אם מישהו יכול לעזור, תפנו אליי במסר אישי או תגיבו.
תודה מראש!
של הישיבה.
מזה ההדרת נשים הזו?
אם לא מתאים יש שם אולפנה אולי יתנו לך לשון בפנימיה.
יש שם מלא ביתאלנקיות...
כפי הכינוי שלי כך אני מתביישת במעשיי.
ותכף אסביר מדוע.
אני כשנתיים נשואה
בשנה הראשונה , לא אהבתי את בעלי ולא יכלתי להתרגל ללמציאות שהתחתנתי איתו.(פשוט חשבתי ודמיינתי לי בראש מישהו אחר לגמרי, לא השלמתי עם המצב).
בפרט שהוא היה בקצה השני של האופי שלי זא' קיצוני באופן דרסטי שתי סוגים שונים.
כאן הנקודה שאני די מתביישת במעשיי, הייתי כל-כך מיואשת ולא מרוצה מהחיי נישואים שלי,
שפשוט בטעות יצא לי לדבר עם גבר זר, ואף חטאתי במעשה מגונה.
הבנתי שעשיתי טעות חמורה, ושבתי בתשובה.
שאלתי את הרב מוצפי מה עליי לעשות,
והוא אמר לי לצום יום , וכך עשיתי, ולא שבתי על מעשיי.
אין איסור להמשיך לחיות עם הבעל - אם הוא אינו יודע- כך הבנתי כל הזמן.
אבל כל פעם מגיעה בי מחשבה שפשוט הורגת אותי,
היצר הרע בכל ליבו רוצה להרוס אותי,
ואז אני אומרת לעצמי, יכול להיות שבאמת הוא לא ראוי לי
אחרי מה שעשיתי , ואולי בכלל אסור לי לחיות איתו (אע"פ שהרב אמר לי לצום, ושזה נקרא תשובה).
אני לא יודעת מה אני צריכה לעשות ומה פסיכולוג יכול לעזור....לשכוח מזה ולהבין שזה הבעל שלי למרות שחטאתי לו פעם אחת!
של הסיום - בלי להתייחס כרגע לרצון לעודד - בפרט כשהוא נכתב באופן פומבי, אין לו מקום.
"תמשיכי לחיות בכיף" - זו לא צורת ביטוי שכותבים אחרי דבר כזה. גם אם אדם רוצה לומר שאחרי מה שאמר הרב פלוני, אז צריך לנקוט בדרך שאמר.
הסגנונות האלה עצמם, הם הגוררים כקונטרה-מאזנת-מוסרית את הסגנונות עליהם העירו.
(עדיף מישהי שאפשר לראות עבודות שלה בפייסבוק כדי להתרשם מהסגנון...)
תודה רבה!! 
מעולה!!!
מגיעה לאיפה שאת רוצה...
בהצלחה!!
ירושלמית.אחרונהשבזמן חז"ל תוקנה ההלכה הזו מפני שהם באמת היו קרובים למקדש ואמירה כזו היתה עלולה להתפרש לשם קרבן.
היום מי שמכריז ש"את הבשר הזה אני קומה לכבוד פסח" אפילו לא מעלה על דעתו שהוא נועד לקרבן וכד'
אז קצת מוזר לי
זו הבעיה ולא קשור מה המרחק מהמקדש
הרי גם השו"ע היה 1500 שנה אחרי החורבן ולא אמר את דעתך
וזה לא כמו נדרים שהלך אחרי לשון בנ"א אלא שלא יחשב שמקדיש שחוטי חוץ
על סמך העובדה שאין לון זו שגורה בפינו.
אני רוצה לשאול שאלת תם
מה באמת הסיבה שממשיכים לשמור על זה כיום?
למה שום בי"ד לא משנה את זה?
שוב בלי להיכנס להשקפות מתירנייות, ע"פ רבני קו ההר למה לא מתירים?
ארי״ק-ראשי תיבות של שמי.
חז"ל גזרו מדרבנן שכל הנידות כספק זבות ולכן צריך לספור שבעה נקיים.
וכיוון שחז"ל גזרו, כדי לבטל את זה צריך בי"ד שגדול בבניין ובמניין (נראה לי שכך זה מוגדר בחז"ל).
אם אתה ממש חייב, יש פסק של הגרש"ז אויערבך (אפשר למצוא בקובץ 'סיני') שמתיר לא לספור שבעה נקיים במקרה של רואה בשפופרת, במקרה שא"א להטהר אחרת, עיין שם באריכות. אגב הרב שולל את האפשרות לבטל את שבעה נקיים סתם.
עקב התנגדות חריפה לפסק, הרב גנז אותו.
עיין בשרשור הקודם. הסברנו שם.
זה לא קשור ל"רבנים" כאלו או אחרים.
אין כל סיבה "לשנות". אותן סיבות שבגללן נהגו כך - קיימות גם היום (ובכלל, "שבעה נקיים" זה דין דאורייתא. יש מקרים שלא. אבל ההבחנה אינה ניתנת להתבצע היום - ולכן למעשה היום, ממש באופן מעשי כל ספירה כזו יתכן שהיא ממש דין תורה.).
בנסוף, אין כח לאיש לבטל מנהג שנהגו בנות ישראל להחמיר על עצמן ונקבע כהלכה פסוקה. זה בקצרה. כל השאר - גם נכתב שם, וגם צריך קצת יותר ללמוד בשבילו; ופורום אינו יכול תמיד למלא גם את התפקיד הזה..
השאלה שאלה לגיטימית בהחלט ולא ע"מ לקנטר.
מדוע אנו ממשיכים לשמור על זה היום?
אמנם נעשה קודם לנשמע, אך אם אבין את הטעם יהיה לי יותר קל..
שאכן השאלה היא טרולית..
אבל אתה פשוט עקבי, ואפילו מבחינתי זה כבר מגעיל.
קנה לך רב!! ולך לשאול אותו את כל השאלות שלך.
קנה לך חבר!! ופנה אליו עם כל השיתופים בתחומים הקשים לך..
לא צריך להתעסק בכל מה שקשור לאישות וזוגיות בפומבי.
אפשר להשאיר קצת לעצמך ולצינעה..
ומוסיפה- שאלת שאלה. קיבלת תשובה, אפילו כמה תשובות. די, מספיק. למה צריך להמשיך לחפור בנושא?
ושוב, אם יש לך קושי אישי מהותי- תפנה לרב שיישב לך אותו. נראה שהתשובות שקיבלת כאן לא סיפקו אותך.
והייתי שמח לשמוע אם למישו יש הסבר שיתיישב על הלב.
זה שזה גזרה זה אולי גורם לי לשמור נגיעה ואפי' את החומרות של הושטה וכו'
אבל לא עוזר לי להבין אותה ולאהוב אותה.
ברור שאני ימשיך לקיים אןתה למרות הכל אבל אם יש סיבה אז למה לא לשמוע?
ממש לא נשוי ולא נעליים.
הניקים הנוספים שלו הם:
מושה זוכמיר
לי-שי
בענץ
ידע הציבור וייזהר.
היי
אני נמצאת פה כבר כמה זמן, לעיתים כותבת מאנונימי
שכחתי מה הסיסמא של הניק שלי אז פתחתי ניק אחר, ואני רוצה להתייעץ בנושא שהייתי מעדיפה להתייעץ בפורום נשואות, לא כי זה נושא אישי מדי אלא כי אני רואה שמסתובבים פה כל מיני סוגי אנשים ובפורום נשואות זה יותר מסונן ממה שהבנתי.
דרך אגב נא לא לחשוד בי בגלל שאני מניק חדש, אני מוכנה למסור למנהלים שם, כתובת, טלפון, תעודת זהות אפילו, מה שיתבקש![]()
ואני מאוד חזקה מבחינה דתית.
אשמח לדעת לאן לפנות, תודה!

על כל ניק שנחסם אפשר לפתוח שניים..
ככה לפחות שנשאר באותו ניק יודעים שזה הוא..
נגיד אני מי שלא רוצה לדבר איתי לא תדבר, אבל אם יחסמו אותי אני פשוט אפתח ניק חדש ולא ידעו להיזהר...
וגם לחסום כתובת IP לא כ"כ אפיקטיבי, קצת מציק ולא יותר..
יש תוכנות שעוקפות את החסימה,
וגם תמיד אפשר להיכנס ממחשב אחר..
בקיצור לא לחינם נכתב בראש פורום הריון:
פתח/סגור שרשור
האינטרנט יכול להיות מקום נהדר.
ניתן לכתוב בו באנונימיות - ועל כן להעלות נושאים שבדרך כלל אין לנו הרבה אפשרויות לשוחח עליהם.
יש בו המון אנשים - ועל כן ניתן לקבל מגוון דעות.
היתרונות של האינטרנט עלולים להוות גם חסרונות.
יש בו המון אנשים - ועל כן עלולים להיות גם אנשים שאתן מכירות (השכן שלכן, או חמותכן ;)). כדאי לבחור בכינוי סתמי שלא מסגיר פרטים אישיים עליכן.
יש בו המון אנשים - ועל כן צריך לזכור שלנו, לכותבות, אין שליטה על מי שקורא את ההודעות. למשל, ילדים. אני אישית חושבת שאין זו אחריותנו לדאוג לכך, אבל יש שחושבות אחרת, וכל אחת תפעל לפי אמונתה.
יש בו המון אנשים, וניתן לכתוב בו באנונימיות - אנשים בעלי כוונות לא טהורות עלולים לנצל את האנונימיות, ולנסות וליצור שיחות בנושאים שהצינעה יפה להם. עם הזמן אני מקווה שכל אחת תפתח אינסטינקט לזהות סימני אזהרה.
אני מקווה שנשכיל לנצל את היתרונות, מבלי להיפגע מהחסרונות, ולהנות מהאפשרויות שיש לפורום להציע לנו!
אנא - הרגישו חופשיות להייעץ איתי גם במסר אישי בנושא הזה, ובכל נושא אחר.
נראה שבתגובותיי האחרונות הצלחתי לגעת ביותר מידי עצבים חשופים של גולשי וגולשות הפורום.
באתי לבקש מחילה מכל מי שפגעתי בו, ובפרט מהרב דן, מופים ובית שמאי.
לא באתי לזלזל באף אחד והטח שלא במה שקבעו רבותינו לפני כמה מאות שנים.
הדבר היחיד שרציתי לעשות הוא רק לגעת בנקודה ספציפית של היתרים נקודתיים והבסיס שעליו הם נשענים.
ושוב סליחה
חג כשר ושמח.
לא פגיעה "בי". כל מה שכתבתי אין בו שמץ נגיעה אישית שלי; הכל מצד כבוד אומתנו וחכמיה והליכותיה, וכבוד אלו פה שמתאמצים על קיום אורחות חייה בנאמנות ושמחה ומסירות.
ב. מודה ועוזב ירוחם. גם זה חלק מהמידות הטובות שנקבעו בעמנו בהמשך מהדבקות בתושבע"פ ובהדרכת חכמיה. יישר כח. חג כשר ושמח לכולנו.
ואני מתנצל אם בדבריי פגעתי בצורה כלשהי. ניסיתי להתנסח בצורה שתהיה ברורה שהיא עניינית, אבל לפעמים דברים כאלה לא "עוברים מסך" כמו שצריך.
חג כשר ושמח!
תנו לו ח"ח
שלום.
איזה מיסי יישוב לגיטימי לדרוש?
עכשייו שאני מברר על קליטה ביישובים אני מגלה שיש כל מיני מיסים מוזרים..
ביטוח בריאות וביטוח חיים ומס אנטנה.. ככה זה בכל יישוב?
בעיירת פיתוח קטנה עם אופי של יישוב. אם זה מעניין אותך, ארחיב.
כל זוג בוחר אם להתכופף ולשלם כל מיני חשבונות ומיסים לא לגמרי מוסדרים ובכלל לא חוקיים
או לוותר ולא לגור שם.
אם מדובר בתוספות לא משמעותיות, ואתם כן מתחברים ליישבו בכללו- לכו על זה
הכי גרוע, תמיד תוכלו יום אחד לקום ולהכריז שאת זה וזה אינכם מתכוונים לשלם.
אם תעשו את זה כקבוצה, יתכן וגם תצליחו
מיסי שמירה מס בי"הכ ומיסי קהילה( יכול להיות על הוצאות טישו השירותים במרכז ועוד כל מינים דברים שהיישוב צריך..
סה"כ זה יוצא 300 ש"ח.
מיסים ביישובים מעבר לארנונה הם לא חוקיים אם אתה רוצה פירוט בשמחה בפרטי. אנחנו גרים בישוב וע"פ חוק לא שילמנו "מיסי כניסה" וכל מני דברים כאלה אבל שוב, זה נורא משתנה ותלוי במלא דברים בגלל זה עדיף בפרטי
הכספים שהיישוב מקבל מגורמים שונים לא מספיק לצרכים שונים של התושבים.
לדוג': לשמירה, לגינון, לאירועי תרבות, לרב ועוד.
לכן ישובים גובים מהתושבים סכומי כסף לפי החלטות של איזשהו וועד שמורכב בדר"כ מתושבי המקום, שגם הם צריכים לשלם את המיסים.
לכל יישוב יש את הצרכים שלו ואת ההחלטות שלו, השאלה כמה יוצא בסה"כ לשלם, האם זה סביר מבחינתך או לא. זה החלטה שלך היכן לגור, אבל נראה לי שברגע שמחליטים לגור במקום מסויים צריך לקבל את חוקי המקום.
אחרי שמתאקלמים במקום לפעמים רואים את ההצדקה של המיסים ולפעמים לא. ואז יש דרכים לגיטימיות ללחום בזה כמו, לבחור בבחירות הבאות לוועד אנשים עם דיעות דומות לשלך או לנסות להבחר בעצמך... זה דמוקרטיה.
אני צריך תרוץ טובחרדי מקוריתאמר שאתה מעדיף לחגוג לבד עם רעייתך..
אוי אני כזה גרוע בהמצאת שקרים (גם כשצריך)תבקש להקדים סעודה שלישית, כי יוצא קצת מאוחר ואתם עוד רוצים להספיק "להתאוורר" קצת במוצש"ק.
המשפחה היקרה שלי עושה השנה ליל הסדר על מחצלות ובסגנון מאוד זורם
בעלי לא רוצה לבוא : למה אתם משוגעים.........................................................................
עכשיו , אני אמרתי לו שהרבה עושים כך,
האם צדקתי????
מי עוד והאם אתם מכירים עוד משפחות נורמטיביות . מכובדות ונחמדות שיושבים בליל הסדר עם כריות ומכינים שולחן נמוך.....
אשמח מאד לכמה שיותר תגובות לסקר
!!!
זה ממש נחמד, יש פינות לדבר עם אחרים,אפשר לעבור מקום בקלות בלי להעביר איתך את הצלחת ואת כל הסכו"ם וכו'.
כולם סביב אותו מעגל (זאת תשובה לפינות דיבור שכתבתי לעיל) אבל הכל נינוח יותר לדעתי..
לא ממש מבינה את הקטע, למען האמת...
בכתר איזו ערכה העיקר שיתרצה
השתתפתי בשני סדרים כאלה ובעיני זה חוויתי.
עם ג'אלביות, אבל לא על מחצלות אלא על מזרונים
זה פשוט כי כך היה בזמן חז"ל.
כשהגעתי לבית חמי לליל הסדר, לא הבנתי איך אפשר להסב על כיסא...
באופן אישי אני לא מכירה, אבל בכל זאת הבדלי מנטליות בין המשפחות של שנינו זה דבר שאני מכירה.
דבר ראשון, איך הוא יכול לדעת אם הוא לא ראה? שיבוא שנה אחת ואז תדונו...
דבר שני, בכל משפחה, בכל חג, וכו' יש הבדלים בין שתי משפחות המוצא. בין אם זה במנהגים, בין אם זה בנוסח התפילה, בשירים בשולחן שבת ואפילו באוכל (זוכרת שבהתחלה היינו נוסעים לשבת והייתי מסתכלת על השולחן המלא וחושבת לעצמי: אמאלה מה אני יכולה לאכול פה?). זה דבר ברור מאליו ומקובל, וברור כמובן שאנו מכבדים את שני זוגות ההורים. גם כמובן שנדרש בכל פעם מבין הזוג השני לבוא בגישה של קבלה, גם אם דברים לא יהיו בדיוק כמו שהוא רגיל.
דבר שלישי, זה החג בו אנו מקבלים את ארבעת הבנים, לא?
דבר רביעי, ה-מצווה של ליל הסדר זה "והיגדת לבנך". אני לא יודעת אם יש לכם ילדים או לא, אבל אם כן - זוהי הדרך שהכי מחברת אותם באופן מתודי להגדה. אם לא - תתחילו לאסוף רעיונות לסגנונות שונים שמוצאים חן עיניכם ושאותם תוכלו לישם יום אחד בבית שלכם...
מקווה שעזרתי, ניסיתי להיות יצירתית...
זה החלום שלי 
הכי קרוב שאפשר לליל-הסדר מקורי בעוד המקדש בנוי ועומד על מכונו..
זה שיא הפשוט לעשות!
(אלא אם כן אתה מתארח...)
אם הייתי צריכה להתארח בכזה סדר הייתי ממש מתלהבת (ומשתדלת לא להתפקע מצחוק כל הערב...
)
אבל האמת אני לא מצליחה לדמיין איך זה עובר בשלום עם הקטנים... איך מונעים מהם לטפס על השולחן הנמוך ולבלגן הכל??
ואיך המבוגרים מסתדרים עם זה? מאוד קשה לשבת נמוך.
ולא כל כך קשה לשבת נמוך
שמים כרית מאחורה
זה אחד הדברים!! ולמי שתוהה לעצמו, אנחנו לא סתם אשכנזים, אנחנו ייקים!! משני הצדדים! זה התחיל כ"שיגעון" של אבא שלי והוא הדביק את כולם! אנחנו עושים גם עם משפחה מורחבת ככה שזה לא פשוט... קיצר חוויה שחבל על הזמן! ומי שעדיין יושב על כסאות, מנסיון כדאי לרדת לעם
. אגב גם אצלנו זה הסדר הראשון של בעלי אצלנו ולא גיליתי לו כי זאת ה-הפתעה של החג!!
נסיתי מחצלות וניסיתי פופים, פופים עדיף.
נורמטיבית, מכובדת וכו' - יושבים עם כריות ושולחן נמוך
ודאי יש לו סיבה אחרת מדוע אינו רוצה להגיע..
אנחנו גם עושים הצגה, ועוד כמה דברים מוזרים כמו לפתוח את הדלת, לשפוך יין לאכול קרשים
(נראה לכם)
[מרגישים הרבה יותר את הביחד ]לפחות עד השולחן עורך.. (או רק מגיד..)
מי שרגיל אחרת - זה יכול ממש לקלקל לו...
פעם הייתי בדבר כזה - לא הרגשתי נוח (ענין של הרגל כנראה).
הרי יצאנו מעבדות לחרות אז למה נמוך ולא גבוה ונוח?
ואם כולם יושבים על הריצפה? אז בעלך יסכים פתאום?
אני אישיתי לא מעניין אותי בכלל מה קורה אצל אף זוג, כי אם זה לא מתאים לי, מצידי שלכל העולם יתאים.
עכשיו ,את צריכה לראות איך אתם פותרים את הבעיה, שהוא יבוא ולא מידי יסבול .
קצת חוסר נוחות זה לא נורא... מה אני לא הולכת לפעמים לצד השני ולא כל כך נוח לי? מה אפשר לעשות....
עושים מה שאפשר לצמצם את חוסר הנוחות...
לי יש בעיה אורטופדית שאינני יכול לשבת ישיבה מזרחית זה עושה לי כאבים בירכיים
אולי גם לו יש לא משהו רציני אבל כמו אצלי
שלום...
אנחנו בני 23 מאורסים כחודש...
שנינו מוגדרים כדוסים. ארוסי בייניש צדיק מקפיד על כל המצוות והתפילות.. זה בשביל רקע..
לפני כמה ימים ארוסי סיפר לי שהוא נופל בסרטים לא צנועים ובשמירת הברית באופן די תדיר.. 10 שנים הוא לא הצליח לתקופה משמעותית להפסיק.. הוא סיפר לי את זה בבכי ובדמעות ומאוד מאוד רוצה להפסיק.
אני אוהבת אותו מאוד וניסית להשמע מבינה ומכילה אבל בתוכי אני מאוד נדהמת ופגועה.. זה קרה לכל אורך תקופת ההכרות שלנו.
מה אתם הייתם עושים?
יש אנשים שהיצרים שלהם ככה חזקים? נשמע שזה יותר מן הרגיל.. זה דורש טיפול או שזה דועך עם הנישואין?
אמרתי לו שנחסום את הפלאפון שלו ששם הוא גולש אבל האם זה יעזור??
הוא מצידו מאוד מאוד רוצה להפסיק וישתדל אבלל.. זה אפשרי??
נישואין באמת יספקו יצר? אני באמת תוהה...
מה עושים כדי לעזור לו? לנו?
אני כ"כ עצובה... אתם הייתם עוזבים בגלל זה? בגלל דבר כזה? יש פה זוגות שעברו את זה והצליחו?
אני רק רוצה לשמוע שזה הגיוני, שזה קורה לכל הגברים ושחיים עם זה פשוט ומתגברים על זה, אני כ"כ אוהבת אותו ולא רוצה לעזוב אותו... רוצה שהכל יחזור להיות כמו שהיה לפני שידעתי...
תרגיעו אותי... תודה..
במדרש מסופר שכשיהודה ראה את תמר כל יצר הרע שבעולם התלבש בו וכמעט ולא היתה לו ברירה.
בכל זאת ולמרות הבושה הגדולה כשהיה צריך איבד את כל כבודו והודה על האמת.
ארוסך נמצא באותו המצב, אחרי הכל מדובר בהתמכרות, אחת הנפוצות והקשות כיום.
למרות זאת הוא הצליח לעשות דבר שרובם המוחלט של הגברים לא היו מסוגלים לעשות אותו, להתוודות לפניך, ועוד לפני הנישואין.
ממליץ לו להכנס לאתר "שמור עיניך, יש שם כלים להתמודדות (שלא יקח כתורה מסני אבל הנסיון מראה שזה עוזר לכמעט כולם.)
את הצד הפיזי שבנישואין לא יכול "לרפא" לגמרי, מקסימום לעזור.
מה שאת יכולה לעזור בו בעיקר זו החיבה, אהבה ושמחה שבין בני זוג, אחרי הכל החסרון בקשר אנושי חיובי אמיתי הוא טריגר דיי בולט של התמכרות הזו.
רציתי לשתף אתכם בסיפור שקרה לנו
אשתי לא כל כך מתלהבת מהקשר הפיזי, וזה גורם לה לדחות את כל הבדיקות לרגע האחרון, כמו שדוחים דברים מעצבנים שלא כיף לעשות. והיא קיבלה היתר מרב לבדוק רק בראשון ושביעי כי יש לה פצעים.
כבר קרה לה לפחות 4 פעמים שהיא שכחה לבדוק ביום השביעי עד שהגיע הלילה, ואז היינו צריכים לחכות שבוע מהתחלה, שזה בסה גדולה למי שהתנסה.
בסיפור שקרה לנו חיכינו כבר הרבה זמן שהיא תיכנס שוב להריון, וכמעט כבר התחלנו מעקב זקיקים. והיא קנתה בדיקת ביוץ וראתה שיש לה ביוץ בדיוק ביום של המקוה, והיא שוב שכחה לבדוק ביום השביעי.
התקשרתי לרב לשאול, והוא אמר שאין ברירה, וצריך לחכות שבוע, וסיפרתי לו שזה כבר פעם רביעית, ואני די כועס עליה שהיא שוכחת כל הזמן בגלל שהיא דוחה את זה, ושאנחנו מחכים כבר הרבה זמן להריון, והוא התחיל להתחבט כי במקרים קיצוניים של אשה דתיה ובעל חילוני או דברים כאלה כן מתירים לא לחכות שבוע, והוא לא היה ברור, אז ניסיתי להבין מה המסקנה הסופית והוא אומר לי שיש מקום להקל, אז אני שואל אז מותר?, אז הוא אומר אי אפשר להגיד שמותר, אז אני שואל אז אסור? והוא אומר אי אפשר לומר שאסור. אז אני שואל אז מה כן? המיקל יש לו על מה לסמוך? והוא עונה כן.
תשובה ממש לא ברורה, אבל שכן נתנה לי פתח להיתר
ולמעשה בסוף הקלנו בזה, והיא נכנסה להריון
ואחרי הלידה היא חלתה במחלה חמורה כתוצאה מהלידה, והיא יצאה ממנה אחרי כמה חודשים, ועדיין (כמה שנים אחרי) היא סובלת מהמחלה שלפעמים מתפרצת.
ואני כל הזמן מתחבט אם זה לא עונש על זה שהקלנו.
(בין אם רגשי ובין אם כאבים או אי נעימות באיזור- הכל זה בעיות אמיתיות שחובה לטפל בהם בדחיפות)
אם זה ממשיך עדין אל תזניחו בשום פנים ואופן, ופנו למכון פועה במהירות- תקבעו איתם פגישה ותגידו הכל. דווקא פגישה ולא בטלפון. (הם מתעסקים עם הדברים האלה)
שלא יוביל חלילה לדברים גרועים ממש. וכבר שמעתי על מקרים גרועים, אז אל תזניחו.
הטבעת יהלום שהבאתי לאשתי באירוסים אבדה, אני בע"ה רוצה לקנות לה חדש.. ההתלבטות שלי מתי היא יותר יפה להביא את זה ביום נישואים הראשון שלנו או ביום הולדת שלה?
תודה!!
osnattנראה לי שזה מתאים יותר ביום הנישואין,
אבל זה תלוי עד כמה היא מצטערת על זה ומרגישה לא נעים עם זה, כי אם זה קשה לה עדיף באירוע המוקדם יותר
(ואולי כדאי להפתיע את אשתך לכבוד יום הנישואין\ היום הולדת וללכת יחד איתה לחנות לבחור יחד. אני הייתי מעדיפה לבחור לבד ולא לקבל משהו שאני לא אוהבת ולהרגיש רע או להחליף, וגם יהיה חבל אם אשתך לא תאהב את הטבעת אחרי שהיא עלתה כל כך יקר. אלא אם כן מדובר באותה טבעת)
נישואי החלו מלחץ הורים וחתונה
לאחר מספר ילדים הבנתי שחלה טעות
אשתי אוהבת אותי אך אצלי הרגש חיור לא קיים
זה היה מזמן
לאחרונה כל יום אני שואל למה עשיתי זאת
היא מנסה לרצות אותי אך לשוא כי הרגש איננו![]()
היא אישה טובה אך לא מושכת בעיני
לא חכמה במיוחד בעיני
עצתכם
ולא אני לא טרול אני ניק מן המנין
יש לערב גורם מקצועי כלשהו
רב/יועץ נישואין/פסיכולוג
יש גם ילדים... לא פשוט לפרק עכשיו
אומרים שנתינה גורמת לאהבה
אתה מנסה את הכוון הזה? קונה לה, עושה לה מפנק אותה וכו'?
יש לך כבר אשה ילדים בית לפרק את זה ולהתחיל מחדש זה טרוףף
נ.ב. קראת את הספר "לבסוף מוצאים אהבה" אם לא אז זה הזמן
5 תכונות טובות של אשתך?
נסה גם להדגים אותן....

אנונימית לרגע!אחרונהשנאתן פעם את בעלכן? רק לשניה ואז זה עבר?
זה קורה לי מידי פעם, מה עושים? זה קצת מלחיץ
גברים- קרה לכם פעם ששנאתן את נשותיכם?
לא שנאה של הרבה זמן משהו קצר וחולף, אבל שנאה ממש עזה?
נראה לכם שיש בזה משהו, או שזה קורה לכולם?
אני לא חדשה בפורום, פשוט כותבת מניק אחר...
לפעמים מי שמאד קרוב - מצפים ממנו, הכל צריך להיות "מושלם", בדיוק כמו שאני רוצה -
אז תיתכן אולי צורה כזו של "פריקת" הטיפה שמפריעה ל"רצף".. כמו ילד שכועס לרגע על מה שההורה לא עשה בדיוק כרצונו. למישהו אחר, פחות מקושר, לא היה עושה כך..
אז כמובן יש מקום לעבוד גם על זה, להסתכל אח"כ כמה הוא טוב, כמה זה מטופש..
אבל לדעתי לא להיבהל כלל...
ו"תקנסי" את עצמך - על כל שניה של "שנאה", אח"כ - פי שתיים עין טובה ואהבה...
אני חושבת שזה טבעי, בין אהבה לשנאה יש גבול דק מאד, ואני בטוחה שבאותו רגע של שנאה יש גם המון אהבה, אם תוך כדי שאת שונאת אותו תראי אותו עצוב או שמהו כואב לו זה יפריע לך!
אני חושבת שה סוג של רגע שאת מרגישה שהבן אדן שאת הכי אוהבת בעולם ושהוא החיים שלך פגע בך\ עשה משהו שלא טוב לך עם זה אז זוהי ההרגשה, אבל זה בסדר גמור אם זה חולף מיד!
דווקא בגלל הקרבה הגדולה, כמו שכתבו כאן. לבנאדם רגיל ברחוב אין לי שום רגש- לא אהבה ולא שנאה.
אבל בין בני זוג יש הכל. אז גם שנאה לרגעים מסוימים. כמובן שזה לא אמור להיות יותר מרגעים מסוימים....
דברים קלילים כמו הגן הבוטני
ושלא עולים הרבה..
תודה רבה!
הבעייה זה מה להביא לפיקניק...
אבל יש מלא גנים יפים באיזור ירושלים וגם בבנימין (למרות שהם עמוסים באנשים). ענתות? גן החיות? גן הורדים (אם לא מיציתם בתקופת הדייטים)? בעמק רפאים יש טיילת ממש נחמדה מאחורה- ואפשר גם להתפנק אח"כ באיזה מסעדה או גלידה או משהו.
מכון המקדש, מנהרות הכותל, הרובע ההרודיני, הבית השרף, עיר דוד וכו'.
רק כדאי לברר קודם שעות פתיחה ושעות סיור והאם צריך להזמין מקום מראש.
והרובע ההרודיאני לא הכי מעניין (לטעמי, אולי אתם כן תהנו)
כל השאר נחמד בהחלט.
כנ"ל גם המעיינות בסביבה (הסטף, עין לבן, הליפתא) אם זה יום בלי המון אנשים (בחול המועד פחות מומלץ)
בכלל יש הרבה גנים יפים בירושלים (ואם זה מזכיר את תקופת הדייטים אדרבה
)
הואדי מתחת לגבעת מרדכי מן הסתם ירוק עכשיו ויפה (עמק הצבאים)
בבנימין אני אישית לא מכירה, למרות שיש בטוח (שמעתי בעבר אבל אני לא זוכרת)
גבעת היקבים ליד טלמון- נראה לי שגם שם יהיה אטרקציות.
שלום
אני נשוי טרי יחסית
לפני שהתחתנו יצאתי עם בחורה במשך תקופה ארוכה מאוד
היה לנו קשר טוב ועמוק אבל בסוף נפרדתי ממנה
במסגרת הנקיונות לפסח אשתי מצאה שקית ובה מכתבים, צ'ופרים וכו' שחברה שלי כתבה לי בזמנו והייתה זרוקה איפשהו בבית (בלי ידיעתי)
מה עושים איתם?
לא כ"כ בה לי לזרוק אותם יש שם הרבה דברים שעדין נוגעים לליבי.
מה דעתכן?
לגיטימי?
נראה לכם שיפריע לאשתי אם אשמור אותם?
שהדוסים עוצרים בשלב הרבה הרבה יותר נמוך בה.
היצר הוא אותו יצר, אבל גם אם נתעלם ממציאות של עבודת המידות, חנוך מבית וכו' - הנורמות החברתיות כשלעצמן, הן נקודה בסיסית מאוד, שאחוזי הנפילות והבגידות הן פונקציה ישירה שלה.