פורום נשואים טריים (עמוד 529)

אם הם כאלה שיתנו מרחב ולא יכנסו לכם מדי לחיים אז לדעתי זה ממש כיף.

אנו גרים ליד ההורים שלי ורק נהנים..זה כיף להרגיש חמימות של משפחה..זה גם עוזר טכנית. וזה מפנק לפעמים לקבל אוכל של אמא
וגם זה חוסך נסיעות..

אבל אנו שומרים על גבולות..
באים אליהם לא המון..
הם לא יקפצו לפה בלי לשאול אם מתאים.
בקיצור,משתדלים לא להעיק אחד על השני.
גם אנו לא נופלים עליהם..

ולכן, זה באמת תלוי בהורים ובקשר איתם.

שיש יתרונות ויש חסרונות.

 

אנו גרים ליד ההורים של בעלי,אבל במרחק מסויים

 

לא ממש צמוד אליהם.

 

והם אנשים כאלה שלא באים לבקר בלי להודיע לפני  וכו'.

 

היתרונות:

 

• אם צריך משהו אפשר ללכת אליהם,

 

• לא צריך לנסוע,

 

• אפשר לבוא לארוחה אחת בשבת.

 

החסרונות:

 

• אם הם צריכים עזרה הם די בונים על בעלי גם כשזה לא תמיד מתאים לנו,

 

ואין לי עוד משהו.

 

אני חושבת שיש כמה שיקולים חשובים:

 

• האם הם גרים בישוב קטן או בעיר?

 

• האם הם יתנו לכם פרטיות?

 

• האם יהיה לכם טוב לגור לידם?

 

ולפי זה לראות אם מתאים..

 

בהצלחה!

שיש יתרנות וחסרונות.

 

יכול להיות שהיתרונות משתלמים

גרה ליד ההורים שלי והדבר שהפריע לבעלי זה שהיו פעמים שמהעבודה הוא בא יש עליהם אבל סתם ככה יש יותר יתרונות ברגע שתבינו שיש לכם גם את הפינה שלכם והם משו לא נעים לך תדברו על זה

מאתגר , אבל עוזר מאוד .

חייבים לדעת מראש את הגבול .

לנשים נוח לגור ליד האמא שלהן.

אולי לא מאד קרוב אבל במרחק נוח.

לדעתי זה מעולה לאישה לגור ליד ההורים שלה אם הקשר איתם הוא טוב.

אנחנו רק נהנים מיזה.

יש קצת חסרונות, אבל היתרונות עולים פי כמה וכמה.

הם עוזרים המון ועדיין לא נדחפים בכלל. 

אני הייתי שמחה גם אם ההורים שלי היו גרים בסביבה...

 

סביר להניח שזה יהיה לה ממש טוב במידה וההורים שלה לא אנשים שנדחפים בצורה מוגזמת.

במידה והם הורים מהזן שעוזר בכיף אז זה נוח לאחרי הלידה, שיהיה יותר קל להורים שלה מבחינת המרחק להגיש לה עזרה בטיפול בתינוק.

אני חושבת, לפי הניסיון שלי, כמובן שלא בהכרח , שאם הקשר של שניכם איתם הוא טוב, אז המעבר ליד ההורים שלה יעזור לה , וגם לך (כשטוב לאישה טוב לבעל... והפוך...) והיתרונות יהיו גדולים מהחסרונות.

 

 

["חוכמה" שלא שייכת כמובן לכל אחד וכל מציאות - אבל נחמדה..] :

 

מרחק שלא צריך בשבילו אוטובוס - אבל אי אפשר ללכת לשם בנעלי בית...

הם יעזרו לה במהלך ההריון , בגדול הילד.

פחוץ מומלץ ליד ההורים של הבעל כי בדרך כלל האישה לא אוהבת שאלה מתערבים לה.

יש זוגות שההורים של האשה הרסו להם את השלום בית

לידיעה

שלא יתערבו לה. גם לגור ליד זה לא לגור דלת ליד, אלא קרוב יחסית.

אבל תודי שלרוב זה כמו שרשמתי...

וגם - שיהיה רחוק. שלא יהפוך לעוד חדר אצלם בבית....

ותלוי בעל....

 

אנחנו אחרי החתונה כמה שנים גרנו בעיר של ההורים שלי. 

היה מצוין לכולנו.

היה רחוק מספיק- ועם זאת קרוב מספיק למה שצריכים.

 

אבל נורא תלוי כמה טאקט יש להורים (מסוגלים ליפול עליכם פתאום הביתה?? מתערבים בחיים? עוזרים בלי להעיק??)

עד כמה האישה תלויה בהם ויכולה להיפרד- ולא להרגיש חלק מבית ההורים,

עד כמה אתה מסתדר איתם ומוכן להכיל את הקירבה.

 

בהצלחה בהחלטה!

אני גרה מרחק חצי שעה מאמא שלי ומחמותי 3.5 שעות 

בעלי לא רוצה לגור ליד ההורים שלו וליד ההורים שלי הוא היה מוכן את האמת.. אני לא מוכנה מעדיפה את הספייס שלי

וכשקשה לי אני ניידת וגם אמא שלי לי יותר עדיף ככה

במקרה שמדובר בהורים ביקורתיים זה לא מומלץ...

 

ביקורתיות, אגב, יכולה לגרום נזק גם מרחוק...

 

אבל אם יש יחסים טובים ואוירה תומכת ויודעים את הגבולות, יכול להיות 

שזה מתאים ונכון

 

כך או כך כל אחד צריך לעשות את ה"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"

באופן פנימי, זה יכול להיות קשור או לא קשור לקרבה גיאוגרפית

 

 

 

כמה זמן ביום אתה רואה אותה?

וכשאתה לא רואה אותה, האם אתה דואג לשלוח לה אסמסים? להתקשר? 

וכשאתה איתה, האם אתה שואל מה שלומה, מדבר איתה, מתייעץ איתה? יודע מה קורה איתה במהלך היום ויודע מה הולך להיות לה במהלך השבוע?

 

אם ענית הרבה לא, כנראה היא צודקת..

ואם ענית כן, אז אולי תבדוק שוב?

 

אבל אני עונה על הרוב המוחלט כן..

באמת שכיף לנו ביחד אבל לפעמים מתחשק לי קצת לבד

לדעתי לכל גבר, כגבר, יש זמנים שהוא צריך להיות לבד.

ככה זה גברים.

אישה מקבלת כוחות והעצמה, תחושה שהיא אהובה, רצויה ושייכת, דווקא מה"ביחד",

ואילו הבעל מקבל כוחות מהזמן שהוא לבד (ברור שגם לו הביחד תורם. אבל הלבד גם כן תורם לו, ולאישה זה תורם פחות בד"כ).

 

לדעתי, אפשר למצוא דרך להיות ביחד, גם אם לא עושים דברים ביחד. לפעמים בעלי ואני נמצאים בבית ועושים דברים שונים, ובכל זאת מרגישים ביחד כי אכפת לנו זה מזו ויש לנו מטרה נוספת (מאידך, אנחנו יכולים לעשות אותו דבר, לאכול ביחד, ולהרגיש לבד. זה מאוד תלוי במה שקודם לאותו זמן, לאותה פעולה).

 

אולי כדאי לנסות לתת לאשתך תשומת לב לכמה דקות, כשהיא אומרת שזה חסר לה.

ואחרי כמה דקות, לבקש בצורה אוהבת ומכבדת לקחת כמה דקות לעצמך.

 

ואם עוד לא עשיתם את זה (בכל זאת, נשואים טריים), מומלץ מאוד לקרוא את "גברים מנוגה, נשים ממאדים" כדי להבין יותר את בני המין השני.

מה שמוזר זה שבאמת אכפת לי ממנה (עובדה שאני שואל וזה לא בשביל שהיא לא תנקץ לי..) וכיף לי איתה,

בהרבה מקרים מדובר שתוך כדי הקריאה אני מחזיק לה את היד או שעם יד על הכתף שלה אך מרוכז במשו אחר,

ולא מספיק לה..

אם אכן אתה עונה "כן" על כל השאלות בהמשך השרשור, אתה בסדר גמור.

אני נשואה באושר כמעט חצי יובל, ומנסיוני, בזוגיות טובה ובריאה יש מקום גם למרחב אישי לפעמים, לעיסוקים לבד לפעמים, לא צריכים לעשות הכל יחד 24/7.

מותר שלכל אחד מבני הזוג יהיו עיסוקים שלא כ"כ מעניינים את השני.

אפשר גם לשבת אחד ליד השני לפעמים בשקט ולקרוא עיתון או לפתור תשבצים ולהרגיש ביחד.

מצד שני, אם היא מרגישה שאתה לא איתה, זה לא טוב.

אולי ממש  לא נעים לה שאתה קורא בנסיעה איתה.

כדאי לנסות לדבר על כך בגילוי לב ובנחת, ועצם השיחה יכולה לקרב אתכם עוד יותר זה לזו.

בהצלחה!

 

 

ברור שדיברתי איתה על זה שלא בשעת מעשה אבל היא אומרת שאוהבת אותי ורוצה את התשומת לב שלי..

צריך לראות מתי זה מתאים.

זה לא קשור לגברים או נשים, לכל אחד יש זמנים שהוא רוצה זמן לעצמו. אבל אם בן הזוג רוצה תשומת לב

באותו רגע ואפשר לדחות את הקריאה או מה שזה יהיה, כדאי להקדיש לו את הזמן הזה.

אם בן הזוג נהיה תלותי מידי בתשומת הלב באופן מרגיז... כדאי לעזור לו לפתח תחביבים.

אבל רוב הנשים צריכות יותר את השיחות הזוגיות מרוב הגברים, אז אם היא אומרת- סביר שהיא צריכה את זה...

היום בשטף החיים עם הילדים והעבודה וכו' זמנן של השיחות הזוגיות שלנו יקר מפז. אז נצלו כל רגע כל עוד אתם זוג צעיר.

מוסיקה, אייפון או להבדיל שיעור קבוע

להציע לה לבקר את החברות

גם לאשה זה לא טוב להיות תלויה במישהו יותר מדי ויש דברים שחברה תבין יותר טוב מבעל

האם היא עובדת או לומדת או שכל היום היא משקיעה בבית בציפיה לבוא בעל?

הבעיה היחידה היא שאשתך לא מספיק מבינה את הצורך של הגבר במרחב או שהיא חושבת שאתה מקור כל הסיפוק עבורה

אז כמו שאמרו לך לפניי אני חושבת שאתה צריך פשוט להסביר לה בצורה ברורה שיש זמנים שאתה צריך את השקט והמרחב שלך כי ככה אתה בנוי, ואם בא לה היא יכולה להעסיק את עצמה בזמן הזה בדברים אחרים שמעניינים אותה (ואני בטוחה שיש דברים כאלה)

 

בהצלחה!

לעצמו ולדברים שהוא אוהב לעשות לבדו.

לא כל דבר בחיים עושים ביחד.

אתה צריך לכבד את הצורך של אשתך בעיסוק פרטי וזמן אישי והיא צריכה לכבד את שלך.

אם לא תעשו זאת יש סיכוי גדול שתתחילו לריב ולהתעצבן זה על זה.

לדעתי יש לה חוסר בטחון שלוקח הרבה זמן למלא, אבל עם המון אהבה והשקעה ותשומת לב זה בסוף ירגע והיא תרפה.

בינתיים תקח את הזמן שהיא בעבודה או עסוקה במשהו בשביל זמן לבד לעצמך.

ואת הזמן שאתם ביחד תשתדל להיות רק איתה. אני מוכנה לחתום לך שזה לא יימשך ככה לנצח!

ברגע שתשקיע עכשיו ותהיה הבן אדם שמעניק לה את הבטחון שהיא צריכה זה יהיה בסיס טוב להמשך..

אמנם בעלי היה בצבא בשנתיים הראשונות אז הגיוני שכשהיה דרשתי הרבה תשומת לב וכך גם בשנה שאחרי השחרור. לאט לאט למדתי לתת לו את המרחב ולהבין שגם לי המרחב טוב. היום לגמרי יש מרחב לכל אחד...

אולי שווה לשאול אותה מה היא אוהבת לעשות לבד כדי שתזכר בדברים שעשתה לבד ושעשו לה טוב וכך היא תמצא את עצמה בתוך הזוגיות.. עיקר העבודה היא שלה ולא שלך... הזמן יעשה את שלו... 

כתבת ש-ההתלהבות הראשונית ירדה כבר..

אולי בלי לשים לב אתה משדר לה את זה וזה מה שגורם לה להלחץ ?

אחרי החתונה לוקח זמן עד שהלב רוכש מספיק בטחון בביחד ..ולכן בהתחלה זקוקים הרבה יותר להיות יחד.
כמו שתיארת על עצמך.
במשך הזמן נרכש אמון בקשר,בשייכות. הלב נרגע ומפנים שמעכשיו זאת המציאות.
לוקח זמן להשיל את מחסומי הרווקות שצברנו סביב הלב.
אצל כל אחד זה קורה בזמן אחר.
וחשוב להבין שאם אשתך עוד זקוקה להתמסרות המוחלטת הזאת-אז תן לה אותה.
ואל תפחד.זה יתאזן עם הזמן.
אם לא תיתן לה זה סתם יתן ללב שלה עוד הזנה לפחדים שלו.

ועוד דבר חשוב-
זה אכן נורמלי גם לרצות לקרוא ספר..
רק שהצורך הזה לא צריך לנבוע מהתלהבות שפחתה.כי אז זה מורגש.
אלא רק מאמון ונינוחות בקשר.

ואל תדאג,זה בטוח יתאזן.

גם כי יש מלא זמן ביחד ואז כבר נחנקים לפעמים...

גם החוסר ביטחון של האישה שאם היא רואה שמשהו מעניין חוץ ממנה ישר "נדבקת"

הרצון שלך טבעי

לאט לאט היא תרפה.

כשהיא תהיה יותר בטוחה באהבה שלך אליה. לא שאתה לא מראה לה מספיק אלא זה נבנה...

גם היא בסדר...

 

נורמלי.

 

רק תסביר לה, שזה שאתה "בפני עצמך" מידי פעם, זה לא ניתוק ממנה. אדרבה, אתה מרגיש "בעלה" לגמרי גם כשאתה בפני עצמך, אבל זה דבר טבעי שאיש צריך לפעמים בפני עצמו קצת. זה לא "בִמקום" - ויש הרבה זמן שזה כמו שהיא מרגישה צורך. אז שלא תיקח קשה..

א. זה נורמלי

ב. זה עובר

ג. לפעמים חסר בויטמנים יכול להחריף... אז לבקש בדיקת דם כללית ולטפל.

ד. כמה שהאוכל מגעיל,

       אכילת ארוחות קטנות עם פחממות מורידה את מפלס הבחילות.

        וגם שתיה מספקת.

ה. עוד דבר שגיליתי בהריון האחרון

       אין כמו הליכה באויר הצח

       כדי להחזיר את ההרגשה הבריאה והחיונית

      ובעיקר להעלים את הבחילה...

 

בשורות טובות

 

אנחנו עשינו לנו כלל.
( אחרי כמה העלבויות, משני הצדדים)
יש לנו מילת ״קוד״ כשאחד מאיתנו זקוק למרחב.
קצת ׳ספייס׳. קצת ׳לבד׳.
השני יודע שצריך ללכת צעד אחורה.

לנו זה עוזר..

בשורות טובות!

בהקדם ככל האפשר!

זה הזמן ללמוד על ההבדלים בגישות ובצרכים שלכם..

 

צירפתי שני קישורים לקניית הספר באינטרנט מיד שניה במחיר מוזל מאוד.

בהצלחה!

 

http://www.booktrade.co.il/book.asp?bookID=35819&book=%D7%A1%D7%A4%D7%A8:%20%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%9E%D7%9E%D7%90%D7%93%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D%20%D7%9E%D7%A0%D7%92%D7%94/%D7%92%27%D7%95%D7%9F%20%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%99

 

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=7599

לק"י

מידי פעם. לעשות משהו לבד. או רק עם חברים שלו. לא כי כבר לא אוהב אותה אלא כי זה משהו שהוא צריך. כמו שאישה למשל צריכה להסתובב בחנויות ולקנות או רק כדי לראות מה חדש. צורך נפשי כזה.
זה בקיצור הדברים ממה שכתוב בגברים ממאדים ונשים מנוגה. כדי לקרוא לקבל ולהפנים.

לא כתבת בן כמה הילד וזה ממש חשוב

הרבה זוגות חווים משבר ולפעמים אפילו רציני אחרי לידה של ילד ראשון 

ויעוץ זה דבר חשוב כל כך למצבים כאלו,

זה יכול לעשות לכם ממש מהפכה בבית

 

 

אולי עוד לא מאוחר לטפל ולעזור לכם לשקם את הזוגיות!

 

רוצה לדבר איתי באישי? יש לי הרבה מה להגיד לך...

 

כמה זמן את אחרי הלידה? אולי גם הוא בסוג של משבר..

פנויה גם באישי

כדאי ללכת לטיפול זוגי. יש עלך מה לעבוד ויש עם מי לדבר כי את אומרת שיש גם עליות.

אם יש לך כוחות ללכת לייעוץ תעשי את זה!

אם אין לך תשקיעי בעצמך כדי שיהיה לך

שווה להתאמץ מאוד עכשיו כדי שהילד שלך וגם אתם תרוויחו בעתיד

זה הרי סבל מאוד קשה לילד עם הורים גרושים

(עייני בפורום כאן "בין שני בתים")

 

אבל אם את לא תלכי בשום אופן לייעוץ

ואת לא רואה שום תיקווה

לפעמים עדיף להתרחק קצת זמן

כדי לצבור כוחות וללכת ליעוץ

לדעתי, קודם כל, להירגע מבפנים. בלי קשר למה שביניכם.

 

לא לחשוב ש"הכל גרוע". ממש לחפש משהו טוב.

 

להסתכל על עצמך בעין טובה, לעשות משהו שאת אוהבת, לשמוע  מוסיקה שטובה לך וכד'.

 

שמחה עם הילד.

 

לראות אם אין "שיריים" במצב הרוח מהלידה. אם לא צריך ייעוץ רפואי בענין הזה.

 

 

 אח"כ - להשתדל להיעזר. בין באופן אישי ובין ביחד.

 

כשתרגישי יותר טוב - גם העולם, כולל עבודה, חברות וכו', ייראה יותר טוב בעז"ה.

 

ואז יש מקום להתייעץ גם על הקשר ביניכם.

 

 

אבל קודם כל, ממש להשתדל לחזק ולשמח את עצמך. ללא תלות באף ענין אחר.

 

ולהתפלל..

מגיעה לך אהבה, לכל אדם מגיעה אהבה.

האם יעוץ יגרום לך לאהוב אותו ויגרום לו לאהוב אותך?

את צריכה לצאת מזה ואת גם צריכה תמיכה מהמשפחה שלך.

נראה שיש מכלול של נושאים שלא טוב לך כרגע, ולא בטוח שהדגש צריך להיות על הזוגיות.

אולי באמת צריך למצוא דרך "להתרומם" בכללי, 

ורק ממקום טוב יותר לבחון את הנושא של הקשר ביניכם.

ואולי כשבכללי תרגישי יותר טוב, פתאום גם הקשר יראה טוב יותר, או שלפחות יהיה כח יותר להשקיע ולטפל בו.

בהצלחה רבה רבה!

לדעתי בנשואים בריאים בעל הוא רק תוספת לטוב. אי אפשר להסתמך על הבעל שהוא יביא את האושר, הסיפוק וכ'. כל אחד צריך למצוא את האושר והסיפק שלו בעצמו והבעל או האישה זה משלים. אבל לא במקום הסיפוק ואושר העצמי שלך

הקב"ה איתך כל הזמן את לא לבד... לקשיים יש תמיד סיבה נעלמת שתכליתה לרומם אותנו... לחשוף בנו כוחות נעלמים... את ביתו האהובה של מלך מלכי המלכים שאוהב אותך כבת יחידה! 

אני מברכת אותך שתזכי להתחזק באמונה ובשמחה

(עכשיו חודש אדר ובשנה מעוברת יש 60 יום של אדר והם סגולה לבטל את כל העניינים הבלתי רצויים בבחינת "בטל בשישים"!)

וכל הירידה תתגלה כעליה הכי גדולה!

ובמיוחד לד. על הכיווני חשיבה החדשים שפתחת לי

הבן שלנו כבר בן עשרה חודשים, מהבחינה הזו, לא נראה לי שזה קשור ללידה. אמנם בהתחלה היה לי מאד קשה בהתחלה אבל זה מאחורי..

ההתלבטות הכי גדולה שלי אבל עכשיו אני בשנה ראשונה. סיימתי סמסטר ראשון לומדת חינוך לגיל הרך ועדיין מסתדרת עם המטלות של הבית ועם זמן יקר עם הבעל.. הלימודים עם שעות נוחות,יש מלגות,את יכולה להתאים את המערכת שלך.. אצלי בכיתה יש מלא אמהות והן עם ציונים גבוהים משלי

להתאים את המערכת-מבחינת השעות?

ז"א שאם ארגיש עומס אוכל לסדר את זה שיהיו לי פחות שעות באותה שנה

אבל יותר שנים ללמוד?

תודה.

מה שעזר לי להחליט זה ככה:

הבנתי שאני לא יוכל כל חיי להיות בלי תואר, כי זה אומר לעבור מעבודה לעבודה בלי למצות את עצמי.

(יש כאלה שכן יכולות להתפתח בלי תואר, זה תלוי מה תחומי העניין שלך.)

ועוד הבנתי - שככל שאדחה את זה יותר - זה יהיה עם יותר ילדים ויותר קשה.

זהו. ככה החלטתי.

והתחלתי ללמוד.

זה לא קל, ועוד אין לי תשובו לגבי ההמשך, אבל סוחבים יום ועוד יום, ועוד מבחן ועבודה, ומסתדרים.

כשיש קושי - פותרים אותו נקודתית, כי באמת אי אפשר לפתור מראש את כך הבעיות.

 

מבטיחה לך שזה התמודדות לא פשוטה, מבטיחה לך גם שזה אפשרי.

 

בהצלחה רבה רבה!

 

אם את זקוקה לפירוט נוסף - מוזמנת לאישי...

וחבל לוותר על כל העתיד המקצועי. וגם מבחינה כלכלית זה לא חכם, קשה להרוויח טוב מעבודה מספקת בלי תואר [אלא אם כן יש משהו שאת מאוד אוהבת שלא דורש תואר, אבל לא נשמע שזה המצב].

ובנוגע לקושי- זה מאוד אישי, וכל אחת והמקום שלה. אבל לדעתי שווה את המאמץ [בעיקר כשעדיין אין לך ילדים, אבל גם כשיהיו אפשר ללמוד. תחשבי על זה כעל עבודה, מבחינת שעות ומאמץ].

אני לומדת ונהנית מאוד [והתחתנתי לפני תחילת הלימודים].

החלטות טובות

אבל אם את יודעת מה הכיוון שאת רוצה ללכת אליו-

יפה שעה אחת קודם.

עם השנים זה לא הולך ונהיה קל יותר.

(אלא אם כן תחכי עד השנים שיוולדו הילדים- יגדלו- ויעזבו את הקן- ואז יחסית תהיי פנויה טכנית- אבל לא נפשית/ רגשית וגם שכלית)

 

אם את דןאגת עכשיו איך תסתדרי- כשעוד אין לך- למתי תחכי עם זה?

ובינתים במה תעבירי את רוב שנותייך? בעבודה שאינה מתגמלת ולא מספקת אותך?

 

אין ברירה,

צריכים לקפוץ למים ולהתחיל. בסוף מסיימים עם זה.

לא קל- אבל לגמרי אפשרי.

כל מילה

התחלתי את התואר בהיריון ראשון ועכשיו אני בשנה אחרונה בעז"ה בהיריון שלישי...

 

לא קל בכלל, אבל אני מציעה לך להתחיל עכשיו, כי ככל שיש יותר קטנטנים, זה הופך להיות יותר קשה.

ויש פעמים שבא לנטוש את הכל , ולכן את צריכה להגיע ללימודים מתוך נכונות והחלטה נחושה שלא לנטוש באמצע.

 

בהצלחה בבחירה

מראה חיצוני ותכונות אופי- ממש לא מה שדימיינתי, בחלק מהדברים אפילו ההיפך...

(כמובן שיש תכונות משמעותיות- לב טוב, יושר וכו' שלא הייתי מוותרת...)

רקע משפחתי ורמה דתית- כן.

היו דברים שרציתי "ולא קיבלתי" והיו דברים שלא חשבתי עליהם וממש זכיתי בהם!!!!

והיו דברים שרציתי ולא ויתרתי עליהם...

 

אני חושבת שההשתדלות שלי היתה לדעת מה הכי חשוב לי, מה ה' רוצה שעליו לא אוותר בשופ פנים ואופן,

וכך לחפש.

 

עשיתי רשימה עם עיגולים אחד בתוך השני (לא זוכרת מי המליץ על זה פעם בלנ"ו), כך שבעיגול המרכזי, היו שלוש תכונות ה-הכי הכי הכי חשובות (גם תכונה חיצונית יכולה להיות שם), ובעיגול הגדול יותר עוד 3-4 תכונות ובעיגול השלישי (העוד קצת יותר גדול) עוד תכונות כך שהחשיבות יורדת..

 

הייתי הולכת עם הרשימה לכל מקום, וכל פעם כששאלו אותי, או שפתאום היתה לי תובנה שמשהו חשוב לי יותר ממשהו אחר- הייתי משכתבת את הרשימה.

אחרי דייטים (מוצלחים יותר ומוצלחים פחות), שוב- שיכתוב של הרשימה...

 

מדי פעם שלחתי לשדכנים שעמדתי איתם בקשר במייל את הרשימה המחודשת עם התובנות החדשות, ולפי זה גם הם שמעו ממני יותר והיה להם בראש יותר הרשימה שלי (יענו, מי אני ומה אני מחפשת)

 

וכך- תמיד ידעתי כמעט בבירור מה אני מחפשת, וכשהתחלתי להיפגש עם מי שלימים הוא בעלי- היה כיף והכל, אבל כן, היו כמה דברים שהם לא לפי הרשימה. אבל מה שבעיגול המרכזי- כן היה בו.

 

 

זהו.... (חפרתי)

האמת היא, שכשחשבתי על זה אחכ (תוך כדי הפגישות ממש לא חשבתי על זה)

הגעתי למסקנה שבדברים החיצוניים - הוא היה ממש הפוך ממה שדמיינתי...

אבל בדברים הפנימיים, העיקריים שהיו חשובים לי - זה בדיוק הוא.

המסקנה שלי היא - ברור שלהיות גמישים. לחפש אנשים יר"ש עם מידות טובות. כל היתר זה עניין של זרימה ורצון טוב.

מהותיים.
רצונות שאתה באמת זקוק להם ורוצה בהם.
ואז גם אם הם יבואו לידי ביטוי בצורה שונה משחשבת ,אתה תזהה את הרצון המהותי שלך והשוני בבחוץ לא יחסום אותך.

לדוגמא-
משהי רוצה אדם יציב שתוכל להשען עליו .
התרגום שלה לאיך זה מתבטא זה-
משהו עם מראה גברי ומוצק,
שגדול ממנה בכמה שנים.
שגבוה ממנה.
שיש לו תואר ועבודה קבועה.

אם היא תזהה מה החיפוש הפנימי שלה באמת, אז גם אם היא תפגוש משהו שגבוה ממנה רק קצת ובגיל שלה ולא יותר והוא עובד אבל בלי תואר..
אז אם היא תזהה בו את היציבות שליבה חיפש היא תרצה למרות השוני בביטוי.

זה אומר -לשאול את עצמך מה הרצון שמסתתר מאחורי חיפוש חיצוני.
ועליו-לא לותר.

זה לבא פתוח אבל מחובר לעצמך ולרצונות שלך.


ולשאלתך-
אני התחתנתי אחרי הרבה שנות חיפוש..חפרתי המון ברצונות שלי..והרבה פעמים הטלתי בהם ספק..פחדתי שזה לא מדויק ..שה' אולי רוצה אחרת..שזה לא אפשרי..ולא קיים..

בחסד ה' בעלי הוא כל מה שחיפשתי. ויותר ממה שהעזתי לחלום.
הלב זיהה את מה שחיפש.

אבל!
אצל כל אחד זה שונה.
העיקר-זה לבא פתוח אבל מחובר למהות כמו שחשבתי.

למשל באישה יש את הפונקציות הבאות:

 

אישה (עיצוב הבית נקיון נשיות כל הקטע האסטטי וכו...)

רעיה (מעודדת דואגת מעין שילוב של אם ואחות)

חברה טובה(צחוקים קלילות וכד)

 

כל אחד צריך לצייר מה הכי חשוב ולא להתפשר

 

קיבלת את מה שציירת?

מראה חיצוני- לא מזכיר ולא דומה

אופי- יש קצת דברים שהפתיעו אותי בגדול לא התעמקתי בתכונות מסוימות

רקע משפחתי - אכן דומה

רמה דתית - דומה מאוד (בזה הכי השקעתי והתמקדתי )

מראה חיצוני- אפילו לא דומה למה שחיפשתי, אבל יפיפיה!

אופי- חיפשתי כמה דברים וקיבלתי פי 100 יותר טוב!!

רקע משפחתי - האחד שלא רציתי בהתחלה (לא רציתי אמריקאית)

רמה דתית - כמעט בדיוק (בסוף התברר שהקב"ה יודע יותר טוב ממני מה טוב לי!)

וטוב שכך! קיבלתי הרבה יותר ממה שהעזתי לחלום!
רמה דתית הרבה יותר גבוה מה שהרתיע אותי בהתחלה, ומינף אותי כשהבנתי שזה משמים.. והרים אותי ומרים אותי כל יום מחדש.
תכונות מסוימות כן! כמו שרציתי, ועם זה קיבלתי עוד הרבה טוב.

נכון לעכשיו ענו פי 3 בנות מאשר בנים.

גברים, איפה אתם?

שמלכתחילה רציתי.

 

עם הזמן והדייטים, נחשפתי לדברים שונים וחדשים וגם

נפתחתי לסוגים חדשים של בנות.

 

דווקא כשמצאתי אותה,

מצאתי מישי דומה להחריד למה שחיפשתי מלכתחילה,

לפני שהשתניתי.

 

ולא עוד, שהיא דומה אליי בכל מיני פרטים טריוויאליים

ברמות מטורפות...

ביקשתי לי בחור שיש בו מידות טובות, שיש בו אמון גדול בעולם ובאנשים, ואהבה גדולה לקב"ה ולבני אדם

וקיבלתי את זה  

את כל השאר? 

לא טרחתי לדמיין את זה... זה לא ממש שינה לי... וזה כל הדברים שחיים ביחד, והזמן של החיים- משנים אותם... 

מראה חיצוני - כמו שחשבתי (יפיוף )

תכונות אופי - כל מה שרציתי ועוד מעבר

רקע משפחתי - לא מתחיל להתקרב, ממש לא מה שדמיינתי (לא בקטע של מוצא...)

רמה דתית - פי חמש ממה שרציתי וב"ה לא מתחרטת לרגע, רק מעלה אותי גם..

בקיצור אין על בעלי 

לא ממש זוכרת מה חיפשתי. רק יודעת שכשאני רואה רווקים עם רשימת מכולת אני אומרת לעצמי, בהצלחה להם.

לאנשים יש תוכניות ולקב"ה לפעמים יש אחרות. אז אם אתם רוצים להתחתן, לכו עם ראש פתוח ונסו להתחבר עם בן אדם לא עם רשימה.

מה שאני כן זוכרת זה שחיפשתי מישהו שאוכל להתחבר אליו, כך שבאופן טיבעי הוא היה צריך להיות דומה לי בכמה דברים.

ואם התחתנתי איתו, כנראה שהוא כזה.

(הדברים הדומים הם מעבר לרקע משפחתי, תכונות או מראה. הדומה הוא השאיפות בחיים, האידיאולוגיות, והראייה הכללית על החיים.)

חיצונית- לא ממש ככה דמיינתי את בעלי, אבל ב"ה לא מפריע לי כלום באיך שנראה. 

תכונות אופי- פחותאו יותר אותו דבר, עם שינויים קלים, אבל לא לרעה

מוצא- לא היה אכפת לי, אבל זה כן מפתיע ברמה מסויימת... 

רמה דתית- כמו שרציתי. ב"ה!

אבל הכי הכי מתאים לי בעולם

 

 

סתם כדי לא לקבע את עצמי לדמות מסוימת ושאגיע לפגישות עם ראש פתוח ורצון לראות למה הבחור שלפני יכול להתאים לי.

 

ידעתי מה חשוב לי שיהיה לו שזה בעיקר מידות טובות והשקפה פחות או יותר דומה לשלי.

בפועל קיבלתי יותר ממה שציפיתי.

 

 

אני חפשתי משהו אחד קיבלתי משהו אחר ואותו דבר בדיוק!!!

 

הוא היה בדיוק מה שחיפשתי אבל כשביררנו עליו הוא היה נשמע משהו אחר לגמרי, למרות זאת לא הורדתי, אמרתי סבבה, אני מתפשרת,  אחרי שניפגשנו, תוך פעמיים התארסנו! ב''ה

מראה - כלום (אבל השתנה אח"כ קצת... גידל זקן)
רקע משפחתי - הכי לא שבעולם
תכונות - כן. מושלם כמו שרציתי
רמה דתית - דומה

בכל מקרה, ודאי שלהיות פתוחים.

ו'טיפ': מה שהכי תגיד על בן הזוג שלך שלא יהיה - זה מה שתקבל... ואפשר בהחלט לחיות עם זה באהבה.

התשובות שונות ומגוונות, לכן אי אפשר להסיק מסקנות חד משמעיות.

מה שכן, היחס בין העונות לעונים על הסקר הדרדר ל-5

איפה כל הבנים בפורום?

בס"ד

 

מלכתחילה לא פסלתי אף אחד בפגישות.. אפילו שזה התאים יותר או פחות למה שחשבתי..

בעיני מה שקובע בסופו של דבר זה האינטראקציה בין בני הזוג...

כי ראיתי שבבעלי יש דברים שלכאורה "הפריעו" לי אצל אנשים אחרים שיצאתי איתם ואצל בעלי ב"ה זה ממש לא מזיז לי....

קיצור לא חושבת שהיה לי ממש משהו שדמיינתי ואני שמחה בבעלי מאוד ב"ה!

אולי פשוט צריך  לתת צ'אנס ולהפחית ציפיות..;)

בכל התחומים, בלי הרע

או כפי שברך אותי הרבי מקאליב "שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה".

בס"ד

 

היום במבט לאחור- איזה מזל שה' נתן לי אותו ולא את הגבר אותו ראיתי בחלומותיי...

שזה יקח זמן וגם ימלא לי את הבטן וכך יצא שזה על חשבון ארוחת הערב עם בעלי- אז תלוי מי החברה, כמה זמן לא התראנו, ואם זורם לבעלי לוותר על ארוחת הערב היום...

אם הייתי זורם הייתי מעדכן את אשתי

אבל זה לא חוכמה, כי אשתי לא מכינה ארוחת ער,

ואנחנו אף פעם לא אוכלים אותה יחד...

 

בארוחת צהריים 3

אין סיכוי שאשאיר את בעלי הרבה זמן לבד עם המישמרת הצעירה

3 אבל בדיעבד מודיע .
תשמעי ישבתי עם חבר בהזדמנות חייבים לשבת שם ביחד כאילו בדקתי עם החבר בשבילה

ואין איזו התארגנות מיוחדת ומתוכננת עם האשה- אז 1

אם זו ממש ארוחה ודיבורים וכו'- 3, ותלוי גם ב4

בס"ד

 

לא לשבת ביחד לאכול ארוחה, אבל על כוס קפה? בכיף. אין לי בעיה וגם לו

בגלל שהוא לא מאוורר כל היום הוא זקוק לטיפול קצות וכו' בבית תנסי ללכת עם סנוד רופף ולשחרר בפנים את הגומיה

 

או פורום טיפוח... 

מה הקשר לפורום נשואות סגור???

אני לא הולכת לדבר על מה שקורה לשיער שלי- לאזני\ עיני כל ישראל 

 

 

גם אם יש מקום לשיחת בנות- יש לזה מקום שראוי יותר... 

המלצות?

לאוורר את השיער.

לחפוף פעמיים-שלוש בשבוע.

להסתרק פעם אחת באמצע היום (אם יש לך הזדמנות להוריד את המטפחת).

 

לי אין מלא קשרים בד"כ, ברוך ה'.

השיער כן נהיה קצת פחות נעים למגע כשעוברים כמה ימים מאז החפיפה האחרונה.

לסרק ולעשות צמה מתחת לכיסוי ראש

לי יש שיער מתולתל ומלא בקשרים..

הדרך שלי לשמור עליו זה כמובן לחפוף באמצע שבוע (לפחות פעם אחת) עם כמות נדיבה של מרכך טוב ובלילה לסגור אותו עם קליפס..

ברגע שהוא בתוך כובע ולא סגור עם קליפס הוא נהיה בלאגן שלם..

אנחנו לא בטהרן ...כתבו פה בצניעות ועדינות לא מבינה מה הבעיה

יש לשקול האם את ובעלך מספיק מלאים על מנת להעניק לבחור מסכן שכזה

 

אם יש לכם ספק בזה אל תכנסו לזה!

ב"ה זה לא הזיק.

מצד שני אם קשה לך עם הקשר זה אומר שהוא מזיק, הקשר הזה פוגע בך (בצדק או לא בצדק), אני במקומך לא הייתי מבקש ממנו להפסיק אבל שיחה על מה הקשר הזה גורם לך להרגיש מתבקשת.

או שזה לא באמת חברות אלא רק נודניק שמציק לבעלך ובעלך מת לנפנף אותו ולא נעים לו? אם את חוששת שבעלך יהפוך נטיות גם כן אז אל תדאגי זה לא יכול לקרות! או שיש לך חוסר אמון בנטיות שלו והקטע עם החבר רק מציף את זה אצלך?

בסופו של דבר אף אחד לא שם אותנו לשפוט שום אדם. את צריכה להפריד את עניין הנטיות ולהתמקד בחברות- וזה רק בינו לבין בעלך הם החברים ואם בעלך ירצה הוא יתרחק ואם הוא ירגיש שהקשר כבד עליו הוא ימצא את הדרך...בכל מקרה לדבר פעם בשבוע לא מראה על תלותיות ואם זה עוזר לחבר אני מאמינה שצריך לעשות השתדלות ולעשות מה שחברים עושים לפתוח את הלב ולנסות לעזור...

כי מבחינת החבר יכול ללהיות שיש לו משיכה כלשהי כלפי הבעל. ולכן זה לא היה נעים לי. מצד שני, באמת הוא מסכן וזה ניסיון שאין לי מושג איך בכלל הוא אמור לעבור אותו, אז בטח שצריך תמיכה...

מסובך...

שנראה שהוא קצת נמשך אליו

 

ולפעמים זה קצת פוגע בי,

 

כי הוא אומר לו שהוא אוהב אותו ומתגעגע

 

אבל לא כמו חבר רגיל זה רגשות הרבה יותר חזקים.

 

בעבר זה גם התבטא בעוד דברים שבינתיים מעדיפה לא לפרט.

 

ופעם בשבוע שהם מדברים זה רק בזמן האחרון,לפני זה הם דיברו בערך כל יומיים

 

עד שבעלי החליט לעצור את זה.

 

השאלה אם כדאי אולי להתייעץ עם רב בעניין?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שבעלך ממשיך איתו את הקשר אם בזה מדובר והוא רואה את בעלך כיותר מחבר אלא בדרך שונה לחלוטין.... את צריכה לשים את כל הקלפים על השולחן ממישהו שאת סומכת עליו לחלוטין רק ככה תקבלי עצה נכונה וטובה....אנחנו לא מכירים את כל הסיפור ואת ההיסטוריה של החבר והבעל...

לא מעבר.

 

לא רציתי מדי לפרט פה בפורום הפתוח

שהוא אוהב אותו ומתגעגע אליו -החבר לבעל או הבעל לחבר?

טוב אולי אני יותר חריפה בקטעים האלה.

 

אבל עם כל הכבוד, את קודם!

 

ואם משהוא מפריע לך, לא משנה אם זה מובן בשכל או לא!

 

בעלך צריך להפסיק להיות בקשר עם מי שלא נוח לך.

 

חבר'ה, תבינו דבר חשוב, מרגע שזוג מתחתן, הוא שם בעדיפות ראשונה ועליונה את ה"ביחד" שלהם!!!!!!

תחשבי שהילד שלך עם נטיות הפוכות ויש רק חבר אחד שמבין ומדבר איתו על הנושא.
היית מתבטאת באותה צורה?

בהתחלה היא כתבה שזה מפריע לה. וכמו שכתבתי השמירה על הזוגיות היא מעל הכל! לפני נימוסין כלפי אנשים. ושימי לב שבכלל לא התייחסתי לנטיות הפוכות. אז את/ה כנראה רגישים בעניין ולכן הגבת ככה

וזה היה הטון שנדף ממהודעה שלך.
עכשיו הבהרת שזה בגלל שזוגיות מעל הכל
אז את סתם לא מנומסת. ולא ח"ו גזענית.

(לא ראיתי היכן כתבתי בחוסר רגישות)

ומותר להגיד "איכס" על צורה כזו של התבטאות הענין, כפי שהאשה תיארה, שעל זה הגיבה ה"אמא".

 

זה לא סותר לעזור למי שנמצאים בצרה. 

 

זה לא נראה, לפי תיאורה, רק "מדבר ומשתף אותו" כביכול, בצרה שיש לו.

 

 

[ה"תרבות" שיש לפעמים היום, לעשות מהבעיה משהו ש"אינו בעיה", היא תרבות מבחילה]

 

 

ולא היא שדיברה פה בחוסר נמוס.

 

היא גם לא זו שכתבה ישירות אל האדם עליו דיברה.

 

[ואם הכוונה לענות גם לי באותו סגנון - מודיע מראש שלא אגיב. לא בשביל זה הפורום הזה]

 

 

 

מתוך השאלה בתחילת השרשור:

 

לפעמים ממש קשה לי הקשר הזה עם החבר,

 

כי אני מרגישה שזה לא בריא.

 

אני יודעת שבעבר אחד הרבנים של בעלי שידע על החברות הזו אמר שצריך  להפסיק את הקשר,

 

 

קשר תלותי לא רק מזיק לבעלך אלא בעיקר לחבר שלו!

זה לא בריא לאף אחד!

זה לא שהוא עושה לחבר שלו טובה שהוא מדבר איתו, הוא רק מזיק לו!

 

אני לא יודעת מה להגיד לכם לעשות, וזה גם לא המקום שלי..

אבל כן חשוב שתבינו שאתם לא עושים מצווה על ידי הקשר הזה..

 

יש פרטים שלא כתבתי,כמו שלחבר הזה כפי שידוע לי אין עוד חברים

 

ולפעמים אני שומעת את השיחות של בעלי איתו ואני מרגישה שהקשר כן יכול להועיל.

 

הרבה פעמים שמעתי אותו ממש מחזק אותו ומייעץ לו כל מיני דברים.

 

ואני חושבת שאם הקשר יתפרק לגמרי זה יכול לגרום לחבר לנזק מאוד גדול וזה ישאיר אותו לבד עם עצמו ועם ההתמודדות

 

שלא פשוטה.

 

לכן אני חושבת שפירוק הקשר לא מתאים אבל חושבת שלהתייעץ עם רב יעזור.

 

תודה על העיצות!

לא אמרתי מה כדאי לעשות.

בכלל לא בטוח שצריך או כדאי לפרק את הקשר.

אבל תלות בבן אדם זה אף פעם לא בריא, בעיקר למי שתלוי.

(לפעמים דווקא זה שהוא תלוי במישהו זאת הסיבה שאין לו עוד חברים..)

 

לא נראה שהקשר אתו פוגע בזוגיות שלכם, אבל

חשוב מאד לשאול מטפל בתחום האם הקשר הזה מועיל או מזיק (לחבר),

יתכן שהוא לא ניגש לטיפול או שהטיפול בו נפגע בשל הקשר הזה,

יש מצב שהוא מסתפק בלהשאר באזור הנוחות של קשר עם בעלך במקום לצאת ממנו

ולהפתח לחיים חדשים ע"י טיפול.

 

 

 

 

 

 

על העניין

 

והוא התייעץ עם רב שכבר מכיר את הנושא ומכיר את החבר.

 

הרב ייעץ לו לדבר איתו פחות,פעם פעמיים בשבוע

 

וגם אם הוא מתקשר לא לענות.

 

לגבי טיפול-החבר הולך לטיפול.

 

אשמח שבזה ייגמר הדיון.

 

ותודה על העצות!

מחר, מחרתיים, תנדנדי לי

אחרי החתונה מגלים שזה היה פחד שטותי

אם תרצי הרחבה באישי.

בכל זאת....

בהדרכת חתנים ראויה 

מדגישים את הנקודה הזו,

היא נפוצה ומלחיצה...

ואם המדריכה שלך לא מספיק מלמדת בתחום הזה, אז לדבר עם חברה טובה נשואה
אלו חששות נורמליים, אבל לא כדאי להשאיר את החששות בלי לדבר עליהן כלל
שיהיה במזל טוב!

זה הכי טבעי בעולם!

 

זה עובר עם הזמן, אבל כדאי מאוד ללכת למדריכת כלות טובה שתכין אותך כמה שיותר,

 

מוזמנת גם אלי באישי

1. גיל 28

2. 1.5 ילדים

3. 9 שעות

4. 6 שעות

5. 3/4 שעה

6. 20 דקות

7. האישה

8. לא, הבעל יותר עוזר מאשר מההורים שלו או שלי..

גיל ...

מספר ילדים אחד וחצי

בעל אברך סה"כ 15 14 שעות בערך 

שעות עבודה אישה 8 

זמן נסיעה לכולל- חצי שעה סה"כ

זמן נסיעה אישה בערך שעה וחצי סה"כ

מטלות הבית רובן אני,

ר' מיקימאוס לא מספיק נמצא בשביל לעזור הרבה אבל כשצריך עושה מה שיכול במסגרת זמנו המוגבל

(לפעמים כלים, אשפה, מעט סדר, עזרה בהשכבה)

האם יש התאמה להורים??? ב"ה אנחנו יותר טוב מהם. אבל הנתונים הטכניים שלנו שונ  ם:

חמי הרבה פחות שעות בבית וחמותי שנים היתה בעיקר בבית 

 

1. גיל - בעל - 20. אישה - 22.

 

2. מס' ילדים - 0

 

3. שעות עבודה של האשה: 5 שעות ביום. 9:00-14:00

 

4. שעות עבודה של הבעל: לומד בישיבה מ7:30 בבוקר ועד 19:30 בערב (הפסקת צהריים באמצע)

    עובד לאחר הלימוד בניקיון הישיבה. בעיקר בימי רביעי, חמישי ושישי - יכול להגיע הביתה גם ב3 בלילה.. תלוי ברמת הלכלוך.

 

5. זמן נסיעה לעבודת הבעל: 7 דקות הליכה

 

6. זמן נסיעה לעבודת האשה: 20 דקות הליכה

 

7. תכלס - מי אצלך עוסק יותר במטלות הבית, הגבר או האישה: האישה כמובן!

    גם בזמנים שבהם עבדתי 12 שעות ביום הייתי זו שאחראית על הכלים, הנקיון, הבישולים, הכביסות ותחזוק השוטף של הבית.

    כמובן שהוא שמח להושיט יד כשהוא יכול, אבל זה לגמרי לא מובן מאליו מבחינתי- ולא מצופה או נדרש ממנו.
    העזרה מסתכמת בד"כ במשימות קטנות פעם ב.. כמו הכנסת כביסה למכונה, תלייה, טאטוא של הבית, סידור כללי, מצעים למיטות.

 

8. האם ישנה התאמה בין התנהלות בן/ת הזוג לנעשה אצל ההורים שלו/ה - 

    הוא גדל רק עם אמא, והוא עוזר בבית הרבה יותר ממה שעזר אצל אימו. (גם לא נדרש בבית אימו לעזור בדבר.)

    גם מבחינתי הוא עוזר יותר בתחום ממה שראיתי אצל ההורים, אבל התפיסה של שנינו דומה מאוד לחלוקה בבית הוריי.

    אישה אחראית על מטלות הבית. גבר אחראי על מטלות החוץ. הוא נותן את המילה האחרונה בהחלטות חשובות.

    מבחינת מעקב על בנקים וחשבונות - שנינו מעורבים בנושא לחלוטין.

לא. הפרטים האלו אישיים מידי מכדי לעשות מהם סקר פורום

לכל חשיפה יש גבול, צר לי 

 

נראה לי גם שאלעד לא באמת התכוון שזה יהיה סקר- אלא הודעה צינית כתגובה לשירשור שיש פה- על נושא חלוקת מטלות בית בין האיש לאישה 

 

מה התפיסה שלי ביחס לחלוקת עבודה- מבחינה רעיונית? 

אני חושבת שבאופן כללי נכון שיש חלוקה- כל אחד נושא בנטל עיקרי, והשני מסייע על ידו כשיש כוח או צורך

בנושא עבודות בית- אני חושבת שיש פה עוד עומק 

לפעמים כשבני זוג עושים את העבודות תחזוקת הבית- 

יש מטרה צדדית שהבית יהיה עשוי-כלים שטופים, רצפה נקיה, כביסה במקום, תמונה על הקיר, מדף מחובר ישר וכולי.... 

אבל יש רווח עקרוני חשוב הרבה יותר- 

מדיום שמזמן עשיה ביחד! 

ועשיה ביחד- של הבית שלנו

ועשיה ביחד- שהידיים עובדות אז הפה רץ יותר... 

 

לרובנו אין זמן בחיים ללכת לטיולים כמו שעושים בדייטים... צריך למצוא נסיבות חיים אחרות כדי לקיים את המרחב דיבור הזה... 

(לא לכולם נוח לשבת על ספסל או ספה ולדבר... ) 

 

יש גם רווח של "לתת מתנה" 

פעם בעל נתן מתנה לאישתו- כיור נקי מכלים, הכל שטוף 

איזה נחת הוא עשה לה! 

פעם אישה נתנה לבעלה מתנה- כל המכנסיים שלו עמדו מקופלים יפה בארון 

איזה סדר היא עשתה לו בחיים! 

אפשר להרוויח את אותה הבעה פנימית שיש ב"קניתי לך מכנסיים חדשות"- כשעושים את זה על החפץ "כיבסתי לך מכנסיים והנה הן חדשות ללבישה בארון" (למשל) 

 

לגבי הדוגמא של זוגיות שאדם ראה אצל ההורים שלו- לא חייבים לעשות כמוהם, ולא ההפך מהם.צריך לקחת מהם חלקים במודל שבאמת מתאימים למבנה הנפש שלנו, ולמציאות החיים שלנו עכשיו

 

ולהיות גמישים.

מה שמתאים לאמא עם ילדים קטנים- לא מתאים לאבא עם ילדים מתבגרים.... וכולי  

 

1. גיל- 24~

2. מס' ילדים- 0~

3. שעות עבודה של הבעל- 7~

4. שעות עבודה של האשה- 1~ בשבוע (סטודנטית חרוצה)

5. זמן נסיעה לעבודת הבעל- כ-30 מינוט ברוטו

6. זמן נסיעה לעבודת האשה-  ללימודים - כשעה ברוטו; לעבודה 30 מ' ברוטו

7. תכלס- מי אצלך עוסק יותר במטלות הבית, הגבר או האשה- האישה ובגדול

8. האם ישנה התאמה בין התנהלות בן/ת הזוג לנעשה אצל ההורים שלו/ה- לענ"ד אצלם

יותר שיוויוני אבל לאדע

 

|הולך| 

על סף הארבעים

שנים-אבל לגדולה אנרגיות של עוד כמה

שנינו בבית מבחירה-יוצאים מהבית לפי הצורך

שנינו  פחות או יותר בשווה -הוא מבשל ומקפל כביסה

הוא עושה הרבה יותר מאבא שלו

אני למדתי שלא צריך להיות חיקוי של ההורים שלי

1. 29

2. 2 בבית

3. 9-10

4. 4-5 בממוצע

5. שעה וחצי

6. 5 דקות

7. האשה, ובגאון! ואני משתדל לתת כתף כשצריך וכשמתבקש

8. יש מצב. זה מה ש(בין השאר) אני מנסה לחקור..

1. גיל מגוון..
אני 28 . הוא 24

2. בעז'ה מצפים לילד ראשון.

3. שעות עבודה שלי- בדר'כ 4 שעות ביום או 5.

שעות שלו- הוא לומד-אברך.
ועובד בכמה עבודות קטנות מהצד- בערך 3 שעות ביום. פחות או יותר.

4.עושים ביחד את המטלות. חלוקה זורמת.שמשתנה בתקופות.
לפעמים אני עושה יותר ולפעמים הוא.
אבל בכללי-הוא עוזר מלא.

5. זה די דומה להורים שלו.
אבא שלו בהתחלה למד ועבד מעט ועם השנים ועם הילדים הוא כבר עובד הרבה..
ואמא שלו עכשיו עובדת לא הרבה.
ופעם כשרובם היו קטנים היא לא עבדה.
(ב'ה הם הרבה ילדים..)
מבחינת עזרה בבית-
גם אצלהם שניהם מאוד שותפים. ועושים שניהם הרבה.
אבל בגלל שהאמא יותר בבית אז היא עושה בפועל יותר.

וזה מאוד שונה אצל ההורים שלי.
בעבר שניהם עבדו. ותמיד אבא שלי יותר..
ומבחינת עזרה בבית- כמעט הכל זה אמא שלי.

1. גיל- 19 של הבעל 22

2. מס' ילדים- 0 בינתיים

3. שעות עבודה של הבעל- 6-9 שעות תלוי

4. שעות עבודה של האשה- 4-7 שעות תלוי

5. זמן נסיעה לעבודת הבעל- 25 דקות

6. זמן נסיעה לעבודת האשה- 0 מהבית!

7. תכלס- מי אצלך עוסק יותר במטלות הבית, הגבר או האשה- האישה לפעמים הגבר

8. האם ישנה התאמה בין התנהלות בן/ת הזוג לנעשה אצל ההורים שלו/ה- לא בדיוק! בעלי שונה (וכנ''ל אני) מההורים בהתנהלות ובהכל.

גיל - 30.
ילדים-2
3. בעלי עובד כמהנדס אלקטרוניקה 11 שעות ביום (עבדים מודרנים לצערי)
4. 6שעות
5.שעה
6. 20 דק
7. אני עושה יותר כי הוא מגיע ממש מאוחר אבל בשישי הוא שוטף את הבית מנקה שירותים אמבטיה ועושה מה שצריך
8. זה הכי מצחיק כי בבית שלו הוא לא עשה כלום ואת אבא שלו מעולם לא ראיתי שוטף כוס...אז כשאחים שלו הקטנים ראו אותו מנקה הם היו בשוק...

1. 28
2. 3
3. 6
4. 5
5. 1
6. חצי שעה
7. האשה
8. כן, די

1. גיל- 28\28

2. מס' ילדים-חמש ורבע

3. שעות עבודה של הבעל- ללא גבול

4. שעות עבודה של האשה- אפס

5. זמן נסיעה לעבודת הבעל- 5 שנ'

6. זמן נסיעה לעבודת האשה- 0

7. תכלס- מי אצלך עוסק יותר במטלות הבית, הגבר או האשה- ברור שאני, משתדלת כמה שפחות לבקש עזרה, בגלל שהוא מפרנס יחיד...

8. האם ישנה התאמה בין התנהלות בן/ת הזוג לנעשה אצל ההורים שלו/ה- הוא עושה פחות ממה שעושים בבית הוריו, מהסיבה הנ"ל

לגבי הורי, ישנם דברים שאצלם זה תפקיד קבוע של אבי, ואצלינו זה עבר אלי משום מה...  

1. אישה-22 בעל - 28

2. 2 קטנים והיריון ב"ה

3. 6 וחצי עד 7

4. סטודנטית: לרוב מ8 עד 6,

5. 45 דק' (כלול בשעות העבודה)

6. כנ"ל

7. האישה

8. בערך. אצל ההורים של שנינו המטלות נפלו יותר על כתפי האם. אבל במקרה שלי גם הילדים עזרו בית, ובמקרה של בעלי האמא עשתה הכל. (בעלי אפילו לא היה מרים את הצלחת מהשולחן...)

1. גיל- 25

2. מס' ילדים- 1

3. שעות עבודה של הבעל- 8 אבל בדרך כלל נשאר שעות נוספות לפחות 10-11

4. שעות עבודה של האשה- בין 6-8 

5. זמן נסיעה לעבודת הבעל- כמעט שעתיים בתחבורה ציבורית (כלומר תכלס יוצא לתפילה של 6 וחוזר בין 9-11 בלילה)

6. זמן נסיעה לעבודת האשה- 25 דק' באוטו

7. תכלס- מי אצלך עוסק יותר במטלות הבית, הגבר או האשה- האישה,] בשמחה ובטוב לבב!

8. האם ישנה התאמה בין התנהלות בן/ת הזוג לנעשה אצל ההורים שלו/ה- זו שאלה מעניינת. 

שנים יש לנו דיו ןעל זה כי המשפחות של שנינו מאוד פמניסטיות(גם האבות שלנו וגם האימהות) אבל תכלס אצל הוריו יש עוזרת (ואמא שלו מכבסת ומבשלת בשוטף) ואצל הורי אמא עושה..

ואולי דווקא בגלל שאבא שלו לא עושה....

וגם בילדותו אמא שלו לא נתנה לו לעשות יותר מדי.

(בחירה שלו- אני לא  ביקשתי).

1. 22-23

2. בפוטנציאל- 17, בפועל-......

3. 1 בשבוע

4. 4 בשבוע

5. 0

6. זה במקום הלימודים שלי.

7. תלוי בתקופות, כרגע זה יותר הוא אבל בעיקרון אני.

8. ממש לא. גם אצלנו וגם אצלו האבא לא עושה כלום חוץ מלעבוד. וכאמור, בביתנו שלנו- הוא עושה המון

 

 

 

*הערה שתסבר את האוזן- בעלי תלמיד ישיבה ואני סטודנטיץ, מקבלים מלגה ועזרה מההורים של שנינו...

 

 

1. 28

2.3

3. כל יום מ9:00 עד 18:30 (חוץ מימי שישי)

4. 4 ימים בשבוע מ8:00 עד 13:30

5. 20 דקות

6. הליכה 3 דקות

7. האישה- הבעל בעיקר ביום שישי ומקלח את הילדים ומשכיב כשמגיע בערב

8. האישה- אמאט שלה עושה הרב בבית (מתאים)

הבעל- אבא שלו עושה ממש ממש הכל (כולל בישולים)- לא מתאים...

גם אבא שלי מבשל בבית וזה לא מוריד מכבודו הגברי

לפי מה שהוא שאל..

1. 20+
2.עוד שבועיים ילד ראשון!
3.יוצא מהבית ב6 וב19:00 נכנס הביתה. (תקופה זמנית, נעבור אותה )
4.יוצאת ב6 חוזרת ב4

בעלי מתנהל מעולה כשהוא בבית..

 

רעיונות מהבית:

 

הקלדה, גרפיקה.

 

זה כרגע הרעיונות שיש לי, אם יהיה עוד אכתוב לך

 

שיהיה בהצלחה

 

 

קיבלתי במייל:

 

כמו "ג'וב מאסטר" או "פורטל דרושים", ובטח יש עוד.

תבחרי קטגוריה של עבודה מהבית ויש סיכוי שתמצאי דברים מעניינים.

מהר מאד את לא תוכלי לעבוד איתו ביחד.

מהר מאד הוא צריך 7 עיניים כל הזמן.

 

אני עובדת מהבית, ועד 6 חוד' עוד יכלתי מדי פעם לשים אותו לחצי שעה במיטה שלו עם משחקים- אבל אחרי זה- אין מצב. הוא רצה לזחול ולזוז ולשחק לידך. וצריך להשגיח- כי הם מנסים הכל וכמה שתדאגי לבית בטוח- הוא תמיד ימצא דרכים חדשות להזיק לעצמו.. 

 

אצלי אחרי חצי שנה עברתי למטפלת לפי שעות שגרה קרוב- ככה יכלתי גם לעבוד וגם להיות איתו כמה שיותר.

או מקומו תאחרים שעולים בדעתך.

איזה כיף לכם!!! מזל טוב!!

לכל אחד יש את החיים שלו

נראה שהם משועממים בטירוף

עושים. מוגזם. אבל זה לא מדשנה מה נגיד לך. את צריכה להתמודד עם זה.אם לא מתאים לך אז לא.מי שבוחר להיפגע- שיבושם לו.

בעלי מדבר איתה פעם בשבוע.

 

נסיכים גם אני כמוך בערך... חחחחח

הכי בריא לזוגיות. וגם להורים שלי זה בערך כך, וזה לא מחוסר אהבה אלא מהבנה של ההורים שלנו יהיה יותר טוב כך, וזה יותר חשוב להם שלנו יהיה טוב , אפילו שהם מתגעגעים.....

 

פשוט הסברנו בצורה הכי ברורה והם מאוד הבינו.

ז"א זה אחרי כמה שנים שלא היה טוב כי היה קשר צפוף, אמרנו ננסה אחרת, אולי עוד כמה שנים זה ישתנה והקשר יהיה הרבה יותר חזק...

וגם באה אליהם הביתה (בעיקר כשאני לא יכול :-/) די הרבה ובכלל הקשר שלהם יותר טוב מהקשר שלי עם אמא.

קשה להשוות בין משפחות שונות ויחסים שונים אל תלכי לשם, היחידים שרלוונטים לדיון זה אתם והם.

כל פעם תגידי שלא הספקת, בכל מיני תירוצים,

 

הילדים, העבודה, הבית, הכביסות,

 

ותגידי שגם להורים שלך את בקושי מתקשרת כי אין לך זמן..

ואני גם לא חושבת שלומר לאישה שהצפיה של בעלה ממנה זה דבר מופרך\ מוגזם לגמרי, או שההורים שלו הם חיים בסרט או משועממים או משו אחר

 

אנשים נחמדים, טובים, דואגים לך, אוהבים אותך- רוצים לשמוע ממך 

בשבילם יום זה הרבה זמן 

אז מה את יכולה לעשות כדי להסתדר על זה- להיות המלכה שעושה שלום עם כולם?

במעט השקעה ומאמץ- לשמח את בעלך, לשמח ולכבד את חמיך וחמותך, לבנות בבית יסוד של כיבוד הורים שגם הילדים שלך יתחנכו ממנו? 

 

נראה לי למשל- שתגידי לבעלך- אוקי, אתה תדבר איתם ואני אקח את הטלפון לשניה, או תשים לשניה על רמקול שאני אדבר גם

ואז תגידי יפה -שלום, מה נשמע, מה שלומכם, מה שלום הדבר שסיפרתם לי אתמול שהיה, אני שלומי ב"ה טוב באמצע לקפל\ לשטוף\ להכין\ לסדר\ לעשות\\\ (איזה אשת חיל את! עסוקה... מזל שיש לך דקה פנויה לדבר ), תספרי איזה חכמה או שטות שהילדים עשו היום (אם יש...) יופי ערב טוב שלום

 

לא צריך שעות שיחה- רק לתת יחס, להקשיב, להעריך  

 

זו אכן דרישה מוגזמת..

מה שהיתי מציעה לך זה להרגיל אותם -
תתקשרי את אליהם כל 3 ימים ,תשדרי לבביות ואכפתיות. והם יתרגלו שאפשר לשמור על קשר פחות רציף וזה לא אומר שהוא פחות קרוב וטוב.
ואז בהמשך אפשר גם להפחית בלי שיפגעו.
תהי החלטית. אל תתערבבי רגשית.
זה לא בריא ליצור תלות כזאת.

מקוה שלאט לאט זה ירגע..

אצלך יש דרישה כזאת ואצל אחרים לא, אז קשה קצת להשוות

האם שיחה קצרה של מה שלומך מה קורה ועדכון חכמות קצר לא תספק אותם?

 

זו לא טענה, בכל מקרה.

 

את מוזמנת להסביר להם (ואני מניח שיש לך הרבה הזדמנויות, הרי את מדברת איתם כל יום) שמבחינתך קשר טוב וחם ואוהב לא מתבטא דרך שיחת טלפון, אלא בדרכים אחרות.

 

הם לא יכולים לכפות עלייך שיחה, ואם הטיעון והדחיפה שלהם היא רגשית, את יכולה לבחזיר להם ולבעלך היקר בדיוק באותו מטבע "אני נפגעת מזה שאני מחויבת לעצור הכל ולהתפנות לשיחה קבועה על בסיס יומיומי גם כשלא מתאים ונוח לי. אשמח הרבה יותר, וגם הילדים, אם תגיעו לביקור משמעותי כל שבוע במקום שיחה שגרתית בטלפון", וכד'

 

טקטיקה אחרת (והמועדפת עלי ) היא להתקשר אליהם 3 פעמים ביום עד שימאס להם.​

ויש על זה אפילו מדרש מפורסם:

 

במדרש תנחומא מסופר כי אנטונינוס הקיסר הרומי שאל את רבי יהודה הנשיא:
'האם מותר להתפלל בכל שעה ביום?'
אמר לו רבי יהודה: 'אסור'.
'ומדוע?' הוסיף הקיסר לשאול.
- 'כדי שלא יקל את ראשו אל מול הקב'ה.'
לא נחה דעתו של הקיסר, ותשובתו של הנשיא היהודי לא התקבלה על לבו.
למחרת היום עם שחר דפק רבי יהודה הנשיא בארמונו של הקיסר אנטונינוס, קד קידה ורק אמר 'שלום עליך אדוני הקיסר!' ויצא. שעה אחר כך נכנס שוב, והפעם אמר: 'יום טוב אדוני השליט ירום הודו' ויצא. לאחר זמן מועט נכנס שוב, השתחווה ואמר: 'שיהיה לך יום טוב אדוני המלך!'.
הקיסר התרעם על רבי יהודה הנשיא, וכשבא בפעם הרביעית שאל: 'עד מתי אתה מבזה את המלכות?'
לשאלה זו חיכה רבי יהודה הנשיא ואמר לקיסר: 'ישמעו אוזניך מה שפיך אומר! ומה אתה שאתה בשר ודם, השואל בשלומך בכל שעה, אתה אומר שהוא מבזה אותך. אל מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה שלא ראוי שיבוא אליו אדם בכל זמן.'

 

בהצלחה וכל טוב

 

אני לא מדברת עם ההורים של בעלי כל יום!

המינימום זה פעם בשבוע בהודעה/טלפון..

 

אם הם בעצמם מתקשרים מה אכפת לך להחליף איתם כמה מילים. לדרוש ממך להרים טלפון זה קצת מוגזם, אבל אם בעלך מדבר איתם ממילא כל יום, מה אכפת לך להוסיף כמה מילים לסיום?

אם זה היה רק כמה מילים בודדות, מילא.

אם זה היה שבעלי ממילא מתקשר אליהם, ניחא

אבל הם צריכים קודם לספר כל מיני סיפורים, לשאול אלף שאלות וכו'...

ואם בעלי התקשר או הם התקשרו ובדיוק לא יכולתי לדבר אז הציפייה היא שאחזור אליהם,

 

אני אוהבת אותם ומכבדת אותם. הם ההורים של בעלי!!!

אבל זה לא חייב לבוא לידי ביטוי בשיחות מעיקות...

לקחתי מפה כמה עצות...

תודה רבה לכם.
 

אני באמת אוהבות ומעריכה אתכם - 

 

אבל כמו כל דבר טוב, כשיותר מיד, זה כבר יכול קצת לאבד את הטעם..

 

אז הייתי רוצה שנסכם שגם במינון קצת פחות של שיחות, נשמח ונרגיש שהקשר יציב.

 

אולי נקבע פעם בשבוע שמדברים בנחת. מעבר לכך, אם מזדמן...

 

 

[מוכרח להגיד שהשאלה, עם שיש בה משהו מצחיק, ב"דרישה" לדבר בפירוט יום-יום עם שניהם.. היא גם מראה על דבר מאד נחמד בתפיסה מה זה "כלה" שלהם, בת נוספת. אבל בכ"ז, חשוב גם קצת לסמן גבולות. דווקא מתוך ה"עצמאות" היחסית שלכם, ייבנה יחס חופשי יותר ונעים ויכול להתקיים ולהתפתח לאורך זמן]

 

 אותו רמזתי בעדינות שזה התפקיד של הבן שלו ואם אראה שמשהו לא זז מבטיחה לעדכן

לחמתי יש פטור היא לא אוהבת לדבר בטלפון (גם אם זה להודיע לאחיות שלה שילדתי וכו')

כל משפחה והשיגעון שלה 

ההזוי שבעלך אמור להבין אותך הוא למשל מסוגל לעשות סבב טלפוני לכל המשפחה שלך על בסיס יומיומי ?!

בהצלחה בכל אופן 

 

בכל מקרה, אם לא בא לך והם כל כך רוצים, אז שהם יתקשרו ואם תוכלי לדבר אז תדברי ואם לא אז שבעלך ידבר אתם.

לא כ"כ גרוע נחמדים מאד.. היא מתקשרת הרבה  לשמוע מה איתנו ומה עם הילדים לקחתי את זה לקטע של אכפתיות ודאגה. ומאז זה הפסיק להפריע לי ואפילו נחמד..

יתכן שיש טיפול מיוחד. אני יודע שבבתי מרקחת יש כל מיני ערכות להלבנת שיניים.

נ.ב. לא תמיד יותר זול דרך הקופה, זה תלוי אם יש לך מושלם/זהב, וכמה הרופא השני לוקח..

אתה צריך להתחשב בה ולעזור לה כמה שיותר (וזה על פי תורה).

 

מקסימם תשלם לעוזרת בית שתעזור לעשות את מלאכות הבית

הריון ראשון זה דבר מלחיץ מעצם היותו משהו חדש ולא צפוי ובידיעה שהוא מכאיב בזופו..

 

ולכן, בתור אישה...אני ממליצה לתת לה את הזמן שלה...בתחילת ההריון ההורמונים נוראיים...לקראת חודש רביעי ועד השביעי המצב רוח משתנה פלאים ואנחנו הופכות לחיוביות יותר בכל הבחינות ולכן...

 

אל תדאג היא הכי נורמלית שבעולם..

 

 

זו תופעה מוכרת וזה ממש לא בשליטתה.
את האהבה ההכלה והתמיכה שתיתן לה עכשיו היא תיזכור לנצח, כי זה מבחן לאהבה והזדמנות להעצים אותה.
הרי ידיד אמת נבחן בעת צרה.
בהצלחה בהשראת השכינה בעולמו של הקב"ה!

וההשפעה על הגוף והנפש בהתאם

ובכלל אתם בונים עכשו קומת חיים חדשה

תבנו לכם מערך תמיכה של מישפחה וחברים-רצוי כאלו שכבר התנסו

הזדמנות להשקיע בתיקשורת זוגית,בחינה של סידרי עדיפויות ואירגון בהתאם

להיות גמישים ולעשות מה שטוב ומתאים לכם

בהריון הראשון הייתי ממש חלשה.. לא היה לי כח לעשות כלום, הייתי סמרטוט. ממש כמו שאתה מתאר.

לבעלי היה מאוד קשה עם זה- לראות אותי ככה, ולראות איך הבית נראה..

אני מציעה לך לעשות מאמץ, למרות שזה מאוווווד קשה, אני יודעת, ולנסות לתמוך בה ולא ללחוץ עליה..

תאמר לה תודה שהיא עוברת את זה בשביל המשפחה שאתם מקימים. ושאתה מעריך אותה.

תנסה אתה לדאוג לדברים שאתה יכול בבית.

לי  זה מאוד עזר שבעלי תמך בי ב"ה. וכשהיו לו רגעים של משברים והוא הראה לי שקשה לו, נהיה לי עוד יותר קשה שאני גם מכאיבה לו וגורמת לו לפעמים הרגשה לא נעימה.

 

בקיצור, תהיה חזק, אני באמת מבינה אותך!!! ברור לי שזה קשה מאוד! אבל כמו שאמרו פה מעלי- את התגובה שלך עכשיו למצב היא תזכור תמיד. הריון ולידה יכולים להיות מקפצה גדולה בזוגיות..

 

פשוט חכה שזה יעבור. מחודש רביעי בדר"כ המצב משתפר, השמחה חוזרת לחיים ונהנים מכל רגע..

 

בקשר לחופשת סמסטר- מעולה שיצא ככה, תן לה לנוח כמה שהיא צריכה, הגוף שלה מגדל תינוק!! זה מעייף! אם יש הרבה עבודות ומבחנים תנסה להציע עזרה, בלי ללחוץ.. כדי שלא תשאר עם חובות... מה שנורא קשה לדעתי גם לא סוף העולם אם עושים מועד ב'....

 

בהצלחה ענקית ושיהיה בשעה טובה, בקלות ובבריאות!!!!!

ולכותב - חזק ואמץ.

 

יישר כח על ההבנה.

 

תגיד לאשתך ששמעת שזה לא נשאר כל ההריון וזה עובר..

 

תשתדלו מידי פעם, כשלא לחוץ מידי, לחייך ביחד מהמצב.

 

קודם לתת לנוח, להבין. אח"כ אפשר לשאול אולי יעזור לה אם תיקח איזה "פרוייקט" קטן.

 

העיקר: הבנה, תמיכה, עידוד.

 

ולחכות ביחד שיעבור, מתוך הבנה שזה מצב זמני.

 

ענ"ד.

לדעתי בקשר לשאלה האחרונה שלה אולי תציע לה פינוק מיוחד תקנה איזה שמן מדליק כזה לעיסוי ונרות אבל בלי ריח שלא יעשה לה עוד יותר בחילה חחח!

ב"ה שנינו לא "חולים" על נקיון וגם בשוטף הייתי עוזר כך שהבעיה היא לא שהכל נופל עלי,

השאלה שלי היתה מבחינתה האם יעשה לה יותר טוב להשאר במיטה, או לקום ולעשות משו, 

ניראלי שמלשכב כל היום במיטה בסוף נכנסים לדיכאון

אם היא הרבה במיטה. בזמן שאתה בבית תהיה לידה בחדר, אם יש לך זמן תיכנס איתה למיטה, לדבר, לחבק.

אם אתה צריך לעשות משו. תשתדל לעשות אותו לידה בחדר. ואז היא לא מרגישה תקועה במיטה בדיכאון. וה גם אולי יעשה לה חשק לצאת משם. אתה אל תדבר איתה על לצאת מהמיטה אבל אתה יכול להכין לה לדוג' ארוחה טעמיה במטבח, אז היא תצטרך לקום. ועוד הפתעות...

אפשר לנסוע באוטובוס לטיילת ובכלום כסף לעשות ערב משגע! יאללה אפילו סתם סיבוב בשכונה!

גם אשתי בהריון ראשון. נראה לך שאשתך משחקת משחק? התופעות האלה טבעיות, צריך לעודד לתמוך לחזק וככה גם רואים תוצאות והבנה מצד האישה. מניסיון.

עייפות של תחילת הריון, במיוחד הריון ראשון- בקושי מצליחים לקום מהמיטה....

לדעת, להבין ולהכיל.

 

במקרה הטוב- יעבור תוך חודשיים שלושה, במקרה הפחות טוב- יכול להיות עד סוף ההריון.

 

שיהיה בשעה טובה ובהמון סבלנות!!

הגוף שלה עובד 24 שעות ביממה ליצור תינוק מושלם!
אם יש אפשרות שהיא תנוח למשל על ספה בסלון (אני עשיתי את זה המון בהריון) וככה תהיה מעורבת יותר בנעשה...
גם אם היא תנוח ותפרגן לה את זה ככה יש יותר סיכוי שהיא תאסוף את עצמה כשיהיה לה כח ותעשה דברים...
מקסימום תציע לה לעשות דברים במיטה אם היא אומרת שאין לה כח למשל ללמוד במיטה לקפל כביסה בישיבה במיטה וכו'...
גם מלהיות סמרטוט כל הזמן מגיע דכאון וזה מה שירה אם לא יהיה לה מנוחה...

כל מי שמקטר לפעמים על כל המשברים והצרות שעולים בפורום הזה- 

בואו!! בואו!! תקראו את ההודעה הזו!! 

הנה גבר שאוהב את אשתו וחושב בדיוקים ומחפש איך להיטיב לה הכי הרבה. 

השם יברך אותך ואתכם בכל מילי דמיטב! 

 

לגבי דעתי וניסיוני על השאלה- 

זו שאלה נכונה, ואין לה תשובה אחת 

צריך לחיות באיזון עם יד על הדופק- להרגיש מתי יש קצת יותר כוח ורצון לעשות דברים, מתי יש יותר צורך להיות במנוחה ובשקט, 

אפשר גם לעשות דברים שמפעילים את האינטלקטואל או את החברתיות- בלי לקום מהספה או מהכורסא

תציע לה להזמין חברות או קרובות לבקר הרבה

תציע לה ללמוד ביחד ספר תורני קל, או שתקרא לבד ספר איכותי, או שתראה במחשב שיעורים ומאמרים מועילים ומעניינים 

תדאג שכל יום היא תראה קצת אור שמש, אוויר צח, ופיסת שמים תכולים (או אפורים אם נתברך בגשם...)-זה מתכון טוב לשמחה ואיזון  

אם היא סורגת- היא יכולה לשבת להכין סוודרים ודברים לתינוק שיבוא בעז"ה 

 

 

 

אבל נראה לי שבעייפות ובחילות של הריון- פשוט אין מה לדבר. הגוף צריך לנוח, נקודה.
אני זוכרת את עצמי מעוכה בטירוף, בעלי ניזון מקורנפלקס ושניצל תירס עד שפשוט עברנו להורים לתקופה. לא תיפקדתי בעליל...

תאר לך שבשתים בבוקר כשאתה מתעלף מעייפות וחולם על המיטה שלך מציעים לך לטיל?!

אשה בתחילת הריון כל היום ככה- כאילו עכשיו 3 בבוקר וחזרתם מטיול מפרך. אין פתרון חוץ ממנוחה ושינה רבה

ולא, לא שמענו שנכנסים לדכאון מעיפות של הריון אין מה לדאוג

לגבי המצב רוח מניסיוני האישי ככל שר' מיקי יותר הבין אותי ופינק אותי גם המצב רוח שלי השתפר

 

 

 

 

 

גם אני סטודנטית והשנה אני בהיריון שלישי. עד לפני כמה זמן היו לי בחילות נוראיות, ולא הייתי טורחת לקום עד 3 בצהריים מהמיטה (כן, הפסדתי לימודים והרבה חומר).

ברגע שהייתי חייבת לצאת מהמיטה (הבן הגדול שלי היה חולה ונשאר איתי בבית, והייתי חייבת לטפל בו...)  , ואכלתי א. בוקר , הרגשתי השתפרה בטירוף.

 

ולכן אני מציעה לך בבוקר לפני אתה הולך להכין לה כוס תה וצנים עם מעט דבש, וכלי לנטילת ידיים ולהביא לה למיטה. עליי זה הקל פלאים.

בקשר לבית, אני מציעה לך לעשות בעיקר דברים 'מסריחים' לדאוג כל בוקר לפח זבל ולכיור נקי. ככה גם יהיה לה חשק לקום למטבח ...

 

בהצלחה והרבה מזל טוב!

אגב, גם אני נכנסתי להיריון חודש וחצי אחרי החתונה, אני רוצה להגיד לך שזה הדבר הכי טוב לנישואים שלכם. יש לכם הזדמנות להראות אחד לשני את כל האהבה והדאגה והאכפתיות אחד לשני.

גם אני כמו הרבה נשים, וכמו אשתך, בקושי מתקפדת בתחילת הריונות (בהריון הראשון זה הכי גרוע!)

אני יושבת שוכבת ולא עושה כמעט כלום...

כשבעלי מנסה לעודד אותי לקום ולעשות משהו, אני בד"כ מפרשת את זה כביקורת על כך שאני לא עושה... (לא באשמתו! הוא מאוד מכבד ומבין... זו כנראה רגישות יתר של תחילת הריון...)

 

מה שעוזר לי זה  כשבעלי מפרגן על דברים שכן עשיתי  (נגד אם הכנתי ארוחת צהריים, אפילו פשוטה ביותר, או קצת סידרתי את הבית...) הוא ממש מתפעל מזה! זה מאוד מחזק, ונותן כוח להמשיך לפעול!

 

בשעה טובה! ובהצלחה!

 

העייפות מכריעה... החדשות הטובות הן שבדרך כלל עד שבוע 15-20 התופעות האלו מתמעטות ומתחילה תקופה טובה יותר של ההריון ....בנתיים בגלל שזה הריון ראשון ויש את האופציה לנוח מתי שרוצים במיוחד בשליש הראשון תאפשר לה לנוח כמה שהיא רוצה חיים גודלים בתוכה זה דורש הרבה הרבה אנרגיה וכמו שאמרתי בשליש השני של ההריון דברים ישתפרו! בהצלחה ושתצאו בידיים מלאות בעזרת השם!

בס''ד

 

 

לנסות לא לחשוב על זה כל הזמן...

ולזרום

נראה שאנשים בסיגנון שאת מחפשת- 

לא רגילים לדבר עם בנות

לא רגילים לדבר על עצמם

ולא רגילים סתם לשבת במקום אחד ולדבר

 

כדאי להביא ולהכין "מזמני שיחה"- 

כרטיסים של משחק (תשאלי בפורום לנ"ו לרעיונות) 

ללכת למקום שמזמן שיחה ומפתח דיבור (לכו לקנות בסופר את מה שאת צריכה לשבת! לכו למוזיאון המיסים בירושלים! לכו למקום אחר שיש בו בתים יפים להסתכל עליהם ולדבר על ההיסטוריה של המקום ושל דברים אחרים...) 

אולי להכין לימוד קצר בפרשת שבוע- משהוא שישים אותו במגרש הנוח שלו- בצורה שאת תוכלי להבין מה הוא מדבר... ולשאול אותו ולגלגל שיחה משם 

 

קודם כל מסכימה לגמרי עם מה שכתבו, שזה נובע לפעמים מאורח חיים של בחור ישיבה, שלא רגיל לדבר עם בנות, ובכלל - לא כ"כ מכיר בנות, חוץ מאמא שלו, ואחות אם במקה יש לו, שלא מחייב שהוא משחנ"ש איתה.

תוסיפי לזה את החשש של בחורינו הצדיקים, שהכינו אותם לפעמים לפגישות, או שמעו מפה ומשם, כמה שבנות רגישות, ומרוב רצון לתת מקום ולא לפגוע - נאלמים דום...

ולפעמים הם באמת לא דברנים גדולים...

 חוץ מהעיצות הטכניות שהוצעו, שנראות לי מעולות, אני חושבת שכדאי לך להגיע עם ההבנה הזאת, ואז לדעת שמה שקורה בפגישות הראשונות לא משקף מהבחינה הזאת. 

אני אומרת את זה לגמרי מנסיון, בתור אחת שהפגישה הראשונה שלי עם בעלי הכילה יותר שתיקות מדיבורים. וגם בפגישות הבאות היו הרבה שתיקות. לא אגיד שזה לא הפריע לי, ובהמשך גם אמרתי לו את זה. אבל חיכיתי והמשכתי להיפגש.

אני מודה לה' אלף פעמים שהצלחתי לא להיבהל מהשתיקות, ושהיתה לי הסבלנות, כדי לזכות בבעל שלי. 

אני ממש חושבת שצריך סבלנות לזה, והרבה הבנה, ומבטיחה לך שעכשיו השיחות שלי עם בעלי זורמות... והוא ממש לא אחד כבד... והשתיקות שהיו... ה' ירחם... לא יודעת איך עמדתי בזה...

אם זאת הסיבה היחידה אני לא חושבת שכדאי להרים ידיים בתחילת הקשר.

בהצלחה רבה רבה!!

אכן, דווקא אמש יצא לנו לערוך סקר חברים

עד כמה אנשים השתנו, במיוחד אותם בינישיי"ם "כבדים"

לא יאומן עד כמה עכשיו הם קלילים, מריצים צחוקים

ויודעים לשלב בין רצינות לקלילות.

 

הזוגיות עושה טוב לאנשים.....

 

 

צריך לעשות סדר עדיפויות.

 

ולהתחיל להכין את שבת מיום חמישי בבוקר..

אה, אני אישית על הפנים בזה

אם כן- הבעיה היא בראש.

 

לא בזמן.

 

תתרגלי לחשוב שהשבת נכנסת שעה לפני הזמן האמיתי- ותהיי מוכנה עד הזמן הזה.

אוטובוס את מספיקה בזמן??

אם עמוס לך יום שישי- חלקי את העבודה לשאר הימים.

הכנסת שבת לפני הזמן זה מקור להרבה ברכה!!

 

בהצלחה!

אם אצל ההורים שלך הכניסו בנחת, זה יהיה לך יותר קל וברור מאליו,
ואם תחליטי כבר מעכשיי להכניס מוקדם ותתרגללי לזה יהיה לך קל יותר גם כשתהיי נשואה ןגם כשתהיי עם עשיריה בעזרת ה..
תחליטי שרבע שעה לפני הדלקת נרות את יושבת על קפה ועוגה. ואין מצב להכנס למקלחת אחרי חצי שעה לפני שבת.
ואז גם אם לא תספיקי לשבת על קפה, לפחות תספיקי להדליק בזמן..
שבת שלום!!

ועוד טיפ- לקבל על עצמך להדליק 10 דקות לפני. יש ס"ד מיוחדת ככה

ואז במקום שאת מסתכלת על השעון אחרי חמש דקות ועברה שעה קורה ההיפך

תגדירי לך שהשבת נכנסת 10 דקות קודם, ואז כשתאחרי לזה בעצם זה יהיה הזמן

(ולי היא ממש עזרה) 

 

לראות מהן המטלות שתמיד נשארות לדקות האחרונות ואותן להקדים.

יש לנו תמיד דברים שנראים לנו קטנים והם אלה שלוקחים את הדקות האחרונות וגורמים לאיחור.

 

הרבה פעמים זה ממש עוזר

אני בגלל זה מכינה את הפלטה כבר בשתים בצהרים ואת הניר החתוך כבר ביום חמישי

וכן על זו הדרך את כל הדברים של הרגע האחרון

 

אני מכירה לא מעט, אבל הפלאפון מקולקל אז אין לי מספרים...

עקרונית זה גרעין גדול שבעצם הוא כבר קהילה גדולה. יש משפחות שיותר מעורבות בנעשה בעיר ויש כאלו שפשוט חיות את חייהן בלי להיות מעורבים יותר מדי.

את יכולה לפנות באישי