היי אשמח לעיצות..
בעלי עומד להיות מפוטר מהעבודה,
והוא מסתובב רוב היום עם מצב רוח ירוד והכל...
ואני מצידי לא יודעת כ"כ איך לעודד אותו. ז"א אני חוששת לומר משפטים מלאי הבנה ואהדה מחשש שזה יגרום לו לחשוב שאני מרחמת עליו (מה שישיג תוצאה הפוכה מהכוונות שלי..) או שאני לא סומכת עליו וכו'..
אז אני שותקת, ואם הוא משתף אותי אני עונה בצורה עניינית ותו לא..
יש למישהו רעיון איך אני יכולה לשדר לו מסר מעודד אבל לא מרחם?
תודה מראש 
ועבד בעבודות מבזות, אשתו נהגה לחכות לו אחרי העבודה מטופחת ומקושטת כדי לעודד את רוחו......
צריך תפילות, ולדאוג לו לתעסוקה- תצאו לכם, תטיילו אם יש אפשרות, הכל כדי שלא ישקע בבית בשיעמום... גבר תקוע בבית זה מכה בשבילו...תשדרי אהבה וקבלה כי הוא מרגיש כשלון...בהצלחה ושימצא עבודה טובה יותר בקרוב בע"ה!!!
תקופה מסויימת עבדתי כמאבטח בבניין כלל בירושלים
היה לי את כל היום כדי לצפות באנשים, בהתנהגויות, בסיטואציות..
כל יום בשעת בין הערביים פועל נקיון ערבי מהסוג הכי פשוט ושקוף היה מסיים את עבודתו ושב לביתו עם רעייתו ברחוב יפו.
הוא היה צועד כמו מלך, זרועותיהם שלובים וחיוך של גאווה ואושר נסוך על פניו..
היא השרתה בו תחושה מכילה ומעריכה כ"כ, שבאותם רגעים נדמה היה כאילו הוא כבר לא עובד פשוט בשכר מינימום,
אלא אחד האנשים המרוצים ביותר בעולם.
הייתי מקנא בו, כי באותם רגעים הוא באמת היה כזה
בהצלחה.
השאלה אם אני צריכה לדבר איתו על זה, לומר מילות עידוד או רק להגביר את היחס הטוב שלי אליו בלי לדבר ספציפית על הנושא? ז"א להראות חיבה, אהבה, הערכה באופן כללי בצורה מוגברת (מה שאני עושה היום, כדי להוכיח לו שזה לא גורם לי להרגיש פחות הערכה או שמחה איתו) או גם לדבר ישירות על זה?
כי הוא רמז לי לא מזמן שהוא מרגיש קצת לבד בסיפור..
ותודה על התגובות!
תודה בכ"א
אלא באופן עקרוני, שדלתות נסגרות ודלתות נפתחות! העולם עגול, הלך משהוא אחד יבוא משהוא אחר!
סתם באופן עקרוני על הרעיון שהיום אין עבודה מחר יכול להיות. ומה שלא הורג רק מכשל!
לא בקטע שאתה מוצלח ובטוח תמצא, כי זה אולי סוג של נדנוד, כאילו הוא ילד קטן שאת מסבירה לו שהוא מוכשר. (יש כאלו שכן יאהבו את סגנון הדיבור , אתה מוכשר ותמצא וכו') אני מדברת על כך שאם הוא לא בסגנון הזה....
את חוששת לומר לו כל מיני משפטי עידוד שזה לא ישמע שאת מרחמת עליו
אז תתיחסי לזה כאל בעיה של שניכם ואת מדברת אל שניכם ומעודדת את שניכם
ככה אין בזה רחמים ועליונות אלא שיתוף.
בהחלט נפתחו לי כיווני חשיבה חדשים..
מקווה שיהיה בסדר ושהתקופה תיגמר מהר..
לומר לו "דוגרי", שלא כ"כ רצית "להתערב" כי חששת אולי זה יתפרש כ"רחמים" שמסתכלים על המצב כאיזה חולשה שלו - כשאת מתכוונת בדיוק לההיפך..
אבל שבסוף החלטת שגם אם לא תגידי כלום זה עלול להתפרש לא נכון..
אז שאת רוצה לומר לו שמבחינתך הוא "הכי בעולם" ושלדעתך היחידים שמפסידים אם הוא מפסיק באיזה מקום, זה אלו שמפסיקים לו את העבודה - מלבד שאת מעריכה אותו מאד בלי קשר לשום עבודה.
זה יחזק את ליבו לדעתי, הוא ישמח שאת לצידו, וירגיש שאת מדברת מתוך ענוה וכבוד אמיתיים. ויזכור לך את זה...
ותגידי לו שאת תשמחי לגמרי להשתתף בכל דבר שהוא רוצה - ושאם את מגיבה בצורה ש"יוצאת לא טוב" אז שיגיד לך, כי לפעמים מתכוונים למשהו אחד וזה מובן אחרת..
תצליחו. לדעתי, הרגישות שלך לענין - בלי קשר למה צריך לעשות למעשה - היא מאד יפה.
זאת באמת הבעיה העיקרית שלי - אני מבינה בראש מה אני צריכה לשדר לו , אבל אף פעם לא מוצאת את המילים הנכונות ולכן שותקת..
באמת זאת התנסחות שנראית לי ממש טובה ומשקפת את התחושה שלי..
תודה רבה
יקרה.
כל כך מבינה אותך, כי אני במצב דומה כבר מספר חודשים. (אחרי הפיטורין) מזדהה עם העצות החכמות שנתנו לך, ורק אוסיף קצת מהניסיון: בצד הכללי לשדר שהכל ממנו, ובע"ה מהתקופה הלא קלה הזו יצא רק טוב: תנאים טובים יותר, חידוש בעבודה - הכל בע"ה לטובה!
מאידך לנצל את הזמן הפנוי כעת לעשיה חיובית ולהמון פרגון על כל פרט. אם למשל הוא טוב בשיפוצים בבית, באומנות, בלימוד, בטיולים... כל הדברים שרוצים לעשות, ואין פנאי - הנה יופי ! עד הישועה יש זמן נפלא לעשי'ה.
וטיפ קטן, אך חשוב. אל תהפכי אותו כעת ל"עקרת הבית", ממילא ישמח לעזור לך, אך מרצונו, ולא מכוח המציאות. כי זה בוודאי מתסכל.
אני מרגישה המון התגברות באמונה בתקופה זו. ב"ה שה' לא מנסה אותנו בבריאות, בזוגיות, בצרות עם ילדים...פרנסה בודאי חשובה, אך יש לשים הכל בפרופורציות הנכונות.
שידור כן ומלא אמונה ואהבה שלך בטוח יעודד אותו. וכדאי לשוחח איתו לפי רצונו בנושא, ללא לחץ.
שהקב"ה הזן ומפרנס ימציא במהרה את העבודה הראויה לבעלך, ותזכו להודאה ונחת.
העניין הזה שהוא יהפוך לעקרת בית.. ואני אסביר לך למה זה מטריד אותי
בתקופה שהוא יהיה בבית עד שימצא משהו אחר אני מן הסתם אצטרך להשאר בעבודה יותר (היום אני לא עובדת משרה מלאה כי זה לא היה הכרחי) והוא יחליף אותי בבית, עם הילדים והמטלות הרגילות של הבית. הוא אבא נפלא, אבל זה לא בשבילו. אני בטוחה בזה! ז"א הוא לא בנוי להיות לבד עם הילדים כל כך הרבה שעות - עם כל הרצון הטוב שלו.. ולמרות שביום יום הוא עוזר לי מאד בבית - בכ"ז אני העיקר, ואני מבקשת ממנו עזרה פה ושם, בקיצור אני חוששת מהמצב הזה, למרות שלא נראה לי שתהיה ברירה, כי כך נוכל להשלים קצת את ההכנסה החסרה..
טוב, בעז"ה שנצליח לתמודד עם זה ושיימצא מהר..
הערכה למי שהוא, ליכולות שלו.
הרבה אמון ביכולות שלו להצליח בכלל, ולהצליח למצוא עבודה חדשה, ולהצליח בה.
אפשר ורצוי גם לדבר איתו על החשש שלך לומר מילים לא נכונות, ואז להביע את הערכתך כלפיו ואת אמונך בו.
רק טוב.
ב"ה סוף סוף קניתי תנור דו תאי. צריכה את עצתכם....
מה עדיף שיהיה עליון ומה תחתון - חלבי או בשרי?
אם זה משנה: בעליון יש גריל ובתחתון טורבו (מעולם לא השתמשתי בתוכניות הללו).
תודה מראש!
בשרי למטה.
הטורבו עוזר לזרז בישול. אצל רוב האנשים, שאוכלים בשרי, זה יותר נצרך (למיטב ידיעתי - גם בטורבו יש גריל. אבל גם טורבו).
תתחדשו.
1. טורבו עוזר לאפיה מהירה ואחידה יותר של מאפים. מעולה למרנג.. לכן עדיף לתנור חלבי בעיני, כי יש הרבה עוגות חלביות ו/או שנאכלות עם קפה חלבי...
2. גריל מיועד לתת השחמה וקריספיות למה שנאפה מלמעלה, מתאים מאד לבשרים ועופות. אבל לפעמים חסר גם בחלבי..
לאור האמור לעיל, אני בחרתי את התנור התחתון לחלבי כי יש בו טורבו, ואני אופה את כל המאפים בורבו! זה מעולה! (אמרה לי את הדבר הזה קונדיטורית ידועה- מלכי אדלר) את העליון לבשרי כי יש בו גריל ואני משתמשת בו לעופות בעיקר...
בהצלחה!
את משתמשת בו בכל זמן האפייה של העוף או רק בדקות האחרונות?
אנסה את עניין הטורבו, תודה! אבל זה לא מעצבן שזה נמוך?? אני אופה הרבה... להתכופף כל הזמן...
אע"פ שבאמת אם התנור הוא לא בן יומו, אז אפשר לאפות גם בבשרי.
תודה שהחכמת אותי
לגבי להתכופף, זה ענין של הרגל... ובכל מקרה בתנור בילד אין גם זה לא בעיה..IמפנטזI
באזיה תא את אופה אותן?!
אם וכאשר-
בתא החלבי כשאינו בן יומו.
עדיף בשרי למעלה ופרווה/חלבי למטה
והחלבי למטה.
הגריל נועד לבשרי, והטורבו נועד לעוגות, פשטידות וכו'.
אנחנו אופים פרווה בשניהם חופשי, כך שגם ככה רוב השימוש הוא בלי הרבה מחשבה.
תמיד אפשר לנסות בשרי למעלה חלבי למטה, ואם יש צורך להחליף ביניהם.
זה עוזר לי מאוד!
המזרונים שלנו לא ממש צמודים באמצע ואחד מאיתנו נופל לתוך הבור הזה...
מה כולם עושים?
וכשאסורים בשני סדינים... קצת סרט לקנות את כל הסדינים פעמיים אבל שווה את זה
לק"י
זה גם מונע מהמיטות לברוח אחת מהשניה 
יש גם את הבסיס שהוא מבד/עור אז אין בעיה.
כשקונים מיטה מעץ מבקשים את הדופן הפנימית לעשות בלי מסגרת כמו שיש בדופן החיצונית.
מה זה הדבר ששמים באמצע?
MAHBAR. זה משהו מעץ בצורת ח' שפשוט מחבר בין 2 המיטות. תלוי בסוג המיטה שלכם. אני מציעה לך לצלם את המיטות ולהראות את זה בחנות של מיטות. הם אמורים לדעת מה מתאים. כדאי, זה בטח לא יקר ומאוד יעיל (אולי יש עוד סוגים, זה מה שאני מכירה)
כשהמזרן קשיח יותר ללא קפיצים אז הוא לא עושה בור ואז גם לא נופלים לשם
ביום הפירוד הראשון
הילדים מגיעים למיטה בבוקר ואומרים
"אוף זה לא נוח תחברו את המיטה בחזרה!"
או שהילדים יודעים מתי אתם מותרים או אסורים (כמובן ברור שהם לא מבינים, לא על זה אני מדברת)?
זה באמת בעיתי. כשיגדלו זה לא לעניין שהם ידעו מתי אסורים ומתי מותרים. אבל בינתים אין לי שום פתרון. אני אומרת להם שלפעמים בא לי קצת להשען ליד הקיר זה יותר נח לי. כי אני מזיזה את המיטה ליד הקיר
האמת שזה הרבה זמן מחובר. שנה הריון+שנה הנקה.
הבעיה זה השנים בין הריון להריון, שאז יש הפרדות.....
מה השיקולים שצריך להפעיל?
אם לאחד מכם זה נורא עקרוני, אז שווה לוותר. אם לא- אז להחליט לפי שיקולים נוספים...
ויש חוץ מליל הסדר עוד שבת וחג בעניין, אז הכל בסדר
הלכות קורבן פסח - משנה תורה, ספר הקרבנות (שחט עליה - הכוונה שחט עבורה קורבן פסח)
ב,י [יא] האישה שהיא בבית בעלה, שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה--תאכל משל בעלה. הייתה נחפזת לילך לבית אביה ברגל הראשון הסמוך לנישואיה כדרך כל הבנות, ושחט עליה אביה ושחט עליה בעלה--תאכל משל אביה; מכאן ואילך, תאכל ממקום שהיא רוצה--והוא, שתברור לה מקום שתרצה בשעת שחיטה. וכן יתום ששחטו עליו אפטרופין, יאכל ממקום שהוא רוצה.
(יהודיה מא"י הביאה פעם את המקור הנ"ל- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t616244#6831804)
אבל כמובן שאם יש שיקולים נוספים אפשר ומותר להחליט אחרת..
שנה ראשונה אצל הורי הכלה..
מסתבר שזו לא "הלכה" - אבל יכול לחסוך אי נעימות עם מי מהצדדים, כשאומרים ש"נהוג" כך...
[כמובן, אם מאד רוצים אחרת - יש להניח שאפשר לסמוך על כך שההורים אולי לא יודעים מה "נהוג"..]
כעת ראיתי את המקור שהביאה צביה. יישר כח.
מי ששול בשנה הראשונה רב כל דבר , יש לו חיים הרה יותר שקטים בהמשך..
הרועהאחרונהבלי כללים מעיקים וחשבונאות מתישה.
איפה טוב לכם להיות? מבחינת האווירה, הרכב האורחים, המקום וכו'?
רחמי על כל מי שהופך את החג הזה לפנקסנות עם חשבון עד סוף הדורות אצל מי צריכים להיות.
מקובל אצל הורי הכלה אבל יש כאלו שבגלל והגדת לבנך הולכים דווקא להורים שלו
אם ההורים שלכם זורמים אז תעשו מה שמתחשק
אבל אם ההורים לא זורמים אז תעשו לפי המקובל אצלכם ואז יש הסבר טוב לצד השני
אנחנו השנה אצלי ושנה הבאה בי-ם הבנויה(אצלה)
אנחנו עוד לא עשינו כלום
(חוץ מלנקות את החלון בחדר שינה בדיוק לפני שהתחיל עכשיו הגשם הגדול)
תהני חי חי
בעלי יוצא למילואים של שבוע-
איך אני יכולה לפנק אותו במיוחד?...
אין לי מושג מה הולך שם באמת..והוא אומר שלא צריך כלום העיקר שהוא יישן שם לילה בלי התינוקות..
אשמח לרעיונות,
תודה!
חיים במילואים, תתרכזי באיך לפנק את עצמך בשבוע הזה
בהצלחה
סליחה מאיפה את יודעת שעושים חיים במילואים?
לאו דווקא בצבא.
כמה ימים עם חבר'ה יעשו לו רק טוב!
והוא יחזור שמח ונמרץ!
ככה זה שהוא מקבל אוורור נחמד בסביבה גברית שלא מצפה ממנו להיות שום דבר
ולא מצריכה מאמץ מחשבתי מיוחד בלפענח אותנו הנשים עם כל השגעונות שמאפיינים אותנו..
את כמובן יכולה לתת לו משהו נחמד וקטן בשביל הפינוק,
אבל לידיעתך אינך צריכה לרחם עליו, להיפך,
כמו שבעלי נהג לומר (כאשר הוא היה יוצא למילואים):
'מילואים זה בשביל למלא את המצברים'
בייחוד שזה רק לשבוע.
הכי חשוב, אל תעיקי עליו, אלא תני לו לצאת בכיף לבלות עם החבר'ה שלו במילואים
ואז הוא יחזור אלייך עם מצברים מלאים ועם הרבה חשק לעזור...
הכנסתי לו לתיק עוגיות מעשה ידי ותמונות של הילדים.
קוואקר וכד'. כשאין אוכל נורמלי זה יכול להחזיק אותו שם.
וכשאני הייתי צעירה ומאוהבת ( 
אני עדיין) הכנתי לו למילואים הראשונים פתק לכל יום
הכנתי לו עוגת שוקולד ותמונה שלי ושלו שמאחורה כתבתי ברכה וצירפתי ציור של הבכור. והכל דחפתי לתיק שלו בלי שיידע.
(כשהוא התקשר אליי אחרי שהוא ראה - זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו בוכה- זה מאד ריגש אותו)
לזיכוי הרבים-
ביום חמישי הקרוב מתוכנן ערב לזוגות מאותגרי פוריות ללא ילדים, שיעסוק ביחס בין הסביבה (החברה והמשפחה) לבין הזוגות.
הערב הוא הכנה לקראת ליל הסדר, ובמרכזו פאנל שיעסוק בתחושות, דעות ופתרונות שונים לנושא. בפאנל ישתתפו זוג מאותגרי פוריות, אימא של מאותגרת פוריות לשעבר, וחבר של מאותגרי פוריות.
לאחר הפאנל יתקיים מופע פלייבק של תיאטרון נקודה טובה.
ההשתתפות בהרשמה מראש: advadoel@gmail.com
מצורף הפלאייר
רבקה רחל
אסתר יעל רחב
זה מה שאני זוכר בשניה של מחשבה
הטמא בחר בה בגלל רצון ה'
היכן כתוב שהייתה יפה?
בכ"מ, הרשימה נמצאת ממש לקראת סוף פרק ראשון בבבא-בתרא.
יש שם גם אם זכור לי טוב, את אבישג השונמית ואת בנותיו של איוב. (קרן-הפוך ועוד שתיים שאני לא זוכר כרגע)
כמה שאומרים שזה לא העיקר, זה גם לא מעט. מנסיון...
טוב-לב, נעימות הליכות, התחשבות. שיש על מה לדבר, ואין "דחיה". איכפתיות עמוקה מדבר ה'.
ו..צריך מציאת חן באופן אישי.
הרבי מלובאוויטש אמר פעם למישהו (אחרי שהציעו לו בחורה עם "נתונים" טובים): אתה צריך לראות אם יש לך משיכת-הלב אליה. ואת זה אף אחד אחר לא יוכל להגיד במקומך..
לפי מיטב ההכרה, ההבחנה וההרגשה.
וברור שאח"כ צריך "לתחזק" ולשפר ולשכלל.
גם כל אחד בעבודת המידות וההתנהלות שלו - וביישום מול מצבי חיים חדשים -
וגם בהעמקת הקשר והשיתוף.
זה לא רק "גורל", אלא דבר שנתון לבחירה ועבודה שיכולה להיות מאד משמחת.
אלא גם האהבה של הזוג - שהולכת ומתחזקת!
ואז כבר לא באמת משמעותי -הזוית של החיוך (אם אהבת אותה בהתחלה)
והאם הוא התגלח הבוקר..
אם הדברים לא נראים כך, כנראה שבני הזוג הזניחו את העבודה הזוגית והמידותית שלהם..
כי הרבה יותר קל להתמודד עם הפתעות (ובכלל עם כל דבר שהחיים מזמנים לנו) כשחיים עם אדם בעל מידות טובות ונכונות לעבוד. מנסיון
שייכות לעולם של עבודת המידות, חשבון נפש ותיקון עצמי מתמיד. זה הכי חשוב.
כיף ביחד/ כימיה
השקפה דומה פחות או יותר
לבוא בראש פתוח בלי דמיונות על איך בן הזוג חייב להראות/ להיות לפרטי פרטים.
לתת הזדמנות ולבחון בעין טובה, להתמקד בלמה זה כן יכול להיות מתאים והאם ההתאמה היא בדברים המהותיים.
מה שאני חיפשתי וקיבלתי אולי קצת שונה, אבל הכי מקסים בשבילי ב''ה.
חיפשתי: בן אדם שאפשר לתת בו אמון, אמיתי וישר, בעל מידות טובות, ומישהו שיאמין בי!, רגיש עם לב טוב ומפרגן, המראה היה לי חשוב אבל לא חיפשתי ווווואו! כאילו, קודם כל שימצא חן בעיני ויהיה נקי, בסוף קיבלתי ב''ה בחור יפה מאד!
אבל עם יופי לא אוכלים ארוחת בוקר, ויופי לא מרגיע אותך כשאת עצובה, זה מוסיף וזה חשוב אבל זה רחוק מלהיות הכל!
המונמון הצלחה וס''ד!
אני התחתנתי על בסיס כמה דברים:
א. החלטנו מראש שאנחנו לא מפחדים לעבוד על הזוגיות.
ב. ראיתי שהוא שונה ממני בכמה דברים שתמיד רציתי לעצמי. יותר מעז, יותר מפוקס מטרה וכו'.
ג. אדם שלעולם אבל לעולם לא יקלל או ירים את הקול.
ד. אדם שלעולם לא ישתף מישהו חיצוני במה שקורה ביננו.
ה. אדם שרוצה ללמוד ממני ואני ממנו.
בדיעבד יש כמה דברים שנראים לי גם חשובים, כמו דימיון בין המשפחות...
בהצלחה!
מידות זה בשביל שיהיה אפשר לחיות יחד באותו בית
דת - חובה התאמה דתית של כוון בחיים כי אחרת זה קשה מאוד בפרט לאנשים מאוד דתיים
נעים ביחד- חובה מה יש לדבר אחרת אי אפשר אפילו להפגש
מראה - בשלב ההתחלתי אסור בתכלית שתהיה דחיה האם אתה מסוגלת שהוא יגע בך?
בשלב יותר מתקדם של הקשר סביר לצפות לרצות מגע
אם המראה לא מהמם אבל גם לא מטריד בהמשך הקשר - זה לא סיבה לפסילה
ולדעתי-
שני דברים הם משמעותיים ביותר, בשלב הבחירה וקבלת ההחלטות:
בסיס של הערכה הדדית- להית שלמים עם העיסוק שלו, הרמה הדתית, היכולת האינטלקטואלית, המוצא, התכונות שלו וכד'-
כי גם אם כרגע עוד לא מדובר באהבה מסחררת-
יש לזה בסיס איתן לצמיחה והתבססות של רגש.
מידות טובות- כפי שאמרו לעיל- זה בסיס לחיים מאושרים יותר מהרבה פרמטרים אחרים- אבל כשזה משולב עם הערכה לדמות בן הזוג, לא להתבייש במה שהוא עושה/ אומר, במי שהוא, לא תחושת זלזול וכד'.
אני חושבת שהמראה הכי אטרקטיבי, וההתאהבות הכי מסחררת-
לא תשרוד ולא תפצה לאורך שנים אם אין את שני הנ"ל.
ברור גם שהמראה צריך למצוא חן, וחייבת להיות משיכה- אבל זה ^^ העיקר.
הכי חשוב, התאמה בהשקפות עולם,
ועדיף עדות קרובות, ותירגעו, זה לא קשור לגזענות,
גם ככה יש כ"כ הרבה על מה לגשר בין גבר לאשה, שאיפה שאפר לחסוך את הגישורים האלה, עדיף.
בגלל זה מבררים אצל חברים שמכירים, אנשים מכל מיני צמתים בחייו, מורים שלו-
ובגלל זה גם נפגשים.
נכון שאת לא עושה מבחן איי קיו בדייטים-
אבל אפשר לדעת אם את מדברת עם אדם חכם או לא?
אם יש לו אינטיליגנציה רחבה או שהוא מצומצם וצר אופק?
אם לא תתביישי במחיצתו, כפי שהוא כרגע?
(אנחנו לא יכולים לצפות מראש את כל התרחישים של החיים, אבל לפחות בנקודת הזמן הזו?)
זה דברים שחבריו/ מכריו יוכלו לתת על כך אינפורמציה??
כנ"ל התנהגות בחברה ומידות טובות- האם זה לא משהו שאפשר לברר מראש??
אפשר פחות או יותר לדעת רמה דתית- למרות שיכולים לחול שינויים במהלך החיים,
נכון שהכל צריך תפילות והמון סיעתא דשמיא,
נכון שהחיים דינמיים, מלאים הפתעות ומתקילים אותנו בכל מיני צמתים,
אבל אנחנו עושים את מקסימום ההשתדלות- ומקווים לטוב.
בחורה מאוד אינטיליגנטית שתתאהב בבחור מאוד פשוט-
כמה זמן תוכל לאהוב כשתחוש חוסר כבוד לדעותיו/ מעשיו? שתרגיש שהוא לגמרי לא משדר באותו תדר שלה?? שאין לה עם מי לדבר??
כנ"ל מי שלא רוחש כבוד למנטליות ממנה מגיע בן הזוג, ואחרי זמן קצר מרגיש כי הפערים הולכים ומתבלטים??
שאלוקים יכוון כל אחד בדרך הנכונה.
משהו מוכן להגיד סוף סוף מהן מידות טובות? פרטו, נמקו, הסבירו, בעיקר פרטו.
כל הזמן זה עולה, ומה זה באמת אומר בפועל, ממש, "ברחל בתך הקטנה"?
מאד חשוב לי להבין זאת, אז אשמח להגיגכם המחכימים.
רגישות לזולת, עין טובה, דרך ארץ, יושר, שמחה - ועל זה הדרך.
שלא יהיו לו המידות הקשות שהן כעס, גאווה וכו'.
ועל דרך החיוב, אפשר לומר שהכוונה היא שמידותיו לא יטו לקיצון.
למשל נתינה. כשזה בזבזנות או קפיצת יד, אזי זה כבר לא טוב.
כך שלי נראה שזה אומר, למרות שקשה להגדיר..:
שהמידות הקשות לא יהיו קיימות בו,
ואלו שכן קיימות: יהיו במידה הנכונה והמתאימה והטובה. לך בעיקר
, איך הוא מתייחס לאנשים שבהם אתם נתקלים- מוכר בחנות, מלצר בבית קפה, נהג באוטובוס וכו' וגם לבדוק איך הוא נוהג.
נראה לי שמתוך אלה אפשר לראות אם לאדם יש עדינות נפש, כבוד לאחרים, יכולת קבלה, ענווה, ועוד הרבה מידות טובות אלו ואחרות...
אבל ברור שקודם כל המידות.
כי מראה- צריך שתהיה מציאת חן אבל למראה מתרגלים, ומראה יכול להשתנות. למידות רעות לא מתרגלים, ומידות טובות לא משתנות...
בס"ד
אני נשוי כבר הרבה שנים, ואנחנו כבר כמה שנים בחוסר קשר.
בשנה האחרונה(אולי יותר), אין שום קשר, לא אוכלים יחד, לא הולכים לישון יחד,
(בליל טבילה הולכים לישון יחד ואז היא נרדמת ), וקשר גופני אחת לכמה חודשים כשבא לה.
בכלל, לא נעים לי איתה, היא מאוד לחוצה, ואני רק מחכה שתירדם בערב, או שתלך לאן שהוא.
(הבעיות כבר הרבה שנים לאחרונה יותר גרוע).
קשה לי מאוד, אני לו מסוגל להמשיך יותר, וגם לא כ"כ מבין, למה אני איתה,
חוץ מזה שיש לנו 2 ילדים.(סבלתי מספיק עד עכשיו כי רחמתי עליהם).
לאשתי יש טראומות קשות מהילדות, שגורמות לרצון שלה להיות לבד(היא אומרת שהדבר שהיא הכי צריכה
זה שקט), תחושה שכל הזמן מאשימים אותה, וברור שאני לא מצליח לדבר על דברים שמפריעים.
גם הזוגיות של ההורים שלה די גרועה, ולדעתי זה משפיע על ההתנהגות הזוגית שלה.
היא סבלה מפגיעה מינית כילדה, ולכן נמנעת לגמרי מקשר גופני.
היא היתה בטיפול פסיכולוגי כשנתיים. התחלנו טיפול זוגי לפני שנה וחצי, וזה הפך ג"כ
לטיפול פסיכולוגי בשבילה.
המטפל אומר שהיא שקועה בבעיות שלה ואל פנויה לטפל בבעיות הזוגיות,
ולא צופה שמשהו ישתנה בחודשיים הקרובים
הוא אמר שמבחינת הטיפול הזוגי הוא נכשל!
אני לא מסוגל להמשיך ככה ודי נמאס לי.
הצעתי לה שנצא יחד לפארק, אבל היא אמרה שבטבע מדברים, וזה מכביד עליה!!!
.
אני חושב יום בשבוע לישון מחוץ לבית , כדי להירגע קצת, ואולי זה יגרום לה להבין
שצריך להשקיע בחיי נישואין.
וגם, כדי לבדוק איך זה מחוץ לבית, ולשקול גירושין.
אשמח לדעת , במיוחד מהנשים, מה יכול לגרום לה להשתנות, ולהסכים לדבר,
בגלל שאני באמת סובל , ולא מסוגל להמשיך יותר.
תודה רבה!
אשמח לעצות , אבל לא ללכת לייעוץ, כי את זה אנחנו כבר עושים
אחרת לטיפול פרטני,
יש את דפנה עבדי מירושלים, ששמעתי שהיא עושה פלאים, ממש קוסמת בהרבה מקרים כאלה,
חפש בגוגל,
חוצמזה אתה ממש צודק, ואתה באמת עובר נסיון קשה קשה,
ותשאל אותה דוגרי: מה את רוצה ממני?למה את מצפה שאני אעשה עבורך שיהיה לך טוב?
ותתפלל על זה- התבודדות, תהילים, 40 יום פרק שירה, כל הסגולות, אתה דתי לא?
אז השם הוא הכתובת הכי טובה, (אמרה זאת - אני, שאין לה זמן להתפלל....)
ושיהיה בהצלחה רבה,
אולי רוצה לשמוע כמה היא מסכנה, גם יכול להיות, אני שמעתי שדפנה עבדי עוזרת ממש במקרים כאלה לאנשים להפתח ולהבין שהם מכורים למסכנות ושהיא משרתת אותם.
וכן- לדעתי תסביר לה כמה אתה סובל,
אבל למה שלא תשאל את המטפל הזוגי שלכם מה עליך לעשות?
הוא מוסמך אגב? לא כל מטפל זוגי הוא פסיכולוג, ויש להזהר מזה,לא כולם יודעים את עבודתם
והלוואי שבטיפול פרטני יצליחו לעזור לה.
וגם הסבל שלך הוא אכן סבל קשה.
ה' ירחם.
צריך להכיר אותך ואותה, לדעת את הנקודות שמפריעות לה ושחוסמות אותה
למה היא נלחצת כ"כ?
מתי היא כן מדברת?
היא חייבת להשתנות בשביל שהמצב יהיה נסבל?
אי אפשר שהיא תישאר מרוכזת בעצמה, אבל תפסיק להכאיב לך בדברים המהותיים ביותר, כך שזה לא יהיה "טוב" אבל יהיה נסבל?
ולגבי לישון מחוץ לבית-
כששוקלים גירושין, צריך לחשוב על כל המחירים
יש מחיר רגשי
יש מחיר כלכלי
יש מחיר של הילדים
יש מחיר חברתי
צריך לשבת ולחשוב טוב טוב על כל מרכיב בנפרד כמה הוא שוקל, מה האפשרויות כדי למזער את הנזק
"לנסות" איך זה להיות לבד, זה לא הנושא, הרבה יותר חשוב לתכנן בראש איך אתה מסתדר
ולגבי זה שאם תלך אולי היא תבין - אין לי מושג, יש בנות שיבינו מזה, ויש בנות שיפגעו מזה ויחסמו עוד יותר.
אתה מכיר אותה, אתה יכול לדעת
אין לך שום זוגיות.
כל אחד חי לעצמו.
האם יש לך כח לחלץ את עצמך מהמקום הזה?
אם כן גירושין הם בהחלט אופציה הגיונית.
ללא קשר אליך או ליחסך אליה ועל כן כל דבר שתעשה לא ישנה זאת..
להערכתי היא צריכה ללכת לטיפול פסיכואנליטי רציני ע"י מטפל (גבר) מנוסה ובעל שנות ניסיון רבות. אין פתרונות קסם במקרים כאלה רק טיפול ארוך ומשמעותי. טיפול זוגי גם לא שייך מאחר ואין פה ממש זוגיות. להערכתי עליך לשכנע אותה ללכת לטיפול או אפילו להתנות את המשך נישואיכם בכך שהיא נמצאת בטיפול מדיי שבוע עד אשר המצב ישתפר.
מעבר למערכת הזוגית אישתך מתפקדת? כאמא היא מתפקדת? עובדת? לומדת? נפגשת עם חברות?יוצאת לשופינג? אולי היא בכלל שרויה בדיכאון?! חסרים פרטים...
מה היה כשהתחתנתם? הרי הפגיעה מהילדות היתה לפני החתונה מן הסתם... זה לא השפיע בתחילת הנישואין? האם בהתחלה הקשר הפיזי והרגשי היה טוב?
אם תוסיף עוד קצת פרטים יהיה יותר קל לנסות ולסייע לך
המון הצלחה
זה ברור הרי שיהיה לך יום בשבוע שיהפך ליום כיף שהוא מחוץ לבית.אני לא יודעת בדיוק לאן תלך ומה תעשה. מה שברור שאתה לא תסבול ביום הזה!!
זה פתרון שנשמע הכי כיף וקל לברוח יום אחד מחוץ לבית ולהנות בלי עול של משפחה ילדים ואישה.
אולי תיתן לה את הפתרון הזה?????
יש מצב ענק שאם היא יום בשבוע תצא לה לישון במלון/ אצל ההורים שלה+ ארוחה טובה +סרט, אולי תצא עם חברות בנוסף גם טיול לקניון וקנית בגדים+ ספא/ברכה. בקיצור יום בשבוע היא תתפנק+ לינה מחוץ לבית, יש מצב ענק שהרבה מהבעיות יפתרו לכם. וגם יש מצב ענק שהיא תגיד איזה כיף אני רצה להתגרש בלי העול של הבית, הבעל, הילדים.
מאיפה בא לגברים תמיד הרעיון הזה של לברוח במקום להתמודד??
האישה הזאת אומללה זה נשמע, אתה גם סובל , אבל יש מצב שהיא גם עברה דכאון לידה וכו'??
לברוח זה אכזריות לדעתי. לשבת לידה, להיות איתה, אפילו בלי לדבר אם אין לה כח, רק שהיא תרגיש שמיהוא שם בשבילה ולא הפוך.
ענו לך אולי כדאי להתרכז בישום ההמלצות....
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t613319#6846472.
גם לי זה הזכיר מאוד. יכול להיות שאין קשר בין הכותבים. ובכל זאת- יש דמיון מסוים. וגם הניק החדש כאן (i1) מיעט לכתוב עד כה, מה שמגביר את החשד.
(במחילה מ-i1 אם אני טועה).
אבל לא נראה לי שהם אותו סגנון
אני לא אוהב לחשוד באנשים שהם טרולים בלי להיות בטוח
אני עלול לפגוע בטעות...
מקסימום אני לא מגיב
ומצד שני, לי נשאר החשש לגבי אמינות הכותב (בגלל שהוא לא מישהו מוכר כאן).
ואמר שבגלל שעזרתי לו, הוא רוצה עוד מידע,
ברור שלא התקשרתי,
כן עניתי בטעות בתכתובת,
אבל מאז נעלם,
אני גם זוכרת את השרשור הקודם
והוא בטוח סוטה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לפנק אותה? לטפח אותה? לפצות אותה על כל הסבל שעברה בילדותה? לאהוב אותה ולבטא זאת? גם אם זה מלאכותי כרגע? איפה אתה בכל הסיפור הזה? אל תהיה צודק- היה חכם. אולי אם היא תבין שאתה אוהב אותה ויש לה בית יציב וחם- היא תיפתח אליך ותחלים לאט לאט...ואז גם אולי היא תוכל להשיב אהבה...
אם זה אחד כזה ..
ואם לא, אז סליחה!
אבל ממליץ מאד על סאוטר 690
תנור טוב מאד
(פעם ראשונה בתור שייכת לפה רשמית וטריה...)
בעלי קנה כרוב לא של חסלט (או חברה אחרת), מה עושים עם זה?יש דרך לנקות?
גיליתי שהסטיגמה על זה שגברים נוטים לעשות פשלות בקניות ממש נכונה,
עשיתי רשימה ממש מפורטת ובכל זאת הוא הצליח להוכיח את הסטיגמה
להוריד את 2 שכבות העלים החיצוניים ולזרוק.
להפריד מעט את שאר העלים.
להשרות בקערה עם מים וחומץ.
לשטוף
להפריד מעט - לא עוזר. צריך להפריד לגמרי, ולנקות עלה עלה.
חומץ - לא מועיל כלל. החרקים מתים אולי, אבל נשארים על הירק. צריך מים וסבון. הסבון גורם לחרקים להחליק מהעלה.
חוץ מזה, כמו שאמרת, רק שהשטיפה צריכה להיות בזרם חזק, כל עלה משני צדדיו, בכל קפל ופינה.
אופציה אחרת היא לבדוק כל עלה משני צדדיו כנגד מקור אור. אבל צריך לדעת איך הטריפסים נראים (כשהם צעירים הם חצי שקופים)
ואז ממילא מפרידים את כל העלים ובודקים.
מורידים 4 עלים ראשונים
מקפיאים את הכרוב יומיים
ואז בודקים אותם עלה עלה בקלות מול האור כי הם נהיים שקופים
כמובן שזה מתאים רק לכברו המיועד לבישול
סט מצעים
זוג שמיכות
כמה סירים טובים (קטנים! זוג לא צריכים 10 ליטר....) או מחבתות
סט סכום
סט צלחות- שאתם תבחרו את הצלחת והיא תשלם על זה (או בכלל כרטיס מתנה לחנות כלי בית זה אחלה!)
פיירקסים
תבניות אפיה או כלי עבודה לאפיה ולבישול שונים
ספרי בישול שהיא ממליצה עליהם
ספרי קודש שצריך להיות בכל בבית ועדיין אין לכם
שעון
ארגז כלי עבודה
ארגז כלי תפירה בסיסיים
ארגז מוצרי ניירת וציוד משרדי
שטיח
ערסל
מיחם או פלאטה- בד"כ לא מקבלים, היום זה לא באופנה...
מפות
מחבת לפנקייק/ בלינצס,
סיר בישול איטי,
מחבת מולטי שף
(ואני דווקא כן בעד סירים גדולים ישר מהתחלה. אין לי ולא היו לי סירים קטנים אף פעם!!)
דברים דקורטיביים לבית:
מראה יפה לכניסה, סט תמונות שאת אוהבת, גופי תאורה מיוחדים, דברים שלא היית מפרגנת לעצמך לקנות סתם.
לשולחן השבת:
גביע לקידוש, מפית לחלות, מלחיה יפה, כלי למים אחרונים, מגש חלות מעוצב, סט להבדלה וכו'.
נגיד סירים גדולים. תוך כמה שנים זה מאד רלוונטי, ואז אף אחד כבר לא יקנה לכם...
כנל פלטה גדולה, מיחם לשבת גדול, (מקסימום יכול לשמש גם למילוי בקבוק חם - מפנק וכיף.
גם מכונת כביסה - לקנות של 7 קילו לחתונה. תוך כמה שנים מרגישים בהבדל, זה חוסך המון, וההבדל במחיר הראשוני הוא לא מידי גדול. זה גם לא מבזבז חשמל כשלא ממלאים מכונה, כי במכונות החדשות יש שקילה אוטומטית.
כשמתחתנים לא תמיד חושבים רחוק, אבל זה מגיע מהר מאד...
עוד רעיון למתנה - שמיכה זוגית. שמיכות רגילות מן הסתם תקנו בכל מקרה, שמיכה זוגית זה פינוק שלא בטוח תשקיעו בו, ושווה.
עוד רעיון - מכונת תפירה. גם למי שלא כ"כ תופרת, לתיקונים קטנים...
יש דברים שאין מה לעשות עם הקטן כשהוא קטן מידי... ויש דברים שלא
מכונת כביסה- מסכימה שכדאי לקנות גדול יותר, כי בעז"ה זה המכונה שלכם ל10 שנים הקרובות
אישית אני מצטערת שלא קניתי מג'ימיקס בגודל אחד יותר גדול- כי עכשיו זה גודל טוב אבל בעתיד זה יהיה קצת קטן מידי...
אבל יש דברים שלא!
מי יקנה לי סירים גדולים?
אני! אקנה לעצמי! את מה שאני צריכה, מתי שאני צריכה
והבית שלי לא יהפוך למחסן כלים עד אז
כשקונים מתנה לזוג- נותנים להם את מה שהם צריכים כדי לבנות את הבית ולהתחיל את החיים...
כמו שאני לא קונה להם מתנה ציוד שצריך לשלוח ילד לצבא- כי זה לא מתאים לזוג שרק מתחתן! ככה גם לא אקנה להם סירים שלא מתאימים שלשב שהם בחיים
יש לסירים קטנים שימוש כל החיים, גם בשלב של סירים גדולים
ומי שמשתמש בסיר גדול סתם - בא אח"כ לבכות בפורום למה החשבון מים\ חשמל\ גז מנופח...
(סליחה שכתבתי ככה. אני עצבנית על הנושא הזה. ויש כמה סירים שישבו לי כמה שנים כמו קוץ.... )
מסגרת מתכת תואמת (הכלי יושב על הרגליים ממתכת). בצבע לבן. גודל- בינוני וקצת גדול יותר.
סגור באריזה המקורית (לא טבול)
(באיזור בנימין. אפשר ליצור קשר בשיחה אישית. אם לא יפנו מפה- זה יעבור הלאה באמצעים אחרים)
תודה לחברים של ההורים שנתנו את המתנה הזו לפני כ5 שנים
התייאשתי סופית משהכלים האילו יהיו לי שימושיים אי פעם - אני צריכה יותר את המקום במדפי ארונות המטבח שלי
למה אני כועסת?
כי אני כואבת
כן- כואב לי שהבית שלי מלא בחפצים אין בהם חפץ, אבל חבל לזרוק כי אולי יום אחד יהיה צריך... וכל כך יקר לקנות חדש....
כואב לי שהבית שלי מלא בחפצים שמייצגים חלומות וציפיות- והשנים עוברות והחלום לא מגיע... עוד תזכורת קטנה להמון דברים שכדאי יותר להתרכז בהווה המבורך במקום העתיד שמישהוא אחר תיכנן לך...
סליחה, אמפי, בכלל לא קישרתי..... לא חשבתי שתיפגעי...
ציינתי את זה כתופעה כללית ולא לאף אדם.
לק"י
ורוב הסירים הגדולים שקיבלנו שמורים בארון בינתיים.
אין לנו סיבה בדר"כ להשתמש בסירי ענק..
מתלבטת לרגעעוד רווקה אבל הוא מאוד רוצה ללמוד הנדסת חשמל.
מבחינת לימודים- זה באמת קשה? הצלחתם לשרוד את השנים? (בתור זוג)
ומבחינת עבודה- אני יודעת שלא חסר ב"ה ושחוטפים אותם אבל השאלה היא אם זה מלא שעות וממש נשאבים לעבודה?..
תודה לעונים
חדו"א אלגברה(ע) אינפי מל"מ מת"ם .....
תקופה לא קלה בכלל ללמוד הנדסה ולהיות נשוי
אך איך שאומרים הרבה עשו לפני הרבה יעשו אחרי והרבה עושים איתכם
יהיה בסדר רק שתהיה פרנסה בשפע לאחר מכן אינשללא
חחח
אגב, יש בנות שלומדות את זה? עובדות בזה?
זה כאילו משכורות היי טק כאלה..
מאושרת20אני לא מהפעילים פה אבל אני חייבת לפרוק!
אני לא יכולה יותר להתמודד עם התקופה שאסורים... אנחנו נשואים כבר כמעט שנה וכל פעם מחדש זה רק יותר ויותר קשה. אמרו לי עם הזמן זה נרגע ומתרגלים ואני מרגישה בדיוק הפוך! אם בהתחלה הימים הראשונים היו בסדר אז עכשיו זה כבר מהיום הראשון! אני לא מסוגלת לעשות שום דבר, לא יכולה להיות עם בעלי ולא יכולה בלעדיו, לא מסוגלת ללמוד, בא לי רק להכנס למיטה ולצאת משם למקווה כשזה נגמר. אני פשוט ס-ו-ב-ל-ת כל דקה ודקה בשבוע וחצי האלה!! כל שיחה שלי עם בעלי איכשהו נגמרת בבכי, אני יודעת שאני ממררת לו את החיים ככה כי קשה לו לראות את זה וזה משבית גם אותו אבל אני פשוט לא יכולה עם זה!! זה גם גורם לי תמיד לתחושות של כפירה וכעס על הקב"ה ועל חז"ל וכל הגזירות המעצבנות האלה. אני לא מסוגלת להתפלל ולא לעשות שומדבר... מה עושים עם זה????
ומי שמקל במקום שאין להקל עובר על ההלכה שניתנה ביד חכמינו ז"ל שבדור כל ודור,
ועלול לעבור על דינים מפורשים מדאורייתא ומדרבנן, שחלקם איסורי כרת.
ובזה נסתיים הדיון.
ומקום פרנסתי, וההורים שלה (אני יותר מבוגר בכמה שנים ממנה, והיא מסיימת רק עכשיו תואר)
מטילים ווטו שנגור בעירי אלא רק בעיר מגורי הוריה, והסיבה מטופשת לחלוטין, למה? ככה
כי הם רוצים את הבת שלהם על ידה. לא מעניין אותם שפרנסתי פה ולא קל למצוא פרנסה בתחומי (לא משנה מה לא רוצה להסגיר)
הבחורה מצדה מסכימה שנגור בעירי אלא שההורים שלה משגעים אותה, ואין לה את הכוחות הנפשיים
לעמוד מול הוריה (בעיקר מול אמה שהיא אשה מאוד חזקה ושתלטנית)
כבר חודש הם עם מכבש עליה והיא כבר לא יכולה.
מה עושים??? הם גם הורסים לנו את כל השמחה
ממש מתסכל
בס"ד
קודם כל מזל טוב!
הצטערתי לשמוע על הקושי עם האמא, שיוצר קושי גדול על תחילת הדרך.
כתור אדם שנשוי הרבה שנים, וגם סובל מחמות מאוד עקשנית,
שהתערבה הרבה שנים בחיי הנישואין(וכמעט גרמה לגירושין...).
-לגבי השאלה היכן לגור, חשוב לדבר עם ארוסתך, לדון ביחד על הקושי שלך-מרחק,
ושלה -לחץ מצד האמא, בנוסף ללחץ של כלה לפני חתונה(אתה בטח יודע...).
ברגע שתגיד לה שאתה מבין את הלחץ שלה, והקושי שלה לעמוד מול האמא,
אתה מוריד ממנה הרבה לחץ, ומיקל עליה מאוד.
אני מניח שהיא תלך לקראתך, אולם חשוב שתשאל איך תוכל להקל עליה להתמודד עם הלחץ
להדגיש שאתה איתה ותתמוך בה, וכמובן מוכן לוותר קצת כדי לעזור לה(יותר ביקורים אצלם אם צריך וכו...).
-הנקודה היותר חשובה, היא הבעיה לטווח ארוך.
אם כבר בהתחלה, אתה מרגיש שהחמות קשה, וכנראה אשתך גם פוחדת ממנה,
צריך לחשוב איך להתמודד עם זה, ושלא תתערב יותר מדאי בחיים שלכם, היות וזה יכול ממש להרוס את הקשר,
במיוחד כשקשה לארוסתך לאמר לה לא.
אני חושב ששוה להתייעץ עם מישהו מקצועי על התמודדות זוגית נכונה(ייתכן שתגלה גם טראומות של אשתך הקשורות בזה).
עכשיו הבעיה קטנה, אבל מניסיון, כשלא מטפלים זה הופך לבעייה מאוד רצינית.
-
אהלן אהלן
אנו זוג צעיר שמחפש דירה..
שנינו נלמד שנה הבאה בירושליים,באזור מרכז העיר
הכיוונים כמובן הם גוש עציון
בנימין
או ירושליים עצמה
אנו בלי רכב
אשמח לקבל מאנשים מהאזור טווחי מחירים,ואיכות התחבורה הציבורית,וכמה זמן לוקח להגיע למרכז העיר בבוקר
ממה שבדקתי אפרת לדוגמא הטווחי מחירים לדירה קטנה זה -2200- האוטבוס למרכז העיר בבוקר לוקח כשעה...
אופציה אחרת זה אולי יישוב כלשהו ,אם יש דבר כזה, שמאפשר להציב קראוון בשיטחו... אם כך אנו נוכל לקנות קראוון,אבל אני לא מאמין שיש דבר כזה
אשמח לקבל עזרה חברים
איך מחירים במרכז קניות?
מה סוג האוכלוסייה?
מהצד השני גם קרוב מאוד!!!
אבל רחוק כשיש פקקים...
היתרון זה אם אתם צריכים את מרכז העיר ובלי אוטו
אז לפסגת זאב זה לא נורא בכלל ויש רכבת משם...
אנחנו מצאנו מציאה ממש 1800 שני חדרים 40 מ"ר חמוד..
אבל בד"כ יותר יקר כאן ופחות קראוונים יותר יח"ד...
בהצלחה..
טיפה יותר רחוק (לא באופן משמעותי), תחבורה ציבורית בתדירות אפילו יותר גבוהה מאשר לאדם.
לא יודעת לגבי מחירים, אבל יש שם קרוואנים שמן הסתם לא יקרים.
האוטובוס במקרים מאד נדירים מגיע תוך 35 דקות. לרוב זה לוקח 50 דקות, אם לא יותר.
הטרמפים לא הכי מדהימים. יש הרבה מהיישוב לירושלים בשעות הבוקר, ומירושלים ליישוב בשעות הערב. מעבר לזה, אתה יכול להיתקע בטרמפיאדה שעה וחצי - שעתיים בכיף (היום נתקעתי שם מ11:30 עד 13:10)
אחרת היית יודעת שמשעה 11:00 אין אוטובוס עד 13:00..
לכן אין ברירה אלא לנסות את המזל בטרמפים..
עברנו לשם בתחילת שנה יחד עם חבר של בעלי, שנינו זוגות צעירים ליחידות דיור דומות. השכירות לא גבוהה בכלל א-ב-ל, ישנה דרישה בישוב לשלם סכום שעומד על 3000 ש"ח שנכנס תחת קטגוריית "דמי פיתוח". הסכום הזה נגבה בצורה לא חוקית משני סיבות. א. הוא לא משמש כדמי פיתוח באמת אלה כ"דמי רצינות" (לא רוצים בישוב אנשים שלא באו להשתקע בו ז"א לא רוצים זוגות צעירים שמחפשים פתרון דיור ואת זה שמעתי בפירוש ממזכיר הישוב בעצמו!) ב. ע"פ חוקי מדינת ישראל אדם ששוכר יחידה מחוייב רק כלפי בעל הבית שלו והתשלום היחיד שהעירייה או המקום יכול לדרוש זה ארנונה (שבד"כ משולמת שם ע"י בעלי הבית כי היחידות לא מופרדות בטאבו כדי לא לשלם עליהם מס). אין שום זכות ויכולת חוקית לדרוש את התשלום ולכן מזכירות המקום מחתימה את הזוגות הצעירים והתמימים על מסמך הצטרפות לאגודה שיתופית (בעורמה, ללא הסבר מפורט של מה ההשלכות וגם ללא הבהרה שזו אינה חובתם!!) הצטרפות לאגודה מחייבת את חברי האגודה בהחלטות האגודה ומתוקף כך בתשלום הנ"ל. בעלי לא היה מוכן לחתום על המסמך מה שהעמיד את הישוב במצב שאין לו אפשרות חוקית לגבות מאיתנו את הסכום. חבר של בעלי עזב את הישוב כי לא היה מוכן לשלם את הסכום וכי לא ידע את מה שאנחנו ידענו. למזלי, גם במשפחה של בעלי וגם בשלי יש עורכי דין שעוסקים במקרקעין שלאחר בירור קצר איתם הבנו שאין לישוב ולשום ישוב אחר זכות חוקית לדרוש "דמי כניסה" "דמי פיתוח" וכו' על נכס שלא בבעלות השוכר. אנחנו עוזבים את הישוב בסוף שנה כי אנחנו לא מעוניינים לגור במקום שבו נוהגת מידת סדום. מה שרציתי להגיד בעיקר זה שאל תהיו תמימים!!! אל תסכימו לשלם כסף כי "כולם משלמים" או כי ביקשו או כי ככה כתוב! יש חוק במדינה שלנו! אל תתנו שינצלו אתכם. בהצלחה לכולם!!
לא כלכך יודעת מחירים, תבדוק בלוחות יד שניה.
תחבורה: יש תח"צ מעולה, קווים בתדירות גבוהה מאוד והרבה תחנות כך שבטוח תהיה תחנה קרובה אליכם. מחיר כמו נסיעה פנימית בירושלים, כך שחופשי סטודנט מכסה גם את הנסיעה למעלה אדומים, ויש מעבר וכדומה.
זמן נסיעה - כ20 דקות לגבעת התחמושת.
אם תרצה עוד פרטים אפשר בפרטי
(יש סיכוי טוב שמשהו יזהה את הסיפור ולכן כותבת מניק אחר...)
ברוך ה' אנחנו נשואים כבר כמה שנים. ובכל השנים האלו חיפשנו לעצמינו את המקום בו נרצה להשתקע.
אנחנו רוצים לעבור דירה בסוף השנה הנוכחית, ונראה שצימצמנו את האפשרויות לשני מקומות.
וכאן הבעיה,
יש לנו קרוב משפחה שמאז שהצטרף למשפחה רק מנסה לריב ולשנוא אותנו.
המקומות אליהם אנו חושבים לעבור נמצאים יחסית קרוב למקום מגוריו, והוא הודיע שאנחנו נעבור לאזור על גופתו המתה ואף איים עלינו מה יקרה אם נעבור לשם.
מצד אחד- מי הוא שיגיד לנו איפה לגור? אנחנו רוצים את מה שטוב לנו כמשפחה.
מצד שני- לא רוצה לעבור לשם וכל העולם ידע שיש לנו סכסוך משפחתי (אותו בחור מאז החתונה שלו מלכלך על המשפחה שלי)
ולא רוצה שהילדים שלי יגדלו במשפחה שהשיח שלה הוא שיש לנו קרובי משפחה באזור שאנחנו לא מסתדרים איתם.
לא יודעת מה לעשות...
אשמח לעצותיכם המחכימות
אבל מקום אחד קצת יותר רחוק.
אותו לכף זכות, (כך שמעתי ממישהי שעשתה וזה עזר לה מול מנחה לדוקטורט שעשתה לה צרות צרורות) ואז זה עשוי להעלם,
אבל גם לשאול רב.
אתם צריכים להציב לו את הגבול, בלי פחד, ובלי להראות לו שאתם מפחדים,
ואם הוא ממשיך, ומאיים אז להזמין משטרה, למה מי הוא? חצוף מחוצף!
הבעיה היא שזה נרגע עד הפיצוץ הבא...
אם זו לא אופציה, אז באיזור הרחוק יותר מבין שניהם.
ולא בשביל להיכנע לו, אלא כי אם אדם רוצה למרר את החיים הוא יכול. בקלות (קל להרוס, הקושי הוא לתקן אח"כ)
במיוחד אם הוא אדם אלים.
ואם רוצים לחיות בנחת ובהרגשה טובה, עדיף למנוע צרות.
(זה קצת כמו שאומרים- בכביש אל תהיה, צודק תהיה חכם. גם כאן עדיף להיות חכמים ולאו דווקא צודקים, כדי לא להתחרט על זה אח"כ.)
בכל מקרה, בהצלחה בהחלטה! מה שלא תעשו..
(כתבתי את זה כי רציתי להציג צד שונה)
הייתי מנסה כמה שיותר להתרחק מאותו אדם. נשמע מדברייך שאין עם מי לדבר ואין עם מי לעשות שיחת ליבון.
אם כן, כדאי לפחות לשמור על המרחק והפרטיות שלכם. להימנע מלהיפגש איתו ולהימנע מלדבר איתו כשנפגשים.
בתור אחת שיש לה קרובי משפחה שאנחנו לא בקשר איתם בגלל פיצוצים חוזרים ונשנים, אני מבטיחה לך שזה לא הפריע לי
להיפך, זה רק גרם לי להעריך יותר את ההורים שלי- כמה מאמצים הם עשו בשביל כן לשמור על קשר עם אותם קרובים, כמה הם באו לקראתם בשביל כן להיות בקשר עם בני משפחה, ואיך בסוף הם שמו את הגבול והחליטו שעד כאן, ולא עוד.
זה כן לימד אותי הרבה.
המקרה שלכם שונה כי קרובי המשפחה שלנו לא חיפשו דרכים ללכלך עלינו ולהזיק לנו (הם גם גרים בחו"ל אז גם בעבר לא התראינו הרבה).
בהצלחה רבה.
עליכם לפנות למשטרה ולהתלונן.
אסור להקל ראש בדברים כאלה שאחריתם יכולה להיות רעה מאד
גם לי היה משהו דומה עם קרוב משפחה,
ומה שלמדתי מזה, שכשיש אפשרות וכוחות להתמודד - זה מעולה.
וכשאין - מכל סיבה שהיא, צריך שיתוף פעולה ואין, אין כוחות לזה וכו' - הכי טוב זה להתרחק.
זה לא בריחה מהתמודדות, זה הדבר הכי נכון כדי לשמור על השלווה והחיים הטובים שלך.
ואפילו שווה להקריב בשביל זה חסרונות מסוימים וקשיים שיהיו במקום הרחוק יותר. זה נראה "לא פייר", למה שאתם תשנו את החיים שלכם בגללו, אבל זה לא ככה. זה לא בגללו. זאת מציאות חיים שה' נתן לכם בחכמתו, אנחנו לא יודעים למה, ואתם במציאות הזו צריכים לעשות הכל כדי שיהיה לכם טוב, חיים שלווים ומאושרים.
לא סתם כתוב שצריך להתרחק ממחלוקת ומשכן רע... עדיף פת חרבה ושלווה בה... מקום עם יותר חסרונות, ובלי הקשר שלא טוב לכם.
והנסיון שלי מראה, שכשהתחלתי להתרחק, לאט לאט יש לי יותר ויותר כח להתמודד, ולהתקרב מעט, לא בצורה שתרע לי ותפרק אותי...
המרחק רק עשה לי טוב, ולקשר עם אותו קרוב.
לא נראה לי שאם היינו נשארים קרוב המצב היה משתפר...
בהצלחה רבה!
אומנם יש עוד זמן אבל כדאי להתחיל להתכונן..
רעיונות לתוכנית,מתנה (לא ספר,דיסק) וכל מה שמסביב..
יתקבלו בברכה,תודה!
מה מלהיב אותו?
כלי עבודה?
נגינה?
דברים שקשורים לטיולים או טבע?
תנסי לחשוב ממה בורקות לו העיניים...
אחרי שיהיה לך תחום יהיה קל יותר.
ולראות כיצד מגיב, משום שזה אומר שהוא חייב להיות גבר שמסוגל לעשות מכונה מדי פעם, או להוציא ילדים מהגן, ואפילו להבין אותך כשאין אוכל חם כל יום, או כל יומיים אפילו.
עוד ענין: חייבים להבין שכשלומדים, אז לא עושים הכל בד בבד. צריך לוותר על משהו. כמו למשל על סדר ונקיון בבית שלא יראה כמו בית מרקחת,
ולדעתי לא הכי כדאי, כי זה ממש מבלגן את החיים,אני חושבת שאם את לומדת, אז תסיימי, אם את רוצה להתחתן אז תתחתני אבל כל הבלאגן הזה יחד, זה ממש קשה, אנחנו כבר לא מסוגלים יותר,
וגם אני ראיתי את החברות שלמדו איתי, איזה קשה היה להן ואז מה שקורה שאת יוצאת קרחת מכל הכיוונים, גם הלמודים שלך לא נראים כמו שצריך, וגם הבית לא וגם הילדים פחות עם אמא
קיצר,
כמובן אם למדתי אז אני בעד, אבל מציעה לשתף את הבחור ולחכות לתגובה ממנו, כי כמה שאני אמרתי בפגישות, בעלי טען שלא אמרתי לו,ותכלס במבט לאחור אני חושבת שאכן לא דברנו על הקושי ממש.
וכדאי לא לעכב בגלל זה (כמובן, את גם צריכה להיות שלמה עם זה. להבין את החשיבות - ולהיות נכונה להשקיע מה שצריך גם בבניית בית).
[ואגב, הביטוי "חבר" אינו טוב לדעתי ולא שייך. התקופה הזהו אינה עומדת "בפני עצמה" כאיזה "מוסד". היא מוכוונת למשהו. אמצעי. נפגשים, מבררים, עד שמגיעים לשלמות עם החלטה אם מתאים להתחתן]
וכמה כוחות נפש וגוף יש לך.
אשמח לייעץ באישי.
מסיבה זו. ואכן התחתנתי בסוף הלימודים.
וודאי שקשה לשלב, וודאי שיש חסרונות בזה,
אבל חתונה היא דבר כל כך חשוב, כל כך גבוה, שאם בלי קשר ללימודים את מרגישה בשלה לזה - לא הייתי דוחה.
ברור שצריך לשים את הדברים על השולחן, ולדבר עם מי שנפגשים איתו על זה, אבל לא לדחות לגמרי.
,זה שנים חשובות כל כך, חבל לדחות את החתונה.
ונכון, קשה, אז מה?
(התחתנתי בלימודים, ועכשיו אני צריכה ללדת בלימודים, ויש לי כבר ילדים בבית... הנסיון קשה אבל מספק ואפשרי לגמרי.)
מחפשת מסגרת עכשיו!!!!
לא תמיד קל, אבל אפשרי.
בטח שלא כדאי לדחות בגלל זה פגישות והצעות.
אלא אם את הולכת ללמוד רפואה, אבל אז- תחכי 15 שנה עד סוף הלימודים- סטאז'- התמחות כדי להתפנות למשפחה?
אני עזבתי לימודים תובעניים בשביל המשפחה (וגם בשל חוסר התאמה..).
נראה לי שכדאי להציב סולם עדיפויות.
גם בהמשך החיים תצטרכי להתמודד עם עומס של בית ועבודה (הרי בשביל זה את הולכת ללמוד, לא? לא נראה שאת מתכננת להישאר בבית אחרי החתונה..).
אם יש קושי, לעיתים אפשר לפרוש את הלימודים על יותר שנים, לבחור מקום לימודים שיותר מאפשר חיי משפחה (קרוב למקום מגורייך, יש מעון במכללה וכד', אין לימודים סביב השעון..)
החיים מאתגרים, צריך להתמודד עם סתירות ודברים מקבילים שלעיתים מתנגשים.
בהצלחה..
תלוי בת כמה את, עד כמה את לחוצה להתחתן,
אם אפשרי מבחינתך הייתי ממליצה לך להתחתן רק אחרי שתסיימי שנה א'.
אני התחתנתי באמצע שנה ג' ומאז החתונה נגמר לי כל החשק להשקיע בלימודים. והייתי מהחרשניות שיושבות בשורה הראשונה...
בדיוק בגלל שעושים סדר עדיפויות ומשפחה קודמת, השקעתי פחות בלימודים, למזלי נולדו לנו ילדים רק אחרי שסיימתי ללמוד,
זה ממש קשה ביחד. תחשבי טוב לפני שאת מכניסה עצמך לתוך זה.
אולי אל תדחי הצעות שידוך אבל גם אל תיזמי ותחפשי .
בכל מקרה, בהצלחה.
אז אין שום בעיה, להפך.
זה כיף ללמוד כשיש בן זוג תומך ואוהב.
