פורום נשואים טריים (עמוד 520)

מזל טוב!!

אם כן, אולי לבשל לכל השבוע ולהקפיא?

ללמוד שיעור בחברותא טלפונית/ עם הבעל?

תחביבים למיניהם?

 

תפרטי קצת מה מתאים לך ומה את עושה, אז יוכלו לכוון אותך.

בהצלחה.

 

וגם מתקשרת לחברה או לקרובת משפחה...

האמת היא שאין לי זמן... יותר מילד אחד ב"ה, טרם השתלטתי על הכביסה מפסח, שטפתי המון כלים משבת ועדיין יש בלאגן בחדרים... הייתי במקומך- משוחחת עם הבעל/קוראת ספר טוב/באמבטיה מפנקת/יוצאת לקפה עם חברה טובה/הליכה/אמנות/תפירה/סריגה...

עד שאני גומרת לשתוף הבית נכון להיום זה כבר 10 בלילה, אני קוראת ספר , רואה טלויזיה ונגמר הלילה שיהיה לך

בהצלחה, ואם בכל זאת משעמם לך את מוזמנת להתקשר אלי לפטפט,  את  יכולה לקבל את האימייל שלי ואעביר לך את הפל.

rochel6@walla.com

לשבת מול מחשב וללמוד משהו.

 

לא חסר

 

(אחרי שני שליש משרה אתמול במוצ"ש שינוצלו כדי לאלתר חצי חופש נחוץ בהמשך השבוע)

משעמם? תעשו משהו ביחד.

תצאו, תבלו, סרט טוב בבית, לא חסר.

 

 

מלווה מלכה!

אנחנו על העקרון לא עושים שום עבודה במוצ'ש.
מפנקים את עצמנו באוכל טעים-טוסט או פיצה שאנו מכינים.
מדליקים נרות, שרים ומנגנים שירי מוצאי שבת ובכלל..
בעלי קורא לנו פשוט נחת!

ממליצה!

לאכול ביחד כשהילד ישן . אחלה דבר.

כזה כיף!! כיף להשקיע אחרי שישנים (למי שישן... )

באוכל טעים וכיף

כמו מסיבה קטנה כזו..

מובא שאם מדליקים במלווה מלכה 4 נרות דוה''מ משתתף, אז אם כבר עושים מלווה מלכה אז תזכרו את זה!

הלוואי שאני הייתי מגיעה למצב כזה של שעמום במוצאי שבת ,ונראה לי שמה שהרבה מהבנות הציאו פה זה "מלווה מלכה"

שיש לך זמן בכלל להשתעמם במוצ"שים הקצרצרים של התקופה הזו...

משהו שאת רוצה ובע"ה יהיה לך גם ...גם אם יקח לך זמן להיפתח... אני מציעה לך למצוא קהילה שגם באה לקראת חדשים ועוזרת לקלוט , אנשים טובים ואכפתיים שלא יחכו שאת תיזמי אלא הם יזמו איתכם הכרות, הזמנה לשבת... שיהיו מודעים לקשיים. מוזמנת לקהילתנו הנפלאה! פרטים באישי.

יש הבדל בין רצון שיהיה לך דבר מה לבין קנאה במי שיש לו.

קנאה פירושה שאת רוצה שלא יהיה לזולתך דבר מה שאין לך, הרצון שיהיה לך משהו הוא טבעי ונכון ואין בו שום רע.

שאפתנות ורצון ליותר הן תכונות ברוכות וטובות שמביאות אנשים לפסגות ולהישגים.

הקנאה מפריעה.

 

תתמקדי במה שיש, וכך תוכלי יותר לשמוח בו, וזה יגרום גם לקצת "רגשי נחיתות" להיעלם. כי את תרגישי כמה טוב לך בדברים העיקריים, שלא תלויים ב"סביבה", לא פחות מאחרים. ולא תצטרכי "להשוות" כלל.

 

תשמחי בבעלך, בילדים, בשכנים. אל תחשבי כלל על מה שאין.

 

אלא מה? "תרשמי" לך בראש באיזה מקום, שאת מעוניינת בהמשך לגור במקום קהילתי יותר.

 

אם תסתכלי כך - אז גם הזמן שבינתיים יעזור להמשך. שהרי את תהיי יותר עם ביטחון, כי תהיי עסוקה בטוב שיש לך, בבנייתו. זה יבנה גם אותך. ואז יהיה לך יותר קל לבנות בעתיד קשרים חדשים במקום חדש.

 

אז את רואה שהקב"ה סידר לך בדיוק..  קודם הזדמנות להיבנות מבפנים, ואח"כ - בדיוק עם הכחות שתרכשי באופן טבעי - להסתגל ביתר קלות לחיים בקהילה כרצונך.

 

אז בינתיים תנהגי כמו כל נהג שנוסע על דרך נכונה. יודע שהוא במסלול - ונזהר לא להילחץ ולא לחשוב מתי יגיע.. נוהג באחריות ונהנה מכל רגע בנסיעה..

 

אל תסתכלי על אחרים כלל. ותדעי שכך תשגי ממילא מה שאת רוצה.

 

תשמחי.

 

 

 

ועם החשש מפני פיתוח קשרים חדשים.

כעיקרון חושב על גרעין תורני מסוים פה בעיר שאני מכיר, שפעילויות, משימות ושאיפות משותפות בו עשויות לעזור לביישנים בפיתוח קשרים. אשמח למסור פרטים אם אתם מעוניינים.

לילה טוב

 

עבר עריכה על ידי אין כמו אמא בתאריך כ"ו בניסן תשע"ד 21:21
את יכולה להתחבר לאמא של אחד הילדים מהגן שהילד שלך מתחבר אליו. ולהזמין אחר הצהרים את הילד עם האמא של הילד. לרדת לספסל בגינה ושם תפגשו בטח ילדים מהגן של הילדים שלך ותנסי לדבר עם האמא. זה לא מיד קהילה. תדעי לך שעל חברות בקהילה צריכים לעבוד קשה! וגם לא תמיד זה כזה כיף כמו שזה נראה בחוץ, לפעמים קהילתיות זה גורם לקנאה, תחרות, השוואות, גם אפילו העלבויות הרי לא תמיד מזמינים שווה בשווה את כל אנשים הקהילה, לפעמים גם בקהילה יש חברים יותר או פחות וכו.

קודם כל,

 תודה רבה לכל המגיבים.

היה לי טוב שעניתם מכל מיני כיוונים- מכיוון פרקטי-מעשי, מכיוון של עבודת המידות וכו'.

באמת אנשים טובים.

בס"ד

 

ברית הנישואין- גם של הרב גינזבורג

הבית היהודי- הרב שמחה כהן

ויש גם כמה ספרים של נעמי וולפסון

ביחד לאורך הפרשות- הרב משה אילן.  זה גם פ"ש וגם מדבר על סוגיות זוגיות

 

 

ב"הצלחה

ראיתי קצת, נראה טוב. וגם המחבר אדם מעולה...

הכוונה שהספר בנין הבית הוא של הרב בלייכר?

כי שמענו שזה של רב חרדי.

אני קראתי בערך חצי מהספר של "בנין הבית". בעיניי, שווה קריאה ואפשר לקרוא ביחד.

עם זאת, אני לא כותבת מזיכרון אז אני לא יודעת אם ממש כדאי לקרוא ביחד, או שזה פשוט אופציה (עבר הרבה זמן מאז שקראתי, וגם לא סיימתי כי הייתי עסוקה ואז שכחתי להמשיך ).

ואהבת לרעייתך כמוך

פרקי אהבה א' ו-ב'

רעים אהובים

ועוד...

של הרב מרדכי הס.

טיפה כבד אבל מיוחד מאוד ומחבר את הבית הפרטי לכלליות. ניהננו מאוד!

ספרו של הרב סולובייצ'יק, ''אדם וביתו'' הוא כתוב בשפה ברורה למדי. מומלץ בחום.
ספרים של הרבנית נעמי וולפסון ''ודבק באשתו''.
יש ספר של הרב הנזיר שנראה לי נקרא איש וביתו שלמדתי ממנו קטעים בלבד כך שההמלצה היא חלקית...
שני הראשונים מומלצים מאוד.

יין המשמח

 

על נישואין

אנחנו למדנו מעט ומאוד אהבתי.

היה מה לדון ולהבין, רעיונות יפים. בעלי טען שזה יותר וורטים אבל אני נהניתי.

התוצאות תהיינה מעניינות.

אני אשמח אם תוכל לשלוח לי את הסטטיסטיקה בסוף...

אולי תכתוב פה קצת יותר עחל עצמך:

איזה סגנון מה אתה מחפש, בצורה מפורטת יותר..

 

בנוסף-

יש שדכנית בשם בתאל גרינשפן בירושלים שהבנתי שהיא ממש טובה,

וחברות שלי גם נעזרות מאד באתרי שידוכים כמו שליש גן עדן,

אולי שם תצליח?

ocd, בשום אופן אינו סיבה למנוע בנין בית נורמלי ורגיל.

 

וה"יטפול התרופתי" הזה הוא גורנישט.. ל אמור לגרום כל בעיה. רק לעזור.

 

ואכן, ה' ישלח לך אשה טובה. 

 

רק שאתה עצמך באמת אל תסתכל על זה כ"בעיה". זה לא דבר שצריך לדווח עליו ב"דרמטיות".

 

ובטוח שיש לך הרבה מה לתת. 

והרבה בכלל לא עברו אבחונים. בשנים האחרונות זה נהיה במודה שנוטלים תרופות, אבל זה לא משהוא חדש. ומלא התחתנו עד היום. כך שזה לא כזאת בעיה כי עובדה שהרבה חיים איתה בכלל בלי לקבל טיפול.

דבר שני-זה יהיה קצת קשה להגיע למצב של הבעת רגשות ישירה, אולי קשה למצוא דרך עדינה וצנועה, לא מספק אותך הדיבור על הקשר? אולי אפשר להמתיק קצת את הדיבור "על הקשר", במקום-להגיד הקשר זורם וטוב ורציני, אפשר להגיד קשר אכפתי, חם... או להגיד האם אתם רואים את עצמכם מקימים בית יחד... לעקוף כאילו את הדוגריות, אם מישהו יגיד לך- "אני רוצה שתהיי אישתי", זו שפה צנועה יותר שמשמעותה כמובן "אני אוהב אותך" השמורה לאחרי החתונה, מניסיון.

זה לא מספיק?

 

צריך למצוא מילים נרדפות, למשל- אני מעריך אותך, חשוב לי מה קורה איתך, אכפת לי ממך, חיכיתי לפגוש אותך..? זה אומר הכל...  המון הצלחה!!

הבעת רגש היא חלק חשוב מכל מערכת יחסים, גם אם בני הזוג רק בשלב ה"דייטים".

חשוב שתדעי שהבחור לא אטום רגשית וחשוב שגם הוא ידע שלך יש רגש כלפיו.

זה הבסיס לכל מערכת יחסים. אפשר לדבר על רגשות ועדיין להשאר ברמה הצנועה ביותר.

 

אבל, בואי נהיה כנות...לגברים די קשה הקטע הזה של חשיפת הרגשות. בטח לרווקים (אבל גם לנשואים ). לכן, חכי עם זה קצת עד שהקשר ילך ויתהדק.

בדרך כלל, כשהקשר מתבסס השיחה על רגשות תגיע כבר מאליה...אני חושבת שלא נכון להגיע להחלטות רציניות כגון אירוסין אם את לא בטוחה ברגשות של אותו בחור כלפיך.

.

בנתיים תיהני ממה שיש, חכי בסבלנות לזמן המתאים. כנראה שהוא עוד לא הגיע.

 

 

אני חושבת שזה תלוי באופי ובסגנון הדתי של הבחור. אנחנו לא דיברנו על זה במילים מפורשות אלא רק כמו שאת אומרת- מעריך/מעריכה וכדו'.
אני חושבת שזה הגיע מתוך צניעות ועדינות נפשית.
אולי רק בשיחה האחרונה ממש לפני החתונה במילה-שתיים
והכל הגיע אחרי החתונה.
אני לא חושבת שיש בעיה לחכות עוד קצת, ולשמור את זה לרגעים המרגשים הראשונים ביחד
לא לבזבז את הראשוניות התמימה והביישנית לפני כן. לדעתי...

מזל טוב!

ואז סביר שגם הוא ימשיך את הנושא.

אבל זאת אך ורק בתנאי שיש לך משהו חיובי וטוב להגיד.

אם את לא מרגישה כלפיו שום דבר אל תתחילי בכלל וחפשי לך מישהו אחר שאותו תאהבי.

שלהבת,

אם את לא מדברת איתו על הנושאים האלה, איזו סיבה תהיה לו להעלות אותם בעצמו?

זה הרי ידוע שלבנים קשה לדבר בכלל ולדבר על רגשות בפרט.

 

אם את רוצה לדובב אותו ולהנחות אותו בעדינות אל הנקודה שבה הוא ידבר על המקום הרגשי שלו בקשר, את צריכה בראש ובראשונה לדבר על זה בעצמך.

"דברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב", כך אמרו חז"ל...

תחשפי בפניו חלק ממה שאת מרגישה ותראי איך הוא נפתח בפנייך.

זה תהליך מרתק, מניסיון...

(הכל בתנאי שאת באמת מרגישה את מה שאת רוצה לומר)

 

הייתי מרחיבה יותר אבל יש עוד דברים לדאוג להם ביום שישי...

שזה כן חשוב שהוא יגיד לה: אני אוהב אותך לפני החתונה, לפחות פעם אחת .. זה לא קשור לצניעות...

בהרבה דברים הגישה בחינוך הדתי-לאומי היא "אם לא מדברים על זה אז זה לא קורה".

בדיוק כמו שכתבת, על הגישה לבעלי נטיות הפוכות, או הגישה לחיי משפחה ועוד...

 

לענ"ד, זה נובע מחלל שנוצר, והתמלא בלית ברירה ע"י גישות שונות של החינוך החרדי.

במקום לפתוח בצורה בריאה נושאים כאלה בגילאי חטיבה-תיכון, מחכים עד גיל 22 (במקרה הטוב), ואז זה כבר מאוחר מידי.

אנשים מרכיבים לעצמם תמונת מצב מעוותת במקרה הטוב ושגויה במקרה הרע, על איך דברים צריכים להיות... ובשל חוסר בכלים מתאימים התמונה נצבעת בשחור ולבן...

 

במקום לבוא ולזעוק את הזעקה - קום ועשה מעשה.

לך בכוחך זה והושעת את ישראל.

(קוראת הרבה, אבל רק עכשיו החלטתי להירשם)

 

בתור אשת חינוך אני שמה לב שבהרבה מקרים אין לגישה הדתית שום אלטרנטיבה למה שהשתרש כבר, והגישות שהשתרשו הן לרוב חרדיות במהותן (כלומר שחור-לבן, ללא שום אמצע).

גישות אלו גורמות יותר נזק מתועלת, כי בסופו של דבר הן יוצרות קונפליקט בין הערכים שאנו מחנכים אליהם, לבין המציאות בפועל.

בעיה נוספת היא שגם הורים למתבגרים לא פותחים את הנושאים הללו מול הילדים, ונותנים להם לספוג את אותה תפיסת עולם "חרדית" שמערכת החינוך הדתית משדרת להם בנושאים אלה.

 

פתרון כרגע אין לי, למעט תקשורת בריאה בין הורים לילדיהם.

ברגע שפותחים את הנושא ונותנים לו איזה פתח של לגיטימציה, התופעה הולכת וגדלה.

לא סתם בחינוך הלא דתי זה נקרא "גאווה", ולצערי גם בחינוך הדתי הפתוח, שיש בו גישה של ,חיה ותן לחיות" ו"קבלת השונה", רואים שהותפעה הזאת הולכת וגדלה.

 

 

אם עד לפני כמה עשורים אפילו הדיבור על זה היה מוקצה מחמת מיאוס, ואותם מסכנים בעלי נטיות הפוכות הרגישו "מקולקלים" או סתם מוקצים בעצמם, היום זה טיפה שונה...

הדיבור היום לא הרחיב את התופעה, הוא רק חשף את המימדים שלה.

נפתחות קבוצות תמיכה לדרכי התמודדות, שלא היו פעם.

המודעות גדלה.

 

יחד עם כל זה גדלה גם ההבנה שזה קורה גם "בציבור שלנו" ואסור להתעלם מהאוכלוסיה הזו.

בציבור החילוני לקחו את זה לקיצוניות אחת, עם תופעות כמו "מצעד הגאווה" ועוד חולות רעות.

אצל האוכלוסיה הדתית תמיד קיימת ההתנגשות בין 'הנטיה' לבין הציווי האלקי.

 

ההבנה הזו, שהמציאות והאידיאה לא תמיד הולכות יחד, היא עצם הדבר החשוב.

 

הגישה החרדית, ברובה, מקדשת את האידיאה.

כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו עושים כרשב"י ועולה בידנו.

מה שלא כתוב בתורה לא קיים וכו'.

 

מן העבר השני, הפוסט-מודרניזם מקדש את המציאות, את הנרטיב.

איש הישר בעיניו יעשה, ורצוי עם סיפור כיסוי כמה שיותר מופרך.

 

הגישה הבריאה היא הגישה שבאמצע.

התופעה קיימת. אנחנו לא מעודדים אותה כי זה אסור, אבל גם לא מתעלמים ממנה, מתוקף "לא תוכל להתעלם" (כן אני יודע שזה נאמר על משהו אחר) ו-"לא תעמוד על דם רעך" (אחוזי ההתאבדות של קהילת הלהט"ב בציבור הדתי היא מהגבוהות בארץ).

כמובן שאני לא יודעת מה באמת ההשפעה , אבל להרגשתי, דבר שמדברים עליו מרגישים אליו קירוב, וההתייחסות אליו היא גם יותר קלה ופחות רופפת.

מן הסתם התופעה הזאת קיימת מאז ומתמיד, אבל האם במימדים האלה? מאז שהתחילו להתייחס לכך בשוויון נפש, מספר הגאים עלה. לא בדקתי אחוזים אבל מהסתכלות ברחוב או הבתקשורת (גם הדתית) כך זה נראה.

כל הדיבורים הפתוחים הללו על נטיות הפוכות רק מעוררות את הנוער לחשוב על עצמו

שאולי הוא כזה. פשוט להכניס ראש בריא למיטה חולה.

כשאני הייתי נערה/בחורה כל הדיבורים הללו בכלל לא היו לגיטימיים ולא העסיקו אף אחד.

פשוט היו אנשים שהרגישו אולי שהם פחות נמשכים.

כמו שברור לילד דתי שלא אמורה להיות לו שום תאווה לאכול חזיר וזה מחוץ לתחום התאוות שלו,

כנ"ל לצריך להיות לגבי התחום המדובר.

מדובר באיסור תורה חמור ולכן אין לו שום לגיטימציה !!!

ורע מאוד שגם בציבור הדתי לאומי שאני שייכת אליו יש מיעוט שלא מתבייש

להוציא את עצמו מהארון ולחשוף את נטיותיו החולניות. גם במכון פועה מודעים לבעיה ושמעתי שהרב בורשטין דיבר

על 5% מהאוכלסיה שיתכן שסובל מהבעיה.

עדיין אין שום לגיטימציה להגיע לידי מעשה.

אפשר ללכת בחדרי חדרים לקבל טיפול שיעזור בכל זאת להקים משפחה וללדת ילדים וזה אפשרי.

מוח שליט על הלב! להוציא את הלגיטימציה לגמרי ולהבין שצריך פה אתכפיא חזקה של המידות!!!

"ורע מאוד שגם בציבור הדתי לאומי שאני שייכת אליו יש מיעוט שלא מתבייש להוציא את עצמו מהארון ולחשוף את נטיותיו החולניות." (ציטוט מההודעה שלך)

פעם עצם העניין היה טאבו.

הפתיחות היום לא גרמה לכך שיש, באופן יחסי, יותר אנשים המשתייכים "לקהילה", אלא יותר אנשים שמוכנים לדבר על זה.

ההתפלגות היא אחידה, בקרב כל האוכלוסיה, וזה לא פוסח גם עלינו.

 

אז שח"ו לא נגיע לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, אבל ברגע האמת צריך שיהיו הכלים להתמודד עם זה.

עצימת עין, או אמירות כמו "אם לא היית נחשף לתכנים האלה זה לא היה 'מתעורר' אצלך" גורמים יותר נזק מתועלת.

הציבור חייב ללמוד לקבל את בניו ובנותיו, גם אם לא בהתלהבות.

הדחיה הזו, ההוצאה מחוץ למחנה, היא עיקר הבעיה, והיא גם מעצימה את הכל.

כי אם בחור 'עם נטיות' היה מוצא נחמה בקרב המשפחה והחברים, הוא היה מתמודד עם הבעיה ולא היה הולך למקומות כמו ה-"בר נוער" שעצם מהותם הוא העצמת הסטיה במקום ההתמודדות איתה.

 

תגובות כמו שלכם, ידידיי, רק מחמירות את הריחוק.

וכמו שאין לגיטימציה למי שנולד עם נטייה לכעסים ולהתפרצויות זעם, וברור לכולם

שאין  הכלה לנטיה כזו, ואדם כזה זקוק לטיפול נפשי שיעזור לו להתגבר על הנטיה הרעה הזו כך לגבי הנושא שלנו.

אין מקום להכלה ואין מקום לרגישות, וחובה לשדר לאדם כזה שיש לו נטיה לא טובה ושהוא חייב ללכת לטיפול ויתכן שיזדקק לטיפול לאורך כל חייו.

זה הניסיון שלו ועליו להתמודד איתו והחברה לא מוכנה לקבל נטיות לא בריאות כאלה!!!

אין מה להתגאות בנטייה כזו. צריך להחביא אותה ולהתבייש בה ולטפל בה.

הנגע הזה הולך ופושה בחברה החילונית המערבית באופן בלתי נתפש ממש והורס כל חלקה טובה,

בית שיש בו משפחה עם אבא ואמא וילדים שמשאת נפשם היא להתחתן ולהקים משפחה,זה הבסיס לעם היהודי 

מה השאלה פה בכלל? מה לא ברור בחינוך שכזה?

 

אני מסכים איתך בכל ליבי, שאין מקום להתנהגות כזו בהווי החיים היהודי-דתי, ולו רק משום שהדבר אסור בתכלית האיסור.

אבל מפה ועד להוקעת האנשים עצמם, ועוד כשהם מנסים להתמודד במקום להחצין, יש דרך  מ א ו ד  ארוכה.

לא דיברתי על קבלת התופעה, אלא על קבלת האנשים.

על הדרך של הציבור בכלל והמשפחות בפרט להתמודד עם פרט בעל 'נטיות'.

ומעל הכל, על כך שצריך לסתכל לבעיה בעיניים במקום לטאטא אותה מתחת לשטיח בתקווה שהיא תישאר שם (ומעולם לא נתקלתי בבעיות 'מטויחות' שלא צצו שוב, ובממדים הרבה יותר גדולים מהגודל המקורי)

אתה אומר שהתופעה קיימת באחוז מסוים, קבוע בכל האוכלוסיות, ויש מגמה של הסתרה שגורמת לחולים להתבייש ולהיות מדוכאים

היא טוענת שהנושא הוא פסיכולוגי, וככל שמדברים על זה יותר זה גורם לתחלואה יותר גדולה, ולכן אסור לדבר על זה בקול, כדי לא להדביק אחרים

 

יכול להיות הגיון בשני הצדדים, צריך פשוט לבדוק את המציאות, אבל אין טעם שתחזרו על עצמכם שוב ושוב...

 

ויש לי שאלה קטנה. מאיפה הנתונים של שניכם? מי אמר לך שהחשיפה גורמת\לא גורמת לתחלואה?

איך בעצם אפשר לדעת?

 

אפילו מחקרים קשה מאד לעשות על זה, כי מחקר מעצם טבעו הוא על אנשים שנחשפו... מלבד מה שהחוקרים בזמנינו חשודים מאד בנושא הזה, ואי אפשר להאמין לשום דבר שהם אומרים (וכמו שהוציאו את המחלה הזאת מה DSM שהוא ספר המחלות הנפשיות, בגלל שהחולים נעלבו...)

 

בהגיון יותר נשמע לי שהיא צודקת והחשיפה מגבירה את התופעה, כי הרי זה לא טבעי לחלות בזה, וזה מזכיר לי אנורקסיה, שגם היא מחלה שהאדם פוגע בעצמו, (כמו שהנטיות ההפוכות פוגעות בהמשכיות), ושם ברור שהחשיפה לתרבות הדיאטות גורמת לעליה תלולה בתחלואה

אלא גם על זה שאין מקום לנחמה ולא נכון לפי דעתי לדבר על זה כיוון 

שזה נותן לאנשים שהם אולי באמת כאלו ,יותר מידי את ההרגשה המוטעית שזה לגיטימי ושמותר להם לחשוף

את עצמם כי זו תופעה קיימת.

אז זהו בדיוק, שאפילו אם התופעה קיימת, אין מקום להרחיב את הדיבור עליה ומי שחושב

שאולי הוא כזה אז שילך לטיפול אבל שלא ירגיש חופשי לספר בציבור ואפילו במשפחה הקרובה שהוא כזה כי חשוב שיפנים שזו עדיין בושה גדולה וזו נטייה רעה.

צר לי ,היתה לי גיסה שהרסה בית . עזבה בעל ומזניחה 4 ילדים בגלל שקבלה הכלה באיזשהו אתר דתי

שבו אפילו הכירו לה בחורה דתית כחברה לחיים. שתיהן דתיות, הולכות עם שרוולים וחצאיות ארוכות.

חיות ביחד והממסד המשפטי מעדיף שהיא תגדל את הילדים ולא בעלה.

הילדים הולכים ונהיים מתוסבכים כתוצאה מהמציאות המתועבת הזו.

למה החברה שלנו מקימה אתר כזה? כשמתחילים לתת לנטיה האיומה הזו לגיטימיות- זהו מדרון חלקלק שכבר קשה מאוד לעצור אותו. אשתדל לא לכתוב יותר בעניין אע"פ שהנושא בוער בעצמותי ויש לי גם מעט הבנה בנפש לפי הסתכלות יהודית-חסידית.

לא מאמינה  לפסיכולוגיה המודרנית אלא א"כ מכניסים בה המון אמונה ויראת שמיים וגם אז לפעמים יוצא משהו מעוות.

 

כמו שכתבתי למשיח עכשיו, הדיון הוא לא סביב הומואים ולסביות אלא סביב הכלים שנתנו לנו במערכת החינוך הדתית לאומית. אני סובר שחלקם צריכים איזושהיא התפתחות וקצת שינוי ורציתי לדעת האם אני היחיד שחושב כך או שזה מחשבה שעברה לעוד אנשים.

 

על נושא ההומואים והלסביות אני לא מסכים איתך אבל זה דיון לשירשור אחר : )

גם חולה סרטן תאמרי לו שהוא חייב להתבייש בזה ולא לספר כי זה רע להיות חולה?

 

הוא חולה, הוא מסכן גדול. מקווה מאד שיהיה לו מי שירפא אותו

 

הסיפור שאת מתארת זה סיפור של מישהי שעשתה עם זה עבירות, ושאמרו לה שזה נורמלי ומובן.

(איך היא קוראת לעצמה דתית, אם היא חיה כך בחטא?, זה הרי איסור דאורייתא לאשה לחיות עם אשה, הזוי!)

 

זה לגיטימי להיות חולה בזה, כמו שלגיטימי להיות חולה בכל מחלה, ואף אחד לא יכעס על חולת סרטן למה היא חולה ושתתבייש לה

 

לא לגיטימי להיכנע לנטיה הזאת, לעשות עבירות איתה, לאמלל את הילדים שלך וכו'

כל אדם שנולד כזה לא בחר בזה , האמיני לי שהוא מאד היה רוצה להיות כמוך וכמוני לשאת אישה ולהוליד ילדים ...ובמקום זאת מה הוא מקבל ? יריקה בפרצוף טריקת דלתות הלבנת פנים.... מתביישת בשבילך על הדברים המכוערים שכתבת ...קצת ענווה לא תזיק לך!

את מאבדת את הכיוון בדיון על נטיות מיניות.

 

אני לא מדבר רק על זה ולא מדבר רק על "קידוש הנישואים המוקדמים".

אלו היו רק 2 דוגמאות מתוך המון נושאים שעם הזמן נופל לי האסימון שמערכת החינוך שאנחנו כל כך אוהבים (של הציבור הדתי לאומי) וכל כך מאמינים שהיא האלטרנטיבה הכי בריאה היא לא התפתחה מספיק. ויש צורך באנשי חינוך לא רק שילמדו לבגרויות אלא ידעו לתת כלים לילדים שלנו ולא להטמיע 4 שנים של תיכון שזה שחור ורע וזה לבן וטוב.

 

עזבי את כל הקטע על הומואים ולסביות זה לא הנושא כאן.

בהצלחה!

אבא ל...

תודה רבה.

אני לא איש חינוך אבל משפיע בתחום שלי.

יום נעים!

 

 

אני מכירה הרבה רווקות מאוחרות לקראת גיל 40 - לא משפחה ולא ילדים

לצערי אם לא מתחתנים עד גיל מסוים אז קשה מאוד להתחתן אחר כך

אני חושבת שעדיף להיות גרושה עם ילדים ולא במצב כזה

כמובן שרמת שמירת כל מיני דברים יורדת במצב כזה ושעון ביולוגי מתקתק והורמונים משפיעים על מצב רוח ובריאות

בקשר להומואים - מה שקורה לנוער חילוני שלדוגמא הם מנסים עם חברה בלי שום הדרכה מסודרת ולא תמיד זה הולך חלק אז הם חושבים שאולי הם צריכים לצאת מארון ומגיעים לבר-נוער ושם מישהו יותר מנוסה כבר משתמש בהם ומנתב אותם והלכו להם חיים בעצם

לא התחנכתי במוסדות דתיים ומה שהפריע לי תמיד שבאמת אין שחור ולבן- הכל אפור והכי חשוב זה כסף בלי קשר מאיפה הוא מגיע

בן אדם צריך עקרונות בחיים אחרת הוא יכול להגיע לכל מקום שסביבה תוביל אותו

יש דברים שאסור גם אם חבר נחמד החליט שמותר לו ויכול להיות שבאמת לא צריך קשר יותר מדי קרוב עם אנשים כאלה

 

נכון שכרגע האלטרנטיבה הכי טובה זה החינוך שלנו אבל זה לא אומר שאסור לרצות לשפר את הבעיות הקיימות.

 

שוב אני לא נכנס לדיון מתי להתחתן ועל ההומואים ולסביות כי זה רק דוגמאות להמחיש בעיה.

 

ערב טוב!

למדת על ערכים

וכשגדלת ראית שזה לא קל בחיים, ויש דבר כזה אדם שעושה עבירות חמורות והוא נחמד מאד עם חיוך מקסים.

גילית שיש אנשים שעושים מה שצריך ומתחתנים מוקדם ולדעתך זה עשה להם נזק

 

אז מה?

 

זה שיש קושי בחיים לא משנה את הערכים.. הערכים הם מה שהקב"ה אמר, לא מה שנוח לנו

 

אם ערכים היו נסיון לחיות את החיים בלי בעיות, היתה טעות בכל החינוך שלך. כיון שהערכים הם ניסיון לחיות לפי רצון ה', הדבר היחיד שצריך לבדוק זה - האם זהו באמת רצונו של ה', לא האם זה קשה\עושה נזק

 

לא מבין את ההגיון הפנימי של דבריך. למה ציפית למשהו אחר?

טמינת ראש בחול זה לא הפיתרון.

 

אני מעלה בעיה ואתה אומר לי זה לא בעיה.

 

אז לך זה לא בעיה ולך זה מסתדר חלק.

 

לי לא בא שיחנכו את הילדים שלי בצורה עיוורת ולי בא שלילדים שלי יהיה כלים להתמודד.

לא אמרתי שזה לא בעיה. בכלל לא הבנתי על מה אתה מדבר!

 

מה עיוור כאן. יש בחיים קשיים! חינכו אותך בילדותך שבחיים יהיה קל?!

 

אתה רוצה כלים להתמודד עם קשיים? זה התפקיד של מערכת החינוך - ללמד ילד מה לעשות כדי לפתור קשיים בחיים?

 

התפקיד של מערכת החינוך זה ללמד את הילד להיות מוסרי, לעשות את רצון אלוקיו בכל מצב, ולהבין שבכל מקרה כשהוא יגיע לניסיון הוא צריך לעשות את הדבר הנכון, אפי' אם הוא יותר קשה

 

מה שאתה מציע זה לא חינוך, אלא סוג של קאוצ'ינג שאתה רוצה שיעשו בבית ספר כדי להתמודד טוב יותר עם קשיי החיים

 

אפשר לנסות להקדיש לזה שעה בשבוע, אפילו שאני אתפלא אם זה יעזור

כלים להתמודדות לומדים מהניסיון, מהחיים עצמם, קשה מאד ללמד את זה בבית ספר

במצב שהיית אז לחשוף אותך לדברים אלו או אחרים זה היה נותן לך הנחות יסוד מוטעות.

אין מצב כמעט בחיים ולא רק חינוך שאתה אומר שהיית יכול לעשות את זה לו יכולת לקחת את הגלגל אחורה ולא רק בחינוך, אבל במצב הנוכחי שהיה אז לא בטוח שזה הה הדבר הכי בריא עבורך לכן צריך להתמקד בהווה.
אגב בחינוך ספציפית צריך לשים לב על דבר שהית יודע בא היו מסבירים לך לבד, שאז יכלו להסביר לך את זה בצורה אחרת מאשר אם היו מדברים על זה ברבים

 

נקוט כלל זה בידך, מה שהיה השגחה פרטית מה שיהה בחירה חופשית ותתחיל לעבוד שהחיים העכשווים שלך יהיו הכי טובים שאפשר.


לגבי הענינים שהבאת הבעיה ששטפו זה אותה בעיה שחשפו, עדיף שיתחתנו מהר מאשר יחשבו כל היום על דברים אלו או אחרים שכלשון חז"ל ,"כאש בנעורת"[=]נסורת , ויבואו לידי עבירות הכי חמורות 

יש מקומות שמלמדים איך להשליט את המוח על הרגש 

הומואים זו תופעה חולה. בזה החינוך צודק, אולי צריך ללמד איך להתייחס בפועל, אך בכך לא טע החינוך, ולא צריך לפחד להגיד את האמת. זה שבמציאות לא תכעס על הומו שאתה מכיר מקרוב לא סותר את זה שהוא חי במציאות לא בריאה.

לגבי נישואין בגיל צעיר- מסכימה איתך. העניין בנישואין אינו הגיל אלא הבשלות אליו, ועל זה צריך לשים את הדגש. גם אני מתקוממת מול הדגשת מספר ילדים ונישואין בגיל צעיר. ברור שככל שנישאים צעירים יותר אפשר להספיק יותר ילדים וגם הגוף מתאים לכך, אך מי אמר שאנו צריכים להספיק? מה הלחץ???

צריך ליידע שהשעון הביולוגי מתקתק, זו עובדה ושיקול אולי בהחלטה באיזה גיל להינשא,אך זה לא הכי הכי חשוב. ילדים הם רק חלק ממערכת הנישואין, ולא הגורם והסיבה העיקרית, לענ"ד. נכון שמקימים משפחה אך מוטב לעבור שלב שלב... להשקיע בהכנה לזוגיות, לתקשורת טובה ולהתמודדות עם שוני, מריבות, ואח"כ הרחבת המשפחה. לא אוהבת את הלחץ סביב הנושא.

לא מסכים שאפשר לדבר על עשרות אלפי בריאות של הקב"ה שנבראו בצלם אלוקים כ "תופעה חולה" אבל שוב זה לא הדיון כרגע.

 

מה שכתבת על נישואין זה דוגמא טובה לכלים וקו מחשבה שצריך להשריש אצל המחנכים של הילדים שלנו.

וכמו שכתבת בנושא הזה להתאים לכל מעגלי חיינו (יכול להיות שהורה מסויים לא יסכים אם תפיסה מסויימת אבל ככלל צריך להשתדרג קצת).

 

אחלה! תודה!

חינוך לערכים הוא נכון מאד. ואכן יש "שחור-לבן" בין רע לטוב, וגם מדרגות ביניים בין רע לטוב.

 

וזה ש"חבר שלך" בעייתי, עדיין לא משנה כלום. אם סתם יש לו בעיה, אז בי"ס אינו מקום ללימוד פסיכולוגיה לחבריו. מספיק שמדריכים שיש אפשרות לטפל בכל מיני בעיות, ומעודדים לשוחח כשנתקלים בקושי - ואת זה עושים יותר ויותר.

ואם הוא חלילה חוטא ממש - אין שום מקום לחנך ל"אפור" שחיתות עריות אינה "אפור", גם אם יש תקופות בהם דברים מסויימים נעשים פרוצים חלילה.

 

לגבי חתונה - זה שקר לומר שמחנכים "בישיבות ובאולפנות" ש"כמה שיותר מהר יותר טוב".

מחנכים להתחתן בגיל שכבר יש מוכנות ורצון, ועם זה לא "לסחוב" סתם. נכון מאד.

זה מה שמפריע לך?..  דומני שמפריע הרבה יותר האחוז המבהיל של רווקים שלא מוצאים שידוך עד גיל מבוגר, ומסתבכים יותר עם הגיל.

הודעה מנותקת מהמציאות.

 

[ולידיעתך, קבל עידכון: כשכותבים בפורומים, לא רק "עונים" לכותב - אלא כותבים מה שחושבים שטוב שיישמע, בדיוק כמו שהכותב ראה לנכון להביע את הגיגיו פומבית. ולכן הבקשה שאם זו "הרצאה וכו' " לא נענה - אינה רלוונטית. כל אחד יענה בדיוק מה שנראה לו חשוב לומר..]

 

 

ו..הערה כללית - מופנית לכלל הקוראים: לאחרונה צצות כאן בעיות שחלקן נראות "מוקרצות" בעליל. יש להן מכנה משותף די "לא נקי", והן תמיד מניק שמופיע לראשונה או "אנונימי". אני ניסיתי פעמיים לפנות לדוא"ל שממנו נכתבו כדי לברר, ולא נעניתי. אשר על כן, בלי שאקבע באופן נחרץ - אני מתייחס בסקפטיות להודעות אלו. קצת תמוה שרק מגיע מישהו, וכבר כותב בפורום כבקי ורגיל..  אם כי יתכן אכן שאדם משנה ניק חד פעמית. אבל בד"כ מיידע על כך..

 

 

 

 

אני חוזר על מה שכתבתי כמה פעמים:

הדיון הוא לא סביב מתי להתחתן או הומואים ולסביות, אלו היו רק שתי דוגמאות.

 

צודק לגבי "עונים".

 

"מוקרצות בעליל"- זה ממש דמגגוגיה מבחינתך "לשפוט" אותי כמוקרץ בגלל שלך אין התלבטות. אולי מבחינתך הכל ורוד ואין שום דבר להשתפר, לי זה מפריע. לך לא אכפת אין שום בעיה תתקדם להודעה אחרת. 

 

ברור שאני מישהו שלא בא לו לחשוף מי אני ועדיין לשאול שאלה.

אם ממש בא לך להכיר אותי אתה יכול לכתוב לי בפרטי.

אל תפסול כל ניק בלי עבר של הודעות בפורום.

 

הדבר הראשון - ממש לא לענין:

 

אתה הבאת דוגמאות (בעצם, רק שתיים) ל"שחור לבן". התייחסנו לעיקרון וגם לדוגמאות.

 

טעית בעיקרון (אכן טוב לחנך לערכים בצורה ברורה. ויש גם חינוך לכך שיש מקום להיעזר במקרה של בעיות); 

 

וטעית גם בדוגמאות, בשתיהן (וזה שאדם מביא דווקא דוגמה מסויימת - ואינו חש אי נוחות לכותבה, גם מראה משהו.. וזכות כל אחד להביע סלידתו מכך. זו בדיוק חלק מ"שטיפת המוח" שמנסים לעשות היום במדינה ע"י חוגים מאד מסויימים. הכל "לא נורא".. לא נכון - נורא ואיום! שחור-לבן! לגמרי. אח"כ מגיע החינוך איך לעזור להעלות את המציאות והאדם מסיבוכיהם. זה לא "אפור", זה לא "ערכים-בערך", אלא זה סעיף נוסף בחינוך). 

 

וודאי יש מה להוסיף בחינוך - מה שאתה ציינת זה לא הבעיות.

 

ב. לגבי "מוקרצות בעליל". כתבתי מפורש "חלקן" - לא התייחסתי ספציפית. יש דברים כאלה לצערנו לאחרונה יותר מידי.  אבל איני מכחיש שכאשר אדם כותב על משהו כזה, ומביא בדיוק "דוגמה" כזו כאילו זו "הבעיה" בחינוך הדתי, כשזה בדיוק ההיפך.. ב"ה שלא מציגים את זה כמשהו "לא נורא"...  אז אכן זה מעורר שאלה. ניק חדש, כותב בסגנון זה, וגם "בקיא" בהלכות פורומים (מה שאומר שהוא מכיר את המטריה). הייתי זהיר, וכתבתי שיש דברים כאלה.

אז זה לא בגלל עצם כך שמישהו מעלה הרהורים על חינוך...

 

כמו כן, לא כתבתי "עליך" - זו לא דרכי - אלא על ההודעה. וגם לא "פסלתי", אלא הפניתי שימת לב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לגבי הנטיות יש לתת מענה ולבנות כלים להתמודדות מגיל צעיר לא לטאטא מתחת לשולחן

 

לגבי הנישואין וילודה אמת צרופה השיטה היא לייצר בינישים ומיד או תוך כדי לייצר משפחות

 

אכן מציאות לא בריאה בעידן של היום

אתה טוען שכל אדם שהתחתן מוקדם יחסית הוא טמבל גמור ובלי זכות בחירה, אני מבינה.

אחרת אי אפשר להסביר את זה שהם התחתנו מוקדם...

 

 

נכון, יש מקרים שזה לא מצליח. אבל הם היוצאים מהכלל. לא צריך לעשות מהם כלל.

קצת פרופורציות, אנשים.

אני לא בטוח שהטענה שלך מדוייקת שאם היו מדברים איתנו על זה זה היה מתגבר.

 

אני מכיר אישית רק 4 חבר'ה כאלו ו 3 הם ממשפחות חבל על הזמן מהציונות הדתית.

מהחברים מהצבא ומהאוניברסיטה (שרובם חילונים) יש לי רק חבר אחד מהצוות.

 

הפחד הזה משיחה על נושא לא נעים יכולה ליצור בעיות.

 

לילה טוב!

שזה דבר ממש חשוב לבין מקרים יוצאי דופן שקורים בציבור?

 

מה אתה רוצה שיחנכו באולפנות ובישיבות שזה בסדר ותקין חד מיניות?

הרי זה אסור מהתורה ואנחנו כן צריכים ללמד ערכים!

ואין שום ערך במשכב זכר וכ''ו..

 

ולגבי החתונה בגיל מוקדם-

זה גם ערך, וזה גם מבוסס על דברים בעייתיים שיכולים להיווצר מבחינה הלכתית ואישית לאד ומר תורה ומצוות...

ובניית בית זה ערך עצום בפני עצמו

 

אז אני לא מבינה, הערכים שלנו ברוך ה' מבוססים על התורה, אז מה אתה מצפה שילמדו? ערכים אחרים??

למי שמתחתן מוקדם..

או שכולם 100% תקינים בנטיותיהם המיניות.

אותי לא חינכו שבעלי נטייה מינית הפוכה הם מפלצות..

 

גדלתי בחינוך דת"ל ועל אף שיש לי המון ביקורת בתחום, הבעיה שהעלית היא ממש לא הבעיה שלו..

תמיד הסבירו - שזוג שלא עובד על הזוגיות שלו - לא יהיה מאושר. (וזה ממש לא משנה באיזה גיל הוא התחתן)

ושנטייה מינית הפוכה היא בעיה נפשית, וצריך להשתדל לעזור למי שלוקה בה.

גם חינכו אותי - שלהפוך את הבעיה הנפשית הזו לדגל ולנופף בה ולהפוך אותה ללגיטימית -

זה פסיכי לחלוטין! נוגד את התורה וצריך לעצור את זה!

 

והכי הכי חשוב - חינכו אותי להבנה

שהתורה דורשת ממני גם חשיבה עצמאית ויכולת אבחנה של דקויות ואיזונים.. 

 

כולנו מתפכחים בשלב מסויים מהשחור-לבן, שבו אנחנו תפסנו את המציאות כילדים.

אבל זה ממש לא הדרך שבה חינכו אותנו.

 

בצורה נכונה ...

המפגש המעשי עם העולם הוא תמיד שלא בגדר המצופה לחלוטין,אם נתייחס לטווח הכללי של העולם הרי שבודאי לא ניתן לגאול (או לגזול) אדם מהתמודדות של הבאת הדברים אל הארץ.ישנן מורכבויות שלא ניתן שיאזכרו את כולן במסגרת חינוכית,כמו שלא ניתן להכין טייס קרב לכל תרחיש מלחמתי אפשרי.ואומנם זה עדיין עבירה,ואם תשים לב מדובר במיעוט קטן כל כמה שמנסים לנפח את התופעה (ואולי גורמים בכך לעוד מצטרפים כביכול)

אני בכל אופן לא מצליח להבין את המושג "שקר" לגבי המציאות הזאת,שחור ולבן זו בעצם יכולה להיות תופעת לוואי של התמודדות עם המציאות המורכבת שדורשת התפתחות (מושג שצריך להגדיר אותו,הכוונה היא לאורם של היסודות שלמדת !),אבל שקרים ?

בודאי שחתונה נמהרת או פזיזה איננה נכונה (בהערה כללית אלו מושגים כ"כ נזילים,אני מדבר על המציאות שאין שיקול דעת בצורה פשוטה וברורה),אבל אף אחד לא מדריך לצורה הזו,אולי (אני לא יודע) החברה משדרת את הצורך בזריזות מסויימת ולא נותנת את האיזון של שיקול הדעת במידה המספקת בעיניך,ואומנם לעומת הלך החברה כל דמות חינוכית תורנית תגיד ותדגיש שבודאי צריך שיקול דעת.אבל האם זה בא בתור אנלוגיה לציבור הכללי ? מה אחוז הגירושין שם ? מספרים לא נתפסים..

 

לדעתי, בעיית השחור לבן קיימת באופן אוטומטי אצלל כל ילד עד גיל 20 בערך. בלי שום קשר לתרבות שהוא גדל בה. במדינת ישראל הבעיה מעצימה בגלל הצורך להיות שייך למגזר מסויים ולהוכיח את שייכותך אליו, אם אתה דתי אתה חייב כל הזמן להיות נאמן לקודים הדתיים, אם אתה תל אבייבי שמאלן אתה חייב כל הזמן להיות נאמן לקודים התל אביבים,בתוך המגזרים ותתי המגזרים יש ה"אמיצים" שמעיזים לצאת מהקופסא (לא התכוונתי להומואים- שהם לא צריכים מידי הרבה אומץ במגזרים מסויימים, ובעז"ה שלא יהיה להם אומץ במגזרים אחרים, פשוט כי התורה אסרה את זה) 

הבעיה שלא מספיק לומדים את יסודות האמונה הפשוטים- 

בריאת העולם, הנהגת ה' את העולם תורה משמים,ודרך העברת המסורה ובניין ההלכה.

ברגע שהדברים הללו יושבים טוב בראש- אין בעצם שאלות יסוד קיומיות, אפשר להתבחבש עוד הרבה אבל התורה היא המכתיבה אם אתה מאמין בה, איך בדיוק תלמד תורה, וכל זה נשאר פתוח . אבל שאלות כמו משכב זכור- לא רלוונטיות ברמה הרעיונית, כמובן שכן ברמה המעשית, (איך להתגבר על הל תאווה, זה כולנו צריכים ללמוד, בין אם אנחנו הומאים ובין אם אנחנו סתם זולללי תרבות מערב ובין אם אנחנו סתם בני אדם שנולדנו עם יצר חיים והמשכיות) .

היום אנחנו מתמודדים עם התרת ההומואים, מחר נתמודד עם התרת פדופיליה- גם זה יהפוך להיות גאוה (ראה ערך ילדות קטנות בפרסומות). מחרתיים עם התרת גילוי עריות מכל סוג. 

אז מה, בגלל זה צריך להפוך את בית הספר למקום שכל היום מדבר על מין. עשינו סמינריונים, קראנו עם המדריכים מלא חומרים, למדנו חומש ויקרא עם כל רשימת האיסורים, נכחנו בבית הכנסת ביום כפורים במנחה. מה עוד צריך לעשות כדי שתרגיש שדברו אתך על זה??? 

אני מעדיפה לדבר על התמודדויות נוספות בחיים, וללמוד תורה בעוד מישורים.

לא מרגיש לי שאנו לא מתמודדים בדיבור ובשיח עם תרבות המערב. להפך, לי מרגיש שהגזמנו. אני חושבת שצריך לעסוק בהתפתחות האישית שלנו מתוך מקום של כבוד לכל סוג של רגש, מתוך אהבה אמיתית לעצמינו ורק כך יעשה ברור אמיתי . אבל עם כל ילד שלא אוהב כדורגל הוא דפוק, וכל ילדה שלא ראתה דה וויס היא מפגרת, אז אין לנו דבור אמיתי עם עצמינו.

קשה דרך פורום לייעץ במשהו כזה.

יש לציין שאני ביעוץ זוגי לבד כבר שנתיים כדי לבנות בי את המקום הזוגי....

 

והיא אומרת שזה החלטה שלי והוא נשמע לה מצויין!!!

חברה נמצאת שם רק בשביל לעזור לראות דברים באובייקטיביות.

בעיני לקשר זוגי טוב יש כמה פרמטרים
- תקשורת טובה
- הערכה, כמה אני אתגאה בה ליד אחרים
- מטרות משותפות, עולם ערכים/רצונות
- יכולת לממש את המטרות יחד
- משיכה
- נכונות לעבודה קשה

שאין שום אפשרות לייעץ בצורה כזאת

וזה ממש ניחוש פרוע

אני אישית מרגיש שזה יותר כן מאשר לא

וגם אם יהיה לך ספיקות אחר כך, היה שווה.

אבל מה שווה ההרגשה שלי? אני לא מכיר אתכם בכלל!

היא שדבר ראשון בחיים אל תשאלי אנשים האם מה שאת מרגישה זה חשוב או לא..
אף אחד לא יודע באמת.
גם אם הוא נשוי.
חשוב או לא זה דבר אישי ומשתנה.

אז מה כן?

דבר ראשון אל תבואי ביקורתית על עצמך ומה שעולה בך.
גם אם לכאורה נראה שאין סיבה לביקורת שלך כלפיו..מבפנים בטוח מסתתרת בקשה אמיתית.
בקשה או תחושה שלא מצליחה למצוא מקום או תשובה ולכן מתבטאת לא בצורה מתוקנת.

תשאלי את עצמך מה את מרגישה באמת בפנים. מה הלב זקוק כדי להתמסר ולהרגע.

אולי יש שם פחד.
חשוב לדייק גם ממה הפחד.

אולי חשש משינוי.

אולי פחד להישיר מבט מול המציאות בעצמה..ולהתמסר אליה.
לפעמים נח לנו להשאר רק עם חלום.

אולי חשש ממקומות בתוכך שלא מצליחים לבא לביטוי בקשר..

יש מלא אפשרויות.
וכשמזהים יותר קל לעבוד מול הפחד ישירות ופחות להפנות את העבודה לקשר ביניכם..מה שאת מרגישה שם זה רק ביטוי למשהו עמוק ופנימי יותר.

פתחת לי עוד נקודת הסתכלות....

באמצע פסח....

עליות ומורדות, הן חלק מובנה בתוך הנישואין. ועל זה צריך לעבוד.

 

חודשיים של קשר אינטנסיבי זה המון, חצי חתונה, לא פלא שיש עליות ומורדות.

 

על פניו נראה שאתם מתאימים, אוהבים, אל תלחצי מהזמנים שבהם יש קושי,

הם מופיעים מידי פעם.

 

תשאלי את עצמך, מה היה קורה לך אם הייתם מפסיקים את הקשר האינטסיבי הזה,

היית מתגעגעת או מרגישה שכך עדיף והקשר היה מתמוסס?

 

תחליטי לפי התשובה ....

 

בהצלחה רבה 

 

 

 

 

 

 

אהבה, בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, היא לא רגש, היא משהו על הגבול שבין הרגש לשכל

ולכן היא מושפעת משני הגורמים האלו: גם הידיעה וגם ההרגשה.

(וזו גם הסיבה שרבש"ע יכול לצוות עלינו "ואהבת את ה' אלקיך", כי אהבה מושפעת גם מהשכל ולא רק מהרגש)

 

ולעניינינו,

באהבה, כמו בכל רגש אחר, יש עליות ומורדות.

אבל באהבה בין בני זוג, שנובעת מבחירה, זה מורכב עוד יותר...

את מחליטה בעצמך אם לאפשר לחלק של הרגש להתחיל "להזיז עניינים".

(ולחילופין, את יכולה לצוות על השכל לרסן את הרגש במקרה וגילית משהו "בעייתי" על הבחור)

 

ופה טמונה הבעיה.

 

החלק הרגשי של האהבה הוא בלתי אמצעי,

אין לך שום כלים למדוד אותו, להעריך אם הוא טוב או לא, לרסן אותו...

ברגע שנתת לרגש להתחיל לעבוד, הוא לא מתחשב בדברים אחרים.

הקריטריונים שלו אחרים (ולענ"ד, עד היום עוד לא הצליחו לגלות מה הם)...

 

אז אחרי כל זה, תשאלי את עצמך מה את רוצה שייקרה באחד מהרגעים שבו את בשיא הירידה (רואה שחורות, כהגדרתך)

האם גם בשפל המוחלט את רואה את עצמך איתו ולא מסוגלת לדמיין את המשבר בלעדיו?

או שבאותו רגע את רוצה להעיף אותו לכל הרוחות ושיחפש לו מישהי אחרת?

 

או בקיצור, תנסי להכניס קצת "שכל" אל רגעי המשבר "הרגשיים" שאת חווה...

כי רק ככה בונים אהבה שתימשך, בע"ה, לאורך זמן.

שלא תתגרשו, ח"ו, עם המשבר הראשון,

 

את צריכה להזין את האהבה בהרבה ידיעה שזה זה, כדי לתת להרגשה לעשות את כל השאר...

שעם כל המגרעות שלו, (והוא לא היחיד עם מגרעות), הוא עדיין הבחור שאוהב אותך ורוצה להיות איתך.

ובגדול, מתוך מה שכתבת עולה שגם את רוצה להיות איתו...

 

אז שיהיה בהצלחה איתו,

ותזכרי תמיד שרגש מעצם מהותו הוא עם עליות ומורדות, בעוד שהשכל הוא פחות או יותר אחיד...

 

תחזרי לעדכן...

היא עוזרת לי מאוד!

 

ב. בירידות נראלי שבא לי להעיף אותו.... כן (אבל לא לאורך זמן...)

 

ג. א ני לא יודעת אם ״זה זה״ אינלי מושג....

 

 

 

זה ממש אולי לא נעים להגיד את זה אבל אני מסתובבת עם תחושה קטנה שאני צריכה מישהו ״יותר״...

 

הוא בעצמו אומר לי שאני הרבה יותר ממנו ובחלומות הכי מוטרפים והזויים שלו הוא לא חלם לקבל מישהי כמוני....

העניין של אי ההרגשה שהוא יותר ממך.

 

בעיני זה בסיסי מאד לקשר בין אישה לאישהּ

ומוסיפה שדווקא יצא לי לחשוב הרבה מאוד על הנקודה הזו (לא יודעת למה, זה ממש נתפס לי).

מאוד כדאי לברר את הנקודה הזו עד הסוף- האם את באמת "יותר" ממנו? (יהא אשר יהא אותו "יותר" בלתי מוגדר).

האם יש לך הערכה אליו? הערצה אליו?

כמובן, תמיד אפשר להתייעץ עם רבנים שמבינים בתחום שיוכלו יותר לעזור בנושא (רבניות, בעצם, יותר יתאימו ).

 

בהצלחה!

1. באופן כללי נראה מתאים.

2. יש, ויהיו תמיד עליות וירידות, עם ובלי קשר ל(כל)בן הזוג(פוטנציאלי)

3. בהצלחה.

וחתמתי על החתימה שלך

1. אני חושב שהבחור שלך לא יודע איך לזהות סימני מצוקה שלך. ואיך לגשת אלייך ברגעי משבר.

כדאי שתשתפי אותו. הוא יכול להיות ממש יעיל ברגע שתראי לו דרך קיצור.

 

2. כבדרך אגב ציינת שאת נמצאת בייעוץ (זוגי) אישי שנתיים. שיתפת אותו בנקודות התורפה שלך? נתת לו קצה חוט?

אל תצפי מבחור שמכיר אותך חודשיים, לזהות פתרונות שאפילו היועץ/ת שלך עדיין לא פתר בשנתיים(!)

 

3. מה שכן, כדאי שתבחני אפשרות כזו:

 

לפעמים המזל רודף אחריך אבל אתה פשוט לא נותן לו להתקרב אלייך...

בנות שמקבלות אביר על סוס לבן, חתונה על מגש של כסף--

חושבות שאולי מגיע להן יותר, ושהבחור המושלם הנוכחי הוא טרף קל מדיי.

 

ואז... מתקיים מקרא שכתוב:

"גבר רצוי - איננו מצוי

גבר מצוי - איננו רצוי

גבר מצוי ורצוי -- כבר נשוי!"

 

שיהיה בהצלחה !

בשעות הבוקר התדירות בערך כל 20 דקות

שעה פלוס כמה?
ומה המסלול שלו?מקרית 4 דוך לי'ם?

אבל בשעות באלה של הבוקר יש פקקים בירושלים וזה לוקח לפחות שעה וחצי.

והוא נוסע דוך

חנות קטנה- קטנה

(בין המעבר חציה לחנות כלי בית פלפל )

הייתי שם, זה ממש כוך וקל לפספס אותו. הוא מוכר קסיו ממש בזול (חנות לידו - כמעט פי 2) ובכלל מוכר שעונים בזול. ממליצה בחום לטובת הציבור (זה לא נקרא פרסומת, נכון? )

בתא ברח גאולה בתוך בנין חנות בשם אליאב הם יבואנים אין מה להשוות למחירי החנות כל הגישוקים במחירים מעולים!סגור בחוהמ

אבל יש לי שאלה אחרת. למה?

למה, כשידעת לפני שנים שיש כמה חסרונות שמאוד מפריעים לה, לא עשית כל מאמץ כדי לתקן אותם? (האמת אולי ניסת.. לא הייתי שם) ואם לא מצליחים הולכים ליעוץ. כי לפעמים אח"כ כבר מאוחר. גם אם מנסים לתקן חסרונות, כבר אין אהבה.

למה גבר/אישה חושבים ,שבן הזוג שלהם יקבל אותם כמו שהם, עם כל החסרונות? יש חסרונות שלומדים לחיות איתם.

ויש חסרונות שגומרים את אהבה!!

אהבה היא הכוח שמניע אותנו ....כל כך מצער לשמוע , אולי תראה לה את מה שכתבת?

כואב נורא

 

 

קשה בפורום לתת תשובות וכיוונים לדבר כל כך עמוק, כל כך רחב

 

תדע שאהבה היא לא מה שהעולם שבסרטים מראה שזה אהבה

אהבה זה לא הבזקים, כמו ברק, שאם יש - יש ואם אין- אין

אהבה זה דבר שמעוררים, ובונים, ומחזקים- וגם אם נדמה שאין- אפשר להתחיל....

 

שאלה בסיסית-

היא אוהבת את עצמה?

יש לה בכלל זמן ופנאי כדי לאהוב את עצמה? כדי לחשוב או להרגיש מה מאהיב אותה?

או שכל החיים היא עושה רק מה שצריך- לעבוד, לעבוד בבית, לתפקד, לעשות פנים של נחמדות....

 

 

היא יודעת שאתה אוהב אותה?

היא יודעת שהאהבה שלה אליך יקרה לך מאוד- ואתה מבקש את האהבה הזו?

היא יודעת ששווה לה להתאמץ כדי לעורר את האהבה?

 

 

 

ממליצה מאוד על יעוץ זוגי

משהוא מעבר למה שפורום או חבר טוב יכול לתת

 

מאוד להשיב את האהבה... חיסרון זו לא סיבה לא לאהוב, אך כשיש חוסר בתקשורת, וחוסר הערכה, לאט לאט גם הרגש נשחק... אפשר להתאהב שוב, אך מה היא רוצה לעשות בעצם? ואם אתה רוצה אותה תתאמץ מאוד לחזר אחריה ולשמח אותה וליצור קרבה נפשית גדולה וזמנים מיוחדים רק לכם...בהצלחה!!

כל עוד קיים רצון לבנות (מחדש במקרה שלכם) אפשר.

אהבה אמיתית צומחת הרי מהשקעה.

קחו צעד אחורה ותתחילו מחדש.

לקרוא את זה.

 

יש חיסרון במי שלא אוהבת מטעמים של "יש לך את החיסרון.. ואתה לא עושה..". אהבה התלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה.

 

ונשמע שזה לא היה כך תמיד.

 

תגיד לה שאי אפשר כך; צריך ללכת ביחד למומחה שייעץ איך משיבים את האהבה הישנה והאמיתית על תילה.

 

ואל תתלה ב"חסרונותיך", אם כי טוב להיות נכון לשפר מה שצריך, כל אדם.

 

 

 

ברוב או לפחות בהרבה מן המקרים זה כך, אפשר ע״י התקשרות יותר לקב״ה ולתלמידי חכמים וכו׳ כי בעצם אהבה היא אותו חבור נשמות שמהווה יחידה אחת, ולפעמים הרבה מסכים עם השנים התווספו אחד על גבי השני והביאו למצב הזה, אם מלכתחילה אף פעם לא היתה אהבה גם ייתכן להחיות אבל זה מורכב יותר, החשוב הוא לזכור שהאהבה היא אותו חבור נשמות ולא כל מה שמסביב וצריך להשתדל לעשות הכל בתקנת המדות והדעות, כדי להכין הקרקע להשיב את המצב למה שצריך להיות.

בהצלחה
חג שמח

זה עניין של עבודה
ממליצה בחום לגשת למטפל זוגי

לבינתיים מצידך- תשפיע אהבה ונתינה ותאמין בטוב שיבוא

איך?

 

 

 

והאם גם לפני הנישואים זה אותו דבר?

השאלה למה את ככ רוצה לאהוב? להעריץ?

שמחה נובעת מתוך שלמות,

שלמות היא מילוי החיסרון,

ואם הוא לא ממלא לך שום חיסרון... מה הטעם?

ואם יש חיסרון... האם ניתן להתגבר עליו ע"י מישהו אחר?

 

בקיצור...

תבדקי טוב טוב למה את רוצה לאהוב / לשמוח / להיות שלמה / למלא חיסרון.

 

"והנה השיר מורה על השלמות, שהשמחה וההשגה כשהן מצורפות, הוא השלמות האמתית, וכשהן במילואן ימצא השיר."

(עין אי"ה, ברכות א', פרק א' סימן ה, הראי"ה קוק)

בכמ... אני עדיין לא נשואה.

אז אני שואלת אם אפשר (או אם בכלל יש צורך) לעורר אהבה גם לפני החתונה?

יש מי שזה חלום חייהם

יש מי שרק זה יהיה סיבה מספיקה לזרוק אותו ולענות לא- גם אם קודם היה נראה ש-כן.... 

 

ויש רמות שונות של מקוריות

אין דומה יין וגבינות בקרחת יער- להצעהמ על הבמה בהופעת המונים של כל המגזר... 

מרגיש לי קצת מזויף

לכל אחת יש העדפה אחרת...
אני רציתי שיציע אבל בסוף החלטנו יחד תוך כדי שיחה.. משום מה תמיד מרגיש לי פספוס.. לעומתי יש שיגידו שזה הכי טוב. שוב, זה ענין של טעם..

- זה מתוק לשים תמונה בהתחלה.
- לעשות רשימה כללית של כל מה שצריך לעשות.
ואז בדפים הבאים להכנס לפרטים.
למשל-
אולם-
לכתוב נקודות שחשוב לשים לב כשבוחרים אולם- מקום מרווח לריקודים,מיקום הכסא כלה והחופה,תאורה,אפשרות לקיטרינג וכו..תאספי טיפים מאנשים.
להשאיר להם מקום להוסיף מעצמם.

-הצעות למאפרות,לגמח שמלות,לצלמים,ללהקות.

-רשימת ציוד לבית- גם רהיטים וגם אביזרים קטנים לבית.

-ולהשאיר דפים ריקים רק עם כותרת-
-צלמים/ להקות/דירות/ אולמות וכו..

-לשלב קטעים על זוגיות או פסוקים.ולקשט.

ולהציע להם שישתמשו במחברת גם כיומן משותף-שירשמו בו אחד לשני דברים.מזכרת מתוקה מהתקופה..אנחנו המשכנו לכתוב בה גם אחרי החתונה.

העקרון הוא לרכז מידע יעיל ושימושי שיחסוך להם להסתבך וירכז ויסדר הכל תחת מחברת אחת. ויחד עם קטעים וקישוטים זה כיף!

שחשובים פי כמה מאולם וצלם

כדאי שכל כלה תבדוק האם היא מחוסנת מאדמת, ותשלים טיפולים רפואיים וטיפולי שיניים אם יש צורך

 

היא שאלה על מחברת חתונה..מה הקשר לטיפולים רפואיים?

וגם לא מבינה מה הקטע -למה לעשות טיפולי שינים?מה הקשר לחתונה?

כשנכנסים להיריון זה מאוד בעייתי לעשות טיפולי שיניים בגלל חומרי הרדמה שונים. כדאי לוודא לפני החתונה שסיימת עם דברים קריטיים.

חיסון מאדמת- חשוב מאוד!!! ובכלל, ללכת לרופא ולעשות בדיקות דם כדי לוודא שהכל בסדר.

 

לגבי המחברת חתונה- לנו מאוד עזר שעשו לנו רשימות מפורטות לדברים שצריך לקנות. זה היה מחולק לפי נושאים: מטבח, אוכל לימים הראשונים, אמבטיה, ניקיון וכביסה, וכו'.

תחפשי באינטרנט- יש מלא רשימות כאלה וגם מחברות שלמות שאפשר לקחת מהם רעיונות.

אפשר להשאיר לה מקום בסוף המחברת לכתוב את מה שהיא לומדת עם המדריכת כלות שלה.

בהצלחה!

לחתונה? לחיים? לי למשל עשו חוברת מתכונים וברכות ממכרות וחברות ...מחמם את הלב

אני רוצה להוסיף שגם היום טוב לנו ביחד, הערכה עזרה הדדתית, וכל מה שצריך, אבל ברגעים הקשיים או סתם כך אחרי שבועיים שלוש שטוב לנו מתעורר לי שוב הפחד וההרגשה שאני לא יודעת אם אני אוהבת וכועסת על עצמי שכך מהרתי. האם כשאוהבים פשוט יודעים. ״וכשיש ספק, אז אין ספק״? תודה מראש

ואת אומרת שכן....

 

האם כולם יודעים שזה זה ? לא ! יש כאלו שמרגישים אבל לרב האנשים אין רוח הקודש

והרבה אנשים מתלבטים ולא בטוחים. איך אפשר להיות בטוחים?!

הדרך היחידה היא לפגוש את כל הבחורים בעולם ולוודא שהוא הכי מתאים

אבל זה שטויות כמובן 

מה גם שלפמעים ד' שולח לנו כזווג לא את המי שהכי כיף לנו איתו אלא מי שהכי מתאים לתיקון שלנו וכו'

ז"א לפעמים אנחנו דווקא אמורים לעבוד קשה כדי להתאים את עצמינו אחד לשני

(יש איזה שרשור עתיק מאוד שיש טענו שם שלקח להם 9 שנים \5 שנים עד שהיה ממש מדהים)

 

הכי חשוב לזכור שמד' אשה לאיש, ושזווג הוא משמים. אם נשאת לו הווי אומר שהיית אמורה להנשא לו

בין אם זה קרה מאורות וניצוצות ובין אם זה קרה כי זרמת לשם ובין אם כל סיבה אחרת

 

 

 

בתחושות שהיו לך מלפני האירוסין.
שכנראה לא עברו עיבוד ונשארו אצלך לא מבוררים..ואז כשיש רגע קשה את נאחזת בזה וחוזרת לספק שהיה..

זה מובן!
אבל זה לא אמור להיות כך.
כשמתחתנים כבר לא אמור להיות פחד- האדם נמצא מולך. הוא מפחיד?
את כבר בתוך החיים שלכם.הם מפחידים?

אחרי החתונה לא צריך בכלל לחזור אחורה ולחשוב מה היה ואיך הגעת לבחירה הזאת.
ברגע שזה כבר קרה זה רק רצון ה'.
ואת הכוחות צריך להשקיע רק בבניה יחד.

לא לשקוע במחשבות האם זה נכון או יכל להיות אחרת..אין דבר כזה!

זה נשמע שיש לכם הרבה טוב לצמוח מתוכו.
תזכרי שרק זה יצמיח אתכם.
וכל חיטוט בספקות מהעבר רק מרחיק אתכם מכל הטוב שמחכה לכם.

ואיני מדברת באויר.
אנו התחתנו אחרי קשר ארוך ארוך ומתוסבך..
ואין לזה שום משמעות מבחינתי היום.

שימי לב שאת מספרת על הקשר שלכם מתוך מה שהיה לפני החתונה..את חיבת להשתחרר מזה.
אולי להתיעץ עם משהי שתעזור לך להתנקות.

אני לא מאמינה ב-אם יש ספק אין ספק...

אצלי זה לא היה נכון בכלל.

היה לי קשה מאד להחליט וגם אני החלטתי מהר (סוג של...לא מהר בשבילו) כדי לא להפסיד אוצר שיש לי

לפעמים עלו בי מחשבות שאולי הכל היה יכול להראות אחרת, חתונה בלי לחץ וכו'

אבל עכשיו אני אומרת לעצמי כל פעם- שככה זה היה צריך להיות וזהו.

מה שהיה -היה ואי אפשר לשנות

ואם יש ביניכם דברים טובים, זה עוד יותר אמור לומר לך-זה הכי טוב וכל מה שהיה עבר וזהו,

צריך לחשוב איך הלאה, איך ממשיכים את החיים בטוב ובשמחה.

הוא העלה נקודה כאובה שבדקתי אותה לפחות עם חבר אחד שהוא לא נשוי אבל התופעה קיימת גם אצלו. יש תחושה שהיית יכולה למצוא משהו טוב יותר - והתחושה הזאת אוכלת מבפנים גם לפני החתונה וגם לאחריה. אני אציע לך נקודה מעניינת למחשבה שאולי יכולה לסייע -
אמרתי לאשתי מספר פעמים שבחיים לא חשבתי שאתחתן עם משהי כמותה. במבט ראשון האמירה הזאת נראית מאוד לא במקום, אבל במבט שני - אני חושב שזו אמירה מאוד רומנטית. אשתי הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי - היא הצליחה לשכנע אותי שהיא יותר טובה מהדמיונות שלי , עד כדי כך שזרקתי אותם לפח ובקשתי ממנה, ולא מאף אחד אחר, להנשא לי. והיא הסכימה. אותו הדבר עשה בעלך לך - הוא היחיד שהצליח לשכנע אותך שהוא יותר טוב מכל הדמיונות שהיו לך. תזכרי את זה. זה משימה מאוד קשה. הדבר הזה מייחד את אשתי מכל הנשים בעולם, אותו הדבר לגבי בעלך.
מקווה שהועלתי ולא חפרתי יותר מדי.
אמרתי את אשר על ליבי.

שאקבל מישהו יותר...

אבל ה' נותן בדיוק מה שאת צריכה ומה שמתאים לך בשביל למלא את התפקיד שלך בזה העולם.

 

שכל פעם בערב חג, עולות המחשבות האלו.

לא יודעת למה אבל זה פשוט ככה, סתם המחשבות על הזוגיות וכו', נראה לי בגלל שנתקלים באלבומים של החתונה, במכתבים, לא יודעת מה הסיבה, או סתם יצר הרע.

 

גם קראתי סקר שכמעט כל הזוגות שהתגרשו, ההחלטה או המשבר הסופי היה בפסח...

נראה לי שחג פתאום מביא אותך לחשבון נפש,.....

 

האמת שאני כבר היום לא נבהלת, זה חלק מהכנות החג...

תעיפי את כל הספקות הצידה. זה יצר הרע.

 

זה לא "גורל".. אם את תקבלי שזה בעלך, תשקיעי ביחס החיובי, תשמחי בו - זה מה שיבנה עוד.

 

את אומרת שטוב לכם ביחד - ב"ה. מההתחלה הרגשתם חיבור אמיתי, תקשורת טובה, משיכה ושמחה - יופי. כל החלומות שמא לא היתה מספיק "התאהבות", זה נראה סתם "עצבנות". אין איזה משהו "מיסטי" כזה - שזהו, "התאהבות" שכל הזמן מרגישים באותו גובה. מרגישים טוב זה עם זה, ובונים - והאהבה תלך ותתעמק בעז"ה. אם את כל פעם "מסתפקת" - אז זה אומר כביכול שכל פעם שנבנה, את נותנת לזה "מכה" מחדש..  אז לא. תקחי בנחת, אתם משפחה. טבעי גם ש"פעם בחודש" אשה "תרגיש קצת פחות" - לפי תנודות מצבה. 

 

את צריכה לדעתי להפנים שה"הסתפקויות" שלך אינן "נפעלות" מהמצב אלא פועלות עליו. אם תעזבי את זה ותשמחי שמצאת אדם כזה, ופשוט תסתכלי בנחת בעין טובה, תעסקי באיך להוסיף טוב - בלי ברומטר של "התאהבות", תרגישי מצוין.

צריכים לקרוא טוב טוב את הדברים שלך ולא למהר! בזמן האחרון הפורום מוצף הודעות כאלו וזה אומר דרשני. חברים יקרים זוגיות זה ל כ ל החיים פירוק החבילה הוא תהליך קשה ומורכב אז לשקול את כל הפרמטרים ובהחלט צריך להרגיש אהבה ומשיכה לפני החופה!
ובקשר אל שאלתך לדעתי את צריכה ללכת לייעוץ לבד ולשפוך את כל מה שאת מרגישה ומשם להמשיך כי פה את בוודאי לא תקבלי תשובה לכאן או לכאן....שיהיה המון בהצלחה

הרבה אנשים לא יתחתנו ככה בכלל 

אני ממש לא בעד להתחתן לפני שמרגישים שזה זה באופן חד וברור...זה יוצר אחר כך הרבה חיכוכים וחיים לא בריאים. צריך להרגיש שלמים מאד מאד לפני כניסה לחופה זה הצעד הכי משמעותי בחיינו וזה רגע קדוש וטהור צריך להרגיש חיבור אמיתי , אני מסכימה שלפני החתונה תמיד יש מריבות וכעסים כאלה ואחרים וזה טבעי אבל ספקות?!?! אם יש ספק המצב לא בריא ..!

לרב האנשים יש ספקות ברמה זו או אחרת לפני החתונה זה הכי נורמלי וטבעי שיש 

אבל מתגרשים בגלל חוסר התאמה! אז מה אהבה מועילה?

 

מצד שני יש הרבה שמאוד מסתדרים ואין אהבה, כמעט אין אנשים שמתגרשים בגלל חוסר אהבה!

 

ברור שצריך להתחתן כשמתלהבים ולא רק עם השכל, לא תמיד גם מה שבגיל 20 מתאים לגיל 40. סתם כי אנשים משתנים במשך החיים..

הרבה נכנסו לחופה היו שלמים מאה אחוז ואח"כ לא היה טוב, הרבה נכנסו לחופה עם ספקות ואח"כ נהיה 100 אחוז.

הלוואי והיה כללים ברורים ויכלנו לייעץ לרווקים. שמתי לב שכל אחד מייעץ לרווקים במה שהוא מרגיש שהוא נפל

 

אני מייעצת מתוך המקום שאני נמצאת בו...אני כבר 12 שנה עם בעלי והתחתנו מאד צעירים אבל זה לגמרי היה זה וידעתי שהוא האיש לטוב ולרע....וברור שאין תעודת ביטוח לכלום בחיים אבל כן צריך להרגיש ש״זה זה ״ לפני הכניסה לחופה - לגמרי צריך להרגיש את זה בכל איבר בגוף!!!

של ידיעה מוחלטת ברמה ושסה ובכל אופן חיים ביחד ונהנים 

אני מסכימה שצריך להתחתן מתוך ידיעה ברורה (עד כמה שיכול להיות ברור לאדם שהוא ממילא מוגבל במידה מסוימת). וצריך להבחין בין "ספק" לבין "חשש".
ספק זה להטיל באדם עצמו האם הוא בכלל שלי או לא וזו מחשבה שבעיני אסור שתהיה. חשש זה משהו אחר לחלוטין ולא משנה איזה חשש ואם הוא גדול או קטן. כי את יודעת שהעומד מולך זה זה והוא שלך. ופשוט עולים חששות שונים לגבי התנהלותו/החיים המשותפים/המשפחה וכד.
אסור בעיני להתחתן עם ספקות של "אולי זה לא האדם". ייתכן ואני קיצונית אבל זה לא נתפש לי בכלל להתחתן עם מישהו כשיש מחשבה שאולי הוא לא נועד לי.. צריך לנטרל את התחושות האלו הרבה לפני חתונה!

כי בדר"כ כשזה השידוך שלך, אז איכשהוא אדם נהיה עוור ולא רואה את החסרונות

כמתחילים לראות חסרונות, כנראה שזה לא זה.....

בהמשך למה שאמרה פרח בר, שצריך להרגיש שזה זה

עדיף שתעני תשובה שמתאימה לה ולא לפורום השני 

יש כזה דבר שקוראים לו יצר הרע והוא מגיע בדיוק בתקופה שלפני החתונה ועושה בלאגנים.

אם אנשים היו מקשיבים לכם אני חושבת שהם היו נבהלים ולא מתחתנים

אני מכירה כמה זוגות- וגם אני- שהתחתנו כשלצד אחד היה ספקות

ולא משנה איזה ספקות אלה

וחיים באושר ואהבה ושמחה! (בעז"ה עד 120)

 

אז זה ממש לא המתכון.

ויש כל מיני סוגים של אנשים, אופיים שונים.

יש שמתאהבים מהר

יש כאלה ש"בטוחים" שזה זה

ויש כאלה שעל כל דבר יש להם ספק

אפילו אם זה רק לקנות נעליים או בגד וק"ו בבן זוג.

אם תגידי לבן אדם כזה-אם יש לך ספק אל תתחתן, הוא עלול להשאר רווק לנצח

ואני לא מגזימה....

גם ככה יש הרבה כאלה היום של"ע מתקרבים לזה...

והכל בגלל דמיונות.

למי שמתחתן צעיר קל מאד להגיד- כי לא היה לו הרבה להתלבט

הוא לא היה צריך לעבור הרבה משברים בשביל שיהיו לו יותר מדי ספקות בחיים.

 

באמת שיש הבדל בין הדברים אבל מכירה מספיק אנשים שלא היו בטוחים ב 100% 

והתחתנו וסבבה רק מה לוקח יותר זמן להתרגל ולהשתחרר מהחששות

מוצאים את הדרכים להסתדר

זה לא מציאותי. אולי את כזאת, וזה נדיר מאד.

או שאולי גם בסרטים זה קורה, סליחה..

 

יש הרבה אנשים שמתחתנים עם ספקות אחרי שהם החליטו שזה מה שטוב להם וזה מה שהכי יעשה להם טוב בחיים.

מתוך בחירה!

לא מתוך התאהבות או "אהבה"

(אני בכלל לא חושבת שיש דבר כזה אהבה לפני החתונה... אפשר רק לדמיין שזאת אהבה...

אהבה באמת-מגיעה רק אחרי! לפעמים אפילו לוקח לה קצת זמן.)

 

לא חסר שיהיו ספקות על מלאאא דברים לפני החתונה- חתונה זה דבר די מפחיד ומלחיץ גם ככה.

אז עוד לחשוב שצריך להגיע אליה עם איזה ידיעה ברורה... הצילו.

 מסכנים אלה שיחשבו ככה...

 

 

לשמוח בזה ולא לראות כמובן מאליו שכזה בעל יש לך וזכית להכיר.

תתמקדי באיך לבנות את ביתך באהבה ונתינה ולא לתת לספקות לאכול אותך.

נישואין זה דבר חי ונושם, שאפשר להצמיח ולרומם או חלילה להרוס.

לא- אמת או שקר האם היה עלינו להינשא או לא.

העובדה היא שהתחתנתם.אז למה לא להתקדם עם זה ולהשקיע ולהצמיח כל הזמן??

את כותבת שהיה טוב ועדיין, זה מה שחשוב.

בע"ה שה' יברך אתכם באושר ובאהבה ובשמחה זה בזה!

 

דבר ראשון תודה לכולם על התגובות, אני מסכימה עם הרבה מהדברים וחיזקתם אותי באמונה!!! אני מאמינה שה׳ צעד איתי כל צעד לחופה. ואני גם מאוד מסכימה שצריך להסיר את כל הספקות לפני החתונה, כי זה מה שמקשה עלי עכשיו שאני אכזבתי את עצמי. אחרי שלא הקשבתי לעצמי לפני החתונה, הייתי צריכה עוד זמן, ולכן משהו בי לא מוכן לאהוב, כי לא הייתי מוכנה עדין כשהסכמתי, ולא הצלחתי לעצור את התהליך, לעצור ולנשום, ולראות אם אני באמת אוהבת אותו. אבל במקרה שלי ברוך ה׳ טוב לנו ביחד וזה מזל, למרות שהקשיים שקיימים אצל כל זוג. אבל אני ממליצה לכל רווק ורווקה לחכות בסבלנות שהספרות יתבהרו ולא להתחתן כשיש ספקות, כי לא תמיד זה עוזב אותנו אחר כך. אשמח לשמוע ממשהו שהיה לו ספקות גם שנים אחרי החתונה והצליח להתגבר על זה לגמרי. בכל מקרה בעלי ואני התחלנו ללכת לטיפול זוגי השבוע. תודה על העזרה.

"מחדש" - אבל בידיעת התוצאה הסופית..

 

תתאהבו שוב, בנחת ובצורה מבוגרת ובשלה יותר..

"יצאנו חצי שנה והיה לנו טוב ביחד, חיבור אמיתי, תקשורת טובה, משיכה, שמחה" אם זה לא מספיק

זמן והתאמה אז מה נשאר?

 

שנית, וללא קשר לזמן,  גם אם הייתם יוצאים 5 שנים זה היה עלול לקרות, אתם עכשיו נשואים,

שפרו את הזוגיות שלכם ותביאו אותה ביחד לגבהים  שאין בהם ספקות, זה תלוי בכם ולא בזמן או במקום

או בדברים חיצוניים אחרים .

 

בהצלחה.

בדיוק כפי שהיו צריכים לקרות.

ושאתם נשואים אחד לשני, לא בגלל שיכולתם להחליט אחרת..

אלא כי כך היה צריך להיות!

 

אני ממליצה מאוד - לקרוא את התורה הראשונה של הרב יצחק בסדרת הספרים "יין משמח"..

"מה' אישה לאיש".

 

פעם הקלדתי את כולה כאן באופן מסודר מאוד... חיפשתי שעות אבל אני לא מוצאת..

אז פשוט שולחת אותך למקור.

 

בהצלחה אהובה!

 

תודה, אברר ואלמד.

ב"ה.

אבל המדריכת כלות שלי אמרה לי לפני החתונה (וגם קראתי את זה)

שכתוב שמרגע שנכנסה תחת החופה נודע לה שזהו זיווגה.

אז זה הזיווג האמיתי שלך אם התחתנת איתו...לא צריך לדאוג.

 

בכל מקרה מומלץ מאד להזכר ולכתוב-(חשוב מאד לכתוב, לעצמך) את כל הדברים הטובים שאת רואה בו

ושראית בו לפני החתונה. תכונות טובות, מידות טובות, התייחסות טובה אליך, איך הוא מפנק אותך וכו'.

זה נותן פרופורציה ושופך אור וטוב על המציאות.

 

בהצלחה רבה!

זה קורה להמון אנשים וממש אין מה להתרגש מזה...

שמעתי שאומרים שלרוב הזוגות לוקח שנים עד ששלמים עם ההחלטה באמת..

חשוב מאוד מאוד לזכור שאחרי החתונה אסור בשום אופן לשאול האם אנחנו מתאימים או לא..

צריך להסתכל קדימה ולחשוב כל הזמן איך אנחנו מעצימים ומחזקים את הקשר ואיך שומרים על השמחה, ולחשוב רק דברים טובים אחד על השני.. וגם אם לפעמים יש קצת ספקות בלב לא להיבהל ולזכור שזה רק יצר הרע..

 

טיפ קטן: כשאת מתחילה להרגיש לחץ, קחי רסקיו. זה טבעי ולא מזיק וזה עוזר ממש!! מניסיון... 

 

כל הכבוד שהתחלתם ללכת לטיפול! 

 

בהצלחה! 

הרבה הרבה שמחה!!