קמצנות...אנונימי (פותח)

שלום לכולם,

רציתי לחלוק ואשמח לעיצות טובות. העניין לכאורה אינו רציני מאוד אך הוא תופס תאוצה ומתנפח.

בשנתיים מאז החתונה חיינו על משכורתי. חיים צנועים אבל ב"ה לא חסר דבר. חסר ביטחון כלכלי בעתיד אבל זה דבר רגיל, למי אין?

בשנתיים אלו קיבלה אשתי שהיא תלמידת אולפנה מילגה בשל מוצאה והישיגיה הגבוהים. הצלחנו לחיות רק על משכורתי ואת המלגה חסכנו מלבד כמה פעמים לסגור מינוס.

מזה כמה חודשים איני עובד. זה מצב זמני שאין טעם להיכנס לסיבות שלו.

אנחנו חיים בתקופה זו על המלגה שהצטברה.

ואשתי הפכה קמצנית וכעוסה. לשיטתה, אנחנו חיים על החסכונות "שלה". המשכורת שלי היא "שלנו" אבל המלגה "שלה".

וזה יוצר אווירה רעה מאוד בבית.כל הזמן "הכסף שלי "הכסף שלי". וולגריות. מריבות על כל הוצאה קטנה. מכתיבה לי -- לא מתייעצת, פוקדת -- איפה לקנות ואיפה לא, ומה (אני שוקד בתקופה זו על עבודות הבית וטיפול בילדים, קניות, בישול. כאילו התחלפנו בתפקידים המסורתיים.)

מרגע שהפסקתי להרוויח כסף חוסר כבוד מינימלי. אפילו המשפט "אתה לא גבר" נשמע וזאת אישה משכילה מרקע טוב לא ידעתי שהיא יודעת לאמר דברים כאלה. כמובן גם בינו לבינה הדרדר מאוד.

אני כותב כי נוצר משבר, שהיא מסרבת שמ=נמשיך את המעון לתינוק. שלושה ימים בשבוע הוא איתי כל היום ושלושה במעון. הבוקר היא צרחה עלי שאני מבזבז את הכסף שלה ופיזית חטפה את הילד מזרועותי בכניסה לבית כדי שלא אקח אותו למעון.

זה מדרדר למקומות רעים מאוד ומהר.

תובעת ש"אביא" כסף, מהמשפחה וכו' (מדי פעם היו עוזרים לנו ממילא).

כן אני מניח שאני יכול לוותר על מה שאני עושה ולחזור לעבוד מוקדם יותר משתכננתי (לא מייד כי עברנו ךליישוב אחר שיהיה לה קרוב יותר ללימודים ויש לנו חוזה לעוד חצי שנה בדירה). אבל מה זה אומר על הנישואין והחיים לנו יחד?

מי שיאמר "דבר איתה..." ברור שניסיתי. מה שאני מתחיל לחשוש זה שבסתר היא נהנית מהכעס שלה. ואני די נמעך בתוך זה, המוטיווציה לשפר אוזלת.

אשמח לשמוע גם מבחורות כי מדרך הטבע אין לי הזדמנויות . תודה.

 

 

אני במצב דומה לאשתךמתעלה אליו

רק שאני מקבלת קיצבה וכל השנים מבחינתי זה היה "הכסף שלי" ומה פתאום שאתחלק בזה? גם עכשו זה עדין מבחינתי הכסף שלי ואני תמיד מסבירה לבעלי שהוא צריך לכבד את זה שאני מקבלת את הכסף כי אני אדם חולה ולא יכולה לעבוד ויש לי רק את הכסף הזה כי היו תקופות שהוא לא הרויח ככ הרבה ואז חודשים על  חודשים הוא היה הולך ומרוקן לי את החשבון בלי ידיעתי לשלם שכר דירה ומיסים וכו אז הסברתי לו שפחות מרגיז אותי השימוש בכסף בשביל שנינו אלא זה שהוא לוקח את העובדה שיש כסף כמובנת מאליו ומבצע פעולות בחשבון שלי בלי ידיעתי,לא מתיעץ איתי ולא משתף אותי אז הוא באמת משתדל יותר בנקודות האלה ואולי זה מה שדורש ליבון בינך ובין אישתך,שתראה לה שאתה מבין כמה הכסף הזה חשוב לה מפני שזה לא רק הכסף עצמו אלא נוגע לה בנקודות ממש עמוקות ורגישות מבחינתה,שב איתה ותבקש לשמוע מה הנקודות האלה,איך היא מרגישה בקשר אליהן,מה אתה יכול לעשות כרגע כדי לשפר את הרגשתה,מה הציפיות שלה ומה חשוב לה.

סליחה על הביקורתאהבה אחישנה
אבל זה נשמע לי מעוות לחלוטין!

אם הוא עובד אז מותר לאישה להשתמש בכסף לצורכי הבית, מיסים, שכר דירה וכו....

ואם היא קיבלה מילגה או תקציב בשל מחלה או משהו אחר ...אז זה 'הכסף שלה' והבעל צריך לבקש רשות.....???!

אתם נשואים או לא?

למה בכלל יש לך חשבון נפרד?
אתם יחד בה כ ל !
ותלמדו לתכנן יחד את ההתנהלות הכלכלית שלכם...

ולדעתי, דוקא בגלל שאת מקבלת קיצבה בגלל שאינך יכולה לעבוד , את אמורה לשמוח שיש בכוחך לסייע גם כלכלית לבית.

אין 'שלי' ו'שלו'....מה אתם ילדים קטנים?

אם הוא מוציא ''לך'' מהחשבון כדי לקנות מותרות לעצמו ודברים שלא באמת צריך...אז אני מבינה.
אבל! לא מהסיבה שזה הכסף ''שלך'', אלא כי זה מיותר להוציא מכספכם על מותרות.

ולהוציא על שכר דירה והוצאות הכרחיות?
אם מסיבות כלשהן יש לכם חשבונות נפרדים ואצלו בחשבון אזל הכסף ....הוא ממש לא צריך לשאול אותך. את לא עושה לו טובה. את אחראית לשלם שכר דירה בדיוק כמוהו.

סליחה על הביקורת.
עצוב לי לשמוע שככה זוגות חיים.
איזה חיים אחרים יש כשכל אחד רק רוצה שהשני יקבל עוד ולא רק לשמור לעצמו....
לפני הביקורת צריכים לראות את המורכבותמתעלה אליו

את המיטען של נסיבות,חויות,ערכים,דעות וקשיים שאיתו בא הבן אדם,כל בן אדם,לגברת המתוארת זה כניראה נוגע במקום מאוד רגיש וצריך ללבן איתה את המקום הזה מתוך הרבה הכלה.

את צודקת. לא התכונתיאהבה אחישנה
שצריך לפתור את המצב בצורה ביקורתית וקשוחה...ברור שצריך לעשות הכל מתוך עדינות והקשבה וכו'...

תגובתי היתה מופנית לא לכותב השרשור. אלא למי שמציג את המצב הזה כהגיוני וצודק ומתקבל על הדעת ש''זה הכסף שלי ובעלי צריך לבקש רשות..''. לזה אני לא מסכימה.
"אהבה אחישנה"-לא נשואה נכון?אחרת הית מכירה מורכבותאנונימי (פותח)
בקשה מכל הלבאהבה אחישנה
בחיים אל תגיד לאף אחד בעולם משפט כזה.....!!

ובטח לא בפורום לעיני כולם.


אני לא אומרת שאני מכירה מורכבויות בחיי נישואין. ובעז''ה מקוה גם לא להכיר יותר מדי מקרוב.
אני גם בחיים לא מגיבה פה מהסיבה הנ''ל.
וגם עכשיו הגבתי לא לשאלה שהועלתה אלא רק להודעה של מישהי . ולא הצעתי שום פתרון כי מי אנכי...רק הבעתי את חוסר הסכמתי לגישה מסוימת. ו...זכותי! כמו שזכותך!
גם מי שנשוי לא יכל להבין את המורכבות בזוגיות של מישהו אחר.
וגם מישהו נשוי לא יכל להבין את המורכבות של מי שעדיין רווק .( גם אם הוא היה פעם במקום הזה, כל אחד מתמודד וחווה דברים בצורה שונה)

ובלי קשר אלי

אני שוב אומרת
בחיים אל תגיד משפט כזה
'אם היית נשואה היית מבינה'
'אם היו לך ילדים היית מבינה'
וכו'..

בפשטות?
אני בעצמי יכולה לרשום לך רשימה ארוכה ארוכה של 'אם הייתי נשואה אז....' ובה כל מה שהיתי זוכה לו. וכל מה שאני חסרה כיום.
בבקשה
אל תוסיף לי עוד לרשימה הזאת. היא ארוכה גם ככה.
ואני גם התנצלתי על תגובתי הראשונהאהבה אחישנה
כך שלא מבינה מה ראית טעם להוסיף את תגובתך.
לחשוב בשניים על הכסף במשפחה! וקצת בריאות נפשית...אנונימי (פותח)

 

לרוב אני לא קורא וגם לא מגיב לפורומים אבל היום במקרה הזדמן לי...

רק רציתי לעודד את רוחך שב"ה שיש לך בריאות נפשית והסתכלות חיובית על חיי משפחה.

מורכבות בחיים קיימת אצל כל הזוגות אבל ברור שמי שיש לו בריאות נפשית והכנה בריאה לחיי המשפחה מצליח למנף ולהתעלות מכל קשיי החיים.

להתחתן זה בכלל לא בעיה... כל אחד יכול... אבל מכאן רק מתחילה העבודה! 

 

מעלעול קצר של מה שקראתי עד לתגובה זו... את בוודאי שלא צריכה לדאוג וגם לא להתנצל! ב"ה לך כבר יש מהבית הרבה כלים שיעזרו לך בבניית הבית שלך בעתיד (שגם אם מתעכב לבסוף יהיה שווה את ההמתנה ב"ה)

 

דוג' לשיעות זוגיות על לחשוב בשניים והכסף במשפחה:

http://www.yelm.co.il/show.asp?id=49948&big_cat=

 

עוד דוגמאות לשיעורי זוגיות לנשים... (כשיש גם לגברים - מומלץ):

http://www.yelm.co.il/all.asp?cat=4265

 

 

ל"אהבה אחישנה"..ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך כ"ה תשרי תשע"ג 19:17

אני אמנם לא קראתי את ההודעה הספציפית שעליה הגבת -

 

אבל את דברייך קראתי,

 

והמצחיק הוא, שאני דווקא חשבתי אז בדיוק ההיפך ממה שכתבה כעת המכונה "הפוך גדול": בחורה שעדיין לא נשואה (בקרוב בעז"ה), ויש לה תפיסה בריאה ומציאותית יותר מלכמה אנשים בעולמנו שכבר נשואים בפעל..

 

 

[לגבי ההערה אלייך: "את לא נשואה ...אחרת היית מכירה.." - אני גם חושב שבנידון זה הניסוח היה בוטה מידי, בוודאי ללא כוונה, וגם התוכן לא נכון עניינית, כי הִצגת גישה בריאה של "בין אדם לחבירו" כפי שאמור להיות, בוודאי בין אנשים נשואים.

עם זאת - אני עצמי כמעט הגבתי להודעה "פסקנית" שבהמשך שירשור זה, שכתבה מישהי בת 20, שאני חושב שהיא צריכה להיזהר ב"פסיקת הלכות" כזו בגילה ומצבה.. ויש חילוק גדול, בין כתיבה - ככתיבתך - שמדברת עקרונית על איך ראוי להיראות שיתוף פעולה (שוב, לא מדבר על מקרה ספציפי; לא ראיתי למה התייחסת נקודתית), לבין כתיבה שמביעה דעה האם התינוק צריך להיות בבית או במעון, ואם הבעל צריך מיידית לחזור לעבוד וכו'. אכן יש דברים שצריך לדעת מה איננו יכולים לדעת. ויפה שלא חצית את הגבול הזה. באמת התפעלתי מגישתך הבריאה]

תודה לכולכם על התגובות החמות..אהבה אחישנה
אני חושבת שמבלי קשר לצודקת לא צודקת~א.ל

צריך להזהר בלשוננו

ולזכור שמדובר בזוג, ולא תמיד אנחנו יודעים מה קורה מעבר לכתוב

ודברינו יכולים לפעמים לפגום ולהרוס. לסכסך..

ולפעמים להפרות ולהיטיב.

 

ביקורת מעולה ! אני איתך! מסכימה לכל מילה שנכתבה !!קטנה גדולה

וכמו שאמר ר' עקיבא: " שלי שלך- שלך שלי" זו השאיפה ! וכך מדרך הטבע אמורים להרגיש בחיי נישואין....

 

מי שלא חש כך ופועל כך... אבוי לו ואבוי לנו שקיימים מצבים כאלו....

 

 

לדעתי הביקורת ממש במקוםאלעד

ולעובדה שאינך נשואה אין שום משמעות למקרה המתואר.

 

שאי ברכה

אולי כדאי ללכת לייעוץ זוגיי.צ.ב

חזק ואמץ אחי היקר.

יש אנשים ש"ייעוץ זוגי" נשמע להם משהו שנועד למצבים קיצוניים, אבל באמת למה לא? זה יכול ממש לעזור "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". 

אמרת שדיברת עם אשתך, האם היא מבינה באיזה משבר אתה נמצא?

נמענת מלהסביר למה אתה לא עובד, אבל האם יש אפשרות שתעבוד באופן חלקי? לפעמים יש עבודות קטנות כאלה ביישובים או עבודות מהבית. 

באופן כללי,  נראה לי שכדאי לשבת שוב ושוב עם האשה ולפתוח איתה את הכל, להקשיב למה שכואב לה ומפריע לה, ולומר בצורה מכבדת וברורה מה כואב לך ומפריע לך, בלי האשמות, רק שתבינו אחד את השני. ואז תחשבו מה המטרות המשותפות שלכם (בין השאר, לחסוך בכסף), ובמה אתם שונים, ולנסות להגיע לשיתוף פעולה. 

זה תהליך ארוך, אבל כדאי. 

 

יש לה בעיה...ד.

כלומר: יכול להיות שהיא טובה באופיה וכו' - וכאן יש איזושהי "נקודה" שבגלל מנטליות, תפיסות-מושרשות וכד', היא ה"יצר הרע" שלה.. וזה גורם לתכונות לא נעימות לצאת לפועל.

 

לפי התיאור שאתה מתאר - היא צריכה הדרכה.  הכתיבה שלך מאד מיושבת בנושא.

 

לענ"ד - קודם כל, דע שאתה צודק. אין כל סיבה להתיייחסות הזאת. דע - לא כדי להתנפח" ולכעוס, אלא ההיפך: כדי שתהיה לך מספיק שלוה לפתור את הנושא. באמת תהיה ה"גבר", אך קצת בצורה שונה ממה שהיא חושבת.

 

שב איתה לשיחה ראשונית, קצרה, בנחת, אבל בהיר. תהיה באמת ה"גבר", כמו שהיא צריכה..  תשקף בנינוחות את המצב. תגיד לה משהו בסיגנון: תראי, אני באמת אוהב אותך ומעריך אותך. אבל בחודשים האחרונים קרה משהו לא-נעים. כל זמן שהתפרנסנו מעבודתי - היחס והכל היה בסדר, ברגע שבאופן זמני, זה מהמילגה שלך - אני מרגיש שהיחס שלך אינו מכבד. תאמר לה: יתכן שבאמת רצית לשמור את המילגה או משהו דומה - את יכולה להסביר מה ה"נקודה". אבל אותי מטריד האופן של ההתייחסות, שהוא הרבה יותר חשוב מהנושא של הכסף.  ותוסיף, לגמרי בנחת ובאהבה: לכן, מעכשיו, אני לא מסכים יותר לאופן הדיבור הזה. אם את רוצה שנעבור בחזרה, לא קרוב למקום הלימודים שלך - תגידי. יש לך רעיון אחר - אני שומע בשמחה, אבל לא מתייחס יותר לאופן דיבור כזה. אני רוצה לשמור אצלי את היחס האוהב כלפייך, כמו שהכרתי אותך לפני כן.

 

אחרי כן, אתה יכול להציע לה שתתייעצו ביחד עם מישהו, איך לא נסחפים לצורות התייחסות לא טובות בגלל הכסף.

 

בעז"ה, אחרי שהבעיה תיפתר, ותחזור לעבודתך - תוכלו בעתיד לשוחח על זה יותר. ולהפיק תובנות.

 

 

כלומר - לענ"ד, לעת עתה הסדר הוא:

 

א. הכי חשוב - תדע שאתה אכן בסדר גמור. אל תתפעל יותר מידי, ובשום אופן אל "תימעך" כהו-זה מבפנים. תסתכל על כך קצת מ"הצד". כאילו יש לה איזה וירוס מקומי חולף.  תהיה מיושב, תבין שזו נקודת חולשה מקומית (כבר חז"ל איבחנו שנשים נלחצות יותר מנושא הכסף לא פעם). אל תכעס - אבל גם אל תתכופף. הכל בנחת, היא מחפשת "גבר", אתה תהיה כזה בעצם שלוותך..

ב. "שיקוף המצב" בשיחה. עמידה על כך שאינך מגיב לאופן דיבור כזה, בלי להתרגז אפילו מילימטר. היא תתרגל שכדי לדבר, צריך לפנות בצורה אחרת.

ג. באותה שיחה - גם לתת לה אופציה להציע אפשרויות חליפיות, אבל לא חד צדדית, אלא בדיון. גם לגלות "אמפתיה" אם זו רגישות לכסף שכביכול "נוזל" (זה באמת משונה.. הרי גם כסף שמרויחים בעבודה קורה לו אותו דבר.. אבל יש משהו כזה שמה שהיא קיבלה על הלימודים, מרגישה כ"אוצר" ששמור למשהו אחר.. זה עדיין שרידי הילדוּת לדעתי. כשמתרגלים בנישואין - מבינים שהכל "משאבים" שונים לאותה מטרה).

ד. בפועל, להרגיל לכך, שאינך מגיב לאופן הזה.  כשיש צעקות, "פקודות", תגיב בנחת: לא משוחחים בצורה כזו. תרגעי ואז אשמח לדבר ולשמוע. העיקר שאתה לא תגיע לכעס מתוך זה, כי יש להניח שבהתחלה היא תנסה "עוד קצת בכח". אם תהיה עקבי ובנינוחות פנימית, אני מניח שהיא תבין שצריך לעבור ל"פאזה" אחרת.  כמובן, תהיה קשוב להצעות ענייניות, לקנות פה או שם וכו'. בתור הצעות. בשיתוף.

ה. להציע לה ייעוץ. כמו כן, לשוחח על איך אנחנו פותרים כשיש מחלוקת. למשל, בנושא המעון. את מעדיפה שנשוחח בינינו? שנקח מישהו שכשאין הסכמה מקבלים את דעתו?  העיקר זה שהיא תבין שבחד צדדיות אי אפשר להשיג כלום.

 

וכמובן, תתייחס אליה, אישית, באהבה רבה, בחמלה. המסכנה פה באמת זו היא - שנקלעה לתוך תסבוכת רגשית כזו, שמוציאה ממנה דברים ודיבורים שהיה עדיף לה בלעדיהם.

 

כל הכבוד!חן חיים

כל הכבוד לך דן! איך שאתה נותן כאלה הצעות נהדרות ומשקיע זמן לכתוב באריכות!

אני ממש נהנה לקרוא את תגובותיך המחכימות!

תמשיך כך!

ברוך תהיה. תודה רבה..ד.
גם אני מוסיפה יישר כחלא לעישון

וכן רציתי לחזק את תגובתו של דן ולהוסיף לפותח השרשור: - בתור אישה:

 

מכירה מעצמי - כשנלחצים מגיעים למחוזות לא נעימים. ובסתר ליבה תהיה בטוח שהיא כועסת על עצמה שהיא מתנהגת כך, אך כנראה אומרת לעצמה "אין לי ברירה" ולא מוצאת דרך חלופית.

 

כדאי להשקיע מחשבה איך פותחים לה פתח לפתור בעיות בדרך אחרת. 

 

כעס, עלבון וחוסר תחושת תמיכה מהבעל הם אפשרויות להגיע למצב כזה.

 

נדמה לי שפתק קטן עם מטבע שוקולד שעליו כתוב משהו בסגנון: " למרות כל הקושי בינינו, אני אוהב אותך" יכול פשוט לחולל פלאים. 

 

המון הצלחה ואל יאוש, 

מאחלת שדווקא מתוך המשבר תצמחו ותגיעו לקירבה גדולה יותר. 

"כי אשב בחושך ה' אור לי" - דווקא מתוך החושך היותר חשוך, עולה ובוקע האור!

אני אסיר תודה!אנונימי (פותח)

כפי שכתבתי גם באישי. חיזקת והועלת בתבונה ויישוב הדעת וההשקעה העצומה בכתיבה עצמה... צדיק לא יכיר בצדיקותו אבל ההמון יכירנו. תודה דן. וזה עזר לפחות מבחינת היכולת שלי להתמודד.

בלי לשפוטאנונימי (פותח)

אבל המצב שגבר לא עובד הוא לא מצב כ"כ תקין, ובאיזשהו מקום היחס קצת מובן, כשהבעל בתפקידו כמפרנס לא ממלא את הייעוד שלו, זה פוגם ביחס אליו באופן אוטומטי, לדעתי שוב בלי להיכנס לפרטים למה אתה לא עובד, אבל כדאי שתנסה כמה שיותר מהר לשנות את המצב בשבילך ובשבילה...

מי שמתייחסד.

"באופן אוטומאטי", הוא זה שצריך תיקון..

 

הרי האדם כתב שמדובר במצב זמני, והקושי לחזור למצב הקודם, נעוץ גם במקום המגורים שנועד לטובת לימודיה של אשתו.

 

יש לצאת מנקודת הנחה שכאשר אדם כותב "מסיבות שאי אפשר לפרט", יש לו סיבה טובה..

 

 

ומכל מקום - יש גם "נקודות קושי" בחיים ובנישואין. וגם שם נבחנים. ואוי לנו אם היחס "קצת מובן" כי לבעל אין עבודה באופן זמני. היחס לא "מובן", אלא צריך תיקון. כשלאדם קשה במשהו - אין צורך, לדעתי, להוסיף שהיחס המוטעה והלא-ראוי אליו "קצת מובן"..   בלי קשר להמלצה העניינית שהוצעה, ל"שינוי המצב".

בגלל זה לא שפטתי אותואנונימי (פותח)

אבל עדיין, מצב שגבר לא עובד הוא מצב מאד לא תקין, זה לא אומר שהאשה צודקת, אבל חשוב להבין ואת זה מרצי זוגיות ורבנים אומרים, שגבר שהוא לא על תקן מפרנס המעמד שלו בבית יורד, זה הכל.. וזה לא ממש משנה מה הסיבה, אפשר להתווכח על זה עד מחר אבל זאת המציאות, בכל מקום ובכל מגזר, ברגע שהאשה מפרנסת יחידה האיזון בבית יורד...

יש הבדל,ד.

בין "ציון מציאות" שקורית לעיתים, לצערנו,

 

לבין "היחס קצת מובן", "זה פוגם ביחס באופן אוטומאטי"..  כי מהמשפטים הללו נשמעת נימה של "הצדקה" כלשהי; ובוודאי שזה לא כך. זה עיוות מידותי שצריך תיקון חד משמעי. גם כשמציינים משהו שיכול לגרום ל"הפרת איזון", הרי שמציינים כדי להמליץ לא להגיע לכך - אבל לא כדי להתייחס ב"הבנה" ליחס כזה.  בוודאי לא בצורה שהוא תיאר.

 

ומכל מקום, לגבי הודעתך - מובן מההבהרה הנוכחית, שזה היה יותר ענין של "ניסוח", ועיקר הרעיון שרצית לציין הוא את זה שמצב כזה עלול "להזמין" בעייתיות וחוסר איזון [אני מניח שגם ה"לא תקין" היה באותה כוונה ולא בכוונה שזה "לא בסדר", שהרי יש להניח שיש להם סיבות טובות למצב הארעי הזה]

 

 

בדיוקאנונימי (פותח)
יש פה שני דבריםמשה

1. ההתנהלות שלה בקשר לכספים "שלה" לעומת הכסף "שלנו" (עיוות מצוי יותר משנדמה), ואז "אתה לא גבר" וכו'.

2. זה שאתה לא עובד זה לא תקין, אלא אם כן יש לזה סיבה אחרת.

 

מה אתה עושה בינתיים? האם אתה שוקד על פרוייקט שאולי בהמשך יכניס כסף? לומד משהו? (סטארטפיסטים למשל הם קהל יעד שצריכים לחיות חודשים ארוכים בלי משכורת, אבל אם הם מצליחים אם גורפים מליונים).

במקרה כזה כמובן שהיחס הוא אחר.

גם להיכשל זה בסדר. יש תחומים שמרימים משהו והוא לפעמים נכשל!

 

האם הסיבה בעטייה אתה לא עובד היא באשמת מקום המגורים? אם כן, צא לעבודה במקום מרוחק (אפילו אם זה שעתיים נסיעה!) ותגלגל עליה חלק מעבודות הבית קורץ.

זה בהנחה שזה אפשרי - אפילו יום בשבוע. אולי באמת זה מה שעדיף במצב שנוצר.

בשלב הבא כשיהיו עוד כמה שקלים והעצבים שלה קצת ירגעו, תוכל להראות לה את אותו דיון מהצד ההפוך שלו ואז אולי יהיה קצת יותר קל להתמודד עם הנושא.

 

 

אגב

לנו היה בזמנו דיון דומה לזה על כספים שהגיעו כמתנה מסבתא שלה וחשבון נוסף שנפתח מסיבות טכניות והפך ל"שלה".

הסיפור ההוא נגמר כשהיא קלטה שמקבלים החלטות ביחד, וכשכשצריך כסף למה שהיא זקוקה לו - יש או אין - לפי העניין, לא משנה מאיפה. והחשבון הנוסף מפרנס רק את  הבנק ולא אף אחד אחר.

 

וואו... נורא לקרוא את הדברים שלך.אדם נוף מורשתו

אני לא רוצה להתמקד כרגע בעניין של כן עבודה שלך לא עבודה שלך או כן חסכונות שלה לא חסכונות שלה, למרות שנראה לי שברור שיש פה משהו מעוות בהסתכלות שלה,

 

אני רוצה לדבר על משהו אחר. על זוגיות.

 

להתחתן ולהיות יחד זה לא רק כשנח וטוב. זה גם כשקשה.

 

אני זוכרת תקופות שבהן בעלי היה מובטל. זה היה מאד קשה עבורו, ודרש גם ממני הרבה, מבחינת לא ללחוץ עליו וכו'.

 

כנ"ל גם בתקופות שבהן אני הייתי זקוקה לעזרה, והוא היה שם עבורי.

 

זוגיות זה להיות יחד. זוגיות זו שותפות. זוגיות שה לעבור את החיים עם עוד מישהו ולא לבד.

 

כרגע נשמע לי שאין לך את זה.

 

ונשאלת השאלה - למה?

 

דבר ראשון כדאי לך לבדוק את עצמך - אולי זה מאד קשה לה שאתה לא עובד ושהסדר בבית השתנה? זה בדרך כלל לא פשוט בכלל!

 

האם היא ניסתה לרמוז לך על זה משהו בעבר?

 

כיצד התמודדתם בעבר עם כל מיני דילמות שהיו לכם?

 

ונראה לי שמאד ברור שאתם צריכים ייעוץ... וכמה שיותר מהר, אחרת גם השגת עבודה עכשיו לא תחזיר את המצב לקדמותו.

 

היא צריכה להבין שהתגובה שלה לא מקובלת (לפחות בחברה הישראלית...)

 

ואתה... צריך להבין שאם מצליחים לחסוך משהו, לא תמיד כדאי לבזבז אותו מייד... מה שלא מצדיק את היחס כלפיך, אבל החלטה כזו צריכה להיעשות בשיתוף, מה שנראה לי שחסר פה.

כמה נקודות למחשבהפלאפל

אני לא מתכוונת לקחת פה צד בויכוח שלכם, אבל אולי המצב הזה, בו אשתך יודעת שאין הכנסה קבועה למשפחה, ושחיים רק מאיזו מלגה (שככל הנראה היתה מיועדת לשימוש אחר- אולי ללימודים עבורה...), מלחיצה אותה מאד, וזו הדרך שבה הלחץ הזה יוצא.

אני לא מצדיקה אותה (ותזכור שלא שמענו את הצד שלה), אבל כתבת בצורה די שאננה ובדרך אגב על מצב שעלול להיות לא פשוט. האם הפסקת העבודה שלך באה מתוך החלטה משותפת של שניכם או שזו בעיקר היתה  החלטה שלך? וגם אם זו היתה החלטה משותפת, לחיות ללא הכנסות וללא בטחון כלכלי כשצריך לפרנס משפחה, זה מצב קשה יותר ממה שאפשר לדמיין. אולי היא חווה את מה שנראה בעיניך כהוצאות לגטימיות (מעון למשל) כבזבוז. והידיעה שהכסף הולך ואוזל גורמת לה להלחץ?

כתבת גם שעברתם לישוב אחר. אולי היא נפרדה מחברות קרובות וכעת היא בודדה בצורה שמעיקה עליה?

האמת היא שמצבים כמו שתיארת כאן הם שכיחים מאד- רק שבד"כ מי שמתנהג כמו אשתך זה הבעל, והנשים הן אלו שסובלות, ובעיני החברה זהו מצב נורמלי לצערנו. (המון פעמים שמעתי על בעלים שלא מסכימים שהתינוק יהיה במעון כשהאישה נמצאת בבית. גם לא לשלושה ימים בשבוע. וגם טענות על "אישה בזבזנית" הן לגיטימיות בחברה שלנו).

תנסה (במידת האפשר) לשמוע ממנה מה היא מרגישה ומה גורם לה להתנהג כך, אבל לא מתוך כעס, אלא מתוך רצון כנה להבין.  יכול להיות שזה ניסיון של רבש"ע עבורך כדי שבהמשך החיים תבין אותה ואת קשייה (וכן גם עבורה).

לענ"ד, רק מתוך עמדה כזו תוכלו להתקדם. ובכל מקרה גם אני מצטרפת לממליצים על טיפול זוגי.

בהצלחה.

נתוח המצבבועית מחשבה

הוא כותב " אני מניח שאני יכול לוותר על מה שאני עושה ולחזור לעבוד מוקדם יותר משתכננתי" . כלומר, זו החלטה שלו --החלטה שהוא לא שיתף בה את אישתו. כנראה גם זה שהוא הפסיק לעבוד מחוץ לבית היה החלטה שלו. לא פלא שאישתו עצבנית וכועסת. ולמה שהתינוק יהיה במעון אם אבא שלו בבית [ביחוד כשיש בעיות כספיות]?  צדקה מי שאמרה שמצבים כאלה הם למרבה הצער שכיחים מאוד אלא שבדרך כלל הבעל הוא זה שמתלונן/ מטיף מוסר ובכלל יורד לחיי אישתו. כדי להציל את נישואיכם אתה צריך א. לחזור לעבודה לאלתר. ב. שניכם חייבים לפנות לטפול זוגי. בהצלחה.

קצתד.

נמהר..:

 

"מוקדם משתכננתי", זה מטבע לשון. לא חייב להיות שעל דעת עצמו בלבד..

 

"ולמה שהתינוק יהיה במעון... " איך אפשר להגיע למסקנה כזו, בלי לדעת כלום?  ועוד - וכי חסרות נשים ששולחות חלק מהזמן את הילד למעון, גם כשהן בבית, וזה באמת ניתן להבנה.

 

"בדרך כלל.. הבעל.. מתלונן.. מטיף מוסר.. יורד לחיי אשתו"... מאיפה אתן לוקחות את ה"סטטיסטיקה" הזו (כמובן, זו לא סטטיסטיקה - כי אי אפשר לדעת בכלל דבר כזה)?..  רק כדאי שיהיה ברור: מי שזו ה"הסתכלות שלה על העולם", יש חשש גדול שזה מה שיהיה גם בביתה, סוג של דבר ש"מגשים את עצמו", מתוך מה שהשני מרגיש שחושבים כ"נורמה" לגביו, ר"ל...

 

ואי אפשר להגיד לאדם בפסקנות: "אתה צריך לחזור מיד לעבודה"...  הרי לא יודעים בכלל למה הוא עזב אותה.. אולי הוא חלה ח"ו, אולי אשתו ביקשה שיעבור למקום קרוב ללימודיה לזמן מה, למרות שאין לו עבודה שם?.. הרי איננו יודעים.

זה ממש הגזמהי.צ.ב

זה שהוא אמר "משתכננתי"

זה לא מראה בכלל שזו החלטה שלו שהוא לא שיתף בה את אשתו,

זו צורת דיבור, ויכול להיות מאוד שהוא שיתף את אשתו בהחלטה

ואפילו שזו החלטה בעיקר שלה, מה שהוא לא אמר,

אנחנו לא נדע, ואין טעם וסיבה לעשות ספקולציות.

ממש בנית בנינים על דיוק לשוני כאילו מה שהוא כתב זה התורה שבכתב.

גם אם המעון זה ביזבוז כסף זה לא סיבה לצרוח עליו.

איך את אומרת לו לחזור לעבודה אם את לא יודעת את הסיבה שבגללה הוא לא עובד?!

ובכלל, אין טעם להתיחס לשאלה מי צודק,

אם לא מכירים את הצדדים,

וגם הבעל לא מתלונן על זה שאשתו טועה בדרכה, אלא על היחס שלה אליו,

וזה באמת יחס שאי אפשר להצדיק

(לפעמים יש אולי מצבים הורמליים שאין לאשה שליטה על עצמה אבל לא נשמע שזה המצב).

וזה שיש גברים שמתיחסים בצורה מחפירה לאשה שלהם

ממש לא קשור לכאן, ולמה בכלל להעלות את זה כאן?

האם הוא צריך עכשיו לשאת באשמה של כל הגברים??!

 

לסיכום, הבעיה פה זה היחס שלה, והשאלה היא איך הוא צריך להתמודד עם בת זוג שמתיחסת אליו ככה. 

גם אשתו צריכה לעבודילדת ירח

ואם אין לה מקצוע, אז לעבוד במה שיש. אחרי הלימודים או במקום חלק משעות הלימודים (אני מבינה שמדובר באולפנה אז לא נראה לי בעיה שהיא תפסיד קצת שיעורים) ושלא הכול ייפול עליו. לא מקובל לדרוש שיביא כסף מהמשפחה.  

הרעיון שעמד מאחורי הודעתי הקודמתפלאפל

הרעיון היה פשוט לנסות לראות את המצב כפי שאישתך חווה אותו. הדגשתי שאני לא לוקחת פה צד, ושאני לא מצדיקה אותה. אבל חשוב בזוגיות לנסות להרחיב את המבט, ולהבין את המניעים של הצד השני. מכיוון שהבעל הוא זה שכתב כאן את השאלה, אז כתבתי את מה שעלול להקשות על האישה ולהביא אותה להתנהגות הזו. אינני יודעת מה באמת קרה (כי לא ראיתי את הדברים בהתרחשותם), אני רק העלתי שאלות, בניסיון להרחיב את המבט.

נסה הכל ואם לא אל תהסס לחתוךאנונימי (פותח)

שלום לך.

הבעיה זה לא רק הקמצנות.  אלא  חוסר הכבוד כלפיך.  כסף הולך וכסף בא. כשהיא למדה ואתה פירנסת???  במיוחד כשמדובר במצה זמני.  לאן  נעלמו האהבה והמילים היפות????

   "אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו......

עדיף לך 1.לערב את ההורים של שניכם...שידעו במה מדובר ולא יופתעו  ויגררו לצד אחד..  2.ללכת לייעוץ כלשהו או גישור נייטרלי  ולנסות את המקסימום האפשרי....

ואם לא פשוט תחתוך  וכמה שיותר  מהר  כי  זה  רק  ילך  ויחמיר.. ואל  תגיד  לא אמרו לך....לפני שיהיה גרוע  יותר...  ולפני  שיהיה מאוחר...  אתה  עוד  צעיר  ובטח  גם  "חתיך"  מן  הסתם   ורבות  אלה  שתקפוצנה עליך...

אתה  גבר..ואל  תדאג... יעמדו  לך  בתור... אל  תפחד  מסטיגמות.... זה  "ח'רטה....

תאמין לי מנסיון..

קצת נמהר לא?לא יודעת מה הנסיון שלך אבל זה לא נשמעאנונימי (פותח)
ליולם אל תערב את ההורים נקודה.yifat_s
הגזמת טוטאלית..ד.

לא כך מתייחסים לנישואין. גם אם משהו חורה, וגם אם לאדם לכשלעצמו יש ניסיון לא-טוב.

 

ובביטוי מושאל, כבר אמרו חז"ל: אין מדמין בטריפות מזה לזה..

 

ובוודאי לא בדברים כאלו.

 

"רצת" מהר מידי לשלב של "ואם לא"...

 

בעז"ה יפתרו את הבעיה בטוב.

שמע ישראל.הדסדס

מה זאת התגובה הזאת? "תחתוך"? מה זה קצבייה?

מדובר פה בדיני נפשות.

על כל קושי /מחלוקת "חותכים"?

לכולנו יש מידות לעבוד עליהן.

אנחנו רחוקים מלהיות מושלמים.

ולא על כל דבר רצים לרבנות.

השם ישמור.

פחחחחחחחחחחחאורה.

צוחק

 

הכל בסדר?

אין כסף שלי שלך.....אנונימי (פותח)

לך הגב' שכתבה שאת במצב של אשתו...

אני מבינה אותך ומסכימה איתך שזה אפילו מכוער בעיני שבעלך השתמש בכסף שלך ללא ידיעתך....

אז ראשית רפואה שלמה...ושנית  = אשתו  לא חולה ולא מקבלת קיצבה...

 לדעתי בעלך פוחד ממך וזה חבל... זו לא מערכת בריאה... בזוגיות. תתכן בהתחלת הזוגיות:  "שלי ושלך..".    אבל   מה לדוגמא  תעשי  בכסף  שלך? שלא מתאים למשפחה?

אישה בונה ואישה הורסת.

כסף לא יביא בעל.. אבל בעל יביא כסף..

בעיקר כשמצבם  הוא זמני..

ועוד במיוחד כשזה  מגיע "לחטוף מידיו את הילד ולהלבין את פני "אהובה"????

זה הרבה מעבר לזה.....

בזוגיות יש גם משבריםי.צ.ב

ותמיד יש הרבה עבודה וכאב. אבל מי שעושה את העבודה גם נהנה בסופו של דבר. יכול להיות מצב שצריך לחתוך, אבל זה מצב קיצוני, ולא נשמע שזה המצב פה.

תראה מה שכתבתי למעלהמתעלה אליו

בודאי שאני לא מצדיקה את התנהגותה שהיא על גבול האלימות ואין כזה דבר אלימות מוצדקת.

כשאני מגיבה ביכלל לאנשים פה אני משתדלת לראות את כל התמונה כי אני מאמינה מטיבעי בבדיקת הדברים לעומק ויכולתי להשוות  בינה לביני כשקראתי בהודעתו שהיא קיבלה את המילגה ביגלל מוצאה וציוניה הגבוהים,מכך הסקתי שהיא כניראה באה מבית גידול מאוד לא פשוט מבחינתה שלא היו לה נקודות התחלה טובות מבחינה חברתית וכלכלית והמילגה כמו גם הקיצבה בשבילי זה הרבה יותר מסתם כסף שמונח לו בחשבון הבנק,מבחינתה זה אומר הצלחה לעלות מבירא עמקתא שגדלה בו לאיגרא רמה שיש לה עכשו,מבחינתה המילגה זה ביטחון לכל מה שיש לה עכשו,ביטחון שהיא פוחדת לאבד וזה לא סתם פחד,זה פחד חזק מאוד של אנשים ששום דבר בחיים לא מובן להם מאליו,היא מפחדת נורא עכשו וזה לדעתי הגורם להתנהגותה,מומלץ טיפול פרטני וזוגי לשניכם.

דימוי הגבר בעיניה = המפרנס-וכשלא,נפגע דימוייך..אנונימי (פותח)

ב"ה

גם אם היא ממשפחה "טובה", כנראה המסר היה ברור שאתה מפרנס -וזה חלק מהדימוי הגברי שלך בעיניה.  כאשר היא נושאת בנטל הפרנסה,והלימודים והבית (גם אם חלקית) הדבר מערער את המערכת.--ומערעור נובע פחד--ואז כעס.

 

זה כעס עמוק,ממקומות מאוד ראשוניים.לכן באים המשפטים הלא מעובדים שאתה שומע.

 

מלבד ההמלצה הבנאלית לפנות ליעוץ,

לדעתי כדאי שתמצא עבודה כלשהי,אפילו קטנה.

וגם שתבקש או תעדכן ותתחשב בה כשצריך את הכסף מהחסכון שלה.

 

למרות שמפחיד אותך,כסף הוא מוקד המתח והריבים הראשי בין זוגות.הוא מסמל בטחון,רוגע וסדר. והיא מרגישה שאתה שומט ממנה בדיוק את אלה.

 

בהצלחה!

לפעמיםאנונימי (פותח)

שלום לך,

אני ממש מזדהה עם הקושי שאתה עובר

ומבינה שזה ממש קשה.

אני עוברת משהו דומה- לא כאן המקום לפרט. אבל בן הזוג שלי לא מוכן לשום התנהלות הגיונית וסבירה.

הייתי מאד מיואשת. הדבר היחיד שעזר לי זה אמונה. לחשוב כך: נכון. יש מציאות הגיונית וסבירה לפי דעתי ולפי ההיגיון הבריא שאני שואפת אליו. אבל אני לא מנהלת את המציאות. אלא הקדוש ברוך הוא. והוא יודע מה הוא עושה. הוא יודע מה טוב לי ומה שהוא עושה כאן נראה ממש לא על פי הסדר וההיגיון אבל זה לטובתי. וניסיתי לשמח את עצמי איכשהוא בכל מיני דרכים.

 

לאט התחלתי באמת לראות איך הדברים הם באמת לטובתי. ושהמצב האבסורדי עוזר לי לרפא כל מיני דברים אצלי ומחזק אותי היכן שהייתי חלשה. וזה עזר לי לשמוח ולהחזיק מעמד. וכמובן הרבה תפילות שהדברים יסתדרו אבל רק ברצון השם.

ועוד כתוב על כך בספר "בגן האמונה" שהאיר לי את הדרך.

 

כמובן שזה לא סותר פתרונות בדרך הששכל, ההיגיון והיעוץ. אבל אם זה לא עובד- רק אל תתיאש. זה נראה ממש משמים שפתאום כמה חודשים אתה לא עובד וזה מציף את הנושא הזה, שיכול מאד להיות שיעזור לכם לנקות אגף אפל בזוגיות שלכם- שמעולם לא היה צף אלמלא הקושי הזה. או כל מתנה אחרת שהקב"ה מחביא לך בתוך הייסורים האלה.

חזק ואמץ!

בהצלחה זה ניסיון לא פשוט אתה רק תרויח מזה ותגדל מזה.

יש הרבה צדק בדבריהאנונימי (פותח)
  1. בכתובה אתה התחייבת "אני אזון ואפרנס ואכלכל יתיכי כהלכות גברין יהודיין" אחריות הפרנסה במבנה זוגי היא על הבעל. אתה חתום על זה.
  2. מעשה ידיה של האישה לבעלה "תחת מזונתיה" שהינו בגלל שהוא נותן לה אוכל, מעשיה ידיה שלו, במקרה שלך אתה לא נותן לה אוכל.
  3. אישה שלא מרגישה שבעלה שותף יוצרת ניכור. היא מצפה שאתה תוביל, מה שלא קורה אז היא מושכת קדימה ואתה נגרר. הצפפיה הפנימית שלה היא שאתה תוביל, אבל במקום זה אתה מוריד את הראש.
  4. איני חושב שיש פרווילגיה לא לעבוד ללא רשות בן הזוג.
  5. העסק הכי חשוב בחיים שלך זה הזוגיות שלך, אתה חייב לקחת את הנושא ברצינות, ולקבל את ההחלטה עם אשתך אם אתה חוזר לעבודה אפילו אם זה ממש רחוק מהבית, אם ההשלכות של זה, או פתרון אחר.
  6. אני חושב שהפתרון אצלך.

 

ברור שהוא זה שמחובתו לדאוג לפרנסה, אבל זה לא מהי.צ.ב

שהיא דורשת ממנו, כי כניראה היא יודעת משהו שאתה לא, היא יודעת את הסיבה שהוא לא עובד וכנראה שגם היא מבינה שזו סיבה טובה ומוצדקת. 

כתבת שהוא לא נותן אוכל, וכתבת שהוא לא מוביל, מה זאת אומרת לא מוביל? אם הכוונה לא מפרנס אז יוצא שכתבת את אותו הדבר שלוש פעמים בשלושת הסעיפים הראשונים, ואם הכוונה לתחומים אחרים בחיים, מניין לך שהוא לא מוביל?

מניין לך שאין לו רשות ממנה שלא לעבוד?

כתבת שהפתרון אצלו, ובעצם הצדקת יחס משפיל וכעוס של אשתו כלפיו. אני לא מאשים אותה, יכול להיות שהיא במצוקה גדולה, אבל בטח אי אפשר לומר שמוצדק להתיחס ככה לבן הזוג. האם גם אתה מתעצבן ותועק על אשתך כאשר היא לא מקיימת את חובתה?!

כל מה שקנתה אשה קנה בעלהמאמן אישי

זה היחס הנכון של חכמינו לכסף. הבעל אחראי על ההכנסה והאשה "סומכת" עליו, מביאה לו את רווחיה.
יש מקרים, לא מומלצים שבהם אשה אומרת: "איני ניזונת (ממך) ואינך עושה".

במקרה פה, זה נשמע מצוקה של האשה, כמו שכתבו פה כמה, מזה שבעלה לא מפרנס, לא עובד, לא "לוקח אחריות" על הפרנסה, אז היא נלחצת, ולוקחת אחריות וכמובן שזה לא עושה לה טוב. וגם לא לו.

"והוא ימשול בך" קראנו בפרשה,  - אשה מצפה שבעלה יאהב אותה, יוביל אותה, את משפחתה, שיהיה "גבר".

השאלה שצריכה להשאל מצד הגבר היא לא, למה אשתי לא בסדר,

אלא מה יש בי שגרם למצב הזה?

וגם - מה הקב"ה רוצה לומר לי פה דרך אשתי?

אתה חושב באופן "קר" לפי מה שהיה מקובל בדורות עברוילדת ירח

"בכתובה כתוב, אז כך וכך". הכתובה היום אינו אלא מסמך טקסי ייצוגי שכל משמעותו מתחילה ומסתכמת בהתחייבות לקשירת קשר הנישואין. עובדה לכך ניתן להמצוא שבהרבה דיונים משפטיים שלאחר הגירושין בתי המשפט וגם בתי הדין לא נוהגים לקבל את הסעיפים שכתובים בכתובה כהתחייבות. יש כתובות שבהן כל הגימטריות מסתכמות במיליוני שקלים - לך תחייב עכשיו את הבעל לשלם את זה. 

 

היום לא מה שהיה פעם. היום שני בני הזוג עובדים. אין דבר כזה אני עובד ואת לא עובדת ולהפך. גם אם האישה לומדת וגם אם באולפנה, אני לא מקבלת מצב כזה שבו היא יכולה לפטור את עצמה מלעבוד. מלגה עם כל הכבוד זה לא כסף, ואני די בטוחה שהמלגה הזאת קטנטונת (גם מלגה אוניברסיטאית לסטודנטים מצטיינים לדוקטורט לא עוברת היום את 4,000 השקלים בחודש, אז מלגת אולפנה, באמת?) ועוד יש להם ילד. 

 

הוא עבד והוא יחזור לעבודה. ייתכן שיש בעיה זמנית. כעת היא צריכה לעבוד. ואני לא ממליצה על ייעוץ זוגי כשאין להם כסף למעון, אלא על רב או על ייעוץ בתשלום סמלי ברשות המקומית, אם יש אפשרות כזאת אצלם.

ע"פ החוק הפמינסטי של מדינת ישראל האשה צודקתשיזף

קחו  למשל  דוגמא  מעשית  מהשטח.

 

גבר  עובד  חברת  החשמל  או  חבר  אגד  שמקבל  עם  פרישתו  מענקים  בסכומי  עתק,  האשה  שותפה  מלאה  בגובה  של  50%   ההנאה לפחות   בכל  הכספים  וטובות  ההנאה .

במצב  הפוך,  הגבר  איננו  זכאי  ע"פ  החוק  במאומה  מהפנסיה/קופות  גמל/ מענקים/טובות הנאה

 

באם  גבר  הולך  לעולמו  האשה  זכאית  אוטומטית  לפחות  לחצי  מהרכוש/ממון  שהשאיר,  במצב  הפוך  הגבר  לא  זכאי  למאומה

 

זה  החוק  במדינת  סדום  ועמורה 

הרגש לכסףאנונימי (פותח)

סתם נקודה שחשבתי עליה-

נשים נוטות לפתח רגש גם לדברים חומריים, מזכרות למינהם שהבעל לא מבין למה צריך לשמור את כל ערימת הגרוטאות..

סיימת לקרוא את המכתב למה לשמור אותו?? וכו'.

 

אז חשבתי על זה, שכל עוד זה נקרא "שלה" היא תרגיש שזה שלה גם במובן הנפשי ולא רק הכלכלי. כלומר, יהיה לה קשה להוציא את הכסף הזה על דברים שוטפים שאין להם סממן "מיוחד"

 

השאלה היא איך השקלים האלה מסומנים כ"שלה"? חשבון נפרד? תוכנית ספציפית?

צריך להגיע איתה להבנה שכלית שבדיוק למצבים כאלו נועד כסף "בצד" ולא משנה מה מקורו, ואח"כ להעביר את הכסף לעובר ושב שיתערבב עם כסף אחר שם ורק אח"כ להוציא על הוצאות שוטפות.

זה אולי נשמע דבילי התהליך הזה אבל זה יקל מאוד על הקושי "להיפרד מהכסף".

 

סתם עוד נקודה למחשבה אחרי שאר התגובות פה..

היא לא סומכת עליךl666אחרונה

היא בטח מפחדת שתבזבז את כל הכסף ןאולי תעזוב אותה בלי כלום ובלי מזונות כי אין לך עבודה. בקשר להתנהגות הלא יפה-אולי ככה זה היה בסביבה שהיא גדלה והיא לא יודעת אחרת ובטח אופי. גם במשפחה של קרובים שלי זה היה ככה כולל אלימות מצד אשה ולא נעצר עד שבעל לא התחיל להרוויח ושם גבולות

שאלה יותר לגבריםבוריס

אשמח להמלצות על תחתונים.

אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד

תודה

מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר 
גזרה?חתול זמני

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

א. גזרה רחבההסטורי
ב. שתי מידות יותר משאר הבגדים...
כעיקרוןשפויאחרונה

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

עשור אחרי: חזרתי עם כמה תובנותלגעת באופק

לפני כמעט עשור נחתתי כאן, על חופי הפורום הזה (בשם אחר, כמובן). הגעתי חבול ומותש אחרי שנים של זוגיות מורכבת. שפכתי כאן את הלב ואת החששות הגדולים מפירוק החבילה, וזכיתי להרבה תגובות - חלקן תמכו, חלקן האשימו, אבל כולן נתנו לי חומר למחשבה.
היום, תודה לה', אני נמצא במקום שונה לחלוטין. מקום בריא יותר, בטוח יותר, כזה שגם יודע לחייך.


אמנם המון זמן לא כתבתי כאן, אבל מפעם לפעם אני מציץ ורואה שהשאלות, הלבטים והקשיים בפורום חוזרים על עצמם לאורך השנים. זה גרם לי לרצות לעצור לרגע ולשתף אתכם בכמה תובנות שנולדו מתוך המסע האישי שלי ומפיקחון של זמן. אולי הן יתנו נקודת מבט חדשה למי שהנפש שלו סוערת עכשיו ומחפשת מנוחה:


1. יש אהבה בבית? תילחמו עליה בשיניים אם יש ביניכם את הבסיס הזה, את האהבה והרצון ההדדי - אל תוותרו בקלות. זוגיות היא דבר מאתגר, ויש בה תקופות מעצבנות ושוחקות, אבל אם הלב במקום הנכון - תילחמו. זה שווה את זה, ובפער עצום מהאלטרנטיבות. לא צריך לספר לכם על כאלו שלא שפר עליהם גורלם ומוצאים את עצמם מזדקנים לבד. בקיצור, אם זכיתם ויש לכם עוגן של אהבה אמיתית ביד, שווה לעשות הכל כדי לשמור עליו ולהצמיח אותו מחדש.


2. טיפול זוגי צריך תשתית, הוא לא קוסמות (יש מילה כזאת? או שכותבים "קסם"?) טיפול זוגי הוא כלי מדהים, אבל הוא דורש ששני הצדדים יגיעו עם רצון פנימי ואהבה בסיסית שעוד קיימת (ורק אתם, עמוק בפנים, יודעים את האמת). חבל לבזבז שנים יקרות ואנרגיות על טיפולים ארוכים רק כדי "לסמן וי" או כדי להרגיע את המצפון. כשאין תשתית רגשית מינימלית, הטיפול לפעמים הופך להנשמה מלאכותית שרק מאריכה את הסבל. אם בוחרים ללכת לטיפול - תגיעו כדי לעבוד באמת, ולא כדי לעבוד על עצמכם.


3. אל תחיו את החיים שאחרים מציירים לכם כשאתם מקבלים החלטות לגבי עתיד הבית שלכם, תוודאו שאתם עושים את זה מהסיבות הפנימיות שלכם, ולא בגלל "מה יגידו" - ההורים, השכנים, החברה או הקהילה. לרצות את הסביבה זה אולי נוח לרגע, אבל בסוף היום, מי שהולך לישון במיטה הזו ומתעורר למציאות הזו מדי בוקר זה אתם. הבחירות שלכם - בין אם להשקיע בתוך הבית ולבנות מחדש, ובין אם לחשב מסלול מחדש - צריכות להגיע מתוך הבנה עמוקה של מה שנכון לכם, ולא מתוך תכתיבים ופחדים מהסביבה.


4. מבחן הילדים: מה הם לומדים מהזוגיות שלכם? המשפט "נשארים ביחד בגלל הילדים" הוא משפט שקל להיאחז בו, אבל כדאי לזכור שהילדים שלנו לומדים מאיתנו איך זוגיות אמורה להיראות. אם אתם מתלבטים לגבי העתיד, תשאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: אם הילדים שלכם היו גדלים ומגיעים בדיוק למצב הזוגי שבו אתם נמצאים היום - מה הייתם מייעצים להם לעשות? האם הייתם אומרים להם שיש כאן בסיס משפחתי יציב ששווה להילחם עליו, לעשות שינוי ולהשתפר למענו? או שהייתם מאחלים להם מציאות אחרת? התשובה לשאלה הזו תעזור לכם להבין איפה המצפן שלכם עומד.


5. גם השיקול הכלכלי או המשפחתי הוא לגיטימי - רק תהיו כנים לפעמים אנשים בוחרים להישאר יחד מתוך שיקולים פרקטיים לחלוטין - בין אם זה החשש מקריסה כלכלית, ובין אם זו הבחירה המודעת לשמור על המסגרת המשפחתית הקיימת למרות הכל. זו בחירה אנושית, מציאותית והגיונית לחלוטין, ואין מה להתבייש בה. אבל אם זו הסיבה שלכם - תהיו כנים עם עצמכם. כשמפסיקים לקרוא לזה "גזירת גורל רומנטית" ומבינים שזו בחירה מודעת שלכם לגורלכם, קל יותר לחיות איתה בשלום ובפחות מרירות.
 

אני כותב את הדברים לא כדי להטיף, ולא כדי לדחוף אף אחד לשום כיוון. חזרתי רק כדי להזכיר למי שמתמודדים עכשיו עם אתגרי החיים ומורכבויות בזוגיות, שהחיים קצרים מדי בשביל להעביר אותם על "אוטומט" של הישרדות רגשית. לבחור בעצמכם זה אומר לקחת אחריות על האושר שלכם – בין אם זה אומר לעשות מהפך פנימי ולהשקיע בקשר ב-100% אנרגיה, ובין אם זה אומר לבחור בדרך אחרת. בסוף, כשאתם שלמים ומדויקים עם עצמכם, זה לטובת כולם.


מאחל לכולכם שלווה, בהירות ובחירות נכונות.

אלימות לכל סוגיהסודית
וכן גם בגידות
לא כל כך טריים אבל רואה שיש פה אנשים חכמיםכולנה

בעלי ואני נשואים מעל עשור, אפשר להגיד שבעשור הזה בנינו את עצמנו מכל הבחינות - משפחה ברוכה, לימודים, קריירות, בניית בית, באמת נשאבנו לכל זה מאוד, וזה באמת מאוד מתאים לאופי שלנו. אבל בדבר אחד פחות השקענו וזה הזוגיות שלנו, ב"ה אני לא מתחרטת ואנחנו אוהבים ומסתדרים יפה סה"כ בכל התחומים.

אבל אני מרגישה שחסר לי קצת בניית הזוגיות, אני עובדת עם זוגות שאני לפעמים מוצאת את עצמי מקנאה בקשר שלהם, איך מסתכלים אחד על השני בעיניים, איך יש בינהם אהבה פשוטה ואמיתית כזאת (נמצאת ברגעים מאוד אישיים של זוגות אז זה משהו שקולטים ואי אפשר לזייף, כמובן שוראה גם זוגות שאין לה את זה..), כבוד מאוד גדול, הערכה. מרגישה שלא בנינו את זה מספיק.


בעלי לא טיפוס חברתי במיוחד, והוא די מסתדר עם עצמו, כמעט ואין לו צורך בשיחות מעבר לשוטף הרגיל, וגם זה לא חובה אם לא יוצא. שיחות עומק בכלל הוא בחיים לא יזום, כשאני יוזמת זה מביך ומכביד עליו.

אני גם טיפוס סגור ומופנם אבל כשאני נפתחת ומרגישה שמתעניינים בי אני זורמת ונפתחת.


היו לי הרבה אכזבות בקשר עד שלמדתי להבין שזה לא אישי והוא פחות צריך את זה, וגם למדתי להכיר את עצמי שגם לי קשה לקלף את הקליפות, ואין ספק שהיה לי חלום על בעל משפחתי וחם, שיפתח את נימי נשמתי ונגדל יחד.. בפועל זה לא קרה וכנראה לא יקרה, אבל אני בטוחה שאפשר יותר להוציא מהזוגיות שלנו ואני רוצה לנסות אבל לא יודעת איך.

כי אני בעצמי מתקשה, והוא מרוצה מהמצב ולא צריך יותר מזה (למרות שלדעתי הוא לא מכיר משהו אחר וגם הוא מלא בחומות ומגננות אבל ניחא 😏).


טיפול זוגי היינו לאחר שכנועים רבים לא הרגשתי שעזר יותר מדי, טיפול אישי גם הייתי ולא ראיתי ישועות בתחום הזה.


תוהה אם יש פה זוגות שחוו דברים דומים ומצאו דרך לפרוץ את המחסומים, קחו בחשבון שמדובר פה בשני אנשים "כבדים", אז שיחות, כרטיסי שיח למינהם כנראה פחות יעבדו, אבל לא אכפת לי לשמוע . 

מבין לגמרי ומכירנהג ותיק

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.


הלוואי ותצליחי


תודה, באמת לאחרונה הצעתי שנעשה סיבוב בחוץכולנה

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

כשיש ילדיםנהג ותיק

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

גם בהתחלה הוא לא יזםכולנה

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

והנה הנס הזהנהג ותיק

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?


אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

אולי כאן יש אפשרות לעשות צעד ראשוןנגמרו לי השמות

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

 

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

 

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

 

בהצלחה רבה

תודה, באמת יש בו הרבה מאוד דברים טוביםכולנה
אבל בקטע הזה גם אני קצת כבדה ורוצה שישכנעו ויקראו לי, גם כי ככה ארגיש שאכפת לו ועל זה ענית, אבל גם כי אני באופי שלי טיפוס מצטרף ופחות יוזם 
מנסה להרחיב על גבי מה שהוספתנגמרו לי השמות

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

 

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

 

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

 

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

תודה רבה! לקחתי לי מכאן כמה נקודותכולנה
בשמחה רבה והמון הצלחה 🙏נגמרו לי השמות
אולי בתזמון עתידיהעני ממעש
ממליצה ממשעוד מעט פסח

על הקורס של יוני אנטמן.


זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).


הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.


אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

שלחתי הודעהכולנה
זה הגיוני ומוכר, ובסה"כ נקודת הפתיחה היא טובהשושיאדית

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

 

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

 

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

 

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

 

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

 

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

לא לפחד מהפחדלאחדשה

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

נראה לי נגעת בול בנקודה, לפחות מבחינתיכולנה

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.


את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

אני מכבדת מאוד את העם הגברי, אבל...לאחדשה

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.


את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.


אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.


וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

כל מילה זהבנגמרו לי השמות
כשאת כותבת את זה על תגובה שלילאחדשה
זו המחאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל 😍
❤️❤️ תודה יקרהנגמרו לי השמותאחרונה
את קסם בפני עצמך ותמיד אוהבת לקרוא אותך וללמוד ממך ❤️
עזרה כלכלית לאחיםזמנילעזר

יש לי אחות שרוצה לקנות דירה, ולנו ב"ה יש יכולת לסייע לה.

בררתי איתה איזו דירה היא מעוניינת לקנות, וראיתי שמדובר בנכס מאוד בעייתי, שמידיעה גמורה (עסקאות בסביבה, שומה והכרת הנכס) שווה כמה מאות אלפים פחות מהמחיר הדרוש.

אוסיף לכך שהיא תצטרך משכנתא גדולה עבור הדירה הזו, שתלווה אותה בהחזרים די חונקים ל-30 שנה.

העלתי בפניה את כל הבעיות הקיימות בדירה, אך היא באופן לא רציונלי מתעקשת לקנות דווקא אותה. 

גם כשביקשתי ממנה שתסביר לי איך הדירה בכלל משרתת את המטרה לשמה היא קונה אותה, היא לא ידעה לענות לי.

 

תהיתי לעצמי, האם אני בתור אח שדואג ורוצה בטובת אחותי, ראוי שאציב תנאי - העזרה הכספית תינתן רק עבור עסקה סבירה שאינה בזבוז כספים עצום.

הצדדים:

מצד אחד, כאח, מקומי לעזור ולתמוך, ואין מקומי לחנך.

מצד שני, אם אני מסייע לה ב-X כסף, והיא תלך על הנכס הזה ותפסיד בגללו 5X כסף, יוצא שלא סייעתי לה, אלא ההיפך, עודדתי אותה לעשות את הפעולה שגרמה לה להפסד גדול.

 

 

מה דעתכם נכון לעשות בסיטואציה?

לא הייתי נותן.חתול זמני

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

מה עם בעלה של האחות? איתו אפשר לדבר אל ההיגיון?מתואמת

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הכסף לא יוחזר אליך במידה והיא תפסיד?נעמי28

הייתי מפרידה בין שני הדברים.


העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.


ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.


אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)


מסכים עם כל מילהפשוט אני..
לגבי שווי הנכס:

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ואז היא לא תוכל להשלים את העסקהנפשי תערוג

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

 

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

 

למה שיפגע? אם אי אפשר לבצע עסקה?אריק מהדרום
אם אין עסקה אין פגיעה.
ברוב העסקאות הנדל"ן שאני מכירנפשי תערוג

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.


מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא


ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.


אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אבל אם הערכת שמאי נמוכה משמעותיתאריק מהדרום

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

בדרך כלל שמאי מביאיםנפשי תערוג

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)


ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

לא יודע מה בדרך כלל אבל זו לא ההמלצהאריק מהדרום
ולכן צריך לעשות את התהליך עם איש מקצוע ולא לחתום על חוזה לפני בדיקת שמאי של הבנק גם כדי שלא יעבדו עליך וגם כדי שיאשרו לך לקחת את המשכנתא בכלל.
שאתה לקחת משכנתאנפשי תערוג
לקחת שמאי לפני חתימת החוזה?
לא וזו היתה טעותאריק מהדרום
הערכת השמאי היתה 20 אלף שקל פחות, לשמחתי רק 20 אלף, זה יכל להיות בהרבה פחות.

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.


ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

ואם השמאי היה אומר שהמחיר הוא מיליון עגולנפשי תערוג

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

לא יודעאריק מהדרום

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

אתה יודע שהערכת שמאי זה לא מידע מדויק?נפשי תערוג

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.


הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות


לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.


יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.


כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

אני לא מבין לאן אתה לוקח את הדיון הזה בכללאריק מהדרום

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

מטרתי להגיד שכנראה תהיה עסקהנפשי תערוג

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.


אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

מהכותרת חשבתי שזה או"חחתול זמני
אני לקחתי שמאי על דירה שבסוףעדיין טרייה
החלטנו לא לקנות. אם זה דירה יד שנייה במיוחד אם יש בעיות כמו חריגות בנייה וכו וגם אם רוצים לקחת מקסימום משכנתא ממש כדאי לקחת שמאות מוקדמת. לפעמים זה גם עוזר במיקוח על מחיר הדירה.
בטח שישפשוט אני..
יש בחוזה קנס, או דמי ביטול או איך שלא תקרא לזה, במקרה שבו אחד הצדדים לא עומד בחלקו בהסכם.

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.


אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

בהנחה שיש חוזהאריק מהדרום
לכן כתבתי שזאת תהיה בעיה עצומהפשוט אני..
לא לתת שקלאריק מהדרום
בערך כפי שענו כאןהעני ממעש
ומוסיף שאתה מכיר את ההון האנושי והנסיבות,  ובתור בן משפחה יכול לנסות לעזור מלמעלה, לתת חכות ולא דגים, וכן יכול בהחלט לתת דגים שלא כפי שמייעצים כאן . רק אתה מכיר את כל מכלול התמונה 
כאח מקומך לעזורשוקו.

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

כסף שמלוויםoo

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק


אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

אני לא הבנתי אם זו הלוואה או מתנהמרגול

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)


תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.


אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

אני אישית לקחתי גם הלוואה מהמשפחהנפשי תערוג

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.


שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר


כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה וכמה הבהרותזמנילעזר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

איזה כיף לך שאתה במצב הזהנעמי28

לעזור ככה לאחים.

חלום!

שוק הנדל"ן נמצא במשבר גדול.משה

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

ברור שכדאי להציב תנאישושיאדית

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

 

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

הוא לא משקיע, הוא נותן מתנה לאחותורוני 1234
בוודאי שזכותו לא לתת את המתנה אבל אין קשר להשקעה והוא לא ישא ברווחים/בהפסדים.
ועדיין, יש זכות להחליט על המתנהמרגולאחרונה

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?


קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.


במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…


קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

אני חושבת שהשאלה היא האם העסקה תקריסכמו🐌תמס

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?


אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

הפער הוא מאות אלפיםזמנילעזר
מהבדיקות שעשיתי בין 250 ל-300 אלף פער
השאלה כמה אתה עוזר לההפי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

 

מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמותאחרונה

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

אחות יקרהפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ח' בסיוון תשפ"ו 9:53

בפעם הבאה שאני אגיע עם הבן שלי לבית החולים,

ואתם תעשו לו הרדמה מלאה,

ותבדקו אותו,

ותעירו אותו,

ותגידו לי לתת לו לאכול כדי שתוכלו לשחרר אותו,

ואני אתן לו כריך עם ממרח תמרים שהבאתי מהבית,

והוא ישמח כי הוא אוהב כריכים עם ממרח תמרים,

ואת תגידי לו ''למה אתה אוכל כריך עם ממרח תמרים ולא עם שוקולד?''

ואז הוא יצרח

וישכב על הריצפה

וירביץ לקיר

ויזעק שהוא רוצה כריך עם שוקולד

ולא עם ממרח תמרים


 

אז...

אני אכניס אותך לתוך הכריך שלו

שמעת אותי?

 

נספחפשוט אני..

מתכון לכריך אחיות:


 

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה


 

 

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

😂שושיאדית

חזק ביותר!

השלב הלפני אחרוןאפרסקה
לא משנה כמה תלחץ הטאקט לא יצא, כי הוא איננו 😵‍💫
משהאחרונה
איזה תסכולאן אליוט
מרגיז ממש
וואי סיוטשלומית.
שמכירים את הסיפור הכוללנפשי תערוג

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.


מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.


זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.


ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

הסברפשוט אני..

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.


 

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.


 

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.


 

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.


 

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿


 

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

 

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

אם היו שואלים ילד אחרנפשי תערוג

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות


אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

ראית פעם אדם מבוגר רגע אחרי הרדמה?פשוט אני..

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

 

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

וזה יגרום לילד לשכב על הרצפה ולהרביץ לקיר?נפשי תערוג

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.


זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר


אולי אחרי הרדמה זה אחרת

למען האמתפשוט אני..
הוא לא באמת הרביץ לקיר, אבל זאת הייתה הגוזמה היחידה... 
פתאום הבנתי איזה גאון אניפשוט אני..
עם השימוש במילים ''קל וחומר'' 🤣
להגיד מקסימום זה היה גורם לילד שלי לא לאכולכתבתנו

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.


רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

אבל תסכימי איתי שיש הבדל גדולנפשי תערוג

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.


יש הבדל, רק שאני מסכימה עם פשוט אניכתבתנו

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

נכון.נפשי תערוג

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.


לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

כל ילד בן 3 יגיב ככהרקאני

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

אני לא בטוחה אם שניכם מדבריםנגמרו לי השמות

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

לא מסכימה!לאחדשה

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

כי היא חסרת טקאטנפשי תערוג
תרתי דסתרי. אמרת שזה שאלת לגיטימית 99 אחוז מהזמןלאחדשה
לא קשיאפשוט אני..

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

לגיטמית הכוונה צפויהנפשי תערוג

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור


אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת


האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

שאלה לגיטימית זה לאניק חדש2

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

תפנה אליה או לאחות תורנית ותגיד .העני ממעש
שומעים שאתה כועס, וזה הגיונינקדימון

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

לשאול ילד שהוא לא הילד האישי שלךפשוט אני..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.


כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

כמו שאמרתי, שומעים שאתה כועס, וזה הגיונינקדימון
זאת מעולם לא הייתה השאלהפשוט אני..

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

מזדהה לגמרי. מאיפה השאלה הזו בכלל מתחילהירושלמית במקור
אולי מסופק שם סנדביץ שוקולד והיא כביכול מציעה?ירושלמית במקור
עדיין הזיה
חחח לאפשוט אני..
אחרי שהוא התחיל לבכות היא הציעה לי ללכת למכונה לקנות לו שוקולד...

כאילו לא עשתה מספיק נזק

מסכימה לגמרירקאני

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

 

וואו כ"כ מתסכלנגמרו לי השמות
ממש חוסר טאקט.

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏

🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️רקאני
גמח הלוואותאבאלה ואמאלה

שלום חברים,

ברור לי שזה אוף טופיק אבל פשוט כאן יחסית פעיל לעומת פורום חיסכון וצריכה.

אני שואף להקים יחד עם חבר גמח הלוואות בקהילה העירונית שלי.

אשמח מאוד להתייעץ עם מישהו שעוסק או בעל נסיון בעניין.

ברכת השם עליכם.

לנו יש גמח הלוואות, אפשר לבוא לפרטייעל...
הגעתי להתייעץ עם נסיון החיים שלכם(:עַלְמָה

עוד לא נשואה אבל רלוונטי גם לי.


 

ראיתי שמדברים הרבה שבשביל זוגיות בריאה ונכונה האשה צריכה לסמוך על הגבר שלה ולהישען עליו ולא להיכנס לדמות האימהית שמבררת כל הזמן אם הוא ביצע את המטלות שלו, ומזכירה לו מה לעשות...


 

השאלה שלי אבל איך-

איך אפשר לסמוך עליו אם הוא באמת לא מבצע את המשימות שלו? איך אפשר להישען כשטכנית מה שהוא צריך לעשות לא קורה...? 

מסכים איתךשלג דאשתקד

בעיקר: בעל או אישה, לא אמורים להיות הבוס/ מפקד זה של זה.

אמורים להבין את הסטנדרטים ולראות איך כל אחד נותן את המקסימום ידע ויכולת שלו לטובת הבית (וכאן מגיעים דבריך: כדאי לבחור מראש מישהו/י שיכול לתת את מה שאני צריך)

אולי יעניין אותך