פורום נשואים טריים (עמוד 53)

סעיף יב
שנים שיושבין על השלחן, הגדול פושט ידו תחלה; והשולח ידו בפני מי שגדול ממנו, הרי זה גרגרן.

רק בבקשה אל תקראו לי גרגרן, זה מעליב

מסיימת לחלק ויכולה לאכול בעצמה.

עם הזמן ובלי שאמרנו להם, גם הילדים הגדולים התחילו להמתין. ככה ראינו גם אצל אבי מורי, שלא נוגע באוכל עד שאמא לא יכולה לאכול בעצמה.

למרות שיש קהל גדול בשולחן ואני אומרת לו שהמרק בינתים מתקרר..

שאמא מסיימת להגיש. למדנו מאבא שלי שתמיד מחכה שאמא שלא תתחיל לאכול ורק אז אוכל.
אבל- כמו שציינו כאן, ספציפית לגבי מרק סבתא שלי תמיד הייתה אומרת שבמרק לא מחכים, אלא מתחילים לאכול מיד, כדי שלא יתקרר.

אם אני מחלק, אני אשמח שיתחילו לאכול מיד כדי שלא אהיה תלוי בכמה מהר אני מחלק כדי לא לעכב את כולם (תאר לך מצב של 15 איש מחכים רק לך....)

ואם מחלקים לי, רוצה לקוות שלא נפגעים ממני רק כי לא חיכתי להם דקה (או 5 דקות לכל היותר)

לדעתי זה נותן הרגשה של מלצרית, שמתחילים לאכול בלי לחכות.
שלא לדבר על זה שאם יש 15 איש לשולחן, שיתכבדו כמה ויקומו לעזור, וככה ההגשה תיקח פחות זמן

יש דברים יותר מהותיים להעלב מהם.

ובישול לקראת שבת ממש לא. מה הקשר? נכון אם הייתי מבשלת תוך כדי ארוחה כשכולם יושבים בסלון ונהנים - אז כן, אבל פה מדובר בזמנים שונים

לק"י

לא אוהבת ששמים לי.

דיברו על להגיש לשולחן.
ואז אחרי שמי שהגיש התיישב, כל אחד יקח לעצמו

אם זה אירוח רציני, זה משהו אחר. אבל שאמא עובדת ומול עיניה האחרים 'חוגגים', זה לא מכובד.

בשאר מטלות הבית, יש חלוקת תפקידים כזאת או אחרת. כאן, הבנו די מהר, שאם אני קם לעזור - השולחן 'מתפרק', אז יותר נכון שבשלב הזה אני יושב, אבל לא אתחיל לאכול, כל עוד שאשתי עובדת בשבילנו.

לבין ילדים בוגרים, שקודם כל - מוצדק שיקומו לעזור, אבל גם אם פחות שייך/לא צריך את כולם במקביל בין הסלון למטבח - לא מכובד שיתחילו לאכול כשאמא מתרוצצת.

אבל מאוד יפה ומתחשב כשהם כן.

לק"י

בעיני זה מנהג שצריך להעלים מהעולם
חוץ מהקטנים- שמי לידם יכול לשים להם. שכל אחד ישים לעצמו ובא לציון גואל.

גם אם כל אחד לוקח לעצמו, זה זמן עד שהכל מגיע מהמטבח ועד שרואים שכולם הגיעו לדברים. זה גם קצת תלוי באיך השולחן מסודר וכמה צפוף סביבו, אם בכלל ראלי שכל אחד יקח לעצמו.

לק"י

כל אחד לקח ישר מהמטבח.
אבל גם בבית הפרטי שאנחנו מביאים לשולחן, בעיני זה מיותר לשבת ולחכות. אם שני ההורים מחלקים יחד לילדים. אם אחד עובד וטורח והשני בינתיים יושב בנחת רק אוכל- זה מעצבן.
אבל בגדול אין לי שום עניין שכולם יחכו עד שאחרון הסועדים לקח או קיבל מנה. עניין של הרגל.

נשמע לי ממש מוזר.

אז אצלינו את המרק אשתי באמת שולחת מהמטבח קערה, קערה. את שאר הדברים מעבירים במטבח לכלי הגשה ומביאים לשולחן.

אני מארחת כמעט כל שבת
ורוב האורחים עושים ככה ( תמיד גם מתעכבת קצת במטבח וכשחוזרת אף אחד עוד לא התחיל)
מבינה את הכוונה הטובה
אבל מעצבן
מעדיפה שיאכלו כשזה חם, הכיף שלי זה לראות אותם אוכלים ושיסמכו עלי שאדאג לעצמי.

לק"י

במשפחה של בעלי מקובל לחכות.

שמתחילים לאכול לפני זה שמגיש. כאילו בואו אף אחד לא עובד אצלכם.
אבל עם ילדים קטנים לא מקפידים על זה תכלס...

אבל יותר לא מנומס בעיניי לתת למישהו אחד להגיש כשיש הרבה עבודה...
נניח, משום מה מאז שהתחתנתי, לא מסוגלת לראות רק את אמא שלי מגישה, מרגיש לי חוסר כיבוד הורים בעליל. ברווקות פחות הייתי רגישה לזה...

אולי חוץ ממרק, שתמיד אבא שלי היה אומר שמרק אוכלים חם, ולא מחכים.

 

אצל המשפחה של בעלי לא מחכים, וזה קצת צורם לי..

"נשותיכם" זה לא נשמע כאילו יש לכל אחד כמה נשים?

רק אם תגידי ליחיד "נשותיך", זה ישמע שיש לו כמה נשים.

המורה צריך להגיד לילדים "מחר יש מסיבת חנוכה אז אני אפגוש את אביכם", או "מחר יש מסיבת חנוכה אז אני אפגוש את אבותיכם"?

מקווה שזה בסדר מבחינת הפותחת.

(אם כבר הקפצתם..)

"לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך"
בלשון יחיד,
היה אפשר לכתוב
"גבר תעביר לאשתך", ולחסוך את כל האפשרויות הלא נכונות, וזה היה תופס גם לגברים שיש להם כמה נשים כמו שולי רנד ודומיו

ברור שלא יהיה כתוב ''אתה ונשותיכם''.

כאן הפנייה הייתה ברבים

האמת ממ..
אז אולי לשנות גם את זה?
"לאשה בלבד, גבר תעביר לאשתך"

אם את אחרי כמה שנות נישואין והאינטואיציה שלך מרימה לך נורות אדומות, הייתי סומך על האינטואיציה שלך. כי יש לך ניסיון.

וכן, אני מסכים שיש מקום לשקול שוב את עניין האירוסין אם את מרגישה שהוא לא מכבד אותך בצורה כ"כ קיצונית

ועוד שנה פלוס שאנחנו גרים יחד.

פתאום אני מתחילה לחשוב אולי לקום וללכת אני מרגישה שאנחנו כבר לא ממש מסתדרים.

מצד שני לא יודעת אם זה מיצר הרע לפני תקופת הנישואין .

אבל משהו בתוכי יודע שהנישואין שלי לא יחזיקו מעמד 

שמתחושה של "הכי הרבה אפשר להתגרש" לא מתחתנים!!
זה ממש לא סיפור קטנטן, גירושין זה כאב לב, זה טראומה מכל הבחינות, נפשית, כלכלית ועוד.

זה הזמן לבחון את הזוגיות הזו מחדש ולא למהר להתחתן במצב הנוכחי.
אפשר ללכת לייעוץ אישי או ייעוץ זוגי או כל דבר שיעזור לך להבין איפה את נמצאת והאם הוא האדם שתירצי לחיות איתו כל חייך (לא חושבים כרגע על האפשרות לגירושין)
בהצלחה ענקית .

"משהו בתוכי יודע שהנישואין שלי לא יחזיקו מעמד"
אם את חושבת שהנישואים האלה נועדו להיגמר בגירושים עוד לפני שהם התחילו, זה הזמן לעצור.
במיוחד לאור מה שכתבת בהודעה הראשונה, על אלימות פיזית מצדו כלפייך.
דולקת כאן נורה אדומה משמעותית.
תקשיבי לתחושות הבטן שלך.
דברים כאלה בד"כ לא הולכים ומשתפרים, אלא להפך, הולכים ומחמירים.
אם את מרגישה צורך, פני לייעוץ מקצועי.
מה שבטוח, אל תתחתני מתוך תחושות כאלה.
החלטות טובות ובהצלחה!

בסדר . תרחמי על עצמך בלבד ותחתכי

כבר יש בינכם אלימות וגם פערים משמעותיים חוץ מהאלימות.
אולי יעוץ זוגי טוב יכול לעזור, אבל בשום אופן לא להתחתן כשיש אלימות.

יש אולי הבדלי מנטאליות בין השואלת והמשיבים
ולכן אולי התשובה לא מדוייקת

גם אם היא היתה נשואה, היה צריך לתת לה תשובות דומות.

1- האם נושך בפנים ומשאיר סימן כמו של שעון שאז זה גם יכול להיות ממקום טוב.
2- איזה נעל זרת עליו? בלנסטון יכול ממש לכאוב, אולי עדיף לזרוק כפכף שהוא יותר רך ונעים למגע
3- האם הוא לא מוכן לישון בבית שלכם כי הוא מפחד שתזרקי עליו נעל, וליד ההורים שלו הוא מרגיש בטוח יותר? שווה לקחת בחשבון
4- באמת תמיד אפשר להתגרש, אולי שווה לך להתגלח עליו אם ממלא הוא לא הבן זוג שפינטזת עליו- כך שבמצב שכבר תהיי עם ילדים ובן זוג מושלם זה יהיה לך יותר פשוט.
המון בהצלחה נשמה

זו התנהגות אלימה לכל דבר וזה ילך ויחמיר!!!

הוא מדבר על סיגריות רגילות של אנשים פשוטים

ממליצה על הספר של אלן קאר, יש לי קרובת משפחה שנעזרה בו והצליחה

אבל עדיף סדנאות ולא ספר.

ושמעתי גם על כאלו שקראו אותו ולא היה יעיל.
מעולם לא היה בי רצון להפסיק לעשן, פעם ראשונה שאני הולך על זה.
מנסה לייצר משהו שיהיה אטרקטיבי חחח

שהם חסרי כל רצון. גם היא הייתה כך.
נחנקת ומשתעלת ואומרת שהיא נולדה כדי לעשן והסיגריות נוצרו בשבילה

השינוי דרך הספר הוא תודעתי.

מה זה אטרקטיבי,בשבילך?
תחליף?

בכל אופן אני כבר יומים בלי סיגריות- כשיש רצון הכל אפשרי

וכבר לא יכול לסבול את הטעם של הסיגריות הרגילות.
ממליץ לנסות

כדאי להשקיע בגמילה איכותית
כספית בוודאי שזה שווה (סיגריות זה יקר)
וגם בריאותית.

סדנאות חרטא וגמילה חצי כוח בדרך כלל לא מצליחות.
מנסיון של חברים/משפחה

אני פעם אחת, ומקווה שלתמיד

בפרטי בבקשה

צלמים די ברמה. לא עולים לי עוד שמות עכשעו אבל יש עוד מלא..

תיכנסי לדפי הפייסבוק שלהם...

ממש אלוף היה הצלם שלנו לפני חמש שנים בערך.
אם את רוצה פרטים אשלח בפרטי.
או פה אני לא יודע את חוקי הפורום בדברים האלו

לדוגמא: אליהו ינאי

צילמו אצל הבת שלי. לא יודע אם כל הצוות דתיים, אבל נחמדים אדיבים ומקצועיים

דתי, אבל עם ראש ומקצועיות שלא ראיתי הרבה אצל דתיים

צלם תותח.

יצא לי לראות אתמול תינוק מתוק מתוק שבונה לו בכיף ובהנאה במגנטים ופשוט שר לעצמו: "אבאמא אבאאמא אבאמא" (חבל שאי אפשר לכתוב את הטונציה והמנגינה שהוא שר)

פשוט הפך את זה למילה אחת.

אבא. אמא. אתם אבאמא.

המתיקות הזו. כזה תינוק קטן ומדהים שמרגיש שאבא ואמא אחד הם. 

 

כשעושים חיבוק כולם ביחד- זה אבאמא!! חחח קטעים.

חחח לא באמת 😎

לפי הרגש היותר פנימי שנובע מאחדות ישראל היותר אחדותית של האומה הישראלית, אני חייבת למחות. חכה, תכף אבי ילמד אותך לקח!!!

לפיד: 'עשרה ימי מחבוש'

תכף יצא באג שיהפוך את כולנו לזומבים.

אתה בטח הראשון שיתפס 

בתור מתכנתת מנסה להבין איך זה קרה...ולא מבינה...
איך בכלל קיימת כזאת אופציה??
😁

הסיפור של "מחר" 😅

 

יאוש! אמר קרפד.

אני מוצאת עצמי מזדהה עם קרפד לא פעם 😅
ואפילו אומרת את משפטיו אחד לאחד

אין לי מילים. מחכה לראות תגובות מחכימות.

אין כלכך לאנשים איך לאכול את זה, זה באמת יותר מדי. 

מרגישה אודה יותר ויותר גם כשאני קוראת את התגובות

 

כל אמא נורמלית שמבינה מה זה אומר להתחתן עם מישהו שעבר דבר כזה- הייתה מנשקת לך את הרגליים בטוח. 

למה היא עושה לך את זה? לא ברור. מה היא מרוויחה מזה? גם לא ברור. אולי היא מסוג האנשים שחייבים להרגיש עליונים על הזולת, אז הם אפילו אומרים דברי שקר כדי להרגיש את העליונות הזאת.

את יכולה להיות אסרטיבית מולה? להגיד לה "סליחה, אבל את יודעת בעצמך שזו לא אמת"?
כי הציפייה שבעלת יעשה את זה במקומך,

כשהוא רואה את המשפחה שלו פעם ב...
זו ציפייה שלא נשמעת לי רלוונטית כרגע.

 

גם ממה שתיארת הוא נמצא במצב חלש.

גם עבר טיפולים מסויטים,

גם החבר שלו נהרג,

וגם עכשיו הוא עוד ייכנס לכלא?? וואו. לא פשוט בכלל.

בטח שעכשיו לפתוח חזית מול אמא שלו זה דבר שהוא לא יכול לחשוב עליו בכלל.

אז נראה לי שאת חזקה מספיק כדי לשמור על כבודך בעיני עצמך.

ואם היא מתעקשת להיות קלפטע- שתהיה. זו בעיה נטו שלה. בסוף תמצא את עצמה לבד.

 

ולגבי הכניסה לכלא-

תראי, זה מאוד תלוי מה יהיה במשפט. אם יהיה לו עו"ד מספיק טוב שיוכל להגן עליו.
אולי אז יינצל מגזירת הכלא ויינתנו לו עבודות שרות וכאלה.
התייעצתם עם עו"ד בנושא?

ולגבי העניין הכלכלי-
עד כמה זה יהיה משמעותי? האם תוכלי לכלכל את עצמך בזמן הזה? אם כן, אני לא רואה סיבה להיכנס ללחצים דווקא בשדה הזה.

 

אני הייתי יותר דואגת לבעל שלא יישבר ברמה הנפשית, במידה וח"ו יחליטו לשלוח למאסר. 

ככלות הכל- הוא עבר פה מסכת ייסורים שעוד לא תמה.

נכון שאת אשתו ואת הראשונה אחריו שנפגעת,

אבל הוא סופג את הקשיים ברמה הכי כואבת.

 

את זקוקה לתמיכה כדי לתמוך בו גם. מה המשפחה שלך אומרת? האם יש מישהו שמלווה אותך?

שולחת חיבוק גדול וחיזוקים.

אם הוא יכנס לעבודות שירות - אז אצטרך לשלם בעצמי על הכל.

מה גם שהוא לא רוצה להישאר ביחידת דיור אצל ההורים שלי, זה קטן צפוף ולא בא לו.

גם על זה יש ריבים. אני לא אשכיר איתך דירה כשאולי אצטרך לשלם עליה לבד. 

 

ברור, הוא עובר הרבה, אני אוהבת אותו כלכך, אם לא לא הייתי נשארת עוד רגע אחד בסיטואציה הזאת.

קשה לי קשה להתעלם ממנה, היא פשוט אישרה רעה.

לא מבינה למה אני אמורה להרגיש נחותה שם, בסיטואציה. עשיתי הכל, אני חושבת שבלעדי ובלי המטרה שלו - להגיע לחתונה בלי קביים הוא עוד היה בשיקום.

אני עייפה, אני מרגישה במירוץ ושסוגרים עלי.

אני לא רוצה להתייאש. 

למה שלא תגורו אצל ההורים עד פסק הדין?

כמה של א צפוף שם - בסוף אתם שניים, ובטח גם הוא מסכים איתך שאין טעם שתעברו לדירה שכורה אם בסוף תצטרכי לשלם הכל לבד.

 

את כתבת בעצמך שהילדים שלה לא בקשר איתה- זאת אינדיקציה ברורה לזה שהיא המפסידה הגדולה מהאופי הקשה שלה.

 

 

הוא מביא את הצד שלו, בסוף הוא מתמודד עם הרבה אבל........

 

אני לא יכולה

אני צריכה שיראו אותי

אלו היו שנתיים קשות

 

את אלופה ואני מורידה בפנייך את הכובע.

 

מה הכי חשוב ודחוף לך- עניין הדירה או סביב האמא?

כי לדעתי כדאי במאבק אחד לפחות לוותר לו.

כדי שייצא מאוזן- אני מוותרת לך פה ואתה מוותר לי שם.

 

גם הוא צריך שיראו אותו, כנראה גם הוא מרגיש קורבן ומסכן. 

 

 

יש פה מורכבות גדולה, של הקושי שלה עם זה שאתם לא מגיעים לשבת ועם המחלה שלה.
בעלך הולך אליה לפחות מדי פעם לבד?
נראה שהיא מרגישה שאת מאיימת עליה
ומצד שני, של הקושי שלך - שהוא סופר מובן. והיא לא מתנהגת בצורה הגיונית בשום דרך. ועל כל זה,יש התמודדות של אבדן פרנסה זמני,מרחק, פערים בהסתכלות על כל מיני דברים.. זה פשוט המון המון חזיתות במקביל להתמודד איתןבפו הכלכלי - לפחות אתם גרים ביחידה של ההורים. משכורת אחת זה לא פשוט, אבל זה בהחלט עוזר שאין שכר דירה וחשבונות


אני חושבת, בעצם בטוחה, שאת צריכה טיפול עבורך. לפן הנפשי, להתמודדות איתה, וגם להתמודדות איתו.

הוא הולך אליהם לבד, אין לי בעיה עם זה. 

הוא רוצה שנבוא לשם יותר וגם בשבתות וגם בחגים 

ואני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר. לא אם הוא לא מצליח להגן עלי

אני חושבת שזה צורך די בסיסי בהתחשב במה שאת עוברת. או בכלל.
חשבתם על טיפול?

מצטרפת לשאר שכתבו שאת נשמעת אישה משכמה ומעלה. ממש. אבל, אל תהיי אחת שדורכים עליה. תעמדי על זה כי מגיעים לך מדליה ושטיח אדום ואת מלוא הכבוד הראוי. לא רק בגלל שאת הכלה ובת הזוג אלא בגלל מסירותך הבלתי מתפשרת.
לא יודעת איך את מצליחה לא לענות לה

ומה שכתבת למטה על זה שהילדים לא בקשר איתה רק מראה כמה היא רעילה.

כל הכבוד לך ,את אמיצה וגדולה מהחיים

בעיניי שווה לך ללכת להתייעץ גם כדי לקבל כוח וגם כדי לדעת איך להתמודד מולה.

בהצלחה ורפואה שלימה לבעלך

מחזיק לך אצבעות ואני מתפלל להצלחתך.
בנוסף לדעתי זה מתאים ל@נגמרו לי השמות ובאופן פרטני מולך step by step ולא בצורה המונית וכוללנית כמו בפורום

חדשה כאן, אבל אני מקווה שהיא תיתן התייחסות, אולי יש דברים שאני לא רואה 

ראיתי בזכותך וניסיתי לענות למטה, תודה 🙏

על כל פנים, יש הורה בעייתי,
חסר חיים, שמחפש לכפות את עצמו
על מערכות יחסים של אחרים

בעיה,
חשוב שהחבר יהיה מודע לכל העניין
ויבין שאת מחזיקה איתו קשר בשיניים,
למרות האמא המזיקה

תבדקי שהוא איתך
תבדקי שהוא מודע לזה שאת איתו

לדעתי את לא צריכה לוותר עליו בגלל אמא שלו עם המחלה הארורה, ברור בטח שיש לה צד בסיפור
אבל יש גם לך זכות קיום, אולמ פשוט תפסיקי להגיע אליהם וזהו

אם הילד מפסיק להגיע אלייך, אז הוא ילד של אמא שלו עם אותם דעות עקומות, ניצלת מבן אדם שעשית בשבילו את הכי לא מובן מאליו, והוא לוקח אותך בתור מובן מאליו,
מערכת יחסים בעייתית
אם הוא מגיע אליך בשבתות, אז את יודעת שהוא איתך, ואמא שלו תפסיד אתכם.
לצערנו נראה שהיא מעמתת ביניכם סתם
זה מבחן בשבילו, את את המבחן סיימת כבר בהצטיינות

אנחנו כבר נשואים.

האמא הזאת בעייתית, 2 ילדים שלה לא מדברים איתה, את הנכדים של הבת שלה היא לא רואה ולא ראתה. הם כבר גדולים, והיא פשוט לא רואה אותם.

גדול עלי כלכך, אני מוצפת, ומרחמת עליו במקביל.

אני לא יודעת מה לעשות

את אלופת העולם שאין דברים כאלו.
בעלך זכה בך כל כלך!!!

וכמה את עוברת

חיבוק ענקי על הכל הכל

על כל מה שהיה

על כל מה שעכשיו

על הפחד והחשש מהעתיד

על כל החזיתות שאת מוצאת עצמך נעמדת ונלחמת מולם בזו אחר זו, בלית ברירה, ובלי בחירה בזה.

כמה שזה הרבה!

וכמה שזה קשה!

 

אני ממש שומעת מבעד למילים אישה מדהימה

עם לב גדול

רגישה ואוהבת וחומלת

שרק רוצה להיות עם בעלה בטוב. 

שמחכה לו, שנאמנה לו, שמחזיקה הכל בשביל שניהם.

וכמה החזקת יקרה! כמה!

את פשוט גיבורה אמיתית.

עוד לפני החתונה,

המסירות הזו שלך

הדאגה הכנה שלך

יום אחר יום

להיות איתו, להאמין בו שיצא מזה, להאמין בכם, לחכות לו, לסעוד אותו, להיות לידו,

בדרך לא דרך להגיע, וכל פעם מחדש, הנסיעות, הזמן, הפחדים, המחשבות, המאמץ, הכאב עליו,

ועלייך... על החלום לחתונה ופתאום זה. השבר הנוראי הזה.

וכל מה שעברת.

ואיך את נפרדת מארוסך האהוב

ופתאום בום כזה ענק בבטן.

וחוסר האונים

וההלם

והכאב המשתק.

והכל ברגע אחד פשוט מתהפך

העולם כולו פשוט מתהפך עלייך בשנייה אחת!

ואת לא מוותרת!

ואת ממשיכה

וממשיכה

ונלחמת

ואוהבת

וכ"כ כ"כ אוהבת

 

וב"ה הוא לאט לאט משתקם

ויש חתונה

והוא עומד על רגליו בחתונה בזכות התמיכה המדהימה הזו שלך

ואז לעבור את כל מה שאחרי...

ואת כל ההצקות הנוראיות האלה מאמא שלו, חמותך

ולהרגיש שדורכים עלייך, פעם אחר פעם, ומאישה שאמורה רק לחבק אותך ולהוקיר אותך כ"כ - היא עושה בדיוק בדיוק ההיפך

ואז המחלה הארורה שלה

ואיפה זה שם את בעלך

והשיקום שלו

והאשמה על החבר הקרוב

והמשפט, והפחד מהכלא

והמגורים אצל הורייך

והכל קטן

וסוגר

וחונק

ואין מרחב. תרתי משמע.

ואין אוויר

פשוט אין אוויר!!!

 

אני מנסה לחשוב אפילו על התמודדות מול חזית אחת בלבד בתוך כל הטירוף הזה - וזה כבר שואב את כל כל הכוחות של בן אדם!!!

אז בטח לאישה אחת, מדהימה וטובה ככל שתהיה (ואת כזו!!!) - את בסופו של יום רק בת אדם!

כמה אדם אחד יכול להחזיק ולהחזיק ולהחזיק?

אי אפשר יקרה.

יש כאן פשוט יותר מדי דברים.

יותר מדי כאב.

יותר מדי חזיתות

יותר מדי מותשות

יותר מדי אין אוויר

 

אני חושבת יקרה שדבר ראשון חשוב מאוד מאוד למצוא מקום ***עבורך*** ובשבילך.

מקום שיטעין אותך בכוחות

מקום שיגרום לך קצת להתמלא, ולא רק להתרוקן

מקום שתוכלי גם לקבל, ולא רק לתת

מקום שתרגישי את הקצת אוויר הזה שאת כל כך זקוקה לו.

 

בהתמודדות עם בן זוג שמתמודד עם משהו - חשוב לזכור שגם בן זוגו מתמודד עם כל זה. ועם כל ההשלכות.

וחשוב חשוב למצוא מקום גם עבורך.

להתחיל קודם כל בלראות את עצמך

בלהעריך כ"כ את עצמך

ממש לחבק את עצמך כי כ"כ מגיע לך!

ובטח שאת כ"כ זקוקה לניראות הזו,

שמישהו יראה גם אותי! היי, גם אני כאן! אתם רואים?! אתם שומעים?! כי יש כאן אישה אחת קטנה שעוד רגע קורסת, תראו אותי!!! אני כאן!

ובטח בטח יקרה שאת צודקת!

את צריכה וזקוקה לניראות!

את צריכה וזקוקה שקולך ישמע ויראו אותך!

שגם הצרכים שלך ימולאו

שתהיה הכרה, לגיטימציה, מקום גם לכאב ולקושי ולהתמודדות שלך!

שגם את תקבלי תמיכה

וכלים

ומענה ראוי

 

בדיוק לפני כמה ימים כתבה כאן @רק לרגע 123 כ"כ מדהים ונכון וחשוב על המציאות הזו של בן/בת זוג שמוצאים עצמם מתמודדים מול מחלה פיזית או נפשית או מורכבות אחרת אצל בן/בת זוגם, מצרפת לך את ההודעה הנפלאה שלה:

כמה דברים - נשואים טריים

 

ובאמת יקרה חשוב מאוד שתמצאי מקום עבורך.

נסי לחשוב מה יכול לתת לך את הכוח.

אולי ליצור קשר עם עמותה כלשהי שעוזרים למשפחות של נפגעי תאונות דרכים? או מצה"ל בכלל כי זה היה בדרך למילואים?

או כל הכתובות ש@רק לרגע 123 כתבה כמו עזר מציון ואחרים?

אולי למצוא לך דמות שתתמוך בך ותעצים אותך בדרך?

מהמשפחה שלך? חברה? אשת מקצוע? דבר אחר שיכול למלא אותך ולתת לך כוח?

מאוד חשוב שתהיי מוחזקת גם את.

שיהיה לך מקום גם את.

שתקבלי כלים איך להתמודד לצד הכל.

כמובן שבעלך זקוק גם לתמיכה וכל מה שהוא עובר, אבל זה לא סותר את זה שגם את זקוקה לכך!

גם את עוברת הרבה!

וזו לא "תחרות" של "מי יותר מסכן" אלא זו ראייה מפוכחת של המציאות המורכבת שכרגע אנחנו נתונים בה, אז לראות איך אפשר לעשות את ההכי טוב שלנו בכל רגע נתון. ואיך אפשר להתחזק.

 

אחרי המקום הזה עבורך,

אפשר לחשוב הלאה.

אפשר לחשוב על כל חזית וחזית שתיארת.

מה עושים מול החמות

מה עושים בפן הזוגי

מה עושים עם המגורים אצל ההורים

מה עושים עם המשפט על התאונה

וכן הלאה...

 

אבל דבר ראשון - להחזיר לעצמך קצת אוויר.

לחזור לנשום, פשוטו כמשמעו.

 

עוד חיבוק גדול אהובה

ב"ה שהקב"ה ישלח לכם ברכה שלמה וישועה שלמה בכל התחומים כולם, במהרה ובגלוי בחסד ובאור גדול! ❤

 

 

יש לי בעיה עם ההתראות והמסרים אבל כותבת שראיתי ואנסה מאוחר יותר להיכנס ב"ה.

(אם שייך לך לכתוב כאן אפשרי אבל בכל מקרה אנסה מאוחר יותר ב"ה)

@shirs

על דברי כולם, שאת מתמודדת עם אירוע מתגלגל, שיש לו השלכות ארוכות טווח, כל זה על תחילת הנישואין, זה ממש ממש שוחק ומעייף את כוחות הנפש, וכל זה לא על בסיס של שנים רבות של נתינה הדדית וסביבה תומכת אלא עם משפחה שבעצמה מהווה התמודדות.

מצדיעה לך לגמרי על הבחירה באהבה ובנתינה בתנאים כל כך קשים, ובאמת ממליצה בחום הלב מלבד דאגה לכוחות הפרטיים שלך, ולעצמך - כי ואהבת לרעך כמוך כולל את "כמוך", גם להציע לבעלך ייעוץ/טיפול זוגי, ללא קשר בכלל להתמודדות מול המשפחה שלו, רק כדי שקבלת ההחלטה לגבי המגורים תהיה ממקום שרואה את הצרכים של שניכם, כדי שתתכוננו לבאות, שגם שם תראו מהם מקורות התמיכה שלכם. טכנית ונפשית - עניינים משפטיים, עבודות שירות או כלא, זה לא דבר שקל בכלל להחזיק כמשפחה וכזוג, ושוב כדי שהצרכים של שניכם יקבלו במה.

אני מסייגת שיכול להיות שבעלך עדיין במקום כל כך חלש שהוא לא מסוגל להכיל עדיין אף אחד מלבד עצמו ואולי גם את עצמו לא. אם זה באמת כך, אז אולי באמת עדיף שכל אחד יהיה בטיפול/ייעוץ בנפרד. בכל אופן בעיני תמיכה רגשית חיצונית היא ממש לא מותרות כשיש מטרה כל כך חשובה. את יכולה לשווק את זה (לעצמך ולו) באמת בתור - השקענו כל כך הרבה בקשר הזה למרות הפציעה, המשפחה, המצב הכלכלי, אנחנו רוצים להשתקם מהמקום ההתחלתי, להצליח לעשות טוב זה לזו, לעצמנו ולעולם, אם הוא עם רגשות אשמה אז גם בהיבט הזה - כדי לתקן ושלא יתדרדרו עוד דברים בדרך צריך כוח, אם נמצא מקור כוח נוסף, נוכל להגיע לשם ולא להיות רק בהישרדות.  

הסיפור מול אמא שלו נשמע כמו התמודדות מיותרת לחלוטין ומעמיסה מאוד בתוך שלל ההתמודדויות, מאוד מובן לי למה הוא לא רואה את זה, זה מאוד שכיח. במיוחד אם הוא עכשיו זקוק למשפחה שלו כדי להצליח להכיל את עצמו.

 

תזכרי שאת שומרת על הכוחות שלך, שאת בסדר גמור גם אם היא לא הייתה כל כך פוגעת. וגם אולי כדאי שתתווכי לבעלך את זה ככה בינתיים, שאת מתמודדת המון, ואת לא יכולה גם להשקיע ביחסים במשפחה המורחבת כרגע, שיש לך המון דאגות על הראש, ושאת רוצה לשמור את הכוחות לזוגיות ושאת חוששת לקרוס כי את בהתמודדות מאוד ממושכת. עד שאיש מקצוע יעזור לו להבין את המצב באמת ולהניע אותו לפעול איתך כזוג.

קחי את כמויות ההכרה וההוקרה שקיבלת פה בשירשור כדי לחזק אותך לחפש תמיכה קבועה בעולם האמיתי. גם זה דורש כוחות, אין לי ספק, זה מטורף שהצלחת להתמודד כל כך הרבה.. אבל אם כל רכב צריך לתדלק מדי פעם, ק"ו בני אדם במצבי משבר. 

 

המון הצלחה!

ובאמת @shirs יקרה, יש כאן ריצה למרחקים ארוכים. לטווח ארוך.

ובמצב כזה אפילו עוד יותר חשוב לראות מהם הכוחות שלנו, מהם גבולות הגיזרה, איפה אפשר להיעזר ולהיתמך, ואיך ממשיכים בכל שלב ושלב בדרך.

 

המון המון הצלחה ב"ה

ממש דברים קשים, אמאלה.
אחד אחד. חיבוק על הכל.

קודם כל שולחת לך מלא כח. את מדהימה ומהממת ואלופה ואמיצה. מתמודדת עם כל כך הרבה אתגרים וזה באמת נשמע קשה❤️


נקודתית למצב שאת מתארת. קודם כל זה נשמע שאמא שלו לא במקום טוב, ומתנהלת באמת בצורה בעייתית וקשה.
לכן באמת מציעה להמנע כמה שאפשר ממפגשים ביניכן.

מעבר לזה את התמודדת ומתמודדת עם דברים כל כך מורכבים,
ובטח עם התאונה ועם הכלא ועם הפציעה והכל הכל.
אני ממש ממש ממליצה לך למצוא מטפלת בחיים האמיתיים שתוכל לתמוך בך
לכוון אותך, להקשיב לך ולעזור לך לשאת את כל המורכבות הזאת שיש איתה הרבה עול רגשי והרבה דיוקים יומיומיים שצריך לעשות

מבחינת בעלך ואמא שלו, באופן כללי לכל בן אחד קשה להיות במקום שקרוע בין המשפחה/אמא שלו לבין בן/בת הזוג.
המשפחה ואמא שלו הם חלק ממנו, ובטח שגם את, וזו עמדה מאד מורכבת.
יחד עם זה כתוב לנו על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו..

אני חושבת שהדבר שנכון לעשות זה לשתף אותו על ההרגשה *שלך*, על הכאב *שלך*, על המקול שלך מול כל זה.
לדבר כמה שפחות על אמא שלו- היא עוקצת אותי, היא אומרת דברים לא נכונים
וכמה שיותר עלייך- אני פגועה מאד מהאמירה הזאת והזאת, כשהיית בבית חולים התאמצתי כל כך להיות איתך במסירות וכואב לי כל כך כשמתעלמים או מכחישים את זה.

ולחשוב- מה היית רוצה שיהיה? מה היית רוצה שיגיד ויעשה?
לשתף אותו בבקשה הזאת ולהשתדל להיות ספציפית.
נניח אני אשמח שכשאמא שלך מדברת עלי בצורה מסויימת ואגע לך בברך תבקש שיפסיקו לדבר אלי ככה, או תגיד שאני מבקש לכבד את אשתי שמתמסרת אלי בלי סוף.

יש כאן גם מקום להצבת גבולות, אבל זה מורכב יותר ועדיף שיגיע בהכוונה אישית שלך עם מישהי מקצועית.

חיבוק ענק והרבה כח לכל מה שאת עוברת❤️


עריכה:
עכשיו קראתי תגובות קודמות וכתבת שאת רוצה שיראו אותך.
ואכן אין צורך בסיסי ועמוק מזה, לתת תוקף ומקום למי שכת ולעצם קיומך.

יש לנו כנשים נטיה לראות מאד את מי שסובב אותנו, והרבה פעמים לשכוח לראות את עצמנו
ויחד עם זה לצפות שיראו אותנו כמו שאנחנו כל כך נכונות לראות אחרים, ובטח את שהתאמצת ונתת כל כך הרבה בשביל בעלך.


אבל למרבה הצער לרוב זה עובד הפוך, ככל שתראי את עצמך, ככל שתתני מקום לעצמך, לרגשות ולצרכים שלך,
גם סביבך יגיבו בצורה דומה❤️❤️❤️

אז מציעה לך לפני הכל לחשוב למה את זקוקה, מה היית רוצה שיהיה לך
איך היית רוצה שיראו אותך, ולתת לעצמך מקום❤️

מחזקת אותך
את הולכת בדרך שאצילי נפש הולכים בה
וברוך השם מיליון פעם שלא היתה פגיעה מנטלית

הנאמנות שלך לברית היא מרשימה. יש לציין.

לא ברור אם יש לו אבא ?
נשמע שהאמא דומיננטית, אולי כעת, בין היתר עקב המלחמה שלה בסרטן , במינון גבוה יותר

השמירת סודות מצד האמא, יכול אולי להתאים למצב עדתי חברתי, גם אם קשה לקבל. לא מחוייב שזה רוע צרוף. הגם שמעליב וכו'

לגבי ההגנה בבית המשפט, תבדקו אופציות

אתם בהחלט חווים קשיים קשים מנשוא. בפרט לזוג כזה טרי. יש מצב שתתאווררו איכשהו?

בכל מקרה שיהיה הצלחה רבה

נסיונות מטורפים את עוברת ונשמע שיש לך לב ענק ואוהב ובעלך בהחלט זכה.
הלוואי ותמצאו את הדרך הנכונה והטובה עבורכם עם כמה שפחות רעשי הרקע למשל מאמא שלו שמאוד מקשים, וכשיש כאלה "מאבקים" ומשיכות בתוך המשפחה זה מאוד מאתגר ומקשה על הזוגיות.
בגלל כל מה שחווית איתו בכל השנים האלה, אין ספק שאת רוצה וצריכה שיראו אותך, את נפשך (כמו כל אדם שראוי וצריך שיראו אותו), בטח אחרי כל טלטלות הנפש שעברת.

תמצאי כל דרך לחזק את עצמך. זה בסיס גדול וחשוב עבורך קודם כל כדי להתמודד על הקושי הנפשי הקיים.

הלוואי וה' ישלח לך כוחות גדולים לעמוד איתנה

קרה המקרה המאוד קשה שאת מתארת, אבל הוא קרה במצב בו עדיין לא התחייבת לנישואין, ואולי טוב שכך. לבנתיים את מנסה בכל הכוח לסייע ולעזור ולהתחבב עליו ועל בני המשפחה שלו, וזה מוביל אותם (וגם אותו לבסוף) לזלזל בך במקום להעריך ולכבד אותך. 

אל תנסי להבין אותם, ייתכן והם אנשים קשים סתם, וייתכן שאולי הם חושבים לעצמם שאולי הייתה לך איזו תרומה לכך שהוא עבר את התאונה. בכל מקרה את צריכה לשחרר, ולהתמקד בעצמך.

קחי קצת מרחק ומרווח נשימה לחשוב על הדברים. תשאלי את עצמך אילו לא התארסת עם הבחור האם היית נכנסת לקשר הזה לאור מה שאת יודעת היום. 

 

תזכרי שיש לך את הזכות המלאה לא לקחת את התיק הזה על עצמך אם זה לא מתאים לך, וזה לא יהפוך אותך לאישה פחות טובה\מסורה\נאמנה בעתיד. 

מהעמדה הזאת יהיה לך קל יותר לקבל החלטה, ולשקף לצד השני שאת לא משהו שברור מאליו. אני מניח שמהמקום הזה ילמדו כולם להעריך אותך יותר.

 

בהצלחה!

אבל יש תקווה ויש מה לעשות:

לדעתי יש פה כמה נקודות:

המצב שלך, זה הבסיס. הקושי מובן ואת צריכה תמיכה, מהמשפחה שלך, מחברות, אולי עמותות מסויימות. שיקשיבו לך ויעזרו לך. אשת מקצוע גם מאד חשוב. מתוך זה תוכלי לפעול הלאה. המשפחה של בעלך פחות עוזרים כרגע וגם בעלך לא הכי פנוי כנראה כי הוא גם עבר טראומה רצינית.

הנכות של הבעל, זה לא קל. גם כאן הייתי נעזר בעמותה. אם תוכלו להיות בקשר עם משפחת החבר שנפטר ולנחם אותם זה יהיה דבר טוב וחשוב וגם יכול לגרול להקלת העונש או לביטול האישום כי רואים שבעלך לוקח אחריות.

המשפט. אין לי הרבה מה להגיד. זו זירת התמודדות ששואבת כוחות

האמא שלו. לפי מה שאת אומרת היא האתגר הכי גדול פה. כדאי להתרחק ממנה במה שלא חייבים ולקבל עזרה מאשת מקצוע איך לעבוד איתה כי זה מאד מסובך וכמה שתבואי עם טוב הלב שלך ואפילו עם עצות מחברות ומשפחה זה מורכב יותר.

ושוב, יש פה הרבה מה לעשות. לא קל אבל אפשרי.
בהצלחה!

יניב אפרתי.

רק חוששת שהקטנה תיבהל מהרובים והערבים...

אם יש משהו בלי חשש פחד אשמח לשמוע.
תודה!

בגלל הבן 6.. או שהוא יודע לקרוא כתוביות?

סרט צנוע לגמרי, לפחות מה שאנחנו ראינו כמשפחה..
קורע!

יש שניים שעדיין לא בקצב כתוביות

 

הרי פתרון קסם אין...

 

אהבת אותו מתישהו?

מעניין לך אתו?

 

 

איזה עצות אפשר לתת? פסלת לנו את כל האפשרויות

אולי אם תפרטי קצת נדע על מה המהומה?

כשהתחתנת אהבת אותו?

אם התחתנתי איתו

אבל אולי זה סתם היה "התאהבות" או אנערף מה..
בין האירוסין לחתונה כבר התחילו לצוץ רגע ריחוק כאלה (אצלי בלב)

 

ונכון..לא השארתי אולי פתרון אבל כי אני אבודה!מה זה הפתרונות האלה?

אני חושבת שאת צריכה לברר לך יותר מדוייק

 

מה כן ראית בו, מה השתנה.

מה חסר לך בחיים? מה ציפית שיהיה ופתאום הוא אחרת? מה ציפית שתרגישי? מה לא התגשם?

 

יש הרבה תחושות שיכולות להיות מתחת לכותרת של "אני לא אוהבת אותו". תנסי לדייק מה קורה אצלך.

כדי להבין מה באמת קורה ומה באמת צריך לעשות את צריכה להתחיל מתיאור נכון של המציאות - לעצמך.

 

לא אוהבת זה מאד מאד כללי, זה לא עוזר לך.

והאמת שגם לנו אין איך להגיב לכזאת אמירה...

 

 

ואת לא חייבת לענות על גבי הפורום.

את לוקחת כדורים הורמונליים?
(אם כן זה יכול להיות ההסבר להרבה תחושות רעות)

מעבר לכך - מציע ללכת להתייעץ עם אשת מקצוע, לברר מה הרצון האמתי שלך.

הרבה פעמים מניעה הורמונלית גורמת הרגשה של סלידה מאנשים ובכללי מדברים שלא היו דוחים אותנו בלי המניעה

אם זה היה כזה פשוט וברור לך לא היית שואלת פה, היית פשוט עוזבת אותו ומתגרשת
אולי זה לא כזה ברור לך וצריך לראות מה כן אפשר/כדאי לעשות.
ואם את לא רואה מה האפשרויות אז כדאי ללכת למישהו שלמד ומנוסה בדברים כאלה
חיבוק גדול❤

ב. ייעוץ. לעבד עם אשת מקצוע את העניין
ג. האם בהריון או הורמונים

דבר שני, תשאלי את עצמך שאלות קשות בלי לפחד.

האם בכלל להיות נשואה לא מתאים כרגע? מעדיפה את החופש? אולי התחתנת בגיל צעיר ובוסרי ואת באמת לא בשלה?

אולי משהו אחר את מחפשת? משמעות אחרת?

קודם כל תתמקדי במה את כן רוצה. ואז תתקדמי.

וכמובן לזכור שכל תשובה שתעני לעצמך מקובלת ולגיטימית.

בירור עם גורם מקצועי שיעזור לך לוודא ולברר את המקום שלך. ומשם - לפי מה שעולה.

בינתיים למנוע כמובן

כתבת שעברת הרבה כאבי לב בחודשים הבודדים שאתם נשואים.
חשוב לדעת שכאבי לב, ובטח כאלה שמעוררים כעס או טינה וכו'
יוצרים ריחוק שהולך ומצטבר, ומכסה על האהבה, ומקשה להתקרב ולהפתח.


כתבת שאהבתם פעם, וכתבת שהתחילו להווצר ביניכם רגעי ריחוק כבר בתקופת האירוסין.

לכן, אם קרו ביניכם מריבות שלא נפתרו, אם הצטברו בך כאבים ואכזבות שלא קיבלו מקום,
מאד הגיוני וטבעי שהם יעיבו על רגשי האהבה שלך.

האם ניסיתם פעם לדבר מלב אל לב על מה שכואב לך ואת מרגישה?

ולפי זה לראות איך מתקדמים הלאה.

 

החל מההיכרות שלכם, דרך החתונה, דרך מה עברתם בזמן בו אתם נשואים.

מדוע החלטת להתחתן איתו, מה אהבת בו, 

מה קרה מאז

מהם אותם כאבי הלב עליהם דיברת

מה ניסית ולא עבד

מה באמת המציאות שלך כולה על בוריה

 

רק אחרי הבנה עמוקה של כל הנ"ל אפשר לראות איך מתקדמים הלאה.

 

לא דומה מקרה שבאמת אין שום אהבה ושום הערכה, וגם לא הייתה, ומנסים הכל וזה לא עובד,

למקרה שהייתה אהבה והערכה גדולה והתמוגגה, 

למקרה שנתקלים בקשיים בחיים אבל יש בסיס מאוד חזק,

למקרה שבכלל יש חלילה משהו פתלוגי או מסוכן

למקרה אחר ובעצם לעוד אלפי אפשרויות אחרות.

רק את יכולה לדעת הכל.

 

וגם לדעת שכמו שאפשר לתקן ולשפר ולעבוד במקרה שזה אפשרי ונכון -

כך גם אפשר לבחור בפרידה במקרה שהיא לטובת כולם, ולעשות אותה כמה שיותר טובה לכל הצדדים. ואם אין עדיין ילדים כמובן למנוע.

אם תראי שאין מנוס מפרידה - זה בהחלט כיוון קיים ולגיטימי לחלוטין ביהדות. רק מה, חשוב מאוד לראות, בעיקר בשביל עצמך, מה המקרה באמת. ולעומק.

 

ב"הצלחה רבה יקרה

שתבשרי לנו בשורות טובות בקרוב 🙏🌹

מחזק להרגיש קצת לא לבד..

אז ב"ה כבר בהריון.. זה טוב?זה לא? לא נתוון לבחירתי.. מציאות שאני איתה עד הסוף לא משנה מה יקררה!

 

מה שכן אני חושבת שהביא למצב הזה, זה הרבה מקרים קטנים שקרו שלא הייתי מספיק טובה לבעלי.. זה הרחיק ממש ושבר את האהבה..
מנסה להתקרב,לנסות לאהוב אותו ופשוט לא מצליחה..
 

בנתיים זה רק הולך ומצטבר, כל פעם שמנסים לדבר זה רק גדל בתחושה, מרגישה לא טובה מספיק, שאני מאכזבת, שמגיע לו משו טוב יותר.. אין ליכוח להיות במקום הזה!!! למה לעזאזל עם כל העולם אני מרגישה טובה ומוערכת ואיתו לא??

 

אז זהו.. אין לי שום דבר ברגש שמחבר אותי אליו..
ומעבר לזה שהוא האבא של מי שייולד לי - אין לי ככ עניין.. וזה ככ כואב!!!!

 

זהווו

לנסות לראות מה היה בכל אותם מקרים שתיארת,
מדוע הם קרו, מה היה בהם,
איך זה השפיע על בעלך, איך זה השפיע עלייך,
לברר עוד את המקום הזה שאת מרגישה לא טובה ולא מספיק עבורו, זו נקודה מאוד משמעותית שכדאי לפתוח ולפתור.
אבל בצורה נכונה ומקיפה עבורכם בעולם האמיתי.
חבל להמשיך לחיות בהרגשה הזו ובתחושה של אין ברירה או אפילו סבל חלילה. וזה שאת בהריון עוד יותר יכול לתת כוח לפנות לעזרה מקצועית ולקבל מענה ראוי שיעזור לך להגיע לטוב ולרווחה הנפשית השלמה ב"ה.
תאמיני שמגיע לך, לכם, ולכל אדם לחיות חיים משמחים ומלאים. והזוגיות שלנו היא הדבר הכי בסיסי ומשמעותי עבורנו והיא משפיעה על כל החיים.

מחזקת את ידייך יקרה ומאחלת לך הצלחה שלמה וגדולה בדרך לאותו טוב גדול, שהקב"ה יכוון אותך ויאיר לך את הדרך 🙏🌷

וגם שלל השפעות הורמונליות טבעיות וסינטטיות אחרות לרוב מעצימים איזשהומצב.
כלומר אם היית מרגישה קצת ריחוק במצב הורמונלי מרגישים הרבה ריחוק,
אם משהו היה קצת מעצבן במצב של השפעה הורמונלית זה יכול להיות ממש מעצבן
אם משהו קצת מרגש, בהריון פתאום תמצאי את עצמך בוכה...

אז זה קודם כל משהו שחשוב לדעת.

מעבר לזה, להרגיש לא טובה זו חוויה מאד קשה ומרוקנת.
שולחת לך חיבוק על זה.

לרוב חוויה כזאת היא חוייה מוקדמת שיש לנו, ומתעוררת בכל מיני סיטואציות שוב ושוב.
אני ממש מציעה לך יקרה למצוא דרך ועזרה להבין איפה זה נוגע בך ככה ולמה.
כמו שבעצמך אמרת זה קשור הרבה גם אלייך.

יחד עם זה ממליצה לך לחשוב, מה גורם לך או מאפשר לך להרגיש טובה וראויה איתו, האם היו סיטואציות כאלה, או מה כן יכול לעזור לזה ולך להרגיש ככה❤️

הוא נותן לך תחושה שאת מאכזבת ושמגיע לו משהו יותר טוב, זה חיסרון גדול שלו. אולי הוא מידי ביקורתי, אולי לא מפרגן ואולי מזלזל ומקטין.

את יכולה לנסות להסביר לו את הבאסה שלך בתחושות הללו, לבקש ממנו להפסיק כל פעם שהוא מדבר בצורה כזו.

למרות שקשה לי להאמין.. כי אם אני מרגישה את זה כנראה ש...
אבל כן, יש דברים שהוא גם אמר מפורשות..

הריון 1 הייתי מאוהבת בבעלי קשות ברמה שאחרי הלידה התבאסתי כי פתאום לא הייצי מאוהבת בו כמו בהריון..אגב נולדה לי ילדה שמחזרת אחרי אבא שלההה
הריון 2 ממש לא סבלתי אותו חח וזה עבר אחרי הלידה אז קחי בחשבון שלהורמונים יש השפעה גדולה
אני כבר הבנתי את זה בהריון ה2 אז לא התרגשתי
הזמן עכשיו הוא זמן מצויין לבנות את הקשר ואההבה אתם זוג צעיר עוד בלי ילדים וצריכים לפתח תקשר כדי להיות גם בע"ה הורים טובים

קצת בחיוך אבל זה אמיתי.

ללכת לאנשי מקצוע שתקבלו עליהם המלצה טובה ולעבוד איתם למשך זמן. להשקיע בזה זמן וכסף, זו עיקר העבודה שלנו בחיים ויש אתגרים לא קלים בדורנו.

בהצלחה!

ושואלת את עצמי למה מישהי צריכה להיות עם צירים במשך שנה
ואז אני קולטת באיזה פורום אני 😅

לק"י

חוץ מאשר לצירי לידה.....

לק"י

וזה לא משהו שלא ידעתי פעם.......

תודה!

שהכרתי מסיכופתרפיה. הוא מעולה אגב.

1. רוב הזמן הייתי על 3
2. הממוצע שלי ככל הנראה גבוה יותר
מה שאומר, שחייב לחזור לתרגל

זה אופי לא לגמרי קשור לנסיבות

חחח כן, שם המשפחה של נל"ה זה חפי חפירות בע"מ 😅

 

(אבל באמת לא מצאתי לצערי זמן ועד שסוף סוף התפנה לי ניסיתי לקרוא ולהשלים כמה שאפשר בפורומנו הנחמד)

משתדלת לפחות כשמתאפשר למצוא זמן גם לפורום...

אז לפחות זה ירד לפעם בשבוע בערך ולא פעם בחודש, גם טוב

ויש גם תקופות אחרות שאפשר יותר

 

האמת שאני בעד להוסיף לכל יום לפחות עוד 10 שעות. זה פשוט נצרך! רוצה לארגן עצומה עם חתימות?

ומקפיץ

לגבי הגיסה שבעלה ברח לה?
הם התגרשו ב''ה.... באמת תודה לבורא עולם..

מתכוונים לאח עם העניין הנפשי? אחרי שניסו כמה שאפשר לסחוב בבית, אחרי כמה ימים נסעו למיון כי לא היתה ברירה, אושפז שם יומיים וקיבל תרופות וכרגע מטופל מול פסיכיאטר בקהילה.

לאט לאט הדברים מתחילים להסתדר
זו הייתה תקופה מאתגרת

באמת עוד רציתי לכתוב תודה ענקית מכל הלב לכל אחד ואחת מכם.ן
אתם פשוט לא מבינים ולא מתארים לעצמכם כמה טוב זה לשפוך במקום אנונימי ועוד יותר מזה לקבל עצות של אנשים חכמים

תבורכו.

סליחה שלא עניתי עד עכשיו רק עכשיו גיליתי את השרשור הזה

לקבל טיפול

שיהיה רק בהצלחה
כדאי שיקבל באמת טיפול ראוי וטוב, לטובת כולכם ועוד יותר לעצמו

אבל בהרבה בתים. אל תשכחי שמדובר בקיבוץ גלויות של אנשים שלא בהכרח דומים, או יותר נכון - בהכרח די שונים, וצריכים להסתדר רק בגלל הקשר המשפחתי.
יותר הגיוני לא להסתדר מאפשר הפוך

אני במקומך משחררת אותה. מה שאת עושה או לא עושה - שלא יהיה תלוי בנכונות שלה לעשות או לא, אלא בהתאם לכוחותייך. כנל בנוגע לישיבה איתה בשולחן - תתנהגי ותדברי כאילו היא לא קיימת. במילים אחרות הייתי קוראת לזה חיזוק של הבטחון העצמי שלך.
ועצה בשבילך מאהבה - אל תכניסי את בעלך מקומות האלה. לא נעים לו לשמוע שלא טוב לך בבית הוריו. זה רק מוריד וגורם לך להיראות קטנונית. תהיי מעל זה ואל תכניסי את זה לזוגיות שלך. זה יעשה לך רק טוב לדעתי

קודם בלב ובכלל בחיים שלך.
מי היא בכלל שתפריע לך לשבת בשולחן?
אם היא פתחה עליך את יכולה לפתוח עליה חזרה ולהעמיד אותה במקום,
או, אם את באמת חזקה את יכולה לחייך ולהמשיך כאילו היא אויר, אבל שבאמת תהיה אויר בלב שלך.
ואת לא אחראית עליה
תשטפי כלים אם את רוצה או לא, לפי השכל והמידות שלך
את לא אחראית על המידות שלה.
הייתי מתרכזת יותר במשפט שכתבת-
"ובעלי מצידו לא מבין את הרגשות שלי ואומר לי שגם אני טועה ושאני מגזימה"
זה נושא הרבה הרבה יותר (הכי) חשוב.

בטחון עצמי נשמה....

ולכן- נסי ליישר איתה את ההדורים כמה שיותר מהר ותצאי חכמה ולאו דווקא צודקת.
ב"ה הילדים שלכם יהיו בני דודים וחברים ויחסים טובים במשפחה זה דבר חשוב.
גם לדעת להשלים זה חשוב.
בהצלחה.

לא חייבים לעשות אקרובטיקה כזאת בשביל איזה תמונה מזויפת של שלום משפחתי,
הייתי מציע לך לשבת בשולחן רחוק ממנה אבל בלי לשנוא ולהפעיל שנאה, אבל כן לעשות מעשה שמבטא את הריחוק שאת מרגישה מהגברת הזאת, כי מהנסיון של התקופה האחרונה היא לא התחשבה בך,
אם יהיה שינוי בהתנהגות שלה,
אז אולי יהיה שינוי אצלך

כרגע אין עניין לשים את עצמך פגועה, במקום שבסבירות גבוהה היא עלולה לפגוע בך שוב
אבל לא להפעיל רגשי לא לכיון שלום, ולא לכיון מלחמה,
פשוט להחליט שכרגע, לא כדאי להתקרב אליה או להתעסק איתה, כי היא מהווה סוג של איום/הפרעה פוטנציאלית

את בוחרת.
תרגילי את עצמך להיות אדם בוחר.
את לא חייבת ללכת, את בוחרת ללכת ואת יכולה גם לבחור שלא אם לא מתאים לך. את לא חסרת אונים את פשוט מחליטה משום מה (אולי יש לך סיבה טובה) ללכת.

גיסות לא צריך לאהוב, כן כדאי להסתדר, ואם לא הולך, להסתדר כמה שיותר בגבולות האפשר.

לא צריך להפריע לך שהיא בשלה,
להפך, תהי את בשלך ותפסיקי לספור אותה את בעצמך.

היא גם לא חייבת לך כלום - היא לא חייבת להתחשב בך. זה שלה.
ואת, טם לא מתאים לך להתאמץ, תתחשבי בעצמך ואם יעשו לך פרצופים אז שיתקע להם.
פשוט יותר מידי אכפת לך מה חושבים עליך.
את כשתראי מישהי בהריון, אם תרצי תתחשבי בה.



אם היחס שלהם לא מתאים לך, את מוזמנת להגיד לבעלך, אני באה רק למה שאין ברירה, בשאר הזמן אתה מוזמן ללכת להנות איתם.
זוג נשוי לא תמיד חייבים לבוא ביחד למשפחות. מספיק מידי פעם.

להתחזק בכך שאת חשובה והרווחה הנפשית שלך חשובה

להתרחק ממה שעושה לך רע

להתקרב למה שעושה לך טוב

ליצור נפרדות מול הגיסות או מול כל מה ומי שעושה לך לא טוב

למנן, למצוא את המינון והאיזון שנכון לך בפני עצמך ולכם כזוג

לזכור ולהזכיר לעצמנו שאנחנו לא יכולים לשלוט על אחרים, אלא רק על עצמינו. לחיות רק את החיים שלנו.

ואם אחרים בוחרים דברים פחות - זה שלהם.

זה לא קשור אלינו.

 

ב"הצלחה רבה

תנסו מייד לרסס ספריי ריח טוב בכל הבית
ומחר בבוקר תתקשרו לעייריה, ולוועד בית שיחקרו את העניין

ככה תשללו אם זה מבפנים הבית או בחוץ
אם זה מבחוץ, אולי זה מגיע מנשם אוויר של הביוב (אם בקומות הגבוהים בבניין?)

משהו מוזר...

לבדוק עובש מאחורי ארונות.
במיוחד בארונות שצמודים לקיר חיצוני

כל פעם כשמתקרב החורף זה קורה

שנה אחת היינו מתוסכלים ולא הבנו מאיפה הריח, חשבנו מהמזרנים והבאנו מישהו שינקה

כלום לא עזר

ואז יום אחד הזזנו את הארון ומה ששם הלך, כמויות של עובש מהקיר שדבק בארון וממנו חלק מהבגדים התמלאו גם בעובש, זה הגיע מהקיר שמאחורי הארון שהוא קיר חיצוני, וכשאין עליו שמש חזקה, היא לא מייבשת אותו ואז ישר העובש מתפשט

חשוב מאוד לאוורר ולהביא מישהו שמבין היטב באיטום שיטפל בנושא

אבל תבררו שהוא באמת מבין בזה

ושמנו לב שזה מתגבר בערב אחרי מקלחת...
למי קוראים במקרה כזה?
לאיזה בעל מקצוע?
נדבר עם בעלת הדירה...

אחרי מקלחת זה מתגבר בגלל הלחות שמצטברת בחדר ולא מתייבשת כמו בקיץ

תסתכלי בפינות בתקרה אם יש התחלה של עובש

קוראים אינסטלטור או מומחה לאיטום

בבניין שלנו לא.
אולי בבניין הצמוד (שהפיר של השירותים משותף...) אני לא מכירה.
אבל אז נראה לי שהריח היה קבוע, לא?

עדיין יכול להיות?

הנדי מן זה עדיין מקצוע לא רשמי מידי

הבית.
ואז טכנאי מזגנים אמר לבדוק במזגן.
ובסוף היה שם עכבר קטן מת.
וזה קרה גם לשכן שלנו אמרו לו לבדוק ובאמת הוא מצא.

שקלטנו שזה בעצם מגיע מהגרביים שלי שתלויות על המאוורר תקרה בשירותים.

עד שאשתי גילתה שזה קורה שאני ישן עם פה פתוח

אז הגיע היום "הנדי מן" ששלחה בעלת הדירה (תודה @היום הוא היום)
ומסתבר שכנראה הבעיה הייתה.. חשמל!
היה מפסק חשמל ישן שכנראה היה עליו עומס יתר והוא פשוט נשרף... הפלסטיק היה מותך לגמרי
ה' עשה איתנו חסדים שזה ככ הרבה זמן ככה ולא היה משהו חמור יותר

נמשיך לעקוב ונראה אם באמת נעלם הריח

תודה לה' הטוב!

חברים טובים לך? מה חסר לך בבעלך?

אחרי שתמפי, תראי איך את יכולה לחתור לשם.

נובעת מכאב פנימי שקיים אצלנו, והבעיה איתה שבמקום להתמקד בכאב שלנו ובמה שאנחנו רוצים וזקוקים
אנחנו מתמקדים בלהסתכל על השני...

מזמינה אותך להתבונן בעצמך ולשאול את עצמך מה חסר לך, מה היית רוצה
לחבק את עצמך על מה שרצית ואין, ולראות איך את כן מגיעה לדברים שהיית רוצה שיהיו לכם...❤️

היא מלמדת אותך מה השאיפות שלך.
אל תלחמי בקנאה, אלא אחרי שהיא לימדה אותך מה חסר לך, תחשבי על זה שהיא גוזלת ממך אנרגיה ותרכזי את האנרגיה שלך במה שאת יכולה לשנות כדי להשיג את מה שלמדת שאת שואפת להשיג.

לגבי זוגות אחרים,
בטוח שיש אנשים במצב יותר טוב משלך,
אבל בטוח גם שיותר להפך.
האם את משווה את עצמך גם לאלה שהם פחות ממך?
תעשי לעצמך תרגיל,
חפשי זוג שאת רואה ותבדקי עם עצמך במה אתם טובים יותר. תרגילי את עצמך שאם כבר השוואות, אז כאלה שמרימות לך.
עד שתצליחי לקלוט שלכולם יש בעיות ואצל כולם בלי יוצא מן הכלל, זוגיות זו עבודה קשה.
מי שזו לא עבודה קשה עבורו, כנראה שלא נעשתה בינהם נסירה, שהוא עדיין צלע, מה שבטוח, אין פנים בפנים.
זוגיות זו *עבודה* קשה.
לא יודעת אם זה מעודד אותך, אבל זאת האמת.

מומלצים בחום