פורום נשואים טריים (עמוד 533)

מהדרין-בית יוסף.

צמוד לתחנת אוטובוס ורכבת...

אבל יש אחלה מסעדה בשינקין (פינת אבו נפחא), בהכשר הרב לנדא.

http://www.elgaucho.co.il/?p=64

בצהרים יש עסקיות ויש לפעמים אכול כפי יכלתך שווה ביותר

ממליצה בחום זה מסעדת חלומותי שאנחנו שומרים ליום נישואין וכאלה 

גם אנחנו שומרים את המסעדה הזאת לאירועים מיוחדים- יומולדת של בעלי וכאלה..

חשבתי שיצטרפו אלף!!!

אין על אל גאוצו

אתמול בעלי ואני התחלנו לתכנן את היומולדת שלי 

והחלטנו שהפעם לא נלך לאל גאוצו חלומותי בגלל המחיר והמרחק (אנחנו מאזור י-ם)

לא ידעתי שיש אלגאוצו בירושלים

בס"ד

 

בני ברק, פתח תקווה, רעננה... כפר סבא..

באיזורים האלה. מישהו מכיר?

יש בבני ברק עצמה בסוף רבי עקיבא קרוב לזבוטינסקי

מסעדה סינית שם עקיבא פקין

ההכשר הוא לנדאו המחירים סבירים האוכל חביב מאוד

 

 

העוף שקדים עם אורז המנה הכי טעימה! בדוק!

איך עושים את זה?

והאם זה דורש משכנתא? 

בתקציב איזה?

זה משחק חמוד ,  אבל אני לא יודעת אם מתאים לך.

 

כל אחד מקבל דף ועט, שמים על השולחן שקיות אוכל שבפנים יש תבלינים מכל הסוגים ואבקות למיניהם שמכינת התוכנית בלבד מכניסה- (מלח, סוכר, פלפל שחור,לבן, קמח, סודה לשתיה, כורכום, כמון, קינמון וכו...)  יש לפחות 15 מוצרים שיש בכל בית, על כל שקית יש מספר, השקיות עוברות בין המשתתפות וכל אחת כותבת לעצמה איזה מספר=איזה תבלין, בלי לגלות כמובן.

מי שניחשה הכי הרבה מקבלת משהו נחמד (דיסק יפה, ספר, כלי, שעון וכו...) אפשר גם לא לקבל כלום! מחיאות כפיים זה גם נחמד לפעמים!

משתדלים לנהל נכון את האוכל שנקנה, ומדי פעם גם לתת למקרר להתרוקן עד רעב. "מבחו הפח" הוא אכן המדד האוליטימטיבי עבור ניהול התקציב לאוכל.

בטח שלא בשר או דגים
ועדיף בתוך 3 ימים

מה שלא נראה לך ייאכל- תקפיאי.

לאכול משהו שיש על חלקו קצת עובש זה ממש מסוכן.

לגבי ירקות זה שונה- אם הם נראים "עייפים" אפשר להשתמש בבישוח ואפיה אם הם לא רקובים
ומוצרי חלב- עדיף לפני שפג תוקף אבל זה טוב גם אחרי בדרך כלל, בעיקר לבישול ואפיה. רק לא להגזים..

אני אחראית על מה שיש במקרר , משתדלת שלא יהיה הרבה זמן במקרר,

ואם יש לי חשש על משהו שמתקלקל לו אז בעלי טועם, אם זה טעים לו אז הוא אוכל.(אני בד"כ לא)

 

גדלנו ככה - יש לנו קיבה מברזל.

 

וב"ה בקושי יוצא לנו לזרוק אוכל.

בד"כ לא מקפידים על מספר ימים מדוייק כהמלצות,
אבל אם זה נהיה גבולי- בעלי מריח/טועם ומחליט אם זה אכיל,

אני לפעמים אוכלת גם ולפעמים הוא פשוט דואג לזה...

אין אוכל שנתקע ככה הרבה זמן במקרר

אן שמכינים בסיר קטן- והאוכל נגמר

או שמכינים בסיר גדול- ומייד מקפיאים מנות 

 

לומדים לבשל בכמויות תואמות למצב האוכלים בבית ואם מבשלים בכמויות גדולות זה בכוונה תחילה להקפיא במנות.

 

קורה שאני זורקת ירקות שנשכחו במקרר והם חסרי תקנה אבל ב"ה למדתי להתנהל נכון ונדיר שנזרוק אוכל לפח.

 

 

קדימה במדף

 

http://xkcd.com/1109/

בעיקרון המקרר שלנו ממש ממש ממש טוב, אז אני לא הולכת לפי הכללים היבשים..

לרוב אני מריחה ואם זה סבבה אז אוכלת.

ולגבי עובש, בחיים אני לא אוכל אוכל עם עובש!! חוץ מגבינה צהובה, שאם יש בה קצת עובש בקצה וכל השאר נראה כרגיל, אז אני מורידה ואוכלת..

כי איך שאני מכירה את עצמי זה לא יאכל יום למחרת אז אין טעם להשאיר לכן משתדלת לעשות בדיוק.

יהיו לך שם תמונות מדהימות ובטח הם יתנו לך רעיונות.

 

כמו למלא מים באמבטיה, לשים קצף ופרחים צפים, וכן נרות סביב האמבטיה עם בקבוק יין ו2 כוסות זכוכית,

 

את כל הבית למלא בנרות , בריצפה צמוד לקירות לשים שורות של נריות על הריצפה, להדליק רק את האור מהומהם צהוב בבית , זר פרחים ענק להעמיד במרכז הסלון על הריצפה,

 

מהדלת של הכניסה לבית לכוון הסלון, או ממהסלון לחדר שינה, לקנות אלבד אדום ולפרוש לכל האורך (כמו שטיח ארוך ואדום שפורסים לאורח כבוד בשדה התעופה, וכו)

 

כלי מיטה בהירים עדיף לבן, לפרוש יפה את השמיכה בצורה פתוחה על 2 המיטות יחד, ובמכרז לעשות לב ענק מפרחים מלאכותים (פטיפורים). לשים הרבה כריות אפילו 5-6 במיטה.

 

לקנות 10 בלוני גז לבנים (עם חוט לבן) ולשים בחדר שינה, כשל החוטים משתלשלים למטה .

 

לשים את הכותונת לילה של החתונה... זה מרגש

 

ואוו יש לי עוד מלא רעיונות... דרך אגב עשינו  את כל זה...

 

http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=4921393

 

http://www.kipa.co.il/community/show.asp?messageid=6314052

 

בהצלחה!!

עד היום בעלי טוען שאני ההוכחה שלו שאי אפשר לדעת מהפגישות הראשונות אם זה 'זה' או לא..

אני ב3 פגישות הראשונות חשבתי ממש שלא נמשיך אבל לא הייתה לי סיבה כ"כ להגיד לא אז המשכנו ורק אחרי זמן (חודש) יותר נפתח לי והרגשתי חיבור..

ובכלל, לקח לי המון זמן להחליט שזה בעלי (ארבעה חודשים עד שהסכמתי..) אבל אני היום יכולה להגיד שזה לא אומר כלום..

כי אני שמחה מאוד בבעלי ופשוט הייתי צריכה ת'זמן הזה לעשות ת'החלטה החשובה הזאת..

ב"הצלחה!

 

היה איזה משהו 'מעניין' בו שרציתי מאוד להכיר מקרוב..

וככל שדיברנו והתקרבנו..התאהבתי בו ממש.

 

אז בהתחלה היה איזשהו משהו, אבל לא ידעתי שיהיה בעלי.

אני יחסית הייתי בטוחה מהר שזה "הוא" 

בעלי קצת התלבט אבל אחר כך החליט ללכת על זה

מאשר עם בחורים אחרים. אבל עדין לקח לי זמן להחליט והרבה התלבטויות, כך שזה לא עזר...

והרגשה או חוסר הרגשה לא אומרת כלום-

יצא לי לשמוע המון סיפורים, חלקם על זוגות שלא היתה להם הרגשה בהתחלה ועכשיו הם חיים באושר, וזוגות שהיתה להם הרגשה על הפגישה הראשונה אבל ההרגשה לא החזיקה מעמד לטווח הרחוק.

 

אל תשווי!!

פשוט תמשיכי לצאת להנות ולבדוק אם הוא עומד בדברים החשובים לך!

בהצלחה..

שונאת את זה שאומרים ש"כשזה זה תדעי שזה זה". מה, לא יכלתם להגיד משפט יותר מעורפל ומלחיץ?!

 

יש אנשים ברי מזל שרואים את בעליהן בפעם הראשונה ויודעים שזה יהיה בעליהן. הם המיעוט!!!

מה שכן, היו לי הרגשות כלפי בעלי שהיו שונות מכל בחור אחר. היה משהו מיוחד בקשר. אחרי הרבה התלבטויות, ועם הרבה שכל, ועוד יותר חששות- קפצתי למים. אני מאושרת מזה! והאמת- שרק אחרי החתונה ידעתי שזה זה.

 

שיהיה המון בהצלחה!

לק"י

ומוסיפה- שגם אם כבר בהתחלה מרגישים שזה-זה עדיין לא הייתי מסתמכת על הרגש הזה, אלא ממשיכה להפגש ולבדוק.
מקסימום במבט לאחור- תוכלי להגיד שמההתחלה ידעת שזה הוא

אבל מיד כשראיתי אותו הוא מצא חן בעיני מאד.

הוא נראה לי יפה, חביב, חכם, מאיר פנים, גברי.

לכן הסכמתי לפגוש אותו שוב ואחרי כמה שבועות כבר הייתי מאוהבת מעל האזניים והיה ברור לי שאם הוא לא יהיה בעלי אני אהיה מאד אומללה.

למזלי הוא מאד רצה והכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.

המשכתי לפגישה שניה רק כדי לוודא, והשאר היסטוריה.....

מסכימה עם מה שאמרו פה שאלו שיודעים מייד זה המיעוט. בהצלחה בתהליך, ושיהיה בקלות!

היו לי פגישות ראשונות מבטיחות יותר..

 

אז כן, היתה פגישה טובה וכיפית. אבל לדעת שזה יהיה בעלי? אחרי חודשיים אולי העזתי לחשוב עליו בתור כזה..

ולהחליט סופית לקח לי עוד חודש..

חברה מהכיתה שחזרה מפגישה והבטיחה שאת הגועל נפש הזה היא לא רוצה לראות יותר בחיים

למחרת בבוקר כששמעה שהבחור מעונין להמשיך וחשבה שוב אמרה אולי לא נורא

נצא לעוד פגישה ונראה מה יהיה 

יצאה לעוד פגישה אמרה בסדר סביר לא טרגדיה

יצאה לעוד פגישה והחליטה שיש בו משהו

ועוד פגישה ודווקא מצא חן בעיניה ועוד פגישה 

ו.. התארסו. ועד היום כולנו צוחקים עליה

ואנחנו למדנו להיות בשקט עד שסופית החלטנו שלא 

 

 

במחשבה לאחור, נראה לי שזה היה אהבה ממבט ראשון, רק מרוה ששמנו את הרגש בצד בשביל לבדוק בשכל, לא ראינו את זה...

גם עם חומץ עוד רעיונות?

צריך ממש להקפיד על ההוראות , ריסוס, השהיה וכו' מה שכתוב שם כדי שלא תצטרכי להשתמש בו יותר מדי פעמים וגם אל תשכחי לאוורר  הוא קטלני משהו...

ניסיתי עם לימון ולא עזר, ובסוף ירד בקלות עם סיליט (חומר מסיר אבנית וחלודה)

לא מצאתי עד כה משהו שמוריד חלודה

איפה קונים?

פשוט יש כאלה שאם לא יענו להם אז הם יעלבו (במקרה שלי-אמא שלי)

אז בבקשה גם אם אתם חושבים שלא תעלבו-אנחנו לא יודעים שאתם לא תעלבו, וזה מטריד

לא ברור לי הקטע הזה..

לא מתאים - לא עונים.

 

מה שכן הזוי זה אנשים שדופקים על הדלת בשעות כאלה 

או מכבים את הטלפון. אם זה מקרה דחוף היו כבר מצליחים להשיג אותנו...

כשאנשים לוקחים פרוייקטים חוץ מעבודה שכירה אין באמת זמן אחר.

 

לפעמים זה בגלל אתגר, לפעמים זה בגלל שהכמה שקלים האלה נחוצים.

 

 

ולא צריך להפוך כל טלפון בשעות מאוחרות למי יודע מה. יש כאלה שהשעות הכי פוריות שלהם הם שעות הלילה המאוחרות ואז מנסים לקדם תהליכים בשעות האלה.

 

אנשים כבר יודעים שאני לא זמינה בשעה שבעלי מגיע הביתה. לרוב אני לא עונה לטלפון או עונה ואומרת שלא מתאים עכשו ולא משנה מי זה.
בעלי הוא לפני כולם גם לפני עבודה.

שברגע שאני יוצא מהעבודה פשוט אין מענה.

כאילו בלעה אותי האדמה ואני ישוב לחיים רק בבוקר שלמחרת.

 

נקודה סוף.

 

 

ואני ביחסים מעולים איתו, אגב.

בגלל בעייה חמורה באחד השרתים שלו, איתם עבדתי.

 

בשניה הראשונה הוא היה בהלם ואחר כך אמר בתסכול "זה המקצוע, זה מה יש".

 

 

 

אתה לא עובד במקצוע הזה שמצפה לזמינות 24/7 של ציוד.

 

 

אתה בהחלט יכול לדרוש תעריף אחר,

מה שיגרום לו לחשוב 3 פעמים לפני כל שיחה כזאת.

 

וגם אז תמיד תוכל לא לענות ולומר שישנת.

[רק שבמקרה שלך יתכן והבוס קורא כאן ]

בכל מקרה משה- יש גבול. "עבדיי הם, ולא עבדים לעבדים".

תמיד אפשר לומר שתחזור אילו עוד 2 דקות כי אתה לא יכול לענות כרגע.

 

לגמור את המשפט שהחצי אמרה או לבקש סליחה מהחצי ואז להתקשר שוב.

 

שאתה מראה לולם מהי סדר העדיפיות לך כולם מקבלים את זה אחרת

לפעמים זה לא אפשרי. למה? ככה.
אולי צריכים לקבל הודעה חשובה, אולי מישהו חו לא מרגיש טוב וכדומה.
להתקשר לבנאדם בלי לחשוב פעמיים בתירוץ שאם זה מפריע לו שישתיק/יכבה את הטלפון זה לא נכון!!! ממש לא!!!

ולא רק בדברים של העבודה...

לי פעם היה בוס ששהיה מתקשר תמיד. בכל יום ובכל שעה

והייתי בתפקיד בכיר אז לא יכלתי לומר כלום חוץ מלהתרגז שיעלה משכורת בהתאם

במקרה חרום יכלו להתקשר גם ב 12 בלילה או רבע שעה לפני שבת או 2 דקות אחרי הדלקת נר חנוכה.

ואם ממש לא יכלתי לענות- לא עניתי

 

למה? ככה! אני סטודנט, אף אחד לא מחפש אותי דחוף ובכל זאת ככה בא לי.

אבל-אם לא בא לי לענות אני פשוט לא עונה! גם אם אצל מישהו הפלאפון צריך להיות זמין לא אומר שחייב לענות לכל מי שמתקשר.

 

אנשים שאין להם זמן והגדרה לשעות העבודה שלהם זה ממש בעיה. 

כי זה לא רק שעות העבודה עצמה זה גם לטפל מסביב כש"לא עובדים".

 

אני רואה את זה על בעלי קצת (למרות שהוא ממש משתדל). הוא מגיע מהצבא ביום שישי

אני יודעת שיום שישי ומוצ"ש יהיה גם עם טלפונים בזמן נהיגה (שאמור להיות זמן איכות) ולא תמיד 100% כל הזמן כשהוא נמצא איתי. אבל גם אני ככה כשהוא נמצא.

זה לא רע, פשוט צריך לדעת לאזן את זה. מתי מפנים זמן ומתי אנחנו 100%.

 

 

ואתם שומעים רעשים... של בית ... ברקע- 

סוג הדברים שמרמז שלא ממש שייך השיחה עכשיו, אבל לא ממש מנומס לומר "טוב, כפרה, אשתי קוראת לי אז ביי לך" 

 

מה תעשו? 

האם באמת תגידו "טוב, אני מבינה שזה לא זמן מתאים עכשיו לשוחח, תמסור\י התנצלות לבן\בת זוגך, ערב טוב" 

או שתישארו בשיחה? 

 

 

 

 

** גילוי נאות: 

היה פעם שיחה שבה אני הייתי בצד הזה- ולא סגרתי את השיחה. והיו לי סיבות למה להיות כזו... קרציה 

בהנחה שלא מדובר בכונן מד"א/ הצלה/ טיפול נמרץ או כל תפקיד מציל חיים אחר הכרוך בפיקוח נפש -

אם בן אדם עונה לטלפון בסיטואציות מעין אלו-

סימן שזה לא בדיוק זמן לא נח לו.

 

כשלא נח לי- הטלפון על שקט ואני פשוט לא עונה.

 

אם עניתי- 

נתתי בזה סימן שזה לא מפריע לי.

 

(ועדיין לא הבנתי איך מהעבר השני של הקו מבינים שזה סיטואציה משפחתית.

ואני נשואה כמה וכמה שנים טובות)

או את שומעת קריאה מפוזרת לחלל הבית : "שלום!! הגעתי!! מי נמצא בבית?" 

 

 

 

והייתי מתקשרת לחברות נשואות,

לא שהיו הרבה 

לא הייתי מבינה את המציאות הזו שאת מתארת...

 

היום אני כן.

מהכיוון ההפוך-

אני נשואה כבר כמה שנים, ויש לי חברה רווקה שפשוט מתפדחת להתקשר אלי. היא אמרה לי בעצמה - בכל שעה אפשרית ביום היא חוששת שאולי אני עם הילדים, אולי עם בעלי וכד'. אמרתי לה - אנחנו מספיק חברות כדי שתתקשרי ואני ארגיש בנוח מתי לענות ומתי לא. ועוד יותר טוב - אני עושה את זה במלא הקשרים אחרים שאולי לא מתאים טלפון - לשלוח הודעה האם אפשר להתקשר, ואם לא עכשיו אז מתי. ממליצה!

בד"כ בתחילת השיחה שואלת "אני רוצה לשאול בעניין... אבל קודם תגידי לי אם זה זמן מתאים לך עכשיו, כי לי לא דחוף...

או אם דחוף - אפשר רק שאלה קטנה?

או - מתי נח לך לדבר?

 

אם יודעים לשאול, אנשים גם יודעים לענות. כבר קיבלתי תשובות של - בואי ננסה, עד שבעלי יקרא לי. או בדיוק הבן שלי לא רגוע, אני יחזור אליך... וככה נעים לכולם!

מסוגלים להיות דוגרי ולהגיד עכשיו לא נוח לי אלא אומרים "זה בסדר את יכולה לדבר"....וחבל

ואז בכלל לא מתקרים. ברור. אלא אם כן זה ברמת דחיפות גדולה, וגם אז מבקשים סליחה שמפריעים..

 

אני דיברתי על זמנים אחרים שהמתקשר לא אמור לדעת שזה בעייתי, ואז לא נראה לי שיש מה לעשות חוץ מלשאול באמיתיות.

 

ובמקרה כזה נראה לי שמי שלא יגיד את האמת, אין לי כבר מה לעשות... צר לי...

כשאתה רווק אין בעיה שתשים מולך כל אידאל שאתה רוצה ותתמסר אליו כמה שתרצה.

ברגע שאתה נשוי האידאל הראשי שצריך להיות בראש מעיינך זה הבית שלכם והביחד שלכם.
מותר כמובן שיהיו עוד אידאלים. אבל שלא יבואו על חשבון הבית.

בזוגיות- הסוד הוא בשותפות ובהשקעה היומיומית..

3 שנים מחוץ לבית, במיוחד בשנות הנשואין הראשונות- לדעתי זה עיוות מדרגה ראשונה.
זה לאמלל את עצמך-להיות חצוי בין שני עולמות.
לאמלל את אישתך- גם אם היא בוחרת בזה- זה יסורים!!
לא רוצה לספר כמה דמעות נשפכות על הכרית כל לילה.
וזה לאמלל את הזוגיות שלכם בזמן כ'כ קריטי של בניה.
וזה לאמלל את הילדים - זה גם מקשה מאוד על היכולת להפקד.
וגם אם כן- זה הגיוני שהיא תגדל אותו לבד?
לא מגיע לה שותף?
לא מגיע לילד אבא ?ולא רק בשבת..

איני נגד נשואים לפני צבא. לא חושבת שצריך לדחות..
אבל להתחתן זה לא להמשיך בדיוק לפי התוכניות שלי ואיכשהו לשלב בזה גם אישה וילדים.
נשואים בריאים זה כשברור לך בפנים שזו המטרה העיקרית שלך בחיים. שזו השליחות המרכזית שלך ואין גבוה ממנה.אין.
אין זה אומר שאין שום דבר אחר!
בטח אם מדובר בדבר חשוב וערכי למען עמ"י.
רק שסדר העדיפויות חייב להיות ברור.
זה לא לוותר על הרצונות שלך.
זה למצוא להם ביטוי שלא מסית אותך מהשליחות המרכזית שלך.

למעשה- אם התחתנת לפני צבא- תדאג לעשות הכל כדי שהצבא לא יעלה לך על חשבון הבית.
שרות קצר יותר או תפקיד פחות קרבי- בעיני הם חובה ,הם מסירות נפש אמיתית.

ואין צורך שתגידו לי שזה אפשרי ושהרבה עושים זאת וחיים באושר.
אני יודעת.
ועדיין חושבת שלבחור בכך זה מעוות.

כמובן שכל אחד יעשה כרצונו.

אבל זאת דעתי.

אז את רוצה להגיד שכל הנשים שהבעלים שלהם בקבע הן אומללות?? כל הילדים שההורים שלהם בצבא הם אומללים?? נראה קצת מוזר

 

והוא עכשיו גם חתם קבע (הוא קרבי). יש לנו ילדה ברוך ה'!

בגדול, זה מדהים מדהים! 

כמובן שלא כל אחת מסוגלת, והאם אתה בכלל בנוי לזה.

מה שאני יכולה להעיד על עצמי -

שאני המעריצה של בעלי! ושהוא המעריץ שלי ופשוט גאים במה שאנחנו עושים ותורמים.

 

אני לא אומרת שאין לפעמים קושי, יש..אבל תמיד מוצאים ויודעים להתמודד איתו.

חוץ מזה, 

לא חושבת שזה בעד/נגד. אני לא הייתי אף פעם בעד שבעלי יחזור כל שבועיים/שבוע הביתה (אף אישה לא בעד זה תאמין לי..) ואבל גם לא הייתי נגד..(זה החלום שלו..)

זה משהו שאתה חי אותו ומאמין אותו שהוא קיים כבר..ואני מאושרת בכך!

 

לשאלתך באופן פרטי,

יש לך כבר חברה או אתה שואל בתיאוריה? 

תאמין לי ואני יכולה להבטיח לך, שתמצא את אהבת הנפש שלך, התשובה תהיה לך ברורה כשמש מה לעשות.. 

 

 

יש לי חברות שהבעל בקבע, מגיע פעם בשבוע ושבת הביתה, עם 5-6 ילדים, והן שמחות בכך , ידעו זאת מראש כשנפגשו וידעו על עצמן שהן רוצות. אז הכי חשוב- מודעות עצמית וזוגית.

כתבתי מפורש שאני יודעת שיש הרבה שחיים באושר עם הבחירה הזאת .

זה לא משנה את דעתי.
אתה לא שאלת אם זה אפשרי או לא.
למי שזה מתאים וחשוב זה אפשרי.

איני אומרת לאחרים מה לעשות.
אבל דעתי האישית היא שזה מעוות לתת לאידאל גדול ככל שיהיה לבא על חשבון הבית בצורה כזאת תובענית ולתקופה כזאת ממושכת.

שמחה שיש כאלו שמסתדרים ושמחים בזה.

השאלה היא למה אתה חושב שזו הדרך היחידה לתרום לעמ"י?
באמת אין שום דבר משמעותי אחר שניתן לעשות שקצת יותר מתאים לחיי נישואים?

תחשוב על זה. תנסה להשתחרר מהתפיסה הרווחת שמציגה את הצבא כפסגת התרומה..
אם תתבונן באמת ותראה שזו האופציה הבאמת יחידה מבחינתך..ואשתך תרצה ותשמח ..איני מתערבת חו'ש.

כתבתי מפורש שאני יודעת שיש הרבה שחיים באושר עם הבחירה הזאת .

זה לא משנה את דעתי.
אתה לא שאלת אם זה אפשרי או לא.
למי שזה מתאים וחשוב זה אפשרי.

איני אומרת לאחרים מה לעשות.
אבל דעתי האישית היא שזה מעוות לתת לאידאל גדול ככל שיהיה לבא על חשבון הבית בצורה כזאת תובענית ולתקופה כזאת ממושכת.

שמחה שיש כאלו שמסתדרים ושמחים בזה.

השאלה היא למה אתה חושב שזו הדרך היחידה לתרום לעמ"י?
באמת אין שום דבר משמעותי אחר שניתן לעשות שקצת יותר מתאים לחיי נישואים?

תחשוב על זה. תנסה להשתחרר מהתפיסה הרווחת שמציגה את הצבא כפסגת התרומה..
אם תתבונן באמת ותראה שזו האופציה הבאמת יחידה מבחינתך..ואשתך תרצה ותשמח ..איני מתערבת חו'ש.

ואני אוסיף כבעלת נסיון..

שזו שטות גדולה להגיד שזה מאמלל את התא הזוגי, ופוגם בילדים.

כל עוד תחושת השליחות החזקה עומדת מול העיניים, הילדים מקבלים את השדר, וזה משפיע על כל מערך הבית כולו, מחזקו ואפילו מפרה אותו. טול דוגמא מרועי קליין הי"ד, מעדודי זולדן זהי"ד, מאהרון קרוב להבדיל וכו'.

 

מעניין לראות אם היית אומר שברצונך להיות רופא, או מהנדס שנצרך לעבוד בשעות שאינן שעות

או לנסוע מידי פעם לחו"ל לתקופה של שבוע, שבועיים, גם אז היו בקלות כל כך טוענים שאתה: נוטש את אשתך..

אני סבורה שלא היו עושים כך. ונשאלת השאלה למה?

 

לטעמי זו בושה להגיד שמי שרוצה להתגייס 3 שנים לצבא, כלומר לקיים את המצווה בהידורה הגדול

הוא כזה שלא ראוי להתחתן, בשלב המתאים לו, בדיוק כמו כולם.

 

אישה שלא מתאים לה- יכולה לומר זאת,

אך ההכללה הגסה הזו כלפי כולן פשוט לא הוגנת וגם לא נכונה במבחן התוצאה.

 

ועוד דבר חשוב: גדולי ישראל תמיד הסתכלו על עמ"י ואח"כ על התא האישי שלהם.

כך שהתפיסה הזו שקודם כל אני הכי חשוב ועמ"י לאחר מכן- איני יודעת מנין מקורה..

 

בהצלחה!

רוצה להגיב לכל מה שכתבת..ולא יכולה כרגע. אז אגיב רק לחלק.

ואתחיל מהסוף-

השורש של הדברים הוא
שאת מגדירה בית בתור דבר אישי ופרטי.
ואילו הצבא- הוא עשיה למען הכלל.

איני אומרת
דבר על הצבא.זו תרומה חשובה.

אבל בניית בית,השקעה בזוגיות ובילדים- זה לא פחות
חשוב. ולטעמי אף יותר. זה הקיום של עמ'י,זה הכלי
להשראת שכינה.

איני נוהגת להתבטא
כך אבל מה שכתבת על גדולי ישראל שכביכל שמו את עיקר החשיבות בעשיה בחוץ ופחות בבית שלהם-
זה טעות איומה.
זו לא דרך תורה.
תראי את האבות שלנו- כמה גדולים,כמה עשו למעננו- ואיפה עיקר ההתרחשות?
בבית!

לא שאין צורך או חשיבות לעשיה בחוץ.
אבל- כשזה מגיע מתוך השקעה קודם כל בבית.

וכל הצדיקים לאורך כל הדורות- זה מה שהחזיק את העשיה בחוץ.
ואסור שזה יגרום לציור כזה כאילו העשיה בבית היא פחות חשובה.
מהכח של הבית- אפשר הכל.
ובלעדיו- העיקר חסר מן הספר.

ודוקא צדיקים הם אלו שמלמדים אותנו את זה.

לא צריך ללכת רחוק- תקראי
סיפורים על הרב אליהו,הרב אריה לוין..

איני אומרת לדחות חתונה. וגם לא לותר על הצבא.
אבל לבחור להתגייס ל3 שנים או יותר- איני רואה בזה מעלה.

וזה גם ההבדל בעיני בין לעבוד בעבודה תובענית עד שעות מאוחרות ולטוס לשבועים-
יש הבדל גדול אם מתראים כל יום אפילו מעט. או אחת לתקופה אפילו לא מתראים שבועים.
למרות שבאופן איתי לא היתי מסכימה גם לזה. וב'ה גם בעלי לא.

ושוב- לא אמרתי שזה לא אפשרי לחיות כך.
לא אמרתי שאין משפחות מאושרות.
ובטח שמה שמניע ועוזר להתמודד עם הקושי זו תודעת השליחות. וטוב שכך!

שכל אחד יבחר מה שטוב לו.
זכותי להגיד את דעתי שאיני רואה בבחירה כזאת מעלה גדולה.

אלא לתפיסות ולדעות שאני שומעת סביבי.

 

ב. בוודאי שזכותך להגיד את דעתך, לא טענתי אחרת..

אבל- העניין הוא לא עצם הגיוס ל3 שנים, אלא עצם הגיוס כשלעצמו..

כי נשמע שברגע שאנשים שומעים שאדם מתגייס והוא נמצא במסגרת של נישואים- אז הוא עושה עוול, ו"נוטש" את אשתו.

לכן כתבתי- דעתי היא שגיוס לצה"ל זו מצווה גדולה, ולא היא זו שאמורה למנוע מאדם מסוים להקים בית, ולקיים דברים בסיסיים ביותר, כמו כל אדם אחר.

המעלה הגדולה היא בהסתכלות שלנו: עלינו לומר לאותו אדם יישר כח שהוא רוצה לקיים את המצווה בהידורה, ועל כן הוא לא צריך לשנות מאורח חייו ולהיות שונה מהשאר.

 

ג. איני מסכימה איתך לגבי אבותינו: למשל שרה גיירה את הנשים, אברהם גייר את הגברים אלו דברים של עשייה כלפי חוץ

וחבל שרואים בזה כשמשהו שפוגם בפנים הבית

 

א.סבבה..לא לקחתי אישית.רק עניתי.

ב. אני מסכימה איתך -לא אמרתי שצריך
לותר על אף אחד. לא על צבא ולא על חתונה.לא דיברתי על מי שעושה שנה+.
רק מה- לא רואה מעלה בלהדר
כ'כ הרבה במשהו
שבא על חשבון הבית.

וגם נקודה חשובה-
אם מדובר על זוג שזה אכן הרצון המשותף של שניהם והם בוחרים בכך על כל המשתמע-זכותם ושיבורכו.באמת.

רק שפה מדובר על בחור רווק שרק שואל באופן תאורטי ..הוא לא בתוך קשר כרגע. ולא יודע עם מי ומתי יתחתן.
אז זה שונה בעיני.
להחליט מראש ולבד להתגייס ל3 שנים זה בעיה.
מותר להביע את הרצון.לדבר על זה בפגישות .אבל את ההחלטה מקבלים יחד ולא באים איתה מראש כתנאי.
יכולה להיות משהי מאוד אידאליסטית ורוצה לתת מלא לעמ'י ,אבל לא לרצות שבעלה יתגייס ל3 שנים..אם מצד מסוגלות פיזית ונפשית או מסיבות אחרות..

ג. לא זלזלתי בעשיה בחוץ.
אבל כשהיא כ'כ משתלטת על המציאות בבית, לא צריך להתמסר אליה בעינים עצומות אלא לבחון יחד טוב טוב אם ואיך לעשות.

העשיה של אבותינו לא סתרה את התא המשפחתי.וזה ההבדל.

החודשים המעטים שהיו  לי את זה היו נוראים

לרוב צריך סיבה ממש טובה.

וטוב לא להתגייס בשנת הנישואין הראשונה.

כדאי לשבת ולחשוב טוב
הרבה זוגות מתחילים צבא קרבי ולא עומדים בזה
זה קושי ענק ענק על האישה
לעשות תיאום ציפיות לפני מתי האבא ישן מתי האבא עם הילד...
אחרת זה יגרום להרבה מתח.

אנחנו הסתדרנו ככה שנה ו4 עם ילדה והיריון ואז עוד ילד ועבר בשלום. אבל זה כי היינו יותר נכון הייתי מוכנה נפשית לקושי.

חשוב גם לתת לאישה להחליט כי עיקר הנטל עליה.

אבל ברור שזה אפשרי. הצבא עומד על אנשי קבע עם משפחות וזה תרומה ענקית ומרוממת.
להפיל נישואין זה יכול להפיל כמו כל אתגר שעוברים ולא מתמודדים איתו נכון...
אותנו זה רק חיזק.

דבר ראשון תודה לכולם זה קצת פותח את הראש לשמוע דעות של 'סתם' אנשים.. לגבי ה-3 שנים בצבא: חקרתי הרבה את הנושא הזה של ההסדר וזה בעייתי מכל הבחינות (מתאים לאנשים מאוד ספציפיים) כי שנה וחצי בישיבה זה לא מספיק כי עד שאתה מתחיל להכנס לזה זה כבר צריך להתגייס..

ובצבא הכיוון שלי הוא לא גדודים אלא משו קצת מעבר (אפילו יחטיי"ות שלא צריך לחתום ל4 שנים..) וביחידות כאלה יש שנה ו4/5/6/ של מסלול שאתה רק לומד להיות חייל ובפועל נשאר בערך שנה וחצי מבצעית אז אין כ"כ מה לקצץ פה..

אבל זה סיבה מספיק טובה לדחות חתונה לגיל 22?? אם למשל גרים ליד ההורים שלה (כמובן שצריך לברר איתה ואיתם אבל בגדול..) או כל מני דברים כאלה, זה עדיין גובל בגבול הבלתי אפשרי? כי מהתשובות פה של אנשים נראה שלא כ"כ מתלהבים מהרעיון..

ושוב תודה רבה לכולם

אין לי נסיון בזה, וכתבו הרבה לפני. רק עניין אחד - גם אם אתה מכיר מישהי, שאיתך באידיאל, מסכימה לזה מראש וכו' וכו', 

צריך לדעת שמה שחושבים שיודעים על חיי נישואין לפני החתונה, לא מה שיודעים אחרי. גם אם הבחורה תסכים לפני, לא בטוח שכך יהיה אחרי, כי היא עוד לא מכירה את עצמה שאשה נשואה על כל מה שזה אומר מכל הבחינות.

כך שגם אם הולכים על זה צריך לדעת מראש שאם הבית חשוב לך,

הוא במקום הראשון. וכל השאר בא  אחריו, להיות כל הזמן בבדיקה, כדי לא להצטער מאוחר יותר...

ו...בהצלחה!

אני לא רב ואין לי מושג מה ההלכה בעניין, אך נראה בעיניי שלהתחתן מלכתחילה לפני הצבא זה לא הגיוני.

כאתה הולך להיות חייל אתה צריך להיות בראש נקי בלי כל רגע לחשוב על המש' שהשארת בבית.

אם כבר הכרת מישהי לא הייתי אומרת לחכות, אבל לתכנן מלכתחילה להיות נשוי בצבא זה מקשה על החיים של שני בני הזוג

וזה חבל ומיותר. יש אנשים שחיים כך רוב החיים, זה מסירות נפש, אבל לא מתאים לכל אחד.

אפשר לחכות עוד כמה שנים, בינתיים להתבגר קצת, לדעת מה אתה רוצה מעצמך, לתת את המירב בשירות ואז להפגש ולהתחתן העז"ה.

 

זה ממש לא גיל מבוגר או מאוחר.

ומראש לתכנן צבא ל3 שנים אחרי החתונה, זה ממש לא חכם.

זה ממבט שלא מבין ולא יודע מה ז חיי נישואין.

אל תצא עם בחורות עכשיו אם זאת כוונתך.

תתגייס, תעשה 3 שנים ותתחיל להכיר אחכ

זה אפשרי!!
תלוי כמה אתם רוצים בזה

נכון שלאחרים שלא רצו את זה ולא חוו את זה, זה נראה קושי מטורף
אבל לנו זה היה מעולה ומדהים.
חיזק ותרם מלא לאישיות האישית ולזוגיות.

והיה מאתגר אבל הייתי עושה את זה שוב.

כן כדאי לעבור לגור ליד ההורים.

בעיני לא כדאי לדחות את החתונה כי ממה שאני מבינה אתם כבר יוצאים.

וגם חשוב להיות פתוחים לכל האופציות
גם לזה שתתגייס ואחרי חצי שנה תרד לגובניק כי קשה לאישה.

בעלי עשה 3 שנים

כמעט שנה לפני שהתחתנו

ושנתיים וקצת אחרי

 

אם אין לך מישהי בראש כרגע, תתגייס ואז תגלה שאין לך זמן בכלל לחשוב על להתחתן לפני שתסיים צבא, אתה תגיע הבייתה בסופי שבוע ותרצה לישון, ולא לקום לילדים בלילה או להתייחס לאשתך [החמודה] שחיכתה כל השבוע רק כדי להיות איתך..

 

אם יש לך חברה כבר

אתה צריך לדעת

שיכול להיות שזה לא יתאים לה, גם אם היא תסכים לזה מראש. 

בעלי היה בקרבי עד חודש לפני שילדתי את הבכור, הוא סיים מסלול ועוד קצת, כדי להישאר במילואים עם הצוות שלו, ואז עבר לג'וב. וגם ככה זה היה קשה כי המערכת הצבאית לא שמה בראש מעייניה את בת הזוג של החייל ולא ששה לשחרר אותו לישון בבית בד"כ..

הוא אומר שהכי קשה זה לדעת שלאשתך קשה, כי הזמן בצבא עובר מהר, אבל כשאתה חושב עליה בוכה ובודדה בלעדיך הלב שלך נקרע.. וזה מה שגרם לו לעבור מהקרבי.. למרות שייעדו אותו לקצונה ולמרות שכל כך מתאים לו לפקד ולמרות שהיה לו כיף עם החברים בצוות...

 

גיל 22 זה אחלה גיל להתחתן בו.. אני לא מבינה למה זה נראה לך מבוגר כל כך?

חוצמיזה, לדעתי, הצבא מבגר מאוד את הגברים [אולי בגלל שבירת האגו בטירונות?... לא יודעת..] 

בקיצור.. עדיף להתחתן אחרי...

זה אפשרי. יש בנות שזה אפילו נוח להן (לא לי...!!)

זה מאוד תלוי באישה- ביכולות שלה, באמונה שלה ובמה שהיא מוכנה להקריב- כי אחרי הכל זה לא תמיד פשוט...

 

אשריך שאתה מברר וחושב מראש ולוקח אחריות על חייך כי החלטה כזו לחיי נישואין היא לא פשוטה...

בהצלחה!

כמי שהייתה נשואה לחייל בקרבי כשנתיים- לרגע לא חשבתי שזה יהיה כ"כ קשה! בכיתי המון והצטערתי על זה שלא דחיתי את החתונה. הרגשתי שהנה אני בונה לי בית וזה התפוצץ לי בפנים. אמנם יכול להיות שהמצב אצלה הבחורה יהיה שונה מאצלי- לי לא הייתה תמיכה משפחתית והייתי ממש לבד. בעקבות זה בעלי שינה תפקידים ולא המשיך לקצונה [ואף מעבר לזה] כמו שתיכנן מראש. אם אין מישהי באופק לא כדאי להכנס לזה. אם קיימת מישהי זה נושא אחר...

עד היום אני מרגישה שחסרה לי החוויה של השמחה בשנה הראשונה של הנישואים.

אני הייתי מחכה כמה שרק אפשר. אבל כמו שראית בשרשור יש כאלה שזה בסדר להן...החוויה שלי הייתה קשה..

אם כבר פגשת בחורה, וכבר החלטתם להתחתן- זה דבר אחד. 

במקרה כזה באמת לא חכם לחכות עד אחרי הצבא.

 

אם אתה עודך רווק שלא התחיל לצאת אפילו- אז קח ת'זמן.

גיל 22 זה אחלה גיל להתחתן בו.

אני התחתנתי בת 23 ולא מרגישה שהפסדתי כלום. רק הרווחתי עוד שנים של עשיה נטו לעמ"י.

יש לך עוד 98 שנים להיות נשוי, כל החיים עוד לפניך, אז למה להכניס ראש בריא למיטה חולה???????

 

נכון שיש נשים שמתמודדות עם זה- כי הן נכנסו לזה וזה מה יש.

וזה גם מאד שונה בין סדיר לקבע- מי שהוא בקבע לא ידחה עכשיו חתונה עד שיסיים, כי הוא גם לא יודע באיזה גיל יסיים..

אבל מי שסדיר, וכולה צריך לחכות עד 22 (מכירה לא מעט שמחכים לגיל הזה בלי קשר לצבא..) למה להכנס למקום כזה?

זוגיות כזו זה סיכון. זה לקחת הימור. אז נכון שיש זוגות שזה עשה להם טוב- אבל זה גם יכול להרוס. ומאד.

 

ולעולם חסדו יקרה-

1. לא דומה בעל שמגיע פעם בשבועיים לשבת לבעל שמגיע מאוחר בערב. ואפילו לא לבעל שנוסע פעם ב.. לשבוע שבועיים. אני מכירה מישהי שהיתה נשואה למישהו שרוב העסקים שלו היו בחו"ל והוא היה יותר שם מאשר בארץ- ושמעתי לא אחת שכינו אותה "אלמנה חיה". אני לא הייתי מסכימה לחיות במצב כזה. בעיני בשביל כסף זה גרוע יותר מאשר בשביל צבא או אידאל אחר.

 

2. וזה ויכוח קצת אחר- לדעתי שיעור ב' זה לא "השלב המתאים כמו כולם". שיעור ב' (גיל 19) זה שלב מוקדם לרוב הבנים. וגם אם יש חלק שכן מוכנים להנשא בשלב הזה- זה ממש לא "כולם". 

 

אני מסתכלת על הדברים ככה- 

אם הוא יתחתן 3 שנים מאוחר יותר, מה הוא מסכן? מה הוא מפסיד? בעיני- כלום. 3 שנות נישואים מתוך עשרות בעז"ה.

אם הוא יתחתן בצבא מה הוא מסכן? מה הוא מפסיד?- הוא מסכן את כל העשרות שנות נישואים שיבואו אח"כ. הוא מסכן את הזוגיות שלו. הוא מסכן את הילדים שלו. אז נכון שזה לא בטוח בכלל שזה ייפגע, אבל למה לסכן דבר כ"כ יקר?? 

מחיר מול תמורה- עדיף לחכות.

אולי נתחיל מזגן

זה לא חום אמיתי וזה מייבש לגמרי.

בנוסף- החום שלו הוא בעיקר למעלה, כלומר- התיישבתי לשחק עם הילדה על השטיח והרגשתי שלמטה, בגובה הילדים ממש קר.

חום של רדיאטור או תנור נפט/גז זה חום שבאמת מחמם. הבעיה שהוא מחמם גם את הכיס, אבל לפעמים אין מה לעשות.

 

אם גרים במקום שיש בו הפסקות חשמל אז חייבים עוד אמצעי חימום שלא תלוי בחשמל.

אבל זה השקעה ראשונית גדולה וזה לא נייד בהעברות דירה

אז מי שיש לו, בבקשה להתחשב ולא להפעיל בימים עם שמש.

הריח שמתפשט בשכונה וערימות העצים שנערמות בחוץ-
ממש משדרגים את איכות החיים השכונתית... (מניסיון כשכנה...)

מה יותר רומנטי וביתי ומחמם את הלב מקמין מבוערת היטב?

מאלה שיש להם את התנור.

היחידים שלא סובלים מזה זה הם.

אבל הרומנטיקה לא חוצה את גבולות הבית, לשכנים נשאר הסירחון והלכלוך נטו...

לשכנע את השכנים שגם הם יקחו קמין ויסגרו חלונות

לא הכי נחמד אבל חסכוני יחסית בחשמלץ

יחסית החום שלו הרבה יותר נעים, והחשבון חשמל הרבה יותר טוב

רק שההשקעה הראשונית היא מחרידה

מחזירה את עצמה תוך שנתיים

עולה סביב 200 תפוקה 2000 וואט

מחמם יחסית מהר- כשהולכים לישון/חוזרים מיום עבודה לא צריך הרבה זמן עד שהחדר חם

רדיאטורים- גוזלים את אותו חשמל אם לא כפול (תלוי כמה צלעות)

ולוקח הרבה זמן עד שחם

בסלון מזגן אינוורטר- אבל זה בית שלנו- זה המון השקעה- אבל- וזה פלוס ענק- הוא לא קופא גם בשלג

ע"י טיימר, כי זה עובד על לחצנים, רק להפעיל בכניסת שבת והם כבים בעצמם לאחר הזמן שהוגדר. מרגיז!!! יש למישהו פתרון לכך??

אפשר קישור לתמונה?

שינה

http://www.zap.co.il/models.aspx?sog=e-airheater&db27324=752252

ושני רדיאטורים לחדרים.

 

אין ספק- מזגן עושה עבודה טובה,

ועל היובש קל לפצות עם אדים

מחמם חבל"ז

לפעמים זה משתלם לו 

מצידו שאנחנו נשקיע ואז הוא ישקול אם להשתתף

לקנות ולשלם בתשלומים רבים את המזגן-
וחלק נכבד מעלות התשלום החודשי אנחנן מקזזים להם מהשכירות.
זה העלה לנו את ערך הבית+ ולהם שידרג את איכות החיים בדירה.

בבית אותו שכרנו- קנינו מזגן על חשבוננו בהתניה שניקח אותו עימנו בממקרה שנעזוב.

 

מהרדיאטור 11 צלעות התאכזבתי המפזר חום מחמם אותי לבד הרבה יותר.

 

זה עניין של זמן עד שרדיאטור מחמם ממש טוב?

 

את הקמין שהיה ביטלנו-
כי לא היה לנו מאגר נפט בחצר...

בעבר התעניינתי מעט בתחום,..

יש כאן למישהו?

 

אין לו זיהום, ומסתבר שזה יתרון גדול ביחס לקמין עצים

זה מאוד מסוכן בקיצור

אנחנו קנינו,‏ אבל עוד לא התקנו.‏ אבל הייתי בבית שחומם ע"י תנור גז בשבת המושלגת והבית שלהם היה חם(!!)

 

עדיין עומדת מאחורי הקביעה בחתימתך?

עכשיו עומד מאחוריי בעל שמת להוציא את העצבים שלו על מישהו אחרי יום מעצבן במיוחד באוניברסיטה..

וחוץ מזה שאני לא צריכה אמצעים כאלו..

מבט זועף אחד ממני והבחור משתתק....

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תכככ

הייתי מתה

צדיקה שהשקעת עליי ובאת עד לחתונה!!

חור זו הגדרה סובייקטיבית..
וזה לא שאתם במרכז העולם,כן?

אתם "גדולים" עוד לפני שהתחתנתם..

 

הצלחה רבה!

תודה רבה!!

לעולם של הגדולים

תהני בעולם המופלא שלנו.

 

ועליי את לא מאיימת

 

(בעצם כן... אם תחליטי, למשל, שאת לא מדברת איתי יותר.)

 

ד"ש!

אחרי שגמרתי לברר בליבי כל מה שרציתי, ועם הכל השלמתי לגמרי בשכל, ועדיין הרגשתי לחץ להחליט.

לא יודעת איך הצלחתי להחליט במצב כזה, רק יודעת שזה מה שהיה, ומאותו רגע שאחרי ההחלטה,

נכנסה לי ללב שלווה, הרגשה שעשיתי את הדבר הנכון, שב"ה לא עזבה אותי...

 

בהצלחה רבה רבה רבה!!

 

ועוד תשובה, אשתדל בקצרה:

אם את יוצאת עם מישהו תקופה מסוימת, יש להניח שאת הדברים העיקריים והחשובים לך כבר ביררת עם עצמך.

תנסי לעשות לעצמך תרגיל בראש: לעזוב לרגע את כל ההתלבטויות, (אל תדאגי, הם לא יברחו) ואז תנסי דמיין מה יותר בא לך. מה יותר קשה לך, לדמיין שאת מפסידה אותו, או לדמיין שאת מתחתנת איתו? מה יותר מפחיד אותך?

 

לא אמרתי לך להחליט לפי זה, אבל לפעמים זה בהחלט עוזר לגלות את הרצון האמיתי הפנימי.

 

והרבה תפילות!

ותמיד יש את התחושה- אולי מישהו אחר יהיה יותר מתאים. חושבת שזה ככה לרוב הזוגות. אבל מכיון שאין לדבר סוף, פשוט צריך להסתכל בצורה נקודתית- האם הבחור הזה ספציפית טוב לי, האם טוב לנו יחד? ולא לנסות להסתכל החוצה..

שבעלי הוא "האחד".

 

ובעלי הוא האדם היחיד בעולם שיכול להתאים לי. ברור לי בוודאות אין סופית שאף אחד אחר לא היה מתאים לי. הוא כל חיי

נראה לי שיש כאן גבול דק בין הקשבה לעצמך ולקול אמיתי פנימי, לבין כניעה לקול שטוען שתמיד יכול להיות יותר טוב.

כידוע, הטוב מאוד הוא האויב הגרוע ביותר של הטוב...

 

בהצלחה בהחלטה כזו. אולי כדאי להחליט שאת לא מחליטה למשך עוד שבוע ואז לראות אם התחושה משתנה.

על הפגישה הראשונה הרגשנו שזה זה.ובקשר לשאלה השניה תמיד חושבים שהשני יותר טוב בכל דבר בחיים צריך פשוט להיתמקד במה שיש לך.אין סוף למחשבות האלו.זה רק מבלבל את האדם

זה דמיונות... תתמודדי עם מי שה' זימן לך ותחליטי. זה לא קל אבל אל תבני על זה שאחרי החתונה הכל יסתדר.את בטח רוצה להיות מאושרת בחתונה שלך ולא אכולת ספקות, נכון? שיהיה בהצלחה בע"ה!!

ואפילו שבוע לפני החתונה הייתי בחשש..

 

אבל מהרגע שהתחתנו לא היתה אפילו מחשבה קטנה שטעיתי בבחירה...

 

אני חושבת שהשאלה "אולי יש מישהו מתאים יותר"- היא שאלה לא טובה.

כי תמיד באופן תאורטי יכול להיות יותר.

הנקודה היא שכשאת בתוך קשר- לא לפזול החוצה, אלא לחיות את הקשר הזה, 

להשקיע בו ולראות מה את מרגישה כלפי הבחור והאם טוב לך איתו.

 

האמת שאצלי השכל בא לפני הרגש וידעתי שהוא די מתאים לי הרבה לפני שהרגשתי (מה שהלחיץ אותי נורא...)

לפני החתונה בעיקר החששות שלי היו מעצם להתחתן, ולא ממנו- עליו הייתי סגורה.

ואחרי החתונה בכלל, בכלל לא היו ספקות. הוא כ"כ משלים אותי (לא מושלם, אבל משלים!) וטוב לנו כ"כ ביחד, שאני לא יכולה לדמיין מישהו יותר מושלם בשבילי ממנו.

אחר כך כשהתפקחתי (יום למחרת), התחרטתי ממש ממש ממש..

היה לנו ממש ממש קשה בהתחלה! וכיום (נשואים כמעט 4 שנים אחרי טיפול זוגי ארוך בשנה הראשונה)

אני יכולה לומר שאני שלמה ומודה לה' לחלוטין על החיים שזימן לי!

אוהבת אותו מאוד מאוד (!!) לא אוותר עליו לעולם (!!) ומתמודדת (גם כיום) עם מינוסים שיש בו אבל בשלמות הכי הכי גדולה שיש

 

זה היה קשה מאוד!!דרש הרבה עבודה עצמית!! אבל זה היה שווה לי מאוד.

לומר לך אם 4 שנים אחורה הייתי בוחרת בקשיים ובהתמודדויות האלו?! אולי הייתי מוותרת..(לא על הבן אדם!אלא על מה שזה דרש..)

העלתם לי כמה נקודות ממש חשובות וחיזקתם אותי.

להסתכל עליו נקודתית

וגם השכל שלי באמת הגיע כנראה לפני הרגש והעובדה שאני מודעת לכך שיכול להיות לנו טוב

אבל זה יידרוש המון עבודה....

וטוב לשמוע שלא אצל כולם זה הכי ברור שיש כי זה הלחיץ אותי.

 

תודה ממש!! (ואשמח לעוד תגובות זה לא יזיק תמיד לשמוע עוד חיזוקים )

אצל כל אחד זה אחרת.

אני ידעתי שזה בעלי רק מזה
שראיתי אותו מהצד במקרה. כמה שנים לפני שנפגשנו..ובמשך כל הקשר היה לי ברור.

אבל אצלו זה היה אחרת..
הרבה התלבטויות וחוסר בהירות..
2 פרידות וקשר מתוסבך וארוך..

לא האמנתי שיש סכוי שאי פעם יפסיק להתלבט..
המשכתי כי לא היתי מסוגלת בלעדיו.וכי הודאות שלי היתה מוחלטת.

שבוע לפני שהתארסנו(!!)
נפתחו לפתע שערי הלב..וההתלבטויות יצאו החוצה מהשער.
ולא חזרו מעולם.

בהתחלה פחדתי שבטח יהיו לו מלא חששות..
אבל ב'ה לא היו..

אין לנו מושג מה גרם לשינוי.
רק ה'.

משתפת כדי לעודד שהכל אפשרי.
תחליטי מתוך נחת,כשאת שלמה ושמחה.
לא מלחץ.
זה חשוב!

ואם תתארסו- תשתדלו שהזמן עד החתונה יהיה זמן קצר ! זה משמעותי מאוד!
חוסך מלא ספקות מיותרות.

ותדעי,שאחרי אירוסין הכל משתנה,הקשר קופץ מדרגה
לעומק אחר..
העומס של ההתלבטות יורד..
ואחרי חתונה זה בכלל אחרת.
אם משקיעים כוחות בביחד ,לא חושבים על אופציות אחרות.

מברכת אותך שיהיה מה שצריך. בקלות ,ללא שום ספק ועם שמחה עצומה תמיד!

עכשיו שיש לך כבר תובנות אפשר לחפור קצת

 

אז ככה,

 יש זוגות שלשניהם הרגש מגיע מיידית (ברמות שונות),

יש זוגות שבתחילה  יש רגש רק  לצד אחד ,

ויש זוגות שאצל שניהם  קודמת הנראות השכלית ואח"כ מגיע הרגש.

 

מה שברור ואין צורך לומר, שאין להתחתן ללא רגש בתקווה שהוא יגיע.

 

כשיש רגש חזק השאלה של התאמה לא מתחילה ולעיתים דווקא כאן יש

בעייה של חוסר התאמה שמחופה ע"י הרגש  והנישואין מתפוצצים ח"ו

מאוחר יותר כשהוא נעלם.

 

נישואין הם תהליך דינאמי, הם יכולים להתחיל גבוה ולרדת,

ולחילופין, להתחיל ממקום נמוך ולעלות, הכל תלוי בעבודה,

הם אינם דומים לרכישת חפץ, דירה וכד' שבהם מה שרכשת

אותו קיבלת והוא לא ישתנה.

 

זוגות רבים התחילו ממקום של רגש בסיסי והגיעו לזוגיות

שזוגות שהיתה ביניהם התאמה ואהבה מטורפת יכולים

רק לקנא בהם ולהיפך.

 

לכן, אם יש התאמה בשאיפות ובמנטאליות, מוכנות לעבודה משותפת ורגש מתפתח, כדאי להמשיך,

כשמגיעים למקום של  (לפחות)  "קשה לנו להיפרד" "אנחנו מתגעגעים"

זה המקום שממנו ממשיכים למיסוד הקשר, השאר הוא תוצאה של עבודה.

 

שתי נקודות מדברי חז"ל:

 

א. אחד מהטעמים למצווה לשמח חתן וכלה הוא שמכיון שהם אינם בטוחים,

    ושמחתם אינם שלמה, יש מצווה לשמחם.

 

ב. על הפסוק "תוחלת ממושכה מחלת לב"  חז"ל דורשים שאין להשהות זמן רב את

    הזמן מהאירוסין לחופה, זהו זמן בעייתי של שייכות אבל ללא אפשרות לעבודה אמיתית

    וקרבה פיזית ומנטאלית, וזאת בשימת לב לכך שבזמן חז"ל אירוסין הם הקידושין

    לפני החופה שלא כבזמנינו שהאירוסין כמעט אינם מחייבים.

 

התלבטויות תמיד היו ותמיד יהיו, הן חלק מהנסיונות של הזוגיות.

 

תפילה, שכל ישר וידיעה ומוכנות לעבודה זוגית הם המתכון לזוגיות מנצחת.

 

 

 

 

צריכים להיות שלמים עם ההחלטה.

 

אם כי "פחדים ופרפרים" יכולים להיות תמיד. אחרי הכל, זה משהו רציני..

 

אבל לחשוב "אולי יש מישהו אחר מתאים יותר", זו לא הנקודה,

 

אלא ההתאמה, תחושת הקשר, ההרגשה והשיתוף, עם זה.

ואם הוא אוהב אותך ורוצה בך, אין על מה לחשוב.

אבל אם אין ביניכם אהבה אז בטח שיש עוד התאמות רבות, גם לך וגם לו.

לא היחסים עם ההורים, לא היחסים עם האחים והאחיות, לא עם הילדים וגם לא עם חברים וחברות.

כל מערכות היחסים הללו נשענות ונסמכות על הרגשות שלנו.

 

אז למה להתעלם מהרגש דווקא  כשבוחרים בן זוג?

ההרגשות ההדדיים של אהבה ומשיכה הם היסוד העיקרי בבנית משפחה.

לק"י
אסור להתעלם מהרגש כשבוחרים בן זוג, אבל בהתחלה לפחות צריך לבדוק את הקשר מבחינה שכלית: רצונות משותפים, דרך חיים דומה, תכונות טובות..
לרגש יש מקום בהמשך.
גם לא תמיד שמרגישים אהבה זאת אהבה אמיתית שתחזיק, ולא איזה התאהבות חולפת ולא יציבה.
וגם אם יש אהבה אמיתית, לא תמיד הקשר הוא נכון וטוב מלכתחילה (נגיד בקיצוניות- אם הייתי פוגשת אדם שהוא כופר, והיה מתפתח אצלי רגש של אהבה כלפיו, זה עדיין לא אומר שהיה כדאי שאני אתחתן איתו).

וכי מקימים בית ביחד. תתחתני עם מישהו רק בגלל רגש?? אם השקפת עולמו הדתית רחוקה משלך? או אלף ואחת סיבות שכליות אחרות? הקמת בית דורשת מטרות משותפות. לא מתעלמים מרגש אבל הוא לבדו אינו מספיק.

כמובן שפגשתי והכרתי רק אנשים מהחוגים שלנו ככה שהסיכוי להתקשר למישהו לא מתאים מבחינה דתית או מוסרית הוא ממילא נמוך.

אני בטוחה שזוגיות שמתחילה עם אהבה היא לאין שיעור יותר נעימה וטובה מזוגיות שמתחילה בלי שום רגש אהבה וכעבור עשרים שנה סוף סוף מתרגלים זה לזה. 

לק"י

ולשאיפות ולרצונות שלי...
ולא כולם בעלי מידות ותכונות שחשובות לי.

ואף אחד לא אמר שצריך לחכות 20 שנה לרגש והאהבה שיופיעו.
בתור מאורסת, אני יכולה לומר שחוץ מזה שבצד השכלי יש קשר ביננו, יש גם את המקום של הצד הרגשי: זה התחיל בזה שנעים לי בחברתו, ברגש של חיבה כלפיו והרגש ב"ה הולך ומתחזק.

פשוט בהתחלה חשוב לבדוק בצורה רציונאלית שהבחור מתאים גם ברצונות, בשאיפות ושקיימות בו תכונות שחשובות לי.
וברור לגמרי- שבלי רגש זה ממש לא זה..
צריך גם שכל וגם רגש!

הרגש הוא הדבר הקובע ביחסים בין אנשים. כמובן אם אין פערים גדולים מדי ותפיסות עולם שונות.

אבל זה לא עוזר למי שפתחה את השירשור כי גם כשיש אהבה זה עדיין לא תמיד פותר ספקות.

מאד קשה בזה ואין נכון או לא נכון... לפעמים חייבים לקחת החלטה לכאן או לכאן גם כשיש ספקות ולהתפלל שה' ינחה בדרך הנכונה.

בניגוד לדוגמאות שהבאת - פה זה בנין של משהו שאינו משפחה מיסודו, אלא לבנות משפחה. לזה לא מספיק רק "רגש". צריך הכרה עמוקה בטוב של השני, שהיא מעוררת מחדש את הרגש - וגם צריך בסיס מתאים מבחינת הנתונים.

גם כי בונים פה משהו ערכי, משפחה עם כיוון, ולא רק "צורך רגשי", וגם כי אם אין בסיס כזה - קרוב לוודאי שהרגש יתמסמס תוך לא הרבה זמן.

 

 

יש כאלו שמתלבטים יש כאלו שלא 

 

בגלל זה מברכים "כשמחך יצירך בגן עד מקדם"

כי להם לא היה שום ספק. הוא נוצר בשבילה וגמרנו

היום זה לא כזה פשוט וגם אחרי החתונה אתה בהחלט עלול לחשוב

שחבל שזה וחבל כל מיני דברים

 

 

 

ועדיין ככה

הוא היה הראשון שהתאים לדרישות שלי ועם הזמן התגלה הרבה יותר טוב ממה שציפיתי

בעלי היה הראשון והאחרון שנפגשתי איתו (היו באמצע עוד ארבעה בחורים).

 

הייתי שלמה כשבחרתי להתחתן איתו כי הוא קיבל אותי עם שלל מורכבויותיי (שלא כל בחור היה רוצה. אפרט באישי אם תרצי).

 

לא הרגשתי החמצה- כבר פגשתי בחורים אחרים והבנתי כמה זה מסובך, לא פשוט, לא מובן מאליו.

 

חוצמזה, סמכתי עליו שאם הוא כל כך רוצה, יהיה לי טוב איתו ואני יכולה לסמוך עליו בזה.

 

בתור נשואים, לפעמים התחרטתי מאוד והצטערתי כי עברנו תהליכים מורכבים מאוד והיה לי קשה מאוד. לפעמים.

 

אבל בעזרת ה' והזמן שחלף המצב השתפר מאוד. עוד לא מושלם ויש עוד מקום לעבודה, אבל בהחלט יותר טוב.

 

 

 

השאלה היא לא בהכרח אם יש מישהו טוב יותר, אלא אם התהליכים שעוברים ביחד עד שלומדים לחיות ביחד באמת,

 

את רוצה לעבור איתו או עם מישהו אחר. אם את סומכת עליו שיהיה לצידך.

רק אם את שלמה עם זה במלאו תתקדמי עם זה ואם לא תחתכי את זה כי יש לפעמים שפתאום יש כן משהו מדליק אבל אחר כך שמתחתנים מתחרטים וכבר אין מה לעשות

נכון שבגדול צריכים להיות שלמים עם ההחלטה,
אני השהיתי את בעלי שבוע לאחר בהצעת נישואין עד שיכולתי לענות כן בשלמות
אבל-
מכירה כמה שהיה להם קשה מאוד להחליט, ואם הם היו מחכים להיות שלמים עם ההחלטה הם פשוט לא היו מתחתנים. אחד מהם אפילו הכריחו אותו בסוף, ואח״כ הוא הגדיר זאת כ״נס״ שהכריחו אותו, כי הוא לא היה מסוגל בעצמו לקפוץ למים.
אז אי אפשר להגיד באופן מוחלט כזו אמירה, כל מקרה לגופו, ותלוי בנפש של מי ששואל ובניסיון העבר שלו.

באיזה שלב הוא רוצה להתחתן.

אישית היה לי חשוב להיות בטוחה ב100%, גם מבחינה רגשית וגם שכלית.

וככה זה היה, ועד היום זה ככה ב"ה מצד שני, היה לנו גם קשר ארוך יחסית, שעזר לעניין, ורוב האנשים לא רוצים בזה.

אבל כשהחלטתי לא היה מקום לספק..
אבל זה כ"כ אינדיווידואלי שהתלבטתי בכלל אם לענות לך..

חברה טובה פעם אמרה לי שצריך לברר עם עצמך האם את רואה בו אבא לילדים שלך, האם את מרגישה בטוחה לידו ומחכה לפגישות איתו ועוד משהו שאני לא זוכרת..
אבל העיקרון הוא שאת מחליטה בסוף... אל תסתמכי על נסיון של אחרים. לכי על מה שא-ת מרגישה וחושבת..
בהצלחה בהחלטות!!

האויב של הטוב זה היותר טוב.

אם טוב לך עכשיו לא לחשוב אולי יהיה מישהו אחר יותר טוב, אם הוא טוב, את מרגישה שיהיה לכם טוב להתחתן, נחמד לך איתו, יש רגש מסויים (ועוד כמה דברים. תעשי את השיקולים מה חשוב לך). - לדעתי ללכת על זה.

 

הייתי שלמה? לא יודעת. פחדתי כמו שאת מפחדת. אבל לא ראיתי סיבה לפסול. היום אני שלמה? ב"ה מאושרת.

לדעתי, זה טוב.

 

ההרגשה כרגע ברורה.

 

אבל זה בעיקר בגלל "ניפוץ האופציה" כנראה. ה"מוחלטות"..

 

אבל אחרת לא היית מרגישה טוב גם כן. הכל מהשמיים.

 

תתאוששי.

 

כשיהיה מי שמתאים, תרגישי יותר שלמות עם זה בעז"ה.

 

 

זו הייתה החלטה שלו, ולמרות שאני גם שלמה איתה אני מרגישה מרוסקת.

 

לפחות לא יהיו לי התלבטויות עליו

מצטערת בעיקר על הזמן שחלף ובוזבז

בעז"ה בקרוב תביני למה היה שווה לחכות =)

באופן כללי- הזמן שהחתן והכלה מסתכלים אחד על השניה בכיסוי ההינומא-

אני משתדלת להסיט את העיניים שלי למקום אחר

זה זמן הפרטי שלהם, זה כל כך אישי - למה שאני ארשה לעצמי להסתכל להם בכלל?

וזוג נשוי שמתנשק- היית מרשה לעצמך כן להסתכל?

 

 

וגם אם זה "כדי לקבל רעיונות"... במחילה.

ולי לא אכפת לשתף שבעלי לא לחש כלום.
ולא היתי רוצה שיגיד משהו.

יש רגע כזה עמוק. מעבר לכל מילה שבעולם..
לדבר זה רק לצמצם..

מה גם שאני לא היתי רוצה
שדבור עמוק
בנינו יופגן לעיני כל.
כמו שאני
הכי שמחה בזה שלא נתנו יד אחרי החופה מול כולם.

יש כ'כ הרבה טהרה וברכה כשלא מחצינים את מה שלא חייב.

זו דעתי האישית.
וכל אחד שיעשה כמו שנכון לו.

ובכל
מקרה,זה לא לשיתוף.

רק להעיר ש"נתינת היד" אחרי החופה, זה לא איזה ביטוי ילדותי של "קירבה" נוסח הרחוב.. אלא ענין הלכתי של יצירת רצף בין החופה לחדר יחוד. 

ויש בכך מנהגים שונים - וכמובן גם לגבי עצם "חדר יחוד".

הרב שלנו המליץ לבעלי שעדיף לא.
מוכנה לכתוב באישי איזה רב- מוכר מאוד.

הוא לא אסר ולא
הציג זאת כדבר שלילי.אלא כמו
שאמרת-כל אחד ומנהגיו..

לא דברנו על זה לפני החתונה.

אבל שנינו הרגשנו שזה מה שנכון לנו.
לא היתי
לעולם רוצה לבחור אחרת.
לא היתי רוצה לתת יד בפעם הראשונה לעיני כל.
לא מצידם.
אלא מצידי.

אבל,
אתה צודק!
זה מנהג מקובל ומן הסתם טעמו עמו.
לא התכונתי לזלזל.
לי אישית קשה איתו.
אבל לא התכונתי לפסוק לאחרים.

זה באמת רגש מאד עדין ויפה ואמיתי.

 

ובכלל, ההלכה הרגילה בשו"ע היא לא לעשות כך בפני אחרים (ככל גילוי חיבה ניכר).

 

ובאמת - אלו שעושים זאת אחרי החופה בגלל המנהג, אז כמו כל "הלכה", יש לכך משמעות אחרת ממה שאת מדברת.

 

וב"ה שמי שהמליץ לכם - גם כיוון להרגשתך הנאה.

 

[אגב, ראיתי פעם בחתונה חבדית - שאכן סתם הלכו זה לצד זה לחדר יחוד. אז את כנראה לא היחידה..]

כדי שאם יש חופת נידה שלא יתביישו!

ממש לא היה סימפטי אם המנהג היה אחרת.....................

ויש גם רבנים דת"לים שסוברים כך ופוסקים זאת לתלמידיהם.

מאותה סיבה שרויזא כתב/ה.
רב אחד אמר לנו בשם אביו,שהוא גם כן רב גדול וידוע בציבור שלנו,שהוא ממש מתחנן שלא יתנו ידיים אחרי החופה,כדי למנוע את הבושה של אלו שיש להם חופת נידה,כיוון שאם כל הזוגות לא יתנו יד,אז לא יהיה יותר סיבה לבושה אצל אלו שיש להם חופת נידה.

רק חשוב לי לציין-
זה לא שלא רצינו להקשיב לאחד מהם,אז שאלנו אחד נוסף.
פשוט זה מה שביקש ממנו הרב שערך את החופה(רב שמקובל על שנינו) וכן כך ביקש ממנו גם רב היישוב של אחד מאיתנו בשם אביו,שהוא רב גדול ידוע מאד בציבור שלנו.

ולעניין השאלה בפתיחת השירשור-
בעלי לא לחש לי כלום,וזה לא היה לי חסר,אין יותר גדול ממבט שאומר יותר ממילים.
וחוץ מזה,שאני לא מתחרטת לרגע מאותה סיבה שזהר הרקיע אמרה-
הייתי אחרי החתונה שלנו כבר בכמה חתונות,ובהתחלה ממש היה נראה לי ש'איזה פיספוס' שלי בעלי לא לחש כלום בכיסוי ההינומה,ולא נתנו יד בדרך מהחופה לחדר ייחוד,ומצד שני,כשראיתי בחתונות של חברות איך שהחתן הגיע לכסות אותן והוא נעמד מולן ו2-3 דקת לוחש לה משהו באוזן,ואז הוא בא לכסות,ושוב לוחש לה נשהו,ואז הוא כיסה ושוב לחש משהו....אז נכון שבאותה חתונה אפשר לומר כביכול שהחתן הקצין והגזים,ואם זה היה לחישונת קצרצה זה אולי היה סביר,אבל עצם זהשדיבור אישי וקרוב בין החתן והכה נעשה לעייני כולם-אחרי כמה חתונות,כבר לא התחטתי שבעלי לא לחש לי כלום,את פשוט רואה בתמונות את המבטים הכל כך עוצמתיים,שבעיניי שווים פי כמה,באותם רגעי רגש כל כך גדולים ועצמתיים,המילים הן מקטינות את הרגש ומצמצמות אותו למשהו שניתן לבטא במילים...כשבצם המבטים מביעים הרבה יותר,זה עושה את ההרגשה כמופשטת שלא ניתנת לביטוי במילים מרוב עוצמה...
לא באה לפגוע במי שמרגיש שזה כן נכון לו,אלא רק להביע את דעתי והרגשתי.

אבל אם יש באמת מנהג מעין זה אז זה די מצחיק שדבר כזה יהיה מעוגן כמנהג מתוזמן. "עכשיו הזמן ללחוש". אנשים כל כך משוכפלים שזה נורא.

מסתובב סיפור על חתן ששבר את הראש מה ללחוש ברגע הנשגב ובסוף הוא לחש לה בלי להתבלבל "אני הרגתי את מופסה"

 

משהו כזה

 

 

היא ביקשה שיגיד לה משו שיצחיק אותה. זה עבד

מתאים לו לגמרי

"איך מכסים את זה, לעזאזל?"

תחפש בגוגל. 

כבר שכחתי אבל בזמנו חיפשתי לבעלי... נדמה לי ממה שלבן אמר לרבקה. והוא ממש לא לחש את זה...

מנהג מרכזניקי מובק ואדוק.

שיגיד- "אחותינו את היי לאלפי רבבה"

ואם אין מה להגיד- למה חייבים להגיד?? ?

כי חתונות חייבות להיות משוכפלות??

הרב של בעלי אמר לו שבחתונה שלו, ר' אברום זצ"ל לקח לו את היד ואמר לו שיתן לאשתו בגלל שיש עניין של "והביאה אל ביתו"..אבל כל אחד שיעשה כפי שרבותיו מדריכים אותו...

החופה.

 

הרב אמר שאפשר להכנס לחדר יחוד/לדירה ראשון מאותו ענין.

ולא צריך לדרוך על השני.

 

אגב בקהילות חסידיות זה ממש ענין גדול ללכת יד ביד

 

בכלל ללמוד מנהגי חתונות שונים זה מרתק - כל אחד והמנהג שלו לבטא את הזוגיות אחרי החופה

כי הרגשנו לגמרי שזה הזמן להודות שזכינו לרגע הזה.

וכך היה.

הראשונים בטבלה היו בני 13 ו14 (הגבר בן 13...) 

יש שמה עוד כמה צעירים בני 14...

הלוואי על כולנו!

איזה כיף

כתור יהודים גם בגן עדן נשב יחד עם הבן זוג. אל תשכחו!!

 

במידה שמזג האויר מאפשר - ללכת למקומות שאפשר להסתובב בהם בנוחות עם שתי עגלות,

כמו: נחל אלכסנדר, עין אפק, פארק הירקון. אמנם בשבוע האחרון היה קר מאוד, אבל היום למשל בין השעות 11:00-15:00 היה יחסית נעים להיות בחוץ, גם לתינוקות. 

 

רעיון נוסף - פארק הסחלבים אוטופיה בקיבוץ בחן - מסתובבים בתוך חממה סגורה, ויש גם שטח פתוח לפיקניקים.

(אולי באופן כללי סיור בגן בוטני אם זה מעניין אתכם, גם ספארי או גן חיות...)

 

אם אתם יותר מאנשי הקניונים - תמיד אפשר לבחור קניון גדול שעוד לא ביקרתם בו, ללכת להסתובב שם בכיף, לאכול וכו'.

יתרונות: מקום סגור, יש בדרך כלל חדר החתלה/הנקה, יש ברוב המקומות מתחמי ג'ימבורי קטנים לפעוטות.

 

תזכרו שמה שחשוב זה הבילוי המשותף, החוויה המשפחתית, תהנו גם מהנסיעה, תביאו דיסקים אהובים לדרך...

 

עם ארוחת בוקר כיפית

 

ואל תשכחו מצלמה..

 

ואין מצב להשאיר את הילדים עם סבתא? כיף איתם, אבל בני זוג גם צריכים את הפרטיות שלהם

בדקת שאין סתימה בצינורות שיוצאים מהמגירה של האבקה?

והיא ברשותנו רק שנתיים וקצת..

איך מנקים? פשוט לשפוך לתוך התוף?

 

וזו מכונת כביסה עם פתח עליון.

 

ואיך בודקים אם יש סתימה?

 

חשבתי על אולי חלודה מצינור כלשהו, גם ייתכן?

ככה פעם מישהי אמרה לי שטכנאי אמר לה. שאם שמים יותר מידי זה עושה כתמים על הכביסה.

תנסי לשים פחות אבקה ותראי אם זה מסתדר.

כי מרכך עושה כתמים שלא יורדים... ופעם אנחנו היינו שמים את המרכך במכונת כביסה עם פתח מלמעלה בתנועת פיזור כזה מעל התוף ועד שהבנו שזה בגלל זה...

ותנסי לנקות אותו, ואולי גם להציף קצת במים.

אבל תבדקי כמו שאדמין הציע...

הגעתי למסקנה שבבגד כהה האבקה עושה לי לפעמים כתמים אז התחלתי עם הג'ל, היום אני מכבסת הכל עם ג'ל ואני ב''ה מרוצה!

שחורים?

כי אם כן, אז זה קרה לנו, ואמרו לנו שאם המכונה לא יקרה אז לא שווה לתקן את זה ועדיף לקנות חדשה...

וכך עשינו..

אפשרי שהמיסבים שלה חלודים וצריך להחליף אותם,
לא ברור שלא עדיף לקנות חדשה (כך מפי טכנאי מכונות)


אם לא נסי הרתחה עם חומץ/ מלח לימון,
ותפתחי את הפתח התחתון לשחרר מרעין בישין.
גם שילוב של מרכך כביסה עם הרתחה עלול ליצור כתמים חומים-אפורים.

 אני הלכתי על מידות אבל זה מסובך.. (חסד- תמונה שלנו על פד של מחשב וכתוב "משפחה מתחשבת", האמת שאני לא כ"כ זוכרת מה היה הקשר של שאר המתנות..)

 

אחי הלך על רעיון דומה- ימי הבריאה. 

יום ראשון- אור- מנורת לילה

ביום שלישי- מצחים- עציץ

 

 

(אני גם לא זוכרת מה עוד הוא עשה, שנינו התחתנו לפני כמה שנים..)

 

עוד רעיונות-

ספרי לימוד (עין אי"ה וכאלה אם זה הסגנון)

תמונה לבית

סינר למטבח..

סטנדר ללימוד (יקר למדי)

דיסק

חולצה עם תמונה מודפסת (שהוא ילבש רק בבית כנראה..)

כיפה

גרביים (אני קניתי לו מצחיקות שהיה כתוב עליהן "עיניים שלי" והוא גרב אותן בכל החתונה בלי שאף אחד שם לב..)

משהו מחמם לחורף- צעיף,חםצוואר..

 

מקווה שעזרתי..

מזל טוב!

 

דווקא אני מצאתי בשבוע ה"נקי" לפני החתונה קצת רוגע (למרות שאם אינני טועה, זה היה השבוע הנורא בחיי).

 

 

אפשר גם-
טלית אם עוד לא נתת
תיק לטלית ולתפילין
כיפה
ספר מעניין
אבל זה ממש לא חובה..
מזל טוב!

במקום להפציץ במתנות שלחה לו אשתו לעתיד

 

דף ועליו כתוב כל מיני מידות או אמרות מתוקות כשזה מלווה בממתק מודבק הקשור לאותה אמרה או מידה

 

ממש יצא מתוק ומקסים !!

 

אבל אם את רוצה משהו ממש מתנה אז כמה רעיונות:

 

כלי לבשמים והבדלה

 

ספר מאד נחשק לו

 

תיק טלית יפה (אצלינו זה מנהג קבוע לבעל)

 

מיני סטנדר שעולה השולחן

 

סידור עם כריכה מהודרת ובפנים הקדשה

 

זה מה שעולה לי כרגע. בהצלחה רבה ומופלגה!!

 

 

מחזיק מפתחות עם תמונה

ברכון שכתוב עליו ספר הקידוש בעמוד הראשון שמתי תמונה שלי ועליה כ' כזה ראה  וקדש...

לשבת חלות ועוגיות מזל שכ' בפנים כל מיני דברים

כרית לב שכ' חולמת עליך

הועלתי במשהו?

קופסא עם מלא עוגיות בצורת לב
שקית לטלית ולתפילין
דיסק עם שירים שליוו במהלך הקשר
פיגמה (כי לבנים בדרך כלל אין וזה ממש כייפי לחורף..)

הבאתי כל יום מתנה שקשורה לאחד הדייטים שהיו לנו + מכתב שמזכיר מה היה באותו דייט.

סוג של סגירת מעגל

לפי הדברים, הדבר החשוב ביותר בטיפול כתמים הוא טיפול זריז

יש לזכור שכל טיפול בכתם בשבת אסור משום "מלבן".

אני כתבתי לי המון דברים שלמדתי מבעלי בזמן שאנחנו נשואים, חלק דברים מהותיים, וחשובים יותר, וחלק קטנים ומצחיקים. (איך לפתוח את הטחינה, איך לא לאבד גרביים...) השתדלתי לכתוב כל אחד בכמה שורות של חרוזים, ואז כל דבר כזה כתבתי על צורה של עקבות מנייר. 

כשבעלי חזר הביתה העקבות היו מודבקים מהדלת עד לספה, (היה לנו בית גדול...), כל הבית היה חשוך, והעקבות מוארים בנרות...

ובסלון חיכתה ארוחה מושקעת ביותר.

 

זה היה ממש כיף, גם לי בזמן ההכנה, לראות כמה טוב יש בבעלי, (בדברים החשובים יותר...) וכמה כבר עברנו יחד...

 

גם לנו יש עוד חודש, יום נישואין ראשון אז אשמח לרעיונות.


אפשר לכתוב מכתב שעובר על כל מה שעברתם השנה ביחד, אירועים חוויות בדיחות שבתות וכו..

להכין דיסק עם שירים שהיו בחופה ובתקופה..

מתנה- את מחפשת מתנה יותר זוגית או משהו רק בשבילו? כי זה שונה..

אשמח גם לרעיונות למתנות ולחגיגה עצמה!!

 

אנחנו החלטנו שביום הנישואים עולים לצפון לצימר (מספיק גם ללילה 1..)

זה מה שעושה לנו את זה וחסכנו וחיכינו..

בשנה שאחרי כבר היה ב"ה צריך לדאוג לסידור לקטנה..אבל מסורת זו מסורת!

אז שאבתי והשקענו והמשכנו..היה עוד יותר כיף!

ועוד חודשיים יום נישואים שלישי.. אבל ילדתי ממש לא מזמן אז נראה מה יהיה~~~

 

אבל בכללי- מה שניסית להגיד זה- תנצלו את האירוע לעשות משהו שאתם ממש אוהבים ויעשה לכם טוב,

מן עצירה כזאת מהחיים ולהיזכר-למה בחרנו להיות ביחד.

וגם את צריכה להשקיע-

הייתה פעם בלנית שאמרה לי-"מפה את צריכה לצאת יפה כמו כלה! תביאי איפור, בושם.."

אז זה גם ההזדמנות שלך להיות שוב כלה~

 

בהצלחה!

אנחנו רק ביום נישואין הראשון כשעוד לא היו ילדים נסענו לצימר. אחרי זה כבר התחלנו לחפף כי כל פעם אמרנו לא אי אפשר ויש ילד וצריך סידור ואינספור "תירוצים"..

עד שביום נישואין החמישי שלנו בעלי הרים את הכפפה והפתיע. הוא לקח אותי ליומיים במלון פסטורל בגליל העליון. הילדים נשארו אצל אחותי (והיה להם לא פחות כייף כי היא תמיד עושה איתם דברים מהנים).

היומיים האלה היו כ"כ שלווים ומרגיעים שחזרתי הביתה עם אנרגיות חדשות לגמרי!

בקיצור, צריך לחדש את המסורת נראה לי...  

 

זה סה״כ ניילון, ניקוב קטן ומוציאים הכל החוצה..

סתם מנהג קלוקל, למי שאוכלים המון טחינה גולמית...

במקום לפתוח את הניילון שמתחת למכסה, עושים בו חור קטן בצד, ואז שופכים את הטחינה על הסלט או הלחם וכו, כמו קטשופ...

 לא שזה היה העניין, אבל אם כבר שאלו...

אבל בסוף לא נשאר גושים? הרי טחינה צריך לערבב אחרת החלק העליון דליל והתחתון סמיך מדי.

אפשר לנער את החבילה טוב לפני, וכשכבר כמעט נגמר אפשר לפתוח ולהוציא כרגיל....

יש רשימה מוכרת של חומרים לכל שנת נישואין. הכי מוכר: לשנה ה 25 כסף (לכן קוראים לה חתונת הכסף), לשנה ה50 זהב. אבל למעשה יש לכל שנה מהשנים הראשונות רשימה מוכרת. (יש אפילו 2 גרסאות, הרשימה הקלאסית והרשימה המודרנית).

 

בקיצור- אחרי שהתחתנו, בעלי הכיר את זה ואני לא. אז הוא ניסה למצוא מתנה שקשורה לנושא של כל שנה. אני לא התלהבתי, אבל, משנה לשנה זה נהיה ממש מגניב, ושנינו בעניין, וכל יום נישואין אנחנו צריכים "למצוא", מתנה או רעיון או משהו שקשור לחומרים של אותה שנה. 

 

א. זה מאתגר.

ב. זה עוזר למצוא כיוון.

ג. שנינו על אותו קריטריון (ולא יוצר פער, אם כי אנחנו חושבים כל כך שונה, שזה אף פעם לא באמת דומה)

ד. זה מצחיק, ו"סודי",

ה. זה יוצר אוירה טובה, כי זה לא העיקר המתנה, אלא כל התחרות, ברוח טובה. 

 

והכי מצחיק, שכמעט על כל שנה עדיין יש לנו "ויכוח" (ברוח טובה, כאמור) על מי "ניצח", והמתנה של מי היא יותר קולעת, וממצה את החומרים 

את רוצה לשמוע דוגמא ספציפית לחומר מסוים ( שזה בעצם אומר מספר מסויים של שנה) 

או סתם רעיונות?

שנה	קלאסי	מודרני
1	נייר	שעוני קיר
2	כותנה	חרסינה
3	עור	זכוכית
4	פרחים/פירות	מכשירי בית
5	עץ	דברי כסף
6	סוכריות/ברזל	עץ
7	צמר/נחושת	דברי כתיבה
8	חרס/ארד	לבנים/תחרה
9	ערבה/חרס	עור
10	פח/אלומיניום	תכשיטי יהלום
11	פלדה	תכשיטי אופנה
12	משי/פשתן	פנינים
13	תחרה	בדים/פרוות
14	שנהב	תכשיטי זהב
15	בדולח/קריסטל	שעונים
20	חרסינה	פלטינה
25	כסף	כסף
30	פנינה	יהלום
35	אלמוג	אבן ירוקה
40	אבן אודם	אבן אודם

את הרשימה המסודרת מהאתר של אלון לוין:  (דרך גוגל)

 

החומר הראשון הוא מהרשימה הקלאסית, השני הוא הרשימה המודרנית.

 

1 נייר שעוני קיר

2 כותנה חרסינה

3 עור זכוכית

4 פרחים/פירות מכשירי בית

5 עץ דברי כסף

6 סוכריות/ברזל עץ

7 צמר/נחושת דברי כתיבה

8 חרס/ארד לבנים/תחרה

9 ערבה/חרס עור

10 פח/אלומיניום תכשיטי יהלום

11 פלדה תכשיטי אופנה

12 משי/פשתן פנינים

13 תחרה בדים/פרוות

14 שנהב תכשיטי זהב

15 בדולח/קריסטל שעונים

20 חרסינה פלטינה

25 כסף כסף 30 פנינה יהלום

35 אלמוג אבן ירוקה

40 אבן אודם אבן אודם

 

שנה	קלאסי	מודרני
1	נייר	שעוני קיר
2	כותנה	חרסינה
3	עור	זכוכית
4	פרחים/פירות	מכשירי בית
5	עץ	דברי כסף
6	סוכריות/ברזל	עץ
7	צמר/נחושת	דברי כתיבה
8	חרס/ארד	לבנים/תחרה
9	ערבה/חרס	עור
10	פח/אלומיניום	תכשיטי יהלום
11	פלדה	תכשיטי אופנה
12	משי/פשתן	פנינים
13	תחרה	בדים/פרוות
14	שנהב	תכשיטי זהב
15	בדולח/קריסטל	שעונים
20	חרסינה	פלטינה
25	כסף	כסף
30	פנינה	יהלום
35	אלמוג	אבן ירוקה
40	אבן אודם

שנה	קלאסי	מודרני
1	נייר	שעוני קיר
2	כותנה	חרסינה
3	עור	זכוכית
4	פרחים/פירות	מכשירי בית
5	עץ	דברי כסף
6	סוכריות/ברזל	עץ
7	צמר/נחושת	דברי כתיבה
8	חרס/ארד	לבנים/תחרה
9	ערבה/חרס	עור
10	פח/אלומיניום	תכשיטי יהלום
11	פלדה	תכשיטי אופנה
12	משי/פשתן	פנינים
13	תחרה	בדים/פרוות
14	שנהב	תכשיטי זהב
15	בדולח/קריסטל	שעונים
20	חרסינה	פלטינה
25	כסף	כסף
30	פנינה	יהלום
35	אלמוג	אבן ירוקה
40	אבן אודם

למען הסר ספק, זו אותה הרשימה, רק 4 פעמים רצוף....

 

רעיונות לשנה ראשונה: (נייר)

ספר

חוברת שירים 

פוסטר של תמונה יפה

אלבום תמונות של השנה הראשונה/ תמונות חתונה (אם לא הספקתם עדיין, זה הזמן...)

 

מה דעתכן?

סורי לא ראיתי את מה שכתבת אני ראיתי רק את שאלתך מלמעלה

 

ותודה רבה ואשמח לקבל עוד רעיונות!!

הכי מרגש וכיף שיש!