו..
איך זה משפיע?
כלום. שנינו חסכנים..
אולי כשאני יתחיל לעבוד זה יהיה אחרת..

אבל לפעמים יש דברים יותר חשובים כמו ישיבה או צבא, אבל צריך להיות ברור לשניהם שזה מצב זמני ושהחובה מוטלת על הבעל ואם האשה משומה לא תוכל לעבוד באחריותו לפרנס

 

ולשחרר אותו קצת מהעול הזה.

הלוואי שהייתי מרוויחה יותר והיה לו יותר זמן ללמוד תורה ולפתח את עצמו.

מאז שהתחתנו הוא עובד כל כך קשה כדי לפרנס אותנו, אין לו זמן לנשום.

מכירה כמה נשים שמרוויחות יותר מבעליהן למרות ששניהם עובדים. לא רואה בזה בעיה. (אגב לנשים מורידים פחות מס הכנסה.)

פרנסה זה מן השמיים והקב"ה מחליט איך לתת לנו אותה.

גבר נורמאלי שם את האגו שלו בצד ומתיחס לדברים בעניניות.

אני מרויחה כרגע יותר מבעלי, רוב הסיכויים שבהמשך הוא ירויח יותר, אבל ממש לא בטוח.

כל אחד הלך למקצוע שעניין אותו ונראה לו מתאים.

 

בסופו של דבר השאלה כמה אנחנו מרויחים ביחד, כמה יש לנו כזוג וכמשפחה. זה לא תחרות. סיימנו את שלב הגן "אבא שלי יותר חזק ויש לו רובה" אני לא מתחרה עם בעלי בשום תחום. אנחנו ביחד. אנחנו זוג. החצי שיכול כרגע לעשות משהו- ולא משנה מה זה, עושה. החצי השני- עושה דברים אחרים כשהוא יכול.

 

הכי בריא- כשזוג זורק את האגו שלו לאלפי עזאזלים ולומד להיות זוג ולא אחד מול השני.

 

 

לא מרגישה שזה מזיז לי מי מרויח כמה כל עוד אנחנו מצליחים להרויח מספיק ויש לנו מה שאנחנו צריכים. זאת השאלה המהותית.

 

 

נניח וגבר מסוים היה מרויח ס ש"ח בחודש ואשתו X-1 (לפי האידאל שלכם). יום אחד מציעים לאשה קידום, והעלאה לX+1. אז מה, היא צריכה לסרב כי זה לא אידאלי שהיא תרויח יותר?? או לחכות עד שבעלה ירויח X+2 ורק אז להסכים? טמטום מוחלט. כל אחד עושה כמה שהוא יכול וגם ככה הכל משותף.

 

אני סטוודנט במשרהחלקית

שניינו סטודנטים כך שאולי לא רלוונטי לסקר,

אבל נראה לי שזה כמו בתחומים רבים נוספים בחיים, שהיינו רוצים, או מתאים יותר וכו', שהבעל יהיה יותר בזה, והאשה בזה...

ואצלינו זה לא ככה.

ויכול ח"ו להוריד מערכו של בעלי בעיני, או להיפך.

ונראה לי שצריך הסתכלות הרבה פחות מצמצמת, הרי ברור לכולנו שלא על פי זה נמדד בעלי, צריך יותר עין טובה על מה שכן יש בו, ופחות להתמקד במה שאני טובה ממנו.

 

(כמובן שאני לא מדברת על השלכות כלכליות שיש, אם יש, למציאות כזאת. דיברתי רק על ההרגשה שבלב בעקבות מציאות כזאת ודומות לזו.)

ובכלל לגבריות שלו, בהתאמה לכסף שהוא מביא.

ככה גם יפריע לשניהם באותה מידה.

 

אם למשל - אישה מעריצה את העובדה שבעלה יושב ולומד כרגע

היא יודעת שהכסף שהיא מביאה הוא אמצעי שולי לדבר האמיתי..

ולכן היחס אליו הוא בהתאם, ויש לצפות שהוא ירגיש מספיק מוערך בלי להביא את הסכום הגדול הביתה.

 

לעומת זאת, אם הכסף תופס את מרכז החשיבה והכוח בבית - 

סביר להניח שהבעל יחוש מזולזל במידה והוא מביא משכורת קטנה יותר

והאישה תרגיש כלפיו זלזול..

ובהתאם לכך יצוצו בעיות זוגיות..

זכיתי בפעם הראשונה כשהיא התעקשה שלא אחליף תפקיד בצבא למשהו נוח יותר למרות הקושי, זכיתי בפעם שניה כשהיא החליטה לעבוד קשה במקום שהיא לא אוהבת כדי להכניס קצת כסף וכדי להיות זכאים לתוספת מהצבא, זכיתי בגדול בפעם השלישית כשהצעתי שאני אשאר בקבע, גם בשביל השליחות העצומה וגם בשביל השכר והתנאים הטובים אבל היא התעקשה שבסוף השנה אני אחזור לישיבה ואמרה "אני מעדיפה שנחיה בעוני ושתלמד תורה". בזמן הזה אגב, היא תלמד לתואר ככה שכשאני אתחיל לחשוב על עבודה היא כבר תהיה עם תואר, אז כן- היא מרוויחה ותרוויח יותר כסף ממני אבל בזמן הזה אנחנו חיים חיי שליחות וחיי תורה כשאת עיקר העשיה הציבורית והתורנית אני עושה בפועל. כל הכסף שהיא מרוויחה הוא של שנינו ואין התנשאות כמו שכל התורה שאני לומד שייכת לה..
אני לא רבי עקיבא אבל זכיתי לצדקת כמו רחל, היעלה על הדעת שרחל שמכרה את צמתה תתנשא על רבי עקיבא?

הביתה. לעומתי, שיש לי מקצוע נחשב , מצליח ויוקרתי ואני מחזיקה את הבית

אין לי שום בעיה עם זה. זה הזכות שלי לפרנס את הבית ולתת לו ולילדים ללמוד תורה

ככה חונכתי וככה יש לי הרבה חברות שנוהגות כך.

יש לנו חשבון משותף, אנחנו  מחליטים ביחד על ההוצאות, עושים חישובים ביחד

באמת שבנתיים לא נתקלתי בשום בעיה. הכסף הוא של שתינו חד משמעית

 

כל מה שכתוב פה על גבריות , ו"מי שמביא יותר כסף צריך להיות הבעל" לא תקף אצלנו

מה זה משנה מי מביא יותר? אנחנו יחידה אחת שמתפרנסת וצריכה לספק אוכל, בגדים, חינוך וכו' לילדים

 

עכשיו זה יוצא שאני מביאה יותר אבל יכול להיות שבעתיד אני יביא פחות ובעלי יצא לעבוד, אז בעלי יעריך אותי פחות???

זה דבר דינמי ומשתנה. ואצלי לפחות כסף שמשהו שמביא זה בכלל לא מדד להערכה

 

מדד  להערכה זה מידות, אישיות, התנהגות וכו'

 

מקווה שהובנתי

לדבר איתו על זה ולהסביר לו, אבל בדרך נעימה, אני חושב שרוב הסיכויים שהוא יהיה פתוח להצעות ולשינוי ברגע שהוא יבין שזה מפריע לך. אם הוא לא מוכן לשנות את הלבוש שלו, אז פשוט תקבלי אותו איך שהוא עכשיו.

"גברים ממאדים ונשים מנגה".

 

כתוב שם:

א. אישה יכולה לומר לגבר שאין היא אוהבת את צורת לבושו בלי לתת הרצאה על איך עליו להתלבש.

אלא לומר לו, בשעה שהוא מתלבש:"אני לא אוהבת את החולצה שאתה לובש, אולי תלבש חולצה אחרת הלילה?"

אם זה מרגיז אותו - אז להתנצל.

 

ב. אם הוא רגיש עד כדי כך - וגברים מסויימים אכן הינם כאלה מן הראוי, שתנסה לדחות את הנושא למועד אחר.

היא תוכל לומר לו:"אתה זוכר את החולצה הכחולה שלבשת עם המכנסיים הירוקים? לא אהבתי את הצירוף הזה. אולי תנסה ללבוש אותה עם המכנסיים האפורים?"

 

ג. היא יכולה לומר לו ישירות:"אני רוצה לקחת אותך לקניות באחד הימים. הייתי מאד רוצה לבחור בשבילך חליפה."

אם ישיב בשלילה, היא יכולה להיות בטוחה שהוא לא רוצה עוד אימא.

אם ישיב בחיוב, לא צריך להרבות במתן עיצות.

 

ד. היא יכולה לומר:"יש משהו שהייתי רוצה לדבר איתך עליו, אבל אני לא יודעת איך להגיד לך את זה.

לא הייתי רוצה לפגוע, אבל מאד רוצה לומר לך את זה.

אתה מוכן להקשיב ואחר כך להציע דרך טובה יותר להביע זאת?

פתיח זה מכין אותו לקראת ההלם,ואחרי ששומע במה מדוברהוא שמח שלא מדובר במשהו נורא יותר.

 

העתקתי בערך, כדי שיהיה ברור יותר מצילום..

 

 

צורת הלבוש שהוא מתחבר אליה.. אי אפשר לשנות מציאת חן בעניינים כאלה. 

ייתכן שזה חוסר מודעות, אבל גם זה לא תמיד ניתן לשנות כי לא תמיד הצד השני מבין עניינים שקשורים באסתטיקה והתאמת צבעים 

מה שכן- את יכולה לנסות לשאול האם הוא מוכן שתקני לו את בגדים,

וכך תוכלי למצוא משהו שנמצא במרחב תמרון כזה שגם יתאים למה שהוא אוהב, וגם לא יהיה רחוק מטעמך..

 

הצלחה 

אם איכפת לו ש"תתאימי" לו או שתקני בגדים גם לפי טעמך, שתשמחי בזה, ושתסכמי מראש איתו פחות או יותר צבע וכו' שטוב לדעתו גם כן.

 

יסכים - יסכים. לא יסכים - קבלי אותו כמו שהוא..

תשאלי בעדינות.

אני לשמחתי גיליתי שכל מה שלא אהבתי, נבע כי סתם לא ידע לתאים בגדים/ אמא קנתה לו והלך למרות שלא אהב/ זה מה שיש וחבל על הכסף וכו'....

הלכנו ביחד וקנינו דברים ששנינו אוהבים

ועד היום הוא מבקש שאכין לו בגדים למחר כמו הילדים כי אין לו מושג איך להתאים והוא מבין שזה חשוב לי....

גם לי יש תחושה דומה...גם בעלי לפעמים לא שם לב כ"כ להתאמת צבעים ( לא משהו בוטה..סתם גוונים שפחות משתלבים..לא משהו בולט...אבל לי זה מציק) ואני לא אוהבת הרבה מהחולצות שלו.

 

( רק שבאמת אין לו הרבה בגדים..ואין פה באזור שום חנות שאפשר לקנות חולצות בסגנון... אז אין לי הרבה אפשרות...)

 

אני לא  היתי אומרת לו ככה ישירות כי הוא בטוח יפגע מזה.

כשפעם הוא העיר לי בשיא העדינות על איזה בגד שהיה צמוד אני כן נפגעתי. בשכל זה נשמע לגיטימי אבל בלב.. ובעלי הוא מאוד רגיש כמוני.

 

 

במקום זה אני כל הזמן אומרת לו שממש מגיע לו בגדים חדשים כי בקושי יש לו ושאני ממש רוצה לפנק אותו בחולצות חדשות

 

 ואם היה לי איפה לקנות פה אז היתי פשוט קונה..ומראה לו שאני מתלהבת מהסגנון...

 

 

אני  יודעת שזה תלוי בתקשורת..וברגישות של הבעל..ויש כאלה שזה בסדר גם שיגידו דוגרי וזהו..

 

תחשבי מה נכון לכם.

 

 

תכיני לו מראש בגדים ותבקשי כשחוזר שילבש אותם.

גם לי כשאישתי מעירה באמצע היום אין כח להחליף, אבל אם מראש תכין לי אזרום איתה..

 

בעלי לבש בגדים שהביא מביתו כשהיה רווק זה לא היו בגדים שהוא בחר/רצה/נקשר...

זה מה שאמא שלו הלבישה אותו וזה מה שהוא לבש...

 

אחרי כמה חודשי נישואין (היום כבר 3 ורבע שנים יחד..) שאלתי אותו אם יהיה לו בעיה עם שינוי הבגדים קצת,והוא אמר בכייף רק תדאגי שיהיה לי נח...

 

תכלס..

כל הבגדים שהוא הביא לי מהבית בפח בשמחה רבה..

קנינו מה שאני אוהבת ומה שנח לו והכל תקין...

תקחי אותו לשופינג ותקני לו בדיוק מה שאת רוצה

שעד היום (כמעט שנה) יש 2מכנסים ו3 חולצות שבחנות הוא אהב והיה לו נוח. ועד היום לא לבש אפילו פעם אחת! :-/
לצערי אצלי זה לא עבד..
(הוא כנראה רק רצה לשמח אותי...)
-נכון לעכשיו ויתרתי...

ולפותחת השירשור. שיהיה בהצלחה!
מצטערת שאין לי עצה טובה לתת לך.

לא מזמן היה שרשור ארוך למדי, בסוגיית אישה שלא מספיק מטפחת את עצמה-

לא מתאפרת, בגדים אפרוריים וכדו'.

האם גם אז עניתם- קבל אותה כמו שהיא?

אם לא, מה ההבדל?

כי לגברים יש כביכול את האיום, " שאם אישה לא מטפחת את עצמה אז  הוא ילך לחפש בחוץ מישהיא אחרת " כי הרי אישה חיבת להיות מושכת בעיני בעלה, חיבת להתלבש כמו שהוא רוצה.

אבל לו מותר, כי כנראה האיום הזה של האישה, שהיא תמצא גבר אחר, אם בעלה לא מושך כבר זה משהוא שמאיים על הבעל..... משום מה גברים חושבים שיאהבו אותם כמו שהם, וזה ממש לא ככה.

אז לא עניתי (דומני..).

 

ב. גם אשה אי אפשר "בכח" - אפשר לבקש.

 

ג. יש הבדל. הן מצד היחס של אשה לזה (עפ"י רוב זה לא "העקה" בשבילה אם יבקש ממנה שתלך בצורה מסויימת. נשים רבות רגילות מנעוריהן לשים לב איך זה "ייראה", וזה חשוב להן), ושלכן היא תקבל זאת לרוב כמחמאה. איכפת לו - ותשמח בזה. ולא תראה בכך נסיון "להנדס" אותה", כמו חלק מסוים מהגברים, שלא אוהבים ש"ילבישו" אותם. והן מצד המשמעות של מראיה, לעיתים, לאיש. הרי אנחנו רואים שחז"ל דאגו "שלא תתגנה בעיני בעלה". למה לא ההיפך?.. [זו נקודה אולי "לזכות" הנשים..]. לעומת זאת, רואים שחכמים דאגו שהאיש לא "יתבזה" ע"י דברים אחרים (למשל, מובא בספרים שלא ייכנס איתה לכל סכסוך שהיה לו עם מישהו.. לעומת מה שנדרש לסבלנות לשמוע מה שעברה אשתו, בגבולות שמיה"ל).

 

וככלל, הכל בדרכי נועם ובהתחשבות הדדית, בהשתדלות להבנה וללא העקות מיותרות. אפשר לעורר רצון טוב מתוך קרבה, ובהתחשבות.

1. לא נראה לי שאישה נפגעת פחות, להפך.

2. מסכימה שזו נק' לזכות הנשים: לדעתי, לנשים פחות מפריע המראה החיצוני! יותר נשים יקבלו בעל מוזנח מלהפך.

שמתי לב לזה שלבחורים יותר חשוב שהבחורה אותה מציעים להם תיראה טוב. נשים מצליחות להסתכל על הפנימיות יותר ובד"כ מוכנות להתפשר על מראה. 

 

 

מגברים לא מצפים להיות מי יודע מה ...

 

אני בהחלט מצפה שבעלי יהיה מודע למראה שלו ויטפח אותו ...בדיוק כמו שאני עושה

ה"היפגעות" או לא - תלויה כמובן בצורת אמירה. ככל ענין כמעט. ולא דיברתי על "היפגעות", גם אצל האיש, אלא על משהו אחר. דומני, שאם איש מבקש מאשתו באופן חיובי שתלך עם משהו מסויים, שלא ממש נגד טעמה, זה מתקבל אצלה יותר בטבעיות.

ממה ומי שאני מכירה -לא נכון בעליל.

נשים מתלבשות לרוב בהתאם לנטיית נפשם, וכל התלבשות. בפני עצה קשורה לרגשות הנלוים למעמד
(טוב, קצת סחפתי אבל זה נכון בעקרון )

בעוד דברים מייחסים הרבה פחות חשיבות לדעתם על הבגד ובעיקר לזה שבור משדר מה שנכון להם
(מכובד/זרוק וכו )


הרבה הרבה יותר קשה לאשה לשנות לבוש.

ותקני לו שני זוגות מכנסיים ושתי חולצות שאת אוהבת. אולי מתנה לחג או משהו.

תחמיאי לו עליהם באופן משמעותי, וכשתוכלי תוסיפי עוד חולצה שתיים שמתאימות.

 

ובעדינות רבה, רק עם מה שאת ממש לא אוהבת- תבקשי שלא ילבש. אני לא כ"כ אוהבת את החולצה הזאת, יש מצב שבשבילי לא תלבש אותה?

 

 

וכל הזמן להחמיא על מה שכן את אוהבת.

נסי לקנות לו בכל הזדמנות בגד אחד שאת אוהבת, ואז כשיוצאים או משהו כזה תשאלי אם הוא מוכן בשבילך ללבוש את זה.

ואז תראי אם הוא אוהב או לא אוהב את זה, פעם הבאה תנסי לקנות משהו שימצא חן בעיני שניכם.

ככה זה היה אצלינו. האמת שבהתחלה לא ממש שמתי לב מה הוא לובש. אח"כ התחיל יותר להפריע לי והתחלתי לקנות

לו בגדים לפעמים. הוא די שמח שאני חושבת עליו וקונה לו.

היום אחרי הרבה שנות נישואין הוא לא רוצה ללכת לקנות בגדים לבד. הטעם שלנו עדיין שונה, אבל מנסים למצוא משהו שמקובל על שנינו. בכל זאת חשוב לו להראות טוב בעיני.

אמרתי לבעלי כמו שחשוב לך איך אני נראית ומתלבשת כך גם לי חשוב ולאט לאט זה השתנה ועדיין בשלבי שינוי

לפעמים אם אפילו לא חושבים שיש קשר בין בגדים להתאמת צבעים .

גם לי זה הפריע.

מה שעשיתי נתתי לו כמה כללי אצבע להתאמת צבעים:

1. תמיד צבע אחד של הבגד יהיה כהה והשני בהיר.

2. לקרם/ שחור/ לבן/ כחול כהה לרב הכל מתאים (בהתחשב בכלל 1).

3. לירוק/ בורדו/ חום מתאים רק XXX (הראתי לו את ההתאמות).

 

בנוסף אני שמה לו מראש בארון את הבגדים לפי הסדר, לפי ההתאמות שאני רוצה.

 

בעלי לא התנגד, זה ממש לא הפריע לו. לרב זו התגובה של כל הגברים לפי דעתי.

 

בקשר לחולצות בנ"ע/ צבא וכד'.... אל תזרקי לו וכד'... אלא תעבירי לפיג' מות.

לבעלי יש אישור ללכת איתם בטיולים ואז הוא בוחר את החולצה

או שתקני לו לבד.. מה שאת אוהבת ושפחות או יותר מתאים לסגנון שלו.

לומר לו כמה הוא נראה טוב,

כמה יפה לו,

כמה זה חשוב שאדם ייראה טוב,

מוסיף לדימוי העצמי, הסביבה מעריכה יותר וכו'.

 

תקפידי על הלבוש שלך ועל האסטטיות בבית,

סביבה בנראות טובה גורמת לאנשים לרצות להיראות טוב,

אמנם תהליך אבל זה יקרה.

 

אפשר גם לבדוק בחנויות מה מוצא חן בעינייך ולבקש ממנו לבדוק

אם מוצא חן בעיניו (זו עיצה שעבדה בפועל בעבר).

שפשוט אין להם מודעות בהתאמת צבעים

לדעתי הכי יעזור להחמיא לו כשהוא כן במקרה קולע לשילוב מוצלח

ולבדוק בעדינות אם זה לא יעליב אותו שתעזרי לו להתאים

ולגבי בגדים גדולים... יש אנשים שפשוט נוח להם שהבגדים קצת מסתירים אותם...

אני חושבת שזה סוג של אופי.

פעם שאלתי ואמרו לי שרק העבודה זה 4,000 !!

אם הייתי במצבך אולי הייתי עושה "חצי חצי" אולי לא בלטות אבל דברים אחרים שיכולים לשדרג מראה...

וזו שאלה שרק את יכולה לענות עליה.

 

אני יכולה לשפוט בשבילך אם עדיף להחליף בלטות או לעזור לקרוב משפחה?

רק את ובן זוגך יכולים להחליט.

 

בהצלחה רבה!

ברור שרק אתם מחליטים, א-בל,

יש הבדל האם זה מצב נקודתי או מתמשך.

 

אם יש תקופה קשה, הייתי נוטה לעזור לאח.

אם זה ככה תמיד- הייתי יותר מתלבטת. כי תמיד ההתלבטות הזו תהיה קיימת.

 

מסכימה עם מה שנאמר מעלי, שווה לדבר ולבדוק מחירים. אולי תופתעו לטובה? נסו לקנות מחנויות מפעל או באיזורים נידחים, או מה שנשאר "מהקולקציה הקודמת". (לא באמת יודעת אם קיים דבר כזה בבלטות...)

בלי להכנס לסוגיה

כי כמובן שלעזור לאח במצוקה, בפרט לפני חג, זה דבר נפלא וחשוב, אבל זו החלטה שלכם לגמרי

(ואני לא יודעת אם עושים "חשבונות" לאח, האם הוא מתנהל נכון או לא, בערב חג מי שאין לו - נקרע, ובלי קשר אם יש לכם דרכים לעזור להם להתרומם זה ראוי ומהודר עוד יותר)

 

אבל מחיר של ריצוף -

תלוי מאוד כמה מטר הבית ואיזה ריצוף קונים

יש עודפים במחירים מאוד משתלמים, חפשו חנויות OUTLET

שכנה שלי עכשיו עשתה הדבקה של ריצוף על גבי הריצוף הקיים, רק בסלון-מטבח-מסדרון-אמבטיה

ושידרג מאוד את מראה הבית

אפשר גם לשלב -

פרקט בחדרים (מאוד נעים ונראה מהמם)

 

אולי אם לא יצא לכם להוציא את כל הסכום - תוכלו לעזור לאח במשהו ועדיין לשפץ

 

 

זו גם מעלה יותר גדולה של צדקה, כי העני לא מתבייש.

תחשבו איתו על הסדרי התשלום, אם הוא מעדיף לפרוע בתשלום אחד בעוד כמה חדשים, או בתשלומים - מעט כל חודש.

 

כך גם תוכלו לשדרג את הבית בעוד כמה חדשים.

שווה לחכות קצת אם זה יכול לעזור לאחים.

לדעתי..

תחליטו שאתם לוקחים את השלושה חודשים האלה כאתגר של יכולת לבנות קשר "פנימי", שייכות פנימית ומסירות אחד לשני גם בלי להתראות הרבה, ובהיעזרות בס.מ.סים מחזקים ולא "מתבכיינים"...

 

תחליטו שתקחו מזה בסיס לכל הנישואים בהמשך, שגם כשנמצאים באותו בית - העיקר זה הקשר הפנימי שאינו תלוי בדבר, שבניתם, והוא זה שיוצא לפעל ביום-יום.

 

אם יהיה איזה צד של הסתכלות של תרומה-לקשר, אולי זה יעזור לעבור יותר בטוב.

 

כמו כן, אפשר להחליט שאתם לוקחים מזה הטמעה חזקה של הענין, שכל הבנין הפרטי על כל החוזק והנועם שבו, הוא כחלק מבנין האומה, עוד משפחה טובה שאיכפת לה מעם ישראל. ואז גם כשבעז"ה תהיו מטופלים במשפחה גדולה, תמיד תכוונו גם לבנין האומה, זה גודל אחר ואיכות אחרת גם לחים הפרטיים.

 

כמובן, לא מזמינים דבר כזה לכתחילה, אבל כיוון שזה לשם-שמיים, שירות בצבא, אז אפשר לקחת מכך בסיס בונה חזק להמשך. כשיש מטרה והדבר נתפס כמשהו שאפשר לקחת ממנו כחות להמון שנים אח"כ - זה יכול אולי לעזור. מה שב"ראש" - יכול מאד לעזור להתמודדות עם מצבים.

 

הצלחה רבה.

אם זה לא לטווח ארוך, אז כדי להשקיע יותר בפתרונות לטווח קצר!

 

דברים משמחים!

 

בכל הזדמנות תשלח לך מכתב (לפחות פעם - פעמיים בשבוע) ותהיה לה הפתעה לקבל ממך ד"ש באמצע השבוע. כמובן שאני מתכוונת למכתב אמיתי, מנייר ולא מ @, כן?

 

תחביא הפתעה קטנה בית לפני שאתה נוסע, נניח, בין המטפחות שלה או משהו כזה.

 

בכל שבוע תחשבו על משימה שבועית שכל אחד צריך לחשוב, ואז תשוו, או חידה, או משהו בהמשכים שאתם מנהלים למרות המרחק. שיהיה פינג פונג מצחיק של קשר בינכם. רעיון למשחק בהמשכים כזה.

 

בכל יום ראשון לפני שאתה נוסע, תעשו ארוחת בוקר משותפת חגיגית. גם אם צריך לקום נורא  מוקדם. אם אני מבינה נכון, נותרו רק עוד שלושה ימי ראשון כאלו, לא?

 

תתצלם ותדפיס תמונה שלך בגדול (דף A4) ותתלה אותו על הדלת שלכם. לידו תתלה דף חלק. לך תעשה ההיפך - תקנה פנקס קטן (שיכנס לכיס) ותדביק בתוכו תמונה קטנה של אישתך. עכשיו יש 2 אפשרויות או שכל פעם שיש לכם משהו לומר זו לזה ואי אפשר אתם כותבים על הדף/פנקס ובסוף כל יום/חצי שבוע/שבוע מקריאים /מראים זה לזה.

או שכל ערב כל אחד יושב לכתוב לשני כמה שורות ומביא/שולח/מקריא בסוף שבוע/חודש.

 

מקווה שמשהו מכל זה הולך.... הרעיון הוא כזה - נשמע שלשניכם יש את המוטיבציה, אז תהיו יצירתיים! זוהי הזדמנות לבנות קשר מתמודד! שיהיה בהצלחה!

 

מעודד לחשוב שעוד קצת וזה נגמר  

 

בהצלחה

אתה לא באמת חושד בי. נכון?

 

 

אם היית חדשה, השרשור הזה כבר לא היה

חובה זמן רומנטי ביחד, חובה לפנק ולתמוך, חובה למצוא את הטוב והיפה שבה, עם כל הכבוד לא הכריחו אותך להתחתן, היה כן משהו שמצא חן בעיניך.להגביר הערכה כלפיה בליבך.

 

תתפלא אך גם אצל מי שהתחתנו בניצוצות לפעמים השגרה שוחקת. אך מתוך כל מצב אפשר לצמוח ולהתחדש, כמו האביב.

 

הרבה תפילות ומאמצים רבים יקדמו אותך לאושר בע"ה.

תחושת פספוס היא לדעתי אחת הקשות שיש....לדעתי אין תשובה ברורה וישועה לא תגיעה מהפורום מן הסתם.... התשובות אצלך שאתה נמצא בצומת כזו בחייך אתה יכול לפנות פנימה לתוך הבית ולתוך המשפחה ולנסות לתקן מה שאפשר או לפנות החוצה על כל המשתמע מכך ( וזה לא קל כמו שזה נשמע - מורכב מאד ולעיתים מאכזב) - מה שבטוח שדרוש שינוי כי לחיות כך שכלום לא מרגש ושאין ציפיה לכלום אלו לא חיים....בהצלחה ! וביקורת קטנה לסוף - צרם לי לקרוא בהודעה אחרת שלך על שלא יהיה לך חבל לראות את בנך הבכור פחות כי הוא דומה לאשתך....אתה חייב לעבוד על זה אתה עושה עוול נוראי לילד זה ממש יכול להיות צלקת בשבילו לכל החיים זה בשר מבשרך !

תקופה עם עין טובה לגמרי.

 

לראות את הטוב ב"פשוטה". להעריך. לנסות לשמוע מה אומרת. אם יהיה בה אמון שיש בך אמון - אולי תגלה דברים חדשים.

 

קודם כל זה.

ככל שאישה מורכבת יותר.. גם הבעיות שלה מורכבות יותר.

 

צר לי וכואב לי אבל הפתיחה כל כך מעוותת..

(והיא מעין מנטרה שחוזרת כאן אצל כל מי שמספר על אי-זוגיות)

ההורים לחצו

הרגש סינור

רצינו חתונה

התחתנו

 

 

לא ההורים שלחצו ולא הרגש שסינוור!

הקב"ה זיווג לך את אשתך!

המחשבה שהיתה לך איזו אחיזה ויכולת השפעה על המציאות היא מגוחכת..

זו חצי הנשמה שלך, זהו חומר הגלם שאיתו יש לעבוד..

עכשיו  - איך אתה, המוכשר!! (ולא בציניות בכלל!)

עושה מזה את הדבר הכי יפה בעולם???

בכותרת כתבת: "משבר", מצד שני אתה מתאר שנים שאתה "סוחב" כך.

אם זה ירידה והחיים הם עליות וירידות - זה נורמלי וטבעי, למרות שמצב טוב: גם בירידות אתה אמור להיות בטוח שזו הבחירה שלך (ולא של ההורים, הרגש וכו',, ויפה כתבת לך אלירז-שזה מה שהקב"ה עשה כדי שבאמת תתחתנו) ושזו בחירה טובה, אלא שעכשיו, באופן זמני, קשה יותר. 

 

אם זה מצב מתמשך, לאורך שנים, והירידות כל-כך כואבות, אולי כדאי שתלכו לייעוץ (זה מאוד מקובל היום, יש אפילו זוגות שחיים באושר שמגיעים לייעוץ לצורך "העשרת הזוגיות"!!). כי חבל שתסבלו שם.

אגב, אני נותנת שירותי ייעוץ כאלו במחירי רצפה, מעין גמ"ח שכזה.

אז אם תרצו לפנות , אתם מוזמנים.

בהצלחה רבה

ומקווה שהשמחה והשלום ישובו לשרור בבתיכם.

רק אור וטוב!

 

שרית יורב

מנחת נישואין ומשפחה (תעודה מאיגוד י.נ.ר)

050-7698948

ירושלים

אל תצפה שהכל יגיע מעצמו 

דרושה תחזוקה ועבודה 

אדם הולך לחנות וקונה עציץ, המוכר לא הפסיק לשבח את העציץ ואת הפרח שיצמח ממנו.

בהתחלה הכל טוב ונוצץ, הפרחים מתחילים לצמוח והוא בדיוק כמו ההוראות משקה את העציץ ומקדיש לו זמן, ואז לאט לאט הוא משקה פחות את העציץ, ועוד פחות, וככה העציץ נובל.

ואז הוא חוזר למוכר- למה רימית אותי?

אמרת שיכול לגדול כאן עץ!!!!!

 

ככה אנחנו!

מתחתנים ושומעים המון תשבחות על הבן זוג שלנו, ובהתחלה אנחנו משקים- משקיעים המון אחד בשני ולאט לאט בלי לשים לב אנחנו נשחקים, ופחות מחמאות, ופחות זמן איכות, והזוגיות נובלת ולא מבינים למה!!!!

ואז באים בטענות- זה בגלל ההורים, בגלל שלא היה לי טעם ביופי, בגלל שלא ידעתי מה זה לאהוב כו וכו וכו...

 

כולנו, לא רק אתה, צריכים להשקות ולהשקיע בבן זוג שלנו, וע''י הנתינה תתרבה האהבה בעז''ה.

אחרי החתונה שואלים "איך אנחנו מתקדמים?"

זאת אשתך. אתם מתאימים. עכשיו הזמן לגלות איך להתפתח. ולעולם לא מאוחר. ולא בושה גם ללכת לייעוץ אם צריך..

כדאי לכם! יכול להיות לכם כל כך טוב!!

 בהצלחה!

לפני הכל 

 

שאלה נוספת 

 

אני ממש עייף מלנסות למצוא פתרונות ואין לי כח לקבוע יעוץ זוגי איך גורמים לה לקבוע יעוץ?

אם אתה בא להשקיע תקבע אם לא אין לך מה לחפש אצל יועץ

לגבי שביעי של פסח:

 

זה שני דברים. הגר"א אכן עשה סעודה שלישית בשביעי של פסח, בגלל "להרוויח" עוד קצת מצוות איכלת מצה, לשיטתו.

 

הנוהגים "סעודת משיח", אינם תולים את זה בו - אלא בבעש"ט. וזה מנהג בחב"ד, כשהרבי הרש"ב הוסיף על זה עוד. אז להגיד "משהו זר" על דבר כזה, זו "בעיה"...  אפשר לומר שזה לא מאותו טעם של הגר"א.

 

גם ה"מימונה" שעושים אחינו יוצאי מרוקו למחרת הפסח קשורה לאמונת הגאולה העתידה, וגם היא לא "משהו זר" על אף שלא נהגנו. כל עוד לא הופכים את זה לכאילו-הלכה מחייבת, כדאי להיזהר בביטויים. לא חסרות לנו, לצערנו מחלוקות ובעיות בכבוד הדדי. סה"כ, מי שנוהגים כך - המשך למה שמיוחס לבעש"ט, כוונתם לטובה והם אנשים כשרים..

מי שרוצה לדעת יודע לבד.

מי שרוצה לקנטר  - לא יעזור שום הסבר

העיקר שיעזרו לי.

 

לקבלת עצות בבעיות שהן מינוריות..

וגם אז צריך להיזהר ולקחת את העצות בעירבון מוגבל.

בסה"כ אנשים בפורום, מדברים מנסיונם הפרטי, גם אם אנחנו נשמעים מאוד חכמים, אנחנו מקבלים תמונה חלקית ביותר כשמספרים בכתב..

אם מדובר כאן במשהו עמוק, כדאי שאדם חכם ומלומד בתחום ישמע ממך את הפרטים

ויתן לך יעוץ מוסמך.

דבר שני, אולי שווה לנסות את המשפחה שלך בכל זאת?

 

אני לא מכיר את מצבך, אך ככלל, אחים והורים (כמעט...) תמיד יהיו שם בשבילך.

 

 

אולי זה שווה ניסיון...

 

בהצלחה :*  

מה הפריע לו אצל האחים שלך וההורים שלך?

מה את קשורה לענין?

מה הוא מאיים?

ממה את מפחדת?

למה המשפחה שלך לא רוצה לשמוע ממך?

ראתי בהודעות שלך שיש לך לפחות ילד אחד. יש לך עוד?

כולל אג'קס ודומיו
 

והכלל הזה מדבר במקרים אחרים..

במקומות שקשה לנקות יישר כח

הסבר:

אף כלב לא יאכל משחת שיניים או ילעס מסטיק, אבל למרות זאת זה עדיין נחשב מאכל אדם.

כל השאר עונים על ההגדרה...

סבון כלים, אקונומיקה, מסיר שומנים, אבקת כביסה וכו'.

איך בכלל אתם מנקים את התנור???

רק אצלי, למרות כל החומרים החריפים, לא יורדות שאריות השומן והאפר?

 

ואחרי זה- מעבירים ניגוב...

אבל כאמור חוץ מזה- שהוא חומר רעיל ביותר! ומסוכן

לא עלה במוחי רעיון למשהו אחר..

ובחנויות טבע חומרי ניקוי אורגניים, לא יודע אם זה רעיל או לא, אבל נראה לי ששווה בדיקה...

זה תנור שמנקה את עצמו-

יש לו תוכנית שמגיעה לטמפרטורה גבוהה מאד (אאל"ט 500 מעלות).

מפעילים כשרוצים לנקות ואחר כך רק נשאר ניגוב קל עם סמרטוט לח והתנור כאילו הגיע עכשיו מהחנות....

החסרון: ממה שאני יודעת אין דו- תאי וכמובן- המחיר...

בקיצור כל הבית !!!

יאלה לעבודה....

מאחורי הספה,

מאחורי המחשב,

מאחורי האוזניים

לפני פסח תמיד שולחים את הילדים לאכול בחוץ

רק שלא נשכח לנקות שם כמו שצריך ולבדוק שלא החביאו את הפיתה בין הצמחים...

פעם מצאנו חמץ באחד החורים של הדלת בבדיקת חמץ.

מצד שני- הוא היה פחות מכזית ובמצב שלא מאמינה שכלב היה מסתכל עליו..

 

מה עוד?

מתחת למגירות שברצפה (כבר קרה לי שזה היה פתוח והקטן הצליח להכניס לשם דברים מאחורה..)

בעיקרון זה גם תלוי עד כמה אתם ביום יום מקפידים לאכול רק במטבח\פינת אוכל.

כיסים של כל המעילים שהשתמשתם בהם פעם אחת (אבל באותה פעם הכנסתם משו לכיס..)

ובכל התיקים. (היתה שנה שגיליתי אחרי פסח תיק שהתחבא, והיה בו חמץ, אם כי גם הוא לא במצב שכלב היה מתקרב אליו..)

 

בגדול- אני נגד להתחרפן ולהתחיל להרוג את עצמנו.

מה שבטוח יש שם חמץ או שיש מצב שיהיה לו מגע עם אוכל בפסח- מנקים

מה שסביר שיהיה שם חמץ יותר מכזית- בודקים (אפילו לא צריך לנקות- מספיק להכניס לרשימה לבדיקת חמץ)

מה שלא- רק אם יש לי זמן וכוח.. (ולא, אין לי.)

ולא, במסילות של החלונות או מאחורי האוזניים- זה לא מקום שחמץ מצוי בו , או שילד יכול להשאיר בו את הביסקוויט שלו

לפעמים יושבים בחלון בחדר (לא נגלה שבקיץ ממש אוכלים ארוחת ערב בחלון...)
ולפעמים מסתכלים בחלון בסלון עם פתי בר ביד
בחדר שלי ישמצב שנשענתי על החלון לנשום אווער חוץ ונשנשתי...

שופכים קצת סבון כלים וזה גם לא ראוי לכלבים- וחלאס.

פירורים זה לא חמץ. רק במקומות שיש מצב שיבואו במגע עם אוכל כלשהו- כי חמץ לא בטל בכלום..

בארגזי מיטות.

בשיער של הבובות (או סתם דבוק לבגדים שלהן).

בין הסורגים במיטה (בחלק האופקי/השטוח בין סורג לסורג).

הילדים ממש נהנים כנראה לדחוף לשם דברים, וכבר גיליתי שם חמץ גמור בגודל של יותר מכזית.

 

עגלה של הילד

 

כיסא אוכל

 

מאחורי ולפני המחשב (רוב בני האדם אוכלים תוך כדי שימוש במחשב), במקלדת (אנחנו נגיד מתכננים לקנות חדשה לפסח כי היא שבורה כבר יותר מחודש ואנחנו שורדים איתה כדי לחסוך בנקיון שלה.)

 

 

יתכן שנשארו כריכים אבודים..

בין החלק העליון לרגליים אם יש רווח.
במיוחד אם יש הגדלה לשולחן.

בין דפי הספרים- בעיקר כאלה שמספרים/ קוראים/ מלמדים מתוכם בשולחן שבת,

ספרי הקריאה של הילדים (אני סוגרת אותם ומחדשת כמה לפסח)

מגירות וסליקים של הילדים .

 

יש לכם הסקה מרכזית בבית?

תבדקו טוב את הרווח בין ההסקה לקיר (במיוחד במטבח) תגלו שם אוצרות!

מגירות של ארונות, שידות וכו' -

להוציא את המגירות לגמרי ולבדוק בתחתית השידה (מצאתי פעמיים חמץ יותר מכזית)

מעל הארונות!

(השלל - וופלה שלם)

אם יש לכם בימבה עם "בגאז'" - שהמושב נפתח - תופתעו מה מסתתר שם (שאריות משלוחי מנות מפורים)

 

השיא -

לגלות בליל בדיקת חמץ, אחרי שכל הבית מצוחצח ואנחנו נושמים לרווחה שהגענו לבדיקה בשעה סבירה

(אני אחרי לידה, בעלי ממוטט והעיניים נעצמות)

3 "דג-דגים" נחים בשלווה על הכורסה בסלון.

זעקה גדולה ומרה.... בדיקת כיסים היסטרית... תגלית מרעישה - בחדר הילדים יש עוד! במיטת תינוק, על הרצפה, על ספת הנוער...אחד ה"בחורים" שלי, בן 4, מצא חמץ נטוש איפהשהוא ומילא את כיסיו בכל טוב ארץ מצרים (וכאן מגיעה קריאה נרגשת להורים - אל תשלחו את הילדים להפקיר חמץ בחדר המדרגות...)

התוצאה -

בדיקת חמץ בסביבות 1 בלילה... אחרי קרצוף וניקוי מחדש של כל הדרוש.

 

דוחסת חתיכות פיתה לתוך תיק יד קטן....  

 

כשמתחילים להגיד לי:

נקי רק את מה שחייבים-

אני יודעת שאצלי בבית כל פריט שקיים הוא חובה!!

 

 

אנחנו שנה אחת שכחנו ממנו...

במיוחד באיזור הכיריים והתנור ששם ישנם לעיתים שאריות מהבישולים 

יש משהו מסויים שגרם לזה?

אתה בטוח שמיצת את כל האפשריות בבית?אם לא הצליחו כמה דרכים. תמיד יש עוד דרכים..

הכל נראה זוהר בחוץ, גם אם תמצא אהבה חדשה. מה אתה חושב יהיה אחרי 5 שנים? תמיד כשיש ילדים ומרוץ החיים זה לא כמו ההתאהבות בהתחלה, אם אתה מתגעגע לזה וזה חסר לך, תנסה להחזיר את זה, לחשוב מה היה כשהתחתנם.

הדרך מילוט לחשוב על אהבה בחוץ זה הכי קל.

אני לא מתכוונת ח"ו שאתה כרגע מחפש תוך כדי נשואים, אלא כואב לי הלב שאפילו אתה משתוקק לאהבה חדשה.

אולי הכוונה באהבה חדשה - למשהו רענן

ולא למשהו נחבא ועמום..?

כל מה שאני אומרת . יש לך מה להגיב לי.

אבל יכול להיות שאמרת ''בחורה טובה ומידות טובות אבל אין אהבה... נו טוב, האהבה תבוא אחרי...''?
או שהייתה אהבה והיא דעכה עקב בעיות בזוגיות?

אז על טעויות הוא ישלם!! כן כן, הוא ימשיך את חייו ויסבול

מה, עכשיו יאמלל משפחה של אישה וילדים בגלל שעכשיו בא לו אהבה?

והוא לא חשב על כך קודם?

נכון שגם האישה מסכנה כרגע אם התחתן לא מתוך אהבה.

 

טוב, יש מצב שבכלל היתה אהבה אז הכל מיותר...

אז עדיף שיחיה בלי אהבה כמו 2 שותפים ?!?!?!?

 

מה את מציעה ?

ויסבול. זה ממש מקח טעות שהוא עשה לה. התחתן בלי לאהוב אותה. אני מדברת באופן עקרוני לא עליו ספציפיצת. ועכשיו הוא רוצה להשאיר אותה ולחפש אהבה? זה פשוט חוצפה. אם היא רוצה להתגרש בסדר. אם לא אסור לו לעזוב אותה בגל שבא לו אהבה

איך הקשר בינכם ?
איך הקשר האינטימי ביניכם ?

 

ותמיד תזכור שעדיף לך לתחזק קשר שאתה מכיר עם אישה וילדים וכו' 

מאשר להתחיל פרק ב' 

מה גם שתמיד הGRASS של השכן ממסטל יותר 

כל הכבוד על התגובה המחוכמת.

זה בטח מקדם כל כך את פותח השרשור, מעניק לו תובנות, מחזק אותו ומקדם אותו!

 

אם אין משהו חכם לכתוב אז שותקים!!!

 

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ומהמעט שהוא כתב לא יכול להיות לנו מושג.

שיביאו ילד...
ולא שהכותב הוא תינוק

צריך ללכת לתלמידי חכמים המבינים איך עושים זאת בוודאי שיש בכוחה של תורה לתת מענה לאהבה שנפלה.

על מקומו בשלום.

האהבה כבויה לא מבינים איפה אותה נערה או בחור צעירים שאיתם התחתנתי ....השגרה השוחקת , השנים שעוברות , ההרגל.... צריך לעצור הכל להסתכל פנימה לחפש את אותה אישה שאיתה התחתנת לנסות לרכך את הרגש ללכת לייעוץ זוגי ולנסות ה כ ל לפני שמחליטים שנגמר...לכל אחד יש זכות לאהוב ולהיות נאהב זה חלק משמעותי מחיינו ! מאחלת לך שתמצא את דרך המלך ...

כדאי לבחון מהו התחום הכי בעייתי, אם בתחום התקשורת, לפנות לטיפול זוגי/ייעוץ זוגי, אם בתחום האינטימי כדאי לפנות לטיפול בתחום זה, אם משהו מבני הזוג עובר תקופה קשה או משהו קשה, אז גם טיפול פרטני יכול לעזור. והעיקר, ברב המקרים יש סיכוי לאהבה, במיוחד אם היא הייתה ורק התעמעמה...חבל לוותר ולהתייאש, הייאוש מביא להסתכל החוצה וזה אף פעם לא מקדם לשום מקום. תאמין בעז"ה שיכולים לתקן, והאהבה מפרח נבול, תתמלא במיים וכוחות ותפרח ותהיה לך שושנה רעננה בעז"ה...

המון הצלחה

ואם תפרט יותר יוכלו לכוון אותך יותר.

יש לך מישהו להמליץ לייעוץ זוגי?

 

אתה יודע שאחרי שמתגרשים כבר יותר קשה למצוא, והגירושין לרוב נתפסים כ"כתם" ואז בכל מקרה צריך להתפשר על משהו.

 

נגיד שח"ו אתה במצב כזה, האם בתור פרק ב' היית מתחתן עם אישה כמו אשתך, כי צריך להתפשר על משהו? או שלא?

היות שאי אפשר ולא מוסרי להחליף אשה כל כמה שנים

הרי שאין ברירה אלא למצוא את הדרך להחזיר את הרעננות אליכם

כי אם אתה לא יודע לעשות את זה הרי תהיה לך אותה בעיה עם כל אשה אחרת

 

קצת המלצות

- אם אתה לא הולך לשיעור תורני דע שזה דבר שמאוד תורם לרעננות של הזוגיות

- יועץ זוגי . אפשר ללכת אליו גם לבד אם אשתך לא בקטע

-  יש ספר שקראתי עכשיו ונקרא "לבסוף מוצאים אהבה" מומלץ 

יש לך המלצה של מישהו לייעוץ זוגי?

אם היא לא דוחה אותך, והיא האישה שבחרת להתחתן איתה תזכור טוב טוב למה בחרת דווקא בה!

 

תשקיע בה, תקנה לה, תצא איתה, תדבר איתה ואל תהיה עסוק תוך כדי בדברים אחרים אלא רק איתה, ותראה כמה הנתינה מקרבת וגורמת לתחושה טובה יותר ולהמונמון אהבה.

 

הרבה הצלחה וס''ד.

כואב לי לשמוע את כאבך. אבל רק אתה יכול לפתור את הבעיה.

 

נסה לפתור את הבעיה - טיפול זוגי, ייעוץ, כל מה שיש.

 

אם לא הולך - תתגרש. הכאב לא יהיה יותר קל בעוד שנה של יאוש! לא ככה?. אז לא כדאי להפסיק לסבול עכשיו? אתה רוצה למצוא את עצמך באותו מצב בעוד 5 שנים? מה יהיה אז קל יותר?.

נשוי מיואש אנחנו מכירים אותך. 

 

כבר שמעת פה בעבר את כל העצות הללו, כבר ניסית ליצור קשרים אישיים עם נשים למטרות ייעוץ ולא עלתה בידך...

 

אז למה אתה חוזר שוב?? 

שמשתפים איתו פעולה ועונים לו ברצינות, במקום לעיין בכרטיס האישי ולהבין במי מדובר.

את אהבתך החדשה אתה מדמיין יפה טהורה בלי ילדים מנוזלים סביבה בלי הררי כביסה ברקע בלי טרננינג וריח אקונומיקה בלי רשרוש המים בעת שטיפת הכלים....

 

ומה יקרה כשאהבתך החדשה כבר לא תהיה כל כך חדשה ואפילו כבר לא כלכ ך זוהרת מרוב מטלות החיים? תחפש עוד אחת אחרת? במקום להתמקד בשטויות תנסה להתמקד באישתך ובאיך להצית את הרעננות איתה

 

בהצלחה

משו פה לא מריח טוב.. קראתם את ההודעות הקודמות שלו? הוא סוחב את זה כבר 5 שנים

פורום נשואים טריים

פורום הורות

פורום נשואים טריים

 

פורום נשואים טריים

כנס לכרטיס אישי ותראה שזה (כמעט) מה שכתב..

אני מביא קישור מהאתר המתמחה ב'מתן עזרה דחופה' לנופלים סדרתיים באינטרנט המגובה ברבנים בעיקר מחו"ל (שם תופעת "12 הצעדים" גדולה ומוכרת פי כמה מבארץ).

 

 

http://www.gye.org.il/index.php?option=com_content&view=article&id=93&Itemid=22

 

דבר נוסף - אם תסתכלו בקובץ שחברנו 'יזהר' מביא - רוב הרבנים מדברים בהכחשה למצב של התמכרות או לימוד השיטה או מחשבות על השיטה...

אני לא יודע הרבה על מקורות השיטה, אך, באמת שבמצבי אני לא באמת מעוניין להסביר את השיטה או לנסות לשכנע אדם שמתנגד לשיטה, הדבר היחיד שאני יכול לקדם זה שאני יהיה עוד יום אחד מחובר באמת לאבי שבשמיים בדרך שבה הוא רוצה שאני אלך ולא בדרך שבה אני חושב שכדאי לי ללכת. 

הבנתי שכדי שאעשה את מה שהקב"ה רוצה שאעשה אני צריך לנתק את השכל שלי ולהתחבר אליו דרך פעולות של כניעה בצורה פעלתנית ומעשית ולא בצורה רעיונית או עיונית.

 

דבר נוסף, יזהר רציתי להודות לך על הבירור האמיתי והנצרך שאתה מעלה מעל גלי הפורום! אני מצדיע לך! תודה.

והלוואי שמתוך הדברים נשאר כולנו מחוברים לקב"ה בדרך הפרטית והאישית שהקב"ה בחר לנו 40 יום קודם יצירתנו...

 

שלא נזדקק, סתם סיקרן אותי מה דעת רבותי..

אלא גם גופם של דברים.

אני לא מחויב לכל מה שרב כלשהו כתב, אני לא הולך על פי הרבנים האלה בשום דבר למה שבתחום הזה אני אקשיב להם?.. זה עניין הלכתי נטו, אם חלילה זה רלוונטי למישהו שישאל את רבותיו

אדם שהולך לשאול רב, בד"כ מתמודד עם מס' דברים שעולים מולו, והוא מחליט לבחור בבחירה המתאימה לו ע"פ ההלכה.

הוא מתמודד, קשה לו, רוצה לדעת ולהחכים, ובעיקר- משנה כפי יכולתו את דרכיו ע"פ הוראת רבו...

 

לעומת זאת, אדם המתמודד עם קושי מסויים או מס' קשיים ביחד, ומנסה לפתור את בעייתו בד"כ לבד, משום שהוא מונע מתוך פחדים המונעים ממנו את האפשרות הנורמאלית של כל אדם - לשאול ולהתייעץ!!

בד"כ אדם כזה, מניף את ידיו בביטול לדבריך ואומר לך: "יהיה בסדר, הכל לטובה.." ועוד ועוד מטעמים המתובלים יפה.

הוא אדם המתכחש לעצמו ולעוצמת קשייו... 

הוא מנסה בדרכים לא ברורות לחזור על אותם מעשים בדרכים שונות, ובכל פעם לקוות לקבל תוצאה אחרת..

קשה לו להודות בפגמיו, לפעמים הוא מנסה להסתיר את דרכיו מאנשים אחרים, וכל הזמן פוחד מאנשים מסביבו...

בד"כ, הוא פוחד ללכת לרב, ולשאול דברים הקשורים לנושא הזה באופן ספציפי, אלא, על כל דבר חוץ מנק' הקושי האמיתית שלו...

דבר נוסף, אם הוא כבר פונה לאיזה רב או אדם הגדול ממנו, הוא מנסה להיתלות בו בצורה מאוד חולנית, או- מנסה לעשות דברים מוזרים, כמו- הליכה למקווה למעיינות קרים בחורף.. וכו'...

 

איך אני יודע לומר את כל התיאור הנ"ל - כי, כנראה שגם אני כזה בדיוק..

 

עכשיו, 12 הצעדים נועד לאותם אלו, שיראים פחד מוות מהרב שלהם, וקשה להם בצורה אמיתית וכנה לעמוד מול כל פיתוי שהוא שהרב מלכתחילה אוסר את זה עליהם...

פשוט הם בורחים לשם, כי, אין להם דרך אחרת למלא בצורה משמעותית את הרגשת הריקנות שלהם.

אתה הולך לרב שיגיד לך אם יש טריפסים בבצל או לא?

הרב יגיד לך רק אם מותר לאכול טריפסים או לא. אחרי שכבר ידוע לך שאסור - אתה לא צריך רב אלא משקפיים.

 

אתה לא צריך רבנים כדי שיגידו לך שיסודות נוצריים וכפירה בעיקרי האמונה הם דברים שחובה להתרחק מהם. זה דבר בסיסי ביהדות. השאלה כאן היא שאלה מציאותית: האם הנצרות והכפירה קיימים כאן או לא. בעניין זה, היתרון היחיד של הרבנים הוא שהם מוחזקים כאנשים רציניים ואמיתיים, שמבררים דברים לאשורם, ולכן אם הם אומרים שזה אכן קיים שם - אפשר לסמוך עליהם. אם רב גדול יספר לי שהוא ראה ג'וק בחסה שבסנדביץ' שלי, אני אאמין לו גם אם הוא רחוק מהשקפת עולמי ועולמם של רבותי 180 מעלות.

העניין של קבלה מהגויים - כן או לא, היא שאלה השקפתית שבה באמת עליך להקשיב לרבניך. אבל כאן השאלה היא הרבה יותר בסיסית.

וההמשך: "כאנשים רציניים ואמיתיים, ואפשר לסמוך עליהם" - כאשר אתה כותב רבנים, האם אתה מתכוון גם לרבנים המוכרים בציבור כאנשים שנפלו בדברים רציניים וגדולים וטעו בדרכם, ועדיין, רבים האנשים הסומכים על הלכותיהם...

אינני מפרט את שמות הרבנים - מפאת גדולתם וקודש מעלתם - אבל יש לי כבר מס' שמות בראש שאני חושב עליהם, שכאשר דיברו על נפילתם בדברים שונים, היו כמה שיצאו נגדם בצורות מאוד חריפות באשר לדרכם התורנית...

 

האם באמת אתה מתכוון בסוף דבריך שתאמין לו, גם אם הוא רחוק מהשקפת-עולמם של רבניך ב-180 מעלות?

 

יש נפילות שפשוט מפקיעות את תואר התלמיד חכם, ויש שלא.

נראה לי שיש חזקה בסיסית שרב הוא איש רציני ואמיתי ואפשר לסמוך עליו. ככל חזקה, גם זו יכולה ליפול, כשמתגלית ריעותא.

לצערנו בדור הזה את התואר "רב" עונדים גם רבים שאינם ראויים לו, עד שהחזקה כולה מתערערת. אז באמת לא נכון לומר זאת כעניין כולל לכל הרבנים באשר הם. עם זאת, זה ממש לא בהכרח תלוי השקפה. אז כן, אני אאמין לרב שהשקפת עולמו רחוקה מהשקפת רבותי ב-180 מעלות (בתוך גבולות היהדות), בעניינים שתכליתם בירור המציאות.

ההורים שלי מאוד התנגדו לחתונה מהסיבה הזאת בדיוק. "אני אעשה הכל כדי שהיא לא תתחתן איתו" ציטוט של אחד מהורי הצדיקים שיחיו.

 קודם את צריכה לראות אם את שלמה עם האדם שבו בחרת ואם את שלמה עם רעיון החתונה ונישואים. כי ככה את תראי להם הרבה ביטחון- כי הם ידעו 'לאכול' אותך אם תגמגמי.

 

דבר שני, הולכים לגור במקום שבו השכירות היא נמוכה מאוד, והולכים לקבל על עצמכם אורח חיים שונה ממה שהורגלת אליו- באהבה ובכיף!

היה פה שירשור בנושא - כמה בני זוג מוציאים בתחילת הנישואין שלהם, והמסקנה היא שאפשר להסתדר עם 4000 ש"ח.

ללא עזרה מההורים.

נוסעים בטרמפים, אוכלים פשוט, לא יוצאים למסעדות או סרטים- פשוט רואים בבית ועושים תה בחוץ הכי כיף.

בהצלחה.

 

אם את רוצה פירוט.. שכירות של קארוון עולה 1000 ארנונה 140 חשמל 130 לחודשיים 40 מים קניות 1000- 700

נסיעות- טרמפים - בעלי,  לנו היה אוטו אז פשוט חסכנו כל פעם קצת בשביל הביטוח והטסט ולא נסענו הרבה איתו רק להורים.

טלפון לא היה לנו שנה כי לא היה צורך. 

 

שהוא זן ומפנרס לכל מבצי כינים ועד זוג סטודנטים

קביעות עיתים לתורה ושמירת מצוות בורה כמה שיותר טובה עוזרת לזה

איך אפשר לעבוד ,ללמוד,לחיות בזוגיות טובה (ותוסיפו לזה שכל אחד לומד במקום אחר וקצת רחוק ..)

ברור לי שלא מתחתנים עשירים..ואי בטוחה שגם שההורים שלי התחתנו הם לא היו מיליורים..ולאף אחד לא קל בהתחלה,אבל זה החיים ולומדים להסתדר  וכמה שזה יישמע אולי טיפשי אבל אני חושבת שהעיקר זה שיש לנו אחד את השני ושאוהבים ושרוצים ומוכים להתחתן.

איך משכנעים את ההורים??

הרי המצב שלי לא ישתנה גם בעוד חצי שנה

ולא יודעת מה עם ההורים שלי אבל לי אין שאיפה להתחתן בגיל כ"כ מאוחר (אחרי לימודים)

עצות עצות עצות יתקבלו ה=בברכה!!!!!!

מדובר על הורים עקשניים

אבל זו האמת!

ואת יכולה לעבור על שרשורים שונים פה שדיברו על הסתדרות כלכלית בסכומים ממשיים..

זה הכל משמיים!!!

 

מי שלא תופס את העיקרון הזה - חבל..

"הורים עקשנים"?

 

הם מתחתנים או את?

 

אם את מתכוונת להסתמך על עזרתם הכלכלית - אז באמת אינך יכולה להכריח אותם.

 

אם לא - אז השאלה אם להתחתן היא קודם כל שלך.

 

ויש להניח שאם תהיה לך דרך סבירה שאת יודעת איך "להסתדר" בה גם באופן בסיסי, אז גם ההורים יסכימו לעזור לארגן חתונה..

כדאי להתחתן ולחיות צריך כסף. בשביל כסף צריך לעבוד. וזה קשה אם שניכם סטודנטים.

אבל, להתחתן זה אחד הדברים החשובים ביותר שתעשי בחיים (ואולי החשוב ביותר...) ולא כדאי לדחות (או חלילה להפסיד) את זה רק בגלל שיקולים כלכליים.

ראשית צריך להאמין בד' שהוא זן ומפרנס לכל, והוא ידאג גם לכם.

שנית, את צריכה לחשב בצורה מסודרת מהן ההוצאות שיש לזוג סטודנטים (מסכימה עם ההערכה שכתובה מעלי, כ-4000 ש"ח, אבל זה מאוד תלוי בהרבה גורמים, ואת צריכה לראות מה מתאים לך.)  לא לשכוח את שכר הלימוד, אם יש...

וכשתדעי מהי ההערכה להוצאות תנסי לחשוב על מקורות פרנסה אפשריים. זה קשה, אבל לא בלתי אפשרי.

 

לאחר שתעשי זאת תרווחי שני דברים:

האחד, תרגישי האם את מוכנה נפשית לאחריות של הקמת משפחה (וזה תנאי בסיסי לכך...)

השני, תוכלי לשבת עם ההורכים ולהראות להם את החישובים שלך.

ברוב המקרים, ההורים ישמחו מאוד על גילוי האחריות והבגרות, והתנגדותם תפחת (או אפילו תעלם כליל...)

יתכן אפילו והם יוכלו להציע עזרה מסוגים שונים (אולי ממימון שכר הלימודים, או עזרה בשכירות, הצעה של מקומות עבודה, רעיונות למלגות...)

 

הרבה הצלחה!

 

עבודה - אפילו ניקיון

או משהו יותר מסודר ואולי לפרוס לימודים ליותר שנים כדי שתוכלו גם לעבוד וגם ללמוד

או להחליט שקודם אחד מבני הזוג לומד והשני עובד ואחר כך מתחלפים

בשנה ראשונה אפשר להסתדר, אבל אחר כך יבואו ילדים בעזרת ה' וכדאי להיערך

יכול להיות שאתם יכולים להתחיל לחסוך כבר עכשיו - כל סכום קטן שאת מרוויחה שימי בצד וזה יצטבר בסוף 

בקשר להוצאות חתונה - אם אתם במצב שלא יודעים על מה לחיות אז לצמצם אותם ולהשאיר לחיים אחר כך. חבל לזרוק סכומי עתק על כמה שעות ולחסוך על אוכל אחר כך

צלם זה שכירות לחודש. חבל כשבכל פלאפון ואייפון יש מצלמה באיכות לא רעה

 

תחשבו על מלגות, אם שניכם סטודנטים. זה יכול להכניס 1000 ש"ח לחודש כל אחד. תוסיפו עבודות מזדמנות (אם תעבדו קשה בכיף אפשר להכניס 2-4 אלף בחודש ביחד).

 

ההורים שלך צודקים. אבל אם אתם באמת רוצים להתחתן- זה אפשרי. תחשבו טוב, טוב ביחד איך אפשר.

אמא בסדר ורוצה שאני אתחתן אבא ממש מקובע על העניין הזה

אני דיי חושבת שזה נובע מזה שניראה לי ההורים שלי די מתחרטים שהם התחתנו בגיל מוקדם ואמא שלי עשתה המון המון ויתורים בגלל ה נישואין בגיל מוקדם(לא עשתה שירות הפסיקה לעבוד לא הלכה ללמוד וכו' כי מיד כבר היו ילדים)

אני התחלתי לצאת עם מישהו בלי לשתף את ההורים..הם יודעעים על ההצעה ורוצים לחכות עד אחרי פסח ולברר ולשקול בנתיים...

איך אפשר לשכנע אותם? בלי לספר להם שאי יוצאת איתו..?

ועד כמה שידוע לי זה מה שעובר לאבא שלי בראש ניראה לי..

ואלי עוד שיקול זה שאני הבת הגדולה והוא פשוט מפחד

קחי את העצות הטובות שנתנו לך פה ותראי מה את יכולה לעשות כבר עכשיו, להתחיל לפרנס את עצמך בלי קשר לחתונה, לבדוק אפשרויות מלגות, לברר פרטים על מחירים כלליים של מחיה...להראות להורים שאת מקשיבה למה שהם אומרים ומתחשבת בדאגות שלהם, שידעו שאת חושבת על זה גם אם התחלת לצאת וגם אם לא.

ב. עובדים קצת במקביל, מהצד.

 

ג. צריך להרגיע קודם כל את הראש מבפנים. אם תבהילי את עצמך "איך אפשר..בלי להשתגע" אז שם הבעיה..

 

ד. מחליטים איפה לגור, בשקלול של מקומות הלימודים, עם מקום שמוצא חן בעיניכם ונעים לכם, ושל שכ"ד נמוך יחסית.

 

 

ומעבר לכך: ההחלטה אם להתחיל "לצאת" היא שלך. ההורים נותנים עצה - את יכולה להקשיב ולשקול. אבל רק את יודעת בתוכך כמה הדברים משמעותיים לך. זה סובייקטיבי. מה גם שלדחות יותר מידי לא טוב בכל מקרה.

 

את צריכה להחליט על פרופורציות, מה באמת חשוב לך. ולנסות לראות גם באופן ריאלי איך להסתדר. זה לא סיפור כ"כ נורא כשרוצים ומוכנים קצת להתאמץ. קודם כל לראות כמה חשוב לך וכמה את מוכנה מבחינה פנימית ללכת בכיוון של בניית בית. אם אכן הגיע הזמן - אז על הדברים האחרים חושבים, כשניים במעלה, בישוב הדעת. ואם פוגשים מישהו שנראה מתאים - משוחחים גם על זה.

וצריך להזהר שלא להפסיק את הלימודים רק בגלל קשיי פרנסה.

אז אם אתם אוהבים אחד את השני, תחכו קצת ותתארגנו.

אני יודעת שזה לא בסדר להגיב ככה.

פשוט עצוב שכסף ואקדמיה מנהלים לך את החיים.

אפשר להיות מאושרים גם אם חיים בצמצום.
אפשר להיות מאושרים אפילו עם מינוס בבנק.
ואפשר גם למצוא פתרונות כמו עבודה צדדית.
או שלא חייב ללמוד במקביל .
אפשר גם להאריך
לימודים ואז לפנות זמן לעבודה.
ואפשר לגור במקום זול.

אני לא היתי רוצה לדחות את החתונה שלנו אפילו ביום אחד ,גם אם לא היה לנו כלום.

נישואים נותנים לי פי מיליון מאשר כל זהב וכסף.

למה לחיות בדחק ובצמצום?

אנחנו לא נוצרנו כדי לחיות בדחק ובצמצום רק כדי להיות נשואים.

אנחנו צריכים להרחיב דעת, ללמוד דברים מועילים, לעבוד בהם ולתרום לכל סביבותינו, להשתכר שכר הגון תמורת עמלנו, לגדל בנוחות את ילדינו ולהיות מאושרים.

 

כשהמחסור מדפק  בדלת האהבה מתעופפת מהחלון

"אידיאל" לחיות בדוחק וצמצום. וגם לא שלא ללמוד ולהשתכר ולגדל בנוחות ילדים (שזה אגב לאו-דווקא תלוי-כסף. ראיתי עשירים שאינם "בנוחות" עם ילדיהם, וגם להיפך - שמאושרים מאד. כמובן, אין אידיאל ב"מחסור") ולהיות מאושרים.

 

היא אמרה שהאושר אינו תלוי בזה - והיא צודקת. היא אמרה (מנסיונה - לא באויר) שהאושר של להינשא בלי דחיה כשהגיע הזמן, גדול מזה ואינו תלוי בכך. היא צודקת לדעתי. 

 

ומי שחשה שאם היה מחסור מתדפק חלילה בדלת - היתה האהבה "מתעופפת", זכותה. אך לא להציג זאת כ"כלל".

 

כל אחד עם אישיותו, בניינו המשפחתי, וסדרי עדיפויותיו.

אנו פה כדי לעשות את השליחות שלנו.
לעשות את דבר ה' מתוך חיי תורה ומצוות.
לתקן את מידותנו.
להשפיע טוב לסביבה ולעולם.
וזה קורה על ידי הקמת בית בקדושה ובאהבה.
ומתוך זה זוכים להנחיל אמונה לדורות הבאים.

כסף זה אמצעי לקיום. לא מטרה.
ולדחות תכלית בשביל אמצעי..זו לא סיבה.
מה גם שיש אפשרות לחיות יותר בצניעות. וזה לא סבל.
ואם אין ברירה אז אפשר לדחות לימודים.
לא חתונה.

ולא רק לחיות בצמצום (ואולי גם באושר) בשוליים.

מישהו צריך להיות מהנדס, רופא, מורה, טייס, אחות, חייל, עורך דין, רב ועוד מיליון דברים אחרים.

אם מקימים בית וחיים מכל הבא ליד קשה מאד להגיע לדברים הללו שאף הם חלק חשוב מאד במציאות שלנו.

(הכוונה ל"חלב ודבש", כן?)

שניכם בעד אותם הדברים-

"בסיס כלכלי מינימלי" בלשונו שווה ל"חיים בצמצום" שאת אומרת.

"לא להפסיק את הלימודים בגלל קשיי פרנסה" דומה מאוד ל-"להיות מאושרים גם אם חיים בצמצום".

והעיקר-

"למצוא פתרונות" שאת ממליצה שווה בדיוק לרגע הזה של "תחכו קצת ותתארגנו".

 

אין פה כוונה לדחות עד סוף הלימודים, אין המלצה להיות מבוססים כלכלית עם יתרה גבוהה ורק אז להתחתן, המלצה פשוטה שיהיה ממה לאכול, לתכנן איפה לעבוד בינתיים, איך לגור, ממה לחיות וכו'. לחשוב קצת, ואז. (לא הבנתי מפותחת השרשור שיש להם חסכונות במיוחד כרגע, או עבודה...)

 

הרי גם כדי לחיות בצניעות מתחילים ממשהו, גם המינימלי גבוה מ-0, ומינוס לא באמת יכול להמשך עד אינסוף.

יש סכום לזה?למה הכוונה?

צריך לפחות בין 4000-6000 ש''ח נטו בחודש כדי לחיות, תלוי אם אתם גרים בעיר או בישוב, אם בעיר, אז זה תלוי איפה בעיר, אם בישוב, ויש אפשרות לקרוואן, אז זה מאד מוזיל את השכר דירה. אפשר להשיג את זה, אם אחד מכם לומד/ת ועובד/ת במשרה חלקית והשני/ה עובד/ת במשרה מלאה, ואז עושים החלפה. אבל אם שניכם לומדים, אז או שתגורו אצל ההורים או שתבקשו עזרה מההורים, כי לבד, רוב הסיכויים לא תצליחו.
צריך לקחת בחשבון שלימודים ללא מלגה, זה בדרך כלל לפחות עוד 1000 ש''ח בחודש (ואם שניכם לומדים, ללא מלגות, אז תכפילו את זה).
ואם אתם מתכננים להביא ילדים תוך כדי תקופת הלימודים, אז רוב הסיכויים שצטרכו להשתמך בחלק מהחסכונות שלכם (או בהכל, תלוי כמה חסכתם, אם בכלל), או שתצטרכו לבקש עזרה מההורים, אלא אם כן, הבעל עובד בעבודה שמכניסה מספיק כסף לבד.

כל החישובים האלה זה בלי רכב, אם יש רכב, אז לקחת בחשבון שזה בדרך כלל, לפחות עוד 1000-2000 ש''ח בחודש.

הפיתרון זה לחכות?
איך הזוגות הצעירים מסתדרים?

ומנסים לשרוד בכל מני דרכים קשות ומתסכלות.

הפתרון לדעתי הוא לגור עם ההורים עד שמסיימים את הלימודים וכמובן לא לוותר על לימודים אקדמאים.. אף אחד לא ידאג לכם חוץ מעצמכם !

ושאינה תלויה בדבר - בטל דבר לא בטלה אהבה.

והוא מוכיח את עצמו הרבה לצערי

כלומר: בוודאי שדוחק כלכלי יכול לגרום לבעיה לפחות אצל חלק מבני האדם.

 

אך גם המשפט שאני הבאתי - מחז"ל במשנה - הוא מעבר לביטוי.. ואמיתי מאד.

 

לכן, לא צריך להקצין לאף כיוון. צריך לשול בהתאם לאנשים, אופיים, והנתונים הספציפיים.

 

אבל צריך להיזהר מאד מ"לזרוק" ביטויים" כמו שכתבת - כי הרבה פעמים, בגלל שאומרים אותך וחיים בתפיסה כזו - היא "גורמת את עצמה"...  הרבה מאד תלוי בתפיסת העולם והמוצקות הערכית מבפנים.

כשנגמרים השעורים בשק

המריבה דופקת בדלת (ב"מ נט.)

 

שזה יותר מדויק

לא מתבטלת האהבה, רק מתחילים לריב...

יותר "פוטנציאל"..

 

"דופקת בדלת" - וביד האדם הבחירה אם להכניסה פנימה, או להגביר את הפנימיות על הקושי שמבחוץ..

גרנו שנתיים עם ההורים והיה נפלא ....חסכנו ולמדנו ויצאנו מוכנים לעולם

התכוונתי אפשר להתחתן ולגור אצל ההורים - נכון שזה לא נוח אבל הרבה יותר לא נוח ללמוד בשכירות ולדאוג כל חודש מאיפה תגרדו את הכסף לחיות....לגור עם ההורים וללמוד ולעבוד במקביל לא להתפנק לחסוך כסף בתוכנית סגורה

ההורים שלך ידאגו כי זה התפקיד שלהם... ורק אחרי שתתחתני והם יראו שאתם אחראים ורציניים הם ירדו מזה.

עד אז זה יהיה ככה וצריך לקבל את זה ולהבין אותם. אבל אתם צריכים להיות מוכנים לחיים אחרים ממה שהורגלתם עד עכשיו.

וכמו שתכבו כאן- כן תתחתנו, אבל תכינו את הקרקע. שלפחות תדעו שאתם מביאים את ה 4000 ש"ח בחודש.

שניכם ( אם שניכם סטודנטים אז 2000/2000)או אחד מכם. אבל באמת שתדעו שיש כסף כלשהו כדי לחיות.

בשביל לעבוד בעבודה חלקית לא צריך לדחות חתונה..

רוב הבנות שאני מכירה סיימו לימודים בגיל 22-23. כולל שירות לאומי.

אם יש שנה ד' (ולא תמיד יש) היא לרוב יותר קלה ועם סטאז' שמשכורת בצידו.

 

 

בגדול- כן. ההורים שלך צודקים.

כסף לא גדל על העצים, ולתחזק בית זה יקר.

וכן- בעיות בחשבון הבנק יכולות מאד לגרום לבעיות בזוגיות. (ובכללי זה מצב לא טוב ולא בריא נפשית ופיזית)

 

ולכל מי שהזכיר את השרשור שאמר ש4000 מספיק לזוג צעיר-

א. זוג סטודנטים לא תמיד יכול להשיג באמת 4000.

ב. מדובר על זוג בלי ילדים. ברגע שיש ילד- ההוצאות יכולות לקפוץ בהרבה.

 

אז מה כן?

קודם כל- אני כן הייתי מחכה לשנה ב' לפחות אם לא לג'. ואז לפחות תצטרכו לשרוד שנה, אולי שנה וחצי. (לרוב, בנות יהיו בשנה ב' בגיל 21-22, גיל לא מאוחר לכל הדעות)

חוצמזה- כן לחשוב מה ואיך. אם את לומדת משהו קליל יותר ויהיו לך יחסית שעות- אז כבר עכשיו לחפש עבודה, יש לך עבודה? תתחילי לחסוך. תראי כמה זה יוצא ואם זה באמת יוכל להחזיק בית.

ואם את לומדת משהו יותר קשה ואין לך שעות- אז לראות אם יש לך אפשרות למלגה או משהו כזה.

 

אם היית באה ואומרת "יש לי חבר, אנחנו רוצים להתחתן" אז הייתי אומרת לך למצוא פתרונות, להעזר בהורים, לשרוף את הכסף של החתונה (ואז מאיפה יהיה לכם כסף לחסוך? עזבי לדירה, בלתמי"ם, ילדים, מעבר דירה)

אבל את שואלת אם להתחיל לצאת בכלל-

אז לדעתי רק אם יש לך תוכנית מסודרת לאיך תחיו. (הורים, עבודה צדדית, מלגה מספיקה, בעל עשיר)

אחרת זה סתם להכניס את עצמך למקום לא טוב ולא בריא.

 

 

ולכל מי שאומר ביטחון בה'- שפע צריך כלים. כסף לא נופל מהשמיים, הוא צריך דרך להגיע. 

מילגה, עובדים במה שרק אפשר, אוכלים הכי זול... מה לעשות... או שדוחים לימודים כדי לעבוד...

אם שני בני הזוג סטודנטים, אחד מהם לפחות יכול לוותר וא. לעבור ללמוד במקום קרוב יותר לשני.

ב. לפעמים אפשר לפרוס את הלימודים על יותר זמן ולעבוד תוך כדי.

ג. מכירה המון אנשים שחיו בטירוף בשנים הראשונות, כי דחסו עבודה במשמרות לילה ןלימודים ביום. (מכירה גם רווקים כאלה שהיו צריכים לממן את עצמם.)

ד. אם כבר יש לך מישהו אז מה השאלה?נראה לי ברור שתמשיכו לצאת. אם עוד אין אז לא בטוח שהוא יהיה סטודנט...

ה. בעיות פרנסה יכולות להיות כל החיים, לא רק כששניכם סטודנטים. צריך לסמוך קצת על הקב"ה.

עובדת?
עוד אין משהוא- רק רוצה להתחיל לצאת?
לפני כל הדיונים על איך חיים את צריכה גם לראות באיזה שלב את בחיים מה התכנונים מה את לומדת (למשל, אם את בחינוך- הלוואה מותנית ללימודים..)
ולא לשכוח שלרב הבחורות לא הבחור הראשון אתו יצאו ולא תוך 2 פגישות התחתנו...
צריך לקחת בחשבון גם את הזמן הזה


בהצלחה

סליחה על טעויות הכתיב הרבות, נכתב בסערת
רגשות..

כלומר: יש, אבל לא מה"בעיה" הזאת....

 

א. לקחת פרופורציות. העיקר שהתארסתם. מסיבה - חשוב ונחמד, אבל לא קריטי.

 

ב. תתכנני דברים שנראה לך מתאימים לשניכם. תרשמי. כשאתם מדברים, תגידי לו מה חשבת, תרשמי את ההשגות אם יש, ואת הוספותיו. מן הסתם יעלו לו דברים כשתציעי משהו. לא סיפור..  זה גם שותפות ראויה למצב הזה.

 

ג. "חליפה" - זו הדאגה האחרונה שלך. מי אומר שירצה חליפה? אולי בכלל עם מדים?....  "מדריך חתנים", רק תזכירי לו אחרי האירוסין שצריך. תסמכי עליו שימצא ויתאם זמנים. אח"כ רק תבררי אם הסתדר לו. אמון בחתן - זה גם "שותפות" טובה..

 

ד. ו"הכנות לחתונה" - יושבים פעם אחת, כשמגיע, על הכל לפי הסדר. רושמים - ואח"כ כבר פשוט יותר לארגן. דבר אחרי דבר.

יש המון דברים שהגבר הוא שותף בהם- כי הוא חלק מהחיים שלך, ואת משתפת אותו במה שאת עושה, 

אבל דוגרי- זה לא ממש שיא המעניין אותו.... 

מעניין אותו כי זה מה שמעניין ומעסיק אותך - כמו בכל החיים 

 

לא נראה לי הכי בוער לו איזה צבע מפיות, איזה סידור פרחים, או איזה עוגות יהיו - באירוסין או בחתונה.

שילבש חולצה לבנה ויבוא... הוא רק צריך לדעת מתי ואיפה - ולעשות בלב ובנפש את כל המחשבות וההתרגשויות והקשרים והשיח- שהוא לא טכני ולא פרקטי וזה מה שבונה את הבית  

 

את תסגרי דברים לבד, או עם עזרה- מאימהות\ אחיות\ גיסות\ חברות\ \\\ 

למעט אולי הקיטל בחופה.

מדריך חתנים, בניגוד למדריכת כלות, זה לא חובה שיהיה אם כי מאוד מאוד רצוי (אם את רוצה יש לי המלצה על אחד מעולה) ואם החתונה מספיק חשובה לו ולמדריך הם ימצאו זמן בסופ״שים ובחופשות, זה אפשרי בהחלט.

לגבי השאר- יש לך אחלה תירוץ לסדר לעצמך את חתונת חלומותיך בדיוק איך שתמיד דמיינת בלי שהפרטנר יתערב

לק"י

 

ותחלקו ביניכם את המשימות לפי היכולות והזמן.

 

בהצלחה! ותהנו מהתקופה הזאת!!

הוא לא באמת צריך להיות מעורב בזה. זה המחיר של העובדה שהוא בצבא... (אם יש לו משהו שחשוב לו- כדאי שיגיד לך מראש).

 

לגבי החתונה- אם זה אחרי הטירונות זה הרבה יותר טוב. יהיה לכם יותר זמן טלפוני לתאם דברים. (ודווקא טוב שבשבת לא תוכלו לקבוע דברים כדי שיהיה לכם זמן שהוא נטו לעצמכם ולא להכנות.)

מדריך חתנים- ממש כדאי. ואם זה חשוב- הוא ימצא לזה זמן.

 

ממליצה לעשות רשימה של כל הדברים שחשובים לעשות לפני החתונה (למצוא מקום מגורים, מכשירי חשמל קריטיים (מכונת כביסה פחות חשובה ממקרר), מזרונים (חדר שינה פחות קריטי)). עוד דבר- תחשבו איזה דברים חשובים לכם בחתונה (אכפת לכם מי התזמורת, או הצלם או כל דבר שממש משנה לכם). מה שלא- תני לאנשים אחרים לעשות (לדוגמא, חמותי בחרה את כל התפאורה של החתונה שלנו, כי לא היה אכפת לנו והיא ממש שמחה ונהנתה מזה).

 

יש הרבה דברים שאפשר לסגור בטלפון- להתקשר לבעלי דירות, לברר תאריכים ואולמות, חברת חשמל ועירייה וכדו'. ארוסך יכול לעזור טלפונית.

דברים שכדאי לסגור לפני או מייד אחרי החתונה כי בעלך חייל:

הנחה של 50% בחשבון חשמל (שהחשבון יהיה על שמו)

לא משלמים ארנונה על 70 מ"ר ראשונים בדירה בבעלותכם/ שכורה על שמכם. כדאי לתקתק את זה מול העירייה (חוזה, תעודת נישואין, ת"ז חדש לך)

תשמ"ש- אם אתם זכאיים, כדאי להכין את הטפסים כמה שיותר מוקדם. גם ככה זה לוקח שנה... 

התחתנתי לפני חודש עם בעלי שנמצא כרגע בקורס קצינים. מוזמנת בשמחה לשיחה אישית אם את צריכה עוד דברים!

 

דבר ראשון- לא להילחץ! לעבוד מסודר, זה הכי חשוב. יש אתרים ורשימות שונות באינטרנט עם משימות לחתונה- למצוא את ההכי מפורטת ולעבוד אתה. זה חוסך המון כאב ראש.

 

דבר שני וחשוב- בניגוד למה שאמרו לפני, לדעתי מדריך חתנים טוב זה קריטי!! במיוחד לבחור בצבא (ועוד יותר אם הוא לא הסדרניק, אלא רק מתחיל עכשיו שלוש שנים...) אפשר למצוא אפילו מדריך חתנים שהיה איש קבע בעברו ומבין... דברי איתי אם מעניין אתכם.

 

לגבי האירוסין- אפשר להסתפק במסיבה פשוטה ונחמדה שלא דורשת כלום מהחתן. אצלנו האירוסין היו במוצ"ש באולם קטן בישוב, כל אחות/ גיסה הכינה פשטידה/פסטה/סלט, קצת לקנות לחמניות ושתיה וחד"פ וזהו. אפשר לדאוג לרמקולים עם מוזיקה טובה (יש לי אחלה מחרוזות עם שירי חתונה) כדי לרקוד. כל מה שהחתן צריך לעשות זה להתקלח, ללבוש חולצה לבנה ומכנסים חגיגיים ולהכין ד"ת קצר. באמת שלא כדאי לקחת את זה יותר כבד מזה....

 

לגבי החתונה- כמו שכבר אמרו, את באמת יכולה לעשות הרבה מהסידורים לבד ולעדכן אותו. תחשבי מראש לפי הרשימה, במה ממש חשוב שהוא יהיה (לראות אולם, אולי תזמורת (למרות שתמיד אפשר לבקש מהם לשלוח קטעים/יוטיוב/המלצות), לראות בית, בגדים בשבילו..., הרשמה לנישואים) ואז תנסו לבקש יום סידורים ולעשות באותו יום כמה שיותר דברים. אנשים ממש נחמדים ומסכימים להתגמש אם מסבירים להם שהוא בצבא.

 

יש באמת הרבה דברים שאת יכולה לסגור לבד- צלם, תזמורת, מכשירי חשמל, ריהוט וכו'. על דברים שמתכננים לקנות  (כמו מכשירי חשמל) אפשר להסתכל ביחד באינטרנט על דגמים ובפועל את תגיעי לחנות ותבצעי רכישה. 

אני לא יודעת אם ארוסך הוא מאלה שרוצים לדעת כל דבר או שמבחינתו תחליטי לבד, בכל מקרה המלצה קטנה, גם בשבילך, היא פשוט לתקשר בהודעות- סגרת תפריט? תשלחי לו! מצאת ספה שווה ביד2? תשלחי לו! ככה כשתגיעו לדבר בערב יהיה לו איזה מושג מה עבר עלייך היום. ואל תתבאסי לראות את כל ההודעות שלך ברצף בלי הודעה ממנו... תחשבי רק כמה הם ישמחו אותו 

חשוב מאוד שתהיה לך חברה/אמא שתוכל לעזור לך בכל השוטף והקניות. זה הזמן לקחת חברות לקניות וסידורים ולהנות מזה ממש!

 

לגבי שבתות- תנצלו את זה שאתם לא יכולים לדבר על החתונה כדי לדבר על מה שחשוב באמת. אפשר ללמוד ביחד משהו על מהות הנישואין, לדעתי משדרג את הקשר.

 

באמת שזה פרויקט הרבה פחות קשה ממה שנראה. ההמלצה הכי טובה- אל תשתגעי. לא צריך לבדוק ארבע תזמורות ושישה אולמות. תבררו טוב, תשמעי המלצות ותבדקי אחד שניים וזהו. תחסכי מעצמך...

 

ואם בא לך, יש בכיפה פורום חמוד לנשות צבא. מוזמנת לשאול גם שם.

 

קצת חפרתי, מקווה ששרדת...

בהצלחה רבה רבה!!!! יש לכם שליחות מדהימה, תיהנו ממנה! מוזמנת לאישי למה שתרצי.

תשלימי עם העובדה שיש דברים שאת תעשי בשבילו/ חבר יעשה בשבילו.

אצלנו לדוג' זה היה כל הקטע של מציאת הכתובות להזמנות ואישורי השתתפות. תנו לחבר טוב להיות אחראי על זה. אפשר אחד מכל מעגל (מהישיבה, מהתיכונית, מהסניף וכו'), ככה תחסכו לעצמכם הרבה כאב ראש.

 

ועוד דבר- שילך עכשיו לדבר עם המפקד שלו ויבדוק מתי הוא יוכל לקבל ימי סידורים. ההכשרה בטירונות- אימון מתקדם די מובנית והוא יכול לנסות לשריין מעכשיו ימי חופש כדי שתתאמו כבר עם ספקים (אולם, צלם, תזמורת, חנויות ריהוט וחשמל) לשבת איתם. העיקר- לשמוח בכל דבר שהוא שותף בו ולא להתבאס ממה שלא.