פורום נשואים טריים (עמוד 585)

כתוב משפט שקשור אליו או סתם משהוא משעשע.

רעיונות למשלוחי מנות

רעיונות למשלוחי מנות מגניבים

והוא אמור להבליג ולהבין מאיזה מקום מגיעים כל העצבים שלך ,

יש לו רב שהוא מקשיב לו?כדאי להתקשר ולדבר איתו

מה שבטוח שצריך למצוא את הזמן שהוא מרגיש הכי בנח ולא לחוץ (זה יכול להיות בטיול ארוחה זוגית במסעדה ישיבה משותפת על שפת הים וכו')ולצאת ולדבר על זה ועל סתם דברים אחרים ולנסות להבין אחד את השני - וליועצי זוגיות יש שיטות איך לדבר על זה בצורה אוביקטיבית ונכונה.

יש לו רב, הוא בעצמו תלמיד חכם, זה חלק מהסיבה שזה כל כך נורא... זה כל כך קשה לעכל שהוא "נתפס" כל כך בעיני הסביבה, מייעץ לאנשים הדרכות נפלאות.. ואף אחד לא יודע איך הוא מתנהג לאשתו...

שיחה עם הרב שלו לא תעזור (מהיכרות איתו)

ולדבר איתו? אני קצת חוששת.... שהוא יסובב את זה יפה מאוד כמו שהוא יודע לעשות, ובסוף שוב אני לא בסדר.

אין לי מושג איך לעשות את זה כמו שצריך...

בגלל זה אני מחפשת דברים שאני יכולה לשנות בעצמי, בלי קשר אליו... בתקווה שזה יוביל אותי לעשות צעדים לקראתי בחזרה...

דבר ראשון קבלי חיבוק חזק

ודבר שני נראה שחסר לכם קצת הלבד....

אולי לשתות בערב כוס קפה ולדבר  או לצאת לכוס קפה במסעדה

אולי לצאת פעם בשבוע להליכה ביחד ולהתרענן

יש הרבה רעיונות נחמדים

מה את אומרת?

אפילו בלי שהוא ידע על זה. הוא יוכל לעזור לך ולתת עצה מנקודת מבט של איש חכם.

המליצו פה הרבה, וגם מהכרות אישית על הרב ברלינר (026526753)

ואברהם כ"ץ (0528090162).

בהצלחה יקרה!

נראה כאילו אני כתבתי

ולגופו של עניין מה שלי עוזר זה מאמנת זוגית - קאוצ'רית שאני משוחחת איתה פעם בשבוע.

השיחות הם רק איתי‚ בעלי לא מצטרף (ביינתים) ויש שינוי‚ אמנם קטן לדעתי (3 חודשים בערך), אבל זה כבר קצת יותר טוב.

אולי זה יעזור לכם.

בהצלחה רבה ומופלגה!

אנחנו גרים במקומות שונים, אז פעם בשבוע ביום ובשעה קבועה אנחנו מדברים בטלפון.

לפעמים היא בוחרת את נושא השיחה (קשור לזוגיות כמובן) ולפעמים אני אם יש איזשהו מקרה למשל שאני רוצה לדבר עליו.

אנונימית יקרה!

כאב לי מאוד לקרוא את מה שכתבת.

המצב שתארת הוא מוכר, זה בהחלט קיים.

(במיוחד אחרי לידה-יש ירידה בזוגיות - זה מוכח מחקרית!!)

קשר בין שניים הוא כמו ריקוד. לכל אחד יש תפקיד בריקוד הזה.

יש ריקוד של מאשים-מואשם. הקורבן מאשים את התוקף. הקורבן הוא המאשים.

לפי מה שתארת את המבליגה והוא מתפרץ, כלומר: את הקורבן.

יש עניין כזה, ביחסים בין-אישיים, שכאשר נכנסים למערכת כזו שלכל אחד ברור מה התפקיד של השני - כל אחד מבני הזוג ישחק את המשחק שלו, גם אם זה לא מוצדק.

יש כנראה משהו בעבר שלך (ילדותך, ימי האולפנא, הקשר של עם הורייך) שגורם לך לנטיה להיות הקורבן שצריך להוכיח שהוא בסדר וכולם נגדו. את גם מגלה אחריות כפי שכתבת: "אבל אני בכל פעם מוצאת משהו אחר "לפקשש"..". כלומר: הריב בגללך (לדעתך), או שבעלך גורם לך לחשוב כך.

עד כאן, קצת פסיכולוגיה. ועכשיו, לתכל'ס:

קשה לייעץ שלא מכירים את כל הסיפור, כלומר: איך מתחיל ומתנהל הריב. צריך איזו דוגמא מעשית. וגם לראות ולשמוע איך בעלך רואה את הדברים. אולי ההתפרצויות האלו - בזמן הריב הם פריקה של חסך אחר כלשהו שלו? למשל: אולי הוא מרגיש שכולם בחוץ מאוד מעריכים אותו כתלמיד חכם וכו' , אבל אשתו לא סומכת עליו בענייני הלכה והוא מרגיש לא מוערך (הערכה היא צורך בסיסי של גבר , בדר"כ-ראי בטור שאני כותבת במוסף "נשים" של האתר). זו רק דוגמא, יכולות להיות אפשרויות נוספות. אולי הוא מרגיש חסר בתשומת לב, את עייפה וטרודה בטיפול בתינוק, אולי זה נשמע ילדותי, אבל הוא אולי קצת "מקנא" ורוצה גם תשומת לב ממך, לפחות באותה כמות, למרות שהוא כבר "גדול"? אני מדגישה - זה לא מצדיק התפרצויות וגם לא אומר שאת האחראית הבלעדית על המצב העגום ביניכם!!

100 אחוז מהאחריות רובצת על כתפי שניכם.

לדעתי, טיפול זוגי הוא בהחלט אופציה. לא יודעת למה כתבת שלא. אם זה עניין כספי-אפשר להסתדר עם מישהו שעושה סטאז' בתחום ויש מומחה שמלווה אותו ועוזר לו לייעץ נכון ולא לטעות. ואז זה בחינם או כמעט בחינם.

הניסיון מראה שבעיות שלא טופלו רק הלכו וגדלו - ככל שעבר להם הפז"מ..

את מתארת את ההתפייסויות - הלא אמיתיות, אני מרגישה מדברייך שאת לא באמת מוחלת לו בלב שלם וזה מובן, כי המועקה לא טופלה מהשורש. לאישה יש צורך להתמסר כל כולה, היא לא יכולה לחיות עם "חצאי אמיתות" ולהיות בקשר עם מישהו. הקשר יהיה חזק וטוב רק אם תרגישי לגמרי אהובה ומוערכת על ידי בעלך ואוהבת אותו בלי שום סיגים וחציצות של עוגמת נפש. אם תעבדו נכון תוכלו להגיע למצב כזה של מחילה שלמה והליכה לקראת, אבל בפירוש יש כאן עבודה זוגית, כי הזוג הוא חטיבה אחת ואיך שאת מתנהגת משפיע על בעלך, ולהיפך-התנהגותו משפיעה עליך בחזרה ויכולה למשל להוריד לך את כל הרוח מהמפרשים, ולהוריד את המוטיבציה שלך להשקיע, להבליג וכו' (ואני בטוחה שלא קל לך להבליג, רק שאין לך פתרון אחר להשיג שקט ולהרגיע אותו). אם את מעוניינת להגיע למחילה בלב שלם, חייבים טיפול זוגי, כדי שאת תרגישי שגם הוא תורם למערכת ולשלום הבית. מה לעשות? אנחנו עדיין לא מלאכי השרת שיכולים רק לתת ולתת בלי לקבל, אפילו קצת, בתמורה לכל מאמצינו. אולי זה משיג שקט כלפי חוץ - אבל הלב, הלב לא שלם, וחבל.

כיוון ששניכם כבר בתוך המעגל, צריך משהו מבחוץ - שיעזור לכם לשבור את המעגל, כי המצב כעת הוא ששניכם טעונים זה על זה וצריך מישהו שיעזור לפרק את המטענים הללו בלי לפוצץ אותם. וחייבים לפרק אותם! אחרת , הם יתפוצצו, במוקדם ובמאוחר! זאת המציאות לצערינו..וככל שהפיצוץ קורה מאוחר יותר, הצברו יותר מטענים בזמן שעבר והפיצוץ מתרחש בקול רעש אדיר יותר!

אנונימית יקרה,

לא כתבתי את הכל כדי לדכא או לייאש אותך חס וחלילה,

 אלא כדי שלא יהיה מאוחר מדי לתקן - עכשיו אפשר לתקן!! ובאמת חבל גם על הילד..(אבל לכם-חבל יותר!)

אשמח גם לעזור באישי..

אני הייתי נותן צ'אנס לכך שרק את תלכי לייעוץ ותהיי ערה אם דברים משתנים בעקבות כך אך תזכרי תמיד שמגיע לך לחיות חיים שלווים ונורמאליים ושמחים עם בעל שלא אלים מילולית כלפייך. זה פוגע בנפשך, ובעתיד , מן הסתם גם בילדייך.

לא שכל הגברים מושלמים, אבל ההכרה בכך שאיננו מושלמים וההסכמה לקבל עזרה היא בסיסית.

"עדיף סוף נורא מאשר נורא בלי סוף". אני לא רומז בכך, אך לדעתי זהו הכיוון הכללי.

זה לא מצביע על שום דבר שלילי. אדרבה זה רק מוכיח שאתם רציניים ורוצים לפתור את הבעיה. 

אין זוג מושלם. אצל כולם יש חריקות - קטנות או גדולות - והעובדה שהולכים לייעוץ מוכיחה שאתם לא מטייחים אלא רוצים באמת לפתור את הבעיה.

מכירה את הפתגם: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים?

לפעמים צריך מישהו חיצוני, אובייקטיבי ומקצועי שייתן קצת סיוע לעלות על דרך המלך. זה הכול.

העבודה היא בסוף של בני הזוג בלבד. היועץ רק מנחה ומסייע, הוא לא עושה את העבודה.

בהצלחה יקרה!

כמו שפטריה אמרה..

אבל אם חשוב לך לעשות תהליך בעצמך - כדאי לך לדעתי להיעזר בכלי של אימון.

מאמן לא מייעץ, אלא עוזר לך למצוא בעצמך את התשובות, וזה תהליך מדהים ומעצים.

מהדברים שכתבת, נראה שהכלי יכול ממש לעזור לך.

אני לומדת עכשיו אימון דרך 'כוונה' ומכירה כמה מאמנות, אוכל לקשר אותך אליהן אם תרצי. את מוזמנת לפנות בפרטי.

|חיבוק גדול|

מותר לך "לפקשש" ולא להיות מושלמת. את ,כמו כולנו בסך הכל בת אדם.אל תרגישי אשמה בשום אופן.

יישר כח על הרצון לשפר ולבנות..

אנסה לעזור.. אינניי מתיימרת שאני יודעת כי זה נושא מורכב  ועדין, מה שאני עושה זה בגדר נסיון.

הנקודת מבט שראיתי בה את המציאות שאת מספרת, היא אולי כזו.. (אני רק מנסה)

בעלך ואת חיים במערכת יחסים הדדית.., כמו שאת רוצה לדעת שבעלך אוהב אותך.. גם הוא רוצה ודאי.

יש אנשים יותר מים- רגועים שמספיק להם אורח החיים הטבעי, ולא צריכים הפחות אמון.. מרוכזות שיתנו להם את השלוה והבטחון.. על מקומו/ה של בעלי/אשתי לגביי , ויש כאלה יותר ממוקדים, יותר אש.. שצריכים ורוצים יותר פעמים להרגיש את זה בצורה מרוכזת.. כמו תרכיז.. שהוא מרוכז אבל משפיע וצובע את כל המים(החיים היומיומיים באהבה)

ולהסבר:

כמה פעמים אמרת לו, אני אוהבת אותך.. בלי שהוא ביקש.. כמה פעמים הפתעת אותו? רק כי את אוהבת(וככה אמרת לו)  כמה פעמים נתת מעבר לנתינה יומיומית שקטה שברגע שרק היא מופיעה.. בלי אמירה עצמית פתאומית של קישור לשני, היא נראית נתינה שגרתית , רק כי אני נותנת היום כי נתתי אתמול, ולא אני נותנת היום כי אני רוצה לתת לך היום... 

הובנתי לבינתיים? מקווה..

נראה לי מעבר לכל האידאולוגיות של בעלך.. עולה בקשה אחת מתחננת.. תראי לי שאני חשוב לך. חשוב לו לדעת שהוא אצלך, בתוכך בתוך ליבך, חי , טרי מלא טל.. ולא באיזה בוידם 

תראי לי שאני מקום ראשון אצלך..

צאי מהשלווה הזו שכ"כ רגילה ומשדרת לי אדישות.. תשתגעי באהבה אליי לפחות יום אחד.. אפילו שעה.. ותתני לי את השעה הזו.. שמתי שאצא לעבודה, אעזור לך במטבח, ארגיש אותה, ואזכור שהיא ממישהי שזקוקה לי והראתה קישור אליי, ונטעה בי את התחושה, שאכן היא זקוקה לי וקשורה אליי.. ולא הפכתי להיות.. חבר בחדר שלה בפנימיה.

תנסי לתת מחמאות שורשיות שמדברות ומשדרות, איפה בעלך עומד אצלך ואיפה את נמצאת לגבי בעלך..

אתה יקר לי.. אתה יודע? (סתם ככה באמצע החיים)

פתק עם סנדוויץ.. כי חשבתי עליך.. ואתה הכל בשבילי , תתמקדי בשורשיות.

אני מאמינה שהבקשות שלו ירדו יותר.. כי הוא יהיה רווה.. רווה במים.

כמו ילד שרוצה צ'ומי.. ושהוא לא מקבל הוא נתלה על דברים סימפטומיים, אבל הוא מבקש אהבה וכשהוא ייקבל אותה, בצורה שורשית, הוא יהיה ילד טוב.. והטענות.. איכן הן?  יש לו כח סיבולת להכיל.. כי הוא אהוב. וכ"כ רצה להיות אהוב אצל אמו.

ובעצם הילד אוהב את אמא שלו, בדיוק כמו שהיא.. רק... אוהבת.. אמא תראי לי שאני באי המחובק שלך.. שאת בהריון איתי, גם אחרי שנולדתי.. נושאת אותי ונותנת לי נוכחות.

כך גם הבעל.. תראי לי אשתי , שאני אותו חתן אהוב.. ואת הכלה .. שמביטה בי ונותנת לי נוכחות, מכירה בי ופשוט רוצה אותי.. רוצה שאני אהיה חלק מהחיים שלה.

אם יש שאלות, בכיף.

(אה ויש את הספרים, חכמת נשים ובגן השלום של הרב ארוש)

זה נשמע שיש כאן כבר משבר שהעמיק, "הרבה ריבים מתמשכים", כפי שקראה לכך אנונימית.

במצב כזה, ברוב המקרים אין את הכוח הנפשי לתת, שלא לדבר על לתת מעבר לנצרך.

לכן, צריך משהו מבחוץ שלידו מדברים רגוע..

מנחה נישואין, כשמו כן הוא , רק מנחה את הזוג. בני הזוג משוחחים זה עם זה והמנחה, מנחה את השיחה ומוביל אותה למקומות בונים (בניגוד לשיחה שמתרחשת בבית ומובלת למבוי סתוי, במצב של ניכור שכזה). הפתרון הוא אצלבני הזוג, כמו באימון, מנחה הנישואין עוזר להם להאמין שוב - בטוב שיש בהם ובטוב שיש בבן זוגם.

לכן-אין חבוש מתיר עצמו מבי האסורים וצריך עזרה חיצונית.

מה שכתבת מאד יפה באופן כללי,  אבל לא הבנתי למה הסקת שזה הקושי בין האנונימי לאנונימית.

כתבתי במפורש.. שאולי.. 

באמת חיסרון כ"כ גדול,

שאת "לא מסוגלת להתווכח ולריב ולא החלטית"...  ואפילו זה שאת "מפוזרת".. 

אם כי בוודאי לכל אחד  יש תמיד דברים לעלות בהם.

לענ"ד, קודם כל את צריכה להגיד לעצמך: באופו כללי אני בסדר. יש לי את התכונות שלי והאופי שלי - זה לא רע אלא זו אני; וגם אני תמיד עם פתיחות להוסיף טוב, וגם מוכנה להקשיב לדברים שצריך לשכלל כשהם אמיתיים, אבל לא שאקבל אותם בִפְנים, בתוכי, כ"הטחת חיסרון", שמחלישה, אלא אני "מתרגמת" אותם בתוכי כאילו נאמר איזה רעיון-מקומי נכון..

כלומר - לא לפתח בתוכך תחושה של "אני לא בסדר, לא יוצלחית".. זה פשוט לא נכון. יש לך את האופי הלגיטימי שלך, יש בו דברים יפים מאד (לא להיות מסוגלת לריב - מעלה מאד גדולה..), וגם רצון לעלות עוד.

מצד שני - לא להפוך את הידיעה הזו למנוף לעוינות כלפי היחס של בעלך. כלומר: להשלים עם עצמך - אך לא בגלל זה להעצים הרגשה של עוול שנעשה לך. זה רק יקלקל יותר.

שלמות עצמית, עם ענוה. בוודאי כלפי הבעל. ענוה זה לא "סמרטוטיות" בנפש. להיפך - כמה שאדם יותר רגוע עם עצמו ביחד עם רצון פנימי להוסיף חיוב, כך הוא יכול יותר להיות עניו, כי הוא מרגיש שזה לא "מחריב" את אישיותו, אלא מנוף לעליה סבלנית. 

אחרי ה"הסכמה הפנימית" הזו עם עצמך -

יתכן שבעלך אינו מבין כ"כ את ההבדל בין איש לאשה. ודברים שהם טבעיים לאשה, הוא מפרשם במשקפיים של עצמו.

יתכן גם שהוא מאד מעונין ביחס מתמיד יותר של תחושת אהבה איתך ומצידך, ושיחה, והתענינות.. (לא שאת לא בסדר - אבל יכול להיות שהוא סובייקטיבית "צריך" יותר. בפרט שיש ילד, שאולי הוא מרגיש שאמא צריכה לזכור שהיא גם אשתי וגם אני צריך אותה...  לא בטוח - אבל יכול להיות..)

אם זה כך (אינני יודע, לא מכיר אישית, אבל אפשר לנסות. אם יעזור - מה טוב. אם לא - צריך לחפש עוד רעיונות) -

אז אולי שני דברים, לשני העניינים:

האחד - לקנות למשל, ספר "הבית היהודי" של הרב שמחה הכהן (אני לא מכיר היטב את הספר, אבל שמעתי אותו כמה פעמים בעבר ברדיו, והנושא של הבנת ההבדלים בין האיש לאשה תופס אצלו הרבה).

להגיד לבעלך, בזמן של רגיעה, משהו בסיגנון: קניתי לנו (לו "לך" - "לנו"..) את הספר הזה. לא יודעת אם כל מה שיש שם מתאים לכולם (גם אני לא  יודע; וגם, זה "ביטוח" נגד השגות של מישהו "למדן" כדי שלא יקלקלו את הריווח מהענין), אבל שמעתי שהוא מסביר טוב את ההבדלים בין איש לאשה, אז אולי זה יתרום לנו להבין יותר טוב אחד את השני, שנוכל עוד יותר לעשות טוב אחד לשני - אפילו שבוודאי יש דברים אישיים לכל בן אדם, אבל בכל זאת, יש דברים שהם יותר "כלליים" לנשים וגברים.

יש כאלה, שפתאום הבינו שהאשה זה פשוט קצת אחרת מהם..

הדבר השני - לנסות להרבות באהבה, בתשומת לב (שוב - לא מתחושה שאת לא בסדר כיום). לא כתגובה ל"מריבה". אלא סתם. באופן עקבי. באמיתיות, לא כ"תרגיל" לצורך הענין..  תשומת לב בפנים מאירות, לשוחח, להתענין בענייניו, להקשיב. אולי כך תבנו מערכת יחסים שהיא מספיק מעניינת ו"מושכת" גם בלי הריבים..  אם באמת (אינני יודע) זו סיבה ל"מריבות" מצידו, יתכן שכך הן תלכנה ותיפסקנה.

כשתהיה אוירה (נקוה) יותר רגועה - תוכלי פעם להגיד לו, בנעימות: תראה, אני לא מושלמת, אף אחד לא מושלם. אני אבל משתדלת להוסיף טוב. אם תהיה מוכן כמה שאפשר פחות להעיר לי על מה ש"לא בסדר" וכמה שיותר למצוא את הטוב שבי ולהגיד אותו, אז במקום שההערות סתם יגרמו לי הרגשה גרועה, אני אוכל כש"אחת ל.." תעיר לי על משהו, באמת להשתדל על זה יותר. גם כי יהיה לי יותר כח ומרץ לזה, כמו כל אדם שמרגיש טוב, וגם כי זה לא יהיה הרבה מידי...  ותשתדל גם אתה, שזה יהיה הדדי. זאת אומרת אם אני פעם אומרת משהו, גם לשים לב; אם אתה רואה שזה אמיתי, אז "לקחת" את זה.

לפעמים כשיש "הגדרת מצב" כזו, שבאה כשיש אוירה חיובית, ונאמרת באופן שאינו מאיים על "מעמדו", זה יכול לעזור, גם אם באותו רגע לא יודה בכך.

ה' יעזור לכם ותצליחו.

התאור שלך מזכיר לי מצב של חברה קרובה. מערכת היחסים שם היתה דומה לזו שאת מתארת. לאחר שנות צער רבות ואינסוף מילים קשות. לאחר שהדימוי העצמי שלה הגיע לשפל היא הלכה ליעוץ- לבד.

הן עבדו על העלאת הדימוי העצמי והעצמת נקודות חוזק שלה- מחד, ומאידך- על תקשורת עם בעלה.

השינוי הגדול נוצר באחת ההתפרצויות כאשר היא ענתה לו ואמרה:

"אני מבינה שיש לך קושי עם ____________ (נושא ההתפרצות), אבל לא אוכל לשוחח איתך, לענות לך או לעשות משהו כל זמן שאתה מדבר איתי בצורה כזו! אם תרצה שנדבר על כך בצורה נעימה אחר כך- אשמח. אני מחכה שתאמר לי." היא ארגנה את הקטני שלה ויצאה מהבית לטיול יזום באופן פתאומי.

בעלה היה בשוק! הוא  לא הכיר את העצמה הזו באישתו ולא הגיב על כך.

 הוא ניסה לאחר מס' ימים לפתוח שיחה על הנושא אך כיון ששוב הרים את קולו  ודיבר בזילזול והאשמות היא ענתה בצורה דומה  לתשובתה בפעם הראשונה ונעלמה מהמקום.  לא תמיד היא יצאה מהבית אבל התנטרלה באופן מוחלט מהנושא (ורק מהנושא). לאחר נסיונות בודדים הוא התחיל לקלוט את המערכת החדשה וכמו שמישהו הגדיר זאת כאן- את הריקוד החדש. הוא למד שאם יש לו משהו להעיר לה היא לא תיקח את האאשמות עליה אלא תרצה לשמוע את הקושי הנקודתי בצורה נעימה ולראות ביחד מה אפשר לעשות. היא המשיכה ללכת ליעוץ, הוא התחיל לשתף איתה פעולה ורק לאחר עבודה של שנה הוא הצטרף אליה לכמה פגישות נוספות שנתנו לו עוד כלים.

היום הוא ממשיך להיות דמות משמעותית אך הרבה יותר נעימה, היא הפכה להיות אישה קורנת ומיוחדת בזכות עצמה (ויש בה המון המון המון) ולא רק אישתו של.. שכאבה משך שנים רבות.

אני לא יודעת אם המקרים אכן חופפים אך יתכן ותוכלי ללמוד משהו מהמקרה הזה.

חשוב לציין שלא היתה ביניהם אלימות פיזית או התעללות מכוונת מצד בעלה. אלא תגובות בוטות וחריפות מאוד- כעס גדול כמעט בלתי נשלט שכוון כלפיה.

נראה לי שיעוץ נקודתי לעצמך יעזור לך מאוד לסדר ולמצא את הטוב שיש בך, לקבל את עצמך כמו שאת ולעבוד עם הטוב שבך. וזה שאת מצליחה לשתוק ולהבליג זו כבר נקודה משמעותית מאוד!

והלואי שישרו בביתכם תמיד ההכלה, הכבוד השמחה והאהבה!

השאלה היא אם לא כדאי לנסות קודם בלי זה,

בתקוה שלא יצטרכו לזה,

ובאמיתיות.

דבר כזה גם עלול "לגלוש" - כל מקרה לגופו.

וגם כשעושים - זה צריך להיות עם רצון גדול להגיע לתקשור פנימי, אמיתי; ולא להיסחף אחרי חווית ה"עוצמה".. זה לא יעד...

על הברור המעמיק ועל הניתוח הקולע, כרגיל...

הקדמה: לא קראתי את התגובות האחרות אז אין לי מושג לאן השרשור הולך.

אני מצטטת פה כמה משפטים שלך שמדאיגים אותי לגבי המקום הנפשי שלך כרגע-

"הוא מתנהג אליי בצורה מחרידה, שקשה לי להסתכל אליו אחר כך. אחרי כל ריב שאנחנו משלימים והוא אומר לי שהוא אוהב אותי אני פשוט לא מסוגלת להאמין לו."

"אני יודעת שממנו כבר שום דבר לא יבוא"

"כמו שהוא מפציר בי בכל פעם מחדש "(להשתנות)

אף אחד לא מסוגל לחיות ככה, כשכל שניה הוא לא יוצלח, כשהוא תמיד עושה משהו לא בסדר...

"רק- בבקשה לא להגיד לי לדבר איתו"

אני עושה איזשהו סיכום למצב שלך כפי שאני ראיתי אותו- (תקני אותי אם אני טועה) אתם אוהבים אחד את השני, יש המון רגעים טובים (ב"ה!) אבל-

בעלך לפעמים (כל כמה זמן?) מתנהג בצורה שאיננה מקובלת עליך (מה בדיוק הוא עושה? צועק? שובר? חו"ח פוגע פיזית? משפיל? מעליב? חשוב לדעת כדי להבין את התמונה המלאה). לא רק שהצורה שהוא מתנהג לא מקובלת עליך אלא גם הסיבה להתנהגות שלו לא נראית לך.  איכשהו נוצר מצב שאת אשמה בהמון דברים ואת מרגישה שאלו דברים שלא תמיד יש לך שליטה עליהם. לכן את במילכוד, את מפחדת מהתגובות שלו ומצד שני התנהגות שבעיניך היא "נורמלית" מביאה אותו להתפוצץ.

זה מקום פנימי מאד קשה של חוסר אונים. ויותר קשה לי שאת כבר משלימה עם זה שהוא לא יוכל להשתנות. על אף שלפי ההודעה שלך נראה שהוא עובר גבולות באופן קיצוני.

והכי קשה לי זה שהוא מפציר בך להשתנות- כלומר הוא לא כלכך תולה בתגובות שלו את הבעיה אלא בהתנהגות שלך שלפי מה שאת תיארת היא יחסית נורמלית.

כמה שאלות:

כשהוא מפייס אותך האם הוא מתנצל על ההתנהגות שלו או רק אומר שהוא אוהב אותך (כמו שציינת)?

איך הזוגיות של ההורים של בעלך?

האם את רואה התנהגות כמו שלו רווחת אצל אחרים במשפחה, כמו אחיןם וכ'?

למה אתם לא יכולים  ללכת לטיפול זוגי? (זה מה שאתם צריכים חמודה)

האם ההתנהגות הקיצונית שלו הייתה לעיני אנשים אחרים פעם? אם כן איך הם הגיבו?

לדעתי דווקא חשוב לשתף (בידיעת בעלך) משהו חיצוני שבעלך מעריך במצב הזה. כדי שזה לא יהיה רק "הסוד הקטן שלו" כמו שאת מתארת. אולי זה קצת יזיז אותו לכיווןן של שינוי . בעיני השינוי הראשון שצריך לעשות זה בתודעה- צריך לעבוד ביחד. את צודקת שאת מחפשת דברים לעשות לבד,וזה אכן עוזר, אבל לדעתי מאד היה משפר את המצב אם בעלך לפחות היה מודע שמה שהוא עושה זה לא בסדר. ואז התחושה הפנימית שלך לפחות תהיה שאת בסדר ואת לא לא יוצלחית ואת לא אשמה בכל דבר והחוסר אונים שנכנסת אליך קצת ירד.לכן חשוב משהו חיצוני.

עדיף כמובן מטפל או יועץ אבל אם זה לא בא בחשבון משהו שהוא מכיר, ששניכים סומכים עליו ושהמטרה הראשונית היא רק לשקף את המצב ולהבין שדרוש שינוי גם מהצד שלו .(כי אני מבינה שהוא דוחף לשינוי מהצד שלך בעיקר)

אולי אני אוסיף אח"כ עוד כמה דברים.

בהצלחה

דברי חיזוק.. אולי זה יעזור.. 

לגבי העניין של תחושותייך: שהוא "מתפוצץ" עלייך כמובן לשתף אותו ולספר על כך..

החליטו בינכם: מה קורה כשאתם רוצים לדבר על משהו בוער. החליטו שזו תהיה העבודה שלכם בנתיים: כשרוצים מאוד לדבר ולשפוך את הלב עושים זאת רק בחלוף הבערה הפנימית ואז מתפנים גם להכיל את דברי הצד השני וגם להשמיע את שלנו בצורה נהירה וטובה.. זו עבודה, לא תמיד פשוטה אבל משתלמת ומועילה לכל הנפשות הנמצאות בבית

ה"טיפ" הזה יוכל להועיל לכם גם בנוגע לכך שאת אומנם מבליגה אבל מאידך מסתובבת עם תחושות קשות...

כי אומנם אתם לא מנהלים שדה קרב בשעת כעס ומעדיפים להבליג לרגע ולהצניע את תחושתיכם, אך בחלוף הכעס- אתם מדברים על שמטריד אתכם בגילוי לב..

בהצלחה רבה , שתזכו ל "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.."

מה פשר האהבה הזו אליו?

זו שתלויה בדבר?

האם אנחנו לא אוהבים את מי שאיתנו למרות טעויותיו (המודעות והבלתי מודעות) ומגרעותיו?

אם בעלה מתעלל בה, משפיל אותה, מציק לה, מתעלם מדבריה, צועק עליה ורומס אותה - ראוי שנבין למה היא מתכוונת כשהיא אומרת שהיא אוהבת אותו.

אהבה לזולת אינה דבר המובן מאליו, היא בהחלט תלויה בדבר.

אני לומדת המון מהתגובות ומההצעות.

לאחר מחשבה אני חושבת שחלק גדול מהעניין זה שבאמת אולי הוא מרגיש שאני לא מספיק מתייחסת אליו..

אני רוצה להוסיף- אחרי שקראתי את התגובות הבנתי שזה נשמע רע יותר ממה שזה כנראה. יש לי המון סיבות לאהוב את בעלי, הקשר שלנו הוא בהרבה מובנים עמוק וחזק בצורה יוצאת דופן, עברנו המון דברים משמעותיים ביחד. אנחנו לא נמצאים במצב כזה כל הזמן.

בעלי בהחלט מסוגל להשתנות, ואני שמה לב לכך שהוא משתנה (הוא אכן השתפר והתקדם מאוד במישור הזה, אני זוקפת את זה בעיקר לזכות ההשקעה שלו בלימוד תורה), אבל אני לא מתכוונת להגיד לו מה הוא צריך לעשות או איך להשתנות (בעיקר בגלל שהאופי שלנו כל כך שונה, אני אפילו לא יודעת מה לייעץ לו).

בשביל זה ביקשתי שיעזרו לי להסתכל מנקודת מבט אחרת (כמו שהרבה מהמגיבים באמת עשו, ותודה לכם על כך!!).

אני לא רואה טעם בינתיים בלדבר עם מישהו חיצוני, לא כי אני נגד, אלא כי אני מרגישה שטרם עשיתי את מה שביכולתי לבד, וזו בדיוק העזרה שביקשתי. ברור לי שזה מצב שלא יכול להימשך לנצח, ולכן אם גם בזה אראה שאני נכשלת- כנראה זה באמת מה שנעשה, לפחות אני. (בקשר לצעדים כמו לצאת מהבית וכו'- מהיכרות עמוקה ונסיון לעשות דברים בסגנון- זה לא עובד).

אני אנסה גם למקד את עצמי לא רק לעניין היומיום, אלא לעניין הריבים- חלק ממה שקורה זה שכשהוא מתעצבן הוא מודע מאוד לזה שהוא לא מתנהג בצורה נאותה, הוא ממש מבקש ממני לעזור לו, ואני פשוט לא מצליחה למצוא מילים נכונות. הוא אדם מאוד פרקטי ולכן זקוק לעזרה פרקטית, פתרונות מהותיים ומציאותיים, ולי קשה לפעמים לספק אותם, בעיקר בריב, אבל אני מרגישה שאני חייבת לו את זה. לא מסיבה רעה, אלא כי אני אשתו, ואני רוצה לתמוך בו. שוב- עצות יתקבלו בברכה.

עוד משהו שאני חייבת לציין- כשאמרתי שאני "לא יוצלחית" וכו', זה לא מה שאני באמת חושבת, אלא זה איך שהוא גורם לי להרגיש. אני יודעת שהוא לא מתכוון למה שהוא אומר כשאנחנו רבים (ולכן חלק מזה פשוט חולף מעליי..) אלא מנסה להתייחס לביקורת האמיתית, פשוט זו ביקורת שקשה לי לשנות, וכן, אני סופגת הרבה ביקורת. אולי מה שיעזור זה באמת לנסות להתייחס אליו ביותר חיבה.

תודה רבה! אשמח למי שימשיך להגיב כי העצות פה תורמות המון...

על כך שהוא מודע כשהוא מתעצבן וממש מבקש לעזור ואת לא מוצאת מילים נכונות -

א. מאד חביב לראות את צורת ההסתכלות וה"פירגון" שלך.

ב. נוסף על מה שהצעתי מקודם, בכללי, אולי עוד משהו ספציפית למצב המתואר (מתוך הנחה שהכוונה שממש כשמתפתחת המריבה הוא רוצה שתעזרי לבעיה שהוא מודע לה) - תִראי אם זה מתאים לכם: כשמתחיל להתפתח "ריב" כזה, תקחי נשימה עמוקה, ותגידי לו בשיא הכנות והחיבה שאת יכולה, ממש בלשון של בקשה ואם אפשר - עם קצת חיוך: אני מכינה לך כוס תה, ובוא ניקח כמה דקות, שאני אוכל להתייחס למה שאתה אומר בצורה עניינית וטובה; וגם לך אולי בינתיים יהיה יותר קל לסדר את הדברים בנחת. שיצאו לנו דברים טובים מהשיחות האלה.

כך לא "דחית" אותו לגמרי, אבל החיבה, עם ההתקררות בתה החם - יוכלו אולי לתת אוירה טובה יותר, לשניכם.

אני מבינה אותך מצוין.

גם לי היו תקופות שלא יכולתי להאמין לבעלי שהוא אכן אוהב אותי. אבל היום למפרע כאשר נודע לי בצורה מדוייקת יותר את סוג הבעיה של בעלי אני יודעת שהוא לא היה אשם בכלל ואני לומדת איך לחיות עם זה והוא גם מחלים ב"ה.

אני יכולה לומר לך דבר אחד, ההתפרצויות שלו הם לא בגללך ולא בגלל מה שאת אמרת, או עשית או איך שאת נראית ולבושה וכדומה.

ההתפרצות שלו זה נובע מהקושי שלו, מהבעיות שלו, מחוסר הסיפוק שלו, מהגישות ומהחולשות שלו. את יכולה להישאר רגועה ולא להתרגש ולא להילחץ, אלא לרחם עליו שהוא שוב בהתקף של מצוקה וקושי ותנסי להתפלל למענו ולהביט בצד של חוסר האונים שהוא נמצא בו.

פשוט אל תקשיבי למילים שיוצאות מהפה שלו נגדך, כי זה לא רלוונטי. האיש לא מפוקס באותם רגעים.

אני יכולה אולי לנסות ולעזור לך ביתר פרטים או לנסות לאבחן את סוג הבעיה שלו באישי או בטלפון. יתכן ומדובר בבעיה משותפת זהה.  

בכל אופן שולחת לך חיבוק עמוק ומתפללת שהשם יכוון אתכם בדרך הנכונה והמועילה במהירות.

מצבך מאוד נוגע לליבי ואני יכולה לומר לך שאפשר להחלים מהמצב הזה ובסוף הוא גם ירצה בע"ה ללכת לטיפול. בינתיים תשמרי בקנאות על הזוגיות שלכם, אל תתני לחלק החולה שבו לפגוע בזוגיות שלכם ואל תתני לאחרים במשפחה להתערב. אפשר וחשוב להיעזר אבל אך ורק באנשי מקצוע מנוסים בתחום הזה.

שבוע טוב ומבורך !!

הוא ממש רוצה לשלוט בעצמו ולא הולך לו.

הוא גם מחפש פתרונות מעשיים והוא אדם פרקטי שאוהב דברים ברורים.

יכול להיות.. תקחי בערבון מוגבל כי לא ראיתי את בעלך מעולם,

שיש לו הפרעות קשב וריכוז שגורמות לו "לקפוץ" מכל דבר ומצד שני הוא מרגיש בטוח כאשר

דורשים ממנו דברים מוגדרים.

אולי כדאי לנסות ולהיכנס חראש שלו ולהציע לו דברים מוגדרים.

למשל, אם הוא חושב שאת עקרת בית לא טובה, לתמלל את ה במילים לציפיה פרקטית שלו ממך, למשל: אני מצפה שכאשר אגיע הביתה הכיור יהיה ריק-כל הכלים יהיו שטופים והרצפה מטואטאת.

אותו הדבר הפוך - תגדירי את ציפיותיך ממנו לפרטים פרקטיים ומדוייקים.

למשל, אני מצפה שתקדיש לי זמן לשוחח עימי - הגדירי שעה מדוייקת.

כאשר הציפיות ברורות, יש יותר סדר והבעל (וגם האישה וגם נכון לגבי ילדים) מרגיש יותר מוגן, בטוח , שלו ורגוע וכך אני מקווה שיהיו פחות התפרצויות.

מה דעתך?

נראה לך שזה קשב וריכוז?

נראה לך שאתם מסוגלים לנהל שיחה כזו על הציפיות ביניכם?

אשמח לשמוע תגובות.

שרית.

ההגדרה של אלימות היא לא פיזית או וכו היא אדם שטועה ומתחרט ומתנצל ושוב טועה ... מוזר כי כולנו טועים, אבל אני גם מרגישה ככה- סוג של יאוש למרות הדברים הטובים שישד, כי הקושי כשהוא מגיע הוא נוראי.

תקני אותי...

בתוך הקריה...

מבחוץ יקר טילים.

נריה, דולב, טלמון, חרשה. וגם נחליאל.

אלו ישובים דוסים מי יותר ומי פחות.

טרמפים לרוב.

בהצלחה!

בגוש טלמונים. קרוב לירושליםולאזור המרכז ויש מלא טרמפים!!

קרוב מאוד לירושלים (חצי שעה ממרכז מעלה אדומים ועד לתחנה המרכזית, או 7 דקות מהיציאה ממעלה אדומים עד לכניסה לירושלים), ותחבורה ציבורית מעולה (יותר טוב מכמה שכונות בירושלים- תדירות טובה וגם אוטובוסים לאזורים שונים בירושלים ומאזורים שונים בירושלים).

ככה אני הייתי עושה..

אצלינו לא היו מסכות, גם לפני החתונה..

תציעי לו בתחילת פגישה מסטיק מנטה...

וכשתיהיו ביחסים יותר פתוחים תנסי להעיר לו על זה בעדינות.

אולי בהודעה קלילה שהוא לא יתבייש מולך.

ובצורה יפה ותאמיני לי שהוא יקבל את זה,

כשסוף סוף העזתי לאמר את זה אמרתי שבאמת לא נעים לי להעיר על זה 

והוא הבין את זה, אפילו דאג להצטייד במסטיקים ,והוא לא נעלב לדקה.

זה היה אחד הדברים הכי מפדחים שהייתי צריכה להעיר עליהם

והוא קיבל את זה בסבבה, אל תעשי מזה עניין ותעירי בעדינות

ויהיה בסדר.

כדאי מאוד להאיר את תשומת ליבו- לעיתים ביקור חד פעמי אצל רופא שיניים פותר לחלוטין את הבעיה.

נובע מבעיה בדרכי העיכול, זו בעיה שאינה עוברת אם לא מטפלים בה ומאבחנים מה גורם לריח.

בכל אופן צחצוחי שיניים מרובות, שתיה מרובה, סוכריות והפסקת העישון יכולים לעזור.

את יכולה לדבר איתו בדרך אגב, כמו למשל האם אתה עישנת? כי יש לך ריח מהפה כאילו עישנת.

אחרי פעמיים שלוש שתגידי לו בסגנון דומה הוא יפנים לבד שיש לו ריח כנראה צריך טיפול.

עד אז לבינתיים תחזיקי בכיס סוכריות ריחניות ותכבדי אותו בזה.

בהצלחה 

בהנחה שהחלטת להגיד או לרמוז לו בצורה כזאת או אחרת והוא מחזיר לך באותו מטבע.

ומסתבר שהוא מרגיש שאמנם קצת לא נעים אבל גם הפה שלך הוא לא גן של שושנים

 את נפגעת? או זורמת עם אוירת הפתיחות ?

ב. את מבינה שאם זה דבר שדורש טיפול תלכו יחד לבדיקות שיניים גסטרו אא"ג ? כי מסטיק מנטוס וכדומה הם רק כיבוי שריפות

נראה היתולי אבל סביר להניח שכל נגעים אדם רואה(מריח) חוץ מנגעי עצמו ורובינו לא יודעים על עצמנו  דברים כגון ריח מהפה או נחירות או ....

אם את מריחה כנראה את יושבת קרוב מדי    

ברצינות, זה לא נושא ששווה לדוש בו. תבקשי יפה אחרי החתונה.

בסוף הוא ידע את זה לא?

או שתתני לו לבוא , ואם זה קורה לפניו.. אז תספרי לו בעדינות שככה זה אצל הורייך..

כך זה בדרך כלל (בענייני מתחים).

שתביאי אותו לבית של ההורים שלך רק אחרי החתונה.

להחביא את הנושא עד אחרי החתונה! 

סליחה, אני לא מבינה את ההצעה שלך בכלל!!!

כוכבית יקרה

ראשית מזל טוב ושיהיה בשמחה

בתור בת להורים שרבים כ-ל הזמן, תמיד הפחיד אותי להביא בחור הביתה, אבל ידעתי שזה חלק ממשפחתי המקסימה, ומשפחתי היא חלק ממני, וזה לא משהו שאפשר להסתיר בנתיים מרוב בושה.

ידעתי שאצטרך להתמודד עם זה בבוא היום וה' רוצה שאני אתחתן אז יהיה בסדר.

כמובן ששיתפתי את בעלי כשיצאנו (בשלב די מתקדם כשכבר הכרנו יותר לעומק) על הבעיות בבית הורי, והוא שמע והתעניין, וכשהבאתי אותו פעם ראשונה בבית, היה מזה כיף, אומנם לא היו מריבות בין הורי אבל ניתן היה להבחין במתח שקיים בינהם וזה לא הפריע לי או לו, לא התביישתי בזה או ניסיתי להעביר נושא כדי שלא ישים לב. התנהגתי הכי טבעי בעולם, ובעלי ראה משפחה גדולה, שמחה והכי חשוב אמיתית.

אל לך לחשוש להביא אותו הביתה, אם זה כל כך מטריד אותך הייתי מציעה לך לשתף אותו - ממקום אמיתי - לפני שאת מביאה אותו. בכל מקרה עדיף להיות פתוחים במיוחד אם אתם כבר בשלב של החלטה משמעותית...

בהצלחה יקירה

כתבתי באנונימי מפאת כבוד הורי אבל אשמח לשתף באישי אם תרצי

גם הדינמיקה בין אמא ואבא של בעלי לא הכי נעימה בעולם. אבל אני מבינה את זה, ועושה השתדלות לא לבקר יותר מידי (לא שזה פשוט.) אבל אני בהחלט לא רואה את זה בתור חיסרון בבעלי. אני הבנתי שככה הם. 

בנוסף, אני ממש מבינה את הבושה. אני נגיד נורא התביישתי להביא את בעלי כי הבנתי שמתישהו הוא יעשה 1 ועוד אחד ויבין שאבא שלי לא הולך לתפילות. וזה הביך אותי בהתחלה. אבל בסופו של דבר, ברגע שדיברתי איתו על זה ממקום רגוע יותר, שכן אבא שלי לא הולך לתפילות אז בעלי לא אמר יותר מידי. כי כמו שאני לא מתערבת בחיים של ההורים שלו הוא לא מתערב בחיים של ההורים שלי. והחוסר התערבות הזאת מגיעה טבעי. כי אנחנו עסוקים בחיים שלנו, ואוהבים אחד את השני. וההורים שלנו הם חלק מאיתנו אבל לא ברמה של לחשוש!

אז מבינה את הלחץ, אבל אולי את יכולה בהומור לספר לו. או שפשוט לראות שהכל יהיה בסדר בסוף ושהוא ישים לב ויראה מה קורה שם (כי אי אפשר לא לראות) אבל זה פשוט לא יפריע לו..

(אחרי קריאת מגילה משפטית , נספחת לקרב-ירושה מתועב, משולב בסיפור גרושין ארור ועכור דין בן 40 שהדיו עוד לא נרגעו גם לאחר פטירתה של המעורבת ז"ל)

אפשר לפנות באישי

משתדלת לא ל"גרות" יותר מידי את המצב, כמו מילים לא שייכות, או מעשים שונים. פחות לייצר אוירה אינטימית.. (יכול להיות שלפעמים אמנע מלשים בושם..ולפעמים לא.. זה תלוי במצב..)
אבל מעבר לזה אותו יחס חם ואוהב, פשוט בצורה שונה. (יש כל מיני דרכים להביע אהבה. לא כולם כ"כ אינטמיים. חלקם יותר פתוחים, יותר כמו בתקופת האירוסים)
גם אותם נושאי שיחה (כמובן, חוץ מעניינים אינטימים שונים).

וכשמותרת - לאזן לכיוון השני.

תחשוב מה תחושת האישה בעקבות כך

לא בא לי להרחיב

מקווה שהובנתי

תמיד צריך להשקיע בבית בצורה מאוזנת.
יש דרכים שונות. לפעמים זה עם קרבה פיזית ולפעמים לא.
צריך לדעת גם איך לטפח את הזוגיות גם בזמנים כאלה (שבסופו של דבר זה בערך רבע-שליש מחיי הזוגיות..).

 יש לי תחושה שעצה כזאת נובעת מראייה שעיקר הקשר הוא הקרבה הגשמית.

סליחה, אבל זה פשוט עיוות.

הקב"ה נתן לנו בתקופות שאסורים דרכים אחרות ורוחניות לבנות את הקשר ולעבוד על המידות. בתקופות כאלו בני הזוג יכולים לעבוד על הקשבה הדדית, ולשוחח שיחות שבזמן שמותרים לא תמיד יוצא.

פרט לכך, כמו שקיווי כתבה, לא מספיק שאסורים אז גם לשדר מעין דחייה? זה נראה לי פוגע ומעליב, כאילו בזמן שאסורים האישה לא מעניינת ואין לה מה להציע (מצטערת מאוד על הנסוח הבוטה, אולי אפילו מעט גס, אבל אולי ככה אהיה מובנת).

וכמו שאורה כתבה: וארשתיך לי לעולם. הנביא מזכיר את האירוסין כי יש בהם צד נעלה יותר: הקשר רק רוחני ללא כל סיפוק יצרי.

היא לא תלויה בשום תנאי והיא היא הנפש ממש.

האפשרות הראשונה חייבת לבוא , ולהיות.. אבל מתוך האפשרות השניה ועל גביה.

שניהם משפיעים וחשובים לנו מאוד.
אבל באמת בסופו של דבר, המילה הטובה והמחמאה אלה הם שישארו בנפש שלנו, וייזכרו..
דברים פיזיים הם יותר רגעיים, ופחות נזכרים להמשך.
עם המילה הטובה או המחמאה את יכולה ללכת שנים ולזכור אותה בתור משהו טוב. 
זה גם משהו שמקדם את האישיות, את הזוגיות ואת הקשר בין בני הזוג.

(והשאלה האמת קצת לא מובנת לי למה היא באה.. לכל דבר יש זמן ועת.. בד"כ זה לא שזה או זה או זה.. )

מתייפיפת- פחות, בושם- לא שמה.

לא מזכירה חוויות שהיו לנו שיכולות לעורר, לא מדברת או עושה תנועות שעלולות לגרות, וגם לא מעוררת את עצמי...

לשאלתך השניה- אין כמו חיבוק חם ואוהב- הוא מביע המון!!!! אבל יש תקופות שזה אסור וזה הזמן לעבוד במילים ולקדם את הקשר גם בתחום הזה. זה באמת קשה, במיוחד לאנשים שמגע ורגש זה השפות החזקות שלהם. אחרי לידה זה באמת סיוט. אבל זה עובר...ואין ספק שאחרי שזה עובר שמחים מאד שעמדנו בניסיון ואפילו התגדלנו והתפתחנו וגילינו צדדים חדשים שלא כ"כ מפותחים בקשר שלנו.

תשתי המון תה סרפד וטל ותנוחי המון. מבינה אותך זה קשה 

ולא יודעת מאיפה הבאת את זה.

הימים האסורים נכון להיום זה משהו כמו בין שליש לחצי מהזמן. כשבועיים בחודש, פלוס מינוס.

בתקופות המותרות אכן הצד הפיזי הוא הצד הקובע והחזק. הוא כולל מגע רב, חיבוקים נשיקות ונגיעות אינטימיות. גם ישיבה משותפת בסמיכות וצמידות על הספה או סתם בשולחן. וכמובן גם התדירות של שאר הדברים וד"ל.

אנחנו לעיתים עושים כבר דברים שהם לא ממש חיבור או מגע פיזי אלא דברים מקרבים ומגוונים אחרים, בעיקר כאשר הילדים ישנים.

בימים האסורים והם לא מעטים, אכן זה המבחן האמיתי לאהבה, לקרבה, לנתינה, ליכולת לחיות יחד. כאן תופס החלק המילולי והנפשי את הצד החזק. אנחנו מאוד מקפידים על כל דיני ההרחקות ולכן אין לנו אופציה אחרת אלא לשמר ולפתח כל אופציה אחרת לקשר ומסתבר למפרע שזה מאוד בונה ומאוד חשוב.

נס שיש לנו את הימים האלו. ללא זאת, כל הקשר היה נשחק והזוגיות היתה דועכת. השם עשה עימנו חסד שנתן לנו את הימים האסורים.

אבל מה שכן, זה שאחרי הלידה כ"כ זקוקים לחיבוק ולעזרה פיזית מהבעל וזה מאוד חסר. גם התקופה שנמשכת בדרך כלל חודשיים היא מאוד ארוכה. לו היה שייך לקבוע את זה עד חודש יתכן שזה היה מספיק, אבל האמת, שלגוף ולמקום אורך יותר זמן כדי להתרפא... גם אז צריך הרבה רחמי שמים שלא יהיו כאבים.

שם למדנו שכאשר האלמנט הגופני מחוץ לטווח, ניתן להעמיק מאוד בשלווה פנימה לנפשות

חברה שליגרה שם. זה סוג של גרעין תורני והם ממש נהנו שם.

האם יש לכם מקורות פרנסה או השכלה מתאימה שתאפשר לכם להתבסס במקום חדש?

באחד העלונים של שבת שעברה הייתה מודעה שמחפשים זוג/משפחה (לא זוכרת) לקיבוץ או מושב לא דתי. היה כתוב שיש שם כבר משפחה אחת דתיה.

זה היה אולי בעולם קטן/מעייני הישועה/משהו אחר. 

מקווה שיעזור.

בדקנו באמת את הפרסום הזה, זה היה בעולם קטן.. לא ככ התאים לנו..

תודה

יש עוד רעיונות?...

משלוח של המון דברים שהוא משקיע דרכם בעבורי

ולכתוב לו מכתב תודה .

אני לא אחשוף כדי שבעלי יהיה הראשון שידע.

אבל אתן דוגמאות.

אם הבעל אוכל סנדוויץ לפני סיום העבודה, כדי לחזור הביתה שבע ורגוע לאשתו (אני מכירה כאלה )

אז להכניס סנדוויץ למשלוח.

אם הוא אוכל סוכרית מנטה, כדי שיהיה לו ריח טוב לאשתו (גם יש בעלים משקיעים כאלה.)

אז להכניס חבילת סוכריות מנטה.

ועוד בסגנון, ככה משלוח מפנק, לפוצץ אותו.

ולכתוב.. משהו בסגנון ..רואה תמיד.. וכולי תודה. 

אני בעז"ה שמה לו משהו מאותו מאכל רק מלא סוגים. משהו שהוא משקיע דרכו מאוד.. בחשאי..

על חשבון הברון כמובן

ואפשר גם עם חברים - אבל אם היא מבוגרת לא לעשות מסיבת הפתעה.

ואפשר להוסיף כל מיני בתוכן - שיר שישירו לה הנכדים (יש נכדים כבר?)

חידות בציורים על דברים שקשורים אליה

מצגת של תמונות מהילדות שלה ועד עכשיו

לקחתי מצלמת וידיאו (זה היה ממש מזמן) ויצאתי לרחוב עם תמונה שלה מהחתונה ומעכשיו

וביקשתי מאנשים ברחוב שיברכו אותה וצלימתי את זה

יש אנשים הזויים בחוץ! שרו לה שירים, ניגנו לה, היה מגניב ממש!

הקרנו אתצ זה בערב ואחכ עשינו ערב קריוקי עם פיצות

אולי כדאי לך לעשות משהו בסגנון?

לדעתי בית מלון זה יקר  (סליחה עקיבא)

אפשר לאסוף לה ברכות מחברות שלה ומהמשפחה ולערוך את זה יפה (אם את רוצה אוכל לעזור לך לערוך ולעצב)

מה עוד?

לדעתי בית מלון זה יקר (סליחה עקיבא)אבל, אפשר שתזמינו לה שובר לארוחה זוגית ואבא שלך יחכה לה בפתח עם חליפה ופרח (זה יכול להיות מגניב!) רק אל תשכחו לצלם!!!!

ונראה לי שאנחנו קצת בסגנון אחר...

את חמודה..

אני לא רואה את אבאשלי עומד ומחכה לאמא שלי עם חליפה ופרח.. חחח

[למען האמת גם לא את בעלי?? חליפה?? פרח אולי..]

של אבא שלי, עשינו את ההפתעה רק לשבת בלילה. אז ככה אני ואחי לא גרים באותו עיר, רק אח ואחות אחרים גרים באותו עיר של ההורים שלי. אני הוזמנתי להיות אצל אחותי. אחי  אמר שהוא יגיע ויסתדר אחרי זה איפה לישון. כל אחד הכין משהו לאוכל. ולא אמרנו כלום . אמא שלי הכינה את האוכל רגיל כמו בכל שבת. את השבת עשינו בחדר אוכל של בית הכנסת איפה שאבא שלי מתפלל, אחי שגר באותו העיר הכין את השולחנות עם הצלחות והסכום והשתיה וכו'. ואז בשבת בלילה אחרי התפילה אחי הגדול ניגש לאבא שלי ואומר לו שיבוא רגע הוא רוצה להראות לו משהו, ואז הם ניגשים לחדר אוכל וכמובן שאני והגיסות כבר היינו, והוא אמר לו שאנחנו אוכלים כאן, אבא שלי היה בהלם מה ומה יהיה אם האוכל שאמא הכינה, אז אמרנו כבר נסתדר. ועכשיו מה יהיה איך נגיד לאמא שלי, אז ככה סבתא שלי גרה גם באותו עיר וכל שבת בלילה אמא שלי יורדת לשם עד שאבא שלי חוזר מהבית כנסת. אחותי שגם היא גרה באותו עיר חיכתה לה למטה ברחוב, ליד הרחוב איפה שסבתא שלי גרה, ואז אחותי התחילה לספר לה שעושים משהו לכבוד היום הולדת של אבא שתבוא איתה ביחד. ואז כשהיא נכנסה לחדר אוכל, גם היא היתה בהלם, מה, מתי הכנתם את זה, ומי.

ואז כולם התחילו להתגלגל מצחוק, ואז ההורים שלי שואלים מה הולך פה. מי ביקש ממכם, ומה יהיה עם האוכל שהכנתי, אמרנו לה לא נורא יהיה בסדר את תקפיאי את האוכל.

מה אני יגיד זה היה ממש ממש לעניין וכיף ככה נפגשנו כולנו ואכלנו ביחד. כיף זה לא מילה

ובסוף גם נתנו להם מתנה - סט כלי מיטה יוקרתית.

ובסוף אחי הלך לישון אצל אמא שלי, ובשבת בבוקר אני אכלתי אצל אחותי, ואחי אצל אמא שלי.

בהצלחה

אשמח..

1. להכין ארוחת ערב מושקעת ולהזמין את האנשים היקרים לה.

2. המשך ל1:

אם זה בקטע [אצלנו במשפחה לצערי זה לא נראה לי יהיה...]-

אפשר שכל אחד יביא לה מתנה שתשמח אותה/ שמסמלת בשבילו אותה,

למשל, מטפחת יפה בצבע שהיא אוהבת או איזה סיר חדש ומגניב או.. ככה המו מתנות יפות.

3. מתנה- לקנות לה תמונה של כולכם, כל הילדים [עם החתנים וכו'] עם הקדשה למעלה, לאמא באהבה. אפשר גם על קנווס, יקר אומנם אבל זה נראה איכותי ויפה.

4.כמו שכתבו, להזמין להם צימר על חשבונכם..

5. להקליט אנשים שיברכו אותה במזל טוב. לאו דווקא אנשים מהרחוב וכל מיני שטויות כאלה. [בעיני זה באמת הכי מצחיק כי יש אנשים קרועים לאללה, אבל זה באמת לא מתאים לכולם]

זהו כרגע מה שמוחי העלה מחכתו..

יכול להיות שיתאים, יכול להיות שלא..

בכל אופן, הכל באמת שאלה ועניין של סגנון. לצערי אצלי במשפחה לעולם לא עשינו משהו לאמא/ לאבא/ לאבא ואמא ביחד וזה באמת קצת כואב.. אז כל הכבוד לך על ההשקעה והיוזמה, ותזכרי שבאמת באמת העיקר העשייה וההתיחסות ולאו דווקא העניין ודברים הגדולים...

לשלוש שעות וחוזרים...

ומי שחוגג כראוי את שאר חגי ישראל, מן הסתם כל חג  הוא חג משפחה...

[אגב, כל זה בא מ"יום האם", שהמציאו בזמנו ביארצייט של הנריאטה סולד ע"ה, שיסדה את עליית הנוער. אח"כ - החליטו שזה לא-יפה (חיקוי נוצרי כזה..) שיש רק אמא, והמציאו "יום משפחה" במקום זה, בעיקר לטובת ילדי הגנים, שידעו שגם אבא זה בסדר (היום מן הסתם, זה כבר לא היה עובר בקלות - הדרת נשים...)..

והנריאטה סולד עצמה לא זכתה לילדים. לצערנו. אשה עם אמונה וחסד.  כיוון שהזכרנוה - פרט פיקנטי: סיפר לי השומר הערבי הזקן של בית הקברות בהר הזיתים (מין "מחשב מהלך" כזה, לכל מה שנוגע למקום ולהיסטוריה שלו..) שהיא ביקשה להיקבר מול הר הבית ; שכשתהיה תחיית המתים, תקום ראשונה... גם ביקשה אותו לשתול רוזמרין סביב קברה. עד היום זה במקום של הקבר והוא מטפח את זה.. אך הקבר עצמו לא שם. הירדנים ה"תרבותיים" סללו שם כביש ופיזרו את העצמות לכל רוח. הוא אמר לי: אספתי את העצמות ושמתי בקבר אחים...]

לי זה היה שבוע.. 
ושבוע סיוטי וקשה (בדירת שרות עם החברות הכי טובות...).
מחכים שהזמן הזה יעבור, ואז מודיעים לכל העולם

היא בדיוק לפני שבוע נפרדה  ממישהו (הוא נפרד ממנה) ולפני שהם נפרדו היה לה כ"כ טוב.. 

ופשוט קשה לי שהיא לא יכולה לשמוח ממש..

אז עוד.

ואם אין, אז ממציאים עוד  testcase כדי להירגע....

תקופת מבחנים ויש המון עבודות..

בס"ד

אני סיפרתי לחברה הכי הכי הכי טובה שלי

שאני יוצאת עם מישהו ממש רציני

ושתתכונן...

[זה היה בשערך 3 שבועות לפני...]

וגם היא סיפרה לי, והיא מתחתנת שבוע הבא

ומה עושים?

המשפחה הקרובה מאוד והחברות הכי טובות ידעו שאנחנו יוצאים רציני, ואחת מהחברות גם ידעה שהוא כבר הציע ושבעצם כבר הסכמתי.(לחברה השנייה לא סיפרתי כי זה היה פחות משבוע לפני החתונה שלה עצמה, וזה לא היה שייך...)

עצה שלי- תמצאי את החברה האחת שלה את יכולה לצרוח את זה, לספר ולהתלהב, ובשאר הזמן תחשבי לעצמך שזה הזמן שלכם יחד ולבד. ברור שיש יתרונות לזמן שבו את יכולה לספר לכולם כמה את מתגעגעת אליו והם יבינו כי אתם הרי מאורסים רשמית, אבל יש גם ייחודיות בידיעה השקטה הזו שהוא שלך ואת שלו, בלי כל האמירות חסרות הטאקט שאנשים אומרים מסביב (ולא תאמיני מה כבר אמרו לנו...).

(ותתנחמי, אני מכירה זוג שלהם היו חודשיים...)

ו...מזל טוב!!!

פשוט תחשבי על החוויה שתישאר לך מהזמן הקצר הזה לאח"כ..

שנים תזכרי איך היה "בא לך לצרוח" וכו'.. זה יוכל לרענן אותך כל פעם מחדש...

לא שווה בשביל זה לשתוק עוד קצת?..

החלטנו להתחתן שנה (!) לפני שהודענו לכולם...

ככה זה כשמחליטים באמצע השמינית...

וזה גם לא הנורמה. קורה.

עדיף להחליט ולבצע

יעל בן ארזה- ירושלים

רחל הלפרין- כפר חב"ד

מי נראית לך משתיהן והאם ידוע לך מניסיון (שלך/אחרים)? (תחום ניהול / ריבוי מטלות ולחץ)

תודה רבה

והיו הצלחות גדולות.

היום היא גם כבר מלמדת את הקורסים הללו במכללת בית וגן כך שאולי תוכלו לקבל עוד חוות דעת.

בשורות טובות.

ונהנתה ממנה מאוד!!!

רמינגטון

פיליפס

בייבליס

כדאי שיהיה נטען בערך 300ש"ח

מכונת תספורת שקוראים לזה אוסטר - הכיתוב באנגלית OSTER זה אמריקאי. סוג מאד מאד טוב לבעלי יש את זה כבר הרבה שנים יותר מ- 10 שנים, האמת שזה יקר אבל זה שווה את הכסף.

בהצלחה 

ישובים:פסגות, בית אל,מכמש, עופרה,כוכב השחר,עלי,אפרת,בת עין, קרית ארבע.
גבעות:מיגרון,עמונה,גבעת אסף,מצפה דני,מצפה כרמים,גבעות שילה,מעלה רחבעם,גבעות אפרת.

פשוט מחפשים את המספר של המזכירות ושואלים

ואם יש, אז יש העדפות לאלה שגרו שם פעם או כל מיני קשרים ופרוטקציות אחרות...

זה במאחזים מבודדים יחסית.

ביישובים - יש העדפה לבני הישוב.

אם מתאים לכם.

ולדעתי כדאי שקודם תשבו ותחשבו עם עצמכם מה אתם רוצים בדיוק, כמה עלות שכירות מתאימה לכם, מה המרחק הכי גדול שהייתם מוכנים להשקיע כדי להגיע ללימודים, באיזה שעה אתם אמורים להיות בירושלים (קריטי כדי לדעת מתי לצאת וכמה זמן תהיה הדרך...)

ואז - לשבת עם רשימת הישובים ולראות מה מתאים, ולשאול כמה עולה וכו'...

ולברר אם יש מקום בכלל..

לדעתי יש הרבה מקומות שיש להם מקום, השאלה אם זה יתאים לכם.

צריך גם לעבור ועדות קבלה, אז כדאי להזדרז....

באמת ניסינו בית אל אבל לוקח המון זמן לקבל תשובה ויש להם עדיפות לאנשי היישוב...

אני אמורה להיות בירושלים ב8 וחצי...

או ב"בני אדם"

בהצלחה

לאו דווקא בנימין.. (ששם גם תריך לקחת בחשבון את העומס במחסום......)

יש ישובים על כביש 443 (אני מכירה את בית חורון, אבל יש שם רשימת המתנה..) ואיזור מודיעין (מבוא חורון?)

או לכיוון הגוש (תקוע, אלעזר, נוה דניאל)

או איזור מבשרת (וגם מבשרת עצמה זולה יותר מי-ם)

או אבן ספיר ואיזור עין כרם (אין קראוונים, אבל די זול שם, וקרוב לי-ם החיסרון הגדול- אין קהילה דתית)

מצפה יריחו

או אם יש לכם אוטו- אז ורד יריחו מאד זול (איזור מעלה אדומים, אבל אין תח"צ)

וקחו בחשבון את החיסכון בשכ"ד מצד אחד אבל את עלות הנסיעות, יוקר המחיה (מכולת ביישוב יקרה הרבה יותר) ומיסי יישוב.

אנחנו חיפשנו הרבה גם ככה, ובסוף החלטנו ללכת על דירה קטנה יותר בי-ם, ולחסוך זמן+עלות נסיעות. ואנחנו מאד שמחים בבחירה הזו.. 

בהתחשב הזמן(יש קבוע פקקים בבקרים בכל כניסה לירושלים) וכוחות של נסיעות לפעמים שווה לגור בתוך ירושלים ואת אותם כוחות אפשר להשקיע בעבודות (שאפשר להשיג אותם רק אם גרים תוך ירושלים) ולהשלים איתם את ההפרש.

יש דירות זולות בקרית מנחם,קטמונים,גילה וכו'

ב"ה

'גולה', שנפתח לאחרונה בפתח תקווה, הוא מרכז תרבות ופנאי המיועד בעיקר לציבור הדתי,

אך מתאים לכל מי שרוצה לטעום מבילוי מיוחד באווירה אחרת. 

'גולה' מציע אלטרנטיבה לבילוי בפאבים ובמקומות הבילוי המקומיים, 

ונחשב כמקום בילוי עם ערך מוסף ותוכן. המקום מציע הצגות, שיחות ועוד פעילויות מגוונות.

על תופעת הפבים הכשרים לציבור הדתי ובכללם על גולה.

נשמע מקום נחמד משהו בסגנון בית קפה - פב, ברור שזה לא נפרד.

אם זה משהו כמו מסעדה/ בית קפה אז מה החידוש?

ואם זה כמו פאב-

אז זאת אומרת שמגיעים לשם בשעות המאוחרות של הלילה,

שותים אלכוהול, ושומעים מוזיקה חסידית?

לא הצלחתי להבין.

בקיצור - ניסיון לחקות פאב זה לא כ"כ מתאים במחוזותינו....

בעיניי זה מבורך שיש במה גם לדתיים.

אין שם הרבה קדושה.. כמה חילוניים עם כיפה וחושבים שהם עושים פאב לדתיים.. ה' ירחם.

שומר נפשו וקדושתו ירחק משם!!

זה מקום בילוי ונאי ואם אתם לא רוצים אז אל תבואו אבל זה שאתם מרחיקים אנשים משם בטענות מוזרות ועוד לא הייתם שם ואתם לא יודעים על מה מדובר זה נקרא לשון הרע. (ונראלי כדי שתתקנו את מילותכם כי יש אנשים רבים שעמלו על זה ).

אני מאמינה שאפעם לא היית שם

או בפאב בכלל..

אני הייתי בפאב דתי כמה פעמים בחיי (ולפותחת השירשור- לא,בגולה לא הייתי). זה לא שונה בהרבה ממסעדה רגילה. רק עם בר משקאות גדול יותר...

ויש לא מעט מקומות שהם מסעדות ביום ופאבים בלילה- מה ההבדל? שבלילה יש יותר מבחר של אלכוהול, ומוזיקה שונה קצת (תלוי בסוג, יש מקומות שקטים ויש רועשים יותר)

פאב זה לא מועדון ריקודים או דיסקוטק.

זה מקום לשבת עם החבר'ה. 

(ולשאלה אם זה נפרד- ראית פעם מסעדה נפרדת? אולי במאה שערים..) 

תמונות איכותיות בכל מיני גדלים

של הרב קוק ואולי עוד רבנים שקשורים אליו...

מציירת יפהפה מגוון רבנים.

יכול להיות שלא קרה כלום, ויכול להיות שנשרפו רכיבים שונים בפנים.

מה הרקע לשאלה?

אני שוקל להוסיף עוד מועדים, (כמובן ללא תשלום במסגרת הפרקטיקום)

פנו באישי או במייל haimhod@gmail.com

תודה