כבר לא ככ נשואה טריה -3 שנים עם 2 ילדים...
בכל אופן מרגישה זקנה...
אולי יש עיצה? מרגישה מיואשת מחיי הנישואין... כמה שהוא ישתדל בשבילי, הידיעה שמתישהו הוא יוריד את ההשתדלות והמאמץ (כמו תמיד...) כבר נותנת את התחושה שאין תקווה. אולי ולא אולי בטוח הבעיה היא שלי שאיני מוכנה לתת אימון אבל אני כבר לא מסוגלת... ממש מיואשת... אני כנראה לא בשביל קשר זוגי.
הבעיה - בת לגרושים.... לא רוצה למצוא את עצמי לבד עם 2 פיצקים אבל לא רואה את עצמי חיה ככה. נותרה רק אופציה שלישית...
אינני חושב ש"עצה" של פורום, עם כל ההערכה שלי לפורום זה, יכולה לשקם את חיי הזוגיות שלכם. נישואין זה דבר שצריך ללמוד, לפחות כמו כל דבר רציני אחר. יש ספרים מצויינים ויש יועצים מצויינים. בהצלחה. והעיקר, לראות את הקשיים כאתגרים וכקרש צמיחה ולא כבעיות. יכול להיות שאת כפי שאת עכשיו לא מסתדרת עם חיי הנישואין, אך "את החדשה" ועוד איך יכולה להיות מתאימה לקשר זוגי. ושוב, העיקר לא להתייאש. להאמין בקב"ה ובטובו.
נכון?
חשבתם על יעוץ מקצועי?
המילים האחרונות שלך מטרידות מאד.
אני מקווה שהבנתי אותן לא נכון.
את נשמעת שאת במקום עמוק של יאוש..מהבית שלך ומחיי הנישואין..
זה אולי נשמע קלישאה..אבל זה לא פשלה של ה' שאת עם בעלך...אתם נשואים וזה מה'. והוא רוצה שתבברי כאן משהו, שתתרוממי...
קחו את ובעלך חופשה תנקו את הראש, תזכרו בימים הטובים של האירוסים שבהם הבטחתם אחד לשני שתמיד תהיו ביחד...תבחרו שוב לרצות לקדם אותכם...תחליטו החלטות אמיצות איך אתם ביחד בונים מחדש ומאמינים זה בזה אל תתיאשי.עם יאוש אין מה לעשות...
תבחרי באמת שוב.להיות האישה והאמא הכי טובה בעולם.
ה' נתן לך את הכח ביחד עם הנסיון...זה בטוח.
אל תשכחי תמיד לעבור את הכל עם הבעל שלך. ושוב זה לא סתם שאתם ביחד...
המון בהצלחה. אני בטוחה שיש לך את הכח להכול. ואל תשכחי לבקש סיעתא דישמיא מה'.
נשמח לשמוע ביותר פירוט מה קשה כתבת ממש בכללי...
כ"כ מהר לשבור את הכלים?
כל הכבוד לו שהוא בד"כ משתדל.. וזה שהוא בסוף מוריד השתדלות, זה כ"כ טבעי אצל בנים.
הם עשויים אחרת מאיתנו, ובאמת רוצים לעשות רק טוב.. הם רק לא מכירים ישר על ההתחלה את צורת הקשר שאנחנו מבקשות.
תסתכלי על חברה של בנים וחברה של בנות.. הם מכירים צורת תקשורת שונה, בגלל המבנה שלהם
ואנחנו גם נהנות מזה.. הם משדרים לנו פחות נסערות ושיואו כזה.. ואנחנו נהנות מההתנהגות הזו מהפן של שדר יציב.. על הקרקע, מגן חזק.
רק אנחנו מבקשות שעל גבי זה.. יתקדמו לפן החוויתי והכ"כ מבין בעוד מהות של קשר..
והם באמת רוצים.. אבל אחרי שהם מתחילים.. ורואים שהכל סבבה , הם יכולים.. בטעות להרפות קצת.. כי זה חדש להם.
אבל עם מאמץ של שניכם והשקעה הדדית יש לקשר עתיד.
איזה כיף לך שהוא בכלל משתדל.. יש גברים, שלא יורקים על האישה .. ואחרי תחנונים שלה , הם לא מתרגשים אלא צינים.
איזה כיף לך שהוא משתדל, תעריכי.
תפתחי אותו בסבלנות והרבה הערכה לרצון שלו.. ללקסיקון שלך.. מה משדר לך כך, מה כך.
גם כשאת באה ומדברת איתו , הוא מבין את המילים.. אבל לפעמים צריך להרחיב..
כי כל אחד מבין אחרת. העולם הרגשי שונה
וכן השכל שלהם פועל אחרת.. (ויש לזה המון יתרונות.. שאנחנו גם נהנות מהם.. כי זה גברי ונחוץ לנו, רק שוב אנחנו רוצות להרחיב ועל גבי זה לפתוח אותם לעוד ממד חשוב ויפה.. שאישה פותחת).
איך את כ"כ מהר מוותרת? את לא זוכרת איך הרגשת לפני החתונה? צמאה לגבר, ממקום עמוק?
הוא מספק את זה , לא? את צריכה עוד פן חשוב.. חשוב מאוד.. אבל לאט לאט(הוא לא נשמע, אכזר ורע.) זה עבודה ארוכה, ארוכה ויפה.. העבודה היא חלק חמהמם של אחדות
הסיבה לאי רצון שלך להתגרש, לא נשמעת טוב.. מה , הפכת אותו קצת לפאטמה שלך.. הוא לא פה נטו לעזרה עם הילדים.. עם גישה כזו, ברור למה קשה לראות את היופי איתו.. זה די לשקוע במובן מאליו.. ובסיפוק עצמי כבד.
הוא פה.. כי הוא-את הוא החבר הכי טוב, חבר החברים.. אתם נשמה אחת
אולי גלשתם קצת לשוטף, באופן רציני.. אל תשכחו את הגן עדן הפרטי שלכם (אתם לבד, בגן עדן מקדם.. זוכרת את השיר?)
אם תרצי אשמח לנסות לעזור
את כותבת נהדר, גם מהלב וגם מאד בהיר
מחזקת את כולנו
אלא קצת מעצמך..
ובגלל זה, נראים הדברים, את מחכה שהוא "יניע" את הכל..
אבל זה לא הולך כך.
כדי שימשיך ויגביר את ההשתדלות - הוא צריך את הפידבק האוהב והמאד מעריך שלך. לא רק את ה"פידבק", "נו, תמשיך..."
הבעיה לדעתי הדלה (בלי שמכיר את כל המערכת, כמובן), היא לא בכך ש"אינך מוכנה לתת אמון" בו - אלא לתת אמון בעצמך..
ועל זה את חייבת, ויכולה, לעבוד.
תוציאי לך מהראש את הדבר הזה שאת "בת לגרושים"... את - את!
בלי "אופציות" אחרות, ובלי פחדים...
תאמיני ביכולת שלך, אל "תזרקי" את עצמך. אל תתייחסי כאילו זו "גזירת גורל" - "אני כנראה לא בשביל קשר.." - לא נכון. זה דבר שבבחירה. ואם תרצי - בסוף (ותוך לא כ"כ הרבה זמן, בעז"ה) את תהיי "בשביל זה" ועוד איך.
את צאיכה להגיד לעצמך ההיפך: אני יכולה ואני משקיעה. מהיום. בלי "היזרקות" ובלי "התבכיינות"..
אני מפתחת את הכח של האהבה והנתינה - לבעל, לילדים. יש בך את הכחות האלה - בטוח 100%, את רק צריכה להאמין בכך, ולהתמיד בזה.
תחייכי אל בעלך, תתקרבי אליו, תחייכי אל הילדים, תפנקי אותם - תתני בשמחה, אל "תדרשי".. ואז תוכלי להרגיש תוך זמן לא רב איך את מתמלאת מזה בכחות, בנתינה; ובעלך יותר מעריך אותך, ויותר משתדל, וגם הילדים נותנים "פידבק".
את פשוט צריכה להחליט שאת מתנערת לחלוטין מכל הלך - הרוח הזה.
את בונה מחדש.
תנצלי מהר את הזמן, שעדיין אתם זוג צעיר, ובעלך - כפי שמשתמע - מעונין מאד להשקיע ולא מתייאש מהפידבקים הנוכחיים. וכך תבנו בנין משמח לטווח ארוך.
מסתבר שאת יכולה לעמוד בכך בכחות עצמך. אם את מרגישה שאת צריכה עזרה - פני למישהי שעוסקת בכך - תשעזור לכך להתמלא בשמחה, בנתינה, ובאימון בעצמך וביכולתך לשמוח ולתת.
ואל תתעכבי. יפה שעה אחת קודם... ולא להתייאש מעצמך כלל. זה סתם שטויות, עבירה, עצת יצר הרע.
תתנערי - ומעפר תקומי, ותגיעי בעז"ה, תגיעו בעז"ה, גבוה מאד. במתינות, בהדרגה, בהתמדה, בשמחה.
למרות הכאב שבדברייך, הם מראים שאת ליד בעל טוב ואכפתי שאפשר להגיע איתו למקום מעולה!
בבקשה, למענך, למענו, למען ילדייך ולמען בית בישראל מלא בשמחה וטוב- אל תשאירי את המצב כך!
בתור בת להורים גרושים אולי לא ראית את המקום של העבודה הבונה בקשר זוגי ואת היופי והאושר שצומח
מעבודה שכזו, ולכן אל תוותרי, יש המון יועצים טובים ויראי שמים בשבילך, שיכולים לעזור בשמחה ולהביא אותך
למצב שונה לגמרי- לבית שמח שיש בו אישה ובעל אוהבים וילדים מאושרים.
כאן תמצאי אוזן קשבת ואולי כמה עצות טובות, אבל לא דרך חיים חדשה שצריכה להיבנות.
יש את מרכז ינ"ר שיש להם מוקד טלפוני עם יעוץ בחינם:
המוקד פעיל משנת 2000 בירושלים, כאשר ההפניות מתבצעות מכל ולכל רחבי הארץ.
זמני פעילות המוקד: ימי א' - ה' בין השעות 08.00 בבוקר ל 20.00 בערב.
בזמנים בהם אין מענה, מנותבות ההפניות למוקד לילה.
בהצלחה!! מתפללת עליך, למעלה הוא בטוח יודע במה מדובר...
אני ממליצה במקרה כזה ללכת למשהו באופן פרטי ולא בהתנדבות.
וחוצמזה אני מכירה משהו שעובד שם והוא הדבר האחרון שתרצו לפגוש כשתהיה לכם בעיה זוגית. ממש אדם שכדאי להתרחק ממנו. לא יודעת איך הוא הגיע לשם אבל אני מרגישה חובה גדולה להזהיר מפניו.
סליחה שפגעתי בזה הרגע בעוד המון מטפלים טובים שעובדים שם מן הסתם אבל בשביל הסיכון הקטן שתיפלי עליו ממש לא כדאי.
יכול להיות שהמוקד יהיה להם לסיפתח לייעוץ, אבל מה שאת אומרת על אותו אדם לא נכון לכאן.
אם יש לך הערה על מישהו מהמוקד תפני אליהם, ותודיעי להם! כי אם זה לא היא- זה מישהו אחר, ואם את לא רוצה שאנשים יפלו עליו, אז תזהירי את המוקד. ולא את האנשים שיש לך עליהם פחות שליטה.
עשי את הטוב!
בטחי בעצמך, את יכולה!!
בת להורים גרושים זה לא אות קלון.
להיפך , יתכן שבגלל שראית איך מריב ממשיכים לגירושין את מפחדת לפתוח נושאים "קשים" עם בעלך.
אני לא מכירה את המצב ולא כל-כך פרטת למה את כבר מרגישה זקנה.
אבל אולי זה בגלל שצברת בשלוש השנים הרבה כעסים ועלבונות מבעלך.
אולי טיאטת אותם כי חשבת שזה יעבור, או פחדת לפתח עליהם דיבור כי מי יודע לאן זה יגיע (לגירושין?).
גם הקושי לתת אמון, אחרי נפילות ואכזבות היא נורמלית ומובנת.
תרגעי - הכל נורמלי ותקין.
עם רצון טוב אפשר להחזיר לכם את השכינה הביתה.
אשמח לעזור.
שרית
אני מכירה משם אנשים מקסימים מבחחינת האישיות ומקצועיים מאוד!
לא יודעת במי נתקלה בטוב אבל בכל מקום יש יוצאי דופן.
אולי אני סתם בדיכאון (לא עושה כלוווום ) וגם למחשב כבר כמה ימים שלא התקרבתי, ערימות כביסות ביעת מסריח רק מה שאין ברירה (מהר מהר את הבגדים של הילדים שיהיה מה ללבוש)אם אוכל בעלי מסודר בעבודה והילדים איזה סנדביץ אולי גרבר ונמר. אין לי כח לטפל אין לי כח לעשות שום דבר, במין נפילה כזו... בוכה בלי סיבה לא רוצה לדבר לפעמים עם אנשים- לפי קריזות ואין לי כח ללכת לשום ייעוץ- זה א. כסף ב. כח ואנרגיה להתחיל לספר....
תודה לכולם בכ"ז , לא יודעת אם אשוב לכאן. כולכם כתבתם דברים טובים ונכונים, אבל...
תלכי אפילו לרבנית קרובה, טובת לב...
את לא צריכה אנרגיה להתחיל לספר..
סתם תשבי איתה, תבכי לה קצת..
השאר יבוא לבד..
אבל - תקומי. תאספי טיפה אנרגיה.. אין לך כח" - אבל אולי מזה יהיה לך כח.
תשבי רגע במנוחה, תשתי משהו, תשמעי קצת מוזיקה, תחייכי (בכח..), ואח"כ תלכי למישהי כזו.
נשמע שאת נמצאת במשבר ושאת רוצה לצאת ממנו ולא יודעת איך.
במצב כזה, שבו העצב הוא גדול והיאוש משתלט- הכל נצבע בצבע שחור בולט.
הכל נראה לא טוב, החיים לא נראים מפתים יותר, הבעל נראה פחות טוב, את עצמך נראית לעצמך פחות טוב, הכל נראה מייאש וחסר תקווה.
במצב כזה יש נטייה לראות הכל שחור, גם כשלא הכל שחור.
כאילו לבשת מעין עדשה שחורה במשקפיים- ועכשיו את לא רואה יותר את הדברים הקטנים הטובים שיש לך בחיים.
אני מכירה את המצב הזה טוב מאוד, יודעת את התחושה.
הרגשה שאין תקווה, שאת נמצאת לבד מול העולם, שהדברים שיכולת לעשות פעם גדולים עלייך פתאום.
ואין כח לעשות כלום.
יש רק רצון להיעלם, להיבלע באדמה אם אפשר, בלי לסבול יותר את המחשבות הנוראיות האלה.
אין לך באמת רצון למות, יקרה. יש בך רצון שהעולם ייעלם סביבך. שהאחריות לא תיפול עלייך כל כך חזק, שלא תצטרכי לדאוג לכל מי שסביבך, אפילו לא לעצמך...
אני מניחה שאת צריכה פשוט שקט. שמישהו ידאג לך לאוכל ומים, ואת לא תצטרכי לעשות שום דבר.
בלי לקחת אחריות על כלום. רק שקט... ולהיות לבד.
בנוסף, המחשבות הרעות טורפות את המנוחה, חוסר שינה מצטבר לו (או שיש יתר שינה- ואז רק שוכבים במיטה כל היום בלי כח לעשות כלום), מתעוררים מוקדם בבוקר ואי אפשר לחזור לישון. המחשבות מטריפות ומכניסות למעין מערבולת פנימית בלתי ניתנת לשליטה.
זו הרגשה נוראית וקשה ביותר!!!
אני צודקת?
יקרה.
אלה תחושות מוכרות וטבעיות, זהו דיכאון ואלה התחושות שמתלוות אליו.
וזה דבר חולף. אמנם קשה לראות ולהאמין בזה כשנמצאים בפנים, אבל אני מוכרחה לומר לך שאני יודעת שיוצאים מזה. וראיתי את זה על בשרי ועל בשרן של נשים רבות וטובות.
יוצאים מזה, יוצאים מזה, יוצאים מזה.
אני קוראת במילותייך קריאה לעזרה. רצון לצאת מזה אבל חוסר ידיעה איך.
אני מבינה שמאוד קשה לך לפנות לעזרה ולספר על מה שקורה איתך, ואני מבינה את התחושה הזאת מאוד.
יחד עם ההבנה אני מוכרחה לומר לך שזה הפיתרון למצב שלך. זה קשה מאוד לעשות את הצעד ולפנות לעזרה, אבל זה הכרחי. בשבילך. בשביל לחיות טוב יותר, בשקט ובשלווה. בשביל לעזור לעצמך ולילדים שלך ולבעלך.
והרי כבר עשית צעד אחד. פנית לפה! זה צעד גדול ומשמעותי. כל הכבוד לך שכתבת פה, גם אם זה אנונימי זה דבר חשוב ביותר. 
יקרה,
יש כתובות לפניה לייעוץ גם בלי תשלום.
לקופת חולים כללית יש מרכזים לבריאות הנפש שפזורים ברחבי הארץ. יש שם טיפולים פסיכולוגים חינם לשנה (!) למי שזקוק לכך ומקבל אישור לקבל אותם.
את צריכה לפנות לאחד מהמרכזים האלה ולבקש להיפגש עם פסיכיאטר/ית, כדי שהיא תאשר לך טיפול פסיכולוגי.
בנוסף, יש לקופות החולים פסיכולוגים שונים שעובדים איתם בהסדר. זה במחיר מסובסד ונמוך בהרבה מהמחיר הרגיל שלוקחים פסיכולוגים.
יש גם לקופות אחרות דברים כאלה, אבל אני לא יודעת מה הפרוצדורות שם.
בנוסף, ישנו מרכז בירושלים שמטפל באנשים שנקלעו למשבר משפחתי או כל משבר אחר בחייהם- במחיר מסובסד מאוד. הם נותנים הנחות למי שצריך אפילו אחרי המחיר הנמוך יחסית. (מחיר התחלתי: 180 ש"ח, סיבסוד עד 90 ש"ח אם אינני טועה, למפגש)
זו הכתובת של האתר של המרכז לטיפול בטראומה ובמשבר:
http://www.traumaweb.org/content.asp?PageId=14&lang=he
אני רוצה להזכיר לך, יקרה.
יש לך 2 ילדים. הם אוהבים אותך, הם יצאו מהרחם שלך והם תלויים בך.
טוב שיש לך אותם כי הם יכולים בהחלט להחזיק אותך בחיים, אפילו רק מבחינה פיזית.
זה חשוב מאוד. הילדים שלנו הם ההמשך שלנו. הם החיים שלנו.
והם אלה שמחזיקים אותנו בחיים ברגעי משבר שכאלה.
ויש לך אותך, ואת יקרה וחשובה. ואת לא באמת רוצה למות. את רוצה להפסיק לסבול.
המון הצלחה יקרה, אני כאן למסרים ושיחות אישיות אם את צריכה. ומקווה שעזרתי. אם זה לא המצב- אני מתנצלת על מלים מיותרות. בכל אופן את מוזמנת באישי. אשתדל לענות ולהיות זמינה.
קישור למאמר מפורט- עם מבחן עצמי לבדיקת דיכאון ועצות מועילות לעזרה:
http://www.psychologia.co.il/depres1.htm#_top#_top
אולי אני טועה אבל נשמע דומה לדכאון אחרי לידה ועיפות יתר. 2ילדים צפופים זה קשה.אולי כדאי לכת להיבדק ולספר למשהו שסומכים עליו.
אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.
קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.
האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.
אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת
אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?
איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...
ואיך לעלות תמורל...
האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר
מאמינה בחוסן מנטלי
אז מנסה לשאןב רעיונות🙂
אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.
חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.
רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.
זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות
זה כנראה ימשיך
אולי עוד הרבה זמן
זה לא מחליש אותי
מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו
היתה אשליה
שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה
כל מה שיקרה
הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם
הטיפים שלי
להתעלם מהחדשות
לצמצם התייחסות למלחמה למינימום
להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה
כאלה שנותנים תחושות טובות
לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות
זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל
לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה
קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה
ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים
אפשר לתכנן דברים
במגבלות מסוימות
רוב הדברים אפשריים
אם באמת רוצים אותם
לומדת תנ''ך.
התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.
זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.
ממליצה מאוד.
אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.
אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.
דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-
ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.
הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.
גם אני שומעת, מאוד אוהבת.
אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות
לק"י
אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...
אבל לדעת שזה לא סופי.
כל החג מה עושים??
אוכלים אוכל טעים
פוגשים חברים
לומדים
מדברים איתם בטלפון
בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...
מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות
משהאחרונהמאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.
מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.
הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...
בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.
נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם אף אחד לא ישן.
למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.
באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.
סבל
חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח
אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..
הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.
ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.
למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.
רע לי.
איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?
איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.
למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.
לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?
בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?
ומורכב
אי אפשר להסביר להם?
למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?
לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?
וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?
באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג
הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?
אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?
לך אין בכלל קשר עם גיסתך?
והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?
מאוד חשוב שהוא איתך
אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?
על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס
חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה
מאוד מורכב
וכנראה מצב רגיש ביותר
אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי?
אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.
למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.
מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.
אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.
''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.
בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
אין מיטות, לא מגיעים.
שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.
ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.
והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.
ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.
אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.
ומאז זה לא חזר על עצמו.
ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.
רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.
זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.
עשינו את זה לא מעט שנים,
כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.
אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר
ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.
אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.
אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.
ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה 
בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.
לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.
מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.
מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".
זה מה יש...
למרות שלא נראה לי.
ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.
על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.
וגם הוא מבואס מהמצב.
קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...
לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...
וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב
הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.
מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).
מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).
וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.
זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
בהצלחה יקרה ♡
שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.
אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.
הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
ואכמ"ל.
ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.
ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.
זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.
יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.
יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.
אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.
את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,
אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.
אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.
אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.
זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.
שולחת חיבוק
זה בדיוק הסיפור.
וזה נורמלי.
זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.
אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.
קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.
להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.
בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..
הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.
גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס.
את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,
זה שלהם.
אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.
אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.
זה לא מובן מאליו.
צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.
יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.
צריך זמן וסבלנות.
❤️
ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש. זו כן חוויה שזוכרים הילדים. מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook
עד יום חמישי זה הרבה זמן
גם הבעלים יחפש את הכלב
וגם הכלב "יתגעגע"
מה החובה להגיד?
תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.
אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן..
כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.
אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.
(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).
נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')
מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.
עשרת המכות מאוד חשוב
כל השאר פחות מהותי
מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה
הלל כ3-4 דקות
לא רואה לחץ להשלים כלום.
תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.
ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.
או שלשם שינוי אל תתזזי.
ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?
אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣
פסח שמח
מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:
ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:
נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)
צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.
אם תרצי אבדוק במדויק
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים
וציינתי את המקורות.
העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.
ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:
גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל
אז ככה:
פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.
עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.
אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי.
אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.
בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...
עצות מישהו?
בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,
לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.
גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,
גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,
גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר
וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.
כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.
שהוא כן מנסה וניסה לסדר.
שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...
וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.
אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אז מה אוכל לעשות?
אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?
שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?
אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,
שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,
שכן אשתי שמחה ומאושרת,
שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?
וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.
ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.
אחרי ראיית עומק שלך
ראיית עומק שלו
ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא
השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.
שולחת עוד חיבוק וחיזוק
ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!
ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️
וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו
(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)
אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר
צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד
אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן
וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.
לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).
בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.
אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.
גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.
המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.
נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.
את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.
אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.
בקשר לילדה-
ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.
היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.
היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.
אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.
זה יעשה המון הבדל.
שולחת חיבוק❤️🧘🏽♀️🙏
שלום לכם
קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)
רציתי לשאול ולשאוב השראה
אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?
פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…
בתודה מראש לכל העונים
פרחים מידי יום שישי,
לקום בלילה לילדים הקטנים
לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור
אחריות לניקיון הבית
אחריות לקניות השבועיות
מתנה שווה ליום הולדת
ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה
ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון
לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר
חופשות שוות בארץ או בחו"ל
בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך
מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...
לי היו תקופות בתחילת ההנקה
שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי
אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.
אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית
יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.
ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.
הוא כתב שהוא קם במקומה...
זה לא רלוונטי
לקום יחד איתה כן
רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,
זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.
ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.
ויש גם אמהות מניקות שעובדות.
ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.
נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
תגובה נפלאהנגמרו לי השמותמה שהשני אוהב
אני אוהבת קפה
כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד
הוא אוהב אוכל טוב
כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה
פתקים זה תמיד טוב
פרחים אני פחות בקטע
דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת
לצאת ביחד לטייל
הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין
אני אוהבת לבתי קפה
שמשתנה מאדם לאדם.
כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"
אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.
סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?
