פורום נשואים טריים (עמוד 584)

מאוד עוזר. לכוס מים פושרים שמים 1 כפית מלח מערבבים ואם טפטפת מטפטפים לאף.

העיקר שיעבור מהר

ורפואה שלימה.

לילה טוב

לק"י

פשוט צריך להיכנס לפרופורציות.. 

איך עוברים את התקופה הזאת בצורה נקיה וטהורה? ולא פחות חשוב, איך אפשר הכי להנות מכל זה?

מה יש בתקופה הזאת שלעולם לא ישוב!!!  ולהנות מזה !

לא סתם נאמר וארשתיך לי לעולם

מומלץ ללמוד הלכות הרחקות ולהשתדל לנהוג בזה כאילו אתם כבר נשואים  ( קצת יותר חמור מאשר ברווקות)

ופשוט להחליט שאתם לא "מנהלים את החתונה" על חשבון בניית הקשר.

כלומר עדיף לוותר על דברים מסויימים טכניים כדי לא להכנס למתחים (שטבעי שיבואו)

ועוד ועוד... תוסיפו לפי טיב הקשר שלכם

מזל טוב לכל המאורשים

זה מזכיר לי שבטירונות המ"מ שלי אמר לי שאני אתגעגע לתקופה הזאת, ולא הצלחתי להבין אותו. אח"כ באמת התגעגעתי, אבל זה לא אומר שלא היה קשה...

אם שומרים על הטהרה -

ומתעסקים בעיקר בצד של הקשר ה"אישיותי" בלבד,

אז הדבר הייחודי הזה, שהוא גם היסוד אח"כ לביטויים של זה לאחר הנישואין -

נשאר כ"חוויה מכוננת" מלאת תום ועומק - שיכולים להיזון ממנו גם אח"כ.

לענ"ד.

יש בתקופה הזאת תום שלא חוזר.

זו תקופה שבה אין מגע פיזי, ויש רק מגע רוחני. רק דיבור בלי מגע. בכלל.

המקום הנפשי הוא מקום עמוק. יש קשר של אהבה (הרי החלטתם להתחתן) ויחד עם זה יש רצון עז לממש את האהבה הזאת. ואף על פי כן- אין אפשרות לממש עדיין את האהבה בצורה הפיזית שלה, אלא רק במובן הרוחני.

זו תקופה קשה מאוד. זה נכון. כתבת יפה על הטירונות ואני חושבת שזה ממש דומה.

האירוסין זו תקופה קשה. כל זוג רוצה כבר שהיא תיגמר (כמעט כל זוג. אנחנו למשל אהבנו אותה ונהנינו ממנה על אף הקושי והציפיה)

ויחד עם הקושי יש בה דבר נפלא. היא רק בכוח- ולא בפועל. וזה נהדר. כי זה מביא אתכם לסוג של קשר שהוא טהור ונקי. ואין כזה קשר אחרי החתונה.

נכון, יש במקביל את זמני הנידה שבהם אתם מתרחקים זה מזו, והקשר הופך להיות קשר של דיבורים ללא מגע, אבל יחד עם זה- זה שונה מהתקופה של האירוסין.

זה משהו אחר.

בטירונות המפקד אז אמר לך שתתגעגע, ולא ממש הבנת איך זה יכול להיות. רק אחר כך הבנת למה הוא התכוון. אני מניחה שהבנת שיש בתקופה הזאת סוג של תום. סוג של התחלה חדשה וסוג של ריגוש. אני מניחה, כי לא הייתי בצבא, שבימי השיגרה של השירות התגעגעת לתום הזה, לריגושים של הטירונות, להתחלה ואולי גם לשקט כי לא היו קרבות אמיתיים. היו רק דמיונות של קרבות.

כך זה בדיוק באירוסין מול נישואין. אמנם אין "קרבות" בנישואין כמו בצבא, אבל יש עבודה. והיא קשה ומפרכת. ויש געגוע למקום של התום ההוא, הראשוני, שלא היתה בו העבודה של המידות שיש אחר כך.

נצלו את התקופה הזאת, אולי כדאי ללמוד יחד דברים. זה מחזק את הקשר.

המון הצלחה!

מתחדשת עוררת בי געגוע לתקופה הזאת ואצלינו בעקבות קורס קצינים היא הייתה ארוכה ארוכה.........

בעזהי"ת.

"כי זה מביא אתכם לסוג של קשר שהוא טהור ונקי. ואין כזה קשר אחרי החתונה."

הפחדת, אחותי...

הקשר הוא טהור ונקי אחרי החתונה, ומתעצם מאוד אחר כך. בוודאי!!

אין מה לפחד, אחותי.

זה פשוט קשר שיש לו אופי אחר.

אתם חיים יחד ואתם בונים את עצמכם יחד. בבית אחד.

ויש את הכביסה והכלים והשטיפת רצפה והתליית כביסה והסדר, והעבודה וכל העמל היומיומי (הנעים והנפלא) של בית.

שם, באירוסין, אתם עדיין לא יחד. והקשר הוא קצת יותר רוחני מאשר ביומיום של הבית. הקשר יותר טהור ונקי במובן הפשוט: אתם עוד לא יחד לגמרי. במובן הפיזי. עוד אין שגרה של יחד, עוד אין יומיום של יחד במובן הכי פשוט. 

לכן זה קשר רוחני יותר. נקי יותר מהיומיום הזה.

(אולי עוד תשובה לרחלקה )

גם באירוסין יש לחצים טכניים וזה אפילו יותר קשה מאשר בהמשך בחיי הנישואין

כי אם בהמשך צריך לנהל בית,

אז באירוסין צריך לארגן בית על כל תכולתו וקירותיו

צריך "להרים אירוע" עם כל המשתמע מכך כולל תמרון בין  הרצונות של ההורים שלו ושל ההורים שלה

ואפילו לנחות לתוך האירגונים בדרך כלל בלי שום ניסיון

וגם  להתעסק עם סכומים שמעולם לא התעסקנו איתם .

וסוף יום עוד חוזרים איש לבית הוריו כאילו כלום .....

ו....

ו....

ו... להמשיך?

לעניות דעתי אירוסין היא אחת התקופות היותר לחוצות בחיים

ובכל זאת רוצים את זה לעולם ....

למה? כי עדיין הרצון לבנות הוא בשיא ! ! !

אין שחיקה ואין תחושה שככה זה אלא יש אמונה מלאה שזה תמיד רק יוסיף

אז כמו שנאמר פה לעצור ולהפריד בין זמנים של דיונים טכניים לבין זמנים של להיות ביחד רק כדי לבנות את הקשר

זו עצה לכל החיים :

פשוט לעצור הכל ולעזוב את כל "הכביסה והכלים והשטיפת רצפה והתליית כביסה והסדר, והעבודה וכל העמל היומיומי (הנעים והנפלא) של בית."

ולהיות אחד עם השני רק כדי לבנות זוגיות .

.ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר אירוסין ותמיד להתקדם ולהתחדש  .

כי אחרי הכל אירוסין היא רק תקופת מעבר לקראת , ולא הדבר האמיתי !

הערה :לא באתי להלחיץ את המאורסים אלא להראות שדווקא מהתקופה הזאת לוקחים כח ודרך בניה כדי להתחדש כל החיים

וכן !

הנישואין יפים הרבה יותר מהאירוסין למי שעושה משהו מהגעגועים לתקופה ההיא

בימינו אין לטקס הארוסין שום משמעות הלכתית

ארוסין מהתורה הם מחייבים

ולכן אף אחד לא התייחס פה למשמעות ההלכתית

הדיון הוא על משמעויות אחרות של התקופה הזאת

במקום לילל על מה שקשה לכם, לנצל את מה שיש לכם, ולהנות ממנו (ואם אתם מאורסים, אז ב"ה יש...!)

ונכונה...

אינני חושב ש"עצה" של פורום, עם כל ההערכה שלי לפורום זה, יכולה לשקם את חיי הזוגיות שלכם. נישואין זה דבר שצריך ללמוד, לפחות כמו כל דבר רציני אחר. יש ספרים מצויינים ויש יועצים מצויינים. בהצלחה. והעיקר, לראות את הקשיים כאתגרים וכקרש צמיחה ולא כבעיות. יכול להיות שאת כפי שאת עכשיו לא מסתדרת עם חיי הנישואין, אך "את החדשה" ועוד איך יכולה להיות מתאימה לקשר זוגי. ושוב, העיקר לא להתייאש. להאמין בקב"ה ובטובו.

לא מחפשת עצה כאן אלא אולי קצת עידוד הכוונה... מה אני עושה במצב כזה...

נכון?

חשבתם על יעוץ מקצועי?

המילים האחרונות שלך מטרידות מאד.

אני מקווה שהבנתי אותן לא נכון.

את נשמעת שאת במקום עמוק של יאוש..מהבית שלך ומחיי הנישואין..

זה אולי נשמע קלישאה..אבל זה לא פשלה של ה' שאת עם בעלך...אתם נשואים וזה מה'. והוא רוצה שתבברי כאן משהו, שתתרוממי... 

קחו את ובעלך חופשה תנקו את הראש, תזכרו בימים הטובים של האירוסים שבהם הבטחתם אחד לשני שתמיד תהיו ביחד...תבחרו שוב לרצות לקדם אותכם...תחליטו החלטות אמיצות איך אתם ביחד בונים מחדש ומאמינים זה בזה אל תתיאשי.עם יאוש אין מה לעשות...

תבחרי באמת שוב.להיות האישה והאמא הכי טובה בעולם.

 ה' נתן לך את הכח ביחד עם הנסיון...זה בטוח.

אל תשכחי תמיד לעבור את הכל עם הבעל שלך. ושוב זה לא סתם שאתם ביחד...

המון בהצלחה. אני בטוחה שיש לך את הכח להכול. ואל תשכחי לבקש סיעתא דישמיא מה'.

נשמח לשמוע ביותר פירוט מה קשה כתבת ממש בכללי...

כ"כ מהר לשבור את הכלים?

כל הכבוד לו שהוא בד"כ משתדל.. וזה שהוא בסוף מוריד השתדלות, זה כ"כ טבעי אצל בנים.

הם עשויים אחרת מאיתנו, ובאמת רוצים לעשות רק טוב.. הם רק לא מכירים ישר על ההתחלה את צורת הקשר שאנחנו מבקשות.

תסתכלי על חברה של בנים וחברה של בנות.. הם מכירים צורת תקשורת שונה, בגלל המבנה שלהם

ואנחנו גם נהנות מזה.. הם משדרים לנו פחות נסערות ושיואו כזה.. ואנחנו נהנות מההתנהגות הזו מהפן של שדר יציב.. על הקרקע, מגן חזק.

רק אנחנו מבקשות שעל גבי זה.. יתקדמו לפן החוויתי והכ"כ מבין בעוד מהות של קשר..

והם באמת רוצים.. אבל אחרי שהם מתחילים.. ורואים שהכל סבבה , הם יכולים.. בטעות להרפות קצת.. כי זה חדש להם.

אבל עם מאמץ של שניכם והשקעה הדדית יש לקשר עתיד.

איזה כיף לך שהוא בכלל משתדל.. יש גברים, שלא יורקים על האישה .. ואחרי תחנונים שלה , הם לא מתרגשים אלא צינים.

איזה כיף לך שהוא משתדל, תעריכי.

תפתחי אותו בסבלנות והרבה הערכה לרצון שלו.. ללקסיקון שלך.. מה משדר לך כך, מה כך.

גם כשאת באה ומדברת איתו , הוא מבין את המילים.. אבל לפעמים צריך להרחיב..

כי כל אחד מבין אחרת. העולם הרגשי שונה

וכן השכל שלהם פועל אחרת.. (ויש לזה המון יתרונות.. שאנחנו גם נהנות מהם.. כי זה גברי ונחוץ לנו, רק שוב אנחנו רוצות להרחיב ועל גבי זה לפתוח אותם לעוד ממד חשוב ויפה.. שאישה פותחת).

איך את כ"כ מהר מוותרת? את לא זוכרת איך הרגשת לפני החתונה? צמאה לגבר, ממקום עמוק?

הוא מספק את זה , לא? את צריכה עוד פן חשוב.. חשוב מאוד.. אבל לאט לאט(הוא לא נשמע, אכזר ורע.) זה עבודה ארוכה, ארוכה ויפה.. העבודה היא חלק חמהמם של אחדות

הסיבה לאי רצון שלך להתגרש, לא נשמעת טוב..  מה , הפכת אותו קצת לפאטמה שלך.. הוא לא פה נטו לעזרה עם הילדים.. עם גישה כזו, ברור למה קשה לראות  את היופי איתו.. זה די לשקוע במובן מאליו.. ובסיפוק עצמי כבד.

הוא פה.. כי הוא-את הוא החבר הכי טוב, חבר החברים.. אתם נשמה אחת

אולי גלשתם קצת לשוטף, באופן רציני.. אל תשכחו את הגן עדן הפרטי שלכם (אתם לבד, בגן עדן מקדם.. זוכרת את השיר?)

אם תרצי אשמח לנסות לעזור

את כותבת נהדר, גם מהלב וגם מאד בהיר

מחזקת את כולנו

אלא קצת מעצמך..

ובגלל זה, נראים הדברים, את מחכה שהוא "יניע" את הכל..

אבל זה לא הולך כך.

כדי שימשיך ויגביר את ההשתדלות - הוא צריך את הפידבק האוהב והמאד מעריך שלך. לא רק את ה"פידבק", "נו, תמשיך..."

הבעיה לדעתי הדלה (בלי שמכיר את כל המערכת, כמובן), היא לא בכך ש"אינך מוכנה לתת אמון" בו - אלא לתת אמון בעצמך..

ועל זה את חייבת, ויכולה, לעבוד.

תוציאי לך מהראש את הדבר הזה שאת "בת לגרושים"... את - את!

בלי "אופציות" אחרות, ובלי פחדים...

תאמיני ביכולת שלך, אל "תזרקי" את עצמך.  אל תתייחסי כאילו זו "גזירת גורל" - "אני כנראה לא בשביל קשר.." - לא נכון. זה דבר שבבחירה. ואם תרצי - בסוף (ותוך לא כ"כ  הרבה זמן, בעז"ה) את תהיי "בשביל זה" ועוד איך.

את צאיכה להגיד לעצמך ההיפך: אני יכולה ואני משקיעה. מהיום. בלי "היזרקות" ובלי "התבכיינות"..

אני מפתחת את הכח של האהבה והנתינה - לבעל, לילדים. יש בך את הכחות האלה - בטוח 100%, את רק צריכה להאמין בכך, ולהתמיד בזה.

תחייכי אל בעלך, תתקרבי אליו, תחייכי אל הילדים, תפנקי אותם - תתני בשמחה, אל "תדרשי".. ואז תוכלי להרגיש תוך זמן לא רב איך את מתמלאת מזה בכחות, בנתינה; ובעלך יותר מעריך אותך, ויותר משתדל, וגם הילדים נותנים "פידבק".

את פשוט צריכה להחליט שאת מתנערת לחלוטין מכל הלך - הרוח הזה.

את בונה מחדש.

תנצלי מהר את הזמן, שעדיין אתם זוג צעיר, ובעלך - כפי שמשתמע - מעונין מאד להשקיע ולא מתייאש מהפידבקים הנוכחיים.  וכך תבנו בנין משמח לטווח ארוך.

מסתבר שאת יכולה לעמוד בכך בכחות עצמך. אם את מרגישה שאת צריכה עזרה - פני למישהי שעוסקת בכך - תשעזור לכך להתמלא בשמחה, בנתינה, ובאימון בעצמך וביכולתך לשמוח ולתת.

ואל תתעכבי. יפה שעה אחת קודם...  ולא להתייאש מעצמך כלל. זה סתם שטויות, עבירה, עצת יצר הרע.

תתנערי - ומעפר תקומי, ותגיעי בעז"ה, תגיעו בעז"ה, גבוה מאד. במתינות, בהדרגה, בהתמדה, בשמחה.

למרות הכאב שבדברייך, הם מראים שאת ליד בעל טוב ואכפתי שאפשר להגיע איתו למקום מעולה!

בבקשה, למענך, למענו, למען ילדייך ולמען בית בישראל מלא בשמחה וטוב- אל תשאירי את המצב כך!

בתור בת להורים גרושים אולי לא ראית את המקום של העבודה הבונה בקשר זוגי ואת היופי והאושר שצומח 

מעבודה שכזו, ולכן אל תוותרי, יש המון יועצים טובים ויראי שמים בשבילך, שיכולים לעזור בשמחה ולהביא אותך 

למצב שונה לגמרי- לבית שמח שיש בו אישה ובעל אוהבים וילדים מאושרים.

כאן תמצאי אוזן קשבת ואולי כמה עצות טובות, אבל לא דרך חיים חדשה שצריכה להיבנות.

יש את מרכז ינ"ר שיש להם מוקד טלפוני עם יעוץ בחינם:

מוקד י.נ.ר - יועצי נישואין ומשפחה רבניים בישראל
המוקד הארצי התנדבותי להפניות לייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי

1-700-5000-65

המוקד פעיל משנת 2000 בירושלים, כאשר ההפניות מתבצעות מכל ולכל רחבי הארץ.
זמני פעילות המוקד: ימי א' - ה' בין השעות 08.00 בבוקר ל 20.00 בערב.
בזמנים בהם אין מענה, מנותבות ההפניות למוקד לילה.

בהצלחה!! מתפללת עליך, למעלה הוא בטוח יודע במה מדובר...

אני ממליצה במקרה כזה ללכת למשהו באופן פרטי ולא בהתנדבות.

וחוצמזה אני מכירה משהו שעובד שם והוא הדבר האחרון שתרצו לפגוש כשתהיה לכם בעיה זוגית. ממש אדם שכדאי להתרחק ממנו. לא יודעת איך הוא הגיע לשם אבל אני מרגישה חובה גדולה להזהיר מפניו.

סליחה שפגעתי בזה הרגע בעוד המון מטפלים טובים שעובדים שם מן הסתם אבל בשביל הסיכון הקטן שתיפלי עליו ממש לא כדאי.

יכול להיות שהמוקד יהיה להם לסיפתח לייעוץ, אבל מה שאת אומרת על אותו אדם לא נכון לכאן.

אם יש לך הערה על מישהו מהמוקד תפני אליהם, ותודיעי להם! כי אם זה לא היא- זה מישהו אחר, ואם את לא רוצה שאנשים יפלו עליו, אז תזהירי את המוקד. ולא את האנשים שיש לך עליהם פחות שליטה.

עשי את הטוב!

בטחי בעצמך, את יכולה!!

בת להורים גרושים זה לא אות קלון.

להיפך , יתכן שבגלל שראית איך מריב ממשיכים לגירושין את מפחדת לפתוח נושאים "קשים" עם בעלך.

אני לא מכירה את המצב ולא כל-כך פרטת למה את כבר מרגישה זקנה.

אבל אולי זה בגלל שצברת בשלוש השנים הרבה כעסים ועלבונות מבעלך.

אולי טיאטת אותם כי חשבת שזה יעבור, או פחדת לפתח עליהם דיבור כי מי יודע לאן זה יגיע (לגירושין?).

גם הקושי לתת אמון, אחרי נפילות ואכזבות היא נורמלית ומובנת.

תרגעי - הכל נורמלי ותקין.

עם רצון טוב אפשר להחזיר לכם את השכינה הביתה.

אשמח לעזור.

שרית

אני מכירה משם אנשים מקסימים מבחחינת האישיות ומקצועיים מאוד!

לא יודעת במי נתקלה בטוב אבל בכל מקום יש יוצאי דופן.

אולי אני סתם בדיכאון (לא עושה כלוווום ) וגם למחשב כבר כמה ימים שלא התקרבתי, ערימות כביסות ביעת מסריח רק מה שאין ברירה (מהר מהר את הבגדים של הילדים שיהיה מה ללבוש)אם אוכל בעלי מסודר בעבודה והילדים איזה סנדביץ אולי גרבר ונמר. אין לי כח לטפל אין לי כח לעשות שום דבר, במין נפילה כזו... בוכה בלי סיבה לא רוצה לדבר לפעמים עם אנשים- לפי קריזות ואין לי כח ללכת לשום ייעוץ- זה א. כסף ב. כח ואנרגיה להתחיל לספר....

תודה לכולם בכ"ז , לא יודעת אם אשוב לכאן. כולכם כתבתם דברים טובים ונכונים, אבל...

תלכי אפילו לרבנית קרובה, טובת לב...

את לא צריכה אנרגיה להתחיל לספר..

סתם תשבי איתה, תבכי לה קצת..

השאר יבוא לבד..

אבל - תקומי.  תאספי טיפה אנרגיה..  אין לך כח" - אבל אולי מזה יהיה לך כח.

תשבי רגע במנוחה, תשתי משהו, תשמעי קצת מוזיקה, תחייכי (בכח..), ואח"כ תלכי למישהי כזו.

נשמע שאת נמצאת במשבר ושאת רוצה לצאת ממנו ולא יודעת איך.

במצב כזה, שבו העצב הוא גדול והיאוש משתלט- הכל נצבע בצבע שחור בולט.

הכל נראה לא טוב, החיים לא נראים מפתים יותר, הבעל נראה פחות טוב, את עצמך נראית לעצמך פחות טוב, הכל נראה מייאש וחסר תקווה.

במצב כזה יש נטייה לראות הכל שחור, גם כשלא הכל שחור.

כאילו לבשת מעין עדשה שחורה במשקפיים- ועכשיו את לא רואה יותר את הדברים הקטנים הטובים שיש לך בחיים.

אני מכירה את המצב הזה טוב מאוד, יודעת את התחושה.

הרגשה שאין תקווה, שאת נמצאת לבד מול העולם, שהדברים שיכולת לעשות פעם גדולים עלייך פתאום.

ואין כח לעשות כלום. 

יש רק רצון להיעלם, להיבלע באדמה אם אפשר, בלי לסבול יותר את המחשבות הנוראיות האלה.

אין לך באמת רצון למות, יקרה. יש בך רצון שהעולם ייעלם סביבך. שהאחריות לא תיפול עלייך כל כך חזק, שלא תצטרכי לדאוג לכל מי שסביבך, אפילו לא לעצמך...

אני מניחה שאת צריכה פשוט שקט. שמישהו ידאג לך לאוכל ומים, ואת לא תצטרכי לעשות שום דבר.

בלי לקחת אחריות על כלום. רק שקט... ולהיות לבד.

בנוסף, המחשבות הרעות טורפות את המנוחה, חוסר שינה מצטבר לו (או שיש יתר שינה- ואז רק שוכבים במיטה כל היום בלי כח לעשות כלום), מתעוררים מוקדם בבוקר ואי אפשר לחזור לישון. המחשבות מטריפות ומכניסות למעין מערבולת פנימית בלתי ניתנת לשליטה.

זו הרגשה נוראית וקשה ביותר!!!

אני צודקת?

יקרה.

אלה תחושות מוכרות וטבעיות, זהו דיכאון ואלה התחושות שמתלוות אליו.

וזה דבר חולף. אמנם קשה לראות ולהאמין בזה כשנמצאים בפנים, אבל אני מוכרחה לומר לך שאני יודעת שיוצאים מזה. וראיתי את זה על בשרי ועל בשרן של נשים רבות וטובות.

יוצאים מזה, יוצאים מזה, יוצאים מזה.

אני קוראת במילותייך קריאה לעזרה. רצון לצאת מזה אבל חוסר ידיעה איך.

אני מבינה שמאוד קשה לך לפנות לעזרה ולספר על מה שקורה איתך, ואני מבינה את התחושה הזאת מאוד.

יחד עם ההבנה אני מוכרחה לומר לך שזה הפיתרון למצב שלך. זה קשה מאוד לעשות את הצעד ולפנות לעזרה, אבל זה הכרחי. בשבילך. בשביל לחיות טוב יותר, בשקט ובשלווה. בשביל לעזור לעצמך ולילדים שלך ולבעלך.

והרי כבר עשית צעד אחד. פנית לפה! זה צעד גדול ומשמעותי. כל הכבוד לך שכתבת פה, גם אם זה אנונימי זה דבר חשוב ביותר.

יקרה,

יש כתובות לפניה לייעוץ גם בלי תשלום.

לקופת חולים כללית יש מרכזים לבריאות הנפש שפזורים ברחבי הארץ. יש שם טיפולים פסיכולוגים חינם לשנה (!) למי שזקוק לכך ומקבל אישור לקבל אותם.

את צריכה לפנות לאחד מהמרכזים האלה ולבקש להיפגש עם פסיכיאטר/ית, כדי שהיא תאשר לך טיפול פסיכולוגי.

בנוסף, יש לקופות החולים פסיכולוגים שונים שעובדים איתם בהסדר. זה במחיר מסובסד ונמוך בהרבה מהמחיר הרגיל שלוקחים פסיכולוגים.

יש גם לקופות אחרות דברים כאלה, אבל אני לא יודעת מה הפרוצדורות שם.

בנוסף, ישנו מרכז בירושלים שמטפל באנשים שנקלעו למשבר משפחתי או כל משבר אחר בחייהם- במחיר מסובסד מאוד. הם נותנים הנחות למי שצריך אפילו אחרי המחיר הנמוך יחסית. (מחיר התחלתי: 180 ש"ח, סיבסוד עד 90 ש"ח אם אינני טועה, למפגש)

זו הכתובת של האתר של המרכז לטיפול בטראומה ובמשבר:

http://www.traumaweb.org/content.asp?PageId=14&lang=he

אני רוצה להזכיר לך, יקרה.

יש לך 2 ילדים. הם אוהבים אותך, הם יצאו מהרחם שלך והם תלויים בך.

טוב שיש לך אותם כי הם יכולים בהחלט להחזיק אותך בחיים, אפילו רק מבחינה פיזית.

זה חשוב מאוד. הילדים שלנו הם ההמשך שלנו. הם החיים שלנו.

והם אלה שמחזיקים אותנו בחיים ברגעי משבר שכאלה.

ויש לך אותך, ואת יקרה וחשובה. ואת לא באמת רוצה למות. את רוצה להפסיק לסבול.

המון הצלחה יקרה, אני כאן למסרים ושיחות אישיות אם את צריכה. ומקווה שעזרתי. אם זה לא המצב- אני מתנצלת על מלים מיותרות. בכל אופן את מוזמנת באישי. אשתדל לענות ולהיות זמינה.

קישור למאמר מפורט- עם מבחן עצמי לבדיקת דיכאון ועצות מועילות לעזרה:

 http://www.psychologia.co.il/depres1.htm#_top#_top

אולי אני טועה אבל נשמע דומה לדכאון אחרי לידה ועיפות יתר. 2ילדים צפופים זה קשה.אולי כדאי לכת להיבדק ולספר למשהו שסומכים עליו.

המלצות באישי

טוען אנשים היום מתחתנים גם מאוחר ולכן אין טעם לפסיכולוג

כדי לעזור ביעילות יותר לדבר כזה.

אין כאן פרטים...

שייצא מתי שמתאים לו. לא לפי מה שאתה חושב.

זה נשמע לי סביר ביותר.

אם הוא בקש את עצתך, ספר לו על נסיונך או על נסיונם של אנשים אחרים ושיבחר מה טוב עבורו.

אם הוא לא בקש ממך כלום תעזוב אותו בשקט ואל תתערב בענייניו.

אם הוא לא רוצה לצאת כי הוא לא רוצה להתחתן (בכלל) - עד כמה שזה כואב לך לשמוע את זה, זו ההחלטה שלו.

אם הוא רוצה להתחתן מתישהו אבל עדיין לא עכשיו - תניח לו, זה יבוא לא לבד.

אם הוא פשוט מפחד מהסיטואציה של דייטים וכו' - שיחות נפש יוכלו לעזור, אולי אפילו פסיכולוג (בהחלטה שלו בלבד, אל תנסה ללחוץ עליו, זה רק יעשה את ההיפך ממה שאתה מתכוון).

כל טוב.

לא בטוח שצריך 10 מפגשים,

אבל ככה היא עושה, וככה היא מקיפה את כל הנושא,

אז 100 ש"ח למפגש זה ממש סביר.

(אצלנו - ככה משלמים על שעור פרטי של 45 דק')

אני שילמתי פחות והיו 12 מפגשים...והיה פשוט מעולה! 

אבל תבררי עם מישהי שאת מכירה איך היה ואם ממליצים לך בחום-

אז שווה כל שקל...

והעיקר- שיהיה מזל טוב! הרבה אושר ושמחה!

לא שילמתי שקל. ובעלי שילם 400.

אני בשוק על המחירים.

אבל אם אין אחרת, והיא מאד מאד טובה אז זה באמת שווה את זה..

ככלל- נשמע לי הרבה

אבל אפשר גם לקבל הדרכה בחינם ברבנות.

שווה לשהקיע בשביל מדריכה איכותית וטובה- עם המלצות.

זו בנייה לשנים אחר כך.

לא כדאי להתפשר על מדריכה רק בגלל שהיא עולה פחות/לא עולה בכלל.

כמו שכתב אלעד123- אפשר גם ללכת לרבנות. אבל זה ממש ממש לא אותו הדבר. לצערי.

בהצלחה!

אני לא שילמתי הרבה פחות, ואני שמחה בזה, מאד.

קיבלתי מישהי מדהימה שעזרה לי הרבה בכל הנושא המאד רגיש הזה, וכל מה שסביבו.

גם הלכתית, גם רעיונית, גם מחשבתית וגם כל נושא הזוגיות מכל מני כיוונים

לכן הכי חשוב- לשמוע המלצות מבנות שהיו אצלה, לברר מה הגישה שלה ואם זה מתאים לך. אל תלכי רק כי היא יקרה, תלכי כי היא טובה.

לא מבינה למה זה נורמאלי להוציא 2000 ש"ח ויותר על שמלה לערב אחד, אבל על הכנה נכונה כדי שכל ההמשך יהיה טוב יותר- למשך הרבה שנים, זה נשמע פתאום יקר?

ואני אוסיף ואומר, הדרכה טובה גם יכולה לחסוך אח"כ כסף על יועצי זוגיות......

שבוודאי ששוה להשקיע בהדרכות כלות אפילו יותר מ1000 ש"ח, רק צריך לזכור שמחיר גבוה אינו ערובה להדרכה טובה

חשוב לקבל המלצות, ויותר מהמלצה אחת, וגם לראות שיש זרימה ופתיחות אישית מול המדריכה

אני לא שילמתי שקל וקיבלתי הדרכה מעולה. אני לא אומרת שצריך "להתקמצן" על ההדרכה, אבל הגישה שהכל תלוי בכסך - מעצבנת. 

דרך אגב,התמזל מזלי ואת השמלה לחתונה הכינה לי חמותי התופרת, ככה שאני ממש לא שילמתי עליה 2000 שקל, כמו שכתבו כאן.

גם למדריכה יש משפחה !

והיא מעניקה לך את הדבר היקר ביותר שיש למשפחתה "זמן אימא"

אז....

בין אם זה כסף ובין אם זה בחינם .... תעריכי !!!!

פעם היה מקובל שלא לוקחים כסף על ההדרכת כלות, היום יש הרבה יותר מדריכות שלוקחות כסף וטוב שכך!

הן השקיעו בלימוד של ההדרכת כלות ומשקיעות זמן בשיעורים, בטלפונים לרבנים ולפעמים בעזרה וייעוץ אחרי

החתונה.

אני אישית לא מבינה למה שיעשו את זה בחינם..

בכל מקרה מסכימה שהכי חשוב זה האיכות וההמלצות!

אם היא טובה - בהחלט כדאי להשקיע!

קניתי לה משחקים לילדים באותו זמן היא קיבלה ילדים לאומנה וזה מה שהיא הייתה צריכה

הכסף הוא לא ערובה למדריכה טובה או לא טובה.

יש מדריכות שמדריכות בחינם והן מעוולת ויש מדריכות יקרות שהדרכה שלהם לא טובה.

כמו בכל דבר יש ויש.

לכן, אם יש צורך לשלם שווה כל שקל, רק תחפשי המלצות על המדריכה לפני שאת הולכת אליה.

לזוג  ללא ילדים.

לנו בפחות מחצי,

זוג + תינוק רגיש

חשמל 200-300 אמור לרדת כי אנחנו עוברים לבשל בגז, מים 0.

עכשיו בחורף יצא משהו כמו 250 ש"ח לחודש חשמל, אבל אנחנו גרים בבית ממש ענק (כמעט 100 מ"ר בלי ע' הרע...).

וגם שם חייבים להגיע להסכמה.

לוקחים 2 אנשים שונים ונועלים אותם באותו ביצ, כמו למשל כאן:

זה טבעי שלא הכל יהיה חלק. תמיד יש דברים צפויים או לא צפויים להתגבר עליהם.

כשלומדים איך לריב, זה אחד הדברים שמחזקים את הקשר, בעיניי.

ואני ממש לא צינית.

ובין בני זוג חייבים ללמוד איך לריב, כי כמו שאדמיננו כתב, תמיד ימצאו סיבות למריבות בין שני אנשים שונים שחיים יחד 24/7.

וכשמבינים שבן/בת הזוג הוא לא האויב, ומכירים את הנקודות הרגישות והחזקות אצל השני/ה - זה רק יכול להעלות את הקשר רמה.

אל תחשוש- תמיד יהיו נושאים חדשים לדון בהם ולהתפתח מהם

באישי ומבקשים שיפתחו לך את הפורום. בהצלחה מתוקה.

חחח תותי!

לפתוח פורום לכביסה, שואבי אבק, הסרת כתמים, ניקוי פנלים והברקת נירוסטה.

מה לעשות

אם לא אפנה לנשואות בלבד,

כי נראה שיש כאן רק נשואים בדגש על ה "---ים"

אבל ב300 ש"ח קשה למצוא שואב אבק טוב. אם כי גם שואב אבק זול יחסית ישאב טוב יותר אם שואבים בלי המקל, אלא רק עם הצינור.

להלמיץ על דגם מסויים אני לא יכולה, אני כן יכולה להמיץ על לחפש שואב אבק ללא שקיות, גם אם מחירו מעט גבוה יותר - זה חיסכון לאורך זמן.

ובאשר לשימלה - תנסי אולי לשאול בפורום תפירה, שם יש מבינות בסוגי הבדים השונים.

לך כמו של תינוקות?

תמקדי ואשמח לנסות לעזור

אז אולי תנסי לעשות למכונה טיפול אבן? תכניסי לתוף מלח לימון וחומץ, ותפעילי (בלי כביסה) על הרתחה בתכנית ארוכה.

כמובן שצריך להיזהר מאוד שלא יטפטף על הבגדים ולתת לו זמן שהריח יעבור.

להפעיל אותו, לקחת מגבת ולטבול במעט מים ולשפשף בזהירות..

לי זה תמיד עובד

תודה על ההצעה, רק תגידי- זה לא הורס את המגבת? ושהיא תהיה ממש ספוגה מים?

תודה.

אני זוכרת שמיד אני ניגשת לשטוף אותה אחרי שסיימתי להוריד את הכתם, ולא נשארים כתמים..

אולי זה תלוי בסוג הכתם- אם הוא קשה מידי או פחות..

בכ"א אפשר להקדיש מגבת אחת שפחות בשימוש לדברים מהסוג הזה

כל כולה לא צריך להיות ספוג במים, אבל החלק שאיתו את משפשפת צריך להיות רטוב בצורה טובה

כדי שלא תקבלי כוויה חלילה, וגם כדי שהכתם ירד..

בהצלחה!! אם עבד לך אשמח לשמוע

שיהיה בנין עדי עד...

ובשורות טובות

אבדוק בע"ה ואחזיר תשובה במהלך היום.

אני יודע שיש להם את האחריות והשירות של חברת "שירות פלוס". מאמין שזה נשאר ככה. אני זוכר כשהייתה לי בעיה הפנו אותי אליהם והם הגיעו כבר יום למחרת לסדר את הבעיה. תתקשרי אליהם לראות איך יכולים לעזור לך. הם ממש מקסימים. בהצלחה

התקשרתי ל"שירות פלוס" ובאמת מסתבר שהמכונה שלי באחריות אצלם, והיה להם את כל המידע שקשור לרכישה שלי והכל... מדהים. בקיצור בא בחור צעיר לתקן את המכונה והיה ממש מקצועי ונחמד. איזה כיף שהכל נגמר בשלום... תודה רבה לכולם!

אסור לסמוך על הנס, ונישמרתם מאוד לנפשותכם, ואלו הדברים שמכריחים כל יהודי לעשות השתדלות להמנע מלהזיק לעצמו, ויותר מזה מי שלא פועל כדי לשמור על עצמו נענש מכך, מכורח הציוו של "ונישמרתם מאוד לנפשותכם", שימי לב גם למאוד שבפסוק.

ועם זאת, לא לשכוח את כוח התפילה, שימו לנגדכם את השם תמיד (אני מדמיינת את שם השם וזה עוזר המון במצבים לא טובים)

עוד שיטה שלמדתי עכשיו מספר מצויין שנקרא במחשבה טובה, לדמיין מגן דויד עוטף את כל האנשים החשובים לי, או לחילופין ענני כבוד, זה מרגיע ועוזר מאוד במיוחד שמחשבותינו נקשרות כך אל השם.

השם יהיה בעזרך וישמור אותכם מכל רע. אמן.

קצת יותר רציני... למה אנחנו נשואים וזה....

לא נעים לגרש תאורחים בכוח....

תודה ענקייתת על הנסיון

לוידעת לא ממש קרץ לי שזה מה שיהיה כתוב בכניסה לחדר...

אם אתה מבינותי כמובן

יש להקיש סיסמא טרם הכניסה.

או כל שטות כזו או אחרת.

זה לא קצת בוטה?? בכל זאת חדר הורים...........

אולי את רוצה משו מגניב יותר

אבל לדעתי דווקא הניסוח הםפשוט-

יאפשר לך עם הזמן להתעלם ממנו- ולא להרגיש כל הזמן שיש לך כיתובית מול העיניים

ולאורחים- מסר פשוט עם טאקט ונימוס

אמממ בלי להעליב זה משפט פלצני....

לא נראלי שמישהו יכנס בלי לשאול\לדפוק,

אבל בכל מקרה לא מחפשת משפט שירחיק

אלא קולע וחמוד

מזכיר לי כמה משרדים מהשירות הצבאי.

(ואני לא נשוי למי שתהה, השיעמום הביא אותי עד הלום)

אורחים אומרים לדעת גבולות ואם לא לא צריך להתבייש לעקוץ בעדינות

אתה המשגיח שלו?

הבחור מתייעץ ביחד עם החבר.

אתה רוצה לתת עצה תיתן, אם אין לך משהו מחכים אז לפחות אל תקטול.

א. נו ו..?

ב.הוא רוצה להתייעץ לשמוע חוות דעת אחרות בין אם זה מתוך אכפתיות לחבר בין אם זה מתוך חטטנות.

לי זה צרם, ק"ו אם זה בנאדם חדש שמחליט להתחיל את פעילותו בפורום באופן שכזה. תגובה כזאת אותי אישית היתה מעלימה ופוגעת מאוד.