אני צריכה המלצות למגהץ טוב ושלא יהיה יקר.
המלצות למגהץמיי
באיזה עיר/יישוב???מושי
מרכז / צפוןמיי
מה התקציב?איזה יום שמח
אם יש לך כמה מאות שקלים אין על טפאל!!
כמה שפחות...מייאחרונה
חמות ...אנונימי (פותח)
שלום לכולם אנחנו נשואים באושר ורוב הזמן לא מתווכחים ומפרגנים מאוד אחד לשני . לצערי הרב חמותי מאוד מאוד מתערבת ועם הזמן זה הולך ומחמיר ... מה שיוצא זה שאני עונה לה כי הגיעו מים עד נפש ואז אני ובעלי נכנסים לריב ענק !!!!!!!!!!!! מה גם שהיא ממש עוקצנית
ורוצה לדעת הכל !! כמה אנחנו מכניסים כל חודש ומה הוא קונה לי ליום נישואים או לחגים ליום הולדת ... העוקצנות שלה בעיקר בזמן שבעלי לא נמצא ליד כדי לשמוע ואז זה מילה שלי נגד שלה !!!!!!!!!!! היא גם מאוד חוצפנית לפני שנה היא נתנה לו תיק שהיא קבלה מחברה שזה היה של הנכד שלה ??!! מה אנחנו פח זבל ויש עוד המון מקרים דומים יותר מזעזעים !!! שכחתי לציין שבעלי לומד לרבנות ולא מרווח מליונים שאר האחים מאוד מבוססים .. ואני מורה אנחנו חיים בכבוד ולילדים לא חסר כלום מה גם שאף פעם לא בקשנו למרות שההורים של בעלי יושבים טוב מה שנקרא ... זה רק על קצה המזלג 
כבר נמאס לי ואין לי מושג מה לעשות ... בעלי ניסה לדבר איתה אבל תמיד בסוף אני יוצאת אשמה ... רעיונות לפתרון בשמחה .. 
בעלי חשוב לי יותר מכל דבר אחר בעולם יש לנו משפחה מתוקה ועדינה .
כחמות וגם ככלהאנונימי (פותח)
עד התקופה האחרונה הייתי רק כלה, לאחרונה בני בכורי ב"ה התחתן - וכעת אני גם חמות (צעירה מכדי להרגיש "שוויגער" אבל זהו הסטאטוס המשפחתי שלי ב"ה).
אני חושבת שיש משהו טוב בלהיות בו זמנית בשני צידי המתרס. אפשר להבין טוב יותר כי דברים שרואים מכאן וכו'..
אז ככה,
כשאשה מחתנת את בנה, היא נמצאת באיזה שהוא מקום לא מוגדר ואפילו מבולבל מבחינה רגשית.
נכון שהוא כבר לא תינוק ולא תלוי בה, די הרבה שנים, אבל בכל זאת הכניסה של עוד אשה למערכת המשפחתית גורמת לאיזה שהוא זעזוע.
לפעמים, נוצרת כימיה בין החמות לכלה וזה מצוין.
אבל ביחסי אנוש אי אפשר לצפות שדברים יקרו. צריך להשקיע.
גם הכלה וגם החמות - שתיהן שותפות להצלחת הקשר (וגם חלילה אם לא....)
כשחמות מתענינת, זה לא חייב להיות מתוך סקרנות או חטטנות. היא אמא! והיא רוצה לדעת שבאמת טוב לכם ואתם מסתדרים.
היא שואלת מה בעלך קנה לך ליום הנישואים, אולי כי היא רוצה לבדוק שהוא מתנהג כראוי ואינו שוכח?
כשאמא שומעת שבנה לא התנהג כפי שהוא מצופה, היא חשה אשמה, גם כשהוא כבר "ילד גדול" (אפילו בן 40).
יתכן שחמותך רואה דברים בצורה שונה.
תיק שהיה של נכד של חברה? אולי כשהיא היתה אם צעירה היא שמחה מאד לקבל ירושות כאלה, ובכלל לא ראתה בכך עלבון.
אם היא עוברת את הגבול, האם ניתן לאמר לה בצורה מכבדת אבל ברורה - אנחנו מעדיפים לשמור את הנושא הזה ביננו?
באופן כללי, נראה לי, שכשמשתפים את החמות בצורה ספונטנית, היא מרגישה רצויה, ופחות מנסה למשוך מידע בכוח.
כאשר היא מרגישה שמסתירים ממנה דברים, היא נכנסת לכוננות ומתחילה לשאוב מידע בכל דרך.
ניסית פעם להתקשר אליה ככה סתם, ולספר לה, דברים טריוויאלים, כמו: התינוק קיבל היום חיסון, אבל הוא ממש רגוע, לילד יש מסיבה בגן, פגשתי היום בקניות את בת דודתך ושוחחנו ועוד ועוד.
תראי כמה טוב היא תרגיש אחרי שיחה כזו!
נסי לחשוב על בעלך שמצוי בין הפטיש לסדן. אתן שתיכן, שתי הנשים המשמעותיות בחייו. אל תדרשי ממנו לנקוט עמדת בעד או נגד.
נסי את לבנות קשר טוב יותר (אם חמותך היתה כותבת - הייתי מציעה לה לצעוד את הצעד קדימה, אבל את פנית).
אל תגדירי את המטרה - "איך להינצל מהחמות", אלא "איך לבנות קשר טוב עם אמא של בעלי ועם סבתא של ילדי".
בהצלחה.
ראשית תודה !!אנונימי (פותח)
מצד שניה זה היה ככה בהתחלה אבל עד היא המשיכה להיות ממש חטיטנית !!!!!!!!!!! ובעלי לא נדרש לנקוט עמדה אני מבינה לליבו היא פשוט לא יודעת להכיר טוב בכל המובנים . לדוגמא היא חגג יום הולדת אז ארגנתי לה מסיבת הפתעה ענקית עם כל המשפחה עם המון בישולים כמו שספרדים אוהביןם .. ומנה אחרונה ועוגה שאני אפיתי ממש מטשקעת והכל לבד ובמקום להגיד תודה רבה שאני משקיעה עם שלושה קטנים והריון מתקדם למודים ועבודה במשרה מלאה היא אפילו לא אמרה תודה רק ציינה שהיה חסר ככה וככה ..
ההנחה שלי - אי אפשר לשנות את החמות (וכל אדם אחר)מתואמת
חמותי ואני שונות לגמרי זו מזו, אין באופי, הן בהסתכלות על החיים, והן בגישה החינוכית. אבל אני (ואני מניחה שגם היא) בוחרת לא להיכנס לעימותים.
נכון, אצלי המצב אחר, היא חמות מהסוג הלא מתערב בכלל (גם בתור אמא היא כזאת), אבל גם כשהיא מביעה את דעתה ההפוכה לשלי או למצב קיים (לגבי הילדים זה הכי קשה), אני משתדלת לא לענות בכעס, וגם לא לחשוב בכעס.
ותמיד אני מזכירה לעצמי את התכונות הטובות שלה (ויש הרבה!) - ובעיקר, את העובדה שבזכותה יש לי את בעלי...
בהצלחה!
אני עדיין לא חמות, אבל...עוד מישהי
בס"ד
לא הייתי ממליצה לך לשתף אותה בדברים מיותרים ולנדב מידע סתם.
חמותי הייתה הכי חטטנית בעולם, הצרה הייתה שמבחינת בעלי זה היה בסדר, (היא הייתה אפילו שותפה שלו בחשבון!! היא עקבה אחרי ההוצאות שלנו באינטרנט, והייתה דורשת הסברים לקניות!!)
ב"ה בעקבות מצב פיננסי גרוע שנקלענו אליו היא יצאה מהחשבון לבד, אבל בדברים אחרים שהיא הייתה רוצה להתערב או לשאול הייתי עונה בחיוך ובסבלנות "בעלי ואני נחליט"
היא הייתה יכולה לתת מליון סיבות שויקולים למה עליינו לעשות בדיוק מה שהיא אומרת, הייתי מקשיבה בסבלנות, אומרת תודה רבה על הדאגה, בעלי ואני ניקח את השיקולים האלה בחשבון.
וככה היו יכולות להיות שיחות של שעה הרצאה שוצפת קוצפת מצידה, ומשפט רגוע שלי, ושוב חוזר חלילה, עד שהיא למדה שחוץ מהמשפטים הנ"ל ודומיהם אין לה מה לסחוט ממני.
היא אימא, היא דואגת, אבל הבן שלה כבר לא תינוק.
אין שום עניין בעולם לספק את הצרכים האלו של האימא, (גם לא שלנו) אלא בעדינות, באהבה ובכבוד לטפטף לה תודה על הדאגה, אנחנו ילדים גדולים.
מבחינת הרגש- להבין, לא להתרגז, להעריך ולומר תודה שאכפץ לה, אבל בפועל לא להכניס אותה למקום אליו היא לא שייכת. מה שכן הייתי מציעה זה להתעניין בשלומה, איך היא מרגישה, איך הבריאות וכ'. אפשר גם לספר חוכמות של הילדים, ובכללי למצוא נושאי שיחה נכונים חביבים ונעימים עבור שתיכן. הזוגיות שלכם ומצב החשבון שלכם הם לגמריי לא תחומים שהיא צריכה לדעת עליהם.
פעם כשחמותי התערבה קשה בנושא אחר שלא עיניינה באמת, (אינטימי לגמריי- אבל לא יכולתי להכחיש) בין השאר אמרה :"אני דואגת!!" אז אמרתי לה :"תתפללי עלינו, אין כמו תפילה של אימא"
היא לא נגדך, את לא נגדה. תנסי לתעל את האכפתיות שלה למקומות בהם תרגישי נוח עם זה, ואיפה שאת לא מרגישה נוח, אל תתני לזה מקום. בהצלחה!
אכן בעיה כאובהאנונימי (פותח)
בעיה קשה של הרבה זוגות.
צריך תמיד לזכור שגם לחמות קשה לשחרר את הילדים שכל חייהם היא דאגה להם ונתנה להם את חייה
ופתאום אחרי החתונה מעמידים אותה בצד ואומרים לה מעכשיו אל תתערבי.
גם לנו יש בעיות כאלה לפעמים. אבל לומדים להיות דיפלומטים. קודם כל דברנו על זה ביננו וסיכמנו שאם מתעורר
איזה ויכוח או ביקורת מצד ההורים או שאנחנו רוצים להגיד להם משהו, אז תמיד בעלי יהיה הדובר, אני לא מתערבת.
אם היא מתחילה להגיד לי איזה ביקורת אני שומעת מהנהנת ומשתדלת לשכוח. וגם בעלי מאוד משתדל לא לסתור את דבריה (כיבוד הורים) הוא מקשיב ואח"כ בבית אנחנו הרי יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים.
יצא לבעלי גם להגיד לה " אמא, אנחנו מסתדרים. תודה" או " זה עיניננו הפרטי ואנחנו לא רוצים לשתף בזה אחרים."
אני רואה שעם השנים היא למדה גם להעריך ולכבד אותי כמו שאני. תמיד יהיה ביקורת כי אנחנו אנשים שונים, אבל כשמכבדים אחד את השני הדברים מסתדרים יותר טוב. ובסוף אנחנו לפעמים אפילו סתם נהנות לדבר...
בעניין המתנות... חמותי ממש אוהבת לתת מתנות כל הזמן. הרבה פעמים היא מביאה דברים שהיא קיבלה ולא צריכה,
או דברים שהיא קנתה בזול והם בד"כ חסרי שימוש או פשוט דפוקים .ותמיד היא נורא נעלבת אם אומרים לה שאנחנו לא צריכים את זה, אז בעלי החליט שלא אומרים לה כלום חוץ מ"תודה". לוקחים ואו מוסרים לגמ"חים או פשוט זורקים לפח. העיקר לשמור על השלום.
השיטה הנכונה היא שכל אחד יטפל בהוריואלעד123
לא כדאי שהאשה תתוכח עם הורי בעלה והבעל עם הורי אשתו. אבל צריך לזכור שאף אחד לא אשם בכך שהוריו הם כאלה או אחרים.
בדרך כלל לומדים לחיות עם זה אם כי ההטרדה יכולה להמשך שנים ארוכות.
הכי טוב זה לגור רחוק מההורים ואז אם פעם בשבועיים איזו אמא מבלבלת את המוח אפשר לפטור את זה במשיכת כתף ולהמשיך לעשות מה שנראה לנו נכון.
אבל אם אני קורא את מה שכתבת אני לא מוצא משהו שבאמת יכול לגרום לריב. למה שהיא לא תתעניין מה אתם קונים למתנות? איזה בעיה יש בשאלה כזו? אם היא נתנה מתנה שלא מוצאת חן בעיניך אז תתקעי אותה בקצה הארון ותשכחי.
^^^ כל מילה.שירשור
לדעתי - למדרבונים מגדלאחרונה
יש דברים שאתם לא רוצים שהיא תדע? רמת פרוט שנראית לכם בלתי נסבלת?
תחליטו על גבול שממנו היא לא יודעת וזהו. היא לא תדע כמה אתם מרוויחים אם לא תספקו לה את המידע.
אם היחסים הם כאלה, למה לתת לה את התחמושת נגדך?
חוץ מזה, לנסות לדון לכף זכות. לרוב ההורים רוצים רק לעזור, וחושבים שניעור יסייע. הם לא חיים כמוכם ובטח חושבים אחרת. זה לגיטימי. רק שאם את נפגעת מזה זה כבר לא כ"כ.
אם אפשר להמנע מלהגיע איתה לויכוחים - הכי טוב. היא לא אמא שלך, את תמיד תהיי הכלה. זה יחסים אחרים. עדיף כמו שכתבו לך שכל אחד יטפל בהוריו. זה הרבה יותר נוח ונעים גם אם הכל מתנהל על מי מנוחות.
סקר קטן: מה מצבכם מבחינת מגורים?איתן6
האם אתם גרים בדירה שכורה\של קרוב משפחה\שלכם או בכלל בקרוואן\בקתה\צימר\אחר
מעניין לדעת איך זוגות צעירים אחרים מסתדרים
אנחנו גרים בדירה שכורה - עד שנצליח להגיע לסכום מינימאלי למשכנתא (בעוד כמה עשרות שנים 
)
בדירה שכורה קטנה וחמודה עם חצר שמפצהמושי
חוסכים לדירה עוד מליון שנה אולי נצליח לקנות...
תגיד לה, בחיוך..ד.
"זה נכון - אבל יותר טוב לגמור היום..." ותמשיך לאכול בנחת.
וכשאמא שלך תעיר בסיגנון הנ"ל, תחייך ותגיד: הלוואי שיחד עם זה יבוא גם שכל של אברכים..
ובהזדמנות, תסביר לאשתך שלא מלחיצים אדם על האוכל. זה דבר יום-יומי וחבל על המתח שזה יוצר שאינו שווה את ה"תועלת".. אדם רשאי לאכול בנחת ובלי חשש מ"הערות".
עם זה, אם זה מתאים לך, אתה יכול לומר לה שאם באמת "מדאיגה" אותה "השמנה" - ולא בגלל אמא שלך - אז אתה מוכן שהיא תציע תפריט עם פחות קלוריות, שגם טעים ומזין לא פחות...
ואם זה לא באמת מפריע לה - אלא בגלל אימך בלבד, תציע שתשאיר לך להסתדר עם אמך; חבל לתת לכך להפריע לאוירה הנעימה ביניכם.
זה ממש אותו דבר..ד.
רק כל מקרה לגופו: כשאשה נעלבת, אי אפשר לומר לה: תמשיכי לאכול בחיוך.. היא כבר לא יכולה - נעלבה. אז צריך להסביר לה שיתכן שההערה באה בלי שימת לב למשמעותה, בגלל המושג של זה אצל איש.
וכשאיש לא נעלב - אלא מוטרד מההפרעה המתמדת לאכילתו, אכן הוא רשאי להמשיך בחיוך (אגב, בדיוק כמו שנכתב שם בסוגריים, לגבי מה שיש להניח שאיש היה עושה במקרה כזה - למרות שלא זכרתי את השירשור ההוא כשכתבתי הפעם..).
אבל בוודאי ששני העקרונות הבסיסיים הם נכונים לשני המקרים: לא ראוי להלחיץ אדם על אכילתו באופן מתמיד. זה מקשה מאד. וכמו כן - אפשר להציע בנחת דרכים חלופיות (ודווקא בנידון זה, לאיש באמת אין בעיה להגיד לאשתו: אז תציעי לי אוכל משמין פחות וטוב לא-פחות.. אבל להעיר לאשה על "השמנה" זה הרבה יותר מסובך, נתפס אצלה לא פעם כמעליב, ואין ברירה אלא "לנחם" אותה ולהסביר שהאיש אינו מתכוין למה שהיא מפרשת..).
וכמו כן, בוודאי גם נכון שלא ראוי שאחד מבני הזוג ילחיץ את זולתו רק כי האמא חושבת שהוא נראה כך וכך...
ואני מאד מודה ל"אנונימי" שעד כדי כך זוכר את דברי משירשור קודם, ועורך "השוואות"... זכות..
עם זאת, אין צורך להסתתר באנונימיות לצורך דבר כזה - אפשר לשאול ישירות בנחת, ולקבל תשובה בנעימות..
נשמע לי כאילו אשתך לחוצה מאמא שלך ולכן זה כך...אדם נוף מורשתו
לדעתי אתה צריך לדבר עם אשתך, לומר לה בעדינות ששמת לב שבזמן האחרון היא מעירה לך על האוכל, ולשאול אותה למה.
אולי היא תאמר שהיא חושבת בעצמה ששמנת, אולי היא תאמר שזה קשור להערות של אמא שלך (שכל הערה כזו יכולה להתפרש אצל כלה צעירה כביקורת עליה עצמה) וכו'.
ובנחת, ביחד, אתם צריכים לדבר על זה שבמשך השנים אתם תשמעו הרבה הערות מאנשים אחרים, (עכשיו זה כזוג צעיר, חכו שיגיע הילד הראשון... אוהו כמה הערות...) ושצריך לדעת פשוט... לסנן!
צריך להבחין בין מה שמפריע לכם לבין מה שמפריע לאחרים, עם מה שמפריע לכם להתמודד במלוא הרצינות והאחריות, ואת מה שמפריע לאחרים לבדוק האם זה באמת נכון עבורכם, אם כן - להתייחס לזה במלוא הרצינות והאחריות, ואם לא - להמשיך הלאה בחיים...
אי אפשר לנהל את עצמנו על סמך הערות של אחרים...
ובהצלחה!!!
תתפשר איתה על הקדמת ארוחת הערבכלנית1
תשתדל להמעיט באוכל לפני השינה ותסביר גם לאשתך שאוכל שאוכלים ביום, יורד בעקבות פעילות. מה שאוכלים לקראת השינה, בזמן שאינך פעיל, נשאר לעד.
לכן, תשתדלו להקדים את שעת ארוחת הערב, ואם אפשר לצמצם אותה ולהרחיב את הארוחה שלפני (צהריים, או ארוחת ארבע).
תשתדל לא לנשנש בין הארוחות, ואולי ללכת לישיבה ברגל, או לפחות לעלות מדרגות (כשאתה עולה במהירות גדולה יותר, יש לך סיכוי להיפטר מהכרס), לצעוד בערב או בבוקר בצורה יותר נמרצת
אולי היא באמת חוששת מהשמנה ובעיות בריאותארלט
ומנסה להכניס הרגלים בריאים לבית שיועילו לשניכם.
ואולי בנוסף, היא נלחצה מהערותיה של אמא שלך- ומרגישה שיש פה האשמה כלפיה מאז שהתחתנת איתו, הוא משמין פתאום... כדאי להבהיר לה שאף אחד לא רואה בה אשמה..
ב״ה חח תתחיל לעשות כושרmetorafiאחרונה
ותגיד לה להוציא את הראש שלה מהצלחת שלך !!
אוף, רוצה להתגרש אבל יש ילדיםאנונימיanonimi
כן זו מסקנה עגומה. אבל גם המטפלת הזוגית הרימה ידיים מאשתי. זהו. מיצינו. כל המטפלים מסכימים שהיא בעייתית. יש לי מספיק חומר לבית הדין.
הייתי מתגרש מחר בבוקר, אבל זה אכזרי כלפי 4 הילדים שלנו.
עשיתי את שטות חיי כשאמרתי לה 'כן',
סבלתי 11 שנה. להמשיך עד 120? הרי הייתי מוכן למות בשביל ילדיי אז ההגיון אומר שאני צריך להסכים לסבול בשבילם, לא?
מצד שני, איזה ערך יש לילד לגדול בבית כזה?
מצטער, אולי זה שייך לפורום גירושין....
הייתי מתגרש מחר בבוקר, אבל זה אכזרי כלפי 4 הילדים שלנו.
עשיתי את שטות חיי כשאמרתי לה 'כן',
סבלתי 11 שנה. להמשיך עד 120? הרי הייתי מוכן למות בשביל ילדיי אז ההגיון אומר שאני צריך להסכים לסבול בשבילם, לא?
מצד שני, איזה ערך יש לילד לגדול בבית כזה?
מצטער, אולי זה שייך לפורום גירושין....
ב״ה יש לי שאלה. למה עשית אחרי הראשון עוד שלוש עםmetorafi
ראית שזה קטסטרופלי כל כך ?!
ומה יתן לך להתגרש ?
ומה יתן לך להישאר ?
ומה יתן לך להתגרש ?
ומה יתן לך להישאר ?
דרושיםנחלים2
מנהלי נקודות מכירה לתקופה שבין רה"ש לסוכות.
שכר לפי שעה+בונוס (עבודה מעולה לסטודנטים)
לפרטים: יאיר 0523988520
מישהו מכיר את המושב מירון?אורה.
יודע מה הסגנון? מה האופי שלו וכו?
ברסלב חרדים וציבור ספרדי גדול קצת דת"ל מהמוסדותמושיקו
כן? זה לא רק דת"ל?אורה.
הרוב דת"ל, מוסדות החינוך של בנ"עט'
התיירות רובה חרדית בגלל רשב"י.
הרוב דתים לייט לייט-המוזרהאחרונה
או דתלשי"ם או חילונים.
וקצת דתיים לאומיים, רק בישיבה ובאולפנה יש דתיים לאומיים באמת.
למה את שואלת?
"בשביל זה צריך סייעתא דשמייא"..אנונימי (פותח)
אני כותבת דווקא בפורום הזה,כי אני מרגישה שאני חייבת לשמוע עצות מאנשים שכבר בתוך זה,שיכולים להראות לי תמונה מלאה ובמבט לתווך ארוך יותר..
אני יוצאת עם מישהוא במשך תקופה ארוכה,כבר כמה שנים..אחריי שעברנו כמה משברים חזקים בדרך ובזוגיות וב"ה זה רק חישל,ודווקא עכשיו כשהגיע זמן האירוסין התחילו לצוף קשיים מהותיים שגוררים כול פעם מחדש ריבים ותסבוכות נפשיות.
הבחור,בהסדר וכרגע הוא בצבא אך ברור לו כשהוא מסיים צבא הוא חוזר לישיבה למסלול רבנות ואולי בע"ה דיינות,וכול רגע מחייו הוא מנצל ב"ה ללמוד תורה..ואני באמת שמחה בזה,זה הבעל שרציתי.אני בוגרת מדרשה ובמדרשה הרגשתי שיש בנינו חיבור עצום,שהתורה כ"כ מקרבת בנינו.
וכשסיימתי את המדרשה לצערי התחיל להיות לי משבר רוחני..אני באמת רוצה את התורה,היא חשובה לי מאוד אבל פתאום אני מרגישה חוסר בקשר.אני מרגישה שהוא משקיע את כול האנרגיה שלו בתורה ובקשר הוא מחפף,הוא חוסך השקעה בקשר.וזה כואב לי.כי הוא העיקר בחיים שלי,ואני שמחה להשקיע בו אבל לפעמים זה נראה חד צדדי.
כשטוב לנו ואנחנו שמחים אחד בשני בכלל לא מרגישים את הפער ביני לבין התורה-הוא יודע בדיוק איך לשלב בין שניהם ומתי להשקיע בי ומתי בתורה ואני אפילו מדרבנת לכך ומשקיעה מזמננו ע"מ שילמד תורה למרות שאנו נפגשים פעם בשבועיים.
אך כשקשה אני מרגישה שהתורה עומדת נגדי-כשאנו רבים והוא מתעצבן הוא אומר שנמאס לו לדבר,זה ביטול תורה השיחות הקטנוניות האלו והולך ללמוד תורה..יכולים לעבור כמה ימים עד שהוא יתקשר ויבקש סליחה..אבל אני כ"כ נסערת ולא מניחה לו,ממש מציק לי היחס הזה ואי מתקשרת אליו שוב וזה רק חוסם אותו ממני.
אוף.אני פשוט מתוסכלת.אני כ"כ רוצה בתורה..למה התרחקתי מממנה?ולמה זה מרחיק אותנו?
בבקשה בבקשה!!אשמח לתגובות אך נסו קודם כול להבין אותי ולא ישר לתקוף!!תודה רבה!!
ממממממ----- נקודה למחשבהפפריקה--
תורה לא אמורה להפריד בין בני זוג, היא לא אמורה ליצור חיץ ומחלוקות.
התורה מהותה שלום
וע"פ תורה- כבודה ואושרה של האישה הם ראשונים במעלה- כל עוד הם לא מנוגד להלכה.
אתם אמנם לא נשואים אבל בצורה כזו של היעלמות והתחפרות באוהלה של תורה לא מרוויחים שום דבר, הבסיס הראשוני בנישואים היא תקשורת זורמת ובריאה.
שווה להשקיע מחשבה נוספת, וכדאי להתייעץ ולבדוק את הנושא עם אנשים קרובים אלייך המכירים את הפרטים על בוריים.
שיהיה בקלות, במזל ובשמחה אמיתית!!
אין מה "לתקוף" אותך...ד.
בוודאי לא במה שהתכוונת (שכאילו יש לך בעיה עם "התורה"...)
אבל יש מה להעיר, גם כדי לפקוח עיניים כאן, וגם כדי להזהיר אחרים, מי שרוצה לשמוע.
"יוצאת כמה שנים" - זה דבר גרוע, זה דיעבד. ואין דבר כזה "זוגיות" בלי חתונה. אין, מצד האמת הפשוטה המציאותית, מצד המוסר היהודי ומצד ההלכה. וכיוון שבנושא הזה מעורבים גם הרגשות, וגם יצר, ומדובר באנשים שלא חוו עדיין נישואין מתוך טהרה ואינם יודעים במה מדובר - אז יכולים להיווצר בלבולים בהבנת האופן הראוי לבנין.
"זוגיות" צריך להשאיר לאחרי הנישואין. לפני כן - בודקים אם יש אופציה ראויה לכך. לכן גם בודקים קצת את התעוררות ההרגשה, מעבר להתאמה ב"נתונים", ובוודאי את יכולת התקשורת והנעימות שבה. לא כמטרה בפני עצמה - אלא בשביל בירור האפשרות לאחר-כך. ומי שמתאפק - מרוויח שהדברים מתחילים באמת מתוך נישואין, הוא חש יותר את מושג הנישואין באמיתתו וגם הפרטים המסתעפים מכך איכותיים.
גם כאן ספציפית, דומני שחלק מהבעיה היא שאת מצפה ל"דגם נישואין" מבחינת הקשר, בטרם נישואין. וזה לא הולך כך - כי זה לא אמיתי.
לכן, לענ"ד, קודם כל תבדקי בתוכך שאת אכן מעונינת להתחתן עם אדם שעוסק בתורה, ועם האדם הזה.
מתוך הנחה שזה אכן מה שאת רוצה - הייתי מציע שתחליטו ביניכם שאתם מבינים שכעת זה לא הזמן שלגביו מחליטים איך צריך להיות אלא אתם דנים איך ראוי להיות אחרי שתינשאו בעז"ה.
ואז "תעשו סדר". ראשית, את צריכה להבין שאחרי החתונה חיים ביחד. גם בעל מתמיד יש לו זמן לאשתו. אם יש ויכוח, אז יש זמן ביממה שאחרי שהוא נרגע בלימוד, אפשר לדבר. אל תעשי מה"דגם" מציאות..
אתם לא נשואים - אל תריבו "מריבות של נישואין". התבלבלתם קצת, אני חושב...
אח"כ, תשוחחו איך התורה "תדביק" אתכם אחרי הנישואין ולא תרחיק. עצם זה שיש אידיאל משותף, הוא דבר מקרב מאד. תשוחחו איך אתם רואים את זה שאחרי הנישואין תקדישו די פעם זמן, בצד הלימוד, לצאת ביחד וכו'.
אולי תקבעו בינתיים זמן של לימוד משותף על ערך לימוד התורה, שיעזור לכם להכין יותר טוב את הדבר הזה גם בתור "דבק" של שניכם. תהיו שותפים במטרה. זה גם יחסוך "שיחות קטנוניות" כעת..
אם תעבירו את מרכז הכובד ל"אחרי", תשכללו את השותפות באידיאל של צורת הבית שאתם רוצים, ותשוחחו על המבנה הרצוי - סביר מאד שאחרי הנישואין תוכלו גם לשמוח גם בלימודיו והתמדתו (וזו גם עבודת-התבוננות פנימית שלך), וגם למצוא מספיק זמן ל"ביניכם" ישירות.
כשאשה ובעלה "באותו ראש" בענין הזה, הרי שבזמן איכות קצר יחסית של שיחה והתיייחסות ישירה, הוא יכול "להשקיע בה" יותר הרבה "שיחות בטלות" של אחרים..
אם את תשמחי אז, בנישואין, ב"השקעת האנרגיה" שלו בתורה (וזה באמת דבר מאד משמח, וגם יכול להיות יסוד הבית לטווח ארוך אם נעשה כהוגן) ולא תראי אותה כ"מתחרה" שלך - גם הוא ישמח מאד בך, שותפתו הנאמנה.
אבל כדאי, כנ"ל, לדבר על ה"סקיצה" הראויה לנישואין, כבר עתה - כדי שתהיו באותו כיוון ותדעו על מה לבתאמץ אז, כל אחד בדגשו המיוחד.
בהצלחה ובמז"ט.
נהניתי לקרוא, הרב דן. פשוט מתיקות של מילים.אלירז
עבר עריכה על ידי אלירז בתאריך כ"ד אב תשע"ב 19:18
ואולי כדאי גם להוסיף לבחור, שכמו שמצוה ללמוד תורה, כך מצוה ללמוד אישה.
גם התורה וגם האישה אומרות
"תעזבני יום, יומיים אעזבך"..
כשיש הפסקה בלימוד התורה מתוך ניתוק, קשה מאוד לחזור וללמוד באותה הדבקות כמו קודם
כך גם אישה, כשפוגעים בה ויוצרים תחושת ניתוק - קשה מאוד להחזיר לה את תחושת הקרבה הגדולה שהיתה קודם.
התורה היא סוד, מדברת ברמזים קטנים שמהם לומדים חז"ל הלכות.
והאישה היא סוד, מדברת ברמזים כדי שבעלה יבין מה היא רוצה ומרגישה באמת.
גם בעלי הצדיק יושב ולומד תורה רוב שעות היום,
וגם לי לא תמיד פשוט ברמה הרוחנית כמו שהוא חי אותה בישיבה,אז אנחנו יושבים, מדברים ומלבנים..
אבל כמו שאמר הרב דן - זה מתאפשר רק כשאתם זוג נשוי...
ותאמיני לי שגם את תהיי הרבה יותר רגועה כשתדעי שהוא מגיע לשעה הפסקה וארוחת צהריים, ונמצא שם בשבילך.
אני חושבת שהוא לא מספיק מבין מהי אישה..~א.ל
ואני לא אומרת זאת כדי לגנותו בעינייך חלילה
או לגנותו שלו,
אלא רק מעלה נקודה.
עליכם לשבת ולהחליט ביחד איך מדברים. ממש ככה..
להסביר:
שאישה מתנהלת אחרת מגבר:
האישה רוצה לשוחח,
והגבר מאידך מתחפר בשלו עד תעבור הסערה
ולכן כשקורה משהו לא נעים: צריך להבין- כל אחד- את הצד של השני ולבוא לקראתו
אפשר אולי- כדרך אמצע- להחליט שכשקורה משהו, את לא מיד אומרת את שלך, אלא חושבת
על מה שברצונך להעלות ולומר לפניו,
ורק אז- הוא מקשיב ושומע. אך מקשיב באמת.. 
כך ישנה התחשבות בהתנהלותו של כל אחד מכם
לפי מה שאת אומרת, ייתכן שההתרחקות לא באמת קשורה..אדם כל שהוא
לתורה.
"כשטוב לנו ואנחנו שמחים אחד בשני בכלל לא מרגישים את הפער ביני לבין התורה"
"כשאנו רבים והוא מתעצבן הוא אומר שנמאס לו לדבר,זה ביטול תורה השיחות הקטנוניות האלו והולך ללמוד תורה"
כלומר, אם אני מבין נכון, הוא לא אוהב מריבות, אבל גם לא יודע לנתב את השיחה של המריבה לכיוון בונה, ולכן הוא בורח. האמירה שהשיחות הם ביטול תורה נראית לי די צדדית.
וכפי שהעדת עליו "כל רגע מחייו הוא מנצל ב"ה ללמוד תורה" ולכן גם בזמן שהוא בורח הוא לומד תורה.
כמובן אני לא מכיר אותו, ולכן אני יכול רק לתת כיוון למחשבה.
נ.ב. ביקשת לקבל תגובות של נשואים, איני נשוי אבל אני מקווה שהתגובה שלי תוכל להועיל.
החיבור לתורה והקשר לזוגיותשלמה/צבי
בס"ד
שלום לך
אני קודם כל מבין לליבך שחייב להיות קשר בין בני זוג למרות ההתקרבות לתורה ולמצוות ,אבל אני הייתי פונה אלייך
ושואל שאלה ? ,חוץ מהרצון שלך שבין זוגך יחזק יותר את הקשר בניכן ,לך אישית אין תחביבים שאת יכולה להתמקד בהם על מנת שתוכלי להראות לו שלמרות שהוא נורא עסוק בתורה ,גם את עסוקה בדברים שמענינים אותך בחייך ,ומי יתן ובעז"ה יבואו לכם ילדים לעולם , ואז את תראי בעצמך כמה את תהיי עסוקה ולא יהיה לך זמן לראות את בעלך כי תהיי עסוקה נורא עם הילדים.
וחוץ מזה כמה שאת תאפשרי לבעלך ללמוד תורה ולעסוק בה ,כך את תזכי ב -50% מהמצוות שלו עוברים אלייך אוטומטי
כי איפשרת לו לעסוק בתכלית הנכונה שלו בחייו ,לפי המשפט הבא ,והגית בו יומם ולילה או ישאלו אותו האם קבעת עיתים לתורה ?
אז יוצא מכך לסיכום ,הוא חייב לעסוק בתורה ועל זה אין בכלל עוררין ,יחד עם זאת הוא צריך גם למצוא זמן איכות לקשר בינכן ,ואת כמובן צריכה להיות מאושרת מזה שבעלך לעתיד ממית את עצמו על תורת ישראל שהיא בבת חיינו .
בהצלחה.
יש תורת ישראלאורה.
עבר עריכה על ידי אורה. בתאריך כ"א אב תשע"ב 17:21
ויש תורת א"י
בתורת א"י.. לומדים שה' מופיע.. בקשר בין איש לאשתו.. ובכל ענייני השכינתיה.. וקול ה' יוצא משם כמו מלימוד תורה (ואולי יותר)
קול הנבואה מבין שני הכרובים.. לא מלשכת הגזית.-ששם ( ה' בוחר להשכין שכינתו.. בין הקשר הנכון והמלא עונג אמיתי עליון שבין בני הזוג)
זה חידוש הגאולה.
וזה מקרב לקדוש ברוך הוא.. וגורם לראות אותו בצורה יותר מדוייקת.
(ייחוד קודשה בריך הוא ושכינתה)
שלא ישתמע ממני שלא צריך ללמוד תורה ח"ו. אלא שצריך להשקיע בקשר עם כל עדינותו בצורה נכונה. וזה יותר קידוש ה'.
יש כאןד.
במחילה, עירוב מושגים בין נגלה לנסתר.
בוודאי שהקב"ה מופיע גם בכל קיום המצוות, וגם בין אדם לחבירו, וגם בקשר בין איש לאשתו.
אבל ב"תורת א"י" לא ירד כהו-זה הערך של לימוד התורה; להיפך, תורת א"י זה בראש וראשונה הלימוד תורה שבא"י. "ותלמוד תורה כנגד כולם".
ומי ששמע את הקול מבין שני הכרובים, היה משה רבינו שהנחיל תורה לעם ישראל.
ואי אפשר להגיד ש"זה החידוש של הגאולה", וש"זה מקרב לקב"ה יותר"..
אלא שבוודאי צריך להשקיע הרבה בתורה, וצריך להשקיע גם בקשר הישיר בין איש לאשתו, כמו גם בעוד מצוות ודברים חשובים שמוטלים דווקא על האדם הזה.
וחלק חשוב מהקשר עם אדם שמתמסר ללימוד התורה, זו השותפות באידיאל הזה - שגם מביא ליחס-גומלין.
שמעתי פעם את הרבנית הצדקנית חנה טאו ע"ה, שהדריכה שילמדו (נוסף על דברים פשוטים של התייחסות בין איש לאשתו, בשביל לבנות יחס נורמלי קרוב והגון), ספר "קנין תורה" כדי שהאשה תבין מה זה מישהו שלומד תורה וערך הלימוד..
אז אמנם היו פה נשים שהעיר על החשיבות שהבחור יבין "מה זו אשה" - גם זה נכון. אבל חשוב גם שהבחורה תבין מה זה הדבר הזה שהוא מתמסר אליו. ואת זה היא לא יודעת - כי מי שלא השקיע בכך, פשוט אינו יכול להגיד שהוא מבין ממה ש"מדמיין" בלבד..
ואמרו חז"ל שנשים זוכות בכך שממתינות לבעליהן מהלימוד, ושולחות את בניהן.
כל הרוחניות העליונה - על הבסיס של הקיום היסודי, ומתוכו.
פתחו על זה שירשור בלקראת נישואיןמתעלה אליו
מה עם לשתף את הרב שלו בנושא?נקדש את שמך..
זה נראה לך שייך?
גם לנו זה קרה ..אנונימי (פותח)
בעלי חוזר בתשובה לפני החתונה דברנו על צבא ולימודים שלה כמובן .. ואז בשלב האירוסין אחרי שנה בערך הוא שינה כיון .. לרבנות ודחה בעוד שנה את הגיוס מאוד נלחצתי ואני מבינה ללביך .. 
קבלי חיבוק אוהב .. ורציתי כבר לבטל הכול !!!!!!!!!! פחדתי שהתורה תהיה אצלו במקום הראשון !! היום ברוך ה" אני יכולה להגיד שטעיתי בגדול הוא תמיד כאן בשבילי ולא הגיד שהתקופה לפני המבחני רבנות פשוטה אבל גם אז הוא כאן ותמיד מפרגון התורה ממש עוזרת ובונה .. מאחלת לכם המון הצלחה !! תמיד בתקופת הארוסין יש פרפרים בבטן וריבים מטופשים והמון בכי וכאב לב ..
שתזכו להקיים בית כשר בישראל על אדני התורה ..
אשמח לעזור לך עוד באישי ..
פחדת שהתורה תהיה אצלו מקום ראשון?אלירז
אם אדם ישאל אותי אם בעלי אוהב יותר אותי או יותר את הקב"ה -
אני אהיה גאה ושמחה להגיד לו שאת הקב"ה!
וגם אתן ב"ה - מקפידות יותר על מה שהקב"ה ביקש מכן (אני מקווה) מאשר מה שהבעל "רוצה" ביצריו.
בזמנים של נידה, גם אם הצד השני צריך מאוד חיבוק ומגע - לא תעשו זאת,
כי אתן אוהבות את ה' ומקיימות את ציוויו.
אם חס ושלום בעלך יבקש קפה בלי לזכור שאכלתם בשר בארוחת צהריים -
תמנעי ממנו את הקפה ותזכירי לו שהוא בשרי עדיין, לא משום שאת לא אוהבת אותו,
אלא משום שיש ציווי של מישהו עליון על שניכם.
ו-כ-ב-י-כ-ו-ל אנחנוו יותר אוהבים את הקב"ה, ומבינים שרק דרך אהבת ה' אפשר ליצור אהבה אמיתית בין בני זוג.
כנ"ל לגבי תורה.. כשבעלך לומד תורה ומשקיע בה, את לא הופכת להיות מקום שני..
בדיוק כמו כשבעלך עובד לפרנסת הבית, את לא מקום שני כי הוא הרי עובד למען שניכם.
כשהוא לומד תורה - הוא דואג לפרנסתכם בעולם הבא!!
לימוד התורה שלכם הוא משותף!!!!
הוא אוחז זה בזו, ולא יוכל להתקיים בלי שניכם..
תבינו שהכוח שאתן תתנו לו ללמוד - הוא בעצם הכוח שאתן משקיעות באיכות הזוגית שלכם..
[וכמו שכבר כתבתי - כשבחור לומד תורה, הוא בעצם לומד גם מהי אישה..הלימוד הזה הוא באופן ברור מאוד לטובתינו הנשים.]
אלירז-כל כך נכון!!! קצר פשוט ולעניין. ישר כחעוד מישהי
הדרכה פשוטה יכולה לעזור מאוד!!איזה יום שמח
כיום כל אחד לפני חתונה אמור לשמוע מהמדריך שלו מה מקום האישה בבית,
בעל שחי לפי התורה עושה את אשתו מלכה!!
את לא צריכה לדאוג בכלל, להיפך תשמחי שבזה הוא עסוק ותוודאי שלפני החתונה הוא יקבל הדרכה טובה
כי לצערנו יש כל מיני שמתיימרים להיות מדריכים.. שה' ישמור מה קורה לזוגות אחרי החתונה..
מבינה אותךאנונימי (פותח)אחרונה
כדאי מאוד ששניכם תקבלו יעוץ בהקדם האפשרי, לפני החתונה.
במהלך הנישואין זה עלול להפוך לבעיה רצינית, כי זה יהיה תמיד לימוד תורה מול הבית וצרכיו.
לא מתאים לכל אישה לוותר על בעלה בשביל הלימוד כמו רחל ורבי עקיבא, (גם לא כל אחד יגיע לדרגת
רבי עקיבא.) זה בסדר לא להיות כזאת וצריך למצוא את האיזון העדין בין האשה והבית לבין הלימוד.
לדעתי לימוד של בעל לא שווה הרבה אם האשה יושבת בבית ובוכה על העדרו. כמובן ששני הצדדים צריכים לבא אחד לקראת השני, כמו כל דבר בזוגיות.
סקריראת
יש להורים שלי יום נישואין מחר.עד היום חגגנו להם יום נישואין עם כל המשפחה השנה אנחנו רוצים לעשות להם משו יותר אינטימי .כאילו שאנחנו נכין להם ארוחה מושקעת עם נרות וכו' רומנטי כזה . אתם חושבים שיום נישואין צריך להיות אינטימי או עם כל המשפחה? אני ממש מתלבטת
כל התשובות נכונותאנונימי (פותח)
לזוג צעיר כנראה שרק האינטימיות חשובה
אבל ככל שמתבגרים והמשפחה מתרחבת אז שמחים גם עם הילדים והנכדים ומצד שני גם האינטימיות
אם אתם מארגנים כל שנה משהו כללי אז אין מניעה לעשות השנה משהו שונה.
ואפשר לשלב שבשבת לפני\אחרי תהיה חגיגה משפחתית - אולי השנה פחות מושקעת אבל שיהיה משהו.
ביום אחר לחגוג להם יותר אישי
העיקר שיהיה בשמחה 
לענ"ד משהו משפחתי ישמח יותרשירשור
מהסיבה הפשוטה שכשזוג הוא מבוגר הם רוב הזמן במצב של אחד על אחד.
כבר אין את הילדים סביבך כמו קודם.
כשיש הזדמנות לחגיגה משפחתית עם כל הנכדים-
זו בהחלט סיבה להתענג מנחת ואושר.
פעם עשינו להורים שליבדרך
והם ממש סירבו לאכול בלעדינו...הם אמרו שכל הכיף זה המשפחה....
מסכימה עם האנונימי...
תלוי באופי הזוג..~א.לאחרונה
אזור העיר העתיקהמושיקו
לרדת בשער יפו ולהסתובב במכון המקדש עיר דוד וכו' וכו'
לא חסר מקומות לטייל שם
אם אתה מכין תוכנית של חפש את המטמון - יש פעילות לכל היום
מקומות נוספים - גבעת התחמושת
גן החיות התנכ"י (בילוי ליום שלם כמעט)
מוזיאון גוש קטיף+שוק מחנה יהודה
כמה רעיונות:פלפלתי
מוזיאון חצר הישוב הישן - נמצא ברובע, ויחסית זול, נותן את כל הסיפור של הרובע, יש שם גם הסבר על משחקי ילדים של פעם וכו'.. (בין היתר). סיפורים על דמויות מהרובע וכו'.
מכון המקדש וכו' כמו שאמרו...
נקבת השילוח
משכנות שאננים וימין משה.. אפשר לשבת לספר שם את הסיפור של המקום, לאכול שם ארוחת צ הרים או משהו, לשחק שם בין הבתים או משהו.. אולי לחבר פאזל עם משימות או משהו... יכול להיות שיא הכיף ובלי שום עלות.
נחלאות (אפשר לספר שם את הסיפור של ר' אריה לוין, כי ממש שם ליד השוק נמצא הבית שלו.. נגיש ואפשר ממש להגיע לדלת).
גן הפעמון -להביא משחקי חוץ (כדור, קביים, חישוקים...) ולבלות כמו שעות טובות מאוד שם בהוצאת אנרגיה
טיולים באיזורי המעיינות של הדסה עין כרם
ליד אבן ספיר גם יש איזה מסלול משהו, ואפשר להגיע עם אוטובוס לשם..
אנחנו בכיוון?
יש גרופון ממש שווה לעין יעלאחתעם_בטן
היינו אתמול. ממש נחמד!אלעדאחרונה
ממש נחמד
בבקשה לא לשים בראשי. ריבים עם אמאאנונימי (פותח)
אני חייבת 90% מההצלחה שלי להורים שלי,
וכבר כתבתי פעם בפורום אחר על זה.
כשהייתי ילדה בתחילת היסודי לקיתי בתסמונת טורט,
וההורים שלי, בנחישותם הרבה, עשו בשבילי הכל, שמו אותי ממש בראש הסולם
ועזרו לי הכי שאפשר שאצליח על אף הקשיים.
אני אוהבת מאוד את אמא שלי, היא נתנה לי כל כך הרבה כל החיים
אבל יש לה סעיף, נקרא לו "מקדם הרגש הפולני", שעובד אצלה מאוד חזק.
היא אוהבת ותמיד אהבה תינוקות, וחיכתה שנים לנכד/ה עם דגש על ה"ה".
כשנולדה הבת שלי, כיום בת שנה, והיא הפכה לסבתא, היא נהייתה האדם הכי מאושר בעולם.
בגלל הטורט אני צריכה לישון הרבה שעות כדי לתפקד נורמלי (תרופות נגד הטיקים שמעייפות ממש).
שבוע הייתי אצלה, עד שהבנו שתינו את הקטע, וחזרתי הבייתה, היא באה אלי יום יום ב2 אוטובוסים +
הליכה ברגל, גם ישנה אצלי וקמה לתינוקת בלילה כמעט כל לילה עד שהיא ישנה לילה שלם רצוף, (גיל חודשיים)
אני סטודנטית, והיא שומרת לי עליה כשאני בלימודים, שוב, 2 אוטובוסים והליכה ארוכה פעם-פעמיים בשבוע.
באמצע השבוע היא באה עוד פעם-פעמיים לפחות, לרוב פעמיים ויותר, לעזור לי בבית, כי קשה לי להשתלט על
הכל לבד שגם לזה יש קשר לטורט. (עייפות...)
כשאני במבחנים היא שומרת עליה, ולפני כן אני באה להורים ללמוד שם.
היא יכולה לקבל את תואר הסבתא הכי טובה בהיסטוריה בקלות.
היא אוהבת את הבת שלי בצורה עצומה. וגם אבא שלי אוהב אותה לא פחות, אבל הוא בן אדם שפוי ב100%.
אנחנו רבות הרבה, היא עושה לי הרבה "רגשי" וגורמת לי להרגיש שאני לא מספיק אסירת תודה לה,
אם אני עושה משהו לא בצורה שהיא רוצה אני הופכת להיות נצלנית וכפויית טובה, חזירה ו"חראית" (ציטוט שלה) לקרוא לי בכינוי המפורש לאישה עובדת, היא הפסיקה לפני כמה חודשים כי הילדה התחילה לדבר . אי אפשר כשמתווכחים לדבר איתה בצורה נורמלית, ישר היא נכנסת לסערת רגשות, מתעצבנת ומתחילה לדבר פולנית. (לא את השפה עצמה, למי שלא הבין) . היא מדברת בצורה פוגעת.
היום בעלי יצא למילואים, היא הגיעה לראות את הבת שלי ולעזור לי לסדר את הבית אחרי שחזרנו משבת במקום רחוק, עם מלא תיקים.
היה המון מה לסדר והיא התחילה לנקות לי את המקרר בנוסח הקבוע, "איזו מלוכלכת, זה כבר שבועיים פה, מסריחה" וכו..
כבר למדתי לא להגיב לזה, נכון, יש לי דברים עם עובש במקרר שאני מפנה מידי פעם, אבל ראיתי בתים הרבה יותר גרועים, בסה"כ הבית נקי, יותר מרוב השכנות שלי, הילדה נקייה ומסודרת תמיד יותר מ95% מהילדות שאני מכירה, משמעותית, תמיד עם בגדים נקיים ואחרי כל ארוחה אני רוחצת לה פנים טוב ומחליפה לה בגדים, אני רוחצת אותה כל יום + שיער. אני לא טייפקאסט של אישה מלוכלכת. ממש לא.
אני לוקחת תרופות שמפחיתות בצורה משמעותית את הטיקים, וההורים שלי קונים לי אותם כדי שירד ממני העול של זה, נגמרו לי ולא ידעתי שאין עוד קופסא, לכן לא אמרתי לאמא שלי להביא לי מהבית שלהם. ( לשיטתם עדיף שלא כל הכמות תהיה פה בבית כדי שלא יקרה מצב שאורחים יתקלו בזה, אני לא מתווכחת איתם).
היא אמרה לי שאבא שלי יקח את שלושתינו אליהם, ואני אמרתי בסדר.
אחר כך היא התחילה להעיר לי הערות, אז לא היה בא לי ללכת אליהם.
אמרתי לה שאבא שלי יביא לי, ושהיא תחזור איתו.
היא התעצבנה, "מה, הוא יבוא בגלל זה? ככה את מפעילה את אבא שלך היית אומרת לי בבוקר, אני יכולה לחזור באוטובוס, ככה הוא יבוא סתם ואת לא תחזרי איתנו?"
אמרתי לה שבבוקר לא ידעתי שחסר לי, אז היא איזה משהו חסר היגיון.
היא התחילה לצעוק עלי שאני הפכפכה, לא יציבה, כל הזמן משנה את דעתי
שאני לא מעריכה אותה, שאני משגעת אותה ... שגם אם אני ארצה לבוא היא לא תרצה שאני אבוא...
כשאבא שלי הגיע לא רציתי שהוא יתאכזב שאנחנו לא חוזרות איתו,
אז אמרתי שאני אגיע איתם,
אמא שלי התחילה להתעצבן , "תחליטי מה את רוצה, את כל הזמן משנה את דעתך, לא צריך בכלל שתבואי, את לא יציבה..." וכו
אז אמרתי לה שאני לא באה.
אחרי שתי דקות היא נכנסת לחדר בוכה ואומרת לבת שלי בקול בוכה "ביי מאמי שלי, סבתא הולכת, להתראות".
אמרתי לה , מה את רוצה? היא אמרה "שתבואו" אמרתי לה בסדר, מתוך רצון שהיא תפסיק לבכות.
הלכתי להביא משהו מהאוטו, השלט לא עבד, לא רציתי לפתוח עם המפתח כי השכנה ילדה לא מזמן וזה היה 11 בלילה, ידעתי שזה יפעיל את האזעקה. חזרתי הביתה, אמרתי השלט לא עבד , היא התעצבנה " אין לך טיפת תושייה, מה את ילדה קטנה? תפתחי עם המפתח" אבא שלי יצא איתי לאוטו ואמרתי לו שאני לא רוצה להעיר את התינוק של השכנים עם האזעקה לכן לא השתמשתי במפתח. הוא פתח עם המפתח והפעיל את האזעקה.
אמרתי לו שאני באה באי- חשק גמור, בגלל הבכי של אמא. גם הוא סובל מכל הקטעים האלה.
אמרתי לו שאני חוזרת מחר, הוא אמר שמחר הוא לא יכול להחזיר אותי כי יש "אירוע" לבעל של חברה של אמא שלי,אירוע של סוחרי מכוניות משומשות שחצי מתרבות הפנאי שלהם זה משחקי קלפים ומסלעות על הציפורניים והחצי השני זה קניות וקזינו בחו"ל. הוא בן 50 הם עושים שם את הפקת המאה באולם בתקציב של חתונה. ואבא שלי חייב להסתפח למאפירה הזאת (הוא ההיפך הגמור מהם) כי הם נעלבים אם לא באים.
לכן הוא אמר שאני אחזור יום שלישי, אני אמרתי לאמא שלי שאני לא יכולה להישאר עד יום שלישי, כי אני רוצה שחברה תבוא אליי, היא אמרה, תדברי איתה, ואם היא לא תוכל תחזרי יום שלישי, אם כן אני אחזיר אתכן יום שני.
אותי זה עיצבן ממש, שמתכננים לי ככה את ההתנהלות. לא הסכמתי, היא אמרה שהיא תחזיר אותי יום שני בארבע, אבא שלי אמר שזה מיותר והוא לא מעוניין בזה. נכנסנו, אני ואבא שלי הבייתה ואמרתי לו שאני לא יכולה כבר, שהיא פולניה, שהיא עושה לי מניפולציות .. היא עמדה מאחורי הדלת ושמעה הכל, כשאבא שלי יצא היא התחילה לקרוא לי "חזירה, נצלנית כפויית טובה, חראית, את החיים שלי אני נותנת לך, כלום את לא תראי ממני, קוראת לי מניפולטיבית, זאת התודה שלך על כל העזרה שלי, את תרצי ואני לא אבוא אלייך" ...
אמרתי לה "לכי מפה" והיא אמרה לי "ככה את מדברת אלי? אני לא אבוא לפה יותר" כל הזמן הבת שלי, בת שנה עם המון שכל, מסתכלת ומקשיבה. שלושתינו בוכות.
היא יצאה, אבא שלי נכנס לקחת משהו, דיברתי איתו, הוא אמר שהוא מבין אותי ושגם אני תורמת את חלקי באיך שאני מדברת אליה.
אחרי דקה היא נכנסה עם פרצוף עצבני ושתקה, לקחה משהו, יצאה וטרקה את הדלת.
אחרי כמה דקות נכנסה שוב, אמרה לי "חזירה, הכל את מקבלת וככה את מתנהגת, אני אמות כלום את לא תקבלי, אני אמרתי שאני אחזיר אותך מחר בארבע" אמרתי לה שאבא לא הסכים, היא אמרה "אני כן הסכמתי" פשוט אי אפשר להסביר לה, שאני מעדיפה לעשות מה שנוח לאבא שלי. אחר כך היא אמרה ש"בגללך אבא צועק עליי, באשמתך אני ואבא רבים" כניראה הוא העיר לה על הסרטים שהיא עושה.
והם הלכו.
היא כועסת עלי מאוד, יש לה סיבה לכעוס, ולי יש סיבה לא לרצות לבוא אליה כי אני יודעת שהיא לא תפסיק לריב איתי שם.
אני מרגישה רע, בעיקר על זה שאני באמת אולי לא מעריכה מספיק את מה שהיא עושה בשבילי,
ומעל לכך, זה שהבת שלי, שכבר מבינה דיי טוב מה הולך ומה מדברים, צריכה להיחשף לזה.
ה"גג" של כל זה, זה הטורט, שגורם לי לצורך רב בעזרה ממנה, וזה מה שמגלגל את הכל וגורם לה לצפות שאני אעשה כל מה שהיא רוצה, כי אחרת אני כפויית טובה שלא מעריכה את כל העזרה שלה.
זה לא משהו שאפשר לפתור אותו, אי אפשר גם לדבר איתה בצורה הגיונית, אי אפשר גם להפחית את מינון העזרה, כי אני אטבע, ואת התואר הזה אני צריכה לגמור. ויש לי לעשות עוד תואר שני...
סליחה על האורך...
יישר כוח ענק על הכל, בהצלחה בכל, בשורות טובות!!עוד מישהי
קמצנות!דינה ל.
שלום לכם,
אני לא קשורה לכאן (רווקה עדין...) אך מעוניינת לשמוע דווקא את דעת הגדולים הנשואים והמבינים בענין:
היום יצא לי לדבר עם אשה חרדית בשמך זמן ארוך. היא נפתחה בפני וספרה לי את סיפור נישואיה העגום: התחתנה רק בגיל 32, עם אדם בן גילה. כבר בבירורים חבריו לא ענו בשלילה מוחלטת לגבי שאלותיה המגששות בענין הקמצנות. היא טוענת- שהיא ידעה מה היא לוקחת, אך האמינה שהוא ישתנה, ושיהיה בסדר.
הענין הוא שהבנאדם חולה קמצנות!!! ולכן- הם בהליכי גירושין כרגע. 
היא אומרת שהוא אדם טוב, רוצה לתת, אבל לא מסוגל!
זה בא לידי ביטוי בדברים איומים ונוראים: 3 ימים אחרי לידה, עם סלקל ביד וכל כולה כאובה- הוא רוצה ללכת הביתה ברגל, במקום לקחת מונית! 
(אם לא הייתי שומעת ממקור ראשון- לא הייתי מאמינה!)
הוא נמנע מלקחת מאחרים - כדי שלא יאלץ לעשות את הפעולה של לתת (להלוות עגבניה מהשכנים) הוא חסך אוכל מפיהם. וכשכבר כן הוציא- גירד מהאבא כסף. ואז נולדה התינוקת- עם כל המשתמע מכך (מטרנה? טיטולים?)
ואני שואלת- א-י-ך מאבחנים קמצנות??? ברור שבפגישות שלהם הוא קנה בקבוק קולה, ובהצעת הנישואים שלף ורד... אבל איך מאבחנים? איך נזהרים?
ואיך בבירורים אצל החברים/רבנים שואלים ומסיקים מסקנות נכונות מהתשובות?
זה כ"כ מפחיד...
דווקא הקמצנות מדאיגה אותך?אלעד123
כפי שזה מתואר מדובר במחלת נפש ולא בסתם תכונת אופי. ומחלות לא קשה לאבחן.
מה שהכי חשוב לאבחן זה אם את אוהבת אותו, אל תתחתני בלי אהבה.
זה הכי חשוב. ואם הוא יאהב אותך ואת אותו אז גם תכונה גרועה כזו או אחרת לא תטה את הכף.
זה המוטו שלך. כך שמתי לב.דינה ל.
הסר דאגה מליבך- בעז"ה לא אתחתן בלי אהבה. 
זה גם נראה לי בלתי אפשרי. אבל לא חשוב...
וכן, קמצנות מדאיגה אותי. בין יתר הדאגות שלי לסטיות אפשריות אצל בן אדם. והעליתי ספציפית את הנקודה הזאת, כי עליה דשתי רבות היום. אך באותה מידה אני יכולה לשלוף עוד נקודות מדאיגות- כמו אלימות פיזית , אלימות מילולית שלא פחות חמורה, אובססיות נסתרות שא"א לעלות עליהן לפני, אא"כ חבר ידליף (כמו פרפקציוניסטיות כפייתית- ליטול ידיים מאה פעמים שמא שגה במשהו וכן על זה הדרך) ה' ישמרני מכאלה דברים.
אבל אם כבר הלכתי על קמצנות- אז בוא נפתח את זה: קמצנות מאמללת את הבנאדם תחילה מבחינה חומרית, ומסיימת בנפש:
~ חסך כפייתי ברווחה בסיסת- כמו הדוגמא של המונית לאשה יולדת
~ חישוב וקטנוניות בדברים הקטנים- חישוב על האגורות הקטנות
~ קמצנות בפינוקים- שמאוד מגוונים את החיים והופכים אותם לכייפים (החל ממזגן בשעות החמות של היום ועד לשוקולד סתם ככה כי בא לי)
~ עד לחסכון של אוכל מהפה
~ חסכון בצרכים רפואיים
כמו שאלעד אמר- זאת מחלת נפש. אבל זה לא הופך את זה לניכר לעין! מחלת נפש יכולה גם להיות פחד אימים מחושך. עכשיו לך תעלה על זה בדייטים...
קמצנות זאת סכנה. ולכן שאלתי.
[מישהו כאן קורא עיתון נשים של מקור ראשון? בדיוק היה שם כתבה על חולי קמצנות. וסופר שם על האשה העשירה בעולם, והקמצנית בעולם: חיה לפני מאה שנים בערך, ולמרות שהיתה העשירה בעולם- הלכה בסחבות, אכלה מפחים ברחוב, וכשהבן שלה שבר את הרגל,- היא התעקשה לטפל בו לבדה ולא לשלם לבי"ח. ובסוף היו צריכים לכרות לו אותה!]
למה ללכת רחוקאנונימי (פותח)
יש אלפי סיפורים בעולם על אנשים עם כל מיני בעיות.
כשהולכים לדייט כדאי קודם כל לבוא בצורה חיובית, ולא לחפש בעיות.
רוב האנשים הם נורמאלים. כדאי לברר על אדם אצל חבריו או קרובי משפחתו,
ומלבד זאת בחברה שלנו יוצאים לכמה פגישות לפני, מכירים אחד את השני
ואם רואים התנהגות מוזרה כדאי לברר את העניין לעומק.
גם האישה שאיתה דיברת ידעה על הבעיה לפני, פשוט היתה לה תמימות לחשוב שהיא תוכל לשנות אותו.
וזו טעות כמובן להתחתן עם מישהו ולחשוב שהוא ישתנה- צריך להיות שלמים עם בן הזוג כמו שהוא.
נכון שהיו הרבה אנשים שלא ראו בעיה והיא התגלתה לאחר הנישואין, אז מסתבר שיש דברים
שצריך גם להשאיר להשגחה העליונה, ואם הוא מחליט להעמיד אותנו בניסיון כלשהו כנראה שיש לו סיבה לזה
שעלומה מאיתנו.
העיקר הוא להתפלל לזיווג הנכון ובעז"ה תראי ישועות.
הדרך הטובה והנכונה שלא להרוס את החייםאלעד123
ולא להסתבך עם איזו מפלצת היא להכיר היטב לפני שמתחתנים.
צריך להפגש במגוון של מצבים, ברחוב, בבית קפה, במסעדה, ביציאה לקניות, בטיולים, בפארקים וכו'
צריך לבחון את כל העובדות אודות השכלה, עבודה, שירות צבאי, השקפות, טעם ספרותי, התמצאות כללית, יחסי משפחה וכדומה.
לא להתעלם מחולשות, לבחון תגובות לתסכול ולאי שביעות רצון, לראות איך הוא שמח או איך הוא עצוב.
צריך לתת לדברים זמן. אין מה למהר.
אפשר להחליט תוך פגישה אחת אם זה לא מתאים, אבל צריך הרבה פגישות בכדי לדעת אם זה כן.
באמת שמתי לב שזה המוטו שלךender13
אתה באמת חושב שניתן לאהוב, אהבה אמיתית מהכרות של מספר חודשים? חצי שנה? שנה?
כמה זוגות הולכים היום לפי "ההדרכה" הזו(הרוב) ומגלים לארח מספר שנים שלא היתה כאן באמת אהבה?
הגישה ה"רומנטית" הפופוליסטית הזו הפילה הרבה חללים, לתשומת ליבך.
יותר נכון לבדוק מה הסיכוי שהם יוכלו לבנות ולפתח אהבה ביניהם, קרי בדיקת היתכנות בהשקפות, ציפיות וקשר רגשי.
נו...ד.
היום יצא לך לדבר עם אשה שבעלה חולה בקמצנות..
אולי מחר יצא לך לדבר עם מישהי שבעלה פזרן חסר תקנה ואין כסף בבית..
יום אחר, עם מישהי שבעלה עצבני,
מישהי שבעלה כעסן וכו' וכו' (עייני בספר אורחות צדיקים - יש שם רשימה שלמה...)
ובסוף מישהו עוד יגיד, שיצא לו להיפגש עם מישהי מלאת חרדות וחשדנויות מכל תנועה שהוא עושה שמא יש לו משהו....
לענ"ד - לא זו הדרך.
זה טבעי שבנות חוששות - האם מי שיתחתנו איתו יהיה "בסדר", יהיה טוב איתו?
אבל היום, מרוב ששומעים כל מיני דברים מכל מיני כיוונים, זה עצמו לפעמים יוצר בעיות. לעיתים אשה רואה התנהגות אצל בעלה, ולהיפך, ישר "מאבחנים"...
לא צריך "לשמוע" יותר מידי - ולא להרבות בחששות באופן מופרז.
צריך לברר באופן סביר על האדם שמעוניינים להכיר, ממי שמכירים אותו היטב; אפשר לברר במיוחד על דברים שחשובים לברר ספציפית, אח"כ להכיר כשנפגשים - ולא לפחד יותר מידי...
רוב האנשים שמכירים באפן כזה, אחראי, הם נורמליים. ואם יש כל מיני דברים במהלך החיים, עובדים עליהם. אף אחד אינו מושלם.
תגובה לעניין! לא צריך להיסחףאהבה אחישנה
ולחפש דאגות, ולחפש איך לעלות על זה שהוא קמצן/פזרן/אדיש/מדי רגיש/אגואיסט/כעסן ודאר מרעין בישין...
תבררי לפני על האדם ועל מידותיו. נשמע טוב...?
שחררי את כל החששות. תשכחי מכל סיפורי הזוועות.
אם רוצים להתחתן חייבים לבוא לפגישות מתוך עין טובה!! שמחפשת טוב . ולא מחפשת סיבות למה לא.
מה שתיארת פה זה מקרה קיצוני וקצת חולני.
וזה לא אומר שכל מי שלא מזמין אותך למסעדות יוקרה הוא קמצן..
אני מכירה מלא בחורי ישיבה שבאמת בפשטות אין להם כסף כי לא עובדים כרגע...אז כן, הם לא מתפרעים בהוצאות...אבל לא מקמצנות אלא מחוסר ברירה.
לא צריך וסתם מיותר לפתח תאוריות עליהם על לא עוול בכפם.
בגדול- אם מישהו רגיש,מתחשב, מפרגן, סבלן וקשוב כלפייך רוב הסיכויים שגם בכסף הוא לא יהיה אכזר.
אל תקשיבי ליותר מדי סיפורים...אין לזה סוף.
ודבר אחרון,
אם את מאוד מאוד רגישה לקמצנות. וזה ממש מפריע לך לחיות עם מישהו 'חסכן' ( ברור שקמצן כמו שתיארת זה חולני! מדברת על מישהו שרוצה לתת ולפרגן אבל גם שקול ומחושב קצת יותר ממך בהוצאותיו) אני מאמינה שיש לך רגישות לעניין ואת תרגישי את זה כבר בפגישות בדקויות.
אם זה מהותי לך עד כדי לפסול בגלל זה...מה אומר..? זכותך.
לגיטימי שלכל אחד תהיה תכונה איתה לא מסוגל לחיות.
אני למשל סולדת ולא מסוגלת להסתדר עם אנשים לחוצים ועצבניים או עקשנים או ציניים.
אני ישר מזהה. לא משנה כמה הם מנסים להיות מנומסים ונחמדים מבחוץ. יש לי 'רדארים' לעניין..
ואני יודעת שיתכן ויש מידות יותר גרועות, אבל יודעת שעם אלו לא יכולה לחיות. והנהה למשל אני מרגישה שאני פחות לחוצה על עניין הקמצנות..לא כי אני חו''ש רוצה מישהו קמצן. אלא כי אני מסוגלת לחיות עם מישהו שנוטה לחסכנות..לא מפחיד אותי מדי אם השאר טוב ומתאים...
תבררי לפני על האדם ועל מידותיו. נשמע טוב...?
שחררי את כל החששות. תשכחי מכל סיפורי הזוועות.
אם רוצים להתחתן חייבים לבוא לפגישות מתוך עין טובה!! שמחפשת טוב . ולא מחפשת סיבות למה לא.
מה שתיארת פה זה מקרה קיצוני וקצת חולני.
וזה לא אומר שכל מי שלא מזמין אותך למסעדות יוקרה הוא קמצן..
אני מכירה מלא בחורי ישיבה שבאמת בפשטות אין להם כסף כי לא עובדים כרגע...אז כן, הם לא מתפרעים בהוצאות...אבל לא מקמצנות אלא מחוסר ברירה.
לא צריך וסתם מיותר לפתח תאוריות עליהם על לא עוול בכפם.
בגדול- אם מישהו רגיש,מתחשב, מפרגן, סבלן וקשוב כלפייך רוב הסיכויים שגם בכסף הוא לא יהיה אכזר.
אל תקשיבי ליותר מדי סיפורים...אין לזה סוף.
ודבר אחרון,
אם את מאוד מאוד רגישה לקמצנות. וזה ממש מפריע לך לחיות עם מישהו 'חסכן' ( ברור שקמצן כמו שתיארת זה חולני! מדברת על מישהו שרוצה לתת ולפרגן אבל גם שקול ומחושב קצת יותר ממך בהוצאותיו) אני מאמינה שיש לך רגישות לעניין ואת תרגישי את זה כבר בפגישות בדקויות.
אם זה מהותי לך עד כדי לפסול בגלל זה...מה אומר..? זכותך.
לגיטימי שלכל אחד תהיה תכונה איתה לא מסוגל לחיות.
אני למשל סולדת ולא מסוגלת להסתדר עם אנשים לחוצים ועצבניים או עקשנים או ציניים.
אני ישר מזהה. לא משנה כמה הם מנסים להיות מנומסים ונחמדים מבחוץ. יש לי 'רדארים' לעניין..
ואני יודעת שיתכן ויש מידות יותר גרועות, אבל יודעת שעם אלו לא יכולה לחיות. והנהה למשל אני מרגישה שאני פחות לחוצה על עניין הקמצנות..לא כי אני חו''ש רוצה מישהו קמצן. אלא כי אני מסוגלת לחיות עם מישהו שנוטה לחסכנות..לא מפחיד אותי מדי אם השאר טוב ומתאים...
ממש מסכימה44444
קודם כל למי שיש סלידה מסוימת מתכונה הוא ישר יזהה אותה. לי למשל, מאד קשה עם אנשים שטלתניים אפילו עם נטייה לשטלתנות . כל אדם שמדבר איתי או אני נמצאת בקרבתו יותר משעה ולפעמים פחות אני כבר יודעת לדרג אותו ב"מדד השטלתנות" שלי.
דבר נוסף, בדייטים אפשר להטות את השיחות על נושאים שבדר"א תוכלי "להוציא" ממנו בסיפורי היום- יום איזה אדם הוא.
לפעמים אפשר לספר על סיפור ששמעת או למשל שהיית במכולת והתלבטת האם לקנות משהו בגלל המחיר וכו'...
בגדול כדאי לדעת הקמצנות זו קצת תכונה גברית (מפי רב שעוסק בענינים אלא) ובר"כ הבעל יותר חסכן מאשתו (כמובן שיש חריגים).
כשהקשר מתקדם אפשר פשוט לשאול בצורה עדינה ולדבר על העניין.
יש קמצנים שלא מודעים למצבם ומהם יותר קל להוציא.
בגדול דברים כאלה פשוט "מגלים" מסיפורים תמימים מחיי היום- יום.
שתלטניים, שתלטנותאלעד123
שתלטן וגו'
האמת- שהתלבטתי מלא ותיקנתי איזה 50 פעם 44444
ניסיתי לגייס את כל שאריות הידע בכיתה י' בלשון.......
קורהאלעד123אחרונה
^^^^ד"ר שוקו
לכל מטבע שני צדדיםהביצה שהתחפשה
בס"ד
ואת שמעת רק צד אחד- צריך לשמוע את שני הצדדים...
אולי גם האישה ההיא [לא יודעת, אין לי מושג] גם יש לה איזה "דפקט" [סליחה על הביטוי] שהיא כמובן לא אמרה לך אותו?
לפני שמתחתנים חושבים שעכשיו אני מכיר את האדם המושלם ביותר בעולם שאין לו שום מגרעות, וזה בטח יעזור לפתור את המגרעות שלי. אחרי חתונה, מגלים שלא רק שהמגרעות שלי לא נעלמו, אלא אני צריכה ללמוד להתמודד עם מגרעות של אדם אחר....
[שהוא, למרות הכל, הטוב ביותר עבורי]
באמת מסכנה האישה- בעלה נשמע די חולהבטוב
וכמו שכתבו לך- יש מספיק צרות ומחלות נפש בעולם. אולי מה שמדאיג אותך שזה נראה "כאילו " נורמלי- רק קמצן...אבל כמו שאת שמת לב מהר לזה שזה מוגזם, רק דרך הסיפורים של האישה אז תאמיני לי בפגישות עולים דברים כאלה ושמים לב. לכן גם מביאים אותו קצת למשפחה, הוא נצא שבת שלמה עם המשפחה ואת רואה אותו באינטרקציה עם בני אדם נוספים. לבירורים לדעתי אין הרבה ערך בקטע הזה. אל תדאגי- דברים כאלה חריגים את תזהי. וגם האישה הזו זיהתה שהוא קמצן ובחרה בו (בתקווה לשנות אותו אבל לא הלך לה)
> > >דינה ל.
קמצנות זו לא התכונה שממוקמת בראש רשימת התכונות הבלתי נסבלות מבחינתי (כמו אהבה אחישנה- אני לא סובלת ציניות. זה בראש.) אך היא קיימת. תכונה מגעילה. אך אתמול נתקלתי במקרה חריג שלה. ולכן אותה העליתי. אגב, אף אחד מהבחורים הרבים איתם כבר נפגשתי- לא "ירד" בגלל קמצנות.
יש דברים יותר קריטיים לברר... (בתור התחלה כמובן) [אבל פתאום אני נזכרת, שאחד הבחורים הגיע לפגישה שהתקיימה בפארק ב-5 בצהריים, ביום הכי חם הקיץ, והתנצל שהוא בא ללא שתיה/כיבוד, כי הכל היה כ"כ יקר... >?<]
לביצה שהתחפשה- בהחלט היה לה סיפור משלה, אך לצורך העניין- זה לא רלוונטי. הקמצנות הכרונית שלו לא לגיטימית, לא משנה כמה אשתו________.
אני מודעת לכך שרק אחד מ--- הוא קמצן חולני.
אבל בתור אחת (מעידה על עצמי) שלא ממהרת לקלוט תכונות שליליות שכאלה- אני מנסה לפתח לי "שיטה" לזהות כאלה דברים. לעומת זאת- אני מתעבת "מבחנים" מבוימים לבחורים תמימים. (שפכי לעיו מיץ/תעלימי לו את הרכב/תאחרי בשבוע לפגישה וכו' וכו')
בשביל הרוגע, אני חושבת שאני באמת לא אקשיב לסיפורי זוועה כאלה סתם לא עושה טוב על הנשמה. מספיק לדעת שזה קיים בעולם ודי. [בכלל, ברגע שהיא פתחה את הפה, רציתי להעלם. ידעתי שגם לא יהיה לי מה להגיב לה על דבריה, וגם סתם מכניס סרטים לראש...]
וסתם מוסיפהאהבה אחישנה
שמי שמספר לכל אחד ברחוב את סיבות הגירושין שלו...זה תמוה וקצת הזוי....
תאמיני בחושים שלך, את מה שאת לא תוכלי לחיות איתו ה' יגרום לך לחוש ולזהות.
ובקשר לבחור בפארק- אני חושבת שיותר משהוא קמצן הוא תמים!
מילא לא לקנות כי יקר.....אבל למה לספר את זה לבחורה......???!!!
תאמיני בחושים שלך, את מה שאת לא תוכלי לחיות איתו ה' יגרום לך לחוש ולזהות.
ובקשר לבחור בפארק- אני חושבת שיותר משהוא קמצן הוא תמים!
מילא לא לקנות כי יקר.....אבל למה לספר את זה לבחורה......???!!!
דינה ל.
עבר עריכה על ידי דינה. ל. בתאריך י"ד אב תשע"ב 12:21
כן, היה ניכר עליו בעליל שהוא טירון [הוא התקשר באותו הערב ושאל אם מחר אנחנו נפגשים שוב... 
]
ולגבי האומללה עליה סיפרתי- לא נתקלנו ברחוב. אנחנו מציירות ביחד אחת לשבוע. והיא היתה זקוקה נואשות לאוזן קשבת וסמפטיה.
בעז"ה יהיה טוב.
קמצנות זה לפעמים אומרמשה
שיהיה לך ממה לחיות גם בגיל 70, ולא רק בגיל 20.
המכה של העולם המערבי זה בעיקר בזבוז יתר. אלמלא המדינה הייתה מחייבת אנשים לחסוך (פעולה הרת אסון מכיוון אחר), יש לא מעט אנשים שהיו מגיעים לפת לחם בתור אנשים מבוגרים.
קמצנות זה אומרמענטש לאכט
שאחרי שהוא ימות בן ארבעים -כי הוא התקמצן על תרופות וטיפולים
יהיה לך מה לחיות גם בגיל 70
אבל כל זה כאשר בגיל 20 את מתה מרעב
יש כל מיני רמזים קטנים גם בדייטים
לכן לא צריך רק לשבת על ספסל ולדבר- גם להכנס לסופר לקנות עוגיות... גם ללכת לשוק שיעזור לך לקנות לדירה\ לעשור לאמא שלך לקנות לשבת...
שתראי איך הוא עם כסף באמת, בחיים האמיתיים
לא, זאת לא קמצנות! ^דינה ל.
משה, מה שתיארת זה חסכון. זה לחיות עם יד על הדופק ולראות את הנולד.
זה לא לקנות כל יום תפנוקים, לשים בצד כל חודש, להקפיד לכבות אורות בבית, לחשוב פעמיים לפני שמוציאים. לא להתפרע.
מה שתארתי לעיל זאת קמצנות- אדם שקשה לו לתת, לא מסוגל לשחרר, לפנק, לפרגן בפן החומרי ולתת רווח.
וזאת הסכנה. וזו לא הדרך לחיות ברווח לעת זקנה. זה חלילה למות חולים ואומללים, עם תלולית שטרות מתחת לכרית... לעת מצוק וצרה.
[אני מכירה אישית משפחה מקסימה מאין כמוה, חיים בדוחק (האבא אברך, האמא עובדת) שהם חוסכים וחושבים על מה הם מוציאים. אבל אני פשוט מתמוגגת לראות את האיזון המושלם שלהם בין החסכון, לבין הפרגון הענק של הבעל כלפי אשתו בכל מני תענוגות- במיוחד בפן הנפשי- ללכת לימי עיון, לסדנאות לנשים, וגם בדברים חומריים יותר. שנזכה לדעת...]
קמצנות היא לא רק בכסףאנונימי (פותח)
כמי שחיה עם קמצן , קמצנות היא מחלה נרחבת בכל התחומים , עד כדי שהורסת את הנפש של הבן זוג .
הקמצנות הוא גם ברגשות . בקשר מילולי . פיזי. גם ביחס לילדים בעתיד . עד שנוצרים מצבים נפשיים בלתי הפכים אצל הבן זג עד כדי מחיקת האגו העצמי לבן זוג.
קמצנות הו גם רוע. התעללות נפשית ופיזית לשני. ועוד הוא יצדיק את עצמו בהמון אמרות יפות וביטויים . קמצנות היא חלק ממחלת הסוציופטיות הוא בעצמו לא מרגיש כלום את החסר לכן הוא לא מבין על מה המהומה. וכל זה הופך בסוף לרוע לשמו ולנקמות ולערר את הקיום של השני.
להתרחק מהר , ולא לחקות לשינוי כי השינוי לא יבא. אין תרופה למחלה חוץ מההרס של השני . וגם של הילדים אם יש.
נורות אזהרהפעמיים חי
אם אתם יושבים בבית קפה, והבחור מתחיל לחשב לך מה העלות של כוס קפה, וכמה " מרוויחם עלינו " בתי הקפה, וכמה היתה עולה לנו כוס קפה אם היינו מכינים לבד בבית.. זאת דוגמא לנורת אזהרה . ( כמובן שברור שכוס קפה בבית לא עולה עשרה שקלים. ושלבית הקפה יש זכות להרוויח על המיקום והפינוק. ווהשוואה היא מופרכת לכתחילה ).
דוגמא נוספת אם את מספרת שקנית בגד , תכשיט וכ' מיד הוא מברר כמה עלה. ולא מתייחס בכלל לשמחה שלך בקניה החדשה, אלא נותן עצות איך ואיפה אפשר לקנות הרבה יותר בזול "משהו ממש דומה", ושלא חייבים דווקא מחברה ידועה וכ' למרות שמצד הצרכנות הנבונה יתכן לעיתים שיצדק. אבל התגובה בסיטואציה המיידית היא הבעייתית, במקום השתתפות בשמחה ומחמאות , פנקסנות נוקדנית ומעיקה.
בכלל אם את רואה שכל סיטואציה צרכנית פותחת דיון מעיק על עליות בלי שום התייחסות לשאר המרכיבים כמו שמחה הנאה וכ' תתחילי לחשוד ו
חיים עם אדם קמצן הם סבל מתמשך.
חסכנות זה אומר לדעת מתי/איפה צריך/כדאי להשקיעמתו"ש
ולעשות את זה בשמחה.
קמצנות אומר שגם כשאתה יודע שאתה צריך להשקיע יש לך כאב לב על ההוצאה.
אמא שלי תמיד אומרת שהכסף נועד לשרת אותנו, ברגע שאנחנו מתחילים לשרת אותו איבדנו את ההנאה ממנו.
שיעור קצר בכלכלת ביתאיזה טוב ה'!!!!
בעקבות מה שבלה סוון (הרווקה) כתבה בשרשור שמדבר על דיור. (ואני בכוונה פותח את זה בשרשור נפרד)
בואו נעזוב לרגע את כל האידיאלים של להתחתן מוקדם וכו'. נניח שהשאיפה של של זוג צעיר זה לרכוש בית לאחר הילד הראשון.
נבחן את זה לאור המציאות - הבחור שלנו מסיים הסדר \ מכינה + צבא בגיל 23+- לומד לתואר ראשון במשך 4 שנים ומשתלב בשוק העבודה עם משכורת התחלתית של 5000 ש"ח. הבחורה שלנו סיימה שנתיים שירות לאומי \ צבאי בגיל 20 לומדת 4 שנים לתואר ומשתלבת בשוק העבודה עם שכר של 5000 ש"ח.
בשלב הזה הזוג מחליט להתחתן כשהם כבר "מסודרים"
נניח לרגע שהם מצליחים לחסוך בכל חודש סכום של 4000 ש"ח לדירה הם ייצטרכו לחסוך כ- 8 שנים רק כדי להגיע להון העצמי הדרוש לדירה..... בהנחה שלעשות ילד לא לוקח שמונה שנים אחרי הילד הראשון הם עדיין לא יכולים לחלום על דירה.
פתרון אפשרי - דירה זולה להשקעהמקשיב_בסבלנות
עברתי על השרשור ההוא.
אכן צריך הון ראשוני רב שאם לא מקבלים מההורים לוקח זמן רב לצבור אותו.
אבל נקודה למחשבה:
בהנחה שדירה במקום טוב עתידה רק לעלות במחיר ולפעמים אפילו הרבה (הכפלת ערכה ומעלה, ראו לדוגמה מה קרה באלעד), אם כבר גרים במקום מסוים בו אי אפשר לקנות, למה לא לבדוק אופציה לקנות במקום אחר להשקעה ולהשכיר אותה, וכך בכסף של השכירות לממן חלקית את השכירות שלכם.
אולי זה אפילו יותר משתלם מלחסוך באפיקים אחרים, אם ההשקעה ממונפת כלומר נלקחה עם משכנתא. ואסביר:
נגיד שקונים דירה במחיר 500 אלף אך מתוכם 300 אלף הם משכנתא. ההשקעה אם כן היא רק 200 אלף. נאמר שבעוד 5-7 שנים הדירה שוה 700 אלף. אם כן ההשקעה של 200 אלף הפכה ל-400 אלף (הוכפלה!) מה שלא הגיוני שיקרה בחשבון השקעה סולידי בבנק.
ועל הדרך, השוכרים של אותה דירה להשקעה גם משלמים לכם את המשכנתא וגם אם נשארת יתרה, "מפחיתים" לכם את שכר הדירה הנוכחי.
החסרון בזה הוא הסיכון (הסביר לצערי) שתיאלצו לפנות את הדירה בשכירות לפי רצון בעל הבית או שהוא יעלה את המחיר.
יחד עם זאת אני חושב ששוה לבדוק את האופציה הזו.
בלי קשר ממליץ על ספר שקראתי, שבמחיר של 100 ש"ח יתן לכם תובנות שיכולות לחסוך מאות ואלפי ש"ח. הספר נקרא "נדל"ן בג'ינס" ומיועד למשקיעי נדל"ן. אבל לא להיבהל, קודם כל הסקירה והלימוד של נושאי המשכנתה חשוב לכולם, ושוה להשקיע בזה 100 ש"ח, ושנית, זה לא ביג דיל להיות "משקיעי נדל"ן" אם בס"ה קונים דירה נורמלית במיקום טוב להשקעה ומשכירים אותה.
אגב, העיר חריש מתחילה להיבנות בימים אלו, וייתכן מאוד שיש שם הזדמנויות, שוה לבדוק.
(לי אישית אין שום קשר לכלום זוהי רק עצה ידידותית)
במקומות זולים השכירות נמוכההביצה שהתחפשה
בס"ד
במידה והזוג רוצה לחיות בירושלים וסביבותיה וקניית בית כאן היא דבר בלתי אפשרי כמעט [גם לזוגות ויתיקים מאוד]- נניח שהזוג יקנה דירה באופקים ב500 אלף, ישכיר אותה ב1600 (כמה עולה שם דירה?)- זה לא שווה לו ולא מכסה כלל את הוצאות השכירות בירושלים- ממוצע לשלושה חדרים- באיזור ה3000.
כל זה, ותיקונים ע"ח בעל הדירה, ולא דיברנו בכלל על ההוצאות הנלוות לקניית הדירה כמו הוצאות הע"ד ושות'...
זה לא כזה פשוט.
אשרי מי שיכול..
והיום גם יש"ע זה לא אטרקציה מבחינת מחירים.
הייתי ממליצה לך לבדוק טוב טובאנונימי (פותח)
את המצב בשוק היום.
רכישת דירה לא מסתכמת בתשלום לקבלן וקבלת הדירה..
יש לך מס רכישה, עמלת תיווך הוצאות עו"ד ועוד...
גם בדירה להשכרה צריך לנתח טוב את השוק כדי לדעת שמחזירים את ההשקעה תוך X זמן ומתחילים להרוויח.
התשואה השנתית של דירה להשקעה נעה בין 2%- 5% וזה לא הרבה אם נהיה ריאליים.
ערך הנכס לא תמיד עולה כפי שציפינו והוא עולה בסכומים זעומים יחסית להשקעה.
בנוסף לנל יש הוצאות שוטפות שגם אותם צריכים לקחת בחשבון זמן וטרחה למציאת דייר ,והוצאות שוטפות של החזקת הדירה.
אפשר לעשות חישוב ROI פשוט להחזר מההשקעה ולראות שלרוב זה לא משתלם כשאתה בעצמך חי בשכירות וצריך לכסות גם את ההוצאות הנ"ל.
קניית דירה ממקורות עצמיים בלבדאלעד123
היא משימה כמעט בלתי אפשרית.
צריך להיעזר בהורים ובמתנות החתונה.
צריך לעשות כל מאמץ לחסוך עוד לפני החתונה
עם הכנסה כמו של הזוג בדוגמה צריך להתחיל עם 100 אלף ממקורות עצמיים ולקחת משכנתא של 400 אלף שניתן להחזיר בתשלומים של 5000 לחודש.
לאחר זמן, כשההכנסות מתייצבות ואולי אף עולות אפשר לחשוב על משהו יותר טוב.
אבל האמת היא שהמצב די מיאש ועל כך היו כל המחאות בקיץ של השנה שעברה.
אין לי צל צילו של ספק שאת צודקתאיזה טוב ה'!!!!
ללא ספק בגיל 25 העתיד הכלכלי הרבה יותר מובטח.
אבל בגיל 35 העתיד הכלכלי בכלל ורוד. אם מתחתנים בגיל 35 יכולים להספיק לפני החתונה לחסוך מספיק כסף לפחות בשביל ההון העצמי הדרוש למשכנתא.
ואם מתחתנים בגיל 50 יכולים לקנות שתי דירות במזומן....
ומי שמתחתן בגיל פרישה לפנסיה יכול לחיות בדיור מוגן אקסקלוסיבי
זו כבר לא שאלה כלכליתאנונימי (פותח)
לפי דברייך לכל הדעות לא יקנו דירה ולא יהיו מסודרים כלכלית לפני גיל 27 בקירוב בין אם יהיו רווקים או נשואים עד אז
למה כ"כ נורא שיעבירו את השנים האלו ביחד ?
נניח מגיל 20 שלה , 23 שלו אם בשלים וכו.... למה לחיות בבדידות?
במקום להצטמצם ולחסוך לבד, אפשר לחסוך ביחד .... ולחיות ביחד !
אמנם יש לזוג יותר הוצאות שוטפות
אבל גם רווקים בד"כ לא משקיעים את נשמתם בחיסכון, כי צריך "לנצל" את הרווקות.
לכן פה נשאר השיקול מה ההעדפה והתוכניות לחיים ... אבל זו כבר לא שאלה כלכלית....
זה גם הרבה תלוי בפרמטרים חיצוניםמתעלה אליו
גם אם זוג כמונו מתנהל בשיקול דעת כלכלי(לא קונים מותגים,לא מוציאים כסף על מותרות,לא משתמשים בצקים וכרטיסי אשראי,אין אוטו,חוסכים לבית ולילדה)אין לו סיכוי לקנות דירה בזמן הקרוב במצב הנוכחי אם המחירים בשוק לא ירדו ואני בסוף שנות השלושים שלי ובעלי כבר בן 40 פלוס,היו לנו חסכונות מלפני שהתחתנו אבל כשהתחתנו זה כבר לא היה אז זה תלוי בהרבה מאוד דברים.
תגידי, [בלה - בלה]אוהבת את אבא
האכילו אותך שטויות ועברת המון קשיים שהובילו אותך לאטימות שכזו?
לאף כזה גדול ומורם?
בגרות נפשית לוקה בגילאים אלו?
תגידי, את נשואה? ואם כן, התחתנת בגיל ____ ?
מצטרפת לאוהבת את אבאמתעלה אליו
באמת אין מה להוסיף
...כי התגובה הזו מאוד בוגרת נפשית...מי האיש? הח"ח!
גם אם נניח שהיא הכלילה, הרגיזה, עיצבנה, נגעה בנקודה רגישה וכדומה - מה לגבי איפוק וריסון בתגובה? ואיך תבוא קדושה עם שאלות אישיות ורומזניות לגופו של אדם ולא לגופו של נושא?
אגב, בהנחה שלך ידוע מהיכן לקוח הכינוי בלה סוון - ואם לא היה ידוע אזי גוגל מהיר בכל אופן יספק את התשובה - אז גם זה ככינוי הוא לא מי יודע מה, אבל היה אפשר לעצם העניין באופן כללי לנהל דיון יותר בוגר.
בלה אני ממש לא מסכים איתךאנונימי (פותח)
וכבר כתבו פה למה.....
פשוט הגישה שלך ממש חריגה פה בנוף
אבל (ובשביל זה הגבתי) ממש ממש כיף לקרוא דיונים שאת שותפה בהם (גם בפורום השכן)
את פשוט מוסיפה צבע לדיון ולמרות שדעתך שונה פה מרוב המגיבים\ות את מביעה את דעתך בצורה אמיתית וללא שום התרסה .
ועכשיו נוסף פירגון חדש: את נשארת עניינית למרות שיש כאלו שלא.
קבלי את אות הדיון הפורה 
מצטרף למחמאות איזה טוב ה'!!!!
ואם אני לפעמים קצת ציני בתגובותיי קבלי \ קבלו זאת בהבנה. זה לא אישי
מילא הרגיזה ועיצבנהמתעלה אליו
זה חלק מדיון שבו שני הצדדים מכבדים ואני מדגישה מכבדים זה את זה ללא יציאות מכלילות וסנוביות שבאו אך ורק להעליב ולעקוץ בשיפוטיות וללא רחם,לא אמרתי כלום כי לא רציתי לסטות מנושא ולא להיכנס למריבות,לפחות אני מתנחמת בזה שהיא מממנת את קיצבת הנכות שלי מהמיסים שהיא משלמת
זה לא שהיא מפעילה מניפולציות רגשיותיהודיזההכי אחי
זה שאת מופעלת יותר מדי ע"י הרגש...
כשאני קראתי את מה שכתבה "מתעלה" בכלל לא חשבתי בכיוון הזה.
אני, לדוגמא, לא חושב שזכאות נכה לקיצבה קשורה לטאקט שלה או לנחמדות שלה. היא זכאית כי יש לה פוליסה של הביטוח הלאומי, או כי המדינה היא חברת ביטוח אחת גדולה שמקבלת מיסים ותמורת זה מחויבת לאזרחים שלה, בלי קשר לנחמדות שלהם.
כמו שלך היה חשוב לרדת על מי שחי אחרת ממךמתעלה אליו
שהחליט שונה ממך במקום לנהל דיון שבו שוני הדיעות מביא להפריה הדדית ומה שציינת למטה לא ממש לטובתך אלא מפתיע כיצד מישהי שעובדת עם אוכלסיות חלשות מגלה כזה חוסר סובלנות ואגרסיביות מילולית אז תסלחי שבזה אחתום את הדיון הזה שלא רציתי להכנס אליו מלכתחילה ואחסוך מעצמי את תגובותיך המזלזלות והעוקצניות.
אבל זאת הבחירה שלהם!!אשתו שלו
וכשהם מתחתנים בגיל 18 הם יודעים את המצב הכלכלי, והם לוקחים בחשבון שיגורו בשכירות גם עם 3 ילדים.
את יכולה להגיד זה רחוק מלהיות הגיל שניתן להיות עצמאיים בקניית דירה. (להגיד שזה לא הגיל האידיאלי להתחתן בו זאת אמירה מאוד מאוד כללית ולא נכונה.)
(אני התחתנתי בגיל 19,ובעלי היה בן 22, לפני כשנתיים, ויש לנו לדעתי כבר הון עצמי לקניית בית, פשוט עוד לא מצאנו מקום שמתאים לנו... הכסף הוא מההורים, מחסכונות ועבודה עכשיו.. ככה שזה לא תמיד פרמטר של גיל.)
לדעתי, הכל עניין של סדרי עדיפויותיהודיזההכי אחי
זו שאלה של מה חשוב יותר: חיי רווחה, או חיי קדושה (לפי תפיסת היהדות)
מצד אחד - ברור שברוב המקרים יש הקרבה חומרית כשמתחתנים מוקדם. אם אבא ואמא לא עשירים - קניית הדירה תצטרך להתעכב בכמה שנים, ויהיה צורך להתאמץ יותר כדי לחסוך.
מצד שני - ברור שברוב המקרים חיי רווקות ארוכים ימשכו אחריהם נפילות בתחום הצניעות והקדושה - לשני המינים - וגם יעכבו את קיומה של אחת המצוות החשובות ביותר ביהדות. (על-פי הדעה המקילה ביותר בהלכה, ניתן להתעכב במצווה זו עד גיל 24 לכל היותר).
יש גם את הפן של שמחה מחיי הזוגיות, שגם הוא קיים לדעתי ברוב המקרים בצד השני של המשוואה, אבל שמחה זה עניין יותר סובייקטיבי.
אז תכל'ס - יש לנו כאן שאלה ערכית נטו: האם אתה מעדיף רווחה חומרית או קדושה ויהדות (בהנחה שמדובר באנשים שאיכפת להם בכלל משמירת מצוות ומקדושה)
האמת שהנושא הזה רגיש ושברירי פי 3משה
בעיקרון, כל המחסור בדירות (שמכתיב את המחיר הרצחני) הוא בסך הכל פיקציה פוליטית ונובע בגלל ההתנהלות של המונופול הממשלתי - מנהל מקרקעי ישראל (אפשר לקרוא עוד ב"קו ישר").
לבנות דירה מודרנית (נניח 3.5 חדרים) באיכות גבוהה ובלי יותר מדי קשקושים עולה היום בסביבות 150-300 א"₪. כל השאר זה בעצם מחיר הקרקע, מיסים, הרווח של הקבלן וכו'.
חלק לא קטן מהעול הכלכלי הזה הוא תקנות שונות שמייקרות את מחירי הדירות ("בית ירוק" למשל - שאולי חוסך חשמל אבל מייקר את הדירות בעשרות אלפי שקלים, או המקרה של מש' התקשורת שמייקר דירה בכ-1000 שקלים על ידי חיוב תשתית טלפון וכבלים בכל חדר בבית).
כל זה בעצם מיותר, ונכפה עלינו.
המונופול הזה קיים מאז קום המדינה, כך שהגיוני שהוא יפעל גם עוד 50-100 שנה ואז בעצם המחירים ימשיכו לעלות כמו עד היום.
אם זה יקרה - אז נכון לקנות דירות במקום לשכור גם במחיר ההזוי הנוכחי, והרבה חישובים אחרים נכונים (ע' מה שנכתב מעליי על הדירות באלעד ובכל הארץ בעצם בעליית המחיר המטורפת, שאגב, נגרמה בין השאר על ידי ההקפאה).
והיה ויקרה נס כלשהו (סיפוח יישובי יו"ש ו/או בניה מסיבית בהם, שחרור משמעותי של קרקעות על ידי המדינה מתוך כוונה להוריד מחירים, ומה עוד) - מחירי הדירות עלולים לצנוח בחדות לערכם האמיתי (בית מתפורר בן 20-30-50 + מחיר הקרקע במצב החדש).
אין פה הימור כלכלי כלל וכלל אלא פוליטי. "נס" מהסוג שהוזכר יכול לחתוך את מחירי הדירות בעשרות אחוזים ולנצח.
זה קצת יותר מורכבאלעד123
יש בארץ עשרות אלפי דירות במחירים שבין 250 ל 500 אלף שקל. הבעיה היא שהן לא נמצאות באזורי ביקוש.
האזורים המבוקשים ביותר הם כמובן בגוש דן והמחירים שם הם הגבוהים ביותר.
גם אם יש למנהל מקרקעי ישראל קרקעות מותרות לבניה באזורים אלה אין להם אינטרס למכור אותן בזול.
יתר על כן, שווק קרקע זולה באזורי ביקוש יפיל את מחירי הנדלן הקיימים היום וזה יסבך את כל המערכת הפיננסית שנתנה משכנתאות במחירי השוק של איזורים אלה.
הפתרון הנכון הוא להגביר את האטרקטיביות של אזורים שונים במדינה על ידי מתן אפשרויות תעסוקה וחינוך ברמה גבוהה כך שאנשים ירצו להתגורר בהם ואז יוכל המינהל לפתח שם את שוק הנדלן בצורה מושכלת.
המחירים היום הם תוצאה של התנהלות ממ"ימשה
המינהל אכן עושה עלינו "קופה". ברגע שזה יפסק (או אפילו יצומצם - כלומר שיווק כמות קרקעות משמעותית, אפילו במחירי השוק הנוכחיים) - המחירים יכולים לצנוח.
אני לא מדבר על מרכז תל אביב, שם אין סיכוי. אבל במרחק של 40 ד' עד שעה מת"א שיווק קרקע לדירות יכול להוריד את המחירים.
וגם - הפחתת העול העצום שמוטל על היזמים, למשל המאבק של ראשי ערים בדירות 3 חדרים ל"עניים" וכו'.
תשמע - צריך להביא להורדת מחירים, אבל לא באגרסיביותיהודיזההכי אחי
הורדת מחירים - בכל דרך שהיא - כמוה כהטלת מס על הקבלנים.
פגיעה כלכלית קלה בקבלנים זה לגיטימי לגמרי: מי שבחר להיות קבלן, יודע שהוא לוקח סיכון גדול, עם סיכוי לרווח ענק בצידו. אנחנו לא צריכים להיות בני ערובה של הקבלנים.
אבל מכאן ועד ריסוק חברות בניה על ימין ועל שמאל?! זה יסחרר את כל המערכת הכלכלית הישראלית, יביא בסופו של דבר לפגיעה בכולנו: עליה במחירי מוצרים, עליה באבטלה, עליה במיסים וחיסול קרנות החיסכון והפנסיה שלנו. כל מי שיש לו טיפה מושג בכלכלה מבין את זה!
למה לרסק את הקבלנים?משה
הקבלן קונה אדמה במחיר X ובונה דירה שנמכר ב-X+Y (עלות הבניה) + רווח סביר.
קריסת מחירים מסודרת תגרום לשוק להתאים את עצמו.
זה לא פשוט כמו שאתה מציג את זהיהודיזההכי אחי
קודם כל - אני לא כלכלן, ומה שאני יודע אני מניח שכל אדם עם מעט תשומת לב יבין לבד.
אנסה להסביר באופן פשוט, אך בפועל הדברים הרבה יותר מורכבים.
לקבלן, בדרך-כלל, אין כסף לרכוש קרקע. מה הוא עושה? לוקח הלוואה מהבנק, או מגייס כספים בבורסה. את הכספים שהוא גייס, הוא צריך להחזיר עם ריבית, וההכנסות צריכות לממן גם את המשך עסקיו וגם את החזרי ההלוואות.
הקבלן נכנס למערכת ההתחייבויות הזו באופן מאוד מחושב ומדוייק, כך שתמיד יהיה לו תזרים מזומנים חיובי - נזילות, או במילים פשוטות יותר: שתמיד יהיה לו כסף בכיס, אך גם לא יהיה יותר מדיי כסף בטל.
אם לא יהיה לו כסף בכיס - המצב יהיה מאוד מסובך: הוא יצטרך לשלם עוד ריבית על הכספים שהוא גייס, הוא לא יוכל להשלים את בניית הבתים שלו בזמן וייאלץ לשלם קנסות איחור גדולים לקוני הדירות, הוא עלול להפסיד קרקעות שהוא התחייב לשלם עליהן לממ"י ועוד ועוד.
בעסקים, נזילות זה לא מותרות - זה אוויר לנשימה!. עסק ללא נזילות - ייחנק, ועלול להגיע לפשיטת רגל!.
אז אני לא אומר לא להביא לירידת מחירים - אבל לאט לאט! זה צריך להיות תהליך של שנים רבות, לא חודשים ובטח שלא בין לילה.
יש שני צדדים למטבע וברור שלא רק הקבלנים אשמיםמתעלה אליו
הם אנשי עסקים שרוצים עסקים,בשביל פיקוח על השוק אמורה להיות ממשלה שהבעיה שהיא לא עושה את תפקידה וזה לא המיגזר היחיד שהיא לא ממלאת את תפקידה וזו התוצאה.
זו תוצאה של ההקפאה,של מדיניות דורסניתמתעלה אליו
כלפי האזרח הפשוט
צודק -100%!יהודיזההכי אחי
תושבת פריפריהאנונימי (פותח)
אני גרה בנהריה ומצטערת לפחות לגבי השוק כאן אתם טועים!
דירת 3 חדרים קומה שלישית בלי מעלית ישנה באזור סביר עולה 900000 במקרה הטוב
נכון שזה יותר זול מדירה דומה בלב תל אביב אבל אנחנו גם גרים שעה וארבעים דקות נסיעה ברכבת מצפון תל אביב (כשזו מחליטה לעבוד) שכירות של דירה כזו - מעל 3400 ש"ח, והמחירים רק עולים כל הזמן..
אז גם כאן קשה מאוד לקנות
בנהריה כ"כ יקר??!! אני בהלם!!!אני ירושלמית
לעומתה, כרמיאל (היפה לדעתי, פי מאה!) זולה ב70% וניתן גם ניתן למצוא בה דירות שלושה חדרים ב350,000 ש"ח...
גם בחיפה, חדרה והקריות, ניתן למצוא דירות שלושה חדרים סביב המחיר שציינתי, פחות או יותר (אני מתעסקת בחוזי נדל"ן, אז יש לי יותר ממושג)...
אז השאלה היא, מי קונה בנהריה??
מילא במרכז/ירושלים די ברור מדוע המחירים גבוהים, ויש להם גם מאפיינים יחודיים להציע לבאים לגור בהם,
אבל בנהריה???
פספסת את העוקץ בדבריהיהודיזההכי אחי
"דירת 3 חדרים קומה שלישית בלי מעלית ישנה באזור סביר עולה 900000 במקרה הטוב"
מה זה איזור סביר? במקום הכי טוב בעיר? לא פלא...
ממה שאני מכירה את נהריה איזור סביר נחשב שכונה44444
ממוצעת מינוס במרכז שאפשר לחזור הביתה בלי ליווי גם אחרי 21:00.
לא קראתי את השרשור המקורי, אבל באמת אנחנו רק 7.5דרומית שמחה
שנים אחרי שהתחתנו - קנינו בית ב"ה.
עם משכנתא של 65 אחוז מערך הדירה, אבל קנינו.
מי אמר בעצם שצריך לקנות אחרי הילד הראשון?
טיפ: שווה וכדאי לקנות דירה הרבה לפני שנכנסים אליה (נניח שנה) כי אז המחיר יותר נמוך משמעותית (היום הדירה שקנינו שווה 100 אלף שקל יותר)
לגבי הקריות אני יכול לומר לך בודאות שאי אפשר להשיגחומש
דירת שלושה חדרים ב350,000 ש"ח!! (אולי חוץ מהשכונת מצוקה בקריית ים)
בטח שאפשר! לא שכונות מצוקה בכלל...אני ירושלמית
אבל כן דירות נורמליות בבנינים שנבנו כשיכונים וכו'.
בקרית אתא אפשר גם בבנינים רגילים.
וגם בחיפה.
חופרים!!!תהילהאור
אני מיואשת!!!!!
ההורים של ארוסי פשוט חופריים!! אני כבר לא מסוגלת!
הם כ"כ ראש בקיר!!
לפעמים יוצא לי לחשוב אולי לבטל..
אומנם אני אוהבת אותו- אבל מאוד מאוד קשה לי..
מה עושים?
עד כמה ההורים משפיעים??
בהתחלה חשבתי ככה על אמא של בעליyaldaimaאחרונה
חשבתי שהיא חופרת, שהיא לא נורמלית כו'...
אחרי שהכרתי אותה, גיליתי עד כמה היא אישה טובה , כמה חסד היא עושה בלי שאף אחד יודע,
לכמה אנשים היא דואגת, וכמה היא טובה אלי.
היום, למרות שלפעמים היא משגעת אותי, אני אוהבת אותה ומברכת את זה שהיא חמותי,
ולא מישהי אחרת. למדתי לראות את היתרונות שלה, ויש לה אינספור ייתרונות.
תנסי לראות את הדברים הטובים שבהם.
ומעל הכל לכבד אותם. למרות שזה לא קל.
אני לא יודעת מה הם עושים, ואיך הם מתנהגים, במה מתבטא המושג " חפירה " אצלם, לכן קצת קשה לי לייעץ לך נקודתית.
לבטל? ממש לא! אם את מרגישה שהארוס שלך מתאים להיות בעלך, אין שום סיבה לבטל בגלל שההורים חופרים.
אם ההורים היו אנשים רשעים, פושעים או משהו בסיגנון זה סיפור אחר.
אבל אנשים חופרים, במשך הזמן יכולים להתגלות כאנשים צדיקים ונהדרים, אחרי שלומדים להכיר.
עצה ממני, אל תדברי איתו רע על ההורים שלו. תתייעצי עם המדריכת כלות, או אם אישה מבוגרת שאת סומכת עליה ואיתן תשפכי את הלב, לא עם הארוס.
תשמחיד.אחרונה
שאת לא מצליחה לחשוב על משהו מסוים..
בשביל מה לך "רשימת קונפליקטים"?...
"הולך תמים הולך בטח",
תלכי ב"ורוד" מההתחלה, תדאגי לשמר אותו ולטפח אותו -
ויהיה לך עוד יותר בהמשך...
אולי יש לכם המלצות?אנונימי (פותח)
למקומות בירושלים שאפשר ללכת אליהם כזוג ? אתרים מעניינים, שיש בהם איזושהי פעילות חווייתית. יכל להיות אתרים היסטוריים או הצגה מענינת שמתאימה לדתיים...
מחפשים לעשות יחד משהו שיפתח קצת את הלב...שיעזור להיות יותר משוחררים יחד...
משהו שמשלב איזו עשיה, הכי טוב! גם רעיונות ילדותיים קצת יתקבלו...
וגם לא רק מקומות...גם הצעות לדברים שאפשר לעשות יחד בכיף...
תודה
מחפשים לעשות יחד משהו שיפתח קצת את הלב...שיעזור להיות יותר משוחררים יחד...
משהו שמשלב איזו עשיה, הכי טוב! גם רעיונות ילדותיים קצת יתקבלו...
וגם לא רק מקומות...גם הצעות לדברים שאפשר לעשות יחד בכיף...
תודה
מה זה...?אפשר הסבר...?אהבה אחישנה
אישיות שלעולם לא מרוצה... איך לחיות? לעזרהאנונימי (פותח)
לא בדיוק נשוי טרי-טרי, כבר 5 שנים בע"ה.
רקע: התחתנו תוך זמן קצר מאוד אחרי שנפגשנו היתה אהבה חזקה אבל כנראה לא הכרות של ממש ולא יצרנו ידידות אמת!
מהיכן שאני עומד, אשתי לעולם אינה מרוצה ממה שיש ובעיקר לא ממני. היא לא רק מתלוננת אלא יכולה ימים שלמים להתמקד על משהו שמפריע לה ולא להרפות. הרבה פעמים זה לא משהו שאני יכול בקלות לפתור. תחושתי, שהיא התחתנה עם איזו ציפיה שבעלה יסדר את הכל בחיים כמו מן "אבא שני". בע"ה לא חסר דבר בבית אך אנו חיים בצניעות כלכלית שמפריעה לה מאוד (ולי לא).
תחושתי שהיתה רוצה שאהיה אדם אחר. אני לא האדם הכי פרקטי בעולם ומעביר הרבה זמן בלימוד לא תמיד מעמיק שאין לה הערכה אליו (גם חוכמות חיצוניות). היא שואלת כל הזמן: "איך זה מקדם אותנו?" ואני הולך לאיבוד בתוך זה, נעשה עגמומי ומתייאש. לאחרונה הכעס שלה מתעצם נעשה מאוד אגרסיבי על גבול האלים.
הילדים נחשפים לסצינות של צעקות כשלעיתים כל מה שאני יכול לעשות זה לקום ולצאת מהבית שיפסיקו הצעקות.
מי שמסתכל מבחוץ לא יכול לדמיין את זה.
כמובן שלעיתים יש ימים של עדנה משותפת ותפאום הכל טוב וזה מתהפך 180 מעלות בלי שיש לי מושג למה. אך הם נדירים ומתמעטים.
אשמח לשמוע כל תגובה, כולל ביקרתיתות. תודה וברכה על כולם
נקודות מבט שונותמשרת אם
כתבת את הדברים מנקודת מבטך, אך יתכן שמנקודת מבטה הדברים נראים אחרת.
יתכן שהיא מביעה קושי אמיתי בעקבות דברים מסויימים שאתה עושה ואתה תולה את התנהגותה בכך
שהיא רוצה חיים קלים, כמו שכתבת מן אבא שיסדר לה את החיים.
יתכן גם, שהיא כבר איבדה את סבלנותה ולכן נמצאת במצב תוקפני שכזה.
אני לא אומרת שאת כל העבודה אתה צריך לעשות, אבל תברר עם עצמך האם באמת את החלק שלך אתה עושה, ושוב - תנסה לברר זאת מנקודת מבטה ולא מנקודת מבטך. אני מאמינה שהשינוי המבורך יבוא בחינת פתח לי פתח....
לסיום - קראתי השבוע סיפור מאוד יפה על הרב אלישיב שפעם בא אליו אדם שיש לו בעיות בחיי הנישואין
הרב אלישיב אמר לו - תלמד ספר מסילת ישרים......
והסביר את דבריו לרב שישב לידו בעזרת סיפור נוסף - פעם באו אליי לברר על הצעה של בחור עילוי בתורה אך לא מוכן בשום פנים ואופן ללמוד מוסר והרב אמר לא לקבל את ההצעה. מכיוון שמי שלא יודע לעשות חשבון נפש היכן הוא אחראי על המצב, לא יזכה לנחת בחיי הנישואין.
בהצלחה ובשורות טובות.
אולי יעוץ זוגי או אישי?איזה יום שמח
עבר עריכה על ידי איזה יום שמח בתאריך ח' אב תשע"ב 09:04
הרב שמחה כהן שהוא אדם גדול מאוד בשלום בית אומר דבר מדהים,
כל אחד מבני הזוג רוצה להרגיש חיבור לבן זוג שלו ואיך זה נעשה?
האישה ע"י סיפור המצוקות שלה ושיתוף בעלה בכל הקשיים שלה וכל מה שקרה לה רע מרגישה חיבור לבעלה
הבעל לעומת זאת מרגיש חיבור לאשתו כשהיא שמחה וטוב לה,
ממילא כשאישה מתלוננת ובוכה הבעל רואה שלא טוב לה, היא לא שמחה והוא גם לי מבסוט מהענין..
פיתרון ראשוני שמאוד עוזר-
האישה עצבנית שחם לה וקשה עם הילדים
הבעל אומר- באמת חם היום כל הכבוד לך שאת ככה סובלת את החום ואיך את מצליחה לתפקד עם הילדים..
מה עשית פה? עשית עסק מהבעיה שלה או שהיא תגיד, טוב ששמת לב או שהיא תגיד- טוב לא כ"כ חם והילדים לא היו כאלה גרועים..
ברגע אחד הפכת את הבעיה. היא ששמחה שבעלה מבין אותה והבעל שמח שאשתו נרגעה..
מה אני באה לומר? השוני בין גבר לאישה אדיר!! כדאי ללמוד על ההבדלים ורצוי אפילו לדבר עם אדם שמבין בזה
וב"ה לא חסרים יועצים כאלו..
בהצלחה רבה!!
בראש ובראשונהחבילת טישו
לדעת שהמצב הזה הוא תוצאה של שניכם, היינו שלשניכם יש אחריות,
למה אני כותבת את זה? כי כתבת שהיא אישיות שאף פעם לא מרוצה.
כדאי שתבדוק איפה החלק שלך ב'תרומה' לזה שהיא מתנהלת ככה, סביר להניח שזה גלגל- אתה מתנהל בדרך מסוימת והיא ממשיכה ככה וכו'
ברור שאין תחליף לשיחה בעניין, לא ממקום שיפוטי (קריטי מאוד) אלא באמת ממקום של דאגה לאושר שלה ולזוגיות שלכם.
כדאי שתברר איתה מה יכול לעזור לה וגם להגיד לה שיש דברים שהם חשובים לך ושתתן לך את המקום (כמו ללמוד בצורה ש'לא מקדמת אתכם'.
אני חושבת ששיחת בירור כזאת ממש יכולה לעזור.
שתזכו לשכינה בניכם בקדושה ושמחה גדולה!
תודה על כל התשובות הרגישותאנונימי (פותח)
אני בטוח שיש לי חלק בזה בודאי. החשש המנקר הוא שהיא מתחרטת ובעצם אין משהו שאני יכול לעשות מלבד להיות שונה לגמרי, לא אני.
הלכנו לייעוץ זוגי שנקטע באמצע, אולי שווה לנסות שוב.
אני אכן "פיספסתי" כמה הזדמנויות "לשפר" את המצב החומרי אבל לחיות עם אשמה יומיומית זה משתלט על כל הנשמה.
תודה למגיבים ואשמח לשמוע עוד זה מחזק ונותן רעיונות.
בשורות טובות
אל תיתן לחשש הזה לשתק אותךמשרת אם
אתה גם לא צריך לחיות בתחושת אשם יומיומית.
היא בודאי אוהבת אותך, הרי אמרת שיש לכם תקופות של עדנה.
לאור הדברים שאתה מתאר אני מצטרפת לאיזה יום שמח בהמלצה על יעוץ אישי.
מסכימה איתך מאודשרית יורב
גם אני זכיתי ללמוד אצל הרב שמחה כהן והדגמת זה יפה מאוד.
האישה מקטרת כי היא רוצה תשומת לב, הערכה למאמציה, חום, הבנה והערכה.
היא לא מצפה שתספק לה פתרונות לבעיות שלה בדר"כ, היא פשוט צריכה אוזן קשבת, שותפות ושייכות לבן הזוג.
ממליצה לך על "גברים ממאדים נשים מנוגה".
במה אתה עוסק?אלעד123
ממה אתם חיים?
אתה נשמע איש ממש טוב..חלקלקה
אני לא חושב שישד.
כאן מה לתת "תגובה ביקורתית" עליך.
צורת הכתיבה והתיאור שלך מעוררים כלפיך רק הערכה.
אם היה משהו ספציפי שאתה לא עושה בסדר, היה מקום לשינוי, כמו כל דבר שאדם מתקן. אבל אינך צריך להיות "אדם אחר" - יש לך כל הלגיטימציה להיות אתה...
זה בסדר גמור שאתה מעביר הרבה זמן בלימודים למיניהם - יפה מאד. יש כאלה שסגנונם יותר "מעמיק" ויש כאלה שמתאים להם סוג אחר, זה לא משנה. הלוואי שהרבה אנשים ימצאו עולם עשיר בלימוד.. לא כל דבר נמדד ב"איך זה מקדם" במובן ה"פרקטי".. מצד האמת - ה"מקדם" הכי גדול, זה הבנין הפנימי של האדם; וכשמסתכלים בצורה נכונה - זה גם ה"מקדם" הכי גדול של המשפחה, ושל הקשר בין איש לאשתו.
זה נכון, שלעיתים מצב כלכלי דחוק, מפריע יותר לאשה מאשר לאיש - וזה יכול ליצור אצלה מצב של לחץ. זה נושא ששווה בירור.
ואם יש צעקות חד-צדדיות (לא מצידך) אז נכון שלעיתים בדיעבד, הדרך הנכונה היא לענות משהו בנחת כמו "כדאי להירגע קצת קודם" - ו"להיעלם" עד ההירגעות.
לפי התיאור שאתה מתאר (כמובן, בלי לשמוע אותה) - נראה שאכן יש לה בעיה מסויימת בתפיסת המצב ומה שאמור להיות.
אולי הטוב ביותר, זה לתפוס זמן "רגוע" - ולשוחח ביניכם.
אתה יכול להסביר לה, בנחת, שדבר ראשון - אתה זה אתה, עם האופי שלך. כמו שהיא זו היא עם האופי שלה. אם רוצים לחיות בנעימות אחד עם השני, צריך ללמוד לאהוב אחד את השני כמו שהוא. לא "בדיעבד" אלא בהבנה שזה לגיטימי לגמרי שלכל אחד יש את האישיות שלו. כמובן, אפשר תמיד לתקן "פרטים" בהתנהגות - אבל לא לגיטימי לרצות "אדם אחר".
להיפך, אם משתדלים לראות את היפה באופי של השני (לומד, מתענין.. למשל) להתענין זה בזה - זה היסוד של בנין הקשר ההדדי.
אתה צריך לשאול אותה, איזו צורה של בית היא רוצה.. זה נראה לה טוב, תלונות וצעקות? האם זה "מקדם" או שזה הדבר הכי לא מקדם..
צריך לנסות להגיע למסקנה שקודם כל - מקדמים את הקשר ביניכם באופן בלתי מותנה ב"עיסוקים". עובדים ביחד על עין טובה אחד על השני, על התענינות אחד בשני, על החזרת האהבה. להסביר שמהבסיס הזה, יהיה גם קל יותר לשפץ, בשיתוף, עניינים "פרקטיים".
אח"כ לומר לה, שאתה מציע, שאם יש לה רצונות ספציפיים, שתחכה לזמן שהיא מרגישה לא "רותחת", ואז תאמר לך אותם בישוב הדעת, ואתה תהיה פתוח לשיחה. להעביר את המישור לדיבורים ביניכם. ותסביר לה מראש, שאתה מוכן להשתדל ללכת לקראתה בעניינים סבירים של פרנסה וכד', אבל היא צריכה מצידה לקבל ולשמוח בזה שאתה זה אתה.
וגם - להגיע להבנה ש"טובה פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב": בעל לא יכול /אמור לספק כל העשירות הגשמית שבעולם. אבל הוא יכול לתת לאשה הרבה שמחה ועושר פנימי - בתנאי שהיא בכיוון של לתפוס שאכן זה העושר היותר-גדול..
אם זה לא יספיק להסביר לה בשיחה ביניכם - יש מקום לפנות לרב/יועץ. אבל גם אז - אתה צריך לדעת בצורה ברורה שאתה לא אמור להיות "מישהו אחר".. אתה יכול ללכת לקראתה בפרטים; אבל היא צריכה לשמוח שזכתה לבעל כמוך. ובאמת, זו זכיה - האופן שאתה כותב על ה"מצב" איננו אופן שכל אחד במצבך היה כותב. כנראה בזכות אישיותך, ובזכות זה שאתה לומד ו"חי בצניעות".. אלו מעלות מאד יפות.
קודם כל חיבוק וגם כמה עצותאנונימי (פותח)
גם לנו היו תקופות קשות.חלק מהדברים דומים וחלק לא. מבין אותך חלקית. שולח לך חיבוק חזק
כמה דברים שעזרו לנו - תבחר מה ששייך לך:
1. טיפול טיפול טיפול! אצל מטפל טוב! זה מצב שצריך טיפול מקצועי. זה לא בושה. המון אנשים שאתה לא מדמיין שהם עושים אתזה - עושים את זה
2. חצי שעה שיחה נעימה כל יום - לא על סידורים ומשימות, רק על דברים נעימים וחוויות. זה יוצר ידידות. חצי שעה בלי טלפונים, רדיו וילדים.
3. הרב שך זצ"ל אמר - אם הבעל יעשה את המקסימום הכי טוב, פתאום גם אשתו תתחיל כך.
4. תבקש ממנה לקבוע שיחה רצינית, בזמן שייקבע מראש שנוח לשניכם, ערב פנוי לגמרי. שם תספר לה איך אתה מרגיש. אל תאשים אותה ואל תדבר עליה.דבר רק על עצמך ועל איך שאתה מרגיש ועל איך קשה לך).
5. למרות שזה נשמע מטורף - שים אותה בראש מעייניך. תהפוך אותה למלכה - במשך תקופה של שנתיים שום ביקורת עליה. הרבה הרבה הרבה להקשיב לה באמת. היא במצוקה קשה קשה אם היא הגיעה לזה. במקום התנגשות בין משימות שלך לבקשות שלה - תנסה לוותר כמה שיותר - בגבול הסביר.
6. קרא את הספר בגן האושר של הרב ארוש - אם כי אפשר גם להסתייג ממנו.
7. תפילה תפילה תפילה תפילה
7. העיקר זה טיפול - כי העצות האלו כלליות ובטיפול יתמקדו במה שמתאים לכם.
הוא דיברד.
על אי-הערכה שלה ללימודו. זה לא דבר שקשור לריכוז/התארגנות - אלא ליחס של אשה לעיסוקו של בעלה.
וגם, "אנשים לא כ"כ פרקטיים" זה דבר מצוי.. אדם בלי ריכוז, לא "לומד הרבה", גם באופן "לא מעמיק"...
הי, לא שאלת אותה דוגרי?מירימירי
אבל העיקר זה באמת טיפול זוגי. לפתוח הכל בלי רחמים. לנקות משקעים עד התחתית. ולהכניס חיובי.
פעם מישהו אמר לי "זוג שהתחתן זה כי הקב"ה רצה שהםפרפר לבן
יהיו יחד, זוג שהתגרש זה זוג שלא הצליח להתמודד עם הקשיים והבין שהכי טוב זה להיפרד"
אז אני מאחלת לך קודם כל שבעז"ה תצליחו להתמודד ולעבור את המשברים.
אתה אומר שהתחתנתם מהר ולא בטוח התפתחה ידידות אמת- אני אומרת צא מזה, אתה בא בגישה שלילית מההתחלה ואשתך מרגישה את זה.
קח לערב אחד בייביסיטר לילדים (אם הייתי יודעת מי אתה הייתי מוכנה לשמור לך בחינם ) וצא אתה ואישתך לבית קפה, דבר איתה פתוח, תגיד לה שאתה רוצה לשנות את המצב ושאתה רוצה שיהיה לה טוב ואיך היא חושבת שאפשר לשנות את זה?
זה נראה שהיא רוצה שתדבר איתה שתהיה פרקטי, אתה אדם נשוי עם ילדים אתה צריך להיות קצת פרקטי, להגיד אני "לא פרקטי ואין מה לעשות" באמת לא יקדם את שניכם.
דברו דברו דברו, על הכל, על כל מה שמפריע אבל לא רק תוציאו את הדברים המעצבנים אלא גם תנסו למצוא פיתרון יחד!!!!
תנסה גם אתה לשנות גישה והיא כשהיא תראה כמה זה חשוב לך שיהיה לה טוב היא תשתנה גם.
בהצלחה!!!
המישהו הזהאנונימי (פותח)
כנראה לא עבר כלום בנישואים שלו ולכן מרשה לעצמו להגיד את זה.
מאחלת לו, מכל הלב, שתמיד, אבל תמיד ימשיך לחשוב כך וגם שיודה לקב"ה על הטוב שקיבל ויבין שלא כולם קיבלו אותו.
בגלל אמירות כאלה, אם בסוף לא תהיה לנו ברירה, אלא לפרק את הבית שלנו, בכאב עצום אחרי עבודה כמעט בלתי אפשרית, אחרי כאב שאין לו סוף.
אחרי שנכנסנו, לא רק באשמתינו למצב כמעט בלתי אפשרי, נצטרך להיות מסומנים ככאלו של עבדו, שבחרו לוותר.
בטוחה שעבדתי קשה הרבה יותר מרוב המסתובבים פה.
אז- חכמים- היזהרו בדברכם.
חלילה,ד.
בוודאי שלא כל מי שהגיעו לגירושין ל"ע, זה אומר שהם "בחרו לוותר". אין איתנו יודע חשבונותיו של רבש"ע.
אך זה נכון שצריך להתאמץ מאד שלא יקרה, כפי שמודגש בדברייך הכואבים מאד. וברור שעבדתם קשה..
אני בכל זאת מאחל לך, שיקרה נס - ו"ברגע האחרון" השתדלותכם הגדולה תשא פרי, ותזכו לגלות את עצמכם ואת ביתכם מחדש, בטוב. בהצלחה רבה.
אוי כמה שזה כואבאנונימי (פותח)
קודם כל, אתה לא לבד. תמיד אפשר להתייעץ עם כאלו שעברו/עוברים תהליכים דומים.
דבר שני, אל תשכח את הקב"ה. דבר איתו צפוף.
והכי חשוב אל תעסיק את עצמך בהאשמות כלפיך או כלפי אשתך.
זה שהתחתנתם מהר אומר שהתחתנתם מהר. זה לא אומר שום דבר אחר.
בתור אחד שגם היה בקטעים כאלה, אני יכול גם לומר לך שלהיות יותר פרקטי לא ידרוש ממך להיות מישהו אחר אלא להתמודד אחרת עם המציאות המורכבת בעיניך.
כאשר שניכם רגועים דברו ביניכם על מה הציפיות האמיתיות שלכם. נסו להיות כמה שיותר כנים והדדיים, וכמה שיותר פרקטיים - כלומר לא להבטיח הבטחות לא ריאליות, אלא ללכת צעד צעד בסבלנות ובאהבה לקראת ביסוס האישיות שלכם.
סביר גם שבמשך הזמן היא תאבד את סבלנותה מדי פעם, ואם תדע שזה חלק מהעניין יהיה לך קל יותר להתמודד.
אבל בשביל כל זה צריך להחליט שהולכים ביחד ולא מוכנים בשום אופן לפרק את החבילה. כי אם זה לא יהיה ברור לשניכם, לא תוכלו להתמודד עם הקשיים שבדרך. הדבר השני שחייבים להחליט זה ללמוד ביחד איך להתנהל כזוג. בין אם זה ע"י לימוד משותף של ספרים העוסקים בתחום, ובין אם ע"י הליכה לייעוץ. זה קריטי וזה בידיים שלכם.
מאחל לכם בהצלחה מכל הלב
ואם תרצה יותר טיפים אפשר באישי
בכיוון אחר לגמרי!אנונימי (פותח)
המצב מורכב, אבל כשאדם מגיע לכעס אגרסיבי על גבול האלים, כפי שאתה מתאר, לפעמים זה ביטוי גופני!!!
אולי מוזר לדבר על כך כאשר יש סיבות המסבירות את התסכול שלה, אבל האם היא מקפידה על תזונה נכונה? על שעות שנה סבירות? עיפות או רעב, מזמינים אצל חלק מהאנשים פאסיביות, ואצל חלק אחר - דוקא תוקפנות!
האם אתה יודע שבזמנים מסוימים בחודש, יש נשים שנהיות רגזניות, קצרות רוח, נוחות לכעוס ועוד?
אם הבעל מודע לכך, הוא מתיחס בסלחנות ומחכה שהגל יעבור, אם לא, הוא אינו מבין מדוע היא מגיבה בעוצמות לא מוסברות, כועס (אולי בצדק), היא שאינה מודעת לכך שהתגובות שלה אינן פרופורציונאליות לאירוע, נפגעת מתגובתו - וכדור השלג יצא לדרכו...
חשוב על כך!
תרשו לי הערה:הראל ממודיעין
לא אתייחס לפיתרון, כי לדעתי, אף אחד כאן לא יכול לפתור את הבעיה בלי לדעת מה באמת קורה, מה האישה מרגישה, ומדוע האיש לא מתנהג כרצונה - אם בכלל יש פגם בהתנהגותו.
מעבר לזה, כבר הזכירו יעוץ, ובאמת אם אינכם יכולים לנהל שיחות כנות שיבהירו לשניכם מה מרגיש כל אחד, כדי שתדעו על מה ואיך דרוש לעבוד, אין מנוס מיעוץ כמו שאמרו. וזה מאוד לא נעים לפתוח הכל בפני אדם זר ולהיות עירני לתהליך ודרך היעוץ. מניסיון. אך לפעמים אין ברירה.
כן רוצה להעיר, שנשמע שאתה מחפש את האשם בך, כי באמת ההגיון אומר שלא כולם צדיקים, ולריב צריך שנים, וזה סביר. אבל מה שצרם לי זה מה שכתבת: "הילדים נחשפים לסצינות של צעקות כשלעיתים כל מה שאני יכול לעשות זה לקום ולצאת מהבית שיפסיקו הצעקות.
מי שמסתכל מבחוץ לא יכול לדמיין את זה."
זה כבר נשמע באמת לא טוב! כאן, ולמרות שיהיה מי שיצעק עלי על דברי, זה נשמע באמת כואב, אני לא הייתי מסוגל להתמודד, וכל אדם שהגיון בראשו היה נוהג כמוך. וזה כואב מאוד, ומסוכן לנפש הילדים. חושב שיש קוים אדומים שצריך לשמור עליהם.
כמה שתהיה לא טוב, וממש לא בטוח שאכן כך, לא הייתי אומר שזה מצדיק תגובות כאלה. והתנסחתי בעדינות.
לדעתי, זה בפני עצמו דורש טיפול.
ליבי איתך, חבר, את עומק כאבך לא כ"כ כתבת, אך זה ברור.
מאמין שאם יש רצון משני הצדדים, בטוח שאפשר לתקן. אתה בטוח לא כזה נורא כמו שאתה אומר... הייתי אומר אפילו, נשמע בחור מאוד חיובי.
בהצלחה, והרבה שמחה!
לעשות קצת סדראנונימי (פותח)
עבר עריכה על ידי שלייפלק בתאריך י"ב אב תשע"ב 22:15
מתוך פנייתך משתמע הרבה כאב. כאב שלך וכאב של אשתך. הייתי מציעה לעשות קצת סדר והפרדה בין הדברים. אתה מציין ש"אתה הולך לאיבוד בתוך זה, נעשה עגמומי ומתייאש" רגשות קשים מאד שנראים כמבטאים הרבה רגשי אשם. וכאן המקום להפריד. גם אם היא לא מרוצה ומתוסכלת, זה עדיין לא אומר שאתה אשם. זה לא תפקידך לרצות אותה. היא אחראית לעצמה ולאושרה! ממקום של אשמה מאד קשה לפעול! תשתדל קודם כל לפדבק את עצמך ולהחמיא לך על מאמצייך, כי נשמע שאתה לא כ"כ מקבל את זה מהסביבה, ושוב, אתה האחראי הבלעדי להרגשתך, עם כל ההבנה לקשייך. בנוגע להרגשתה, מתוך מקום של בחירה ורוצה להיטיב ולא מתוך מחויבות מעיקה, אתה יכול לנסות להבין מה מפריע לה ומה אתה יכול להציע לה ולתת לה. חשוב גם להעמיד גבולות. להודיע: אני זה אני! כך מתאים לי! וכן בנוגע להתפרצויות להגיד איך מתאים לך שיפנו אליך ולא להסכים להפעלת לחצים. לעיתים אשה היא כמו ילד קטן שמחפש גבולות, אז פשוט לקחת אותה קצת פחות ברצינות... ועוד דבר: את נושא הפנייה הגדרת: אישיות שלא מרוצה. זה משפט מאד קיצוני. האם תמיד תמיד היא לא מרוצה? מצאת פעם שכן היתה מרוצה? קדימה לגלגל חיובי יותר תחפש פעמים אפילו מעטות שהיא כן מרוצה, אפילו מדברים קטנים ותכתוב לעצמך זהו כלי מדהים! בנוסף, תתחיל אתה להיות מרוצה מעצמך וממנה. תחפש! תמצא! ותכתוב!
רק להוסיף!
יחד עם הגבולות ועם ההבנה שאתה לא אמור להיות מה שהיא מצפה. נסה להיות אמפטי ולהבין את צרכיה נגיד אם היא רוצה לרכוש משהו שידכם אינה משגת. גם אם זה לא אפשרי לקנות תהיה בצד שלה1 תגיד לה שאתה מבין כמה זה חשוב לה, והלוואי שהייתם יכולים לרכוש את זה וכמה שאתה מצטער שאי אפשר... וכן על מה שהיא מצפה ממך. אפשר להגיב באמפטיה ובהומור:" חבל שאין לך בעל פרקטי וקצת יותר מקורקע. תנסי לדמיין שהכלים רחוצים והבית זהב בשניות... אגב אפשר גם להתאמץ בנושא. אין לי מושג כמה אתה משקיע, אבל אני מקווה שאתה לא חושב שלהגיד"אני לא פרקטי " זה כרטיס בריחה ממחויבות לתפקוד. אפשר להתקדם מאד בתחום העשייה. מניסיון!
הרבה הצלחה!
עדי
אולי מציאת עבודה קבועה?yaldaima
כתבת שהמצב הכלכלי מפריע לה,
אני לא מכירה אותך, ומסייגת את דברי, אבל עושה רושם שאתה קצת מעופף.
אולי מתסכל אותה, שגם הלימוד לשיטתה לא לימוד, ושגם אתה לא מפרנס.
אתם נשואים כבר 5 שנים, יש לכם יותר מילד אחד, כדאי לך לדעתי לצאת לעבוד
ולקבוע עיתים בקביעות ולא לוותר על זה בשום אופן, בית בלי תורה זה בית חסר.
אבל יש זמן שצריך גם לצאת לעבוד אם האישה לא בנויה לבעל אברך.
ועבודה שתרוויח בה יותר ממינימום, תקבל תלוש שכר מסודר עם תשלום ביטוח לאומי, פנסיה וזכויות סוציאליות.
לא משהו חאפר ב"שחור". משהו קבוע שיתאים לכישורייך ושתצליח לאהוב אותו ולהתמיד בו.
ולימודי הכשרה לתעודה מקצועית, שייתנו לך אפשרות להתפרנס יותר טוב, במידה ואין לך מקצוע עדיין, במקביל לעבודה. תבדוק באתר של משרד התמ"ת, יש סיכוי טוב שאתה יכול להיות זכאי לקורס הכשרה מקצועית בחינם.
לפי דברייך אני מרגישה שהיא אינה בנויה לבעל אברך, לא כולן בנויות לזה, ולכן כפי שהתחייבת בכתובה עלייך לפרנס.
את העצות שגם אני חושבת עליהן בהקשרים האחרים, כמו שיחות, יעוץ וכדומה כבר כתבו, לא אחזור עליהם.
לא בטוחה שהבעיה היא שהוא אברך...שרית יורב
בדר"כ אם אישה מבקשת או מלוננת שוב ושוב זה אומר שהיא לא מקבלת יחס רגשי ולא משהו חומרי. כלומר, יש כאן חוסר סיפוק או חסך רגשי-נפשי וגם אם הוא היה מאפשר לה לקנות כל מה שבא לה לא בטוח שזו הבעיה.
נראה שהיא לא מעריכה אותו מספיק וכן שהוא "לא מספק את הסחורה", כלומר: לא מספיק מרעיף עליה ביטויי אהבה או נותן תחושה של שייכות ושיתוף. יתכן שהבעל היקר טיפוס קצת מופנם וקשה לו לשתף. כמו כן, מובן שלאישה קשה להעריך לימוד שהיא לא רק שלא מבינה בו אלא גם לא משתפים אותה אפילו בפרטים מסביב, כמו: איך הולך עם החברותא ואם נחמד לי או ללמוד איתו ומה אלמד בזמן הבא וכדו'. כמובן, הכל השערות ואשמח אם אנונימי יאשר או יכחיש..
בדר"כ הצורך הגברי הוא להערכה והצורך הנשי הוא לשותפות. התלונות הן רק דרך להשיג קצת תחושה של שייכות, לעניות דעתי. לאישה אין תחושת שותפות ולבעל אין תחושת הערכה. ולכן שניהם נמצאים בחסך ובעצם במריבה. חוסר ההערכה של הבעל מופיע כאן גם בכך שהוא (ולא רק אישתו) לא מעריך את עצמו, חושב שהוא לא באמת "אבא שני" עבורה, שהוא לא עונה על הציפיות הגשמיות שלה וכדו'. אולי הרגשתו האישית מעצימה את הדרך שבה הוא חווה את התלנות של אישתו..אולי...
קצת פסימיות לא תזיק.אברהם בוזגלו
צר לי לאכזב אותך, אישיות שלעולם לא מרוצה, תשאר אישיות לא מרוצה עד 120. (ויש אומרים שגם אחרי זה)
הבעיה איננה כנראה הפרקטיות שלך - אם כי תמיד כדאי להיות קצת פרקטי. כי לקוטר תמיד יש על מה לקטר - אם אתה דוקטור אז למה אתה לא פרופסור, ואם תרויח 100000 דולר לשנה, למה אינך מרויח 200000...
שמור על עולמך הרוחני, כי זה אתה - גם אם לא תצא מזה רב או פרופסור.
אתה כנראה אינך פסיכולוג, ולכן כנראה נפגשת עם בת הזוג למטרות נישואין, ולא למטרות איבחון פסיכולוגי. לכן סביר להניח כי גם אם הייתם יוצאים חמש שנים עד הנישואין, לא ברור שהיית עולה על זה. מהצד המאוהב זה קיטור כזה או אחר נשמע חביב ולא מזיק.
שינוי גישה, מחייב רצון של שני הצדדים - לא שמעתי את דעתה, ולכן קשה לדעת מה היא חושבת על זה.
אמנם ציינת את זה - אך לא בטוח שהיא חיפשה בך אבא שני. בהרבה מקרים אנשים מתחתנים עם רשימת מכולת, ולא באמת עשו עבודה פנימית מהו בן האדם המתאים להם באמת.
התייחסת לעובדה שניסיתם להתחיל טיפול, וזה לא המשיך. אם היית שם במלא הרצון שלך, והשיקול להפסקת הטיפול לא היה מסיבה אובייקטיבית (כגון כלכלית, הריון וכדומה) כנראה שיעוץ/ טיפול חוזר לא יועיל כי גם הוא לא ימשיך - אל סופו. קח בחשבון כי גם טיפול שמגיע לסופו לא תמיד מצליח, כי לעיתים ישנה בעיה באופי.
בהזדמנות רגועה, תנסה לשתף אותה בלבטים שלך, ותנסו לבנות "כללי משחק".
צא מנקודת מבט שאשתך לא תשתנה - ותנסה לבנות את חייך לפי התובנה זו.
ממליץ לך להתפלל לקב"ה בקביעות להצלחת הנישואין לבריאות זוגתך, לבריאותך ולבריאות הילדים. ותזכור את דברי רב חיא במסכת יבמות דף ס"ג...
שיהיה בהצלחה.
תיקוןאנונימי (פותח)
תנסה לבוא הבייתה ביום שישי עם פרחים/שוקולד/טבעת או כל דבר שמשמח. גם אם היא תקטר על זה תגיד לה סבבה, אני אוהב אותך פעם הבאה אקלע למטרה.. סיכוי סביר שהיא תרגע...
דבר שני. הליכה! חצי שעה ביום ביחד בעיקר בערב,עושה ניסים! בלי פלאפונים ושטויות רק הליכה ברחוב בנחת אחד ליד השני... תנסה אחי! בהצלחה!!!
נשמע נורמלי לחלוטיןשני ו
קודם כל לדעתי רוב הזוגות מגיע למשבר זה בנישואים יותר מפעם אחת ,ואחד מהם זה אחרי 5 שנים גם לי היה כך
ולרוב האנשים שמעלים פה שאלות לפורום.
מצב כלכלי יכול לגרום לאישה לתסכול גדול ומכך גם כל הצעקות שלה לגבר קשה להבין זאות דוגמה טרייה בעלי עובד ואני בבית מרצון הילדים רןצים שנקנה להם אופניים אך כלכליית לא יכולים גם לבריכה רוצים כי כל החברים הולכים אך שוב אותה בעיה הילדים בוכים ועל האישה זה קשה משום שזה לא בקשות מהשמים והיא רוצה לספק לילדים שלה הכל למשל המצב הגיע שלא יכולתי לקנות לעצמי בגדים (כי הבגדים יקרים) וזה מדכא משום שהרגשתי לבושה בסמרטוטים וזה נותן לאישה הרגשה עצבנית כמו שנאמר גם החום משגע מנסים לחסוך במזגן אך מרוב החום צועקים
יש דוגמאות בלי סוף
אך זה נשמע שאתה אוהב אותה ואם צריך לשלום בית לעבוד זה מעל הכל גםאני מגיע לשלב שצריך לצאת לעבודה 5 ילדים והצרכים רק גדלים
חשוב שתרעיף עלייה מילות אהבה גם שהיא כועסת והרבה הרבה סבלנות ולנסאת באמת להבין מאיפה כל הכעס בא זה לא תהליך של מילה אחת אלה ימים חודשים ןאפילו שנים תתחיל ותראה שזה יעבוד
וממליצה בחום על הרב שמחה כהן גר בבני ברק
הבהרת דבריישרית יורב
היה נשמע קצת חד-צדדישרית יורבאחרונה
אז רציתי להבהיר.
לא התכוונתי שהבעל אשם או לא אשם במצב של אישתו.
רק רציתי לתת תמונת מצב כמה שיותר ברורה.
שני בני הזוג סובלים:
לאישה-חסרה תחושת שיתוף ושייכות
לאיש- חסרה תחושת הערכה.
אם האישה תעריך את בעלה ואת עיסוקו
וכן הבעל ישתף את אישתו בעולמו ויתעניין בעולמה
אני מאמינה שהאווחה והשלום יגיעו.
אפשר לנסות לעשות זאת לבד,
אך כיוון שהצטברו הרבה מטענים (5 שנים זה לא כמה חודשים),
יתכן ששיחה שבה יוכלו הצרכים האלו, "תתפוצץ" ולא יהיו סבלנות, הקשבה והכלה.
במקרה כזה הייתי מערבת יועץ נישואין.
לגבי דברי אברהם בוזגלו,
אני מסכימה עם חלק גדול מדברי,
אבל, קשה להסכים עם העניין שזה "אופי" ואין מה לשנות.
אם כך נולדנו וכך נשאר - אין לנו מה לעבוד על מידותינו בעולם הזה...
היכולת לכבד...אנונימי (פותח)
שלום לכולם ותודה מראש על היחס או לפחות על הקריאה...
כבר בערך כשנה יש בין רעיתי וביני מתח שאיננו יותר מידי חיובי..הייתי מגדיר את הבעיה בכך שאני רוצה בית יותר חזק מבחינה אמונית יותר חסידי עם תמימות ופשטות (כגון:לבוש צניעות שירי קודש בלבד וכדו') וכמובן שרעיתי אינה כל כך בעיניין היא מרגישה שהיא יותר קשורה ל"אופנה"(מבחינתי זה קשר לרחוב החילוני נטו) לא מתחברת לפאות וזקן ועוד כל מיני...
בקיצור אני קצת תקוע זה מאוד מכביד עלי שהיא לא בראש שלי וכמובן לטעמי הבית שלנו לא משדר את אותה עוצמה שהייתי רוצה שהוא ישדר (כמובן בעיקר לילדים).
אם למישהו יש איזה רעיון מעודד איך להתיחס למצב אשמח לקרוא ולהגיב
תודה!
האם דברתם על כך לפני שהתחתנתם?אלעד123
האם השתנה משהו בגישה של שניכם לחיים?
מה זה משנה מה היה לפני החתונה?ד"ר שוקו
זה המצב עכשיו, אם מישהו השתנה אז מה? הוא צריך לוותר על מה שהוא עכשיו בגלל מה שהוא היה פעם?
זה משנה כי זה יכול להשפיע על הדרך לפתרוןאלעד123
שוקו, מזה משנה מה היה לפני החתונה???אחתעם_בטן
מה שהיה לפני החתונה היה הבסיס לנישואים! לחיבור בינהם להקים משפחה!
הוא לא צריך לוותר על מה שהוא עכשיו בגלל מה שהיה פעם, אבל אישתו לא חייבת להגיד אמן ולהסכים וללכת אחריו לכל בקשה או שינוי שהוא עובר. ואלעד צודק מאוד, זה משנה כי זה יכול להשפיע על הדרך לפיתרון, יותר נכון זה מועיל להגיע לפיתרון הוגן ומקבל של שניהם.
ולהבדיל הבעל חוזר בשאלה ונהיה כופר גמור? זה בסדר לא? הרי אנשים משתנים, הוא לא צריך לוותר על מה שהוא עכשיו בגלל מה שהיה פעם... האם אישתו חייבת לשנות גם היא את דרכה?
מה הקשר?ד"ר שוקו
נניח הדוגמה שהבאת, הבעל חזר בשאלה סבבה? אז מה עכשיו? הוא אמור ללכת לתפילות למרות שהוא לא מאמין? הוא אמור לשמור שבת בגלל שהוא לא מאמין בגלל שהם החליטו לפני 10 שנים שהבית יהיה דתי? זה לא עסק שחתמנו אז זהו, אי אפשר לשבור את ההסכם!
עכשיו הם צריכים לשבת, להגיד אני חילוני, אני דתייה יופי. מה עושים עכשיו? איך מחנכים את הילדים? איך הבית יראה?
מאוד קשור. בדיוק אותו דבר רק הפוךאחתעם_בטן
בדוגמא שהבאתי הבעל ממש לא חייב ללכת לתפילות וכו' בגלל שלפני כמה שנים החליטו להתחתן שהבית יהיה דתי (סתם משהו לא עקרוני, כן, "בית דתי", זה לא כאילו על זה יקום ויפול דבר...) ובטח שזה עסק שחותמים עליו! (אתה נשוי?) אמנם זה לא כתוב על נייר, אבל ברור שזה הסכם, ואם יש "הפרה" של צד אחד בהסכם במהלך השנים, זה לא אומר שעכשיו עושים דווקא, בנקודה כזאת באמת יושבים ומבררים מה הלאה ואיך כל אחד בא לקראת השני בגבול ההיגיון. (וזה בכלללללל לא פשוט כמו שאתה מתאר, אני חילוני אני דתיה, יופי! לא כל כך יפה לצערי, מה אני אגיד לך...)
לעניין פותח השירשור - אני יכולה להבין לליבו שהוא רוצה לכיוון מסויים ומתוסכל מכך שאישתו לא מעוניינת והיה רוצה שתוכל לכבד אותו, יחד עם זאת הוא לא יכול לבקש/לדרוש ממנה שתלך גם היא באותו כיוון אם היא לא רוצה. לדעתי, אם הוא עובר שינוי כזה הוא צריך לעשות זאת בעצמו ובשמחה, ומתוך כך שאישתו תראה שהוא שמח במקום שבו הוא נמצא עכשיו ומכבד אותה למרות שהיא לא באותו מקום, תהיה שלווה בביתם, ואולי מתוך אהבה אליו ורצון לשמחו, תעשה גם היא התקדמות כלפיו ותשנה דברים שהוא היה רצון, אבל מתוך רצון אישי שלה ולא כי היא חייבת.
אז את אומרת מה שאני אומרד"ר שוקו
אם יש "הפרה" של צד אחד בהסכם במהלך השנים, זה לא אומר שעכשיו עושים דווקא, בנקודה כזאת באמת יושבים ומבררים מה הלאה ואיך כל אחד בא לקראת השני בגבול ההיגיון - בדיוק מה שאני אומר, זה בכלל לא משנה מה היה קודם, עכשיו יושבים ומבררים מה עושים הלאה.
ובטח שזה עסק שחותמים עליו! (אתה נשוי?) אמנם זה לא כתוב על נייר, אבל ברור שזה הסכם - הכוונה שלי היא שזה לא הסכם שאם אחד שינה משהו ממה שהיה בהתחלה אז בעיה שלו, ואם "הבית התחיל דתי אז הוא ישאר בדיוק כמו שהוא היה". ולשאלתך, כן, אני נשוי.
זה לא רק זהאלעד123
נישואין אינם עיסקה מסחרית שבה נושאים, נותנים, מתפשרים וכל אחד פונה לדרכו.
נשואין הם מערכת מתמשכת של יחסים שמתחילה ביום בו נפגשו בני הזוג ועד 120.
מהלך היחסים הללו והתפתחותם הן עניין מהותי. אי אפשר להגיד שזה "בכלל לא משנה" מה היה, זה כן משנה וזה משנה מאד וקובע לא מעט מהאופן שבו בני זוג פותרים מחלוקות ומגיעים להסכמות.
אין מצב שבו בכל מחלוקת מתחילים את הסיפור מחדש כאילו שאין להם היסטוריה.
מז"א?ד"ר שוקו
אם פעם מישהו רצה להיות דוס רצח, ועכשיו הוא רוצה להיות דתי סבבה, אבל אשתו עדיין רוצה להיות דוסית רצח. מה זה משנה מה הוא היה פעם? כרגע זה המצב ועם המצב הזה הם צריכים להתמודד, תסביר לי למה מה שהיה פעם משנה משהו במצב שלהם עכשיו?
^ מסכימה, אבל..~א.ל
אני כן חושבת שיש ל"מצב שהיה אצלם פעם"
ולהחלטות שנבנו לפני החתונה-השפעה.
ומדוע?
כי הדרך לפתרון המחלוקת עוברת דרך ההיזכרות במה שהוחלט, שסוכם, או שתוכנן בינהם משכבר.
וכך הם מוצאים את עצמם שואלים:
החלטנו לפני החתונה על בית מסוג מסוים, למה אנחנו מתרחקים מזה?
מדוע אנחנו לא שם?
האם שינינו את דעתנו?
והכי חשוב: מה הלאה? כיצד אנו רוצים שיראה כעת?
פתרון. הלא כן?
אני מיציתיאלעד123אחרונה
ולא נראה לי שאתה באמת מעוניין בהסבר
כולנו כנראה אומרים את אותו הדבראחתעם_בטן
שצריך ביחד לברר מה הלאה ולנסות לבוא אחד לקראת השני וכו, רק לא מסכימים שזה משנה מה היה לפני החתונה. אני אגיד לך למה זה משנה. זה שעבר את השינוי לא יכול לבוא בדרישה שהמצב ישתנה ולצפות שיכבדו אותו וישתנו יחד איתו, פשוט מאוד כי כנראה לא היו מתחתנים מלכתחילה אם הוא היה כך לפני החתונה. אי אפשר פשוט לשים בצד את הסיבה בגללה שני אנשים התחברו יחד לחתונה כאילו שזה לא משנה
ראשית -ד.
לדבֵּר...
השאיפה שלך היא מאד חיובית, אבל אם אתה רוצה שאשתך תהיה גם "בכיוון", אתה צריך להרפות קצת מבחינת הדרישה ממנה. "בכח" זה יגרום ההיפך. והרי שלום בית והילדים זה גם חשוב מאד וערך מאד יהודי ועוצמתי.
כדאי שתשוחחו בנחת. תגיד לה שאתה אוהב אותה (כלומר: שהיא לא תחשוב שזה מותנה ב"שיפוצים" שאתה מעונין בהם), ושאתה רוצה שתשוחחו איך אתם מסתדרים עם הנושא הזה של הבדלים בכמה עניינים. תנסו אולי להגדיר במה אתם מסכימים והיכן נקודות המחלוקת. וגם בנקודות המחלוקת, תנסו אולי להגיע לכך שכרגע כל אחד מקבל את השני כמו שהוא (אני מניח שזה בתוך גבולות ההלכה). היא אותך עם הזקן והפאות - כי כך טוב לך ונראה מתאים; ואתה אותה עם ה"אופנה" (הרבה נשים נוטות ל"אופנה".. כל זמן שזה בתוך גבולות ההלכה - זה לאו דווקא היצר הראשון שצריך לעבוד עליו...). תדגישו את זה שהיחס הטוב ביניכם, והעין הטובה אחד על השני - להתמקד דווקא בטוב שבשני - זה חשוב בהרבה גם מה"אופנה", ולהבדיל כנראה גם מאורך הפאות..
כעת, הסדר של בנין הבית בעוצמה והכיוון שאתה רוצה, הוא בא כך לענ"ד:
קודם כל, אתה חי את זה מבפנים. בלי דרישות מאחרים. תמימות, פשטות, אמונה, נעימות - כפי שאתה מבין שנכון. אם זה יהיה אמיתי - אז אתה תהיה כך, וזה גם יקרין על הסביבה, כולל אשתך.
דבר שני, הבנה שחלק ממש חשוב מהצדיקוּת, הוא היחס החם אל אשתך (הרי אנחנו לא "ממציאים" את חשיבות המצוות. צריך ללכת לפי סדר העדיפות של התורה). כולל חיפוש "בכח" של נקודות הטוב שבה, שבוודאי לא מואפלות מזה שיש כמה דברים שהיא עדיין לא בכיוונך בדיוק. הרי יש בה בוודאי מידות טובות וכו' - אל תיתן למחשבה על מה שהיא עדיין לא "בסדר" בו, להשתלט עליך, כאילו זה העיקר של אישיותה, או מראה על כל אישיותה. לא נכון - זו נקודה. עכשיו צריך להתמקד בטוב, ממש עין טובה. וגם, להבין לנטיותיה כל זמן שהן בגדרי ההלכה. היא זה לא אתה - ואשה זה לא איש. אשה לא משנה סגנון לבוש בקלות, וזה גם נושא חשוב אצלה. היא לא יכולה פתאום "לשנות" כי לך יש דמיון אחר. גם לא כל אופנה זה קשר לרחוב החילוני. אם זה לא צנוע - באמת בעיה; אבל אם אין בעיה של צניעות עפ"י גדרי ההלכה הבסיסיים, אז צריך לדעת להחמיא על מה שיפה, גם אם זה לא בדיוק לטעמך. עם הזמן, זה יכול גם לגרום לרצון ללכת יותר באופן שאתה גם אוהב ורואה לנכון יותר.
אח"כ - צריך לדעת שכדי להקרין גם על האשה, צריך שלא יהיה לחץ. היא לא תשנה מתוך מתיחות, כי היא מרגישה שהיא מוותרת על עצמה. אם היא תראה שאתה אוהב אותה, מחמיא לה, משוחחים, לא "לוחץ" - אז היא מעצמה תרצה יותר ללכת בכיוונך, להקשיב לך. ואז גם אפשר יהיה בעדינות מידי פעם להציע דברים כאלה, לשאול איך זה נראה לה וכו'. אפשר גם יהיה ללמוד משהו ביחד, כדי שתזדהה יותר עם מה שאתה רוצה. לא בכח.
ודבר אחרון: תדע לך, שמה שיקרין הכי הרבה עוצמה על הילדים, יהיה הכבוד שאבא ואמא מכבדים אחד את השני. ואתה יכול להקרין עליהם גם את כל מה שתבנה בתוכך: צניעות, שירי קודש, תמימות, פשטות.. ילדים הם חכמים, הם יכולים לתפוס מצוין שלאבא יש כיוון, וזה כיוון יפה וחשוב. הם ראוים את זה ומוקרנים מזה. והם גם רואים שאבא מכבד את אמא גם כשהיא לא בדיוק כמו שהוא רוצה בכל הפרטים; מקבל אותה בחיוך - ומחנך כמו שהוא רואה לנכון.. וזה שיעור חשוב מאד ומתמיד.
יש להניח שבדרך זו, יש סיכוי חזק שלא ירחק היום - ואשתך תלך איתך לגמרי באותו כיוון..
כבוד הדדיאנונימי (פותח)
גם ביני ובין בעלי יש הבדלים ברמה הדתית.
בעלי הוא ממש צדיק ואני קצת יותר רופפת (וגם אני לא מרשה לו לגדל זקן כי אני לא סובלת את זה עליו
כמה פעמים הוא ניסה להמשיך את 3 השבועות וממש הטלתי וטו על העניין כי זה פשוט מרתיע אותי.)
אבל אל תלמד ממני למד מבעלי, הוא אף פעם לא בא אלי בטענות, תמיד מנסה ברוח טובה לשנות דברים.
תמיד מראה לי כמה הוא מעריך אותי על מה שאני כן עושה. לעולם לא אומר לי כלום על בגדים. אני יכולה
לראות על הפרצוף שלו אם יש בעיה ואז אני צריכה לסחוט ממנו מהי בדיוק והוא בשיא העדינות כולו מתפתל
עונה. אני מתנדבת בשני אירגוני חסד אז הרבה פעמים שאני בטלפון על אחד מהם הוא אומר: אישתי הצדיקה עסוקה...
בקיצור מעריך אותי מאוד כמו שאני ומוצא איכשהו את נק' הזכות שאותם הוא מאיר.
אני מצידי משתדלת לכבד, למרות שזה ממש קשה לי אני משחררת אותו כמה פעמים בשבוע שהוא יוכל ללכת לשיעורים בערב, כי אני יודעת שזה חשוב לו. אני משתדלת לשמוע את המוזיקה שלי לא לידו וגם לא ליד הילדים. כבר מזמן הבנתי שהוא לא יראה איתי סרט, אבל אני דווקא מאוד מעריכה אותו על זה. אחד הדברים שהיו קשים לי שהוא לא הסכים ללכת איתי יד ביד ברחוב הרבה זמן זה כאב לי אבל אני מכבדת את השקפותיו/ רצונותיו וזהו.
אז מניסיוני כבוד הדדי והתחשבות יכולים לפתור בעיות וגם ללמד את הילדים שיעור חשוב מאוד לחיים. אין כמו דוגמה אישית.
לדעתי קדושה בבית זה לא רק שירים, פאות או לבוש מסויים קדושה היא גם הרמוניה בין בני הזוג שתהיה השכינה שורה בינהם, היא גם מידות טובות, היא גם אווירה של התקדמות ביחד קדימה. זה באמת קשה, אבל שווה את המאמץ.
בבית של ההורים שלי...אנונימי (פותח)
המצב ככה, אבל כבר שנים.
בנקודה כלשהי בחיים, אמא שלי החלה לנטות חזרה לימים עברו- לפני שהיא חזרה בתשובה (עוד לפני הנישואים) היא נראית דתיה ושומרת שבת וכשרות וכו', אבל מנטלית היא כמו חילונית. בעוד אבא שלי עצמו הוא דתי "חזק".
אבל ב"ה הם כ"כ אוהבים זה את זו, ומכבדים ומכילים, שאבא שלי מבליג ומוותר. העיקר לא לריב או חלילה "לפרק את החבילה".
יש בכך חסרונות, כמו הווי בבית שהוא לא לרוחו, כמו סרטים, שירים, התנהלות בכללית לא נוטפת "יראת שמים..."
וזה קורה.
לשאלת אלעד- יכול להיות שהם דיברו לפני החתונה והיו להם ציפיות זהות. אבל החיים מביאים על האדם דברים שהוא משתנה בגינם. ולא תמיד עבודת ה' של האדם היא מונוטונית. וזה יותר קשה, כמובן, כשכבר יש בית וילדים ומנסים לתפוס קו.
תגובה לכולםאנונימי (פותח)
ראשית תודה על העצות בחינם..היום משלמים על הכל....
כן דיברתנו על כך לפני החתונה אבל באמת אנשים משתנים בחיים ואפילו קצת תזוזה גורמת והרבה מחשבות...
אין ספק שיש כאן עבודה שראויה להעשות מיצידי כי באמת יש סדרי עדפויות בחיים וקדימויות.
תודה בשנית על דברי החיזוק ואני חושב שזהו מטרת הפורום לא??
אם תתן את ההרגשה שאתה מבין אותה-היא תכבד אותךמושיקו
תקשיב לכל מה שיש לה ומר ותומר שאתה מבין עד כמה שזה חשוב לה וכו' וכו'
אחרי שהיא תרגיש עד כמה אתה מבין אותה הי תתחיל להבין אותך
זה לא נורא בכללאנונימי (פותח)
בתור אחד שגם היה בסרט הזה אני יכול לומר לך שהכל דמיונות ואין סיבה ללחץ, אבל יש דבר נוסף שלא העלו פה והוא לדעתי חשוב מאוד:
הרבה פעמים אנחנו הגברים נמשכים לכל מיני עניינים רוחניים שהם לא אנחנו באמת, אלא כי כך מצופה מאיתנו (או כך אנחנו חושבים). חשוב מאוד שההתקדמות הרוחנית שלנו תיבנה מבפנים (גם אם ע"י מעשים חיצוניים). ככל שהבניה תהיה יותר פנימית היא תקרין ממילא כלפי חוץ בלי שום לחץ, עד כדי שאשתך תציע לך ברבות הימים לגדל זקן, כי היא תרגיש שזה אתה והיא תרצה לשמח אותך ולשמוח איתך.
מנסיון אני יכול להעיד שאשה שיודעת שזה מה שטוב באמת לבעלה תתרצה בסוף, אבל אם אני לא מאה אחוז שם לא בטוח שהיא תתרצה.
זה בנוגע אליך. בנוגע לאשתך - תן לה הרגשה חופשית. הדבר הכי מסוכן בהתלהבות ממשהו זה הנסיון "להראות את האור" לכולם. לא כל מה שתופש אותי תופש את אשתי או את הסביבה שלי. דווקא בספרי החסידות מוסבר שעבודת החסידות חייבת להיות פנימית ולא מלאכותית אחרת זו אינה עבודת ה' אלא עבודת הפוזה. לאשתך יש את הרשות המלאה (גם על פי ההלכה) לנהוג כרצונה בדברים שאינם נוגדים את ההלכה, ואין לך רשות לכפות עליה הידורים, חומרות וחסידות.
כל מה שאמרתי אינו נסיון לביקורת אלא להאיר זווית נוספת שיכולה לעזור.
בהצלחה
צלמת בחתונה- שאלה והתלבטות..אנונימי (פותח)
אני מתחתנת בעז"ה בקרוב..
ואני מתלבטת אם לקחת בנוסף לצלם גם צלמת (תוספת 950 ש"ח..)
בתור נשואים טריים- מה אתם אומרים? עד כמה זה מוסיף/ לא משנה?
אשמח לתשובות בעד/ נגד ולמה..?
ד.א. השיקול שלי עד עכשיו היה-
שהזמן היחיד שהצלמת משמעותית בו זה בריקודים כי אז הצלם יכולהיות יפספס דברים שיהיו בבנים/ בנות בזמן שהוא בצד השני של המחיצה..
בכל שאר השלבים של החתונה לא כ"כ צריך אותה.. (צילמוים לפני- הוא עושה, חופה- ביחד, שולחנות- ביחד, צילומי משפחות וזוג- ביחד)..
אבל עכשיו אני כבר מתלבטת על למה כן לקחת אותה.
אז בבקשה תעזרו לי.. 
תודה ורק בריאות ונחת
תמיד תוספת של עוד צלם זה כיףהביצה שהתחפשה
בס"ד
לנו בחתונה היו שלושה צלמים [לא משנה למה...]
וזה כיף, אפחד לא חזר על תמונה של אחרים
אבל תוספת של כמעט אלף ש"ח? נראה לי מוגזם
בטח שמוסיף!~א.ל
הזמן היחיד שבו היא נמצאת- בריקודים
זה הזמן לתפוס רגעים בלתי נשכחים.. 
לפי דעתי לא כדאי להחמיץ את זה..
הסכום מאד גדול לעניות דעתי- אך זה עניין אחר.
ועוד נקודה למחשבה, היא מה לעשות עם התמונות הללו..- שכן לא מן הראוי לצרפן לאלבום הכללי ולהראותם לעיני כל...
בשורות טובות,
מזל טוב!
לנו הייתה צלמת בחתונה...אנונימי (פותח)
אצלנו רצינו שתהיה צלמת לבנות בגלל הצניעות.
כמובן שזה לא אותו מצב כי אצלנו הצלם ביקש רק תוספת של 500 ש"ח על הצלמת...
אני חושב שכדאי מאוד צלמת שבצד של הבנות תהיה הרגשה של חופשיות בריקוד אם אתם מבינים למה שאני מתכוון שלרקוד ליד בת שמצלמת אז רוקדים עם כל הנשמה ולא כל שניה חושבים אם זה נראה בסדר לרקוד ככה
אני מקווה שנתתי נקודה למחשבה.
מצטרפת^^^^פטל8
גם לנושא הצניעות וגם לכך שעין של אישה תופסת דברים שגברים לא...
דבר יותר חשוב על צלם\צלמתמענטש לאכטאחרונה
הרבה פעמים בריקודים הצלם נתקע באמצע המעגלים, באמצע הרחבה
עם הכסא\ סולם שלו- כדי לתפוס את הזווית הנכונה...
אגב זה- הוא מתקיל את רגלי כל האורחות שרוקדות
כבר כמה פעמים היה בא לי להטיס מהסולם איזה צלם שכמעט הטיס אותי....
חשוב ביותר לטובת האירוע- לסכם עם הצלם\צלמת שהם בשום אופן לא נתקעים והורסים ככה
הרגשה מוכרת..שירה שירים
אכן עברתי את זה ונישאתי בגיל 18
(ב"ה נשואה כמעט 5 שנים באושר רב)
שיהיה בהצלחה ורק טוב!
ואני "משכתי" את זה עד גיל 19...אלזה
הכרנו באמצע י"ב, כששנה לפני זה בכיתי להוריי שקצה נפשי בחייה של נערה מתבגרת רגילה ואני רוצה להתחתן. דוגרי? שמחה שהם לחצו עלי לסיים י"ב כמו כולם. אין מה לעשות, ככה זה בעולם, צריך לתת לתרנגולת לדגור על הביצה ולא לנסות לברוח מייעודינו. סיימי י"ב ובמקביל כבר תתחילי לשמוע הצעות, ממש כמו אצל החרדים. ואם ב"ה זה יגיע עוד לפני סוף י"ב, לא יקרה כלום אם את סיום לימודייך תעשי כשאת נשואה, למרות שקחי בחשבון שזה קשה מאוד.
ואם זה בא מתוך בריחה מהקושי שבשגרה ובלימודים, או מקשיים שיש בבית עם ההורים, אז תזכרי שנישואין זה לא באמת בריחה, זו בריחה ממציאות קשה אחת למציאות לא קלה אחרת, נישואין זה לא עוגת קצפת, וזו לא סתם קלישאה, זה אמיתי. כולם תמיד אומרים שלהתחתן בגיל מבוגר מאוד זה לא קל, כי במערכת כזאת כבר קיימים שני אנשים בעלי דעות מוצקות על החיים וקיימים פערים גדולים מאוד לפעמים, אז רציתי לומר לך שנישואין בגיל צעיר זה קשה לא פחות, היתרון הוא שבגיל צער הרה פעמים זה כמו אדם וחוה, אין לך לאן לברוח, זה רק את והוא, אין לך את העצמאות הכלכלית שקיימת לזוג בני 30 שכבר מבוססים כלכלית. זה רק את והוא ובורא עולם. אז תעשי לך את החושבים שלך (ובכנות? יגיד לך את זה כמעט כל אחד שהתחתן מוקדם, שאם זה היה היום, זה היה אחרת והוא לא היה ממהר להתחתן, אבל קל לומר, המציאות היא דבר משתנה).
ורק בשביל הפרוטקול - נששואה באושר 5.5 שנים, אבל זה דרש מאיתנו עבודה קשה מאוד, במיוחד לאור העובדה ששנינו באנו למערכת הזאת מתוך רצון להקים משהו טוב יותר מהמסגרת בה גדלנו אנו, אך לא הכרנו דברים אחרים...
תשקלי..ד.
אולי נכון יותר לומר כעת לעצמך: אני אעסוק בבנין-עצמי של מידות, תכונות, אישיות - הנדרשות לבנין בית טוב.
כך תרגישי שאת כבר מתכוננת, בדרך. ועם זה - אולי תהיי בשלה יותר לישום הרצון היפה הזה, בעוד כמה זמן.
כמובן - בלי להכירך אישית. כך שזה ל"עיון"..
ואני הרגשתי את זה בגיל 15להבת-כוח
הכרתי את בעלי קצת לפני 16 והתחתנתי ב17.
אבל אני ממליצה עם תמירP
שצריך לעבור קודם תהליך של עבודה.
אני מאוד הרגשתי במקום שלם, ורק אז הרגשתי מוכנה להכיר את בעלי.
חשוב להכיר את המציאות של נישואים בגיל מוקדם, חשוב להיות מוכן מבחינה נפשית לאחריות הכלכלית, לאחריות הזוגית, ולעצמך.
צריך לראות שזה לא רק געגוע לאחד שנמצא שם דיי מההתחלה אלא משהו עמוק יותר.
ממליץ על האתר "שדכנט"אנונימי (פותח)
בכתובת: www.s-net.co.il.
בימים הרחוקים ההם, כשאני הייתי בל"ח, זה היה מקור בלתי נדלה לבנות איכותיות (באמת). הפניות שהיו לי שם היו הרבה יותר טובות מההצעות שקיבלתי מחברים. כמה שנים טובות שאני לא בענינים, אבל מבדיקה זריזה האתר הזה עדיין חי ובועט.
רק המלצה - תשתמשי ב"חוק הדתיים השלובים" כדי לוודא שהבחור אמיתי, ושאין לו בעיות מיוחדות. אני לא נתקלתי בדברים כאלה, אבל השכל אומר להיות זהיר. רק לא לפחד!.
שיהיה בהצלחה!
ולגבי הגיל - אני חושב שזה גיל נהדר להתחיל (ובעזרת ה' גם לסיים).
להתחתן ולהיות נאהבת אלו לא מושגים שונים.אלירז
הנתינה בנישואין גם היא נותנת תחושה של נאהבת... אחרת למי היה לתת?
מה שכן - זה לא סאטלה...
אררר...גן נעול
התגובות כאן יכולות להוציא אותי מדעתי. אני אמנם לא נשואה (בכלל באתי לחפש כאן שרשור אחר...) אבל כשקראתי את מה שנכתב כאן - לא יכולתי שלא להרים גבה. "תעברי תהליך, תחליטי אם את באמת רוצה, אם את באמת בוגרת" וכיוצ"ב. עם כל הכבוד, אדם לא יכול להעיד על עצמו. שאלי אדם מבוגר: אמא/מחנכת מה דעתן.
את עוד צעירה, יש לך עוד דרך לעבור בחיים. גם אני הרגשתי כך בגילך, ואף לפני כן - אבל היום אני יודעת שזה לא הולך ככה. צריך אחריות כדי להחליט כאלו החלטות. לא יעזור כמה שאת בוגרת, הגיל הזה עדיין לא מספיק להתחתן. לפחות כך ע"פ רוב. יש מי שמתחתנות בגילאים צעירים, זה לא אומר שכולן מסוגלות, שלכולן יש מספיק כוחות לחלק עצמן בין לימודים, עבודה, עבודות הבית וכלכלתו וכו'.
דעתי: אל תחליטי החלטות פזיזות על סמך שיקול דעתך בלבד. כמו כן, אני אישית חושבת שלעבור תהליך כזה בחשאי, מבלי להודיע להורים זו כפיות טובה, וכבר הרחבתי על זה כמה פעמים. אני יכולה להגיד לך שהפעם הראשונה שהחלטתי לקבל הצעה ולחשוב עליה, ולא לדחות אותה על הסף, הייתה בגיל 18 ומשהו, בתחילת השירות. בקשתי את רשות הוריי והם התנגדו והסבירו לי בעדינות שכדאי לי לחכות קצת - היום אני מודה להם בפה מלא. לפעמים כדאי להתאפק קצת, עם כל הקושי ולחכות לזמן המתאים. ובינתיים: עבדי על אישיותך, על מידותיך, על הקשרים עם חברותייך, על תעודת הבגרות ושאר דברים עליהם ילדה בגילך נוהגת לעבוד.
ב"הצלחה.
נכון אין עיניין למהר להתחתן ובטח לא בגיל כזה..נכואנונימי (פותח)
בס"ד
אני גם רציתי להתחתן בגילך וממש שיגעתי את ההורים שלי והם לא הסכימו בשום פנים ואופן..
הרגשתי צורך באחד בדיוק כמוך..
מאסתי ברווקות
אבל הם הסבירו לי שחבל ואני לא באמת יודעת מה זה חיי נישואים זה לא רק כייף..
אני נשואה היום
התחתנתי בגיל 20 ואני חושבת שעשיתי אתזה מהר מידי.
שלא תביני לא נכון,אני מאושרת ושמחה בחיי הנישואין מאוד אבל זאת עבודה לא פשוטה.
המון עבודה על המידות
וצריך להכין את עצמך טוב לפני,ויש דברים שרק הגיל עושה.
אפשר לדבר בצורה קצת יותר תרבותיתגן נעול
ובבקשה - אם את/ה חושב/ת שאני טועה - הביאי/הבא טיעונים מנומקים ומנוסחים. להגיד "סתם קשקשנית" זו לא טענה מספיק חזקה כדי לעמת אותה עם דעותיי. חוץ מזה שזכותי לחשוב כך, בדיוק כמו שזכותם של אחרים לחשוב אחרת. כשבאים לדון עם אדם החושב בשונה ממך לא מקניטים אותו, אלא מביעים עמדה בצורה בוגרת ומכובדת (ולא אנונימית ו"מתחמקת"), כזו שתכבד גם את הצד השני בדיון.
כן, צריך "להתבשל" ולהכין את עצמנו, אישיותנו וכו' כדי להקים בית. לדעתי חתונה בגיל צעיר מדי הינה זילות בחיי הנישואין, שכן חיים שכאלה דורשים לא מעט בגרות נפשית ופיזית, עבודה על המידות, אחריות אישית וכלכלית, שכן חתונה בגיל צעיר ללא אמצעים כלכליים הרבה פעמים מחייבת תלות כספית בהורים. מי שעומד לבנות את ביתו צריך לחשוב האם הוא אדם מספיק בוגר ואחראי, האם הוא יכול לעמוד בדרישות חיי הנישואין, האם הוא מסוגל לחנך ילדים ולספק להם את צרכיהם הבסיסיים? (אם לא לבד - אז עם עזרה קטנה מההורים, אבל לא תלות מוחלטת בהם!).
לא פעם אני מדגישה את ההיבט הכלכלי/חומרי, היות ונוטים לזלזל בערכו. חיים ללא בסיס חומרי עלולים להוות מכשול לא קטן בחיי הנישואין. עננת הפרנסה המרחפת על הזוג אינה דבר של מה בכך, ומשפיעה לא מעט על שלום בית ומצב נפשי. חיי דלות אינם פשוטים ו"פסטורליים" כ"כ. קל מאד לרחף בדמיונות על אהבה וכל מיני רעיונות יפים (באמת יפים!) אבל המציאות לא מאפשרת לחיות מאוויר ואהבה. יש צורך בלא מעט עבודה כדי להתקיים פיזית, שלא נדבר על העבודה הנפשית... נכון, "אדם לעמל יולד" - אך כל עמל לשעתו. לא צריך להעמיס בכח עמל על גבי עמל ולהקדים את המאוחר, בפרט ש"עמל" הנישואין מצריך קצת יותר בגרות, אחריות ושאר דברים שלילדה בת 17 אין.
שיהיה ברור: קשיים בחיי הנישואין הם דבר לגיטימי. חתונה בגיל "בוגר" יותר לא תגרום להם להיעלם (בכלל - כל החיים שלנו בכל שלב מלאים קשיים שונים לצד ההצלחות, העליות ושאר דברים טובים), אבל יש קשיים שניתן לחסוך. אני לא אומרת שעכשיו נתחתן רק אחרי שנעשה תואר, נמצא עבודה, נשתלם במידות כולן וכו', אבל צריך להיות בסיס כלשהו הן ברוחני והן בגשמי. לא צריך להיות רוטשילד וגם לא צריך להגיע לדרגת מלאך - אנחנו בני אדם, וככאלה תמיד יהיה על מה לעבוד, השאלה מתי נכון לצרף "שותף" לעבודה? גיל 17, דומני, אינו הגיל המתאים לכך.
*לכל התוהים: אני אמנם לא נשואה, אך יש לי לא מעט פרטים על מה שעוברים לא מעט זוגות צעירים. כולם (לפחות כך אני מקווה) חיים באושר, ע"פ עדותם- אך נתקלים בלא מעט קשיים ותסכולים בדרך...
אין מקום כלל לסיגנון הזה.ד.
וגם התוכן אינו מדוייק..
גוייבות בסה"כ אוכלים חד-פעמית..
נישואין זה לטווח ארוך.
נכון שלא צריך להפריז גם ל"כיוון השני" -
אבל גם לא לזלזל ב"הבשלה"...
כתבתי כך כי תראי מה את כתבתאנונימי (פותח)
את כותבת "התגובות כאן יכולות להוציא אותי מדעתי. אני אמנם לא נשואה (בכלל באתי לחפש כאן שרשור אחר...) אבל כשקראתי את מה שנכתב כאן - לא יכולתי שלא להרים גבה" מה את מתפארת וכותבת בכזה זלזול יש פה אנשים מספיק חכמים שחושבים ההפך וחוץ מזה כן מי קבע שאדם לא יכול להעיד על עצמו את אומרת דברים שאין להם ביסוס נכון שיש דברים שאדם לא יכול לשפוט על עצמו אך בנושא כזה יש כאלה במיוחד בנות שמתאים להם מאוד להתחתן בגיל 18 19 ..... אומנם יש כאלה שלא אבל אפחד לא יכול לדעת אל מישהו אחר כל אחד ומה שהוא מרגיש
הרגשת חיסרון וריקת-ה-י-ל-ה
זה משהו פנימי שאת צריכה להתמודד איתו לבד ולא לחפש מישהו שימלא לך את החורים בחיים.
צודק/ת.גן נעול
באמת לא פתחתי את תגובתי בצורה ראויה (על זאת נאמר "טול קורה מבין עיניך" - ולהבא אשתדל, ב"נ, לבדוק עצמי בטרם אעיר לאחרים). עם זאת אני עומדת מאחורי תוכן דברי. זה פשוט קומם אותי שאנשים נותנים עצות כמו "תחשבי עם עצמך ותחליטי אם את מתאימה", כאשר אין הם יודעים מי עומד מאחורי המסך. צריך להיות זהירים מאד בתגובות כאלו. לא כל אחת בגיל 17.5 יכולה להגיע להחלטות כאלו בכחות עצמה (וליתר דיוק - 98% אינן יכולות). זו אחריות כבדה להכנס למערכת זוגית, זה לא משחק ילדים. דבר זה נכון לאו דווקא לנישואין עצמם - אלא לכל התהליך של פגישות עם בחורים וכו'. גם זה לא משחק ילדים, כל פגישה היא מאמץ נפשי של שני הצדדים. כשמתחילים תהליך של פגישות צריך להחליט ממקום בוגר ואחראי לא פחות, שכן אי אפשר לשחק ברגשותיהם של אחרים.
אולי יש כאלו שמתאים להן להתחתן בגיל 18 או 19, ובאמת אי אפשר לדעת כי לכל אחד מתאים משהו אחר וכל אחד ומה שהוא מרגיש, אבל זה אינטרנט. אנחנו לא יכולים לדעת כלום על הבחורה ולכן צריך להיזהר בלשוננו ולהפנות אותה לאנשים שמכירים אותה.
אדם לא יכול להעיד על עצמו, ולא אני קבעתי זאת - כבר במשנה במסכת כתובות כלל זה מופיע. אמנם שם מדובר על "עדות" אחרת, אך ניתן להחיל זאת גם כאן. גם מבחינה הגיונית - כיצד יכול אדם להעיד על עצמו כאשר הוא נוגע בדבר ונתון לשיקולים זרים? חוץ מזה, שבנוגע לנישואין, בפרט בגיל כזה, עדיין אין מספיק מושג על מה זה נישואין, מה זה דורש ועוד. נכון שעד שלא מגיעים לשם גם ככה לא יודעים, אבל ככל שעוברות השנים אנחנו מקבלים יותר מושג על ה"חיים האמיתיים". אם בשמינית חשבתי שאחרי השירות אעבוד ואלמד, בשירות כבר הבנתי שזה פחות פשוט מכפי שזה נראה וכו' (מצטערת, לא הייתה לי דוגמה טובה יותר, אולי בהמשך אחשוב על משהו). לכן אני חושבת שבגיל כ"כ צעיר כדאי להתייעץ עם אדם מבוגר שכבר נשוי/בדרכו להיות נשוי...
תהילה לא הבנתי על מה הביסוס שלך....יוסיייייי
על מה את מתבססת הרי בסוף האדם מתחתן רק בגלל שהוא רוצה את אשתו וכן כדי שתמלא לו חורים (גם) ואם היא כל כך רוצה אז מה הסיבה שהיא צריכה לסבול
להכניס שיקול דעת.תולתול
ומהר.
כשהייתי בשמינית, ידעתי בוודאות שאני מוכנה להתחתן.
בוגרת, מאד חכמה, מאד יודעת מה אני רוצה מעצמי ומהחיים.
כן, גם לי הייתה תשוקה מאד גדולה לא להיות לבד, שמשהו חסר בי.
אבל הכנסתי את השכל, הפעלתי שיקול דעת.
לא, אני לא רוצה להתחייב בגיל 17 לחיים שלמים.
לחיות מתרומות של ההורים וללמוד בדוחק.
ללדת בגיל 19, לא לצאת מהחממה.
אני רוצה גם לחוות חיים אחרים, עצמאיים, ללמוד, לעבוד.
אין בך שום סקרנות לעולם שמחוץ לאולפנא? מחוץ לבית?
אל תעשי שום דבר פזיז.
ההרגשה הזו חולפת.
היא תגיע שוב, במקום טוב יותר, נכון יותר, לענ"ד.
תגידו, אני היחיד שחושב ככה?ב.ש.
אני חושב שבאותן שורות קצרות ביטאת את המתנה הנפלאה שקיבלת מה'.
הרצון להתחתן.
הרצון להשלים את עצמך.
הרגשת חוסר בחיי רווקות.
הרצון להוליד ילדים.
זה נפלא!
זה פשוט נפלא!
איזו מתנה מדהימה קיבלנו!
אפשר לצאת לרקוד ברחובות מאושר ושמחה!
אולם...
האם זה מחייב לבטא דבר זה עכשיו?
ואולי כדאי לחכות עוד טיפה?
ואולי כדאי להשלים את הפרק הזה של החיים ולא לקטוע אותו ולאנוס את עצמך לעבור לפרק הבא?
את צריכה להיות מאושרת על הרצון הבריא שלך, אולם עם זאת לזכור שזה סה"כ עוד תכונה נפלאה שהקב"ה נתן לנו ונצטרך לשמור עליה היטב היטב לבוא העת...
תוכלי לשרשר על כך בנוג"ה ותגלי להפתעתך שישנם עוד המון צדיקים וצדיקות בגילאי 15 ו-16 המכונים "בל"חים" שצצים להם מהחורים.
לעניות דעתי בל"חיות זו לא מילה גסה כלל. זו תכונה ממש כיפית ובריאה. בואו נמשיך לשאת אותה - בתבונה.
גם אני מתלבטת בנושא..אנונימי (פותח)
ומאד מבולבלת..
(בת 19)
מצד אחד מסכימה עם מה ש-ב.ש. כתב.מאוד!
ואם כל אלא שכתבו שצריך קודם עבודת המידות.
ולהתייעץ עם קרובים ואנשים שמכירים אותך.
אחד כתב "מה שבטוח, שכל עוד אפשר למשוך, עדיף."
עד מתי?? למשוך אפשר עד כל החיים..
וגם עבודת המידות זה עבודה לכל החיים..
אני מאוד רוצה להקים בית נאמן בקרוב,
מתלבטת אם לחכות חצי שנה שנה או להתחיל לגלגל עניינים (לצאת בלעז..)
ברור לי שהזמן מבגר מוסיף ניסיון אישיות מידות וכו..
גם מאוד רוצה להתחתן בגיל צעיר יחסית.. ולא להגיע לגיל ההתפשרות..
תפתחי את השרשור"אישיות שלעולם לא מרוצה"אברהם בוזגלואחרונה
אני מאמין שכולם מרגישים זאת מדי פעם. לצערי חלק גם מרגישים זאת אחרי שהתחתנו..
קחי בחשבון שנישואין עם אדם מתאים לך יכולים לעשות אותך מאושרת, יכולים לעשות את בן זוגך מאושר, וכשיגיעו הילדים אי"ה גם אותם. יכולים אך לא בהכרח יעשו. גם לך יש חלק ואחריות בעניין..
לעומת זאת נישואים עם אדם מקסים אך לא מתאים, עשויות לאמלל אותך, לאמלל אותו, ואם יש ילדים לאמלל אותם. אל תבני על זה שאנשים משתנים. לאנשים קשה לשנות הרגלים רעים...
מילת המפתח היא אחריות...
לא להיות לבד, זו לא סיבה לזרוק את הכל, ולקפוץ לבריכה ללא בדיקה אם יש בה מים.
חשבת פעם על ההיבטים הכלכליים של משפחה? כמה עולה לקיים משפחה? יש תחום מקצועי שאת רוצה לעסוק בו? מה המשמעות מבחינת לימודים והכשרה מקצועית? איך את בסבלנות? בדחיית סיפוקים?
לפני שאת מכניסה אדם לחייך, עלייך להתארגן למסע ארוך - ללמוד להבין את עצמך, את האופי שלך, מהיכן את באה? לאן את רוצה להגיע? איזה מין אדם מתאים לעמוד לצידך במסע הארוך אותו את מתכננת. לדוגמה, אם אינך מתחברת למעמד של "אשת אברך", רצוי שלא תחפשי בחור ישיבה, רק כי לחברה שלך יש כזה. ואם עשן סיגריות מפריע לך, אל תתחברי לאדם שמעשן בשרשרת, רק כי את מאמינה שהוא ישתנה עבורך... וזה שייך להרבה מאוד תחומים בחיים.
אם מתאימה לך ההתעסקות בצדדים הללו של החיים, פני לאתר שידוכין רציני, או שדכנית.
אם זה נראה לך קצת כבד מידי, או מסובך - כנראה את צריכה זמן.
תתפללי להשם, שיתן לך סבלנות לעבור את הבירור העצמי, והצלחה בבחירת בן הזוג.
מה שתחליטי, שיהיה בהצלחה
גם אחיות / אמא יכולות ללוות, לא חייבים חברה...בטוב
בעיני- אם זה לא מספיק קרוב זה יכול להיות קצת מעיק להסתובב עם משהי ביום כזה גדול שהקשר ביניכם הוא לא משמעותי.
אני התלבטתי רבות מי תלווה אותילהבת-כוח
ובסוף החלטתי שמה שהכי מתאים לי זה אמא וסבתא. נסענו לכותל. לא הייתי צריכה לצום אז הלכנו לארוחת בוקר נחמדה ומשם הלכנו לארגונים והכנות.
זה היה יום כזה לחוץ שטוב שאמא שלי הייתה שם.
אבל אני כן חושבת שיש מקום גם לחברה שהיא טובה אבל לא הכי טובה בעולם. העיקר מישהי שתרגישי איתה בנוח, שתשמח אותך ושתדע להכיל ולתת לך את מה שאת צריכה באותו יום.
אם את טיפוס הסטרי אז שתדע להכיל את זה ולהרגיע אותך. אם את מאוד רוחניקית אז שתדע לבוא איתך לכותל ולכל המקומות שאת רוצה ללכת, וכן הלאה.
מזל טוב!!
ביום החתונה הייתי בכלל בבית.משה
ערב לפני הייתה קבוצת חבר'ה נפלאים שעזרו לי להעביר את הערב המורכב הזה.
ביום עצמו - למי היה כח לצאת לאיפשהו? הקיר המערבי של הר הבית לא משך אותי, ולעלות להר עצמו לא רציתי כדי לא להסתבך שם.
בפועל ישבנו והדפסנו דברים (ברכונים...)
אלי הצטרפו כל מינישביבאחרונה
התחיל בכמה חברות טובות וכהשיום התארך נוספו עוד... לא החברות הכי טובות בעולם אבל ארגישו קשורות... ובתור כלה הרגשתי כל כך מאוחדת עם כולן שהיה ממש כיף ולא מוזר בכלל