האישה רוצה להרגיש שהגבר עוזר לה בגידול הילד שנולד. כמו כן האישה עובדת מאוד קשה להניק את הילד והיא גם אחרי לידה וכמו שידוע בלידה הגוף עובר משבר מאוד גדול.

האיש גם צודק זה לא מותרת להגיע הביתה ולקבל ארוחה חמה. ובעיקר שהבעל עובד עבודה פיזית קשה מאוד.

אני ממליצה לזוג:

הגבר : 1 בגלל שאתם אחרי לידה יכול להיות שתוותר על שיעור התורה לטובת עזרה לאישה בבית בחודשים הקרובים ומיד אחרי התפילה רוץ לבית ועזור לאישתך עד שכוחותיה יחזרו אליה. כמובן שאת זה עושים ביחד עם האישה יושבים איתה ובודקים את הקושי שיש לה ( תאום ציפיות אחרי לידה ) דרך אגב זה יכול להשתנות אחרי שבוע שבועים עושים תאום ציפיות מחדש וראוים מה מצב של כל אחד ואחד.

כנ"ל האישה צריכה לתת מעצמה.

אולם כל נקטו חכמים תמיד תהיה בן הנותנים ובעיקר למי שקרוב אליך.

ככול שתיתנו אחד לשני יותר בלי לצפות מהשני לכלום , הנתינה תהיה אמיתית יותר והצד השני תמיד ירצה להחזיר ובסוף יחזיר בגדול.

רננה555

א' תודה על התגובה.

ב' כשאני אברך בישיבה עם מטען רוחני גדול אני יכול לוותר על שעה לימוד אחת מתוך 9 ביום אבל חוזר בתשובה מתחזק קצת קשה לוותר על שעה אחת של רוחניות במהלך היום, אני חושב שאשה צריכה להבין את זה, אני ביום של הלידה הצלחתי לשבת ללמוד שעה וחצי ביום של הברית ישבתי ללמוד שעתיים כל התקופה אחרי הלידה אשתי מצאה את הזמן לשלוח אותי ללמוד, אשתו גם מתחזקת וגם מבינה שהוא צריך ללמוד.

כך שאולי נכון לאדם מסויים אבל לא נכון לאדם אחר.

לענ"ד הבעיה פה היא הרבה יותר עמוקה משהו בבסיס של הקשר פגום וצריך תיקון ועבודה ולכן אני לא רואה ומוצא לנכון לומר לו לוותר על שיעור תורה בשביל לעזור בבית.

תודה רבה

מה שהייתי אומר על כך זה:

א' הוא לא מגיע לבית בקטע של לנוח הוא רוצה לאכול משהו חם אחרי שלא ראה את הבית כל היום ואני ממש מבין אותו.

ב' ברור שהכל ז רק סמטום, אני חושב שיש פה בעיה יסודית בקשר ביניהם, הוא לא מבין מה היא רוצה והיא לא מבינה מה הוא רוצה, יש לה צורך ולו צורך וחשוב לדעת את הצורך, הבעיה בזה שכשניסיתי לגשש איתו בכיוון הוא אמר שהוא מפנק ונותן ומאד אוהב אותה וזה לא נכון שחסר לה זה רק בגלל שפתאום אחרי החתונה היא הבינה שעכשיו אנחנו נשואים ואפשר לדרוש ולצפות ליותר, כמובן שזה טעות ובעיה חמורה אצלו בהבנה שלו את אשתו אבל כאן השאלה הנשאלת איך עושים דבר כזה איך מגיעים איתו להבנה וליישום של העניין.

כל מה שאני אכתוב כאן זה סה"כ מניסיון של נשואה צעירה (פחות משנתיים), אבל אולי זה בכל זאת יעזור..

(כמו כן, ממה שכתבת אי אפשר להכיר ולהבין את הסיפור במלואו, אז לא בטוח שהדברים יהיו רלוונטיים ומתאימים למציאות הזו)

דבר ראשון, אני חושבת (כמו שכבר כתבת) שיותר נכון לפנות לייעוץ זוגי. אני משערת שגם האישה לא מאושרת במצב שנוצר, ובלי ששניהם מודעים לבעיה ומונחים כיצד לפתור אותה, הרבה יותר קשה להגיע לפתרון אמיתי.

אם בכל זאת הבעל רוצה מצידו לנסות לשנות את המציאות הזו, מה שאני הייתי אומרת זה לעשות את זה על ידי הרבה מאוד דיבור חיובי כלפי אישתו.

אני חושבת שלבדוק כאן מי צודק זה בטוח לא נכון. נישואין זה מצד שבני הזוג אמורים להתאחד. אין כאן מצב של תחרות ולא של האשמות, אלא ניסיון לגרום לכך שלזוג יחד יהיה הכי טוב שיכול להיות.

אני חושבת שהדבר הראשון שהבעל צריך לעשות, זה להוציא מהראש את כל מה שהוא מצפה מאישתו, ואת העבודה שהוא מאוכזב מכך שהיא לא עושה את זה. לא כי הוא לא צודק, אלא כי זה לא יוביל לשום מקום. אישה שמרגישה שבעלה מאוכזב ממנה, זה לא מה שיגרום לה לעשות יותר בשבילו (גם נראה מהסיפור שזה לא מביא לכך).

מה שהבעל כן צריך להתחיל לעשות, זה למצוא את הדברים שאשתו כן עושה בעבורו, ולשבח ולהודות לה על כך. עצם זה שהיא תרגיש שהוא מעריך אותה, יגרום לה תחושה יותר טובה, וזה אולי ייתן לה כוחות לעשות יותר.

לדבר על מה שהוא מצפה ממנה נראה לי פחות יעזור, כי היא כבר מודעת לזה ואם בכל זאת זה לא קורה- מה שיעזור זה לא לדרוש את זה שוב ושוב. אבל אם היא תרגיש שמחה, ותרגיש שבעלה מעריך את המאמצים שהיא משקיעה בעבורו, היא תוכל למלא יותר בשמחה את מה שהוא היה רוצה.

(אני יכולה להעיד על עצמי שכשאני מרגישה שבעלי מאוכזב ממני, זה רק מוריד ממני את החשק להשקיע, וכשהוא מודה לי על דברים שעשיתי עבורו- זה הרבה יותר משמח ונותן כוח להשקיע עוד. יכול להיות שזה לא נכון להשליך מהזוגיות שלנו, שהיא ב"ה בריאה וטובה, על זוג שהגיע למצב יותר בעייתי, אבל אני כותבת מהניסיון שלי וכך אני מרגישה שנכון).

בעל: מה הכנת לאכול היום?

אשה: כלום

בעל: אבל זה גם מה שהכנת אתמול!

אשה: נכון הכנתי ליומיים.

לא יזיק שיאכל ארוחת מזינה לפני שהוא מגיע הביתה (פלאפל וכו')העיקר שיגיע לבית לא רעב אלא רגוע וידאג גם קצת לעזור ובעיקר להעריך מאוד את אשתו שהיא עוזרת בבית וכו'.

בד"כ הבעיה העיקרית היא ההקשבה.

בנוסף לתת להם רעיון של עוזרת פעם או פעמיים בשבוע/ביבי סיטר שתצא עם הילידם ותתן להם ערב לבד מידי פעם וכדו' 

וטובה" כמו שהייתה לפני החתונה.

גם אני בבית ובעלי חוזר בערב, אני צריכה שהוא יושיט יד ויעזור, לא רק בשבילי אלא בשביל  הקשר עם הילדים.

לגיטימי לאישה לצפות לכך מבעלה, ולגיטימי מבעל לצפות מאשתו ליחס שמתבטא גם בארוחה חמה.

כל השאלה היא העמדה הנפשית- האם אני דורש כי חייבים לי משהו?

האם אני אוהב ומבין את המצב בו נמצא בן זוגי? ומשם הציפיות?

יותר חכם לשבת ולתאם ציפיות מאשר לבוא בטענות, אם ישוחחו ביניהם ברוגע, בע"ה אפשר לפתור הרבה.

וגם למצוא פתרונות יצירתיים ולהבין גם ש"אחרי לידה" זה מצב זמני (לא ציינת בת כמה הילדה).

מכיון שהבעל לא משקיע בה היא מוצאת תירוצים אלו או אחרים לפרוק את זה עליו.

וגם אם הוא יתחיל לעזור ולאלתת לאשתו את היחס שהיא מצפה ממנו היא תמצא תירוצים אחרים.

הבעל צריך לחשוב מה עומד מאחורי הטרוניות האלו ולהביא אותם יחד עם קצת עזרה והכול יסתדר.

זה הזמן לבנות אהבה אמיתית, ואם הם לא ילמדו לאהוב ולקבל אחד את השני כמו שהוא הם יעשו את אותה הטעות והרבה יותר חמור עם הילדה שלהם.

במצב סטנדרטי הייתי תומך ביעוץ זוגי, יש משהו בלשבת יחד מול מישהו שלישי שמשנה את ההסתכלות, אם זה לא על הפרק לטפל בעצמו לבד גם יכול להיות טוב אני מאמין שלשינוי שאדם עושה בעצמו יש השפעה עצומה החוצה.

בתור התחלה יש תרגיל שלמדתי ממישהי שאני מאוד מעריך, קוראים לו חסדים נסתרים, הרעיון שלו הוא לתת לבן זוג בלי שהוא ידע שהוא קיבל וגם לא משהו שהוא ידע שהוא קיבל מימשהו אי פעם, לעשות לו נטו בשביל לתת לו ובלי לצפות לתמורה.

זה נתון מאוד חשוב. אם היא כמה שבועות אחרי, אז כדאי להסביר לו היטב שמבחינה רפואית אשתו חייבת מקסימום מנוחה למשך 6 שבועות, וגם אח"כ, במיוחד בילד הראשון זה לא פשוט בכלל להיות בבית עם תינוק.

אם היא כבר קצת יותר זמן אחרי לידה, נשמע לי שמרוב ששניהם עמוסים ועייפים הם לא מגיעים לשיחות טובות ביניהם. הקשיים לא עולים בצורה חברית ונינוחה, אז הם מתפרצים בצורת מריבה וחוסר סבלנות.

חייבים, חייבים, חייבים לדבר על זה. אישה בטוחה שבעלה יודע איך היא מרגישה וזה לא נכון. הוא לא מתאר לעצמו כמה קשה לה, אחרי הלידה ועם תינוקת חדשה. (עד היום בעלי מתבייש כשהוא נזכר איך הוא התנהג אחרי הלידה הראשונה..)

הבעל חושב שאשתו רואה כמה קשה לו וזה לא תמיד נכון, הוא צריך לומר לה מה הנקודות שקשות לו.

לא באווירה של "מי יותר מסכן, הנה ניצחתי ואני אומללה". אלא באווירה חיובית, משתפת.

שיצאו פעם בשבוע או שבועיים למקום שמשחרר מאווירת הבית ויתחילו לדבר שם מחדש. להחזיר את השמחה שבקשר לאט, לאט, מתוך דיבור, נכונות להקשבה וגם נכונות למאמץ עבור השני/ה.

זה זמן לא פשוט, וגם את זה כדאי שידעו. איך הם יצאו מהתקופה הזו- זה תלוי בהם. ומה שכתבו, שאפשר לערב גורם שלישי זה רעיון טוב לדעתי- הרב שלהם, איש מקצוע שמקובל על שניהם. זה יכול לתת להם פרופורציה והבנה של המצב.

הפרפרים עדיין נשארים, אם דואגים שהגן יהיה פורח.

אהבתי את הפסקה האחרונה שלך.

ספר חובה לכל גבר נשוי. לקרוא את הספר "בגן השלום" של הרב ארוש שליט"א. יש שם טיפול שורש לענינים שכאלו.

שהשתנו בעקבות קריאה בו.

בנוסף, ספר אחר של הרב (בגן האמונה)-שבנוי על אותו בסיס הציל לי את החיים.

גם קראתי מאמרים שמבוססים על קטעים מתוך הספר.

ככה שגם בלי לקרוא אותו (אסור לנשים לקרוא אותו) אני יודעת שהוא חזק ומועיל

ועם הערכה רבה לרב הרוש..

יש שם הכל על יחסי זוגיות טכנים.

אבל אין שום דבר על תקשורת אמיתית, על היכרות מעמיקה בנבכי הנפש וחיבור הנשמות.

ראשית- לא נכון לקרוא להסתכלות של אמונה "נכון טכנית".

להבין שהאישה היא ראי של בעלה ,ושהחיבור ביניהם מביא את הבעל לתיקון שלו,כך שכל מה שהיא אומרת בעצם הקב"ה מאותת לבעל, זה החיבור הכי עמוק והכי לא טכני שיש. מה זה אם לא חיבור נשמות? לדעת שרק היא יכולה להביא אותו לתיקון שלו- מה שאף אחד אחר לא יכול לעשות, בטח ברמה הזאת.

בספר המקביל לנשים (את של הגברים - אסור לנשים לקרוא, כי זה עלול להביא לתוצאות הפוכות משלום בית)

הרב מדבר המון על החיבור הנשמתי, וכך שהבעל הוא חבר הנפש של אשתו. 

קצת ענווה כשכותבים על ספר שרב צדיק כתב.

יש אנשים שמתאים להם הסגנון ויש שלא.

אני לא מתחברת לספרים שלו וגם לא בעלי.

אפשר לכתוב שלדעתך זה ספר חשוב ומועיל, למה לא. אבל לא 'חובה'...

בואו נשחק "הוא והיא"

הוא-

עובד כל יום מ8 עד 6 בעבודה פיזית קשה

מפרנס את המשפחה שלו (כל הכבוד לו!)

הולך למנחה ערבית ושיעור- למלא מצברים רוחניים

הולך הביתה

הציפיה שלו- כשהוא מגיע- שיתנו לו לנוח, ארוחה חמה

היא- עובדת כל היום מ6 עד 8 (כלומר מבכי ראשון של התינוק עד שהבעל חוזר הביתה אחרי השיעור)

העבודה שלה פיזית וקשה ביותר (להרות ללדת להניק- זה קורע את הגוף!!, גם לנקות בבית זה לא קל. והסחיבת משאות שנקרא- להרים את התינוק ולהסחב עם העגלה- זה לא קל.. ונהיה כבד יותר ויותר ב"ה)

היא עקרת בית (מישהוא אמר לה- כל הכבוד לך! אולי אמרו לך- אבל היית כזו מוצלחת עם מקצוע וקריירה- נהיית דוסית ועזבת את כל ההתפתחות האישית שלך-- ??? )

לא רשום איזה תחנות מצברים רוחניים יש לה- או אם בכלל יש לה דקה לשתות כוס קפה עם חברה או להתפלל פעם בשבוע

היא לא יכולה ללכת הביתה מהעבודה!!!!!!!! כשאת עובדת בבית בלהיות עקרת בית- אין לך את ההפסקה של "ללכת". -אלא אם מבינים ועושים את זה בצורה יזומה

הציפיה שלה - שיתנו לה לנוח, שיתנו לה ארוחה חמה

מי צודק?

לא אכפת לי

למי יש כוחות לעשות משו טוב לבית? הבעל- כי עובדה שהוא הלך ושאל אותך

אז מה כדאי לו לעשות?  להיות מעורב ונוכח בחיים של התינוקת שלו- כלומר לעשות דברים בבית של טיפול בה (גם לשחק ביחד על השטיח זה לטפל...  אבל גם לקחת מהאחריות של להחליף טיטול זה לטפל)

כשהוא נכנס הביתה- לקחת פיקוד על הבית לחצי שעה -ולשלוח את אשתו להיות חופשיה לנפשה ולמילוי המצברים שלה. שתלך לטייל לבד, או תשב לשתות תה בלי שמישהוא קופץ עליה, או שתדבר בטלפון עם חברה, או תשב לסרוג על רגליים למעלה- מה שבא לה, מה שהיא רוצה.

כלומר- הוא מבין שהבית שלו זה לא מקום מנוחה- זה מקום עבודה מסוג אחר... עבודה נעימה- אבל זה לא בא לבד ולא יגישו לו את זה

שניהם מצפים לארוחה חמה- אבל אוכל לא מבשל את עצמו לבד... הם יכולים למנף את זהל פעילות זוגיות- לבשל ביד

(סוד: אישה עם קצת כוח והערכה- יכולה במשך היום לזרוק כמה דברים לסיר ויש ארוחה, לוקח הרבה יותר מוטיבציה מכוח פיזי-- ואם הוא ישקיע באשתו- גם זה יבוא לה...)

להחמיא לה כמה שיותר, לפרגן לה, להעריך אותה על מה שהיא עושה "תודה שבישלת, היה טעים" "כל הכבוד שאת מניקה, אני מאושר מהטוב שאת משקיעה לתת לתינוקת שלנו" "את יפה היום" וכולי

אני לא יודעת לענות לשאלה "האם להביא פרנסה נחשב עזרה בבית" ?

גם אני אשמח לשמוע תשובות על זה

כי נתתי ניתוח מעשי של מה שמתרחש-

לא כתבתי כלום על עבודת עומק

אבל אני סומכת על זה ש"מדריך" כתב כמה כיוונים

היא צריכה אוכל ומקום לגור וכו' אם לא היה לה בעל שמפרנס אותה היא היתה צריכה לצאת לעבוד.

זה לא סותר שלפעמים רוצים תחושת שותפות. או זמנים שממוטטים ממש ורוצים עזרה של הבעל.

אישית אני חושבת שאם האישה תדאג שבעלה מגיע הביתה יהיה לו ארוחה חמה היא תקבל בעל יותר קשוב לצרכים שלה.

כמו שאישה שמניקה את התינוק שלה או מחליפה לו חיתול- היא לא עוזרת לבעלה, היא מקיימת את ההתחייבות ביניהם

בכל השירשור הזה- ניסיתי לחשוב ולהפריד

מה הייתי אומרת לאישה לו היתה באה לשאול

ומה הייתי אומרת לאיש לו היה בא לשאול

כאן- רק האיש שאל- צריך לענות לו

גם אם מה שאומרים לו יהיה "לא נכון" לענות לאשתו

(למשל- אישה צריכה לדעת שבעלה עוזר בבית בזה שהוא מפרנס, אישה צריכה לדעת שאם היא תתאמץ ותקבל את פניות אפילו עם כוס מים- עזבי אותך אוכל מבושל- כבר יהיה שונה קצת... אבל זה מה שהאישה צריכה לדעת- לא האיש. האיש צריך לדעת שאם הוא יכנס לבית ויתן לאשתו כוס מים- הוא ישנה משהוא בבית... למשל)

נשים טענו שאתם לא יודעים איזה מאמץ זה ללדת ולהניק וכו'.  

על כל דבר בחיים אפשר להתיחס כמילוי מחויבות או כעזרה הדדית. כשאני עושה ספונג'ה או מכינה ארוחת צהריים. אני ממלאה מחויבות או עוזרת פה לצרכים של בני הבית? אני חושבת שזה גם וגם. ואותו דבר בלפרנס. 

יחסי זוגיות של אחור באחור.

בעיקרון- חובות האישה לבעלה מחייבות את מזונותיה..

זאת אומרת שאם בעלה מפרנס אותה - היא גם חייבת לעשות את חלקה.
וזה לא משנה אם מדאורייתא או מדרבנן.

רמב"ם הלכות אישות פרק יב הלכות א, ג-ה

א. כשנושא אדם אשה בין בתולה בין בעולה בין גדולה בין קטנה אחת בת ישראל ואחת הגיורת או המשוחררת יתחייב לה בעשרה דברים ויזכה בארבעה דברים.

ג. והארבעה שזוכה בהן כולם מדברי סופרים, ואלו הן: להיות מעשה ידיה שלו, ולהיות מציאתה שלו, ושיהיה אוכל כל פירות נכסיה בחייה, ואם מתה בחייו יירשנה, והוא קודם לכל אדם בירושה.

ד. ועוד תקנו חכמים שיהיו מעשה ידי האשה כנגד מזונותיה, ופדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה, וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה.

ה. כל הדברים האלו אע"פ שלא נכתבו בשטר הכתובה ואפילו לא כתבו כתובה אלא נשא סתם כיון שנשאה זכה בארבעה דברים שלו ...ואינן צריכין לפרש. 

משנה מסכת כתובות פרק ה משנה ה

ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה ועושה בצמר.

השאלה האמיתית שצריכה להישאל - 
האם אנחנו רוצים שהקשר הזוגי העמוק יסתכם בעשייה מתוך תחושת חובה?
על כן חתמתי את התגובה הקודמת
שאם המצב הוא אכן כך - אלו יחסי זוגיות של "אחור באחור".

אם זו ההסתכלות - אז גם לאישה יש חובות הלכתיים ברורים.
בין אם אוכפים אותם או לא בבית הדין/המשפט.

מבחינתי זו חוצפה של אישה לדרוש מהבעל לפרנס כמובן מאליו ובאחריותו..
וכיון שזה רק מילוי חובתו אז הוא צריך גם לעזור בבית.

יש נורמה עצובה שכל אחד מצפה מהשני לתת,
במקום להתרכז בכמה אני יכול לתרום/לעזור/לסייע/לשמח את בן זוגי..

זה שזו הנורמה - לא אומר שהיא נכונה.

אם אומרים לי שגבר מחובתו לפרנס לבדו ואי לכך - הוא גם נדרש לעזור בבית,
אז חובותיה של האישה הן לטפל בבית ובילדים לבדה - ואי לכך, היא נדרשת לעזור בפרנסה.

יחסים של גועל.

ותמיד הבעל לא בסדר והאישה הפרינססה היא מאה אחוז יש פשוט "משהו עמוק שהבעל לא קלט" שעומד מאחורי ההתנהגות האנוכית.

נחמד לראות אותך פה מידי פעם. אלירז.

שבהם גברים מביעים את רצונם לעזור - נהנות לטפח את רגשי התסכול שלהם כלפי בעליהם.

אז כן חשוב להדגיש - זו לא חובתו!

הוא לא מחוייב לעזור בבית על פי קריאה טכנית של חובות הבעל לאשתו, וחובות האישה לבעלה.

הוא כן מחוייב לפרנס אותה.

על כל מה שמעבר - כתבתי בתגובתי זו:
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t554415#6212319

יש דינים בתחום של נישואים שפעם היו מקובלים חברתית והיום כבר לא יפסקו אותם, אני צריך מתישהו לשבת על זה ולבדוק האם החלוקת תפקידים בבית שחז"ל קבעו היא משהו שיש לו תוקף גם היום.

אם אין לך ילדים אז אין לך זכות להגיב ככה. עדיף בכלל להישאר רווקה מלהתחתן עם משהו שחושב רק על עצמו.כשהו היה רווק מן הסתם לא מת מרעב והסתדר בעצמו.לא יקרה כלום אם בעל יתחשב ום לא עדיף כבר להסתדר לבד כימשלא מתחשב,לא אוהב

אלירז,

את מחדדת לי את הדברים יותר

ברור לגמרי שנישואין הם לא מערכת של מילוי חובות-

אלא הרבה מעבר לזה

מערכת של -הזכות לעשות לטובת השני (גם זה ניסוח חלקי... )

ועדיין לשאלה-

האם גבר שמפרנס- זה עוזר לאשתו?

התשובה היא- לא. זה דבר טוב מאוד בחיים שלהם- אבל זה לא "עוזר לה" במובן של "מה יגרום לה בסוף היום לא להיות פצצה מתקתקת אלא פצצה מתקתקה"

מה כן יעזור לאשתו?

לעזור לה באמת.

לעזור זה לעשות במקום מישהוא משהוא שאחרת הוא היה עושה העצמו- מכיוון שאין לו הכוחות לעשות את זה, ואתה רוצה להקל עליו בעצמך

איש ששוטף כלים- עוזר לאשתו? כן.

איש שמביא לאשתו כוס תה אחרי יום שלהם שהיא היתה עם הילדים- עוזר לה? כן.

איש שמטפל בילדים חצי שנה בערב אחרי שאשתו מותשת מיום שלם איתם- עוזר לאשתו? לא. הוא מקיים את חובתו הבסיסית כהורה. לא סותר את זה שאשתו תודה לו על זה מאוד, וזה יעזור לה למלא מצברים...

בלי להתייחס כלל לשירשור.

אדם שעובד כל היום, הרי זה במקביל לעבודה של אשתו בבית.

מה שייך להגיד "הוא לא עוזר לה"?

וכי היא עוזרת לו בעבודתו?..

זו חלוקת תפקידים, ששניהם מניעים את אותה המטרה, של החזקת ובנין הבית.

והרי יתכן שהוא חזר מותש מהעבודה, כמו שיתכן שגם היא במצב דומה מהבית (ולא תמיד זה כך. לפעמים זה יותר קשה ולפעמים זה, ולפעמים אין מה להשוות).

השכל הישר אומר, שכאשר איש חוזר הביתה - הדבר הכי טוב שאשתו יכולה לעשות זה לקבל אותו בשמחה ולתת לו רגע לנוח, לדאוג שיהיה משהו לאכול בבית.

בדרך כלל, הבנה כזו, במקום פתיחת "פנקס החשבונות" על עזרתו (הרי הוא לא שלח אותה לעבוד במקומו), תגרום באופן טבעי לכך שגם הוא ישמח ליטול חלק במה שאפשר בבית. 

ואי אפשר להקיש ממצב למצב: לעיתים ממש לא שייך שאדם שהגיע הביתה, יתחיל "לטפל" בבית - ולעומת זה ה"מקצב" בבית פחות אינטנסיבי במשך היום, גם אם ממשיך עדיין להתפרס כשחזר; ולפעמים ההיפך - אדם מגיע רענן יותר כשאשתו כבר "לא יכולה". הקשבה הדדית. אבל אם אשה חושבת שכל בעל ממוצע מגיע ומיד עובר ל"טיפול בבית", יש לה טעות.

שירגיש "בית" - וממילא יחוש גם את מצבה של אשתו.

אם הוא לא היה מפרנס אותה היא היתה צריכה לפרנס את עצמה. (או לחיות ברחוב ולמות ברעב)

בניהול העסק המשותף.

הרי גם לגבר שמגיע עמוס מיום עבודה מגיע לשבת בבית ולנוח - לא כן..?

גם הוא יהיה הרבה יותר מתוק ונעים כלפיה אם תאפשר לו זאת.

ועוד נקודה ששוכחים - פרנסה זו גם מילוי חובתו כהורה, ולא רק כבן-זוג.
(הטיפול הטכני בילדים הוא חלק קטן שהורה צריך לעשות למען ילדיו)
 

אז כפי שאמר הרב דן - אנחנו מדברים על חלוקת תפקידים ארגונית וניהולית.

אישה או גבר יהיו שניהם פקעות עצבים ,
אם ידעו שכניסתו של בן הזוג לבית מביאה איתו מתחים רבים, דרישות ועבודה נוספת.

אישה שאוהבת את בעלה - לא תשמח לקראתו בידיעה ש"הנה הגיעה העוזרת..."
תצפה ותשמח לקראתו בידיעה שתוכל לספר לו שהיא עייפה ולפרוק אצלו את מתחי היום
באותה מידה שהיא גם תרצה לתת לו שעה של שקט לפני שתפיל עליו את המטען שלה.

גבר ששמח לחזור לאשתו האהובה לא שמח לחזור הביתה כי "המשרתת ממתינה למילוי כל צרכיו ונוחיותו"
הוא שמח להגיע הביתה לאשתו ולעזור לה
וגם כדי לקחת את הזמן שהוא צריך למילוי המרחב הפרטי שלו.

איך מתרחש המצב הזה?
מתוך עבודה של היכרות מעמיקה האחד את השני.
היכרות של כל הרבדים באדם שבחרנו לחיות איתו.

כשיחסי הזוגיות, לא פונים אחור באחור:
אתה תעשה את תפקידיך, אני אעשה את תפקידיי - ונצא כולנו נשכרים.

אלא יחסים של פנים בפנים:
אני מכיר/ה אותך, אוהב/ת אותך ומתרגש/ת לראות אותך בכל פעם שאני/אתה חוזר הביתה. 

עצם ההימצאות של אדם כה קרוב, כה מכיר את המרחב הפנימי שלנו, שיודע אותנו לעומק נשמתנו - ממלאת אותנו כוחות עצומים!
[הרי זה מה שאדם מייחל לו כל הזמן - לא להרגיש בודד, להרגיש שיש מי שרואה אותי מבפנים, שמכיר את כל נבכי הנפש שלי]
ואז - ממילא, גם מטלות הבית, וגם הפרנסה - הכל נעשה בשמחה וברצון..

והבית מלא מתיקות של אהבה מהשורש, ושכינה שורה בו!

וכל אחד רוצה לעשות בשביל השני!
רוצה לעשות לא כדי להרגיש בעל/אישה טובים,

לא כדי לשרת את האגו וההערכה העצמית שלנו (אפילו שזה שלב בדרך הנכונה)

אלא בהתבטלות מוחלטת לגודל הנשמה שזכינו לחיות לצידה..

שנזכה... 

הצלחת לנסח פה את מה שהפריע לי בכל מה שכתבתי בשירשור הזה....

כל השיח הזה של חובות, לש חלוקת התפקידים הפורמאלית-

לא צריך לדבר על זה, לא צריך להיות שם בכלל

צריך להיות הרבה מעבר לזה-

לעשות מאהבה, לעשות ברוחב ושמחה, לעשות מה שיהיה הכי טוב לשני והכי טוב לבית

ועדיין- אישה אחרי  יום מתיש בבית כן מרגישה שבעלה מגיע- "הנה באה עזרה"

(אולי זה אומר שהיא צריכה שעה בייביסטר באמצע היום? אולי זה אומר שהיא צריכה להחזיק ראש גם עוד 10 דק' אחרי שהאיש שלה נכנס הביתה כדי שהוא יספיק לנוח לפני שהוא לוקח פיקוד? זה מעשי- לא רעיוני)

קודם התגעגעתי מאוד

ואני פשוט כל כך נהנת לקרוא את התגובות שלך!!!

א' אני מסכים עם כמה טענות שעלו פה כלפיו שגם היא עובדת ואחרי הכל היא אחרי לידה ועוד ועוד...

אבל לאחר בירור ולימוד מעמיק של הנושא, לאחר מחשבה על הזוג הזה ראיתי לנכון ללמוד איתו יום אחד שעה מה זה אשה? מה היא צריכה? אני חושב שהבעיה שלהם נובעת מכך שהגבר גבר הזה הכיר את אשתו שש שנים לפני החתונה כחילונים, אשה לפני חתונה לא מוציאה את כל הקשיים והכאבים בזמנים מסויימים ומשתדלת מאוד להיראות תמיד יפה ומושכת במיוחד חילונית, ופתאום מתחזקים שומרים מצוות מתחתנים, פתאום הוא רואה אותה במצבים שהוא לא רגיל ומתלוננת הרבה ותכלס הוא לא באמת יודע מה חסר לה פה, ראיתי משהו שכתב אחד השחקנים הגדולים בעולם על אשתו "הוא מספר שהיא התחילה להראות כמו סמרטוט לא היה לה כח לכלום בקיצור נהייתה שבר כלי, הוא כבר מאס בה בגלל זה והחליט שהוא מתגרש מפרק את החבילה, רגע לפני הוא נעצר וחשב, אם ביכולתי לפרק ביכולתי לבנות, הוא החליט שהוא עושה ממנה בנאדם הכי שמח בעולם... חזר הביתה פינק עזר בישל טיפל פשוט היה לצידה ומאותו יום האשה פשוט פרחה..."

מה שאני בא לומר כאן זה שאשה צריכה המון המון דיבורים צריכה שהבעל ישמע אותה יהיה לצידה ייתן ייתמוך יקשיב, מאוד חשוב לשתף ברוחניות שלו מה למד איך הולך לו... נראה לי זו בעיה של המון...

השבוע בא אליי מישהו שאל אותי מתי אני רואה את אשתי, אמרתי לו כל יום חמישי בין 8 שהילדים הולכים לישון עד 10 וחצי שאז אני הולך להעביר שיעור, ואז שישבת כרגיל, וכל שאר השבוע מה? כל שאר השבוע אני או בעבודה או בלימודים או מלמד או עם הילדים או עוד כמה דברים שאני עושה, אז הוא היה מופתע ושאל איך אשתי מסתדרת עם זה...

שיהיה ברור אם אשתי אומרת לי אני רוצה שתבוא לבית גם אם אני יהיה באמצע לימוד עבודה או משהו חשוב אחר אני יגיע, והיא יודעת את זה, היא לא משתמשת בזה, אבל עצם הידיעה מביא אותה להבנה שאין בשבילי יותר חשובה ממנה בעולם.

וזו הנקודה כמה היא חשובה בעיני הבעל כמה הוא מוכן להקריב למענה.

זה כנראה משבר שהרבה עוברים אותו. אם לא בילד הראשון אז בשני או השלישי.

יש גברים שלוקח להם זמן להבין מה זה לחיות עם אשה (וגם להיפך כמובן) ומה זה לגדל ילדים.

לנשים איכשהו (לרובן) הדברים באים יותר בטיבעיות. גם לאשה אחרי לידה פתאום אין זמן לעצמה, כל הזמן משהו

חסר אונים תלוי בה. אין לה מספיק שעות שינה, אין לה זמן לפעמים לאכול כמו שצריך, שלא נדבר על להתפלל וכו'... רוב הנשים מתרגלות לקושי די מהר. אבל לחלק מהגברים לוקח יותר זמן להפנים את זה. ללמוד לוותר על הצרכים של עצמך לטובת האחרים במשפחה.

לכן לדעתי פשוט להסביר לו, להאיר את עיניו לצרכי הבית, להסביר שהקמת משפחה היא מסירות נפש. זה לא תמיד נח, זה לא תמיד ממלא לנו את הציפיות. אבל זה חשוב לנו, לכן נעשה הכל וניתן מעצמינו הכל כדי שזה יצליח.

(ד"א, גם בעלי עובד בעבודה פיזית לא קלה ונמצא מחוץ לבית יותר שעות, ולכן בשנים שהיה לי קשה שהוא נשאר בערב בבית הכנסת ללימוד, הוא העביר את הלימוד ללפני התפילה בבוקר, הוא היה קם ב5 בבוקר בשביל זה. וכשהיה חוזר מהעבודה

היה קודם עוזר ורק אח"כ אוכל ארוחת ערב. היום הילדים גדלו קצת וזה יותר קל, אז אני משחררת אותו כמה שיותר, אבל הוא

תמיד שואל אם זה בסדר שהוא יבוא מאוחר/ ישאר לעוד שיעור וכדו'. ב"ה שזכיתי )

אם האישה אחרי לידה (אפילו כמה חודשים) אולי יש מקום לבדוק דכאון לידה?

אגב, לא חייב להיות דכאון לידה קליני ומאובחן לפעמים זה פשוט סוג של התמוטטות אחרי לידה ראשונה, מצב חדש ובכלל לא דומה לשום מצב אחר בחיים וכן להיות בבית לבד כ"כ הרבה שעות בלי לצאת לעבודה ובלי אף אחד בבית זה מצב של הרבה אנשים יוצר מצבי רוח... והרגשה וירודה.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏