פורום נשואים טריים (עמוד 531)

חלק "הרגישו" שזה זה כבר בדייט השני.

חלק משכו ומשכו עד שהשכל עשה את שלו והם הבינו שזו ההחלטה הנכונה.

 

וחלק... גם וגם.

הרגש והשכל משמשים פה בעירבוביה, וכל אחד ואחת צריכים לדעת מתוך מה מתקבלת ההחלטה.

 

שיהיה בהצלחה (ותחזרי לעדכן).

זאת אומרת, גם כשהכל מתאים ונראה טוב וכו'

צריך לבחור להתחתן איתו. ולא לצפות לאיזה רגש או אדם שיחליט בשבילך,

זו בחירה שהמשמעות שלה שאת הולכת על זה לא רק בגלל הטוב שבו

אלא מתוך ידיעה שגם יהיו קשיים ויהיו ירידות והתרחקות

אבל את בוחרת בו כי את רוצה לחיות איתו, להיות איתו,

ואת מוכנה לעבור קשיים בדרך בשביל זה. 

ואז את לוקחת אחריות על החיים שלך ומוכנה לעלות לשלב חדש

 

אני פשוט קפצתי למים.

כמובן, אחרי שהחלטתי בשכל שזה מתאים, ואחרי שהרגשתי שאני מתגעגעת אליו ויש הרבה רגש.

אחרי שנפגשנו עם המשפחות (וכך ירד הלחץ שלא יקבלו אותו או אותי)

אבל אז הגעתי לשלב שהרגשתי שאני לא מסוגלת לוותר עליו, אבל קשה לי מאד להגיד כן, כי אני מפחדת מהחלטה סופית.

ואז הכרחתי את עצמי לקפוץ למים, כדי שלא למרוח אותו (ואותי) יותר. ועשיתי את זה, ואני לא מתחרטת לרגע.

(בעצם, אז גיליתי פירוש חדש למה נמשלו השידוכין לקרעת ים סוף..)

 

אז אני ממליצה לך לבדוק מעצמך ממה הקושי להחליט נובע-

בשכל זה מתאים? את מתגעגעת אליו ומחכה שהוא יתקשר אליך? 

את יכולה לוותר עליו עכשיו? (אם קשה לך להכריע את יכולה לנסות לדמיין אותו או אותך מתחתנים עם מישהו אחר)

מה המשפחה אומרת? (כן, זה גם חשוב ומשפיע בתת מודע)

ומצד שני תבדקי אם יש לך קושי כללי בהחלטות (לפעמים זה נובע מזה) תנסי להיזכר אם בקניית דברים חשובים\ בחירת שרות לאומי או תחום ומוסד לימודים היה לך קשה להחליט. כי אם כן יכול להיות שזו בעיה כללית אצלך (ואם כך תנסי לחשוב מה כן עזר לך להחליט בסופו של דבר)

אגב, אם את מחליטה כבר את נוטה להתחרט, או שאת מרגישה שהחלטת וזהו, זה סופי? כי זה דבר שיעזור לך.

 

אם התשובות חיוביות, ואת פשוט צריכה זמן כדי להבשיל את ההחלטה בשכל (כן, זה גם קורה), תנסו להרפות קצת מחשיבה בכיוון ופשוט לעשות דברים כייפים ביחד (שלא עשיתם עד עכשיו. לשדרג את הקשר)

הרבה פעמים הרפיה מהנושא עוזרת להגיע להחלטות בקלות יותר.

רק שימי לב שאת לא מורחת את הקשר. הקשר צריך להתקדם. אחרת זה לא עושה טוב, לא לכם ולא לקשר. (אם הוא לא מתקדם הוא בד"כ בנסיגה ואז צריך לנסות לקדם)

כך שבשלב מסויים תצטרכי להגיע להחלטה (ואז תקפצי למים ותחליטי אם כן או לא, ובלי חרטות)

שקיימת אצל זוגות רבים

והמפתיע ביותר, דווקא בקשרים אידיאליים

כמו שאת מתארת.

 

חבל שקשר כזה טוב  לא ימומש.

 

לא נראה שמה שאת מחכה לו הופך את

מימוש הקשר לוויתור  על חלום או

להרגשה שהתחתנתי בדיעבד.

 

אם קשה לך לקבל החלטה,

נסי לדמיין מה יקרה אם הוא לא יתממש,

האם תרגישי פספוס רציני?

 

בנוסף, אפשר לדבר אתו על ההרגשה הזאת

שמשהו חסר לך,

אבל צריך רגישות, זה יכול לגרום לו לסגת מהקשר

כי נראה שהוא נותן הכל מבחינתו

וזה עדיין לא מספק אותך.

 

הטוב ביותר, להשאיר מקום לעבודה אחרי החתונה,

מי קבע שהכל צריך להתקיים לפני?

 

בהצלחה רבה רבה

 

 

 

 

 

 

 

 

בעיה בקבלת החלטות.. לכן קשה לי עכשיו פע כמה בהחלטה ככ גורלית. כי "לקפוץ למים" בהחלטה כזו אומר שיש ככ הרבה השלכות

לא נשמע שיש לך סיבה להתלבט בכלל

ברור לי שהוא מדהים ומתאים. פשוט אני לא יודעת איך אמורים להרגיש ואם זה מספיק בטוח ונכון בשביל להחליט או שאני צריכה להרגיש משהו מעבר..

אף אחד לא יודע מה יהיה מסלול חייו, משתדלים, מנסים לעשות את המיטב מבחינתנו וזהו, משאירים משהו לקב"ה.

לפי מה שאת מתארת את צריכה לקפוץ למים, ותבקשי מה' סימנים - אני ביקשתי והוא נתן לי לא אחד - כמה.

ותזכרי שגם לא להחליט זאת החלטה גורלית..

אני גם כל הזמן שאלתי. ומסביבי אמרו לי- מרגישים שזה שונה... בסופו של דבר, ידעתי בשכל שזה מתאים והיה לי טוב איתו כמו שלא היה לי עם שום אדם אחר (ועוד לתקופה מאוד ארוכה- בגלל שבעלי היה בקורס קצינים יצאנו הרבה זמן יחסית) ולא רציתי שהקשר יסתיים והבנתי שא"א שהוא ישאר במקום. אז לקחתי צעד ענקי ומפחיד ואמרתי כן. והיום אחרי החתונה גיליתי שעשיתי את ההחלטה הנכונה. וככה כל פעם מחדש אני נפעמת ומגלה כמה ההחלטה הייתה נכונה.

 

כל אחד שונה, וכל קשר שונה. רק את יכולה להחליט ולדעת. וזה קשה! מקווה שיהיה בהצלחה!

 

אגב, יש רבנית שמייעצת שצריך לענות כן ל3 שאלות: 

1) יש לכם את אותם הערכים?

2) את נמשכת אליו?

3) את מעריכה אותו?

 

ואם את עונה כן מיידית לכל שלושת השאלות- לכי על זה! (הרבנית לורי פלטניק- לא לוקחת קרדיט או אחריות על מילותיה )

אם בשכירות אמור להיות סעיף סטנדרטי בחוזה שזה באחריות בעל הבית

ידענו שיש בעיות של קצת רטיבות והורידו לנו מראש על זה בשכירות.

קיר מתחת לאדמה אומר שהבית הוא בית פרטי קרקע ומאחוריו יש מפלס של רחוב מעל, ורוב הקיר הוא מתחת לרחוב

כי זה נשמע צרה צרור! זה יכול להיות ממש מסוכן!

אין לי פתרון אבל אני רק מאיץ בך למצוא פתרון דחוף.

שמעתי שעובש יכול להיות מקור למחלות רציניות

קנינו מן קופסת פלסטיק , עם רשת פלסטיק למעלה שבפנים יש חומר שסופג את הלחות (כשהקופסא מתמלאת , מרוקנים את המים וממלאים אותה בחומר חדש)  אפשר להשיג את זה בחנויות של החומרי בניה , והמחיר בסביבות 40-90 ש"ח (תלוי כמה חומר את קונה). 

בתור אישה-התפקיד המרכזי שלך זה לתת אמון בבעלך.
ולשדר לא את זה.

נשמע שמשהו עובר עליו מבפנים.
זה יכל להיות אפילו משהו קטן ומעיק שיש ימים שפתאם מציף ומוציא חשק..

והרבה פעמים מועקה כזאת מתבטאת בחוסר חשק להתפלל.
כן,גם אם הוא חייב.

מציעה לך דוקא בזמן רגוע, לדבר איתו.
לא על התפילה או החוסר חשק.
פשוט לדבר.לשאול מה שלומו.איך הוא מרגיש.
לא מתוך ביקורת.מתוך הלב באמת.
ולשדר לו שלא מבהיל אותך זה שלא קם או לא
מתפלל.אם הוא ירגיש ממך ביקורת,הוא יאטם מולך.

במקביל -לשמח אותו!לעשות לו הפתעות קטנות.לצאת לטייל.לשבור שגרה.
להאיר פנים.
ולהתפלל לה' שישמח אותו.

סבלנות..
שהרצון שלך יהיה רק שיהיה לו טוב. לא שיתפלל או שיקום. זה רק ביטוי חיצוני.אל תכנסי לסרטים.זה יעבור.

צריכה "להתמודד עם זה"...

 

תרבי מאד באהבה, בקבלה, בכיבודו.

 

תבקשי ממנו סיוע בדברים שהוא שמח לעזור בהם, שירגיש את מקומו המכובד בבית.

 

תשוחחו "סתם" על נושאים, תתעניינו אחד בשני.

 

ואם מתוך השיחות ירצה לשוחח גם על זה - או שכהתענינות טבעית, חברית, את תשאלי אותו מה המצב, אם הוא כבר מצליח יותר, פשוט מרצון שיהיה לו טוב - אז גם בסדר.

ובמקרה כזה, שידבר איתך על זה, תוכלי לנסות לייעץ מה שאת חושבת, או לייעץ עם מי להתייעץ - וגם לחזק, להביע אמון.

 

וה' יעזור לכם.

הוא בדיכאון?

הקושי הזה לתפקד היה מדליק אצלי נורה אדומה. במיוחד אם את לא מכירה את זה לפני.

כמובן שכדאי לדבר ולשמוע אותו, ולדעתי אם זה ממשיך הייתי מציעה בעדינות לעשות עם זה משהו.

באופן כללי לגברים מאוד קשה להביא את עצמם לטיפול. אבל כן הייתי מציעה לך לטפטף לו את זה, שזה דב לגיטימי וטוב. כמובן , יכול להיות גם מתוך שיחה עם רב או מישהו אחר שהוא סומך עליו.

ואולי אני סתם מקצינה אז סליחה מראש...

ממש נשמע כמו התחלה של דיכאון

יש גם דבר כזה גברים בדיכאון, זה לא רק מחלה של נשים.

ולא חייבים דוקא טיפול.

גם לקחת SSRI יכול לעזור בלי טיפול בכלל. וזאת תרופה כ"כ רגועה שממש אפשר לומר עליה - לא יועיל, לא יזיק.

 

מכיר בעל שהסכים לקחת את זה יחד עם אשתו כדי להראות לה שזה לא משנה כלום...

 

(אבל אני לא רופא, ואי אפשר לאבחן בצורה כזאת)

לתרופות SSRI יש תופעות לוואי מסויימות לתקופת הטיפול, חלקן שכיחות. 

ייתכן שלאנשים שהתרופות האלו משפרות את החיים משמעותית, תופעות הלוואי הם מחיר זול מאוד, ולא צריך להבהל משימוש בתרופות במידת הצורך, אבל זו נראה לי מוגזם לומר 'לא יועיל לא יזיק'.

אבל יש כאלה שלא עושה להם כלום, וגם אם יש קצת תופעות לוואי - אין שום דבר בלתי הפיך, כך שאפשר לקחת פעם אחת.

 

קצת פרטים על מה הוא עשה לפני שהתחתנתם יכולים לעזור להבין מה עובר עליו...

יכול להיות שהוא חווה "משבר" בעקבות ריקנות שבאה?

יכול להיות שיש לו תהיות אמוניות?

 

נשמח לעזור ולייעץ, אבל כרגע אנחנו לא יודעים מספיק למה זה קורה...

להיפך, את תנסי להיות הכי קלילה איתו, ולא לשפוט אותו.

 

תנסי לשמח אותו, אולי תכיני לו אוכל טעים שהוא אוהב.

 

או שתציעי לו שתלכו לטייל איפה שהוא.

 

ותתייעצי עם רב שהוא סומך עליו

וזה בעיה שקשורה לרב ולרוחניות שלו ואת איתו תומכת בכל דבר

בס"ד

 תרגיעו... כולה קצת בעסה.. ועוד לקחת תרופות פסיכיאטריות.. מסכנה הגברת היא עוד עלולה להילחץ מזה..י

כל זה אני כותב מהיכרות עם מצבים של דיכאון... (שהצריכו תרופות) וגם עם סתם בעסות

יכול להיות שבעלך מרוקן מבחינה רוחנית קצת לא יודע מה צריך לעשות בדיוק, מה שבטוח, הרבה אהבה וקבלה אותו כמו שהוא 

וכל הכבוד על הנחת רוח והכי חשוב בלי לחץ...י

 

יש מושג של דכאון חורף ראוי לבדוק האם בעלך אוהב חורף או קיץ אני ממש לא מסתדר עם החורף בקיץ איו סיכוי שמששהו בורח לי בחורף אני בול עץ

יש גם כאלה שצריכים סתם מטפל פסיכולוגי/ תרפיסט/ אלטרנטיבי, שווה לבדוק פעם אחת לפחות, ברור שהמצב שהיא מתארת לא הכי אידאלי וזו תהיה טעות לחכות עד שיזדקק לטיפול של פסיכיאטר.

זהר הרקיע וד. יכולות לפעמים להועיל גם אם זה אכן דיכאון. 

ומנגד, לא תמיד טיפול, פסיכולוגי תרופתי או אלטרנטיבי עוזר.

אינני שולל טיפולים רפואיים בדיכאון, אף שלי אישית תרופות אלו לא עזרו, (טיפול קינסולוגי גם לא עזר לי) אבל צריך לדעת שלפעמים הדברים הפשוטים - חברים, אווירה נעימה, פעילות גופנית, טיולים, עשויים להיות יעילים יותר.

בס''ד

 

הכי חשוב לקבל אותו איך שהוא, גבר צריך להרגיש הסמכות הדתית בבית וגם ככה מבאס אותו שהוא מתפלל בחפיף או בכלל לא.

בכל מקרה זה לא ענין שלך ואני לא חושבת שמותר לך להעיר לו על זה.

מה שהכי חשוב זה לקבל אותו כמו שהוא בלי רצון לשנות אותו ולאהוב בלי סוף ולתת לו מחמאות והערכה, זה חשוב מאד להתקדמות כי אם תעריכי אותו שהוא הלך להתפלל מעריב במנין (אחרי שבוע בלי) שווה לו ללכת שוב, ואם לא אז למה להתאמץ? היא מילא לא תעריך...

 

מבינה?

 

מאחלת לך המון הצלחה.

כי אם היתה לכם תיקשורת טובה מן הסתם היית מבינה אותו יותר טוב. 

ברור שאת לא צריכה ללחוץ עליו, כי זה משפיל, וגם ככה קשה לו עם זה מן הסתם.

לפעמים זה "משבר" נורמלי שאנשים עוברים וצריך רק לתמוך עם הרבה אמון וסבלנות.

בכל אופן, את מצידך רק צריכה להוסיף אהבה כלפיו השקעה בקשר ואמון, זה הכי יעזור לו, וגם לך. 

כשאחי וגיסתי התחתנו, קצת אחר כך אחי לא היה מסוגל להרים את עצמו מהמיטה.

גיסתי בדיוק למדה הוראה וסיימה קורס עזרה ראשונה. היא אמרה לו ללכת לבדיקות דם.

ושם גילו שממש יש לו חוסר רציני, וזה מביא לחולשה והתנהגות שנראית כמו דיכאון.

בהצלחה רבה

מה שעולה לי לראש

דברים גדולים: דירה, ריהוט (מיטות, שולחן, כיסאות, ספה, ארון, מ. כביסה, תנור, מתלה לכביסה)

דברים לחתונה: (ביגוד, מוזיקה, כיסא כלה, אולם, צלם)

 אולי יש באינטרנט רשימה

 

מזל טוב ובהצלחה

http://www.binyanshalem.org.il/7/3/%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%94

כל נקודה אפשרית

 

אשמח להעביר לך דרך שם

http://www.binyanshalem.org.il/7/3/רשימת_הכנות_לחתונה

 

ובכלל חיפוש פשוט בגוגל יניב לך הרבה תוצאות ורשימות... שים לב לקחת רק מה שנכון עבורכם...

20140118205756.pdf

 

 

(לאמכירה)

1. במושב בית הלל ליד קרית שמונה, מקום שנקרא "גן פרדיסו". תגגלי.

2. "הבריזה הגלילית" בשומרה (מערב הגליל העליון).

 

מרוצים מאוד משניהם!! רומנטיים, נקיים, פרטיות מלאה מלאה! בעלי צימר נחמדים וכיפיים...

לא יודעת לגבי בי"כ ואווירה בשבת, היינו שם באמצ"ש..

 

תהנו

בקתות עלי הגפן, תגגלי, היינו ב400 ש"ח ללילה דרך איזה קופון ולדעתי זה צימר ששווה גם 600 ש"ח!
זה מטר ממירון אבל גם ביישוב יש בית כנסת.

טוב ב"גרופי" ו"בא בטוב". המחירים די זולים וזה נראה שווה. חפשי.. בהצלחה! 

תכתבי בגוגל צימרים ב- אבני איתן, נוב, חיספין, קשת ,אלבש או יונתן ותקבלי תוצאות

וכמובן שבכולם יש בית כנסת פעיל ואנשים טובים נחמדים והוגנים

 

 

אז אחותי ובעלה מצאו מבצע לסופ"ש במלון פסטורל בכפר בלום (מקווה שזה השם הנכון) על בסיס חצי פנסיון במחיר לינה וארוחת בוקר 

(...  שזה אומר כולל ארוחת ערב מתנה)

אתם יכולים גם לבדוק את הצימרים באמירים גם שמעתי שהם ממש טובים

סטודנטים
מצב משפחתי
בריאות

את תרצי אחר כך את החדרים הנפוצים שבכ"מ יקפיצו את השכירות?

 

זה שאלה מעניינת. אם את רוצה / צריכה עוד חדר - אולי זה כדאי. אחרת - לא.

 

השאלה כמה זמן לוקח כל העסק של הבנייה

הבניין כולו חרדי חלקם חסידיים אנחנו בודדים בשכירות כאן לכן עם השכנים אין לי מה להתייעץ

ולפעמים זה נמשך הרבה מאד זמן- כבר ראיתי מקרים שזה נמשך כמה חודשים.

קחי בחשבון שהרבה פעמים יש נזק לרהיטים, מוצרי חשמל ודברים כאלה, כך שיכול להיות שתצאו עם הרבה נזקים (קורה הרבה בזמן שיפוצים). שלא לדבר על הפועלים שמסתובבים בבית ומלכלכים אותו, כך שלא נעים להיות בו. הרבה פעמים הם גם מעשנים והעשן מסריח את הבית ומזיק לנשימה.

כשהבית שלך- אפשר איכשהו לקבל את זה, כי יודעים שאח"כ כשזה יגמר לפחות תהיה רווחה.

בשכירות, בעל הבית יוסיף לכם תשלום אח"כ, כך שלא תהיה לכם את ההקלה הזו.

כך שאם תשאלי אותי, אם יש לך אפשרות לעבור דירה, תעשי את זה. אחרת סביר מאד שתתחרטי כמה וכמה פעמים על ההחלטה הזו. (אני מדברת בתור אחת שעברה כמה פעמים שיפוצים, וכל פעם היתה יותר נוראית מהקודמת.. לקח לנו חודשים להתאושש והיו לנו הרבה נזקים מזה. וזה עוד היה הבית שלנו, כך שלפחות שמחנו אחרי השיפוצים)

 

משהו לגבי התמ"א 38, הבעל בית לא חייב לכם כלום.

אני יודעת שמקובל לסכם שאם יהיה תמא 38 שיש אפשרות לשבור חוזה, להוריד בשכ"ד או יש כאלה שמסכמים שגם בשנתיים אחרי התמ"א ישאר אותו המחיר.

 

ונשאר לי בערך חודשיים לסיום חוזה לפי התגובות עדיף להתחיל לחפש דירה השאלה במידה ואמצא משהו ואצא לפני סיום אי אפשר להשליך שגם התמ"א זה הפרת חוזה?

יקח עוד זמן עד שהדברים האלה רצים....

עצה טובה אין לי כרגע, רק שתדעי שמישהו קרא אותך..

טיפול רק בשבילך בא בחשבון?

שמחלקים את הכשלונות שלהם לאנשים אחרים

מכירה זוג כזה מאוד  מקרוב במקרה שם זו האשה

מה הבעל עושה? פשוט לא מתרגש מהביקורות שלה

לא מתווכח או מנסה לשכנע פשוט מעביר לייד האוזן וזהו

אני בטוחה שזה קשה לו ויתכן שיעוץ טוב יעזור להם 

 

וחשוב לי לומר שזה תלוי בכוחות נפש שלך.
רק אם יש לך.

זה נשמע שלא טוב לו בפנים.
ושהתגובות שלו הן רק ביטוי לתסכול פנימי.

ואם בפנים עמוס לו..אז אין בו כח לסחוב עוד ולכן מפיל על הסביבה.

כמובן, זה לא מצדיק התנהגות כזאת.
וברור שאת צודקת.

אני רק מנסה להציע לך לנסות לגשת לענין ממקום אחר.

כנראה שכל דיבור איתו על זה וכל הצעה ללכת ליעוץ, מתפרשים אצלו כרצון לשנות אותו.
יתכן ובפנים הוא רוצה להשתנות,אך אינו מצליח ואז כל מה שמזכיר לו את זה נוגע בנקודה הרגישה הזאת ואז הוא מתקיף או מסתגר..

מציעה לחשוב איך לגעת בעקיפין.
למצוא זמן איכות יחד ולשאול אותו באמת-
מה שלומך?
איך אתה מרגיש- עם עצמך,איתי,איתנו.
טוב לך?

לבא מתוך אמון.לשדר הבנה ולא ביקורת.
לעבוד עם עצמך להסכים שהוא איננו רע. פשוט רע לו.
לנסות לשמוע באמת מה הלב שלו מבקש ולא מקבל..
ולהרגיע אותו.
לא לשקף לו נק' חולשה שלו.
שזו תהיה שעת חיזוק והבעת אמון.
מאמינה שעם התמדה זה יכל להשפיע .
ולעזור שיום אחד יסכים להעז לעשות עבודה גם במקום ההוא.

מקוה שהיתי בכיוון.

שהרב ארוש מדגיש לגברים לא לעשות! הספר שלו לגברים נקרא "בגן השלום". אם תצליחי לגרום לו לקרוא את הספר (ע"י משהו אחר. לא את) והוא יפנים את מה שכתוב שם, בס"ד תקבלי בעל חדש.

קשה לי להאמין שהוא ישכנע מי שלא מעריך מאד את הרב ארוש.

הוא מבקש שם דברים מאד קיצוניים של ויתור לאישה, ומבטיח שמי שיעשה כדבריו יראה ישועות.

 

זה באמת די ברור שמי שיעשה כל מה שאשתו מבקשת, יקנה לה כל מה שהיא רוצה, לא יכעס על כלום ולא ידרוש כלום

לא יהיו לו מריבות!

 

השאלה אם להסכים לעשות את כל זה

נכון שזה מאוד קשה.

אחרי שקראתי ב"גן האמונה" דברים כאלו בספר של הרב ארוש היה קל לי לזהות אותם יותר ושמתי לב שזאת הדרך של כל גדולי הצדיקים. זה מה שנקרא "לחיות עם השם". שים לב לכל ההנהגות של גדולי ישראל- מבינים שהשם מדבר דרך המציאות (ולפי הקבלה האישה היא המציאות. ספירת המלכות= מציאות לפי הקבלה) ולכן לא כועסים/לא עצובים/משנים דברים בעיקר ע"י תפילה ועבודה רוחנית מול השם ולא מול שום אדם, כי יודעים שהדברים נקבעים שם.

מיום שחרב בית המקדש זה מה שאיבדנו. פעם היה פשיטא שחיים כך- רק כך- מבינים שמכל דבר במציאות השם מדבר איתנו, ואם משהו לא הולך /חורק אז עושים חשבון נפש ותשובה. פעם כשחלו לא היו הולכים לרופא אלא לנביא שיאמר מה זה ועל מה. אמונה.

שים לב לכל הנהגות הצדיקים וגדולי ישראל- רק הדרך הזאת, ואין בלתה.

אם אדם לא פותר את הבעיה מהשורש היא חוזרת בלבושים אחרים. אם אשתו מציקה לו כדי שיתקן דבר מה אצלו והוא יפתור את זה מולה ולא מהשורש- אז הבוס יציק לו/שכן/לא חסר מה, הרבה שלוחים למקום.

 

לנו אולי נשמע תלוש לחיות ככה ,אבל זה רק בגלל הגלות הארוכה שלנו. 

זאת הדרך הנכונה לחיות.

וכהכנה למשיח בן דוד (דוד המלך חי ככה- כולו מבוטל להשם) הקב"ה מוריד לעולם תורות חדשות -ישנות אלו: "בזכות אמונה נגאלו ישראל ובזכות אמונה עתידים להגאל".

מי שלא יתרגל לדרך החיים הזאת -איך יסתדר במציאות של משיח? לחיות צמוד להשם. המעבר חד מדי.

רק מי שעובד על עצמו ומכין לו כילים עכשיו יוכל לחיות ככה.

 

נכון שזה קשה וזאת עבודה של כל החיים ,אבל צריך להתחיל מתישהו, ואם מבינים שזאת אמת ,אז להגיד שזה קשה לא פותר אותנו.

 

והרבה קראו את הספר וזה הציל להם את הנשואים. מעדויות ששמעתי.

 

 

 

את כנראה ברסלבית.

 

כיון שאני לא, אני נוהג לשאול מנה"מ, או בעברית מה המקור שלך?

 

אם היה כתוב בגמרא - אין בעיה.

כיון שלא כתוב, ולדעתי אפשר להוכיח להיפך, אין סיבה שאקבל באימון עיוור.

 

מי ששייך לחסידות ברסלב יתכן שיאמין לרב ארוש שהוא כך ראה בספרות של ברסלב, אין לי מושג, אבל בתור אחד שלא שייך לקהילה הזאת, אין סיבה שאקבל דברים של רב מקהילה אחרת כתורה מסיני בלי ביקורת.

 

 

מהתנ"ך: מובא על דוד המלך שכששמעי בן גרא קילל אותו, הוא אמר:"השם אמר לו קלל", ומובא במדרש שבזכות זה זכה להיות רגל רביעית במרכבה.

מהמשנה: "אם באו על האדם ייסורים יפשפש במעשיו", "אין ייסורים בלא עוון". 

מהמדרש: חזקיה גנז את ספר הרפואות של שלמה המלך, כי אנשים אוטומטית פנו לרפואה ,בלי לעשות חשבון נפש .

 

מההגיון הפשוט- אמונה :"אין אדם נוקף אצבע אא"כ  מכריזים על כך מלמעלה".

 

זאת אמונה הכי פשוטה- הכי פשוטה.

 

אחרת למה התורה מצווה עלינו לא לכעוס? ("כל הכועס כאליו עובד ע"ז) לא לנטור? הרי עשו לי רע, אז למה שלמען השם לא אכעס?

רק אם מבינים שזה לא העומד מולי, אלא שהוא שליח של השם ,אפשר להבין ולקבל את הציוויים הללו.

 

זה ממש ממש על קצה המזלג- מה שבס"ד עלה לי בראש בדקות האחרונות. אם תרצה תבדוק ותלמד את הנושא,כי 

במחילה, לחשוב ש"אם אני לא ברסלבר ולכן זה לא מחייב אותי " זה קצת לטמון את הראש בחול לענ"ד,כי באמונה כולם מחוייבים (אפילו גויים), ובטח לא באמונה השטחית שיש בורא לעולם, אלא שכל עניין קטן או גדול הוא בהשגחה פרטית מדוייקת ומדוקדקת מאת השם יתברך.

 

והרב ארוש מביא בשעוריו המון מקורות דווקא לא מברסלב הרבה פעמים, להראות שהדברים עתיקים וידועים.

 

 

 

בס"ד

 

תשמעי- לפני הכל עליך לדעת שאת בצרות צרורות ושזה לא הולך להשתנות באופן דרמטי אלא אם כן יקרה נס!

 

חד וחלק.

נישאת לאדם רע!

ילדותי במובן הרע של המילה, אלים, שתלטן ומאיים.

את חיה בפחד  מהשפלות ובזיונות.

מה עושים- קודם כל תפנימי את עומק הצרה.

אחר כך- לכי ליעוץ כדי לבחון את מצבך ולהגיע להבנות בשאלות הקשות- האם ניתן לשנות, ואם לא- מה האופציות.

 

האדם שאת מתארת יתנצל פה ושם ויתרצה לרגעים אבל ביסוד יש לו תיקון מאוד מאוד קשה וספק רב אם יוכל לעשות אותו, ובודאי לא יתחיל להתמודד חזיתית עם הבעיה שלו כל זמן שאת מקבלת איכשהו את המצב. כך שלקבל את המצב זה רע מאוד לשניכם.

 

תתכונני לזמנים קשים וכאמור תעבדי צמוד עם מאמנת או כיו"ב כדי לבנות אסטרטגיה נכונה להמשך, כזו שתגרום לך לצמוח ולהתעצם- עדיף ביחד אבל אם לא אז לחוד! אחרת הצרות רק יחריפו וימשכו ויתישו אותך יותר ויותר ובסופו של דבר המחיר ששניכם תשלמו יהיה כבד בהרבה

 

המון הצלחה ואל תטייחי את המצב!!!!!!!!! רק מראיה נכונה ואמיצה של חומרת המצב תיתכן יציאה ממנו

שהוא "רע"?

 

אולי סתם קצת מסכן ועם בעיות של ביטחון עצמי?

 

ו"אִימון" זה לא פיתרון לכל דבר..

 

 

יכול להיות אדם טוב מאוד אבל קשה לו ולא טוב לו עם עצמו

חייבים להאמין בבנאדם ולהבין שזה נובע מקשיים שלו עם עצמו ועם סביבתו 

זה האלף בית בשביל להתקדם הלאה לכוון של שלום בית אמיתי

אגב, כתבתי שאני מכירה זוג כזה מקרוב.

מה שמחזיק את הזוג הזה בשלום ובקרבה שהבעל מאמין בה ובטוב שלה לגמרי

 

וצוצלית, לדעתי קשה מאוד עד בלתי אפשרי להביא אנשים כאלו ליעוץ. 

לכי את ליעוץ תלמדי איך להתמודד נכון עם התכונה הזאת שלו

אם היועץ יראה שיש צורך להביא גם אותו - הוא כבר יעזור לך לעשות את זה

אבל בכלל בכלל לא בטוח שצריך אותו.

ברגע שאת תלמדי מה לעשות איתו זה יעזור לך וימתן גם אותו

 

הרבה הצלחה ובעיקר הרבה שלום בית

 

 

 

בס"ד

 

טיוח ומריחה - גם אם הם נובעים מרצון עז לשמור ולטפח את שלום הבית- הם מאוד מסוכנים.

כמי שחיה שנים לצד בעל מושחת שבגד בה וגם האשים אותה כל הזמן על הכל- אני זוכרת היטב שאף רב לא אמר לי את מה שהיה ברור לכל- חי את הרגליים ותלכי. והמצב רק החמיר וכמעט לא נשאר כלום מתחושת הערך העצמי שלי עד שקמתי והבנתי שכך איני רוצה וגם אחני צריכה לחיות- וחתכתי..

לכן אני בעד לומר בחריפות- הסימפטומים מעידים על רוע. ברור  שלרוע יש סיבות, אף אחד לא נולד רע, אבל כשהאדם בוחר שלא להתמודד חזיתית עם הרוע שבו, ולהשליך הכל על אחרים- הוא בוחר להיות רע!

 

חברים- יש רע וטוב בעולם!

בלי ההבחנה ביניהם אנחנו נכנסים לתוהו ובוהו מוסרי ובסופו של דבר גורמים לסבל איום למי שבוחר בטוב. להארכת והעצמת מצב הקורבן שלו!

וכל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים!

ואם זה נשמע לכם כדיבור אלים- סימן שאין לכם מושג מה זה דיבור אלים באמת!

כאשר מישהו - בגלל שקרה לו משהו מצער - 

 

כבר מקיש למקרים אחרים, לפי הקצת ששמע או קרא.

 

אין מדמין בטריפות מזה לזה.

 

ואדם אינו "נוקם" במי שהרע לו, ע"י חיפזון להקיש כלפי דברים שאינם מחוורים כלל שהם באותה פאזה.

 

מי שאינו יכול לחלק, ברוב כאבו, עדיף לדעתי שיתאפק מלהגיב.

 

 

כמה הבדל בין ההודעה הזאת - שלא לטייח את הרע וכו' - לבין הודעה שניה ממך, על כמה צריך לתת לגיטימציה לכל "היפגעות", גם אם הוא אומר משהו "רע".. ("מפריע לו שאת נושמת" כפי שכתבת שם..). היכן נעלמה שם ההבחנה בין טוב לרע?

 

ה"רע" זה לא רק מה ש"עושים לנו".. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כשצוצלית כתבה בעיה , "רק" על זה שהוא לא אוהב את ההורים שלה. זה היה ברור שזה לא רק זה.

 

 

חד וחלק!

ילדותית במובן הרע של המילה, אלימה ומאיימת. 

אם את מסוגלת ככה לדבר על אדם שאת לא מכירה,

רק מהתיאור הסובייקטיבי של אשתו שאפילו לא דיברה איתך, רק כתבה הודעה

שברור שמציגה תמונה חלקית מאוד. 

 

ברור לי שאת לא אדם רע. אבל כתבתי ככה כדי שתרגישי כמה מכוערת ההתבטאות שלך.

מן הסתם היתה לך מטרה טובה, לזעזע אותה, 

ובאמת היא חייבת להבין שהיא צריכה לעשות הכל כדי לשנות את המצב. 

 

אבל לא רק שזה לא יעזור לכתוב לה שהוא אדם רע, זה רק יקלקל, וגם יתכן מאוד שזה לא נכון. 

 

 

כמו שאת רצית לזעזע וכתבת את אדם רע.

 

ככה אני חושבת שלפעמים צריך לזעזע מי שצריך זעזוע.

למה כולם נזעקים פה לתגובה של חוזק? ואת כן משתמשת בחוזק כדי לזעזעז?

ולא צריך להשתמש באלימות (מילולית)

ונכון, אני השתמשתי, אבל לפעמים בשביל למגר אלימות צריך להיות אלימים כלפי הפוגע, מה לעשות.

 

אני לא חושב שצריך לזעזע אותה,

אני כן מסכים שצריך להבהיר לה שהמצב שלה גרוע, ויהיה גרוע יותר, זה מספיק חריף.

מה עוד שהתגובה שלה רק מקלקלת. אין סיבה להשחיר את הבעל כשלא ברור שהוא כזה אדם רע באמת (וזה לא יכול להיות ברור מהודעה שמציגה מציאות חלקית. 

זו לא הדרך.

 

שלום לך

 

אני שומע כאב וצער גדול בדבריך ואיך אפשר שלא להיות בצער ובכאב במצב כזה. קשה לחיות במצב שבן הזוג שלצדך נוטה כדבריך לבקר ולהאשים על כל דבר שקורה לו, מתעצבן ופוגע וגם אם אין לו מה להאשים הוא מתהלך כל הזמן עם פרצוף.

 

קודם כל חשוב שתגידי לעצמך שזה הוא ולא את. את לא אשמה, הוא ורק הוא אחראי על ההתנהגות שלו והוא גם ישלם את המחיר בבוא היום ככל שהילדים יגדלו  ויבינו עוד יותר את צורת ההתנהגות שלו. ההפרדה הזו בינך לבינו לא פותרת את הבעיה אבל יכולה לעזור לך מעט.

 

את כותבת שאין מצב ללכת ליעוץ אבל מה עם הליכה שלך לבד ליעוץ?

 

מקום שאת יכולה לפרוק את כאביך ושאר רגשותיך דבר שיכול לתת לך כוח בהתמודדות שלך, ולעיתים יכול לפתוח לך פתח קטן של הסתכלות והבנה חדשה של מה שקורה ביניכם וההתנהלות הזוגית  שלכם שיוכל לקחת את שניכם למקום חדש.

 

אני לא אומר שהפתרון קל ומהיר אבל אני לא מיואש, מאמין שאפשר לעשות ולנסות.

 

ידוע בספרות המקצועית וגם בשדה עצמו שפעמים רבות כשאחד מבני הזוג הולך לטיפול, בעקיפין ללא מילים, זה משפיע גם על בן זוגו, שהרי המערכת היא אחת וכל אחד משפיע על מה שקורה ובני זוג פעמים רבות מגיבים אחד לשני בהתנהגות שלהם פעמים רבות בלי שהם בכלל שמים לב לכך.

 

מברך אותך בתוספת כוח להתמודד ובעזרת השם להביא לשינוי.

 

בני 

ישנו ספר מצוין שנקרא 'מילים הורגות'. מישהי שחקרה את הנושא של התעללות בבת זוג בעיקר דרך ההיבט של מילים.
הוא ספר מאוד חשוב על מנת להבין האם את שם. אם כן, להבין זאת ולהחליט האם את רוצה לפעול ואיך. 
אני קוראת כאן הרבה תגובות של - להבין, לסלוח ל'דלג'... אבל מה אם המילים הללו מכבים את אורך? מה אם 'ההכלה' הזו עושה לך כאבים בכל הגוף? 

 

מישהי שחקרה את הנושא של התעללות בבת זוג בעיקר דרך ההיבט של מילים

 

 

באמת מענין...

 

אני כבר שמעתי על נשים עם "יכולת דיבור" לא-פחותה, לצערנו..

 

מעורר קצת תמיהה על הענין, ועל נסיבות ההקשר.

הכותבת מציינת את העניין שיש גם נשים שמתעללות דרך מילים בבני זוגן, אך היא כתבה זאת מתוך טיפולה בנשים שנפגעו ולכן לא התייחסה בספרה לצד השני. 

קראתי את כל התגובות של כולם קודם כל תודה רבה לכולם..והמצב עדיין לא השתנה ועדיין קשה ..מרגישה שאני מאבדת צלם אנוש ...לא יודעת מה לעשות כבר..

כמו עם אמא שלך, אחיות?, חברות קרובות? או מישהו בדומה לזה

מישהו שקצת מכיר אתשניכם.

 

משהו עזר? מה לדעתך יכול לעזור?

 

אל תישארי לבד עם הדברים. אני מכירה רבניות נהדרות שיוכלו לייעץ לך ולעזור לך. את מוזמנת לפנות באישי, אם תרצי.

חשוב מאוד למצוא מישהי שתלווה אותך, שתהיה איתך.

 

מחבקת מרחוק.

שתפני אותי אל רבניות או יועצות.

קוראים להם אילן והילה יפרח.

יש להם אתר - פנים בפנים.

 

ממש ממש מומלץ!!!

 

יש להם אופציות לטיפול אישי או קבוצתי, הם מלמדים גם את אומנות הביקורת.

היינו ויצאנו באורות.

משהו כמו רב או אישיות שהוא מעריך?

אולי תוכלי לסדר בעקיפין שהוא ידבר עם בעלך וישפיע עליו בזה.

קשה לי לדמיין איך בדיוק זה יקרה אבל תנסי לחשוב לפי המציאות שלכם.

 

וצוצלית יקרה, לפני שתבהלי מכל התגובות שכתובות כאן, תנסי לראות האם פנייך לתיקון (שזה מה שנשמע ממך)

או לפירוד, ולפי זה תפעלי- אם ליעוץ, הרעפת טוב על בעלך,

כתיבת דברים טובים שיש בו שיעזרו לך להתגבר על החסרונות שלו ויזכירו לך מה את אוהבת בו,

השראת אווירה נינוחה ומקבלת בבית דרך מוזיקה רגועה או מה שעושה לכם רוגע

ואולי אפילו להגיע איכשהוא לשיחה נינוחה וכנה על הנושא.

הצלחה רבה! 

כמובן שלא אמורים לחוש כאבים אחרי כמה חודשים , יכולות להיות כמה סיבות וחשוב לשלול קודם כל סיבה רפואית במידה והכל תקין הייתי ממליצה לך לקנות ג׳ל סיכה שעוזר מאד בזמן היחסים ...

תודה

ב"ה הכל תקין

באמת עוזר ?

רצפת האגן הרופא אמר שיש נרות בלי מרשם ללחות נרתיקית שאותם לא ניסתי,

ג'ל של אקס קיי ידוע כמונע קצת הריון, בגלל החומרים שבו הכי טוב שמן שקדים

יש גם כאלה שמשתמשות בקנולה כי זה שמן שהכי פחות מחמיץ ולא נמצא הרבה על המדף

לא שמן תינוקות ולא וזלין זה לא בריא שמה.

 

ותבדקי אצל רופא נשים אם אין לך קרום בתולים שקשה לחדור אליו,

או וגניסימוס או ויסטבוליטיס שיבדוק וישלול את הכול

זה יכול להיות אפילו רק פטריה.

 

למרוח שמן קנולה ??

בפנים ??

יש כאן הרבה גברים, וגם נוער- שחשופים לנושא הרגיש והאינטימי הזה.

אודה לך אם תמשיכי את הדיון באישי או בפורום נשואות סגור שמיועד בין השאר לנושאים מעין אלו, והדרך להגיע אליו רשומה בהודעת הפתיחה כאן למעלה.

לא ידעתי 

מתנצלת- לגמרי לא צנוע!

תודה

לא שמן ולא משהו על בסיס שמן כמו וזלין יכול לגרום להצטברות חיידקים. ג'ל מיוחד כמו ג'ל K/Y על בסיחס מים. או כל ג'ל אחר שמיועד לכך. נמצא בכל סופרפארם

ובמיוחד לנשים רגישות

תודה מראש'

והיא תוכל לעזור לך.

 

יש מרפאות לתפקוד מיני בכח מני בתי חולים . יש מטפלות ופיזיותרפיסיטות שמתמחות בזה. לא להשאיר את זה ככה. זה לב הנישואים. יש טיפולים. בפורום נשואים טריים כיפה יש שרשור קבוע בטאגליין עם שמות וטלפונים של מטפלים בתחום זה מכל הארץ

בהצלחה!

תפני אלי באישי, יש פורום סגור בשביל זה בהנהלתי. (לא נשואות בלבד, פורום לדברים האלה..) חוצמיזה יש לי מידע שיכול לעזור לך...
הדבר הכי חשוב זה לטפל. לא להזניח.
בהצלחה רבה!!

ניק חדש עם 4 תגובות בלבד.. לשיקולך. .

צודקת, כבר נתקלנו בתופעות בפורום..

 

ואני מציעה להיות חשדניים

תודה!

משתדלת לבדוק לפני כל ניק שנכנס.

אם כן אז ברור להתרחק משם , לא להתקרב לבית של ההורים ולא להזמין את אחותך.

אבל רק אם זה קשור רק לאחותך,

אם בעלך כזה טיפוס אז הוא ימצא מישהיא אחרת להתסכל עליה..

 

תסבירי לו שזה מאוד מאוד מפריע לך  מאוד מאוד! הוא צריך להבין שגם הוא היה מאוד נפגע אם היית מתחילה להתסכל על אח שלו במבטים כאלו....

לא חוששת .. הוא כבר אישש לי את החששות

 

מספרת סיפור שקרה

 

הוא נפל איתה פעם אחרי פעם בשיחות נעימות

 

ולאט לאט השתעמם בבית למרות שהיה לנו קשר מצויין

 

נכון שהוא יחפש בכל מקום

 

כמו שהיא תמשיך מן הסתם להתקרצץ

 

אבל לא נהיה תמימים.. השיחות האלו.. של הבנות היעני תמימות מלאות ברצון לצ'ומי.. והורסות.

 

ונמאס לשמוע את התירוצי סבתא .. למה הפעם היה כזה דחוף ואין ברירה לעשות משהו שתכלס נוגד את ההלכה

מספיק עם עיגול פינות ההלכה יותר חכמה מאיתנו

אבל את חוששת שהיה יותר מיזה? במקומך יש מצב שהייתי עוברת לעיר אחרת, ולא מתקרבת להורים שלי עד יעבור זעם אפילו המון זמן, ,אולי אחרי שתתחתן .את מסבירה להורים שלך שכרגע את לא מגיעה עם בעך, כי את רוצה לשקם את הקשר הזוגי.ותהיי חזקה עם זה. כי אחותך פתאום יכולה לצוץ גם אם היתה אמורה לא להיות בבית.

 

לתפוס את אחותך ולהגיד לה בצורה הכי ברורה, אולי צריך גם התערבות של ההורים שלך, שאין מצב לעולם שהיא מתקשרת אליו  גם אם היא תקועה באי נידח והיא עומדת למות....(סתם אני מקצינה)

 

ויכול להיות שאם תהיו רחוקים, אז רחוק מהעין רחוק מהלב... והוא ישכח ממנה, אבל בהבטחה שהוא לא מחפש משהיא אחרת..

והוא מוחק כמובן את המספר שלה מהנייד שלו, שגם במקרה שהוא יהיה תקוע באיזה מערה אפילה והוא יהיה ממש חייב אותה, הוא לא ידע את המספר.

לחתוך חד וחלק. לאחותך לא יהיה קשר עם בעלך. לבעלך לא יהיה קשר עם אחותך.

 

לאחותך- לומר בתקיפות מירבית ש**** הוא בעלך, השיחות שיש לה איתו הן לא לעניין, ההתנהגויות שלה (שירה מולו, לבוש לא צנוע הן לא שייכות,

ולכן בזמן הקרוב את (ובעלך) מתרחקים ממנה. עד מתי? עד שיתאים לך לחזור.

 

ולבעלך לומר בצורה נעימה ומכבדת שהוא יקר וחשוב לך,

ואת רוצה לחזק את הקשר ביניכם.

לכן כדאי שתימנעו מללכת להורייך/מלפגוש את אחותך בזמן הקרוב,

ואת מבקשת בכל לשון של בקשה שלא ידבר ולא יהיה בקשר עם אחותך. זה לא נכון ולא ראוי.

 

נשמע לך אפשרי? שייך?

אכן, לפעמים יש באמת שיחות סתם, בין גיס-גיסה, ואין דברים כאלה. וכמובן שומרים על גדרים נכונים.

 

מדברייך הכואבים נראה שזה לא כך. אם כי תמיד יכול להיות שזה רק "נראה" ולא כן בלב האחרים.

 

ומספיק, בעצם, שאת חשה כך.

 

דברי איתו, קודם כל: תגידי לו - תראה, בטוח שאצלך זה בא באופן ראשוני מתום-לב. אבל עלולים להיסחף בתחושות שכבר לא שייכות, גם עם מי שבטוח לא היתה "כתובת מתאימה" אם היה מדובר בבנין בית. זה יצה"ר כזה, "מים גנובים". אז בוא נעצור את הענין הזה כעת. הקשר הזה צריך להיפסק טוטאלית; אתה תרגיש תוך זמן קצר כמה זה היה מגוחך, והיא תתבגר קצת.. וסה"כ, זה גורם לי תחושה ממש לא טובה. לא נעימה.

 

סכמו ביניכם חד וחלק. תגידי לו שחבל להרוס ביניכם ומספיק שאת מרגישה לא נעים (כלומר: את צריכה לא "לנפח" מידי כאילו מי-יודע-מה כבר יש בליבו אליה; שלא "תייצרי" ע"י הדיבורים מציאות מעבר למה שקיים. עדיף שישכנע את עצמו שזה לא שם, ואולי אכן זה באמת כך, וכך יהיה לו יותר קל להניח לזה).

 

אח"כ דברי איתה, חד וחלק: תודיעי לה שאינך מרשה לה לשוחח איתו, כלום, ולא לנסות למשוך תשומת לב בשום צורה מקרית או מכוונת. שהיא הורסת לך את משפחתך. איש זה לא כמו שהיא חושבת, והוא צריך לתת לו לבנות קודם כל את הקשר המבוסס עם אשתו. כך תאמרי לה.

 

תגידי לה שעוד פעם אחת - אינכם מגיעים והם לא מגיעים עד שזה יובטח לחלוטין. ואולי כבר כעת צריך לעשות "Vפסקה". תלוי במצב.

 

אם לא יעזור - דברי עם ההורים. תודיעי שעד שאינך מקבלת הבטחה גמורה שזה אחריותם, אתם לא מגיעים. אתם כעת בונים בית. שתתבגר.

 

ואחרי כל זה, העיקר - תרבו ביניכם אהבה ואחוה, שיחות טובות, גילוי לב, התענינות, נתינה הדדית.

אז היא מגיעה

 

הוא כבר אמר לי שיש לו משיכה אליה.. המשחקים "התמימים" האלה..  חלחלו.. והוא לא יותר מידי ניסה להתחמק מהם

 

וזה הזעקה שלי לעניין השרשור מטה ולעיגול פינות בהלכה ולהבין שאנו לא יותר חכמים ממנה.

 

גיליתי את זה בכך שהיחס ביננו התדרדר ונשחק מאוד באופן פתאומי הדרגתי אבל פתאומי.

 

ולאחר הרבה זמן 

 

בעלי סיפר לי שלאט לאט כמו בלון שנקבו בו חור.. הוא העביר את האויר אליה..כמו משאבה .. עוד נשיפה שלוקחת מהבית ונגנבת ברוע לב  ובעצם נגנב בדרך אכזרית אויר  ששייך לבית 

 

ולבית השאיר ציקמוק..

 

 

וכשגיליתי את זה.. כבר הרגיש אליי 

 

בדיעבד הוא מבין היום.. את הנוראיות.. ועושה עבודה קשה.. לתקן..  

 

 

היא עצמה אנחנו לא בקשר איתה...

 

היא קולטת.. שיש דיסטנט  ולא מתחברת לכך שבעלי שומר עיניים ולא מדבר איתה.

 

אף פעם לא אהבה את זה.. ולכן תמיד הקריצה שטויות .. והצליחה .. וגם הוא.. ממש לא התנהג בסדר.. ולא נשמר

 

 

 

 

 

ב"ה שהוא מבין את הבעיה ומנסה לתקן. לפחות זה.

שבעז"ה יחזור אליכם כל מה שהיה קודם 

 

את כותבת שהיא קולטת, ולא מתחברת שבעלי שומר עיניים ולא מדבר איתה.

 

ז"א שהיא רואה את בעלך? ואז רואה שהוא שומר על העינים? או שרק יודעת? ואם יודעת? למה בכלל את מגיעה לשיחה איתה?

 

אם הבנתי נכון. אז זה גרוע, אפילו שבעלך שומר עינים אסור שיראו אחד את השני, כי אולי העינים למטה אבל מה עם הלב? אולי הלב שלו נמשך אליה? אם הוא כבר יגיע למצב שהוא מיישר עינים והיא לא עושה לו כלום בלב, אז הוא יצא מיזה.

 

אבל אם הוא במצב שהוא צריך להוריד עיניים, זה יפה מאוד אבל זה אומר שהלב עדין נמשך.

לכן באמת תעשי כל מאמץ, אפילו שזה קשה, שהם לא יראו/ישמעו אחד את השני. זה גם נשמע הזוי שאת צריכה להיות הכלב שמירה שלו.. זה באמת מבאס נורא נורא.

 

וסתם כך מעניין, שבעלך כ"כ פירט לך לכאלו דקויות כמה הוא נמשך אליה, בדר"כ מסתירים את זה מבן/בת זוג. כנראה אתם מאוד מאוד פתוחים שזה דוקא מעלה מאוד גדולה , הרבה אנשים היו רוצים ככה בזוגיות.

זה כי הקשר התדרדר בלי סיבה

 

ובסוף ישבתי עליו שיספר

 

הסתיר שנתיים את המשיכה אליה

 

.. נפגשנו פעם כשלא ידעתי.. ואז שיחקו את הפוזות האלה 

 

היום הם לא נפגשים בכלל.. רק בריתות מילה וכו'.

 

והוא משתדל ממש לא לדבר איתה ולא להרגיש

 

 

 

 

 

 

איפה את חיה?!...

 

תשלחי לה הודעה:

 

"אני אוסרת עלייך להגיע אלינו יותר, עד להודעה חדשה, וזה כנראה יקח לא מעט זמן. אם תגיעי למרות האזהרה, אצטרך עם כל הצער לשלוח אותך מיידית בחזרה, בכל שעה שתהיה.

 

כמו כן, אני אוסרת אלייך להתקשר ל.. ואנחנו נחסום אצלו את מס' הטלפון שלך.

 

תתבגרי ותלמדי שלא עושים משחקים כאלה".

 

 

נורא - מה ששטויות יכולות לגרום.

ללמוד מזה כמה צריך להיזהר עם גיסות!

איזה פחד!

 

שה' יעזור לך.

אני בדרך כלל לא מדברת על זה.

וזה לא רק גיסות - 

זאת פקידה שמשחקת אותה תמימה.

תלמידות שמתקרצצות למורים ורבנים וכו'

מאוד מאוד מביך לחשוף את כל זה בפנייך,

ועוד יותר קשה לצאת מזה.

 

הוא זקוק להמון תמיכה ועידוד,

אפילו אם גם הוא קצת אשם..

היא הקטנה פה והפחות אחראית. הוא כאן הגדול יותר,ואמור להיות האחראי. זה כמו שכל הנשים הלא צנועות אשמות באונס.

 

היא עדין לא נשואה , היא לא יודעת איך זה בדיוק הולך עם גבר, אז היא קצת פיזזה ושרה.

 

כנראה שדוקא הוא זה שנתן לזה יחס,היא כמו ילדה קטנה נהנתה מזה בלי להבין את עומק ההרס.

 

בכל מקרה אם בעלך משתדל באמת ואת רואה את זה,(תסתכלי מהצד בלי שהוא רואה שאת בוחנת אותו) אז ודאי תתני לו את הצאנס, ברור שבליבך זה כואב עדין,אז תשתדלי לא לחשוב על זה כי זה יהרוס לך את הנשמה, את כל הזמן תאכלי את הלב.

 

וזה התחיל כשהיתה בת 25 בערך

 

לדעתי בנות יודעות טוב שהן רוצות תשומת לב

 

ועצם זה שאת רוצה מנשוי זה בעיה ואת צריכה להתרחק מזה.

 

(כנ"אם את רוצה מרווק זה גם לא צנוע אבל ק"ו נשוי)

אשרייך שאת חזקה! וואוו לא פשוט בכלל..

 

וכלכך צודקת שברוך הב' שיש לנו את ההלכה ששומרת אותנו מכל הדברים האלו!

"תחליף"..

 

טיפשה.

 

לסגור מיד את העסק טוטאלית,

 

לשאול את בעלך אם היה מעונין להתחתן עם מישהי שמנסה "להתחיל" עם אדם נשוי.. (כולל המשמעות לגבי נאמנותה אחרי נישואין..) - להגיד לו: נסחפת, מתוך טעות, כעת להיגמל טוטאלית. וכשתחזור האהבה והשלוה בינינו למקומה - אתה  כבר תרגיש בעצמך כמה זה היה מכוער. כבר לאתצטרך "להתאמץ" מידי כדי לא "להימשך".

 

ותחליטו ביחד על צעדים שהוא נוקט, גם פנימיים, כדי שה"שמירה" שלו תתחיל מהלב, ביחס לכל מי שזה יכול להיות שייך.

 

ותבנו מחדש. בכנות ובנחת.

לא רק הגיסה אלא גם הבעל באותה המידה בדיוק!

המטרה היא למצוא איך להתגבר על הנפילה

נשמה את נשמעת טובה מידיי!!

תחפפי אותה!  תצעקי! תמחי! תעשי הכל בשביל הזוגיות שלך!!

אם מישהי רק הייתה שמה עין על בעלי הייתי משפדת אותה!

לא לרחם ולהגיד היא צעירה..היא לא מבינה..תמימה..וכ'..

 

בהצלחה מותק!

רק תפילה!

ייתכן מאד שהוא לא נמשך אליה, ואת הבנת בעקיפין מזה שכיף לו לדבר איתה שהוא רוצה אותה.

ולצאת בפיז'מה ולשיר בשולחן שבת זה די נורמלי. המון בנות עושות את זה שלא במטרה לפתות אף אחד.

יכול להיות שאת יותר דוסית מאחותך ומשליכה את הנורמות שלך על ההתנהגות שלה? ובצירוף לבעיות אחרות בזוגיות את חוששת לבגידה?

(אני אמנם רווק, אך בכל זאת...)

התגובה שלך לא נחמדה לאישה במצבה....

וזאת מהסיבה שזה לא צנוע.

 

ב. פחות דוסית זה לא הצדקה  ופחות דוסית זה לא אומר שהן תמימות לא סתם אישה הולכת לא צנוע.

 

ג. היא ראתה שהוא נמנע משיחה איתה ומקפיד על שמירת עינים.. למה המשיכה להתנקץ אליו.. ?

 

ד. הערתי לה פעם והיא המשיכה.. תכבדי את הרגשות

 

מי שרחמן ל.. סופו להתאכזר ל..

 

לא נכון לדעתי להפוך מישהי שעושה נגד ההלכה לתמימה

 

ק"ו כשאת רואה שהבחור נאבק לידך להתמודד עם הקריזות שלך .. 

 

והגענו להוריי פעם בחודשיים וחצי.. 

 

יש לי גיס.. שמשדר שהוא לא בעניין לדבר..

 

ואני לא מדברת איתו מטוב ועד רע

 

ולא מתעלקת עליו.  וגם משתדלת לא לבלוט לידו. 

רק לפי העובדות שאת מתארת בכלל לא בטוח שאחותך התכוונה לרעה.

 

בכל מקרה, ברגע שאת נפגעת מההתנהגות כלשהיא,(גם שנעשתה ללא כוונה) 

ובעלך יודע מזה, עליו להפסיק להתנהג כך כדי לא לפגוע בך.

בעלך צריך לדעת שלהיות נשוי לך זוהי זכות!

 

ולחשוב על מישהי אחרת זוהי חוצפה, את לא צריכה לחיות כך ולאפשר את סבלך,

 

אחותך היא לא הנקודה!!!

 

תבהירי לו שנגמרו המשחקים של סובל או מתייסר מהניסיון.

 

את צריכה להיות יותר תקיפה לגבי המחוייבות שלו לאהוב אותך,

 

לא חסר גברים לאף אישה ותתחילי לשדר לו את המסר.

 

הסתכלי במראה כל יום ותאמיני שאת יפה ונשית ושאין כמוך!

 

בהצלחה

 

 

 

תגובה לדברייך- "להיות יותר תקיפה לגבי המוחיבות שלו לאהוב אותך"

אהבה לא משיגים בתקיפות...

אם כן, להוסיף את המספר טלפון שלה ל-ignore list, כדי שלא תנסה אפילו.

אז אני אלך על האופציה אולי הכי פחות נוראית של שיחות ופלירטוטים.

 

את לא מובנת מאליו, וכמה שזה נחמד ומרגש לדבר עם מישהי רווקה ולגעת במים הגנובים, המבחן האמיתי הוא בחיי היום יום, שאת מטפלת בילדים והוא מגיעה הביתה לבית מתוחזק וילדים מטופחים עם ארוחת ערב על השולחן, מהדברים האלה קשה לו להתרגש לעומת השיחות התמימות וחסרות הדאגות עם בחורה רווקה... הוא צריך ללמוד לעצמו בחזרה מי זאת שהוא התחתן איתה! תאמיני בכח שלך כשאישתו ובתבונה הנשית שלך שתחזיר אותו להעריך את מה שיש לו ביד! תצמצמי כמה שאפשר קשר עם האחות הזאת ותגרמי לו להתרגש ממך, אלו החיים האמיתיים!

מאפרת מקצועית מבית איל מקיאג . במגזר הדתי בעלת ניסיון גם במכירות והשיווק . אשמח לשמוע פרטים .

לק"י

תאריך, אולם, תזמורת, צלם ודירה זה הדברים הגדולים? הלא כן?!

אולי הגיע הזמן לנצל את הצעות העזרה שקיבלנו...

זה שאתם מתחתנים וזוכים להקים בית בישראל בשמחה ובטהרה

 

כל השאר - בונוס

צלמו העתק של כל טופס שיש לכם בהקשר הזה. (דברים שלמדתי מאמי החכמה #3)

 

ולמה זה משנה אם נולדת בחו"ל? |תוהה|

לק"י

 

ובשביל זה צריך כתובה של ההורים.

איך שהבנתי את זה- תעודת נישואים של ההורים כנראה לא מספיקה..

אולי מדינות מסוימות, אולי סתם יציאה של המועצה אליה הלכת.

(במיוחד שאין להורים שלי כתובה, אז מה יכולים לדרוש ממני בדיוק? אחח בירוקרטיה....)

אבל כמו שאמרתי- אמא שלי צילמה את העותק לפני שלקחו אותו, אז היה לי ליתר ביטחון

לא ידעתי שמה שהם מחפשים זה עדות ליהדות, חשבתי שבודקים נישואין כהלכה כדי לשלול צאצא של נישואין נגד ההלכה...

 

ובכל מקרה אני חוזרת- בירוקרטיה.......

וגם זה לא תמיד עוזר. .

סתם לידע כללי

 

אבדה ממש לאחרונה, כנראה אחד השיפוצניקים ששיפצו את הדירה של ההורים זרק אותה לזבל עם עוד כל מיני דברים שנעלמו פתאום.

שילכו מהר לרב לעשות חדש

בינתיים אבא שלי סומך על זה שלא חיפשנו אולי מספיק, כרגע הוא לא הולך לחפש חדר במלון, הוא ישאל רב מה לעשות אולי מחר.

 "כתובה דאירכסא"

 

זה צ'יק צאק

 

בארץ בד"כ יש - כי יש עותק (למיטב זכרוני) ברבנות

אין צורך ללמד אותי הלכות ידועות, אני בדרך כלל יודע אותם לבד למרות שאני מזרוחניק, כנ"ל אבא שלי והרבנים שלו.

א. אני שמח לשמוע שאתה מזרוחניק גם בליבך ולא רק בכיפה..

 

ב. "מזרוחניק" זה לא "למרות".. אל תיכנע להסתה.. טובי אבותינו היו מזרוחניקים. מי העיר ממזרח צדק...

 

ג. אלמד אותך הלכה בהלכות פורום: קוראים פה הרבה אנשים, לכן מגיבים גם כשמישהו יודע, לטובת ה"השכלה הכללית" של האחרים (אעפ"י שכאן ספציפית אמרת שאביך "ישאל מחר", אז הקלתי עליכם את הדרך, שלא ייראה שזו טירחה גדולה. יש בספר על הרב קוק זצ"ל "כתובה דאירכסא"בכתב ידו שהוא עצמו כתב. רואים שזה מהיר).

 

ולראיה: הרי כתבתי שבארץ בד"כ יש כתובה גם כשאובדת - כי יש עותק ברבנות. וזה בוודאי לא רולוונטי לכם, שהרי הוריך לא התחתנו בארץ.

 

 

שיהיו הכנות משמחות. 

אז לא צריך למהר לשלוח אותם לעשות כתובה חדשה.

 

מה גם שאמור להיות לרבנות העתק של הכתובה.

העתק הכתובה שנמצאת ברבנות..
למרות שהם לא מצאו את הכתובה המקורית..

יואוווו
גם לנו היה סרט עם זהה

מעצים, מכאיב ומיוחד..

 

דברים טובים באים בעמל רב. 

בס"ד

 

כל דבר אפשר להגיד שקשה..אבל ברגע שיודעים להתנהל נכון- זה הכי שווה שיש!!! 

הדברים הכי טובים בחיים באים מתוך עמל. לא רק מכיף.

זוגיות טובה וקשר עמוק ופנימי לא באים בקלות. באים עם הרבה עבודה, והרבה נכונות להשתנות ולהודות בקטנותינו. אבל זה הדבר הכי חשוב בחיינו, ולכן הוא שווה כל מאמץ.

 

כשמגיעים לקושי בקשר זה מאוד תלוי איך עוברים אותו. אפשר לתת לדברים להירגע ולהמשיך הלאה. אולי לפעמים זה טוב אבל בדרך כלל זה לא מוצלח, כי כל עוד לא היתה התבוננות על מה שקרה, גם אין לימוד והבנה, וממילא הדברים נשארים בפנים, מחכים להזדמנות הבאה לצאת ולהתפרץ.

אבל אפשר ללבן את הדברים. כל זוג ברמת העומק שבה הוא נמצא. להבין מה קרה, איך הצד השני חווה את מה שקרה, להיות מוכנים לבקש סליחה אמיתית, וגם לסלוח באמת. וגם לעומק- לנסות להבין ולהסביר למה דברים קרו, ברמת הנפש. לעשות התבוננות- למה התגובה שלי על X היא כ"כ קשה? למה דווקא Y מקפיץ אותי. יש לנפש תשובות לשאלות הללו, וברגע שמגלים את התשובות אז הרבה מתחים נפתרים. הממ... בדוק...

אבל זו עבודה לכל דבר ועניין

 

והרבה תפילות

 

יהיה בסדר בעז"ה

לדעתי, בין רווקות לחיי נישואין כן יש דמיון לפחות בדבר אחד- בשניהם יש רגעים טובים ורגעים קשים.

הטוב הוא טוב שונה.

הקשיים הם אחרים.

הדרך לעבור מהרגעים הקשים לרגעים הטובים היא שונה.

 

ההכרזה "חיי נישואים זה דבר קשה!" היא סתומה בעיניי. לא ברורה. לא מפורשת.

לא ברור אם היא באה כדי לפרוק קושי של הכותב (קושי זמני או קבוע), באה לבטא הרגשה כללית של הכותב, או לפתוח דיון בנושא, באופן עקיף. לכן לא כתבתי יותר מזה עד כה.

אי אפשר להסכים או לא להסכים..

לק"י

יש הרבה טוב גם עכשיו, ואני מאמינה ומתפללת שיהיה טוב גם אחרי..

ויש קשיים שקיימים וכנראה לא ייעלמו אחרי החתונה.
אולי יהיה יותר קל להתמודד איתם..אולי.

רווקות לא אמורה להיות התקופה הרעה בחיים!
לפחות לא ככה אמורים להסתכל על זה..

(ששש... אל תגלי לחברות...)

אה, וזה בתנאי שמתחתנים עם האדם הנכון...

אני לא התחתנתי צעירה, ואני טיילתי בכל מקום אפשרי, בארץ ובעולם, והתלבשתי מדהים, והיה לי מלא כסף כי עבדתי.

יצאתי עם בחורים אבל לקחתי בכיף, לפעמים פה ושם קצת חשבתי על העתיד אבל לא הייתי מוטרדת למרות שכל הסביבה כבר התמוטטה כמעט.

לא היו לי קשיים, היתי עצמאית, באה הולכת מתי שאני רוצה, עושה מה שבא לי, בלי מחויבות לאף אחד.

 

כיום אתת יודעת, יש מחויבויות, ילדים אוכל, בית, זה ברור שזאת המטרה, וכשאני רואה את הילדים אני אומרת תודה שכל דבר שווה , הם הכל הכל בחיים שלי אני משוגעת עליהם, וזה גם לא משהוא שברור מאליו , יש נשים שהתחתנו צעירות וכל העול נפל עליהם וילדים זה טרחה.

יש את הבעל שצריך כל הזמן להשקיע, זה ממש אחד ועוד אחד, אם לא משקיעים לא רואים תוצאות, זה עבודה יום יומית מאוד קשה, בשביל לחיות טוב כמובן, אפשר להזניח וכל אחד יחיה את חייו אבל לא בשביל זה התחתנתי, יכולתי להמשיך את חייי לבד.

 

ברור שכרגע אין לי את הכסף שהיה לי ואני נראת בהתאם, אין לי קולקצית בגדים/נעלים כמו שהיו לי, הייתי מוציאה הון כסף על זה ונראת מדהים, ואני לא יוצאת /באה/טסה ונעלמת לי לכמה זמן כמו שהייתי.

 במבט לאחור ברור שזה שווה , לא הייתי רוצה להשאר רווקה, אבל קשה יותר מהרווקת לדעתי, אבל כמובן יותר ממלא

 

 

וכך יש סיפוק. כל ההתחלות קשות. מה שבא בקלות גם הולך בקלות. דבר שמשקיעים בו מקבל ערך, ושומרים עליו ואז גם יש הנאה ותועלת אישית וסביבתית. כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים. ואז אולי גם אין ערפל. צריך תמיד להחזיק מול העיניים את היעד. וצריך להמשיך ללכת וצריך להמשיך לצעוד. (ותודה לקרן לרב קוק ולנעמי שמר לפי סדר הציטוטים).

כעבודת השם

אולי הוא מבית מסורתי חזק?

רק חשוב מאד לראות ממה זה נובע.

יכול להיות שזה נובע מצניעות פנימית שתמיד היתה לו, סלידה מפריצות וחיפוש רוחני אחרי האמת ולא אחרי הנאות גשמיות, ולכן הוא גם חזר בתשובה (ויצא לי לראות ולשמוע על אנשים כאלה), ואז זה נהדר, 

ומצד שני יכול להיות שזה מצביע על בעיה חברתית כלשהי או בעיה אחרת.

תנסי לברר עליו ואולי גם לברר איתו בעקיפין.

 

אם לא היתה שם יראת שמים שמנעה את זה ממנו-
נשמע שמשהו אחר, וכנראה לא נורמלי, הוא הסיפור...

בריא, כל זמן שלא התחתן.

 

אלא מה "בריא"? שיחיה בפריצות? שיבוא לנישואין עם "ניסיון" מבחיל?..

 

חבל מאד, אם מגיעים לכך שדבר שאמור להיות נורמלי גם מבחינה אנושית - שאדם מחכה לנישואיו (וכך נהגו גם אצל רוב הגויים עד לפני כמה עשרות שנים), נהפך לאולי "לא נורמלי".. צריך להזדעזע מזה.

 

ואחרי האמת הפשוטה - אז,

 

אלא מאי? שבגלל שיש מציאות כל-כך מעוקמת ברחוב לפעמים, אז מי שלא לא-נורמלי, חושבים אולי זה לא בא מיושר אלא מבעיות אחרות..

 

טוב, באמת צריך לבדוק אם אין בעיות אחרות. ולקוות שזה סתם כי הוא אדם טוב, שמרגיש טבעית שלא "מתעסקים" עם מי שאינה אשתך. 

אולי זה "לא נורמלי" בחברות מסוימות, ואז צריך לראות מה עומד מאחורי זה (הרי בכל חברה יש יוצאי דופן, ולא תמיד זה מעיד על משהו רע או מקולקל מאחורי זה).

 

אבל המחשבה הראשונה שלנו צריכה להיות- ה"נורמה" בחברות אחרות (בנושא הזה) לא בריאה. אם מישהו היה חלק ממנה וחזר בתשובה כל הכבוד לו, ואם הוא לא היה חלק ממנה כי ראה שהיא לא טובה- גם כל הכבוד לו.

אם הוא לא 'דתי' במובן המקובל-

הרי שהסטנדרטים שם שונים לחלוטין, ןעם כל הצער על הנורמות המעוותות שיש שם-

הרי שאם זה לא סיבה דתית- הרי זו יכולה להיות סיבה לא במיוחד בריאה,

ואין מה להיתמם-

אלא לבדוק את העניין.

מוטב מלהשלות את הבחורה שמדובר באדם צדיק וטהור ללא ספק.

אם אחרי בירור יסתבר שנשמתו הטהורה שמרה עליו- מה טוב,

אך תמימות שגובלת בטיפשות לא לבדוק את הדברים לעומק.

באיזה גיל הוא חזר בתשובה? אם הוא התחיל לשמור מצוות בגיל צעיר אז זאת הסיבה.

עוד סיבה לחילונים- הוא לא התעסק בנושא בגיל הממוצע המקובל בחברה שלו ואחר כך פחד להיראות מוזר והתייאש מהעניין

יכול להיות שהוא החליט גם לא לספר. זה לא מומלץ לספר על דברים כאלה כי רק יוצר מתחים 

אין לבחורה צעירה מה לחפש אצל אחד כזה

השאלה היא אם יש לו קושי ליצור קשר עם בנות המין השני כלומר האם במשך 38 שנים הוא לא יצר שום קשר או לא רצה שום קשר ולמה בעצם.

לאט לאט מגלים רבדים נוספים בבן הזוג.

 

קחו מידי פעם הפסקה לאיזה  צימר או בית מלון  או סתם טיול שמנותקים בו מהבלי העולם (אינטרנט טלפון וכו') ותדברו..

מודע לבעיה? רואה בה דבר שצריך להשתנות?

נראה - במחילת כבודך וכדי לעזור - ממש "הפוך על הפוך"..

 

את כותבת כאילו הוא אינו מקבל אותך, את ה"גודל" שבך ולא "מבין" את מושגייך - 

 

אבל נראה שזה בדיוק ההיפך.

 

נראה שאת לא כ"כ מבינה את עומק וגודל העולם הפנימי שהוא חי בו, את ערכו; בעינייך ה"עולם" הגדול" שאת מכירה - על אף שעוסק במושגים שהם יותר "חיצוניים" ביחס לעולמו הרוחני - הוא ה"עולם הגדול", ואת חושבתשהוא פשוט "חסר כלים" להבינו, ואינך ביאה בחשבון שאולי דווקא את היא זו חסרת-הכלים להכיל את עומק עולמו הפנימי, שגורם לו לראות פחות "גדול" את עולם השכלתך.

 

את חושבת ש"פשוט חסר לו בסיס" השכלתי תודעתי כדי להכירך; ולא מביאה בחשבון שאולי באמת ביחס לעולמו ברוחני, ששקד עליו הרבה, אז עולמך, החשוב לכשלעצמו, אינו הכי מרומם.. זה יתכן.

 

ובמידותיו הטובות, "ה"צלחת" להביאו להכרה, שדווקא הוא הצריך "לעבוד על עצמו"...

 

 

כתבת:  

"ההסתכלות שלו על העולם מסקנות ותובנות מאוד שונה ממה שקורה בשטח

מושגי היסוד והנחות יסוד שברורות לרבים מאיתנו כלל אינם נלקחים בחשבון מבחינתו

וכל גישור על שוני ממנו צריך להתחיל בשינוי תפיסה עמוק"

 

אולי בדיוק ההיפך?!...

 

אולי ההסתכלות שלך על העולם שונה מאד מהסתכלות פנימית, ערכית, עמוקה יותר, שלו?..

 

אולי מושגי יסוד והנחות יסוד שברורים לעל מי שעמל הרבה בתורה ובעבודה עצמית, אינם נלקחים בחשבון מבחינתך?..

 

אולי "גישור על שוני ממך" צריך להתחיל בשינוי תפיסה עמוק?...

 

 

 

אינני מכירך; יתכן גם ש"תפיסתך" נבנתה כמיגננה ממה שחש כ"הקטנתך" ע"י תפיסתו, מסופקני.

 

מכל מקום, אם כנים דברי - אז התיקון צריך להתחיל דווקא ממך, בענוה גדולה ובכבוד גדול. בהבנה שיש פה עומק שאינך מבינה, ובאמון שהוא "יכול" להבין דברים גם בלי הקדמות מרובות מצידך, ויש לו חופש בחירה לגיטימי לסדרי עדיפויות. 

אם תתייחסי כך, באמת, אז יתכן שבמידותיו הטובות, ימצא את המקום בתוכו גם להכלת עולמך, השונה קצת, ולהתברכות הדדית.

 

כמובן, לא התכוונתי חלילה "לרדת עלייך" וגם לא אומר מוחלט כי אינני מכירכם. אבל אם מה שאת ורצה זה בתיקון - ולא רק בהרגשת "ערך עצמי" - אז אני מציע לפחות לשקול את הדברים ולהתבונן בהם ביושר.

 

שתהיה לכם הצלחה רבה.

 

 

 

 

אני בהחלט מבינה את המבט שאומר שעלי לקבלו ובעצם זו אני שצריכה לדעת לעריך אותו ואני הבעיה

אבל אני עדין עשיתי ועושה שינוי בהערכה שלי מעריכה את בעלי מאוד ולמדתי להכיר כמה טוב לי שהוא דווקא כזה ועד הרבה נקודות זכות שעולות דווקא מתוך השוני בנינו למרות שזו היתה עבודה מצדי לא בגלל שאני רמת מעלה אלא דווקא בגלל השוני הגדול. ואני יודעת שאת חלקי בענין הזה אני צריכה להמשיך לעשות וחושבת שכבר עושה אבל צריכה עוד מודה ומסכימה.

 

אבל הוא מצידו גם כן מודע לכך שאכן גם מול חבריו בכולל בישיבה וכו'... תמיד הוא היה 'בעולם קטן' יותר גם מבחינה תורנית הוא יותר אוהב את החשבה התמימה והיהודית הברורה והמוגדרת מה שלמשל אני יותר מתחברת לעומק החסידי וכו'... כלומר התפיסה הזו היא גם בעולמו הרוחני ולא רק מול עולמי "החיצוני" (כהגדרתך) וזה בסדר ומעורך לגמרי מבחינתי כי שנינו בנים של הקב"ה והקב"ה צריך את 2 החשיבות וצורות העבודות האלו בעולמו !(וגם אני עם כל "העמקות" הזו הרבה פחות צדיקה ממנו - כך שאני באמת מעריכה אותו בהרבה דברים שלא היו מובנים מההתחלה )

אבל אני פשוט מנסה למצוא תשובה לזה שבאמת יש בי כל כך הרבה שהוא אפילו לא יכול לתפוס לא בגלל שאני כבר תפסתי את כולו אלא שפשוט אני לאט לאט מנסה להכיר מסירה ממני שכבות כדי להבין ולהכיל אותו

וגם הוא מנסה לבוא כך כלפי מה שאני אבל הוא עצמו וגם אני מרגישים את התסכול הזה שפשוט הוא לא מצליח להבין להכיל ולהעריך את הדברים ....

אני מסכימה לגמרי בחלקי לעבודה (מה שאני אכן באמת עושה ויעשה) אבל זה עדין לא נותן תשובה מה יכול לעויל לו להסתכלות...

 

המציאות שאת מתארת מזכירה לי להפליא אותנו

ההבדל העיקרי שאנחנו נשואים יותר שנים מכם...

 

אני חייבת להסכים שזו התמודדות אישית וזוגית מורכבת...

אני עדיין בעיצומה...

 

דבר ראשון, הזכרת בדבריך שהוא בעל מידות. דעי לך שתכונה זו זה המעלה הגדולה ביותר שאני יכולה לדמיין באדם בכלל, ובבן זוג בפרט. אשרייך שזכית!

 

מהנסיון הדל שני, עצם החיים המשותפי, וההתעניינות הפשוטה במה שעבר עליך היום, תחשוף אותו לאט לאט לעולמך, והוא ילמד להכיר להעריך... אבל זה לוקח זמן... תאמיני בזה, שתפי אותו, גם בדברים שאת מרגישה שהוא לא מבין כלל...

בנוסף, תחפשי  תכונות שבך, שניתנות להערכה מתוך עולם המושגים שלו. תמצאי תחומי עניין משותפים (בעיני, לימוד משותף יכול מאוד לעזור...). כך תרגישי שיש חלק בך שהוא מכיר, ואולי אפילו יותר ממך...

 

עם הזמן יגדל המשותף על המפריד... וגם התחומים בהם אין לו "נגיעה" יהפכו לנותני טעם...

 

מקווה שכיוונתי לכוונתך, ושעזרתי במשהו

מאישתו של אדם המגדיר עצמו כ"בור ועם הארץ בענייני העולם הזה"

 

 

גם אני נשואה לבעל שלא הבין בענייני העוה"ז, לא יודעת עד כמה זה קיצוני אצלו..

כשאני ניגשת לעניין מתוך הערכה עצומה למי שהוא, בלי קשר לחוסר ההבנה הזה, ולפעמים דווקא עם קשר, אני יכולה בפשטות רבה להסביר לו את המקום שלי, וב"ה, הוא מבין... אין סיבה שלא יבין.

אני ממש לא רואה בזה חיסרון, ואולי לכן זה נעשה בפשטות מצד שניינו ומרצון להכיר ולהכיל יותר.

גם אני מרגישה שיש המון בעולם שלו שלא הכרתי, ולאט לאט למדתי דרכו... זה לא תמיד עולם שמעניין אותי בכלל, אבל מה שחשוב לחיים של בעלי - מעניין גם אותי, כי אני רוצה להבין אותו יותר, את מה שעובר עליו.

 

אני מתכוונת להסברים ממש ממש פשוטים...

תדע, זה שאני ככה ב... זה ממש לא רגיל, עבדתי על זה המון... כשזה נאמר מתוך רצון פשוט שהבעל יכיר אותי ויעריך אותי, שזה מעולה, זה מתקבל ככה.

החל מתכונות, כלה באיך להחמיא לי בדיוק, ועוד המון דוגמאות...

 

כל זה - רק אחרי הערכה הדדית וקבלה הדדית של השוני.

 

בהצלחה!

 

ובלי לחץ!

צריך לנסות להעריך אחד את השני במה שיש;

 

יש הרבה נקודות מגע.

 

לא חייב שבכל הדברים זה ישיק.

 

לא בהיר אם זה בגלל "עולם מצומצם" - זה בגלל חשיבה שונה.

 

להעריך, להסתכל באהבה על התום, וכו', על התכונה המיוחדת זה של זה.

 

נניח, אחד מבני הזוג פיזיקאי - והשני סופר..  האם בשביל הקשר חייב שהסופר יבין דרך חשיבה מדעית? לא דווקא.

 

אם תהיה הבחנה בתכונת האופי המיוחדת שתורם לכל אחד עיסוקו, אז החיבור יהיה דרך אהבת האופי.

 

ואפשר למצוא הרבה נושאי שיחה. להתחבר דרך הטוב.

 

לא מכיר. מתרשם שצריך פה הרבה ענוות-אמת, הוקרת אמת, שמתוכם גם אהבת אמת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מחינוך (הוא קיבל חינוך "חרדי"  ד' אמות של הלכה, היא קיבלה חינוך לרכישת תארים) או מאי הכרת הטוב

והמועיל  של תחומי ההתמחות שלך.

 

אם זה מתחיל מחינוך, זה מושרש ועמוק, צריך לגשת מהמקום התורני, שיחה עם רבותיו שיציגו לפניו את  החשיבות

של עולם החולין, שכמובן אינו משתווה ואינו אפילו בסקאלה של  העולם התורני ויחד עם זאת יש לו מקום והוא אף מסייע

לעולם התורה.

 

אם זה מתחיל מאי הכרת התחומים בהם את עוסקת, צריך לחשוף אותו אליהם. לצורך זה קבלו החלטה,

שבתחילה היא טכנית  ואח"כ תהפוך לדרך חיים, אחת לזמן קבוע ולחילופין, למדו אחד את השני,  חשפו את החשוב

ואת המעניין לכם בתחומי עיסוקיכם, בתקווה שזה יוביל להערכה הדדית.

הגיע הזמן שתתעוררו - אתם נשואים!

במובן מסוים גם בינינו יש שוני דומה, למרות שלא ממש מה שאת מתארת.

מה שאני יכולה להוסיף על מה שנאמר פה:

א. סבלנות. הרבה הרבה סבלנות. לא לצפות שתוך שנה שנתיים הוא יתעניין בכל מה שאת עוסקת ויחשוב כמוך וגם הפוך- אין מה לצפות שאת תהיי בקיאה בעולם שלו ובתפיסת המציאות שלו. עם הזמן, אם לא תלחצי עליו אולי הוא יתענין ויעריך יותר את מה שאת בתחום שלך.

 

ב. ענווה- ממה שתיארת עולה תמונה ראיית המציאות מצידך בצורה מאוד מסוימת. אבל מי בכלל אמר שזו התפיסה הנכונה? אולי התפיסה שלו היא האמיתית יותר, גם אם היא לא מתיישבת עם מה שאת מכירה כ"כ טוב? ואולי שתי התפיסות שלכם לא לגמרי נכונות, וזו בדיוק העבודה שלכם- לאזן אחד את השני וללמוד את האמת אחת מהשני (ולהפך כמובן).  אני זוכרת לא פעם ולא פעמיים שהייתי בטוחה שהמהלך שבעלי עושה פשוט לא ילך, כי לפי הקריטריונים שלי זה לא היה בכללים בכלל...והלך לו נהדר, פי שמונה יותר ממה שאי פעם דמיינתי. ככה זה, אנשים שונים רואים מציאות שונה ומתנהלים בה בצורה שונה.

 

ג. קבלה- פשוט ללמוד לקבל שהוא שונה. ולהנות מזה שהוא שונה, ולראות את הטוב לא רק בדברים שטובים אצלו שמתחברים אלייך, אלא גם לראות שהשוני הוא טוב לך וטוב לכם. השוני הזה הוא בדיוק המקום שבו מתחילה העבודה הזוגית שלכם. הנקודה הזו היא בדיוק המפתח לעבודת המידות, להקשבה, ללמידה, לגילוי לב- במילים אחרות- לקשר.

כי בעיקרון צימרים יותר פרטיים ויותר רומנטיים..

אם את מחפשת מלון, אז אני ממליצה ממש על רימונים נווה אטי"ב.

אפשר גם "להריח" לפי הניסוח הלא-מקובל של השאלה,

 

וגם לפי ההודעה השניה והיחידה של כותבת זו...

 

[וגם לפי ה"שם" בדוא"ל שלה..]

אבל בהחלט חשוד.

ולפותחת השרשור, אין לי מושג.

 חבל שאי אפשר לשאול היום שאלה פשוטה בלי שחושדים בך. באמת סליחה שהניסוח או  כתובת המייל שלי לא נראים לך!
תודה לרחלקה על ההצעה (אני מעדיפה מלון על כל הנוחות שבו). אמשיך לברר באתר אחר.
 

 

לצערנו, לא מעט מנסים פה חוכמות כאלה, והופכים את הרצון הטוב של האנשים לעזור - לכלי זול ל"עסקיהם" המפוקפקים.

 

אכן, נזהרתי וכתבתי "דומני" -

 

אך כששתי ההודעות היחידות שניק מסוים כותב, הן אחת המלצה שלו על משהו מסוים ספציפי, והשניה שאלה שיש בה מרכיבים מסויימים שאינם "מצויים" כאן בד"כ, סאטיסטית, אז אכן זה מעורר חשד לפחות. וכבר היו כאן הרבה מקרים שזה בדיוק היה הסיפור.

 

והדוא"ל (באנגלית) "בּוּבָּה", הוא אכן כינוי קלאסי לכותבים שמטרותיהם כאלה.

 

אז אם באמת השאלה היא "פשוט" ונשאלה בתום-לב, אני ממש מתנצל מעומק הלב.

 

האם אני משוכנע כעת שזה כך? לצערי, לא במאה אחוז (בהיות שאף אחד כאן לא מכיר את הכותבת, שהרי זו הודעתה השניה בלבד, אז אין בכך "העלבה").

 

ואכן, זה אחד הנזקים ש"מעלי הפרסומות" למיניהם גורמים..

 

לאידך - אם לא "ניירט" - ולו בצורה מעודנת - מעלי פרסומות למיניהם, לא יהיה כאן פורום. אנשים ימאסו להיכנס לכתיבה שאין אתה יודע אם היא עוזרת למישהו כפשוטה, או  לכיסו בצורה מעוותת ובדרכי רמיה.

 

אני לא פונה בזה ל"מפרסמים", כי להם זה לע יעזור. הם הרי חושבים כנראה שזו בדיוק ה"חוכמה"...