פורום נשואים טריים (עמוד 569)

חיים גלבוע

יועץ זוגי

ראשית, גם אני יצאתי מזה לתקופה ארוכה, אבל אף אחד לא מבוטח מהיצר הרע, והיו לי נפילות גם אחרי הנישואים עד שלמדתי שכדי לא ליפול צריך להזהר תמיד. וגם להתפלל תמיד. ומאז ה' בעזרי... 

אם עשית תשובה - זה נמחק. זה לא ישפיע ברמה שזה יכנס לתוך חיי הנישואים. 

 

אולי כדאי שתכנס לאתר הנפלא "שמור עיניך" http://www.gye.org.il/.

 

 

 

 

בהצלחה

 

אלףבית 

 

אני נפלתי ועד היום זה קשה.

 

אבל ברוך השם שהתקרבתי לאיזה רב צדיק אחד שאיתו אני הולך והוא עוזר ומדריך אותי שלב אחרי שלב בעבודת השם.

הכוונה לנקודות באופי כמובן. התייחסות אחרת לא ברורה לי...

הדברים האלה מאוד משתנים מזוג למישנהו.

לדעתי, היחס למראה החיצוני מושפע מאוד מהיחס לפנימיות והקשר בין בני הזוג.

ככה שיש תנודות, בגדול מתרגלים וזה ממש לא מפריע.

 

אם הכוונה לנקודות חן שיש אצלך ואת מפחדת שזה ירתיע את בן הזוג-

תדעי שהכל בראש שלנו הבנות!!

כל עוד מדובר על בחור מציאותי שלא חי בסרט הוליוודי- ממה ששמתי לב לגברים הרבה פחות מפריע ממה שנדמה לנו.

 

מנסיון שלי, כדאי להשתחרר מהמחשבות האלה עוד לפני החתונה, כלומר אם כרגע מפריע לך נקודות חן (או כל דבר ספציפי חיצוני) אצל בחור מסוים, שימי לב שזה לא דוחה אותך (כשהקשר כבר רציני)

לא כי זה אומר שבהמשך זה גם יפריע לך, אלא כי לדעתי זה עלול לפגום בבניית הזוגיות בשלביה הראשונים כשיש משהו מציק כזה.. אם עוברים את השלב הזה ומכירים ומעריכים את בן הזוג עפ"י אישיותו, לא מאמינה שדברים כאלה ימשיכו להפריע.

 

אם יש משהו שמפריע לך אצלך, תשתחררי מזה! זאת עבודה קשה מאוד, במיוחד אם זה מפריע לך כמה שנים וכו'.

(ואני באמת לא מצליחה להבין למה מפריע לבנות שיש להן נקודות חן או שהן מרכיבות משקפיים- מה לא יפה בזה??)

אבל אצלי יש משהו אחר שמאוד מפריע לי אז אני מבינה שלכל אחת מפריע משהו אצלה ולא מחייב שיש הסכמה אוניברסלית שאכן מדובר בחיסרון חיצוני...

בעלי לא מבין על מה אני מדברת ולמה זה מפריע לי בכלל, ברמה שאמר לי שהגיע הזמן שאתבגר ואשתחרר מזה..

ושאנחנו סתם משלמים הרבה כסף על זה. אבל אני לא מוכנה לקבל את זה כי כל עוד אני לא משוחררת ושלמה עם הנושא הזה לא נעים לי כשאני איתו והוא ממש לא מבין למה אבל זאת עובדה.

אז אם אין דרך לטפל בזה, כדאי פשוט להשלים עם המציאות ולהרגיש הכי בנוח עם זה כמו שלא מוזר שיש לך יד.

(קל להגיד, קשה ליישם..)

 

בהצלחה!!

הנשיאת חן שלה בעיניך?

אם לזה התכוונת, אני לא יודע אם זה משפיע, אבל אני יכול להגיד לך שאף פעם לא שמתי לב אם יש לאשתי נקודות חן או לא...

שלא שמת לב?

נראה לי להיפך

קצת פחות שנים...

וקצת פחות מאושרת...

כששמתי לב לכך ורציתי בחברה התחלתי מצד הנתינה- עזרתי לגננת והקפצתי טרמפ כשיכולתי... ואז העניינים מתגלגלים, 

דרך הפייסבוק אין בזה שום רע, בתחילה זה סתם... אבל אם את באמת רוצה לחזור ולחדש קשרים זה עוד כלי מבורך של דורנו!

ממליצה בחום לפתח מערכות וקשרים! נותן המון כח!

מרגישה כמוך, ולא נשואה כ"כ הרבה.. זה באמת קצת מבאס

נראה לי כמו שכתבו- פשוט חייבים להשתדל לשמור על קשר.. כרגע אני גם צריכה ליישם אצ זה כי אני מרגישה פשוט בלי חברות..

בתחתנתי בגיל 18(עכשיו 20) באמצע י"ב ופשוט התנתקתי חוץ מיציאות פעם בחצי שנה עם חברות, אני הולכת בעיקר עם האחיות שלי, שהן קטנות ממני בשנתיים ורווקות.

 

אין מה להגיד, זה חסר שאין למי לשפוך את הלב, כי אין לי חברות טובות נשואות +2

לדעתי מאוד חשוב שלשני בני הזוג יהיה טוב איפה שהם גרים.

בתחילת נישואינו גרנו במקום בו בעלי התגורר בתור רווק, בעלי מאוד רצה להמשיך לגור שם.

לי לא היו רצונות מיוחדים, אבל לא הכרתי אף אחד והייתי באמצע לימודים כך שלא היה הרבה זמן להכיר.

וממש לא התחברתי למקום. הרגשתי מאוד בודדה שם. למרות שהאנשים היו נחמדים, התקשיתי להתחבר.

בסוף בעלי הבין שאם אני לא מאושרת המקום כבר לא נראה לו כזה טוב. אז עברנו אחרי 3 שנים למקום שטוב בשביל

שנינו.

בעלי כל הזמן אומר שבגלל שהאשה היא עיקר הבית מאוד חשוב שיהיה לה טוב בחייה, כי זה משפיע על הבית...

באמת לדעתי חשוב כ"כ שלאשה יהיה טוב במקום מגוריה. בעיקר שיהיו לה חברות ועם מי להיפגש.

זה לא אומר שצריך לגור ליד החברות שלה, אלא שצריך לגור במקום שלאשה טוב בו.

 

כי לרוב, הגברים יוצאים מהבית לעבודה חוזרים ורואים אנשים- בשבתות.. האשה עם הילדים וכו'- צריכה חברה אחה"צ והיא זו שצריכה להתחבר למקום. (ברור שתלוי מה בעלך עושה והאם הוא רוצה להשתלב ממש בחיי הגרעין, לקחת חלק פעיל בפעילויות שם וכו..)

 

ואני אומרת הכל מנסיון אישי של מגורים שנתיים במקום שלא כ"כ הכרתי קודם, והוא די רחוק מהורי (שעתיים ומשו נסיעה באוטו) ובאנו בגלל/ בזכות הישיבה של בעלי. וכרגע אנחנו פה כי אני לומדת באזור אבל ברור לשנינו שלא נישאר, כי בעלי כבר הבין שאם לא טוב לי פה- זה גם לא טוב לבית שלנו. אז זה לא שאני סובלת ח"ו, אלא שזה לא מקומי..

 

ולכן חשוב גם לברר עם עצמך האם את לא רוצה לעבור סתם כי לא בא לך, האם שווה לתת צ'אנס כי אולי זה יתברר כמקום טוב ונעים.. או לא..?

אני הגעתי מבית שאא שלי מאודד עוזר לאמא שלי בהכל... מה זאת אומרת עוזר?? הבית והילדים הם שלו באותה מידה ולכן העבודה מתחלקת בינהם.

אצל ההורים של בעלי האבא מפרנס והאמא עושה הכל בבית...

את ודאי צודקת!

 

לפי מה שאת מתארת, הוא לא טועה בהערכה שלו שאת מסוגלת ליותר ממה שאת עושה בפועל.

 

איני יודע אם עלייך להתנצל, בכל אופן ברור כי עליו לתת את התמיכה הרגשית שאת כמהה לה. ובמקביל עלייך להעריך מעט יותר מה שהוא עושה עבור הבית בין אם זה בחוץ ובין אם זה בבית.

 

כמים הפנים לפנים..

 

למה לך להשוות בינו לבין אבא שלך?

אמרת הכל. 

אם התיאור מדוייק, ולא שמענו אותו, אז את צודקת אבל לגמרי. זה הריון ראשון, ואולי הוא לא מבין מה פה קורה פה. 

אני חושב, שמישהו מבחוץ יכול להבהיר לו מה זה אישה בהריון, ומהי התמיכה שעליו לתת. ולא רק בהריון.

זה יכול להיות אפילו חבר קרוב. ודאי לא צריך ייעוץ. יתכן שממך הוא לא ישמע.

 

בעצם, היום יש המון חומר כתוב שיעזור לו להבין מה עובר עלייך. אם לא יסבירו לו, עד שהוא לא יהיה בהריון, הוא לא יבין....

מה שבטוח, שאל תתייאשי. עמדי על שלך - בחכמה ורגישות, ואל תתני לטעות שלו להרוס לכם.

זה הריון שני.. וגם פעם שעברה היה לו קשה...

והוא באמת עושה המון ואני מאוד משתדלת להודות לו כמו שצריך.. אולי אני צריכה להשתפר בזה. אבל יותר חסר לו נראה לי לראות אותי עובדת מאשר לשמוע אותי מודה.

 

אני לא משווה בינו לבין אבא שלי, רק אולי זה השפיע שהגענו מבתים שכל כך שונה בהם חלוקת התפקידים..

מישהו מוכן לבוא להרביץ לו???

זה יכאב!

בעל מוכה, למי יתלונן?

 

ולענין, אחרי מה שהוספת, באמת יש עוד צד. יתכן שהתקשורת ביניכם לא טובה.

אם כל אחד יוכל להבין את השני ולהבהיר את עצמו מבלי לפגוע בשני, הרי ששיחה שמבהירה רגשות הדדיים תעזור.

 

כבר נקלענו למריבה הזאת כמה פעמים וכל פעם בצורה יותר חריפה

 

אוף ובכלל תיכננו לצאת היום לפיצה ובגלל המריבה המפגרת הזאת שנינו כועסים מידי

תיזכרי בכמה שאת אוהבת אותו, והוא יזכר שאת האישה שלו שהכי אוהבת אותו.

 

תצאו לאכול משהו (במוצ"ש...) כמו שתכננתם.

 

אפשר גם לטבל בצ'ופרים ובמילים חמות.

 

ופשוט תהנו ביחד.

 

 

את הדיון הזה תפתחי בזמן אחר ששניכם נינוחים ואוהבים,

ובטוח שתמצאו דרך לפתור את הבעיונת הזו.

 

 

בהצלחה

 

 

לדעתי צריך למצוא זמן לדבר, לקבוע כללים, שרק מקשיבים אחד לשני ומגיבים למחרת במכתב, ו/או שלא אומרים את המילה את/אתה אלא רק אני. (כלומר מה הצרכים/ רצונות/ שאיפות וכו' שלי ולא מה את/ה צריכים לעשות).

אין מנוס מלמצוא את הדרך לדבר ובע"ה זה יקרב אתכם יותר.

תדברי עם אבא שבשמים זה תמיד עוזר............

בהצלחה

זה פשוט חוסר הבנה בסיסי שלכם בצרכים אחד של השני

בגלל שהוא לא השואל נתמקד במה את יכולה לעשות

קודם כל לקדם את הבעל בחיוך ובהתענינות על איך עבר עליו יומו

יש זמן לדבר על דברים והיום לדוגמא הזמן הזה לא היה ברגע שהבעל נוחת מהעבודה

זה הזמן הכי גרוע  והכי מעיק אפשר בהלט להגיד לו בצורה יפה בזמן שאתם יושבים על פיצה 

או שהכנת לו ארוחת ערב

להסביר כמה את מעריכה את העזרה שהוא נותן

ולומר שעכשיו שאת בהריון את צריכה קצת יותר עזרה מהרגיל  (כדאי לך גם לבדוק מה יותר קל לו לעשות ומה יותר מפריע לו)

כמובן כל פעם שמבקשים עזרה זה לא בהנחתה ברגע הכניסה אלה בצורה יפה

ואם אפשר לדואג מראש לארוחה מסודרת לפני בקשת העזרה זה בכלל טוב

(לגבי הבעל אני לא יודע אם יש טעם לכתוב אבל ודאי שאשה בזמן ההריון צריכה הרבה יותר עזרה ואין טעם לדבר על עצלנות

אלא במצב חריג ביותר שגם הוא יכול לנבוע מההריון  חובה לראות את הדברים הטובים ולהודות לאישה על מה שהיא כן עושה ומתאמצת "למרות" ההריון )

בזמן הריון חשוב מאוד לעבור את זה ביחד. זה ממש חשוב לעובר- הוא מרגיש אותכם, חשוב לילד הגדול יותר

וחשוב לכם.

מכיוון ששניכם צודקים אתם חייבים לפתור את הבעיה ביחד, סה"כ זו בעיה טכנית וכך צריך להסתכל עליה.

חלוקת עבודה בבית תעזור לשניכם לדעתי. (אבל חייבת להיות גמישות, המצב בהריון הוא בלתי צפוי כידוע, לפעמים מרגישים מצויין ולפעמים ממש גרוע.) אולי תסבירי לבעלך בהגיון לא בשעת מריבה, מה את מרגישה פיזית.

ספרי לו על הקשיים שלך, ספרי על כל מה שעובר עליך, חברי אותו להריון. הוא חייב להבין שאת בהריון בשביל שניכם.

 

(גם לבעלי לקח זמן להבין מה זה הריון וכל הריון אצלי היה גרוע מקודמו. אבל הוא הבין בסוף והיום ברור לו שכניסה להריון

דורשת ממנו המון ולכן אנחנו עושים לעצמינו הכנות נפשיות לפני שאנחנו מחליטים על הריון נוסף.)

בהצלחה רבה.

לא לדאוג מידי, בתוך ה"מריבה" שלכם, שם הפיתרון... זה מראה על איכפתיות הדדית וגם על קצת שוני בהסתכלות + אי הבנה של בעלך היקר מה זה בדיוק אשה בהריון לפעמים (אם כי אצלך כנראה זה "סביר").

 

את צריכה לקחת אותו לשיחה נינוחה, באהבה, בלי שום כעס.

 

וזה - אחרי שקצת התאמצת, הבית מסודר, כוס קפה ו..מדברים.

 

תגידי לו שאת מבינה שהוא רגיל שהוא עובד ואת מסדרת את הבית, ושאין לך בעיה מיוחדת עם זה (כמובן, גם קצת לעזור, ולו רק בשביל תחושת השותפות..);

 

אבל שאת צריכה להסביר לו שני דברים: האחד - שבאמת הוא לא מרגיש מה זה הריון, ושלפעמים קשה לך יותר פיזית וכו', ולכן אשה בהריון היא לפעמים כאילו בדיוק "עובדת" בעוד תפקיד, לא רק כמו לפני כן, וממילא קצת מעבודתה יכול ליפול אז על הבעל.. שיקח בקלות יותר..

והדבר השני, תגידי לו שיש תרופה שעוזרת לזה...  כלומר: המצב הבסיסי הוא באמת קיים בהריון (לא תמיד. אל תבהילי אותו מידי), אבל אם את מרגישה שהוא אוהב אותך ומבין אותך ו"איתך", אז זה גורם לך הרגשה כ"כ טובה, שזה עצמו מוליד בך כחות חדשים, לעשות מרצון, גם כשקצת קשה. שאצל אשה ביחוד, ההרגשה הטובה מהבעל, ממש משפיעה על היכולת..   על כן, אם במקום התגובה ה"טבעית" של הבעת אי שביעות הרצון ממה ש"נפל" עליו עוד, הוא יתאפק, ולהיפך - יעודד אותך, שיהיה בטוח שהקושי יישאר בגודל ה"טבעי" האמיתי שלו ואת תשמחי להקל מעליו במה שאת לא מוכרחה.

 

אני חושב שהוא פשוט לא כ"כ מודע לזה. והרוגז, כמובן, גורם בדיוק ההיפך. גם אצלו הוא לא גורם למוטיווציה לתת לך מוטיווציה.

 

דבר ראשון למען הסדר הטוב השלמנו מאז.....

אני מודע על הקושי של אישה בהריון. אולי וכנראה לא לגמרי....

אני מודע לזה שהרבה מהעול שבדר"כ נופל רק על אישתי, בזמן ההריון צריך ליפול גם עלי ואני משתדל לעזור לאישתי בבית בכל התחומים,

אם בכלים כביסה להחליף טיטולים ולקום לילד בלילה לסדר את הבית. ואת הכל אני משתדל לעשות בלי הרגשת טינה או חמיצות פנים.

אני לא מחסיר ממנה אהבה. וגם כשאני באמצא לשתוף כלים אולסדר את הבית כשהיא מבקשת ממני חיבוק או צומי אני משתדל לעזוב הכל ולתת לה מה שהיא רוצה.

אני משתדל לקנות לה הפתעות משמחות והכל.

 

יש פשוט זמנים מסויימים שנופלת עלי עייפות מהעול הזה, אני מרגיש שאני עובד שלוש קריירות, אחת בחוץ אחת בבית ואחת הטיפול הריגשי באישתי  המתוקה. בזמנים אלו אני מקש מאישתי לעזור לי בצורה כזאת שאני ארגיש שאני לא לבד עם הכל. אני בכוונה לא מגדיר לה מה כדי שהיא תרגיש חופשייה לראות מה היא יכולה ולמה יש לה כוחות.

 

דר"כ היא טוענת שהיא עושה מה שהיא יכולה. ואם אני מבקש ממנה בצורה פחות נעימה זה מגיע בקלות למצב בכי. שרק מוציא ממני יותר אנרגיות רגשיות לפייס אותה מייד ולהבטיח לעצמי לא להעלות את הנושא שוב.

 

אני כרגע לא יכול לחשוב על הריונות נוספים בעתיד בידיעה מה זה ידרוש. אני בטראומה מהתקופות האלו. ואני אוהב לעזור ולפנק אבל זה כבד עלי. ועקרונית גם לי היה חלום על בית מלא ילדים מתוקים.

אני אוהב את אשתי ואוהב את הילד שלי ואני גם שמח על ההריון הנוסף. ובכל זאת זה כנראה יהיה האחרון.....

טוב אז באמת זכיתי בבעל המקסים ביותר בעולם והוא באמת מפרגן ומתחשב [אני חושבת שכתבתי את זה כבר קודם..]

בס"ד

 

פשוט חמוד.

 

זה המילה הראשונה שיצא לי ולבעלי שקראנו את ההודעות שלכם

טוב אז באמת זכיתי בבעל המקסים ביותר בעולם והוא באמת מפרגן ומתחשב [אני חושבת שכתבתי את זה כבר קודם..]

 

אני חושבת שהעיפות והדיכאון האלו לא קשורים למה אני עושה או למה לא. אלא להרגשה שלו שהוא לא יכול להתפרק ולהשתחרר כמו שריך ואז הוא מרגיש שהכל כבד עליו וגם אני כבדה עליו.

 

כמובן שיש גם ימים שאני עושה פחות. או כי לא הרגשתי טוב, או כי היה עכשיו את החגים לדוגמא והוא היה הרבה בבית ובאופן טיבעי נפל עליו קצת יותר מבד"כ.. אבל בשגרה העניינים יותר בסדר.. אני כן מרגישה שאני עושה. לפעמים לא מספיק, אל אני רואה כמה הוא עושה וזה מאוד מעורר אותי לעשות גם, ואם לא אז נהיה לי מלאא נקיפות מצפון ככה שאני לא מנצלת את ההריון לטובתי.. [מישהו יודע מה הבעיה לעשות אנטר באמצע הודעה פתאום?? לא עובד לי!!!!] ובקשר להריון הבא... אני חושבת שבכלל לא צריך לדבר על זה עכשיו. עכשיו קשה לו והוא לא רואה את התוצאה המהממת בידיים שלו. ובאמת יהיה נכון לקחת פסק זמן אחרי הלידה. אז נדבר על זה כשיגיע הזמן. עוד שנתיים בערך. [אני לא מצליחה לכתוב כי המחשב לא נותן וזה קוטע את חוט המחשבה.. מקווה שאני מובנת...]

אתם פשוט מקסימים..

 

שמע לי, איש יקר.  מה שאתה עושה זה מצוין.  מכל מה שכתבת, הנקודה האחת, שהבחנת בה בעצמך, זה מה שקורה כשאתה "מבקש בצורה פחות נעימה", שאז זה יכול להגיע לבכי, ואבא'לה צריך לפייס ולהבטיח שלא עוד..  אכן, לפעמים ככה זה אשה, עוד יותר אשה בהיריון, עוד יותר אשה ש"קולטת" שזה עובד אצל בעלה המפנק.. (אם זה היה ילד, היו אומרים לך שיש כאן משהו לא-חינוכי, כי הוא מתרגל לבכות... אבל כאן זה בסדר גמור, רואים שהיא מבינה ענין, גם לא עושה "בכוונה", ועוד יש לה - כדרכן של נשים טובות - יסורי מצפון שמא היא מנצלת את המצב ואת הבעל...  אשריכם!). תשתדל להוסיף באמירה נעימה, מתוך הערכה ואהבה, בין כשאתה מבקש אותה לעזור במשהו, ובין בשיבוח של מה שהיא כן מצליחה לעשות (אל תעשה "משוואה".. יתכן שאתה עושה המון, אבל מה נעשה? ככה "מפעילים" את זה.. בשבח אמיתי, הערכה ועידוד).

 

 

ואל תהיה"טַמבָּל"...  אני חושב שאתה האיש הראשון שאני שומע מתבטא "אני לא יכול לחשוב על הריונות נוספים"...(זה בבדיחותא). אתה יודע למה אשה צריכה להביא קרבן אחרי הלידה? כי היא נודרת שזה ההריון האחרון...  אולי אתה צריך אחרי הריון..

הקושי הוא זמני. כשמבינים את הענין ורואים כמה זה יכול לפתח את הנתינה לאשה, ואת הכרת הטוב שלה בחזרה - וגם היא מבינה ומשתדלת - זה יכול להיהפך למשהו בונה את ה"ביחד" הרבה יותר מכל מיני דברים של "מנוחה".

ולעומת זה, ילדים זה לנצח. וגם שם יש "חתיכת עבודה" לא פעם. אבל אין כמו זה.

 

בעז"ה זה לא יהיה האחרון.. ותרוץ מהר לבקש מהקב"ה שלא "ירשום" מה שאמרת..  כדי שלא יעשה לך "בעיות" כשכן תרצה עוד...

 

הצלחה רבה, היחלצות מהטראומה והפיכתה לחוויה בונה וטובה, "איש את רעהו יעזורו" הדדית, ו.. בית מלא ילדים מתוקים...

 

הרבה נחת.

 

כמו שאשתך לא שואלת אותך למה המשכורת כל כך קטנה, ומתלוננת שככה אי אפשר להאכיל משפחה ואולי צריך למסור את אחד הילדים לאימוץ בגלל שאתה לא עובד מספיק קשה, ככה אתה לא מנהל את עסקיה של אשתך.

מפריע לך? קח עוזרת. 50 ש"ח בשבוע לנערה השכנה, ושניכם וגם הנערה השכנה מאושרים. לא שווה?

את התינוק שלכם ללידה

ובזה, כמה שתעזור לה, היא נשארת לבד.

בהצלחה

מה שאתם מתארים נשמע מוכר מדי.

ב"ה שהשלמתם, ולכל הקוראים הדיון הזה יכול להוסיף המון להבין את שני הצדדים בהתמודדות הזאת.

רציתי רק להוסיף/ להדגיש משהו קטן שאצלנו הפך לגדול:

אמרת שהיחס לאשתך זה עוד "קריירה"- א"א לדעת באיזה טון זה נאמר, בכל אופן, אני ממש זוכרת שאצלנו בהריון בעלי ממש התחרפן מההתנהגות ה"צומי" שלי. וגם לי זה היה קשה כי אני ממש לא כזאת! היום אני יכולה להגיד שזאת הייתה תופעת הריון נטו!

 

כנ"ל לעניין הבכי, אצלי כל דבר היה מלווה בבכי, כמה שהייתי משתדלת לעצור אותו, לשתות, לרוץ לשירותים, לנשום עמוק, לא משנה מה עשיתי, לא הצלחתי להימנע מבכי היסטרי על כל שטות.

ביקשתי מבעלי שינסה להתעלם מהבכי ולשים לב רק למילים שאני אומרת כי הבכי היה בלתי נשלט והמילים כן,

אבל הוא טען שא"א להתעלם מכזה דבר.. לצערי הרב זה גרם לו לא לדבר איתי על המון דברים שהוא היה רוצה כי כל משפט שאמר היה מאוים ע"י בכי, (בהזדמנות אחרי הלידה הוא אמר לי את זה. "שזה תמיד היה ברקע")

 

אין לי פתרון קסם. ב"ה בינתיים התקופה הזאת מאחורינו (עם ילד מתוק ומקסים) ועכשיו כמה חודשים אחרי, אפשר להסתכל אחורה וממש לראות איך כל צד עשה את המקסימום שתהיה אווירה נעימה (למרות שלא הצלחנו, עובדה שלא דיברנו על המון דברים שהפריעו לבעלי).

 

מה שאני רוצה להגיד זה, ששני בני הזוג סובלים מבעיית ההורמונים המשתוללים! זה לא שהאשה היא הבעיה והגבר סובל מבעיה זו, זו תופעת לוואי להריון קשה ומעצבנת ששני בני הזוג צריכים להתמודד איתה יחד.

כאן אני מצטרפת לקודמי, דברים טובים באים עם קושי גדול בעקבותיהם. עם נסתכל על זה ככה, נקבל את המציאות כמות שהיא בסלחנות ונתמודד עם כל הקשיים שבדרך!

 

וטיפ לזוג שהעשיר אותנו ביכולת לראות את הדברים משני הצדדים, דברו על הדברים האלו אחרי ההריון. כרגע כמה שתנסו להבין, להשלים, להכיל, מדובר בהורמונים שממשיכים להשתולל.

אח"כ אפשר ללבן את הדברים עז הסוף ולחשוב על פתרונות/ דרכים להתמודדות בפעם הבאה.

בהצלחה לכם, לנו ולכולם!

1. שמלה עם עובש- מנסיון שלי ושל אימי עובש זה הדבר היחיד שאי אפשר להוריד (אם מישי פה הצליחה אשמח לשמוע..) כל דבר אחר הצלחתי (שמן וכו..) אבל עובש לא..

 

3. אני ממינת כביסה בהיר לבן (ללבן אני מוסיפה אקונומיקה מדוללת) והשאר צבעוני ביחד..אלה אם כן יש בגדים שממש מורידים צבע אז מוציאה..ועושה בנפרד

 

4. ציציות ביד בלי הפתילות (יש סבון לכביסה ביד...)

 

בהצלחה מקווה שעזרתי... 

אז פשוט תשפריצי עליה אקונומיקה וזה ירד רוב הסיכויים.. ואם זה שמלה לא כלכך לבנה אז תדללי אקונומיקה- תשרי את השמלה בתוך גיגית עם אקונומיקה ומים

 

בהצלחה!

הספגתי צמר גפן בקצת אקונומיקה ,תופפתי בזהירות על הכתם ומייד כשהוא נעלם הכנסתי למכונה כדי שהבגד לא יהרס [לקח לזה 5 דק, בערך...]. אם הבד מאוד עדין הייתי מרטיבה קודם את הכתם כדי שהחומר יהיה יותר מדולל.

ככה הרסתי לילדה שלי שמלות ובגדים מדהימים שקיבלה מהסבתא בארה"ב

שמתי שמלה ורודה יפייפיה של קרטרס, בגדים ורודים בהירים, צהובים, כתום-ורוד וכו...

יחד עם בגדים כחולים, אפור-כהה ושאר צבעים כהים לא שחורים.

הבגדים יצאו זוועה, הורוד נשאר ורוד, אבל ממש

 לא אסטתי, אפילו מכוער כזה, אפרפר, חסר צורה...

הצהוב קיבל גם צבע לא ממש לא יפה... מכונה אחת שהרסה לאמא טרייה בגדים במלא כסף

אפילו לגמ"ח לא היה לי נעים להביא את זה, והתינוקת שתיוולד אחריה לא תילבש

 אותם... סתם תקועים למעלה . 

 

מסקנה, 

למיין, 

הבהירים: צהוב, ורוד-בייבי (לא פוקסיה כש

הוא חדש!! ורוד פוקסיה חדש מוריד טונה צבע, לכבס 3 כביסות ראשונות בנפרד). 

תכלת, סגול לילך ( לא סגול-סגול! הוראות כנאמר לעיל). כתום בהיר, בקיצור כל הבהירים האלה...

בנפרד.

לבן ובז' בנפרד

כהים בנפרד (כולל אדום, סגול-סגול ובורדו, בורדו ואדום גם כביסות ראשונות בנפרד אחרת יהרוס לך )

 

ציציות- צמר או בד רגיל?

צמר כדאי ביד לדעתי עם טקסטיל שמפו או משהו מתחרה דומה... אין לי מושג, בעלי לא הולך עם צמר.

בד רגיל במכונה בלי הפתילים.

 

כדאי תמיד לשים אוקסיג'ן במכונה של הילדה. (לבדוק אם הבגדים עמידים).

 

אני מכבסת ת'בגדים של הילדה עם הבגדים שלנו, זה לא אמור להרוס כל עוד זה ממויין טוב.

אני מכבסת על 30, אם זה כותנה ויש  כתמים אפשר גם על 40, (אלא אם על הפיתקית שמחוברת לבגד מבפנים כתוב 30 מעלות בלבד).

 

בהצלחה!

 

לשאלה 1- גם אני אף פעם לא מצליחה להוריד עובש. 2- בגדי תינוקות אני מכבסת יחד עם שאר הבגדים. אבל: א. אני קונה לתינוקות בגדים ביד שניה שהם מראש לא מהממים מאד אז ייתכן שכבר אין להם כ"כ מה לההרס... ב. נראה לי בגדים ממותגים כמו שילב, פוקס וכד' עם צבעים הרבה יותר יציבים. שאלה 3- אני ממינת: לבן+ בז'. צבעוני. כחול+ שחור +שאר צבעים כהים. בבגדים חדשים אני הרבה יותר נזהרת! בעיתות לחץ אני כן מערבבת יותראבל רק בגדים שאני מכירה שהם לא מורידים צבע. אני גם ממינת לפי סוגי מכונות: למשל: עדינה, או חולצות לבנות שזקוקות להרתחה. שאלה 4- ציצית אני מכניסה לתוך גרב וקושרת כל "כנף" בתוך עצמה ומכבסת במכונה עדינה ללא סחיטה. ניתן לקנות שקיות רשת עם רוכסן המיועדות לציציות. מקוה שעזרתי.

לגבי בגדי תינוקות- אף פעם לא כבסתי בנפרד, תמיד עם שלנו ולא הרגשתי שזה הורס. אם יש לך  ייבש כביסה- הוא לפעמים הורס את הבגדים ואת חלקם כדאי לתלות ולא לייבש שם..

תמיד אני מכבסת בגדים אחרי קניה בכביסה עדינה מהירה כזו- כדי להוריד ת'גפה של החנות ווכו'.. בגדי תינוקות במיוחד.

לגבי מיון- מסכימה איתך, בכמות כזו של כביסה אי אפשר למיין ככה.. גם אני ממיינת לבן- בז', לפעמים אני שמה עם זה אפור בהיר ודברים בהירים אחרים (ואז לא מרתיחה, ז"א- 40-30 ולא 60) וכל השאר יחד. גם לא מפרידה "לבנים" כרגע- כי פשוט אין מספיק לכביסה, אז זה הכל ביחד.. יוצא נקי ומריח טוב. אז מה אכפת..?

 

ציציות רק בעלי מכבס לעצמו, אין לי עצבים להתעסקות הזאת.. (שם אותם בגיגית בלי הפתילות. תמיד ביד וכו'...)

 

ולגבי העובש מה שאמרו- רק אקונומיקה עוזרת. וגם היא לא תמיד. מקוה שאצלך זה כן יעבור. אולי אפשר לתפור מעל פרח או משהו?

1. תנסי לטבול קיסם אוזניים באקונומיקה ולגעת איתו בנקודות העובש..

אם השמלה ממילא הרוסה, זה לא יזיק לנסות לדעתי. אע"פ שבתכלס צריך מאוד להזהר משימוש באקונומיקה לבגדים

 

2. לדעתי זה לא בגלל שאת מכבסת את הבגדים יחד עם שלכם אלא בגלל שהכביסה היא אינטנסיבית וארוכה- יכול להיות שצדקתי? לטעמי הכי טוב זה לכבס ביד, אך עם זה קשה לך אולי תעשי כביסה עם זמן הפעלה פחות ממושך ועל 30 מעלות..

 

3. אני עושה לבן, צבעוני, ומגבות. לטעמי זה בסדר  

 

4. ציצית צמר או רגילה? 

הדרך הכי יעילה שמצאתי זה לשפשף עם אמה- קלין, או סבון כלים..

אך את הצהבהבות של הציצית צמר לא הצלחתי להוריד מעולם, אשמח לתובנות

גילתי שיטה מעולה.

יש ברוב מכונות הכביסה תוכנית קצרה של 15 דקות.

תכניסי רק  את הציציות. ותפעילי את זה ללא סחיטה.

לאחר מכן יש אופציה של שאיפה. וזהו.

יוצא נקי להפליא!

 

לגבי מיון הצבעים גם אני עושה לבן(דהיינו חולצות של שבת, ליקרה וכו ומוסיפה גם בז אם הוא מאוד בהיר.)

בהיר (ירוק בהיר, תכלת ורוד בהיר וכו

וכהה - כל השאר.

 

ובגדי תינוקות- מדוע לכבס בנפרד?

 

 

בהצלחה!!

שהיה על הכיסא תינוק- סחטנו המון לימון ופיזרנו מלח גס, ייבשנו בשמש וכיבסנו והרוב ממש ירד

מה פירוש כביסה קרה?

את מכבסת בטמפרטורה מסויימת? שמה חומר מסויים כאבקת כביסה? זה מוריד יותר צבע? אשמח ללמוד ממך!

שמגבות צריכות כביסה קצת יותר אינטנסיבית וטמפרטורה יותר גבוהה. ולכן הן בנפרד משאר הבגדים..

צבעוני אני שמה לבד, כדי שלא יוריד צבע ויכתים את הבגדים הלבנים

ומכאן גם הסיבה שלבן אני שמה לבד.

מקווה שעזרתי

הבעיה היא שאין לנו כזוג צעיר מספיק כביסה לכל כך הרבה מכונות שונות...אז מה, להתחיל להפריד עוד כמה דברים?

 

זה תמיד מבאס כשהלבן כבר לא *באמת* לבן אחרי כמה פעמים...

או אלו שיש חשש שהם יוכתמו.

ולאחר מכן, אפשר להוסיף את המעט יותר בהירים, כי אחרי כביסה אחת הצבע כבר לא יורד.

 

ולעניין הצבע הלבן- ממליצה לתלות בצל! וכשאפשר: לכבס ביד. שמש חזקה מיטיבה אך מאידך יכולה גם להרוס

אוף, אני לא מבינה....

 

ויש לך אולי עצה איך להחזיר את הלבן לבגדים?

 

תודה על כל התשובות!

לצבעוני.

ואדייק יותר:

אומנם הצבע לא יורד ברוב המקרים אחרי כביסה צבעונית אחת,

אך לפעמים יש בגדים שמורידים צבע גם בכביסות נוספות.

ולכן אני עושה לבן בנפרד, צבעוני בנפרד.

 

איך להחזיר אני לא יודעת, אבל איך למנוע להבא: לתלות בצל, לכבס ביד ולא להשאיר הרבה בשמש..

1. אין לי מה לענות לך כי גם אני לפעמים אובדת עיצות.

 

2. בהתחלה כזוג צעיר עם תינוקת הייתי באמת מכבסת את בגדי התינוקת בנפרד ואחרי תקופה מסוימת ראיתי שפשוט אין לי כמעט כביסה לכבס וחבל להפעיל מכוסה שחצי ריקה, אז הייתי קונה אבקת כביסה עדינה לתינוקות בלי ביו ומכבסת ביחד.

 

3. אני מכבסת כהה בנפרד, לבן בנפרד. ובאמת לא על מעלות גבוהות בין 30-40 מעלות. למשל את המגבות וגופיות וכו' אני מכבסת ביחד על 70 מעלות.

 

4. את הציציות והחולצות של בעלי אני שמה סנו אוקסיז'ן איפוא ששחור כמו בצווארון וכו' וביחד עם הגרביים והגרביונים הלבנות של הילדים ואז אני מכבסת בין 30-40 מעלות. אגב את הציציות אני שמה בתוך רשת מקופל שהחוטים בפנים....

 

 

אנחנו שמים את הציצית בשקית רשת, כשהציציות עצמן (הפתילות הכוונה) בתוך שקית ניילון סגורה בקליפס.

 

אני לא יודעת אם זה שומר דווקא על הציצית, ככה בעלי הביא מאמא שלו שעשתה, וזה בעיקר שומר לדעתי שהציציות לא יסתבכו וייפרמו...

 

 

 

קוראים לו רן,זה בא בקופסא קטנה לבנה מפלסטיק,

הוריד לי כל כתם שאפשר לחשוב עליו מכביסה לבנה...

בכביסות רגילות אני מוסיפה לאבקה,בכביסות קשות אני שמה במקום...

אני שמה במכונה על 60 מעלות..

אני לומדת בלניאדו.

לניאדו זהו מוסד שאינו מוכר למל"ג (מועצה להשכלה גבוהה) ולכן כמעט אין אפשרות לקבלת מלגות (ולכן גם לא מזכה את תלמידותיו בתואר ראשון, רק בתעודה. המילגה שאותה ניתן לקבל זהו סכום של כ-5000 שקלים עבור כל שנת לימוד שבתמורתה את מתחייבת לעבוד שנה בבי"ח לניאדו (זוהי שיטה שטובה כדי להשאיר אחיות טובות ונחמדות בבית חולים). משמע שאם את לומדת שנתיים את יכולה לקבל שתי מלגות בסכום הנ"ל ולהתחייב לשנתיים עבודה (במקרה ובסוף הלימודים את מחליטה לא לעבוד בלניאדו את צריכה להחזיר את המלגות כמובן..).

במוסדות לימוד אחרים שמוכרים למל"ג לפי מה שאני יודעת- מקבלים את המלגות הרגילות.

גם שם צריך להתחייב לעבוד אצלהם.

אבל מה רע לעבוד בבתי חולים שומרי תורה?

דתיים מהבית קיבלו הרבה מהדברים מההורים. "אין לזה מקור אבל סבתא שלי עשתה את זה" (על חיתוך סלט ביצים בשבת, למשל).

אנשים "חדשים מקרוב באו", לומדים בעיקר מהרב שלהם (דמות חזקה מבחינה דתית) ומהספרים, שהם בעצם מנותקים מהמציאות ומודפסים על נייר.

 

הבעל שלך חזר בתשובה בסיוע מישהו? בסניף בנ"ע והתחזק? מה הרקע שלו? כמדומני שאנשים שעובדים עם האוכלוסיה הזו יוכלו להעיר יותר על מי יכול להרגיע אותו ולהסביר לו.

מה עושה הבעל היום? עובד? לומד?

 

 

ולעצם העניין עצמו - את אכן לא ילדה קטנה, ורשאית לעמוד על הסיכומים שלכם בקשר לאורח חיים, "כל המשנה ידו על התחתונה".

מצד שני, צריך לתהות באיזה מקום הוא נמצא בחיים, ובאיזה תהליך הוא נמצא שגורם לו להגיב כפי שהגיב.

גם הצרחות שלו לא לגיטימיות בעיניי (אבל אני לא דוגמא)

 

 

בהצלחה!

 

 

 

______________________________

בשולי הדברים: זה לא סוד בכלל שאפילו בחברה החרדית ובחלקיה הקיצוניים ביותר החוזרים בתשובה לא הסתדרו, ובשנים האחרונות רבים מהם בכיוון של הקמת קהילות עצמאיות. זה לא בהכרח עניין של "חומרות" אלא עניין של כיוונים והשלכות על האישיות של מי שעשה את הצעד המורכב הזה.

יכול להיות שמאנשים שעוסקים בתחום ההוא, תוכלי לשמוע רעיונות מתאימים.

 

והלך למכון מאיר להתחזק. הוא ממש פאנט ושאני אומרת לו לך תהיה חרדי הוא לא מוכן לשמוע

האמת שממה שאת כותבת פה

זה לא נשמע שהבעיה היא באמת זה שהוא חוזר בתשובה

אולי בעיה שהוא רוצה להיות יותר דוס ממך

 

נשמע לי הבעיה- תקשורת ביניכם

שהוא לא מבין מה את רוצה, מה וכמה חשוב לך- ולמה

שאת לא מבינה מה הוא רוצה, מה וכמה חשוב לו

 

ששניכם לא מקשיבים אחד לשני- אז הכל נכנס ללחץ... עולה לטורים גבוהים מהר מידי

 

לגבי הסברים שכתבת-

א. לכולנו יש חלומות על "עם מי נתחתן" איזה נסיך הוא יהיה

אבל בסוף כל אחת התחתנה עם בנאדם... לא עם נסיך או חלום

ואולי טוב שככה

כי אתם אוהבים וזה יותר חשוב.

 

ב. גרביים בשבילך וכל מה שקשור ללבוש שלך

תשבו ביחד ותיישרו קו אחת ולתמיד

שבו עם ספר הלכה שמקובל על שניכם- או עם הרב שלכם

תלמדו ביחד את המקורות- ואת הדרישות להלכה

תסכימו ביחד על מה ההנהגה של הבית שלכם- איך כל אחד מבני הזוג הולך בבית (ובחוץ)

(למשל- לא ייתכן שהיא תלך בבית בגרביים והוא ילך בבית בגופיה קצרה (רק דוגמא) )

ומאז- זה בעיה שלך, לא שלו

תסכמו ביניכם שכל ההערות שלו אלייך על לבוש- הן אך ורק דברים חיוביים, למשל:

התלבשת יפה היום

אני אוהב את השמלה שלך

אני שמח שאת מצליחה לעמוד בסיכום שלנו על שרוולים, במיוחד אני מעריך את זה כי חם לך

תתחדשי

קשרת יפה את המטפחת

אני שמח במראה שלך- זה נותן לי תחושה של "זה הבית והאישה שחלמתי שיהיה לי"

וכולי...

 

ג. מחשב

בעיה קשה בכל הביתים והמקומות. אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי. ואין אף פיתרון קסם.

שוב- תדברו. תעלו ציפיות, וחששות, ולבטים, וצרכים ורצונות.

איזה אופציות יש לכם לעשות כדי לקבל את מה שאתם רוצים?

למשל- אינטרנט רימון עם סיסמא אצלך, או שתחליטי שבאמת לא טוב לך עם סיסמא- ותשתףי אותי בעבודת-המידות-במחשב שלך

פרסומות קופצות זה דבר שיכול באמת להיות קשה

פתאום מופיע בבית שלך משהוא ש---- לא היית מכניסה בדלת הקידמית של הבית. לעולם. אז מה זה עושה פה?!?!?!?!

למשל- להוריד סרטים- לא לראות ישר מהרשת. (חשוב- לברור היטב איזה סרטים את רואה! לקבל המלצות מראש...)

לקבוע מסגרת זמן (גמישה) כמה ומתי את רואה. אולי בעצם מה שמפריע לו זה לא הסרטים- זה ההתנהלות של הבית שאחרי שהילדים ישנים- את נבלעת בסרט ולבעלך אין עם מי לדבר פה.... שהוא רוצה יחס ממך- רק מאשים את המחשב.

 

ד. חינוך  לילדים

מה חשוב לך? מה חשוב לו? למה?

איזה אווירה אתם מנסים להשיג? איזה מטרה ?

תסכמו ביחד, תלבנו, תחליטו

 

אגב- בחלק מהדברים אני מסכימה איתו

להראות לילדים רק מס' מצומצם ובדוק של תוכניות- טוב מאוד

אם הוא לא מרגיש נעים לקלח ילדה- תכבדי את ההרגשה שלו, תתני לו להרגיש טבעי. תתני לילדה לפתח זהות של בת ובושה טבעית מאבא שלה.

 

הן לא באמת נקודות "קשות".

 

אפשר לדעתי די בקלות להסתדר איתן, אם יש רצון טוב. צריך שינוי קל בגישה מבפנים.

 

בהיות שכעת יום ו' והזמן קצר - אולי נצליח בעז"ה לכתוב אחרי שבת.

 

העיקר כרגע להרגיע, להתייחס לאדם שבכל אחד מכם, בנחת ובאהבה. וגם להבין שעקרונית רצונו מאד טוב; ומאותו מקום שממנו באים הדברים הללו אצלו - משם גם בא הצד הערכי שביחס הנעים שלו אלייך. השאר - פרטים, שניתן להתגבר עליהם, לענ"ד. כנ"ל, א"א כרגע להאריך.

יש לו רב שקירב והדריך אותו והוא מעריך אותו?

 

תתקשרי אילו ותבקשי שיחה ביחד, יכול להיות שבחלק מהדברים הוא צודק אבל יש דרך לומר אותם, ואת זה הוא צריך לשמוע ממישהו שקרוב אילו והוא מקשיב לו.

 

אגב חלק דברים על פי שולחן ערוך בסיסי הוא צודק, אך תמיד יש דרך להגיע להסכמות והבנות.

 

מה שבטוח שאינטרנט פתוח בבית לא למטרות עבודה - ובמיוחד לסרטים זה מתכון בטוח למריבות ואי שלום בית, חובה לשים גבולות מוסכמים על שני בני הזוג בדבר הזה,כי זה הדבר היחיד שאי אפשר להאשים אף אחד חוץ ממך. 

להראות לה משהוא שהיא לא שמה לבאליו עד כה, ללמד אותה משהוא חדש- זה כן

 

האשמה זה מילה חריפה, שנועלת אנשים משיח

בד"כ עדיף לא להשתמש בה

אבל צריך לדעת את האמת הכואבת.

ועדיף שלא ללמוד בדרך הקשה.

 

(אינטרנט ל)סרטים זה על חשבון הזוגיות - וכשיש בעיות בשלום בית זה בין הדברים הראשונים שכדאי לטפל בהם.

לקנות לו את התיק הזה לטלית ולתפילין ושיכתבו עליו את השם שלו

דיסק/ספר שהוא אוהב

 

בינתיים אין לי עוד רעיונות.

 

בהצלחה!

אפשר לקנות לו סידור מעור עתיק, או ארנק יפה, או שעון יוקרתי, או עט שחרוט עליו השם שלו,  

גברים אוהבים דברים כאלה, ואם את חובבת קפה זו אפילו מתנה לשניכם.

את יכולה למצוא כמה שהן ממש לא יקרות. לנו למשל יש מי עדן, ודיברנו עם החברה והם אמרו שאנחנו יכולים לקבל מכונת קפה של לאבצה ב-249 ש"ח אם נצטרף לשירות של קפסולות לקפה. בעלי בירר וגילינו שהמכונה הזו עולה אלפי שקלים במחיר רגיל כך שזה ממש משתלם. חוץ מזה שאת יכולה למצוא גם ביד שנייה. ושיהיה הרבה מזל טוב!

אני קניתי לו נעלי בית חמות ומפנקות. עד היום 0שמונה שנים) הוא נהנה מהם כל חורף

כבר קרוב ל5 שנים

ואני מרוצה ממנו מאוד

מקרר נוח להפליא

תכנון פנימי נוח, כך שיש בו הרבה יותר מקום ביחס למקררים אחרים באותו נפח בדיוק (שלנו 550 ליטר) זה היה גם המקרר היחיד בנפח הזה שהיה לו מקום לתבנית גדולה במקפיא

וזה בלי לדבר על אחריות 10 שנים, יותר מכל מקרר אחר, ועל העובדה שהוא מיוצר בארץ (לא כל אמקור מיוצר בארץ, חשוב לבדוק)

הוא גם המקרר היחיד (לפחות לפי מה שאנחנו מצאנו) שמגיע עם כפתור לכיבוי האור לשבת, בלי שצריך להוסיף תשלום בשביל זה.

ובענין הזה לשים לב האם קונים מקרר מהדרין או לא. מי שהולך לפי הפוסקים שאומרים שדי לכבות את האור לפני שבת, לא לקנות מקרר מהדרין

 

 

ואין קרח בהקפאה, נכון?

והאם כאשר פותחים את המקרר מיד מתחיל המנוע לעבוד? זה חשוב לנו לדעת לגבי שבת

אם המקרר שלכם 600 ליטר ומעלה אשמח לדעת מה הדגם, לא מצאנו באינטרנט 600 ליטר ומעלה תוצרת הארץ, אנחנו צריכים להתקשר לחנויות..

אשמח לדעת לגבי שאר השאלות

אין קרח בהקפאה

לא מדדתי אף םפעם כמה זמן עובר בין הפתיחה של המקרר להדלקה של המנוע, אבל זה לא קורה באופן מידי, ואני עשויה בהחלט לפתוח את המקרר להוציא ולהכניס את מה שצריך להוציא ולהכניס, ולסגור, והמנוע עדין לא ידלק.

 

אני מציעה לכם להסתכל בחנות על הדגם של ה550, כי באמת באופן משמעותי יש בו יותר מקום לעומת מקררים של חברות אחרות בגודל זהה.

לא?!

כשחיים בתוך השגרה, לעתים שוכחים לעצור ולהודות על הדברים הטובים.

נזכרים רק כשיש קושי.

להודות - בראש ובראשונה לבורא העולם, וגם כמובן לספר לבעלך עד כמה את מעריכה.

 

הרבנית ימימה טוענת, שבניגוד למקובל שאשה זקוקה למילים טובות יותר מאשר הבעל, התמונה הפוכה.

לאשה יש אינטואיציה חזקה, והיא חשה את יחסו של בעלה אליה.

היא מרגישה כשהיא רצויה, אהובה ועוד.

ואילו הבעל בנוי על מסרים ישירים באופן מילולי.

אם לא תספרי לו כמה הוא טוב,

איך ידע שזה מה שאת חושבת ומרגישה?

 

באחלוים לעוד המון המון שנים טובות ומאושרות.

שתזכו ביחד לאושר, לנחת,

שתהיו תמיד שמחים ומעריכים,

וגם את המשברונים שמחכים לכל אחד בדרך, תצלחו בשלום ובאהבה.

תמיד לפרגן ולומר מילים טובות ולהכיר טובה...

תודה על האיחולים..

 

הוא אגב-זכר ואפילו קנה לי שוקולד שאני אוהבת..

ולא נקבה

חשוב לנשוי/לנשואה לדעת שיום הנישואים הוא משהו חשוב שלא שוכחים.... גם השכחנים!

 

מזל טוב!

לדעתי בכלל לא מחייב שתקחי את דפוסי הזוגיות וההורות של ההורים שלך לבית שתקימי בע"ה. 

והדרך לבנות את עצמכם בצורה אחרת זה מודעות מאד עמוקה למה בדיוק לא טוב, איפה הנקודות הבעייתיות אצל ההורים, אבל לא באופן כללי אלא בצורה מאד ספציפית.

בקשר לשאלה השניה, צריך ממש להזהר מזה, ונראה לי שכאן את צריכה לעשות ברור נוקב עם עצמך, מה בדיוק המצב.

האם זה מצב נורמלי כאשר מידי פעם יש קטעים לא נחמדים בין ההורים או שזה מצב קטסטרופלי שאי אפשר להיות בבית בנחת וכד', לענ"ד (ואני יודעת שיש כאלה שלא יסכימו איתי) כאשר המצב בגבולות הנורמלי והסביר, לא הייתי משתפת בכלל. זה סתם יכול להלחיץ ןלהפחיד זו דעתי.

 

בהצלחה רבה, ושתמצאי בקרוב ממש את הנסיך!

א) אני יודעת שזה תשובה חופרת ונדושה אבל זה בעיקר תלוי בך, בכח שלך וביכולת לעבוד על עצמך, להיות מודעת , לתקן ולא להתייאש =)

מכירה כמה אנשים שבאו מרקע קשה ויש כאלו שלא רצו אבל בסופו של דבר נהפכו להעתק של מה שלא רצו

ויש גם כמה שדווקא מתוך הקושי למדו והפנימו מה לא לעשות וב"ה בזכות העבודה הם הזוגות היותר מקסימים שאני מכירה...

אז שיהיה לך המון בהצלחה.

ב) כמובן לא על ההתחלה אבל עוד פעם זה תלוי בך...אם זה משהו משמעותי אז ברגע שנראה לך שזה מתקדם לכיוון מעשי ורציני ונראה לך שזה הזמן הנכון אז שתפי,

אבל שימי לב שאת אומרת זאת מתוך הסבר מצב ולא מתוך מצב של ביקורת וכעס .

זה הרי המשפחה שלך בכל מחיר ותאהבי אותם תמיד, אבל הוא לא, וחבל מלכתחילה להקשות

 

שמעתי פעם הרצאה מהרב יחיאל יעקבזון, (ואם את לא יודעת עדיין מיזה פתחי מהר תיוטיוב...) והוא אמר משהו מדהים:

הכח רצון שיש לילד שגדל בבית יחסית קשה, לשנות את המציאות ולא להכניס את זה אליו הביתה, הוא כל כך גדול, שגם במצבים ההכי קשים הוא לא ישבר, כי הוא יודע מה ההשלכות... תשתמשי בכח הזה כל בוקר מול היצר... שאל הנפש שלי ההתנהגות הזאת לא נכנסת יותר...

ודבר שני, תנסי לבחור בחור שקט, ומקבל, 

ב"הצלחה

 

האם זה ריאלי להמנע מלהוציא הרגלים לא טובים? תלוי, יכול להיות שאפשר לכבוש אותם בתוך הלב ולחיות במשחק, אבל לא תמיד זה אפשרי, בטח לא בבית שם יש מצבי לחץ והתמודדות שאדם מוכרח להוציא את מי שהוא באמת. אבל כל זה כאשר את מנסה להשאר כמו שאת, רק לא "להוציא" את ההרגלים שבתוכך. אולם אם את מנסה להשתנות באמת, אז ה' יתברך נתן לנו את הכח לעשות את זה! ויותר מזה, זה עיקר התפקיד שלנו בעולם. לכל אחד מאיתנו יש שאיפה להתקדם בחיים, ואם את לומדת לנתב את השאיפה הזאת להתקדמות פנימית, במידות ובקשר שלך אל ה', אפשר לשנות הכל. הכל. (וכמובן הכלי הראשון לכך הוא תפילה). 

בהצלחה. 

בס"ד

לגבי השאלה הראשונה כבר כתבו, אם עבודה ומודעות עצמית את יכולה לנתב את כל זה לטובה.

לטובתך, ולטובת בעלך וילדייך בע"ה.

מה שחשוב זה שתזכרי שכל המציאות המורכבת שגדלת בה ניתנה לך מאת ה' כי ככה הנפש שלך הייתה צריכה להתפתח, ודווקא ככה את יכולה ללמוד את כל מה שאת צריכה על עצמך, מה את רוצה וכ'.

כן חשוב מאד מאד הפיוס הנפשי עם שני ההורים וכמה שיותר מוקדם.

ללמוד להכיל את הקשר עם ההורה ה"בעייתי" (לא אומרת שאימך כזאת, אבל אני בכוונה מקצינה)

לדעת לקבל את אהבתו, ולהבין פנימית עד שיחלחל גם ברגש שכל הבעיות בקשר להורינו זה רק בעיות בתקשורת, בהבעת הרצונות, הרגשות וכ', ולא בעיות בעצם הרגש.

להתחבר לטוב ולהיות מוגנת מהפחות טוב - זה חשוב.

חשוב לך כאדם, כאישה , כאם. בע"ה.

זה לא אומר שמי שהקשר עם אחד מהוריה בעייתי לא תוכל להיות אימא טובה וכ',

אבל כשכן מגיעים להכלה פנימית נכונה של הקשרים עם ההורים, ובין ההורים זה הופך אותך למאושרת ושלמה יותר.

וככל שאדם יותר מאושר, יותר אוהב את עצמו וכ' יש לו יותר מה לתת.

 

ולגבי הרתעת המדוייטים- אני אישית סוברת (וכולם יכולים לחלוק עליי)

שאין שום סיבה שבעולם שתשתפי בחור שאת יוצאת איתו לגבי מה שקורה בתוך ביתך.

הזוגיות של ההורים שלך זה לא עניין שלו בכלל.

וגם אם זה מפתה, לספר, לקבל תמיכה וכ', לרוב זה יותר מרחיק מאשר מקרב, ובאמת יכול להזיק.

במיוחד בשלב שהוא בכלל לא מכיר את משפחתך.

גם אחרי חתונה אני לא חושבת שהבעל צריך להיות מעורב בזוגיות של הורי האישה, (ולהפך).

כמובן ניתן לשתף וכ' אבל רק במה שנוגע לך אישית.

אם זה סתם ריב בין הורים, והבן\בת לא קשורים לריב אין עניין שבן הזוג יידע מזה בכלל.

 

אבל בשלב כזה של דייטים, שכל מילה שאת אומרת יכולה להתפרש אחרת לגמריי, כיוון שהבחור כלל לא מכיר את הנפשות הפועלות...

אני לא רואה לזה שום מקום.

בהצלחה רבה!

מכתבים על המקרר בבוקר,

הפתעה/מתנה סתם כך ולא לכבוד מאורע מסוים

ערב כיף ביחד

ממתק/ אוכל מסוים שבן הזוג אוהב- להכין בלילה שיהיה לו לבוקר או בערב- כשחוזר/ת

סתם להפתיע עם חיבוק/נשיקה ומילים טובות

 

להגיד תודה על כל דבר שהוא עושה גם אם זה מובן מאליו כביכול

 

סתם לידע כללי- ע"פ מחקרים שנעשו על זוגות, אצל בני זוג שיש לפחות 5 מילים טובות על מילה אחת "לא טובה"- הזוגיות טובה, יציבה ושמחה יותר.. (מילה לא טובה זה ביקורת, כעס וכד'..) -כיוון שהאדם מייחס יותר משמעות וחשיבות למילת ביקורת/ מילה פוגעת וכו

זה אומר שצריך להגיד המון וכל הזמן תודה, ושאוהבים וכו'...

 

הצלחה! חיימאושרים שיהיו..

ולתת חיבוק אוהב בזמנים הכי שבירים שלנו. זמנים שכל מה שאנחנו צריכים זה שמישהו יקבל אותנו כמו שאנחנו, כשלנו כבר אין כח להכיל את עצמנו..

כמה כח זה נותן.

להכין ארוחת בוקר בהפתעה, או אפילו סתם כריך לעבודה. זה כיף לצאת מהמקלחת בבוקר לחוץ ולגלות שחצי מהדברים מוכנים כבר. 

 

לא לדבר הרבה בטלפון במשך היום. להתגעגע. בסוף היום לשבת על הספה ולהקשיב אחד לשניה.

 

ללמוד לחבק באמת. חיבוק שנותן כח.

 

לתת מסז'.

 

לא לשכוח ימי הולדת ותאריכים חשובים.

 

 

להכיר תודה- לשים לב לדברים שהשני מעניק ולומר תודה בפה. 

לפנק בארוחות שהשני אוהב- אצלנו זה ה-רעיון..סתם בעלי אומר שבכל ארוחה טעימה שאני מכינה הוא ממש מרגיש שהוא אוהב אותי יותר..ואני מתעצבנת שזה מה שמעורר לו תרגש..

להרבות במילות אהבה אמיתיות. 

לשתף בחוויות יומיומיות

לראות איתו כדורגל....../לבוא איתה לקניות ולהיות סבלן

....

כל יום בבוקר לפני שהוא יוצא מהבית,ממש אוכל לכל היום,ירקות,פירות,כריכים ואוכל מבושל טרי...

[היו תקופות שהייתי קמה ממש מוקדם כדי לבשל עוד בבוקר...]

ככה אני יודעת שזה מקצר לו את ההתארגנות בבבוקר וכל פעם שהוא אוכל הוא חושב עלי..

הוא שבעלי שבזמן העבודה הוא בדרך כלל עסוק ולחוץ,

מתקשר אלי בכמה דק' נסיעה, אם יש לו, בעבודה ואומר : " התקשרתי סתם כי רציתי לשמוע את הקול שלך."

 

עוד משהו- הצהרות אהבה כל הזמן ובמיוחד בזמנים קשים. לעולם זה לא ימאס לשמוע ממשהו שהוא אוהב אותך.

במיוחד כשהוא/היא אומרים את זה תוך כדי ויכוח.

 

ועוד משהו- כדאי להתחתן עם בעלי זה המתכון הבטוח, אה, אופס הוא כבר תפוס...

טוב אני מניחה שיש עוד כמה בעלים טובים.

לא לקחת את הבעל לקניות- להפך אם את אוהבת אותו שחררי אותו ולכי עם חברה.

זה מועיל כלום לזוגיות וגם לא צנוע בשביל הבעל להכנס לחנות של בגדי נשים.

אם את רוצה לראות איתו כדורגל זבש"ך.

במיוחד בזמנים שזה לא קל. אף פעם לא נדע אם מילה שנאמרה הציפה משהו ישן מהעבר או תעלה משהו כזה בעתיד.

 

ולספר לבן/בת הזוג כמה את/ה מעריך/ה אותו/ה אפילו שהוא כבר יודע. זה לא עולה כסף ולא מאמץ ולשני/ה זה ממלא את הלב בטוב

כמה שתשקיעו יותר... ככה תקבלו יותר... אסור לדרוש, כלום! רק לתת.... אם האישה מבחינתנו היא מלכה- אז אתה המלך...

ועבודה עצמית על הטעון תיקון במידותי בשביל עצמי בלבד (או לשם שמיים..) . היא ממילא תהנה מזה .

כלומר אני לא משתפר בשבילה אלא בשבילי .

כך גם בעיתות משבר *איתה* לא נשברים הכלים

 

אנונימי כדי שהיא לא תגביר ציפיות   

הכי כיף זה לפתוח את הקופסא של המשקפי שמש ולגלות מכתב מאשתך/בעלך..

 

או לפתוח את התא הקטן של התיק ולגלות שם שוקולד עם מכתב קטן...

 

וגם-

 

לצאת לבלות כל  כמה זמן (גם אם זה סתם לקנות עוגיה בשוק!) זה ממש כיף ומוסיף

 

לשבת לדבר במקום פתוח בלילה מול הירח או הכוכבים גם כשאסורים!!!

בכל המושב שלנו המכה הזאת. עושים הדברה לפחות פעם בשנה.

על כן מניסיון- תווך המחירים הוא בין 150- 300

בד"כ צריך לרכז רהיטים ניידים באמצע החדר. אם יש ארון נגוע להוציא את הדברים. לצאת מהבית ל6 שעות.

אם יש ילדים קטנים כדאי לצאת ל24 ש' וכשחוזרים לשטוף עם מים לפי הוראות המדביר. ולאוורר היטב.

אני כמה שבועות אחרי הדברה- אוכל שנפל על הרצפה זורקת. וגם בשיש צריך להזהר לשטוף היטב בסבון וכו'

"יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל"

"אם זה טוב ואם זה רע -אין כבר דרך חזרה"

 

אבל כל שלט ישמח. ובעיקר- שוקולדים! וממתקים.. צ׳וקולוקים כאלה מפנקים.. תתפרעו!

בס"ד

 

ובהמשך:

 

כאן בונים בניין עדי עד משפחת חכמנינוף

 

 

כשיש אמונה בחי העולמים, ועושים השתדלות הכסף נוחת בלי לשים לב

יש כל מיני דרכים..

הבעל עובד בין לבין.... חוסכים ממש.. עובדים בחופשים...

 

מי שמאמין שאכן התורה היא ערך עליון ומוכן לעשות בשבילה הכל, יסתדר!

 

(אני אשת אברך, לומדת מקצוע תובעני, ומכירה סביבי לא מעט כאלה...)

כי הן באמצע הריצה בין האוניברסיטה לעבודה ומשם לילדים בבית ואח"כ לבנק - לשכנע אותם שעוד מעט המינוס יעלם....

סתם ...

לכי אחר האמת שלך, אבל עם ראש על הכתפיים ולא בעננים. מכירה הרבה זוגות כאלה והם מסתדרים , אמנם בצימצום גדול

אבל מסתדרים. (כוללניק יכול לעבוד בסופי שבוע ובבין הזמנים, גרים במקומות לא יקרים, לסטודנטיות יש גם חופשים שהן יכולות לעבוד)

אשריך שזה מה שאת מחפשת

אנונימי, באמת תהיתי לעצמי כמה נשות אברכים מסתובבות כאן.. 

בתור אשת אברך (כמעט 3 שנים 2 ילדים)

 

מה שמחזיק אותי זה הידיעה שאאני עושה את הדבר הנכון והכי טוב ושאני בחרתי בו!!

 

יש הרבה בנות שרוצות בעל אברך בגלל כל מיני סיבות ואם הרצון לא אמיתי הוא לא יחזיק מעמד בשעות מצוקה, 

 

תאמיני בזה, תקראי על זה הרבה, תדברי עם נשות אברכים, תראי בתים של אברכים, זה באמת נותן המון!!

 

בהצלחה יקרה ואשרייך שאלו השאיפות שלך

 

 

 

 

ומגשימים חלומות ממש כמו ילדים

 הוא בישיבה כבר כך וכך שנים 

היא קצת פחות ממנו אבל ממש בעניינים  

הם חיים בבועה  ומגדלים בתוכה ילדים

היא מספיקה גם לימודים 

ובין לבין במזדמנות עובדים

ומקווים שזה ימשך כמה שיותר שנים 

כי בשבילם !! רק ככה אפשר להתחיל את החיים

 

לעניין

הסרט הטוב מתחיל אחרי הנישואין אם באמת מאמינים בזה ומוכנים להשקיע במטרה משותפת

זה לא פחות חשוב מאשר לחיות בצימצום כדי להיות שבוע במלון בקיץ או לקנות דירה אחרי שנתיים או כל חלום אחר

רוב ככל הזוגות הצעירים מתחילים את החיים קצת בדחקות, אז אולי אנחנו קצת יותר 

כל אחד והחלום שלו !

זה אפילו נותן נופך של נחת בבית כי מחליטים מה חשוב וממה נלחצים וממה לא.

התורה מעדנת את בעלך מעבר למידות הבסיסיות שלו .

אבל ממה נחיה?

תשובה סופית כנראה שלא תהיה עד שתדעי מי הוא ומה כישוריו 

אבל רק תדעי שמי שלא חולם גם לא מגשים חלומות (הרגע המצאתי) 

צריך בחיים להיות תמיד בסולם שמוצב ארצה .עם שתי רגליים על הקרקע, וזה כולם זוכרים!

אבל לא כולם זוכים שראשו יגיע השמימה.... רק מי שחולם

 

 

 

חשוב כ"כ! גזרתי ושמרתי! 

אם את רוצה שבעלך ילמד תורה בשנים הראשונות הרי שאת לוקחת על עצמך את רוב האחריות לפרנסה.

וקשה לשלב את זה עם לימודים תובעניים ללא עזרה מההורים.
תלוי בכוחות שלך וכמה את מוכנה להשקיע

אפשר ללמוד ולעבוד במקביל, אבל זה מוריד מאיכות הלימודים והציונים, אז זה גם מחיר שתצטרכי לשלם.

אם את מוכנה להקריב ולהזיע אז הכל אפשרי, רק לא בטוח שהמטרה שווה את המאמצים הרבים 

בעלי אברך ב"ה, אנחנו נשואים כמעט שנתיים ויש לנו ילד מתוק.

וכן, מסתדרים! ההורים עוזרים מדי פעם אבל לא על בסיס קבוע (אין לנו מלגה חודשית מהם!)

כמובן שיש תמיכה רוחנית, אבל אף- פעם לא שמענו משפט- "צאו מהישיבה מה אתם חושבים לעצמכם.."

אז איך עושים את זה?!

בעלי עובד. כן. הוא עובד מאז שהתחתנו. (לדעתי רוב האברכים עובדים- חייבים לחיות ממשהו..) יש כל מני סוגי עבודות- מלמד, שטיפת בתים/ חדרי מדרגות/ שיעורים פרטיים וכו'. זה לא צריך לפגוע לו בסדרים, הוא יעשה את זה בין לבין..

יש לנו מלגה משיבה שמאוד עוזרת (ופה זה כבר תלוי על איזה ישיבה "תפלי" כי יש ישיבות עם מלגה של 500 ש"ח ויש של 1500 ויש אפילו יותר.. ב"ה, נפלנו על ישיבה של יותר- וזה עוזר מאוד.)

מוצאים דירה שאפשר לעמוד בשכירות שלה

כל עוד אפשרי מבחינתכם לא קונים רכב (אצלי האפשרי נגמר כשהילד נולד.. זה עניין אישי, מכירה הרבה מאוד שמסתדרים בלי)

יש זוגות שחיים על כסך מהחתונה עד שמוצאים את עצמם- תלוי מה ההורים החליטו לעשות עם כסך החתונה..

יש נשים שעובדות כמובן..

וכו'.. משומה ברגע שמגיעים לגשר- מגלים שבסכ"ה אפשר לעבור אותו.. תחסכי כבר מעכשיו שאת רווקה, וכשאתם זוג- גם כדאי לחסוך לפני שמגיע הילד בע"ה. וה' שולח את ברכתו. שיהיה בהצלחה עם זה, ובע"ה תזכי לחיות כך!

כתבתי את אותה הודעה בפורום "לקראת נישואין" על שאלה דומה, פשוט העתקתי לפה..

מסקנה מעשית של אשה שחיה כך -

 

וזה אמין בהרבה ממי שצריכים לנסות "לנחש" איך היא מרגישה...

זה לא משפט שאני המצאתי...

 

אברכות בשנה שנתיים הראשונות , מצויין. 

אחרי זה, במידה והבעל לא מעוניין להיות רב, ר"מ וכדומה 

שאז זה אחרת לגמרי , וזו ברכה שיהיו מורים ורבנים בעמ"י

ובשביל זה צריך ללמוד הרבה...

אז זה להיות נטל על המדינה, וגם אם האישה רוצה בזה, ושמחה

לעבוד כ"כ קשה , זה עדיין נוגד את הערך הבסיסי של תורה עם דרך ארץ.

זה בן אדם שלוקח כסף מהמדינה , אבל לא מכניס לה מס הכנסה. 

קרי, אדם לא יצרן, ואני אמנע מלכתוב פה מילים קשות יותר. 

או במילים אחרות, אדם שאבא שלי ובעלי , ועוד רבים וטובים קורעים את עצמם בעבודה,

כדי שלילדים שלו יהיה אוכל, חינוך ושירותים רפואיים וכדומה...

גם הרמב"ם יצא נגד תורה ללא מלאכה.

ואני ממליצה גם לפתוח פרקי אבות...

 

תורה זה ערך עליון, ובלי לימוד עמ"י לא יכול להתקיים, וגם מי שעוסק במלאכה חייב ללמוד תורה ולקבוע עיתים.

אבל אי אפשר רק לקחת ולא לתת. 

ושוב, מה שאני אומרת תקף רק לגבי אברכים שאינם לומדים הוראה/רבנות/דיינות וכיו"ב...

 

את הערך של "יפה ת"ת עם דרך ארץ", אצל מי שלומד חזק וחי את תורתו. כך מוסבר במהר"ל, וכן הגר"א.

 

"מס הכנסה" - לא מכניסים למדינה עוד הרבה אנשים עמלים שאין להם הכנסה גבוהה. אדרבה, כדי לעודדם בתור עובדים - המדינה נותנת להם לעיתים "מס הכנסה שלילי", כלומר: משלמת להם כי הם עובדים אך שכרם נמוך. אז דווקא מי שאצלו זה בגלל לימוד תורה, ומוכן להידחק באופן אישי - הוא ה"בעיה"?...

 

לעומת זה, האדם הזה מכניס למדינה לימוד תורה (גם לאלו שהזכרת ממשפחתך) שזה נצרך כאויר לנשימה, והוא "יצרן" בזה מאד-מאד.

 

יש מקום לגוונים שונים, לא צריך להיות "צרים" ו"להימנע מלכתוב מילים קשות" על כל מי שלא בדיוק בגוון שלי. לא מדובר כאן על עוברי עבירה, אלא על אנשי מעלה, גם אם לא לכל אחד מתאימה הדרך הזאת.

 

ובהיות ש"המלצת" לפתוח פרקי אבות, אני ממליץ שאם באים להביע השקפה על סמך המקורות - ולא סתם דעה אישית - להבין שלא בצורה כזו לומדים מקורות. זה כמו שסטודנט שנה א' לרפואה יורה בענייני ניתוחים מסובכים..

 

פרקי אבות - הגר"א אומר שההדרכות שם זה דווקא לא לתלמידי חכמים שעיסוקם התדירי הוא בתורה (למרות שגם להם בוודאי יש מה ללמוד משם).

 

הרמב"ם - כדאי לעיין בדברי הכסף משנה (בעל השולחן ערוך) על דברי הרמבם בנושא. ומכל מקום, הרמבם לא דיבר על מציאות שהאנשים מצליחים "להסתדר" והבעיה היא שהם נכללים באלו שלא מחוייבים במס הכנסה..

 

ולא נראה לך קצת "לא שייך" שאת "מדריכה", שזה תקף רק לגבי מי שאינם לומדים הוראה/רבנות וכו'?  וכי יש לך את הכלים להורות איך צריך ללמוד?..

 

דווקא עפ"י הגמרא, וגם הרמבם שאותו ציטטת, יש בעיה גדולה ללמוד בשביל "הוראה/רבנות/דיינות וכיו"ב".. וגם לקחת כסף על זה... ומסתמכים היום על היתרים שונים בענין הכסף - כי אחרת היה קשה שיהיו מורי הוראה, שגם הם צריכים להתפרנס.

 

ומבחינת לימוד התורה, "ללמוד לרבנות/דיינות" יכול לפעמים לפגוע באיכות הלימוד, כפי שידוע למי שעסק בכך. קל וחומר כשמדובר על מישהו שהתחתן צעיר, בקושי למד כמה שנים - והולך "ללמוד דיינות"...

 

וממילא, רוב אלו שלומדים בציבורנו כאברכים - שאליהם מכוונים דברייך - אכן מלמדים עם השנים, או נהיים רבנים וכד'. באופן טבעי - כי הם מגיעים למדרגה הזאת. 

החילוק הוא, שכך זה מתוך התפתחותם הטבעית בלימוד וגדילתם בתורה - ואז מגיע זמן שגם יכולים, מתוך מושרשותם בתורה, ללמוד בכיוון "ספציפי" ללא פגיעה ב"לימוד לשמה" שהם כבר מסורים אליו, אלא כחלק מזה. ובדרך שאת הצעת - באמת עלולים לא פעם לגדול כאלו שהם "תורניים במקצוע", ה' ירחם..  והם עלולים גם להיות לא גדולי תורה אלא לפעמים קטניה..  בלי הכללות כמובן.

 

[ואת המשפט "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה" - אכן לא את המצאת.. אבל לא פוסקים הלכות לפי שירים של בני עקיבא. אדרבה, מזה רואים כמה חשוב להגדיל תורה באמת בעם ישראל, שלא להגיע ל"הוראות" בצורה כזו. 

המשפט הנחמד הזה מיוחס לר' שלמה זלמן שרגאי, מראשי הפועל המזרחי וראש עיריית ירושלים השני. איש באמת יקר, שחיבר כמה חיבורים, ותמצת בכך את  דרך הפועהמ"ז. בוודאי שלא היה פוסק הלכה מובהק ולא התיימר לפסוק הלכות לכלל ישראל. ואכן, זה משפט נאה למי שמתאים לו כך, וזה ציבור רחב]

הבעיה היא "המדינה". המדינה מממנת, מס הכנסה למדינה, וכו'.

יש כאן עיוות בסיסי, שנוגד הן את ההגיון האנושי ואולי גם את ההלכה.

 

 

המציאות הנוכחית היא שגוזלים ממני האדם העובד את כספי שעבדתי עליו קשה בצורת מיסים (עד כ-60%! של מס-גזל), כדי לחלק אותו למטרות שונות לפי ראות עיניה של המערכת הפוליטית.

המערכת הפוליטית מחלקת את הכסף הגזול לפי שיקוליה שלה - ביטחון, "חינוך", וכל מיני דברים שמכונים "תשלומי העברה".

אחוז קטנטן מהתקציב הענק הזה הולך ללומדי תורה לסוגיהם, ואחוז גדול יותר הולך לכל מיני שטויות אחרות (מדעי הדשא "הרוח", ספורט,  וכו'). כל ממשלה לפי העדפותיה.

חלק מהתקציב הזה הולך לדברים שנראים אולי חשובים, אבל לא ברור באיזו זכות מחייבים אותי לשלם אותם.

 

הביטוח הלאומי למשל הוא סוג של מס נוסף שמממן בעיקר את המגזר הערבי, הרבה יותר מאשר את זה החרדי.

 

 

אבל זה לא משנה בכלל.

 

לב הבעיה כאן היא העובדה שפקידים פוליטיים מחלקים כסף. במצב מתוקן אדם יכול לתרום לישיבה מסויימת שהוא מאמין בה, לת"ח מסויים שהוא יודע שהוא ירא שמים, לעני מסויים שהוא או רב היישוב שלו מכירים אותם וכו'.

במצב מקולקל - מס הכנסה ובט"ל גובים מיסים ומחלקים לפי "קריטריונים", שמטפחים בתורם הרבה מאוד אנשים לא יצרנים, ובעיקר גורמים לאדם העובד תחושה שהוא מממן את כל הבטלנים האלה.

מן הצד השני - האברך  (או כל נתמך/עני אחר) כצרכן ומשלם את המיסים המגולמים באוכל שהוא צורך, כלומר לפחות 17% מע"מ ואחוז מס ההכנסה ממשכורת מנהל החנות, מכס על מוצרים מיובאים וכו'. 

 

 

סביר להניח שלו היו מבטלים מחר את שיטת הגזל הזו, אנשים היו תורמים לישיבות שהם בחרו את הכסף שיתפנה מהורדת המיסים, כששאר הכסף "יתרם" על ידי העובדה שהאברך שלנו (או סתם אדם עני שמתפרנס מיגיע כפיו) ישלם פחות מיסים כשהוא חי.

על מערכת החינוך הממשלתית "חינם" (משפחה ממוצעת משלמת למימונה מס של כמה אלפי שקלים בשנה) מיותר להכביר מילים.

 

אבל זה לא קורה, והמערכת הפוליטית משסה אוכלוסיות אלו באלו, בדגש על האוכלוסיה החרדית והאברכים שהם מטרה קלה יחסית, כמו גם המתנחלים, האוניברסיטאות, ושאר הנהנים יותר או פחות מ"עטיני" השלטון ורוצים להשיג יותר.

שהמילה "גזל" נכונה כאן..

 

אם כי שמעתי כבר לא פעם את התיאוריה הזו ממישהו חושב.

 

מדינה זו מערכת מורכבת. יש לה גם משאבים כלליים, מעבר לאדם הפרטי שמשלם מס - ויש בה איזושהי "הסכמה", איך מחלקים גם ליעדים לא מוסכמים.. כך שמ"כולם" בא ל"הכל"..

 

זה באמת מצב לא פשוט - אבל לניהול מערכת ציבורית כוללת, צריכים גם דברים כאלה. אכן, טוב שיש שאיפות יותר אידיאליות לאופן ניהול כלכלה, אך כנראה יקח עוד הרבה זמן ומאוד בהדרגה ובניסיוניות, עד שיזוז משהו בדברים אלו.. אחרי הכל, גם הפוליטיקה זה "אנחנו"..

 

ונכון הערת, ש"מענין מאד" לראות את התקשורת יודעת בדיוק באיזה "בזבזן" להתמקד ולמקד את דעת הקהל, על אף סכומי עתק שמוּצָאים - או סתם לא מנוצלים למטרות שיועדו - במקומות שאינם יעדי תקיפה נבחרים...

אין לי אישור מרב על מה שאכתוב. אבל ממה שאני ראיתי זה לא סרט זו עבודה מאד מאד קשה ומשותפת של שני בני הזוג כשעיקר העול על האישה. האישה צריכה להיות סופר סופר בלעבוסטע שצריכה להספיק גם ללמוד וגם להגיש עבודות ללימודים וגם להחזיק בית וגם בהריון/ ללדת ואולי גם לעבוד במשהו לפרנסת הבית. הבעל צריך להיות נלהב ללימודי אשתו ותומך בזה מאד, עוזר בבית והרבה ורצוי עובד מהצד. בין לבין צריך לבנות זוגיות... ושנה ראשונה... לדעתי מתאים ליחידי סגולה.

סיעתא דשמייא!!  ההורים שלנו לא עוזרים לנו בכלל (למעט זה שההורים שלי ממש לפעמים עושים לנו קניות לבית שזה עוזר..)

אבל בגדול אנחנו לבד וממש רואים את העזרה של אבא!

השנה הזו עלתה לנו כמעט 20000 ויש לי מלגה אחת די טובה שאני מתנדבת בשבילה ואני עובדת קצת בזמן הנותר (זה קשה אבל אפשרי..) וברור לנו שבע''ה שיגיעו הילדים אז בעלי ימצא עבודה קטנה בנוסף לישיבה שלא פוגעת  בשעות (אולי בערבים ובימי שישי או מוצש..) יש לי גם חברה שבעלה עובד ושמירה בחמישי ומוצ''ש כל הלילה וזה לא פוגע בזמן בישיבה וגם מרוויחים מיזה דיי טוב...

 

אז שוב זה אפשרי אבל מצריך השקעה ורצון של האישה..ואני חייבת לומר שזה שווה את זה!

 

הבית ניראה אחרת עם השנים אם הבעל הוא אברך באמת שזה שווה את זה...

(מניסיון...אני יודעת שבעלי לפחות לא היה כזה מקסים בלי התורה מכיוון שהוא בא מבית בכלל לא פשוט...והוא מעיד על עצמו שכל השינוי שלו שהוא לא כמו המשפחה שלו זה רק בזכות התורה...)

 

בכל מקרה בהצלחה!

בת דודה של בעלי, שלומדת במכללה טובענית ספרה שהמרצה אמר לה" המכללה זה בעלך השני"!! ואין אפס זה נכון. והעומס הזה קיים כ3-4 שנים(תואר) גם כך להתחיל זוגיות ביחד עם תחילת לימודים תובעניים לאישה זה מאד קשה אך כשהבעל אברך ולכן כמעח לא מרויח זה פי כמה קשה. שמעתי על משפחות שממצב כזה מנעו הריון, כמעט התגרשו ועוד דברים לא מאוזנים. להבהיר אני מאד בעד שבעל ילמד וכמה שיותר אבל צריך להכיר את הכוחות. ומה הפיתרון? אני חושבת (ושוב בלי אישור של רב) שכדאי לאשה לחכות עם פגישות וחתונה עד אמצע-סוף הלימודים שהעומס פוחת. הבעיה שזו עצה שטובה רק לבנות שמתחילות ללמוד בגיל 21-20 כי אחרת החתונה מתעכבת מידי. זו באמת בעיה מורכבת וכל אחת תפעל לפי כוחותיה וכוחות בעלה כדי להגדיל תורה ולהאדירה

אנחנו נשואים מעל לחצי שנה.

אני לא עובדת עדיין (בחיפוש) בעבודה מסודרת, (רק מזדמנות כשגם מהן יש בקושי).
גם בעלי לא עובד, הוא לגמרי בישיבה - לבקשתי.

עד סוף סמסטר אחרון למדתי תקשורת.

בישיבה של בעלי אין מלגות לאברכים, כי הם חיים מתרומות גם ככה.

 

אז איך חיים? מאיפה ההכנסות?

עד עכשיו אני שואלת את עצמי, איך אנחנו חיים... ואין לי מושג איך להסביר.

 

ה' פשוט שולח מתנות!!! שתדעי!

כ"כ הרבה חסד מורעף עלינו.. ואנחנו אפילו לא מרגישים.

כל פעם מחדש ה' שולח לנו את הכסף, איכשהו.. ישתבח שמו!

ואם צריך לפעמים לקבל קצת צעקות מהבנק - לא נורא.

ביום חול מצטמצמים, בחגים ושבתות - החלטנו שיש לנו צ'ק פתוח מהקב"ה.

אפילו תכשיטים לחג בעלי קנה לי.

זה דורש קצת מסירות נפש, הרבה השתדלות, והמון אמונה שהקב"ה דואג למחסורנו.

אבל זה שווה את זה!!

ממש לחיות מידיו של הקב"ה.. שתזכי!

 

[וכמובן - אם למישהו יש הצעת עבודה (לא פעוטונים בבקשה! הספיק לי) באיזור השומרון - אנחנו נשמח לשמוע.]

אלא עבד למחייתו, גם אם זה היה מעט. וכמה מפתיע- דווקא הם נהיו גדולי הדור

[ יתכן שניסו להציע להם, אך הם סירבו ].

יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

 

 

אפשר שהבעל יעבוד במסגרת מצומצמת, וזה לא יגרע מלימוד תורתו

אין סיבה שאת תעבדי במסגרת "מלאה"

והוא בכלל לא,

ובמיוחד לאור העובדה שהוא מחויב בכך.

 

ולעניין להנות מכספי הבריות- המדינה- מלגות וכו':

קראתי שברגע שאדם נהנה מכספי הבריות אע"פ שאין לו בכך צורך,

הוא לא יחלוף מהעולם עד שבאמת יצטרך להם..

 

ולטעמי- גבר שלא יוצא לעבוד, אע"פ שהוא מחויב בכך, וגם אם בגרסה מצומצמת

לא באמת נזקק למלגה. ויש כאן נקודה שכדאי לעיין בה היטב.

 

הצלחה!

 

[אם כי היו כאלה שנשיהם עבדו באותו זמן. טבעית, אחרי כמה שנים האיש כבר מלמד, מורה הוראה וכד'. אם זה נקרא "עבודה". בטרמינולוגיה ההלכתית זה דבר שהיה צריך "היתר" כדי לקבל כסף עבורו..]

 

מה שהבאת לגבי מי שנהנה מכספי הבריות כשאינו צריך, אינו רלוונטי לגבי מילגות של אנשים שאכן לומדים ברצינות "פול טיים".

ואשמח לדוגמא מאחד מגדולי הדור שלא עבד למחייתו,

גם בגרסא מצומצמת.

 

מדוע לא רלוונטי? האם אדם שלומד ב"פול טיים" ולא עובד, ולו במעט- אע"פ שהוא מחויב,

הוא אדם שיכול לומר מצד האמת שאכן הוא נזקק לכספים הללו?

 

אני חושבת שצריך להתעמק בזה והתשובה ממש לא ברורה.

 

 

מסכים ש"צריך להתעמק"..

 

אבל בגלל דוחק הזמן כרגע, אולי בהזדמנות אחרת.

 

איתך הסליחה.

 

[ובוודאי מעלה גדולה למי שזוכה להנות מיגיע כפיו. וגם מעלה גדולה למי שזוכה להתגדל בתורה בשקידה גדולה]

ולא מתבכיינות שהן גומרות את התואר והן יוצאות עם מישהו שלא התחיל את החיים שלו...\

 

לגבי שני נושאים, ביחוד:

 

הדקדקנות היתרה שלו על כסף,

 

והצד החברותי - כולל הקשבה לענינייך, ואירוח/התארחות.

 

לאידך - הוא עוזר בבית בהרבה תחומים שבעל רגיל לא עוזר בהם. יש לו רצון טוב.

 

 

כעת - אי אפשר להתעלם מכך, שאת מתבטאת כלפיו בביטויים שהכבוד רחוק מהם (הוא ענה תשובות כל כך מפגרות של ילד בן חצי שנה.  העתקתי). וגם על הבית (ובמקום לשבת בדיכאון בבית יש לנו אפשרות לנסוע למשפחה שלי ולשבת איתם.   כנ"ל).  כמו כן, יש"ההורים שלו..קמצנים", ולעומתם "המשפחה" (אני מניח שאת מתכוונת למשפחתך, ובלי משים להם את קוראת "המשפחה".. שלו - נשארו "ההורים שלו"..).

 

על כן, לענ"ד, עם ההבנה באמת למצוקתך הקשה - המפתח לפיתרון מתחיל מתוך הבית, ודווקא ממך.

 

כלומר: דבר ראשון צריך לשאוף להרגיש טוב בבית, לפני פתרון הנושא של היציאות מהבית וכו'. זה דבר ברור, שבעל שמרגיש שאשתו רוצה "לברוח" מהבית ה"מדכא" כביכול, אל "המשפחה" אינו משתף עם זה פעולה, במודע או שלא במודע.

עם זה, כנראה שבאמת יש לו בעיה בנושא  הכסף - כי לכך התרגל מילדות, לאוירה של "חרדה על הכסף".

 

לכן, הייתי מציע לך, לענ"ד, "להתחיל מהסוף".... קודם כל, תאירי לו פנים בבית. תקבלי אותו באהבה, כמו מלך, אל תעירי כלום על הנושא של הכסף ושל המשפחה. אומר משהו על זה שצריך לחסוך - "תעבירי" את זה. תתייחסי לכך כמו שפעת זמנית. כך זמן-מה.

 

אחרי שתרגישו בחזרה קצת יותר טוב בבית זה עם זה - קחי אותו לשיחה. לא בהתנשאות ולא במחשבה שיש לו "תשובות של ילד מפגר"... בכבוד ובאמון.

תגידי לו שאת מרגישה לפעמים אהבה מאד חזקה אליו (כמו שכתבת) ושאת מעריכה את השותפות הגדולה בבית.

אבל שיש את הנושא של ההלחצה על הכסף, שהוא מקלקל גם כשכבר עושים משהו שעולה כסף.  תגידי לו שאת מבינה, שזה אולי כי התרגל לגדול באוירה של דקדקנות כספית. אבל שיחשוב, מה יותר שוה - שלוות הנפש או זה. אז כדאי לטפל בנושא הזה, מבחינה פנימית. אפשר לחסוך גם בלי להלחיץ. ותנסו לחשוב ביחד, איך גם חוסכים וגם לא מלחיצים. אולי תגיעו למסקנה שפעם בכך וכך שבועות נוסעים - אבל אז לא רומזים מילה על הכסף.  אולי - פעם בשבוע יוצאים - וכנ"ל.

והחשוב - שיהיה מודע לכך שכנראה יש כאן "רגישות יתר" מילדות, ושינסה לא לתת לכך להשתלט עליו. זה יוכל להיעשות, אי"ה, רק אם יהיה בטוח שאת מכבדת אותו, וגם מכבדת כל מאמץ שלו להתקדם בנושא הזה.

 

אחרי עוד כמה זמן - תדברו גם על הצד החברתי. תסבירי את המינימום שחשוב לך, ותסבירי למה. תשאלי אותו מה הוא אומר (כשמדברים תיאורטית וברוח טובה - הרבה יותר קל להגיע להבנות מאשר כשצרך להחליט בפועל על נסיעה, למשל).

יתכן שאם היחס כבר יהיה יותר טוב, לא יחשוש מנסיעה מידי פעם למשפחתך.  וגם אם יגיד שזה "משעמם", תסבירי בנינוחות את הצורך שלך - בלי לחץ - ותשאלי מה הוא מציע לעשות. מן הסתם יציע אחת ל..  תסכימי - אבל תחליטו שאז זה ברוח טובה.

 

אולי כך דברים יתקדמו.  לא כל בעל הוא גם שותף ל"שפיכת נפש" של אשתו, יש רבים שלא..  אבל אם תכבדי אותו, יתייצב קצת המצב, אז יש סיכוי שגם על זה תוכלי לדבר. תשבו פעם בנחת, ואת תסבירי - בלי להתלונן - שלאשה חשוב שבעלה ישמע מידי פעם מה היא עוברת בעבודה, מה קשה לה..  אני מניח שאם הוא יבין שזו "עזרה" בשבילך - הוא ישמח לעשות זאת לא פחות מכביסה.

 

אבל התנאי הוא, שאת לעולם לא תתייחסי לדבריו כ"דברים מפגרים", גם בלב. כי אם כך - אין לך כל זכות לצפות להקשבתו. גום אם התחילה לא יתייחס בצורה שכ"כ הולמת לך - עם הזמן, אם תודי לו על ההקשבה, תראי לו שאת שמחה בכך - מן הסתם השיחות תתפתחנה יותר. זה תלוי גם בך.  זה לא שרק "הוא יקשיב".. אוירה של שיחה היא גם מאמץ שלך. ועם הזמן - תוכלי גם לקבל מזה את הדבר הפשוט שאת רוצה - הקשבה לחוויותייך/מצוקותייך וכד'.

 

הכל תהליך - שמתחיל מרצון טוב ליצור אוירה טובה בתוך הבית.  לתת, לשמח, לא להתלונן. ואח"כ - לדבר בנחת ובכבוד, בגלוי ובנעימות אחד עם השני.  לא הכל בזמן אחד - מנה מנה..

 

אני כמעט בטוחה... שכשהיא כתבה "המשפחה"

הכוונה הייתה לאחים , גיסות אחיות וגיסים שלו...

 

כותבת ההודעה, אני צודקת?

 

גם בעלי לא אוהב חברה, ולא יוצא איתי לשום דבר "קהילתי" ביישוב,

ודווקא זה אנשים שהוא גדל איתם, ולא אני.

ההורים שלו כן מכניסי אורחים, והוא מאוד סגור וביישן.

למדתי לכבד את זה, ולא לגרור אותו איתי לערבים והרצאות לצעירים ביישוב.

כשהולכים לס.שלישית משותפת או משהו, הוא ממש צמוד אלי, רוצה שאהיה לידו כל הזמן

חסר ביטחון ולא נותן לי כמעט לשבת עם החבר'ה... ואני מקבלת את זה, אחרי הרבה זמן שלא כ"כ..

ורואה את הדברים הטובים שהוא עושה. נכון שיבש לי לפעמים ואני מקבלת מבטים של רחמים ושאלות כמו "למה 

לא שכנעת אותו לבוא?" אבל אני למדתי שככה הוא וזהו. גם אני לא מושלמת.

בקשר לשיחות נפש, בנים הם עם תכלסי, כשבת הזוג מתחילה לספר סיפורים מליבה ונפשה,

הם הרבה פעמים עונים תשובות פרקטיות לגמרי, שיכולות להתפרש כמו משהו דבילי.

הם פשוט לא תמיד מבינים שזוגתם מעוניינת בשיחה לשם שיחת נפש, ולא למטרת עצות פרקטיות לחיים.

את יכולה להגיד לו שחשוב לך שהוא יקשיב לך ושתשוחחו באופן קבוע

ושזה ישמח אותך ויועיל לכם מאוד , תקבעו זמן לזה , למרות שזה נשמע דבילי זה עוזר.

 

בקשר לבילויים. פעם בשבוע בית קפה באופן קבוע, זה משהו שדיי יכול להסביר מינוס,

למרות שאני משערת רק, ולא יודעת את הפרטים לגמרי, סליחה אם אני טועה.

יכול להיות שפעם ההתנהלות שלכם הייתה פזרנית יחסית, והוא ראה לאן זה הגיע,

ועכשיו הוא מתקמצן על כל שקל כי הוא דואג מהמינוס.

מינוס לזוג צעיר עם תינוק, (טיטולים... מזון תינוקות ... לתינוק קטן יש הוצאות ענק...) שחי ממשכורת אחת

זה דבר ממש מלחיץ. חובות בראשית החיים זה דבר שאם לא פותרים אותו רק נהיה יותר גרוע והריבית תופחת...

אני מאוד מבינה את הקמצנות שלו, אבל לא מסכימה אם הצורה שהוא מביע את זה, הוא צריך לשבת איתך

בצורה יפה ולהסביר למה.

הוא צריך לפרגן לך על לצאת מידי פעם, אבל כן, דלק זה יקר מאוד בעיקר אם הנסיעה להורים היא ארוכה

ואני מבינה ממש את זה שהוא לחוץ ממינוס שרק יכול לגדול בשנים הקרובות (סטודנט באוניברסיטה 

לא יכול יותר מידי לפרנס..) מינוס זה מתכון להמון צרות, ומאוד , מאוד כדאי לכם להתצטמצם ולסגור אותו

כי אתם רק מאבדים עוד ועוד כסף על ריביות. גם אם זה כרוך בלא לבלות ולא ליסוע כמה חודשים.

להורייך אני מניחה אין מינוס, הם לא יכולים לבוא אלייך ולבלות איתך באזור שלך?

טיול לזוג שלא התנהל כלכלית נכון (אני מניחה ) ונכנס למינוס, זה מותרות.

גם ללכת לעשות פק"ל קפה/ שוקו/ מיץ ועוגיות בגינה כשאין אנשים, בלילה, לשבת ולדבר 

או סתם לתת ידיים ולהנות מהביחד... והילד יישן בעגלה לידכם, יכול להיות מרענן ונחמד

בלי יותר מידי הוצאות.

הצורה שהוא מביע את הפחד שלו מהמינוס היא לא נעימה, אבל תביני שהוא ריאלי

והוא בעיקרון צודק , הוא דואג למשפחה היקרה שלו ולא רוצה לגרום לה לשקוע בחובות

כמו שקורה לאנשים רבים.

תגידי לו, פשוט תגידי לו, שבא לך שהוא יפנק אותך, יכול להיות שהוא לא יודע את זה לבד,

וזה לא נורא. 

תגידי לו מפורש שאת מעריכה את הבישולים והעזרה, ושלא כל בעל עושה את זה

ושתודה על כך. ושאת מבקשת ממנו קצת צומי במחיר סימלי, פרחים ב10 ש"ח לשבת פעם בחודש..

מיני פסק זמן / כיפכיף או משהו כזה, עם פתק נחמד ביום מסויים בשבוע...

מטרייה של שוקולד כשיורד גשם בחוץ... עם פתק קטן..

ארטיק קרח תוצרת בית ביום חם...

לפנות זמן לעשות משהו כייפי נניח , לשבת על האינטרנט לשמוע ביחד שירים בשקט שאתם אוהבים כשהילד ישן...

או לראות איזה שיעור מאתר מכון מאיר ביחד ולדבר עליו קצת אחר כך...

או לקרוא סיפור חסידים אחד של קרליבך (אפשר למצוא באינטרנט בחינם... יש גם את הספרים שמוכרים בדברי שיר..לא ממליצה אבל להוציא על זה כסף אם אין לכם בבית) ולדבר על זה קצת אחר כך... 

ושגם את תעניקי לו את המחוות הקטנות האלה.. 

זה דברים שעולים כלום כסף, והם ממלאים את הצורך בתשומת לב,

וגם את צריכה לזכור לעשות את הדברים האלה בשבילו.

כדאי לך לשנות את הגישה, של לדמיין את עצמך גרושה.

סה"כ, הוא בעל עוזר, הרבה היו רוצות שהבעל שלהן יעזור להן ככה.

וזה שהוא מתקמצן, הגיוני לגמרי, הוא דואג לכם, הוא דואג שלא תיכנסו לחובות

שימנעו מכם אוכל וקורת גג, ולהרבה אנשים זה קרה, אז אני ממש לא מגזימה.

וזה שהוא לא חברותי, זו ממש לא סיבה להרגיש רע בגללה, 

אף אחד לא מושלם, אם הוא היה צועק או מגדף את חברות שלך, אז זה היה רע,

אם הוא סתם לא נהנה מחברת אנשים, יש אנשים כאלה, אחד כזה ישן פה בחדר עכשיו

וזה לא מפריע לי לברך את היום שהכרתי אותו.

ולא הרגשתי ככה עד ששיניתי גישה והחלטתי שזה לא פגם בכלל ושאני צריכה לקבל את זה.

הכל עבודת מידות בחיים...

תאמיני לי שיש לך בעל טוב. ואם תבואי בגישה שהוא שוטר כי הוא דואג לשלום משפחתו,

ולא כי לא בא לו שאישתו תהנה מתוך סדיזם ורוע, אז זה יהיה אחרת.

ובקשר לביקור אצל ההורים, אולי הוא רוצה להיות איתך בבית, שניכם, 

והוא מרגיש שלא טוב לך איתו ושאת "בורחת " להורים, מה"דיכאון" שבבית,

אז הוא מפתח אנטי. 

את צריכה לשנות את הגישה , ולראות את הדברים הטובים שבו. 

מינוס זה דבר שמלחיץ אנשים עם שכל ישר והיגיון בריא.

וכדאי לך להגיד לו שאת מבינה את הדאגה שלו בקשר למצב הכלכלי,

ושמעכשיו את שותפה לרצון שלו לחסוך ולהצטמצם, אבל מבלי ההרגשה 

המעיקה והמלחיצה, ותשתדלו לחשוב ביחד איך עושים זאת בשלווה יחסית.

אני בטוחה שהוא בעל טוב. רק קשה לך לראות את מה שטוב בו.

 

נשמע לי קצת שאת תולה את האושר קצת בחוץ

 

יציאות, נסיעה להורים חברים.. קניות..  טיול מטורף (כאילו האושר בעיקר שם.)

 

ובעלך צריך קצת פנים.. צריך את השקט איתך. צריך את האושר שבזוגיות שלכם, גם אם הוא לא יודע לפתח אותה.. את יכולה לנתב את הנסערות שלך.. ליצירתיות פורה ביניכם בפנים בלב , בבית .

 

תנסי לדבר עם הפנימיות שלו.. איתו אבל עם רצון באמת להבין מה הוא אומר בפנימיות.

 

ולא  לשפוט אותו שהוא בן חצי שנה.. אלא לנסות להבין ולהכיר קצת את אוצרות עולמו.

 

תני לו אישה שלווה בבית..

 

נשמע שאת נסערת וכל הזמן צריכה חוויות בחוץ

 

ווהוא שונה.. חברה זה לא הכל  זה שלא היה לו חברים זה לא גורע ממנו.. יש מצב שהוא פנימי יותר בעקבות זה ולא בלה בלה בלה..  אלא יצא לו הרבה להיות עם עצמו ולבנות עולם של פנימיות.

 

בקיצור יש מצב שיש לך אוצר בבית ואת לא כ"כ פנויה לפתוח את הארגז , כי את חושבת שהאוצר בממתקים צבעונים בחוץ.

 

חבל שתעזבי אותו.. והוא יתחתן עם מישהי אחרת והיא תהנה ממהדברים שלו שאת לא נתת דעתך לפתוח.. 

לגבי המשפחה= ההורים שלו, אחים שלו אחלה!! וחאני ממש לא שונאת את המשפחה שלו פשוט קשה לי איתם בקטע הזה.

אני ממש לא תולה את אושרי בחוץ,

ואני מדברת עם בעלי המון.

אני עובדת נורא קשה ואין לי כוח לצאת כל הזמן ואני ממש לא רוצה כל יום (הגעתם למסקנות ממש לא אני).

ואם הייתם שמים לב דברתי על חול המועד שאנחנו לא יצאנו בכלל ובעלי כל שניה אומר לי "משעממם לי " אחנו לא עושים כלום.

ושאני מביאה לו פיתרון ומדברת כבר עם המשפחה שלי שאנחנו באים הוא אומר לי "לא"

נכון יש לי איש טוב לצידי.

אבל זה קשה שאין לך עם מי לדבר, ולספר לו והתייעץ עמו. וכן אני מנסה כל הזמן וכל הזמן מדבר איתו.

אבל הוא פשוט לא מקשיב ונמצא בעולם משל עצמו.

הוא יכול כל היום לשבת בבית ולומר לי "משעממם לי" ומצפה שהפיצרון יגיע ממני. אתמול חזרתי ב4 וחצי ונתתי לו אפשרות שנצא עם המשפחה שלי למסעדה או סרט והוא אמר בסדר. אבל מה אחותי אמרה שכל הדודים אצל סבתא שלי שנבוא ולאחר מכן נצא. אז הוא שמע שנלך גם לסבתא שלי וישר אמר ,לא". אזעניתי עליתי הביתה לישון, כי זה מה שתהכוונתי לעשות בכל מקרה העבודה וגם הודעתי לו בהודעה דרך העבודה שאני הולכת לישון ישר אחרי העבודה כי אין עם מי לדבר.

אבל בכל זאת ניסתי להתגבר על העייפות כדי לצאת איתו.  וכל התשובות "תצאו לבד" זה לא לעניין כי יצאנו השבוע לבד, וכן קצת משפחה לא תזיק. 

לפני כל יציאה סרט הודי.

וכל מה שקשור אלי והלחלטות שלי אף לא שמעתי אותו אומר "תעשי מה שטוב לך", אם אני רוצה להוציא את הכיסוי ראש לחצי התשובה "תעזבי אותי, אני לא חי עם אישה שמוציאה לחצי". על אף שאני אומרת לו "לא טוב לי עם המלא, אני מרגישה זקנה". אין הסתכלות של מעבר של מה טוב לאישתי, הכי חשוב שאישתי תרגיש טוב עם עצמה. ןזה כואב. שהאדם שחי לצידך חושב רק "מה השכנים ביישוב יאומרו", "ואיך החברים בישיבה יסתכלו". 

הרבה פעמים מתחתנים עם מישהו שחושבים אז מה אם הוא גדל בבית כזה וכזה זה בטח לא ישפיע על הנישואים ואז מגלים שזה כן משפיע ומאוד לרעה,תנסי להפריד בין בעלך נטו לבין החינוך הלא טוב שהוא קיבל שפגם ביכולת שלו ליצור קשרים חברתים ולהתיחס בפרופורציה לכסף ולדבר איתו מתוך נקודת המבט הזו.

אינני אומר שלו אין מה לעבוד על עצמו -

 

אבל אני מתרשם מתוך כתיבתך שגם לך יש. לפחות באופן שבו צריך לגשת לפיתרון המצב הנוכחי.

 

 

את צריכה קודם כל להחליט אם את רוצה; ואני הייתי מציע לך להחליט שאת אכן רוצה..  אל תשלי את עצמך שאת "תתגרשי", ופתאום יהיה פיתרון קסם. אני כמעט יכול לחתום לך שבעיות דומות היו צצות גם עם מישהו אחר - ואולי הוא היה דווקא כן אדם שניתן להתייעץ איתו, אך את היית מתלוננת על כך שאינו עוזר כלום בבית..

 

אחרי שאת מחליטה שאת רוצה - אז תחליטי שאת יוצאת לחלוטין מה"ראש" של התלונות - וההמשך כבר כתבתי למעלה. חבל לחזור.

 

זה לא הנקודה שאת "מדברת איתו המון" (אגב, עוד נקודה לטובתו: את באמת חושבת שכל בעל - איש ולא אשה - היה מקשיב בסבלנות ל"המון דיבורייך"?..). הנקודה היא קודם כל לשנות לחלוטין את המבט והגישה. לגשת חיובית, להפסיק עם ההתלוננות גם בתוכך, להתמקד בטוב, ליצור אוירה נעימה; לא "לדרוש". ואח"כ - לדבר על הנקודות שאת רוצה, להקשיב גם לו, ולהחליט ביחד איך משכללים אותן, מתוך כבוד אליו.

 

[ואגב, מה שכתבת "בקלילות" לגבי כיסוי ראש: "הכי חשוב מה שטוב לאשתי"... אולי זה קצת מראה שדווקא אצלך אין הסתכלות של "מעבר"?..  את חושבת שזה דבר של מה-בכך שפתאום אשה הולכת עם "כיסוי ראש" שלא עפ"י ההלכה?  שימי לב איך את "מפרשנת" את אמירתו שהוא "לא חי עם אשה שמוציאה לחצי": לא כדבר אמיתי, אלא מה החברים יאמרו...

אשה יקרה, אני שוב אומר לך: כעת אתם עוד צעירים ובשלבים ראשוניים. תעשי את השינוי קודם אצלך - ויש ביכוי גדול שגם מה שחשוב לך אצלו ייתקן.  כמובן, הכל מתוך מה שקראתי בדברייך, בסיוג שאינני מכירכם אישית]

היו כמה דברים שכתבת שאני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף אז אני אשתדל לענות למיטב הבנתי..

כתבת שבעלך יושב בבית ואומר שמשעמם לו- יש לכם ילד, מטלות בבית/ אוניבסיטה, דברים דומים, באמת אין לו מה לעשות? (אני שואלת ממש ברצינות ולא בציניות ח"ו) אולי כדאי לחשוב יחד מה הוא נהנה לעשות לפני החתונה ולעשות את זה קצת? אולי לימוד תורה? (הרי עזבתם את הישיבה לא מזמן, אולי חסרה לו המסגרת הזו?)  

 

אני ממש מבינה לליבך בכל מה שקשור ליציאות וכו', גם אני מאוד אוהבת להיות בחוץ, להיות עם משפחתי הקרובה וכו', אך נשמע מדברייך שאין כבוד לרצון של השני- הוא רוצה בית- את רוצה לצאת. את רוצה חצי כיסוי- הוא לא מסכים/רוצה. נראה לי שזה מקום של הקשבה הדדית וכבוד הדדי לרצונותיו של השני. הזוגיות יש פשרות, כי יש רצון שלשני יהיה טוב. נסי לכבד את רצונותיו- ואולי זה יביא את הצד השני לאותו מקום?

 

לגבי נקודת ההקשבה (כתבת שהוא לא מקשיב לך ושקוע בעולם משלו) אני לא בטוחה שהבנתי. את יושבת לדבר איתו בערב רגוע אחרי שהילד נרדם והוא לא מבין אותך? הוא לא מקשיב כלל? אולי יעזור להתחיל לדבר על נקודות שנראות לך חשובות לו? אולי זה יעזור?

המון בהצלחה יקרה! נשמע לא פשוט בכלל ואין איזה פתרון קסם. מקווה שעזרתי בכמה נקודות, ואם לא- מקוה שלא הרסתי או פגעתי.

כמובן, אני לא מכיר, אבל לפחות ככיוון למחשבה.

"היינו בטיפול זוגי כבר שהיינו אברכים, בעלי חשב רק על הכסף, ולא פתח את עצמו נפשית מבחינתו אנחנו בכל לא צריכים."- אולי "בעלי הסכים ללכת לטיפול זוגי (למרות שהכסף הוא נושא רגיש אצלו..) אבל לא הצליח להפתח, ולכן הטיפול לא עזר.

 "ובעלי כמובן לא רוצה ואומר "משעממם לי שם" הוא סתם אנטי!!! "- אולי "לבעלי לא נוח בבית של ההורים שלי, והוא מתחמק מלבוא לשם." 

 

 

ועוד נקודה, שהיא כבר ממש ניחוש -

אולי בעלך מרגיש שאת לא מחשבת את החשבונות הכספיים, ולכן הוא חש צורך להזכיר לך אותם,(ביחד עם התסכול שלו מהמצב), ואם תבהירי לו שאת מודעת למצב, בתחום פלוני את מתכוונת לחסוך, אבל תחום אלמוני חשוב לך ולכן את רוצה להשקיע בו יותר, (במינון סביר), הוא יקבל את זה אחרת.

 

 

 

ואפשרות לנהל ולהוביל אשה, משפחה, פרנסה וכד'

אחרי שאתה יודע כל מה שזה כולל:

פרנוס והבנת אישה, ילדים, מורכבויות ועבודת מידות..

 

וכמובן- מה אתה רוצה מעצמך ומחייך, ומתוך כך גם מאשתך שתהיה..

 

בהצלחה!

צריך לרצות להיות נשוי. להתחתן. לא לרצות לצאת לדייטים. זה רק אמצעי בדרך למטרה.

רק שבד"כ לא באמת יודעים מה זה אומר....

הרצון צריך להיות רצון של הקמת משפחה ובניית זוגיות...

 

לא מכירה אישית רק רואה את הישוב מבחוץ, כדאי לדבר עם ועדת קליטה שם לא?