פורום נשואים טריים (עמוד 570)

כמוך - אחרי 2 מכונות.

 

לפחות עוד 3 מחכים

 

חישבתי בטעות שלא נהיה בבית עד אחרי החג ולכן הפעלתי במוצאי שבת-ערב החג מכונה של מצעים כדי שיתייבשו עד מחר והנה ירד גשם ואני עוד לא בבית ובכלל יכולתי לדחות את המכונה הזו למחר כי לא נצטרך את המצעים האלה עד שבת 

 

אז מחר בלילה בטח אמצא מתקן כביסה הפוך מהרוחות והכל מפוזר מלוכלך במרפסת... 

 

 

לא עשית משהו רע! להפך, ניסית להיות חרוצה! אשת חיל! מה שלא טוב שכיבסת בחול המועד בשביל אחרי המועד וזה אסור. אולי לכן... אבל אני לא רבש"ע.... !! אני עכשיו מעמידה מכונה ראשונה! צפויות עוד ארבע כולל בדי הסוכה. איזה טוב ה'! תארו לכם לכבס הכל בפיילה כמו הסבתות רבות שלנו? ...

ויש לי מלא תירוצים:לילדה לא נשאר מיכנסים חמים,הייתי צריכה להוציא אנרגיות(היפרית או לא?),לא יכולה לראות סל מלא,גם ככה החגים זה זמן קשה בשבילי וחייבת לעשות משהו.

אחרי החג עשינו שתי מכונות אבל הסל שלנו תמיד אוהב להתחיל להתמלא שניה אחרי שרוקנו אותו.

אני לא עושה אותן ממש ברצף כי אני שונאת שיש לי מלא כביסה תלויה..
אז אני כל פעם מחכה שכביסה תתייבש (שזה כמה שעות בשמש..)

נראה לי יהיו עוד שתי מכונות היום או מחר..

מזמן לא נפגשנו ... [האמת, לפני החג נפגשתי עם שתיים מתוך שלושת הסלים של הכביסה אבל זה קורה לי רק לפני חול המועד...ובתמורה אני מקבלת ערימות כביסה נקייה]

לפעמים אני חושבת שאולי כדאי שלכל אחד בבית יהיו  2 בגדים ואז לא תהיה יותר מידי כביסה...

ויש לי המווון כי אירחנו את כל המשפחה שלי בחג ראשון והגיסים והגיסות וקיצור כולם..אז יש המון! לא היינו בחג בבית ועדיין לא חזרנו...מחכה לי הרבה עבודה =)

אחרי 2 הכביסות שעשיתי אתמול עשיתי הערב עוד 2 מכונות ועדיין לא מתחילים לראות את קרקעית הסל כביסה

 

הרצפה

 

ואני בכלל לא מדבר על הבית של אשתי ששם עשו כביסות גם בחול המועד - יש שם מכונה של 9 קילו וכל יום עושים בין מכונה ל-2 מכונות.

 

מה היינו עושים בלעדיו

ובינתיים כל ערב- לילה עשיתי 2-3 כביסות ועדיין לא רואים את התחתית של הסל

 

8 מכונות מאתמול בלילה במרתון.

7 מתוכם כבר מקופלות חזרה בארונות.

נשאר מכונה של מגבות ועוד מכונה של צבעוני.

ואז נפגוש בתחתית הסל.

 

ואשתף בשיטת יעול- אני מכניסה אוטומטית את רוב הבגדים בכל סוף יום ישר למכונה( בעיקר בגדי ילדים שתמיד אחרי יום חייבים כיבוס) ואז ברגע שהמכונה מלאה- אני מפעילה אותה.

 

כך שלרוב , בימים כתיקונם הסל נשאר ריק , לפעמים יש בו בגדים בצבע לבן שמחכים למכונה נפרדת או מגבות.

 

וכן, אני נעזרת לרוב במייבש - מקצר את התהליך מאד.

 

מאז שהתחלתי גמני למלא מכונה כל יום... אני לא רואה את הקרקעית כי יש מצעים ומגבות שלא תמיד מערבבים... אבל הרעיון- מומלץ בחום!!! פשוט תענוג...

עד הקניות מחר

 

 

אבל צריך להתחשב בזה שאין כמות אינסופית של חבלי כביסה...

שהשמש לא עובדת אינסטנט (במיוחד לא בלילה...)

שא"א לעשות כביסה- כשנמצאים לא בבית....

 

 

 

 

יש פה בקהל מישהו עם מייבש כביסה שעובד על גז? (ולא על חשמל)

אשמח לשמוע מניסיונכם

וגם זה בדיוק לחמש דקות עד שהילדים יחליפו לפיג'מות ובגדי השבת ייכנסו לסל

 

כרגע הכנסתי מכונה. לא ספרתי בדיוק כמה מכונות מאז החג אבל כנראה בסביבות 12-15

 

 

לא עדיך לשלוח למככבסה?לא שווה את הזמן והמאמץ?

אני משתמשת בו רק בעיתות לחץ ובחורף כשיורד גשם.

עלות הפעלה אחת של מייבש היא כ-3 ש"ח.

 

עלות שליחת חולצה אחת למכבסה היא 7 ש"ח!!!!!

 

אין בכלל בסיס להשוואה.

 

אם מכניסים חגורה לכביסה והיא משמיע קולות של התנגשות בתוף.

זה אומר שהתוף עלול להידפק?.

ועוד יותר יכול להיות שהחגורה תשרוט או תעשה חור בבגד אחר שיש במכונה- כולל הבגד שעליו היא מחוברת

גם יכול להיות שהייבוש ישחוק את החגורה עצמה

 

לא כדאי....

כי אמרתי לבעלי שעם ילדים חיבים מיבש ובדכ אנחנו משתדלים להשתמש בו רק בחורף אבל עם הילדה אין ממש זמן לתלות(כן ילדה אחת עם מרץ כמו של שלוש לפחות)ויותר נוח לדחוף למיבש.

אין לי מושג לגבי ההלכה, כדאי לשאול רב/ רבנית..

נראה לי גם הגיוני.. זה דבר שאנו לא מכירים, לא יודעים למה לצפות ומה הולך..

ובע"ה כן מקווים להגיע אליו- אז הגיוני שנחשוב על זה, ננסה להבין וכו'..

זה רק לבנים. 

אם זה הגיוני, זה נהיה נורמלי היום. מאוד, אף אחד לא יגיד שזה לא כך. להפך, בדרך כלל היום תוקפים את הצדדים ההפוכים ואומרים שהם צריכים טיפול. אם זה נראה לי טוב? לא.

זה לא רק לבנים.

 

לגופו של עניין, לדעתי לא כדאי לעסות מזה סיפור גדול

ומי שלא חושבת על כך- היא הבעייתית.

|אמרה הרווקה שבשלבי חתונה|

הלכה- לא יודעת.

הייתי מוכנה לחתום שתופיע תגובה כזאת. למה מי שלא חושבת צריכה טיפול? כי היא לא ראתה יותר מדי סרטים או פורנו והתחום הזה לא נמצא בראש מעייניה? דווקא לדעתי בחורה שלא חושבת על זה היא תמימה וטהורה יותר. ברור לי שהיום כולם חולקים עליי, שיהיה. זה לא יגרום לי לשנות את דעתי.

 

בכל מקרה ידוע לי ש'ולא תתורו' זה גם לנשים.

מה הגדר בדיוק - לא יודע.

 

אדרבה תבררי ונשמח להחכים.

 

בכל מקרה לגבי 'מחשבות' יש מחשבות שבאות ממילא וזה לא הגיוני לאסור. איסור יש בלטפח אותן ולגרום להן לבוא. ככה לימדו אותנו כשהיינו נערים.

 

והערה נוספת: טוב שאת הכוחות האלה את שמה במסגרת של החתונה, כלומר לבעלך. וכבר כתבו על כך בפורום בעבר (למען בן הזוג שיהיה, למען הילדים שיהיו)

יש מחשבות לא רצוניות (אם מישהו שמע כאן על ההגדרה OCD). הכוונה לסוג משהו שכמו נכפה על האדם. מחשבות כאלה באות בניגוד לרצון וגם מעידות על חרדה. הגבול בין איסורים, "לא תתורו" ועוד לבין אלה הוא מאוד דק, ואם אכן מדובר בסוג כזה של מחשבות, אז זו בעיה, הפרעה, ולא, ממש לא הלכתית ואין על כך איסור.

הכוונה, למי שלא מבין בזה, זה יכול להיראות אותו דבר, אבל ממש לא. אני לא יודעת אם זה המקרה, אבל ראיתי כבר פסקי הלכה שניתנו לאנשים בסגנון - אסור לך לחשוב כך, אם לא תראה סרטים זה לא יבוא, אם אתה נותן להם להיכנס הם נכנסים - הכול טוב ויפה ואולי נכון ומתאים למקרים אחרים, אבל ממש לא למקרה הזה של מחשבות כפייתיות.

ב"ה המערכת ההורומונלית עובדת.

לגבי הלכה- אין לי מושג.

לא כדאי ולא בריא להתעסק עם זה יותר מידי.

 

להסיח את הדעת, לדברים ששייכים יותר לתוכן הערכי, היחס האישיותי, של בנין בית.

 

כל דבר בזמנו, בשלבו המתאים, ואז הוא גם נתפס אחרת ונכון יותר.

 

וגם כאן - רואים מהתגובות שהבינו את ההודעה בשני כיוונים שונים, חששות או להיפך.

 

אם יש חששות מופרזים, אז זה ענין אחר. אפשר לשמוע פעם אשה חכמה, כדי לא "לגדלם".

 

מעבר לכך, השאלה היא לא אם "הגיוני" שקופץ משהו בראש בשלבים של גיל שידוכים, אלא מה עושים עם זה.

 

ודעתי, כנ"ל, אם כי בלי "להיבהל".

זה לא נורא בכלל אפילו כייף!

לא להבהל 

אני חושבת שטבעי לדמיין, ולנסות לחשוב מה יהיה שם, איך יהיה וכו'.

אבל- את לא בשלב הזה. וכל הדמיונות האלו הם לשווא.. וחבל.

אני הגעתי עם המון מאוד צפיות ומחשבות, ו-לא! כמעט אף אחת מהן לא הייתה נכונה.

אני חשבתי על זה מהרגע הראשון שהכרתי את בעלי, וזה לא הוסיף לי (ואולי רק גרע).

אני גם לא חושבת שזה בריא לדמיין סיטואציה שאין לך שום מושג איך היא הולכת להראות (ערב לפני החתונה היה לי מוזר ממש!).בטח כשלא מדמיינים עם האדם הנכון.

 

אם את מתעסקת עם זה כי חווית משהו, או כי יש לך איזה שהוא משהו בתחום הזה, אני ממליצה (מנסיון) ללכת לטפל בזה לפני חתונה, כי אח"כ זה יכול לצוץ. 

 

לגבי ההלכה- לא תתורו זה גם לבנות. אבל באמת צריך רב (אולי תשלחי מאנונימי לרב בכיפה או משהו)

הכי טוב זה פשוט להאמין בה' ובמציאות, לא לחשוב יותר מדי (זה גם מחשבות שאין להן סוף אז חבל)

אני חושבת שזה נכון לגבי הרבה חששות ומחשבות מ"מה יהיה אחרי"

פשוט להיות ולהאמין (או שאולי זה לא ככ פשוט?)

ולהעסיק את הראש בדברים שיותר מתאימים בשלב זה (אידאלים, רצונות, מידות ועוד)

כנ"ל לגבי הלכות נידה, מידע על כניסה להריון/מניעת הריון וכו

סתם חבל.

כשתהיי שם בעז"ה זה יהיה טהור ונכון.

זה שזה הגיוני  - הגיוני. אבל זה נראה לי מסוג המחשבות שאו שאתה שם בצד ומכסה בוילון, או - לא מפסיק לחשוב. ולפתח ציפיות מסוימות. ופחדים מסוימים. וזה פשוט מיותר.

חיים גלבוע

יועץ זוגי

ראשית, גם אני יצאתי מזה לתקופה ארוכה, אבל אף אחד לא מבוטח מהיצר הרע, והיו לי נפילות גם אחרי הנישואים עד שלמדתי שכדי לא ליפול צריך להזהר תמיד. וגם להתפלל תמיד. ומאז ה' בעזרי... 

אם עשית תשובה - זה נמחק. זה לא ישפיע ברמה שזה יכנס לתוך חיי הנישואים. 

 

אולי כדאי שתכנס לאתר הנפלא "שמור עיניך" http://www.gye.org.il/.

 

 

 

 

בהצלחה

 

אלףבית 

 

אני נפלתי ועד היום זה קשה.

 

אבל ברוך השם שהתקרבתי לאיזה רב צדיק אחד שאיתו אני הולך והוא עוזר ומדריך אותי שלב אחרי שלב בעבודת השם.

הכוונה לנקודות באופי כמובן. התייחסות אחרת לא ברורה לי...

הדברים האלה מאוד משתנים מזוג למישנהו.

לדעתי, היחס למראה החיצוני מושפע מאוד מהיחס לפנימיות והקשר בין בני הזוג.

ככה שיש תנודות, בגדול מתרגלים וזה ממש לא מפריע.

 

אם הכוונה לנקודות חן שיש אצלך ואת מפחדת שזה ירתיע את בן הזוג-

תדעי שהכל בראש שלנו הבנות!!

כל עוד מדובר על בחור מציאותי שלא חי בסרט הוליוודי- ממה ששמתי לב לגברים הרבה פחות מפריע ממה שנדמה לנו.

 

מנסיון שלי, כדאי להשתחרר מהמחשבות האלה עוד לפני החתונה, כלומר אם כרגע מפריע לך נקודות חן (או כל דבר ספציפי חיצוני) אצל בחור מסוים, שימי לב שזה לא דוחה אותך (כשהקשר כבר רציני)

לא כי זה אומר שבהמשך זה גם יפריע לך, אלא כי לדעתי זה עלול לפגום בבניית הזוגיות בשלביה הראשונים כשיש משהו מציק כזה.. אם עוברים את השלב הזה ומכירים ומעריכים את בן הזוג עפ"י אישיותו, לא מאמינה שדברים כאלה ימשיכו להפריע.

 

אם יש משהו שמפריע לך אצלך, תשתחררי מזה! זאת עבודה קשה מאוד, במיוחד אם זה מפריע לך כמה שנים וכו'.

(ואני באמת לא מצליחה להבין למה מפריע לבנות שיש להן נקודות חן או שהן מרכיבות משקפיים- מה לא יפה בזה??)

אבל אצלי יש משהו אחר שמאוד מפריע לי אז אני מבינה שלכל אחת מפריע משהו אצלה ולא מחייב שיש הסכמה אוניברסלית שאכן מדובר בחיסרון חיצוני...

בעלי לא מבין על מה אני מדברת ולמה זה מפריע לי בכלל, ברמה שאמר לי שהגיע הזמן שאתבגר ואשתחרר מזה..

ושאנחנו סתם משלמים הרבה כסף על זה. אבל אני לא מוכנה לקבל את זה כי כל עוד אני לא משוחררת ושלמה עם הנושא הזה לא נעים לי כשאני איתו והוא ממש לא מבין למה אבל זאת עובדה.

אז אם אין דרך לטפל בזה, כדאי פשוט להשלים עם המציאות ולהרגיש הכי בנוח עם זה כמו שלא מוזר שיש לך יד.

(קל להגיד, קשה ליישם..)

 

בהצלחה!!

הנשיאת חן שלה בעיניך?

אם לזה התכוונת, אני לא יודע אם זה משפיע, אבל אני יכול להגיד לך שאף פעם לא שמתי לב אם יש לאשתי נקודות חן או לא...

שלא שמת לב?

נראה לי להיפך

קצת פחות שנים...

וקצת פחות מאושרת...

כששמתי לב לכך ורציתי בחברה התחלתי מצד הנתינה- עזרתי לגננת והקפצתי טרמפ כשיכולתי... ואז העניינים מתגלגלים, 

דרך הפייסבוק אין בזה שום רע, בתחילה זה סתם... אבל אם את באמת רוצה לחזור ולחדש קשרים זה עוד כלי מבורך של דורנו!

ממליצה בחום לפתח מערכות וקשרים! נותן המון כח!

מרגישה כמוך, ולא נשואה כ"כ הרבה.. זה באמת קצת מבאס

נראה לי כמו שכתבו- פשוט חייבים להשתדל לשמור על קשר.. כרגע אני גם צריכה ליישם אצ זה כי אני מרגישה פשוט בלי חברות..

בתחתנתי בגיל 18(עכשיו 20) באמצע י"ב ופשוט התנתקתי חוץ מיציאות פעם בחצי שנה עם חברות, אני הולכת בעיקר עם האחיות שלי, שהן קטנות ממני בשנתיים ורווקות.

 

אין מה להגיד, זה חסר שאין למי לשפוך את הלב, כי אין לי חברות טובות נשואות +2

לדעתי מאוד חשוב שלשני בני הזוג יהיה טוב איפה שהם גרים.

בתחילת נישואינו גרנו במקום בו בעלי התגורר בתור רווק, בעלי מאוד רצה להמשיך לגור שם.

לי לא היו רצונות מיוחדים, אבל לא הכרתי אף אחד והייתי באמצע לימודים כך שלא היה הרבה זמן להכיר.

וממש לא התחברתי למקום. הרגשתי מאוד בודדה שם. למרות שהאנשים היו נחמדים, התקשיתי להתחבר.

בסוף בעלי הבין שאם אני לא מאושרת המקום כבר לא נראה לו כזה טוב. אז עברנו אחרי 3 שנים למקום שטוב בשביל

שנינו.

בעלי כל הזמן אומר שבגלל שהאשה היא עיקר הבית מאוד חשוב שיהיה לה טוב בחייה, כי זה משפיע על הבית...

באמת לדעתי חשוב כ"כ שלאשה יהיה טוב במקום מגוריה. בעיקר שיהיו לה חברות ועם מי להיפגש.

זה לא אומר שצריך לגור ליד החברות שלה, אלא שצריך לגור במקום שלאשה טוב בו.

 

כי לרוב, הגברים יוצאים מהבית לעבודה חוזרים ורואים אנשים- בשבתות.. האשה עם הילדים וכו'- צריכה חברה אחה"צ והיא זו שצריכה להתחבר למקום. (ברור שתלוי מה בעלך עושה והאם הוא רוצה להשתלב ממש בחיי הגרעין, לקחת חלק פעיל בפעילויות שם וכו..)

 

ואני אומרת הכל מנסיון אישי של מגורים שנתיים במקום שלא כ"כ הכרתי קודם, והוא די רחוק מהורי (שעתיים ומשו נסיעה באוטו) ובאנו בגלל/ בזכות הישיבה של בעלי. וכרגע אנחנו פה כי אני לומדת באזור אבל ברור לשנינו שלא נישאר, כי בעלי כבר הבין שאם לא טוב לי פה- זה גם לא טוב לבית שלנו. אז זה לא שאני סובלת ח"ו, אלא שזה לא מקומי..

 

ולכן חשוב גם לברר עם עצמך האם את לא רוצה לעבור סתם כי לא בא לך, האם שווה לתת צ'אנס כי אולי זה יתברר כמקום טוב ונעים.. או לא..?

אני הגעתי מבית שאא שלי מאודד עוזר לאמא שלי בהכל... מה זאת אומרת עוזר?? הבית והילדים הם שלו באותה מידה ולכן העבודה מתחלקת בינהם.

אצל ההורים של בעלי האבא מפרנס והאמא עושה הכל בבית...

את ודאי צודקת!

 

לפי מה שאת מתארת, הוא לא טועה בהערכה שלו שאת מסוגלת ליותר ממה שאת עושה בפועל.

 

איני יודע אם עלייך להתנצל, בכל אופן ברור כי עליו לתת את התמיכה הרגשית שאת כמהה לה. ובמקביל עלייך להעריך מעט יותר מה שהוא עושה עבור הבית בין אם זה בחוץ ובין אם זה בבית.

 

כמים הפנים לפנים..

 

למה לך להשוות בינו לבין אבא שלך?

אמרת הכל. 

אם התיאור מדוייק, ולא שמענו אותו, אז את צודקת אבל לגמרי. זה הריון ראשון, ואולי הוא לא מבין מה פה קורה פה. 

אני חושב, שמישהו מבחוץ יכול להבהיר לו מה זה אישה בהריון, ומהי התמיכה שעליו לתת. ולא רק בהריון.

זה יכול להיות אפילו חבר קרוב. ודאי לא צריך ייעוץ. יתכן שממך הוא לא ישמע.

 

בעצם, היום יש המון חומר כתוב שיעזור לו להבין מה עובר עלייך. אם לא יסבירו לו, עד שהוא לא יהיה בהריון, הוא לא יבין....

מה שבטוח, שאל תתייאשי. עמדי על שלך - בחכמה ורגישות, ואל תתני לטעות שלו להרוס לכם.

זה הריון שני.. וגם פעם שעברה היה לו קשה...

והוא באמת עושה המון ואני מאוד משתדלת להודות לו כמו שצריך.. אולי אני צריכה להשתפר בזה. אבל יותר חסר לו נראה לי לראות אותי עובדת מאשר לשמוע אותי מודה.

 

אני לא משווה בינו לבין אבא שלי, רק אולי זה השפיע שהגענו מבתים שכל כך שונה בהם חלוקת התפקידים..

מישהו מוכן לבוא להרביץ לו???

זה יכאב!

בעל מוכה, למי יתלונן?

 

ולענין, אחרי מה שהוספת, באמת יש עוד צד. יתכן שהתקשורת ביניכם לא טובה.

אם כל אחד יוכל להבין את השני ולהבהיר את עצמו מבלי לפגוע בשני, הרי ששיחה שמבהירה רגשות הדדיים תעזור.

 

כבר נקלענו למריבה הזאת כמה פעמים וכל פעם בצורה יותר חריפה

 

אוף ובכלל תיכננו לצאת היום לפיצה ובגלל המריבה המפגרת הזאת שנינו כועסים מידי

תיזכרי בכמה שאת אוהבת אותו, והוא יזכר שאת האישה שלו שהכי אוהבת אותו.

 

תצאו לאכול משהו (במוצ"ש...) כמו שתכננתם.

 

אפשר גם לטבל בצ'ופרים ובמילים חמות.

 

ופשוט תהנו ביחד.

 

 

את הדיון הזה תפתחי בזמן אחר ששניכם נינוחים ואוהבים,

ובטוח שתמצאו דרך לפתור את הבעיונת הזו.

 

 

בהצלחה

 

 

לדעתי צריך למצוא זמן לדבר, לקבוע כללים, שרק מקשיבים אחד לשני ומגיבים למחרת במכתב, ו/או שלא אומרים את המילה את/אתה אלא רק אני. (כלומר מה הצרכים/ רצונות/ שאיפות וכו' שלי ולא מה את/ה צריכים לעשות).

אין מנוס מלמצוא את הדרך לדבר ובע"ה זה יקרב אתכם יותר.

תדברי עם אבא שבשמים זה תמיד עוזר............

בהצלחה

זה פשוט חוסר הבנה בסיסי שלכם בצרכים אחד של השני

בגלל שהוא לא השואל נתמקד במה את יכולה לעשות

קודם כל לקדם את הבעל בחיוך ובהתענינות על איך עבר עליו יומו

יש זמן לדבר על דברים והיום לדוגמא הזמן הזה לא היה ברגע שהבעל נוחת מהעבודה

זה הזמן הכי גרוע  והכי מעיק אפשר בהלט להגיד לו בצורה יפה בזמן שאתם יושבים על פיצה 

או שהכנת לו ארוחת ערב

להסביר כמה את מעריכה את העזרה שהוא נותן

ולומר שעכשיו שאת בהריון את צריכה קצת יותר עזרה מהרגיל  (כדאי לך גם לבדוק מה יותר קל לו לעשות ומה יותר מפריע לו)

כמובן כל פעם שמבקשים עזרה זה לא בהנחתה ברגע הכניסה אלה בצורה יפה

ואם אפשר לדואג מראש לארוחה מסודרת לפני בקשת העזרה זה בכלל טוב

(לגבי הבעל אני לא יודע אם יש טעם לכתוב אבל ודאי שאשה בזמן ההריון צריכה הרבה יותר עזרה ואין טעם לדבר על עצלנות

אלא במצב חריג ביותר שגם הוא יכול לנבוע מההריון  חובה לראות את הדברים הטובים ולהודות לאישה על מה שהיא כן עושה ומתאמצת "למרות" ההריון )

בזמן הריון חשוב מאוד לעבור את זה ביחד. זה ממש חשוב לעובר- הוא מרגיש אותכם, חשוב לילד הגדול יותר

וחשוב לכם.

מכיוון ששניכם צודקים אתם חייבים לפתור את הבעיה ביחד, סה"כ זו בעיה טכנית וכך צריך להסתכל עליה.

חלוקת עבודה בבית תעזור לשניכם לדעתי. (אבל חייבת להיות גמישות, המצב בהריון הוא בלתי צפוי כידוע, לפעמים מרגישים מצויין ולפעמים ממש גרוע.) אולי תסבירי לבעלך בהגיון לא בשעת מריבה, מה את מרגישה פיזית.

ספרי לו על הקשיים שלך, ספרי על כל מה שעובר עליך, חברי אותו להריון. הוא חייב להבין שאת בהריון בשביל שניכם.

 

(גם לבעלי לקח זמן להבין מה זה הריון וכל הריון אצלי היה גרוע מקודמו. אבל הוא הבין בסוף והיום ברור לו שכניסה להריון

דורשת ממנו המון ולכן אנחנו עושים לעצמינו הכנות נפשיות לפני שאנחנו מחליטים על הריון נוסף.)

בהצלחה רבה.

לא לדאוג מידי, בתוך ה"מריבה" שלכם, שם הפיתרון... זה מראה על איכפתיות הדדית וגם על קצת שוני בהסתכלות + אי הבנה של בעלך היקר מה זה בדיוק אשה בהריון לפעמים (אם כי אצלך כנראה זה "סביר").

 

את צריכה לקחת אותו לשיחה נינוחה, באהבה, בלי שום כעס.

 

וזה - אחרי שקצת התאמצת, הבית מסודר, כוס קפה ו..מדברים.

 

תגידי לו שאת מבינה שהוא רגיל שהוא עובד ואת מסדרת את הבית, ושאין לך בעיה מיוחדת עם זה (כמובן, גם קצת לעזור, ולו רק בשביל תחושת השותפות..);

 

אבל שאת צריכה להסביר לו שני דברים: האחד - שבאמת הוא לא מרגיש מה זה הריון, ושלפעמים קשה לך יותר פיזית וכו', ולכן אשה בהריון היא לפעמים כאילו בדיוק "עובדת" בעוד תפקיד, לא רק כמו לפני כן, וממילא קצת מעבודתה יכול ליפול אז על הבעל.. שיקח בקלות יותר..

והדבר השני, תגידי לו שיש תרופה שעוזרת לזה...  כלומר: המצב הבסיסי הוא באמת קיים בהריון (לא תמיד. אל תבהילי אותו מידי), אבל אם את מרגישה שהוא אוהב אותך ומבין אותך ו"איתך", אז זה גורם לך הרגשה כ"כ טובה, שזה עצמו מוליד בך כחות חדשים, לעשות מרצון, גם כשקצת קשה. שאצל אשה ביחוד, ההרגשה הטובה מהבעל, ממש משפיעה על היכולת..   על כן, אם במקום התגובה ה"טבעית" של הבעת אי שביעות הרצון ממה ש"נפל" עליו עוד, הוא יתאפק, ולהיפך - יעודד אותך, שיהיה בטוח שהקושי יישאר בגודל ה"טבעי" האמיתי שלו ואת תשמחי להקל מעליו במה שאת לא מוכרחה.

 

אני חושב שהוא פשוט לא כ"כ מודע לזה. והרוגז, כמובן, גורם בדיוק ההיפך. גם אצלו הוא לא גורם למוטיווציה לתת לך מוטיווציה.

 

דבר ראשון למען הסדר הטוב השלמנו מאז.....

אני מודע על הקושי של אישה בהריון. אולי וכנראה לא לגמרי....

אני מודע לזה שהרבה מהעול שבדר"כ נופל רק על אישתי, בזמן ההריון צריך ליפול גם עלי ואני משתדל לעזור לאישתי בבית בכל התחומים,

אם בכלים כביסה להחליף טיטולים ולקום לילד בלילה לסדר את הבית. ואת הכל אני משתדל לעשות בלי הרגשת טינה או חמיצות פנים.

אני לא מחסיר ממנה אהבה. וגם כשאני באמצא לשתוף כלים אולסדר את הבית כשהיא מבקשת ממני חיבוק או צומי אני משתדל לעזוב הכל ולתת לה מה שהיא רוצה.

אני משתדל לקנות לה הפתעות משמחות והכל.

 

יש פשוט זמנים מסויימים שנופלת עלי עייפות מהעול הזה, אני מרגיש שאני עובד שלוש קריירות, אחת בחוץ אחת בבית ואחת הטיפול הריגשי באישתי  המתוקה. בזמנים אלו אני מקש מאישתי לעזור לי בצורה כזאת שאני ארגיש שאני לא לבד עם הכל. אני בכוונה לא מגדיר לה מה כדי שהיא תרגיש חופשייה לראות מה היא יכולה ולמה יש לה כוחות.

 

דר"כ היא טוענת שהיא עושה מה שהיא יכולה. ואם אני מבקש ממנה בצורה פחות נעימה זה מגיע בקלות למצב בכי. שרק מוציא ממני יותר אנרגיות רגשיות לפייס אותה מייד ולהבטיח לעצמי לא להעלות את הנושא שוב.

 

אני כרגע לא יכול לחשוב על הריונות נוספים בעתיד בידיעה מה זה ידרוש. אני בטראומה מהתקופות האלו. ואני אוהב לעזור ולפנק אבל זה כבד עלי. ועקרונית גם לי היה חלום על בית מלא ילדים מתוקים.

אני אוהב את אשתי ואוהב את הילד שלי ואני גם שמח על ההריון הנוסף. ובכל זאת זה כנראה יהיה האחרון.....

טוב אז באמת זכיתי בבעל המקסים ביותר בעולם והוא באמת מפרגן ומתחשב [אני חושבת שכתבתי את זה כבר קודם..]

בס"ד

 

פשוט חמוד.

 

זה המילה הראשונה שיצא לי ולבעלי שקראנו את ההודעות שלכם

טוב אז באמת זכיתי בבעל המקסים ביותר בעולם והוא באמת מפרגן ומתחשב [אני חושבת שכתבתי את זה כבר קודם..]

 

אני חושבת שהעיפות והדיכאון האלו לא קשורים למה אני עושה או למה לא. אלא להרגשה שלו שהוא לא יכול להתפרק ולהשתחרר כמו שריך ואז הוא מרגיש שהכל כבד עליו וגם אני כבדה עליו.

 

כמובן שיש גם ימים שאני עושה פחות. או כי לא הרגשתי טוב, או כי היה עכשיו את החגים לדוגמא והוא היה הרבה בבית ובאופן טיבעי נפל עליו קצת יותר מבד"כ.. אבל בשגרה העניינים יותר בסדר.. אני כן מרגישה שאני עושה. לפעמים לא מספיק, אל אני רואה כמה הוא עושה וזה מאוד מעורר אותי לעשות גם, ואם לא אז נהיה לי מלאא נקיפות מצפון ככה שאני לא מנצלת את ההריון לטובתי.. [מישהו יודע מה הבעיה לעשות אנטר באמצע הודעה פתאום?? לא עובד לי!!!!] ובקשר להריון הבא... אני חושבת שבכלל לא צריך לדבר על זה עכשיו. עכשיו קשה לו והוא לא רואה את התוצאה המהממת בידיים שלו. ובאמת יהיה נכון לקחת פסק זמן אחרי הלידה. אז נדבר על זה כשיגיע הזמן. עוד שנתיים בערך. [אני לא מצליחה לכתוב כי המחשב לא נותן וזה קוטע את חוט המחשבה.. מקווה שאני מובנת...]

אתם פשוט מקסימים..

 

שמע לי, איש יקר.  מה שאתה עושה זה מצוין.  מכל מה שכתבת, הנקודה האחת, שהבחנת בה בעצמך, זה מה שקורה כשאתה "מבקש בצורה פחות נעימה", שאז זה יכול להגיע לבכי, ואבא'לה צריך לפייס ולהבטיח שלא עוד..  אכן, לפעמים ככה זה אשה, עוד יותר אשה בהיריון, עוד יותר אשה ש"קולטת" שזה עובד אצל בעלה המפנק.. (אם זה היה ילד, היו אומרים לך שיש כאן משהו לא-חינוכי, כי הוא מתרגל לבכות... אבל כאן זה בסדר גמור, רואים שהיא מבינה ענין, גם לא עושה "בכוונה", ועוד יש לה - כדרכן של נשים טובות - יסורי מצפון שמא היא מנצלת את המצב ואת הבעל...  אשריכם!). תשתדל להוסיף באמירה נעימה, מתוך הערכה ואהבה, בין כשאתה מבקש אותה לעזור במשהו, ובין בשיבוח של מה שהיא כן מצליחה לעשות (אל תעשה "משוואה".. יתכן שאתה עושה המון, אבל מה נעשה? ככה "מפעילים" את זה.. בשבח אמיתי, הערכה ועידוד).

 

 

ואל תהיה"טַמבָּל"...  אני חושב שאתה האיש הראשון שאני שומע מתבטא "אני לא יכול לחשוב על הריונות נוספים"...(זה בבדיחותא). אתה יודע למה אשה צריכה להביא קרבן אחרי הלידה? כי היא נודרת שזה ההריון האחרון...  אולי אתה צריך אחרי הריון..

הקושי הוא זמני. כשמבינים את הענין ורואים כמה זה יכול לפתח את הנתינה לאשה, ואת הכרת הטוב שלה בחזרה - וגם היא מבינה ומשתדלת - זה יכול להיהפך למשהו בונה את ה"ביחד" הרבה יותר מכל מיני דברים של "מנוחה".

ולעומת זה, ילדים זה לנצח. וגם שם יש "חתיכת עבודה" לא פעם. אבל אין כמו זה.

 

בעז"ה זה לא יהיה האחרון.. ותרוץ מהר לבקש מהקב"ה שלא "ירשום" מה שאמרת..  כדי שלא יעשה לך "בעיות" כשכן תרצה עוד...

 

הצלחה רבה, היחלצות מהטראומה והפיכתה לחוויה בונה וטובה, "איש את רעהו יעזורו" הדדית, ו.. בית מלא ילדים מתוקים...

 

הרבה נחת.

 

כמו שאשתך לא שואלת אותך למה המשכורת כל כך קטנה, ומתלוננת שככה אי אפשר להאכיל משפחה ואולי צריך למסור את אחד הילדים לאימוץ בגלל שאתה לא עובד מספיק קשה, ככה אתה לא מנהל את עסקיה של אשתך.

מפריע לך? קח עוזרת. 50 ש"ח בשבוע לנערה השכנה, ושניכם וגם הנערה השכנה מאושרים. לא שווה?

את התינוק שלכם ללידה

ובזה, כמה שתעזור לה, היא נשארת לבד.

בהצלחה

מה שאתם מתארים נשמע מוכר מדי.

ב"ה שהשלמתם, ולכל הקוראים הדיון הזה יכול להוסיף המון להבין את שני הצדדים בהתמודדות הזאת.

רציתי רק להוסיף/ להדגיש משהו קטן שאצלנו הפך לגדול:

אמרת שהיחס לאשתך זה עוד "קריירה"- א"א לדעת באיזה טון זה נאמר, בכל אופן, אני ממש זוכרת שאצלנו בהריון בעלי ממש התחרפן מההתנהגות ה"צומי" שלי. וגם לי זה היה קשה כי אני ממש לא כזאת! היום אני יכולה להגיד שזאת הייתה תופעת הריון נטו!

 

כנ"ל לעניין הבכי, אצלי כל דבר היה מלווה בבכי, כמה שהייתי משתדלת לעצור אותו, לשתות, לרוץ לשירותים, לנשום עמוק, לא משנה מה עשיתי, לא הצלחתי להימנע מבכי היסטרי על כל שטות.

ביקשתי מבעלי שינסה להתעלם מהבכי ולשים לב רק למילים שאני אומרת כי הבכי היה בלתי נשלט והמילים כן,

אבל הוא טען שא"א להתעלם מכזה דבר.. לצערי הרב זה גרם לו לא לדבר איתי על המון דברים שהוא היה רוצה כי כל משפט שאמר היה מאוים ע"י בכי, (בהזדמנות אחרי הלידה הוא אמר לי את זה. "שזה תמיד היה ברקע")

 

אין לי פתרון קסם. ב"ה בינתיים התקופה הזאת מאחורינו (עם ילד מתוק ומקסים) ועכשיו כמה חודשים אחרי, אפשר להסתכל אחורה וממש לראות איך כל צד עשה את המקסימום שתהיה אווירה נעימה (למרות שלא הצלחנו, עובדה שלא דיברנו על המון דברים שהפריעו לבעלי).

 

מה שאני רוצה להגיד זה, ששני בני הזוג סובלים מבעיית ההורמונים המשתוללים! זה לא שהאשה היא הבעיה והגבר סובל מבעיה זו, זו תופעת לוואי להריון קשה ומעצבנת ששני בני הזוג צריכים להתמודד איתה יחד.

כאן אני מצטרפת לקודמי, דברים טובים באים עם קושי גדול בעקבותיהם. עם נסתכל על זה ככה, נקבל את המציאות כמות שהיא בסלחנות ונתמודד עם כל הקשיים שבדרך!

 

וטיפ לזוג שהעשיר אותנו ביכולת לראות את הדברים משני הצדדים, דברו על הדברים האלו אחרי ההריון. כרגע כמה שתנסו להבין, להשלים, להכיל, מדובר בהורמונים שממשיכים להשתולל.

אח"כ אפשר ללבן את הדברים עז הסוף ולחשוב על פתרונות/ דרכים להתמודדות בפעם הבאה.

בהצלחה לכם, לנו ולכולם!

1. שמלה עם עובש- מנסיון שלי ושל אימי עובש זה הדבר היחיד שאי אפשר להוריד (אם מישי פה הצליחה אשמח לשמוע..) כל דבר אחר הצלחתי (שמן וכו..) אבל עובש לא..

 

3. אני ממינת כביסה בהיר לבן (ללבן אני מוסיפה אקונומיקה מדוללת) והשאר צבעוני ביחד..אלה אם כן יש בגדים שממש מורידים צבע אז מוציאה..ועושה בנפרד

 

4. ציציות ביד בלי הפתילות (יש סבון לכביסה ביד...)

 

בהצלחה מקווה שעזרתי... 

אז פשוט תשפריצי עליה אקונומיקה וזה ירד רוב הסיכויים.. ואם זה שמלה לא כלכך לבנה אז תדללי אקונומיקה- תשרי את השמלה בתוך גיגית עם אקונומיקה ומים

 

בהצלחה!

הספגתי צמר גפן בקצת אקונומיקה ,תופפתי בזהירות על הכתם ומייד כשהוא נעלם הכנסתי למכונה כדי שהבגד לא יהרס [לקח לזה 5 דק, בערך...]. אם הבד מאוד עדין הייתי מרטיבה קודם את הכתם כדי שהחומר יהיה יותר מדולל.

ככה הרסתי לילדה שלי שמלות ובגדים מדהימים שקיבלה מהסבתא בארה"ב

שמתי שמלה ורודה יפייפיה של קרטרס, בגדים ורודים בהירים, צהובים, כתום-ורוד וכו...

יחד עם בגדים כחולים, אפור-כהה ושאר צבעים כהים לא שחורים.

הבגדים יצאו זוועה, הורוד נשאר ורוד, אבל ממש

 לא אסטתי, אפילו מכוער כזה, אפרפר, חסר צורה...

הצהוב קיבל גם צבע לא ממש לא יפה... מכונה אחת שהרסה לאמא טרייה בגדים במלא כסף

אפילו לגמ"ח לא היה לי נעים להביא את זה, והתינוקת שתיוולד אחריה לא תילבש

 אותם... סתם תקועים למעלה . 

 

מסקנה, 

למיין, 

הבהירים: צהוב, ורוד-בייבי (לא פוקסיה כש

הוא חדש!! ורוד פוקסיה חדש מוריד טונה צבע, לכבס 3 כביסות ראשונות בנפרד). 

תכלת, סגול לילך ( לא סגול-סגול! הוראות כנאמר לעיל). כתום בהיר, בקיצור כל הבהירים האלה...

בנפרד.

לבן ובז' בנפרד

כהים בנפרד (כולל אדום, סגול-סגול ובורדו, בורדו ואדום גם כביסות ראשונות בנפרד אחרת יהרוס לך )

 

ציציות- צמר או בד רגיל?

צמר כדאי ביד לדעתי עם טקסטיל שמפו או משהו מתחרה דומה... אין לי מושג, בעלי לא הולך עם צמר.

בד רגיל במכונה בלי הפתילים.

 

כדאי תמיד לשים אוקסיג'ן במכונה של הילדה. (לבדוק אם הבגדים עמידים).

 

אני מכבסת ת'בגדים של הילדה עם הבגדים שלנו, זה לא אמור להרוס כל עוד זה ממויין טוב.

אני מכבסת על 30, אם זה כותנה ויש  כתמים אפשר גם על 40, (אלא אם על הפיתקית שמחוברת לבגד מבפנים כתוב 30 מעלות בלבד).

 

בהצלחה!

 

לשאלה 1- גם אני אף פעם לא מצליחה להוריד עובש. 2- בגדי תינוקות אני מכבסת יחד עם שאר הבגדים. אבל: א. אני קונה לתינוקות בגדים ביד שניה שהם מראש לא מהממים מאד אז ייתכן שכבר אין להם כ"כ מה לההרס... ב. נראה לי בגדים ממותגים כמו שילב, פוקס וכד' עם צבעים הרבה יותר יציבים. שאלה 3- אני ממינת: לבן+ בז'. צבעוני. כחול+ שחור +שאר צבעים כהים. בבגדים חדשים אני הרבה יותר נזהרת! בעיתות לחץ אני כן מערבבת יותראבל רק בגדים שאני מכירה שהם לא מורידים צבע. אני גם ממינת לפי סוגי מכונות: למשל: עדינה, או חולצות לבנות שזקוקות להרתחה. שאלה 4- ציצית אני מכניסה לתוך גרב וקושרת כל "כנף" בתוך עצמה ומכבסת במכונה עדינה ללא סחיטה. ניתן לקנות שקיות רשת עם רוכסן המיועדות לציציות. מקוה שעזרתי.

לגבי בגדי תינוקות- אף פעם לא כבסתי בנפרד, תמיד עם שלנו ולא הרגשתי שזה הורס. אם יש לך  ייבש כביסה- הוא לפעמים הורס את הבגדים ואת חלקם כדאי לתלות ולא לייבש שם..

תמיד אני מכבסת בגדים אחרי קניה בכביסה עדינה מהירה כזו- כדי להוריד ת'גפה של החנות ווכו'.. בגדי תינוקות במיוחד.

לגבי מיון- מסכימה איתך, בכמות כזו של כביסה אי אפשר למיין ככה.. גם אני ממיינת לבן- בז', לפעמים אני שמה עם זה אפור בהיר ודברים בהירים אחרים (ואז לא מרתיחה, ז"א- 40-30 ולא 60) וכל השאר יחד. גם לא מפרידה "לבנים" כרגע- כי פשוט אין מספיק לכביסה, אז זה הכל ביחד.. יוצא נקי ומריח טוב. אז מה אכפת..?

 

ציציות רק בעלי מכבס לעצמו, אין לי עצבים להתעסקות הזאת.. (שם אותם בגיגית בלי הפתילות. תמיד ביד וכו'...)

 

ולגבי העובש מה שאמרו- רק אקונומיקה עוזרת. וגם היא לא תמיד. מקוה שאצלך זה כן יעבור. אולי אפשר לתפור מעל פרח או משהו?

1. תנסי לטבול קיסם אוזניים באקונומיקה ולגעת איתו בנקודות העובש..

אם השמלה ממילא הרוסה, זה לא יזיק לנסות לדעתי. אע"פ שבתכלס צריך מאוד להזהר משימוש באקונומיקה לבגדים

 

2. לדעתי זה לא בגלל שאת מכבסת את הבגדים יחד עם שלכם אלא בגלל שהכביסה היא אינטנסיבית וארוכה- יכול להיות שצדקתי? לטעמי הכי טוב זה לכבס ביד, אך עם זה קשה לך אולי תעשי כביסה עם זמן הפעלה פחות ממושך ועל 30 מעלות..

 

3. אני עושה לבן, צבעוני, ומגבות. לטעמי זה בסדר  

 

4. ציצית צמר או רגילה? 

הדרך הכי יעילה שמצאתי זה לשפשף עם אמה- קלין, או סבון כלים..

אך את הצהבהבות של הציצית צמר לא הצלחתי להוריד מעולם, אשמח לתובנות

גילתי שיטה מעולה.

יש ברוב מכונות הכביסה תוכנית קצרה של 15 דקות.

תכניסי רק  את הציציות. ותפעילי את זה ללא סחיטה.

לאחר מכן יש אופציה של שאיפה. וזהו.

יוצא נקי להפליא!

 

לגבי מיון הצבעים גם אני עושה לבן(דהיינו חולצות של שבת, ליקרה וכו ומוסיפה גם בז אם הוא מאוד בהיר.)

בהיר (ירוק בהיר, תכלת ורוד בהיר וכו

וכהה - כל השאר.

 

ובגדי תינוקות- מדוע לכבס בנפרד?

 

 

בהצלחה!!

שהיה על הכיסא תינוק- סחטנו המון לימון ופיזרנו מלח גס, ייבשנו בשמש וכיבסנו והרוב ממש ירד

מה פירוש כביסה קרה?

את מכבסת בטמפרטורה מסויימת? שמה חומר מסויים כאבקת כביסה? זה מוריד יותר צבע? אשמח ללמוד ממך!

שמגבות צריכות כביסה קצת יותר אינטנסיבית וטמפרטורה יותר גבוהה. ולכן הן בנפרד משאר הבגדים..

צבעוני אני שמה לבד, כדי שלא יוריד צבע ויכתים את הבגדים הלבנים

ומכאן גם הסיבה שלבן אני שמה לבד.

מקווה שעזרתי

הבעיה היא שאין לנו כזוג צעיר מספיק כביסה לכל כך הרבה מכונות שונות...אז מה, להתחיל להפריד עוד כמה דברים?

 

זה תמיד מבאס כשהלבן כבר לא *באמת* לבן אחרי כמה פעמים...

או אלו שיש חשש שהם יוכתמו.

ולאחר מכן, אפשר להוסיף את המעט יותר בהירים, כי אחרי כביסה אחת הצבע כבר לא יורד.

 

ולעניין הצבע הלבן- ממליצה לתלות בצל! וכשאפשר: לכבס ביד. שמש חזקה מיטיבה אך מאידך יכולה גם להרוס

אוף, אני לא מבינה....

 

ויש לך אולי עצה איך להחזיר את הלבן לבגדים?

 

תודה על כל התשובות!

לצבעוני.

ואדייק יותר:

אומנם הצבע לא יורד ברוב המקרים אחרי כביסה צבעונית אחת,

אך לפעמים יש בגדים שמורידים צבע גם בכביסות נוספות.

ולכן אני עושה לבן בנפרד, צבעוני בנפרד.

 

איך להחזיר אני לא יודעת, אבל איך למנוע להבא: לתלות בצל, לכבס ביד ולא להשאיר הרבה בשמש..

1. אין לי מה לענות לך כי גם אני לפעמים אובדת עיצות.

 

2. בהתחלה כזוג צעיר עם תינוקת הייתי באמת מכבסת את בגדי התינוקת בנפרד ואחרי תקופה מסוימת ראיתי שפשוט אין לי כמעט כביסה לכבס וחבל להפעיל מכוסה שחצי ריקה, אז הייתי קונה אבקת כביסה עדינה לתינוקות בלי ביו ומכבסת ביחד.

 

3. אני מכבסת כהה בנפרד, לבן בנפרד. ובאמת לא על מעלות גבוהות בין 30-40 מעלות. למשל את המגבות וגופיות וכו' אני מכבסת ביחד על 70 מעלות.

 

4. את הציציות והחולצות של בעלי אני שמה סנו אוקסיז'ן איפוא ששחור כמו בצווארון וכו' וביחד עם הגרביים והגרביונים הלבנות של הילדים ואז אני מכבסת בין 30-40 מעלות. אגב את הציציות אני שמה בתוך רשת מקופל שהחוטים בפנים....

 

 

אנחנו שמים את הציצית בשקית רשת, כשהציציות עצמן (הפתילות הכוונה) בתוך שקית ניילון סגורה בקליפס.

 

אני לא יודעת אם זה שומר דווקא על הציצית, ככה בעלי הביא מאמא שלו שעשתה, וזה בעיקר שומר לדעתי שהציציות לא יסתבכו וייפרמו...

 

 

 

קוראים לו רן,זה בא בקופסא קטנה לבנה מפלסטיק,

הוריד לי כל כתם שאפשר לחשוב עליו מכביסה לבנה...

בכביסות רגילות אני מוסיפה לאבקה,בכביסות קשות אני שמה במקום...

אני שמה במכונה על 60 מעלות..

אני לומדת בלניאדו.

לניאדו זהו מוסד שאינו מוכר למל"ג (מועצה להשכלה גבוהה) ולכן כמעט אין אפשרות לקבלת מלגות (ולכן גם לא מזכה את תלמידותיו בתואר ראשון, רק בתעודה. המילגה שאותה ניתן לקבל זהו סכום של כ-5000 שקלים עבור כל שנת לימוד שבתמורתה את מתחייבת לעבוד שנה בבי"ח לניאדו (זוהי שיטה שטובה כדי להשאיר אחיות טובות ונחמדות בבית חולים). משמע שאם את לומדת שנתיים את יכולה לקבל שתי מלגות בסכום הנ"ל ולהתחייב לשנתיים עבודה (במקרה ובסוף הלימודים את מחליטה לא לעבוד בלניאדו את צריכה להחזיר את המלגות כמובן..).

במוסדות לימוד אחרים שמוכרים למל"ג לפי מה שאני יודעת- מקבלים את המלגות הרגילות.

גם שם צריך להתחייב לעבוד אצלהם.

אבל מה רע לעבוד בבתי חולים שומרי תורה?

דתיים מהבית קיבלו הרבה מהדברים מההורים. "אין לזה מקור אבל סבתא שלי עשתה את זה" (על חיתוך סלט ביצים בשבת, למשל).

אנשים "חדשים מקרוב באו", לומדים בעיקר מהרב שלהם (דמות חזקה מבחינה דתית) ומהספרים, שהם בעצם מנותקים מהמציאות ומודפסים על נייר.

 

הבעל שלך חזר בתשובה בסיוע מישהו? בסניף בנ"ע והתחזק? מה הרקע שלו? כמדומני שאנשים שעובדים עם האוכלוסיה הזו יוכלו להעיר יותר על מי יכול להרגיע אותו ולהסביר לו.

מה עושה הבעל היום? עובד? לומד?

 

 

ולעצם העניין עצמו - את אכן לא ילדה קטנה, ורשאית לעמוד על הסיכומים שלכם בקשר לאורח חיים, "כל המשנה ידו על התחתונה".

מצד שני, צריך לתהות באיזה מקום הוא נמצא בחיים, ובאיזה תהליך הוא נמצא שגורם לו להגיב כפי שהגיב.

גם הצרחות שלו לא לגיטימיות בעיניי (אבל אני לא דוגמא)

 

 

בהצלחה!

 

 

 

______________________________

בשולי הדברים: זה לא סוד בכלל שאפילו בחברה החרדית ובחלקיה הקיצוניים ביותר החוזרים בתשובה לא הסתדרו, ובשנים האחרונות רבים מהם בכיוון של הקמת קהילות עצמאיות. זה לא בהכרח עניין של "חומרות" אלא עניין של כיוונים והשלכות על האישיות של מי שעשה את הצעד המורכב הזה.

יכול להיות שמאנשים שעוסקים בתחום ההוא, תוכלי לשמוע רעיונות מתאימים.

 

והלך למכון מאיר להתחזק. הוא ממש פאנט ושאני אומרת לו לך תהיה חרדי הוא לא מוכן לשמוע

האמת שממה שאת כותבת פה

זה לא נשמע שהבעיה היא באמת זה שהוא חוזר בתשובה

אולי בעיה שהוא רוצה להיות יותר דוס ממך

 

נשמע לי הבעיה- תקשורת ביניכם

שהוא לא מבין מה את רוצה, מה וכמה חשוב לך- ולמה

שאת לא מבינה מה הוא רוצה, מה וכמה חשוב לו

 

ששניכם לא מקשיבים אחד לשני- אז הכל נכנס ללחץ... עולה לטורים גבוהים מהר מידי

 

לגבי הסברים שכתבת-

א. לכולנו יש חלומות על "עם מי נתחתן" איזה נסיך הוא יהיה

אבל בסוף כל אחת התחתנה עם בנאדם... לא עם נסיך או חלום

ואולי טוב שככה

כי אתם אוהבים וזה יותר חשוב.

 

ב. גרביים בשבילך וכל מה שקשור ללבוש שלך

תשבו ביחד ותיישרו קו אחת ולתמיד

שבו עם ספר הלכה שמקובל על שניכם- או עם הרב שלכם

תלמדו ביחד את המקורות- ואת הדרישות להלכה

תסכימו ביחד על מה ההנהגה של הבית שלכם- איך כל אחד מבני הזוג הולך בבית (ובחוץ)

(למשל- לא ייתכן שהיא תלך בבית בגרביים והוא ילך בבית בגופיה קצרה (רק דוגמא) )

ומאז- זה בעיה שלך, לא שלו

תסכמו ביניכם שכל ההערות שלו אלייך על לבוש- הן אך ורק דברים חיוביים, למשל:

התלבשת יפה היום

אני אוהב את השמלה שלך

אני שמח שאת מצליחה לעמוד בסיכום שלנו על שרוולים, במיוחד אני מעריך את זה כי חם לך

תתחדשי

קשרת יפה את המטפחת

אני שמח במראה שלך- זה נותן לי תחושה של "זה הבית והאישה שחלמתי שיהיה לי"

וכולי...

 

ג. מחשב

בעיה קשה בכל הביתים והמקומות. אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי. ואין אף פיתרון קסם.

שוב- תדברו. תעלו ציפיות, וחששות, ולבטים, וצרכים ורצונות.

איזה אופציות יש לכם לעשות כדי לקבל את מה שאתם רוצים?

למשל- אינטרנט רימון עם סיסמא אצלך, או שתחליטי שבאמת לא טוב לך עם סיסמא- ותשתףי אותי בעבודת-המידות-במחשב שלך

פרסומות קופצות זה דבר שיכול באמת להיות קשה

פתאום מופיע בבית שלך משהוא ש---- לא היית מכניסה בדלת הקידמית של הבית. לעולם. אז מה זה עושה פה?!?!?!?!

למשל- להוריד סרטים- לא לראות ישר מהרשת. (חשוב- לברור היטב איזה סרטים את רואה! לקבל המלצות מראש...)

לקבוע מסגרת זמן (גמישה) כמה ומתי את רואה. אולי בעצם מה שמפריע לו זה לא הסרטים- זה ההתנהלות של הבית שאחרי שהילדים ישנים- את נבלעת בסרט ולבעלך אין עם מי לדבר פה.... שהוא רוצה יחס ממך- רק מאשים את המחשב.

 

ד. חינוך  לילדים

מה חשוב לך? מה חשוב לו? למה?

איזה אווירה אתם מנסים להשיג? איזה מטרה ?

תסכמו ביחד, תלבנו, תחליטו

 

אגב- בחלק מהדברים אני מסכימה איתו

להראות לילדים רק מס' מצומצם ובדוק של תוכניות- טוב מאוד

אם הוא לא מרגיש נעים לקלח ילדה- תכבדי את ההרגשה שלו, תתני לו להרגיש טבעי. תתני לילדה לפתח זהות של בת ובושה טבעית מאבא שלה.

 

הן לא באמת נקודות "קשות".

 

אפשר לדעתי די בקלות להסתדר איתן, אם יש רצון טוב. צריך שינוי קל בגישה מבפנים.

 

בהיות שכעת יום ו' והזמן קצר - אולי נצליח בעז"ה לכתוב אחרי שבת.

 

העיקר כרגע להרגיע, להתייחס לאדם שבכל אחד מכם, בנחת ובאהבה. וגם להבין שעקרונית רצונו מאד טוב; ומאותו מקום שממנו באים הדברים הללו אצלו - משם גם בא הצד הערכי שביחס הנעים שלו אלייך. השאר - פרטים, שניתן להתגבר עליהם, לענ"ד. כנ"ל, א"א כרגע להאריך.

יש לו רב שקירב והדריך אותו והוא מעריך אותו?

 

תתקשרי אילו ותבקשי שיחה ביחד, יכול להיות שבחלק מהדברים הוא צודק אבל יש דרך לומר אותם, ואת זה הוא צריך לשמוע ממישהו שקרוב אילו והוא מקשיב לו.

 

אגב חלק דברים על פי שולחן ערוך בסיסי הוא צודק, אך תמיד יש דרך להגיע להסכמות והבנות.

 

מה שבטוח שאינטרנט פתוח בבית לא למטרות עבודה - ובמיוחד לסרטים זה מתכון בטוח למריבות ואי שלום בית, חובה לשים גבולות מוסכמים על שני בני הזוג בדבר הזה,כי זה הדבר היחיד שאי אפשר להאשים אף אחד חוץ ממך. 

להראות לה משהוא שהיא לא שמה לבאליו עד כה, ללמד אותה משהוא חדש- זה כן

 

האשמה זה מילה חריפה, שנועלת אנשים משיח

בד"כ עדיף לא להשתמש בה

אבל צריך לדעת את האמת הכואבת.

ועדיף שלא ללמוד בדרך הקשה.

 

(אינטרנט ל)סרטים זה על חשבון הזוגיות - וכשיש בעיות בשלום בית זה בין הדברים הראשונים שכדאי לטפל בהם.

לקנות לו את התיק הזה לטלית ולתפילין ושיכתבו עליו את השם שלו

דיסק/ספר שהוא אוהב

 

בינתיים אין לי עוד רעיונות.

 

בהצלחה!

אפשר לקנות לו סידור מעור עתיק, או ארנק יפה, או שעון יוקרתי, או עט שחרוט עליו השם שלו,  

גברים אוהבים דברים כאלה, ואם את חובבת קפה זו אפילו מתנה לשניכם.

את יכולה למצוא כמה שהן ממש לא יקרות. לנו למשל יש מי עדן, ודיברנו עם החברה והם אמרו שאנחנו יכולים לקבל מכונת קפה של לאבצה ב-249 ש"ח אם נצטרף לשירות של קפסולות לקפה. בעלי בירר וגילינו שהמכונה הזו עולה אלפי שקלים במחיר רגיל כך שזה ממש משתלם. חוץ מזה שאת יכולה למצוא גם ביד שנייה. ושיהיה הרבה מזל טוב!

אני קניתי לו נעלי בית חמות ומפנקות. עד היום 0שמונה שנים) הוא נהנה מהם כל חורף

כבר קרוב ל5 שנים

ואני מרוצה ממנו מאוד

מקרר נוח להפליא

תכנון פנימי נוח, כך שיש בו הרבה יותר מקום ביחס למקררים אחרים באותו נפח בדיוק (שלנו 550 ליטר) זה היה גם המקרר היחיד בנפח הזה שהיה לו מקום לתבנית גדולה במקפיא

וזה בלי לדבר על אחריות 10 שנים, יותר מכל מקרר אחר, ועל העובדה שהוא מיוצר בארץ (לא כל אמקור מיוצר בארץ, חשוב לבדוק)

הוא גם המקרר היחיד (לפחות לפי מה שאנחנו מצאנו) שמגיע עם כפתור לכיבוי האור לשבת, בלי שצריך להוסיף תשלום בשביל זה.

ובענין הזה לשים לב האם קונים מקרר מהדרין או לא. מי שהולך לפי הפוסקים שאומרים שדי לכבות את האור לפני שבת, לא לקנות מקרר מהדרין

 

 

ואין קרח בהקפאה, נכון?

והאם כאשר פותחים את המקרר מיד מתחיל המנוע לעבוד? זה חשוב לנו לדעת לגבי שבת

אם המקרר שלכם 600 ליטר ומעלה אשמח לדעת מה הדגם, לא מצאנו באינטרנט 600 ליטר ומעלה תוצרת הארץ, אנחנו צריכים להתקשר לחנויות..

אשמח לדעת לגבי שאר השאלות

אין קרח בהקפאה

לא מדדתי אף םפעם כמה זמן עובר בין הפתיחה של המקרר להדלקה של המנוע, אבל זה לא קורה באופן מידי, ואני עשויה בהחלט לפתוח את המקרר להוציא ולהכניס את מה שצריך להוציא ולהכניס, ולסגור, והמנוע עדין לא ידלק.

 

אני מציעה לכם להסתכל בחנות על הדגם של ה550, כי באמת באופן משמעותי יש בו יותר מקום לעומת מקררים של חברות אחרות בגודל זהה.

לא?!

כשחיים בתוך השגרה, לעתים שוכחים לעצור ולהודות על הדברים הטובים.

נזכרים רק כשיש קושי.

להודות - בראש ובראשונה לבורא העולם, וגם כמובן לספר לבעלך עד כמה את מעריכה.

 

הרבנית ימימה טוענת, שבניגוד למקובל שאשה זקוקה למילים טובות יותר מאשר הבעל, התמונה הפוכה.

לאשה יש אינטואיציה חזקה, והיא חשה את יחסו של בעלה אליה.

היא מרגישה כשהיא רצויה, אהובה ועוד.

ואילו הבעל בנוי על מסרים ישירים באופן מילולי.

אם לא תספרי לו כמה הוא טוב,

איך ידע שזה מה שאת חושבת ומרגישה?

 

באחלוים לעוד המון המון שנים טובות ומאושרות.

שתזכו ביחד לאושר, לנחת,

שתהיו תמיד שמחים ומעריכים,

וגם את המשברונים שמחכים לכל אחד בדרך, תצלחו בשלום ובאהבה.

תמיד לפרגן ולומר מילים טובות ולהכיר טובה...

תודה על האיחולים..

 

הוא אגב-זכר ואפילו קנה לי שוקולד שאני אוהבת..

ולא נקבה

חשוב לנשוי/לנשואה לדעת שיום הנישואים הוא משהו חשוב שלא שוכחים.... גם השכחנים!

 

מזל טוב!

לדעתי בכלל לא מחייב שתקחי את דפוסי הזוגיות וההורות של ההורים שלך לבית שתקימי בע"ה. 

והדרך לבנות את עצמכם בצורה אחרת זה מודעות מאד עמוקה למה בדיוק לא טוב, איפה הנקודות הבעייתיות אצל ההורים, אבל לא באופן כללי אלא בצורה מאד ספציפית.

בקשר לשאלה השניה, צריך ממש להזהר מזה, ונראה לי שכאן את צריכה לעשות ברור נוקב עם עצמך, מה בדיוק המצב.

האם זה מצב נורמלי כאשר מידי פעם יש קטעים לא נחמדים בין ההורים או שזה מצב קטסטרופלי שאי אפשר להיות בבית בנחת וכד', לענ"ד (ואני יודעת שיש כאלה שלא יסכימו איתי) כאשר המצב בגבולות הנורמלי והסביר, לא הייתי משתפת בכלל. זה סתם יכול להלחיץ ןלהפחיד זו דעתי.

 

בהצלחה רבה, ושתמצאי בקרוב ממש את הנסיך!

א) אני יודעת שזה תשובה חופרת ונדושה אבל זה בעיקר תלוי בך, בכח שלך וביכולת לעבוד על עצמך, להיות מודעת , לתקן ולא להתייאש =)

מכירה כמה אנשים שבאו מרקע קשה ויש כאלו שלא רצו אבל בסופו של דבר נהפכו להעתק של מה שלא רצו

ויש גם כמה שדווקא מתוך הקושי למדו והפנימו מה לא לעשות וב"ה בזכות העבודה הם הזוגות היותר מקסימים שאני מכירה...

אז שיהיה לך המון בהצלחה.

ב) כמובן לא על ההתחלה אבל עוד פעם זה תלוי בך...אם זה משהו משמעותי אז ברגע שנראה לך שזה מתקדם לכיוון מעשי ורציני ונראה לך שזה הזמן הנכון אז שתפי,

אבל שימי לב שאת אומרת זאת מתוך הסבר מצב ולא מתוך מצב של ביקורת וכעס .

זה הרי המשפחה שלך בכל מחיר ותאהבי אותם תמיד, אבל הוא לא, וחבל מלכתחילה להקשות

 

שמעתי פעם הרצאה מהרב יחיאל יעקבזון, (ואם את לא יודעת עדיין מיזה פתחי מהר תיוטיוב...) והוא אמר משהו מדהים:

הכח רצון שיש לילד שגדל בבית יחסית קשה, לשנות את המציאות ולא להכניס את זה אליו הביתה, הוא כל כך גדול, שגם במצבים ההכי קשים הוא לא ישבר, כי הוא יודע מה ההשלכות... תשתמשי בכח הזה כל בוקר מול היצר... שאל הנפש שלי ההתנהגות הזאת לא נכנסת יותר...

ודבר שני, תנסי לבחור בחור שקט, ומקבל, 

ב"הצלחה

 

האם זה ריאלי להמנע מלהוציא הרגלים לא טובים? תלוי, יכול להיות שאפשר לכבוש אותם בתוך הלב ולחיות במשחק, אבל לא תמיד זה אפשרי, בטח לא בבית שם יש מצבי לחץ והתמודדות שאדם מוכרח להוציא את מי שהוא באמת. אבל כל זה כאשר את מנסה להשאר כמו שאת, רק לא "להוציא" את ההרגלים שבתוכך. אולם אם את מנסה להשתנות באמת, אז ה' יתברך נתן לנו את הכח לעשות את זה! ויותר מזה, זה עיקר התפקיד שלנו בעולם. לכל אחד מאיתנו יש שאיפה להתקדם בחיים, ואם את לומדת לנתב את השאיפה הזאת להתקדמות פנימית, במידות ובקשר שלך אל ה', אפשר לשנות הכל. הכל. (וכמובן הכלי הראשון לכך הוא תפילה). 

בהצלחה. 

בס"ד

לגבי השאלה הראשונה כבר כתבו, אם עבודה ומודעות עצמית את יכולה לנתב את כל זה לטובה.

לטובתך, ולטובת בעלך וילדייך בע"ה.

מה שחשוב זה שתזכרי שכל המציאות המורכבת שגדלת בה ניתנה לך מאת ה' כי ככה הנפש שלך הייתה צריכה להתפתח, ודווקא ככה את יכולה ללמוד את כל מה שאת צריכה על עצמך, מה את רוצה וכ'.

כן חשוב מאד מאד הפיוס הנפשי עם שני ההורים וכמה שיותר מוקדם.

ללמוד להכיל את הקשר עם ההורה ה"בעייתי" (לא אומרת שאימך כזאת, אבל אני בכוונה מקצינה)

לדעת לקבל את אהבתו, ולהבין פנימית עד שיחלחל גם ברגש שכל הבעיות בקשר להורינו זה רק בעיות בתקשורת, בהבעת הרצונות, הרגשות וכ', ולא בעיות בעצם הרגש.

להתחבר לטוב ולהיות מוגנת מהפחות טוב - זה חשוב.

חשוב לך כאדם, כאישה , כאם. בע"ה.

זה לא אומר שמי שהקשר עם אחד מהוריה בעייתי לא תוכל להיות אימא טובה וכ',

אבל כשכן מגיעים להכלה פנימית נכונה של הקשרים עם ההורים, ובין ההורים זה הופך אותך למאושרת ושלמה יותר.

וככל שאדם יותר מאושר, יותר אוהב את עצמו וכ' יש לו יותר מה לתת.

 

ולגבי הרתעת המדוייטים- אני אישית סוברת (וכולם יכולים לחלוק עליי)

שאין שום סיבה שבעולם שתשתפי בחור שאת יוצאת איתו לגבי מה שקורה בתוך ביתך.

הזוגיות של ההורים שלך זה לא עניין שלו בכלל.

וגם אם זה מפתה, לספר, לקבל תמיכה וכ', לרוב זה יותר מרחיק מאשר מקרב, ובאמת יכול להזיק.

במיוחד בשלב שהוא בכלל לא מכיר את משפחתך.

גם אחרי חתונה אני לא חושבת שהבעל צריך להיות מעורב בזוגיות של הורי האישה, (ולהפך).

כמובן ניתן לשתף וכ' אבל רק במה שנוגע לך אישית.

אם זה סתם ריב בין הורים, והבן\בת לא קשורים לריב אין עניין שבן הזוג יידע מזה בכלל.

 

אבל בשלב כזה של דייטים, שכל מילה שאת אומרת יכולה להתפרש אחרת לגמריי, כיוון שהבחור כלל לא מכיר את הנפשות הפועלות...

אני לא רואה לזה שום מקום.

בהצלחה רבה!

מכתבים על המקרר בבוקר,

הפתעה/מתנה סתם כך ולא לכבוד מאורע מסוים

ערב כיף ביחד

ממתק/ אוכל מסוים שבן הזוג אוהב- להכין בלילה שיהיה לו לבוקר או בערב- כשחוזר/ת

סתם להפתיע עם חיבוק/נשיקה ומילים טובות

 

להגיד תודה על כל דבר שהוא עושה גם אם זה מובן מאליו כביכול

 

סתם לידע כללי- ע"פ מחקרים שנעשו על זוגות, אצל בני זוג שיש לפחות 5 מילים טובות על מילה אחת "לא טובה"- הזוגיות טובה, יציבה ושמחה יותר.. (מילה לא טובה זה ביקורת, כעס וכד'..) -כיוון שהאדם מייחס יותר משמעות וחשיבות למילת ביקורת/ מילה פוגעת וכו

זה אומר שצריך להגיד המון וכל הזמן תודה, ושאוהבים וכו'...

 

הצלחה! חיימאושרים שיהיו..

ולתת חיבוק אוהב בזמנים הכי שבירים שלנו. זמנים שכל מה שאנחנו צריכים זה שמישהו יקבל אותנו כמו שאנחנו, כשלנו כבר אין כח להכיל את עצמנו..

כמה כח זה נותן.

להכין ארוחת בוקר בהפתעה, או אפילו סתם כריך לעבודה. זה כיף לצאת מהמקלחת בבוקר לחוץ ולגלות שחצי מהדברים מוכנים כבר. 

 

לא לדבר הרבה בטלפון במשך היום. להתגעגע. בסוף היום לשבת על הספה ולהקשיב אחד לשניה.

 

ללמוד לחבק באמת. חיבוק שנותן כח.

 

לתת מסז'.

 

לא לשכוח ימי הולדת ותאריכים חשובים.

 

 

להכיר תודה- לשים לב לדברים שהשני מעניק ולומר תודה בפה. 

לפנק בארוחות שהשני אוהב- אצלנו זה ה-רעיון..סתם בעלי אומר שבכל ארוחה טעימה שאני מכינה הוא ממש מרגיש שהוא אוהב אותי יותר..ואני מתעצבנת שזה מה שמעורר לו תרגש..

להרבות במילות אהבה אמיתיות. 

לשתף בחוויות יומיומיות

לראות איתו כדורגל....../לבוא איתה לקניות ולהיות סבלן

....

כל יום בבוקר לפני שהוא יוצא מהבית,ממש אוכל לכל היום,ירקות,פירות,כריכים ואוכל מבושל טרי...

[היו תקופות שהייתי קמה ממש מוקדם כדי לבשל עוד בבוקר...]

ככה אני יודעת שזה מקצר לו את ההתארגנות בבבוקר וכל פעם שהוא אוכל הוא חושב עלי..

הוא שבעלי שבזמן העבודה הוא בדרך כלל עסוק ולחוץ,

מתקשר אלי בכמה דק' נסיעה, אם יש לו, בעבודה ואומר : " התקשרתי סתם כי רציתי לשמוע את הקול שלך."

 

עוד משהו- הצהרות אהבה כל הזמן ובמיוחד בזמנים קשים. לעולם זה לא ימאס לשמוע ממשהו שהוא אוהב אותך.

במיוחד כשהוא/היא אומרים את זה תוך כדי ויכוח.

 

ועוד משהו- כדאי להתחתן עם בעלי זה המתכון הבטוח, אה, אופס הוא כבר תפוס...

טוב אני מניחה שיש עוד כמה בעלים טובים.

לא לקחת את הבעל לקניות- להפך אם את אוהבת אותו שחררי אותו ולכי עם חברה.

זה מועיל כלום לזוגיות וגם לא צנוע בשביל הבעל להכנס לחנות של בגדי נשים.

אם את רוצה לראות איתו כדורגל זבש"ך.

במיוחד בזמנים שזה לא קל. אף פעם לא נדע אם מילה שנאמרה הציפה משהו ישן מהעבר או תעלה משהו כזה בעתיד.

 

ולספר לבן/בת הזוג כמה את/ה מעריך/ה אותו/ה אפילו שהוא כבר יודע. זה לא עולה כסף ולא מאמץ ולשני/ה זה ממלא את הלב בטוב

כמה שתשקיעו יותר... ככה תקבלו יותר... אסור לדרוש, כלום! רק לתת.... אם האישה מבחינתנו היא מלכה- אז אתה המלך...

ועבודה עצמית על הטעון תיקון במידותי בשביל עצמי בלבד (או לשם שמיים..) . היא ממילא תהנה מזה .

כלומר אני לא משתפר בשבילה אלא בשבילי .

כך גם בעיתות משבר *איתה* לא נשברים הכלים

 

אנונימי כדי שהיא לא תגביר ציפיות   

הכי כיף זה לפתוח את הקופסא של המשקפי שמש ולגלות מכתב מאשתך/בעלך..

 

או לפתוח את התא הקטן של התיק ולגלות שם שוקולד עם מכתב קטן...

 

וגם-

 

לצאת לבלות כל  כמה זמן (גם אם זה סתם לקנות עוגיה בשוק!) זה ממש כיף ומוסיף

 

לשבת לדבר במקום פתוח בלילה מול הירח או הכוכבים גם כשאסורים!!!

בכל המושב שלנו המכה הזאת. עושים הדברה לפחות פעם בשנה.

על כן מניסיון- תווך המחירים הוא בין 150- 300

בד"כ צריך לרכז רהיטים ניידים באמצע החדר. אם יש ארון נגוע להוציא את הדברים. לצאת מהבית ל6 שעות.

אם יש ילדים קטנים כדאי לצאת ל24 ש' וכשחוזרים לשטוף עם מים לפי הוראות המדביר. ולאוורר היטב.

אני כמה שבועות אחרי הדברה- אוכל שנפל על הרצפה זורקת. וגם בשיש צריך להזהר לשטוף היטב בסבון וכו'