פורום נשואים טריים (עמוד 529)

יש לך מזל, אני בד"כ לא נכנסת לפה

בכל אופן, המקום שבו תקבל/י הכי הרבה מידע הוא בפורום כיפה ברחובות. יש שם הרבה שאלות כאלו אז הם פשוט שמו שם סקירה כללית של הקהילות בעיר. 

הנה משהו:

http://www.kipa.co.il/community/show/10008204

לחכות רבע שעה לפני שאת מגיבה......

תנסי אפילו שאת צריכה להגיב מיד כי מדובר במשהו שהרגיז אותך הרגע ועוד שניה הוא כבר לא רלוונטי.

רבע שעה. לא פחות.

רוב הסיכויים שזה יעבור.

ותדעי שאחרי לידה ההורמונים עדיין לא מאוזנים וזה חלק מהסיבה לכך.

לשאוב או לתת מטרנה בשביל זה, ולמצוא מי שישן עם התינוק לא איתך בחדר, ויטפל בו. בעל\אמא\מישהי בתשלום...

בהנחה שאם יקרה משהו יעירו אותך, ובעצם למה שיקרה?

אחרי לילה כזה העניינים נראים הרבה פחות מעצבנים...

זה כ"כ נכון..

לשחרר אנרגיות וכעסים בספורט או בריקוד

האם את מונעת הריון באמצעים הורמונליים? 

זה יכול להשפיע מאד...

לטפל בעייפות כמו שאמרו לפני, לדאוג שיהיה לך אוכל טוב, מזין (ולא, קפה זה לא ארוחת בוקר, סלחם עם שוקולד זה לא ארוחת צהרים)

אחרי הלידה השניה השתמשתי בגלולות מיקרולוט וזה היה סיוט לי ולסביבתי הקרובה...

כשהבנתי שזה מקור הדיכאון והעצבנות החלפתי גלולות והמצב פשוט השתפר פלאים.

קודם כל אם את יודעת שזה מצב הגיוני למציאות שלך זה כבר מרגיע קצת. זו תקופה שעוד יותר מתמיד חשוב להיות בה בלי ציפיות מעצמך, אלא לקבל את עצמך כמו שאת. כל מה שאת מצליחה להיות או לעשות הוא המון. ומה שלא הצלחת - זה מובן לחלוטין.

ובאמת עייפות משפיעה מאד, ואם לא מתאים לך הרעיון של לילה שלם - אז תרשי לעצמך לישון בכל הזדמנות הגיונית או לא (לפי המוטו : התינוק שלך ישן - את ישנה.

אולי כדאי גם לבדוק ברזל.

בע"ה זו בעיה זמנית, היא תעבור והתינוק ישאר, ככה שזה משתלם בסה"כ...

שנת ישרים..

וכן- כשהעצבים עולים להחליט שלא עונה לפני שקוראת עשרה פרקי תהילים. הם מרגיעים והזמן שעובר מוריד אוקטבות

גם אם אינך יכולה להרשות לעצמך לישון לילה שלם כמו שהציעו פה בנות, להשתדל לא להתפתות ללכת לישון מאוחר, לקום בשעה מאוחרת במידת האפשר- שהבעל ישלח את הילדים למוסדות החינוך, לתפוס תנומה לפני שהילדים חוזרים ממוסדות החינוך ולשים לב שאת אוכלת כמו בנאדם ולא "חוטפת" כל היום....

על עצמי גיליתי שאני חוזרת להיות מהר מאוד "בנאדם" כשאני פועלת כך בהריון ואחרי לידה...

ד"א שכדאי לבדוק האם יש נקודה מסויימת שמעצבנת אותך- הילדים לא מנקים אחריהם/ הבית הפוך/ הבעל לא עוזר/הרגשה של חוסר אונים ועוד ועוד דברים שהשלוחות שלהן קטנות ובעטיים את מתעצבנת אבל בעצם עומד מאחורי הדברים הגדולים משהוא גדול יותר שפשוט שולח זרועותיו בדברים קטנים וזה מה שמעלה לך את הסעיף...

במקרה כזה הייתי מנסה לבודד את הדבר שמפריע ולנסות לטפל בו....

בס"ד

למשל הילדים שופכים מפילים וכו'.. אני מתעצבנת.. והם לא עשו זאת בכוונה.. אני מתפרצת על בעלי.. קיצר לא מחוברת לעצמי.. מאז ההיריון זה ככה.

אני רק חודש אחרי לידה אז אני לא מונעת עדיין.. 

בדקתי את הקשר לעייפות.. ישנתי לילה כבר ואני אוכלת מעולה ברוך ה'.. אני עדיין עצבנית..

תודה על העצות...

אם עוד חודש זה ימשיך יש מצב שזה איזה דכאון לידה קליל 

מה עוזר לזה? הליכות. חצי שעה ביום. B קומפלקס ואומגה 3 

אני תמיד מזכירה לעצמי שאישה אחרי לידה , כך קראתי בספר ,כאילו רכבת פגעה בה,

כמה זמן לוקח להתאושש מריסוק עצמות, גם מבחינה נפשית וגם פיזית?

שזו תופעה של אחרי לידה- וזאת כדי שיגלה הבנה ולא יגיב בתסכול או זעם, מה שיחריף חלילה את תגובותייך..

זה לא ממש יעזור ניתוחים שכליים. מצוי ורצוי וכו', כמו מה שנכתב פה, שזה דברים אמיתיים לכעס רגיל. לא לסערת הורמונים.

ב"ה שאנחנו נשואות לבעלים שלא מושפעים כ"כ כ"כ מההורמונים ועוזרים לנו לשמור על שפיות, אבל זה גם יוצר בעיה, 

שהם לא תמיד מסוגלים להבין את זה...

כשאשה כועסת אחרי לידה, מתוך חולשה של הגוף, עייפות מטורפת והורמונים, היא יכולה ממש תוך כדי הכעס להבין לגמרי בתוכה שאין לה על מה לכעוס!!!

הבעיה היא שההבנה הזאת לא כ"כ מצליחה לעבור למעשה...

ולכן הפתרונות לדעתי הם יותר כאלו שיעזרו בצד הפיזי, שיחזקו, וכו', כמו אוכל טוב ושעות שינה, וכמובן הרבה הרבה הבנה ותמיכה מבסביבה, והכעס פשוט יעלם...

לא מדובר על אשה כעסנית בד"כ, שמה לעשות, צריכה להתאמץ לעבוד על מידותיה. זאת לא המציאות, למרות שגם יכול להועיל. 

אני כותבת את זה בעיקר בשביל הבעלים שבנינו, שיבינו יותר את נשותיהם, ולא יבהלו ממה שעובר עליהן, עם תמיכה ועזרה זה יעלם בעז"ה מהר מאד...

כשאני מרגישה ככה (גם אני כמה שבועות אחרי לידה) אני מתקשרת לבעלי ואומרת לו שהיום יש לי יום דפוק ואני צריכה עזרה... (זה קרה לי אפילו יותר בהריון)...

אני נותנת לילידם איזה משחק שהם מאד אוהבים ומעסיק אותם הרבה, סרטים במחשב (למרות שבדר"כ אני בקושי מרשה), ממתקים וכו'... שיעסיק אותם עד שבעלי יגיע...

הוא מצידו מנסה מאד להגיע כמה שיותר מוקדם והוא מטפל בהם, משכיב ומארגן את הבית ואותי שולח לישון בזמן הזה.... עם הרבה חיזוקים שזה לא אני אלא ההורמונים...

בדר"כ אח"כ כבר הכל עובר....

חודש אחרי לידה!! נסי כמה שיותר לנוח ולהעסיק את הילדים במשחקים מאתגרים!!

ולאמא יש לך בעל מפרגן יוצא מהכלל !!

לפעמים חוסר הרגש נובע מפחד להיפתח, להתחייב ולהיקשר למישהו. אני "הרחקתי" אותו ממני ברגש בעיקר כי פחדתי שהוא יזרוק אותי... וגם מסיבות אחרות, רגש לא חייב מיד להופיע ולדעתי יש בכך יתרון, כי אין "התאהבות עיוורת" ואפשר לבחון את הדברים גם בשכל ובהיגיון.

לצורך העניין אצלי כתור חרדית שהתארסה אחרי 4 פגישות,

זה קרה בערך חודש וחצי אחר כך כשהקשר כבר היה ממש טוב ועמוק

המשיכה הגיעה רק אחרי החתונה 

וזה אחרי זמן אירוסין ארוך במיוחד!!

(ואין אוהבים היום יותר מאיתנו... )

סוג של רולטה רוסית

או יגיע או שלא....

שלפני החתונה היה בניהם אש להבה שדעכה ולא נשאר ממנה כלום ?

היה בסיס, אז אפשר למחזר ולהתגעגע לעבר,ולנסות לראות מה אז אהבנו וככה להגיע לפתרון.

אבל כשאין בסיס, אין לאן לחזור כשלא מסתדרים,

מפנה אותך לקישור שכך כתבתי,

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t599034#6654322

אבל בכל זאת ...סיכון

אני לא חרדית ויצאנו לא מעט זמן בכלל (חמישה חודשים...) ובכל זאת ה"פן המשיכתי" הגיע רק אחרי החתונה...

לדעתי, חשוב שתהיה התאמה שכלית ורגשית, הערכה הדדית, תחושה שטוב וכיף להיות ביחד,

אבל ממש לא חובה שתהיה משיכה לפני החתונה!!! זה דבר שנבנה בצורה הדרגתית לאחר החתונה!

וגם בפגישות חשבתי שבעלי חתיך במיוחד, אבל משיכה ממש? לא נראה לי שידעתי מה זה באמת...

אני לא אומרת שחיבים ניצנונות מטורפים, אבל במפורש משיכה כלשהיא בסיסית, לדעתי לא מספיק שהבחור חביב, אלא קצת יותר.

(ואני אחת שכן הרגשתי עוצמה חזקה כשהתארסתי, אני חושבת שזה מדהים, כי זה פעם בחיים וחבל לפספס את זה, ברור הרבה יגידו שזה לא אומר שזה מתכון לחיים טובים בהמשך, אני אומרת לשלב שכל ורגש, ואם יש המון רגש זה בונוס, אבל בלי רגש בכלל זה חבל)

אני מכירה חברות שהתארסו ללא משיכה, אלא רק עם השכל, לחלקן הגיעה אח"כ המשיכה, ולחלקן לא!! כך שזה לא ברור שלכולם זה מגיע, ולא להסתמך על הנס הזה שזה יגיע, (אם את מתארסת ללא משיכה תכיני את עצמך שאולי לעולם זה לא יגיע, ואם זה מתאים לך אז יפה מאוד)

חברה שלי בכל הזדמנות בוכה לי , והיא נשואה הרבה שנים, איך היא התחתנה רק עם השכל והסתמכה שהרגש יבוא והוא לא בא, לעומת חברה שהתארסה רק עם שכל ואמרה שהרגש בא בענק,

ואח"כ התגרשו...

ויש לה כבר ילד....

אז באמת אולי זה שיקול לקחת מישהוא שלא נמשכים אליו, כי הרי במילא אם נמשך הוא יכול למות, אז חבל אחרי זה לבכות, עדיף לקחת מישהוא שלא נמשך אליו, אבל בדר"כ הם יאריכו ימים, וזה אומר להיתקע עם כזה מישהוא 70 שנה... חחחחח

אל תצפי לניסים ואל תחכי עד שזה יגיע כי לרוב לא יגיע שום דבר

היא לא אמרה שהוא לא מוצא חן בעיניה אלא שאין משיכה.

יש הבדל גדול בין הדברים!!!

זוג ללא משיכה הדדית איננו זוג. 

בשביל זה הם נשואים ולא סתם מכרים.

וזה שיש למישהו או למישהי תכונות טובות ורצויות לא מבטיח שתהיה משיכה בזוגיות ואם אין משיכה אז למה בכלל להתחתן?

אם הוא מוצא חן בעיניך ואת שמחה אתו ורוצה בו אז את בדרך הטובה והנכונה.

תני לזה להתפתח

את צריכה לקוות כמובן ששניכם שותפים לאותה תחושה

זה מה שהיה אצלי והייתי בסרטים רבים שזה לא מספיק....

עד שהאירו את עיני שאני מצפה לקשר של אחרי החתונה שיהיה כבר לפני החתונה...

היום אנחנו נשואים כבר 7 שנים באהבה ענקית!!!!!

אז תמשיכי לזרום ולהעמיק איתו את הקשר ובעז"ה שתדעו לבחור נכון!

בגבעת יואב, זה בדרום רמת הגולן, בצימר "רינה ברמה".  אם אני לא טועה זה עלה 200 ללילה בתחילת ספטמבר.

הצימר עצמו עם גינה, שמוקפת בגדר צמחים גבוהה אז היה די פרטיות.

מאד נקי ואסתטי

יש שם ג'קוזי אבל אין בריכה

דקת נסיעה משם יש מתחם עם סופר מרקט קטן  , ומאפייה.

תהנו!!!

היינו לפני פחות משנה בצימר שנקרא "בקתות עם שחר".

יש ג'קוזי  בצמר ובסמוך בירכה מחוממת וכיפית. את יכולה לפתוח ולראות תמונות ממש שווה.

הבעיה היחידה שיש שם במתחם עוד 2 צימרים, אבל כשאנחנו היינו עם רק זוג אחד חרדי 

וגם הם רצו להיות בבריכה אז פשוט תאמנו ביננו את השעות והיה אחלה לגמרי.

ויש שם במושב גם מניין ביכנ"ס וגם צרכניה.

מומלץ בחום, וגם בעל הצימרים ממש אדיב ונחמד.

צימרי עץ מהממים!

א. דעי שאחרי לידה המון המון פעמים קורה שרבים. זה נורמלי לחלוטין.

ב. ייעוץ מומלץ

ג. חובה חובה לעשות פסק זמן, לקבוע ערב רק בשביל שניכם. להזכיר לעצמכם למה התחתנתם. ערב שכולו זוגיות והערכה וכבוד הדדי- כבסיס לאהבה. ארוחת ערב רומנטית, בבת או בחוץ, אנא ערף, מה שנראה לכם. לנסות להתאמץ על זה.

הלידה מערערת את כל המציאות שהייתה לפניה ועם הזמן נבנית מציאות חדשה בע"ה עד שיש יציבות.

שיהיה בהצלחה גדולה בע"ה!!

בכל מה שכתבת, לא כ"כ הצלחתי לראות אם את עדיין רוצה את הקשר הזה.

כי אם את רוצה- אז משם מתחיל הכל. אם את עוד מאמינה שיכול להיות טוב ביניכם למרות הפערים אז אפשר לתקן.

אבל בלי רצון, זה נראה לי מאוד קשה.

ברור שתהליך של חידוש הקשר ידרוש ממך הרבה מאוד מאמץ נפשי ולכן את חייבת להאמין בזה אם את באמת רוצה שזה יקרה.

נשמע שדווקא יעוץ יכול לעזור לכם.

מקווה ומאחלת שהכל יסתיים בטוב.

א. דברו על הנושא הזה עצמו: מה הגבול של הנון-קונפרמיזם כדי לא לפגוע בבריאות ובפרנסה. אפשר להגיע לעמק השוה.

ב. הוא צודק: לכו לייעוץ. הרי הבעיה שלך זה לא "איתו" ,אלא עם השלכות מסויימות. את מעריצה את "מדהימותו" ומיוחדותו. את אוהבת אותו "עדיין". אז אל תאבדי זמן.

לא צריך "לשנות אותו" בשביל כמה השלכות מעשיות. פשוט צריך להבחין בין האישיות והתיאוריות, לבין כמה עניינים מעשיים, שזה לדברייך המפריע.

אולי ייעוץ טוב, יעזור לו להיות יותר "על הקרקע" במה שצריך, בלי לפגוע בעיקר; ואז גם יהיה לך קל יותר להמשיך להעריך את אישיותו המיוחדת. זה יהיה גם שכרו. אם יחשוב על כך מראש, אולי גם יתן לו מוטיווציה לזה..

קשה אבל פתיר.

יעוץ לא אמור לשנות את האישיות, הוא יעניק לשניכם כלים להכלת השונה,

להבנת קשייו ולהעצמה אישית.

אין מה לפחד מיעוץ, הוא רק יכול להועיל,

למה לסבול???

אכן, החשש שלך מ"דעיכת הרגשות החיוביים כלפיו" הוא אמיתי,

אבל מה שמדאיג יותר הוא חוסר ההערכה כלפיו,

איך אפשר לגדל  ילדים  שיעריכו את אביהם בצורה כזו???

נראה שאתם במצב של "אין חבוש מתיר את עצמו מבית אסורים"

חבל ללכת על  "פתרון" קבוע (גירושין ) לבעיה זמנית ( אי-הבנה והכלה).

אתם אנשים בוגרים, הורים לילד,

האחריות של שניכם כלפי הזוגיות שלכם וכלפי ילדכם היא לגשת לייעוץ.

בהצלחה רבה ....

אין לך מושג מה יעוץ יכול לעשות לכם! אבל רק בתנאי שאת רוצה, וכל הכבוד שאת לא מנסה לשנות אותו למישהו אחר.

ולהישען נשענים באמת רק על ה'- אבל זה דיבור שאולי לא רצוי לומר באוזנייך עכשיו. את נשואה לבחיר ליבך ואת אמא- תתבגרי!

קבלי אחריות על החלטותיך ועל חייך ותתחילי לבנות את עצמך כמקור של כוח, בטחון ואור, אהבה ותמיכה בוגרת.

לכי למישהו טוב ותתחילי לנהל שיחה בוגרת. עם עצמך, לא איתו

הבנתי את הקשר של "קבלי אחריות על החלטותייך.. תתחילי לבנות את עצמך כמקור של כח.." וכו'.

זה נשמע, קצת כמו בהודעה נוספת כאן, מעין "העתק-הדבק" מתיאוריה של "אימון אישי".

אבל, כפי שהערתי גם שם, לענ"ד אין זה "פתרון קסם" לכל בעיה.

בוודאי חשוב בנין הסתכלות עצמית נינוחה - אבל זה לא "במקום" כל דבר אחר, ענייני.

כנראה שההסבר הפשטני הוא, שכל אחד צריך לכבד את השני.

אולם, לאמתו של דבר, נראה לי שהמושג "כבוד" מתפרש בשני אופנים.

לפני כן אצטט מספר משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות:

טו,יט  וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו; ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון.  ולא יטיל עליה אימה יתרה; ויהיה דיבורו עימה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז.

טו,כ  וכן ציוו חכמים על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדיי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך:  מהלכת בתאוות ליבו, ומרחקת כל שישנא.  וזה הוא דרך כל בנות ישראל ובני ישראל הקדושים, הטהורים בזיווגן; ובדרכים אלו, יהיה יישובן נאה ומשובח.

מתוך הדוגמאות שנותן הרמב"ם בהסבר הכלל של הכבוד, מתברר שאין סתירה בין הדברים.

ה'כבוד' של הבעל לאשה מתפרש ע"פ ההקשר, כהשפעה גשמית, קניית בגדים וכד' [נוסף על הזהירות מלצערה וכד'];

לעומת ה'כבוד' בהלכה כ, המתפרש מתוך ההקשר, ככבוד רוחני (מה שאנחנו רגילים בד"כ לקרוא לו "כבוד").

זה נראה לענ"ד פשט בדברי הרמב"ם.

כמו כן, נראה לי שהסבר זה מתיישב היטב עם הצרכים הרגשיים של כל אחד מבני הזוג.

אפילו אם נאמר  שהם צריכים לכבד אחד את השני אותו דבר אין כאן סתירה.

למה לא יכול להיות שיהיה מצוה שכל אחד יכבד את השני

ובמיוחד שמצינו כזה דבר ששני תלמידי חכמים שלימדו אחד את השני תורה, צריכים כל אחד לקום בפני השני כדין רבו שאינו מובהק, ומפורש ששייך כבוד הדדי.

ולעצם מה  ששאלתי, נראה שאתה יותר נוטה לצד השני שלי, שאשה צריכה לכבד כמו שמכבדת את אביה, ובעל צריך לכבד יותר בסיגנון של כבוד גשמי.

אגב, אמנם מצינו במפרשים שדיברו על כבוד גשמי (כמדומה לי במהרש"א דיבר על בגדים) אבל הב"י מביא אחד מהראשונים שמי שמכה את אשתו צריך להחמיר בעונשו יותר ממי שמכה שכן שלו, כי מי שמכה את אשתו זה יותר חמור שהוא חייב בכבודה. ומשמע שאינו רק כבוד גשמי, אלא מה שנקרא בד"כ בתורה כבוד, שאם הוא מכה אותה עובר גם על זה

למה בפורום?

אבל למה להתעסק בכלל בנושא? איזה תועלת יש מזה? זה רק יעשה בעיות שלום-בית

כי אני רוצה לקבל את מה שהציבור חושב, ולשמוע טענות תורניות.

רב יתן לי פסק יבש, ואז אני אדע אולי מה לעשות, אבל הרי ממילא זה לא נפ"מ למעשה, ודאי לא בשביל....

אם יש ויכוח בין בעל לאישה בנושא מסוים אז צריך לנסות להגיע לפתרון בלי לחשוב למי יותר כבוד ומי קובע כי ככה קל להדרדר למצב שבעל יהפוך לגרוש ושאלה תיפתר כי לא תהיה רלוונתית

אז מה תעשה? תבוא ותגיד לה שהיא חיבת לכבד אותך כי ככה כתוב בתורה? שאישה צריכה יותר בכבוד בעלה ?

למה בכלל אתה מגיע למצב של דיבור/כתיבה על כבוד? תכבד אותה כמה שיותר, ואל תתעסק בכבוד שהיא נותנת לך.

הקנאה התאווה והכבוד   מוציאים את האדם מן העולם ,

יש ספק שהתורה צודקת?

השאלה שלי היתה רק מה התורה אומרת, אבל ברור שנקבל את דברי התורה כמות שהם.

אני לא דיברתי על עצמי. ובבקשה אל תקחי את זה לשם!

אי אפשר לנהל דיון ענייני בלי להיגרר ל"מה התועלת שלך, ולאן אתה רוצה להגיע"?

את הנשמה 

הרב כי טוב כותב

כבוד בלי אהבה לא כבוד

אהבה בלי כבוד לא אהבה

לדון על כבוד בלי להבין שהוא אינטגראלי לאהבה.. לא עושה טוב

כבוד ואהבה זה ביחד אחרת הלך הקטע

סגנון כתיבה מתנשא ויהיר ומרוחק ועטוף בגינונים הלכתיים. כך לא בונים זוגיות ואהבה וחיים טובים ביחד

שאלה מאוד חשובה,שלדעתי חוסר הבנת המושג כבוד ,יכול לגרום להעלמות האהבה,ויותר מכך.הגמרא במסכת יבמות סב'עמוד ב' אומרת "האוהב את אשתו כגופו ,והמכבדה יותר מגופו ,עליו נאמר וידעת כי שלום אהלך".מדוע באהבה ישנה הדדיות -כגופו-,ואילו בכבוד נאמר יותר מגופו?לעניות דעתי ,אהבה ,כדברי המהר"ל ,נולדת בין שניים דומים.אדם פוגש אדם ,אשה ,שדומים לו בעולמם המשותף,נולדת מכך אהבה.אהבה שיש בה אחדות בין שני דברים דומים.ואילו כבוד,הוא יחס הערכה למשהו שונה ממני.אין שוני גדול יותר מאשר עולמם של האיש והאשה.עד כדי כך שחז"ל ביטאו את זה בביטוי "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף".והמהר"ל מסביר ,שהקושי הוא בעצם המציאות.לא לה' קשה ולא לבני ישראל היה קשה בקריעת ים סוף.אלא כמו שקשה להפריד בין שתי טיפות מים דומים ,שרוצים בטבעם להיות יחד,כך קשה להיפך,קשה לחבר בין שני דברים שונים.ואין שונים יותר מאיש ואשה.שונים בגופם בנפשם,ברוחם ,ובנשמתם,ובאנרגיה המוקרנת מהם.(רבו הספרים המציגים דעה זאת באריכות).מהו היחס הנדרש לאדם השונה ממני?כבוד!וכבוד לעניות דעתי פרושו,לתת מקום ומרחב אישי,כדי שהשונה ממני יוכל להרגיש שעולמו הפרטי והפנימי יכול לבוא לידי ביטוי ,בלי הרגשה של מחנק,שאני חייב כביכול תמיד להיות דומה ,לבין הזוג הדומה לי ,ושבשל כך אנו אוהבים.ולכן אמרו חכמים "ומכבדה יותר מגופו"מדוע לא כגופו?משום ,שכאשר ישנה הדדיות של אהבה,אז כל אחד מהאוהבים מקבל את היחס ההדדי והשווה.אבל בכבוד שנקודת המוצא היא שונות בין בני הזוג ,יש צורך לתת העדפה יותרת לאשה שהיא השונה מהאיש ,עד כדי ביטוי שיעשה את אשתו מלכה .ומאידך אשה צריכה לכבד את בעלה עקב שונותו,והביטוי לכך הוא שתעשה את בעלה מלך עליה.וכמו שאין זוגיות בלי אהבה הדדית,כך אין זוגיות בלי כבוד.ולדעתי ריבוי הגירושין בחברה נובע ,לא מחוסר אהבה,אלא מחוסר כבוד ,מחוסר נתינת מקום לשוני הבין זוגי. וכאשר ישנה זוגיות עם אהבה ,אבל בלי כבוד,סופה של זוגיות זו להתפרק חלילה.ויותר מכך,האהבה נהפכת לשנאה.סליחה על האריכות.

אני יכולה להוסיף לזה ששאל בהתחלה- "מופים",

בהמשך לדברי הרמב"ם שאישה צריכה לראות בבעלה מלך ולכן לכבדו כמו מלך , ועכשיו נשאל:

עם מי המלך נוהג להתחתן? עם עוזרת בית? מזכירה? משרתת..?

או עם מלכה שהיא גם חשובה ומכובדת מאוד??

היות שהתשובה לשאלה זו ברורה- לכן גם מתוך דברי הרמב"ם מובן שהאיש שהוא צריך להיות בביתו כמלך-צריך להתייחס לאשתו כמלכה ואם יחשוב בליבו ויתייחס אליה כפחות מכך- הוא עצמו לא יוכל להיות מלך....

והרמב"ם דייק בעניין כבוד האישה-" מכבדה יותר מגופו"- פירוש- שהוא נוהג בה בכבוד יותר מהכבוד שלו עצמו (יותר מהכבוד שמגיע לו -למלך!! )

ולכן להגיד שעפ"י התורה כבוד הבעל חשוב יותר מכבוד האישה ולהביא את הרמב"ם כמקור לכך- נראה עיוות לחלוטין.

הכבוד הוא הדדי ושווה אחד כלפי השני/יה- אבל כל אחד יש לו  את "צורכי הכבוד" שלו על פי אישיותו ונטיותיו וטבעו כי הדרך לכבד איש שונה מהדרך לכבד אישה בגלל שיש להם צרכים שונים ונטיות נפש שונות.

ז"א- רמת הכבוד היא זהה ושווה אולם הדרך והאמצעי- היא היא השונה.

כי אצלי המילה סובלנות היא נתינת מקום לאחר.

מדבריך נשמע שאתה מבין שזה הדדי ואין הבדל בין שני סוגי הכבוד.

בנימינית כתבה כך במפורש, אבל אתה לא דיברת על זה, וזאת היתה עיקר השאלה שלי...)

הבנתי נכון?

אני מבקש להבהיר כי :ברור שצריך לכבד כל אדם,באשר הוא .גם לאיש וגם לאשה.מדברי הגמרא ומחז"ל משמע שישנה העדפה לאשה בכבוד וברגישות העדינה ,כצורך המתאים לנפשה הרגישה יותר ,ובעלת הפנים השונות והמגוונות יותר.והרי כמדומני שאין חולק על כך ,שההבטים ,גם כביטויי אהבה,וגם כביטויי כבוד,אצל האשה ,ברובם הינם נפשיים.ויש צורך מצד האיש להכיל את המקום הנפשי .והרבה יותר אתגרי להיכנס לעולמה של אשה ,ולתת לו ביטוי נכון ומלא ,מאשר להיכנס לעולמו של הגבר המצוי,ולתת לו ביטוי מלא.כל אחד מבני הזוג יקבל וייתן כבוד והערכה ,אלא שאשה צריכה הרבה יותר מקום מכובד לעולמה הנפשי יותר והמגוון יותר.

חבל להסתכל על זה כך.

"ואהבת לרעך כמוך" - פשוט לכבד ולאהוב בלי קשר ל"מי יותר".

את מתכוונת "זה לא נכון" או "זה נכון, אבל חבל להתעסק עם זה"?

אני מתכוונת שהסתכלות כזאת עלולה לפגוע בשלום הבית.

לא שאלתי שאלות על שלום בית...

את לא רוצה לענות - את לא חייבת, אבל מה שאת עונה לא קשור למה ששאלתי!

אני שאלתי מה האמת, לא מה רצוי לראות, לא במה ראוי להתעסק, האמת עצמה בעצמה - לדעתכם.

את מתכוונת שה באמת שווה.

הרמב"ם מבדיל במפורש בין שני סוגי הכבוד

הכבוד שהבעל צריך לתת לאשתו הוא יותר בכוון  של פינוק , תשומת לב והתיחסות לצרכיה.

הכבוד שהאשה צריכה לתת לבעלה הוא  בכוון של  קבלת ההחלטות שלו ולא לערער אליהן (כמו שר או מלך).

היום כשהתפיסה השלטת היא שויון בין נשים וגברים והדדיות קצת קשה לנו לקבל  את הגישה הזו.

ההגדרה של כבוש של בעל לאשתו או אשה לבעלה היא שונה, וקשה למדוד את זה אחד מול השני.

(וגם לא יעיל, אבל ביקשת לא תשובות כאלה.)

זה לא מדויק כי זה כן אותו נושא, אבל בגלל שהכבוד מאשה והכבוד מגבר הם שונים זה די כמו לנסות למדוד 

מה המלפפון יותר, ארוך או ירוק? (שניהם מלפפון, אבל מדדים שונים.)

אני ממש לא מתכוונת בציניות, למרות שבאמת הדוגמא מעט פשטנית,

אבל נראה לי שקשה למדוד את זה אחד מול השני, ואפשר פשוט לנסות להעמיק בכל סוג של כבוד בפני עצמו.

בכל אופן שיהיה בהצלחה רבה רבה!

שמכבדה יותר מגופו זה לנסות להקשיב ולהבין את רגשותיה ולהכיל אותם.

אישה צריכה שיבינו לליבה ויתנו לה אמפטיה, ולספק את הצרכים הרגשיים שלה זה הכבוד.

גבר לא כ"כ צריך את זה, והוא צריך יותר כבוד כמו שמכבדים רב, ולא הבנה.

כך שכל אחד נותן משהו אחר, ואין אחד "יותר מהשני, אלא שני דברים נפרדים.

את מזדהה?

יש כמה סוגים של כבוד ששני בני הזוג צריכים בדיוק אותו דבר ללא הבדל- כגון : סגנון דיבור עדין אחד אל השני מתוך כבוד והכלה ללא ביקורתיות, יחס אוהב ומכיל את השוני של השני ולא יחס מתנגד ו"מתנשא". וכו'...

במקביל יש את היחס השונה המותאם לכל אחד מהם:

 הבעל צריך יותר "הערצה" מצד אשתו- הוא צריך לשמוע ממנה שהיא מעריצה/מעריכה אותו מאוד על תכונות מסויימות שיש בו  וזה נותן לו את התחושה שהוא מכובד על ידה...

והאישה צריכה יותר "הבנה" לרגשות שלה, לתחושות שלה, היא צריכה להיווכח שהוא מתעניין ושואל כל הזמן לשלומה ולהרגשתה...שהוא מתחשב תמיד במה שהיא רוצה ומרגישה.

אבל צריך לזכור שגם בגבר יש צדדים שונים, שחלק מהם "נשיים" יותר, וכנ"ל אצל אשה להפך, 

כך שבהכללה זה נראה לי נכון שאלו הצרכים, אבל כל אחד צריך גם מסוג הכבוד השני במינון כלשהו.

שוב - נראה לי.

כי גם בי יש מקום שמאד מאד נהנה מהערצה של בעלי אלי בתחומים שונים, וודאי שגם בעלי זקוק למקום של כבוד לרגשותיו.

כל השאלה זה מינונים שונים, ברור שלי יש צורך גדול יותר להקשבה והבנה מאשר בעלי, ומניחה שבעלי זקוק יותר להערצה שלי אליו, ממה שאני זקוקה להערצה. (והלוואי שאזכה לתת לו...)

בכל אופן, מאחלת לכולנו להבין יותר ויותר טוב אחד את השני, כדי להצליח לעשות טוב כמה שיותר, ולחזק את ביתנו.

כאשר יש ויכוח בין האב והאם הדין שישמע לאב והגמ' מבארת דשניהם חייבים בכבודו. ולכאו' קשה דאף שניהם חייבים בכבודה! והיישוב ע"פ הר"מ שהבאת. דאף שהבעל חייב בכבוד אשתו ישנה היררכיה והיגיון פנימי ביחסי הכבוד ביניהם וזה פשר שינוי הלשון בר"מ. ולבאר באופן מדוייק את ההבדלים יש לעמוד על עניין "יותר מגופו" ועניין "מלך" ו"שר". וזה למד הר"מ מהגמ' לעיל. ואכמ"ל.

לשאלה שנוגעת בבני אדם,

העניין הוא שגם אם תמצא מה היא גישת התורה המדוייקת, אם לא תדון בזה דרך מה שאנשים חושבים ומרגישים היא תישאר מנותקת ולא רלוונטית למציאות.

אנחנו מקשיבים לאלוקים, לא לרגשות שלנו.

אני אכן צריך לחפש את גישת התורה המדוייקת, לא מה שיש לי בבטן.

שום דבר כאן לא מנותק, אם אתה מרגיש מנותק - תתחבר.

אם אתה מרגיש שזה לא רלוונטי - תהפוך את זה לרלוונטי.

אנחנו לא מחליטים לאלוקים מה לעשות, אלא להיפך הוא אומר ואנחנו עושים, ואם הוא יאמר משהו "מנותק" ו"לא רלוונטי", אנחנו נעשה בדיוק מה שהוא אומר!

זה כל כך פשוט שאני לא מבין איך אתה יכול לחשוב אחרת

(ואני מדבר ברמה העקרונית, לאו דווקא בנושא הספציפי הזה, שחלק גדול ממנו לא נוגע אלי אישית מעצם היותי בן)

(רוצה לחפור על זה? אתה חושב שבאמת תצליח להוציא ממני אמירות מגדריות כמו "הרוחניות הטבעית של הנשים"? ....) 

התורה אמרה לנו- לכבד

איש מכבד את אשתו

אישה מכבדת את אישה (במפיק) 

מכבדים - את כל הצרכים שיש בהם, את כל החלומות והמשאלות 

מכבדים את הבקשות, את הדברים שאת יודעת שמפריע לו גם כשהוא לא אומר, את הדברים שאת יודעת שטוב לו- גם כשהוא שוכח להודות בזה.... 

מכבדים את הקשיים, את האתגרים, את המסע שיש לכל אדם בעולם 

מכבדים את ההצלחות, את ההישגים... 

מכבדים אדם- באשר הוא שם. 

חלוקות כמו- איש מכבד את אשתו בגשמיות, ואישה מכבדת את בעלה ברוחניות- 

הן לא רלוונטיות בשבילי 

לאישה יש גם רוחניות- שצריכה כבוד מצד בעלה, 

ולאיש יש גשמיות- שצריך כבוד מצד אשתו, 

ולהפך,

ולהפך...... 

לשאלה- 

מי מכבד את מי יותר? 

התשובה פשוטה: 

אני! 

אני צריכה לכבד יותר! כי בידיים שלי לעשות את מה ששלי לעשות ולהיות! 

ואני מלאת הכרת הטוב והכרת הערך של הכבוד שהוא נותן לי- לכבד אותו יותר גם על זה.... 

תכל'ס את אומרת שיוויוני.

הלשון שלך היא שהחלוקה לא "רלוונטית" ולא ברור אם הכוונה שזה לא נכון או שזה לא נוגע אלי.

(ואני מתנצל שאני לא מתייחס לרוח דברייך כי זה לא מה ששאלתי, ואם רצית להכניס את רגשותייך שיראו אותם כל הקוראים - אין בעיה, אבל זה לא מה שרציתי להגיע)

אני צריכה לכבד יותר! כי בידיים שלי לעשות את מה ששלי לעשות ולהיות

ולמדתי משהו.

תודה

לכן המים יוצאים החוצה (בחור שמיועד לתוצאה זו בדיוק) במקום להמשיך הלאה.

אם אל בלכם לעבוד קצת עם פומפה- קראו לשרברב.

שווה לנסות לפתוח את החור הזה כדי לנקות בפנים.

לא נראה לי שסודה קאוסטיק ממיס שערות שבדרך כלל סותמות

זה הולך לצאת עילג לגמרי

לפעמים בחור בפלסטיק שמתלבש על הברזל נשחק משהו ואז נהיה רווח והלהבה לא נתפסת, תנסי לדחוף חתיכת נייר קטנה מקופלת זה יעזור.

והפיתרון פשוט עד תיסכול...

מוציאים את החצובות, יש חור קטן ממש במרכז. ממנו יוצא הגז. מספיק כדי שהוא יסתם טיפה ולא יראו את זה כדי לעשות צרות, מכניסים ומוציאים סיכת תפירה/מחט כמה פעמים, מניחים חזרה את החצובות, וזה עובד כמו חדש....

סודה קאוסטית היא חומר מאוד חזק!! 

ברמה שאם נוגעים זה בידיים בעטות- עלולים לקבל כוויות קשות! 

אם שמתם בביוב\ כיור\ מקום אחר סודה קאוסטית או חומר "פותח סתימות" אחר- 

חובה!! להודיע לשרברב שאתה מזמינים בהמשך- כד ישהוא יידע להיזהר מזה

או להיזהר בעצמכם- אם תחליטו אח"כ לדחוף לשם ידיים או משו... 

על יבש היא הרבה פחות מסוכנת.

מניסיון של מדבקי מודעות

הבייגלים למיניהם שיהיה להם ברק...

חומר מצוין חריף וצריך להיזהר איתו, 

אבל חוסך 200 ש"ח לאינסטלטור,

בד"כ יש להשיג בכל סופר,

עולה גג 15 ש"ח

תעבדי בדיוק לפי ההוראות ותחוללי פלאים בהצלחה!

יש גם טכנאים של גז. לנו פעם היה סתימה בצינור שמתחת לכירה, הטכנאי סגר את הברז הראשי של הגז, ושאב עם שואב אבק בתוך הצינור והוא נפתח. (ואנחנו כמובן נבוכנו מזה שלא חשבנו על זה לבד.)

אבל יכול להיות כל מיני סתימות- בשביל זה יש טכנאים...

אמיתית אוטיסטית שהצליחה להוציא דוקטורט, ולפתח כמה מהמכונות הפופולריות ביותר בטיפול בפרות בימינו, והיא גם מרצה על אוטיזם. מקסים! ונקי ממש לגמרי.

http://gozlan.co/%D7%98%D7%9E%D7%A4%D7%9C-%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%9C%D7%A6%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94-1829.html

אבל זה נפתח בחלון מתחת, אם את מבינה למה אני מתכוונת.

אני מקוה שתצליחי לראות זה סרט נהדר..

ולא אוטיסטית...

סתם על מנת לדייק

(יש שמשייכים את האספרגרים לקשת האוטיסטית, וקוראים להם אוטיסטים בתפקוד גבוה, ויש שאומרים שזו תסמונת שונה מאוטיזם)

בטח לא אם האישה בהיריון ראשון

להיות מאורגנת? איך התינוק משתלב בזה? אני עושה המון תזכורות כי אני לא סומכת על עצמי לזכור, כל הזמן אני עושה כלים כביסות כדי שלא יצטבר וכדי שיהיה מסודר, וגם- מנסה לא לקחת על עצמי משימות שאני לא חייבת, למשל לארגן דברים בקהילה, גן ככה יש את מטלות הבית+ילדים ב"ה.

תוכלי לפרט מה הכוונה התארגנות אצלך? בעבודות הבית? בלזכור דברים?

לי לקח בערך שנתיים מהלידה ללמוד איך שהבית יתפקד בצורה מסודרת 

ממש חשוב לי להיות מאורגנת בבית בעיקר, שיהיה מסודר, שיהיה נעים.

התינוק די מעסיק את עצמו ,אבל נראה לי אני צריכה להיות מאורגנת גם בראש שלי מה עושים קודם וכו'.

תמיד חלמתי שיהיה לי בית מסודר נקי יפה וזה לא קורה, אני ממש לא מקבלת את עצמי ככה!

אשמח לטיפים. תודה 

ללבוש. לגבי כלים גם זה חשוב אם כי אפשר להחליט ללכת על חד פעמי לתקופה. אני אחרי לידות תמיד נעזרת. על אף המחיר. אם את מרגישה שאת לא מגיעה לזה שווה להשקיע כדי שזה ירד ממך ותהיי פנויה לסידור שאר הבית. את מתכוונת שיש בלאגן קבוע וכללי בבית  (נניח דברים בארגזים, ספריה מבולגנת, ארונות הפוכים) או בלאגן כזה של הצטברות כלים וכביסות, צעצועים מפוזרים בסלון וניירת...?

גם לי פעם היה בית מסודר ומתוקתק, היום במקום זה יש לי ילדים ב"ה.

אני משתדלת מאוד לשמור על סדר מסויים, אבל כבר מזמן ויתרתי שהבית יראה כמו פעם.

כשהבית הפוך לגמרי גם קשה (לי) לחשוב בבהירות. אבל אם יש קצת כלים בכיור או ערימה גבוהה של כביסה,

זה לא הופך את הבית שלך למבולגן בצורה בלתי נסבלת- כך נראה לי.

כדאי לחשוב מה יותר מפריע לך ומה פחות, יש אנשים שלא יכולים לסבול כלים בכיור, יש כאלה שערימות כביסה עושות להם רע, אני למשל לא יכולה לסבול רצפה מלוכלכת או מבולגנת. ואז כשיש לך כח ופנאי נקי קודם מה שהכי מפריע לך.

וגם בסוף שבוע אני משתדלת להגיע לאיפוס הבית, בעלי גם עוזר לפני שבת להכניס שבת בבית נקי ומסודר. ובמוצאי שבת לסדר שוב את המטבח כדי שנוכל להתחיל שבוע במקום ומסודר.

ובקשר לאירגון שאר החיים, באמת לוקח זמן עד שהחיים נכנסים לאיזה מסלול מסודר ורגוע אחרי כל לידה, לכל אחד לוקח כמות אחרת של זמן. כדי לא לשכוח דברים חשובים כדאי להעזר בפתקים על המקרר, תזכורות פלאפון, לבקש מהבעל להזכיר...

1. האויב הכי גדול שלנו זה שלימות.

   כשהבית כולו זועק לעזרה לפעמים אנחנו מתיאשים ולא עושים כלום וזה טעות

   צריך לזכור שגם לסדר מלמעלה חלק מהבית עושה נפלאות להרגשה ומכניס אותך למעגל של עשיה

2. חד פעמי חד פעמי חד פעמי. כשאוכלים על חד פעמי יש מעט מאוד כלים בכיור ולוקח דקה לשטוף אותם

4. לשים מוסיקה קצבית\לדבר בטלפון בזמן העבודה. מה שנותן לך מרץ.

3. לסדר בצורה שיטתית. ניתן לפרוש בכל שלב אם התעייפת תמיד החדר במצב טוב משהיה קודם

    חדר שינה:  להתחיל עם סידור המיטות. זה כבר יוצר הרגשה של חדר מסודר

                    מסתובבים בחדר עם שקית אוספים לתוכה את כל הפסולת מעיפים לאשפה(פרסומות, עלונים כוסות נייר)

                    למיין את הבגדים לכביסה ולארון 

                    אם נשארו עוד חפצים להחזיר אותם למקומם

                    לטטא

   מטבח:        שיש נקי יוצר הרגשה של מטבח נקי גם אם יש כלים בכיור.

                    מעיפים את כל הפסולת לאשפה (כדאי לעבוד עם הפח צמוד אליך כשאת מבשלת)

                    מעיפים לכירו את כל הכלים המלוכלכים

                    מחזירים לארון את חומרי הגלם והכלים הנקיים.

                    מנקים את השיש                

 סלון:              אם יש לכם ספה\שולחן עליה מצטברים חפצים חסרי מקום (מעיל, תיק קניות) כדאי למצוא להם מקום אחר

טיפ ראשון:

את העבודה הכבדה לשמור לימים מסוימים ורק בהם.

מה שיוריד לך עול נפשי וטכני בימים אחרים

למשל: שטיפה בחמישי בלילה \שישי . יתר השבוע זה לא מעניין אותך

גיהוצים, קיפול כביסה וכו' וכו' הדברים שמכבידים עליך במיוחד

טיפ שני:

להתרגל לסדר על הדרך. אם כבר נכנסת לחדר תרימי איזה דבר שתים שצריכים  להגיע ליעד שלך

תתחילי בלמצוא חפצים מיותרים (כלשהם) ולסלק אותם מהבית - למסור/לזרוק. זה לא יפתור את בעיית הבלגן אבל יקטין את נפח העבודה שלך.

אם את לא מסוגלת לעשות את זה - תבקשי מהבעל שלך לנסות לעשות את זה. יכול להיות קל יותר "לשתוק" כשזורקים חפץ מיותר מאשר לעשות את זה לבד.

(עשיתי את זה פעם - מילא שקית זבל 50*90)

דבר נוסף (שאשתי לא מסכימה עליו) : אם יש דפים בעלי ערך, אבל לא יותר מדי ערך - שווה לשקול את הנוסחה של סרוק-וזרוק. צריך בשביל זה סורק עם מזין דפים אבל זה חוסך הרבה בלגן על מסמכים/ניירות נוסטלגיים וכו'.

זה יכול להקל את ההתמודדות עם הבלגן במידה רבה.

ככה אני לא צריכה להתכופף מליון פעם ביום, מעלה על הכף כל מה שבדרך ואפילו שמה על השולחן אם כרגע לא יכולה לסדר,

אני גורפת את כל הבלאגן, כולל הכל מכל לפינת החדר, מביאה שרפרף, ואז כבר לבד הילדים באים לעזור, ככה עובר גם אחה"צ, הכל אני עושה עם הילדים, כשאני יושבת על השרפרף וילד אחד אוסף את הקפלה, ומהר אני שמה בארון שלא יתהפך שוב, ואם הם לא רוצים לעזור אז אני אוספת והם סביבי, בדר"כ מנסיון הם תמיד רוצים להצטרף,

ואם אין לי כח להמשיך אני בוררת את הזבל מהמשחקים, את המשחקים משאירה על הריפצה ורק את הזבל שמה בפח.

תולה כביסה עם הילדים, כל אחד מגיש את המקל, או מוציא פריט מהמכונת כביסה ומגיש לי.

קיפול כביסה ,אני יושבת ומקפלת ואז הילדים שמים במקום , אני אומרת שים  על המיטה של אמא/אבא/ילד, אפילו שכששמים על המיטה זה מתפרק, אבל לפחות זה התקדם לכוון החדר שזה שיך אליו.בדרך כלל הם מאוד אוהבים לשים כביסה מקופלת על מיטה של כל אחד , כי אני אומרת בא נראה מי חוזר הכי מהר, או מי מקבל ערמה הכי גדולה וכו.

אני רוחצת כלים, והילד לידי כל פעם שם לי סבון על הספוג, נכון שזה לא הכי כיף שאת שוטפת כלים ועומדים לידך על הכסא, אבל זה תעסוקה גם לו.

גם בענין הבישולים והאפיה , עומדים לידי על הכסאות ומוסיפים את החומרים.

הגעתי למסקנה שאם אני אחכה שהם ילכו לישון כדי להתחיל לסדר, אני נרדמת יותר מהר מהם....

לא יודעת..

בעיקרון מאז החתונה לא יצאנו לאף נופש.. אז אפשר להשקיע..

אבל לא בטירוף..

בוא נאמר שעד סביבות 400-500 ש"ח..

על זה אפשר לחלום רק בלילה כמדומני

האמת שהרגע דיברתי עם בעלי והוא אמר לי בערך אותו דבר..

אני לא כזה מתמצאת בעניינים האלה..

אשמח לשמוע המלצות על מקומות גם אם הם יקרים- אנחנו נעשה אח"כ ת'שיקול שלנו..

תודה!

אבל כמה שידוע לי לא זול שם..

קצת יותר התמקדנו..

מחפשים מלון בירושלים לאמצע שבוע..

אשמח להמלצות\דיס-המלצות וכו'..

תודה!

את זה תבררו לבד:

שרתון פלאזה 

הוא כבר במקום אחר וזה לא שייך בכלל בשבילו להזכר במישהי שהוא יצא איתה פעם. תחשבו גם על אישתו כיצד היא תרגיש אם איזה חברה לשעבר של בעלה תתקשר פתאום.

לגביה היא אולי יכולה להסיק מזה שהוא התחתן כבר שהוא לא היה  מיועד בשבילה והיא חייבת להרפות ממנו ולהמשיך הלאה.

צריך להאמין שהכל מאת ה' והכל לטובה, גם כשזה נראה קשה.

המון בהצלחה לחברתך

הוא הרי לא עשה לה רעה.

למה שיהיה מותר לה לדאוג לעצמה, ולעשות לו בלאגנים ברגשות, ואולי בעיות עם אשתו?

וגם מה המטרה?

המטרה היחידה שחשבתי עליה זה שהיא רוצה להתנצל על הדרך שבה היא אמרה לא, ובזה מספיק שהיא תלח לו מייל של התנצלות, בלי לומר לו מה היא הרגישה. סתם ממיל פשוט שחשתי על הצורה ששאמרתי ואני מתנצלת אם זה היה חריף מדי

לא שופט אותה, וגם אין לי שום ביקורת עליה. 

לא התכוונתי שהיא אנוכית, אלא שאם היא תעשה את זה, לדעתי זה מעשה אנוכי.

שלא תעז.

זו עזות פנים שאין כדוגמתה. לנסות להרוס למישהו ולאשתו בגלל ששמעה לעצה מטופשת של מישהו אחר.

ואם היא חושבת שזה "יעשה לה טוב" - הרי שמלבד שלא יאומן אגואיזם כזה, שבשביל ש"יעשה לה טוב" היא מוכנה להתקשר לאדם נשוי ולומר לו שבעצם רצתה אותו...

זה גם לא היה עושה לה אף טוב. היה תוקע אותה עוד יותר, ואינני יודע אם היתה מוצאת אי פעם מישהו אחר.

ו - גם לימוד למי ש"מתקשר" מאחורי הגב לומר שתחליט.. מי ביקש ממנו? אנשים צריכים להיזהר לפני שמתערבים לאחרים בהתלבטויותיהם.

ומכל מקום - הבחורה הזאת שתבין שהכל מהשמיים, שתחזור בתשובה על מה שחשבה לעשות, וה' ישלח לה מי שמתאים לה באמת (לא סתם "התלבטה" - וזה לא חוכמה מה שחושבים "לאחר מעשה".. זה לא כ"כ נדיר..)

אין טעם למשוך יותר מידי, ותמיד בחיים יהיו התמודדויות, אז אותו היא לא קיבלה כי הוא כבר לא שלה, היא הפסידה אותו, אבל  היא יכולה ללמוד מהטעות ולהבא לא לחזור עליה.

להתנצל בצורה מאד שכלית בלי רגש מצידה בכתב, או דרך חבר, לא אליו אישית, כי אולי הוא עדיין קשור קצת? 

לעניות דעתי, לא כדי במייל בגלל שהוא ירגיש צורך לענות לה, דרך חבר לאמר סלחתי זה לא נורא אבל במייל זה בעייתי, זה שרשרת, (אני סולח, מקווה שאת בסדר, ואז היא עונה, והוא, וזה מתגלגל...)

העיקר המון הצלחה.

ההרגשה של אני נעצרתי והוא המשיך ובגדול אכן קשה.

המקום של ה"תקיעות" הרגילה לא קיים, הוא לא אופציה יותר,

מצד שני, הלב פתוח, היא חוותה קשר טוב והיא גם רוצה זוגיות.

יתכן שיש כאן גם את הצורך  של מעין "נקמה" בגלל שהוא המשיך בלעדיה,

זו הרגשה באמת מתסכלת למרות שהוא לא אשם.

ברור ששיחה אתו לא רלוונטית כלל ואף אסורה.

הדרך לצאת מהמקום הזה היא ע"י שיתוף חברות ברגשות שלה, במה שקרה,

הרגשות ידעכו עם הזמן.

ישנם מקרים של בנות שהיו במקום של כמעט חתונה והצליחו להשתחרר,

הזמן יעשה את שלו, ייקח זמן אבל זה יקרה.

יש לנו נטיה לחפור במה שלא רלוונטי וחבל. מה שתוקע אותה זה עצם העובדה שהיא החליטה שזה תוקע אותה. שתשתחרר מההחלטה שלה ותעבור הלאה.

אבל יש אחלה מסעדה בשינקין (פינת אבו נפחא), בהכשר הרב לנדא.

http://www.elgaucho.co.il/?p=64

בצהרים יש עסקיות ויש לפעמים אכול כפי יכלתך שווה ביותר

ממליצה בחום זה מסעדת חלומותי שאנחנו שומרים ליום נישואין וכאלה 

גם אנחנו שומרים את המסעדה הזאת לאירועים מיוחדים- יומולדת של בעלי וכאלה..

חשבתי שיצטרפו אלף!!!

אין על אל גאוצו

אתמול בעלי ואני התחלנו לתכנן את היומולדת שלי 

והחלטנו שהפעם לא נלך לאל גאוצו חלומותי בגלל המחיר והמרחק (אנחנו מאזור י-ם)

לא ידעתי שיש אלגאוצו בירושלים

בס"ד

בני ברק, פתח תקווה, רעננה... כפר סבא..

באיזורים האלה. מישהו מכיר?

יש בבני ברק עצמה בסוף רבי עקיבא קרוב לזבוטינסקי

מסעדה סינית שם עקיבא פקין

ההכשר הוא לנדאו המחירים סבירים האוכל חביב מאוד

העוף שקדים עם אורז המנה הכי טעימה! בדוק!

איך עושים את זה?

והאם זה דורש משכנתא? 

זה משחק חמוד ,  אבל אני לא יודעת אם מתאים לך.

כל אחד מקבל דף ועט, שמים על השולחן שקיות אוכל שבפנים יש תבלינים מכל הסוגים ואבקות למיניהם שמכינת התוכנית בלבד מכניסה- (מלח, סוכר, פלפל שחור,לבן, קמח, סודה לשתיה, כורכום, כמון, קינמון וכו...)  יש לפחות 15 מוצרים שיש בכל בית, על כל שקית יש מספר, השקיות עוברות בין המשתתפות וכל אחת כותבת לעצמה איזה מספר=איזה תבלין, בלי לגלות כמובן.

מי שניחשה הכי הרבה מקבלת משהו נחמד (דיסק יפה, ספר, כלי, שעון וכו...) אפשר גם לא לקבל כלום! מחיאות כפיים זה גם נחמד לפעמים!

משתדלים לנהל נכון את האוכל שנקנה, ומדי פעם גם לתת למקרר להתרוקן עד רעב. "מבחו הפח" הוא אכן המדד האוליטימטיבי עבור ניהול התקציב לאוכל.

אני אחראית על מה שיש במקרר , משתדלת שלא יהיה הרבה זמן במקרר,

ואם יש לי חשש על משהו שמתקלקל לו אז בעלי טועם, אם זה טעים לו אז הוא אוכל.(אני בד"כ לא)

גדלנו ככה - יש לנו קיבה מברזל.

וב"ה בקושי יוצא לנו לזרוק אוכל.

בד"כ לא מקפידים על מספר ימים מדוייק כהמלצות,
אבל אם זה נהיה גבולי- בעלי מריח/טועם ומחליט אם זה אכיל,

אני לפעמים אוכלת גם ולפעמים הוא פשוט דואג לזה...

אין אוכל שנתקע ככה הרבה זמן במקרר

אן שמכינים בסיר קטן- והאוכל נגמר

או שמכינים בסיר גדול- ומייד מקפיאים מנות 

לומדים לבשל בכמויות תואמות למצב האוכלים בבית ואם מבשלים בכמויות גדולות זה בכוונה תחילה להקפיא במנות.

קורה שאני זורקת ירקות שנשכחו במקרר והם חסרי תקנה אבל ב"ה למדתי להתנהל נכון ונדיר שנזרוק אוכל לפח.

קדימה במדף

http://xkcd.com/1109/

בעיקרון המקרר שלנו ממש ממש ממש טוב, אז אני לא הולכת לפי הכללים היבשים..

לרוב אני מריחה ואם זה סבבה אז אוכלת.

ולגבי עובש, בחיים אני לא אוכל אוכל עם עובש!! חוץ מגבינה צהובה, שאם יש בה קצת עובש בקצה וכל השאר נראה כרגיל, אז אני מורידה ואוכלת..

כי איך שאני מכירה את עצמי זה לא יאכל יום למחרת אז אין טעם להשאיר לכן משתדלת לעשות בדיוק.

יהיו לך שם תמונות מדהימות ובטח הם יתנו לך רעיונות.

כמו למלא מים באמבטיה, לשים קצף ופרחים צפים, וכן נרות סביב האמבטיה עם בקבוק יין ו2 כוסות זכוכית,

את כל הבית למלא בנרות , בריצפה צמוד לקירות לשים שורות של נריות על הריצפה, להדליק רק את האור מהומהם צהוב בבית , זר פרחים ענק להעמיד במרכז הסלון על הריצפה,

מהדלת של הכניסה לבית לכוון הסלון, או ממהסלון לחדר שינה, לקנות אלבד אדום ולפרוש לכל האורך (כמו שטיח ארוך ואדום שפורסים לאורח כבוד בשדה התעופה, וכו)

כלי מיטה בהירים עדיף לבן, לפרוש יפה את השמיכה בצורה פתוחה על 2 המיטות יחד, ובמכרז לעשות לב ענק מפרחים מלאכותים (פטיפורים). לשים הרבה כריות אפילו 5-6 במיטה.

לקנות 10 בלוני גז לבנים (עם חוט לבן) ולשים בחדר שינה, כשל החוטים משתלשלים למטה .

לשים את הכותונת לילה של החתונה... זה מרגש

ואוו יש לי עוד מלא רעיונות... דרך אגב עשינו  את כל זה...

http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=4921393

http://www.kipa.co.il/community/show.asp?messageid=6314052

בהצלחה!!

עד היום בעלי טוען שאני ההוכחה שלו שאי אפשר לדעת מהפגישות הראשונות אם זה 'זה' או לא..

אני ב3 פגישות הראשונות חשבתי ממש שלא נמשיך אבל לא הייתה לי סיבה כ"כ להגיד לא אז המשכנו ורק אחרי זמן (חודש) יותר נפתח לי והרגשתי חיבור..

ובכלל, לקח לי המון זמן להחליט שזה בעלי (ארבעה חודשים עד שהסכמתי..) אבל אני היום יכולה להגיד שזה לא אומר כלום..

כי אני שמחה מאוד בבעלי ופשוט הייתי צריכה ת'זמן הזה לעשות ת'החלטה החשובה הזאת..

ב"הצלחה!

היה איזה משהו 'מעניין' בו שרציתי מאוד להכיר מקרוב..

וככל שדיברנו והתקרבנו..התאהבתי בו ממש.

אז בהתחלה היה איזשהו משהו, אבל לא ידעתי שיהיה בעלי.

אני יחסית הייתי בטוחה מהר שזה "הוא" 

בעלי קצת התלבט אבל אחר כך החליט ללכת על זה

מאשר עם בחורים אחרים. אבל עדין לקח לי זמן להחליט והרבה התלבטויות, כך שזה לא עזר...

והרגשה או חוסר הרגשה לא אומרת כלום-

יצא לי לשמוע המון סיפורים, חלקם על זוגות שלא היתה להם הרגשה בהתחלה ועכשיו הם חיים באושר, וזוגות שהיתה להם הרגשה על הפגישה הראשונה אבל ההרגשה לא החזיקה מעמד לטווח הרחוק.

שונאת את זה שאומרים ש"כשזה זה תדעי שזה זה". מה, לא יכלתם להגיד משפט יותר מעורפל ומלחיץ?!

יש אנשים ברי מזל שרואים את בעליהן בפעם הראשונה ויודעים שזה יהיה בעליהן. הם המיעוט!!!

מה שכן, היו לי הרגשות כלפי בעלי שהיו שונות מכל בחור אחר. היה משהו מיוחד בקשר. אחרי הרבה התלבטויות, ועם הרבה שכל, ועוד יותר חששות- קפצתי למים. אני מאושרת מזה! והאמת- שרק אחרי החתונה ידעתי שזה זה.

שיהיה המון בהצלחה!

אבל מיד כשראיתי אותו הוא מצא חן בעיני מאד.

הוא נראה לי יפה, חביב, חכם, מאיר פנים, גברי.

לכן הסכמתי לפגוש אותו שוב ואחרי כמה שבועות כבר הייתי מאוהבת מעל האזניים והיה ברור לי שאם הוא לא יהיה בעלי אני אהיה מאד אומללה.

למזלי הוא מאד רצה והכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.

המשכתי לפגישה שניה רק כדי לוודא, והשאר היסטוריה.....

מסכימה עם מה שאמרו פה שאלו שיודעים מייד זה המיעוט. בהצלחה בתהליך, ושיהיה בקלות!

היו לי פגישות ראשונות מבטיחות יותר..

אז כן, היתה פגישה טובה וכיפית. אבל לדעת שזה יהיה בעלי? אחרי חודשיים אולי העזתי לחשוב עליו בתור כזה..

ולהחליט סופית לקח לי עוד חודש..

חברה מהכיתה שחזרה מפגישה והבטיחה שאת הגועל נפש הזה היא לא רוצה לראות יותר בחיים

למחרת בבוקר כששמעה שהבחור מעונין להמשיך וחשבה שוב אמרה אולי לא נורא

נצא לעוד פגישה ונראה מה יהיה 

יצאה לעוד פגישה אמרה בסדר סביר לא טרגדיה

יצאה לעוד פגישה והחליטה שיש בו משהו

ועוד פגישה ודווקא מצא חן בעיניה ועוד פגישה 

ו.. התארסו. ועד היום כולנו צוחקים עליה

ואנחנו למדנו להיות בשקט עד שסופית החלטנו שלא