האמירה הזו, אינה באה "למעט" את האשה - אלא לציין תכונה מסויימת, שלעיתים עובדת "לטובה" ולעיתים לא.
לכן, צריך לדעת להשתמש בה במקום הנכון - ולא להתעקש עליה במקום הלא נכון.
ולכן, היא לא גורמת ל"בוז", כשהיא במקומה הנכון ונתפסת נכון. אדרבה, יכולה להיות מקור לחיבה והערכה.
ביתר פירוט:
ראשית, מה מקור האמירה הזו?
כאשר רשב"י ובנו ברחו מהרומאים, הסתתרו בתחילה בבית המדרש. אשתו היתה מביאה להם אוכל.
אמר לבנו, "נשים, דעתן קלה עליהן" - אם ילחצו אותה, היא תגלה היכן מסתתרים. עבור להתחבא במערה.
כלומר: הנקודה היא, אפשרות השינוי בגלל שינויים במצב.
זה בא כנראה גם מצד של "חשיבה הרגשית".
לא שאין שכֶל, חלילה, הרי "בינה יתרה ניתנה בנשים" - סוג של תפיסה אינטואיטיבית לקלוט את התמונה ומה גנוז בה, לפעמים. אבל ה"דעה", ההחלטיות הקבועה, "קלה" יותר. מושפעת מה"הרגשה" באותו זמן.
הדבר הזה, יש בו "חיסרון" מצד לפעמים היכולת לסמוך על יציבות עמדות מסויימות (צריך להיזהר מלקיחת הכללות-למעשה. מלבד שיש נשים מסוגים שונים כמו גם גברים, גם תלוי במה מדובר. הרי במעשה העגל, הנשים הן אלה שהיו יציבות בעמדתן..) - ויש בו יתרון של גמישות.
נניח, בעלה יפייס אותה - יש מקַדם של "התרצוּת". זה דר מאד חשוב וחביב. וזו דווקא נקודה שיכולה להיות ה"יציבה" בתוך כל השינויים..
כך גם מציאות מתמידה של התגמשות מול הילדים.
כנראה גם מה שאת מציינת, על דעות מהעבר, בא מצד זה שאז ה"הרגשה" של דברים מסויימים, או הדמיון שלהם, הוליד "דעה" כזו. עם הזמן, השתנתה ההרגשה - השתנתה גם הדעה.
לא זו בלבד, אלא שה"הרגשה" באותו זמן, גרמה גם לנחרצות דאז.
אז מה עושים עם זה?...
לדעתי, קודם כל, גם כשנוקטים עמדה -אפילו נחרצת, שזה בסדר גמור - להשתדל להביע בנחת. להביא בחשבון, שעם הזמן אולי יתגלו נתונים נוספים.
דבר שני, לנסות לראות, במקרים שמגלים שהדעה השתנתה, מה "נקודת האמת" שגרמה אז לחשוב כך.
נכון שלפעמים, סתם טעות גמורה.. אבל לפעמים היה משהו, אפילו אם הוא לא רלוונטי בתור מסקנה למעשה, שגרם לחשוב אז כך.
למשל, משהו שהיה נראה מאד לא בסדר - ועם הזמן, את רואה שזה לא נכון. אבל הנקודה הבסיסית, של האיכפתיות מעוולות, או מהתנהלויות מוסריות מסויימות וכד', נשארה נכונה. רק הייחוס של הנושא הספציפי לזה, השתנה.
אז את "נקודת האמת", לוקחים הלאה.
והנה, את יכולה לראות את המעלה שיש ב"דעתן קלה", שאין לך בעיה לומר "אני בהלם איך שדעתי השתנתה"... לוקחת את זה בכיף. זה עוזר לכנות.
ובשביל זה, גם טוב שאת לא לבד. שווה לשוחח על נושאים מידי פעם עם הבעל, שכנראה דעתו פחות "קלה", וכך מקבלים איזה איזון. יוצא טוב לשני הצדדים...
והמשפט הזה, "שח"ו לא יהיה מובן מזה שאני לא שמחה להיות אישה עם דעת קלה. אני עפה על זה ועל כל תכונה נשית שקיימת בכל אחת מאיתנו"... - כמובן מעלה חיוך רחב - הוא דוגמה קלאסית, למה התכונה הזו, כשאשה איננה מנסה להציג ההיפך ממה שהיא, גורמת דווקא ליחס חיובי.
אין ספק שבעל רגיל שקורא או שומע משפט כזה מאשתו, זה גורם לו רק ליותר חיבה. התחתן עם אשה - קיבל אשה... ב"ה.
[ולגבי ברכה על זה - כנראה שזה בדיוק ביסוד ברכת "שעשני כרצונו". כך היה הרצי"ה זצ"ל מסביר, שזו ברכה על תכונת הנִפעלות שמופנה כלפי שמיא. אפשרות להיזרם מהרצון האלוקי, בלי צורך בפלפולים יתרים]