אינני חושב ש"עצה" של פורום, עם כל ההערכה שלי לפורום זה, יכולה לשקם את חיי הזוגיות שלכם. נישואין זה דבר שצריך ללמוד, לפחות כמו כל דבר רציני אחר. יש ספרים מצויינים ויש יועצים מצויינים. בהצלחה. והעיקר, לראות את הקשיים כאתגרים וכקרש צמיחה ולא כבעיות. יכול להיות שאת כפי שאת עכשיו לא מסתדרת עם חיי הנישואין, אך "את החדשה" ועוד איך יכולה להיות מתאימה לקשר זוגי. ושוב, העיקר לא להתייאש. להאמין בקב"ה ובטובו.

לא מחפשת עצה כאן אלא אולי קצת עידוד הכוונה... מה אני עושה במצב כזה...

נכון?

חשבתם על יעוץ מקצועי?

המילים האחרונות שלך מטרידות מאד.

אני מקווה שהבנתי אותן לא נכון.

את נשמעת שאת במקום עמוק של יאוש..מהבית שלך ומחיי הנישואין..

זה אולי נשמע קלישאה..אבל זה לא פשלה של ה' שאת עם בעלך...אתם נשואים וזה מה'. והוא רוצה שתבברי כאן משהו, שתתרוממי... 

קחו את ובעלך חופשה תנקו את הראש, תזכרו בימים הטובים של האירוסים שבהם הבטחתם אחד לשני שתמיד תהיו ביחד...תבחרו שוב לרצות לקדם אותכם...תחליטו החלטות אמיצות איך אתם ביחד בונים מחדש ומאמינים זה בזה אל תתיאשי.עם יאוש אין מה לעשות...

תבחרי באמת שוב.להיות האישה והאמא הכי טובה בעולם.

 ה' נתן לך את הכח ביחד עם הנסיון...זה בטוח.

אל תשכחי תמיד לעבור את הכל עם הבעל שלך. ושוב זה לא סתם שאתם ביחד...

המון בהצלחה. אני בטוחה שיש לך את הכח להכול. ואל תשכחי לבקש סיעתא דישמיא מה'.

נשמח לשמוע ביותר פירוט מה קשה כתבת ממש בכללי...

את כותבת נהדר, גם מהלב וגם מאד בהיר

מחזקת את כולנו

אלא קצת מעצמך..

ובגלל זה, נראים הדברים, את מחכה שהוא "יניע" את הכל..

אבל זה לא הולך כך.

כדי שימשיך ויגביר את ההשתדלות - הוא צריך את הפידבק האוהב והמאד מעריך שלך. לא רק את ה"פידבק", "נו, תמשיך..."

הבעיה לדעתי הדלה (בלי שמכיר את כל המערכת, כמובן), היא לא בכך ש"אינך מוכנה לתת אמון" בו - אלא לתת אמון בעצמך..

ועל זה את חייבת, ויכולה, לעבוד.

תוציאי לך מהראש את הדבר הזה שאת "בת לגרושים"... את - את!

בלי "אופציות" אחרות, ובלי פחדים...

תאמיני ביכולת שלך, אל "תזרקי" את עצמך.  אל תתייחסי כאילו זו "גזירת גורל" - "אני כנראה לא בשביל קשר.." - לא נכון. זה דבר שבבחירה. ואם תרצי - בסוף (ותוך לא כ"כ  הרבה זמן, בעז"ה) את תהיי "בשביל זה" ועוד איך.

את צאיכה להגיד לעצמך ההיפך: אני יכולה ואני משקיעה. מהיום. בלי "היזרקות" ובלי "התבכיינות"..

אני מפתחת את הכח של האהבה והנתינה - לבעל, לילדים. יש בך את הכחות האלה - בטוח 100%, את רק צריכה להאמין בכך, ולהתמיד בזה.

תחייכי אל בעלך, תתקרבי אליו, תחייכי אל הילדים, תפנקי אותם - תתני בשמחה, אל "תדרשי".. ואז תוכלי להרגיש תוך זמן לא רב איך את מתמלאת מזה בכחות, בנתינה; ובעלך יותר מעריך אותך, ויותר משתדל, וגם הילדים נותנים "פידבק".

את פשוט צריכה להחליט שאת מתנערת לחלוטין מכל הלך - הרוח הזה.

את בונה מחדש.

תנצלי מהר את הזמן, שעדיין אתם זוג צעיר, ובעלך - כפי שמשתמע - מעונין מאד להשקיע ולא מתייאש מהפידבקים הנוכחיים.  וכך תבנו בנין משמח לטווח ארוך.

מסתבר שאת יכולה לעמוד בכך בכחות עצמך. אם את מרגישה שאת צריכה עזרה - פני למישהי שעוסקת בכך - תשעזור לכך להתמלא בשמחה, בנתינה, ובאימון בעצמך וביכולתך לשמוח ולתת.

ואל תתעכבי. יפה שעה אחת קודם...  ולא להתייאש מעצמך כלל. זה סתם שטויות, עבירה, עצת יצר הרע.

תתנערי - ומעפר תקומי, ותגיעי בעז"ה, תגיעו בעז"ה, גבוה מאד. במתינות, בהדרגה, בהתמדה, בשמחה.

אני ממליצה במקרה כזה ללכת למשהו באופן פרטי ולא בהתנדבות.

וחוצמזה אני מכירה משהו שעובד שם והוא הדבר האחרון שתרצו לפגוש כשתהיה לכם בעיה זוגית. ממש אדם שכדאי להתרחק ממנו. לא יודעת איך הוא הגיע לשם אבל אני מרגישה חובה גדולה להזהיר מפניו.

סליחה שפגעתי בזה הרגע בעוד המון מטפלים טובים שעובדים שם מן הסתם אבל בשביל הסיכון הקטן שתיפלי עליו ממש לא כדאי.

יכול להיות שהמוקד יהיה להם לסיפתח לייעוץ, אבל מה שאת אומרת על אותו אדם לא נכון לכאן.

אם יש לך הערה על מישהו מהמוקד תפני אליהם, ותודיעי להם! כי אם זה לא היא- זה מישהו אחר, ואם את לא רוצה שאנשים יפלו עליו, אז תזהירי את המוקד. ולא את האנשים שיש לך עליהם פחות שליטה.

עשי את הטוב!

בטחי בעצמך, את יכולה!!

בת להורים גרושים זה לא אות קלון.

להיפך , יתכן שבגלל שראית איך מריב ממשיכים לגירושין את מפחדת לפתוח נושאים "קשים" עם בעלך.

אני לא מכירה את המצב ולא כל-כך פרטת למה את כבר מרגישה זקנה.

אבל אולי זה בגלל שצברת בשלוש השנים הרבה כעסים ועלבונות מבעלך.

אולי טיאטת אותם כי חשבת שזה יעבור, או פחדת לפתח עליהם דיבור כי מי יודע לאן זה יגיע (לגירושין?).

גם הקושי לתת אמון, אחרי נפילות ואכזבות היא נורמלית ומובנת.

תרגעי - הכל נורמלי ותקין.

עם רצון טוב אפשר להחזיר לכם את השכינה הביתה.

אשמח לעזור.

שרית

אני מכירה משם אנשים מקסימים מבחחינת האישיות ומקצועיים מאוד!

לא יודעת במי נתקלה בטוב אבל בכל מקום יש יוצאי דופן.

אולי אני סתם בדיכאון (לא עושה כלוווום ) וגם למחשב כבר כמה ימים שלא התקרבתי, ערימות כביסות ביעת מסריח רק מה שאין ברירה (מהר מהר את הבגדים של הילדים שיהיה מה ללבוש)אם אוכל בעלי מסודר בעבודה והילדים איזה סנדביץ אולי גרבר ונמר. אין לי כח לטפל אין לי כח לעשות שום דבר, במין נפילה כזו... בוכה בלי סיבה לא רוצה לדבר לפעמים עם אנשים- לפי קריזות ואין לי כח ללכת לשום ייעוץ- זה א. כסף ב. כח ואנרגיה להתחיל לספר....

תודה לכולם בכ"ז , לא יודעת אם אשוב לכאן. כולכם כתבתם דברים טובים ונכונים, אבל...

תלכי אפילו לרבנית קרובה, טובת לב...

את לא צריכה אנרגיה להתחיל לספר..

סתם תשבי איתה, תבכי לה קצת..

השאר יבוא לבד..

אבל - תקומי.  תאספי טיפה אנרגיה..  אין לך כח" - אבל אולי מזה יהיה לך כח.

תשבי רגע במנוחה, תשתי משהו, תשמעי קצת מוזיקה, תחייכי (בכח..), ואח"כ תלכי למישהי כזו.

נשמע שאת נמצאת במשבר ושאת רוצה לצאת ממנו ולא יודעת איך.

במצב כזה, שבו העצב הוא גדול והיאוש משתלט- הכל נצבע בצבע שחור בולט.

הכל נראה לא טוב, החיים לא נראים מפתים יותר, הבעל נראה פחות טוב, את עצמך נראית לעצמך פחות טוב, הכל נראה מייאש וחסר תקווה.

במצב כזה יש נטייה לראות הכל שחור, גם כשלא הכל שחור.

כאילו לבשת מעין עדשה שחורה במשקפיים- ועכשיו את לא רואה יותר את הדברים הקטנים הטובים שיש לך בחיים.

אני מכירה את המצב הזה טוב מאוד, יודעת את התחושה.

הרגשה שאין תקווה, שאת נמצאת לבד מול העולם, שהדברים שיכולת לעשות פעם גדולים עלייך פתאום.

ואין כח לעשות כלום. 

יש רק רצון להיעלם, להיבלע באדמה אם אפשר, בלי לסבול יותר את המחשבות הנוראיות האלה.

אין לך באמת רצון למות, יקרה. יש בך רצון שהעולם ייעלם סביבך. שהאחריות לא תיפול עלייך כל כך חזק, שלא תצטרכי לדאוג לכל מי שסביבך, אפילו לא לעצמך...

אני מניחה שאת צריכה פשוט שקט. שמישהו ידאג לך לאוכל ומים, ואת לא תצטרכי לעשות שום דבר.

בלי לקחת אחריות על כלום. רק שקט... ולהיות לבד.

בנוסף, המחשבות הרעות טורפות את המנוחה, חוסר שינה מצטבר לו (או שיש יתר שינה- ואז רק שוכבים במיטה כל היום בלי כח לעשות כלום), מתעוררים מוקדם בבוקר ואי אפשר לחזור לישון. המחשבות מטריפות ומכניסות למעין מערבולת פנימית בלתי ניתנת לשליטה.

זו הרגשה נוראית וקשה ביותר!!!

אני צודקת?

יקרה.

אלה תחושות מוכרות וטבעיות, זהו דיכאון ואלה התחושות שמתלוות אליו.

וזה דבר חולף. אמנם קשה לראות ולהאמין בזה כשנמצאים בפנים, אבל אני מוכרחה לומר לך שאני יודעת שיוצאים מזה. וראיתי את זה על בשרי ועל בשרן של נשים רבות וטובות.

יוצאים מזה, יוצאים מזה, יוצאים מזה.

אני קוראת במילותייך קריאה לעזרה. רצון לצאת מזה אבל חוסר ידיעה איך.

אני מבינה שמאוד קשה לך לפנות לעזרה ולספר על מה שקורה איתך, ואני מבינה את התחושה הזאת מאוד.

יחד עם ההבנה אני מוכרחה לומר לך שזה הפיתרון למצב שלך. זה קשה מאוד לעשות את הצעד ולפנות לעזרה, אבל זה הכרחי. בשבילך. בשביל לחיות טוב יותר, בשקט ובשלווה. בשביל לעזור לעצמך ולילדים שלך ולבעלך.

והרי כבר עשית צעד אחד. פנית לפה! זה צעד גדול ומשמעותי. כל הכבוד לך שכתבת פה, גם אם זה אנונימי זה דבר חשוב ביותר.

יקרה,

יש כתובות לפניה לייעוץ גם בלי תשלום.

לקופת חולים כללית יש מרכזים לבריאות הנפש שפזורים ברחבי הארץ. יש שם טיפולים פסיכולוגים חינם לשנה (!) למי שזקוק לכך ומקבל אישור לקבל אותם.

את צריכה לפנות לאחד מהמרכזים האלה ולבקש להיפגש עם פסיכיאטר/ית, כדי שהיא תאשר לך טיפול פסיכולוגי.

בנוסף, יש לקופות החולים פסיכולוגים שונים שעובדים איתם בהסדר. זה במחיר מסובסד ונמוך בהרבה מהמחיר הרגיל שלוקחים פסיכולוגים.

יש גם לקופות אחרות דברים כאלה, אבל אני לא יודעת מה הפרוצדורות שם.

בנוסף, ישנו מרכז בירושלים שמטפל באנשים שנקלעו למשבר משפחתי או כל משבר אחר בחייהם- במחיר מסובסד מאוד. הם נותנים הנחות למי שצריך אפילו אחרי המחיר הנמוך יחסית. (מחיר התחלתי: 180 ש"ח, סיבסוד עד 90 ש"ח אם אינני טועה, למפגש)

זו הכתובת של האתר של המרכז לטיפול בטראומה ובמשבר:

http://www.traumaweb.org/content.asp?PageId=14&lang=he

אני רוצה להזכיר לך, יקרה.

יש לך 2 ילדים. הם אוהבים אותך, הם יצאו מהרחם שלך והם תלויים בך.

טוב שיש לך אותם כי הם יכולים בהחלט להחזיק אותך בחיים, אפילו רק מבחינה פיזית.

זה חשוב מאוד. הילדים שלנו הם ההמשך שלנו. הם החיים שלנו.

והם אלה שמחזיקים אותנו בחיים ברגעי משבר שכאלה.

ויש לך אותך, ואת יקרה וחשובה. ואת לא באמת רוצה למות. את רוצה להפסיק לסבול.

המון הצלחה יקרה, אני כאן למסרים ושיחות אישיות אם את צריכה. ומקווה שעזרתי. אם זה לא המצב- אני מתנצלת על מלים מיותרות. בכל אופן את מוזמנת באישי. אשתדל לענות ולהיות זמינה.

קישור למאמר מפורט- עם מבחן עצמי לבדיקת דיכאון ועצות מועילות לעזרה:

 http://www.psychologia.co.il/depres1.htm#_top#_top

אולי אני טועה אבל נשמע דומה לדכאון אחרי לידה ועיפות יתר. 2ילדים צפופים זה קשה.אולי כדאי לכת להיבדק ולספר למשהו שסומכים עליו.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.