פורום נשואים טריים (עמוד 568)

מהאנשים היה אפשר להתחתן ולהסתדר טוב!!

הכל תלוי בעבודת המידות...

שלכל אדם יש הרבה אפשרויות עם מי להתחתן...

ו40 יום לפני יצירת האדם יוצאת בת קול ומכריזה "פלוני לבת פלוני.." 

איך זה מסתדר?

אז בשיעור שהייתי בו הרב אמר (לא זוכרת אם זה היה באולפנה או במדרשה אז לא זוכרת איזה רב..) שזה מסתדר כי כל שלב שאדם נמצא בו בחיים יש מישהי שמתאימה לו לשלב הזה וככל שאדם מתקדם הוא מתקרב ועובד על עצמו הוא עולה בעוד דרגה בסולם-כך גם בת זוגתו, ושיש כמה וכמה אפשרויות כל פעם עפ''י רמתו הרוחנית. והרמה הגבוה ביותר זה הבת זוג שהוכרזה...

זתומרת שבאמת הוכרז 40 יום לפני וזה באמת הזיווג הכי גבוה שלו אבל יש לו עוד זיווגים שמתאימים לו ברמה יותר נמוכה...

שתזכה בעז''ה! 

הרב אמר שהיום לא שייך עניין הבת קול.

מדובר על זיווג ראשון- בפעם הראשונה שהנשמה יורדת לעולם. אח"כ אם היא יורדת בגלגול מדובר כבר על זיווג שני שעליו נאמר שקשה כקריעת ים סוף.

יש פסוק " מושיב יחידים ביתה"- אם הם זוג, אז למה יחידים?

הרב ענה שכאשר נשמה חוזרת בגלגול וה"בת קול" שלה לא ירדה, או נמצאת במקום רחוק, אז הנשמה זהאת נקראת יחידה, ויש צורך בהרבה סיעתה דשמיא כדי שתצליח לשבת עם יחיד אחר בשמחה.

את האמת, אותי זה חיזק- לא משנה עם מי בוחרים להתחתן, העיקר להתפלל ולהיות מוכן לעשות כל (אבל כל) מאמץ כדי לשמח את השני- אין הדבר תלוי אלא בי...

האמת שזה לא כ"כ חשוב 

תמצא מקום שקט ותתכנס עם עצמך במקום לשרוף את היום הקדוש הזה בכבישים

חייב כותל? או איזה צדיק?  לך ביום שני.

תכין לך דברים קלילים ללמוד שלא דורשים ריכוז מכסימלי אבל כן מרוממים

מנחה גדולה בנחת 

לך למקווה ותקרא תהילים שיר השירים או כל מה שמחבר אותך לעצמך ולרבש"ע

אם יש לך רב (קרוב) שמוכן לשבת איתך קצת ביום החתונה אז אפשר.ומומלץ

זה הזמן לוודא שהמלווה שלך יכול לרומם אותך ולא רק להריץ דחקות כל היום (אם הוא לא אז אפשר להוסיף מישהו שכן)

מזל טוב אח שלי 

ב"

מרגש מאוד. נהוג עם הזמנה. כמובן לא ביום החתונה אלא קודם.

ביום החתונה--לא לעזוב את ספר תהילים. עדיף לקום מוקדם ולומר אותו בכותל . במנהרות מכניסים חתנים וכלות חינם..

מזל טוב!!

תנוח, תתפלל בנחת, ותגיע לחתונה במיטבך ולא גמור מסיבובים בקברים, ובעוד מקומות.

אבל אני לא בטוחה שזה פתוח כל הזמן, צריך לברר.

ושישמחו אותך, לא סתם בדיחות ושטויות...

והמחזיקי מפתחות מקסימים ומגרים אבל בחנות הם לא שווים את המחיר היקר 

/Mosaic/Read/22852

בעזהי"ת.

זה היה לוקח לי יום שלם.. אתה מוכשר!

מכינים כזה??? זה מדהים..כמבון כל אחד עם הטעם שלו אני בטוחה שמה שאכין יהיה לגמרי שונה אבל הרעיון..אשמח לדעת אם אתה מסכים כמובן ;)

פני באישי

המידע מסווג

אבל מצאתי ברשת את המחזיק הספציפי לרכישה:

http://www.animi.co.il/%D7%90%D7%91%D7%99%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%AA/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%A7%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%9F-%D7%9C%D7%A4%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%9E%D7%95/tpflypage.tpl.html

כמה כבר אפשר לאכול עם לחם  עם גבינה, טחינה, קוטג' חמאה וריבה..

איזה ממרחים אתה קונים ואוהבים?

איזה מצרכים אתם דואגים שיהיה תמיד במקרר\בית?

תודה- נשואה טריה ומורעבת

ירקות,פירות,תפוחי אדמה,פסטה,שניצלים,קציצות,נקניקיות,פירות יבשים,דברים שאפשר פשוט לזרוק לסיר ולחמם במיקרו

מצרכים - שימורים (תירס, מלפפון חמוץ, זיתים, טונה, או ממרח טונה). פסטות, פירות וירקות, עוגיות, קצת ממתקים, ביצים, שתיה, קטשופ, שניצל סויה, נקניקיות.

ומה שאפשר להכין:

מלאווח, אפשר לעשות צ'יפס. חביתה, לחם מטוגן, אפשר להכין סלט ירקות שיהיה גם למחרת. טוסטים למיניהם...

בהצלחה

ומזל טוב.

[אכפת לך שאענה גם אם אני לא נשואה?  |נדחף|]

א) את מוזמנת להתענין גם בפורום בישול ומתכונים.

ב) ממליצה על הסלט טונה שלי /Forum/Forum.aspx/t462422#5405995

הוא טוב בפיתה עם קטג'/גבינה, וגם עם גבינה ופתית. טעים ממש.

ג) יש גם דברים שהם כייפים כנישנושים והם בריאים (לא יודעת מה לגבי עלות...) כמו פולי סויה/אדממה- טעימים וקלילים להכנה.

דינה- עשית חשק לנסות תסלט שלך..

בגדול הבעיה היא שאין כח להכין משהו מושקע כשאני חוזרת מהעבודה, ונמצאת לבד..

בערב אני משתדלת להשקיע בעופות וכאלה ארוחה חמה וכמה שיותר מזינה.

הבעיה היא שוב, כשאני לבד

אז אני מפרנסת את תנובה ותלמה ואוכלת קורנפלקס עם חלב על בסיס יומיומי כמעט

ומתחיל להמאס.

אולי באמת פסטרמה(רומנית, יאמי..) טוסטים נקניקיות סויה וכאלה זה יתאים-מינימום השקעה אבל קצת יותר מזין מקורנפלקס.

אם יש עוד רעיונות לארוחות בסגנון מהיר, אשמח

שוב תודה 

ויוצא מדהים. הילדים מלקקים את האצבעות.ויש מלא מתכונים באינטרנט את פשוט מוסיפהלמתכון שאת רוצה קל להכנה ואז יש לךמגוון אפשרויות את הלזניה לקחתי מהאתר של השף הלבן . ולגבי המקרר אז ירקותמעניינים ומגוונים ולא רק עגבניות ומלפפונים.גבינות,ממרחים,טבעולים,בורקסים , מעדנים, בשר טחון או שניצלים, דגני בוקר חטיפים פסטות קוסקוס שימורים וכו'...  

מגיע לך להשקיע לעצמך, בדיוק כמו שבטח כיף לך להשקיע לבעלך!

תעשי סוויץ' בראש, ותשקיעי לעצמך ובשמחה! אני נהנית מאוד להשקיע לעצמי בסנדוויצ'ים מטורפים ושווים כמו בפרסומות, ומייחלת ליום שאני אשקיע לעוד מישהו, שאני אוהב כמו שאני אוהבת את עצמי...

ואז כשתהיי לבד לא יהי לך כ"כ מעפן להשקיע לעצמך!

אגב, הסלטונה לא כזה דורש השקעה! לא סיפור- לגרד בפומפיה ביצה, לחתוך בצל ומלפפון חמוץ? ביג דיל...

רוצה רעיונות לכריכים?

~ תקני ג'פטה/בייגל, וגם לחם שיפון טוב: תמרחי גבינה, גבינ"צ אם את אוהבת, פרוסות עגבניה, מלפפון חמוץ, פרוסות ביצה, פרוסות בצל סגול/ירוק, נבטים, חסה, אם מזדמן לך- סלמון מעושן

~ פסטרמה: טחינה, פרוסות מלפפון חמוץ, חסה, רטבים שונים...

תהני!

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t467494

ממליץ בעיקר על התגובה של אדמין.

אם הוא לא פנה אלייך מסיבה עניינית כלשהי את תמיד יכולה להגיד לו (וכדאי גם שתצייני את זה בכ. אישי) שאת נשואה ואת לא מעוניינת לדבר איתו.

השרשור הזה זה מפורום לקראת נישואין וזוגיות וזה מצב אחר מנישואים טריים...למרות שנכון שלא מתאים שגבר מדבר סתם כך עם אישה, אבל פה שרובם נשואים אין בכלל צורך כזה שמישהו יפנה למישי באישי...

אבל המלצתי במיוחד על תגובתו של אדמין והיא כן מתאימה באופן כללי.

מי שפותח בשיחה ללא מטרה יש לו בעיה גם אם הוא כותב גבר לגבר או אשה לאשה.

אחרי הפגישה החמישית התארסנו

עם שינוי קטנטן בארועים (פגישה שנייה, והחלטנו אחרי שבועיים...)

התארסנו והתחתנו תוך חודש

בס"ד

איך הספקתם?

היו לנו שתי פגישות ארוכות.. ומלאות בשתיקות..
לא ידענו מה לעשות עם עצמנו..
המשכנו כי לא היתה סיבה רצינית לפסול.
ואחרי כמה פגישות הבנו שצריך לעבור את הבושה הראשונית

מבחינתי- זה היה ממש אבל ממש ברור שזה הוא.

מבחינתו- התקשר לחבר שישכנע אותו להמשיך לצאת איתי, כי הוא שמע שאני פוטנציאלית אבל ממש לא ראה את זה. 

(אבל היו רגעים שהתסכלתי ואמרתי לעצמי- זה הוא? איזה מוזר..)

נשואים באושר חצי שנה

שש פגישות...התארסנו!

חיים בשמחה שנה וחצי!

בעלי היה סגור אחרי הדייט הראשון, לי לקח עוד פגישה או שתיים אבל זרם לגמרי מההתחלה..

זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריית הדייטים (הקצרה) שלי, שהיה ברור לשנינו שממשיכים, ככה שאפילו לא העלינו את הנושא...

מצד שני, אנחנו זוג פורום של "לא כלה", אז הכללים הרגילים לא ממש תופסים במקרה שלנו...

עודני רווקה, אגב. ואני בתהליך הסרה.

הוא מבקש? טוב, כמובן שיש מן צביטה כזאת של הפתעה, אולי קצת עלבון- מה, אני לא מושלמת בעיניך...?

אבל אח"כ מבינה שזה תהליך פשוט- שיגרום לו נחת! מה הבעיה?

זה לא כואב, וניתן להשיג דיל יחסית זול, אם באים עם חברה, או שחברה שעשתה אומרת שהיא הביאה אותך וכו'.

ממליצה!

נראה לי גם שהייתי עושה.. כל העניין בזוגיות זה לשמח את השני ואם הוא/היא מבקש/ת כנראה שזה חשוב לו/ה..

יש מקום להניח שבקשה כזו תבוא ממקום אמיתי וכנה וגם שהזוגיות היא כזו שניתן להעלות דבר כזה..

לדעתי רק אם יש איזו התנגדות עקרונית לא עושים, בסכ"ה זה לא אמור לפגוע.. ובטח זה גם נחמד להיות חלק, לא?

בעלי אמר לי לפני החתונה, כשהיינו בתקופת האירוסין ומאוד מאוד נפגעתי, כי אני אחת שמטפחת את עצמי מאוד ולא נגעתי כמעט שלושה חודשים בשביל שלחתונה זה יהיה חלק מושלם והוא בא ואמר את זה..

היה לי מאוד קשה שהוא לא מקבל אותי כמו שאני..

היום אחרי שאנחנו נשואים ב"ה באושר דיברנו על זה והוא יודע שאני מאוד סובלת מזה ואני ממש לא רוצה לעשות לייזר הוא סולח לי.

אני יודעת שזה קצת מפריע לו ואני משתדלת להוציא בשעווה מידי פעם..

אולי אני אומרת את זה רק בגלל שלא מפריע לו ואני זאת המתוקתקת שמורידה כל שערה והוא זה לא מזיז לו מיצידו שאני לא יואדי בשום מקום הוא לא רואה את זה וגם אם רואה זה לא מפריע בכלל..והוא אמיתי איתי

להוריד לעצמו קודם כמה שערות ברגל כדי להבין קודם מה אני עוברת  כדי להיות בדרך למה שהוא רוצה.  ואם זה לא היה מספיק - שהיה ממשיך לתלוש עוד כמה...

אני חושבת שזה תלוי בקשר ובצורת הבקשה, בתזמון ובעוד כל מיני פרמטרים, ככה שזה ממש משתנה מאדם לאדם.

בס"ד

אז בשעה טובה, הכנות קלות.

תראה, בעיקרון הטווח המקובל הוא מספר חודשים, כדי לאפשר לאישה לסדר את עצמה מבחינה פיזית.

אם היא מסודרת- אדרבה, שתתיעץ עם רופאת נשים, תקבעו אפילו לעוד חודש

[בד"כ רוצים לראות השפעה של הגלולות וכו'].

טכני? אפשר לסדר הכל ציק צק.

פשוטה אך מכובדת?

המחירים עכשיו באולמות זולים משמעותית מיולי אוגוסט, וזה לטובתכם. אם תחכו לחורף זה בכלל יהיה משתלם, במיוחד בירושלים היקרה [מידי...].

ישנה אפשרות להתחתן בחדר אוכל של ישיבה\ אולפנא, אם זה אופציה מבחינתכם.

פשוט לא לקחת דברים שהם "הצעקה האחרונה" שהם בד"כ יקרים מאוד. יש גמ"חים טובים מאוד שנותנים שמלות כלה בחינם או במחיר אפסי ממש. תזמורות של ישיבות בד"כ זולות יותר. מאפרות- גם, פשוט צריך לנבור ולנבור.

בהצלחה ובשעה טובה!
 

ולא הרגשנו שאנחנו לחוצים מדי

ולא רק שלא הרגשנו לחוצים, אלא הרגשנו אפילו שזה יותר מידי זמן..

טכנית, אפשר לארגן את הכל בצורה מצויינת גם תוך חודש, אולי תצטרכו רק לוותר ולהיות גמישים יותר בנוגע לתזמורת\ צלם \ אולם וכו'..

אבל מעבר לזה, "הבעיה" היחידה היא אולי כמו שאמרה 'הביצה שהתחפשה', תיזמון התאריך מבחינת הכלה..

וגם את זה, אם הולכים בהקדם האפשרי לרופאת נשים, אפשר לפתור בקלות..

שיהיה בהצלחה והמון מזל טוב!

את תראי איזה סיעתא דשמיה תהיה לכם,

הכל יתקתק כמו שעון..

רק חשוב לא להיות נעולים על דברים ספציפיים ולהיות פתוחים לקבל גם דברים שלא חשבת עליהם...

(את לא מבינה עד כמה את צודקת שאתם לא רוצים למרוח...

זו תקופה לא פשוטה, קחי סבלנות וכוחות ותגיעי לחתונה מאושרת ורגועה )

*אנחנו התחתנו לא מזמן בירושלים, אם תרצי פרטים מוזמנת לאישי..

מזל טוב

מהיום שהכרנו 

אישה ואישיות מקסימה
 

מקסימה ונעימה, ומאוד עזרה לנו.

גםן בעלה עוסק בייעוץ והם מקבלים בנפרד וביחד....

מקסימים ובעלי ניסיון של שנים!!

0504175227 - הרבנית שמחה פירוז. (אגב בעלה הרב פירוז גם פוסק הלכה בנידה למי שצריך)

מדהימים!

ביחידות או בקבוצות.

מספר טלפון באתר פנים בפנים.

מכוכב יעקב... אפשר להשיג אותו דרך מכון מאיר

בהצלחה רבה בע"ה!

אני מכירה זוג כזה בפ"ת...

שיהיה ב"הצלחה!!

אם לא היו עושים אירוע גרנדיוזי בשביל חתונה,
הייתי אומרת ששני הדברים היחידים שנשארים חשובים הם:

רב עורך חופה ועדים. -  בשביל שבכלל תהיה חתונה.

ומדריכת כלות! - בשביל שבכלל תהיה זוגיות.

אין לי רעיון לגבי מדריכות בפתח תקווה, כי אני ממש לא מהאיזור.

אני רק יודעת שהמדריכות של בניין שלם מדהימות

(בייחוד קתי מנדלביץ')

אבל זו השקעה של נסיעה, והשקעה של כסף...

צריך לקחת בחשבון.

בהצלחה יקירתי!

אני בטוחה שיש כאן עוד מהמרכז, שיעזרו.

אם זה טוב דברי איתי...

ויש את הרבנית נעמי שפירא ברמת גן...

לבנין שלם יש מדריכות משלהם בכל רחבי הארץ.

מומלץ להתקשר אליהם ולבקש שיקשרו אותך עם מישהי מאזור שלך.

בהצלחה!

(גם למי שניסה או חשב...)

שמעתי המלצות חמות על ריינא פרנקל (בשיכון המזרחי).

ב"ה הצלחתי לתפוס אצלה מקום...

שיהיה לכולנו הצלחה בכל!!!

שלום לך, אמנם אני עדיין לא נשואה אז תשובות ברורות עדיין אין לי אני יכולה רק לשתף אותך בחוויה האישית שלי. אני בעז"ה מחתנת עוד שבועיים ואת עלם החמודות אני מכירה כמעט חצי שנה. אני מאוד מאמינה שהכל אבל הכל מכוון מלמעלה והקב"ה דואג ומשגיח, אני מאוד הרגשתי את זה בכל הקשר שלנו ועדיין מרגישה, איך הקב"ה שוזר ומחבר בין שני אנשים, כך שכל אחד פשוט מתאים לשני בכל כך הרבה מובנים ומשלים אותו. אני חושבת שההרגשה שאת מחפשת זאת ההרגשה שרואים בסרטים ולפעמים היא קיימת ולפעמים לא. לפי דעתי צריך לערב את השכל ולבחון את הדברים, האם הוא מתאים לך מבחינה דתית,מידתית, ועוד בחינות שחשובות לך. ואחרי זה לערב את הרגש, האם כיף לך, טוב לך להיות איתו, את אוהבת להיות בחברתו, (אני אישית בחנתי את זה כך: האם כשאני איתו טוב לי מספיק ואני לא חושבת: אוף איזה באסה יכולתי להיות עם מישהו יותר טוב מבחינה.., ז"א בדקתי שאני לא "פוזלת " לצדדים...כן כן נשמע מצחיק אבל ככה אני הרגשתי בקשרים קודמים שהיו לי...)

ודבר אחרון, כנראה החשוב ביותר הוא התפילה לקב"ה שיכוון אותך ויעזור לך בבחירות נכונות ואמונה שאם הקב"ה שלח לך אותו כנראה זה מסיבה כלשהי..

ועוד דבר אחרון, כל עניין הזוגיות הוא עבודה אחת גדולה. אצלנו ביהדות המטרה היא לא החתונה אלא החיים אחר כך, לכן אנו עובדים על הזוגיות שלנו ופורחים ככל שהזמן עובר, כך שלכל זוג יש פוטנציאל לממש את האבה שלו ולהפריח אותה!!

מצטערת על האורך, אם בא לך להתייעץ יותר את מוזמנת לפנות -ממש ממש בכיף!!

שיהיה המון הצלחה, שלווה ובחירות נכונות!!

שבת שלום ומבורך!

ראשית, בקשר תמיד יש שכל ורגש. הרגש, מן הסתם, תופס לרוב את הבמה ומוביל את הקשר.

הוא חשוב מאוד, הרגש, אך בהחלטה כזו גורלית- יש לערב את השכל בצורה אקטיבית ומושכלת.

שימי לב.

את מתארת קשר שנעים לך בו. את מתארת אדם טוב מאוד שאוהב אותך מאוד.

את מתארת זוגיות שקטה שטוב לך בה, קשר שהתבשל לאט ובהדרגה בלי הרבה ניצוצות.

טוב לך בקשר הזה. נעים לך בו. הוא אוהב אותך.

שימי לב. יש ביניכם אהבה ונעימות. שלווה ויציבות. זה קשר שנשמע נהדר!!

האם את מחפשת ניצוצות וריגושים? דברים כאלה קיימים, אך הם זמניים וחולפים. הם אינם מחזיקים קשר! אם את מחפשת אהבה אמיתית את צריכה לחפש שלווה. יציבות. מקום בו תרגישי שהשגרה טובה לך ויש נעימות בסיסית.

נשמע לי שזה מה שזה.

האהבה מתבשלת על אש קטנה, יקירתי. עם הרבה עבודה של בני הזוג והרבה יחד. לאט לאט, ככל שנמצאים יותר יחד- מבינים עד כמה האהבה הראשונית מפנה מקומה לאהבה אחרת. עמוקה יותר, יציבה יותר ושלמה יותר. בגלל השיגרה המבורכת ועבודת המידות שמביאה למקום פשוט ובסיסי של יחד.

אז לפי מה שנשמע מפה- הקשר שלכם בריא וטוב. צריך לעבור מחסומים של פחד-- ואז להחליט.

ובכל זאת- למען ההתבוננות השכלית על הקשר- יש נקודות שאני ממליצה לך לבחון:

- האם את מרגישה בנוח איתו, נעים לך איתו? האם הוא עושה לך הרגשה טובה כשאת איתו?

- האם את מוצאת את עצמך מביאה לידי ביטוי צדדים שונים באישיות שלך כשאת איתו, מביאה לידי ביטוי צדדים שאת אוהבת בעצמך?

- האם את רואה אותו אבא לילדים שלך? האם את רוצה שהוא יהיה אבא של הילדים שלך בעזרת ה'? (אני יודעת שזה עוד רחוק, עם זאת כשזה יגיע- זה יהיה פרמטר משמעותי וחשוב ביותר. את רוצה שהוא יגדל איתך ביחד משפחה?)

- האם את אוהבת אותו?

- האם יש לו מידות טובות?

- האם הוא רואה אותך? מתחשב בדעתך? מקשיב לך? רגיש למקום בו את נמצאת ולא כופה את דעתו עלייך?

בחני את הנקודות האלה מול עצמך.

אלה בעיניי פרמטרים לקשר נכון.

בידך לבחון את הקשר שלכם ואת האדם העומד מולך, אולם בסופו של דבר- לא על הכל יש לנו שליטה וצריך לבטוח בה' שיתן את ברכתו לאחר שאנחנו עשינו את הצד שלנו.

בהצלחה! 

חברה שלי היתה במצב מאד דומה, והתייעצה עם רב.

התשובה שלו היתה: מזל טוב..

ברוב מוחלט של המקרים אין ניצוצות באויר ולבבות בעיניים. לפי מה שאת מתארת-

הקב"ה ממש כיוון אותך להחלטה נכונה.. מה שחסר עכשיו זו הרבה אמונה שהקב"ה שלח לך אותו.

וזה לא קל להאמין, ויהיו עוד הרהורים וחרטות על אמת הבחירה, גם אחרי הנישואים, אבל צריך לזכור שרק נדמה לנו שבחרנו בן זוג- אבל בעצם הוא נועד לנו עוד לפני שנוצרנו (40 יום..).

התמודדויות יש לכל אחד, והקב"ה מכוון שכל אדם יעבור את הנסיונות שהוא צריך. כך שגם אם יש תכונות שאת מתלבטת בגללם- תצטרכי להתמודד עימם בצורה זו או אחרת..

הרבה הצלחה ובהירות הדעת!!

בשמחות..

קודם כל: בהחלט אין צורך להתחקות אחרי התשובה, כלומר להרפות.

הרפיה תאפשר לך לראות בצורה בהירה יותר את רוח הדברים והתמונה ביחס אליו בכלליותה.

אם את מרגישה כבר משהו, מדוע שזה לא יפרח ויתעצם הלאה?

אם אינך מרגישה כלום- בהחלט ישנו צורך לבחון את הדברים לעומק

אך לא כך הם פני הדברים, ממה שאני מבינה ממך.

ועוד נקודה (שהיא השערה שלי מרוח דברייך):

אולי כדאי לא להרבות באמירת הרגשות שלו אלייך.

לדעתי זה הדבר אשר מציף, ועלול להציף כל פעם מחדש את שלל השאלות שהעלית.

את אינך בעמדת בטחון גמורה, והוא לעומת זאת- כן.

לא "הוגן" להציף אותך בכל כך הרבה רגשות כשאת עדיין לא מכירה..

ב"ה

 אם את מתחברת לקו שלו, מבינה את הראש והוא את שלך,

חשה ביטחון ומעניינת לידו,

מרגישה שאיכפת לכם אחד מהשני

זה טוב.

אחרי החתונה מגלים גם יתרונות נוספים שלא ידענו עליהם.

תמיד מדברים על כך שאחרי החתונה מגלים עוד חסרונות וכו'

אז אל תשכחו שאחרי החתונה, ובעיקר במהלך חיי הנישואין

פתאום מגלים שיש באיש שלי דברים שכ"כ חשובים לי

שבכלל לא חיפשתי אותם בדייטים כי אפילו אני לא ידעתי שאני צריכה אותם בבעלי

אבל השדכן הגדול למעלה, יודע הכל וחושב על הכל,

ומכין לכל אחד מאיתנו את הטופ שבטופ! בשבילו!

שיהיה במזל טוב

אם את מוצאת בו הרבה חסרונות

ואם יש לך ספקות שמשגעים אותך

ואם את בכלל משווה אותו לאחרים

ואם את מתביישת להכיר אותו לחברות שלך

ואם את לא מאושרת

אז למה בכלל את רוצה להתחתן אתו?

הייתי מעדיף שהיא תחשוב על כך בעצמה ותשיב על כך בעצמה.

לפרט??

אני חושבת שהוא משלים אותי מבחינת אופי, הוא מצחיק אותי, אנחנו מאמינים ושואפים לאותם מקומות..

כיף לי לדבר איתו, יש לו מידות טובות ורצון מאוד מאוד גדול ויפה ללמוד ולהתקדם כל הזמן..הוא איש אמת!

אני מרגישה בנוח לשתף אותו בדברים..

עוד?.. קיצור יש הרבה דברים טובים..באמת!

אבל אני רוצה לשמוח בזה שאני מתחתנת עם בן אדם שיש לו גם חסרונות..ולא להתבאס ולחשוש מזה שיש לו חסרונות..

תודה לכולם!

יקרה, אני מזדהה כל כך עם איך שתיארת את הקשר שלכם והיחס שלך אליו. כל מילה שלך ממש כאילו יצאה מפי...חוץ ממשפט אחד.

"אבל אני רוצה לשמוח בזה שאני מתחתנת עם בן אדם שיש לו גם חסרונות..ולא להתבאס ולחשוש מזה שיש לו חסרונות.."- אני רוצה להגיד לך שאחרי הכל, במבט של נשואה (גם אם לא כל כך הרבה זמן...), אני שמחה בזה!

תראי, בתור בנאדם שמודע מאוד לחסרונות שלו, לא הייתי מסוגלת להתחתן עם מישהו מושלם, או שלפחות נראה כזה (אין מושלם באמת חוץ מריבונו של עולם). אני יודעת שבמצב כזה הייתי כל הזמן עסוקה במחשבה של "הוא הרבה יותר טוב ממני", ו"אנחנו בכלל לא באותה רמה, מה אני עושה פה איתו?" וכו'...

לעומת זאת היום אני מוסגלת להסתכל לו בעיניים ולומר לו מכל הלב והאהבה שלי אליו "אתה לא מושלם, אתה מושלם בשבילי!" וזה עושה את כל ההבדל.

כמו שכבר אמרו פה, יש לקב"ה סיבות להחליט ששניכם מתאימים. יש לו חסרונות? מצוין! סימן שיהיה לכם על מה לעבוד יחד! ועוד אמרו פה שבסופו של דבר, אחרי החתונה הרבה מזה כבר לא חסרונות...אמנם יהיו חסרונות אחרים שיקפצו לעיניים, אבל גם יתרונות, ואם את שלמה עם ההחלטה שלך תוכלי לנחש מה מהם יבלוט יותר רוב הזמן, ומה ייראה שולי...

ונסיים רק בפסקה של הרב קרליבך:

כששוברים את הכוס צועקים "מזל טוב!"

מה עושים כשטועים בחיי הנישואין?

אנחנו רק בני אדם...

אם אשתך עושה טעות, מה תעשה?

אתה צריך לצעוק "מזל טוב."

"ריבונו של עולם, איך אוכל להודות לך,

שנתת לי אשה כל כך טובה ונפלאה,

לא רק שהיא טובה, היא גם עושה טעויות,

וואו, איזו זכות."

אם היא לא הייתה עושה טעויות,

היא לא הייתה מהעולם הזה.

וכל מילה מיותרת...

(פשוט אי אפשר לערוך באנונימי...)

רק רציתי להוסיף שאם תרצי לדבר באישי את מוזמנת

בהצלחה! ורק בשמחות!

אם את גם אוהבת אותו אז אין לך מה לחשוש.

לא מתחתנים רק מאהבה

מתחתנים עם חסרונות של האדם השני

כשהכלל הוא- האם החיסרון הזה הוא דבר שנמצא בתוך טווח ההתמודדות שלי?

(כלומר- זה חיסרון-שלו-בעינייך שיחרפן אותך!! אבל תסתדרי עם זה.. לא משו שתהיי אבודה לגמרי מולו...)

ולכן החסרונות האלו- הם חלק מההתאמה ביניכם!

בדיוק בזה! אתם מתאימים- בחסרונות שלכם

גם חברות שלך רואות את הבחור שלך כמושלם לגמרי

רק את צריכה לאמץ את המבט שלהם- מבט אובייקטיבי, נקי לחלוטין, בלי רגשות- המבט הזה שאומר "בעלי מושלם!"

כל עוד את רואה חסרונות קטנים ולא דברים מהותיים שיכולים באמת להתגלות כבעיה.

חסרונות יש לכל אחד, ולדעתי דווקא עדיף המבט המפוכח הזה על פני מבט שלא רואה לאן אתה נכנס ומפספס דברים חשובים.

כשתחיו ביחד תלמדו להתמודד עם החסרונות שלכם, ביחד ולחוד. ולכל אחד מכם תהיה עבודה בהקשר הזה. ככה זה בנישואין, בבני אדם לא הגיוני שלא יהיו חסרונות כלשהם.

אל תדאגי, תגלי עליו עוד המון דברים שלא ידעת קודם. חלקם בטח יהיו בגדר הפתעה נעימה.

מה שחשוב, זה לזכור שלהתחתן זו עבודה. שלא בזאת מתחיל הפרק של 'הם חיו בעושר ואושר' אלא החלק של החיים האמיתיים. שבהם יש הכל. גם אושר, ב"ה אבל גם דברים נחמדים פחות, ויכוחים, והתרגזויות, וכו'. ואת זה צריך ללמוד.

מזל טוב והמון בהצלחה!
 

גם אני הרגשתי ככה אחרי האירוסין..

למזלי, חברה טובה שגם עברה את זה ידעה להכין אותי לקראת זה ולהרגיע אותי.

מסתבר שזה מאד טבעי התהליך שאת עוברת, בהתחלה כשנפגשים אז מתעלמים מהחסרונות כי רוצים להתחתן,

אבל ברגע שזה מגיע לכלל מעשה, והתארסתם, אז פתאם נבהלים- מה עשינו? אולי הוא בכלל לא מתאים לי? למה בכלל רציתי אותו? ופתאום כל החסרונות עולים, וקשה למצוא את הדברים הטובים..

בד"כ הפחד הזה מגיע מכיוון שעומדים פה לפני החלטה משמעותית ביותר, וזה מפחיד, ולכן עולים החששות.

אז תזכרי שזה מאד טבעי, ואל תיבהלי מזה,

וכן- קצת קשה להיות מאושרת ומרחפת כשיש התלבטויות, אז את לא צריכה להרגיש שמשהו לא טוב כי את לא מרחפת באושר..

ממליצה לך לקרוא בספר של הרב שמחה כהן- "הבית היהודי" בחלק שמדבר על ההחלטה- לאחר האירוסין (לא זוכרת במדוייק איזה חלק זה), הוא מסביר בצורה טובה בדיוק את מה שאת עוברת..

לא לכולם זה היה ברור מההתחלה, להרבה יש התלבטויות, גם אם זה נראה אחרת אצל חברותייך

והכי חשוב- יותר משחשוב מה החלטת (עם מי להתחתן), חשוב מה עושים עם ההחלטה הזו-

את יכולה להתחתן עם מישהו מושלם (לכאורה- כי אין כזה דבר), אבל אם לא תשקיעי בקשר אז חיי הנישואין יהיו באדמה,  ולעומת זאת את יכולה להתחתן עם מישהו עם הרבה חסרונות, אבל אם תשקיעי בחיי הנישואין- תראי הרבה פירות בעז"ה

בהצלחה

והרבה מזל טוב!!

פחדי השווא

הם החושך שקודם לאור,

בתהליך של בריאה.

לכן, לפני כל שחרור

ומעבר למצב חדש,

מתעוררים מועקה ולחץ.

פוחד הוא האדם

אחרי חטאו,

חושב הוא

שטעיותיו פגעו בו

באופן מוחלט

ושאין לו תקווה,

ואיננו מבין שעצם הפחד

הוא הסימן

שהוא עומד לקראת פריצת הדרך.

[ע"פ אורות התשובה טז, ב]

תודה על כל העצות..

מקווה בעז"ה להגיע לשמחה גדולה גדולה ולהתרת הספיקות..

שכל חיסרון שאדם רואה באחר-

הוא חיסרון אצלו..

הקב"ה עשה זאת כך כדי שנדע במה לתקן את עצמנו

ואם זה לא יהיה איתו-

תתמודדי עם זה יחד עם אדם אחר...

הרבה הצלחה!

מזל טוב!

ב"ה

 שלום מתוקה,

 אם ה' הראה לך חסרון עוד לפני  הנישאוין זה  כדי שתבדקי טוב טוב אם זה משהו שתחיי איתו באושר ושלמות.

נכון שלכל אחד יש חסרונות, ומגלים עוד אחרי הנשואין-אבל--משהו שכבר עכשיו, למרות ה"ניצוצות" וההתרגשות, כבר מחרפן או משגע אותך--נורה אדומה.

בחני היטב מאין נובע הקושי,מה עומד מאחוריו? האם זו תכונה שאת שלמה עימה?ל

לעיתים נקודה שמאוד מציקה לפני מתגלה כיבלת אחרי..

וכמובן,לא ממקום פסימי אלא אמיתי .

בהצלחה בכל שתפני!

בסה"כ אתם אלו שתחיו יחד ולא המשפחות...אין ספק שהמשפחה משפיעה אבל אני מאמינה שכל אחד מכם לקח דברים מסוימים מההורים שלו ודברים אחרים שם בצד וזו נראה לי הדרך הכי טובה להגיע לזוגיות.

המנטליות שונה וזה ברור אבל האהבה שביניכם והיכולת להכיל את השני גם כשהוא שונה זה הכי חשוב

גם במשפחתי יש לא מעט גזענות, או במילה היותר נכונה: עדתיות.

גם אנחנו אשכנזים מאיפה שלא תביטי, ואני מקבלת התראות מכל עבר: אוי לך אם הוא  ספרדי, ואבוי-אבוי לך- תימני (במחילה מכל התימנים שבקהל!)

אמנם אני לא יוצאת כרגע עם תימני, אבל אני בהחלט לא מתכוונת לציית לקשקושים האלה, ולא אפסול הצעה על רקע עדתי. כן כן- קישקושים!

אני לא מאמינה בגרוש שיש היום משמעות לעדות. משפחתי לא עלתה שילשום מאוסטריה, והבחורצ'יק שלך לא עלה שבוע שעבר מתימן. אנחנו כבר 60 + שנה בכור היתוך, ומלבד שינויים בהלכות שבת בנוגע לפלטה, קטניות בפסח ונוסח תפילה- אין הבדלים. זה סתם התפסות לסטיגמות וחפירה בשוני. כולנו יהודים וחבל שאנחנו נמנעים מלהנשא בין העדות (המנעות מנישואים- צריך להיות ביננו לבין הגויים! חלילה וחס שזה יקרה בין עדות ביהדות!). האדם הוא יצור מסתגל, ואת תתרגלי לנוסח התפילה ול-ח' הגרונית של משפחתו.

במידה ואני אוהב מישהו תימני, ויהיה לי טוב איתו ונרצה לבנות יחד את ביתנו- אני בטוחה שמשפחתי תקבל אותו.

כך גם משפחתך. ברגע שתכריזו שזה זה, ויראו שטוב לכם ביחד ואין טעם לנסות ולהפריד, אני מקווה שהם יקבלו אתכם. במיוחד כשאת אומרת שהוא מה שחיפשת. חלילה לך מלהפרד בגלל עדתו!

אולי אם תבהירי שאת לא מוכנה לשמוע יותר הערות בקשר לעדתו, מכל וכל, יקבלו את העובדה.

כך אני סוברת.

אני שמחה שיש מישי שמבינה אותי אז אני יגיד לך עוד משו, זה גם עניין חיצוני אצל המשפחה. כאילו ב"ה אני באה ממשפחה מאוד יפה (וקצת שוויצרית בתחום) כולם בהירים, עיניים כחול-ירוק גבוהים וכו' כולל הגיסים הגיסות ופשוט מדברים על זה ומתייחסים לזה המון ואני לא רוצה שהוא ירגיש נחות לידם!!! כי כן, יחסית אליהם הוא לא נראה משו.... עכשיו לי זה ממש לא איכפת אבל אני מתה מפחד מזה כי טאקט זה לא הצד החזק אצלנו. אני מפחדת שזה לעשות לו עוול שכל החיים יתייחסו אליו בתור ה"סוג ד' "... כאילו באלי לפעמים להתחתן איתו ושלא יהיה קשר למשפחה!! או שאולי פשוט עדיף בשביל שנינו לפרק תחבילה....

על איזה שטויות אנשים חושבים!

אסור להתחתן מתוך פרנציפ (אמרה לי חברה חכמה פעם...) אבל זה ממש עושה חשק, במקרה שלך.

אני מבינה מאוד את החשש שלך מצד חוסר הטאקט של המשפחה. זה מלחיץ ממש.

מה דעתך אולי לדבר על כך עם הבחור? תשתפי אותו בענין, תגידי לו על הצדדים "האפלים" האלה שבמשפחה שלך. על  היהירות האשכנזית הזאת, על החשש שלך שהם עלולים לפלוט לידו משהו ולהביך אותו. כך לפחות הוא יהיה מוכן ואולי יקבל את זה בשעשוע, במידה ויקרה משהו [תלוי גם איך תציגי את הענין].

בנוסף, אני אוהבת להאמין, שגם אם מתחתנים "על אפם וחמתם" של המשפחה, כשהם מבינים שזה זה, שאתם מתחתנים, ואתם אוהבים ובעז"ה תקימו בית לתפארת העם והארץ- הם יניחו לכם, יקבלו אתכם באהבה והכל יבוא על מקומו בשלום, בעז"ה!

ולגבי המראה ה-לא הוליוודי שלו: תני לי להרגיע אותך ש"מנישואי תערובת" (ה' ישמור, שום תערובת ושום שטויות) כאלה, יוצאים הילדים הכי יפים  בסוף כולם עוד יקנאו בכם.

העלת לי חיוך.... הלוואי שאת צודקת אבל לפעמים פשוט עולה בי המחשבה אם זה לא סתם להשתגע... אולי עדיף פשוט ללכת בדרך המשפחה... ולהיות כמו כולם. 

את מבינה מה את מדברת?

לוותר על ה-אחד שמצאת, בגלל... וסליחה על המילה המזלזלת- קשקושים כאה?!

אני מבינה אותך מאוד, זה דורש אומץ ועוז לעמוד מול כולם ולדבוק באהבה שלך, באדם איתו את רוצה להקים בית... ורק מפני שסבתא שלו נולדה בתימן, ושורשייך מגרמניה? ראבאק... איפה נתקענו? עמישראל ירד מהפסים!

תראי, אני לא ממש עומדת במקום שלך, אבל תרשי לי להציע לך "דמיון מודרך" קטן: דמייני אותך איתו, אחרי החתונה. אוהבים עד השמים, רוצים לחיות עד 120 יחד... נראה לך שהעדה תהיה אישו כבר? צבע העור שפיע על שלום הבית?

ותדמייני אתכם בסעודת שבת משפחתית מורחבת, נכון, פה ושם יזרקו לכם בדיחה עדתית. יאללללה, חפיף. צוחקים וזורמים הלאה. לבריאות להם, אם זה מה שעושה להם טוב...

האם את רואה בעיני רוחך שיסכסכו חלילה, שאחרי שכרתתם ברית נישואין- ינסו להרוס לכם אותה בתככים, חלילה?

לא?

מצוין!

אז חברה, אזרי עוז, תעמדי מול הדעות הקדומות הכ"כ מצערות האלה, ותעשי מה שנראה לך נכון, מה שמרגיש לך נכון.

הוא אדם טוב? מכבד אותך? את רואה אותו מזדקן לצידך? האבא של הילדים שלך?

את רואה אותך מתבלת לו דגים חריפים?  סתם, קיצור - נשמע שטוב לך איתו.

בשרי לנו בשורוטובות!

אולי תסבירי להם שבטאקט הוא מכניס את כל המשפוחה לכיס הקטן..

ואם הוא תימני אמיתי, את באמת יכולה לספר לו על תגובות משפחתך ללא חשש, ישנה איזו גאווה תימנית כזו, שהם בטוחים שהם הכי טובים, (רק לא להוליווד, כן? בעצם, יש שם הרבה - יותר תימנים...) כך שבטח הוא יקח את זה בכיף, הוא מרגיש מספיק טוב עם עצמו כדי לא להפגע. אני גם מכיר כמה משפחות כאלה, ובאמת הילדים קוקטייל יפה.

וסתם אגב, אם תימנים דומים במנטליות למישהו זה כבר לייקים... הניקיון, סדר, הקפדה, שמרנות, עקשנות.

שיהיה בהצלחה. למרות שההחלטה לא פשוטה.

נשמע כמו טבלת הגזע של העם הגרמני במיטבו.......

ארים כחולי עינים וזהובי שער........רק מלומר את זה, זה עושה לי רע...

כמה עצוב שהקורבנות מאמצים את גישת הרוצחים....

תזכירי להם, שמן הסתם הבחור דומה יותר במראהו, לאבותינו, מאשר הם במראם...

סליחה על החריפות, אבל, בעיני זאת פשוט משפחה קטנונית עם מידות מושחתות וסולם ערכים הפוך...

יש משמעות אחת למראה של הבחור, וזאת המשמעות בעייניך, הנאה הוא בעייניך? (נאה, אך  השער איננו זהוב... נעלב הבחור והבחורה הלכה לה... לאה גולדברג שם שם,)

אם את חושבת ברצינות על הבחור שאיתו את נפגשת, את חייבת להסיר מליבך ומחשבותייך, את כל 'אימרות השפר' של משפחתך 'החכמה'.. ולהתייחס נטו לאדם שמולו את עומדת.

אם אכן נאה בעייניך, עלייך להציב למשפחתך אולטימטום חד משמעיף או שנינו יחד, או אף אחד מאיתנו.

זאת אומרת, אי מי שיפגע בארוסי/בעלי על אודות מראהו/עדתו, מכריז בכך הכרזת ברוגז איתי ואיתו גם יחד.

זה ארוסי/בעלי ולא אתן לאיש לפגוע בו.

אני בטוחה שאם הם יראו את רצינותך בעניין, פתאום הם גם יגלו את האוצר שבשם 'טאקט' יקרא...

סליחה על תגובתי החריפה.

אני מכירה בכך שלפעמים יש הבדלים בין עדתיים, ומסכימה שאם קיימים הבדלים מאד משמעותיים אז זה שיקול שיש לקחת בחשבון. אבל הבדלי מראה???  זה נשמע לי גזענות מהסוג הגרוע ביותר, כמו שכתבתי לעיל...

וגם אצלנו יש גילויי גזענות כאלה ואחרים, אבל עם יד על הלב, לא ברמה הזאת.

שגם לאמא שלו היה מאוד חשוב הצבע. והוא גם היה לו בראש שהוא מתחתן רק עם מרוקאית יפה ולבנה עד שנפגשנו . מהרגע שהוא ראה אותי  בפעם הראשונה הוא ידע שזהו הוא מצא את אישתו וזהו בהתחלה אמא שלו הרימה גבה אח"כ שתיים והיום היא הכי אוהבת את הנכדים המעורבבים האלה הם הנכדים הכי מהממים שלה... וכן ברגע שהיא ידעה שהבן שלה מאוהב נואשות היא התחילה לקבל ולהבין והיום אנחנו בקשרים טובים ויש לנו את הילדים הכי יפים...בע"ה

אני ובעלי מגיעים לכאורה ממשפחות שיא הדומות- אשכנזים, דת"לים, אותו איזור מגורים, אחיות שלנו לומדות ביחד וכו'

ועדיין יש ביננו פערים מנטליים.

למה? כי כל משפחה שונה. ולכל משפחה יש את האופי שלה ואת הסגנון שלה ואת הצבע שלה לסמן פרווה

ועוד לא נגעתי בנקודה הכי הזויה- אני בת והוא בן (אל תשאלו איך זה קרה..) ופה יש פערים הזויים.. 

אז מה?

ברגע שיש תקשורת, ורצון להבין ולבוא לקראת השני ויש נכונת לדבר פתוח ולמצוא פתרונות לכל דבר- אז אפשר לגשר על (כמעט) כל פער. 

תשקיעי בקשר שלך, אם יש התאמה ואהבה ורצון- אז אין שום צורך להתייחס לעדה.

במיוחד שהיום בכלל הכל מעורבב וכבר אין לכל אחד את העדה שלו באמת..

אני תימניה ובעלי אשכנזי..

ובעלי מגיע ממשפחה יקית גם..

לנו זה לא משנה בכלל!! אנחנו לא בגולה..המנטליות של כולנו היא כבר ישראלית ואם הייתה למשפחה שלנו בעיה (וב"ה לא הזיז להם..) אז בעיה שלהם!!!!

אני מאמינה שאם אתם מסתדרים ומשדרים על אותו גל זה לא אמור להפריע..

יש הרבה דברים שונים שמגיעים איתם שלא קשורים לעדות שהם לפעמים הקשים יותר..כמו למשל סגנון חיים בדברים הקטנים של היום יום..

אני מאחלת להורים שלך שבע"ה יזכו לפקוח את העיניים ולפתוח את הלב..אנחנו בארץ ישראל!!הוא יהודי וזה מה שחשוב!!

(מנסיון..)

שתימנים הרבה הרבה יותר דומים לאשכנזים, ובפרט ליקים,

מלספרדים.

הם פשוט אשכנזים כהים..

לא בדיוק  העלית לי חיוך ענקי

שמעתי שהרב וולבה (שהיה ייקה ) אמר שתימנים הם יקים שירדו להשתזף בתימן.

מי שמכיר יודע שיש תימנים מאיזורים שונים בתימן ויש בתוך עצמם הבדלי מנטליות. יש כאלה שבאים מערים מסויימות שהמנטאליות שלהם ממש דומה לייקים כמו שהזכירו כאן הרבה.

ומעניין שהרבה חושבים ככה.

אם את מרגישה שאין פער מנטלי ביניכם (בעיקר על רקע עדתי), אז זה לא דבר שיצוץ פתאום, במיוחד ששניכם נולדתם בארץ, לפחות אני מתארת לעצמי שזה ככה.

פערים היו ותמיד יהיו בין שני אנשים, בוודאי כשמדובר בגבר ואישה.

ככה ה' ברא אותנו.

הבדלי עדות, ככל שהדורות שנולדים בארץ רחוקים מהסבא והסבתא שעלו מחו"ל ככה הפערים הולכים ומצטמצים עד כמעט נעלמים.

גילוי נאות- אני באה מבית שבו

אבא נולד בארץ למשפחה שעלתה מצפון אפריקה (המשפחה עלתה זמן קצר לפני שנולד ויש לו אחים שנולדו עוד בחו"ל)

ואמא נולדה בארץ בת לניצלוי שואה

נשואה לתימני שנולד בארץ ושני הוריו נולדו בתימן ועלו לארץ כשהיו ילדים

הילדים שלנו הם הכי קיבוץ גלויות שיש וכל מי שרואה אותם מתפעל מהעיניים שלהם- חומות וגדולות מאוד עם מבט עמוק וסקרן, כך שצבע עיניים זה לא הדבר היחיד שמתפעלים מהם.

אני רואה בהרבה דברים שחמותי דומה לאמא שלי- האשכנזיה, הרבה יותר מאבא שלי- הספרדי.

בסדר ונקיון, בנוסח התפילה.

מעולם לא הרגשתי שמבחינה מנטלית- עדתית בעלי גדל בסביבה שונה משלי והבית של חמי וחמותי הוא ישראלי לכל דבר. הדבר היחיד ששונה זו המסורת בתפילה ושיש הלכות קצת שונות למשל- אצל התימנים אין בישול אחר בישול גם בנוזל בשבת ולכן מותר להם לשים אוכל עם רוטב על הפלטה בשבת, זה דבר לא מהותי בכלל.

ההבדלים כ"כ לא משמעותיים שבגללם את צריכה לוותר עליו.

אם יש דברים שמפריעים לך ספציפית ואת מרגישה שלא תוכלי להסתדר איתם זה משהו אחר.

אם זה רק כי המשפחה טוענת שיש הבדלים, אז תתעלמי ותלכי אחרי הלב שלך.

ואם את חוששת מהחוסר טאקט של המשפחה- יש הרבה אנשים חסרי טאקט, לא רק בהקשר הזה. אם שניכם תהיו מודעים לזה ותחליטו ביחד מראש איך מגיבים לאמירות חסרות טאקט בהקשר של המראה התימני הלא רגיל אצלם אז כל העוקץ של האמריות האלה יצא ובשלב מסוים אולי זה יפסק.

בהצלחה רבה

עם כל הכבוד למשפחה שלו ושלך, אין שום זכות להפריע בהקמת בית חדש בישראל.

את לא חושבת ככה?

ואם את חושבת שאולי עדיף לוותר, אולי עדיף באמת. כנראה שזה לא זה.

משהו אמיתי וטוב - הלחמי עליו.

ללא קשר גזע, צבע. 

חבל שאם יקרה משהו בניגוד לליבך - תבכי על זה אחר כך, כל ימי חייך. 

[אה, וחוץ זה,

אני תימניה שנשואה לצרפתי.

ומושלם.

כ"כ מושלם.]

אני ב"ה אשכנזיה שנשואה לספרדי. לפני באירוסין דיברה איתה קרובת משפחה ושאלה אותי אם לא מפריע לי השוני במנטליות. התשובה שלי הייתה חד משמעית, לעולם לא אמצה אדם אחר עם מנטליות זהה לשלי. לכל משפחה יש את ההתנהלות שלה וההנהגות שלה. היום ב"ה אני רואה שיחד רקמנו וממשיכים לרקום "מנטליות" חדשה ששיכת רק למשפחה שלנו.  בהצלחה!

בס"ד

מכירה כמה זוגות בהם בן הזוג הנבחר לא היה אהוד על המשפחה, והרבה פעמים בסופו של דבר בפרספקטיבה של שנים, הוא הפך להיות החתן\הכלה הכי אהובים.

כמו שאמרו לך לפניי אם לך הוא מתאים, ותהיי מאושרת איתו, גם המשפחה תלמד להעריך ולאהוב את מי שעושה את ביתם מאושרת.

כמובן שיהיה עלייך ללמד אותןם שעל בעלך היקר לך מאד לא צוחקים, ורצוי עוד לפני שהוא בעלך, שיהיה ברור שאת לא מוכנה לשמוע עקיצות לא על המראה ולא על העדה, ובאופן כללי דיבור מזלזל בו.

 בהצלחה רבה!

אני ספרדי ואשתי אשכנזיה.

בסביבה שלנו (בסביבת בית הוריי) אשכנזים נחשבים 'קרים' ולכן המשפחה שלי קיבלה את זה בהתחלה לא משהו (לא קיצוני כמו אצלך אבל גם לא בצורה רגילה)

אחרי כ-3 שנות נישאוין אני יכול להגיד לך שזה לא קיים יותר - הם פשוט הבינו שזאת הייתה סתם סטיגמה

כל עניין המנטליות זה שטויות, אחרי הכל אם אתם באותו 'ראש' מבחינה דתית וכו'

אין סיבה שזה לא ילך לא משנה מה המוצא שלך\שלו

בכל מקרה, אני לא חושב שזה ישנה במשהו אם תגידי לאבא שלך דבר כזה או אחר

הוא ימשיך לעמוד על שלו עד שהוא יראה בפועל שזה שטויות

ונהנית מכל דקה...

אני מבינה מאוד מה קורה במשפחה שלך, גם אצלינו בהתחלה זה היה כך.

יש לי שני אחים גדולים ממני שהתחתנו עם אשכנזיות והכל היה בסדר, ואז אני באתי והבאתי תימני הביתה...

ההורים לא מכירים מספיק את המנטאליות, מפחדים בגלל סטיגמות של קמצנות, עקשנות, כל מני דברים נוספים שיש בהם סטיגמה. וגם בגלל שזה פשוט שונה ולא מוכר.

ושונה ולא מוכר זה בדרך כלל מאיים ומפחיד.

להורים שלי היה קשה עם זה, אך אני התעקשתי. אהבתי אותו ואת המפשחה שלו, נקשרתי אליהם בקלות ולא היתה לי בעיה עם ההבדלים במנטאליות בכלל.

התחתנו בחתונה שהיה בה עירוב של כל המינים- שירים ישראלים, תימנים, אשכנזים... היה מעניין.

אני נשואה 8 שנים.

ונהנית מהעניין מאוד. אני לא מרגישה שהבדלי המנטאליות משפיעים.

המשפחה קיבלה אותי נהדר והיום, לאחר שנים, אני רואה כמה הם אוהבים אותו, וכמה מקבלים.

אחריי התחתנו עוד 4 אחים עם כל מני (אשכנזים, ספרדים... כולם!)

וההורים שלי פקחו עיניים לראות שאמנם יש שוני אבל כולנו יהודים, ומה שחשוב באמת זה שהחתן יהיה אדם טוב, שיהיה טוב לבת שלהם.

השוני בין העדות לא באמת משפיע.

[מה שכן- אני רוצה לומר לך. יש דברים שצריך להתרגל אליהם- כמו בכל זוגיות נורמלית.

להכיר משפחה חדשה ולהיכנס אליה (גם משפחות אשכנזיות מצריכות היכרות ועבודה כזאת),

להתרגל לשוני ביניכם (בכל זוגיות זה ככה)

לאהוב את מה ששונה ולהכיר בזה שאתם שונים,

וגם להתרגל לכך שיש הבדלים אמיתיים שתצטרכי לוותר עליהם. למשל- הילדים יקראו בתורה בהגייה תימנית. יש כאלה שזה מאוד מפריע להם.

או שמנהגים שונים פתאום משתנים לבלי היכר.

זה יכול להיות מוזר.

אם את באה בראש פתוח- זה נפלא.

בנוסף- הילדים יוצאים יפים.... (זה פלוס אדיר בשילוב הזה..) ]

תהנו.

ואם את רוצה עוד שאלות- את מוזמנת! (מקווה להיות זמינה)

אני אשכנזי הנשוי למרוקאית באושר ברוך השם .

ברצוני לחדד דבר קטן שלדעתי הוא בעל חשיבות גדולה בנושא . 

לא נכון לומר שאין הבדלים בין העדות כי יש הבדלים ואפילו מינורים (והם תמיד יצוצו בעיתות משבר )

ההיפך הוא הנכון ,צריך להיות מודע שישנם הבדלים ולקבל אותם מראש ולא להיות מופתעים .

בכל נישואים גם באותה עדה ישנם הפתעות בחיים. לא נכון להיתלות בעובדה ששנינו מאותה עדה וממילא אני יודעת איך

בעלי יגיב בכל סיטואציה .

לדעתי זהו המתכון לחיים באושר 

לדעתי, אין קשר בין הדברים.. אם אתם אוהבים אחד את השני ומרגישים שזה זה .. תעשו את זה ! בת'כלס אתם אלו שחיים יחד .. וההורים יתרגלו לעניין.. שילוב נדייר מניסיון

אני לא ידעתי מזה תמני עד שהתחתנתי....

ממש לא כולם כאלה אבל הרבה כן!!!

המנטליות כלכך שונה!!!!!!!!!!!!! הוא התחיל לדבר איתי על תפקידים שלי בבית וכל מיני דברים שמי בכלל חשב שקיימים בדורות שלנו!!!!!!!!!!! כל עזרה שרציתי הוא אמר-זה תפקיד שלך! הוא החליט לבד החלטות ולא נתן לי שום מקום (והוא לא בנאדם אגרסיבי או משו..הוא עדין!) הוא לא הרים עלי את הקול או יד חס ושלום אבל אני יודעת שזה רק בזכות עבודה שעשה על עצמו....והוא לא הזכיר את זה בפגישות שלנו....הוא חשב שהוא מתחתן עם "ספרדיה כשרה" ואני לא הכרתי תדברים האלה!!

אבא שלי תמיד עזר לאמא שלי בהכלל! אפילו הוא קבוע מבשל לשבתות..ובעלי הזדעדע מעצם המחשבה... אבא שלו פשוט ישב רגל על רגל ורק התעצבן אם לא הביאו לא בדיווווק את מה שביקש!

היום בעלי ממש לא תימני ממוצע... הוא הבין שזו לא דרכה של תורה ואם הוא אוהב את אישתו הדרך הנכונה היא לעזור לתמוך לא להתנהג כרודן ולא להרגיש שהוא מעליי.. הוא התחבר לרב שמדריך אותו והיום הוא עושה הכל בבית ובשמחה! והוא מקסים! הלוואי על כולן... אבל בהתחלה מאד סבלתי איתו!

אז יש מציאות כזאת שלא יגידו לי שזה מהדורות הקודמים...

פחות נפוץ לתימנים שלא גרים במקומות של תימנים...

14 וחצי שנים.

( אוף זה כאלה שטויות!)

ובכלל, כה מצער לשמוע וגם מן המגיבים. כולנו בני השי"ת ויש להבין כי אבחנה בין יהודי ליהודי מכל סיבה שהיא ורקע עדתי בכלל זה אינה פחות מאשר חילול קודש ממש.

את עצתי לא קיימתי עצמי וכיום אני מודע עד כמה חשוב הדבר: שוחחו בכנות ובפתיחות על כל מה שעשוי להטריד אח"כ. ניהול משק הבית ילדים חינוך רמה דתית קשר עם ההורים.... לא הכל תגיעו להסכמות שוות אבל לפחות תדעו מהן הציפיות והיכן מחלוקות אפשריות בעניינים מהותיים.

בשורות טובות! 

תמיד יהיו הבדלים בין משפחות שונות. לא משנה אם הן מעדות שונות או לא.

אני ובעלי באים ממש' אשכנזיות והיו כלכך הרבה הבדלים. והיינו צריכים לבנות את ביתנו

ביחד מההתחלה וזה מה שנקרא לבנות בית חדש בעמ"י.

היחס של המשפחה לבן הזוג יכולה להיות בעייתית- אבל בשביל זה יש אותך. כשתראי לכולם

שזו הבחירה שלך ואת שלמה איתה הם יאלצו להתמודד עם העניין... ואגב את יכולה לקרוא פה שרשורים

קודמים על עינייני חמותות וכדו'

אישית אני לא מבינה מה הבעיה עם עדות שונות כל אדם הוא אדם בפני עצמו. בעניין עזרה בבית שהזכירו פה-

מכירה אשכנזים שלא נוקפים אצבע בבית וספרדים ותימנים שעושים יותר מנשותיהם...

בהצלחה

הגיס המרוקאי עוזר לאשתו בכל והגיס האשכנזי רדום וקמ מאוחר כל יום.. והם עוד לעגו לפני כן לאחות שהתחתנה עם המרוקאי..

אין כללים,  לפעמים יש הבדלים שמדביקים אותם בכוח לעדתיות וסטיגמות.. והאמת היא שתמיד יש הבדלים בין משפחות

כבר שבוע מסתובבת עם חוסר סבלנות, רצון להתרחק ממנו.

לא יודעת למה ולמה דווקא עכשיו

יש מלא מחשבות לא טובות של ביקורת

ולמה התחתנתי איתו בכלל..

ביומיום אנחנו זוג שאוהב ומתקדם בבניית היחד, כמו כולם..

וסתם פתאום הלב התחיל לעשות בעיות.

למה?

אבל- נניח וזה לא זה. 

נורמלי שיש כאלה שינויים ברגשות שלנו לבן הזוג?

אני יודעת שזה נכון ההיפך, שלפעמים יש תקופות שאני יותר דביקה, יותר צריכה את הנוכחות שלו

וחושבת עליו חיובי וכמה שהוא טוב. אבל עכשיו זה ממש ההיפך..

דברי איתו על זה! אל תשאירי את הנושא עמוק בלב כי אולי זה ילך למקומות אחרים..

לי אישית לא קרה שהתחרטתי על החתונה, אבל כן קרה שפתאום גיליתי עוד צדדים שלא הכרתי לפני החתונה והייתי קצת בשוק ולא ידעתי מה עושים פתאום...

ולכן כ"כ חשוב לדבר ולחלוק את הרגשות, הוא לא יידע מה את מרגישה אם את מסתירה את זה ממנו, ולעניות דעתי זה ממש עוזר להגיד "פתאום יש לי הרגשה כזו וכזו אבל זה לא אומר שאני כבר לא אוהבת.."

תבדקתי את עניין ההריון, בתחילת הריון (שליש ראשון) להרבה נשים יש חוסר חשק כזה בבן הזוג..

בהצלחה רבה!

שבוע רביעי ככה.

כבר בשלב הזה יש סימנים להורמונים המשתוללים?

בגלל ההורמונים שמשתוללים וההרגשה הלא טובה...

אז זה יכול להיות...

ובאמת- כמו שכבר אמרו- ממש חשוב לדבר על תחושת הריחוק

שלא אומרת על שינוי באהבה אמיתית...

בגלל זה זה ככ מפחיד אותי

באמת כדאי לוודא את עניין ההריון, זה יקל מהפחד הספיציפי הזה (במידה וזה  נכון זה יביא איתו עוד הרבה דברים בע"ה..)

ובמקביל- לצאת קצת מהשגרה ולעשות דברים כייפים יחד- כמו שבתק' הדייטים, היומיום הרבה פעמים "שוחק" והניצוצות של לפני החתונה די נעלמים כשנכנסים לשגרה יומיומית שכזו

תנסי לתת לו כל מני דברים, להשקיע בו וכו', עם הנתינה מגיעה האהבה!

ואם באמת את מרגישה שהכל מוזר- כדאי ללכת לייעוץ! אין לי נסיון בתחום, אך הבנתי שזה עוזר מאוד ופותח לנו את החשיבה על דברים שלא חשבנו וכו'..

בהצלחה גדולה!! 

את צריכה להרגיע את עצמך ולא "למדוד" בכל רגע מה את מרגישה.

החשש עצמו והבדיקה התכופה עצמה של ההרגשה - מפריעים להתפתחותה הטבעית.

את צריכה לדעתי לומר לעצמך, שאתם בונים ביחד בית. אם לא "מרגישים" פתאום כ"כ, או עולות מחשבות שליליות ללא סיבה ניכרת - ולא משנה "למה" - צריך להתעלם; להשתדל בשיחה נעימה, בהתענינות, בעשיה למען השני - וסוף הרגש לשוב למקומו.

זה תירגול טוב לכך שאינך תלויה רק ב"הרגשה" בפועל בכל רגע נתון. אתם במשימה משותפת. אתם נשואים. "להעיף" הצידה את מחשבות הביקורת, קל וחומר את ה"למה התחתנתי". זה לא רלוונטי לחלוטין. אתם נשואים - זו מציאות. מציאות גדולה וחשובה. כעת אתם בונים אותה שתתפתח למשפחה טובה ויפה וזהו.

זו הזדמנות

לנסח מחדש לפי איך שאת מכירה את בעלך עכשיו

את התשובה לשאלה "למה התחתנתי"

תשובה בוגרת יותר, בשלה יותר, עם הכירות וניסיון מעמיק יותר- שמתאימה לחיים שלך עכשיו...