פורום נשואים טריים (עמוד 584)

עדיף לרסס קלות עם שפריצר ששמים בו אקונומיקה מדוללת

(הייתי חייב)

אבל באמת שקשה להסביר את זה שכלית. במיוחד אצלנו שהחלטנו תוך פחות משבועיים.

על פניו זה נראה כמו טירוף אבל באמת שלא היו לנו ספקות שזה זה.

זה כנראה בשלב שבו לא מצליחים לדמיין איך היה לפני ההיכרות אחד עם השני.

ושהוא גורם לך להתרגש בצורה יוצאת דופן.

בקיצור קשה להגדיר מהי אהבה...

גם אם לא מרגישים שזה זה ואין אורות ואינטואיציות וניצוצות זה עדיין לא אומר כלום!!!!

צריך להפעיל את הראש. לבדוק התאמה לשאיפות, לסגנון הבית שרוצים להקים, לבדוק האם יש הקשבה ותחושה טובה כשמשתפים, האם יש הערכה לאישיות ולמידות. וכד'

כשהתשובה השכלית אומרת כן, בודקים האם קיים רגש חיבה כלשהו- רצון להיות יחד, לשתף וכד'.

ואם כן, אז הגיוני מאוד שזה אכן יכול להיות בעל  מתאים לבניה של זוגיות נפלאה.

ו.המלצה קטנה-..

כדאי לשאול את אבא מה הוא אומר, בדר"כ אבא מכיר את הבת שלו  ויודע מה מתאים לה.

רק שלא תמיד שואלים אותו...

בהצלחה!!!

אבא שלי לא יאהב אף בחור שאביא(:

יהודית פוגל היתה תומיד אומרת שיש שלושה מדדים: איך הוא מתנהל בכסף, האם אתם על אותו סקאלה רגשית, והכי חשוב: האם את לא מתביישת שיראו אותך איתו ואיך תרגישי להציג אותו בפני קרובייך, לאו דווקא אבא...

בגדול ההגדרה של חז"ל- כוסו כיסו וכעסו היא הנכונה ביותר, אבל יש דברים שקשה ללמוד על מדוייטים.

אני מסכימה עם זה שלפעמים אבא לא יסכים עם הבחירות שלך, ולא בגלל שהוא לא מכיר אותך מספיק טוב, אלא מסיבות אחרות.

תחשבי קדימה- נכון שעכשיו אבא לא אוהב אף בחור שאני מביאה הביתה, אבל כשהוא יראה אותך נשואה לבחור הזה- בדרך שבא תלכו ובבית שאותו תבנו- הוא יהיה מרוצה? הוא ישמח?

אני שואלת את זה דווקא בניסוח הזה כי אבא שלי מאד לא אהב את בעלי ומאד לא שמח כשהתחתנו, והחתונה שלי היתה מלווה בהרבה דמעות מצד ההורים שלי שלא ממש הבינו את הצעד שלי ולא הסכימו עם הבחירה שלי, והיום בעלי הוא החתן האהוב עליהם...

(השורה האחרונה)

בכל פעם אחרי סיום המכונה להשאיר פתוח שיתאוורר ויתייבש ולא לסגור. בנוסף, יש חומר שמתיזים שנקרא אנטי קלאק ויש על זה הוראות איך להסיר אבן ועובש.

לי היו פתאום על בגדים כתמי חלודה ולא ידעתי מה קרה. הזמנתי טכנאי שלימד אותי לשים את החומר ולאחר מכן הכתמים הפסיקו.

כמובן לשים את החומר על המכונה ולא על הבגדים.

בהצלחה ויום נעים

זה לא יהרוס את הגומי?

ושאנחנו מקסימום יכולים לקנות חומרי ניקוי מהחברה או אם ספוג פלא ומים רותחים או מלח לימון.

בקיצור, התבאסנו וזה באמת לא בסדר. צריך לדעת ליפול על החברה הנכונה.

"קשיים בזוגיות הם לא גזירת שמים"

-לפעמים הם גם פרנסה טובה

בהצלחה!

אני באמת חושבת שקשיים או אי-הבנות או "קצרים" בתקשורת,או איך שנקרא לזה - ניתנים לטיפול ופתירה ובאמת נראה לי מנסיוני שישנם הרבה אנשים שמתייחסים לזה כאילו "זה הניסיון שלי" "התיקון שלי" ולא עושים מספיק השתדלות כדי לעזור לעצמם. זו השקפת עולמי.

  לגבי הפרנסה-ב"ה, אני כבר עובדת מספר מכובד של שנים (מורה למדעים) ואם הייתי רוצה לעבוד יותר הייתי יכולה בחברות תרופות למיניהן ("טבע" וכדו', כי אני כימאית) ובלי קשר לזה אלא כאידיאל- אני עוסקת בשידוכים (בהתנדבות מלאה) כבר כ-6-7 שנים. ומתנדבת מזה מספר חודשים ב"ישפה".

  תוך כדי העיסוק בשידוכים יצא לי לראות ממש "עין בעין" ששידוכים שליווינו (בעלי ואני) באופן צמוד והדוק, הצליחו להגיע לחתונה. גם אם היה מדובר בזוגות "מאתגרים" (למשל-היא בת 29 והוא בן 25). בנוסף, לפעמים אני שומעת משפטים כמו "הכל מתאים, אבל, אין ביננו כימיה" - לדעתי חוסר הכימיה הרבה פעמים נובע מאי-הבנות ומ"קצר" בתקשורת שניתן לפתור אם הולכים לייעוץ זוגי (ולא ייעוץ אישי, כי בייעוץ אישי מתייחסים רק לאחדד מבני הזוג כאילו הוא "הבעיה" ואין יכולת לראות תמונה כוללת ולשמוע את הצד השני ולראות כיצד הוא חווה ומרגיש את הדברים).

  אחרי שהשתכנעתי מהניסיון כשדכנית שליווי הזוגות הוא הכרחי (ולעיתים הקשר עם הזוג ממשיך גם אחרי החתונה) החלטתי ללמוד את העניין באופן מקצועי ולא לתת רק עצות "מהבטן". מה שלמדתי נשען גם על מקורות בחז"ל וגם על מקורות חיצוניים-פסיכולוגים שונים וכן על מחקרים שחוקרים את עניין הזוגיות (מתשאלים זוגות, מצליבים מידע ומגיעים למסקנות מדוע זוג מסויים זכה להיות "בן שי"ח", מה הוא עשה בשביל להגיע לזה וכדו').

מקווה שהובהר..

שרית

נ.ב: שי"ח-מושג מקצועי שפירושו ראשי תיבות של:  שביעות-רצון, יציבות וחוסן.

יש אנשים שלא למדו ומייעצים חופשי.

תרגישי בנוח. ומי שזה יתאים לו, יתעניין...

וזה רק למי שיש לו קשיים?

אם אנחנו רוצים רק להעצים את הקשר, שייך גם לבוא?

קושי זה לא דווקא חלילה להיות על סף גירושין, גם העשרת הזוגיות והעצמתה באים בחשבון.

לפי ידע שצברתי וגם עפ"י מחקרים שחקרו זוגות נשואים, תמיד אפשר לשפר. עפ"י משנתו של פרופ' עמי שקד

המודל האידיאלי כביכול של זוג נקרא: "זוג בני שי"ח" כאשר שי"ח זה ראשי תיבות של שביעות רצון, יציבות וחוסן.

כל זוג שמעוניין לשפר את רמת התקשורת הבין-אישית שלו, כלומר: לצמצם את המקרים של חוסר ההבנה, להבין את התגובות שלנו לבן הזוג ולהבין למה הוא מגיב בחזרה באופן כזה או אחר (ולא כפי שציפינו שיגיב).

לגבי הפראקטיקום-אחת לשבועיים נפגשות כל בנות הכיתה שלמדנו יחד- בהנחיית מומחה בתחום הטיפול המשפחתי והזוגי. כל בת מציגה את הזוג שאיתו היא עובדת-ללא ציון של שמות כמובן (הכל דיסקרטי לגמרי), ומספרת על צורת העבודה שלה איתם. מקבלים טיפים איך לשפר את העבודה מול הזוג, איך לשפר את איכות חייהם וכיצד יקבלו את המקסימום מהמפגשים.

הרעיון בהנחיה הוא לא לומר לזוג -עשו כך או כך אלא לגרום להם להבין מעצמם מהם צרכי הליבה שלהם וכיצד לדאוג שכל אחד מבני הזוג יקבל את צרכי הליבה שלו מבן זוגו וכן יעניק את צרכי הליבה של בן-זוגו לבן-זוגו. לכן זה נקרא-הנחיה ולא ייעוץ. לעולם לא נכפה על אחד מבני הזוג פתרון שלדעתינו הוא הנכון.

מקווה שלא הלאתי אתכם וקצת יותר הובהר.

רק טוב!

שרית

תודה רבה על השיעורים על זוגיות! את חוסכת ללכת ללמוד את הקורס בינ"ר לכל אלה שרוצים להתמחות בנושא...חחח רק אל תגלי לינ"ר שאת כותבת על המשפטים שלהם בפורום...

וגם זה נכון לגמרי שיש הרבה זוגות שלא מספיק עושים השתדלות לעזור לעצמם, מנסיון כואב, ולדעתי זאת הסיבה העיקרית לגירושין שזה בגלל שלאנשים אין כח לעבוד...יאללה מספיק עם העצלנות הזאת!

ולכל אלה שמתחילים בעבודה של ייעוץ נישואין- אל תתחשבו במצבם הכלכלי של בני הזוג ובגלל זה תעשו טיפול זוגי בחינם כי זה בכלל לא רציני וככה גם הם לא מתייחסים לזה ברצינות ולא מספיק יעזרו לעצמם כי זוג שבאמת רוצה להציל את חיי הנישואין שלהם הם יעשו הכל בשביל זה...

יש לי ניק אחר בפורום ואוכל לומר אותו בשיחה אישית, הניק הזה פתחתי בשבילך.

וגם חיברתי חוברת הלכתית ותורנית-מחשבתית בנושא זה.

עדיף שתפנה אליי דרך המייל: daniadn@gmail.com

פשוט תכתוב בגוגל "דרכי נועם דן סתר" - כנס שם לקטגוריית הלכה ותמצא את החוברת.

אולי צריך לפתוח פורום לגברים נשואים בלבד?

מה דעתכם?(צריך לחשוב מה עושים כדי שלא יהיו מסתננים/ות...)

אם יש פורום סגור כזה לנשים-

למה שלא יהיה אחד גם לגברים?

אצל הנשים הוא פורח ונותן מענה מעולה לכל הנצרכות, וכמובן באנונימיות.

מנהלות הפורום עובדות קשה כדי שלא יהיו מסתננים (גברים ולא נשואים)

כבר מסתננים/ות ...

 סתתתתםםם!

נו admin מה דעתך?

אפשר לעשות דבר כזה במסננת דקה.

1. כי אין הרבה גברים

2. כי גברים לא נוטים לפרוק, להתיעץ ולשתף. אנחנו מעדיפים להסתדר לבד

ובכל זאת, אם יהיה ביקוש רציני, ודאי שייפתח

אז גם אם מוצאים גבר פה גבר שם אבל פורום לא נהיה מזה (לעומת נשים שהם המון), וחוץ מזה גברים לא פורקים כלום והם גם די משעממים, אז על מה נדבר? על מזג האויר?? .

מעריצה אותך.

אין לי ניסיון בזה באופן אישי.

מכירה מישהי שעברה משהו דומה.

כיום נשואה באושר ומודה לה' שהוציא אותה מהקשר ההוא בזמן.

מה' אישה לאיש.

בן זוגך מחכה לך.

תגיעי לזוגיות חזקה ורגישה יותר.

בשורות טובות בקרוב ממש.

באמת זה סוג של טראומה. זה לא פשוט . והרגש של חוסר הביטחון הוא מובן. את אומרת - איך כולם ראו את זה חוץ ממני. אל תשכחי שכל השאר לא היו ברגשות של ההתלהבות והאהבה שלך. כידוע האהבה באמת יכולה "לעוור" אותנו וזה קשה ללכת נגד הרגש הראשוני המתפרץ. כל הכבוד לך שבסוף הצלת את עצמך מקשר שלא טוב עבורך. אגב, סוף הסיפור והיחס שלו אליך רק מחזק את זה שההחלטה שלך הייתה נכונה.

זה שאת חווה את הכאב ונמצאת בסוג של "טראומה" כדבריך, רק מראה כמה את בריאה בנפשך וכמה את מודעת לרגשותיך, ובטח שצריך זמן להתרפא ולהשתקם מהסיפור הזה. המון בהצלחה והמון תפילו. בעז"ה שהבא שיסחוף אותך ואת ליבך יהיה האחד והיחיד!

בהתייחס לשני הדברים שאמרת:

א. ביטול אירוסין זה דבר שקורה. לא הכי נעים - אבל קורה. העובדה היא שאת החלטת בסוף - ודווקא במצב שבו לכאורה "לא נעים" לבטל - סימן שיש לך היכולת לעמוד על אמיתתם של דברים ולהחליט בישוב הדעת.

אז לומדים מהניסיון: פעם אחת היית קצת פזיזה - פעם הבאה תשימי לב קצת יותר.  זה שכל הסביבה ראתה ורק את לא - אינו אומר לגבי היכולת לסמוך על עצמך. רק אומר שלפעמים בחורה עלולה להתעלם בגלל התלהבות ראשונית. אז אולי המסקנה הפשוטה והמקומית, היא שלהבא את תבררי יותר לפני פגישה, עם מי שמכיר, שזה בתחומי הנורמה, ואז תבדקי בעצמך בכנות אם מתאים לך. זה הכל.

ואם תלכי כך - תוכלי להיקשר לבחור שייראה לך מתאים מתוך שיקול מתון והרגשה בריאה - וגם תוכלי לבטוח בו.

ב. זה שהבחור התחתן מהר - צריך רק לשמח אותך. ולא רק בגלל שזה מנע ממך הרגשה שהזקת לו לשנִים..

אחרת יתכן שהיית מציקה לעצמך על הביטול, בדמיונות שווא. ואם לא את - אולי הוא. עכשיו זה נגמר - וזהו. הדרך

סלולה.

כמו כן, אם הוא היה צריך "להוכיח" לך שהוא התחתן ואת לא.. זה כמובן לא אומר דבר עלייך.  זה ניסיון להתגבר על הרגשת חולשה שלו.  את ביטלת - זה נתן לו הרגשה מן הסתם כאילו הוא ה"דחוי", ויתכן שגם אחרי שמצא, עדיין הוא מרגיש "נחיתות" כלפייך. כי הרי כאילו "לא רצית" אותו. אז הוא רוצה להראות לך שהנה, לי יש ולך לא, הסתדרתי בלעדייך, יש משהו שאני "יותר" ממך...

תשמחי שזה כך. הרי לא היית, כבחורה מוסרית, רוצה להיות אחראית לטווח ארוך על הרגשה "נחיתית" שלו בעקבות ביטול מצידך. אז תשמחי שהוא פתר לעצמו את הבעיה כך.זה לא אומר עלייך כלום. אך טבעי הוא שיקח לך קצת זמן, ולבדוק וכו'.

תתחילי לחפש הלאה, בלב שקט, עם קצת יותר שימת לב - לא בצורה "היסטרית".. - ובעז"ה תמצאי בקרוב.  מזלך שהוא כבר מצא. זה רק יקל עלייך. בע"ה.

אישה מצויינת מהאיש בהרבה דברים.. ואשמח להביא לך מקורות על שזכות הברכה בבית היא בשביל האישה וכו'.

אבל יש כתר אחד שעולה על כולן והוא כתר הצניעות . ושל בעל כתר שהוא רק שלו, כתר המלכות.

אשת חיל היא אישה שלוקחת את כל הנפלאות שלו ומפנה לביתה וזוכרת את הכישרון המיוחד שלה- הצניעות. המלכת הבעל . לא כי הוא תמיד טוב ממני בהכל אלא כי הכתר שלי צניעות והכתר שלו מלכות. וזה הכתר שלך.

אם תמשיכי לדבר לבעלך ככה ולהתמקד במגרעותיו. או שהוא יברח או יישבר.. ויהיה לך קנה רצוץ.

צאי מחטא המובן מאליו, ותראי מה הוא כן נותן.

תראי איזה גבר ה' מגלה לך דרכו ואל תשווי אותו לגבר מהסרטים. אלא למהותו. תהיי פתוחה לקבל אותו.

תשתוקקי אליו.

ואחרי שתיפגשי איתו ותלמדי להעריך אותו ולהיפגש באמת איתו, אם משהו מפריע לך תבקשי ממנו בהמון הערכה, על גבי שיש לך אחלה גבר.. ויש לו נקודה שקשה לך

תפני אליו בהרבה המלכה והבעת רגשות ,לא הטחות.

מכוחך ולא מכח האמת .

אני בטוחה שיש גם לך חוסר מושלמות. לדוגמא חוסר ההערכה הזה הוא גם חוסר בנשיות. היית רוצה שבעלך יכיל אותך יותר נכון? ולא יבלע אותך? שייתן לך את הקצב שלך.. נכון? ומה איתו הוא עז? אין לו עבודת מידיות?

קצת יותר אמפטיה , רחמים וכו' הכלה.

דרך אגב מידות זה תמיד בבחירה קריזה זה בבחירה ולא באופי .. בידיים שלך לבחור בזה או לתקן את זה.

בהצלחה.. ותשמרי עליו.. על תפסידי יהלום

(לכל המתחלחלים מהמילה)

צניעות=  פנימיות ונאמנות לאמת

צניעות זה תכונת נפש מלכותית להכיר בך  ועם זאת לדעת להכיר  את השני ואת ערכו ולחיות בזה.

לדוג' מדובר רבות על מעלות האישה ועם זה , כתר המלכות שייך לבעל, שחלק מביטויו זה הליכה בראש, וממילא לכבד אותו.. וכן.. להמליך אותו.

פעולה זו נקראית, צניעות.

להרחבה.. בספר "איש וביתו" הרב כי טוב- פרק -אשת חיל.

חוסר הכלה? חוסר הערכה?

ב"ה שאני מאוד מכילה, ומאוד מעריכה, והוא יודע את זה.

יש לנו זוגיות שהלוואי על כל בית ישראל, והכעסים האלה קורים בתדירות נמוכה שהלוואי שבכל הבתים יהיה ככה.

אני מאוד, מאוד מעריכה אותו.

ומאוד מאוד מכילה אותו.

כתבתי את ההודעה הזאת כדי לקבל עצות מועילות, לא כדי שישפטו אותי לא נכונה כאילו שאני איזה מפלצת בלי להכיר את המציאות. תודה רבה אשרייך.

לשפוט אותי ככה לרעה.

אתם לא הייתם בבית שלנו, אתם לא ראיתם את שני הצדדים, אתם לא מכירים אותנו כלל.

אתם לא יודעים מאילו דברים אני נפגעתי בעבר ומחלתי. דברים הרבה יותר חמורים שאני מעולם לא עשיתי לו ולא אעשה.

על סמך הודעה אחת אתם הופכים, בחוסר חכמה, אותי למפלצת ואותו למלאך.

מי אמר לך שבעלי משתתק? על סמך הודעה אחת הפכת אותו לקורבן ואותי למפלצת. הוא עונה גם עונה.

את כבר החלטת, בלי להכיר אותנו שאין לנו זוגיות נהדרת.

המודדתי עם כעס כלפיו אתמול, שחלף אחרי שחזר הבייתה חמש דקות אחר כך.

אני כבר לא כועסת עליו היום. נהפוך הוא.

את כבר החלטת שרע לנו בחיים. תודה רבה.

הזוגיות שלנו מלאת אהבה ב"ה, הבית שלנו הוא בית של שלום ושלימות.

אנחנו מאושרים ביחד, גם אם את החלטת על סמך הודעה כועסת בפורום שרע לנו.

אז זהו, שלא , טוב לנו מאוד.

אנחנו מעריכים מאד אחד את השני, והוויכוחים האלה קורים בתדירות מאד נמוכה.

בכל בית לפעמים כועסים אחד על השני, אז מה, את אומרת שרע להם?

לא, את אפילו לא יודעת על הריבים שקורים אצל חברות שלך בבית.

אני מניחה שאת לא נשואה עדיין, אבל אם כן, לא קורה שאת מתווכחת עם בעלך וב10 דקות אח"כ מרגישה רע?

כולם מתווכחים. כולם לפעמים מרימים את הטון.

זה ממש בורות מצידך שעל סמך הודעה שאינה משקפת את המציאות, שנכתבה בלהט הוויכוח , את הופכת אותי לאישה רעה ואותו לקורבן.

אני מתנצלת מאוד אם פגעתי בך, כלל לא התכוונתי. אין פה קורבן ומלאך, מדוע את רואה זאת כך?

עניתי לך בכנות כי הנחתי שאת מעוניינת לשמוע עצות איך להתמודד עם זה.

הנחת לא נכון שאינני נשואה, אני נשואה כבר כמה שנים עם ילדים וממש לא מתיימרת להגיד שאין ויכוחים ביננו או בין כל בני זוג. לא אתפלא אם אשתף בפורום אנונימי את תחושותי אחרי ויכוח לוהט עם בעלי, אם יכנו אותי אישה רעה ולא מכילה או מתחשבת... אני בוחרת שלא לעשות זאת כי למדתי להתכוונן לחסרונות של בעלי (בעזרת יועצת נישואין מדהימה שהלכנו אליה תקופה לא קצרה, ובעזרת ניסיון חיינו).

את צודקת, אני קיבלתי תמונת מצב אך ורק מהודעה אחת שלך שנכתבה בלהט הויכוח, ושוב, אני מצטערת אם הרגשת שהוצאתי אותך רעה, לא התכוונתי. יחד עם זאת בחרת לשתף בפורום אנונימי, כאנונימית, ולא מישהו שמכיר אתכם מקרוב (או בנוסף), ולכן קיבלת תגובות בהתאם למה שכתבת, ואך ורק למה שכתבת - מבלי להכיר אותך. תנסי להיות אובייקטיבית ותקראי את ההודעה שלך מהצד ותרשמי לעצמות אלו תחושות עולות לך מהקריאה של המילים.

לא החלטתי לבד שבעלך מתחמק מתשובות, את כתבת זאת בעצמך.

שימי לב כמה חוסר כבוד נשמע מדברייך: "עונה תשובות מפגרות ומעצבנות...", "לא בכבוד שלו...", "אם אני לא כועסת לא זז כלום..."

מדוע במצב של זוגיות מתוקנת הבעל יעשה דברים בבית רק כאשר אשתו כועסת? כמה מסובך לך לקחת כמה בטריות ולהחליף בבובה? זו לא מטלה בלתי אפשרית עבורך, אך את בוחרת להיתפס בזה כי מפריע לך משהו מאוד עמוק עוד קודם לבטריות בבובה שלא הוחלפו, וזה דווקא מובן לי, גם עבורי מצטיירת דמות גברית כדמות שמסתדרת עם דברים טכניים ותיקונים. כדאי לגשת לטפל במקום הזה בינכם, ולא ממקום של הטפות וזילזול מצידך וחוסר מוכנות להקשיב ולנסות להתאמץ מצידו, אלא ממקום מכבד ושורשי.

אני לא אמשיך לנתח את הודעתך ולנסות לתת עצות, כי זה כנראה לא מה שקיווית לשמוע.

שוב מתנצלת שפגעתי, את לא מפלצת ובעלך לא מלאך. את נשואה טריה ואני מאחלת לכם שתמשיכו להנות אחד עם השניה ביחד ולהעצים כל אחד את מעלותיו של האחר, ונשמע שלא חסר...

חנוכה שמח

כל התחושות העצבניות שלך מובנות, מהמקום בו את נמצאת כרגע

.

תנסי בכל זאת לשנות כיוון מחשבה וגישה.

לא להשוות תפקידים כי זה לא עניין של חצי חצי, אלא עניין של כל אחד למען השני ולמען תיפעול הבית.

זה לא שאת אחראית על כלים וכביסה והוא על החלפת בטריות ותיקונים.

זה שניכם אחראיים על הכל יחד.

ישש מצב שפשוט תיזמי בעצמך את התיקון של הדברים?

- תזמיני נגר, תחליפי בטריות למשחק, תלכי לחנות שמוכרת מתלים לא עקומים ותתלי בבית איפה שבא לך.

אל תחכי שהוא יעשה לך אלא תזמי .

אולי הקטע הזה קשה לו? אולי הוא לא אוהב להיות שיפוצניק כמו אבא שלך?

 אמנם כתבת שאת לא מצפה שהוא יתקן כמו אביך אבל מתחת לשרות נשמע שאת כן..

ואת יודעת מה-

אני חושבת שבכל זאת כדאי לך לתת לו את האופציה לתקן בלי לחץ שלך.

תני לו את היכולת לרדת בחזרה מה"עץ" שכביכול טיפס עליו למען השגת הכבוד שהוא באמת באמת צריך ובאמת מגיע לו- כמו שכתבה יפה אורה .

ותראי שהוא יתן לך בחזרה את הסולם לרדת מהעץ שאת טיפסת עליו למען הכבוד שלך.

בהצלחה.

ותראי שאם תחליטי בתוכך שאת סולחת- הכעס והעצבים ישתנו לנחת ורוגע.

כולה מגירה!  ואם היא תהיה שבורה שנים, שבורה לעולם - מה כל כך נורא?

לא יותר חבל על בעלך? יש לו לב זהב, אבא מקסים, ממש במענה לתפילות - מצטטת ממך.

מי קבע שכל הגברים חייבים לתקן? יש כזאת אקסיומה?

ואז נראה שהיית יכולה להיות מאושרת.

אני לא יודע לתקן כלום, או שאבא של אשתי מתקן (כשאני מרשה לו) או שמזמינים בעל מקצוע.

גם יש לנו עוזרת ומטפלת שפוטרת אותנו מהרבה מטלות נקיון וסדר ומאפשרת לשנינו לצאת לעבודה עם ראש נקי. (מלבד הימים שהיא מבריזה...)

ובקיצור - לא להתעצבן משטויות, לכל דבר יכול להיות תחליף או פתרון הולם.

אם את לא רוצה להרוס לך את כל החיים.

אז מה? את מושלמת? הרי בעצמך את אומרת שלא.

ונראה שהוא "מכיל" אותך (למזלך).

אז גם את קבלי את מה שאצלו לא הכי חזק. אין אדם מושלם. תשמחי שזה רק בדברים האלה.

מה יותר חשוב? שיחליף בטריות במובייל, או שיהיה שליו ורגוע ואוהב ונהדר?

מה זה "אם את לא כועסת לא זז כלום"? במה? באיזה פרטים שוליים. אז אולי ה"כעס" שלך יזיז עוד מסמר תקוע - ויהרוס דברים חשובים בהרבה.

קחי פרופורציות.

איזו מין צורת דיבור היא זו: "מדבר שטויות בלי קשר"? כך אשה מתייחסת לבעלה, מדברת על בעלה, חושבת על בעלה? ובשביל מה? כי הציע - ברוב נדיבותו - לקנות שידה חדשה?!

בשבילך זה את "בוכה, צועקת,מביישת אותו כשהוא מדבר עם חבר"?!

אני מציע לך: תעשי תשובת המשקל, ומיד. שלא תאבדי חלילה את הבעל הנהדר, עם לב הזהב והאבא המקסים:

קודם כל, תגידי לעצמך: בהיות שאני מכירה את עצמי, עם "קריזות" מדי פעם - אז אני צריכה להקצין לצד שני כדי להגיע לשביל הזהב; דהיינו - להתרחק מכל התעצבנות אפילו כשנראה צודק. אין. רק הסברה נינוחה, וקבלת השני גם כן.

דבר שני - תכניסי לך לראש שיש לך בעל נהדר, שלא לוקח אחריות על התחום, השולי מאד בבנין משפחה, של תיקונים בבית. וגם כשהוא לוקח - יכול להיות שזה יהיה אחרי זמן, יצא עקום ובסוף יזמין חפץ חדש.  תחייכי - ותגידי לעצמך, טוב, אז זה בעלי. מזל שכלפי וכלפי הילד הוא לוקח אחריות ויש לו לב טוב וכו', ורק בפרט הזה הבעיה - ולא ההיפך..

תגידי לעצמך: ראשית, אולי זו הגישה שלו, הוא באמת לא חושב שזה כ"כ קריטי. דבר שני, נניח אפילו שזו ה"קריזה" שלו, שבדיוק כמו שאת כותבת - לא נאה לו להזמין בעל מקצוע. נו, אז מה? זה סוף העולם?  זה תלוי בהסתכלות שלך.

ואחרי כל זה - תדעי: יש אנשים שבאמת הקצב שלהם שונה לגמרי. הם נינוחים בחיים, טובי לב, וגם... לא מחליפים מהר בטריה למובייל.. זה האדם. יותר טוב לך ההיפך?!

אבל! אם את תלכי בדיוק על הנקודה הזאת - של טוב הלב שלו, ותעשי תשובה על הלחץ הזה, תראי שאפשר גם להשיג את מה שאת רוצה. פעמים רבות. בתנאי שבאמת תחליטי מראש שזה לא העיקר.

ואז, את תפני אל טוב ליבו. קודם כל - תגידי לו: סליחה על מה שהלחצתי אותך. הטוב לב שלך שוה לי יותר מכל התיקונים האלה. אח"כ, תוכלי לומר: אם אתה יכול, ממש ישמח אותי אם תוכל אולי לקנות היום מסמרי,שיהיה לנו בבית - וגם בשביל המתלה.

או: אם תזכור לקנות בטריות, אני ממש אשמח (ואפשר להרים פלפון כשהוא בדרך,לבקש סליחה שאת מזכירה, ולהזכיר שוב שזה ממש ישמח אותך. ולהגיד תודה כשהוא מילא את רצונך).

הקיצור: להחליף את כל הסגנון. קודם כל, את ההתייחסות לענין בלב. ואת כל הפרופורציה של הנושא הזה. אח"כ את צורת הפניה.  לבקש, להציע דרך קצרה, שטובה גם לו (למשל, כנ"ל. פרט-פרט: אתה יכול לקנות היום.. אולי יש לך היום זמן לנסות לסדר את זה.. וכו'). 

ואין בכך כל ענין "גברי". זה סתם שטויות. הוא "גברי" בכך שהוא אוהב אותך והוא אבא טוב. יש אינסלטורים ונגרים שאין להם את התכונה הזאת. מה את מעדיפה? לא תקבלי הכל. גם את לא מושלמת.

ועוד הערה: אין לך כל זכות" לצעוק" עליו, וגם לא "לכעוס כי אחרת לא זז כלום".. מה, את קנית אותו? הוא בן אדם בפני עצמו. קורה שמתעצבנים, צריך לעבוד על זה.  אבל לחשוב שזו שיטה לגיטימית להשיג הישגים?!

את צריכה להפנים, ממש לעבוד על זה: הוא בן אדם, הוא לא שכיר שלי. לגיטימי לצפות, לבקש. לא לגיטימי לכעוס ולהעליב כי הוא לא עושה מה שאני רוצה. הוא בן אדם, ויש לו את האופי שלו.

תלכי כך - יהיה טוב לך, יהיה טוב לו, יהיה טוב לילדים - אפילו אם כמה מסמרים ושידה יישארו קצת עקומים. ואם באמת תלכי כך - יש להניח שעם הזמן, כשהוא יהיה בטוח לגמרי ש"אין מצב" שאת צועקת וכועסת כי משהו לא נעשה, אז יכול להיות שהרבה מאד דברים ייעשו. בגלל טוב ליבו.

נ.ב. ואם כבר קורה שאת כועסת, בגלל הבעיה שלך, תשתדלי אח"כ - מה שיותר מהר - לגשת ולבקש סליחה. להגיד גלוי שהגזמת בגלל התכונה הזו שלפעמים קופצת עלייך - ואז תנסי להסביר ברגיעה מה רצית. תבקשי שוב סליחה ותגידי שבאמת לא יקרה כלום גם אם לא ייעשה.

אז גם אני באה מבית שבחיים לא קראו לטכנאי ואצל בעלי בשביל לחבר תמונה לקיר קראו לאיש תחזוקה...

וגם לי אחרי החתונה היה מוזר שהדלת בארון התרופפה והוא לא מסדר.. חיכיתי קצת זמן וכשזה לא קרא (אחרי בקשות יפות) תיקנתי בעצמי ולא האמנתי שאני יכולה לעשות דבר כזה...

וגם לנו היה מגירה בשידה שלא עבדה טוב, ניסיתי לסדר והצלחתי...

ברור שיש דברים שאני חא יכולה לעשות לכן אני קוראת למישהו שיבוא, נכון זה עולה לי כסף אבל עדיף את זה מאשר עצבים שלי..

ואם בעלך לא רוצה טכנאי את יכולה לומר לו, אני מאוד מבינה שאתה עסוק/טרוד וכ' אבל כך וכך חשוב לי ואם עד יום מסוים זה ככה אני אצטרך לקרוא לטכנאי.. תקראי לטכנאי ותראי מה יהיה..

יכול להיות שמרוב שאת מבקשת זה לא קורה? ניסית פעם לבקש פעם אחת וזהו?

בהצלחה יקרה!!

לא אומרים לבעל: אם עד יום מסוים זה ככה אני אצטרך לקרוא לטכנאי.

בעל זה לא ילד בגן. ואשה לא "קוראת לטכנאי", בדבר שאינו טריוויאלי (כמו תיקון מכונת כביסה למשל...) שלא על דעתו של בעלה. הם שותפים, גם אם הבעל אינו טכנאי בנוסף לשאר כשרונותיו.

כדאי לרדת מכל הכיוון הזה. ומה אם - לדוגמה - הוא מרגיש "לא יוצלח" כי היא קוראת לשכן במקומו ומשלמת לו 50 ש"ח...

צריך להפנים שבונים ביחד. ואם אשה תכבד את בעלה האופן הראוי, בטבעיות,אז גם לא תהיה לו בד"כ התנגדות להזמנת איש מקצוע וכד'.

אין גישה של "איומים". קטנים או גדולים. כדאי להכניס את זה לראש לתמיד. בונים ביחד, באהבה, בכבוד. ובפרופורציות בין בנין הבית, שעיקרו פנימי ולא "טכני" לבין בנין מגירת שידה...

חמוד שלי, היום יום שני, אני צריכה את התנור ליום חמישי,

אם תראה שאתה לא מסתדר עם זה לבד אני אקרא לטכנאי..

ממש לא באיום ולא כמו שאמא מבקשת מהבן שלה שיבצע מטלה...

ואם הוא מרגיש לא יוצלח כי היא קראה לשכן? האישה צריכה לגרום לו להרגיש יוצלח במלא דברים אחרים...

"חמודה שלי, היום יום שני, אני צריך את החולצה מגוהצת ליום חמישי,

אם תראי שאת לא מסתדרת עם זה לבד אני אקרא לשכנה.."

יכולה לומר: אם תראה שאתה לא מסתדר עם זה לבד - אתה מסכים שאקרא לטכנאי?" לשאול.

הבית הוא לא "רק שלה". החלטה צריכה להיות גם על דעתו, בדבר שהוא מרגיש שנוגע לו. זה כ"F פשוט שממש לא נעים להסביר את זה..  זה צריך להיות טבעי, מרצון טוב.

וזה שעושים דברים טובים ("להרגיש יוצלח במלא דברים אחרים") - לא מחפה בהכרח על מה שלא טוב (לקרוא לשכן..).  לא עושים דבר כזה. כשם שאשה רוצה שיבינו את רגישויותיה, כך צריכה לחדד את מודעותה לרגישויות בעלה (עייני בתגובתו של אלעד.. זה בדיוק כך. ה"תשובה" שלך - "שיגהץ בעצמו".. היא כמובן לא עניינית. ואם הוא לא יודע לגהץ.. הרי ברור שהוא רצה להמחיש איך אשה תרגיש אם הבעל יקרא לשכנתה, שלא ברצונה, אם היא לא מצליחה באיזה תפקיד "נשי"..  "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". אז זה לא ברבים, אבל העיקרון של הפרופורציה בין לבייש לבין ריוח שולי, הוא ברור).

כל הדברים האלה לא צריכים לבוא מאיזה "קורס לזוגיות".. אלא פשוט מיחס טבעי, והתבוננות ישרה שאדם יכול לפתח בתוך עצמו, מתוך מידותיו הטובות ואהבתו לזולתו.

אני כתבתי ממה שאני מכירה אצלנו...

בעלי לא מסתדר עם מישהו? קוראים לטכנאי, הוא לרגע לא מרגיש לא יוצלח מיזה, להיפך הוא אדם שעסוק בללמוד ולגדול בלימוד שלו, יש לו הרבה הצלחות אחרות,

בעניינים של הבית בעניינים הטכניים הוא סומך עלי ומעדיף שלא אערב אותו במה שלא צריך..

רוצה וילון בז'? שיהיה ככה רוצה לבן? שיהיה ככה...

ברור ששנינו שולטים אבל כל אחד חולש על תחום אחר, זה כמו שאני אף פעם לא אגיד לו לנהוג כך או אחרת בענין הלכתי, מבחינתי הוא המורה דרך שלי ואני לא פוצה פה..

אני אחראית על הגשמיות והוא על הרוחניות.. והוא דוקא מגהץ חולצות כי הוא נהנה מיזה והוא גם נהנה לבשל.. זה ההתאוררות שלו

לרגע לא התכוונתי שאישה תעשה משהו בניגוד לרצון בעלה ומשהו שיעשה אותו קטן...

זה מתחיל הרבה קודם שאישה/איש מעריך ואוהב וכמובן מכבד את הבן זוג שלו גם אם הוא לא כמו שחשב/תיכנן/מכיר מבית אבא...

העיקרון נכון - והיישום שונה מבית לבית. את לא "מאיימת" שתקראי לטכנאי. את פשוט עושה את מה שמקובל בביתכם, ובעלך דווקא מרוצה מזה. כמו בעוד הרבה בתים.

יש כאלה ששמחים מאד שהאשה "שר הטכניקה" ויש כאלה שמרגישים אי אמון, ואז גורם לו להרגיש "קטן" כמו שכתבת. קל וחומר - אם זה לא טכנאי אלא סתם שכן עם ידיים טובות (נו, ואתה...).

העיקר שירגישו אחד את השני ויהיו רגישים.

ואת צודקת ממה הכל מתחיל.  זו בדיוק הנקודה שגם מחדדת את הרגישויות. אם בטוחים ביחס ובכבוד - אז לא לוקחים נקודות קטנות כ"נקודות מבחן", קל יותר להגיע להרגלים מקובלים, ומאידך - גם לא מקפידים אם הדברים לא נעשים באותו אופן שחשבת.

גם לבעלי לוקח הרבה זמן לתקן דברים ובסוף הוא מזמין חברים או בעלי מקצוע. למשל, כעת המייבש לא עובד כבר כמעט חודשיים בגלל שהוא  לא הספיק לקרוא לטכנאי.

לדברים אחרים יש לו כן זמן. לא יודעת איך להסביר את זה.

אני גם יודעת שבעבר לפני החתונה - בילדות או בתור בחור - הוא כן היה מתקן דברים בבית של ההורים. אז למה בבית של עצמו  - הוא לא מתקן  ומזמין אחרים ולהוציא על זה כסף?

מי שיש לו הסבר לזה - אשמח לקבל.

לבנות , לצבוע וכל מיני....ואני לא אוהבת איך שהוא עושה את זה...

אל דאגה...ביינתים הוא לא יודע שאני לא אוהבת...[כבר 10 שנים] אני מאוד מעריכה את הנכונות שלו להשקיע...

מי שרוצה להתעצבן יכולה גם מבעל שכן מתחזק את הבית!!!

אני חושבת שזאת לא באמת הבעיה....

אולי פשוט יש לכם טעם קצת שונה...

אבל האמת היא שאת לא כ"כ מסתירה את האמת...

כי ה"אמת" על זה שאת לא אוהבת איך שהוא עושה את זה - היא קטנה מאד מול האמת האמיתית, שהוא אוהב להשקיע בבית שלכם ואת מעריכה את ההשקעה שלו בבית של שניכם. כש"רואים" את ההשקעה, לפעמים אפילו כבר לא מבחינים בדיוק בצבע, רק ב"צבע" הפנימי..

והאמת הזו, שהיא האמת הגדולה יותר, גלויה לשניכם. באמת אשריכם.

אני לא אוהבת לחשוף ככה אבל אם זה יעזור למישהו, אז אני גיליתי שמה שמעצבן אותי בבעלי זה גם מה שאני אוהבת בו...[בצורה הפוכה ] אם למשל אני לא אוהבת את איך שהוא משפץ או מתחזק את הבית כי זה לא יסודי ומדוייק לטעמי זה בגלל שהאופי שלו זורם קליל ולא נתקע....זה לא פר שאני יהנה ויאהב צורת ביטויי אחת של האופי הזה ועל החלק השני אתעצבן... ואם יש משהו שבאמת חשוב לי אני תמיד יודעת לתמרן את זה שיגיע איש מקצוע אמיתי...[עבדת מספיק קשה....בא נזמין מישהו שיבנה את המדפים מגבס ואנחנו ניכנס לדירה כמו מלכים....] תמיד שיש משהו שמעצבן אותי אני מחפשת מה אני נהנית מהתכונה שגרמה לזה ותמיד!!!!! אני מוצאת משהו...              

במיוחד להרגיש שהצלחנו בבית עם הקרובים לנו.

קל יותר להיות סבלנים בעבודה, עם חברים וכו'.

בבית יש נטייה לחוש "בעלי בית", לנסות לתקתק את הדברים ולרצות שהדברים יתנהלו בקצב שלנו עפ"י הציפיות שלנו.

במיוחד אם הקצב שלנו מהיר יותר מזה של בן הזוג.

מה עוד שבין בני זוג יש יצר רע גדול במיוחד שמטרתו לקלקל.

אצטרף לעצה שנאמרה קודם:

מה שאת יכולה לעשות - עשי בעצמך.

לא הייתי מציעה ללכת על איש מקצוע אם את יודעת שזה רגיש אצל בעלך (אבא שלי כזה וזה בנפשו לא להביא איש מקצוע, זה ממש דיני נפשות)

אעודד אותך שעם השנים (אני מדברת ממרומי 7 שנות נישואיי...)

בני הזוג נהיים דומים יותר זה לזו ומגשרים על הפערים, לומדים רגישויות אצל בן הזוג ומוצאים דרכים לא להתעמת מולם כי טוב לא יצמח מזה.

אצלנו למשל קצב החיים הפוך.

אני מתקתקת ומספיקה המון בכל זמן נתון ובעלי היקר מתנהל בנחת.

היום הוא למד לחשוב מה הוא יכול לעשות בבית על מנת לקדם את ההרגשה הטובה להיות בו,

ואני למדתי לתת לעצמי זמן לנוח ולא לרדוף אחרי הזנב של עצמי ולהכניס את כל הבית ללחץ.

ברכה והצלחה.

בס"ד

אנונימית יקרה,

קודם כל ב"ה שהחיים שלכם יחד טובים וזורמים על מי מנוחות בדר"כ.

לגבי המצב שתיארת- אפשר להבין את הרגשתך -

שהכי טבעי שהוא יקח אחריות על העניין וייתקן או ידאג לטפל בזה,

כמו שאת דואגת למילוי התפקידים שלך בבית,

אפשר להבין את העצבים שעולים כל פעם שזה לא קורה,

אך לדעתי אם הוא היה יודע לעשות את הדברים הללו מן הסתם הוא גם היה עושה...

את מתפלאת על התגובות שלו,

ולא מבינה למה הוא לא  מוכן לקרוא לשכן, אך תחשבי רגע,

הסברת לו שזה תפקידו כ"גבר" לתקן דברים.

הוא יודע שהוא לא בדיוק בוב הבנאי... וייתכן ומשהו באגו הגברי שלו פגוע.

בטח שלא בכבוד שלו לקרוא לשכן.... אני לא מספיק גבר, והשכן כן?

תחשבי לו את לא היית יודעת לבשל או לנקות, מסתמא לא היה מפריע לך לתת למישהי לעשות את זה בתשלום, כשיש אפשרות כספית לכך, אך כשבעלך אומר שזה התפקיד שלך כאישה לבשל ולנקות, אך היות ואת לא יודעת לעשות זאת, (לא מספיק נשית, מה לעשות?) נקרא לאישה אחרת שתעשה זאת במקומך....

בטוחה שלא ככה הצגת לו את הדברים, ועדיין זה מסר שיכול להיות שהוא קלט.

מעבר לכך, כשמקום באגו שלנו פגוע, אנחנו עוד יותר רגישים ומושכים פגיעות גם כשאף אחד לא מתכוון לפגוע בנו.

הייתי מציעה לך לעשות הפרדה בן כישורי הנגרות שלו לגבריות, ולהדגיש לו את זה.

את כן מצפה שהוא ידאג שהדברים יהיו שלמים, וזאת האחריות שלו איך לגרום לכך לקרות.

לקנות חדש, לקרוא לאבא, או לסבא, או לשכן או לשכנה או לאיש מקצוע, זה לא משנה.

כמובן ישנה אפשרות שאת תקראי למי שצריך, אך כותבת בהנחה שחשוב לך שהוא יקח אחריות על הדברים הנ"ל.

אך קודם הייתי מציעה לך לומר לו שכמו זה שהיום מכונת הכביסה מכבסת, ולא את, וזה לא הופך אותך לפחות נשית ממשהי לפני 300 שנה שכיבסה בנהר, ככה גם ממנו את לא מצפה שיתקן כל דבר בידיים שלו, אך עדיין האחריות לטיפול בזה היא בתחום שלו, והוא זה שצריך לחשוב איך הכי נכון לעשות זאת.

וכשהוא דואג לזה כבר, כדאי לפרגן לו, כמו שהרמב"ם אומר "יותר מידי" , כאילו הוא בנה לך מעבורת חלל.

כי את מעוניינת לבנות אותו, וככל שתמריצי אותו בצורה חיובית, (ובלי ביקורת!!) ככה הוא יעשה יותר.

זה נכון בכל תחום, אך אם כבר הגדרת תחום כ"גברי" - אל תפגעי בו שם, לא רק כי זה כואב לו, ואת לא מעוניינת להכאיב, אלא שזה גם משתק מעשיה בכלל, ובתחום שהוא חלש בו בפרט.

ועוד דבר קטן- יש לנו סור מרע ועשה טוב.

כדי לגרום לנו לסור ממשהו רע- היינו להימנע מעשיה שלילית משתמשים בקו של יראה(וזה השורש של מצוות לא תעשה). אז יש מקום ל"כעס" וכ'. ( וזה עובד)

בשביל לעשות טוב לא מספיק היראה, צריך אהבה- היא השורש לכל מצוות עשה.

לאהוב את האדם, להאמין בו, לתת לו תענוג ממה שהוא כן מצליח, אפילו אם זאת הצלחה קטנה, אפילו אם הוא לא התאמץ כמו שצריך וכ'. לא בגלל שזה מגיע לו, (כי יש רגעים שאנו בטוחות שלבעל שלנו לא מגיע משהו חוץ מפרצוף חמוץ...)  אלא כי המטרה שלך שהוא יקח אחריות על התחום הזה, ובשביל זה צריך לבנות בתוכו את המקום שמסוגל לזה.  

בהצלחה רבה, והמשיכי לראות את הטוב שבזוגיות שלכם בכלל, ובך ובבעלך בפרט, תהנו אחד מהשני , מהילדה ומהילדים שעוד יהיו, ושנשמע בשורות טובות.

20111229140607.pdf

צדיקים מלאכתן נעשת על ידי אחרים : )

גם בעלי לא יודע או לא אוהב לתקן או שניהם וגם הוא קורא לאבא שלו.

אז קודם כל אני משתדלת שאבא שלו יגיע הרבה פעמים...

דבר שני כמו שרבים וטובים אמרו פה- הכי חשוב זה הקשר שלכם ולא מה יהיה מתוקן. אני לא חושבת שצריך להסתכל על זה כאילו זה תפקידו והוא לא עושה את זה . לדוג' אני לא כ"כ אוהבת לבשל (ובעלי בכלל לא מתקרב למטבח) אז אני מכינה לשבת דברים מאד פשוטים ולא הרבה סוגים. האם בעלי צריך להגיד לי שתפקידי להכין לפחות 2 מנות עיקריות 3 תוספות 5 סלטים וכ'? ואם לא אז הוא יקנה מהשכנים אוכל? ממש לא. הוא משבח את מה שאני עושה ואז מדי פעם אני מפתיעה במשהו חדש, כי כיף לי וטוב לי. אם הוא יחליט לדוג' שצריך דג כל שבת אז זו לא מתקפה נגדי אלא נחליט האם צריך באמת ומי יעשה את זה ואולי נחליט לקנות.

טיפים איתו-

אני מבקשת מתנות ליומולדת וליום נישואים כמו: וילון לחדר שינה, מדף לנרות שבת וכ'

ופעם קראתי באיזו פורום על אישה (אולי זו בדיחה?) שאפתה עוגה חגיגית ואז בעלה שאל אותה- לכבוד מה? ואז היא אמרה- בדיוק עברה שנה מאז שביקשתי ממך לתלות את המדף... בקיצור את לא לבד, ותתרכזי בטוב הנפלא של בעלך.

כדאי לשבת ביחד ולהגיד אילו תיקונים צריך, עד מתי צריך לתקן אותם וביחד להחליט מי יעשה מה, שזה לא יהיה מאיים ולא ממקום של "אתה לא עושה את חובתך" אלא- משימות הבית שמחלקים אותם ביחד לאבא, לבעל ואולי גם לשכן...

דבר אחרון- אני כבר חשבתי להתחיל ללמוד לעשות את זה לבד...זה החלום שלי...

בבית של ההורים שלי אבא שלי אחראי על כל החשבונות, חשמל, ארנונה מים, בנק וכ' ואני ציפיתי שגם בעלי יעשה את זה. אבל גילינו שזה מאד מלחיץ אותו ומפריע לו בלימוד תורה, ואני זורמת עם זה (נשים יודעות לכדרר כמה כדורים ביחד) אז זה עבר אלי. והוא ממש גבר אמיתי! זה לא אמור להוריד מגבריותו.

מה שכן אם יש דברים שקשים לי (כמו לדבר אישית עם טכנאים שזה לא נעים לי) אז הוא מגיע ומפקח על העבודה.

בקיצור- שיתוף, והבנה שהתפקיד של כל אחד נקבע לפי האופי הייחודי שלו וכל זוג בנפרד יש לו את חלוקת התפקידים הייחודית שלו. 

הרגע שתעריכי אותו ותעצימי אותו הכל ישתנה, הרצון שלך וההרגשה שלו.

תמיד בוויכוח או אי הסכמה בעלי מזכיר לי ואומר:

"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם".

אחרי כמה שנות נישואים שהפנמיתי ב"ה החיים משתפרים.

תתייחסי אליו בכבוד הוא החצי שלך, ביחד אתם השלם, אל תזלזלי בו ותפגעי בו כמו שאת לא הייתי רוצה שהוא יתייחס אליך ככה.

וכל החיים הזוגיים הם עבודה עצומה על המידות של שנינו.

(ואגב גם אני באה מבית שבו אבא של ממש "בוב הבנאי" ובהתחלה ניסיתי להפוף את בעלי להיות כזה עד שהבנתי שהוא ישות אחת, והיום הוא מבקש שאגיד לאבא שלי לבוא ולתלות לנו מדפים וילונות וכו,) הכל שאלה של הסתכלות, כובן בעין טובה עליו .

בהצלחה גדולה.

או שתלמדי לעשות בעצמך או שתזמיני בעל מקצוע

לעולם, אל תשפילי אותו בגלל זה שהוא לא יודע

אם לא היית יודעת לעשות משהו היית רוצה שיצעקו עלייך?

למה שלא תחליפי את הבטריות בעצמך?

סליחה, אבל המריבות מיותרות בעיני

עם תותים, דומני, יש בעיה לא רק בגלל החלק שלמעלה.

לנגיעות...

היו פירסומים שיש בתות בכל ה"עוקצים" הקטנים, נגיעות שאינה יורדת.  זה מהשנים האחרונות .

ואת סידור המכסים של הסירים

תודה על היוזמה והרעיונות.

איפה אפשר להשיג כזה דבר?

אני משתדלת לתרום מניסיוני האישי (במידה ועברתי משהו דומה או שמכירה מישהו כזה)

כשהמטרה היא לקדם ולעודד,

להראות ולתת הרגשה שמי שמתמודד עם הבעיה לא לבד במערכה,

שזה נורמלי ואפשר לצמוח מזה.

שדברים מסויימים הם תהליכים בריאים/טבעיים שמתרחשים בחיים,

וכשאתה יודע זאת ולא מרגיש יוצא דופן/שונה/לא נורמלי

ומבין שזה זמני אז זה נותן לך כח.

לגבי כל נושא שעולה,

אני יוצא מנק' הנחה שאני לא מכיר את הסיפור המלא, ומנסה רק לדלות מאותם פרטים חלקים ולפעמים גם חד-צדדיים את המציאות כפי שהיא באמת,

ומכאן אני מייעץ בערבון מוגבל מאוד.

מתוך הנחה שהמתייעץ מבין גם הוא את כל זה,

הסיכוי להרעת שלום הבית קטן, לדעתי

בלי דעה מוקדמת, לנסות באמת להבין

לא להאריך יתר על המידה 

לרצות לסייע יותר מכפי שאתה רוצה להשמיע את דעתך

ועם כל זאת לזכור שזה לא דו שיח פרטי אלא במה ציבורית שרבים קוראים בה ועל כן דבריך מופנים לא רק אל הכותב אלא גם אל האחרים שעשויים לקרא אותם.

 אלא לתת לו כלים לחפור בעצמו ..

אני תמיד מתלבט האם יש מה לתרום כשהשואל לא נותן תמונה כללית רחבה ומדויקת (ע"ע הרחבות וביאורים לשאלה במהלך השרשורים)

ובכלל לא מכירים את השואל\ת

ובפרט שבשאלות מהסוג הזה תמיד יש צד שני שרואה אחרת את הדברים.

לענ"ד צריך לפתוח כיווני מחשבה וצורות חשיבה שיתנו לשואל כלים לבנות עצמאית את דעתו ,

ממש לחשוב בקול , אילו היביטים היו תופסים אצלי מקום מרכזי בפתרון הדילמה ואילו היביטים היו נדחים לשוליים

הרבה פעמים אפשר לקלוט את הכותב מבין השורות (כשיש הרבה שורות) ולדעת איזה כיוון מתאים לו

מאידך צריך לקחת בחשבון שיש עוד קוראים בדילמה דומה או שבלי קשר לומדים מנסיון של אחרים ולכן צריך לכתוב בצורה בהירה וכללית (כמו שהזכיר אלעד123)

לפעמים אין ברירה אלא להאריך  קצת . זה כנראה בשבילי כי רק ככה אני מרגיש שהובנתי

אבל תמיד  תמיד לזכור שמי שכותב כאן רוצה לבנות ולא להרוס חלילה !

ולכן אסור לייאש אלא לתת עצות מעודדות ובונות  שיתנו כח ורצון להמשיך ולבנות  !

זה קושי שלא כ"כ לוקחים בחשבון לפני כי לא מבינים את הצורך הריגשי . בלידות הבאות מתכוננים גם לזה.....[זה עדיין קשה אבל זה קושי עם הכנה....] לי עזר לדבר על זה לפני הלידה ולמצוא דרך להרגיש נתמכת עם כל האיסורים...

אחרי כל לידה.

רבונו של עולם גזר, לא להתקרב ולא לחבק

בזמן שהכי צריך.

זה מסוג הדברים שהטבע האנושי קשה לו לקבל

ובכל זאת, צריך להפנים ולהתבונן:

שכל ההתרחקות היא כולה התקרבות

בין הבעל לבין אשתו ובין הזוג לבין הקב"ה.

או בשמה המוכר- תקנת רבי זירא.

מדאורייתא, אחרי 7 ימים בלידת בן ו14 יום בלידת בת האישה יכולה לטבול אפילו אם היא באמצע דימום (דם טוהר).

אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר

או

אשר קידשנו אותנו וציוו אותו חז"ל להדליק נר...

וד"ל

אני מבין שבשבילך דרבנן ודאורייתא חד הם, אבל זה לא כך.

ברור שצריך לקיים הכל, אבל אסור לטשטש גבולות- מה שדאורייתא זה דבר אחד, ומה שדרבנן זה דבר אחר.

על בסיס ההבדל הזה רב שמכיר היטב את הזוג יכול להתיר במקרים קיצוניים טבילה על דם טוהר כי "ואהבת לרעך כמוך" (לדוגמא) זה דאורייתא.

וזה שהגמרא שואלת על מה לברך בחנוכה, זה כבר הוכחה שהדבר לא ברור מאליו, ואכן התשובה היא שחנוכה היא דרבנן...

היא צודקת במאה אחוז.

הקב"ה ציוה לשמוע דברי חכמים.

משום "ואהבת לרעך כמוך" כביכול - היה אפשר גם לא לנהוג את זה כלל...

כשכותבים "ברור שצריך לקיים הכל".. ומסיימים בהודעה פומבית בדוגמה ה"פינתית" שהבאת, שאני עכ"פ לא

שמעתי עליה מעולם - זה מצריך עיון כמה באמת מתייחסים כ"ברור" שצריך לקיים הכל..

מה שהגמ' שואלת מה לברך בחנוכה, אינה "הוכחה". הגמ', כדרכה, מבררת באופן הזה דברים. ומשם, כמו

במקומות אחרים מובהר שאכן "ציונו" מדין "לא תסור" לשמוע בדבריהם.

וכדי שלא יבואו כאן אנשים "להתבלבל" מהדברים הנ"ל - הריני לצטט מתוך הדברים הידועים: לגבי ימי "דם טוהר" שאחרי לידה:

שולחן ערוך סימן קצ"ד ברמ"א: ראתה אפילו טיפת דם טמאה אע"ג (אע"פ) דמדאורייתא טהור הוא- כבר פשט המנהג בכל ישראל..

ובספר שבט הלוי בירר שהיכן שפשט המנהג (והיום בכל ישראל) הוא בכלל מה שאמר ר' זירא שנהגו בנות ישראל להחמיר על טיפת דם כחרדל.. ואם יש ממהג - הרי זה בכלל סייג ונכלל באיסור תורה של "לא תסור".

וסיכם הרב אליהו: והחמירו חכמי ישראל לאסור דמים אלה ולהתייח אליהם כאילו הם.. נידה לכל דבריהם. והתפשט מנהג זה בכל ישראל.

וכדאי לדעת, ככלל, בלי קשר דווקא להודעה זו, שכאשר מפרסמים דברים ברבים, אם מישהו יכשל בגללם חלילה, אחריות רבה תהיה על המכשיל אם לא נזהר דיו בדבריו. וזה נכון גם למקרים שבהם יש היתרים למקרי קיצון (וכבר אמרתי שאני לא שמעתי בנידון זה על מעין זה)

בקשר לחנוכה- מה שכתבת (במקומות אחרים מובהר שאכן "ציונו" מדין "לא תסור" לשמוע בדבריהם) הוא בדיוק מה שהתכוונתי.

לגבי הסייפא- לא שמעתי אינה ראייה, אני שמעתי. וכתבתי במפורש רב שמכיר את בני הזוג אישית...

ולכתוב פסקנית, על מה שאשה כתבה (באופן שברור שהוא "ערכי" ולא נחתה לדייק דאורייתא או  דרבנן) ש"הקב"ה גזר" - "הקב"ה לא גזר".. זו טעות. גם לא נכון ביחס למה שהיא התכוונה, וגם "דיוק" שכצורה שנכתב - לא היה מקום לכתבו.

אכן, "לא שמעתי אינה ראיה". אך בהיות שבכמה וכמה ספרי אחרונים - לא ראיתי מיניה ומקצתיה. לעומת זה הוזכר שדינו כחומרת רבי זירא, שהיא חריפה מאוד גם ביחס לדין דרבנן. ואף בהשוואה למשהו קצת דומה, שאין כאן מקום לדון עליו, הוזכר שדין זה (של חומרה בימי דם טוהר) - חמור יותר. וכן אצל תלמידי חכמים גדולים שלמדתי אצלם בעניינים אלו, לא הוזכר מעולם. וכן הרב אליהו זצ"ל לא הזכירו (ובפשטות "לא הכירו". ואפילו אם היה מדובר בדין כלשהו שהיה רואה לנכון מחמת חריגות נדירותו לא להזכירו ברה"ר - גם היה ניתן ללמוד מכך משהו לגבי "דין פירסום". ק"ו כשזה לא כך) -

אז אינני יודע מי מקור האמירה הזו. כדי להגיד דבר כזה - צריך להיות ממש גדול שבגדולים. אם אינו כך, בוודאי אין מקום להזכירו מול כל גדולי עולם שלא הזכירו דבר כזה, אף ברמז, וסתמו להיפך.

ואם הינו כך - ולא ראה לנכון להוציא דבר כזה (שברור מה המכשולות שיכולות לצאת מפרסום "הלכה" כזו, גם כשכותבים "רב שמכיר"..) - אז המקום הוא בפורום, בגלל שמישהי כתבה על דרבנן, בצדק מצד כוונתה, "הקב"ה גזר"?  גם אם הכוונה טובה - ה"מעשה" מוטעה.

ושוב - אני לא שמעתי מעולם על דבר כזה. ואני מבהיר זאת בדיוק מהסיבה דלעיל.

מאוד מובן הקושי שמתואר כאן , זה זמן לא קל,

אך אם יורשה לי , הקושי או היופי , תלוי בנו , אנו בוחרים איך יהיה .

תמיד אפשר להעניק רגש ותמיכה גם ללא מגע.

אינני חושב שבעלך צריך להרגיש כמו שאמרת ,

ואם הוא כן חש כך , בהחלט יכול לעבוד על הרגשתו להעניק ללא שום נטיה מלבד עצם התמיכה ,

רק כי הוא אוהב אותך ורוצה שתחייכי.

את בהחלט יכולה לבקש זאת ממנו [כמובן , בחיוך ובקשה מאהבה, ]

לגבי דבריו של אות והדר יקירינו , אני אינני סבור שיש כאן קושי שגזר ה' שיהיה,

להיפך , זהו זמן שהאישה זקוקה להיות ללא בעלה , אך עם תמיכתו . וד"ל.

מי שנוהג נכון בזמן זה רואה איך זה זמן בונה , עם כל הקושי. מניסיון.

יתכן שזו גם כוותך אות והדר.

[יש לזכור ,שמדין תורה , רחוקים רק שבוע ללידת זכר ,ושבועיים ללידת נקבה , ובשאר הזמן הוא זמן טהור , למרות ראייה. הרי שהתורה ראתה שיש צורך לקירבה לאחר פסק זמן קצר. אלא שעם ישראל קיבל על עצמו מסיבות שאין להאריך כאן , לא להשתמש בהיתר זה , ואסור ממש. ועדיין , אם ידעו האיש והאישה לנהוג נכון בנתינה מבוקרת , הרי שרק יתחזק הקשר ביניהם , הסוד הוא ההנהגה הנכונה כנ"ל.]

בהצלחה ,

ואושר ונחת.

לא שאי אפשר לחזק כשמותרים,

אך עם הזמן לומדים להשתמש בכוח הדיבור שה' חנן אותנו, מצד היותנו אדם ומצד "הקול קול יעקב".

חשבי מה ישמח אותך שבעלך יאמר/יעשה וספרי לו על זה.

לאט לאט כל זוג מפתח סוג של תקשורת סמויה המיוחדת להם ומבטאת את הקשר היותר פנימי שלהם.

מזל טוב.

צריך לדעת שזה מצב זמני ואח"כ הטבילה היא כ"כ כיפית (אפילו יותר מהחתונה)

ובתוך הזמן הזה להביע קרבה במילים, בפתקים, להשקיע אחד לשני להכין אוכל וכ' ולבקש חיבוקים מאחרים כמו אחיות, חברות, אמא וכ'. היתרון כשיש עוד ילדים מבקשים מהם לחבק אותך (ככה אני עושה...) והפיתרון הכי טוב,

כל פעם שאת צריכה חיבוק חבקי את התינוק שלך. לי אישית חוויה של תינוק צמוד אלי עושה המון טוב בנשמה.

בהצלחה ואל תדאגי אתם תעברו את זה !!!!

מצטרפת לקודמתי שזה מיקל לדעת שיש לזה גבול וזה לא לנצח כי  החוסר וודאות מוסיף לעינוי...אז זה בטוח נגמר מתישהו. בנוסף, דעי שאינכם לבד... כוווולללםםם ברמה זו או אחרת עם אותה "בעיה" גם אם הם נראים כלפי חוץ כ"צדיקי הדור" ומצקצקים בלשונם לאפשרות שאולי אפילו פעם נכשלו...

הכי חשוב, זו תקופת "לימודים" - ללמוד איך לבטא אהבה כל אחד כלפי השני מבלי להסתמך על הביטויים ה"רגילים" שעכשיו אינם עומדים לרשותכם זה נקראהרחבת המנעד וזה מייצר מוסיקה "עשירה" יותר בזוגיות.

אפשר לראות דימיון למצב שבו שחקן מוצא עצמו שהוא צריך לעלות על הבמה ויש לו חום גבוה או נקע ברגל או שהתלבושת נקרעה ברגע האחרון במקום אסטרטגי או שמשחילים לו ברגע האחרון שחקן מחליף שאפילו לא שולט טוב בטקסט.  שחקנים רבים מספרים שדווקא בסיטואציות האלה נחשפו היכולות שלהם ל- אלתר ולהמציא. איך לנוע על הבמה כך שאיש לא יראה את הקרע.. איך לעזור לשחקן המחליף לא להתברבר בטקסט.. איך לשחק כשאתה רוצה רק למות במיטה...  

ועוד דבר, אנחנו נוהגים שלא בצדק לחבר צרות עם עצב.. מי אמר שאם יש קושי חייב להתלוות לזה עצב? הרי ממילא קשה .. למה להקשות? אפשר במקום זאת להתייחס לנושא בהומור ויש דרכים רבות לצחוק על המצב ולהרביץ דחקות..  (למשל 5 דרכים ליהנות מספסל שיש עליו שלט "צבע רטוב" או "3 דרכים לעבור מדשאה שכתוב עליה  "אסור לדרוך על הדשא"... וכו.. ) הצחוק גם יפה לבריאות וגם מעמיק את הקשר הזוגי.. מומלץ!

נהניתי לקרוא דברי היועצת קודמתי , רק רציתי להסתייג בנקודה אחת ,

כתבה המגיבה : "גם אם הם נראים כלפי חוץ כ"צדיקי הדור" ומצקצקים בלשונם לאפשרות שאולי אפילו פעם נכשלו".

למיטב ידיעתי , "אין גוזרים על הציבור גזירה שלא יכולים לעמוד בה".

ואם חז"ל כן גזרו , אני מבין שלדעתם , כמנהיגי ציבור , כמכירי הציבור , הציבור יכול לעמוד בהרחקות אלו ,ואין זה ציקצוק בלשון. המתווכח , מוזמן לדון לפניהם , מה גם , שהנוהג נכון , אינו נכשל. בהחלט.(מה שכן , חומרות אין לאסוף , אא"כ שני הצדדים חזקים יותר מהמצוי)

לדעתי , ההכללה קצת יומרנית.

בשכנותי בונים בנין , אני רואה פועלים עובדים קשה , ואף נאנחים  לפעמים , אבל , הם בונים!

גם בעבודתך החשובה יש קשיים , ואינך אומרת , "יש לזה סוף -לעבודה , מזל" , אלא את אומרת , "בסוף העבודה, יהיה לזוג שלפני אושר!" , כי הם בונים כרגע.

אמנם גם מתוך דברי המגיבה , משתמע שמסכימה , שלאחר 9 חודשי יחד , צריך הפסקה בונה,

אמר שלמה במשלי : "הוקר רגליך מבית אוהבך , פן ישבעך וישנאך" .

הרגשת ה'יחד אבל בלי' , יש בה נעימות מסויימת , ואף יוצרת רצון שהולך וגדל ל'יחד עם'. -התחדשות.

אין זה דבר שנעלם עם הזמן , הוא אולי מתכהה , רגש הכמיהה ל'יחד' , אך ממשיך איתנו לאורך החיים , כקשר חזק יותר לבן הזוג.

גם ללא הריון ישנם הפסקות , ואף הן בונות ללא ספק , למרות הקושי. כך גם מוזכר בגמרא.

יש להאריך עוד, אך זה לא המקום, חושב שכל אחד שיבחן את הדברים, יסיק מסקנות.

בשתי מילים - יש קושי , אך הוא בונה.

מליון דרכים ליהנות מספסל לאחר צביעתו...

צדקת בהסתייגות מההכללה שעלתה מדברי המייחסת לכולם נפילות כשלים ואולי אף צביעות. ולא היא. כוונתי לציין שזהו אתגר שניתן לעמוד בו על אף הקושי והמאמץ הכרוך בכך. אלא, שחשוב להבין שיש לפעמים מצבים של כשלון שנובעים אולי מתוך חולשה זמנית. מקרה כזה, בני הזוג צריכים לשנס מתניים ביחד ולהתמודד כזוג עם האתגר. זאת בין היתר על ידי מתן עידוד ותמיכה ולא על ידי ביקורת או חלילה פסילה מוסרית ודתית. (ואני מדברת מתוך מפגש עם מקרים כאלה..)  לכך חתרתי וטוב שהסתייגותך חידדה את הנושא. 

הזדהיתי מאד , ניכר שזו "שפת עמלים". תודה

במיוחד כמובן לגבי הבעל אבל לא רק....

אני חושבת שהראל צודק בכך שהאישה צריכה ריחוק מהבעל אחרי הלידה וד"ל, אבל זה רק בחלק הפיזי. בחלק הריגשי, זה הפוך. היא כן צריכה רגש, יחס, אהבה ואפילו חיבוק נשיקה. כמובן שזה בלתי אפשרי במשך כחודשיים ולפעמים יותר.

אני חושבת שהבעל יצטרך ללמוד לתת ביטויי אהבה בפה ולהשתדל שלא להביא עצמו לידי גירוי. מורכב קצת אבל כנראה שאפשרי. כמובן שכל בעל תלוי באופי וברגשות ובגישות שלו לנושא הזה.

יש גברים שהחלק הפיזי זה עוד ביטוי אחד מיני רבים להבעת תחושות של קירבה ואהבה. ויש גברים שזה הדרך היחידה שהם מכירים, או העיקרית והכמעט יחידה שבו הם מוצאים לעצמם ולבת זוגם את היכולת להביע את האהבה. כמובן שלגברים אלו התקופה שלאחר הלידה היא קשה מאוד וכנראה (ואולי אף עוד מאשר לו) שגם לאישה חסר את אותו ביטוי אהבה.

יתכן ובעלך הוא מהסוג האמור, זה די מצוי (גם בעלי כך ובאחרונה משתפר בענין ב"ה..) בעיקר בקרב זוגות טריים ובקרב בעלים צעירים ובמיוחד בלידה הראשונה ואולי גם השניה. לאחר מכן הם מתבגרים ביטויי האהבה מתרבים בשוטף גם ללא החלק הפיזי ואז כמובן שגם אחרי הלידה, כאשר שניהם מורגלים לכך מחיי היומיום, אז לשניהם יותר קל. גם הבעל מוצא לעצמו מנוחה ורגיעה ויכול להתקרב רגשית וגם האישה מקבלת את מה שהיא זקוקה לו  בדרכים אחרות.

האם אכן את בלידה ראשונה? האם בעלך הוא מסוג האמור? את לא חייבת לענות כאן למרות שאת אנונימית. אם תרצי תוכלי גם לכתוב לי באישי ונשוחח.

המון מזל טוב ואיחולי גידול קל ושמח.

בהצלחה רבה, יום טוב.

מזל טוב לך!

צדקו המגיבים שהדגישו שמדובר בגזירת חז"ל (ואפילו מאוחרת יחסית) ולא בדין תורה. מאידך, ידוע שגם על פי הרופאים יש להתרחק מחיי אישות כל עוד האישה מדממת אחרי הלידה, וזוהי בדיוק הגזירה, בתוספת שבעה נקיים של אחרי הדימום. גם פיזית, כל אישה אחרי לידה מעדיפה שלא לחיות חיי אישות, ואפילו אחרי הטבילה יש רבות שחוששות או שכואב להן וקשה להן המגע באותו מקום. בכל זאת, המקום רגיש אחרי השינוי הגדול שהוא עבר בלידה. וקו"ח אם גם יש שם תפרים. לכן, נראה לי שההתרחקות מחיי אישות בזמן זה היא מובנת לחלוטין ולא קשה, במיוחד לא לאישה.

מצד שני, חכמינו בחכמתם ידעו, שלא ניתן להתיר הכל לאיש, ולומר לו רק להימנע מהתשמיש עצמו. לכן כאשר אסרו, אסרו הכל. עם כל הקושי שיש בכך, זוהי ההתחשבות בשני הצדדים. בצד האישה - שצריך להימנע מתשמיש. ובצד האיש - שלא להקשות עליו עם מגע פיזי ללא התשמיש. אני מקווה שזה קצת עוזר בהתמודדות עם הקושי שנוצר בעקבות הלידה.

יש דרך שנשים רבות לא מספיק מודעות לה, לקצר מעט את תקופת הדימום: ברגע שאת רואה שההפרשות מהלידה הן חומות ולא אדומות, במיוחד חומות בהירות, את יכולה לנסות לעשות הפסק טהרה. הפסק טהרה לא חייב להיות לבן לגמרי! שלחי את ההפסק לרב, ותני לו להחליט האם הצבע שיצא הוא טהור או טמא. מניסיוני - פעמים רבות מה שנשים אוסרות, רבנים מטהרים וחבל על ימי סבל נוספים (ההמלצה אמורה גם בכל תהליך טהרה רגיל, שנשים רבות לא שולחות שאלות לרב ובכך מאריכות את ימי האיסור לחינם)! ואם בזמן הבדיקות את חשה כאב ומתקשה בהן, בבקשה אמרי / כתבי זאת לרב, יתכן בהחלט שהוא ישקול להקל עלייך בבדיקות, במיוחד אחרי לידה.

עוד הוראה של מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א: אין לעשות מוך דחוק לאחר לידה. המוך עלול לגרות יותר מדי את המקום ולגרום חלילה לפצעים ודימומים מיותרים. וכל כולו הוא חומרה שהתקבלה בדורות האחרונים, ולכן אין חובה בכך בזמן רגיש של אחרי לידה.

ותזכורת נוספת לטבילה שתגיע בע"ה במהרה: גם אם את חוששת מחיי האישות בעקבות התפרים או הלידה שעברת, זכרו להיות עדינים ולהתנהל אט אט, וזכרו גם להשתמש בחומר סיכה, שעוזר מאוד במצבים כאלה.

המון מזל טוב והרבה הצלחה,

יועצת הלכה

הבעיה הגדולה היתה איך לסייע לאשתי בכל מני דברים, החל מקימה מהמיטה וכלה ברחיצת התינוקות.

לא לכל דבר אפשר לקבל עזרה חיצונית ולא כל יולדת עוברת לגור אצל ההורים שלה או של הבעל.

אני משאיר לכם לנחש מה עשיתי

לא מצליחה לנחש.

אתה רחצת את התינוקת

והגשת לאשתך ארוחת בוקר במיטה (כמו בסרטים!)

גם לי יש את אותו הבעיה הקשה במיוחד שאשתי יולדת בניתוח קיסרי

אפילו לא מצליחה לזוז בלי עזרה של מישהי ואני תמיד צריך לקרוא לאחות כדי שתעזור לה עזרה הבסיסית ביותר כמו לסדר לה את הכרית או להיזדקף קצת וכו'.

ימים הראשונים ממש קשים, אח"כ עובר.

אשתי תמיד אומרת שתינוק\ת חדש\ה שווה הכל!

לא, זאת לא עוד הודעה פרובוקטיבית...

רק רציתי להביא לידיעת הציבור הקדוש ולתועלתו:

יש מוצרים הומאופתיים שעוזרים מאד לסיום מהיר של הדימום

(נדמה לי שבמקרה הזה זה תמצית של "ילקוט הרועים", אבל לא ממש בטוח, תבררו)

זה יעיל גם לדימומים לא סדירים ולשבעה נקיים, ובגדול מסדר את המערכת.

חבל להוסיף על הקושי אם יש אפשרות לקצר, זמינה ובריאה.

ועד אז, להתפלל לעזרה משמים שנצליח לעבור את התקופה הזאת בשמחה ובשלום...

מזל טוב!

בעזהי"ת.

http://www.ayashdm.com/

תבורכי מפי עליון!!!!!

"אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי"

אבל את בודאי יודעת שזו לא יכולה להיות טבעת הנישואין שצריכה לענות על ההגדרה של "שווה פרוטה"?

זו יכולה להיות טבעת נוספת.

המון מזל טוב

והצלחה בחיים

למה זו לא יכולה להיות טבעת הנישואין???

ללא תוספות.אולי חריטה זה בסדר.

הסיבה-ששוויה יהיה ברור(ברגע שיש תוספת זה מסבך.

כדאי לבדוק עם ת"ח

הבעיה יותר כאשר ישנן כל מיני אבנים מצורפות שאת שווין קשה להעריך והן יכולות להטעות.

לעניות דעתי..

שחריטה פנימית פוסלת, לגבי החלק החיצוני אני לא יודעת.

מזל טוב.

מה זה השאלה הזאת? מה שאני אעשה לבעלי פדיחות ואספר על הקריזות שלו.

1. לא סוגר מגירות ודלתות של ארונות

2. מתקלח חצי שעה

3. לא כל כך רומנטי, צריך שאני אדחוף אותו לעשות לי מחוות רומנטיות

4. משאיר שאריות של נשנושים וגופות של פירות בכל מקום בבית

5. לא יודע לתלות או לקפל כביסה

6. צריך לשאול אותי שאלות דביליות ומיותרות כמו: איזה מכנסיים שאני אלבש? איפה יש לי גרביים? אז אנחנו נוסעים להורים שלך השבת?? (שעה וחצי לפני כניסת שבת, כשהתיק כבר ארוז ליד הדלת)

7. נועל לי את הנעלי בית כל הזמן

8. כשהוא מבשל הוא משאיר בלאגן אטומי במטבח

איך אני בכל זאת מסוגלת להתמודד עם זה:

1. איימתי עליו שפעם הבאה שהוא משאיר מגירה פתוחה, היא תחכה לו על הכרית שלו מתחת לשמיכה. עבד בנתיים

2. לא בעיה שלי, הוא מאחר לעבודה ולאט לאט הוא לומד שהוא צריך לקום קצת יותר מוקדם בשביל זה. (המקלחת עוזרת לו להתעורר)

3. עדיין מחכה ליוזמה אישית שלו לגמרי, אחרי שלימדתי אותו ונתתי לו מלא דוגמאות. קורה לפעמים וזה ממש מרגש כשזה קורה

4. הצבתי פח קטן בכל חדר ופינה אפשרית בבית.

5. אני משאירה לו לשטוף רצפה וכלים וככה אנחנו מסתדרים מצויין.

6. לא מגיבה. לאט לאט הוא מבין ולומד לענות לעצמו

7. קניתי לו נעלי בית משלו. לא כל כך עזר, הוא עדיין מעדיף את שלי

8. הוא שוטף כלים בד"כ אז לא נורא (ראו סעיף 5 לעיל) ולרוב אני מבשלת.

נחמד שאת מתעניינת. כשהייתי רווקה וראיתי מה גברים עושים (בעלים של חברות, אחים, גיסים...) חשבתי לעצמי שבחיים לא הייתי מסתדרת עם זה. אבל תמיד יש דברים שמפריעים ולומדים להתכוונן אחד אל השני, הכי חשוב שיש רצון טוב, תקשורת טובה, כיבוד ואהבה.

אבל... מרחם עליו, נשמע שאת מתייחסת אליו כאל ילד, וגם כלפי אחרים את מרגישה זילזול לפי מה שאת כותבת על בעלים, גיסים, אחים. חישבי על כך, זה מועיל או מזיק בחיים?

עוד באותו יום כשהגבת זה צרם לי. נמנעתי מלהגיב, חשבתי, במילא היא לא סופרת אף אחד. בסוף היגבתי,כי באמת מרחם על בעלך, ואני רואה שאת כן בודקת את עצמך. יפה.

אבל לצערי אם תקראי את תגובותייך כאדם מבחוץ(אפשרי?) אולי תשימי לב לסיגנון ה'מורתי'  .

לתשומת ליבך ואושרך.

הלואי שאני טועה.

ורק אושר!

אני יכולה להגיש גם רשימת חסרונות שלי שבעלי נאלץ לסבול ואז באמת היית מרחם עליו 

בוא נסכם בזה שאינך מכיר אותי ולכן אני מקבלת את הדברים

חג חנוכה שמח!

יש לך תגובות מחייכות...

אם ככה זה בסדר. כבר לא דואג לו...

שיש לי הרבה קריזות שקשה לחיות איתן.

הראשית שבהן - "בורח" \לסדר כלים שטופים, לקרוא משהו, למחשב או לעשות משו אחר כל שניה. לא מסוגל להיות דקה אחת בשקט.

פשוט במהלך הפגישות שאלתי לדעתה אם מתאים לה , כי מצידי זה בסדר.

למה בלאגן?

בגלל החבר'ה?

איזה חבר'ה?

זה מה שהיא צריכה , רעש וצילצולים?

מאיפה זה מגיע המנהג המוזר הזה?

זה יהודי בכלל?

עדיף להתחתן במניין ברבנות כמו יהודים טובים וזהו.

בלי כל הרעש והצילצולים שהגויים המשוקצים הביאו עלינו.

אני הצעתי כששיחנו באיזה מעיין..וסביבנו המון חרקים צפים

רומנטי..לא?

אישתך ראויה לכל טרחה באשר היא מעצם היותה אישתך 

אבל סתם מישהו שקורא מהצד עלול לפרש את זה אחרת...

- - - 

אמרה מי שמחכה כבר שלוש שנים להצעת נישואין מבעלה

את יכולה לעשות מה שכל בחורה צריכה לעשות כשהוא מתבושש לו לאיטו ולא מציע נישואים....

תציעי בעצמך

ויפה שעה אחת קודם (או ...מוטב מאוחר מאשר אף פעם)

החיסרון: חלמת שהוא יעשה את זה

היתרון : לכי תדעי איך הוא היה עושה את זה...

את יכולה לעשות בדיוק כמו בחלומות שלך

מחכה להצעת נישואין- מבעלה

היא כבר נשואה- זה יותר בבדיחותא בימינו

ב"ה שבעלי לא טרח לעשות לי הפקה

וב"ה שאין לנו סיפור אישי שלנו -לשפוך לגלות ולשתף לעיני כל ישראל (<לקרוא בנימת ביקורת על השירשור)

כמה קיבלתי בהבנת הנקרא?

אולי אפשר לפרש את דברי אחרת אבל (ציטוט)

"ויפה שעה אחת קודם (או ...מוטב מאוחר מאשר אף פעם)

נראה לי מוכיח שהבנתי ושגם אני צחקתי .

עלה לי הציון בחזרה ?

ובקשר לציון שלך -הצדיקה ....

לגבי ההפקה דעתי כדעתך

לגבי השרשור... למה ביקורת אם אפשר בבדיחותא?

ואחרי כמה חודשים שכל פעם דיברנו על החתונה ההיא פשוט שאלתי אותו "ומתי שלנו?"...

אי שם לפני כמעט 4 שנים

נשואים שנתיים וחצי באושר

בעלי שיח' הציע לי על גלגל ענק...אחרי כמה רמזים עבים שלי...

אומנם לא הכי דוסי אבל דווקא נחמד ונעים להזכר בסיטואציה (חוץ מזה שכמה מסביבנו קלטו ומחאו כפיים,אז היה קצת פאדיחה ואולי לא צנוע אבל לא בכוונה)

אבל ברור שבכל אופן כשמציעים צריך  לדבר על זה קודם, לוודא שהצד השני בשל ומוכן לזה ולא להפיל עליה/ו תיק שהם לא ידעו איך לבלוע ואז חלילה לא נעים לשני הצדדים.

בעלי לקח אותי לשייט בהרצליה ושם הציע. ומשם למסעדה. זה היה יום מושלם וקצת מביך  

ואחרי שהוא חזר מהתפילה (מנחה) הראה לי פס' בתהילים(חבל ששכחתי באיזה מזמור..) שחלקו הראשון:"בידך עיתותי.."(=הזמנים, העיתים שלי)  כלומר שהקב"ה קובע לכ לאדם את העת המתאים ו א מ ר  שהוא חושב שהקב"ה זימן לנו את העת המתאימה וכו'... זה היה מרגש ומאוד במקום ההצעה והפס' וכו'. זה הי הבג' באלול ואח"כ נסענו לאזכרת הראי"ה זצוק"ל

מה דעתכם?!

שרק דעתכם תעניין אותכם.

לקחת משהו פנימי ולתת לאנשים זרים לערב את דעתם זה קצת יניקה לחיצונים וזה לא מועיל..

מנסיון.. יהלום שומרים בכספת

כתבת את זה יותר יפה ועדין ממני...

זה ממש כך.

נראה שיש אנשים איבדו את היופי שבצניעות

ובאמת דבר מרגש ויפה.

פעורה שכמותי, ראיתי את השרשור בין השרשורים בעמוד הראשי ורציתי להגיב..

אז אני לא נשואה, אבל מהקצת נסיון זוגי שיש לי זה נראה לי יפה להשקיע בהצעה - אני לא מתכוונת להשקעה כספית, אלא השקעה רגשית כלשהי, להראות שזה לא סתם רגע, זה רגע יקר וחשוב ומאושר.

אבל להפוך את זה להפקה, או לעשות משהו בשביל לספר אח"כ לכולם איך ומה היה.. לא יודעת, נראה לי קצת מפספס. זה בשביל עצמכם נטו.. שיהיה רגע משמעותי.

הוא תלה שלט גדול על גשר עם ההצעת נישואים הם היו צריכים לעבור מתחתיו עם הרכב בסוף הם עברו מתחתיו ואישתו לא שמה לב...

אבל היו שם גם החברים שלו אז כנירא זה לא אתה

אומנם לו שלי, אלא של החברותא שלי, אבל נשבע לכם, כשדמייני איך אני מציע נישואים למי שאציע בעתיד (ודימיינתי הרבה לפני שהכרתי את החברותא הנוכחית...), גם חשבתי על המקום ההוא. לכן זה המם אותי כשהוא סיפר לי שהציע שם.

במנהרות הכותל, מי שכבר היה (ומי שלא - קדימה!) ישנו מקום בדיוק מול בית קודשי הקודשים.מרחק של כמה עשרות מטרים בלבד ממקום השכינה. ישנם הטוענים גם - ובעיניי ראיתי זאת פעמיים, עם מעט גמישות מחשבתית - שבאותו מקום, באבן, ניתן לראות דוגמת ארץ ישראל (ללא הגולן וסיני, לצערי) - ואכן, אין זאת סתם חריטה שמישהו חמד לו לצון, אלא שקע של שנים (מאות ואלפי ככל הנראה...) שדומה מאוד לארצנו הקטנטונת, כולל הכינרת וים המלח.

שם הוא הציע.

לדעתי, אין מקום מתאים יותר מזה ליהודי להציע נישואים. מתוך תקווה לבניין בית קודש הקודשים הלאומי במהרה בימינו, מתעלה הזוג הנרגש גם לקומה הפרטית - הצעה להקמת "בית קודש הקודשים" פרטי משלהם. בית יהודי.

מקסים.

הוא הצליח לעבוד עלי שהוא מאושפז בבי"ח, והורים שלו אספו אותי כדי לנסוע לבקר אותו ובדרך הם סטו לאיזה שביל עפר ואני לא הבנתי מה קורה...

בסוף השביל היה מבנה נטוש והורים שלו פשוט יצאו מהאוטו, אמרו לי להכנס למבנה והלכו.

הכל מסביב היה חשוך לגמרי, נכנסתי, ובפנים הכל היה מלא נרות ושולחן ערוך עם פרחים ומוזיקה יפה ובעלי עומד שם עם חליפה וטבעת....

ועכשיו ב"ה- אנחנו נשואים באושר!

מה היה קורה אז?

קצת קשה לי ההנחה המגולמת כאן כאילו הבחור רק צריך לבקש והנה הבחורה נופלת לרגליו בהסכמה.

הבקשה אינה רק עניין של טכס אלא גם של בירור אמיתי, האם היא רוצה להתחתן עם המציע.

אם זה רק משחק כשהתשובה ברורה מראש אז מה זה בעצם שווה?

זו הייתה "ההצעה הרשמית".

וכן, זה משחק אבל משחק ששווה המון.

הרבה דברים בזוגיות זה משחק שאפשר להגיד עליו "מה זה שווה בכלל"?

מה זה שווה שאני שמה לבעלי פתק בסדוויץ' שאני אוהבת אותו אם הוא יודע את זה כבר?

מה זה שווה שבעלי מכין ארוחת ערב לאור נרות? הרומנטיקה?

אז זה שווה! זה שווה כל המשחקים האלה. הם מלבים את האהבה ושומרים עליה.

הרי זה נושא השרשור לא?

את צריכה להגיע למצב שבו (בנוסף להון הראשוני) לא יותר משליש מההכנסות שלכם יוקדש לתשלום משכנתא או חובות על דירה.

אם אתם מסוגלים לכך הרי שהדרך סלולה, כמובן שצריך לחשוב היטב על היציבות של מקום העבודה, על תחזית צמיחת המשכורות, על העבודה שלך  (אם את עובדת) לאחר שיהיו לכם כבר כמה ילדים וכו'.

אם בשלב הראשון אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לקנות דירה במקום שבו אתם רוצים לגור אז תקנו דירה במקום שאתם כן יכולים, תשכירו אותה ותשכרו בעצמכם דירה במקום שיותר מתאים לכם כאשר שכר הדירה שתקבלו יסייע בתשלום החובות.

יש כ"כ הרבה אסיטואציות בחיים..

מה התכלית של השאלה .. מה את רוצה לדעת?

אני רואה שמלה יפה ויקרה, מודדת אותה ומתקמצנת לקנות אותה לעצמי...

אחרי שבוע-שבועיים היא מונחת על המיטה עטופה בסרט יפה- מתנה מבעלי...

תמיד כדאי להתמקד בסיטואציות החיוביות דוקא מחיי הנישואין, כי אם נתמקד בויכוחים אנחנו עלולים לשקוע בדכאון עמוק...

חג שמח!

חידות בציורים.. כל אחד מצייר הגדרה שקשורה לחנוכה והשני מנחש.

זה לעבור ולגור אצל הורי אשתי.

וגם תלוי מאוד בנפשות הפועלות - שאינני מכיר כמובן.

אך דומני שהמינימום שבמינימום שאתם צריכים לסכם ולהסכים ביניכם מראש הוא, שבהיות שבנין ה"בית" חשוב מקניית ה"דירה"  - אז אם תרגישו שזה לא נוח לבכם, לבניית הקשר ביניכם, או להרגשה הסובייקטיבית של הבעל - אתם מיד תפסיקו עם זה, ברוח טובה. ביחוד את צריכה לקבל את זה עלייך - כי הרגישות בענין זה היא קודם כל לו. את צריכה להגיד לו מראש - שתקבלי כל הכרעה שלו בענין, בכל שלב, וברצון.  כך נראה לענ"ד.

כמובן שבמקרה כזה תוודו מקרה הלב להורים על רצונם הטוב- ותגידו להם שעם כל האהבה אליהם - אתם מרגישים שאתם עדיין צריכים בשלב זה יותר "רשות היחיד" לבניית ה"ביחד" שלכם. זה דבר מובן.

כל זה, בלי להביע דעה על עצם הרעיון במקרה זה - שאינני מכיר את נתוניו.

את מכירה את בעלך וגם את הורייך, אז את יכולה לשער לעצמך איך זה יראה.

כמובן, בעלך צריך להסכים לצעד הזה בלב שלם, אחרת לא כדאי לעבור, וגם אם הוא הסכים תתני לו אפשרות יציאה, כמו שדן כתב.

תבדקו את הרעיון, על תפסלו מראש בגלל מה שהרוב חושב.

אני אישית וגם גיסתי גרנו אצל חמי וחמותי בשלב הראשון, וזה עזר לנו מאוד. 

הכי חשוב השלום בית בינכם!

כשגרים אצל ההורים הם בדרך כלל מרגישים שיש להם "זכות" קצת להתערב...

קשה מאוד להיות אמא\אבא ולראות משהו לא בסדר ולא להגיב.

כמובן מאהבה ורצון לעזור!

אבל בדר"כ זה הורס יותר מאשר בונה.

אולי אפשר למצוא פתרונות אחרים.

לעבור לדירה קטנה יותר או במקום זול יותר.

להצטמצם בדברים אחרים.

אפילו עדיף ליסוע כמעט כל שבת להורים ולא לגור אצליהם.

לעבוד יותר שעות.

למצוא עבודה בניקיון\בייביסיטר אחרה"צ 

אולי ההורים יוכלו לעזור בתקציב\הלוואה כשתקנו.

זה בטוח יותר קשה

ויקח יותר זמן מאשר לא לשלם בכלל שכר דירה.

אבל שווה את השלום ובניית המשפחה שלכם!

בהצלחה!

נשמע מתכון בטוח ל"שלום בית" (כלומר מריבות) שום כסף לא שווה מחלוקת אחת ביניכם,או עם ההורים.

אפילו לגור ליד ההורים זה יכול להיות בעייתי,אז איתם ממש?

"על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באישתו"

אם מדובר ביחידת דירה נפרדת שמיועדת להשכרה לאורחים כמו צימר זה אולי בסדר, גם אם לא אידיאלי.

אבל אם זה בתוך הבית עצמו באחד החדרים, זה ממש נשמע לא מוצלח, כי לא תהיה לך שום פרטיות וזה לא טוב בכלל.

גם אם הרעיון הגיע מכיוון הבעל, אז אני חושבת שזה גם לא כדאי, אם יש ברירה אחרת, אבל אם הרעיון בא מצידך יתכן שזה עוד יותר לא כדאי ובפרט בשלב כה מוקדם של הנישואין. אחרי 10 שנים המימד של הפרטיות כבר פחות קריטי.

אני כמובן אולי לא יכולה להעיד בנושא כי אצלי אפילו כמה ימים זה לא מוצלח בכלל. בעלי לא מרגיש בנוח שם וכנראה שזה הדדי.

בהצלחה. מאחלת לך שהקב"ה ינחה אתכם בדרך הנכונה לכם.

א. כנראה שההורים שלך לא נושכים ... אחרת זה אפילו לא היה עולה בדעתך

ב. גם בעלך מסכים לרעיון

ג. כנראה שכל המחשבה הזאת נובעת מתוך לחץ כלכלי ולחץ להרגיש "מסודרים"

ובכל זאת אני מצטרף לדעות של קודמי שזו האופציה האחרונה וכו...

לא דומה חופש סוכות או חנוכה אצל ההורים לשגרה אל ההורים.

אולי במקום לגור שנה אצל ההורים כדאי לגור שנתיים בשכירות יתר זולה?

הויכוח התמידי של מה עדיף לקנות דירה או לשכור הוא עניין כלכלי גרידא ולא מכניס בתוכו שיקולים משפחתיים

ואצלכם וודאי וודאי שצריך להכניס את השיקולים האלה. מי אמר שחייבים מיד לקנות בית?

למקרה שתחליטו בכ"ז שהולכים על זה :

קחי בחשבון שבעלך יצטרך יותר מרחב. לא רק זוגי אלא גם לעצמו (יותר בית מדרש או חברים  משפחה שלו או מה שהוא צריך כדי לא לצבור מתחים)

בקשר אלייך תתחילי לתרגל מעכשיו שינויי התנהגות כי אצל ההורים היית ותהיי תמיד ילדתם הקטנה והאהובה

ואצל בעלך את צריכה להשאר מספיק בוגרת כדי להיות אשה ואמא בפני עצמך. לא יהיה לך פשוט לשנות תפקידים בכזאת תדירות במשך תקופה ארוכה.

ותמיד להיות עם יד על הדופק למקרה שהרעיון לא היה מתאים ולהיות מספיק אמיצים כדי לשנות תוכניות. כמו שעכשיו אתם אמיצים וחושבים מחדש על דרכים להשגת המטרה (שאגב לא מוסיפה נחת - התחייבויות כספיות רק מוסיפות לחץ ונראה שאתם די "פגיעים" ומולחצים  מהעניין הזה.)

וכמובן במשנה תוקף להחליט ! כן ! להחליט !  ממש בתוקף !

שמשקיעים בזוגיות !

כולל החלטות מעשיות שחייבים לעמוד בהם. ( מה התכיפות המינימלית של יציאות משותפות- אפשר להוסיף אבל לקבוע תדירות שפחות מכך גם בקשיים והלחץ לא יתכן.    לימוד משותף    דיבור משותף וכו...

בהצלחה בכל החלטה

ניתוח לפרטים של הכל + הדרכה מעשית , יפה!

נשמע איש מקצוע.

לדעה שתלוי במי מדובר.

אחי וגיסתי גרו אצל הוריי שתי תקופות חיים (גם עם ילדים).

גיסתי אישה מדהימה והדברים בד"כ זרמו.

(לי כילדה שגרה בבית באותו זמן זה היה מאוד קשה והיה לזה מחיר ביחס - ד.א. עם גיסתי יש לי קשר מצוין עד עכשיו)

מה אחי וגיסתי חושבים על כך, זה משהו אחר,

הרב ארוש, לפי הבנתי, נגד.

מידי פעם תצאו לאיזה מלון או לצימר

זה צעד מאוד משמעותי לחזור ולגור עם ההורים.

זה יכול לגרום להרבה חיכוכים וריבים בינך לבין בעלך ובינך לבין הורייך. 

אין לי שום ספק שזו דרך מעולה לחסוך בהוצאות השוטפות ולהעביר כסף לחסכון לקניית דירה.

הייתי ממליצה לך לעשות רשימה של יתרונות וחסרונות (כמה שזה נשמע נדוש אבל זה עוזר) תראי מה מתעלה על מה, מה יותר כדאי. תקחי בחשבון את חיי הנישואים שלך שיכולים לעלות על טיל בעקבות המגורים המשותפים עם ההורים, תשאלי את עצמך האם יהיה לכם פרטיות בדירה של הוריך? 

אני חושבת שצריך לבחון כל מקרה לגופו ולכן לא נתתי לך תשובה חד משמעית, זה נורא תלוי בבן אדם ובאופיו.

בלי שום קשר אני חושבת שכדאי לכם לפנות לבנקאי על מנת לקבל ייעוץ לפני רכישת דירה. כדאי לבדוק כמה כסף רצוי להעביר כל חודש ולראות אולי גם עם תשלום שכירות תצליחו לחסוך..?? בכל מקרה אני ממליצה לכם לגשת לבנק מזרחי, הבנקאים שם מעולים ובעיקר אנושיים, אני ובעלי מאוד היינו מרוצים מהשירות שקיבלנו.

מקווה שעשיתי לך קצת סדר בראש ולא יותר בילבלתי.

חדווה.

תעברו לבית קטן, תצמצמו הוצאות, תלכו ברגל/תחבורה ציבורית ולא אוטו, אל תצאו למסעדות.

תעבדו קשה ושעות נוספות.

אל תעשו את הטעות הזאת!!

בהצלחה!

שעבר לתקופה של מספר חודשים להורי האשה עד שיקנו בית.  נפרדו לשנה כמעט התגרשו. עו"ד בתמונה. בקיצור לא מומלץ

לא מתכון טוב..

טוב פת ושלום בה משור אבוס וריב בו( משלי)

עדיף פשטות ושלום בבית מאשר עוד עושר כביכול וריב בו..

בהצלחה

הפסוק הרבה יותר יפה.. .

אבל העיקרון מובן..

"טוב ארחת ירק והאהבה שם משור אבוס וריב בו".

בס"ד

לא קראתי את כל התגובות, אך ראיתי שהרבה מדברים על תחושת הבעל והפרטיות.

יש עוד נקודה חשובה שלעיתים נוטים לשכוח אותה, גםם ההורים הם חלק מהסיפור!!

זה שהורים מוכנים לתת לכם לחיות בדירתם בשמך שנה שלמה, זאת פשוט מסירות נפש מצידם!

גם הם צריכים את הפרטיות שלהם, אם יש לך אחים ואחיות בבית זה גם מאמץ עבורם, שפתאום גר בבית מישהו חצי "זר" , (עם כל הכבוד שהוא בעלך...) שהם לא בטוח ירגישו הכי בנוח, ותחושת ה"ביתיות" נפגעת.

אם המשפחה מוכנה ותומכת וכ', צריך לדעת מאד מאד להעריך את זה.

גם אם ההורים גרים לבד, צריך לזכור שכל אחד רוצה את הפינה הפרטית שלו, את הבית בו הוא יכול להיות מרושל, (אימא שלי למשל יכולה להסתובב בביתה עם פיג'מה כשקר לה...) משוחרר, וכ'.

שהחתן הצעיר והבת יגורו בבית זאת ממש ממש הקרבה והעמסה בכל מקרה, גם אם זה רעיון של ההורים.

אחי הצעיר התחתן לפני כשנה והם גרים אצל הוריי. זה שונה כי כלה בבית זה פחות "לא נוח" מבחינות של צניעות (למשל לא כולן מקפידות להיות עם כיסוי ראש מחא בבית כשאין זרים בתוכו) וכד'. נוסף לזה גסתי ואימי מאד קרובות ואוהבות, והיא בחורה מקסימה. 

ועדיין זה מאד מאד קשה. אימי מרגישה שאין לה פרטיות בבית, והיא סופרת את החודשים עד שהם יעברו... (נשארו לה שישה חודשים) חוץ ממני אף אחד לא יודע על כך, ולזוג הצעיר היא רק אומרת :"אתם בטוחים שאתם רוצים לעבור? לא יהיה לכם קשה? אולי תישארו?" - כי הורים רואים קודם כל את הילדים, ואח"כ (אם בכלל) את עצמם.

צריך לשים לב שלא נהייה גם אנחנו כך כלפיהם-  רואים את עצמינו ולא חושבים עליהם.

וכמובן לפרנס עוד שתי נפשות זה נטל כלכלי לא קטן.

בכלל תחושת המנוחה בבית נפגעת כשיש בו אדם שהוא לא חלק מהמשפחה הגרעינית, ולהורים אין מקום אחר ללכת אליו.... אם הם מוכנים לעשות זאת למענכם- תחשבי טוב אם גם את וגם בעלך יודעים להעריך את הצעד הזה, להוכיר תודה לא רק בלב,  אלא גם ביומיום. ולא רק באמירת תודה, אלא בכבוד רב כלפי ההורים, ולזכור שאתם בסך הכל בבית שלהם ולא שלכם.

הרבה פעמים יש לצעירים תחושה שכשהם באים להורים, בין אם זה בשבת, בין אם אחרי לידה, ואפילו לגור, הם אלו שעושים טובה להורים ושוכחים שההפך הוא הנכון.

זה שההורים נותנים מכל הלב לא אומר שזה קל להם.

נוסף לכל, אם חלילה יש אי הבנה קטנה בין הזוג הטרי, מספיק שהבת היקרה תיראה קצת עצובה וההורים הלחוצים דרוכים, דואגים וממש סובלים. יש לכם מספיק כישורי משחק לשחק אותה במקסימום שלום בית 24 שעות ביממה?

בכך שזוג בא לגור אצל ההרים, הוא משפיע על כל התנהלות הבית, ומאידך מספיק הארה קטנה של חמות להבעיר אש "שלא יתערבו לנו!" 

בקיצור לאחר כל השיקולים שלכם, על עצמכם והנוחיות שלכם, תחשבו טוב טוב אם אתם מעריכים את זה באמת,

ואם לשניכם יש את המידות הטובות, והכרת הטוב לדעת לכבד הורים שלפעמים קצת  (במקרה הטוב) יתערבו, לתת להם את התחושה הטובה שהם לא רק כספומט(חשמל מיים ארנונה שכירות אוכל וכ') או ביבי סיטר, או צורך אחר שלכם, אלא לראות גם את הצרכים שלהם וכל זאת לא על חשבון שלום הבית שלכם. 

הבהרה :כמובן שכל הביקורת הנ"ל על התנהלות "הזוגות הצעירים", לא מכוונת אישית כלפי אף אחד, אך  אני נתקלת הרבה פעמים בזוגות שבטוחים שלארח אותם זה הפרס הכי גדול שהחמה שלהם חולמת עליו בלילות...

ומתוך כך הם "עושים טובה" כשהם באים, בכל מני הזדמנויות,.

ודווקא מהכרות עם חמות של רבים מהם רואה שלא כך הם פני הדברים.

(לפני כמה שנים, בשבת אצל חמותי היו גיסי וגסתי שאמרו לחמותי בהתנצלות :"שבת הבאה אנחנו אצל ההורים שלו," אבל מייד הוסיפו בהרגעה :"אבל אל תדאגי, שבת שאח"כ נבוא" איך שהם יצאו החמות המיואשת אמרה בעייפות :"עוד פעם??"- עד לאותו רגע גם אני הייתי בטוחה שאירוחה הילדים הנשואים -כולל אותי ובעלי זה פרס עבורה...)

ההורים מארחים מכל הלב, ואנו מרגישים שזה מובן מאליו, אך האמת היא שלא תמיד פסגת שאיפותיהם זה כל הטרחה של אירוח זוגות לכל תקופת זמן שלא תהייה. זה תמיד עוד הוצאות, וויתור על מנוחה, עוד בישולים הקפדת יתר על נקיון וכ'.

כן תמיד בראש פסגת שאיפותיהם לעזור לילדיהם- אך ילדים יקרים אל נא תהפכו את היוצרות!

בכל אופן בהצלחה רבה, ושה' יאיר את עינכם ויעזור לכם לקנות דירה מתוך הרחבה שפרנסה ומתוך שלום בית אמיתי.

אפשר לבקש שישכירו את יח"ד הזאת, ובכסף תשכרו דירה קטנטונת.

אם מדובר ביח"ד נפרדת, הבעיה פחותה. אפשר לקבוע כללים, ואתם יכולים להחליט לבלות שבתות שלימות ב"בית" שלכם. כדאי להודות על הסיוע, אבל לבקש מראש, כדי שלא תהיינה אי הבנות בהמשך, שלא יהיו ביקורים בלי הודעה, אחרי שעה מסויימת. את מצידך תקפידי להתקשר לפני שאת מגיעה, כפי שהיית נוהגת אילו גרתם רחוק, ומצד ההורים, שלא יבואו לביקור פתע.

אם עדיין אין ילד ברקע, מן הסתם תבלו את רוב היום בלימודים/עבודה, כך שביקור לא יהיה כ"כ זמין באמצע השבוע ולא תהיינה הרבה אפשרויות "להשתלטות", זאת, כמובן לפי האופי של ההורים, כפי שאת מכירה אותם (אם אחד ההורים מאד שתלטן ונוהג לכפות את דעתו, כדאי למרות החסכון, לברוח למקום קטנטן, אבל משלכם.

בעיקר דרך חברים ומשפחה.

יש גם מידי פעם שבתות פנויים-פנויות,

ומה עם הפורום לקראת נשואים וזוגיות?

ויש גם מעט שדכנים לא פורמאלים בציבור שלנו...

השדכנים והמשפחות חייבים לתייג ולהגדיר כדי לסנן ולייעל המון מידע שמתקבל

אין להם ברירה.

לצרוך העניין, במושגים של שדכנים, הבעיה שלך לא יכולה להסתתר מאחורי היופי ואופי המקסים שלך, והנתונים היבשים מדברים בעד עצמם

לדעתי עומדות בפניך שתי אופציות:

1. להכיר בחורה מתאימה באופן ספונטני, או "כאילו" ספונטני, וכך לעקוף את שלב הנתונים היבשים שעומדים בעוכריך (ואני יודע על המ אני מדבר, מנסיון אישי)

2. לפנות לאירגוני שידוכים, או אפילו שדכנים פרטיים- המתמחים באנשים עם מוגבלויות ומומים קלים וקלים פחות, שם הם ינסו ברגישות ובאדיבות להציע לך ממבחר מעולה ואיכותי של בנות מסוגך

בהצלחה רבה!

בעיה כזאת יכולה לפסול הרבה הצעות, וגם אם הבעיה הועלמה עד לשלב יותר מאוחר יש משהו יותר שיפוטי בקשר כזה.

מידע כזה שנחשף לפני שההצעה היתה על הפרק מאבד מהרלוונטיות גם כי זה מתרגלים לזה לפני שצריכים להחליט וגם כי מודעים באמת לגודל של הבעיה ולא לדמיונות שיכולים להאדיר.