פה לקצתאנחנו נשואים שנה וחצי.
אני עדינה ואיסטניסטית וקשה לי עם ילדים שובבים שמשתוללים ורבים, קשה לי עם לכלוך ובלגן ואני מאד קנאית לפרטיות שלי.
בעלי הכי קטן במשפחה שלו והוא מאד מאד אוהב להיות עם המשפחה שלו, להיות חלק מכל האקשן ולחוש את החמימות המשפחתית.
במשפחה של בעלי יש המון אחיינים היפראקטבים שלא לוקחים ריטלין בשבת או בחופש. הם גם לא כ"כ נקיים(גם המבוגרים!), אוכלים עם הידיים ומלקקים את האצבעות... משאירים טיטולים פתוחים במקומות ציבורים...שרותים מטונפים... לא זורקים את הזבל בשבת, והוא מצטבר בערמות.
אם יש אצל חמותי עוגה או משהו קטן להכניס לפה, זה מתחסל עוד לפני שבת, וכמובן שתולשים מהעוגה עם הידיים, כך שבשבת בצהרים כשאני קמה מהשינה מתה מרעב, אין כלום להכניס לפה.
השלמתי עם זה שזו המשפחה של בעלי ושפעם בשבועיים אנחנו נוסעים לחמותי לשבת.
למרבה המזל יש לנו שם חדר עם שרותים פרטי בתוך החדר, זה מקל עליי מאד שיש לי שרותים נקיים.
אנחנו משתדלים שיהיה לי כמה שפחות קשה להיות שם.
למשל, במהלך השבת אני מטאטאה אחרי כל סעודה(ברגיל רק במוצ"ש הם מטאטים והלכלוך חוגג שבת שלמה), בעלי זורק את הזבל, וכך משתדלים שתהיה לנו סביבה קצת יותר נסבלת.
אנחנו מביאים לעצמנו עוגה לשבת בצהרים כשקמים מהשינה, כי אין מצב שישאר משהו, כמה שחמותי לא תקנה, הילדים והנכדים יחסלו כאילו הם לא ראו אוכל כבר שבוע.
בחופש בשנה שעברה כשהמשפחה של בעלי נסעה, הציעו לנו להצטרף, (כמובן שאנחנו משלמים על עצמנו) ולישון בחדר פנימי בתוך החדר שחמותי לקחה.
השרותים והמקלחת היו בחדר של חמותי, זה אומר שכל יציאה לשרותים אני צריכה להתלבש. זה אומר שאני ובעלי לא יכולים להכנס ביחד למקלחת כי לא נעים מחמותי.
זה אומר לוותר שלושה ימים על פרטיות, על שקט, על סדר, על נקיון ועל אוכל.
זה אומר לקחת חופש מהעבודה וגם מהלימודים.
זה אומר שבונים עלינו לצרף לנו ילדים לנסיעות כי יש לנו שלושה מקומות פנויים ברכב.
אני לא הסכמתי בשום פנים ואופן שנסע איתם.
ואז כשהם נסעו בעלי היה כ"כ עצוב ומדוכא. הוא כל הזמן דמיין מה הוא מפסיד שם, החוויה הזו היתה לו מאד חסרה. זה משהו שהוא מחכה לו משנה לשנה והוא נהנה מזה בטרוף. זה משאת חלמותיו.
הוא גם היה מאוכזב מזה שהוא מקריב בשבילי כ"כ הרבה דברים ודואג לי, ואני לא מסוגלת להתגמש בשבילו. הוא גם התאכזב מזה שאני לא סומכת עליו שהוא ידאג לי שאני אהנה שם.
שבוע שעבר כשהייתי בעבודה הוא תכנן עם אחותו לסוע לשבת לצימר בצפת. ואני לא הסכמתי כי זו הייתה שבת שכבר המון זמן חיכיתי לה ותכננתי שנעשה שבת בבית ויהיה כיף ושקט ונקי וטעים ופרטיות ורוגע. פסגת החלומות שלי אחרי שבוע עמוס של לימודים ועבודה.
איכשהוא בסוף כן הסכמתי שניסע, אבל בסוף אחותו כבר הציעה למישהו אחר להצטרף.
בעלי כל השבת היה מאד עצוב מזה שלא נסענו איתם בסוף.
קיצור, סכמנו שהשנה אני אתגבר וכן ניסע עם המשפחה של בעלי בחופש.
בעלי רצה לסגור את זה כבר מעכשיו שלא יהיו פשלות ברגע האחרון.
וגיסתי נסתה לדחוף לנו את חמותי לחדר ועמדתי על זה שאין על מה לדבר. אני באה אם רק אם יש לנו צימר זוגי פרטי ונפרד בלי שום נספחים.
אז סגרנו שנסע ויהיה לנו צימר נפרד באותו המתחם.
אבל אני נהייתי כ"כ עצבנית רק מהמחשבה על הנופש הזה. כן, אני יודעת שזה עוד לפחות חצי שנה אבל אתמול הלכתי לישון עצבנית נורא בגלל זה, וקמתי עצבנית, ואני לא מצליחה להרגע מזה.
בבוקר הודעתי לבעלי שאני אעבוד משם ובזמן הזה הוא יהיה עם המשפחה שלו, וכשאני אסיים את העבודה נצא ביחד לאכול ולטייל
ושאנחנו לא לוקחים איתנו אף אחד מהאחיינים שלו.
כשבעלי ראה שזה כ"כ מעצבן אותי הוא אמר שלא נסע.
אבל אני יודעת שבסוף הוא יהיה מבואס מזה בטרוף.
איך אני יכולה גם לעשות מה שמשמח את בעלי אבל בלי שזה יגרום לי לעצבים?
הקושי הזה לגיטימי?
לא יודעת מה לעשות ואני ממש מיואשת...
שלום לכולם,
לבעל הדירה שלנו יש מיטה 165 ס"מ בלי מסגרת שהוא לא מוכן להוציא מהדירה.
המזרנים שלנו הם טיפה יבלטו כי הם 90 90.
עם הבעיה שהמזרנים יבלטו 10 סנטימטר לדעתי זה פחות בעיה.
הבעיה היותר גדולה היא שהמזרנים יחליקו על המיטה והרווח מאוד יורגש.
יש לכם עצות בנושא ? איך המיטות לא יחליקו על המיטה (כשמישהו שוכב באמצע ואז הרווח נפתח) ?
הציעו לי בעבר סקוטשים גדולים ועבים
נראה לי קצת חלש והסקוטשים יעשו רעש
יש עוד רעיונות ?
תודה רבה
בפורום:
1. בקשר למציאות של קיום קשרים כאלה ואחרים עם נשים נשואות/גברים נשואים מחוץ לפורום, גם אם זה "בהסכמה" -
⚠️⚠️ אין שום לגיטימציה לכך ואנו מוקיעים זאת
בכל מכל בפורום!
אין לכך מקום בשום צורה.
אומרים זאת שוב בשם כל ההנהלה - זה אסור בפורום ואין לכך שום מקום!
2. מזכירים את דיני לשון הרע ואיסור כתיבתו על אנשים ידועים במרחב הציבורי.
3. מזכירים את כללי הפורום בכתיבת הודעות לא פוגעניות גם לכל משתמשי הפורום וגם לאנשים מחוץ למרחב הפורום. אין לגיטימציה לכתוב בצורה פוגענית כלפי אף אחד מהם.
מופאסהולראות לעומק את הכל.
ב"הצלחה רבה!
-
להקטין את מסגרת כרטיס האשראי. גם שלך וגם שלה. ובהסכמה.
זה אומר שבסוף חודש פשוט הכרטיס לא יעבור ויאפשר תקציב מוגדר בשביל מה שהיא מרגישה שהיא זקוקה לו.
(לא מכיר אותך ולא אותה ואין לי מושג אם זה בזבוזים או נחוץ, אבל אם אין אז אין)
על ההוצאות שלה וכותב פה בציניות עליהם, זה מאוד מעליב, בן אדם לא משתנה לעולם!!!! כשיורדים עליו
זה קורה רק מתוך הערכה ודיבור כנה על המצב, כשאתה בא ממקום מתנשא ומנסה לחנך אותה ,זה בחיים לא יעבוד.
ותוריד את האגו ותתחיל להחמיא לה על מה שהיא כן עושה, ככה תפתח את השיחה, אבל באמת ממקום אמיתי, היא תרגיש אם אתה מזייף
תשב עם עצמך לפני השיחה ותעשה רשימה של "עין טובה" עליה, ותעשה רשימה של "עין רעה" עליך.
הרשימה על עצמך כדי שתצליח לבוא ממקום שווה אליה ולא לבוא מעליה כמחנך.
לגבי הסתכלות שלה על עבודה, יתכן וזה מגיע מחינוך מהבית? ואז כבר ממש קשה לשנות הסתכלות של בן אדם, אתה יכול לתת לה נאומים שלמים על זה, זה לא ממש יעבוד. חינוך זה בעצמות
אם תמשיך בדרכך, באמת תמשיל לדבר לקיר.
בקיצור, לבוא ממקום שווה אליה , להחמיא ולדבר כנה.
ועוד משהו, בלי האשמות, ואת ככה וככה....
אלא אני במצוקה,...
אני מרגיש קשה כלפי המצב...
שפת ה"אני", זו שפה לא מאשימה
בהצלחה
א. כבוד והערכה אמיתיים. לכל מידה יש צד חיובי. גם לפזרנות. למשל: זרימה, תחושת שפע, ראיית הטוב או אחרים. ובכלל להניח כהנחת יסוד שאת האופי והיחס הבסיסי לכסף אצלה לא תוכל לשנות לעולם כי יחס לכסף הוא דבר בסיסי בנפש ונוצר בילדות. לכן חובה שתהיה הערכה, תוך מודעות שקיים פער. כך אגב זה אצל רוב הזוגות, אתם לא תאומים, ויש פער בדברים בסיסיים. כדאי להכיר בו אבל גם להניח שיש בכל אחד מידה של אמת.
ב. בהנחה שהפער הנפשי לא ישתנה. מה כן? ההתנהלות הטכנית. צריך להתפשר, וגם צריך פתרונות ריאליים- הן מצד האופי והן מצד המציאות (גם האופי של השני הוא סוג של מציאות נתונה!).
אולי אפליקציית רייזאפ יכול לעזור? (לא מניסיון. אבל שמעתי המלצות) יתן לה תחושה של משחק, ו"כמה יש לי" ולא של אין? אולי סיוע חיצוני ניטרלי כמו פעמונים שיעזרו לכם לנסח מטרות משותפות שגם היא תרגיש שותפה אליהן ותהיה לה יותר מוטיבציה לפעול בשבילם?
אולי לשים מראש כסף מזומן בצד לבזבוזים ולא באשראי? או שהיא תגדיל משרה אם ההוצאות הללו קריטיות עבורה?
בכל אופן זה צריך לבוא כ"בואי נחשוב על פתרון טכני לבעיה של שנינו" לא רק כאסטרטגיה. אלא כי באמת אין מה להאשים אדם על צורך שהוא מרגיש, אלא רק לחשוב ביחד איך אפשר למלא את הצרכים המתנגשים. כאילו מתוך מקום ש"ברור שהייתי רוצה שתוכלי להרשות לעצמך הכל אם זה מה שטוב לך" אבל במצב הקיים איך אפשר להתפשר.
(דבר אחרון- הרבה פעמים הצורך המהותי של האדם יכול להתמלא מדברים אחרים ממה שאנחנו רגילים לחשוב. שווה לשאול גם את זה אם יש שיח טוב. למשל אם הצורך הוא בתחושת פינוק, או התחדשות, או ביטחון שיש לילדים מספיק, או תחושת בחירה וחופש, יש דרכים נוספות שהיא יכולה לחשוב עליהן כדי להגיע אליהן. זה כמובן צריך לבוא מהאדם עצמו.
כנ"ל אגב לגבי הרצון שלך לחסוך, אם זה מתוך רצון לביטחון כדאי לחדד לצד השני מה יתן לי ביטחון - שאין אף פעם מינוס? שיהיה לי בצד קרן של כך וכך? שאחסוך בכל חודש כך וכך? שאעשה ביטוח כזה וכזה? ואם מתוך צורך אחר אז גם לחדד אותו ולחשוב מה יכול למלא אותו. הרבה פעמים יש יותר מאפשרות אחת)
בהצלחה רבה.
לא עונה בפרטי לאפחד
🤣אותה שאלה בניסוח קצת שונה
לכו כבר לטיפול טוב
טוב וד"ל...
הוא לא העניין, הוא סתם תוצר לוואי.
גם להפעיל עליה לחץ (כמו שהציגו פה מעליי יפה) זה לא דבר מועיל. הפוך.
נדמה לי שיש כאן עניין עמוק יותר. אם אתה מוכן לעבוד קשה (על עצמך קודם כל, לא עליה) יש לי קובץ PDF (של כמעט 200 עמודים) שהולך להפתיע אותך.
אני לא מסכים עם כל מילה שיש בו, אבל הוא יכול לפתוח לך כיוון אחר.
ולא, הוא לא עוסק במיניות. הוא עוסק בעניינים שלך מול עצמך.
ומי הכותב?
התוכן זה התייחסות של הבן אדם כלפי עצמו. נקודות שבהן הוא "נזקק" ועסוק בריצוי של הסביבה שלו.
"מדבר על מצב שהבית מתוקתק הגבר עוזר בבית ופשוט הגבר רוצה יותר"
אני קורא פה "אם - אז"
אם - הבית מתוקתק בלה בלה
אז - מגיע לי X
הנקודה הזו תפסה אותי. ולכן נראה לי שנקודת השינוי תהיה שם.
אני יודעת שכאן זה פורום הנשואים אבל אולי יש כאלו שיודעים מהניסיון.
אם יש דירת שותפים גדולה על פני כמה קומות עם נניח 5 עד 7 שותפים / שותפות.
האם מותר הלכתית שהיא תהיה מעורבת מבנים ובנות?
האם זה בוודאות אסור?
אם קובעים שבן לא נכנס לחדר של בת וההפך ולמשל נותנים לשכן מפתח ואומרים לו שהוא יכול תמיד להכנס בלי לדפוק, האם זה בסדר?
לא תמיד קל למצוא שותפות וחדר יכול לעמוד ריק במשך חודשים (ואז התשלום על החדר הריק נופל על מי שנמצאת), אבל אם אפשר דירה מעורבת אז יש הרבה יותר אפשרויות.
תודה
איזה סוג קשר יש לכם עם אחים ואחיות מהסוג של אחים ואחיות "בלבד" (כלומר - ולא מהסוג של אחים ואחיות שגם ממש קרובים / חברים)?
כל כמה זמן אתם מדברים בטלפון?
כל כמה זמן מתראים?
מחפש להקה לחתונה, להקה דתית בסגנון ה"נאו-חסידי" שנפוץ היום במגזר אבל אם יכולת לשלב מוזיקה מזרחית/ספרדית ברמה גבוהה. כלומר עם 'מוואלים', שליטה בפיוטים שגם פחות מוכרים, יכולת לתת מחרוזת במקאם מסוים, אם יש להם גם כלי ערבי בלהקה (קאנון למשל) בונוס מצוין.
אם אתם מכירים או חושבים שאתם מכירים אשמח להמלצות.
תודה רבה
וחיבוק גדול
את אלופה אלופה שאת מטפלת בזה ❤🏆
נגמרו לי השמותטוב לראותך כאן!
לאורך החיים חוויתי חרדות, חששות ומחשבות טורדניות רבות. לפני חצי שנה התחלתי טיפול עם פסיכולוגית, ולאחר כמה שיחות היא הציעה לי לקחת. חששתי מאוד אבל יכולה להעיד שעלי זה השפיע מצוין ואני מרגישה הרבה יותר טוב וממש מחוברת לחיים. לוקח לתרופה בד"כ שלושה שבועות להשפיע, ושעת הנטילה לפעמים משפיעה (אני בהתחלה לקחתי לפני השינה אבל הייתי מאוד עייפה למחרת, החלפתי לשעה יותר מוקדמת וזה בסדר).
כל הכבוד על הרצון לטפל בעצמך. תרופה זה אמצעי נהדר למי שזקוק לו
אני רואה שאנשים פה מומחים, אז מעניין אותי מה דעתכם על מה שמכונה סמים פסיכידליים, שלמיטב ידיעתי יש מחקרים על כך שמאוד עוזרים בריפוי טראומות וכיו"ב.
האם יש בזה משהו? האם זה מסוכן?
המקצועיים.
יש כיום מחקרים חדשים בנושא, בעיקר לטיפול וריפוי בפוסט טראומה אאבל לא רק.
חשוב לשים לב אם מתעניינים - לפנות אך ורק למקום מפוקח וכאמור אך ורק בליווי פסיכיאר ופסיכולוג מוסמכים קלינית לכך.
תינוקי ממש אוהב לישון באמבטיה של העגלה.. מדובר בשכיבה מלאה לא בטיולון
עם כל זה אסור לישון בעגלה?
איזה מלחיץ כי הוא ישן מלא בעגלה עד היום - יותר אוהב את ממיטת תינוק כי זה יותר קטן ומרגיש את הגבולות
אז חייב לידע
וגם יכול להיות שהם גובים סכום מסויים ולא כדאי שיהיה לכם גזל...
