האישה רוצה להרגיש שהגבר עוזר לה בגידול הילד שנולד. כמו כן האישה עובדת מאוד קשה להניק את הילד והיא גם אחרי לידה וכמו שידוע בלידה הגוף עובר משבר מאוד גדול.

האיש גם צודק זה לא מותרת להגיע הביתה ולקבל ארוחה חמה. ובעיקר שהבעל עובד עבודה פיזית קשה מאוד.

אני ממליצה לזוג:

הגבר : 1 בגלל שאתם אחרי לידה יכול להיות שתוותר על שיעור התורה לטובת עזרה לאישה בבית בחודשים הקרובים ומיד אחרי התפילה רוץ לבית ועזור לאישתך עד שכוחותיה יחזרו אליה. כמובן שאת זה עושים ביחד עם האישה יושבים איתה ובודקים את הקושי שיש לה ( תאום ציפיות אחרי לידה ) דרך אגב זה יכול להשתנות אחרי שבוע שבועים עושים תאום ציפיות מחדש וראוים מה מצב של כל אחד ואחד.

כנ"ל האישה צריכה לתת מעצמה.

אולם כל נקטו חכמים תמיד תהיה בן הנותנים ובעיקר למי שקרוב אליך.

ככול שתיתנו אחד לשני יותר בלי לצפות מהשני לכלום , הנתינה תהיה אמיתית יותר והצד השני תמיד ירצה להחזיר ובסוף יחזיר בגדול.

רננה555

א' תודה על התגובה.

ב' כשאני אברך בישיבה עם מטען רוחני גדול אני יכול לוותר על שעה לימוד אחת מתוך 9 ביום אבל חוזר בתשובה מתחזק קצת קשה לוותר על שעה אחת של רוחניות במהלך היום, אני חושב שאשה צריכה להבין את זה, אני ביום של הלידה הצלחתי לשבת ללמוד שעה וחצי ביום של הברית ישבתי ללמוד שעתיים כל התקופה אחרי הלידה אשתי מצאה את הזמן לשלוח אותי ללמוד, אשתו גם מתחזקת וגם מבינה שהוא צריך ללמוד.

כך שאולי נכון לאדם מסויים אבל לא נכון לאדם אחר.

לענ"ד הבעיה פה היא הרבה יותר עמוקה משהו בבסיס של הקשר פגום וצריך תיקון ועבודה ולכן אני לא רואה ומוצא לנכון לומר לו לוותר על שיעור תורה בשביל לעזור בבית.

תודה רבה

מה שהייתי אומר על כך זה:

א' הוא לא מגיע לבית בקטע של לנוח הוא רוצה לאכול משהו חם אחרי שלא ראה את הבית כל היום ואני ממש מבין אותו.

ב' ברור שהכל ז רק סמטום, אני חושב שיש פה בעיה יסודית בקשר ביניהם, הוא לא מבין מה היא רוצה והיא לא מבינה מה הוא רוצה, יש לה צורך ולו צורך וחשוב לדעת את הצורך, הבעיה בזה שכשניסיתי לגשש איתו בכיוון הוא אמר שהוא מפנק ונותן ומאד אוהב אותה וזה לא נכון שחסר לה זה רק בגלל שפתאום אחרי החתונה היא הבינה שעכשיו אנחנו נשואים ואפשר לדרוש ולצפות ליותר, כמובן שזה טעות ובעיה חמורה אצלו בהבנה שלו את אשתו אבל כאן השאלה הנשאלת איך עושים דבר כזה איך מגיעים איתו להבנה וליישום של העניין.

כל מה שאני אכתוב כאן זה סה"כ מניסיון של נשואה צעירה (פחות משנתיים), אבל אולי זה בכל זאת יעזור..

(כמו כן, ממה שכתבת אי אפשר להכיר ולהבין את הסיפור במלואו, אז לא בטוח שהדברים יהיו רלוונטיים ומתאימים למציאות הזו)

דבר ראשון, אני חושבת (כמו שכבר כתבת) שיותר נכון לפנות לייעוץ זוגי. אני משערת שגם האישה לא מאושרת במצב שנוצר, ובלי ששניהם מודעים לבעיה ומונחים כיצד לפתור אותה, הרבה יותר קשה להגיע לפתרון אמיתי.

אם בכל זאת הבעל רוצה מצידו לנסות לשנות את המציאות הזו, מה שאני הייתי אומרת זה לעשות את זה על ידי הרבה מאוד דיבור חיובי כלפי אישתו.

אני חושבת שלבדוק כאן מי צודק זה בטוח לא נכון. נישואין זה מצד שבני הזוג אמורים להתאחד. אין כאן מצב של תחרות ולא של האשמות, אלא ניסיון לגרום לכך שלזוג יחד יהיה הכי טוב שיכול להיות.

אני חושבת שהדבר הראשון שהבעל צריך לעשות, זה להוציא מהראש את כל מה שהוא מצפה מאישתו, ואת העבודה שהוא מאוכזב מכך שהיא לא עושה את זה. לא כי הוא לא צודק, אלא כי זה לא יוביל לשום מקום. אישה שמרגישה שבעלה מאוכזב ממנה, זה לא מה שיגרום לה לעשות יותר בשבילו (גם נראה מהסיפור שזה לא מביא לכך).

מה שהבעל כן צריך להתחיל לעשות, זה למצוא את הדברים שאשתו כן עושה בעבורו, ולשבח ולהודות לה על כך. עצם זה שהיא תרגיש שהוא מעריך אותה, יגרום לה תחושה יותר טובה, וזה אולי ייתן לה כוחות לעשות יותר.

לדבר על מה שהוא מצפה ממנה נראה לי פחות יעזור, כי היא כבר מודעת לזה ואם בכל זאת זה לא קורה- מה שיעזור זה לא לדרוש את זה שוב ושוב. אבל אם היא תרגיש שמחה, ותרגיש שבעלה מעריך את המאמצים שהיא משקיעה בעבורו, היא תוכל למלא יותר בשמחה את מה שהוא היה רוצה.

(אני יכולה להעיד על עצמי שכשאני מרגישה שבעלי מאוכזב ממני, זה רק מוריד ממני את החשק להשקיע, וכשהוא מודה לי על דברים שעשיתי עבורו- זה הרבה יותר משמח ונותן כוח להשקיע עוד. יכול להיות שזה לא נכון להשליך מהזוגיות שלנו, שהיא ב"ה בריאה וטובה, על זוג שהגיע למצב יותר בעייתי, אבל אני כותבת מהניסיון שלי וכך אני מרגישה שנכון).

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לא יזיק שיאכל ארוחת מזינה לפני שהוא מגיע הביתה (פלאפל וכו')העיקר שיגיע לבית לא רעב אלא רגוע וידאג גם קצת לעזור ובעיקר להעריך מאוד את אשתו שהיא עוזרת בבית וכו'.

בד"כ הבעיה העיקרית היא ההקשבה.

בנוסף לתת להם רעיון של עוזרת פעם או פעמיים בשבוע/ביבי סיטר שתצא עם הילידם ותתן להם ערב לבד מידי פעם וכדו' 

וטובה" כמו שהייתה לפני החתונה.

גם אני בבית ובעלי חוזר בערב, אני צריכה שהוא יושיט יד ויעזור, לא רק בשבילי אלא בשביל  הקשר עם הילדים.

לגיטימי לאישה לצפות לכך מבעלה, ולגיטימי מבעל לצפות מאשתו ליחס שמתבטא גם בארוחה חמה.

כל השאלה היא העמדה הנפשית- האם אני דורש כי חייבים לי משהו?

האם אני אוהב ומבין את המצב בו נמצא בן זוגי? ומשם הציפיות?

יותר חכם לשבת ולתאם ציפיות מאשר לבוא בטענות, אם ישוחחו ביניהם ברוגע, בע"ה אפשר לפתור הרבה.

וגם למצוא פתרונות יצירתיים ולהבין גם ש"אחרי לידה" זה מצב זמני (לא ציינת בת כמה הילדה).

מכיון שהבעל לא משקיע בה היא מוצאת תירוצים אלו או אחרים לפרוק את זה עליו.

וגם אם הוא יתחיל לעזור ולאלתת לאשתו את היחס שהיא מצפה ממנו היא תמצא תירוצים אחרים.

הבעל צריך לחשוב מה עומד מאחורי הטרוניות האלו ולהביא אותם יחד עם קצת עזרה והכול יסתדר.

זה הזמן לבנות אהבה אמיתית, ואם הם לא ילמדו לאהוב ולקבל אחד את השני כמו שהוא הם יעשו את אותה הטעות והרבה יותר חמור עם הילדה שלהם.

במצב סטנדרטי הייתי תומך ביעוץ זוגי, יש משהו בלשבת יחד מול מישהו שלישי שמשנה את ההסתכלות, אם זה לא על הפרק לטפל בעצמו לבד גם יכול להיות טוב אני מאמין שלשינוי שאדם עושה בעצמו יש השפעה עצומה החוצה.

בתור התחלה יש תרגיל שלמדתי ממישהי שאני מאוד מעריך, קוראים לו חסדים נסתרים, הרעיון שלו הוא לתת לבן זוג בלי שהוא ידע שהוא קיבל וגם לא משהו שהוא ידע שהוא קיבל מימשהו אי פעם, לעשות לו נטו בשביל לתת לו ובלי לצפות לתמורה.

זה נתון מאוד חשוב. אם היא כמה שבועות אחרי, אז כדאי להסביר לו היטב שמבחינה רפואית אשתו חייבת מקסימום מנוחה למשך 6 שבועות, וגם אח"כ, במיוחד בילד הראשון זה לא פשוט בכלל להיות בבית עם תינוק.

אם היא כבר קצת יותר זמן אחרי לידה, נשמע לי שמרוב ששניהם עמוסים ועייפים הם לא מגיעים לשיחות טובות ביניהם. הקשיים לא עולים בצורה חברית ונינוחה, אז הם מתפרצים בצורת מריבה וחוסר סבלנות.

חייבים, חייבים, חייבים לדבר על זה. אישה בטוחה שבעלה יודע איך היא מרגישה וזה לא נכון. הוא לא מתאר לעצמו כמה קשה לה, אחרי הלידה ועם תינוקת חדשה. (עד היום בעלי מתבייש כשהוא נזכר איך הוא התנהג אחרי הלידה הראשונה..)

הבעל חושב שאשתו רואה כמה קשה לו וזה לא תמיד נכון, הוא צריך לומר לה מה הנקודות שקשות לו.

לא באווירה של "מי יותר מסכן, הנה ניצחתי ואני אומללה". אלא באווירה חיובית, משתפת.

שיצאו פעם בשבוע או שבועיים למקום שמשחרר מאווירת הבית ויתחילו לדבר שם מחדש. להחזיר את השמחה שבקשר לאט, לאט, מתוך דיבור, נכונות להקשבה וגם נכונות למאמץ עבור השני/ה.

זה זמן לא פשוט, וגם את זה כדאי שידעו. איך הם יצאו מהתקופה הזו- זה תלוי בהם. ומה שכתבו, שאפשר לערב גורם שלישי זה רעיון טוב לדעתי- הרב שלהם, איש מקצוע שמקובל על שניהם. זה יכול לתת להם פרופורציה והבנה של המצב.

הפרפרים עדיין נשארים, אם דואגים שהגן יהיה פורח.

אהבתי את הפסקה האחרונה שלך.

ספר חובה לכל גבר נשוי. לקרוא את הספר "בגן השלום" של הרב ארוש שליט"א. יש שם טיפול שורש לענינים שכאלו.

שהשתנו בעקבות קריאה בו.

בנוסף, ספר אחר של הרב (בגן האמונה)-שבנוי על אותו בסיס הציל לי את החיים.

גם קראתי מאמרים שמבוססים על קטעים מתוך הספר.

ככה שגם בלי לקרוא אותו (אסור לנשים לקרוא אותו) אני יודעת שהוא חזק ומועיל

ועם הערכה רבה לרב הרוש..

יש שם הכל על יחסי זוגיות טכנים.

אבל אין שום דבר על תקשורת אמיתית, על היכרות מעמיקה בנבכי הנפש וחיבור הנשמות.

ראשית- לא נכון לקרוא להסתכלות של אמונה "נכון טכנית".

להבין שהאישה היא ראי של בעלה ,ושהחיבור ביניהם מביא את הבעל לתיקון שלו,כך שכל מה שהיא אומרת בעצם הקב"ה מאותת לבעל, זה החיבור הכי עמוק והכי לא טכני שיש. מה זה אם לא חיבור נשמות? לדעת שרק היא יכולה להביא אותו לתיקון שלו- מה שאף אחד אחר לא יכול לעשות, בטח ברמה הזאת.

בספר המקביל לנשים (את של הגברים - אסור לנשים לקרוא, כי זה עלול להביא לתוצאות הפוכות משלום בית)

הרב מדבר המון על החיבור הנשמתי, וכך שהבעל הוא חבר הנפש של אשתו. 

קצת ענווה כשכותבים על ספר שרב צדיק כתב.

יש אנשים שמתאים להם הסגנון ויש שלא.

אני לא מתחברת לספרים שלו וגם לא בעלי.

אפשר לכתוב שלדעתך זה ספר חשוב ומועיל, למה לא. אבל לא 'חובה'...

בואו נשחק "הוא והיא"

הוא-

עובד כל יום מ8 עד 6 בעבודה פיזית קשה

מפרנס את המשפחה שלו (כל הכבוד לו!)

הולך למנחה ערבית ושיעור- למלא מצברים רוחניים

הולך הביתה

הציפיה שלו- כשהוא מגיע- שיתנו לו לנוח, ארוחה חמה

היא- עובדת כל היום מ6 עד 8 (כלומר מבכי ראשון של התינוק עד שהבעל חוזר הביתה אחרי השיעור)

העבודה שלה פיזית וקשה ביותר (להרות ללדת להניק- זה קורע את הגוף!!, גם לנקות בבית זה לא קל. והסחיבת משאות שנקרא- להרים את התינוק ולהסחב עם העגלה- זה לא קל.. ונהיה כבד יותר ויותר ב"ה)

היא עקרת בית (מישהוא אמר לה- כל הכבוד לך! אולי אמרו לך- אבל היית כזו מוצלחת עם מקצוע וקריירה- נהיית דוסית ועזבת את כל ההתפתחות האישית שלך-- ??? )

לא רשום איזה תחנות מצברים רוחניים יש לה- או אם בכלל יש לה דקה לשתות כוס קפה עם חברה או להתפלל פעם בשבוע

היא לא יכולה ללכת הביתה מהעבודה!!!!!!!! כשאת עובדת בבית בלהיות עקרת בית- אין לך את ההפסקה של "ללכת". -אלא אם מבינים ועושים את זה בצורה יזומה

הציפיה שלה - שיתנו לה לנוח, שיתנו לה ארוחה חמה

מי צודק?

לא אכפת לי

למי יש כוחות לעשות משו טוב לבית? הבעל- כי עובדה שהוא הלך ושאל אותך

אז מה כדאי לו לעשות?  להיות מעורב ונוכח בחיים של התינוקת שלו- כלומר לעשות דברים בבית של טיפול בה (גם לשחק ביחד על השטיח זה לטפל...  אבל גם לקחת מהאחריות של להחליף טיטול זה לטפל)

כשהוא נכנס הביתה- לקחת פיקוד על הבית לחצי שעה -ולשלוח את אשתו להיות חופשיה לנפשה ולמילוי המצברים שלה. שתלך לטייל לבד, או תשב לשתות תה בלי שמישהוא קופץ עליה, או שתדבר בטלפון עם חברה, או תשב לסרוג על רגליים למעלה- מה שבא לה, מה שהיא רוצה.

כלומר- הוא מבין שהבית שלו זה לא מקום מנוחה- זה מקום עבודה מסוג אחר... עבודה נעימה- אבל זה לא בא לבד ולא יגישו לו את זה

שניהם מצפים לארוחה חמה- אבל אוכל לא מבשל את עצמו לבד... הם יכולים למנף את זהל פעילות זוגיות- לבשל ביד

(סוד: אישה עם קצת כוח והערכה- יכולה במשך היום לזרוק כמה דברים לסיר ויש ארוחה, לוקח הרבה יותר מוטיבציה מכוח פיזי-- ואם הוא ישקיע באשתו- גם זה יבוא לה...)

להחמיא לה כמה שיותר, לפרגן לה, להעריך אותה על מה שהיא עושה "תודה שבישלת, היה טעים" "כל הכבוד שאת מניקה, אני מאושר מהטוב שאת משקיעה לתת לתינוקת שלנו" "את יפה היום" וכולי

אני לא יודעת לענות לשאלה "האם להביא פרנסה נחשב עזרה בבית" ?

גם אני אשמח לשמוע תשובות על זה

כי נתתי ניתוח מעשי של מה שמתרחש-

לא כתבתי כלום על עבודת עומק

אבל אני סומכת על זה ש"מדריך" כתב כמה כיוונים

היא צריכה אוכל ומקום לגור וכו' אם לא היה לה בעל שמפרנס אותה היא היתה צריכה לצאת לעבוד.

זה לא סותר שלפעמים רוצים תחושת שותפות. או זמנים שממוטטים ממש ורוצים עזרה של הבעל.

אישית אני חושבת שאם האישה תדאג שבעלה מגיע הביתה יהיה לו ארוחה חמה היא תקבל בעל יותר קשוב לצרכים שלה.

כמו שאישה שמניקה את התינוק שלה או מחליפה לו חיתול- היא לא עוזרת לבעלה, היא מקיימת את ההתחייבות ביניהם

בכל השירשור הזה- ניסיתי לחשוב ולהפריד

מה הייתי אומרת לאישה לו היתה באה לשאול

ומה הייתי אומרת לאיש לו היה בא לשאול

כאן- רק האיש שאל- צריך לענות לו

גם אם מה שאומרים לו יהיה "לא נכון" לענות לאשתו

(למשל- אישה צריכה לדעת שבעלה עוזר בבית בזה שהוא מפרנס, אישה צריכה לדעת שאם היא תתאמץ ותקבל את פניות אפילו עם כוס מים- עזבי אותך אוכל מבושל- כבר יהיה שונה קצת... אבל זה מה שהאישה צריכה לדעת- לא האיש. האיש צריך לדעת שאם הוא יכנס לבית ויתן לאשתו כוס מים- הוא ישנה משהוא בבית... למשל)

נשים טענו שאתם לא יודעים איזה מאמץ זה ללדת ולהניק וכו'.  

על כל דבר בחיים אפשר להתיחס כמילוי מחויבות או כעזרה הדדית. כשאני עושה ספונג'ה או מכינה ארוחת צהריים. אני ממלאה מחויבות או עוזרת פה לצרכים של בני הבית? אני חושבת שזה גם וגם. ואותו דבר בלפרנס. 

יחסי זוגיות של אחור באחור.

בעיקרון- חובות האישה לבעלה מחייבות את מזונותיה..

זאת אומרת שאם בעלה מפרנס אותה - היא גם חייבת לעשות את חלקה.
וזה לא משנה אם מדאורייתא או מדרבנן.

רמב"ם הלכות אישות פרק יב הלכות א, ג-ה

א. כשנושא אדם אשה בין בתולה בין בעולה בין גדולה בין קטנה אחת בת ישראל ואחת הגיורת או המשוחררת יתחייב לה בעשרה דברים ויזכה בארבעה דברים.

ג. והארבעה שזוכה בהן כולם מדברי סופרים, ואלו הן: להיות מעשה ידיה שלו, ולהיות מציאתה שלו, ושיהיה אוכל כל פירות נכסיה בחייה, ואם מתה בחייו יירשנה, והוא קודם לכל אדם בירושה.

ד. ועוד תקנו חכמים שיהיו מעשה ידי האשה כנגד מזונותיה, ופדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה, וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה.

ה. כל הדברים האלו אע"פ שלא נכתבו בשטר הכתובה ואפילו לא כתבו כתובה אלא נשא סתם כיון שנשאה זכה בארבעה דברים שלו ...ואינן צריכין לפרש. 

משנה מסכת כתובות פרק ה משנה ה

ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה ועושה בצמר.

השאלה האמיתית שצריכה להישאל - 
האם אנחנו רוצים שהקשר הזוגי העמוק יסתכם בעשייה מתוך תחושת חובה?
על כן חתמתי את התגובה הקודמת
שאם המצב הוא אכן כך - אלו יחסי זוגיות של "אחור באחור".

אם זו ההסתכלות - אז גם לאישה יש חובות הלכתיים ברורים.
בין אם אוכפים אותם או לא בבית הדין/המשפט.

מבחינתי זו חוצפה של אישה לדרוש מהבעל לפרנס כמובן מאליו ובאחריותו..
וכיון שזה רק מילוי חובתו אז הוא צריך גם לעזור בבית.

יש נורמה עצובה שכל אחד מצפה מהשני לתת,
במקום להתרכז בכמה אני יכול לתרום/לעזור/לסייע/לשמח את בן זוגי..

זה שזו הנורמה - לא אומר שהיא נכונה.

אם אומרים לי שגבר מחובתו לפרנס לבדו ואי לכך - הוא גם נדרש לעזור בבית,
אז חובותיה של האישה הן לטפל בבית ובילדים לבדה - ואי לכך, היא נדרשת לעזור בפרנסה.

יחסים של גועל.

ותמיד הבעל לא בסדר והאישה הפרינססה היא מאה אחוז יש פשוט "משהו עמוק שהבעל לא קלט" שעומד מאחורי ההתנהגות האנוכית.

נחמד לראות אותך פה מידי פעם. אלירז.

שבהם גברים מביעים את רצונם לעזור - נהנות לטפח את רגשי התסכול שלהם כלפי בעליהם.

אז כן חשוב להדגיש - זו לא חובתו!

הוא לא מחוייב לעזור בבית על פי קריאה טכנית של חובות הבעל לאשתו, וחובות האישה לבעלה.

הוא כן מחוייב לפרנס אותה.

על כל מה שמעבר - כתבתי בתגובתי זו:
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t554415#6212319

יש דינים בתחום של נישואים שפעם היו מקובלים חברתית והיום כבר לא יפסקו אותם, אני צריך מתישהו לשבת על זה ולבדוק האם החלוקת תפקידים בבית שחז"ל קבעו היא משהו שיש לו תוקף גם היום.

אם אין לך ילדים אז אין לך זכות להגיב ככה. עדיף בכלל להישאר רווקה מלהתחתן עם משהו שחושב רק על עצמו.כשהו היה רווק מן הסתם לא מת מרעב והסתדר בעצמו.לא יקרה כלום אם בעל יתחשב ום לא עדיף כבר להסתדר לבד כימשלא מתחשב,לא אוהב

אלירז,

את מחדדת לי את הדברים יותר

ברור לגמרי שנישואין הם לא מערכת של מילוי חובות-

אלא הרבה מעבר לזה

מערכת של -הזכות לעשות לטובת השני (גם זה ניסוח חלקי... )

ועדיין לשאלה-

האם גבר שמפרנס- זה עוזר לאשתו?

התשובה היא- לא. זה דבר טוב מאוד בחיים שלהם- אבל זה לא "עוזר לה" במובן של "מה יגרום לה בסוף היום לא להיות פצצה מתקתקת אלא פצצה מתקתקה"

מה כן יעזור לאשתו?

לעזור לה באמת.

לעזור זה לעשות במקום מישהוא משהוא שאחרת הוא היה עושה העצמו- מכיוון שאין לו הכוחות לעשות את זה, ואתה רוצה להקל עליו בעצמך

איש ששוטף כלים- עוזר לאשתו? כן.

איש שמביא לאשתו כוס תה אחרי יום שלהם שהיא היתה עם הילדים- עוזר לה? כן.

איש שמטפל בילדים חצי שנה בערב אחרי שאשתו מותשת מיום שלם איתם- עוזר לאשתו? לא. הוא מקיים את חובתו הבסיסית כהורה. לא סותר את זה שאשתו תודה לו על זה מאוד, וזה יעזור לה למלא מצברים...

בלי להתייחס כלל לשירשור.

אדם שעובד כל היום, הרי זה במקביל לעבודה של אשתו בבית.

מה שייך להגיד "הוא לא עוזר לה"?

וכי היא עוזרת לו בעבודתו?..

זו חלוקת תפקידים, ששניהם מניעים את אותה המטרה, של החזקת ובנין הבית.

והרי יתכן שהוא חזר מותש מהעבודה, כמו שיתכן שגם היא במצב דומה מהבית (ולא תמיד זה כך. לפעמים זה יותר קשה ולפעמים זה, ולפעמים אין מה להשוות).

השכל הישר אומר, שכאשר איש חוזר הביתה - הדבר הכי טוב שאשתו יכולה לעשות זה לקבל אותו בשמחה ולתת לו רגע לנוח, לדאוג שיהיה משהו לאכול בבית.

בדרך כלל, הבנה כזו, במקום פתיחת "פנקס החשבונות" על עזרתו (הרי הוא לא שלח אותה לעבוד במקומו), תגרום באופן טבעי לכך שגם הוא ישמח ליטול חלק במה שאפשר בבית. 

ואי אפשר להקיש ממצב למצב: לעיתים ממש לא שייך שאדם שהגיע הביתה, יתחיל "לטפל" בבית - ולעומת זה ה"מקצב" בבית פחות אינטנסיבי במשך היום, גם אם ממשיך עדיין להתפרס כשחזר; ולפעמים ההיפך - אדם מגיע רענן יותר כשאשתו כבר "לא יכולה". הקשבה הדדית. אבל אם אשה חושבת שכל בעל ממוצע מגיע ומיד עובר ל"טיפול בבית", יש לה טעות.

שירגיש "בית" - וממילא יחוש גם את מצבה של אשתו.

אם הוא לא היה מפרנס אותה היא היתה צריכה לפרנס את עצמה. (או לחיות ברחוב ולמות ברעב)

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

הצלחת לנסח פה את מה שהפריע לי בכל מה שכתבתי בשירשור הזה....

כל השיח הזה של חובות, לש חלוקת התפקידים הפורמאלית-

לא צריך לדבר על זה, לא צריך להיות שם בכלל

צריך להיות הרבה מעבר לזה-

לעשות מאהבה, לעשות ברוחב ושמחה, לעשות מה שיהיה הכי טוב לשני והכי טוב לבית

ועדיין- אישה אחרי  יום מתיש בבית כן מרגישה שבעלה מגיע- "הנה באה עזרה"

(אולי זה אומר שהיא צריכה שעה בייביסטר באמצע היום? אולי זה אומר שהיא צריכה להחזיק ראש גם עוד 10 דק' אחרי שהאיש שלה נכנס הביתה כדי שהוא יספיק לנוח לפני שהוא לוקח פיקוד? זה מעשי- לא רעיוני)

קודם התגעגעתי מאוד

ואני פשוט כל כך נהנת לקרוא את התגובות שלך!!!

א' אני מסכים עם כמה טענות שעלו פה כלפיו שגם היא עובדת ואחרי הכל היא אחרי לידה ועוד ועוד...

אבל לאחר בירור ולימוד מעמיק של הנושא, לאחר מחשבה על הזוג הזה ראיתי לנכון ללמוד איתו יום אחד שעה מה זה אשה? מה היא צריכה? אני חושב שהבעיה שלהם נובעת מכך שהגבר גבר הזה הכיר את אשתו שש שנים לפני החתונה כחילונים, אשה לפני חתונה לא מוציאה את כל הקשיים והכאבים בזמנים מסויימים ומשתדלת מאוד להיראות תמיד יפה ומושכת במיוחד חילונית, ופתאום מתחזקים שומרים מצוות מתחתנים, פתאום הוא רואה אותה במצבים שהוא לא רגיל ומתלוננת הרבה ותכלס הוא לא באמת יודע מה חסר לה פה, ראיתי משהו שכתב אחד השחקנים הגדולים בעולם על אשתו "הוא מספר שהיא התחילה להראות כמו סמרטוט לא היה לה כח לכלום בקיצור נהייתה שבר כלי, הוא כבר מאס בה בגלל זה והחליט שהוא מתגרש מפרק את החבילה, רגע לפני הוא נעצר וחשב, אם ביכולתי לפרק ביכולתי לבנות, הוא החליט שהוא עושה ממנה בנאדם הכי שמח בעולם... חזר הביתה פינק עזר בישל טיפל פשוט היה לצידה ומאותו יום האשה פשוט פרחה..."

מה שאני בא לומר כאן זה שאשה צריכה המון המון דיבורים צריכה שהבעל ישמע אותה יהיה לצידה ייתן ייתמוך יקשיב, מאוד חשוב לשתף ברוחניות שלו מה למד איך הולך לו... נראה לי זו בעיה של המון...

השבוע בא אליי מישהו שאל אותי מתי אני רואה את אשתי, אמרתי לו כל יום חמישי בין 8 שהילדים הולכים לישון עד 10 וחצי שאז אני הולך להעביר שיעור, ואז שישבת כרגיל, וכל שאר השבוע מה? כל שאר השבוע אני או בעבודה או בלימודים או מלמד או עם הילדים או עוד כמה דברים שאני עושה, אז הוא היה מופתע ושאל איך אשתי מסתדרת עם זה...

שיהיה ברור אם אשתי אומרת לי אני רוצה שתבוא לבית גם אם אני יהיה באמצע לימוד עבודה או משהו חשוב אחר אני יגיע, והיא יודעת את זה, היא לא משתמשת בזה, אבל עצם הידיעה מביא אותה להבנה שאין בשבילי יותר חשובה ממנה בעולם.

וזו הנקודה כמה היא חשובה בעיני הבעל כמה הוא מוכן להקריב למענה.

זה כנראה משבר שהרבה עוברים אותו. אם לא בילד הראשון אז בשני או השלישי.

יש גברים שלוקח להם זמן להבין מה זה לחיות עם אשה (וגם להיפך כמובן) ומה זה לגדל ילדים.

לנשים איכשהו (לרובן) הדברים באים יותר בטיבעיות. גם לאשה אחרי לידה פתאום אין זמן לעצמה, כל הזמן משהו

חסר אונים תלוי בה. אין לה מספיק שעות שינה, אין לה זמן לפעמים לאכול כמו שצריך, שלא נדבר על להתפלל וכו'... רוב הנשים מתרגלות לקושי די מהר. אבל לחלק מהגברים לוקח יותר זמן להפנים את זה. ללמוד לוותר על הצרכים של עצמך לטובת האחרים במשפחה.

לכן לדעתי פשוט להסביר לו, להאיר את עיניו לצרכי הבית, להסביר שהקמת משפחה היא מסירות נפש. זה לא תמיד נח, זה לא תמיד ממלא לנו את הציפיות. אבל זה חשוב לנו, לכן נעשה הכל וניתן מעצמינו הכל כדי שזה יצליח.

(ד"א, גם בעלי עובד בעבודה פיזית לא קלה ונמצא מחוץ לבית יותר שעות, ולכן בשנים שהיה לי קשה שהוא נשאר בערב בבית הכנסת ללימוד, הוא העביר את הלימוד ללפני התפילה בבוקר, הוא היה קם ב5 בבוקר בשביל זה. וכשהיה חוזר מהעבודה

היה קודם עוזר ורק אח"כ אוכל ארוחת ערב. היום הילדים גדלו קצת וזה יותר קל, אז אני משחררת אותו כמה שיותר, אבל הוא

תמיד שואל אם זה בסדר שהוא יבוא מאוחר/ ישאר לעוד שיעור וכדו'. ב"ה שזכיתי )

אם האישה אחרי לידה (אפילו כמה חודשים) אולי יש מקום לבדוק דכאון לידה?

אגב, לא חייב להיות דכאון לידה קליני ומאובחן לפעמים זה פשוט סוג של התמוטטות אחרי לידה ראשונה, מצב חדש ובכלל לא דומה לשום מצב אחר בחיים וכן להיות בבית לבד כ"כ הרבה שעות בלי לצאת לעבודה ובלי אף אחד בבית זה מצב של הרבה אנשים יוצר מצבי רוח... והרגשה וירודה.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!