ב"לקראת נישואין" העלו את נושא הכעסנות. רוצה לשאול כאן:
המון עובדים על המידות ובכלל זה - לא להחשיב את החומר לעומת יחסי אנוש ולתת ערך לנצחי לעומת החולף.
ומה לעשות שהלב הולך אחרי השכל?
התאוריות יפות וקשה לחיות אותן.
כמו למשל במקרה שלי - שקשה לי לקבל אובדן וקילקול וביזבוז של דברים.
אפשר להגיד - זה "השגחה פרטית", "כפרת עוונות", "זו טובתי" -אבל זה לא עובד לי היום.
דוגמה - בגלל חוסר תשומת לב של בעלי - אבל צ'ופצ'יק של מנורה ואי אפשר להשתמש בה והיא קבועה בקיר .
אבד פקק של יבשן חסות.
נשבר סגר של מכונת מיצים - וזה כבר יקר יותר...-שמוציא אותה מכלל שימוש. הוא אמר "קורה" וזה כ"כ הכעיס אותי.קיבלנו אותה במתנה. אח"כ קיבלנו עוד אחת (כי צריכים בריאותית לשתות אצלינו מיצי פירות וירקות) גם אותה הוא הצליח להרוס בפריט קטן...ולמעשה הוא לא באמת רוצה שיהיו כל המכשירים...
אז פה קילקול קטן ופה הוצאה קטנה ופה עצלנות מלתקן ופה ביזבוז. אותי זה משגע וקשה לי לשמור יגוני בלבי ולהצהיל פניי.
ואל תגידו לי לדבר איתו ועוד אידאולוגיות חשובות.(כי ניסיתי ואני יודעת)
תנו עצה מקורית, חדשנית ורצוי שנוגעת ללב או מסדרת את השכל.
תודה.
יאמוש העצה שלך הצליחה להצחיק אותי
, מגרדים גבנ"צ בבית (במקום לקנות מגורדת) וכו'.
)
)
)