פורום נשואים טריים (עמוד 56)

גן חיות
האקווריום

יש את ממילא, כפר דוד, פארק טדי, העיר העתיקה והחומות, הכותל כמובן
יש כל מיני אתרים בעיר העתיקה עצמה
יש את מופע הללויה בלילה בעיר דוד

אולי כדאי להמשיךלהתייעץ בעולם הרפואה? אולי כן יש פתרון לכך?

 

ובפן הזוגי - נסו לשמוע אחד את השנייה רגע בכנות, לשמוע מה בעלך מרגיש כאשר הוא מתעורר מהרעש באמצע הלילה, איך קשה לו לתפקד אח"כ במהלך היום, מה עוד קשה לו וכן הלאה - וכפי שכתבת בחוכמה - לראות רגע את הקושי שלו, בלי לקחת אישית שהוא פחות אוהב אותך חלילה או משהו - אלא פשוט שיש לו שם קושי גדול. ואם הוא זקוק לשינה הזו וזה פוגע לו בתפקוד אחר כך זה מאוד משמעותי.

 

ולצד הקושי שלו, נסי לבטא גם את הקושי שלך. מה את מרגישה, מה לך קשה, מה את היית צריכה ורוצה וכן הלאה...

נסו שיהיה מקום בשיח גם לך וגם לו, לראות את הצרכים של שניכם, לתת מקום לשניכם, לנסות מתוך המקום הזה כן למצוא פתרונות שיכולים להיות טובים עבור שניכם.

 

קשה לפרט מעבר לזה בלי לשמוע עוד פרטים ואת מה שניכם מרגישים וחושבים ושאר התמונה הרחבה, אבל מאחלת לכם הצלחה שלמה ותרגישי טוב! נשמע לא פשוט בכלל להתמודד עם ליחה כרונית 🙏

אולי חלק מהצער זה רצון לפיצוי על הנישואין בגיל מבוגר?

יש לזכור שאין חיוב בכל מצב לכל מיני מושכלות ראשונים שנהוגים במחוזות אמיתיים ו או וירטואליים כאלו ואחרים

ג. אולי אתם עדיין חדשים ומתביישים לריב. אל תפחדו מזה, זה קורה. אם לא לכולם, אז רק ל99 אחוז

מתאמים מכשיר לבן אדם אחרי שהוא הולך למכון שינה ושם בודקים אותו ואומרים לו מה המכשיר המתאים לו

לק"י

היא נקראת סיפאפ.

לא יודעת אם יש מכונה שפתרת נחירות שנובעות מליחה.

אכן לכזאת התכוונתי

תיקון חשוב

זה לא בגלל נחירות, יותר בגלל שיעול וכחכוחים שקורים לפני. השינה, עד שאני נרדמת.
אטמי אוזניים הוא משתמש כבר, אומר שזה לא עוזר

רפואה סינית יכולה לעזור, ואולי גם הומאופטיה

השיטה של הרב יובל אשרוב, גם ענת ארגמן מראש העין מטפלת בזה.
תפסידי המון דברים טעימים אבל תרוויחי את הזוגיות שלך.
ביכולתך להשפיע על התזונה של שניכם ולהפוך אותה לבריאה יותר אם תכיני עבור שניכם ארוחות טעימות ומזינות.

הליחה מראה על פסולת שקיימת אצלך בגוף, והפסולת מתפנה בצורה של ליחה. הרפואה הקונבנציונלית נותנת תרופות לטיפול בליחה, מה שמשאיר לך את הפסולת בתוך הגוף ויוצר מחלות קשות יותר.

אני אומרת, השינוי התזונתי קשה אך שווה את זה.
בנוסף, יכול להיות שהליחה לא רק מפריעה לבעלך לישון אלא שזה גם מגעיל אותו ולכן הוא מתרחק.

אני גם אוסיף פה כמה עצות אבל העיקרון הוא לא להיבהל מהסיטואציה מדי. פשוט לנהל את זה טוב ובסבלנות.

לדון על זה, מה חשוב לך ומה חשוב לו. איך אפשר לתת לכל אחד ככל שניתן את מה שרוצה בעומק. כל אחד יעשה מאמץ מצידו. תעשו דיונים ותמצאו פתרונות.

לדוגמא, יכול להיות שהצורך הבריא שלך לישון לידו יוכל לקבל סיפוק חלקי בתקופה הקרובה על ידי שתנוחו ביחד בצהרים בחלק מהימים. זו שינה פחות קריטית והוא יוכל לתת לזה מקום. אולי אם הוא ישן בחדר אחר אז לפחות שיבוא לומר לך לילה טוב ובוקר טוב ביוזמתו.

ויש עוד רעיונות.

לטווח ארוך תנסו להסתדר.

עוד כיווני פתרון בריאותיים. גם בריאות טבעית במידה חלקית זה יכול. ממשיך את הדברים של @ספיר לבן

בנוסף, אפשר להשתדל לשפר פעילות גופנית ולעשות הליכות יומיות.

אפשר לצאת בערבים לשעה ביחד או לבד טלהיות באוויר הצח.

אפשר לשים מאוורר שיעשה רעש חזק וימסך את הרעשים שלך. יש מאווררי טורבו כאלה שעושים הרבה רוח ולא מקררים מדי בחורף.

אולי את מתאמצת בדיבור שלך וקלינאית תקשורת תועיל לך

על השיטה של ד"ר ניאזוב , תזונה שמתבססת על הרפואה סינית... היא אישית כבר לא מקבלת אבל יש תלמידים שלמדו אצלה ומטפלים בשיטה שלה..

אולי הדגש בהתפתחות רוחנית היא על עבודת המידות, העמקה בתורה ובמצוות, במוסר, באמונה, בקירבה לקב"ה

והדגש בהתפתחות הנפשית פסיכולוגית אולי מכוון יותר להגדלת הכוחות הנפשיים, פיתוח היכולות הקוגנטיביות והרגשיות, פיתוח האדם שאני.

 

אבל כמובן שהן באות יחד, במיוחד בעיניים של אדם מאמין שמאמין שדרך ה' היא הדרך המטיבית לחיות כאן בעולם. שהתורה היא מלשון הוראה איך לחיות כאן נכון. שהכל הכל נמצא בתורה, שעבודה רוחנית ועבודת המידות בהכרח יכולה להפוך אותנו לאנשים טובים יותר, גדולים יותר, וכן הלאה

ומוסיפה שבעיני התפתחות רוחנית אמיתית ומעמיקה בהכרח תכלול גם התפתחות נפשית רגשית ואישית.

היום ראיתי בפרסום בקבוצה להשכרה בגבעת שמואל -

מרתף 2 חדרים להשכרה ב-4700 שקל!

מרתף!

2 חדרים!

4,700 שקל!

לאיפה עוד נגיע?

 

אם כן יש לי משהיא עם נסיון שת שנים

בקרית משה.

אם את רוצה, תפני אלי בפרטי ואשיג לך גם עוד שמות.. ומספרים.

יש גם את רוחמה דעדוש שלדעתי מדריכת כלות גם.

ראיתי שניסו לשלוח לי האישי, אני חדשה פה ולכן לא רואה את ההודעות בפרטי, אם אפשר לכתוב לי בדרך אחרת אשמח ממש
תודה

רק הודעות אישיות לא יכולים לפני שצברו ותק קטן של 25 הודעות.

אני תיכף מתחתנת, ויש לי אחת מדהימההההה דתיה לאומית תורנית, ממש טובה ועדינה ורגישה ונעימה. רוצה מספר?

על רופא אאג מסויים. לא ספציפית הליך זה. אבל מאוד מומלץ בכללי, גם מקצועית וגם בין אישית. ואם איני טועה מנהל מחלקה.

אני כבר אחרי הבירור עם רופא מומחה.
מחפשת ניתוח פרטי כי בבתי חולים זה המתנה של מעל שנה ולך תדע על מי תיפול...

ב"ה שתזכה לראות אור גדול וישועה שלמה בהכל בקרוב ממש 🙏

 

ונכון, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

 

 

האור מגיע

מדהים איך גם מילים קצרות יכולות לנחם...

שיהיה רק טוב תמיד ב"ה

אני אוהבת לקרוא מה שאתה כותב. תרגיש חופשי לפרוק...

בסוף יהיה טוב!
אתה כבר עברת דבר אחד או שניים, ראית בעצמך איך אחרי החושך מגיע אור
מתפלל בשבילך שיהיה לך הכי טוב בעולם (פשוט אני בן שרה אימנו)

לפני עלות השחר...
בהצלחה בכל!

לא שמעתי עליו ואותו עד השבוע,
אבל אחרי שמישהי פתחה כאן שרשור על פרק שעלה בפודקאסט בנושא הומואים שהתחתנו עם נשים, כמובן החלטתי להקשיב בעצמי ולראות על מה כל המהומה...

אחרי שהקשבתי לפרק נוסף בנושא היחס ללהט''ב בחינוך הדתי,
ואחרי שנכנסתי לפייסבוק של ד''ר פרינס וראיתי מכתבים שהיא קיבלה בעקבות הפרק על הנישואין...

אין לי יום ואין לי לילה.
כל הצלקות נפתחו.
כל הזכרונות עלו.
כל הפחדים, החרטות, השחור, הסיוטים... הכל צף.
ברמה שהייתי חייב לעצור בשוליים על כביש מהיר כי לא יכולתי עוד להמשיך לנהוג.

זה קרה אחרי שהרב מזרחי אמר משהו שהחזיר אותי 15 שנה אחורה לאחד הימים הקשים בחיי.
הוא אמר שלקראת מצעד הגאווה בכל שנה, יש נטייה לרבנים ומחנכים להגיד מילים מאוד קשות נגד להט''ב, בלי לעשות הבחנה בין מעשי הצועדים לבין התלמיד הלהט''ב שאולי נמצא בכיתה ושומע את כל הרעל הזה.

לא נזכרתי בזה מלמעלה כשהוא אמר את המילים האלה, אני פשוט חוויתי את זה מחדש. חוויתי את ההשפלה, את השנאה העצמית, את הרצון להשחית ולהרוס את הגוף הטמא שלי.
המילים שנאמרו אז בחדר האוכל בישיבה (על ידי חברים מהכיתה ולא על ידי רבנים) לקראת מצעד הגאווה ניסרו לי את הנשמה, ילד בן 15 ששומע את חבריו נוטפים שנאה כלפיו (רק שהם בכלל לא ידעו שהם מדברים על החבר שלהם שיושב איתם בשולחן וישן איתם בפנימייה, מה שרק הגביר את הייאוש...).

הנה דברים שכתבתי לרב שרלו באותה השנה (העליתי בעבר לפורום את המכתב המלא):

כן. אני מרגיש ממש ככה. כישלון. אני לא רוצה להיות מה שאני! כבר כמה חברים קרובים והר"מ שלי שמו לב שאני הרבה יותר "עצוב" ממה שהייתי פעם. אני כ"כ מפחד שיגלו אותי. אנחנו חיים בחברה לא סלחנית. למה החברה שלנו מתייחסת לאנשים כמוני כאל שרצים? לא מוכנה לעזור, רק לשנוא. אפשר לחשוב שעשיתי משהו רע במזיד. אם יגלו אותי, סביר להניח שאוכל לשכוח מחיים נורמאליים. מה אני בס"ה רוצה?! להפסיק להימשך לבנים? זו בקשה כ"כ גדולה?.

אני מרגיש שאני לא רוצה חברים, אני בוגד בכולם! הם חושבים שאני אדם אחד, ולכן הם חברים שלי. אבל אני אדם אחר.
עכשיו חג הפסח. ואני, במקום להיות שמח בחג, רק עצוב-בדיכאונות. איבדתי עניין בכל דבר שהוא. המשפחה שלי כבר שמה לב שאני עצוב, ואני מתרץ את זה כל פעם במשהו אחר. אני מתרחק מהחברים שלי, לא רוצה לשמוע אף אחד. אני מרגיש שאני שונא את כל בני האדם. אחרי הכל, כולם שונאים אותי.

אני שומע כל הזמן איך החברים שלי מתייחסים לבעיה שלי... "מחלה נפשית!" "שרצים"! האם אני באמת כזה? האם אני שרץ?

ע''כ.

ואת זה כתבתי כשהייתי בן 15 ☹️

מזל שיש עכשיו שופינג IL אז אני יכול להטביע את יגוני בקניות ברשת ולשכוח מעט מהכאב...

חבל שללב אין מסגרת שאי אפשר לחרוג ממנה 💔

והשורה האחרונה שלך כל כך מדברת אלי...


מסתבר שתמיד יהיה לך הכאב הזה.
הוא לא נעלם
לא נגמר
לא נמחק
למרותו - אתה חי, אתה עושה טוב, מצאת לך את הדרך הנכונה בשבילך לחיות ולהיות שמח.
ובזכותו - אתה מה שאתה היום.

אז כשיש טריגרים כמו זה, תרשה לך להיות קצת בכאב הזה, כי הוא חלק ממך. אבל הוא לא כולך.
ואז תקום על הרגליים
ותמשיך להיות מאושר...

כשכל הרבנים האלה חושבים שהם הדוברים של אלוקים כי הם כל כך מושלמים.
הפכו את היהדות לאיסלאם.

אמשיך לומר לך את זה שוב ושוב, אתה נשמה טהורה והגוף שלך טהור, ולאף אחד אין יכולת לשפוט אותך כי אף אחד לא אתה. ובינתיים היחידים שמחכה להם גיהינום הם אלה שהורסים לאחרים את החיים.

הלוואי שכמו שלא מזיז לך החוקים של הדתות האחרות שאנחנו היהודים לא מקיימים, ככה לא יזיז לך מה שהנאורים האלה אומרים בשם הדת שלנו.. הלוואי שזה היה כל כך פשוט לעשות את הסוויצ' הזה במוח ובלב כך שלעולם לא יהיו לך יותר טריגרים בגלל החולי נפש האלה.

שים פס על כולםםם תהיה מה שאתה בגלוי ובשמחה. שיתפוצצו

בגיל 15, אבל סחתיין על יכולת הביטוי המרשימה...

וכמו שכתבו כנראה באמת תמיד יהיה לך את הכאב הזה. מן הסתם מגיע עם הצער גם יכולת לגלות חמלה ורגישות לאחרים ונראה שיש לך מה לתת לעולם...

שעה וחצי!

דיברתי עכשיו שעה וחצי עם הרב אבישי מזרחי, הבחור המוכשר, הרגיש וטוב הלב שגרם לי להתפרק ככה כשהוא דיבר על האחריות של הרבנים לדבר בצורה עדינה ומכילה בכיתות (בפודקאסט של מיכל פרינס).

וואו, זה היה משחרר 🙃

אני שונא את הלחצני ניווט שלו.

רגע של הומור

גם אני ישר אחרי השירשור ההוא רצתי לשמוע את הפרק ההוא, וכן.. יצאתי בתחושות של -אימלה מה עובר על מי שמתמודד עם נטיות הפוכות ושומע את הפרק הזה.. רק עליו חשבתי.

הדיבור היה מכבד כל אדם והשיח נכון וטוב, אבל... התחושה היתה שאין מוצא מהדבר הזה ואין שום סיכוי בעולם של נישואים תקינים ובריאים כשהגבר לא סטרייט, כי גם אם בהתחלה טוב הבועה בטוח תתנפץ מתי שהוא.
זה נורא.

אני בטוחה שיש מקרים אולי נדירים אבל קיימים של משפחות שיש להם זוגיות משמחת וטובה על אף שהגבר לא סטרייט, כמו אחת שאני לא זוכרת את הניק שלה אבל הגיבה בשירשור המדובר ואמרה שהזוגיות שלה מאוד טובה.
כי העולם מורכב, ולא כל אחד שהוא לא לגמרי סטרייט הוא גם לגמרי לא סטרייט, וכן על הנשים.

אגב היא לא דיברה על הגברים ההומואים שמקימים משפחה עם אישה למרות הקושי, כי חשוב להם להישאר עובדי ה'.
אני בטוחה שהם מתמודדים לא פחות מהאישה שהתחתנו איתה.

בקיצור רוצה לאמר לך שאל תיפול רוחך.
אתה בן אדם מדהים, ונשמע שהקמת משפחה מדהימה!

דרך הרב מזרחי הצלחתי לפתוח שער לעוד הרבה מאוד מורים ויועצים חינוכיים, שיוכלו לשמוע אותי ולדעת טוב יותר איך להתמודד עם סיפורים כאלה.

אני לא בוכה, נכנס לי תיקון עולם לעין...

יכול להיות שאתה אפילו בטראומה מהתקופה אז.
חברים שלך דיברו על כל האנשים שמסתובבים במצעד הגאווה חצי ערומים, ולא על כל בחורי הישיבות שנלחמים בעצמם ומשתדלים לעבוד את השם גם מצד "היצר הרע" שבהם, וזו מעלה ענקית!!

מדברים על כל החוטאים והמחטיאים!! ועל כל התהליכים הפרוגרסיבים שהם כופים על ציבורים שלמים. וכנגדם מכוונים כל הדברים של הרבנים.

אף רב לא יוצא כנגד תלמידו שמנסה לעבוד את השם, גם אם יש לו נפילות בנסתר.
יוצאים כנגד הנורמליזציה.
אין בושה להגיד שזה לא נורמלי! ואף הורה מלכתחילה לא היה רוצה ילד עם התמודדות כזו. אך בדיעבד להורים חילונים הרבה יותר קל לקבל את ההתמודדות.

עוד לא להיות בוגר מספיק לעשות את ההבחנה הזו.
הוא מרגיש שמדברים עליו, וזה פוגע ופוצע ומסוכן.
ורב שלא מודע לנזק שהדיבורים שלו גורמים, יכול לפגוע ככה הרבה מאוד.
אפשר לדבר על הנושא הזה בצורה שלא תפגע, ועדיין להגיד את האמת. אבל זה דורש הרבה מחשבה איך לעשות את זה נכון. ולא תמיד יש מודעות לזה.

את מדברת על תגובה 'טיפה רגשית'. זה לא העניין. כשמדברים באופן שגורם לנער להרגיש שנאה עצמית, זה לא טיפה רגשי - זה מאוד רגשי, אבל לגמרי לא נשלט. אנחנו לא אמורים לצפות מנער בגיל תיכון להיות הבוגר בסיפור, ולדעת להגיד לעצמו 'הרב לא מדבר עלי אלא על האנשים במצעד הגאווה'. האחריות היא על הרב, שלא יגרום לאף תלמיד שלו להרגיש שנאה עצמית וכישלון (או יותר גרוע - לרצות גם לפגוע בעצמו ח"ו).

לדוגמא הייתי האוטובוס אתמול והייתה ילדה חרדית
שדיברה איזה שעה שלמה עם חברה
ודיבור כזה עם קול מתפנק, ועם ואווו, וזההההה, שיוויאוו
לאא אאמממיייתתתיי,
והכל מודגש כזה, בקול מתוק
ואז נזכרתי באשתי, שהיא כן הייתה מקשיבה ומכילה, אבל לא עם כל העודף בקטע המילולי, וכן נהנתי מההקשה שלה מאוד,
ואז כתבת שצריך להכניס את זה לקשר עם אשתי, מצד שני היא תגיד לך אני לא כזאת מה את רוצה ממני
אני כמו 99% מהאוטובוס שלא מדברים בקולי קולות עם קול מתפנק, זה נדיר גם בקרב הנערות, שיש יצור כזאת,
כנראה סוג של מלכת הכיתה או סתם ילדה שמצאה פלאפון, ומחכה איזה סגנון דיבור בקולי קולות
אז חשבתי אין צורך להעתיק,
כי אין מצב נגיד שאשתי הייתה ככה מדברת שעה בקול
וזה נפלא בעייני הצניעות שלה
ולהעתיק את הסגנון המתפנק היא תגיד לך "זה לא אני"
אבל אם היא תסכים יהיה לי כיף

טוב קודם שתרצה לחזור לשולחן הדיונים ואז נראה

מה אתה מרגיש שאתה צריך מאשתך?

הקשבה והכלה?

דיבור בקול מתוק?

דיבור מתפנק?

 

מה הכוונה לחזור לשולחן הדיונים?

 

לגבי ההודעה שכתבתי - כתבתי בכללי על מצב של מחשבות על אחרים בנישואין ודרכי התמודדות אפשריות.

זה לא שחור ולבן, וכמובן שלא הכל יכול להיכנס למשבצת של הודעה אחת אפילו אם היא ארוכה

 

לגבי הקול המסוים שתיארת - אם אשתך לא כזאת אז היא לא כזאת.

אפשר לראות איך מתקשרים את הצרכים שלנו, איך עושים זאת נכון,

וכמובן לקבל גם את הצד השני איך שהוא, לראות מה הצרכים שלו,

ולראות איך מגיעים יחד למקום הרמוני ואוהב, מקום שבו הצרכים של שנינו מתממשים ולא אחד מרגיש שהוא צריך למחוק את עצמו בשביל השני...

 

תודה על הפידבק והפירגון, וב"הצלחה רבה בהכל 🙏

לגלולות יש בהחלט השפעה ואפילו גדולה ובעצמך ראית שאחרי ההחלפה הגיע שינוי לטובה. (ובטוח יבואו בהמשך מבינות ממני הרבה בנושא).
אז זה כבר נקודה שאת צריכה לקחת בחשבון.
בנוסף לכך, אתם "רק" בתוך השנתיים הראשונות לנישואים, זה עדיין רק התחלה, גם לא מזמן כתבת על קשיים ואתגרים שיש לכם בתחום התקשורת וכל אלה נתונים שקיימים כמעט לכולם (אם אצל כולם) וזה לחלוטין טבעי.
ברוך ה סיפרת שיש הרבה אהבה בינכם ואתם לומדים לגשר על פערים וקשיים וזה ממש מצויין. זה צריך לתת לכם המון כח ותקווה ותמשיכו להתקדם בזה.
אל תהססו ללמוד, לקחת ייעוץ עם צריך, ליווי, כל דבר שיתן לכם עוד כלים כדי לעזור לשמור על תקשורת טובה ומקרבת כל הזמן

בקשר לשאלתך בסוף, בזמנים שיניים המגע או המשיכה קצת קשה לך (וכבר הבנו שיש השפעות טבעיות) אז לייצר רגעים וזמנים ומצבים שהם לאו דווקא עם מגע או מגע מאוד אינטנסיבי. ארוחות משותפות, זמני איכות ושיחה וכל זה כדי לשמור על הקשר הרגשי בינכם.

כל זה במקביל שתמיד תדעו לשדר אהבה ורגש זה לזו: הודעות לאורך היום, צ'ופרים קטנים, חיבוק פה ושם, פירגונים ותודות. כל הזמן.

את יודעת להגיד איך היה מבחינתך לפני כן? בהתחלה יותר? מה אז היה/עשה לך טוב?

אין כמעט אישה שלא חווה תופעות לוואי בסגנון הזה, ואם יש הן נדירות.

למה לא לנסות אמצעי אחר?

ולגבי משיכה, תבדקי מה שלום הליבידו שלך, הרבה פעמים הבעיה היא לא במושא משיכתנו אלא בליבידו.
מעבר לזה, משיכה תלויה בהערכה, האם את מעריכה אותו? האם יש משהו שהוא יכול לעשות בשביל זה?

משפיעים על המצב
1. גלולות
2. הקשר הרגשי. באופן טבעי אישה מרגישה רצון לקרבה פיזית כשהיא מרגישה קרבה רגשית,
הערכה וכו'. תקופה מטלטלת שיש בה מטענים ועומסים אחרים גם לפעמים יוצרת ריחוק בזוגיות
וגם לפעמים מעמיסה על הנפש כך שאין פניות לשאר הדברים.

הפתרון בעיני הוא ללמוד לנהל אנרגיות מבחינה רגשית וזוגית, כך שדברים חיצוניים ופנימיים יקבלו מענה ולא ינהלו את החיים במקומנו

נשמע שאתם עוברים הרבה, מציאת מקום להניח את כל המחשבות, החוויות, התחושות, הכאבים, הרצונות וכו' - יכולה להיטיב איתכם מאוד.

 

נסו למצוא מקום כזה שילווה אתכם בדרך ויתן לכם כלים וכוח לצלוח אותה הכי בטוב שאפשר

 

 

ולגבי שאלתך - בהחלט יש מה להעמיק בעניין המשיכה. היא יכולה להיות בגלים, אבל כן חשוב מאוד לברר ולא להזניח.

כלומר, אם אכן הגלולות משפיעות לרעה - לבחון אפשרות להחליף סוג או מינון או לעבור לאמצעי מניעה אחר או אפילו ללא הורמונים כלל.

גם בפן הזוגי והרגשי - כמובן שזה משפיע. וכאשר אנחנו בקירבה זוגית ורגשית זה משפיע בצורה ישירה וטובה גם על האינטימיות הגופנית (ולהיפך כמובן).

גם עבודה בתחום הזוגי יכולה לעזור מאוד.

 

וגם ללמוד איך לבטא בפני בעלך את האהבה שלך אליו לא רק בשפת המגע וחיי האישות, אלא בעוד שפות אחרות. לשדר ולהראות לו שאת אוהבת אותו, שהוא רצוי, שהוא טוב לך, שאת רוצה אותו ובוחרת בו. זה מאוד חשוב.

 

אם ננסה לסכם נראה שישנן שפות שונות לאהבה:

1.מגע- חיבוק, נשיקה, יחסי מין, ליטוף וכל סוג של מגע

2.מילים- דיבור, מילים טובות, מחמאות

3.יחס- הקדשת זמן ויחס לבן הזוג כל יום

4. מתנות – קניית מתנות לבן הזוג

5. ביצוע מטלות טכניות ויומיומיות של הבית, לעשות דברים עבור בן הזוג

6. לסלוח

7. לקבל את בן הזוג כמו שהוא

8. לחייך ולשמוח

 

כל אדם "מדבר" בשפות אהבה שונות – לזהות באלו שפות אנחנו מדברים, ובאילו שפות בן/בת הזוג שלנו מדברים, וללמוד גם את השפה שלהם, כדי שנרגיש אהובים ורצויים, ונדע שהם עושים זאת כי הם באמת אוהבים אותנו, נלמד שפה חדשה.

 

לכן, אם למשל את לא רוצה כרגע לקיים יחסי אישות ובעלך כן או להיפך - אפשר למשל לומר לו בשפת המילים שאת מאוד אוהבת אותו והוא אהוב ורצוי ומושך.

 

וחשוב לבטא זאת בדיוק כמו שכתבת בלי להכניס את עצמך למקום של ריצוי ואילוץ חלילה, אלא תמיד להיות במקום של רצון ובחירה כאשר אנו בוחרים להיות באינטימיות גופנית. הניתוק עצמו מהרצון והכנסה של בכוח ואילוץ והכרח - היא לכשעצמה מחבלת מאוד בחשק ובכל המיניות והזוגיות שלנו, אם לא בטווח הקצר אז בטווח הארוך. ולא כדאי כלל להיות שם.

 

המון הצלחה שתהיה ב"ה

זו לא התנהגות רגילה. אוהב לא הופך בין לילה לזאב. אז או שאתה לא היית מודע להתנהגויות הדורשות תיקון, או שמשהו אצלה מאד לא בסדר.
אבל תבדוק אם יש מה לעשות בנושא.
ולסיום כואב מאד לקרוא. בהצלחה נשמה.

ועם הרבה פרטים שלא רציתי להסגיר

יתכן שהיא תגיד לך שתמיד חשבה לעזוב לגור עם ההורים
וביום אחד פשוט יישמה..

אבל אם אתה מתגעגע
ואם אתה חושב שזה בר תיקון מצדך אז תהיה גבר ותשאל אותה מה צריך לעשות בשביל לתקן

מה היא רוצה בעצם?
ניסיתם לדבר? ללכת לטיפול?
יש לך מושג מה קרה פתאום שככה היא התהפכה?

חבר שאיתך מכיתה א' הוא בבחינת חצי אח.
הוא הכיר את כל הפעלות שלך, את כל הדרך שעשית ומהיר אותך עוד לפני שעיצבת אישיות.

אבל אפשר ליצור חברויות בכל גיל, אבל זו חברות מסוג שונה...

כדאי להסתכל על התשובות שקיבלתי, ולהתבאס ביחד...

יש דבר כזה חברים חדשים? - נשואים טריים

יכולה להגיד שחברי ילדות זה באמת משהו שאי אפשר לשחזר
ויחד עם זאת לגמרי אפשר גם בגיל מאוחר ליצור חברויות חדשות, מאד קרובות, מאד משמעותיות ומאד עמוקות וגם כיפיות.

צור קשרים חברתיים והיה צעיר.
יש ויש, השקעה זה דורש וההתמדה משתלמת

אבל זה לא יגיע מעצמו בקלות. אם יש מישהו שאתה מרגיש שיכול להתפתח איתו קשר עמוק (ולא תמיד אפשר לדעת שאכן כך יהיה), צריך לעבוד על זה ולקדם את זה כדי שהקשר יוכל להתבסס. למשל ללמוד חברותא יחד, לצאת לריצות באופן קבוע, או רעיונות אחרים שמקבעים זמן בשבוע שנפגשים ושיוצא לדבר על דברים שבלב. מאמינה שכשלב ראשון (כי כנראה שלא בשיחה הראשונה מיד מגיעים לדבר על דברים משמעותיים) צריך להרגיש שהדיבור זורם בקלות וברצון, שלא צריך להתאמץ כדי למצוא נושאים לשיחה.
ויש בע"ה עוד הרבה שנים לפניך כדי שגם מהנק' הנוכחית בחייך תצברו קשר מתמשך ועם חוויות משותפות משמעותיות. מקוה שתמצא לך אחד כזה...

אבל אפשרי חברות שונה ואולי בוגרת יותר.
אי אפשר להשוות בכלל חברים שאיתם גדלת, הכירו אותך בזמנים אולי הפחות טובים, שחנשי"ם אל תוך הלילה בטיול או בפנימיה וכו' לחבר שפוגשים מידי פעם לאיזה פגישה של שעה וזהו. או טיול משפחות או סעודת שבת וכו'
התחלתי להפגש לאחרונה עם חברה מהעבר, בערך 20 שנה לא היינו בקשר ופתאום החיים הפגישו אותנו שוב. נדהמתי לגלות שהיא יודעת עלי יותר ומכירה אותי יותר טוב מחברות שאני פוגשת כל הזמן בגן שעשועים ובאירועים חברתיים בישוב וכו' וזה פשוט משהו אחר.

גם חברות טובה שהתחילה בהסדר או בצבא בגיל 18/20 לא חזקה כמו החברות של הילדות...

בגיל מבוגר החברות הטובה מתבססת על דברים אחרים
למשל...
אני מרגיש את זה לדוגמא איפה שאני גר התרקמה לה הילה קטנה ונחמדה שלפעמים אתה מרגיש שאתה מאוד מחובר אליה וממש בקשר טוב עם חברים משם אבל בסוף אתה לא מוזמן לאירוע של אחד החברים כשאתה יודע שחלק מהחבורה כן...
ודווקא מה שמחבר יותר בין המשפחות זה דווקא החברויות של הילדים שלכם הרבה יותר מהקשר שלך היום יומי איתם...

ועדיין אנינו לא בקשר היום. ודווקא אנשים שלא חוו איתי את כל זה נמצאים איתי בקשר יוצר טוב היום. אין בזה חוקים

מהתנדבות משותפת. לא יודע מה זה אומר, אבל כך זה.
לדוגמה, מי שנמצא בארגון התנדבותי כלשהו בצורה חזקה, יתפוס משם חברים טובים

לאישה גרושה יש מגבלות של נישואים לכהן...

וכשיש לך 3 ילדים ואתה לא יכול להתחתן עם גרושה, אתה בעצם נשאר רק עם אלמנות צעירות (אין הרבה כאלה ב''ה) או רווקות שלא מפריע להן לגדל 3 ילדים של מישהו אחר (גם זה לא מאוד נפוץ)

יוכל לשאת שוב את גרושתו ושהוא מפחד שזו טעות להתגרש כי לא יוכלו להתחרט.

ואני גם כהן

בהצלחה רבה
הלוואי ותמצאו יועץ נפלא שיעזור לכם

לא יודע איך להתחיל (להמשיך) מה שאני רוצה להגיד

בתכלס אנחנו רק הולכים אחורה
כל יומיים היא מחליטה שאנחנו לא מתאימים.

אני פשוט גמור נפשית
אנחנו כל הזמן רבים וזה גומר עליי
לא נעים לי לכתוב כגבר אבל נכנסתי לדיכאון מכל המצב הזוגי
הכל שחור לי
מוזר שאני בוכה

איזה תגובה בכיינת אבל זה מה שאני מרגיש

יש זמנים שאף אחד לא מבין אותך.

תמצא לך ליווי, איש מקצוע או משהו כזה. זה יהיה לך משמעותי, בין אם תצליחו להיבנות מחדש ובין אם המסקנה תהיה שאין ברירה ונאלצים להפרד.

בהצלחה ממש

ללכת לטיפול זוגי ולנסות לשקם או לבדוק את המצב?

אתה עובר משהו ממש קשה ומותר לך לבכות, על אף שזה לא מקובל חברתית זה מובן מאוד מאוד.

⚠ נא לשים לב ולהיזהר משיחות אישיות! ⚠

 

איתך
מוכן ליצור קשר?
תן לי איזה אימייל לא מזוהה
שלא לזהות את עצמך
או תשלח הודעה עם מספר

אשתי הייתה בורחת ממני, היום היא רודפת אחרי | כך קרה המהפך
נראה שגם אם אנחנו מבחינתנו 100% כלפי האשה
היא לפעמים מחפשת בדיוק איזה משהו אחר
לכן חיייבים חייבים לעצור הכל , ככה זה נשמע
ואולי תעשו הפסקה בקשר
או קשר שכל פעם מישהו אחר בבית
ותלכו מייד לייעוץ זוגי
כדי שתהיה בינכם תקשורת
לא שאתם לא מדברים
אלא שכל אחד כאילו מדבר עם עצמו על השני
ולכן המצב מסוכן
לפי דעתי תעצור הכל תגיד לה שאתה רוצה לבנות את הקשר מחדש על פי יעוץ זוגי
והולך לתת ליועץ להחליט בכל התחומים
כולל הכל
וזהו בונים את המשפחה מחדש בצורה טובה
לדעתי שווה לך, באמת זה לא הקטע לפרק
תחדיר לה מסר שאסור אסור לפרק בלי יעוץ
ואתה מוכן לשנות את כל ההתנהלות על פי מה שהיועץ יגיד
ודבר ראשון הפרדת כוחות
שכל פעם מישהו אחר מחוץ לבית ומדברים רק על דברים טכניים
שירגעו קודם הריבים האלו
שאני מניח שאתה לא רוצה אותם
אבל אם אשתך שמה אז אתם שמה
מה לעשות תתיחס לזה בכל הרצינות
ותנסו להציל את המשפחה

הלוואי שתצליח, אתה עושה דבר חשוב
שולח לך כל חיזוק וכח אפשרי

אם אתה גבר, אולי תקשיב פעם אחת לטענות שלה באמת ותעשה עבודה אמיתית עם עצמך, אולי אולי זה ישכנע אותה לתת צ'אנס...

הייתם בטיפול זוגי?

ובטון, הגשם הרבה פחות מפריע

בקיץ עומדים עם צינור פעמיים ביום ומשקים את הבטון כי אם הוא יבש מדי הוא מתפוצץ.

לבטון ממה שידוע לי הלחות לא מפריעה ממש, אפילו טובה כשהוא בתהליכי ייבוש.
לגבי המתכות, אז יש פה מצב לא אידאלי אבל זה כנראה זניח,
עובדה שתשים לב שרוב הרשתות והעמודים של היציקות של אתרי בנייה מגיעים כבר לאתר חלודים.
כל הבעיה זה כשהם מחלידים "עד העצם" שאז בעצם הם מתפוררים. אבל זה לוקח חודשים ושנים.
ולכן לרוב לא ישאירו "קוצי בניין" חשופים כדי שהחלודה לא תפשה בכל הזיון (ככה נקרא המתכת שמהווה שלד חגורת הבטון), אלא יכסו אותם עם שפכטל בטון כלשהו.

החימום של המכשיר?

לפי ה KW (קילוואט) של הגוף חימום אפשר לחשב בקלות את עלות השימוש.

אם אתה בעל מונה חשמל רגיל ומשלם ישירות לחברת החשמל - תעריף קילוואט-שעה הוא 57.40 אג׳.

אם אתה תושב התנחלויות ויישובים ביו״ש שמשלמים את החשמל לרשות המקומית - התעריף יותר יקר.

האטמור שלך צורך 5.5 קילווט לשעה.
נניח אתה מתקלח במשך 10 דקות ליום - עלות כל מקלחת היא
5.5*57.40*10/60
= 52.6 אגורות למקלחת של 10 דקות.

יכול להיות שבפועל יצרוך קצת פחות

כמו דוד.
במיוחד בחורף שרוצים מים חמים יותר והמים בצנרת קרים יותר

כדי לשמור על מים חמים לאורך כל השימוש, הזרם חלש מאוד ביחס למים חמים מדוד.

אין הפסד תרמי שיש בדוד ואתה לא מחמם יותר ממה שאתה צריך כמו בדוד.

החיסרון זה שהמלקחות יכולות להתארך כי לא נגמרים המים

במשך 300 ימים בשנה, פחות או יותר.

אצלנו עשינו דוד שמש עם מחמם מים בגז אחריו.
רוב הזמן חיים על הדוד שמש.
במקרה הצורך, המחמם בגז נכנס לפעולה ומשלים את הפער.

ויש גם גו"ח בתוך הדוד, למקרה והמחמם יתקלקל

במצפה רמון כפור אימים בחנוכה. זה דרום רק מבחינת המפה, אבל זה גבוה וקפוא ולא מתקרב לאילת.

אפשר ליהנות שם כמובן, אבל זה לא באותו סל עם אילת. לאילת נוסעים בחנוכה כי נעים שם כשבכל הארץ חם. במצפה רמון קר יותר מרוב הארץ.

אז אם כך זה אומר שרק אילת אופציה, ומן הסתם יהיה שם מפוצץ... כדאי להשקיע בזה?

יש הצעות למקומות עצירה נחמדות בדרך? אם נחליט לצאת זה כמעט 5 שעות נסיעה...

כנקודת שינה, 

יש באזור עין עבדת, שדה בוקר ובטח עוד

לוידעת אם זה בדרך... אבל זה כבר היה יום טיול.
עשינו מלא תמונות ואת החולות במרכז מבקרים.
(היינו עם חברה שהיא מורה וקנינו כרטיסים דרך הסתדרות המורים וזה הוזיל לנו את המחירים)

אחת בקבר בן גוריון והשניה ביטבתה. יצאנו בשעות הבוקר המאוד מוקדמות, הבת שלנו (הייתה אז בת 11 חודשים) המשיכה לישון בנסיעה עד העצירה הראשונה. חברה שלי שבזמנו גרה שם, אמרה לי שכדאי לעשות את הנסיעה בלילה, יותר קל עם הילדים

יכול להיות נעים ביום וקפוא בלילה/ערב

וגם לפני חודש

ואז מרוב הארץ הנסיעה היא פחות מ5 שעות (קו חיפה ודרומה)

אם יש 2 נהגים אפשר להתחלק בנסיעה ואפשר לעשות עצירה אחת לארוחת בוקר באיזור באר שבע/דימונה.


אם יש ילדים קטנים הם יכולים לישון חלק מהנסיעה.

הנסיעה לאילת עצמה היא גם משעממת ולכן כדאי לעצור להתרעננות

באילת, ירוחם מצפה רמון והסביבה.

מלבד המצפה התת מימי, ואם הולכים בשבילו. עדיף כבר ללכת לאקווריום בירושלים.

רוב האטרקציות שם מתאימות יותר לציבור החילוני ולבני נוער בפרט.

מצפה רמון וכו' יהיו קר מאוד בלילה.
יותר נכון. מהשעה 4 בצהריים יהיה שם מאוד קר.
ורק ב10 בבוקר יהיה חמים.

קחו בחשבון שאם יש חשש גשמים מסוכן לטייל שם מחשש לשיטפונות,
למרות שללכת לצפות בשיטפון זאת גם אחלה אטרקציה

יש שם הרים יפים, שנורקלים, מצפה תת ימי, מסלולים יפים באזור, טיילת.... ממש לא חסר. בעיניי שווה את הנסיעה

ולא היו אנשים. ובאולפני עשינו בננות אבל נראה לי שכרנו את המתחם. שאלה טובה

יש אפשרות לבוא עם בגד ים צנוע?
ולא צריך מדריך אם זה פעם ראשונה שצוללים?

זה לא היה עם חליפת צלילה. נכנסו לים עם הבגדים (כי זה לא היה חוף נפרד, אם כי ממש לא זכור לי שראינו שם אנשים בבגדי ים, אם היו זה כנראה לא היה עמוס. לא זוכרת בדיוק).
שכרנו מאיזה מקום משקפי צלילה+שנורקלים ונכנסנו למים ככה. לא היה צריך אפילו ממש לשחות. רק מספיק אומץ כדי לצוף במים. וכבר ממש קרוב לחוף יש דגים מהממים, רק מכניסים את הראש ורואים הכל.
(זה היה לפני המון שנים אז לא יודעת מה בדיוק המצב שם היום).

לגבי אילת.
אם מישהו מכיר מלון באילת בחנוכה שעושה אירוח דתי/ארגון שאפשר לצאת איתו אשמח לשמוע!

אבל לא יודעת פרטים...

פער מחירים מטורף!

אם אתם עם רכב - לא רחוק מים המלח

יש נוף, יש איפה לטייל בסביבה

אפשר למצוא צימרים נחמדים ממש במחיר טוב

אבל יכולות להיות שם רוחות חזקות

בעיקר בגלל המרחק, וגם כי בסוף מתאפשר לנו רק שלושה ימים חופשה.

אכסניות אנא כבר מלאות ומלון יצא יקר מדי. מחפשים צימר שמתאים למשפחה.
יש המלצות?

תודה מראש! 🙏

אולי יצא יותר זול..

לא זוכרת איך קוראים לו..

גם בהודעה שפרסמת בפורום אחר

סתם לא באמת עניתי, אבל מה אכפת לך שאני מקפיץ?

מבינה את החוסר שלך, אבל לא לכולם חסר שיאמרו להם כמה פעמים ביום שאוהבים אותם.

למה בדייטים כן אמרה? כי זה היה חדש וכיף ועם פרפרים בבטן, בד"כ בתקופת היכרות ראשונה מתנהגים בהתלהבות גדולה שעם הזמן יורדת

כמו רכב חדש, תתלהב ממנו בהתחלה ולאט לאט תתרגל אליו.

בהתחלה תתייחס לכל שריטה ברכב ואם הזמן אפילו לא תשים לב לזה.

כולנו בנויים ככה

הדבר הכי חשוב שתבין:1. היא לא עושה את זה בכוונה, אין שום סיבה לכעוס עליה, היא לא קמה בבוקר ואומרת לעצמה היום אני אגיד רק פעם אחת שאני אוהבת אותו, לא מגיע לו יותר מזה.

זה לא ככה, נכון? היא פשוט לא רגילה לזה, ולרדת עליה ולהיות עצבני ולהתנקם בה על משהו שהיא לא יודעת לתת, זה לא הגיוני וגם יביא אפקט הפוך, זה יביא לריחוק.

ברור שההשתדלות תחזיק יום אחד, כי א"א באמת להשתנות ביום אחד, זה תהליך עם סבלנות שלוקח זמן.

אז קודם כל , תחפש איך היא כן מראה לך אהבה

היא מכינה ארוחה? זו הבעת האהבה שלה?

היא מכבסת לך את הבגדים, מציעה לך את המיטה? כמה אליך בבוקר עם חיוך?

ככה היא מביעה אהבה

תקרא על 5 שפות האהבה באינטרנט, זה ייקל עליך להבין אותה.

ואם זה ממש דחוף לך?

אז תבקש ממנה, ותגיד לה: זה ממש חשוב לי המילים שלך, זה משפיע על כל היום שלי, אני כ"כ אוהב אותך כשאת אומרת לי את זה.

איך אוכל לעזור לך לזכור לומר לי את זה?

וכשהיא אומרת לך שהיא אוהבת אותך, תחמיא לה שהיא זכרה, ככה יהיה לך חשק לומר שוב.

תראה לה כמה שזה משמח אותך.

בהצלחה

בלי לשמוע על הקשר שלכם עוד.
כלומר, האם השגרה עמוסה, האם יוצאים מדי פעם לבילוי זוגי, האם תמיד שקועים בטלפון, האם אתה מביע אהבה אליה בדרכים שהיא זקוקה אליהן ועוד כמה גורמים שיכולים להשפיע...
אין ספק שגם התרבות והמשפחה שהיא גדלה בה, משפיעים.
אבל גם ההתנהלות ביום יום משפיעה מאוד.
כמו שכתבו לפניי יפה, יש שפות לאהבה - יש את אלה שמביעים אהבה במעשים, נניח להכין אוכל או לנקות את הבית, יש שבמילים, יש שבמגע...
נשמע שאתה זקוק ורגיל להבעת אהבה במילים.
אבל אולי זו שפה שהיא לא רגילה להשתמש בה ואולי אתה לא רואה את ביטויי האהבה האחרים שלה.
אני בעבר לא הייתי מסוגלת להגיד מילות אהבה, לא בגלל שלא הייתה אלא בגלל שבאתי מבית שלא מבטאים אהבה במילים (וכן במגע או במעשים).

אם אתה אומר לה שאתה אוהב, והיא עונה "גם אני" אולי היא בחוסר משלה.
אולי מבחינתה מילים זה נחמד, אבל חסר לה מעשים מהצד שלך, ולכן זה מרגיש לה ריק.

כל זה ספקולציות, קח אותה לבית קפה נחמד, שבו תדברו תדסקסו ותיפתחו אחד לשני.

ממליצה בחום על "כרטישיח" אם קשה לפתוח נושאים רגשיים סתם ככה.

וזה משהו שצריך לעבוד עליו..

על הפודקאסט של פאולה ולאון של שפות האהבה
אם אפשר להקשיב יחד אז בכלל טוב.

שלום לך..קודם כל הכאב שלך ממש לא פשוט והעניין הזה מהווה מכשול בתוך המערכת הזוגית..
רציתי להציע לך הצעה מעניינת ואשמח לדעת אם היא פעלה.. ישנו מושג שנקרא דו קוטביות במערכת הזוגית. זאת אומרת שכל אחד מבני הזוג יש לו מהות שייחודית לו/לה .. לרוב הזכר הוא המשפיע המעניק היוזם הפועל ועושה
והאשה היא שמושפעת , מכילה, מקבלת מהבעל
חשוב לציין שגם אצל הגבר וגם אצל האשה שני הקטבים קיימים אבל כל אחד צריך לפעול בעיקר לפי מה שיותר המהות שלו..
כאשר גבר מחובר למהות הזכרית והגברית שלו להיות משפיע אל מול אשתו ומכוון ללב שלה ולהשפיע טוב עליה אז היא מתמלאת ויכולה להעריך אותו ולהוקיר את פועלו..
אבל אם גבר נכנס למהות הנקבית וכל הזמן רק מבקש שאשתו תשפיע עליו ותעניק לו והוא נפגע ממנה.. בעצם נוצר מצב שהתחלפו התפקידים והאשה לוקחת את התפקיד הזכרי המשפיע והדרך לקושי זוגי קרוב מתמיד כי היא התנתקה מהמהות הנקבית שלה ..
לכן אחי.. ברגע שתדע לוותר על הפגיעות שלך בתוך המערכת הזוגית (זה קשה אבל ממש אפשרי) אתה תגלה כמה עוצמה וכמה תחושה של מנהיגות והובלה ובעיקר השפעה יש לך עליה.. אתה ממש תזכה להרגיש את זה בגוף.. וכשהיא תהיה מלאה ומסופקת מבעלה שחזק ויציב מולה היא תעניק לך את על הערכה לה אתה ראוי..
זה ממש על קצה המזלג..
לא מעט שלמדו התנהלות זו סיפרו על שינוי מטורף בזוגיות.. בהצלחה גדולה!!!

היחסים והקשר שלכם מעבר לזה?
יכול להיות שהיא מרגישה איזשהו ריחוק רגשי שנוצר ביניכם ולכן היא מתקשה לעשות את זה לא בצורה מאולצת?

1. יכול להיות שבעבר הכל היה חדש לה, אז התנהלה בהתלהבות, אבל כשהחיים 'נכנסו למסלול' חזרה להרגלים המשפחתיים.

2. חשוב לתחזק את הזוגיות. שיחות - לא רק על הטכני, משכורת, ילדים ומה אוכלים וכד'. זמנים זוגיים בלי הסחות, בלי פלאפונים או דברים אחרים, להשיג בייביסיטר ולהיות קצת פנויים רק אחד לשניה. אם אפשר מידי פעם חופשה זוגית לבד. וכד'.

כפי שכתבו החכמים מעליי, יש שפות אהבה שונות לכל בני האדם, יש כאלה שמדברים בכמה שפות, יש כאלה שבשפה אחת, ולא תמיד יש תיאום וסינכרון בין הדיבור והבעת האהבה בכל שפה בין בני הזוג.

 

כותבת את השפות העיקריות שקיימות:

-שפות שונות לאהבה:

1. מגע- חיבוק, נשיקה, יחסי אישות, ליטוף וכל סוג של מגע

2. מילים- דיבור, מילים טובות, מחמאות

3. יחס- הקדשת זמן ויחס לבן הזוג כל יום

4. מתנות – קניית מתנות לבן הזוג

5. ביצוע מטלות טכניות ויומיומיות של הבית, לעשות דברים עבור בן הזוג

6. לסלוח

7. לקבל את בן הזוג כמו שהוא

8. לחייך ולשמוח

 

כל אדם "מדבר" בשפות אהבה שונות – כדאי לזהות באלו שפות אנחנו מדברים, ובאילו שפות בן/בת הזוג שלנו מדברים, וללמוד גם את השפה שלהם, כדי שנרגיש אהובים ורצויים, ונדע שהם עושים זאת כי הם באמת אוהבים אותנו, נלמד שפה חדשה.

 

- וכפי שכתבתי בכותרת - נשמע שקורים כאן עוד דברים מתחת לפני השטח שחשוב לשים עליהם את האצבע כדי להבין לעומק מה קורה ואיך ניתן להתקדם כמובן.

למשל לראות מדוע התקבעה המציאות בה אתה לא מרגיש נאהב, אפילו שמצד אשתך כן יש הבעת אהבה, וגם בכללי להבין יותר לעומק מהי בכלל המציאות שלכם לפרטי פרטים, מהי הדינמיקה הזוגית ביניכם, מה קרה וקורה מאז החתונה ביניכם,

לראות גם לגבי המשפט האחרון שלך - לגבי אותו מקרה שהייתם בחנות - ממש לראות מה הרגשת שם, מה קרה שם מצד אשתך, על מה עוד יושב אולי הכאב הזה וכן הלאה.

 

ומצרפת לך תגובה שכתבתי בעבר על "האם (ואיך) ניתן להגיע לאהבה גדולה גם *אחרי* החתונה":

 

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

 

 

שתהיה הצלחה רבה ב"ה, אני בהחלט מאמינה שעם לימוד נכון והכוונה מדויקת לכם תצליח גם להרגיש עד כמה אשתך אוהבת אותך 🌹

 

הי מקווה שהתגובה תעזור לך..
אני גם גדלתי בבית קר אבל אני אפילו יותר קרה..התחתנתי עם בעל ממשפחה מאודדדדדדדד חמההההה.
בעלי מבטא אהבה במילים הרבה הוא מנשק ומחבק את הילדים המון.
אז אני מבטאת אהבה בלהכין להם אוכל לסדר להם את המיטות לבששל מה שהוא אוהב להתאפר וללבוש דברים שהוא אוהב...נכון אני לא אומרת הרבה שאני אוהבת אותו..אבל הוא יודע את זה כי אני מבטאת את זה במעשים..זה ממש אישתך בעיני היא אוהבת ומבטאת במעשים עם זאת חשוב לעבוד על המילולי ואני מצטרפת לעוד מישי שהמליצה על הכרטישיח ..בעלי קנה לנו את זה וזה מפתח שיח ממש נעים ומקרב..ובלי קשר תנסה לעשות לה פתק קטן של אהבה פעם בשבוע לפני שאתה יוצא לעבודה היא תשיב לך על זה ביותר אהבה מה שאתה מחפש..אהבה מילולית.
לגבי ליטוף וכו פששוט תגיד לה אני רוצה ככה ישמח אותי ככה היא אוהבת ורוצה לשמח אותך..עובדה שהבית מתקתק נכון.
לגבי הכאב שראית שבחנה מישהו מכף רגל ועד ראש לא מזלזלת בכאב אבל בגדול בדכ נשים פחות נמשכות לגוף כמו לאופי כך שנראלי אתה בפור עליו חח והיא לא חושבת עליו אין לך מה לדאוג אבל אם זה מכאיב לך תפתח את זה איתה..
מקווה שעזרתי במשהו

סורי...

אז החליטו אתמול לא לאשפז, הוא ישן והחליטו לחכות

היום בערב מגיע פסיכיאטר לביקור בית, הוא יביא לו מרדם למשהו שירגיע אותו 

ועוד 10 יום יש אבחון פסיכאטרי... בואו נקווה שהדברים יתגלגלו בקלות וכמה שיותר מהר

ועדיין, מחלקת רווחה בתמונה?
אם רק בעוד 10 ימים האבחון צריכים להיות זהירים ומוכנים בבית שמא תהיה שוב התפרצות. מהתיאורים נשמע שהמצב לא קל, בלשון המעטה.
איך ההורים של בעלך ושאר הילדים שבבית?
איך בעלך ואת?
אתם נמצאים כרגע בשלב לא ברור עבורכם, התחלה של דרך לא ידועה, טוב שאנשי מקצוע (יהיו) מעורבים ושלא תהיו לבד בדבר הגדול הזה.
הוא וגם אתם כולכם צריכים ליווי ותמיכה

רווחה לא בתמונה - למה? אין לי מושג.

יש איזה מכון עירוני שכם בתמונה וזה במימון מטעם העירייה, אולי זה אומר שכן יש רווחה בתמונה? אין לי מושג.

 

חמי נשאר בבית לא הולך לעבודה, שמא תהיה התרפצות.

 

ההורים של בעלי כאובים מאד רק עכשיו נופל להם האסימון.

הילדים בבית שבורים.יש להם 6 בבית, הייתי  לוקחת אליי אבל אין מקום לסיכה באמת לא יודעת מה לעשות...

 

אני ובעלי צעירים ממש, שנינו רחוקים מגיל 30

לא מבינים מה לעשות ומאיםה זה נפל עלינו

אני מסתכלת על תינוקי והלב שלי יוצא אליו 

בעיקר מםפחדת ממש מהעתיד

 

יש מטפל מלווה, אם כי אתמול בעלי וחמי דיברו איתו חוץ מלהמליץ על מיון הוא לא עשה כלום

היום ההורים סופסוף מקבלים את תוצאות האבחון הפסיכודידקטי... כמובן כבר נאמר להם שהממלצה הרטשונית היא פנייה לאבחון פסיכיאטרי.. טוב שנזכרו

אם יש מכון עירוני בתמונה אז סביר שזה דרך הרווחה והם יודעים.
השאלה כמה הם מעורבים ו/או יודעים כמה המצב חמור.

אתמול (וגם לפני כן) הוא תקף את חמיך ואחים אחרים בבית וזו סכנה והוא בהחלט צריך השגחה. אני מקווה שחמיך יוכל להתמודד אם ח"ו יקרה משהו.

בכל מקרה, אין ספק שכל המשפחה, גם אתם, צריכים הכוונה, ליווי, טיפול ויד מכוונת ותומכת וכדאי שזה יהיה אקטיבי ומיידי

למיטב ידיעתי,
ממיון לא תמיד מגיעים לאשפוז, רק אם הם משתכנעים שזה באמת סכנה, זה לא כזה בקלות. (בעיקרון כדי להגיע לאשפוז יש הליך ארוך יותר מאשר מיון פסיכיאטרי).

בנוסף, אשפוז הוא טוב. הוא מרכז סביבת מטפלים מקיפה מכל הכיוונים. אם טיפול תרופתי מספיק למצב שלו, אחרי שיגיעו למסקנה שהוא מאוזן, הוא ישוחרר. אני חושבת שכיום, גם המחלקות הסגורות, הן הרבה יותר 'מעודדות' וצבעוניות. מספקות תרפיות וטיפולים רגשיים וקבוצתיים למיניהם, בנוסף לטיפול התרופתי ולמעקב.

אמנם כנראה לא דייקתי, כי אני מכירה את הנושא מכיוון מסויים, אבל לא מניסיון קרוב,
אבל מקווה שעודדתי אותך שזה בכלל לא צעד כואב וגרוע.

כל הכבוד לך ולבעלך על התמיכה ועל האחריות!

כתבנו לך בשרשור הקודם - את לא רוצה שזה יגיע לרצח, נכון?!
הלילה זה היה כמעט!

אשפוז כפוי הוא לא גן עדן אבל גם לא גהנום
כשצריך אז אין שאלה

קודם כל אתם מקסימים בכיבוד ההורים שלכם.
ראוי ללמוד מכם כמה זה חשוב לכם

ויחד עם זה, יש פה מקרה קיצון, אפילו מאוד, אין ברירה בהתערבות של אנשי מקצוע, גם אם צריך אשפוז, יש פה סכנת נפשות ממש עבור האחים וגם ההורים.
אין ספק שהם מסכנים, וגם אתם במצב מורכב ביותר אבל פעלתן נכון במסגרת המצב הקיים.

שיהיה בהצלחה רבה

ואת מקסימה ברגישות שלך

הבחור הגיע לתחתית, הוא לא מטופל נורמלי, הכול בסחבת

והוא לא באמת יכול להתקדם עם החיים שלו, וכולם סביבו סובלים

עכשיו הוא יהיה מטופל וישתקם, וכל בני הבית יוכלו להשתקם גם כן

ולך נשאר בעיקר להתפלל

 

סיפור קשה ועצוב
יכולה רק להגיד לך
שהרגע הזה של הגילוי וההבנה הוא רגע קשה
ונראה קצת כמו דרך ללא מוצא
והפחד ממה יהינ הוא גדול.
אבל אחרי תקופה
כשמקבלים את העזרה הנחוצה
ומתחילים להרגיש שיפור
רואים איך השלב הזה היה לטובה.
כמה יותר טוב לחשוף מאשר לשמור בסוד.
בע"ה הוא יקבל את הטיפול שהוא צריך
וגם המשפחה אני מקווה תקבל תמיכה ועזרה שנחוצה להם.
והם, אתם, תצמחו מזה למציאות טובה יותר.
חיבוק גדול

כתבת מקסים

חיבוק גדול לך @שושנושי יקרה, ב"ה שתזכו לבשורות טובות והרבה שמחה ושלווה בקרוב 🙏

קודם כל תודה על התגובות שלכם כאן ובפרטי

מפה לשם מהצהריים יש לי כאבים ועלה לי החום

 

פעם רביעית דלקת - התחלנו :/

 

שאלתי את היועצת הנקה מה הסיפור השאחה הראשונה היה אם קרה משהו רגשי בימים האחרונים.. איף. איך הדברים משפיעים עליי.

אני חייבת לצאת מהסיפור הזה. זה עושה לי רע.

אין מנוס מלאשפז את הבחור
וגם הפסיכיאטר שיגיע לבית לבדוק אותו ככל הנראה יגיד את זה.
הבחור נשמע בעל בוחן מציאות לא תקין לחלוטין.
ההורים של בעלך מורחים את זה בלי סיבה ומסכנים את עצמם ואת שאר הילדים בבית.
זה יכול להיגמר ברצח.
יש לי הרגשה שגם כשיגיע פסיכיאטר לבית ויגיד שחובה אשפוז, ההורים עדיין לא יעשו זאת ויגידו שבעצם הם מחכים לעוד בדיקה ולחוות דעת נוספת.

את ממש ממש ממש צודקת!!!!!!  כואב כמה זה נכון.

במיוחד שיש בתמונה אחת שיש לה מיני דיור מוגן בבית, והיא ממש נגד אשפוז והיא זאת שמביאה לו את הריספונד ודומיו... מזעזע בעיניי ככה לתתת תרופות בלי מרשם ובניגוד לחווות דעת מקצועים (מטםל ופיכיאטר בטלפון אמרו מיון, חייגו לרב כדי לקבל ברכה אמר מיון... מי הם שמתנגדים??????

 

בינתיים הילד קם, כולם בהיכון שם מפחדים ברמות. חמותי כותבת לבעלי שהיא ננעלה בחדר, פשוט לא מסוגלת להיות לידו.. רק כדי לתאר את רמות החרדה..

כל עוד הילד היכה רק האחים ההורים בחרו לעמוד מהצד.
אולי עדיף שההורים יהיו אלו שיוכו, כי רק ככה אולי יעשו סוף סוף משהו.

ועדיין הילד בבית.

 

תכתבי לעו"ס לחוק נוער ותתארי מה קורה לקטינים ולחסרי הישע בבית.
תכתבי לפסיכיאטר המחוזי ותבקשי אשפוז כפוי.
שיבואו לקחת אותו בכפייה באנבולנס.

זה עוד סיבה למה הוא חייב לצאת מהבית
חייב אישפוז

ברור שזה מאוד קשה, אבל יהיה יותר קשה אם זה ח"ו יגמר ברצח. זה כבר לא רחוק משם.

אין ברירה אלא לספר להם, סביר שיחתימו פסיכיאטר מחוזי על אשפוז בכפיה, גם בלי הסכמת ההורים.

❤️❤️❤️❤️

אני יודעת שקל להגיד מחוץ לסיטואציה, אבל מי ששומע את התיאור שלך את הסיטואציה זה ברור. צריך לעצור את זה מיידי, חירום, עכשיו.

חשוב כבר עכשיו לפנות ולספר הכל הכל. לא לחכות עם זה.

 

שתהיה ישועה שלמה ב"ה 🙏

זה לא קל בכלל לעשות זאת, אבל זה *הכרחי*

בשורות טובות

יש כל מיני גופים שאפשר לפנות אליהם,

ובמצב כזה של סכנת נפשות ממש, אולי כדאי לפנות לכמה.

משטרה, רווחה במוקד העירוני (פשוט מתקשרים למוקד 106- נדמה לי שזה בכל עיר מכוון 

אל המוקד של אותו מקום, אם מישהו יודע שלא אשמח שתתקנו) 

ואמורה להיות שם עו"סית כוננית שעונה.

לפעמים אפילו מד"א יכולים לתת מענה.

 

היי חזקה יקרה. אולי נשלחת משמים בין היתר כדי להחזיר שפיות למשפחה

ולהציל אותם מהטירוף הזה

זה נראה שיש לשניכם קוטביות בויסות הריגשי. אתם מוצפים ריגשית מהר מידי כנראה מכל דבר קטן.

תנסו לפני שאתם עובדים כזוג לפענח כל אחד בפני עצמו למה זה קורה הויסות המהיר הזה. כל אחד בפני עצמו אבל ביחד כן? זה חשוב.

תגובה טובה, קצרה וקולעת.
(אבל כן כדאי להדגיש שזה לא איזה הפתעה הזויה שמצריכה חישוב מסלול מחדש. אלא זה כן טבעי ונורמלי ויעבור. לא לבד, לא על אוטומט, כן כמו שכתבת, אבל יעבור ויהיה טוב)

כמה שזה נורמלי

וכמה שיש מה לעשות עם זה!

וכמה שצריך  לעשות משהו עם זה ולא "לזרום" ולצבור עוד ועוד מטענים

 

וכמובן מזל טוב לכם על הנישואים (: וחיבוק גדול על כל מערבולת הרגשות, החששות, הפחדים, הבילבול, בהחלט לא קל לחוות הכל בזמן כ"כ קצר ובעוצמה כ"כ גבוהה.

 

מצרפת לך תגובה שכתבתי לא מזמן בהרחבה על השנה הראשונה לנישואין,

כאן:

 

איזו מקסימה את... לאט לאט יקרה - נשואים טריים

 

(בעיקר סעיפים א+ב+ח+ט+י מתוכה),

 

ומעתיקה מתוך התגובה דברים עיקריים:

 

השנה הראשונה לנישואין:

 

השנה הראשונה יכולה להיות קשה ומאתגרת להרבה מאוד זוגות.

יש בה, בשנה הזו, שלבים כמעט מובנים שרובנו נעבור.

אם בשלב הראשוני, שלב ה"אחד באחד" - כלומר שלב של ההתאהבות, ה"היי", הפרפרים, הכיף, החדש, האהבה שמעל לכל, גם לקשיים - הזוגיות מדומה כמו עיגול בתוך עיגול. כלומר אני ואשתי / אני ובעלי ממש אחד בתוך השני/ה.

 

השלב השני, שמגיע לרוב ממש בתוך השנה הזו, הוא שלב מאבקי הכוח.

זהו שלב שאם נדמה אותו לציור - יהיה שני עיגולים שנפרדים לגמרי אחד מהשני.

זה השלב שבו מתחיל "לרדת" כל ה"היי" של ההתחלה, השיגרה מגיעה, הקונפליקטים צפים, הפערים מועצמים ופתאום נראים כצובעים את הכל. הויכוחים, חילוקי הדעות, הריבים,

הן בדברים הקטנים כמו איפה נעשה שבת/חג, והן בדברים המהותיים יותר כמו איך אנו רוצים שהבית יראה.

זהו שלב לא פשוט, כי הוא גם מגיע אחרי "נפילת הורמונים" של הזוגיות (הכוונה אותה ירידה מההיי הגדול של ההתחלה) - עצם הדבר הזה יכול מאוד להבהיל. יכול לגרום לנו לחשוב מחשבות קשות ביחס לקשר שלנו ו-"למה בכלל התחתנתי איתו/ה?!"

השלב הזה גם לא פשוט כי מצד אחד מגיעים הרבה קונפליקטים כאמור וצפים, ומצד שני עוד לא רכשנו את הכלים לתקשורת נכונה ומטיבה גם בעת אתגר או משבר או ויכוח. ואז זה יכול להיות כואב שבעתיים. גם התוכן, גם הצורה, גם הלפני, גם האחרי, גם התוך כדי - הכל יכול להיראות ולהידמות כמו בליל שלם של איכסה בלב...

ועוד סיבה שהשלב הזה קשוח היא כי בסה"כ אנחנו נשואים טריים. ז"א עדיין את את הקרקע היציבה מאוד הזו, את החוסן הזוגי שנבנה לאט לאט בעמל ויזע, אפילו לעיתים אין את הידיעה הברורה שאנחנו נשרוד את זה, שזה בכלל זה!

ועצם סימן השאלה הזה, עצם הבהלה הזו, בתוך כל אינספור ההתמודדויות הללו - יוצרים תקופה מאוד מאוד מאתגרת!

 

בשלב הזה צריך להבין ממש לעומק מה בדיוק קורה כאן.

כי לא דומה זוג שמתמודד עם אתגרים כאלה ואחרים, אבל יש ביניהם אהבה, כבוד, רצון להיות יחד, ועוד הרבה דברים שצריך לברר,

לזוג שחווה דברים מהותיים שיכולים לאותת על נורות אדומות (הכי קיצוני זה ל"ע אלימות או זוגיות רעועה מהשורש, חוסר אהבה מוחלט, חוסר התאמה מוחלט, זלזול בעצם האישיות של האדם שנמצא איתי וכו') - ואת כל אלה ועוד צריך להבין ולברר האם הם שם, כמה, איך ומה עושים עם זה.

וזו שאלה מאוד משמעותית. להבין מה המציאות של כל זוג בפני עצמו. בלי "סכמות" או "כללים" כאלה ואחרים, שיכולים להיות יפים על הנייר או הכתב, אבל כאשר הם פוגשים את המציאות עצמה של אותו זוג עצמו - זה יכול בכלל לא להיות שייך אליהם! לכן מאוד מאוד חשובה ההיכרות האישית והעמוקה. לא הייתה מוותרת על זה בדרך להבין כיצד לצמוח ולהגיע לאושר ולרווחה הנפשית השלמה ב"ה.

 

ועכשיו חוזרת לשלב השלישי - השלב השלישי מדומה בציור כמו שני עיגולים צמודים זה לזה, כאשר חלק מהם אחד בתוך השני וחלק מהם נפרד בפני עצמו.

לשלב הזה קוראים איזון.

והשלב הזה הוא בעצם השאיפה שלנו. להגיע לזוגיות טובה, בריאה, יציבה, מיטיבה.

להגיע למצב שגם יש לנו את הביחד שלנו, והוא טוב ומשמח ומפרה,

וגם יש לנו את הנפרדות שלנו.

ממש למצוא את הנפרדות בתוך הביחד ואת הביחד בתוך הנפרדות. זו עבודת חיים והיא כ"כ חשובה ויקרה! ממש ממש!

יש בתוכה המון מפתחות לאושר הזוגי וגם האישי ובכלל...

וזו מלאכת מחשבת עדינה ועמוקה איך עושים זאת נכון וטוב.

 

...

 

... מאוד מאוד טבעי המשפט שכתבת: "הייתי בטוחה שהוא מישהו אחר לגמרי ופתאום אחרי מגלה המון דברים שמאוד קשוח לי להתמודד איתם ולא ידעתי עליהם בכלל מראש. "

 

אני חושבת שאין כמעט זוג שלא חווה את זה. משני הצדדים כמובן.

 

מה שיש לפני החתונה, לעומת מה שיש אחרי החתונה,

השלבים השונים של חיי הנישואים (אפרט בהמשך),

וכמובן ההימצאות 24/7 פתאום עם אותו אדם, מאשר לראות אותו רק לכמה שעות כל פעם אחרי הכנה -

 

יש כאן פער גדול מאוד, טבעי מאוד, מאתגר מאוד והכי משמח וחשוב - ניתן לעבודה!

 

...

 

ומרוב האהבה הזו, ודווקא כי את כל כך אוהבת אותו, המחשבות המפחידות הללו שעולות לך מדי פעם, החששות הללו שתיארת, הרגשות הלא פשוטים שבאים לפעמים - כל אלו יכולים עוד יותר להתעצם, עוד יותר להפחיד.

אני ממש יכולה לדמיין אותך יושבת לך לפני השינה או באיזשהו רגע ביום ופתאום עולים כל החששות הללו, פתאום הרגש שלילי - ואת מוצאת עצמך מבוהלת! מפחדת! פשוט פחד עצום.

רגע מה?! איך אני מרגישה את זה?!

איך אני מרגישה את זה *אליו?!* מה קורה פה?! מה, זה אומר שלא בחרתי נכון?1 זה אומר שאנחנו חלילה נתגרש?! אני לא רוצה להתגרש אבל! אני אוהבת אותו! אבל איך אני אצליח ככה כל החיים? ואיך נביא ילדים ככה? ומה יהיה? ואם אני אאבד אותו באמת?!

והפחד הזה עולה ועולה, גדל וגדל, ממש יכול לשתק.

זה באמת מאוד מפחיד.

ואני חושבת שצריך גם לתת מקום לפחד הזה וגם לכל הרגשות הנלווים שציינת.

להביט בהם רגע, בחמלה, בלי שיפוטיות, רק להתבונן בהם.

לנסות להקשיב להם, ומה יש מתחת? להבין את השורש שלהם, להבין ממה הם רוצים להגן עלייך, להבין מה הצורך שלך שם, 

לא לפחד מהפחד.

לא לפחד מלהרגיש את זה. גם אם זה רגש קשה.

אז מה, הוא חלק מהחיים.

בזוגיות עולים גם קשיים. גם רגשות קשים. גם ויכוחים. גם כעס אחד על השניה. זה בסדר גמור. זה טבעי לחלוטין. זה חלק מזה.

ובעיקר בעיקר - זה *לא* אומר שאתם לא זוג טוב או שבעלך לא טוב או שאת לא טובה! לא!

זה רק אומר שאתם אנושיים. זה הכל.

זה רק אומר שירידות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. זה הכל.

אם נצליח לא להיבהל ולא לפחד מהפחד - אנחנו כבר בדרך קדימה.

וע"ג זה כמובן לקבל תובנות, ידע וכלים שיעזרו לנו עוד יותר בכך.

ולזכור שזוגיות היא לימוד.

זוגיות זה מסע.

זה תהליך.

לאט לאט

דבר דבר

יום אחר יום

עבודה אחר עבודה

השקעה אחר השקעה

לימוד אחרי לימוד.

וזה לגמרי אפשרי!

וזה הכי משתלם שיש!

זו העבודה עם הפירות הכי מתוקים ויקרים שיש!

ואני בטוחה שאתם תזכו להם ב"ה!

---------------

 

ט. אחרי ציון השלבים השונים בשנה הראשונה בכלליות, רוצה לכתוב עוד כמה דברים חשובים על אהבה בכללותה ובמהותה:

 

 

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים

כלפי אדם לא מושלם

לאהוב

זו לא רק הרגשה חזקה

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

 

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*

 

כולנו כבר יודעים, אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

 

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

 

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

 

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

 

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

 

התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירו מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

 

 

וזה הזכיר לי משהו שכתבתי פעם: 

אתמול ברכבת, ישבו לידי זוג שרק נפגש, איש ואישה שהיו בעיצומה של ההיכרות הראשונית שלהם.
הדבר שהכי בלט לי לעין היה שהגבר לא הפסיק להחמיא לאישה, למצוא בה כ"כ הרבה טוב רק משיחה ראשונית אחת,
והאישה לא הפסיקה לחייך ולשקף עד כמה היא נהנית ומרוצה מהמחמאות שהיא מקבלת, ובחזרה כמובן נתנה ליושב מולה להרגיש שווה ולהחמיא גם לו על כל דבר טוב שזיהתה בו.

והאינטרקציה הכ"כ מופלאה הזו, הכ"כ מרגשת הזו שקורית בהיכרות הראשונית - לא קורית סתם.
בתקופת ההיכרות ה"אני המשוקף" (=איך אחרים תופסים אותי ורואים אותי) עובד שעות נוספות, ובד"כ מקבל פידבק מאוד חיובי שמאוד מרים אותו ומרים לו - ואז הוא מרגיש במקום בטוח וטוב - ויכול לפרגן בחזרה -
ואז ה"אני המשוקף" של בן/בת הזוג שמולנו נוהג בדיוק באותה הצורה.

כל מה שהגבר הרגיש באותה היכרות - זה עד כמה כיף לי וטוב לי להיות כאן במקום הזה. עד כמה אני נחוץ ושווה וחשוב במקום הזה ואל מול האישה הזו.
וכל מה שהאישה הרגישה באותה היכרות ראשונית היה - עד כמה אני שווה וטובה בעיניו. איזה כיף!

עם הזמן ועם שנות הנישואים, אנו שוכחים קצת את המקום הכה חשוב הזה של האני המשוקף - לתת לבן/בת הזוג שלנו להרגיש שהם טובים! שהם שווים! שהם מיוחדים! שהם אהובים!
הבשורה היא, שעם מודעות, רצון טוב והחלטה ברורה - אפשר לחולל פלאים גם אחרי 80 שנות נישואין!

היום כשאת/ה חוזר/ת הביתה,
הבט/י באשתך/בבעלך
תראה אותה כמו שהיא.
תראי אותו כמו שהוא.
תביטו אחד לשניה בעיניים, ככה למשך דקה לפחות.
נסו להביט ב*נשמה* הזו שאיתה החלטתם להתחתן, שאיתה החלטתם להקים בית ולקשור את חייכם בחייה לנצח.
האהבה הזו הייתה שם. הקירבה הזו הייתה שם.
הטוב שראיתם אחד בשניה היה שם.
ויודעים מה?
כל אלה עדיין שם!
איך אני יודעת?
כי הם היו שם! הם לא התאדו, הם פשוט מכוסים בהמון המון אבק של מטענים רגשיים, שגרה שוחקת, ריבים, תסכולים ושאר חבלני הנישואים.
הם שם!
בהבטחה!
וכמו כל דבר בטבע - גם האהבה שלנו צריכה חיים כדי להתקיים.
אם ניתן לה את החיים האלה,
אם נתדלק אחד את השניה במה ראינו טוב בהם *היום*,
בעד כמה אנו מוקירים להם תודה על מה שעשו עבורנו *היום*,
בעד כמה נהיה מרוכזים ב*יש* ולא באין,
בטוב ולא ברע,
במאמץ ולא רק בתוצאה,
בכוונה ולא רק בנפילות -
ונדגיש זאת בפניהם, נרים להם את האני המשוקף שלהם - זה גם יחזור אלינו בטוב כמו בומרנג וגם נזכה להחזיר את האהבה הגדולה הזו של שנינו.

 

ההחלטה להתחתן

 

אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

 

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני. 

שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.

עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.

אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.

חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

 

 

בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים

 

 

ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

 

 

לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.

 

 

 

עמדנו תחת החופה – אז *זה זה*! וזהו!!!

המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?

החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!

הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.

זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...

 

בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!

*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.

בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.

אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.

אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.

הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

 

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

 

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

 

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

 

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

 

בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*

וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.

וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש" ומרגש,

אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.

באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא בקלות וללא כל מאמץ.

 

אמנם, אחרי שמתחתנים,

אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.

אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש

אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו

וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע שלא תהיה לו אנרגיה.

אז במודע להעניק

במודע לחשוב על השני

במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו

במודע הכל.

ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.

 

---------------

 

י. ולהרחבה על מהות הנישואין, כיצד להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה ועוד, כתבתי כאן:

 

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

 

 

המון הצלחה יקרה! שתזכו ב"ה לבניין עדי עד בשמחה, בשלווה, בשלמות ובבהירות שלמה

ישר כחך
מדהים!

תודה רבה 🙏

הרבה פעמים נפגשים חלומות מול מציאות, רצונות ואכזבות
כל מיני דברים שהיינו רוצים ולא בהכרח מתגשמים
זה קשר קרוב וחדש והטלטלות הרגשיות הם טבעיות.

ממליצה לרכוש כלים לתקשורת בריאה, להתמודדות עם מצבים משתנים
ללמוד יחד או לחוד
בדרך שנכונה לכם על זוגיות
בע"ה יהיה טוב